פוסט מס' 954. הָסְכִּיתּוּ ו-קִרְאוּ.

פוסט מס' 954. הנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי דעתו של הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוטים וקטנים"). אָמִינוּת ו-מְהֵימָנוּת עִיתּוֹנָאִית (4). נִשְכָּחוֹת שזוֹכְרִים ולא שוֹכְחִים (4). פוסט מס' 954. הועלה לאוויר בשבת – 30 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : אנוכי נפעם כל פעם מחדש מכמות הקוראים העצומה שנכנסת שוב ושוב לבלוג. האם זה בגלל החומר המעניין שכתוב לא מעניין ? ו/או שמא בשל כתיבה מעניינת למרות שהחומר לא מעניין ? ו/או מפני שהחומר מעניין אך גם הכתיבה מעניינת ? שגשוג הבלוג מאז נוסד ביולי 2012 מפתיע אותי. הישג לא צפוי מפני שהוא נכתב מראש למען רוֹבֶד צַר ומצומצם מאוד באוכלוסייה, וגם בגלל שלא נעשה לו מעולם שום מסע יחסי ציבור ושיווק. חוץ מזה חלף זמן רב, שנים ארוכות, מאז נשאתי בתפקיד כלשהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושמי נשכח. מפתיע אותי שהציבור מתעניין בצורה כה מסיבית ב-בלוג.

פוסט מס' 954. הָנְבוּאָה נִיתְּנָה לשוֹטִים. (על פי הרבי אבדימי דמן חיפה, שאמר : "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים שהם שוֹטִים וקְטָנִים"). אָמִינוּת ומְהֵימָנוּת עִיתּוֹנָאִית (4). נִשְכָּחוֹת שֶזוֹכְרִים וְלֹא שוֹכְחִים (4). הִיסְטוֹרְיָה מַרָה. פוסט מס' 954. הועלה לאוויר בשבת-30 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא בסוף עשור ה-90 של המאה הקודמת ובראשית שנות ה-2000 הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל, כאמור לתקופה של 5 שנים עד קיץ 2007 (ליתר דיוק עד 2 ביוני 2007). מזכיר הממשלה הצעיר דאז גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן באמצע כהונתו ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

ציטוט : "דרושה שֶמֶש כְּפוּלָה כדי להָאִיר את מְלוֹא הָטִיפְּשוּת הָאֱנוֹשִית". (ז'אן פול סארטר).

האקסיומה של מר קול, ציטוט : "כָּמוּת האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל  האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה". (מר קול).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————- 

פוסט חדש מס' 954 : הועלה לאוויר בשבת – 30 בינואר 2021.

—————————————————————————————-

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. תיעוד מהימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים המשגשג בפיקודי את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 (תאריכים מדויקים : 14.7.1983 – 7.8.1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיון :

1. "השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת, לשקר, ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ?" (ציטוט של עצמי).

2. "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).

3. "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס).

4. אני יודע שלא תמיד הייתי איש רֵעִים להִתְּרוֹעֵעַ. אבל בתמורה לא הייתי שַקְרָן, לא בַּדַאי, וגם לא חַנְפָן. (ציטוט שלי על עצמי).  פוסט מס' 571. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

א. הייתי רוצה שאדם ואישיות נעלה, מוסרית, ו-יישרת דרך כמו עופר שלח יהיה ראש ממשלת ישראל.

ב. תודה לדנה ווייס שעשתה לי הכרה במוצ"ש-30 בינואר 2021 בתוכנית החדשות של ערוץ 12 עם השחקנית נועה קורל. נועה קורל את אישה יפה וחכמה (!).

ג. לא הייתי כותב את שורת הפוסטים האחרונה לולא התייצב שוב אריה מליניאק לפני עשרה ימים במוקד רדיו גלי צה"ל וסיפר עוד סוג בלוף לשני העיתונאים המגוחכים בוני גינזבורג ועידן קוולר, משהתייחס לכיסוי ולשידורי חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה בכדורסל של צ'כוסלובקיה במאי/יוני של שנת 1981 (בהשתתפות נבחרת ישראל), ודיווח להם כי שהה ב-ברטיסלאבה יחדיו עם אלכס גלעדי. שני אנשי רדיו גלי צה"ל הדַלִים הללו בוני גינזבורג ועידן קוולר שאינם בקיאים בחומר השידור לא עצרו את המדווח, לא תהו, לא העירו, לא תיקנו אותו, ולא אמרו למדווח שמספר לשניהם ולצופיהם פרט שנראה שגוי לחלוטין בגוף ראשון (ביודעין ו/או שלא ביודעין, אין זה חשוב) משהו בסגנון, "…אריה מליניאק איך זה יכול להיות…הרי אלכס גלעדי שעזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו-עבר לשורות הטלוויזיה האמריקנית NBC בנובמבר 1980…כבר לא היה שדר הכדורסל בשורותיה מזה חצי שנה ומיקם את משרדו בלונדון…". היות וכיהנתי אז ב-1981 כמנהל ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל מינו אותי בנובמבר 1981 לשאת באחריות הכבדה והמורכבת ולמלא את התפקיד הרם במקומו של אלכס גלעדי), הטלתי אז על יורם ארבל את המשימה להיות השַדָּר שלי במקומו של אלכס גלעדי באותה אליפות אירופה בכדורסל ההיא של צ'כוסלובקיה 1981. יורם ארבל תפש את מקומו של אלכס גלעדי. היות והיה חדש בתפקיד האחראי ונטול הבנה בענייני הפקה וטכנולוגיית הטלוויזיה, ביקשתי משתי ה-היררכיות הראשיות ברשות השידור ההיא, ממנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חתחק "צחי" שמעוני ז"ל להקל עליו, לאפשר לי למנות אז את יצחק גליקסברג לשמש המפיק שלו ולצִדוֹ ב-אליפות צ'כוסלובקיה 1981, באותו האירוע המדובר. יורם ארבל ויצחק גליקסברג טסו לווינה בירת אוסטריה ומשם נסעו ברכבת לבראטיסלאבה הצ'כוסלובקית. כ-100 ק"מ הפרידו בין ווינה האוסטרית לבראטיסלאבה הצ'כוסלובקית. נכון שחלפו מאז ארבע עשרות של שנים אולם על סמך מסירת ו-העברות מידע חמורות ו-בעייתיות נוספות ו-אחרות (בלשון המעטה) של אריה מליניאק לציבור באמצעות כל מיני עיתונאים ברבות השנים שחלפו, האיש נותר חשוד בעיניי. אינני מאמין לדבריו של אריה מליניאק באופן אוטומטי בבחינת ראה, שמע, וקָדֵש. אנוכי תוהה האם יש שיטה בשיגעון הבלופים שהוא אריה מליניאק מספר מעת לעת לציבור ביודעין, ו/או שמא הדיווּחים שלו בגוף ראשון הרוויים בפרטים לא נכונים ומלאים ב-שגיאות וטעויות (ולכן הופכים לבלופים) הם "תמימים" ו-מקריים, ו-נובעים רק בשל זיכרון לקוי שלו. מוזר מאוד ו-מביך מאוד עבורי, כמי שניצב לימינו ומאחוריו במשך תריסר שנים בין 1979 ל-1991 כמנווט, מוביל, עורך ראשי, ומפיק ראשי של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1.

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. באתר הזה הקרוי "היכל הספורט של יד אליהו בתל אביב" נערכו כל משחקי הכדורסל החשובים בהיסטוריית הכדורסל של מדינת ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר בני עורי, עוזר שדר אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק (פוזח למצלמה), השדר המוביל יורם ארבל, עוזר שדר אמנון לנגזם, והשדר – מראיין נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1980. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שופט כדורסל לא מזוהה, שופט הכדורסל נהרי, אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אורי לוי, עוזר השדר אמנון לנגזם, השדר יורם ארבל, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר, חובש Headset), ועוזר השדר אריה שגיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הימים ההם הזמן ההוא לפני 29 שנים. יום חמישי – 6 בפברואר 1992. אנוכי מטיס את השַדָּר אורי לוי ואת הפרשן שלנו טל ברודי לטָאלִין בירת אסטוניה כדי לשדר ישיר את משחק הכדורסל קבוצת טָאִלין נגד קבוצת מכבי ת"א 107:83, במסגרת טורניר גביע אירופה לקבוצות אלופות. עיתון "ידיעות אחרונות" מטיס לטָאלִין את הכתב שלו רפי נאה. עיתון "הארץ" לא שולח כתב ומודה שהוא מעתיק את מידע המשחק ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות קרדיט ל- "שירות ספורט הארץ". העיתון "מעריב" מעתיק אף הוא את מידע המשחק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ומפרסם פוסט מלומד "מפזר חום" אולם לא מגלה לקוראיו כי הוא פלאגיאטור וכי הכתב שלו נשאר בארץ ו- כלל לא הגיע לטָאלִין.  

אני שב לרגע ליום חמישי – 6 בפברואר 1992, התאריך ההוא בו שידרנו ישיר מטָאלין (Talin) בירת אסטוניה את משחק הכדורסל בגביע אירופה בכדורסל בו אירחה אלופת אסטוניה את אלופת ישראל מכבי ת"א. הקושי בהפקה הזאת לא היה השידור אלא קבלת הוויזות למדינה הבַּלטית ששכנה במזרח אירופה הישנה ורק לפני שנתיים השתחררה מעולה של ברה"מ. השידור הישיר עצמו מעמדת השידור בהיכל הכדורסל בטָאלִין היה רוטינה ולהפתעתי ללא שום סיבוכים טכנולוגיים. הוא לא נשא שום יוּמרה מיוחדות. הופקדו עליו מטעמי השַדָּר אורי לוי ולצִדו הפרשן טַל בְּרוֹדִי. שניהם טסו בטיסה קבוצתית עם מכבי ת"א לטאלין. לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1989 והתפרקותו של הגוש הקומוניסטי בראשות ברה"מ וחיסולו של איגוד השידור המזרח אירופי OIRT, הייתה זאת אסטוניה שכמו שאר מדינות מזרח אירופה הצטרפה חיש מהר ל- EBU והפכה זה מכבר לחברה מלאה ושוות זכויות (Active member) באיגוד השידור האירופי. הטלוויזיה האסטונית בראשות מנהל הספורט שלה מר תוֹמַאס אוּבָּה הכינה בעבורי (תמיד על פי Booking מראש) עמדת שידור נוחה מאובזרת בהיכל הכדורסל בטאלין על פי הכתוב ב- פרוטוקול שחיבר זה מכבר ה- EBU. צוות השידור שלי בטאלין ביום חמישי ההוא של 6 בפברואר 1992 מנה כאמור את אורי לוי וטל ברודי.

למחרת ביום שישי – 7 בפברואר 1992, הופיעה במוסף הספורט של "מעריב" רשימה מלומדת שכותרתה הייתה, "מְפַזֵר חוֹם". הפוסט מהלל את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה האסטונית. נזכרתי רק שהפוסט "מפזר חום" נעדר קרדיט של כותבו. זה היה מוזר מאוד. היה ברור שהכתב שאיננו חתום על הרשימה כלל לא היה ב- טָאלִין מפני שלא השיג את הוויזה הנדרשת כדי להיכנס לאֶסְטוֹנְיָה (ו/או מפני שההנהלה של עיתון "מעריב" החליטה לחסוך כסף). אינני יודע אם עופר נמרודי ו/או יעקב ארז שימשו עורכי "מעריב" ב- 7 בפברואר 1992. אין זה חשוב עכשיו. גם לא חשוב מי היה אז עורך מדור הספורט של "מעריב" ב- 7 בפברואר 1992. חשוב הוא שעורך "מעריב" ועורך מדור הספורט שלו בעיתון ניאותו לקבל רשימת דיווח וסיכום המשחק טאלין – מכבי ת"א 107:83 מבלי לציין כי פרי עטו של הכתב עלום השם שנעשה עבור עיתונו הוא פרי העתקה מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ונעשתה מביתו (ו/או משולחן המערכת של העיתון). ניתן להבין כי עורך "מעריב" ועורך מדור הספורט של "מעריב" ניסו ב- 7 בפברואר 1992 ליצור את הרושם אצל קוראיהם כי מדובר במאמר אותנטי של דיווח מהשטח. העיתון "ידיעות אחרונות" שלח לטאלין את כתב הכדורסל של רפאל "רפי" נאה ופרסם למחרת ביום שישי – 7 בנובמבר 1992 את הפוסט האותנטי הנשען על דיווח מהשטח "כדורסל טוטאלין". עיתון "הארץ" פרסם ביום שישי – 7 בפברואר 1992 כותרת "מהניצחון הזה המכבים לא התרגשו" והודה בעקיפין בפני קוראיו כי לא היה לו שום נציג בטאלין וכי המידע שהוא מוציא לאור נשען על "שירות ספורט הארץ". מדור הספורט של עיתון "הארץ" העתיק אף הוא מהמוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובחר בכסות דיווח של "שירות ספורט הארץ" (אגב, מה זה בדיוק "שירות ספורט הארץ" ?) "מעריב" נהג בדרך עיתונאית שונה ובלתי מקובלת. מדובר בתופעה שלילית ביותר שידועה בשמה "דיווח Off tube" של העיתונאי הכותב מהכורסה בסלון ביתו ו/או אולי משולחן המערכת שלו ברחוב קרליבך בתל אביב מבלי לגלות לקוראים כי מוסר האינפורמציה וקורא האינפורמציה נהנים מאותו מקור מידע והשראה שקוראים לו מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כתב העיתון "מעריב" מעתיק את רשימותיו ממרקע הטלוויזיה בעת השידור הישיר והבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאנחנו הפקנו בזיעת אפינו וגם שילמנו עליו מָמוֹן רָב. הוא כמובן רשאי להעתיק מהמסך כאוות נפשו אך היה עליו לספר לקוראיו שהוא כלל לא נכח במשחק הזה וראה אותו כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה בביתו. חמוּר מזה. לא רק שלא סיפר להם אלא הסתיר זאת מהם. זאת הייתה הונאה עיתונאית מביכה בעלת צדדים מכוערים של מגיפה מדבקת. נורמה שהנהיגו אותה בתחילה אחדים מהעיתונאים והעורכים בתקופה ההיא ואשר הפכה לתופעה מקובלת בימינו אנו. עיתונאים רבים בעיתונות הכתובה כמו במדיה האלקטרונית עושים לעצמם חיים קלים, ומדווחים לקוראיהם ממוניטור הטלוויזיה, מבלי להיות נוכחים כלל באירוע בשטח, ומבלי לגלות את עובדת פשר היעדרותם לקוראיהם. עורכי מוספי הספורט שלהם משתפים פעולה עם המעתיקים בפרסום הדיווח הפלגיאטי מבלי לספר לקוראים שהעיתונאי המְדָוֵוח כלל לא ביקר במקום בו התחולל האירוע. שדרי ספורט מתקפלים ללא בושה מפני מנהליהם ומסכימים לשדר ישיר אירועי ספורט המתקיימים בחו"ל מבעד למוניטור המוצב באולפן השידור שלהם בארץ. לחטא והפשע העיתונאי המביש ובלתי נסלח הזה קוראים שידור OFF  TUBE. עיתונאי – מעתיקן הפך זה מכבר לתופעה מקובלת במקומותינו. המנהלים מתרצים את התופעה באמתלה של חיסכון כספי ומשאירים את השַדָּרִים והפרשנים בבית, ואלה משלמים לצופים שלהם בעיתונאות ירודה ופגומה. אירועי ספורט רבים שמתקיימים באירופה, ארה"ב, וברחבי העולם כולו משודרים ללא כל בושה כשיטה מעמדת שידור OFF TUBE בירושלים או בתל אביב ללא בקרה מקצועית וללא תגובת הצופים התמימים שאינם מבינים כי הולכו שולל.

הָבָה אשוב ל- טָאלִין. אותו העיתון בחר להדפיס את ניתוח המשחק והדיווח של מומחה הכדורסל שלוֹ מבלי שהכותב יהיה נוכח בכלל בטָאלִין, ודאג להסתיר את העובדה האומללה הזאת מקוראיו, ומבלי להעניק קרדיט למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, החלטתי להגיב. במוצ"ש – 8 בפברואר 1992 בשמונה ארבעים וחמש בערב עלה המגיש מאיר איינשטיין לאוויר בתוכנית "משחק השבת" כשהוא מנפנף לעיני מצלמות האולפן בטקסט הבהרה וביקורת שכתבתי כנגד מוסף ספורט של עיתון סוֹרֵר. זה היה האייטם האחרון שנעל את התוכנית. להלן טקסט האישוּם שכתבתי ושמתי בפיו של מאיר איינשטיין. מאיר איינשטיין קיבל ממני את הטקסט והיה המום. הוא נדהם. לפתע היה אמור לתקוף קולגה שלו ושלי בשידור ישיר בטלוויזיה. שפת גופו השתנתה והוא זע באי נוחות בכיסאו. ראיתי שהדבר לא לרוחו והוא אינו רוצה לעשות זאת. מכיוון שהיה צייתן לא אמר מילה. הוא ידע שאני לא רק הבוס שלו. אני העורך שלו. מצלמת הטלוויזיה באולפן "משחק השבת" הנציחה את הסיטואציה בה מגיש "משחק השבת" מאיר איינשטיין ז"ל מוקיע קבל עם ועֵדה את הפלגיאטור. זה טקסט ההוקעה :

"ולפני סיום, עיתון אחד בחר להעניק אתמול במדור הספורט שלו כותרת "מפזר חום" להצלחת מכבי ת"א בטאלין. בגוף הידיעה מפרסם העיתון בפרוטרוט ובדיוק מופתי את מהלך המשחק , ואף מציין את השחקנים הבולטים במכבי ת"א – מיצ'ל, גודס, ג'מצ'י, וורגאס, מרסר וכמובן מוטי דניאל. זה נכון, אך משהו בכל זאת חסר כאן. עיון ובדיקה קצרה מגלים כי העיתון ועורכיו שכחו במתכוון לפרסם את שמו של בעל הרשימה . (מניף פעם ראשונה את העיתון כלפי המצלמה), הסיפור המרכזי במדור הספורט הוא אנונימי חסר שֵם וכתב הנושא באחריות לידיעה.  העובדות פשוטות וקלות להסבר. הכתב האנונימי לא הצליח לקבל וויזה לטאלין ונשאר בישראל. עיתונו פקד עליו לסקר את המשחק מביתו, ולהעביר את האינפורמציה למערכת על סמך עדות ראייה ממסך הטלוויזיה הישראלית ששידרה ישיר מטאלין. כמשלם אגרה – נהג העיתון כחוק. הוא רשאי לצפות בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אך הוא לא נהג בהגינות כלפי קוראיו בשעה שפרסם דיווח נרחב אנונימי חסר שם, ומבלי להעניק את האשראי המגיע לטלוויזיה הישראלית שהיא המקור ממנה ציטט ושאב את המידע שהעביר לקוראיו. לא הגון. (מניף פעם שנייה את העיתון לעבר המצלמה), יתירה מזאת. העיתון שלא שלח אפילו נציג בודד לטאלין, אפשר גם לפרשן הכדורסל שלו בתל אביב להעתיק מן המקור ולהגיש את חומר הפרשנות לקוראיו, כאילו נכח בעצמו במגרש הכדורסל בטאלין. מדור הספורט של העיתון הגדיש את הסאה, כשהרשה לעצמו להעתיק מן המסך מילה במילה את הראיונות שקיימו אורי לוי וטל ברודי בסיום המשחק בטאלין, עם צביקה שרף מאמן מכבי ת"א והשחקן גיא גודס. גם התמונה של מוטי דניאל המתנוססת במרכז עמוד הספורט של העיתון, היא תמונת ארכיון ישנה ומצהיבה, אך כמובן שהעיתון איננו טורח לומר זאת לקוראיו. זהו זה גבירותיי ורבותיי. במחשבה שנייה אולי נהג העיתון כהלכה כמשלם אגרה בכך שלא שלח את נציגיו לטאלין בירת אסטוניה. ב-מילא מה שמשדרת ישיר בערב הטלוויזיה הישראלית. העיתונים כותבים על כך רק למחרת. אגב שמו של העיתון המעתיק – "מעריב", וסיפורי ההעתקות עצמן מתפרסמות בעמוד מספר עשר שלו".

טקסט מסמך (חלק ראשון) : מוצ"ש – 8 בפברואר 1992. הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה, במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל יבד"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלי הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל ז"ל אישרו את מאבקי בפלגיאטורים. (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת").

טקסט מסמך (חלק שני) : מוצ"ש – 8  בפברואר 1992. הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה, במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל יבד"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר-אל ז"ל אישרו את מאבקי בפלגיאטורים. (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת"). הערה : בתוכנית ההיא של "משחק השבת" ששודרה במוצ"ש – 8 בפברואר 1992 השתתפה בהגשה גם מירב מיכאלי (היום ח"כ מירב מיכאלי ויו"ר מפלגת "העבודה" הדועכת והכבויה). 

מיותר להזכיר את כמות תגובות השמחה הטלפוניות שקיבלתי מכל כך הרבה קוֹלגות מהעיתונות הכתובה שכאילו נחשבו לידידי בהם אגב אנשי "מעריב". האֶמֶת, אין לי בכלל ידידים וחברים שָם ואינני חייב להם דבר. אינני משתייך לשום קליקה או חבורה עיתונאית. גם לא הייתי מעולם חבר באגודת העיתונאים מחמת העקרונות שלי שהצבתי לעצמי, שלא תמיד נמצא Match up בין עקרונותיי לעקרונותיהם. הייתי איש בודד. התגנב ללבי חשש כבד שהם לא פִרגנו לערך העיתונאי של הידיעה אלא פשוט הצטרפו לשמחה הקִיבּוּצִית לאֵידו של הפְּלָגְיָאטוֹר.

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. כותרת ראשית במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", "כדורסל טוטאלין". כתב העיתון רפאל "רפי" נאה מדווח מהשטח לקוראי העיתון כי מכבי ת"א ניצחה בטָאלִין את אלופת אסטוניה בתוצאה 107:83. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. הדגשת יתר של הכותרת הראשית ב- עיתון "ידיעות אחרונות", "כדורסל טוטאלין", המציינת כי כתב העיתון רפאל רפי" נאה מדווח מהשטח לקוראי העיתון אודות ההתמודדות בה מכבי ת"א ניצחה בטָאלִין את אלופת אסטוניה בתוצאה 107:83. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. כותרת ראשית במדור הספורט של עיתון "הָאָרֶץ", "מהניצחון הזה המכבים לא התרגשו". בראשית הפוסט מודגש כי המידע מובא לקוראים באמצעות "שירות ספורט הארץ" מטָאלין – אסטוניה. במילים אחרות : מערכת "הארץ" מודה כי לא שלחה כתב שלה למקום ההתרחשות והאינפורמציה שמוגשת לקוראים שלה נשענת על התבוננות במסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר ממוקד ההתרחשות את ההתמודדות טָאלין – מכבי ת"א 107:83. צוות השידור שלי בטָאלין הורכב מהשַדָּר המוביל אורי לוי והפרשן טַל בְּרוֹדִי. (באדיבות "הָאָרֶץ" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה). 

טקסט מסמך : יום שישי – 7 בפברואר 1992. מוסף הספורט של "מעריב" מפרסם רשימה מלומדת שכותרתה "מְפַזֵר חוֹם". הפוסט מהלל את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה האסטונית. קריאת הפוסט "מפזר חום" מבליטה את העובדה כי הוא נעדר קרדיט של כותבו. מוזר מאוד. היה ברור שהכתב שאיננו חתום על הרשימה כלל לא היה ב- טָאלִין מפני שלא השיג את הוויזה הנדרשת כדי להיכנס לאֶסְטוֹנְיָה ו/או מפני שההנהלה של עיתון "מעריב" החליטה לחסוך עליו כסף. (באדיבות "מעריב" ובסיוע אנשי מחלקת העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. הצילום העָמוּם והבלתי צָלוּל נעשה ממסך מיקרופילם בבית אריאלה).

עיתונאי ספורט רבים בעיתונות הכתובה נוהגים עד עצם היום הזה בהסכמת העורכים להשתמש במרקע הטלוויזיה כמקור מידע בלעדי ומדווחים לקוראיהם על האירועים השונים מבלי שהיו נוכחים במקום ההתרחשויות, ומבלי לגלות לציבור הקוראים שלהם כי כלל לא שהו בזירת האירוע. זהו פגם מקצועי ומוסרי כאחד. מעשה מרמה של ממש. במשך 32 שנות הקריירה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשנו גם אנו לשידורי Off Tube ספורים מעת לעת מהמוניטור באולפן ירושלים, אך מעולם לא קרה המקרה בו שמרתי את הדבר בסוֹד ואף פעם לא נטעתי בזדון בלב הצופים את התחושה כאילו שידור הטלוויזיה “Play by play” של משחק כדורגל, כדורסל, ו/או כל אירוע ספורט אחר מתבצע כביכול מהשטח. הודעתי על כך מראש. חלק מהעיתונאים שומרים בסוד את "סיפור הכורסה הביתית" ומעלימים מעיני הקוראים וגם ממצפונם) את העובדה כי כלל לא שהו בשטח, אלא העתיקו את האינפורמציה ממרקע הטלוויזיה, או ממכשיר ה- Video שהקליט למענם את האירוע בביתם הפרטי כדי להציץ בו מאוחר יותר. מעשה שלא ייעשה. הם מתביישים במעשיהם אך שותקים. "האמיצים" שביניהם מרהיבים עוז ומצטטים את הראיונות והתגובות הבוקעות ממסך הטלוויזיה לטובת העֵט שלהם מבלי מתן כל קרדיט לאנשי הטלוויזיה שהיו הראשונים במקום והפיקו וצילמו את הריאיון.

השקפת עולמי בהיותי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קבעה נחרצות כי שידור ישיר Off Tube מהאולפן של אירוע ספורט הוא קללה מחורבנת ומְאֵירָה מקצועית. מוגלה עיתונאית. תביעתי העקרונית והיסודית מהבוסים שלי הייתה לשַדֵּר תמיד מהשטח, בין אם "השטח" הוא אִצטדיון "בלומפילד" ביפו, היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב, ו/או אצטדיון "סַאן-סִירוֹ" (San Siro) במילאנו, "וֶומְבְּלִיי" (Wembley) בלונדון, ו/או ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי. אין בכלל ספק כי עמדת השידור באצטדיון היא כְּלִי נִשְקָם של השַדָּר ופַרְשָנוֹ. אוסיף ואומר : רק לעיתים רחוקות מאוד, ממש פעמים יחידות, לא נענתה תביעתי ע"י אי מי מהמנכ"לים לשדר את אירועי הספורט מעמדות שידור באצטדיונים. מאידך כשזה קרה, תמיד נתתי לציבור הצופים לדעת במקרים החריגים האלה כי השַדָּר מבצע את עבודתו מהאולפן בירושלים ורואה את המשחק כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה.

פוסט מס' 954. אריה מליניאק ויורם ארבל. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? התמיהות הללו עדיין תְּקֵפוֹת (!). פוסט מס' 954. הועלה לאוויר בשבת – 30 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות.

אני משער שההצלחה והשגשוג של הבלוג הזה אינם נובעים רק בגלל סקרנות המידע המתפרסם בו, אלא גם בגלל אמינותו. מה שעשה אריה מליניאק במאמר "כאן תמו שידורנו. לילה טוב מירושלים" שהתפרסם – 14 באפריל 2007 ב- Ynet (בסיועו של בעל המאמר אהרון ווייסברג) – ראוי לכל גינוי. הכרזתו של אריה מליניאק בשעתו, "עשינו טלוויזיה מכלום…", היא הכרזה שחצנית ריקה מכל תוכן שאין בה שְבָב אֶמֶת. שני אישים בלבד מר דן שילון ומר אלכס גלעדי רשאים להכריז בקול רם, "…עשינו טלוויזיה מכלום…" (הנוגעים לשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית). אני תמה על יורם ארבל שלא היסה ב- 2007 את אריה מליניאק ולא סתר אותו מייד. בכך הוא שותף לסלוגן הבלופרי הזה שהמציא אריה מליניאק "…עשינו טלוויזיה מכלום…". באים שני אנשים ומשרבטים לעיתונאי כלשהו "…עשינו טלוויזיה מכלום…", והלה אותו מר אהרון ווייסברג מדפיס זאת. הסלוגן "…עשינו טלוויזיה מכלום…", הוא ביטוי מחושב, מעשה רמאות, נכלולי, רווי שחץ שקרי, וטעון שיטה כדי לרומם את שני השדרנים ולהשפיל את השולח אותם למשימות השידור ההן, מי שהפקיד בידיהם את המיקרופון הטלוויזיוני, את מי שהפיק, ניהל, יזם, ערך, ועמד מאחורי כל פרט ופרט שנגעו להפקות הספורט הטלוויזיוניות בימים ההם בארץ וגם בחו"ל. "…מה אתה אומר אריה מליניאק, אתה ויורם ארבל עשיתם טלוויזיה מכלום…? אה…עשיתם טלוויזיה מכלום…? כיצד לא תבוש…?" רק אנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 מעפרה ובראשם שני אבותיה, ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוזי פלד (בן 84, היום) היו רשאים להצהיר הצהרה כה בומבסטית, "…עשינו טלוויזיה מכלום…" (!), משום שהם באמת עשו טלוויזיה מכלום ובראו אותה מעפרה. ליורם ארבל ואריה מליניאק לא הייתה מעולם כל יד בתכנון, בהפקה, בשיקולי העריכה ובעריכה עצמה, בניהול כלכלי, ובדחיפת העגלה קדימה. שניהם קיבלו את הכל מוכן. תפקידם היה להחזיק במיקרופון ותו לאו. ובכן, בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא ביקרנו, לא היינו, ולא שידרנו למיטב זיכרוני המדויק משתי המדינות הקומוניסטיות האלה שניצבו מאחורי מסך הברזל – צ'כוסלובקיה וברה"מ בשל סיבות דיפלומטיות מובהקות, ברורות, וידועות. למַעֵט פעמיים שכן שידרנו ישיר משני מוקדי ההתרחשויות : כאמור, את אליפות אירופה בכדורסל (בהשתתפות נבחרת ישראל) שנערכה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה במאי / יוני 1981 בברטיסלאבה, האבירוב, ו- פראג, ואת המשחק צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א שנערך במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות במוסקבה ביום חמישי – 12 בינואר 1989. התקופה ההיא בין אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 לבין ההתמודדות במוסקבה במשחק ההוא אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א בינואר 1989, לא ביקרנו ולא שידרנו משום מדינה מזרח אירופית.

ובכן… 

אני מת לדעת אודות איזה עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ב-ברה"מ ועל אודות איזה משחק ובאיזה מסגרת מדווח אריה מליניאק לציבור גם בשמו של יורם ארבל כי אותו שניהם שידרו ישיר ו/או מוקלט לישראל. אני מת לדעת על פי תיאורו של אריה מליניאק לאיזה אולם חשוך בדיוק שניהם נכנסו ומה שמה של אותה העיירה הנידחת ב-ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה אליה שניהם הגיעו ? מה שמו של האולם החשוך ההוא ? כי זאת לדעת משחקי הבית של קבוצות כדורסל סובייטיות וצ'כוסלובקיות בגביעי אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות התקיימו תמיד בערים גדולות וידועות (פראג, ברנו, ברטיסלאבה, ו- האווירוב בצ'כוסלובקיה. מוסקבה וקובנה ב- ברה"מ) ובהיכלי כדורסל מרווחים, נוחים, ובעלי שם. מתי קרה ואירע הדבר כש-רבע שעה לפני תחילת המשחק הגיע שליח הדואר של אותה המדינה וחיבר את החוטים באולם החשוך…??? ולבסוף כיצד שניהם הצליחו איך שהוא להרים את השידור. להד"ם. בלוף. לא היה כדבר הזה. צריך להבין שהטסת ציוותי שידור של חטיבת הספורט על ידי לחמש יבשות תבל התבססה על ביורוקרטיה קשוחה והחלפת אינפורמציה בדוקה ותכתובות פקסים, טלקסים, ושיחות טלפון עם רשתות הטלוויזיה ששימשו Host broadcaster ומארחות שלנו בחו"ל. מלאכת ההפקה שלי נעשתה בצורה מדוקדקת ומפורטת (ושקופה) במישורים הטכנולוגיים והלוגיסטיים על מנת שרשתות הטלוויזיה המארחות בכל חמש יבשות תבל יאשרו לי בכתב ויבטיחו את הענקת אמצעי השידור הדרושים לביצוע השידורים הישירים ארצה ויבטיחו ויאבטחו ללא פשרות את סיגנל שידורי הטלוויזיה מארצותיהם לאולפן בירושלים. במקביל פעלתי לקבל את האישורים הכלכליים, הכספיים, והלוגיסטיים מהבוסים שלי ובראש וראשונה מהמנכ"לים של רשות השידור והסמנכ"לים שלהם לענייני כספים. כל הטסת צוות שידור ללא יוצא מהכלל זקוקה להמלצת הבוסים שלי מנהל חטיבת החדשות ומנהל הטלוויזיה ולאישור סופי בכתב של מנכ"ל רשות השידור באשר הוא. המסמכים המוכיחים את ההליכים הביורוקרטיים הנוקשים הללו של הפקות הספורט ההן המורכבות ו-המסובכות בשני המישורים הללו של טכנולוגיה ולוגיסטיקה (בארץ ובחו"ל), נמצאים בידיי. מדובר ב-בלופר (!). כנ"ל במידה לא מועטה גם יורם ארבל שהופך למשת"פ של אריה מליניאק ב-כך ש-איננו מתערב, לא מזים, לא כופר, לא מכחיש, ולא סותר את הטקסט הנכלולי והשקרי הנ"ל של אריה מליניאק.

הערה נוספת שלי : מאז ינואר 1981 ועד ה- 12 בינואר 1989 התקיימו ונערכו כל משחקיה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נגד קבוצות הכדורסל הסובייטיות והצ'כוסלובקיות במסגרת גביעי אירופה לקבוצות אלופות, בערים בלגיות בלבד (!).

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981. בריסל. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. תחרויות גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. זוהי עמדת שידור סטנדרטית מאובזרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים ההם בבריסל בחודש ינואר של שנת 1981. המפיק ועוזר השדר שלו הוא אמנון ברקאי (משמאל). ה- Host  broadcaster האירופי שפעל במסגרת ה- EBU ו/או במסגרת OIRT היה מחויב בהתקנת עמדות שידור מרווחות שכללו קופסת שידור וקווי שידור 4W, מוניטור טלוויזיה, טלפון בינלאומי (על פי הזמנה נוספת) וריהוט בסיסי. (צילום RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 14 שנים. זוהי הצהרתו של אריה מליניאק ב- 14 באפריל 2007, ב-YNET, כפי שמסר אותה לעיתונאי אהרון ווייסברג, ו-כפי שהתפרסמה באתר ynet באינטרנט. כלהלן : "…עשינו טלוויזיה מכלום…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה, עוד לפני נפילת הקומוניזם…אנחנו נכנסים לאולם, וחושך…יש לנו בעמדה שולחן וכיסא…רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איכשהו להרים שידור… לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו…יורם ארבל לימד אותי כל הזמן, תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…". לא היה מעולם כדבר הזה. (באדיבות ynet). 

הערה שלי: מדובר בעדות שקר עלובה ונכלולית שמסר אריה מליניאק לעיתונאי אהרון ווייסברג, ואשר מבלי להצליב מידע, פרסם אותה אותו אהרון ווייסברג ב-YNET ב-14 באפריל 2007. ב-מאי/יוני 1981 הפקתי וניהלתי את שידורי אליפות אירופה בכדורסל של אליפות אירופה מצ'כוסלובקיה בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים ידועות ב-צ'כוסלובקיה, ולא מעיירות צ'כוסלובקיות נידחות כל שהן. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהפקתי, ניהלתי, והובלתי, הפקת טלוויזיה מצ'כוסלובקיה בטרם המהפך הפוליטי שהתחולל בגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה עם נפילת חומת ברלין ב- 1989. ל-ברה"מ הגעתי לראשונה בחיי בינואר 1989 כדי לנהל ולהפיק את השידור הישיר של משחק הכדורסל צסק"א מוסקבה נגד מכבי תל אביב שנערך ביום חמישי-12 בינואר 1989 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות במוסקבה בירת ברה"מ שהיא כידוע איננה עיירה נידחת…מעולם לא הפקתי וניהלתי שידור נוסף אחר כלשהו בשנים ההן שבין 1981 ל-1989 מעיירות נידחות ב- צ'כוסלובקיה ו/או ב-ברה"מ (ו/או גם מערים ראשיות…), למעט כאמור שתי ההפקות הישירות הנ"ל המוזכרות לעיל, אליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 והמשחק צסק"א מוסקבה-מכבי ת"א ב-12 בינואר 1989. אריה מליניאק שיקר, והשקר הודפס כפי שהוא ע"י מר אהרון ווייסברג ב- YNET. אוסיף ואומר כי אִתִּי כי עִמִי, מר אהרון ווייסברג לא דיבר מעולם. 

ובכן, הפעם הראשונה והאחרונה בה שידרנו מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הייתה במאי – יוני 1981 (תאריכים מדויקים : בין 5.6.1981 ל- 26.5.1981). שידרנו אז ישיר את אליפות אירופה ההיא בכדורסל (בהשתתפות נבחרת ישראל) שהתקיימה בשתי ערים ראשיות מפורסמות בצ'כוסלובקיה ברטיסלאבה ופראג (ולא בעיירות נידחות). ברור שהפקות כדורסל בינלאומיות כאלו בהשתתפות נבחרת ישראל ו/או מכבי ת"א על ידי, דורשות פתיחת תיק הפקה טלוויזיוני מדויק ו- עב כרס שכפוף לאין סוף פרוצדורות ואישורים כספיים – כלכליים בו מעורבים מנכ"ל רשות השידור, סמנכ"ל הכספים, מנהל הטלוויזיה, ומנהל חטיבת החדשות. הפקות בינלאומיות יקרות שכאלו רוויות היבטים תוכניים, כלכליים (תשלום עבור זכויות שידורים), טכנולוגיים (תשלום עבור שירותי עמדות שידור, קווי שידור, ושימוש בלוויינים), ולוגיסטיים (מימון שהיית הצוות בצ'כוסלובקיה, מלונות, רכבים, כרטיסי טיסה, ו- אש"ל) – והיא חייבת בתיעוד. אריה מליניאק לא היה נוכח מטעמי כמנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, לא מטעם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ולא מטעם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה אליפות אירופה ההיא בכדורסל של מאי – יוני 1981 בבראטיסלבה ופראג שכאמור אינן ערים נידחות. צוות השידור הרשמי שלי באליפות אירופה בכדורסל – צ'כוסלובקיה 81' מנה אז שני אנשים בלבד : המפיק יִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרְג והשַדָּר יוֹרָם אַרְבֵּל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא אהב פרשנים, וטען בפניי כל פעם מחדש כי השדרים שלי יכולים לבצע את מלאכתם בעמדות השידור גם ללא סיועם. אני הערכתי את אריה מליניאק כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וביקשתי לצרפו לצוות שלי שכלל כאמור את השדר יורם ארבל והמפיק יצחק "איציק" גליקסברג. יוסף "טומי" לפיד ז"ל – סירב מכל וכול. אריה מליניאק היה אמור לטוס לברטיסלאבה ו-פראג על חשבונו.

שמונת משחקיה של נבחרת ישראל באותה אליפות אירופה ההיא של צ'כוסלובקיה 1981 נערכו בשלוש ערים במדינת צ'כוסלובקיה : בראטיסלאבה (היכל כדורסל בעל תכולה של 11000 צופים), האווירוב (היכל כדורסל בעל תכולה של 8000 צופים), ו- פראג (היכל כדורסל בעל תכולה של 15000 צופים) ו- שלושתן כידוע אינן ערים נידחות…! אינני זוכר בעת כתיבת הפוסט הזה עד כמה היה אריה מליניאק פרשן פעיל לצדו של יורם ארבל באותה אליפות אירופה ההיא ב- צ'כוסלובקיה במאי – יוני 1981 (צריך לבדוק את פסי הקול בארכיון ערוץ 1 אם נותרו לזיכרון ההקלטות ההן מאותה אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981), אולם סיפורו של אריה מליניאק אודות טכנאי צ'כוסלובקי ו/או סובייטי שמגיע לאולם חשוך רבע שעה לפני תחילת משחק בינלאומי (מיועד לשידור טלוויזיה Multilateral) באירוע נכבד כמו אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, מחבר שני חוטים רבע שעה לפני תחילת המשחק, ושני הגיבורים אריה מליניאק ויורם ארבל הם שהצליחו איך שהוא להרים שידור – הוא דיווח בלתי מתקבל על הדעת. לא היה כדבר הזה. הבל הבלים, קשקוש שמצוץ מהאצבע, ואשר נועד לפאר באמצעות בדותות את המוניטין של אריה מליניאק עצמו וגם את זה של יורם ארבל. נראה שאריה מליניאק עשה כאן מעשה לא הגון וניצל את תמימותו ואת אי הבנתו ואי התמצאותו המוחלטים של אהרון ווייסברג בטכנולוגיה תקשורתית טלוויזיונית כל כך מסורבלת ומורכבת של הפקות טלוויזיה בינלאומיות, לבטח בעידן ההוא לפני כ- 40 (ארבעים) שנים. להלן אי אלו מסמכי התכתבויות שלי עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יצחק "צחי" שמעוני ז"ל שנשמרו מאותה ההפקה ההיא שלי את אליפות אירופה לאומות בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981, בתאריכים שבין 26 למאי 1981 ל-בין  5 ביוני 1981.

טקסט מסמך (1) : 13 במארס 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 1 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 13 במארס 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 2 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 13 במארס 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועוסק בהפקה המתוכננת וההיערכות שלי באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 3 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 13 במארס 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועוסק בהפקה המתוכננת וההיערכות שלי באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 4 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : 6 במאי 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ודן בהטסתם של השדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג לצ'כוסלובקיה לצורך כיסוי אליפות אירופה לאומות בכדורסל. שמו של אריה מליניאק לא מופיע ונפקד מ-המסמך הנ"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : 13 במאי 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועוסק בתכנון שלי את השידורים הישירים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה עמ' 1 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : 13 במאי 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועוסק בתכנון השידורים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה עמ' 2 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : 2 באפריל 1981. מסמך ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל הדן באספקת אש"ל לצוות השידור יורם ארבל + יצחק גליקסברג הטס לצ'כוסלובקיה לסיקור אליפות אירופה לאומות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפעם השנייה בה הפקתי שידור מברה"מ הקומוניסטית הייתה בחלוף שמונה שנים ביום חמישי – 12 בינואר 1989 כששידרנו ישיר ממוסקבה בירת ברה"מ את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות צסק"א – מכבי ת"א. הייתי נוכח בעצמי במוקד ההפקה במוסקבה ושוב אריה מליניאק לא היה שותף גם להפקה הזאת. התכנון המפורט והמדוקדק והקפדני של הפקות הספורט הבינלאומיות על ידי ובאחריותי (ללא יוצא מן הכלל) בין השנים 1980 ל- 2002 ושגשוגן בטלוויזיה מעולם לא נשען על שליפה מהשרוול. מעניין אותי מאוד לדעת אודות איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם עוסק אריה מליניאק. למעט 1981 ו- 1989 ואותם השידורים הישירים מברטיסלאבה, פראג, ומוסקבה – לא שידרנו אף פעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה משתי המדינות ההן. כולם זוכרים כי משחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בשנת 1977 נגד אלופת צ'כוסלובקיה זבריובקה ברנו ונגד אלופת ברה"מ צסק"א נערכו בבלגיה הנייטראלית. אח"כ בחודש ינואר של שנת 1981, של שנת 1985, ושל שנת 1986 התמודדה מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ צסק"א מוסקבה ופעמיים נגד אלופת ברה"מ ז'אלגיריס קובנה (בהתאמה) במסגרת גביע אירופה בכדורסל תמיד על אדמת בלגיה. היה מדובר ב- 6 התמודדויות שהועברו בשידורים מבריסל ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי, בהפקתי, ובניהולי. המנכ"לים שלי באותן השנים ההן היו יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979) ואורי פורת ז"ל (בשנים 1989 – 1984). מנהלי הטלוויזיה בעשור ה- 80 ההוא היו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער יבד"ל, יוסף בר-אל ז"ל, ויאיר אלוני יבד"ל (שניהם כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה במשך תקופות קצרות), חיים יבין, ונסים משעל כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני רק אדם מסודר ובעל זיכרון טוב. לימיני ניצבים גם עשרות יומני השנה שלי יחדיו עם מאות תיקי ההפקה וספרי השידורים ופקודות המבצע בהם מקופלים משנתי הטלוויזיונית, ומונחים כלאחר כבוד בחדר העבודה שלי. אולי יואיל יורם ארבל (אם הוא קורא את הבלוג הזה) להזכיר לי ולרענן את זיכרוני על איזו עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ב- ברה"מ בטרם נפילת הקומוניזם מדבר בדיוק אַרְיֵה מלִינְיָאק גם בשמו ? ה- Issue השני בו טוען  אריה מליניאק ב- 2007 בפני אהרון ווייסברג וב- 2009 בפני שלמה מן (ייגר מאייסטר) ב- "העין השביעית" כי עבודתו כפרשן כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הופסקה לקראת סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת בעת ששימשתי מנהל חטיבת הספורט, מפני שאופן סיקורו לא היה כביכול לרוחם של אנשי מכבי ת"א – הוא דְבָר הֶבֶל, שקר, וקשקוש מוחלט שחוֹק ההתיישנות טרם חַל עליו ועדיין לא מאוחר לטפל בו מהיבט משפטי. הטענה כאילו מועדון מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי התערב בשעתו אצלי וכי אנוכי נעניתי כביכול לפנייתם להדיח את אריה מליניאק – היא לא רק טענת סְרָק מצוצה מהאצבע אלא גם הלעזה בגדר הוצאת דיבתי רעה בפרהסיה. דברי להגנות ופטפטנות מוחלטים אודות עניין שלא היה ולא נברא. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי היה פרטנר למו"מ טלוויזיוני עם רשות השידור מפני שייצג מועדון פאר בענף ספורט קונקרטי. כאן זה התחיל ופה זה נגמר. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו ממון למכבי ת"א תמורת השידורים הישירים ועבור הזיכיון להראות אותה בטלוויזיה. איש מאנשי הוועדות המארגנות השונות בארץ לא היה רשאי ולא היה יכול להתערב במבנה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, במשימות השידור שלה, ובהתאמת כוח האדם שלה למשימות השידור השונות שניצבו בפניה. ברור שכל איש וועדה מארגנת כזה ו/או אחר בוועדה כזאת ו/או אחרת שהיה מנסה להתערב בקביעת השדרים ו/או הפרשנים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה, היה נזרק עַל יָדִי וע"י ההנהלה שלי מכל המדרגות. כולל שמעון מזרחי ו/או דֵיוִויד פֶדֶרְמַן. כפי שנאמר בפוסט הקודם אריה מליניאק יודע היטב מדוע הודח וסולק על ידי מכס הפרשנות. לסיבת סילוקו מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אין כל קשר עם חוזי השידור שלנו עם מכבי ת"א. אריה מליניאק שוב שיקר.

ובכן, חלפו מאז שנים רבות מאוד. הדבר היחיד שמטריד אותי כיום היא איזו סיבה הייתה לאריה מליניאק בזמנו לשגר טקסט קרתני, פרובינציאלי, נבוב, ושגוי לעברם של אהרון ווייסברג ושלמה מן ? מה הניע אותו לעסוק אז בכזבים ועוד על חשבוני ? מה דחף אותו לצעוק בקול רם לעברם וגם לכיוונם של אחרים, "אני…אני…אני…", כשזה לא היה הוא…??? מה הניע את אריה מליניאק לחשוב שהוא כל כך חשוב במערך ציוותי השידור שלי ב- חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מה מניע בכלל אנשים לטפוח על השֶכֶם של עצמם מבלי שהם ראויים לכך…??? ה- Issue הזה שווה דיון יסודי ומפורט באחד הפוסטים הקרובים. ואומנם כך ייעשה. אינני יודע אם דיון אנכרוניסטי כזה באמת מעניין את הציבור ביום הזה, אולם הוא מעניין אותי וחשוב לי. הייתי מחויב ו-אני מחויב גם היום להגן על האגפים שלי מפני שקרנים. מוטלת עלי החובה לפוגג את הכזבים המנובזים הללו בטרם יהפכו ל- "אמת צרופה" בסיועם של הזמן החולף וה-שיכחה, גם אם חלפו מאז יותר משנות דור. אינני איש טֶפְלוֹן. אני מחויב להסיר את הכתמים שמישהו לכלך אותי בהם בפרהסיה, ואנוכי עושה זאת. הסכמי זכויות השידורים הבלעדיות שלנו שערכנו וחתמנו בימים ההם עם גופי הספורט הרבים בארץ ובחו"ל (לרבות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א) היו חשובים יותר מאות מונים מהשדרנים והפרשנים שלי. לאחר שהדחתי וסילקתי את אריה מליניאק הבאתי במקומו את הפרשן אלי סהר. אינני זוכר שהתקיימו הפגנות כל שהן במדינת ישראל נגד הדחתו וסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

יורם ארבל ואנוכי. מונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל צורף מאוחר כשדר משני לצוות השידור (השדר המוביל היה דן שילון) רק לאחר שמנהל הספורט אלכס גלעדי מאס בשדר רפי גינת והשאיר אותו בארץ. רפי גינת נעלב עד עמקי נשמתו והחליט לעזוב ב- 1978 את חטיבת הספורט של אלכס גלעדי ולעבור ל- "כלבוטק" בהפקת ועריכת גדעון לב ארי ז"ל ובהגשתו של דניאל פאר ז"ל. היה נחמד לדעת שיורם ארבל רץ אז בגיל 73 לספר למולי שפירא מגלי צה"ל שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק".  

כוחו של הבלוג במהימנות שלו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת  1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ודיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו דאז שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב-2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

הפוסט מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי המפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם . המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

הַסְלוֹגָן הַבְּלוֹפֶרִי והנוֹאָל ובמידה לא מועטה גם ספקולאנטי שטבע אריה מליניאק ב- 2007 "עשינו טלוויזיה מכלום…" בפני העיתונאי אהרון ווייסברג והסכמתו של השדר יורם ארבל לניסוח המתעתע הזה, גורר אותי שוב למונדיאל ארגנטינה 1978. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978 אמורה להעניק לקוראי הבלוג מקור של הבנה וניתוח וגם פרספקטיבה כמה קל לשרבט אידאה שמנוסחת כאקסיומה "עשינו טלוויזיה מכלום…" אך למעשה היא ריקה מתוכן. לא רק ריקה מתוכן אלא היא שקר.

ציטוט : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו, התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

מונדיאל ארגנטינה 1978.

הפוסט מציג לקוראיו חלק מההוצאה לפועל של פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי בטרם תחילת השידורים הישירים. הפקודה מפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם. המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. זהו השער של ספר השידורים בן 90 עמודים שחיברתי וכתבתי לקראת מבצע הכיסוי הישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את 38 (שלושים ושמונה) משחקי טורניר אליפות העולם בכדורגל 1978. 38 המשחקים התקיימו בחמש ערים בארגנטינה : בואנוס איירס (ב- 2 אצטדיונים "וולז סארספילד" ו- "ריבר פלייט"), רוסאריו, קורדובה, מאר דל פלאטה, ומנדוסה בין 1 ביוני ל- 25 ביוני 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשי פרקים קצרצרים :

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת והמתריסה של ארנון צוקרמן כלפי יאיר שרף ז"ל יו"ר וועד טכנאי ההנדסה בטלוויזיה : "וועד עובדים כן – ברדק לא !".

 2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

3. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר וגם המורכבת והמסובכת ביותר שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה ומעולם. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה.

4. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הארגנטיני הבינלאומי.    

פברואר 1978. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. ארנון צוקרמן הוגה את הצהרתו המפורסמת ליד מכונות ה- VTR ומתריס לעברו של יאיר שרף ז"ל כלהלן : "וועד עובדים כן – ברדק לא !". היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה וברשות השידור. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר והמורכבת והמסובכת ביותר מעולם שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי.

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות המסקרת את המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הירואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אפלה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם של עשרות אלפים מאזרחי ארצו מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם לקפטן דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם. ניהלתי את מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וראיתי זאת במו עיניי.            

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית. מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בימים ההם היה חַיִים יָבִין הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק. הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978. יִצְחָק לִבְנִי נשא בעוֹל התפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכן בשכונת רוממה בירושלים.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני יבד"ל. יוסף "טומי" לפיד פעל להדיח את ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון ז"ל החליטו השניים לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן ששימש מנהיג שידור כריזמטי ומנהל הטלוויזיה מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז קיץ 1973. אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של ארנון צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל" ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל. ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הלוא הוא איגוד השידור האירופי. במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שדרים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר + שני הטכנאים יָאִיר שָרְף ז"ל (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ יבד"ל (Video) + עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג + שַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת ומסובכת (מאוד) מבחינה טכנולוגית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים – צלחה בסופו של דבר בשל סיוע של שלושה אנשי חו"ל מצוינים שעזרו לי לחולל את הבלתי אפשרי. היו אלה גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס ENTEL חברת התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה היהודי – ארגנטיני וציוני חם מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם. ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת הארכי טרוריסט ורב המרצחים יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר, וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן וראש הממשלה מנחם בגין לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית עמירם ניר ז"ל הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה ולמיקרופון. הוא התבונן ארוכות בעמירם ניר ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "…עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה…". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל, יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור ז"ל והלחינה המוסיקאית נוּרִית הִירְש תבד"ל. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם ב- ברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בעיר הבירה בואנוס איירס, וב- רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בעמק האלה. הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא. היא ניצבה שוב כגוף נַכה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית שסיפקה לה התחנה בעמק האלה. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. ממש בקצה העולם. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור טלוויזיוני בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין בדמותו של מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. "…יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס. אתה תהיה אחראי מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים…", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי למרות שהיה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי.
טקסט תמונה : פברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 43 שנים. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של איגוד השידור האירופי הקרויה "EBU sports Operation Group" בארגנטינה 1978 שתיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 (ארבעים) רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV, מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972 , מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות.  שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מצא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי. אהבתי את תפקידיי בחטיבת הספורט בפיקודו של אלכס גלעדי ואהבתי גם אותו. הערכתי אותו. היה לי נוח לשהות במחיצתו. הייתי מאושר בסביבתו.

טקסט תמונה : 1978. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 43 שנים. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36 מעשן סיגר) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978 (Operation Group – Argentina '78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי המורכב והמרוחק הזה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תמונות בחלל", הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין תקשורת אחד בלבד, ה-Primary. לכן סך תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בזק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו אִלתורים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה הרחוקה לאולפן השידורים בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבירת ארגנטינה בואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי בארגנטינה (EBU Sports Operation Group – Argentina78) וסַר למרותם של בִּיל ווֹרְד ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. מקום מושבו בתוקף תפקידו היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה. לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה , אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה, והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ורחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים , זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות, אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, ו/או ארה"ב ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר, צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך", לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים, חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי. נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע. התהליך מסורבל מאין כמוהו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי. במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים ז"ל נדרש להעביר בטֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל. גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל, שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק את ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הבירוקראטי הזה נעשה בהתכתבות.

טקסט תמונה : מהנדס הטלוויזיה זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991- 1969. הוא היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, קפדן, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה. (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שני לו. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Matching Order" הוא אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית. רק לרשותה היו לווייני תקשורת והיא הייתה בעת הבית. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order עליהם. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור . מי שלא חווה את התחרות הסמויה הזאת איננו יכול להבין את התחושה.

המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור שלנו נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד 1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אפוף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS  בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה ברוממה) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו. לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת. החצר האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מאחור נראית אנטנת ה- ECS, צלחת תקשורת גדולת ממדים שקוטרה כ- 10 מטרים, ואשר מחוברת ללוויין האירופי ששמו הוא, "European Community Satellite" של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת המוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים העניקה לנו אפשרויות טכנולוגיות מרחיקות לכת של הבאת אינפורמציה עיתונאית – חדשותית מכל קצווי תבל לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים יצחק "בניו" בן יוסף (מימין) ושמעון נחמה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים. ההזמנה של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת  "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב.

ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים השונים וביורוקרטיה מסורבלת. למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִדם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה.

במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש. את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו. זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו. השימוש בשירותי הלוויין ב- 1978 הייתה יקרה. עבור 10 הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר. ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 של הטלוויזיה הישראלית והבאת סיגנל השידור הבינלאומי מבואנוס איירס לירושלים לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר, (Four Wires  4W 3.5 khz), שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל  קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב  7.5 khz ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות באיגוד השידור האירופי – EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, TVE הספרדית, ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי.

אני מבקש לקחת אתכם למסע כדורגל אחר וארוך שהתנהל 38 שנים קודם לכן במונדיאל ארגנטינה 1978 ב- בואנוס איירס הרחוקה. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למרות הקשיים הטכנולוגיים להצלחה סנסציונית. פעילות מערכת השידורים הלוויינית בין בואנוס איירס לירושלים הייתה דלה ומוגבלת, ורצופת קשיים רבים. הייתי צריך להרגיע כל הזמן מבואנוס איירס את מנהל הטלוויזיה שלי ארנון צוקרמן בירושלים שהיה מוטרד כל העת כמוני. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. אך זה גם לא תפקידו כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את התמונה שלו כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג'. תהליכי ההפקה אינם מעניינים אותו. המשחקים החשובים באמת בשלב הראשון והשני של אליפות ארגנטינה 1978 שודרו ישיר והועברו בשלמותם ארצה. ככל שחלפו הימים הפכה ההצלחה לרוטינה אך היה צריך לפקוח עין כדי לשַמֵר אותה. עמדתי על המשמר. בתקופה של 35 ימי ההפקה יישנתי מעט מאוד אולי שעתיים – שלוש בלילה. הייתי מאוד מוטרד ומלא חששות. השידורים צלחו אומנם למרות המהמורות אך הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל ותיפול. בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "PLAZA" בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים, אולי פחות. על הקַו היה יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס, וכה אמר לי : "…יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסריו והטיסות לשם בוטלו…". השבתי לו מנומנם : "…או. קיי. יורם ומה אתה אם כך מתכוון לעשות… ?" להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר המפונק שזה היה המונדיאל הראשון בחייו תשובה חסרת בושה, ואמר לי בגילוי לב ללא כחל ושרק : "…יואש, אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסריו…", והוסיף , "אני מציע שאשדר את המשחק המיועד ארגנטינה נגד פֶּרוּ Off Tube  ממשרד ההפקה והשידורים שלך בפיגורואה אלקורטה…". הייתי ישנוני במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי. חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "…תשמע חוצפן קטן…", אמרתי לו בכעס, "…לא הטסתי אותך מישראל והבאתי אותך לארגנטינה כדי לשָדֵר Off tube משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. זוהי משימתך הבלבדית להחזיק את המיקרופון ולשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסריו . אם אין טיסות יש רכבות. אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה…", והוספתי בו במקום, "…יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור שלנו באצטדיון ב-רוסריו המוזמנת על ידי ותמורתה שילמתי 850 דולר, ו/או שתמצא את עצמך מודח מכאן ומייד ואני מעלה אותך על המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל…". מעולם לא שמעתי על עצלנות שכזאת, בה השַדָּר שהפך להיות השַדָּר הלאומי מעדיף בשל עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם להסתתר במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube על פני הימצאותו בשטח, בעמדת השידור האותנטית באצטדיון ברוסאריו. כבר אז ידעתי שהאיש איננו עיתונאי.

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן ב- 1978. הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78'. הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן . הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU  (איגוד השידור האירופי) החליט מראש להעביר את כל השידורים מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה קשר אִתּוֹ. מפני שלא היינו מחוברים כלל ל- לוויין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1) שימוש Unilateral. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין החדשות הדו יומי, ה- SIN, שנשלח מפורטוגל בבוקר ובערב למרכז OTI ב-מכסיקו סיטי כדי שמשָם ינותב רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : קיץ 1978 . מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78' . זהו הפתרון הטכנולוגי והתרשים המקורי שלי כפי שהצבתי אותו על מפת תקשורת הלוויינים הבינלאומית בין בואנוס איירס לירושלים בחודשים מאי ויוני של שנת 1978. השרטוט הזה הועבר לידיעתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דאז. סיגנל השידורים של כל המשחקים הגיע מבאלקארסה ליד מאר דל פלאטה בארגנטינה לעמק האלה ליד ירושלים בשלושת שיטות השידור של Pal ,Secam, ו- NTSC, אבל בסופו של דבר הוא הגיע. זה היה הרע במיעוטו. הייתי מסוגל עכשיו להעביר לירושלים את כל 21 המשחקים המתוכננים לשידורים ישירים עם קולותיהם של דן שילון ויורם ארבל. (השרטוט הנ"ל נלקח מתוך ספר השידור/ פקודת המבצע כפי שתכננתי, כתבתי, וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם אַרְבֵּל ובֵּנִי עוֹרִי הגיעו לרוֹסַארְיוֹ בסופו של דבר במועד. בדרכו לשם הוא הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו שם, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים". לא ייאמן…? ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי ה- Accreditations של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו בחפץ לב להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ לרוסאריו. הנסיעה לרוסאריו נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון. מדהים : "עֲרָפֶל", משמש תרוץ לשַדָּר שלי להישאר במקומו כדי לשָדֵר בשיטת Off Tube מהמוניטור במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- בואנוס איירס משחק כדורגל הנערך ברוסאריו. במקום לשאוף בכל מחיר לעשות זאת מעמדת שידור שלנו באִצטדיון, חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, מעדיף יורם ארבל ללא בושה להיות שדר Off tube. הייתי מופתע מאוד מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, הנכונות שלוֹ להיכנע ולהתפשר על בינוניות, וחוסר דבקותו במשימת השידור הדליקו לי לפתע אורות אדומים. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו אולי בגלל שאני הייתי לוחם קצין קרבי בגולני והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. אבל צריך לומר עוד משהו. לזכותו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן. אהבתי אותו עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה והמערכת. אולי בצדק. שַדָּר כה מוכשר כמותו נולד פעם בדוֹר. אולי פעם בשני דורות.

טקסט תמונה : יוני 1978. העיתונאי והתחקירן בני עורי במונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 21 ביוני 1978, היה יום שידורים גדול, מוצלח, ומשגשג בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם ארנון צוקרמן חשב כך וצלצל אלי מירושלים לבואנוס איירס. חשתי את פעמי הסיום של ההפקה. הייתי הרוס מגעגועים לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. אמרתי בשיחת טלפון למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן : "ההפקה המורכבת מתקרבת לקיצה. נותרו שני משחקים אחרונים לשידור ישיר. המשחק על המקום ה- 3 ומשחק הגמר". באותו יום שידרנו ישיר את שני המשחקים המכריעים במחזור האחרון של הסיבוב השני בטורניר דן שילון שידר מבואנוס איירס בשמונה בערב את ניצחונה של הולנד על איטליה 1:2 בבית A. במקביל למשחק הזה שלחנו לירושלים את סיגנל השידור של ניצחונה של אוסטריה באותו הבית על נבחרת מערב גרמניה 2:3. איש לא ישכח את הבעיטה המדהימה ההיא של השחקן ההולנדי הָארִי הָאן שהכניעה את השוער האיטלקי דִינוֹ זוֹף ממרחק של 28 מטר. השער העלה את הולנד למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות (גם ללא יוהאן קרויף שכלל לא נטל חלק בטורניר ארגנטינה 1978). באותו לילה בחצוֹת שידר יורם ארבל ישיר מרוסריו את המשחק ארגנטינה – פרו 0:6 בבית B (ארגנטינה הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של ארבעה שערים). במחצית הייתה התוצאה 0:2. חצי שעה קודם לכן הסתיים המשחק הראשון בבית B בו ניצחה ברזיל את פולין 1:3. הצופים יכלו לצפות בקטעים הנבחרים של המשחק הזה לפני תחילת השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פֶּרוּ. מַרְיוֹ קֶמְפֶּס ולֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה הבקיעו כל אחד צמד שערים. אלברטו טארנטיני ורנה האוסמאן כבשו כל אחד שער. השער השישי הובקע בדקה ה- 72, כך שלארגנטינה נותר מספיק זמן אפילו כדי להגדיל את התוצאה באם הנסיבות היו מחייבות זאת.

הוועדה המארגנת הארגנטינית שיבצה את המשחק ברזיל – פולין ביום רביעי 21 ביוני 1978 בקורדובה לארבע ארבעים וחמש אחה"צ שעון ארגנטינה, ואת משחקה של ארגנטינה – פֶּרוּ לשבע ורבע בעֶרֶב על פי השעון המקומי . כשעלתה ארגנטינה לכר הדשא ברוֹסָרְיוֹ ידענו כולנו ברוֹסָרְיוֹ וגם בירושלים שארגנטינה חייבת לנצח את פֶּרוּ בהפרש של לפחות ארבעה שערים כדי להעפיל למשחק הגמר . גם ארגנטינה כמובן ידעה זאת. תבוסת פֶּרוּ בהפרש שערים סנסציוני הולידה חרושת של רכילויות. נפוצו אז שמועות רבות סביב אי חוקיות המשחק הזה ותוצאת הסיום הבלתי סבירה. אחת מהן סיפרה שהתאחדות הכדורגל הארגנטינית בסיועו של שליט המדינה וראש החונטה הצבאית הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה שילמה להתאחדות הפרואנית שוחד בגובה של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר תמורת נזיד העדשים. הוכחות לא נמצאו . ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) למדה אז לקח מַר וחשוב באִרגון מפעלים. מעכשיו שני המשחקים במחזור האחרון בשלב המוקדם בכל בית ובית ייערכו תמיד במקביל באותן השעות. במוצ"ש בשמונה בערב – 24 ביוני 1978, שידר יורם ארבל מאצטדיון "ריבר פלייט" את המשחק על המקום השלישי בין נבחרות ברזיל ואיטליה. ברזיל ניצחה 1:2 משערים של דִירְסֵיאוּ ו- נֶלִינְיוֹ. אם אתם פוגשים במקרה היום את יורם ארבל, שאלו אותו אם הוא זוכר את השער של נֶלִינְיוֹ. נִלִינְיוֹ היה מגן ימני בנבחרת ברזיל בעל כושר גופני נדיר. הוא כל הזמן סייע לשורת החלוצים ותקף מהאגף הימני. לפתע באחת ההתקפות בעט מצד ימין בחלק החיצוני של נעל ימין בעיטת תותח מסובבת לכיוון שער פולין. הכדור נע מהר מאוד במסלול מטעה ומפתיע בלתי צפוי משמאל לימין, האופייני לבעיטות מסובבות, והכניע את דִינוֹ זוֹף . "ש ע ר – נֶ לִ י נְ י וֹ", זעק יורם ארבל, כשהוא לא מאמין למראה עיניו. זה היה אחד השערים היפים מן ההיבט האווירודינאמי שהובקעו בטורניר. אומנות של ממש. מלאכת מחשבת ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

משחק הגמר שהתקיים ביום ראשון – 25 ביוני 1978, ביו נבחרות ארגנטינה והולנד באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בשעה שלוש אחה"צ שעון ארגנטינה ושמונה בערב שעון ישראל, גרם לעוֹצֶר בשלוש מדינות. בארגנטינה, הולנד, ובישראל. הבכורה נשמרה לשדר המוביל מר דָן שִילוֹן. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC הציבה מספר שיא של 8 (שמונה) מצלמות באִצטדיון המלא עד אפס מקום. טביעת האצבעות של הבימאי הגרמני הורסט זייפארט הורגשה בכל שוֹט ושוֹט של הצילומים. הורסט זייפארט (Horst Seifart) שימש כבימאי ראשי של אולימפיאדת מינכן ואחד מאנשי הטלוויזיה הבולטים והמוערכים באירופה. הוא היה האיש שערך לבימאים והצלמים הארגנטיניים השתלמות מקצועית מיוחדת. איך אפשר לשכוח את הצילומים המרגשים בהם נראים מקרוב ומרחוק 100000 (מאה אֶלֶף) צופים ב- "רִיבֶר פְּלֵיְיט", משליכים משמחה לאוויר מאות מיליוני פתיתי נייר. המצלמה החמישית  במערך המצלמות הארגנטיני צילמה את החיזיון היפה ב- Close up. דָן שִילוֹן היה המום ושאג למיקרופון טרם בעיטת הפתיחה, "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות". זה היה מראה טלוויזיוני לא שגרתי. העימות בין נבחרות ארגנטינה והולנד במשחק הגמר הוליד התעניינות גדולה מאוד בעולם וגם בישראל. רבים זכרו כי הייתה זאת הולנד שהביסה את ארגנטינה 4 : 0 ארבע שנים קודם לכן במשחקי הסיבוב השני של מונדיאל מערב גרמניה בגלזנקירשן  ב- 26 ביוני 1974 . יוֹהָאן קְרוֹיְף הבקיע אז שני שערים. יוֹהָאן רֶפּ ורוּדִי קְרוֹל הוסיפו כל אחד שער. מההרכב הניגַף ההוא של ארגנטינה נותרו בסגל של 1978 רק שלושה שחקנים : פִילְיוֹל, הָאוּסְמַן, ומָרְיוֹ קֶמְפֶּס. מאמן ארגנטינה סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי העלה לכר הדשא את ההרכב הקבוע שלה עם השוער אובאלדו מאטילדו פיליול (Fillol), חורחה מריו אולגואין, לואיס אדולפו גאלוואן, דניאל פאסארלה, אָלְבֶּרְטוֹ סֶזָאר טָארָאנְטִינִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס (הוחלף ע"י לארוסה בדקה ה- 66), אמריקו רובן גאייגו (Gallego), מָרְיוֹ קֶמְפֶּס, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה (Luque), ורֶנֶה הָאוּסְמַאן (Houseman). שיחקו גם אוֹרטיז (החליף את הָאוּסְמַן בדקה ה- 75) ולָארוֹסָה (החליף את אָרְדִילֶס בדקה ה- 66). רודי מיכאלס הציב בהרכב את השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד (Jan Jongbloed), פּוּרְטְוִוילְט (Poortvielt), רוּדִי קְרוֹל, בְּרָאנְדְטְס (Brandts), יָאנְסֶן (הוחלף ע"י סוּרְבִּיר בדקה ה- 72), יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, הָארִי הָאן, וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף, רֶנֶה וָואן דֶה קֶרְקוֹף, יוֹהָאן רֶפּ (הוחלף ע"י נָאנִינְחָה בדקה ה- 59), רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. הרכב דומה לנבחרת ששיחקה במונדיאל 1974. חסרו שלושה שחקנים ביניהם השחקן הראשי וה- Team leader יוֹהָאן קְרוֹיְף הנודע ורב המוניטין, וגם וָואן הֶנֶחֶם, ורָיְיסְבֶּרְגֶן. שופט המשחק היה גונלה מאיטליה. התפתח משחק שווה כוחות. ארגנטינה הובילה 0:1 משער של מָרְיוֹ קֶמְפֶּס בדקה ה- 38. פּוּרְטְוִוילְט השווה בדקה ה- 81 ל- 1:1. רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק החמיץ שער בטוח שניות לסיום ושתי הנבחרות התייצבו להארכה. מריו קמפס הבקיע בדקה ה- 105 והעלה את קבוצתו ליתרון 1:2. דָנִיֵאל בֶּרְטוֹנִי קבע את התוצאה הסופית 1:3 בדקה ה- 115. הולנד הייתה יריבה שוות כוחות אך בשורות נבחרת ארגנטינה כיכֵב שחקן עודף. הקהל הארגנטיני המדהים היה השחקן ה- 12 של נבחרתו.

נשיא ארגנטינה העָרִיץ חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה (Jorje Rafael Videla) העניק זה מכבר את גביע העולם לקפטן ארגנטינה דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה ודָן שִילוֹן החזיר את השידור הביתה. לפתע חשתי הקלה עצומה. הסתיימה הפקה מורכבת ומפותלת. רק מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי ידעו בדיעבד באיזה דרך חתחתים רבת מהמורות צעדתי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. נבחרת ארגנטינה עולה על כר הדשא. "…תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות…", זעק שדר הטלוויזיה הישראליתהציבורית דן שילון למיקרופון במקום מושבו בעמדת השידור שלנו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אז ב- 1978 לא ידענו עד להיכן הגיעו גבולות העריצות והאכזריות של החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותן השנים בראשה ניצב הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה. בכתבת הטלוויזיה היחידה שדן שילון עשה בבואנוס איירס אודות האליפות בעבור "יומן השבוע", הוא לא הזכיר ולוּ במילה אחת את סוגיית העריצות הצבאית שהייתה מנת חלקה של מדינת הכדורגל הארגנטינית. הוא פשוט לא ידע דבר על כך. זמן רב אח"כ נודע לנו ששליטי ארגנטינה הקימו מחנות ריכוז מוסווים ורצחו עשרות אלפים אזרחים מתנגדי המשטר והעלימו את גופותיהם . ביניהם יהודים רבים. סוכנויות הידיעות דיווחו לעולם כי הַחוּנְטָה הצבאית האכזרית זורקת ממטוסים אנשים שהמשטר חושב שהם מסכנים את יציבותו. אזרחי ארגנטינה ספגו מכה אנושה מידיו של חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה האיש שהעניק בשידור ישיר על כר הדשא באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֶיְיט" את גביע העולם בכדורגל לנבחרי הכדורגל של ארצו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבאונוס איירס. תמונת הסיום של מונדיאל ארגנטינה 1978. שחקני נבחרת ארגנטינה מנשקים את גביע העולם בו זכו לפני דקות ספורות. שליט המדינה חורחה רפאל ווידלה העניק את הגביע לקפטן דניאל פאסארלה. הכדורגל בארגנטינה הוא סוג של דת. החונטה הצבאית בראשות גנרל חורחה רפאל ווידלה ניצלה את דת הכדורגל כדי להגביר את הפופולאריות שלה בקרב אזרחי המדינה. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתקופת השידורים בארגנטינה שתיתי עשרים כוסות קפה שחור ביממה ועישנתי מידֵי יום שלוש קופסאות סיגריות "100 BROADWAY" שהבאתי עמי מהארץ בעלות דגם שלסיגריות ארוכות, והיו חביבות גם על אלכס גלעדי. בתום שידור המשחק האחרון, יצאנו יאיר שרף ז"ל ואנוכי מידי ערב לסעוֹד את ליבנו בפיצרייה "ROMA" הנפלאה ש- שכנה בלֵב הבירה הארגנטינית. מעולם לא אכלתי פיצה ענקית (All Dressed) כל כך טעימה כפי שאכלתי אז בבואנוס איירס. זה היה המזון היחיד שדחפתי לפי פעם ביממה חוץ מהסיגריות והקפה.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. בואנוס איירס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. שהיתי בבירת ארגנטינה כ- 40 יום ו- 40 לילה. עישנתי  60 סיגריות ושתיתי 20 ספלי קפה שחור ביממה. מזוני היה פיצה ארגנטינה אחת נפלאה בפיצרייה "ROMA" בבואנוס איירס. הייתה קיימת קורלציה מלאה בין גודל האחריות שהייתה מוטלת עלי כעורך ומפיק ראשי לבין כמות הניקוטין שהכנסתי לגופי ביודעין. אהבתי אהבה רבה את בואנוס איירס היפהפייה. שמעתי שם ללא סוף את הקריאות של בנות ארגנטינה ב- IBC בפיגוארואה אלקורטה, "Yoash, Yo Te Quiero". אבל זה לא היה חשוב. בואנוס איירס וארגנטינה היפהפייה הבלתי נשכחת קיבלו אותי בסבר פנים יפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודיתי מעמדת הפיקוד של ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס לדן שילון והטכנאי מוריס ברוך בעמדת השידור בריבר פלייט ולרמי ווייץ באולפן בירושלים "וסגרתי" את השידור האחרון מארגנטינה. לקחתי את הרכב הצמוד של ההפקה ממגרש החנייה בפיגורואה אלקורטה, כדי לחזור למלון בסַן מרטין יחד עם הטכנאי יאיר שרף, אך הדבר היה בלתי אפשרי. רחובות בואנוס איירס כבר היו "פקוקים", עמוסים לעייפה, וחסומים בעשרות רבות של אלפי אולי מאות כלי רכב צופרים משמחה. מאות אלפים יצאו לרחובות הבירה שיכורי ניצחון ומלאי גאווה. השארנו את אוטו ההפקה שלנו בפיגורואה אלקורטה וצעדנו רגלית כחמישה אולי שישה ק"מ למלון שלנו בסַן מרטין. צריך להבין שהכדורגל בארגנטינה משול לדת, וזכייתה הראשונה בגביע העולם על אדמתה, גרמה לתחושת אושר עצומה בקרב העם. ממש כמו בתל אביב לאחר זכייתה של מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל ב- 1977. כמויות אדירות של כלי רכב כבר הציפו את רחובות הבירה. מיליוני ארגנטיניים יצאו מבתיהם בבואנוס איירס לרחובות וכיכרות העיר היפהפייה. הם ביטאו את תחושות הניצחון שלהם בתופים, מחולות, ומצִלתיים. וגם באמצעות סירים, מחבתות, מצקות, ותרוודים. צפירות שמחה קצובות של המכוניות הרבות מילאו את חלל האוויר. ההמונים בבואנוס איירס ממש יצאו מדעתם מרוב שמחה והתרגשות. אין כמו הפעם הראשונה. לממשלת ארגנטינה בראשות נשיאה חורחה רפאל ווידלה היה במה "להתפאר". מדינתו הוכתרה לראשונה בתולדותיה בתואר הנכסף – אלופת העולם בכדורגל.

על תקן של תייר מזדמן לחודש וחצי לא הייתי מודע לפשעים נגד האנושות שמבצע השלטון של החונטה הצבאית בראשותו של הגנרל חורחה רפאל ווידלה נגד אזרחי ארצו . עכשיו כשאני חוקר וכותב את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אני נזכר שבעת שהותי ב- IBC  בפיגוארואה אלקורטה , צפיתי במקרה באחד הימים בריאיון שערכה עִמו רשת הטלוויזיה האנגלית ה-BBC ושודר במעגל סגור במרכז השידורים. הרוֹדָן הארגנטיני תקף במילים חריפות ביותר את שליט קובה מר פידל קאסטרו והזהיר אותו בצורה בוטה ותקיפה מייבוא המהפכה הקומוניסטית לדרום אמריקה בדרכים האלימות והלא כשרות של ארנסטו צ'ה גווארה, והוסיף, "גם אני יודע לעסוק באמצעים נבזיים ומלוכלכים נגד יריבי ארגנטינה אם נדרש לעשות זאת". הייתי עֵד להופעתו הטלוויזיונית הקשוחה הזאת של נשיא ארגנטינה. הוא הדגיש במהלך הריאיון כמה פעמים, "שהוא מכיר היטב את שיטות העבודה של פידל קסטרו ולא יהסס להשתמש באותן השיטות נגד מתנגדיו". פניו של חורחה רפאל ווידלה היו חתומים ורציניים במהלך הריאיון. הוא לא חייך אפילו פעם אחת. צבע שיערו היה שחור מבריק ומסורק לאחור. את שפתו העליונה קישט שפם. הוא לבש חליפה אפורה. מעבר לריאיון הקוֹדֵר והמאיים לא מצאתי אווירה דומה ברחובות. החיים בארגנטינה מנקודת מבטי בת חמשת השבועות נראו סבירים לחלוטין, והתושבים שמחים בחלקם. בצמתי הרחובות השונים ניצבו מעת לעת חיילים, משטרה ושִריוניות, אך לא זיהיתי בעיר הבירה שום הפגנות או אווירת אנטי ממסדית . יתרה מזאת. רחובות האזור היוקרתי של סַאן מרטין ובראשם פְלוֹרִידָה ו- לָאוָואזֶ'ה שקקו חיים עשרים וארבע שעות ביממה. המסעדות, חנויות ההנעלה וההלבשה, בתי עסק יוקרתיים ובתי הקולנוע אירחו סועדים וקונים בשתיים לפנות בוקר , כאילו הייתה השעה עכשיו בצהריי היום . רחובות ברודווי ושדרות מאנהאטן רדומים בשעות כאלה לעומת בואנוס איירס ההומה והיפהפייה. תושבי העיר באזור היוקרתי הזה של בואנוס איירס לא היו בלחץ ולא התנהגו כאילו הם שרויים תחת שלטון צבאי.

במהלך האליפות ביקרנו במועדון הקהילה היהודית "הִיבְּרָאיְיקָה" בבירה. התוודענו ליהדות ארגנטינה שהיא יהדות חמה שאין שנייה לה אולי בתפוצות. הציונות האמיתית מתגלמת ביהודי ארגנטינה שצררו את מיטלטליהם בכל השנים האלו ועלו לישראל כדי לבנות עמנו את ביתם לעַד. אני מכיר רבים מהקהילה היקרה הזאת. אחת מהן היא הגרפיקאית גב' וֶורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף ששימשה כעשר שנים כגרפיקאית צמודה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בערב הזכייה בגביע המונדיאל הגיעה נבחרת ארגנטינה על שלל כוכביה עם מאמנה הצעיר בן ה- 35 סזאר לואיס מנוטי למלון פלאזה שלנו בסַאן מַרְטִין בו התגוררנו. במלון היוקרתי הייתה גזוזטרא ענקית שהשקיפה על כיכר רחבת ידיים, שם המתינו להם כבר כחצי מיליון בני אדם. מראה מוכר שהזכיר לי את קבלת הפנים שהמתינה למכבי ת"א באפריל 1977 בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין היום) בתל אביב, לאחר זכייתה הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. בדרכם לגזוזטרא הם חלפו על פני כולם, טָארָאנְטִינִי הארגנטיני המתולתל יפה התואר, הקפטן דָנִיֵאל פָּאסָארֶלָה, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס כובש השערים המוכשר, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה המשופם, גָאיֶיגוֹ, גָאלְוָואן, אוֹלְגִין, אוֹרְטִיז, השוער פִילְיוֹל, ובראשם המאמן סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי בעל השיער הארוך והעיניים היוקדות שנראה כשחקן קולנוע . יהודים ארגנטינים בני בואנוס איירס סיפרו לי שבהרכב המופלא הזה נפקד מקומו של נער צעיר כבן 18 בעל כישרון ענק העונה לשֵם דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מפני שנופה מהסגל ברגע האחרון ע"י סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי. הם הבטיחו לי שהצטרפותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מחדש לנבחרת ארגנטינה היא עניין של זמן ועתידה של ארגנטינה כמעצמת כדורגל עִמוֹ מובטח.

טקסט תמונה : סופר סטאר בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה (מימין) . מנשק עם חבריו גביע העולם לנוער. מפני שהיה נער החליט המאמן סזאר לואיס מנוטי לנפות אותו מהנבחרת הלאומית ב- 1978. "עתידו של הנער מובטח. יהיו לו בעתיד עוד הרבה הזדמנויות אחרות", השיב לעיתונאים הרבים לאחר ששאלו אותו מדוע הדיח מהסגל את גאון הכדורגל שלוֹ. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את שמו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שמעתי כבר עם בואי לארגנטינה במרכז השידורים בפיגורואה אלקורטה. 7 ATC שידרה במעגל סגור כתבת אינפורמציה חדשותית בפילם שָחוֹר/לָבָן אודותיו, שם נראה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הילד מקפיץ כדור בווירטואוזיות . מגזין הכדורגל המקומי "לה פיגארו" העריך שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה וארגנטינה ייהפכו בעתיד למעֵין "שידור חוזר" של סיפור ההצלחה המדהים של פֶּלֶה ונבחרת ברזיל. בעת קבלת הפנים ההמונית החמה שערכו מאות אלפים בכיכר סַן מרטין לגיבוריהם, יצא לִבּי דווקא אל נבחרת הולנד שהפסידה פעם שנייה ברציפות במשחק הגמר למדינה המארחת. במונדיאל 1974 הפסידה הולנד לגרמניה המערבית 1:2. את הנבחרת ההולנדית אימן המאמן האוסטרי ארנסט הָאפֶּל. המאמן הקודם רֵיְינוּס מִיכאֶלס שהוביל אותה למשחק הגמר במינכן ארבע שנים קודם לכן כבר לא היה בעניינים. גם יוֹהָאן קְרוֹיְיף האגדי כבר לא שיחק במדי הולנד, אבל שמונה משחקני 1974 נשארו בהרכב הנוכחי ושמרו על צביונה הייחודי של הנבחרת שלבשה חולצות כתומות ומכנסיים לבנים במשחק הגמר. וותיקי 1974 היו השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד, רוּדִי קְרוֹל, וִוים סוּרְבּיר, יָאנְסֶן, הָארִי הָאן, יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, ג'וני רֶפּ, ורוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. השחקנים החדשים היו האחים רֶנֶה ו- וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף , אָרְנִי בְּרָאנְדְטְס, ודִירְק נָאנִינחָה. בדקה ה- 90 של משחק הגמר במצב של 1:1 ממש בשניות הסיום , העניק רוּדִי קְרוֹל לרוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק הזדמנות ומצב אידיאלי לכיבוש שער ניצחון וזכייה בתהילת נצח , אך הכדור של רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק פגע מעשה שָטָן בקורת השער הארגנטיני ולא חדר פנימה . הולנד הייתה נבחרת נפלאה שלא הגיע לה להפסיד. בתקופת ההארכה נדמה היה שארגנטינה עייפה מאוד ולא תחזיק מעמד. אבל חיש מהר הוברר שהמנהיגות הכריזמטית של סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי והקהל הביתי החם העניקו לנבחרת ארגנטינה לפני תחילת ההארכה את מה שהרעיפו אָלְף רָאמְזִי והקהל באצטדיון "וומבלי" בלונדון על נבחרת אנגליה במשחק הגמר נגד גרמניה ב- 1966 . משהו שהוא אקוויוולנטי לשיקוי אֵלִים ומרץ נעורים. בואנוס איירס, ארגנטינה , ועמה הם בלתי נשכחים. אתה רק לא מבין כיצד האנשים הנחמדים, האדיבים, ומאירי העיניים האלה מניבים במשך דורות פוליטיקה כה מסואבת ומושחתת.

שני המפקחים הטכניים יאיר שרף ז"ל (Audio) ומוריס ברוך יבד"ל (Video) עשו בארגנטינה עבודה מקצועית יוצאת מן הכלל. הידע המקצועי של שניהם אפשר להם לקרוא נכונה את תמונת המצב. הם איתרו והתגברו על תקלות שונות במהירות תוך גילוי יוזמה ראויה לציון . במסמך מסכם של מבצע שידורי ארגנטינה 78' שפורסם ע"י ה- EBU, הוברר לבסוף כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית היה את מספר התקלות הנמוך ביותר בשידורים מבין כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שפקדו את פִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. זקפתי את העובדה המשמחת הזאת ראשית דבר לזכותם של שני הטכנאים יאיר שרף ז"ל ומוריס ברוך שכרגיל היוו את פוליסת הביטוח של ההפקה. סיורי קדם ההפקה שלנו באִצטדיון רִיבֶר פְּלֶיְיט" עצמו, הכרת קופסת השידור ואמצעי התקשורת וההפקה לפרטי פרטים, הביקורים בצומת חיבורי קווי השידור של ENTEL ושל C.I.B.A. ופגישות עם צמרת התקשורת הארגנטינית , היו חשובים ביותר כדי להבין את פילוסופיית השידור הארגנטינית ואיך להתגבר על התקלות כשהן קורות, ומי הם אנשי הקשר הארגנטיניים שאמורים לסייע לנו בשעת צרה. תקלות קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ – השאלה באיזה מהירות אתה מגיב ופותר אותן . השתמשנו בשני קווי שידור בלבדLV – 301 (קו שידור פרמננטי הפעיל לכל אורך תקופת המשחקים, עליו שילמה הטלוויזיה הישראלית 30000 (שלושים אלף) דולר דמי שימוש גלובאליים , וכן קו שידור בינלאומי 302- OV (קו שידור על בסיס של שכירה ושימוש קונקרטי, עליו שילמנו על פי דקות השימוש בו, לצורכי שידור ותיאומים שונים בין מערכות בואנוס איירס וירושלים.

שני שדרי הכדורגל שנשלחו למונדיאל ארגנטינה 78', נחשבו אז לטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית. העובדה הזאת הייתה מקובלת על אלכס גלעדי ועלי, אבל לא על דעתו של רפי גינת שראה את עצמו מועמד וודאִי לשליחות הזאת. משלא נשלח לארגנטינה עזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת. שנים רבות לא סלח לאָלֶכְּס גִלְעָדִי על החלטתו זאת אותה ראה כעלבון אישי. ראה הספר עב הכרס  "למילים יש וויזואליה משלהן". דָן שִילוֹן היה שַדָּר כדורגל וספורט הרבה יותר מנוסה מיורם ארבל. ללא השוואה בכלל. דָן שִילוֹן שידר את שני משחקי גמר גביעי העולם של המונדיאלים הקודמים, ב- 1970 במכסיקו בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 וב-  1974 במינכן בו ניצחה גרמניה המערבית את הולנד 1:2. למרות שנטש את מחלקת הספורט כבר ב- 1974 כדי להתמנות למנהל חטיבת החדשות ואח"כ ב- 1977 נשלח לשמש שליח הטלוויזיה הישראלית בניו יורק, ולא שידר כבר כדורגל מזה ארבע שנים, הטיל אלכס גלעדי על דן שילון להיות שַדָּר מוֹביל של משחקי המונדיאל בארגנטינה 78'. דָן שִילוֹן היה שַדָּר הספורט הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים של המונדיאלים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים. הוא היה "חלוד" בתחילת השידורים באליפות העולם בארגנטינה 78'. ניכר שהיה לו קשה לחזור למיקרופון הספורט לאחר היעדרות ארוכה כל כך. אי אפשר להאשים אותו. גם למוחמד עלי היה קשה לשוּב לזירת האִגרוף לאחר היעדרות בת ארבע שנים. אט – אט נכנס למסלול השידור בארגנטינה אך מעולם לא הגיע לרמה הישנה הטובה שלו שאִפיינה אותו בימים עברו. דן שילון היה שַדָּר ספורט מוכשר בעל פוטנציאל וגם בעל ניסיון אך נעדר כל פרקטיקה של שידור Play by play מאז מינויו למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1974. שידורי גביע העולם של ארגנטינה 78' סימנו את שקיעתו של דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט ומאידך שימשו קו זינוק מטאורי ליוֹרָם אַרְבֵּל, שקנה שָם לראשונה את עולמו ואת המוניטין שלו.

יוֹרָם אַרְבֵּל חָב את הקריירה שלוֹ לאָלֶכְּס גִלְעָדִי. הפריצה הגדולה שלו התחוללה באמת במונדיאל ארגנטינה 1978, במקום שרפי גינת חשב שהיא תהיה שלו . כששאג בטבעיות רבה בקולו הנפלא במשחקים הרבים ששידר "שָ- עָ – ר !", ושוב  "שָ – עָ – ר !", ידעו כולם שנולד שַדָּר כדורגל חדש. סגנון השידור המשוחרר והבלתי מכופתר של יורם ארבל, הרצוף בניסוחים בהירים, התלהבות גדולה והומור, היה משב רוח מרענן. השידור המשלהב שלו היווה ניגוד עצום ומפתיע לסגנון השידור הקפוא והסטרילי של דן שילון ואלכס גלעדי. סִגנונו של יורם ארבל היה כמעין סטירת לחי לפילוסופיית השידור הטלוויזיוני של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. יוֹרָם אַרְבֶּל נסק כמטאור בשמי השידור וקָנָה את אמינותו הרבה גם בכִישרונו הבלתי רגיל להגות נכונה את אלפי השמות הלועזיים שנקרו לו בדרך המפותלת של השידור הישיר. הייתה לו אוזן מוסיקאלית רגישה מאוד לשפות . אלמלא בחר במיקרופון השידור, יכול היה בקלות להפוך לזמר מצליח. הוא היה מוכשר כשֵד בתחום הקריינות והשידור. המיקרופון אהב אותו. נדמה לי שגם המצלמה. יוֹרָם אַרְבֵּל שהיה השַדָּר המִשְנִי במונדיאל ארגנטינה 1978 האפיל לחלוטין על דָן שִילוֹן הבכיר ממנו, ששב לזירת השידור הבינלאומית לאחר היעדרות בת ארבע שנים. דן שילון היה פעם שַדָּר ספורט אהוּב בעל יכולת, שהוכיח את עצמו בעבר אך מעולם לא מיצה את כישרונו בתחום הזה. אולי מפני שהיה מוכשר בתחומי טלוויזיה נוספים. כישרונו נוּתב ותוּעל, אולי התפצל בכיוונים רבים מידי. הפקה, ניהול, עריכה, הגשה, תכנון, ומה לא, ובנוסף גם אחיזה במיקרופון השידור. לארגנטינה הגיע חַלוּד. הוא שגה קשות בהגיית כמה שמות של שחקנים מפורסמים שהיו אלילים בישראל. את החלוץ המרכזי הארגנטיני רב המוניטין וכובש השערים הנודע של נבחרתו מָארְיוׁ קֶמפֶּס (Mario Kempes), כינה בשוגֵג בשידורים ישירים עתירי הצפייה כ- מָארִיוׁ קָאמְפָּאס. טעות פטאלית בהגיית שֵם שעלתה לו באובדן יוקרה. לרוע מזלו היא לא הייתה היחידה. הוא שגה לא רק בתחום הגיית השמות מפני שלא עסק בתחום מזה זמן רב. אמינותו כשָדָר כדורגל נפגעה. הקהילה הארגנטינית בישראל ממש בזה ולעגה לו. ולא רק היא. ירין קימור עלה פעם על קו ה- 4W וזעק לי מירושלים לארגנטינה, "…יואש, תעיף את דן שילון החנטריש ותן את המשחקים שלוֹ ליורם ארבל…". את הזעקה שלוֹ שמעו בכל בואנוס איירס. אני חושב שהיא הגיעה גם לאוזניו של דן שילון עצמו.

פרשן הכדורגל לעת מצא יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל שישב ליד דן שילון פעמים רבות בעמדות השידור בארגנטינה, לא יכול היה להושיעו. בוודאי לא בענייני הגיית שמות בינלאומיים. יוסל'ה מירמוביץ ז"ל היה שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת, ובשנות ה- 60 ההן גם מאמן נבחרת ישראל. הוא נחשב לידען גדול בכדורגל הבינלאומי אך מעולם לא היה פרשן טלוויזיה. הצבתי אותו בעמדת השידור שלנו במונדיאל 1978 כסייע שידור מפני שהיה היחיד מבין אנשי הכדורגל בישראל שהגיע לארגנטינה הרחוקה. דן שילון לא היה היחיד שטעה בהגיית שמות. רפי גינת שיבש עשרות פעמים בשידור ישיר בן שעתיים בחצי הגמר במונדיאל ספרד 1982 מבלי משים את שמה של יריבת גרמניה המערבית במשחק הזה, ושנה ואמר את המילה צָֹ רְ פַ ת. (במקום צָרפַת). למרות שהעירו לו על כך הוא התבלבל וחזר לסוּרוֹ שוב ושוב. אפילו נקדימון רוגֵל ז"ל התקשר אלי לספרד והביע את מחאתו על העברית המשובשת של רָפִי גִינַת שַדָּר המשחק.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. רפי גינת משדר מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. לידו המפיק משנה שלי אורי לוי. זה היה המונדיאל הראשון והאחרון של שניהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מאיר איינשטיין z"k שיבש בשידור ישיר באליפות העולם בא"ק בסביליה את שמו של אלוף העולם הצ'כי בקרב 10 תּוֹמַאס דְבוֹזָ'אק (Tomas Dvorak), כשכינה אותו בטעות על פי הכתוב באנגלית דְ ב וֹ רָ א ק. אילו התייעץ עם אחד השדרים הצ'כים שנכחו בשטח היה מגלה מייד שאומנם כותבים דבוֹראק אך מבטאים דבוז'אק. בדיוק כפי שהוגים את שמו של הקומפוזיטור הצ'כי הידוע אנטונין דבוז'אק.

כששבתי לירושלים מבואנוס איירס, גיליתי מכתבי צופים התוקפים את איכות שידוריו של דן שילון ומהללים את יורם ארבל. גם החלק הארי של אנשי מערכת הספורט וחטיבת החדשות אושש את מכתבי הציבור שקָטָל את דן שילון, ותמך נחרצות בדעה הדורשת להציב פיגורה חדשה במקומו בפסגת שידורי הספורט. זה היה מצב מוזר ובלתי צפוי, בו מצא את עצמו כוכב שידורי הספורט בהא הידיעה של סוף שנות ה- 60 ושנות ה- 70 של המאה הקודמת, ניצב מול חומת אנטגוניזם המוני שכזה. משפחת הטלוויזיה הגזימה בביקורתה. דן שילון לא היה עד כדי כך גרוע. נכון שהיה חַלוּד בתחילה אך הכישרון והמגע עם המיקרופון לא אבדו לו . חבל שלא ניתן היה לאמן אותו בזירת שידורי הכדורגל נגד יריבי אימון קלים יותר לפני שהוּטל למערכה האמיתית. כשאתה מאבד את אימון הציבור בעת שיבוש הגיית שמות מוכרים ו-פופולאריים, ניטלת ממך בהכרח  אמינותך כשדר גם בצדדים והמאפיינים האחרים של השידור. נסים קיוויתי, יורם ארבל ומאיר איינשטיין, ומאוחר יותר גם אוּרי לֵוי ורָמִי וָוייץ, שיננו ימים כלֵילוֹת את שמות אלפי הכדורגלנים, האתלטים, הכדורסלנים, הטניסאים ושאר הספורטאים והספורטאיות שאותם הגו בהזדמנויות שונות בשידורי האולימפיאדות, אליפויות העולם ובמונדיאלים. לא תמיד בהצלחה. חלקם שילמו על כך במחיר באמינותם. מדינת ישראל היא מדינת מהגרים כמעט מכל קצוות תבל. אוזנם של צופי הטלוויזיה בארץ כרויות ורגישות להגיית שמות זרים. רוב הצופים מצפים מהשדרים והמגישים להגות את שמות הספורטאים בשפת המקור. למרבה הצער לא תמיד הדבר אפשרי. כששַדָּר הטניס הוגה את שמה של הטניסאית הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נָאבְרָאטִילוֹבָה, אוזנו של צופה בטלוויזיה הישראלית שמוצאו מצ'כוסלובקיה נדרכת באופן אוטומטי.

מהבחינה הזאת מצבם של השַדָּרים הישראליים הרבה יותר קשה בהשוואה לשדרי הספורט הבריטיים הפונים לקהל צופים ומאזינים הומוגני. אין ספק שהטוב מכולם בהגיית שמות בינלאומיים ללא כל השוואה עם השדרים האחרים היה יורם ארבל . השמות הלועזיים מכל הסוגים, השפות, והארצות "התיישבו" לו היטב על לשונו. הוא הגה אותם ללא שום קושי עם הדגשים וההברות הנכונות. הדיקציה שלו הייתה מושלמת. מן ההיבט הזה הוא היה קריין גאון, למרות שמידי פעם פה ושם התלונן בשידורים הישירים ונתן לשומעיו להבין את הקושי של שָדָר צבר – ישראלי להגות כהלכה שמות לועזיים מכל העולם. פעם היה צריך לשָדֵר את השחקן הגרמני ממועדון הכדורגל של באיירן מינכן העונה לשֵם באסטיאן שוואיינשטאייגר, ושמח לבשר לצופיו שהשחקן הזה איננו נכלל בהרכב הקבוצה לפי שעה . חיים יבין "היֶקֶה" (מוצאו מגרמניה), נהג להתקשר בטלפון בכעס בשנות ה- 70 של המאה שעברה שוּב ושוּב לאלכס גלעדי (כתב לו בעניין הזה גם מכתבים) והתלונן על שיבוש שֵם קבוצת הכדורגל באיירן מינכן (Bayern Minchen). "השַדָּרִים שלכם אומרים כל הזמן "בַּאיְירֶן" (Bayren) במקום "בַּאיֶירְן" (Bayern), וזה פשוט לא נכון", רָטַן. חיים יבין לא היה היחיד שבא בתלונות. רבים בציבור הואילו לטלפן למחלקת הספורט כדי להעיר על תופעת שיבוש השמות. אחרים לא התעצלו ומצאו לנכון לכתוב מכתבים כדי לעזור, לתקן ולשפר את ההגייה. לרוע המזל הגיית שמות נכונה ומוחלטת בשפת המקור במדינת ההגירה שלנו, איננה תמיד אפשרית אך ייחדנו לה תמיד תשומת לה מרבית. היה ברור לכולנו שהגייה נכונה היא מרכיב חשוב באמינות שדרי הספורט. מגישה אחת שיבשה פעם "משחק השבת" את שם קבוצת הכדורגל האנגלית לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והגתה אותו "לִיבֶּרְפוּל" (Liberfool). היא שכחה לנקד את הטקסט שלה, ובגלל שלא הייתה בקיאה בחומר נפלה בפח. אמינותה כקריינית פרונטאלית של שידורי הספורט ירדה בבת אחת לשֶפֶל ועמה גם מהימנות ואמינות התוכנית.

מונדיאל ארגנטינה 1978, היה מפנה דרמטי בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הודות להופעתו המזהירה של יורם ארבל. יורם ארבל הֵציב שָם בקוֹלוֹ הייחודי והתוסס, באינטליגנציית התיאור שלו ובהומור שבו היה מצויד, סטנדרטים חדשים בקצב שידור הדרמה. ב- 1978 בבואנוס איירס קבר יורם ארבל את קריירה שידור הספורט החלודה של דן שילון. כמעט בלתי אפשרי לשוב לזירת התמודדות כשאתה נעדר ממנה כל כך הרבה זמן. זה היה קשה למוּחמד עַלִי בזמנו לחזור לזירת האִגרוף לאחר תקופת היעדרות ארוכה, וזה היה קשה גם לדן שילון לשוב לזירת שידור הכדורגל בארגנטינה. ארבע שנות הֵיעדרות הן המון זמן. דן שילון היה פעם החונך שלי. זה היה ב- 1971  נכון שהוא לא היה בשיאו כשַדָּר ספורט בארגנטינה 1978 אבל הוא נשאר איש טלוויזיה אציל. אדם בעל אינטגריטי שלא מאבד את קור רוחו בשעת לחץ ולוקח את הדברים בפרופורציות המתאימות. הוא הותיר עלי רושם רב כאיש טלוויזיה וורסאטילי וממושמע גם במונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השני בטלוויזיה הישראלית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים בגביע העולם בכדורגל. יורם ארבל שידר מעמדות שידור בהיכלי הכדורגל את גמר המונדיאל של ספרד 1982 בו איטליה ניצחה את גרמניה המערבית 1:3, בגמר מונדיאל מכסיקו 86' שם ארגנטינה גברה על גרמניה מערבית 2:3, ובגמר גביע העולם – איטליה 1990 כשגרמניה ניצחה את ארגנטינה 0:1. מאיר איינשטיין היה השַדָּר השלישי בתולדות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנהנה מהזכות וההילה לשָדֵר שלושה משחקי גמר ברציפות : ב- 1994 שידר מאצטדיון ה- "Rose Bowl" בלוס אנג'לס את ניצחונה של ברזיל על איטליה בבעיטות הכרעה מ- 11מ' לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו אפס גם בתום ההארכה ו- 120 דקות. ב- 1998 שידר מאִצטדיון "סֵיְינְט דֶנִיס" בפאריס את ניצחונה הגדול של צרפת המארחת על ברזיל 0:3. אך את משחק הגמר האחרון שלוֹ בין נבחרות ברזיל וגרמניה שהתקיים ב- 30 ביוני 2002 ביוקוהאמה – יפן (הסתיים בתוצאה 0:3 לברזיל), היה שותף לדעתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי לא חייבים לשָמֵר את העיקרון העיתונאי של שידור מהשטח, ואפשר לעשות זאת גם באמצעות שידור Off Tube מסכן מן האולפן בירושלים.

עקב אכילס של מבצע שידורי ארגנטינה 1978 הייתה הפרשנות שנלוותה לשידורים הישירים של השדר המוביל דן שילון. יורם ארבל שידר לבד ותמיד ללא פרשן. יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ איש מקסים מלא חֵן הוא ידען גדול בכדורגל אך איננו פרשן טלוויזיה טבעי. לא כל שחקן או מאמן כדורגל נולד עם הכישרון לתרגם את הידע המקצועי שלו לטובת מסך הטלוויזיה. הם מעטים. את יוסל'ה מרימוביץ' בן ה- 54 במונדיאל ארגנטינה 1978 מעולם לא אימנו להיות פרשן טלוויזיה אך הוא היה איש הכדורגל הישראלי היחיד שהגיע על חשבונו לארגנטינה הרחוקה. הוא היה ברירת מחדל שלי ובכורח הנסיבות הצבתי אותו בעמדת הפרשנות שלנו כדי לסייע לדן שילון, אך מה לוֹ ולמיקרופון ? יוסל'ה מרימוביץ' שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעברו מאמן מוכשר נטל אליפויות עם כמה מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי וכמאמן לאומי זכה עם נבחרת ישראל באליפות אסיה ב- 1964 שנערכה בתל אביב. למרות הצטיינותו זכה מפיו של דן שילון לתואר "צעֶכִישְטעֶר" (מבולבל – ביידיש). שילון סיפר לי פעם, "יוסל'ה מרימוביץ' נסע במכוניתו הפרטית עם שני שחקניו בני טבק ומאיר נמני למשחק אימון בקריית אליעזר בחיפה. בחדרה כבה המנוע והמאמן ביקש משני שחקניו לדחוף את האוטו כדי לסייע בהנעתו. האוטו קרטע אך לבסוף המנוע נדלק ומרימוביץ' המשיך בנסיעה כשהוא שוכח את טבק ונמני מאחור. שני השחקנים הצעירים לא התמהמהו ותפשו טרמפ אך הגיעו לחיפה כעוסים ונרגזים. כשראה אותם מרימוביץ' נזף בהם "מדוע איחרתם הרי המשחק עומד כבר להתחיל". יוסלה מירמוביץ' ז"ל היה אדם אהוב עד למאוד.

מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היווה תמיד את החוליה החלשה בשידורים הישירים של משחקי הכדורגל מאז מונדיאל מכסיקו 1970. הפרשנות הזאת לבשה ופשטה צורה עד להופעתו של אבי רצון אצלי היכן שהוא לפני כ- 31 שנים, ב- 1990.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. משחק הגמר על גביע העולם בין נבחרות ארגנטינה והולנד. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון "ריבר פלייט" ב-בואנוס איירס. השדר דן שילון (מימין) והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' משדרים ישיר מעמדת שידור באצטדיון את משחק הגמר לירושלים. יוסל'ה מרימוביץ היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד, מאמן או שחקן, שהגיע מישראל לארגנטינה. חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות גדולה, משכמו ומעלה, בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה והטובה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת היותי בארגנטינה הזדמן לי פעמים רבות לשוחח עם הקולגות ועמיתי בתחנות השונות אודות "מוסד הפרשנות בספורט ותפקיד פרשן הכדורגל בטלוויזיה". רובם היו בדעה שרמת הפרשנים (הצמודים לשדרים) נופלת מרמת השידור Play by play של השדרים. דוגמא מצוינת הייתה בפיו של מפיק שידורי הרשת הצרפתית TF-1. הפרשן שלו היה שחקן העבר הדגול של קבוצת "ריימס" הצרפתית האגדית ונבחרת צרפת ז'יסט פונטיין, האיש כבש 13 שערים לזכות נבחרתו במשחקי המונדיאל של שוודיה 1958 והפך למלך השערים של טורנירי הגמר בכל הזמנים . מפיק הרשת הצרפתית טען שזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בעל רגלי הזהב על כר הדשא איננו מצליח "לתרגם" את הידע שלוֹ בתחום לשפת הטלוויזיה. פיגורה כדורגל רבת מוניטין בצרפת ובעולם אך הדבר איננו מוצא את ביטויו בשידור.

מן המפורסמות הוא כי כל רשת שידור באשר היא מנסה להציב ליד מיקרופון הפרשנות שלה שחקני כדורגל מפורסמים או מאמנים יידועי שם. הצרפתים הביאו עמם ב- 1978 את ז'יסט פונטיין, ה- BBC  צירף לצוות ארגנטינה 78' את בילי רייט (האגדי) שלהם, אנחנו שידרנו מארגנטינה 78' עם יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל, והענקנו במה למרדכי שפיגלר באולפן בירושלים. במבט לאחור לא בטוח בכלל שהצבת שחקנים או מאמנים מפורסמים בעמדת הפרשנות היא apriori הפתרון האידיאלי. ניסיוני האישי לימד אותי כי גם לכלל הקדוש הזה יש יוצאים מהכלל. לא קיימת שום קורלציה מוכחת בין היותו של האיש שחקן או מאמן מצטיין בעברו, לבין יכולתו הקונקרטית לשמש פרשן במִדיה אלקטרונית מיידית. פרשנות הספורט בטלוויזיה או לצורך הדיון הזה פרשנות הכדורגל הקונקרטית, נתפשה לנצח ע"י המנכ"לים של רשות השידור כמותרות. אין טעות גדולה מזאת. פרשנות הספורט הנבונה היא חשובה כמו פרשנות פוליטית, מדינית, מוסיקאלית, תרבות, תיאטרון ותחומים אחרים נוספים. פרשנות ספורט חכמה היא מדע של ממש. יכולת ההתנסחות הקצרה, כשרון ההתמקדות, העברית התקנית, והתכונה של הפרשן הנבון להביא מידע נוסף מעבר לרמת השידור הישיר של Play by play, הם מעשי אומנות. למחרת משחק הגמר סגרנו את משרד השידורים ב- בואנוס איירס ושלחנו את הציוד הביתה לירושלים. ביקשתי את אישורו של אלכס גלעדי לקבל את חופשתי השנתית והמראתי ביום שלישי – 29 ביוני 1978 מ-בואנוס איירס היפהפייה למאנהאטן – ניו יורק כדי להיפגש עם באד גרינספאן יוצרה של סדרת המופת הדוקומנטרית Olympiad (האולימפיאדה). חודש ימים שהיתי במאנהאטן מרכז העולם. היה זה ביקורי הראשון בארה"ב.

עם שובי לארץ מארה"ב הושמעו בפני טענות קשות על תּפקוּדוֹ של רמי ווייץ כעורך ראשי של אולפן גביע העולם בירושלים. אני יודע שראש מערכת ירושלים וציוותו עשו עבודה מסורה ותרמו את מיטבם, אך משהו עכור התרחש שָם לאורך זמן בתוך שורות הטריאומווירט המקומי המנהיג את השידורים, העורך, המגיש והפרשן. הבנתי שיאיר שטרן וידידוֹ הפרשן מרדכי שפיגלר חברוּ לקואליציה נגד רמי ווייץ. איש מאִתנו לא תאר לעצמו כי "הנפילה" תהיה דווקא בירושלים, הרי כולם ציפו שהיא תתרחש בבואנוס איירס. האחריות שבה להיות מנת חלקו של אלכס גלעדי, אך שנינו הבנו כי מה שקרה בירושלים יוצר חומר למחשבה, לא רק כיצד להעניק אמצעים לאולפן המנווט בירושלים, אלא כיצד ניתן ליצור בעתיד צֶוֶות עבודה אנושי חסר חיכוכים וקנאה. התיישבתי עכשיו לכתוב דו"ח סיכום מפורט מנקודת מבטי, ספר בן 70 עמודים, הנוגע להפקת לקחי מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. העברתי אותו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולמנהל הספורט אלכס גלעדי. לא שיתפתי בו את חיים יבין. אני יודע שאלכס גלעדי כתב דו"ח דומה לארנון צוקרמן שנתיים קודם לכן בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. בשנתיים האלה שבין 1976 ל- 1978 כמעט ולא נעשה דבר לקידום ושיפור הטכנולוגיה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות בדו"ח הספר, מדובר בשידורים מורכבים ומסובכים ביותר וגם יקרים מאוד מבחינה כלכלית, הדורשים היערכות ארוכת טווח מוכנות מחושבת זמן רב מראש, התכוננות מוּשְכֶּלֶת, ושימוש בטכנולוגיה מודרנית .

חלק קטן ממשחקי ארגנטינה 78' הועבר לארץ בשל אילוצים טכניים בשיטת השידור NTSC 525. לרוע מזלנו ניצב בימים ההם קונברטור אופטיקאלי יָשָן (Standard Converter) בירושלים שהמיר בצורה גרועה את תמונת ה- NTSC 525 לשיטת השידור שלנו PAL 625. (הקבוצה המבצעית הארגנטינית 1978 ATV שכונתה Argentina Television) ורשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC מובילת השידורים הפיקו במקור סיגנל שידור בשיטת הצבע PAL B 625. הקונברטור הישן שלנו מרח את התמונה ופגע באיכותה. רכישת קונברטור דיגיטאלי הוא הכרח א"ב בטכנולוגיה טלוויזיונית ודבר יסודי ובסיסי בשידורי כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה מידי אז כדי לרכוש אותו דגם אחד כזה. אחד הסעיפים המרכזיים בדו"ח היה הצורך הדחוף לשפר את תקשורת הלוויינים הבינלאומית של הטלוויזיה הציבורית ואת איכות קווי השידור שלה. הודיתי לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה על הגיבוי העצום שהעניק לי ולדרך עבודתי, ועל ששמר ללא פשרות עַל העיקרון העיתונאי החשוב של השידור הישיר מהשטח מעמדות השידור באצטדיונים בכל רחבי ארגנטינה. הדבר גרר אחריו כמובן עלויות כספיות ניכרות בתחומים נוספים אחרים של העשייה הטלוויזיונית, אך ארנון צוקרמן לא וויתר. משימת השידור הישיר מהשטח שהייתה חשובה בעיני, הייתה חשובה גם בעיניו. ארנון צוקרמן אולי הבין פחות מאחרים בטכנולוגיה הסבוכה של שידורי הטלוויזיה אך הוא היה מנהיג מבטן ומלידה שהיה להוט ליטול אחריות. בכך נבדל ממנהלים אחרים.

כעבור זמן קצר הגיע דו"ח הרייטינג של מונדיאל ארגנטינה 78' כפי שנערך במשותף על ידי המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשותו של פרופסור לואיס גוטמן ז"ל והמכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופסור אליהוא כ"ץ. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול אך יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה היו רשאים להיות גאים בנתוני הצפייה [1].

1. כ- % 80 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה ראו את שידורי גביע העולם בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. כ- % 2 בלבד מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו בשידורים של הטלוויזיה הירדנית.

3. כ- % 32 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו באותם שידורי המשחקים שלנו שחלקם התקיימו בשעות הלילה המאוחרות בין שתיים עשרה בלילה לשלוש לפנות בוקר . (מרבית השידורים שלנו התקיימו בשעות שבין תשע בערב לשתיים עשרה בלילה).

4.  כ- % 70 היו שבעי רצון מהשידורים של דן שילון ויורם ארבל.

טקסט תמונה : דצמבר 1978. אנוכי (בן 40) חוזר למחלקת הספורט בבניין "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים בתום מבצע שידורי הטלוויזיה של 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, ומכין את דו"ח הסיכום לשני הבוסים שלי אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום יחיאל שריג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שובי ארצה התיישבתי לכתוב את דו"ח הסיכום שלי בן 80 העמודים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולבוס שלי מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי. היה מה לכתוב, להעיר, ולסכם לקראת ההפקות הבינלאומיות הבאות הגדולות של חטיבת הספורט. בעמוד מס' 57 האחרון של הדו"ח כתבתי לשניהם כלהלן [2].

משהו אישי וסיכום :

תודה אישית מקרב לב ליצחק "איציק" גליקסברג עוזר ההפקה שלי, וזאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רוב תודות גם לגבריאל שֶקֶל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ולמאסימו גארפינקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה חברת ENTEL. המינוי שהוענק לי ב- 20.2.1978, לעמוד בראש צצות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לארגנטינה ולהפיק את השידורים משם, גרם לכך שאהיה מצוי בעבודתי יותר מאשר תמיד. עד לאותו תאריך לא הייתי בקיא כלל בכל המתחולל סביב ההפקה הענקית. חלוקת העבודה במחלקת הספורט הייתה כזאת, שאני מופקד על תחומים אחרים. המינוי החדש גרם לכך, שבתוך זמן קצר ביותר וללא אתראה מוקדמת, הייתי צריך להשתלט על כמות עצומה של חומר. השקעתי את עצמי בעבודה שהתמשכה ללא הפוגה 18 – 16 שעות בכל יום ויום. ההתמסרות הייתה מוחלטת כגודל האחריות והתפקיד. כמויות החומר והמחשבות היו כל כך רבים, עד שלעיתים לפני לכתי לישון, הנחתי ליד מיטתי עט ונייר כדי להנציח את המחשבות שהתרוצצו בראשי, וכדי שלא לתת לפרטים להישכח ממני. ההתמסרות הייתה כל כך מוחלטת עד שדברים רבים (גם בחיים הפרטיים) נדחקו הצידה- ובעצם כדי לפנות מקום לעיקר, וכדי לאפשר הצבת פתרונות גם לא ליד המכתבה במשרד. אם להודות על האמת, היו אלה ימים נפלאים של יצירה בלתי פוסקת. אלה היו אולי הימים היפים ביותר שלי עד אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מבצע שידורי גביע העולם ארגנטינה 1978, היה מבצע גדול, מורכב ומסובך. ניתן לקבוע ללא צל של ספק כי הצלחת השידורים מארגנטינה הייתה הצלחה גדולה. ניתן לומר כי המשימה בכללותה בוצעה בצורה טובה. תמיד יהיה מה לשפר. תמיד יהיה מה לתקן. כך נכון לומר עם על הפקת ארגנטינה 1978. אנו עוסקים באלפי פרטים טכניים, אנו באים במגע עם מאות אנשים בארץ ובעולם , ואנו בעצמנו רק בני אדם. מכאן מתחיל השלב של הפקת הלקחים . זהו הרגע שבו עוצרים את המכונה. זהו הרגע שבו מאטים לרגע את התאוצה כדי לחשוב ולנתח "מה קרה…". זהו הרגע לעצור קמעא כדי לקחת תנופה, וכדי לקדם ולפאר גם בעתיד את איכות ההפקה ורמת השידורים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בברכה וכבוד רב ,

 יואש  אלרואי

"מ ב ט   ס פ ו ר ט" – 1978

הנחתי את דו"ח הסיכום המפורט של הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 על שולחנם של ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי. מטרת הדו"ח המסכם היה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל הבא בספרד 1982. שבתי לתפקידי הקודמים במחלקת הספורט. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא הגיב לדו"ח. ממנהל חטיבת החדשות חיים יבין לא שמעתי מילה. זה לא הפתיע אותי יתר על המידה. זמן קצר אחרי הגשת הדו"ח ההוא מצאתי פתק על שולחני בכתב ידו של אלכס גלעדי. זה היה מעין גיליון הערכה קצר בו היה כתוב בכתב ידו, כלהלן :

טקסט מסמך : זהו הפתק – צל"ש המקורי שכתב ושלח לי אלכס גלעדי בדצמבר 1978. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך נתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978. הוא היה עבורי מופת ומודל לחיקוי במשך עשרות שנים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרנו כולנו לשִגרת חיינו במחלקת הספורט. מונדיאל ספרד 1982 נראה עִידַן רחוק. לבטח שידורי הטלוויזיה שנועדו לכסות אותו. איש לא העריך כי בתוך ארבע שנים הללו בין 1978 ל- 1982 יתחוללו כל כך הרבה תמורות במבנה הניהולי של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. במונדיאל ספרד 1982 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא היה עוד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. את מקומו תפשו בזה אחר זה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ואחריו טוּבְיָה סָעַר יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי פינה את כיסאו לטובת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, ואַלֶכְּס גִלְעָדִי המצטיין נדד לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הטריאומוויראט יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, יצחק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, וטוּבְיָה סָעַר הפקידו אותי על ניהול מחלקת הספורט במקומו של אלכס גלעדי. מכיוון שלא נערך כל Post mortem הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978, לא הופקו לקחים, ולא נקבעו מטרות ויעדי שידור לקראת מונדיאל ספרד 1982. נדרשתי להתחיל מבראשית את כל המהלכים הכספיים – כלכליים, המטרות העיתונאיות, ההסברים למבנה כוח האדם, וניתוח התשתית הטכנולוגית הנדרשת לצורך הפקה של אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה. גם לא תיארתי לעצמי שכעבור שנה בדיוק מתום משחקי ארגנטינה 1978, אקלע שוב למרכזה של סערת תקשורת לוויינים בינלאומית, בה נדרשתי לבצע אקרובטיקה טלוויזיונית לוליינית של ממש כדי לצאת מן המֵצַר. זה קרה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בשתי ערים באיטליה גוריציה וטורינו – בחודש יוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל בהדרכתו של רלף קליין שזכתה במדליית הכסף ובמקום השני הסנסציוני לאחר נבחרת ברה"מ.

חטיבות החדשות של הרשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC עשו בְּלוֹקָאדָה תקשורתית בת חודשים רבים מראש מאז פברואר 1979 על לוויין ה- Primary היחיד "שלנו", בשל האירוע הפוליטי של חטיפת אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן ע"י משמרות המהפכה של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני, והפיכתם לבני ערובה בידי מהפכת השלטון המוסלמי הפונדמנטליסטי. אלכס גלעדי ואנכי לא ידענו בפברואר 1979 כי רשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות וסוכנות הצילום הבריטית VISNEWS חוסמים אותנו על לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. צריך להבין כי קיץ 1979 הייתה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה מחוברת רק ללוויין ה- Primary באחריות החברה האמריקנית COMSAT. אבל זהו כבר סיפור דרמטי אחר במסגרת התפתחות שידורי הספורט לגוונים השונים שלהם בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.

אפילוג.

זה היה לפני 40 שנים. בסופו של חודש נובמבר של שנת 1980 מינו אותי כאמור מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל לתפקיד מנהל חטיבת הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעבר לעבוד בשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. מיניתי אז כבר בדצמבר 1980 את יורם ארבל לשדר הכדורגל והכדורסל הראשי שלי וגם למגיש הראשי באולפן יחדיו עם אורלי יניב של מרבית תוכניות הספורט והספיישלים שלנו בפיקודי. יורם ארבל היה ראוי לכך. גם אוֹרְלִי יָנִיב. יוֹרָם אַרְבֵּל היה השדר המוביל שלי במונדיאלים של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. כמו כן הוא היה השדר המוביל שלי ב- Euros של צרפת 1984 ו- גרמניה 1988. הוא היה השַדָּר המוביל של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה לאורך כל עשור ה- 80 בין 1980 ל- 1990. בנוסף הוא היה השדר הממונה והמוביל של מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א במשחקי גביע אירופה גם כן לאורך כל עשור ה- 80 בין 1980 ל- 1990. יורם ארבל נבחר על ידי גם להיות מעונת 1983 השדר הראשי של משחקי הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה. באוגוסט – ספטמבר 1990 החליט לערוק לערוץ 2 הניסיוני וערוץ 5 בכבלים. ואז הוא גם רץ לספר לחבר'ה שלו כל מיני בדותות ורכילויות שלא היו ולא נבראו ביניהן הבלוף שאיחלתי לו לשדר "דוּק". לעיתים חשבתי ביני לבין עצמי שאם לאחר תום אותו עשור ה- 80 הַפּוֹרֶה ההוא, בו צעדנו הוא ואנוכי שלובי זרוע, האיש שנטש בא בתלונות ורץ עכשיו לספר לחבר'ה כל מיני סיפורי בדים, ביניהם כאלה שקיפחתי אותו והעדפתי על פניו שדרנים אחרים (ביניהם אורי לוי ונסים קיוויתי) וכל מיני שטויות אחרות – הרי שמשהו פגום ברמת אישיותו ובמהימנות האישית שלו ראשית דבר כלפי עצמו. אם כך יורם ארבל איננו יכול להתהדר במוּסָר האישי שלו שאיננו גבוה יותר מכַּר הַדֶשֶא עליו רצים השחקנים שאותם הוא משדר. בכלל לא כעסתי עליו. זכותו להתנהג כילד קטן אם הוא מתעקש על כך. גיחכתי מפני שהוא היה באמת קטנוני וזקוק לרחמים. הוא לא עניין אותי יותר. מאידך לא הפליא אותי שכל מיני עיתונאים – רכלנים פינו מקום והעניקו Space לבלופים שלו בעיתונים שלהם. ואוסיף ואומר לרבות העיתונאי הוותיק מר רפי רשף יוצא רדיו גלי צה"ל שהלך רכיל בדצמבר 1990 בעת עריכת ריאיון משותף לא כן עם יורם ארבל את אורלי יניב לפני 25 (עשרים וחמש) שנים. רפי רשף יודע לראיין אולם דווקא הריאיון ההוא היה פגם. השיחה ההיא בין שלושתם לפני יותר מרבע מאה של שנים הייתה רצופה שתי וערב בעובדות לא נכונות שנמסרו לו והוא לא הקשה, לא התעכב, ולא חקר את מהותן האם הן דבר אמת. הוא רשם והדפיס את התשובות באופן אוטומטי. הריאיון ההוא, השאלות והתשובות, הודפסו לפני יותר מרבע מאה של שנים ב- 21 בדצמבר 1990 ב- "ידיעות אחרונות", וכמובן מבלי לשאול אותי דבר. אדון בריאיון המעוות ההוא שיצא לאור במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 21 בדצמבר 1990 וכותרתו "יורם ארבל ואורלי יניב בריאיון מיוחד לרפי רשף, למה עברנו לערוץ 2", באחד הפוסטים הבאים. יהיה מדובר בדיון ו' במסגרת : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס). 4. אני יודע שלא תמיד הייתי איש רֵעִים להִתְּרוֹעֵעַ. אבל בתמורה לא הייתי שַקְרָן וגם לא חַנְפָן. (ציטוט של עצמי). 

צריך שוב להבין. ברגע שיורם ארבל נטש אותי הוא לא היה חשוב עוד. את כיסאו ירש ללא כל קושי מאיר איינשטיין. רשתות הטלוויזיה בארץ וגם בעולם אינן נשענות יתר על המידה על השדרים והמגישים שלהן. הן נשענות ראשית דבר על רעיונות השידור, על חומרי השידור, על התוכניות השידור, ועל כישרון ויכולת ההגשמה והביצוע שלהן, לרבות רכישת זכויות שידורים אקסקלוסיביות של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם. צופה הטלוויזיה הישראלי ידליק את המוניטור שלו בסלון ביתו בתקופת המונדיאלים והאולימפיאדות וגם שידורי מכבי ת"א בין אם השדר המוביל יהיה יורם ארבל, ו/או מאיר איינשטיין, ו/או רמי ווייץ, ו/או עמיחי שפיגלר, ו/או נדב יעקובי, ו/או נסים קיוויתי הזכור לטוב, ובין אם פרשן הכדורסל יהיה אריה מליניאק ו/או אלי סהר המצוין. אמר כבר בשעתו איש הטלוויזיה האמריקנית רון ארלדג' (Roone Arledge) מי שכיהן בתפקידים של נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, כלהלן : "When you have the rights – you have the show". הוא צדק (!).

פוסט מס' 954. שבת – 30 בינואר 2021.

הערה 1 : הבלוג וחומריו נמצאים תחת זכויות יוצרים. אין להפר אותן. אין לעשות בחומרים כל שימוש. 

הערה 2 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ולא למען הרייטינג. הוא הוקם כניסיון להפיק וליצור מוצר איכותי, ונכתב לטובת פלח צר (מאוד) באוכלוסייה.

הערה 3 : שהיתי בתעשיית הטלוויזיה כ- 40 שנה. הפוסטים נכתבים בדרך כלל מנקודת מבט של מצלמות הטלוויזיה ומזווית הראייה של תעשיית הטלוויזיה באשר היא.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 954 : הועלה לאוויר ב- שבת 30 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 / 2002. אנוכי עם סיום עבודתי בטריקת דלת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 954. ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן (בן 84) הוא אָבִי הַטֶנִיס המודרני בישראל וחתן פרס ישראל בשנת 1989. אישיות נדירה ואדם נדיר. לא היה כמותו, אין כמותו, וספק אם יהיה כמותו. פוסט מס' 3 ואחרון בסדרת שלושת הפוסטים העוסקים בגדולתו של ד"ר איאן פרומן. פוסט מס' 954. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 30 בינואר 2021.

הקדמה.

קיים קשר בל יינתק בין רשתות הטלוויזיה באשר הן לבין מושאי השידור שלהן . הטלוויזיה מבליטה את הטובים ביותר ונוהה אחריהם ללא הרף. לא רק בתחומי הספורט לגווניו השונים אלא גם בתחומי חיינו האחרים : בידור, מוסיקה, אומנות, חברה, ופוליטיקה. הדבר בולט במיוחד בעיקר בשני קריטריונים שהטלוויזיה עוסקת בהם בהתמדה וללא הֶרֶף, שם נוצרת בכלל שותפות סימביוטית, בה שני הצדדים מפיקים תועלת : ספורט ובידור. לא רק שהיא הטלוויזיה מעניקה פרסום ציבורי רָב מֵמַדִים למושא השידור שלה אלא היא נדרשת גם לשלם לו זכויות שידורים . נוצר כאן אי שוויון ברור. הטובים מקבלים חשיפה והתוודעות ומתעשרים. ככל שהם נעשים עוד יותר טובים הם מקבלים את הפומביות והממון מהטלוויזיה במנות כפולות ומכופלות , בעוד על הבינוניים והחלשים נגזרת מלחמת הישרדות. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל  צעד במשך 37 שנים שלוב זרוע עם השידור הציבורי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם חשפה אותו וגם שילמה לו ממון אולם הרוויחה רייטינג ויוקרה. זה כמובן איננו פטנט שלנו. רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE שילמה בזמנו הון עתק של זכויות שידורים לשני מועדוני הכדורגל הנוצצים של ברצלונה וריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI נתנה בימים ההם כסף רב למועדון הכדורגל של מילאן. כך נהג גם ה- BBC והעניק תשומת לב למועדוני הכדורגל של ליוורפול, מנצ'סטר יונייטד, וארסנל – בתקופה שלי, יותר מאשר למועדונים אחרים. הקשר הסימביוטי ארוך השנים שנוצר בשעתו בין השידור הציבורי לבין מכבי ת"א עורר סימני שאלה וגם רוגז. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU אירופה איננה מוסד שידור שוויוני ולא גוף בוררות, או בית דין גבוה לצדק. שיטת המִדְרוּג איננה מאפשרת לשידור הציבורי להישאר אדיש כלפיו, כלפי המִדְרוּג. שידור ציבורי הנשען על כיסו של משלם אגרה מחייב אותו לא כל שכן להגדלת מִצְבּוֹר הרייטינג שלו. עליו להתחשב גם בדעתם של הצופים שלו שמממנים אותו ולא רק בדעתם של המפיקים והעורכים שמעצבים את דמותו של השידור הציבורי. לא תמיד אך כמעט תמיד וכמעט בכל תנאי. מי שחושב שהשידור הציבורי (באשר הוא) משוחרר מעוֹל הרייטינג ב- 2012 בעידן הרָב ערוצים טועה טעות גסה ואיננו מבין את פילוסופיית תקשורת ההמונים שמפיצה הטלוויזיה. מנהלה של כל רשת טלוויזיה באשר היא (גם טלוויזיה ציבורית) יחדיו עם מנהל חטיבת התוכניות שלו חייבים להיות אישים רב גוניים, יצירתיים, בעלי אוריינטציה בתחומים רבים, וכמעט גאוני תקשורת. עליהם למצוא עוגני שידור (מסוגים שונים) שיבואו במגע עם כמה שיותר חלקים בפָּאזֶל הקרוי לוח שידורי טלוויזיה. תפקידו של מנהל תוכניות בכל ערוץ טלוויזיה הוא קרדינאלי ! מכאן ברור מדוע ההתקשרות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מכבי ת"א הייתה נבונה בעת ההיא גם אם היא נעשתה על חשבון מועדוני כדורסל אחרים במדינה. השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כמו גם שידורי הכדורגל הישראלי לגווניו (ליגה + גביע + הנבחרת הלאומית) היוו עוגני שידור של הטלוויזיה הציבורית. חשיבותם מעבר להיותם מִצְבּוֹר רייטינג הייתה בהשקתם לתוכניות אחרות שקדמו להן ולתוכניות נוספות שבאו אחריהם ועקבו אותם. שידורי מכבי ת"א והכדורגל הישראלי בטלוויזיה הציבורית במשך שנים ארוכות כמשנה סדורה העלתה את מדד הצפייה הכללי גם של אותן התוכניות שפונות לקהלים מצומצמים יותר. הרכבת הפאזל של לוח שידורי טלוויזיה לטווח הקרוב, הבינוני, והרחוק הוא מלאכת מחשבת שנתונה בידי מומחים שנונים. ברור שמלאכה כזו כפופה לתקציבים אך בראש וראשונה היא תוצאה של רעיונות מבריקים, ידע רחב במגוון האינפורמציה שהטלוויזיה מוכשרת לספק לקהלה, ושיבוץ מתאים בד בבד עם הכרת לוחות השידורים של היריבים בערוצי הטלוויזיה המתמודדים מולך במדינת ישראל.

ב- 1993 התמנה מוטי קירשנבאום ז"ל למנכ"ל רשות השידור ה- 6. הוא הבין משהו בבניית לוח שידורים טלוויזיוני ותמך תמיכה נלהבת בחתימת החוזים שוב ושוב עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן, וגם עם התאחדות הכדורגל הישראלית. אבל הוא עשה עוד משהו. הוא הפקיד את המפיקה גב' דליה גוטמן על חטיבת התוכניות במקומו של קודמה יוסף "יוסי" משולם. עליה הטיל את המשימה הכבדה של בניית הפאזל מחדש. השיחה הזאת עמכם אודות ההתקשרות של השידור הציבורי עם מכבי ת"א מזכירה לי את הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT שרדפה בשעתו נואשות אחרי הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג לכל מקום אליו פנה על פני הגלובוס . לא רק שצילמה אותו שוב ושוב בשידורים ישירים אלא נתבעה לשלם עבור הזכות הזאת להעביר את גדולת הטניס שלו מכל קצווי תבל לאולפן השידורים שלה בסטוקהולם. הזָמָר אריק איינשטיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שהטלוויזיה תתייצב לפתחו. אריק איינשטיין יהיה או טו טו בן 74. גם היום הוא צריך לומר "הנני" כדי שמי שהיא מרשתות הטלוויזיה במדינת ישראל יתייצבו לפתחו וישלמו לו מיליוני שקלים תמורת הזכות להעביר קונצרט שלו בשידור ישיר.

דבר דומה התחולל בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין נשיא מרכז הטניס בישראל ד"ר איאן פרומן מאז 1977. כעבור שלוש שנים ב- 1980 החלו להתפתח כבר יחסי תקשורת סימביוטיים . שני הצדדים הרוויחו מהעסק. הטניס הישראלי הפך להיות בתקופה מסוימת של השנה (בסביבות חג סוכות) עוגן שידור בתוך הפאזל אך מחוץ לגבולות ה- Prime time. ד"ר איאן פרומן גידל והכשיר בשנים ההן שני טניסאי עַל : שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף . על הדרג השני נמנו גלעד בלום ושחר פרקיס. ההצלחה שלהם בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה גררה אחריהם את מצלמות הטלוויזיה. הפקות הטלוויזיה הגדולות של הטניס הישראלי בעשור ה- 80 במרכז הטניס ברמת השרון ומחו"ל הביאו מוניטין לשני הצדדים. הגדולה שבהן הייתה הפקת השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מפגש גביע דייוויס בחודש מארס של שנת  1987 בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל (עליה נמנו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף) בעיר הצ'כית רָאדֶץ קְרָאלוֹבָה.

תוכן. הימים ההם.

לא הייתי נדרש לעסוק אז בד"ר איאן פרומן אילולא ההצלחה הישראלית ההיא בתחרות גביע דייוויס האחרונה נגד יפן, למרות ששרר שם גם לא מעט מזל ממנו נהנתה הנבחרת שלנו. שמו של איאן פרומן אבי הטניס הישראלי המודרני נשכח במקצת. הדור הצעיר כמעט אינו יודע את שמו ולא מכיר את מורשתו. הביטוי הלאומי של לִבְלוּב הטניס הישראלי התקיים כבר לפני רבע מאה של שנים במשחק גביע דייוויס בין נבחרות ישראל וצ'כוסלובקיה בעיר ראדץ קראלובה. שגשוג שידורי הטניס הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1980 ממרכזם החשוב ברמת השרון, ועלייתם לגדולה בינלאומית של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף – העמיק את הפופולאריות של הענף ותודעתו בציבור. הפרוספריטי והפריחה באצטדיון "קנדה" ברמת השרון דחפו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכסות את ההתמודדויות של נבחרות ישראל גם בגביע דייויס בטניס . אחד ממבצעי השידורים החשובים ביותר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי בעשור ה- 80 של המאה שעברה התקיים בימי שישי, שבת, וראשון – 13, 14, ו- 15 באמצעו של חודש מארס בשנת 1987, בעיר הצ'כוסלובקית רָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה וכלל בתוכו מסת שידורים ישירים ומוקלטים שסיקרו את הניצחון הסנסציוני והדרמטי של נבחרת ישראל בטורניר גביע דייויס 2:3 על צ'כוסלובקיה החזקה. בנבחרת ישראל שיחקו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף , ואת צ'כוסלובקיה ייצגו מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר וקָארְל נוֹבָאצֶ'ק. הניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה הוא ההישג הגדול ביותר של הטניס הישראלי מעולם במסגרת תחרויות גביע דייויס . ההתמודדות עוררה עניין ציבורי רב בארץ והייתי צריך להיערך היטב לקראתה בהתאם . הפקת השידורים נעשתה במשך כחודשיים מישראל אך להפתעתי היא לא הייתה מסובכת כלל ועיקר למרות שהיה מדובר בתחרות ספורט נגד מדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל שאין לנו עמה כלל קשרים דיפלומאטיים. בצ'כוסלובקיה כבר ביקרנו ב- 1981 (השַדָּר יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג) בעת אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. מנכ"ל רשות השידור אז היה יוסף "טומי" לפיד. עכשיו היה אורי פורת המנכ"ל שלי . מצבי היה נוח יותר אך חשוב מכך היו הקשרים הטובים שהיו לי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי נקרא "Eurovision") , לוֹ היו קשרים מקצועיים הדוקים עם OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי שצ'כוסלובקיה הייתה חברה בו ונקרא "Intervision". ללא עזרתו הישירה והפעילה של ה- EBU  וללא התערבותם האישית של הצ'כי הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שהיה נציג של רשות השידור הצ'כוסלובקית ב- OIRT, ושל גב' פְרִיצִי שְרָאם מהטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF, היה לי הרבה יותר קשה להפיק את השידורים הישירים מרָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה ולהוציאם לפועל.

הוברט וואסליק דיווח לי כי הטלוויזיה הצ'כוסלובקית חובבת הספורט תשדר את ההתמודדות בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה שלה. "אנחנו משדרים ישיר כמעט כל דבר שזז, לבטח טניס", אמר לי בגאווה. צריך להבין כי האומה הצ'כוסלובקית הצמיחה מתוכה שיאני ואלופי עולם ואלופים אולימפיים בענפי ספורט רבים. אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה הם המפורסמים שבהם. צ'כוסלובקיה הוכתרה בעברה כאלופת אירופה והעולם במשחקי הכדוריד, כדורעף, והוקי קרח. כמו כן הייתה פעמיים ב- 1934 ו- 1962 סגנית אלופת העולם בכדורגל במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962. ב- 1976 הייתה צ'כוסלובקיה אלופת אירופה בכדורגל והיה לה מה לומר גם בספורט הטניס. הטניסאי הצ'כוסלובקי המהולל יָרוֹסְלַאב דְרוֹבְּנִי (Jaroslav Drobny) היה אלוף ווימבלדון ב- 1954. יָאן קוֹדֶש (Jan Kodes) מצ'כוסלובקיה כבש את ווימבלדון ב- 1973. מאוחר יותר צמחו בצ'כוסלובקיה לגדולה הטניסאית האגדית רבת המוניטין מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה (Martina Navratilova) שהייתה תשע פעמים אלופת ווימבלדון, וגם הטניסאי המצטיין אִיבַן לֶנְדְל  (Ivan Lendl), ואחריו יָאנָה נוֹבוֹטְנָה שזכתה בתואר אלופת ווימבלדון לנשים ב- 1998.

החלטתי לשלוח לרָאדֶץ קְרָאלוֹבָה את שַדָּר הטניס שלי אוּרִי לֵוִי ולנהֵל את מלאכת ההפקה בעצמי. מבצע השידורים מרָאדֶץ' – קְרָאלוֹבָה היה זוֹל. את המו"מ על הזכות לשָדֵר את התמודדות הטניס בגביע דייויס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל ניהלתי עם חברת West Nally. הצגתי את עצמי "כנסיך רָש ועָנִי" מרשות השידור הישראלית. החברה המחזיקה בזכויות השידורים דרשה ממני תשלום של 800 (שמונה מאות) דולר בלבד. מנכ"ל רשות השידור אוּריִ פּוֹרָת, סמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צַנְגֵן, ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין עטו על המציאה והתירו לי לפעול בהתאם. בשעה שהכול היה מונח לי ביד וההפקה הייתה סגורה (גם מטעמים פוליטיים), שיתפתי את מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין במהלכיה. שניהם אישרו את השידורים הישירים בו במקום. המסמכים המקוריים הנוגעים להפקה הזאת נשמרו [1]. הביורוקרטיה ברשות השידור שעוסקת בהטסת כוח אדם למשימות שידור בחו"ל היא מסורבלת. באחד הפוסטים הקודמים הוסבר כי מנכ"ל רשות השידור שמשמש העורך הראשי שלה, והאחראי על שמירת תקציב מאוזן על פי חוק רשות השידור, הוא האיש הבלבדי שמאשר טיסות לחו"ל. המסמכים שמציגים את משימות חו"ל והטסת כוח אדם נכתבו ונשלחו על ידי למנכ"ל הרשות באמצעות מנהל הטלוויזיה. לעיתים גם באמצעות מנהל חטיבת החדשות שהיה בעצם הבוס הישיר שלי בהיררכיה הפיקודית.

טקסט מסמך :  3  במארס 1987 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין והנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה המרוחקת כ- 100  ק"מ מפראג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  3 במארס 1987. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלחתי למנהל הטלוויזיה חיים יבין והנוגע לשידורים המוקלטים והישירים של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה בתאריכים שבין 13  ל- 15 במארס 1987 (ימים שישי, שבת, וראשון). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  5 במארס 1987. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת איננו מתמהמה ומאשר מייד את טיסתו של אורי לוי לצ'כוסלובקיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי לוי לא היה צריך לעשות דבר. אשרת הכניסה לצ'כוסלובקיה המתינה לו עם בואו לווינה. פְרִיצִי שְרָאם והוּבֶּרְט וָואסְלִיק עמדו בהבטחתם. הטלוויזיה הצ'כוסלובקית עמדה בדיבורה והכינה לנו עמדת שידור מצוינת. ערוצי הלוויינים האטלנטיים של ה- Primary ו- Major 1  שחיברו את פראג לירושלים היו פתוחים. כמו גם קווי השידור ה- 4W שלנו. ניצבו לידי טכנאי תקשורת בעלי שיעור קומה כמו מיכה לויירר, יאיר שרף, וסעדיה קאראוואני כך שלא הייתי צריך לדאוג יתר על המידה. אורי לוי היה צריך רַק ליטול לידיו את המיקרופון ולשַדֵר את המשחקים.

נבחרת הטניס של צ'כוסלובקיה נחשבה לאחת הנבחרות הטובות באירופה וגם בעולם . בשורותיה שיחק אז מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר מבכירי שחקני הטניס בצמרת העולמית. הוא דורג בסבב העולמי טוב יותר בהרבה מעמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין. ביום הראשון של משחקי היחידים שישי – 13 במרס 1987 ניצח עמוס מנסדורף את מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר אחד השחקנים הטובים בעולם בעת ההיא בתוצאה 6 : 4, 6 : 2, 3 : 6 ובמערכה הרביעית 6 : 3. שלמה גליקשטיין גבר על מילאן שרייבר 2:3 במערכות בתום משחק ארוך מאוד בן כשלוש שעות וחצי . ביום שבת – 14 במרס 1987 ניצח הזוג הצ'כוסלובקי. התוצאה בתום יומיים של משחקים הייתה 2 : 1 לישראל. ביום ראשון – 15 במרס 1987 ניצח כצפוי מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר את של מה גליקשטיין בשלוש מערכות 6 : 3, 6 : 1, ו- 2:6. במשחק החמישי הביס עמוס מנסדורף את קָארְל נוֹבָאצֶ'ק 6 : 3, 4 : 6, 6 : 2, ו- 6 : 0 במערכה הרביעית. הפקדתי בידי אורי לוי זכות גדולה. הוא שִידֵר ישיר בקולו את אחת מתחרויות הטניס החשובות ביותר של ישראל בכל הזמנים ובסופה הפתעה דרמטית . ישראל ניצחה את צ'כוסלובקיה בביתה והעפילה לשלב רבע הגמר של גביע דייוויס. זה היה גם ניצחונו של מייסד ואבי הטניס המודרני בישראל אִיָאן פְרוּמַן וקפטן הנבחרת שחקן הטניס הוותיק עו"ד יוֹסִי שְטַבְּהוֹלְץ . קמה לישראל נבחרת טניס מרשימה. נדמה לי ששמותיהם של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף הציתו את דמיונם של כל חובב טניס בישראל. אך האם שַדָּר הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצית את דמיונם של הצופים בארץ. היה באוּרִי לֵוִי משהו כבוי שהקרין חוסר כריזמה טלוויזיונית ואולי כתוצאה מכך גם חוסר ביטחון, אבל הוא היה נאמן ומסור (מאוד) לתפקידו, וגם בעל ידע. בכך חיפה על חולשות אחרות שלו. ולמי מאיתנו אין חולשות.

טקסט תמונה :  12 במארס 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 35 שנים. טורניר גביע דייוויס בטניס צ'כוסלובקיה נגד ישראל. אורי לוי (ראשון מימין) עם חבורת עיתונאים ישראלית שנשלחה לסקר את מפגש גביע דייויס בטניס צ'כוסלובקיה – ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבי בטלהיים  מ- "מעריב", חגי קרן צבי מ- "ידיעות אחרונות", איש לא מזוהה, יוסי רוט צלם "ידיעות אחרונות", ויעקב מאור מ- "ידיעות אחרונות". (התמונה באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  12 במארס 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. אורי לוי שדר הטניס בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית (ראשון משמאל) יחדיו עם יעקב מאור כתב "ידיעות אחרונות" (במרכז), ואבי בטלהיים כתב "מעריב". (באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש יולי 1981 הפקדתי את מיקרופון הטניס בידיו של אורי לוי. בפעם הראשונה בחייו הפך לשַדָּר טניס בתחרות גביע דייויס במרכז הטניס ברמת השרון בין נבחרות ישראל והונגריה . הוא הגשים את חלומו . אז החלה בעצם הקריירה שלו כשדר ספורט בכלל ושדר טניס בפרט. הוא כל כך רצה לשדֵר טניס . קדמו לו בתחום הזה יורם שִמרון ונסים קיוויתי. שידורי הספורט בטלוויזיה החלו להתרחב לאין שיעור בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת בתחומים רבים. חיפשתי דרך להרחיב את מעגל השַדָּרִים והמגישים במחלקת הספורט  יורם שימרון ונסים קיוויתי תוכננו על ידי להיות גיבוי ו- Second hand של יורם ארבל בשדה הכדורגל . דן שילון שהיה כתב רשות השידור בארה"ב ושָב ב- 1981 ארצה תוכנן להשתלב בשידורי הכדורסל . נסים קיוויתי היה השַדָּר המוביל שלנו במקצועות א"ק ושחייה. דָנִי לֵבֶּנְשְטַיִין נחשב לשַדָּר ההתעמלות הטוב ביותר שלנו. חיפשתי שַדָּר טניס. מחלקת הספורט ניצבה ב- 1981 בפני אתגרי שידור ישירים רבים בהווה ובעתיד . התרחבותם הבלתי נמנעת של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ומהעולם ועמם מסת השידורים הישירים כמו מונדיאל ספרד 1982, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, אליפויות אירופה והעולם בא"ק ושחייה, אליפויות אירופה והעולם בהתעמלות, טורנירי גביע דייויס בטניס, טורניר הטניס ברמת השרון, ו- ווימבלדון, משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל, הליגה הלאומית בכדורסל , ושידור משחקיה של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, שידורי Off tube קצרים באולפן הספורט של מגוון עצום של ענפי ספורט, ומה לא – חייבה פילוסופיה וגישה שונה וחדשנית. אז גם גמלה בלִיבִּי ההחלטה להפקיד בקיץ 1981 את מיקרופון הטניס בידיו של אוּרִי לֵוִי. הבחור טרם שידר ישיר בטלוויזיה עכשיו הייתה זו שעתו הגדולה . בשנים שאלכס גלעדי שימש מנהל מחלקת הספורט (1980 – 1974) הוא דאג שאוּרִי לֵוִי אפילו לא יקריין את כתבותיו שלו עצמו בשל איכות קולו הדלה שהיה רחוק מלהיות רדיופוני. מינויו של אורי לוי לשַדָּר הטניס גרם לנסים קיוויתי ויורם שִמרון לעַוֵות את פניהם. שניהם לא אהבו את הרעיון בעיקר מפני שחשבו שהדבר נעשה על חשבונם . אורי לוי הוטל למערכה לראשונה בחייו כשַדָּר טניס בשידור ישיר, ביום שישי בצהריים – 10 ביולי 1981, בתחרות גביע דייוויס בין נבחרות ישראל והונגריה באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. נרתמתי אישית להפקת הטניס הבעייתית והמורכבת שהתנגשה עם כיסוי הטלוויזיה שלנו את משחקי המכבייה ה- 11 שהתקיימו באותו הזמן בתל אביב. הוועדה המארגנת של מפגש גביע דייוויס בראשותו של ד"ר איאן פרומן דרשה זכויות שידורים. לא הסכמתי לשלם לאיגוד הטניס אך הייתי נאות להציב במקום תשלום עבור הזכויות יותר שלטי פרסומת באצטדיון "קנדה". הייתי זקוק לאישורם של מנהל הטלוויזיה בימים ההם יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער. שניהם לא הקלו עלי את החיים. חטיבת הספורט מתחה את אמצעי השידור וההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז עד תום. מסמך הצעת הכיסוי של מפגש גביע דייוויס ישראל – הונגריה ב- 10, 11, ו- 12 ביולי 1981 שהוגש למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל הטלוויזיה טוביה סער נשמר [2].

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 4) ששלחתי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות הנוגע להפקת מפגש גביע דייויס ישראל נגד הונגריה בחודש יולי 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו עמוד מס' 2 של המסמך המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו עמוד מס' 3 של מסמך ההפקה המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו שרטוט המציג את פוטנציאל הצבת הפרסומות המסחריות בתחרות גביע דייויס ביו נבחרות ישראל והונגריה שנערכה בחודש יולי 1981 באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל חשש מתקדים היקף הפרסומות המסחריות שהיו אסורות בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לבסוף נתן את אישורו. זהו עמוד מס' 4 ואחרון של מסמך ההפקה המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוּרֵי לֵוִי נזרק למים ושידר ישיר שעות על שעות את מפגש הטניס הארוך . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ובראשם טדי פרויס מהעיתון "דבר" לא חסכו ממנו את עטם והכינו לו מארב. "עוד פטפטן לאוסף" [3], כינה את אורי לוי חסר הניסיון בעיתונו ב- 13 ביולי 1981. לפתע היה צריך הטירון להתמודד עם ביקורת טלוויזיה על תִפקודו כשדר Play by play בעֵת שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל חטיבת החדשות טוביה סער מיהר לשלוח לי פתק אזהרה ובו דברי תוכחה [4],  על הפטפטת של אורי לוי, הכנת שיעורי הבית הרשלנית שלוֹ כשַדָּר, וטרח להוסיף, "מה עם יוֹרָם שִימְרוֹן ?". השבתי מייד לבוס הישיר שלי : "…טוביה רֵד ממנו. מי זה טדי פרויס בכלל ? ואיזה חשיבות יש למִשְנָתּוֹ ? ממתי אני אמור להתחשב בביקורת עיתונאית של חובבן ? זה היה השידור הישיר הראשון בחייו של אורי לוי  . אורי לוי יישאר על כנו וימשיך להיות שַדָּר הטניס שלנו . לאורי לוי כמו כל שדר חסר ניסיון דרוּש זמן כדי לפרוח . אני מטיל את יהבי עליו – לא במקרה אלא מנימוקים מקצועיים שאני חושב שהם נכונים . בדרך כלל אני לא טועה…". אורי לוי בשל הבעת פניו הבוהה ושפמו השחור נראה לי לפעמים חסר ביטחון, מין סוג של מִסְכֵּן – Helpless. הגנתי עליו בנחרצות. לא נתתי לו לדעת כי מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער דורש ממני להחליפו.

טקסט מסמך  :  13 ביולי 1981. זוהי ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס כפי שהתפרסמה ב- "דבר" ב- 13 ביולי 1981, וכותרתו, "עוד פטפטן לאוסף". (עיתון "דבר").

טקסט מסמך : 13 ביולי 1981. מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער נבהל מהביקורת השלילית ומיהר "להתלבש" על אורי לוי מפני שמבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טדי פרויס ראה באורי לוי שדר לא יוצלח, פטפטן, לא מכין את שיעורי הבית לפני שידור ישיר .טוביה סער אימץ את ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס ורמז לי להחזיר את יורם שִמרון לכֵּס שַדָּר הטניס. סירבתי ועניתי לו : "…ממתי מבקר טלוויזיה חובבן קובע מי הוא שדר פטפטן…?". אנוכי כמנווט ומנהל ועורך שידורי הספורט שלך קובע מי מוכשר להחזיק במיקרופון ומי לאו…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום אחד שבתי למשרדי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ומצאתי על שולחני פתק תודה מאורי לוי. הוא הודה לי על כך שמיניתי אותו לשַדָּר הטניס של מפגש גביע דייויס ישראל – הונגריה. חלום חייו התגשם. הוא מצא צורך להודות לי בכתב. בפתק היה כתוב משפט קצר, "ליואש, ברור לי שלקחת על עצמך הימור לא קטן כשאִפשרת לי שידור חי מהטניס. על האמון – תודה מקרב לב. אורי". הוא היה מין אדם שדיבר עימי פעמים רבות באמצעות פתקים ומכתבים , אולי מפני שהתבייש ממני, ייתכן בגלל שהייתי מבוגר ממנו. בכך באמצעות הפתקים רצה לרחוש לי כבוד מקצועי שמעולם לא חיפשתי אותו. הבחירה בו כשַדָּר טניס הייתה רלוואנטית והוכיחה את עצמה במרוצת הזמן. לא היה ספק. אורי לוי היה כתב מסור, חרוץ, ואינטליגנטי. הוא סייע לי למַצֵב את הטניס הישראלי והבינלאומי כענף ספורט שלישי בחשיבותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי הכדורגל והכדורסל. אהבתי אותו וסמכתי עליו.

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1981. לאחר שקראתי את דבריו, זימנתי אותו למשרדי ואמרתי לו כלהלן : "אורי היית בסדר גמור בשידורים הישירים של משחקי גביע דייוויס ישראל – הונגריה. זרוק את ביקורת הטלוויזיה של טדי פרויס לפח. כל עוד ואני כאן לא יאונה לך כל רע". הוא היה פגיע בסביבה הלחוצה הזאת של המיקרופון והמסך הטלוויזיוניים ורגיש לביקורת שנמתחה עליו. כעבור ארבעה חודשים, בנובמבר 1981, מיניתי אותו למפיק משנה שלי בהפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במרוצת השנים מצאתי עוד ועוד מכתבים אישיים שלו שהונחו בהיחבא על שולחני . תוכנם אישי ולכן הם אינם מיועדים לפרסום .

טקסט תמונה : חודש יולי של 1981. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. זהו אורי לוי בתחילת הקריירה שלו כשַדָּר ספורט בחטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה צולמה על ידי במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים בקיץ 1981. אין לטעות באיש. הוא היה אחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר שהכרתי מעודי. חרוץ, מסור, ואינטליגנטי. אנשים בעת מצוקה, גם ידוענים, נוטים לפרוק את רִגשותיהם בכתב בפני המנהלים שלהם. אהבתי והערכתי את אורי לוי ובניתי עליו לפני ארבע עשרות של שנים לקראת העתיד לבוא. (תיעוד צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה נחזור לנבחרת ישראל בגביע דייויס בשנת 1987. נבחרת ישראל העפילה בעקבות הניצחון המפתיע על צ'כוסלובקיה לשלב רבע הגמר של המפעל נגד נבחרת הודו. הודו ניצחה קודם לכן את ארגנטינה 2:3 ונקבעה כנבחרת המארחת של המפגש הבינלאומי שהיה אמור להיערך במשך שלושה ימים בניו דלהי בסוף השבוע האחרון של חודש יולי 1987. עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין היו בשיאם והקרב הצפוי נגד שני טניסאי הטניס הבכירים של הודו אז וויז'אי ארמיטראז' וראמש קרישנן הוליד ציפיות וסקרנות .West Nally העלתה את מחירי זכויות השידורים לאין שיעור והתמונה הכספית השתנתה מן הקצה אל הקצה . אף על פי כן הייתי משוכנע שהמנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאפשרו לי בכל זאת להפיק את ההתמודדות המעניינת בשידורים ישירים לישראל. ההתמודדות הספורטיבית  הזאת קיבלה מייד גם צביון פוליטי מפני שלא שררו אז קשרים דיפלומאטיים בין שתי המדינות והיה ידוע שהאוריינטציה הפוליטית – מדינית של הודו נוטה לצד הערבים בסכסוך הישראלי – פלסטיני. ממשלת הודו אישרה במפתיע את כניסת נבחרת הטניס של ישראל לתחומה. זאת הייתה הפתעה מפני שהיא לא התירה זאת חמישה חודשים קודם לכן לנבחרת הטניס שולחן כדי להשתתף באליפות העולם שנערכה גם כן בניו דלהי .

ביום שישי – 22 במאי 1987 כחודשיים ימים לפני תחרות גביע דייויס בשלב רבע הגמר הודו נגד ישראל, הגשתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ולמנהל החדשות יאיר שטרן את הצעת השידורים המפורטת שלי שנחשבה בעיניי לאחד משיאי הספורט הישראלי בשנת 1987 [5] . חברת West Nally דרשה מחיר של 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים  ו- 7500 דולר תמורת שידור תקצירים יומיים. לכך היה צריך לצַרֵף את עלויות השידורים הלווייניים ה- Unilateral מניו דלהי לירושלים שעמדו בלֵב העומס הכספי של ההפקה. הבעיה הגדולה של שידורי הטלוויזיה שמשחק הטניס איננו מוגבל בזמן ולכן צריך להזמין שעות רבות מראש של שידור לווייני. זה עולה הון תועפות. תחנת הקרקע ללווייניים דָרָהדוּן – אַחְמֶד ליד ניו דלהי הייתה מקושרת לשני לווייני התקשורת ההודיים שנמצאים מעל האוקיינוס ההודי מעל קו המשווה ומשייטים בחלל בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ. לא היה לתחנה ההודית הזאת קו ראייה לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה- Major , שאליהם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה הייתה מחוברת . נדרש לבצע כאן דילוג כפול . סיגנאל השידור מדָרָהדוּן – אַחְמֶד היה אמור לעלות לאחד הלוויינים ההודיים ומשם לרדת לתחנת הקרקע ללוויינים של דרום אפריקה בפרטוריה , וּמשם לעלות שוב לאחד הלוויינים האטלנטיים ואז לרדת לתחנת עמק האלה שלנו. הטראנזיט של הסיגנאל הלווייני היה יקר. תמורת עֶשֶר הדקות נדרשנו לשלם כ- 3000 דולר. עלות תקציר יומי של חצי שעה עלה לנו 5000 דולר ועלות תקציר יומי בן שעה עמדה על 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר.

משחקי היחידים של היום הראשון במפגש נקבעו ליום שישי – 24 ביולי 1987. שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף היו אמורים להתחיל את משחקם בשמונה ושלושים בבוקר שעון ישראל. מנהלת התוכניות בטלוויזיה הלימודית – חינוכית יוהנה פרנר ז"ל הסכימה לפנות את זמן השידור שלה לטובת שידורי הטניס ולהצטרף למאמץ השידור שלי. אמרתי כבר כמה פעמים בספרי שהיא הייתה אשת טלוויזיה רצינית שלא שיחקה משחקי כבוד. היא הבינה שמפגש בינלאומי בגביע דייויס בשלב רבע הגמר בין נבחרות ישראל והודו (המתקיים בבירתה של הודו) הוא אירוע חשוב מעבר לערך הספורטיבי שלוֹ. משחקי הזוגות נקבעו לשבת – 25 ביולי, ומשחקי היחידים הנוספים ליום ראשון – 26 ביולי. ביקשתי להטיס לנְיוּ דֶלְהִי את השַדָּר אורי לוי ועמו צוות צילום פילם כדי לתעד את המפגש הספורטיבי גם מהצדדים הפוליטיים שלו. זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת לחשוף צוהר לנעשה בהודו האקזוטית שנראתה לישראליים רבים בימים ההם כחלום תיירות שלא ניתן להגשמה.

הפקת שידורי הטניס מניו דלהי הייתה אתגר, מורכבת ומסובכת מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית, וגם גם יקרה מאוד. הצעתי לבוסים שלי למַמֵן אותה באמצעות שקופיות חסות . ניתן היה לעשות זאת ללא קושי מפני שתחרות הטניס הזאת עוררה עניין רב בישראל . מנהל החדשות יאיר שטרן עמד לצידי, אבל מנהל הטלוויזיה חיים יבין, המנכ"ל אורי פורת, וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ראו בהצעה הרפתקת שידור. הם נרתעו מהעלויות והתנגדו. ההפתעה הגדולה ואולי לא בטריאומוויראט הנ"ל הייתה התנגדותו של חיים יבין למבצע השידור. חיים יבין היה איש חדשות בכל רמ"ח אבריו שהיה אמור לסייע לי לדחוף את ההפקה ולוּ בשל הסקרנות העיתונאית הטבעית הנלווית לסיקור הספורט הטלוויזיוני ממקום כה מרוחק נטול קשרים דיפלומטיים כעיר הבירה של המדינה ההודית הענקית, אך ניצב במוקד מדיני חשוב בפוליטיקה העולמית. רשות השידור הייתה שרויה אז במצב כספי טוב יותר ממניח את הדעת (הודות למדיניות הכלכלית המעניינת שנקט יוחנן צנגן במשך שנים ועכשיו נשאה פירות) אך השלישייה השלטת אִפְשֵרה לי לדווח רק שלושה תקצירים יומיים בני חצי שעה שייערכו ע"י הטלוויזיה ההודית עצמה, בעוד ה- Commentary העיתונאי של מחלקת הספורט ייעשה Off Tube מהמוניטור המוצב באולפן בירושלים . עיתונאות בלתי מתקבלת על הדעת של גוף עיתונאי ציבורי המתיימר להוביל את שידורי החדשות בארץ ואמור לכסות אירוע עַל בספורט הישראלי במדינה כמו הודו. אכזבה גדולה שלי מהטריאומוויראט ובראש וראשונה מחיים יבין שהיה עיתונאי קודם להיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית . כל העיתונים היומיים בישראל , "מעריב", ידיעות אחרונות", "חדשות", "הָאָרֶץ", "דָבָר", "ועַל המִשְמָר" שלחו את בכירי כתבי הספורט שלהם לניו דלהי לכסות את התחרות. רק גופי השידור הממלכתיים הממומנים ע"י משלם האגרה הציבורי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל", נעדרו מהאירוע בטענה שאין להם כסף. בושה וחרפה. הסיפור המַר של אי השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של המשחקים המכריעים של נבחרת ישראל בכדורגל בסתיו 1985 באוֹקְלֶנְד נגד נבחרת ניו זילנד ובמלבורן נגד אוסטרליה, חזר על עצמו.

ביקורת הטלוויזיה במוסף הספורט של העיתון "חדשות" בעריכת אָבִי רָצוֹן אודות אי התייצבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו דלהי באירוע ספורט לאומי מרכזי העניקה לקוראיו לפני תחילת תחרויות כותרת מגנה : "אורי פורת, חיים יבין, וגדעון לב- ארי אתם כבר הפסדתם להודו". [6].

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987. תגובות בעיתונות להחלטת הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית שלא לשדר את תחרות גביע דייוויס בניו דלהי בין נבחרות הודו וישראל. (באדיבות העיתון "חדשות").

"חבל מאוד שהטלוויזיה והרדיו שלנו לא יכולים לשתף אתכם בתמונה וצליל מניו דלהי . ביקור לא שכיח בהודו אפשר לכסות לא רק במישור הספורטיבי אלא גם במישורי התעניינות אחרים . אוקיינוס של עניין. גם בניו דלהי ישנם יהודים מעניינים. לא רק בברה"מ. שמעתי שהטסתם של אורי לוי ודני דבורין להודו הייתה עלולה להיות גבוהה ובשל כך נפל הנושא. לדעתי כמשלם אגרה על מנכ"ל הרשות אורי פורת היה מוטל לעשות כל מאמץ כלכלי לממן את הנסיעה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יכולה להעביר עד מחר שידורים ישירים עם שדרים ופרשנים אמריקניים מ- NBA, שידורי ווימבלדון בטניס, וגמר הגביע האנגלי, אבל שום אירוע כזה לא יכול להתחרות עם כיסוי עיתונאי אמיתי מהשטח. אורי פורת , חיים יבין , וגדעון לב- ארי כבר הפסידו בגביע דייויס להודו 5:0".

ראה "מעריב" מ- 22  ביולי 1987 . עיתונאי "מעריב" אבי מלר שנשלח ע"י עיתונו לניו דלהי לסיקור ההתמודדות בגביע דייויס הודו – ישראל , היה נסער ביותר מאי שיגורו של צוות שידור של הטלוויזיה הישראלית לניו דלהי לצורך שידורים ישירים , ונתן ביטוי לסערת רוחו בעיתונו. 

העיתונאי אָבִי מֶלֶר שנשלח לניו דלהי ע"י "מעריב" החריף את הטקסט של העיתון "חדשות" [7]. "בשביל לגלות את ההפתעה הגדולה ביותר של משחק הטניס הודו- ישראל מן הצד הישראלי לא צריך להמתין לשריקת הפתיחה . זו כבר שייכת לטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 . הטלוויזיה הממלכתית שלנו החמיצה את אחד האירועים הספורטיביים היותר יוקרתיים , יוצאי הדופן והמרתקים בתולדות הספורט הישראלי – ללא כל קשר לתוצאה הסופית של ההתמודדות . כל מה שמתרחש כאן סביב נבחרת ישראל והמשחק , הוא סיפור שמיליון מילים לא יוכלו להתחרות אצלו בתמונה נעה אחת . ואילו הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 העדיפה להישאר בבית , עכשיו רק גילינו כאן כדי לחסוך סכום מגוחך להחריד של 120 אלף דולר , זה המחיר של שידור ישיר ומלא מניו דלהי . אין לנו ספק כי במושגים של חשיבות המאורע והייחודיות שלו – הייתה כאן רשלנות טלוויזיונית ישראלית פושעת" .

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987 . דיווח בעיתונות אודות סיקור הטלוויזיה את ההתמודדות בגביע דייויס בניו דלהי הודו – ישראל. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר") .

טקסט מסמך : 25 ביולי 1987. עיתון "דבר". (באדיבות ארכיון העיתון "דבר").

סיקור משחקי הטניס בטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם , איבד אַט – אַט בין השנים 1987 ל- 1993 מערכו. חיים יבין ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1986 עד סופה של 1989. נסים משעל מונה למ"מ מנהל הטלוויזיה לפרק זמן קצר וניהל אותה שבעה חודשים מינואר 1990 ועד יולי 1990 . ביולי 1990 בחרה וועדת המכרזים שהורכבה משבעת אנשי הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור (ועוד שני עיתונאים) ביוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והטניס ספג מכה נוספת. באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור. הוא הדיח באותו קיץ של 1993 את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה והחזיר מארה"ב את יאיר שטרן שהיה כתב הרשות בוושינגטון כדי לרשת את המסולק ממנה. פתאום היה לי עם מי לדבר והטניס הישראלי שב לפרוח . במאי 1993 ניצחה נבחרת ישראל במשחק הישרדות בגביע דייויס בבית העליון בליסבון את נבחרת פורטוגל  3 : 2. בספטמבר 1993 אירחה ישראל במסגרת תחרות גביע דייויס ברמת השרון את נבחרתה של שוויץ . ההתמודדות הייתה דרמטית והעברנו את כולה בשידורים ישירים. עמוס מנסדורף וגלעד בלום הובילו את ישראל לניצחון בתוצאה 3 : 2. בתום היומיים הראשונים הובילו השחקנים השוויצריים בתוצאה 2 : 1. ביום השלישי ניצח עמוס מנסדורף את מארק רוֹסֶה בחמש מערכות והשווה ל- 2 : 2. גלעד בלום גבר במשחק המכריע והאחרון על יריבו השוויצי לָאסֶק (היה מדורג 100 מקומות מעל גלעד בלום בדירוג הבינלאומי של ATP) בשלוש מערכות חלקות 6 : 4, 6 : 1, ו- 6 : 3. ישראל העפילה לשלב הבא בבית העליון והוגרלה הפעם לשחק בבית נגד נבחרתה של צ'כיה . התחרות נגד שוויץ הייתה נקודת מפנה כפולה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הסכימו להערכתי כי ניתן לייחד מקום נרחב בהעברה ישירה של משחקי טניס רלוואנטיים בשידור הציבורי, בניגוד לקודמיהם. הם ניאותו לשלם זכויות שידורים לאיגוד הטניס עבור השידורים הישירים, דבר שלא היה עולה על הדעת בתקופתם של חיים יבין ויוסף בר-אל.

רשות השידור החליטה לשלם 17000 (שבעה עשר אלף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים של ההתמודדות ישראל נגד שוויץ, ולשלש את הסכום , 50000 (חמישים אלף) דולר, עבור זכויות השידורים הישירים של המפגש ישראל – צ'כוסלובקיה שנועד להיערך במארס 1994 (ישראל הפסידה 1:4 עמוס מנסדורף הביא את הנקודה היחידה לאחר שניצח את קָארְל נוֹבָאצֶק). ההיקף הגדול של שידורי הטניס בשידור הציבורי בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והרצון והכמיהה לחשוף את הטניסאים המצטיינים שלנו ובראשם, שלמה גליקשטיין, עמוס מנסדורף, גלעד בלום, ושחר פרקיס בלוויית ההחלטה האדיבה של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לשלם לאיגוד הטניס עבור זיכיון השידורים , הצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוב לעידן חדש. לעבר הקִדְמָה [8]. תפישת השידור העיתונאית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן הייתה הרבה יותר רחבה וגלובאלית מזאת של חיים יבין. התייצבותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בפסגת השידור הציבורי במדינת ישראל באפריל 1993 הטילה צל כבד על המנהלים הקודמים לו, בין אם היו גם הם מנהלי רשות השידור ובין אם נשאו בתפקיד מנהל הטלוויזיה.

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1993. זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאיגוד הטניס, הקובע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשלם 17000 (שבעה עשר) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של מפגש גביע דייוויס בין נבחרות ישראל ו-שווייץ ברמת השרון בספטמבר 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות . הסיבה ידועה . מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנאל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף  – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו . אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם. הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח. החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT פרחה כשהטניסאי המצטיין ביורן בורג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שלא היה חסיד שלהם ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס הבריטי רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה , מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [9].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                      10.7.1989                                                                                                  

אל : מנהל הטלוויזיה (חיים יבין) באמצעות מנהל החדשות (יאיר שטרן).

מאת : יואש אלרואי.

הנדון : רכישת זכויות השידור של ווימבלדון 1989

חיים שלום,

בתום שידורי ווימבלדון 1989 אני מבקש להעביר אליך את הדו"ח הבא.

ראשית דבר אני רוצה להודות לך על שאִפשרת (באיחור) למחלקת הספורט לשדר ישיר את הצגת הטניס הטובה בעולם – ווימבלדון 89', המהווה למעשה את אליפות העולם הבלתי רשמית. להלן המסקנות והלקחים שיש להפיק לקראת שידורי ווימבלדון 1990.

1.  הסולידריות של ה- EBU  בנוגע לאי רכישת זכויות ווימבלדון 1989 , הייתה מלכתחילה סולידריות בעירבון מוגבל , מלאכותית ועקרה מעיקרה.

2.  רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU של דנמרק, שוודיה, הולנד, אירלנד, בלגיה, פורטוגל, אוסטריה, טורקיה, אנגליה, ירדן, וישראל- רכשו את זכויות השידור של הנ"ל ואכן שידרו. לא קרה מאומה ל- EBU. כאיגוד שידור הוא לא התפרק. רשות השידור הישראלית הרוויחה שידורים ישירים של אירוע ספורט פופולארי.

3.  בגלל הסולידריות המלאכותית הקיימת ב- EBU  הגובלת לעיתים בצביעוּת (לדוגמא : ה- BBC  היא חברה בעלת משקל באיגוד השידור האירופי. אף על פי כן הרשת הציבורית הזאת שאנחנו שואפים להידמות לה, הגיעה להסכם נפרד עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון בניגוד להמלצת ה- EBU), רשות השידור הישראלית חייבת לפעול ראשית דבר לטובת עצמה , ולהשיג את ההסכמים הכספיים הנוחים לה.

4.  ההיסוסים הכספיים שלך (שאולי צודקים מבחינתך) להצטרף לחוזה עם סוכן זכויות השידורים של ווימבלדון חברת UFA הגרמנית , גרמו בסופו של דבר ללחץ בלתי נסבל עלי בעת המו"מ עם  UFA. רק היכרותי האישית וקשריי עם רולנד שפרונג מ- UFA ובאז הורנט מ- TWI, אפשרו להשאיר את מחיר זכויות השידור שלנו על 15 אֶלֶף דולר.

המו"מ הכספי על רכישת הזכויות בין רשות השידור לבין כל וועדה מארגנת של אירוע ספורט כלשהו – הוא ביזנס טהור . זה ברור לחלוטין שרצוננו לחתום על החוזה הנרחב עם חברת UFA רק בשעה שהשחקן שלנו עמוס מנסדורף העפיל לשלב שמינית הגמר , העמיד אותנו בעמדת נחותה במו"מ , והזמין לחץ גדול . אתה כמנהל טלוויזיה קורא לזה , "סחטנות" , בעוד הצד הנושא ונותן עִמנו מכנה את כוונתם , "כרצון להרוויח" . אל תצפה שירחמו עליך .

15000 (חמישה עשר אלף) דולר הם זכויות שידור מזעריות ! מזעריות אפילו לטלוויזיה הישראלית . כמנהל הטלוויזיה הישראלית היית יכול לדחות על הסף גם את הסכום המינימאלי הנ"ל. נשאלת השאלה כיצד היית מתמודד עם לחץ דעת הקהל באם עמוס מנסדורף היה גורם לסנסציה עולמית וגוֹבֵר על סטפן אדברג מבלי שתמונות הניצחון ייראו על מסך הטלוויזיה שאתה מנהל אותו ? (שער בנפשך כמה היית נדרש לשלם ל- UFA אילו ניהלת את המו"מ להצטרפות לחוזה לאחר ניצחונו  עמוס מנסדורף).

תתכונן למו"מ קשה, מורכב ומסובך עם הרבה עצבים בעתיד הקרוב עם התאחדות הכדורגל. אלכס גלעדי (נציג ההתאחדות למו"מ) מחכה לך. אנחנו ננהל מו"מ גם מכבי ת"א, איגוד הכדורסל, וגופי ספורט נוספים במדינה. לסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן מחכה תקופה לא קלה. אני מציע לך לסגור את חוזה שידורי ווימבלדון 1990 עם UFA כבר עכשיו (!)

5.  חייבת להיות קורלציה בין רכישת זכויות השידור של אירוע כלשהו לבין זמן המסך המיועד לו .(אני מבקש לציין שמשחקי ווימבלדון 1989 קיבלו חשיפה יחסית גדולה הפעם). לא כל שכן כשעוסקים בשידורי ווימבלדון בטניס ו/או ה-NBA בכדורסל.

זכויות השידור היקרות באירועי ספורט הנִקנות ע"י רשות השידור והשימוש בתקשורת לוויינים להבאתם ארצה ממדינות רחוקות, הם אקוויוולנט לאמצעים טכנולוגיים אחרים המושקעים בהפקות שונות ואחרות בטלוויזיה. בעיקרון אין טעם למשל להפעיל את ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶרֶד" על חמש או שש מצלמותיה, באירוע שזמן השידור המוקצב לוֹ עומד על חמש דקות. ניתן להשתמש באמצעי שידור זוֹל יותר לכיסוי אותו האירוע. ברכישת זכויות השידורים של ה- NBA השנה, והבאת הסיגנאל ארצה באמצעות תקשורת לוויינים מארה"ב לישראל הושקע ממון רב (!) אין טעם להערכתי לרכוש את זכויות השידור של ה- NBA, אם זמן השידור הישיר של האירוע הדרמטי ו/או התקציר החַם והטרי שלו נדחק לשוליים, ועוד אחרי תוכנית הבידור הקלוקלת אודות הנואף "בֶּנִי הִיל" רודף הנשים המזדקן והשחוּק (ואני לא אומר זאת כדי להרגיזך).

6.  שיתוף הפעולה עם יוהנה פרנר מהטלוויזיה החינוכית הצליח הרבה הודות להגיונו של יוחנן צנגן (חלוקת רווחים מחסויות) . חייבים לשפר את יחסי העבודה ושיתוף הפעולה עם הטלוויזיה החינוכית . יוהנה פרנר – מעולה !  וצריך לומר תודה גם ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית שמגלה תמיד הבנה לעיקרון שידורי הספורט הבינלאומיים ברמה הגבוהה בהם יש עניין וצפייה.

7.  אתה יכול לראות בעצמך ולהבין ממכתב זה עד כמה הסיפור של ווימבלדון 1989 היה מסובך הפעם.

אחרי שהצלחתי "להתגבר" על  ה- EBU  ו- UFA ( איגוד השידור האירופי ה- EBU סירב לפרסם מסמך Boycott order), היה צריך לתמרן ולרִיב על זמן השידור עִמך כמנהל טלוויזיה וצלילה רוֹז מנהלת תוכניות הילדים, וכן לתמרן, לבוא בדברים, להסביר ולשכנע את יוסף  בר-אל מנהל הטלוויזיה בערבית ואת יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית. שידורי ווימבלדון חוצים שלשו רשתות טלוויזיה השותפות לאותו סיגנל. כל צד מנסה לשמור על האינטרסים של עצמו. עלי זה מקשה מאוד את החיים, אך בסופו של דבר הצלחנו לבצע את המשימה.

8.  בימים שקדמו להשגת ההסכם עם UFA , נמסרה לעיתונות אינפורמציה מטעמך מאוד חלקית וגם לא מדויקת (אני יודע שעשית זאת בתום לב). גם דוברת רשות השידור מסרה לפחות פעמיים אינפורמציה לא בדוקה ומבולבלת מאוד (ראה למשל הודעת הדוברת במקומון "העיר" מיום שישי – 30 ביוני 1989). מהפּרסומים השונים בעיתונות ניתן היה לראות בבירור ששניכם – אתה והדוברת – אינם בקיאים בחומר. תסכים עמי שההודעות לעיתונות מטעם רשת הטלוויזיה שאתה מנהל חייבות להיות ראשית דבר מהימנות ! אני חושב שלאחר שש שנות שידורים ישירים מווימבלדון (1989 – 1984) ע"י הטלוויזיה הישראלית, ולאחר שנוצרה מסורת שידור מוצלחת ויפה, היית צריך לקיים מסיבת עיתונאים כדי למסור ולהעביר את אינפורמציית השידורים והשתלשלות העניינים בצורה הגיונית ומסודרת . בכך היו נמנעות הרבה אי ההבנות !

9. אני מציע לך לערוך סקרי צפייה של כל שידורי  הספורט על בסיס שיטתי- מתמשך , ולכלול בסקרים האלה גם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה. הילדים והנוער הם מרכיב חשוב בקליינטורה של שידורי הספורט שלנו מהארץ ומהעולם. לשידורי הספורט יש הרבה מאוד צופים צעירים וצעירים מאוד. עיניהם וקוֹלם במדדי סקרי הצפייה הסטטיסטיים שווה ערך לעיניהם וקולם של הוריהם. צריך לקחת את זה בחשבון. לדחוק את שידורי ה- NBA ל- 01.00  ו/או 01.30  (כשהילדים ובני הנוער וגם רוב הצופים המבוגרים כבר הלכו לישון) , ועל סמך זאת לקיים סקר צפייה ולגלות שתוצאת הצפייה של הציבור ב- NBA נמוכה, ומכאן להסיק ש- NBA  איננו מעניין – זוהי שגיאה חמורה !

10.  אני שוב מודה לך שאִפשרת לנו לשדר את הרגעים הגדולים של תחרויות ווימבלדון 1989.

עותק  :  יוחנן צנגן – סמנכ"ל כספים.

                                                                 בברכה ,

                                                                 יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 1 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 2 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום. בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל בשנים 1993- 1990. מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו. מישהו אחר עשה זאת במקומו. לא פעם סח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים). היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות. חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך . הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות . לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן ז"ל. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי : "יָעֵל חֵן דורשת ועומדת על כך שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב . תפקידו לנהל. גם יוסף בר-אל ז"ל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את ה- "יומן" הערבי, יעֵני בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפסד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל . כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לעַרֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגְזָרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת אודות הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו. היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת . הוא כמובן הכריע בעדה . חיים יבין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה . מגיש וקריין דָגוּל . זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור . הוא לא היה אויב של מחלקת הספורט אך גם לא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דן שילון בשנים 1981 – 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986. אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל. מעולם לא מִיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר. לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור ולא חזון שידור מסודרים של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט והפקענו לא מעט שעות מסך ותקציבים. אך זה היה בעיקר בזכותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת והרבה פעמים למרות חיים יבין. אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה. ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן האָהוּב ? יאיר שטרן לא השתתף בקביעת היעדים. הוא סמך עלי ועל הרוטינה המונופוליסטית והעניק לי את חתימתו . במידה רבה השתמשתי במודל כמותי ואיכותי של שידורי הספורט ברשתות הרציניות ב- EBU, אך דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית בשנים ההן התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי. בשלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שגשגו שידורי הספורט, אולם כפי שאמרתי לא בגללו אלא בשל מעורבותו האישית והמסיבית של המנכ"ל אורי פורת ותמיכתו הכלכלית של סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. מעת לעת נדחפה העיתונות הכתובה לחצר הטלוויזיה וחשפה שוב ושוב את המחלוקות. לא היו חסרות כאלה.

טקסט מסמך : 19 במארס 1987. ביקורת טלוויזיה של העיתונאי אבי רצון אודות התנהלותו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין הנוגעת לשידורי הספורט ולדיווחי הספורט לרבות התקפה אישית נכלולית עלי בין השורות "…כאן יש לנו שאלה : האם יכול להיות שמנהלי הטלוויזיה רוצים לתת יותר לספורט, אבל אין הם סומכים על אלה שאמורים לנהל את מחלקת הספורט ? סתם שאלה, אין לנו תשובה". (באדיבות העיתון "חדשות" וארכיון בית אריאלה בתל אביב ובאדיבות המו"ל עמוס שוקן).

שילוב הזרועות בין פעילות מחלקת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ וגם בעולם הגיעה לשיאים חדשים בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה. הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נרתמו בכל כוחם כמו הקולגות שלי לצלם, לערוך, להקליט, ולשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות . זאת הייתה דרך חיים . לעיתים על חשבון חיי המשפחה.  הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [10]. הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, מכתב המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, מכתב הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1989 הודח חיים יבין מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או במילים עדינות כהונתו לא הוארכה ע"י הוועד המנהל של רשות השידור. במקומו הוצב כמ"מ נסים משעל . בחודש יולי של שנת 1990 הפסיד נסים משעל את המשרה הרמה ליוסף בר-אל. יוסף בר-אל כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלוש שנים עד יולי 1993, אז הודח ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (ו/או במילים רכות יותר, כהונתו לא הוארכה). במקומו הוצב יאיר שטרן שכיהן בתפקיד עד אפריל 2000. והשאר כתוב בדברי הימים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור .

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978, טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע בַּאד גְרִינְסְפַּאן. באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין הרוקפלר פלאזה במנהאטן אצל צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons), יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC. הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim “Jimmy” Connors). צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט. במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת הרשתות הגדולות בארה"ב : NBC, CBS, ו- ABC. כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק . לא שעת צפייה נוחה. חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי שתו את קפה הבוקר שלהם . בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם. בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר. ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנאלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה. יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כריס אוורט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מרטינה נבראטילובה. כריס אוורט כמו ג'ימי קונורס הפסידה אף היא. רשת הטלוויזיה של NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בטורניר ווימבלדון 1978 . בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב. הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC, קודש הקודשים של הרשת, הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים מסוגים שונים, אוכל חם, בשרים וגבינות , שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה, ולידם צלחות וסכו"ם. משני צדדיו של שולחן האוכל רחב הממדים הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילון שחור שלא ניתן לפספס אותם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם. וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות. טאבו. מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן, ממש חסם בגופו במשך שנים, הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות. הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים, העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה.

רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה , שתייה קלה , וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו המתמשכים מעבר לחצות . זה לא היה כל כך נורא. חטיבת הספורט בפיקודי הפכה את האירוח הזה למסורת. ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן. מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי. מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה. התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר . צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן – שלנטיוּת : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם, יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים", והוסיף, "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת . זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו . אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם . עובדי NBC שנהנים מעת לעת לתנאי אירוח בעת עבודתם תמיד יעריכו זאת" .

טקסט מסמך : 27  בדצמבר 1993 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאיגוד הטניס המביע את נכונותה של רשות השידור לשלם 000 50 (חמישים אלף) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של תחרות גביע דייויס בין נבחרות ישראל וצ'כיה , האמורה להתקיים במארס 1994 במרכז הטניס ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין . מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנהג בקרתנות ללא שום הצדקה. ברור שהוא היה צר אופקים ופרובינציאלי בתחום הבינלאומי הקונקרטי הזה . נעול בדל"ת אמותיו. זה היה מגוחך מפני שהוא לא נימק אז את הקטנוניות הזאת והשתמש בכוחו כמנהל עַל. חיים יבין מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף עשור ה- 80 של המאה שעברה, סירב להבין ו/או לא רצה להבין את הכישרון והיכולת הטכנולוגית והעיתונאית של רשת שידור שבראשה הוא ניצב . סיקור התמודדות הטניס הייתה משימת שידור עיתונאית חשובה מעבר להתמודדות הספורטיבית וגם יקרה, אך כזאת שניתן היה לממן את מרבית עלותה באמצעות שקופיות חסות של כל מיני חברות מסחריות וגם של הטוֹטוֹ. חיים יבין אִכְזֵב אותי לחלוטין. הרי הוא היה עיתונאי שהבין כי לא מדובר בהתמודדות נגד מדינות לוכסמבורג ו/או ליכטנשטיין. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לעומת חיים יבין היה גלובאלי ומצויד ראייה עיתונאית אוניברסאלית. הרי גם הוא היה יכול קרתני ולומר לי את המילה "לא". מוטי קירשנבאום חשב כמוני (וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU) שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב והפופולרי בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביולי 1993 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בא תחתיו, ניתן האות. השמש שוב זרחה ו-אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן, ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אַלֶכְּס גִלְעָדִי שסייע למוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על.

קנינו את זכויות השידורים הבלעדיות של ווימבלדון, טורניר הטניס החשוב בעולם, שוב לשלוש שנים רצופות 1996, 1997, ו- 1998 מ- Jan Menneken האחראי על מכירות זכויות השידורים של משחקי הטניס בחברת התיווך UFA הגרמנית שמקום מושבה בהמבורג . מן ההיבט הזה של שידורי ווימבלדון בטניס היה מוטי קירשנבאום ממשיך דרכו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנות השמונים . מוטי קירשנבאום היה איש עסקים מחושב . מהיר כהרגלו סגר במסעדת "טורקיז" את עסקת השידור בתוך שעה של ארוחה. כשקינחנו בכפיות מדודות ובזהירות את המנות האחרונות ה- "Deserts" המתוקים עתירי הקלוריות , החלטנו כבר לשָלֵם ל- UFA סכום של 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר לעונת 1996, ותוספת של רבבת דולרים בכל שנת שידורים נוספת. 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר ב- 1997, ו- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר ב- 1998 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מחלקת הספורט אִפשר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון ולהיפטר מקיללת ה- Off tube. זה היה פיצוי ראוי למהימנות ואמינות השידור וגַם קומפנסציה מוסרית כלפי השַדָּר הטניס אוּרִי לֵוִי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים . לאחר שפרש מוטי קירשנבאום מרשות השידור ב- 1998 נמוג גם חוזה שידורי הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון. עם הסתלקותו של מוטי קירשנבאום מרשות השידור אבד לי חלק מאושרי.

שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים. אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית. צריך להבין שהשידורים הישירים מווימבלדון התנהלו במשך שנים ארוכות על סיגנל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית, הטלוויזיה בשפה העַרבית, והטלוויזיה החינוכית. הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים, יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, וויתורים וקטיעות – ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות. השידורים הישירים שודרו בהמשכים וחדרו לפעמים ללֵב ה- Prime Time. זאת הייתה אכזבה מרה. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יָאִיר שְטֶרְן. נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד עלי ועל מערכת ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד ולא לאחריות האישית שלי כעורך ומפיק ראשי – בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק ולשדר אותם . תיעבתי את ערוץ 5 בכבלים אבל היה זה דווקא הוא שגאל אותי מייסוריי ההם.

סיכום קצרצר.

השאלה הגדולה שנותרה ללא מענה בתום כתיבת שלושת הפוסטים המפורטים האלה מס' 55 + 56 + 57, האם ד"ר איאן פרומן יצר במשך פעילותו הארוכה והברוכה לאורך שנות דור (שימש גם יו"ר איגוד הטניס בשנים 2004 – 2000) שושלת טניס שמורכבת מחוליות בל יינתקו ? האם הרכיב מורשת בלתי מחיקה ? הרי מדובר במדינה קטנטונת מעוטת כישרונות ספורטיביים בדרך כלל. אני משאיר לכמה שניות את התשובה פתוחה. ארה"ב ואוסטרליה מוכרות כמעצמות טניס מקדמת דנה. בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 הן הוכיחו את כישרונן ויכולתן העצומים . במשך 28 שנים רצופות בין 1946 ל- 1973 הן היו שתי הנבחרות הלאומיות היחידות שזכו לסירוגין בגביע דייוויס. ההצלחה הפנטסטית הזאת מעידה על תשתית, עומק, ומסורת של שחקנים כישרוניים ומאמנים מסורים וידענים. לא ניתן לקיים פס ייצור ספורטיבי שמניב אלופים כה רבים ללא מסה של משתתפים פעילים הטניס האוסטרלי והאמריקני אחרי מלחמת העולם ה- 2 הפך מודל לחיקוי. אט אט חדרו לצמרת מפעל "גביע דייוויס" גם נבחרות הטניס של איטליה, מכסיקו, ספרד, הודו, רומניה, מערב גרמניה, דרום אפריקה, צ'כוסלובקיה, ושוודיה. מעצמות הטניס הקלאסיות הפכו לפתע לפגיעות ולעיתים נעלמו ממפת התחרויות. למשחק הגמר על גביע דייוויס של שנת 1974 העפילו נבחרת דרום אפריקה והודו (הודו לא התייצבה לתחרות נגד מדינת האפרטהייד והוכרזה כמפסידה). במשחק הגמר על גביע דייוויס של 1975 ניצחה שוודיה את צ'כוסלובקיה 2:3. במשחק הגמר של גביע דייוויס ב- 1976 הביסה איטליה את מכסיקו 1:4. מפני שהטניס הפך להמוני וגלובאלי כל כך, ולמשחק של חוגים רחבים וגם של בני עניים בעולם כולו, קמו לארה"ב ואוסטרליה יריבים פוטנציאליים בקרבות היחידים וגם מפגשים בתחרות הזוגות.

תשובתי לשאלה שנשאלה לעֵיל היא כי מורשת הטניס שהניח ד"ר איאן פרומן ב- 1977 – שְבִירָה (!) שְבִירָה לחלוטין (!!) הטניס הישראלי חסר מטבעו כישרונות טבעיים רבים ולכן משולל עומק. זמנו קצוב. לא ניתן לבנות את עתידו לאורך זמן על דודי סלע, אמיר וויינטרוב, והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הניצחון האחרון על יפן היה בבחינת נֵס. נכון שנִסִים הם חלק מהספורט, אולם להאמין בנִסִים וגם לסמוך עליהם זה כבר יותר מידי.

סוף הפוסט מס' 954. הועלה לאוויר בשבת – 30 בינואר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.