פוסט מס' 1036. כל הזכויות שמורות לכותב והמחבר יואש אלרואי.

נסים קיוויתי בן 95 (!). ל-נסים קיוויתי אחד מ-מובילי ומ-גדולי עיתונאי ושדרני הספורט בכל הזמנים בתחומי וענפי ה-א"ק והשחייה האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991-1971, מלאו לפני חמישה ימים ב-23 בנובמבר 2021, 95 שנים (!). נסים היקר: מזל טוב. עד 120 כ-20 (!). פועלו ומפעלו העיתונאי המבורך של נסים קיוויתי כ-שדר מוביל, מגיש מוביל, עיתונאי מעולה ומוביל, וכתב מוכשר רָב יֶדַע ויוֹשְרָה ומוביל ב-שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-20 השנים ההן שבין 1971 ל-1991, לא יסולא ב-פז (!). בלתי יישכח (!). היינו כולנו ברי מזל שנסים קיוויתי אדם בעל אישיות ברמה כה גבוהה רווי כישרונות טלוויזיוניים ו-רדיופוניים יוצאי דופן באיכותם אייש את שורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך תקופה רצופה של שתי עשרות שנים (!). לא היה עוד אחד כמו נסים קיוויתי, מלבד ו-רק הוא עצמו. אדם בעל אישיות נעלה ו-נדירה, ובעל כישרון עַל בשידורי רדיו "קול ישראל" ו-בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). פוסט מס' 1036. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון-28 בנובמבר 2021.

שם סדרת 13 הספרים עבי הכרס שאני חוקר, מחבר וכותב מאז אוקטובר 1998 ואשר עוסקת בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ (מאז 1960) ובעולם (מאז 1884), קרויה על ידי, כלהלן: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בארץ ובעולם" (והיא אכן כזאת !). הטקסט בפוסט 1036 העוסק בשַדָּר והעיתונאי הדגול נסים קיוויתי בן 95 היום (בעת כתיבת פוסט מס' 1036), נלקח מהכרך "למילים יש וויזואליה משלהן" מס' (10), אחד מתוך 13 הכרכים המרכיבים את כל סדרת 13 הספרים עבי הכרס שאנוכי חוקר וכותב ועומדת בפני סיום (כך אנוכי מקווה), ואשר שמה הכולל הוא כאמור, "מהפכת ה-מֵידָע הגדולה בהיסטוריה בארץ ובעולם". הכרך הזה עוסק ב-כישרון התיעוד והשידור הישיר בתחומי הספורט והחדשות בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. זהו חלק מקובץ מס' 10 מתוך 19 קבצים המרכיבים את הכרך עב הכרס, "למילים יש וויזואליה משלהן". כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. כתיבת 13 הספרים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בארץ ובעולם" היא מורכבת, מסובכת, מפורטת עד למאוד, ולכן המחקר, הכתיבה, והתיעוד הם ארוכים ו-ממושכים מאוד (!). יש לכך נימוקים רבים, ביניהם הצורך והחובה למצוא, לאתר, לשוחח, ולראיין יותר מ-2500 אישים בארץ ובעולם שהשפיעו השפעה מכרעת על התפתחות שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל מאז 1960 ובעולם מאז 1884 בתחומים הרבים של מדע הטלוויזיה ותקשורת הטלוויזיה, וכן ל-אָתֵּר ולהשיג את עשרות אלפי המסמכים והתמונות הרלוואנטיים בארץ ובעולם הכלולים בסדרת 13 הספרים המדוברים הקרויה על ידי, כאמור, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בארץ ובעולם". לרבות הכרך עב הכרס והמפורט, הקרוי, "אולימפיאדת הדמים-מינכן 1972". סדרת 13 הספרים נחקרת ונכתבת על ידי במשך 23 שנים, בתקופה שבין חודש אוקטובר של שנת 1998 ל-חודש נובמבר של שנת 2023, ועומדת כעת סוף כל סוף על סף סיום.

נסים קיוויתי האיש היקר הזה הוא בן 95 היום. הוא האחד, היחיד, והמיוחד-לעַד (!). נסים היקר והאהוב עד 120 (!).

ובכן…השידורים הישירים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 גבו מנסים קיוויתי מאמץ פיזי ונפשי עצום. הוא ישב שעות ארוכות מידֵי יום בעמדת השידור באצטדיון האולימפי הפתוח ב- "Coliseum" של לוס אנג'לס ושידר משם ישיר למדינת ישראל בכל אחד משמונת הימים ההם, כעשר שעות תחרויות של כ- 40 מקצועות ב- א"ק במסלול ובשדה, מוקדמות, חצאי גמרים, ו- וגמרים. הייתי אז באולימפיאדת לוס אנג'לס מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומפיק ומתכנן ראשי של השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שהיתי יחדיו עם הצוות הטלוויזיוני שלי בלוס אנג'לס במשך כ-חודש ימים (קצת יותר). הייתי בר מזל משום ש-מנכ"ל רשות השידור היה אז אורית פורת ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה טוביה סער יבד"ל, ויאיר שטרן יבד"ל שימש מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (ההיא). שלושה אישים בלתי נשכחים עבורי. הייתי בר מזל גם מפני שעמדו לרשותי שלושת פרשני הטלוויזיה הטובים ביותר במדינת ישראל בתחומי ענפי הספורט האולימפיים העיקריים : ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל בזירת ה- א"ק + יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל בבריכת השחייה, ו-יעקב "ז'אקי" ווישנייה יבד"ל בהיכל ההתעמלות הספורטיבית (!).

…השמש של מדינת קליפורניה הכבידה על נסים קיוויתי שאייש שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים את עמדות השידור שלנו של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשני המתקנים האולימפיים באצטדיון האולימפי וב-בריכת השחייה האולימפית, באותה אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ההיא, אתרים שהיו מתקני ספורט מפוארים אך פתוחים, וללא הגנה מפני השמש. השמש הכתה בו וקפחה על ראשו של נסים קיוויתי מי ש-שימש שַדָּר ראשי ומוביל שלי (באצטדיון ה- א"ק האולימפי וגם ב-בריכת השחייה האולימפית) אך הוא דבק במשימה ולעולם לא התלונן. מפני שהיה שַדָּר מוכשר ו-אחראי, חרוץ, מאוד, מיוחד מאוד, ופדנט מאוד – הוא התכונן גם בכל יום כ-שש שעות (6) בחדרו במלון, ב-Press center שהיה ממוקם בקומפלקס האולימפי, ובאצטדיון ובבריכה עצמם, לקראת אותם השידורים הישירים ההם, רוויים במאות ואלפי פרטים שהכילו שמות של אתלטים ואתלטיות + שחיינים ושחייניות מכל רחבי תבל, ואין סוף תוצאות אישיות וקבוצתיות של זמנים ומרחקים…נסים קיוויתי היקר והמוערך מגדולי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. הוא אדם נפלא והיה שדר מקצוען נפלא ונאמן עד כלות לתפקידו הרָם.

מטבע הדברים גודש אירועי ה-א"ק גררה אותו לכמות מֶלֶל אדירה ממש. ואז קרתה הטעות הבלתי הגיונית ההיא. בעת הצגת האָצָנִים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, תיאר נסים קיוויתי את המתח העצום בו היה שרוי האתלט האמריקני קָארְל לוּאִיס לקראת הזינוק באולימפיאדה הראשונה שלו. הוא היה המועמד הוודאי לניצחון בריצה הקלאסית הקצרה . אמריקה והעולם כולו ראו בו את יורשו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) האתלט השחור הדָגוּל שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ו-מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. בשעה שבימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC Sports, (שימשה כ- Host broadcaster העולמי) חשף ב- Close up את קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) על המסך, איבד לרגע נסים קיוויתי את פוקוס השידור שלו. זה קורה לפעמים. בהיסח הדעת שידֵר למיקרופון אבחנה בלתי הגיונית בעליל. זה היה בשידור ישיר בעת ש- ABC הציגה את אתלט העַל האמריקני קבל עם ועולם. "…הנה קָארְל לוּאִיס, הוא בשביל השביעי. הוא רוצה לזכות ב-מרוצי הגמר ל-100 מ', 200 מ', ארבע פעמים 100 מ' שליחים והקפיצה לרוחק. בדיוק כפי שעשה ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936…", אמר בביטחון למיקרופון והוסיף , "…עם כל הביטחון העצמי שלו ועם כל היכולת האישית הפנטסטית שלו, רואים שקָארְל לוּאָיס מתוח מאוד, הוא נראה לי קצת חִיוֵור. מפני שהכול יכול לקרות, בזינוק, באמצע הריצה, ובסיום…". ב- 1984 כבר שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע אך לאִבחוּן החִיוָורוֹן של קארל לואיס לא הייתה כמובן כל אחיזה במציאות. אי אפשר היה לראות שקָארְל לוּאִיס חִיוֵור מפני שצבע עוֹרוֹ הוא שָחוֹר כפחם .

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו ה-אָצָן האמריקני הנפלא ויפה התואר קארל לואיס . צבע עורו היה כהה מידי מכדי להבחין בחיוורונו. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי העריך אולי שקאָרְל לוּאִיס "חִיוֵור" בשל הלחץ העצום בו היה שרוי לפני הזינוק אך בפועל וודאי לא רָאָה זאת. הוא שידר דבר שלא ראה. אלה כמובן טעויות טיפשיות שעלולות לקרות גם לשַדָּר מצטיין שמחזיק בידיו מיקרופון נוֹן- סְטוֹפּ כשמונה שעות ברציפות מידי יום באולימפיאדה. נסים קיוויתי לא היה מעולם שַדָּר טֶפְלוֹן. פליטות הפה השטותיות בקריירה שידור ארוכה בת עשרות שנים שלוֹ היו נדירות, מִקריות, ובלתי חשובות אך נדבקו אליו כעלוקות ומצצו את דמו. את הרגעים הגדולים שלוֹ באמת סירב חלק מהציבור לזכור. העיתונות אהבה להציק לו. על פי חוות דעתי הוא היה שדר טלוויזיה דגול, מיומן, ומהימן וגם אדם דָגוּל.

יריית הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נורתה, ונסים קיוויתי היה במיטבו. כך ירה למיקרופון את הטקסט שלו בתוך זמן של כ-10 (עֶשֶר) שניות : "…זינוק טוב מאוד. בראש סם גריידי מארה"ב. אבל קארל לואיס הולך קדימה. הוא מנצח. במקום השני סם גריידי מארה"ב. במקום השלישי בן ג'ונסון מקנדה. קארל לואיס עשה זאת. 9.99 ש' בגובה פני הים. המדליה האולימפית המוזהבת הראשונה כבר מונחת בכיס…".

זוהרו של נסים קיוויתי מעולם לא הוּעַם. אינני שותף לדעתו של חלק מהציבור כי דמותו הטלוויזיונית כהתה. לא נכון (!). נסים קיוויתי נשא על גבו גם את מרבית שידורי השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כשהיה עסוק בשידורי ה-א"ק, הטלתי על יורם ארבל להחליף אותו כשדר שחייה בבריכה. במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר באולימפיאדת לוס אנג'לס 84', ניצח במפתיע האוסטרלי ג'ונאת'ון סִיבֶּן (Jonathon Sieben) את המועמד לניצחון מיכאל גִרוֹס (Michael Gross) מגרמניה עָנָק שגובהו 2.02 מטרים. יורם ארבל שדר טלוויזיה וותיק אולם טירון בענף השחייה, התבלבל באותו השידור הישיר ההוא והעניק את הניצחון לשחיין הגרמני שהיה אומנם Favorite (מועמד לניצחון) אך הפסיד. יורם ארבל היה על סַף טביעה טלוויזיונית בבריכה האולימפית. הפרשן שלנו בבריכה האולימפית בלוס אנג'לס יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל הציל אותו. הפרשן בעל העין החדה העיר לוֹ ויורם ארבל חסר הביטחון בבריכת השחייה שָב כעבור זמן קצר ותיקן את עצמו. מי זוכֵר ליורם ארבל את טעותו האומללה. מלאכת זיהוי המנצחים בתחרויות הספורט (הֶרֶף של מֵאית שנייה או שתיים מפרידים בין המקום הראשון לשני) היא אֶבֶן יסוד בשַדָּרוּת הספורט. נסים קיוויתי היה שַדָּר אולימפי בנפשו. יורם ארבל היה שַדָּר של מוּנדיאלים. הצבתו ההיא בריכת השחייה אולימפית של לוס אנג'לס 1984 הייתה ברירת מחדל מפני שנסים קיוויתי הנפלא והבלתי נשכח היה עסוק אז בשידורי ה- א"ק האולימפית באותה אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ההיא.

טקסט תמונה :  1984. יורם ארבל יבד"ל (משמאל) ופרשן השחייה הידען, המדויק, הנפלא, האגדי, והבלתי נשכח יוסף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקי ז"ל (היה חבר קיבוץ רמת יוחנן). יורם ארבל עמד על סף טביעה (כ-שדר טלוויזיה) בבריכה האולימפית ההיא של לוס אנג'לס 1984. הפרשן הנפלא הצמוד שלו יוסף טלקי בעמדת השידור האולימפית שלנו בבריכה האולימפית ב-לוס אנג'לס משה אותו מהמים ו-הציל אותו, את נפשו, ואת המוניטין הטלוויזיוני שלו. אפילו שדר ספורט עתיר ניסיון ברמתו של יורם ארבל נתקל בקשיים רבים בשעה ששידר מקצוע ספורט אולימפי בכיר שלא הכיר ולא היה בקי בו. יורם ארבל ההוא לא הגיע מעולם לקרסוליו של נסים קיוויתי שדר השחייה וה- א"ק הדגול שלנו במשך שנים רבות (!). לא היה עוד אחד כמותו, כמו נסים קיוויתי ב-תוכנו, מכל היבט מקצועי / עיתונאי, באולפן ובשטח. נסים קיוויתי איש של אמת ו-יושרה ובכל כישרון ענק בתום התקשורת, ניצב בשנים ההן שחלפו לבלי שוב, יחיד ו-בלעדי ברמתו העיתונאית והטלוויזיונית הגבוהה מאוד ויוצאת דופן מאוד בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, בשנים הבלתי נשכחות ההן שחלפו ו-אינן עוד (!). לא היה עוד אחד כמותו בשורותינו מכל היבט מקצועי ו-אנושי. נסים קיוויתי האדם ניצב לבדו בפסגה הטלוויזיונית ההיא של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. אדם בלתי נשכח לעד (!). נורא לחשוב ולדעת שלכל אושר, יכולת, ו-גדולה אנושית יש תאריך סיום (!).  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

בימי ה-בראשית ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באוקטובר 1971, הטילו דן שילון ואלכס גלעדי על נסים קיוויתי משימת כיסוי נכבדה, שידור אליפות אירופה בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד. נסים קיוויתי שהיה בימים ההם כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון שם גם התגורר עם רעייתו רותי כהן טס להלסינקי והיה בנוסף המפיק והטכנאי של עצמו. אלכס גלעדי ביקש ממני לצפות בטייפים VTR בעלי רוחב פס של 2" (שני אינטשים) שאותם שידר נסים בהלסינקי בעבור מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצבתו של שַדָּר ישראלי באירוע החשוב תשעה חודשים לפני אולימפיאדת מִינְכֶן 72' היה הישג עיתונאי חשוב של דן שילון (בן 81, היום – בעת מחקר ו-כתיבת הפוסט הנוכחי הזה) ואלכס גלעדי (בן 79, היום – בעת מחקר ו-כתיבת הפוסט הנוכחי  הזה). בימים ההם לא הייתה עדיין תקשורת טלוויזיה לוויינית בין ישראל לאירופה. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה הייתה בתהליך הקמתה ועדיין לא אופרטיבית. שוממה. נסים קיוויתי הקליט את קולו באולפני הטלוויזיה הפינית YLE בהלסינקי ושלח משם את הטייפים הכבדים לישראל. בתקופה ההיא הוא היה שדר בודד בעמדת השידור ועשה את עבודתו ללא פרשן צמוד לידו. תפקידי הצנוע לפני יותר מיובל שנים היה להרכיב את הטייפים על מכונות ה- VTR (Video Tape Recording) ולצפות בירושלים בחומר השידור של נסים קיוויתי כדי להציע לאלכס גלעדי את האירועים הראויים והנבחרים על פי הבנתי לשידור ב- "מבט ספורט" .

זה היה באחד מ-ימי השישי של הסתיו הירושלמי ההוא בחודש אוקטובר של שנת 1971. עליתי אחה"צ לירושלים מתל אביב ההומה (משפחתי ואנוכי גרנו אז ב- 1971 ברמת אביב. כשהגעתי לעיר הבירה שלנו חשתי לפתע היטב את השקט ואת אווירת השבת היורדת על העיר. תחושה מיוחדת של רוגע, שקט, וקדושה שלא היו מוכרים לי. וודאי לא לתושב רמת אביב כמוני. נראה לי שאין אח ורע לתחושת אווירת השבת הירושלמית בשום מקום אחר בארץ . אהבתי גם את מזג האוויר הנפלא של עיר הקודש . אהבתי את ירושלים. הצפייה המוקדמת בשידורי נסים קיוויתי נועדה לצורך ניפוי מוקדם של החומר הרלוואנטי, כדי לחסוך בזמן העריכה היקר למחרת בשבת בעת הכנת "מבט ספורט" לשידור במוצאי שבת. הייתי אז בראשית צעדיי כאיש טלוויזיה בתחילת דרכי הארוכה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. טרם הפנמתי את הרעיון הזה, "…כי לכל שבת יש מוצ"ש…".

באוקטובר 1971 נגלה לי נסים קיוויתי לראשונה במלוא יכולתו וכישרונו המקצועי. שַדָּר טלוויזיה ורדיו וגם עיתונאי בעל מוניטין ששירת את העיתון  "ידיעות אחרונות" ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה, שמעולם לא ראיתיו , אך ידעתי מי הוא. שמו עלה לכותרות בשעה שמילא בהצלחה ב- 10 באפריל 1960 בשידור רדיו "קול ישראל" מבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה ההיא את מקומו של שַדָּר הספורט הנודע בימים ההם נחמיה בן-אברהם ז"ל, במשחק הניצחון ההיסטורי ההוא של נבחרת ישראל על יוגוסלביה בתוצאה 2 : 1. עבורי נסים קיוויתי יבד"ל היה מוסד שידור של אדם אחד מזה שנים רבות מאוד (!). לא היה עוד אחד כמו נסים קיוויתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן (!).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. לונדון. נסים קיוויתי (משמאל) היה מוסד שידור נכבד בפני עצמו זמן רב לפנינו. בלתי נשכח. הוא היה שַדָּר ועיתונאי מוכשר משכמו ומעלה. כאן הוא מארח בשנות ה- 60 של המאה הקודמת ב-עמדת השידור באִצטדיון "וומבליי" בלונדון את שחקן התיאטרון והקולנוע הישראלי חיים טופול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור חבות לנסים קיוויתי חוב עולם (!). כעבור שנים סיפר לי נסים קיוויתי, כלהלן, "…יואש, לא תאמין לי אבל חיים טופול שימש לעת מצוא פרשן כדורגל טוב בשידורי ה- BBC שלי בלונדון…". (התמונה, באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

אליפות אירופה ב-א"ק בהלסינקי באוקטובר 1971 כוסתה בצורה מרשימה ע"י הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE. בימוי צילומי ה- Video, התאורה הטובה, חדוּות הצילום, ועושר המצלמות של הרשת הקטנה, היוו חידוש מפליג וניגוד משווע לעוֹני צילומי הפילם הדהויים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ופילוסופיית הכיסוי כאן . צפיתי מוקסם בחומר הצילום והשידור שהגיע אלינו מוקלט על הטייפים של חברת AMPEX בעלי רצועות מגנטיות ברוחב של 2 אינטשים המגולגלות ומאופסנות בטייפים באריזה כבדה. מנחם וולף היה הטכנאי שלי. הוא השחיל מעשה אומן את הרצועה המגנטית הרחבה בת 2 אינטשים המתפתלת בין ראשי ה- Video והקרין על המוניטור את הפלא השמיני. האינפורמציה האלקטרונית שהוקלטה בהלסינקי הפכה לתמונה וקוֹל בירושלים. קולו המתכתי של נסים קיוויתי ויכולת השידור והתיאור שלו הפכו את הצפייה באליפות ה- א"ק האירופית על מכונת ה- VTR (ראשי תיבות של : Video Tape Recording) המסורבלת ל-חוויה בלתי נשכחת. השפה העברית התקנית והעשירה שהייתה שגורה בפיו ak bxho ehuuh,h וקלחה בלשון מדויקת ומוקפדת, ההבנה העצומה שלו ביסודות הספורט ובעיקר ב- א"ק, ושליטתו ברזי השידור הישיר הטלוויזיוני גימדה את כל שדרי "מבט ספורט" האחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם ב- 1971, ועשתה והפכה אותם ל-אפרוריים לעומתו. נסים קיוויתי הפך בבת אחת לשַדָּר מפורסם ומוכשר בטלוויזיה בישראלית הציבורית. הוא היה כוכב טלוויזיה במלוא המובן של שתי המילים הללו, אך היה עובד Free lancer של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששילמה לו פרוטות. זאת הייתה עבודה צדדית שלוֹ. הוא בכלל שימש באותה העֵת ההיא עיתונאי בכיר של "ידיעות אחרונות" בלונדון אך בד בבד היה גם האיש למשימות מיוחדות של ראשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל (שניהם העריכו אותו מאוד), למרות שישב הרחק מירושלים, ב-לונדון. יכולת השידור העיתונאית וכישרון התיאור של נסים קיוויתי הפכו לשם דבר ושיחת היום בחטיבת הספורט בימים ההם של 1971. כוכבו זרח (!). בצדק. מי שמע אז בכלל על יורם ארבל. השדרים המובילים בחטיבת הספורט ההיא ב- 1971 היו אז איתן עמית, חנוך קינן, יאיר שטרן, וכמובן דן שילון ואלכס גלעדי עצמם. נסים קיוויתי האפיל על כולם בעֵת ההיא וניצב מעליהם מעל כולם בדרגה שלמה. הוא היה גם מחדֵש הלשון העברית בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בשידורי ה- א"ק והשחייה הדרמטיים שלו שמעתי לראשונה ממנו את הביטוי המטפורי, "…הוא לוחץ על הדוושה…" (מאיץ את קצב הריצה), ו/או , "…הרצים נכנסים לישורת האחרונה…" (מסיימים את ריצתם על הקשת האחרונה ונכנסים לריצה על קטע ישר). גם בשידורי הכדורגל טבע מונחים חדשים משלו . "…להרשית את הכדור…" (מצב של הבקעת שער בו הכדור פוגש את רֶשֶת השער), "…למַרְכֵּז את הכדור…" (לבעוט ו/או למסור את הכדור למרכז) , "…לתָּקֵל את היריב…" (לקוח מהמילה האנגלית Tackle – לבלום את היריב), "…ליָירֵט את הכדור…" (להשתלט על כדור של היריב בעת מעופו). השימוש במונחים האלה היו המצאות לשוניות שלו.

ריצת הגמר ל- 10000 מ' באליפות אירופה בהלסינקי באוקטובר 1971 הייתה דוגמא אופיינית ליכולת השידור והתיאור הפוריים והנפלאים שלו, של נסים קיוויתי. התפתח שם מאבק צמוד ודרמטי בין הרץ הפיני המהולל יוּהָא וָואטָאיְינֶן (לָאסֶה וִוירֶן נחשב אז ב- 1971 לרץ השני בטיבוֹ בפינלנד) והמזרח גרמני יוּרגֶן הָאסֶה. ב- 350 המטרים האחרונים של הריצה לחץ יוּהָא וָואטָאיְינֶן על הדוושה והחל ב-פיניש מדהים של אָצָן לעבר קו הסיום. בסגנון ריצה יפהפה הוא ניתק מ-יוּרגֶן הָאסֶה אֶרֶך הרגליים וחצה ראשון את חוּט המטרה לקול שאגות עשרות אלפי צופים בני ארצו חובבי א"ק. נסים קיוויתי שידר נפלא את הריצה. כשחלף יוּהָא וָואטָאינֶן על פני קו הסיום, שאג נסים קיוויתי למיקרופון שלו, כלהלן : "…יוּהָא וָואטָאיְינֶן מנצח, הוא השאיר מאחור את יוּרְגֶן הָאסֶה הגרמני… איזו ריצה מדהימה. יוּהָא וָואטָאיְינֶן הוא אלוף אירופה החדש, הוא לבטח מועמד בטוח למדליית הזהב באולימפיאדת מינכן בעוד פחות משנה…" . הרץ המנצח הפִינִי לא שָקָט על שמריו והֵכין לנסים קיוויתי ואולי גם לשדרים האחרים סוג של "הפתעה" משלא הפסיק את תנופת ריצתו הנהדרת גם לאחר שחצה את קו הסיום. העייפות לא ניכרה בו למרות המאמץ העצום שהשקיע. הוא לחלוטין לא היה מותש והמשיך להקיף את מסלול האִצטדיון בריצת גָאלָה כשהאדרנלין זורם בשפע בעורקיו, כאילו ריצת ה- 10000 מ' הדרמטית טרם הסתיימה כשהוא מודה לקהל הנרגש בנִפנופי יד. נסים קיוויתי מצא בשנייה אחת את הניסוח המתאים ביותר לסיטואציה הזאת במקום מושבו באצטדיון האולימפי בהלסינקי 1971. הוא שאל בפליאה את המיקרופון שלוֹ ושִידֵר לטֵייפּ ההקלטה את הטקסט הבא, "…מ-אַין נותר ביוּהָא ווָאטָאיינֶן הכּוֹח… ?", ומייד הֵשיב לעצמו, "למנצחים יש תמיד כּוֹח…המפסידים הם העייפים…!". במילים האלה סיים את השידור שלוֹ. היה מדובר ב-אבחנה נהדרת ובניסוח טלוויזיוני מזהיר, מדויק, וחסכוני. רק שַדָּר דָגוּל כנסים קיוויתי יכול היה להגות מילות סיכום כל כך הגיוניות, כל כך פשוטות ונכונות, כל כך כנות ומדויקות, ולכן כל כך מקסימות. רב אמן בניסוח בשידור ישיר בטלוויזיה. ה-טייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (היום, "כאן" 11). נסים קיוויתי ניצב בימים ההם של 1971 ברמה אחת כעיתונאי ושַדָּר מעל כל שדרני הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ההיא, גם מעל אלכס גלעדי ודן שילון.

שניהם דן שילון ואלכס גלעדי העריכו אותו מאוד והבינו באיזה נכס טלוויזיוני אנושי הם מחזיקים. שניהם חבים לו חוב גדול. אני יודע זאת מפני שהייתי שָם. ניצבה בפניהם דילמה קשה איך מצרפים את שַדָּר הטלוויזיה המוכשר הזה מהר ככל האפשר לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לפגוע באגו של האחרים. נדרשו שמונה שנים לכך מאז עלה לגדולה בשידורי אליפות אירופה בא"ק של הלסינקי 71' ואולימפיאדת מינכן 1972. נסים קיוויתי היה לא רק שַדָּר ועיתונאי דגול. הוא היה ונותר אדם אָהוּב. כֵּן וישר כסרגל. ידען אבל איש מאופק של אמת ויושרה. אי אפשר היה שלא להתאהב בו. היה אז בימים ההם רק נסים קיוויתי אחד. הוא היה מודל של אישיות טלוויזיונית נפלאה של האדם באשר הוא אדם (!). לא היה עוד נסים קיוויתי. היה רק נסים קיוויתי אחד (!).

נסים קיוויתי נולד בכוויית ב- 23 בנובמבר 1926. הוא היה עירקי – כווייתי שעִבְרֵת את שמו ל- קיוויתי. בתום מלחמת העצמאות ב- 1949 טס לאנגליה ללמוד הנדסת טלפונים אך בורא העולם תכנן לו קריירה שונה. בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת נעשה לשַדָּר רדיו מוכשר מאוד  ב- BBC, ובמרוצת השנים מונה לשליח וכתב העיתון "ידיעות אחרונות" באנגליה. הוא היה עיתונאי אמין, כן, ומהימן שרכש מייד את אימונם של נוח מוזס ז"ל בעל העיתון והעורך שלו דוב יודקובסקי. ב- 1973 שוּדְרַג נסים קיוויתי למשרה הבכירה של כתב העיתון בארה"ב. נסים קיוויתי נודע בחיבתו הגדולה למוסיקה קלאסית ובאהבתו העצומה לספורט. איש אשכולות. מחזיק עֵט וסֶפֶר, מוכשר בכתיבה, מארח נפלא, בשלן מצוין, איש שיחה אינטליגנטי ונבון מאין כמוהו, ג'נטלמן מאיר פנים בעל חינוך אנגלי. אישיות נדירה בעלת שיעור קומה.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. לונדון. זהו נסים קיוויתי הבלתי נשכח משדר ב- BBC הבריטי. הוא היה עיתונאי נפלא, שַדָּר ספורט נפלא, וכותב נפלא שספג את תרבות השידור והספורט הבריטית. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה. נסים קיוויתי (שני משמאל) מראיין עבור רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית של ה- BBC כמה וכמה משחקני נבחרת סקוטלנד בכדורגל. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ב- 1979 פרש נסים קיוויתי יבד"ל מעבודתו בעיתון "ידיעות אחרונות", ואלכס גלעדי ז"ל שניהל אז את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נקט יוזמה והזמין את האיש המזהיר הזה להצטרף לשורותיה. זה נעשה באיחור של שמונה שנים. אלכס גלעדי בעל טביעת העין הטלוויזיונית קטף פרי בָּשֵל ואיכותי מזן משובח והתנבא והצהיר אז בביטחון בפומבי, "אני מביא שַדָּר מצוין ועיתונאי איכותי שיודע גם לכתוב, אדם משכמו ומעלה ש-יקדם את שידורי מחלקת הספורט וישפר את הישגיה" . אלכס גלעדי צָדָק ב- % 1000 (אלף).

נסים קיוויתי הגיע לחטיבת הספורט לעבודה במשרה מלאה בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהיה כבר בן 53. גם בשנים שהיה כתב ושַדָּר פרי לאנסר מאז 1968 שחי בכלל באנגליה הייתה לו השפעה גדולה על התפתחות שידורי הספורט. לא כל שכן בתקופה שהתחבר בכל גופו ונשמתו למחלקת הספורט ועבר לגור בירושלים. הוא ייחשב לעַד כאחד מגדולי השַדָּרִים העיתונאיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים (!).

נסים קיוויתי הפריך את השמועה כי "העיתונאות היא רכילות מאורגנת". הפרידה המקצועית משַדָּר דָגוּל כמותו ב-1991 הייתה עֶצֶב גדול לכולנו. חלפו שנות דור מאז פרש נסים קיוויתי מ-שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הוא יהיה תמיד בלתי נשכח עבור רבים מאיתנו, וייחשב לעַד כאחד משדרי הספורט הנבחרים והגדולים ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים (!).

ציטוט : "עיתונאות היא רכילות מאורגנת". (אדוארד אגלסטון).

בשנות ה- 70 הזדמן ל- "מבט ספורט" ברגע האחרון לפני סגירת המהדורה קטע כדורגל קצרצר ממשחק בין נבחרות דנמרק ונורווגיה. דנמרק ניצחה 1 : 0  ואלכס גלעדי הטיל על הכתב יאיר שטרן לשדר מן האולפן את מהלך הבקעת השער. יאיר שטרן ניסה להשיג מידע על הרכבי הנבחרות אך ללא הצלחה. הוא לא ידע את שם כובש השער ובדה שם מלִבּוֹ. "את השער הבקיע יֶֶנְְסֶֶן", סיפר לצופי הטלוויזיה. שאלתי אז את יאיר שטרן מדוע הוא מוסר אינפורמציה עיתונאית לא בדוקה לצופים. הוא אפילו לא חשב שנייה והשיב לי מִנֵּיה וּבֵיה , "…תראה יואש אלרואי, השם יֶנְסֶן הוא שם דֶנִי אופייני ומקובל ולכן איש מהצופים לא יטיל ספק במהימנות האינפורמציה שלי…". למחרת הוברר שאת השער הבקיע דווקא שחקן בשם מַרְק טוֹרְסֶן, אבל יאיר שטרן צדק בהערכה המוקדמת שלו, איש מהצופים לא הטיל ספק במהימנות האינפורמציה שהמציא ובדה אז מלבו. למחלקת הספורט לא הגיעה שום תלונה.

בעת ההיא החליט מנהל מחלקת הספורט ההיא אלכס גלעדי להפיץ את תרבות ספורט החורף במדינת ישראל באמצעות התוכנית הפופולארית "מבט ספורט". במגזינים החדשות EVN 1  ו- EVN 2  (Eurovision 1 and 2) ששלח  ה- EBU מידֵי ערב בסירקולציה התקשורתית האירופית שלו, החלו להופיע יותר ויותר קפיצות סקי נחשוניות. נועזות ומעוררות התפעלות. סוג של ספורט שלא היה מוכר בעת ההיא לצופי הטלוויזיה בישראל , למעט אולי אזרחי המדינה הוותיקים שנולדו בקונטיננט האירופי. לשיא התעוזה נחשבה "מקפצת אוֹבֶּרסְדוֹרְף" באתר סקי גרמני מפורסם (במערב גרמניה דאז) שגובהה 145 מטר. הקופצים ממנה צברו מרחק עצום בדאייה הממושכת עם המגלשיים הצמודות והגיעו למרחק של קרוב ל- 200 מטר. רשת הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית "אנטנה 2" (Antene 2) שלחה אלינו מ- אוֹבֶּרְסְדוֹרְף תמונות מרהיבות. מכיוון שהאינפורמציה אודות ספורט החורף הייתה חדשנית ולא מוכרת לצופים נבחר יאיר שטרן השַדָּר הבכיר והוותיק של מחלקת הספורט ההיא דאז ע"י אלכס גלעדי להטמיע אותה בקרב הציבור הישראלי חובב הכדורגל. הקטע הדרמטי בן שלוש דקות שהוקרן על מסך הטלוויזיה היה יפהפה. יאיר שטרן שידר אותו Off tube מעמדת השידור באולפן בירושלים בהתלהבות, נחרצות, ובמהימנות את  קופץ הסקי העונה לשֵם "Relanti" מרחף באוויר שלוש פעמים בהצלחה גדולה וזוכה במקום הראשון. בתום התוכנית ההיא של "מבט ספורט" טִלְפֵּן למערכת הספורט שלנו בירושלים העיתונאי הידען מייק קרנון ז"ל ונזף חמורות ביאיר שטרן. מייק קרנון סיפר לנו שפירושה של המילה הצרפתית Relanti היא הילוך חוזר כמו Replay באנגלית, ולא שֵם של קופץ סקי. מייד הבנו את גודל הטעות. יאיר שטרן שידר לצופי הספורט בעצם שלושה הילוכים חוזרים של שלושה קופצים שונים. היות ולא הייתה שום כתובית המזהה את המתחרים למעֵט זו של "Relanti", סָבָר יאיר שטרן לתומו כי "Relanti" הוא אותו קופץ סקי המצליח והמפורסם שהטלוויזיה הצרפתית בחרה להראות אותו שלוש פעמים רצופות על המסך בגלל הצטיינותו וביצועיו המרהיבים .

ב- 1981 רצה קבוצת הפועל ת"א לאליפות המדינה בכדורגל . את הקבוצה אימן דוד "דוּבִיד" שוויצר ז"ל ועמד לרשותו צוות שחקנים מוכשר בראשותם של משה סיני, שבתאי לוי, גילי לנדאו, יעקב אקהויז ואחרים. אחד המשחקים הקשים שלהם היה בנתניה. שלחתי לשם את ניידת השידור הגדולה שלנו והפקדתי את המיקרופון בידיו של נסים קיוויתי. זאת הייתה השנה הראשונה לניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. התלבטתי אם להצטרף  למפיק השידור אמנון ברקאי . סוג של התלבטות שתמיד ליווה אותי לאורך השנים הרבות האם לשבת בניידת השידור או באולפן השידור כמפיק ראשי ומנהל שידורי מחלקת הספורט לצִידָם של המפיק והבימאי. לישיבתי במוקד והמעקב אחרי ביצוע המשימה סמוך כל כך לצֶוֶות השידור עצמו יש יתרונות רבים אך גם חיסרון אחד בולט. אתה נוטל את הסמכות והאחריות על עצמך בשעה שאתה מתערב בעל כורחך ברגעי מחלוקת ומשבר ומתקן שגיאות. בכך אתה עלול לשבור את המנהיגות של הכפופים לך לעינֵיי כל. קיים הבדל עצום בין תיקון שגיאות וחלוקת הוראות לצוות השידור שלי מעמדת פיקוד רחוקה בסגנון של Remote Control, לבין ישיבה צמודה לידם במוקד השידור. מעולם לא צפיתי בשידורים שלי בארץ או בעולם מתאי הכבוד באִצטדיונים ובמגרשים . תמיד שהיתי במוקדי ביצוע השידור עצמם יחד עם עוֹבדַיי. ראיתי את האירועים שאותם שידרתי לאומה רַק באמצעות מצלמות הטלוויזיה. בניידות השידור, אולפני השידור, ובעמדות השידור ותמיד מחובר לטלפונים, קווי שידור (Four wire) 4W, וטלפונים סלולאריים. ללא חֵיל קֶשֶר מודרני אינך יכול לפקד ביעילות על גייסות השידור שלך. לעיתים צפיתי בשידורים גם מעמדת הפיקוד שלי במחלקת הספורט מחובר למוניטורים שלי ולחוטי סוללת טלפונים כמו באינפוזיה כדי לעמוד בקשר ישיר עם מפיקי השידור. התערבתי פעמים רבות בשידורים והערתי את הערותיי, אך תמיד השתדלתי ועשיתי כל מאמץ לשמור על כבודם של העובדים במחיצתי, השדרים, הפרשנים, המפיקים, הבימאים, והטכנאים, וגם נערות ה- Character generator  (מכונת הדפסה אלקטרונית). החלטתי להצטרף למפיק אמנון ברקאי והשַדָּר נסים קיוויתי בנתניה. באחד ממהלכי המשחק כבש משה סיני שחקנה הצעיר של הפועל ת"א שער מרהיב מבעיטה ממרחק של 25 מטר. נסים קיוויתי היה נלהב אך מבוּקָר. הוא יָרָה למיקרופון כלהלן את הטקסט הבא, "…איזה שער נפלא, לאורך כל הדרך הייתה רשומה על הכדור הזה הכתובת 'שער' ", והוסיף, "לאיציק וויסוקר שוער מכבי נתניה לא היה כל סיכוי למנוע את כיבוש השער היפהפה של משה סיני…". הדָוָור מצא את הנמען. הפועל ת"א ניצחה במשחק 2 : 1 וזכתה באותה עונה באליפות . שלחתי את אורי לוי לעשות כתבת "פרופיל" על משה סיני הצעיר שנשקף לו עתיד מזהיר בקבוצתו וגם בנבחרת הלאומית. אורי לוי שאל את השחקן המצטיין בכתבתו, כלהלן, "…איזה הוֹבִּי יש  לך חוץ  מכדורגל… ?" , ומשה סיני מיהר להשיב, "כדורגל  אנגלי !".

בחודש דצמבר 1991 פרש נסים קיוויתי לפנסיה כשהוא בשיא כוחו. זהו רגע קשה ומאכזב לכל איש ואישה שפורשים מהשירות הציבורי לא בגלל אי יכולתם או בשל חוסר כישרונם, אלא נוטשים את השורות מפני שכך נקבע בתקנון ממשלתי יבש. בגיל 65 נגזר על כל אדם בשירות הציבורי לצאת לגִמלאות ולפנות את מקומו לצעירים ממנו למרות שהוא עדיין מצוי בשיא כוחו הגופני והמנטאלי. נסים קיוויתי ניצב בפסגת היצירה שלו כשפרש מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.                                                                                                  ערכתי לנסים קיוויתי מסיבת פרידה אינטימית במסעדה ירושלמית בהשתתפות כל אנשי מחלקת הספורט ההיא. הזמנתי לחגיגת הפרידה מ-נסים קיוויתי גם את מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אריה מקל ז"ל, ואת אלכס גלעדי יבד"ל חבר הועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא בכיר ב-רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, האיש שהביא את נסים קיוויתי למחלקת הספורט ב- 1979, וגם את חיים יבין מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל חטיבת החדשות בעברו) ו-מי שהעריך מאוד את פועלו של נסים קיוויתי. מנהל הטלוויזיה בישראלית הציבורית דאז ב- 1971 יוסף בר-אל ז"ל ומנהל החדשות אלימלך רם ז"ל שהוזמנו אף הם להיפרד מהשַדָּר הדגוּל לא טרחו להגיע כדי לומר לו שלום ולהודות לוֹ על תרומתו העצומה למען שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. נסים קיוויתי היה האיש הנכון במקומות הנכונים במשך עשרות שנים. יעידו על כך קטעי ה-Video הרבים שלוֹ שצבר כשַדָּר בקריירה הארוכה שלו. בחרתי להקרין חלק מהם לכבודו במסיבת הפרידה הזאת. רגעי שידור אלמותיים שהביאו לו ולנו תהילת עולם.

טקסט תמונה : חודש דצמבר בשנת 1991. זוהי מסעדה מזרחית בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 30 שנים (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס' 1036). אנוכי נפרד מ-שדר, עיתונאי, ו-אדם דָגוּל, נסים קיוויתי. נסים קיוויתי בן 65 (מימין) יוצא בדצמבר 1991 לגִמלאות כשהוא בשיא כוחו (!). נסים קיוויתי הפריך את השמועה "שהעיתונאות היא רכילות מאורגנת". כאן בתיעוד הזה אני נפרד ממנו בארוחת ערב חגיגית במסעדה ירושלמית שערכה לו חטיבת הספורט שלנו תחת פיקודי ו- ניהולי בחודש דצמבר ההוא של שנת 1991 ההיא. הוא נסים קיוויתי היה שַדָּר דגול וידיד אמת, ונושא עליו אישיות צנועה אולם רבת כישרונות ו-ידע (!). בלתי נשכח עבורי ל-עַד (!). לידי (משמאל) רעייתי יעל תג'ר. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, חיים יבין, ו-אלכס גלעדי ביקשו להשתתף ב-מסיבת הפרידה ההיא מאישיות טלוויזיונית דגולה ו-יוצאת דופן, אישיות רמת מעלה אנושית ומקצועית ברמה גבוהה, ו-ייחודית, ואכן נטלו בה חלק . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1991 יוסף בר- אל ו-מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלימלך רם דחו את הזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה ההיא. הם לא נפרדו ממנו ולא הסכימו להעניק לו את מינימום הכבוד המקצועי ארוך השנים שהוא היה ראוי לו, מעל לכול וויכוח ו/או ספק (!). (תיעוד ו-צילום איציק בורוכוביץ' – מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                            

טקסט תמונה : דצמבר 1991. אלכס גלעדי (איש רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בימים ההם של דצמבר 1991. מקום מושבו אז של אלכס גלעדי היה בלונדון ) היה האיש שגייס ו-הביא את נסים קיוויתי למחלקת הספורט ב- 1979. ב- 1991 הוא הגיע מלונדון להיפרד ממנו. מאחור נראה שלום נתנאל מפקח טכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא הקים במסעדה מערכת טלוויזיה במעגל סגור בה יכולנו להקרין לנסים קיוויתי את קטעי ה- Video מאירועי הספורט הגדולים ששידר בקריירה המפוארת שלו. (תיעוד וצילום איציק בורוכביץ' – מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : דצמבר 1991. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל מימין בימים ההם נפרד מנסים קיוויתי ומעניק לו תשורה בשם המוסד שאותו שירת השדר הדגול מאז 1970. (תיעוד וצילום איציק בורוכוביץ' – מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1991. חיים יבין (בן 59 בצילום) נפרד מנסים קיוויתי (בן 65 בצילום). הוא העריך מאוד את אישיותו של נסים קיוויתי כשדר טלוויזיה ועיתונאי. חיים יבין אמר לי לא פעם אחת ולא פעמיים, "נסים קיוויתי הוא איש בעל תרבות שידור". פרישתו לעַד של נסים קיוויתי מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה אובדן גדול לשידור הציבורי. (תיעוד ו-צילום איציק בורוכוביץ' – מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 10 באפריל 1960 האזנתי כרפתן בקיבוץ אפיקים תוך כדי חליבת הפרות במכון החליבה לשידור הרדיו ההיסטורי של נסים קיוויתי מבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה, בו ניצחה ישראל את במשחק כדורגל בטורניר הקדם אולימפי את יוגוסלביה 1:2. לא יכולתי לשַעֵר לעצמי אז שדרכי הטלוויזיונית תצטלב בעתיד עם דרכו של האדם הענק הזה כל כך הרבה פעמים .

לאחר פרישתו לגִמלאות לא שרד נסים קיוויתי כאישיות טלוויזיונית. הוא נשכח. דווקא מייסדי חברות "רשת" ו- "קשת" ב- 1993 בערוץ 2  המסחרי, שני ההמנכ"לים דן שילון ואלכס גלעדי שכחו את מי שהיה פעם מורם ורבם. הם השאירו אותו בחוץ, והפסידו.

ב- 17 בדצמבר 1991, כתבתי לנסים קיוויתי בכתב ידי מכתב פרידה אישי. הנה חלקו המסיים [1].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית. מחלקת הספורט – ירושלים.

                                                        17.12.1991

נסים אהובי, אהבתיך…

…שימשת בהצלחה רבה כעורך, כתב ומפיק במחלקת הספורט בנוסף להיותך שדר נפלא. הישגיך משמשים פסגה ומופת לעבודתך רבת השנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית–ערוץ 1. היית ונשארת בעבורנו איש מקצוע מעולה ומודל לחיקוי. מופת ומודל לחיקוי מן הדרגה הנעלה ביותר. חרוץ, דייקן, אחראי, שקול, ורציני.

לעולם לא אשכח ולא נשכח את תרומתך העצומה והחשובה במשך יותר משני עשורים של שנים, למען התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. אני אוהב אותך אהבה גדולה ורבה, ואומר לך מילה אחת: תודה (!) דרך צלחה והרבה מזל טוב, בריאות ואושר ליום הולדתך ה-65.

(הרשה לי לשלוח את המילים האלו שנכתבו אליך בכתב ידי ובדם לִבִּי, גם לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית).

באהבה ו-רֵעוּת לתמיד,

יואש  אלרואי

נסים קיוויתי היה עיתונאי ושדר ספורט בתקופה שחלפה לבלי שוב. הוא ייזכר כשַדָּר א"ק דגול בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 20 שנה, 1991 – 1971. שַדָּר א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית ברמתו של שַדָּר ה-א"ק הנפלא של  רדיו ה- BBC  הבריטי הארולד אברהאמס (Harold Abrahams) אלוף אולימפיאדת פאריס בריצה ל- 100 מ'. הצלחתו ויתרונו של נסים קיוויתי בשידור Play by play של ענף הספורט הייחודי הזה בטלוויזיה על פני שדרים אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית נבעו ממיומנויות שידור מורכבות בהן ניחן גם מפני שהיה אתלט בעברו כמו הארולד אברהאמס. שידור ישיר בטלוויזיה של תחרויות א"ק באירועים סדר גודל של אולימפיאדות ואליפויות עולם היא משימת שידור טלוויזיונית סבוכה והקשה ביותר מבין כל סיקור ענפי הספורט האחרים.

טקסט תמונה : זהו הארולד אברהאמס יהודי – אנגלי שניצח באולימפיאדת פאריס 1924 בריצת הגמר ל- 100 מ' בזמן של 10.6 ש'. הוא הפך מאוחר יותר לשדר ספורט מזהיר ברדיו ה- BBC. (התיעוד והצילום הזה נעשו ב- 1923. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת פאריס 1924. הארולד אברהאמס (מס' חולצה 419) זוכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 10.6 ש'. (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1930. הארולד אברהאמס (מימין חובש צעיף לבן) משדר ישיר תחרות א"ק מעמדת הרדיו של ה- BBC. 

טקסט תמונה :  קיץ  1944. נסים קיוויתי בן 18 מנצח באליפות ארץ ישראל לנוער ב- 1944 בריצה ל- 800 מ'. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. אליפות ישראל ב-א"ק באִצטדיון המכבייה בתל אביב. נסים קיוויתי (מימין בגופיה הלבנה) מנצח את עמוס קריזה מהפועל פ"ת בריצה ל- 800 מ' ו-מוכתר לאלוף ישראל. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  1949. אצטדיון המכבייה בצפון תל אביב. האתלט נסים קיוויתי בן 23 מוכתר כאלוף ישראל באותה שנה בריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ'. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  1955. לונדון בירת אנגליה. נסים קיוויתי יבד"ל (משמאל) והעיתונאי דן פתיר (פחטר) ז"ל מרכיב משקפיים לידו, באִצטדיון "ווייט סיטי" (White city). (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. נסים קיוויתי (בן 22 בתצלום) יחדיו עם האלופה האולימפית מצרפת, אלופה אולימפית ו-אתלטית שהייתה פסנתרנית מצוינת, גב' מישלין אוסטרמאייר. היא זכתה בשתי מדליות זהב במשחקי אולימפיאדת לונדון 1948 בזריקת דיסקוס והדיפת כדור ברזל. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1956. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 65 שנים. נסים קיוויתי מראיין ברדיו ה- BBC בלונדון את ילד הפלא המוסיקאלי והפסנתרן הישראלי דניאל ברנבוים בן ה- 14. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה:  שנות ה- 60 של המאה שעברה. לונדון. נסים קיוויתי (שני מימין), אדווין איתן (במרכז), וחגי פינסקר (משמאל) מראיינים את ראש הממשלה לוי אשכול בעת ביקורו בלונדון. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה  :  קיץ 1965. נסים קיוויתי (שני משמאל) מראיין את שחקני סגל נבחרת אנגליה בכדורגל ומאמנם אלף ראמזיי במגרש אימונים סמוך לאִצטדיון "וומבליי" לקראת משחקי גביע העולם ב- 1966. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן אלף ראמזיי, ג'ימי גריבס, ג'ורג' איסטהאם, השוער פיטר בונטי, נסים קיוויתי, וג'קי צ'ארלטון. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי).

אולימפיאדת הלסינקי 1952. האולימפיאדה ה- 15 במניין הזמן החדש. ספורטאי ישראל נוטלים חלק לראשונה בתולדות מדינת ישראל (רק בת ארבע שנים) חלק במשחקים האולימפיים. נסים קיוויתי (בן 26) נשלח להלסינקי ע"י רדיו ה-BBC לתעד את הופעתם עבור מאזיני רדיו ה-BBC באנגליה וגם עבור מאזיני רדיו "קול ישראל" ב-ישראל.                                                                                                       .

הדוֹר הזה איננו מכיר את תרומתו הענקית של נסים קיוויתי כשַדָּר רדיו וטלוויזיה בתחום שידורי הספורט. תחילה ברדיו בשנות ה- 50 ואח"כ בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ב- 1952 בהיותו בן 26 הוא נכח כשדר ועיתונאי באולימפיאדה ה- 15 שנערכה בהלסינקי ושידר את הספורטאים הישראליים שנטלו בה אז חלק : האָצָן דוד טבק, הקופץ לגובה אריה קליינשטוב (נָוֶוה), רץ ה- 400 מ' ו- 800 מ' אריה גְלִיק, זורק הדיסקוס אורי גָלִין , לאה הורוביץ – זמרי, אולגה וויטנברג, תמר מֶטָל, השחיין נחום בּוּךְ, הקופץ למים יואב רענן, הקלעים הישראליים אלכס אלירז, דוב בן דוב, שמואל לוּבִּין (לביב), וצבי פנקס, והנבחרת הכדורסל הלאומית. זהו דוֹר הספורטאים של מדינת ישראל שהטלוויזיה החמיצה, והם החמיצו את הטלוויזיה.

ראה גם הספר, "הפקות חובקות ארץ ועולם" בסדרה בת 13 הספרים, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בארץ ובעולם".

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. הקלע דוב בן דוב. 

 טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. הקלע אלכס אלירז.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. הקלע צבי פנקס. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי (בירת פינלנד) בשנת 1952. זוהי האתלטית הישראלית התמירה והיפה תמר מטל. אם ה- א"ק היא מלכת הספורט הרי שתמר מטל היא מלכת ה- א"ק.

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו הקופץ לגובה הישראלי אריה נווה (קליינשטוב).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו הקופץ למים הישראלי יואב רענן.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. זוהי אולגה וויטנברג הישראלית זורקת הדיסקוס.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו האצן הישראלי אריה גליק רץ ל- 400 מ' ו- 800 מ'.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952.  זהו הישראלי אורי גלין זורק הדיסקוס.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו האתלט הישראלי דוד טבק אצן ל- 100 מ'  ו- 200 מ'.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. זוהי האתלטית הישראלית לאה זמרי אצנית ל- 80 מ' משוכות.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו השחיין הישראלי נחום בוך שהתחרה במשחים המוקדמים ל- 100 מ' בסגנון חופשי.

ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, וקרוי על ידי ומטעמי, "הפקות חובקות ארץ ועולם".

[1]  ראה נספח : מכתב הפרידה שלי לנסים קיוויתי ב- 17 בדצמבר 1991 כשיצא לפנסיה מרשות השידור בהגיעו לגיל 65.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו עיתונאי הספורט ושדר הרדיו נסים קיוויתי (בן 26 בתיעוד) ש-משדר את תחרויות ה-א"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC הבריטי וגם רדיו "קול ישראל". (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נסים קיוויתי (משמאל) עם ארבעת האתלטים הישראליים ערב התחרויות באולימפיאדת הלסינקי 1952. עומדים מימין :  הקופץ לגובה אריה קליינשטוב (נָוֶוה) והאצן אריה גליק. כורעים מימין : אורי גָלִין (עם הדיסקוס)  ו-האָצָן דוד טבק. (התמונה  באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נסים קיוויתי מראיין את נבחרת הקלעים הישראליים באולימפיאדת הלסינקי 1952. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1960. אצטדיון הכדורגל ב-בלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 63 שנים.  לנסים קיוויתי נפלה זכות גדולה לשדר ברדיו "קול ישראל" את אחת מנבחרות הכדורגל האיכותיות ביותר של ישראל בכל הזמנים. ישראל ניצחה ב- 10 באפריל 1960 ניצחון סנסציוני את יוגוסלביה בביתה בבלגראד בתוצאה 2:1 במסגרת תחרויות הכדורגל של קדם אולימפיאדת רומא 60'. את שני השערים לישראל כבש רפי לוי (כורע ראשון משמאל) בדקות 2 ו- 67. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                    זיהוי שורת העומדים בנבחרת ישראל מימין לשמאל : אמציה לבקוביץ (הפועל ת"א), גדעון טיש (הפועל ת"א ), יהושע "שייע" גלזר (מכבי ת"א), נחום סטלמך (הפועל פ"ת), דוד בנבנישתי (הפועל ירושלים), אברהם מנצ'ל (מכבי חיפה), והשוער יעקב חודורוב (הפועל ת"א). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אהרון אמר (מכבי חיפה), צבי מוייססקו (מכבי נתניה), רחביה רוזנבוים (הפועל ת"א), ורפי לוי (מכבי ת"א). (התמונה באדיבות רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כישרונו העיתונאי של נסים קיוויתי לא נעלם מאנשי העיתון "ידיעות אחרונות" נוח מוזס ודוב יודקובסקי. הם מינו אותו לשליח העיתון בלונדון. ב- 1973 שידרגו אותו והעניקו לו את התפקיד היוקרתי של כתב "ידיעות אחרונות" בוושינגטון.

טקסט תמונה : שנת 1973. כתב ו-עיתונאי "ידיעות אחרונות" נסים קיוויתי בתווך עם מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר (משמאל) וכתב CBS מארווין קאלב (מימין). (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. כתב העיתון "ידיעות אחרונות" נסים קיוויתי (מימין) מסקר את ביקורו של ראש הממשלה יצחק רבין בארה"ב. כאן הוא נראה לוחץ את ידו של מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר בסטייט דיפרטמנט בימים ההם ב- 1976. ראשו של ראש הממשלה יצחק רבין מציץ משמאל. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1976. נסים קיוויתי (שני משמאל) בקדמת הבית הלבן בוושינגטון בירת ארה"ב ב- 1976, יחדיו עם דן מרגלית (שני מימין) שליח עיתון "הארץ" ויעקב אחימאיר (משמאל) שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. מימין העיתונאי האמריקני וולף בליצר. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא היה עוד איש רָם קוֹמָה, מוכשר, יישר דרך, עניו וצנוע, איש נאמן, שדר בעל ידע עצום בהחזקת מיקרופון ו-בעל וידע עצום באיכות כתיבה ואיכות מלל בתחומים רבים של מדע העיתונות, והעיתונאות הטלוויזיונית כמו נסים קיוויתי. היינו כולנו ברי מזל אז שאישיות ברמתו איישה את שורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן שבין 1971 ל- 1991. מעניין, ככל שחולפות השנים המילים הנ"ל האלה מקבלות שוב ושוב עוד תנופה.  לא היה עוד אחד כמותו, כמו נסים קיוויתי, רק הוא עצמו. אהבתי אותו אז ואנוכי אוהב אותו גם היום. ראה גם פוסט מס' 847.

סוף הפוסט מס' 1036. הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 בחודש נובמבר של שנת 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, והכותב יואש אלרואי.