פוסט מס' 1057.

פוסט מס' 1057 הוא המשך של פוסט מס' 1056. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל טוב (רק בשעה ש-גוּר שֶלֶף ושַי הָאוּזְמַן מסתובבים לידו ו-מקיפים אותו) ושַדָּר "נִינְגָ'ה" סתמי ו-מביך שגוֹבֵל בבדיחה עצובה ו-מרה בכל מקרה מפני שתחרות "נינג'ה ישראל" משיקה יותר לְמְעֵין קְרָב רָב בהתעמלות מכשירים מאשר היא דוֹמָה למשחק כדורסל. ניב רסקין הוא שַדָּר מוביל שאיננו מתמצא בחומר השידור הקרוי "נינג'ה ישראל", ולכן הופך למעין פלקט שמודבק על משהו כמו לוח מודעות ליד המיקרופון שלו. הוא חלש. לוּ היה כֵּן עם עצמו היה מסרב לקחת על עצמו את האחריות הטלוויזיונית המקצועית של שדר בתחום הקונקרטי הקרוי, "נינג'ה", ואשר משודר בערוץ 12. ניב רסקין הוא שַדָּר חַלָּש ו-כושל בזירת הנינג'ה שהפך ללוח מודעות. בת הזוג שלו יָרְדֵן ג'רבי שדרנית ה-"נִינְגָ'ה" החדשה מטעמו של ערוץ 12 היא ג'וּדוֹקָאִית בעלת מוניטין ואלופה ברמה בינלאומית אולם טירונית שנעדרת יֶדַע לפי שעה בהחזקתו של מיקרופון הטלוויזיה ו-בּוּרָה מוחלטת בתחום העיתונאות. מֵבִיךְ ומתמיה מדוע הנהלת ערוץ 12 בחרה דווקא בצמד הכושל הזה להוביל את שידורי "נִינְגָ'ה ישראל". וגם: מעורר פליאה ומַטְרִיד למה הנהלת ערוץ 12 הציבה דווקא את אסי עזר ורותם סלע הילדותיים, התינוקיים, והמגוחכים כמנחי Foreplay (במובן הספורטיבי-טלוויזיוני של המונח) של "נִינְגָ'ה ישראל" בטרם הם מעבירים את רשות הדיבור לניב רסקין וירדן ג'רבי. שניהם, אסי עזר ורותם סלע כל כך מגוחכים וירודים עד שאינם שווים ביקורת, שום ביקורת, מפני שהם מתחת לכל ביקורת. הרביעייה המשדרת הנ"ל אסי עזר ורותם סלע + ניב רסקין וירדן ג'רבי איננה שווה ברמתה לגיבורי העלילה ספורטאי הנינג'ה, שאת השתלשלותה הם מספרים לצופיהם בערוץ 12, לכן הם אינם יכולים להתייצב באותה השורה הקדמית לצִדָם של יוּבָל שָמְלָא ואָלֶכְּס חַזָּנוֹב. הנהלת ערוץ 12 יָצְרָה, בַּרְאָה, והֵפִיחָה מראש ובמחשבה תחילה ב-"נינג'ה ישראל" את רוח השטות והעילגות שמופצת לכל עבר ע"י אסי עזר ורותם סלע. היא הנהלת ערוץ 12 איננה יכולה לסגת ממעשה בריאתה הכושל הזה פרט אם תעיף ותפטר לאלתר את הָצֶמֶד אסי עזר + רותם סלע ואם תעביר את הזוג ניב רסקין + ירדן ג'רבי קורס מזורז בתורות האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם ואת ירדן ג'רבי בנוסף, גם קורס בתורת הטלוויזיה. אנוכי בטוח שירדן ג'רבי היא בעלת אישיות רצינית וספורטאית בעלת שיעור קומה, אבל בתחום השידור הטלוויזיוני היא נשמעת כמי שמתייחסת למיקרופון כאל צעצוע בעוד שהיא מחזיקה בידיה שוֹפָר. החמצה. אבל החמצה בת תיקון. פוסט מס' 1057 הוא המשך של פוסט מס' 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

פרפרת 1:

שוב תזכורת : אתי כרייף איננה טיפשה. אבל האם היא גם נבונה ו-חכמה…? את זאת נדע רק לאחר שיפוג ערפל המיקרופונים ה-רכלניים של תעשיית הטלוויזיה שאליהם היא אותה אתי כרייף ממהרת להגיע כמו אצנית עולמית שמגיבה לקול יריית אקדח ההזנקה בתחרות א"ק, ומסרבת להחמיץ אותם (את אותם המיקרופונים המדוברים). יתירה מזאת : בינתיים היא יוצאת בשלום ממלכודות ה-פטפוט למרות שאין דרכן של המילים לשמור רז ולהסתיר סודות. אין ספק שלעת עתה מצלמות הטלוויזיה הסקרניות אבל לא שקרניות מעניקות לאתי קרייף יופי ואסתטיקה וגם פרסום. זה לא מעט למי שמצטיירת בשידורי ערוצי הטלוויזיה 11, 12, ו-13 כפיגורה  רוויה אמביציות. מדע הרכילות ש-שוֹרֶה וּ-פַעִיל ממש וכמו על פי חוק ההתמדה של אייזיק ניוטון בכל תחום בחיינו כל העת וכל הזמן במדינת ישראל ממש כמו כוח הכבידה, יגלה לנו בבוא העת היכן החליטה אתי קרייף רווית האמביציות זאת שחדרה בסערה לכל רובריקות הרינון ומשבצות השמועות, לעצור ולחְנוֹת שם חניית קבע, ושם לבנות את עתידה.

הערה : מישהי העירה וכתבה לבלוג שלי שאני צריך להוסיף ולציין ליד שמה של אתי כרייף, שהיא גם נאה ויפה.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1057 הוא המשך של פוסט מס' 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1057 הוא המשך של פוסט מס' 1056. הצמדים אסי עזר + רותם סלע וניב רסקין + ירדן ג'רבי הם במידה רבה שני ציוותי נֵפֶל טלוויזיוניים מגוחכים. לרוע מזלו של ציבור צופי הטלוויזיה בערוץ 12, דווקא על הארבעה הנ"ל הוטלה משימת השידורים, ההצגה, והפרשנות של תחרויות הנינג'ה. וגם: תזכורת מהימים ההם שחלפו לבלי שוּב. אנוכי בן 84, היום. אינני בכיין. לא בכיתי כשהייתי ילד בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. לא בכיתי כחייל וכ-קצין קרבי בחמש מלחמות ישראל בהן השתתפתי ונטלתי חלק כמו רבים רבים אחרים בחזיתות הקרבות. אבל אז לפני כ-7 שנים ב- 2015 כאשר בִּתִּי שהייתה בשעתו מפיקה בכירה, מוכשרת, ומוצלחת בערוץ 10 ההוא הודיעה לי שמוטי קירשנבאום מֵת, לפתע זלגו הדמעות. פוסט מס' 1057. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. זה היה מזמן. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

פוסט מס' 1057.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1057. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1057. עיתונאות. עבר והווה. מַדָּע מול רכילות. לא שיניתי את דעתי. המַדָּע מפסיד גם היום לרכילות בתוכנית הטלוויזיה המשודרת בערוץ 12 ו-קרויה, "נינג'ה ישראל". "הַנִינְגָ'ה" היא תוכנית טלוויזיה בינלאומית רוויית רייטינג בכל העולם (לרבות "נינג'ה ישראל"), מרובת מתמודדים מפסידים ומעוטת מנצחים. המַפְסִידָן הגדול ב-"נינג'ה ישראל" הוא השַדָּר המוביל שלה ובעל המוניטין של ערוץ הספורט מס' 55 (בתחום הכדורסל) ניב רסקין. ניב רסקין מעניק את שירותיו גם לערוץ 12 בנוטשא הנ"ל המדובר, למרות שהוא חסר כל מושג בתחום מפעל "הנינג'ה". לצדו של השַדָּר המוביל ניב רסקין יושבת הפרשנית החדשה שלו אלופת הג'ודו ירדן ג'רבי (פיגורה טירונית טלוויזיונית חסרת ניסיון לפי שעה) שאיננה מסייעת למוביל שלה. ניב רסקין נכנע לא רק לעצמו אלא גם לחוק הפיזיקלי "כלים שלובים". הוא (וגם ירדן ג'רבי שנזרקה לראשונה בעונה הנוכחית של 2022 / 2021 למים העמוקים ללא הכנה ולימוד טלוויזיוניים יסודיים) מוּבַסים ע"י צֶמֶד מלַהֵג, קשקשן, ופטפטן שמורכב מהמנחים הוותיקים רותם סלע ואסי עזר. במתמטיקה, פלוס (+) מפסיד למינוס (-). כך גם בתעשיית הטלוויזיה. שַדָּר טוב ואיכותי תמיד יְנוּצַח ע"י פרטנר + פרטנרית, כמו שַדְרָן עָנִי + שַדְרָנִית דַלָה אסי עזר + רותם סלע, אלה שיושבים לצדו ו-מאיישים עִמוֹ יחדיו ובמשותף את עמדת השידור. פוסט מס' 1057. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש-12 בפברואר 2022.

הקדמה: אנוכי אוטוטו בן 84. גם הפוסטים מס' 1056 ו-1057 מוקדשים בהערכה אין קֵץ למר אורי אפק (בן 90, היום) מורי ומחנכי הדָגוּל והבלתי נשכח בתקופת לימודיי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים ההן של 1965-1963 לפני כמעט שני דורות. אורי אפק היה לא רק המורה-מחנך שלי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט אלא היה בנוסף גם המורה שלי במדרשה במקצועות הכדורעף ומשחקי תנועה. פוסט מס' 1057 מוקדש גם למורים אחרים שלי באותן השנים ההן במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט: יהושע אלוף ז"ל (במקצוע תורת התנועה של גוף האדם), יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל (במקצוע ה-א"ק), ד"ר דוב אלדובי ז"ל (במקצועות האנטומיה והפיסיולוגיה של המאמץ), שמואל "שומי" שומכר ז"ל (במקצועות ההתעמלות ומונחי ספורט), ו-ד"ר יעקב "יענקל'ה" קפלנסקי יבד"ל (במקצוע הפיסיולוגיה). הייתי במידה רבה בַּר מַזָל לפגוש את האנשים האלה ולהכירם מקרוב בעת תנועתי ב-דרכֵֵי ו-שְבִילֵי חיי הארוכים והמפותלים ההם, למרות שראשי ושִכְלִי היו מְצוּיָדִים ב-מַצְפֵּן.

תקופת הזמן לפני שני דורות. ב- 1963 התחלתי את לימודיי האקדמאים במדרשה לחינוך גופני ב-מכון ווינגייט. סיימתי אותם בהצטיינות ב- 1965. בשנתיים המדוברות הנ"ל למדתי את הוראת החינוך הגופני ואת הוראת המתמטיקה. שני מורים הותירו עלי את רישומם העז במדרשה לחינוך גופני ב-מכון ווינגייט בשנים ההן. מחנך הכיתה שלי והמורה לתורת משחקי התנועה ומשחק כדורעף אורי אפק יבד"ל והמורה שלי במקצוע ה-א"ק איציק מנדלברויד ז"ל. הם היו מורים ומחנכים דגולים שהבינו כי אין די בקביעת המטרה בספורט. צריך ללמוד על מנת לדעת כיצד להשיג אותה. יש הבדל עצום בין לומר לתלמיד מה לעשות לבין לומר לוֹ אֵיך לבצע את המשימה. בזה היה ייחודם. אני מכיר מאמנים רבים שנותנים הוראות טריוויה לחניכיהם, ופוקדים עליהם פקודות חסרות תוחלת כמו, "…אתה חייב לרוץ יותר מהר…", "…תנסה לקפוץ רחוק יותר…", "…אתה מוכרח לנתר גבוה יותר לנגיחה במשחק כדורגל…", ו/או, "…הדוף את כדור הברזל יותר בכוח…" – אך מבלי להסביר להם כיצד לעשות זאת. איציק מנדלברויד היה מדען א"ק. איש מחונן, מקורי, ו-חושב, אדם מרתק שלימד מורים רבים לחשוֹב ולהבין באופן הגיוני את מדע והיגיון תורת התנועה ואת דרך ואופן ביצוען היעיל של התנועות הספורטיביות המורכבות במקצועות השונים בשדה ובזירת ה- א"ק. קל מאוד להעיר ו/או לומר לילד, "רוץ יותר מהר". הרבה יותר קשה ללמד את התלמידים והתלמידות כיצד לעשות זאת.

טקסט תמונה : קיץ 1965. מכון ווינגייט ליד העיר נתניה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 57 שנים. הצילום הזה שלי שנעשה על ידי במצלמת ה- CONICA שלי מתעד את אורי אפק ליד "אולם פלדמן" במכון ווינגייט. אורי אפק – פינצ'וק (בן 90, היום) היה מורי ומחנכי במדרשה לחינוך גופני ב-מכון ווינגייט בשנים ההן של 1965 – 1963. היה מדובר במורה ו-מחנך, איש חכם, ואדם דָגוּל משכמו ומעלה בלתי נשכח. אהבתי אותו ורכשתי לו הערכה רבה. אנוכי אוהב ורוחש לו הערכה רבה גם היום הזה בחלוף 59 שנים מאז התחלתי את לימודיי במדרשה ב- 1 בספטמבר 1963. אסור היה לטעות במראה הנערי שלו של אורי אפק. הוא היה מורה ומחנך שדגל במשמעת וסדר קפדניים. הייתי בר מזל להיות סטודנט שלו לפני שני דורות בשנים ההן של 1965 – 1963 במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט. אורי אפק יבד"ל חניך של מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מיכה שמבן ז"ל התמנה אחריו להיות המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורעף לגברים, והיה אף מאמן נבחרת ישראל לנשים. מאוחר יותר היה מנהל המשלחות האולימפיות של ישראל באולימפיאדות לוס אנג'לס 84', סיאול 88', וברצלונה 92'. אישיות בלתי נשכחת עבורי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו איציק מנדלברויד ז"ל (יליד 1931) מי שהיה אתלט מצטיין במועדון הפועל קריית חיים בשנות ה- 40 ו- 50  של המאה שעברה. היה אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל. הוא לא היה גדל גוף וענק מידות אך מכיוון שהיה מתמטיקאי ופיסיקאי הבין את חוקי הביו – מכניקה של אייזיק ניוטון עליהם ביסס את ביצועיו. אם מתרגמים את חוקי אייזיק ניוטון לשפת הספורט ניתן להסיק מסקנה פיסיקאלית פשוטה במשפט אחד : "כדי להגיע להישגים מכסימאליים בא"ק על האתלט לבצע בענפים השונים תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח !". (באדיבות יצחק "איציק" מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950. אצטדיון "המכבייה" בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל (הפועל קריית חיים) אלוף ישראל בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל, דוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אלוף ישראל בריצות 100 מ' ו- 200 מ', ואריה גליק ז"ל (הפועל ת"א) אלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. (באדיבות איציק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1964. מכון ווינגייט. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 58 שנים. אנוכי נוטל חלק ב-סמינר בן שנתיים במדרשה למורי ספורט וחינוך גופני. המורה איציק מנדלברויד ז"ל (בתלבושת הלבנה) מסביר לקבוצת סטודנטים באצטדיון של מכון ווינגייט ב- 1964 את תורת ה-א"ק שלו המבוססת על חוקי המתמטיקה והפיסיקה של אייזיק ניוטון. אנוכי ניצב לידו (עומד בגוף חשוף) מקשיב בקשב רב לניתוחיו ההגיוניים את ביצועי ה- א"ק המתבססים על מדעי המתמטיקה וה-פיסיקה, ולעיקרי תורת ההוראה והחינוך שלו ודרך הקנייתה לתלמידים הצעירים במסגרות שיעורי הספורט בבתי הספר. איציק מנדלברויד ז"ל היה אדם מעניין ומורה מרתק שניחן ב-היגיון הגיוני. זיהוי של חלק מהנוכחים מימין לשמאל : ד"ר אודי ליפשיץ ואהרון בונה (יושבים ראשונים מימין), אהרון גביש (עומד). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1057. הצמד המנחה והמוביל את תוכנית הספורט "נינג'ה ישראל" והמורכב מ-אסי עזר + רותם סלע הוא זוג נעדר ידע בתחום הנדון שהפך חיש מהר להיות רכלן, פטפטן, מצחקק, ו-קשקשן. לכן שניהם אינם חשובים. צֶוֶות נֵפֶל מיותר. גם מצבו של הצמד השני המורכב מהשדר הוותיק ניב רסקין + הפרשנית הטירונית שלו ירדן ג'רבי שאמורים להוביל מההיבט המקצועי את מהלך תחרויות הנינג'ה איננו מזהיר בלשון המעטה (!). ניב רסקין וירדן ג'רבי הם במידה רבה צוות חובבני טלוויזיוני מגוחך שאיננו בקי בחומר השידור הקונקרטי. תחרויות הנינג'ה האישיות הן אינן משחק כדורסל ו/או משחק כדורגל. ניב רסקין הוא אכזבה גדולה מזה זמן רב ב-תחום שידורי הנינג'ה (!). לא ניתן לשדר לציבור את תמונות ה- Video הטלוויזיוניות המראות את המאמץ הגופני האישי העצום שמשקיעים הספורטאים והספורטאיות בעת התחרויות וההתמודדויות שלהם עם המכשולים הקשים והסבוכים הפרוסים לאורכם של מסלולי הנינג'ה מבלי להפעיל קו שידור Audio טלוויזיוני איכותי ברמה גבוהה שאמור להתייחס, ליָידֵעַ, ולהסביר לצופי ערוץ 12 את הקשיים האנטומיים והפיסיולוגיים שפוקדים את גופו של האדם-הספורטאי ואת העייפות (הגופנית) שמצטברת בתוך דקות ספורות בשרירי זרועותיהם, אמותיהם, ו-כלל ידיהם של הספורטאים והספורטאיות. הידיים וכפות הידיים הן ה-נושאות בעול המאמץ העיקרי בשל היווצרות חומצת חלב בשרירים הפועלים בעת המאמץ הגופני העצום בתרגילי התלייה למיניהם. חלקו הרב של המאמץ והעומס הגופני הזה הנוצר לאורך מסלול הנינג'ה, נובע כאמור בעיקר מהמפגש של הספורטאי/ת עם מכשולי התלייה הרבים. מדובר בעיקר במעין מאמץ סטטי – איזומטרי אבל שמשתנה גם ל-קונצנטרי ודינאמי / איזוטוני. מסלול הנינג'ה איננו דורש כלל התמחות בתרגילי אקרובטיקה קרקעיים אלא מבקש מהמתחרים להציג מיומנויות ויכולות בתרגילי התלייה הרבים למיניהם המוצבים במסלול ההתחרות. על כן נדרשת מהספורטאים התמודדות תובענית ו-ממושכת בת כמה דקות כ-נגד משיכת כדור הארץ. הנכשלים והנכשלות הם בדרך כלל בעלי משקל כבד יחסית לקומתם. ספורטאי נינג'ה (מאומן) שגובהו 1.80 מ' ומשקלו עד 70 ק"ג הוא בעל פוטנציאל להצליח יותר, למשל, מספורטאי שמתנשא גם כן ל- 1.80 מ', אולם משקלו הוא 82 ק"ג.   

הערה 1 :  כיווץ סטטי-איזומטרי הוא פעולה של כיווץ השרירים, בו השרירים יוצרים כוח מבלי להתקצר ו/או להתארך (!). בסוג האמור של כיווץ שרירים כזה, למרות שישנה עליית מתח בשרירים, הרי שאין שינוי באורך השריר. המפרקים נשארים מקובעים בזווית אחת בלבד בכל מהלך ביצוע התרגיל ו/או התנועה. למרות ואף על פי שאין תנועה בשריר, הרי שהשריר עובד ומתאמץ ולכן קיימת הוצאה אנרגטית.

הערה 2 : את העובדות החשובות והעקרוניות האלה אודות פעולות בעת מאמץ גופני של גוף האדם הסבירו וניתחו לי בשנים 1965 – 1963 שני מוריי הבלתי נשכחים ההם לאנטומיה ולפיסיולוגיה בעת היותי סטודנט במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט, ד"ר דוב אלדובי ז"ל וד"ר יעקב קפלנסקי יבד"ל.

צריך לומר כאן שוב לקוראי הבלוג שב-עֵת הניסיון להכניע את מכשולי הנינג'ה הפרוסים לכל אורכו של המסלול ובזמן ההתמודדות האישית של הספורטאי ו/או הספורטאית ו-ניסיונותיהם להתגבר על אותם המכשולים שניצבים בדרכם, בעיקר בכל הנוגע ל-מכשירי התלייה, נוצרים בשרירים הפועלים חומצת חלב. לרוע מזלו של ציבור צופי הטלוויזיה בערוץ 12, דווקא על הארבעה הנ"ל הוטלה משימת השידורים, ההצגה, והפרשנות של תחרויות הנינג'ה. מדובר בהפקה ושידור טלוויזיוניים חובבניים של ערוץ 12 בניגוד לספורטאים והספורטאיות האמיצים שקוראים תיגר על מסלול הנינג'ה רב הקשיים והמפותל. גוף האדם הוא יצירה פלאית, מופלאה, יפהפייה, וסקסולוגית – אבל איננה מושלמת. שרירי השלד שלנו שמניעים את תנועתו של גוף האדם ואשר משרטטים ומפגינים את יופיו של גוף האדם פועלים על עיקרון המנופים ההפוכים. הם שרירים מפותחים ויפים שהופכים את מראה גוף האדם ל- וויזואלי ומושך עין ותשומת לב, אך הם אינם יעילים דיים, ולכן מתעייפים מהר. דוגמא מצוינת לשריר יפה שמעניק לכתפיים של הגבר מראה וויזואלי מרנין הוא שריר הדלתא. זהו השריר האחראי על הרמת הידיים לצדדים ומעלה. אך הוא איננו עושה עבודת מנוף יעילה מפני שהוא מתחיל אומנם בעצמות הכתף אך מחובר קרוב מידי לגבששת בחלק העליון של עצם הזרוע. הוא יפה אך לא יעיל ומתעייף במהרה. אשנה ואומר שוב כי ייצור מהיר של חומצת החלב בתוך דקות בודדות בשרירים שמשתתפים בכל עבודה מאומצת קונקרטית, כזאת ו/או אחרת, מגביר את הרגשת העייפות והופך אותה מייד למוחשית ומעיקה. לא מעט מ-ספורטאי וספורטאיות הנינג'ה מוצאים את עצמם נופלים למים בטרם השלימו את מעבר המסלול. אמביציות ו-כוח רצון אינם מספיקים כאן. לא של המתמודדים ולא של המתמודדות. גם לא של שני ציוותי השידור המכסים את תחרויות הנינג'ה. פוסט מס' 1057. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור ההיא בראשות ה-יו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

עיתונאות 1. יוֹשְרָה. הַסֶפֶר: "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים".  

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "…אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות…". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק, וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". חובה לקרוא את הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"). הוא לפחות מומלץ לעיון וקריאה.

עיתונאות 2. מוטי קירשנבאום ז"ל (2015-1939).

אוטוטו יחלפו להן שבע שנים מאז מותו בטרם עת של מנהיג השידור הציבורי לדורותיו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. עִתוֹת הזמנים שחולפים ביעף מסבירים טוב יותר ומפרשים כהלכה ביתר שֵאת את חשיבות נסיקתו והופעתו הווירטואוזית החד פעמית של מוטי קירשנבאום ז"ל בשמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (זאת שנקראה פעם "הטלוויזיה הכללית") וברקיע רשות השידור במשך תקופה של שנות דור בין 1968 ל- 1998. מוטי קירשנבאום ז"ל איננו עוד איתנו אולם הוא קיים עמנו. הוא מֵת אבל לא עבורי מפני שדמותו ורוחו נוכחים עִמִי בכל צעד ושעל שאנוכי פוסע גם בעצם היום הזה של יום שישי – 31 באוגוסט 2018. מוטי קירשנבאום ז"ל לא מֵת. לא נכחד בתודעה שלנו משום שהוא היה האחד והיחיד שאין בִּלְתּוֹ בחייו. וגם במותו. קיימים עוד אנשים ערכיים, בעלי יושרה, מוּסָר, ודֶרֶךְ אֶרֶץ, ישנם עוד אישים חושבים, יצירתיים, ורציניים במערכת – אולם הוא היה הטוב מכולם משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כישרונו ופועלו הטלוויזיוני הבלתי נשכח העניקו לו מורשת ובמידה רבה גם חיי נצח, אבל לא רק. מוטי קירשנבאום ז"ל היה עִילוּי אֱנוֹשִי גם בלעדי פרס ישראל לתקשורת ו-טלוויזיה שהמדינה העניקה לו ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד. עָצוּב ומַר שהאיש הנַעֲלֶה הזה שָב לעָפָרוֹ בטֶרֶם עֵת. טקסט תמונה :  קיץ 1967. לוס אנג'לס – ארה"ב .הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים.  מוטי קירשנבאום ז"ל בצעירותו (ראשון מימין בן 28) הוא סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס – ארה"ב יחדיו עם ידידים ישראליים ברחובות העיר לוס אנג'לס. התמונה הוענקה לי באדיבות יאיר גורן בן קיבוץ אפיקים (ראשון משמאל בן 27). שני האנשים העומדים בתווך אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (שני מימין) בחברת שני בכירי רשות השידור הכפופים לו סמנכ"ל הכספים מוטי לוי יבד"ל (קיצוני מימין) והיועץ המשפטי שלו ברמה גבוהה פרופסור עמית שכטר יבד"ל (שלישי מימין), ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יבד"ל. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1996. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (קיצוני משמאל) בחברת שלושת בכירי רשות השידור הכפופים לו דובר רשות השידור צבי לידר יבד"ל (ראשון מימין), היועץ המשפטי פרופסור עמית שכטר יבד"ל (שני מימין), היועץ המיוחד נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (שני משמאל), ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גב' רינה שפירא תבד"ל (בתווך) מי שהחליפה בתפקיד הרם ב- 1995 את יו"ר הוועד המנהל הקודם מיכה ינון גם הוא יבד"ל. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (שני משמאל) בחברת היועץ המשפטי שלו פרופסור עמית שכטר יבד"ל (קיצוני משמאל) יחדיו עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. שני מימין קצת מאחור הוא איש ביטחון שאיננו מזוהה בשמו. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין) בחברת היועץ המשפטי של רשות השידור בימים ההם, פרופסור עמית שכטר (משמאל). (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

עיתונאות 3. ה- "Stand up" של כתבי הטלוויזיה באולפן הטלוויזיה היום הוא מוּצָר ו- מעמד משופר של ה- "Seat up" באולפן הטלוויזיה הַיָשָן שנברא לפני עשרות שנים. התצלום העתיק המובא כאן עכשיו בהמשך הטקסט ו- מציג את אולפן "מבט" היָשָן – נוֹשָן ההוא (היה ממוקם בראשית 1975 באולפן ב' בקומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים), ואת ה- "Seat up" הטלוויזיוני הראשון בתולדות שידור חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "מבט". בתמונה הישנה הזאת נראה הכתב המדיני אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל יושב מימין ומוסר את האינפורמציה העיתונאית שלו לציבור לצִדָם של שני המגישים חַיִים יָבִין (במרכז, בן 43) ואֲרְיֵה אוֹרְגָד (משמאל, בן 36). זאת  הייתה גם צורת מבנה ההגשה הראשונה בהיסטוריה ב- צֶמֶד (במקום יחיד) שֶל מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא. רייטינג הצפייה במהדורות "מבט" ההן בעשור ה- 70 של המאה הקודמת התקרב ל- % 90 ואפילו יותר. ההגשה הכפולה ב- אולפן "מבט" ההוא פלוס "Seat up" של הכתבים לצדם של המגישים, היו פרי רעיונו של דן שילון מנהל חטיבת החדשות דאז. דן שילון מונה למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1974 ע"י ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן העדיף אותו את דן שילון על פני שני המועמדים האחרים דאז. חיים יבין יבד"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל לתפקיד היוקרתי ורב האחריות הנ"ל.

טקסט תמונה : חורף 1975. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים. מדובר ב- עשיית חידוש מפליג ומיסוד סטאטוס חדש באולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות דאז דן שילון הוגה לראשונה את רעיון ההגשה בצמדים של מהדורות "מבט". צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז, בן 43) ואריה אורגד (משמאל, בן 36). מימין, "Seat up" של אלימלך רם ז"ל (אז, בן 46) הכתב המדיני של חטיבת החדשות. מאחור מוקרנת ברקע תמונתו של אריאל "אריק" שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection). (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עיתונאות 4. תזכורות עבר מהעבר הלא רחוק. 

תוכנית הספורט "הנינג'ה הישראלי" המשודרת בערוץ 12 / "קשת" גורפת מדרוג בעלת כורחה מבלי להתאמץ. המפיק הראשי של "הנינג'ה הישראלי" מר שי בן סעדון יִיבֵא את הפורמט מארה"ב אולם החמיץ הזדמנות פז להפוך אותה בישראל מתוכנית בידור טריוויה המונית – טלוויזיונית ל- תוכנית בידור איכותית המיועדת גם לילדים, נוער, ומבוגרים חושבים. "הנינג'ה הישראלי" הייתה אמורה להיות תוכנית רוויית ידע בתחומי האימון הספורטיבי המדעי, בתחום הַתְּזוּנָה ה- רב גונית והמגוונת (פלוס כמויות) של כל בן אנוש (חייבת להיות תמיד בריאה), בתחומי האנטומיה והפיזיולוגיה של הספורט, ובתחום הפסיכולוגיה של הספורט. שי בן סעדון בחר מראש בשני מגישים – מנחים / דוגמנים "שרופים" ומשומשים על המרקע של ערוץ 12 בדמותם של רותם סלע ואסי עזר. מדובר בהנחיה רכילותית זולה, קלת דעת, ו- מטופשת, ממותקת, רדודה, שטחית ומחורבנת של שניהם, ברמה של גן ילדים. ה- Commentary של אסי עזר ורותם סלע הוא דַל, רָש, ועֲנִי. במילה אחת : עָלוּב. אינני מכיר את רותם סלע ואסי עזר. מעולם לא ראיתי אותם, לא נפגשתי עמם, ולא שוחחתי עמם. וודאי שכבודם מונח במקומם, אולם ההגשה וההנחיה הטלוויזיונית שלהם את "הנינג'ה הישראלי" היא ילדותית וחנטרישית. כלום. לצופי ערוץ הטלוויזיה מס' 12 הפועל תחת אחריותו של המנכ"ל אבי ניר מגיע הרבה יותר. הצופים רק לא יודעים שהם ראויים ל- הרבה יותר, יותר משעשועים. מגיע להם פס קול משופר מצויד ב- מֵידָע מדעי רציני ועשיר שהם אינם מקבלים אותו. נוצר כאן פרדוקס : מדובר בחבורה גדולה של צופי טלוויזיה בארץ כאילו נָכים (מניבה כמות מדרוג ורייטינג נאים עבור ערוץ 12), ש- מתבוננת בתאווה ב- "הנינג'ה הישראלי", ו- כל אחד מהם מָשוּל למישהו ש- כאילו נולד בחדר אטום ו- סוּמָא בארובה. מישהו ו/או מישהי שאינם יודעים ולא מודעים לעובדה כי הם בעצם כלל לא נָכִים, אלא הפקת "הנינג'ה הישראלי" הופכת אותם בכוח ל- נָכִים, וכי במקומות ומחוזות טלוויזיוניים אחרים ניתן לראות את מראות האלוהים בעיניים צלולות ולהאזין ל- Commentary מסוג שונה בעל ערך, ולא דַל וסתמי מהסוג שמציעים, מפיקים, ו- מספקים להם שני אנשים מבוגרים, אסי עזר ורותם סלע. אסי עזר ורותם סלע הם צמד טלוויזיוני טפל. גם מצבם של שני אנשי התגבורת מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, בורים בתחום, רותם ישראל וניב רסקין איננו שפיר וכלל לא מזהיר. אילו שי בן סעדון היה איש טלוויזיה רציני הוא היה מוצא על נקלה שני צמדי שידור לא מוכרים אולם מוכשרים פי 1000 יותר מרותם סלע / אסי עזר + רותם ישראל / ניב רסקין. מדינת ישראל רווייה בגברים ונשים מוכשרים בעלי ידע בתחום. אילו שי בן סעדון היה איש טלוויזיה בעל משקל ואופק הוא היה מגייס לצד ציוותי השידור שלו גם פרשנים ופרשניות ברמה של רופאים ורופאות ספורט פלוס אנשי מדע בתחום הנחקר והנחשף, כמו לדוגמא ד"ר גלעד וויינגרטן והפיזיולוג מולי אפשטיין (שניהם בעלי ניסיון רב בתחום פרשנות הספורט בטלוויזיה, אבל לָאו דווקא הם). סדרת התוכניות "נינג'ה ישראל" רווייה בהמון, באין סוף הפסקות ו- "רגעים ו- שטחים מתים" בעת השידורים בין הביצועים השונים של הספורטאים / ספורטאיות המבצעים והמבצעות את המעברים מעל משימות המכשולים המגוונות. נוצרים חללים שמשוועים לפרשנות והסברים טלוויזיוניים מדעיים (ברמה פופולארית). את החללים הללו היו יכולים למלא הפרשנים והפרשניות המיועדים בדברי הסבר על מבנה הַשֶלֶד שלנו, פלוס אנטומיית השרירים, פלוס מאמצים אנאירוביים, פלוס הבהרת המונח הפיזיולוגי "חוב חמצן", פלוס תחל + אחז + פעולת השרירים המתחברים לעצמות השונות ובעת כיווצם ופשיטתם מניעים את גופנו בכיוונים תלת ממדיים, פלוס הבריאה האלוהית הנפלאה את המנופים היפים והאסתטיים אך הבלתי יעילים של שרירי גופינו המניעים את תנועת עצמות האברים שלנו, פלוס היחס בין הפעלת כוח למסת הגוף, פלוס המבנה והיחסיות בין החלק העליון השרירי והמפותח של גוף האדם לרבות זרועותיו בעת מצבי תלייה על המכשירים השונים לבין הצורך במשקל נמוך של החלק התחתון של הגוף, פלוס נושא כיווץ שרירים איזומטרי בהיעדר תנועה הנראית לעיין ו/או במצב של כמעט חוסר תנועה, פלוס גמישות השרירים והמפרקים, פלוס ניצול התנופה בתרגילים על מכשירי הנינג'ה השונים, פלוס הסבר ברמה פופולארית אודות פיזיולוגיית המאמץ של גוף הספורטאי והספורטאית. במקום פרשנות רלוואנטית ברמה בסיסית נידונים צופי ערוץ 12 להקשיב ולהאזין לאינפורמציית הרכילות ריקה מתוכן, חסרת תכלית, ומחורבנת של אסי עזר ושל בת בריתו רותם סלע. שי בן סעדון הוא מפיק טלוויזיה מעתיקן שאיננו חושב עד הסוף, וגם לא איש יוֹצֵר. מי שהיה אמור לשכלל את המקור האמריקני בארץ נותר בתחתית הסולם הטלוויזיוני יחדיו עם אסי עזר ורותם סלע וגם יחדיו עם רותם ישראל וניב רסקין.

פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה בפוסט מס' 763. השדר המוביל ניב רסקין מצטייר ב- "הנינג'ה הישראלי" בערוץ 12 כגרסה חובבנית של שַדָּר טלוויזיה ישראלי מצוי. צריך לזכור שמדובר בכמעט שַדָּר הכדורסל הלאומי שלנו מטעמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ניב רסקין הוא יותר מ-אכזבה ב-"נינג'ה ישראל" גם ב-2022 מפני שהוא נחשב לאיש טלוויזיה רווי פוטנציאל. סקנדל.

ניב רסקין, כמעט שדר הכדורסל הלאומי מטעמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, הוא האכזבה הגדולה ביותר כאן בצוות השידור המרובע של "הנינג'ה הישראלי". מדובר בסקנדל, גם מפני שהוא ניב רסקין עושה כל מאמץ לחשוף את עצמו כאיש טלוויזיה יָרוּד, אנטי נָבוֹן, וחוֹבֵבָן שאיננו בקי בחומר. אגב, זה אותו ניב רסקין שמציב לידו שני פרשני כדורסל מצוינים, את גור שלף ואת שי האוזמן, בשעה שהוא משדר ישיר לציבור צופי הטלוויזיה בארץ משחקי כדורסל כל כך פופולאריים ומוכרים היטב לציבור, אולם מוותר ביודעין דווקא כאן ב- "הנינג'ה הישראלי", על פרשן ו/או פרשנית צמוד/ה כשהוא משדר Play by play מקצוע ספורט תחרותי אישי שאיננו ידוע, לא מוכר, ו- לא נהיר לו (גם לא לציבור). תחרות הספורט האישית השאפתנית הזאת של מעבר מכשולים סבוכים ומְגֻוָונִים (חלק מהם בעלי דרגות קושי גבוהות) במסלול "נינג'ה ישראל", דורשים מיומנות גופנית וורסטילית (חלקה אנאירובית) שונה מזאת של שחקני כדורסל. ניב רסקין המדקלם נכנס לנעליים גדולות מכפי מידותיו, לוקח אחריות שאין לו, ובדרכו הכושלת נסמך על שותפתו רותם ישראל שתושיע אותו. אין סיכוי. מגוחך, מפני שגם רותם ישראל מקרטעת בעצמה. ניב רסקין איננו הראשון וגם לא האחרון שמסכים לעשות צחוק מדמותו ואישיותו הטלוויזיונית בתחום שאֵין לוֹ כל מושג בו והוא איננו שולט ביסודותיו, תמורת נזיד דולרים. החמצה. שי בן סעדון החמיץ את השעה להפוך את "הנינג'ה הישראלי" מתוכנית בידור טריוויה נְמוּשָתִית מצוידת ב- Voice over ברמה נמוכה ל- תוכנית בידור ערכית וגם חינוכית אפופת מדע, פלוס חשיבה ו- מחשבה. כזאת שמבקשת את צופיה לא רק להיהנות, אלא מכריחה אותם גם להפעיל את תאי המוח האפורים שלהם, ובסופו של דבר גם להפיק יותר מִדְרוּג ורֵייטִינְג.

הערה שלי : בשנים 1965 – 1963 למדתי במדרשה למורים לחינוך גופני וספורט (היה מדובר במדרשה נחשבת ברמה גבוהה) פלוס מתמטיקה, את מקצועות האנטומיה והפיזיולוגיה של המאמץ אצל ד"ר דוב אלדובי ז"ל ואת מקצוע הפיזיולוגיה אצל ד"ר יעקב "יענקל'ה" קפלנסקי. שניהם היו מורים ידענים ברמה גבוהה במיוחד. שני הספרים המופיעים מייד בהמשך הפוסט הקונקרטי מס' 763 והעוסקים בתורת גוף האדם, "The Machine of The Body" (יצא לאור לראשונה ב- 1937 באוניברסיטת שיקאגו) ו- "The Human Body" (יצא לאור ב- 1932 בלונדון), הם ישנים / עתיקים אולם אף על פי כן מהווים ספרות מקצועית מרתקת ורלוואנטית מפני שהשלד פלוס מערכת השרירים והמערכת הפיזיולוגית של גוף האדם לא השתנו ונותרו כמות שהם מאז בריאתנו ע"י הקב"ה בורא עולם. גוף האדם הוא יצירה חכמה ו- יפהפייה, אסתטית, וחושנית מאין כמותה. לכל שריר רצוני יש את האנטגוניסט שלו (יש להבדיל כאן בין שרירי השלד הרצוניים לבין שרירים בתוך גופינו למשל הַלֵב משאבת הדם שלנו, שהוא שריר מופלא בלתי רצוני שמסוגל לפעול מרגע לידתנו ללא הפסקה במשך 120 (מאה ועשרים) שנים. לא פחות ממדהים. זיהוי שמות השרירים הרצוניים המשורטטים בשני הספרים נעשה בשפה האנגלית / לטינית. למשל : שריר ה- Biceps של הזרוע מתורגם לעברית כ- "שריר התאומים" של הזרוע (אחראי על כיפוף מפרק המרפק והבאת וקירוב האמה של היד אל הזרוע של היד). השריר האנטגוניסט של ה- Biceps הוא ה- Triceps (מתורגם לעברית "השריר ה- תלת ראשי" של הזרוע (אחראי על יישור המרפק וגם נעילתו ופשיטתו ע"י הרחקת האמה מהזרוע). ד"ר דוב אלדובי דרש מאיתנו מהסטודנטים שלו במדרשה לחינוך גופני וספורט במכון ווינגייט להכיר ולדעת בע"פ את כל שרירי גוף האדם בשמם הלועזי (!). ספריית העבודה הענפה והרחבה שלי בדירתנו הפרטית ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב כוללת בתוכה גם עשרות ספרים שדנים בתורת גוף האדם, בגנטיקה שלו, ובמתמטיקה הפיזיקלית של תנועת גוף האדם (Biomechanics of Human Motion ו- Kinesiology) במקצועות הספורט השונים, לרבות ספרו המצוין, המעניין, והחשוב של פרופסור יחיאל גוגנהיים ז"ל, "תזונה"  (בעברית) שיצא לאור בארץ ב- 1954 ונותר רלוואנטי מאוד גם בימינו אלה של אוגוסט 2018. ועוד הערה : גוף האדם של הגבר והאישה הוא יצירה אלוהית אסתטית, יפהפייה, וחושנית. פנומנאלית. מעשית ושימושית מחד, ואמנותית מאידך. אלוהים ברא את גוף האדם בשלמות על חשבון מנופי שרירים יפים שרובם אינם יעילים. קחו למשל לדוגמא את השריר הכתף היפהפה ה- Deltoid (מתורגם לעברית כשריר "הַדֶלְתָּא"). שריר "הדלתא" כשהוא מעוצב, מאומן, ומפותח מעניק לגבר מראה מצודד ומרשים יותר מאשר כתפיים "רזות" ונפולות. שריר "הדלתא" אחראי על הרמת היד הצידה וגם הנפתה מעלה. אולם הוא פועל כמנוף לא יעיל של הרמת והנפת היד הצידה מפני שהוא מחובר לחלק העליון של עֶצֶם הזרוע ולא לחלק התחתון של עצם האמה. מנופי התנועה ה- תלת ממדית של גוף האדם היא בְּרִיאָת פֶּלֶא אבל לא בהכרח יְצִירָה יְעִילָה.

טקסט מסמך (1. א') : הספר הנ"ל "THE MACHINERY OF THE BODY" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1937 ע"י אוניברסיטת שיקאגו בארה"ב. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי חינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן ומונח כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (1. ב') : הספר הנ"ל "THE MACHINERY OF THE BODY" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1937 ע"י אוניברסיטת שיקאגו בארה"ב. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי את מדעי החינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט, ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (2. א'.) : הספר הנ"ל "The Human Body" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1932 בלונדון – אנגליה. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי את מדעי החינוך גופני והספורט ואת הוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (2. ב'.) : הספר הנ"ל "The Human Body" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1932 בלונדון – אנגליה. הספר נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי את מדעי החינוך גופני והספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו השוכנת ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (3) : שלד גוף האדם.

טקסט מסמך (4) : 4.1. השרירים הבולטים של גופנו מאחור ושל הצוואר מאחור (משמאל, השרטוט נסמך על מבט מאחור). 4.2 שרירי עצם השכמה והזרוע (מימין, השרטוט נסמך על מבט מאחור).

טקסט מסמך (5) : 5.1. מערכת השרירים של הכתף + החזה + הזרוע (משמאל, השרטוט של מבט מלפנים). 5.2. מערכת השרירים העיקרית של בית החזה (מימין, השרטוט של מבט מלפנים).

טקסט מסמך (5. א.) : מערכת השרירים של דופן האחורי של הכתף + שרירי הזרוע של היד (שרטוט של מבט מלפנים).

טקסט מסמך (6) : 6.1. שרירי פנים האמה של היד (משמאל, השרטוט של מבט מבפנים). 6.2. השרירים העמוקים יותר של פנים אמת היד (מימין, של מבט מבפנים).

טקסט מסמך (7) : 7.1. שרירי גב אמת היד (משמאל, שרטוט של מבט על גב אמת היד). 7.2. השרירים העמוקים יותר של גב אמת היד (מימין, שרטוט של מבט על גב אמת היד).

טקסט מסמך (8) : 8.1. שרירי כף היד והאצבעות (משמאל, מבט על פנים כף היד). 8.2. שרירי כף היד (מימין, מבט על גב כף היד).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי השגוי של מנכ"ל רשות השידור ב- 2002, אלה שהציבו אותו בטעות שלוש שנים לפני כן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ועכשיו הדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סוּלָק ב- בוֹשֶת פָּנִים מרשות השידור (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מַזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רָב ב- בוֹשֶת פָּנִים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שְחִיתוּת ושוֹחַד מָסַךְ והושם בקֶרֶן זָוִוית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך מהמערכת לתמיד. לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה ב- פוסט מס' 763. עיתונאות. פוסט מס' 1057. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה ב-פוסט מס' 764.  מנהיגות ו/או היעדר מנהיגות. כשמפרידים כוחות ומבודדים את ה- Credits על המסך בתום הקרנת כל פרק של "נינג'ה ישראל" בערוץ 12 מקבלים שָם לְבָד, נֶטוֹ, בסוף ה-Roller את שמו של שי בן סעדון ואת תארו מפיק ראשי. התואר מקביל לתארו של איש הקולנוע האמריקני David O. Sleznick מפיק האפוס שובר הקופות של הסרט, "Gone With the Wind" ("חלף עם הרוח"). שַי בן סעדון הוא מפיק ראשי ואָבִי נִיר מנכ"ל ערוץ 12/"קֶשֶת" הוא האלוהים הֶחָדָש. בעוד כמה שנים כאשר ישלפו את "נינג'ה ישראל" מהבוידעֶם יתברר איזו טלוויזיה מחורבנת הייתה כאן. שני המנחים רותם סלע ואסי עזר עושים את מה שכנראה מצפים מהם הממנים שלהם: שניהם מפיקים שַדָּרוּת טלוויזיונית דַלָה, עלובה, ו-שטותניקית אולם לא בחינם אלא תמורת שָכָר. אותו כנ"ל בעניינו של צוות ההנחיה השני ניב רסקין וירדן ג'רבי שמאיישים בימים אלה את שורותיו של ערוץ 12. ערוץ 12/קֶשֶת שילם ו-משלם להם משכורת עבור רִידוּד. חשיפה וכֶסֶף תמורת כלום. פַּס הַ-Audio הישראלי של ה-Video האמריקני המועתק ו-הקרוי "נינג'ה ישראל" מָשוּל לבדיחה. הַמִדְרוּג וה-Rating אֵינָם חֲזוּת הַכּל. לעניין אחר: המדען יְהוֹשֻעַ אָלוּף ז"ל (1980-1900) היה מורה שלי במקצוע "תורת התנועה האנושית" בהיותי סטודנט במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1963-1965. יהושע אלוף ז"ל בעל היגיון ראש מתמטי נפלאים כתב וחיבר את הספר החשוב "תורת התנועה". הוא היה איש חושב ומתמטיקאי ברמה גבוהה, אנטי תזה לשדרני "נינג'ה ישראל". יהושע אלוף איש חזון ומעש היה ממייסדי הספורט בארץ ישראל בתקופה שלפני מלחמת העולם ה-2 וגם אחריה ונמנה על הוועדות המארגנות את משחקי המכביות בתל אביב. ב-1974 העניקה לו המדינה את פרס ישראל. פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה ב-פוסט מס' 764. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1057 הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

"הנינג'ה הישראלי". המאמץ הגופני.

הקדמה:

שידורי הנינג'ה הישראלי בערוץ 12 / קֶשֶת היא מעשה חלטורה נבוב, דל, חובבני, ופטפטני של שני ציוותי השידור: צוות ההנחיה וההגשה בראשות רותם סלע ואסי עזר מצידו האחד של המיקרופון ושל רותם ישראל וניב רסקין אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מצדו האחר של האביזר הטלוויזיוני הזה שמורכב מ-ממברנות שאינן יודעות לסנן תוכן ו/או לתגבר תוכן, והופכות את המשתמשים בהן לאווילים.

תורת פעולות השרירים בגוף האדם.

השריר כידוע מהווה אלומת ו/או חבילת אלומות של סיבים המחוננים בסגולת ההתכווצות. כאשר השריר מתכווץ הוא מושך את העצם ו/או את העצמות שהוא מחובר אליהן. השריר האנושי איננו גוף צָפִיד (מכווץ ו- נוקשה, ו/או קשיח) אלא גמיש ורך. משום כך פעולתו מתבטאת במשיכה ולא בדחיפה. השריר הוא כמו החבל : יכול למשוך אולם איננו יכול לדחוף. לשם כך קיימים בגוף האדם בכל מפרק, שרירים אנטגוניסטיים (נגדיים) ו/או קבוצות שרירים אנטגוניסטיות (נגדיות).

השריר מסוגל לבצע תנועה רק במקרה שהוא עובר מעל למִפְרָק כלשהו. ישנם שרירים שעוברים מעל 2 מפרקים ו/או יותר. הכוונה, לעבור מעל מפרק, היא לאו דווקא מתייחסת לחלק הבשרי של השריר, כי אם גם לגיד שלו ו/או לגידיו. השריר יכול לקבל גירוי בכל ראשיו ו/או רק באחד מהם. בכל אלומותיו וסיביו ו/או רק באחדים מהם, ובהתאם לכך מבוצעות התנועות השונות. השריר יכול לקרב את העצם אחת לשנייה, ו/או להפך, את השנייה אל הראשונה. הדבר תלוי במיקום מקובעות העצמות האלה. בכפיפת הידיים בעמידה, הזרוע מקובעת והאמה מתקרבת אל הזרוע, מה שאין כך בהרמת לתליית און. כאן האמה מקובעת ע"י התלייה והזרוע מתקרבת אל האמה.

1. המצב והתנועה.

השריר יכול להיות פעיל לאו דווקא ב- בצעו תנועה, כי אם גם במנעו תנועה. בהתאם לכך אנחנו מבדילים בין פעולת השרירים במצבים ופעולת השרירים בתנועות, ו/או בין פעילויות סטטיות ודינמיות. הרמת יד הצידה מבוצעת ע"י פעולת שריר הדלתא, אולם גם החזקת היד כשהיא מורמת הצידה דורשת פעילות של שריר הדלתא. כל שריר יכול אפוא לפעול בכל אחת משלוש האפשרויות האלה :

א. ביצוע תנועה (תוך כדי התכווצות) נגד כוח הכבידה.

ב. אִפְשוּר תנועה (תוך כדי התמתחות) עם כוח הכבידה.

ג. מניעת תנועה (מצב) נגד כוח הכבידה.

המקרה הראשון הוא כש- השריר מתכווץ ומבצע פעולה (על פי רוב נגד כוח הכובד). במקרה השני השריר מתארך / מתמתח ו- "מרשה" לבצע פעולה הנגרמת על פי רוב הודות לכוח הכובד, ו/או תודות לכוח חיצוני כלשהו. במקרה השלישי השריר איננו משנה את אורכו, אבל הוא "דרוך" ומונע ביצוע תנועה השואפת להיווצר בשל כוח הכובד ו/או בגלל איזשהו כוח חיצוני אחר.

אנחנו אומרים שבשני המקרים הראשונים הפעילות היא דינאמית ומבחינים בה 2 אפשרויות :

1. דינאמית תוך התכווצות.

2. דינאמית תוך התארכות ו/או התמתחות.

המקרה השלישי הוא של פעילות סטטית ומבחינים בה בשלוש אפשרויות :

3. השריר פועל סטטית באורכו הנורמלי.

4. השריר פועל סטטית באורכו המקוצר.

5. השריר פועל סטטית באורכו המוארך.

כל הנ"ל מדובר על פעולות "אקטיביות" כלומר כשהשריר מקבל גירוי ובהתאם לגירוי זה הוא "פועל" כדלקמן : מתכווץ (דינאמית) ו/או מרפה תוך "עצירה" מסוימת (דינאמית), ו/או משתהה במצב מסוים ללא כל תנועה (סטטית). השריר יכול לשנות את אורכו גם "פאסיבית", כלומר שלא על פי גירוי ופעילות "משלו", כי אם בגלל איזה שהוא כוח חיצוני כמו כובד, לחץ, ו/או משיכה מבחוץ, וכדומה.השריר משנה במקרה כזה את אורכו אולם איננו "פעיל". אנחנו אומרים שבמקרה כזה הוא איננו מכווץ (ולא פעיל) ו/או שהוא איננו "מרפה" כי אם "נמתח" (ואיננו פעיל). פעילותו של השריר מותנית אפוא באקטיביותו של השריר, הבאה אם אפשר לומר מתוך עצמו, ברצונו הוא, ולא בגלל כוח חיצוני. השריר יכול בדרך כלל להתכווץ עד כדי חצי מאורכו. מתיחותו של השריר רצויה עד כדי % 10 מאורכו.

2. תנועות הסעה וסיבוב.

בעת תנועה מבדילים בין שני הסוגים, הסעה וסיבוב. בראשון הגורם המשפיע הוא בדרך כלל כוח הכובד בלבד. בה בשעה שבני נוסף גם גורם מומנט הסיבוב. לפי כך אפשר לחלק את הדיון הקצרצר בפעילויות השונות לשני סוגים עיקריים :

א. פעילויות לפי עיקרון ההסעה.

ב. פעילויות לפי עיקרון הסיבוב.

בסוג הראשון הכוונה היא בעיקר למצבים ו/או לתנועות שהמאמץ בהם נגרם הודות לכוח הכובד הלוחץ, ו/או מושך למטה כמו למשל בעמידה ו/או בתלייה, מבלי ליצור בעיות של סיבוב ושל מנופים. בסוג השני הכוונה היא למצבים ו/או לתנועות שבהם מביא כובד הכוח לידי סיבוב בציר אחד ו/או באחדים , כמו למשל, ביד המורמת הצידה ו/או בשכיבת סמיכה.

הערה : בהתאם לאמור לעיל ניתן לקבוע כלל למצבי גופנו ו/או חלקי גופנו : כל זמן שהגוף ו/או חלקו נמצא במצב מאונך (לקרקע) נטוע כמו עמוד, אפשר להחזיק אותו בשיווי משקל כמעט ללא כל צורך בעזרת שרירים כ- אביזרי עזר, בה בשעה שבכל מצב אחר שבו נמצא הגוף ו/או חלקו בולט באוויר ללא כל תמיכה, יידרשו לפעול השרירים העליונים, פחות במלוכסן קל, יותר במלוכסן יותר חזק. אם נשים את הגוף ו/או את חלקו באלכסון על שתי נקודות משען, אזי יגיע מייד הצורך להפעיל את השרירים התחתונים ופעולתם תהיה באלכסון קל – קלה יותר, ובמאוזן כמו מבנה של גשר, קשה יותר.

כל מצבי גופנו משולים ל- שלושה עקרונות : "העמוד" המאונך, ו- "הגזוזטרה" ו- "התקרה" מלוכסנות ו/או מאוזנות. בהתאם לכך אנחנו קובעים שבכל המצבים ו/או הפעולות שלפי עיקרון "העמוד" פעילים השרירים ההיקפיים, בעיקרון "הגזוזטרה" פעילים השרירים העליונים, ובעיקרון "התקרה" פעילים השרירים התחתונים.

3. מנופי התנועה של הגוף האנושי.

התנועות של גוף האדם מבוצעות הודות לכוחות פנימיים, כלומר כוחות הבאים לרגל פעילות שרירינו ו/או בהשפעת כוחות חיצוניים, כגון : דחיפה ו/או משיכה הנגרמות ע"י אדם אחר ו/או התערבות של מכונה וכו'. גורם הכובד של משקל האברים שלנו ו/או של גופנו נחשבים לכוח חיצוני הגורם לתנועה. גוף האדם איננו צפיד (קשיח) ולא בנוי כ- "יציקה" אחת כי אם "מפורק" ל- איברים איברים הקשורים זה לזה באמצעות מפרקים, ומסיבה זאת הם יכולים להתנועע האחד ביחס לשני בתנועות סיבוב. תנועות גוף האדם משולות לתנועות מנוף. עצמות השלד מהוות את מוט המנוף. הכובד של האיבר ו/או של חלק הגוף הנדון מהווה את המשא שבמנוף, והשרירים צריכים להוות את הכוח המתנגד להשפעת המשא. בהתאם לכך ועל כן אחזור להלן לפרק המנופים.

המנוף הוא גוף צָפִיד (קשיח) על פי רוב בצורת מוט היכול להסתובב סביב ציר. השימוש במנופים הוא רב מאוד בחיי היום יום. צורתו הפשוטה ביותר של המנוף היא מוט המונח על ציר / נקודת משען שבקצהו האחד נתון משא ובקצה השני פועל כוח נגדי. כוח זה יכול להיות יותר גדול מהמשא ואז יביא אותו לידי תנועה סיבובית סביב ציר המנוף. הוא יכול להיות שווה למשא ואז יימצא המנוף במנוחה (שיווי משקל), והוא יכול גם להיות קטן מהכוח ואז יגרום המשא לתנועה סיבובית בכיוון הנגדי לקודמת.

למרחק שבין הציר / נקודת המשען לבין הכוח קוראים זרוע הכוח. למרחק שבין הציר לבין המשא קוראים זרוע המשא, ושניהם הם זרועות המנוף ו/או זרועות הסיבוב. יש להבחין בין שני סוגי מנופים כלהלן : מנוף דו זרועי ומנוף חד זרועי. במנוף הדו זרועי נמצאות שתי הזרועות של המשא והכוח משני צידי הציר, למשל : מספריים, מאזניים בעלי שתי כפות, ו/או נדנדה "עלה ורד"

במנוף החד זרועי נמצאות שתי הזרועות של המשא ושל הכוח מצידו האחד של הציר, כמו למשל : מריצה, מפצח אגוזים. יש לשים לב כי שני סוגי משנה מרכיבים את ה- מנוף הדו זרועי הזה :

2. זרוע הכוח קטנה מזרוע המשא.

3. זרוע הכוח גדולה מזרוע המשא.

טקסט מסמך : שרטוט מנופי השרירים המפעילים את התנועה האנושית לגווניה השונים. מנוף (3) שהוא היעיל ביותר ורב הכוח ביותר איננו קיים למעשה במערכת מנופי השרירים של גוף האדם. בורא עולם הקב"ה ברא באופן מושלם את האנטומיה גוף האדם והעניק לבריאתו הפוטוגנית המונומנטלית והפנומנלית, יופי + אסתטיקה + חושניות אולם מנופי השרירים המחוברים לעצמות השלד וחולפים מעל למפרקים והמניעים את מגוון תנועות גוף האדם, אינם יעילים. (ציור עצמי שלי).

המאמץ בשימוש במנוף (3) קל יותר מאשר השימוש במנוף (2) אולם היקף פעולתו מצומצם יותר. במילים אחרות : מנוף חד זרועי מסוג (3) דורש פחות כוח. לעומת זאת מנוף מסוג (2) מפתח מהירות גדולה יותר ו/או מבצע דרך גדולה יותר.

חוק המנופים קובע, כלהלן : כוח x זרוע הכוח = משא x זרוע המשא. כלומר המכפלה של הכוח בזרועו שווה תמיד למכפלה של המשא בזרועו הוא. החוק הזה קיים לגבי כל סוגי המנוף.

טקסט מסמך : בציור הזה אנחנו רואים שני מנופים חד זרועים העוברים את אותו המרחק, כלומר שניהם בעלי אותו גודל של זווית הפעולה. בציור מנוף (2) זרוע הכוח שלו קטנה מזרוע המשא, ובציור מנוף (3) להפך, זרוע הכוח גדולה מזרוע המשא. אם שני המנופים יעבדו באותה זווית שווה, הרי שבמנוף הראשון יהיה לגוף קשה יותר אולם לעומת זאת הוא ירים את המשא ויעשה עבודה בעלת תוצאה גדולה יותר לעומת מנוף (3) שבאותה זווית הרים את המשא רק מעט ובמאמץ קטן יותר

מידע מסכם.

בגוף האדם ישנם איברים ו/או חלקי גוף המתנועעים לפי עקרונות המנוף הדו זרועי (1), כמו פושטי הירך, העורף, פושטי המרפק, וכו'. רוב האברים בגוף האדם מתנועעים על פי עקרונות המנוף החד זרועי (2) זה הדורש מהאדם הפעלת מאמץ גדול יותר, כמו ה- Biceps (השריר הדו ראשי של הזרוע) ו/או שריר הדלתא של הכתף. אין בגוף האדם מנוף חד זרועי מסוג (3).

טקסט מסמך : שלד גוף האדם. את תנועת השלד מניעים שרירים ומפרקים.

טקסט מסמך :

1. שריר הַ- דֶלְתָּא (Deltoide) הוא שריר עבה וחזק, ושמו ניתן לו בשלן צורתו דמוית המשולש. הַ- דֶלְתָּא הוא השריר העיקרי של הזרוע. חיבורו לעצם הזרוע מצד אחד ולעצמות חגורת הכתף בשלושה כיוונים (לפנים, לצד, ולאחור) מצד שני מאפשרים לשריר ה- דלתא להניע את הזרוע לכיוונים שונים בהתאם לחיבורם, כלהלן :

א. ה- תָּחַל של החלק הקדמי של שריר הדלתא הוא מהשליש הצִדִי של עצם הבריח, והוא האחראי על פעולת כיפוף וסיבוב פנימי של הזרוע.

ב. ה- תָּחַל של החלק האמצעי של שריר הדלתא הוא מ-שיא הכתף, והוא האחראי על פעולת הרחקת הזרוע מהגוף.

ג. ה- תָּחַל של החלק האחורי של שריר הדלתא של עצם השֶכֶם, הוא האחראי על פשיטה וסיבוב חיצוני של עצם הזרוע. 

ד. סיבי שלושת החלקים של שריר ה- דֶלְתָּא מתכנסים לחיבור אחד שנאחז ב- גַבְשֶשֶת ה- דֶלְתָּא של עצם הזרוע.

2. שריר הדלתא של הכתף פועל על פי עיקרון של מנוף חד זרועי בו זרוע הכוח קצרה בהרבה מזרוע המשא. מדובר במנוף שרירי לא יעיל אולם משורטט יפה והופך את גוף האדם בעל כתפיים רחבות ושריריות ל-פוטוגני יותר. (ציור עצמי שלי). 

טקסט מסמך :

1. ה- Biceps השריר הדו ראשי של הזרוע (Musculus biceps brachii) מורכב משני ראשים. מקור הראשים הוא באזור עצם הכתף. שני הראשים מתאחדים למבנה אחד המתחבר לעצם האמה באזור מפרק המרפק. השריר הדו ראשי של הזרוע עובר מעל שני מפרקים ופעולתו משפיעה על הכתף ככופף וכמסובב כלפי מעלה של האמה. הראש הארוך של השריר הדו ראשי של הזרוע, קרוי, Caput longum musculus bicipitis brachii. הראש הקצר של השריר הדו ראשי של הזרוע, קרוי, Caput breve musculus bicipitis brachii. מקורם כאמור בעצם השכמה והם נאחזים בחלק העליון של עצם האמה.

2. שריר ה- Biceps (הדו ראשי של הזרוע) פועל על פי עיקרון של מנוף חד זרועי בו זרוע הכוח קצרה בהרבה מזרוע המשא. מדובר במנוף שרירי לא יעיל אולם משורטט יפה והופך את גוף האדם לפוטוגני יותר. (ציור עצמי שלי).

אפילוג זמני.

העתקת תוכנית "הנינג'ה האמריקנית" ע"י ערוץ 12 / קֶשֶת, והפיכתה ל- "נינג'ה ישראל" היא החמצה טלוויזיונית גדולה של שילוב הגיוני של המדע ברמה פופולרית יחדיו עם בידור במסגרת של ריאליטי ספורטיבי. השדרנים והשדרניות הישראליים הנוכחיים שמכסים את "נינג'ה ישראל", חלשים.

פוסט מס' 1057. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 1057. תיעוד מהימים ההם מהזמן ההוא שחלף לעַד לבלי שוב:

טקסט מסמך : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000 .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידנו הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט 1057 הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.. זהו הסוף של חלק מהפוסט מס' 764. פוסט מס' 764 הועלה לאוויר ביום חמישי – 6 בספטמבר 2018. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1057. חלק מהנאמר בפוסט 1057 נחקר ו-נכתב קודם לכן בפוסט מס' 831.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צֵאתָם לאוֹר.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המוכשרת והמצוינת SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר שהסתיימה ההפקה הנפלאה של קבוצת SOBO האוסטרלית בראשות מנואל "מנולו" רומרו. המחקר והכתיבה של הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר קודם לכן בחלקו ב-פוסט מס' 831. עיתונאות. מַדָּע מול רכילות. המַדָּע מפסיד לרכילות בתוכנית הטלוויזיה בערוץ 12 הקרויה, "נינג'ה ישראל". "הַנִינְגָ'ה" היא תוכנית טלוויזיה בינלאומית רוויית רייטינג בכל העולם (לרבות "נינג'ה ישראל"), מרובת מתמודדים מפסידים ומעוטת מנצחים. המַפְסִידָן הגדול ב-"נינג'ה ישראל" הוא השַדָּר המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בתחום הכדורסל ניב רסקין, שמעניק את שירותיו גם לערוץ 12 למרות שהוא חסר כל מושג בתחום מפעל "הנינג'ה". ניב רסקין נכנע לא רק לעצמו אלא גם לחוק הפיזיקלי "כלים שלובים". הוא מוּבַס ע"י צֶמֶד מלַהֵג, קשקשן, ופטפטן שמורכב מהמנחים רותם סלע ואסי עזר ומנוצח גם ע"י הפרטנרית הכושלת שיושבת לצדו, רותם ישראל. במתמטיקה פלוס (+) מפסיד ל-מינוס (-). כך גם בתעשיית הטלוויזיה. שַדָּר טוב תמיד יְנוּצַח ע"י פרטנר ו/או פרטנרית שַדְרָן עָנִי ו/או שַדְרָנִית דַלָה אלה, שמאיישים עִמוֹ יחדיו ובמשותף את עמדת השידור. פוסט מס' 1057. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

———————————————————————————————

פוסט מס' 1057 הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. פוסט מס' 831 נחקר, נכתב, ו-הועלה לאוויר ביום שני – 30 בספטמבר 2019. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————— 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות רצופות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו משהעניקה במארס 2002 ליוסף בר-אל מינוי זמני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור שהודח לפני כן ע"י ראש הממשלה אריאל שרון), ובחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקידה אותו על המשימה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור וחנפן פוליטי יָרוּד ועָלוּב לא צלח את הדרך ולא העפיל לתאריך היעד הסופי המחומש ההוא. ב- 2 במאי 2005 (כשנתיים בטרם סיום כהונתו) החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו"ח ההדחה הזה שנכתב ויצא לאור לפני יותר מ-16 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. עסק מחורבן.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 1057. הטקסט הבא התפרסם לראשונה ב-פוסט מס' 831. מדובר ב-ניסוחים מדויקים  של אנשים חכמים שאנוכי לוקח אותם בחשבון : "שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמִישֶהוּ מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו"(הנרי מילר). "אנשי מְזִימוֹת בּוֹגְדָנִיים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלוּ להכיר ברְמִיָיתַם ומשקרים בכֵנוּת"(אנדרה ז'יד). "הַנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר יָמִים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי"(שארל פגאי). "מהפכות מעוֹלָם לא הקלוּ את עוֹל העָרִיצוּת-הֵם רַק העבירו אוֹתוֹ לכַתֵּף אחרת" (ג'ורג' ברנארד שאו). "אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן, כֹּל הַפּוֹלִיטִיקָה שלו אֵינָה אֶלָא דיבורים" (ג'ורג' ברנרד שאו). "מוּטָב לַמוּת על רָגְלֶיךָ מאֲשֶר לחְיוֹת על בִּרְכֶּיךָ" (דולורס לברון). פוסט מס' 831. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2019.​​

1. בן מיטלמן.

בן מיטלמן איש חברת החדשות של ערוץ 12 הוא הוכחה מהותית שגם גברים מקריחים יכולים להיות יפי תואר. בן מיטלמן הוא לא רק טוֹב מַרְאֶה, הוא עיתונאי מעולה וגם מגיש וקריין חדשות מצוין ברשת הטלוויזיה שלו. אדם רהוט, עדכני, אדיב, מנומס, ומהימן. הוא איננו וַוכחן אבל גם לא וותרן. הוא מעורר כלפיו סימפתיה, הערכה, ואהדה. יופי הוא מרכיב חשוב בכל וויזואליה טלוויזיונית.

2. דני קושמרו.

מגיש חלק מהדורות החדשות בערוץ 12 דני קושמרו הופך למעין נַנָּס בסביבת האולפן ו- לידם של אנשי טלוויזיה רמי מעלה ובעלי ניסיון כמו אמנון אברמוביץ', אהוד יערי, רוני דניאל, גיא פלג, עמית סגל, קרן מרציאנו, דפנה ליאל, ועוד כמה. הוא צריך להיזהר בהבעות פניו על המסך, בחיוכיו, ובעיקר בתגובותיו וב- Back announcements שלו. הממברנות של המיקרופון לא יודעות לערוך אבל הן יודעות להשוות.

3. שי האוזמן.

שי האוזמן חשוב יותר מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

4. יוּבָל שַמְלָא.

יובל שמלא בן 20 הוא ספורטאי צנוע, עניו, וגם אתלט מוכשר ומרתק שכדאי להדליק בשבילו את מוניטור הטלוויזיה ולכוון את השלט לעבר "נינג'ה ישראל". הוא הטוב מכל מתחריו ומאפיל ללא כל קושי גם על הצמד המנחה רותם סלי + אסי עזר ועל הצמד המתאר רותם ישראל + ניב רסקין. על ארבעתם ביחד ועל כל אחד לחוּד.

5. קרן מרציאנו.

קרן מרציאנו אשת חברת החדשות של ערוץ 12 קרן מרציאנו היא פשוט מס' 1 בכל שלל היבטי הטלוויזיה : עיתונאות והתמצאות בחומר, הופעה אמינה ו-מהימנה על המסך, עירנות, ה- הגייה, ה- Accent, הדיבור וחיתוך הדיבור, וההגשה והקריינות שלה – ברורים (!). היא גם מראיינת חדה וישירה שאיננה מוותרת ולא עושה הנחות. אנוכי אוהב אותה. היא פשוט טובה מאוד.

6. גל גדות.

גל גדות מטילה צל כבד על כל שותפיה בפרסומת המסחרית שהיא עושה למען להאדרת HOT. הנוכחות הקולנועית – טלוויזיונית המעניינת שלה מאפילה בעיקר על שני שחקני הטלוויזיה והקולנוע הוותיקים הקומיקאים שלום מיכאלשווילי ו- לירית בובן שנוטלים חלק אף הם בסרט הפרסומת המדובר. אנוכי מתבונן בפרסומת הזאת שרצה על מסכי הטלוויזיה שוב ושוב בהזדמנויות שונות, וכל פעם משתומם מחדש למה מר שלום מיכאלשווילי וגב' לירית בובן צריכים את זה ? מה יוצא לשניהם מזה חוץ מלהירמס ע"י דמותה הכל כך דומיננטית של גל גדות ? כל מי שמסתובבת ליד טל גדות בשעה שמצלמות הקולנוע והטלוויזיה נעולות עליה מסכנת את הקריירה שלה. אגב, אני נשאר נאמן ל- YES.

7. איריס נשר.

מה נותר לעשות לאחר שאתה מתפעל מתערוכת הצילומים "מחוץ לזמן" של הצלמת איריס נשר (רעייתו של בימאי הקולנוע אבי נשר) לאחר שהיא מספרת על הטרגדיה הקשה שפקדה אותם אודות בנם ארי נשר ז"ל בן 17 נספה לפני כשנה בתאונת דרכים מטופשת ? נשאר רק לבכות.

8. מולי אפשטיין ומירי נבו.

מולי אפשטיין ומירי נבו מעוררים חמלה כמו המעסיק שלהם (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). ההנהלה שלהם כפתה וכופה על שניהם שוב להיות שדרני טלוויזיה אופטיובניקים באירוע הספורט הגדול בתבל הנערך בימים אלה בדוחה בירת קאטאר. הנהלתם מצווה על שניהם לעשות את מלאכתם העיתונאית Off tube מהארץ. כלומר, אוסרת עליהם לטוס למוקד האירועים וההתרחשויות בדוחה קאטאר ופוקדת על שניהם להעביר בשידורים ישירים את תחרויות אליפות העולם בא"ק לצופי הטלוויזיה בישראל מהאולפן בהרצליה. מדובר בזכויות שידורים בלעדיות שה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) העניקה לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל. מי שרוצה לראות את תחרויות אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוֹחָה קאטאר חייב להתחבר לשני האופטיובניקים הנ"ל שפועלים בשמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואשר מעתיקים עבורו את המידע מהסיגנל הלווייני שנוחת בהרצליה. שניהם לא שָם. הם לא בדוֹחָה – קאטאר. שניהם כמותכם, הם פה בארץ. שניהם כאן באולפן ה- Off tube לובשים תחפושת של עיתונאים ושדרני טלוויזיה. הם לא עיתונאים ולא שדרני טלוויזיה למרות ששניהם מחזיקים מיקרופון בידם. לא כל מי שמחזיק בידיו מיקרופון הוא בהכרח עיתונאי ו-שדרן טלוויזיה. מירי נבו ומולי אפשטיין מהווים צוות שידור Off tube דל וכנוע,שמעתיק את האינפורמציה מהמוניטור באולפן בהרצליה. הם לא ב-דוֹחָה קאטאר. הם כאן. אין לשני המבישים האלה שום יתרון עיתונאי על פני צופיהם מפני ששניהם נכנעו, הרימו ידיים, ו-וויתרו להנהלתם על המחויבות העיתונאית הראשונה במעלה של שניהם לדווח דיווח עיתונאי – טלוויזיוני אמין ומהימן ממוקד האירועים וההתרחשויות בדוחה בירת קאטאר ,ובמקום זאת נותרו בארץ כששניהם מאיישים את עמדת השידור באולפן בהרצליה. מדהים, אולם זאת האמת. אליפות העולם בא"ק מתנהלת בדוֹחָה קאטאר אבל שניהם מולי אפשטיין ומירי נבו נותרו כאמור בארץ. הם כאן בהרצליה. ביזיון של שני הצדדים : של הנהלתם שציוותה עליהם להישאר בארץ, ושלהם מפני שנכנעו והסכימו לרדת על ברכיהם במקום לומר לה להנהלה שלהם, "…שקו לנו בתחת… או דוֹחָה ו/או כלום…אין דבר כזה לשדר Off tube את אליפות העולם ב-א"ק הנערכת בדוחה – קאטאר, מהאולפן בהרצליה…". ובכן, כל עולם הטלוויזיה נמצא בדוֹחָה קָאטָאר רק שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מולי אפשטיין ומירי נבו מעוותים את עיתונאות הטלוויזיה מש-נותרו בארץ. מה נותר לצופיהם הפגועים במדינת ישראל חוץ מלנוּד להם לשני השדרנים הללו…? נשאר עוד משהו אחד, לרחֵם עליהם…!

בלתי אפשרי לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה ולפרשן ישיר מהאולפן בהרצליה מאות רבות של תחרויות מלוות באלפים רבים של תוצאות בעשרות מקצועות המתנהלים על המסלול ובשדה ומבוצעים ע"י מאות רבות של אתלטים ואתלטיות שהגיעו לדוֹחָה קָאטָאר מכל רחבי העולם. ועוד דבר : מירי נבו איננה שדרנית א"ק. היא פרזנטורית אולפנית. כ-שדרנית א"ק מובילה היא הופכת חיש מהר לבדיחה טלוויזיונית. מירי נבו מעוררת תמיהה ו-חמלה לא רק מפני שהיא נעדרת כל כישרון וידע בתחום (הקונקרטי המדובר), אלא גם משום שה- פרטנזיות שלה גוברות ומאפילות עליה. לא שוררת קורלציה בין תקוותיה וחלומותיה לבין מה שהיא באמת. בניגוד לאחרים היא מסכימה ביודעין לוותר על חובתה וזכותה העיתונאית להיות נוכחת במוקד האירועים ולדווח מהשטח. פתטי ו-מגוחך להתבונן בה ולראות אותה נוטלת לעצמה את מיקרופון ה- Off tube של ה-א"ק ומבקשת להפוך לבת סמכא במקום שאין לה שום סמכות. מסכת השידורים הישירים הענפה בזירה המורכבת והסבוכה ביותר מבין כל זירות הספורט, אצטדיון ה- א"ק, גדולה עליה בכמה מידות טובות. מירי נבו חיש מהר חושפת את חולשותיה. לעומת נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל היא נֶפֶל ׁ(!).

מוסד הטלוויזיה כמו החיים עצמם בנוי על השוואות, העדפות, ובתומן מחלוקות. ההיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז 1968 העמידה במשך 51 שנים רק שני שדרני א"ק בלבד : נסים קיוויתי יבד"ל (בן 93, היום) ומאיר איינשטיין ז"ל. ל-קדמת חלון הראווה הטלוויזיוני צר המידות הזה בו ניצבים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין גם מירי נבו מנסה להידחק. היא לא תצליח מפני שהיא פשוט לא מוכשרת בתחום. מירי נבו איננה מגיעה לקרסוליהם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין בתחום השידור הישירים של ה- א"ק הבינלאומית והאולימפית, ולעולם לא תעפיל לרמתם. 

הסיפור עם הפרשן הצמוד שלה מולי אפשטיין שוֹנֶה אבל דוֹמֶה. מולי אפשטיין היה פרשן א"ק מצוין ב-עברו אבל הוא הפך למעין פוליטיקאי. איש כנוע, וותרן, ואדם שמרים ידיים. החלטתו לשמש פרשן Off tube באולפן בהרצליה של תחרות א"ק ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר, אליפות עולם ה-17 הנערכת בימים אלה בדוֹחָה בירת קאטאר, מוכיחה שהוא ניאות למכור את בכורתו להנהלתו תמורת נזיד המיקרופון. הוא מייד הופך לשבר כלי טלוויזיוני. אין דבר כזה בעולם לשדר ישיר Off tube בטלוויזיה אליפות עולם ב- א"ק מהאולפן במקום להיות נוכח בשטח, גם אם מדובר באולפן הטלוויזיה בהרצליה השייך לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר בזלזול מוחלט וכפול של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בציבור הצופים שלה וגם בצוות המשדר ישיר מהאולפן בהרצליה את המפעל, השדרנית מירי נבו והפרשן שלה מולי אפשטיין. חוק "הכלים השלובים" עושה בו במולי אפשטיין שַמוֹת מאז חבר למירי נבו, בבית ובחוץ. בדיוק כפי שהחוק הפיזיקאלי הזה עשה בשעתו שַמוֹת בגלעד וויינגרטן מי שהיה פרשן א"ק שלי במשך שנים רבות בעמדות השידור האולימפיות ובאליפויות העולם של נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל ואח"כ החליט לחבור לשדרני א"ק מדומים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו אורי לוי + דני דבורין + עמית הורסקי.

מולי אפשטיין חסה שנים רבות בצלו של פרשן ה-א"ק ההוא שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, גלעד וויינגרטן, עד שנקרתה לו ההזדמנות הראשונה. זה קרה לפני 20 שנים. בקיץ 1999 החלטתי לראשונה ליטול עמי לשידורי אליפות העולם ה- 7 ב- א"ק שנערכה בסביליה בספרד את מולי אפשטיין (ולא את גלעד וויינגרטן). זאת הייתה אליפות העולם השביעית שלי ב-א"ק (לעולם לא Off tube), והראשונה של מולי אפשטיין כפרשן בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, בעמדת שידור מאובזרת היטב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה ממוקמת באצטדיון היפהפה, בסביליה – ספרד. ובכן, מולי אפשטיין היה הפרשן שלי בסביליה 1999. איזה Off tube ואיזה נעליים. מיניתי אותו לתפקיד הרָם (כאמור במקומו של גלעד וויינגרטן) והטסתי אותו לסביליה הספרדית. הכלל הטלוויזיוני של עיתונאות אמת והעברת מידע אמין ומהימן לציבור שהנחה אותי היה ברור וחד משמעי, וכך העברתי אותו לממונים עלי : "Never off tube". כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם (חוץ מיוסף בר-אל) הסכימו עם הרעיון והסלוגן, והושיטו לי את יד ימין שלהם. מאיר איינשטיין ז"ל היה השדר המוביל שלי בסביליה 1999. סעדיה קאראוואני ואלכסנדר הרש היו שני התומכים הטכניים שלי במבצע השידורים הישירים ההוא של אליפות העולם ה- 7 בא"ק של סביליה 1999. שני טכנאים נפלאים ונאמנים.

תזכורת לפני 35 שנים : אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה במשך עשרה ימים ברומא מ- 29 באוגוסט 1987 עד 6 בספטמבר 1987 שימשו מבוֹא ומבחן כוחות כפול – לטלוויזיה הישראלית הציבורית (ולרשתות הטלוויזיה בתבל) וגם לאתלטים בעולם. לנו – Test לקראת השידורים המורכבים והמרוחקים שנכונו לנו אולימפיאדת סיאול 1988 הרחוקה, ולספורטאים – אקספרימנט מן המעלה האולימפית הגדולה ביותר. בדיוק כשם שתחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 היוותה בשעתה מעין ניסוי כלים של רשות השידור שלנו ושל האצנים, הקופצים, וההודפים הבינלאומיים, בטֶרֶם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו מייד לדרמה מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג. אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר ה-א"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל : שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים שקבעה האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה בולגריה) ביום השני של התחרויות, ב- 30 באוגוסט 1987, ועדיין שריר וקיים גם בחלוף יותר מ- 32 שנים מאז, כמו גם שיא העולם החדש של האצן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות שנקבע על ידו אף הוא כבר בפתיחת השידורים הישירים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרומא, ב- 30 באוגוסט 1987. אשנה ואומר שוב : שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה בקפיצה לגובה לנשים 2.09 מ', מתקרב במקום כלשהו לקצה גבול היכולת הנשית במקצוע המדובר, והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה בתאריך כתיבת הפוסט הזה מס' 831 ב- 30 בספטמבר 2019. שיא העולם הזה מהווה לפי שעה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה. אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי בימים ההם של אוגוסט – ספטמבר 1987 והעניק לצופים בארץ ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ו-לי, שני שיאי עולם מדהימים וגם מפתיעים. ערכו של מפעל השידור הישיר הזה הקרוי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 (הכיסוי הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 87' היה שייך ל- RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה) שהוקרן במשך עשרה ימים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בקולם של נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא נסק בבת אחת מעלה ועמו הרייטינג העצום.

ניצחונו המפתיע והדרמטי של בֵּן ג'וֹנסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס ב-30 באוגוסט 1987 בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 ב-א"ק ברומא 87' בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב אז לקצה גבול יכולתו של האדם. כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 שיא עולם מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק בסיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987 (ברומא 1987 הוא טרם נתפש בעוון שימוש בסמים). שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה נשללו ממנו לעַד והועברו ליריבו האמריקני, האָצָן קָארְל לוּאִיס.

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן באותו השידור ישיר ההוא ב- 30 באוגוסט 1987  כשדמותו המסיבית באצטדיון האולימפי ברומא הופיעה בתמונת Close up על מסך הטלוויזיה הבינלאומית, כשהוא רכוּן על אדני הזינוק לפני יריית המזניק. היה מדובר בתיעוד וצילום רלוואנטי של בן ג'ונסון שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק ברומא 1987). עשיתי אז מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה מטעם מדינת ישראל. הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות. לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל לבקשתי, והסכים לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון מכספי רשות השידור. המנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין ללבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זהו האצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון האולימפי ברומא (אנוכי יושב על מושב מוגבה בעמדה) יחדיו עם השַדָּר המוביל נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן הקבוע שלי דאז בתחום שידורי ה-א"ק ד"ר גלעד ווינגרטן (קרוב למצלמה). שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו מרומא 87' לאולפנים בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היו מבחן בינלאומי ראשון לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הממושך, המורכב והמסובך, והמרוחק הבא של אולימפיאדת סיאול 1988. השידורים הישירים שלנו מהשטח, ממקום התרחשותם בארץ ו/או ב-חו"ל, היוו מֶסֶר סִיסְטֶמַתִּי שהועבר תמיד על ידי למפקדים שלי ולממונים עליי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ו-סיסמתו הייתה חד משמעית : (!) Never off tube. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיצד ואיך אפשר לשדר ישיר אירוע ספורט ממושך בן 10 ימים וכל כך כך מורכב וסבוך, רווי אלפי משתתפים ומשתתפות ועמם אלפי תוצאות כמו אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק הנערכת בימים אלה בדוֹחָה בירת קאטאר מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכח בשטח, מבלי להיות באצטדיון בדוחה, מבלי להתייצב במוקד האירועים וההתרחשויות בדוֹחָה…??? זה מה שעושה ומפיק בימים אלה ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. שלושת שדרניו מולי אפשטיין, אלי אילדיס, ומירי נבו מבצעים את מלאכתם העיתונאית מהאולפן בהרצליה. הם לא שָם. הם לא בדוֹחָה. הם פה. הם כאן בארץ. תמוה, מוזר, ומביך עד למאוד. בלתי מתקבל על הדעת מפני שכל רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם הטיסו את משלחות השידור שלהן לדוֹחָה, לעמדות שידור באצטדיון ה- א"ק של בירת קאטאר. רק אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותרו בארץ והצטוו ע"י הנהלתם לעשות את מלאכתם Off tube מהאולפן בהרצליה. במילה אחת : ביזיון. בשתי מילים : ביזיון בריבוע. בשלוש מילים : שיממון, קשקוש מקושקש. בארבע מילים : שיממון + קשקוש מקושקש בריבוע. בחמש מילים : מולי אפשטיין הפך לפוליטיקאי קטן.

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אנוכי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ב- "פיאצה דל פופולו" במרכז רומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נחלו שוב הצלחה מסחררת. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת הטלוויזיונית שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3].

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא, ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף הא"ק בוהוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים, מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה-Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים ולקרב אותם אל עולמה המופלא של הא"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. העיתון "מעריב". ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אלעזר המתייחסת לאליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (באדיבות העיתון "מעריב").

תזכורת לפני 35 שנים.

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 35 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך משגשג של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, האולימפיאדה ה- 23 במניין העת החדשה. במשך 16 ימי התהילה האולימפיים בין 28 ליולי 1984 ל- 12 באוגוסט 1984 שידרנו 115 שעות בשידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לפני 38 שנים. ה- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק מהשטח את השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' שמוקרנים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, הניהול, התיאום, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אנוכי (משמאל) מתדרך בעמדת הפיקוד את איש הקול והתקשורת שלי יאיר שרף ז"ל במהלכי השידורים הישירים הבאים שלנו מהלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות האולימפיות בעיר האמריקנית הענקית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (במרכז) מתדרך את צוות ה- Film שלי בטרם היציאה לשטח לאחד הלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות. עומד מאחוריי המפקח הטכני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דוב גולדשטיין. יושב מאחור איש הקול בצוות הפילם שלנו, צביקה בירנבלום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. יורם ארבל (יבד"ל, משמאל) משדר יחדיו עם הפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (מימין) את אחד מימי משחי הגמר האולימפיים שנערכו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC בלוס אנג'לס (ראשי תיבות של University South Claifornia) מפני שנסים קיוויתי היה עסוק כבר בשידורי הא"ק באצטדיון ה- "קוליסיאום" יחדיו עם הפרשן שלנו דאז ד"ר גלעד וויינגרטן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח אלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך בסופו של דבר משגשג. מבצע השידורים הזה של אולימפיאדת סיאול 1988 כלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אבא שלי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ-בלינדמן ל-אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון.

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז מר נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה אותו לעַד לירכתיה האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שַדָּר מוביל ופרשן צמוד שלו, פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של "כלים שלובים". מינוס (-) תמיד יָבִיס פלוס (+). 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר, ללא דרך ארץ ברמה הגבוהה ביותר, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי הדגיש שלמה המלך התנ"כי, החכם באדם, ו- Copywriter מדהים ואותנטי, כבר לפני כ- 2900 (אלפיים ותשע מאות) שנים בספרו, "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece (מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים), חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל, ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז, שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה לכל בר דעת.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ההוא ע"י ממשלת ישראל אריאל שרון, מפרט את הסיבות להדחתו ו-סילוקו, ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית אותה מאיישים שַדָּר ופַרְשָן (בין אם באצטדיון ובין אם Off tube) פועלת על פי המטפורה של החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים. רוּם המינוס (-) למרות איכותו השלילית ישאף תמיד להכניע את רמת הפלוס (+) החיובי כדי להשוות את קומתו בתוך כל החללים המרכיבים את המתקן הזה שקרוי עמדת השידור של הטלוויזיה. פעילותה של כל עמדת שידור טלוויזיונית שמאכלסת בתוכה יותר משַדָּר אחד תפעל מייד כ- כֵּלִים שְלוּבִים (לאו דווקא בתחום שידורי הספורט). אנשים שונים שעובדים בצוותא אולם הם בעלי פערים ו-נֵחַנוּ בהבדלים כמו אישיות שוֹנָה, ידע שוֹנֶה, דרך מחשבה שוֹנָה, היגיון שונה, דרך ניתוח שוֹנָה, רמת קֶשֶב ורִיכּוּז שוֹנָה, כושר ביטוי וניסוח שונים בע"פ, בעלי חוכמה שונה, ונושאים מטען שונה של IQ יגיעו למסקנות שונות וביצועים שונים, וכך גם יציגו אותם בפני המיקרופון הצמוד שלהם. שַדָּר מוביל יָרוּד שסימונו מינוס (-) ימשוך ויגרור לתהום את הפַּרְשָן שלו גם אם הסימון של הפַּרְשָן הזה הוא פלוס (+). כנ"ל להפך : פַּרְשָן שסימונו מינוס (-) יוריד לתחתית הַבּוֹר שַדָּר מוביל שסימונו פלוס (+). ההיגיון המתמטי קובע שעמדת שידור טלוויזיונית אמורה להיות בעלת ערך רק אם סימונם של השַדָּר והפַּרְשָן שלו הם שני פלוסים (+ +). זאת לדעת : מינוס (-) מנצח פלוס (+) במתמטיקה, כמו שטִיפְּשוּת מביסה חוֹכְמָה, וטִמְטוּם מוריד ביָגוֹן שְאוֹלָה בִּינָה, דַעַת, ו- נְבוֹנוּת גם יחד.

ובכן, בתקופת הזוהר שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידנים ההם של המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל (בקדנציה ה-1 בשנים 1989 – 1984, ובקדנציה השנייה בשנים 2001 – 1998) ומוטי קירשנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993) הייתי בר מזל לנהל ציוותי שידור טלוויזיוניים נבונים ו- מעולים לאורכן של שנים רבות (שַדָּר מוביל ולצדו פַּרְשָן מוביל), צמדים צמדים אולימפיים ו-מונדיאלים איכותיים ברמה גבוהה, וגם יסודיים וכישרוניים בכיסוי טבלת האירועים הארץ ישראליים במדינה שלו, בדמותם של : נסים קיוותי + יוסף "יוז'ו" טלקי, נסים קיוויתי + גלעד וויינגרטן, דני לבנשטיין + ז'קי ווישניה, יורם ארבל + אריה מליניאק, מאיר איינשטיין + אבי רצון, מאיר איינשטיין + גלעד וויינגרטן, מאיר איינשטיין + מולי אפשטיין, מאיר איינשטיין + אלי סהר. אנוכי כותב את הטקסט הנ"ל בריש גלי וללא התלבטות עם עצמי לאחר שחציתי זה מכבר את העשור ה- 9 של חיי. הימים ההם חלפו לבלי שוב. 

תזכורת עבר: שידור ישיר של תחרויות א"ק (אתלטיקה קלה) בכל רשת טלוויזיה באשר היא, הוא מורכב ומסובך ו-שונה לחלוטין במהותו ומרכיביו ב- 180 מַעֲלוֹת משידור ישיר של משחקי כדור בטלוויזיה.

שלושת שדרני אליפויות העולם בא"ק, אורי לוי בתשיעית של פאריס 2003 + דני דבורין בעשירית של הלסינקי 2005 + עמית הורסקי באחת עשרה של אוסאקה 2007, גררו את הפרשן המשותף שלהם ד"ר גלעד וויינגרטן לתחתית של שלושה בורות עמוקים, מחקו את המוניטין שלו, והפכו אותו במידה רבה לשבר כלי. כך אני ראיתי את הדברים לפני 16, 14, ו- 12 שנים בהתאמה. הוא גלעד וויינגרטן היה הפלוס (+) שלהם והם היו שלושת המינוסים (- – -) שלו. לא בגלל שהיו טיפשים אלא מפני שלא היה להם ניסיון וידע קודמים בתחום כל כך רחב ידיים ו- מורכב של זירת הא"ק. החבר'ה האלה הנזכרים לעיל היו שדרני משחקי כדור וגם זה לא בשִגְשוּג מי יודע מה : כדורגל, כדורסל, וטניס. הם היו רחוקים מזירת ה- א"ק כרחוק מזרח ממערב אולם הרשו לעצמם להתגנב ברוֹאִים ובאֵין רוֹאִים למיקרופון ה- א"ק ולהתגלח על זקנו של הציבור. שלושתם נכשלו כישלונות מַרִים. אורי לוי שידר ישיר את אליפות העולם ה- 9 בא"ק בפאריס. שַדָּר עלוב ו-רָעוּעַ. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו. הוא לא יָסָף עוד. לא מפני שנגמרו תחרויות ה-א"ק בעולם ובארץ אלא מפני שמראש לא היה לו כל יֶדָע, כישרון, רשות, וסמכות לאחוז במיקרופון ה- א"ק. הוא הורחק משם לעַד. היה מדובר בכישלון קולוסאלי. האם אפשר להשוות את אורי לוי הכושל עם כישרונו העצום של שדר ה- א"ק ההוא נסים קיוויתי (בן 93, היום) ? שאלה רטורית. התשובה ברורה. בלתי אפשרי. אורי לוי איננו מתקרב לקרסוליו של נסים קיוויתי. הערה אישית : 32 (שלושים ושתיים) שנים שהיתי מאז 1971 בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעולם לא הרשיתי לאורי לוי להסתובב ליד מיקרופון הא"ק. ב- 2002 נטשתי לעַד את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. לפתע בקיץ 2003 הפך אורי לוי לשדר א"ק מוביל של השידור הציבורי. המתעניינים בפרשת הנֶפֶל ההיא רשאים לבקש את פסי הקול של אותה אליפות העולם ה- 9 ההיא בא"ק בפאריס ולהקשיב לשידורים המגוחכים ההם של אורי לוי וגלעד וויינגרטן. היוצרות התהפכו שם והכל השתבש.

כנ"ל בעניינו של דני דבורין. עוד שַדָּר א"ק כושל בטלוויזיה. דני דבורין נקרא לשדֵר ישיר לראשונה בחייו את אליפות עולם ה- 10 בא"ק, את זאת שנערכה בהלסינקי באוגוסט 2005, ע"י מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידן ההוא, ששי אפרתי. משום מה הוא דני דבורין הסכים והפך את עצמו ברגע אחד למגוחך ולא רלוואנטי. גם בעניינו שלו היה מדובר ב- "הישג כפול" : פעם ראשונה וגם הפעם האחרונה. הוא דני דבורין לא יָסָף עוד. דני דבורין היה עוד כישלון מוחלט שהורחק אף הוא לנֶצַח ממיקרופון ה- א"ק הטלוויזיוני. דני דבורין נחשף במו פיו וניסוחיו כאיש טלוויזיה יָרוּד ונַחוּת וכפטפטן חסר תקנה. גורל דומה פקד את שדר הטלוויזיה ההוא שנעלם, עמית הורסקי. עמית הורסקי הוא היחיד מבין השלושה הנ"ל שהיה מצויד בכישרון "אתלטי" כלשהו, אולם איש לא טיפח אותו, לא אימן אותו, ולא הכשיר אותו קודם לכן לעסוק בתחום כל כך מורכב ומסובך בטרם נטל את מיקרופון ה-א"ק. מה שקרה עם הקריירה של עמית הורסקי שנסקה בערוץ 1 והתדרדרה במדרון ברבות השנים הוא סיפור קריסה בלתי מובן ולא מוסבר. עמית הורסקי היה בשעתו שַדָּר הספורט מס' אחד של ערוץ 1 והחזיק פעם בשתי ידיו את מיקרופוני הכדורגל, הכדורסל, וה- א"ק. אולם הוא הודח וסולק מכולם. מה שנותר ממנו בשעתו היו פירורים ו- שיירים טלוויזיוניים. האיש הפך ברבות הימים ההם להיות מנהל ו- מתווך אינפורמציה לא חשובה במסגרת פנלים רדודים בהפסקות משחקי הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו.

שידורים ישירים ממושכים בטלוויזיה של מאות תחרויות א"ק בהן משתתפים גברים ונשים על המסלול ובשדה באולימפיאדות ואליפויות עולם, איננו דבר של מה בכך. מדובר באין סוף כמעט של תחרויות מוקדמות + תחרויות רבע גמר + תחרויות חצי גמר + תחרויות גמר ש- כוללים בתוכם 24 מקצועות שונים על המסלול ובשדה (!). מדובר ב- המון תחרויות מוקדמות, אוסף עצום של משתתפים ומשתתפות, ורשימה ארוכה בלתי נגמרת של תוצאות והישגים. מדובר ב- מאות רבות של אתלטים ואתלטיות מ- 200 (מאתיים) מדינות שנטלו חלק למשל בתחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר באתגר טלוויזיוני עצום רב ממדים, מורכב מאוד ו- מסובך מאוד, וגם יוקרתי ושאפתני, שאין דומה לו בכל מקצועות הספורט האחרים. אתגר שדורש לא רק ידע ו- מומחיות ברמה בינלאומית בתחום, התמצאות היסטורית, הכרת האתלטים והאתלטיות בטרם היציאה למשימות השידור, זיכרון נפלא, אלא גם התמצאות מקיפה במכניקה של התנועה האנושית ובהכרת האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם, ויכולת לבנות דרמות ולשדר אותן בטלוויזיה. חוקי השידור הטלוויזיוניים של תחרויות הא"ק מוכרים, ידועים, וברורים. השַדָּר מְשַדֵר והפַּרְשָן מְפַרְשֵן. השַדָּר בונה את הדרמות ומשדר אותן. הפרשן מנתח ומפרשן את הסיבות להתהוותן. הפַּרְשָן איננו שַדָּר מס' 2. הוא פַּרְשָן מס' 1. מדובר בתִּפְקוּד שוֹנֶה לגמרי בחלל עמדת השידור המשותפת ובעת תִּפְעוּל קו השידור המשותף. אנוכי מבדיל כאן הבדל טלוויזיוני ענק בין שתי המשימות של הובלת השידורים הישירים מחד, ופרשנותם מאידך של אותם המוני האירועים שמתחוללים מול עינינו בזירת הא"ק רחבת הידיים, במסלול ובשדה. שַדָּרוּת מובילה ופרשנות מובילה לצדה בעת שידורי א"ק ישירים (!), ניצבים ללא כל ספק בפסגת תעשיית הטלוויזיה.

מר ניב רסקין השדר המוביל וד"ר מולי אפשטיין הפרשן שלו, התייצבו לראשונה בחייהם יחדיו בפני אתגר רחב ממדים ו- מבחן אולימפי עליון. התנסות ראשונה. ניב רסקין הוא שדר כדורסל שמעולם לא רק לא שידר תחרויות א"ק אלא נעדר כל אוריינטציה בתחום. הוא נכשל כישלון קולוסאלי. היה עצוב וטראגי לעקוב אחרי שני הנציגים הבכירים ביותר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, ניב רסקין ומולי אפשטיין, בתאריכים ההם של  21.8.2016 – 5.8.2016. זכויות השידורים של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הוחזקו באופן בלעדי ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ניב רסקין נבחר להוביל ולשדר את תחרויות הא"ק באולימפיאדת הזאת של ריו דה ז'אניירו 2016, ו- הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין התמנה להיות הפרשן שלו. מדובר בצִיווּת מקורי ו- ראשוני. נפלה בחלקם של שני הנ"ל זכות טלוויזיונית גדולה, התחייבות תקשורתית רחבת ממדים כלפי צופיהם, ועבודה אחראית ו- קשה מנשוא. חיש מהר התברר כי ניב רסקין איננו שדר א"ק טבעי וכי כישרונו המוגבל איננו מסוגל להגיח מ- ד' אמות הכדורסל שלו לעבר אופק חדש שהוא איננו מכיר. חיש מהר התברר כי הוא איננו בר סמכא ליטול את מיקרופון הא"ק הטלוויזיוני. ניב רסקין ניצב אז ב- 2016 לא רק בפעם הראשונה בפני מבחן טלוויזיה רב צלעות ו- אדיר ממדים ו- חשוף לעֵין כּל, אלא עמד גם בפני משימה אחרת לא פשוטה, ל- חמוק מ- צִלוֹ של קָאטוֹ (Cato) הַזָקֵן. גבירותיי ורבותיי, לא היה מדובר ב- להחליף צִחְקוּקִים ודָאחְקוֹת עם פיני גרשון וארז אדלשטיין בעמדת שידור של משחק כדורסל כלשהו בליגה שלנו. עמד כאן לדיון עניין רציני ביותר, הפוטנציאל והכישרון של אדם בעל מוניטין בשם ניב רסקין, האם יוכל בפעם הראשונה בחייו לכסות ולשדר ישיר כהלכה את ענף הספורט האולימפי החשוב ביותר והראשון במעלה, תחרויות ה- א"ק אולימפיות באולימפיאדה ה- 31 במניין הזמן החדש, זאת של ריו דה ז'אניירו 2016. הוא כשל. אל תקנאו בו.

יש להזכיר כאן לקוראי הבלוג שלעומת ניב רסקין הטירון הירוק, מולי אפשטיין שימש פַּרְשָן א"ק מצטיין שלי (במקומו של גלעד וויינגרטן) לצדו של השַדָּר מאיר איינשטיין באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד. כמו כן זימנתי אותו את מולי אפשטיין בשל השכלתו הספורטיבית והאקדמית בתחום הפיסיולוגיה לשמש פרשן ספורט כללי שלי באולימפיאדת סידני 2000. מולי אפשטיין הוא חוקר ואיש מדע מהשורה הראשונה בארץ בתחום הספורט, וגם איש תקשורת נבון ובעל ניסיון ו- מוניטין בזירת הא"ק הישראלית והבינלאומית. החידה האולימפית הגדולה ב- 2016 הייתה האם השַדָּר המוביל ניב רסקין שמעולם לא שידר ישיר תחרויות אתלטיקה קלה בארץ ו/או בעולם, וודאי לא אליפויות עולם בא"ק ולא אולימפיאדות ב- א"ק, ישגשג ? החידה השנייה הייתה אם הפרשן מולי אפשטיין יוכל לברוח אולי להסתתר מאימת חוק "הכלים השלובים", ו/או לצוף מעליהם ? לא, הוא לא הצליח. הוא נגרר אז מטה ב- 2016 ע"י ניב רסקין כפי שגוררת אותו עכשיו לתהום ב- 2019 מירי נבו באולפן בהרצליה בעת שידורי ה- Off tube של אליפות העולם הנוכחית ה- 17 ב-א"ק שנערכת עכשיו ב- דוחה קאטאר בימים האלה של ספטמבר + אוקטובר של שנת 2019.

גיוסו של מולי אפשטיין על ידי והטסתו לעמדת הפרשנות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ב- 1999 בסביליה, וב- 2000 במשחקים האולימפיים של סידני, גררה כרגיל הרמת גבות מצד כמה גורמים קנאים ברשת הטלוויזיה שלי וגם ברשות השידור, "…בבחינת מה יואש אלרואי הזקן הזה חושב לעצמו…אין צורך להטיס את מולי אפשטיין לסביליה הרחוקה בספרד…הוא יכול לעשות את עבודת הפרשנות שלו אותו הדבר מהאולפן המנווט בירושלים…". מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל עמד בפרץ, וסמך על שיקול דעתי. הוא העניק לי גיבוי מלא. מולי אפשטיין טס לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסביליה – ספרד.

תיעוד וצילום מהימים ההם – הזמן ההוא בעת השידורים הישירים שלנו את אירועי אליפות העולם ה-7 ב-א"ק שנערכה בעיר הספרדית סביליה קיץ 1999, לפני 23 שנים.   

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ה- א"ק של סביליה. אנוכי (משמאל) יחדיו בעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה עם צוות השידור שלי השדר המוביל הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל (בתווך) והפרשן ד"ר מולי אפשטיין יבד"ל (חובש כובע מצחייה). עמדות השידור היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב בבוקר ובצהריים בעת שלבי התחרויות המוקדמות. (צילום סעדיה קרוואני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסבילייה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק היפהפה של סביליה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : פרשן הא"ק המוביל הפיזיולוג (M.Sc) מולי אפשטיין (התמנה על ידי לתפקיד במקומו של ד"ר גלעד וויינגרטן), השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט ראשי של השידורים הישירים המועברים מסביליה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש לזכור כי רק שני אנשי טלוויזיה בישראל הצליחו להטביע עד כה את חותמם על המדיה כשדרני א"ק. הראשון, נסים קיוויתי יבד"ל. השני, מאיר איינשטיין ז"ל. השאר לרבות מירי נבו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא צלחו את האתגר. לא ניתן לקרוא ב- שמותיהם של שני שדרי הא"ק האולימפיים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הבלתי נשכחים שהיו מופת בשעתו, ואח"כ באותה נשימה להכריז את שמם של אורי לוי, דני דבורין, עמית הורסקי, ומירי נבו כאילו דבר לא קרה. נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הציגו רמה אחרת, קְלָאסָה שונה, ידע רב, והיסטוריה ברמה גבוהה. שניהם יצרו חַיִץ ו- דרגה מיוחדת משלהם, וקנו לעצמם מוניטין ו-מעמד טלוויזיוני יוצא דופן כאן. הימים ההם חלפו לבלי שוב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה / ספרד 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זהו משרד הניהול, התקשורת, השידורים, התיאום, וההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בעיר הספרדית סביליה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם הפרשן המצוין שלי מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי התקשורת אלכסנדר הרש בטרם יציאה לאחת ממשימות השידורים הישירים באצטדיון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת מר סעדיה קאראוואני הבלתי נשכח (משמאל, אחד מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הטובים ביותר בתחום ההנדסה בכל הזמנים) במשרד הניהול, ההפקה, השידורים, התיאום, והבקרה ב- IBC הסמוך לאצטדיון הא"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. אשנה ואומר שוב : סעדיה קאראוואני נחשב לאחד הטכנאים הטובים ביותר בתחומו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 96'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 26 שנים. זהו משרד הניהול, הניווט, ההפקה, השידורים, התיאום, והתקשורת שלי במרכז השידורים הבינלאומי בעת המשחקים האולימפיים באטלנטה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). זוהייר בהלול (מימין) ואנוכי (משמאל) יחדיו בטרם אחד השידורים הישירים האינטנסיביים ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכללו בתוכם 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. כמנווט, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי בזוהייר בהלול עיתונאי מוכשר בעל יוֹשְרָה ומוּסָר, שַדָּר כדורגל, ושַדָּר אולימפי אהוב ומוערך על ידי. לכן צירפתי אותו כבורג עיתונאי חשוב למשלחת הטלוויזיונית האולימפית שלי לאולימפיאדת אטלנטה 1996 ובחלוף ארבע שנים גם לאולימפיאדת סידני 2000. הוא לא הכזיב. זוהייר בהלול הוא אדם יקר לי. כ- אח שלי. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל הסכים לחוות דעתי זאת. ברקע באגף השני מימין למעלה רואים את שלושת השעונים המכוונים לזמנים של אטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב), שעון ישראל, ושעון GMT. הימים ההם חלפו לבלי שוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ה- IBC בסידני אוסטרליה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. התמונה הזאת צולמה ע"י אחת מצלמי ה- ENG שלי רמי ליטל שנמנה על המשלחת הטלוויזיונית שלי למשחקים האולימפיים, ארבע יממות לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. זוהי נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC בסידני, באולימפיאדת סידני 2000. החבורה הטלוויזיונית הזאת שידרה מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות ללא תקלה אחת. מדובר בהישג תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי רב משמעות.

זיהוי הנוכחים בשורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). זיהוי הנוכחים בשורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב בצוות ה- ENG), גלעד עדין (כתב בצוות ה- ENG).

 זיהוי הנוכחים בשורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (מדען אנטומיה ופיזיולוגיה, שימש פרשן טלוויזיה כללי מוכשר ובעל ידע עצום במגוון רב של ענפי ספורט), מאיר איינשטיין ז"ל (השדר המוביל בכל השידורים הישירים מזירת ה- א"ק לגברים ונשים), זוהייר בהלול (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני", שדר מצוין של המקצועות האולימפיים של הרמת משקולות, היאבקות בסגנון יווני – רומי, והיאבקות בסגנון חופשי), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי יואש אלרואי, דורית חיימי (עוזרת הפקה).

 זיהוי הנוכחים בשורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים של רשות השידור), אורי לוי, (שדר מוביל בענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים, ואיש טלוויזיה בעל ערך בתחומי התכנון המוקדם, ההפקה, ועריכת תוכן), יעקב "קובי" תקוע (עורך מצוין של כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים מצוין, לקחתי אותו עמי לאולימפיאדת סידני 2000 במקומו של אורן רוזנשטיין), ו- ששי אפרתי (מפיק מצוין ברמה בינלאומית, איש טלוויזיה רציני, קפדן, ישר דרך, וממושמע מאוד, ויד ימיני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת לפני 24 שנים : מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה יעד שידור טלוויזיוני שהתפרס על פני 35 ימים, אותו כבשנו בסערה. הציבור לא מודע לקשיי התכנון הטכנולוגי והלוגיסטי ומרכיב כוח האדם בתוכו. בצדק. הוא רוצה ללחוץ על השַלָט ולקבל את השירות עבור האגרה שהוא משלם. לא ניתן להרים מבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי רחב ממדים שכזה כל כך מורכב ומסובך וגם מרוחק, כמו כיסוי מונדיאל, ללא הבנה, הסכמה, וחתימה של הדרג העליון ביותר ברשות השידור, המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל ומחליפו אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל, עַל ו- עִם תכנון מדיניות ו- ניווט השידורים שלי. שירות טלוויזיוני מונדיאלי ציבורי כה מקיף למען הצופים במדינת ישראל, כה חשוב, וכה פופולארי מהיבטי התוכן שלו, איננו יכול לשָגְשֵג מבלי להיסמך על טכנולוגיה חדשנית ומיידית, על לוגיסטיקה מפותחת, משאב אנושי מאומן, ועל כוח אדם מקצועי, על כלכלה איתנה, ו- מָמוֹן רָב. והכי חשוב, ואשנה ואומר זאת שוב : אינך יכול לנָוֵוט מבלי הנהלה שמאמינה בחוש הניווט שלך, ביכולתך, ובכישרונך להוביל את מדיניות שידורי הטלוויזיה שלך ובאחריותך, לעבר הפסגה למען הצופים שלך. לא בכְדִי אנוכי שָב ומשתמש ב- 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וב- בלוג, בשני מושגי היסוד האלה שמרכיבים את תעשיית הטלוויזיה, כלכלה ומָמוֹן. הידע והכישרון שלך שווה בלעדי כלכלה ו- מָמוֹן לקליפת הַשוּם. כלכלה וממון אמורים לממן תוכן שידור טלוויזיוני שהוא בבחינת מבצע שידורים בחו"ל מרוחק וממושך, מורכב ומסובך, יקר וגם יוקרתי, ומניב רייטינג עצום. המוטו שלי היה לא רק לשדר ארצה טלוויזיה איכותית ברמה של גביע העולם בכדורגל אלא להביס את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים, כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. ברור שעשיתי זאת. לא לבד. אבל הייתי היוזם, המתכנן, המוביל, העורך הראשי, המפיק הראשי, והנווט הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה את מונדיאל צרפת 1998 מטעמם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל + המנכ"ל שהחליף אותו אורי פורת ז"ל + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל + מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי. אני חושב שמכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי ב- 15 ביולי 1998 בתום מבצע שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 מבטא את העליצות, השמחה, התרוממות הרוח, שביעות רצון, ובעיקר גאווה מקצועית נוכח העובדה שערוץ 1 ניצב בחודשים יוני ויולי של שנת 1998 בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל ללא מתחרים. השידור הציבורי שלנו צבר במונדיאל צרפת 1998 כמויות Rating עצומות. הַמִדְרוּגִים העפילו לשיאי צפייה חסרי תקדים ומשכו את הצופים שלנו להתעניין גם במוצרי טלוויזיה אחרים ששודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ו- שאינם שידורי ספורט. שני המנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל בשנים 2001 – 1993 יחדיו עם מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל הבינו כי שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים (הרלוואנטיים) מהווים פאזל מרכזי (ו- ייחודי) בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים (הרלוואנטיים) מהווים רקמת חיבור באנטומיית התנועה ובפיזיולוגיית המאמץ של כלל השידור הטלוויזיוני הציבורי. מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל הבינו כי שוֹוְיָיה של רקמת החיבור היקרה הטלוויזיונית הזאת הוא אומנם בר עלויות מפני שהיא עתירת זכויות שידור בלעדיות – מחד, אולם מאידך היא רבת ערך לצופים שלנו. שני המנכ"לים הסכינו עם הסלוגן שטבעתי כמנווט שלהם עבור הצופים שלנו, כלהלן :  "שידורי הספורט עולים כסף – אך שווים זהב" (!). זאת הייתה עובדה ועם עובדות אמת לא ניתן להתווכח. אין כמו מונדיאל. אין כמו אולימפיאדה. אין כמו אליפות עולם בא"ק. אין כמו טורניר ווימבלדון בטניס. אין כמו בלעדיות על זכויות השידורים של שני ענפי הספורט המרכזיים במדינת ישראל, כדורגל וכדורסל. אין כמו Euro כדורגל (אליפות אירופה למדינות). אין כמו חזקה על זכויות שידורים טלוויזיוניות של משחקי נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל במסגרת מפעלי FIFA ו- UEFA ו- נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל במסגרת מפעלי FIBA. מוטי קירשנבאום ואורי פורת תקצבו אותי כראוי במשך שנים ו- העניקו לי גיבוי עצום ורב ממדים באמצעות ממון, טכנולוגיה, משאבי אנוש והכשרת כוח אדם, ועמם זמן מסך כדי להציב את השידור הציבורי שלנו בפסגת תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. שידורי הספורט בראשותי ו- נִיווּטִי רבי רייטינג ומוניטין נשאו את עצמם (רובם) מן ההיבט הכלכלי באמצעות מימון של משדרי חסויות. שגשוג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשעתו, בתקופתי, בזמנים ההם – לא היה דָבָר של מה בכך. לא היה מדובר בגימיק. זה לא היה מובן מאליו. ברור שהייתה שיטה ב- "שיגעון" שלי.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע הטלוויזיה בן 64 שידורים ישירים מ- מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. מי שמע אז על המונח Off tube ? כל מבצע השידורים הישירים הממושך של מונדיאל צרפת 1998 התנהל מהשטח ממוקדי האירועים וההתרחשויות בתריסר האצטדיונים בכל רחבי צרפת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר משנות דוֹר. חלפו להן ביעף 33 שנים. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זהו היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקת ועשיית הסרט התיעודי על ידי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מולי אפשטיין שימש אצלי פרשן טלוויזיה שהוצב על ידי במוקד זירות האירועים וההתרחשויות תחרויות הא"ק וההתמודדויות האולימפיות ב- חו"ל. הוא לעולם לא היה אופטיובניק ו- גם לא שמע ממני אף פעם את המונח הנואש הזה Off tube. אשנה ואומר שוב : מולי אפשטיין היה בתקופתי פרשן טלוויזיה לא פחות ממעולה. איש נבון, משכיל, חכם, בעל ידע עצום בתחום, ממושמע מאוד, ונאמן. איש צוות למופת. אהבתי אותו פעם ורחשתי לו הערכה רבה. אינני מבין כיצד ומדוע הוא הסכים וניאות ביודעין להפוך ל- Off tube person, ועוד של שדרנית א"ק מגוחכת בשם מירי נבו. הוא הרי מְצֻוֶוה כמו כולנו להתבונן בכל בוקר במראה. אני סקרן לדעת מה הוא רואה שם ?

תזכורת מהימים ההם : שַדְרָנוּת טלוויזיה בתחומי שלושת ענפי הספורט האולימפיים הנפלאים והמרתקים : א"ק, שחייה, והתעמלות מכשירים.

דַלוּת הימצאותם של שדרני טלוויזיה בארץ בשלושת ענפי הספורט האולימפיים הראשיים הנ"ל מאז ראשית עשור ה- 90 במאה הקודמת, היא פועל יוצא של דלות האירועים הנ"ל במדינת ישראל וחוסר הפופולאריות המוחלט שלהם בארץ. אין היום שדרני א"ק, שחייה, והתעמלות טובים בנמצא בארץ מאז פרשו לגמלאות השדרנים הוותיקים נסים קיוויתי (א"ק ושחייה) ודני לבנשטיין (התעמלות מכשירים). ייתכן אם כך כי שתי הקריירות של שני השדרנים הכושלים משה גרטל (שחייה) ומירי נבו (א"ק) עלולות להימשך גם כשימלאו להם 100. על פי המידע שפרסמה בשעתו מירי נבו בפרהסיה החליט מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר תומר תורג'מן למנות אותה לשדרנית מובילה של אליפות העולם ב- א"ק של לונדון 2017 למרות שבבוידעֶם שוכנים להם שדרני עבר של אליפויות עולם ב- א"ק כמו אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי. מירי נבו איננה שדרנית א"ק. היא פרזנטורית. ההבדל הוא עצום. הופתעתי שערוץ 1 ז"ל מינה אותה להיות שדרנית מובילה של תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת לונדון 2012 ולא קרא לדגל שלו את שדר ההתעמלות הוותיק דני לבנשטיין, בשר מבשרו. מירי נבו נכשלה כישלון חרוץ כשדרנית התעמלות בלונדון 2012. היא הייתה בת מזל לפני חמש שנים משום שלצִדָה ניצב הפרשן הוותיק ז'קי ווישניה שחילץ אותה מקשיים בשל היעדר מומחיותה בתחום. מירי נבו הוותיקה איננה שדרנית Play by play של תחרויות התעמלות על מכשירים לגברים ונשים. היא מגישה. היא מעין כרוז שמכריז אודות נתונים כאלה ואחרים בטרם יריית הזינוק, אולם איננו כשיר לתאר ולשדר לציבור את התהוותם. היא מעין לוח מודעות מיקרופוני. היא איננה שדרנית. מן ההיבט הזה מָשוּל הפרשן אילן גזית לעמוד תאורה מפיץ מֵידָע שמירי נבו רק מפעילה את השָלְטֶר שלו. מגוחך שערוץ 1 הותיר אז את השַדָּר האולימפי הוותיק שלו (ו-רב הניסיון) דני לבנשטיין מחוץ לתמונת לונדון 2012. דני לבנשטיין, לשעבר איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא שיאן אולימפי של שידור תחרויות אולימפיות בהתעמלות מכשירים לגברים ונשים מאז 1980. הוא שידר ישיר את הענף ועשה זאת במומחיות באולימפיאדות מוסקבה 1980 (אלכס גלעדי היה העורך, המפיק, והמנווט), ובחמש האולימפיאדות שאנוכי ערכתי, הפקתי, וניווטתי אלה של  לוס אנג'לס 1984 + סיאול 1988 + ברצלונה 1992 + אטלנטה 1996 + סידני 2000, ושתיים לאחר תקופתי, אתונה 2004, ו- בייג'ינג 2008. דני לבנשטיין היה שדרן – עיתונאי רציני וקפדן שעשה את מלאכתו לשביעות רצוני המלאה. לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 הוא נדחק שלא בצדק ע"י קברניטי רשות השידור ובראשם המנכ"ל יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ'. במקומו נקראה לחסות תחת דגל השידור הציבורי, אותה מירי נבו שפוסט מס' 774 עוסק בה ובפרשן שלה אילן גזית. דני לבנשטיין הוא שדר התעמלות אולימפי טוב הרבה יותר לאין ערוך מ- מירי נבו. אין בכלל שום Match up ביניהם. בכל מצב של השוואת רמות היא תמיד תראה את גבו. ניהלתי את דני לבנשטיין במשך כמעט רבע מאה של שנים. היה מדובר בכתב ושדרן / עיתונאי רציני ומומחה ברמה גבוהה וגם אדם ישר, כן, והגון. רחשתי לו הערכה רבה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו בתחרויות ההתעמלות האולימפיות על מכשירים לגברים ונשים שהתקיימו בהיכל ה- Forum מבצרה הביתי של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס. ה- היכל נשכר ע"י יו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית פיטר יוברות' לתקופת האולימפיאדה, והוסב לאתר תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה : איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שדר ההתעמלות המצוין והעיתונאי דני לבנשטיין (משמאל) יחדיו עם הטכנאי הצמוד שלו משה אלוני (מימין). (התמונה באדיבות דני לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אשנה ואומר שוב את דעתי : גב' מִירִי נְבוֹ איננה שדרנית ספורט. לבטח לא בתחום ההתעמלות הספורטיבית וההתעמלות האמנותית. היא מכסה על חולשתה הטלוויזיונית במין פלקט עטוי אמירות וסלוגנים בומבסטיים. היא לא הייתה שווה אגורה שחוקה ב- 2012 ללא נוכחותו של הפרשן ז'אקי ווישנייה לצידה בעמדת השידור ועכשיו ב- 2018 בלעדי נוכחותו של אילן גזית. מעניין לדעת מדוע הנהלת רשות השידור לא גייסה לשורותיה אד הוק לצורך שידורי ההתעמלות באולימפיאדת לונדון 2012 את השַדָּר הקבוע שלה דני לבנשטיין (אז בן 68 ונמצא בפנסיה מחוץ לערוץ 1 מזה שנה), אך עדיין היה בקי היטב במורשת ו-רזי ההתעמלות הבינלאומית. דני לבנשטיין היה האיש שהוביל בידע ובבִטְחָה את שידורי ההתעמלות האולימפיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 8 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מוסקבה 1980 ועד אולימפיאדת בייג'ינג (כולל). לא הייתה שום הצדקה להציב את גב' מירי נבו בזירת ההתעמלות בלונדון 2012 בנימוק של רִענון השורות בשעה שהפנסיונר הצעיר עדיין טוב ממנה עשרת מונים. בקיץ 1997התירו לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן להפיק את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת החורף הממשמשת ובאה ועתידה להתקיים בפברואר 1998 בעיר היפנית נַאגָאנוֹ. עיקר הכיסוי שלנו התמקד מטבע הדברים במקצוע ה- Figure Skating שכלל את התחרויות לגברים יחידים , נשים יחידות, זוגות, וגם Ice Dance. לפתע החלו להגיע אלי כל מיני שליחים בעלי מֶסֶר אחד משותף : "…יואש אלרואי אתה חייב להטיס לנאגאנו את המומחית גב' מירי נבו…". אפילו לא עניתי להם. הטסתי לנאגאנו את אורי לוי, המפיק ששי אפרתי, ואת מפקח התקשורת והקול אמירן בכורי.

טקסט תמונה : המחצית הראשונה של עשור ה- 70 במאה שעברה. השדר דני לבנשטיין בראשית הקריירה הממושכת שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא היה כתב, עיתונאי, ושדר ספורט מוצלח ומהימן שהביא כבוד לשידור הציבורי במשך הרבה מאוד שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיכום קצרצר מהעבר הלא רחוק. אנוכי מדליק ו-מתפעל את שלט המוניטור שלי בכיוון "נינג'ה ישראל" בביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, לא בגלל אסי עזר ורותם סלע (צמד מגוחך) וגם לא בשל נוכחותם של רותם ישראל וניב רסקין (זוג דַל). אנוכי עושה זאת בגלל יוּבָל שַמְלָא ושכמותו.  

הופעתם האולימפית הממושכת ארוכת השנים של שלושת פרשני הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הלל מעשור ה- 70 של המאה הקודמת לרבות אליפויות ישראל ואירופה, גלעד וויינגרטן יבד"ל ב- א"ק, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל בשחייה, וז'קי ווישניה יבד"ל בהתעמלות ספורטיבית (התעמלות מכשירים), הייתה רבת ערך ורבת וחשיבות טלוויזיונית. התרומה המקצועית של שלושתם למען ציבור הצופים בישראל כדי להסביר, לנתח, להכיר, ולהבין כיצד יכולת ופוטנציאל התנועה האנושית המיומנת והמאומנת מצליחה להתמודד בשכלתנות כנגד מגבלות חריפות שמטילים על כל בן אנוש את חוקי האנטומיה, הפיזיולוגיה, וחוקי הדינמיקה והטבע כמו הכבידה וכוח משיכת כדור הארץ ו/או ההתקדמות של בן אנוש בארבעת סגנונות השחייה כנגד התנגדות המים, ו/או הטלת כידון במשקל של 800 גרם כנגד התנגדות האוויר למרחק שמתקרב מאוד ל- 100 (מאה) מטר, הייתה חיונית ו- משמעותית. לטריומוויראט הזה הצטרף בהצלחה גדולה מאוד מאוחר יותר הפרשן מולי אפשטיין. שדרני ספורט אולימפיים מוכשרים ובעלי ידע עצום בתחומם כמו מאיר איינשטיין ז"ל, נסים קיוויתי, יורם ארבל, ודני לבנשטיין (שלושתם יבד"ל) וארבעת הפרשנים המצוינים לעֵיל : גלעד וויינגרטן יבד"ל ב- א"ק, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל בשחייה, ו-ז'קי ווישניה יבד"ל בהתעמלות ספורטיבית (התעמלות מכשירים) + מולי אפשטיין יבד"ל , לא רק מאפילים עד היום, אלא עושים צעצועי "פורפרה" וקציצות ממנחי ו-שדרני "נינג'ה ישראל" הנוכחיים רותם סלע ואסי עזר פלוס רותם ישראל וניב רסקין, מכַלִים אותם, והופכים אותם לחסרי תוחלת ונעדרי כישרון. עם אסי עזר הילדותי, הצעקן, והפטפטן והעזר שנגדו רותם סלע המאופקת והבוגרת אין צורך בשמינייה הנ"ל. אסי עזר ורותם סלע מכלים ומשמידים את עצמם ללא שום סיוע מהצד. אסי עזר הוא כל כך רָדוּד ורמת אישיותו הטלוויזיונית כל כך נְמוּכָה יְרוּדָה עד שחוק "הכלים השלובים" מונע מרותם סלע מלהעפיל מעלה, ומאלץ אותה להשְוות את רמת אישיותה הטלוויזיונית לזאת הרדודה של אסי עזר. "נינג'ה ישראל" איננה סרט הומוריסטי. אין מדובר כאן בקומדיה קולנועית אלא בסיטואציות טלוויזיוניות מביכות ותינוקיות תוצרת אסי עזר. רק לרותם סלע יש מה להפסיד בהן.

תזכורת: ניב רסקין ורותם ישראל נראים כחגבים ב-"נינג'ה ישראל". רותם ישראל יכולה להגות ולמלמל 1000 פעמים את ההגדרה "חוקי הפיזיקה" ואת המונח "טונוס השרירים" במהלך השידורים הישירים של "נינג'ה ישראל" אולם המלמול הזה חסר ערך מפני היא איננה מנתחת ולא מסבירה לציבור צופיה את פירושם ומהותם של "חוקי הפיזיקה" הנוגעים לתחרויות הנינג'ה. רותם סלע מחזיקה מיקרופון אולם היא איננה בקיאה ונגועה קשות באי ידיעה ואי הכרה (בלשון המעטה) את תורות האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם. תוכנית הטלוויזיה "נינג'ה ישראל" המשודרת בימים אלה בערוץ 12 איננה תוכנית בידור וגם לא שעשועון. "נינג'ה ישראל" היא תוכנית ספורטיבית-מדעית שמלמדת את צופיה משהו בנושא מאבקו של האדם נגד חוקי הטבע ומלחמת רוחו, אומץ לבו, ודבקותו במשימה כנגד מגבלות גופו. "נינג'ה ישראל" הופכת את שני צמדי המנחים רותם סלע + אסי עזר מהצד האחד ואת רותם ישראל + ניב רסקין מן העבר האחר לנְפָלִים, לשברי כלי. מסך ערוץ 12 חושף את שני הצמדים ל-בּוּרִים ופטפטנים מוחלטים בתחום.

ניב רסקין איננו שדר "נינג'ה" ורותם ישראל איננה פרשנית "נינג'ה". ותוכנית הטלוויזיה הזאת איננה בידור ולא שעשועון. "נינג'ה ישראל" היא תוכנית ספורטיבית-מדעית שמלמדת את צופיה משהו בנושא מאבקו של האדם נגד חוקי הטבע ומלחמת רוחו, אומץ לבו, ודבקותו במשימה כנגד מגבלות גופו. ייתכן ואם היה יושב שם בעמדת השידור פרשן מוסמך ומוכשר בתחום, ומפריד וחוצץ בין שניהם, המצב היה שונה והציבור היה מקבל תוכן Video ו- Audio ברמה גבוהה יותר מזאת הירודה והרדודה שארבעת הנ"ל אסי עזר, רותם סלע, ניב רסקין, ורותם ישראל מספקים לו. ה-Media הטלוויזיונית איננה שטחית ולא כושלת. ארבעת השדרנים הנ"ל הם המבישים. אסי עזר חושף את עצמו כ- פרחח סרק טלוויזיוני בתוכנית הטלוויזיה המדוברת. כלומניק. ו-פטפטן חסר תקנה. אין בו כלום חוץ מקשקשנות, מריחה, ומילוי זמן. רותם סלע טובה ממנו בדרגה שלימה. היא המאופקת והשקולה מביניהם, היא הפלוס (+) והוא המינוס (-), אולם בסופו של עניין היא נכנעת ל-חברה לצוות. מדובר כאמור ב- איש טלוויזיה שטותניק, ילדותי, צעקן, ומגוחך. רותם סלע נכנעת לחוק הפיזיקאלי הקרוי, "כלים שלובים", ומרימה מולו ידיים. זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תיקלע מול אסי עזר לנחיתות בתנאי טלוויזיה לא נוחים, ו- תיאלץ להיגרר אחריו מטה, ובסופו של הסיפור תהפוך ותחשוף את עצמה בפני צבור צופיה למגישה ריקה ושטותניקית ומצחקקת כמותו. כזאת שנעדרת ידע מינימאלי בתחום המוגדר הקונקרטי שלשמו היא הוצבה בקדמת חלון הראווה של "הנינג'ה", תוכנית טלוויזיה רבת אתגרים שאותה היא מנסָה להנחות ולהגיש בחוכמה ורגש לציבור הטלוויזיה. לרותם סלע אין שום יתרון אמת מול צופיה (חוץ מהמיקרופון), גם מפני שאין לה מושג בתורות האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם. זה לא ייקח הרבה זמן עד שאסי עזר ימשוך בסופו של דבר את בת זוגו רותם סלע מטה. ובכן, "הנינג'ה" איננה תוכנית בידור במובן המקובל של המונח. "נינג'ה ישראל" איננה שעשועון טלוויזיה. מדובר בהתמודדות אתגרית של הספורטאי והספורטאית לא רק מול מסלול מכשולים קשה, מורכב, ומסובך שדורש מאמץ גופני (ושכלי) ושיווי משקל, אלא גם מאבק מתמיד שלהם נגד חוקי הטבע. בעיקר בתרגילי התלייה שמשובצים לאורכו של מסלול המכשולים בו שרירי הזרועות השונים, שרירי הגב השונים, ושרירי הבטן השונים אמורים להתנגד כל הזמן לכוח המשיכה של כדור הארץ.

זה מחד. מאידך, רותם סלע כאמור איננה לבד. היא בת זוג טלוויזיונית של אסי עזר. ולכן, הצמד אסי עזר ורותם סלע ו/או רותם סלע שחוברת לאסי עזר (כל ניסוח טוב) נכנעת יחד עִמוֹ בהמשך לצמד התומך אותם מן העבר השני של ה- Frame, שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רותם ישראל וניב רסקין ולחוק "כלים שלובים". שדרני התחרות המקצועיים ניב רסקין ורותם ישראל טובים מאסי עזר ורותם סלע (גם בגלל שהם מאופקים יותר) אולם גם שם מבצבצת תנועת הנוזלים בכלים השלובים שמבקשים להשוות את רמתם. רותם ישראל נופלת בדרגה שלימה מניב רסקין ולכן שדר הכדורסל המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יילכד בסופו של דבר בסבך הרשת של חוק "הכלים השלובים". "הכלים השלובים" יפילו אותו וישוו את רמתו הגבוהה לרמתה הדלה של רותם ישראל. הוא ייגרר לרמתה של השכנה שלו בעמדת השידור המשותפת. מינוס (-) במתמטיקה מנצח פלוס (+). ניב רסקין הוא שדר כדורסל במקור שנהנה במשך שנים מתמיכה מאסיבית של שני פרשנים מוכשרים וידענים גור שלף ושי האוזמן בעמדת השידור המשותפת. הוא איננו שדר "נינג'ה" וגם לא שַדָּר א"ק (ניב רסקין שידר לראשונה בחייו את תחרויות ה- א"ק באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו ב- 2016, ויצא מובס. יורם ארבל היה בשעתו מומחה ושדר כדורגל וכדורסל מס' 1 אולם הוא לא שידר אצלי אף פעם, מעולם, א"ק ושחייה. נסים קיוויתי היה שדר נפלא שלי ב- א"ק ושחייה, בינוני בכדורגל וחדל אישים בכדורסל. גלעד וויינגרטן פרח מש-שִימֵש במשך תקופה ארוכה בת שנים רבות פרשן א"ק (כריזמטי ומוערך) של נסים קיוויתי יבד"ל ושל מאיר איינשטיין ז"ל. אולם הוא נָבַל, קָמַל, ונָפַל ליד המיקרופונים של שדרני א"ק חלשים ולא מוכשרים כמו אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי באליפויות העולם ב- א"ק של פאריס 2003, הלסינקי 2005, ואוסאקה 2007. עמדת שידור טלוויזיונית משותפת לשדר מוביל ולפרשן שלו דורשת איזון ושוויון כוחות בידע מקצועי וברמת ה- IQ האנושית בין השַדָּר המוביל לבין הפרשן שלו (אגב, לא רק בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה). המיקרופון של שדר גרוע וטִיפֵּש ייעשה תמיד שַמוֹת בפרשן חכם ו-מצטיין, בדיוק כמו שהמיקרופון של פרשן רע יהרוס ויְכַלֶה שַדָּר מוכשר.

הערה אישית שלי : אינני מכיר את אסי עזר ולא את רותם סלע. מעולם לא ראיתי אותם במציאות ואף פעם לא נפגשתי עמם בחיי. מטבע הדברים גם לא שוחחתי עמם ולוּ מילה. ההתרשמות שלי משניהם נסמכת על השתקפותם אליי ובני ביתי ממוניטור הטלוויזיה. יכול להיות שאסי עזר הוא בכלל איש חכם וגאון באישיות שלו בחייו הפרטיים. אם זה כך, בתוכנית "נינג'ה ישראל" הוא עושה כל מאמץ להפריך את ההערכה הנ"ל הזאת. מדובר בדעתי האישית בלבד שאיננה נסמכת על שום סקר ו/או מדגם כלשהו. ייתכן ואסי עזר הוא בכלל אלילם של בני הדור הצעיר. עובדה שהמערכת העיתונאית של "נינג'ה ישראל" מאפשרת לו ואולי מצווה עליו להתנהג על המסך כפי שהוא מתנהג. מנקודת מבטי מדובר בהגשה והנחייה פרחחית מאוד לא נבונה. אנוכי בן 82 היום. רעייתי ואנוכי הורים לשלושה ילדים וסבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות יפי תואר, חכמים, ומוכשרים. אנוכי יודע שכל סבא נאמן מנסח דעה דומה ו/או זהה לשלי אודות נכדיו ונכדותיו, אולם אנוכי מביע את דעתי אודות יופיים וחוכמתם לא רק כסבא שלהם אלא כאיש אובייקטיבי שמשקיף עליהם מהצד. זאת האמת. מדובר בנכדים ונכדות יפים ויפות תואר שחוננו גם במנות גבוהות של IQ.

ניב רסקין איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא היום שַדָּר הכדורסל בהא הידיעה של מדינת ישראל (לאחר שיורם ארבל נמחק). כשהוא מגיע לזירת "נינג'ה ישראל" בנמל חיפה כשדר טלוויזיה בעל מוניטין הוא מאבד לפתע את שמו הטוב והופך לשֶבֶר כלי. אין לו כל מושג בתחום. "נינג'ה ישראל" איננה תוכנית בידור וגם לא שעשועון. ניסיונם של הספורטאים המתמודדים להכניע את מסלול המכשולים הקשה והמורכב של "נינג'ה ישראל" הופכת להיות תוכנית טלוויזיה מעניינת ומושכת תשומת לב. טלוויזיה מרתקת שחושפת ופורסת לעיני כל את המאמץ הגדול ומאבקם של בני האנוש הספורטאים והספורטאיות לא רק כנגד המכשולים וחוקי הטבע הנצחיים, אלא גם את מלחמת רוּחָם במגבלות גוּפָם. אין שום קורלציה בין ה-Video שמייצרות מצלמות הטלוויזיה לבין ה-Audio שהוא באחריות ניב רסקין ורותם ישראל. היעדר מַר של מִתְאָם.       

ההתלבטות בעבור מי אתה מדליק ופותח את מוניטור הטלוויזיה שלך המוצב בסלון הבית, ובעבור מי אתה מנווט את השלט, האם בעבור ציוותי המגישים, המנחים, והפרשנים ו/או האם בעבור תוכן הטלוויזיה שהם משדרים עבורך וגם מפרשנים אותו עבורך – היא עתיקת יומין. עתיקת יומין מאז הופעתם על מסכי הטלוויזיה בימים ההם של שדרני הטלוויזיה קנת' וולסטנהולם, דיוויד קולמן, יורם ארבל, נסים קיוויתי, חיים יבין, וולטר קרונקייט, ברברה וולטרס, דן ראת'ר, דאייאן סוייר, אורלי יניב, ברנט מאסברגר, ועוד כמה בודדים. ניסיונה של רותם ישראל וגם של ניב רסקין לשמש שדרנים – פרשנים של "נינג'ה ישראל" נידון מראש מפני שאין להם צל של מושג באנטומיה ופיסיולוגיה של גוף האדם וכישרונותיו האנטומיים והפיסיולוגיים המשפיעים על יכולתם וכישרונם של המתמודדים להכניע את מסלול "הנינג'ה". שניהם לא יתייחסו לעולם ולא יסבירו לצופיהם את היחס בין נתוני הגובה והמשקל של המתמודדים והמתמודדות. שניהם לא יתייחסו אף פעם לתורת הכיווץ הדינאמי, הכיווץ הסטטי – איזומטרי, והכיווץ האיזוטוני של השרירים. רותם ישראל משרבבת לטקסטים שלה מונחים כמו "חוקי הפיזיקה" ו- "טונוס השרירים" אולם איננה מסבירה לצופיה במה הדברים אמורים (טונוס השריר הוא הכיווץ החלקי התמידי של שרירי הגוף. מתח שרירי הוא מידת התנגדות הגוף למתיחה וזו נמדדת בעת מנוחה. המתח השרירי "טונוס" שומר על היציבה של ושינויים בו מאפשרים תנועה. בזמן שֵינָה טונוס השרירים פוחת באופן משמעותי). הקושי הגדול בהתמודדות של הספורטאי כנגד מסלול "הנינג'ה" טמון במכשירי התלייה השונים הפזורים לאורך המסלול ודורשים ממנו מאמץ איזומטרי עצום ומתמשך של כל שרירי הזרועות לרבות שריר הטרפז ושריר הגב הגדול כנגד כוח הכבידה התמידי (משיכת כדור הארץ). מסלול "הנינג'ה" על מרכיביו השונים נועד בדרך כלל לאנשים גבוהים ורזים. כלומר, חזקים בחלק גופם העליון ובעלי משקל קל בחלק גופם התחתון. קומתם מתנשאת ל- 1.85 מ' אולם משקלם הוא עד סביבות 68 ק"ג. צופי הטלוויזיה מתיישבים בכורסותיהם כדי לראות את יוּבָל שַמְלָא (בן 20, גובהו 1.73 מ', ומשקלו 67 ק"ג) ולא להתבונן בוויזואליה ולא להקשיב ל-אודיו של אסי עזר וניב רסקין ו/או של רותם סלע ורותם ישראל. הם מיותרים לגמרי. אלוף ה- "נינג'ה" יוּבָל שַמְלָא הוא תופעה מעניינת ששווה דיון. ברחוב הוא נראה בריאה ממוצעת של הקב"ה. כאחד האדם. על מסך הטלוויזיה של ערוץ 12 ב- "נינג'ה ישראל" הוא נראה לפתע אטרקטיבי (!). רותם ישראל וניב רסקין לעולם לא יסבירו לצופיהם מה פירושו של התהליך הכימי הגורם להצטברות חומצת חלב בשרירים והשפעתה השלילית על עבודת התנועה שלו. רותם ישראל וניב רסקין לעולם לא יסבירו לצופיהם כיצד זרם הדם מסלק את "רעל" חומצת החלב מהשרירים ונושא אותה אל הכבד שבאמצעות תהליך כימי מורכב, מרהיב, ומזהיר הופך אותה בחזרה ל-גליקוגן המשמש שוב מקור אנרגיה של גוף האדם. בריאה אלוהית נפלאה. אולם רותם ישראל וניב רסקין, שני שדרני טלוויזיה ריקים ופוחזים (בתחום המדובר) לעולם לא יעסקו בכך, מפני שאין להם צל של מושג במדעי האנטומיה והפיסיולוגיה של הגוף האנושי. רותם ישראל וניב רסקין לעולם לא יסבירו לצופיהם מדוע השרירים הרצוניים של גוף האדם שמפעילים את התנועה האנושית של השלד, נבראו ע"י הקב"ה על בסיס של מנופים לא יעילים. מנופים לא יעילים שבעת מאמץ גורמים להתעייפות השרירים הללו במהירות רבה. מעניין : מנופי השרירים המניעים את גוף אדם אינם יעילים מחד, אולם מאידך גוף האדם הוא יצירה אלוהית יפהפייה. לא יעילה, אבל פוטוגנית, סקסית, וחכמה. רותם ישראל איננה יכולה לשמש תחליף לפרשנים גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין. ב- "נינג'ה" היא קישוט. גם שדר "הנינג'ה" ניב רסקין איננו יכול לשמש תחליף לשדר הכדורסל המוביל של מדינת ישראל ניב רסקין. בזירת "הנינג'ה" בנמל חיפה הופך ניב רסקין לשבר כלי. אנוכי מקווה שלפחות מישהו שם בערוץ 12 משלם לו עבור כישלונו ובושתו. ניב רסקין מהווה בזירת "הנינג'ה" בדומה לרותם ישראל מעין חפץ נוי שמשמש לעיטור ולשיפור מראה המרקע. בדיחה. הבדיחה העצובה הזאת מקבלת ממדים קומיים בשעה ששכנתו למיקרופון רותם ישראל בהשראת השכינה מביעה מעת לעת את דעתה על המצב ב- "נינג'ה" בנענוע חושני של גופה וזרועותיה. ניב רסקין נתפש אז ע"י מצלמות הטלוויזיה במלוא תימהונו ו-מבוכתו. הוא נראה כמישהו שהולך לאיבוד, איננו שייך למקום, ואיננו יודע מה הוא עושה שם.

גיבורי הנינג'ה הפוטנציאליים האמיתיים הם דמויי מתעמלים וקופצי המוט. כאלה שאין להם שום בעיה וקושי בשל נתוניהם מבנה גופם, חוזקם, מהירותם, גובהם, ומשקלם להפוך אנרגיה אופקית לאנרגיה אנכית בעת הטיפוס על ה- Mega wall. ד"ר גלעד וויינגרטן ו/או מולי אפשטיין היו חייבים לשבת ולחצוץ בין רותם ישראל לבין ניב רסקין.

לרוע מזלם של אסי עזר ורותם סלע "נינג'ה ישראל" איננה תוכנית הומור ושניהם אינם אמורים לשמש בדרנים מצחקקים בסיטואציות קשות בהן בני אנוש גברים ונשים לא רק נאבקים בחוקי הטבע אלא נלחמים נגד עצמם.

מצאתי לנכון לאתר עבור קוראי הבלוג שני צילומים המתעדים שני מתעמלי עבר סובייטיים אלופים אולימפיים בעלי מוניטין מפורסמים משנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת, אלברט אזאריאן ובוריס שאקלין, בעת הפגנת והפעלת כוח שרירי איזומטרי בתרגילים מרהיבים על מכשיר הטבעות ומכשיר סוס סמוכות. מתעמלים מסוגם של אלברט אזאריאן ובוריס שאקלין היו מכניעים היום את מסלול "נינג'ה ישראל" כלאחר יד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. תיעוד נפלא וביצוע מושלם של המתעמל הארמני – סובייטי אלברט אזאריאן אלוף אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 והזוכה במדליות הזהב בתרגילים על הטבעות. (באדיבות מחברי וכותבי הספר "Soviet Gymnasts". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : זהו המתעמל הסובייטי בוריס שאקלין אלוף אולימפיאדת רומא 1960 בקרב רב. (באדיבות מחברי וכותבי הספר "Soviet Gymnasts". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1057. החומר נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה ב-פוסט מס' 764.  מנהיגות ו/או היעדר מנהיגות. כשמפרידים כוחות ומבודדים את ה-Credits על המסך הטלוויזיה בתום הקרנת כל פרק של "נינג'ה ישראל" בערוץ 12 מקבלים שָם לְבָד, נֶטוֹ, בסוף ה-Roller את שמו של שי בן סעדון ואת תארו מפיק ראשי. התואר מקביל לתארו של איש הקולנוע האמריקני David O. Sleznick מפיק האפוס שובר הקופות, הסרט "Gone With the Wind" ("חלף עם הרוח"). שי בן סעדון הוא מפיק ראשי ואבי ניר מנכ"ל ערוץ 12/"קֶשֶת" הוא האלוהים הֶחָדָש. בעוד כמה שנים כאשר ישלפו את "נינג'ה ישראל" מהבוידעֶם יתברר איזו טלוויזיה מחורבנת הייתה כאן. שני המנחים רותם סלע ואסי עזר עושים את מה שמצפים מהם הממנים שלהם: שניהם מפיקים שַדָּרוּת טלוויזיונית דַלָה, עלובה, ושטותניקית אולם לא בחינם אלא תמורת שָכָר. אותו כנ"ל בעניינו של צוות ההנחיה השני רותם ישראל וניב רסקין. תשלום משכורת עבור רִידוּד. חשיפה וכסף תמורת כלום. פַּס הַ-Audio הישראלי של ה-Video האמריקני הקרוי "נינג'ה ישראל" מָשוּל לבדיחה. הַמִדְרוּג וה- Rating אֵינָם חֲזוּת הַכּל. לעניין אחר אולם באותו נושא: יהושע אלוף ז"ל (1980-1900) היה מורה שלי במקצוע "תורת התנועה האנושית" בהיותי סטודנט במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1963-1965. יהושע אלוף כתב וחיבר את הספר החשוב "תורת התנועה". הוא היה איש חוֹשֵב ומתמטיקאי שהיווה אנטי תזה ל-"נינג'ה ישראל". יהושע אלוף איש חזון, חכם, ובעל היגיון נפלא וראש מתמטי היה ממייסדי הספורט בארץ ישראל בתקופה שלפני מלחמת העולם ה-2 וגם אחריה ונמנה על הוועדות המארגנות את משחקי המכביות בתל אביב. ב-1974 העניקה לו המדינה את הפרס הגבוה ביותר שהיא יכולה להעניק לבניה, את פרס ישראל. 

אני מתייחס שוב לסֶפֶר המצוין שכתבו בשעתו ב- 1997 ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf), הקרוי, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (EXECUTIVE EQ – Emotional Intelligence in Leadership Organization). ספר חובה לכל אזרח הגון באשר הוא.

הספר הזה "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" של ד"ר רוברט קופר ואיימן סאווף מהווה תמיד תזכורת מעניינת ומרתקת אבל סותרת, ספר הציג את ההתנגשות בין מציאות מאושרת לבין מציאות עגומה שנכפית לסירוגין על הציבור. למשל, הופעתם המזהירה והמתוכננת על הבימה הציבורית של אנשים חכמים והגיוניים, אנשי מחשבה בעלי יושרה ומוסר אישי, ו-יוצרים נפלאים כמו יהושע אלוף ז"ל ואיציק מנדלברויד יבד"ל היוותה מציאות מאושרת. הימים ההם חלפו לבלי שוב. זה מחַד. מאידך גלגל ההיסטוריה המסתובב הציב מאוחר יותר מול המציאות המאושרת ההיא, מציאות רעה ו-מכוערת אחרת ושונה ב- 180 מעלות מהקודמת, אולם גם היא מתוכננת לפרטי פרטים. מציאות נפל שנכפתה פעמיים על רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ב- שני עידני הַנֶפֶל רצופי קלקולים קשים וחמורים מכל היבט של המנכ"לים ההם של רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 ושל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011 שהביאו בסופו של דבר לא רק לקריסתה והתמוטטותה של רשות השידור, אלא הובילו למותם בטרם עת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא ושל רדיו "קול ישראל" ההוא והפכו את כולם לז"ל. על קברה של רשות השידור קם במאי 2017 שידור ציבורי אחר שקרוי תאגיד "כאן" 11. הייתי עד מקרוב להתרחשות העַל, להופעתם המזהירה של יהושע אלוף ואיציק מנדלברויד בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. שניהם היו מורים בלתי נשכחים שלי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1965 – 1963. אשנה ואומר שוב : בלתי נשכחים (!). בלתי נשכחים מפני שהם היו לא רק אנשים רוויי ידע עצום בתחומם, אלא מחוננים ביושרה, מוסר, דרך ארץ, ודוגמא אישית. 

חלפו מאז שנים רבות. אנוכי בן 82 היום. ואז בורא עולם סובב את הגלגל שלו והועיד לנו שתי התרחשויות נֶפֶל ב- 2002 וב- 2011, הופעתם של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם ומינויים בשתי עתות הזמן המוזכרות לעיל. מדובר בשני אישים כושלים ו- ירודים. מנהיגי שידור עלובים שסולקו לעַד מהבימה הציבורית לעבר פאתי דברי הימים שאינם חשובים עוד, לעבר שולי ההיסטוריה של תולדות השידור הציבורי לדורותיו. לא ע"י העיתונאים הנרפים והמחרישים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל ורדיו "קול ישראל" אלא דווקא ע"י ממשלות ישראל הפוליטיות. הראשון, יוסף בר-אל הכושל לא השלים את תקופת כהונתו בת 5 השנים שלו מפני שהוּדָח (בגין שחיתות ובהענקת שוחד מסך) ע"י ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהפקיד בידו ב- 2002 את הַמִשְרָה הַרָמָה רבת האחריות. יוסף בר-אל סוּלָק לעַד מהַכֵּס הַרָם. השני, יוני בן מנחם הכושל לא סיים את כהונתו הבכירה הבלתי מוצלחת שהייתה אמורה אף היא להימשך 5 שנים, מפני שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו (מי שמינה את יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור ב- 2011) החליטה להטיל על רשות השידור הנבובה ההיא ב- 2014 בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם צו סגירה תחת עוּלוֹ של מפרק וכונס נכסים בשם פרופסור דוד האן. יוני בן מנחם מנכ"ל עלוב וירוד הודח וסולק לעד ב- 2014 יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההיא, אמיר גילת ההוא. שאר סיפורי הַנֶפֶל אודות יוסף בר-אל פלוס יוני בן מנחם פלוס אמיר גילת מסופרים ב- "דברי הימים" של רשות השידור ז"ל ההיא

תזכורת נֶצַח אודות המונח "יוֹשְרָה". חובה לשנן (!). 

הַסֶפֶר: "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים". (ספר חובה לכל אדם באשר הוא אדם). "יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק, וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775), מוסיף משלו : "שום דָבָר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז' שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אֵמוּן באִרְגוּן, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". חובה לקרוא את הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים". הספר המאלף יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ". אשנה ואומר : הספר הנדון מומלץ לעיון וקריאה לכל אזרח הגון באשר הוא.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי השגוי של מנכ"ל רשות השידור ב- 2002, אלה שהציבו אותו בטעות שלוש שנים לפני כן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ועכשיו הדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סוּלָק ב- בוֹשֶת פָּנִים מרשות השידור (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מַזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רָב ב- בוֹשֶת פָּנִים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שְחִיתוּת ושוֹחַד מָסַךְ והושם בקֶרֶן זָוִוית לא חשובה, ב- אפסיים, אפילו לא בספסל האחורי של השידור הציבורי. הוא הודח וסולק משורות רשות השידור ל- קיבינימט, לעַד. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר הואשם כאמור יוסף בר-אל ההוא בהאשמות כבדות של שחיתות ומתן שוחד מסך, ונחתך מהמערכת לתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יודע כמה כסף משלמת ההפקה של "נינג'ה ישראל" לאנשי VIP ישראליים כדי שייטלו חלק בתחרות המפרכת הזאת. אולי הם בכלל עושים זאת בחינם תורת שיקול החשיפה. עצם הסכמתם של רובם להפוך את עצמם למגוחכים ולעשות צחוק מעצמם בפרהסיה בעת מעבר המכשולים הקשים, נוטלת את עוקץ חוויית הצפייה. כולם VIP כושלים לא יוצלחים למעט אלכס אוורבוך (שיאן ואלוף ישראל בקפיצה במוט וגם פעמיים אלוף אירופה במקצוע ה- א"ק הייחודי הזה).

פוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה חלקו ב-פוסט מס' 764.  מנהיגות ו/או היעדר מנהיגות. כשמפרידים כוחות ומבודדים את ה-Credits על המסך בתום הקרנת כל פרק של "נינג'ה ישראל" בערוץ 12 מקבלים שָם לְבָד, נֶטוֹ, בסוף ה-Roller את שמו של שי בן סעדון ואת תארו מפיק ראשי. התואר מקביל לתארו של איש הקולנוע האמריקני David O. Sleznick מפיק האפוס שובר הקופות, הסרט "Gone With the Wind" ("חלף עם הרוח"). שַי בן סעדון הוא מפיק ראשי ואָבִי נִיר מנכ"ל ערוץ 12/"קֶשֶת" הוא האלוהים הֶחָדָש. בעוד כמה שנים כאשר ישלפו את "נינג'ה ישראל" מהבוידעֶם יתברר איזו טלוויזיה מחורבנת הייתה כאן. שני המנחים רותם סלע ואסי עזר עושים את מה שמצפים מהם הממנים שלהם : שניהם מפיקים שַדָּרוּת טלוויזיונית דַלָה, עלובה, ושטותניקית אולם לא בחינם אלא תמורת שָכָר. אותו כנ"ל בעניינו של צוות ההנחיה השני רותם ישראל וניב רסקין. ערוץ 12/קֶשֶת משלם להם משכורת עבור רִידוּד. חשיפה וכֶסֶף תמורת כלום. פַּס הַ-Audio הישראלי של ה-Video האמריקני המועתק ו-הקרוי "נינג'ה ישראל" מָשוּל לבדיחה. הַמִדְרוּג וה-Rating אֵינָם חֲזוּת הַכּל. לעניין אחר: יְהוֹשֻעַ אָלוּף ז"ל (1980-1900) היה מורה שלי במקצוע "תורת התנועה האנושית" בהיותי סטודנט במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים 1963-1965. יהושע אלוף כתב וחיבר את הספר החשוב "תורת התנועה". הוא היה איש חושב ומתמטיקאי, אנטי תזה למנחי ושדרני "נינג'ה ישראל". יהושע אלוף איש חֲזוֹן ו-מָעָש היה ממייסדי הספורט בארץ ישראל בתקופה שלפני מלחמת העולם ה-2 וגם אחריה ונמנה על הוועדות המארגנות את משחקי המכביות בתל אביב. ב-1974 העניקה לו המדינה את פרס ישראל. 

"הנינג'ה הישראלי". המאמץ הגופני.

שידורי הנינג'ה הישראלי בערוץ 12 / קֶשֶת ממשיך להיות מעשה חלטורה נבוב, דל, חובבני, ופטפטני של שני ציוותי השידור: צוות ההנחיה וההגשה בראשות רותם סלע ואסי עזר מצידו האחד של המיקרופון ושל רותם ישראל וניב רסקין אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מצדו האחר של האביזר הטלוויזיוני הזה שמורכב מ-ממברנות שאינן יודעות לסנן תוכן ו/או לתגבר תוכן, והופכות את המשתמשים בהן במידה רבה לאווילים.

פעולות השרירים.

השריר כידוע מהווה אלומת ו/או חבילת אלומות של סיבים המחוננים בסגולת ההתכווצות. כאשר השריר מתכווץ הוא מושך את העצם ו/או את העצמות שהוא מחובר אליהן. השריר האנושי איננו גוף צָפִיד (מכווץ ו- נוקשה, ו/או קשיח) אלא גמיש ורך. משום כך פעולתו מתבטאת במשיכה ולא בדחיפה. השריר הוא כמו החבל : יכול למשוך אולם איננו יכול לדחוף. לשם כך קיימים בגוף האדם בכל מפרק, שרירים אנטגוניסטיים (נגדיים) ו/או קבוצות שרירים אנטגוניסטיות (נגדיות).

השריר מסוגל לבצע תנועה רק במקרה שהוא עובר מעל למִפְרָק כלשהו. ישנם שרירים שעוברים מעל 2 מפרקים ו/או יותר. הכוונה, לעבור מעל מפרק, היא לאו דווקא מתייחסת לחלק הבשרי של השריר, כי אם גם לגיד שלו ו/או לגידיו. השריר יכול לקבל גירוי בכל ראשיו ו/או רק באחד מהם. בכל אלומותיו וסיביו ו/או רק באחדים מהם, ובהתאם לכך מבוצעות התנועות השונות. השריר יכול לקרב את העצם אחת לשנייה, ו/או להפך, את השנייה אל הראשונה. הדבר תלוי במיקום מקובעות העצמות האלה. בכפיפת הידיים בעמידה, הזרוע מקובעת והאמה מתקרבת אל הזרוע, מה שאין כך בהרמת לתליית און. כאן האמה מקובעת ע"י התלייה והזרוע מתקרבת אל האמה.

1. המצב והתנועה.

השריר יכול להיות פעיל לאו דווקא ב- בצעו תנועה, כי אם גם במנעו תנועה. בהתאם לכך אנחנו מבדילים בין פעולת השרירים במצבים ופעולת השרירים בתנועות, ו/או בין פעילויות סטטיות ודינמיות. הרמת יד הצידה מבוצעת ע"י פעולת שריר הדלתא, אולם גם החזקת היד כשהיא מורמת הצידה דורשת פעילות של שריר הדלתא. כל שריר יכול אפוא לפעול בכל אחת משלוש האפשרויות האלה :

א. ביצוע תנועה (תוך כדי התכווצות) נגד כוח הכבידה.

ב. אִפְשוּר תנועה (תוך כדי התמתחות) עם כוח הכבידה.

ג. מניעת תנועה (מצב) נגד כוח הכבידה.

המקרה הראשון הוא כש- השריר מתכווץ ומבצע פעולה (על פי רוב נגד כוח הכובד). במקרה השני השריר מתארך / מתמתח ו- "מרשה" לבצע פעולה הנגרמת עלן פי רוב הודות לכוח הכובד, ו/או תודות לכוח חיצוני כלשהו. במקרה השלישי השריר איננו משנה את אורכו, אבל הוא "דרוך" ומונע ביצוע תנועה השואפת להיווצר בשל כוח הכובד ו/או בגלל איזשהו כוח חיצוני אחר.

אנחנו אומרים שבשני המקרים הראשונים הפעילות היא דינאמית ומבחינים בה 2 אפשרויות :

1. דינאמית תוך התכווצות.

2. דינאמית תוך התארכות ו/או התמתחות.

המקרה השלישי הוא של פעילות סטטית ומבחינים בה בשלוש אפשרויות :

3. השריר פועל סטטית באורכו הנורמלי.

4. השריר פועל סטטית באורכו המקוצר.

5. השריר פועל סטטית באורכו המוארך.

כל הנ"ל מדובר על פעולות "אקטיביות" כלומר כשהשריר מקבל גירוי ובהתאם לגירוי זה הוא "פועל" כדלקמן : מתכווץ (דינאמית) ו/או מרפה תוך "עצירה" מסוימת (דינאמית), ו/או משתהה במצב מסוים ללא כל תנועה (סטטית). השריר יכול לשנות את אורכו גם "פאסיבית", כלומר שלא על פי גירוי ופעילות "משלו", כי אם בגלל איזה שהוא כוח חיצוני כמו כובד, לחץ, ו/או משיכה מבחוץ, וכדומה.השריר משנה במקרה כזה את אורכו אולם איננו "פעיל". אנחנו אומרים שבמקרה כזה הוא איננו מכווץ (ולא פעיל) ו/או שהוא איננו "מרפה" כי אם "נמתח" (ואיננו פעיל). פעילותו של השריר מותנית אפוא באקטיביותו של השריר, הבאה אם אפשר לומר מתוך עצמו, ברצונו הוא, ולא בגלל כוח חיצוני. השריר יכול בדרך כלל להתכווץ עד כדי חצי מאורכו. מתיחותו של השריר רצויה עד כדי % 10 מאורכו.

2. תנועות הסעה וסיבוב.

בעת תנועה מבדילים בין שני הסוגים, הסעה וסיבוב. בראשון הגורם המשפיע הוא בדרך כלל כוח הכובד בלבד. בה בשעה שבני נוסף גם גורם מומנט הסיבוב. לפי כך אפשר לחלק את הדיון הקצרצר בפעילויות השונות לשני סוגים עיקריים :

א. פעילויות לפי עיקרון ההסעה.

ב. פעילויות לפי עיקרון הסיבוב.

בסוג הראשון הכוונה היא בעיקר למצבים ו/או לתנועות שהמאמץ בהם נגרם הודות לכוח הכובד הלוחץ, ו/או מושך למטה כמו למשל בעמידה ו/או בתלייה, מבלי ליצור בעיות של סיבוב ושל מנופים. בסוג השני הכוונה היא למצבים ו/או לתנועות שבהם מביא כובד הכוח לידי סיבוב בציר אחד ו/או באחדים , כמו למשל, ביד המורמת הצידה ו/או בשכיבת סמיכה.

הערה : בהתאם לאמור לעיל ניתן לקבוע כלל למצבי גופנו ו/או חלקי גופנו : כל זמן שהגוף ו/או חלקו נמצא במצב מאונך (לקרקע) נטוע כמו עמוד, אפשר להחזיק אותו בשיווי משקל כמעט ללא כל צורך בעזרת שרירים כ- אביזרי עזר, בה בשעה שבכל מצב אחר שבו נמצא הגוף ו/או חלקו בולט באוויר ללא כל תמיכה, יידרשו לפעול השרירים העליונים, פחות במלוכסן קל, יותר במלוכסן יותר חזק. אם נשים את הגוף ו/או את חלקו באלכסון על שתי נקודות משען, אזי יגיע מייד הצורך להפעיל את השרירים התחתונים ופעולתם תהיה באלכסון קל – קלה יותר, ובמאוזן כמו מבנה של גשר, קשה יותר.

כל מצבי גופנו משולים ל- שלושה עקרונות : "העמוד" המאונך, ו- "הגזוזטרה" ו- "התקרה" מלוכסנות ו/או מאוזנות. בהתאם לכך אנחנו קובעים שבכל המצבים ו/או הפעולות שלפי עיקרון "העמוד" פעילים השרירים ההיקפיים, בעיקרון "הגזוזטרה" פעילים השרירים העליונים, ובעיקרון "התקרה" פעילים השרירים התחתונים.

מנופי התנועה של הגוף האנושי.

התנועות של גוף האדם מבוצעות הודות לכוחות פנימיים, כלומר כוחות הבאים לרגל פעילות שרירינו ו/או בהשפעת כוחות חיצוניים, כגון : דחיפה ו/או משיכה הנגרמות ע"י אדם אחר ו/או התערבות של מכונה וכו'. גורם הכובד של משקל האברים שלנו ו/או של גופנו נחשבים לכוח חיצוני הגורם לתנועה. גוף האדם איננו צפיד (קשיח) ולא בנוי כ- "יציקה" אחת כי אם "מפורק" ל- איברים איברים הקשורים זה לזה באמצעות מפרקים, ומסיבה זאת הם יכולים להתנועע האחד ביחס לשני בתנועות סיבוב. תנועות גוף האדם משולות לתנועות מנוף. עצמות השלד מהוות את מוט המנוף. הכובד של האיבר ו/או של חלק הגוף הנדון מהווה את המשא שבמנוף, והשרירים צריכים להוות את הכוח המתנגד להשפעת המשא. בהתאם לכך ועל כן אחזור להלן לפרק המנופים.

המנוף הוא גוף צָפִיד (קשיח) על פי רוב בצורת מוט היכול להסתובב סביב ציר. השימוש במנופים הוא רב מאוד בחיי היום יום. צורתו הפשוטה ביותר של המנוף היא מוט המונח על ציר / נקודת משען שבקצהו האחד נתון משא ובקצה השני פועל כוח נגדי. כוח זה יכול להיות יותר גדול מהמשא ואז יביא אותו לידי תנועה סיבובית סביב ציר המנוף. הוא יכול להיות שווה למשא ואז יימצא המנוף במנוחה (שיווי משקל), והוא יכול גם להיות קטן מהכוח ואז יגרום המשא לתנועה סיבובית בכיוון הנגדי לקודמת.

למרחק שבין הציר / נקודת המשען לבין הכוח קוראים זרוע הכוח. למרחק שבין הציר לבין המשא קוראים זרוע המשא, ושניהם הם זרועות המנוף ו/או זרועות הסיבוב. יש להבחין בין שני סוגי מנופים כלהלן : מנוף דו זרועי ומנוף חד זרועי. במנוף הדו זרועי נמצאות שתי הזרועות של המשא והכוח משני צידי הציר, למשל : מספריים, מאזניים בעלי שתי כפות, ו/או נדנדה "עלה ורד"

במנוף החד זרועי נמצאות שתי הזרועות של המשא ושל הכוח מצידו האחד של הציר, כמו למשל : מריצה, מפצח אגוזים. יש לשים לב כי שני סוגי משנה מרכיבים את ה- מנוף הדו זרועי הזה :

2. זרוע הכוח קטנה מזרוע המשא.

3. זרוע הכוח גדולה מזרוע המשא.

טקסט מסמך : שרטוט מנופי השרירים המפעילים את התנועה האנושית לגווניה השונים. מנוף (3) שהוא היעיל ביותר ורב הכוח ביותר איננו קיים למעשה במערכת מנופי השרירים של גוף האדם. בורא עולם הקב"ה ברא באופן מושלם את האנטומיה גוף האדם והעניק לבריאתו הפוטוגנית המונומנטלית והפנומנלית, יופי + אסתטיקה + חושניות אולם מנופי השרירים המחוברים לעצמות השלד וחולפים מעל למפרקים והמניעים את מגוון תנועות גוף האדם, אינם יעילים. (ציור עצמי שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמץ בשימוש במנוף (3) קל יותר מאשר השימוש במנוף (2) אולם היקף פעולתו מצומצם יותר. במילים אחרות : מנוף חד זרועי מסוג (3) דורש פחות כוח. לעומת זאת מנוף מסוג (2) מפתח מהירות גדולה יותר ו/או מבצע דרך גדולה יותר.

חוק המנופים קובע, כלהלן : כוח x זרוע הכוח = משא x זרוע המשא. כלומר המכפלה של הכוח בזרועו שווה תמיד למכפלה של המשא בזרועו הוא. החוק הזה קיים לגבי כל סוגי המנוף.

טקסט מסמך : בציור הזה אנחנו רואים שני מנופים חד זרועים העוברים את אותו המרחק, כלומר שניהם בעלי אותו גודל של זווית הפעולה. בציור מנוף (2) זרוע הכוח שלו קטנה מזרוע המשא, ובציור מנוף (3) להפך, זרוע הכוח גדולה מזרוע המשא. אם שני המנופים יעבדו באותה זווית שווה, הרי שבמנוף הראשון יהיה לגוף קשה יותר אולם לעומת זאת הוא ירים את המשא ויעשה עבודה בעלת תוצאה גדולה יותר לעומת מנוף (3) שבאותה זווית הרים את המשא רק מעט ובמאמץ קטן יותר.(ציור עצמי שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מידע מסכם.

בגוף האדם ישנם איברים ו/או חלקי גוף המתנועעים לפי עקרונות המנוף הדו זרועי (1), כמו פושטי הירך, העורף, פושטי המרפק וכו'. רוב האברים בגוף האדם מתנועעים על פי עקרונות המנוף החד זרועי (2) זה הדורש מהאדם הפעלת מאמץ גדול יותר, כמו ה- Biceps (השריר הדו ראשי של הזרוע) ו/או שריר הדלתא. אין בגוף האדם מנוף חד זרועי מסוג (3).

טקסט מסמך : שלד גוף האדם. את תנועת השלד מניעים שרירים ומפרקים.

טקסט מסמך :  (ציור עצמי שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. שריר הַ- דֶלְתָּא (Deltoide) הוא שריר עבה וחזק, ושמו ניתן לו בשלן צורתו דמוית המשולש. הַ- דֶלְתָּא הוא השריר העיקרי של הזרוע. חיבורו לעצם הזרוע מצד אחד ולעצמות חגורת הכתף בשלושה כיוונים (לפנים, לצד, ולאחור) מצד שני מאפשרים לשריר ה- דלתא להניע את הזרוע לכיוונים שונים בהתאם לחיבורם, כלהלן :

א. ה- תָּחַל של החלק הקדמי של שריר הדלתא הוא מהשליש הצִדִי של עצם הבריח, והוא האחראי על פעולת כיפוף וסיבוב פנימי של הזרוע.

ב. ה- תָּחַל של החלק האמצעי של שריר הַדֶלְתָּא הוא משיא הכתף, והוא האחראי על פעולת הרחקת הזרוע מהגוף.

ג. ה- תָּחַל של החלק האחורי של שריר הדלתא הוא מקוץ השמה של עצם השֶכֶם, והוא האחראי על פשיטה וסיבוב חיצוני של עצם הזרוע. 

ד. סיבי שלושת החלקים של שריר ה- דֶלְתָּא מתכנסים לחיבור אחד שנאחז ב- גַבְשֶשֶת ה- דֶלְתָּא של עצם הזרוע.

2. שריר הדלתא של הכתף פועל על פי עיקרון של מנוף חד זרועי בו זרוע הכוח קצרה בהרבה מזרוע המשא. מדובר במנוף שרירי לא יעיל אולם משורטט יפה והופך את גוף האדם לפוטוגני יותר. (ציור עצמי שלי). 

טקסט מסמך : (ציור עצמי שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. ה- Biceps השריר הדו ראשי של הזרוע (Musculus biceps brachii) מורכב משני ראשים. מקור הראשים הוא באזור עצם הכתף. שני הראשים מתאחדים למבנה אחד המתחבר לעצם האמה באזור מפרק המרפק. השריר הדו ראשי של הזרוע עובר מעל שני מפרקים ופעולתו משפיעה על הכתף ככופף וכמסובב כלפי מעלה של האמה. הראש הארוך של השריר הדו ראשי של הזרוע, קרוי, Caput longum musculus bicipitis brachii. הראש הקצר של השריר הדו ראשי של הזרוע, קרוי, Caput breve musculus bicipitis brachii. מקורם כאמור בעצם השכמה והם נאחזים בחלק העליון של עצם האמה.

2. שריר ה- Biceps (הדו ראשי של הזרוע) פועל על פי עיקרון של מנוף חד זרועי בו זרוע הכוח קצרה בהרבה מזרוע המשא. מדובר במנוף שרירי לא יעיל אולם משורטט יפה והופך את גוף האדם לפוטוגני יותר. (ציור עצמי שלי).

העתקת תוכנית "הנינג'ה האמריקנית" ע"י ערוץ 12 / קשת והפיכתה ל- "נינג'ה ישראל" היא החמצה טלוויזיונית גדולה של שילוב הגיוני של המדע ברמה פופולרית יחדיו עם בידור במסגרת של ריאליטי קצה ספורטיבי.

סוף הפוסט מס' 764. הועלה לאוויר ביום חמישי – 6 בספטמבר 2018.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שאיננה עוד. מוטי קירשנבאום ז"ל (2015-1939).

אוטוטו חולפות להן ארב שנים מאז מותו בטרם עת של מנהיג השידור הציבורי לדורותיו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. עִתוֹת הזמנים שחולפים ביעף מסבירים טוב יותר ומפרשים כהלכה ביתר שֵאת את חשיבות נסיקתו והופעתו הווירטואוזית החד פעמית של מוטי קירשנבאום ז"ל בשמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (זאת שנקראה פעם "הטלוויזיה הכללית") וברקיע רשות השידור במשך תקופה של שנות דור בין 1968 ל- 1998. מוטי קירשנבאום ז"ל איננו עוד איתנו אולם הוא קיים עמנו. הוא מֵת אבל לא עבורי מפני שדמותו ורוחו נוכחים עִמִי בכל צעד ושעל שאנוכי פוסע גם בעצם היום הזה של יום שישי – 31 באוגוסט 2018. מוטי קירשנבאום ז"ל  לא מֵת משום שהוא האחד והיחיד שאין בִּלְתּוֹ. קיימים עוד אנשים ערכיים, בעלי יושרה, מוּסָר, ודֶרֶךְ אֶרֶץ, ישנם עוד אישים חושבים, יצירתיים, ורציניים במערכת – אולם הוא היה הטוב מכולם משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כישרונו ופועלו הטלוויזיוני הבלתי נשכח העניקו לו מורשת ובמידה רבה גם חיי נצח, אבל לא רק. מוטי קירשנבאום היה עִילוּי אֱנוֹשִי גם בלעדי פרס ישראל לטלוויזיה שהמדינה העניקה לו ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד. עָצוּב ומַר שהאיש הנַעֲלֶה הזה שָב לעָפָרוֹ בטֶרֶם עֵת. טקסט תמונה : קיץ 1967. לוס אנג'לס – ארה"ב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים.  מוטי קירשנבאום ז"ל בצעירותו (ראשון מימין בן 28) הוא סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס – ארה"ב יחדיו עם ידידים ישראליים ברחובות העיר לוס אנג'לס. התמונה הוענקה לי באדיבות יאיר גורן בן קיבוץ אפיקים (ראשון משמאל בן 27). שני האנשים העומדים בתווך אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Stand up" של כתבי הטלוויזיה באולפן הטלוויזיה היום הוא מוּצָר ו- מעמד משופר של ה- "Seat up" באולפן הטלוויזיה הַיָשָן שנברא לפני עשרות שנים. התצלום העתיק המובא כאן עכשיו בהמשך הטקסט ו- מציג את אולפן "מבט" היָשָן – נוֹשָן ההוא (היה ממוקם בראשית 1975 באולפן ב' בקומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים), ואת ה- "Seat up" הטלוויזיוני הראשון בתולדות שידור חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "מבט". בתמונה הישנה הזאת נראה הכתב המדיני אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל יושב מימין ומוסר את האינפורמציה העיתונאית שלו לציבור לצִדָם של שני המגישים חַיִים יָבִין (במרכז, בן 43) ואֲרְיֵה אוֹרְגָד (משמאל, בן 36). זאת  הייתה גם צורת מבנה ההגשה הראשונה בהיסטוריה ב- צֶמֶד (במקום יחיד) שֶל מהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא. ההגשה הכפולה ב- אולפן "מבט" פלוס "Seat up" של הכתבים לצדם של המגישים, היו פרי רעיונו של דן שילון מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון מונה למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1974 ע"י ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן העדיף את דן שילון על פני שני המועמדים האחרים דאז חיים יבין ומוטי קירשנבאום ז"ל, לתפקיד היוקרתי ורב האחריות.

טקסט תמונה : חורף 1975. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. מדובר ב- עשיית חידוש מפליג באולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות דן שילון הוגה לראשונה את רעיון ההגשה בצמדים של מהדורות "מבט". צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז בן 43) ואריה אורגד (משמאל בן 36). מימין, "Seat up" של אלימלך רם (אז, בן 46) הכתב המדיני של חטיבת החדשות. מאחור מוקרנת ברקע תמונתו של אריאל "אריק" שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection). (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (שני מימין) בחברת שני בכירי רשות השידור הכפופים לו סמנכ"ל הכספים מוטי לוי יבד"ל (קיצוני מימין) והיועץ המשפטי שלו ברמה גבוהה פרופסור עמית שכטר יבד"ל (שלישי מימין), ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יבד"ל. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1996. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (קיצוני משמאל) בחברת שלושת בכירי רשות השידור הכפופים לו דובר רשות השידור צבי לידר יבד"ל (ראשון מימין), היועץ המשפטי פרופסור עמית שכטר יבד"ל, היועץ המיוחד נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (שני משמאל), ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גב' רינה שפירא תבד"ל מי שהחליפה בתפקיד ב- 1995 את יו"ר הוועד המנהל הקודם מיכה ינון. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (שני משמאל) בחברת היועץ המשפטי שלו פרופסור עמית שכטר (קיצוני משמאל) יחדיו עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. שני מימין קצת מאחור הוא איש ביטחון שאיננו מזוהה בשמו. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין) בחברת היועץ המשפטי של רשות השידור פרופסור עמית שכטר (משמאל). (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי השגוי של מנכ"ל רשות השידור ב- 2002, אלה שהציבו אותו בטעות שלוש שנים לפני כן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ועכשיו הדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סוּלָק ב- בוֹשֶת פָּנִים מרשות השידור (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מַזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רָב ב- בוֹשֶת פָּנִים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שְחִיתוּת ושוֹחַד מָסַךְ והושם בקֶרֶן זָוִוית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך מהמערכת לתמיד. לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עיתונאות.  

תוכנית הספורט "הנינג'ה הישראלי" המשודרת בערוץ 12 / "קשת" גורפת מדרוג בעלת כורחה מבלי להתאמץ. המפיק הראשי של "הנינג'ה הישראלי" מר שי בן סעדון יִיבֵא את הפורמט מארה"ב אולם החמיץ הזדמנות פז להפוך אותה בישראל מתוכנית בידור טריוויה המונית – טלוויזיונית ל- תוכנית בידור איכותית המיועדת גם לילדים, נוער, ומבוגרים חושבים. "הנינג'ה הישראלי" הייתה אמורה להיות תוכנית רוויית ידע בתחומי האימון הספורטיבי המדעי, בתחום הַתְּזוּנָה ה- רב גונית והמגוונת (פלוס כמויות) של כל בן אנוש (חייבת להיות תמיד בריאה), בתחומי האנטומיה והפיזיולוגיה של הספורט, ובתחום הפסיכולוגיה של הספורט. שי בן סעדון בחר מראש בשני מגישים – מנחים / דוגמנים "שרופים" ומשומשים על המרקע של ערוץ 12 בדמותם של רותם סלע ואסי עזר. מדובר בהנחיה רכילותית זולה, קלת דעת, ו- מטופשת, ממותקת, רדודה, שטחית ומחורבנת של שניהם, ברמה של גן ילדים. ה- Commentary של אסי עזר ורותם סלע הוא דַל, רָש, ועֲנִי. במילה אחת : עָלוּב. אינני מכיר את רותם סלע ואסי עזר. מעולם לא ראיתי אותם, לא נפגשתי עמם, ולא שוחחתי עמם. וודאי שכבודם מונח במקומם, אולם ההגשה וההנחיה הטלוויזיונית שלהם את "הנינג'ה הישראלי" היא ילדותית וחנטרישית. כלום. לצופי ערוץ הטלוויזיה מס' 12 הפועל תחת אחריותו של המנכ"ל אבי ניר מגיע הרבה יותר. הצופים רק לא יודעים שהם ראויים ל- הרבה יותר, יותר משעשועים. מגיע להם פס קול משופר מצויד ב- מֵידָע מדעי רציני ועשיר שהם אינם מקבלים אותו. נוצר כאן פרדוקס : מדובר בחבורה גדולה של צופי טלוויזיה בארץ כאילו נָכים (מניבה כמות מדרוג ורייטינג נאים עבור ערוץ 12), ש- מתבוננת בתאווה ב- "הנינג'ה הישראלי", ו- כל אחד מהם מָשוּל למישהו ש- כאילו נולד בחדר אטום ו- סוּמָא בארובה. מישהו ו/או מישהי שאינם יודעים ולא מודעים לעובדה כי הם בעצם כלל לא נָכִים, אלא הפקת "הנינג'ה הישראלי" הופכת אותם בכוח ל- נָכִים, וכי במקומות ומחוזות טלוויזיוניים אחרים ניתן לראות את מראות האלוהים בעיניים צלולות ולהאזין ל- Commentary מסוג שונה בעל ערך, ולא דַל וסתמי מהסוג שמציעים, מפיקים, ו- מספקים להם שני אנשים מבוגרים, אסי עזר ורותם סלע. אסי עזר ורותם סלע הם צמד טלוויזיוני טפל. גם מצבם של שני אנשי התגבורת מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, בורים בתחום, רותם ישראל וניב רסקין איננו שפיר וכלל לא מזהיר. אילו שי בן סעדון היה איש טלוויזיה רציני הוא היה מוצא על נקלה שני צמדי שידור לא מוכרים אולם מוכשרים פי 1000 יותר מרותם סלע / אסי עזר + רותם ישראל / ניב רסקין. מדינת ישראל רווייה בגברים ונשים מוכשרים בעלי ידע בתחום. אילו שי בן סעדון היה איש טלוויזיה בעל משקל ואופק הוא היה מגייס לצד ציוותי השידור שלו גם פרשנים ופרשניות ברמה של רופאים ורופאות ספורט פלוס אנשי מדע בתחום הנחקר והנחשף, כמו לדוגמא ד"ר גלעד וויינגרטן והפיזיולוג מולי אפשטיין (שניהם בעלי ניסיון רב בתחום פרשנות הספורט בטלוויזיה, אבל לָאו דווקא הם). סדרת התוכניות "נינג'ה ישראל" רווייה בהמון, באין סוף הפסקות ו- "רגעים ו- שטחים מתים" בעת השידורים בין הביצועים השונים של הספורטאים / ספורטאיות המבצעים והמבצעות את המעברים מעל משימות המכשולים המגוונות. נוצרים חללים שמשוועים לפרשנות והסברים טלוויזיוניים מדעיים (ברמה פופולארית). את החללים הללו היו יכולים למלא הפרשנים והפרשניות המיועדים בדברי הסבר על מבנה הַשֶלֶד שלנו, פלוס אנטומיית השרירים, פלוס מאמצים אנאירוביים, פלוס הבהרת המונח הפיזיולוגי "חוב חמצן", פלוס תחל + אחז + פעולת השרירים המתחברים לעצמות השונות ובעת כיווצם ופשיטתם מניעים את גופנו בכיוונים תלת ממדיים, פלוס הבריאה האלוהית הנפלאה את המנופים היפים והאסתטיים אך הבלתי יעילים של שרירי גופינו המניעים את תנועת עצמות האברים שלנו, פלוס היחס בין הפעלת כוח למסת הגוף, פלוס המבנה והיחסיות בין החלק העליון השרירי והמפותח של גוף האדם לרבות זרועותיו בעת מצבי תלייה על המכשירים השונים לבין הצורך במשקל נמוך של החלק התחתון של הגוף, פלוס נושא כיווץ שרירים איזומטרי בהיעדר תנועה הנראית לעיין ו/או במצב של כמעט חוסר תנועה, פלוס גמישות השרירים והמפרקים, פלוס ניצול התנופה בתרגילים על מכשירי הנינג'ה השונים, פלוס הסבר ברמה פופולארית אודות פיזיולוגיית המאמץ של גוף הספורטאי והספורטאית. במקום פרשנות רלוואנטית ברמה בסיסית נידונים צופי ערוץ 12 להקשיב ולהאזין לאינפורמציית הרכילות ריקה מתוכן, חסרת תכלית, ומחורבנת של אסי עזר ושל בת בריתו רותם סלע. שי בן סעדון הוא מפיק טלוויזיה מעתיקן שאיננו חושב עד הסוף, וגם לא איש יוֹצֵר. מי שהיה אמור לשכלל את המקור האמריקני בארץ נותר בתחתית הסולם הטלוויזיוני יחדיו עם אסי עזר ורותם סלע וגם יחדיו עם רותם ישראל וניב רסקין.

פוסט 1057. הטקסט הזה נחקר, נכתב, ונאמר לראשונה ב-30 בספטמבר 2019. ניב רסקין עיתונאי ואיש טלוויזיה טוב וחרוץ מצטייר ב-תוכנית "הנינג'ה הישראלי" המשודרת ב-ערוץ 12 כגרסה חובבנית של שַדָּר טלוויזיה ישראלי מצוי. צריך לזכור שמדובר בכמעט שַדָּר הכדורסל הלאומי שלנו מטעמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מפני שהוא בעל פוטנציאל ניב רסקין הוא גם יותר מ-אכזבה. הוא סקנדל. גם המערכת שלו שניצבת מאחוריו.

ניב רסקין, כמעט שדר הכדורסל הלאומי מטעמו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, הוא האכזבה הגדולה ביותר כאן בצוות השידור המרובע של "הנינג'ה הישראלי". מדובר בסקנדל, גם מפני שהוא ניב רסקין עושה כל מאמץ לחשוף את עצמו כאיש טלוויזיה יָרוּד, אנטי נָבוֹן, וחוֹבֵבָן שאיננו בקי בחומר. אגב, זה אותו ניב רסקין שמציב לידו שני פרשני כדורסל מצוינים, את גור שלף ואת שי האוזמן, בשעה שהוא משדר ישיר לציבור צופי הטלוויזיה בארץ משחקי כדורסל כל כך פופולאריים ומוכרים היטב לציבור, אולם מוותר ביודעין דווקא כאן ב- "הנינג'ה הישראלי", על פרשן ו/או פרשנית צמוד/ה כשהוא משדר Play by play מקצוע ספורט תחרותי אישי שאיננו ידוע, לא מוכר, ו- לא נהיר לו (גם לא לציבור). תחרות הספורט האישית השאפתנית הזאת של מעבר מכשולים סבוכים ומְגֻוָונִים (חלק מהם בעלי דרגות קושי גבוהות) במסלול "נינג'ה ישראל", דורשים מיומנות גופנית וורסטילית (חלקה אנאירובית) שונה מזאת של שחקני כדורסל. ניב רסקין המדקלם נכנס לנעליים גדולות מכפי מידותיו, לוקח אחריות שאין לו, ובדרכו הכושלת נסמך על שותפתו רותם ישראל שתושיע אותו. אין סיכוי. מגוחך, מפני שגם רותם ישראל מקרטעת בעצמה. ניב רסקין איננו הראשון וגם לא האחרון שמסכים לעשות צחוק מדמותו ואישיותו הטלוויזיונית בתחום שאֵין לוֹ כל מושג בו והוא איננו שולט ביסודותיו, תמורת נזיד דולרים. החמצה. שי בן סעדון החמיץ את השעה להפוך את "הנינג'ה הישראלי" מתוכנית בידור טריוויה נְמוּשָתִית מצוידת ב- Voice over ברמה נמוכה ל- תוכנית בידור ערכית וגם חינוכית אפופת מדע, פלוס חשיבה ו- מחשבה. כזאת שמבקשת את צופיה לא רק להיהנות, אלא מכריחה אותם גם להפעיל את תאי המוח האפורים שלהם, ובסופו של דבר גם להפיק יותר מִדְרוּג ורֵייטִינְג.

הערה שלי : בשנים 1965 – 1963 למדתי במדרשה למורים לחינוך גופני וספורט (היה מדובר במדרשה נחשבת ברמה גבוהה) פלוס מתמטיקה, את מקצועות האנטומיה והפיזיולוגיה של המאמץ אצל ד"ר דוב אלדובי ז"ל ואת מקצוע הפיזיולוגיה אצל ד"ר יעקב "יענקל'ה" קפלנסקי. שניהם היו מורים ידענים ברמה גבוהה במיוחד. שני הספרים המופיעים מייד בהמשך הפוסט הקונקרטי מס' 763 והעוסקים בתורת גוף האדם, "The Machine of The Body" (יצא לאור לראשונה ב- 1937 באוניברסיטת שיקאגו) ו- "The Human Body" (יצא לאור ב- 1932 בלונדון), הם ישנים / עתיקים אולם אף על פי כן מהווים ספרות מקצועית מרתקת ורלוואנטית מפני שהשלד פלוס מערכת השרירים והמערכת הפיזיולוגית של גוף האדם לא השתנו ונותרו כמות שהם מאז בריאתנו ע"י הקב"ה בורא עולם. גוף האדם הוא יצירה חכמה ו- יפהפייה, אסתטית, וחושנית מאין כמותה. לכל שריר רצוני יש את האנטגוניסט שלו (יש להבדיל כאן בין שרירי השלד הרצוניים לבין שרירים בתוך גופינו למשל הַלֵב משאבת הדם שלנו, שהוא שריר מופלא בלתי רצוני שמסוגל לפעול מרגע לידתנו ללא הפסקה במשך 120 (מאה ועשרים) שנים. לא פחות ממדהים. זיהוי שמות השרירים הרצוניים המשורטטים בשני הספרים נעשה בשפה האנגלית / לטינית. למשל : שריר ה- Biceps של הזרוע מתורגם לעברית כ- "שריר התאומים" של הזרוע (אחראי על כיפוף מפרק המרפק והבאת וקירוב האמה של היד אל הזרוע של היד). השריר האנטגוניסט של ה- Biceps הוא ה- Triceps (מתורגם לעברית "השריר ה- תלת ראשי" של הזרוע (אחראי על יישור המרפק וגם נעילתו ופשיטתו ע"י הרחקת האמה מהזרוע). ד"ר דוב אלדובי דרש מאיתנו מהסטודנטים שלו במדרשה לחינוך גופני וספורט במכון ווינגייט להכיר ולדעת בע"פ את כל שרירי גוף האדם בשמם הלועזי (!). ספריית העבודה הענפה והרחבה שלי בדירתנו הפרטית ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב כוללת בתוכה גם עשרות ספרים שדנים בתורת גוף האדם, בגנטיקה שלו, ובמתמטיקה הפיזיקלית של תנועת גוף האדם (Biomechanics of Human Motion ו- Kinesiology) במקצועות הספורט השונים, לרבות ספרו המצוין, המעניין, והחשוב של פרופסור יחיאל גוגנהיים ז"ל, "תזונה"  (בעברית) שיצא לאור בארץ ב- 1954 ונותר רלוואנטי מאוד גם בימינו אלה של אוגוסט 2018. ועוד הערה : גוף האדם של הגבר והאישה הוא יצירה אלוהית אסתטית, יפהפייה, וחושנית. פנומנאלית. מעשית ושימושית מחד, ואמנותית מאידך. אלוהים ברא את גוף האדם בשלמות על חשבון מנופי שרירים יפים שרובם אינם יעילים. קחו למשל לדוגמא את השריר הכתף היפהפה ה- Deltoid (מתורגם לעברית כשריר "הַדֶלְתָּא"). שריר "הדלתא" כשהוא מעוצב, מאומן, ומפותח מעניק לגבר מראה מצודד ומרשים יותר מאשר כתפיים "רזות" ונפולות. שריר "הדלתא" אחראי על הרמת היד הצידה וגם הנפתה מעלה. אולם הוא פועל כמנוף לא יעיל של הרמת והנפת היד הצידה מפני שהוא מחובר לחלק העליון של עֶצֶם הזרוע ולא לחלק התחתון של עצם האמה. מנופי התנועה ה- תלת ממדית של גוף האדם היא בְּרִיאָת פֶּלֶא יפהפייה אבל לא בהכרח יְצִירָה יְעִילָה.

טקסט מסמך (1. א') : הספר הנ"ל "THE MACHINERY OF THE BODY" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1937 ע"י אוניברסיטת שיקאגו בארה"ב. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי חינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (1. ב') : הספר הנ"ל "THE MACHINERY OF THE BODY" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1937 ע"י אוניברסיטת שיקאגו בארה"ב. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי חינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (2. א'.) : הספר הנ"ל "The Human Body" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1932 בלונדון – אנגליה. הספר נקנה ו- נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי חינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (2. ב'.) : הספר הנ"ל "The Human Body" יצא לאור בפעם הראשונה ב- 1932 בלונדון – אנגליה. הספר נרכש על ידי בשנים 1965 – 1963 בעת לימודיי חינוך גופני וספורט והוראת המתמטיקה במדרשה במכון ווינגייט ושוכן כלאחר כבוד על מדף הספרייה בחדר העבודה שלי בדירתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (3) : שלד גוף האדם.

טקסט מסמך (4) : 4.1. השרירים הבולטים של גופנו מאחור ושל הצוואר מאחור (משמאל, השרטוט נסמך על מבט מאחור). 4.2 שרירי עצם השכמה והזרוע (מימין, השרטוט נסמך על מבט מאחור).

טקסט מסמך (5) : 5.1. מערכת השרירים של הכתף + החזה + הזרוע (משמאל, השרטוט של מבט מלפנים). 5.2. מערכת השרירים העיקרית של בית החזה (מימין, השרטוט של מבט מלפנים).

טקסט מסמך (5. א.) : מערכת השרירים של דופן האחורי של הכתף + שרירי הזרוע של היד (שרטוט של מבט מלפנים).

טקסט מסמך (6) : 6.1. שרירי פנים האמה של היד (משמאל, השרטוט של מבט מבפנים). 6.2. השרירים העמוקים יותר של פנים אמת היד (מימין, של מבט מבפנים).

טקסט מסמך (7) : 7.1. שרירי גב אמת היד (משמאל, שרטוט של מבט על גב אמת היד). 7.2. השרירים העמוקים יותר של גב אמת היד (מימין, שרטוט של מבט על גב אמת היד).

טקסט מסמך (8) : 8.1. שרירי כף היד והאצבעות (משמאל, מבט על פנים כף היד). 8.2. שרירי כף היד (מימין, מבט על גב כף היד).

"נינג'ה ישראל" איננו מופע בידורי. הוא מופע מדעי בו מתמודד הגוף האנושי מול חוקי הנצח של הטבע ונגד חולשותיו שלו עצמו. הכיסוי הטלוויזיוני והשדרות העיתונאית של "נינג'ה ישראל" אינם מותרות ולא לוקסוס, אלא אילוץ ו- הכרח שדורש מהשדרנים והפרשנים ידע בתחומים רבים של ה- Kinesiology האנושית. אסי עזר הילדותי עושה שמות ברותם סלע הבוגרת שנכנעת במהרה לחוק "כלים שלובים" כשם שרותם ישראל נציגה נאמנה של החוק הפיסיקאלי "כלים שלובים" מורידה ביָגוֹן את ניב רסקין לתחתית ה-חבית. ניב רסקין הוא שדר כדורסל. הוא איננו שדר "נינג'ה", כשם שאיננו שַדָּר א"ק, כשם שאף פעם לא יהיה שַדָּר שחייה, ולעולם גם לא יהיה שַדָּר התעמלות. נכון שהוא מגיש את תוכנית רכילות הבוקר של ערוץ 12 אולם אולם בכך אין באמת כל רְבוּתָא. 1.000000 (מיליון) אחרים מדינת ישראל יכולים לעשות זאת כמותו. לעומת זה בודדים בלבד, מְתֵי מְעַט, כמה סְפוּרִים מוכשרים לשַדֵר בטלוויזיה (כ-יָאוּת) את ענפי הספורט האולימפיים א"ק, שחייה, התעמלות ספורטיבית, התעמלות אמנותית, וגם את שני משחקי הכדור הכי פופולאריים : כדורסל וכדורגל. אין זה תמוה כלל כי במשך 51 שנות תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז 1968 קמו כאן במדינת ישראל שני שדרני א"ק בלבד, נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל, (ואפילו לא שדרנית א"ק אחת), אבל צָצוּ בכל פינה מאות קרייני וקרייניות חדשות.

סוף הפוסט מס' 1057. נחקר, נכתב, ונאמר ברובו במקור בפוסט מס' 831, ו-הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.