פוסט מס' 1064. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1064. יש מעט מאוד עיתונאים ושדרני טלוויזיה בתעשיית התקשורת במדינת ישראל שהם יישרי דרך, אנשי אֶמֶת, איכותיים, אָמִינִים ו-מְהֵימָנִים לחלוטין ב- % 100 (לא ב- % 99.9 אלא ב- % 100), הם חסרי פניות, לא מנהלים חשבונות על המסך, אינם מעגלים פינות, אָמִיצֵי לֵב, והם בעלי מוּסָר אֱנוֹשִי ב-רוּם גבוה, וגם מוכשרים מאוד בעשייה העיתונאית שלהם בהעברת מידע לציבור ומיומנים בחדות כתיבתם ו-ניתוח אמירתם. אֶשְנֶה ואוֹמַר שוּב : הם ניחנו ביושרה עיתונאית – טלוויזיונית מוחלטת (!). אנוכי מאמין להם apriori, בוטח בהם, נותן אמון לכל אות אינפורמציה ולכל מילת מידע שהם מעבירים ומוסרים לציבור הצופים שלהם. על החבורה המצומצמת הזאת שמורכבת מ-מתי מעט נמנים גם השלושה האלה שומרי הָסַף : אמנון אברמוביץ' + רביב דרוקר + גיא פלג. אנוכי מרגיש חייב ו-מוכרח להוסיף ולומר את הטקסט הזה : אני מעריך ומעריץ את שלושתם. יבורכו שלושת האישים האלה שמישהו בערוץ 12 קיבץ אותם ואת כישרונם תחת מטרייה משותפת אחת (!). וגם ארבעת האישים האלה שניצבו עמי ולצדי בחטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא במשך שנים ארוכות מאוד כמעט אין סופיות בחזית הקדמית ההיא של שידורי הטלוויזיה הישירים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם הגדול סביב הגלובוס, נסים קיוויתי, שָשִי אפרתי, ו-דני לבנשטיין יבד"ל, ומאיר איינשטיין ז"ל. אנשים נאמנים כאלה הִינַם בעלי לא רק מטען ו-ידע מקצועי בתחום, שצועדים לידך ו-עִימְךָ בדרך מפותלת, עקלקלה, ורצופה מַהֲמוּרוֹת – אלא הם בראש ובראשונה עיתונאים, שדרנים, מוסרי אינפורמציית אֶמֶת, ו-אנשי טלוויזיה כֵּנִים ו-יישרי דרך. לכן אומר אודותיהם את הטקסט הזה, כלהלן : אין תחליף ולא היה תחליף לאישיותם ופועלם הטלוויזיוני ההוא. לא בחיֵי היום-יום ולא בחיֵי ובהווי תעשיית הטלוויזיה המורכבים והמסובכים ארוכי הימים ו-השנים מכל היבט טכנולוגי ואֱנוֹשִי- באשר הֵם (!). חלפו שנים רבות מאז נפרדו דרכינו (ב-2002), אולם הם האנשים האלה נותרו עבורי תמיד גם ביום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1064, בלתי נשכחים (!). פוסט מס' 1064. הועלה לאוויר ביום ראשון – 6 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : שנת 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 22 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההיא בשנים 2000 – 1998 מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור ו-ממני, בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. מכתב ההערכה האישי שלו ההוא ששלח אליי בימים ההם – נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. חלפו שנים רבות מאז נפגשתי לראשונה עם מנכ"ל רשות השידור ההוא מר גיל סמסונוב. היה מדובר ב-איש רציני בעל יכולות, אדם מוכשר ו-יישר דרך, איש חכם בעל אישיות נבונה ו-כנה, מנהיג, ו- מי ששימש בשעתו בשנים ההן 2000 – 1998 בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. רחשתי לו הערכה רבה (!).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

עובדות ו-תזכורות היסטוריות מַרוֹת. העולם החופשי והדמוקרטי ניצב מנגד לא פעם ולא פעמיים בעבר, בעת משברים צבאיים בינלאומיים ומלחמות עולם עד שנפגע קשות בעצמו. רק אז ובאִיחוּר זמנים רָב אותו העולם החופשי והדמוקרטי נזכר להתערב, לסייע, ולהילחם כדי להכריע את האויב המיליטריסטי ה-מְנוּבָז ו-הָאַכְזָר, ושילם מחירים גבוהים מאין כמותם בשל הססנותו.  

1. העולם החופשי עמד מנגד ולא התערב בשעה שאדולף היטלר הפיהרר של גרמניה הנאצית תקף את ופלש ל-פולין ב-1 בספטמבר 1939 בכל כוחו הצבאי היבשתי והאווירי בתחילת מלחמת העולם ה-2. בתוך חמישה שבועות כבש הוורמאכט הגרמני באכזריות נוראית צבאית והרסנית, את כל פולין. וורשה בירת פולין וערים פולניות נוספות ממש נמחקו מהמפה, וכ-2.500000 (שני מיליון וחצי) אזרחים פולניים תינוקות, ילדים קטנים, נערים, חיילים, סבים וסבתות, ואוכלוסייה מבוגרת נמחו מעל פני האדמה.

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. ראשיתה של מלחמת העולם ה- 2. עֵדוּת טראגית, עצובה, ומרה. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות המאסיביות והקשות על ערים אזרחיות בפולין מתועד יושב גלמוד, בודד, ומהורהר ע"י צלם אנונימי בתוך ההריסות הנוראיות של עיר הבירה ווארשה. ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך חמישה – שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נהרסו ונמחקו כלא היו. כ- 2.500000 (שני מיליון וחצי) אזרחים וחיילים פולניים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף). (התמונה בסיוע ובאדיבות הסוכנויות).

2. ארה"ב בראשות נשיאה פרנקלין דילאנו רוזוולט לא התערבה ולא נטלה חלק במשך שנתיים ורבע במלחמת העולם ה-2 (פרצה כאמור ב-1 בספטמבר 1939) עד 7 בדצמבר 1941, היום בו תקף צבא יפן בראשות חיל האוויר שלו את בסיסי צבא ארה"ב "פרל הארבור" ב-האוואי. רק אז היא ונשיאה פ. ד. רוזוולט נזכרו להצטרף לכוחות הברית כדי להכריע את מלחמת העולם ה-2.

3. העולם החופשי עמד מנגד ולא התערב כשברה"מ תקפה ופלשה בנובמבר 1956 ל-הונגריה,  ולא התערב.

4. העולם החופשי עמד מנגד ולא התערב בשעה שברה"מ תקפה ופלשה לצ'כוסלובקיה ב- 1968.

5. העולם החופשי עומד שוב מנגד בשעה שהצבא האדום של רוסיה בראשות וולדימיר פוטין תוקף, פולש, וכובש את אוקראינה מאז סופו של חודש פברואר 2022 ועושה בה כבר 11 ימים כבתוך שלו. העולם החופשי מנסה להטיל עיצומים על רוסיה ומחלק קומפלימנטים לאוקראינה אולם איננו נזעק לסייע ולעזור לאוקראינה המותקפת באמצעים צבאיים. כך סיכם קהלת בן דוד מלך בירושלים את המצב הקוסמו פוליטי בימים ההם, ואמר כלהלן : "מה שהיה הוא שיהיה…ומה שנעשה הוא שייעשה…ואין כל חדש תחת השמש…". הוא צדק.

פוסט מס' 1064 נחקר ונכתב גם בהשראת קֹהֶלֶת בן דוד מלך ירושלים ובהשראת ספרה המפורסם ורב המוניטין של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". פוסט מס' 1064. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב-6 במארס 2022, ו-נועד לאנשים חושבים.

לאחרונה עיינתי וקראת שוב בספר התנ"כי המעניין "קֹהֶלֶת" ובמשנתו הפילוסופית אודות הרוטינה הפסימית האלוהית, שמנוסחת ב- 13 מילים,"מַה שֶּהָיָה הוּא שֶּיִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש", כפי שהיא מתפרסמת בפרק א' של הספר. (הערה שלי : המסורת מייחסת את "קהלת" לשלמה המלך). בד בבד קראתי שוב את ספרה המרתק של העיתונאית והסופרת היהודייה – אמריקנית ברברה טוכמן (Barbara Tuchman, נולדה ב- 1912 ומתה ב- 1989), הקרוי, "מִצְעַד הַאִיוֶולֶת" (The March of Folly).

טקסט מסמך : זהו פרק א' בספר התנ"כי המעניין מאוד "קֹהֶלֶת" העוסק במשנתו הפילוסופית של קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּיְרוּשָלָיִם אודות הרוטינה הפסימית האלוהית, שמנוסחת בתמצות ובחיסכון ומסוכמת בפסוק 9 ב- 13 המילים האלה :  "מַה שֶּהָיָה הוּא שֶּיִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש". ומה תאמרו אודות ניסוחיו של קהלת בפסוקים מס' 14 ו-15 : "רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִים שֶנַעֲשוּ תַּחַת הַשֶּמֶש וְהִנֵּה הַכּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. מְעֻוָת לא יוּכַל לִתְּקֹן וְחֶסְרוֹן לא יוּכַל לְהִמָּנוֹת".הערה שלי : המסורת מייחסת את "קֹהֶלֶת" לשלמה המלך בנו של דוד המלך ואשתו בת שבע, מלך שנחשב ע"י המומחים וההיסטוריונים ל- איש חכם ומבריק משכמו ומעלה, מי שניהל בהצלחה חברתית ובשגשוג וכלכלי את מלכותו בארץ ישראל, ובנוסף היו לו גם 1000 (אֶלָף) נשים.

טקסט תמונה : זוהי הסופרת והעיתונאית היהודייה – אמריקנית ברברה טוכמן (1989 – 1912) רבת המוניטין שכתבה את  הספר התיעודי המצוין ורב הערך, הקרוי,"מִצְעַד הַאִיוֶולֶת" (The March of Folly). על כל אזרח חושב והגון מוטלת החובה לקרוא את הספר המדובר הנ"ל. 

פוסט מס' 1064. יש מעט מאוד עיתונאי ושדרני טלוויזיה בתעשיית התקשורת במדינת ישראל שהם יישרי דרך, אנשי אֶמֶת, אָמִינִים ו-מְהֵימָנִים לחלוטין ב- % 100, חסרי פניות, אינם מעגלים פינות, אָמִיצֵי לֵב, והם בעלי מוּסָר אֱנוֹשִי ב-רוּם גבוה, וגם מוכשרים מאוד. אֶשְנֶה ואוֹמַר שוּב : הם נחנו ביושרה עיתונאית – טלוויזיונית מוחלטת (!). אנוכי מאמין להם apriori, בוטח בהם, נותן אמון לכל אות אינפורמציה ולכל מילת מידע שהם מעבירים ומוסרים לציבור הצופים שלהם. על החבורה המצומצמת הזאת שמורכבת מ-מתי מעט נמנים גם השלושה האלה שומרי הסף : אמנון אברמוביץ' + רביב דרוקר + גיא פלג. אנוכי מוכרח להוסיף ולומר את הטקסט הזה : אנוכי מעריך ומעריץ את שלושתם. יבורכו שלושת האישים האלה (!). לאנשים כאלה אין תחליף. פוסט מס' 1064. הועלה לאוויר ביום ראשון – 6 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

אשנה ואומר : רביב דרוקר שידר ביום שלישי ההוא של 21 בדצמבר 2021 במהדורת "המקור" שלו בערוץ 13 את החלק הראשון של סרט תחקיר תיעודי מדהים, מסקרן, ומרתק בן כ- 50 דקות אודות רומן חשאי שניהל ראש המוסד לשעבר יוסי כהן עם דיילת אוויר (נְשוּאָה) שעובדת בחברת "אל-על". התיעוד של רביב  דרוקר וסיפורו של הבעל הנבגד מר גיא שִיקֶר ב- "המקור" נוטפים חלומות סקס רטובים, מסעירים, ו-מטריפים. מן המפורסמות הוא כי דרכם של רומנים אסורים ואהבות נסתרות שאינן מותרות משבשות ו-מבלבלות בדרך כלל את ניווט דרכם של שני האוהבים החמים והלוהטים. האם הרומן שניהל ראש המוסד עם דיילת אוויר (נשואה) של חברת "אל-על" מחוץ למסגרת הנישואים, שיבש את שיקול דעתו של ראש המוסד המוכשר והמוצלח לשעבר יוסי כהן, כפי שנראה והשתמע בתוכנית התיעודית הטלוויזיונית "הַמָקוֹר" ש-שודרה ביום שלישי ההוא ב-21 בדצמבר 2021 בערוץ 13 בהובלת עיתונאי העַל, רביב דרוקר. מסמך "הַמָקוֹר" של רביב דרוקר נסמך גם על עדותו המצולמת והמוקלטת והמפורטת של הבעל הנבגד מר גיא שִיקֶר בפנים גלויות מול המצלמה (גיא שִיקֶר הוא איש נבון בעל תפקיד בכיר בחברת ההשקעות "פסגות") בתוכנית המדוברת, "המָקוֹר". רביב דרוקר חושף מסמך מסקרן ו-מרתק בו הוא מספר לצופי ערוץ 13 סיפור רומנטי מדהים אודות ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, סיפור שנראה ונשמע כ-לא ייאמן, עד שרואים את האמת על מסך הטלוויזיה של ערוץ 13. ואז הבלתי ייאמן הופך ל-אֶמֶת מוחלטת ומתועדת (!). לא ייאמן. התיעוד של עיתונאי העַל הטלוויזיוני רביב דרוקר מציגים וחושפים את ראש המוסד לשעבר יוסי כהן כמי שמכתים את עצמו, את מקצועו, ואת מקצועיותו ומומחיותו בתחום המודיעין בכתמים שחורים משחור במו ידיו, זרועותיו, ובמו שכלו והגיונו. מדובר בסיפור מַר שאין עליו סליחה.

כך פתח עיתונאי העַל רביב דרוקר את דבריו בשידור ישיר לציבור ב-21 בדצמבר 2021 בטרם העלה לאוויר של ערוץ 13 את עלילת הרומן החשאי של ראש נוסד לשעבר יוסי כהן, וזה נוסח דבריו. להלן הציטוט :

"…ערב טוב לכם, בתקשורת הישראלית לא נהוג לפרסם רומן מחוץ לנישואים. כששמענו על הרומן של ראש המוסד יוסי כהן עם דיילת של "אל-על", הנחנו שזה נופל תחת אותה קטגוריה. מעניין, רכילותי, אבל לא לפרסום. כל זה עד שפגשנו את גָיְא שִיקֶר איש "שוּק הַהוֹן" מרמת השרון. האמת, בפעם הראשונה ששמעתי את הסיפור הגבתי אליו כמעט באדישות מסיבה אחת פשוטה. הייתי בטוח שהאיש הוֹזֶה. אין סיכוי שיוסי כהן ראש המוסד יתנהג כך. אין מצב שזה מה שראש המוסד סיפר לגָיְא שִיקֶר. לא יכול להיות שיהיו דברים כאלה והקלטות כאלה. למרבה התדהמה גָיְא שִיקֶר ששתק כמעט שנתיים, מְגוּבֶּה באין סוף ראיות שהפכו את רומן האהבה של ראש המוסד לאישה נשואה שאיננה שלו, לדבר כמעט הָזוּי, אפילו מסוכן. הנה הכתבה (!)…".

במהלך הקרנת "המָקור" בערוץ 13 ב- 21 בדצמבר 2021 שדן ברומן החשאי של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן עם דיילת אוויר של חברת "אל-על" אשתו של גיא שיקר, מעיד גיא שִיקֶר הבעל הנבגד בפני רביב דרוקר עוד, ועוד, ועוד ואומר, מוסיף, ומאשים בין השאר, כלהלן : "…זה מאוד לא מקובל שראש המוסד ישדך בחורות למאבטחים שלו…". במהלך הקרנת "המָקוֹר" מסופר כי ראש המוסד יוסי כהן אומר לדיילת האוויר רעייתו של גיא שיקר ואם ילדיו, "…מקווה שעברה עלייך טיסה נעימה…חיבוק ממני…". במהלך הקרנת "המָקוֹר" אומרת הדיילת המחוזרת לבעלה גיא שִיקֶר, כלהלן : "…אני לא יודעת מה לעשות…הוא סבאל'ה נחמד…אבל זה מתחיל להיות מהבוקר עד הערב…". בסופו של דבר דיילת האוויר גב' שיקר נפלה ו-נכנעה לחיזוריו של ראש המוסד לשעבר ההוא יוסי כהן.  

הדיילת ההיא ובעלה גיא שִיקֵר גרושים היום. ביום שלישי ההוא של 28 בדצמבר 2021 שודר בערוץ 13 החלק השני אודות עלילות ה-אבאהבים של יוסי כהן עם דיילת האוויר אשתו של גיא שיקר. את תוכנית "המָקוֹר" המשודרת בערוץ 13 מגיש רביב דרוקר. העורך הוא עידו תמרי, המפיק הוא ליאור דניאלי, והבימאי הוא רפי אבולעפיה.

טקסט תמונה (1) : רביב דרוקר (מימין, יש מעטים כמותו וברמתו בארץ שלנו) עיתונאי ושדרן עַל של ערוץ הטלוויזיה מס' 13 מפרסם ב- "המקור" את הכתבה התיעודית המסקרנת והמרתקת שלו שמעוררת אין סוף תמיהות, פליאות, וזקיפת גבה אודות הרומן החשאי של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, ואשר קרויה, "הרומן החשאי של ראש המוסד לשעבר". (באדיבות ערוץ 13). 

טקסט תמונה (2) : רביב דרוקר (משמאל) עיתונאי ושדרן העל של ערוץ הטלוויזיה מס' 13 מפרסם ב- "המקור" את הכתבה התיעודית המסקרנת והמרתקת שלו שמעוררת אין סוף תמיהות, פליאות, וזקיפת גבה אודות הרומן החשאי של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן (ובמקביל גם אודות מקצועיותו המודיעינית שמְלֻוָוה בלא מעט סימני שאלה), ואשר קרויה, "הרומן החשאי של ראש המוסד לשעבר". (באדיבות ערוץ 13). 

עולמנו רווי ב-אין סוף רומנים נסתרים ומוּצָף לעַד ב-אהבות אסורות. אולם כשמדובר באנשים מפורסמים בעלי סמכות ציבורית הניצבים בעמדות רוויות כוח, אזי אירועי ה-אבאהבים הרומנטיים האלה מקבלים משמעויות אחרות לחלוטין ושונות לגמרי. פרשת ה-אהבהבים המפורסמת ביותר בהיסטוריה היא פרי דיווחו המפורט לפרטי פרטים של הסופר התנ"כי אודות הרומן האסור בין דָוִד המלך לבין אישה נאה ויפה בשם בת שבע (בִּתּוֹ של אליעם מי שהיה אחד מאנשי הביטחון הבכירים שהקיפו באורח קבע בטבעת הדוקה את דוד נמלך ושמרו ואִבְטֵחוּ את חייו) אשר הייתה נשואה לאוּרִיָה החתי אחד הגנרלים הידועים, הנאמנים, והאמיצים ביותר בצבאו של דוד המלך. ראה את הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"א. הרומן האסור הזה בו שוכב דוד המלך עם בת שבע אשתו של אחד המפקדים הצבאיים המזהירים שלו אוריה החתי בשדות הקרב ו-אחד מפַּקוּדָיו האמיצים והנאמנים לו ביותר השוהה רחוק מביתו בירושלים בעת מלחמה הקשה ההיא נגד האויב העמוני, חושף את התנהגותו המְנוּבֶזֶת של דוד המלך. בת שבע מספרת לדוד המלך כי נכנסה להיריון ממנו, ואז הוא דוד המלך באמצעות תרגיל מלכותי מחושב אולם מלוכלך, מטונף, שפל, ו-מנובז כפי שמסופר ע"י הסופר התנ"כי בספר שמואל ב' פרק י"א מורה לרמטכ"ל צבאו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה לשלוח את המפקד האמיץ והנאמן אוּרִיָה החִתִּי אל מול פני המלחמה החזקה נגד בני עמון כדי שייהרג ׁ(והוא אומנם נהרג במלחמה ההיא נגד האויב העמוני), וזאת כאמור לאחר שבת שבע סיפרה לו לדוד המלך כי היא הרה ממנו. לאחר שבעלה אוריה החתי נהרג בחזית המלחמה הקשה ההיא נגד האויב העמוני, נישאה בת שבע לדוד המלך ונולד להם בן שהם קראו לו שלמה. ברבות הימים התברר כי שלמה הוא נער חכם מאוד ברמה של גאון (!). שלמה בנו של דוד המלך הפך מאוחר יותר למֶלֶךְ מוכשר בעצמו והיה כמו אביו דוד אחד המלכים הנאצלים, הנשגבים, החכמים, והחשובים ביותר בתולדות ההיסטוריה היהודית התנ"כית של ארץ ישראל ההיא לפני כ- 3000 שנים בתחומי המדינאות, הביטחון, הכלכלה, והחברה. יש אומרים כי שלמה המלך היה האדם החכם ביותר, המלך המוכשר ביותר, וה-ביצועיסט המצליח והמשגשג ביותר בתולדות העם היהודי בתקופה התנ"כית ההיא.

החלטתו ו-מעשהו המנובז, השָפֵל, והמתוכנן היטב מראש של דוד המלך לאחר שהתברר כי בת שבע ששכבה עמו והרתה לו, להציב את בעלה הגנרל הגיבור והנאמן אוּרִיָה הָחִתִּי יחד עם חייליו (על פי פקודה מפורשת שפקד דוד המלך על רמטכ"ל צבאו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה) מול פני המלחמה החזקה בחזית הקדמית ביותר נגד האויב העמוני בתקווה שייהרג – צלח (!). אוּרִיָה הָחִתִּי הגנרל הצבאי האמיץ והנאמן לדָוִד הָמֶלֶךְ נהרג בקרב המפורסם ההוא נגד האויב העמוני ו-פשעו המנובז של דוד המלך לא התגלה לעם. בתום ימי האבל על מות בעלה אוּרִיָה הָחִתִּי, חברה בת שבע לדוד המלך והפכה לאשתו. אף על פי שדוד המלך עשה הכל כדי לשמור את מעשהו המנובז כלפי אחד המפקדים המוכשרים של צבאו, אוּרִיָה הָחִתִּי כ- סוֹד צבאי שָמוּר ביותר, הרי ש-מעשה הפשע נגלה ל-נתן הנביא כפי שמסופר בפרוטרוט ב- ספר שמואל ב' פרק י"ב. נתן הנביא לא שתק והוקיע את מעשה הפשע המנובז של דוד המלך, וכה אמר לו את הטקסט החריף, המר, הקשה, וההיסטורי הזה בפניו, כמסופר ב-ספר שמואל ב' פרק י"ב פסוקים 9 ו-10, כלהלן : "…מַדוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשוֹת הָרַע בעֵינָיו…? אֶת אוּרִיָה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, ואת אִשְתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לאִישָּה, ואוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן…ועַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, ותִּיקַּח אֶת אֵֹשֶת אוּרִיָה הַחִתִּי להְיוֹת לְךָ לְאִיֹשָּה…". ובכן, בעת המודרנית הזאת של עלילה המדוברת הזאת אודות הרומן הבזוי, העקום, והנסתר שנרקם בין איש רב כוח בשם יוסי כהן ראש המוסד לשעבר שניצב בשנים 2021 – 2016 בקדמת החזית הביטחונית של מדינת ישראל לבין דיילת האוויר של "אל-על" גב' שִיקֶר אשתו של גָיְא שִיקֶר, מאחורי גבו של בעלה גָיְא שִיקֶר, לא קם נתן הנביא של העת החדשה לומר את דברו ולספר לאומה אודות הרומן הבזוי. נותר רק רביב דרוקר איש ערוץ 13 מי ש-תיעד וסיפר את קורות העלילה המרה הנ"ל לצופי ערוץ הטלוויזיה שלו כפי שעשה זאת לפני כ-3000 שנים הסופר התנ"כי מש- נתן פרסום לְאוּמִי לרוֹמָן המנובז שניהל דוד המלך עם בת שבע רעייתו של הגנרל אוּרִיָה הַחִתִּי האמיץ והנאמן שנלחם באותה השעה הרחק מביתו בירושלים עם צבא דוד המלך בראשות הרמטכ"ל יואב בו צרויה למען עם ישראל, במלחמה הקשה ההיא נגד האויב העמוני.

תיאור קצרצר שלי אודות האירועים המלכותיים (לרבות פרשת האהבהבים הנִקְלֵית והנסתרת של דוד המלך עם בת שבע ("והָאִישָּה טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ככתוב בשפה התנ"כית הייחודית, המיוחדת, והנפלאה בספר שמואל ב' פרק י"א) רעייתו של המפקד הצבאי האמיץ והנאמן אוּרִיָה הַחִתִּי בצבא דוד המלך שנלחם באותה השעה הרחק מירושלים בשורות צבא ישראל בפיקודו של הרמטכ"ל יואב בן צרויה למען דוד המלך נגד האויב העמוני), פלוס תיאור הנסיבות שהביאו למרד האזרחי – צבאי שניהל אבשלום בנו יפה התואר של דוד המלך נגד אביו "וכ-אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל מכף רגלו ועד קודקדו, לא היה בו מוּם", ככתוב בשפה התנ"כית בספר שמואל ב' פרק י"ד) פלוס הקשרים הפוליטיים והמשפחתיים, וקרבת הדם במשפחת המלוכה של דוד המלך, כפי שהם מסופרים בפרוטרוט שחור על גבי לבן בספר התנ"כי שמואל ב' בשמונת הפרקים י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, ו- י"ח, כלהלן :

קרבת דם משפחתית (1) : צְרוּיָה אמו של יוֹאָב רמטכ"ל צבא ישראל הייתה אחותו של דוד המלך. אם כך דוד המלך היה דודו של הרמטכ"ל שלו יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. יואב בן צרויה היה צעיר מדוד המלך בכ- 25 שנים לערך. אֱלִיעָם אביה של בת שבע נמנה על חבורת גיבורים שמנתה 37 אישים נבחרים שהייתה קרובה ונאמנה ואשר הקיפה צמוד את דוד המלך ושמרה על ביטחונו האישי (ככתוב ומפורט באופן שֵמִי בספר שמואל ב' פרק כ"ג, מי היו האנשים הגיבורים שסוככו ושמרו על ביטחונו האישי של דוד המלך, ביניהם גם אֱלִיעָם בנו של אחיתופל הגילוני וגם אוּרִיָה החִתִּי שהיה נשוי לבתו היפה של אליעם, בת שבע).

הערה שלי : בפרק כ"ג של הספר התנ"כי שמואל ב' מוזכר גם שמו של הגיבור בניהו בן יהוידע איש רב פעלים מ- קבצאל, מי שברבות הימים שלמה המלך בנו של דוד המלך מינה אותו להיות רמטכ"ל הצבא שלו.

קרבת דם משפחתית (2) : כאמור, אביו של אליעם והסבא של בת שבע היה איש ידוע ו-חכם בשֵם אחיתופל הגילוני. אחיתופל שימש יוֹעֵץ נאמן קרוב של דוד המלך. לאחר שנודע ליועץ הממלכה אחיתופל דבר הפשע שעשה דוד המלך מששלח את אוּרִיָה הָחִתִּי להנהיג את הצבא ולהתייצב מול פני המלחמה החזקה נגד האויב העמוני (בתקווה שייהרג) כדי לזכות באשתו בת שבע ובכך להעלים את רומן ה-אהבאהבים האסור שניהל עִמָה ואת הריונה ממנה לאחר ששכבו (בעוד בעלה אוּרִיָה החִתִּי נלחם למענו של דוד המלך הרחק מביתו במלחמה הקשה נגד האויב העמוני), הפך למתנגדו החריף ביותר של דוד המלך. אחיתופל תיעב ו-שָנֵא את דוד המלך ו-ראה ב-מעשהו הנפשע ובהחלטתו (בסיוע הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה) להציב את אוריה החתי בעלה של נכדתו בת שבע בחזית הצבאית הקדמית המסוכנת מול פני המלחמה החזקה נגד האויב העמוני כדי שייהרג, לא פחות מ-מעשה רצח מזעזע, פשוטו כמשמעו (!), ואומנם אוריה החתי נהרג במלחמה הרחוקה ההיא נגד בני עמון. אחיתופל הצטרף מאוחר יותר ותמך בגלוי במרד הלאומי שחולל אבשלום בנו של דוד המלך (אבשלום נחשב לגבר היפה ביותר בארץ, ככתוב בשפה התנ"כית בספר שמואל ב' פרק י"ד, כלהלן, "וכ-אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל מכף רגלו ועד קודקדו, לא היה בו מום") נגד שלטון אביו. הַמֶרֶד המפורסם ההוא של אבשלום יפה התואר באביו דוד המלך ובשלטונו, נכשל. התפתחה שם בעם ישראל מלחמת אזרחים נוראית בין תומכי אבשלום לבין תומכי דוד המלך. תומכי אבשלום ניגפו מפני תומכי דוד המלך ואבשלום שהבין כי הובס נסוג וברח מפני צבא אביו. עובר אורח זיהה במקרה את אבשלום הבורח שבעת מנוסתו נתפש השיער הארוך בסבך הענפים של אחד מעצי האלה הגדולים כשהוא תלוי בין השמיים ובין הארץ מבלי יכולת להשתחרר. אותו האיש עובר האורח אָץ לספר את האינפורמציה הזאת ליואב בן צרויה שהיה עסוק וטרוד מאוד במרדף אחרי אבשלום המורד הנמלט. יואב בן צרויה רמטכ"ל צבא דוד המלך מיהר למקום והיה האיש שלכד עם שומרי ראשו (נקראו בלשון התנ"כית "נערים" ככתוב בספר שמואל ב' פרק י"ח) את אבשלום והוציא אותו בו במקום להורג ללא משפט. ביצוע הוצאתו להורג המהירה של אבשלום ע"י יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הייתה בניגוד מוחלט להוראה אינטרפרטטיבית, ברורה, ו-מפורשת ו- צו גלוי וברור ומפורש של דוד המלך ליואב בֶּן צְרוּיָה וגם אחיו אבישי בֶּן צְרוּיָה ולכוחותיהם הרודפים אחרי אבשלום המורד, שלא להרוג את אבשלום (ככתוב בלשון התנ"כית בספר שמואל ב' בפרק י"ח, "לאט לי לנער אבשלום, וכל העם שמעו בצוות המלך את כל השרים על דבר אבשלום"). יואב בן צרויה הפר ביודעין את פקודת המלך שלא להרוג את אבשלום אלא רק לשבות אותו. יואב הוציא להורג את אבשלום מייד וללא שהות ("וייקח יואב שלושה שבטים ו-יתקעם ב-לֵב אבשלום עודנו חַי בלב האלה. וייסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב בן צרויה ויכו את אבשלום ו-ימיתוהו", ככתוב בספר שמואל ב' פרק י"ח). כאמור המרד המלכותי בהיקף לאומי של בן המלך נגד אביו המלך נכשל כישלון טוטאלי בסופו נתפש והוצא להורג המורד הראשי, אבשלום. היועץ המלכותי לשעבר אחיתופל סבה של בת שבע שהבין כי המרד הלאומי-מלכותי בראשותו של אבשלום נכשל, התאבד (ככתוב בספר שמואל ב' פרק י"ז, "…ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את החמור ו-יָקָם וילך אל ביתו אל עירו , ו-יצו אל ביתו ו-יֵחָנַק, ויָמוֹת, ו-יקבר בְּ-קֶבֶר אביו…").   

ב- 1963 נודע לסגן אלוף בצה"ל דוֹב יִרְמִיָה כי אשתו הדסה מור מנהלת מאחורי גבו רומן עם השר משה דיין. הבעל הנבגד דוב ירמיה פנה אל ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון וביקש ממנו שינקוט צעדי ענישה נגד משה דיין. דוד בן גוריון סירב. הוא התחמק וענה לדוב ירמיה כי גם דוד המלך נשאר בתפקידו כמנהיג האומה לאחר שנחשפה פרשת האהבים שלו עם בת שבע אשת אוריה החִתִּי, ואין הוא מתכוון להתערב בפרשת האהבים הזאת של משה דיין עם רעייתו הדסה מור. מאוחר יותר התאהב משה דיין בהסתר ב-רחל כורם (אותה הכיר באחת מטיסותיו לחו"ל) וניהל עמה רומן מאחורי גבה של רעייתו רות דיין. רות דיין התגרשה בסופו של דבר ממשה דיין אבי שלושת ילדיה לאחר 37 שנות נישואים. משה דיין נשא את רחל כורם לאשתו.

טקסט תמונה : 1956. רב אלוף משה דיין (בן 41, בתצלום) רמטכ"ל צה"ל בשנים 1957 – 1953. (באדיבות לע"מ).

הערה אישית שלי.

אנוכי אוטוטו בן 84 היום. בעת המחקר והכתיבה שלי אודות וקורות, "אירועי אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014 ניקרו לי שתי הזדמנויות להיפגש פנים אל פנים, ו-לראיין ול-שוחח במשך שעות ארוכות באוקטובר 2009 עם מר צבי זמיר מי שהיה ראש המוסד בעת, "אירועי אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", ועם ראש האגף הערבי בשב"כ וויקטור כהן (ראה פוסטים קודמים). אני חייב לומר לציבור הקוראים של הבלוג הזה כי פגשתי שני אנשי ענווה, מדהימים ו-צנועים (אם כי שונים לחלוטין באופיים). המושג "מדהים" כולל בתוכו יושרה, דוגמא אישית, צניעות וענווה, דבקות במשימה ללא פשרות וחתירה ללא ליאות למען השגתה, ידע מקצועי, התרחקות מזהרת מרברבנות, התרחקות מזהרת מפוליטיקה, והישגים פנטסטיים מקצועיים בקריירה הביטחונית ארוכת השנים של שניהם.

הערה : ראש המוסד צבי זמיר הוציא ב- 2011 ספר חשוב ו-מרתק בן 251 עמודים "בעיניים פקוחות" יחדיו עם גב' אפרת מס. הספר יצא לאור בהוצאת המו"ל, "כינרת, זמורה, ביתן".

אני אסיר תודה לשניהם, לשני האישים צבי זמיר ו-וויקטור כהן, על שהואילו והסכימו לפגוש אותי ולהתראיין אצלי במשך שעות ארוכות. ברור שמפגש עם אנשי בִּיוּן תמיד מעורר סקרנות והופך להיות מרתק. מה עוד שהוא נעשה בשלווה ללא לחץ זמן, ומתפרס על פני שעות. אך בעוד אני דן בבלוג הזה במקומות שונים בנושא "קיללת עיתונאות ה – Off tube וה- .Off com", נזכרתי לפתע שאין לי שום הוכחה שאומנם נפגשתי עם שני האישים האלה צבי זמיר ו- וויקטור כהן וכי אומנם תיעדתי את סיפורם באופן בלתי אמצעי. אז למען עיתונאות השטח והרקורד ההיסטורי אני עושה זאת עכשיו ונותן לכך פומבי. מדובר בשני אישים בלתי נשכחים עבורי.

טקסט תמונה : קיץ 2012. אנוכי (בן 74, מימין) יחדיו עם ראש המוסד בשנים 1974 – 1968 האלוף צבי זמיר (אז בן 88, משמאל) בעת פגישותיי עמו לצורך מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי, הקרוי, "אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". בכל הנוגע למר צבי זמיר אשנה ואומר שוב את דעתי : מדובר ב-אישיות מדהימה, יישרת דרך, אמיצה, שקולה, מהימנה, ו-נאמנה, ולכן יוצאת דופן (!). צבי זמיר הוא עבורי אישיות בלתי נשכחת (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2012. אנוכי (בן 74, משמאל) מנהל שיחה שנוגעת לאולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 עם ראש המוסד בשנים 1974 – 1968 האלוף צבי זמיר (אז בן 88 מימין, והיום בן 97 בעת כתיבת פוסט מס' 1045). (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 2012. אנוכי (בן 74, מימין, בעת תיעוד התמונה) עם ראש האגף הערבי בשב"כ בשנת 1972, וויקטור כהן (בן 85, משמאל, בעת תיעוד התמונה). אישיות בלתי רגילה וגם תקשורתית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורת: 

פוסט מס' 1064. תזכורת מָרָה : כרוניקה של רצח שאיננו ידוע מראש שהתחולל לפני 50 שנים באולימפיאדת הגמים של מינכן 1972. יום שלישי ההוא של 5 בספטמבר 1972 באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 נחרת לדיראון עולם בהיסטוריה האנושית ובהיסטוריה האולימפית לדורותיה. 11 ספורטאים ישראליים נרצחים בדָם קָר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 ע"י שמונה מחבלים פלסטיניים בני עוולה בפיקודו של לוּטִיף עִיסָא עָפִיף מארגון הטרור "ספטמבר השחור". פוסט מס' 1064. הועלה לאוויר ביום ראשון – 6 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הכרך הראשון עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", שקרוי : "ההכנות". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הכרך הראשון עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", הקרוי, "ההכנות". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הכרך השני עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת דמים – מינכן 1972", הקרוי : "הרצח והטבח". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הכרך השני עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "הרצח והטבח". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער הקדמי של הכרך השלישי והרביעי עבי הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "מטמורפוזה". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער האחורי של הכרך השלישי והרביעי עבי הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "מטמורפוזה". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל אודות אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 נעשו על ידי בתקופה בת 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציווי היסטורי לאומי : "זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק" (!). ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

התזכורת אודות "אירועי אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972" נפסקת כאן. היא טרם הגיעה לסיומה. היא תגיע לסיומה רק לאחר שמשטרת מינכן תפתח את ארונות המסמכים שלה הנוגעים לאחד מפשעי הרצח המנובזים ביותר בהיסטוריה האנושית בה קופדו חייהם של 11 ספורטאים ישראליים אולימפיים על אדמת גרמניה כשהם חשופים לגמרי ללא כל הגנה עליהם. אשנה ואומר שוב : לעולם אין סליחה ואין מחילה. אנוכי לא אשכח עד אחרון ימיי את הציווי ההיסטורי הלאומי התנ"כי ההוא, האומר לנו, "זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק" כפי שכתוב בספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

תזכורת ישנה מ- אפריל 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ- 42 שנים. אנוכי כ-כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית המפיק והבימאי של הסרט התיעודי הטלוויזיוני שלי "גופייה מס' 6" (אודות טל ברודי), נפגש עם משה דיין בווילה שלו בצהלה, ומבקש גם ממנו לשמוע את דעתו על כוכב הכדורסל של מכבי ת"א יהודי – אמריקני טל ברודי שוויתר בשעתו על קריירה מקצוענית ב- NBA, והחליט לעלות ארצה ו-לבנות את ביתו במדינת ישראל.

סדרת הטלוויזיה הרכילותית ההיא של הבימאית ענת גורן אודות "משפחת דיין" ששודרה בימים ההם של יוני 2019 ב- YES DUCO, הזכירה לי לפתע את פגישתי הטלוויזיונית עם משה דיין ואנוכי לפני יותר מ- 41 שנים, בעשר בבוקר של יום שני ההוא – 28 באפריל 1980 בווילה שלו בצהלה. הייתי עסוק אז בסיום המחקר, הבימוי, ובסיום התיעוד של הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" אודות כדורסלן מכבי ת"א טל ברודי ש- "יצא לגִמלאות". ביקשתי בשיחה טלפונית לראיין אותו פנים אל פנים כדי לשמוע את חוות דעתו הפרטית הנוגעת לאחר הכדורסלנים הגדולים ביותר בהיסטוריית הכדורסל הישראלי, אודות יהודי – אמריקני ממדינת ניו ג'רסי בארה"ב שוויתר על קריירה מקצוענית מבטיחה ועשירה ב- NBA והחליט ב- 1966 לעזוב את ארה"ב, לבנות את ביתו החדש בישראל, ולשחק במדי מכבי ת"א ונבחרת ישראל. משה דיין ניאות והסכים.

משה דיין עצמו פתח לי ובפני הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים) ביום שני ההוא של 28 באפריל 1980 את השער הקטן המוביל לווילה הנאה שלו בצהלה. לראשונה בחיי ראיתי אותו פנים אל פנים. לא ידעתי שהוא כל כך נמוך קומה, אולם אף על פי כן דמותו הייתה ונותרה מרשימה. אולי גם בכלל הרטייה השחורה שכיסתה את עינו השמאלית. לחצנו ידיים וערכתי הכרה עם אחד המדינאים המוכשרים והאמיצים ביותר בתולדות מדינת ישראל מי שהיה רמטכ"ל צה"ל נועז, מקורי, וחכם. אישיותו הפיצה מייד אור נגוהות של מנהיגות. הוא הרשים אותי. אינני יודע למה אולם משום מה הוא הזכיר לי את דוד המלך. מחשבותיי נדדו לרגע אחד לספרים התנ"כיים שמואל א' ו- ב' ומלכים א'. לא הסגרתי בפניו את מחשבותיי. סמוך למקום עומדנו, ישבה רעייתו רחל ליד שולחן עץ בחצר הווילה וניהלה שיחה עם חברה שלה. ואז מבלי שהוא מכיר אותי (וגם לא את הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל) אמר לי לפתע, "…הנשים תמיד מרכלות אבל אנחנו הגברים קובעים…". יותר מ- נדהמתי, מפני שהוא לא הכיר אותי כלל ומעולם לא נפגשנו. הלכנו שלושתנו לצד השני של הווילה למקום שהיו שם הרבה "עתיקות" אבל גם הרבה שקט. כמעט דממה מוחלטת. בדרך עשיתי לו הכרה עם יורם מנדלבאום הצלם שלי שנחשב בשעתו לשחיין המהיר ביותר בישראל בשעתו במשחי החתירה והפרפר וגם המוכשר מכולם. הריאיון ההוא עם משה דיין (בן 65, אז) אודות טל ברודי היה חשוב עבורי ובעבור הסרט התיעודי שהפקתי וביימתי וקראתי לו, "גופייה מס' 6", מפני שהוא משה דיין היה האיש שטבע באמת בשעתו את הסלוגן המפורסם ההוא בן שבע מילים, "…ב-טל ברודי עֶלֶם חמודות מתגשם החלום הציוני…" (!). הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל תיעד את כל המראות והקולות  בסרט "גופייה מס' 6" באמצעות מצלמת פילם מסוג BL. להפתעתי הגדולה למרות ששוחחתי עם משה דיין בטרם הצילומים, והכנתי אותו לקראת הריאיון עמו, ולמרות שלושה "טייקים", הוא פשוט לא הצליח לומר שוב את אותן חמש המילים הנ"ל ההן שאמר בשעתו, "…ב-טל ברודי עֶלֶם חמודות מתגשם החלום הציוני…" (!). הייתי גלוי עמו והסברתי לו שוב כי כמות חומר הצילום שלנו מוגבלת ועליו להשיב תשובה קצרה שידועה מראש, ולא לספר סיפורים ארוכים שלא עניינו אותי אז. משה דיין שהיה עד לאותו הרגע ידידותי לי, למצלמה, ולמיקרופון ושיתף פעולה, נעלב לפתע ושינה פָאזָה. הוא נדלק ואמר לי בטון זועף שנשמע כמו צַו, כמו פקודה, כלהלן : "…תראה מר אלרואי, אתה שואל ואני עונה… כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר…". לשמחתי הוא הצליח לעשות זאת ולמלא את מבוקשי ב- Take הרביעי של הצילום.

רקע העובדות והדברים לריאיון שערכתי אז לפני 42 שנים עם משה דיין מי שהיה שר הביטחון ושר החוץ של מדינת ישראל, ורמטכ"ל צה"ל בשנים 1957-1953, בווילה שלו בצהלה, ביום שני – 28 באפריל 1980.   

שחקן הכדורסל האגדי היהודי-אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג'רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23. אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון". הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת"א וגם את מדי נבחרת ישראל. עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת"א אל הפסגה האירופית. ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת"א בראשות הקפטן שלה טל ברודי ב- בלגראד במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. טַל בְּרוֹדִי הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים באישיותו וכישרון המשחק שלוֹ. הוא המוביל, הסוחף, ואחד מאבות המורשת המפוארת של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וגם נבחרת ישראל. טל ברודי הוא מבין האנשים שהשפיע עלי כספורטאי וגם כאדם ביותר ב- 40 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה.

כשהיה נער בביה"ס התיכון ב- טרנטון (Trenton) במדינת ניו ג'רסי ב-ארה"ב אמר עליו מאמנו דאז פְרֶד פְּרָיְיס בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…טַל בְּרוֹדִי היה לא רק נער מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של המשחק אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג. פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון בניו ג'רסי והעיר נסגרה לחמישה ימים. זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָכּוֹש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל. אף אחד חוץ מטל ברודי לא העז לצאת מפתח ביתו בסופת שלגים כזאת. זה מוכיח עליו משהו…".

טקסט תמונה :  1959. טרנטון – ניו ג'רסי. טל ברודי בן 16 עם מאמנו בביה"ס התיכון פרד פרייס (Fred Price). (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1961. אוניברסיטת אילינוי. טל ברודי בן 18 במדי אוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרד פרייס מוסיף עוד, כלהלן : "…לא היה כמוהו. עד כדי כך. טל ברודי אהב את המשחק ואת האימון עד כלות. הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן. הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר. מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית…". מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם, "טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA. הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל. נכונה לו קריירה מזהירה. הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל". מנהל קבוצת מכבי ת"א מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצה סיפר לי בעת שיחות התחקיר הרבות שניהלתי עמו, כלהלן : "…במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּאדָאלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון בבאדאלונה 69:101 וכדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית. אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד, שמלוק, "…I’m sorry…". הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס. במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חובנטוד בדלונה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק  24:28. נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב. זה נראה רחוק. בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים. רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר, "…חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה…". שמואל "שמלוק" מחרובסקי מוסיף : "…טל ברודי היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו". טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת"א הביסה את חובנטוד בדלונה בתוצאה 51:83. משחק הניצחון הזה כונה ע"י הציבור "נֵס בַּדָלוֹנָה" וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת"א בקלות 51:75 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין. מכבי ת"א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 67:77, וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 67:68 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת"א בסגנות. זאת הייתה ההתחלה. משה דַיָין אמר : "בטַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני". מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה"ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ'מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee). שמואל יעקובסון דיווח על "המציאה" לנוֹח קְלִיגֶר יו"ר מועדון מכבי ת"א. בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה"ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל. טל ברודי הצטרף לאגודה חובבנית וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי [7], אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג, אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 77 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת"א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב. מתקני הספורט שלה ברחוב סלמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר הנער יִצְחָק פֶדֶרְמַן את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, והעבירם לרחוב המכבי ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן" ושם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של המועדון המפואר.

טקסט תמונה : 1940. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 82 שנים. זהו מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב "המכבי" בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. זהו דור המייסדים. החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם. זיהוי השחקנים מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין).  הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחצות הליל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט בשם "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו  34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה . הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל. וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ז"ל ורָלְף קְלָיִין ז"ל, ומנהליהם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי –  19  באוקטובר 1966. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. התיעוד נשמר. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' שש" (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל והעורך שלי היה ז'אן קלוד זרביב (אביב) ז"ל. הסרט שהורכב מקטעי film ו- video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה"ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם כאמור גם את משה דיין מעריצו של טל ברודי שאמר עליו, כלהלן : "טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני".

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 בביתו בצהלה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. לא יכולתי שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין ז"ל מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל. אנוכי מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה שהחלטתי לקיים ולערוך עמו במסגרת הפקת ובימוי הסרט התיעודי שלי אודות שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל, טל ברודי. לסרט קראתי "גופייה מס' 6". טל ברודי לבש תמיד את הגופייה מס' 6 במכבי ת"א וגם בנבחרת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. אנוכי מראיין את משה דיין בווילה שלו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי "גופיה מספר שש". משה דיין אמר לי כלהלן באותה הפגישה ההיא : "טל ברודי הוא עלם חמודות. בטל ברודי מתגשם החלום הציוני (!) ". זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים. לא היה ספק, הוא היה איש מרשים מאין כמותו. משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981 כשהיה בן 66. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים (!). זה נכון. ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית. הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977 – 1976 ועד עונת 2007 – 2006 סכום עצום ונכבד (הנתונים המדויקים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי,"הקשר הסימביוטי") ובתמורה צברה יוקרה ורייטינג. אלה הם בדיוק חוקי המשחק בין הטלוויזיה למושאי השידור שלה. אנחנו צברנו אהדה ותהילה בעקבות הרייטינג השופע. ערוץ 2 צובר בעקבותיו ממון. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים, הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב. חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 וערוץ 2 נושף בעורפנו. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כ-ריטואל. מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני ישראלי בעל משמעות רבה. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם. בס"ה, היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים. היכל הכדורסל ביד אליהו ושולחן המו"מ. מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אֶמֶת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו. זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. כל אנשי הטלוויזיה בכל הרמות הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו, שומעת ומקשיבה לנו. מן ההיבט הזה לא הייתה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970, אך לשלם לה זכויות שידורים התחלנו רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976.

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דור. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני כ- 42 שנים. זהו היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקת ועשיית הסרט התיעודי על ידי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל הנפלא והבלתי נשכח טל ברודי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט יבד"ל (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר יבד"ל (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זה היה תמוה. הֵם / הֵן ריננו, כתבו, ואמרו עלי שהייתי בשעתו הגבר היפה ביותר ברמה של יותר משחקן קולנוע הוליוודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבל זה ממש לא הזיז לי. זה היה באמת. אני שומר את הפתקים שהֵם/הֵן כתבו. שאיפתי הגדולה לאורכן של אותן השנים ההן הייתה לתקוע את התורן ולהניף את דִגְלָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר ספורט בארץ ועל פני הגלובוס. התמונה הזאת צולמה בטרם שידור ישיר של סדרת הגמר סַל הסופית של הכדורסל הישראלי, מכבי ת"א נגד הפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. הזיכרון שיישאר ו- יוותר למשפחתי האהובה לאחר מותי יהיה התיעוד : התמונות, הטקסטים, המסמכים, הספרים, וה- CDs של עולמות המוסיקה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי עורך, מנווט, מפיק, ומנהל את שידורי הספורט ואת חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יושב בתווך זהו בימאי הספורט והחדשות המצוין שלי יואב פלג הבלתי נשכח. היו הרבה בימאי טלוויזיה טובים בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אבל לא ברמתו של יואב פלג (יואב בן קיבוץ אוּשָה בגוש זבולון). משמאל, זהו אחד המפיקים שלי בעת ההיא יוסי לנדאו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה המתואם, הטכנולוגי, והלוגיסטי ההדוקים והמשגשגים עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. שהיתי בסיאול 1988 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי המיטבי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב פרידה ממני של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי לאחר נטישתי בטריקת דלת את הטלוויזיה והרשות בתום 32 שנות שירות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה אלי של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל ב- Bercy בפאריס בהם זכתה קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה. מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה אורי פורת ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלוג ממשיך להציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי , והמפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם . המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה . ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. זהו מהנדס התקשורת הבינלאומית של ENTEL  מאסימו גארפינקל ז"ל האָהוּב, האדיב, היעיל מאוד, והסופר מקצוען הבלתי נשכח על גדות הריבר פלייט בבואנוס איירס. (באדיבות משפחת גארפינקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום הצלחת הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וחזרתי מבואנוס איירס לירושלים, הפקתי לקחים רבים בתחום ההפקות ושידורי הטלוויזיה הבינלאומיים המורכבים והמסובכים בחו"ל לקראת העתיד לבוא. בעיקר אלה המרוחקים מגבולות המדינה. הפקת הלקחים הזאת והאמון הרב שרחשו לי המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם, סייעה לי להפיק היטב בחלוף עשור את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988. אף היא התרחשה בקצה השני של העולם מרוחקת מגבולות המדינה אולם תקשורת הלוויינים הבינלאומית השתפרה לאין ערוך . שידרנו בתקופה של 16 ימים מבירת דרום קוריאה סיאול לירושלים סך של 132 שעות שידורים ישירים ללא כל שגיאה. ברור שמבצע השידורים האולימפיים הישירים של אולימפיאדת סיאול 88' זכה להערכה עצומה מקיר לקיר. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי צעדה קדימה במשעול הנכון.

טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : קראתי בעניין רב ובהילוך גבוה ומהיר ללא הפסקה את ספרה של גלי מור – תיבון, הקרוי, "הדס בקצה הלילה". בפתח ספרה כותבת הסופרת המוכשרת, בלשון מעניינת, כלהלן : "המסופר בספר זה בדוי – אך כמעט כולו קרה". מדובר בסיפור עצוב שקרה במלחמת העצמאות שלנו ב- 1948. קראתי ובכיתי בלי דמעות. ספר נפלא.

הערה : זה קרה לא מזמן. חרפתו של הפוליטיקאי איש ש"ס אריה דרעי וחרפתה של מדינת ישראל. אריה דרעי חתם על עסקת טיעון בה יודה בעבירות מס ויתפטר מהכנסת. 

הערה : זה קרה לא מזמן. גיא לוזון הוא מאמן כדורגל דַל, חסר כישרון, ונעדר מינימום של כריזמה ו-מנהיגות. עֵדוּת לכך היא הקבוצה אותה הוא מאמן קבוצת הכדורגל של מכבי פ"ת, שמדורגת במקום האחרון בליגת העל. היו ימים שמשפחת לוזון ובראשם דוֹדוֹ של גיא אבי לוזון (לשעבר, יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית בשנים 2014 – 2007) ראו בגיא את מאמן העתיד של הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל. מגוחך.

הערה : זה קרה לא מזמן. האמריקניזציה המופלגת והמופרכת של הכדורסל הישראלי הגיעה לשיאה אמש בהיכל הספורט ביד אליהו בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א 83:82. בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת. לא ניצחונה של הפועל ת"א על מכבי ת"א ולא הפסדה של מכבי ת"א ל-הפועל ת"א, אלא אִיוּשָם של שורות כל קבוצות הכדורסל הישראליות בליגת העל בעשרות רבות של שחקנים אמריקניים במשך עשרות שנים על חשבון הנוער הישראלי ושחקני העתיד שלו במדינת ישראל. רוֹש ו-לַעֲנָה. לא יהיה כאן Happy end.

הימים ההם והשנים ההן. הזמן ההוא שחלף לבלי שוּב. 

אני כבר אוטו בן 84 היום. מעט מאוד אנשים השפיעו עלי בחיי ועיצבו את אופיי. אבא ואימא שלי ז"ל שכל כך אהבתי והערכתי הם הראשונים ברשימה קצרה. שני אנשים פשוטים וישרֵי דרך שעלו לארץ מליטא בסוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 כדי לבנות חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל. הם היו חלוצים. פועלים. אימא שלי הקדימה את אבא. צריך להבין באילו תנאים הם חיו. אימא הגיעה להכשרה בקבוצת כִּינֶרֶת. הם ישנו בלילה במבנים ישנים עשויים אֶבֶן בַּזֶּלֶת ועל קַש שהובא מהרפת. אבא שלי הגיע קצת אחריה. שניהם היו מראשוני בוני קיבוץ אָפִיקִים בעמק הירדן. מעולם לא שמעתי אותם מתלוננים. הם היו כל חייהם אנשי העבודה והעמל. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל ז"ל (מת בן 99 לפני שלוש שנים) היה המורה שלי לחינוך גופני וספורט בקיבוץ אפיקים. הוא היה איש קפדן, נוקשה וקשוח שדרש משמעת והישגיות. ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית הנוגעת להתנהגות כֵּנָה הגינות בספורט, וזהו לשונה : "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד".

דבקות במשימה היא ערך עליון בחיינו. בחייו של כל פרט. היא ערך בלתי בעל חשיבות עליונה בזירות הספורט השונות. המבחן הראשון היה בבריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן. זאת הייתה בעצם חפירה גדולה רחבה ועמוקה באדמת קיבוץ אפיקים שאליה הוזרמו מים מהכִּינֶרֶת ואשר חברי הקיבוץ הפכו אותה ל-בריכת שחייה בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. זאת הייתה למעשה בריכת אגירה שדופנותיה וקרקעיתה היו מאדמה. מימי הבריכה היו תמיד עכורים ובוציים. זה לא הפריע לאיש. בחודשי הקיץ החמים של עמק הירדן שקקה הבריכה המאולתרת הזאת חיים. אבא שלי לימד אותי לשחות בגיל שלוש. הוא בקושי ידע לשחות בעצמו אבל זה לא הפריע לו ללמד אותי את מה שהוא לא ידע בעצמו לעשות. הוא תמיד אמר לי, "יואשינקה קדימה, תשחה, תשחה – אל תוותר". בעיניי הוא היה המורה הטוב ביותר. אח"כ אבא שלי העביר אותי כשחיין מתקדם לידיו של חבר קיבוץ קשוח אחר קָזְיוּק קֵז (בשמו העברי אברהם כרמי). הייתי בן שלוש וחצי. אצל קָזְיוּק קֵז לא היו חוכמות. "…או שאתה שוחה בכוחות עצמך או שאתה טובע…", נהג לומר לי כשהוא זורק אותי למים. זאת הייתה השיטה שלוֹ. ככה למדתי לשחות. לא רק אני. כל ילדי הקיבוץ. בבריכת הבוץ ההיסטורית ההיא של קיבוץ אפיקים התפתחו שני משחקים פופולאריים. "תּוֹפֶשֶֹת" ו- "קדרים באים". חוקי המשחק הכריחו אותנו לצלול ולשחות מתחת למים כדי לא להתגלות. השחייה התחרותית והצלילה הארוכה לאורך שנים מפתחות היטב אנטומית ופיזיולוגית את מערכות השרירים של הילדים הצעירים, ואת מערכת הנשימה ומערכת הדם – לֵב – רֵיאות. בגיל 10 יכולתי לשהות מתחת למים כשתי דקות וחצי. הייתי מסוגל לעבור 100 מ' בשחייה מתחת למים. נפח הריאות שלי היה עצום לעומת גילי הקט.

טקסט תמונה : שנת 1945. תמונת נוף בחייו של קיבוץ אפיקים בימים ההם. זהו מראה כללי של בור ארוך, רחב, ועמוק באדמה עטור עצים שהפך בכורח הנסיבות האקלימיות החודשי הקיץ החם והלח לבריכת אגירה ושחייה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הבריכה הוקמה מדרום למוסך הטרקטורים והרפת של הקיבוץ ושימשה מפלט קירור לחברי וילדי הקיבוץ בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. מרחוק רואים את בימת רחבת העץ ואת המקפצה "האולימפית" (גובהה 3 מטרים) של בריכת האגירה ההיא שמימיה היו לעַד בוציים ועֲכוּרִים. כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן. כאן עלה לגדולה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל בן קבוצת כינרת. בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חתירה שיא ארץ ישראלי בזמן של 1:05.0 דקה. לנו כילדים זה נראה אז קצה גבול יכולתו של האדם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1946. זוהי בימת רחבת העץ של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים שבכורח נסיבות הקיץ החם בעמק הירדן הפכה לבריכת שחייה. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "תופסת ו- "קדרים באים" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה ההיא של הקיבוץ. זיהוי מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה : אנוכי (בן 8), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33) ואחי יונתן (בן 6). התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 68 שנים. התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי  של "הפועל" אָפִיקִים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מחוף קיבוץ האון לחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח". אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל ז"ל (בחולצת "T shirt" לבנה) המורה הבלתי נשכח לספורט וחינוך גופני. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר), יונה רז (רוזנברג), אברהם זלקטה, יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוליק" כהן, ו- עוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רכס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיוס הצבאי שלי לגדוד 12 של חטיבת גולני ב-3 במאי 1956 כשהייתי פחות מגיל 18 קטע בבת אחת את אושרי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואת הקריירה הספורטיבית העתידית שלי. היו לי בשירותי הצבאי הקרבי הקשה ב- "גולני" ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים. האלוף יקותיאל "קותי" אדם היה המג"ד האחרון שלי. האלוף אלעד פלד המח"ט האחרון. יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה זאב שטרנהל (מי שנודע ברבות הימם כפרופסור זאב שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד אך גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל שלהם. הם הטיפו למצוינות ודבקות במשימה אך גם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. הם בלתי נשכחים. השירות הקרבי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" היה רווי קשיים רבים ו-מאמצים גדולים ועמם אין סוף פעילויות קרביות. בתוכן מלחמת סיני נגד מצרים בסתיו 1956. אהבתי עד למאוד את גדוד 12 שלי בחטיבת "גולני". את חבריי ואת מפקדיי ב- "גולני". חטיבת "גולני" הייתה דוגמא נפלאה ומופלאה של האינטגרציה החברתית בשנים הראשונות של קום המדינה.

טקסט תמונה : 1957. אני חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת גבעתי ב-ג'וערה בתחילת 1957. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 65 שנים. המ"מ שלי בקורס מ"כים היה סגן זאב שטרנהל ז"ל (ואח"כ היה פרופסור זאב שטרנהל) הבלןתי נשכח. הבסיס הצבאי ג'וֹעָרָה שכן על גבעה שולטת ליד הקיבוצים עין השופט ורמת השופט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונת 1962 – 1961. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, חיים טובול (טל), שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק מקיבוץ תל קציר), בני רוזן ז"ל, ומנהל הקבוצה שמעון הלמן. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : יוחאי קורין, עמי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן. עמי איילון (היה מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל וגם ראש השב"כ), אלישע הירשפלד, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, וצביקה שדה (בירקנפלד). שוכב מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר) ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות ארציות במשחקי הכדור : כדורסל (הפועל אשדות יעקב), כדורעף (הפועל אפיקים), וכדורגל (הפועל טבריה). עורכי הספר "גינס" מצאו לנכון להכניס אותי לרשימת השיאים של סִפְרָם. 

טקסט תמונה : שנת 1962. מגרש הכדורגל של "הפועל" אפיקים. רשת השער עשויה מרשת דייגים ונלקחה מענף הַמִידְגֶה שלנו. אני (ראשון מימין) מבקיע עוד שער במדי קבוצת הפועל אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ג'. הקורה מסתירה חלק מהכדור בטרם פגש את רשת הדייגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי גינס של כרטא.

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו. (באדיבות ספר "גינס").

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963-1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה וחקלאות, ועל הפרי והירק שמניבה האדמה הטובה, יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. זאת תהיה מורשתו. לא פלא שאבא של סקרלט אוהרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמה לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל, הברזילאי פֶּלֶה (Pele). ראה הספר עב הכרס "כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

החינוך שקיבלנו בקיבוץ אפיקים לאהבת האדמה וקידושה, לאהבה והערכה לבהמות הבית, לסוסים, לפרות, ולכבשים וטיפוח ערך הדבקות במשימה וקשרי האנוש בחיי הקומונה היו בעלי ערך עצומים. ערכים שנחשבו בשעתו לבלתי שבירים. האורווה, הרפת, הדיר, וגם לולי התרנגולות נחשבו למוסדות. ההתחייבות שנוטל כל בן וחבר קיבוץ כלפי הבהמות המשרתות אותו ואת חיי הקיבוץ היא מקסימלית ונטולת פשרות. ב- 1959 סיימתי את שירותי הצבאי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". דחיתי את בקשתו של מח"ט החטיבה אל"מ אֵלְעַד פֶּלֶד לחתום קבע. הודעתי לוֹ כי אני חוזר לכור מחצבתי קיבוץ אפיקים כדי לעבוד בענף ה-פַלְחָה והַמִסְפּוֹא יחד עם אבא שלי. זה היה הייעוד שלי. להיות חקלאי שחורש, זורע, וקוצר ומספק מזון לפרות. אחד משיאי חֲבֵרוּתִּי בקיבוץ אפיקים היו עבודתי כרפתן ומספויני'ק. זה היה גם אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר כאיש עבודה בקיבוץ. אקספרימנט התפוקה הוא מרכיב חשוב מאין כמותו של כל פרט בתרומתו למען הקהילה בה הוא מתגורר. אהבתי את האדמה ואת התלתן והאספסת שהיא מצמיחה, ואת הפרות ובראשן את מַרוֹקָה. חלפו שנים רבות. אחד משיאי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית (וגם שלי – כעורך ומפיק ראשי ומתווה מדיניות שידורי הספורט במוסד התקשורת החשוב במדינה) היה מונדיאל הכדורגל במכסיקו הרחוקה בשנת 1986. טסתי לשם עם ציוותי השידור שלי בשליחות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. שלושת השדרים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. מפיק המשנה שלי במכסיקו 86' היה אמנון ברקאי. בעת ההפקה המורכבת והממושכת הצטלמתי ב- IBC במכסיקו סיטי עם גדול כדורגלני תבל בכל הזמנים, מי שהיה שלוש פעמים אלוף עולם – הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ שנודע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele), מי ש- שימש פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה והעשירה TV GLOBO (תמורת שכר של חצי מיליון דולר למשך הטורניר שנמשך כחודש ימים). התמונה עם פֶּלֶה ב- 1986 איננה חשובה יותר מהצילום עם הפרה מַרוֹקָה בקיבוץ אפיקים ב- 1961. הפרה השקטה והמנומסת הזאת הניבה מידי עונת חליבה כמות של  14 / 13 טוֹן (14000 / 13000 ק"ג) של חלב. היה מדובר בפרה מדהימה (וברפת מדהימה, יעילה, מתוכננת היטב, ורנטבילית של קיבוץ אפיקים העמק הירדן תחת ניהולו ההוא של רודיק לווין ז"ל), פרת חלב שהייתה פֶּלֶא ו-תעשיית חָלָב בפני עצמה, ואשר הניבה כל שנה כמויות פנטסטיות של חלב. מַרוֹקָה הייתה בלתי נשכחת עבורי.

טקסט תמונה : חורף 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 61 שנים. אנוכי רפתן ברפת של קיבוץ אפיקים יחדיו עם שיאנית החלב הפרה מַרוֹקָה (זה היה שמה) שהניבה יותר מ- 13 טון חלב מידי שנה בשנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1986. מכסיקו סיטי. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. תיעוד נוסף כעבור ובחלוף רבע מאה של שנים מאז היותי רפתן בקיבוץ אפיקים. אלו הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. אנוכי כמנהל, עורך ראשי, ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי הממוקם במכסיקו סיטי ה- (International Broadcasting Center), מתועד עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו המוכר בכינויו  "פֶּלֶה" / Pele (התמונה באדיבות TVGLOBO. התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסוס הוא בעל חיים יפהפה ואציל. איננו מפונק ולעולם לא מתבכיין. הוא יודע ל-צְנוֹף אך לא  יודע לבכות ותמיד עומד על רגליו. סוס בריא אינו רוֹבֵץ. הסוס עומד כל חייו על רגליו ומקיים מבלי משים את אחד מחוקי הכבוד של חיי בן אֶנוש, "טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי". הסוסים והאוּרְוָוה באפיקים היו בימים ההם כל חיי. יום אחד נחתכה תְּמוּרָה הסוסה החומה והיפה בצווארה. באתי לבקר אותה. יוסף לנסקי ז"ל היה אחראי על האורווה אז וסיפר לי שקרא לווטרינר לנתח את הפצע. הווטרינר ביצע את הניתוח ותָּפַר את הפצע תפירה רשלנית במחט לתפירת שקים. הסוסה דִממה למוות כל אותו לילה . היא לא בכתה . למחרת באתי לבקר אותה כדי ללטֵף ולעודד אותה. היא הייתה אהבת חיי והיצור היפה ביותר עלי אדמות שהכרתי . יוסף לנסקי סיפר לי את הבשורה המרה. בכיתי בכי תמרורים . נשבעתי להרוג את הווטרינר במו ידיי. זה היה ב- 1949. הייתי בן אחת עשרה. חיינו הפשוטים כילדים נטולי הדאגות בחיק הטבע השפיעו על כולנו. נדדנו בתום הלימודים והעבודה בין הפרות ברפת לתרנגולות בלול, ומהלול לדיר ולעדר של יצחק פורת – פוריץ, ומשם כמובן לאורווה ואל הסוסים היפהפים פאר יצירת האֵל.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 73 שנים. אנחנו ילדי קיבוץ אפיקים יחדיו עם משכוכית עדר הצאן של קיבוץ אפיקים. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם וטיפלנו בהם ב-רֵעוּת וכבוד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, אמיר הלמן, דני פלס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגדי חופש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

אני לא חושב שנותר חֲבֵר קיבוץ אחד שתְּמוּרָה לא לימדה אותו את עיקרון הדבקות במשימה. פעם עזרתי לעגלון חיים לוצ'אנסקי להעביר כדי חלב מהרפת הישנה למטבח ילדים. חיים לוצ'אנסקי היה העגלוֹן ואני ישבתי לידו. כשתמורה ראתה שלולית בדרכה היא נתנה "שְווּנְג" בעצמה. לא היה צריך מעולם להַאִיץ או לגְעוֹר בסוסה החרוצה והנאמנה הזאת . לתְּמוּרָה נולדה בת. קראו לה שִיבּוֹלֶת. היא הייתה סוסה יפהפייה וצבעה שחור כפחם. היה לה אופי פראי . קשה היה לרתום אותה. הייתי צריך לכסות את עיניה בסוודר שלי או במעילי כדי להניח עליה את הרִתמוֹת, אך הספק העבודה שלה היה גבוה פי כמה מכל סוס אחר. היה לה כושר גופני בלתי מוגבל. יום אחד ב- 1953 פקד עלי אבא שלי לרתום אותה למַגוֹב. "יוֹאָשִינקָה", אבא אמר לי, והוסיף, "משימת העבודה שלך היא לרדת לזוֹר מעבר לאֶקְוָודוּקְט, ולגוֹבֵב את האַסְפֶּסֶת הקְצוּרָה והיבשה לקראת כיבושה לחבילות חציר". זהו מסע של חמישה קילומטרים אולי שישה רק לכיוון אחד עוד לפני תחילת העבודה. היה יום חַם, אבל שָיבּוֹלֶת לא התלוננה. הספקתי לגוֹבֵב יחד עמה את כל ערוגות השדה הרחבות לגַלֵי אספסת מהר מהמתוכנן. בתום העבודה השקיתי אותה מים ואז הגיע תורי. החניתי את שִיבּוֹלֶת והמַגוֹב ליד סוכת הפח בשדות הזוֹר והרוויתי את צימאוני. עשיתי רק שגיאה אחת. שכחתי להתיר את ה-ייצוּל ולהורידו מטה. הסוסה הפראית היפהפייה והווירטואוזית הזאת גילתה לפתע את החופש. בעוד אני גוֹמֵא מים מהכד היא החלה בדהרה חזרה הביתה מרחק של כחמישה ק"מ, כשהיא מושכת אחריה את הכלי החקלאי הרחב, ומותירה אותי מאחור. נבהלתי נורא וכעסתי על עצמי איך הרשיתי לדבר כזה לקרות. פחדתי ששִיבּוֹלֶת תפצע את עצמה בדרכה לקיבוץ אפיקים כשהיא רתומה ל-מַגוֹב כלי חקלאי גדול ממדים, חששתי שהיא עלולה לדרוס מישהו בהיכנסה בדהרה בשער הראשי של המשק. "הסוסים מכירים את הדרך ותמיד חוזרים הביתה לאורווה" הוא מונח שכל חקלאי מכיר אותו היטב, רק ש-שִיבּוֹלֶת עשתה את זה בדהרה. מהיכן נתן לה אלוהים כל כך הרבה כוח ומרץ וגם אינטליגנציה. היא הייתה הסוסה הכי פוטוגנית שראיתי בימי חיי.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זהו הכרם של קיבוץ אפיקים. חקלאי עם סוס רתום ל-מָגוֹב מגובב שאריות לאחר זמירת הכרם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הסרתי את נעלי העבודה שלי ורצתי יחֵף בעקבותיה. כשהגעתי למשק היא עמדה ניצבת רגועה מול שוקת המים של האורווה. אפילו לא העליתי בדעתי לגעור בה. התרתי אותה. תליתי את הרתמות ורחצתי אותה בצינור ההשקיה כדי לנקות ולקרֵר אותה. היא צנפה, זקפה את אוזניה, והפנתה את ראשה. כל מי שטיפל ורחץ פעם סוסים מכיר את הפניית הראש האינסטינקטיבית הזאת וזקיפת האוזניים. בכך מגונֵן הסוס על איבר השמיעה שלו. המים הזורמים הפכו את עורה של שִיבּוֹלֶת לבוהק ומבריק והעידו על יופייה הבלתי רגיל. קשרתי אותה לאֶבוּס הפרטי שלה ומילאתי אותו בתערובת מלאה חֲרוּבִים. הגיע לה, היא הייתה ראויה לכך. מבלי שידעה היא הייתה ספורטאית דגולה, מוכשרת מאין כמותה, וניחנה בחוש השישי המיוחד הזה שדחף אותה וקרא לה לא לוַותֵּר. סיסמתה בעבודה הייתה כסיסמתי בטלוויזיה, Ever Onward. תמיד קדימה. היה לה ממי ללמוד. מאימא שלה, תמורה.

טקסט תמונה : קיץ 1959. הוריי. אימא ואבא שלי ז"ל בקיבוץ אפיקים שלנו בעמק הירדן. שניהם היו חרוצים, יישרי דרך, ו-נאמנים עד כלות לחיי הקיבוץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שדות המספוא של קיבוץ אפיקים ב- 1952. אבא שלי מטפח את גידול סלק הבהמות כמזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות ה- פלחה של קיבוץ אפיקים בחלקת הזוֹר ליד הירמוך סמוך למדינת ירדן של המלך חוסיין. הקִדְמָה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת אספסת לרפת של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים. שני פרדים גוררים עגלה עמוסה תלתן בדרכה לרפת. העגלון הוא ישראל מדור (מדורסקי) ז"ל. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תמונות של הוריי הצעירים משה בלינדמן (אלרואי) ז"ל ואימא שלי שרק'ה פרעֶס (אלרואי) ז"ל בימים ההם, משהעפילו לארץ ישראל מעיירות שירווינט וקורשאן בליטא, כדי לבנות את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ועל מנת להקים כאן בארץ ישראל חברה חלוצית חדשה ושוויונית. וגם תמונה שלי.  

סוף הפוסט מס' 1064. הועלה לאוויר ביום ראשון – 6 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.