↓
 
פוסט סָבוּךְ מס' 936. אני חושב שאמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ. האחד שאין שֵנִי לו בתחום העיתונאות, בתחום המהימנות והאמינות העיתונאית, בתחום מקורותיו העיתונאיים, בתחום דיוק ו-יוֹשְרָת הניסוּח ו-מסירת המֵידָע שֶלוֹ לציבור, ו-בתחום פרשנות המֵידָע בטלוויזיה. Grand Master בתקשורת המונים. רב אמן בתעשיית הטלוויזיה באשר היא שמעניק משקל וחשיבות יֶתֶּר לחברת החדשות של ערוץ 12. אסי עזר ורותם סלע שני מנחי תוכנית הספורט הפופולארית "נינג'ה ישראל" המשודרת בערוץ 12 נחשפים שוב ושוב כאנשי טלוויזיה ילדותיים, קטנוניים, רכלנים, בדרנים פטפטנים ולא רציניים ברמה של כיתה ג'. שני שדרני ה-Play by play של תחרויות "נינג'ה ישראל" ניב רסקין ורותם ישראל (רֶכֶש מיובא מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) נגלים פעם אחר פעם כ-בוּרִים בשני תחומים הנוגעים למקצוע הסיקור הנ"ל שלהם, כ-אלה שלגמרי אינם בקיאים בחומר השידור ולחלוטין לא מכירים את יסודות האנטומיה של גוף האדם ואת עיקרי תהליכי הפיזיולוגיה של המאמץ האנושי, שני גורמים ו-מרכיבים חשובים ביותר המשפיעים מיידית ובאופן ישיר על הצלחתם ו/או כישלונם של הספורטאים / ספורטאיות בעת ההתמודדות עם מכשולי המסלול התחרותי של הנינג'ה. רותם ישראל וניב רסקין הם שני שדרנים חלשים, מביכים, נבערים, נעדרי ידע, וחסרי השכלה בתחום הקונקרטי המדובר. מילות ההתפעלות של שניהם, מימיקה והבעות פנים נרגשות, וציונים לשבח בלתי מנומקים, לעולם אינם יכולים לכסות ולהסוות היעדר יֶדַע ומחסור באינטליגנציה ונבונות הנוגעים לחומר הטלוויזיוני המשודר על ידם ו-מטעמם ל-צופיהם (!). פוסט סבוך מס' 936. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 19 בנובמבר 2020.←כללי←ראשי

פוסט סָבוּךְ מס' 936. אני חושב שאמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ. האחד שאין שֵנִי לו בתחום העיתונאות, בתחום המהימנות והאמינות העיתונאית, בתחום מקורותיו העיתונאיים, בתחום דיוק ו-יוֹשְרָת הניסוּח ו-מסירת המֵידָע שֶלוֹ לציבור, ו-בתחום פרשנות המֵידָע בטלוויזיה. Grand Master בתקשורת המונים. רב אמן בתעשיית הטלוויזיה באשר היא שמעניק משקל וחשיבות יֶתֶּר לחברת החדשות של ערוץ 12. אסי עזר ורותם סלע שני מנחי תוכנית הספורט הפופולארית "נינג'ה ישראל" המשודרת בערוץ 12 נחשפים שוב ושוב כאנשי טלוויזיה ילדותיים, קטנוניים, רכלנים, בדרנים פטפטנים ולא רציניים ברמה של כיתה ג'. שני שדרני ה-Play by play של תחרויות "נינג'ה ישראל" ניב רסקין ורותם ישראל (רֶכֶש מיובא מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) נגלים פעם אחר פעם כ-בוּרִים בשני תחומים הנוגעים למקצוע הסיקור הנ"ל שלהם, כ-אלה שלגמרי אינם בקיאים בחומר השידור ולחלוטין לא מכירים את יסודות האנטומיה של גוף האדם ואת עיקרי תהליכי הפיזיולוגיה של המאמץ האנושי, שני גורמים ו-מרכיבים חשובים ביותר המשפיעים מיידית ובאופן ישיר על הצלחתם ו/או כישלונם של הספורטאים / ספורטאיות בעת ההתמודדות עם מכשולי המסלול התחרותי של הנינג'ה. רותם ישראל וניב רסקין הם שני שדרנים חלשים, מביכים, נבערים, נעדרי ידע, וחסרי השכלה בתחום הקונקרטי המדובר. מילות ההתפעלות של שניהם, מימיקה והבעות פנים נרגשות, וציונים לשבח בלתי מנומקים, לעולם אינם יכולים לכסות ולהסוות היעדר יֶדַע ומחסור באינטליגנציה ונבונות הנוגעים לחומר הטלוויזיוני המשודר על ידם ו-מטעמם ל-צופיהם (!). פוסט סבוך מס' 936. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 19 בנובמבר 2020.

יואש אלרואי TVblog פורסם בתאריך מאת

פוסט סָבוּךְ מס' 936. פוסט מס' 936 הועלה לאוויר בשבת -21 בנובמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 936 : הועלה לאוויר בשבת – 21 בנובמבר 2020.

—————————————————————————————————–

פוסט סָבוּךְ מס' 936 הועלה לאוויר בשבת-21 בנובמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה דאז אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר, מינוי של קבע בן 5 שנים לשֵאת במִשְרָה הכל כך אחראית של מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק), ואז התחולל הדבר והתרחשה, ו-קרתה הדחתו מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור, ולא בהפתעה. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים חמורים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח לראשונה וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא קרה כדבר הזה ולא היה עד אז עסק עלוב ומחורבן שכזה בקורות ותולדות רשות השידור ז"ל ההיא, בו הוחלט על הדחה וסילוק של מנכ"ל רשות שידור מכהן (באמצע כהונתו) בגין אישומים של שחיתות ושוחד מסך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 936. בלתי נשכח ובלתי נשכחים.

טקסט תמונה : ט' בתשרי תשמ"ט – יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 32 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לציוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המכסים ומשדרים ישיר את התחרויות האולימפיות של סיאול 1988. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי (ממושקף, מרים את ראשו מאחורי קרלוס פופ), אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ממושקף ולובש ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי (מזוקן), כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום ז"ל), ו-נסים מזרחי ז"ל. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 החלה שנתיים קודם לכן, מייד לאחר שהשתחררתי משירות מילואים קרבי במלחמת לבנון ה- 1. שוחחתי פעמים רבות עם מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד אודות מורכבות ומסובכות ההפקה, איכותה, ומטרותיה וכמות שעות השידורים שיש ברצוני "להביא" מלוס אנג'לס לישראל באמצעות תקשורת הלוויינים המפותחת שכבר הייתה קיימת בין ארה"ב לבין ישראל, למרות הבדל הזמנים השעונים. שעון ישראל הקדים את שעון לוס אנג'לס ב- 10 שעות. שעת חצות בישראל (שתיים עשרה בלילה) הייתה שווה לשעה שתיים בצהריים בלוס אנג'לס. כל תחרויות הגמר האולימפיות בענפים המרכזיים ב- א"ק, שחייה, התעמלות, ומשחקי הכדור באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' נקבעו לאשמורת ושעות הבוקר המוקדמות בישראל.

טקסט תמונה : קיץ 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו השרטוט המקורי שלי מתוך פקודת המבצע / ספר השידור, המציג את מערך התקשורת הלוויינית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בין לוס אנג'לס לירושלים, כפי שהכנתי והסברתי את המבנה שלו למנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד. עמדו לרשותו כל האופציות הטכנולוגיות להביא את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי לוס אנג'לס 84' לכל בית בישראל, אך הוא יוסף "טומי" לפיד בחר בדרך אחרת והחליט להשכיב את העם לישון. כאילו שזה היה תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. (הסקיצה לקוחה מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שלי אודות תכנון שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                   

טקסט תמונה : יולי 1984. לוס אנג'לס. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים. אנוכי מתדרך כאן את המפקח הטכני (קול ותקשורת) יָאִיר שָרְף ז"ל בעמדת התקשורת במשרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC באולפני "קולומביה" הישנה בלוס אנג'לס. תכנון קווי השידור והתקשורת שלו ושל מהנדס הקול והתקשורת הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר מיכה לויירר, היה מושלם, ואפשר לי להעביר 116 שעות שידורים ישירים אולימפיים ללא תקלות במשך 16 ימים מה- IBC ב-לוס אנגל'ס לאולפני הטלוויזיה שלנו ירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד האזין לי והיה זהיר בתשובותיו. הוא היה נתון בסבך פרדוקסים ונתונים סותרים. הוא חשש מאוד מעלות ההפקה האולימפית ומגורל הקופה הציבורית. התחרויות האולימפיות הן אובייקט שידור מושֵך אש. הצפייה המאוחרת בטלוויזיה בשעות הלילה הקטנות הדאיגה אותו. מחַד חשב יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שהעם צריך לישון בלילה מפני שעליו לקום למחרת ליום עמל חדש . מאידך חשש שגם אם יתיר שידורי טלוויזיה אולימפיים מאוחרים בלילה לוס אנג'לס לרבות השעות של לפנות בוקר פלוס שעות הבוקר המוקדמות, הטלוויזיה הישראלית הציבורית נידונה בכל מקרה ל-רייטינג דַל מפני שמדובר בשעות צפייה לא מקובלות מאוחרות בלילה ובאשמורת בוקר ב- 16 ימי האולימפיאדה ההיא של לוס אנג'לס 1984. מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד גרס שרייטינג צפייה נמוך איננו מצדיק הפקה אולימפית גדולת ממדים שלי. זאת הייתה טעות פטאלית שלו שהתמוססה בן רגע עם תחילת השידורים הישירים של אולימפיאדת לוס אנג'לס ב- 28 ביולי 1984 והסתיימו ב- 12 באוגוסט 1984 (הוא כבר לא נשא אז בתפקיד מנכ"ל רשות השידור ומחליפו היה אורי פורת שצעד עמי והסכים עם דעותיי ונימוקיי לשידורי הטלוויזיה האולימפיים הישירים לאורך כל 16 הלילות ואשר נמשכו עד לשעות הבוקר המוקדמות. הם ננעלו בדרך כלל מידי בוקר ב- 08.00). יוסף "טומי" לפיד לא הבין את מרכיבי תקופת הזמן ואת רוח הזמן של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואת העניין העצום שמפעפע בציבור הישראלי ואת הרצון שלו לצפות בשידורי הטלוויזיה האולימפיים שלנו, גם אם הם נערכים ומתקיימים בשעות צפייה לא מקובלות. זאת הייתה תקופת החופש הגדול ומיליוני תלמידים ובני נוער, כמו גם סטודנטים ואנשים מבוגרים מסך האוכלוסייה שנטלו לעצמם חופשה צפו בשידורים המאוחרים והניבו רייטינג פנטסטי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ידע ממני כי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בלוס אנג'לס 1984 שזורה בהפקה מדויקת, קבלת החלטות, ותיאומים מוחלטים שלנו עם איגוד השידור האירופי הגדול והעשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. בראשית 1983 עדיין התלבט. רשות השידור היא גוף ביורוקרטי ומסורבל. כל הוצאה כפופה לאישורים של הבוסים הגדולים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה בר מזל מפני שלרשותו עמד סמנכ"ל כספים ערני יוֹחָנָן צָנְגֶן. יוֹחָנָן צָנְגֶן היה רגיש כמותו לדליפת הממון מהקופה הציבורית בה השיבר תמיד פתוח, הטפטוף תמידי, והקופה רצופה חורים כמסננת.

היסטוריית העבר של רשות השידור ז"ל ההיא חלפה ו-במידה רבה נשכחה. אבל היא כתובה ומפורטת על אגפיה השונים בדברי הימים ההם של תולדות השידור הציבורי ז"ל ההוא שהיה מורכב משני גופי התקשורת הציבוריים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ורדיו "קול ישראל" הוותיק. השידור הציבורי המשולב של טלוויזיה + רדיו נוסד באופן רשמי ב-2 במאי 1968. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה אז בשידור ישיר ב-2 במאי 1968 בחגיגות ה-20 לתקומתה של מדינת ישראל את מצעד צה"ל שנערך בירושלים. השַדָּר המוביל היה יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל. כ-שנה אח"כ ב-31 במארס 1969 התמנה שמואל אלמוג ז"ל למנכ"ל רשות השידור ה-1 שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הצעירה ואת הרדיו הוותיק יחדיו. רשות השידור ז"ל ההיא מתה ונקברה ב-2017. על הריסותיה וחורבותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11".   

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 למנכ"ל רשות השידור שבא אחריו אוּרִי פּוֹרָת ז"ל. הייתה לי שיחת נפש ארוכה אחת עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד  בטרם פרש בתום חמש שנים מתפקידו כ-מנכ"ל רשות השידור. הוא סבר שהוא מותיר ב- 1984 לאורי פורת רשות שידור טובה יותר מזאת שקיבל ב- 1979 מיצחק לבני ז"ל. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני חשב ב- 1979 שהוא משאיר ליוסף "טומי" לפיד רשות שידור טובה יותר מזאת שירש ב- 1974 משמואל אלמוג ז"ל. מנכ"ל רשות השידור היוצא ב- 1989 אורי פורת חשב שהוא משאיר למנכ"ל רשות שידור הבא אחריו אריה מקל יבד"ל רשות שידור טובה יותר מזאת שקיבל ב- 1984 מיוסף "טומי " לפיד. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג חשב שהוא מוסר ב- 1974 רשות שידור מצוינת לבא אחריו יצחק לבני. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה איש חכם, וכשרצה היה גם בוטה וציני. אנוכי אהבתי והערכתי אותו.

livni 2

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. הימים ההם הזמן ההוא לפני 41 שנים. נשכחות שזוכרים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ז"ל (במרכז), ומחליף את מנכ"ל רשות השידור היוצא יצחק לבני ז"ל (משמאל, מי שכיהן בתפקיד בשנים שבין 1974 ל- 1979). (באדיבות איש הטלוויזיה לשעבר אדי סופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 36 שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (יושב במרכז) נפרד מרשות הַסֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים התמונה העומדים מימין לשמאל : אסתי רז (מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה), שרה פרל (עוזרתה של אסתי רז בלשכה), צביקה שפירא (מעונב, היה מפקד גל"צ לשעבר ועכשיו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה), חנה קלופפר (חולצה מפוספסת, מנהלת מחלקת הגשה ורצף), יאיר שטרן (עומד מאחור ומרכיב משקפיים. היה מנהל חטיבת החדשות), רוחמה איילון (מנהלת לשכת המנכ"ל מניחה יד על כתפו של המנכ"ל הפורש), ג'קי גורן (מנהל מחלקת הבימאים), יעקב סווירי (לובש ז'אקט, מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה), יעקב אורן (לובש סוודר כהה וצווארון לבן. היה ראש מִנְהָל כוח אדם בטלוויזיה), גבי פישר (המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית), דודו הירשפלד ז"ל (מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים מיוחדים). יושב מימין מלפנים : גבי אוחנה נהגו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם". כ- 10000 (רבבה) עמודים.

[1] ראה נספח : מכתבו של מנכ"ל רשות השידור מר יוסף "טומי" לפיד טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל החדשות בענייני טיסותיי לצורכי עבודה באירופה וארה"ב.

[2] ראה נספח : דו"ח השתתפותי בפגישת העבודה של ה- EBU  במארס 1987 ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

אולימפיאדת סיאול 1988 הפכה זה מכבר לאירוע עַל כל כך חשוב בספורט הבינלאומי עד שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הסכימה לשלם תמורת זכויות השידור שלו סכום שיא של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שילמה עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מחיר של 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר . EBU איגוד השידור האירופי שאנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור משתייכים אליו ניאות לשלם עבורו סכום של 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union)  שילם תמורת המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. התחרות על קניית המצרך ההמוני הפכה להיות פרועה וחריפה יותר ויותר בסוף שנות ה- 80 של המאה שעברה . טכנולוגיית הטלוויזיה המיידית שעסקה בשיווקו של מוצר הצריכה הגבוה הזה הביאה לפִּרסומו ההמוני בכל מקום ברחבי תבל ובכל פינה ואתר על פני הגלובוס. הפרסום האולימפי האדיר באמצעות ה- Media האלקטרונית (והעיתונות הכתובה) גרף במשך השנים יוקרה והעניק למנצחים והאלופים האולימפיים תהילת עולם . אלה הביאו בעקבותיהם את הכסף הממון ותאוות זכויות השידורים. הרעיון האולימפי הטהור והנאיבי של מייסד המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ב- 1896 שכולנו גדלנו עליו, "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות", עמד עֶרֶב אולימפיאדת סיאול 88' בפני מהפך דרמטי  המשחקים האולימפיים שנחשבו לספורט של חובבים הפכו למקצועניים. ההשתתפות הייתה חשובה אך חשוב ממנה היה הניצחון. הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות בענפים האולימפיים השונים ביקשו לעמוד על דוכן מספר אחת בכל מחיר. היוקרה והממון קיצרו את הדרך שהובילה לשימוש בסמים האסורים. שוּבַן של ברה"מ ומדינות הגוש הקומוניסטי לזירה האולימפית (לאחר החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) העלה את רף העניין של משחקי סיאול 1988. המאבק הספורטיבי – פוליטי המחודש בין מדינות המערב הדמוקרטיות בראשן ארה"ב לבין מדינות הדיקטטורה הקומוניסטיות בראשן ברה"מ ומזרח גרמניה יצר מתח ויוקרת שידורים מחודשת . הייתי חייב להתכונן לקראתם ביסודיות כדי להפיקם ולשדרם בצורה הטובה ביותר באמצעים המועטים שעמדו לרשותי – למען משלם האגרה. בעת התנהלות כזאת של מפגשי הפקה בינלאומיים אתה עובר מעין מטמורפוזה נפשית, מעין סוויץ' בראש, בדרכך מהשידור המקומי הציבורי בארץ לשיא העשייה ופסגת ההפקה הטלוויזיונית האולימפית בחו"ל. גם החליפה הכחולה שאתה לובש, העניבה שאתה עונב ונעלי העור השחורות שאתה נועל בניגוד להרגל הלבוש הרגיל שלי מכנסי ג'ינס, טִי שירט, ונעלי ספורט, מסייעים בידך להשתנות ומזכירים לך היכן אתה נמצא בדיוק, ובאיזו מציאות ותרבות שונה לחלוטין אתה שרוי.

טקסט תמונה :  22 במאי 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו חדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה. לבשתי חליפה (אלכס גלעדי קנה לי אותה) וקשרתי עניבה לקראת פגישת ה- WBM הבינלאומית בסיאול 88' הדנה בהיערכות לקראת השידורים הסבוכים של האולימפיאדה. מאות אנשים מכל רחבי תבל נוטלים חלק בפגישה החשובה הזאת הקרויה WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting). לפני צאתי מהחדר במלון התבוננתי במראה הגדולה ולא הכרתי את עצמי. מה שראיתי הזכיר לי תחפושת בחג פורים. אינני לובש חליפות ועניבות. לבושי הרגיל הוא מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההשתתפות שלי ושל חברי הטכנאי סעדיה קאראוואני בפגישות ה- WBM העולמיות הכרחיות . הדיונים הם סבוכים ומורכבים מאוד מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. רק בפגישות האלה אתה לוֹמד כיצד לנווט את שידורי הרשת שלך באוקיאנוס השידורים העצום . רק במפגשים הבינלאומיים האלה אתה מבין כיצד לאתר ולמצוא את ה- Route המדויק הנוח לך (יחדיו עם מאתיים רשתות שידור אחרות) מבין מאות האפשרויות הקיימות במערך השידורים העולמי . החידוש החשוב והגדול ביותר של SORTO ו- KBS היה ביצוע הרעיון של, "כיסוי מכסימאלי התחרויות האולימפיות ע"י הטלוויזיה המארחת", פרי מחשבתם ויוזמתם של מנולו רומרו אחד משני ראשי הקבוצה מבצעית של ה- EBU באולימפיאדת סיאול 88' ואלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC . הרעיון הנדיב והמצוין הזה נועד להעניק כיסוי וצילום לכל ספורטאי וספורטאית מכל מדינה ומדינה המשתתפים במשחקים, לא חשוב סוג התחרות או אופיו של ענף הספורט בהם הם נוטלים חלק. מדובר בשידורים הישירים במסגרת ה- Feed המשולב (Integrated Feed) ו/או לצורכי הקלטה , מבלי לייחס כל חשיבות לערכיות הישגיו של הספורטאי האולימפי באשר הוא . פירושו של דבר היה מבחינתי שבמידה והספורטאים הישראליים לא ייכנסו לשידור הישיר המשולב, הם יוקלטו, וניתן יהיה להשיג את תמונות ה- Video של פעילותם בארכיון האולימפי של KBS ו- SORTO. המחשבה הטלוויזיונית הזאת לצַלֵם ולהקליט כל ספורטאי אולימפי בכל אתר תחרות בסיאול 1988 הייתה חשובה לכל רשת שידור באשר היא , אפילו ל- NBC בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות ששילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר זכויות שידורים והוציאה מכיסה 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר נוספים עבור עלויות ההפקה. אך ראשית דבר היא העניקה גיבוי לרשתות העניות כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ושכמותה) שהגיעו לסֵיאוּל 1988 ללא ציוותי צילום ENG והיו תלויות בחסדן של המצלמות האולימפיות הקוריאניות. מנולו רומרו ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הושיטו בטוּבַם זוג קביים לאורי פורת. מבחינה מסוימת זה היה יתרון לטלוויזיה נכה כשלנו. הראשוניות הזאת של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ואַלֶכְּס גִלְעָדִי היוותה תקדים והצבת סטנדרט כיסוי חדש באולימפיאדות הבאות. "הללויה" בשפתו של יורם ארבל – לשניהם.

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אני עם מר אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול בחודש מאי 1988, בעת סיור הפקה מקדים וההיערכות הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת והמרוחקת לקראת הפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת סיאול 88' . (טקס הפתיחה התקיים ב- 17 בספטמבר 1988). מאחור ומשמאל לאלכס גלעדי זאת היא גב' סרנלה גארוני (Serenella Garroni) מהטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI. (צילום SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא בעת אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. אנוכי צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרומא – מאיטליה. הנוכחות בשטח היא חיונית ביותר לפיקוד, הובלה, וניווט שידורי הטלוויזיה הישירים. אין לכך תחליף. רק משם כשאתה נמצא בשטח, אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידורים הישירים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61), ואנוכי (בן 49). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ברומא בעת פעולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין (בן 88 היום) נתן לי יד חופשית להפיק ולנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה. הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי. אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי. אורי פורת ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות. חיים יבין ישב על האוכף מאחור. זה היה נוח גם לי. נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך. אורי פורת הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות . הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר שלי ללא כל פרוצדורות עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן, תרמו למהירות ויעילות עבודות ההפקה והביצוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ולסמנכ"ל שלו יוחנן צנגן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' . הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון . הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע : "אדוני מנכ"ל רשות השידור ישי לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות, השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נובל הקרב של פקודת המבצע הזאת .

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית, וחברת "בזק". הבעיות הראשיות של ההפקה הטלוויזיונית הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל היו מערך התקשורת הלווייני הבינלאומי המורכב ומערך קווי שידור ה- W4 שלנו בין סיאול (בירת דרום קוריאה) לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים. לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד. אורי פורת היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988), מונדיאל אחד (מכסיקו 1986), שני EURO`s (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988), ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987. בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998 . בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה , ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון באוגוסט 2001 נטש את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור. תש כוחו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד זכה לנהל בקדנציה שלו (בת חמש שנים) 1984 – 1979, אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82'), ואליפות עולם אחת בא"ק, זאת של הלסינקי 1983. את משחקי אליפות אירופה בכדורגל זאת של "1980- EURO" שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר. הצעתי לאורי פורת כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים, להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88'. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ, 132 שעות שידור ב- 16 ימים . הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של מחלקת הספורט, וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד. היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים, לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה, כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה. אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988. אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו. המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות , מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק ממדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין , יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם.

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל, לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות . הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן, ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים. למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות, מסובכות, יקרות, ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב , ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל. הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים. זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אריה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי (השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב). אורי לוי היה שדר טוב, ועורך ומפיק ברמה גבוהה. הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ומשה גרטל, וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול. צירפתי אותו ברגע האחרון לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי – אך לא במשחקים האולימפיים . לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעדי, ומשה גרטל המריא גם הוא לסיאול 88'. הנה מכתב התחנונים  מ- 3 באוגוסט 1988 [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי שלי שנכתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת המבקש למנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות  "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עול עבודה עצום . לצורך השוואה , משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה גם מן הטלוויזיה הישראלית . הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ובנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י NBC מישראל לדרום קוריאה . ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביזמתי ובהתערבותי לקבוצה המבצעית של ה-EBU  בסיאול . טכנאֵי הוידיאו אלי בבא, צביקה הירש ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר. המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה לצומת תיאום חשוב בעבודת ה-EBU  בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון ואנוכי עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול בירת דרום קוריאה לחדר הקול וחדר הבקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים סעדיה קאראוואני ויוסי ששון. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. זהו אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'. אנחנו עורכים בדיקת קווי הטלפון של ההפקה עם האולפן בירושלים. מימין גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת ומוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבדה באותה העת ב- Booking Office של ה- EBU ב- IBC בסיאול. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין סיאול 1988 לבין ירושלים. התכנון היה של מיכה לויירר, סעדיה קראוואני, ויוסי ששון על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 133 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים – מסיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. אנוכי יחדיו עם שני אנשי התקשורת המצוינים שלי באולימפיאדת סיאול 1988, יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני (באמצע) משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של המונח International Broadcasting Center) בסיאול 88' רגע לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי. שניהם היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים. בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר. ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הערכתי אותם וגם אהבתי אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום , טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה  זכורה לי בעבר . פעילות כזאת העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה. הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור וללטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 32 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ונסים מזרחי ז"ל. זיהוי הנכוחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה , ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה . צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות, "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהיה רחוק כ-פסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות . יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. רגע טלוויזיוני מביך. בהיעדר צוות צילום ENG שלנו, אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג כדי לראיין אותו, אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי הטלוויזיה במדינת ישראל שמעו בסלון ביתם את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לשלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות גדולות בארץ ובעולם) . לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988". רק משהחלה מסת השידורים הישירים הענקית שלנו מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זוהי הכניסה הראשית לבניין ה- IBC בסיאול 88' שהוקם ונבנה לצורכי שידורי רשתות הטלוויזיה והרדיו (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). מדובר בבניין מפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים. אנוכי עם גב' לאה זהבי (מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), וסעדיה קאראוואני. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר.

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות. לדאבון לב המנכ"ל הזה בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף. הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986 .  נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים . מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות. דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה.

barcelona 92 38

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. תמונה היסטורית לפני 28 שנים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם שדר ה- א"ק האולימפי המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (מימין) ענודים Accreditations אולימפיים מטעם הוועדה המארגנת האולימפית הספרדית. תליתי בו תקוות רבות. (לראשונה בקריירה שלו הוא משדר ישיר את תחרויות הא"ק האולימפיות בהצלחה רבתי, אלה של ברצלונה 1992). התמונה צולמה בתום אחד מלילות השימורים האולימפיים, הארוכים, והמפרכים באולימפיאדת ברצלונה 1992 שלעולם אינם מסתיימים להם. אנוכי אוהב את התמונה הזאת בגלל מבע פניו של מאיר איינשטיין. יש שם הכל : פליאה, תימהון, סקרנות, מבט אל האופק, וגם עייפות. מאיר איינשטיין ז"ל היה שדר – עיתונאי יסודי, שקדן, מהימן, רב אמן בהכנת שיעורי בית, וגם מוכשר שראוי להערכה מיוחדת. אהבתי אותו. העברנו מברצלונה 92' לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים יותר מ- 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. לא הייתי יכול להשלים את משימות ההפקה והעריכה האינטנסיביות של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולשדר את כמות האינפורמציה העצומה – בלעדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. תמונה היסטורית לפני 20 שנים. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק האולימפי באתונה. אנוכי אוהב את התמונה הזאת ששומרת את מאיר איינשטיין כל הזמן סקרן, מחודד, ו- מפוקס. מאיר איינשטיין ז"ל היה עיתונאי בחסד ו- רב אמן בהחזקת המיקרופונים של הטלוויזיה והרדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט תמונה : מארס 2000. עמדת שידור שלנו בתקופתי בהיכל הספורט ביד אליהו. תמונה היסטורית לפני 17 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו בעמדת השידור הראשונה עם צוות השידור המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד"ל (במרכז). אנוכי אוהב את התמונה הזאת שמנציחה את הדומיננטיות מאיר איינשטיין ב- עמדת השידור שלנו. מאיר איינשטיין ז"ל היה עיתונאי ושדר וורסטילי מצטיין יחיד ומיוחד מכמה היבטים טלוויזיוניים. ולכן בלתי נשכח. חשתי רגוע ובטוח לצאת עמו לכל קרב ו- מלחמה טלוויזיונית, בארץ ובעולם. ידעתי שעמו תמיד אנצח ו- לעולם לא נפסיד בשום קרב מאלפי קרבות השידור המקומיים והבינלאומיים שנכונו לנו באתרי הספורט הרבים בארץ ועל פני הגלובוס כולו במשך תריסר השנים ההן שבין 1990 ל- 2002. לא היינו חברים. הוא היה פַּקוּד שלי ואני מפקדו. אולם מאיר איינשטיין היה קרוב מאוד אלי ואל לִבִּי. עיתונאי – שַדָּר שקדן. עיתונאי  – שדר קפדן. עיתונאי – שדר חרוץ. עיתונאי – שדר רציני. עיתונאי – שדר מוכשר. עיתונאי – שדר אָדָם. עם אנשים כאלה כמו מאיר איינשטיין ז"ל אתה מנצח מלחמות. הערה : תפאורת הרקע המזהה את נוכחותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשטח, בהיכל הספורט ביד אליהו, נועדה לשמש גם חיץ כדי להפריד גם בין עמדת השידור הסטרילית לבין אזרחים – פרחחים המבקשים לטמא אותה מסיבותיהם הם. לא הייתה קיימת כל אפשרות אז בתקופתי ובתקופתו של המפיק המעולה שלי ששי אפשרתי כי נשדר תמונות מזוהמות לצופינו משלמי האגרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- קיץ 1998 הפקתי, ניווטתי, הפקתי, וערכתי בפאריס את המבצע הממושך והמורכב של שידורי הטלוויזיה הישירים את 64 משחקי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. הצבתי שוב את מאיר איינשטיין ז"ל בקדמת בימת השידור של מפעל השידור ההוא. המנכ"לים של רשות השידור ב- 1998 מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל נענו לבקשתי לשדר ישיר מצרפת לירושלים את כל 64 (שישים וארבעה) משחקי הטורניר. מאיר איינשטיין יחדיו עם הפרשן שלנו אבי רצון חרשו את צרפת הגדולה לאורכה ורוחבה. שניהם הגיעו לשיאם באותו מפעל הכדורגל הטלוויזיוני ההוא של צרפת 1998. זה מצא את ביטויו במכתב ההערכה – צל"ש שכתב ו- שלח לי ב- 15 ביולי 1998 הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. הנה הוא כלשונו.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מסמך הצל"ש שכתב ושלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים (וגם תקצירים מוקלטים) של מונדיאל צרפת 1998 שכלל בתוכו 192 (מאה תשעים ושתיים) שעות בפרק זמן של 40 (ארבעים ימים). "…היו ביקורות אבל בדבר אחד כולם מאוחדים, מאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו פתק אישי שכתב לי מאיר איינשטיין ז"ל בפאריס בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המפואר של 64 משחקים ב-מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. השבתי לו כי נפלה לי זכות אלוהית גדולה לנהל אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מתוך אחד הכרכים הרבים שחקרתי וכתבתי במסגרת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

"…יותר מכולם אהבתי במונדיאל צרפת 1998 את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. שניהם היו עיתונאים בעלי ניסיון עצום ויכולת שידור מוכחת. הם אימצו באופן טבעי את סלוגן השידור העיתונאי של הווֹאַרְד קוֹסֶל מבלי שהכירו אותו כלל, "Tell it like it is". הצֶמֶד "איינשטיין – רָצוֹן" היה צֶוֶות השידור הטוב במדינה בעת ההיא. ללא כל ספק. שניהם היו שַדָּרִים שעשו חשבון רק למסך. הם היו Team שידור. חיבקתי אותם בחוֹם ובאהדה רבה אל לִבִּי ואִפשרתי לשניהם בפעם הראשונה בהיסטוריית המינויים שלי במחלקת הספורט לבחור בעצמם את המשחקים האהובים עליהם אותם ירצו לשָדֵר ישיר במונדיאל צרפת 1998. הטלתי עליהם רק את מגבלת הלוגיסטיקה. הם היה צריכים לחשֵב נכון את המרחקים בין עשרת האִצטדיונים הפרושים על פני צרפת ענקית וכֵן להיות מודעים לזמינות הטיסות, הנסיעות ברכבות, והיכולת האפשרית של הרכב הצמוד להפקה שלנו להביא אותם ואת הטכנאי המצורף אליהם איש הקוֹל והתקשורת יוסי מנקו במועד לעמדות השידור. ההספק שלהם היה מדהים. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר 27 משחקים בגביע העולם בכדורגל של צרפת 98' ביניהם את משחק הפתיחה ברזיל – סקוטלנד ועוד 16 משחקים בשלב המוקדם, ארבעה משחקים בשלב שמינית הגמר, שני משחקים ברבע הגמר את שני המשחקים בשלב חצי הגמר, את המשחק על המקום השלישי וכמובן את משחק הגמר בו הביסה צרפת את ברזיל 0:3. בשלל השידור הנותר של 37 המשחקים האחרים התחלקו שני השדרים הנוספים במשלחת שלי לצרפת 1998 זוהייר בהלול, ורמי ווייץ…". 

"…שידור מונדיאל צרפת 1998 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה ניצחון תקשורתי מושלם של פיקודיי ושלי. "חד, חלק, ואלגנטי", כפי עשתה זאת נבחרת צרפת וכפי שאמר המשורר. במשך 35 ימים רצופים הבסנו את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). את שניהם יחדיו ואת כל אחד לחוּד. התיישבתי עכשיו על כיסאי במחלקת הספורט ועשיתי את מה שעשיתי תמיד בעונג רב בתום מבצעי השידור הגדולים. כתבתי 50 מכתבי תודה אישיים ל- 50 אנשים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בהנדסה , בעיתונות ובדירוג המשולב שסייעו לי להעמיד בהצלחה את פרויקט השידור עתיר הרייטינג הזה על הרגליים בהצלחה כה גדולה. אני רואה במכתבֵי התודה האלוּ חובה אך גם זכות גדולה לכתבם. לחמישה מהם אני נותן פרסום. הראשון מהם היה מופנה למאיר איינשטיין השַדָּר שהוביל בכישרון עיתונאי כה רָב את שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998 [3]. הוא לעולם לא יידע כמה אהבתי אותו כשַדָּר וכאדם. הוא היה האחד והיחיד בשבילי…". להלן הטקסט. 

רשות השידור–הטלוויזיה הישראלית הציבורית.  28 ביולי 1998 

מחלקת הספורט / ירושלים

אל    :  מאיר איינשטיין.

מאת  :  יואש אלרואי.

הנדון : הבעת הערכה ותודה על השתתפותך כשַדָּר בפרויקט השידור עתיר הרייטינג, מונדיאל צרפת 1998.

מאיר היקר,

תודה רבה לך מקרב לִבִּי על תרומתך החשובה והמכרעת כשדר מוביל להצלחת שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 98', ככל הנראה המונדיאל הפורה והמוצלח ביותר בכל הזמנים, גם מן ההיבט הטלוויזיוני. אני רואה בך את שַדָּר הכדורגל והספורט הטוב ביותר כיום במדינת ישראל. שַדָּרוּת שנובעת ויונקת ראשית דבר מהעיתונאות הטבועה בדמך. לא טעיתי כשהצבתי אותך בעמדת השָדָר מס' 1 שלנו היכן שהוא בסתיו 1990. להתראות שוב במהרה בציר התנועה המשותף, הקשה הפתלתל והמסובך. אני מקווה שננווט נכון ליעדים שאליהם אנו אמורים להגיע, אם כי לרוע המזל מפת הניווט איננה תמיד בנמצא בידינו.

בהערכה רבה וידידות רבה,

יואש אלרואי

עותקים : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

        מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן.

        מנהל החדשות רפיק חלבי.

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן לשדר העַל שלי מאיר איינשטיין לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. הוא היה שדר ספורט וכדורגל הטוב ביותר בימים ההם במדינת ישראל. אישיותו השקדנית, המאופקת, המוקפדת והמאוזנת רבת הידע הייתה מעוצבת ומותאמת להפליא לעבודתו הטלוויזיונית הסבוכה ורבת האתגרים. אנוכי מוסיף עוד כלהלן : אישיותו הייתה כובשת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההספק של מאיר איינשטיין ז"ל כשַדָּר ספורט מוביל מטעמי של מאות רבות של שידור תוכניות, "ספיישלים", ו- שידורים ישירים, בארץ ובכל רחבי העולם, בתקופתי כ- מנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1990, היה מדהים (!).

הקונצנזוס סביב כישרון השידור של מאיר איינשטיין לא היה אחיד בהנהלת רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל (בשנים 1993 – 1989) איש חכם שסייע לי להביא את מאיר איינשטיין לטלוויזיה מרדיו "קול ישראל" בספטמבר 1990 (לאחר נטישתו של יורם ארבל) טען בפניי שעלי להתערב ולהנמיך את ה-  Volume שלו. ביקשתי אותו שלא יתערב וכי אין זה מעניין אותי מה לוחשים לו ידידיו. חשוב מה אנוכי חושב אודות מאיר איינשטיין ולא מה חושבים חבריו. אַרְיֵה מֶקֶל קיבל את הנימוק שלי. ב- 1998 היה זה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שסיפר לי כי חבריו טוענים שמאיר איינשטיין "צועק נורא…". תשובתי אליו הייתה כלהלן : "…לא חשוב מה חושבים חבריך…חָשוּב מה אנוכי חוֹשֵב אודותיו…עזוב את מאיר איינשטיין…זאת האחריות שלי…". אורי פורת לא התערב יותר.

ההספק של מאיר איינשטיין בתריסר שנות שירותו את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (2002 – 1990) היה עצום. הספק שחפף ואף התעלה מעל תפוקתם של ארבעת שדרני הספורט דן שילון (כדורגל וכדורסל בשנים 1978 – 1968 + אולימפיאדת מינכן 1972 +שדר ראשי של שלושה מונדיאלים מכסיקו 1970, גרמניה 1974, וארגנטינה 1978), נסים קיוויתי (כדורגל בשנים 1991 – 1972 + שתי אליפויות עולם בא"ק הלסינקי 1983 ורומא 1987 + שדר ראשי של תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדות מינכן 1972, אולימפיאדת מונטריאול 1976, אולימפיאדת מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ואולימפיאדת סיאול 1988 + שדר משני של שלושה מונדיאלים ספרד 1982, מכסיקו 1986, ו- איטליה 1990), אלכס גלעדי שדר כדורגל, כדורסל, ו- א"ק + שדר ומפיק ראשי של אולימפיאדת מינכן 1972, משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974, אולימפיאדת מונטריאול 1976, ואולימפיאדת מוסקבה 1980) ויורם ארבל שדר כדורגל וכדורסל בשנים 1990 – 1978 + שדר משני במונדיאל ארגנטינה 1978 ושדר ראשי מונדיאלים של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990 + שדר זוטר באולימפיאדות מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ואולימפיאדת סיאול 1988).

תפוקתו הטלוויזיונית של השדר היקר שלי מאיר איינשטיין ז"ל בשנים 2002-1990. 

1. מגיש ומנחה ראשי של כל תוכניות הספורט היומיות והשבועיות : "שער ראשון" + "מבט" ספורט" + משחק השבת" + "משחק השבוע" + כדורגל עולמי" במשך תריסר שנים בין 1990 ל- 2002.

2. שדר ראשי ומוביל של משחקי הכדורגל המרכזיים בליגה הלאומית (ליגת העל היום) + משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורגל בשלוש השנים של 1994 / 1993 – 1991/ 1990.

3. שדר ראשי ומוביל של עשרות משחקי נבחרות ישראל בכדורגל, בארץ ובחו"ל כלהלן : קדם מונדיאל ארה"ב 1994 + קדם Euro 1996 באנגליה + קדם מונדיאל צרפת 1998 + קדם Euro 2000 בהולנד ובלגיה.

4. שדר ראשי של טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל Euro 1992 בשוודיה (יחדיו עם רמי ווייץ) + Euro 1996 באנגליה (יחדיו עם זוהייר בהלול) + Euro 2000 (יחדיו עם רמי ווייץ) בהולנד ובלגיה.

barel 4טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. גטבורג – שוודיה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק הגמר בין נבחרות דנמרק וגרמניה (0:2 לטובת דנמרק) באליפות אירופה לאומות בכדורגל בשוודיה – 92' EURO. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, ומר אמיר אפרת כתב העיתון "ידיעות אחרונות". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

5. שדר ראשי מוביל יחדיו עם אורי לוי (בדרך כלל עם הפרשן אלי סהר) של טורנירי אליפויות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרות ישראל בשנים 2000 – 1990.

6. שדר ראשי מוביל יחדיו עם אורי לוי (בדרך כלל עם הפרשן אלי סהר) של משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל, בארץ ובאירופה, בשנים 2002 – 1990.

7. שדר ראשי מוביל של אליפויות העולם בא"ק (בדרך כלל יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן) כלהלן : ה- 3 ב- 1991 בטוקיו – יפן. מדובר בשידורים ישירים Off tube בירושלים של תחרויותת א"ק בטוקיו – יפן על פי החלטת נֶפֶל של מנהל נֶפֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז, יוסףף בר-אל (זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששידרנו Off tube אליפות עולם ב- א"ק כלשהי) + ה- 4 ב- 1993 ב- שטוטגארט – גרמניה (מהשטח) + ה- 5 ב- 1995 בגטבורג – שוודיה (מהשטח) + ה- 6 ב- 1997 באתונה – יוון (מהשטח) + ה- 7 ב- 1999 בסביליה – ספרד (מהשטח, יחדיו עם הפרשן ד"ר מולי אפשטיין) + ה- 8 ב- 2001 באדמונטון – קנדה (מהשטח).

הערה שלי : את שתי אליפויות העולם הראשונות בא"ק של הלסינקי 1983 ורומא 1987 שידר ישיר נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. 

8. שדר ראשי של טקסי הפתיחה האולימפיים (יחדיו עם אורי לוי) ושדר ראשי של תחרויות הא"ק האולימפיות (יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן) באולימפיאדות האלה כלהלן : ברצלונה 1992 + אטלנטה 1996 + סידני 2000.

מותו של מאיר איינשטיין ז"ל בטרם עת מעלה שוב אין סוף שאלות קיומיות והתחבטויות פילוסופיות אצלי. אנוכי אוטוטו מותיר מאחוריי 83 (שמונים ושלוש) שנים. חלמתי הלילה בערוב חיי חלום ביעותים. אני נישא לקבורה בעיניים פקוחות באדמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בארון זכוכית. דרך הזכוכית השקופה אינני רואה איש חוץ ממשפחתי. ילדיי, נכדיי, ורעייתי. שום ידיד. שום ידידה. אף אחד.

תזכורת: פרולוג שהוא גם אפילוג.

מה שחולל אז לפני שנים לא רבות, ראש הממשלה בנימין נתניהו (שימש במקביל בתפקיד שר התקשורת וגם שר החוץ) בענייניה של רשות השידור המפוררת, דחיית הקמת "תאגיד השידור הציבורי החדש כאן 11" עד מאי 2017, ועשה זאת אז בסיועו האדיב של מזכ"ל ההסתדרות אבי ניסנקורן, היה עוד מעשה התעמרות ציני ומחפיר בעובדי ועיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ז"ל היא – ערוץ 1 ובעובדי ועיתונאי רדיו "קול ישראל". התעללות שלא נודעה כמותה בתולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל מאז ומעולם. מקומם ומבאיש. בושה וחרפה אחת גדולה (!). אין בפי מילים אחרות. מה שהתחולל אז בשנים 2017 – 2011 בין כתליה של רשות השידור הקורסת המטה ליפול (בשנים 2014 – 2011 בהנהגתם של של שני המנכ"לים הכושלים וה-נְפָלִים ההם של רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבנוביץ') היה מעשה התעללות, שלא היה יד המקרה ולא פרי המזל. 1500 (אלף וחמש מאות) עובדי רשות השידור ההיא גם אם זכו אולי להארכת חייהם בכמה שנים ספורות בטרם יונח החבל שוב על צווארם והם יועלו שוב לגרדום, היו חייבים להיות מודאגים ומוטרדים מאוד. מאידך, ראש הממשלה ושַר התקשורת בנימין נתניהו דווקא יכול היה לישון בשקט משום שפרנסתו הייתה מובטחת. גם מפני האישים ההם שהיו כאילו אופוזיציונרים לוחמים כמו שלי יחימוביץ' + זהבה גלאון + איתן כבל + אראל מרגלית + יצחק "בוז'י" הרצוג, לא סיכנו אותו. הטרגדיה של השידור הציבורי ו- התמוטטותה המואצת של רשות השידור על רשתות הטלוויזיה והרדיו שלה, החלו ב- 2002 עם מינויו המופרך ההוא של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הבינוני והיָרוּד הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז שקוראים לו רענן כהן. ממכלול האישים המוכשרים שהיו יכולים למלא ביושרה ובנאמנות מצפונית את תפקיד מנכ"ל רשות השידור, הטיל אותו רענן כהן את יהבו דווקא על אותו יוסף בר-אל נטול הכישרון שחולשת הקו המקביל שלו חָצָה באופן שיטתי את הקו המקביל של השלטון והממלכה. מדובר בעובדה מדהימה ונוראית כאחת. אין לי מילים אחרות. האם אפשר להשוות את דמות הנֶפֶל, הפגומה, ונטולת הערך של יוסף בר-אל עם הפירמידות ההן של השידור הציבורי המזדקרות אל עַל, אלה של ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי ? בחלוף שלוש שנים, ב- 2005, נזכרה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון לעשות מעשה (גם על פי קביעתו הנחרצת של היועץ המשפטי של הממשלה ההיא עו"ד מֶנִי מָזוּז), כי יש להדיח ולסַלֵק לאלתר את המנכ"ל המופרך של רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרָם בעוון שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי.

טקסט תמונה : 3 במאי 2005. כותרת ראשית ב- Cover Page של העיתון "מעריב" לפני יותר מ- 15 שנים : "הוּדַח" ׁ(!). לראשונה בתולדות מדינת ישראל ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור החליטה ממשלה בישראל (בראשות אריאל שרון) להדיח ולסלק מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו הרם. זה קרה ב- 2 במאי 2005. היה מדובר בהדחתו וסילוקו לעַד של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין מעשי שחיתות והענקת שוחד מסך, שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להימשך עד 2 ביוני 2007. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מֶנִי מָזוּז תמך באופן מוחלט בהחלטות הסילוק וההדחה ומִימוּשַן, והרחקתו לעַד של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב" ומו"ל העיתון אלי עזור).

ועוד דבר : שחיתות ושוחד מסך הן עבירות פליליות ש- מַד הזמן וחוֹק ההתיישנות אינם חַלִים עליהן. ובכן, יוסף בר-אל הוּדָח מהכֵּס הַעֶלְיוֹן של רשות השידור אולם מעולם לא הועמד לדין בגין אותן העבירות ההן של שחיתות ושוחד מסך שחוק ההתיישנות איננו חל עליהן, וכפועל יוצא גם לא נשלח לכֶּלֶא. לרשות השידור שלו של אותו יוסף בר-אל שרחוק מלהיות זכאי, נגרמו כבר נזקים בלתי הפיכים. התופעה הנלוֹזָה של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב והצמוד זליג רבינוביץ' בשנים 2014 – 2011 היא תופעה גנטית אך בבחינת משחק ילדים בהשוואה לתופעה הנפתלת, הנפסדת, והמעוותת של הופעתו מנכ"ל רשות השידור הכושל והעלוב ההוא יוסף בר-אל ההוא בשנים ההן של 2005 – 2002. Incomparable. חשרת עבים. התופעה העלובה, הירודה, והכושלת  של מינוי יוני בן מנחם ל-מנכ"ל רשות השידור בשנים 2014 – 2011 ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו פלוס הצבתו של מר זליג רבינוביץ' כעוזרו הקרוב ביותר בחזית השידור לא הייתה יכולה להתקיים אילולא קדמה לה תופעת ה- Super negative של מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי הצעתו של מר רענן כהן השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור.

פוסט סָבוּךְ מס' 936. אני חושב שאמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ. האחד שאין שֵנִי לו בתחום העיתונאות, בתחום המהימנות והאמינות העיתונאית, בתחום מקורותיו העיתונאיים, בתחום דיוק ו-יוֹשְרָת הניסוח ו-מסירת המידע שלו לציבור, ו-בתחום פרשנות המֵידָע בטלוויזיה. Grand Master בתקשורת המונים. רב אמן חוֹשֵב ומרחיק ראות בתעשיית הטלוויזיה באשר היא, שמעניק משקל וחשיבות יֶתֶּר לחברת החדשות של ערוץ 12. אסי עזר ורותם סלע שני מנחי תוכנית הספורט הפופולארית "נינג'ה ישראל" המשודרת בערוץ 12 נחשפים שוב ושוב מצידה השני של המַטְבֵּעַ כאנשי טלוויזיה ילדותיים, קטנוניים, רכלנים, בדרנים פטפטנים ולא רציניים ברמה של כיתה ג'. שני שדרני ה-Play by play של תחרויות "נינג'ה ישראל" ניב רסקין ורותם ישראל (רֶכֶש מיובא מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) נגלים פעם אחר פעם כ-בוּרִים בשני תחומים הנוגעים למקצוע הסיקור שלהם את הנ"ל, כ-אלה שלגמרי אינם בקיאים בחומר השידור ולחלוטין לא מכירים את יסודות האנטומיה של גוף האדם ואת עיקרי תהליכי הפיזיולוגיה של המאמץ האנושי, שני גורמים ו-מרכיבים חשובים ביותר המשפיעים מיידית ובאופן ישיר על הצלחתם ו/או כישלונם של הספורטאים/ספורטאיות בעת ההתמודדות עם מכשולי המסלול התחרותי של הנינג'ה. רותם ישראל וניב רסקין הם שני שדרנים חלשים, מביכים, נבערים, נעדרי ידע, וחסרי השכלה בתחום הקונקרטי המדובר. מילות ההתפעלות של שניהם, מִימִיקָה והבעות פנים נרגשות, וציונים לשבח בלתי מנומקים, לעולם אינם יכולים לכַסוֹת על ולהסוות נְבִיבוּת, שִידָפוֹן, היעדר יֶדַע ומחסור באינטליגנציה ו-נְבוֹנוּת הנוגעים לחומר ה-נינג'ה הטלוויזיוני המשודר על ידם ו-מטעמם ל-צופיהם (!). פוסט סבוך מס' 936. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 19 בנובמבר 2020.

אמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12.

אני חושב שרבים בארץ שותפים להערכתי ומחשבתי זאת שאמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי ושדרן על בחברת החדשות של ערוץ 12, משכמו ומעלה, וניצב מעל רבים מהקולגות שלו בכל רשתות הטלוויזיה. רק אותם השותפים אולי אינם בטוחים בעצמם דיים, אולי לא יודעים כיצד להפיץ את דעתם אודותיו, כלומר אודות נוכחותו על המסך, מהימנותו, יושרתו המושלמת ב- % 100, מקורותיו העיתונאיים, והשפעתו הטלוויזיונית העיתונאית בציבור, ו/או שאין להם את הכלים הדיגיטליים ו/או האנלוגיים המתאימים לעשות זאת.

טקסט תמונה : זהו אמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12. שדרן ופרשן טלוויזיה משכמו ומעלה. אלוהי הטלוויזיה היטיב עמו והעניק לו נוכחות טלוויזיונית אטרקטיבית, משפיעה, ויוצאת דופן. Numero uno ברמה העליונה ביותר. כישרון הניסוח והניתוח המרשימים שלו, ו- ויכולתו להביע ולפרט כל רעיון גם המורכב ביותר, באמצעות טקסט קצר ושימוש במעט מילים, הוא בפירוש עליונות טלוויזיונית מזהירה. (סריקת צילום ב-iphonr. באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

1. אסי עזר רותם סלע הם שני מנחים רכלנים ו-ילדותיים של התוכנית "נינג'ה ישראל" הפופולארית המשודרת בערוץ 12. כ- "שצריך" ומתחשק להם שני המנחים הללו גם הופכים למעין בלופרים יעני בשם ה-הומור הדל שלהם. מדובר בשני מנחי טלוויזיה קטנוניים ברמה של כיתה ג'.

היה שם איזה קטע מֵבִיךְ, יָרוּד, ו- רָדוּד השבוע ב-תחרויות "נינג'ה ישראל" המשודרות בערוץ 12, שבו אחד הנערים המתחרים הצעירים (שמו : יואב כנפו) פתח את סְגוֹר ליבו (כדרכם של הנערים) בפני שני המנחים אסי עזר ו- רותם סלע וסיפר להם שהוא מעריץ של אלוף הנינג'ה הישראלי לשעבר מ- 2018 הירושלמי המוכשר יובל שָמְלָא. שני המנחים אסי עזר ורותם סלע עטו על הווידוי ו- בתמורה "גילו" לנער (סוד בלוף), שכאילו יוּבָל שַמְלָא הגיע באופן אישי לזירת תחרויות הנינג'ה כדי לצפות בו וללוות את אותו הנער בן 17 שקוראים לו יואב כנפו. פניו של הנער הנינג'אי הצעיר אורו, נפשו נפעמה, וליבו הלם. עם מה ובמה אתם מתעסקים שם ב- "נינג'ה ישראל" אסי עזר ורותם סלע…??? זה היה סדר הטקסט של סיפור הבלוף הנַחוּת והֶעָלוּב אותו סיפרו שני המנחים הקשקשנים, הפטפטנים היהירים, והרכלנים הירודים אסי עזר ורותם סלע ליואב כנפו, כלהלן :

יואב כנפו פונה אל אסי עזר ורותם סלע בכל הרצינות, בכל הכבוד, ובכל הכֵּנוּת והתמימות של נער צעיר בן 17, ומשיב ואומר להם לאחר ששניהם סיפרו לו, שיובל שמלא הגיע לזירת תחרויות הנינג'ה כדי לצפות בו וללוות אותו, כלהלן : "…באמת אני מאוד מעריך אותו את יוּבָל שָמְלָא, ואני שואף להיות כמוהו…אני לא חושב שהוא צריך לחשוש ממישהו פה…".

רותם סלע : "טוב, יואב אתה מוכן…?"

יואב כנפו : "מוכן מאוד…".

רותם סלע מבלפפת את יואב כנפו במעטה וכסות של הומור דַל (ללא התערבותם של עורכי ומפיקי התוכנית) : "…יש לנו הפתעה בשבילך…יוּבָל שַמְלָא ממש פה מאחורי הקלעים…".

יואב כנפו : "OK…".

רותם סלע מבלפפת את יואב כנפו במעטה וכסות של הומור דַל (ללא התערבותם של עורכי ומפיקי התוכנית) : "…והוא הגיע במיוחד ללוות אותך על המסלול עכשיו…".

אסי עזר : "…גבירותיי ורבותיי…".

יואב כנפו (מאמין לשני הבלופרים אסי עזר ורותם סלע שמנצלים את תמימותו בשם ה-הומור ה-תפל, ה-ירוד, וה-עלוב של שניהם, ומשיב להם בתמימות של נער) : "…באמת…?".

אסי עזר : "…הוא בא ללוות אותו על המסלול…קבלו את יוּבָל…".

אסי עזר + רותם סלע מתרצים יחדיו : "…סתם…הוא לא בא…הוא לא בא…".

אסי עזר + רותם סלע ממשיכים יחדיו : "…אה…עבדנו עליך…עבדנו עליך…".

טקסט תמונה (1) : 18 בנובמבר 2020. תחרות "נינג'ה ישראל" משודרת בערוץ 12 ע"י שני הצמדים, הצמד המנחה והמוביל אסי עזר + רותם סלע (מימין) והצוות הספורטיבי המשדר Play by play את מהלכי תחרויות "נינג'ה ישראל", שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניב רסקין ורותם ישראל (איננו נראה בתצלום). הכותרת בתחתית התמונה, "קבלו את יוּבָל" (הכוונה ל-יוּבָל שַמְלָא), הוא מידע בלופרי שמספקים שני המנחים המובילים בשם הומור תפל שנועד ל- בַּלְפֵף את המתמודד הצעיר והתמים על מסלול הנינג'ה יואב כנפו בן ה-17 (משמאל), וגם את צופי הטלוויזיה בבית. עסק עלוב. מדובר ב-חֶרבּוֹן. בושה וחרפה של כל המעורבים בערוץ 12 בשידור הטלוויזיה הנֶפֶל הזה של "נינג'ה ישראל" (!). לבטח כישלון ו-חרבון של צמד המנחים ועוד יותר של צוות ההפקה שמפעיל את אסי עזר ורותם סלע כמנחים ומובילים של מִשְדָר "נינג'ה ישראל". (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12). 

טקסט תמונה (2) : 18 בנובמבר 2020. תחרות "נינג'ה ישראל" משודרת בערוץ 12 ע"י שני הצמדים, הצמד המנחה והמוביל אסי עזר + רותם סלע והצוות המשדר Play by play את מהלכי התחרויות שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניב רסקין ורותם ישראל. הכותרת בתחתית התמונה, "סתם הוא לא בא…הוא לא בא…", הוא מידע התנצלות שבו מודים שני המנחים המובילים כי הם בילפו את המתמודד התמים יואב כנפו בן ה- 17 (בשם הומור תפל ומחורבן). עסק עלוב. אסי עזר ורותם סלע עוטים בושה וחרפה (באיזה בלופים ורכילות שניהם מתעסקים…?). אך לא רק הם. בושה וחרפה ניא נחלתם של כל המעורבים בערוץ 12 בהפקת שידור הטלוויזיה הנֶפֶל הזה (!). (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12). 

טקסט תמונה (3) : 18 בנובמבר 2020. תחרות "נינג'ה ישראל" משודרת בערוץ 12 ע"י שני הצמדים, הצמד המנחה והמוביל אסי עזר + רותם סלע והצוות המשדר Play by play את מהלכי התחרויות שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניב רסקין ורותם ישראל. הכותרת בתחתית התמונה, "אה עבדנו עליך…עבדנו עליך", היא מידע התנצלות שבו מודים שני המנחים המובילים כי הם בילפו את המתמודד התמים יואב כנפו בן ה- 17 (בשם הומור תפל ומחורבן). עסק עלוב. בושה וחרפה של כל המעורבים בערוץ 12 בהפקת שידור הטלוויזיה הנֶפֶל הזה (!). (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12). 

זהו, אז כעבור זמן קצר בלבד התוודו רותם סלע ואסי עזר שהם בילפו אותו, חזרו בהם, וסתם אמרו לו את זה (יעני בשם ההומור הנכלולי). מדובר ב- טמטום ממדרגה ראשונה…רוע לב…הומור מחורבן…קשקוש מזופת ונכלולי…ומחשבה וטקסט ביזיוניים ועלובים של מנחי טלוויזיה מפורסמים בעלי מוניטין שקוראים להם רותם סלע ואסי עזר. מעניין אותי לדעת היכן שני המנחים הבלופרים האלה ניצבו באותו התור המפורסם כשאלוהי השֵכֶל חילק לכל אחד מאיתנו את מנת ה- IQ האישית שלו…??? מעניין אותי לדעת גם מה חושבת הנהלת ערוץ 12 על ההתעמרות הזאת של שני המנחים המבוגרים אסי עזר ו- רותם סלע בספורטאי צעיר ותמים בן 17 שמחפש את עתידו בזירת הנינג'ה…??? ומה היא חושבת אודות הגינותם של אותם שני מנחי הטלוויזיה הכושלים שאמורים להיות מצוידים במינימום ערכי שידור נוכח צופיהם. לא פחות מביזיון מחורבן שבוצע ונעשה ע"י רותם סלע ואסי עזר. ו- גם ביזיון של הנהלת ערוץ 12 ושל העורכים והמפיקים שמאשרים לשידור על המסך הציבורי שלהם תעלול נכלולי והתעמרות בספורטאי צעיר (יעני בשם ההומור), שניות ספורות לפני שייתבע ל-מבחן גופני בר מאמץ גדול. שני מנחים דלים, עלובים, וירודים חסרי כבוד כלפי מקצועם, חסרי כבוד נוכח הספורטאים, וחסרי כבוד גם מול צופי הטלוויזיה. ביזיון.

2. איימן עודה. ח"כ כן ויישר דרך ו-אזרח ישראלי-ערבי שצריך להקשיב לו. לא רק צריך, חובה להקשיב לו.

זעקותיו המרות השבוע של הח"כ הערבי הכֵּן והמהימן מר איימן עודה בדם ליבו, איש "הרשימה המשותפת" בכנסת ישראל אודות רציחתם של 94 אזרחים ערבים השנה בידי ארגוני הפשע הגיעה גם לאוזניי. לפתע חשבתי לעצמי מדוע לא להרים את ידי הימנית ולמסור את קולי כאזרח ישראל למענו של מר איימן עודה בבחירות לכנסת ה- 24 ההולכות וקרבות. איימן עודה נחשף כל פעם מחדש כמדינאי כֵּן ובעל מוסר, איש אמת, איש מצפון , ואדם נקי כפיים. יש לי חשק להצביע הפעם עבורו ולתת לו את קולי למר איימן עודה.

3. רביב דרוקר.

רביב דרוקר איש חברת החדשות של ערוץ 13 ובעל הבית של תוכנית האקטואליה "המקור" ראוי למחמאות עיתונאיות חמות ו-רבות בגין הסדרה הכפולה בת שתי התוכניות ששודרה השבוע בערוץ 13 ואשר עסקה ב- "הקלטות ראש הממשלה בנימין נתניהו". מדובר כאן בעיתונאות יסודית, חרוצה, קשה, ו-סיזיפית, אולם תוצאת המידע הסופי שהיא מביאה לציבור צופי הטלוויזיה בערוץ 13 – מרהיבה (!). רביב דרוקר תבורך (!). לא יהיה כאן Happy end.

4. סיוון רהב – מאיר היא עיתונאית דלה ופטפטנית. היכן הנהלת ערוץ 12 ? היכן חברת החדשות של ערוץ 12 ?

צפיתי השבוע בריאיון עיתונאי מביש ונקלה שערכה סיוון רהב-מאיר אשת טלוויזיה דַלָה ומגישה מחליפה של עודד בן עמי בתוכנית האקטואליה "שש עם" בערוץ 12 עם מפגין מביש איש מפלגת הליכוד בשם אפרים קרייף. אפרים קרייף הגיע עם מפגיני ימין נוספים לביתה של משפחת פרקש השכולה מקום מושבה בקיסריה (איבדה את בנם הטייס תום פרקש ז"ל במלחמת לבנון ה- 2), לצורך מחאה נגד משפחת פרקש מחד (יעני השמאלנית), והבעת תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו מאידך. כה הצהיר המפגין הנבזה והמטונף הזה אפרים קרייף את טקסט הנְבָלָה שלו בפרהסיה, וכה כיוון אותו בפומבי לעבר משפחת פרקש, וכה אמר אותו קבל עם ועדה, כלהלן : "…יש אלוהים בשמים והוא שילם לה…יש אלוהים בשמיים ושילם לה…אני מאחל לה עוד אחד כזה…". בריאיון העלוב והדַל שניהלה עמו סיוון רהב – מאיר בתוכנית ב –"שש עם" בערוץ 12 הביע אפרים קרייף המביש ואת רצונו להתנצל בפני משפחת פרקש. סיוון רהב-מאיר אשת טלוויזיה פטפטנית ו-מראיינת דלה ומבישה לא מצאה כל צורך בעת השיחה הטלוויזיונית לומר לאפרים קרייף המביש כי על דברי הנבלה המזוהמים שלו, "…יש אלוהים בשמים והוא שילם לה…יש אלוהים בשמיים ושילם לה…אני מאחל לה עוד אחד כזה…", לעולם אין כפרה, לעולם אין מחילה, ולעולם ואין סליחה. מדובר באיש נָבָל. היא הייתה אמורה לסגור לו את המיקרופון ולנתק מגע ממנו מהאיש המתועב הזה. הייתי רוצה לראות את סיוון וידידיה כיצד הם היו מגיבים מול אדם נבזה שמדבר ככה על הילדים שלהם שהקריבו את חייהם למען מדינת ישראל, ואנוכי כמובן מאחל להם רק אושר ובריאות וחיים ארוכים. סיוון רהב – מאיר תתביישי לך (!). איזה סוג של עיתונאות טלוויזיונית את מייצגת…??? כיצד זה הנהלת ערוץ 12 לא העיפה באותו הרגע ההוא את סיוון – רהב מאיר ממושב ההגשה שלה…??? שום התנצלות שלו איננה מתקבלת כאן. תפילת הבקשה המנובזת של אזרח ישראלי בשם אפרים קרייף לקב"ה לאמלל עוד ועוד ושוב ושוב את משפחת פרקש, "…יש אלוהים בשמים והוא שילם לה…יש אלוהים בשמיים ושילם לה…אני מאחל לה עוד אחד כזה…", נידונה לדיראון עולם. האיש ותפילתו. במקום לומר לאיש הנבזה והשפל הלזה "…עוף לנו מהעיניים…תתבייש לך…", היא מצאה לנכון להודות ו-לומר לו לאפרים קרייף "תודה רבה" בתום הריאיון הנקלה והמנובז הזה. היכן היו עורכי ומפיקי מהדורות החדשות של חברת החדשות של ערוץ 12…??? כיצד הם לא נזעקו לשמע דברי הנבלה המכוערים שאמר אפרים קרייף למשפחה השכולה…??? בושה וחרפה למרואיין ובושה וחרפה כפולה למראיינת. פשוט ביזיון. סיוון רהב-מאיר תתביישי לך. ובכן, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו משסה ומשסע את אזרחיו אלה באלה, וגם מצליח. קיימים חילוקי דעות פוליטיים, חברתיים, וכלכליים חריפים באומה הישראלית המפוצלת ב- 2020 ליותר מתריסר שבטים. אולם לבוא לבֵיתָה של משפחת פרקש השכולה בקיסריה ולומר ולאחל לה מילות נבלה נבזיות כאלה מצד ימין של המפה הפוליטית, שאלוהים בשמיים שילם לה בנפילתו ומותו של בנם תום פרקש במלחמת לבנון ה- 2 הקשה, וכי הוא אפרים קרייף מאחל לה שגם בנם השני ייהרג, הרי שמדובר כאן בהרבה יותר ומעבר לחילוקי דעות. מדובר כאן בזוועה. מדובר באזרח ישראלי נֶפֶל עלוב ו-מטונף שחירף בפומבי משפחה ישראלית שכולה שאיבדה את היקר לה מכל במלחמה הקשה נגד האויב ולא שילם כל מחיר. אפרים קרייף עשה כאן מעשה נבלה. איזו נבזות. כל בית דין ישראלי חייב להעמיד אותו את אפרים קייף מייד למשפט בגין אישום פלילי חמור, בגלל טקסט הנבלה הנבזי שהשמיע בפומבי ואותו איחל למשפחה השכולה.

5. היכן רשויות החוק של מדינת ישראל שאמורים היו להתייצב מול המתעמרים הנבזיים מאגף הימין הפוליטי, גברים ונשים תומכי בנימין נתניהו, שהרשו לעצמם להגיע לביתה של משפחת פרקש השכולה בקיסריה, ולנאֵץ ולחלֵל אותה ואת בנה הטייס תום פרקש ז"ל שנפל במלחמת לבנון ה- 2…??? איזה טינופת, ביזיון, והפקרות מתחוללים מטעם אנשי הימין הפוליטי במדינת ישראל מתחת לאפם של שני ראשי הממשלה, הנוכחי בנימין נתניהו והחליפי בני גנץ. איזה נִקְלוּת נפשעת וחֶרְפָּה.

באותו הערב עלה לאוויר מגיש החדשות של ערוץ 12 דני קושמרו וסיפר לציבור שוב את המידע הנבזי שחוללו תומכי בנימין נתניהו, וכה אמר לצופי ערוץ 12, כלהלן : "חבורה של תומכי נתניהו הפגינה מול ביתם של הוריו של סרן תום פרקש ז"ל בקיסריה, טייס שנהרג ונפל שם במלחמת לבנון ה-2…המפגינים הגיעו לשם בגלל התמיכה של משפחת פרקש במחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואיחלו לבני המשפחה השכולים שיהיה לכם עוד אחד כזה…וכינו את ההורים המבוגרים השכולים, אנרכיסטיים (!). אח"כ גם הגיעו הגינויים של הפוליטיקאים, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו איחר לגנות". ברקע הכתבה נשמע קולה של מפגינה ימנית שפונה למשפחת פרקש באמצעות רמקול, ואומרת להם כלהלן : "…משפחת פרקש זה שאיבדתם בן לא מקנה לכם את הזכות…אין לכם זכות לגיטימית…". מפגינת ימין אחרת צעקה לרמקול וכיוונה אותו ל-אִמוֹ השכולה של תום פרקש ז"ל, וכה אמרה לה, "…אם לביבי לא יהיה שקט – גם לכם לא יהיה שקט…". כאן התערב גם אפרים קרייף ואמר כלהלן, "…מגיע לכם שתום פרקש נפל…ואז יש אלוהים בשמיים והוא שילם לה…". ואז נשנע קול נוסף של עוד מפגין, "…אני מאחל לה עוד אחד כזה…כוס אימ – אימא שלה…הבת שלה שמאלנית…".  

6. נבחרת ישראל בכדורגל. היהודים צריכים לשחק שחמט ולנגן בכינור (ולא לשחק כדורגל).

צפיתי בשידור הישיר הבנלי והמשעמם בערוץ הספורט מס' 55 בו ישראל תחת הדרכתו של האוסטרי החיוור ווילי רוטנשטיינר מנצחת את סקוטלנד 0:1 בליגת הכדורגל האירופית לאומות. שוב השתכנעתי שהיהודים צריכים לעסוק במשחק השחמט ולנגן על כינור (ולא לשחק כדורגל).

7. קבוצת הכדורסל של מכבי ארה"ב – אירופה – תל אביב היא שיעמומון, חֲזוֹן דַל (!). הצפייה במשחקי קבוצת מכבי ת"א בטלוויזיה ב-אליפות ה-Euroleague בשני העשורים האחרונים כשהיא נעדרת לחלוטין שחקנים ישראליים משלנו (ו/או כמעט נטולת שחקנים ישראליים בני מדינת ישראל בת חורין), בטלה בשישים, איננה חשובה, ומהווה עבורי בזבוז זמן. 

צפיתי השבוע כמה דקות במשחק התבוסה של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד 63:79 (במדריד) בליגת ה- Euroleague של עונת 2021 – 2020. אין שם במכבי ת"א אפילו שחקן ישראלי אחד משלנו. כולם, Made in USA ו/או Made in Europe. האיש הכי קרוב אליי היום במכבי ת"א הוא המאמן יאניס ספרופולוס, אבל גם הוא יווני. הימים ההם של שחקנים כמו טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, אולסי פרי, ג'ים בוטרייט ז"ל, טל בורשטיין וישראלים רבים אחרים שלבשו את מדי מכבי ת"א בימים ההם חלפו לבלי שוב. קבוצת הכדורסל האמריקנית של מכבי ת"א בדור הנוכחי איננה מעניינת אותי עוד. נעלתי אם כך את מסך הטלוויזיה בסלון דירתי הממוקמת ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, נפניתי ממנה, ופיניתי זמן לפתור את חידות המתמטיקה הקשות ביותר של תרגילי ה- סודוקו המתפרסמות בעיתון "הָאָרֶץ".

טקסט מסמך (1) : פתרון של אחת מחידות הסודוקו "הקשה ביותר" על ידי, המודפסות ומופיעות בעיתון "הָאָרֶץ" המצוין ובעל ערך. 

טקסט מסמך (2) : פתרון של עוד אחת מחידות הסודוקו "הקשה ביותר" על ידי, המודפסות ומופיעות בעיתון "הארץ" המצוין ובעל ערך. אינני עוסק ב-פתרון של סודוקו בעל דרגת קושי בינונית. קל מידי. 

טקסט מסמך (3) : פתרון של עוד אחת מחידות הסודוקו "הקשה ביותר" על ידי, המודפסות ומופיעות בעיתון "הָאָרֶץ" המצוין ובעל ערך. אינני עוסק בפתרון של סודוקו בעל דרגת קושי בינונית. קל מידי.

טקסט מסמך (4) : פתרון של עוד אחת מחידות הסודוקו "הקשה ביותר" על ידי, המודפסות ומופיעות בעיתון "הָאָרֶץ" המצוין ובעל ערך. 

8. תיק 3000. המהדורה המרכזית של חברת החדשות בערוץ 12. וועדת חקירה לצוללות. דעתו של אמנון אברמוביץ'.

המגיש דני קושמרו איש חברת החדשות של ערוץ 12 : "זאת אחת הפרשות החמורות שידעה מערכת הביטחון הישראלית, פרשת כלי השייט והצוללות…איך הוחלט על קניית כלי הנשק היקר ביותר של צה"ל, ובעיקר, מי ואם גזר שם קופון…הפרקליטות מתכוונת להגיש לא פחות מ- 9 כתבי אישום נגד בכירים בפרשה הזאת…פרשה שיש לה לא רק משמעויות משפטיות, אלא שאלות גם איך התנהלו צה"ל, משרד הביטחון, וממשלת ישראל בכלל…מה שמכונה פרשת הצוללות, הוא גם אחד הנושאים היותר רגישים ביחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון בני גנץ…אבל האם עכשיו אמנון אברמוביץ', פרסום ראשון שלך, האם גנץ מתכוון לקיים את אחת מהבטחת הבחירות המרכזיות שלו…?".

הפרשן אמנון אברמוביץ' נקרא לדגל להסביר את הפרשה הסבוכה : "כן, מסתמן שכך, משרד הביטחון בדרך להקמת וועדת חקירה לצוללות ולכלי השייט…הוועדה הזאת לא נועדה ליצור הליך פלילי, אלא לבדוק את מערכת הביטחון, מינהל הרשת, צה"ל וחיל הים, אבל…הוועדה תוקם כנראה על פי חוק השיפוט הצבאי ועל פי חוק השיפוט הצבאי…מי שמעוניין על פי סעיפים 514 ו- 515 להכריח כל אזרח, כל אזרח, כולל ראש הממשלה, עורכי דינו, ומקורביו להופיע לפניה ולמסור את כל כל האמת…מי שיסרב להופיע צפוי לשנות מאסר. ההליך של וועדה כזאת לא משמש לפרוצדורה פלילית אלא אם מישהו העיד עדות שקר. נושא נוסף, טרם נקבע מי יעמוד בראש הוועדה הזו…הכוונה להעמיד בראש הוועדה שופט עליון בדימוס או שופט מחוזי בדימוס ולצרף שני חברים בעלי הבנה ובעלי ניסיון גם ברכש, גם בבדיקה וזיקה לחיל הים ולצה"ל. נוסיף ונאמר שלא רק חוק השיפוט הצבאי קובע זאת, אלא גם הוראות הפיקוד העליון של וועדות חקירה על פי סעיפים 50 / 47. אני אומר לקראת סיכום : גנץ ימלא בזה את חובתו הבלתי מתפשרת. כשר ביטחון וכפוליטיקאי הוא שם קץ לעידן הוותרנות ולעידן הפשרנות…ובשורה האחרונה : הוועדה כאמור לא אמורה לאתר חשודים פליליים…אבל נדמה לי שב- בלפור גם הלילה יוותרו על שינה…".

9. הקריין עודד בן עמי והפרשן אמנון אברמוביץ' ב- "שש עם" בערוץ 12, בתאריך 17 בנובמבר 2020.

עודד בן עמי : "היום בעוד שנה בדיוק אמור בני גנץ להיכנס לתפקיד ראש הממשלה…אמנון אברמוביץ' יש שנה לרוטציה, האם יש מישהו מאמין שזה יקרה…?".

אמנון אברמוביץ' : "אז אני לוקח אותך להרכב הקואליציוני בין נתניהו לבין בני גנץ…על פי סעיף 29, נתניהו עמד על כך שהוא יהיה בהסכם, מדבר על הריבונות או על הסיפוח, ואני אומר לזכותו של נתניהו…הוא וויתר על הריבונות והוא וויתר על הסיפוח למען הסדר שלום עם איחוד האמירויות ובחריין…ועל זה אני שולח לו ברכה כנה וחמה, ואני אומר יבורך נתניהו (!). אבל אז אני הולך לסעיף 30…בסעיף 30 גם עליו עמד נתניהו מדבר על העברת התקציב בתוך 90 יום מיום הקמת הממשלה…ומי שיכשיל ייחשב לצד המפר. מי מכשיל את התקציב הדו שנתי אנחנו כבר יודעים…אנחנו גם יודעים למה הוא מכשיל את זה כדי שתהיה לו נקודת פריצה לבחירות מסיבות אישיות – משפטיות…אז הנה התשובה על השאלה…עכשיו למה אתה שואל את מר קלוגהאפט ולמה אותי…? בני גנץ עצמו אמר בקולו אני יודע שנתניהו לא יקיים את ההסכם ולא יעביר לי את ראשות הממשלה…דברי קלוגהאפט על ניהול משבר הקורונה ע"י ראש הממשלה נתניהו שמעתה כמוני…".

עודד בן עמי : "ומה באשר לניהול משבר מגיפת הקורונה…? לפי מה שאני מתרשם ממנו (מנתניהו) הכל בסדר…פה מדברים בשתיים בלילה עם מנהלי חברות החיסונים, ומנהלים את זה כמו שצריך…זהו ציון מאוד גבוה שהוא (קלוגהאפט) נותן…".

אמנון אברמוביץ' : כן, אתם הזכרתם את ההסכם עם חברת "מודרנה"…ההסכם עם חברת "מודרנה" נחתם בחודש מאי של 2020, זה אותו החודש שבו החותם על ההסכם, או אם תרצה מר נתניהו, קרא לכל אזרחי ישראל, "שאגו בחורים כי נגמר" (עודד בן עמי מתפרץ כאן ו- מוסיף, "תעשו חיים"), צרו תבלו, תעשו חיים…אלא מה "מודרנה" לא מתחייבת בהתחייבות בלתי חוזרת לספק לנו…היא מתחייבת לעשות מאמץ…מדובר על 1.000000 (מיליון) חיסונים בלבד. נדמה לי שאין לנו אמצעי שינוע ואין לנו אמצעי איכסון בתנאים הנדרשים…אבל פה איך אני אגיד…איך היה אומר פעם נחמיה שטרסלר ידידינו, "…שלא יעבדו עליכם…". מה שורה כאן, מראים לנו גראפים ומשווים אותנו לאירופה…למיטב ידיעתי מדינתנו נמצאת בסין ולא באירופה…יש כאן אוכלוסייה צעירה ולא מבוגרת…מזג אוויר חם ולא קר…ובעיקר למדינות אירופה המדוברות יש עשרות נתיבי כניסה, נמלי תעופה, דרך הים, דרך היבשה…למדינת ישראל יש נתיב כניסה אחד, ה-נתב"ג, וגם אותו לא הצלחנו לחסום (!). אז אלה הנתונים ואני מאוד מאוד מעריך את העוסקים במלאכתו של מר קלוגהאפט…אבל גם הם עם כל כישרונם לא יכולים לכסות על העובדות…והעובדות קשות (!).

עודד בן עמי : "ומילה אחת על בנט…כמה הוא מהווה איום על נתניהו…?".

אמנון אברמוביץ' : "תראה, אנחנו הגדרנו כאן את נפתלי בנט לפני כמה חודשים כ- "בעל החניון הגדול ביותר". כרגע חונים אצלו קבוצה גדולה של אנשים, אגב רבים רבים הם ממצביעי מפלגת "כחול / לבן" לשעבר…אני גם אמרתי ש- בנט הוא כרגע מצליחן, אבל הוא מְמוּנָף…(!). והבנק שנותן לו את האשראי למינוף הזה הם באמת מצביעי "כחול / לבן"…אז אני לא יודע ולא רוצה להתנבא מה יקרה ביום בחירות…".

סיכום.

אמנון אברמוביץ' הוא האחד שאין בלתו, האחד שאין שני לו בתחום העיתונאות, דיווח המידע לציבור, ופרשנות המידע בטלוויזיה בערוץ 12 למען הציבור. בשפתו המתמטית הייחודית רק לו, שהופכת לעיתים גם לשפה ציורית ומטפורית, הוא מוכשר להתיר ולפתור בצורה בהירה ומרתקת משוואות פוליטיות מורכבות ומסובכות במינימום מילים. אמנון אברמוביץ' הוא נכס, אבן יסוד, ושכבת נדבך חשובה ביותר בחברת החדשות של ערוץ 12. אוזניי אינן שבעות מלהאזין ולהקשיב לו, לאבחנותיו, להסבריו, לניתוחיו, לניסוחיו, ולכישרונותיו לפתור גם את המשוואות המתמטיות המורכבות והמסובכות ביותר במינימום פעולות, ספרות, ומספרים. ההיגיון שלו הגיוני. מדובר בעילוי טלוויזיוני נדיר. היה לי נכס טלוויזיוני אחד דומה בשעתו בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1990, גם הוא היה עילוי טלוויזיוני בשם אבי רצון.

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO '96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. השדר מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אבי רצון יבד"ל מאיישים את עמדת השידור של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD  TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד, ביוני 1996, בעֵת מבצע השידורים הישירים שלנו מ- 1996 EURO. צוות השידור "איינשטיין – רצון" היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם היו לא רק שדרים אלא גם עיתונאים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 במאה הקודמת. אבי רצון הציב רף גבוה בפרשנות ספורט לא רק אצלי אלא בתעשיית הטלוויזיה בכללה. הוא היה ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שהיתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית המורכבות מטכנולוגיות ולוגיסטיקות מורכבות ומסובכות במשך תקופה ארוכה בת כ- ארבע עשרות של שנים. ביקרתי בתוקף תפקידי כמנווט ומוביל של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחמש יבשות תבל במשך כ-רבע מאה של שנים. ראיתי מקרוב את פעולתן של כ- 200 רשתות שידור על פני כל הגלובוס, ביניהן המפורסמות ורבות המוניטין ביותר כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, ו- CBS, NBC, ABC, FOX, ו-CNN האמריקניות. אנוכי בסיוע נדיב ואמין של רבים מהקולגות העיתונאיים שלי ושל רבים מ-אנשי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שלי (היו שם בשני האגפים הנ"ל אנשים נהדרים ונפלאים) ניווטתי, הפקתי, כיסיתי, ערכתי, ושידרתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנים רבות מכל קצוות העולם המרוחקים את מפעלי שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים המעניינים, הגדולים, רחבי ההיקף, המרתקים, והסבוכים ביותר מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה כמו המשחקים האולימפיים לדורותיהם, המונדיאלים (אליפויות העולם בכדורגל) לדורותיהם, אליפויות העולם בכדורסל לדורותיהן, אליפויות אירופה והעולם ב- א"ק (אתלטיקה קלה), שחייה, והתעמלות לדורותיהן, אליפויות אירופה בכדורגל ובכדורסל לדורותיהן, ליגות הכדורגל והכדורסל הלאומיות (ליגות העל היום) במשך שנות דור בארץ, ואת קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב בזירה אירופית, ושידורים רבים אחרים בנושאים שונים. אנוכי יודע היטב על מה אני מדבר. בודדים בעולם הטלוויזיה הבינלאומית הגיעו לרמתם ודרגתם העליונה של שני השדרנים והפרשנים אמנון אברמוביץ' ואבי רצון.

פרסומם של מסמכי העבר ותיעודם כאן בסיומו של הפוסט הסבוך מס' 935 הוא חיוני ולא ראוותני (!). המסמכים האלה לא נועדו להתהדר בהם אלא מהווים הוכחה מוחשית בלתי נדלית כי הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהן, ניצבו לצידי ו-תמכו במדיניות השידור התֹכניתית והכלכלית שלי תמיכה מלאה ללא סייגים לאורכה של רבע מאה של שנים ונתנו לכך עֵדוּת לא רק פָּנִים אֶל פָּנִים ב-ע"פ ובטפיחה על השכם, אלא גם בכתב (!). לרבות ההתקשרות המסיבית הייחודית שלנו ההיא בימים ההם עם פעילותו המשגשגת של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית.

טקסט מסמך : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

yoash 23

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 29

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידיד, הקולגה, והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. מכתבו של אלכס גלעדי (נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" בערוץ 2 המסחרי, סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, וחבר IOC / הוועד האולימפי הבינלאומי) אליי, לאחר עזיבתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 936. הועלה לאוויר בשבת – 21 בנובמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

  

תגובות

פוסט סָבוּךְ מס' 936. אני חושב שאמנון אברמוביץ' איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ. האחד שאין שֵנִי לו בתחום העיתונאות, בתחום המהימנות והאמינות העיתונאית, בתחום מקורותיו העיתונאיים, בתחום דיוק ו-יוֹשְרָת הניסוּח ו-מסירת המֵידָע שֶלוֹ לציבור, ו-בתחום פרשנות המֵידָע בטלוויזיה. Grand Master בתקשורת המונים. רב אמן בתעשיית הטלוויזיה באשר היא שמעניק משקל וחשיבות יֶתֶּר לחברת החדשות של ערוץ 12. אסי עזר ורותם סלע שני מנחי תוכנית הספורט הפופולארית "נינג'ה ישראל" המשודרת בערוץ 12 נחשפים שוב ושוב כאנשי טלוויזיה ילדותיים, קטנוניים, רכלנים, בדרנים פטפטנים ולא רציניים ברמה של כיתה ג'. שני שדרני ה-Play by play של תחרויות "נינג'ה ישראל" ניב רסקין ורותם ישראל (רֶכֶש מיובא מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) נגלים פעם אחר פעם כ-בוּרִים בשני תחומים הנוגעים למקצוע הסיקור הנ"ל שלהם, כ-אלה שלגמרי אינם בקיאים בחומר השידור ולחלוטין לא מכירים את יסודות האנטומיה של גוף האדם ואת עיקרי תהליכי הפיזיולוגיה של המאמץ האנושי, שני גורמים ו-מרכיבים חשובים ביותר המשפיעים מיידית ובאופן ישיר על הצלחתם ו/או כישלונם של הספורטאים / ספורטאיות בעת ההתמודדות עם מכשולי המסלול התחרותי של הנינג'ה. רותם ישראל וניב רסקין הם שני שדרנים חלשים, מביכים, נבערים, נעדרי ידע, וחסרי השכלה בתחום הקונקרטי המדובר. מילות ההתפעלות של שניהם, מימיקה והבעות פנים נרגשות, וציונים לשבח בלתי מנומקים, לעולם אינם יכולים לכסות ולהסוות היעדר יֶדַע ומחסור באינטליגנציה ונבונות הנוגעים לחומר הטלוויזיוני המשודר על ידם ו-מטעמם ל-צופיהם (!). פוסט סבוך מס' 936. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 19 בנובמבר 2020. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

↑