פוסט מס' 1010. זיכרונות ותזכורות אולימפיים טלוויזיוניים מביתי הטלוויזיוני ההוא בימים ההם שחלפו לבלי שוב, ו-אֲשֶר היה קרוי פעם מאז שנת 1968 ועד 2017, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית". פוסט מס' 1010. הועלה לאוויר ביום רביעי-18 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1010. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

פרפראות.

1. ה-ח"כ אחמד טיבי פוליטיקאי ערבי – ישראלי בן 63 מטעם מפלגת תע"ל בסיעת הרשימה המשותפת, ומי שהיה בשעתו יועץ לענייני ישראל של הארכי-טרוריסט יאסר עראפאת, הוא מחרחר ריב שיטתי ו-סכסכן פוליטי מקצועי ו-מתמיד בין יהודים לערבים. חייל צה"ל שבלם אותו על פי פקודה צבאית בעת ביקורו אתמול (יום שלישי – 17 באוגוסט 2021) בחברון צדק צֶדֶק מוחלט ומילא את תפקידו בנאמנות על פי פקודה למרות שספג עלבונות בטקסט ותנועות גוף מצדו של אחמד טיבי.

אחמד טיבי הוכיח בהתנהגותו הגסה, הצעקנית, הבוטה, השחצנית, ו-הפרחחית מול מצלמות חברת החדשות של ערוץ 12 כי כ- ח"כ ואזרח מדינת ישראל ובאמצעות חסינות של ח"כ, הוא מצפצף על החוק ו-איננו מכבד את מדינת ישראל וגם לא את צבאה.

2. הפוסט של העיתונאי איתמר קציר המתפרסם היום ב- "הארץ" (יום רביעי – 18 באוגוסט 2021) וכותרתו, "לזכות בזהב בזכות עבודה ומלפפונים בחומץ" אודות שגשוגה האולימפי של המתעמלת האמנותית המוזהבת לינוי אשרם באולימפיאדת טוקיו 2020 – הוא מעניין, מרתק, וחשוב. ראוי שהציבור יעיין בו.

3. אין דבר נורא יותר מלהיתקל בבני אנוש שעמדו אחרונים בתור בשעה שאלוהים העניק לכל אחד מאיתנו את מנת ה- IQ האישית שלו.

4. שר הבריאות החדש מר ניצן הורוביץ בממשלת נפתלי בנט נתפש כ- מדינאי חכם, הגיוני, הגון, וחושב ובעל יכולת וכישרון ניתוח הנסיבות, אדם שמעורר כלפיו מייד כבוד והערכה (!). שרת החינוך החדשה לעומתו גב' יפעת שאשא-ביטון נתפסת לפי שעה כעסקנית כוחנית.

פוסט מס' 1010. עם סיום מראות הטלוויזיה הבלתי נשכחים ההם של אליפות העולם ה- 16 ההיא ב- א"ק של לונדון 2017 (ענף ספורט וויזואלי-טלוויזיוני מרשים) היה צריך לומר ל- תאגיד השידור "כאן" כלהלן : "(!) If you do-do it right, if not give it up". מדובר ברשת טלוויזיה ציבורית טירונית (עדיין) יורשתה של ערוץ 1 ז"ל ההוא, שנעמדה על רגליה לפני כ- 4 שנים ו-עשתה מעשה נאה משרכשה את זכויות השידורים הבלעדיות של אירוע העַל הנ"ל המדובר תמורת סכום של 660000 (שש מאות ושישים אלף) דולר אולם החליטה לעשות ניסיונות שידור על ציבור הצופים שלה במשך עשרת הימים של האליפות. "כאן" בלונדון 2017 הייתה אכזבה רבתי. מירי נבו ה-דַלָה ששידרה ישיר את הנ"ל עבור תאגיד השידור הציבורי "כאן" איננה כלל שדרנית א"ק. היא אפילו לא שדרנית א"ק דלה, אלא ניצבת על מדרגה ענייה נמוכה מ- דַלוּת שהגשימה בקלות גם היא את החוק המתמטי כי מינוס (-) מביס פלוס (+), חוק שמתקיים בכל עמדת שידור זוגית טלוויזיונית משותפת במסגרת הנתונים והמרכיבים הרשומים לעיל. אפוא היא הדלה והמגוחכת בתחום (כ-שדרנית א"ק מובילה בטלוויזיה) והיכן הפרשן הנבון והצמוד שלה מולי אפשטיין. אין בין שניהם שום Match up ולא Match for. כל השוואה בין שניהם היא לרעת מירי נבו. היא שדרנית א"ק בטלוויזיה ברמה של בדיחה (!). מירי נבו משכה עִמָה לתחתית החבית ההיא ב- 2017 את הפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין. מדהים, מגוחך, ותמוה מדוע אותו מולי אפשטיין מוכן ומסכים לשתף פעולה שוב ושוב על מסך הטלוויזיה עם מישהי שאין לה שום מושג בתחום המדובר.

וגם : סיקור תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ע"י חטיבת הספורט ההיא בפיקודי, היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית חשובה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. פוסט מס' 1010. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 באוגוסט 2021.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1010 : עלה לאוויר ביום רביעי – 18 באוגוסט 2021.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח, רן גלינקא) ואח"כ העניקה לו מינוי של קבע למשרה הרמה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהתעשתה גם אם מאוחר מידי והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005. יוסף בר-אל איש עלוב הודח לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העיתונאי ו-איש הטלוויזיה ירון לונדון (בן 81, היום) יבד"ל מול האווארד קוסל (Howard Cosell) המנוח (1995 – 1918), מי שהיה שַדָּר ספורט נפלא, מקורי, מעניין, ומרתק ו-עיתונאי בעל אישיות מדהימה וחכמה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC.

איתי שטרן (כתב ועיתונאי פורה של "הָאָרֶץ") ערך לפני ארבע שנים ריאיון מעניין עם דרור זרסקי עורך "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 (התפרסם במוסף "גָּלֶרְיָה" של עיתון "הָאָרֶץ" ביום רביעי – 16 באוגוסט 2017). השיחה נסבה סביב אישיותו הטלוויזיונית של המגיש הוותיק, המנחה, והמוביל הבלעדי שלה ירון לונדון (בן 77 היום). ירון לונדון הוא עדיין איש שיחה חריף, עדיין עטוף בקסם אישי, ול- "רוע מזלם" של בני ובנות שיחו באולפן ערוץ 10 ב- "בֵית הָוֶורֶד" בגבעתיים הוא גם נותר עדיין נבון. ירון לונדון מטיל צֵל לא רק על המרואיינים שלו אלא גם על מחליפיו דאז ובראשם מודי בר-און שפרש מהגשת "לונדון את קירשנבאום" בימי חמישי בשבוע. מודי בר און פרש בצדק מפני צלו של ירון לונדון. מודי בר-און הצטייר באולפן "לונדון את קירשנבאום", כ- כבד, איטי, יבשושי, נטול כריזמה לחלוטין, וגם לא מעניין. שום מימיקת פנים ותנועות ידיים שלו לא יפתרו את בעיית שיממונו באולפן. גב' וורד ברמן העורכת של ירון לונדון לשעבר בימים ההם את התוכנית "עלי כותרת" ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת לפני יותר מ-ארבעה עשורים, שחה לי פעם כי הוא ירון לונדון הוא האיש הכי חכם שהיא מכירה עלי אדמות. במהלך הריאיון שהתפרסם פעם ב- "גלריה" העלה העיתונאי איתי שטרן בפני דרור זרסקי טענה בה אמר כי ירון לונדון אוהב יותר לדבר מאשר להקשיב למרואיינים. דרור זרסקי נזעק להגן עליו ואמר כהאי לישנא : "…זה נכון והוא לא מתבייש בזה…", ומוסיף, "…זה חלק ממה שעושה את התוכנית. חלק מהצופים באים כדי להתרגז עליו וחלק בשביל להקשיב לו…", ואז הוא גם מוסיף מֵידָע לאיתי שטרן (קשה לי להאמין לו כי הוא מוסר אינפורמציה בדוקה ומהימנה), ואומר כלהלן, "…ירון לונדון מודע לזה והוא עושה את זה בכוונה…לפעמים אני מנסה לרמוז לו שייתן למרואיין לדבר…". מה פירוש ומה זאת אומרת שמר ירון לונדון עושה את זה בכוונה…? כלומר, אני מבין שירון לונדון מבקש בין השאר גם להרגיז אותי בכוונה תחילה כמאזין שלו באמצעות שאלותיו הארוכות כנצח ו- מכבידות . מֵידָע מוזר ומשונה מאוד שבא מפיו של עורכו של ירון לונדון, דרור זרסקי. "…הוא עושה את זה בכוונה…", אמר דרור זרסקי אז לאיתי שטרן.

הריאיון שהוביל איתי שטרן ותשובתו זאת של דרור זרסקי ובתוכה הרעיון כי, "…חלק מהצופים מדליקים את מסך הטלוויזיה שלהם  כדי להתרגז עליו ולא להסכים עמו…", הזכיר לי ריאיון מרתק שערך ירחון "Play boy" האמריקני (!) באוקטובר 1976 לפני 45 (ארבעים וחמש) שנים מייד לאחר אולימפיאדת מונטריאול 76' עם נשיא חטיבת הספורט ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, רון ארלדג' (Roone Arledge), ועסק בתופעה טלוויזיונית מוכרת, כי חלק מהצופים מפעילים את השלט כדי לצפות במגיש / מנחה האהוב עליהם האווארד קוסל, ואילו חלק אחר עושה זאת מנגד כדי להביע את סלידתו ממנו ולשנוא אותו. הריאיון הארוך, הנרחב, והמפורט מאוד, התנהל אודות הביצועים הטלוויזיוניים המעולים ו- היוצאים מגדר הרגיל של הרשת שלו בכל סטנדרט אמריקני ובינלאומי בימים ההם ובעיקר בסיקורים הישירים של אולימפיאדת מונטריאול 76. רון ארלדג' (Roone Arledge) וחטיבת הספורט שלו ב- ABC רבת המוניטין ניצבו אז בעשור ה- 70 וה- 80 במאה שעברה בשיאם, בפסגה הטלוויזיונית האמריקנית והבינלאומית. ההצלחות והשגשוג של תוכניות הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, ובראשן שתי ספינות הדגל עטורות הרייטינג ההן, "Wide World of Sports" ו- "Monday night football", היו חסרי תקדים מכל היבט לרבות המִדְרוּג. רון ארלדג' והשַדָּר המוביל שלו האווארד קוסל (Howard Cosell) נהנו בימים ההם מפופולאריות עצומה. מטבע הדברים נסב ריאיון "Play boy" עם רון ארלדג' גם סביב דמותו המיוחדת של האווארד קוסל (Howard Cosell) שדר הספורט המוביל שלו ב- ABC בשנים 1985 – 1963. האווארד קוסל היה עו"ד במקצועו אולם עשה הסבה תקשורתית והחל את הקריירה המשגשגת שלו ברדיו ABC בניו יורק בראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. הוא התפרסם בתחילה כשדר של תחרויות אגרוף בהן נטל חלק קאסיוס מארצלוס קליי מי שהמיר את שמו מאוחר יותר לשם מוסלמי, מוחמד עלי. רון ארלדג' העביר אותו מהרדיו לטלוויזיה (גם ירון לונדון החל את הקריירה התקשורתית הממושכת והמזהירה שלו ברדיו "קול ישראל" בטרם מעברו לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית). האווארד קוסל הפך בתוך זמן קצר במידה רבה ל- דמות טלוויזיונית מיתולוגית אולם גם שנויה במחלוקת. שדר טלוויזיה בתחום זירות הספורט אהוב על רבים בארה"ב וגם ברחבי תבל ומוערך על ידם. גם אני מאוד אהבתי את סגנון השידור הישיר שלו, את החיות שלו ואת קולו הייחודי והמאנפף משהו, ואת המומחיות והידע העצום שלו. האווארד קוסל היה שַדָּר טלוויזיה מזהיר ועיתונאי מדהים ביכולת הביטוי שלו, נודע בכישרון שלו לבנות דרמות ולשדר אותן ישיר, ונאמן לרון ארלדג' ורשת שלו ABC. הוא לא נטש אותה מימיו (עד לריב הגדול ב- 1985) וגם אח"כ לא הלך לרעות בשדות זרים למרות הפיתויים הכספיים העצומים שהוצעו לו. היה רק האווארד קוסל אחד בכל ארה"ב הגדולה. אנוכי מחזיק בספרייתי הפרטית את ארבעת הספרים שכתב האווארד קוסל וגם את כל הספרים שכתבו אודותיו. ב- 1970 חולל רון ארלדג' מהלך טלוויזיה דרמטי ברשת שלו ABC. הוא החליט למסד תוכנית ספורט חדשה ביום שני בשבוע בערב שעסקה בסיקור ישיר של משחקי הפוטבול בליגת ה- NFL, וזכה לתמיכת הממונים שלו לאונארד גולדנסון (Leonard Goldenson) ו- פרד פירס (Fred Pierce). רון ארלדג' העניק לה את הכותרת הפשוטה והקולעת, "MONDAY NIGHT FOOTBALL", והציב אותה כחושב ורעיונאי "מחוץ לקופסא" מול כל מיני תוכניות טלוויזיה סטנדרטיות / מסורתיות ששודרו למשפחה האמריקנית בשעות הערב בעת ההיא, בשתי הרשתות הארציות האחרות במדינה, NBC ו- CBS. זאת הייתה התפישה והפילוסופייה השמרנית של רשתות הטלוויזיה בארה"ב לפני כיובל שנים. משדרי העֶרֶב לסוגיהם השונים הוקדשו למשפחה האמריקנית. רון ארלדג' נשיא חטיבת הספורט של ABC ואיש כל יכול ברשת שלו, סטה ב- 1970 מהנוהל. בכך שינה בצורה מהפכנית את סדר היום הטלוויזיוני בכל ארה"ב הענקית. הוא המציא ומיסד את התוכנית "MONDAY NIGHT FOOTBALL", הפקיד את המיקרופון בידי האווארד קוסל ומינה אותו למנחה, מגיש, ושדר מוביל של תוכנית הספורט שהפכה למיתולוגית, והכי חשוב שידר אותה ביום שני בערב במקביל לתוכניות למשפחה של NBC ו -CBS, וחולל תפנית דרמטית. האווארד קוסל שדר טלוויזיה ועיתונאי Super מוכשר גייס לצדו ב- 1970 את שני הפרשנים דון מרדית' (Don Meredith) ופראנק גיפורד (Frank Gifford). התוכנית רבת המוניטין "MONDAY NIGHT FOOTBALL" וצוות השידור המשולש האווארד קוסל + פראנק גיפורד + דון מרדית', הפכו בתוך זמן קצר ביותר להצלחה סנסציונית נוטפת רייטינג. תוכנית הספורט הזאת "MONDAY NIGHT FOOTBALL" שהועברה ושודרה ב- ABC צברה אין סוף יוקרה ופופולאריות, והובילה ב- בִטְחָה עד 1983 את כל טבלאות הַמִדְרוּג בארה"ב. אחת מהשאלות הרבות שהופנו ע"י "Play boy" לרון ארלדג' עסקו מטבע הדברים ב- האווארד קוסל הכריזמטי, הידען, והמשגשג, וגם שנוי במחלוקת. במהלך במהלך הריאיון הארוך נשאלה גם השאלה הזאת, כלהלן : "…אנחנו מסכימים שהאווארד קוסל הוא איש ישר – נאמן, אולם מה בנוגע למידת השפעתו על ה- Rating…" ? רון ארלדג' השיב למראיין שלו באוקטובר 1976, לפני 45 שנים, תשובה מעניינת ומרתקת בעניינו של המראיין האווארד קוסל. דעתו כמעט חופפת את תשובתו של דרור זרסקי כפי שהשיב לעיתונאי "הָאָרֶץ" מר איתי שטרן ב- "גלריה" באוגוסט 2017, בעניינו של ירון לונדון, ושַח כלהלן : "…חלק מהאנשים צופה ב- האווארד קוסל מפני שהם אוהבים אותו בזמן שאחרים צופים בו בתקווה לראות אותו נופל על התחת שלו…אולם כולם צופים בו…". לא הסכמתי אז לטיעון ההוא של רון ארלדג' ב- 1976 ולא עכשיו לטיעון של דרור זרסקי. זאת דעתי האישית. אינני מפעיל את השָלָט שלי כדי לראות את ירון לונדון ולהתרגז בגלל שאלותיו הארוכות כאורך הגלות. ירון לונדון הוא פיגורה טלוויזיונית נבונה, דמות מאתגרת ליד המיקרופון, בעל ניסיון טלוויזיוני עצום בהפקת ראיונות ושיחות עם אנשים מכל המגזרים ובכל התחומים, וגם אישיות מתריסה שיש לי עדיין עניין להתבונן בה. שאלותיו הארוכות ולעיתים גם מנדג'סות ב-תוכנית הטלוויזיה ההיא "לונדון את קירשנבאום", אינן סיבה להתחבר אליו כמו שאינן תירוץ להתנתק ממנו. חושיו העיתונאיים והסקרנות הטבועה בדמו טרם קהו. הוא נותר מעניין.

טקסט מסמך : אוקטובר 1976. אחת השאלות שהופנו ע"י ירחון "Play boy" לרון ארלדג' מנהל חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, ואחת התשובות של הבוס של האווארד קוסל במהלך הריאיון הנרחב והמרתק ההוא בן כ- 7500 מילים. (באדיבות Play boy).

טקסט תמונה : חודש אוגוסט של שנת 1976. אולימפיאדת מונטריאול 76'. שני אנשי על המבורכים בתחומם : שדר הטלוויזיה הנהדר והעיתונאי הנפלא האווארד קוסל (בן 58, מימין) יחדיו עם נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (בן 45, משמאל). האווארד קוסל נולד ב- 1918 ומת ב- 1995. רון ארלדג' נולד ב- 1931 ומת ב-2002.  (באדיבות ארכיון של רשת הטלוויזיה האמריקנית abc).

הערה אישית שלי : עיתונאים ואנשי טלוויזיה שמתעניינים בתעשיית הטלוויזיה בכלל ובתעשיית הטלוויזיה האמריקנית יוכלו למצוא עניין רב בספרו הראשון והמרתק של האווארד קוסל (Howard Cosell), הקרוי, "COSELL", ואשר יצא לאור בהוצאת "Play boy" ב- 1973. כנ"ל הם ירותקו גם ל- ריאיון המקיף ההוא שקיים ירחון ה- Sex האמריקני "Play boy", בעל תפוצת ענק עולמית של 5.600000 (חמישה מיליון ושש מאות אלף) גיליונות ב- 1976, דווקא עם איש הטלוויזיה של ABC רון ארלדג' (Roone Arledge), באוקטובר 1976. האווארד קוסל ורון ארלדג' אינם עוד בין החיים.

טקסט מסמך : "COSELL". ספרו המעניין, החשוב, והמרתק הראשון של של השדר – עיתונאי הווארד קוסל. יצא לאור ב- 1973 בהוצאת Play boy. 

חובה לומר זאת בהדגשה יתירה בפתח פוסט מס' 1010 ללא כחל ושרק, כלהלן ———> : טקס בריאתו של תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" נמשך שנתיים. הוא קם מעפרו ב- 15 במאי 2017 על חורבותיו של ערוץ 1 ז"ל וגם ירש כמה מתכונותיו הגנטיות המחורבנות. "כאן" ה- דרדקי הוכיח שוב ב- אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017, עד כמה הוא ילדותי, מעתיקן וחקיין, ו- נטול ניסיון בהפקה, תכנון, הכשרה ומיסוד ציוותי שידור משלו, וגם מבלפף בהטילו Super imposing על המסך שלו, "שידור ישיר" כשבאוויר נראה דווקא דיווח של שידור מוקלט מלונדון 2017.

ובהדגשת יתר נוספת———> : מדובר באכזבה רבתי מ- קברניטי "כאן", אלה שהיה להם שנתיים זמן להתכונן, להכין, ולבנות רשת שידור על כל היבטיה. והנה נקרה להם (לא באקראי) אירוע עַל נהדר בספורט הבינלאומי ב- דמותה של אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017, והחבר'ה האלה מ- "כאן" פִשְלוּ. הם נתלו על זרועותיו של תומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ 55 בכבלים והפקידו את המיקרופון בידיה של מירי נבו שדרנית א"ק כושלת. אפוא היא והיכן השַדָּר הדָגוּל ההוא נסים קיוויתי ? מירי נבו גם איננה מגיעה לקרסוליו של שַדָּר ה- א"ק יורשו של נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין ז"ל.

ושוב בהדגשת יתר נוספת ———> : אילו קברניטי "כאן" היו רציניים הם היו מטיסים ללונדון 2017 צוות ENG שלהם כדי לערוך כתבות, ראיונות, ושיחות עם אתלטי ואתלטיות הצמרת העולמית שניצבים סמוך מאוד לקצה גבול היכולת האנושית של האדם בספורט. אילו קברניטי "כאן" היו אנשי מקצוע הם לא היו מסתפקים רק בשיגורם של מירי נבו הכושלת והפרשן מולי אפשטיין (הלך במידה רבה בעקבותיה) ללונדון 2017. "כאן" שילם ל- IAAF זכויות שידורים בלעדיות בגובה של 660000 (שש מאות ושישים אלף) דולר כדי לשדר את אירוע העל של לונדון 2017 בישראל. מדובר במָמוֹן יקר שנזרק לפח. עסק טלוויזיוני עלוב שנבנה על פס קול מאוד לא מוצלח שלו.

1. כבר עכשיו רואים ש- "כאן" ירש תכונות גנטיות מחורבנות מה- הוֹרֶה המנוח שלו ערוץ 1. כבר בתחילת דרכו הוא מזייף ומרכיב לוח שידורים לא הגיוני. בעוד "כאן" משלם ל- IAAF עבור אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017 זכויות שידורים לא מעטות ע"ס של 660000 (שש מאות ושישים אלף) דולר, הוא עדיין מעדיף לשדר למשל את תוכנית הבידור המוקלטת "המרדף" נעדרת כל חשיבות עיתונאית על חשבון שידור ישיר של תחרויות הגמר באליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017 עליהן הוא משלם במיטב כספו. ההנהלה החובבנית של "כאן" בראשות אלדד קובלנץ וגיל עומר מגרשת במו ידיה רובד נכבד מצופיה לערוץ "Eurosport" (מס' 61 של Yes). ערוץ Eurosport הופך בעל כורחו לאויבו של "כאן". אנוכי אוהב חידוני טריוויה וגם את "המרדף" ב- "כאן" בהובלתו והנחייתו של עידו רוזנבלום החביב (ללא צִלוֹ המכביד של ליאור שליין הכישרוני ב- "גב האומה" בערוץ 10 ז"ל ההוא) ואת שותפו, ה- "צ'ייסר" המומחה רב הידע מר איתי הרמן. "המרדף" הוא שעשועון טלוויזיה מוקלט ששודר למשל במקביל (ב- 21.00 ביום ראשון – 13 באוגוסט 2017) ל- ריצת 5000 מ' הדרמטית לנשים על מסלולי ה- א"ק בלונדון. ברור שעברתי בזריזות ל- Eurosport מפני שריצת 5000 מ' גמר לנשים מועברת בשידור ישיר. את "המרדף" אוכל לראות בהזדמנות אחרת. שום שידור מוקלט וודאי לא תוכנית בידור אינם יכולים להתחרות באירוע על בזירת ה- א"ק הבינלאומית.

2. הנהלת "כאן" החובבנית שביססה את עבודת ציוותי השידור שלה בלונדון 2017 על טכנולוגיה, לוגיסטיקה, ו- כוח אדם מושכר מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וביקשה למצוא בהם את ישועתה – נכשלה. מדינת ישראל רווייה בכישרונות טלוויזיוניים. על אנשי "כאן" מוטלת החובה לאתרם ולהקים ציוותי שידור אותנטיים בני גילם. הפתרון להשתמש באישי טלוויזיה משומשים כמו גלעד וויינגרטן + מולי אפשטיין + מירי נבו + אלי אילדיס נראה כהתרה ותושייה מחורבנות ונשמע כמו טקסטים מנומנמים שבוקעים מתקליטי בָּקָלִיט ישנים ו- ממוחזרים. האכזבה הגדולה ביותר שלי היא מהפרשן מולי אפשטיין שלא הצליח לממש בלונדון 2017 את הפוטנציאל הטלוויזיוני החיוני והחיובי שגָלוּם בו. השדרנית המובילה שלו מירי נבו עשתה בו שַמוֹת. מולי אפשטיין התגלה כאיש צפוי, יָשָן, מתנסח במסורבלות, איננו מקמץ במילים, מחטיא ולא פוגע בולים, איננו בקי ולא מכיר את ההיסטוריה הבינלאומית של ה- א"ק, וגם חסר אישיות ונטול כריזמה טלוויזיונית. לא פעם ולא פעמיים נדחק ונדחף החוצה במהלך השידורים הישירים, כשמירי נבו מנתקת שוב ושוב את חוט המחשבה שלו. האיש מתחיל להביע רעיון ואז השדרנית החובבנית המובילה הודפת את הפרשן שלה בחוסר נימוס בבוטות ומשתלטת על המיקרופון. אשנה ואייעץ למולי אפשטיין את מה שאמר הדרמטורג ההוא שנים רבות לפניי, "…אם אוֹפִי לך, אל תשלים עם זאת…". ובכן, "כאן" תיבחן בבנייה עתידית מחודשת ורעננה של עורכים, מפיקים, ושדרנים שטרם שמענו את שמם. היא תידרש לנהל קרב טלוויזיוני נואש על עיניהם ולבם של הצופים מול שתי היריבות התחרותיות המסחריות והחזקות של ערוץ 12 וערוץ 13. העיקר שאלדד קובלנץ וגיל עומר שני המנהלים החובבניים של "כאן" לא קיבלו לשורותיהם שני עובדים מצטיינים מערוץ 1 ז"ל, את ששי אפרתי ואיתי לנדסברג.

3. השידורים הישירים של מירוצי הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' לנשים וגברים ו- 4 פעמים 400 מ' לנשים וגברים ביומה האחרון של לונדון 2017 ב- 13 באוגוסט 2017 הוכיחו בפעם המי יודע כמה עד כמה מירי נבו עם הקול הצווחני שלה איננה אשת טלוויזיה, וודאי לא שדרנית א"ק,ועדיין איננה מודעת למשל לחשיבות העצומה של חובת הצגת גיבורי העלילה בקולה ב- Sync עם תמונות ה- Video שמקרינה על המסך קבוצת הטלוויזיה של IAAF. ב- ריאיון שהעניקה לרז שכניק איש "ידיעות אחרונות" בטרם לונדון 2017 נכנסה לאזור המגדרי ואמרה לו טקסט נָבוּב כלהלן : "…זה לא שאני אומרת לעצמי עכשיו שאני אישה שעושה ככה וככה…אבל כן , יש משמעות לזה כי כל דלת שאישה פותחת נותנת לגיטימציה לבאות אחריה…אנחנו יודעים שבתחום שדרנות הספורט המצב נוטה משמעותית לטובת הגברים… אבל עם זאת אני בטוחה שמנכ"ל ערוץ הספורט תומר תורג'מן ואנשי התאגיד לא בחרו בי כי אני אישה, אלא כי חשבו  מי האדם הנכון לעשות את זה…". מדובר במידע לא נכון, לא מדויק, ולחלוטין לא אמין. גב' מירי נבו היא אישה ו- שדרנית א"ק Play by play רעה, מגוחכת. אולם גב' גאולה אבן שגם היא אישה, היא מגישה ראשית טובה של "חדשות הערב" בתאגיד "כאן". מירי נבו היא אישה ו- שדרנית א"ק ברמה נמוכה במיוחד אבל גם הגברים אורי לוי + מר דני דבורין + עמית הורסקי היו שדרני א"ק עלובים ונחותים כמותה. מירי נבו היא אישה ו- שדרנית א"ק מגוחכת, אולם אורלי יניב שגם היא אישה הייתה מגישת ספורט מצוינת שלי בשנים 1987 – 1980 לצדו של יורם ארבל שהוא כידוע גבר. מדוע העניין המגדרי חשוב כאן ? למה מירי נבו מצאה צורך לשרבב את הקשקוש המלאכותי הזה לטקסט שלה שאותו פיזרה לעברו של רז שכניק ? כבר לפני 40 שנים היו גב' כרמית גיא ושרי רז מגישות מהדורות "מבט" בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית עליה פיקד מר דן שילון. רבצה עליהן אחריות גדולה של הפצת מידע לא פחות מזאת שנחה על כתפיה של מירי נבו בלונדון 2017. מירי נבו היא אולי פרזנטורית בעלת ניסיון בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אולם שדרנית א"ק כושלת, חסרת ידע ומומחיות בתחום העכשווי וגם בהיסטוריה המעניינת של הענף. בין כישרון פרזנטציה לבין מיומנות של שידור ישיר Play by play בעיקר של תחרויות א"ק רובץ פער עצום שגודלו כמו המרחק בין מזרח למערב.

אנוכי לוקח עוד דוגמא כושלת, אחת מיני אֶלֶף שצצו בשידורים הישירים של גב' מירי נבו את אירועי הא"ק של לונדון 2017, את זאת של הריטואל הטלוויזיוני שעוסק בהצגה הטלוויזיונית של 8 נבחרות הנשים שהעפילו למירוץ הגמר לשליחות 4 פעמים 400 מ' ביום האחרון של האליפות ב- 13 באוגוסט 2017. מאפייני הזמן הטלוויזיוני שלו של הריטואל ידועים ומתוכננים מראש. ריטואל החשיפה נמשך כ- דקה ורבע. זמן ה- Super Imposing הטלוויזיוני שמוטל על כל תמונת ה- Video של כל אצנית ראשונה בשמונה הנבחרות (בו כלולים הכתוביות של שמות המשפחה של ארבעת הרצות בנבחרתה), נמשך כ- 5 שניות. לפעמים 6 ש', ולפעמים גם 4 ש'. על שדרן הטלוויזיה המוביל (במקרה הנדון, מירי נבו) חלה החובה להתאים את מלאכת הזיהוי וההכרה שהיא עושה לציבור צופיה עם גיבורי העלילה בתיאום ו- סינכרוניזציה מלאים עם תמונת ה- Video שרצה על המוניטור מטעמו של הבימאי הראשי של ניידת השידור בלונדון 2017, ואשר מופיעה בסלון ביתם של צופיה. השדרנית הכושלת איננה מצליחה לעמוד במשימה. ובכן, מתחילה הצגת הטלוויזיה הקפדנית והמתוזמנת של קבוצת IAAF את 8 (שמונה) נבחרות הנשים שהעפילו למירוץ הגמר לשליחות 4 פעמים 400 מ', והנה חיש מתברר כי מירי נבו לא הכינה את שיעורי הבית. המצלמה מציגה את הרָצָה הראשונה של נבחרת גרמניה בשביל החיצוני מ' 9, Ruth Spelmeyer, אולם מירי נבו הרשלנית שכפי הנראה מתקשה גם בקריאת השפה האנגלית, דוחקת את עצמה לסחרור ופיגור, ונזכרת באיחור רָב ליידע את צופיה ולקרוא את שמה של Ruth spelmeyer ׁ(כאמור, הרצה הראשונה של גרמניה), בשעה שתמונת ה- Video נדדה כבר מזמן לעבר הרָצָה הבאה, הראשונה של נבחרת בוטצואנה Christine Botlogetswe, בשביל 8. מירי נבו מתקשה (מאוד) לקרוא ולבטא באוזני צופיה את שמה של Christine Botlogetswe, אולם תמונת ה- Video איננה ממתינה לה ולא מתחשבת בקשיים שלה. הבימאי הראשי של ניידת השידור כבר דילג אל הרָצָה הראשונה של נבחרת ניגריה Patience George בשביל 7 שתמונת ה- Video שלה כבר מכסה את המסך. שוב התברברות. השדרנית המובילה של "כאן" מגמגמת, שוברת את שיניה, והוגה בקושי רב ובאיחור רב את שמה של Christine Botlogetswe על חשבון תמונתה של Patience George שכבר נמצאת ב- "אוויר", וכן הלאה. אילו מירי נבו (וגם הפרשן שלה מולי אפשטיין) היו אנשי טלוויזיה רציניים הם היו אמורים להכין את שיעורי הבית שלהם, ובתוכם גם ללמוד ולהכיר מראש את סך הזמן שמוקדש ל- טקס ההצגה הטלוויזיוני של של 8 נבחרות הנשים, וכן מודעים למפרע לעובדה הטלוויזיונית כי הכתובית ובה שמות ארבעת הרצות של כל נבחרת "מונחת" על המסך ל- 5 שניות בלבד. היה על שניהם להתאמן ולעשות חזרות ותרגולות וורבאליות בינם לבין עצמם כדי להתאים את כמות זמן הזיהוי שלהם לאורך זמן תמונת ה- Video שמופיעה על המסך. מדובר במעשה טלוויזיוני שגוי שנבע מרשלנות של העוסקים בדבר ואשר חזר על עצמו גם באירועים אחרים. מדובר ב- א' – ב', ביסודות של שידור ישיר תקין בטלוויזיה, ובו הִתְקָיְימוּת סינכרוניזציה בין פס הקול של השדרנים לבין תמונת ה- Video שהצופה רואה על המוניטור הפרטי שלו בסלון ביתו, היא מחויבת המציאות ודבר מובן מאליו. טקסטים טלוויזיוניים ש- שונים מתמונות ה- Video שמזדמנות לצופה בסלון ביתו על מוניטור הטלוויזיה שלו, יוצרים Disharmony ואיבוד אוריינטציה.

ברור שקיימת אופציה טלוויזיונית אחרת בזמן שמתרחש אירוע חריג כלשהו באצטדיון : למשל קופץ המוט האמריקני Sam Kendricks קובע שיא עולם, 6.20 מ', ושובר את שיאו של הצרפתי Renaud Lavillenie, אולם הבימאי הראשי עדיין עסוק בתמונות ה- Close up של הנבחרת האמריקנית המנצחת. מובן לגמרי שאז על השדר המוביל לחרוג ממנהגו ו- להודיע לצופים משהו כזה, כלהלן, "…למרות שלא ראיתם את קפיצת המוט של סאם קנדריקס הוא שבר לפני שנייה אחת את  שיא העולם…וכן הלאה…", כשעל המסך נראית עדיין בכלל רביעיית השליחות של ארה"ב. העורכים, המפיקים, והשדרנים של אירוע טלוויזיוני כה מורכב ויפהפה כמו א"ק רווי מקצועות שונים על המסלול ובשדה חייבים לקחת בחשבון כי חלק מרובדי הצופים שלהם (גם אם לא החלק הארי) איננו אָמוּן על שידורי א"ק ולכן עליהם להקפיד שתמליל הסיפור יהיה תואם את תמונת העלילה. חוק מס' 1 בתעשיית הטלוויזיה.

הערה אישית שלי (1) : באולימפיאדת מינכן 1972 חולל הבימאי הראשי הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) חידוש מפליג שהפך מאז לטריוויה : הוא הציב לראשונה "מצלמת היכרויות" מיוחדת באצטדיון האולימפי המרכזי בתחרויות ה- א"ק ו- "מצלמת היכרויות" מיוחדת בבריכת השחייה האולימפית שתפקידן היה להציג על פי מִשְנָה סְדוּרָה את גיבורי העלילה בשבילים בטרם יריית הזינוק, ולפני התפתחות העלילה. השַדָּר הדָגוּל והבלתי נשכח שלנו בעת ההיא באצטדיון הא"ק וגם בבריכת השחייה במינכן 72', היה נסים קיוויתי (בן 95 היום, בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1010 בחודש אוגוסט של שנת 2021) . הוא שידר ישיר את התחרויות ופעל על פי התקן הטלוויזיוני החדש. הוא התאים את טקסט מידע ה- Voice over שלו, אודות השחיינים והאתלטים, למהירות הצגת וחשיפת השחיינים של מצלמת ההיכרויות על מסך הטלוויזיה.

הערה אישית שלי (2) : בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את השידורים הישירים של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן בספטמבר 1974 (בראשות אלכס גלעדי, ואנוכי נמניתי על משלחת השידור שלו שם בטהראן) נפגשתי שם לשיחות ממושכות עם אותו הורסט זייפארת. הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 שימש יועץ – מומחה פעיל של הטלוויזיה האיראנית שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7 שדמו בהיקפם למיני אולימפיאדה. בשיחות הטלוויזיה ההן שניהלתי עם הורסט זייפארת בטהראן 74' שאלתי אותו כיצד הגיע לתובנה הטלוויזיונית הנפלאה של מיסוד "מצלמת ההיכרויות" שלו עם גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק, שנתיים קודם לכן במינכן 72'. הורסט זייפארת השיב לשאלתי ולקח אותי לסרטי הבילוש והמתח של הבימאי הבריטי אלפרד היצ'קוק "וורטיגו", "האיש שידע יותר מידי", "רֶבֶּקָה", וכו', וכה השיב לי, כלהלן : "…תראה מר יואש אלרואי, אלפרד היצ'קוק חשף בסרטיו הסבוכים את גיבורי העלילה שלו בטרם התפתחותה. למדתי ממנו. הבנתי שהצגת וחשיפת השחיינים והאתלטים בשבילים שלהם בטרם יריית הזינוק ו- התפתחות העלילה היא הפקת מידע חיונית למען הצופים שרובם אינם מכירים את גיבוריה. "מצלמת ההיכרויות" של DOZ (קבוצת הטלוויזיה הגרמנית מטעמם של הרשתות ARD ו- ZDF שהפיקה את סיגנלי השידורים של מינכן 72') חיברה את הצופים חיבור מוקדם לעלילה הקְרֶבָה ובָאָה וקשרה אותם בעבותות לכורסת הטלוויזיה שלהם בסלון ביתם. בעצם עשיתי למען צופי הטלוויזיה שלנו את מה שעשה אלפרד היצ'קוק לטובת צופי הקולנוע שלו. פיתחתי את הרעיון שלו…". 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. 3 ב- ספטמבר 1972. באולימפיאדת מינכן 1972 החליט בימאי הטלוויזיה הראשי הגרמני הורסט זייפארט (Horst Seifart) להעניק תצלומי Close up לכל אחד מהשחיינים והשחייניות בטרם יריית הזינוק. הרעיון שלו היה לחשוף בתצלומי תקריב את גיבורי העלילה בטרם התפתחותה. מרבית השחיינים לא חבשו כובעי שחייה ולא הרכיבו משקפי שחייה. רובם גם לבשו בגדי ים "סליפ" שחשפו את גופם הספורטיבי היפה ואת שריריהם הארוכים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אז לפני 45 שנים בשחור / לבן (למרות שסיגנל הטלוויזיה של קבוצת DOZ הגרמנית שהגיע לאולפנים בירושלים מ- Raisting היה כמובן בצבע). המצלמה המובילה של DOZ מציגה בצילום מרחוק (Long Shot) ש- כולל יחדיו כל את שמונת המשתתפים במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972, שניות לפני יריית הזינוק. השחיין האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) ניצב על אדן הזינוק שלישי משמאל. רק שחיין אחד חובש כובע שחייה ועל פי התצלום נראה כי איש מהם איננו מרכיב משקפי שחייה. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. 3 ב- ספטמבר 1972. בשעה שנסים קיוויתי שידר את משפט המחץ הבלתי נשכח שלו, "…זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר – ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ…" – ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" שוט של האלוף האולימפי האמריקני רב המוניטין ויפה התואר מרק ספיץ ב- Medium – Close up, כשהוא ניצב על אדן הזינוק מס' 3, כאילו הבין את הטקסט בשפה העִברית של השַדָּר הישראלי המחונן. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי הציב באולימפיאדת מינכן 1972 טקסט טלוויזיוני בעל סטנדרט חדש בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון (אחד האנשים החשובים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים וממקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1968) היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן 72'. בנוסף הוא גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר מינכן, הלוא הוא מרכז השידורים הבינלאומי. הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז ז"ל. היה מדובר ב- כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים נושקים לקצה גבול היכולת האנושית שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, לָאסֶה וִוירֶן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ועוד רבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל גם למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במינכן 72', להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר היהודי האמריקני מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה האולימפית שידר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל באמצעות מצלמת האולפן הגרמנית, כלהלן : "ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן", והוסיף "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. גם הוא כמו צופיו עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים. זה היה ביום ראשון – 3 בספטמבר 1972. לפני 45 שנים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. ראשית ספטמבר 1972. זהו דן שילון (בן 32 בתמונה) מי שימש ראש צוות הטלוויזיה הישראלי הציבורית והיה גם המגיש של השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC של מינכן 72' (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן. (צילום מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

4. שום שיא עולם במסלול ובשדה לא נשבר ע"י האתלטים והאתלטיות באליפות העולם ה- 16 ב- א"ק בלונדון 2017. למירי נבו ומולי אפשטיין היה המון זמן "אוויר" לדון בבעיה, היכן הוא גבול יכולתם האנושית של האתלטים והאתלטיות ברמה העליונה ביותר שלהם בתחומי המקצועות השונים ב- א"ק במסלול ובשדה, מהיבטי המתמטיקה הפיסיקאלית והנתונים הפיזיולוגיים והאנטומיים שלהם, והאם באמת קיים קצה גבול ליכולת האנושית הספורטיבית שלנו ? היה לשניהם המון זמן פנוי לדון בשאלה המדעית הזאת בעזרת סרטי מדע אודות גוף האדם וסרטי ארכיון אודות מגוון גדול של שיאי עולם שמחזיקים מעמד כבר יותר משנות דור. מעבר ל- 30 שנים. מדובר בשני שדרנים רשלנים ומערכת עצלנית ו- מנוונת. הציבור שאנוכי מכיר סקרן ו- מתעניין מאוד בשאלות המדעיות הנ"ל שנותרו חסרות מענה. כיצד ייתכן למשל ששיא העולם של המזרח גרמנית מריטה קוך בריצה ל- 400 מ' לנשים, 47.60 ש' שנקבע בקנברה – אוסטרליה לפני 32 שנים ב- 1985, לא רק שלא נשבר, אלא שום אישה איננה מתקרבת אליו ? ו/או שיא העולם של האצנית האמריקנית פלורנס גריפית' ג'ויינר בריצת 100 מ' לנשים, 10.49 ש' שהושג ב- 1988 (בעת המבחנים האולימפיים האמריקניים לקראת אולימפיאדת סיאול 1988), ושום אישה איננה מתקרבת אליו כבר 29 שנים ? ראה בהמשך טבלת שיאי עולם וותיקים לגברים ונשים שמחזיקים מעמד כבר המון שנים. מירי נבו ומולי אפשטיין החמיצו את השעה. 

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80 ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים בעת ובעונה אחת : כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מספר את הסיפור שלי. (באדיבות כרטא).

פֶּתַח דָּבָר וּמָבוֹא (חלק ב') לַסֶפֶר שחקרתי וכתבתי בשנים 2016 – 1998 : "פִּסְגַת הַיְכוֹלֶת הַאֱנוֹשִית וְהִתְפַּתְּחוּת חָזוֹן הַטֶלֶוִויזְיָה בַּאָרֶץ וּבַעוֹלָם" [1]. מבוא חלק ב' (קובץ 1. ב'.)

הספר עָב הַכֶּרֶס הזה "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" נכתב בתקופת השנים 2016 – 1998 ועוסק במפגש הסימביוטי הבלתי נמנע וגדוש יחסי גומלין מיוחדים בין הטלוויזיה לבין זירת הספורט לגווניה השונים. בספר טרם הושלם. בעוד הספורטאים והספורטאיות העפילו שוב ושוב לעברה של פסגת היכולת האנושית הייתה זאת הטלוויזיה שתיעדה את פועלם. לא היה דבר מרתק יותר מהמפגש הזה בין מצלמות הטלוויזיה לבין גיבורי הספורט, שאף על פי שהיה הירואי, הוא לא זכה להסכמה כללית.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים אחרים – הובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אדירה שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. במידה רבה אנו סומכים על מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים שלא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, ומרחק הניתור שמשיגים הספורטאים בתחרויות, ימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. אותם הדברים אמורים לגבי השחיינים. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם בא"ק וותיקים מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב חלקם יותר משני עשורים ואפילו שלושה מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם.

אנוכי מציץ ברשימת שיאי עולם ישנים ו- וותיקים ב- א"ק של גברים ונשים שטרם נשברו (ו/או נשברו רק בעת האחרונה) ומחזיקים מעמד שנות דור ממש עד עצם היום הזה [2] ברגע כתיבת פוסט מס' 702.

מקצוע                אתלט          מדינה             שיא                 תאריך ומקום                        סטטוס

גברים.

זריקת דיסקוס    יורגן שולט  מזרח גרמניה   74.08 מ'   6 ביוני 1986 נאוברנדנבורג (גרמניה)   טרם נשבר

יידוי פטיש         יוּרִי סֶדִיק      ברה"מ          86.74 מ'   30 באוגוסט 1986 שטוטגרט (גרמניה) טרם נשבר

הטלת כידון        יָאן זֶ'לֶזְ'נִי        צ'כיה         98.48 מ'    25 במאי 1996 יאנה (צ'כיה)              טרם נשבר

קפיצה משולשת  ג'ונתן אדוארדס   אנגליה   18.29 מ'   7 באוגוסט 1995 גטבורג (שוודיה)       טרם נשבר

קפיצה לרוחק     מייקל פאואל   ארה"ב       8.95 מ'     30 באוגוסט 1991 טוקיו (יפן)             טרם נשבר

קפיצה לגובה    חוויר סוטומאיור   קובה       2.45 מ'    27 ביולי 1993 סלמנקה (ספרד)           טרם נשבר

הדיפת כדור ברזל  רֶנְדִי בָּארְנְס    ארה"ב    23.12 מ'   20 במאי 1990 ווסטווד (ארה"ב)         טרם נשבר

קפיצה במוט       סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה  אוקראינה   6.14 מ'     31 ביולי 1994 ססטרייאר (איטליה)  נשבר (!). השיא של סרגיי בובקה החזיק מעמד 20 שנים ו- נשבר ע"י הצרפתי רנו לאווילאני ב- 15 בפברואר 2014 בדונייצק – אוקראינה, שקבע 6.16 מ'. שיא העולם הזה של רנו לאווילאני החזיק מעמד 7 שנים. השיא הזה נשבר ע"י קופץ המוט השוודי ארמאנד דופלאנטיס שקבע ב- 15 בפברואר 2020 שיא עולם חדש כשחלף מעל רף שגובהו 6.18 מ'.

400 מ'           מָיְיקֶל ג'וֹנְסוֹן    ארה"ב    43.18 ש'    26 באוגוסט 1999 סביליה/ספרד (אליפות העולם) נשבר (!). השיא של מייקל ג'ונסון החזיק מעמד 17 שנים ונשבר ע"י הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק ב- 14 באוגוסט 2016 באולימפיאדת ריו 2016, שקבע 43.03 שניות.

400 מ' משוכות  קֶוִוין יָאנְג    ארה"ב    46.78  ש'     6 באוגוסט 1992 אולימפיאדת ברצלונה 92'. החזיק מעמד 29 שנים. נשבר (!) ע"י האצן הנורווגי קארסטן וורהולם ב- 3 באוגוסט 2021 באליפות העולם ב- א"ק שנערכה בטוקיו משקבע תוצאה נפלאה בזמן של 45.94 ש'.

3000 מ'         דָנִיאֵל קוּמָן      קניה    7:20.67  ד'    1 בספטמבר 1996 רייטי (איטליה)             טרם נשבר

1500 מ'   הִישָאם אֶל גָארוּז'  מרוקו    3:26.00  ד'   14 ביולי 1998  רומא (איטליה)                  טרם נשבר

ריצת מייל  הישאם אל גארוז'  מרוקו    3:43.13  ד'   7 ביולי 1999  רומא (איטליה)                   טרם נשבר

4 פעמים 400 מ'  רביעיית ארה"ב      2:54.29  ד'  22 באוגוסט 1993 שטוטגרט (אליפות העולם) טרם נשבר

מקצוע          אתלטית               מדינה       שיא                תאריך ומקום                             סטטוס

נשים

100 מ'   פלורנס גריפית'-ג'וינר   ארה"ב     10.49   16 ביולי 1988 אינדיאנאפוליס (ארה"ב)      טרם נשבר

200 מ'  פלורנס גריפית-ג'ויינר   ארה"ב  21.34   29 בספטמבר 1988 אולימפיאדת סיאול 1988 טרם נשבר

400 מ'   מַרִיטָה קוֹךְ          מזרח גרמניה  47.60   6 באוקטובר 1985  קנברה (אוסטרליה)       טרם נשבר

800 מ'   יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה  צ'כיה  1:53.28 ד'  26 ביולי 1983 מינכן (גרמניה)                   טרם נשבר

1500 מ'    יוּנְקְסִיָה קִיוֹ             סין     3:50.46 ד'    11 בספטמבר 1993 בייג'ינג (סין)  נשבר (!). השיא של יונקסיה קיו החזיק מעמד 22 שנים ונשבר ע"י האתיופית גנזבה דיבאבה ב- 17 ביולי 2015 במונאקו, שקבעה 3:50.07 דקות.

100 מ' משוכות יוֹרְדַנְקָה דונקובה  בולגריה  12.21 ש'  20 באוגוסט 1988 סטרה-זגורה (בולגריה) נשבר (!). השיא של יורדנקה דונקובה החזיק מעמד 28 שנים ונשבר ע"י האמריקנית קנדרה האריסון ב- 22 ביולי 2016 בלונדון, שקבעה 12.20 שניות.

4 פעמים 100 מ' רביעיית מזרח גרמניה     41.37 ש'   6 באוקטובר 1985 קנברה (אוסטרליה)  נשבר (!). השיא של הרביעייה המזרח גרמנית החזיק מעמד 27 שנים ונשבר ע"י רביעיית האצניות האמריקניות ב- 10 באוגוסט 2012 באולימפיאדת לונדון 2012, שקבעה 40.82 שניות.

4 פעמים 400 מ'   רביעיית ברה"מ          3:17.15 ד'   1 באוקטובר 1988 אולימפיאדת סיאול 1988 טרם נשבר

קפיצה לגובה סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה בולגריה  2.09 מ'  30 באוגוסט 1987 אליפות העולם בא"ק רומא  טרם נשבר

קפיצה לרוחק גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה    ברה"מ  7.52 מ'  11 ביוני 1988 לנינגרד (רוסיה)                    טרם נשבר

קפיצה משולשת אִינֶסָה קְרָבֶץ  אוקראינה  15.50 מ'  10 באוגוסט 1995 אליפות העולם בא"ק גטבורג. שיא העולם בקפיצה משולשת של אינה קראבץ החזיק מעמד 26 שנים, ו- נשבר ב- 1 באוגוסט 2021 באולימפיאדת טוקיו 2020 ע"י האתלטית הוונצואלית יולימאר רוחאס (גובהה האישי 1.93 מ') שקבעה שיא עולם חדש 15.67 מ'.

זריקת דיסקוס  גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש  מזרח גרמניה  76.80 מ'    9 ביולי 1988  נאוברנדנבוג (גרמניה)    טרם נשבר

הדיפת כדור ברזל  נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה  ברה"מ  22.63 מ'   7 ביוני 1987 מוסקבה (רוסיה)             טרם נשבר

 

טקסט תמונה : שיאן עולם וותיק. זהו האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שהגיע לפני יותר מ- 35 שנים ב- 6  ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית במקצוע זריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08 מ'. שיא העולם שלו מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט מס' 1010 ב- 18 באוגוסט 2021. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שיאנית עולם וותיקה. זוהי האתלטית האצנית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ, מי שהעפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של האישה בריצה למרחק 400 מ' בהישג מדהים של 47.60 ש'. שיא העולם שלה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט מס 1010 ב- 18 באוגוסט 2021. (באדיבות IAAFׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96 מ'). קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים 2.45 מ'. השיא בן 28 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר בעת כתיבת פוסט מס' 1010. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 29 שנים. האָצָן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה 46.78 ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF כבר 25 שנים. שהיתי באולימפיאדת ברצלונה 92' כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ברצלונה 92'. נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן היוו את צוות השידורים שלי בברצלונה 92' והעבירו בשידור ישיר לארץ את שיא העולם של קווין יאנג. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30  באוגוסט 1987. לפני 34 שנים. האצטדיון האולימפי ברומא בו מתקיימת אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת 22 קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שיא העולם הזה מחזיק מעמד כבר 30 שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה לשיא העולם שלה. שהיתי ברומא 87' כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87'. נסים קיוויתי וד"ר גלעד וויינגרטן היוו את צוות השידורים שלי ברומא 87', ושניהם העבירו וניתחו בשידור ישיר לארץ את שיא העולם המופלא הזה של סטפקה קוסטדינובה. (באדיבותIAAF  ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אנשים ספורים בלבד הציצו עד כה בעבודת המחקר רחבת היקף שאני כותב ועורך אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הנוגעת להתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם, ואשר החל אותה ב- 1884 מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow). בפיהם הבעת דעה משותפת אחת ובצדה ספק, התמונות הרבות המופיעות בסדרה הן מרתקות ומעניינות ובעלות ערך אינפורמטיבי חשוב ויוצא דופן, אך האם אין הן מייקרות את הפקת המחקר והוצאתו לאור. תשובתי פשוטה : אני איש טלוויזיה שמרבה להשתמש בוויזואליה ומבקש לכתוב טקסט חסכוני. התמונות הן עֵדוּת שתומכות בטקסט אך בלעדיו הן אילמות. הטקסט מאשש אותן ומפיח בהן רוח חיים. מתקיים קשר גומלין בלתי אמצעי בין הכתיבה לתמונות. אינני חוקר וכותב כדי להפיק רווחים. ערכתי ראיונות ושיחות תחקיר עם יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם. אנוכי מסתפק בתיעוד ההיסטוריה למען הדורות הבאים.

טקסט תמונה : שנת 1884. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 137 שנים. זהו מדען הטלוויזיה הגרמני בן ה- 23 פאול ניפקואו (Paul Nipkow). (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר הזה "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" נחקר ונכתב כאמור במשך זמן רב בתקופת השנים של 2012- 2000. הוא עוסק בקצה גבול היכולת האנושית של האדם בספורט ובכישרון מצלמות הטלוויזיה בבת עיני לתעד את שאיפתו להעפיל לפסגות חדשות ולכונן שיאים חדשים. המחקר והכתיבה דנים בפרוטרוט ביכולת האנטומית והפיסיולוגית וכישרון האימון ועימם הדבקות במשימה והשיאים הנפלאים שהשיגו והציבו ספורטאי עַל בינלאומיים מראשית המאה ה- 20 : ריי יורי, דוראנדו פייטרי, ג'ים ת'ורפ, האנס קולמאיינן, פאבו נורמי, דאגלאס לואו, ג'סי אואנס, הרולד אוסבורן, דאגלאס לואו, ג'וני מירה, מאתי יארווינן, וולמארי איזו-הולו, הלן סטפנס, ג'ק לאבלוק, פאני בלאנקרס-קואן, מל וויטפילד, שירלי סטריקלנד, בת'י קאת'ברט הרברט מקינלי, ארתור ווינט, ג'ורג' רודן, האריסון דילארד, לי קאלהון, בוב מאתייאס בובי מורו, הרברט אליוט, פיטר סנל, אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, וורה צ'אסלבסקה, לודמילה טורישצ'בה, אולגה קורבוט נדיה קומאנצ'י, וויקטור צ'וקארין, בוריס שאקלין, יוקיו אנדו, סאוואו קאטו, מיטסואו צוקאהרה, ניקולאי אנדריאנוב, אלכסנדר דיטיאטין, לי אבאנס, טומי סמית', ראלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, בוב בימון, דיק פוסברי, ג'וני ווייסמילר, מרק ספיץ, בוב הייס, פאול אלבסטרום, ארמין הארי, וולרי בורזוב, אלברטו חואנטורנה, אמיל זטופק, דיילי תומפסון, מייקל פאואל, אלפרד "אל" אורטר, פארי אובראיין, רוג'ר באניסטר, לי קאלהון, גלן דייויס, אוטיס דייויס, קורנליוס וורמרדאם, טטיאנה קאזאנקינה, בוב ריצ'ארדס, סרגיי בובקה, סטפקה קוסטדינובה, קארל לואיס, מייקל פאואל, סבסטיאן קו, דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר, מריטה קוך, אבבה ביקילה, קיפצ'וגה קיינו, גאברי הייליסלאסי, קנניסה בקלה, וולדמאר צ'רפינסקי, דואון פרייזר, קורנליה אנדר, רולאנד מאתס, לאסלו פאפ, תיאופיליו סטיבנסון, יורי וולאסוב, ליאוניד ז'בוטינסקי, וואסילי אלכסייב, ז'אקלין "ז'אקי" ג'ויינר – קרסי, קריסטין אוטו, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, מייקל פלפס, פיטר וואן דן הוגנבאנד, גראנט האקט, ארון פירסול, הישאם אל גארוז', חבייר סוטומאיור, יאן ז'לז'ני, ווילמה רודולף, מייקל ג'ונסון, יוסיין בולט, סוניה הני, ז'אן קלוד קילי, אירינה רודנינה ואלכסנדר זייצב, אריק היידן, אדריאנוס שנק, סוניה הני, קאתרינה וויט, בייב רות', לו גריג, ג'ו דימאג'יו, ג'קי רובינסון , ביל ראסל, בוב קוזי, ג'רי ווסט, אוסקר רוברטסון, קארים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד , ג'ו מונטנה, ג'ו נאמאת', טרי בראדשואו, ז'אק אנקטיל, לואיזון בובט, אדי מרקס, ברנאר אינו, ג'ק דמפסי, ג'ין טאני, ג'ו לואיס, רוקי מרציאנו, מוחמד עלי, פרנץ פושקש, פריץ וולטר, אדסון אראנטז דו נאסימנטו (פלה), מנואל פראנצ'סקו דו סאנטוס (גארינצ'ה), יוהאן קרויף , פרנץ בקנבאואר, דייגו ארמאנדו מאראדונה, ליאו מסי, וויטוריו פוצו גוסטב שבש, ספ הרברגר, וויסנטה פאולה, אלף ראמזי, סזאר לואיס מנוטי, ג'ון וודן, רד אוורבאך, דון שולה, ווינס לומבארדי, יהושע רוזין, רלף קליין, עמנואל שפר, ורבים אחרים – מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה. ברור שהספר עוסק גם במגלי יבשות אמיצים ונועזים, חוקרי עולם, ומטפסי הרים שהיו סמל ומופת לכולנו, דבקים במשימותיהם בתנאים קשים עד כלות, ובראשם הנורווגי רואלד אמונדסן, הבריטים דייויד ליבינגסטון, רוברט סקוט, ג'ורג' מלורי, וארנסט שקלטון, והניו זילאנדי אדמונד הילארי. לספורטאים וקבוצת החוקרים הגיאוגראפיים הזאת מכנה משותף ברור. הם הציבו שוב ושוב גבול חדש ליכולת האנושית.

טקסט תמונות : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר קובעת שני שיאי עולם מדהימים בריצות הקצרות ל- 100 מ' (10.49 ש' ב- 16 ביולי 1988 במבחני הא"ק באינדיאנפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול 1988) ו- 200 מ' (21.34 ש' ב- 29 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 1988). השיאים שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט ב- 18 באוגוסט של שנת 2021. שום אתלטית איננה מתקרבת לשני שיאי העולם הללו שמהווים לפי שעה את קצה גבול היכולת של הנשים בתחום הקונקרטי של ריצות הקצרות. בתמונה הזאת נראית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר המנוחה זוכה במדליית הזהב בריצת הגמר של הנשים ל- 200 מ' (21.34 ש') באולימפיאדת סיאול 1988. שהיתי במשחקים האולימפיים של סיאול 88' כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע השידורים הישירים האולימפי המרוחק והסבוך של סיאול 88'. נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן היוו את צוות השידורים שלי בסיאול 88', והעבירו בשידור ישיר לארץ את שיא העולם של דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר. ב- 21 בספטמבר 1998 בהיותה בת 38 מתה פלורנס גריפית' – ג'וינר לפתע בשנתה. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

5. הפרשן מולי אפשטיין הסביר אז ב- 2017 בצורה מסורבלת ומגומגמת את חשיבות העברת המקל מיד ימין של המוסרת ליד שמאל של המקבלת בעת מירוץ הגמר ל- שליחות 4 פעמים 400 מ' לנשים הנוגע ל- רביעייה האמריקנית, בין הרצה השנייה אליסון פליקס (Allyson Felix) לבין ברצה השלישית שאקינה ווימבלי (Shakina Wimbley).

6. השדרנית המובילה מירי נבו והפרשן מולי אפשטיין לא התייחסו אז ב- 2017 לאינפורמציה המסחרית והמידע הכספי האופפים את ה- א"ק הבינלאומית ברמתה הגבוהה שהיא מקצוענית לכל דבר ועניין. צוות השידור הדל לא התייחס לפרסים הכספיים האישיים שמקבלים כל המנצחים והמנצחות הזוכים והזוכות במדליות הזהב, 60000 (שישים אלף) דולר, וכן 30000 דולר עבור מדליית כסף, ו- 20000 דולר תמורת מדליית ארד, וכן תשלומים כספיים יחסיים נוספים על פי גרף יורד גם למדורגים 4 + 5 + 6 + 7 + 8, וגם לא התעכב על המידע הכלכלי כו גופים וחברות מסחריות בינלאומיות עשירות ורבות מוניטין מעניקות ל- IAAF בכל אליפות עולם בא"ק ממון עצום (נאמד ב- 1/2 מיליארד דולר) תמורת הרשאה לפרסם את מוצריהם בעשרת ימי התחרויות של אליפות העולם. חלק נכבד מהאתלטים שיאני ואלופי העולם כמו גם האתלטיות ושיאניות ואלופות העולם הם אנשים עשירים ברמה של מיליונרים ומולטי מיליונרים. הצמד הכושל הזה גם לא מסר שום מידע מורחב מגובה בנתונים מוניטאריים על המרקע הנוגע לקשרים הכלכליים הענפים, ההדוקים והעמוקים ולחוזים הכספיים החתומים בין אתלטי ואתלטיות העַל מהמדינות השונות לבין ה- Sponsors שלהם. יוסיין בולט (Usain Bolt) חתום למשל מזה כעשור על חוזה מיוחד עם חברת "Puma" שמשודרג מעת לעת ביד רחבה. עושרו הכספי של יוסיין בולט נאמד ביותר מ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר. הוא כמובן איננו היחיד בזירה. החברות הבינלאומיות הגדולות של ההלבשה וההנעלה הספורטיבית בעולם מעניקות חסויות כלכליות אדירות לאתלטי הצמרת ואתלטיות הצמרת. כל צופה טלוויזיה גם לא חד עין הבחין כי בתום הניצחונות של האתלטים והאתלטיות במסלול ובשדה בלונדון 2017 וזכייתם במדליות הזהב, ובעוד המצלמות המשוטטות של ששת ניידות השידור עוקבות אחריהם בתצלומים מבודדים של Close up + Medium close up, אתלטי העל הללו ממהרים לחלוץ את נעליהם כאילו בטבעיות למען אִוְורוּר כפות הרגליים, אך למעשה מתהווה כאן טריק פרסומי שנועד לחשוף את היצרנים המממנים את הקריירות המשגשגות של יקיריהם. מעניין שהצמד הכושל מירי נבו ומולי אפשטיין לא מצא שום צורך כדי להתעכב על הקשר הכלכלי והמכנה המשותף הכספי – פִּרְסוּמִי של האתלטים והאתלטיות, אלה ששפר עליהם גורלם, בשעה שחברות הספורט המסחריות הבינלאומיות הגדולות של אדידאס, נייק, ריבוק, דיאדורה, ניו באלאנס, וכו' הפכו אותם למיליונרים. זקני הדור (ובתוכם גם נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן ששידרו ישיר את תחרויות ה- א"ק של מונטריאול 76') לבטח זוכרים את הרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן אלוף אולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 הזוכה בארבע מדליות זהב בריצות ל- 10000 מ' ו- 5000 מ' (בעידן הטרום מקצועי) חולץ את נעלי הריצה שלו מדגם asics (באצטדיון האולימפי במונטריאול 76') ומניף אותן בחדווה אל על מול מצלמות הטלוויזיה הקנדיות של ORTO / CBC כאילו בהתלהבות אקראית ללא שום בושה ורתיעה. ברור שהיה מדובר במעשה מחושב מראש. במונטריאל 1976 התרוצצו שמעות שלאסה ווירן (היה ספורטאי חובב) תוגמל ו- קיבל מתחת לשולחן כבר אז 1/2 מיליון דולר מ- asics.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. הייתי נוכח שם כשַדָּר התעמלות וכדורעף של אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז וראיתי את מחזה הטריק הפרסומי במו עיניי (בשעות החופשיות שלי שימשתי עוזר שדר של נסים קיוויתי בעת השידורים הישירים של תחרויות ה- א"ק באצטדיון האולימפי המרכזי. האלוף האולימפי הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) בריצת ה- 5000 מ' חולץ את נעלי הריצה היפניות שלו מדגם asics ומניף אותן אל על נוכח מצלמות הטלוויזיה של ORTO/ CBS. מדובר ב- א"ק אולימפית של ספורטאים חובבים אף על פי כן רחשו השמועות כי חברת asics שילמה ל-לאסה ווירן בכל מקרה סכום של 1/2 מיליון דולר כדי שינעל את נעלי תוצרתה במונטריאול 76'. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בסופו של חודש אוגוסט של שנת 1987 ניצח האצן הקנדי בן ג'ונסון לראשונה בחייו את האצן האמריקני קארל לואיס בריצה ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 שנערכה ברומא, ואף קבע שיא עולם חדש ומדהים דאז, 9.83 ש'. חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית Diadora עטה עליו וחתמה עמו בו במקום ברומא חוזה כספי יקר בו היא מעניקה לו 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר חסות לתקופה בת שנה.

7. אילו מירי נבו הייתה שדרנית א"ק בעלת אופקים היא הייתה מזכירה אז ב- 2017 ולו בקמצוץ מילים, כי כישלונה של רביעיית האָצָנִים הג'מייקנית במירוץ הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' לגברים בשל פגיעה בשריר רגלו של הרץ המסיים יוסיין בולט בדרכו אל קו הגמר, איננה בודדה בהיסטוריה המדהימה של אָצָנֵי ג'מייקה מאז אולימפיאדת לונדון 1948. אבותיו של יוסיין בולט, ג'ורג רודן (בן 90 היום, גובהו 1.92 מ'), ארתור ווינט המנוח (גובהו היה 1.95), הרברט מקינלי המנוח (גובהו היה 1.88 מ'), ו-לסלי לאינג (Leslie Laing) הרכיבו את הרביעייה הג'מייקנית במירוץ הגמר ל- שליחים 4 פעמים 400 מ' באולימפיאדת לונדון 1948. הרץ השלישי ברביעייה ארתור ווינט נפגע בשריר רגלו ו- קרס. הוא נשכב על הדשא באצטדיון "וומבליי" ומרר בבכי כשהוא ממלמל, "הכשלתי את כל חבריי לנבחרת". אולם אותה רביעיית האצנים הג'מייקנית הזאת חזרה לאולימפיאדת הלסינקי 1952 וזכתה שם במדליית הזהב באותו מירוץ שליחים 4 פעמים 400 מ' בתוצאה של שיא עולם 3:03.9 ד', והקדימה את הרביעייה האמריקנית (בראשות הרץ המסיים מאלווין "מאל" וויטפילד) שקבעה 3:04.0 ד'. אצנים, שיאני עולם, ואלופים אולימפיים באולימפיאדות לונדון 1948 ו- הלסינקי 1952 כמו הרברט מקינלי, ארתור ווינט, ו- ג'ורג' רודן הפכו חיש מהר לאגדה ומודל לחיקוי באי הג'מייקני הקטן. יוסיין בולט הוא אחד ה- "חקיינים". ארתור ווינט (Arthur Wintׂ) המנוח זכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצת 400 מ' בתוצאה של 46.2 ש', והקדים את בן ארצו הרברט מקינלי (Herbert McKenley) שהשיג את מדליית הכסף בזמן של 46.4 ש'. ארתור ווינט זכה בשתי מדליות הכסף בריצה ל- 800 מ' באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952. הרברט מקינלי זכה במדליית הכסף בריצות ל- 100 מ' (10.4 ש) ו- 400 מ' באולימפיאדת הלסינקי 1952 (45.9 ש', תוצאה שוות הישג למקום הראשון). במדליית הזהב בריצה ל- 400 מ' בהלסינקי 1952 זכה בן ארצו ג'ורג רודן (George Rhoden) בתוצאה 45.9 ש'. ליוסיין בולט היה אם כן את מי לחקות וממי ללמוד.

טקסט תמונה (1) : 29 ביולי 1948. לונדון. אצטדיון "וומבליי". טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 48' ערש לידתה של הא"ק הג'מייקנית והתמחותה המופלאה בריצות קצרות, מ- 100 מ' ועד 400 מ' (חוץ מארתור ווינט שהתחרה גם למרחק של 800 מ') לרבות מירוצי שליחים ושליחות 4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 400 מ'. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנים המצטיינים של מדינת האי ג'מייקה. מדובר במסורת מפותחת ומכוונת. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. זהו האצן הג'מייקני ארתור ווינט (גובהו 1.95 מ') הזוכה במדליית הזהב בריצת 400 מ' ובמדליית כסף בריצה ל- 800 מ'. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו האָצָן הג'מייקני הֶרְבֶּרְט מִֵקינְלִי מרכיב מתקן זינוק על מסלול פחם במגרש האימונים ליד האצטדיון האולימפי בהלסינקי. אחד מהרביעייה שזכתה במדליית זהב במירוץ השליחים 4 פעמים 400 מ' (3:03.9 דקות) ובשתי מדליות כסף בריצות ל- 100 (10.4 ש' שווה לזמן של המנצח האצן האמריקני לינדי רמיג'ינו) מ' וב- 400 מ' (45.9 ש' שווה לזמן של המנצח ג'וֹרְג' רוֹדֶן אף הוא מג'מייקה). הרברט מקינלי זכה גם במדליית הכסף בריצה ל- 400 מ' באולימפיאדת לונדון 1948 בתוצאה 46.4 ש' לאחר לאחר האלוף ארתור ווינט גם הוא מג'מייקה שזכה במדליית הזהב 46.2 ש'. הרברט מקינלי הוא אחד ממייסדי שושלת האָצָנִים הג'מייקנית ומאבותיו האתלטיים של האָצָן הג'מייקני הנודע הנוכחי יוסיין בולט. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. שני האצנים הג'מייקנים הרברט מקינלי (משמאל) וג'ורג' רודן ׁ(מימין) מתאמנים בהחלפת מקל בטרם תחרות הגמר במירוץ השליחים 4 פעמים 400 מ' לגברים. הרביעייה הג'מייקנית זכתה במדליית הזהב בתחרות הגמר בתוצאה של 3:03.9 דקות. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו האָצָן הג'מייקני ג'ורג' רודן שזכה במדליית הזהב בריצת 400 מ' לגברים (45.9 ש') והיה הרץ המסיים של רביעיית ג'מייקה במירוץ השליחים 4 פעמים 400 מ' ואשר זכתה במדליית הזהב (3:03.9 ד'). (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. הרביעייה המהוללת הג'מייקנית במירוץ השליחים 4 פעמים 400 מ'. הם מייסדי השושלת והמורשת של אלופי ואלופות הספרינט באי הקטן ג'מייקה ואבותיו של יוסיין בולט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ג'ורג' רודן (George Rhoden), לסלי לאינג (Leslie Laing), הרברט מקינלי (Herbert McKenley), ובגבו למצלמה ארתור ווינט (Arthur Wint). (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. זהו האצן הג'מייקני לסלי לאינג הרץ הרביעי ברביעיית השליחים 4 פעמים 400 מ' של ארצו. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצן הישראלי דוד טבק ז"ל (שני משמאל) מתאמן בזינוק יחדיו עם אצנים בכירים מקדונלד ביילי הבריטי (רביעי משמאל) והרברט מקינלי הג'מייקני (קיצוני מימין). משקיף על המזנקים מאחור (רביעי משמאל) האצן האמריקני הריסון דילארד מי שזכה במדליית הזהב בריצת 110 מ' משוכות. עומד שני משמאל מאחור ומשקיף על הנעשה, זהו האָצָן הסובייטי וולדימיר סוחרייב (חובש מגבעת, סיים במקום 5 בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת הלסינקי 52'). (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 400 מ'. לשני האצנים הג'מייקנים ג'ורג רודן (George Rhoden, מימין) והרברט מקינלי (Herbert McKenley, משמאל) נמדד זמן זהה של 45.9 ש'. מצלמת ה- Photo finish הפרידה ביניהם והעניקה את הבכורה לג'ורג' רודן ואת מדליית הכסף להרברט מקינלי. הערה : שיא העולם בריצת 400 מ' ב- 1952 היה 45.8 ש' והוחזק ע"י האצן הג'מייקני ג'ורג' רודן. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

8. אילו מירי נבו הייתה שדרנית – עיתונאית בעלת ידע ו- אופקים היא הייתה מרחיבה במשהו את מסגרת כישלונו של יוסיין בולט דווקא בפינאלה שלו, בהצגה האחרונה בהשתתפותו. הוא איננו היחיד. הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אמיל זטופק הפסיד במירוץ האחרון שלו בקריירה אולימפית עתירת הישגים. זה קרה בריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956. הוא נוצח לראשונה ע"י יריבו הוותיק הצרפתי אלאן מימון, וסיים רק במקום ה- 6 אפילו ללא מדליה. הפרגוד ירד אולם לא השכיח את גדולתו ואת הערצת העולם אליו. כזכור זכה אמיל זטופק ב- 3 מדליות זהב בשלוש הריצות הארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי 1952. זה קרה לאלוף העולם האגרוף במשקל כבד האמריקני ג'ו לואיס בקרב האחרון, בפינאלה שלו משהוכנע בצורה אכזרית בזירה ב- 1951 ע"י יריבו הטוען לכתר רוקי מארציאנו. זה קרה לנבחרת ברזיל בכדורגל במונדיאל 1950 דווקא במגרשה הביתי אצטדיון ה- "מאראקאנה" בריו דה ז'אנֵיירו בפינאלה, במשחקה האחרון בטורניר ההוא נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה 2:1 ואורוגוואי זכתה בכתר העולמי. זה קרה לנבחרת הונגריה בכדורגל במונדיאל שווייץ 1954 משהפסידה בצורה סנסציונית במשחק הגמר לגרמניה 3:2. זה קרה לאָצָן האמריקני ריי נורטון (Rey Norton) הפייבוריט בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת רומא 1960 משסיים במקום ה- 6 והאחרון. לא חסרות סצנות כאלה של התמוטטות ונפילה דווקא כשהמסך יורד. יוסיין בולט איננו לבד.

טקסט תמונה : 26 באוקטובר 1951. זירת האגרוף בניו יורק. רוקי מארצינו (מימין) ממוטט ומוריד את אלוף העולם במשקל כבד ג'ו לואיס (משמאל) לקרשים בנוק אאוט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּרוּת טלוויזיה בתחומי שלושת ענפי הספורט האולימפיים הנפלאים, המזהירים ומושכי תשומת לב : א"ק, שחייה, והתעמלות מכשירים.

דַלוּת הימצאותם של שדרני טלוויזיה בארץ בשלושת ענפי הספורט האולימפיים הראשיים הנ"ל מאז ראשית עשור ה- 90 במאה הקודמת, היא פועל יוצא של דלות האירועים הנ"ל במדינת ישראל וחוסר הפופולאריות המוחלט שלהם בארץ. אין היום שדרני א"ק, שחייה, והתעמלות טובים בנמצא בארץ מאז פרשו לגמלאות השדרנים הוותיקים נסים קיוויתי (א"ק ושחייה) ודני לבנשטיין (התעמלות מכשירים). ייתכן אם כך כי שתי הקריירות של שני השדרנים הכושלים משה גרטל (שחייה) ומירי נבו (א"ק) עלולה להימשך גם כשימלאו להם 100. על פי המידע שפרסמה מירי נבו בפרהסיה החליט מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר תומר תורג'מן למנות אותה לשדרנית מובילה של לונדון 2017 למרות שבבוידעֶם שוכנים להם שדרני עבר של אליפויות עולם ב- א"ק כמו אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי. מירי נבו איננה שדרנית א"ק. היא פרזנטורית. ההבדל הוא עצום. הופתעתי שערוץ 1 ז"ל מינה אותה להיות שדרנית מובילה של תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת לונדון 2012 ולא קרא לדגל שלו את שדר ההתעמלות הוותיק דני לבנשטיין, בשר מבשרו. מירי נבו נכשלה כישלון חרוץ כשדרנית התעמלות בלונדון 2012. היא הייתה בת מזל לפני חמש שנים משום שלצדה ניצב הפרשן הוותיק ז'קי ווישניה שחילץ אותה מקשיים בשל היעדר מומחיותה בתחום. מירי נבו איננה שדרנית Play by play של תחרויות התעמלות על מכשירים לגברים ונשים. היא מגישה. היא איננה שדרנית. מגוחך שערוץ 1 הותיר את השדר האולימפי הוותיק שלו דני לבנשטיין מחוץ לתמונת לונדון 2012. דני לבנשטיין, לשעבר איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא שיאן אולימפי של שידור תחרויות אולימפיות בהתעמלות מכשירים לגברים ונשים מאז 1980. הוא שידר ישיר את הענף ועשה זאת במומחיות באולימפיאדות מוסקבה 1980 (אלכס גלעדי היה העורך, המפיק, והמנווט), ובחמש האולימפיאדות שאנוכי ערכתי, הפקתי , וניווטתי אלה של  לוס אנג'לס 1984 + סיאול 1988 + ברצלונה 1992 + אטלנטה 1996 + סידני 2000, ושתיים לאחר תקופתי, אתונה 2004, ו- בייג'ינג 2008. דני לבנשטיין היה שדרן – עיתונאי רציני וקפדן שעשה את מלאכתו לשביעות רצוני המלאה. באולימפיאדת לונדון 2012 הוא נדחק שלא בצדק ע"י מירי נבו. דני לבנשטיין הוא שדר התעמלות אולימפי טוב הרבה יותר לאין ערוך מ- מירי נבו. אין בכלל שום Match up ביניהם. בכל מצב של השוואת רמות היא תמיד תראה את גבו. ניהלתי את דני לבנשטיין במשך כמעט רבע מאה של שנים. היה מדובר בכתב ושדרן – עיתונאי רציני ומומחה, ישר, והגון. אדם. רחשתי לו הערכה רבה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – נזמן ההוא לפני 33 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו בתחרויות ההתעמלות האולימפיות על מכשירים לגברים ונשים בהיכל ה- Forum מבצרה הביתי של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס. ה- היכל נשכר ע"י יו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית פיטר יוברות' לתקופת האולימפיאדה, והוסב לאתר תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה : איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שדר ההתעמלות המצוין והעיתונאי דני לבנשטיין (משמאל) יחדיו עם הטכנאי הצמוד שלו משה אלוני (מימין). (התמונה באדיבות דני לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

חלק מ- המנכ"לים של רשות השידור וגם קבוצת מנהלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, לא השכילו לראות ולהבין את חשיבות הרעיון של בניית נדבכי ספורט טלוויזיוניים בשידור הציבורי. זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים והבלעדיים – בארץ ובעולם, שהיו פעם שלי ושל הרשת שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היוו אבני יסוד ענקיות, נדבכים בעלי מסה עצומה ששימשו לפני שנים רבות תשתית איתנה ל- שידור הציבורי לדורותיו.    

פרק א'.

במשך שנים ארוכות מאז 1968, שנת היווסדה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ראה חלק נכבד מהמנכ"לים של רשות השידור וחלק לא מבוטל ממנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי הספורט הרלוואנטיים, מעין אֶבֶן נֶגֶף. הם עשו מעין טובה משהסכימו לקנות את זכויות השידורים הבלעדיות של האירועים החשובים והגדולים בעולם (וגם בארץ). במקרים לא מעטים חלק מהם (לא כולם), כלל לאורך שנים רבות רפרטואר של כל מיני קטעי שידורי ספורט ישירים אולם גדועים בלוח השידורים הציבורי. בראש וראשונה היה מדובר במאות גדיעות השידורים הישירים של קבוצת מכבי ת"א בשנים 1981 – 1973 במסגרת האירופית, ב- ימי חמישי בערב ב- 21.00 לטובת מהדורת החדשות "מבט" בעיצומן של המאבקים במחציות הראשונות של ההתמודדות. תשע בערב הייתה שעה קדושה ו- "מבט" מקודש ברמה עליונה. מעֵין פרי טלוויזיוני נשגב של ההשגחה האלוהית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל הבוטה והחכם בשנים 1984 – 1979, נמנה על אותה החבורה ההיא שראתה בסדר העולמי הטלוויזיוני היָשָן מִשְנָה סְדוּרָה. כזה רְאֶה ו- קָדֵש. כל מאמציו של מנהל הספורט אלכס גלעדי לשנות את הסדר הישן ב- סיסטמה חדשה ומודרנית שנוגע להרכבת לוח שידורים גמיש יותר נפלו על אוזניו העָרֵלוֹת של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין בשנים 1980 – 1977 שהיה בין השאר גם מפקדו הישיר של אלכס גלעדי במבנה ה- היררכי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. גם לאחר שני מפגני הניצחון המרהיבים של מכבי ת"א שהועברו בשידורים ישירים (ע"י אלכס גלעדי עצמו על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה, ועל אלופת איטליה 77:78 בבלגראד יוגוסלביה ב- 7 באפריל 1977 והזכייה הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל). בעניין גדיעת השידורים הישירים ההם של מכבי ת"א היה מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979, בן ברית של חיים יבין. שניהם, חיים יבין ויוסף "טומי" לפיד לא רחשו אהדה יתירה לאלכס גלעדי איש מוכשר בתעשיית הטלוויזיה שתמיד היה רוֹשֵף להבת אש גדולה ובצדה יוזמה מקורית שלוֹ, תכנון פורה ומרחיק לכת שלוֹ, וחשיבה קפדנית, מדויקת, ו- אותנטית שלוֹ. אלכס גלעדי היה איש טלוויזיה מיוחד. בסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב תחת מכנה משותף שכותרתו, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", אני מפנה את המקלדת שלי לשימוש מודגש בגופן ועיצוב האותיות תוך שימוש בפונקציה U לעבר התאריך ההוא של 5 במארס 1981, אחד מיני רבים שהם בלתי נשכחים עבורי. 5 במארס 1981 מציין את תקופת האֶבֶן של השידור הציבורי שחלפה לבלי שוב בה נקטעו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- "שעה 21.00 הקדושה" (תשע בערב), ללא שום הצדקה עיתונאית, לצורכי שידור מהדורת החדשות "מבט הקָדוֹש". לא התוכן היה מקודש. אנשי החדשות שעיצבו את התוכן הם היו ה- מקודשים. אסור היה לגעת בהם ו/או לערער, ו/או לגעת על בחשיבתם שלהם. העורכים הראשיים ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעיקר מנהלי חטיבת החדשות ההם צבי גיל, חיים יבין, וטוביה סער שעשו זאת וגדעו, היו בעצמם עיתונאים וותיקים ובעלי מוניטין, וידעו היטב שהשידורים הישירים מניבי הרייטינג של אירועי הספורט הרלוואנטיים לרבות משחקי מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל, הם החדשות החמות שמתרחשות באותו הרגע On line בזמן אמת. הם אבני מסד ונדבכים חיוניים של בסיס הפירמידה הטלוויזיונית. אף על פי כן קטעו באיוולתם את שידורי הספורט הישירים ההם. כל מחאותיי במשך זמן רב בפני מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להתערב בנעשה ולהפסיק את הנוהג הנפסד נפלו על אוזניים ערלות ולא צלחו. כרגיל, תגובת הציבור לעוולות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אפקטיבית יותר ממני, מהמנהיגות שלי בעת ניווט וניהול שידורי הספורט בימים ההם לפני 36 שנים. גם יעילה יותר מהמנהיגות והניווט והניהול של קודמי מר אלכס גלעדי. ב- 5 במרס 1981, פִּרסם העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל בעיתון "מעריב" (עיתונו לשעבר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד) מאמר שכותרתו הייתה, "בקשה" [8]. זה היה כחודשיים וחצי לאחר פרסומו של המאמר החריף "טלוויזיה מתנכרת" שנכתב ע"י עיתונאיי ישראל פז ז"ל בעיתון היומי "על המשמר" ז"ל (לשעבר ביטאון מפ"ם) ב- 14 בדצמבר 1980, בו תקף בחריפות את מדיניות קטיעת שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. את מאמרו של ישראל פז ביטל יוסף "טומי" לפיד ז"ל באחת והשליך אותו לסל האשפה הניצב ליד שולחנו בלשכת המנכ"ל בבניין "כלל" בירושלים, אך יחסו לאלגוריה של דוב גולדשטיין ז"ל הייתה שונה לחלוטין ב- 180 מעלות. דוב גולדשטיין ז"ל תבע במפגיע בשם במאמר ה- "בקשה" מראשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשם הציבור להפסיק את אִיוֶולֶת קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בְּ- אִבָּם, בשעה תשע בערב לטובת "מבט". יוסף "טומי" לפיד שלא נעתר להיגיון הצודק שלי, נכנע לבקשה העיתונאית ההיא של דוב גולדשטיין ז"ל חבר מערכת "מעריב" העיתון בו עבד לפנים. לפתע הבין כי החדשות החמות באותו הרגע בתשע בערבֵי חמישי הם השידורים הישירים עצמם של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. לפתע עלה בדעתו של העיתונאי המנוסה הזה יוסף "טומי" לפיד שהיה גם העורך הראשי של שידורי רשות השידור (בטלוויזיה וברדיו), כי את שידור "מבט" ניתן להקדים לשמונה בערב, ו/או לאחֵר אותו' ולשדרו בתום השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות. לפתע תפש כי תשע בערב איננה שעה טלוויזיונית קדושה. מדהים לחשוב כי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל התבטל כל העת מפני רצונותיו של המנכ"ל שלו , אך יישר קו לאחר מאמרו של דוב גולדשטיין. למרבה הצער הבין יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי באיחור רָב כי השידור הישיר הרלוואנטי באותו הרגע הוא לב העניין וקדוש , גם אם מדובר באירוע ספורט. שידור "מבט" בשמונה בערב היה פתרון הוֹלֵם. אם רוצים להביא לידיעת הציבור שוב את חדשות החמות בעִתּוֹת משבר הרי שניתן לעשות זאת באמצעות שידור כותרות "מבט" בהפסקת המשחק.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. זהו מאמרו של ישראל פז (גולדשמידט) ז"ל "טלוויזיה מתנכרת" בעיתון "על המשמר". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהיה אמביוואלנטי לשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית השליך אותו לפח. (באדיבות אנשי אגף העיתונות בבית אריאלה בתל אביב ובאדיבות ארכיון "על המשמר").

טקסט תמונה : 5  במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל ב- "מעריב" ששינה לעַד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד (בשנים 1984 – 1979) ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מועדון מכבי ת"א בגביעי אירופה לקבוצות אלופות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר, הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע למהדורות "מבט". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנפיק צו לאנשי חטיבת החדשות המצווה עליהם לא לקטוע עוד ב- מהדורת החדשות של תשע בערב את מהלכי השידורים הישירים מיד אליהו. (באדיבות "מעריב").

מגוחך לחשוב שדווקא "מעריב" עיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל היה האיש שהצביע על חשיבות רצף היקף השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ושינה לעד את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות ובראשם המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל. סדר העדיפויות בטלוויזיה הישראלית הציבורית השתנה. יוסף "טומי" לפיד שלא הקשיב לי, שָעָה לבקשתו של העיתונאי דוב גולדשטיין חבר מערכת "מעריב" כאמור עיתונו בעבר של יוסף "טומי" לפיד. הוראתו הגורפת אז של יוסף "טומי" לפיד ז"ל להפסיק לחלוטין את קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בערבי ימי חמישי בשבוע במסגרת טורנירי גביעי אירופה לאלופות בכדורסל, ולשָדֵר את מהדורות "מבט" המקוצרות בהפסקת המשחק בלבד, הייתה לצנינים בעיני אנשי חטיבת החדשות. הם הרגישו נפגעים. רבים מהם נעלבו ממש ולא הסכימו עם החלטת מנכ"ל רשות השידור כי שידור ספורט כאילו נָחוּת דוחה את יצירת כפיהם. אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל מגובה בדעתו האיתנה וההגיונית של עיתונאי "מעריב" דוב גולדשטיין ז"ל עמד בלחץ. הוא הבטיח לי אז באופן אישי כי לא ישעה עוד להפצרותיהם של אותם עיתונאי חטיבת החדשות בימים הקלושים ההם.

מהדורות "מבט" וקריינות רצף בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ז"ל ההיא.

העסק הזה היה במידה רבה מדהים מפני שרבים מעורכי "מבט" בימים ההם וכתביהם הראשיים ובראשם חיים יבין, ראו במהדורתם כמעין נחלת קודש. מאחז פרטי. דיווח ישיר ל- "מבט" מאירועי הספורט עתירי הרייטינג, לא כל שכן כשמדובר במשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל היה מחוץ לתחום ולא בא בחשבון. האנשים האלה שהתיימרו להיות עיתונאי חדשות בטלוויזיה הציבורית סירבו מכל וכול ובהתנשאות לפרוץ לתוך משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה במהלך מהדורת "מבט", ולוּ לכמה שניות, על מנת לעדכן את הצופים בתוצאת המשחק שהשידור הישיר שלוֹ נגדע באופן מלאכותי ב- 21.00, תשע בערב. חלק מהעיתונאים, העורכים, והמגישים האלה שחלקם מוכרים יעני היטב, וידוּעי שֵם בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן כמו, יאיר שטרן, מיכאל קרפין, רפיק חלבי, יעל חן ז"ל, יעקב אחימאיר, חנן עזרן ז"ל, מנשה רז, ועוד אחרים ראו בדיווח ושידור ידיעות ספורט פחיתות כבוד. פשוטו כמשמעו. הם סירבו גם לשַדֵּר לצופים בסיום מהדורת "מבט" ידיעת קידום (Promo), כלהלן : "…המשך משחק הכדורסל ישודר ישיר מייד בתום "מבט"…". מה שנראה מובן מאליו היום לא היה ברור בימים הם. סירובם של אנשי חטיבת החדשות שהחזיקו בידיהם שלהם מזה זמן רב את רעיון מימוש זכות ה- "טאבו", גדיעת שידורי מכבי ת"א בימי חמישי בשבוע ב- 21.00, כאילו מדובר בעניין פרטי שלהם שיש הסכמה כללית שלא לעסוק בו, לא נבע מרוע לב אלא בעבע מתוכם בגין אטימות וטיפשות. פריצה חיה ב- "מבט" ליד אליהו לעדכון התוצאה של משחק קטוּע נראתה להם אווילית. עֶצֶם קטיעת השידור הישיר של המשחק בתשע בערב מוכיחה על פי שיקול דעתם כי האירוע איננו חשוב דיו, ולכֵן גם אין צורך לעדכן את הצופים בתוצאה. על פי תפישתם, מדיניות השידור הציבורית המעדיפה את שידור "מבט" בתשע בערב בכל תנאי על פני השידור הישיר של מכבי ת"א המצוי בעיצומו והורדתו מהמרקע, מצביעה על העובדה שהמשחק איננו רלוואנטי. "לכן, מדוע צריך להתעדכן בתוצאה של משחק לא חשוב ?", אמרו לעצמם. ידיעת הסיום של "מבט" המודיעה על המעבר להיכל הספורט יד אליהו בתום המהדורה להמשך השידור הישיר של מכבי ת"א שנקטע, נראתה להם חשודה, ולא באה בחשבון מבחינתם. הם סברו שזאת הודעת רֶצֶף ולא ידיעה עיתונאית. "…זהו תפקידם של מגישי הרֶצֶף דן כנר, ענת שרן, אביבה מילגלטר, ברוריה זימרון, וצבי סלטון להודיע הודעות מן הסוג הזה… ולא של מגישי "מבט"…", כך טענוּ וסָברוּ. בימים ההם של עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת שימשו בתפקיד קרייני ומגישי רצף את הטלוויזיה הישראלית, דָן כָּנֶר, צבי סַלְטוֹן, תקווה מוֹר, ברוריה זִימְרוֹן, ענת שָרָן, אביבה מִילְגֶלְטֶר, ואחרים. דליה מזור החלה את הקריירה הטלוויזיונית שלה כמגישת רֶצֶף. תפקידם של מגישי הרֶצֶף היה להופיע על המסך כאינפורמאטורים ומקדמי שידור של התוכניות השונות. שדרני הרֶצֶף הפכו בעל כורחם לאנשים מפורסמים מאוד במדינת ישראל. כמה שניות של הודעת רצף על מסך הטלוויזיה המונופוליסטית הספיקו להפוך כל קריין או קריינית לידוען. הם היו נאים וקריינים טובים אך משקלם הסגולי המקצועי בטלוויזיה היה נמוך. הודעות קידום המשדרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עברה מהפכים דרמטיים מאז 1984 השנה בה התמנה אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד. טיפשותם ואווילותם של עורכי ומגישי "מבט" כמו פעולות גופניות ורוחניות אחרות בכל תחומי חיינו היו כפופות גם הן לחוקי הפיסיקה של אייזיק ניוטון. הטקסט המפורש נוסח כלהלן : "…הטיפשות המופעלת על מנת שכלו של האדם ועל כמות ה- IQ שדחסו לראשו, היא מכפלת המסה של שניהם במהירות ו- תאוצת המחשבה של האדם עצמו…". מכיוון שחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אוטומטית ת.פ. של חטיבת החדשות (על פי נהלי רשות השידור ההם), הרי שלעיתונאי החדשות היה כוח רב יותר בידיהם, אולם לא יותר חוכמה ו- לא יותר כמות IQ בראשם מאשר לי. מוזר לומר ולהגדיר זאת כך, אולם זו הייתה האמת בימים ההם : היררכיה טלוויזיונית הייתה חזקה אז יותר מכל כמות של היגיון ו- IQ. ההפקה והשידורים המשותפים הדלים של "כאן" וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 בהובלת מירי נבו ומולי אפשטיין, הם הוכחה מצוינת שהטקסט שלי מדויק.

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. דן כנר קריין רדיו "קול ישראל" מדויק, רהוט, ומוכשר שהפך לשדרן רצף פופולארי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. צילום מהמוניטור. (התמונה באדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' ענת שרן קריינית חדשות מקצועית ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הציבורית. קנתה את פרסומה הראשון כמגישת רצף בטלוויזיה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטרם השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. משקלם הסגולי של קרייני הרצף בטלוויזיה היה קטן ובטל בשישים, אך מצלמות הטלוויזיה העניקו להם פרסום אישי רב ממדים. צילום מהמוניטור. (התמונה ניתנה לי באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' אביבה מילגלטר. שימשה גם מזכירת ההפקה של הבימאי יוסי צמח ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' ברוריה זימרון. היא שימשה גם מזכירה שנייה בלשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן (היום בעת כתיבת שורות אלה בקיץ 2017 פרופסור ארנון צוקרמן הנעלה, האיש האחד, היחיד, והמיוחד הוא בן 83). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מגיש הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי סלטון. צילום מהמוניטור. (באדיבות צבי סלטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרק ב'.

סיקור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (חלק 1) ע"י חטיבת הספורט בפיקודי היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית כבירה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולם רק בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל היוצא פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 למנכ"ל רשות החדש הנכנס אורי פורת ז"ל. 

1. הפקת חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. 2. מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל אַמְנון דִיק מעניק לי בקיץ 1984 לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית סכום חסות בגובה 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות חסות במהלך 16 הימים של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984. זהו הסכם כלכלי היסטורי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין חברה מסחרית. 3. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1984. העיתונאי ויועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין אורי פורת ז"ל מתמנה במקומו למנכ"ל רשות השידור לחמש שנים הבאות 1989 – 1984. 4. גב' רוּחָמָה אַיָילוֹן היא המנהלת את לשכות מנהלי רדיו "קול ישראל" ולשכות המנכ"לים של רשות השידור במשך 37 שנים רצופות, 1995 – 1958. 5. הופעתו המזהירה של פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) יו"ר הוועדה מארגנת האמריקנית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניצבתי לראשונה בשטח, בלוס אנג'לס עצמה, בתפקיד עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמו של הטריאומוויראט מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער + ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. הוא עבד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. זאת גם הייתה האולימפיאדה הראשונה של שלושת הבוסים שלי שנשאו בתפקידם הפיקודי המרכזי בעת ההיא, אם להוציא מהחשבון את המשחקים האולימפיים הקודמים של מוסקבה 1980 שסוקרו וכוסו Off tube מהאולפן בירושלים בשל החֶרֶם. קודם לכן ניהלתי את שתי ההפקות הבינלאומיות של שני המונדיאלים, הטורנירים של משחקי גביע העולם בכדורגל, בארגנטינה 1978 וספרד 1982 – אך אולימפיאדה היא דבר אחר ושונה לחלוטין. זוהי הפקת הטלוויזיה המורכבת והמסובכת ביותר בעולם וגם היקרה ביותר. טורניר גמר גביע העולם בכדורגל או כפי שהוא מכונה "מונדיאל" (Mundial) מייצר 160 שעות שידור עבור הטלוויזיה. האולימפיאדה כ- 4000 שעות שידור. ליוסף "טומי" לפיד הוענקה הזדמנות לשַדְרֵג את ההפקה הישראלית לעומת אלה של אולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 אך הוא כרגיל היסס. ככל שהדברים נגעו לשידורי ספורט של אירועים בינלאומיים גדולים בטלוויזיה שדרשו תקציבים גדושים, נבעת ותמיד התלבט ופסח על הספים. פקפק והיה נבוך. הייתי לידו ועֵד כמה קשה היה לו להחליט. ההיסטוריה שלו לא הייתה טלוויזיונית. הוא לא היה מנהיג של מהפכות שידור טלוויזיוניות גרנדיוזיות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה עיתונאי מעיתון "מעריב" שראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך זְבוּלוּן הָמֵר הטילו עליו ב- 1 באפריל 1979 את תפקיד מנכ"ל רשות השידור במקום יִצְחָק לִבְנִי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה המועמד המועדף ע"י ממשלת הליכוד למשרה הרמה. מזכיר הממשלה אַרְיֵה נַאוֹר הציע תחילה לתפקיד את המחזאי והסטיריקן אֶפְרָיִם קִישוֹן אך זה סירב ואמר שהוא מכיר מישהו שיעשה את זה טוב ממנו. הוא התכוון לחברו וידידו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. "מעריב" היה מערכת כלכלית צנועה בהשוואה לרשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע לניהול רשות השידור בת 2000 (אלפיים) עובדים מאוריינטציה ניהולית – כספית של עיתון. הוא נרתע באופן שיטתי ממבצעי טלוויזיה גדולים ומורכבים שדרשו הפעלת כמות גדולה של כוח אדם, מפיקים, אנשי שידור, טכנאים, ואנשי הדירוג המשולב, ועמם שימוש בטכנולוגיה מרובה ויקרה מסוגים שונים. לא כל שכן כשמדובר באירועי ספורט בינלאומיים שם אתה נדרש לשלם גם בעד זכויות שידורים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה זה שביטל את תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980 שאמורה הייתה להיערך שוב בישראל בעקבות זכייתה של גלי עטרי ולהקתה חלב ודבש בתחרות הזמר האירופית שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. תחרות השירים הבינלאומית הזאת הועברה בשידור ישיר ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית בישראל ובכל אירופה בעידן יצחק לבני וארנון צוקרמן. המפיק היה אלכס גלעדי והבימאי יוֹסִי צֶמַח ז"ל. יוסף "טומי" לפיד ביטל זאת בטענה שכספי הרשות דרושים למטרות רציניות יותר משירי האֵרוֹ – וִויזְיוֹן. בקיץ 1980 גער יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד באַלֶכְּס גִלְעָדִי על הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי ווימבלדון בהשתתפות הטניסאי הישראלי שלמה גליקשטיין. יוסף "טומי" לפיד החשיב אותה לפומפוזית ואת אלכס גלעדי ל- פומפוז. מגלומן, מַפְרִיזָן, ו-בָּזְבֵּזָן. אלכס גלעדי שידר ישיר מלונדון את המשחק של האלוף השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג נגד שלמה גליקשטיין שלנו בעוד יוסף "טומי" לפיד מתנפל על מנהל מחלקת הספורט שלו בטענה שהוא מבזבז כספי ציבור. ההתנגדות שלו הפכה לריטואל כמו של שַר האוצר יגאל הורוביץ ההוא שאמר בשעתו כל, "אין לי". ב- 1982 ביקש להפיק בקטן את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. תמיד תהיתי מה מניע וגורם לאיש חכם ומוכשר ברמתו ובתפקידו הרָם כמי שניצב בפסגת השידור הציבורי של משינת ישראל, לנהוג בדרך לא מקצועית ובהססנות וקמצנות, ההפך ממנהיגי טלוויזיה דגולים. הוא הגיע לרשות השידור מעולם אחר. ב- 1983 שנה בטרם המשחקים האולימפיים נשבה כבר רוח אחרת בין כתלי רשות השידור. אווירה ללא תנופה. ארנון צוקרמן, מוטי קירשנבאום, דן שילון, ואלכס גלעדי לא היו שם עוד. טוביה סער כיהֵן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה העֵת ויאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות אך יוסף "טומי" לפיד בלם בדומיננטיות שלו את שניהם ועשה זאת ללא כל מאמץ. הוא העריך שאני חותר להפקה מורכבת ויקרה הגדולה ממידותיה של רשות השידור ואִפְשֵר לי להפיק ולנהל את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בצורה מוגבלת ומצומצמת. באופן לא מפתיע התעלם מאופציית מימון חלק מהשידורים באמצעות שקופיות חסות. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל למנכ"ל רשות במקומו של יוסף "טומי" לפיד שהלך הביתה, והפך את הקערה על פיה.

שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984) בהפקת חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי. תקציבים, כוח אדם, וזכויות שידורים אקסקלוסיביות

האולימפיאדה ה- 23 של העת החדשה נערכה בלוס אנג'לס במדינת קליפורניה בארה"ב ביולי – אוגוסט 1984 והייתה משובחת למרות חֶרֶם הגומלין הסובייטי ושל כל מדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה לרבות קובה כמעשה תגמול לחֶרֶם הטיל השיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 1980. השגשוג המדהים של משחקי לוס אנג'לס 1984 נבע מהכנות מדוקדקות בנות חמש שנים וחצי של הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organizing Committee) וארגון מדויק וקפדני ביותר ארוך טווח בראשות נשיא מוכשר בצורה יוצאת דופן פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Ueberroth) ויו"ר הוועדה פאול זיפרן (Paul Ziffren). בצדה התקיימה עבודת טלוויזיה מודרנית, עשירה, ומקיפה של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות נשיאה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) סעיף [1]. כיסתה את המשחקים עבור צופי הטלוויזיה בארה"ב ושימשה במקביל גם Host broadcaster בינלאומי של סיגנל השידור הטלוויזיוני עבור כל רשתות הטלוויזיה מהעולם. באולפני חברת הסרטים הישנה "קולומביה" ברובע הוליווד הקימו מהנדסי ABC את ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה והרדיו. לוס אנגל'ס הייתה העיר השלישית בהיסטוריה של ה- מאה ועשרים שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים, ב- 1932 ועכשיו ב- 1984. קדמו לה פאריס שאירחה את המשחקים ב- 1900 ו- 1924, לונדון ב- 1908 ו- 1948, וגרמניה בשנים 1936 בברלין ו- 1972 במינכן.

טקסט תמונה : 1985. זהו השער הראשי של ספרו של Peter Ueberroth (פיטר יוברות') "MADE IN AMERICA" (יצא לאור ב- 1985). ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא שמתעניין בכלכלה טלוויזיונית, וביחסים הסימביוטיים בין הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים לבין רשתות הטלוויזיה שמתעניינות באותם אירועי הספורט הגדולים.

טקסט תמונה : זהו השער הקדמי של ספרו של Roone Arledge (רון ארלדג') "ROONE" נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. איש של חזון, שהפך למופת ומודל לחיקוי בעבור כל איש טלוויזיה בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הספר שיצא לאור לאחר מותו הוא מרתק וחובה לקריאה. 

כרגיל גיוס והבאת המשחקים ללוס אנג'לס ב- 1984 נעשתה ע"י כמה משוגעים אמריקניים לדבר . כבר ב- 1939 עוד בטרם מלחמת העולם ה- 2 נוסדה בדרום קליפורניה וועדת ספורט SCCOG (ראשי תיבות של Southern California Committee for the Olympic Games) שביקשה להביא שוב את המשחקים ללוס אנג'לס לאחר קיומם המוצלח ב- 1932. הדבר לקח זמן רב מפני שבמאבק הפנים האמריקני העדיף הוועד האולימפי האמריקני USOC (ראשי תיבות של United States Olympic Committee) תמיד את דטרויט ומישיגן על פני לוס אנג'לס כערים אמריקניות המועמדות לארח את המשחקים האולימפיים . לוס אנג'לס זכתה בתחרות בארה"ב רק בעשור ה- 70 והייתה מועמדת אמריקנית לאירוח המשחקים האולימפיים רק ב- 1976 ו- 1980. כזכור פסח הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) אחרי מלחמת העולם ה- 2 על ההצעות האמריקניות והטיל את אירוח האולימפיאדות ב- 1948 על לונדון, ב- 1952 על הלסינקי, ב- 1956 על מלבורן, ב- 1960 על רומא, ב- 1964 על טוקיו, ב- 1968 על מכסיקו, ב- 1972 על מינכן, ב- 1976 על מונטריאול, ב- 1980 על מוסקבה. לוס אנג'לס זכתה סוף כל סוף לאישור USOC (הוועד האולימפי האמריקני) בראשות הנשיא רוברט קיין (Robert Kane), מנכ"ל הוועד האולימפי האמריקני דון מילר (Don Miller), וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי והאמריקני ג'וליאן רוזוולט (Julian Roosevelt). העיר הפכה מועמדת לארח את אולימפיאדת 1984 בהתמודדות הפנים אמריקנית שהתקיימה בקולוראדו ספרינגס ב- 25 בספטמבר 1977.

שלושה שבועות לאחר תום אליפות העולם בא"ק של הלסינקי התכנסנו ב- 5 בספטמבר 1983 בלשכתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בבניין "כלל" בירושלים כדי לקבוע את מסגרת השידורים הסופית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 וההיערכות הכלכלית – כספית – מקצועית לקראתה. בפגישה החשובה שנמשכה כארבע שעות נוכחו המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל, המשנה שלוֹ רון נחמן ז"ל (מאוחר יותר היה ראש עיריית אריאל וח"כ לשעבר מטעם "הליכוד"), שַר הכספים של רשות השידור הסמנכ"ל יוחנן צנגן, יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, הבוס הישיר שלי יאיר שטרן שכיהן בתפקיד מנהל חטיבת החדשות, הבוס הישיר של יאיר שטרן טוביה סער מנהל הטלוויזיה, ריימונד לוי מנהל חטיבת הביצוע, ומיכה לויירר מומחה הקוֹל בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעת ההיא הוא היה האיש המוביל בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. האחד והיחיד. מנהל מחלקת הקול וידען בינלאומי ב- Sound ותקשורת שידור בינלאומית.

הצגתי לפני הגברדיה הנכבדה את המפה הבינלאומית של מבנה זכויות השידורים האולימפיות ואת ההיערכות הטכנולוגית והלוגיסטית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שרשות השידור הייתה חברה פעילה (Active member) בשורותיו. במקביל פרשתי את כוונות השידור שלי ואת ההשתלבות הטכנולוגית והלוגיסטית שלנו בתוך מסגרות השידור של ה- EBU. עלות זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבועה במסגרת החוזה בין ה- EBU לוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) ועמדה בעת ההיא על סכום שנע בין 175000 ל- 200000 (בין מאה שבעים וחמישה אלף ל- מאתיים אֶלֶף) דולר. בין אם נשדר שעה אחת מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ובין אם נשדר משם מאתיים שעות. גם עלות ההשתתפות שלנו בשידורי המערכת הלוויינית ה- Multilateral הנושאת את סיגנל השידור מלוס אנג'לס לאירופה הייתה קבועה, בין אם נשדר דקה אחת ו/או סך של 115 (מאה וחמש עשרה) שעות כפי שלבסוף שידרנו מלוס אנג'לס 84 לירושלים. אלה הם נהלי ה- EBU  איגוד השידור האירופי. הסעיפים העיקריים היקרים בהפקה שמרכיבי העלויות שלהם היו תחשיבים משתנים על פי כמות ההזמנה כללו את שכירת עמדות שידור באִצטדיונים השונים (עלות עמדות שידור באצטדיון האולימפי ב- Coliseum Memorial, בריכת השחייה באוניברסיטת USC, ובהיכל ההתעמלות של אוניברסיטת UCLA עמדה על 16200 (שישה עשר אלף ומאתיים) דולר, שכירת קווי שידור, מיסוד מערכת טלפונית מקומית ובינלאומית, הקמת משרד שידורים, הפקה, ותקשורת ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה בלוס אנג'לס), ושיגור צֶוֶות צילום (פילם) לצורך כיסוי 33 ספורטאי משלחת ישראל הנוטלים חלק במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84'.

תשלום זכויות השידור של איגוד השידור האירופי ה- EBU ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ולוועדה המארגנת האמריקנית בראשות פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' תפחו לממדים שלא הכרנו קודם לכן ועמדו עכשיו על סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אֶלֶף) דולר. זה היה תהליך בלתי נמנע. אפילו ברה"מ הקומוניסטית התאהבה בכסף והתגלתה כמעצמה קפיטליסטית. ה- EBU שילם (יחד עם רשתות הטלוויזיה של ניו-זילנד NZTV והפיליפינים PTV 4) תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 5.950000 (חמישה מיליון ותשע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. עלייה מתונה לעומת אולימפיאדת מונטריאול 76' שם הִפְקִיד ה- EBU (בעסקה משותפת יחד עם רשתות הטלוויזיה של מדינות יפן אוסטרליה, ניו-זילנד, והפיליפינים) בקופת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) תשלום בסדר גודל של 4.550000 (ארבעה מיליון וְחמש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. הסובייטים התייחסו בעדינות ורגישות ל- EBU אך בתובענות כלפי האמריקניים. הם ניצלו את הלהיטות העצומה של שלוש הרשתות הטלוויזיה הגדולות לשלם כמעט כל סכום שיידרש עבור זכויות השידורים. לבסוף ABC ו- CBS פרשו מהמירוץ, ו- NBC זכתה בבכורה תמורת 87.500000 (שמונים ושבעה וחצי מיליון) דולר. נשיא חטיבת הספורט והחדשות של ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) כתב בזיכרונותיו [2] בספר "ROONE" כלהלן : "…במהלך התִּמְחוּר של אולימפיאדת מוסקבה 1980 ובעת המו"מ על גובה זיכיון השידורים ביקשו אנשי המשא ומתן הסובייטים לראות אותנוABC , CBS, ו- NBC כשלושה עקרבים מתקוטטים בתוך בקבוק. כשהסתיימה מלחמת הזכויות הוברר כי שתי רשתות טלוויזיה אמריקניות הוטלו פרקדן על זירת המאבק כשהֵן מובסות, והרשת המנצחת NBC סיימה את המאבק עייפה ומותשת…". כזכור מנע החֶרֶם האמריקני של הנשיא ג'ימי קרטר את סיקור אולימפיאדת מוסקבה 1980 בידי רשת NBC.

הסכמתן של רשתות הטלוויזיה בעולם ובראש וראשונה ABC האמריקנית לשלם מחירים אסטרונומיים עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היוותה נקודת מפנה כספית חדשה ודרמטית, ועליית מדרגה. לא רק אחת. כמה בבת אחת. המחירים זינקו לשמיים. ה- EBU בו חברה גם רשות השידור נדרש ע"י IOC ובתיאום עם הוועדה המארגנת האמריקנית של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 LAOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organization Committee) בראשותו של הנשיא פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Ueberroth) לשָלֵש ולרַבֵּע את מחיר הזכויות עבור אולימפיאדת לוֹס אנג'לס 84' בהשוואה לתשלומים עבור זיכיונות השידור של שתי האולימפיאדות האחרונות של מוסקבה 80' ומונטריאול 76'. פיטר יוברות', ג'ון ארגיו נשיא SCCOG, ומפיק הטלוויזיה דייויד וולפר (David Wolper) (ג'ון ארגיו ודייויד וולפר נמנו על 22 החברים בוועד הפועל של הוועדה המארגנת) היוו את הצוות שניהל את המו"מ על זכויות השידורים האולימפיות וזכה להישגים מפליגים.

ב- 26 בספטמבר 1979, חמש שנים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, חתם פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) בנַגוֹיָה – יפן על הסכם מדהים וחסר תקדים בהיקפו עם רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בו LAOOC מעניקה ל- ABC את זכויות השידורים באופן בלבדי תמורת סכום שיא דמיוני של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. רון ארלדג' בעל מסורת השידורים האולימפית ברשת הטלוויזיה ABC ביקש להימנע ממכרז ומעימות עם NBC ו- CBS. הוא אמר לפיטר יוברות' כי לא יצטער על כך והבטיח לנשיא הוועדה המארגנת להעניק לו בבוא העת הצעה כספית שלא יוכל לסרב לה. הוא עמד בדיבורו. גרף המחירים נסק באופן דרמטי. צריך להבין כי רון ארלדג' (Roone Arledge) שילם שמונה שנים קודם לכן ל- COJO – הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מונטריאול 1976 תמורת זיכיון השידורים הטלוויזיוני, תשלום של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה לוועדה המארגנת של אולימפיאדת מוסקבה 1980 עבור זכויות השידורים סכום של 87.500000 (שמונים ושבעה וחצי מיליון) דולר.

ב- 3 בדצמבר 1981 חתם פיטר יוברות' הסכם זכויות שידורים עם ה- EBU (המאגד בתוכו 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות) על סך של  19.800000 (תשעה עשר מיליון ועוד שמונה מאות אלף). ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית שנגזר מהסכום הכללי של האיגוד הֶאֶמִיר ל- 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר. כפול מהמחיר ששילמנו עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980. זאת הייתה חלוקה כספית הוגנת לחלוטין על פי הפורמולה המתמטית המקובלת ב- EBU אך מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד נבהל. זה נראה לוֹ סכוּם מוגזם. הרבה מעבר ליכולותיה הכספיות הדַלות של רשות השידור. הוא נכנס לפאניקה כל אימת שדיברו על כסף וחרד למימון השידור הציבורי. ב- 1 בפברואר 1982 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם ערוץ 10 האוסטרלי על סך של 10600000 (עשרה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר. ב- 12 ביולי 1982 חתם פיטר יוברות' חוזה זכויות שידורים עם רשתות הטלוויזיה של ניו זילנד (NZTV) והפיליפינים (PTV 4). ניו זילנד נתנה לו 500000 (חצי מיליון) דולר והפיליפינים עוד 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. ב- 26 בינואר 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם Pool של רשתות הטלוויזיה היפניות על סכום של 18.500000 (שמונה עשר מיליון דולר וחצי) . ב- 1 בפברואר 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של דרום קוריאה KBS על סכום של 3.500000 (שלושה מיליון דולר וחצי). ב- 22 באפריל 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם שידורים עם איגוד השידור האפריקני URTNA המונה בשורותיו 43 רשתות טלוויזיה ורדיו תמורת 200000 (מאתיים אלף) דולר. ב- 18 במאי 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC על סך של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. ב- 20 במאי 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה OTI על סך של 2.155000 (שני מיליון ועוד מאה וחמישים וחמישה אלף) דולר. ב- 1 ביוני 1983 חתם פיטר יוברות' על הסכם זכויות שידורים עם איגוד השידור ABU (איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה) תמורת 2.000000 (שני מיליון) דולר.

בתוך הקלחת הכלכלית – כספית הבינלאומית פעלתי גם אני בה אני מדווח אודות כל פרט ותזוזה שלי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ול- סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. ניסיתי למַתֵּן את התמונה ולהסביר למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מדוע גרַף העלויות נוסק בהתמדה ולמה המדיניות המוניטארית האולימפית צוברת כל הזמן תאוצה. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבים להתנהג כרשת טלוויזיה רצינית ב- EBU ולהתאים את עצמנו למדיניות השידור והמדיניות המוניטארית של גוף השידור הבינלאומי שבו רשות השידור חברה מלאה (Active member) אם ברצוננו להמשיך ולהוביל את שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל גם בעתיד, לפחות בתחום שידורי הספורט .

טבלת השוואה של גרף זכויות השידורים (בדולרים) ששילמו רשתות הטלוויזיה באולימפיאדות מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (על פי הנתונים שסיפקה לי LAOOC).

רשתות טלוויזיה/ אולימפיאדות     מונטריאול 1976           מוסקבה 1980                לוס אנג'לס 1984

ארה"ב (ABC) סכום של                 25.000000

ארה"ב (NBC) סכום של                                                87.500000

ארה"ב (ABC) סכום של                                                                                        225.000000

EBU איגוד השידור האירופי          4.550000                  5.950000                         19.800000

יפן (NHK) יחדיו עם EBU סכום של——–>                     4.500000                         18.500000

אוסטרליה (ערוץ 10) יחדיו עם EBU סכום של—->           1.360000                          10.600000

קנדה (CBC) סכום של           360000                          1.000000                          3.000000

OTI איגוד השידור                 600000                         1.060000                            2.155000

של מדינות מרכז ודרום אמריקה

NZTV ניו זילנד                  יחדיו עם EBU                יחדיו עם EBU              סכום של 500000   

PTV 4 פיליפינים               יחדיו עם EBU                 יחדיו עם EBU              סכום של 400000      

URTNA איגוד השידור         50000                           לא שילמו                                110000

של מדינות אפריקה

OIRT איגוד השידור המזרח אירופי   2.000000           1.500000                       2.155000

ASBU איגוד השידור הערבי           75000                 300000                          350000

ABU איגוד השידור                      1.050000             450000                          2.000000

של מדינות מזרח אסיה 

KBS דרום קוריאה                    לא שילמה               לא שילמה                       3.500000 

בפגישות ההפקה בדרג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל הנוגעות לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ביקשתי לצבוע את הרקע הכספי של ההפקה בצבעים אופטימיים יותר. הצגתי בפני המנכ"ל את ההיסטוריה האולימפית המוניטארית הנוגעת ליחסי הטלוויזיה עם IOC ואת הנתונים העכשוויים של תשלומי זכויות השידורים. דיווחתי ליוסף "טומי" לפיד לצורכי השוואה את עלות פעילות השידור של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות נשיא הספורט שלה רוּן אָרְלֶדְג' באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' לעומת העלויות שלנו ושל ה- EBU  (איגוד השידור האירופי) בו אנו חברים. הפלגתי גם לעבר הקרוב. NBC שילמה תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 80' סכום של 87.500000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר. ABC שִילְשָה את המחיר והסכימה לשלם עבור לוס אנג'לס 84' כמות פנטסטית של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר . כמעט פי עשרה יותר מאשר שילמה הרשת תמורת אולימפיאדת מונטריאול 1976 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. "עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU משלמות תמורת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר, המהווה  % 8.8 בלבד מהתשלום שמשלמת רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לבדה", אמרתי ליוסף "טומי" לפיד, והוספתי, "ואילו אנחנו משלמים % 1.5 מהסכום שמשלם כל ה- EBU". זה כמובן לא הרגיע אותו ואינני יודע אם עניין אותו. יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור מעיתון "מעריב". יומון – עיתון מקומי מפורסם וראשי במדינת ישראל שעסקיו קטנטנים בהשוואה לגורמים הכלכליים האדירים המרכיבים את כל תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. הנתונים הכספיים הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי לוס אנג'לס 84' פשוט שיגעו אותו ולא נתנו לא מנוח. העסק טרד את מנוחתו. כמו בשעתו בעת סיקור משחקי מונדיאל ספרד 1982 לא הבין גם הפעם הזאת או שלא רצה להבין, מדוע יש לשלם ממון כה עצום עבור סיקור עיתונאי טלוויזיוני של משחקי לוס אנג'לס 1984. רשת ABC העשירה מימנה מכיסה כ- % 78 מהתשלום הגלובאלי של זכויות השידור האולימפיות הבינלאומיות בימים ההם. ה- EBU על 35 רִשתות הטלוויזיה המאוגדות בו (לרבות אלה של המדינות העשירות כמו גרמניה, אנגליה, איטליה, צרפת, וספרד), שילֵם 19.800000 מיליון דולר. כ- % 7 מהסכום הכללי העולמי הגלובאלי שעמד על 288.000000 (מאתיים שמונים ושמונה מיליון) דולר.

תעריפי שידורי הספורט הרקיעו שחקים בשנות ה- 80 של המאה הקודמת. רון ארלדג' היה הסמן הימני שלה. הם היו רק מבוא לסערה המוניטארית שהתרגשה על רשתות הטלוויזיה בשנות ה- 90 ואח"כ בעשור הראשון של שנות ה- 2000. רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC היה הראשון כאמור שפתח את הסכרים ב- 1979 כשניאות לשלם ל- ALOOC ו- IOC עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. היו לו סיבות טובות לשלם מחיר כה גבוה שאושרו ע"י הנשיאות שלו. הוא רצה להימנע מתִמְחוּר ומִכְרָז של הזכויות וממפגש תחרותי עם שתי הרשתות הגדולות NBC ו- CBS, וידע כי למרות התשלום העצום עדיין ABC תרוויח בשל הרייטינג הנכבד שצפוי לשידורים האולימפיים ובעקבותיו הפרסומות שלא רק שיכסו את ההשקעה אלא יניבו גם רווחים נאים. אֵילוּ היו חוקי ההיצַע והביקוש בשוּק שידורי הספורט בטלוויזיה. צָצוּ מקורות שידור חדשים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות של כבלים וצלחות לוויין. נוצר פרוספריטי אדיר של ממש לשידורי הספורט מכל הסוגים. רשתות הטלוויזיה הסכימו לשלם מרצונן מבלי שאיש יכפה עליהן מחירי אסטרונומיה. לא תמורת גסטרונומיה אלא בעבור רצונו הכֵּנֶה של האדם באשר הוא לשעשע את עצמו בהתבּוֹננוּת באמצעות מסכי הטלוויזיה הבינלאומיים בגלדיאטורים המודרניים מכל רחבי תבל . מעוּדנים מאלה של הקוליסאום הרומאי אך מתגוששים ונלחמים איש ברעהו בזירות הספורט האולימפיות בלא פחות נחישוּת. בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ערך IOC מחקר משלו המציג את תשלומי הטלוויזיה עבור זכויות השידורים עבור אולימפיאדות הקיץ והחורף בין 1976 ל- 1996. זה לא היה עוד סוד כי האולימפיאדה באשר היא הפכה להצגת הספורט הנצפית ביותר בטלוויזיה וגם היקרה ביותר בעולם.

ב- 12 בדצמבר 1982 התקיימה פגישת ההפקה הראשונה הנוגעת לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בדרג מנכ"ל רשות השידור . בפגישה הזאת נטלו חלק מנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבוריתטוביה סער , נקדימון "נקדי" רוגל יועץ המנכ"ל, אנוכי, מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל" אברהם לָאלוֹ, מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" יגאל רוֹם, מנהל מחלקת קול ותקשורת בטלוויזיה מיכה לויירר, מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה גבי פישר, סמנכ"ל כספים יוחנן צנגן, המשנה למנכ"ל שלמה עבדי ז"ל, מנהל שירותי הנדסה ברדיו "קול ישראל" יוסף טרגן, מנהל הרדיו בשפה הערבית אדמונד סחייק, מנהל הרדיו בשפה העברית גדעון לב ארי ז"ל, ו- ד. שגיב. זאת הייתה הפעם הראשונה בה הצעתי להנהלה תכנון מקיף של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשלוש הרמות : תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי. זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית על פי נוסחת חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU איגוד השידור האירופי (Eurovision Cost Sharing Formula) עמדו על כ- 200000 (מאתיים אלף) דולר היו גלובאליות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רשאית לשַדֵר שעה או מאה שעות כרצונה אך מחיר הזכויות איננו משתנה. גם התשלום עבור השימוש שלנו בשלושת ערוצי ה- Multilateral הלווייניים של ה- EBU (ה- Primary, ה- Major 1, ו- Major 2) המעבירים את שלשות הסיגנלים של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC המכסה את התחרויות, מלוס אנג'לס לאירופה (וישראל) היה קבוע ובלתי משתנה ללא קשר לכמות השימוש בהם. אלה היו חוקי ה- EBU על פי ההסכמות שהושגו עם מרבית נציגי כל רשתות הטלוויזיה כולל אותי כנציג IBA. אחד העקרונות של פילוסופיית השידור של איגוד השידור האירופי מלוס אנג'לס 84' גרס כי שני התקצירים מהמשחקים האולימפיים A ו- B בני שעה וחצי כל אחד ש-EBU מתכוון להפיק בעת המשחקים עבור הרשתות שלו ולשגרם לאירופה, אינם אמורים לכלול את חומרי התחרויות שמועברים בשידורים ישירים בשלושת ערוצי ה- Multi, למעט תזכורות ערוכות קצרצרות של תחרויות גמר או אירועים חשובים אחרים על פי כמות העניין בהם. לכן חשוב להקליט כל העת באולפן בירושלים את שלושת ערוצי ה- Multilateral הנושאים עליהם את התחרויות האולימפיות החשובות המשודרות בשידור ישיר לרבות אלה של הא"ק, השחייה, וההתעמלות שהם תמצית המשחקים האולימפיים. זה היה עיקרון תוכניתי מקודש ש- EBU לא התכוון לסטות ממנו. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה חשדן. הוא התכוון לסגור את הבניין בתקופת שידורי האולימפיאדה ב- 02.00 לכל המאוחר בניסיון לחסוך תשלום גבוה עבור שעות נוספות לעובדים, ובהנחה שממילא נקבל את החומרים שלא הקלטנו לעצמנו ו/או לא שידרנו בשעות הקטנות של הבוקר, באמצעות תקצירי A ו- B. הוא ביקש ממני ב- 10 באוקטובר 1982 הוכחה לטענותיי כי יש הפרדה כמעט מוחלטת בין חומרי השידורים הישירים הרצים על ערוצי ה- Multi לבין החומרים המרכיבים את תקצירי A ו- B, והבין שטעה.

טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1982. מסמך ה- EBU המגדיר ומסביר את פילוסופיית השידור הלוויינית ה- Multilateral  ואת תפקידם והכנתם של שני התקצירים האולימפיים A ו- B במסגרת השידורים של ה- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצעת השידורים המוקדמת שלי הוגשה כפקודת מבצע להנהלה במועד, שנה ושמונה חודשים בטרם טקס הפתיחה. הצעתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל (בן 86, היום) לשָדֵר כ- 110 שעות אולימפיות בתקופה של 16 ימים. 67 שעות מהן בשידור ישיר ו- 43 שעות מוקלטות בפרק זמן של כשבועיים וחצי. טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 84' נקבע לשבת – 28 ביולי 1984 בשעה 16.30 (02.30 שעון ישראל של יום ראשון – 29 ביולי 1984, הפרש השעות בין לוס אנג'לס עמד על עשר שעות) באִצטדיון ה- Memorial Coliseum. באצטדיון הזה נערך בשעתו טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. טקס הנעילה היה אמור להיערך כעבור 16 ימים ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984. יוסף "טומי" לפיד נרתע מההיקף. הוא הבין שתחרויות הגמר המעניינות של ענפי הספורט המרכזיים מתרחשות בשעות שבין שתיים לפנות בוקר ונמשכות עד שש בבוקר אך ביקש לדחות את העניין. "יהיה לנו עוד מספיק זמן לחשוב על זה", אמר. הוא נימק את הדחייה בצורך להתעמק בתוכנית שידורים כל כך רחבה ומפתה המתפרשת על פני כל שעות הלילה והבוקר . דחיית ההחלטה העניקה לו זמן נוסף להתלבט בסוגיה שהעסיקה אותו , בצורך של העם לישון בלילה. השידורים האולימפיים מדירים שינה מצופי הטלוויזיה והאנשים צריכים לקום למחרת ליום עבודה. יוסף "טומי" לפיד ביקש ממנהלת לשכתו רוחמה איילון לרשום בסיכום הדברים כי השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984 יימשכו בינתיים עד שתיים לפנות בוקר (02.00). לא מאוחר יותר. כבר אז חשש מהתוכנית אך הודה לי על הפרזנטציה ועל האמביציות.

טקסט מסמך : 12 בדצמבר 1982. סיכום פגישת ההפקה הראשונה בדרג מנכ"ל רשות השידור של כיסוי ושידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (עמוד מס' 1 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 בדצמבר 1982. סיכום פגישת ההפקה הראשונה בדרג מנכ"ל רשות השידור של כיסוי ושידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (עמוד מס' 2 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מהלוגיסטיקה המורכבת, המסובכת, והמרוחקת הנוגעת ל-הפקת חטיבת הספורט בפיקודי את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

למרות פער הזמנים של עֶשֶר שעות בין שעוני הקיץ של לוס אנג'לס ושעון ישראל הצעתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר ישיר כל לילה מאחת עשרה עד שֵש אוֹ שבע בבוקר כפי שתכננו לעשות מרבית מדינות ה- EBU, וכן לשדר שלוש שעות תקצירים יומיים מיוחדים מוקלטים בשעות הבוקר והעֶרֶב למען אותם הצופים שאינם יכולים לצפות בשידורים הישירים המאוחרים בשעות הקטנות של הלילה ואשמורת בוקר. האירועים האולימפיים החשובים והמעניינים כמו תחרויות הגמר של תחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, כל משחקי הגמר בענפי הכדור, תחרויות האִגרוף, ותחרויות הרכיבה על סוסים נועדו ותוכננו ע"י הוועדה המארגנת להיערך מחצות שעון ישראל במשך שש או שבע שעות, עד אור הבוקר על פי שעון ישראל. לֶקֶט האירועים האולימפיים הראשון בן כשעתיים תוכנן להיות משודר בתשע בבוקר, ולֶקֶט נוסף בן שעה משמונה בערב עד תשע – שעת תחילת "מבט". שעות השידור היו באמת בלתי קונבנציונליות אך היה לכך תקדים שמונה שנים קודם לכן בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. דוּבַּר באירוע שיא הנמצא בפסגת הספורט העולמי ובעל עניין ציבורי רחב שספורטאים ישראליים נוטלים בו חלק. זאת גם הייתה תקופת שידורים נוחה. החופש הגדול יהיה בעיצומו. כמיליון תלמידים וסטודנטים במדינת ישראל יימצאו בחופשה מלימודיהם.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה מודע כמובן להצטרפות האוטומטית שלנו למערכת השידור ה- Multilateral של ה- EBU. זה הקל במשהו על מצוקותיו. הוא חרד לכל דולר שדלף מהמסננת ויצא מהקופה הציבורית וניסה להתערב בכל פרט. עלויות הלוויינים הדאיגו אותו, מחירי קווי השידור ומכונות ה- VTR הדירו שינה מעיניו, הוצאות הדיור של המשלחת הטלוויזיונית הישראלית שהתכוונתי לשכן אותה במלון "Holiday Inn" בהוליווד, אחד המלונות ש- EBU שריין עבור רשתות הטלוויזיה שלו – שיגעו אותו. הוא היה לָחוּץ.

בינתיים הקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU לשידורי לוס אנג'לס 84' בראשותם של הנורווגי  יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) מ- NRK  ומהנדס הטלוויזיה הצרפתי לוסיין בּאנטון (Lucien Banton) מ- TDF מיסדה שלושה ערוצי שידור טלוויזיה Multilateral על שלושת הלוויינים האטלנטיים, ה- Primary , 1 Major , ו- 2 Major, לצורך העברת השידורים הישירים מלוס אנג'לס לאירופה וישראל. התקדמות עצומה לעומת אולימפיאדת מונטריאול 1976 שם עמד לרשות ה- EBU רק ערוץ Multilateral בודד. אופציות השידורים תפחה ללא הכר ועמה גם הממון שאמור לממן כמות שידורים ענקית שכזאת. חלו שינויים גם בקבוצה המבצעית של ה- EBU של לוס אנג'לס 84'. מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ נשכר ע"י רוּן אָרְלֶדְג' ורשת הטלוויזיה המארחת ABC לארגֵן ולנהל את ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים האולימפי הבינלאומי טלוויזיה ורדיו, הממוקם באולפנים הישנים של חברת הסרטים 'קולומביה' בלוס אנג'לס. מהנדס הטלוויזיה הצרפתי לוּסְיֵין בַּאנְטוֹן תפש את מקומו.

בראשית יוני 1983 צעדה ההפקה עוד צעד אחד לפנים. שוב נערכה פגישה רמת דֶרֶג בראשות מנכ"ל רשות השידור אליה הוזמנו גם מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף ביניא. הוועדה המארגנת LAOOC הציעה ל- EBU פתרונות אכסון במלונות בעיר. המלון הזול ביותר היה Holiday inn במחיר של 112 (מאה ושנים עשר) דולר ללילה ליחיד ו- 180 (מאה ושמונים) דולר לחדר זוגי. יוסף "טומי" לפיד התחלחל מהעלויות והטיל עלי ועל יועצו נקדימון "נקדי" רוגל לטפל במציאת דיור חלופי זול יותר, משל היינו אזרחי העיר . העלות כה הטרידה אותו. הוא חשש לכל דולר שהושקע בהפקה האולימפית של לוס אנג'לס 84' . סיפרתי לו כי אני מכיר ישראלי יורד המתגורר בלוס אנג'לס כבר שנים רבות בשם אליהו מרמור ששיחק פעם בקבוצת הכוח ר"ג. יוסף "טומי" לפיד נתלה בתקווה. "דבר עמו", אמר לי והוסיף , "אולי הקהילה הישראלית – יהודית בעיר תסכים להעניק סידורי לינה ותיאות לארח את משלחת רשות השידור". בראשית אוקטובר 1983 טס מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (הבוס הישיר שלי) לחו"ל על מנת להשתתף בוועידת קורפו. המנכ"ל דרש ממנו לסייר בלוס אנג'לס ולמצוא פתרונות דיור עבור משלחת רשות השידור. בינתיים הלכו ואזלו אופציות המלונות שהציע ה- EBU. עם שובו ארצה כתב לו יאיר שטרן דו"ח אודות וועידת קורפו, והדגיש גם כי האפשרות הזולה והטובה ביותר מבחינת רשות השידור תהיה אם אנשי המשלחת לאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' יתגוררו במלון Holiday Inn כפי שהציע בזמנו יואש אלרואי. הוא האיץ בו לבצע את ה- Booking מהר ככל האפשר בטרם יהיה מאוחר מידי. מנכ"ל רשות השידור הודה לו על מאמציו ושיגר לו מכתב מיוחד בו רשם, "…אני מעריך מאוד את המאמץ שהשקעת ומקבל את הצעתך ביחס לאכסון…", ודאג להוסיף בסיומו, "…יש להניח שאם תימשך המצוקה הכספית הנוכחית עד לקיץ הבא  תצטרך הרשות לתת דעתה על היקף כיסוי האולימפיאדה…".

הוברר כי כל הניסיונות של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לעקוף את מהלכי הדיור של ה- EBU באמצעות יאיר שטרן, אליהו מַרְמוּר, ואמיר שביב (איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה שליח קק"ל בלוס אנג'לס) נכשלו לחלוטין. שבתי לפתרונות הדיור שהציע לי ה- EBU ושכרתי ברגע האחרון את כמות החדרים הנחוצה במלון Holiday Inn ברובע הוליווד. המחיר נסב ל- 112 דולר ללילה. נטלתי את האחריות והגנבתי לחדרי את פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הקיבוצניק מכפר המכבי שהרשות שילמה לו פרוטות ולא היה לו היכן ללון, וביקשתי מנסים קיוויתי להכניס בהסתר לחדרו את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן. בגדתי באמון הנהלת המלון. את קצבת האש"ל היומי שקבלתי מהרשות חלקתי עם יוסף טלקי.

                                                                                                                               טקסט מסמך : 12 באוקטובר 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מודה למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן על המאמץ שהשקיע במציאת דיור למשלחת הטלוויזיה ישראלית בלוס אנג'לס, המסקרת את המשחקים האולימפיים של ל. א. 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במקביל לפתרונות הדיור הטיל המנכ"ל עלי ועל נקדימון רוגל לבדוק את ההתחברות שלנו למערך שידורי ה- Multilateral  של ה- EBU . על המשנה שלו רון נחמן (מאוחר יותר ראש עיריית אריאל) הטיל לטפל בבעיית הביטחון של משלחת הטלוויזיה והרדיו. "לאור האסון במינכן 1972 אני עומד על כך כי לפני צאת המשלחת שלנו ללוס אנג'לס ייעשו כל הסידורים הביטחוניים כמתבקש מהתנאים בארה"ב", כתב ב- 5 ביוני 1983 לרון נחמן.

טקסט מסמך : 1 ביוני 1983. סיכום פגישת הפקה מס' 2 בדרג מנכ"ל רשות השידור (יוסף "טומי" לפיד) הנוגעת לשידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך :  5 ביוני 1983. מסמך מנכ"ל רשות השידור למשנה שלו רון נחמן הנוגע לאבטחת משלחת רשות השידור בעת מילוי תפקידה בסיקור המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 13 ביוני 1983 נועדתי במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה עם יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל לפגישה המסבירה לו את פילוסופיית השידור ה- Multilateral של הקבוצה המבצעית של ה- EBU בלוס אנג'לס 1984 בראשות יארלה הויסאטר ולוסיין באנטון . יכולת הפצת השידורים הלווייניים מלוס אנג'לס לאירופה וכמובן לישראל, ובמקביל יכולות תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים לקלוט את אותם שלושת הסיגנאלים של הטלוויזיה. זה היה באופן טבעי אלמנט מכריע בטיב וכישרון הסיקור שלנו את המשחקים. פַּרָסְתִּי בפני נקדימון רוגל בחדר את מפת התקשורת הלוויינית הבינלאומית והסברתי לו כיצד מערך השידור המורכב הזה עובד [3]. ארה"ב העבירה את השידורים האולימפיים לאירופה באמצעות שלוש תחנות קרקע שלה. תחנת הקרקע בג'יימסבורג בחוף המערבי בקליפורניה הייתה אמורה לשדר את הסיגנל האולימפי של לוס אנג'לס 1984 ללווייני האוקיינוס השקט. מדינות אירופה המערביות ביותר כמו ספרד, פורטוגל, ואיסלנד יכלו לקלוט את הסיגנאל הזה. תחנות הקרקע בחוף המזרחי, אִיטָאם ואֶנְדוֹבֶר, נועדו לשדר את הסיגנל האולימפי של לוס אנג'לס 1984 בכיוון שלוש הלוויינים האטלנטיים : ה- Primary, ה- Major 1, וה- Major 2.

טקסט תמונה : זוהי צלחת האנטנה הענקית שהוצבה בתחנת הקרקע ללוויינים "איטאם" (Etam) במערב ווירג'יניה. תפקידה היה להעביר את סיגנל השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ללוויינים האטלנטיים. שימו לב ליחסי הגודל שבין האנשים והרכבים בתחתית התמונה לבין קוטרה הענקי של הצלחת. (התמונה באדיבות Comsat. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). סעיף [4].

תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה התפתחה והתרחבה מאוד בהשוואה למבצעי השידור הבינלאומיים הקודמים שלנו, מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל בטורינו בקיץ 1979. הייתה לה את היכולת הטכנולוגית להתחבר אל שלושת הלוויינים האטלנטיים. ערוצי השידור ה- Multilateral האלה היו אמורים להעביר לאירופה מארה"ב יותר מ- 1000 (אֶלֶף) שעות טלוויזיה. רשות השידור הישראלית בשל חברותה המלאה ב- EBU מימנה את חלקה בזכויות השידורים וגם בעלויות הטכנולוגיות של מערך התיאומים וההפקה של ה- EBU לרבות מערך השידור הלווייני המורכב הזה [5].

טקסט תמונה : 1984. זוהי תחנת הקרקע ללוויינים במישור עמק האלה ליד ירושלים. גבריאל שקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ויצחק נגל מנהל תחנת עמק האלה הרחיבו עד למאוד את אופציות התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית יכולה הייתה עכשיו לשדר והעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים את אירועי הספורט של אולימפיאדת לוס אנג'לס בקיץ 84'. ממקום התרחשותם לאולפנים בירושלים . ההחלטה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל "להשכיב את העם לישון" הייתה החלטה מקצועית אומללה . אורי פורת ז"ל יורשו של יוסף "טומי" לפיד בתפקיד ביטל אותה מכל וכל. (לע"מ תמורת תשלום).

עוד באותו היום הטיס נַקְדִימוֹן "נקדי" רוֹגֵל ז"ל את מסמך הסיכום של השידורים הלווייניים מלוס אנג'לס לירושלים אל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.

טקסט מסמך : 13 ביוני 1983. המסמך ששלח נקדימון "נקדי" רוגל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד הנוגע להיערכות הטלוויזיה להעברת שידורים לוויינים מאולימפיאדת לוס אנג'לס לאולפן בירושלים על שלושת הלוויינים האטלנטיים ה- Primary, ה- Major 1, וה- Major 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשל הפרש 10 שעות בין שעון ירושלים לשעון לוס אנג'לס, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מבקש לשדר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס עד 01.00 שעון ישראל ולכל המאוחר עד 02.00 שעון ישראל כדי להשכיב את האומה לישון ולאחל לה ברכת לילה טוב, על מנת ו-כדי שיהיה לה די כוח להשכים לעבודת עמל למחרת היום. כל תחרויות הגמר בכל המקצועות באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נערכו בין 02.00 ל- 08.00 שעון ישראל. 

שלושה חודשים אח"כ ב- 5 בספטמבר 1983 התקיימה בבניין "כלל" פגישת ההפקה השלישית בדרג מנכ"ל רשות השידור. הגעתי לפגישה מצויד בספר השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' שחיברתי זה מכבר והיה בעצם פקודת מבצע מתוקנת לזו שהוצגה ב- 12 בדצמבר 1982 בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ידעתי כבר בבטחה כי שלושת הלוויינים האטלנטיים מוכשרים לשאת את מכלול השידורים ה- Multilateral של ה- EBU. ביקשתי לשדר לפחות 115 (מאה וחמש עשרה) שעות ולהרחיב ולהעמיק את השידורים הישירים האלה הכוללים את תחרויות הגמר הגדולות לגברים ו-נשים ב- א"ק, שחייה, התעמלות, ומשחקי הגמר של הכדורסל, הכדורעף, הכדורגל, והכדוריד – שנמשכו עד שש או שבע בבוקר שעון ישראל. אבל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שוב היסס ופסח על הסיפים. הוא ניצב בפסגת השידור הציבורי אך לא היה באמת איש טלוויזיה שַש אלי קרב. שום דבר לא הפריע לו ולא מנע ממנו לרשום את שמו באותיות של זהב כגדול המנכ"לים בהיסטוריה של הרשות כמי שהציב בגדול את השידורים האולימפיים על מפת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא תמיד נסוג למִצְעַר ברגע האחרון מסיבה ממלכתית כלשהי כפי שטען. הוא אכזב אותי.

יוסף "טומי" לפיד התלבט ולבסוף דחה את הצעת השידור הרחבה שלי והחליט להסתפק בתוכנית מצומצמת. התפתח בינינו וויכוח על מהוּת והיקף השידור של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 והמחויבות של הרשות השידור להעביר את מלוא האינפורמציה למשלם האגרה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהייתה לו נטייה ברורה לחנֵך ולהגֵן על האומה טען בלהט, "…העם צריך לישון בלילה כדי לקוּם רענן בבוקר ליום עבודה חדש. השידורים האולימפיים הממלכתיים מהווים פיתוי חזק מידי ויחבלו במאמץ העבודה של העם…". על כן פסק בהחלטיות טקסט שקבר את כל תוכניותיי ושאיפותיי : "…יואש אלרואי, הנני מורה לך לשָדֵר בתשעה ימים מתוך 16 ימי האולימפיאדה שעתיים בלבד מאחת עשרה בלילה עד אחת אחר חצות, ובשבעת הימים האחרים אני מרשה לך לשָדֵר שלוֹש שעות עד שתיים אחר חצות. אתה תבחר את חלוקת הימים…". הייתי המום. לא כך דמיינתי לעצמי את הפקת הצגת הספורט הגדולה בעולם, הלוא הם שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. נדהמתי מהאיש שהיה אמור להיות שַר השִידוּר של העַם ולפתע הפך לשַר השֵינָה שלוֹ. תמהתי לעצמי כיצד יכול להיות שאיש חכם מסוגו שהיה אמור להיות מנהיג רשות השידור ולהקרין על העובדים – מוותר על כמות ואיכות גם יחד, ונסוג מהאמביציה הטבעית החשובה ביותר של הטלוויזיה באשר היא התומכת בעיקרון השידורים הישירים. חשתי כי יוסף "טומי" לפיד מתנהג כמין עצלן נרפה (הוא לא היה כזה) ומתייצב מרצונו במקום האחרון בשורת העובדים שלוֹ. מנהל הטלוויזיה טוביה סער תמך בהצעת השידורים אולימפיים הנרחבת שלי אך כהרגלו נמנע מלומר זאת בגלוי. יוסף "טומי" לפיד ידע כי הוא ממילא משלם תשלום גלובאלי עבור זכויות השידורים והשימוש בלוויינים. אף על פי כן החליט לא לנצל ניצול מרבי את השיטה שממילא כבר שילם בעבורה. טוביה סער ציית בעל כורחו לרעיון הצִמצום של יוסף "טומי" לפיד. דפי הסיכום של פגישת ההפקה השלישית מ- 5 בספטמבר 1983, פחות מאחד עשר חודשים בטרם טקס הפתיחה של המשחקים, הוכיחה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא עדיין פרובינציאלית ומפגרת עד למאוד בכל תחום של הפקה, תעוזה, ושאפתנות של רשת תקשורת מובילה. איזה מובילה ואיזה נעליים. כמויות ואיכויות שידור שלה היו מגוחכות. בעוד מרבית המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU עשו מאמצים גדולים להעניק מימדים חדשים לשידורי לוס אנג'לס 1984 על פי האפשרויות הטכנולוגיות והתוכניתיות שהגישו להם ה- Host broadcaster האמריקני רשת הטלוויזיה ABC בראשות רון ארלדג' והקבוצה המבצעית של ה- EBU בראשות יארלה הויסאטר ולוסיין באנטון, הרי שמנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הסתגר בדלת אמותיו בתירוץ שעם צריך לישון כדי שיהיה נכון להשכים בבוקר ליום העבודה הממתין לו. צמצום השידורים חשב יצמצם את העלויות הטכנולוגיות היחסיות שתבע מאיתנו ה- EBU (כמו מכל רשת טלוויזיה אחרת החברה באיגוד) ואת התשלום עבור שעות נוספות לעובדי הטלוויזיה בשעות הקטנות של הלילה והשעות המוקמות של הבוקר.

טקסט תמונה : קיץ 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. זהו השרטוט המקורי שלי מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של הידורים הישירים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. השרטוט הנ"ל מציג את מערך התקשורת הלוויינית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפי שהכנתי והסברתי את תוכנו בסתיו 1983 למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. עמדו לרשותו כל האופציות הטכנולוגיות להביא את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי לוס אנג'לס 84' לכל בית בישראל, אך הוא בחר בדרך אחרת והחליט להשכיב את העם לישון. כאילו שזה היה תפקידו כמנכ"ל רשות השידור (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי הנוגע ל- שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 בספטמבר 1983. דפי הסיכום של פגישת ההפקה ה- 3 בדרג מנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 1 מתוך 2) הנוגעת לסיקור והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התעקש על סגירת השידורים האולימפיים באחת בלילה או לכל המאוחר ב- 02.00. הוא טען כי האומה צריכה ללכת לישון מפני שהאומה אמורה להשכים בבוקר ליום של עמל ועבודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער תמך בגרסתי אף העדיף לשתוק. בכך עודד את קו המחשבה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואת מעמדו כאילו היה חבר בטריבונאל העם וכביכול ידע מה טוב לו. הרעיון לצמצם את השידורים כדי להשכיב את עם ישראל לישון היה מגוחך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 בספטמבר 1983. דפי הסיכום של פגישת ההפקה ה- 3 בדרג מנכ"ל רשות השידור (עמוד מס' 2 מתוך 2) הנוגעת לסיקור והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התעקש על סגירת השידורים האולימפיים באחת בלילה או לכל המאוחר ב- 02.00. הוא טען כי העם צריך ללכת לישון מפני שהעם אמור להשכים בבוקר ליום של עמל ועבודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער תמך בגרסתי אף העדיף לשתוק. בכך עודד את קו המחשבה של מנכ"ל רשות השידור כאילו היה חבר בטריבונאל העם וידע מה טוב לו. הרעיון לצמצם את השידורים כדי להשכיב את עם ישראל לישון היה מגוחך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער הרי מעולם לא העז להתווכח ולהמרות את פיו של האיש שמינה אותו לתפקיד הרם. טוביה סער חסה בצלו של יוסף "טומי" לפיד. הוא העריך מקצועית את יוסף "טומי, לפיד הערכה רבה. כאשר קרבו ימיו של יוסף "טומי" לפיד לפנות ב- 1 באפריל 1984 את כֵּס המנכ"ל לטובתו של אורי פורת היה זה טוביה סער שהלך להשתדל אצל הפוליטיקאים כדי שאלה יימנו את יוסף "טומי" לפיד לקדנציית ניהול רצופה שנייה בת חמש שנים עד 1989. אין ספק ששררו ביניהם יחסי רעות ואחווה. קשר העבודה שלהם האחד עם השני היה סימביוטי. יוסף "טומי" לפיד אהב מצדו את טוביה סער וראה בו מנהל טלוויזיה מצוין, אחראי, ונאמן.

יוסף "טומי" לפיד חשק מאוד בהארכת המינוי שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ב- 29 בפברואר 1984 שלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מכתב תודה אישי נרגש ומילות הערכה חמות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער על פועלו ושתדלנותו אצל שר החינוך והתרבות זבולון למען מינויו כמנכ"ל הרשות לתקופת כהונה שנייה, "טוביה יקירי", פנה אליו בכתב ידו הגס ולא פוטוגני והוסיף, "אני רוצה להודות לך על גילוי הידידות האישית והעמיתות המקצועית בלכתך אל שר החינוך למען המשך כהונתי. הייתה זו מחווה בלתי רגילה ביחסי העבודה במדינה בכלל וברשות בפרט, ועצם הליכתכם, בצד התועלת שבה, היא אות כבוד בשבילי ופרס על המאמצים הרבים שהשקעתי בטיפוח יחסי הרֵעוּת שבינינו". המסמך שרד את מאורעות הזמן ונשמר. זה כידוע לא עזר ליוסף "טומי" לפיד ז"ל. ראש הממשלה יצחק שמיר החליט למנות באפריל 1984 את אורי פורת ז"ל עיתונאי וותיק בעיתון "ידיעות אחרונות" והאיש ששימֵש יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין, לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו.

טקסט מסמך : 29 בפברואר 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מודה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער על גילוי הידידות האישית והעמיתות המקצועית בלכתו אל שר החינוך זבולון המר והשתדלותו למען המשך כהונתו של יוסף "טומי" לפיד בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הקדנציה של יוסף "טומי" לפיד החלה ב- 1 באפריל 1979 ועמדה להסתיים ב- 1 באפריל 1984. המכתב מודפס, אך הפנייה אל הנמען נעשתה בכתב יד ובסגנון חם. "טוביה יקירי", פנה אליו יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טוביה סער זוכר בהערצה את יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו לפני 14 שנים ב- 2007 בדירתו הפרטית בשיכון בבלי, כלהלן : "הערכתי מאוד את טומי לפיד כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה איש ציבור בעל יושרה, הגון, ואחראי. רציתי מאוד שממשלת ישראל תמנה אותו לתקופת כהונה שנייה. בדיעבד צדקתי. אי אפשר היה להשוות בין רמת הניהול של טומי לפיד לבין הבינוניות שאפיינה את ימיו של אורי פורת שבא אחריו. טומי לפיד היה אישיות דגולה, מנכ"ל למופת, דאג למנהל תקין וידע לנהל את המערכת בצורה חכמה. אורי פורת לעומתו היה מנכ"ל גרוע ומנהל לא מקצועי. הוא כל הזמן דיבר עם העובדים מאחורי גבי וללא ידיעתי. ידעתי שלא אמשיך להיות מנהל הטלוויזיה בתקופתו. החלטתי לפרוש בגללו מרשות השידור לאלתר".

טקסט תמונה : שנת 1984. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער היה מתומכיו הנאמנים והמובהקים של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער היה איש נבון וחכם וגם מוכשר אולם יוסף "טומי" לפיד האפיל עליו בסמכויותיו. אהבתי והערכתי את טוביה סער אז וגם היום. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההחלטה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, "להשכיב את העַם לישון בלילה כדי שיוכל להשכים קום בבוקר לעבודת היום בתקופת שידורי לוס אנג'לס 1984", הייתה נסיגה גדולה בחשיבה טלוויזיונית לאומית, ופירוש שונה למונח תקשורת המונים במדינה חופשית, ואולי גם חוסר הבנה של המנהיג העליון את תפקיד המדיה האלקטרונית. יוסף "טומי" לפיד קומם אותי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי התירו לאלכס גלעדי לשדר ישיר בשעות הלילה הקטנות את כל תחרויות הגמר בענפי הספורט המרכזיים בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 בקנדה. הם בניגוד ליוסף "טומי" לפיד לא התיימרו להשכיב את העם לישון. היעדר יוזמת שידור של מנכ"ל הרשות שהוא גם העורך הראשי של שידורי הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית, בתירוץ וטענה שהעם צריך לישון בלילה, היה סימפטום מובהק של רשת שידור מונופוליסטית. יוסף "טומי" לפיד ביקש לקבוע ולהחליט מה טוב לאומה הישראלית ומה רע לה. ניסיתי לשכנע אותו לחזור בו מהחלטותיו הבלתי הגיוניות. אינסטינקטיבית יריתי לעברו, "המנכ"ל, מה פתאום אתה דורש ממני לנעול את השידורים באחת או בשתיים בלילה כדי להשכיב את העם לישון", והוספתי בטון נרגז, "הִנְך שַר השִידוּר – ולא שַר השֵינָה !". זה לא הֵזיז לוֹ. הוא סבר שאני חצוף, ואני סברתי שהעם נבון דיו להחליט בעצמו מה טוב לו ומה עדיף בעיניו, שֵינָה או צפייה באינפורמציית ספורט טלוויזיונית ראשונה במעלה. המשכתי לטעון, "תפקידנו לשָדֵר את האולימפיאדה בהיקף מלא ולהציע לצופים את אופציית הבחירה בשידורים הישירים, בדיוק כפי שנוהגות כל רשתות הטלוויזיה באירופה המאוגדות ב- EBU  וגם ב- OIRT.  מי שירצה לצפות בשידורים הישירים בטלוויזיה – יצפה, ומי שירצה לישון – יישן". יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי ישב לידי ומילא את פיו מים. האצתי בו שיתמוך בי אבל הוא שתק. גם הוא כמו טוביה סער לא הצטרף למאבק השידור שלי נגד מנכ"ל רשות השידור. ב- 13 באוקטובר 1983 שלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה טוביה סער מסמך ובו ממצאי הסֶקֶר שערכה מיכל כספי (אשת סקרי הצפייה ודעת קהל ברשות השידור במשך שנים רבות) הנוגע לצפייה במשדרי הא"ק הישירים של הטלוויזיה הישראלית שסיקרה את תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי בחודש אוגוסט 1983 (בדרך כלל בשעות אחה"צ). התברר כי הצפייה במשדרים הישירים אחה"צ של אותה אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983 זכתה לרייטינג נמוך לעומת השידורים החוזרים והתקצירים המוקלטים בערב. הוא נתלה בכך גם לגבי שידורי הטלוויזיה העתידיים מלוס אנג'לס 1984, לא כל שכן כשמדובר בשעות הלילה הקטנות ואשמורת בוקר. אך לא זאת הייתה הסיבה האמיתית אותה חשף בנימוקיו הקודמים. "העם צריך לישון", סב על עקביו, ואמר וחזר על כך כמה וכמה פעמים. הוא באמת חשב ככה שזאת האחריות האישית שלו כמנכ"ל רשות השידור. העם צריך לישון והוא יוסף "טומי" לפיד שר השֵינָה שלוֹ.

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1983. המסמך ששלח מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה טוביה סער בו הוא קובע, "ממצאי סקר הצפייה הנוגע לשידורים הישירים שנערכו אחה"צ במסגרת אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 זכו לצפייה נמוכה. אם זה נכון לגבי שידורים ישירים אחה"צ, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשידורים בשעות הקטנות של הבוקר. רקע זה חייב להנחות אותנו בשידורים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יוסף "טומי" לפיד הרגיש שהוא כמנכ"ל של רשת שידור ציבורית – ממלכתית אחראי גם למוּסַר העבודה של העם בישראל ולא רק למוּסַר הצפייה שלוֹ בטלוויזיה. הוא לא שינה את דעתו עד שהוחלף ע"י אורי פורת ב- 1 באפריל 1984. ב- 8 במארס 1984 כשלושה שבועות לפני שסיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור כינס יוסף "טומי" לפיד את פגישת ההפקה הרביעית והאחרונה בהשתתפותו. מהנדסי הטלוויזיה באו בדרישות טכניות לקראת שידור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ותבעו לרכוש ציוד נוסף בעלות של 100000 (מאה אלף) דולר. וועד הטכנאים דרש מהנהלת רשות השידור תשלום של % 1200 (אלף ומאתיים אחוזים) לכל שעת עבודה נוספת. רדיו "קול ישראל" דרש לשלוח שלושה שדרים (כמו הטלוויזיה). ההפקה הייתה במצוקה אבל לא המנכ"ל. הוא ידע כבר שהוא הולך הביתה והדרישות האלה כפי שהן מופיעות בדף סיכום הפגישה שרשמה מנהלת לשכתו רוּחָמָה אַיָילוֹן יהיו מנת חלקו של מנכ"ל רשות השידור הבא.

טקסט מסמך : 8 במארס 1984. פגישת הפקה מס' 4 בהשתתפות הדרג העליון של מנכ"ל רשות השידור הנוגעת לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מהנדסי הטלוויזיה דרשו מיוסף "טומי" לפיד ז"ל רכישת ציוד טכני בשווי 100000 (מאה אלף) דולר לקראת השידורים האולימפיים, וועד ההנדסה דרש ממנו שכר בגובה % 1200 (אלף ומאתיים) בגין כל שעה נוספת בשעות הקטנות של הלילה ושעות הבוקר המוקדמות בתקופת האולימפיאדה. זה היה כשלושה שבועות בטרם סיים את הקדנציה שלו בת חמש שנים כמנכ"ל רשות השידור. הוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא התמודד עם הבעיות החדשות והשאיר אותן ליורשו אורי פורת ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם הופעתו של מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל ב- 1 באפריל 1984 השתנתה מקיר לקיר הקונספציה המגוחכת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (היוצא) בה הוא מבקש "להשכיב את העם לישון".

יוסף "טומי" לפיד ז"ל אישר לי לקחת עמי ללוס אנג'לס משלחת שידור מצומצמת מאין כמותה בת 12 אנשים בלבד ליעד שידור כל כך מורכב. בכך אימץ את תקדים מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג מאולימפיאדת מינכן 1972 וקבע תקדים אבסורדי למנכ"לים שבאו בעקבותיו באולימפיאדות בשנים הבאות. באולימפיאדת לוס אנג'לס נטלו חלק 6797 ספורטאים וספורטאיות ב- 25 ענפי ספורט ו- 198 תחרויות אולימפיות. המשלחת כללה אותי כמפיק ראשי ו- עורך ראשי ומנהל השידורים, אורי לוי מפיק משנה שלי, שלושה שדרים – נסים קיוויתי, יורם ארבל, ודני לבנשטיין, שלושה טכנאי קול ותקשורת – יאיר שרף, משה אלוני, ואלכס לבריק, וצוות צילום פילם בראשותו של הכתב איציק גליקסברג, הצלם עמנואל אלדמע, המקליט צביקה בירנבלום והתאורן אליעזר הנדלמן. לצוות הזה הצטרפו שלושת הפרשנים יוסף טלקי בשחייה, ד"ר גלעד ווינגרטן בא"ק, וזָ'קי ווישניה בהתעמלות. הם טסו ללוֹס אנג'לס על חשבונם ומימנו את שהייתם שם מכיסם. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הסכים בשום אופן להטיס אותם לאולימפיאדה על חשבון רשות השידור ולהעניק להם אש"ל, בטענה המסורתית שלוֹ שאפשר להסתדר בשידור גם בלי פרשנים. אבל הוא אִפשֵר לי למַסֵד משרד הפקה, שידורים, ותקשורת ב- IBC  בלוס אנג'לס. לקח של שידורי המונדיאל בספרד 1982.

לרשימת משימות הצילום האולימפיות של צוות הפילם שלנו בלוס אנג'לס 1984 הצטרפה משלחת ישראלית גדולה שכללה 32 ספורטאים וספורטאיות ו- 25 מאמנים ומלווים. המשחקים האולימפיים נערכו בקומפלקס מתקנים רחב ידיים שהשתרע על שטח עצום בן כ- 160 ק"מ. יוסף "טומי" לפיד הטיל על משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משימה עיתונאית כמעט בלתי אפשרית בתנאי הפקה מגוחכים. להחלטות היד הקְפוּצָה של יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר את תחרויות לוס אנג'לס 1984 בכמות שעות כה דלילה ובצִמצום כה רב בכוח האדם הייתה משמעות אחת בלבד ושלילית : הצופים בישראל עתידים לראות את האולימפיאדה באמצעות שידורים מוקלטים ובאיחור זמן מפני שכל תחרויות הגמר האולימפיות ועִמן השידורים הישירים התחילו באחת או בשתיים אחר חצות על פי שעון ישראל. התייחסותו השלילית של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לשידורים האולימפיים לרבות הקיצוצים הבלתי הגיוניים וההנחתות הבומבסטיות שלוֹ בכוח אדם ואמצעים, היו על פי תפישתי מהלומה לשידור הציבורי וגם עבורי באופן אישי . לא היה שום ניסיון מצִדו למצוא פתרון יצירתי. כך רצה וכך קבע. התנהגות של, "אני ואפסי עוד" כאילו שימש כיו"ר טריבונאל האומה. מנהיגותו של יוסף "טומי" לפיד בתוככי הרשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כה דומיננטית עד ששני מפקדיי הישירים טוּבְיָה סָעַר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות התבטלו מפניו ושתקו בדיון. הרגשתי את עצמי נתון בסַד.

טקסט תמונה : צהריי יום שישי – 4 ביוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוגגים את המעבר לשידורים בצבע. לטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשו 14 שנה כדי לעבור משידורים בשחור / לבן  לצבע. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הבימאי אורן שינדל , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעל ארשת פנים מודאגת מתבונן באופק (ניצבו בפניו שתי משימות שידור גדולות – סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982), המגישה דליה מזור, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, מאחורי טוביה סער מציץ ראשו של גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור, המגיש דניאל פאר, והבימאי הראשי ג'קי גורן ז"ל (חתוך). (צילום מיכאל מרגוליס איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ההחלטה להשכיב את עם ישראל לישון בתקופת שידורי האולימפיאדה לא הייתה הפעם הראשונה בה לקח מנכ"ל רשות השידור אחריות אישית על האומה. בראשית שנות שִלטונו ברשות השידור סבר ששידורי הצבע בטלוויזיה הנוהגת לשָדֵר בשָחוֹר / לָבָן הם כאופיום להמונים המסכימים לשלם מכיסם ובמיטב כספם כל מחיר שיידרש כדי לרכוש אותם. ב- 1979 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשָחוֹר / לָבָן. ניצני הצבע הראשונים נראו על המרקע. אך יוסף "טומי" לפיד סירב באדיקות לאשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חשש שהשידור הציבורי בצבע יעודד את השכבות העניות לצרוך מכשירי טלוויזיה חדשים ויקרים בצבע, בכסף שאין להם. כך לפחות הסביר לי. הוא ראה בטלוויזיית הצבע מצרך מוֹתּרוֹת שאיננו נחוץ לאור מצבן הכלכלי הרעוע של אותן השכבות החלשות במדינת ישראל.

יוסף "טומי" לפיד נתן את קולו והצביע בבחירות 1977 עבור מפלגת ד"ש שבראשה עמד הפרופסור ורמטכ"ל העבר יגאל ידין ז"ל. זה לא היה סוד. ואם היה הדבר רָז הרי שלא חשש לגלות אותו לאנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפגישה מיוחדת וטעונה שערך עמם סמוך למינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 במקומו של יצחק לבני ז"ל. הפגישה המפורסמת ההיא התקיימה באווירה חשדנית סביב השולחן הגדול במערכת החטיבה בקומה השלישית של הבניין ברוממה – ירושלים. במפגש הזה בין עיתונאי הטלוויזיה לבין המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל נכח גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן יבד"ל. הייתה סיבה מובהקת להתעוררות פעילה של אווירה החשדנית שהשתררה בשורות העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. בעיני רבים מעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא נחשב למינוי פוליטי מובהק של הימין שנועד לבלום את עיתונאי "השמאל" (על פי דעתה של ממשלת ישראל ההיא בראשות מנחם בגין) שעבדו בשורות חטיבות החדשות והתוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימם ההם של סוף שנות ה- 70 וראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. אנשי "מבט" סגדו לארנון צוקרמן ופחדו מהגבלת חופש העיתונות וצנזורה פוליטית של המנכ"ל החדש ששימֵש גם עורך הראשי של רשות השידור. במקום שררה אווירה מנוכרת ולא מלבבת. שלושת עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעלי המוניטין בשנים ההן של סוף שנות ה-70 וראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת, מוטי קירשנבאום + דן שילון + ירון לונדון אמרו את דעתם הבוטה והשלילית בגלוי ובפרהסיה מה הם חושבים על יוסף "טומי" לפיד ומה דעתם אודות מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעם ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר.   יוסף "טומי" לפיד ז"ל כינס את הפגישה המפורסמת ההיא כדי להסיר את החששות. לפתע גילה להם את סודו ואמר להם בפרהסיה : "…אין לכם מה לפחד ממני, אני בכלל הצבעתי בבחירות 1977 למפלגת ד"ש של יגאל ידין…". במקום השתררה תדהמה ודממה. רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן, בן 87) הפר את השקט והתפרץ לדבריו של מנכ"ל הרשות והגיב ברוגזה : "…את מי זה מעניין עבור מי הצבעת…". [6].

סגן ראש הממשלה מר יגאל ידין היה אותו האיש שצִלצֵל ב- 10 בדצמבר 1978 למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, כשעה לפני תחילת השידור הישיר מסטוקהולם בירת שוודיה של טקס הענקת פרס נובל לשלום לראש הממשלה מנחם בגין, ואסר עליו לשדֵר בצבע בנימוק שאין לעודד את השכבות העניות לקנות מכשירי טלוויזיה חדשים בצבע. יצחק לבני נענה לפנייתו של יגאל ידין. יוסף "טומי" לפיד המשיך את מסורת השידורים  בשָחוֹר / לָבָן של קודמו יצחק לִבני. הוא פשוט נהה אחרי בקשתו הישנה של מנהיגו הפוליטי יגאל ידין בימים ההם לו נתן את קולו בבחירות 1977 .

[1] רון ארלדג' (Roone Arledge) רב המוניטין, אחד מאישי הטלוויזיה החשובים ביותר בדורנו שימש ב- 1984 נשיא חטיבות הספורט והחדשות יחדיו של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC .

[2] ראה נספח: הספר "ROONE" יצא לאור לאחר מותו בהוצאת Harper Collins Publishers

[3] ראה נספח: שרטוט מערך לווייני  תקשורת של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

[4] ראה נספח: ספרו של אריק בארנו : TUBE OF PLANTY The Evolution of American Television

[5] ראה נספח: דף סיכום דיון של הערכות הטלוויזיה הישראלית לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84', כפי שהוכן ע"י מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון ב-  5 בספטמבר 1983.

[6] הערה : על פי עדותם של ארנון צוקרמן ו-אלכס גלעדי יבד"ל, ויעל חֵן ז"ל.

בחג החנוכה, ב- 1 בדצמבר 1983 טסתי בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה טוביה סער ללוס אנג'לס לפגישת ה- WBM (פגישת ההפקה העולמית של המְשָדֵר הציבורי וראשי התיבות שלה הן כלהלן : World Broadcasters Meeting) לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בהשתתפות כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU. זה היה נחוץ והכרחי כדי להבין את פילוסופיית השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהייתה כאמור ה- Host broadcaster של האירוע האולימפי הענק ואת הפילוסופיה הניהולית והארגונית של ALOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organization Committee) הלוא היא הוועדה המארגנת האמריקנית המקומית. רק סיור לימודי מוקדם במקום אִפְשֵר לי להכיר את האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות הרבות הנִלוות להפקה הרחוקה והמסובכת. בפעם הראשונה בקריירה הטלוויזיונית שלי התמניתי לעורך ומפיק ראשי של שידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה הישראלית. אלכס גלעדי כבר לא היה לידי.

מחוז לוֹס אנג'לס והעיר הענקית עצמה שוקקת חיים. המון אנשים, אלפי מסעדות, 4.8 מיליון כלי רכב (מתוכם 3.7 מיליון מכוניות) נעים על 250 ק"מ של Free ways בלוס אנג'לס עצמה ועוד 790 ק"מ Free ways במחוז כולו, ואין ספור תחנות דלק. ב- 1984 פקדו את נמל התעופה של לוס אנג'לס 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) נוסעים ו- 503000 (יותר מחצי מיליון) המראות. זאת עיר שמשדרת Business עשרים וארבע שעות ביממה. ב- 1932 אירחה לוס אנג'לס את האולימפיאדה ה- 10 של הזמן החדש באִצטדיון האולימפי בעל השם המחייב "קוליסיאום" (Los Angeles Memorial Coliseum). ב- 17 במאי 1978 במושב הוועד האולימפי הבינלאומי באתונה אושרה בקשתה של העיר לוס אנג'לס לארח את האולימפיאדה ה- 23 של הזמן החדש. לוֹס אָנְגֶ'לֶס הפכה לעיר השלישית בהיסטוריה שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים. קדמו לה פאריס ב- 1904 ו- 1924, ולונדון ב- 1908 ו- 1948 . לוס אנג'לס עשתה זאת בהפרש של 52 שנה. לנשיא הוועדה המארגנת של המשחקים (LAOOC) נבחר פיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Uberoth) בן 45. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' החליט ביחד עם אנשי ציוותו הבכירים יו"ר הוועדה המארגנת פאול זיפרן (Paul Ziffren) בן 66 וסגן הנשיא והמנכ"ל של הוועדה המארגנת הנרי יושר (Henri Usher) בן 44 לארח את התחרויות האולימפיות במתקני הספורט הקיימים כבר בלוס אנג'לס וגם באלוּ של האוניברסיטאות הגדולות, UCLA ו- USC. הוא חסך כל דולר ולא התפתה לבנות שום אתר ספורט חדש. הוא נסמך על הקיים. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' לא חזר על השגיאה של אנשי מונטריאול 76' שהקימו ובנו מן היסודות אִצטדיון וקומפלקס אולימפי מרהיב ביופיו וגם יָקָר על חשבון משלם המסים הציבורי. ראש עיריית מונטריאול זָ'אן דְרָאפּוֹ (Jean Drapo) ותושבי מונטריאול ביקשו להוכיח כי אינם בנים חורגים של ארה"ב השכנה. הם מימנוּ בסכום עתק של 2.000000000 (שני מיליארד) דולר את בניית מבני הספורט המרהיבים, ואח"כ שילמו מכיסם במה שקרוי "מִסֵי אצטדיון" עוד שנים ארוכות את עלוּת ההשקעה האדירה גם בחלוֹף עשרים שנה.

ארגון המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 וההיערכות הלוגיסטית סביבם היה שונה לחלוטין משל מונטריאול 1976 ותוכנן למופת ע"י פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' נשיא הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC. כפי שהתברר הוא היה גאון האִרגון והשיווק. פיטר יוברות' לא היה לבד . אירוח האולימפיאדה בארה"ב הוא עסק מורכב, ביורוקרטי, וממושך לוֹ היו שותפים ראש עיריית לוס אנג'לס הנמרץ והעקבי תום בראדלי, וכן SCCOG (ראשי תיבות שלThe Southern California Committee for the Olympic Games), הוועדה של דרום קליפורניה למען עריכת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בראשה ניצב ג'ון ארגיו (John Argue) , וגם USOC הוועד האולימפי האמריקני בראשותם של הנשיא רוברט קיין (Robert Kane) והמנכ"ל דוֹן מילר (Don Miller).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג'לס. סיור קדם ההפקה ב- IBC במסגרת ה- WBM ה- 1 באולפני חברת קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. אני ניצב ליד ביתן 13 באולפנים הישנים של חברת "קולומביה" שם הוקם משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי. על פי השמועה שכנו כאן המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש יולי – שנת 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוועדה המארגנת של המשחקים LAOOC בראשותו של פיטר יוברות' ערכה נשף קוקטיל ענקי לאלפי אנשי המדיה שהגיעו לסקר את המשחקים. חברת "קוקה קולה" שיחקה תפקיד ראשי באירוח אנשי הטלוויזיה והרדיו ב- 1984. הרשיתי לעצמי לבזבז כמה דקות מזמני היקר ולהשתתף בחגיגת הקוקטייל הענקית כדי לראות במו עיניי כיצד האמריקנים משווקים את עצמם ואת הרעיונות שלהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יאיר שרף ז"ל מפקח קול ותקשורת של צוות השידור שלי, עקיבא מלמד מפקח קול ותקשורת (עבד עבור ה- EBU), אנוכי, ופרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הבלתי נשכח (בן 66, בתמונה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוועדה המארגנת האמריקנית של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' עורכת מסיבת "קוקטייל" למדיה האלקטרונית והכתובה. חברת "קוקה קולה" משווקת את עצמה כחברת המשקאות המרעננת הרשמית של המשחקים האולימפיים. הפטנט ידוע ומוכר. מלבישים חולצות הנושאות את שם החברה על נערות נאות לבושות ב- Shorts, שמחליקות על סקייטים יחדיו עם המשקה המרענן, ומציעות אותו בחינם לקליינטים הרבים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 1 באפריל 1984 יוסף "טומי" לפיד כבר לא היה מנכ"ל רשות השידור. הוא הוחלף ע"י אורי פורת. ארבעה ימים קודם לכֵן ביום רביעי – 28 במרס 1984 פרסם המנכ"ל הפורש מִנְשָר פרידה לעובדי רשות השידור. זה היה מניפסט פְּרֵידָה כללי הדומה לפקודת יום של הרמטכ"ל לחייליו. המִנְשָר הופץ בסטנסילים בין כל עובדי רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" גם יחד. מפני שהיה כללי ולא אישי הפך להיות בלתי חשוב ולא נקרא. ראיתי במו עיניי עובדים רבים שהשליכו אותו לסַל בטרם עלעלו בו. יוסף "טומי" לפיד ז"ל אהב את רשות השידור והיה בטוח שהוא מוֹסֵר אותה לאורי פורת ז"ל הבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה חמש שנים קודם לכן מיצחק לבני ז"ל. תוכן המִנְשָר העיד על מחשבות כותבו. בשעה שצייר את מפת הקרב העתידית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת האתגרים הגדולים הקרובים שנכונו לרשות השידור בשנת הפרישה שלוֹ, שכח להזכיר את האתגר הגדול מכל. שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שניצבו בשער. הוא דיבר על סיקור מערכת הבחירות באותה שנה, אך לא התייחס ולוּ במילה לשידורים האולימפיים הממשמשים ובאים שהוא היה אחד מהאדריכלים שלהם יחד עִמִי, והיוו את משימת השידור המסובכת וביותר שניצבה לפני הטלוויזיה הישראלית באותה שנה, הרבה יותר מורכבת מכל משימת שידור אחרת באותה תקופה, ממושכת וסבוכה פי 1000 (אֶלֶף) יותר גם מְמִשדר הבחירות של 1984. משימת השידור האולימפית שכללה 115 (מאה וחמש עשרה) שעות בפרק זמן של שישה עשר ימים, התבצעה ממקום המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) ק"מ ממדינת ישראל, אך לא אוזכרה במִנְשָר הפְּרֵידָה של מנכ"ל רשות השידור היוצא. הנה הוא כלשונו [1] .

טקסט מסמך : 28 במארס 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מפרסם מנשר פרידה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בתום כהונתו בן החמש שנים. הוא שכח להתייחס במנשר להפקה הגדולה, המורכבת והמסובכת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שהוא היה אחד מהאדריכלים שלהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

האמנתי לוֹ ששכח. זה רק היה טבעי מצִדו לשכוח את מה שלא זכר. השכחה לאַזכֵּר את גוּלַת השידור הציבורי המקבל ביטוי מובהק בשידורים ישירים של המשחקים האולימפיים הממשמשים ובאים, הבליטה את יחסו האדיש של המנכ"ל היוצא לכלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית גם למובחרים, ליוקרתיים, ולחשובים שבהם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ניסה להצטייר כמנהיג שידור בחמש שנות שלטונו שמבין את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי עליו היה מופקד. בסופו של דבר שידורי הספורט לא עניינו אותו, ואם עניינו אותו, הם לא היו בראש מעייניו. מעט מאוד פעמים ראה בשידורי הספורט החשובים אתגר שידור טלוויזיוני אמיתי. בדרך כלל לא נטה להעמיד לרשותי כוח האדם מספיק ואת הטכנולוגיה הדרושה כדי להפיק את המשדרים האלה כראוי. יחסו לשידורי הספורט היה מאופק והחלטותיו המקצועיות נשענו על תקדימי העבר של המנכ"לים שקדמו לוֹ.

טקסט תמונה : מארס 1984. סיומה של תקופה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 52 יושב במרכז) עורך פגישת פרידה מרשות הסגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : גב' אסתי רז (מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית), גב' שרה פרל (עוזרתה של אסתי רז בלשכה), צביקה שפירא (היה מפקד גל"צ לשעבר ועכשיו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית), חנה קלופפר (מנהלת מחלקת הגשה ורצף), יאיר שטרן (מנהל חטיבת החדשות), גב' רוחמה איילון (מנהלת לשכת המנכ"ל מניחה יד על כתפו של המנכ"ל הפורש), ג'קי גורן ז"ל (מנהל מחלקת הבימאים), יעקב סווירי (מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה), יעקב אורן (ראש מנהל כוח אדם בטלוויזיה), גבי פישר (המהנדס הראשי של הטלוויזיה), דודו הירשפלד ז"ל (מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים מיוחדים) יושב מימין מלפנים, גבי אוחנה נהגו האישי של יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).  

כעבור ארבעה חודשים מכתיבת מִנְשָר הפּרֵידָה של מנכ"ל רשות השידור הפורש, שבו מאמצי ההפקה המטורפים שלי את השידורים הישירים של אולימפיאדה של לוס אנג'לס 1984, כלל  לא הוזכרו על ידו, שידרנו ישיר מלוס אנג'לס את טקס הפתיחה של הגדולה בהצגות תבל. החל מבצע שידורים עָנָק של המשחקים האולימפיים שכלל 115 (מאה וחמש עשרה) שעות שידור בפרק זמן של 16 יום. המנכ"ל החדש אורי פורת שעה לבקשתי המקורית ושינה לאלתר את תפישת עולמו הטלוויזיוני הנוגעת לשידורי הספורט של קודמו יוסף "טומי" לפיד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן תמכו בי ללא סייג. מנכ"ל רשות השידור החדש בניגוד לקודמו לא חשב שהוא צריך להשכיב את העם לישון. השמיים עם לווייני התקשורת של COMSAT היו הגבול.

[1] ראה נספח : מנשר הפרידה של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום תקופת כהונתו לעובדי רשות השידור ב- 28 במרס 1984.

ב- 1 באפריל 1985 עזב יוסף "טומי" לפיד בן ה- 52 את רשות השידור ושָב לעיתונו "מעריב". אורי פורת בן 49 לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין ואחד מהעיתונאים והכותבים הוותיקים של העיתון "ידיעות אחרונות", התמנה במקומו למנכ"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר.

ביום ראשון – 15 באפריל 1984, שבועיים לאחר מינויו, כינס אורי פורת קבוצת חשיבה רבת משתתפים בלשכתו של מנהל הטלוויזיה טוביה סער בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. הוא ביקש להכריע בתוכנית השידורים האולימפית שלי. זאת הייתה הצעתה של רוחמה איילון להעתיק את מקום הפגישה מלשכת המנכ"ל ללשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בקומה ג' בבניין הטלוויזיה. "תוכנית השידורים האולימפית של יואש אלרואי היא עניין דחוף לטיפול", אמרה למנכ"ל החדש אורי פורת ז"ל, והוסיפה, "בהזדמנות זאת תפגוש ותוכל להכיר את האנשים בטלוויזיה הנושאים במשרות הבכירות". מִבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה מורכב בשל ריחוקו ממדינת ישראל וסבוך מן ההיבט הטכנולוגי. בעת תכנון היקף השידורים על ידי היה צריך לקחת בחשבון את השתתפותנו בהפקת השידורים יחד עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) התעוררה גם בעיית הפרש עֶשֶר השעות בין שעון לוס אנג'לס לבין שעון ישראל. כל תחרויות הגמר החשובות במקצועות הספורט העיקריים באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' התקיימו לפנות בוקר על פי שעון ישראל.

אורי פורת רק נחת ב- 1 באפריל 1984 ברשות השידור וכבר ניצב בפני שיקולים תוכניים וכלכליים של מבצע שידורים אולימפי בינלאומי ענק ממדים. אלכס גלעדי שכבר עבד שלוש שנים וחצי בשירות NBC  הוזמן במיוחד ע"י המנכ"ל החדש לבוא לירושלים כדי ליטול חלק בישיבה החשובה, וכדי לייעץ לו בעֵת קבלת ההחלטות הסופיות. משהחלה הישיבה העניק לי אורי פורת את הרשות להציג את הפרזנטציה המכרעת. טענותיי ונימוקי הראשיים באותו מפגש למען שידורים ישירים נרחבים בלילות הארוכים שנדחו בזמנו ע"י טומי לפיד , נשמעו לאורי פורת דווקא הגיוניים . הוא הבין בניגוד לקודמו שצריך לשָדֵר ישיר בהיקף מלא את הצגת הספורט הגדולה בתבל בגדול גם בלילות ובכך להעניק את התמורה המלאה למשלם האגרה. אורי פורת ביקש לנהוג כמו כל רשתות הטלוויזיה האירופיות. היה ברוּר לוֹ לחלוטין שיש לנצֵל לטובתנו את מבנה זכויות השידורים האולימפיים ואת מערכת השידור הלוויינית של ה- EBU הפועלת בתפוקה מלאה גם בלֵילות, בשעות הקטנות של הלילה, וגם בשעות הבוקר המוקדמות – בשל רצונן המופלג של כל רשתות הטלוויזיה באירופה לשדר ישיר את המשחקים האולימפיים למרות הבדלי השעות. מערכת השידור הלוויינית הזאת מנפקת יותר מ- 1000 (אֶלֶף) שעות שידור מלוס אנג'לס לאירופה וישראל, ומְמוּמֶנֶת ממילא גם מכספה של רשות השידור. אורי פורת הסכים לנקוט במדיניות "השמיים הפתוחים", בה הטלוויזיה הישראלית מציעה למשלם האגרה שלה באמצעות לווייני התקשורת, הצעה נדיבה של שידורים ישירים בהיקפים מלאים במשך 16 ימים ולאורכם של כל הלילות, בתקווה שצופה הטלוויזיה הישראלי בארץ לא יוכל לסרֵב להצעה הזאת. המִכְסָה הגדולה של שעות השידורים כללה בתוכה את כל המאבקים המרתקים העומדים במוקד המשחקים האולימפיים , אילוּ של תחרויות הגמר המרתקות בא"ק באִצטדיון הקוליסאום האולימפי, הדרמות בבריכת השחייה של אוניברסיטת  USC, ותרגילי ההתעמלות בהיכל הספורט המפורסם ובעל המוניטין של אוניברסיטת  UCLA שם מסכנים המתעמלים והמתעמלות את חייהם כדי לזכות במדליית הזהב ותהילת נצח וכמובן משחקי הגמר בענפי הכדור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת החליט שכל צופה בישראל יעשה את חשבון הכדאיות האישי שלו , האם להישאר עֵר כדי לצפות בשידורים הישירים לאורך שעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות, או לוותר כדי ללכת לישון ואז לצפות למחרת בשעות העֶרֶב בתקצירים המוקלטים. המנכ"ל אורי פורת קיבל את גִרסתי, כי יותר ממיליון תלמידים וסטודנטים שאמורים לבלות חופשה ארוכה בתקופת השידורים האולימפיים לרבות קבוצות אוכלוסייה אחרות שמנצלות אף הן את חודשי הקיץ למנוחה ונופש, מהוֹות קהל יעד מצוין לשידורים הישירים הדרמטיים והמרתקים של המשחקים האולימפיים. אורי פורת התנהג כשַר שידוּר אמיתי. בואו היה מָשָב רוח מרענן ושינוי מפליג. מנכ"ל רשות השידור הנכנס הפך על פיה את קערת השידורים המיושנת והמרוקנת של המנכ"ל היוצא יוסף "טומי" לפיד, וסייע לי למלא אותה מחדש עד גדותיה בתוכן אולימפי חדש, עשיר, מסקרן, ומעניין. השידורים מלוס אנג'לס החלו באחת עשרה בלילה והסתיימו בשבע בבוקר. בנוסף לכך הכנו שני תקצירים יומיים – בּוֹקֶר ועֶרֶב מוקלטים – של האירועים הנבחרים. התקציר הראשון שוּדַר כבר בתשע בבּוֹקֶר עד אחת עשרה לפני הצהריים, והשני בשמונה בעֶרֶב עד תחילת "מבט" בתשע. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הצליח להעביר ללא קושי את תוכנית השידורים האולימפית המלאה ואת הלוגיסטיקה המאוד מורכבת ומסובכת שלה בוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר מיכה ינון. ב- 4 ביוני 1984 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער ולו את שאריות הבקשות שנותרו על שולחן הדיונים מתקופת יוסף בר-אל. ביקשתי ממנו להתייחס בנדיבות יתר למוסד פרשנות הספורט ולהיטיב במשהו בתשלומים לשלושת הפרשנים האולימפיים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, וז'קי ווישניה. ביקשתי לרכוש עמדת שידור שלישית בהיכל ההתעמלות באוניברסיטת UCLA שמחירה היה (לכל התקופה) 16200 (שישה עשר אלף ומאתיים) דולר. ביקשתי לשפר את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס בדמותם של איציק גליקסברג ומשה גרטל שהגיעו לאולימפיאדה על חשבונם. איציק גליקסברג יוּעַד להיות כתב של צוות הפילם ומשה גרטל היה אמור לתגבר את צוות שדרני התקצירים A ו- B שכלל כבר את אורי לוי ויורם ארבל.

תוכנית השידורים הרחבה שוּוְקָה בהצלחה וזכתה לשבחים רבים בכל העיתונים. היא הפכה למקדמת מכירות של עצמה. כל העיתונים בישראל ללא יוצא מן הכלל פרסמו באמצעות כתביהם יעל פז-מלמד "במעריב", לילי גלילי "בארץ", נעמה כהן "בחדשות", צדוק יחזקאלי ויאיר עמיקם "בידיעות אחרונות", רולי רוזן ב-"דָבָר", וישראל פז ב- "על המשמר" – כתבות ענק המספרות על מבצע השידורים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. בפרק זמן בן 16 ימים עמדה הטלוויזיה הציבורית לשדר 115 שעות. 7.2 שעות שידורים ישירים בממוצע מידי יום לאורך כל שעות הלילה וגם שעות הבוקר המוקדמות. "ידיעות אחרונות" העניק כותרת ענק למבצע השידורים הזה וכינה אותו, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה", והוסיף בכותרת אחרת, "החלטה נבונה ואמיצה", והתכוון למנכ"ל רשות השידור אורי פורת [1]. שיווק שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נעשה על פי אמות מידה מקצועיות בתקופה ההיא.

[1] ראה נספח : קידום שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84 בכל העיתונים היומיים בישראל בין 26 באפריל ל- 2 במאי 1984 .

טקסט מסמך : 2 במאי 1984. כתב "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי מפרסם בהבלטה רבה בעיתונו את מבצע השידורים הישירים של חטיבת הספורט בפיקודי את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוא כינה את השידורים האולימפיים, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ב- 8 ביוני 1984 פרסם חנוך מרמרי עיתונאי צעיר בעיתון "חדשות" (לימים עורך עיתון 'הארץ') ריאיון נרחב שערך עִמִי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' [1]. "חדשות" היה אז רק בתחילת דרכו אך זכה לתפוצת ענק בשל סגנון העריכה שלו והכותרות הבוטות. עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" אבי רצון שלח את הכתב חנוך מרמרי אלי כדי לדלות אינפורמציה לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' הממשמשת ובאה. זה היה ריאיון ממושך בו ישבנו הוא ואנוכי במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ושוחחנו ארוכות אודות הפקת השידורים האולימפיים . הנושאים המרכזיים בריאיון עסקו בהפקה העילאית של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של רון ארלדג' הדגול בעלת זכויות השידורים בארה"ב ששימשה גם ה- Host broadcaster הבינלאומי של האירוע, נפח השידור של הטלוויזיה הישראלית מאולימפיאדת לוס אנג'לס המסגרת חברותינו ב- EBU, כמות כוח האדם המזערית העומדת לרשותי על מנת לכסות אירוע גדול וממושך, מערך תקשורת הלוויינים האמור להעביר את סיגנל השידורים מלוס אנג'לס לירושלים, והעלויות הכספיות. המאמר הגדול בן אלפיים מילה ובראשו הכותרת, "השידור הגדול בכל הזמנים", הציג בפרוטרוט את מהות ואופי ההפקה המסובכת , הסתייע בצילומים אישיים של צוות השידור, והסביר באופן גרפי את מסלול תנועתו של סיגנאל השידור המורכב מלוס אנג'לס לירושלים. עריכת המאמר העיתונאי הייתה מעניינת ונעשתה בצורה חדשנית שלא הייתה מקובלת עד אז בעיתונות הישראלית.

טקסט מסמך : 8 ביוני 1984. העיתונאי חנוך מרמרי מפרסם בעיתון "חדשות כתבת ענק הדנה בהיערכות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לקראת 115 שעות שידורים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הכותרת בראש המאמר  "השידור הגדול בכל הזמנים", סללה את הדרך לראשונה לכיסם של הספונסרים. (באדיבות העיתון "חדשות" ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

הנה כמה ראשי פרקים מהמאמר החדשני והיסודי שכתב מר חנוך מרמרי ולוֹ העניק את הכותרת, "השידור הגדול בכל הזמנים". כך דיווח לקוראיו :

"הזיקה בין משחקי הספורט לטלוויזיה הפכה לישות כה עצמאית עד שאין להעלות על הדעת את קיומו של האחד בלי משנהו. הטלוויזיה נכנסה לאולימפיאדה רק לפני 24 שנים במשחקי רומא, משם העבירו כמה מבזקים ואירועים בודדים לקהל מצומצם ונלהב. הזיווג הנוכחי – בין הכפר האולימפי היומרני ביותר שקם מעולם. רשת הענק האמריקאית וטכנולוגיות התקשורת בצמח בין NASA ל- IBM, הוליד את מבצע ההפקה הדמוני הזה. עיתונאים עתירי דמיון מוצאים מייד את הקשר בין שנת האולימפיאדה לחזון האורווליאני של הטלוויזיה האוניברסאלית ישראל החברה באיגוד השידור האירופי נמצאת מבחינה זו בצרות. איגוד השידור האירופי רכש את זכויות השידורים עבור חבריו ב- 19.8 מיליון דולר "בלבד". חלקה היחסי של הטלוויזיה הישראלית בהוצאת הכללית הזאת הוא פחות מאחוז אחד ועומד על 175 אֶלֶף דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד לא העמיד את שידורי הספורט בראש שמחתו. הוא התייחס אל סיקור יתר של אירועי ספורט מקומיים ובינלאומיים כאל נתון הכרחי מסוים שיש להגבילו כדי שלא יאפיל על השידורים השוטפים ולא יוציא אנשים מדעתם. בימי המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד נשא הערוץ המלכותי בירדן השכנה, המשדר מעמאן, בעול העברת הספורט לתושבי ישראל, אולי אפילו בברכתו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד אישר שידורים ישירים מלוס אנג'לס 1984 במינון מוגבל מגמר מהדורת החדשות הנועלת ועד אחת, לעיתים שתיים אחר חצות. מנכ"ל רשות השידור הנכס אורי פורת קרוב יותר לעולם הספורט , ואולי גם יודע טוב יותר מה רוצה העם. כבר בשני חודשי כהונתו הראשונים נקשר שמו במסת השידורים הישירים של משחקי כדור לאומיים ואחרים. יואש אלרואי מפיק הספורט בטלוויזיה הישראלית נוטל למחלקתו את היוזמה והאחריות, אבל יש לזכור שאיש לא בלם את התנחלויותיו התכופות בלוח המשדרים . אורי פורת מודע בלי ספק לפופולאריות של שידורי הספורט בציבור , את היותם ניתנים לתפעול והפקה בידי מערכת משומנת ויעילה, וכמובן הם נעדרי פרובלמאטיקה פוליטית , וזהו יתרון גדול . כל זה יביא לכך שהשנה נראה 110 שעות שידור מלוס אנג'לס. כיסוי בהחלט ניכר, כמעט שני שליש ממה שיראו בארה"ב. מאולימפיאדת מוסקבה 1980 למשל קיבלנו רק 57 שעות  יואש אלרואי שלבד מהיותו מפיק מעולה , ניחן בקנאות להחדרת תודעת הספורט , תחושת שליחות כמעט – עומד להביס הקיץ את מה שהוא מכנה "שידורי מוצרט". הקיץ ילכו הילדים לישון הרבה אחרי אבא ואימא , ולים יגיעו בעיניים אדומות…החשבון יוגש בדולרים. מטר מרובע משרד משוכר לצוותי השידור ב- 750 דולר . כסא מושכר ב- 40 . מוניטור טלוויזיה – 200 דולר . מלבד רכישת הזכויות יצטרך יואש אלרואי לפרוע את החשבונות הבאים : 76 אלף דולר לבעלי התקשורת חברת "קומסאט" (COMSAT) עבור העלאת השידורים ללוויינים , 50 אלף דולר עבור שימוש בקווי שידור קוליים להם דואגת כל מדינה בכוחות עצמה. 32  אלף ו- 500 דולר עבור הזכות לשתי עמדות שידור קבועות, 14 אלף דולר – 200 לעמדת מסך. 20  אלף דולר שכר משרד. כ- 60  אלף דולר טיסות, אירוח וכלי רכב, 25  אלף דולר לסעיף שונות הכולל שכר עבודה נוספת. לכך יש להוסיף 50000 דולר עבור ציוד הנדסי שיתרגם את שיטת השידור האמריקנית NTSC 525 לשיטת השידור המקומית של ישראל PAL 625 . בס"ה חצי מיליון דולר . עד כה הוריד משרד התקשורת את שידורי הלוויינים בחינם לעמק האלה. עכשיו כשקמה חברת "בֶּזֶק" היא תובעת עבור השירות הזה את הסכום המגוחך של מיליון דולר (!) . יואש אלרואי פוטר זאת, "היא לא תראה גרוש". עבור כל אלה נקבל תקציר קבוע בן שעה (כל ערב בין 8 – 9 וביום שישי בין 11 לחצות) . מחצות יתחילו הדיווחים השוטפים . חצי שעה ראשונה לכיסוי המשלחת מישראל , מחצות וחצי עד שתיים לפנות בוקר יובא תקציר מרכזי של אירועי היום. משתיים אחר חצות ואילך (אפילו עד שֵש וחצי בבוקר) שידורים ישירים של כל תחרויות חצי הגמר והגמר החשובות . ביום ראשון – 5 באוגוסט 1984 למשל יכוון חלק גדול מהציבור את השעון המעורר לחמש בבוקר. ב- 05.29 בדיוק תתחיל ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. האירוע כולו יימשך פחות מעשר שניות ויצפו בו כמיליארד וחצי בני אדם . מה הסיכוי של "שידורי מוצרט" לעומת כל זה ? יואש אלרואי מנהיג צוות ננסי בלוס אנג'לס 1984. יהיה עליו לברור לשידור את הרגעים הנכונים באירועים הנכונים, לספק פרשנות קולחת, הנחייה רהוטה, ולהביא מידע רקע טרי ומקיף. יואש אלרואי ולהבדיל רון ארלדג' הגדול, עומדים בפני אותו אתגר טלוויזיוני : אסור שירגישו בקיומם. אם הקול ייעלם, הקשר ישתבש, האינפורמציה תהיה מגומגמת, או שנתב התמונה יחטיא – מישהו יחפש את הראש שלהם. לרון ארלדג' יחכו שניים וחצי מיליארד. ליואש אלרואי שניים וחצי מיליון קולניים ותובעניים לא פחות".

כתבת הענק של חנוך מרמרי כמו כתבתו של צדוק יחזקאלי מלבד היותה אינפורמטיבית עיתונאית ו- חשובה לכשעצמה היא היוותה מֶסֶר שיווקי וסללה את דרכי היישר לכיסה של חברת המשקאות "קוקה קולה" והמנכ"ל שלה אמנון דִיק. אמנון דִיק צעיר רק בן 32 שנשא בתפקיד הרם ניאות לבקשתי לשמש הספונסר הרשמי והבלעדי של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הסכים לשלם לנו סכום עתק בימים ההם תמורת הקרנת שקופיות חסות של "קוקה קולה" (Coca Cola) בגובה של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר ידעתי שאני חייב תודה מוסרית בעקבות הדִיל (Deal) עם דִיק לחנוך מרמרי וצדוק יחזקאלי. שניהם שיווקו היטב את מוצר השידור האולימפי לציבור הקוראים בישראל. העסקה הכלכלית עם אמנון דיק החזירה אותי לערוב ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. הפצרתי בו להגדיל את הספקטרום הטלוויזיוני האולימפי באמצעות שקופיות חסות אך הוא סירב בטענה שהעם צריך לישון בלילה ולעבוד למחרת בבוקר, ולא לצפות בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת לוס אנג'לס. מן ההיבט הזה נשאר יוסף "טומי" לפיד עבורי חידה.

[1] ראה נספח : כתבת ענק שפרסם חנוך מרמרי ב- 8 ביוני 1984 בעיתון "חדשות" לקראת מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' .

נפגשתי ביוזמתי עם כמה אנשי עסקים כדי לגייס חסויות למימון המבצע הענק של השידורים האולימפיים. הרציני והמהיר מכולם היה מר אמנון דִיק אז מנכ"ל חברת "קוֹקָה-קוֹלָה" בישראל בפגישה קצרה אחת שניהלתי עִמוֹ ב- 12 ביוני 1984 במשרדו בבני ברק כחודש וחצי לפני טקס הפתיחה האולימפי הצלחתי לגייס סכום כסף גדול תמורת חשיפת שקופיות חסות אולימפיות של המשקה המרענן והפופולארי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר אמנון דִיק (היה בעברו גם מנכ"ל "בֶּזֶק") היה נדיב כלפי וכלפי רֶשֶת השידור שלי. הוא הסכים להעניק לשידורים האולימפיים בימים ההם חסות בלעדית חסרת תקדים בהיקפה בת של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות של "קוֹקָה-קוֹלָה" בתקופת  16 ימי התחרויות. "עזוב את האחרים, "קוֹקָה קוֹלָה" אִתּך, לא תתאכזב מאתנו", אמר לי, וסיכם במהירות את הדיון הקצר. בכך כיסה אמנון דִיק את מחיר זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ואַף חלק מעלויות ההפקה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של תולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שגוף עִסְקִי כלשהו בארץ נֵיאוֹת לשַלֵם הוֹן עַתֵּק תמורת חשיפת המוצר המסחרי שלוֹ על מסך הטלוויזיה בפני ציבור צופים גדול באמצעות שידורי הספורט האולימפיים עתירי הרייטינג. זאת הייתה מהפכה כלכלית שהוכיחה פעם נוספת את עוצמת שידורי הספורט הרלוואנטיים, את העניין העצום הטמון בהם, ואת יכולתם לממן את עלותם בכוחות עצמם. התפלאתי פליאה רבה מדוע מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד וויתר בשעתו ולא נהג כמוני בהפקת תחרות שירי ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית (Eurovision Song Contest) שעמדה להיערך שוב במארס 1980 בישראל לאחר זכייתה של הזמרת גלי עטרי במקום הראשון בתחרות שנערכה ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 15 ביולי 1984 פרסמתי את פקודת המבצע / סֶפֶר השידור בן 101 עמודים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור. כתבתי לו בכתב ידי הקדשה שחזרתי עליה שוּב ושוּב ברבות הימים בקריירה הארוכה שלי ברשות השידור, "אורי היקר, יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינַן מוטלות בספק". 150 (מאה וחמישים) עותקים של פקודת המבצע המורכבת נשלחו לכל שדֵרות הפיקוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העותק האחרון נשלח למנכ"ל רשות השידור היוצא טומי לפיד שכבר לא היה ברשות השידור. עשיתי זאת מתוך הערכה וכבוד אליו.

טקסט מסמך : יוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- Cover page של ספר השידורים – פקודת המבצע שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

115 שעות שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היו זינוק גדול לפנים ואֶבֶן דֶרֶך בציון התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דֶה עָקָה, המנכ"ל החדש שהשכיל להרחיב את כמות השידורים לא הסכים בשום אופן להגדיל את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס. זה היה דבר מדהים מפני שעוֹל השידור נפל על שלושה שַדָּרִים בלבד. נסים קיוויתי מונה לשַדָּר תחרויות הא"ק והשחייה, יורם ארבל נקבע לשַדָּר כללי ו- Off tube וממלא מקומו של נסים קיוויתי ביומיים האחרונים של תחרויות השחייה, ודני לבנשטיין היה השַדָּר של תחרויות ההתעמלות . בשל המחסור בשַדָּרִים הובהל אוּרי לֵוִי שהיה מפיק משנה שלי על ידי ברגע האחרון לעמדת ה- Off tube במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלנו ב- IBC כדי לשָדֵר את התקצירים וענפי הספורט הקטנים. תגברו אותו יורם ארבל ומשה גרטל שהגיע ללוס אנג'לס על חשבונו. לצֶוֶות השידור הקטנטן נִלווּ שלושת הפרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד ווינגרטן, וזָ'קִי וִוישְנִיָה. הם היו צמודים לשַדָּרִים הראשיים. בס"ה היה מדובר ב-כמות כוח אדם כה מצומצמת שאיננה בנויה לעמוד במטלות השידורים הישירים מלוס אנג'לס 1984 לירושלים שהיו כה עצומות, ענקיות, ורבות.

טקסט תמונה : אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. זוהי עמדת השידור Off tube שלנו במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת ב- IBC בלוס אנג'לס. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אורי לוי ומשה גרטל. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור התייחסה בבוּז גלוי מזה שנים למוסד פרשנות הספורט . יוסף "טומי" לפיד ז"ל שרצה לחסוך בהוצאות הסכים להטיס אותם לאולימפיאדה אך סירב להלין ולהאכיל אותם על חשבון הבית. "שיסתדרו איך שהם רוצים, הם מקבלים שכר בעבור עבודתם כפרשנים בהפקה שלך בלוס אנג'לס", פסק והוסיף בלשונו הבוטה באותה נשימה, "האֶמֶת, ממילא אפשר להסתדר בשידורים האלה בלעדיהם". המנכ"ל הטרי אורי פורת לא רצה לשנות את החלטת קודמו. החלטתי לקחת אחריות על כתפיי במקום שלא הייתי אמור לעשות זאת. הפרשנים קיבלו "שכר עבדים" תמורת פרשנותם. הם היו עניים מידַי מכדי לשלם מכיסם תמורת שהייתם במלון Holiday inn שלנו. התחכמתי ואישרתי לשני הפרשנים יוסף טלקי ז"ל וד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל להתגנֵב ולהתפלח לחדרים שלנו במלון מבלי ליידע את הנהלת המלון וגם לא את ה- EBU. אני שִכַּנְתּי את יוסף "יוז'ו" טלקי בחדר שלי במלון וגם התחלקתי עמו באוכל ובמעט הדולרים שהיו לי ולוֹ לא היו (יוסף טלקי היה חבר קיבוץ כפר המכבי בגוש זבולון). נסים קיוויתי נהג כמוני וְ- אִכסֵן בחדרו את ד"ר גלעד וויינגרטן. זאת הייתה הדרך היחידה לאַרְגֵן להם לינת לילה. פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה מצא היכן שהוא מקום להניח את ראשו בלילות בין ראשי הספורטאים הישראליים שהשתכנו במגורי הסטודנטים באוניברסיטת UCLA. זה היה ציון דרך עגום ומֵביש בהתפתחות הפרשנות בשידורי הספורט בתולדות רשות השידור. רשות השידור התייחסה בשנים ההן בקמצנות רבה ובחוסר אהדה ואחריות לפרשני הספורט שלה, ולא ידעה לכבד ולהעריך את שירותם המקצועי בעבורה. לקח לי זמן לשנות את מדיניות החיסכון הקטנונית הזאת של יוסף "טומי" לפיד. באולימפיאדה הבאה בסֵיאוּל 1988 ניאות המנכ"ל אורי פורת להטיס את שלושת הפרשנים האלה על חשבון רשות השידור, להאכיל ולהלין אותם בסיאול על חשבון רשות השידור, וגם לשלם להם שכר. את אוּרי לֵוי הבאתי עמי לאולימפיאדת לוֹס אנג'לס 1984 כמֵפיק מִשנֶה ולא בתפקיד שַדָּר. הוא היה אמור לסייע לי בצד הארגוני והלוגיסטי של ההפקה המורכבת והמסובכת . בשל מיעוט השַדָּרים והיקף עבודת השידור העצומה ערכתי לוֹ הסבה מיידית הוא והוצמד למיקרופון כשַדָּר התקצירים. תרומתו להצלחת שידורי לוס אנג'לס מן ההיבט הזה הייתה חשובה. את המפיק שלי אמנון ברקאי הצבתי (לאכזבתו ומגינת ליבו) כאחראי על מוקד השידורים בירושלים. אך עתידו היה לפניו. הוא נילווה אלי מאוחר יותר לשתי אולימפיאדות ושני מוּנדיאלים והוכיח את עצמו כמפיק יעיל בטרם נטש את מחלקת הספורט ועבר לחטיבת החדשות. אהבתי את אמנון ברקאי פיגורה טלוויזיונית מוכשרת בצורה בלתי רגילה. גיליתי אותו כשהיה בן 21 בשעה שהשתתף בקורס כתבי הספורט בטלוויזיה שאלכס גלעדי ואנכי ערכנו ב- 1976. הערכתי וטיפחתי אותו כשְתִּיל נטוּע על פלגי מים. ייעדתי אותו לגדוֹלוֹת והוא מעולם לא אִכזֵב. אדם קר רוח ובעל הגיון ברזל. על מעט מאוד אנשים ברשות השידור אם בכלל אני יכול לומר את המילים האלה.

יאיר שרף ז"ל נקבע ע"י הבוס שלו מִיכָה לוֹיְירֶר ז"ל להיות הטכנאי הראשי האחראי במשרד בלוס אנג'לס על תפעול תקשורת קווי שידור ה- 4W. שני טכנאי השטח בעמדות השידור היו אלכס לבריק ומשה אלוני. הקושי הגדול ביותר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה כיסויים של הספורטאים הישראליים. עבדנו עדיין בשיטת הפילם בשעה שעולם הטלוויזיה עבר מזה זמן רב לצלם ב- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). הכתב איציק גליקסברג וצֶוֶות הצילום שלו, עמנואל אַלְדֶמָע, איש הקוֹל צביקה בירנבלום, והתאורן אליעזר הנדלמן, חרשו וסרקו את לוס אנג'לס לאורכה ולרוחבה בתורם אחר פעילות 33 הספורטאים הישראליים באולימפיאדה, אך הכתבות החדשותיות האלה שודרו באיחור של ימים. פַארְסָה אמיתית. העולם עבר כבר מזמן לצָלֵם ב- ENG. צחוק הגורל, ב- IBC בלוֹס אנג'לס כלל לא נפתחו מעבדות פיתוח לפילם. עידן הפילם בכיסוי אירועי ספורט וחדשות חלף מן העולם. בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היה עדיין מושרש, שריר, וקיים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אני מתדרך את המפקח הטכני שלי יאיר שרף ז"ל בעמדת התקשורת במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. תכנון קווי השידור והתקשורת שלו ושל מיכה לויירר היה מושלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ואיך אפשר לשכוח את נסים קיוויתי האציל שַדָּר א"ק ושחייה נפלא שכרגיל נשא על כתפיו את עול השידור המרכזי בבריכת השחייה האולימפית באוניברסיטת USC והאצטדיון האולימפי המרכזי ה- Coliseum. השידורים הישירים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 משני האתרים גבו מנסים קיוויתי מאמץ פיזי ונפשי עצום. הוא ישב שעות ארוכות מידֵי יום בעמדת השידור באצטדיון האולימפי הפתוח ב- "קוליסיאום" של לוס אנג'לס ושידר משם ישיר לישראל בכל אחד משמונת הימים כעשר שעות תחרויות א"ק, מוקדמות וגמרים. השמש של קליפורניה הכתה בו וקפחה על ראשו אך הוא דבק במשימה. מפני שהיה שַדָּר אחראי ופדנט התכונן גם בכל יום כארבע שעות לקראת השידורים רוויים במאות ואלפי פרטים שהכילו שמות של אתלטים מכל העולם ואין סוף זמנים ותוצאות. מטבע הדברים גודש אירועי הא"ק גררה אותו לכמות מֶלֶל אדירה ממש. ואז קרתה הטעות הבלתי הגיונית. בעת הצגת האָצָנִים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, תיאר נסים קיוויתי את המתח העצום בו היה שרוי האתלט האמריקני קָארְל לוּאִיס לקראת הזינוק באולימפיאדה הראשונה שלו. הוא היה המועמד הוודאי לניצחון בריצה הקלאסית הקצרה. אמריקה והעולם כולו ראו בו את יורשו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) האתלט השחור הדָגוּל שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. בשעה שבימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC Sports (שימשה כ- Host broadcaster העולמי) חשף ב- Close up את קָארְל לוּאִיס על המסך, איבד לרגע נסים קיוויתי את פוקוס השידור שלו. זה קורה לפעמים . בהיסח הדעת שידֵר למיקרופון אבחנה בלתי הגיונית בעליל. זה היה בשידור ישיר בעת ש- ABC הציגה את האצן ואתלט העַל האמריקני קארל לואיס ב- Close up קבָל עַם ועוֹלָם . "הנה קָארְל לוּאִיס, הוא בשביל השביעי. הוא רוצה לזכות ב- 100 מ', 200 מ', ארבע פעמים 100 מ' שליחים, ובקפיצה לרוחק. בדיוק כפי שעשה ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936", אמר בביטחון למיקרופון והוסיף, "עם כל הביטחון העצמי שלו ועם כל היכולת האישית הפנטסטית שלו, רואים שקָארְל לוּאָיס מתוח מאוד, הוא נראה לי קצת חִיוֵור. מפני שהכול יכול לקרות, בזינוק, באמצע הריצה, ובסיום". ב- 1984 כבר שידרה הטלוויזיה הישראלית בצבע אך לאִבחוּן החִיוָורוֹן של קארל לואיס לא הייתה כמובן כל אחיזה במציאות. אי אפשר היה לראות שקָארְל לוּאִיס חִיוֵור מפני שצבע עוֹרוֹ שָחוֹר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו האצן האמריקני הנפלא ויפה התואר קארל לואיס. צבע עורו היה כהה מידי מכדי להבחין בחיוורונו. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי העריך אולי שקאָרְל לוּאִיס "חִיוֵור" בשל הלחץ העצום בו היה שרוי לפני הזינוק אך בפועל וודאי לא רָאָה זאת. הוא שידר דָבָר שלא רָאָה. אלה כמובן טעויות טיפשיות שעלולות לקרות גם לשַדָּר מצטיין שמחזיק בידיו מיקרופון נוֹן-סְטוֹפּ כשמונה שעות ברציפות מידי יום באולימפיאדה. נסים קיוויתי לא היה מעולם שַדָּר טֶפְלוֹן. פליטות הפה השטותיות בקריירה שידור ארוכה בת עשרות שנים שלוֹ היו נדירות, מִקריות, ובלתי חשובות אך נדבקו אליו כעלוקות ומצצו את דמו. את הרגעים הגדולים שלוֹ באמת סירב חלק מהציבור לזכור . העיתונות אהבה להציק לו.

יריית הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' נורתה ונסים קיוויתי חזר לעצמו והיה במיטבו, "זינוק טוב מאוד. בראש סם גריידי מארה"ב. אבל קארל לואיס הולך קדימה. הוא מנצח. במקום השני סם גריידי מארה"ב. במקום השלישי בן ג'ונסון מקנדה. קארל לואיס עשה זאת. 9.99 ש' בגובה פני הים. המדליה האולימפית המוזהבת הראשונה כבר מונחת בכיס".

זוהרו של נסים קיוויתי מעולם לא הוּעַם. אינני שותף לדעתו של חלק מהציבור כי דמותו הטלוויזיונית ההיא כהתה. נסים קיוויתי נשא על גבו גם את מרבית שידורי השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. כשהיה עסוק בשידורי הא"ק, הטלתי על יורם ארבל להחליף אותו כשדר שחייה בבריכה. במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ניצח במפתיע האוסטרלי ג'ונאת'ון סִיבֶּן (Jonathon Sieben) את המועמד בוודאי לניצחון מיכאל גִרוֹס (Michael Gross) מגרמניה עָנָק שגובהו 2.02 מטרים. יורם ארבל התבלבל בשידור הישיר והעניק את הניצחון לשחיין הגרמני שהיה אומנם Favorite (מועמד לניצחון) אך הפסיד. יורם ארבל היה על סַף טביעה בבריכה האולימפית. יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל הציל אותו. הפרשן בעל העין החדה העיר לוֹ ויורם ארבל חסר הביטחון בבריכת השחייה שָב כעבור זמן קצר ותיקן את עצמו. מי זוכֵר ליורם ארבל את טעותו האומללה. מלאכת זיהוי המנצחים בתחרויות הספורט (הֶרֶף של מֵאית שנייה או שתיים מפרידים בין המקום הראשון לשני) היא אֶבֶן יסוד בשַדָּרוּת הספורט. נסים קיוויתי היה שַדָּר אולימפי בנפשו. יורם ארבל היה שַדָּר של מוּנדיאלים.

טקסט תמונה : בטרם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. יורם ארבל (משמאל) ופרשן השחייה האגדי יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. הוריתי ליורם ארבל להפוך לרגע קט שדר שחייה ולהתייצב בעמדת השידור שלנו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC על מנת להחליף את נסים קיוויתי שהיה כבר טרוד מעל לראש בשידורי ה- א"ק באצטדיון ה- Coliseum. יורם ארבל עמד על סף טביעה טלוויזיונית בבריכה האולימפית של לוס אנג'לס 1984. יוסף "יוז'ו" טלקי הציל אותו. אפילו שדר ספורט עתיר ניסיון ברמתו של יורם ארבל נתקל בקשיים רבים בשעה ששידר מקצוע ספורט שלא הכיר ולא היה בקי בו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

כתובתה הלבנה הבוהקת של H O L L Y W O O D על צלע ההר כפי שהשתקפה מידי בוקר מחלון חדרי במלון Holiday inn  ששכן ליד Sunset Boulevard, הייתה תזכורת נחמדה למציאות הוליוודית – אולימפית שעתידה לחלוף בתוך שישה עשר ימי תהילה. ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984 שידרו יורם ארבל ונסים קיוויתי ישיר את טקס הנעילה. זה היה השידור האחרון של האולימפיאדה הבלתי נשכחת. לעולם לא אשכח את המשחקים האולימפיים הנהדרים והנפלאים של לוס אנג'לס 1984 ואת העיר הנפלאה לוס אנג'לס. מנקודת מבטי היום או טו טו מרוֹם גיל 80 משתקפת התקופה ההיא כ- אילוזיה, כמו חלום תעתועים מתוק, כמקסם שווא. הייתי בר מזל שזכיתי לחוות שם חוויה טלוויזיונית – ספורטיבית כל כך מרתקת ומוצלחת. הצדעתי ואמרתי תודה לרוּן אָרְלֶדְג' ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' בשם רשות השידור. הענקתי לשניהם את ספרו של יגאל לוסין "עמוד האש" (Pillar of  Fire).

שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הניבו רייטינג גבוה ותפנית לקראת שידורי ספורט עתידיים גם בשעות לא מקובלות. מייד עשיתי חישוב כי אורי פורת אמור להיות מנכ"ל רשות השידור גם בעוד ארבע שנים באולימפיאדת סיאול 1988, וכי הפרש שמונה השעות בין שעון ירושלים לשעון סיאול (חשבון הפוך משעון לוס אנג'לס) לא ישפיע על החלטותיו המקצועיות. עם תום משחקי לוס אנג'לס 84' התחלתי להפיק את משחקי סיאול 88'. סקר טלוויזיוני שערכה מיכל כספי מרשות השידור אודות הצפייה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קובע כלהלן : % 38 מהמבוגרים ו- % 60 מהנוער צפו בשידורים האולימפיים ששודרו בשעות הלילה. % 73 מהמבוגרים ו- % 82 מהנוער קרו את תקצירי האולימפיאדה ששודרו מידי ערב בין 20.00  ל- 21.00".

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת דחה את הטענות שהופנו נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפיהן השידורים בשעות המאוחרות שבין 24.00  ל- 06.00 פגעו בהרגלי השינה, ו/או גרמו לאיחורים בעבודה ו-כו'. התברר מהסקר כי שיעור הצפייה היה גבוה מכפי שהעריכו ברשות השידור ערב השידורים האולימפיים . הוברר עוד כי מחצית מקרב האוכלוסייה הבוגרת ושלושה רבעים מאוכלוסיית בני הנוער במדינת ישראל נוהגים לצפות בתוכניות הספורט, "משחק השבת" ו- "מבט ספורט". סקר הצפייה במשדרי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפי שפורסם באוגוסט 1984 היווה סטירת לחי מצלצלת לפילוסופיית השידור של מנכ"ל הרשות הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל וגם למִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דוד אדמון ז"ל.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה הצלחה גדולה מנקודת מבטן של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' והוועדה המארגנת של המשחקים בראשותו של היו"ר פיטר יוברות'. 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) צופים אמריקנים חזו בשידורים האולימפיים שצברו רייטינג שיא. ההכנסות מהפרסומות צברו 435.000000 (ארבע מאות שלושים וחמישה מיליון) דולר, והרווח הנקי של ABC עמד על 75.000000 (שבעים וחמישה מיליון) דולר . אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה אולימפיאדת הקיץ האחרונה של גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג'. את זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ הבאות ואח"כ גם אולימפיאדות החורף נטלו ממנו דִיק אֶבֶּרְסוֹל ואלכס גלעדי והעבירו אותן לרשת הטלוויזיה NBC. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' היו"ר המוצלח של הוועדה המארגנת, שבחוכמתו ודרך ניהולו הביא לה ב- 16 ימי תהילה 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר רווחים, נבחר בתום המשחקים האולימפיים לאיש השנה של השבועון האמריקני רב המוניטין וההשפעה "TIME" סעיף [1]. הוועדה המארגנת עצמה העניקה לו בונוס אישי של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר על הצטיינות האִרגון שלו. פיטר יוברות' הפך לאחר האולימפיאדה של 1984 לתפקיד הקומישינר של ליגת הבייסבול בארה"ב.

עם שובי לארץ מלוס אנג'לס מצאתי במשרדי מאות מכתבי תגובה, הערצה, ותודה של הצופים על מבצע השידור של הגדולה בהצגות הספורט בתבל, וגם צל"ש אחד. מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער [2].

[1] ראה נספח : הספר "ROONE".

[2] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה טוביה סער אלי  ב- 14 באוגוסט 1984 בתום מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שכלל בתוכו 115 שעות שידור בתחום זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערת סיום : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סייע לי בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 לחולל את מהפכת רון ארלדג' ה- 1 (מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל סייע לי בקדנציה שלו בשנים 1998 – 1993 לבצע את מהפכת רון ארלדג' ה- 2). אורי פורת אפשר לי ל- הפיק, לערוך, ולשדר ישיר אירועי ספורט רלוואנטיים בינלאומיים גדולים שקודמו יוסף "טומי" לפיד לא הרשה בשנים 1984 – 1979 לקודמי אלכס גלעדי להפיק אותם. הנה רשימה חלקית כלהלן :

1. שידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של הנשים והגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בטניס.

2. הצטרפות למסגרת ה- EBU לצורך שידורים ישירים של משחקי הגמר הנוגעים לגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל.

3. הצטרפות למסגרת ה- EBU לצורך שידורים ישירים של טורנירי אליפות אירופה לאומות בכדורגל (Euros) צרפת 1984 וגרמניה 1988. לראשונה בתקופתו כמנכ"ל רשות השידור ובהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרנו ישיר ביום שישי בערב של 10 ביוני 1988 את משחק הפתיחה של הטורניר גרמניה – איטליה 1:1.

4. שידורים ישירים כמשנה סדורה של משחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל לגברים ונשים.

5. שידורים ישירים כמשנה סדורה של כל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בקדם המונדיאלים ושל נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפות אירופה.

6. שידורי בית וחוץ של כל משחקי מכבי ת"א בהיקפים מלאים במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, ללא קטיעתם לטובת שידור "מבט" ב- 21.00.

7. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום עוד הוסיף לי כהנה וכהנה בתקופת שלטונו בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998.

סוף הפוסט מס' 1010. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.