פוסט חדש וסבוך מס' 1082. מר קוֹל צדק כשהביע את דעתו בשעתו בטקסט בן 8 מילים מש-אמר ושַֹח לנו אותו, כלהלן: "כמות האינטליגנציה בעולם קבועה אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה". וגם: יחיא סינוואר מנהיג ה-חמאס ברצועת עזה הוא איש עֲמָלֵקִי ו-אוֹיֵב דָמִים מִשְתָּחֵץ ו-מַר של מדינת ישראל. פוסט מס' 1082 נכתב גם בעקבות כתבתו המזעזעת והמרטיטה של אחד מעיתונאי השטח ואנשי הטלוויזיה הטובים והבולטים ביותר של חברת החדשות ב-ערוץ 12 מר אוֹהָד חֶמוֹ, מי ש-תיעד לפני יום ו/או יומיים בכתבתו נערים פלסטינאים מוסתים קוראים בגלוי ובקול רָם ללא כל חשש ו-פחד מול המצלמה והמיקרופון של אוֹהָד חֶמוֹ, להרוג את כל היהודים בארץ ישראל בכל מקום באשר הם, בבחינת יהודי מֵת-הוא יהודי טוֹב (!). מצמרר (!) אבל צריך לקחת את זה בחשבון כפי שעשינו זאת באומץ לב, בנחישות, ובהצלחה במאבק נגד הכנופיות הערביות האלימות והרצחניות (מאז מאורעות הדמים בארץ ישראל שניהלו הערבים בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסייני נגד היהודים בשנים 1939-1936) ולהיערך בהתאם ולעמוד על המשמר כל הזמן. יש לנו את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים לעמוד במשימה ככל ש-נִידָרֵש (!). פוסט מס' 1082 הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס ומורכבים בנושאים שונים מהיבטים היסטוריים ועכשוויים שונים, שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961 ועד היום הזה. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 בעת השתתפותי ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך כאמור באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה, לקראת שידורי הטלוויזיה בהפקת SOBO את אירועי אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 24 שנים, נמשכה ארבעה ימים ארוכים מבוקר עד ערב, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל, כאמור בראשות ה- Host broadcaster והמתדרכת הראשית הלוא היא קבוצת הטלוויזיה אד הוק האוסטרלית המצוינת SOBO שמנתה כ- 5000 עובדים ומומחים בתחומי מדע הטלוויזיה השונים (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) בראשות איש הטלוויזיה הספרדי הנודע מר מנולו רומרו (Manbolo Romero). קבוצת SOBO הייתה מצוידת אז ביותר מ-1000 (אלף) מצלמות טלוויזיה ו-שימשה הגוף האחראי על הפקה וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000 בכיסוי ושידור כל מקצועות הספורט האולימפיים. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות, המורכבות, והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (ושוב כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש וסבוך מס' 1082 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————–​

טקסט תמונה : 2003 – 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שתי עשרות של שנים. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העָלוּב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל ההיא בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון ז"ל והמשנה שלו השר אהוד אולמרט יבד"ל, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במילואים רָן גָלִינְקָא יבד"ל), ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ז"ל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 ו-עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהעיפה ופיטרה את יוסף בר-אל מתפקידו הרָם שנתיים בטרם סיום כהונתו (!). אותה ממשלת ישראל ההיא כאמור בראשות אריאל שרון ו-המשנה שלו אהוד אולמרט יבד"ל התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב-תאריך ההוא של 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך (!). היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא לאלתר של יוסף בר-אל משורות רשות השידור ההיא (!!). יוסף בר-אל, מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט, הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של אותו השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים, כאמור על פי פקודה וצַו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר ההוא בממשלת ישראל ההיא רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן שנתיים בטרם סיים את כהונתו (!!!). זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. אריק שרון ויוסף בר-אל אינם עוד בין החיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש וסבוך מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי-12 במאי 2022.

א. מדהים. מדינת ישראל הדמוקרטית (על צבאה צה"ל + משטרת ישראל + משמר הגבול + השב"כ) מאבדת בהדרגה את המשמעת ואת השלטון האזרחי בחלקים גדולים של הנגב רווי אלימות ל-פורעים בדווים אגרופנים ומפרי חוק, ש-מזוינים בנשק חם לא חוקי. ראו הוזהרתם.

ב. כיעור ו-גועל נפש. מדרכות רבות ב-רחובות לא מעטים בצפון היָשָן של תל אביב מזוהמות מזה שנים בצואת כלבים שלא נאספת ע"י בעליהם. אתמול ב-יום רביעי – 11 במאי 2022 ראיתי במו עיניי כיצד שתי נשים מבוגרות דורכות על צואת כלבים ברחוב מרים החשמונאית. היכן הפיקוח העירוני העצל של ראש העיר רון חולדאי…???

ג. הכתב לענייני צבא וביטחון של עיתון "הָאָרֶץ" עמוס הראל פרסם אתמול (יום שלישי – 10 במאי 2022) כותרת ראשית מטרידה ו-מדאיגה (מאוד) ברמה של כתב קטגוריה בעמוד הראשון של העיתון, בזו הלשון : "צה"ל מתעקש להגן על תוצאות "שומר חומות" ומתקשה בניתוח המציאות".

ד. קודם לכן, ביום ראשון – 8 במאי 2022 פרסם עמוס הראל כותרת ראשית בעמוד הראשון של "הארץ", כלהלן : "גם התנקשות ישראלית ביחיא סינוואר לא תשים קץ לגל הטרור". אינני מסכים עמו מפני שהכותרת נכונה רק בחלקה.

ה. החרתה – החזיקה אחריו עיתונאית ושדרנית רדיו "גלי צה"ל" נורית קנטי הנבונה משפרסמה אתמול (יום שלישי – 10 במאי 2022) פוסט מביך ו-מקומם במידה לא מועטה בעמוד מס' 2 של עיתון "הארץ", וכותרתו, "חיסול סינוואר כפנטזיה ילדותית". אינני מסכים עם דעתה. לחלוטין אינני מסכים עמה. יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועת עזה הוא איש עֲמָלֵקִי מְנוּבָז ש-שונא שנאה מרה את מדינת ישראל. יחיא סינוואר הוא איש נבזה במלוא מובנו ופרשנותו של המושג השלילי הזה "נִבְזֶה", איש של טרור רצחני נגד יהודים וישראליים באשר הם לרבות אזרחים תמימים, נשים, ילדים, ותינוקות. יחיא סינוואר הוא טרוריסט עלוב ו-אויב מושבע של אזרחיה היהודים של מדינת ישראל. רעיונותיו וידיו אדומים מדם יהודי. אינני זוכר אֵי מִי ממנהיגי ומלכי ישראל בתקופה התנ"כית הסכין עם קיומו של העם העמלקי בראשותו של מלכם אגג. יחיא סינוואר האֲגָגִי הוא נבל ו-ארכי טרוריסט בן מוות. דָמוֹ ברֹאשוֹ.

תזכורת תנ"כית היסטורית : שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את אֲֲֲגָג, ולפני טֶקֶס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ"ך כשהוא פונה ל- אֲֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו. (ראה ספר שמואל א' פרק ט"ו).

טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוּסְטָב דוֹרֶה מה- 119 המתאר את הוצאתו להורג של אֲגָג המלך העֲמָלֵקִי טרוריסט, רוצח, ו-צוֹרֵר מושבע של עַם ישראל ע"י שמואל הנביא (ראה את תיאור הוצאתו להורג של אגג העמלקי ב-ספר התנ"כי שמואל א' פרק ט"ו) שהיה לא רק איש דת חכם אלא גם מנהיג לאומי בעל סמכות ו-מדינאי שהרחיק ראות. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הזה גוסטב דורה הפיח רוח חיים ב-סצנות תנ"כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ו. מכבי חיפה היא קבוצת כדורגל משעממת כמו גם מאמנה ברק בכר. היא תזכה באליפות המדינה לעונת 2022 – 2021 אבל בקול ענות חלושה. מכבי חיפה היא קבוצה מפסידנית ולא מרשימה מי שהובסה אמש (ליל שלישי – 10 במאי 2022) באצטדיונה הביתי ע"י מכבי ת"א בתוצאה 3:1, וקודם לכן נוצחה גם ע"י הפועל באר שבע. מכבי חיפה היא מקסימום משהו כמו ראשונה בין שווים. נחמד לראות כי רמת הכיסוי, הצילום, והשידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמים בכיס הקטן את רמת הכדורגל שמפגינה קבוצת מכבי חיפה בפרט ושל ליגת העל בכללה. הכדורגל הישראלי הוא יָרוּד ומאכזב. אלופת ישראל מכבי חיפה היא קבוצת כדורגל בינונית לגמרי אולם בת מזל בגלל העובדה שנשיאה מזה שנות דוֹר מר יעקב שחר הוא אישיות מופת, מנהיג חכם, איש ארגון של סדר ומשמעת, מוביל מוכשר ורב ניסיון, וגם המממן הראשי ושַר הכספים של הקבוצה. יעקב שחר הוא מכבי חיפה ומכבי חיפה היא יעקב שחר. יעקב שחר הוא האלוף האמיתי (!). לא מכבי חיפה וגם לא מאמנה ברק בכר, אלא יעקב שחר שנתן את הכלים המתאימים בידי המאמן ברק בכר וזרע כבר לפני שנות דוֹר במועדון מכבי חיפה את זרעי המשמעת. האחריות, הסדר, החינוך, ואת רוח הלחימה ואת הדבקות במשימה. אשנה ואומר שוב, כלהלן : יעקב שחר הוא האלוף האמיתי. איכות אישיותו של יעקב שחר כיוזם, מחנך, ומוביל – ניצבת בכמה דרגות מעל כלל רמת הכדורגל הישראלי. מועדון מכבי חיפה הוא בר מזל מפני שיעקב שחר החליט לבנות אז בימים ההם את ביתו הספורטיבי דווקא במועדון מכבי חיפה. יעקב שחר – תבורך (!)

ז. אינני רואה דרך כיצד מדינת ישראל מגיעה להסכמים מדיניים עם יחיא סינוואר אויב, איש של טרור, ו-שונא מושבע של מדינת ישראל עד עפר.

פרולוג קצרצר.

אנוכי מתבונן בצילומי התמונות האלה שלי מאז, ומאמץ היום את חוות דעתו והשקפת עולמו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ"כי "קֹהֶלֶת" ב-פרק א', וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין והמרתק, "ציפורים מתות בסתר" (The thorn birds). הספר הזה יצא לאור ב-1977. יש תרופה לכל דבר רק לא נגד הזמן שחולף.

טקסט תמונה : קיץ 1957. קיבוץ אפיקים. אנוכי יואש אלרואי בן 19. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי בקיבוץ אפיקים בשנת 1962 לאחר השירות הצבאי בן שלוש שנים בגדוד 12 של חטיבת "גולני". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי בעת קורס קציני חי"ר ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין וליד פתח תקווה) מטעם גדוד 12 של חטיבת "גולני", ב- 1958 / 1957. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1082 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

———————————————————————————————-

פוסט סבוך מס' 1082. סכסוך הדמים הישראלי – פלסטיני מאז ראשית ה- 120 על אותה פיסת קרקע שנקראה פעם ארץ ישראל והייתה שייכת לאבותינו אברהם, יצחק, ויעקב, הפך לסכסוך דמים ו-מלחמתי ארוך, ממושך, ו-מַר עם ערביי ארץ ישראל לאחר שמאות אלפי יהודים באירופה החליטו לקראת סוף ה-119 ובראשית ה-120 ועד 1939 לאחר 2000 שנות גָלוּת, לעזוב את ביתם ההוא במדינות אירופה ההיא ולהעפיל לאֶרֶץ ישראל ולבנות מחדש כאן את ביתם ב-מדינת ישראל. מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר הוא אוֹיֵב דָמִים מַר של מדינת ישראל. וגם: יופי ואסתטיקה תנ"כים. וגם: שאול המלך. וגם: שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט סבוך מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

הקדמה.

חלקים מהעם הפלסטיני העכשווי היושב ב- 2022 ברצועת עזה ובשומרון דומים בשנאתם למדינת ישראל כמו ה-אומות הכנעניות ההן שהקיפו אז לפני 3000 שנים את ארץ ישראל ולא רק תיעבו את עם ישראל, אלא ראו בו גם יריב מדיני וצבאי מר. כמו פלשתים, אֱמוֹרִי, יבוסי, אֱדוֹם, מוֹאָב, בני עמון, צובה, ארם, צידון, כנען, מִדְיָן, ו- עֲמָלֵקִ אשר נשלטו בימים ההם ע"י מלכים. בראש המדינות המלוכניות ההן עמד שליט יחיד המכהן מרגע מינויו לכל ימי חייו.

וגם : הלגיטימיות החוקתית של שלטון המלך בישראל ה-תנ"כית נבעה בדרך כלל מכוח הירושה וה- הורשה המשפחתית, אולם לא תמיד. דוד היה המלך השני בהיסטוריה ה-תנ"כית אחרי שאול המלך אולם הם לא היו קרובי משפחה. שאול המלך ראה בערוב ימיו בדוד בן ישי, קנדידט מלוכה צעיר ומוכשר מטעמו של שמואל הנביא, ו-לכן גם כמי שמאיים על כיסאו ועל שלום משפחתו הרחבה משבט בנימין.

אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב"ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב"ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ"ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב"ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים הם הראשונים שמוּעַדִים לפורענות מפני שככלות הכל ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל הבנה ו- יכולת ניתוח אנושית, חברתית, ופוליטית – פנימית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"ד פסוק כ"ה מגדיר אותו כלהלן : "…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…". תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. שיעורים בתנ"ך ממבט אחר.

ראש הממשלה לשעבר והטוען מחדש לכתר בנימין נתניהו צדק לגמרי כשאמר בשעתו קבל עם ועולם את הטקסט הזה: "הטרור האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מאידאולוגיה רצחנית (!)". אולם אין תמיכתי בו פוטרת אותו מלחתור בהתמדה לסיום הסכסוך רווי הדמים בן יותר מ- 100 שנים בין ארץ ישראל ההיא ומדינת ישראל הנוכחית לבין העם הפלסטיני.

להלן נימוקיי ו- סדר מחשבותיי. ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל מאז 1882 ומאבקו העז להיאחז באדמות ארץ ישראל, תומכת בהשקפת ראש הממשלה בנימין נתניהו והכרזתו הנוגעת לטרור הערבי. אני תומך גם היום בסלוגן שהטיף לנו המורה – מחנך שלי ד"ר שלמה נאמן ז"ל הנמרץ והחכם חבר קבוצת כינרת ב- 1952, בהיותי תלמיד דרדק בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" בעמק הירדן ואנחנו הלכנו לאורו כבר לפני זמן כה רב : "…הטרור הערבי האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מזה 39 שנים מאז 1913 על פי מִשְנָה סְדוּרָה של אידאולוגיה רצחנית נגד היישוב היהודי בארץ ישראל…". ד"ר שלמה נאמן שַח את דבריו אלה ארבע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העצמאות ב- 1948. אנחנו תמכנו בסלוגן ההוא אז כילדים. אין שום פלא שכעבור ארבע שנים כל אותם הילדים ההם בעמק הירדן בני דורי התגייסו ליחידות קרביות בצה"ל. חלפו 66 (שישים ושש) שנים מאז. אני תומך בדעתו של המורה – מחנך שלי ד"ר שלמה נאמן גם היום. או טו טו אנוכי בן 84. ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ ב- 2016 את הסלוגן של ד"ר שלמה נאמן מ- 1952.

רצח הנער היהודי משה ברסקי בן 18 הי"ד (1913 – 1895) עולה חדש מרוסיה ו-חבר קבוצת דגניה א', ע"י פורעים ערביים. רצח הנער היהודי משה ברסקי ב-22 בנובמבר 1913 מזעזע את הישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ההיא בימים ההם לפני 109 שנים.

משה ברסקי נולד ב- 1895 ברוסיה ועלה לארץ ישראל בהיותו בן 18 ב- 1913. הוא היה חלוץ צעיר עוּל ימים שהתיישב בקבוצת דגניה א' בעמק הירדן ונרצח בידי ערבים ב- 22 בנובמבר 1913 בגלל היותו יהודי שמותר לפרוע בו, עולה חדש שהעפיל לארץ ישראל מרוסיה, והוא חסר הגנה. משה ברסקי היה הקורבן הראשון בארץ ישראל ההיא שחייו קופדו בידי הטרור הערבי. הוא הפך לסמל של הקרבה עבור ה- התיישבות היהודית בארץ ישראל. מקרה הרצח אירע שמונה חודשים בלבד לאחר הגיעו לקבוצת דגניה א'. משה ברסקי התנדב להביא תרופות לשמואל דיין החולה (אביו של משה דיין). הוא רכב לשם כך על פִּרְדָה מדגניה א' למושבה מנחמיה. מי שמכיר את עמק הירדן יודע שמדובר במרחק של חמישה – שישה ק"מ. בדרכו חזרה הותקף על ידי קבוצת פורעים ערביים שביקשו ליטול את פרדתו. הוא הניס את הפרדה לחצר דגניה א' בטרם נרצח. חברי קבוצת דגניה א' שיצאו לחפש אותו לאחר שבושש לבוא מצאו את גופתו מנוקבת ע"י כדורי רובה. על גבו נמצאו זוג סנדלים ומקל ערבי, סימן בדואי לכך שמשה ברסקי נרצח כנקמת דם. משה ברסקי נער בן 18 נקבר בחורשת הזיתים שבה עבד על שפת נהר הירדן. זה היה הקבר הראשון שנכרה בדגניה א'. רצח משה ברסקי ב- 1913 זעזע עד למאוד את חברי קבוצת דגניה א' ואת מפעל ההתיישבות הציונית כולו בארץ ישראל. 

אחד מהשודדים הערבים שרצחו את משה ברסקי נפצע בעת ההיתקלות במאבק עם הנער היהודי הבודד בן ה- 18 ומת מפצעיו כעבור יומיים. בתגובה רצחו הפורעים הערביים כפעולת נקם ב- 24 בנובמבר 1913 את יוסף זלצמן מקבוצת כנרת. ב- 7 בדצמבר 1913 נרצח במושבה סג'רה בגליל התחתון השומר יעקב פלדמן. יעקב כבשנה – עצמון, איש ההסתדרות המצומצמת תיאר לאחר שנים את רשמיו מתקופת עבודתו עם חבריו בדגניה באותם ימים : "…כאילו כדי להעמידנו בבת אחת לפני שאר בעיות ההתיישבות ותקומתנו בארץ, נתקלנו עוד בשבועות הראשונים לעבודתנו במקרי רצח, שוד ונקמת דם מצד שכנינו הערבים. מקרי הרצח של משה ברסקי בדגניה, יוסף זלצמן בכנרת ויעקב פלדמן בסג'רה, שימשו לנו לקח מעשי והעמידו אותנו בצורה מוחשית ואכזרית פנים אל פנים מול המציאות של תנאי הארץ…". סדרת אירועי הדמים הזו זירזה את ועדי המושבות והשומרים בגליל לארגן הגנה עצמית מסודרת באזור. במסגרתו מונו שומרים לפרשים בשמירה על הדרכים. ארגון השומר התכנס ודן כדי לדון כיצד לשפר את מעמדו בעיני אנשי המושבות, לאחר סדרת האירועים הללו אשר קרו במהלך אותה שנה. אלה היו חלק מהסיפורים שלאורם התחנכנו כילדים בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל ניהלה כבר מבראשית מאבק דמים נגד הטרור הערבי. זהו אותו הטרור הערבי אז והיום שעשה ועושה באמצעות פגיעה ברכוש ומעשי רצח כל מאמץ לערער את שיווי המשקל שלנו, להטיל ספק במשימת ההתיישבות הציונית, ולהפחיד את היהודים שהגיעו מחו"ל ומאירופה כדי לבנות מחדש את הבית הלאומי שלהם כאן בארץ ישראל. אוסיף ואומר שגם ההורים שלי ז"ל שעלו מליטא לארץ ישראל ואשר התיישבו בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן נתקלו במעשי איבה רבים של הפורעים הערביים במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, וניצבו לא אחת בפני סכנות חיים. אני מצדיק אפוא את ראש הממשלה בנימין נתניהו אולם לא פוטר אותו מאחריותו הלאומית להפוך כל אבן ולמצוא כל סדק כדי להביא לסיומו אחת ולתמיד את הריב ו- סכסוך הדמים בן יותר מ-מאה שנים על אותה חלקת אדמה ואותה פיסת קרקע, בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים. האם זה אפשרי בכלל…?

הסכסוך היהודי – פלסטיני הממושך. האוכלוסייה הערבית תוקפת באלימות רבה בנשק חם וקר את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ב- מאורעות תרפ"ט (1929) וב-מאורעות בשנים תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936).

מאורעות תרפ"ט (1929) ואחריהן מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936) בארץ ישראל של הפורעים והמרצחים הערבים נגד היישוב היהודי הקטן, היו תוצאה של אידיאולוגיה רצחנית של הפלסטינים מונהגים ע"י הארכי טרוריסט הנפשע המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. אנשי העליות היהודיות לארץ ישראל  הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית, והחמישית הגשימו את החזון היהודי האוניברסאלי בן אלפיים שנים, שגרס, "…בשנה הבאה בירושלים…". העולים והמתיישבים היהודיים קראו למקום שוּבָם מגלותם הארוכה "ארץ ישראל". התושבים הערביים המקומיים כינו את המקום "פלסטינה". התושבים הערביים ומנהיגיהם בארץ ישראל ראו בהתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל מאז סוף המאה התשע עשרה עלייה לא ליגאלית, פלישה לארץ לא להם, והתיישבות לא חוקית על קרקעות שהיו פעם בחזקתם של בעלי הבית הערביים הפלסטיניים. אז גם הומצאה הסיסמה הארסית, הרצחנית, המנובזת, ו-רווית השנאה הפלסטינאית, "אטבח אל יהוד" נגד יהודי ארץ ישראל. הנה נתוני גלי ההגירה היהודיים וההעפלה לארץ ישראל :

גל ההגירה הראשון הלוא היא העלייה הראשונה של היהודים מאירופה לארץ ישראל בשנים של 1903 – 1882 כלל בתוכו 26000 (עשרים ושישה אלף) עולים כשהאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה אז מספר זהה ומועט של 26000 תושבים. האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה באותן השנים המדוברות. גל ההגירה השני הלוא היא העלייה השנייה בשנים 1914 – 1904 הביא לארץ ישראל 35000 עולים חדשים (ב- 1914 פרצה מלחמת העולם ה- 1). גל ההגירה השלישי הלוא היא העלייה השלישית בשנים 1924 – 1919 נשא עמו אף הוא 35000 עולים חדשים (העלייה השלישית יצאה לדרכה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ב- 1918). גל ההגירה הרביעי בשנים 1931 – 1924 היא העלייה הרביעית הביא עמו 70000 עולים חדשים. על העלייה הרביעית נמנים גם המתיישבים שהקימו את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן (הקיבוץ שבו נולדתי ב- 1938). גל ההגירה החמישי – העלייה החמישית בשנים 1939 – 1931 הביא עמו 180000 (מאה ושמונים אלף) עולים חדשים (נקרא גם "העלייה הייקית" מפני ששליש מהעלייה החמישית ההיא הגיע מגרמניה). ברור שבחלוף השנים ראו התושבים הערביים בארץ ישראל וההנהגה הלאומנית שלהם בחמשת גלי ההגירה היהודיים מאירופה לארץ ישראל סכנה. חמשת גלי ההגירה הכילו בתוכם במשך 57 שנים בין 1882 ל- 1939 כ- 346000 (שלוש מאות ארבעים ושישה אלף) אימיגרנטים – עולים חדשים שכבשו את האדמה והתיישבו לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל היוו בעיני האוכלוסייה הערבית  איום אסטרטגי מדיני על חייהם ואופי חייהם ב- פלסטינה. אז גמלה ההחלטה בידיו של הוועד הערבי העליון בראשות המנהיג הראשי של ערביי ארץ ישראל המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, הארכי – טרוריסט, לנקוט במדיניות של טרור אלים ורצח נגד היישוב היהודי בכל רחבי ארץ ישראל כדי להמאיס את חייהם בארץ לא להם. מעשי הטרור והרצח של הערבים נגד היישוב היהודי בארץ ישראל פרצו בכל חומרתם כבר ב- 1929 ונודעו כ- פרעות תרפ"ט.

ראה גם את ספרו התיעודי החשוב והמרתק של בני פרופסור גור אלרואי רקטור אוניברסיטת חיפה, שחקר וכתב ואשנה ואומר שוב את הספר המעניין, החשוב, והמרתק "אימיגרנטים". הספר התיעודי הנ"ל דן בהגירה היהודית לארץ ישראל בראשית שנות העשרים במאה הקודמת. הספר "אימיגרנטים" יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.

טקסט מסמך : זוהי כריכת השער הראשי של הספר התיעודי המעניין, החשוב, והמרתק הקרוי "אימיגרנטים", שחקר וכתב הבן שלי פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. הספר יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.

המצב הפוליטי "הארץ ישראלי" המורכב והמסובך לא פטר את מר בנימין נתניהו כמנהיג האומה הישראלית מלחתור קדימה כדי לסיים אחת ולתמיד את הסכסוך הארצישראלי – פלסטיני המר ורווי הדמים בן יותר 100 (מאה) שנים. בנימין נתניהו יכול להישען על גרסתו ורוח הרעיון שמעלה פרופסור מנחם קליין בתוך פוסט מעניין שמפרסם העיתונאי ניר חסון וכותרתו, "אומרים שהיה פה שמח", במוסף "הארץ" של יום שישי – 25 במארס 2016. מדובר באחד הסכסוכים הפוליטיים הארוכים הממושכים והקשים ביותר בהיסטוריה האנושית בעֵת החדשה (וגם הישנה) בו שני עמים היהודי – ישראלי והפלסטיני טוענים לבעלות על אותה פיסת קרקע. אומר פרופסור מנחם קליין לניר חסון, כלהלן : "…שני העמים הם בעלי בית כאן בארץ. הם ילידים ואנחנו ילידים. אבל כרגע אנחנו גם אדוני הארץ. הזהות היהודית – ערבית הזאת הייתה ופסקה. אי אפשר לחזור למה שהיה אבל חובה עלינו לקחת אלמנטים מהזהות הזאת כדי להתרגל לזה שאנחנו לא מצודה מערבית – צלבנית בלב עולם ערבי עוין, אלא חלק ממרחב ים – תיכוני שמשלב גם תרבויות מערביות וגם ערביות. אנחנו לא ווילה מערבית בג'ונגל, אנחנו באגן המזרחי של הים התיכון…". פרופסור מנחם קליין מציע פשרה לא חדשה. השקפת עולם פוליטית כמעט שוויונית, מתונה, וגם ליבראלית. לרוע המזל אין שום סיכוי שהיא תתקבל ע"י הקיצונים משני הצדדים היהודי – ישראלי והערבי הטוענים לריבונות מוחלטת, הראשון על כל ארץ ישראל והאחר על כל פלסטינה. הטרור הערבי בן יותר  100 השנים נגד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל איננו ניזון אם כך מייאוש, אלא מאידאולוגיה ברורה (גם עכשיו) שאומרת כי יש לגרש את אזרחי מדינת ישראל למקום גלותם – מוצאם ל- רוסיה, ארה"ב, אסיה, ואירופה. המומחה לעניינים ערביים בערוץ 10 ההוא חזי סימן טוב שידר לא לכל כך מזמן ראיונות עם נשים פלסטיניות בגדה שמטפחות גם היום תקוות לשוב ל- לוד, רמלה, וחיפה. אינני רואה כיצד בנימין נתניהו פותר את המשוואה הסבוכה, גם לא מי שהיה בזמנו יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג (היום נשיא המדינה) וזהבה גלאון מי שהייתה מנהיגת מפלגת מרצ. אינני רואה דרך כיצד מדינת ישראל ולא חשוב המנהיג שיעמוד בראשה, מבצעת צעד אבסורדי ומטופש, ו-מוותרת על רמת הגולן ונסוגה מכל שטחי יהודה ושומרון בחזרה לגבול הבינלאומי הישן ההוא שחצץ בינינו לבין הפלסטינים בטרם מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

כותב מרדכי נָאוֹר בספרו "ספר המאה" אודות מאורעות תרפ"ט – 1929, כלהלן : "…באוגוסט 1929 הגיעה המתיחות בין יהודים לערבים לשיא חדש, ובין ה- 23 ל- 29 באותו חודש אוגוסט ההוא אירעה התפרצות ערבית אלימה בכל רחבי ארץ ישראל. ביום שישי – 23 באוגוסט 1929 נהרו ערבים לעיר העתיקה מזוינים באלות וסכינים, ומשם פרצו לשכונות היהודיות. הנציב העליון צ'נסלור שהה אותה שעה באנגליה והמשטרה לא הייתה ערוכה לבלום את התוקפים. שישה ימים נמשכו ההתפרעויות, עד לבואה של תגבורת בריטית ממצרים. בהיעדר כוחות של "ההגנה" בעיר בהעתיקה בירושלים ובשאר קהילות הקודש, שכן אנשי היישוב הישן סירבו להתיר נוכחיות זאת, נפלו קורבנות רבים. יותר מ- 60 יהודים נטבחו בחברון והשאר פונו ממנה. הרובע היהודי בצפת הועלה באש. רמת רחל, מוצא, הרטוב, כפר אוריה, באר טוביה וחולדה, פונו ונהרסו ע"י הפורעים הערביים. בתל אביב ובחיפה הצליחו כוחות "ההגנה" להדוף את התוקפים. מחיר הדמים ששילם היישוב היהודי היה כבד : 133 הרוגים, מאות פצועים, והרס רב. למעלה מ- 8000 יהודים הפכו פליטים. הזעזוע ביישוב בארץ ובקהילות היהודיות בעולם היה גדול. בניגוד למאורעות הדמים הקודמים שהיו במקום אחד, או במקומות ספורים, התפשטו התקריות של 1929 ליישובים רבים בעיר ובכפר. במקומות שכוחות "ההגנה"התארגנו לבלימת התוקפים הם זכו להצלחה, אך לא בכל המקומות קרה הדבר…".

טקסט תמונה : שנת 1930. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 92 שנים. מנהיגי הערבים בארץ ישראל ובראשם הארכי טרוריסט המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני (במרכז מזוקן בזקן שחור, נשען על מקל) ומוסה כאוס אל חוסייני (האיש הגבוה עם זקן לבן נשען אף הוא על מקל לצדו של המופתי), מתכנסים לעיתים קרובות ומטקסים עצה כיצד לפגוע בדרכי טרור ביישוב היהודי בארץ ישראל. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית). 

טקסט מסמך : 30 באוגוסט 1929. הביטאון "דברי הימים האלה" מפרסם ב- 30 באוגוסט 1929 את רשימת חללי היישוב היהודי מידי פורעים ערביים בכל רחבי ארץ ישראל. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית). 

הגורמים לפרוץ המאורעות "הָמֶרֶד הערבי" ב- 1936 על פי מרדכי נאור כפי שהוא מפרסם את טיעוניו ב- "ספר המאה" : "ערביי ארץ ישראל צפו במחצית הראשונה של שנות ה- 30 של המאה הקודמת בתדהמה ובחשש הגידול המהיר של היישוב היהודי שתוך ארבע שנים שמעט הכפיל את עצמו והתקרב בהיקפו לכ מחצית האוכלוסייה הערבית. האיום מבחינתם היה לא רק דמוגראפי, אלא גם כלכלי ופוליטי. עוד מספר דנים של עלייה יהודית מוגברת, חששו הערבים, וארץ ישראל אכן תיהפך ל- "בית לאומי" עם רוב יהודי. לכך יש להוסיף את מדיניות החוץ התוקפנית של גרמניה נאצית ואיטליה הפאשיסטית – שתי מעצמות שתמכו בערבים, וקראו להם למרוד בבריטניה הגדולה המעצמה מספר אחת במזרח התיכון בימים ההם. חולשתן של בריטניה וצרפת (שלטה בסוריה) בעת "משבר חבש" ב- 1935 ומדיניותן ההססנית כלפי תוקפנותו של אדולף היטלר באירופה ושל בניטו מוסוליני באפריקה עודדו אף הן את הערבים בכלל ואת ערביי ארץ ישראל בפרט. שביתה כללית ממושכת בסוריה נגד השלטון הצרפתי הייתה אף היא בבחינת סימן דרך לערביי ארץ ישראל שכך ראוי להם גם לעשות. לא ייפלא אפוא שבאביב 1936 חברו כל הגורמים הללו יחדיו ודחפו את ערביי ארץ ישראל לפתוח במהומות דמים שכוונו תחילה נגד היהודים ומאוחר יותר גם נגד הבריטים".

טקסט תמונה : 1936. תיכף ומייד עם פרוץ מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (פרעות 1939 – 1936 של ערביי ארץ ישראל ביישוב היהודי בארץ ישראל נקראו גם "המרד הערבי"), הקימו ערביי ארץ ישראל גוף מייצג ארצי ומיליטאנטי בשם "הוועד הערבי העליון". הדמות הבולטת בו היה הארכי – טרוריסט המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני (עומד שני משמאל בשורה הקדמית). (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).

מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט  (1939 – 1936), המהלכים הראשונים.

מרדכי נאור ממשיך לתעד את המהלכים הראשונים במאורעות 1936 : "ב- 19 באפריל 1936 פרצו המאורעות, או "המרד הערבי" כפי שכונה בידי הערבים. הם הקיפו בזמן הראשון ויצרו התקפות על יהודים ביפו. בתוך ימים אחדים התפשטו המהומות לכל הארץ. במקביל הכריזו הערבים על שביתה כללית לא הגבלת זמן. ב- 25 באפריל 1936 נערך כינוס חירום בשכם ובו הוקם הוועד הערבי העליון בראשותו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני. הוועד אימץ את מדיניות השביתה הכללית עד למילוי שלוש הדרישות העיקריות : הפסקה מוחלטת של העלייה היהודית לארץ ישראל, איסור מכירת קרקעות ליהודים, והקמת ממשלה ערבית לאומית. הערבים קיוו לפגוע ביישוב היהודי ע"י מניעת אספקת מזון ושיתוק המשק, אולם השפעת השביתה הערבית על היהודים הייתה שונה. המש היהודי התארגן במהירות ונמצאו תחליפים שתרמו לחיזוקו ולעצמאותו. ב- 19 במאי הוחל בהקמת נמל תל אביב כתחליף לנמל יפו המושבת. בששת החודשים הראשונים של מאורעות 1936נהרגו 91 יהודים ו- 369 נפצעו. רכוש רב הושחת ונהרס. הרבים התנכלו בעיקר לתחבורה היהודית, הציתו שדות תבואה, עקרו וגדעו עצים. היהודים התארגנו להדיפת ההתקפות תוך שמירה על הבלגה, לפיה בהתאם להחלטות מוסדות היישוב, יש לפגוע רק בפורעים ולא ביישוב הערבי. מדיניות ההגנה תחילה הייתה להגן על היישובים עצמם בתחומיהם, אך כבר בקיץ 1936 אומץ קו של "יציאה מן הגדר"ותקיפת הפורעים בבסיסיהם ובכפריהם. ברחבי הארץ הוקמו ה- "נודדות" (יחידות ניידות) בעלות כושר התקפי. הנודעת שבהן פעלה באזור ירושלים בפיקודם של יצחק שדה ואליהו בן חור. הבריטים פעלו בשלבים הראשונים בהיסוס. מאוחר יותר החלו להזרים ארצה יחידות צבא וכן החליטו לשגר לארץ ישראל וועדת חקירה מלכותית כדי לבדוק את שורשי המהומות. הם סייעו ליהודים להקים יחידות נוטרים, ומהערבים דרשו להפסיק את השביתה. בהתערבות מלכי מדינות ערב הופסקה השביתה ב- 12 באוקטובר 1936. סיומה אפשר את יציאת "וועדת פיל" המלכותית לארץ. מאורעות תרצ"ו 1936 זכורים בשל ההתקפות , ההתנכלויות, שריפת השדות וגדיעת העצים. בשבועות הראשונים נאלצו כ- 10000 (רבבה) יהודים לנטוש את בתיהם בערים וביישובים ערביים וכן בערים מעורבות. רו ב המפונים היו מיפו, ירושלים, חיפה, חברון, בית שאן, שכם, עכו, ועוד. האמצעים הנדרשים כדי לטפל בפליטים היהודים היו גדולים פי כמה מהתקציב שהועמד לרשות היישוב  היהודי, ובאמת באמצע יוני 1936החליט הוועד הלאומי היהודי לפנות לציבור הרחב בבקשה שיתרום לשיקום רבבת הפליטים".

ראשית מפעל "חוֹמָה ו-מִגְדָל".

"…בחודשים הראשונים של  מאורעות תרצ"ו כפי שנקראו תחילה , שותק מפעל ההתיישבות היהודי שבשנים הקודמות צבר תאוצה רבה. עקב ימי החירום, ההתקפות הערביות, שריפת השדות, והסכנה לחיים – לא הועלו על הקרקע יישובים חדשים. ההנחה הייתה שיישוב צעיר יתקשה להגן על עצמו בשבועות הראשונים לקיומו, ואכן בחצי השנה הראשונה הוקמו יישובים ספורים ורק במקומות בטוחים יחסית. בין הנפגעים מהקפאת ההתיישבות החדשה היו גם חברי קיבוץ ארץ ישראלי א' של השומר הצעיר שקיבלו את הכשרתם בבית אלפא, והיו מיועדים לעלות על הקרקע בתל עמל שבעמק בית שאן הסמוך. חברי הקיבוץ החליטו שלא לוותר על "זכות העלייה" שלהם על הקרקע והם טיכסו עצה כיצד להקים בכל זאת את יישובם. צוות של חברים בראשות שלמה גרזובסקי (גור) תכנן מחנה מבוצר בן מעט יותר מדונם אחד, שייבנה בתוך יום אחד. המחנה כלל ארבעה צריפים, מגדל שמירה, חומת עץ ממולאת חצץ (כנגד כדורי האויב), וגדר תיל היקפית המרחק מה ממנה כדי למנוע זריקת רימונים. המחנה כולו הוקם מראש, מעץ, חלקיו המפורקים סומנו, כך שניתן היה להעבירם לנקודת ההתיישבות ללא קושי, ולהרכיבם בו במקום. עתה היה צורך לקבל אישור לתוכנית מהנהגת היישוב וממפקדת "ההגנה". זה ניתן לאחר היסוסים מאחר שבלב רבים קינן החשש שהיישוב הצעיר יותקף ביומו הראשון בעודו חסר מגן. ב- 10 בדצמבר 1936 יצאו חברי תל עמל מלווים בנוטרים וחברי יישובי הסביבה מבית אלפא, כשהם נושאים עמם את המחנה המפורק וכל הדרוש להקמתו ולהגנה עליו. המשימה בוצעה בהצלחה ולעת ערב עמד המחנה על תלו. הערבים הופתעו והיישוב החדש לא הותקף באותו יום וגם לא בהמשך. שיטה חדשה באה לעולם, "חומה ומגדל". הייתה זו יוזמה פרטית של חברי קיבוץ תל עמל שעד מהרה הפכה לנחלת הכלל…".

טקסט תמונה : דצמבר 1936. זהו ראשון יישובי "חומה ומגדל", קיבוץ תל עמל בעמק בית שאן. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).

טקסט תמונה : 21 במארס 1938. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 84 שנים. זוהי אחת התמונות המזהירות בתקופה ההירואית של הקמת קיבוץ חניתה בגליל העליון אחד מ- יישובי "חומה ומגדל", בעת מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט. תמונה בלתי נשכחת רבת אומץ לב, הקרבה, ודבקות במשימה מנת חלקם של אנשי הדור ההוא. זיהוי הנוכחים בתמונה : יצחק שדה (במרכז, בן 48) מחבק את משה דיין (בן 23, משמאל) ואת יגאל אלון (בן 20, מימין) בעת הקמת קיבוץ חניתה. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).

טקסט תמונה : 21 במארס 1938. העלייה לקיבוץ חניתה בגליל העליון. פועלים יהודים ונוטרים יהודים מקימים את קיבוץ חניתה בסגנון "חומה ומגדל". בתמונה רואים אמצעי מיגון וגידור. "ההגנה" גייסה באותו היום 600 (שש מאות) מחבריה לצורך מבצע ההתיישבות הגדול ביותר עד אז ב- 1938. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).

ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל מאז ימי קבוצת דגניה א' ב- 1913 תומכת בראש הממשלה בנימין נתניהו. לכן גם אני מצדיק את הסלוגן שנהגה לפני זמן רב ע"י המורה – מחנך שלי שלמה נאמן ז"ל מקבוצת כינרת, הרבה לפני ובטרם עידן בנימין נתניהו, כשאמר, "הטרור הערבי האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מאידאולוגיה רצחנית כדי לסקל את מאבקו של היישוב היהודי להיאחז מחדש באדמת ארץ ישראל", ועכשיו ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ אותו. אף על פי כן אין המצב הפוליטי המורכב והמסובך פוטר את בנימין נתניהו כמנהיג האומה הישראלית ו/או כל מנהיג אחר מלחתור קדימה כדי לסיים אחת ולתמיד את הסכסוך הארצישראלי – פלסטיני המר ורווי הדמים כאמור בן יותר מ- 100 (מאה) שנים.

הדברים החשובים באמת (1).

פוסט מס' 1082. שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

סיפורו הטרגי של שאול המלך במסגרת יופי ואסתטיקה תנ"כים, שיעור בתנ"ך ממבט אחר, הוא סיפור מדהים שמתעד את ראשית מיסוד המלוכה בעם ישראל בהתלהבות גדולה ותקוות רבות. מדובר בהמלכתו של בחור צעיר עוּל ימים בשם שאול בן קיש, חקלאי פשוט ללא כל יומרות פוליטיות משבט בנימין למֶלֶךְ על עם ישראל. המלך הראשון בתולדות האומה. שאול בן קיש בשנות ה- 20 הראשונות של חייו היה גבר צעיר יפה וגבוה ומי שניחן בהופעה פיזית מרשימה שמצאה חן בעיני שמואל הנביא הזקן אולם היה מטבע הדברים טירון בענייני מלכות ולבטח תמים בניהול חצר מלכות. ברור שהוא היה נטול כל ניסיון ניהולי קודם ברמה מדינית ופיקוד מהיבט צבאי. המלכתו של שאול למלך הראשון בהיסטוריה של עם ישראל נעשה בנסיבות חסרות תקדים ע"י הנביא שמואל הזקן מי שהיה בעת ההיא המנהיג הרוחני – דתי רב המוניטין של עם ישראל. שאול בן קיש מתואר בספר שמואל א', פרק ט', פסוק 2, כלהלן : "…שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מעל העם…". שאול נשלח ע"י אביו קיש לחפש את האֲתוֹנוֹת של המשפחה שהלכו לאיבוד. שמואל הנביא שנתקל בו באקראי כל כך מתרשם מהופעתו החיצונית האטרקטיבית עד שהוא מחליט להמליך את שאול למלך על פי צו אלוהי. מדהים ששמואל הנביא מנהיג רוחני – דתי בעל ניסיון חיים רב מדיני, צבאי, חברתי, כלכלי, וגם דתי מחליט להמליך למלך על עם ישראל דווקא חקלאי פשוט ונאיבי נעדר כל ניסיון של ניהול מדינה ומנהיגות שלטונית. לצעד המדיני הנועז והדרמטי של הנביא הזקן שמואל להפוך את עם ישראל למונרכיה – ממלכתית בה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי נמצא בידיו של אדם אחד, מלך, שליט כל יכול, קדם שלטון דתי מושחת בראשות שני בניו של שמואל הנביא איש המוסר והצדק, יוֹאֵל ואֲבִיָה (שניהם שימשו שופטים באזור באר שבע). נאמר על שניהם בספר שמואל א', פרק ח', פסוק 3, כלהלן : "…ולא הלכו בניו בדרכו ו- יטו אחרי הבצע, ו- ייקחו שוחד, ויטו משפט…". העם דרש ממשל חדש במקום שופטים מושחתים. נציגי האומה ביקשו משמואל הנביא למַסֵד את מוסד המלוכה.

ובכן שאול בן קיש, חקלאי פשוט ואיש עניו וצנוע, נעדר כל השכלה מדינית, פוליטית, וצבאית, מי שבכלל חיפש את אתונות המשפחה, דווקא עליו הטיל שמואל הנביא אחריות עצומה להיות ל- מלך של עַם ישראל. ההחלטה המלוכנית הדרמטית חסרת תקדים בנסיבות הזמן ההוא של שמואל הנביא להמליך את החקלאי הצעיר שאול למלך מסתכמת בסיטואציה סנסציונית נטולת הסבר, "…שאול הלך במצוות אביו קיש לחפש את אתונות ומצא את המלוכה…". מדהים. אין שום פלא כי שאול המלך הצעיר החדש מבולבל מאוד ממהלך המינוי המלכותי המחמיא המפתיע שגורר עמו נשיאה בכובד האחריות הלאומית, המדינית, והצבאית של עם ישראל, ואומר לממנה שלו שמואל הנביא כהן דת וותיק ומפורסם בעם ישראל בפליאה, כלהלן, "למה דווקא אני…". בלשון תנ"כית זה נשמע כך : "…הלוא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דיברת אלי כדבר הזה…?" (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק 21). מאוחר יותר הוברר כי המלכתו של שאול ל- מלך על עם ישראל  ע"י שמואל הנביא ובחירתו לתפקיד רב האחריות כמנהיג לאומי הייתה בחירה טרגית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

שאול המלך נחשף כמלך לא מוכשר, רדוף, חסר ביטחון, קנאי, וחשדן שמקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לרדוף ולהרוג את דוד בן ישי קנדידט למלך, ומי שהיה פעם נעים זמירות ו- נגן החצר שלו בכינור, ככתוב מפורשות בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך הופך לקנאי וחשדן אובססיבי, מלך קטנוני ו- מטורף ללא תקנה, שנעלב עד עמקי נשמתו ויוצא מדעתו לאחר הקרב המפורסם בעמק האלה בו מכריע הנער דוד בן ישי "החתיך" הצעיר יפה תואר בן 17 אולי 18, לבוש בגד קל ומצויד ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים בלבד בקרב פנים אל פנים את גֹלְיָת הפלישתי הענק המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש ומי שמחזיק בידיו חנית וחרב. ניצחונו הסנסציוני של דוד בן ישי על גֹלְיָת כשהוא משגר אליו באומץ לב, ללא יראה, ובביטחון טקסט בטרם הקרב פנים אל פנים, "…אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת…", נחרת מייד בלב כל האומה. לא היה כל ספק דוד בן ישי בניצחונו האישי על גלית הפלישתי בזירת עמק האלה גנב את ההצגה המלכותית ואת כל תשומת הלב הציבורית משאול המלך. בתום הקרב המפורסם יצאו הנשים המחוללות בכל ערי ישראל לקראת שאול המלך המצביא המנצח שהביס את צבא פלישתים, אולם שרו את הסלוגן, "…הִכָּה שָאוּל באֲלָפָיו ודָוִד ברִבְבוֹתָיו…", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח, פסוקים 6 ו- 7. ומוסיף הסופר התנ"כי של העת ההיא, כלהלן : "…ויִיחַר לשָאוּל מאוד, וַיֵּרַע בעֵינָיו הַדָּבָר הזה, ויֹאמֶר נתנו לדָוִד רְבָבוֹת ולִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, ועוֹד לוֹ אַךְ הַמְלוּכָה. ויהי שָאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה",  ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח פסוקים 8 ו- 9.

אפילוג. טקסט סיום של שלמה המלך בערוב ימיו כפי שהוא מופיע בספר התנ"כי "קֹהֶלֶת"  בתחילת פרק א', כלהלן:  

פוסט מס' 1082. סכסוך הדמים הישראלי – פלסטיני מאז ראשית ה- 120 על אותה פיסת קרקע שנקראה פעם ארץ ישראל והייתה שייכת לאבותינו אברהם, יצחק, ויעקב. יופי ואסתטיקה תנ"כיים. שאול המלך. שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

הקדמה.

אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב"ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב"ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ"ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב"ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים הם הראשונים שמוּעַדִים לפורענות מפני שככלות הכול ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל הבנה ו- יכולת ניתוח אנושית, חברתית, ופוליטית – פנימית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"ד פסוק כ"ה מגדיר אותו כלהלן : "…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…". תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. שיעורים בתנ"ך ממבט אחר (3).

בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב ובֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (ספר מִשְלֵי, פרק י', פסוק א'). מיסוד המלוכה הישראלית בתום תקופת השופטים, והמלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש חקלאי צעיר בשנות ה- 20 המוקמות שלו למֶלֶךְ הראשון בהיסטוריה התנ"כית ע"י שמואל הנביא הזקן, הוא מסמך דרמטי מרתק שנולד רצוף תקוות ומסתיים בטרגדיה נוראית. שָאוּל הַמֶלֶך המצביא האמיץ של עַם ישראל ושלושת בניו יוֹנָתָן, יִשְוִוי, ו- מַלְכִּישוּעַ נהרגים בקרב הקשה נגד פלשתים בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי. צבאות ישראל מובסים ונסים משדה הקרב. שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו בביה"ס תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1082. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.

אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא, מעיין, ולומד פרקי תנ"ך בעצמי. אין אושר גדול יותר מלקרוא ו-ללמוד תורה גם בגיל גבורות.

שָאוּל הַמֶלֶךְ, שְמוּאֵל הַנָבִיא הַזָקֵן, ו-דָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי.

ההיסטוריה הטרגית של שאול המלך במסגרת יופי ואסתטיקה תנ"כיים, היא מעֵין התבוננות בתנ"ך ממבט אחר (מס' 5). התבוננות שמגלה סיפור היסטורי מדהים. סיפור שמתעד את ראשית מיסוד מוסד המלוכה לראשונה בעם ישראל, הלוא היא המלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנים ע"י המִמְסַד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן. שינוי שיטת הממשל בישראל התנ"כית ע"י שמואל הנביא הזקן מעידן "שופטים" לתקופת "מלוכה", נעשתה בהתלהבות עממית גדולה מלווה בתקוות רבות. המאיץ הראשי לשינוי שיטת הממשל משופטים שמנהלים את חיי העם למלך יחיד, נגע לשני שופטים מושחתים נוטלי שוחד יוֹאֵל ואָבִיָה, בניו של שמואל הנביא הזקן שנחשב לצדיק הדור. לעם נמאס משופטים ש- מטים משפט. השתתפותם של שלושת גיבורי העלילה הראשיים שאול המלך, שמואל הנביא הָזָקֵן, ודָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי באירוע ההכתרה ההוא של שאול למלך, התרחש כאמור לפני כ- 3000 שנים, ו- הופכת אותו לדרמטי ומסקרן. מדובר בהמלכתו של בחור צעיר עוּל ימים בשם שָאוּל בֶּן קִיש, חקלאי פשוט ללא כל יומרות פוליטיות משבט בנימין למֶלֶךְ, על עם ישראל. שָאוּל בֶּן קִיש הוא המלך הראשון בתולדות האומה. שאול בן קיש כנראה בשנות ה- 20 הראשונות של חייו היה גבר צעיר יפה וגבוה ומי שניחן בהופעה פיזית מרשימה. התגלות שמצאה חן בעיני שמואל הנביא הזקן, אולם המועמד למלך היה מטבע הדברים טירון מוחלט בהבנת ענייני מדיניות של מַלְכוּת לאומית, מדיניות חוץ פלוס מדיניות צבאית, ולבטח תמים בניהול ענייני פנים של חצר מלכות תככנית. ברור היה, וזה החשוב מכל, כי שאול היה נעדר כל ניסיון ניהולי קודם ברמה מדינית ופיקוד מהיבט צבאי וכנראה בעל אופי חילוני מידי לטעמו של הממנה אותו שמואל הנביא הזקן. המלכתו של שאול למלך הראשון בהיסטוריה של עַם ישראל בתקופת התנ"ך ע"י הממסד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן נעשתה בנסיבות אזרחיות חסרות תקדים, כאמור בעקבות מיאוס ומֶרִי נגד שופטי בתי המשפט בחסות כוהני דת בימים התנ"כיים ההם, ובראשם דווקא שני בניו השופטים המושחתים של אותו שמואל הנביא הזקן, יוֹאֵל ואָבִיָה. שמואל הנביא הזקן היה בעת ההיא המנהיג הרוחני – דתי רב המוניטין וראשון במעלה של עם ישראל. הוא נחשב לאדם רָם מעלה בעל סמכות מוסרית גבוהה, וכיהן גם כשופט עליון שהסתובב בכל ארץ ישראל ופתר ו- הכריע משפטים אזרחיים בדיני מחלוקות בישובים שונים בארץ (ספר שמואל א' פרק ז'). שָאוּל בֶּן קִיש מתואר ע"י הסופר התנ"כי בספר שמואל א', פרק ט', פסוק 2, ככתוב כלהלן : "…שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מעל העם…". שָאוּל נשלח ע"י אָבִיו קִיש לחפש את האֲתוֹנוֹת של המשפחה שהלכו לאיבוד. שמואל הנביא הזקן שנתקל בו באקראי כל כך מתרשם מהופעתו הגופנית האטרקטיבית עד שהוא מחליט להמליך את שאול למלך על פי צַו אֶלוִֹהי. מדהים ששמואל הנביא מנהיג רוחני – דתי בעל ניסיון חיים רב מדיני, צבאי, חברתי, כלכלי, וגם דתי מחליט להמליך למלך על עם ישראל דווקא חקלאי פשוט ונאיבי נעדר כל ניסיון של ניהול מדינה ומנהיגות שלטונית אולם בעל חזות נאה. תארו לעצמכם את כוהני הדת שלנו שרים בממשלת בנימין נתניהו יעקב ליצמן ו- אריה דרעי יחדיו עם יו"ר וועדת הכספים של הכנסת משה גפני מחליטים להמליץ בפני הנשיא ראובן "רובי" ריבלין לבחור באברך – דוגמן יפה תואר, שפגשו באקראי ברחוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל, רק מפני שהוא גבוה משכמו ומעלה מכל העם ורחב כתפיים. ההעדפה המלכותית של שמואל הנביא הַזָקֵן, מי שמשמש וועדת איתור של איש אחד מטעם אלוהים למציאת מלך לעַם ישראל, וההחלטה לבחור בשאול בן קיש החקלאי "החתיך" משבט בנימין בעל הופעה נאה שמחפש את אתונותיו, ועל פי דעתו של שמואל הנביא הזקן נועד להיות מלך, היא לא פחות ממדהימה. מדובר בשיפוט מלכותי מוזר ותמוה של ה- מֵמָנֵה הנסמך רק על מראה עיניים ללא כל שיחה מוקדמת עם המועמד עצמו למשרה הרמה. מדובר בחזון שנע על תפר דק שמפריד בין דִמְיוֹן לסיפור.

לצעד המדיני הנועז והדרמטי של שמואל הנביא הזקן להפוך את עם ישראל למונרכיה – ממלכתית בה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי נמצא בידיו של אדם אחד, מלך, שליט כל יכול, קדם שלטון דתי של שופטים מושחתים בראשות דווקא שני בניו של שמואל הנביא איש המוּסָר וְהַצֶדֶק, יוֹאֵל ואֲבִיָה (שניהם שימשו שופטים באזור באר שבע). ההיסטוריון התנ"כי מעיד על שניהם, כהַאי לִישָנָא, ללא חשבון לאביהם בזו הלשון בספר שמואל א', פרק ח', פסוק 3, כלהלן : "…ולא הלכו בניו בדרכו ו- יִטוּ אחרי הבצע, ו- ייקחו שוחד, ויָטוּ משפט…". העַם דרש הקמת ממשל חדש במקום שופטים מושחתים. זקני ישראל נציגי האומה הישראלית ההיא ביקשו משמואל הנביא הזקן למַסֵד את מוסד המלוכה (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק 4). שמואל הנביא מזהיר את זקני ישראל מפני שיטת ממשל מלוכנית שנושאת אופי של שלטון יחיד דיקטטורי ומנמק את אזהרתו בנימוקים אזרחיים כבדי משקל מפני שלטון יחיד של טוטאליטאר. (ספר שמואל א' פרק ח', פסוקים 19 – 9). זקני ישראל אינם מקבלים את ההסבר והניתוח של שמואל הנביא שכאמור עוסקות במגרעות של שלטון מלוכני ואומרים לו כהאי לישנא : "…וַיְמֲאָנוּ הָעָם לִשְמוֹעַ בְּקוֹל שְמוּאֵל ויֹאמְרוּ לֹא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, והָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכֹל הַגּוֹיִים, וּשְפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹתֵינוּ…" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוקים 20 – 19). ובכן, שמואל הנביא הזקן בעל ניסיון וידע במבנה פוליטי של מדינתו ארץ ישראל, נכנע לבסוף לרצונו של רוב העַם. עניין אותי להיווכח כי לאחר השלמתו של שמואל הנביא הזקן עם רצון העם במלוכה והשלמת הליך טקס הכתרתו של שאול למלך, הוא שמואל הנביא מוצא צורך להתפאר באבחנתו, בטביעת העין שלו וב- בחירתו שלו בשאול בן קיש הצנוע (בשפת התנ"ך "נחבא אל הכלים") למלך ככתוב בספר שמואל א' פרק י' פסוק 24, "…ויאמר שמואל אל כל הָעָם, הראיתם אשר בחר בו ה', כי אין כמוהו בכל העם, ויריעו כל הָעָם ויאמרו יחי המלך…". צריך להסביר כאן כי באותו ספר שמואל א' פרק י' פסוק 23, מוצא ההיסטוריון הסופר התנ"כי צורך להדגיש שוב את הופעתו מושכת תשומת לב של שאול המלך, "…ויתייצב בתוך העם, ויגבה מכל העם משכמו ומעלה…". כמו כן מוצא ההיסטוריון והסופר התנ"כי לנחוץ לספר בספר שמואל א' פרק י', פסוק 27, כי חלק מהעם אותו מכנה ההיסטוריון הסופר התנ"כי, "בני בליעל…", לעג ו- ביזה את המלכתו של שאול למלך, ואף לא הביא לו מנחה כמקובל בימים ההם. אף על פי כן שאול המלך שעד למחלוקת בעם אודות הכתרתו למלך, מחריש, ועובר על כך לסדר היום. ועוד דבר : הסופר התנ"כי מבקש להדגיש עוד בספר שמואל א' פרק י', פסוק 23 כי שמואל הנביא ממסמך ו- מתעד את המלכתו של שאול למלך בספר מיוחד ומסביר לעם את חוֹק המלוכה ואת החובות שהחוק מטיל על העם כלפי מַלְכּוֹ, ועל הַמֶלֶךְ כלפי עמו. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך. ועוד הערה : ייתכן מאוד, לפי דעתי אין ספק בכך, כי שמואל הנביא הזקן שמע את אותן קריאות הזלזול של אותם "בני "בליעל…", ולכן מתעקש על מהלך הכתרה נוסף של שאול למלך כדי שלא יערערו עוד על מלכותו, כמצוין בספר שמואל א' פרק י"א, פסוקים 15 – 14, "ויאמר שמואל אֶל הָעָם, לכו ו- נֵלְכָה הַגִּלְגָּל, ונְחַדֵּש שָם את המלוכה. וילכו כל הָעָם הַגִּלְגָּל וימליכו שם את שָאוּל לפני ה' בגלגל, ויזבחו שם זְבָחִים שלמים לפני ה', וישמח שם שָאוּל וכל אנשי ישראל עד מאוד". אין לקנא בשאול המלך הטרי חסר הניסיון שנקלע לתקופה שלטונית קשה, רוויית אקלים של אלימות רבה מחוץ וגם מבית. 

ובכן שָאוּל בֶּן קִיש, כאמור חקלאי פשוט ואיש עָנָיו וצנוע משבט בנימין, נעדר כל השכלה מדינית, פוליטית, וצבאית, מי שבכלל חיפש את אתונות המשפחה, דווקא עליו הטיל שמואל הנביא אחריות עצומה להיות ל- מֶלֶךְ של עַם ישראל. ההחלטה המלוכנית הדרמטית חסרת התקדים בנסיבות הזמן ההוא (לפני כ- 3000 שנים) של שמואל הנביא להמליך את החקלאי הצעיר שאול למלך היא סנסציונית נטולת הסבר, שמסתכמת בסלוגן, "…שאול הלך במצוות אביו קיש לחפש את אתונות ומצא את המלוכה…". מדהים. אין שום פלא כי שאול המלך הצעיר החדש מבולבל מאוד ממהלך המינוי המלכותי המחמיא המפתיע שגורר עמו נשיאה בכובד האחריות הלאומית מדינית וצבאית, ואומר לממנה שלו שמואל הנביא כהן דת וותיק ומפורסם ושופט עליון ידוע בעם ישראל בפליאה, כלהלן, "למה דווקא אני…?".  בלשון תנ"כית זה נשמע כך : "…הלוא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דיברת אלי כדבר הזה…?" (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק 21). מאוחר יותר הוברר כי המלכתו של שאול ל- מלך על עם ישראל  ע"י שמואל הנביא ובחירתו לתפקיד רב האחריות כמנהיג לאומי הייתה בחירה טרגית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

שאול המלך נחשף כמלך רדוף, חסר ביטחון, קנאי, וחשדן שמקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לרדוף ולהרוג את דוד בן ישי קנדידט למלך, ומי שהיה פעם נעים זמירות ו- נגן החצר שלו בכינור, ככתוב מפורשות בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך הופך לקנאי וחשדן אובססיבי, מלך קטנוני ו- מטורף ללא תקנה, שנעלב עד עמקי נשמתו, ויוצא מדעתו לאחר הקרב המפורסם בעמק האלה בו מכריע הנער דוד בן ישי "החתיך" יפה תואר בן 17 אולי 18, לבוש בגד קל ומצויד ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים בלבד בקרב פנים אל פנים את גֹלְיָת הפלישתי הענק, המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש ומי שמחזיק בידיו חנית וחרב. ניצחונו הסנסציוני של דוד בן ישי על גֹלְיָת כשהוא משגר אליו באומץ לב, ללא יראה, ובביטחון טקסט בטרם הקרב פנים אל פנים, "…אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת…", נחרת מייד בלב האומה הישראלית לדורי דורות. לא היה כל ספק כי דוד בן ישי בניצחונו האישי על גלית הפלישתי בזירת עמק האלה גנב את ההצגה המלכותית ואת כל תשומת הלב הציבורית משאול המלך. בתום הקרב המפורסם יצאו הנשים המחוללות בכל ערי ישראל לקראת שאול המלך המצביא המנצח שהביס את צבא פלישתים, אולם שרו את הסלוגן, "…הִכָּה שָאוּל באֲלָפָיו ודָוִד ברִבְבוֹתָיו…", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח, פסוקים 6 ו- 7. ומוסיף הסופר התנ"כי של העת ההיא, כלהלן : "…ויִחַר לשָאוּל מאוד, וַיֵּרַע בעֵינָיו הַדָּבָר הזה, ויֹאמֶר נתנו לדָוִד רְבָבוֹת ולִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, ועוֹד לוֹ אַךְ הַמְלוּכָה. ויהי שָאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה",  ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח פסוקים 8 ו- 9. שאול הפך חיש מהר למלך פָנָטִי בשנאתו וקנאתו בדוד בן ישי. הוא לא שכח לעולם לדוד בן ישי את הסלוגן ההוא שהגו לטובתו מחוללות ורקדניות ישראל. לא ככה לימדו אותנו את התנ"ך.

שאול המלך הפך למלך מבוהל, רָדוּף, וחַשְדָן שחשש לכיסאו גם מפני בני משפחתו הקרובים לו ביותר כולל בנו הבכור יונתן. לא עניין אותו כמלך שום דבר חוץ מנאמנות מוחלטת של משפחתו, חצר המלכות, והציבור לכיתרו. צריך לעיין בספר שמואל א' פרק י"ד ואת פסוקים 44 – 42 כדי להבין עד כמה היה שאול המלך לחוץ. באחת הסיטואציות הצבאיות – דתיות בו חושב שאול המלך כי בנו יונתן הפר פקודה שלו, הוא קובע באופן חד משמעי ואומר, "…כה יעשה אלוהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן…". יונתן ניצל מגזר דין מוות שהטיל עליו אביו המלך ברגע האחרון ע"י הָעָם שמשיב ל- מַלְכּוֹ חד משמעית בזו הלשון : "…ויאמר העם אל שאול, היונתן ימות אשר עשה ישועה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, כי עם אלוהים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת…" (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק 45). באותה הנשימה מתאר הסופר התנ"כי בספר את אומץ לבו של שאול המלך ואת יכולותיו הצבאיות לאחר שהוא נלחם בהצלחה בכל אויביו, במואב, בני עמון, אדום, מלכי צובה, פלישתים, ועמלק (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים 49 – 46). שאול המלך יוצא ממש מדעתו בגין הידידות וההערצה שרוחש בנו הבכור יהונתן לדוד בן ישי. באחד הסכסוכים והריבים הרבים בין שאול המלך לנו יונתן, הוא נוזף בו קשות ככתוב בספר שמואל א' פרק כ' בפסוקים 35 – 30, "…בן נעֲוות המרדות, הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבושת ערוות אמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מוות הוא…". כשיונתן שואל את אביו שאול המלך, "…לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָה…", מאבד שאול את עשתונותיו ומטיל את החנית שלו בבנו יונתן. סיפור בלתי ייאמן. ברור לכל ששאול הוא מלך הוא סכיזופרן מטורף חולה נפש. בסוף פרק י"ד בספר שמואל א', עורך הסופר התנ"כי הכרה בקצרה לקורא עם משפחתו של שאול המלך בן שבט בנימין אשתו אחינועם בת אחימעץ וחמשת ילדיו שלושה בנים יונתן, ישווי, ומלכישוע ושתי בנות מֵרָב ומִיכַל, וכן מדווח לראשונה לקורא כי אַבְנֵר בֶּן נֵר הוא שר הצבא של המלך שאול. הסופר התנ"כי מדגיש את הייחוס המשפחתי ומדווח לקוראיו כי נֵר אביו של אַבְנֵר הוא אחיו של קִיש אָבִי שָאוּל. זה לא היה סוד כי מלכי ישראל שאול, דוד, ושלמה הקיפו את עצמם בבני משפחתם הקרובים שניהלו את חצר המלוכה ואת המוכשרים ביותר הפקידו על הצבא ומינו אותם לרמטכ"לים ושרי הביטחון שלהם. כמו כן מספר הסופר התנ"כי לקורא אינפורמציה מדינית – צבאית חשובה בספר שמואל א' פרק י"ד , בפסוק 52 האחרון בפרק הנדון, כלהלן : "ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספהו אליו". הסופר התנ"כי מוביל את הקורא אט – אט לקרב האחרון של שאול המלך האמיץ נגד פלישתים בגלבוע שם נִסְפָּה עם שלושת בניו יונתן, ישווי, ומלכישוע. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

ספר שמואל א', פרקים ט"ו + ט"ז מספרים על היחסים הרעועים ששררו בין שאול המלך לבין ראש הממסד הדתי בארץ ישראל שמואל הנביא הזקן מי שהמליך בשעתו את שאול למלך. מדובר בפסוקים קשים שמתארים את עומק המחלוקת בין הממשל המלוכני בראשות שאול המלך לבין הממסד הדתי. בראשית פרק ט"ו בספר שמואל א' מצווה שמואל הנביא הזקן על שאול המלך ציווי בלתי אנושי בעליל, להשמיד את העם העמלקי עד היסוד, בזו הלשון, "…כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ואל תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור…". שאול המלך מקיים את פקודתו של שמואל הנביא הזקן כמעט כלשונה, "…ויך שאול את עמלק מחווילה בואך שור אשר על פני מצרים, ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב, ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו…". שמואל הנביא הזקן יוצא מדעתו מפני ששאול המלך מפר בגלוי וביודעין צו אלוהי המורה לו להשמיד את עמלק מתחת לפני השמיים כדי לא להותיר לו זכר. פסוקים 34 – 20 בפרק ט"ו בספר שמואל א' מתארים את הקרע העמוק שהתהווה בין שמואל הנביא הזקן לשאול שנחשף כמֶלֶך רחמן מידי בעת מלחמת הדָמִים לחיים ולמוות בין צבא ישראל לעמלק האכזרי. אין זה פשוט לשָאוּל הַמֶלֶך לשמוע את הכהן הראשי שלו שמואל הנביא, מי שהמליך אותו למלך, אומר לו באחת הפגישות ביניהם, כהאי לישנא, "…לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר ה', וימאסך ה' מהיות מלך ישראל…", ונִפְנֶה ממנו. שאול המלך שנדהם מדבריו הקשים והחמורים של שמואל הנביא מחזיק בחוזקה בבגדו של שמואל הנביא ועוצר אותו מלכת ממנו. הוא מתחנן בפני הנביא הזקן כי לא ינטוש אותו. הבגד של שמואל הנביא נקרע. שמואל הנביא לא עוצר ויורה, "…קרע ה' את מַמְלְכוּת מעליך היום ונתנה לרעך הַטּוֹב ממך…". שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את אֲגָג, ולפני טקס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ"ך כשהוא פונה ל- אֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו.

טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה מה- 119 המתאר את הוצאתו להורג של אגג המלך העמלקי צורר ישראל ע"י שמואל הנביא. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הנפיש עבורנו סצנות תנ"כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים. 

צריך להבין כי היחסים הרעועים בין הממשל המלוכני לבין הממסד הדתי מתרחשים בעת תקופת מלחמות בהן מוליך המצביא שאול המלך לניצחונות חושבים על אויביו. אין פלא כי שאול המלך נתפש למצבי רוח קשים של ייאוּש ואכזבה. ואז מציעים לו אנשי חצר המלוכה לאמץ לו מוסיקאי שיודע לנגן בכינור כדי שינעים לו את זמנו בעִתות עצב ומשבר. הבחירה המוסיקאלית נופלת על נער צעיר דוד בן ישי מבית הלחמי (אותו הנער ששמואל הנביא הזקן כבר משח אותו למלך הבא של עם ישראל) כפי שהיא מתוארת ברגשנות ובסנטימנטליות בספר שמואל א' פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך מתוודע לנער דוד בן ישי. נוצרת בין שניהם קרבה נפשית הדוקה כמתואר בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק 21 : "…ויבוא דָּוִד אֶל שָאוּל ויעמוד לפניו וַיֶאֱהָבֵהוּ מאוד ויהי לו נוֹשֵא כֵּלִים…", ואומר בהמשך לישי אבי דוד, "יעמוד נא דוד לפני כי מצא חן בעיניי". טקסטים מעניינים למרות שמדובר ביחסים בין מלך לבין משרת שלו שהוא מוסיקאי מנגן על כִּינוֹר ופורט על נֵבֶל. לא לימדו אותנו ככה תנ"ך. 

זהו אותו דוד בן ישי הנער הצעיר עַז נֶפֶש וגם מוסיקאי מוכשר שהיה לנושא כליו של שאול המלך, ו- כפי שהוא מתואר עכשיו בספר שמואל א' פרק י"ז פסוק 12, כמתנדב שחש לסייע למַלְכּוֹ במלחמה בין צבא שאול לצבא פלישתים בעמק האלה, והלך בעקבות שלושת אחיו הגדולים אֱלִיאָב, אֲבִינָדָב, ושַמָּה שכבר התגייסו לצבא שאול המלך. ספר שמואל א' פרק י"ז מתאר היטב לפרטי פרטים את הפגישה הדרמטית שהתקיימה בין הנער דוד בן ישי למצביא שאול המלך שצבאו חנה בעמק האלה כאמור מול הצבא הפלישתי. בפגישה ההיא בה התנדב דוד בן ישי לצאת למלחמה קרב פנים אל פנים מול גלית הפלישתי. אני מעיין וקורא את פרק י"ז בספר שמואל א' ומתמלא הערכה והערצה לדוד בן ישי כפי שאנוכי מלא הערכה והערצה לנוער הישראלי המצוין שמתנדב בהמוניו גם היום ב- 2017 לשרת ביחידות הקרביות של צה"ל ביבשה, באוויר, ובים. לא בכדי הפך דוד בן ישי מופת ומודל לחיקוי של הנוער הישראלי לדורותיו. אנוכי נזכר לפתע בנער צעיר קיבוצניק מעין חרוד בשם מאיר הר ציון ז"ל שהתנדב לשרת בצנחנים. אני נזכר פתאום ברזי ברקאי איש רדיו גלי צה"ל וב- בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל שהתנדבו לשרת בסיירת מטכ"ל. אני נזכר באהוד ברק ומשה "בוגי" יעלון שהתנדבו גם הם לשרת בסיירת מטכ"ל. אני נזכר בשני ילדיי שהתנדבו לשרת בצנחנים ובגבעתי. אנוכי שרתי שלוש שנים (1959 – 1956) בגדוד 12 של חטיבת גולני. אני נזכר באבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל ואבא של רעייתי אמיל תג'ר שהתנדבו לשרת בארגון "ההגנה", כל אחד במחוזו, אבא שלי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ואמיל תג'ר בתל אביב. אני נזכר בנכדי הבכור חייל הנח"ל שלחם במלחמת "צוק איתן" בקיץ 2014 ברצועת עזה. עוד נכד שלי מתכוון עכשיו גם הוא להתגייס ליחידה קרבית צה"לית מובחרת  אנוכי מתפעם מהמוני צעירי עם ישראל לדורותיהם שהתנדבו לשרת בצבאות ישראל וחרפו את נפשם למוות למען הגן על ביטחון האומה.

בתוך ההיסטוריה התנ"כית הדרמטית והמרתקת הזאת של שאול המלך ודוד בן ישי וההיכרות ביניהם, לא ברור מדוע ראה הסופר התנ"כי צורך לפרסם את המֵידָע הבא (סותר ומבלבל), כאילו שאול המלך הרדוף והחשדן לא ידע מי הוא הנער עַלוּם הַשֵם שהכריע את גֹלְיָת הפלישתי בשדה הקרב בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ"ל שלו אָבְנֵר בֵּן נֵר לברר את פרטיו, כפי שהאינפורמציה הזאת מתפרסמת שחור על גבי לבן בספר שמואל א' בסופו של פרק י"ז , פסוקים 58 – 55. "…וּכִרְאוֹת שָאוּל אֶת דַּוִד יוצא לקראת הפלישתי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַר הַצָּבָא, מי זה הַנַּעַר אָבְנֵר, ויאמר אַבְנֵר חֵי נַפְשְךָ הַמֶּלֶךְ אם ידעתי. ויאמר הַמֶלֶךְ שאל אתה בן מי זה הָעָלֶם. וכשוב דוד מהכות את הפלישתי ויקח אותו אבנר וַיְבִאֵהוּ לפני שָאוּל וראש הפלישתי בידו. ויאמר אליו שאול בן מי אתה הַנָּעַר, ויאמר דָּוִד בֶּן עַבְדִּךָ יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי".  לא לימדו אותנו ככה את התנ"ך.

טקסט מסמך : ספר שמואל א', החלק האחרון של פרק י"ז הארוך. לא ברור ולא מובן כיצד, למה, ומדוע אין שאול המלך מזהה את הנער דוד בן ישי בית הלחמי מי שהיה נעים זמירות ונגן כינור אישי שלו, ומי שאח"כ הכניע ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים את גלית הפלישתי בקרב פנים אל פנים המפורסם ורב המוניטין ההוא בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ"ל שלו אבנר בן נר לבדוק את פרטיו. לא לימדו אותנו ככה את התנ"ך.

הקריאה והעיון בשני הספרים התנ"כים שמואל א' ושמואל ב' אודות ההיסטוריה של שאול המלך, אודות הכהן הגדול שמואל הנביא הזקן, ו- אודות דוד בן ישי שנמשח אף הוא למלך ע"י אותו שמואל הנביא הזקן שמשח לפני כן את שאול למלך הם דרמטיים, מעניינים, ומתסכלים כאחד. בעת הקריאה והעיון בשני הספרים האלה אנוכי מבין מחד כי שאול המלך מייחד זמן ניכר מזמנו היקר למלחמת שנאה בדוד בן ישי היפה והמוכשר בו הוא רואה אויב מפני שהוא קנדידט של שמואל הנביא הזקן שנועד לתפקיד מלך. מאידך בנו הבכור של שאול המלך, יונתן, עומד לצדו של דוד בן ישי. העיסוק בידידות נפש עמוקה שנקשרה בין יונתן לדוד מוצאת את שיא ביטויה בספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוקים 18 – 14, בעת המרדפים רוויי השנאה והקנאה שמנהל שאול המלך יחדיו עם אוגדה צבאית סדירה שלו שמונה כ- 3000 חיילים (משהו בסדר גודל של שלוש חטיבות צה"ליות) אחרי דוד בן ישי שבורח מפניו למצדות במדבר זיף כפי שכתוב, "…וירא דוד כי יצא שאול לבקש את נפשו ודוד במדבר זיף בחורשה. ויקום יהונתן בן שאול וילך אל דוד ויחזק את ידו באלוהים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תִמְצָאֲךּ יד שאול אָבִי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנוכי אהיה לך למִשְנֶה וגם שָאוּל אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה', וישב דוד בחורשה ויהונתן הלך לביתו…".

אנוכי הולך לרגע צעד אחד לאחור לפרק כ"ב בספר שמואל א' המתאר בראשיתו את בריחתו של דוד בן ישי וחבורתו, בעצם יחידה – כנופיה צבאית לא סדירה המונה 400 (ארבע מאות) איש ביניהם מרי נפש, אל מערת עֲדֻלָּם. בהמשך פרק כ"ב בספר שמואל א' עוסק הסופר התנ"כי בשאול המלך החשדן שבא בטענות חריפות ובסגנון בוטה ביותר לאנשי הביטחון שלו, שידעו על ברית הידידות שכרתו ביניהם בנו הבכור יונתן ודוד בן ישי ולא סיפרו לו, ואומר להם כלהלן : "…כִּי קְשַרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי, ואֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּ- כְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַי ואֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה את אָזְנִי, כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִי עלי לאֹרֵב כַּיוֹם הַזֶּה…". לא לימדו אותנו ככה תנ"ך.

ספר שמואל א' פרק י"ג פסוקים 2 – 1 מספר לראשונה על הסד"כ הצבאי המאומן שלו בן 3000 חיילים גיבורי חיל ונאמנים שהחזיק שאול המלך בכוננות תמידית לידו ו- תחת פיקודו של הרמטכ"ל ושר הביטחון שלו אָבְנֵר בֶּן נֵר (שאול המלך ואבנר שר הצבא שלו היו בני דודים בדרגה ראשונה. קיש אביו של שאול ונֵר אביו של אבנר היו אחים, שני בנים לאביאל, שהיה הסבא של שאול המלך) 2000 מהם התגוררו ב- מִכְמָש ובהר בית אל, ו- 1000 היו עם בנו הבכור יונתן בגבעת בנימין. את שאר העם שילח איש לאוהליו. מדובר בהפעלת אוגדה מאומנת שהייתה מורכבת מחיילים ואנשי ביטחון שנאמנים לשאול המלך ולרמטכ"ל של אבנר בן נר. הפעלה של אוגדה צבאית בת 3000 חיילים תבעה מהשלטון המלוכני של שאול המלך ניהול שירותים לוגיסטיים של אספקת מזון ומים, יכולת תנועה של חיילים מאומנים רכובים על גמלים וסוסים, כושר גופני של כלל החיילים בתנאים מדבריים, חלוקה לכוחות משנה, כישרון פיקוד ושליטה וניהול הקרבות ע"י אבנר בן נר ושל הכפופים לו, ויכולת לתקשר בין הפיקוד הראשי למפקדי כוחות המשנה.

בספר שמואל א' פרק כ"ד פסוק א', מאזכר הסופר התנ"כי בפעם השנייה את סד"כ האוגדה בת 3000 חיילים של שאול המלך שיוצא לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי במדבר עין גדי. צריך להבין ש- שאול המלך משקיע מאמצים רבים ללכידתו של דוד בן ישי. הסופר התנ"כי מתעד בספר שמואל א' פרק כ"ד את אחד המרדפים המטורפים רווי שנאה וקנאה שמנהל שאול המלך ועמו האוגדה הצבאית שלו בת 3000 חיילים ואנשי הביטחון בראשות רמטכ"ל צבאו אבנר בן נר אחרי דוד בן ישי ואנשיו הנאמנים לו במדבר עין גדי. שאול המלך נכשל במאמציו לתפוש את דוד. פרק כ"ד בספר שמואל א' מספר בפרוטרוט אודות המרדף המלכותי במדבר עין גדי ובצורי היעלים אחרי דוד בן ישי ומתאר במקביל את הנרדף דוד בו ישי ואת סד"כ הכוחות שלו כיחידת קומנדו קלילה שמנתה 400 נאמנים שלמרות הסכסוך רואה בשאול המלך משיח ה' שאין לפגוע בו. זה היה צו עליון של דוד בן ישי המטיל איסור מוחלט לפגוע בשאול המלך למרות הסכסוך הקשה בין שניהם בו מבקש המלך את נפשו של דוד. באחד המרדפים של שאול המלך ואוגדת החיילים שלו בפיקודו של אבנר בן נר במדבר זיף אחרי דוד בן ישי, המתואר בפרק כ"ו בספר שמואל א', בעת מנוחת לילה של כוחות האוגדה העייפים, מנווט דוד בן ישי בחשאי יחדיו עם עוזרו אבישי בן צרויה (אחיו של  יואב בן צרויה, צרויה הייתה אחות דוד) וחודר למחנה האוגדה הלֶאָה הנמה את שנתה. תרדמת אלוהים נפלה על חיילי צבא אבנר בן נר ושאול המלך הרודפים בעקשנות אחרי דוד ואנשיו. דוד בן ישי ואבישי בן צרויה גונבים את צפחת המים ואת חניתו של שאול המלך ונסוגים בהצלחה ממחנה האוגדה. אבישי בן צרויה מציע לדוד להרוג את שאול המלך אולם דוד מסרב ועונה לו בזו הלשון, "…ויאמר דוד אל אבישי, אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ה' ונִיקָה…?", ומוסיף, "…חלילה לי מ- ה' משְלוֹח יָדִי במשיח ה' …!".

בספר שמואל א' פרק כ"ו מתאר הסופר התנ"כי בפעם השלישית את האוגדה הצבאית המאומנת היטב בת 3000 חיילים של שאול המלך, שיוצאת לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי שמסתתר עם 600 מאנשיו בגבעת החווילה על פני הישימון של מדבר זיף. יחד עם זאת על הקורא לזכור כי שאול המלך החשדן שהיה עסוק ברדיפתו אחרי דוד בן ישי היה גם עסוק במקביל בהגנה על גבולות המולדת שלו מפני אויבים מבחוץ, בעיקר פלישתים. לכן הטיל על שר הצבא שלו אבנר בן נר להרכיב אוגדה לוחמת סדירה מ- 3000 חיילים הנאמנים לו ואשר תהיה מסוגלת לנוע במהירות ולהגיב מיידית לכל איום מבית ומחוץ. בספר שמואל  א' פרק י"ד, פסוק נ"ב, מדווח הסופר התנ"כי לקורא כלהלן : "…ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל, ויאספהו אליו…".

המרדפים של שאול המלך והאוגדה הצבאית המסורבלת שלו (3000 חיילים) אחרי דוד בן ישי וכנופיית הקומנדו שלו הזריזה (600 – 400 לוחמים), נכשלים בזה אחר זה. פרק כ"ד בספר שמואל א' מספר כאמור בפרוטרוט אודות אחד המרדפים האלה באזור עין גדי. דוד בן ישי מהיר היוזמה, המחשבה, התנועה, והביצוע מצליח יחד עם כמה מלוחמי הקומנדו הקרובים שלו להגיע עד לשאול המלך עצמו הישן יחד עם כוחותיו, ולכרות את כנף מעילו, ולסגת משָם בשלום. ראוי להדגיש כאן פעם נוספת כי לדוד בן ישי נקרית שוב ההזדמנות להרוג את שאול המלך המבקש את נפשו, אולם נמנע מלעשות כך ודוחה בעוז את עצת לוחמיו לפגוע בשאול המלך, בזו הלשון, "…חלילה לי מ- ה' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני, למשיח ה', לשלוח ידי בו, כי משיח ה' הוא…". ולכן, ראוי להתעכב על השיח הדרמטי שנוצר בעקבות כישלון המרדף ההוא של שאול המלך אחרי דוד בן ישי בין הרודף לבים הנרדף במדבר עין גדי, כמתואר ע"י הסופר התנ"כי בספר שמואל א' פרק כ"ד, פסוקים 22 – 8. ראוי וחשוב לעיין בטקסט טענותיו הקשות של דוד בן ישי לשאול המלך על רדיפתו אותו ללא שום סיבה מוצדקת, ובראשה : "…אחרי מי יצא מלך ישראל ? אחרי מי אתה רודף ? אחרי כלב מת ? אחרי פרעוש ? והיה ה' לדיין ושפט ביני ובינך, וירא ויָרֶב את ריבי וישפטני מידך…". ראוי וחשוב גם לעיין בטקסט תשובתו המתנצלת והנרגשת והדרמטית מעומק לבו של שאול המלך וגם מתחננת בפני דוד בן ישי בתום סצנת עוד מרדף כושל, כשהוא אומר, כלהלן : "…הקולך זה בני דוד… ?" (וישא קולו ויבך), "…דוד, צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה… ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל. ועתה הישבעה לי ב- ה' אם תכרית את זרעי אחריי, ואם תשמיד את שמי מבית אבי…". לא לימדו אותנו ככה תנ"ך.

וכיצד אפשר להסביר את השנאה התהומית המטורפת שרוחש שאול המלך לדוד בן ישי בשעה שהוא מצווה על דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי האחראי על כוח האדם המשרת אותו כמלך (בלשון הסופר התנ"כי, "ניצב על עבדי שאול"), פקודה נאצית אכזרית ונוראית, להמית לפי חֶרֶב את כוהני עיר הכוהנים נֹב בראשות הכהן הראשי אחימלך בן אחיטוב מפני שהוא חושד בהם כי העניקו מסתור לדוד בן ישי הבורח מפניו. שאול המלך המטורף, הרדוף, והחשדן מורה לאנשיו להשמיד את נֹב על כל כוהניה, אנשיה, נשיה, טפה, וכל עולליה ו-תינוקיה, וכל חיות הבית של עיר הכוהנים. את צו הרצח המלכותי הנאצי הבלתי חוקי והנוראי הזה של השמדת עיר הכוהנים נֹב על כל יושביה מטיל שאול על עוזריו הקרובים אולם הם מפרים את פקודת רצח ההמונים המתועבת ומסרבים לבצע אותה. מי שמוציא אותה לפועל הוא נָבָל המלך ואחד מראשי צוותי הרועים שלו דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי. את הסיפור הנורא הזה מספר לדוד בן ישי אחד הניצולים היחידים, אביתר בנו של הכהן הגדול אבימלך, שהצליח לברוח מה – Massacre, מהטבח המחריד. הטבח הנוראי שעורך שאול המלך בכוהני ואזרחי תושבי נֹב אזרחי מדינתו, מסופר שחור על גבי לבן לפרטי פרטים במלואם, בפרק כ"א בספר שמואל א'. נורא. מחריד. מטורף. בלתי מתקבל על הדעת. לא ככה לימדו אותנו את התנ"ך.

אודה ואתוודה כי תמיד אהדתי את שאול המלך מאז ערך לי ההיסטוריון והסופר התנ"כי בביה"ס היסודי היכרות עם שאול בן קיש בספר שמואל א' בראשית פרק ט'. אהדתי אליו אל שאול המלך המצביא האמיץ גברה שבעתיים בעקבות המפגש המצמרר שלו עם האישה הידעונית בעלת האוֹב בעין דור, שמעלה לו ב- "סְיָאנְס" את דמותו ורוחו של שמואל הנביא הזקן בטרם המלחמה הקשה ההיא נגד פלישתים בהר הגלבוע (ספר שמואל א' פרק כ"ח פסוקים 7 – 3). מדובר במפגש אוֹב נוראי בין שאול מלך עם ישראל עם רוחו של שמואל הנביא בו מבקש המצביא את עצתו של הַמֵת בטרם יציאתו עם צבאו למלחמה האכזרית ההיא נגד פלישתים ממנה לא שָב. הסיבה והחלטת ה- ייאוש של שאול המלך ומצביא העם להעלות את דמותו של שמואל הנביא הזקן ב- "סיאנס" ולבקש את סיועו ותמיכתו של שמואל הנביא נובעת מהעובדה כי הוא התפלל לאלוהים ושאל את עצתו בטרם הקרב בגלבוע נגד פלישתים לאחר שנחרד מגודל ואיכות צבאם, אולם ה' לא ענהו גם בחלומות, גם באורים, וגם בנביאים, ככתוב בספר שמואל א' פרק כ"ח, פסוק 6. שאול המלך והמצביא מבקש נחמה, עצה, ואת תחזית הקרב ב- "סיאנס", אולם רוחו של שמואל הנביא הזקן המת מספרת לו חד וחלק טקסט נוראי אך אף בעל תחזית קודרת, ומועידה לו תבוסה ומוות, גם שלו ושל בניו במלחמה נגד פלישתים, כלהלן, "…ולמה תשאלני ו- ה' סר מעליך ויהי עָרֶךָ. ויעש ה' לו כאשר דיבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך דוד. כאשר לא שעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק, על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה. ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלישתים ומחר אתה ובניך עמי, גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלישתים…". שאול המלך נחרד מה- "סיאנס" ומדברי רוח המת המנבאים לו תבוסה במלחמה ומוות גם לבניו, אף על פי כן הוא עוזר עוז ו- יוצא בראש צבאו לקרב אבוד מראש. הסוף ידוע. מדובר בטרגדיה נוראית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

שאול המלך האמיץ, הרדוף, והחשדן נהרג יחד עם שלושת בניו יהונתן, אבינדב, ומלכישוע בקרב הקשה נגד הצבא הפלישתי בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי (ספר שמואל א' פרק ל"א). לאחר מותם של שאול המלך ובניו בקרב נגד האויב הפלישתי מחבר דוד בן ישי שהיה כידוע גם משורר, מוסיקאי, ורב אמן של ביטוי ומלל, קִּינָת גְבוּרָה רבת מוניטין בלתי נשכחת לזכרם של הנופלים, וכותרתה ה- הירואית היא, "הַצְבִי יִשְרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךּ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִיבּוֹרִים". (ספר שמואל ב' פרק א' פסוקים 27 – 17). בהיותינו ילדים למדנו בביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים את קינת דוד ההיא בע"פ. אנוכי זוכר אותה בע"פ גם היום בגיל גבורות.

הקריאה והעיון המרתקים במשך כחודש ימים בשני הספרים התנ"כים שמואל א' ושמואל ב', וגם בתחילת ספר מלכים א', הסבו לי עניין עצום ו- אושר רָב. הדהים ועניין אותי לדעת שוב ושוב לאורך כל מהלך הקריאה והעיון כי דוד בן ישי שהיה נרדף ע"י שאול המלך שביקש את נפשו, ראה בו אף על פי כן משיח ה', ולא פגע בו, למרות שהיו לו הזדמנויות לעשות כך. אין פלא שדוד בן ישי עלם יפה תואר שהיה משורר ומוסיקאי מוכשר והפך מאוחר יותר גם איש למוד קרבות בנסיבות שנכפו עליו ו- מנהיג ומצביא בעל יכולות מדיניות וצבאיות בימי שלום ומלחמה כאחד, הפך למלך השני בהיסטוריה ה-תנ"כית של האומה הישראלית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

זה המקום לומר שוב תודה גדולה לסופר הידען מר מאיר שלו (!) שהאיר את עיני כולנו בשעתו (1985) בספרו רָב העניין, המרתק, והחשוב , "תנ"ך עכשיו".

סוף פוסט מס' 1082. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.