פוסט מס' 953. הָסְכִּיתּוּ ו-קִרְאוּ.

פוסט מס' 953. הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אָמִינוּת ו-מְהֵימָנוּת עיתונאית (3). נִשְכָּחוֹת שזוֹכְרִים ולא שוֹכְחִים (3). היסטוריה מַרָה. פוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : אנוכי נפעם כל פעם מחדש מכמות הקוראים העצומה שנכנסת שוב ושוב לבלוג. האם זה בגלל החומר המעניין שכתוב לא מעניין ? ו/או שמא בשל כתיבה מעניינת למרות שהחומר לא מעניין ? ו/או מפני שהחומר מעניין אך גם הכתיבה מעניינת ? שגשוג הבלוג מאז נוסד ביולי 2012 מפתיע אותי. הישג לא צפוי מפני שהוא נכתב מראש למען רוֹבֶד צַר ומצומצם מאוד באוכלוסייה, וגם בגלל שלא נעשה לו מעולם שום מסע יחסי ציבור ושיווק. חוץ מזה חלף זמן רב, שנים ארוכות, מאז נשאתי בתפקיד כלשהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושמי נשכח. מפתיע אותי שהציבור מתעניין בצורה כה מסיבית ב-בלוג.

פוסט מס' 953. הָנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוֹטִים וקְטָנִים"). אָמִינוּת ומְהֵימָנוּת עיתונאית (3). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (3). היסטוריה מַרָה. פוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי-28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא בסוף עשור ה-90 של המאה הקודמת ובראשית שנות ה-2000 הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל, כאמור לתקופה של 5 שנים עד קיץ 2007 (ליתר דיוק עד 2 ביוני 2007). מזכיר הממשלה הצעיר דאז גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן באמצע כהונתו ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

ציטוט : "דרושה שֶמֶש כְּפוּלָה כדי להָאִיר את מְלוֹא הָטִיפְּשוּת הָאֱנוֹשִית". (ז'אן פול סארטר).

האקסיומה של מר קול, ציטוט : "כָּמוּת האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל  האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה". (מר קול).

ובכן, ב- 2 ביוני 2002 ההוא העניקה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ליוסף בר-אל מינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים כפי שנקבע בחוק, עד 2 ביוני 2007. על מסמך המינוי הַרָם ההוא שדן בהפקדת רשות השידור בידי יוסף בר-אל, מסמך שנכתב לפני 19 שנים היה חתום מזכיר הממשלה בעת ההיא גדעון סער (אז בן 36, והיום בעלה של גב' גאולה אבן מי שהייתה מגישה ומנחת טלוויזיה מוכשרת ו-רבת מוניטין בשידור הציבורי). ב- חלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון לפטר, להדיח, לסלק, ולהעיף לאלתר את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור בגין מעשי שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מני מזוז תמך תמיכה מוחלטת בהדחה והסילוק. ובכן, לבסוף זה קרה. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הוקמה ב- 1968 ופעם הראשונה בקורות אותה רשות השידור של מדינת ישראל שכללה בשורותיה מאז 1969 יחדיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה דרדק תקשורת בן שנה ואת רדיו "קול ישראל הוותיק (נוסד בארץ ישראל המנדטורית ב- 1936), הוּדַח, סוּלָק, ו-הוּעָף ב- 2 במאי 2005 מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל בגין שְחִיתוּת ושוֹחַד מָסַךְ. לזכור ולא לשכוח.

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002. תיעוד של המסמך ב-בלוג, הקרוי, YOASHTVBLOG.CO.IL, כלהלן, מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור שנכתב בימים ההם – בזמן ההוא לפני  19 שנים. מזכיר הממשלה דאז מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה בישיבתה ב- 2 ביוני 2002 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. המסמך הנ"ל נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז, רענן כהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 953 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 953. הָנְבוּאָה ניתנה לשוֹטִים (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אמינות ו-מהימנות עיתונאית (3). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (3). פוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי-28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 953. אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 והשידורים המגוחכים האולימפיים ההם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (חלק 1).  זה לא התחולל כל כך מזמן. אפילו לא חלפו חמש שנים מאז. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש המשיכו להָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. היה מדובר בשידורים ישירים מבולבלים, אי הכרת חומר השידור, שידורים ישירים רוויי טעויות, מלאי שגיאות, אי זיהוי גיבורי העלילה, ואי זיהוי המנצחים. עסק לא רק רַשְלָנִי, יָרוּד, ועָלוּב של שידורים ישירים שהם בלתי מתקבלים על הדעת שהפיקו שני הנ"ל ששהו אז במוקד ההתרחשויות בעמדת השידור בבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016, אלא מבצע טלוויזיוני דל, רש, ועני שהתנהל הרחק מגבולות המדינה שעלה ממון רב ולא הייתה שום הצדקה לקיימו אז בהרכבו ההוא ו-במתכונתו האנושית  טלוויזיונית ההיא. היה מדובר בפרטנזיה פגומה, בהתיימרות והתרברבות ויומרה חסרי בסיס של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55, שהייתה לו זאת האולימפיאדה הראשונה להפיק ולשדר מאז נוסד היכן שהוא ב- 1989. מדהים שמנהלי, עורכי, ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אפשרו לשני הרשלנים משה גרטל וברוך צ'יש להתייצב בעמדת השידור בבריכת השחייה בריו 2016 כשהם לא מוכנים דיים, נעדרי ידע ויכולת במידה לא מועטה בתחומי הטלוויזיה ותקשורת המונים, וחסרי כישרון מלא ושלם כפי שהוא אמור להיות בשדה המלל והניסוח כדי לשדר ישיר את מרכולתם כהלכה לצופי הטלוויזיה בישראל. השידור הישיר ההוא של משחה הגמר לגברים ל- 100 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016 היה שיא החרבון, הבלבול, והכישלון של שני אנשי טלוויזיה הנ"ל דלי האבחנה וכישרון הניסוח למרות ששניהם ניצבו במוקד ההתרחשות בשטח. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 לא עשתה את המינימום המוטל עליה ולא ווידאה שהשניים הנ"ל אומנם לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. עסק טלוויזיוני – אולימפי עלוב, יָרוּד, מחורבן, ורָדוּד. ביזיון קולוסאלי. כישלונם הטלוויזיוני העגום והמר של שני מוסרי האינפורמציה והמידע משה גרטל וברוך צ'יש חָרוּט לעַד בדברי הימים על סרטי ה- Video של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. על כך, על התופעה המרה הזאת ששני אנשים דלים ולא מוכשרים זולגים ללא בקרה דרך המסננת הטלוויזיונית, אמר ההיסטוריון התנ"כי, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). מדהים שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהייתה מודעת לכישלון ולבלבול הטלוויזיוני הקולוסאלי המתמשך של הצמד משה גרטל את ברוך צ'יש לא העיפה אותם מעמדת השידור של ערוץ הספורט בבריכה האולימפית, לא הענישה אותם, ולא החזירה אותם מייד במטוס הראשון היוצא מריו דה ז'אניירו לנתב"ג. ככה הם נראו שם כולם. הספינה של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55 טבעה בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016. פוסט מס' 953. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 והשידורים הישירים האולימפיים המגוחכים ההם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (1) : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש המשיכו להָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם ב-בריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. היה מדובר בשֵירוּת טלוויזיוני פגום ומחורר ולכן בלתי מתקבל על הדעת. היה מדובר בשידורים ישירים מבולבלים, אי הכרת חומר השידור, רוויי טעויות, מלאי שגיאות, ו-אי זיהוי גיבורי העלילה. שניהם נחשפו שוב כלא אמינים ובלתי מהימנים. שידורים ישירים אולימפיים שהיו בלתי מתקבלים על הדעת מטעמם של שני הנ"ל ששהו במוקד ההתרחשויות בבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016 ואף על פי כן פישלו והתמוטטו. מדהים שמנהלי, עורכי, ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אפשרו למשה גרטל וברוך צ'יש להתייצב בעמדת השידור בבריכת השחייה ההיא בריו דה ז'אניירו 2016 ולשדר ישיר (למשל את משחה הגמר ל- 100 מ' לגברים בסגנון חופשי), מבלי לערוך מעקב, מבלי לקיים ביקורת, מבלי לערוך אותם, ומבלי ל-וָודֵא שהשניים הנ"ל לא הכינו את שיעורי הבית שלהם כהלכה בטרם, ואף על פי כן התייצבו למבחן משימת הכיסוי האולימפית בשידור ישיר כאילו כלום. אשנה ואומר כלהלן : שני הרשלנים לא היו מוכנים בלשון המעטה לביצוע המשימה. גם ההנהלה שלהם. הממברנות של מיקרופון הטלוויזיה אינן יודעות לשמור סוד ולא להחביא ולטשטש טקסטים. הממברנות חשפו את התוצאה הסופית שהתקבלה באוויר הטלוויזיוני כפי שעיצבו אותה משה גרטל וברוך צ'יש. התוצאה העיתונאית – טלוויזיונית הייתה הרסנית. היה מדובר בטרגדיה. חיש מהר התברר כי שני הרשלנים בעלי היומרות אינם מתמצאים בחומר השידור האולימפי, מתקשים מאוד לזהות לצופים את גיבורי העלילה על קו הסיום בבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016, ואינם מוכשרים לדרג את סדר הגעתם. שרר שָם אִי סֵדֶר ו-בִּלְבּוּל רב וקושי עצום של שניהם לדרג את הזוכים במדליות ואת מיקומם של שאר השחיינים בתום משחה הגמר המפורסם ההוא, 100 מ' לגברים בסגנון חופשי. שני הרשלנים משה גרטל וברוך צ'יש הגיעו ו-באו חֲלוּדִים ולא מוכנים לזירת התחרויות והאירועים ואף על פי כן התיישבו להם בנחת וללא חשש בעמדת השידור בבריכה האולימפית שהייתה מותקנת עבור ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בין השאר, השניים האלה לא זיהו את גיבורי העלילה הדרמטית שהתפתחה במשחה הגמר היוקרתי, המסקרן, ורב המוניטין ל- 100 מ' חופשי לגברים בסגנון חופשי, בריו 2016. שניהם גם לא הכירו ולא היו מוכשרים לדרג את  המנצחים על פי סדר הגעתם ונגיעתם בדופן הבריכה, ואת הזוכים במדליות האולימפיות. היה מדובר בשערוריית מידע טלוויזיוני חסרת תקדים בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בכל הזמנים. היה מדובר בתבוסת שידור קשה של שני השדרנים הנִרְפִּים משה גרטל וברוך צ'יש נציגי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ו-גם של ההנהלה של שניהם שלא ווידאה את ביצוע ההכנות של משה גרטל וברוך צ'יש ולא עקבה האם השניים האלה אומנם מקיימים חזרות יסודיות והכרחיות של בטרם ביצוע משימת הכיסוי. היה מדובר במנהיגות רדודה וכושלת של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משלא סילקה אותם את משה גרטל וברוך צ'יש מעמדת השידור, לא הענישה אותם, ולא הטיסה את שניהם מייד כעונש בחזרה הביתה. היה מדובר בעסק טלוויזיוני מחורטט ו-עלוב. היה מדובר ב- ביזיון. אף על פי כן ו-למרות הבושה וזילות הביצוע שמתועד בכל עליבותו, אומללותו, חֵלְכָּאוּתוֹ, ומִסְכֵּנוּתוֹ, הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותרה אדישה ו-וותרנית. ובאמת שני השדרנים החובבניים, הכושלים, הרשלנים, והבלתי מקצועיים לא נשלחו הביתה בטיסה חזרה לישראל בעקבות השידור הישיר השערורייתי, הדַל, והמחורבן הנ"ל ההוא ששניהם הנפיקו, ואשר הוקלט ותועד במלואו על סרט ההקלטה. שני הרשלנים נשארו במקומם בריו דה ז'אניירו כאילו לא קרה מאום. אשנה ואומר שוּב כי על כך הגיב ההיסטוריון התנ"כי ואמר, כלהלן, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). פוסט מס' 953. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

מירי נבו. השידור הישיר הבלתי אמין, לא מקצועי, ונעדר מהימנות ההוא שלה את טקס הפתיחה של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 מעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באצטדיון האולימפי היווה אז שערורייה מתמשכת. מירי נבו הכושלת לא זיהתה 147 מ-נושאי הדגלים של המשלחות הצועדות בסך, מתוך 207. בושה וחרפה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עברה לסדר היום כאילו לא קרה דבר. היא לא הוענשה ונשלחה הביתה בעקבות שידור הטלוויזיה הכושל, המגוחך, ונחשל שלה. 

הערה לשדרנית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גב' מִירִי נְבוֹ מי ששידרה ישיר (יחדיו עם פרשן הג'ודו אריק זאבי) מעמדת שידור באצטדיון ה- "מאראקאנה" בריו דה ז'אניירו בשבת לפנות בוקר – 6 באוגוסט 2016 את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 31 במניין העת החדשה, אולם לא ידעה לזהות 147 נושאי ונושאות דגלים (מתוך 207) שהובילו את משלחותיהם בצעדה ארוכה וממושכת (2:08 שעות) על המסלול האולימפי קבל עם ועולם. נתון שלישי מדהים לרעתה של מירי נבו. אינני חושב שהציבור בישראל מודע לבעיית חוסר הידע והכישרון של השדרנית הכושלת מירי נבו, לא עֵר, ואיננו מבין די צורכו, כפי שמירי נבו איננה מבינה, את חשיבות התפקיד ו- את האחריות, ועמם הענקת כבוד לאומי שמוענקים ל- ספורטאי ו/או ספורטאית, דַגְלָן ו/או דַגְלָנִית, לשֵאת את דגל מדינתם בטקס פתיחה אולימפי, נוכח כ- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. המתעמלת האֹמנותית שלנו נטע ריבקין נשאה את דגל ישראל והובילה את משלחת הספורטאים הישראלית הגדולה בטקס הפתיחה של ריו 2016. אני בטוח שרשתות טלוויזיה רציניות על פני הגלובוס זיהו אותה לצופים שלהן. אחת הדגלניות הנעלמות בטקס הפתיחה של ריו 2016 שמירי נבו שדרנית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החמיצה, לא הכירה, ולא זיהתה אותה בעבור צופי הטלוויזיה שלה בישראל, הייתה נושאת הדגל רבת המוניטין של משלחת זימבבואה, הלוא היא גב' קירסטי קובנטרי (Kirsty Coventry). ובכן, קירסטי קובנטרי הייתה בשעתו שחיינית בינלאומית – אולימפית משגשגת ומוכרת מאוד, בין השאר שיאנית עולם ואלופה אולימפית שזכתה עבור מדינתה זימבבאואה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200 מ' בסגנון גב בשתי אולימפיאדות רצופות, אתונה 2004 ובייג'ינג 2008, אולם גב' מירי נבו מי שמתיימרת להיות עיתונאית – שדרנית בטלוויזיה לא זיהתה אותה, וכלל לא הכירה אותה. פשוט התעלמה ממנה. מירי נבו כמובן לא הייתה מוכשרת להעביר את המידע החיוני המעניין והרלוונטי הזה אודות קירסטי קובנטרי לצופיה בישראל. מדהים ובלתי מתקבל על הדעת שכך נוהגת שדרנית אולימפית מובילה בערוץ טלוויזיה ישראלי. מדובר בלא פחות מבושה וחרפה מפני שכאמור מירי נבו לא זיהתה עוד 146 נושאי ונושאות דגלים לאומיים נוספים בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו (!). ברור שמדובר בסקנדל ובכישלון קולוסלי, וברור גם שנשאלת מייד השאלה היכן אחריותה האישית של מירי נבו ואפוא האחריות הקבוצתית של עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המתפעלים את אותה מירי נבו הכושלת ? איך קורה דבר שכזה ? כיצד מתרחשת התופעה ששדרנית בערוץ טלוויזיה ישראלי הפועל בטכנולוגיית הכבלים נשלחת ע"י מנהליה לשדר ישיר את טקס הפתיחה האולימפי של ריו 2016, מורחת אינפורמציות לא חשובות, ואיננה מזהה 147 (מאה ארבעים ושבעה) נושאי ונושאות דגלים של 147 משלחות אולימפיות שצועדות בטקס הפתיחה הנ"ל ? מי מהם מקבוצת המנהלים חתם באפסנאות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על טופס הציוד והחליט כי המיקרופון הוא רכושה הפרטי של מירי נבו ? מי שָם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל את העניינים ומנווט באופן מבולבל את השדרנית מירי נבו ואת כלל השדרנים האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 ? ובכן מתברר כי זה הוא המצב כפי שהגדיר אותו ההיסטוריון התנ"כי ההוא : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25).

אִילָן גָזִית ועמיחי שפיגלר באולימפיאדת ריו 2016. מה לשדר הכדורגל עמיחי שפיגלר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ול-שידורים ישירים אולימפיים של תחרויות התעמלות על מכשירים לגברים ונשים…???

הערה לפַרְשָן ההתעמלות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר אִילָן גָזִית. אני מבין ששדר ההתעמלות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 עמיחי שפיגלר עוֹבֵר כעת חוויה מתקנת. עמיחי שפיגלר יודע אומנם ש- כוכב הלכת שלנו "אָרֶץ" הוא כדור אך מבין עכשיו ש- איננו כולו כדור משחק של כדורגל. יש עוד ענפי ספורט בעולמנו חוץ מכדורגל ויש עוד פרשני ספורט חוץ מ- מוטי איוואניר. גם אילן גזית חֹוֶוה ניסיון חיים חדש. לראשונה בחייו הוא זוכה במשרת פרשן ההתעמלות האולימפי בריו 2016. מבינים זאת לאחר שמאזינים לתיאוריו הרגשניים העוסקים בפסגת הדו קרב הדרמטי שהתחולל ב- אליפות הקרב רב האולימפי בריו 2016 בהתעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic) בין שני גאוני ועילויי ההתעמלות, היפני קוהי אושימורה (Kohei Uchimura) אלוף אולימפיאדת לונדון 2012 לבין יריבו הטוען לכתר בריו 2016, האוקראיני אולג וורנייאייב (Oleg Verniaiev). בתרגיל האחרון על המכשיר השישי והאחרון, המתח, מפגין קוהי אושימורה ביצועים שטרם נראו כמותם בתולדות תחרויות ההתעמלות, אלמנטים מרהיבים אשר לקוחים / שְאוּלִים מעולם הקרקס, וגובלים בסכנת חיים של ממש. צפיתי בשידור הישיר הנפלא רב המתח והדרמה הזה, ששיגר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לביתי הפרטי השוכן ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, ונשימתי נעתקה שוב ושוב בגלל ביצועיו הווירטואוזיים רוויי סכנת חיים של קוהי אושימורה. גם של רעייתי. התפללנו שנינו למענו של קוהי אושימורה שיצא מזה בשלום. השופטים העניקו למתעמל היפני ציון רָם מעלה של 15.800 נקודות. המתעמל האוקראיני אולג וורנייאייב קיבל עבור התרגיל שלו על המתח רק 14.800 נקודות, וכך הפך קוהי אושימורה לאלוף קְרָב רָב בהתעמלות בפעם השנייה בחייו גם באולימפיאדת ריו 2016. נכון שהמראות בהיכל ההתעמלות בריו 2016 מרגשים ומסחררים והם יותר מדרמטיים, אולם על הפרשן אילן גזית מוטלת החובה לא לאבד את עשתונותיו ולשמור על כבודו וכבוד צופיו. כשהוא זועק למיקרופון בקול ניחר ודומע, "…אין דברים כאלה…", זה בסדר, אולם משהוא תוקע בין השאר בזעקות ובחוסר בינה טקסט חנפני שלא קשור למקצוע, "…עמיחי שפיגלר אתה גדול…", הוא עובר את הגבול. סביבת המיקרופון איננה מתירה התפרעויות ודברי הֶבֶל.

שני שדרני טלוויזיה כושלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש באולימפיאדת ריו 2016 (1). 

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים, לא מרוכזים, לא מכירים ולא מזהים את גיבורי העלילה, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע כמה את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. אווילים. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". היה מדובר בטעות זיהוי קשה וחסרת תקדים. היה מדובר בסקנדל. בשערורייה טלוויזיונית. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום ה- 7 (שביעי), ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו דה ז'אניירו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers) מי שנגע ראשון בדופן הבריכה ונטל את הבכורה. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך היו גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- השמיע קריאות צהלה "…אואואואוהוהוהוהו…" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת זיהוי מָרָה בידו היות ו-קאמרון מקבוי האוסטראלי איננו המנצח. הזוכה במדליית הזהב הוא האוסטראלי קייל צ'אלמרס. ברוך צ'יש אישר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו משה גרטל כי האוסטראלי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול של ריו 2016 באותו משחה הגמר המדובר 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה מייד ולחלוטין את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ'יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים ב- ריו דה ז'אניירו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" הייתה סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל הכושל. שדר דל. בעוד משה גרטל מפעיל את מיתרי גרונו זועק, "…מקבוי הוא האלוף האולימפי…", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בבריכה האולימפית במשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016 נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך והיה עסוק כנראה בעיכול טעותו החמורה חסרת התקדים. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…", הוא שח לציבור הצופים שלו. מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ביותר בבריכה האולימפית ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בבריכה ריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה האולימפי באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בבריכת השחייה האולימפית באטלנטה – ארה"ב לצופיו, איחול מביך ומטופש מהסוג הזה, "…צופים יקרים כאן מסתיימים שידורינו מהבריכה האולימפית…לילה טוב…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' לגברים בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' לגברים בסגנון חופשי…למרות שהזוכה במדליית הזהב היה קייל צ'אלמרס…". חיש מהר מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו ברוך צ'יש, מפני ש- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אוסטראלי אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. כיצד זה איש מהמערכת של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55 איננו מתערב ב-ברדק וב- בלגן הזה ? משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת ההיסטוריון התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". 

שני שדרני טלוויזיה כושלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (2). 

ועוד דבר : משה גרטל וברוך צ'יש עשו כל מאמץ כדי לשבש ולקלקל את טקס הצגת גיבורות העלילה המתוזמן במשחים השונים והרבים בטרם יריית הזינוק, למשל במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים. לא שוררת קורלציה בין קוֹלָם של שני השדרנים בברזיל לבין התמונה המופיעה על מסכי הטלוויזיה בישראל. עָגוּם וגם מרגיז. הפרשן ברוך צ'יש מתעקש שלא לצורך להאריך בדברי הפרשנות שלו אודות השחיינית האמריקנית אבי ווייטסל (Abbey Weitzel) הנגלית על המסך. הטקסט שלו של ברוך צ'יש איננו תמציתי, מנוסח בשפה מסורבלת, וחורג מגבולות הזמן של התמונה, ו- אז כבר מופיעה על המסך השחיינית הקנדית פני אולקסיאק (Penny Oleksiak, גובהה 1.84 מ') בת ה- 16. משה גרטל מציג אותה לצופיו את פני אולקסיאק באיחור רב. ברור שהיא נעלמת מה- Frame בטרם מסיים משה גרטל את טקסט החשיפה הנוגע לה, ולתוכו נכנסת כבר מישהי אחרת, השחיינית השוודית שרה סוישטרום (Sarah Sojstrom, גובהה 1.83 מ'). משה גרטל חורג ומתייחס ל- פֶּנִי אולקסיאק כשב- Frame התמונה רואים בכלל את שרה שויסטרום. כשהוא מעביר את הטקסט שלו אל שרה שויסטרום, בימאי OBS איננו ממתין לו עוד, ועובר להראות כבר את השחיינית האוסטרלית קייט קמפבל (Cate Campbell, גובהה 1.86 מ'). צֶוֶות השידור מאבד את הסינכרוניזציה ההכרחית בין קולם לבין התמונה. בעוד משה גרטל מדבר אודות סיכוייה של שרה שויסטרום היא נעלמת כבר מה- Frame, והצופים רואים בכלל על המסך שלהם את האוסטרלית קייט קמפבל. מדובר ב- בלגן וחוסר היגיון מובהק של צורת העברת המידע לציבור. כאשר משה גרטל מסיט סוף כל סוף את הטקסט אל קייט קמפבל המועמדת הוודאית לניצחון במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים, בימאי OBS כבר מעלים אותה ו- מראה תמונת Long shot של כל שמונה השחייניות המתכוננות לזינוק. משה גרטל מוסר מידע אודות קייט קמפבל אולם ציבור הצופים איננו רואה אותה. עסק עלוב שנותר ללא תגובת עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. משה גרטל וברוך צ'יש מפרים ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר בהם חייב לשרור מִתְּאָם בין קולו של השַדָּר לבין התמונה שאליה הוא מתייחס. צופה טלוויזיה שאיננו אָמוּן על תחרויות השחייה יאבד מייד את יכולת ההזדהות החיונית עם גיבורי העלילה שמשה גרטל וברוך צ'יש מתכוונים לשדר לו אותה. מדובר בברדק טלוויזיוני ושידור ישיר מבולבל מהמדרגה הראשונה. פשוט ביזיון אחד גדול ומתמשך מצדם של משה גרטל וברוך צ'יש ורפיון ניהול של האחראים מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקינות שידור התוכן. פשוט, בלתי מתקבל על הדעת. בואו ניקח לרגע דוגמא את הצגת גיבורי וגיבורות בעלילות המתח הקולנועיות של אלפרד היצ'קוק כמו "וורטיגו" (Vertigo), "החלון האחורי" (The rear window), "האיש שידע יותר מידי" (The man who knew too much), "רֶבֶּקָה" (Rebecca), וכו'. האם יעלה על הדעת כי אלפרד היצ'קוק יספר את סיפורו, ידון ויציג, נאמר את השחקנים והשחקניות המגלמים את גיבורי וגיבורות העלילה בפתיחת סרטיו כמו דוריס דיי, ג'יימס סטיוארט, קים נובאק, ג'ואן פונטיין וכן הלאה, מבלי להראותם ? אין דבר כזה. תחרויות שחייה ברמות אולימפיות גבוהות משולות לסרטי מתח. חשיפה וזיהוי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריית הזינוק מאפשרים לציבור צופי הטלוויזיה להכיר אותם ולהזדהות עמם. טקס הצגת השחיינים והשחייניות בטרם יריית הזינוק הוא קצר ומתקיים בשיטת סרט נע. חייבת לשרור כל הזמן סינכרוניזציה בין קולות השדרים לבין התמונות המתחלפות על המרקע הטלוויזיוני. הליך ההצגה והזיהוי של גיבורי העלילה על המסך ע"י השדרנים לטובת לקוחותיהם הוא חוק ברזל ו- מָשוּל לקשירת צופי הטלוויזיה בעבותות במִקְלָעוֹת חבלים לכורסת הצפייה שלהם. אולם כיצד אפשר להזדהות עם השוודית שרה שויסטרום אם בתמונה מופיעה בכלל האוסטרלית קייט קמפבל. ברור שאם זה המצב של היעדר סינכרוניזציה בין הקול לתמונה, אז וודאי גם כי מנת ה- נְבוֹנוּת בעניין הזה רחוקה כברת דרך לא קצרה משני הפטפטנים האלה משה גרטל וברוך צ'יש. אני עוד פעם תוהה מי הם האנשים שם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האחראים על תפעולם הכושל של משה גרטל וברוך צ'יש בבריכה בריו 2016, ומצטרף שוב למסקנת הנביא, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ככה לא מפיקים ולא מנהלים שידורי טלוויזיה וודאי לא שידורי טלוויזיה אולימפיים.

שני שדרני טלוויזיה כושלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (3). 

ועוד דבר : בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים מראה קבוצת הטלוויזיה OBS ב- Close up את השחיין האמריקני אדריאן נתן נושף נשיפות אוויר סדורות. משה גרטל מסביר לצופיו הסבר מסורבל וקלוש כלהלן : "…שימו לב מה עושה כאן אדריאן נתן, הוא מפמפם את עצמו בנשימות מהירות כדי שלא ינשום במטרים הראשונים…". מדובר בניתוח דהוי, רשלני, ולא מקצועי של המתרחש בתמונה. מה שעושה אדריאן נתן הוא מעֵין פטנט "כימי" ידוע שמתכנת המוח האנושי. השחיין המבצע את נשיפותיו אלה (לא נשימות), מרוקן בעצם בכוונה תחילה ובשיטתיות את גופו ודָמוֹ מהגַז פחמן דו חמצני (C O 2). כידוע ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני בדָם בגוף האדם (ומאידך ריכוז נמוך של חמצן בגוף האדם) מאלץ ומכריח באופן אוטומטי את מרכזי הנשימה במוח להפעיל את שרירי הסרעפת ושרירי נשימה אחרים של האדם כדי לשאוף מולקולות חמצן (O 2) לתוך הגוף, לתוך ריאותיו, ולהזרים אותן את מולקולות החמצן באמצעות דיפוזיה מה- אלוואולה הפונקציה האחרונה של הריאה, אל ההמוגלובין של כדוריות הדם האדומות שנושאות את ה- O 2 אל שרירי הגוף. זאת היא בדיוק הסיבה (!) מדוע מנשימים מפה לפה אנשים שטבעו למשל ו/או כאלה שאיבדו את נשימתם ושרירי הנשימה שלהם פסקו מלפעול. המנשים פולט ומכניס פחמן דו חמצני מפה לפה לגופו של המטופל בתקווה שהפחמן הדו חמצני שלו שחודר לגופו של הטָבוּעַ, יְגָרֵה ו- יְזָרֵז את הפעלתם מחדש של מרכזי שרירי הנשימה במוח של הטָבוּעַ המטופל על ידו. השחיין האולימפי האמריקני אדריאן נתן עושה אם כך בדיוק את ההפך. בשעה שהוא פולט ונושף ומרוקן את הדם שלו מריכוזי פחמן דו חמצני בטרם יריית הזינוק הוא בעצם "מרגיע" את מרכזי הנשימה במוח שלו בקטע הקונקרטי הזה של הצלילה במים לאחר הזינוק ותנועות הדולפין ברגליו, ועד העלייה והיציאה שלו אל מעבר פני המים, ותחילת פעולת הגריפה והחתירה בזרועותיו. כאמור הצטברות ריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים בדם מכריחים את מרכזי הנשימה במוח האדם להפעיל את שרירי הנשימה כדי לשאוף במרץ ובתכיפות גדולה עוד ועוד מולקולות חמצן (O 2) לריאותיו כדי שיפעפעו דרך דופן הריאה לעבר כדוריות הדם האדומות ואשר אלה יישאו אותן את מולקולות החמצן לעבר שרירי הגוף. לדוגמא, אפשר לראות זאת היטב על אתלטים שמסיימים ריצות למרחק 400 מ', 800 מ' ו- 1500 מ', ובגלל שגופם בגלל המאמץ העצום רווי בריכוזי הגז פחמן דו חמצני (C O 2) הם נושמים (שואפים חמצן ונושפים פחמן דו חמצני) בקצב מטורף.

שני שדרני טלוויזיה כושלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (4). 

משחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר לנשים בו ניצחה הספרדייה מירייה בלמונטה גארסיה (Mireia Belamonte Garcia) וזכתה במדליית הזהב בזמן של 2:04.85 ד' ביתרון של 3 (שלוש) מאיות השנייה לפני האוסטרלית מדליין גרובס (Madeline Grovs) שהשיגה תוצאה של 2:04.88 ד', העניקה למשה גרטל וברוך צ'יש את ההזדמנות לתרגם את הזמן למרחק, ולהסביר לציבור מה פירושו של יתרון בן 3 מאיות השנייה כשמדברים על מרחק ו- דרך. S חלקי T. מירייה בלמונטה עברה את הדרך של של 20000 (עשרים אלף) סנטימטרים בזמן של 12485 (שתיים עשרה אלף וארבע מאות שמונים וחמש) מאיות השנייה. כלומר, מהירות השחייה (Vׂelocity) הממוצעת של מירייה בלמונטה גארסיה הייתה 1.60 סנטימטר בכל מאית שנייה אחת. כלומר, מירייה בלמונטה גארסיה הקדימה את מדליין גרובס בנגיעה בקיר הבריכה ב- 4.8 סנטימטרים בלבד. משהו במידת אורך של כמה ציפורניים.

שני שדרני טלוויזיה כושלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (5). 

ההתנסחויות השונות של משה גרטל וברוך צ'יש בעת השידורים הישירים מבריכת השחייה בריו 2016 הן מסורבלות, כבדות, וגם אינן מדויקות. מפליא שאנשי טלוויזיה וותיקים בני 70 מפיקים טקסטים מסוקסים ומגושמים ואינם פוגעים בולים.

א. משה גרטל טוען במהלך השידור הישיר של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי כי השחיין הקנדי סאנטו קונדורלי (Santo Condorelli), "…צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…". ניסוח מסורבל ולא מדויק. מה זאת אומרת צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…? משה גרטל מתכוון ש- סאנטו קונדורלי שוחה קרוב מידי לחבל הצַף והמפריד בין המסלולים ואשר עליו מושחלים קוביות פלסטיק, והחיכוך של סאנטו קונדורלי עמם בולם את התקדמותו. ניסוח מסורבל, לא ברור, ולא תקין.

ב. במשחה חצי הגמר ל- 200 מ' מעורב אישי בו נוטלים חלק שני השחיינים האמריקניים מייקל פלפס וראיין לוכטה משדר משה גרטל את האינפורמציה הבאה לצופיו : "…ואלה הם המאבקים כדי להעלות את עצמו אל הגמר…". ניסוח מסורבל, בעייתי ולא תקני, ואיננו מובן. אינני מבין למה הוא משה גרטל מתכוון.

ג. בעת השידור הישיר של משחה הגמר לשליחות 4 פעמיים 200 מ' לנשים, מנסה ברוך צ'יש להסביר לצופיו את הרעיון הבא : "…אתה מבין שכאשר שתי הנשים ה…שתי הקבוצות מזנקות יחד לשחיינית האחרונה, יש לך את שיאנית העולם, סליחה אלופת העולם, יש לך יתרון…". ניסוח מסורבל, לא ממוקד, לא תקני, ו- בעייתי. אנוכי פשוט לא מבין מה הפרשן רוצה ממני.

סיכום קצר.

אני מבקש להדגיש כאן שאנוכי צפיתי מרצון כאזרח מן השורה בשידורים האולימפיים ההם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תוצרת OBS המסקרים את תחרויות ריו דה ז'אניירו 2016. ברור שמשה גרטל וברוך צ'יש זוקפים לזכותם גם כמה פלוסים אולם המינוסים הרבים שלהם עושים בהם שַמוֹת. ברצוני לומר כי אינני יושב בכורסתי עם עֵט ומחברת מול הטלוויזיה כדי למנות את חולשותיהם של השניים. השגיאות הרבות מספור שלהם (וגם של אחרים בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים), בעיקר השפה העברית המסורבלת והבלתי מדויקת השגורה בפיהם, נצרבות בזיכרון שלי. אני מעלה את כתבי הקטגוריה הללו שלי כדי להמריץ את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להיטיב את דרכיו. מדובר בערוץ טלוויזיה בכבלים שממומן ע"י הציבור וגם על ידי משפחתי בסכום שנתי של כ- 3500 (שלושת אלפים וחמש מאות) שקל. אני שואל את עצמי היכן ניצבת הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמורה לפקח על עבודתם של משה גרטל וברוך צ'יש ? מי נושא באחריות לביזיונות שלהם ? מי שָם מנהל את העניינים ? מי הוא העורך והמפיק הראשי של התכנים האולימפיים המגיעים אלינו מריו 2016 ? בהיעדר תשובות לשאלותיי אני מצטרף שוב למסקנת הנביא התנ"כי ההוא שאמר פעם, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (!). את מה שחולל אז ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 לפני חמש שנים, אפשר לעשות הרבה יותר טוב.

פוסט מס' 953. הנבואה ניתנה לשוטים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אמינות ו-מהימנות עיתונאית (3). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (3). פוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי-28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 953 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 953. סיכום ביניים והערות ביניים. מוסד הפרשנות בשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (חלק 2) : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). השַדָּר ניב רסקין והפַּרְשָן מולי אפשטיין בזירת הא"ק + השדרנית מירי נבו והפרשן אריק זאבי על מזרן הג'ודו + השדר עמיחי שפיגלר והפרשן אילן גזית בהיכל ההתעמלות. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש בבריכת השחייה ש- ממשיכים להתעקש ולהָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. זה היה חיזיון בלתי מתקבל על הדעת. גם בחלוף חמש שנים מאז טרגדיית השידור ההיא של משה גרטל וברוך צ'יש עדיין מדובר בכישלון ושידורים ישירים נחשלים. היה מדובר בשידורים ישירים מבולבלים, אי הכרת חומר השידור, רוויי טעויות, מלאי שגיאות, ואי זיהוי גיבורי העלילה. עסק לא רק יָרוּד ועָלוּב של שידורים ישירים שהם בלתי מתקבלים על הדעת מטעמם של שני הנ"ל ששהו אז במוקד ההתרחשויות בעמדת השידור בבריכה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016. מדהים שמנהלי, עורכי, ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אפשרו למשה גרטל וברוך צ'יש להתייצב בעמדת השידור בבריכת השחייה בריו 2016, ולשדר ישיר את משחה הגמר לגברים ל- 100 מ' בסגנון חופשי, מבלי ל-וודא שהשניים הנ"ל כלל לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. עסק טלוויזיוני עלוב. ירוד ורדוד. ביזיון. על כך אמר ההיסטוריון התנ"כי, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). פוסט מס' 953. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּר הטלוויזיה באשר הוא. ומוסד הפַּרְשָנוּת באשר הוא, בכל רשת טלוויזיה באשר היא.

ביום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970, לפני 51 שנים, הרחק מגבולות ישראל, בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי, הקים ו- ייסד דן שילון (אז מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ושדר הספורט הראשון והמוביל שלה) לראשונה את מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל. דן שילון בחר בשני שחקני הכדורגל המובילים של נבחרת ישראל מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל לשמש פרשנים שלו בעמדת השידור שלו באצטדיון המכסיקני. כזכור השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז"ל באותו הטורניר ההוא של גביע העולם מכסיקו 1970, בו הפסידה בבית המוקדם מס' 2 במשחקה הראשון בעיר פואבלה לאורוגוואי בתוצאה 2:0, ואח"כ סיימה פעמיים בתוצאות תיקו 1:1 ו- 0:0 נגד נבחרות שוודיה ואיטליה (בהתאמה) בעיר טולוקה, והודחה מהמשך הטורניר. דן שילון שידר את שלושת המשחקים האלה (ללא פרשן) להקלטה בלבד. בהיעדר תקשורת לוויינית בעת ההיא נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית להקליט את שלושת סיגנלי הטלוויזיה המכסיקניים הללו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא, ולמחרת להטיס אותם ארצה לנמל התעופה לוד. מונית מיוחדת הוצבה ב- לוד כדי לאסוף את הטייפים הכבדים ולהביאם לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. אלכס גלעדי ערך את שלושת המשחקים לשידור מאולפן הספורט בירושלים. המגיש באולפן היה שמעון טסלר ז"ל. כ- מפיק שימש פיטר מיליק. מפני שמרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל היו זמינים במכסיקו סיטי, החליט דן שילון להזמין את השניים להיות פרשנים צמודים שלו בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" באותו יום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970 במשחק הגמר ברזיל – איטליה 1:4. דן שילון הוסמך להיות שדר מוביל בזירת הכדורגל הישראלית אולם לא סמך על עצמו יתר על המידה בזירה הבינלאומית. שידור שלושת משחקי נבחרת ישראל בשלב המוקדם ושידור משחק הגמר ב-מונדיאל מכסיקו 1970 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו ניסיון בינלאומי ראשון שלו. משימת בכורה. הוא דן שילון החליט לחלוק את אחריות השידור יחדיו עם שני שחקני כדורגל ישראליים בכירים בנבחרת הלאומית בעת ההיא, כאמור מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, שלא היה להם כל מושג בפרשנות טלוויזיה, אך נשאו שמות מפורסמים ומוניטין עצום כשחקני כדורגל. ועל פי חוות דעתו של השַדָּר המוביל גם מהימנות. היה ברור שהציבור בארץ ירכוש להם אמון מראש ולמפרע. מכיוון שעמדת השידור הישראלית באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי הייתה יכולה לאָכְלֵס רק שני אנשים, שַדָּר ופַרְשָן, חילק דן שילון את העבודה בין השניים. מרדכי שפיגלר נקבע להיות הפרשן במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ב- שנייה. צריך להבין שהיה מדובר בחידוש מפליג בגלל שעד אז שדר הכדורגל הלאומי והמפורסם ב- רדיו "קול ישראל", נחמיה בן אברהם ז"ל מעולם לא נעזר ולא השתמש בפרשן לצדו. והנה בא דן שילון וממציא מוסד שידור טלוויזיוני חדש בשידורי הכדורגל, מוסד הפרשנות. הפרשן במחצית הראשונה מרדכי שפיגלר סיפר לדן שילון בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר ברזיל נגד איטליה, ספק ברצינות ספק בהתלוצצות, "…כי הקבוצה הראשונה שתבקיע שער במצב של תיקו 0:0 היא זאת שתוביל 0:1 במשחק…". מרדכי שפיגלר החמיץ ב- 21 ביוני 1970 בהבל פיו הזדמנות היסטורית להיות אבי מוסד פרשנות הכדורגל במדינת ישראל. גיורא שפיגל גנב לו את הצגת הפרשנות וחשיבות הפרשנות בדקה ה- 87 במחצית השנייה משהתריע בפני דן שילון כלהלן, "…שים לב דן שילון כי הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל ז'אירזיניו (Jair Jairzinho) מושך כל הזמן את שומרו האישי האיטלקי ג'יאני פאקטי (Giancinto Facchetti) כל הזמן שמאלה ולכן מתהווה חלל באגף הימני של ההגנה האיטלקית…ואם איטליה לא תיזהר היא עלולה לספוג משם שער…". השדר דן שילון לא איתר בעצמו את הסיטואציה שנוצרה על כר הדשא בין התקפת ברזיל שקוראת תיגר על השער האיטלקי לבין ההגנה האיטלקית שאיננה קוראת נכון את מפת הקרב, ונזקק לפרשנות של גיורא שפיגל. Sure enough (!). לא חלפו כמה דקות ולאזור הפגיע והרופף של ההגנה האיטלקית באגף הימני שלה חדר המגן הברזילאי קארלוס אלברטו (Carlos Alberto) וכבש משם בדקה ה- 87 (ממסירה של פֶּלֶה / Pele) את שערו של השוער האיטלקי אנריקו אלברטוסי (Enrico Albertosi). ברזיל ניצחה את איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. מנקודת מבטי כאיש טלוויזיה היה חשוב שדן שילון וגיורא שפיגל חנכו לראשונה את מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גיורא שפיגל הפך ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי לאבי פרשנות הספורט בכלל והכדורגל בפרט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה דאז, על פי הרעיון שהתווה דן שילון. לא הייתה עוד דרך חזרה.

בניין מוסד פרשנות הכדורגל מבראשית ב-1970 בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מייסד מחלקת הספורט דן שילון. 

דן שילון הציב את יסודות שידור הספורט בטלוויזיה. הוא גם מיסֵד את מוסד הפרשנות בשידורי הספורט בטלוויזיה. זה התחיל לגמרי באקראי במשחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה. תארו לכם את שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם ,שמעולם לא נקרא אגב ע"י דן שילון לדֶגֶל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, משָדֵר לאומה בשנים הרחוקות ההן את משחקי הכדורגל בלוויית פרשן צמוד. בלתי נתפש ובלתי מתקבל על הדעת. נחמיה בן אברהם היה כוכב עַל ושייך לדוֹר אחר. תרבות שידורי הספורט בטלוויזיה וגם ברדיו שונה כיום ואיננה מאפשרת עוד לקיים שידור מקצועי רציני ללא פרשנים מיומנים. דן שילון אימץ מייד את עיקרון הצבת פרשני כדורגל ליד השדר המרכזי, עיקרון שנחמיה בן אברהם התרחק ממנו. דן שילון הֵציב לידו פרשנים כבר בתחילת הקריירה שלוֹ כשַדָּר כדורגל. מסורת מקצועית טלוויזיונית חשובה ביותר. מן ההיבט הזה של מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל בטלוויזיה, שידור משחק הגמר בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 במונדיאל של מכסיקו 1970 ב- 21 ביוני 1970 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי, היווה נקודת מפנה. ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : הכְּרָזָה הרשמית של מונדיאל מכסיקו 1970. מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל נענו אז לאתגר העיתונאי, אמרו לאו עיתונאי מוחלט לשידורי Off tube, ושלחו והטיסו את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון לשדר את תחרויות הכדורגל מונדיאל מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל. להנהגת רשות השידור היה בעניין הזה חזון מבורך. שידור אירוע ספורט בינלאומי מעמדת שידור טלוויזיונית בשטח ב- 1970, הפך לציון דרך חשוב בתולדות השידור הציבורי. (באדיבות TELEMEXICO 1970).

דן שילון נעזר לא בפרשן אחד אלא בשניים. הוא הזמין לעמדת השידור שלו באִצטדיון ה- "אצטקה" את מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שני שחקני הכדורגל מהטובים והבולטים ביותר בשורות נבחרת ישראל לפני שנות דוֹר. העיתונות כינתה אותם בימים ההם "צֶמֶד הש"ינים". לדן שילון הייתה סיבה טובה להציבם בכֵּס הפרשנוּת. המוניטין שלהם. מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר ממכבי נתניה וקפטן הנבחרת וגיורא שפיגל איש מכבי ת"א היו לא רק שחקני כדורגל טובים אלא גם אהודים בעיתונות הכתובה ופופולאריים בציבור.

טקסט תמונה : 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. זהו צמד פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה (1:4 לזכות ברזיל) ב- גביע העולם של מכסיקו 1970 שעבדו לצִדוֹ של השדר דן שילון בעמדת השידור באצטדיון האצטקה במכסיקו סיטי, גיורא שפיגל (מימין) ומרדכי שפיגלר (משמאל). שני כדורגלנים מחוננים בנבחרת ישראל. האחד (גיורא שפיגל) היה פרשן מעמיק. השני (מרדכי שפיגלר) צפוי וטריביאלי. (התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל ורוני דרור). 

נבחרת ישראל תחת שרביטו של עמנואל שפר מגדולי המאמנים בתולדות הכדורגל הישראלי התמודדה במונדיאל מכסיקו 1970בבית ב' המוקדם בטורניר תחת שרביטו של המאמן עמנואל שפר. היא הפסידה 0:2 לאורוגוואי (נבחרת אורוגוואי העפילה עד לשלב חצי הגמר שם הובסה 1:3 ע"י ברזיל), סיימה בתיקו אחת נגד נבחרת שוודיה בעיר טוֹלוּקָה וגם בתוצאת תיקו אֶפֶס מול איטליה (איטליה העפילה למשחק הגמר בו ניגפה 1:4 נגד ברזיל). מוטל'ה שפיגלר הבקיע את שער השִוויון במשחק נגד שוודיה כרגיל ממסירה של גיורא שפיגל. שניהם היו שותפים חשובים להישג הנאה ההוא.

טקסט תמונה : 7 ביוני 1970. טולוקה – מכסיקו. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. גיבורי הספורט החדשים, שחקני נבחרת ישראל דקות ספורות לפני ההתמודדות נגד נבחרת הכדורגל הלאומית של שוודיה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דני רום -שמילוביץ', צבי רוזן, שמוליק רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק "איציק'" וויסוקר. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות לכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1970 נשאו שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שמם של שחקני נבחרת ישראל ובראשם המאמן עִמַנוּאֵל שֶפֶר והשחקנים גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ומָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר לכל סלון בית במדינת ישראל . שחקני הכדורגל היו כה אהוּדים ומפורסמים עד שהפכו לגיבורים לאומיים והשַדָּר דָן שִילוֹן נעשה לכוכב טלוויזיה. הטלוויזיה קבעה מעתה סדר יום חדש ושמם של יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב ונְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם גיבורי עידן הרָדְיוֹ ירד מהפרק. בחודש ינואר 1970, כחצי שנה לפני טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל התכנסה וועדה מיוחדת של רשות השידור בראשותם של המנכ"ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר, על מנת לדון בתכנון ותקצוב שידורי הספורט של הטלוויזיה והרדיו ביניהם כיסוי מונדיאל מכסיקו 1970. הוחלט לשלוח למכסיקו 1970 את השדרים נחמיה בן אברהם מרדיו "קול ישראל" הוותיק ואת דָן שִילוֹן מהטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. לנְחֶמְיָה בֵּן אַבְרָהָם זאת הייתה הנסיעה הבינלאומית המי יודע כמה לחו"ל. לדָן שִילוֹן הראשונה וניסיון בכורה להפיק ולשדר אירוע ספורט בחו"ל בסדר גודל של מונדיאל. הוועדה החליטה כי דָן שִילוֹן ישדר במכסיקו רק את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם נגד נבחרות אוּרוּגְוָואי, שוודיה, ואיטליה. כמו כן הוחלט כי המשחקים האחרים במונדיאל מכסיקו 1970 יירכשו וישודרו עם פס הקוֹל בשפה האנגלית מבית מדרשו של ה- BBC הציבורי בראשות השַדָּר המוביל של הרשת הנודעת בעת ההיא דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman). שַדָּר הרדיו המיתולוגי נְחֶמְיָה בֵּן-אַבְרָהָם שידר מחו"ל כבר עשרים שנה, מאז 1950. דָן שִילוֹן היה השַדָּר הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שזכה לשָדֵר משחקי כדורגל בגביע העולם. חלומו של כל שַדָּר ספורט. הכול היה עדיין בראשיתו. דָן שִילוֹן שימש גם מֵפיק וטכנאי של עצמו. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים טרם פעלה בימים ההם ולא הייתה קיימת כל תקשורת לוויינים לכן היה צריך לאתר מקום הקלטה באירופה . דָן שִילוֹן בחר באולפני הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI ברומא.

דָן שִילוֹן (בן 80, היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם חגי פינסקר היה הדמות העיקרית שהסתתרה מאחורי היוזמה להטיס אותי למכסיקו 70'. הוא היה האיש. בהיעדר עוזר טכני במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו שיפקח על ניתוב קו השידור בשפה העברית שלי ליעד ההקלטה הנכון באירופה (אולפני RAI האיטלקית ברומא), הוקלט המשחק הראשון של ישראל בטורניר נגד אורוגוואי (ישראל הפסידה 0:2) בטעות בסינגפור במקום ברומא. טֵייפ השידור הגיע לארץ באיחור של חמישה ימים. אבל אחר כך הכול הסתדר…".

טקסט תמונה : ראשית 1970. זהו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל דמות מופת ואיש נערץ על דן שילון ורבים מעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבוריצת ורדיו "קול ישראל" בימים ההם. (התמונה באדיבות משפחת פינסקר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי נבחרת הכדורגל של שוודיה במונדיאל מכסיקו 1970. נבחרת ישראל סיימה את ההתמודדות עמה בבית המוקדם מס' במונדיאל מכסיקו 1970 בתוצאה 1:1. (באדיבות AGON  ו- SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : נבחרת הכדורגל של איטליה במונדיאל מכסיקו 1970. הנבחרת האיטלקית העפילה למשחק הגמר נגד ברזיל אך לא יכלה לנבחרת ישראל בבית המוקדם. המשחק ביניהן הסתיים בתוצאת תיקו אפס (0:0). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי נבחרת הכדורגל אורוגוואי במונדיאל מכסיקו 1970. היא גברה על נבחרת ישראל בתוצאה 0:2 משערים של אילדו מאניירו (Ildo Maneiro) בדקה ה- 23 וחואן מרטין מוחיקה (Juan Martin Mujica) בדקה ה- 51. (באדיבות AGON ו- Telemexico 1970. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בטרם השידור הישיר של משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי בין נבחרות ברזיל ואיטליה, בחר דן שילון "בצֶמֶד השִינִים" ששמם הלך לפניהם, כדי להסביר ולפרשֵן לאוּמָה, את מה שהוא לא יכול היה או לא ידע לעשות כשַדָּר. המוניטין שצברו גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר כשחקני נבחרת ישראל בכדורגל ובקבוצותיהם מכבי ת"א ומכבי נתניה פרש בפניהם שטיח אדום לעבר המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. עיקרון מוכר. דן שילון לא היסֵס והזמין את שניהם לסייע לוֹ במשימת השידור הגדולה ביותר של חייו עד אז. לראשונה עמד לשדר משחק גמר של אליפות העולם בכדורגל זה של מכסיקו 1970. הצבת פרשנים בשידורי חדשות וספורט בטלוויזיה הכרחית. היא לא הייתה מובנת לפני יותר משנות דוֹר. קשה לתאר היום שידורי חדשות ללא הפרשנים אהוד יערי, אמנון אברמוביץ', עודד גרנות ואחרים, ו/או שידורי כדורגל וכדורסל בלעדי אבי רצון ו/או או אלי סהר ואחריהם שי האוזמן, מוטי איווניר, עומרי אפק, אורי אוזן, ושגיא כהן. בעניין הזה הקדים דן שילון את זמנו ותרם תרומה חשובה ביותר להתפתחות העבודה העיתונאית בשידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה. מפני שבעמדת השידור שלוֹ באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" היו רק שתי מערכות אוזניות ודיבור (Head sets) בעבור שַדָּר אחד ופרשן אחד, מצא דן שילון לנכון לפצל את הפרשנות בין שני הש"ינים באותו משחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה. מוטל'ה שפיגלר נקבע להיות הפרשן של המחצית הראשונה במשחק הגמר וגיורא שפיגל בשנייה. בתקופה ההיא נחשב דן שילון לשַדָּר טוב ומקובל על הצופים אך מי ידע אז בכלל לשָדֵר כדורגל בטלוויזיה. התעוררה רק בעיה אחת בשידור. היא לא הייתה קשורה לאמינותו של שַדָּר הטלוויזיה אלא לאינטגריטי של הפרשן שלוֹ במחצית הראשונה שהדיבור היה הצד החזק שלוֹ. מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר הפך במכסיקו 1970 לפרשן הכדורגל הראשון בתולדות שידורי הטלוויזיה הישראלית אי פעם. נקרתה בפניו האפשרות להטיל את צִלוֹ על המיקרופון אך הוא פִספֵס אותה . כבר בתחילת השיחה בינו לבין השַדָּר בטֶרֶם שריקת הפתיחה סִיגֵל לעצמו את סגנון הטריוויה הצפוי והיָרוּד. במצב של תיקו  0:0 במשחק בין ברזיל לאיטליה שַח מרדכי שפיגלר לדן שילון בלשון קלה ובצורה טִבעית את גרסתו המתמטית למצב, כלהלן : "…הנבחרת שתבקיע את השער הראשון במצב של תיקו אֶפֶס, היא זאת שתוביל…" [3]. פרשנות בנאלית, קלישאה חסרת תוכן, ותובנה רדודה. פעולה חשבונית של כיתה א'. סִפְתַּח פרשנות נחוּת מאין כמוהו שמִלותיו העידו כאלף עדים על עתידו של מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר כפרשן בשנים הבאות. הוא חזר על הקלישאה הילדותית הזאת גם באוזני יורם ארבל במונדיאל של ספרד 1982.

מוטל'ה שפיגלר נולד ב- 19 באוגוסט 1944 בברית המועצות. הוא עלה לישראל עם משפחתו בגיל חמש. המשפחה התיישבה בנתניה.  ב- 1960 בהיותו בן 16 שיחק כבר בקבוצת הבוגרים של מכבי נתניה. הייתה לו רגל שמאל קטלנית. ארבע פעמים היה מלך השערים בליגה הלאומית (ליגת העל היום). ב- 1971 הוביל את מכבי נתניה לאליפות הראשונה בתולדותיה. מוטל'ה שפיגלר שיחק 375 משחקי ליגה וכבש 168 שערים. הוא שיחק במדי נבחרת ישראל 82 פעמים והבקיע 32 שערים. משחקו הראשון במדי נבחרת ישראל היה בגיל 19 ב- 29 בדצמבר 1963 בסאייגון בירת דרום ווייטנאם . ישראל ניצחה במשחק הזה 0:1 משער של רובי יאנג (שחקן הפועל חיפה). משחקו האחרון בנבחרת היה ב- 28 במאי 1973 בסיאול במשחק ההפסד לדרום קוריאה 0:1 משער של צֶ'ה בּוּם קוּן במסגרת קדם המונדיאל של מערב גרמניה 1974. פעמים רבות שידרתי בתוכניות הספורט השונות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שני שעריו ההיסטוריים המפורסמים, ב- 14 בדצמבר 1969 בסידני נגד נבחרת אוסטרליה, ואת השער שהעניק לישראל את הזכות להעפיל למונדיאל מכסיקו 1970, ואת השער נגד שוודיה בעיר טולוקה במסגרת מונדיאל מכסיקו 1970. שני שערים שהעניקו למרדכי שפיגלר תהילת נצח. מרדכי שפיגלר היה מראשוני שחקני הכדורגל הישראליים שיצא לשחק באירופה. הוא שיחק בארבעה מועדונים, מכבי נתניה, פאריס פוטבול קלאב, פאריס סאן ז'רמן, וקוֹסְמוֹס ניו יורק בה הופיע אז גם הכדורגלן הברזילי האגדי פֶּלֶה. הוא הפך לאחד משחקני הכדורגל האהודים, המפורסמים, והפופולאריים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. שמו נישא בפי כל. לדאבון לֵב אין לכישורים האלה דבר עם המיקרופון. מרדכי שפיגלר היה שחקן כדורגל נערץ על כר הדשא אך הפך לגימיק מול מיקרופון הטלוויזיה.

בתום קריירה עשירה כשחקן הפך למאמן. בעונת 1983 – 1982 זכה מרדכי שפיגלר המאמן עם קבוצתו מכבי נתניה באליפות המדינה. זאת הייתה הצלחה מטאורית. רבים ניבאו לו עתיד מזהיר גם כמאמן. חיש מהר הוברר כי החוק השני של אייזיק ניוטון, מִשוואת גודל הנסיקה שווה לעוצמת ההתרסקות, פועלת גם על המאמן מרדכי שפיגלר. קריירה המאמן שלו בהמשך הייתה כושלת מאין כמותה מכל היבט שהוא. כרגיל להיסטוריה יש תכונה מגונה בעיני המפסידנים. היא מזכירה לציבור את מה שהמפסידים היו רוצים לשכוח. למגִנת לבם הציבור דווקא זוכֵר.

אני שב לאותו משחק הגמר ההוא של מונדיאל מכסיקו 70' בו הביסה ברזיל בכישרונה העצום את נבחרת איטליה בתוצאה 1:4. יש חלוקת תפקידים ברורה בעת השידור בין השַדָּר לפרשן (לא רק בשידורי הספורט). השַדָּר נושא בעוֹל תיאור הדרמה ועל הפרשנים מוטל התפקיד להאיר אותה ולהסביר את התופעות המסתתרות מאחורי מילות השַדָּר. לטיב מזלו של דן שילון והציבור הפרשן במחצית השנייה היה גיורא שפיגל. גיורא שפיגל היה דברן קטן לעומת מרדכי שפיגלר אך עלה עליו לאין ארוך בניתוח מהלכי המשחק. גיורא שפיגל ניחן בטביעת עין של מסביר ויכולת של מורה למתמטיקה. הוא כמעט ולא דיבר במחצית השנייה מפני שלא נדרש. לפתע הפנה את תשומת ליבו של דן שילון לתופעה שחזרה על עצמה שוּב ושוּב על כַּר הדֶשֶא ושהייתה יכולה להיות לה השפעה על התוצאה הסופית בהתמודדות. השַדָּר לא יכול היה לאבחן אותה ולעלות עליה בכוחות עצמו. לבטח לא להעניק לה הסבר כה ממצה וברוּר כפי שעשה גיורא שפיגל. גם רוב הצופים לא יכלו לזהות אותה. "…דן שילון…", אמר גיורא שפיגל ואִבְחֵן את התופעה בעין המקצועית הבוטחת שלו, וכה אמר, פרשן ו- בֵאר את ההתרחשות על כר הדשא : "…שים לֵב שזָ'אִירְזִינְיוׁ הקיצוני  הימני של ברזיל מושך כל הזמן עמוֹק לצד שמאל את השומר האיטלקי האישי שלו המֵגן גִ'יאָנִי פָאקֶטִי ומפנה בכך שטח גדול בלתי מכוסה בצד ימין. נוצר חלל בהגנה האיטלקית ואם ברזיל תנצל את הדבר אולי יובקע בשל כך שער לטובתה מאגף ימין…". אח"כ השתתק. לא חלף זמן ארוך מידי, ולשטח החשוף בצד ימין הגיח באמת בתנועה מהירה מֵגן נבחרת ברזיל קָארְלוֹס – אָלְבֶּרְטוֹ. הוא קיבל מסירה מדוּדה על סרגל מ- פֶּלֶה לאזור הפנוי וכבש משם את שערה של איטליה בבעיטה חזקה ושטוחה וקבע את תוצאת המשחק 1:4 לברזיל. דן שילון שידֵר בקולו בהתלהבות רבה את השער ואת שמחת הניצחון של שחקני ברזיל בעקבותיו אך גיורא שפיגל נשאר שָלֵיו ומנוּמס דיוֹ כדי לא להתערב בשידור ונמנע מלומר את הקלישאה, "…אתה רואה…אמרתי לך דן…!". גיורא שפיגל היה פרשן כדורגל גאוני בעיניי. Super מקצוען, ענייני, תמציתי, ועָנָיו.

החַיִץ שחצץ באותו יום ראשון – 21 ביוני 1970 בעמדת השידור ב- "אצטקה" בין אֵיכוּת הפרשנות של גיורא שפיגל לדברי הטְרִיוויָה של מרדכי שפיגלר, דמה לקו המפריד בין אור היום לחושך הלילה, וְניצב כתהום פעורה שאיננה ניתנת לעולם לגישור בין הפרשן לקשקשן. בין המסבירן לברברן. בין העיקר לטָפֵל. גיורא שפיגל היה עילוי. כדורגלן נפלא אולם גם איש הגות ומחשבה. אדם הגיוני בעל כישרון נפלא להסביר ולנתח את רעיונותיו בטקסטים חסכוניים, ותמיד לקלוע בול למטרה. גיורא שפיגל הרשים אותי מאוד בזמנו.

גיורא שפיגל נולד ב- 27 ביולי 1947 בפתח תקווה. אביו אליעזר שפיגל ז"ל היה שחקן מצטיין במכבי פ"ת ואף שיחק פרק זמן מסוים בנבחרת ישראל. ב-26 בספטמבר 1948 בניו יורק נגד נבחרת ארה"ב. ישראל הפסידה 1:3, וב- 30 ביולי 1949 באצטדיון המכבייה בתל אביב במשחק בו ניצחה ישראל את קפריסין 1:3. אליעזר שפיגל נמנה על סגל נבחרת ישראל בקיץ 1956 שהפסידה פעמיים לנבחרת ברה"מ, 0:5 במוסקבה, ו- 2:1 באצטדיון רמת גן, במסגרת הקדם אולימפית של מלבורן 1956. אליעזר שפיגל תכנן בקפידה את הקריירה של בנו. האבא הבחין מייד שהילד מחונן ומוכשר. גיורא שפיגל מפתח תקווה צמח באגודת מכבי תל אביב. לפני שמלאו לו 16 שנה כבר שיחק בקבוצה הבוגרת. הוא לבש את החולצה מספר 8 של המועדון. גיורא שפיגל זכה כשחקן עם מכבי תל אביב בשלוש אליפויות המדינה, ב- 1968, 1970, ו- 1979. הוא זכה עם המועדון גם בשלושה גביעי המדינה בשנים 1964, 1965, ו- 1970. כשהיה בן 18 ערך את הופעת הבכורה שלוֹ בנבחרת ישראל. זה היה באִצטדיון רמת גן ב- 21 בנובמבר 1965. נבחרת ישראל הפסידה 1:2 לבולגריה של החלוץ רב המוניטין גיאורגי אַסְפַּארוּחוֹב. גיאורגי אספארוחוב הבקיע את שער הניצחון בדקה ה- 81 לבולגרים. רחמים טלבי כבש את השער לישראל בדקה ה- 48 והשווה את התוצאה ל- 1:1 לאחר שבולגריה צעדה ביתרון 0:1 משער של קוֹלֶב. גיורא שפיגל לבש 44 פעמים את מדי נבחרת ישראל והבקיע 18 שערים. הוא שיחק בקריירה שלו בחמישה מועדונים. הראשון היה מכבי ת"א. אח"כ שיחק בצרפת בסטרסבורג ולִיוֹן (המאמן שלו בליון היה אֵיימֶה זָ'אקֶה האיש שאימן את נבחרת צרפת אלופת העולם במונדיאל 1998). בתום הקריירה בצרפת שב לישראל ולבש שוב את מדי מכבי ת"א עמה זכה באליפות המדינה ב- 1979. אח"כ נדד לקבוצות הכוח מכבי רמת גן ובית"ר תל אביב. הייתה לגיורא שפיגל קריירה אימון מזהירה. ב- 1987 זכה עם מכבי ת"א בגביע המדינה וב- 1990 הביא כמאמן את הקבוצה משכונת התקווה בני יהודה ת"א בפעם הראשונה בתולדותיה לפסגה. בני יהודה ת"א זכתה באליפות המדינה. נשיא מועדון מכבי חיפה בכדורגל מר יעקב שחר שהבחין בכישרונו הביא אותו למועדון שלו. גיורא שפיגל שוב לא הכזיב. הוא זכה עם מכבי חיפה באליפות המדינה בעונת 1994- 1993 ובשני גביעי המדינה ב- 1993 ו- 1995. גיורא שפיגל הוא בעיניי איש כדורגל מרתק, ידען מופלג, ופרשן כדורגל מצוין לא רק בגלל הידע אלא גם מפני כושר הביטוי החסכוני והמיטבי שלו. גיורא שפיגל היה משאת נפשי כפרשן כדורגל מאז ימי ארגנטינה 1978. עשיתי כל מאמץ להביא אותו לשידורי הכדורגל ומבצעֵי השידורים של המונדיאלים. הוא סירב. הוא העדיף את מלאכת האימון על תפקיד הפרשן ולא רצה לכרוך אותם יחדיו. פרשנותו של מאמן פעיל ליד המיקרופון עלולה להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת, וגיורא שפיגל נזהר.

תזכורת : נאמנות עיתונאית ואמת עיתונאית.

"שודדי הרשות האבודה" (חלק 6), ששודר בשעתו בערוץ 10 ז"ל, היווה מסמך אישום טלוויזיוני חריף שדן באיבוד ערכים בשידור הציבורי בתקופת מנכלותו של יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ בשנים 2014 – 2011, ואשר למרבה הצער שוּדָר מהאמצע ולא מההתחלה. חצי עבודה. הוא גם רואה אור משום מה ב- "המקור" של ערוץ 10 באיחור זמן גדול. טוב שרביב דרוקר וברוך קרא נזכרו לעשות את תפקידם בפיגור של שנתיים אחרי התחקירים ההם באותו עניין שביצעו לפניהם העיתונאים נתי טוקר מ- TheMarker / "הָאָרֶץ" ורז שכניק מ- העיתון "ידיעות אחרונות". זה לא התחיל ב- 2011. הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית ועמה נִיצָנִי העוֹבֶש הגסים הראשונים הופיעו עם מינויו של אורי פורת ז"ל ב- 18 באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת בנימין נתניהו במקומו של מנכ"ל רשות השידור היוצא מוטי קירשנבאום ז"ל. ניצני העוֹבֶש הבשילו למעשי שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם בשנות האֹפֶל של 2005 – 2002 בתקופת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בגינן הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. רביב דרוקר וברוך קרא הגישו ב- "המקור" בערוץ 10 ביום שלישי – 28 ביוני 2016 כתב אישום חמור אך חלקי בלבד נגד השידור הציבורי הקְלוֹקֵל והמושחת בתקופת המנכ"ל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011. אותה הַחֶרֶב הפוליטית שדקרה את מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב- 2005 והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, "לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל".

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1988. זהו חדרי במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה סיאול. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. אנוכי לבוש בקפידה לבוש חליפה, מחויט, ומעונב בחדרי הענק והמְרֻוָוח במלון (אפשר היה לשכן בו פלוגה של "גולני") בטרם פגישת ה- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שהתכנסה בסיאול לקראת דיוני הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של אולימפיאדת סיאול 88'. הסתכלתי במַרְאָה הגדולה שהוצבה בחדר הרחצה שלי ולא האמנתי למראה עיניי. נראיתי לעצמי כאילו התחפשתי לקראת חג פורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1988. סיאול דרום קוריאה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. זהו סיור קדם הפקה של אנשי הטלוויזיה מכל העולם הנוטלים חלק ב- WBM ה- 1 במתקנים האולימפיים של סיאול בירת דרום קוריאה. אנוכי יושב מימין בחולצת פסים צבעונית (מרכיב משקפי שמש) באצטדיון הטניס האולימפי. בתווך זהו אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (הרשת האמריקנית שלו קנתה את זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סיאול 88' תמורת סכום של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. מעבר לכתפו הימנית של אלכס גלעדי איש NBC, זוהי המפיקה האיטלקייה גב' סרנלה גארוני (Serennela Garroni) מנהלת ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מסמך ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. מישהו מבין שנינו השתנה וזה לא הייתי אני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מסמך ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לאולימפיאדת ברצלונה 92' על מנת להפיק ולשדר ישיר משם (עם צוות של 20 אנשים) 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושין. הגרושים שלי מרשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא היה חייב לעשות מתוקף תפקידו ולא עשה, ביצעה זאת במקומו ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה את יוסף בר-אל מכיסאו הנישא כמנכ"ל ועורך ראשי של רשות השידור לעבר פֵּאָה אפלולית ומוצלת בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו. לראשונה בתולדות מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא נרשם בקורותיו של השידור הציבורי כ- מנכ"ל לא חשוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחקיר "שודדי הרשות האבודה" (חלק 5), וספרו התיעודי של  פרופסור דן כספי ז"ל  "סליחה תקלה ! דעיכתה של רשות השידור", מ- 2005.

תחקיר "שודדי הרשות האבודה" שודר בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא בערוץ 10 ז"ל ביוני – 2016. באוגוסט 2001 התפטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפקידו. בפני השר הממונה דאז על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן ניצבו אז ארבע אופציות טובות לבחירת מנכ"ל חדש במקומו של אורי פורת, ואלו בן : ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי. רענן כהן וויתר על כולן ובחר בהסכמת ראש הממשלה אריאל שרון ב- תא"ל מיל. רָן גַלִינְקָא לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. במארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את רן גלינקא. השר הממונה רענן כהן פסח שוב בחטף על ארבעת השמות הנכבדים הללו ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי ו- הציע לראש הממשלה אריאל שרון מועמד משלו, מטעמו. רענן כהן ביקש להציב את יוסף בר-אל על הכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה נענה לבקשה. השאר כפי שאומרת הקלישאה – היסטוריה. 

כבר בעת סיקור מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 בתקופת בראשית של הטלוויזיה ישראלית הציבורית הצעירה (טרם צוידה בתקשורת לוויינים), הניחה הנהלת רשות השידור בראשות המנכ"ל שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל אבן יסוד בעיתונאות. ההנהלה הזאת קבעה כי השַדָּר דן שילון ישדר את שלושת משחקי נבחרת ישראל בבית המוקדם בטולוקה ואת משחק הגמר באצטדיון "אָצְטֶקָה" במכסיקו סיטי – מעמדות שידור באצטדיונים. ב- 1970 פִּרְסֵם השידור הציבורי הטלוויזיוני לראשונה בראשות שמואל אלמוג, חגי פינסקר, ודן שילון את מניפסט הדיווח העיתונאי שלו מהשטח, ממוקד ההתרחשויות, מעמדות שידור באצטדיונים, מ- היכלי התחרויות, מבריכות השחייה, מהמגרשים (!) ואמר לאו רבתי לשידורי ה- Off tube (!). לכן יש ערך היסטורי עליון למסמך ששיגר מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 19 ביוני 1980 למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי בטרם סיקור אולימפיאדת מוסקבה 1980 הקובע כלהלן : "שידורי ה- Off tube של אולימפיאדת מוסקבה 80' מהמוניטורים בירושלים ע"י אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל ואיננו משמש תקדים לעתיד" (!). מן ההיבט הזה היה יוסף "טומי" לפיד ממשיך דרכם של שמואל אלמוג וחגי פינסקר.

טקסט מסמך : 19 ביולי 1980. מסמך בעל חשיבות היסטורית עליונה ארוכת שנים. זהו אחד המסמכים הערכיים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי אותו כתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי (באמצעות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובאמצעות מנהל החדשות חיים יבין יבד"ל) ערב פתיחת אולימפיאדת מוסקבה 80'. המסמך קובע כי שידורי ה- Off tube של אולימפיאדת מוסקבה 80' מהמוניטורים בירושלים ע"י אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נובעים אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל ואינם משמשים תקדים לעתיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 1970 הונח נדבך יסוד חשוב בעיתונאות הטלוויזיונית של מדינת ישראל ע"י מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- 2 חגי פינסקר ז"ל. נקבע מפורשות ובאופן חד משמעי כי את אירועי הספורט הבינלאומיים שנבחרו ונועדו לדיווח ישיר, משדרים ממקום התרחשותם, מהשטח, מעמדות שידור באצטדיונים בחו"ל. בדיוק כפי שמכסים את אירועי הספורט בארץ.   

בקיץ 1970 אירחה מכסיקו את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל הידוע בכינויו "המונדיאל" בהשתתפות נבחרת ישראל. ישראל תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז"ל העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לאותו גמר גביע העולם בכדורגל ההוא במכסיקו 1970 לאחר שדורגה בראש הבית האוקיאני לפני נבחרות אוסטרליה ו- ניו זילנד. מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אַלְמוֹג ז"ל ומנהל הטלוויזיה השני חגי פִּינְסְקֶר ז"ל שהתמנה לתפקיד לאחר עידן פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד, שלחו לראשונה את שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטירון דָן שִילוֹן וגם את שַדָּר רדיו "קול ישראל" הוותיק נחמיה בן אברהם לכסות את שלושת משחקי נבחרת ישראל בבית המוקדם בעיר המקסיקנית הרחוקה טוֹלוּקָה נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. היה מדובר בניסיון טלוויזיוני ראשון חדשני, אקספרימנט מורכב ומסובך טכנולוגית ולוגיסטית, גם בגלל היעדר כליל של תקשורת לוויינים בין מכסיקו לבין לישראל. תחנת התקשורת ל- לוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים) טרם הוקמה. סיגנלי הקבוצה המבצעית הטלוויזיונית Telemexico (שימשה Host broadcaster בינלאומי של המִפְעָל) מאצטדיוני הכדורגל ברחבי מדינת מכסיקו הענקית שהטלוויזיה הישראלית הציבורית חפצה בהם, נשלחו באמצעות הלוויינים האמריקניים מ- מכסיקו על פי הסכם מוקדם שלנו עם EBU ו- RAI לאולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא, הוקלטו שם על מכונות VTR נושאות טייפים מגנטיים כבדים (רוחב הרצועות של הסרטים המגנטיים היה 2 אינטשים), ונשלחו במטוסים לשדה התעופה הבינלאומי של ישראל בלוד (בטרם הוסב שמו לנתב"ג). משם נאספו ע"י מוניות מיוחדות והובאו לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממנה בירושלים. צריך להבין שדן שילון וסגנו דאז אלכס גלעדי ביססו ב- 1970 בימי בראשית ההם את הקשר הטלוויזיוני הבינלאומי שלהם עם העולם באמצעות סרטי החדשות הקצרים של סוכנות הצילום האנגלית "VISNEWS" שמקום מושבה היה בלונדון. בראש דסק הספורט של החברה ניצב איש בריטי יקר, אמין, יעיל, חרוץ, ואדיב בשם נִיל מָאלָארְד (Neil Mallard). אישיות בלתי נשכחת גם עבורי.

ב- 12 באוקטובר 1968 נערך במכסיקו סיטי טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 19 במניין הזמן החדש. האולימפיאדה היא יעד שידור טלוויזיוני ראשון במעלה אך לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד לא היה כל סיכוי להגיע לקו הזינוק שלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקושי נעמדה על רגליה באוקטובר 1968 אולם רצון עובדיה לפרוץ קדימה ולשַדֵּר היה עצום. בעודה נתמכת עדיין ע"י משרד ראש הממשלה (בראשות ראש הממשלה לוי אשכול ושר ההסברה שלו ישראל גלילי) [1] היא כבר שידרה פעמיים בשבוע את מהדורת החדשות "מבט". היו לא מעט שגיאות טכניות בראשית הדרך המפותלת תוך כדי השידורים. התמונה והקוֹל שהופקו באמצעות צילומי Film שודרו לעיתים ממכונות ה- Telecine במאסטר בקומה ב' של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, בלא סינכרוניזציה. הצופים בסלון ביתם נבהלו מפני שחשבו שהאשם במקלט הטלוויזיה החדש שרכשו, והנה הוא כבר התקלקל. ניידת השידור ה- "OB הכָּחוֹל" יצאה מירושלים להקליט באחד הימים החמים של קיץ 1969 תוכנית בידור ב- "חַאן" בעכו. הניידת נבנתה באנגליה הקרירה ולא הותקן בה מזגן אוויר שיקרר את המכשירים האלקטרוניים הרגישים. מששבה הניידת לבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים גילו העובדים כי סרטי ההקלטה נותרו ריקים. הקיץ החַם והלַח בישראל עשה שַמוֹת בניידת השידור הזאת והוציא אותה מכלל מפעולה. היא עבדה על ריק מבלי שמפעיליה יהיו ערים לבעיית הקירור [1]. בחודשים ינואר, פברואר, ו- מארס של שנת 1969 לאחר וויכוח ארוך החליטה ממשלת ישראל (בפברואר 1979 מת ראש הממשלה לוי אשכול והחליפה אותו גולדה מאיר) על סיום פעולות צוות ההקמה בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94 היום) וסגנו עוזי פלד (בן 84 היום) ועל הכללתה של הטלוויזיה הצעירה עוּלַת ימים לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור. בראשה הוצב ב- 31 במארס 1969 המנכ"ל ה- 1 בתולדותיה שמואל אלמוג ז"ל .

מונדיאל מכסיקו 1970. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל, מחליטים: כן לעבודה עיתונאית ישראלית ושידור טלוויזיה מהשטח, ו-לא לשידור טלוויזיה Off tube.

אקדים ואומר כלהלן : למרות הקשיים הטכנולוגיים הטלוויזיוניים הרבים, לרבות היעדר ניסיון בהפקות כה מרוחקות מהארץ, ו- בשל היעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל, יכלו שמואל אלמוג ז"ל וחגי פינסקר ז"ל בקלות אם כן לבקש את הקלטתם באיטליה (רק עם International Sound), לצוות על דן שילון להישאר בארץ בירושלים, ולהורות לו על שידור Off tube מאוחר יותר באולפן בירושלים של אותם המשחקים הנ"ל שממילא לא נקלטו בארץ בשידור ישיר. אבל לא (!). ארבעת משחקי מונדיאל מכסיקו 1970 (שלושה בהשתתפות ישראל + משחק הגמר ברזיל איטליה 1:4) שודרו ע"י דן שילון מעמדות שידור באצטדיוני מכסיקו, הוקלטו באולפני RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית), ושודרו בארץ באיחור של 24 עד 48 שעות. שמואל אלמוג ז"ל וחגי פינסקר ז"ל אמרו לא ל- Off tube וכן לשידור מהשטח ממוקדי ההתרחשות. זאת הייתה אחת משעותיה היפות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דרדק תקשורתי שזה אך נעמד על רגליו, ו- הורו לדן לטוס למכסיקו ולעשות את עבודתו העיתונאית, שידורם של ארבעת המשחקים המדוברים מעמדות שידור במקום התרחשותם. מדובר היה בהחלטת ניהול היסטורית כבירה ועיתונאות טלוויזיונית במיטבה. משדרים לציבור מהשטח. לא מעתיקים מהמוניטור בשיטת ה- Off tube. 

אם לפַרֵט יותר הרי שמנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה פרופסור שְלמה אהרונסון ז"ל הִפעיל החל מקיץ 1968 במסגרת הניהול שלו כוחות צעירים רבי מֶרֶץ כמו דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ז"ל, חַיִים יָבִין, טוּבְיָה סַעַר, שָרִי רָז, רָן אֵדֶלִיסְט, דָן בִּירוֹן, רוֹן בֵּן יִשַי, שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל, מִיכָה לִימוֹר כולם יבד"ל, ועיתונאים אחרים מבלי להטיס כתבים לחו"ל. בשלב הזה של שידור מהדורות "מבט" בשנים הראשונות של 1970 – 1968 הן הסתפקו בפירורים חדשותיים בלבד לרבות האירועים האולימפיים של אולימפיאדת מכסיקו באוקטובר 1968. עורך "מבט" היה מוטי קירשנבאום ז"ל שגם כתב את הטקסטים עבור שני המגישים שלו חַיִים יָבִין ודָן שִילוֹן.

טקסט תמונה : 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 53 שנים. זהו עורך "מבט" מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (בן 29 בתמונה) הוגה ליד מכונת הכתיבה הישנה שלו. מוטי קירשנבאום ז"ל למד קולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס – ארה"ב. ב- 1968 שב ארצה וחבר מייד לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94' היום) וסגנו עוזי פלד (בן 83 היום). מנהל חטיבת החדשות דאז היה פרופסור שלמה אהרונסון ז"ל. בעת שיחות התחקיר הארוכות שלי עמו בקפה "מיכל" בתל אביב (צומת דיזנגוף – ז'בוטינסקי) אמר לי כי הציב את מוטי קירשנבאום להיות עורך "מבט" בגלל כישרונו והשכלתו הטלוויזיונית, והוסיף, "לא טעיתי". (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "שמונה ימי בראשית" במסגרת סדרת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי, דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

סוכנות הצילום הטלוויזיונית האנגלית "VISNEWS" (מושבה היה בלונדון) ועורך דסק הספורט המיתולוגי (!) שלה נִיל מַאלָארְד (Neil Mallard) היו אלה שסיפקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית פעמיים בשבוע אומנם סרטי צילום חדשות וספורט קצרים, אך הם פתחו לצופים הרבים צוהר לעולם החדשות והספורט הבינלאומי. אלה היו ימי בראשית. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה טרם הוקמה. לכן ל- משלוח סרטי החדשות של "VISNEWS" פעמיים בשבוע באמצעות טיסות מסחריות של חברות BA הבריטית (ראשי תיבות של British Airways) וחברת "אל על" הישראלית מלונדון לארץ, הייתה חשיבות עצומה. סרטי החדשות והספורט כללו אומנם פיסות מידע מוגבלות אך אפשרו לצופי הטלוויזיה בישראל בעת ההיא להתעדכן במתרחש בעולם. נִיל מַאלָארְד הג'נטלמן הבריטי ו- הקפדן, דאג לצרף לכל סרט חדשות או סרט ספורט, גיליון מֵידָע המתאר בדייקנות עבור עורכי הסרטים, המפיקים, והשדרנים את הנעשה בסרטים הקצרים ההם. הוא היה ג'נטלמן בריטי סופר מקצוען. בלתי נשכח. בלתי נשכח לעד.

טקסט תמונה : 1971. תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעת הקמתה ובנייתה במישור עמק האלה ליד ירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : זהו ניל מאלארד (Neil Mallard) ) הבלתי נשכח מי ש- שימש עורך הספורט הנפלא של סוכנות הצילום הבריטית "VISNEWS" במשך שנים ארוכות ורבות. שתי תוכניות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא "מבט" ו- "מבט ספורט", חבות חוב גדול לג'נטלמן הבריטי הזה שהיה לא רק איש מקצוע מעולה אלא חרוץ ויעיל, וסיפק לה שירותים מקצועיים במסירות רבה במשך עשרות שנים מאז 1968. בלעדיו הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראית הרבה יותר ענייה. ניל מאלארד הוא אחד האישים החשובים ביותר בתולדות מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה הנוגעת לזו של מדינת ישראל. (התמונה באדיבות ניל מאלארד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צופי הטלוויזיה בישראל לא ראו באוקטובר 1968 את השחיין גֵרְשוֹן שֶפַע בן קיבוץ גבעת חיים נושא את הדגל הלאומי ומוביל את משלחת ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. גם הישגו המצוין של השחיין אברהם מלמד מקיבוץ רמת יוחנן שהגיע לשלב חצי הגמר במשחה 100 מ' בסגנון פרפר במשחקים האולימפיים האלה של מכסיקו 1968, ולבסוף דורג תשיעי בעולם, נדחק לשוליים. הוא הונצח בתמונות סטילס בלבד בעיתונות הכתובה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החמיצה את אָבְרָהָם מְלַמֵד והוא החמיץ אותה. סוכנות הצילום "VISNEWS" כיסתה בדרך כלל עבור רשתות הטלוויזיה בעולם (תמורת תשלום) רק את אירועי החדשות והספורט החשובים ביותר, ו/או אירועים אחרים על פי בקשה מיוחדת של רשת טלוויזיה כזאת או אחרת. באוקטובר 1968 טרם הגיע שמה של סוכנות הצילום האנגלית בעלת המוניטין הבינלאומי לאוזניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנשיה טרם ידעו כי ניתן להשיג את השירות הזה. רק מאוחר יותר החלו להגיע מלונדון מידי ימי שֵנִי וחמישי בשבוע הקופסאות הכחולות של "VISNEWS" שהכילו בתוכן את סרטי החדשות והספורט. ניל מאלארד היה אחד מאותם נדבכים עלומי שֵם עבור הציבור בארץ שסייע לטלוויזיה הישראלית הצעירה לעמוד על רגליה. כפי שאמרתי כבר הוא בלתי נשכח. אני מדבר בשם עצמי אבל אני חושב שהוא בלתי נשכח גם עבור דן שילון ואלכס גלעדי. ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" בסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".                               

טקסט תמונה : 1970. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. זוהי הנהלת רשות השידור ההיא שכוללת תחת קורת ניהול אחת משותפת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק. התיעוד והצילום נעשו במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים. זהו הצוות ששלח את מר דן שילון יבד"ל ואת מר נחמיה בן אברהם ז"ל לשדר ישיר את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל, סגן מנהל הרדיו לענייני מִנהל ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל (בת 89 היום בעת כתיבת הפוסט מס' 953), מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, מהנדס הטלוויזיה והרדיו שלמה גל יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחמיה בן אברהם ז"ל שידר ישיר ארצה את משחקי הנבחרת על קווי שידור מיוחדים 4W בעלי רוחב פס צר של khz 3.4 (קווי שידור ארבע גידיים) ולמרות המהמורות הטכנולוגיות הרבות בדרך הגיע קולו המרטיט בשלום ארצה. רדיו "קול ישראל" והשַדָּר נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם רכשו מאז שנת 1947 ניסיון רָב בשידורי כדורגל וספורט ישירים מאתרים רבים בעולם אך לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שהייתה דרדק תקשורת ומדיה טרייה, היווה טורניר הכדורגל של מכסיקו 1970 Experiment חדש. אֶתְּגָר עָצוּם. מלאכתו של שַדָּר הטלוויזיה דָן שִילוֹן הייתה מורכבת ומסובכת עשרת מונים משל נחמיה בן אברהם הוותיק מרדיו "קול ישראל". דָן שִילוֹן שימש בעצם שדר בודד, ללא מפיק ובלעדי טכנאי נלווה כמקובל היום. אבל הוא היה איש טלוויזיה מדהים באיכותו רב צדדי כמו לוחם קרב עשרה ב- א"ק, ויָזָם נפלא. בהיעדר תקשורת לוויינים בין ישראל למכסיקו [1] נדרש דן שילון להקליט את קוֹלוֹ (השתמש גם כן בקו שידור 4W ברוחב פס צר של khz 3.4) ואת סיגנל ה- Video יחדיו באולפני RAI ברומא – איטליה. בתום ההקלטה היה צריך לדאוג לשלוח את הטייפים המגנטיים הכבדים בעלי פס ברוחב של שני אינטשים במטוסים ארצה. בקיץ 1970 טרם פעלה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה הסמוך לירושלים והמשחקים שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית באיחור של כמה ימים. דן שילון שידר גם את משחק הגמר על גביע העולם ב- 21 ביוני 1970באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (AZTECA) במכסיקו סיטי בו גברה ברזיל על איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. לראשונה ראו צופי הטלוויזיה בישראל את גדול שחקני הכדורגל בעת ההיא הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ הידוע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele, בן 29) זוכה זה עתה באליפות העולם השלישית שלו ושל מדינתו בתוך שתיים עשרה שנים. ראה הספר "הכדורגל הוא סַמָן ימני טלוויזיוני" שאני חוקר וכותב. הספר הזה הוא אחד מ- 13 ספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שאני חוקר וכותב מאז 1998. צריך להזכיר עוד ש- בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל מכסיקו 1970 נולד מוסד פרשנות הכדורגל. גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר שני שחקני נבחרת ישראל בכדורגל שסיימה את תפקידה בטורניר שימשו לראשונה כפרשנים לצדו של דן שילון בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" (AZTECA) בבירה מכסיקו סיטי. זה היה חידוש מפני שנחמיה בן אברהם שַדָּר רדיו "קול ישראל" מעולם לא הציב לצִדוֹ פרשן והנה מופיע המטאור דן שילון ונוהג אחרת לחלוטין ממנו. הטלוויזיה כ- Media של תקשורת המונים הייתה חשובה מהרדיו. דן שילון הפך במהירות לכוכב שביט והֶאֶפִיל על שַדָּר הרדיו נחמיה בן אברהם הוותיק שקולו הפך זה מכבר לגיבור מיתולוגי של ה- Media הישנה. שידור מוקלט של ארבעת משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 (בקולו של דן שילון מעמדות שידור באצטדיוני מכסיקו 1970) באולפני הטלוויזיה הישראלית בירושלים, גם אם התבצע באיחור של 48 שעות, סחף את הציבור והוכיח איזה פוטנציאל צפייה עצום טמון בשידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאידך, הפיגור הטכנולוגי (והלוגיסטי) בכל תחום מתחומי הטלוויזיה הצעירה היה רָב וניכר לעין.

טקסט תמונה : 1970. תמונה בעלת נופך היסטורי. נחמיה בן אברהם ז"ל השדר המיתולוגי והנערץ של רדיו "קול ישראל" בעת פעולה. (באדיבות תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1968. תמונה בעלת נופך היסטורי. זהו דן שילון (בן 28 בתצלום) איש  מוכשר, יישר דרך, עניו, שקול, ואחראי ו-נערץ ומוערך ע"י רבים . דן שילון איש חושב והגיוני היה מצויד ו-בעל כישרונות וורסטיליים רב צדדיים רבים וידע עצום בתחום תעשיית הטלוויזיה באשר היא, מגיש כאן את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. תמונה בעלת נופך עיתונאי טלוויזיוני היסטורי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. דן שילון יבד"ל הוא שַדָּר הספורט הראשון, הבכיר, והנבחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל לסקר ולכסות את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 מהשטח (בהשתתפות נבחרת ישראל) מעמדות שידור באצטדיונים ברחבי מדינת מכסיקו הענקית (!). שמואל אלמוג וחגי פינסקר הבלתי נשכחים אמרו לא בריש גלי לסיקור עיתונאי טלוויזיוני Off tube (!). השידורים הישירים ההם במונדיאל מכסיקו 1970 היו הניסיון הטלוויזיוני הספורטיבי הבינלאומי הראשון שלו ושל מנהליו. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל מכסיקו 1970. טכנולוגיה ולוגיסטיקה טלוויזיוניות.

עיתונאות אלקטרונית מותנית בשימוש מושכל וזריז בטכנולוגיה חדשנית. במונדיאל מכסיקו 1970 היה דן שילון השַדָּר, וגם המפיק והטכנאי של עצמו. דבר בלתי מקובל בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית ומאוחר יותר גם במקומית. שַדָּר הטלוויזיה הוא עיתונאי שצריך להתעסק בשידור ובטיב האינפורמציה שהוא מעביר לצופיו. אין הוא אמור להתעסק בהפקת השידור וגם לא בטיפול בטכנולוגיה שלו. דן שילון (אז בן 30) היה חריג בין כל רשתות השידור של ה- EBU ששידרו ממונדיאל מכסיקו 1970. הוא השתלט לבדו על מלאכת ההפקה והשידור. בהיותו בודד בשטח ובהיעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל נדרש לטפל בעצמו גם בכל האתגרים הטכנולוגיים והלוגיסטיים (רבים). ביניהם למצוא (בעזרת אלכס גלעדי ופיטר מיליק שנשארו בארץ) פתרון כיצד והיכן להקליט באירופה את סיגנל הטלוויזיה של ארבעת משחקי המונדיאל, שלושה משחקים של נבחרת ישראל הראשון נגד אורוגוואי (שוּחַק בעיר פואבלה ב- 2 ביוני 1970, אורוגוואי ניצחה 0:2), השני נגד שוודיה (שוּחַק בעיר טולוקה ב- 7 ביוני 1970 והסתיים בתיקו אחת), ונגד איטליה (שוּחַק בטולוקה ב- 11 יוני 1970 והסתיים בתיקו אפס) וגם משחק הגמר ברזיל – איטליה (שוחק במכסיקו סיטי ב- 21 ביוני 1970 וברזיל ניצחה 1:4), שהוא עמד לשַדֵר בקולו. לבסוף נמצא סידור טכנולוגי שארבעת המשחקים מלווים ב- תיאור של דן שילון יוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ברומא בעזרת טכנולוגיית ה- Multi track שאִפְשֶרָה להקליט על הטייפים המגנטיים בנפרד (!) גם את ה- Sound של דן שילון וגם את ה- International sound. את ה- Mix sound עשו טכנאי הקול בירושלים בראשות עקיבא מלמד ומיכה לויירר. מכיוון שהטלוויזיה האיטלקית ורשות השידור הישראלית היו חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ניתן השירות הטכני של הקלטת המשחקים במחיר הוגן. הטייפים הכבדים נושאי ההקלטות בעלי רצועה מגנטית ברוחב של שני האינטשים וארוזים בקופסאות מיוחדות של חברת AMPEX, הגיעו מאיטליה לנמל התעופה לוד בטיסה, ומוניות מיוחדות המתינו להם והביאו אותם לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. הם שודרו באיחור של יום או יומיים. המגיש באולפן בירושלים של משחקי מונדיאל מכסיקו 1970 היה קריין החדשות שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל וסייעו בידו פִּיטֵר מִילִיק יבד"ל שהיה גם מנהל במה (Floor manager) באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והמפיק אלכס גלעדי גם הוא יבד"ל בראשית דרכו הטלוויזיונית.

טקסט תמונה : קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. שדר רדיו "קול ישראל" שמעון טסלר ז"ל שעבר לטלוויזיה הכללית וחברתו בימאית הטלוויזיה גב' רינה הררית תבל"א. (באדיבות רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. ירושלים. בנייני האומה בבירת ישראל. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. רביעיית אנשי חטיבת החדשות ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוטלת חלק בפגישה בינלאומית של אנשי איגוד השידור האירופי (EBU) הנערכת ומתקיימת בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנהל חטיבת החדשות דן שילון, עורך חדשות החוץ צבי "צֶבֶּה" גורן ז"ל, אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט, וצבי גיל (בן 93, היום) מנהל חטיבת החדשות שקדם לדן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

 

טקסט תמונה : 4 בדצמבר 1969. אִצטדיון ר"ג. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. נחמיה בן אברהם ז"ל (ממושקף, עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ברדיו "קול ישראל" את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. נחמיה בן אברהם היה בימים ההם שדר ספורט וכדורגל לאומי רב מוניטין והאחד והיחיד בדורו ש- שידר את כל משחקי הכדורגל של נבחרות ישראל וקבוצות כדורגל ישראליות, ללא יוצא מן הכלל בארץ ו/או מחו"ל, ללא פרשן (!). ניצב מימין עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני ז"ל מייסד תוכנית הספורט ברדיו "קול ישראל" וחבר מערכת העיתון המשגשג בעת ההיא "חדשות הספורט" (יומון פופולארי שהפסיק לצאת לאור בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, ונכחד). (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקודה חשובה נוספת להדגשה בדיון הזה אודות ה- התיישבות יחדיו של שדר ופרשן בעמדת שידור טלוויזיונית משותפת, נוגעת להתפתחות דינמיקת היחסים ביניהם. מי משפיע על מי ומי מוביל את מי. חשוב לדעת כי גיורא שפיגל לא עִרְעֵר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי את מעמדו וסמכותו של דן שילון כשַדָּר מוביל שלו, למרות שהיה עתיר ידע ממנו. הפוך לגמרי ממה שקורה כעת במוסד פרשנות הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בשידורים הישירים של משחקים האולימפיים של ריו 2016.

פוסט מס' 953. הנבואה ניתנה לשוטים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אמינות ו-מהימנות עיתונאית (3). נשכחות שזוכרים ולא שוכחים (3). פוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

בשל פערי הידע העצומים ש-שררו בעמדות השידור השונות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 בין השדרים לפרשנים (לטובת הפרשנים) במקצועות הספורט האולימפיים המרכזיים, הם הפרשנים הפכו את המובילים שלהם בעל כורחם למעין שדרני רֶצֶף וקישור וקרייני הודעות ומודעות. פרשן הא"ק המיטבי מולי אפשטיין האפיל לגמרי על השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין (איש טלוויזיה ורדיו נבון) באצטדיון ה- א"ק האולימפי בריו 2016. מולי אפשטיין שניחן גם בכישרון טלוויזיוני נפרד של שַדָּר מן המניין ב- Play by play, חוץ מיכולותיו כפרשן טלוויזיה, יכול להסתדר מצוין בעמדת השידור המשותפת באצטדיון האולימפי המרכזי בריו 2016 ללא השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין. ניב רסקין לעומתו איננו יכול להסתדר בעצמו ולבד בעמדת השידור המשותפת בלעדי מולי אפשטיין. כאמור, בשל פערי הידע העצומים הקיימים בינו לבין הפרשן שלו בתחומים השונים של המוני אירועים שונים זה מזה המאפיינים את ענף ה- א"ק ואשר פזורים על המסלול ובשדה. ללא סיועו המסיבי של הפרשן מולי אפשטיין בעמדת השידור המשותפת הנוגעת לתחומי הביצועים המגוונים של האתלטים והאתלטיות בשלל המקצועות, כמו, ריצות למרחקים קצרים, בינוניים, וארוכים, ריצות משוכות ומכשולים, קפיצות לרוחק, לגובה, משולשת, ומוט, וכֵן זריקת דיסקוס, הטלת כידון, יידוי פטיש, והדיפת כדור ברזל, וגם בלעדי הבנת עקרונות וחוקי המכניקה והפיזיקה שמשפיעים על ביצועי הספורטאים ועל עשיית א"ק מיטבית כפי שמנתח אותם מולי אפשטיין, ובהיעדר נתוני הכרת ההיסטוריה של הא"ק הבינלאומית כפי שמספק לו הפרשן הבקי מולי אפשטיין, ניב רסקין איננו יכול לבצע את המשימה, לא יכול לצאת  ממנה בשלום, ו- מָשוּל לשַדָּר מֵת. כידוע, ניב רסקין הוא במקור שַדָּר כדורסל (ולא שַדָּר א"ק). קיים הבדל טלוויזיוני תהומי כמרחק בין מזרח ממערב, בין שידור ישיר של תחרויות א"ק רוויות אירועים ומקצועות לבין שידור ישיר של משחקי כדור כגון כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, טניס, ו- בדמינטון.

פרשן ההתעמלות המצוין אילן גזית (בעל ידע עצום, אולם תזזיתי ונרגש וגם אמוציונלי מידי) מטיל צֵל כבד על השַדָּר המוביל שלו בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו 2016. בשל פער הידע העצום בינו לבין השדר המוביל שלו בתחום הזה הסוּפֶּר מורכב של התעמלות על מכשירים לגברים ונשים, הוא אילן גזית יכול להסתדר לבדו בקלות בעמדת השידור בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו דה ז'אניירו 2016, בלעדי נוכחותו של עמיחי שפיגלר. בניגוד להנחתי זאת עמיחי שפיגלר איננו יכול להוביל את שידורי ההתעמלות בעצמו ובלעדי קרבתו ו- סמיכותו המקצועית הבלתי אמצעית של אילן גזית אליו בעמדת השידור המשותפת של שניהם הממוקמת במוקד התחרויות בהיכל ההתעמלות. עמיחי שפיגלר הוא ביסודו שַדָּר כדורגל ולא שדר התעמלות אולימפית. עמיחי שפיגלר לא שידר מעולם תחרויות התעמלות בטרם הוטלה עליו משימת השידור הקונקרטית והספציפית הזאת של שידורים ישירים של תחרויות התעמלות אולימפיות על מכשירים לגברים ונשים.

פרשן ספורט ה-ג'וּדוֹ (Judo) אריק זאבי בעל מוניטין ישראלי ובינלאומי כ-גדול כספורטאי ואלוף ישראל ואירופה ב- ג'ודו, איננו זקוק כלל להובלה של מירי נבו השטחית וה-מרחנית. בשל מיומנותו, אמינותו, ניסיונו, והישגיו המוכחים בתחום עושה אריק זאבי בי"ס למירי נבו וחושף את חולשותיה וחוסר הידע שלה בתחום. היא מגישה אולם שדרנית ג'ודו לא מוצלחת. במקרים רבים משמש אריק זאבי לא רק פרשן מוביל בעמדת השידור בהיכל הג'ודו אלא גם שדר מוביל של עצמו במקומה של מירי נבו.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים והמשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניהל בימים ההם לפני חמש שנים מערכת שידורים אולימפית נרחבת, עמוסה, מורכבת, סבוכה, יקרה מאוד ויוקרתית מאוד, ומסובכת טכנולוגית ולוגיסטית של משחקי ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר גם בעוד נקודת מבט אנושית ורגישה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שעוסקת בשימוש במאגר כוח אדם גדול האחראי על ארבעת התחומים העיקריים בתעשיית הטלוויזיה : מהנדסים, עורכים ומפיקים עיתונאיים, שדרים ופרשנים, ואנשי לוגיסטיקה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עסוק באופן קדחתני בשלושת החודשים האחרונים 24 שעות ביממה בהפקה האולימפית בשני מסלולי הפקה עיקריים : השתלבות בשידורי ה- Multilaterl שמנפקת קבוצת OBS ה- Host broadcaster של אולימפיאדת ריו 2016 ואשר מפיקה ו- מייצרת כ- 4000 שעות שידור אולימפיות ב- 42 ענפי ספורט בעבור כל רשתות הטלוויזיה בעולם (אלה שקנו את זכויות השידורים של ריו 2016), והבאתם ארצה לישראל בשידורים ישירים, וכן הפקת שידורים Unilateral שעוסקים בעיקרם בכיסוי הפעילות של 47 הספורטאים הישראליים שנשלחו לריו 2016 ע"י הוועד האולימפי הישראלי. ערוץ הספורט הספורט מס' 55 בכבלים מתפעל בהפקה האולימפית הזאת של ריו 2016 כמה מאות של אנשים שמאיישים את ציוותי השידור העיתונאיים שלו שפועלים בארץ ובריו דה ז'אניירו + צוותי הנדסה וטכנולוגיה שעובדים בארץ ובריו דה ז'אניירו ואשר אחראיים על הביצועים ההנדסיים הרגישים והמיידים רוויי מהמורות והעברת המידע באמצעות שירותים לוויינים בינלאומיים מריו 2016 לאולפני הערוץ בהרצליה + צוותים לוגיסטיים בעיקר בריו דה ז'אניירו שתפקידם לדאוג שהמכונה הטלוויזיונית הישראלית הענקית הזאת תעבוד בהרמוניה וללא תקלות. אנשי הלוגיסטיקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האמונים על סידורי הלינה, ההאכלה, ההסעות, והתחבורות של ציוותי השידור העיתונאיים בריו דה ז'אניירו חשובים לשגשוג והצלחת ההפקה לא פחות מהשדרים והפרשנים. כאמור עיקר העול מוטל מטבע הדברים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים השוהים בריו דה ז'אניירו. ברור ששורר הבדל מהותי ואיכותי עצום בין השידורים הישירים השיטתיים והקבועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהשטח של ענפים מרכזיים אולימפיים שנושאים עמם באופן מסורתי את תהילת הספורט והתהילה האולימפית כמו ה- א"ק, השחייה, וההתעמלות על מכשירים וכן שידורים ישירים של ענפי ספורט קטנים בהשתתפות ספורטאים ישראליים כמו ג'ודו, שייט, שחייה צורנית, קליעה למטרה, ואפילו התעמלות אמנותית, לבין שידורי Off tube מהאולפן בהרצליה של 30 ענפי ספורט נוספים כמו כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, הרמת משקלות, היאבקות, אגרוף, קליעה בחץ וקשת, תחרויות אופניים וכו'. רמת העניין וכמות הרייטינג בהתאם. אתה רואה למשל את שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהאולפן בהרצליה המכסה את שיוט המדליות של מעיין דווידוביץ', שידור Off tube בהובלת עמית ענבר ו- לי קורזיץ, והנחייה של מודי בר און שהולך לאיבוד מפני שאין אין לו מושג קלוש בתחום, ואתה מבין עד להיכן מתדרדרים סך שידורי ה- Off tube האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעוד הפרשנית לי קורזיץ מבכה באולפן בהרצליה את מר גורלה וטעויותיה של גולשת הרוח מעיין דווידוביץ' בשיוט המדליות ב- מימי מפרץ ריו דה ז'אניירו, פרשנות מלנכולית נוטפת רחמים שדומה לרקוויאם, דווקא הפרשן שחר צוברי ומירי נבו מצילים מעמדת השידור שלהם על החוף בריו דה ז'אניירו את מבוכת ה- Off tube בהרצליה. Off tube הוא קללה עיתונאית ממארת. בכל מצב ובכל תחום.

השידורים האולימפיים של ריו 2016 ע"י OBS ושיגורם לארץ ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חושפים את נתוני מדע הסוציולוגיה המתהווים בזירות הספורט הרבות, ונוגעים ב- שינויים פוליטיים המתחוללים בעולם ושינוי סדרי העדיפויות של האוכלוסיות השונות המאכלסות את כדור הארץ. אין לגזעים האנושיים הלבן, השחור, ו/או הצהוב שום עליונות האחד על השני, לא גופנית, לא מנטאלית, ולא שכלית. הבדלי העליונות וההישגים של שלושת הגזעים בתחומים השונים של חיינו, גם בזירות הספורט השונות, כמו הצטיינות כדורסלנים שחורים רבים בליגת ה- NBA האמריקנית לדוגמא, ו/או הצטיינותם של האפריקניים בריצות למרחקים ארוכים, נובע בגלל הבדלים סוציולוגיים ועדיפויות חברתיות וכלכליות שונות יחדיו עם השפעת הסביבה, ולא בגלל יתרונות גופניים כאלה ו/או אחרים. מי האמין אי פעם כי יבוא יום ושחיינית שחורה אמריקנית סימון מנואל תתייצב בראש הפודיום בתום המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים בריו 2016. מי האמין כי מתעמלת אמריקנית שחורה תזכה במדליית הזהב בקרב רב בהתעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic) לנשים בריו 2016. היפנים המציאו את הג'ודו והיו הטובים ביותר במקצוע הזה עד שהפך לספורט המוני ופופולרי בכל העולם. העליונות נלקחה מהם כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 שנערכה בארצם ע"י ג'ודוקא הולנדי מוכשר ו- מופלא בשם אנטון חייסינק המנוח (Anton Geesink, אז בן 20 שהתנשא לגובה 1.98 מ' ומשקלו היה 120 ק"ג).

כאמור, מנהל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בימים אלה הפקת טלוויזיה אולימפית רחבת ממדים הנוגעת לסיקור המשחקים האולימפיים של ריו 2016. מדובר בהפקה ושידור של 1080 (אלף ושמונים) שעות שידורי טלוויזיה (!) בפרק זמן של 17 ימים בחמישה ערוצי כבלים מס' 55, +55, 26, 57, ו- 58 לרבות סיקור נרחב ומפורט של 47 הספורטאים האולימפיים הישראליים הנוטלים חלק במשחקים. חשיפה ענקית כזאת לראשונה בישראל של, "הצגת הספורט הגדולה ביותר בתבל", הלוא היא האולימפיאדה ע"י ערוץ נישה טלוויזיוני בטכנולוגיה של כבלים (מאידך רווי ב- רייטינג דליל ומצומצם בשל היותו ערוץ נישה) היא עובדה מעניינת וחשובה. נתון מעניין שמעלה מייד לדיון את השאלה האם ערוצי טלוויזיה ארציים בישראל כמו ערוץ 2 וערוץ 10 ואולי גם תאגיד השידור הציבורי החדש, ירצו ו/או ישאפו, ו- יהיו מסוגלים בכלל בעתיד לקנות את זכויות השידורים האולימפיות מ- IOC ומוכשרים להפיץ אותם הפצה המונית כפי שעושה זאת ערוץ עכשיו הנישה הזה שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ייתכן כי בעתיד לא יהיה מנוס משילוב וכריתת ברית אולימפית בין ערוץ טלוויזיה ארצי לבין ערוץ כבלים כדי להעשיר את כמות הצפייה והמדרוג של אזרחי ישראל באירוע. כרגיל נוצר דיסונאנס גם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בין אמביציות ההפקה האולימפיות הגרנדיוזיות לבין יכולת המימוש וההוצאה לפועל ע"י ציוותי השידור בארץ ובריו דה ז'אניירו. איכות רמת ההפקה ה- המונית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משתבשת בעיקר בגלל חלון הראווה של הערוץ שהוא בעל מראות משתנים ו- לא אחידים, שם ניצבים אוסף של כל מיני שדרים / שדרניות, פרשנים, וכתבים / כתבות. פרשן הא"ק מולי אפשטיין עולה עשרת מונים על פרשן השחייה ברוך צ'יש. לא שורר כל Match up בין השניים כפי שלא קיים שום מתאם בין שַדָּר הא"ק ניב רסקין לבין שדרנית הג'ודו מירי נבו.

השַדָּר ניב רסקין + הפרשן מולי אפשטיין בתחרויות הא"ק של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. 

הופעתם של השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו מולי אפשטיין בזירת הא"ק האולימפית של ריו 2016 מהווה משב רוע מרענן ותוספת ידע בהשוואה לצמד משה גרטל + ברוך צ'יש שמשדר את תחרויות השחייה מהבריכה. אני אוהב שמולי אפשטיין איננו מסתפק רק בציון הישגי התוצאות בזמנים (דקות, שניות, ומאיות השנייה) של גיבורי העלילה אלא מתרגם את הזמן למרחק. האצן הג'מייקני יוסיין בולט זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 9.81 ש' לפני האצן האמריקני ג'אסטין גאטלין שזכה במדליית הכסף בזמן של 9.89 ש'. חשבון מתמטי פשוט מגלה כי מהירותו הממוצעת של יוסיין בולט בריצת הגמר הנ"ל הייתה 10.20 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר אם יוסיין בולט הקדים את ג'אסטין גאטלין ב- 8 מאיות שנייה, הרי שבתרגום למרחק האצן הג'מייקני חצה את קו הסיום בפער של 81.6 סנטימטר לפני האצן האמריקני. את זאת מסביר מולי אפשטיין לשדר המוביל שלו ניב רסקין ולצופיו בארץ.

שחיינית הגב האמריקנית מאיה דיראדו (Maya Durado) חוללה סנסציה עולמית כשניצחה במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון גב לנשים 2:05.99 ד' את המועמדת הוודאית לניצחון ההונגרייה קטינקה הושו (Katinka Hosszu) שקבעה תוצאה של 2:06.05 ד'. משה גרטל השתמש בדימויים והמשלות וסיפר לצופיו בארץ כי האמריקנית גברה על ההונגרייה בציפורניים וסכינים במקום להשתמש בעובדות. על פי אותו החישוב המתמטי הפשוט הנ"ל, הרי שמהירות השחייה הממוצעת של מאיה דיראדו הייתה 1.58 סנטימטר בכל מאית שנייה. כלומר, מאיה דיראדו הקדימה את קטינקה הושו ב- 9.5 סנטימטרים.

כניסתם למערכה של ניב רסקין ומולי אפשטיין לצורך השידורים הישירים של תחרויות הא"ק בריו 2016 מקלה במשהו על הלחץ הטלוויזיוני העצום הרובץ על כתפיה של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אין כלל מה להשוות בין איכות השידור של ניב רסקין / מולי אפשטיין לזאת הנְבוּבָה של משה גרטל / ברוך צ'יש. נביבות שעשתה אז שַמוֹת לא רק במוניטין הרפה והעגום של השניים, אלא גם בשם הטוב של המותג שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מאווייו האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שואפים כעת ו- בין השאר לבטל את העממיות והפופולאריות שרכשו ערוצי הספורט של "צ'ארלטון" בעת סיקור טורניר Euro 2016 שנערך לפני כחודשיים בצרפת. האמת, זה לא כל כך קשה. אולם גם לניב רסקין (שדר כדורסל במקצועו) וגם לפרשן שלו מולי אפשטיין יש מה לשפר בעיקר בתחזיות השונות העוסקות בסיכויי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריות המזניקים ב- אקדחי ההזנקה שלהם. דוגמא מצוינת הייתה ריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים. מולי אפשטיין וניב רסקין העניקו קרדיט גדול לאצנית הג'מייקנית שלי אן פרייזר – פרייס אלופת ריצות ה- 100 מ' באולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. "…היא הרשימה מאוד האלופה הזאת של אולימפיאדות 2008 ו- 2012…", שַח מולי אפשטיין לניב רסקין. אח"כ הוא מדווח על האצנית ההולנדית דפנה סחיפרס וגם אודות האמריקנית אינגליש גארדנר, "…הרשימה מאוד בחצי גמר…היא בהחלט יכולה לקחת כאן מדליה…היא הראתה הרבה מאוד פוטנציאל והרבה מאוד יכולת…". משהוא מגיע לאצנית ג'מייקנית נוספת בריצת הגמר הזאת ל- 100 לנשים בריו 2016, אליין תומפסון הוא כבר יותר מסויג ומטיל ספק, "…היא קבעה את תוצאת השנה 10.70 ש' אולם השאלה מה היא יכולה להביא לגמר הזה…", ומוסיף, "…מה שחשוב כאן מעבר ליכולת הפיזית זה הקטע המנטאלי…". ניב רסקין שַח טקסט משלו, "…איזה לחץ עכשיו על הקופצת ההולנדית (במקום האצנית ההולנדית) דפנה סחיפרס…". מולי אפשטיין וניב רסקין ממשיכים להלל את שלי אן פרייזר – פרייס, "…על כף המאזניים עומד גמר אולימפי…כאן הרבה מאוד בראש…ומי שמנוסה במעמדים האלה היא שלי אן פרייזר – פרייס…". שניהם לא סופרים את אליין תומפסון. ממש לפני יריית הזינוק מחווה הצוות שוב את דעתו על שלי אן פרייזר – פרייס, "לשלי אן פרייזר – פרייס זינוק טוב…תראה איך כולן דרוכות…אבל שלי אן פרייזר עם חיוכים…". אליין תומפסון כמעט ולא נספרת על ידם.

ואז נשמעת יריית הזינוק ו-אליין תומפסון עוֹשָה בי"ס לשלי אן פרייזר – פרייס. היא מנצחת את ריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים ב-ריו 2016, בזמן של 10.71 ש' וזוכה במדליית הזהב כשהיא מקדימה בהפרש עצום את שלי אן פרייזר – פרייס שמסיימת בזמן של 10.86 ש' וזוכה במדליית הארד. את מדליית הכסף משיגה האצנית האמריקנית טורי בואי שקובעת תוצאה של 10.83 ש'. ניב רסקין הוא הראשון שמכה על חטא. שניהם התעסקו יותר מידי זמן עם שלי אן פרייזר – פרייס ופחות מידי עם אליין תומפסון. מילא ניב רסקין שהוא טירון א"ק אבל מה עם הערכותיו של מולי אפשטיין ? מולי אפשטיין יכול להתנחם בכך ש- OBS הקרינה 5 הילוכים חוזרים לריצת הגמר הזאת של 100 מ' לנשים ובתוכם SSM אחד שעוסק בצילום איטי ופרונטאלי ואישי הדַן ב- שלי אן פרייזר – פרייס ובאופן מפתיע מאוד מתעלמת מצילום הילוך חוזר איטי פרונטאלי של הזוכה במדליית הזהב אליין תומפסון.

אני מחשיב את המדען המדויק והמהימן ד"ר מולי אפשטיין לפרשן עַל של פעילויות הספורט השונות של בן אנוש בכלל ו- א"ק בפרט. ידען בכל קנה מידה בינלאומי ואיש מקצוע ברמה העליונה ביותר. האיש בקי היטב בכל רזי ה- א"ק גם בתחומי המתמטיקה והפיזיקה של מקצועות המסלול והשדה. עונג לי להקשיב לו ולניתוחיו. אני גם אוהב לראות כיצד הוא מלווה בנאמנות ויושרה ללא שמץ של התנשאות את הטירון ניב רסקין. שניהם דנו בהרחבה בתקווה האולימפית שלנו בקפיצה משולשת חנה קנייזבה – מיננקו באמצעות הצילומים המפורטים לסוגים שונים של קבוצת OBS, שעושה בריו 2016 עבודה פנטסטית. חנה מיננקו פסלה את שתי הקפיצות הראשונות שלה בשלב המוקדם והציבה סימן שאלה האם היא מסוגלת להעפיל בכלל לשלב הגמר. מולי אפשטיין תיאר את המצב ונקט טקסט קיצוני. "…רגע דרמטי מאוד…", הוא שַח לי מהאצטדיון האולימפי בריו 2016. מעניין, אני נזכר לפתע בהיסטוריה האולימפית של הקפיצה לרוחק כי שני האתלטים האמריקניים הנודעים, ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לפני שמונים שנה, ובוב בימון באולימפיאדת מכסיקו 1968 לפני ארבעים ושמונה שנים, ניצבו בפני בעיה דומה בשלב המוקדם של התחרויות ההן. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם אולם בכל זאת העפילו לשלב הגמר בזכות קפיצה שלישית מוצלחת. בתחרות הגמר זכה כל אחד מהם במדליית הזהב. ג'סי אואנס ניצח במשחקי ברלין 1936 בתוצאה של 8.06 מ' ובוב בימון הרחיק במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 לטווח של 8.90 מ'. לרגע חשבתי לעצמי אולי הגורל ייטיב גם עם חנה מיננקו שלנו אתלטית אוקראינית במקור שהתאהבה בגבר ישראלי והחליטה לחבור לאומה הַעִבְרִית ולהקים את ביתה החדש במדינת ישראל. היה מדובר באשליה. חנה מיננקו אתלטית מוכשרת ו- יפה, רבת חן, ומרשימה דורגה לבסוף בריו דה ז'אניירו 2016 במקום ה- 5 בתחרות הגמר בקפיצה משולשת בהישג של 14.68 מ'. היא נותרה ללא מדליה אולימפית.

תופעה דומה העוסקת בתחזיות מוקדמות בו ניב רסקין ומולי אפשטייין לוקחים צד אחד ומזניחים את האחר שבה וחוזרת על עצמה בריצת הגמר ל- 400 מ' לגברים. שניהם מחזיקים מהאצן של גרנדה קיראני ג'יימס (Kirani James) וגם מ- האצן האמריקני לשון מריט (LaShawn Merritt) כמועמדים לזכייה במדליית הזהב, וממעיטים בערכו וסיכויו של האצן בדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק (Wayde Van Niekerk) לעשות זאת. הם כמעט ולא מנתחים ומדברים אודותיו ומניחים במוקד ניתוח התקוות לזכייה במדליית זהב את קיראני ג'יימס ולשון מריט. מולי אפשטיין קובע בטרם יריית הזינוק , "קיראני ג'יימס הכי הרשים אותי…האיש הזה קיראני ג'יימס הוא המועמד לניצחון…לשון מריט גם כן שם…והמקום השלישי צמוד…". לא נכון. ווייד וואן ניקרק הוא המועמד הוודאי לניצחון והוא באמת האצן ש- זוכה במדליית הזהב בריצת  הגמר ל- 400 מ' לגברים בלוויית תוצאה של שיא עולם חדש 43.03 ש' (!). יריית הזינוק והרצים יוצאים לדרך. ניב רסקין מתלהב משני הרצים שאצים בשבילים המרכזיים, "…תראו את הצעדים הגדולים של לשון מריט שפותח עכשיו…אבל קיראני ג'יימס נראה מצוין…תראו את קיראני ג'יימס שורף את המסלול…". עדיין שום מילה על מיקומו וסיכוייו של ווייד וואן ניקרק שמוביל את התחרות ורץ בשביל הקיצוני מס' 8. ניב רסקין ממשיך לפתח תקוות ושומר אמונים ל- לשון מריט וקיראני ג'יימס, "…לשון מריט נכנס עכשיו ל- ישורת כתף אל כתף…", ורק עכשיו שניהם מתעוררים בעניינו של ווייד וואן ניקרק הזוכה במדליית הזהב ושיאן העולם החדש, "…זאת ריצת ה- 400 מ' הגדולה בהיסטוריה…", אומר שדר הכדורסל ניב רסקין שמתחפש לשדר א"ק. אפוא הוא והיכן נסים קיוויתי שלנו (בן 94, היום). ווייד וואן ניקרק משפר את שיא העולם הקודם בן 17 שנים של האצן האמריקני מייקל ג'ונסון 43.18 ש' (נקבע באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד). עכשיו על רקע ההילוכים החוזרים האיטיים ב- SSM הם מהללים ומשבחים עד בלי די את ווייד וואן ניקרק. מאוחר מידי. לא בסדר.

ניב רסקין + מולי אפשטיין ו- האָצָן הג'מייקני הבלתי נשכח יוסיין בולט (Usain Bolt) שיאן העולם בריצות 100 מ' ו-200 מ', הנוטל חלק בפעם האחרונה באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016.

אח"כ מגיעה דרמת הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי בריו דה ז'אניירו לשיא חדש. שמונה אצנים בתוכם הג'מייקני יוסיין בולט נערכים לריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת ריו 2016. יוסיין בולט ניצח בשתי הריצות ל- 100 מ' בשתי האולימפיאדות הקודמות של בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. האמביציה המטורפת שלו של יוסיין בולט (בן 30, גובהו 1.96 מ') לזכות במדליית זהב אולימפית שלישית רציפה בריצה הקלסית הקצרה ל- 100 מ' לגברים יוצרת עניין גלובלי. יוסיין בולט כבר לא ילד. אני משכים קום בשלוש לפנות בוקר יחדיו עם נכדי הבכור כדי לצפות בתיאטרון האולימפי כפי שמגדיר אותו ניב רסקין בשידור ישיר : "…הגענו לרגע הכי חשוב במשחקים האולימפיים, מיליארדים צופים בתמונות הללו, גמר ריצת 100 מ' לגברים, 2016 ריו…". (מעניין, הוא משנה את סדר הטקסט. קודם הוא מציין את השנה ורק אח"כ את שם העיר המארחת). יוסיין בולט עושה זאת שוב. הוא שוב האלוף האולימפי בריו 2016 בתחרות הריצה ל- 100 מ'. בפעם השלישית ברציפות. הישג אישי שאין לו אח ורע על מסלולי הא"ק האולימפיים והיסטוריה אולימפית חסרת תקדים. אני צורב בזיכרון שלי את נתוני החשיפה הטלוויזיוניים הבאים שהעניקה OBS ל- יוסיין בולט (באמצעות קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE שמתפעלת את כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי של ריו 2016 בסיוען של 6 (שש ניידות שידור) ו- 100 (מאה) מצלמות בקירוב, כלהלן :

א. לאחר זכייתו של יוסיין בולט במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' ב- ריו 2016 בתוצאה 9.81 ש', מדליית הזהב השלישית הרצופה שלו, כאמור לאחר שתי זכיות קודמות באולימפיאדת בייג'ינג 2008 ואולימפיאדת לונדון 2012, חושפות אותו מצלמות OBS במשך 6 (שש) דקות רצופות (!) חוגג את ניצחונו ו- מפלרטט עם קהל הצופים באצטדיון האולימפי. ניב רסקין נרגש מהחוויה ומשדר טקסט משלו, "…האגדה נמשכת…ההיסטוריה נכתבת הערב מחדש…". גם מולי אפשטיין מתרגש ומתבלבל, "…זה היה הגמר הכי איטי מבין ה-גמרים האחרונים של יוסיין בולט, 10.81 (במקום 9.81), הוא שלוש פעמים אלוף אולימפי…".

ב. בחלוף 6 (שש) דקות של חשיפת הסולו של יוסיין בולט, מריצה קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE (אחראית על כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי מטעם קבוצת OBS) בפעם הראשונה את שני ה- Replays האיטיים הראשונים (בהם רואים כי יוסיין בולט מגיע לשיא מהירות הריצה שלו רק בחלוף 70 מטר ושם הוא גם מדביק את יריבו האצן האמריקני גאסטין גאטלין (בן 34, גובהו 1.85 מ'), ושוב שבה להראות סוֹלוֹ למשך שלוש דקות וחצי את יוסיין בולט ממשיך לשתף את הצופים באצטדיון בחגיגת ניצחונו.

ג. חולפות להן במהירות השלוש דקות וחצי הללו, העין איננה שבעה מלהתבונן ביוסיין בולט, וקבוצת YLE מזריקה לאוויר הילוכים חוזרים נוספים ב- SSM, את Replay מס' 3 ואת Replay מס' 4 הפרונטאלי. כיסוי ו- צילום נפלאים. גם לצוות הטלוויזיה הפינית YLE הפועל באצטדיון האולימפי בריו 2016 תחת מרות והכוונה של OBS מגיעה מדליית זהב (!). מדובר בטלוויזיה פנטסטית.

ד. בתום הקרנת ההילוכים החוזרים האיטיים מס' 3 ו- 4, שבה רשת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שוב אל יוסיין בולט, חושפת ומצלמת אותו סולו סמוך ללוח התוצאות באצטדיון.

ה. או אז נכנסים לאוויר Replay מס' 5 מרום מצלמה עליונה (נעה באמצעות Remote control) ועוד Replay מס' 6 מזווית צילום נגדית, ואחריו Replay מס' 7 מרום מצלמה עליונה (קבועה).

ו. בתום הקרנת סדרת ההילוכים החוזרים מס' 5, 6, ו- 7, יוסיין בולט שוב נחשף חוגג סולו ואז נכנסת לפעולה מצלמה נוספת, Replay מס' 8 ממצלמת עליונה המצלמת ממבט ציפור.

ז. מסתיים ההילוך החוזר האיטי מס' 8 של ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בריו 2016, ורק אז לראשונה מעלה OBS לאוויר על מסך הטלוויזיה את רשימת התוצאות הרשמית של כל שמונה הרצים ודירוגם הסופי. זה איננו הכל.

ח. בתום הקרנת רשימת התוצאות על המסך ודירוג מקומם של כל שמונת הרצים, שוב חושפת YLE את יוסיין בולט אָץ לברך את האָצָן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק על זכייתו המדהימה במדליית זהב בריצת 400 מ' בתוספת שיא עולם חדש 43.03. מדובר בעסק טלוויזיוני מדהים. אין גבול ליכולת האנושית בתחומי הספורט והא"ק אבל גם אין גבול ליכולת, לכישרון, להבנת נושאי השידור, ודבקות במשימה של אנשי קבוצת OBS. 

המסקנה מכל האמור לעיל ברורה וחד משמעית : קבוצת הטלוויזיה הנפלאה OBS המשמשת Host broadcaster של כל התחרויות במשחקים האולימפיים של ריו 2016, מאריכה ומשפרת את חוויית הצפייה הטלוויזיונית באירוע השיא של תחרות הריצה ל- 100 מ' לגברים בהשתתפותו וזכייתו של האצן הג'מייקני יוסיין בולט, מ- 9.81 שניות ל- 20 (עשרים) דקות (!). "המדיום הוא המסר", קבע בשעתו איש התקשורת הקנדי מארשאל מקלוהן. ובכן, OBS מגשימה באופן מושלם את מסר המידע הטלוויזיוני של עצמה בצורה ברורה : היא כופה על צרכניה / הצופים שלה הנאה ושביעות רצון, ו- נחת ו- קורת מיידיים. בבחינת קריאת כיוון בינלאומית, "…כדאי לכם להישאר בבית ולראות את תחרויות הא"ק של ריו 2016 על מסך הטלוויזיה בסלון שלכם, פרי עבודתן של 100 (מאה) המצלמות שלנו לרבות המוני צילומים הילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מזוויות התבוננות שונות…".       

האלוף הישראלי ב-ג'ודו אריק זאבי (פרשן מיטבי ומקצוען בתחום ספורט הג'ודו) + מירי נבו שהיא שדרנית כושלת.

פרשן הג'ודו רב הניסיון והידע של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 אריק זאבי מציל את סיקור התחרויות לנשים וגברים האולימפיות מפני רדידותה ושטחיותה וגם מפני פטפטנותה של השדרנית המובילה שלו מירי נבו. מן היבט הפרשנות המקצועית הטלוויזיונית של אריק זאבי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא בר מזל. אולם מפני שלא הוכשר לתפקיד הטלוויזיוני ע"י המעסיק שלו יש לו כשלים בניסוחים ובטקסטים שלו ובשיחות שלו עם צופיו. בשל חולשת מירי נבו מוצא אריק זאבי את עצמו פעמים רבות לא רק כפרשן מוביל אלא גם כשדר מוביל. לא לכך התכוון המשורר כשהושיב את שניהם בעמדת שידור משותפת בהיכל הג'ודו בריו 2016. גם אין לו קול רדיופוני, אין לו דיקציה כשל איש טלוויזיה, ומיתרי קולו מפיקים גוון צליל ילדותי. אריק זאבי מחפה על חולשותיו אלה באמינותו המקצועית ובמוניטין שלו. הוא אלוף ג'ודו. זהו מקור כוחו הטלוויזיוני. יש לי אליו הערה אחת. התייחסותו של אריק זאבי לאורי ששון בתום קרב הניצחון על היריב הקובני אלכס גארסיה מנדוזה והזכייה במדליית הארד גרס כי, "…אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו מופלאה…". מדובר בפרשנות והתבטאות מופרכת במידה ו- אם היא קונקרטית ופרטנית שמתייחסת רק לקרב נגד אלכס גארסיה מנדוזה, ונכונה אם היא כללית ודנה ב- סך הופעותיו של אורי ששון על מזרן הג'ודו בריו 2016. אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו טובה בריו 2016 ולא מופלאה. ניהול טקטיקה ואסטרטגיה של ניצחונות מול הפסדים מכוונים ומחושבים מראש בקרבות הג'ודו הפך גם את המפגש נגד אלכס גארסיה מנדוזה לנעדר תחבולות, חסר יוזמה, ו- סופר משעמם. משעמם כמו הקרבות הדַלִים שהפגינה יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 שם זכתה מן ההפקר במדליית כסף. צריך להבין כי אורי ששון גבר כל אלכס גארסיה מנדוזה בגלל עונש בקרב רָדוּם, נטול תכסיסים ותחבולות, ונעדר יוזמה התקפית. תמציתו של הקרב הזה על מדליית הארד של אורי ששון נגד אלכס גארסיה מנדוזה הקובני מצא את ביטויו באחיזת החולצות ע"י שני היריבים. מגוחך בעיניי כצופה ג'ודו אולם לא על פי שיקול דעתו של אורי ששון. בעיני אורי ששון המטרה קידשה את האמצעים והוא לא בחל להשתמש בג'ודו רָע, פסיבי, ורוטיני כדי להגשים את חלום המדליה. ואומנם דרכו צלחה.

חובבי ספורט הג'ודו בארץ למדו עד כמה השיפוט בתחרויות הג'ודו הוא סובייקטיבי למהדרין ועלול גם להפוך לאישי. פרשנות אחת של השופט בזירה לעניין ה- פסיביות המתמשכת של אורי ששון שנראתה היטב לעין במאבקו נגד אלכס גארסיה מנדוזה, הייתה יכולה לעלות לו בעונש, שאמור היה לגרור תוצאת שוויון ובהמשכה Golden score שסופו מי יישורנו. מזלו הגדול של אורי ששון שאותו השופט בקרב שלו על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה, נמנע משום מה במקרה שלו להעניש את הג'ודוקא שלנו. על לוח התוצאות של קרב הניצחון אורי ששון מישראל נגד אלכס גארסיה מנדוזה מקובה, התנוסס הטקסט "Winner by Penalty". לא מחמיא, לא כבוד גדול, ולבטח לא ג'ודו מופלא. כל אחד יכול להבין מכך מה שהוא רוצה. ווירטואוזיות ב- ג'ודו (מקצוע ספורט הפכפך ועשיר באופציות בכל הכיוונים) היא מצרך די נדיר. בגלל הקרב המשעמם נורא של אורי ששון על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה בריו 2016, ושל יעל ארד נגד פראוקה אייקהוף באולימפיאדת ברצלונה 1992, נותרתי מעריצם של ההולנדי אנטון חייסינק, ההולנדי ווים רוסקה, הישראלי שלנו אורן סמדג'ה, היפנים ישיאורו יאמאשיטה ו- היטושי סאיטו, ו- הצרפתי דייוויד דואילה. נותרתי גם אוהבה של ירדן ג'רבי. ג'ודוקא יוזמת, תוקפנית, ואגרסיבית לעומת יעל ארד המשעממת ההיא מ- ברצלונה 1992, אישיות ספורטיבית פאסיבית ומגוחכת, ומדליינית כסף אקראית שזכתה בתהילה לא לה על פי שגיאת שיפוט גסה באולימפיאדת ברצלונה 1992.

שני שדרני השחייה הכושלים משה גרטל וברוך צ'יש באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (6).

שדר השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש, אנשי טלוויזיה וותיקים בני 70, סבלו שוב ושוב בעת השידורים הישירים שלהם מהבריכה האולימפית של ריו 2016, מחוסר נבונות טלוויזיונית קיצונית. אין מדובר רק בנימוקים של זיהויים שגויים, כושלים, ומבולבלים חוזרים ונשנים המתארים את דרך פעולתם והישגיהם של גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה מכל רחבי תבל, לרבות הפרת חוקי הטלוויזיה הברורים הדנים במשנה סדורה של טֶקֶס הכרחי העוסק בהצגת וחשיפת השחיינים והשחייניות הבינלאומיים בפני ציבור צופי הטלוויזיה, ואשר מקדים את יריית הזינוק, ו- לרבות שיבושי שמות אין סופיים של המתחרים והמתחרות בבריכה. אלא מדובר ראשית דבר בנימוק עָב משקל שדן במאות אולי אלפי טקסטים וניסוחים מסורבלים, כבדים, ומגושמים של משה גרטל וברוך צ'יש שצורכים שימוש יתר בעוד ועוד מילים במהלך שמונת ימי תחרויות השחייה במשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר בנימוק שחושף את אי יכולתם השיטתית כמעט קבועה והמתמשכת של השניים להביע כמעט כל רעיון אפילו הפשוט ביותר בעברית תקנית במינימום מילים. ברור שאיכות קו השידור שלהם נפגעת. כמות המילים העצומה שצורכים השניים הופכת בתוך זמן קצר למינוס. ל- פטפוט. להלן דגימה שלילית אחת של טקסט מסורבל מתוך מאות אולי אלפי דוגמאות נוספות. הניסוח עוסק בפוטנציאל של קביעת שיא עולם ע"י השחיין הראשון בדבוקות משחי השליחים. משה גרטל שַח לפרשן ולצופים שלו כלהלן : "…ודבר נוסף…למעשה שתי נקודות נוספות לגבי משחי שליחים כאלה…אלף רק השחיין הראשון שיוצא על פי חוק מהמזניק יכול לקבוע שיא עולם במקרה והוא נוגע…מגיע לקיר כשחיין ראשון שיצא על פי הזנקת המזניק…זו הנקודה הראשונה…והעלית נקודה נוספת…מתי… אה…או מה קורה במקרה ונבחרת או רביעייה קובעת…סליחה…שחיין ראשון קובע שיא עולם, כן…שיא, שיא, שיא…ואז בגלל חילוף כזה או אחר הקבוצה שלו נפסלת…". ברור שצירוף של המון ניסוחים כל כך מסורבלים כאלה יחדיו של משה גרטל, שניתן לקזז מהם לפחות % 50 טקסט, הופכים את המתנסח לאיש טלוויזיה לא נבון. ליד ה- בַּרְבֶּרֶת הזאת הבלתי מתקבלת על הדעת צריך להוסיף כי שני החבר'ה האלה משה גרטל וברוך צ'יש משתמשים שוב ושוב בדימויים של "ציפורניים וסכינים" כדי להדגיש את ההפרשים הקטנים בין המנצחים לבין המפסידים בסיום המשחים, במקום להשתמש בעובדות באמצעות תרגום של זמן למרחק. למשל במשחה ל- 50 מ' בסגנון חופשי לנשים זכתה הדנית פרנילה בלומה במדליית הזהב בזמן של 24.07 ש' והקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית הכסף האמריקנית סימון מנואל שהשיגה תוצאה של 24.09 ש', שהקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית ארד הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה שקבעה 24.11 ש'. משה גרטל וברוך צ'יש ממשיכים להשתמש בדימוי של "אורך ציפורן" המדגיש את פער הזמנים הקטן בין השלוש. אולם אפשר להגיש גם מידע אחר הנשען על עובדות אמת. מהירות השחייה הממוצעת של הדנית פרנילה בלומה במשחה הגמר הזה של 50 מטר בסגנון חופשי, שווה ל- 2.08 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר פרנילה בלומה הקדימה את האמריקנית סימון מנואל ב- 4.16 סנטימטרים בדרכה למדליית הזהב ואת הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה ב- 8.32 סנטימטרים.

הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ'יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בטלוויזיה. המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת. חבל גם שמשה גרטל וברוך צ'יש לא הסבירו לצופים שלהם מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א"ק) באלפיות שנייה. ראה משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז'וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש' ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה"ב, צ'אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ'ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש'. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף.

אילן גזית + עמיחי שפיגלר הכושל ונטול כל מושג בזירת התעמלות המכשירים האולימפית לגברים ונשים בריו דה ז'אניירו 2016.

לא כוחות. Not equal. עמיחי שפיגלר הוא בכלל שדר כדורגל. האוריינטציה שלו בענף ההתעמלות על מכשירים לגברים ונשים שואפת לאפס. מדהים ומביך כיצד זה הוא מרשה לעצמו לקחת אחריות להתיישב בעמדת השידור האולימפית בריו דה ז'אניירו 2016 וליטול לעצמו משימת שידור אולימפית כה אחראית, מורכבת, וכבדה בתחום שהוא איננו מתמצא בו ושאין לו מושג כיצד מתמודדים עמה. עמיחי שפיגלר היה שווה אז מינוס באותה זירת ההתעמלות של משחקי ריו דה ז'אניירו 2016.

שני שדרני השחייה הכושלים משה גרטל וברוך צ'יש באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (7). 

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה ש- OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ולא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "…מקבוי הוא האלוף האולימפי…", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש באותיות מאירות עיניים, "K. Chalmers במסלול 5", וקובעת מפורשות כי הוא המנצח. הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. אנוכי עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל-ומאשרים כי אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…", נכונה ומדויקת. אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים. משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת, הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת ההיסטוריון התנכ"י ההוא, שאמר, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה".

שני שדרני השחייה הכושלים משה גרטל וברוך צ'יש באולימפיאדת לונדון 2012 (7).

אני מפנה לרגע מבט תשע שנים לאחור. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 הייתה רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת אולימפיאדת לונדון 2012 את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס, ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן דאז ברוך צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (גובהו 1.88 מ') זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, לבש את רוח הנבואה וזעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקורסת – ערוץ 1, וכה אמר כלהלן : "…אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה…(!)". הפרשן ברוך צ'יש לא למד את "…הלקח הנפסד של השדר המוביל שלו משה גרטל ב- אולימפיאדת בייג'ינג 2008…". הוא לא זכר את הסלוגן כי הנבואה ניתנה לשוטים. ברוך צ'יש עוטה את גלימת הנביא וחוזה את העתיד מבלי שיתבקש, מבלי שהוא כפוי לכך, ומבלי שהוא מסייג את עצמו. ברור שהוא הופך את עצמו לטמבל, לאיש מופרך, ועושה צחוק מדמותו כמומחה ל-שחייה ו- פרשן טלוויזיה בתחום. ברוך צ'יש מאבד מייד את סמכותו המקצועית בבריכה האולימפית של לונדון 2012. ובכן, רביעיית השליחים הצרפתית בראשות יאניק אנייל זכתה כידוע במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות למרות נבואתו המרה של ברוך צ'יש. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה נבון, מהימן, ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין רביעיית השליחים של שחייני צרפת לבין רביעיית השליחים של שחייני ארה"ב באותו סוג של משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הנבואי הבא : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…(!)". כמובן קרה ההפך. שַדָּר אינטליגנט מתנה את חזונו ומסייג את נבואתו וגם את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא היה כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה האולימפי של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ז"ל ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) והיה מחונן גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש האפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל במשחקי לונדון 2012 משום שנטה שוב ושוב להסתבך. בוקי צ'יש הציג את עצמו בלונדון 2012 כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חשף את עצמו בלונדון 2012 כבעל סגנון שידור בלתי מכופתר, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט.

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (היה בן 66 באולימפיאדת לונדון 2012) שרוי בעל כורחו ב-איזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח (על ידי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדת השידור הנוכחית שלו באולימפיאדת לונדון 2012. משה גרטל משמש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1. הסגר כזה בן ארבע שנים עבורו, כמותו בידוד ושהייה במעין "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק . הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…" שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : "…משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל…". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1994) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים, ארוכים, וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "…משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה…", שַח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום ז"ל היה בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא התרגז – אללה יסתור. הוא ידע לצאת מהכלים ולהפוך להיות איש לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, וידע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום ז"ל חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : "…את מי זה מעניין…?", "…מה זה צריך להיות…?", "…איזה מן דבר זה…?", והוסיף, "…מיהו בכלל משה גרטל… ?". מוטי קירשנבאום ז"ל היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו הפולנייה ולא נתונה לפרשנות שונה ו/או אחרת. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוֹצֵר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני כמה שנים עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". אוטוטו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רחש אז למוטי קירשנבאום ז"ל עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה בשעתו ב-יוון העתיקה, ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל במשרד התקשורת, ההפקה, והשידורים שלי באטלנטה 1996, והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הצעתי לו לקבל את דרישתי ולהעיף לאלתר את משה גרטל מעמדת השידור שלנו, והביא במקומו שדר שחייה אחר. אמרתי לו, "…תראה מוטי, אתה מנכ"ל רשות השידור…אתה ניצב ב- Top ה-היררכיה…אשר לעצמך את דרישתי ובא לציון גואל…מדובר בטלוויזיה ציבורית…לי אין רשות לפטר ולהעיף אותו…אתה יכול…אתה מנכ"ל רשות השידור…". מוטי קירשנבאום היה נסער בשל רמת השידור המגוחכת של תחרויות השחייה באולימפיאדת אטלנטה 96' ע"י משה גרטל. הוא הרצין וחשב, ולפתע השיב לי,  כלהלן : "…אנחנו מצווים לשמור על הכיס הציבורי שלנו…תצטרך להמשיך לסבול אותו מידי ארבע שנים…איננו יכולים להרשות לעצמנו לגייס עכשיו אנשים חדשים לשירות…", ונדם. עניתי לו, "…מוטי, מדובר בבכייה לדורות…תחשוב שפעם שידר ישיר את תחרויות השחייה האולימפיות שדר ברמת על, נסים קיוויתי, ועכשיו נכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי בכורח הנסיבות ובשל ברירת מחדל באולימפיאדת ברצלונה 1992 שדר חדש בשם משה גרטל שהיה פעם אלוף ישראל במשחי החתירה…אולם מה לזה, לכישרון גריפת המים באמצעות שתי הזרועות האנושיות, לבין רמת IQ וכישרון המחשבה והמלל להתיידד ולהתחבר עם מיקרופון הטלוויזיה…?". מוטי קירשנבאום התבונן בי במבט המְזוּגָג שלו דקה ארוכה ונפנה ממני.

דווקא די שמחתי שמוטי קירשנבאום נפנה והתרחק ממני מפני שבאותו הערב ההוא של שבת – 28 ביולי 1996 הייתי טרוד מאוד ב- IBC בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. היה לי מעט מאוד פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מכמה היבטים טלוויזיוניים החשבתי את מוטי קירשנבאום ז"ל לבֵן מַלְכוּת.

פוסט מס' 953. החוכמה והנבוֹנוּת לעומת המיקרופון הטלוויזיוני, לעולם אינן צועדות שלובות זרוע עם הסִיכְלוּת, עם הכְּסִילוּת, עם האֱוִוילוּת, עם קָלוּת דַעת, ועם הטִיפְּשוּת. המיקרופון הטלוויזיוני התמים לעומת החוכמה והנבונות, מחבב את שני הניגודים במידה שווה. הממברנות שלו מקליטות ללא שום הבחנה וללא נטילת אף צד, גם את החכמים וגם את הטיפשים. הטקסטים של כל השדרנים (והשדרניות) מתועדים לטוב ולרע  לעד על סרטי ההקלטה. מן ההיבט הזה גורלם הטלוויזיוני של משה גרטל וברוך צ'יש היה מר. סְלוֹגָן אכזרי אולם מדויק קובע : "הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים". משה גרטל וברוך צ'יש התעקשו להוכיח מידי ארבע שנים בשידורים הישירים שלהם את תחרויות השחייה במשחקים האולימפיים, כי הסלוגן הנ"ל הוא נכון ומדויק ברמה מתמטית. פוסט מס' 953. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021.   

ה-סָגָה, אוסף קדום של אפוסים Off tube (וגם בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות) הנוגעת למשה גרטל וברוך צ'יש היא סבוכה, מורכבת, מסובכת, וכושלת יותר מפני שהיא ארוכת שנים ומעידה כי שני ה- וֶוטֶרָנִים הוותיקים הללו לא לומדים משגיאות העבר של עצמם. לפחות 25 מקוראי הבלוג הזה הקרוי Yoashtvblog.co.il, מאירים ומעירים את תשומת לבי כי בכל הטקסטים הנוגעים לכישרונותיו של משה גרטל אין זה כלל חשוב אם מדובר בשידור Off tube מהאולפן בארץ ו/או בשידור אותנטי מהשטח. הם אומרים כי דווקא ב-אולימפיאדת אטלנטה 1996 פלוס אולימפיאדת בייג'ינג 2008 הוא משה גרטל הגה את הסלוגנים הילדותיים והמטופשים שלו. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים שלנו מבריכת השחייה האולימפית בעת אשמורת בוקר בישראל (21.00 שעון אטלנטה – ג'ורג'יה) איחל משה גרטל (אז בן 50) לצופים באָרֶץ ברכת פרידה, שכללה בתוכה את נוסח האיחולים הבא בהם איחל לצופיו בארץ מעמדת השידור שלו בבריכת השחייה באטלנטה 1996 את האיחול הבא, כלהלן : "…כאן מסתיים עוד ערב שידורים ישירים שלנו מבריכת השחייה באטלנטה…צופים יקרים לילה טוב לכם…נוחו על משכבכם בשלום…". בבייג'ינג 2008 הוא משה גרטל נטל לעצמו ללא רשות גלימת נביא בעת השידור הישיר שלו את משחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' לגברים והמאבק הבלתי נשכח ההוא בין נבחרות צרפת וארה"ב. ב-Leg האחרון בעת שהשחיין הרביעי והאחרון בנבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) זינק למים ב-שברירֵי שנייה קצת לפני השחיין המסיים ברביעייה האמריקנית ג'יסון ליזאק (Jason Lezak), זעק משה גרטל למיקרופון שלו בקול ניחר, כ-נביא העומד בשער: "…אני מבטיח לכם נאמנה כי צרפת תכה את ארה"ב שוֹק על ירך…". הסוף ידוע. קרה בדיוק להפך. ג'יסון ליזאק הדביק את יריבו אלאן ברנארד, נגע ראשון בלוח מדידת הזמן וקבע תוצאה קבוצתית של 3:08.24 ד'. אלאן ברנארד השיג זמן קבוצתי של 3:08.32 ד'. ארה"ב זכתה במדליית הזהב. צרפת זכתה במדליית הכסף. משה גרטל זכה במדליה מ-פח. משה גרטל הפך במו הבל פיו את עצמו לג'וקר טלוויזיוני ו-לאיש טיפש. למרות שישב בעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה בבריכת השחייה במשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008, יצא מכל העסק המדובר שדר טלוויזיה טיפש. כרוניקת נפל ידועה מראש של קוריוז טלוויזיוני. באשמתו בלבד. ומוסיף קורא הבלוג שאיננו מזדהה: "…אם כך ואם זה המצב הרי שלא היה שום יתרון בהטסתו של משה גרטל למוקדי האירועים וההתרחשויות ברחבי אירופה והגלובוס, אם מ- מילא המיקרופון שלו פולט דברי הֶבֶל…".

סיכום מַר.

2017. המכבייה ה- 20. צמד שדרני השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, משה גרטל וברוך צ'יש. עד כמה שזכור לי משה גרטל הוא בעל השכלה ו-תואר אוניברסיטאי MA וברוך צ'יש הוא בעל השכלה ו-תואר דוקטורט. אינני יודע באלו תחומים. מדהים עד כמה שני האישים הנ"ל הפכו להיות שדרני טלוויזיה כל כך כושלים בתחום מדע השחייה.   

הקשבתי ביום ראשון – 9 ביולי 2017 החל מ- 17.15 לשידורים הישירים של תחרויות השחייה בבריכת מכון ווינגייט של הצמד הוותיק השדר המוביל משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש. עיקרון החוק הפיזיקלי של "כלים שלובים" עושה שמות בעיקר ב- ברוך צ'יש. מינוס (-) תמיד ישאף להשוות את רמת נוכחותו לגובה הפלוס (+). כמו במתמטיקה מינוס גובר ומנצח פלוס. מעמדת השידור של משה גרטל וברוך צ'יש בוקעת אי נבונות קיצונית משוועת, וגם אי הכנת שיעורי בית בסיסיים.

א. משה גרטל וברוך צ'יש לא התכוננו, לא למדו, ולא אָגְרוּ שום מידע מוקדם אודות דרגות הקושי השונות שמדרגות את המוגבלויות של המשתתפים הרבים במשחי הנַכִים שנקרו לשניהם בחלק הראשון של השידור הישיר מבריכת מכון ווינגייט ביום ראשון – 9 ביולי 2017, במסגרת משחקי המכבייה ה- 20. מדובר בשידור מעוות לחלוטין של השַדָּר המוביל והפרשן שלו שגובל בשערורייה של ממש, וגם של עורכיו. בושה וחרפה.

ב. ברוך צ'יש מציל במידה כלשהי את משה גרטל מטביעה מוחלטת. זכורה אבחנתו המדויקת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנוער של הנער הישראלי עִילָאי כהן בן 16, בזמן נפלא של 52.65 ש'. ברוך צ'יש התייחס בנבונות לסגנון השחייה המיוחד של עילי כהן ודרש מציבור הצופים לשים לעובדה כי "…עילי כהן פתח את המשחה ויצר לעצמו מקדמה בעזרת תנועות של זרועות ישרות, עבר לשחייה במרפקים כפופים, וסיים את הספרינט שלו שוב בתנועות ארוכות של ידיים ישרות עד הנגיעה בדופן הבריכה…". ברוך צ'יש יודע בדרך כלל לפַרְשֵן שחייה. הוא גם נשמע הרבה יותר שקול וזהיר מהמוביל המופרך שלו. אולם בסופו של דבר הוא ייכנע לחוק "כלים שלובים" וידעך.

ג. וכמובן שוב עלה ביום ראשון – 9 ביולי 2017 לסדר היום בעמדת השידור בבריכת השחייה של מכון ווינגייט הניסוח הצפוי המטופש, "… שמישהו יכה מישהו שוק על ירך…". משה גרטל סיפר לצופיו כי בהיותו בן 23 נטל חלק בתחרויות השחייה ב- מכבייה ה- 8 ב- 1969 ו- התחרה במדי נבחרת ישראל במשחה שליחים כלשהו כ- anchor swimmer (שחיין עוגן) והוטל עליו ע"י מאמנו יוסף טלקי ז"ל לשמש שחיין מסיים נגד השחיין האחרון ברביעייה האמריקני מארק ספיץ (בן 19). בחילוף האחרון קיבל משה גרטל מקדמה של 5 (חמישה) מטרים על פני מארק ספיץ ואז הגה בלבו את הסלוגן, "…הישראלים יכו את האמריקנים שוק על ירך…". מארק ספיץ טרף את הקלפים. למרות ואף על פי שמשה גרטל קיבל בעת הזינוק מקדמה של 5 מטרים, מארק ספיץ הביס אותו והרביעייה האמריקנית ניצחה. ברוך צ'יש לעג לשמע הסיפור של השדר המוביל שלו ופטר אותו בזו הלשון, "…היית צריך ללמוד מהעבר…". כזכור שידר משה גרטל ישיר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תחרויות השחייה באולימפיאדת בייג'ינג 2008, ביניהם את משחה הגמר הסנסציוני בבריכה ב- 11 באוגוסט 2008, 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. השחיין המסיים של הרביעייה הצרפתית אלן ברנארד (Alain Bernard, גובהו 1.96 מ') זינק למים לפני השחיין הרביעי והמסיים של הנבחרת האמריקנית ג'ייסון לֵיזָאק (Jason Lezak, קומתו 1.94 מ'), ומשה גרטל לא התאפק וזעק למיקרופון שלו, כלהלן : "…אני מבטיחכם נאמנה כי נבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב…". משה גרטל הֵפֶר ביודעין, בחוסר כישרון ובעיקר בהיעדר נבונות את אחד הכללים החשובים ביותר בתקשורת המונים, וודאי בטלוויזיה : לעולם אל תתנבא, לעולם אל תשלוף מהשרוול, לעולם אל תירה מהמותן (אלא רק דרך הקוונות), ולעולם אל תהמר בפומבי ליד מיקרופון הטלוויזיה. ואם כן…אזי תגביל, תגדר, סייג, ותְּחוֹם את עצמך בתוך גבולות ברורים של היקף וטיב הפרשנות שלך (!). משה גרטל וברוך צ'יש צְאוּ ולִימְדוּ מאיש רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ג'וני קארסון (Johnny Carson). ובכן, ל- אלן ברנארד הייתה באמת מקדמה קָלָה בעת הזינוק אולם ג'ייסון ליזאק שחה מהר יותר את משחה חייו, והדביק את יריבו ממש בשבריר השנייה האחרון בטרם הנגיעה בדופן הבריכה. ג'ייסון לֵיזָאק לא לקח ברצינות את נבואת השָוְוא של משה גרטל. שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הבטיח אומנם ב- בייג'ינג 2008 קבל עם ועדה למאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל כי צרפת תכה שוק על הירך את ארה"ב,אולם קרה בדיוק ההפך. ג'ייסון ליזאק וארה"ב ניצחו והפכו את משה גרטל לקוריוז (!). לא מפני שמשה גרטל איננו יודע את מקצוע השחייה אלא בגלל שהוא איננו מבין את מדע תעשיית הטלוויזיה. הטלוויזיה איננה קאזינו ולא מוסד הימורים. משה גרטל יודע זאת. הוא היום כבר בן יותר מ- 71. גם אז כבר לא היה ילד אלא אדם מבוגר בן 62 ש- איננו שוקל נכון. האיש לוקח ביודעין סיכונים ברמה של ילד ב- גָנוֹן, סיכונים שהוא איננו אמור בשום אופן להעמיס על כתפיו. כשהוא שוגה בהערכותיו וזה קורה לו לעיתים קרובות (לרבות שיבושי שמות תכופים) הוא הופך לקוריוז ו- אָץ לספר לערן נבון מ- "ישראל היום" את סיפורו כלהלן : "… שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי… אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות … שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי… אבל שחייה זה משעמם… לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…".

באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים שלנו מבריכת השחייה האולימפית בעת אשמורת בוקר בישראל (21.00 שעון אטלנטה – ג'ורג'יה) איחל משה גרטל (אז בן 50) לצופים באָרֶץ ברכת פרידה, שכללה בתוכה גם את הנוסח הבא : "…צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום…". ובכן, זמנה של רביעיית הגברים האמריקנית שזכתה במדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי היה 3:08.24 ד'. התוצאה של הרביעייה הצרפתית שהסתפקה במדליית כסף הייתה 3:08.32 ד'. הפרש של 8 מאיות השנייה בלבד. בתרגום ממוצע של זמן למרחק, ג'ייסון ליזאק הקדים את אלן ברנארד ב- 16.99 סנטימטרים, והפך את משה גרטל ל- שדר מגוחך, שבר כלי, ו-אדם לא נבון. בתאריך ההוא של 11 באוגוסט 2008 באותה בריכת השחייה הסינית האולימפית ב- בייג'ינג, לפני 9 (תשע) שנים, נתן שדר השחייה הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דרור למחשבותיו, פלוס דָגֵש נוסף, פלוס יֶתֶּר תוֹקֵף לרעיון שלילת הַאֵיכוּת מבני אנוש שחשבו משום מה כי דווקא להם נועדה ו- הוענקה הנבואה.

טקסט מסמך : עיתון "ישראל היום". כותרת פתטית של מסמך מגוחך ו-מדהים במחסור ב- IQ, ן-בשליליות שלו (!). משה גרטל מתוודה בפני העיתונאי ערן נבון ביומון – חינמון "ישראל היום", ו-מציע ב-אותו הווידוי הנ"ל לציבור את מניותיו הטלוויזיוניות. האיש מעיד על עצמו כפי שכתוב ממעל, ו-פורס בטיפשות רבה את חולשותיו האנושיות, שהופכות אותו לקוריוז, לעיתונאי לא רציני, ולאיש טלוויזיה מגוחך ו- לא נבון בצורה קיצונית (!). כך הוא אומר למראיין שלו ערן נבו : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם…לפעמים אנטי מרגיש שאני מעיר את המתים…". ובכן, למה מתכוון בדיוק המראיין החנפן ערן נבון כשהוא קובע בכותרת המשנה כי המרואיין שלו הוכיח שלא פג קסמו…? (באדיבות היומון – חינמון "ישראל היום").

מעולם לא ראיתי את תעודות ההסמכה האוניברסיטאיות של MA משה גרטל (בן 75, היום) ו- ד"ר ברוך צ'יש (בן 74, היום). אולם לאור ועל פי דבריהם, ציטוטיהם, נבואותיהם, פרשנותם, ו-הצהרותיהם המתועדים על סרטי ההקלטה בארכיוני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במשך שנות דור, מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 ואולימפיאדת אטלנטה 1996, שניהם כאילו מתעקשים לומר לציבור ו-לוודא באמצעות מיקרופון הטלוויזיה שמא, אולי, והאם ניצבו בסוף התור כשאלוהי השֵכֶל חילק לכל בן אנוש את מנת ה- IQ האישי שלו. מדובר במחלוקת ציבורית מטרידה. משהו פיזי וגם רוחני, מעין קיר גשמי מעין חומה מציאותית וקונקרטית תמוהה מאוד ו- מביכה מאוד, ניצבים בינם לבין הציבור בשעה שהם פותחים את פיהם מול המיקרופון הטלוויזיוני. עלי מותירים שניהם רושם מר של אנשי טלוויזיה מגוחכים, לא חכמים, לא נבונים, ולא מבריקים בלשון המעטה. שניהם מחמירים את עניין מחלוקת כמות ה- IQ האישית שלהם בשעה שהם מתעקשים לעטות על עצמם וללבוש עקבל עם ועולם לפני המיקרופון הטלוויזיוני החשוף את בגדי הנביא וגלימת הנבואה. הנבואה ניתנה לשוטים שניהם היו אלופי שחייה ישראליים. אין ספק ו-בטוח ב- % 100 שהם מבינים את תורת השחייה. לדאבונם ולאכזבת צופי הטלוויזיה קיים קו מטריד עבה בין ישע לבין היכולת לתרגם את הידע לשפת הטלוויזיה. אין שום קשר ו-לא מִתְּאָם מוכח בין שימוש אישי במדע השחייה לבין תיאור והסבר מדע השחייה בטלוויזיה לציבור. שני החבר'ה האלה משה גרטל וברוך צ'יש יוצאים בסופו של דבר "מתרגמים" מוגבלים, מנסחים דלים, נעדרי כישרון, ועירומים מהבריכה האולימפית. המיקרופון הטלוויזיוני עשה עושה בהם שַמוֹת.

לקראת סוף הפוסט החדש מס' 953 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 16 בחודש אוגוסט של שנת 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 29 שנים. זהו מפגש Post mortem של רשות השידור בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992. אנוכי מנתח ומסכם את טיב ואיכות הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה ישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון , יו"ר וועדת הספורט של המליאה מני ווייצמן, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה זיכרונות וויזואליים – טלוויזיוניים משנת 1980, לפני 41 שנים.

טקסט מסמך : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. עורך "העולם הזה" מר אורי אבנרי מאפשר לעיתונאית גב' תחיה אדר להביע את חוות דעתה הנ"ל בשבועון שלו בענייני אסתטיקה ויופי של גברים. (באדיבות אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם משה גרטל (מימין). יושב מימין פרשן הא"ק דוד "דודיק" אייגר. יושב ממול פרשן ההתעמלות שלנו יעקב "זָ'קִי" ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אמנון לנגזם (משופם), פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן (עומד), גיורא צור (ממושקף, עומד), איש לא מזוהה (יושב), כתבנית הקרקטר מירה הראל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) ואלי בואנוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. המגישה אורלי יניב (מימין) וכתבנית הקרקטר המיומנת, המהירה, והזריזה מירה הראל (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם רוחל'ה ברכה מזכירתו הנאמנה והבלתי נשכחת של מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מר אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. אחד מהאגפים של משרדי חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת התוכניות (בטלוויזי הישראלית הציבורית) מוטי קירשנבאום ז"ל (בן 41 ממושקף בתווך, איש מוכשר ברמה קיצונית מחזיק בשפופרת הטלפון) מכבד אותנו בנוכחותו. אנוכי, משמאל. בגבה למצלמה – רוחל'ה ברכה מזכירתו של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת מוסקבה 1980 הלוא היא אולימפיאדת ה- Off tube סימנה את התבוללותו של השידור הציבורי בעל כורחו וגם מרצונו עם הבינוניות שכפתה עליו הפוליטיקה הישראלית. האכזבה האישית שלי וגם של הבוס שלי אלכס גלעדי הייתה עצומה ונרחבת. בשנה ההיא של 1980 העמיקו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל את אחיזתם בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. ייאוש ואכזבה ממעשי המנכ"ל והיו"ר פשו בחטיבת החדשות והעיתונאים המשרתים אותה. מוטי קירשנבאום ז"ל בעל כישרון ניסוח מבריק נתן לכך אינטרפרטציה מדויקת משלו אודות המצב בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז : "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש…" (!).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אנוכי יואש אלרואי, גיורא צור, והמגישה אורלי יניב בקדמת התמונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי מימין לשמאל : אנוכי, טכנאי מחלקת ה- בדק (Maintenance) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיכאל זלצשטיין ז"ל היקר והאהוב, ועוזרת ההפקה עדה קרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אורי לוי (מימין) ואנוכי (משמאל). על הקיר משמאל תלוי קולאז' תמונות שצילם צלם הסטילס שלנו משה "משהל'ה" פרידמן בהיכל Pioneer בבלגראד ב- 7 באפריל 1977, במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת איטליה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בפרס היוקרתי.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 41 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד חטיבת הספורט בקומה ה- 5 ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי הבלתי נשכח (משמאל, יושב). עומד מאחור צבי ברק כלכלן רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למי היה בכלל חשק לעבוד בתנאים כאלה ב- 1992 כשיוסף בר-אל המגוחך מוֹשֵל וניצב בראשה של טלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. ביקשתי להתפטר ולפרוש. יוסף בר-אל דחה את מכתב התפטרותי על הסַף מפני שידע מה וכמה אני שווה לוֹ. הוא הבטיח לשפר בעתיד את כמות האמצעים לסיקור התוכנית הפופולרית "מבט ספורט" אך לא עמד בדיבורו ולא בהבטחותיו. היו פעם ימים אחרים. גם יוסף בר-אל היה אולי פעם שונה. יוסף בר-אל היה מודע היטב לידע, לכּישרון, ולדבקות במשימה חסרת הפשרות שפיעמו בחטיבת הספורט. זה היה ידוע ומן המפורסמות בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. למרות כל הוויכוחים הקשים שלי עם יוסף בר-אל הוא מעולם לא פיטר אותי. הוא יוסף בר-אל העריך את פועלי וראה בי איש מקצוע, מנהיג, ועיתונאי המוביל כהלכה את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר יעדי השידור הרבים שלה במשך שנים ארוכות. הוא לא היסס להביע זאת במכתב הערכה ששלח אלי ביום שני – 27 במאי 1985 בתום עונת הכדורגל באותה שנה, אז שימש כמנהלה הזמני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ונקט בזו הלשון, כלהלן : "…אתם בהחלט מהווים דוגמא ומופת לכל עובדי הטלוויזיה ומי ייתן וירבו כמותכם…"  [1] .

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי דאז מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל (החליף בתפקיד לשעה קלה את טוביה סער שהלך הביתה) בתום שידורי הליגה הלאומית בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעונת 1985 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 953. הועלה לאוויר ביום חמישי – 28 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.