פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 וגם של פוסט מס' 1056. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל טוב (רק בשעה ש-גוּר שֶלֶף ושַי הָאוּזְמַן מסתובבים לידו ו-מקיפים אותו) ושַדָּר "נִינְגָ'ה" סתמי ו-מביך שגוֹבֵל בבדיחה עצובה ו-מרה בכל מקרה. שַדָּר מוביל שאיננו מתמצא בחומר השידור. בת הזוג שלו יָרְדֵן ג'רבי שדרנית ה-"נִינְגָ'ה" החדשה מטעמו של ערוץ 12 היא ג'וּדוֹקָאִית בעלת מוניטין ואלופה ברמה בינלאומית אולם טירונית שנעדרת לפי שעה יֶדַע בהחזקתו של מיקרופון הטלוויזיה. מֵבִיךְ ומתמיה מדוע הנהלת ערוץ 12 בחרה דווקא בצמד הכושל הזה להוביל את שידורי "נינג'ה ישראל". וגם: מעורר פליאה ומַטְרִיד למה הנהלת ערוץ 12 הציבה דווקא את אסי עזר ורותם סלע הילדותיים, התינוקיים, והמגוחכים כמנחי Foreplay (במובן הספורטיבי-טלוויזיוני של המונח) של "נִינְגָ'ה ישראל" בטרם הם מעבירים את רשות הדיבור לניב רסקין וירדן ג'רבי. שניהם, אסי עזר ורותם סלע כל כך מגוחכים וירודים עד שאינם שווים שום ביקורת מפני שהם מתחת לכל ביקורת. הרביעייה המשדרת הנ"ל אסי עזר ורותם סלע + ניב רסקין וירדן ג'רבי איננה שווה ברמתה לגיבורי העלילה ספורטאי הנינג'ה, לכן הם אינם יכולים להתייצב באותה השורה הקדמית לצִדָם של יוּבָל שָמְלָא ואָלֶכְּס חַזָּנוֹב. הנהלת ערוץ 12 יצרה, בראה, והפיחה מראש ובמחשבה תחילה ב-"נינג'ה ישראל" את רוח השטות והעילגות שמופצת לכל עבר ע"י אסי עזר ורותם סלע. היא הנהלת ערוץ 12 איננה יכולה לסגת ממעשה בריאתה הכושל הזה פרט אם תעיף ותפטר לאלתר את הָצֶמֶד אסי עזר + רותם סלע ואם תעביר את הזוג ניב רסקין + ירדן ג'רבי קורס מזורז בתורות האנטומיה והפיסיולגיה ואת ירדן ג'רבי בנוסף קורס בתורת הטלוויזיה. אנוכי בטוח שירדן ג'רבי היא בעלת אישיות רצינית אבל היא נשמעת כמי שמתייחסת למיקרופון כאל צעצוע בעוד שהיא מחזיקה בידיה שוֹפָר. פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 ושל פוסט 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

פורסם בתאריך 12 בפברואר 2022 מאת יואש אלרואי26 בפברואר 2022

פוסט מס' 1058.

פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 וגם של פוסט מס' 1056. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל טוב (רק בשעה ש-גוּר שֶלֶף ושַי הָאוּזְמַן מסתובבים לידו ו-מקיפים אותו) ושַדָּר "נִינְגָ'ה" סתמי ו-מביך שגוֹבֵל בבדיחה עצובה ו-מרה בכל מקרה. ניב רסקין הוא שַדָּר נינג'ה מוביל שאיננו מתמצא בחומר השידור המורכב והמסובך אֱנוֹשִית, מהיבטי האנטומיה והפיסיולוגיה והפיסיולוגיה של המאמץ. פשוט אין לו מושג בתחום. בת הזוג שלו יָרְדֵן ג'רבי שדרנית ה-"נִינְגָ'ה" החדשה מטעמו של ערוץ 12 היא ג'וּדוֹקָאִית בעלת מוניטין ואלופה ברמה בינלאומית אולם טירונית שנעדרת לפי שעה יֶדַע בהחזקתו של מיקרופון הטלוויזיה. מֵבִיךְ ומתמיה מדוע הנהלת ערוץ 12 בחרה דווקא בצמד הכושל הזה להוביל את שידורי "נינג'ה ישראל". וגם: מעורר פליאה ומַטְרִיד למה הנהלת ערוץ 12 הציבה דווקא את אָסִי עַזָר ורוֹתֶם סֶלַע הילדותיים, התינוקיים, והמגוחכים כמנחי Foreplay (במובן הספורטיבי -טלוויזיוני של המונח) של "נִינְגָ'ה ישראל" בטרם הם מעבירים את רשות הדיבור לניב רסקין וירדן ג'רבי. שניהם, אסי עזר ורותם סלע כל כך מגוחכים וירודים עד שאינם שווים שום ביקורת מפני שהם מתחת לכל ביקורת. הרביעייה המשדרת הנ"ל אסי עזר ורותם סלע + ניב רסקין וירדן ג'רבי איננה שווה ברמתה לגיבורי העלילה ספורטאי הנִינְגָ'ה אותם הם מציגים ומשדרים לצופיהם בשידורי הטלוויזיה של ערוץ 12, לכן הם אינם יכולים להתייצב באותה השורה הקדמית לצִדָם של יוּבָל שָמְלָא ואָלֶכְּס חַזָּנוֹב וטובי חבריהם. נדמה שהנהלת ערוץ 12 יָצְרָה, בַּרְאָה, והֵפִיחָה מראש ובמחשבה תחילה ב-"נִינְגָ'ה ישראל" את רוּח ה-שְטוּת, הֹעִילְגוּת, וה-צִיחְקוּק שמופצת לכל עבר ע"י שני נציגיה אסי עזר ורותם סלע. היא הנהלת ערוץ 12 איננה יכולה לסֶגֶת עכשיו ממעשה בריאתה הכושל פרט אם תעיף ותפטר לאלתר את הָצֶמֶד אסי עזר + רותם סלע ותגייס לשורותיה צוות פרזנטטורי חליפי במקומם, ואם גם במקביל תעביר את הזוג ניב רסקין + ירדן ג'רבי קורס מזורז בתורות האנטומיה והפיסיולגיה ואת ירדן ג'רבי בנוסף גם קורס בתורת מדע השידור בטלוויזיה. אנוכי בטוח שירדן ג'רבי היא בעלת אישיות רצינית אבל היא נשמעת כמי שמתייחסת למיקרופון כאל צַעֲצוּעַ בעוד שהיא מחזיקה בידיה שוֹפָר. ניב רסקין הוא האכזבה הגדולה ביותר מבין כל הארבעה המאיישים את שתי עמדות השידור של ערוץ 12 בזירת הנִינְגָ'ה. הוא איש טלוויזיה בעל וותק, ניסיון, ו-מוניטין ו-אמור להיות שַדָּר מוביל של שידורי "נינג'ה ישראל". אולם זה בלתי אפשרי משום ש-ניב רסקין משולל כל יֶדַע בתחומי מדעי המתמטיקה, הפיזיקה, האנטומיה, הפיסיולוגיה, והפיסיולוגיה של המאמץ האנושי המשיקים, נוגעים, וקשורים ישירות לחומר ומהות ביצועיהם של הספורטאים המתמודדים לאורכו של המסלול המפרך (בעיקר בכל הנוגע ומתייחס למכשירי התלייה במגוון המכשולים שמרכיבים את מסלול הנינג'ה). ניב רסקין הופך חיש מהר בעמדת השידור "הנִינְגָ'אִית" למעֵין גַמָד טלוויזיוני בלתי חשוב. לֵיצָן אוֹרֵח בזירה לא לו ש-מסתווה ומתחפש לשַדָּר באמצעות החזקת מיקרופון ו-לוֹבֵש ועוֹטֶה עליו זָ'אקֶט טלוויזיה. נדמה לי שהוא אפילו פחות מזה. הוא פשוט מיותר שָם לגמרי בעמדת השידור של ערוץ 12 (!). רַחֲמָנוּת. הפרשנית הטירונית שלצִדוֹ איננה יכולה להציל אותו מטביעה במימי מפרץ חיפה. זירת הנִינְגָ'ה איננה פרודיה. היא לא זירת ספורט היתולית וגם לא כנס ספורט מצחיקני, הומוריסטי, ו-לגלגני. הבעיה עם ניב רסקין שמדובר באיש טלוויזיה ממוסד ו-רציני בתחומי הספורט והאקטואליה אולם מי שהופך באחת לקוריוז בזירת הנינג'ה. דווקא הוא. דרושים שָם מולם ול-לצִדָם של הספורטאים האמיצים, המאומנים, והעקשנים (חלקם מוכשרים ואפילו מוכשרים מאוד), שדרני טלוויזיה מקצועניים שמצוידים במינימום יֶדַע באותו החומר הקונקרטי שאותו הם משדרים לצופיהם, מבורכים ב-מינימום כישרון בהחזקת מיקרופון, והאֵל כל יכול יתברך שמו חנן אותם גם במינימום של כמות IQ בראשם. אנוכי אוהב את ניב רסקין כ-שַדָּר כדורסל בטלוויזיה ומרחם עליו כ-שַדָּר נִינְגָ'ה ו/או שַדָּר א"ק. כנ"ל הג'ודוקאית ירדן ג'רבי. היא אלופה בינלאומית ו-Grand master ומדליינית אולימפית ב-ג'וּדוֹ אולם איננה עיתונאית וטירונית לחלוטין בהחזקת המיקרופון הטלוויזיוני. החמצה. פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסטים מס' 1057 ו-מס' 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

פרפרת 1:

תזכורת אתי כרייף. היא איננה טיפשה. אבל האם היא גם נבונה ו-חכמה…? את זאת נדע רק לאחר שיפוג ערפל מיקרופוני הטלוויזיה ה-רכלנים שאליהם היא ממהרת להגיע כמו אצנית עולמית זריזה ומהירה שמגיבה היטב לקול יריית אקדח ההזנקה בתחרות א"ק, ומסרבת להחמיץ אותם. בינתיים היא יוצאת בשלום ממלכודות הפטפוט למרות שאין דרכן של המילים לשמור רז ולהסתיר סודות. אין ספק שלעת עתה מצלמות הטלוויזיה הסקרניות אבל לא שקרניות מעניקות לאתי קרייף יופי ואסתטיקה. זה לא מעט. וגם זה לא נגמר. נראה מה יהיה הכיוון, לאן תנווט את עצמה, ומה יעלה בגורלה לאחר שיפוג כאמור ערפל הרכילות שזורעת הטלוויזיה מכשיר רב עוצמה בתקשורת המונים.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 ושל פוסט מס' 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 וגם המשך של מס' 1056. צמדי ערוץ 12 אסי עזר + רותם סלע וניב רסקין + ירדן ג'רבי הם במידה רבה שני ציוותי נֵפֶל טלוויזיוניים מגוחכים. לרוע מזלו של ציבור צופי הטלוויזיה בערוץ 12, דווקא על הארבעה הנ"ל הוטלה משימת השידורים, ההצגה, והפרשנות של תחרויות הנינג'ה. וגם: תזכורת מהימים ההם שחלפו לבלי שוּב. אנוכי בן 84, היום. אינני בכיין. לא בכיתי כשהייתי ילד בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. לא בכיתי כחייל וכ-קצין קרבי בחמש מלחמות ישראל בהן השתתפתי ונטלתי חלק כמו רבים רבים אחרים בחזיתות הקרבות. אבל אז לפני כ-7 שנים ב- 2015 כאשר בִּתִּי הגר אלרואי-בּינוֹ שהייתה בשעתו מפיקה בכירה, מוכשרת, ומוצלחת בערוץ 10 ההוא הודיעה לי שמוטי קירשנבאום מֵת, לפתע זלגו הדמעות. פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

בחודש ספטמבר של שנת 2022 יחלפו להן שבע שנים מאז מותו בטרם עת של מנהיג השידור הציבורי לדורותיו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. עִתוֹת הזמנים שחולפים ביעף מסבירים טוב יותר ומפרשים כהלכה ביתר שֵאת את חשיבות נסיקתו והופעתו הווירטואוזית החד פעמית של מוטי קירשנבאום ז"ל בשמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (זאת שנקראה פעם "הטלוויזיה הכללית") וברקיע רשות השידור במשך תקופה של שנות דור בין 1968 ל- 1998. מוטי קירשנבאום ז"ל איננו עוד איתנו אולם הוא קיים עמנו. הוא מֵת אבל לא עבורי מפני שדמותו ורוחו נוכחים עִמִי בכל צעד ושעל שאנוכי פוסע גם בעצם הימים האלה של חודש פברואר בשנת 2022. מוטי קירשנבאום ז"ל לא מֵת משום שהוא האחד והיחיד שאין בִּלְתּוֹ. קיימים עוד אנשים ערכיים, בעלי יושרה, מוּסָר, ודֶרֶךְ אֶרֶץ, ישנם עוד אישים חושבים, יצירתיים, ורציניים במערכת – אולם אנ י חושב שהוא היה הטוב מכולם משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כישרונו ופועלו הטלוויזיוני הבלתי נשכח העניקו לו מורשת ובמידה רבה גם חיי נצח, אבל לא רק. מוטי קירשנבאום ז"ל היה עִילוּי אֱנוֹשִי גם בלעדי פרס ישראל לתקשורת ו-טלוויזיה שהמדינה העניקה לו ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד. עָצוּב ומַר שהאיש הנַעֲלֶה הזה שָב לעָפָרוֹ בטֶרֶם עֵת. טקסט תמונה : קיץ 1967. לוס אנג'לס – ארה"ב. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 55 שנים. מוטי קירשנבאום ז"ל בצעירותו (ראשון מימין בן 28) הוא סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת UCLA רבת המוניטין בלוס אנג'לס – ארה"ב יחדיו עם ידידים ישראליים ברחובות העיר לוס אנג'לס. התמונה הוענקה לי באדיבות יאיר גורן בן קיבוץ אפיקים (ראשון משמאל בן 27). שני האנשים העומדים בתווך אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1994. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1058. מוטי קירשנבאום ז"ל (שני מימין) מכהן בכישרון רב בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 בחברת שני בכירי רשות השידור הכפופים לו סמנכ"ל הכספים מוטי לוי יבד"ל (קיצוני מימין) והיועץ המשפטי שלו ברמה גבוהה פרופסור עמית שכטר יבד"ל (שלישי מימין). קיצוני משמאל הוא יו"ר הוועד המנהל דאז של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יבד"ל. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה. בתומה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן ועל פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

פוסט מס' 1058.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 1058.

פוסט מס' 1058. ניתוח והסבר מדעי (ברמה פופולארית) של ביצועי הספורטאים והספורטאיות ב-תחרויות "נינג'ה ישראל", מנקודות מבט מתמטיות ו-פיסיקליות לרבות זוויות התבוננות אנטומיות ב-מבנה גוף האדם ו-הכרת ה-תכונות ה-פיסיולוגיות של גוף האדם הנוגעות למתחרים השונים (המצליחים וגם הכושלים) הם בעלי חשיבות אינפורמטיבית רלוואנטית טלוויזיונית עליונה עבור ציבור הצופים של ערוץ 12 (!), אך שני ציוותי השידור הָחֲלוּדִים, השטחיים, והכושלים של ערוץ 12 בעל הבית של שידורי "הנִינְגָ'ה הישראלית", אינם בקיאים כלל במדעי המתמטיקה, הפיזיקה, והפיזיולוגיה של גוף האדם ולכן פוסחים ואינם נעזרים ו-משתמשים בתורות המדעים הנ"ל להוכחת הסבריהם ופרשנותם לטובת צופיהם. החמצה (!). המֵידָעִים, הניתוחים, הנימוקים, וההסברים המַדָעִיים של מִכְלוֹל הסיבות (לרבות היחסים בעלי חשיבות מכרעת בין נתון קומתם של המתחרים למידת משקלם פלוס הסבר כי המאמץ הגדול הנתבע מ-גוף האדם בעת הניסיון להכניע את מסלול הנינג'ה נובע גם מבניין המנופים "ההפוכים" והבלתי יעילים של השרירים השונים (המניעים את אברי גופינו), וכן, מדוע ספורטאי "X" צולח את מסלול הנינג'ה ועובר אותו בשלום ואילו ספורטאי "Y" כושל ונופל למים – הם חיוניים ו-חייבים להיות כלולים כל הזמן ב-סַל המֵידָע הכללי (!!) שמספקים ו-מוֹסְרִים שני ציוותי השידור אסי עזר + רותם סלע (צמד שידור פטפטני, רכלני, וזוֹל) וניב רסקין הוותיק + ירדן ג'רבי טירונית טלוויזיה ו-מיקרופון (צמד חובבני ולא מקצועי שאיננו בקי בתחום בלשון המעטה) לציבור צופיהם בערוץ 12. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל. זהו תחום המומחיות שלו. הוא מוגבל לכדורסל ו-איננו כלל שַדָּר א"ק, גם לא שַדָּר התעמלות, ואף לא שַדָּר שחייה. הוא איננו בקי בחומרי המדע הסבוכים האלה של ענפי המתמטיקה והפיסיקה והאנטומיה והפיסיולוגיה המרכיבים ומלווים את יסודות מדעי הספורט. מחקר והבנת עקרונותיהם של ארבעת התחומים הנ"ל ע"י הספורטאים והמאמנים שלהם הופכים, מאפשרים, ומביאים את המוכשרים מביניהם לביצועי שיא בעולם הספורט. באולימפיאדת רִיוֹ דֶה זָ'אנֵיְירוֹ 2016 הציבה הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את ניב רסקין כשַדָּר א"ק. הוא היווה אז כישלון צורב ו-מוחלט נעדר כל מוש בתחום. מה לו ול-א"ק. אגב, גורל דומה פקד באולימפיאדת ריו 2016 גם את עמיחי שפיגלר שדרן כדורגל טוב שהוצב ע"י ההנהלה שלו לשמש שַדָּר מוביל בתחום שאיננו מוכר לו, זירת ההתעמלות לגברים ונשים, ונכשל. מי שהציל אותו ו-מַשָה אותו מהמים העמוקים באותה אולימפיאדת ריו 2016 ההיא, היה פרשן ההתעמלות ההוא שלו אִילָן גָזִית. עמיחי שפיגלר נחשף אז באולימפיאדת ריו 2016 כשַדָּר התעמלות מגוחך ו-בּוּר. ניב רסקין הוא איש טלוויזיה וותיק ושדר א"ק בּוּר ו-מגוחך , ש-מעולם לא הגיע לקרסוליהם של שני שדרני הא"ק ההם נסים קיוויתי יבד"ל ושל מאיר איינשטיין ז"ל. עכשיו הוא מִיצֵב את עצמו שוב כשַדָּר בּוֹסֶר, נעדר יֶדַע, משעמם, חלש, חיוור, רצסיבי, ו-כושל של תחרויות "נִינְגָ'ה ישראל" המשודרות בערוץ 12. זאת בפירוש איננה הזירה שלו. זה לא התחום שלו. ספורט ה-"נִינְגָ'ה" מהווה מעין סניף סמוך ודומה יותר לענף התעמלות מכשירים מאשר ל-משחק כדורסל. ניב רסקין רחוק מה-"נינג'ה" כרחוק מזרח ממערב. הוא מזכיר בשפת השידור שלו למיקרופון איש טלוויזיה שנקלע למקום ו-מדקלם לוח מודעות. החמצה.

טקסט תמונה : ינואר 2022. זהו צוות ההנחיה הילדותי, השטחי, הבלתי מקצועי, ה-רכלני, ושופע הומור דַל של שידורי "נינג'ה ישראל" בערוץ 12. מימין, אסי עזר ו-משמאל רותם סלע. אולי הם אנשי מקצוע טלוויזיוניים מוכשרים ובעלי יכולות אולם לא בתחום המדובר של כיסוי ותיאור תחרויות "נינג'ה ישראל". כאן הם מצטיירים כקלי דעת, פטפטנים, חלשים, נעדרי ידע ו-רְפֵי יכולות. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 2022. זהו צוות השידור החובבני של ערוץ 12 המשדר את מהלכן של תחרויות "נינג'ה ישראל". משמאל, השדר המוביל ובעל הניסיון ניב רסקין (חלש) ומימין, אלופת הג'ודו ירדן ג'רבי (טירונית טלוויזיה) המכהנת לראשונה כפרשנית טלוויזיה בערוץ 12 לצדו של ניב רסקין. מדובר בצוות שידור לחלוטין לא מקצועי ו- בוּר בתחום. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דִין שידורי ופרשנות תחרויות "נינג'ה ישראל" בערוץ 12 כפוף לאותו הדין ואותם חוקי השידור והפרשנות הטלוויזיוניים ש-"חוקקנו" בימים ההם לפני שנים רבות "חוקים" הנוגעים לאיכות השַדָּרוּת הטלוויזיונית וטיב הפַֹרְשָנוּת הטלוויזיונית כבר מאז ראשית עשור ה-70 של המאה הקודמת בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בעת כל השידורים הישירים האולימפיים ואליפויות העולם של תחרויות ה-א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה), ההתעמלות, והשחייה. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הצעירה נשענו על ניסיון השידור ה-טלוויזיוני של ה- BBC הבריטי הוותיק בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה (החל את שידוריו הטלוויזיוניים מאז המחצית השנייה של עשור ה- 30 במאה הקודמת). את איכויות וטיב שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביאו בתחילה לידי מִיצוּי שני השדרנים דן שילון ואלכס גלעדי (בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת). אח"כ עשו זאת טוב מהם ו-הביאו לידי מיצוי מֵיטָבִי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הבאים אחריהם, השדרנים יורם ארבל, נסים קיוויתי ו-דני לבנשטיין שניהם יבד"ל, ומאיר איינשטיין ז"ל יחדיו עם הפרשנים ההם ד"ר גלעד וויינגרטן (א"ק), מולי אפשטיין (א"ק), יעקב "זָ'קִִי" וִוישְנִיָה (התעמלות) שלושתם יבד"ל, ו-פרשן העַל הנפלא בענף השחייה בבריכה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003-1918) הבלתי נשכח. וגם פרשן הכדורגל אבי רצון יבד"ל.

טקסט תמונה : שנות עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מיוֹבֵל שנים בעת כתיבת פוסט מס' 1058. זהו פרשן העַל בשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון (נולד בסלובקיה ב- 1918 ומת ב- 2003) בשנים 2000 – 1975. כאן הוא מתועד על ידי בבריכת השחייה של אוניברסיטת תל אביב. יוסף טלקי ז"ל היה מבוגר מכולנו ו-היה יחיד ומיוחד עבורי ואנוכי חושב שגם עבור כולנו. נאמנותו למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לֻוְותָּה ביושרה מוחלטת פלוס ידע בינלאומי עצום פלוס כישרון מקצועי נדיר בתחום ענף השחייה – בארץ ובעולם. הערכתי אותו מאוד ואהבתי אותו אהבה רבה. הוא ניחן באישיות מרתקת, כובשת, חכמה, ונבונה, וגם צנועה. לא היה עוד אחד כמותו. דָגוּל מרבבה. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל היה פרשן השחייה המיטבי והראשון במעלה בכל תולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה והעניק בדברי הפרשנות שלו מאקסימום של אמינות ומהימנות לטובת הצופים שלנו. לא היה עוד אחד כמותו. ספק אם יהיה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

אם נִיב רָסְקִין שַדָּר כּוֹשֵל וחסר יֶדַע מוחלט בתחום "שידורי הנִינְגָ'ה" היה מֵעֵז ל-שדר את תחרויות הכדורסל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באותה הרמה הנמוכה מאוד, כפי שהוא משדר את תחרויות "נינג'ה ישראל" בערוץ 12, הוא היה מפוטר ו-נִזְרָק חיש מהר ע"י ההנהלה מעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אסי עזר ו-רותם סלע יחדיו עם ניב רסקין (את ירדן ג'רבי הטירונית ואשת טלוויזיה שפוסעת את צעדיה הראשונים בתחילת דרכה התקשורתית אני משאיר בינתיים בצד) עושים לעצמם חיים קלים: הם שדרני טריוויה בנאליים, נדושים, ושגרתיים-ומבקשים מצופיהם להיות כמותם. מדובר בשירות טלוויזיה נחות ו-פגום של ערוץ 12. אילו זה היה תלוי בי הייתי ממנה כבר היום את השַדָּר הוותיק דני לבנשטיין ואת הפַּרְשָן הוותיק ז'קי ווישניה שני אנשים חושבים לשדרנים המקצועיים בערוץ 12 על מנת ל-הוביל את הכיסוי של "נינג'ה ישראל" במקום ניב רסקין וירדן ג'רבי החלשים. ניב רסקין מפתיע אותי בחולשתו הנינג'אית הטלוויזיונית. פוסט מס' 1058. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

תורת מדעי המתמטיקה והפיזיקה בשירות הפעילויות הספורטיביות בכל התחומים והענפים הם בעלי חשיבות עליונה. אין שום מַזָל בהישגיהם של הספורטאים והספורטאיות המצטיינים והמשגשגים בזירות הספורט של ה-א"ק, ה-שחייה, ו-התעמלות כמו גם במסלול הנִינְגָ'ה (!). ביצועיהם המיטביים של המוכשרים והמצליחנים ב-זירות הספורט הנ"ל נשענים לא רק על משמעת אימונים רצופים ומסודרים אלא גם על קואורדינציה תנועתית מדויקת פלוס הגשמת חשיבות יעילות הביצוע הנכון והמדויק של התנועות הספורטיביות המורכבות פלוס יחסים מיטביים בין קומתם למשקלם פלוס ציות ל-חוקי המכניקה הדינמית הפועלים על גוף האדם לאורך כל חיינו, ו-המבוססים על הוכחות מתמטיות ופיזיקליות שקבע בשעתו המדען היהודי-אנגלי רב המוניטין והגאון יצחק "אייזיק" ניוטון (1727-1643). אינני אומר שאסי עזר + רותם סלע אינם חכמים ו/או לא משכילים. אינני מכיר אותם. מעולם לא ראיתי אותם ואף פעם לא שוחחתי עמם. יכול להיות ש-שניהם מצוידים ב-IQ ברמה של 200 ואולי הם גאונים. אבל אני כן יכול לומר שבתחום ההנחיה הטלוויזיונית המובילה בערוץ 12 של מוּפַע "הנינג'ה הישראלית", הם בּוּרִים וגם ילדותיים. כמעט כנ"ל הוא גם השדר המוביל ניב רסקין. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל טוב (בעיקר, כאשר ניצבים לידו שני הפרשנים המיומנים גור שלף ושי האוזמן) והוא יותר רציני מהצמד אסי עזר + רותם סלע אולם בתחום השידור המוביל הקונקרטי של ה-"הנינג'ה הישראלית" בערוץ 12 הוא נחשף כ-נִבְעַר, עַם הָאָרֶץ, שטחי, וחסר השכלה בתחום. אין שום קשר בין להיות שדרן כדורסל (טוב) בטלוויזיה (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) לבין להיות שַדָּר טלוויזיוני מוביל של "נינג'ה ישראל" (בערוץ 12) מפני שמדובר בהתמחויות שונות. שַדָּר כדורגל טוב ו/או שַדָּר כדורסל טוב איננו בהכרח אמור להיות שַדָּר א"ק ראוי, ו/או אמור להיות שַדָּר שחייה מוצלח, ו/או להיחשב ל-שַדָּר התעמלות משגשג. מדהים מדוע הוא ניב רסקין לא אמר לָאו למנהלי ערוץ 12 כשהציעו לו את משימת השידור הנ"ל ונותר שדרן כושל בתחום המדובר.

לא ניתן לעסוק בתקשורת המונים בכל מקצועות הספורט השונים והרבים ברמה הגבוהה ביותר מבלי להבין כי הביצוע המיטבי של העוסקים בהם כפוף ונשען על חוקי מדעי המתמטיקה והפיסיקה.

להלן תזכורת מהימים ההם: מבין מורי המתמטיקה שלי בהיותי נער הערצתי בזמנו את שלום גרא ז"ל חבר קיבוץ אפיקים וגם את אחי יונתן אלרואי יבד"ל מהנדס בניין במקצועו. אני אוהב את ההיגיון המתמטי שלו, של אחי יונתן אלרואי. מאוחר יותר הערצתי את שמאי שמיר ז"ל מהנדס עיריית תל אביב. נפגשתי וישבתי עם שני המתמטיקאים האלה שלום גרא ושמאי שמיר שעות על גבי שעות על גבי שעות בשתי תקופות שונות בחיי. אי אפשר היה שלא להתפעל מההיגיון וכושר הניתוח שלהם והיכולת להסיק מסקנות מעניינות, ו-לא רק בתחומי המתמטיקה והפיסיקה. כיצד אפשר היה שלא להעריץ את המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי האנגלי הגאון ההוא יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן…??? יושב לו נער צעיר בשלווה תחת עץ בפרדס תפוחים כשלפתע נושר לו תפוח עֵץ היישר על אפו וטורד את מנוחתו. הנער אייזיק ניוטון איננו עובר לסדר היום ו-מבקש לחקור מדוע התפוח הנושר נפל דווקא מטה בכיוון אפו ולא טס למשל באלכסון מעלה. יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיזיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ. יִצְחָק "אָיְיזִיק" נְיוּטוֹן היה איש חושב. בהיותו אדם חושב חקר את הדינמיקה המתמטית – פיסיקאלית ואת הסיבות שגורמות לתנועת הגופים ואת השפעתם על סוג התנועה. הדינמיקה המתמטית – פיזיקאלית מושתת על שלושה חוקים שנוסחו לראשונה ע"י הגאון יצחק "אייזיק" ניוטון כבר לפני כ- 360 (שלוש מאות ו-שישים) שנים, ונושאים את שמו.טקסט תמונה : זהו יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיזיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. אייזיק ניוטון ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל משיכת הכובד העולמית של כדור הארץ. תורתו המתמטית – פיסיקאלית בימים ההם הייתה אוואנגרדית ומרשימה.

1. החוק הראשון של אייזיק ניוטון : חוק ההתמדה. מ- מעקב אחרי התנהגותם של גופים בחיי היום – יום שלנו, ידוע כי גוף השרוי במנוחה שואף להישאר במצבו זה ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי תנועה. בדומה לכך שואף גוף נע להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. התכונה הפיסיקאלית הזאת להתמיד ולשמור על מצב מנוחה ו/או על מהירות קבועה בקו ישר היא אחת התנועות היסודיות הטבועה בכל חומר. תכונה זאת קרויה חוק ההתמדה (חוק האינרציה).

2. החוק השני של אייזיק ניוטון : הכוח הפועל על הגוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו. גוף עליו פועל כוח קבוע בלתי מאוזן איננו יכול להתמיד במצבו הקודם. הכוח יגרום לשינוי המצב, במהירות ו/או בכיוון בו נע הגוף. בכל המקרים האלה הגוף ינוע בתאוצה ו/או בתאוטה. כ- דוגמא יכולה לשמש תנועת כָּדוּר פְּלָדָה לאורך מישור מְשוּפָּע. כדור הפלדה נע כלפי מטה בתאוצה. הכוח הגורם לתנועה מואצת זאת הוא רכיב כוח הכובד של כדור הפלדה. הכוח הוא קבוע ובהשפעתו נע כדור הפלדה בתאוצה קבועה. מאותה סיבה ינוע רוכב אופניים בתאוצה קבועה במורד הגבעה. כך גם תנוע מכונית בתנועת שוות תאוצה כל עוד ילחץ הנהג על דוושת הגז. גם אבן שתושמט מהיד שלנו תיפול בתאוצה קבועה של כ- 9.81 מטרים בשנייה בריבוע, משום שפועל עליה כוח קבוע הלא הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. תאוצת הנפילה החופשית איננה תלויה במסת הגוף הנופל אלא רק בעוצמת כוח המשיכה של כדור הארץ. התאוצה הנגרמת ע"י כוח קבוע נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח. מסה היא תכונת הגוף להתנגד לשינוי מצבו כלומר לשינוי מהירות תנועתו וכיוונה. מסה היא מידת ההתמדה (האינרציה) של הגוף. התאוצה אם כך נמצאת ביחס הפוך למסת הגוף. עתה ניתן לנסח את החוק השני של איציק "אייזיק" ניוטון כלהלן : התאוצה נמצאת ביחס ישיר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך הגוף. הנוסחה המתמטית קובעת שהתאוצה (a) שווה לכוח הפועל (F) על הגוף חלקי המסה (m) שלו. אם כך ערכו של הכוח מוּבָּע כתולדה בנוסחה המתמטית בה הכוח הפועל ׁ(F) שווה למסה (m) כפול תאוצה (a). כלומר : הכוח הפועל על הגוף (F) שווה למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצה (a) שלו.

ביאור עניין המסה והמשקל. מסה היא התכונה האופיינית החשובה ביותר והבלתי משתנת של הגוף. מרבית התכונות של גוף כלשהו נתונות בידי האדם המסוגל לשנותן ע"י עיבוד מכני, תרמי, כימי, וכן הלאה. אולם אם לא נוסיף ולא נגרע חומר אין באפשרותנו לשנות את מסת הגוף. לכן תכונה זאת היא המתאימה ביותר לציון כמות החומר שבגוף אותה ניתן לקבוע ע"י שקילה רגילה. המסה היא תכונת הגוף הקשורה למשקלו אך שונה ממנו. משקלו של הגוף הוא הכוח בו נמשך הגוף ע"י מרכז כדור הארץ. משקלו של אותו גוף איננו שווה בכל מקום על פני כדור הארץ. אנחנו יודעים גם כי משקלו של כל גוף על הירח הוא 1/6 ממשקלו בכדור הארץ. אולם המסה של הגוף (כמות החומר שבגוף) איננה משתנת בנסיבות אלה. זהו ההבדל היסודי בין מסה למשקל. צריך לומר כאן עוד עובדה. משקל הנו כוח וכיוון פעולה אנכי כלפי מטה. לעומת זאת מסה היא תכונה חסרת כיוון. כל גוף מתנגד לשינוי מהירותו ו/או מצב מנוחתו בלי תלות בכיוון פעולת הכוח הפועל עליו. אף על פי כן בין מסה למשקל קיים יחס פרופורציונלי ישיר. מסה קשורה לכמות החומר של הגוף. ברור על כן כי גוף שמסתו גדולה פי שתיים ממסת גוף אחר גם משקלו גדול פי שתיים.

3. החוק השלישי של אייזיק ניוטון : חוק הפעולה והתגובה. הכוחות בהם שני גופים פועלים זה על זה תמיד שווים בעוצמתם ומנוגדים בכיוונם. התופעה הזאת הביאה את יצחק "אייזיק" ניוטון לנסח את חוק הדינמיקה השלישי, כלהלן, ולומר : לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה.

המכניקה של התנועה הספורטיבית. כישרון טבעי הוא מַתָת אך אין בו דַי. לצורכי הבנה וניתוח ביצוע "התנועה הספורטיבית" של האדם והפקת תועלת הֶישֵגִית מקסימלית מ-ביצוע מושלם של אותה "התנועה הספורטיבית" הנדונה היעילה, המדויקת, והמורכבת של בֶּן אֱנוֹש במובן הרחב של המושג על גווניה השונים בזירות הספורט השונות, ו-שימוש מדוד ו-נכון בקואורדינציה של התנועה, נדרשים אין סוף חזרות ו-אימונים ותרגולים פיזיים הנשענים על חוקי ה-מתמטיקה, ה-פיסיקה, ה-אווירודינמיקה, וה-הידרודינמיקה (!). אין זה סוֹד ש-כּל העוסקים בענפי הספורט ברמה הגבוהה שלו על גווניו וענפיו השונים בזירות השונות, המאמנים וחניכיהם, מודעים מזה שנים רבות להשפעה המכרעת של יֶדַע, הבנה, לימוד, ניתוח ושימוש וניצול נבון של חוקי המתמטיקה והפיסיקה על יעילות ושגשוג ביצועי והישגי האתלטים, המתעמלים, והשחיינים באצטדיוני ה-א"ק, בהיכלי ההתעמלות, ובבריכות השחייה (!!). הטובים ביותר מבינינו אינם זקוקים למַזָל. הם צריכים להיות מצוידים ב-כישרון, שֵכֶל, חשיבה הגיונית, משמעת עצמית, המון אימונים ותרגולים חוזרים ונשנים, וביצוע תנועות יעילות ומדויקות, כל אחד ואחת בתחומם הקונקרטי. הָיֶתֶר ו/או מה שנשאר הוא הרבה פחות חשוב.

יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל הכריח את חוג מכריו בקבוצות ה-א"ק השונות ואת תלמידיו במדרשה לחנוך גופני במכון ווינגייט, לחשוב (!). לא היה שני לו בימים ההם ביכולת הניתוח, ההסברה , והפרשנות. הוא לא הותיר שום דבר ליד המקרה. קוראי הבלוג שמתעניינים במכניקה של ה-א"ק ויישום שלושת חוקי הדינמיקה של יצחק "אייזיק" ניוטון יכולים למצוא זאת בספרות מקצועית בינלאומית ענפה ומפותחת. אנוכי גדלתי על עקרונו תורתם של יצחק "איציק" מנדלברויד, ג'פרי דייסון, וג'ון באן. להלן כמה הסברים פופולאריים שלהם בתוך המגוון הרב של מקצועות ה-א"ק במסלול ובשדה. אין צורך להיכנס לנוסחאות מתמטיות. אסתפק בשביב של שבע אילוסטרציות המסבירות את רעיון הביצוע התנועתי הנכון המביא לתוצאה מֵרָבִּית בקפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, וזינוק נמוך.

טקסט שרטוט : חשיבות הסגנון בקפיצה לגובה. שלושת הקופצים מרימים את מרכז הכובד שלהם לאותו הגובה בסגנונות קפיצה שונים אולם האתלט (d) שמשתמש בסגנון היעיל ביותר "גלילת צד" עובר רף גבוה יותר. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב מאמן הא"ק הבריטי ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : חשיבות ביצוע הסגנון בקפיצה לרוחק. בשרטוט הזה מדובר בסגנון מיתוח. התנועה האנטי רוטציונית של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור (b ו- c) מאפשרת לאתלט להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה ככל האפשר מקרש הניתור. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : עמדות מוצא של זינוק נמוך בריצות קצרות. עמדה a עדיפה על עמדה b. נלקח כדוגמא מהספר "העקרונות המדעיים של האימון" שכתב ג'ון באן ויצא לאור בארה"ב ב- 1955. (באדיבות הוצאת פרנטיס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : מהירות תנועת הריצה לפנים היא שקול ותוצאה של שני ווקטורים שדוחפים בעת ובעונה אחת את מרכז הכובד של הגוף – אנכית ואופקית. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה" שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : זינוק ויציאה מהירה מהאדנים מבוסס על חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא לוחץ על אדני הזינוק שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. (נלקח כדוגמא מהספר "המכניקה של האתלטיקה הקלה", שכתב ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : חשיבות זווית הטלת הכידון בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט שרטוט : חשיבות זווית הנטייה של הדיסקוס באוויר בשל ווקטור התנגדות האוויר. שרטוט שלי על פי מודל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר החשוב, המדויק, הפורה, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון, הקרוי, "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (The Mechanics of Athlerics). ספר מעניין מאוד ש-כּל איש חוֹשֵב ו-בַר דעת ימצא בו עניין רב. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962. האתלט בתצלום הוא האתלט האמריקני ג'סי אואנס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר החשוב, המדויק, הפורה, והנפלא של איש המחשבה וההיגיון האנגלי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (The Mechanics of Athlerics). ספר מעניין מאוד שכל איש חושב ו-בר דעת ימצא בו עניין רב. הספר יצא לאור לראשונה באנגליה ב- 1962. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו הבריטי ג'פרי דאייסון המנוח ב- 1962 מחבר הספר המדעי והמעניין "המכניקה של ה- אתלטיקה קלה". ג'פרי דייסון נמנה על המעטים שעשה והפך את חיי למעניינים יותר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גדולתם העיקרית של האמריקני ג'ון באן (John W. Bunn), הבריטי ג'פרי דאייסון (Geoffrey Dyson), הישראליים יצחק "איציק מנדלברויד ז"ל ופרופסור גדעון אריאל יבד"ל, האמריקני ד"ר קן דוהרטי (Ken Doherty), הגרמני טוני נט (Toni Nett) ורבים אחרים – בחקר הא"ק, קשורה לעובדה שקבוצת המדענים הזאת הוסיפה שכל, בינה, וכלי חשיבה, הביאה לידי הציבור הרחב נתונים מתמטיים ועובדות פיסיקאליות, והכריחו אותו את הציבור הזה המתעניין בתחום, לחשוב באופן מדעי ולא להתבסס על תחושות. הם לימדו אותו להתבונן בנעשה בעין חוקרת. מדעני ה-א"ק שללו כל אפשרות למקריות ביצועית והוכיחו כי הישגי העל ב-א"ק וקביעת שיאי העולם נשענים על ביצוע מיטבי של הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה וכללי תורת התנועה, המכניקה, והדינמיקה של אייזיק ניוטון הנוגעים לאותו מקצוע הקונקרטי, והכרה על בוריין את האנטומיה ואת המערכת הפיסיולוגית של גוף האדם. במקצועות שדה ספציפיים כמו הטלת כידון וזריקת דיסקוס מתערבים גם ווקטורים נוספים הנוגעים לחוקי האווירודינאמיקה שחלים על מעופם ומסלול תנועתם באוויר (תעופתם) של המכשירים האלה.

יש להבדיל בעת ביצוע של מקצוע קונקרטי כלשהו בענף ה-א"ק בין הגשמת חוקי המתמטיקה והפיסיקה, לבין שגיאות ביצוע, לבין אקראיות תנאי מזג האוויר ואקלים. ונאמר גם במקרים בהם קופץ לרוחק ו/או משולשת מוכשר שאיננו מצליח להגיע ברגל הניתור החזקה שלו לקרש הניתור, ו/או חמור מזה פוסל. ו/או גם פסילות אחרות מסוגים שונים במקצועות הא"ק השונים. כאלה לא חסרות גם ברמות הגבוהות ביותר. האתלט האמריקני, אצן, וגם קופץ לרוחק גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 והאתלט והקופץ לרוחק האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon) באולימפיאדת מכסיקו 1968 – כמעט החמיצו בגלל הסיבה הזאת בשלב המוקדם של התחרות את ההעפלה לשלב הגמר בקפיצה לרוחק. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם וצלחו רק בניסיונם השלישי. לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שללא יצירת "סגנון" בקפיצה לרוחק (ביצוע אנטי רוטאציוני של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור) אי אפשר להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר בחול. גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) מי שנולד במדינה הדרומית אלאבאמה בארה"ב ב- 1913 וגובהו האישי היה 1.78 מ', חונן בנתונים נפלאים של קופץ לרוחק. הוא היה אָצָן מהיר בעצם שיאן עולם בריצת 100 מ' בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, בתוצאה של 10.2 שניות, ומנתר מזהיר (הוא עבר בקלות רף בגובה של 1.91 מ' בקפיצה לגובה בסגנון גלילת צד), אולם ה- "שָקוּל", תוצאה משולבת של שני רכיבי הווקטורים הנפלאים שפעלו בקפיצה לרוחק שלו, ה- הרצה והניתור, לא הניבו בסופו של דבר תוצאה מקסימלית, למרות שב- 25 במאי 1935 קבע באצטדיון "Ann Arbor" במישיגן שיא עולם מדהים בדורו של 8.13 מ'. הוא היה יכול להשיג תוצאה טובה עוד יותר אילו הסגנון שלו היה מיטבי. מושלם. באולימפיאדת ברלין 1936 זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בהישג של 8.06 מ' אולם התבוננות בסרטים שצילמו הצלמים של בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ותיעדו את קפיצותיו עבור סרטה "OLYMPIA", מגלה כי הסגנון שלו ("הליכה של שניים וחצי צעדים באוויר") היה בלתי יעיל דיו ובהחלט לא מיטבי, ולכן ה- "שָקוּל" שהוא התוצאה הפיזיקלית הסופית של שני הווקטורים שמרכיבים אותו את הכוח הנ"ל, הריצה + הניתור, איננו מושלם (!). למעשה יכול היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) להוסיף להישגיו הנפלאים בקפיצה לרוחק בשנים ההן ב- 1935 ו- 1936 עוד כ- 40 / 30 סנטימטרים (לפחות), אילו ביצע ביתר יעילות את קואורדינציית התנועה של הסגנון שלו. דווקא המתחרה העיקרי שלו בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig "Luz" Long) ביצע סגנון יפה מאוד של "מיתוח" וקבע תוצאה של 7.87 מ' שזיכתה אותו במדליית הכסף, אולם הוא לא היה אָצָן ולא מהיר דיו בריצה אל קרש הניתור. במדליית הארד זכה היפני נאוטו טאז'ימה (Naoto Tajima) בהישג של 7.74 מ' . הערה שלי : נאוטו טאז'ימה זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה של 16.00 מ'.

טקסט תמונה : 25 במאי 1935. ג'סי אואנס (בן 22 משמאל) סטודנט באוניברסיטת אוהיו יחדיו עם מאמנו האישי לארי סניידר (מימין) על מסלול ה-א"ק באצטדיון "אן ארבור" במדינת מישיגן בארה"ב לאחר שקבע שם שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק, 8.13 מ'. ג'סי אואנס סמך על מאמנו לארי סניידר בעיניים עצומות. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. זוהי תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים. מימין, שני שופטי א"ק גרמניים. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם לא הייתה פסילה. הישגי העַל של ג'סי אואנס נשענו על קואורדינציה גופנית כמעט מושלמת שלו, ריצה מהירה וניתור מצוין, וביצוע תנועתי יעיל ומיטבי של סגנון הקפיצה שנשען על שלושת חוקי המכניקה של המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי – אנגלי אייזיק ניוטון. (התמונה באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936 ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה בקפיצה לרוחק של האתלט היא סיכום ואקוויוולנט שווה ערך לשני הווקטורים המוקדמים שהוא מפעיל, ריצה מהירה וניתור חזק, המרכיבים את השָקוּל הסופי. אולם בכך אין די. יש חשיבות עליונה לזווית הניתור ולביצוע סגנון שיביא לתנועה אנטי רוטציונית, להתנגדות לסיבוב לפנים שמקבל הגוף בעקבות הניתור, כדי לאפשר את העברת הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר. כל האתלטים הקופצים לרוחק הם אצנים וגם מנתרים היטב.

הערה שלי : ספורט הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938), ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום. היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות. אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה, "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu). זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני. התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה . מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל. מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ, וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן. הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909. פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938. הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936, האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ'), הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ'), והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ').

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין, אוגוסט 1936. זהו טקס הענקת המדליות בתום תחרות הגמר האולימפית בקפיצה לרוחק. זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע במועל יד נאצי. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06 מ' ומצדיע כמקובל. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם. זיהוי הנוכחים של המכובדים בשורה אחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936, הגרמני ד"ר קָארְל דִים, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936, הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמן ה-א"ק האמריקני הנודע קן דוהרטי (Ken Doherty) מביא בספרו המצוין רווי איורים "Track & Field Omnibook" שיצא לאור בארה"ב ב- 1971, השוואה וויזואלית שערך בין נחיתה של קופץ לרוחק מיומן (לבן) לאחר ביצוע סגנון יעיל לבין לבין קופץ לרוחק רשלן (צללית). מרכז הכובד של שניהם נע באותו מסלול פראבולי אולם הקופץ "הלבן" שמבצע לאחר הניתור תנועת "סגנון" מעין הסעת הכתפיים לאחור שהיא תנועה אנטי רוטאציונית של החלק העליון של גופו, מאפשרת לו להעביר את רגליו לנחיתה רחוקה. בעוד דמות "הצללית" שאיננה מבצעת תנועה אנטי סיבובית כזאת לאחר הניתור איננה יכולה ולא מסוגלת להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מקסימלית.

טקסט מסמך : 1971. ציור של קן דוהרטי מתוך ספרו המצוין, המפורט, והמדויק, הקרוי, "Track and Field Omnibook", ואשר מסביר את חשיבות ה-הִצָמְדוּת לביצוע העקרונות המכאניים בקפיצה לרוחק. משמאל, ציור של הנחיתה של קופץ הרוחק האמריקני באולימפיאדת רומא 1960, רלף בוסטון. מימין הנחיתה של בוב בימון בסגנון "הקנגורו" שלו באולימפיאדת מכסיקו 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עד אותו אחה"צ של יום השישי ההוא ב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 החזיקו שלושה אתלטים איגור טר אובאנסיאן / Igor Ter Ovanesian (ארמניה / ברה"מ), רלף בוסטון / Ralph Boston (ארה"ב), ו-בּוֹבּ בִּימוֹן / Bob Beamon (ארה"ב) עצמו במשותף בשיא העולם בקפיצה לרוחק, 8.35 מ'. בוב בימון (אתלט רזה שגובהו האישי הוא 1.91 מ') היה הרביעי ברשימת הקופצים בשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק. כשהוא ניצב ליד סימן ההרצה שלו לקראת קפיצתו הראשונה התקדרו כבר שמי מכסיקו סיטי ב-עבים כבדים ו-שחורים והגֶשֶם היה "תלוי" באוויר. מי שביקר אי פעם במכסיקו סיטי שגובהה כ- 2500 מטר מעל פני הים מכיר את תופעת האוויר הדליל ואת תהפוכות מזג האוויר שמתחוללות שָם בשעות אחה"צ. בגבו של בּוֹבּ בִּימוֹן נשבה מעשה מחושב ומדויק של הקב"ה רוח גבית במהירות מכסימאלית מותרת במסגרת חוקת ה-א"ק של 2 מטרים / בשנייה אחת (במידה ויקבע שיא עולם חדש הוא יאושר. רוח גבית במהירות של 2.1 מטרים בשנייה אחת מבטלת את השיא). הטלוויזיה המכסיקנית שימשה Host broadcaster של המשחקים האולימפיים מס' 19 ב- 1968 במניין העידן החדש. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות שידורי הטלוויזיה הבלעדיות בתוככי ארה"ב הביאה מצלמות נוספות משלה. בפעם הראשונה בהיסטוריה הטלוויזיונית הציגה הרשת האמריקנית גם את ההישג הטכנולוגי המרשים שלה והוא השימוש במצלמות אלקטרוניות ניידות וקטנות ואשר נישאות על כתפו של הצלם. אלו היו מצלמות ה- ENG של הדור הראשון (Electronic News Gathering) בסיקור אירועי ספורט וחדשות. מצלמות קטנות,קלות, ונוחות לתפעול. סוכנות הצילום הבריטית Visnews קיבלה אף היא רישיון צילום אולימפי. בשעה ש- בּוֹבּ בִּימוֹן ניצב על סימן ההרצה שלו בטרם תחילתה התמקדו בו שלוש מצלמות : שתיים אלקטרוניות של מכסיקו וארה"ב, ואחת פילם של Visnews. האווירה באצטדיון הייתה מיסטית ומחשמלת תרתי משמע. היו ברקים, רעמים, ורוח. בדיוק ב- 15:46 אחה"צ של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 פתח בּוֹבּ בִּימוֹן בשעטה לקראת הקֶרֶש. כשהניח את רגל הניתור שלו על הקרש וניצל אותו עד למילימטר האחרון שלו, נמדדה לו תאוצה בעזרת הרוח הגבית של משהו בסביבות עשרה מטרים בשנייה אחת. בוב בימון ניתר לגובה עצום ועלה השמיימה. המתחרים העיקריים שלו באותה תחרות הקפיצה לרוחק האולימפית ההיא במשחקי מכסיקו 1968 לפני 53 שנים אִיגוֹר טֶר אוֹבָנֶסְיָאן האָרְמֶנִי, לִין דֵייוִויס הבריטי, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן האמריקני העידו אח"כ כי התרשמו ש- בּוֹבּ בִּימוֹן לא ירד מטה והמשיך לשַיֵיט באוויר כשהוא לועג לחוק משיכת האדמה. זהו כמובן תיאור ציורי אולם הוא מסביר במשהו את הישגו המדהים של בּוֹבּ בִּימוֹן בו שיפר בקפיצה אחת ב- 55 (חמישים וחמישה) ס"מ את שיא העולם הקודם וקבע שיא עולם חדש של 8.90 מטרים. צריך לזכור ולהבין שבמשך 33 (שלושים ושלוש) שנים מאז 25 במאי 1935 השנה בה קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.13 מ' ועד ל- 18 באוקטובר 1968 הוא תוקן ושופר ב- 22 (עשרים ושניים) ס"מ בלבד. והנה בא בּוֹבּ בִּימוֹן ובקפיצה אחת משפר את שיא העולם ב- 55 סנטימטרים. מכשיר המדידה האלקטרוני של OMEGA הורה על 8.90 מ' אולם מכיוון שהיה מדובר בשיא עולם בלתי נתפש ולא ייאמן, חששו המודדים שמכשיר המדידהמזייף, ולכן ביקשו להשתמש במדידה ידנית ב- "רולטקה" הזכורה לטוב. המדידה הידנית אישרה את אמיתות ו-נכונות המדידה האלקטרונית (!).

טקסט תמונה : יום שישי, שלוש ארבעים ושש אחה"צ – 18 באוקטובר 1968. האִצטדיון האולימפי במכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 54 שנים. זוהי תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. האתלט האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) הקופץ הרביעי ברשימת הקופצים, מנתר בנעלי "adidas" למרחק של 8.90 מטרים ומשפר ב- 55 ס"מ את שיא העולם הקודם של רלף בוסטון, איגור טר אובאנסיאן, ושלו עצמו שעמד עד אותה הקפיצה הפלאית ההיא והניתור המדהים ההוא שלו, על 8.35 מ'. חברת השעונים השווייצרית "OMEGA" הייתה אחראית על המדידות האלקטרוניות בכל התחרויות במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968. בּוֹבּ בִּימוֹן ניצל עד למילימטר האחרון את קרש הניתור, ולמרות התאוצה הגדולה של מסת גופו (עשרה מטרים בשנייה אחת) הצליח להרים את מרכז הכובד שלו לגובה של כ- 1.80 מ'. רואים זאת בעת בדיקת שיא העקומה של הפרבולה שסימנה את דרך מעופו מרגע הניתור וההתנתקות מהקרקע ועד למקום נחיתתו על החוֹל הרך בבור הקפיצה. הישגו המדהים ושיא העולם ההוא שלו, של בוב בימון, הפכו אותו במשך 23 שנה למקדם מכירות מצוין בעל כורחו של חברת הלבשת הספורט והנעליים "adidas". (התמונה באדיבות TELEMEXICO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז מייד אחרי קפיצתו הפלאית וניתורו המדהים של בוב בימון, התהפך בבת אחת מזג האוויר באצטדיון האולימפי. הרוח שנשבה בגבו של בוב בימון שינתה לפתע כיוון ונשבה בפניהם של הקופצים האחרים. גשם עז החל לרדת. פתאום נראו אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן, לִין דֵייוִויס, ורָאלְף בּוֹסְטוֹן כילדים קטנים בהשוואה לבוב בימון. ההישגים שלהם היו דלים ו-מגוחכים בהשוואה ל-שיא העולם החדש, מרחק של 8.90 מ'. שקבע בוב בימון כבר בקפיצתו הראשונה (!). קְלָאוּס בִּיר (Klaus Beer) ממזרח גרמניה קבע 8.19 מ' והשיג את מדליית הכסף. רלף בוסטון גירד בשארית כוחותיו מרחק של 8.16 מ' וזכה במדליית ה- אָרָד. איגור טר אובאנסיאן נדחק למקום הרביעי ללא מדליה עם 8.12 מ'. מדליין הזהב מאולימפיאדת טוקיו 1964 לין דייוויס אפילו לא דורג בין שמונת הראשונים. בוב בימון ניסה שוב את כוחו בשנית, אך מול רוח נגדית קבע בניסיונו השני רק 8.01 מטרים והחליט להפסיק להתחרות. ממילא איש לא היה מסוגל לסכן את הישגו המדהים ואת זכייתו הוודאית במדליית הזהב. גם הקופצים האחרים הבינו שתמה תקופה והחל עידן חדש. בוב בימון זכה לתהילת נצח משהציב באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 קצה גבול חדש ליכולת האנושית במקצוע "הקפיצה לרוחק" אולם במידה רבה גרם לכך שתחרויות הקפיצה לרוחק הפכו לענף ספורט פחות מעניין במשך 23 (עשרים ושלוש) שנים מפני שהשיא האנושי הזה שלו היה חד פעמי ו-בלתי שביר (!) בלתי שביר במשך שנות דור עד להופעתם הבלתי נשכחת של שני הקופצים לרוחק האמריקניים קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ומָיְיקְל פָּאוּאֶל (Michael Powell) באליפות העולם ה- 3 ב-א"ק שהתקיימה בקיץ 1991 בטוקיו בירת יפן. ניתוח ביו-מכאני של הקפיצה לרוחק של בוב בימון מלמד על ביצוע מופתי שלו מנקודת מבט מתמטית – פיסיקאלית ומהיבט הקואורדינציה של התנועה, אך לך תדע מה היה קורה וכיצד הייתה נכתבת ההיסטוריה ההיא ב- 1968 אילולא אותה הרוח הגבית (חוקית) שנשבה באצטדיון וסייעה לו לבוב בימון לקבוע תוצאה נכבדה ו-סנסציונית שכזאת. האם בוב בימון היה בר מזל מששינתה הרוח שינתה כיוון ונשבה במשך כל התחרות בפניהם של מתחריו ? זאת שאלה שמעסיקה רבים עד היום. האם אלוהי ה-א"ק נטה חסד יחיד ומיוחד דווקא לבוב בימון…??? ואם כן מדוע דווקא ל-בוב בימון ולמה רק לבוב בימון…??? ראוי לציין ש-בוב בימון פרש כליל ב- 1970 מתחרויות הא"ק כשהיה בן 24 בלבד משום שהבין כי ההישג של 8.90 מ' שקבע הוא חד פעמי ובלתי עביר ושביר גם בעבורו. בשלב המוקדמות של התחרות האולימפית בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968 נעל בוב בימון נעלי "Puma" ובשלב הגמר של התחרות בקפיצה לרוחק החליט משום מה לנעול את נעלי" adidas". מוזר שאתלט כה צעיר בשם בוב בימון רק בן 22 (התנשא לקומה של 1.91 מ') הקדים את זמנו ב- 1968 ב- 23 (עשרים ושלוש) שנים. ואולי ההגדרה הזאת "הקדים את זמנו" איננה תופשת כלל. הוא ניצב שם באותה נקודת הזמן וניצל היטב לטובתו את כל הווקטורים שפעלו באזור בור הקפיצה לרוחק בשלוש ארבעים ושש אחה"צ באותו יום שישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו. ב- 30 בחודש אוגוסט של שנת 1991 בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו – יפן, שיפר הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל בחמישה סנטימטרים את שיא העולם של בוב בימון 8.90 מ' שנחשב כאמור לקצה גבול היכולת האנושית, וקבע שיא עולם חדש, 8.95 מ'. (!) השיא הזה מחזיק כבר מעמד 31 (שלושים ואחת) שנים (!). איש איננו מתקרב אליו.

טקסט תמונה : יום שישי – 18 באוקטובר 1968. ארבע אחה"צ. אולימפיאדת מכסיקו 1968. האתלט האמריקני בוב בימון (נועל את נעלי adidas) דואה באוויר בדרך לשיאו העולמי הסנסציוני בניסיונו הראשון בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק, וקובע 8.90 מ' וזוכה במדליית הזהב. (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. 18 באוקטובר 1968. הקופץ לרוחק האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) נוחת על קצה גבול היכולת האנושית במקצוע המדובר וקובע שיא עולם חדש, 8.90 מ'. שיא העולם החדש הזה מחזיק מעמד במשך עשרים ושלוש שנים עד 1991. באוגוסט 1991 קובע הקופץ לרוחק האמריקני מייקל פאואל (Michael Powel) באליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו – יפן תוצאה של 8.95 מ'. שיא העולם של מייקל פאואל מחזיק מעמד כבר 31 שנים והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה, גם ברגע מחקר וכתיבת פוסט מס' 1058 ב- 12 בפברואר 2022. (באדיבות IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנשי מדע שחקרו וניתחו מייד את הישגו הסנסציוני והבלתי נתפש של בוב בימון שיא עולם של 8.90 מ' (שיפור של 55 ס"מ לשיא העולם הקודם בקפיצה לרוחק שעמד עד אז על 8.35 מ') ייחסו זאת גם לתנאים המיוחדים ששררו בזמן הקפיצה המדהימה ההיא של בוב בימון. האתלטים שנטלו חלק בתחרויות הקפיצה לרוחק בענף ה-א"ק שנערכו באולימפיאדת מכסיקו 1968 בעיר הבירה מכסיקו סיטי הממוקמת בגובה של 2,240 מטר מעל פני הים, נהנו מאוויר דליל, מה שהקטין את התנגדות האוויר, ויצר תנאים אופטימליים לריצות קצרות ולקפיצה לרוחק. בוב בימון היה גם בר מזל מפני ש-נהנה גם מרוח גבית שנשבה במהירות של שני מטרים בשנייה אחת (עוצמת הרוח הגבית החוקית המקסימלית המותרת בעת קביעת שיאי עולם ב-תחרויות א"ק) ברגע קפיצתו הסנסציונית ההיא. רגלו המנתרת של בוב בימון, כפי שנראתה בסרטי הצילום, עלתה על קרש הקפיצה בדיוק מקסימלי של מילימטר, כך שהוא לא הפסיד מרחק.

יום שישי – 19 באוקטובר 1968 לפני כ- 54 שנים. זהו פודיום המנצחים האולימפי בקפיצה למרחק לגברים באולימפיאדת מכסיקו 1968.

טקסט תמונה : יום שישי – 18 באוקטובר 1968. אולימפיאדת מכסיקו 68'. ההמנון האמריקני מנוגן בתום טקס הענקת המדליות בקפיצה לרוחק לגברים. זיהוי הנוכחים על פודיום המנצחים בתמונה מימין לשמאל : קלאוס ביר ממזרח גרמניה (מדליית כסף, 8.19 מ'), בוב בימון מארה"ב (מדליית זהב 8.90 מ'), רלף בוסטון מארה"ב (מדליית ארד, 8.16 מ'). חדי עין יוכלו בוודאי להבחין כי המנצח בוב בימון הפשיל את מכנסי בגד האימון שלו מהקרסוליים לברכיים ו- חשף גרביים שחורות כאות מחאה והזדהות עם האצנים השחורים האמריקניים טומי סמית' וג'ון קארלוס שהרכינו את ראשיהם על הפודיום ו-הניפו בעת טקס הענקת המדליות ונגינת ההמנון האמריקני אגרופים עטופים בכפפות שחורות. הוא בוב בימון לא העז להניף אגרוף שחור, לא הרכין את ראשו, ולא חלץ את נעליו על הפודיום. (באדיבות WIDE WORLD PHOTO).

הסופר האמריקני רב המוניטין דיק שאפ (Dick Schaap) כתב ב- 1976 ספר דוקומנטארי מרתק ופנטסטי "The perfect Jump" אודות הישגו של בוב בימון (בן 22 ב- 1968 והתנשא לקומה של 1.91 מ') שקבע 8.90 מטרים בקפיצה לרוחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. בספר המרתק והמעניין הזה בן 150 (מאה וחמישים) עמודים שנקרא בנשימה אחת, מגלה בוב בימון לדיק שאפ גילוי סנסציוני. את הלילה של לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק ביום חמישי – 17 באוקטובר 1968 בילה ב-אהבהבים עם ידידת נפש שלו גלאדיס (Gladys) ובגד באשתו ברטה (Bertha). כשהתעורר בבוקרו של יום שישי – 18 באוקטובר 1968 חש לא רק אשם מוסרי אלא הרגיש שבגד גם במאמניו שציוו על כל אתלטי המשלחת האמריקנית להתנזר מ- Sex בלילה שלפני תחרות חשובה. בוב בימון ניצב בפני משימת חייו. החלום שלו היה להיות אלוף אולימפי אולם עכשיו כמה שעות לפני תחרות הגמר בקפיצה לרוחק חשב שהשאיר את מדליית הזהב במיטה שלו. זהו ספר אנושי מעניין מאוד ומרתק אודות ילד שנולד בגטו השחור בניו יורק והפך לרומנטיקן חסר תקנה ולשיאן עולם בלתי נשכח בקפיצה לרוחק.

טקסט מסמך : 1976. הסופר האמריקני דיק שאפ (Dick Schaap) כתב את הספר המעניין והמרתק, "The Perfect Jump", בו הוא מספר על בוב בימון (Bob Beamon) שקבע באולימפיאדת מכסיקו 1968 שיא עולם מפתיע ומדהים בקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.90 מ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדעי המתמטיקה והפיזיקה בשירות הספורט הבינלאומי על ענפיו ומקצועותיו הרבים והשונים. תחרות הקפיצה לרוחק לגברים באליפות העולם ה-3 ב-א"ק נערכת באוגוסט 1991 ביפן. המאבק על הבכורה בין שני האתלטים האמריקניים מייקל פאואל (התנשא לקומה של 1.91 מ') וקארל לואיס (התנשא לקומה של 1.90 מ') שהיו אצנים מזהירים ובעלי ניתורים מזהירים.

מן הראוי להזכיר כאן שוב בקצרה את אליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה בטוקיו באוגוסט 1991 ו- תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell). קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, וגם במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך בטוקיו 1991 מייקל פאואל (גובהו 1.90 מ') היה טוב ממנו. קארל לואיס קבע כבר שיא עולם מדהים 8.93 מ' (בסיוע רוח גבית מעל המותר) באחת מקפיצותיו בטוקיו 1991, אולם מייקל פאואל בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 הרחיק לכת והפיק תוצאה בלתי נשכחת ושיא עולם של 8.95 מ'. שיא העולם הזה של מייקל פאואל מחזיק מעמד כבר יותר מ- 30 שנים עד עצם היום הזה ביום שני – 17 בינואר 2022, התאריך בו נכתב הפוסט הקונקרטי הזה מס' 1051.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1991. אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו יפן. תיעוד מיטבי של שליחת הרגליים המקסימלית לפנים והמרהיבה והמושלמת של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה, בעת שקבע אז את שיאו העולם הפנטסטי שלו 8.95 מ' באותה אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק כבר במשך 32 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט 1058 על ידי. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. משרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומה ה- 5 ב-בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) בתפקיד מנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מארח את הבריטי סבסטיאן קוֹ (יושב), היום נשיא IAAF, ואז אלוף אולימפיאדת מוסקבה 1980 בריצת 1500 מ' ושיאן העולם בריצת מייל. סבסטיאן קוֹ היה יו"ר מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1981 אירחתי את אתלט העל סבסטיאן קו במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בניין הטלוויזיה שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אישיות בלתי רגילה. השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ', 800 מ', 1500 מ' וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות ה-א"ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה כלהלן : "כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים, ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים". בתום השיחה ירדנו לקומה ב' של הבניין שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש שלו בריצת מייל. הוא התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית שלו שהפכה לשם דבר בעולם כולו. צריך להבין שההישגים של סבסטיאן קו האפילו על אלה של הרץ הקובני למרחקים בינוניים אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו"ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012 ועכשיו נשיא IAAF. אתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. מודל לחיקוי והערצה.

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. אנוכי והאתלט הבריטי רב המוניטין סבסטיאן קו שיאן העולם בריצות ל- 1500 מ' ומייל, במשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. השיחה עִמו נסבה על היכולת האנושית בספורט בכלל ובריצות בינוניות בפרט, והיכן נמצא קצה גבול יכולת האדם. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קיימות עוד שגיאות והערכות, והתנסחויות שלא עמדו במבחן המציאות, אך כל זאת לא אומר שפרשן ה-א"ק ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא, איננו טוב. עמדו לזכותו של ד"ר גלעד וויינגרטן גם יתרונות (רבים) במהלך השידורים הישירים של תחרויות ה-א"ק באולימפיאדת לונדון 2012. הוא זיהה נכון את היכולת הקואורדינטיבית, מהירות הריצה של קופץ המוט הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillennie) לעבר הרף, ושליטתו באלסטיות של המוט (עשוי מסיבי פחמן). על סמך זאת ניתח את הנתונים והניח כי הביצוע והשילוב בין שני הווקטורים האופקי והאנכי יעניקו לצרפתי את מדליית הזהב. גלעד וויינגרטן צדק. הפרשן חזה גם את ה- פוטנציאל שיא העולם שחבוי ברביעיית השליחים האמריקנית (טניה מדיסון, אליסון פליקס, בלנקה נייט וכרמליטה ג'טר) בתחרות במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', עוד בשלב המוקדם בטרם ריצת הגמר. גלעד וויינגרטן צדק. בטרם יריית הזינוק לריצת השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' לגברים בהשתתפות נבחרות ג'מייקה וארה"ב הסביר גלעד וויינגרטן יבד"ל למאיר איינשטיין ז"ל כי מבחינה מתמטית ניתן לרדת מזמן של 37 שניות. העניין מותנה בהעברת מַטֶה השליחים נקייה כשהרצים המקבלים נמצאים כבר במהירות ריצה גבוהה בתחום המותר של החלפת המַטֶה. למרות החילוף השלישי והאחרון הלא מוצלח בין יוהאן בלייק ליוסיין בולט – חילוף בעייתי ומסורבל מה עוד שיוסיין בולט מצא צורך (לאחר שקיבל כבר את המַטֶה מיוהאן בלייק) לתקן את אחיזתו והעביר אותו מכף יד שמאל שלו ללפיתה איתנה יותר בכף יד ימין דבר שגרר בזבוז זמן יקר (מבלי שהשַדָּר והפרשן התייחסו להשחתת הזמן המיותר הזה) – נקבע שיא עולם חדש . גלעד וויינגרטן צדק וגם פִסְפֵס. אחת המיומנויות של פרשן מדעי בטלוויזיה הוא לחזות שיאי עולם על סמך אוסף נתונים שמונחים על שולחנו, יכולתו לנתח אותם, וכישרונו להסיק מסקנות On line בטרם הסתיימה התחרות. אי אפשר לזלזל בגלעד וויינגרטן, פרשן טלוויזיה שמחזיק בשיא עולם של השתתפות ב- 11 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מינכן 1972.

הערה שלי : בבריכה האולימפית של מונטריאול 1976 נשברו 21 שיאי עולם במשחי הגברים והנשים ושיא עולם אחד הוּשְוָוה. פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) שישב בעמדת השידור בבריכה האולימפית לצדו של השַדָּר נסים קיוויתי, חָזָה את כולם בדייקנות עד האחרון שבהם בעת השידורים הישירים. יוסף טלקי היה ידען עצום בשחייה הישראלית והבינלאומית. אישיות המחוספסת במקצת הייתה מרתקת (מאוד) לאו דווקא בתחום הספורט. אינטלקטואל רב ממדי, איש סֶפֶר, חובב מוסיקה, דובר חמש שפות, ובעל שיחה מעניין. הוא לא היה דברן גדול למרות היה לו מה לומר. יוֹסֵף טֶלֶקִי הוא אבי פרשנות השחייה בטלוויזיה. לא רק מפני ששִימֵש ראשון בתפקיד הזה, אלא מפני שקבע סטנדרטים עליונים של הסבר וניתוח סגנונות השחייה של האדם שמבנה גופו רחוק מלהיות הידרו – דינמי ומאפשרים לו להתגבר בתבונה על התנגדות המים, כמו גם חיזוי השגת תוצאות וקביעת שיאי עולם (לא נבואה) על סמך ניתוח נבון של הנתונים המונחים לפניו בעמדת השידור שלוֹ והסקת מסקנות הגיוניות. יכולת תקשורת אינטליגנטית של יוֹסֵף טֶלֶקִי עם השַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי (יליד 1926) הייתה טובה מאוד . שיתוף הפעולה המזהיר ביניהם בעמדות השידור בבריכות השחייה האולימפיות של מונטריאול 76', מוסקבה 80', לוס אנג'לס 84', וסיאול 88' – נראה היום כמו חלום רחוק. עוד יגיע הרגע לדון במורשתו. פרשני שחייה אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל ההוא כמו יוֹאָב בְּרוּק וד"ר בַּרוּךְ צִ'יש נכנסו לנעליים גדולות בהרבה ממידתם.

ד"ר גלעד וויינגרטן איננו חף מטעויות. מאידך צריך להבין גם איזה עומס שידור עצום ואיזו אחריות היו מוטלים עליו ועל השדר במשך שמונת ימי התחרויות באולימפיאדת לונדון 2012. הם משדרים בוקר וערב את כל שלבי התחרויות המוקדמות, רבעי הגמר, חצאי הגמר, והגמר בכל המקצועות של הגברים והנשים : 100 מ', 200 מ', 400 מ', 800 מ', 1500 מ', 5000 מ', 10000 מ', ריצת מרתון, 110 מ' משוכות, (100 מ' משוכות לנשים), 400 מ' משוכות, 3000 מ' מכשולים, מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', מרוץ שליחים 4 פעמים 400 מ' , 20 ק"מ הליכה (גברים ונשים), 50 ק"מ הליכה (גברים בלבד), קפיצה לגובה, קפיצה במוט, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, הטלת כידון, קרב 10 (Decathlon), נשים קרב 7 (Pentathlon) . ההכנה המפרכת דורשת מהם לימוד מדוקדק ובקיאות באלפי שמות ואלפי תוצאות. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל ההפקות והשידורים הישירים מכל פינה על פני הגלובוס עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ראיתי אותם (וגם את נסים קיוויתי ויוסף "יוז'ו" טלקי) במשך שנים רבות רוכנים על מסמכים. ניירות, חוברות מידע, ומלקטים כל שבב אינפורמציה. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן הם אנשי טלוויזיה רציניים ויסודיים שהתקדשו למען מטרת השידור הנשגבת. הם מרגישים כשליחי ציבור שמחויבים לוֹ. אני חושב שנפלא לדעת זאת.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 שנים. אצטדיון הא"ק ב-גטבורג – שוודיה. אליפות העולם ה- 5 בא"ק. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ב- גטבורג. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי מנהל את מבצע השידורים הישירים המועברים על ידינו במשך עשרה ימים מגטבורג לירושלים, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי מארח גם את הפנסיונר ושדר ה-א"ק הדגול הוותיק נסים קיוויתי (קיצוני משמאל, כבר בן יותר מ- 95 בעת כתיבת פוסט מס' 1058) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הטלתי את התפקיד לבנות את העלילה ולשדר את הדרמה הספורטיבית מראשית התפתחותה ועד שיאה. יוסף טלקי וד"ר גלעד וויינגרטן נדרשו לנתח אותה ואת ערך השחקנים המעצבים את אופיה ודמותה של הדרמה הזאת. אין דבר שישווה לדרמות שמתחוללות על המסלול ובבריכה ולא בכדי הם משמשים כענפי הספורט האטרקטיביים נושאי הרייטינג הטלוויזיוני הרב ביותר. ישבתי מאחורי הקלעים בסמוך אליהם באותן השנים הארוכות ההן והפקתי וערכתי אותם. מדובר ב- 2000 (אלפיים) שעות שידורים ישירים והקלטות בכל תחרויות ה-א"ק והשחייה האולימפיות ואליפויות העולם בין השנים 2001 – 1984. ככלות הכל ולמרות גם כמה מְעִידוֹת, האנשים האלה ראויים להערכה.

אינני יכול לסיים את כתיבת הפוסט הזה מבלי להתייחס ולחלוק שוב כבוד והערכה עצומים למורה הא"ק הדגול והמחנך מר יצחק "איציק" מנדלברויד ז"ל בן קריית חיים (מת לפני כמה חודשים בגיל 91). איציק מנדלברויד ז"ל היה מורה עילוי ל-א"ק במשך שנים רבות במכון ווינגייט. גם של ד"ר גלעד וויינגרטן וגם שלי (שלי בשנים 1965 – 1963). הוא לימד וחינך דורות של מורים לחינוך גופני. מאות רבות. אולי יותר. ההיגיון שלו היה הכי הגיוני שפגשתי בחיים שלי הוא הכריח את הסטודנטים שלו לחשוב. חלק מהשיעורים שלו התנהלו בכיתה סגורה מול לוח וגיר. בהיותו מומחה למתמטיקה ופיסיקה ביסס את לימוד ה-א"ק על חוקי ההיגיון והכללים הפיסיקאליים שקבע המדען האנגלי יצחק "אייזיק" ניוטון (1727 – 1643). איציק מנדלברויד ז"ל סבר שמאחורי כל הישג מרשים בריצה, קפיצה, זריקה או יידוי מסתתרת סיבה וצריך לגלות אותה, להבין אותה, ולנתח אותה. תנועה יעילה איננה יד המקרה אלא תולדה ותוצאה של אימון מפורט ונכון, וגם חיקוי. כדי להבין את תורת הלימוד שלו נדרשו הסטודנטים להתמצא במתמטיקה ו-פיסיקה ובתורת התנועה. הוא היה הראשון שהסביר בבהירות ובשפה פשוטה כמעט לכל נפש את היגיון המכניקה התנועתית בקפיצה לרוחק ואת חשיבות הסגנון. ללא ביצוע תנועה אנטי רוטאציונית הכרחית של החלק העליון של הגוף (הסעת הכתפיים לאחור) בתום הריצה המהירה ולאחר הניתור מהקרש, הקופץ ימצא את עצמו נוחת עם פניו על החול. ההרצה המהירה לעבר הקרש היא ווקטור אופקי. הניתור הוא ווקטור אנכי. החוק הראשון של אייזיק ניוטון – חוק ההתמדה, קובע כי גוף נַע שואף להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. פירושו של דבר כי למרות הניתור האנכי בקפיצה לרוחק, מבקש גוף האתלט להתמיד בתנועתו האופקית. הניתור אם כן מקנה לגוף רוטציה לפנים (משהו בדומה למישהו שמכשיל,שם רגל כמעשה קונדס לילד רץ. ברור שהילד ישתטח עם פניו על הרצפה). הגוף מקדים את הרגליים. כדי למנוע זאת חייבים לבצע תנועה מסוגננת נגדית לסיבוב הגוף לפנים (שנגרם בשל הניתור) ע"י הסעת הכתפיים לאחור. ההישג הסופי בקפיצה לרוחק הוא אפקט הסגנון השקול של מקבילית כוחות שמורכבת מכוח ומהירות הריצה וכוח הניתור. התבוננות למשל בתחרות הגמר לקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 בין האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) לבין האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג, מלמדת משהו על חשיבות הסגנון. ניתן להבחין בקלות כי ג'סי אואנס למרות שקבע שיא אולימפי חדש והישג יוצא דופן בימים ההם, 8.06 מ' (שיא העולם שלו מ- 1935 עמד על 8.13 מ' והחזיק מעמד 26 שנים) וזכה במדליית הזהב באולימפיאדת ברלין 1936, כלל לא מיצה את הפוטנציאל הפיסיקאלי של סגנונו. הוא היה אומנם אָצָן פנטסטי שמהירות ריצתו הייתה כמעט עשרה מטרים בשנייה אחת אך סגנונו לא היה מושלם כלל ועיקר. אילו היה מבצע טוב יותר את סגנון התנועה האנטי רוטציונית, היה מסוגל להרחיק אפילו ל- 8.50 מ'. היה זה איציק מנדלברויד שטבע את הסלוגן המזהיר לסטודנטים שלו : "לכשתהיו מורים לספורט וחינוך גופני, לעולם אל תְּצָווּ על הילד או הנער לרוץ מהר יותר או לקפוץ גבוה יותר, מבלי שתראו ותדגימו לו כיצד לבצע זאת נכון". מדריכים, מאמנים, ומורים שצועקים על הילד כי הוא מוכרח לרוץ מהר יותר, או צריך לבעוט בכדור חזק יותר, או חייב לנתר גבוה יותר מבלי להסביר את המכניקה של התנועה וכיצד עושים זאת נכון וביעילות – אינם ראויים לביקורת מפני שהם נמצאים מתחת לביקורת . גדולתו כאדם ומדריך נבעו מכך ששימש מודל כאיש חושב.

את כל מה שד"ר גלעד וויינגרטן פירשן במשך שנות דור לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת שידורי ה-א"ק לצידם של נסים קיוויתי יבד"ל (בן 95, היום) ו-מאיר איינשטיין ז"ל שמעתי מפי איציק מנדלברויד ז"ל ב-מדרשה ב-מכון ווינגייט כבר לפני לפני 58 (חמישים ושמונה) שנים, בין 1963 ל- 1965. כמו כן, מפני שכל חיי אני מתעניין במתמטיקה ופיסיקה קראתי באדיקות את ספרו הקלאסי של מאמן ה-א"ק הבריטי המפורסם גֶ'פְרִי דָיְיסוֹן (Geoffrey Dyson) שכתב ב- 1962 את הספר החשוב, המעניין, ןבעל ערך מקצועי רב : "המכניקה של האתלטיקה הקלה" (The Mechanics of Athletics". ספר מצוין ברמה פופולארית שזכה למוניטין ותפוצה רבים בעולם. ג'פרי דייסון היה מאמן נבחרת בריטניה ב-א"ק בשנים 1961 – 1947 ואח"כ שימש מאמן נבחרת קנדה ב-א"ק. מאמן הכדורסל האמריקני ג'וֹן בָּאן (John Bunn) מי שכיהן בתפקידו זה באוניברסיטת קולוראדו היה איש מדע מתמטיקאי ופיסיקאי ובעל היגיון הגיוני נפלא. ב- 1955 כתב את ספרו החשוב, המעניין, והמרתק, שנקרא : "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching) .

בפעם הבאה לפני שאתם הולכים לצפות בשידורי ה- א"ק האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016 בערוץ 55 בטלוויזיה בכבלים, ובטרם מתיישבים בכורסה בסלון ביתכם ,אני ממליץ לכם לעיין בשני הספרים החשובים הנ"ל, שמסבירים את תורת העיסוק במקצועות הא"ק השונים. קריאת הספרים הישנים הללו דורשת אומנם ידע במתמטיקה ו-פיסיקה ברמה של כיתות י"א ו- י"ב בבי"ס תיכון, אך העיון בהם מעניין מסב עונג ומאפשר לצופה הטלוויזיה לרדת לעומק ולהבין את פשר ההישגים של האתלטים המצטיינים במגוון הענפים השונים. מה ששני פרשני הא"ק ד"ר מולי אפשטיין ו- ד"ר גלעד וויינגרטן מנסים לומר לכם בשידורי הטלוויזיה שלהם הוא כלהלן : "יעילות התנועה האנושית בזירת הא"ק על כל מקצועותיה, במסלול ובשדה, היא רבת פנים, מורכבת ומסובכת קפיצה במוט, יידוי פטיש, קפיצה משולשת, הטלת כידון, קפיצה לגובה ולרוחק, זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, זינוק נמוך, חילופי מקל השליחים בריצות 4 פעמים 100 מ', וכו' דורשים לימוד ותרגול קפדניים. ועימם ראשית דבר ולפני הכל, היגיון והבנה מתמטיים – פיסיקאליים שמדריכים את המאמן והאתלט שלו מדוע צריך לעשות דווקא כך ולא אחרת. המזל איננו שוֹרֶה בזירת הא"ק. הוא לא נמצא שם". ד"ר מולי אפשטיין, ד"ר גלעד וויינגרטן (שניהם יבד"ל), ואיציק מנדלברויד ז"ל מכריחים אתכם לחשוב. זה המון בטלוויזיה וגם בחיים.

למתעניינים בנושא הייתי מציע לעיין גם בספרו של האמריקני ג'ון באן (John Bunn מאמן כדורסל במקצועו) שכתב ספר נפלא ומעניין מאוד שנועד לאנשים חושבים, הקרוי, "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Priciples of Coaching) ןאשר מתבססים על ידע במתמטיקה ופיסיקה. ספר מומלץ לכל שדר ופרשן ספורט בטלוויזיה ולכל אדם חושב באשר הוא.

טקסט ספר : ספרו המעניין של האמריקני ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" שיצא לאור בארה"ב בשנת 1955 בהוצאת Prentice Hall. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערוץ 55 בכבלים ניצב בפני אתגר ממשי של איוש עמדות השידור בשלושת המקצועות האולימפיים הראשיים : א"ק, שחייה, והתעמלות (אבל לא רק). מי מבין קוראי הבלוג שרוצה באמת להבין מהי גדולתו של שַדָּר א"ק ושחייה מיומן צריך לבקש מארכיונאי תאגיד השידור "כאן 11" לשלוח לו את שלוש הקלטות האלה של שלושת השידורים הישירים האלה של נסים קיוויתי : ריצת 800 מ' גמר לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 וניצחונו של האמריקני דייב ווטל (Dave Wottle), משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בו ניצח האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz), וריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976 בו ניצח הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren). הצפייה בקלטות הללו ייתנו לכל צופה באשר הוא מושג ויכולת השוואה בין העבר המפואר ההוא לבין ההווה הדָלוּחַ של היום. ד"ר גלעד ווינגרטן שימש כבר אז פרשן צמוד של השדר נסים קיוויתי בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים האולימפיים של מינכן ומונטריאול. אולם קולו נשמע בעירבון מוגבל מפני שנסים קיוויתי היה לא רק שדר טלוויזיה מחונן אלא היה בשעתו גם אתלט מחונן שהבין משהו בנושא ה- א"ק. הוא בנה את הדרמות בקולו ותיאר אותן בצלמו. נסים קיוויתי היה רב אומן בבניית טקסטים וסלוגנים בשידורים ישירים ומכיוון שבא בעצמו מתחום הריצות הבינוניות ב- א"ק לא נזקק למנת יתר של פרשנות. הוא עשה זאת טוב בעצמו והותיר ד"ר גלעד ויינגרטן Space מצומצם, דלת אמות בהן הסתגר הפרשן. שם היה מקומו הטלוויזיוני. שַדָּר הוא שַדָּר ופַרְשָן הוא פַּרְשָן, ואין לערב בין התחומים.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 73 שנים. אצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב. זהו נסים קיוויתי הבלתי נשכח (בן 23, מימין בחולצה לבנה) מנצח בריצה ל- 800 מ' באליפות ישראל ומקדים את יריבו מפתח תקווה עמוס קריזה (משמאל, חצי גוף עירום). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מי שמעוניין לדעת יותר אודות יעילות התנועה האנושית יוכל למצוא עניין רב בלימוד וקריאת הספר "KINESIOLOGY" של פרופסור גב' קאת'רין וולס (Katharine Wells) שיצא לאור בארה"ב ב- 1968.

טקסט ספר : ספרה המעניין והחשוב של קאת'רין וולס "KINESIOLOGY" בהוצאת (W.B. Saunders Company) עוסק בניתוח הבסיס המדעי של התנועה האנושית. הספר המעניין יצא לאור בארה"ב ב- 1968. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1058. אליפות העולם ה- 7 בא"ק מתקיימת בסביליה – ספרד. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים מ-מוקד ההתרחשויות באצטדיון היפהפה של סביליה. ברור שהטסתי גם את פרשן ה-א"ק המצוין והידען שלי ד"ר מולי אפשטיין לעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה. שידור Off tube של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. תבוסה טלוויזיונית. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן ד"ר מולי אפשטיין יבד"ל, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1058. אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט המצוין שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מ-סביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (המפיק המצוין שלי). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 1/4 מאה של שנים. זהו האצטדיון האולימפי באתונה בו נערכת אליפות העולם ה- 6 בא"ק. אנוכי (מימין) יחדיו עם שדר ה-א"ק המוביל הבלתי נשכח שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק אתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האם קיים קצה גבול ליכולת האנושית בספורט ? האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ורבים רבים אחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. שיאני עולם מאוחרים יותר בקפיצה לגובה כמו הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מ') והקובני חווייר סוטומאיור (2.45 מ') הוכיחו כי לחזון האנושי הזה יש על מה להתבסס ופסגת היכולת האנושית תמיד ניתנת לכיבוש. הגדרה מדויקת לפי שעה. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. אך אל דאגה וחשש. מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך לעד. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא והוא איננו כל כך רחוק, ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, גובה הניתור ומרחק הקפיצה שמשיגים הספורטאים במגוון התחרויות השונות ב-א"ק , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – יימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. כנ"ל לגבי השחייה. הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם וותיקים ב-א"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב. חלקם יותר משני עשורים מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם. הנה התזכורת ו- הם כלהלן. שיאי עולם ישנים ו-וותיקים ב-א"ק של גברים ונשים שטרם נשברו ומחזיקים מעמד שנים רבות עד עצם היום הזה בעת מחקר ו-כתיבת הפוסט הזה מס' 858 בפברואר 2020. [1].

אשנה ואציג אותם שוב. קשה להאמין ששיאיה העולמיים (הנפלאים והמדהימים) של האצנית האמריקנית המנוחה דולורס גריפית' – ג'ויינר בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' (10.49 ש' נקבע ב- 16 ביולי 1988 באינדיאנאפוליס – ארה"ב) ו- 200 מ' (21.34 ש' נקבע ב- 29 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 1988) עדיין שרירים וקיימים בטבלת שיאי העולם גם בחלוף 33 (שלושים ו-שלוש) שנים מאז הושגו על ידה. שום אישה איננה מתקרבת אל שני שיאי העולם הישנים והמופלאים האלה גם בחלוף יותר משנות דור.

טקסט תמונות : 1988. זוהי האצנית האמריקנית המופלאה המנוחה דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר מי שקבעה שני שיאי עולם מדהימים בריצות הקצרות ל- 100 מ' (10.49 ש' ב- 16 ביולי 1988 במבחני הא"ק באינדיאנאפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול 1988) ו- 200 מ' (21.34 ש' ב- 29 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 1988). שני השיאים המדהימים והמופלאים האלה שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט מס' 1051 ב-שבת 15 בינואר 2022 (!). שום אתלטית איננה מתקרבת לשני שיאי העולם הללו שמהווים לפי שעה וכבר 34 שנים את קצה גבול היכולת של הנשים בתחום הקונקרטי של ריצות הקצרות. בתמונה הזאת נראית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' (10.54 ש') ו- 200 מ' (21.34 ש') באולימפיאדת סיאול 1988. ב- 21 בספטמבר 1998 בהיותה בת 38 מתה דולורס פלורנס גריפית' – ג'וינר לפתע בשנתה בביתה הפרטי. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנה שוב רשימת שיאי העולם הוותיקים מאוד ב-א"ק של הגברים והנשים, שלא נס ליחם בחלוף כל כך הרבה שנים, והם וטרם נשברו:

מקצוע אתלט מדינה שיא עולם תאריך ומקום סטאטוס

גברים

זריקת דיסקוס יוּרְגֶן שוּלְט מזרח גרמניה 74.08 מ' 6 ביוני 1986 טרם נשבר (!)

נאוברנדנבורג (גרמניה)

יידוי פטיש יוּרִי סֶדִיק ברה"מ 86.74 מ' 30 באוגוסט 1986 טרם נשבר (!)

שטוטגרט

הטלת כידון יָאן זֶ'לֶזְנִי צ'כיה 98.48 מ' 25 במאי 1996 טרם נשבר (!)

יאנה (צ'כיה)

קפיצה משולשת ג'וֹנַתָּן אֶדוּאָרְדְס אנגליה 18.29 מ' 7 באוגוסט 1995 טרם נשבר (!)

גטבורג

קפיצה לרוחק מָיִיק פָּאוּאֶל ארה"ב 8.95 מ' 30 באוגוסט 1991 טרם נשבר (!)

טוקיו

קפיצה לגובה חַאוְוֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר קובה 2.45 מ' 27 ביולי 1993 טרם נשבר (!)

סלמנקה (ספרד)

הדיפת כדור ברזל רֶנְדִי בָּארְנְס ארה"ב 23.12 מ' 20 במאי 1990 טרם נשבר (!)

ווסטווד (ארה"ב)

קפיצה במוט סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה אוקראינה 6.14 מ' נקבע ב- 31 ביולי 1994 ב- ססטרייאר (איטליה). הערה : השיא הזה נשבר ב- 15 בפברואר 2014 בעיר דונייצק – אוקראינה ע"י קופץ המוט צרפתי רנה לאווילאני שקבע 6.16 מ' , ושש שנים אח"כ נשבר שוב ע"י הקופץ במוט השוודי ארמאנד "מונדו" דופלאנטיס שקבע ב- 8 וב- 15 בחודש פברואר של שנת 2020 תוצאות של 6.17 מ' ו- 6.18 מ'.

400 מ' וויין ואן ניקרק דרום אפריקה 43.03 ש' 14 באוגוסט 2006 טרם נשבר (!)

400 מ' משוכות קֶוִוין יָאנְג ארה"ב 46.78 ש' 6 באוגוסט 1992 והושג באולימפיאדת ברצלונה 1992. הערה : שיא העולם הזה נשבר ב-3 באוגוסט 2021 באולימפיאדת טוקיו 2021 ע"י האצן הנורווגי קארסטן וורהולם שקבע תוצאה של 45.94 ש'.

3000 מ' דניאל קומן קניה 7:20.67 ד' 1 בספטמבר 1996 טרם נשבר (!)

רייטי (איטליה)

1500 מ' הִישָאם אֶל גָארוּז' מרוקו 3:26.00 ד' 14 ביולי 1998 טרם נשבר (!)

רומא

ריצת מייל הישאם אל גארוז' מרוקו 3:43.13 ד' 7 ביולי 1999 טרם נשבר (!)

רומא

4 פעמים 400 מ' רביעיית ארה"ב 2:54.29 ד' 22 באוגוסט 1993 טרם נשבר (!)

שטוטגרט (אליפות העולם )

נשים

100 מ' פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית-ג'וֹיְינֶר ארה"ב 10.49 ש' 16 ביולי 1988 טרם נשבר (!)

אינדיאנאפוליס (ארה"ב)

200 מ' פלורנס גריפית-ג'ויינר ארה"ב 21.34 ש' 29 בספטמבר 1988 טרם נשבר (!)

אולימפיאדת סיאול 1988

400 מ' מַרִיטָה קוֹךְ מזרח גרמניה 47.60 6 באוקטובר 1985 טרם נשבר (!)

קנברה (אוסטרליה)

800 מ' יָרְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה צ'כיה 1:53:28 ד' 26 ביולי 1983 טרם נשבר (!)

מינכן

1500 מ' יוּנֶקְסִיָה קִיוֹ סין 3:50:46 ד' 11 בספטמבר 1993 טרם נשבר (!)

בייג'ינג

100 מ' משוכות יוֹרְדַנְקָה דונקובה בולגריה 12.21 ש' 20 באוגוסט 1988 טרם נשבר (!)

סטרה-זגורה (בולגריה)

4 פעמים 100 מ' מזרח גרמניה 41.37 ש' 6 באוקטובר 1985 טרם נשבר (!)

קנברה (אוסטרליה)

4 פעמים 400 מ' ברה"מ 3:15:17 ד' 1 באוקטובר 1988 טרם נשבר (!)

אולימפיאדת סיאול 1988

קפיצה לגובה סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה בולגריה 2.09 מ' 30 באוגוסט 1987 טרם נשבר (!)

רומא

קפיצה לרוחק גַלִינָה צִ'יסְטְיָאקוֹבָה ברה"מ 7.52 מ' 11 ביוני 1988 טרם נשבר (!)

לנינגרד

קפיצה משולשת אִינֶסָה קְרָבֶץ אוקראינה 15.50 מ' 10 באוגוסט 1995 טרם נשבר (!)

גטבורג

זריקת דיסקוס גָבְּרִיאֶלָה רֵיְינש מזרח גרמניה 76.80 מ' 9 ביולי 1988 טרם נשבר (!)

נאוברנדנבוג (גרמניה)

הדיפת כדור ברזל נַטָלְיָה לִיסוֹבְסְקָאיָה ברה"מ 22.63 מ' 7 ביוני 1987 טרם נשבר (!)

מוסקבה

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) העפיל ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית כשקבע שיא עולם בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2 ק"ג) למרחק 74.08 מ'. השיא בן 34 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 6 באוקטובר 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של הנשים בריצה למרחק 400 מ' בהישג חסר תקדים של 47.60 ש'. שיא העולם הזה בן 36 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. שום אתלטית בתבל איננה מתקרבת לשיא העולם הקונקרטי הזה של מריטה קוך. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָאוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96 מ') קובע שיא עולם חדש בקפיצה לגובה לגברים 2.45 מ'. השיא בן 28 (עשרים ושמונה) שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. שיא העולם הזה טרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. האָצָן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם חדש בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה 46.78 ש'. שום אתלט לא התקרב מאז לשיא העולם הפנטסטי שהיה שריר וקיים בטבלת השיאים של ה-IAAF כ- 29 שנים. עד שהופיע בקיץ 2021 האצן הנורווגי קארסטן וורהולם (Karsten Warholm) ו-שבר את השיא הנ"ל במקצוע המדובר הזה של 400 מ' משוכות לגברים באולימפיאדת טוקיו 2021 (ב- 3 באוגוסט 2021), משקבע תוצאה מדהימה ושיא עולם חדש של 45.94 ש'. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 30 באוגוסט 1987. זהו האצטדיון האולימפי ברומא בו התקיימה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 לפני 35 שנים. זוהי הקופצת לגובה הנפלאה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) אז בת 22. קומתה האישית היא 1.81 מ'. סטפקה קוסטדינובה קובעת שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ' ב- 30 באוגוסט 1987 באליפות העולם ה- 2 ב-א"ק שמתקיימת ברומא בירת איטליה. היא סטפקה קוסטדינובה מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה גם בחודש ינואר של שנת 2022 את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הנדון. שיא העולם הזה של סטפקה קוסטדינובה מחזיק מעמד כבר 35 (שלושים וחמש) שנים. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הפוסט הזה מס' 1051 לשיא העולם שלה. סטפקה קוסטדינובה זכתה במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתוצאה של 2.05 מ'. (באדיבות IAAF ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי).

[1] עד לרגע של כמעט סיום של מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" בחודש ינואר של שנת 2012.

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי והתזונתי, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט ומזרני נחיתה – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב כדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

הערה אישית : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד. נדהמתי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC וגם TELEMEXICO). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפילוג קצרצר. פסגת היכולת הספורטיבית בקיבוץ. בשלב מסוים בחיי רציתי להיות ספורטאי סובייטי ו/או לחילופין ספורטאי אמריקני. אני מתכוון שרציתי כספורטאי – קיבוצניק להתאמן בסטנדרטים הגבוהים ביותר והמאומצים ביותר בסקאלה של האימון הספורטיבי. זה היה בלתי אפשרי. המחויבות הראשונית של כל בן קיבוץ וחבר קיבוץ היא לעבודת כפיים. אנוכי הייתי כל חיי חקלאי שעבד בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בענף המספוא וגם רפתן, ואח"כ גם בענף הבננות.

וגם: טרם הגיעה העֵת לשכוח.

פוסט מס' 1058 : ספטמבר 1997. מגישת "מבט" החדשה גאולה אבן בת 25 מפגינה נאמנות מופלגת ו- מוחלטת לחיים יבין שנוטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וחוֹבֵר לערוץ 2 המסחרי כדי לעשות לביתו. מששָב לכור מחצבתו לערוץ 1 בקיץ 1998 כשזנבו מקופל בין רגליו, לא גמל לה חיים יבין באותה הדרך. הוא תבע לעצמו בחזרה את ליטרת הבשר וביקש לשוב לכס "מבט" שהיה פעם נחלתו הבלעדית עליו ישבה עכשיו יורשתו גאולה אבן. זאת הייתה השתלשלות העניינים, כלהלן.

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו. מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 150 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל ל- גְאוּלָה אֶבֶן בת 25 שמונתה למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש המיתולוגי, ברוּח המילים של שירו המפורסם של הזמר הנפלא יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר, "לכל סיום יש התחלה חדשה". האֵירוע החגיגי ההוא הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item ל- "מבט". הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור, היה מר כרמל לוצאטי צעיר הכתבים בחטיבת החדשות תחת ניהולו של רפיק חלבי (יו"ר מועצת דליית אל כרמל היום). בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו 35 (שלושים וחמש) שנים. הוא היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן חַיִים יָבִין (כַּרְמֶל לוּצַאטִי עובד היום בערוץ 2). "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור", הכריז פעם וקודם לכן חַיִים יָבִין והוסיף, "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער". כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם. בהיותי מנהל חטיבת הספורט הוזמנתי בתאריך ההוא לפני 21 שנים ב- 29 בספטמבר 1997 ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם. הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש. סירבתי. לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית. בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין סֶרֶנָדַת אהבה לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית. כך אמר חיים יבין בגִיל קבל עם ועדה : "…גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה, אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל, רק תלכי בדרכך, שנסי את מותנייך ותצליחי בזה, אני בטוח, אני אחזיק לך אצבעות…!". לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זָחוּח למיקרופון הפתוח עוד כמה מילים : "…למה אני לא עוזב כל יום ? איזה יפהפייה… !". גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת באותם הימים עיתונאית מרשימה, בעלת יושרה, מוכשרת, וגם ויפת תואר. היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת המסורת שהנחיל בסביבת מיקרופון והמסך ואת מורשתו המקצועית. היא רחשה לו כבוד. הוא חיים יבין הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו. גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום ובהערצה גלויה, ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת.

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. חיים יבין (בן 65, בתמונה) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2 המסחרי. הוא וגאולה אבן (בת 25, בתמונה) יורשתו על כֵּס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו. לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא עשה שום חשבון לגאולה אבן. הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כֵּס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל. גאולה אבן הודחה בצורה מכוערת ובאופן לא הגון. אני חושב שעד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ, עם חיים יבין. היא צודקת. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של יום שלישי – 29 בספטמבר 1997 ב- "גלריה הלבנה" בירושלים במסיבת הפרידה מהמגיש המיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה את השידור הציבורי. התמונה דומה לפרידת אָב מבִּתּוֹ ו/או בַּת מאָבִיה. כל ניסוח טוב. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים ולטיפות בין חיים יבין לגאולה אבן שהסתיימה בריב וסכסוך גדול. ה- Environment ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון באשר הם, רוויה תביעות, תובענית, ורצופה קנאות. היא מחסלת לעיתים כל חֲבֵרוּת, ידידות, ו/או כל בְּרִית אָחִים אחרת. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למחרת, ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997, יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח, הגיש חיים יבין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2 המסחרי. מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש המיתולוגי. זאת הייתה פרידה משווקת, ראוותנית, ואפופה יחסי ציבור. Grand Finale אמיתית. בחדר הבקרה של אולפן א' מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי. כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן ווכסלר ציפה לו חזיון מפתיע. גאולה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית, ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חיים יבין. היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים, ונראתה זוהרת מאוד. מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה נתן גוטמן (היום כתב תאגיד "כאן 11" בארה"ב) והמפיק אמנון ברקאי (מפיק ראשי היום בערוץ 10). הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" הייתה שרה מלכה – אסייג. הבימאית חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close up יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. גב' רחל יוסף המלבישה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן, בֶּז' אבל בהיר. גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות המיתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט", אמרה לוֹ בתמימות, בתום לב, וביושרה מוחלטת, כלהלן, וזהו הציטוט : "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה. זה עדיין לא התחזית. אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרְקָע, ולא נעשה לך מסיבת פרידה. אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות, חיים, להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב, אתה כאן הראשון ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון. באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות, וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי, להכין כתבה עליך חיים, המגיש הראשון של "מבט". הנה היא.

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. אולפן הטלוויזיה בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2. Split Screen היסטורי. גאולה אבן (אישיות טלוויזיונית משכמה ומעלה) מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2. חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו. כעבור כמה חודשים מאז ספטמבר 1997 ומאז שסיפר כי מיצה את עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ופנה לעבר ערוץ 2 המסחרי כדי לעשות לביתו, שב לפתע ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשזנבו בין רגליו, ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל האיר את פניו ושמח לפגוש שוב את חיים יבין במחיצתו בשידור הציבורי. הוא חיים יבין לא עשה שום חשבון ליורשתו גב' גאולה אבן ושכח את כל הטקסטים שהרעיף עליה ב- 29 בספטמבר 1997 בבניין "הגלריה הלבנה" בירושלים. לפתע נשכחו דברי השבח ההם אותם אמר כ- האי לישנא רק לפני חודשים ספורים בטרם נטש את ערוץ 1 וחבר לערוץ 2 כדי לעשות לביתו. זהו הציטוט המדויק ההוא אותו אמר ואִיחֵל חיים יבין בן 65 לגאולה אבן בת 25 באותה האווירה החגיגית ההיא ובאותו הפורום הציבורי ההוא שהגיע ונכח ב-בית "הגלריה הלבנה" בירושלים, כדי לכבד אותו ואת פרישתו מהשידור הציבורי ומעברו החדש לטובת השידור הטלוויזיוני המסחרי, וכה אמר : "…גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה, אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל, רק תלכי בדרכך, שנסי את מותנייך ותצליחי בזה, אני בטוח, אני אחזיק לך אצבעות…!". איזה אני אחזיק לך אצבעות ואיזה נעליים. חיים יבין שכח לפתע את ברכתו ההיא ליורשתו הצעירה גאולה אבן וחמד לעצמו מחדש את כיסאה ואת משרתה. ברור שהיה מדובר במעשה חתרני, גרידי, אנטי קולגיאלי, מכוער, מעליב, לא כן, ורחוק ממינימום של נאמנות מינימלית. ככה לא מתנהגים. מאז גאולה אבן (היום גאולה אבן – סער) איננה מדברת אִתּוֹ. בצדק. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כלל הזכויות שמורות).

בכתבה שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו ובטלוויזיה מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה ה- חמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות, נשים וגברים, כמעט סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו. חיים יבין (היום בן 85) היה פיגורה מוערכת במערכת חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ-שנות יוֹבֵל. חלפו מאז 54 שנים. חיים יבין (בן 36, בתמונה) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה בירושלים. (באדיבות ערוץ 11. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ופנה לחיים יבין ואמר לו, כלהלן : "כל פרידה היא קשה, אבל זה רגע בהחלט מיוחד, משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך, בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום שוב צדק. חיים יבין רק מִלְמֵל,, "…נכון, נכון…" (!). הוא היה מאוד נרגש ומתוח, אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשיי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא. רבים מהם היו תלמידיו בעבר…

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בן 58 (ב-1997, משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 (ב-1997 יבד"ל, מימין) הפורש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור, וחובר לערוץ 2 המסחרי. מוטי קירשנבאום ז"ל בלשונו המיוחדת בֵּירָךְ וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "…חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך, בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי…". מוטי קירשנבאום ז"ל היה בעניין הזה נביא. חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 המסחרי לכור מחצבתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, חבול וגם ללא הכֶּתֶּר. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לא וויתר על הזכות להיפרד מהמגיש הוותיק, הפופולארי, והאָהוּב. "…חיים אני רוצה להודות לך ולברך אותך בהצלחה. אני בטוח שנמשיך להיות ידידים גם הלאה הרבה שנים למרות שהדרכים נפרדות קצת. כל טוב ובהצלחה… !", שח ואמר. יאיר שטרן אפילו לא הספיק להניח את המיקרופון מפני שמִיהֵר להתחבק עם המגיש הנודע ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל בימים ההם לפני 25 שנים.

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרןן בן 55 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בן 56 (דאז) נפרד לפני 25 שנים בחיבוק עז מחיים יבין. את כֵּס "מבט" הריק ייעד והבטיח יאיר שטרן לגאולה אבן. הייתה תחושה שהפרידה מחיים יבין היא פרידת נצח. המיקרופון החוצץ בין שני האישים היה עֵד לפרידה המתחוללת והקליט את טקסט ה-היפרדות. חיים יבין הלך אולם חזר כעבור כמה חודשים מוקדם מהצפוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוכה וחבול לאחר הפרידה המסוקרת הזאת בבית "הגלריה הלבנה". מישהו בדרג העליון של רשות השידור תבע למענו מחדש את כס "מבט". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל החדשות שלו רפיק חלבי לא יצאו להגן בגופם על גב' גאולה אבן שהייתה פרי מינוי שלהם עצמם. הם נכנעו ו- וויתרו. מנהיגות דגולה לא הייתה כאן. יאיר שטרן ורפיק חלבי הצטיירו כמנהלים שחוחים נמוכי קומה. היי רגע אחד. מה היה להם כל כך קשה לומר לחיים יבין ששב לשידור הציבורי כשזנבו מקופל בין רגליו, "…שב בשקט…עכשיו גאולה אבן היא המגישה הראשית שלנו…". אולם שני המנהלים הפחדנים והחששנים שתקו.

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי מברך את חיים יבין בדרכו "לעשות לביתו" בערוץ 2 המסחרי. רפיק חלבי נמנה בתוקף תפקידו בספטמבר 1997 על קבוצת הממנים את גאולה אבן הצעירה (בת 25) ליורשתו של חיים יבין הוותיק (בן 65), אך גם הוא לא היה אמיץ דיו ולא הקים חומת מגן בשעת הצורך סביבה. חיים יבין חזר ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור החדש – יָשָן אורי פורת הדיח מכס "מבט" את גאולה אבן והושיב עליו מחדש את חיים יבין. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהסתיימה הקרנת הכתבה העלתה בימאית הטלוויזיה שרה מלכה שביימה אז את "מבט" שוב את גאולה אֶבֶן הישובה באולפן לאוויר. היורשת סיכמה את הפרידה המתקתקה, ואמרה לוֹ לחייםם יבין, את הטקסט הבא, כהאי לישנא : "עכשיו חיים גם אני מתרגשת. אנחנו מאוד אוהבים אותך. תודה ובהצלחה מכולנו !". חיים יבין לא הסתיר את התרגשותו אך נשאר Cool. הוא שלף מהשרוול בחיוך את ה- "Back Announcement" המפורסם שלוֹ, וכה השיב ליורשתו בטקסט חוזר : "תודה לך גְאוּלָה…אמבוש אמיתי…!", אמר. הוא הצטיין בהערות אגב בשידורי חדשות ובמינונן ועשה את זה ב- Charm ו-קֶסֶם אישי רב ומיוחד. בזה לא היו לו מתחרים. לאחר ש-שָרוֹן וֶוכְּסְלֶר סיימה לסקור את תחזית מזג האוויר שלה לקראת השנה החדשה ואיחלה אף היא הצלחה לחַיִים יָבִין, נפרד מגיש הטלוויזיה המפורסם ביותר במדינת ישראל מצופיו ומחבריו לעבודה, וכמובן לא שכח להזכיר שוב את אהבתו הרבה ליורשתו על כֵּס "מבט" : "תודה לך שרון ווכסלר, אם כן עד כאן מהדורת "מבט" האחרונה לשנה זוֹ, ומילה אישית שלי בכל זאת. אני נפרד מכם זמנית לאחר שלושים שנות שירוּת שעשיתי בתפקידים שונים בערוץ הראשון. תודה לאלה מכם שהיו אִתִּי לאורך כל התקופה. הצלחה רבה לממשיכת דרכי גאולה אבן. כמו שראיתם אני מאוהב בה. ולחבריי לדרך השידור הציבורי, ולכם הצופים ערב טוב ושנה טובה, ולהתראות אחרי החגים. שלום !". לטקסט שאמר חיים יבין הייתה וויזואליה ברורה. זה נראה כפרידה ממושכת אולי פרידת נֶצַח ממגיש ושַדָּר חדשות דָגוּל. חיים יבין נדד לערוץ 2 המסחרי, אבל הפלא ופלא הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא קרסה ב- 1997 בלעדיו. את הטלוויזיה עושים תכנים מעניינים ולא מגישי התכנים. טובים ורהוטים ככל שיהיו. זהו חוֹק ברזל בתעשייה הזאת. מוטי קירשנבאום ז"ל איננו רהוט קריינות כמו חַיִים יָבִין אבל האינפורמציה שהוא מביא מהשטח מנצחת כל מגיש. הוא הוכיח זאת שוב ושוב מידֵי ערב גם בתוכנית ההיא בהשתתפותו והגשתו, "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, למרות הגשתו המסורבלת, שפת גופו הכבדה, ותנועות ידיו כשלל ספורטאי – מתעמל על המִרְקָע. כבעל ניסיון רב בהגשה בטלוויזיה העריך מאוד את יכולתה של גְאוּלָה אֶבֶן. "נבחרה לי יורשת מצוינת", הדגיש שוב ושוב בכל הזדמנות ובגאווה, כשהוא לא מֵסיר את עיניו מהיוֹרֶשֶת היפה והמוכשרת.

ההיסטוריה סבה על צירה והעניקה לגאולה אבן בחלוף שני עשורים של שנים ב- 15 במאי 2017 הזדמנות נוספת. חיים יבין כבר לא היה בסביבה. השדרנית ומגישת הטלוויזיה המצוינת גאולה אבן – סער ורשת השידור הציבורי "כָּאן 11" (תאגיד השידור הציבורי הישראלי החדש) עלו בתנופה וויזואלית עצומה, בסערה, במרכבת אֵש טלוויזיונית מלווה בתקוות רבות ל- "אוויר" של תקשורת המונים אלקטרונית במדינת ישראל. הטלוויזיה היא אומנם Media וויזואלית, אף על פי כן קריין אנונימי הצטרף למלאכת הזיהוי של תמונת ה- Video, ופרסם והדגיש את שמה של המגישה ושֵם מהדורת החדשות שלה, "חדשות הערב עם גאולה אבן – סער", עבור ציבור הצופים של "כָּאן". מדובר במהלך קוֹלִי אינפורמטיבי שחופף את מהלך הזיהוי הקוֹלִי של חיים טופול בערוץ 10 מי שהדגיש והודיע בעבר לצופי ערוץ 10 כי את מהדורת החדשות המרכזית שעולה עכשיו לאוויר תגיש תמר איש שלום ו/או טלי מורנו. אין זה סוד כי Video ללא Audio – שווה הרבה פחות. מיליוני אזרחים במדינת ישראל ואנוכי בתוכם הענקנו להנהלת ועובדי "כָּאן 11" את ברכת הדרך. בהצלחה רבתי (!). היה מדהים עבורי להיווכח שוב כיצד ההיסטוריה המתעתעת סובבת על צירה. ב- קיץ 1998 הודחה גאולה אבן (אז בת 26) מי שהייתה המגישה הראשית, המצוינת, והצעירה ביותר אז של "מבט" בערוץ 1 ז"ל – מהכֵּס, במהלך תככני בלתי מקובל ובלתי מתקבל על הדעת, שנעשה ע"י מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל, בעבור ולטובת חיים יבין (אז בן 66), שחזר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחברת "קֶשֶת" של ערוץ 2 המסחרי כשזנבו מקופל בין רגליו. חיים יבין נטש בספטמבר 1997 את ערוץ 1 הציבורי בדרכו "לעשות לביתו" (כפי שהכריז בקול רם) בחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 המסחרי שהמנכ"ל שלה היה דאז אוּרִי שִנְעָר. במסיבת פרידה גדולה ורבת משתתפים שארגנה עבורו חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כ- 150 אנשים ביניהם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי) שנערכה ב- "גלריה הלבנה" בירושלים הכריז חיים יבין על גאולה אבן כ- "יוֹרֶשֶת שֶלוֹ" בהגשת "מבט". ההחלטה להציב בספטמבר 1997 אשת טלוויזיה כה צעירה בת 25 כמגישה ראשית ובלבדית של "מבט" הייתה מהלך טלוויזיוני סנסציוני (!) של הגברדיה המשולשת ההיא שהורכבה מ- מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל + מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל + מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1 רפיק חלבי יבד"ל. כאמור בקיץ 1998 שָב חיים יבין ה- מוחלש ונטול הִילָה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מי שהחליף בתפקיד את מוטי קירשנבאום ז"ל ב-אפריל 1998 מיהר להדיח את גְאוּלָה אֶבֶן מכֵּס "מבט" ולהושיב עליו מחדש את חיים יבין. היה מדובר בעסק מכור, זוֹל, ועָלוּב.

בחלוף שני עשורים נעשה במידה רבה צֶדֶק פּוֹאֶטִי. יום שני ההוא של ה- 15 במאי 2017 זכור היטב מפני ש- גאולה אבן – סער (בת 46, דאז) שבה וחזרה לקדמת הבימה, פסעה לעבר אחד מחלונות הראווה הראשיים של תעשיית הטלוויזיה בארץ, והתיישבה על כֵּס המגישה הראשית (הבלבדית) של מהדורות חדשות הערב של תאגיד "כאן". היא גאולה אֶבֶן – סַעַר הגישה לבדה את מהדורת החדשות המרכזית הראשונה של "חדשות הערב" של "כאן". בפתח דבריה הצהירה אז ב- 15 במאי 2017 המגישה הראשית גאולה אבן – סער הצהרה עיתונאית חשובה ביותר, כלהלן : "ערב טוב ושלום רב לכם, בשעה טובה אנחנו כאן מקבלים לידינו את פיקדון השידור הציבורי. נעשה כמיטב יכולתנו להביא לכם שידור ציבורי ראוי, חזק, ללא מורא וללא משוא פנים תוך תחושת אחריות. אנחנו נחתור לאמת, ניצמד לעובדות, ונשאל את השאלות הקשות, ובעיקר נשדר את זכותכם לדעת". מדובר בהבטחת קוֹדֶש כבדת משקל.

פוסט מס' 1058. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 1976. ירושלים. טקס חלוקת פרסי ישראל במוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום ז"ל (בן 37, מימין) ממתין לתורו לקבל את הפרס היקר שמעניקה מדינת ישראל לבניה. פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת הוענק ב- 1976 למוטי קירשנבאום ז"ל בגין הישגיו בתחום ההפקה, העריכה, ו- שידור הסטירה "ניקוי ראש" ובשל סרטיו התיעודיים בימים ההם. יושב משמאל, הרב אליעזר יהודה וולדנברג חתן פרס ישראל לספרות תּוֹרָנִית. יושב במרכז, יוסף רוֹם חתן פרס ישראל לטכנולוגיה והנדסה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 1975. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מגיש "מבט" חיים יבין (בן 43, מימין) מבקר את מוטי קירשנבאום ז"ל (בן 36, משמאל) על הסט של "ניקוי ראש". בתווך, השחקן טוביה צפיר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. ירושלים. טקס חלוקת פרסי ישראל במוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל. נשיא המדינה אפרים קציר (יושב) ושר החינוך אהרון ידלין (עומד) מעניקים את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת למוטי קירשנבאום איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגין הישגיו בתחום ההפקה, העריכה, ו- שידור הסטירה הטלוויזיונית "ניקוי ראש" ובשל סרטיו התיעודיים בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יוני 1993. ימי הזוהר והתקווה של השידור הציבורי לפני 29 שנים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל משמאל, ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון יבד"ל בתווך, ממנים את יאיר שטרן יבד"ל מימין למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של המנהל הקודם המודח יוסף בר-אל ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1996. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל, אומר ו- מַרְצֶה אֶת מִשְנָתוֹ. אלה היו הימים ההם בסופו של חודש מאי 1996, כשיו"ר הליכוד בנימין נתניהו כבש את כס ראשות הממשלה והסיר ממנו את כיתרו של שמעון פרס (יורשו של יצחק רבין ז"ל), בעוד שרת התקשורת העתידית שלו הפוליטיקאית הנחותה והפטפטנית לימור ליבנת משמיעה בראשי חוצות את הצהרתה המתגרה, החתרנית, המפלגת, ורווייה פרובוקציה : "…ש- מוטי קירשנבאום יתחיל להזיע עכשיו…". בתגובה כינס מוטי קירשנבאום בחצר האחורית של הטלוויזיה הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים, ברחבת ניידות השידור, את ציבור עובדי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל", וכה אמר להם : "…אנחנו נמשיך לעשות את עבודתנו העיתונאית הכֵּנָה, באוֹמֶץ, ביוֹשְרָה, וב-אָבִּירוּת ללא מורא וללא משוא פנים…". מוטי קירשנבאום היה מנהיג אמיץ לב מלידה ורווי ביושרה. הוא היה מבניה הבכירים והנבחרים של האומה הישראלית לדורותיה. Leader of the people. משכמו ומעלה, גָבוֹה מכל העם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אישיותו הייחודית, הרחבה, והעמוקה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל על כל מרכיביה ועל שלושת ממדיה, אדם של יוֹשְרָה, מוּסָר, ודֶרֶךְ אֶרֶץ – הכריחה אותי לבור מוֹץ מבָּר ולהקדיש לו כמה מהסלוגנים הר"מ, שאמר, הגה, ושנה אותם בהזדמנויות שונות בפרקי חייו. מפני שהיה איש ישר והגון ובעל מוסר ודרך ארץ, היה מוטי קירשנבאום רשאי להביע את דעתו הנחרצת אודות השקרנים והצבועים. אני מעלה אותם ל- "אוויר" לזכרו בטרם העיסוק שלי שוב ביוסף בר-אל ויוני בן מנחם ובקבוצת העיתונאים האופורטוניסטיים בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שפילסה להם, ליוסף בר-אל ויוני בן מנחם את הדרך.

עוד לא מאוחר ללמוד ו-לזכור. טרם הגיע העֵת לשכוח את הַצִיטוּטִים – צִיווּיִים האלה הנוגעים לטיב ואיכות חיינו הפרטיים והציבוריים של כולנו, גם אלה שנגעו לשגרת חיינו ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא וברשות השידור ז"ל ההיא :

ציטוט : "מְרִידָה בעַרִיצוּת היא צִיוּת לאֶלוֹהִים". (אלמוני).

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". (תהילים, פרק א', פסוק א').

ציטוט : "הצָרָה העיקרית באֲשֶר לשַקְרָנִים הִיא שאֵין כּל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס).

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בִּלְבַד". (אדיסון).

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

ציטוט : "כּל אֲמַתְּלָה תְּשַרֵת עָרִיץ". (אזופוס).

ציטוט : "אֵֵין לך עַבְדוּת גְרוּעָה מזוֹ שמְקַבֵּל עַלָיו אָדָם מְרָצוֹן". (סנקה).

ציטוט : "הַרוֹדָן הַנָאוֹר רוֹאֶה עַצְמוֹ כרוֹעֶה שֶל האזרחים ודוֹרֵש מהם כניעה של צאן". (אריק הופר).

ציטוט : "הנִיצָחוֹן שֶל הַדֶמָגוֹגִיוּת הוּא קְצָר יָמִים – אבל ההֶרֶס נִצְחִי". (שארל פגאי).

ציטוט : "הצבוּע האמיתי הוא זה שחדל להאמין ברמייתו ומשקר בכֵנוּת". (אנדרה ז'יד).

פוסט מס' 1058. תזכורת: ישראל היא במידה רבה מדינת פארטאץ' ולסירוגין גם מדינת חוק וסדר, אבל רק כשמתחשק לה. גם ב-2022.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל עדיין הוביל בשנים ההן של 1998 – 1993 רשות שידור מלבלבת שנשענת על יסודות מוסריים איתנים. הוא היה במידה רבה ממשיך דרכם של דור המייסדים מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ז"ל (בשנים 1967 – 1960) ושל מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969), רק יותר נחוש ו- עמיד מהם בפני לחצים פוליטיים. מוטי קירשנבאום מי שהתמנה לתפקידו הרם כמנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ובהמלצה חמה של שרת החינוך בעת ההיא שולמית אלוני ז"ל, נחשב ל- עילוי לא רק בשל הכישרון אלא גם מפני שהיה אי של יושרה. רשות השידור החלה לקרוס בהסתר באפריל 1998 לאחר מינויו של אורי פורת ז"ל למנכ"ל ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו במקומו של מוטי קירשנבאום, ובמהירות מואצת ובגלוי בעידן שנות האוֹפֶל 2005 – 2001 של שני המנכ"לים ההם רָן גָלִינְקָא ויוסף בר-אל. יש להזכיר כאן שוב בעיקר למען קוראי הבלוג הצעירים כי במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רָן גָלִינְקָא מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור הזמני בגין היעדר מקצועיות ומקצוענות ובשל שגיאות גסות בשיקולי העריכה שלו. בהמלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן מינתה הממשלה במקומו למשימה הרמה את יוסף בר-אל. בתחילה כמנכ"ל זמני וב- 2 ביוני 2002 העניקה לו את כתב מינוי ל- 5 (חמש) שנים עד 2007. בחודש מאי של שנת 2005 סילקה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון את יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור בעוון שחיתות ושוחד מסך. דו"חות ההדחה של רן גלינקא ויוסף בר-אל מפורטים בארכיון הממשלה.

טקסט תמונה : שנות האֹפֶל ההן של 2005 – 2002 מבליטות את נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור, מנהל מגוחך ומופרך בשם יוסף בר-אל ז"ל. בתום שלוש שנות כהונה בהן הוא משמש עורך ראשי של השידור הציבורי הטלוויזיוני הוא מודח ומסולק ע"י ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. רוש ולענה. הפוליטיזציה הסרטנית מחלחלת במהירות לעורקיו של שידור הציבורי בישראל. זה לא היה כל כך מזמן. מאז ימי חשרת האוֹפֶל בשנים 2005 – 2001 הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. השידור הציבורי מתדרדר במדרון במהירות לעבר בור שחור. ב- 2005 מדיחה אותו ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ומסלקת אותו מהכֵּס הרם לקרן זווית בירכתיים של ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר באדם לא חשוב ולא מוכשר שהוצב ב- 2002 בשגגה בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ושסולק ממנה בצדק מאותה הפסגה הזאת השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, ובתמיכת היועץ המשפטי של הממשלה מֶנִי מַזוּז (היום שופט בית המשפט העליון בעת כתיבת הפוסט ב- 23 באפריל 2018). (לע"מ תמורת תשלום).

בעוד חברי הוועד המנהל הבכירים של רשות השידור בימים ההם פרופסור דן כספי ז"ל, פרופסור יוסי דאהן, וגם ד"ר יהודית אורבך יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור, אלה שראו את ניצני השחיתות בראשית עידן המנכ"ל יוסף בר-אל, מכתתים רגליהם ביאושו ואז ופשוט קמים, הולכים, ועוזבים את מוסד הביקורת שבו הם עובדים, מפרסם יוסף "טומי" לפיד ז"ל אמירה סקסיסטית לטובתו של יוסף בר-אל. מדובר מדובר בעֵדוּת אֶמֶת שהיא שיא הצחוק ובטרגדיה שלצִדָה. יוסף בר-אל הוכרז והוגדר בארבע מילים ע"י הוועד המנהל וחברי המליאה של רשות השידור כ- אישיות אלוהית . לא פחות מאשר, "אִישִיוּת חִיוּנִית שאֵין בִּלְתָּה" (!) זאת שחייבת לנהל ולהוביל קדימה את רשות השידור ההיא. אילו "וועדת רְבִיבִי" בראשותו של כבוד השופט יִצְחָק רְבִיבִי הייתה מקשיבה לדבריי ולעדויות אחרות שהצטברו על שולחנה לחובתו של המנכ"ל המיועד היא הייתה יכולה לחסוך שלוש שנים של דעיכת וקמילת השידור הציבורי בישראל. לא רק "וועדת רביבי" הכשירה את יוסף בר-אל כמועמד ראוי לתפקיד מנהיג השידור הציבורי במדינת ישראל. גם מנכ"ל רשות השידור בעבר (בשנים 1984 – 1979) יוסף "טומי" לפיד ז"ל יצא ללמד סנגוריה עליו. יוסף בר-אל קיבל סיוע ארטילרי מכיוון בלתי צפוי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הצהיר לפני כ- 22 שנים בחודש מאי 2002 ברדיו גלי צה"ל את חוות דעתו המזהרת והמקורית שלו אודותיו של יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד, וכה אמר את המילים הבאות : "…יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם…(!)" [1]. מדהים. איזו וויזואליה סקסולוגית מרהיבה העניקו מילותיו של מנכ"ל רשות השידור בעבר יוסף "טומי" לפיד ז"ל לסגולותיו הניהוליות של המנכ"ל המיועד הבא יוסף בר-אל גם הוא ז"ל. בינואר 2004 נפגשתי עם הח"כ ושר המשפטים יוסף "טומי" לפיד ז"ל בלשכתו במשרדי מפלגת "שינוי" בתל אביב. הוא כיהן גם כסגן ראש הממשלה של אריאל שרון ועמד בראש מפלגה בכנסת בת 15 מנדטים והיה פוליטיקאי ומדינאי עסוק מאוד, אך פינה לי שעה ביומן הפגישות שלו. שיחת התחקיר עמו הייתה קצרה ביותר. יוסף "טומי" לפיד סירב לענות לשאלות שלי שעסקו ביוסף בר-אל והסכים לשוחח עמי על שחמט ועל נבחרת הזהב של הונגריה בכדורגל בשנות ה- 50 של המאה הקודמת בראשות המאמן גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas), וגם על אנשים יפים בעלי חזות אסתטית שקל להם בחיים יותר מאשר למכוערים.

טקסט מסמך : אוסף עדויות מדהימות ו-מביכות של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979. מדובר ב-טקסטים גסים, בוטים, ו-קשים שהתפרסמו בשנים ההן בעיתון "מעריב". ההצהרה השלישית של יוסף "טומי" לפיד ז"ל שנאמרה ברדיו גלי צה"ל במאי 2002 מתייחסת ל-יוסף בר-אל האיש המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ואומרת כך : "…יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם…". לא ייאמן. מדהים ומביך. יוסף "טומי" לפיד אדם חכם ונבון בדרך כלל הפך אז את עצמו באחת לדמות גרוטסקית. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : יוסף "טומי" לפיד ז"ל נמנה על קבוצת אוהדיו ו- תומכיו של יוסף בר- אל ב- 2002 בעת מינויו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. הוא השתמש במטפורה ארוטית מביכה על פיה יש ליוסף בר-אל יכולת לנהל את רשות השידור. המסמך נשמר. מדהים ומביך כאחד. (לע"מ תמורת תשלום).

ובכן, בהצבעה שהתקיימה בבניין הנהלת רשות השידור "שערי צדק" בירושלים ביום ראשון – 19 במאי 2002, אימצו חברי הוועד המנהל ואנשי מליאת רשות השידור ברוב גורף של כמעט % 100 את הרעיון כי יוסף בר-אל הוא "מנהל חיוני ואין בִּלְתּוֹ", ולכן חשוב שימונה למנכ"ל הקבוע הבא של רשות השידור לחמש שנים הבאות עד 2007. דן שילון חיווה בשעתו את דעתו שלו על יוסף בר-אל כלהלן : "…יוסף בר-אל התמחה בשידורי תעמולה פשטניים בשפה הערבית שמצאו חן והשביעו משום מה את רצון הממסד הביטחוני. במסגרת שידורי הטלוויזיה עליהם היה אחראי הריץ דגם חלופי של תקשורת מגויסת ובה שני מרכיבים עיקריים – התרפסות לשליט ונתינת שוחד מסך…". השופט העליון תֵּיאוֹדוֹר אוֹר (היה פעם שחקן כדורגל מצטיין שהופיע בהרכבה של קבוצת הפועל בלפוריה מעמק יזרעאל ששיחקה בשנות ה- 50 במאה הקודמת בליגה הלאומית בכדורגל), מתח פעם ביקורת קשה על ידה הרכה של וועדת השופט יצחק רביבי, כאשר אמר באחד מפסקי הדין שלו, כלהלן : "…כדי להכשיר מינוי פוליטי, צריך לא סתם "כשִירוּת מיוחדת", אלא הכישורים חייבים להיות יוצאי דופן, מיוחדים, וחריגים…", והוסיף, "…וכל זאת כדי לבַעֵר את נגע המינויים הפוליטיים שפשה בחברות הממשלתיות והציבוריות…". אליקים רובינשטיין היועץ המשפטי של הממשלה דאז הוציא בזמנו הנחיות ברורות ומֵקלוֹת שחייבוּ את דרך פעולתה של וועדת השופט יִצְחָק רְבִיבִי.

ישראל היא במידה רבה מדינת פארטאץ' ולסירוגין גם מדינת חוֹק וסֵדֶר, אבל רק כשמתחשק לה. גם ב-2022.

24 באוקטובר 2002. צעדי מחאה חריפים ודרסטיים של ד"ר יהודית אורבך יו"ר וועדת הטלוויזיה במליאת רשות השידור נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אינם צולחים. היא מתפטרת ממליאת רשות השידור ושולחת מכתב אישי מנומק לראש הממשלה אריאל שרון מדוע היא עוזבת את תפקידה הציבורי (בגין התנהלותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל).

ד"ר יהודית אוֹרבך וחבריה בוועדה לא אישרו לשידור את הלוח העני המוצע ע"י יוסף בר-אל ויוסי משולם, ואשר אינו תואם את מטרות השידור הציבורי. אף על פי כן ולמרוֹת אי מתן האישור החלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר באוקטובר 2002 את הלוח החדש על פי הוראתו האישית של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל התעלם לגמרי מנוכחותה של ד"ר יהודית אורבך. בכך פיתח והוסיף תרבות שלטון כוחנית. יכולתו הדלה כמנכ"ל רשות השידור, כישרונו המועט, וכוחניותו הרבה הביאו לִבְסוף להדחתו מרשות השידור. ד"ר יהודית אוֹרְבַּך הייתה בשעתו מראשי התומכים במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. עכשיו היא נכנסה לעימות חזיתי עם האיש שבו בחרה. ד"ר יהודית אורבך טענה כי הפעלת לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 באוקטובר 2002 ללא אישור וועדת הטלוויזיה שהיא עומדת בראשותה, הוא מעשה כוחני ואסור של יוסף בר-אל המבוצַע בניגוד לחוֹק רשות השידור. הקש ששבר את גַב הגָּמָל מבחינתה של ד"ר יהודית אורבך הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל באוקטובר 2002 בה הציג את תוכנית השידורים החדשה שלו, והודיע כי היא אושרה ע"י וועדת הטלוויזיה של המליאה ברשותה של ד"ר יהודית אורבך. "זה היה שקר גס", כפי שטענה לימים ד"ר יהודית אורבך בעת שיחות התחקיר שלי עמה. היא התפטרה מתפקידה במליאת רשות השידור.

ד"ר יהודית אורבך חברת מליאת רשות השידור בימים ההם זוכרת בעת שיחות התחקיר שלי עמה, ואומרת לי כלהלן : "רשות השידור עברה בזמני תהפוכות רבות. בקיץ 2001 פתחנו בהליך הדחה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, שהיה על פי תפישתנו מנכ"ל מאוד לא מוצלח. אורי פורת הקדים את הדחתו והתפטר. תקופה קצרה מילא נחמן שי יו"ר הוועד המנהל גם את תפקיד המנכ"ל. אח"כ הובא רן גלינקא לרשות וגם הוא הלך. כשהובא שמו של יוסף בר-אל למליאת רשות השידור כמועמד לתפקיד המנכ"ל ראינו בכך ישועה. לא רק אני סברתי כך. לא הכרתי אותו בעצם. הייתי תמימה וחשבתי בתמימות שהוא האיש הנכון במקום הנכון. חשבתי ברצינות שאנו חברי המליאה, רובם אקדמאיים, נוכל לפַקֵח עליו. טעיתי טעות מרה. באמת פתטי לחשוב שפעם חשבתי שאין טוב ממנו. שגיאה בלתי נסלחת. יוסף בר-אל ויוסי משולם שאותו מינה למ"מ מנהל הטלוויזיה לא עמדו במשימות השידור שהטלנו עליהם. הם צפצפו עלינו בגדול, עלי באופן אישי ועל אנשי הוועדה, ובעצם על כל חברי המליאה. הם פשוט רימו אותנו. הם עשו זאת בדרך מתוחכמת. מידי פעם הם היו זורקים אלינו את "ליטרת הבשר" שלהם המעידה כאילו השידור שלהם עומד במתלה הציבורית, אך היו חוזרים מהר מאוד לסורם. הקש ששבר את גב הגמל הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל (לא הזמין אותי) בה הציג את תוכנית שידורי הטלוויזיה שלוֹ לעונת 2004 – 2003. התוכנית הזאת לא עמדה בתנאי המינימום שהצבנו לו וליוסי משולם. יוסף בר- אל לא אמר אמת לשומעיו כשהודיע במסיבת העיתונאים הזאת שבה לא נוכחתי, "שוועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור בראשותי אומנם אישרה את לוח השידורים הזה". זה היה שקר גַס. הבנתי עם מי יש לי עסק. פשוט קמתי והלכתי".

ד"ר יהודית אורבך כינתה בעצם את יוסף בר-אל שקרן באותו מכתב המחאה הפרטי שלה שעמדה לשגר לראש הממשלה אריאל שרון, אולם הוא לא הגיב, ולא תבע אותה בגין הוצאת דיבה. ובאמת ב- 24 באוקטובר 2002 שלחה ד"ר יהודית אורבך את מכתב ההתפטרות שלה לראש הממשלה אריאל שרון שהיה באותה העת גם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. הנה הטקסט שלו במלואו [1].

24 באוקטובר 2002 / י"ח בחשוון תשס"ג

לכבוד : כבוד רוה"מ מר אריאל שרון השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, ירושלים.

הנידון : התפטרות.

אני מבקשת להודיע לך על התפטרותי מחברותי במליאת רשות השידור , ומתפקידי כיו"ר וועדת הטלוויזיה ויו"ר הוועדה למעמד האישה. מאז מוניתי כחברה במליאה ונבחרתי ע"י החברים לתפקידים האלו השתדלתי בכל מאודי, יחד עם חברים רבים וטובים במליאה, לקדם את הנושאים עליהם אנחנו מופקדים. פעלתי תמיד על פי מצפוני וללא כל עניין אישי כזה או אחר, כדי למלא את מטרות הרשות כפי שנקבעו בחוק. תמכתי יחד עם חברים רבים בבחירתו של מר יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מתוך אמונה שבחירתו תביא להבראת הרשות החולה. טעיתי. הרשות היום חולה לא פחות משהייתה. תחלואיה רבים, אך אתעכב רק על אילוּ שהביאו במישרין להתפטרותי. בתחום העיקרי שעליו הופקדתי מטעם המליאה – וויסות לוח השידורים של הערוצים הציבוריים – סיכלה ההנהלה בראשות המנכ"ל את כל מאמצינו לעצב לוח שידורים שישרת באופן המיטבי את הציבור בישראל. לוח השידורים הנוכחי לא אושר ע"י וועדת הטלוויזיה. זהו לוח גרוע ונחות מכל בחינה שהיא, והחשוב מכל, הלוח משודר לכאורה בניגוד לחוֹק. הגעתי למסקנה שמיציתי את כל יכולתי להביא לשינוי ולשיפור. מאחר שאינני מוכנה לשאת באחריות להתנהלות שאין בכוחי לשנות, אני מודיעה לך בזאת על התפטרותי.

בכבוד רב,

ד"ר יהודית אורבך

העתק : חברי המליאה, מנכ"ל רשות השידור, היועץ במשפטי לממשלה, מבקר המדינה

משרד מבקר המדינה בראשותו של כבוד השופט שלמה גולדברג היה המכוּתב האחרון על מכתבה של ד"ר יהודית אורבך. אינני יודע אם התייחס בכלל למכתבה. אם התייחס הרי שלא פעל לחקור את כל מה שקרה והתחולל באמת בתוככי רשות השידור בשלוש השנים של 2005 – 2002, תקופת שלטונו של המנכ"ל יוסף בר-אל. אם פעל הרי שלא פעל במלוא העוצמה כפי שכל אזרח הגון במדינת ישראל מצפה שיפעל. על עובדה אחת אי אפשר להתווכח. יוסף בר- אל מי שמונה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור, הודח ממשרתו בבושת פנים בקיץ 2005 ע"י אותה הממשלה וראש הממשלה שמינו אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן ב- 2002.

טקסט מסמך : 24 באוקטובר 2002. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 20 שנים. זהו מסמך ההתפטרות המקורי ששלחה ד"ר יהודית אורבך יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור לראש הממשלה אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במקומה מונה לתפקיד יו"ר ועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור יעקב שחם, עורך מקומון של "ידיעות תקשורת" בחיפה וחבר מרכז הליכוד. יעקב שחם אישר בינואר 2003 רטרואקטיבית ללא כל התלבטות את לוח השידורים של יוסף בר-אל ויוסי משולם (לוח שידורים שלא אושר קודם לכן ע"י ד"ר יהודית אורבך) ואשר פעל למעשה בניגוד לחוק מאז אוקטובר 2002. ד"ר יהודית אורבך אישה חכמה ונבונה, הבינה עם מי יש לה עסק וחזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה לפני הגיעה לרשות השידור. היא עמדה בימים ההם בראש יחידת התקשורת באוניברסיטת בר אילן. תמכה ב- ד"ר יהודית אוֹרבּך חברת המליאה גב' נִילִי יונתן – כרמל שלא הסכימה אף היא עם דרכו של המנכ"ל יוסף בר-אל והתפטרה מחברותה בגוף הציבורי בו שירתה, הנקרא מליאת רשות השידור. גם הגב' נילי יונתן – כרמל ז"ל הרימה בשעתו את ידה בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. עכשיו זה היה מאוחר מידי.

[1] ראה נספח : מכתב ההתפטרות של ד"ר יהודית אורבך מתפקידה כיו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור שנשלח לראש הממשלה אריאל שרון ב- 24 באוקטובר 2002 לאחר הסכסוך המתוקשר שלה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל.

ישראל היא במידה רבה מדינת פארטאץ' ולסירוגין גם מדינת חוק וסדר, אבל רק כשמתחשק לה. גם ב-2002.

אף על פי כן ולמרות הכל, חזרתו של יוסף בר-אל ממקום נחוּת ושכוּח אֵל לקִדְמַת הבימה של השידור הציבורי ב- 2002 הייתה מרשימה. כנגד כל הסיכויים. אין ספק בכך. "Come back" בלתי צפוי בהתחשב בעובדה שבשֶבַע שנות ניהולו של יוסף בר-אל את ערוץ 33 הזניח של רשות השידור, צָבָר הערוץ הנ"ל רייטינג יומי זָנִיח הדומה לכְלוּם. מִדְרוּג הצפייה הנמוך מאין כמותו בערוץ 33 של רשות השידור נַע באופן שיטתי לאורך שנים ארוכות בין % 0.0 למשהו כמו % 0.7 במקרה הטוב. שלא לדבר על איכות תכניו הלא חשובים והבלתי רלוואנטיים לציבור הצופים. הרייטינג הקלוש והמִזערי הוא העֵדוּת האמיתית והמכרעת למה שהתרחש בתוככי ערוץ 33 באותה תקופה וסיפורו של האיש שניהל אותו והיה אחראי עליו, מישהו בשם יוסף בר-אל. ערוץ 33 היה ערוץ טלוויזיה זניח ונחשל וּבבואה של יוצרו. הוא לא נענש על כך. ייתכן כי המנכ"לים ההם של רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (1998 – 1993) ואחריו אורי פורת ז"ל (2001 – 1993) בחרו להתעלם מהתכנים המשודרים בערוץ 33 ומתופעת הרייטינג האפסית שהפכה לקֶלֶס ושנינה בתוככי רשות השידור ומחוצה לה.

טקסט מסמך : שנת 2002. דף מִדְרוּג צפייה אחד מתוך מאלפי דו"חות רייטינג מצהיבים המונחים בארכיון רשות השידור. דף המדידה הקונקרטי הזה מהשעה 16.45 ועד 01.00 מוכיחים שוּב ושוּב את עליבותו ודַלוּתוֹ הכלומניקית של ערוץ 33 ברשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל ז"ל ועד כמה הוא לא היה רלוואנטי לציבור בישראל. מעניין, העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן למנות את האיש הכושל והלא מוכשר הזה למנכ"ל רשות השידור. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון אישרה את המינוי המופרך בקיץ 2002 וחזרה בה בקיץ 2005. הוא הודח מ- מִשְרָתוֹ הַרָמָה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא שיערתי ולא תיארתי לעצמי שהמחלוקת הקשה שלי עם יוסף בר-אל ששורשיה היו נטועים בעבר הרחוק בשנים 1993 – 1990, יצמיחו שוב שריגים וזלזלים גם בעתיד. הרי מוטי קירשנבאום כבר סילק אותו מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ 1993. פתאום הוא שָב ללא כל הודעה מוקדמת והתייצב בפִּסגה. יוסף בר- אל נבחר באופן פרדוקסאלי לתפקיד הרָם ביותר בשידור הציבורי בצורה הדמוקרטית ביותר. אֲבָל…ויש כאן אֲבָל גדול. לא מִינוּ אותו אנשי מקצוע. מִינוּ אותו פוליטיקאים ו/או שליחיהם עושי דברם. מעשיו של יוסף בר-אל המנכ"ל המופרך של רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווים דיון מיוחד כך סברה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט. בגיל 67 עשה "Come back" מדהים ומרשים לקדמת הבמה של השידור הציבורי. אוּלָם…ויש כאן "אוּלָם גדול וגם תמיהה לא קטנה", כפי שנאמר רק לפני רגע קט : אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו אותו בקול תרועה למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היו גם אלה שהדיחו וסילקו אותו בבושת פנים כעבור שלוש שנים מכהונתו הרָמָה בחודש מאי 2005. מעט מידי ומאוחר מידי.

בתוך הַכֵּאוֹס הגדול של הימים ההם ב- 2005 הייתה חסרה עדותו והסברו של יו"ר הוועד המנהל ההוא של רשות השידור העסקן הפוליטי נחמן שי (היום ח"כ במפלגת המחנה הציוני) אלו נימוקים האיצו בו ובשאר חברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור להרים בהצבעה ההיא את יד ימינם ו- לתמוך תמיכה כה מסיבית במינוי המופרך של יוסף בר-אל למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור" בנימוק הזה : "יוסף בר-אל הוא האחד שאין בלתו". מדהים ומופרך לגמרי אולם זה קרה והתרחש. (הערה אישית שלי : פרופסור דן כספי ז"ל וד"ר יוסי דהאן היו שני האנשים היחידים בוועד המנהל ובמליאה שהרימו את ידם נגד המינוי). מר נחמן שי הוא עסקן פוליטי רשלן ו- מגוחך, ולא חשוב, אולם עדותו מסקרנת משום שהוא מעיד על עצמו שהוא נקי כפיים ואיש מצפון. לא נשמעה ב- 2005 עדותם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב וחברו לוועד המנהל של הרשות אלון אלרואי, שניהם ממעריצי בנימין נתניהו וגם מעריצי יוסף בר-אל. חשוב לשמוע את חוות דעתם של השניים הנ"ל אודות האיש שהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 והודח וסולק ממנה בבושת פנים ב- 2005 באשמת שחיתות ושימוש בשוחד מסך. חסרה עדותו של יוסף "יוסי" משולם נאמנו ומעריצו של יוסף בר-אל ומי ששימש אצלו בעידן שלו מ"מ מנהל הטלוויזיה וגם מנהל חטיבת התוכניות. חסרה אז גם עדותו של מנהל הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 מר מוטי עדן (התמנה לתפקיד הרם ב- 9 בנובמבר 2003) בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. חסרה גם עדותם של עוד כמה אישים ברמה של מנהלים ועורכים בחטיבת החדשות בערוץ 1 שהצהירו עם מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד המנכ"ל, "…סוף כל סוף יש מנהל מוצלח לרשות השידור שאפשר לסמוך עליו…". שמעתי זאת במו אוזניי באביב 2002 מפיו של אליעזר "גייזר" יערי. הוא היה הראשון שאמר לי זאת תריסר שנים קודם לכן ביולי 1990 לאחר שיוסף בר-אל זכה ונבחר כדין במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1990. וכה שח לי בהערצה מנהל חטיבת התוכניות דאז, בזאת הלשון : "סוף כל סוף יש מנהל רציני לטלוויזיה הישראלית הציבורית". מנכ"ל רשות השידור המודח יוני בן מנחם (2014 – 2011) ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץי אם כך אינם מייסדי השושלת. הם ממשיכיה. ויש להוסיף : אותה הממשלה שהצניחה אז את אותו נחמן שי (היה אז חבר במפלגת העבודה) לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור היא גם זאת שהעיפה אותו משם, ומינתה במקומו לתפקיד הציבורי האחראי רשלן ועסקן פוליטי אפרורי אחר בשם אברהם נתן איש הליכוד. ממשלת ישראל בראשות אריאל התעשתה ב- 2 במאי 2005 והבינה כי היה מדובר בהפקדה מופרכת. היא הדיחה וסילקה לאלתר את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרָם בגין האשמות חמורות של שחיתות ושוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל פעיל ומכהן. יוסף בר-אל הודח לעד לפינה אפלולית בירכתי דברי הימים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ניהלתי כמה שיחות עם פרופסור דן כספי ז"ל הנוגעת להתייחסותו אל מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שסרח על פי דעת ממשלת ישראל והודח מכהונתו. פרופסור דן כספי ז"ל זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "לא במקרה התנגדתי והצבעתי נגד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. כל חברי הוועד המנהל לרבות היו"ר נחמן שי ואנשי מליאת רשות השידור הצביעו בעד המינוי. אני התנגדתי התנגדות נמרצת. חבר אלי ד"ר יוסי דאהן שהיה אז חבר המליאה והתנגד אף הוא למינוי. עקבתי אחרי מסלול הקידום של יוסף בר-אל ברשות השידור מאז היה מנהל החדשות בשפה הערבית ואח"כ מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית. מעולם לא הערכתי את יכולתו המקצועית, לא את יוֹשְרָתּוֹ, וגם לא את כושר המנהיגות שלו. יוסף בר-אל התמחה בשידורי תעמולה פשטניים בשפה הערבית שמצאו חן והשביעו משום מה את רצון הממסד הביטחוני. במסגרת שידורי הטלוויזיה עליהם נינ אחראי הריץ דגם חלופי של תקשורת מגויסת ובה שני מרכיבים עיקריים – התרפסות לשליט ונתינת שוחד מסך".

הנה הרשימה המלאה של חברי הוועד המנהל ואנשי מליאת השידור, שהם בעצמם מינויים פוליטיים, שהרימו את ידם ותמכו תמיכה מסיבית במינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, גב' אהובה אורן המשנה ליו"ר הוועד המנהל, סאלם ג'ובראן, ד"ר אילן אסיה, אלון אלרואי, עו"ד ראובן שלום, גב' נִילִי כרמל – יונתן ז"ל (רעייתו של המשורר המנוח נתן יונתן ז"ל), גב' יעלה גרנות, ד"ר יהודית אורבך, שי חרמש, גב' אמונה אלון, משה איבגי, עטאף כיוף, אפרים באוך, עו"ד נועם גרסל, עו"ד יאיר זלמנוביץ', יחזקאל זכאי, אביהו מדינה, עו"ד – ד"ר עמרם מליץ, יעקב גיל, גב' גאולה כהן, עו"ד חסן עתמאנה, ועו"ד אבי שמידט. יוסף בר-אל הנתמך תמיכה גורפת של מוסדות רשות השידור, העפיל בקַלות מהתחרות בשלב המוקדם לשלב רבע הגמר, ואח"כ דילג למֵירוֹץ חצי הגמר. שמו כמועמד למנכ"ל רשות השידור הנתמך עכשיו ע"י הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור הועבר שוּב לאישור וועדה המאשרת מינויים בכירים בשירות הציבורי בראשות השופט יצחק רביבי. וועדת המינויים הציבורית הזאת לא היססה ואישרה את מועמדותו לתפקיד הנכבד לאחר שזכה ברוב מוחץ בהצבעה דמוקרטית בתוך ממלכת רשות השידור. יוסף בר-אל חלף בקלילות מפתיעה גם מעל משוכת השופט יצחק רביבי. הוא העפיל לשלב הגמר וניצח.

גברדיית הניהול הוותיקה של רדיו "קול ישראל" ההוא ורשות השידור ההיא מאז ראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת.

חֲנוֹךְ גִבְתוֹן ז"ל (מנהל רדיו "קול ישראל" בשנים 1967 – 1960) ושמואל אלמוג ז"ל (מנהל רדיו "קול ישראל" בשנים 1969 – 1967, והמנכ"ל הראשון של רשות השידור) היו בוודאיי מינויים פוליטיים. הם היו אנשי מקצוע מוכשרים שהיו צריכים להתייצב מול ראש הממשלה ושר הביטחון מר דוד בן גוריון ואח"כ מול ראש הממשלה לוי אשכול וגם מול ראש הממשלה גב' גולדה מאיר, אולם הם לא היו שקרנים ולא מלחכי פִּנְכָה.

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנהל רדיו "קול ישראל" המיתולוגי בשנים 1967 – 1960 מר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ז"ל (מימין) מארח באולפן הרדיו את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (משמאל). ב- 8 במארס 1965 נחקק בכנסת חוק רשות השידור הראשון בטרם עידן הטלוויזיה. בתפקיד ראש הממשלה כיהן בתקופה ההיא לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי היה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. חנוך גבתון המוכשר נשא עיניו ב- 1967 להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. לשר ישראל גלילי היו מחשבות ותוכניות אחרות. הוא מינה בתחילה בפברואר 1967 לתפקיד המֵקִים את האלוף אלעד פלד שהסכים, אולם שינה את דעתו לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 וסירב מפני שרצה להיות רמטכ"ל. ישראל גלילי הציב במקומו למשרת ראש צוות ההקמה את פרופסור אליהוא כ"ץ בן 42 עולה חדש מארה"ב (יחסית, עלה לארץ מניו יורק ב- 1963) וכיהן כדיקן הפקולטה לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. באוקטובר 1967 סיים חנוך גבתון את דרכו כמנהל / מנכ"ל רדיו "קול ישראל". במקומו מונה לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל" שמואל אלמוג. ב- 1968 תוקן חוק רשות השידור והותאם לימי הטלוויזיה הקרבים ובאים. ב- 31 במארס 1969 קודם שמואל אלמוג ומונה למנכ"ל רשות השידור ה- 1, שכללה לראשונה את הטלוויזיה הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת, על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר ועל פי המלצתו של ישראל גלילי. מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון הנבון, המוכשר, והשאפתן הורחק באוקטובר 1967 ע"י השר ישראל גלילי ובתמיכת ראש הממשלה לוי אשכול מכל מוקדי בתקשורת האלקטרונית הציבורית של מדינת ישראל בעת ההיא. ב- 1967 מונה לציר לענייני הסברה במשלחת ישראל לאו"ם. ב- 1970 מונה ל מנכ"ל משרד התיירות. ב- 1975 מונה לקונסול כללי בלוס אנג'לס בדרגת שגריר. ב- 1976 נפטר צעיר רק בן 59 במותו. יש אומרים גם מצער לאחר שהשר ישראל גלילי נטרל אותו ממפעל חייו רדיו "קול ישראל, והסיר את מועמדותו להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ומי ששאף להיות מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמאגדת בתוכה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה. (באדיבות איתמר גבתון בנו של חנוך גבתון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור היא רשת שידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פועלת מתוקף חוק רשות השידור ה- תשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי. המנכ"ל הראשון שלה היה חנוך גבתון. היה מדובר בעידן טרום הטלוויזיה ובתפעול רדיו "קול ישראל" בלבד. ב- 1968 עם הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה שונה החוק ורשות השידור כללה מעתה תחת קורת ניהול משותפת את הרדיו הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה. ב- 31 במארס 1969 התמנה שמואל אלמוג למנכ"ל הראשון של רשות השידור. תוקף המינוי היה לחמש שנים. עד שנות ה-90 של המאה הקודמת הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, ורשות השידור מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם ערוצי טלוויזיה ארציים מסחריים וגם שאפתניים ועשירים לרבות ערוצי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים. מדהים : ב- 29 ביולי 2014 בתקופה שיוני בן מנחם שימש מנכ"ל כושל ובלתי מוצלח של רשות השידור נטולת ערכים ומושחתת, אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי החדש, תשע"ד – 2014, ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור במתכונתה הישנה הנוכחית כפי שהכיר אותה הציבור מאז 1969. מאז חודש יולי של שנת 2014 ועד חודש מאי 2017 פעלה רשות השידור תחת עול של צו פירוק ותחת מעמסה של כונס נכסים פרופסור דוד האן. במאי 2017 הוקם ומוסד תאגיד השידור "כאן" על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא.

טקסט תמונה : 1971. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל (בן 45, בתיעוד הזה) לוחץ את ידה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (בת 73). שמואל אלמוג שימש מנהל רדיו "קול ישראל" (במקומו של חנוך גבתון) בין אוקטובר 1967 לבין מארס 1969. ב- 31 במארס 1969 מונה למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שכללה לראשונה בתולדותיה יחדיו את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה. שמואל אלמוג כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים עד 1 באפריל 1974 ואז פנה לקריירה אקדמאית באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לפרופסור שמואל אלמוג. בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו בעת כתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" (הספר הראשון בסדרת 13 ספרים שאני חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה", שַח לי בביתו ברמת אשכול בירושלים כי אילו רצה היה מתמנה מייד לתקופה נוספת בת 5 שנים ל- מנכ"ל רשות השידור עד 1979. זה היה ידוע כי השרים ישראל גלילי ויגאל אלון וגם ראש הממשלה העריצו את שמואל אלמוג. את אותו הטקסט שָנָה בפניי בשעתו גם חתן פרס ישראל לספרות נתן שחם ז"ל (נפטר לפני זמן מה בגיל 93. היה חבר קיבוץ בית אלפא מ- 1945) ו- שימש בשנים ההן של 1975 – 1967 כמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא אמר לי כלהלן : "גם אני הערצתי את שמואל אלמוג. היה במה להעריץ אותו". שמואל אלמוג ז"ל מת ב- 2008 בגיל 82. (באדיבות שירה אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1058. אותה הַחֶרֶב הפוליטית שהונחה על צווארו של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב-2005, ודקרה אותו, והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, "…לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל…". פוסט מס' 1051. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1051 הועלה לאוויר ביום שני – 17 בינואר 2022.

"האבסולוטיסמוס הנאור", הוא עיקרון מדיני שקבע בשעתו המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18, והנה הציטוט שלו : "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון", עיקרון שחָל גם על המנכ"לים של רשות השידור הציבורית – ממלכתית לדורותיהם באשר הם במדינת ישראל. לרבות המנכ"ל יוסף בר-אל שהפר את הכלל הזה ו- הודח ע"י ממשלת ישראל ב- 2005 בראשות אריאל שרון, ולרבות המנכ"ל יוני בן מנחם שבחר לו נתיב התנהלות עגום וקלוקל משלו (יחדיו עם עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ'), וכהונתו הופסקה ב- 2014 משנחקק החוק ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו כי רשות השידור עוברת מעתה לפעול תחת צו פירוק ועול של כונס נכסים בראשות פרופסור דוד האן. דוד האן מינה את יונה וויזנטל ל- מנכ"ל הזמני החדש והוא מיהר לסלק ולהדיח את יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' וגם לגרש מתפקידו את יו"ר הוועד המנהל ההוא של רשות השידור אמיר גילת. התחקיר הטלוויזיוני של רביב דרוקר וברוך קְרָא אודות התנהלותם המושחתת של יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' וגם של יו"ר אמ"י יעקב מנדל איננו יכול להיגמר על המסך. הוא חייב להסתיים בבית דין פלילי. על כל אחד מאתנו חלה החובה לשַנֵן ולשְנוֹת את הטקסט הר"מ מידי בוקר על כוס הקפה הראשון : עיתונות יישרת דרך ועיתונאות אמת, מטבע ו- מעצם הגדרתן ומהותן את תפקידן גם בטלוויזיה, הן מתנגדות באופן החריף ביותר ומתעבות ל- חנופה ו- אופורטוניזם. עיתונות יישרת דרך ועיתונאות עמת נעות בקו מקביל לחנופה ולאופורטוניזם. על פי תורת המתמטיקה קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. הם לא נחצים לנצח. מדובר באקסיומה. אם הם נחצים הרי שמדובר בשגיאה מתמטית ומוסרית קשה מנשוא. עיתונות יישרת דרך ועיתונאות אמת מְצֻווֹת להשמיד חנופה, התרפסות, ואופורטוניזם מפני שמדובר בחֶרְפָּה. בעסק מביש.

תזכורת: יוֹשְרָה. הַסֶפֶר, "תבונה ותובנה -אינטליגנציה רִגְשִית בעולם העסקים".

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

תזכורת נצח : הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 (הודח וסולק ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון) ושכמותו, היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל. בכך יש לעיתונאי רשות השידור תפקיד מכריע וחזון גדול.

אלו הם ארבעת חוקי תעשיית הטלוויזיה באשר היא :

1. אין תחליף לתִּכְנוּן והיערכות טלוויזיונית יסודית, רצינית, קפדנית ומדויקת, ומרחיקת לֶכֶת בת שנים מהיבטי תוכן, זכויות שידורים וכלכלה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ושימוש הגיוני והגון של משאבי אנוש.

2. אין תחליף לעיתונאות אמת, אמיצה וחוקרת, חרוצה ונבונה, ש- דבקה במשימתה. אין תחליף לעיתונאות שאוֹצֶרֶת בקרבה את האקסיומה המתמטית של תורת הקווים המקבילים. אין תחליף לעיתונאות שנעה לפנים על פי ה- היגיון מתמטי הנ"ל ועל פי תכנון ומחשבה בקו מקביל לקו המקביל של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. מו"ל הארץ מר עמוס שוקן הוא עיתונאי מֵיטָבִי ובמידה רבה גם מתמטיקאי מעוּלֶה.

3. אין תחליף לניהול מדיניות חכמה של רכישת זכויות שידורים בלעדיות רלוואנטיות בעיקר בתחום שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית.

4. יש תחליף לבני אנוש. אנשי טלוויזיה מוכשרים ככל שיהיו שווים כקליפת הַשוּם בלעדי חומרי שידור רלוואנטיים בלעדיים. לכן נדרשים המנווטים לחשוב קדימה בדומה לשחקני שח מט כדי לדאוג שחומרי השידור הרלוואנטיים הבלעדיים ישכנו על מדף הטלוויזיה שלך ולא של יריביך. לכן הגה רוּן אָרְלֶדְג' המנוח מנהל חטיבות החדשות והספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC את הסלוגן הטלוויזיוני ההיסטורי רב המוניטין והמשמעות: "When you have the rights – you have the show". לכן היה פחות חשוב אם את המשחק המרכזי בליגות העַל בכדורגל ובכדורסל שידרו בעבר מאיר איינשטיין ז"ל ו/או יורם ארבל, ו/או אורי לוי, ו/או רמי ווייץ – יבדלו כולם לחיים ארוכים. תמצית העניין היה להבטיח שרַק אתה כנציג רשת השידור שלך תחזיק (ולא יריביך) בזכות הטלוויזיונית הבלעדית לשדר את האירוע הפופולארי והמסקרן ובזכות הבלבדית להעביר את המֵידָע אודותיו לצופיך. צופה הטלוויזיה מתעניין ראשית דבר בחומר השידור שמופנה אליו ורק אח"כ במי שמתווך לו אותו. לכן אין שום תחליף לרכישת זכויות שידורים אולם יש תחליף לכל הצבת בן אנוש בסביבת המיקרופון והמסך שמספר את סיפורם של האירועים הבלבדיים שהם שלך בלבד (!).

אולם החוק החמישי הבלתי כתוב בתעשייה הזאת הוא החשוב ביותר : מאמציך הכֵּנִים יהיו לשווא אם לא תצליח לשכנע את הבוסים ואת ההנהלה שלך שאתה צודק בשיקולי התוכן, העיתונאיים, והכלכליים ושההיגיון שלך – חכם והגיוני (!).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתו אותה הממשלה ו- אותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מָזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רב אך בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1058. שום רשות שידור ציבורית בת חורין בשום מקום בעולם לא קיבלה את עצמאותה על מגש של כסף. על אף שניהלו מדינות חופשיות ודמוקרטיות ו- הקימו את השידור הציבורי שלהן מבראשית ומעָפָר, תמיד ניסו הממשלות ההן לדורותיהן בכל רחבי הגלובוס לתחוב יד ורגל בתכנון לוחות השידורים הטלוויזיוניים וביקשו להותיר שָם את טביעות אצבעותיהן. גם במדינת ישראל. פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1058 הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

הכתובת הייתה חקוקה על הקיר כבר 16 (שֵש עשרה) שנים. זה היה רק עניין של זמן. מינויו של יוסף בר-אל במארס / אפריל 2002 למנכ"ל הזמני של רשות השידור, ובתום שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקדה נוספת לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה מטעמו על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, היה לא פחות מ- מעשה נבלה בתחום של ניהול תקשורת ציבורית ו- מַנְכָּלוּת רשת טלוויזיה ציבורית ברמה העליונה ביותר במדינת ישראל. מסמך מינויו הפוליטי של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 מטעם ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובחתימת שולו מזכיר הממשלה מר גדעון סהר נותר ו- נשמר לדיראון עולם.

טקסט מסמך : 2 ביוני 2002. עסק מופרך. פארסה. מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון החליטה למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד לתאריך 2 ביוני 2007. לא ראיתי אז שום הבעת התנגדות ומחאה פומבית מול המינוי המופרך ההוא, אלא כניעה, וויתור, הסכמה, ו- הסכנה עם אירוע דווי ומציאות עגומה מצדם של שני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמעט כל עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" חזו באביב וקיץ 2002 במינוי המופרך והנפשע, הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והחרישו. העיתונאים האלה שהיו אמורים להיות זקופי קומה השליכו מיוזמתם הם את הגדולה שבזכויות כל בן אנוש להיות אדם ריבוני לנוכח ההפקדה הנפשעת, המטומטמת, והמופרכת הזאת. מרבית עיתונאי רשות השידור קיבלו את מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור כדָבָר מובן מאליו, והסכינו עם סביבתו. כמעט כולם שתקו שָם. ב- 2 במאי 2005 התעוררה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון, והבינו את גודל הטעות ואת שגיאת המינוי הבלתי מתקבל על הדעת של יוסף בר-אל למשרה הרָמָה שלוש שנים קודם לכן. ממשלת ישראל הדיחה וסילקה אותו לירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה באשמת שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. היה מדובר במנכ"ל רשות שידור עלוב מלחך פּנְכָה. באותם הימים העלובים ההם של 2002 עם הפקדתו ו- הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, התרחשה רעידת אדמה והחלה הספירה לאחור. היא הסתיימה ב- 9 במאי 2017.

…Ooops. רענן כהן השר הממונה ההוא על ביצוע חוק רשות השידור בממשלת אריאל שרון, ממנה באוקטובר 2001 את תא"ל מיל. רָן גַלִינְקָא למנכ"ל הזמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם ש-הִתְּפּוּטַר אורי פורת ז"ל… ראש הממשלה אריאל שרון מברך על המינוי.

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רְחָב יָדַיִים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן" עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם הארכי – טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה יאסר עראפאת, פנים מול פנים, ערך כתב הטלוויזיה הישראליחת הציבורית – ערוץ 1 לעניינים ערביים עוֹדֵד גְרָנוֹת ב- מוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יָכִּירֶנוּ על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שוֹבָל דָם אָרוֹךְ של אזרחים ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטָף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן נחרד ויצא מדעתו. ראש הממשלה היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם הטרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית, מי שמכנה את עצמו לוחם חירות. למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת ב- Prime time של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אריאל שרון לא ידע את נפשו מרוב צער וכעס. הוא ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית מִשְגֶה פאטאלי קשה מנשוֹא. הוא לא סלח לרן גלינקא העורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ציווה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום. אָרִיאֵל שָרוֹן היה כָּעוּס ונָבוֹךְ. הוא לא הבין כיצד מעז מנכ"ל השידור הציבורי רָן גָלִינְקָא לאשר ריאיון עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל, והאם דבר הריאיון נובע מתמימות ו/או מטיפשות. כנראה, זה גם לא עניין אותו יותר מידי. ראש הממשלה רצה את ראשו של רן גלינקא עָרוּף ו- מייד. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן הקדים אותו ביממה והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד תאריך ה- 12 במארס 2002. רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו אולם היה משול למנכ"ל רשות השידור שלוּלָאָת חֶבֶל הַתְּלִיָיה הפוליטי כבר נכרכה סביב צווארו.

טקסט מסמך : 6 בדצמבר 2001. צירוף מקרים מוקדם. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן, מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור הזמני בשלושה חודשים נוספים ומותח את חייו הטלוויזיוניים בעוד כרבע שנה, מ- 6 בדצמבר 2001 ועד 12 במארס 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רָן גַלִינְקָא אומנם ניצל מחבל התלייה ו- זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים, אך גזר דינו כבר נחרץ. בסופו של דבר סוּלָק הטירון הירוק בעיתונאות וניהול רשת שידור מתפקידו. הקרקע הופשרה ו- הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל למֶלֶך השידור הציבורי. אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו. יִצְחָק רָבִּין, שִמְעוֹן פֶּרֶס, וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות, טרוריסט נבזה, ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל. חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן) לשלוח את עוֹדֵד גְרָנוֹת למוקטעה כדי לקיים, לערוך, ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 את אותו הריאיון הנרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית. לביצוע המשימה נבחר כאמור הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת, לשעבר עיתונאי בכיר בתחום בעיתון "מעריב". עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת במוקטעה הנצורה בראמאללה. הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה השנייה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים מקטון ועד זקן. הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7 בדצמבר 2001 בתוכנית "יוֹמָן", ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא, אישורו של מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר אַלוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ אליבא, לשיטת אריאל שרון לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

באֶמֶת לא חלף זמן רב וב- 12 בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד בר תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד מוטעים ושגויים אָרִיֵאל שָרוֹן קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השִרְיוֹן אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הארץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל. אולם בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת שכללה בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעִבְרִית ועֲרָבִית ושתי רשתות רדיו בעִבְרִית ועֲרָבִית ואיגדה בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים – לא היה לו צֵל של מוּשָג קָלוּש. רָן גָלִינְקָא איש נחמד היה תאומו של יוסף בר-אל רק מצידו השני של המטבע. הוא הודח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 12 במארס 2002 ע"י אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן מפני שכלל לא היה עיתונאי, אפילו לא עיתונאי מתחיל, מתלבט, חסר ביטחון, פוסח על שני הסעיפים, ומעל לכל בעל יכולת ארגונית דַלָה. עשרות מסמכים שנמצאים ברשותי מוכיחים כי רָן גָלִינְקָא איש חביב היה טירון תקשורתי תמים (ו/או טיפש) שלא התמצא כלל בעיתונאות אלקטרונית ובסבך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לעיתים רבות לא ידע מימינו ומשמאלו, איבד לחלוטין את חוש הניווט שלו, לא הבין את משחקי הכוח בתוככי הרשות, והיה נתון כל העֵת להשפעתו המכרעת של מוקד הכוח הפוליטי הממנה שלו השַר רענן כהן. בעת שתי שיחות התחקיר בינינו בשעתו טען בפניי כהאי לישנא : "…יוסף בר-אל תקע לי סכינים בגב…". יוסף בר-אל הוּדַח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בגין שחיתות והענקת שוחד מסך לפוליטיקאים. בטרם הדחתו תקפה העיתונות את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גם בגין נפוטיזם חריף ועשיר שהנהיג בתקופת שִלטונו.

מינויו המופרך של יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור הייתה טעות הרת גורל שהביאה בסופו של דבר לקריסתה של רשות השידור כ-מגדל קלפים. יוסף בר-אל השריש בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" פגמים תכניתיים, פוליטיים, ומוסריים חמורים וקשים מנשוא, ביניהם שחיתות, שוחד מסך, נפוטיזם, והצבת נאמניו הבלתי מוכשרים בעמדות מפתח, שהפכו לנזקים בלתי ניתנים לתיקון. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינה בנעשה וידעה על המתחולל בין כתלי רשות השידור אולם משכה את התנהלות הפַארְסָה הגלותית – פוליטית של יוסף בר-אל מסיבות מוכרות שכדאיות לה. הרי כולם זכרו מה הבטיח יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל שרון באמצעות העיתונאית "מעריב" שרי מקובר ב- 26 באפריל 2002. לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה בתחילה את האומץ להדיח את מי שהבטיח לעשות את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות, אולם סגנו השר אהוד אולמרט והיועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז לא אִפְשֵרוּ לו לברוח מאחריותו. הממשלה החליטה להדיח את יוסף בר-אל ולגרש אותו מתפקידו הרָם בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך ההוא שלו בקיץ 2002. ההדחה וסילוקו לאלתר מתפקיד מנכ"ל רשות השידור התחוללו באמצע כהונתו הפעילה ב- 2 במאי 2005. הדחתו של יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל גררה בעקבותיה תגובות רבות וסיקור רחב וענֵף בעיתונות שהצדיקו את ההדחה מחויבת המציאות. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור בה מודח ומסולק מנכ"ל באמצע כהונתו. יוסף בר-אל הודח באשמת שחיתות + שוחד מסך + נפוטיזם. הדו"ח המפרט את ההאשמות נגד יוסף בר-אל בגינן הודח מצוי על מדפי ארכיון הממשלה.

הדחתו המאוחרת של יוסף בר-אל אולם ההיסטורית, הולידה את המסקנה ש- שום גוף תקשורתי, ציבורי – חברתי ו/או מסחרי, ו/או צבאי – ביטחוני איננו יכול לשרוד לאורך ימים בתוך שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור ההיא תחת שלטונו של אותו יוסף בר-אל ההוא. הכרתי בימי חלדי גם בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובחו"ל אין סוף אופורטוניסטים עלובים מלחכי פִּנְכָה. יוסף בר-אל ניצב בראש הרשימה. מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור בעת ההיא ובראשם יו"ר וועד מנהל חלש ועלוב בשם נחמן שי (היום ח"כ ב- "מחנה הציוני"), ידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל הוא חסר כישרון בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור כ- "האחד שאין בלתו". מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור, לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי רדוד, ואין זה חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור, כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוצלח בדמותו של יוסף בר-אל. מינויים פתטיים מוכרחים להביא בתוך זמן לא רב למַכְשֵלוֹת, נפוטיזם, שוחד מסך, הקפת הממשל באנשים לא מוכשרים כמו המושל הראשי (יוסף בר-אל) עצמו, ובסופו של דבר התרפסות והתחנפות בפני שלטון שמביאה לחציית הקו המקביל של העיתונאות והעיתונות את הקו המקביל של הממלכה. בביצה טובענית שכזאת נגרמים נזקים כבדים, חלקם בלתי הפיכים לשידור העיתונאי הציבורי. בסופם מחלוקות קשות בין אנשי האֶמֶת לאנשי השֶקֶר במוסד ויצירת אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". רשות השידור תהפוך לגיהינום. הימים הרבים שחלפו הגידו כי צדקתי. רשות השידור הישנה התפרקה לשברים לעַד.

[1] ראה נספח : מאמר עיתונאי של גב' יולי חרומצ'נקו שפורסם במקומון "כל העיר" ב- 26 במאי 1995, המבקר בצורה קשה ונוקבת את התנהלותו של יוסף בר-אל כמנהל ערוץ הטלוויזיה 33 של רשות השידור.

[2] ראה נספח : מסמכי רייטינג ומכתבי אל המנכ"ל הזמני החדש יוסף בר- אל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה החדש מר יוסי משולם מתאריך יום שישי – 22 במרס 2002, המציג את נתוני הצפייה המלאים בערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10, ו- 33 ערב קודם לכן ביום חמישי – 21.3.2002.

השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן אָץ – רָץ מייד לאחר הדחת רן גלינקא לדלות ו- להעלות מאוב ירכתי הרייטינג הדלוח של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל כמיועד למנכ"ל רשות השידור הבא. רן גלינקא הטירון התמים וחסר הידע עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה של חצי שנה בין ספטמבר 2001 למארס 2002 כמנכ"ל רשות השידור הזמני. הוא היה איש לא מוכשר ולא נבון בצורה מעוררת תמיהה מצדה השני של המטבע. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הוותיק עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002 בטרם קיבל את מינוי הקבע שלו ב- 6 ביוני 2002. ב- 16 במאי 2002 חיברתי מסמך בן 14 עמודים בו נתתי למנכ"ל המיועד יוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ועל הניהול הפתטי שלו. לקחו איש בלתי מוכשר בעליל והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה אקסידנט חמור מאין כמותו. תאונה טלוויזיונית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. עובדה שאותה הממשלה שמינתה אותו למשרה הרמה ביוני 2002, התעשתה והדיחה וסילקה אותו לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור במאי 2005. מדובר במסמך חריף ובעובדות אמת שהעליתי ב- 16 במאי 2002 על הנייר, ובו נחשף והתגלה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בכל עליבותו התכנית והכלכלית, במלוא מופרכות הבּוֹסֶר שלו כמנהל רשת שידור, במלוא אי כישרונו הטלוויזיוני, ובמלוא אי הכרתו וידיעתו את ההיסטוריה של שוק הטלוויזיה הבינלאומי העוסק ברכישת שידורם הישיר של אירועי ספורט. זה התחולל בעת המו"מ החובבני שניהל (מאחורי גבי) עם חברת צ'ארלטון להשגת זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל יפן / קוריאה 2002. יוסף בר-אל עשה בניהול המו"מ הזה את כל הטעויות האפשריות. הוא שילם פי שמונה יותר זכויות שידורים מאשר שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998. הוא קיבל פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבלנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998, ועוד כפה עלי לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהאולפן בירושלים במקום לבצע זאת מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל של יפן וקוריאה. ניהול המו"מ ההוא באפריל 2002 עם חברת צ'ארלטון ע"י יוסף בר-אל, לצורך רכישת זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 (מאחורי גבי וללא ידיעתי), אך בתמיכתם וסיועם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ושל השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן – היה מחפיר וכישלון מוחלט. כישלון ניהול המו"מ ההוא ע"י יוסף בר-אל עם חברת צ'ארלטון פתח צוהר לציבור וחשף יותר מכל את אישיותו הכוחנית אך הבלתי מוכשרת של מנכ"ל רשות השידור החדש. יוסף בר-אל היה לא רק נטול יֶדָע אלא גם איש לא חָכָם. הוא מאייש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין "מִצְעַד הַאִיוֶולֶת". באפריל 2002 החלה התמוטטות רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל. היא צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" ניצבים מנגד, מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המַדְמֵנָה שלהם כאילו אין הדָבָר נוגע להם, אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז"ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1".

לוחות זמנים :

מארס / אפריל 2002 : ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ממנה את יוסף בר-אל המופרך למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של רן גלינקא מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם, שהוּדָח. עיתונאי רשות השידור בולעים מים ושותקים. הם מסרבים לעלות על הבריקדות.

2 ביוני 2002 : ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מעניקה ליוסף בר-אל המופרך מינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. מתחילה ההתמוטטות הבלתי נמנעת של השידור הציבורי. עמודי התווך קורסים בזה אחר זה. עיתונאי רשות השידור מחרישים ומסרבים להתייצב מול השלטון הכושל.

2 במאי 2005 : ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מדיחה ומסלקת את יוסף בר-אל מתפקידו הרם. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ובהיסטוריה של רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. מעט מידי ומאוחר מידי. לרשות השידור על כל מרכיביה נגרמו כבר נזקים בלתי הפיכים. הקריסה נמשכת. העיתונאים מתקפלים ו- שותקים.

2011 : ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ממנה את איש הַנֶפֶל יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור. עיתונאי רשות השידור ממשיכים להתכנס בתוך המדמנה שלהם כאילו מדובר בבועה סטרילית, ו- כאילו להם לא יקרה דבר. הם שוב שותקים נוכח המינויים המופרכים.

הגיע קיץ 2014 : ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן מחוקקים את חוק סגירת רשות השידור והוצאת צַו פירוק, וממנים את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים של רשות השידור ז"ל ההיא.

9 במאי 2017 : ה- כנ"ר (כונס הנכסים הרשמי) פרופסור דוד האן מודיע על סגירתה הסופית של רשות השידור ההיא כפי שהכרנו אותה מאז 1968. היא חדלה להתקיים. על חורבותיה קם תאגיד "כאן". מאות רבות של עובדים וותיקים בעלי משפחות נשלחים לאלתר הביתה.

תזכורת 1 : 26 באפריל 2002. נקודת השפל הנמוכה ביותר ושיא הזוהמה של מדמנת השידור הציבורי. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה אריאל שרון מדיחים במארס / אפריל 2002 את מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא מנכ"ל וממנים במקומו לתפקיד הרם מנכ"ל רשות שידור זמני אחר בשם יוסף בר-אל. אריאל שרון ורענן כהן שולפים את יוסף בר-אל מירכתי האוב של ערוץ 33 של רשות השידור שמניב רייטינג נפל יומי בין % 0.0 ל- % 0.7 במקרה הטוב ומציבים אותו בקדמת השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור המיועד החדש יוסף בר-אל גומל להם בהצהרת אמונים חסרת תקדים בעליבותה וכיעורה, ו- מכריז ביום שישי – 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" בפני העיתונאית שרי מקובר כלהלן : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". אמפליטודה שלא נשמעה כמותה מעולם בתולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל (!). עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ממלאים פיהם ושותקים (לרבות אבותיו ומייסדיו של השידור הציבורי הישן ההוא חיים יבין + מנהל רדיו "קול ישראל" אמנון נדב + יעקב אחימאיר).

פוסט מס' 1058. העיתונאית שרי מקובר מפרסמת ביום שישי – 26 באפריל 2002 כותרת ראשית בעיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מי שנועד לתפוס את מקומו של המנכ"ל המודח לפניו רן גלינקא מודיע לעיתונאית "מעריב" שָרִי מַקוֹבֶר ומספר לה כלהלן: "…אלוהים קרא לי, ואמר לי, ג'וֹ סיים את המשימה שלך…". לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח. פוסט מס' 1058. הועלה לאוויר ב- מוצ"ש 12 בפברואר 2022.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא שוב מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : יום שישי – 26 באפריל 2002. לתלות על כל לוח המודעות, לא להסיר, ולעולם לא לשכוח (!). העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך של מלחך הפנכה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

יוסף בר-אל היה משרת השלטון כפי שהצהיר בפרהסיה עם מינויו. מדובר באיש עלוב לא רק נטול יֶדָע אלא גם לא חָכָם, חסר כישרון, ולא מבריק. מנכ"ל רשות השידור המיועד הזה שקוראים לו יוסף בר-אל מאיֵיש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין "מצעד האיוולת". באפריל 2002 החלה ה- התמוטטות הבלתי נמנעת של רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל התקווה של ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. רשות השידור צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו של יוסף בר-אל לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המדמנה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז"ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1". איש מעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" למעט מר איתי לנדסברג וגב' וורד ברמן לא תמך בי. נותרתי בודד במערכה. עיתונאי רשות השידור טמנו ראשם בחול והתחפרו במדמנה שלהם.

על האנשים שחפצים ביושרה, דרך ארץ, מוּסָר נעלה, עצמאות טלוויזיונית, וחֶבְרָה תקינה-מוטלת החובה לקחת כלי נשק בידיהם ולעלות על הבריקדות. זה מה שאנוכי עשיתי ב-2002. קונץ קטן הוא ליָבֵּב, ולשַרְבֵּב עכשיו ב-2022 מילים ודמעות צער באיחור של שנים. ראיתי בארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום דמויות מופת של מנהיגים אמיצים.

טקסט מסמך : 16 במאי 2002. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ- 20 שנים. זהו ראשית המסמך (עמוד 1 מ- 14) שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בתאריך המצוין לעיל, ואז נפניתי ממנו לעד. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים. נטשתי בטריקת דלת. אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין התייצבו אז ונעמדו מצד ימין שלי במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שלא עשו עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" עשתה במקומם ממשלת ישראל. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי להדיח ולסלק אותו משם לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח לעַד מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה קרה בערב חג שבועות תשס"ב יום חמישי – 16 במאי 2002. בחרתי להשתמש בהיגיון מתמטי. מתמטיקה אינך יכול לזייף. בכתב ידי בעמוד הראשון של המסמך שמופיע במקור ו- שנשלח אליו אל המנכ"ל המיועד הוודאי הבא של רשות השידור יוסף בר-אל אמרתי לו באופן אישי כלהלן : "…אותה הממשלה שממנה אותך כעת לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור היא זאת שגם תדיח אותך בעוון שבירת האקסיומה של הקווים המקבילים ונספחים אחרים שהם פועל יוצא של ביצוע החטא המתמטי הזה…", ונפניתי ממנו לעַד. חברי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שַי ושאר חברי מליאת רשות השידור הרימו ללא בושה את ידם בחודש מאי של 2002 בעד המינוי המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בנימוק, "שהוא האחד שאין בלתו" ו- הותירו את יו"ר הוועדה למינויים ציבוריים בכירים השופט בדימוס יצחק רביבי חסר אונים. מדהים שאותו נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה התקופה ההיא, חזר שוב על המנטרה המפוקפקת, "…שיוסף בר-אל הוא האחד שאין בלתו…", והיה הראשון להתעקש ולתמוך במינוי העלוב. יוסף בר-אל היָרוּד והעָלוּב הודח בסופו של דבר מהכס הרָם, זה מחַד. מאִידָך, נחמן שי ייזכר לתמיד כ- יו"ר של רשת שידור מקצועית שהפך את עצמו בכוחות עצמו וביודעין ל- פוליטיקאי – עסקנצ'יק קטן ו- חנפן במקום להיות יו"ר כן ו- בעל יושרה שנחוש להוביל את השידור הציבורי קדימה למקום המיועד לו. נחמן שי נחשף כאדם רדוד ונמוך שחתם סופית ב- 2002 את שמו על תזת המשוואה המתמטית הגורסת כי אנשים עלובים מפיקים תוצאות עלובות. כזכור אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל העלוב לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ב- 2 ביוני 2002, היו אלה שסילקו והדיחו אותו מתפקידו ב- 2 במאי 2005. מעט מידי ומאוחר מידי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הציבורית הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. לא חלף זמן רב ובאוקטובר 2002 העיף ראש הממשלה אריאל שרון גם את אותו ה- יו"ר העסקן החנפן שעונה לשֵם נחמן שי, אדם נטול כבוד אישי וכבוד מקצועי, ומינה תחתיו יו"ר חדש לוועד המנהל של רשות השידור, מישהו ליכודניק, אברהם נתן.

הייתי בודד במאבקי ההוא אולם לא לגמרי לגמרי לבד. חלפו מאז 20 שנים אולם לעולם לא אשכח את מכתב התמיכה שכתב לי איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר איתי לנדסברג לפני שתי עשרות של שנים, ב- 27 במאי 2002. המסמך נשמר.

טקסט מסמך : 27 במאי 2002. זהו מכתב העידוד והתמיכה ששלח לי העיתונאי מר איתי לנדסברג לאחר שקרא את המסמך החריף בן 14 עמודים שכתבתי ליוסף בר-אל יום קודם לבן ב- 26 במאי 2002 ואשר עוסק במינויו המופרך למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נספח : מכתבו של דן שילון אליי מ- 1 ביוני 2002 :

טקסט מסמך : 1 ביוני 2002. מכתבו של מר דן שילון אליי לאחר שטרקתי את דלתות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בתום 32 שנות עבודה רצופות. דן שילון ואלכס גלעדי קיבלו אותי לעבודה בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1971 והיו שני החונכים הצמודים שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מכרז שערך ב- 10 ביולי 1990. בראש וועדת המכרז ההוא ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל ז"ל. יוסף בר-אל זכה אז במשרה והביס את המתחרה הראשי שלו לתפקיד נסים משעל. מר נסים משעל נשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני בתקופה שבין נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מנהל הטלוויזיה הקודם מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז המדובר. אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר. בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990. במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא. את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש. יוסף בר-אל. הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל, עלוב, ומדהים בשלילה שלו. בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור זמני במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001. רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל. במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רן גלינקא מתפקידו. באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב הטלוויזיוניים של ערוץ הנֶפֶל מס' 33 בממיר, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח, "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך", הבטיח השר המגוחך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור לראש ממשלתו. טרם התקררה הבטחתו של השר רענן כהן, והנה כבר ביום שישי – 26 באפריל 2002 התייצב מועמד ממשלת ישראל ל- מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בפני גב' שרי מקובר מהעיתון "מעריב" והכריז בפניה על נאמנותו לראש הממשלה המכהן אריאל "אריק" שרון בזאת הלשון : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מנה שהוא יאמר לי". ב- 2 יוני 2002 הוענק ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. המינוי הרם מתגלה מייד כמופרך מיסודו הממשלה בראשות אריאל שרון לא מיהרה לתקן המעשה המעוות. חֶשְרָת עָבִים כיסתה באחת את שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. החלו שנות החוֹשֶך והאֹפֶל של השידור הציבורי במדינת ישראל. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינו בנעשה ברשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה וסילקה אותו לאלתר במאי 2005 מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא הושלך לעַד בבושת פנים לירכתיה האפלוליים של רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישאל ופעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן.

מוצ"ש – 12 בפברואר 2022. הנדון: "שודדי הרשות האבודה" הוא מסמך אישום טלוויזיוני חריף שדן באיבוד ערכים בשידור הציבורי בתקופת מנכלותו של יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ בשנים 2014 – 2011. המסמך שודר למרבה הצער בימים ההם על מסך ערוץ 10 ז"ל ההוא מהאמצע ולא מההתחלה. חצי עבודה. הוא גם ראה אור ו-שוּדַר משום מה באיחור זמן גדול ב-תוכנית האקטואליה "המקור" ביום שלישי ההוא של 28 ביוני בשנת 2016 בתקופה ההיא שערוץ 10 ז"ל ההוא היה עדיין ב-מיטבו. טוב שרביב דרוקר וברוך קרא נזכרו לעשות את תפקידם בפיגור של שנתיים אחרי התחקירים ההם באותו עניין שביצעו שנתיים ימים לפניהם העיתונאים נתי טוקר מ- TheMarker / "הָאָרֶץ" ורז שכניק מ- העיתון "ידיעות אחרונות". העסק המחורבן ההוא לא התחיל ב- 2011. הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית ועמה נִיצָנִי העוֹבֶש הגסים הראשונים הופיעו עם מינויו של אורי פורת ז"ל ב- 18 באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת בנימין נתניהו במקומו של מנכ"ל רשות השידור היוצא מוטי קירשנבאום ז"ל. ניצני העוֹבֶש הבשילו למעשי שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם בשנות האֹפֶל של 2005 – 2002 בתקופת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בגינן הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. רביב דרוקר וברוך קרא שני עיתונאי טלוויזיה מוכשרים ומהימנים הגישו ב- "המקור" בערוץ 10 ז"ל ההוא (כאמור ביום שלישי – 28 ביוני 2016) כתב אישום חמור אך חלקי בלבד נגד השידור הציבורי הקְלוֹקֵל והמושחת בתקופת המנכ"ל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011. אותה הַחֶרֶב הפוליטית שדקרה את מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב- 2005 והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, "לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל". מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם ההוא הודח וסולק מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בשנת 2014 ע"י ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו (ראש האופוזיציה היום) והשר גלעד ארדן (היום שגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם). פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור, ואשר הציבו אותו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סולק (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך לתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוצ"ש – 12 בפברואר 2022. המסמך התחקירי העיתונאי – טלוויזיוני הקרוי, "שודדי הרשות האבודה", ואשר נחקר וחובר ע"י רביב דרוקר וברוך קְרָא היווה בשעתו ב- 2016 כתב אישום טלוויזיוני חריף שדן באיבוד ערכים בשידור הציבורי בתקופת מנכלותו של יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ בשנים 2014 – 2011. המסמך שוּדָר למרבה הצער בימים ההם על מסך ערוץ 10 ז"ל ההוא מהאמצע ולא מההתחלה. חצי עבודה. הוא גם ראה אור ו-שוּדַר לקבל הרחב משום מה באיחור זמן גדול ב-תוכנית האקטואליה "המקור" ההיא ביום שלישי ההוא של 28 ביוני בשנת 2016 ההיא בתקופה ההיא שערוץ 10 ז"ל ההוא היה עדיין ב-מיטבו. לפחות נחמד ששני העיתונאי הטלוויזיה המוכשרים רביב דרוקר וברוך קרא נזכרו לעשות את תפקידם בפיגור של שנתיים אחרי התחקירים ההם באותו עניין שביצעו שנתיים ימים לפניהם העיתונאים נָתִּי טוֹקֶר מ- TheMarker / "הָאָרֶץ" ו-רָז שֶכְנִיק מ- העיתון "ידיעות אחרונות". העסק המחורבן ההוא לא התחיל ב- 2011. הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית ועמה נִיצָנִי העוֹבֶש הגסים הראשונים הופיעו עם מינויו של אורי פורת ז"ל ב- 18 באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת בנימין נתניהו במקומו של מנכ"ל רשות השידור היוצא מוטי קירשנבאום ז"ל. ניצני העוֹבֶש הבשילו למעשי שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם בשנות האֹפֶל של 2005 – 2002 בתקופת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל ז"ל, בגינן הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. רביב דרוקר וברוך קרא שני עיתונאי טלוויזיה מעולים, אמינים, ומהימנים הגישו ב- "המקור" בערוץ 10 ז"ל ההוא (כאמור ביום שלישי – 28 ביוני 2016) כתב אישום חמור אך חלקי בלבד נגד השידור הציבורי הקְלוֹקֵל והמושחת בתקופת המנכ"ל יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011. אותה הַחֶרֶב הפוליטית שדקרה את מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ב- 2005 והפילה אותו מכֵּס המַלְכוּת, נעצה את חוּדָה גם בגופו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ב- 2014 וציוותה עליו, "לך בעקבות קודמך יוסף בר-אל". מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם ההוא הודח וסולק מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בשנת 2014 ע"י ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו (ראש האופוזיציה היום) והשר גלעד ארדן (היום שגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם). פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חַל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או ל-אכסן ו-לאפסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 2 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 3 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 4 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הזה על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות והתפתחות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם מאז 1884) אך תחת כותרת ו- Title משותפים, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה עבת הכרס, הקרויה : "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 בתום פגישת ה- WBM ה-1 הבינלאומית בה השתתפתי כנציג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובשליחותו של מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל לקראת ההיערכות שלנו שעסקה בהפקת השידורים הישירים של אולימפיאדת סידני 2000 בתאריכים שבין 15 בספטמבר 2000 ל- 2 באוקטובר 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה מייד עם שובי ארצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 ו- לאחר ההפקה הנפלאה (!) של קבוצת הטלוויזיה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization). המחקר והכתיבה טרם הושלמו ו-עדיין לא הסתיימו. לא שיערתי בחודש אוקטובר של שנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על ידי על מחשב) יתפרסו על פני כ- 22 שנים ויכללוּ בתוכם כמות מידע בטקסט, בראיונות (בארץ ובעולם), ובתמונות (מהארץ ומהעולם) ש-ישתרעו על פני כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

פוסט מס' 1058. הִתְּרָשְמוּיוֹתַיי. אין שוּם תָּחְלִיף למנהיגות אַמִיצָה הנשענת על חמשת עמודי הַתָּוֶוךְ והיא בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אישי מוּשְלָם + דוּגְמָא אִישִית מוֹפְתִית + דְבֵקוּת בַּמְשִימָה עד כְּלוֹת הכוחות + יֶדַע מקצועי. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנמוג ו-נִכְחַד ו-איננו עוד, אולם זה לא היה מחויב המציאות (!). הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית והָמַמְאֶרֶת עשתה בו שַמוֹת במשך שנים רבות. גסיסתה המכאיבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מאז 2001 ועד מותה ב-2017 הייתה ממושכת ו-רווית ייסורים. זה היה נוֹרָא. סופה המַר בַּעֲרוֹב יָמֶיה היה צָפוּי וידוע מראש. גם התקוות להתאוששותה בתום עידני רן גלינקא, יוסף בר-אל, ויוני בן מנחם נמוגו כלא היו, נעלמו אז, ו-נכחדו. אומר במשפט אחד ארוך ומורכב : עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ההם (לא כולם, רובם) אלה שהשילו אז מעליהם מרצון את גלימתם העיתונאית, וויתרו ללא מאבק על כְּבוֹדָם האישי ועל כללי המוּסָר הָאֱנוֹשִי, ו-התפלשו בעוֹנֶג במַדְמֵנָה העֲכוּרָה של רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם, ומילאו את פיהם מים ושתקו (כל אחד מסיבותיו הפרטיות, האישיות, האגואיסטיות, וגם היומרניות הוא) נוכח מעשי הנִבְזוּת, השחיתות, ושוֹחַד המַסָּךְ של מנהיגיהם. האנשים העלובים האלה נטולי מינימום כבוד עצמי ו-מוסר אישי, עיתונאי ועובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שמילאו פיהם מים מול מנכ"ל רשות השידור העלוב ההוא יוסף בר-אל (שהודח וסולק בסופו של דבר מהכס הרם ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל), קיוו לקבל ממנו תמורה עבור נאמנותם המזויפת והנכלולית (שמותיהם ידועים לשִמְצָה לכל בר בי רב). במעשיהם הבוגדניים ההם בשנים 2005 – 2001 ושיתוף פעולה מְנוּבָז, ערמומי, רווי תחבולות ו-מזימות עם מנכ"ל רשות השידור המודח והמסולק ההוא יוסף בר-אל, (תוך כוונה להפיק תועלת אישית ו-רווחים לעצמם), הם הסתירו את אוֹר קרני השמש ו-הרקיבו עד יְסוֹד אלֵי עָפָר את כל שורות רשות השידור ז"ל ההיא. גם המשת"פים האלה, אלה שתמכו וגם אלה ש-שתקו, אלה ש-נאלמו, ואלה שברחו משדה הקרב שילמו לבסוף את מלוא המחיר. לעולם יש לזכור ו-אין לשכוח את הטקסט ההוא את חוות דעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטהור, רב ה-יושרה, והנחוש ארנון צוקרמן אודות יוסף בר-אל היכן שהוא באמצע עשור ה-70 של המאה הקודמת. כידוע, ההיסטוריה הדוממת והשתקנית אבל המהימנה מתעדת את סיפוריה לפרטי פרטים. ההיסטוריה ההיא דיווחה לאומה בדרכה שלה מה אירע ומה קרה בסופו של דבר לאותם שלושת ה-מנכ"לים ההם של רשות השידור רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם. שלושת ה-נְפָלִים הללו שממשלות ישראל הניחו בשעתו כתר מַנְכָּלוּת טלוויזיונית על ראשם, הודחו וסולקו מ-כיסאם הרם, ע"י אותן הממשלות ואותן ראשי הממשלה אריאל שרון ובנימן נתניהו שהושיבו את שלושתם בשעתו על הכס הרם של מנכ"ל רשות השידור והפקידו את גורלה בידיהם. כתבי האישום החמורים נגד כל השלושה הנ"ל יוסף בר-אל ויוני בן מנחם (וגם רן גלינקא) רשומים ומתועדים שחור על גבי לבן בדו"חות ובדברי הימים של ממשלות ישראל ההן. פוסט מס' 1058. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022.

אֵין שוּם תחליף למנהיגות אַמִיצָה בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אִישִי מושלם + דוגמא אישית מוֹפְתִית. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנכחד ו-איננו עוֹד. זה לא היה מְחוּיָב הָמְצִיאוּת. סופו המַר של השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל ב-עָרוֹב ימיו הָיָה גָלוּי וחָזוּי. את עתידו הַעָלוּב והֶעָגוּם של השידור הציבורי ש-נָכוֹן לו עם מִינוּיָים של רן גלינקא ויוסף בר-אל למנכ"לים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 ב-סיום ותום שירותם המצוין, ההגון, המקצועי, והיעיל של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (ב-שנים 1998-1993) ולצִידוֹ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המצוין, יאיר שטרן יבד"ל (בשנים 2000 – 1993), אפשר היה לראות ללא כל קוֹשִי גם בלעדי משקפת. לא קרתה כאן כל הפתעה ו/או תדהמה, אלא רק תאונה פוליטית. מינויָים של רָן גַלִינְקָא הַחוֹבְבָן ויוסף בר-אל המוּשְחַת למנכ"לים הבאים של רשות השידור בארבעת השנים ההן שבין 2000 ל-2005, הפך את האוֹפֶק של השידור הציבורי בבת אחת ל-אָפְרוּרִי, עָכוּר, ו-אָבִיךְ. הכל כבר היה צָפוּי ומוּנַח על השולחן ויָדוּעַ מ-ראש: העבר, ההווה, והעתיד. מלבד התקוות. אולם גם הן דעכו ו-נעלמו אז ונכחדו. מחזה טלוויזיוני עָצוּב, קוֹדֵר, מְדָכְדֵךְ, ומַר.

פוסט מס' 1058. מינויים של רָן גַלִינְקָא החוֹבְבָן ושל יוסף בר-אל המושחת למנכ"לים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 היה בבחינת פְּרֵלוּד למתרחש לבוא (!). לא הייתה כאן כל הפתעה (!!). מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא הודח וסולק במארס/אפריל 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בתום תקופת ניסיון כושלת בת חצי שנה. במקומו מונה לתפקיד הרם והאחראי, יוסף בר-אל ע"י אותו ראש הממשלה אריאל שרון. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל סוּלָק וגוֹרָש מהכֵּס הרָם בבושת פנים במהלך כהונתו ב-2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, בגין שני אישומים קשים וחמורים: שחיתות והענקת שוֹחַד מסך (!!!). לא היה ולא כדבר הזה מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור בו מנכ"ל רשות השידור מודח ומסולק מתפקידו. ב-2 במאי 2005 זה קרה. פוסט מס' 1058.

שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים בין 1971 ל-2003 תחת 7 מנכ"לים: שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל (שתי קדנציות), אריה מֶקֶל יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, והאחרון ברשימה יוסף בר-אל ז"ל. פער ותהום עצומים וענקיים שאינם ניתנים לגישור מפרידים בין ששת הנ"ל לבין יוסף בר-אל.

ובכן, ב-2 במאי 2005 הדיחה ממשלת אריאל שרון ובתמיכתו המופלגת של היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז ו-סילקה לאלתר את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה, שנתיים וחודש ימים אחד לפני סיום תקופת כהונתו החוקית בעוון שחיתות ושוחד מסך. היה מדובר באירוע תקשורתי-פוליטי קשה, חמור, ובסופו של דבר הכרחי ו-בלתי נמנע. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה ממשלת ישראל החלטה חסרת תקדים להדיח ולסלק לעַד מנכ"ל רשות השידור מכהן שהיא מינתה בשֵם יוסף בר-אל ז"ל. סיפור מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור באביב של מארס/אפריל 2002 (לאחר הדחת המנכ"ל הזמני הקודם תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא באותה התקופה המדוברת ההיא של מארס/אפריל 2002) לתפקיד התקשורתי הנישא ו-רָב האחריות ע"י ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בממשלת אריאל שרון, נראה היום בחודש ספטמבר של 2020 ו-אוטוטו בפרוס 2021 כ-מעשה קנוניה מתוכנן. לקחו בן אדם כל כך לא מוכשר בתחום ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל"), ומינו אותו את יוסף בר-אל להתייצב ולהיות המפקד העליון של צבאות רשות השידור שהורכבו מ-2000 (אלפיים) אנשי ערוץ 1 ואנשי רדיו "קול ישראל".

הסוף המַר ידוע. ובכן, אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון ש-מִינוּ את יוסף בר-אל ז"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב-2002, התעשתו לאחר שלוש שנים (באיחור רָב) ו-הדיחו ו-סילקו אותו מהכֵּס הַרָם לאלתר ולעַד ב-2 במאי 2005 בעודו מכהן באופן פעיל בתפקידו זה. הערה שלי : תקופת כהונתו החוקית והמלאה של מנכ"ל רשות השידור המוּדַח ההוא יוסף בר-אל, הייתה אמורה להסתיים ב-2 בחודש יוני של שנת 2007. הוא סולק והודח ע"י ממשלת אריאל שרון שנתיים ימים וחודש אחד לפני תום כהונתו החוקית. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור לדורותיה הודח מנכ"ל רשות השידור באמצע תקופת כהונתו (!).

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל מתפקידו בגין אישום בפשעים נבזיים של שחיתות והענקת שוֹחַד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. היה מדובר במהלך עונשין תקשורתי – פוליטי חסר תקדים של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (באדיבות "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור).

להפתעת הכל זה לא היה הסוף אלא סיפור אמצע. הַלֶקָח המַר ההוא לא נלמד. ב-2011 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את יוני בן מנחם (איש עלוב, לא מוכשר, חדל אישים, ו-כלומניק ברמה של קודמו יוסף בר-אל) למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2016. גם הממשלה הזאת של בנימין נתניהו כמו ההיא בראשות אריאל שרון התעוררה בסופו של דבר וגם היא עשתה זאת באיחור זמנים רָב. היא הדיחה וסילקה את יוני בן מנחם מהכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור ב-2014. הוא כבר הספיק לכהן במשרה הרמה והאחראית הזאת שלוש שנים. היה מדובר בניהול ברמה של לעג לרש. ב-2014 חוקקה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו חוק המצווה על סגירה לאלתר של רשות השידור ההיא בראשות המנכ"ל הנחשל והנכשל שלה יוני בן מנחם. יוני בן מנחם פלוס עוזרו הקרוב והצמוד זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו מתפקידיהם. סגירת רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2014 ושר התקשורת גלעד ארדן בעוון "רשות ציבורית עלובה וכושלת", לא נעשתה בגין עליונות ושגשוגו של יוני בן מנחם, אלא בשל עליבותו ורדידותו וחוסר כישרונו של המוביל שלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין בסופו של דבר ב-2014 באיחור זמנים גדול עם מי יש לו עסק ביש, עם האיש שמוביל ו-מֵמַנְכֵּל את רשות השידור וקוראים לו יוני בן מנחם (כשם שגם ראש הממשלה שקדם לו אריאל שרון הבין בסופו של דבר, גם כן באיחור זמנים רב ב-2005, עם מי יש לו שיח וסיג, עם מנכ"ל אחר בשם יוסף בר-אל). ראש הממשלה בנימין נתניהו הפקיד את השליטה על רשות השידור הסגורה והמפורקת ההיא בידיו של כונס הנכסים הממשלתי פרופסור דָוִד הָאן. פרופסור דוד האן מינה את יונה וויזנטל למנכ"ל זמני של רשות השידור הכושלת, העלובה, הסגורה, והמפורקת. הטריומוויראט השלטוני ההוא יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת הועף קיבינימט לעבר השוליים האפלוליים והמוצלים של רשות השידור ז"ל ההיא. ו-בכן, ב-15 בחודש מאי של שנת 2017 מתה רשות השידור הגוססת ז"ל ההיא. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. השארית של הסיפור המדהים הזה מסופר בדברי הימים. סיפור נורא. כך גסס ומת השידור הציבורי ז"ל ההוא של מדינת ישראל.

ובכן, כשם שאי אפשר להשוות בין איכות רמתם של שני המנכ"לים ההם של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ו-מוטי קירשנבאום ז"ל לבין עכירותם ועליבותם של שני המנכ"לים האחרים שבאו אחריהם יוסף בר-אל ז"ל ויוני בן מנחם יבד"ל, כך אי אפשר להשוות בין איכותו של נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מי ששימש יועצו הקרוב והחכם ועוזרו היעיל, הידען, החריף, ה-הגיוני, ו-בעל הניסיון של יוסף "טומי" לפיד בשנים ההן של 1984-1979 לבין העוזר הצמוד היָרוּד, הרדוד, והכושל זֶלִיג רבינוביץ' יבד"ל, יועץ העַל ההוא של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם יבד"ל בשנים המדוברות ההן של 2014-2011. העובדות מדברות בעד עצמן. שלושת האישים הכושלים האלה המנכ"ל יוני בן מנחם + יו"ר הרשות אמיר גילת + עוזרו הקרוב והצמוד של יוני בן מנחם זליג רבינוביץ' הגיעו לסוף דרכם ברשות השידור ז"ל ההיא. סוף מַר אולם צפוי. שלושת הכושלים הודחו וסולקו. עצוב ומַר הרבה יותר היה גורלה של רשות השידור ההיא שהשלושה הנ"ל האלה ניצבו בראשה. היא הפכה ל-ז"ל. על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא קם ב-15 במאי 2017 תאגיד השידור "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. מדהים. מדובר בהיסטוריה שלילית חסרת תקדים בעליבותה בתולדות השידור הציבורי לדורותיו של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (2014 – 1928) שימש יועצו החכם, היעיל, ובעל הניסיון של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979. ה- "שוּעָרֶבּ" הענקי שלו היה סמלו המסחרי. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה ב- 1971. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו יוסף "טומי" לפיד ז"ל (2008 – 1931) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979. הוטל עליו עוֹל טלוויזיוני כבד ו- כפול ב- 1982, סיקור עיתונאי במקביל של שתי משימות שידור ענקיות שלא היה לו בהם כל ניסיון קודם. היה מדובר ב- ניהול רשות שידור שהייתה מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל" (שני הגופים שידרו בשתי השפות עברית וערבית) ואשר העסיקו יחדיו כ- 2000 (אלפיים) עובדים בעת סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ובמקביל באותו הזמן סיקור של רשות השידור אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל ספרד 1982. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה בתחילת חודש יוני של שנת 1982, יומיים אולי שלושה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בקיץ 2002 לאחר שראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו רענן כהן מי שהיה האחראי הראשי על ביצוע חוק השידור בימים ההם, החליטו למנות במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל זמני של רשות השידור לאחר שקודם לכן הדיחו את מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם רן גלינקא. ב- 2 ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשותו של אותו אריאל שרון מינוי של קבע בן חמש שנים ליוסף בר-אל עד התאריך 2 ביוני 2007. תקופת המינוי הנ"ל של יוסף בר-אל ביוני 2002 למשרה הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור מתועדת במסמך מהימים ההם עליו חתום מזכיר הממשלה דאז גדעון סער. בחלוף קצת פחות משלוש שנים ב- 2 במאי 2005 (שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו החוקית) הדיחה, העיפה, וסילקה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון את אותו יוסף בר-אל לעַד מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל השידור הציבורי במדינת ישראל. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. לפני 19 שנים ב- 2001 בעידן הַנֶפֶל ההוא של שני המנכ"לים ההם רן גלינקא יבד"ל ויוסף בר-אל ז"ל, החלה הספירה לאחור. ב- 2005 היה כבר ה-Count down הזה בעיצומו בעת שהריץ את ה- Replays של עצמו שוב ושוב, ועסק ב- היכחדותו ונפילתו של השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל במתכונת ההיא שכללה יחדיו מאז 1969 את הטלוויזיה הישראלית הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת בראשותו של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל בשנים 1974 – 1969. שר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען) בממשלת גולדה מאיר היה האיש שמינה ב- 31 במארס 1969 את שמואל אלמוג למנכ"ל רשות השידור הראשון בתמיכתה המובהקת של ראש הממשלה גולדה מאיר. רשות השידור הפורחת ההיא רוויית תקוות ב- 1969 הפכה ברבות השנים לרשות שידור כושלת, פוליטית, ומושחתת. רשות השידור המושחתת והגוססת ההיא בעידן של המנכ"ל הכושל שלה יוני בן מנחם נסגרה על פי חוק ב- 2014, ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן. פרופסור דָוִד הָאן התמנה אז ב- 2014 ע"י ממשלת ישראל לכוֹנֵס הַנְכָסִים הרשמי של רשות השידור. פרופסור דוד האן מינה את מר יוֹנָה וויזנטל למנכ"ל הזמני של רשות השידור שנסגרה כאמור על פי חוק. ב- חודש מאי של שנת 2017 נשמה רשות השידור ז"ל ההיא את נשימותיה האחרונות ו-מתה. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" בראשות המנכ"ל אלדד קובלנץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זאת הייתה התרחשות לא פחות ממדהימה בימים ההם שבין 2002 ל-2003, כשאז בתום 32 שנות שירות שלי יחדיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור, נטשתי בטריקת דלת. עזבתי לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם כן על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים לשאת במשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרָם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס 1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה, מאז ומעולם בקורות ותולדות רשות השידור ז"ל ההיא.

פוסט מס' 1058. הִתְּרָשְמוּיוֹתַיי. אין שוּם תָּחְלִיף למנהיגות אַמִיצָה הנשענת על חמשת עמודי הַתָּוֶוךְ והיא בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אישי מוּשְלָם + דוּגְמָא אִישִית מוֹפְתִית + דְבֵקוּת בַּמְשִימָה עד כְּלוֹת הכוחות + יֶדַע מקצועי. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנָמוֹג ו-נִכְחַד ו-איננו עוד, אולם זה לא היה מחויב המציאות (!). הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית והָמַמְאֶרֶת עשתה בו שַמוֹת במשך שנים רבות. גסיסתה המכאיבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מאז 2001 ועד מותה ב-2017 הייתה ממושכת ו-רווית ייסורים. זה היה נוֹרָא. סופה המַר בַּעֲרוֹב יָמֶיה היה צָפוּי וידוע מראש. גם התקוות להתאוששותה בתום עידני רן גלינקא, יוסף בר-אל, ויוני בן מנחם נָמוֹגוּ כלא היו, נעלמו אז, ו-נכחדו. אומר במשפט אחד ארוך ומורכב : עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ההם (לא כולם, רובם) אלה שהשילו אז מעליהם מרצון את גלימתם העיתונאית, וויתרו ללא מאבק על כבודם האישי ועל כללי המוּסָר הָאֱנוֹשִי, ו-התפלשו בעונג במַדְמֵנָה העֲכוּרָה של רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם, ומילאו את פיהם מים ושתקו (כל אחד מסיבותיו הפרטיות, האישיות, האגואיסטיות, וגם היומרניות הוא) נוכח מעשי הנִבְזוּת, השחיתות, ושוֹחַד המַסָּךְ של מנהיגיהם. האנשים העלובים האלה נטולי מינימום כבוד עצמי ו-מוסר אישי, עיתונאי ועובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שמילאו פיהם מים מול מנכ"ל רשות השידור העלוב ההוא יוסף בר-אל (שהודח וסולק בסופו של דבר מהכס הרם ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל), קיוו לקבל ממנו תמורה עבור נאמנותם המזויפת והנכלולית (שמותיהם ידועים לשִמְצָה לכל בר בי רב. לא כולם, רובם). במעשיהם הבוגדניים ההם בשנים 2005 – 2001 ושיתוף פעולה מְנוּבָז, ערמומי, רווי תחבולות ו-מזימות עם מנכ"ל רשות השידור המודח והמסולק ההוא יוסף בר-אל, (תוך כוונה להפיק תועלת אישית ו-רווחים לעצמם), הם הסתירו את אוֹר קרני השמש ו-הרקיבו עד יְסוֹד ועד עָפָר את כל שורות רשות השידור ז"ל ההיא. גם המשת"פים האלה, אלה שתמכו, וגם אלה ש-שתקו, אלה ש-נאלמו, ואלה שברחו משדה הקרב שילמו לבסוף את מלוא המחיר. הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ז"ל ההיא נשמה את נשימותיה האחרונות במאי 2017 ומתה. על חורבותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", אף הוא רווי אין סוף בעיות וקשיים. לעולם יש לזכור ו-אין לשכוח את הטקסט ההוא את חוות דעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטהור, רב ה-יושרה, והנחוש ארנון צוקרמן אודות יוסף בר-אל היכן שהוא באמצע עשור ה-70 של המאה הקודמת. כידוע, ההיסטוריה הדוממת והשתקנית אבל המהימנה מתעדת את סיפוריה לפרטי פרטים. ההיסטוריה ההיא דיווחה לאומה בדרכה שלה מה אירע ומה קרה בסופו של דבר לאותם שלושת ה-מנכ"לים ההם של רשות השידור רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם. שלושת ה-נְפָלִים הללו שממשלות ישראל הניחו בשעתו כתר על ראשם, הודחו וסולקו מ-כיסאם הרם, ע"י אותן הממשלות ואותן ראשי הממשלה אריאל שרון ובנימין נתניהו שהושיבו את שלושתם בשעתו על הכס הרם של מנכ"ל רשות השידור והפקידו את גורלה בידיהם. כתבי האישום החמורים נגד כל השלושה הנ"ל יוסף בר-אל ויוני בן מנחם (וגם רן גלינקא) רשומים ומתועדים שחור על גבי לבן בדו"חות ובדברי הימים של ממשלות ישראל ההן.

מעשה בראשית: לזכור ולא לשכוח את רשות השידור ז"ל ההיא המנוונת שהייתה מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" בשנים 2005-2001 תחת מנכלותם, ניהולם, ומנהיגותם של שני המנכ"לים הכושלים ההם את השידור הציבורי ההוא, רן גלינקא הָחוֹבְבָן ויוסף בר-אל הָמוּשְחַת (שניהם היו כושלים ולבסוף גם ניגפים). ב-מארס 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא (תא"ל במיל.) ומינה במקומו למִשְרָה העיתונאית הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל את יוסף בר-אל. חלפו שלוש שנים. ב-2 במאי 2005 הדיחה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון גם את יוסף בר-אל מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור בגין אישומים של שחיתות ושוֹחַד מַסָךְ, כשעדיין נותרו שנתיים ו-חודש אחד לסיום תקופת כהונתו החוקית בת חמש שנים. על הקיר באוֹפֶק הרחוק הייתה פרוסה כבר כתובת ענק בת ארבע מילים, "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". דינה של רשות השידור המושחתת והַמְנֻוֶונת ההיא בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל נחרץ ו-נגזר להיחרב. עיתונאי רשות השידור ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" (לא כולם, רובם) באותה התקופה ההיא בת ארבע השנים ההן שבין 2001 ל-2005 נאלמו דוֹם בצידי הדרך ושתקו כאילו היו עיתונאים בארגון ה-או"ם. גם גורלם נגזר לשבט.

בחזרה ל- "נינג'ה הישראלית". המידע אודות היווצרות "חוּמְצָת חָלָב" בגוף האדם נלקח מהמחברות הישנות שלי לאנטומיה ופיזיולוגיה של המאמץ (נשמרו ושמורות) בעת לימודיי במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט בשנים ההן של 1963-1965. מוריי דאז לפני תקופת זמן בת שני דורות היו ד"ר דוב אלדובי ז"ל וד"ר יעקב קפלנסקי יבד"ל. חלק מהמידע המתפרסם בפוסט מס' 1051 אודות "חומצת החלב" נאסף, נלקח, ונסמך גם על מידע חופף המתפרסם ב-אינטרנט.

המונח "חומצת חלב" הוא מושג נפוץ מאוד בעולם הספורט על כל ענפיו ומקצועותיו ובתולדות ניתוח הכושר הגופני של האדם. אנשים רבים משתמשים בהגדרה "חומצת חלב" אך לא כולם מבינים את משמעותה הפיסיולוגית. הטקסט הבא אמור להסביר ולנתח באופן כללי מהי "חומצת חלב" ? מהו מסלול החיים שלה בגוף האדם והשפעותיה על עייפותו של גוף האדם ? למה מתכוונים כשאומרים "סף חומצת החלב" ? ומה הקשר הבל יינתק בין חומצת החלב למדע הכושר הגופני.

חומצת חלב.

בדומה למכונית, שמסוגלת לקחת דלק ולהפיק ממנו אנרגיה, כך גם גופנו מסוגל לקחת חומרי מזון, כמו סוכרים, שומנים וחלבונים ולהפיק מהם אנרגיה. אחד המסלולים בהם הגוף לוקח סוכר ומפיק ממנו אנרגיה נקרא גליקוליזה (glycolysis). הגליקוליזה מוכרת גם בשם "המסלול האנאירובי-לקטי". באופן כללי, ניתן לומר שמסלול זה בא לידי ביטוי בעיקר במאמצים קצרים שנמשכים מעבר למספר שניות ולא יותר ממספר דקות ברצף. למשל, טיפוס במדרגות לקומה השישית, ביצוע 30 סקוואטים, או רכיבה מהירה של שתי דקות באופניים. מסלול זה תורם באופן חלקי גם בפעילות ממושכת יותר, והוא דומיננטי במיוחד בכל פעם שאנו מגבירים את דרגת המאמץ. למשל, במעבר מהליכה לריצה או במעבר מריצה קלה לריצה מהירה יותר, זהו המסלול העיקרי שמספק את האנרגיה לדקות הראשונות. אנרגיה היא לא הדבר היחיד שנוצר בתהליך הגליקוליזה. בין היתר נוצר בו גם חומר שנקרא לקטט (lectate) או כפי שיותר פופולארי לומר – חומצת חלב (lactic acid). למרות שיש הבדל קטן בין שני המושגים הללו, בספרי הפיזיולוגיה העדכניים עדיין משתמשים בהם כמושגים נרדפים. בעת הצטברות גדולה של חומצת חלב בשרירים נרגיש פעמים רבות כי השרירים שלנו "שורפים" וכי התנועה שלנו עייפה וכבדה. מכירים? אין זה אומר שיש בהכרח קשר של סיבה ותוצאה. במילים אחרות, הכאבים אינם בהכרח בגלל חומצת החלב אך מה שבטוח – הם באים יחד עם ההצטברות שלה.

היווצרות מסלול התנועה של "חומצת החלב" במחזור הדם.

חומצת החלב מיוצרת בגליקוליזה בתוך תאי שרירי השלד שלנו, יוצאת משם לזרם הדם, מתפנה לכבד, ושם היא הופכת בחזרה לסוכר בו יהיה ניתן להשתמש שוב להפקת אנרגיה. בעקבות כל עלייה ברמות חומצת החלב, יהיה ניסיון של הגוף לפנות את חומצת החלב לכבד ולחזור לערכי מנוחה. לכן, בתפקוד היומיומי, ריכוז חומצת החלב בדם עולה ויורד בצורה דינמית, אך בסופו של דבר נשאר מאוזן ונמוך יחסית. לעומת זאת, כשאנו מתאמנים, אנו נמצאים פעמים רבות במצבי מאמץ עצימים, בהם נוצרת כמות גדולה של חומצת חלב. במקרה כזה יכולים לקרות שני דברים: (1) קצב הפינוי יעלה על ו/או ישתווה לקצב הייצור. במקרה כזה לא תצטבר חומצת חלב בשרירים ובדם; (2) קצב הפינוי לא יצליח להתגבר על קצב הייצור של חומצת החלב ואז תתחיל הצטברות שלה בשרירים ובדם. במקרה של הצטברות גדולה, נרגיש שהשרירים "שורפים" ומותשים. חומצת החלב תתפנה רק לאחר הפסקת הפעילות או הורדה משמעותית של דרגת המאמץ.

סַף "חומצת החלב" ו–OBLA.

נניח שאתם רצים במהירות איטית מאוד וכל חמש דקות מגבירים את מהירות הריצה שלכם ב- 1 קמ"ש, כך שבחמש הדקות הראשונות אתם רצים במהירות של 9 קמ"ש, בחמש הדקות הבאות אתם רצים במהירות של 10 קמ"ש וכך הלאה. יחד עם המהירות עולה גם דרגת המאמץ, כמובן – ככל שרצים מהר יותר כך המאמץ גדול יותר. מה יקרה אם תמשיכו כך ? בדרגת מאמץ מסוימת, קצב הייצור של חומצת החלב יעלה על קצב הפינוי שלה לכבד ותתחיל הצטברות. נקודה זו נקראת סף חומצת חלב (lactate threshold) או בקיצור LT והיא אינה כוללת כאבים משמעותיים ועייפות שרירית. מאותה נקודה, כלל שדרגת המאמץ תעלה, כך תגדל ההצטברות של חומצת החלב ואיתה גם הכאב והעייפות. אם תמשיכו להעלות את דרגת המאמץ, בשלב מסוים תגיעו לדרגת מאמץ שאתם יכולים להמשיך לרוץ בה עשרות דקות או אפילו שעה, אבל אם תעברו אותה אפילו עוד קצת, חומצת החלב תצטבר יותר ויותר מהר, אתם תרגישו כאב עצום ועייפות גדולה ולא תצליחו להמשיך אפילו מספר דקות נוספות. הגבול הזה שבין דרגת מאמץ שניתן להתמיד בה לאורך זמן לבין דרגת מאמץ שלא ניתן להתמיד בה לאורך זמן, נקרא "onset of blood lactate accumulation" או בקיצור OBLA. דרך אגב, אם שמעתם פעם את המושג "הסף האנאירובי", דעו שגם הוא מתייחס לאותה נקודה. נקודה זו היא קריטית לאנשים שמעוניינים לשפר כושר אירובי. עבורם בין אם זה בריצה, בשחייה או ברכיבה, זו בדיוק הנקודה שמומלץ להתאמן בה. אם לא מגיעים לגבול הזה, הגוף לא "ירגיש צורך" לשפר את הכושר. כשהכושר האירובי משתפר זה מתבטא, בין היתר, בדחייה של הגבול הזה לדרגת מאמץ גבוהה יותר (הגוף מייעל ומשפר את יכולתו לפנות חומצת חלב).

התאוששות אקטיבית מ-עומס יתר של "חומצת חלב" במחזור הדם של גוף האדם.

לאחר סיומו של מאמץ עצים, חזרתה של חומצת החלב לערכי מנוחה יכולה להמשך כשעה ואף יותר מכך. במילים אחרות, לעתים נצטרך לחכות כשעה שלמה כדי שהשריר יהיה מאושש, רענן ומוכן שוב לביצועים ברמה גבוהה. אם רוצים להאיץ את התהליך, ניתן לבצע התאוששות אקטיבית כמו ריצה קלה או הליכה. התאוששות אקטיבית יכולה להקטין את זמן ההתאוששות ל- 20 דקות ואף פחות מכך. האם זה רלוונטי לכל מתאמן ולכל אימון? לא בהכרח. התאוששות אקטיבית מסייעת בהחזרת הדם לכיוון הלב ולכן יש לה ערך באופן כללי, אך בהקשר של חומצת חלב התאוששות אקטיבית רלוונטית בעיקר למי שצריך להתאושש מהר לקראת ביצועי שריר נוספים. למשל בתחרות בה מבצעים מאמץ עצים, נחים כמה דקות ומבצעים מאמץ נוסף עבור אותה קבוצת שרירים, התאוששות אקטיבית בין המקטעים עשויה לשפר את ביצועי השריר.

מידע מדויק ושבירת מיתוסים הנוגעים למידע אודות היווצרות "חומצת חלב" בעת ביצוע מאמצים ע"י גוף האדם.

(1) בשיח הציבורי והמדעי קיים בלבול בין המושגים ולמעשה, פעמים רבות, כשאנשים אומרים סף חומצת חלב הם מתכוונים בעצם ל- OBLA. כדי להבין טוב יותר את ההבדל בין שני המושגים, חשבו על זה כך : אם אתם מבצעים מאמץ המתגבר באופן הדרגתי, סף חומצת החלב הוא הגבול שבין אי הצטברות של חומצת חלב לבין הצטברות של חומצת חלב. לעומת זאת, OBLA היא הגבול שבין הצטברות נסבלת לבין הצטברות בלתי נסבלת של חומצת חלב בדם (ראו איור בסוף הדף).

(2) אם תשאלו אנשים מדוע הם מבצעים מתיחות בסוף האימון, לעתים התשובה תהיה כדי לפנות חומצת חלב. ואם תמשיכו ותשאלו מדוע לפנות את חומצת החלב, הם יאמרו: "כדי שלא נקום מחר עם שרירים תפוסים". מדובר בשני מיתוסים. ראשית, לא רק שמתיחות אינן עוזרות לפנות חומצת חלב, הן אפילו עלולות לעכב כי מדובר בהתאוששות פסיבית ולא אקטיבית. שנית, כיום ידוע שאין קשר בין הצטברות של חומצת חלב לבין מה שנקרא DOMS או "שרירים תפוסים" – הכאבים שמגיעים ביום או יומיים שלאחר הפעילות.

פתיח: 11 בינואר 2022. תחילת מסע ההגשה-הנחיה הרשלני הטלוויזיוני של אסי עזר ורותם סלע רווי צחקוקים והומור דל (בתחום המדובר) אולם אפוף ביטחון עצמי של שניהם. ו-זה לא מעט. שני הנ"ל מציגים בתוכנית "נינג'ה ישראל" את המתחרה הראשון רועי צוק.

טקסט אסי עזר : "הנה רועי צוק מקדם את הטריקינג על מסלול הנינג'ה בישראל, ואם חשבתם שהסכסוך הישראלי – פלסטיני קשוח, חכו עד שתשמעו על הסכסוך הפארקוריסטי – טריקיסטי…".

טקסט רותם סלע : "וגם כאן רוב הסכסוך הוא טריטוריאלי…מסתבר שיש מאבק אמיתי ביניהם על שטחים באולמות האימונים…".

טקסט אסי עזר : "רועי משקיע בשיער שלו שעות, חופף כל בוקר, מייבש עם פו, ומסיים עם ספריי לשיער…".

טקסט רותם סלע : אני רוצה להגיד לך זה מדליק אותי בטירוף (מגחכת ומצחקקת). מה שאמרת עכשיו השיער הבלונדיני של רועי העניק לו את הכינוי "ג'וני בראבו" על שם הדמות המצוירת המפורסמת…"

נשמע טקסט, של מי (?) : בוא'נה, דומה לו, אה…?

טקסט של מישהי בקהל : : "הוא קופי של ג'וני בראבו…".

טקסט רותם סלע : "שאין לי מושג מי זה…".

טקסט אסי עזר : "מהסרט קוקו רותם…".

טקסט רותם סלע : "אה, אוקיי…".

טקסט מסכם של אסי עזר : "זה הזמן לפנות לפרשנינו לענייני נינג'ה במזרח התיכון יודעי הכל, ירדן ג'רבי וניב רסקין, ערב טוב…".

11 בינואר 2022. מסע השידור בערוץ 12 אודות המתחרה רועי צוק בתוכנית "נינג'ה ישראל" עובר לידיהם של ניב רסקין וירדן גרבי.

טקסט משותף של ניב רסקין וירדו ג'רבי : "אהלן אהלן ערב טוב אסי ורותם…ערב לוהט כאן בחיפה…כרגיל ערב שהוא שילוב של מתמודדים מעולים וסיפורים מרגשים שיכולים וצריכים להגיע עד לבאזר…לתחושתי הולך להיות אש…לגמרי רסקין…מצפה לנו לילה מטורף…".

טקסט ניב רסקין : "אז שיהיה בהצלחה…" (אף מילה על היחסים שבין נתון קומתו של רועי צוק לבין נתון משקלו).

נשמע טקסט, של מי (?) : "יאללה רועי…"/

טקסט ניב רסקין : "אנחנו רוצים להזניק את רועי צוק בן ה- 20 שגובהו 1.72 מ' אומן טריקינג…(אף מילה והתייחסות למשקל הגבוה שלו 72 ק"ג יחסית לקומתו) אז שיהיה בהצלחה".

טקסט ניב רסקין : "הוא ממש רוקד על הסטפר ועושה את זה יפה…"

טקסט ירדן ג'רבי : "כן, מרחף…".

טקסט של ניב רסקין + ירדן ג'רבי : "רואים את החופשיות שלו עם הגוף, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא יודע לאן לשלוח את הידיים ואת הרגליים…קלילות של כל הגוף…קצב טוב…אחיזה טובה עם הידיים על המאחזים…שפת גוף טובה…יש לו מספיק זמן כדי לעבור את הגשר הזה בביטחה…עושה את זה מצוין ומוריד את הידית. יפה רועי. 6 שניות לפני תום הזמן, יפה…יופי של עבודה רועי…המכשול הרביעי שלנו "קפיצת הקנגורו". הוא מכשול שחוזר אלינו העונה…חמישה כבר עברו אותו אבל שניים מצאו את עצמם במים. האם רועי יצליח לסיים את המכשול…? לא הוא לא מצליח…רועי במים…למה…? איך זה קרה…? וואו זה היה מפתיע…(לא נכון, זה לא היה מפתיע נוכח משקל גופו הכבד יחסית לגובהו וליכולת הגופנית שלו להתמודד עם מכשול "קפיצת הקנגורו"…), 49 שניות והוא במים…וואו מה קרה שם…?

הערה שלי ו-תזכורת לקוראי הבלוג : גובהו של רועי צוק הוא 1.72 מ' והוא שוקל 72 ק"ג. אילו משקלו היה 10 ק"ג פחות, 62 ק"ג, הוא היה מנפץ את מסלול הנינג'ה לרסיסים (!).

טקסט תמונה (1) : 11 בינואר 2022. שרירי זרועותיו של רועי צוק (גובהו 1.72 מ' ומשקלו 72 ק"ג) אינם חזקים מספיק כדי להילחם בתרגיל התלייה של "קפיצת הקנגורו" נגד משיכת כדור כדור הארץ. כובד מסת הגוף שלו משפיע לרעה על ביצועיו, ואחיזתו במוט הקפיצי הולכת ו-נשמטת. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : 11 בינואר 2022. שרירי זרועותיו של רועי צוק (גובהו 1.72 מ' ומשקלו 72 ק"ג) אינם חזקים מספיק כדי להילחם בתרגיל התלייה של "קפיצת הקנגורו" נגד משיכת כדור כדור הארץ. אחיזתו במוט נשמטת באופן סופי. שרירי זרועותיו רוויים בחומצת חלב. הוא נחלש מאוד ו-איננו מסוגל עוד להחזיר את הגלגל לאחור. הוא נופל למים. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (3) : 11 בינואר 2022. רועי צוק (משמאל) נופל למים. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (4) : 11 בינואר 2022. שני הצדדים מקבלים את התבוסה בצחוקים ובחיוכים. משמאל, רועי צוק. מימין, אסי עזר ורותם סלע. תיעוד מר ומביך. (באדיבות ערוץ 12. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז נכנס לתמונה רועי צוק שמנמק ומסביר לתומכיו את כישלונו : "החליקו לי הידיים, הייתי צריך לנגב…איזה באסה…".

אנוכי מביא שוב לדוגמא את היחסים המתמטיים בין גובהו של הספורטאי לבין משקלו, בעיקר בשל הרלוואנטיות הנוגעת למכשולי התלייה. המתעמל הארמני / סובייטי אלברט אזאריאן (יליד 1930. הוא בן 92, היום) היה אלוף אולימפי באולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 בתרגילי הטבעות בענף האולימפי של התעמלות על מכשירים. בדקתי את שני הנתונים הגופניים שלו, גובהו ומשקלו, ומצאתי כי קומתו הייתה 1.74 מ' ומשקלו 57 ק"ג. גובהה של המתעמלת הסובייטית והאלופה האולימפית אולגה קורבוט באולימפיאדות מינכן 1972 ו-מונטריאול 1976, הוא 1.50 מ' ומשקלה 38 ק"ג. גובהה של המתעמלת הרומנייה והאלופה האולימפית נדיה קומאנצ'י באולימפיאדות מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980, הוא 1.65 מ' ומשקלה 57 ק"ג.

מתעמל מסוגו של אלברט אזאריאן היה מכניע היום את מסלול "נינג'ה ישראל" כלאחר יד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. תיעוד נפלא וביצוע מדהים ו-מושלם של המתעמל הארמני – סובייטי אלברט אזאריאן (בן 30, גובהו 1.74 מ' ומשקלו 57 ק"ג) את תרגיל "הצלב" הקשה בתלייה על מכשיר הטבעות. אלברט אזאריאן היה אלוף אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 והזוכה במדליות הזהב בתרגילים על הטבעות. (באדיבות מחברי וכותבי הספר "Soviet Gymnasts". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניב רסקין וירדן ג'רבי מסכמים במשותף את התיעוד : "בואו ננסה להבין מה קרה ב- "קפיצת הקנגורו"…עד אז דיברנו על עבודה טובה שהוא עשה בשלושת המכשולים הראשונים…הוא מגיע למכשול ארבע ושם העסק מתחיל להשתבש…הזינוק למוט הראשון היה בסדר, כמובן שיש את הקפיץ שנותן לך קונטרה…הוא נזרק אחורה…הוא פשוט מחליק…לפי דעתי האחיזה משתחרר כי זה ה-הדף של הקפיץ…הוא צריך לסגור את האחיזה מאוד מאוד חזק…הידיים משתחררות והוא במים…".

שני המנחים אסי עזר ורותם סלע עוטפים את חולשתם ב-ביטחון עצמי וחיוכים, אבל נותרים חלשים ודהויים. שני המובילים המקצועיים ניב רסקין וירדן ג'רבי מנסים לעשות את אותו הדבר באמצעות המוניטין שלהם. ניב רסקין עושה זאת כאיש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ירדן ג'רבי טירונית טלוויזיה בראשית דרכה איננה נסמכת לפי שעה על המיקרופון הטלוויזיוני אלא על הצטיינות העבר שלה כאלופה על מזרן הג'ודו. ליד המיקרופון הטלוויזיוני המצב שונה. בעיקר כשמדובר בשידור של סוג של ספורט שקרוב הרבה יותר למקצוע ההתעמלות מאשר למשחק הכדורסל (תחום שבו ניב רסקין נחשב למומחה) ו/או לההתמודדות בקרבות ג'ודו (תחום המומחיות של ירדן ג'רבי).

סוף הפוסט מס' 1058. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

תגובות

פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 וגם של פוסט מס' 1056. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל טוב (רק בשעה ש-גוּר שֶלֶף ושַי הָאוּזְמַן מסתובבים לידו ו-מקיפים אותו) ושַדָּר "נִינְגָ'ה" סתמי ו-מביך שגוֹבֵל בבדיחה עצובה ו-מרה בכל מקרה. שַדָּר מוביל שאיננו מתמצא בחומר השידור. בת הזוג שלו יָרְדֵן ג'רבי שדרנית ה-"נִינְגָ'ה" החדשה מטעמו של ערוץ 12 היא ג'וּדוֹקָאִית בעלת מוניטין ואלופה ברמה בינלאומית אולם טירונית שנעדרת לפי שעה יֶדַע בהחזקתו של מיקרופון הטלוויזיה. מֵבִיךְ ומתמיה מדוע הנהלת ערוץ 12 בחרה דווקא בצמד הכושל הזה להוביל את שידורי "נינג'ה ישראל". וגם: מעורר פליאה ומַטְרִיד למה הנהלת ערוץ 12 הציבה דווקא את אסי עזר ורותם סלע הילדותיים, התינוקיים, והמגוחכים כמנחי Foreplay (במובן הספורטיבי-טלוויזיוני של המונח) של "נִינְגָ'ה ישראל" בטרם הם מעבירים את רשות הדיבור לניב רסקין וירדן ג'רבי. שניהם, אסי עזר ורותם סלע כל כך מגוחכים וירודים עד שאינם שווים שום ביקורת מפני שהם מתחת לכל ביקורת. הרביעייה המשדרת הנ"ל אסי עזר ורותם סלע + ניב רסקין וירדן ג'רבי איננה שווה ברמתה לגיבורי העלילה ספורטאי הנינג'ה, לכן הם אינם יכולים להתייצב באותה השורה הקדמית לצִדָם של יוּבָל שָמְלָא ואָלֶכְּס חַזָּנוֹב. הנהלת ערוץ 12 יצרה, בראה, והפיחה מראש ובמחשבה תחילה ב-"נינג'ה ישראל" את רוח השטות והעילגות שמופצת לכל עבר ע"י אסי עזר ורותם סלע. היא הנהלת ערוץ 12 איננה יכולה לסגת ממעשה בריאתה הכושל הזה פרט אם תעיף ותפטר לאלתר את הָצֶמֶד אסי עזר + רותם סלע ואם תעביר את הזוג ניב רסקין + ירדן ג'רבי קורס מזורז בתורות האנטומיה והפיסיולגיה ואת ירדן ג'רבי בנוסף קורס בתורת הטלוויזיה. אנוכי בטוח שירדן ג'רבי היא בעלת אישיות רצינית אבל היא נשמעת כמי שמתייחסת למיקרופון כאל צעצוע בעוד שהיא מחזיקה בידיה שוֹפָר. פוסט מס' 1058 הוא המשך של פוסט מס' 1057 ושל פוסט 1056. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 בפברואר 2022. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. — אין תגובות

כתיבת תגובה לבטל

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

יואש אלרואי TVblog

יואש אלרואי TVblog | © כל הזכויות על האתר לרבות תוכן האתר שמורות ליואש אלרואי.

תגובות

כתיבת תגובה לבטל