פוסט מס' 1073. אַכְזָבָה. דנה ווייס עיתונאית ושדרנית וותיקה בעלת סמכות ומוניטין בחברת החדשות של ערוץ 12 פוגשת במוצ"ש-2 באפריל 2022 לצורך ביצוע ו-עריכת ריאיון טלוויזיוני ממושך עם הקולגה אייל ברקוביץ'. חיש מהר מתברר שהיא מאכזבת ונכשלת. היא איננה בקיאה בחומר השידור (בלשון המעטה) ולכן מאבדת את סמכותה העיתונאית ואת המוניטין הטלוויזיוני שלה. היא איננה מרשימה אותי כעיתונאית. היא טירונית. מֶשֶךְ הפגישה הטלוויזיונית הנ"ל הזאת שנערכה לפני שלושה ימים נמתח לאורכן של 27 דקות בה נחשפת דנה ווייס מוֹעֶדֶת, כּוֹשֶלֶת, ומְאָכְזֶבֶת. המצלמה והמיקרופון באולפן חיש מהר חושפים ומגלים אותה את דנה ווייס כ-בוּרָה, עיתונאית חלשה, ו-אחת שאיננה בקיאה ולא מכירה (בלשון המעטה) את חומר השידור ואת פרטיו ו-תולדותיו שבו היא עוסקת מול עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. מדובר במראיינת קלושה ובהחמצה גדולה של ערוץ 12. מדהים לדעת שדנה ווייס תופשת ולוקחת לעצמה את כֵּס המראיינת ונתפשת כ-כוֹבֶשֶת חשודה במקום להותיר אותו פנוי לשני האישים המוכשרים, המומחים, והידענים ממנה בתחום (הנדון) בערוץ 12 אמנון אברמוביץ' ו-גיא פלג (ואולי לצרף אליהם כמראיין שלישי את גיורא שפיגל). לא רק החמצה, אלא עלבון. באירוע הקונקרטי הזה שנמתח על פני כ-27 דקות נחשפה דנה ווייס כ-עיתונאית דלה, חלשה, וחסרת אונים. נוכחותה הטלוויזיונית-עיתונאית מְקוּטֶבֶת. המצלמה מחבבת אותה אולם לא המיקרופון שעושה בה שַמוֹת. אשנה ואומר שוב: מערכת חברת החדשות של ערוץ 12 הייתה אמורה לעַמֵת את אייל ברקוביץ' עם ו-מול הצמד אמנון אברמוביץ' וגיא פלג. הכישלון איננו פרטי של דנה ווייס החלשה אלא של המערכת כולה המתפעלת את חברת החדשות של ערוץ 12. מה חֲבָל (!). פוסט מס' 1073. הועלה לאוויר ביום שלישי-5 באפריל 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פרפראות.

1. אלופת אולימפיאדת טוקיו 2020 בהתעמלות אומנותית לנשים, לינוי אשרם הישראלית שלנו, הודיעה עכשיו בגיל 23 על פרישה טוטאלית מהתחרויות בהתעמלות אומנותית לנשים.

לינוי אשרם (נולדה ב-13 במאי 1999) היא עכשיו כבר מתעמלת אומנותית עבר ישראלית. לינוי אשרם היא האלופה האולימפית בהתעמלות אומנותית (במשחקים האולימפיים של טוקיו 2020) בתחרות קרב רב אישי. לינוי אשרם היא סגנית אלופת העולם בהתעמלות אומנותית (סופיה 2018) ואלופת אירופה בהתעמלות אומנותית (קייב 2020) בקרב-רב. לינוי אשרם זכתה ב- 11 מדליות ב-אליפויות העולם, 6 מהן כסף ו-5 ארד. היא זכתה גם ב-3 מדליות באליפויות אירופה בהתעמלות אומנותית, אחת מהם מ-זהב ושתיים ארד. לינוי אשרם זכתה בקריירה הקצרה והעשיר ה שלה ב-47 מדליות בתחרויות הסבב העולמי, מהן שלוש זהב בקרב-רב. לינוי אשרם היא הספורטאית הישראלית היחידה בענף ההתעמלות האומנותית שזכתה במדליית זהב בתחרות קרב-רב במשחקים האולימפיים ובאליפות העולם.

פרישתה של המתעמלת הישראלית הצעירה, המוכשרת, המרהיבה, והמדויקת לינוי אשרם  מענף הספורט הקרוי "התעמלות אומנותית" בגיל 23 היא מוקדמת מידי ו-מצערת מאוד. לינוי אשרם שלנו הפכה בן רגע מ- מתעמלת אומנותית מצטיינת ואלופה אולימפית ברמה עולמית ובינלאומית בהווה ל- מתעמלת עבר במקצוע ההתעמלות אמנותית לנשים. לינוי אשרם היא האלופה האולימפית ומחזיקת מדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 2020 בתחרות קרב רב אישי בהתעמלות אומנותית. לינוי אשרם היא גם סגנית אלופת העולם (סופיה 2018), ואלופת אירופה (קייב 2020) בקרב-רב בהתעמלות אומנותית. לינוי אשרם זכתה ב- 11 מדליות ב-אליפויות העולם, מהן 6 כסף ו-5 ארד ו-3 מדליות מאליפויות אירופה, מהן אחת זהב ושתיים ארד. פרישתם של ספורטאים וספורטאיות מצטיינים ובעלי שם הוא עניין אישי לחלוטין. המתעמלת ההונגרייה – יהודייה אגנס קלטי (בת 101 + שלושה חודשים, היום) האלופה האולימפית באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 בהתעמלות מכשירים לנשים, בניגוד ל-לינוי אשרם, פרשה מזירת ההתעמלות הבינלאומית בגיל 36.  

2. יוסי בניון מונה להיות מנהל נבחרת ישראל בכדורגל.

מינוי העכשווי של יוסי בניון למנהל נבחרת ישראל בכדורגל איננו מוצא חן בעיניי לאור עברו והתנהגותו הבלתי מרשימים על כר הדשא בעיקר באותו הרגע ההוא שהמאמן הלאומי דאז ההוא דרור קשטן החליף אותו בשחקן אחר בעת התמודדות בינלאומית ופקד עליו על אותו יוסי בניון לפנות את זירת הדשא.

תזכורת. וגם : ציון דרך מכוער בהיסטוריית העבר של הכדורגלן יוסי בניון שהתמנה בימים אלה למנהל החדש של נבחרת ישראל בכדורגל. יוסי בניון הצטייר כ-אישיות כושלת. רחוק מלהיות מנהיג, רחוק מלהיות מנווט, רחוק מלהיות  Team leader, ורחוק מלהוות סמל ודוגמא אישית חינוכית עבור השחקנים שאותם הוא אמור להדריך ולנהל.

ההיסטוריה ההיא. חבירתו של שחקן הכדורגל יוסי בניון הכושל בשעתו לבית"ר ירושלים וחגיגת פסטיבל העמים סביבו מעוררת גיחוך. אזכור שמו של יוסי בניון דולה ממעמקי הָאוֹב כמו ב- רפלקס פאבלוב את דמותו הירודה והרדודה כפי שנחשפה לעיני כל באותו הערב ההוא, באותו האירוע ההוא, ו-באותו התאריך ההוא של מוצ"ש – 6 בספטמבר 2008 באצטדיון ר"ג. חלפו מאז כמעט 14 שנים אולם אינני שוכח לעולם כי היה זה יוסי בניון קפטן ו- שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, שבאחד ממשחקי הנפל שלה באצטדיון ר"ג במוצ"ש – 6 בספטמבר 2008 במסגרת קדם מונדיאל דרום אפריקה 2010 נגד נבחרת לטביה (המשחק הסתיים בתוצאה 1:0 לזכות לטביה החלשה), הוחלף ע"י מאמנו דרור קשטן בדקה ה- 67 ב-אָבִירָם בְּרוּכְיָאן, ובתמורה, הלה אותו יוסי בניון הביע את אי שביעות רצונו הבולטת והמכוערת מהחלטתו של המאמן הלאומי להוריד אותו מכר הדשא בשל כושרו הירוד ולהחליף אותו ולהעניק הזדמנות לשחקן אחר, כאמור בשם אבירם ברוכיאן. הקטע הקונקרטי המֵבִיש הזה בו קפטן הנבחרת יוסי בניון מטיל ספק ו- דופי בפרהסיה לנוכח עשרות אלפי צופים באצטדיון ר"ג בסמכות ובמנהיגות של צוות המאמנים הלאומיים דרור קשטן ועוזרו משה סיני, אופיין ברמת השליליות הגבוהה ביותר שלו. בסצנה הטלוויזיונית ההיא לפני ארבע עשרה שנים נראה קפטן הנבחרת הלאומית בכדורגל יוסי בניון המוחלף באחד משחקני המשנה, יורד מכר הדשא תוך הפגנת זלזול מוּקְצָן ובוֹטֶה בצמד המאמנים שלו דרור קשטן ומשה סיני. היה מדובר בסצנה טלוויזיונית דלה ונטולת מינימום כבוד, ובהפגנה עלובה בעליל של קפטן הנבחרת הישראלית בכדורגל יוסי בניון שאישיותו הרדודה שרויה וחופפת ל- רָמָה של גובה כַּר הַדֶשֶא עליו הוא רץ. היה מדובר בהצגה מחורבנת של ראש הקבוצה הישראלית הלאומית בכדורגל שקוראים לו יוסי בניון. עכשיו אנשי התאחדות הכדורגל העניקו לו פרס ומינו אותו לתפקיד מנהל נבחרת ישראל. העסק החלול והירוד הזה בו יוסי בניון מביע שעט נפש מהחלטתו של המאמן הלאומי דרור קשטן להחליף אותו בשחקן אחר התחולל לפני כ- 14 (ארבע עשרה) שנים אולם נותר בלתי נשכח. לדיראון. הסצנה המבישה ההיא בה הקפטן יוסי בניון נהג ב- 6 בספטמבר 2008 חוּכָא ואִטְלוּלָא בסמכותם ומנהיגותם של דרור קשטן ומשה סיני, התעמר בהם, והפך את שניהם לסמרטוטיה, מתועדת (!). היא צולמה ותועדה בשעתו במלואה בשידור ישיר ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אומרים לי עכשיו כי הנ"ל יוסי בניון הרוויח עשרות מיליוני דולרים משעשועיו ותענוגותיו (המקצועיים) עם הכדור על כר הדשא ב- חו"ל, בעיקר בשנות הבילוי הארוכות בליגת הכדורגל האנגלית ה-  Premeir League, וגם בארץ. שיבושם לו. ברור ו- וודאי כי רוח הנפל הגמדית אותה החצין והפגין נוכח הקהל הרב ב-איצטדיון, האפילה אז בקלות על עושרו החומרי הרב.

ראיתי אז בימים ההם את המאמן ההוא של נבחרת ישראל בכדורגל מר אלישע לוי מזמן בשמו ובשם התאחדות הכדורגל את מר יוסי בניון (אז שחקן מכבי ת"א) לסגל הנבחרת המתכונן למשחק הבית נגד נבחרת אלבניה במסגרת מוקדמות מונדיאל רוסיה 2018. יוסי בניון כדורגלן מעורר גיחוך היה אחד המעורבים הישירים בתבוסתה הביתית של ישראל לאלבניה 3:0. ערוץ "כאן" 11 והשדר רמי ווייץ תיעדו ו- העבירו בשידור ישיר ב- 11 ביוני 2017 מאצטדיון "סמי עופר" בחיפה את התמודדות הַנֶפֶל הישראלית. אנוכי עוזב את ההווה ההוא וחוזר לעבר ההוא. ובכן, היו אלה מצלמות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהעבירו בשידור ישיר את המשחק ההוא של נבחרת ישראל נגד נבחרת לטביה 1:0 ב- 6 בספטמבר 2008 באצטדיון ר"ג, ותיעדו בפרהסיה On line את ההתפרצות והקללות המכוערות בתוספת שפת גוף ותנועת יד מסלידות בלתי מתקבלות על הדעת שביצע יוסי בניון כלפי דרור קשטן ומשה סיני, מי שהיוו אז את הסמכות הלאומית העליונה בענף הכדורגל בארץ. כולם ראו את המחזה המשפיל על מסך הטלוויזיה שהועבר בשידור ישיר. דרור קשטן משום מה הבליג ולא הגיב. יכול להיות שיוסי בניון למד את תורת משחק הכדורגל ב- Pemier League האנגלית, אולם הוא לא הפך לג'נטלמן בריטי. הוא רחוק מהתואר כרחוק מזרח ממערב. מי שמתכוון להזמין אותו שוב לשורות נבחרת ישראל כשחקן מן המניין ו/או בתפקיד של ניהול לאומי, צריך לזכור שבהיסטוריה היהודית רשום סלוגן שכדאי לשים לב אליו : "דֶרֶך אֶרֶץ קַדְמָה לתּוֹרָה".

אתה מתבונן במנהיגות ובהשראה שמותירים בשנים האחרונות שחקני עבר בעלי מוניטין כמו אלי אוחנה, אייל ברקוביץ', יוסי בניון, ערן זהבי, טל בן חיים (החלוץ) ואחרים על כר הדשא, ומבין שהכדורגל הישראלי הוא נעדר עתיד. מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש. רמתו, ה- יושרה שלו, ואיכותו של הכדורגל הישראלי – הם רדודים, עלובים, ונטולי תקווה. כישרון הוא תכונה חשובה אך איננו חזות הכל ולא מהווה תמיד מופת ומודל לחיקוי. אייל ברקוביץ' גילה פעם ל- מַאן דָהוּ כי בשעה הוא יושב על הספסל כשחקן מחליף הוא רוצה שקבוצתו / נבחרתו תפסיד. עבורי זה היה מפח נפש. יוסי בניון קילל אז ב- 2008 את שני מאמני נבחרת ישראל דרור קשטן ומשה סיני כשאלה הורו לו לרדת מכר הדשא באצטדיון ר"ג במהלך אותו המשחק בינלאומי נגד לטביה כאמור לטובת שחקן מחליף בשם אבירם ברוכיאן. רואים ושומעים זאת היטב בסרט ההקלטה. יוסי בניון גרם לרבים וגם לי עגמת נפש. לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי. שחקן וקפטן נבחרת ישראל בכדורגל, מחרף קבל עם לנוכח מיקרופונים פתוחים ועדשות מצלמות הטלוויזיה פועלות, את מאמני נבחרת ישראל שלו רק מפני שהם מורים לו לרדת מכר הדשא ומחליפים אותו בחבר שלו לנבחרת.

ביום רביעי – 16 במאי 1990 אישר לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מר נסים משעל לשדר ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הרֵעִים בכדורגל, ישראל – ברה"מ 2:3. הימים היו ימי קדם מונדיאל איטליה 1990 וזכויות השידורים של מפעל הכדורגל הבינלאומי היוקרתי ביותר היו שייכות בלעדית לחטיבת הספורט בפיקודי ול- טלוויזיה הישראלית הציבורית. מכיוון שבעיטת הפתיחה נקבעה ל- 18.45 נעתר מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז נסים משעל לבקשתי. השידור הישיר היה אמור להסתיים בטרם עולה לאוויר "מבט" הקדוש ב- 21.00. מה רבה הייתה הפתעתי כי שלושה שחקני נבחרת ישראל ששיחקו אז בחו"ל ונקראו לדגל – אלי אוחנה, רוני רוזנטל, ושלום תקווה הודיעו לי (בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא), בטרם שריקת הפתיחה, כי הם מסרבים בכל תוקף ליטול חלק במשחק הַרֵעִים נגד ברה"מ, בתירוץ שהביטוח הכספי ששילמה עבורם התאחדות הכדורגל הישראלית נמוך מידי ואיננו מכסה את סיכון הפציעה שלהם במשחק ידידות מהסוג הזה. זאת הייתה שערורייה ואכזבה עצומה עבורי כאדם וכאזרח מדינת ישראל מפני שהתחנכתי וגדלתי בשנות ה- 50 של המאה הקודמת כחייל וקצין על רוּחָה של חטיבת גולני בצה"ל. נסים קיוויתי ריאיין את שלושת החֶבְרֶה האלה שהצטיירו בפניי אז ב- 16 במאי 1990 כ- נרפים ועלובים.

יוסי בניון הוא כדורגלן בעל מוניטין שאיננו מעניין אותי מפני שהוא ספורטאי מגוחך. אני שוֹנֶה וחוזר על הפרטים : ב- 6 בספטמבר התמודדה נבחרת ישראל בכדורגל באצטדיון ר"ג נגד נבחרת לטביה החלשה והפסידה לה 1:0. בדקה ה- 67 של המשחק הורה המאמן הלאומי דאז דרור קשטן לקפטן יוסי בניון החלש והבלתי מועיל לרדת מהמגרש כדי לפנות מקום לשחקן מחליף בשם אבירם ברוכיאן. יוסי בניון הממורמר נפגע וקילל באמצעות לשונו ושפת גופו את מאמנו ועוזרו עם ירידתו מכר הדשא. לא סתם קילל. ניאץ. מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חשפו את קלונו ברבים. יוסי בניון נימק זאת בתירוץ קלוש כי מדובר בנורמה מפני ששום שחקן לא אוהב שמחליפים אותו במישהו אחר. יוסי בניון ניאץ את דרור קשטן בשידור ישיר קבל המוני צופי טלוויזיה מדינת ישראל. הוא קילל אותו קללה נבזית בשעת משבר אישי שלו רק מפני שהוחלף בטענה שכך מקובל, כשאינך טוב מספיק, אתה מפנה את מקומך לחברך על הספסל. זה מה שהייתי אומר לו : "…תגיד לי יוסי בניון, אם אינך שבע רצון אזי מותר לך לקלל ולהשמיץ On air ב- Live את ה- Team leader שלך, את המאמנים הלאומיים שלך… ? האם גם כך נהגת בליגה האנגלית משהורו לך המאמנים לפנות את מקומך על כר הדשא למען חבר אחר מהקבוצה… ?". בושה וחרפה אחת גדולה. בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי לא ראיתי בעולם וגם בארץ כדורגלן – קפטן מוחלף ואשר בתוך שבריר שנייה מבריז והופך מראש קבוצה לאיש אָפֵל ו- ממורמר קשות. מחזה עלוב שהדעת איננה סובלת. לא הייתי רוצה לצאת עם יוסי בניון לשום קרב מפני שהוא מתנה את נאמנותו לקבוצתו ול- דֶגֶל רק אם הוא יישא אותו. מדובר אם כך באדם רֵיק ועלוב. אנטי תזה למונח "ספורטאי". כמו גם אייל ברקוביץ' שכאמור צייץ פעם כי במידה והוא איננו כלול בהרכב ונדרש לשבת על ספסל המחליפים, אזי הוא מבקש שקבוצתו תפסיד. בלתי מתקבל על הדעת.

שוחחתי בימים ההם (יום שלישי – 27 ביוני 2017) עם מאמן הנבחרת הלאומית הישראלית ההוא דרור קשטן אודות פרשת ההתנגשות ההיא עם הקפטן המוחלף שלו יוסי בניון במשחק ההוא נגד לטביה 1:0 באצטדיון ר"ג במוצ"ש – 6 בספטמבר 2008 באצטדיון ר"ג. ביקשתי את חוות דעתו לאותו אירוע ההוא של 56 בספטמבר 2008 בה הקפטן שלו הפגין כלפיו כמאמן לאומי לעג וקלס. דרור קשטן הכחיש שהיה ליוסי בניון אז דין ודברים עמו הקשור להחלפתו באָבִירָם בְּרוּכְיָאן. לא הייתה כלל התנגשות. נותרנו ביחסים טובים. הוא אפילו התאמן אצלי אח"כ. "…ה- Tackle ההוא היה קשור למשה סיני. לא אליי…", והוסיף, "…האם ראית כדורגלן מאושר ברגע החלפתו… ?". לא האמנתי למשמע אוזניי. מאמן נבחרת ישראל דרור קשטן בורח מאחריות ומגמד את עצמו בשעה שהוא מצמצם את ממדי התקרית המבישה ההיא. גם אם הוא טוען כי בינו לבין יוסי בניון לא היה דבר בעת החילופים על כר הדשא, וכי את כעסו המר שפך הקפטן המוחלף על עוזר המאמן שלו (יעני כאילו הרחק מאוזנו שלו), היה על דרור קשטן להגן על כבודו וסמכותו של עוזרו ולדאוג שיוסי בניון יורחק לאלתר משורות נבחרת ישראל הלאומית ומסמלה הלאומי. זה לא נעשה. דרור קשטן הגן על עצמו ולא על עוזרו.

להלן ציטוט מתוך כתבה של יעל שחרור ב- Ynet מהימים ההם תחת הכותרת, "מוקדמות המונדיאל, לטביה ניצחה בישראל את נבחרת ישראל  1:0", ובכותרת המשנה נכתב כלהלן, "יוסי בניון זעם והתעמת עם משה סיני לאחר שהוחלף בדקה ה- 67 באבירם ברוכיאן". תגובת יוסי בניון : "אין לי על מה להתנצל…לא רצחתי…". וכן : "…המאמן דרור קשטן החליט לשים סוף להופעה הלא מרשימה במיוחד של קשר ליוורפול יוסי בניון והורה על החלפתו באבירם ברוכיאן…הקפטן הישראלי מיאן להאמין לשמע ההוראה מהספסל והתמהמה בירידה מהמגרש כשהוא דואג להראות לכל את תיסכולו נוכח החילוף…". להלן כותרת אחרת ונוספת באינטרנט : "…ישראל הפסידה ללטביה…דרור קשטן חטף קללות מיוסי בניון…". עוד כותרת נוספת באינטרנט : "…לאחר שיוסי בניון הוחלף פרץ סיכסוכון בינו לבין המאמן דרור קשטן…". תיעוד נוסף ב- MAKO של ערוץ 2 באינטרנט : "…התנהגות מבישה של הקפטן יוסי בניון העיבה עוד יותר על האווירה העכורה…". העיקר שדרור קשטן נשאר ביחסים טובים עם הקפטן המנאץ והמקלל. אם זיכרונותיו של דרור קשטן תקינים באשר לתאריך ההוא של 6 בספטמבר 2008 – הוא חומק ממנו בלבוש מוזר.

זה מעניין, הפרשה העכורה ההיא טואטאה איך שהוא מתחת לשטיח. עכשיו באביב 2022 עורכים לו לצדיק יוסי בניון חגיגות ופסטיבלים בעקבות בחירתו ומינויו למנהל נבחרת ישראל בכדורגל.

פוסט מס' 1073. אַכְזָבָה. דנה ווייס עיתונאית ושדרנית בעלת מוניטין בחברת החדשות של ערוץ 12 פוגשת במוצ"ש-2 באפריל 2022 את הקולגה אייל ברקוביץ' לצורכי ריאיון טלוויזיוני. משך הפגישה הזאת נמתח לאורכן של 27 דקות בה נחשפת דנה ווייס מוֹעֶדֶת, כוֹשֶלֶת, ומאכזבת ומתגלה כ-אחת שאיננה בקיאה בחומר השידור (בלשון המעטה). החמצה. מדהים לדעת שדנה ווייס כבשה את כֵּס המראיינת והתיישבה מול אייל ברקוביץ' במקום להותיר אותו פנוי לשני האישים המוכשרים ממנה, הבקיאים ממנה, והידענים ממנה בתחום, אמנון אברמוביץ' ו-גיא פלג (ואולי לצרף אליהם כמראיין שלישי את גיורא שפיגל). לא רק החמצה, אלא עלבון. אשנה ואומר שוב: מערכת חברת החדשות של ערוץ 12 הייתה אמורה לעמת את אייל ברקוביץ' עם ו-מול אמנון אברמוביץ' וגיא פלג. הכישלון איננו פרטי של דנה ווייס החלשה אלא של המערכת כולה המתפעלת את חברת החדשות של ערוץ 12. מה חֲבָל (!). פוסט מס' 1073. הועלה לאוויר ביום שלישי-5 באפריל 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

עיתונאית ושדרנית בחברת החדשות של ערוץ 12 דנה ווייס ניהלה במוצ"ש – 2 באפריל 2020  במסגרת מהדורת החדשות (של ערוץ 12) שיחת – ריאיון טלוויזיונית ארוכה כאורך הגלות בת כ- 27 דקות עם  כדורגלן העבר אייל ברקוביץ' (בן 50) מי ששיחק פעם בקבוצת מכבי חיפה, בנבחרת ישראל, וגם בליגה האנגלית הראשונה שם הרוויח ממון רב. כבר זמן רב בן שנים שאייל ברקוביץ' מבקש  ו-מתחנן להיות המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, זה נראה כמו משימת חייו. המטרה החשובה בקריירה המקצועית שלו, אך קברניטי ההתאחדות לדורותיהם ותפקידיהם חושבים אחרת ו-מסרבים שוב ושוב במקביל מהטעמים שלהם ודוחים לפי שעה את האמביציה שלו להתמנות אותו למאמן הלאומי.

הערה : שום מאמן לאומי של נבחרת ישראל בכדורגל מקומי ו/או זר לא הצליח מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת ועד 2021 להעפיל עם נבחרת ישראל לאחד מטורנירי הגמר של גביע העולם בכדורגל, למעט ימיו של המאמן הלאומי עמנואל שפר ז"ל שבקיץ 1970 הצליח לעשות זאת, כדי להנהיג, להוביל, ןלהעפיל עם נבחרת ישראל לטורניר הגמר של המונדיאל ההוא שנערך ב-מכסיקו 1970. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה של הכדורגל הישראלי לדורותיו.

ככל שנקפו דקות השיחה של דנה ווייס החלשה והמשעממת עם אייל ברקוביץ' האמביציוזי באותו הריאיון המשעמם והחלש שערכה עמו ב-מוצ"ש – 2 באפריל 2022, התברר כי המראיינת ובעלת השליטה במיקרופון היא אשת טלוויזיה שטחית, דלה, וטירונית שלא הכינה את שיעורי הבית שלה והגיעה למפגש הטלוויזיוני עם אייל ברקוביץ' לא מוכנה, איננה בקיאה בחומר, ו-נעדרת כל מושג בתחום ובהיסטוריית העבר הכושלת של הכדורגל הישראלי, גם בהשתתפותו של אייל ברקוביץ'. שיחת הריאיון אותה הובילה הפכה חיש מהר לנבובה, רדודה, פגומה, גם מיוחכת ו-מחניפה, וכושלת (!). דנה וויס שאיננה בקיאה בחומר הדיון אפשרה לו (לאייל ברקוביץ') חיים קלים, לחמוק מפני מגע עיתונאי אמיץ וישיר, לא מפני שהיא לא שאלה את השאלות הנכונות והמתבקשות. דנה ווייס אשת טלוויזיה כושלת לא שאלה את השאלות הנכונות והנדרשות לא מפני שוויתרה למרואיין, אלא מפני היא נעדרת השכלה בתחום ובגלל שלא ידעה כלל לשאול אותן (!). דנה ווייס העניקה לשיחת הריאיון שלה בת 27 דקות מעין Frame קליל ומגוחך. מדהים שהיא והעורכים והמפיקים שלה בערוץ 12 נחשפו בקלקלתם העיתונאית הטלוויזיונית. אייל ברקוביץ' הוא שחקן כדורגל מוכשר שעשה שגיאות קשות בתחומי המנהיגות והחינוך על כר הדשא ומחוצה לו בתחום שבו הוא נחשב למומחה. הוא שילם ומשלם עד היום מחיר יקר. אייל ברקוביץ הוא אמביציונר חסר תקנה (וגם איש מוכשר בעל יכולות) שטרם צלח להגשים את שאיפת חייו וחלום חייו להיות המאמן הלאומי המוביל של נבחרת ישראל בכדורגל. הוא עדיין מכהן כ-בן זוג ו-פרטנר טלוויזיוני רכלן לצדה של אופירה אסייג בערבי שישי, ומעת לעת מלהק את להקת השידור הטלוויזיונית החובבנית של ערוץ 12, הוא תר ו-מחפש משמעות לחייו. כלומר להתמנות בגיל 50 להיות המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. אילו דנה ווייס הייתה עיתונאית ו-אשת טלוויזיה מוכשרת עתירת ידע היא הייתה חייבת לדעת בטרם הריאיון הטלוויזיוני עם אייל ברקוביץ' כי כל איש מקצוע שנבחר להיות המאמן הלאומי של כל נבחרת לאומית בכל מדינה ברחבי תבל (לאו דווקא בישראל) נחשב מטבע הדברים למנהיג ומוביל לאומי בתחום (!). מלבד הבנה מדעית תאורטית ומעשית בתעשיית משחק הכדורגל עליו על המאמן הלאומי מוטלת חובה מוסרית להיות מחונן באישיות של מנהיג, איש כן ובעל יושרה, אדם מהימן ואמין, וגם איש חינוך בעל עקרונות. האם היסטוריית הכדורגל האישית של אייל ברקוביץ' מעניקה לו יתרונות על פני מועמדים אחרים כדי לשמש מודל של מנהיג ומנווט לאומי של הכדורגל הישראלי ב- 2022, היא שאלה מורכבת מאוד ומסובכת מאוד, וגם לא בטוח שיש לה תשובה חד משמעית. לכן במקום להציב כל כס המראיינת את דנה ווייס הילדותית, החייכנית, הטירונית, ונעדרת כל ידע מינימאלי בתחום כל כך מורכב של תעשיית הכדורגל, על חטיבת החדשות של ערוץ 12 הייתה מוטלת החובה להציב מול מושא השיחה והריאיון אייל ברקוביץ' לא את דנה ווייס אלא את השלישייה אמנון אברמוביץ' + גיא פלג + גיורא שפיגל.

לא ראיתי את דנה ווייס מעולם, לא פגשתי את דנה ווייס אף פעם, ואין לי כל מושג כיצד התכוננה לשיחת הנֶפֶל שניהלה במשך 27 דקות ארוכות במוצ"ש האחרון של 2 באפריל 2022. כל עיתונאי ו/או עיתונאית טלוויזיה שמתכוון ו/או מתכוונת לעניין את צופיה במידע שבוקע מהמסך שלה, חייבת להיות מחוננת במינימום IQ ומינימום ידע בחומר הנדון. מינימום IQ כולל את הכישרון ואת הרצון להתכונן היטב וביסודיות לקראת המשימה הטלוויזיונית שרואים אותה וצופים בה מאות אלפי צופים. דפנה ווייס נחלה כישלון עיתונאי – טלוויזיוני קולוסאלי. מעניין אותי היכן ניצבו העורכים והמפיקים שלה בעת הריאיון שניהלה עם אייל ברקוביץ', וכיצד הם אפשרו לה לעלות למסך ללא כל הכנה ומינימום התמצאות בחומר השידור. דנה ווייס קלקלה לעצמה במו ידיה ובעיקר במו שכלה. כנ"ל לגבי אודותיו של אייל ברקוביץ'. מעולם לא פגשתי אותו באופן אישי ואף פעם לא שוחחתי עמו. בפעם הזאת הוא הביס לגמרי את דנה ווייס ו/או היא הביסה את עצמה על מסך הטלוויזיה של ערוץ 12. כל ניסוח טוב. בריאיון המדובר הנ"ל שערכה דנה ווייס עם אייל ברקוביץ' רואים בבירור כי המצלמה באולפן מחמיאה לה, אבל לא המיקרופון. היא חלשה מאוד והמיקרופון עושה בה שמות. דנה ווייס כל כך דלה בהבנת החומר שבו היא עוסקת עד שלא עולה בדעתה להתעניין האם אייל ברקוביץ' חונן בכישרון וידע להיות מנהיג ומוביל ? והאם הוא מסוגל להיות מאמן, מורה, ומחנך לאומי בכל רגע ודקה בה הוא ממלא את שליחותו הלאומית ? האם הוא מוכשר להוות סמל לאומי ו-דוגמא אישית עליונה ולשמש מודל של מאמן ומדריך לחניכיו הצעירים…לא כשחקן עבר אלא כמנהיג עתידי ? אין לי תשובות.

אייל ברקוביץ' היה בשעתו שחקן כדורגל מחונן, מוכשר, וגם חושב. זה נכון. אז מה ? אך האם הוא מוכשר גם להיות מאמן לאומי, מנהיג לאומי, מוביל לאומי, ו-גם מחנך בעל דוגמא אישית ו-נקי מכל רבב כדי ועל מנת שחניכיו ינהו אחריו, יאמינו לו, ויעריצו אותו…??? האם אייל ברקוביץ' מחונן באישיותם של מנהיגי עבר ומאמני עבר רבי מוניטין ברמתם ודמותם של גוסטאב שבש, ו/או ספ הרברגר, ו/או וויסנטה פיאולה,  ו/או יוהאן קרויף, ו/או אלף ראמזי, ו/או וויטוריו פוצו, ו/או פרנץ בקנבאואר, ו/או סזאר לואיס מנוטי, ו/או גיולה מאנדי…??? מאמן לאומי של כל קבוצת ספורט לאומית חייב להיות מצויד בידע, יכולת, וכישרון בתחום  ו-מחונן באישיות נעלה. אדם כן, בעל יושרה מוחלטת, אמין ומהימן, ו-רווי מוסר אישי ו-דוגמא אישית. אני חשבתי בזמנו שמנהיג בדמותו של גיורא שפיגל המוכשר, יישר הדרך, בעל ידע עצום בתחום, איש אמת של מוּסָר ודרך ארץ, והבלתי נשכח – הוא שחייב היה להתמנות אז למִשְרָת המאמן הלאומי והמוביל הלאומי של הכדורגל הישראלי לתקופה של עשור שנים. זה לא קרה. לבסוף נבחר למשימה הלאומית אלי גוטמן הכושל. תוצאת החידלון הייתה מסומנת מראש. מישהו רשם שם למעלה ארבע מילים באותיות שחורות, כלהלן : "מנה מנה תקל ופרסין". התאחדות הכדורגל הישראלית החובבנית העדיפה את אלי גוטמן ו-וויתרה כידוע על גיורא  שפיגל, ולא פעם אחת. גם סוף הסיפור המר ההוא ידוע.

מערכת ערוץ 12 המאכזבת כינתה את המפגש הנ"ל בין דנה ווייס לבין אייל ברקוביץ' במוצ"ש – 2 באפריל 2022 בלשון ילדותית וקטנונית, כאילו מקדמת רייטינג, בזאת הלשון כלהלן : "…כשדנה פגשה את ברקו…אייל ברקוביץ' כפי שעוד לא ראיתם….". בהיעדרם של אמנון אברמוביץ' וגיא פלג מ-דסק השואלים והמראיינים, סצנת הסיום המשעממת והדלה הסתיימה כצפוי באלו המילים: :

דנה ווייס : "אייל, תגלה לי מה תהיה הברכה על הנרות שלך, מה תבקש…?"

אייל ברקוביץ' : "ברכה… שהחיים ימשיכו להיות מאירים פנים…".

דנה ווייס : "שימשיך ככה…".

אייל ברקוביץ' : "שימשיך ככה…באמת טוב לי….".

דנה ווייס : "אייל ברקוביץ' תודה רבה לך…".

אייל ברקוביץ' : "תודה, תודה…". 

כאן תם המפגש. דנה ווייס ציירה את עצמה כקלישאה, כ-קריקטורה, וכ- אשת טלוויזיה לא חכמה ונעדרת ידע מינימאלי בתחום המדובר בעת המפגש הטלוויזיוני באולפן ערוץ 12 עם אייל ברקוביץ' במוצ"ש – 2 באפריל 2022. היא עשתה את מלאכתה הגרועה הזאת גם בסיועם של העורכים והמפיקים שלה שלא עמדו על משמרתם.

טקסט תמונה (1) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. בתום הריאיון מסכם אייל ברקוביץ' את מצבו ככתוב בגוף התמונה.  (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (2) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. בתום הריאיון המשעמם שנמשך כ- 27 דקות שניהם מודים בחן השנייה לאחד. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (3) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (4) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. משום מה הוא נראה בתיעוד הקונקרטי הנ"ל מבוגר בהרבה מ- 50 שנותיו. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (5) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. הוא רק בן 50 אבל התיעוד מדגיש כי יש לו כרס ובטנו משתפלת. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (6) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. בעת הריאיון מסכם אייל ברקוביץ' את מצבו ככתוב בגוף התמונה. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (7) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל. הכתובת מזהה לצופים  את שם התוכנית. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (8) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל.  (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (9) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, מצהיר : "האנטי נגדי נתן לי את הכוח להצליח…". אינני מאמין לטקסט הנ"ל שהגה אייל ברקוביץ'. המראיינת לא אימתה למען צופיה את נכונות טענת הטקסט הנ"ל, ולא ביררה מי ומה היו בדיוק האנטי נגדו. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (10) : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, חושף שוב את אמביציית חייו. (באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה : מוצ"ש – 2 באפריל 2022. אולפן ערוץ 12. דנה ווייס מראיינת את אייל ברקוביץ' מי שטוען לכתר המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, ובדרך טופחת לעצמה על שכמה "וואהו. כמה זמן אנחנו מנסים לשות את הדייט הזה". הכיתוב בתיעוד המצ"ב מדגיש את גאוותה. אפשר לחשוב שמדובר ב-להשיג ריאיון בלעדי עם נשיא  ארה"ב ג'ו ביידן ו/או אולי עם נשיא רוסיה וולדימיר פוטין. (באדיבות ערוץ 12).

פוסט מס' 1073 נשען בין היתר והשאר על כתיבה, מחקר, ולימוד המידע שפרסמתי קודם לכן בפוסטים האלה : 40, 603, 687, 692, 714, 724, 727, 729, 732, 781, 784, 786, 804, ו-805. אשנה ואומר שוב : מול אייל ברקוביץ' היו אמורים לשבת באולפן ערוץ 12 אמנון אברמוביץ, גיא פלג, וגיורא שפיגל. ולא דנה וייס.

תזכורת 1 : אנוכי פטריוט של המדינה ונבחרות הספורט שלה. ככל שהעניין הספורטיבי נוגע לייצוג מדינת ישראל ע"י בניה בזירה הבינלאומית מרגיז אותי להתבונן בפרודיות. נבחרת ישראל בכדורגל ההיא בעשור ה- 90 של המאה שעברה, שכשלה בארבעה Campaigns רצופים להעפיל ל- 2 מונדיאלים של ארה"ב 1994 ו- צרפת 1998 ול- 2 Euro של אנגליה 1996 ו- הולנד / בלגיה 2000, תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף. את המדים הלאומיים לבשו כל מיני בחורים צעירים שנולדו בארץ שחשבו שהדבר הקשה ביותר בחיים הוא לרוץ על כר הדשא ולרדוף אחרי כדור. בנבחרת הכדורגל ההיא של שלמה שרף שיחקו שני שחקנים (מוכשרים) אייל ברקוביץ' וחיים רביבו שהשתכרו הון עתק כשכירים בקבוצות הכדורגל שלהם ב-חו"ל. העיתונות הישראלית קשרה להם כתרים אולם מעניין, כל פעם שהשניים לבשו את המדים הלאומיים, התברר שכישרונם הוא עורבא ופרח. צריך להיות כן ולומר שהיו לנבחרת הכדורגל ההיא גם הישגים כמו הניצחון ב- 1993 בפאריס על נבחרת צרפת 2:3 וב- 1999 ניצחון באצטדיון ר"ג 0:5 על אוסטריה. אולם ההברקות האלו טבעו בים של כישלונות ותבוסות. אייל ברקוביץ וחיים רביבו יחדיו עם המאמן הלאומי שלמה שרף לא רק שלא הצליחו, ורק הבליחו פה ושם, אלא במשך עשור של שנים הם פספסו את כל המטרות הלאומיות.

טקסט תמונה : הימים ההם לפני שני עשורים של שנים. אנוכי מסיים את עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בטריקת דלת בשנים 2003 / 2002. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "רוֹש וְלַעֲנָה – הפוליטיזציה בשידור הציבורי. שְנוֹת האוֹפֶל 2005 – 2001". (כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי)

תזכורת 2. השידור הישיר בימים ההם מ-בָּאקוּ בירת אזרבאייז'אן נקטע בסיומו. יורם ארבל מעניק קרדיט מקצועי לכמה אנשים שסייעו בהפקה, ונפרד בחטף מהפרשן המנומנם והישנוני שלו שלמה שרף , אבל איננו מסביר מדוע הוא לא יורד מעמדת השידור לעמדת הראיונות כדי לשאול את המאמן הלאומי אלי גוטמן רק שאלה אחת בת ארבע מילים : "מה זה צריך להיות…?". אין עיתונאות ואין ראיונות סיכום. כלום. מחזירים את סיגנל הטלוויזיה הביתה. רגע, מה דחוף כל כך ? מה בוער ? הפתיעה אותי לטובה הטלוויזיה הציבורית המיושנת של אזרבאייג'אן. למרות כמות מועטת של מצלמות, בימוי לא אחיד ושגיאות בניתוב התמונה – הרי שהתוצאה הטלוויזיונית הסופית הייתה מספיק בקושי ולא בלתי מספיק. השער בדקה ה- 50 של ביבראס נאתכו שהעניק יתרון לישראל 0:1 זכה לארבעה הילוכים חוזרים מארבע זוויות ראייה שונות . זה לא מעט . אפשר להבחין באחד מהם בהבעת פניו התימהונית של אגאייב, "אופס , איך זה קרה לי…?" . הטלוויזיה האָזֶרִית חושפת מקרוב והיטב את רִיטוּאָל ההמנונים . צילומי ה- Close up של שחקני נבחרת ישראל מחובקים ושָרִים את "התקווה" בקול רם נטעו תחושה כי הם נחושים והשאלה איננה ניצחון אלא באיזה הפרש. אני פטריוט . התיישבתי בכורסה שלי לצפות בשחקנים שלנו וב- "גרמני" כפי שרבים מכנים את המאמן הישראלי אלי גוטמן.

זה נכון. יורם ארבל שַם בכיס הקטן את המאמנים – פרשנים שלמה שרף בכדורגל ואת צבי שרף בכדורסל למרות שזאת לא גדולה ואין זאת חוכמה גדולה. הוא שַדָּר Play by play מיטבי. אולם כשהעניין מגיע לעיתונאות זה כבר סיפור אחר . הוא מקריא טקסט מגוחך שיוצר הִילָה בטרם עת סביב השוערים של שתי הנבחרות . מ-אפוא הוא ממציא את זה ? השוער האָזֶרִי אָגָאיֶיב חוטף שער מביך מ- 30 מטרים מרגל ימין של נאתכו. הוא בכלל לא היה צריך ליפול. אפשר היה לאסוף את הכדור ביד אחת ו/או להרחיקו ברגל. כל ילד בגן היה עוצר אותו. דודו אאווט על פי יורם ארבל עושה חייל וקריירה נפלאה בקבוצת מיורקה הספרדית כבר חמש שנים. אך השוער הישראלי סופג שער מ- 16 מטרים מפַּס (מדויק אומנם) מהאזרבייג'אני רוסלאן אָבִישֶב בו הכדור מתגלגֵל לפנים במהירות של צַב. היה לדודו אאווט את כל הזמן שבעולם לבצע צעד אחד בלבד כדי להציב זֶרֶת מול הכדור. איך זה יכול להיות שהחברה הישראליים האלה שמשחקים בליגות בכירות באירופה ומשתכרים הון עתק, מגיעים לשורות הנבחרת הלאומית ועושים במכנסיים. נבחרת ישראל בכדורגל במצבה הנוכחי שלשום היא בדיחה . אולי נבחרת אך לא קבוצה. החברה האלה מחו"ל תומר חמד, דודו אוואט, גיל  וורמוט, איתי שכטר, יוסי בניון, מאור מליקסון, יובל שפונגין ואחרים מתנהגים בעליבות דווקא ברגע שהם עוטים את המדים הלאומיים , ממש כמו אייל ברקוביץ' וחיים רביבו בשעתם. שניהם היו באמת שחקנים מוכשרים ששיחקו בשעתו באנגליה וספרד (תמורת ממון רב) אך נכשלו במדי הנבחרת במשך ארבעה קמפיינים רצופים. יחדיו עם מאמנם דאז שלמה שרף לא הצליחו להעפיל למונדיאל ארה"ב 1994,ואח"כ ל-  Euro 1996, ואח"כ למונדיאל צרפת 1998, ואח"כ ל- Euro 2000. ברור שמתקיימת מייד השוואה בין צעירי הכדורגל הלאומיים לבני גילם שמשרתים בצבא ובמילואים. ישנם כאלה שָם בין הכדורגלנים שחושבים ברצינות כבר שנים שלרוּץ על כר הדשא זה הדבר הכי קשה בעולם.

הפרשן שלמה שרף מבין כדורגל אך הוא איננו יודע כיצד לתרגם את הידע לשפת הטלוויזיה. העברית שלו, דלה. דברי הטריוויה שלו מגוחכים. "אפשר לנצח את המשחק", הוא מגלה לנו אבל לא מסביר איך וכיצד צריך לעשות זאת. את ארבעת המילים הטפלות והנדושות הנ"ל האלה יכול לומר כל בַּר בֵּי רָב .  בדקה ה- 70 פורץ יורם ארבל בצהלה : "נותנים להם גול". הפרשן מחרה – מחזיק אחריו , "הלוואי , הלוואי , הלוואי…". קודם לכן מסתבך הפרשן בלשון מסורבלת אודות שופט המשחק שעל פי יורם ארבל מקפח אותנו : "השופט רוצה להצליח כדי לקצור מוניטין…" באמת שלמה שרף…? איזה שופט לא רוצה להצליח…? זאת לא פרשנות. שלמה שרף גם כותב לא טוב. טור הפרשנות שלו היום בעיתון "ישראל היום" – רָדוּד. בדברי הסיכום הוא כותב : "אפשר להפתיע את רוסיה, אבל הנבחרת צריכה להתעלות. מה שראינו עד עכשיו מהחבורה של אלי גוטמן לא יספיק". באמת שלמה שרף…? את זה גם מוטי קירשנבאום ז"ל  יכול לומר למוּלִי שַפִּירָא בגלי צה"ל ואנוכי לכתוב ב- בלוג שלי , אבל אנחנו לא יודעים להסביר מה צריך לעשות באמת כדי להתעלות . זהו בדיוק תפקידך. אולי בעלי הבית של שלמה שרף בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובעיתון "ישראל היום" לא מתדרכים ולא מכוונים אותו. או שמא הוא באמת כה בלתי מוכשר חסר תקנה. לומר פרשנות בטלוויזיה ולכתוב אותה בטור אישי בעיתון זה מקצוע.

השידור הישיר שלשום היה שיעמומון במיטבו. לא בגלל מצלמות הטלוויזיה. לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה אפילו מספיק זמן כדי להריץ על המסך שלו במהלך השידור הישיר חידון טריוויה. עיתונאות מגוחכת. מסתיים לו המשחק אזרבייג'אן – ישראל ועל המרקע מופיע "יציע העיתונות". הרי אלה הם אותם החֶבְרֶה ואותו הצוות מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהמציא את שידור ה- Off tube מהמוניטור בתל אביב והפך אותו ל- "אומנות". ואייל ברקוביץ' ביניהם. זהו השחקן שנעלב ו-שהצהיר בשעתו ברגע של רתחה, כלהלן : "…כשאני יושב על הספסל אני רוצה שהנבחרת תפסיד…". עכשיו הוא קופץ על המציאה וממהר להשמיץ את השחקנים שהכזיבו נוכח המנחה ניב רסקין. הדיון משמים. שום תובנות מרעננות. הייתי מְזָמֵן ל- "יציע העיתונות" אנשי אקדמיה ברמתם של פרופסור מנחם מוֹר ופרופסור אברהם בן צבי מאוניברסיטת חיפה , פרופסור משה צימרמן מאוניברסיטת ירושלים, פרופסור דן כספי מאוניברסיטת באר שבע (ואחרים) כדי להשכיל באמת ועל מנת לקיים דיון רציני אודות נבחרת ישראל בכדורגל לרבות הפקת לקחים. אייל ברקוביץ', מוטי איוואניר, ומשה פרימו ודומיהם אינם מוכשרים לספק פולמוס ושיקול דעת מעניינים. מאידך אני מת על שידורי הקידום וה- Promotions של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55. בזה הם הכי טובים בארץ. אולם כשמגיעים שם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לדבר האמיתי לעיתונאות, תוכן, עיסוק, ניתוח, ובדיקת חומרים זה כבר סיפור אחר. הם צוברים כישלונות. המתנתי בסבלנות לחזרתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזירת שידורי הכדורגל. ב- 11 בספטמבר 2012 היה זה תורה להעביר בשידור ישיר את המשחק השני של ישראל נגד רוסיה מאצטדיון רמת גן במסגרת הקמפיין של מונדיאל ברזיל 2014. במקרה הזה ערוץ 1 לא צריך להתאמץ מידי כדי להוכיח שהוא טוב (בהרבה) מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

ההיסטוריה מוכיחה כי גיליון ה-התנהגות של אייל ברקוביץ' מי שטוען עכשיו ומבקש להחזיק ולחבוש על ראשו את כתר המאמן הלאומי, המוביל, והמנווט של נבחרת ישראל בכדורגל, רווי עימותים קשים ומחלוקות רבות בזירות הכדורגל בהם היה מעורב. דנה ווייס לא הכינה את שיעורי הבית שלה לקראת פגישתה והריאיון הטלוויזיוני הממושך בן 27 דקות שערכה עם אייל ברקוביץ' בערוץ 12, במוצ"ש – 2 באפריל 2022. מדובר ב-החמצה עיתונאית גדולה ובלתי מובנת של הממונים בערוץ 12. היכן אמנון אברמוביץ' וגיא פלג כשהציבור זקוק להם…? דנה ווייס נחשפה במלוא חולשתה העיתונאית. כישלונה בתחום המדובר היה מושלם ומזהיר. היכן מפיקי ועורכי ערוץ 12 שמתחת לעינם הפקוחה מתחוללת שערורייה עיתונאית שכזאת…? דנה ווייס החלשה, הקלושה, ונעדרת כל ידע תחום מתמנה לערוך ולבצע ריאיון בן 27 דקות עם אייל ברקוביץ' בשעה שאת שני העיתונאים והשדרנים המומחים בתחום הנדון אמנון אברמוביץ' וגיא פלג מותירים מאחורי דלת נעולה. אשת ערוץ 12 דנה ווייס נכשלה כישלון חרוץ וקולוסאלי. אייל ברקוביץ' ניצל. התוצאה העיתונאית מרה: ציבור הצופים של ערוץ 12 הוּבַס (!). 

במהלך הקריירה שלו, התעמת עם מאמניו ושחקנים רבים נוספים, מקבוצתו ומקבוצות יריבות. בין תקריותיו המפורסמות זכורות תפיסת האשכים של איציק זוהר, במהלך משחק גביע בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, וכן בעיטה שספג בראשו מ-ג'ון הרטסון  במהלך משחק אימון של קבוצתם ווסטהאם יונייטד. מזגו הסוער של אייל ברקוביץ' היה אחד הגורמים למעברי הקבוצות הרבים שלו, מכיוון שעל כישורי המשחק שלו לא הייתה מחלוקת.

ברקוביץ' הוציא ספר אוטוביוגראפי בשם "הקוסם", שבו הוא בא חשבון עם שחקנים ומאמנים רבים. זכור לרבים העימות המתוקשר בינו לבין אלי אוחנה  עליו כתב ברקוביץ' בספרו בזה הסגנון, "עבד כי ימלוך". זה היה הטקסט.

בעקבות הכישלון של מאמן הנבחרת הלאומית הישראלית הדני ריצ'ארד נילסן, להוביל אותה  למונדיאל 2002, מונה במקומו לתפקיד המאמן הלאומי אברהם גרנט. אברהם גרנט, החליט להצעיר את הסגל ולא הזמין את אייל ברקוביץ' לנבחרת לקראת הקמפיין של מונדיאל 2006, ועל כך יצא קצפו של אייל ברקוביץ' התקשורת, ויחסיו עם אברהם גרנט התערערו.

ב- 22 באוקטובר 2005 התראיין אייל ברקוביץ' לתוכנית "פגוש את העיתונות", ותקף בה בחריפות את אברהם גרנט, ואף מתח ביקורת על ניר קלינגר ובניית הסגל של קבוצת מכבי תך אביב. בין השאר, הציע להתמנות למאמן נבחרת ישראל ולספסל את אבי נמני או ג'ובאני רוסו. באותו יום, שיחקה מכבי תל אביב מול הפועל פ"ת וברקוביץ' פתח על הספסל. כתוצאה מכך, הוא החרים את אימוני הקבוצה ושקל לעזוב אותה, תוך שמקורביו רומזים שלא יסכים להיות ה-מסופסל היחידי, אך מאוחר יותר הוא התעשת והתנצל על דבריו בפני ניר קלינגר. באותה עונה, הורחק ברקוביץ' ל-6 משחקים בפועל ו-4 על תנאי, אחרי שקילל בחריפות את השופט מאיר לוי בעת משחק של קבוצתו.

ב- 25 ביולי 2006 פרץ וויכוח מר בין דניאל יאמר לבין אייל ברקוביץ' ש-עלה לטונים רמים, ואייל ברקוביץ' פוטר ממשרתו כמנג'ר מכבי נתניה.

בשנת 2007  התעמת אייל ברקוביץ' עם דני עציוני, מאמן קבוצת הילדים של מכבי הרצליה בה שיחק אז בנו, ותקף אותו בקללות באוטובוס הקבוצה, לעיני הילדים ההמומים. עקב כך הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי הקבוצה. ב- 4 במארס 2009 הורשע ברקוביץ' בגין מקרה זה בעבירות של תקיפה ואיומים, ונגזר עליו עונש של קנס בסך 2,000 ש"ח ו-100 שעות עבודות שירות לטובת הציבור. ב- 2010 הסתיים הליך גישור בין השניים בו שלח אייל ברקוביץ' מכתב התנצלות למאמן,  ופיצה אותו ב-55,000 שקלים. 

ב- 13 באוקטובר 2010 הרחיק בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל את אותו אייל ברקוביץ' ממשחקים עד 1 במאי 2011 (חצי שנה), והטיל עליו קנס בסך 5,000 שקל, לאחר שהרשיע אותו בביזוי המוסדות השיפוטיים, משום שכינה את הדיינים, שקנסו אותו שבוע לפני כן, "חבורה של אפסים". בעקבות אותה החלטה הורחק אייל ברקוביץ' מקורס מאמני הפרו של ההתאחדות לכדורגל, אך לאחר מספר שבועות הורה בית המשפט המחוזי להחזירו לקורס ממנו הורחק.

בתביעת דיבה שהוגשה נגדו ונגד אופירה אסייג נפסק שעל השניים לפצות בעשרות אלפי ש"ח שני שופטי כדורגל בליגה לנוער עקב ביזוים בשידור חי ברדיו.

ב- 26 במאי 2014 הצטרף אייל ברקוביץ' לקבוצת הפועל ת"א בתור מנג'ר. לאחר כ-8 חודשים בלבד התפטר מתפקידו. בין היתר היה מסוכסך עם מספר חברי הנהלה במועדון עקב חוסר ההצלחה של הקבוצה בליגה. לטענת אנשי ההנהלה חרג ברקוביץ' מסמכותו בהחתמת שחקנים, הסתכסך עם חיים רמון ו-עידו חג'ג' שהיו בין הבעלים של המועדון, בנוסף הסתכסך אייל ברקוביץ' עם האוהדים לאחר שהצהיר בתור עובד המועדון, כלהלן : "צריך לנעול את הליגה, אני מתבייש", בהתכוונו להתנהגות הקהל בדרבי התל אביבי שפוצץ ב-3 בנובמבר 2014 בעקבות התפרעות הקהל.

ב- 17 באוגוסט 2018 הודיע אייל ברקוביץ' כי לא יראיין חברי כנסת ערבים מהרשימה המשותפת  וכינה אותם "מרגלים" ו"מחבלים". דבריו עוררו מחאות רבות. בעקבות דבריו הושעתה התוכנית לשבוע.

פוסט מס' 1073.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

הימים ההם-הזמן ההוא לפני שנות דור (1).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. יולי – אוגוסט 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 30 שנים. צוות ה- ENG האולימפי הפעלתן והחרוץ שלי עורך הפסקת אוכל קלה בחדר הפיקוד הוורסאטילי האולימפי הברצלונאי שלי ששימש מרכז בקרה, ומשרד לתקשורת, שידורים, והפקה שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה 92' בעת העברת השידורים הישירים לירושלים מהאצטדיון האולימפי ובריכת השחייה ואתרים אולימפיים נוספים בברצלונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איציק כהן איש הקול בצוות ה- ENG, יוסי ששון מפקח קול ותקשורת מצטיין בעל יוזמה, נוכחות, והשפעה על הנעשה בתחום הטכנולוגי הנ"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC, שרגא מרחב צלם מוביל של צוות ה- ENG, איציק גליקסברג כתב ENG, יוסי מוסן תאורן ENG (מאחור, שותה מכוס), אנוכי בעמדת הפיקוד והשליטה שלי, ויהודה סנפירי (עומד). כוחו של צוות ברצלונה 92' היה באחדותו ודבקותו במשימה לעומת הפירוד והאיבה ששררו בין וועד עיתונות הפקה בראשותו של משהל'ה פרידמן לבין חטיבת ההנדסה, ולבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה שלי : מפני שסבלתי מכאבי גב כרוניים בכל תקופת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992, ישבתי תמיד בעמדת הפיקוד שלי כשרגל שמאל מונחת על השולחן. זה לא אסתטי בתצלום אבל זה הקל על המכאובים שלי ואפשר לי להיות עירני וממוקד 20 שעות בכל יממה ב-30 הימים שניהלתי את השידורים הישירים האולימפיים ההם שהעברנו מברצלונה לירושלים. 

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק אתונה – יוון. ה- IBC באתונה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים, שלוש שנים לפני אולימפיאדת סידני 2000. אנוכי (מימין) יחדיו עם מר אלכס גלעדי (היחיד והמיוחד, במרכז) איש NBC, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), ו- יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ועם מהנדס הקול והתקשורת המצוין שלי סעדיה קראוואני איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. לפני 25 שנים. אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק נערכת באתונה – יוון. התמונה צולמה ב- IBC באתונה. אנוכי יחדיו עם אשת איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) השווייצרית גב' בריז'יט תריזה (Brigitte Terrisse) המנהלת היעילה והקפדנית של ה- Eurovision Office של ה- EBU ב- IBC בתקופת אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק באתונה. הקשרים המקצועיים ההדוקים, הארוכים, והממושכים שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך רבע מאה של שנים עם ה- EBU היו הכרחיים למען טיפוח שגשוגם של כל מבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים שלנו על פני הגלובוס, שידורים ישירים שהיו באחריותי. התמונה צולמה ליד דלת משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של ערוץ 1 ב- IBC באתונה. על הדלת רשום IBA ISR שם הקוד שלנו ב- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 84 (שמונים וארבעה) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2022, לכל המאוחר ב- 2023. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סדרת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו / Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, עיתונאות טלוויזיונית, ו- כישרון ומהימנות בקיום ועריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי במשך השנים הרבות והארוכות כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשים גברים ונשים בעולם ובארץ. אולי יותר. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות, וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הממושכת הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולא מוכשרים, ולכן גם לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1073. 

חוק הלאום. זוהייר בהלול ורפיק חלבי הם אחים יקרים שלי.  

בעניין חוק הלאום : זוהייר בהלול ורפיק חלבי הם אחים יקרים שלי על כל המשתמע מכך. חוק הלאום איננו נדרש. אין מנהלים מדינה ואומה באמצעות חוקים מסכסכים ו- מפַלגים.

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 96'. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי במרכז השידורים הבינלאומי בעת המשחקים האולימפיים באטלנטה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 26 שנים. זוהייר בהלול (מימין, היה בשעתו מאוחר יותר, ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") ואנוכי (משמאל) יחדיו בטרם אחד השידורים הישירים האינטנסיביים ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכללו בתוכם 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. כמנווט, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי בזוהייר בהלול עיתונאי מוכשר בעל יוֹשְרָה ומוּסָר, שַדָּר כדורגל, ושַדָּר אולימפי אהוב ומוערך על ידי. לכן צירפתי אותו כבורג עיתונאי חשוב למשלחת הטלוויזיונית האולימפית שלי לאולימפיאדת אטלנטה 1996 ובחלוף ארבע שנים גם לאולימפיאדת סידני 2000. הוא לא הכזיב. זוהייר בהלול הוא אדם יקר לי. כ- אח שלי. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל הסכים לחוות דעתי זאת. ברקע באגף השני מימין למעלה רואים את שלושת השעונים המכוונים לזמנים של אטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב), שעון ישראל, ושעון GMT. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ה- IBC בסידני אוסטרליה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. התמונה הזאת צולמה ע"י אחת מצלמי ה- ENG שלי רמי ליטל שנמנה על המשלחת הטלוויזיונית שלי, ארבע יממות לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. זוהי נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC בסידני, באולימפיאדת סידני 2000. החבורה הטלוויזיונית הזאת שידרה מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות ללא תקלה אחת. מדובר בהישג תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי רב משמעות. זיהוי הנוכחים בשורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). זיהוי הנוכחים בשורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב בצוות ה- ENG), גלעד עדין (כתב בצוות ה- ENG). זיהוי הנוכחים בשורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (מדען אנטומיה ופיזיולוגיה, שימש פרשן טלוויזיה כללי מוכשר ובעל ידע עצום במגוון רב של ענפי ספורט), מאיר איינשטיין ז"ל (השדר המוביל בכל השידורים הישירים מזירת ה- א"ק לגברים ונשים), זוהייר בהלול (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני", שדר מצוין של המקצועות האולימפיים של הרמת משקולות, היאבקות בסגנון יווני – רומי, והיאבקות בסגנון חופשי), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי יואש אלרואי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). זיהוי הנוכחים בשורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים של רשות השידור), אורי לוי, (שדר מוביל בענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים, ואיש טלוויזיה בעל ערך בתחומי התכנון המוקדם, ההפקה, ועריכת תוכן), יעקב "קובי" תקוע (עורך מצוין של כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים מצוין, לקחתי אותו עמי לאולימפיאדת סידני 2000 במקומו של אורן רוזנשטיין), ו- ששי אפרתי (מפיק מצוין ברמה בינלאומית, איש טלוויזיה רציני, קפדן, ישר דרך, וממושמע מאוד, ויד ימיני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת נוספת : מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה יעד שידור טלוויזיוני שהתפרס על פני 35 ימים, אותו כבשנו בסערה. הציבור לא מודע לקשיי התכנון הטכנולוגי והלוגיסטי ומרכיב כוח האדם בתוכו. בצדק. הוא רוצה ללחוץ על השַלָט ולקבל את השירות עבור האגרה שהוא משלם. לא ניתן להרים מבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי רחב ממדים שכזה כל כך מורכב ומסובך וגם מרוחק, כמו כיסוי מונדיאל, ללא הבנה, הסכמה, וחתימה של הדרג העליון ביותר ברשות השידור, המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל ומחליפו אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל, עַל ו- עִם תכנון מדיניות ו- ניווט השידורים שלי. שירות טלוויזיוני מונדיאלי ציבורי כה מקיף למען הצופים במדינת ישראל, כה חשוב, וכה פופולארי מהיבטי התוכן שלו, איננו יכול לשָגְשֵג מבלי להיסמך על טכנולוגיה חדשנית ומיידית, על לוגיסטיקה מפותחת, משאב אנושי מאומן, ועל כוח אדם מקצועי, על כלכלה איתנה, ו- מָמוֹן רָב. והכי חשוב, ואשנה ואומר זאת שוב : אינך יכול לנָוֵוט מבלי הנהלה שמאמינה בחוש הניווט שלך, ביכולתך, ובכישרונך להוביל את מדיניות שידורי הטלוויזיה שלך ובאחריותך, לעבר הפסגה למען הצופים שלך. לא בכְדִי אנוכי שָב ומשתמש ב- 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וב- בלוג, בשני מושגי היסוד האלה שמרכיבים את תעשיית הטלוויזיה באשר היא , בארץ ובעולם, ומוגדרים כ- כלכלה ומָמוֹן. הידע והכישרון שלך שווים בלעדי כלכלה ו- מָמוֹן ל-קליפת הַשוּם. כלכלה וממון אמורים לממן תוכן שידור טלוויזיוני שהוא בבחינת מבצע שידורים בחו"ל מרוחק וממושך, מורכב ומסובך, יקר וגם יוקרתי, ומניב רייטינג עצום. המוטו שלי היה לא רק לשדר ארצה טלוויזיה איכותית ברמה של גביע העולם בכדורגל אלא להביס את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים, כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. ברור שעשיתי זאת. לא לבד. אבל הייתי היוזם, המתכנן, המוביל, העורך הראשי, המפיק הראשי, והנווט הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה את מונדיאל צרפת 1998 מטעמם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל + המנכ"ל שהחליף אותו אורי פורת ז"ל + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל + מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי. אני חושב שמכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי ב- 15 ביולי 1998 בתום מבצע שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 מבטא את העליצות, השמחה, התרוממות הרוח, שביעות רצון, ובעיקר גאווה מקצועית נוכח העובדה שערוץ 1 ניצב בחודשים יוני ויולי של שנת 1998 בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל ללא מתחרים. השידור הציבורי שלנו צבר במונדיאל צרפת 1998 כמויות Rating עצומות. הַמִדְרוּגִים העפילו לשיאי צפייה חסרי תקדים ומשכו את הצופים שלנו להתעניין גם במוצרי טלוויזיה אחרים ששודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ו- שאינם שידורי ספורט. שני המנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל בשנים 2001 – 1993 יחדיו עם מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל הבינו כי שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים (הרלוואנטיים) מהווים פאזל מרכזי (ו- ייחודי) בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים (הרלוואנטיים) מהווים רקמת חיבור באנטומיית התנועה ובפיזיולוגיית המאמץ של כלל השידור הטלוויזיוני הציבורי. מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל הבינו כי שוֹוְיָיה של רקמת החיבור היקרה הטלוויזיונית הזאת הוא אומנם בר עלויות מפני שהיא עתירת זכויות שידור בלעדיות – מחד, אולם מאידך היא רבת ערך לצופים שלנו. שני המנכ"לים הסכינו עם הסלוגן שטבעתי כמנווט שלהם עבור הצופים שלנו, כלהלן :  "שידורי הספורט עולים כסף – אך שווים זהב" (!). זאת הייתה עובדה ועם עובדות אמת לא ניתן להתווכח. אין כמו מונדיאל. אין כמו אולימפיאדה. אין כמו אליפות עולם בא"ק. אין כמו טורניר ווימבלדון בטניס. אין כמו בלעדיות על זכויות השידורים של שני ענפי הספורט המרכזיים במדינת ישראל, כדורגל וכדורסל. אין כמו Euro כדורגל (אליפות אירופה למדינות). אין כמו חזקה על זכויות שידורים טלוויזיוניות של משחקי נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל במסגרת מפעלי FIFA ו- UEFA ו- נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל במסגרת מפעלי FIBA. מוטי קירשנבאום ואורי פורת תקצבו אותי כראוי במשך שנים ו- העניקו לי גיבוי עצום ורב ממדים באמצעות ממון, טכנולוגיה, משאבי אנוש והכשרת כוח אדם, ועמם זמן מסך כדי להציב את השידור הציבורי שלנו בפסגת תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. שידורי הספורט בראשותי ו- נִיווּטִי רבי רייטינג ומוניטין נשאו את עצמם (רובם) מן ההיבט הכלכלי באמצעות מימון של משדרי חסויות. שגשוג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשעתו, בתקופתי, בזמנים ההם – לא היה דָבָר של מה בכך. לא היה מדובר בגימיק. זה לא היה מובן מאליו. ברור שהייתה שיטה ב- "שיגעון" שלי.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הארוך, המורכב, והמסובך בן 64 שידורים ישירים ממונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980 / 1979. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 43 שנים. זהו היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקת ועשיית הסרט התיעודי על ידי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

9 בנובמבר 1997: חובת דיווח האמת ושמירת האגפים של חטיבת הספורט בניווטי ובפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. נעזרתי בכישרון העיתונאי, יכולת הסיקור, פלוס הקריינות וההגשה של זוהייר בהלול. סמכתי עליו בעיניים עצומות. היה מדובר באיש מקצוע נאמן ומסור לחטיבת הספורט בפיקודי. זוהייר בהלול היה עיתונאי דייקן, קפדן, פדנט, נבון מאוד, והָגוּן. הוא לעולם לא חילטר. הוא היה תמיד איש מקצוע מהשורה הראשונה שידע להתכונן, להכין את שיעורי הבית שלו, ולהתייצב מוכן למשימות השידור הטלוויזיוניות שלו. עם זוהייר בהלול ואישי טלוויזיה כמותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 הייתי מוכשר, יכול, וגם רשאי לכבוש כל פסגה בארץ ובעולם. עשיתי זאת. 

ב- 9 בנובמבר 1997 התרחש אירוע אָלִים פנימי וחריג ביותר בשורות קבוצת הכדורגל הבריטית  ווסטהאם (Weatham United) בה שיחק אייל ברקוביץ' בעת משחק בליגה האנגלית באצטדיון סטמפורד ברידג' (Stamford Bridge) נגד צ'לסי (Chelsea). צ'לסי ניצחה 1:2. אייל ברקוביץ' הכישרוני רָב עם חבר קבוצתו העונה לשם ג'ון מונקר. סכסוך המחלוקת בין השניים הגיע לכדי אלימות פיזית. מצלמה אחת של ה- BBC תיעדה את ההתכתשות ביניהם. קראתי את הדיווחים אודות האירוע יוצא דופן לחלוטין, בו שני שחקנים מאותה קבוצה אייל ברקוביץ' וג'ון מונקר מרימים יד איש על רעהו, בשלושת העיתונים היומיים "מעריב" + "ידיעות אחרונות" + "הָאָרֶץ". להפתעתי הרבה הדיווחים בעיתונים הישראליים היו שונים לחלוטין, ומוטים לטובתו של אייל ברקוביץ', בניגוד לכתבת הטלוויזיה באותו נושא שקיבלתי במשלוח לווייני Unilateral מיוחד מהקולגות שלי ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. החלטתי להגיב בצורת מאמר מערכת. הקריין דן עופרי מרדיו "קול ישראל" נבחר על ידי לקרוא את טקסט התסריט שחיברתי, ו- נהגה ונקרא בעת עריכת תמונות ה- Video, "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות…?". לא בכדי קראתי אז לדגל את זוֹהֵייר בַּהָלוּל (היה בשעתו ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"). הוא נקבע על ידי להיות השדרן והעיתונאי שיגיש את המוסף הטלוויזיוני ההוא בתוכנית "משחק השבת" ההיא, במוצ"ש של 15 בנובמבר 1997. הנה טקסט התסריט ההוא כלשונו בכתב ידי :

טקסט מסמך (1) : 15 בנובמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני רבע מאה של שנים. "משחק השבת" וטקסט העמוד הראשון בכתב ידי של ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות…?". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (2) : 15 בנובמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני רבע מאה של שנים. "משחק השבת" וטקסט העמוד השני בכתב ידי של ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות…?". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל היה הראשון שהרים לי טלפון למערכת שלי בירושלים ובירך אותי על עבודתי העיתונאית ועל חשיבות התיעוד של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שהיה שונה מהדיווחים בעיתונות הארצית של ישראל. בתפקידו כ- מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 סייע לי מוטי קירשנבאום ז"ל והבלתי נשכח למַפּוֹת את המציאות כפי שהיא.

סיכום קצר.

אייל ברקוביץ' הוא רק בן 50. עתידו עדיין לפניו. ראה נראה אם התאחדות הכדורגל של ישראל תפקיד בידיו ביון מן הימים את משרת המאמן הלאומי והמנווט הראשי של הכדורגל הישראלי לענפיו השונים. ראה נראה גם אם אייל ברקוביץ' מצויד במכשיר הנדסי – צבאי לגילוי מוקשים בטרם יעלה להם. ראה נראה אם שִכְלוֹ, מחשבתו, ושיקול דעתו יקדימו את מיתרי קולו הטמונים בגרונו.

פוסט מס' 1073. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

פוסט מס' 1073. תזכורות מהזמן שחלף לבלי שוב : פרופסור זאב שטרנהל, חוקת הכדורגל הספרותית, ח"כ זוהייר בהלול ורמי ווייץ ומונדיאל רוסיה 2018, גדעון הוד במונדיאל ספרד 1982, הפרויקט הנפלא "שירים עד כאן" בעריכת יונתן ריגר והמשודר בחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו-13, ניב רסקין + גור שלף וקבוצת הכדורסל הרופפת של מכבי ת"א, עיתונאי "הארץ" אור בוקר + אלי גוטמן והכדורגלן איתי שכטר, ליאור שליין ויאיר לפיד ב- "גב האומה". אסופות פלוס פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 731. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022.

פרולוג.

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ"כי "קהלת" פרק א', וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין "ציפורים מתות בסתר" (The thorn birds). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה : דצמבר 1985. לפני כ- 37 שנים. פעילות והמולה במשרד חטיבת הספורט השוכנת בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, בטרם העלייה לאוויר של אחת מתוכניות "משחק השבת". זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הכתב אורן נהרי (מזוקן), הבימאי יואב פלג, המגיש אורי לוי, ואנוכי. היו לי סיבות טובות לסמן "V" מול עדשת מצלמת הסטילס. זכויות השידורים של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, אליפויות העולם בא"ק, תחרויות ווימבלדון בטניס, הכדורגל הישראלי על מרכיביו ליגה + גביע + נבחרת ישראל, הכדורסל הישראלי על מרכיביו ליגה + גביע + נבחרת ישראל + מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א – היו כולם שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם היה אורי פורת ז"ל, את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהל בפועל יאיר אלוני (כ- מ"מ), מנהל חטיבת החדשות ב- 1985 היה יאיר שטרן, ואת מהדורות "מבט" ב- 1985 ערך אז מיכאל קרפין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם  ה- 5 בא"ק. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ה- א"ק ההיסטורי ב-גטבורג שוודיה רווי שיאי עולם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי מנווט, עורך, ומפיק את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, וקופץ המשולשת נחום רוגל. מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1998 – 1993 מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993 יבד"ל יאיר שטרן, חיוו את דעתם והצטרפו לדעתי הנחרצת : "לא ל- Off tube". (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם  ה- 5 בא"ק. נערות שוודיות שמסייעות לוועדה המארגנת השוודית מקבלות את פניי ואת פני המשלחת שלי בטרם הליך הרישום והאקרדיטציה בגטבורג. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם  ה- 5 בא"ק. אנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון ב-עיר השוודית גטבורג בטרם תחילת התחרויות. אנוכי בודק את איכות התקנת קו השידור ה- 4W בין עמדת השידור שלנו בגטבורג לאולפן בירושלים, ומתאם עם המערכת שלי את Line up השידורים הישירים באחד מימי התחרויות של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. אחד מכללי הניהול והמנהיגות בכל תחום : ראשון לבוא ואחרון לצאת. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם  ה- 5 בא"ק. אנוכי יחדיו עם המפיקה של הטלוויזיה הסינית הציבורית – ממלכתית CCTV. הגברת הנכבדה טענה והתלוננה בפניי שלשידורי הא"ק של גטבורג היה בסין רייטינג נמוך. רק 70.000000 (שבעים מיליון) צופים חזו בשידורים הישירים. (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1073. פרופסור זאב שטרנהל, חוקת הכדורגל הספרותית, ח"כ זוהייר בהלול ורמי ווייץ ומונדיאל רוסיה 2018, גדעון הוד במונדיאל ספרד 1982, הפרויקט הנפלא "שירים עד כאן" בעריכת יונתן ריגר והמשודר בחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו-13, ניב רסקין + גור שלף וקבוצת הכדורסל הרופפת של מכבי ת"א, עיתונאי "הארץ" אור בוקר + אלי גוטמן והכדורגלן איתי שכטר, ליאור שליין ויאיר לפיד ב- "גַב הַאוּמָה". אסופות פלוס פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 1073. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1073 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022.

———————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1073. פרופסור זאב שטרנהל, חוקת הכדורגל הספרותית, ח"כ זוהייר בהלול ורמי ווייץ ומונדיאל רוסיה 2018, גדעון הוד במונדיאל ספרד 1982, מונדיאל מכסיקו 1986, הפרויקט הנפלא "שירים עד כאן" בעריכת יונתן ריגר והמשודר בחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו-13, ניב רסקין + גור שלף וקבוצת הכדורסל הרופפת של מכבי ת"א, עיתונאי "הָאָרֶץ" אור בוקר + אלי גוטמן והכדורגלן איתי שכטר, ליאור שליין ויאיר לפיד ב- "גַב הַאוּמָה". אסופות פלוס פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 1073. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022..

פרפראות.

1. חוות דעתי אודות פרופסור זאב שטרנהל ז"ל (בעקבות אין סוף של כל מיני תגובות אודותיו שמגיעות ל- בלוג).

עזבו את הפוליטיקה. שימו אותה לרגע בצד. אילו היינו אנחנו כולנו כמוהו, כמו פרופסור זאב שטרנהל ז"ל, מצוידים בתכונות האופי שמרכיבות את אישיותו רמת המעלה : יושרה, מוסר אנושי, ענווה וצניעות, הסתפקות במועט, צדק, וגם בעלי דוגמא אישית כמותו, אזי מדינת ישראל הייתה נראית אחרת ושונה לחלוטין בעת התבוננותה במראה האזרחית – ציבורית. מדינת ישראל הייתה הגונה יותר, צודקת יותר, יישרת דרך יותר, יעילה יותר, ממושמעת יותר, יפה יותר, וגם פי 1000 (אֶלֶף) פחות ביורוקרטית. פרופסור זאב שטרנהל מי שהיה מפקדי בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" בחודשים ספטמבר 1956 – מארס 1957 ובתקופת מלחמת "מבצע סיני" באוקטובר / נובמבר נגד הצבא המצרי ברפיח, יוותר לעולם אישיות רמת מעלה, אמיצה, מחוננת ביושר עילאית, ו- בלתי נשכחת עבורי. הוא הוכיח זאת בשעות הכי קשות ומורכבות, בשעות מלחמה לחיים ולמוות. זאב שטרהנל עבורי אתה לעַד אישיות דגולה ונערצת.

2. הפרשנויות האין סופיות של חוקת הכדורגל הָסַפְרוּתִית מאז ימי השופטים הכושלים גוטפריד דינסט (שווייץ) ותופיק באחראמוב (אזרבאייג'אן) במונדיאל אנגליה 1966 והשופט עלי בנאסר (טוניסיה) במונדיאל מכסיקו 1986, נמשכת גם היום הזה ב-אפריל 2022 בכל עוּזָה, בארץ וגם ברחבי העולם. היא תימשך לעַד. חלק ניכר משופטי הכדורגל בישראל ובאירופה הם חלכאים ונדכאים שזקוקים בדחיפות לסיוען של מצלמות הטלוויזיה המדויקות והכֵּנוֹת שרואות הכל, את כל הפרטים המתחוללים ומתהווים על כר הדשא ולכן קְרוּיוֹת "עֵין הנֵץ".

חוקת משחק הכדורגל היא סַפְרוּתִּית ולא מתמטית ולכן פרובלמטית. היא בעייתית מפני שהיא נתונה לאין סוף פירושים ו- פרשנויות של אין סוף שופטים בארץ וגם בעולם אודות אותן העבירות, אותם המקרים, אותם האירועים, ואותן ההתרחשויות על כר הדשא. במתמטיקה 1 + 1 שווה לעולם 2. מוסד השיפוט בכדורגל (בארץ וגם בעולם) מתייחס לתרגיל החשבוני 2 = 1 + 1 באופן שונה. שופט X על כר הדשא יכול לבטל את התוצאה המתמטית הזאת ולהחליט ש 1 + 1 שווה לפי דעתו שָלוֹש. לעומתו שופט Y מסוכל למחוק את תוצאת התרגיל הזה שכל ילד וילדה בגן יודעים את המנה שלו, ולקבוע שלפי חוות דעתו 1 + 1 שווה בכלל אֶפֶס, כְּלוּם. זאת הסיבה שמצלמות הטלוויזיה וצילומי ה- Replays מכמה זוויות שונות ב- SSM עושות בהם שַמוֹת.

החלטתי אם כן לחקור שוב ולכתוב את פרפרת מס' 2 בפוסט מס' 1073 בגלל כישלונם של שופט המשחק הפולני שיימון מארצ'יניאק (Szymon Marciniak) וקוון הרחבה שלו פאבל ראצ'קובסקי (Pawel Raczkowski) במשחק הגומלין בשלב 1/8 הגמר בליגת האלופות, טוטנהאם (אנגליה) – יובנטוס (איטלה) 2:1, להבחין, לראות, ולזהות בדקה ה- 17 של המשחק כיצד מגן טוטנהאם יאן וורטונגהן (Ian Vertonghen) מכשיל הכשלה גסה בתוך רחבת ה- 16 האנגלית את חלוץ יובנטוס דאגלאס קוסטה (Douglas Costa), עבירה שיש לה רק פירוש אחד : כרטיס אדום + בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות יובנטוס. שיימון מארצ'יניאק נמנע מלקבל אותה. מדהים, מפני שארבעת ה- Replays ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) שהפיקו מצלמות הטלוויזיה האנגליות, ונשענות על הפעלה טכנולוגית ואסמכתא וויזואלית מיידיות הופכות באִבְחָה אחת את שופט המשחק המרכזי ואת שופט הרחבה שלו ליד שערה של טוטנהאם לחוכא ואיטלולא, נוכח עשרות מיליוני צופי טלוויזיה באירופה וגם בישראל (שידור ישיר ביום רביעי – 7 במארס 2018 בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

שופטי הכדורגל בישראל וגם באירופה (לא כולם) הפכו את כרי הדשא לזירות שיפוט סַפְרוּתִיוֹת במקום מתמטיות. הם כולם זקוקים בדחיפות לסיוען של מצלמות הטלוויזיה השופטות. ראו למשל את שערו של אבי ריקן שחקן מכבי ת"א שכבש בדקה ה- 19 שער חוקי למהדרין לזכות קבוצתו במשחק הצמרת ב- 4 בפברואר 2018 בנתניה נגד הפועל באר שבע. השופט המרכזי לירן דיאני ושופט הרחבה שלו איתן שמואלביץ' לא ראו את השער הכשר למהדרין של אבי ריקן, בעוד 1/2 מיליון (500000) צופי טלוויזיה בישראל רָאוּ אותו רָאֹה היטב, באמצעות המצלמות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אף על פי כן ולמרות השיפוט החובבני שאין הדעת סובלת הסתיים המשחק ההוא בתוצאה 0:1 לזכות מכבי ת"א. מאות אלפי צופי טלוויזיה בארץ ראו גם את המקרה המצער של רועי זיקרי שחקן הפועל רעננה שנתפש בחולצתו ע"י מגן קבוצת הפועל במשחק בין שתי הקבוצות ב- 10 בפברואר 2018 ומופל לכר הדשא בתוך רחבת ה- 16, עבירה שמחייבת בעיטת עונשין מ- 11 מ'. במקום זאת החליט שופט המשחק החובבן אלי חכמון לשלוף לרועי זיקרי כרטיס צהוב באשמת התחזות. החלטה שיפוטית מטומטמת ובלתי נכונה, שמעוררת מחשבות נוגות אודות רמת שופטי הכדורגל בישראל. לפחות בחלקם. מדובר בשופטי כדורגל עלובים. רועי זיקרי נענש לחלוטין לא בצדק. חוקת הכדורגל הספרותית נתונה לפירושים שונים של שופטים רבים ב- אירועים זהים שנויים במחלוקת. לכן, זקוקים שופטי הכדורגל במדינת ישראל (לא כולם) לעזרתן וסיוען המיידי של מצלמות ה- Hawk eye.

מצלמות הטלוויזיה של TeleMexico קבעו ב-22 ביוני 1986 בדקה ה-51 של משחק רבע הגמר ארגנטינה נגד אנגליה במונדיאל מכסיקו 1986 כי קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה הוא רמאי מתוחכם ומדופלם בעת שהבקיע בידו השמאלית את שערו של שוער אנגליה פיטר שילטון, לאחריו צעדה ארגנטינה ביתרון 0:1. שלוש דקות אח"כ, בדקה ה-54 של אותה ההתמודדות ההיא, תיעדו אותן המצלמות המכסיקניות באותו המשחק  ההוא בשלב 1/4 הגמר של מונדיאל מכסיקו 1986 את אותו דייגו ארמאנדו מאראדונה כובש את שערו השני ומכניע שוב את פיטר שילטון, והפעם קבעו שהקפטן הארגנטיני הוא גם גאון כדורגל. 

בעת הרכבת תוכנית הסיכום השנתית הספורטיבית שלי ב- 1986 בטלוויזיה הישראלית הציבורית החלטתי להקרין שוב את שער "יד האלוהים" של קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במשחק רבע הגמר ארגנטינה נגד אנגליה במונדיאל מכסיקו 86' שנערך באצטדיון "האצטקה" ב- 22 ביוני 1986. השער של דייגו ארמאנדו מאראדונה הובקע בדקה ה- 51 של המשחק בתומו ניצחה ארגנטינה את אנגליה 1:2. הנימוקים שלי לשְנוֹת ולהפיץ שוב את הַמֵידָע שהיה ידוע ומוכר אודות מבצע הבקעת שער "יד האלוהים" בתוכנית הסיכום ההיא היכן שהוא בדצמבר 1986, נשענו על חיבורם של שני ווקטורים טלוויזיוניים שפגשו זה את זה בשידור הישיר ההוא ב- 22 ביוני 1986 מ- מכסיקו לישראל, והפיקו אמפליטודה : עוֹשֶר כמותי ואיכותי של עוֹצְמָת טכנולוגיית הצילום של קבוצת TeleMexico מול כישרון הביטוי והַמֶלֶל של יורם ארבל מגדולי שדרי הספורט בתעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים, אולי הגדול שביניהם. בשידור הישיר של המשחק ההוא באצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" (Azteca) קבע השַדָּר שלי יורם ארבל שיא לאומי חדש של ניסוח ו- ביטוי ישראלי מוקפד, מתומצת, מדויק, מזוכך, וחסכוני (בעת שידור ישיר…!) כשהגה את הטקסט המזהיר ההוא בן תריסר מילים : "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…", והפך את קפטן נבחרת ארגנטינה לעבריין (!). שער הַרְמִיָיה ההוא של דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) שודר על ידינו בתקופה שבין יוני 1986 – לדצמבר 1986 לפחות 50 (חמישים) פעמים בכל מיני הזדמנויות בתוכניות הספורט שלנו. העִילָה שלי לחַמֵם שוב אִטְרִיָית מַקָרוֹנִי קָרָה ולשַדֵּר אותה בפעם ה- 51 לציבור בישראל בתוכנית הסיכום ההיא של 1986, הייתה כאמור היכולת לחבר את הטקסט המועט והמצומצם אך הגאוני והמדויק של יורם ארבל, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…", עם איכות וכמות הטכנולוגיה הטלוויזיונית המכסיקנית. קבוצת TeleMexico. כמות של 15 מצלמות שהציבה TeleMexico באצטדיון ה- "אצטקה" פלוס שימוש ב- 3 הילוכים חוזרים משלוש זוויות צילום שונות, אִפְשֶרָה ליורם ארבל בסופו של התהליך לאבחן ו- להגיע למסקנה כה נחרצת וכה נכונה בזמן כה קצר, כדי לבשר לציבור בארץ בשידור ישיר, כי דייגו ארמאנדו מאראדונה הוא בְּלוֹפֶר שהבקיע את השער האנגלי של פיטר שילטון (Peter Shilton) בידו ולא בראשו. אספר בקצרה כי TeleMexico העסיקה במונדיאל מכסיקו 1986 החל משלב 1/8 הגמר מבנה – מערך של 15 מצלמות שמוקמו ב- "אצטקה", וקבעה תורת פילוסופיית צילום והקרנת Replays שהייתה פרי מחשבה ותכנון יסודי מראש. משהו בבחינת מִשְנָה סְדוּרָה. מבנה המערך של 15 המצלמות שסיקרו את המשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה 1:2, כלל בתוכו גם את חישוב מיקום ו- הצבתן של אותן שלוש מצלמות מתוך ה- 15 (אחת מהן הייתה מצלמת Reverse angel), שהפיקו ו- סיפקו את אותן שלוש זוויות צילום שונות של אותם שלושת ההילוכים החוזרים, שתיעדו את שער "יד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה. כזכור שער הרמייה הזה העניק יתרון 0:1 לארגנטינה שאושר ע"י שופט המשחק המרכזי הקלוקל הטוניסאי עלי בנאסר. בתום הקרנת שלושת ה- Replays ע"י TeleMexico יכול היה יורם ארבל להצהיר מפורשות, ו- להבליט את ההכרזה הקולית הנחרצת רבת מוניטין שלו שנאמרה לפני 32 שנים, והתבססה על הוכחה וויזואלית עשויה Video נטולת ספק, כלהלן :   "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…". אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום ב- 1986 על איכות וכמות הציוד הטלוויזיוני ש- TeleMexico הייתה מצוידת בהם לפני שנות דור.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי. דייגו ארמאנדו מאראדונה גובר בידו על שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון, אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות של TeleMexico וגם לא את השדר יורם ארבל. תיעוד חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועי שיפוט שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. (באדיבות 1986 TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי).

הערה שלי : משחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה במונדיאל מכסיקו 1986 נערך ביום ראשון – 22 ביוני 1986 בשעה לא מקובלת, 12.00 בצהריים שעון מכסיקו (20.00 שעון אירופה ו- 21.00 שעון ישראל). ההחלטה לקיים את המשחק המדובר הנ"ל בצהריי היום נשענה על הסכם טלוויזיוני שנעשה בשעתו בין קונסורציום השידור הבינלאומי ובראשו ה- EBU (איגוד השידור האירופי אז הגדול והחשוב בעולם, וגם העשיר מכולם) לבין הוועדה המארגנת המכסיקנית ו- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית). השעות המרכזיות של תחילת כל 52 המשחקים בטורניר מונדיאל מכסיקו 1986 (בהשתתפות 24 נבחרות) נקבעו ל- 12.00 ו- 16.00 על פי השעון המקומי, 20.00 ו- שעת חצות באירופה, ו- 21.00 ו- 01.00 בישראל. ל- EBU הייתה הנציגות הגדולה ביותר של נבחרות לאומיות הנוטלות חלק במונדיאל מכסיקו 1986, כמות של 14 נבחרות מתוך 24. ה- EBU שילם גם את סכום זכויות השידורים הגדול ביותר ל- FIFA מבין ששת גופי השידור שהרכיבו את הקונסורציום אז : ה- EBU עצמו (איגוד השידור האירופי) + OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) + OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה) + URTNA (מדינות אפריקה) + ASBU (המדינות הערביות) + ABU (מדינות מזרח אסיה). לכן הייתה ל- EBU השפעה גדולה מאוד על הוועדה המארגנת בעת תכנון וקביעת שעות המשחקים המרכזיות במפעל הכדורגל הממושך ההוא של מונדיאל מכסיקו 1986.

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS”, הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו. "זו הייתה יד האלוהים", כינה בסיום המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון. ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו. כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט, שִיוֵוק את עצמו הקפטן הארגנטיני לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת מולדתו ארגנטינה. לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע, כלהלן : "זאת הייתה יד האלוהים", אך המצלמות המכסיקניות היו בעוכריו. על כך אמרה סוּזַן סוֹנְטָאג, "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". היא צדקה. ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ההוא ע"י "יד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר (Ali Bennacer) לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגרוף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט שהיה בכושר גופני מניח את הדעת ובס"ה ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם, אך לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שטן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט הטוניסאי עלי בנאסר את השער והעניק לארגנטינה יתרון בחינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי, כ- שעתיים בטרם שריקת הפתיחה למשחק רבע הגמר השנוי במחלוקת ארגנטינה – אנגליה 1:2. יורם ארבל (מימין) ועוזרת ההפקה החרוצה והיעילה שלי שמחה שיטרית (משמאל), מקבלים ממני את פקודת השידור ממקום מושבי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. מעולם לא השארתי את יורם ארבל לבד בשום עמדת השידור במונדיאל מכסיקו 1986. הוא תמיד היה מוּגָן. תפקיד ההפקה הטלוויזיונית בפיקודי הפרוסה לאורכה ורוחבה של מדינת מכסיקו הענקית היה להתייחס לשלושת השדרים במונדיאל מכסיקו 1986 יורם ארבל, נסים קיוויתי, יורם שימרון כ-אל "אתרוגים". כלומר, לדאוג לכל צורכיהם התֹכניתיים, הטכנולוגיים, והלוגיסטיים. ובכן יורם ארבל היה שַדָּר טלוויזיה נטול דאגות. הוא היה צריך רק לשדר ונדרש לעשות זאת היטב. זה היה תפקידו. ובאמת במשחק ההוא ארגנטינה – אנגליה 1:2 הגיע לשיאו. הפרשן בשידור הישיר הנ"ל ההוא לצדו של יורם ארבל בעמדת השידור שלנו ב- "אצטקה" היה מרדכי "מוטל'ה" שפגילר. אשנה ואוסיף כי מפיק המשנה המצוין שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היה אמנון ברקאי. אישים כמותו כמו אמנון ברקאי וכמו ששי אפרתי שעבדו לצדי במשך שנים ארוכות ורבות במקצוע הטלוויזיוני שלנו הכל כך מורכב ומסובך, הגדרתי כ- אנשי יד ימין שלי. אנוכי חייב לשניהם תודת נצח (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי / יוני 1986. גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. הצילום מתעד אותי יושב בעמדת ניהול המבצעים, הפיקוד, הבקרה, העריכה, והתקשורת, והשליטה שלי – חובש אוזניות במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי. אנוכי מאזין כעורך ומפיק ראשי, ובקר המערכת לכל השידורים הישירים של שלושת השדרים שלי יורם ארבל + נסים קיוויתי + יורם שימרון הפזורים בעמדות השידור שלנו ברחבי מכסיקו הענקית. בתום הסלוגן ההוא שאמר יורם ארבל ב- 22 ביוני 1986, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה היותר מהידיים של שילטון…", לחצתי על מתג ה- Talk back במערכת הבקרה והשידור שלי ואמרתי לו ליורם ארבל רק מילה אחת, "BRAVO" (!). הוא היה ראוי לכך. צריך לזכור שהוא יורם ארבל הגה, אמר, ושידר את הסלוגן הבלתי נשכח ההוא בעת שידור ישיר. יורם ארבל היה מגדולי שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים בתחום שידורי הספורט (!)  (הצילום והתיעוד של התמונה הנ"ל נעשו ע"י עוזרת ההפקה המצוינת שלי במונדיאל מכסיקו 1986, שמחה שיטרית. ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

גם בפרוס 2018 עדיין מוסדות הכדורגל השמרניים אינם מעניקים חשיבות מספקת לטכנולוגיה הצילום והתיעוד החדשניים של הטלוויזיה הבינלאומית, שהפכה את הנשק שלה ביתר שאת ב- 2017 למצלמות שופטות ואת קהל הצופים בסלון ביתם לשופטים עדכניים יותר, מדויקים יותר, וצודקים יותר מכל מכלול השופטים האותנטיים הניצבים על כרי הדשא. ריבוי מצלמות ושימוש מושכל בעדשות Zoom חזקות, ריבוי זוויות צילום והתבוננות על הנעשה בזירות הספורט, וריבוי יחידות Replay לרבות שימוש ב- SSM שיכללו את רעיון הביטוי המפורסם של מארשאל מקלוהאן כי "המדיום הוא המֶסֶר", האריכו את משך חוויית הצפייה ברגעי השיא המשודרים בטלוויזיה, והושיבו בכישרון הצילום והתיעוד שלהם את הצופה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר האמיתי והמשתנה באצטדיון : פעם אחת ברום היציע המרכזי, פעם שנייה ליד ספסלי הקבוצות והמאמנים, ופעם שלישית מאחורי השערים, וכן הלאה.

ה- התפתחות הדרמטית של התופעה הטכנולוגית של "המצלמות השופטות" ב- תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית (ובמידה רבה גם הישראלית) מעיקה ומכבידה בעיקר על השופטים במשחקי הכדורגל והכדורסל. כאילו האח הגדול מתבונן בהם כל הזמן ובוחן את פסיקותיהם. למשל, מצלמות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גילו וחשפו חיש מהר לפני תקופת מה כי שוער קבוצת סכנין מחמוד קאנדיל הוא בלופר מפר ביודעין את החוק, מי שפעמיים נטש את קו שערו והתקדם, כ- מטר וחצי אולי שניים, כדי לקדם את בעיטת העונשין מ- 11 מ' של ווידאר קיארטנסון שחקן מכבי ת"א בטרם נבעט הכדור, בעת משחק ליגת העל, (ולכן עצר אותו בפעם הראשונה), וגם חוצפן שבא בטענות לשופט המשחק המרכזי גל לייבוביץ' שהורה בצדק על בעיטה חוזרת נגדו. ענף הטניס פתר בחלקה את בעיית השיפוט באמצעות מערכת ה- Hawk eye המתווספת למערכת הטלוויזיה שמשדרת ישיר את הטורנירים הגדולים. גם ענף הכדורסל צעד כברת דרך גדולה בנושא השיפוט האלקטרוני. ענף הכדורגל השמרני פיגר ומפגר גם היום אחרי הטניס הכדורסל, והפוטבול האמריקני עד כדי טמטום בעניין המצלמות השופטות. ה- FIFA וגם UEFA הופכות את השופטים למערכת צדק מגוחכת, ואת חוקת המשחק לסַפְרוּתִית בעלת 1001 פרשנויות שונות ומשונות, במקום להיות מתמטית. השופט הראשי המכהן על כר הדשא מפסיד לכל שופט מִשְנִי בדמותו של כל צופה הפשוט בסלון ביתו שמצויד במידע מדויק שמספקות לו אין סוף כמעט של מצלמות טלוויזיה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החמיץ הזדמנות לערוך בפרוס 2018 כתבה מדעית אודות התערבותן והשפעתן של מצלמות הטלוויזיה על מוגבלות השיפוט האנושי, מאז שערו השלישי השנוי במחלוקת ההוא (לא היה, אך אושר ע"י שופט המשחק המרכזי השווייצרי גוטפריד דינסט) של החלוץ הבריטי ג'ף הרסט (Geoffry Hurst) במשחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966, בלונדון, אנגליה – גרמניה. ג'ף הרסט הבקיע את השער שלא היה ולא נברא בדקה ה- 100 של ההארכה במשחק הגמר על גביע העולם בשבת – 30 ביולי 1966 בלונדון והעניק לנבחרתו יתרון 2:3. התוצאה הסופית בתום הדקה ה- 120 הייתה 2:4 לטובת אנגליה. המשחק אנגליה – גרמניה 2:4 הועבר בשידור ישיר ע"י ה- BBC וצפו בו 600.000000 (שש מאות מיליון) אנשים בכל רחבי תבל. שדר ה- BBC היה קנת' וולסטנהולם (Keneth Wolstenholm) ללא פרשן (!). הבימאי הראשי של ניידת השידור של ה- BBC (מנתה 10 מצלמות אולם רק המצלמה המובילה / Leading camera במשחק הגמר ההוא במונדיאל אנגליה 1966 הייתה מחוברת למערכת מיושנת מאוד של Replay שנקנתה ברגע האחרון ע"י ה- BBC מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS תמורת הון של 150000 / מאה וחמישים אלף דולר). בימאי ניידת השידור של ה- BBC היה אלק וויקס (Alec Weeks).

3. טכנולוגיה טלוויזיונית. תזכורת טלוויזיונית שלי מהשבת ההיא של 30 ביולי 1966. ראשית השימוש במערכת ה- Replay הישנה ההיא של ה-BBC במונדיאל הכדורגל של אנגליה 1966. אנגליה מנצחת באצטדיון "Wembley" בלונדון במשחק הגמר את גרמניה 2:4 וזוכה לראשונה וגם בפעם האחרונה בגביע העולם. ההיסטוריה של התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית בשידורי הספורט היא תיעוד רָב עניין ו- מדע מרתק ששינה לא רק את פני הטלוויזיה לעַד אלא גם את הצופים שלה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החמיץ דיון חשוב.

היכן שהוא בשנת 2004 התחלתי לחקור ולכתוב את הספר עָב הַכֶּרֶס "מונדיאל אנגליה 1966. השער שהיה או לא היה". הַסֶפֶר הזה בן כ- 10000 (רבבה) עמודים רצוף הרבה מאוד תמונות בלעדיות ועדויות אקסקלוסיביות של גיבורי העלילה, השחקנים, השופטים, ואנשי הטלוויזיה של ה- BBC) והוא מהווה בעצם שִיר הָלֵל להפקה הדרמטית והמהוללת ההיא של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC (חלק מההפקה יחדיו עם ITV) את מונדיאל אנגליה 1966. המחקר שלי כולל את העדויות של אנשי ה- BBC אלק וויקס (Alec Weeks) ובראיין קואוגיל (Bryan Cowgill), הכרתי אישית את שניהם, וכמה אחרים נוספים שהובילו את ההפקה הטלוויזיונית הגרנדיוזית ההיא, וגם עדויותיהם של השופט המרכזי במשחק השווייצרי גוטפריד דינסט (Gottfried Dinst) ושל הקוון שלו האזרי – סובייטי טופיק באחראמוב (Tofik Bakhramov). טורניר אנגליה 1966 צולם ע"י ה- BBC רק בשָחוֹר / לָבָן על פי החלטה מוקדמת של הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית באותם הימים. דה עקא הטכנולוגיה הטלוויזיונית המיושנת והבודדת של ה- BBC בשנת 1966 על שלל המוגבלויות שלה, לא הצליחה להוכיח האם שערו של ג'ף הרסט בדקה ה- 100 בתקופת ההארכה במשחק הגמר נגד מערב גרמניה בשבת של 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" ואשר העמיד את התוצאה על 2:3 לטובת אנגליה – היה חוקי ? והאם הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער של השוער הגרמני האנס טילקובסקי ? ה- BBC הבריטי שימש מטבע הדברים כ- Host broadcaster בינלאומי של משחק הגמר אנגליה – מערב גרמניה 2:4, ובימאי השידור הישיר ההוא אלק וויקס רב המוניטין טען בפניי בעת עריכת המחקר שלי, כי היה בטוח במאה אחוז בעת השידור הישיר ההוא בשבת של 30 ביולי 1966 כי השער הזה של ג'ף הרסט היה אומנם כשר למהדרין. השער נותר אבן נגף ושנוי במחלוקת עד עצם היום הזה בהפקה הנפלאה ההיא של ה- BBC גם בחלוף 52 (חמישים ושתיים) שנים. האנגלים טוענים גם היום ב- 2018 ששערו של ג'ף הרסט היה חוקי לחלוטין ולמהדרין. הגרמנים אינם מסכימים לכך ומתריסים גם כעת, כי לא רק שהכדור של ג'ף הרסט (Geoff Hurst) לא עבר במלוא היקפו של קו השער של האנס טילקובסקי (Hans Tilkowski), אלא היה רחוק ממנו כ- 30 (שלושים) ס"מ. המחקר הממושך שלי בארץ ובחו"ל הניב הרבה עדויות של אנשי טלוויזיה אנגליים וגרמניים כמו גם עדויות של שחקנים אנגליים וגרמניים שהיו מעורבים ונטלו חלק במשחק ההוא. המפורט ביותר כלפיי מבין כולם היה וולפגאנג וובר (Wolfgang Weber) שהיה סמוך למקום ההתרחשות וטען בשיחת הטלפון בינינו כי הוא בטוח שהרמת הידיים מרוב שמחה של החלוץ האנגלי רוג'ר האנט (Roger Hunt, אז שחקן ליוורפול) היא ש- שִכנעה מבחינה פסיכולוגית את הקוון האזרי – סובייטי טופיק באחראמוב כי אכן היה שער. וולפגאנג וובר סיפר לי כלהלן : "…צעקתי על רוג'ר האנט בגרמנית כמובן, תוריד את הידיים הרי ברור שלא היה שער…אני חושב שאפילו ניסיתי להוריד ידיו למטה בכוח…נורא כעסתי עליו. ברור שגוטפריד דינסט וטופיק באחראמוב שדדו לנו שער שלא היה…מאה אחוז לא היה שער… מר יואש אלרואי אני אומר לך בפירוש כי לא היה שער…ראיתי זאת מקרוב מאוד…הכדור של ג'פרי הרסט ניתז מהקורה ונחת לפני הקו, ולא אחריו, וודאי לא במלוא היקפו…".

ב- מֵאוֹת בדיקות טלוויזיה ובחינות של תצלומי סטילס שאנוכי ערכתי בעצמי בארץ ובחו"ל בפרשת השיפוט ההיא מתברר כי הכדור הירוי של גֶ'ף הֶרְסְט זעזע את משקוף השער, נחת מטה, נַח על הדשא כמאית שנייה בלבד, וניתז לחלל האוויר. ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר הגיח במרוצה ונגח אותו החוצה. הקוון טופיק באחראמוב ניצב באצטדיון "וומבלי" על קו האורך המערבי של המגרש, 35 (שלושים וחמישה) מטרים ממקום נחיתת הכדור ליד קו השער הגרמני. חישוב המרחק שלי נעשה על פי נתוני – ממדי מגרש הכדורגל ב- וומבלי", ונסמך על ההוכחה המתמטית של "משפט פיתגוראס ואוקלידס" הנוגעת למשולש יישר זווית) כשהוא בוחן את האירוע השנוי במחלוקת מזווית הראייה הקרקעית שלו. נקודת התבוננות מחורבנת. לא יכול להיות שמנקודת ההסתכלות הקרקעית של טוֹפִיק בַּאחְרָאמוֹב המרוחקת 35 מטרים מהכדור ש- נַח מאית שנייה בלבד על כר הדשא ליד קו השער הגרמני, יכול היה אותו הקוון הַאָזֶרִי – סוֹבְיֶיטִי טוֹפִיק בַּאחְרָאמוֹב לקבוע בוודאות כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער. שני הנתונים הבסיסיים האלה, עמדת התצפית של הקוון שהייתה נמוכה מִידַי (קרקעית בגובה כר הדשא) ומרוחקת מִידַי (35 מטרים ממקום נחיתת הכדור), והכדור ש- שהה פרק זמן כה קצר על כר הדשא (מאית שנייה בלבד) – פועלים במידה רבה נגד אמינות ומהימנות עֵדוּת הראייה של הקוון טופיק באחראמוב, והופכים אותה לבעייתית מאוד. אף על פי כן פסק הקַּוָון האזרי – סובייטי בהחלטיות ללא כל היסוס כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני, ו- אומנם לפי דעתו היה גוֹל. השופט המרכזי השווייצרי גוטפריד דינסט קיבל את גִרסתו השגויה ואישר את השער. זאת הייתה הדקה ה- 100 של ההארכה ו- אנגליה צעדה ביתרון 2:3. השידור הישיר הבלתי נשכח ההוא של משחק הגמר ההוא ב- מונדיאל אנגליה 1966 ההוא ע"י רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC ההיא בראשות מנהל חטיבת הספורט של הרשת בראיין קואוגיל + השַדָּר המוביל קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) + הבימאי הראשי אלק וויקס ב- ניידת השידור האנגלית שצילמה את המשחק, הביא מֶסֶר עתידני בעל חשיבות עליונה : מצלמות הטלוויזיה המתעדות שאינן יודעות לשקר יהפכו בתוך זמן קצר ל- "מצלמות שופטות", ו- יָאָפִילוּ על השופטים בני אנוש. הן לא רק יאפילו עליהם אלא יסכנו את מעמדם ו- מהימנותם ואת המוניטין שלהם, על כר הדשא וסביב מוניטור הטלוויזיה.

טקסט תמונה : התמונה הפתוחה. שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי". הדקה ה- 100 של תקופת ההארכה הראשונה במשחק הגמר אנגליה – מערב גרמניה 2:4. זהו frame בודד מהסרט התיעודי "גוֹל" (GOAL) שעל פי הגרסה האנגלית מאשר כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי. הכדור שניתז מהמשקוף הגרמני נח על כר הדשא בסמוך לקו השער של האנס טילקובסקי מאית שנייה בלבד. ראשו של הקוון טופיק באחראמוב מציץ מימין למטה. (מקור התמונה : הספר "DAS TOR des Jahrhunderts" שיצא לאור בגרמניה ב- 1966 ובאדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה שנטל חלק במשחק המפורסם ההוא, וולפגאנג וובר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : החלוץ האנגלי הקיצוני הימני אלאן בול (Allan Ball, מס' 7), הקוון טופיק באחראמוב (ראשו מציץ למטה מימין), המגן הגרמני הורסט הטגס (Horst Hottges, לובש את החולצה הלבנה מס' 2), השוער הגרמני האנס טילקובסקי (בתלבושת שחורה), המגן הגרמני ווילי שולץ (שוכב בחולצה לבנה), רוג'ר האנט (חולצה כהה) , וולפגאנג וובר (חולצה לבנה), וג'ף הרסט שוכב קיצוני משמאל. (התמונה הוענקה לי באדיבות ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר מי שהיה שחקן נבחרת מערב גרמניה במשחק הגמר ההוא, בשבת – 30 ביולי 1966, אנגליה – מערב גרמניה 2:4. מר וולפגאנג וובר המציא לי את המקור : הספר, "Das Tor des Jahrhunderts"). 

טקסט תמונה : אותה התמונה רק מוגדלת ו- סגורה יותר ב- Zoom in. שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי". הדקה ה- 100 של תקופת ההארכה הראשונה במשחק הגמר אנגליה – מערב גרמניה 2:4. זהו frame בודד מהסרט התיעודי "גוֹל" (GOAL) שעל פי הגרסה האנגלית מאשר כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי. הכדור שניתז מהמשקוף הגרמני נח על כר הדשא בסמוך לקו השער של האנס טילקובסקי מאית שנייה בלבד. ראשו של הקוון טופיק באחראמוב מציץ מימין למטה. (מקור התמונה : הספר "DAS TOR des Jahrhunderts" שיצא לאור בגרמניה ב- 1966 ובאדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה שנטל חלק במשחק המפורסם ההוא, וולפגאנג וובר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הקוון טופיק באחראמוב (ראשו מציץ למטה מימין), המגן הגרמני הורסט הטגס (Horst Hottges, לובש את החולצה הלבנה מס' 2), השוער הגרמני האנס טילקובסקי (בתלבושת שחורה), המגן הגרמני ווילי שולץ (שוכב בחולצה לבנה), רוג'ר האנט (חולצה כהה) , וולפגאנג וובר (חולצה לבנה), וג'ף הרסט שוכב קיצוני משמאל. (התמונה הוענקה לי באדיבות ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר מי שהיה שחקן נבחרת מערב גרמניה במשחק הגמר ההוא, בשבת – 30 ביולי 1966, אנגליה – מערב גרמניה 2:4. מר וולפגאנג וובר המציא לי את המקור : הספר, "Das Tor des Jahrhunderts"). 

הטקסט האנגלי המקורי מסביר את המתרחש ב- צילום / תמונה רבי המוניטין מ- 30 ביולי 1966 המופיעה למעלה, ו- מתעקש ל- אשש את הגרסה הבריטית בזו הלשון, כלהלן :

"Photographic proof that the ball crossed the line for England’s third goal in the Final against West Germany, from the film of "GOAL – WORLD CUP 1966".

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966. אִצטדיון "וומבליי". משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל אנגליה – מערב גרמניה 2:4. זאת הגרסה הגרמנית המקורית של הצלם סְוֶון סִימוֹן (Swen Simon) המנוח כפי שהתפרסמה לפני 51 שנים במגזין "QUICK". הצלם שניצב בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה האנגלית (מצדו הימני של השער) לחץ באותו שבריר השנייה על הֶדֶק המצלמה שלו. לרוע מזלו חדר אור השֶמֶש לצילום שלוֹ. הצלם יצר תמונת "פנטומימה" זהה לגרסה האנגלית רק מהכיוון ההפוך, מזווית התבוננות נגדית. השחקנים והקוון "הוקפאו" בשתי התמונות. המצב התנועתי בשתיהן חופף לחלוטין. התמונה של סוון סימון מוכיחה לטענת הגרמנים כי הכדור השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט שניתז מהמשקוף לכר הדשא לא רק שלא עבר במלוא היקפו את קו השער, אלא היה רחוק ממנו כ- 30 ס"מ. יש לשים לב כי הקוון טופיק באחראמוב מתבונן האירוע אולם איננו מסמן כי השער נכבש. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : החלוץ האנגלי אלן בול, הקוון טופיק באחראמוב, המגן הגרמני הורסט הטגס, השוער הגרמני האנס טילקובסקי, והמגן הגרמני ווילי שולץ. (QUICK). (התמונה ניתנה לי באדיבות ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר מי שהיה שחקן נבחרת מערב גרמניה במשחק הגמר ההוא ב- 30 ביולי 1966. וולפגאנג וובר המציא לי את המקור : הספר "Das Tor des Jahrhunderts" שיצא לאור בגרמניה ב- 1966). הערה : התמונה צולמה מהצד הדרומי – מזרחי לשערו של האנס טילקובסקי. ה- Flairs בתמונה של הצלם הגרמני סְוֶון סִימוֹן המנוח הן במקור. (ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לרוע מזלם של כל שדרי הטלוויזיה האחרים ששידרו ישיר את המשחק למדינותיהם (ואולי לטיב מזלם של הבימאי הראשי אָלֶק וִויקְס ושל השַדָּר שלו קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ש- כָּמְהוּ כמו כל בריטי הגון לניצחון נבחרתם) הסתיר גופו המזנק של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי את מסלול התזתו ומעופו של הכדור במהירות עצומה מהמשקוף לדשא בעת ההילוך החוזר היחיד מזווית ראייתה של המצלמה המובילה (Leading Camera) הממוקמת ברוֹם היציע המערבי המרכזי. ההסתרה התרחשה דווקא בחלקיק השנייה הקריטי ביותר. בכך מנע גופו של השועֵר הגרמני לחלוטין את זיהוי מקום נחיתתו על כר הדשא. חוק מֶרְפִי פעל במלוא עוזו. אם דבר מה עלול להשתבש הוא אכן ישתבש. דווקא עכשיו הסתיר גופו של השוער הגרמני האנס טילקובסקי את מקום נחיתת הכדור. השאלה היכן נחת הכדור והאם חצה את הקו במלוא היקפו נותרה חידה לא פתורה וחסרת מענה במהלך השידור הישיר. בימאי ניידת השידור אָלֶק וִויקְס דחף את ה- Replay (הילוך חוזר) המבוקש של השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט (Geoff Hurst) ל- "אוויר" רק פעם אחת בלבד במהלך השידור הישיר. היה מדובר בכלל ב- Replay במהירות צילום רגילה (frames 25 בשנייה אחת, אפילו לא במהירות מוּאֶטֶת). מכל מקום המצלמה המובילה ממנה שודר ה- Replay הבודד שהוקלט על טֵייפּ נפרד במרכז השידורים של ה- BBC ב- אולפנים "שפרדס בוש" (Shepherds Bush) בלונדון (ולא בניידת השידור באצטדיון "וומבליי"), לא חשפה מעולם את התעלומה "בגלל" הָאנְס טילקובסקי שמסתיר בזינוק שלו את מיקום הכדור. ל- BBC רשת הטלוויזיה הטובה בעולם בעת ההיא לא הייתה תשובה לשער המחלוקת. שאר המצלמות של ה- BBC באִצטדיון שצילמו את האירוע השנוי במחלוקת נעדרו כל הוכחה לחוקיות השער מפני שסיגנלי השידורים שלהן לא הוקלטו מעולם ולא הונצחו על טייפים הכבדים שמונחים על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video tape Recording) נפרדות. צילומיהן אינם קיימים. מנקודת המבט הטלוויזיונית הזאת בשידור ישיר כל כך יוקרתי ופופולארי ה- BBC נכשל. הוא היה מצויד בטכנולוגיית Replays ישנה ומסורבלת יחסית לימינו אנו, אותה קנה ורכש ברגע האחרון מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS תמורת 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. במקרה הזה של שער המחלוקת של ג'ף הרסט מדובר ביחידת הילוכים חוזרים מהסוג הראשון האלמנטארי והראשוני ביותר שהומצאה בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה, והייתה בעלת איכות דלה ולא כל כך אמינה [1].

שערו של גֶ'ף הֶרְסְט הקנה יתרון לאנגליה 2:3 והכריח את גרמניה להטיל את כל יהבה על משחק ההתקפה. מה זה כבר משנה באיזה תוצאה אתה מפסיד 3:2, 4:2, ו/או אפילו בפער משמעותי יותר. הלמוט שן (Helmut Schon) הורה לשחקניו להסתער שוב ושוב כדי להשוות. השחקנים הגרמנים שהו כמעט בכל הזמן שנותר במחצית המגרש האנגלי ובכך הפקירו ביודעין את ההגנה שלהם על שערו של האנס טילקובסקי. לפתע בשניות האחרונות של דקה ה- 120 מצא שחקן החוד גֶ'ף הֶרְסְט את עצמו כמעט בודד במחצית המגרש הגרמני. הוא קיבל מסירה ארוכת טווח מ- הקפטן בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודהר עם הכדור לבדו לעבר הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. ווֹלְפְגָאנְג אוֹבֶרָאט (Wolfgang Overath) רדף אחריו אך ללא הועיל. גֶ'ף הֶרְסְט חדר לרחבה ומ- 14 מטר בעט ברגלו השמאלית טִיל והבקיע את שערו השלישי במשחק. השוער הגרמני האנס טילקובסקי אפילו לא ממש ממקומו עד כד כך הייתה מהירות תנועת הכדור מסחררת. אנגליה ניצחה 2:4 והמלכה העניקה את גביע העולם ל- בּוֹבִּי מוּר קפטן הנבחרת. (בובי מור נפטר ממחלת הסרטן לפני שנים רבות). המאמן האנגלי אלף ראמזי הרכיב באורח קבע בשורות הנבחרת את שלושת כוכבי קבוצת ווסטהאם (Westham) גֶ'ף הֶרְסְט, מַרְטִין פִּיטֶרְס, והקפטן בּוֹבִּי מוּר בשורות נבחרת אנגליה. הייתה לכך משמעות מקצועית וחברתית חשובה ארוכת טווח על איכות הנבחרת.

4. הימים ההם: הח"כ זוהייר בהלול ומונדיאל רוסיה 2018.

שמעתי לאחרונה את הח"כ זוהייר בהלול מהלל ברדיו בחום רב את הנהלת "כאן" כי בכוונתה לשדר ישיר לראשונה בישראל את שידורי מונדיאל רוסיה 2018 גם באולפן בשפה העַרָבִית (במקביל לשידורים הישירים בשפה העברית). מרוב דברי הלל לא הבנתי מזוהייר בהלול האם משחקי מונדיאל רוסיה 2018 ישודרו ישיר ב- "כאן" בשפה הערבית מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים ברחבי רוסיה הענקית ו/או שמדובר בהתייחסות ו- שידור Off tube אולפני בלבד.

5. הימים ההם: רמי ווייץ ומונדיאל רוסיה 2018.

הבנתי לאחרונה ממר איתי שטרן כתב מוסף "גלריה" של "הארץ" כי השדרן הוותיק רמי ווייץ צפוי להוביל את שידורי המשחקים של מונדיאל רוסיה 2018 בשפה העברית. איתי שטרן הוסיף בידיעה העיתונאית שלו כי רמי ווייץ ישמש גם יועץ בכיר לתאגיד "כאן" בהפקת השידורים, בניית הצוותים, הרכבת תוכן ולוחות זמנים. איתי שטרן נמנע מלספר לקוראיו מי הוא האיש שיישא במשרת העורך הראשי והמפיק הראשי של כלל המבצע הטלוויזיוני מונדיאל רוסיה 2018. על האישיות הטלוויזיונית הזאת תהיה מוטלת אחריות כבירה ועצומה רבת זרועות בהיקפה (תוכן + טכנולוגיה + לוגיסטיקה), לא רק כלפי הצופים הרבים בארץ אלא גם כלפי הנהלת "כאן".  

6. הימים ההם: חוות דעתי זאת אודות גדעון הוד בן 88, נכתבת היום, בעקבות אין סוף של כל מיני תגובות שמגיעות לבלוג לאחר פרסום המידע בפוסטים השונים אודות מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (וע"י קבוצת אנשי רדיו "קול ישראל" בפיקודו של גדעון הוד).

הבהרה : גדעון הוד נחשב על ידי (גם היום באפריל 2022) לאחד מהעיתונאים ושדרני הספורט הגדולים בתולדות רדיו "קול ישראל" בכל הזמנים. שדר רב אמן. שני רק לנחמיה בן אברהם ז"ל. המוניטין ההיסטורי העצום שלו זכור בעיקר (אבל לא רק) בשל שני האירועים הבלתי נשכחים ההם של שני משחקי מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל : הראשון התקיים ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה בו ניצחה מכבי ת"א  את אלופת ברה"מ 79:91. השני היה משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל שנערך ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה בו גברה מכבי ת"א על אלופת איטליה מובילג'ירג'י וורזה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה. גדעון הוד שידר ישיר את שתי ההתמודדויות הדרמטיות הנ"ל ברדיו "קול ישראל". אין ספק בכלל שגדעון הוד חרת את שמו באותיות של זהב בהיסטוריה של רדיו "קול ישראל" (כשם שהשַדָּר אלכס גלעדי עשה זאת באותם שני המשחקים המדוברים הנ"ל בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית). דה-עקה, אין שום קורלציה הכרחית ולא הכרחית, בין כישרון שידור והחזקת מיקרופון לבין יכולת ארגון, הפקה, תכנון, ומנהיגות רדיופונית. קורות חיי הַנֵפֶל של קבוצת חמשת אנשי רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון עצמו (ארבעת הנוספים היו שני השדרנים דני דבורין ורמי יצהר ושני הטכנאים מקס גורפינקל ודובי מאוטנר) במדריד בתקופת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, היא ההוכחה הטובה ביותר כי שדר מוכשר איננו בהכרח מנווט נכון, מנהל מדויק, ומנהיג בעל אופקים, ומפיק ש- מצויד ביכולות אִרגוניות. הפקת שידורי רדיו "קול ישראל" את מונדיאל ספרד 1982 לפני 36 שנים בראשות גדעון הוד הייתה עָלוּבָה, יְרוּדָה, ומחורבנת מכל היבט לרבות הזווית הסוציולוגית – חברתית שלה. שדר העל גדעון הוד עשה בהפקת שידורי רדיו "קול ישראל את מונדיאל ספרד 1982 את כל השגיאות האפשריות. אין שום פלא ותמיהה, כי לא בכדי הודח מתפקידו בתומה ע"י שני הבוסים ההם שלו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל רדיו "קול"ישראל" גדעון לב ארי ז"ל בהמלצת היועץ ומחבר ה- דו"ח ההוא של הפקת מונדיאל ספרד 82' ע"י הרדיו בידי נקדימון "נקדי" רוגל. אינני מוצא צורך לייפות את העובדות ההן. ראה בהמשך את הדו"ח השלילי ביותר המפורט שחיבר נקדימון "נקדי" רוגל ואשר נוגע להפקת רדיו "קול ישראל" את מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 בראשות גדעון הוד. ב- 21 בספטמבר 1982 פִּרְסֵם נקדימון "נקדי" רוגל את מסקנותיו הקשות והחמורות  [6] אודות תפקוד משלחת רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982, שלח אותן למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, וכה אמר בין השאר :

פרק א' כללי. סעיף 9. "תוכנית שידורי המשחקים בספרד ברדיו שובשה. מה שבוצע, בוצע בתנאים בלתי מקצועיים, לעיתים משפילים, ובאיכות טכנית ותוכנית ירודה. התהודה והביקורת העיתונות ובציבור אוהדי הספורט היו אכזריות, וכיוון שכך, ניזונו במידה יתירה מהאשמות ומהאשמות שכנגד של האחראי למבצע הרדיו מצד אחד, ושל אנשי ציוותו מן הצד השני, הן שגרמו להתדרדרות ביחסי האנוש "בשולחן" הספורט של הרדיו, יחסים שהיו גם קודם לכן בשפל המדרגה.

פרק א' כללי. סעיף 10. "עלי להטעים על הסף כי הכנת המבצע הטלוויזיוני והוצאתו אל הפועל עלו לאין שיעור וללא כל השוואה על מה שעשה הרדיו. אף על פי כן מתחה העיתונות ביקורת על הצד התוכני של שידורי ספרד בטלוויזיה. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות אחת, בעיני הציבור דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו.

פרק ב'. הרדיו. סעיף 1. "מבצע הרדיו הוכן ברשלנות גמורה. הנתונים המוקדמים כולל הסידורים הטכניים הדרושים במגרשים לא נילמדו. במידה שנעשו סידורים מוקדמים בספרד הם נעשו ב- ע"פ. לא היו הזמנות בכתב כנדרש לעמדות שידור, והצוות יצא לספרד בלי שהיה בידי ראש הצוות אישור בכתב או בעל פה לעמדות השידור שהזמין לדבריו.

פרק ב'. הרדיו. סעיף 2. "לא ניתן לקבוע בראיות אם הייתה זו רשלנות סתם או רשלנות מכוונת. כלומר האחראי למבצע ידע מראש על העלות הגבוהה של עמדת שידור 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לכל שידור מן המגרש, והסתיר את המידע מן הממונים עליו כדי להעמידם ברגע האחרון לפני עובדה גמורה".

פרק ב'. הרדיו. סעיף 3. "ראש הצוות ריכז בידיו את כל המידע המוקדם ולא שיתף בהכנות את אנשי ציוותו, כולל הטכנאים, חרף העובדה שלא היה לו ניסיון קודם בארגון ובהכנה של מבצעים בסדר גודל כזה, לא הסתייע בבקיאים ומנוסים ממנו שהציעו לו את עזרתם".

פרק ב'. הרדיו. סעיף 4. "כשנודע ברגע האחרון כי השידורים לא ייעשו ברובם הגדול מן המגרשים, בגלל היעדר כיסוי כספי לשכירת עמדות שידור, שלח ראש הצוות את אנשיו לבצע את תיאורי המשחקים "ממרכזי תקשורת" שלא היו קיימים כלל. הם נאנסו לשדר משחקים ממסכי טלוויזיה ביתיים בחדרי מלון, או לשדר בטלפונים לא תיקניים, בלי תצפית ניאותה על המתרחש במגרש. לעג לרש שכמה עיתונים תלו את האשמה בשדרים שהעדיפו כביכול לשדר מחדרי מלון מטעמים של עצלות או נוחיות".

פרק ב'. הרדיו. סעיף 5. "טענתו של המפיק כי שדר צריך לדעת להסתדר בכל התנאים היא טענת סרק. מפיק ראוי לשמו מעולם לא היה נקלע למצב ביש שכזה ולא היה כופה על עמיתיו פתרונות מבישים ובלתי מקצועיים כאלה, שיש בהם גם משום הונאת המאזינים".

פרק ב'. הרדיו. סעיף 6. "גדעון הוד נשא בתואר "ראש הצוות, מפיק ראשי ואחראי לכל המשדרים, הכתבות, והדיווחים". בספרד הוא התנער מכל אחריות מנהלית של ראש הצוות לאנשיו, וריכז את מירב מאמציו בשליטה בהם ביד רמה ובהשתלטות אישית על המיקרופון".

פרק ב'. הרדיו. סעיף 7. "גדעון הוד פסול בעיניי לכל תפקיד שיש בו אחריות ניהולית. לית מן דפליג שהוא כתב ושדר טוב. לדעתי יש להחזירו למעמד של כתב מן השורה ולהכפיף את עובדי "דסק הספורט" לראש מערכת ת"א".

פרק ג' הטלוויזיה. סעיף 1. "מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית, בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל  אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי".

מכל האמור לעיל לא ברור לי כיצד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי לא הבחינו בכישרונו הרב של גדעון הוד כעיתונאי ושדר בעל יכולות ומוכשר (מאוד) בתחום, מי שניצב בדרגה שלימה מעל הקולגות שלו. במקום לעטוף אותו את גדעון הוד כאתרוג בפלוגה מסייעת, ולהציב אותו כשדר ספורט מס' 1 של רדיו "קול ישראל" בעל עדיפות ראשונה ללא תנאי על הקולגות שלו דני דבורין ורמי יצהר, וכל האחרים (כפי שהיה קודמו נחמיה בן אברהם), הטילו עליו שניהם לנהל את מחלקת הספורט של רדיו "קול ישראל". יש הבדל ניהולי ומנהיגותי עצום בין אם ההנהלה הראשית של רדיו "קול ישראל" בעלת הסמכות מציבה אותך בפסגה, ו/או שֶמַא אתה כמנהל שַם וממקם את עצמך בצמרת ונוטל לעצמך את המיקרופון מתי שאתה רוצה ומתי כשמתחשק לך. צורת ניהול כזאת לא מסודרת ובלתי הגונה מוכרחה להביא במוקדם ו/או במאוחר לריב, מדון, וסכסוכים עם השדרנים האחרים הכפופים למרותך, שבצדק רואים את פרנסתם נגזלת מהם ע"י פטרונם. לא מובן לי כיצד גדעון הוד לא הבין זאת בשעתו.

בנובמבר 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דן שילון למנהל חטיבת החדשות. דן שילון שהיה אישיות טלוויזיונית – וורסטילית מוכשרת (מאוד) היה יכול וגם רשאי למנות עת עצמו למגיש הראשי של מהדורות "מבט". מפני שהוא דן שילון היה הגון, הוגן, יישר דרך, בעל מוסר ודרך ארץ, והבין דבר ו/או שניים בתורת הניהול ובמסכת יחסי אנוש, מינה את חיים יבין למגיש הראשי של מהדורות "מבט", והרחיק את עצמו מהמיקרופון והמרקע. דן שילון ניווט את חטיבת החדשות מאחורי הקלעים בשנים 1977 – 1974 בהצלחה ושגשוג רבים. הוא היה יותר ממנהל חדשות. הוא היה מנהיג שידור אָמִיץ ו- כֵן שהיווה מודל לרבים מעמיתיו.

טקסט תמונה : סתיו 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. חיים יבין (בן 36 בתמונה) הוביל את מהדורות החדשות של "מבט" באוקטובר 1968, ולצדו דן שילון ששידר את הסרטים הקצרצרים של אולימפיאדת מכסיקו 1968. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. דן שילון (בן 28 בתמונה) מגיש את מהדורת "מבט" באוקטובר 1968 ובתוכה קטעי הפילם הבודדים שסיקרו את אולימפיאדת מכסיקו 68'. הצילום נעשה מתוך מוניטור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 הועברו בשידורים ישירים מלאים בארה"ב ובאירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה נעמדה על רגליה הסתפקה בפירורי מידע באמצעות סרטי פילם חדשותיים קצרים שנשלחו אליה בשתי טיסות שבועיות קבועות בשנים ההן מלונדון לשדה התעופה בלוֹד, ע"י סוכנות הצילום הבריטית "VISNEWS". (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : ראה בהמשך פוסט מס' 731 את כל הדו"ח הסופי והמלא של נקדימון "נקדי" רוגל  אודות תפקוד רדיו "קול ישראל" ותפקוד חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת מבצע השידורים המורכב, המסובך, והממושך של מונדיאל ספרד 1982, כפי שנמסר על ידו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.

6. הימים ההם: פרויקט "שירים עד כאן" של חברת החדשות בערוצים 12 + 13 רגע לפני חגיגות ה- 70 למדינת ישראל בעריכת והפקת יונתן ריגר הוא מופת של רעיון, מחשבה, חזון, וביצוע.

הפרק הרביעי בסדרה "שירים עד כאן" אודות הזמר המנוח זוהר ארגוב ושירו "הפרח בגני" זוהר ארגוב חושף לא רק זמר מוכשר ונפלא אלא מגלה גם גם מוסיקאי, מלחין, ותמלילן מחונן בשם אביהו מדינה. "הפרח בגני" הוא שיר נפלא. האזנתי לו כבר אלפי פעמים ולא נס ליחו. התרשמתי מאוד מיכולת הדיבוב של יונתן ריגר את אביהו מדינה ומכישרון ההתנסחות הבהיר, התכליתי, והתמציתי של אביהו מדינה. איזה יופי אביהו מדינה. תבורך (!). לא הסכמתי רק עם הסבר אחד של אביהו מדינה כששַח ליונתן ריגר כי הצלחתו המטאורית של "הפרח בגני" שעדיין נוסק מעלה היא מפני "…שהוא תפש גם את האוזן המזרחית וגם את האוזן המערבית…". דווקא הנימוק הנ"ל של אביהו מדינה איננו נוגע לי. אם מדובר בי כחובב נלהב של מוסיקה משחר ילדותי הרי שמנקודת מבטי "הפרח בגני" אהוב עלי לא מפני שהוא שיר מזרחי אלא מפני שהוא מוסיקה ערבה לאוזני. כמו "Hound dog" של אלביס פרסלי, כמו "עטור מצחך" של אריק איינשטיין, כמו "ירח" של שלמה ארצי, כמו "קונצרט לכינור" של מנדלסון, כמו "קונצרט לחצוצרה" של היידן, כמו "חופשי זה לגמרי לבד" של יהודה פוליקר, כמו "פינלנדיה" של יאן סיבליוס, כמו "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, כמו ביצועיו של יורם גאון, כמו "מישהו הולך תמיד איתי" של עופרה חזה, כמו "כמו צמח בר" של חווה אלברשטיין, כמו "חליל הקסם" של מוצארט, כמו "מחול החרבות" של חצ'אטוריאן, כמו ביצועיהן של הזמרות האמריקניות אלה פיצג'ראלד וברנדה לי, כמו "שיר הפרטיזנים" של התמלילן הירש גליק והלחין דימיטרי פוקרס, כמו "המנון הפלמ"ח" של התמלילן זרובבל גלעד והמלחין דוד זהבי. מדובר בקובץ דוגמאות מקרי שעולה לי לראש בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס' 731. לרשימה הקצרצרה האקראית הנ"ל ניתן לצרף ולהוסיף עוד אלפי דוגמאות נוספות של שירים ו- יצירות מוסיקליות מהארץ ומהעולם. תקצר היריעה מלפרטן. הזמרים והזמרות אריק איינשטיין + יורם גאון + שלמה ארצי + זוהר ארגוב + יהודה פוליקר + חווה אלברשטיין + עופרה חזה אינם לבד. אין בעבורי דבר כזה מוסיקה מזרחית ו/או מערבית. יש אין סוף של יצירות מוסיקליות שאתה אוהב יותר וגם שאתה אוהב פחות. אביהו מדינה סיפר ליונתן ריגר בכישרון רב, וגם בצניעות וענווה, כי, "…עבורו הלחנה ותִמְלוּל של "הפרח בגני" היוו יצירה כואבת, אולם אצל זוהר ארגוב זה היה שיר מקפיץ…". ואח"כ הוסיף, "…זוהר ארגוב הפך בשעתו מפועל בניין קשה יום לכוכב זמר נערץ… אני חושב שהסַם היה בהתחלה המפלט שלו, אחרי זה הוא השתעבד לו, ואז הסַם היה גם האלוהים שלו…". התנסחות מעניינת, מסכמת, וחסכונית של סיפור טראגי. ובכן, זוהר ארגוב ושירו "הפרח בגני" זכו במקום ראשון בפסטיבל הזמר של מדינת ישראל ב- 1982 ואשר הועבר בשידור ישיר ע"י הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית והמנחה הראשי שלה דן כנר. יבורכו יונתן ריגר ואביהו מדינה (!). אי אפשר לסיים את ה- פאראגרף הזה ללא ציון גורל חייהם ומותם בטרם עת של אלביס פרסלי וזוהר ארגוב. אלביס פרסלי התפרנס בתום לימודיו בביה"ס התיכון "Humes" בעירו טנסי כ- נהג משאית ל- הובלות (הרוויח דולר וחצי בשעת עבודה) בטרם הפך לזָמָר אהוב ופופולארי וגם עשיר מאוד לא רק בארה"ב אלא גם בכל רחבי תבל. הוא מת ב- 16 אוגוסט 1977 משימוש יתר בסמים בטרם מלאו לו 43. זוהר ארגוב מת ב- 6 בנובמבר 1987 משימוש יתר בסמים בן 37.

7. הימים ההם: ליגת הכדורסל האירופית ה- Euroleague ביום חמישי בערב – 8 במארס 2018 : אנאדולו אפס (טורקיה) מפסידה בביתה למכבי ת"א בתוצאה 94:81. שידור ישיר Off tube משעמם בקֶצֶב הַכְתָּבָה בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף.

מדובר במשחק שיעמומון, וגם בשידור ישיר Off tube רוטיני בדקלום בקצב הכתבה של ניב רסקין וגור שלף. אנדולו אפס בראשות סוני ווימס מתחפשת לקבוצת כדורסל, והיא לא. מכבי ת"א אומנם זכתה בהתמודדות שלשום בטורקיה אולם די להתבונן בהבעות פניו של מאמנה נוון ספאחיה (נראה כאובד עצות ומשדר לצופיו מה אני עושה כאן בכלל), כדי ללמוד ממראהו עד כמה דַל מצבה של קבוצתו. היה מגוחך לשמוע את ניב רסקין וגור שלף מעניקים ציונים גבוהים לשחקני מכבי ת"א בעת התמודדות נגד אנדולו אפס קבוצת כדורסל טורקית שנופלת ביכולותיה מקבוצת הכדורסל של נס ציונה. מגוחך. רשמתי כמה מביטויי פרשנות השבח התמוהים שהעניק צוות השידור הישראלי ניב רסקין + גור שלף למכבי ת"א. תמוהים מפני שהם נעדרי קנה מידה ופרופורציות. מי זאת בכלל אנדולו אפס רוויית כוכבים יחידים בראשות סוני ווימס, אך איננה קבוצה. הנה חלק מהרשימות.

רבע 3  4:50  גור שלף : מהלך נהדר של דיאנדרה קיין (55:49 למכבי ת"א). OK, אבל צריך להוסיף : נגד מי ? מי זאת בדיוק אנדולו אפס…?

רבע 3  3:04  ניב רסקין : ערב שלשות מטורף של מכבי ת"א (60:51 למכבי ת"א). בסדר, אבל צריך להוסיף : זאת לא חוכמה כל כך גדולה נגד שחקני אנדולו אפס שמתחפשים לקבוצה.

רבע 4  9:23  גור שלף : עוד מהלך נהדר קיין – פראחוסקי (69:62 למכבי ת"א). OK, בסדר, אבל נגד מי ?

רבע 4  6:55  גור שלף : כמה פעולות מאוד חכמות של דיאנדרה קיין גם במסירות וגם בהגנה (76:67 למכבי ת"א). OK, אבל נגד נס ציונה זה לא מצליח לו.

רבע 4  6:32  ניב רסקין : אלכס טיוס נותן למכבי ת"א טווח ביטחון ביטחון יפה מאוד (78:67 למכבי ת"א). נכון, אבל נראה אותו את אלכס טיוס הערב נגד הפועל ירושלים. 

רבע 4  5:20  ניב רסקין + גור שלף : כמות כזאת של שלשות…אין ספק…מגיעה ל- 80 נקודות וזה נתון מפתח (80:69 למכבי ת"א). התפעלות כנה של צוות השידור ניב רסקין + גור שלף, אך צריך להוסיף רק, נגד מי בדיוק ?

רבע 4  3:10  גור שלף : עוד כדור יוצא מן הכלל של מייקל רול (85:74 למכבי ת"א). קונץ גדול… נכון, הוא עושה זאת נגד קבוצת כדורסל נעדרת ליכוד וקבוצתיות, ולכן חלשה.

רבע 4  3:01  גור שלף : מכבי ת"א נהנית מיכולת טובה של כמה שחקנים. צריך להוסיף, זה נכון אבל רק רגע אחד היא נהנית מיתרון מול יריבה חלשה בשם אנדולו אפס ?

רבע 4  2:14  גור שלף : איזה יופי…אני נותן קרדיט למאמן נוון ספחיה…פעולה נהדרת… (הפרשן מתייחס לסל של מייקל רול שמעלה את מכבי ת"א ליתרון 87:76). אז מה, זאת רק אנדולו אפס.

רבע 4  1:29  גור שלף : כמה מייקל רול חכם…משחק מצוין שלו… צריך להוסיף בגלל ש- אנדולו אפס המפורקת איננה שומרת ומאפשרת לו לעשות כאוות נפשו.

רבע 4  1:29 ניב רסקין : מייקל רול…ערב נהדר פשוט פנטסטי לשחקן הזה… גור שלף : זה נכון. מייקל רול קולע את שתי זריקות העונשין שלו ומעלה את מכבי ת"א ליתרון 90:89. התפעלות ילדותית. 

רבע 4  0:50.0  גור שלף : הניצחון הזה מאוד חשוב להרגשה מפני שמכבי ת"א הולכת לשבוע מאוד עמוס וחשוב…לשם ההרגשה…הניצחון על אנדולו אפס הוא סופר חשוב כמו שאמרתי… (62:79 למכבי ת"א). נכון, פנטסטי, אבל מדובר רק נגד אנדולו אפס.

רבע 4  0:33.8  גור שלף : משחק נהדר של השלישייה מייקל רול, דיאנדרה קיין, וארטיום פראחוסקי… צריך להוסיף, אבל נראה אותם נגד קבוצות טובות יותר.

בתום המשחק, ניב רסקין : מכבי ת"א מנצחת בטורקיה את אנדולו אפס 94:81…אולי אולי סוף למשבר שפקד אותה בתקופה האחרונה… נכון, אולי…אולי…אולי.

בתום המשחק, גור שלף : משחק נהדר של מייקל רול ואחוזים מצוינים של מכבי ת"א במשחק… צריך להוסיף מפני שמדובר ביריבה חלשה חסרת מורל ונעדרת כבוד ספורטיבי.

8. איילת זורר.

העיתונאית סמדר שיר ערכה ריאיון מעניין עם שחקנית הקולנוע איילת זורר (אישה יפה) ב- "ידיעות אחרונות" (יום חמישי – 8 במארס 2018).

9. הימים ההם: ליסה פרץ.

עיתונאית "הָאָרֶץ" ליסה פרץ מייצרת מידי שישי מסמך / מוסף עיתונאי קריא, מעניין, ומקיף רווי פוסטים ותצלומים בשם "גלריה שישי".

10. הימים ההם: "אינטימי" בערוץ 10.(יום חמישי-8 במארס 2018). המראיין רפי רשף והמרואיין שלו העיתונאי בן כספית.

בן כספית בשביל מה אתה צריך את זה ? מה יוצא לך מזה שאתה מתערטל בפומבי בפני רפי רשף ומפשיט לעין כל בפרהסיה גם את משפחתך, הוריך, אחיך, ילדיך, ואשתך ?

11. הימים ההם: כדורסלנית נבחרת ישראל המצטיינת ליעד קרני-סואץ בת 36 פרשה מפעילות.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ייחד אתמול זמן מסך רב בשידור ישיר לטקס פרישתה של הכדורסלנית הלאומית וספורטאית ל- ליעד קרני – סואץ בת 36 (מיתמרת ל- 1.85 מ'), בטרם השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בו הביסה קבוצת הנשים של מכבי אשדוד את נשות הפועל חולון בתוצאה 57:78. מדובר בטקס פרישה של ספורטאית – כדורסלנית עַל שהתיעוד שלו מקרוב ע"י מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה חשוב גם בשל השתתפותה בו של שרת הספורט מירי רגב. היה שָם רגע ארוך בטקס הזה שבו נראה גבר גבוה אולי קרוב משפחה לובש חולצת T shirt אולם עַלוּם שֵם, כשהוא מחבק ומנשק בכבוד רב את ליעד קרני – סואץ הפורשת. בימאי המשדר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים התעקש לא לזהות את האיש הזה שהיה שותף מלא לטקס הפרידה מליעד קרני – סואץ. נוכחותו על מסך הטלוויזיה ליד הכדורסלנית הפורשת הייתה בולטת ומשכה תשומת לב. כמה צופי טלוויזיה שהתעניינו לדעת מי האיש במי מדובר, נענו בשלילה ע"י עורכי ומפיקי המִשְדָּר הישיר. שאלה ל- חובבני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : מה כל כך קשה להניח כתובית זיהוי על המסך כדי לערוך הכרה לציבור עם אותו האיש עלום השם שנוטל חלק פעיל בטקס הפרידה מהספורטאית – כדורסלנית ליעד קרני – סואץ…???

12. הימים ההם: עיתונאי "הארץ" אור בוקר והפוסט שלו "הליטוף שהוא חיפש באירופה ובישראל המתין לו בטדי", ואשר עוסק בכדורגלן בית"ר ירושלים איתי שכטר.

עיתונאי "הָאָרֶץ" מר אור בוקר מפרסם היום (יום שישי – 9 במארס 2018) פוסט מפרגן אודות לִבְלוּבוֹ המאוחר של כדורגלן בית"ר ירושלים איתי שכטר. לצורך חיזוק טיעוניו משתמש אור בוקר בציטוט של מאמן העבר הכושל של נבחרת ישראל בכדורגל אלי גוטמן הנוגע לפריחתו של השחקן איתי שכטר במדי בית"ר ירושלים, כלהלן : "…איתי שכטר צריך שקט נפשי והערכה. הוא קיבל את זה אצלי ב- הפועל ת"א ומקבל את זה ב- בית"ר ירושלים…". איזה שקט נפשי ואיזה נעליים. ציטוט מגוחך שמנסה לבודד אירוע כלשהו של יחסי מאמן – שחקן בתוך מערכת כדורגל ישראלית כללית ונכשלת. אלי גוטמן יחדיו עם איתי שכטר ושאר שחקני הנבחרת הלאומית שלו כשלו מַרוֹת, להעפיל בשני קמפיינים רצופים למונדיאל ברזיל 2014 ולטורניר יורו צרפת 2016. אלי גוטמן איש כדורגל לא מוצלח התמנה משום מה למאמן נבחרת ישראל ב- 27 בנובמבר 2011 והודח ממנה לאחר שני כישלונותיו הנחרצים ב- 14 באוקטובר 2015. בשעה שקוראיו של אור בוקר מעיינים בהערכתו חסרת ערך של אלי גוטמן את איתי שכטר, מפני שאלי גוטמן הוא מאמן כדורגל נכשל וחסר ערך בעצמו, עליהם לזכור את העובדות הבאות : לאחר הדחתו מנבחרת ישראל באוקטובר 2015 גייס אותו הבעלים דאז של קבוצת הפועל ת"א מר אמיר כבירי כדי להצעיד את מועדונו לקדמת הכדורגל הישראלי. אמיר כבירי העניק לאלי גוטמן משכורת עתק חודשית של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר פלוס מענק ע"ס 1/2 מיליון שקל אם הפועל ת"א תזכה באליפות המדינה. "חוזה אשליות" כפי ש- כִינָה זאת אתר ONE. אלי גוטמן נכשל כליל בניהוג וקידום מועדון הכדורגל של הפועל ת"א בראשות אמיר כבירי בדיוק כשם שכשל קודם לכן בהנהגה וקידום נבחרת ישראל. מועדון הפועל ת"א קרס. אלי גוטמן איננו מנהיג וגם לא מאמן כדורגל. הוא גם לא היה כזה. את מה שלא ידע אמיר כבירי ידעו הבעלים החדשים של הפועל ת"א, האחים ניסנוב. הם גירשו אותו את אלי גוטמן והביאו במקומו מאמן חדש ומוצלח בשם קובי רפואה. קובי רפואה כאילו "מאמן אפור" נטול כל יחסי ציבור ושיווק בהשוואה לאלי גוטמן הרופף והפטפטן, מנווט עכשיו בידע וכישרון את הפועל ת"א בחזרה מהליגה הלאומית לליגת העל. השאר היסטוריה. במובאה / ציטוט הנ"ל חסרת ערך, משקל, וגיבוי מקצועי בה משתמש העיתונאי אור בוקר,  "…איתי שכטר צריך שקט נפשי והערכה. הוא קיבל את זה אצלי ב- הפועל ת"א ומקבל את זה ב- בית"ר ירושלים…", הוא חושף טפח ומכסה טפחיים. אור בוקר מעניק בעל כורחו אמינות ומהימנות לאלי גוטמן שאיננו ראוי להן. כל עדות עבר היסטורית של אלי גוטמן הכושל אודות הנעשה בכדורגל הישראלי ואודות כדורגלני ישראל איננה חשובה, מפני שהוא איננו חשוב. אור בוקר איננו מספר את האמת לקוראיו. OK, אלי גוטמן אמר ש- "…איתי שכטר צריך שקט נפשי והערכה. הוא קיבל את זה אצלי ב- הפועל ת"א ומקבל את זה ב- בית"ר ירושלים…", אז מה ? אז הוא אמר.

13. הימים ההם: ליאור שליין מציג ב-תוכניתו האישית "גב האומה" (מוצ"ש-10 במארס 2018) את יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד כפוליטיקאי שקרן. 

ליאור שליין איננו רק סטיריקן שנון ו- ווירטואוז טלוויזיה, הוא גם עיתונאי חוקר בעל ידע, ואִיש אֶמֶת, שלא נרתע לעשות את מה שחברות החדשות של ערוץ 12 + 13 וערוץ 10 וחטיבת החדשות של "כאן" חוששות לבצע ומועלות בתפקידן. ליאור שליין מראה ב- "גב האומה" קבל עם ועולם באמצעות קטעי Video תיעודיים ששלף מהארכיון, כי השרירן – פוליטיקאי הח"כ יאיר לפיד יו"ר מפלגת "יש עתיד", אומר דבר אחד ואת היפוכו המוחלט בהזדמנויות שונות, בפורומים ציבוריים שונים, במקומות שונים. בעברית רגילה קוראים לזה, לשקר. השאלה הגדולה היא האם מר יאיר לפיד ניזוק מהתייחסותו של ליאור שליין אליו כשקרן. לא בטוח. "גב האומה" נתפשת אצל רבים כסטירה בידורית חיננית, רוויית הומור וצחוקים, בלתי מחייבת, אותם הובילו בעבר ומובילים עכשיו קבוצת שחקנים ושחקניות (כמו אורנה בנאי, גורי אלפי, נלי תגר, עידו רוזנבלום, רותם אבוהב, איילת זורר, אביעד קיסוס, קובי אריאלי, עינב גלילי (הטובה מכולם למעט הקפטן שלה) בראשם ניצב הקפטן המנווט ליאור שליין. ליאור שליין חושף ברצינות גמורה את יאיר לפיד כ- שקרן כרוני מוּעַד. חד וחלק. אולם פלח לא קטן בציבור מתייחס לכך אל ציוציו של ליאור שליין ב- "גב האומה" כאל הומור בדחני מקומי. לכן יאיר לפיד יוצא מהמלכודת בריא ושלם. אילו חברות החדשות של ערוצים 12 + 13 ושל ערוץ 10 היו מעמידות גם הן את יאיר לפיד במקום וחושפות לציבור הרחב את הצהרותיו הפוליטיות המגוחכות שרחוקות האחת מרעותה 180 מעלות, אזי הלוליין הפוליטי הזה שקוראים לו יאיר לפיד היה נופל מהחֶבֶל. ליאור שליין הוא איש טלוויזיה מוכשר (מאוד) אולם מתברר כי הוא איננו יכול למוטט לבדו את הגמד הפוליטי הזה שקוראים לו יאיר לפיד ואשר נושא את עיניו ללא בושה ומצמוץ לראשות הממשלה. מדהים להיווכח כל פעם מחדש שאף על פי כן ולמרות הכל, יאיר לפיד נחשב לפוליטיקאי הפופולארי ביותר במדינה אחרי בנימין נתניהו.   

פוסט מס' 1073. פרופסור זאב שטרנהל ז"ל, חוקת הכדורגל הספרותית, ח"כ זוהייר בהלול ורמי ווייץ ומונדיאל רוסיה 2018, גדעון הוד במונדיאל ספרד 1982, מונדיאל מכסיקו 1986, הפרויקט הנפלא "שירים עד כאן" בעריכת יונתן ריגר והמשודר בחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13, ניב רסקין + גור שלף וקבוצת הכדורסל הרופפת של מכבי ת"א, עיתונאי "הָאָרֶץ" אור בוקר + אלי גוטמן והכדורגלן איתי שכטר, בעל התוכנית ליאור שליין ומושא השידור שלו יאיר לפיד ב- "גַב הַאוּמָה". אסופות פלוס פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 731. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022.

טקסט תמונה : שנת 1961. יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן 29 ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. הוא היה עיתונאי מבריק בעל יכולות כתיבה וביטוי מרשימים ואיש חכם שישב תמיד מאחורי שולחן מכונת הכתיבה הישנה ההיא של עיתונו "מעריב" ההוא. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו בטרם מינויו הפוליטי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ז"ל ושר החינוך זבולון המר ז"ל. אף על פי כן ולמרות היעדר כל ניסיון מינימאלי בתחום נקרא ע"י ממשלת ישראל לעשות זאת, לפקד על רשות שידור. משהו ב- דומה ל- מ"כ (מפקד כיתה) שהתמנה לפתע להיות מח"ט (מפקד חטיבה). מדהים (!). אין דרך אחרת לכנות זאת.  עם בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (החליף כזכור את מנכ"ל רשות השידור שקדם לו יצחק לבני ז"ל), מצא יוסף "טומי" לפיד איש נטול כל מומחיות בתחום, נעדר כל וותק ניהולי, שום בקיאות קודמת בענף, אפילו לא מינימום סטאז' – מוסד שידור גדול שכלל בשורותיו 2 רשתות טלוויזיה ציבוריות עברית + ערבית ו- 2 רשתות רדיו ציבוריות עברית וערבית, העסיק 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנה מתקציב שנתי של משלם האגרה בגובה של 1/2 מיליארד שקל. מדובר במינוי שעל פניו נראה אבסורדי לגמרי כמו הסיפור התנ"כי אודות שאול חקלאי צעיר משבט בנימין שחיפש את האתונות של אביו קיש, ושמואל הנביא הזקן הפקיד בידו את המלוכה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הגיע לרשות השידור חסר ניסיון אלמנטרי בהובלה, ניהוג, ו- ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת רוויית עלויות כספיות וכלכליות ענקיות, אולם נשא עמו דֵעות קדומות אודות מנהיגות, תכנון, משימות שידור, וגם כ- אלה הנוגעות לחלק מ- כוח האדם העיתונאי שלה שאותו הגדיר "שמאלני" (!). מייד עם התייצבותו ב- 1 באפריל 1979 בלשכת המנכ"ל ב- "בניין החוטים" בשכונת רוממה בירושלים, פתח בקרב דֵעוֹת נגד מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית "השמאלנית" בראשם מנהלה ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 84), מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ירון לונדון, ורבים אחרים. יוסף "טומי" לפיד לא התמהמה ו- הגה את הסלוגן המפורסם שלו ההוא המגדיר את כיוון וטִיב מוֹדֶל השידור הציבורי שבראשו ניצב, בזו הלשון : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא נייטראלית". אמירה תקשורתית מנוסחת היטב שמעידה על מוצאו הפוליטי של אומרה, ואשר נשאה חֵן רב בעיני יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא המשפטן פרופסור ראובן ירון ז"ל מי ששימש אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה במקביל גם חבר מרכז מפלגת חירות. באחד משיאי המרי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1979 נגד המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד (וגם נגד היו"ר פרופסור ראובן ירון) בהם ראתה החטיבה מינויים פוליטיים ימניים של ממשלה ימנית,  כינס יוסף "טומי" לפיד את עיתונאי החטיבה לפגישה רבת משתתפים בחדר המערכת הגדול בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמר להם : "…על מה יצא קצפכם… אני בכלל הצבעתי למפלגת ד"ש בבחירות 1977…". ארנון צוקרמן המנהיג והמנהל המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נערץ ע"י רבים בימים ההם נכח בפגישה, שמע את הדברים, וקפץ כנשוך נחש. הוא השיב בזעף למנכ"ל רשות השידור שסיפר על העדפותיו הפוליטיות בקול הבריטון היפה והמרשים שלו, שנשמע מקיר לקיר, בזו הלשון : "…את מי זה מעניין כאן לאיזה מפלגה פוליטית  הצבעת…?". מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל חיווה את דעתו על יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור ואמר עליו ב- ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש". (לע"מ תמורת תשלום).

הבלוג הוא עבודה משנית שלי. העיקרית, היא מחקר וכתיבת הסדרה הדוקומנטארית על ידי מאז 1998, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה 13 ספרי טלוויזיה שונים עבי כרס שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה מהיבטים רבים ושונים (לרבות כלכלה, מו"מ ו- זכויות שידורים) בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובארץ מאז 1966 שנת הקמתה של הטלוויזיה הלימודית ו- 1967 תאריך בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, זאת שכונתה בראשית דרכה "הטלוויזיה הכללית". לצורך מחקר וכתיבת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם. 13 הספרים כוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב A4 וכ- 10000 (רבבה) צילומים תיעודיים. המחקר והכתיבה של הנ"ל אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 1073. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. פוסט מס' 1073. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה שלי : המידע המתפרסם ב- פוסט מס' 731 נסמך גם על האינפורמציה המופיעה ב- פוסט מס' 308. כל הזכויות שמורות.

פרולוג אחרון.

הטלוויזיה הספרדית הציבורית (RTVE, ראשי תיבות של Radio Televisio Espania) במונדיאל ספרד 1982, עשתה עבודה מעולה, מדהימה, יוצאת דופן, ופנטסטית באיכותה (!). כל מי שמתעניין במידע אודות התפתחות הפקת שידורי הספורט בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית ובמקרה דנן זאת הנוגעת לשידורי מונדיאל ספרד 1982, יכול למצוא אותו בשני ספרי ההפקה והשידור המפורטים, היעילים והמצוינים שהוציאה לאור בשעתו בתפוצה בינלאומית – עולמית, ביוני 1981 ומארס 1982, הקבוצה המבצעית היעילה, המוכשרת, והנהדרת של RTVE  הקרויה, "Grupo Operativo Informacion Radio – TV" בראשות הספרדי מנואל "מנולו רומרו. חלוקת האינפורמציה הרבה והמוקדמת נעשתה ביעילות, בכישרון, ובאופן בהיר וממצה בארבע שפות : ספרדית, אנגלית, צרפתית, וגרמנית. ה- Chief Producer הספרדי מנולו רומרו המוכשר, היה ראוי למחמאות רבות. והוא אומנם קיבל אותן מכל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ששידרו למדינותיהן את מבצע השידורים של ספרד 1982 (!).

מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982 החלה בראשית  1981. עכשיו היא צברה עכשיו תאוצה. היא לא דמתה לאחרות  שקדמו לה. היא הייתה רחבה וגדולה יותר, מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי, החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה ובשיטה אחרת. היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות ל- 24 במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה. (14 מתוך ה- 24 היו נבחרות אירופיות). כמות המשחקים בטורניר ספרד 1982 צמחה ל- 52. הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 משחקי הטורניר על פני ארבע עשרה ערים ושִבְעָה עשר אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה). בנתח הגדול והחשוב של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות במדינה הנפלאה הזאת, הבירה מדריד והעיר ברצלונה (העיר הראשית של מחוז קָאטָאלוּנְיָה). זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה כל כך מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור נוקשה וקשוחה בראשות המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל והמשנה שלו שלמה עבדי ז"ל. אלכס גלעדי לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ו- להטות שכם. הוא היה שייך זה מכבר לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

כלכלה מונדיאלית טלוויזיונית בינלאומית.

צריך לשים לב כאן לעובדה חשובה : תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם, הגדילה את כמות המשחקים מ- 38 במונדיאלים גרמניה 1974 ו- ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982. גידול של % 36. פועל יוצא של שיתוף 24 נבחרות בטורניר ספרד 1982 גרם למֶשֶך הטורניר להתארך. אינטנסיביות השידורים הישירים ועלותם גדלו בהתאם. מונדיאל ספרד 1982 הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רִוְוִחי והפך את ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי, אלא גם לגוף עשיר ובעל ממון. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. טמון בו כסף רב. המְשָדֵר הטלוויזיוני הציבורי העולמי הכולל בתוכו שישה איגודי שידור בינלאומיים המייצגים את רשתות הטלוויזיה בכל חמש יבשות תבל (EBU, OIRT, OTI, ASBU, URTNA, ABU) שילם סכום של 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. ביזנס ענק. ההכנסות במונדיאל ספרד 1982 הסתכמו ב- 77000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר. 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר היו פרי של הכנסה ממכירת הכרטיסים . 26000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר הופקו מזכויות השידורים, ו- 24000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר היו תוצאה של מכירת פרסומות מסחריות (Advertising). לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 000000 34 (שלושים וארבעה מיליון) דולר נשארו בקופה 43000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן : % 10 כ- 4300000 (ארבעה מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) . % 25 כ- 10.600000 (עשרה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF). סכום של 27600000 (עשרים ושבעה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 1982. נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 1:3 גרפה בונוס של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר בטורניר. הכדורגל הפך לתעשייה של ממון. עידַן התמימות חלף זה מכבר. כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם. הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם.

טקסט תמונה : 13 ביוני 1982. טקס הפתיחה של מונדיאל הכדורגל ספרד 82'. אִצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. מבנה ארכיטקטוני מרשים המסוגל להכיל 120000 (מאה ועשרים אלף) צופים. הצילום נעשה מאזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה. ביקרתי בתוקף תפקידי באצטדיון הנהדר הזה בעל המראה המרשים כמה וכמה פעמים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארגון ושיטת המשחקים של טורניר הגמר במונדיאל ספרד 82', שלראשונה כלל בתוכו 24 נבחרות, וסך כולל של 52 משחקים (במקום 38 בשני המונדיאלים הקודמים של ארגנטינה 1978 וגרמניה 1974..

משחק הפתיחה בין אלופת העולם ארגנטינה לנבחרת בלגיה נקבע ליום ראשון – 13.6.1982 באִצטדיון "נואו קמפ" בברצלונה. תפארת ארכיטקטונית. מבנה ספורט מפואר שהפך לאחד מסמלי העיר. משחק הגמר יתקיים בדיוק כעבור ארבעה שבועות ביום ראשון – 11.7.1982 באִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. במקרה של תוצאת תיקו במשחק הגמר בתום 120 דקות נקבע שייערך משחק גמר חוזר כעבור יומיים ביום שלישי – 13.7.1982 באותו מקום. יורם ארבל נקבע לשדר את משחק הפתיחה ומשחק הגמר. הוא היה ללא ספק השַדָּר המועדף על ידי וטוב יותר לאין שיעור מנסים קיוויתי ורפי גינת. הספרדים המוכשרים הכינו קבלת פנים טלוויזיונית מרהיבה לעולם כולו. את פניהם וגם את פני קידמה כרזת המשחקים של הצייר הדגול חוּאן מירו.

טקסט תמונה : יולי 1981. כרזת המשחקים הנפלאה של מונדיאל ספרד 1982 שצוירה בידי האומן חואן מירו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסברתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל כי בעת תכנון לוח המשדרים חשוב להתבונן בהגיון ה- FIFA והוועדה המארגנת המקומית הספרדית כיצד הם מעצבים את שיטת המשחקים של האליפות. נקבעו שישה בתים מוקדמים. שיבוץ הנבחרות איננו מקרי. בראש כל בית הוצבו הנבחרות הטובות ביותר ספרד, איטליה, מערב גרמניה, ארגנטינה, ברזיל, ו- אנגליה. אליהן הוגרלו – שובצו נבחרות מן הדרג השני, השלישי, והרביעי. לסוג כזה של ארגון מפעלי ספורט יש חזון כספי. חשוב לוודֵא שהנבחרות המצטיינות ובעלות המוניטין יצעדו בנתיב בטוח. רצוי שהן יעפילו לשלבים הגבוהים של הטורניר מפני שהן מושכות את מירב קוני הכרטיסים והעניין של רשתות הטלוויזיה. לנבחרות לאומיות מסוגן של ניו – זילנד, אל – סאלוואדור, אלג'יר, או סקוטלנד אין כמעט סיכוי להעפיל לשלבים האחרונים של הטורניר. אולי אסור שזה גם יקרה. זה מקלקל ומסב נזק ליוקרת הטורניר ולהתעניינות הגלובאלית בו. כפי שידוע למשחק הגמר בספרד 1982 העפילו שתי מעצמות כדורגל נבחרות איטליה ומערב גרמניה לשביעות רצון רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות הנה חלוקת השיבוץ של  24 הנבחרות לששת הבתים בטורניר על פי שיטת הדירוג מחושבת מראש. השיבוץ מונע מפגש מוקדם מידַי בין הנבחרות הגדולות לבין עצמן. זהו ניסיון קידום ברור של הנבחרות החזקות לעבר השלבים המכריעים של הטורניר.

חלוקת 24 הנבחרות על פי איכות וטיב ל- 6 בתים מוקדמים במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

בית א'          בית ב'             בית ג'          בית ד'       בית ה'        בית ו'  

איטליה        מע' גרמניה      ארגנטינה      אנגליה       ספרד         ברזיל

איטליה אלופת העולם ב- 1934 ו- 1938. מערב גרמניה אלופת העולם ב- 1954 ו- 1974. ארגנטינה אלופת העולם ב- 1978. אנגליה אלופת העולם ב- 1966. ברזיל אלופת העולם ב- 1958, 1962, ו- 1970. ספרד הוצבה בראש בית ה' כמדינה המארחת.                            

פולין               אלג'יר                בלגיה              צרפת              הונדורס           ברה"מ

פרו                צ'ילה                 הונגריה            צ'כוסלובקיה     יוגוסלביה          סקוטלנד

קמרון            אוסטריה            אל-סַלבדור         כוויית              צפ' אירלנד       ניו-זילנד

שיטת המשחקים בסיבוב הראשון קבעה  כי בכל בית יתמודדו הקבוצות בשיטת ליגה בת סיבוב אחד. פירושו של דבר כי בשלב הראשון בלבד יתקיימו 36 משחקים (6 בכל בית). כמות משחקים ענקית המקבילה כמעט לסך הכולל של כל משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. שתי המנצחות בכל בית (12 נבחרות) יעפילו לשלב השני, בו יקבעו ארבעה בתים חדשים בני שלוש נבחרות כל אחת. גם המשחקים בשלב השני של האליפות ייערכו בשיטת ליגה בת סיבוב אחד , שלושה משחקים בכל בית, ס"ה יתקיימו 12 משחקים בשלב השני. ארבעת המנצחות בארבעת הבתים בשלב השני עולות לשלב חצי הגמר (2 משחקים), המנצחות בחצי הגמר מעפילות למשחק הגמר, והמפסידות משחקות על המקום השלישי. ס"ה  52  משחקים. פרויקט שידורים ענק שתבע מרשתות הטלוויזיה בעולם מאמצים כספיים ולוגיסטיים הרבה יותר גדולים מבעבר.

טקסט תמונה : יולי 1981. הוועדה המארגנת הספרדית מפרסמת בינואר 1982 (חצי שנה לפני תחילת האליפות) את מערך 52 המשחקים ואת שיטת המאבקים בארבעת השלבים של טורניר מונדיאל ספרד 1982 – על פי ימים, תאריכים, שעות, והמקומות בהם ייערכו. עבודה ארגונית נאה, שהעניקה די זמן והותר לרשתות הטלוויזיה בעולם להפיק ולהתארגן נכונה לקראת מבצע השידור הענק. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) הטלוויזיה הממלכתית של ספרד שימשה כרשת שידור מארחת (Host broadcaster) של האירוע העולמי. % 98 משטחה של ספרד הענקית כוסה כבר אז ע"י רשת מיקרוגל (Microwave), מערכת ארצית של תמסורת שידורי טלוויזיה ממקום למקום. הישג טכנולוגי מרשים ביותר שמדינת ישראל רק הייתה יכולה לחלום עליו ב- 1982. רשת המיקרוגל הארצית התנקזה לשני מוקדים ראשיים בעלי אופציות רבות במדריד. הראשון לעבר מרכז השידורים החדש ומשוכלל שלה שהוקם בא'וֹדוֹנֶל בטוֹרֶה אֶסְפּנְיָה (Torre Espania) ובמקביל גם למרכז הישן של הטלוויזיה הספרדית ששכן באזור  פְּרָדוֹ דֶל רֵיי במדריד (Prado del rey). זוהי מין "עיירת טלוויזיה" גדולה בת 10000 (עשרת אלפים) עובדים. כל 14 הערים המארחות את המשחקים מדריד, ברצלונה, וולנסיה, אליקנטה, אלצ'ה, מאלאגה, סביליה, וויאדוליד, וויגו, לה קורוניה, אוביידו, גיחון, בילבאו, וסרגוסה שכנו תחת מטריית המיקרוגל הארצית של הטלוויזיה הספרדית הציבורית. הישג טכנולוגי מרשים שרשות השידור שלנו בראשות יוסף "טומי" לפיד יכלה רק לחלום עליו. שיטת השידור בצבע של הטלוויזיה הספרדית תאמה את שלנו, Pal 625. שידורי ספרד 82' היו אמורים להישלח לצופים בישראל בסיגנל צבעוני לאחר שהנהלת רשות השידור החליטה ב- 4 ביוני 1982 להפסיק את מחיקת הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ראו את המעבר משידור בשָחוֹר / לָבָן לשידור בצבע הישג אישי שלהם.

טקסט תמונה : יולי 1981. מתקן תקשורת ספרדי של צלחות מיקרוגל (Microwave) בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת המוצב במדריד לצורך קבלה והעברה (Receive & Transmit) של שירותי טלפוניה, קווי שידור 4W, וסיגנל השידורים של הטלוויזיה והרדיו. אלפי מתקנים אלה ברחבי ספרד הענקית (המדינה השלישית בגודלה באירופה) שודרגו לקראת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל ב- 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1981. הארכיטקטורה הנפלאה של מרכז השידורים החדש של RTVE (רשות השידור הספרדית טלוויזיה ורדיו) הנקרא "טורה – אספניה" (Torre Espana), והוקם לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1981. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זהו מרכז השידורים החדש, היפהפה, והמרשים של RTVE – Torre Espana ומגדל השידורים שלוֹ המיתמר לגובה של 220 מטרים ברובע "אוֹדוֹנֶל" בעיר הבירה מדריד. המרכז ובו שירותי הטלוויזיה של ה- IBC הנוח והפונקציונלי מוסדו לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל ספרד 1982. ממשלת ספרד בנתה את התשתיות המתאימות הנלוות להפקת הטלוויזיה הבינלאומית הענקית של מונדיאל ספרד 1982. ניתן לראות את הכבישים הרחבים והנוחים המובילים אל מרכז הטלוויזיה הבינלאומי העצום הזה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המונדיאל היה פרויקט אִרגוני ואתגר שידור בינלאומי ראשון ענק ממדים שספרד לקחה על עצמה להרים מאז מותו ב- 1975 של הדיקטאטור שלה הגנרליסמו פרנציסקו פראנקו. מייד לאחר מותו של פרנציסקו פראנקו הפכה ספרד למדינה דמוקרטית וכלכלתה החלה לפרוח לתפארת. בתוך שבע שנים בין 1975 ל- 1982 הייתה ספרד המדינה השלישית בגודלה באירופה, למעצמה כלכלית. המדינה הנפלאה ומאירת הפנים הזאת יחד עם רשת הטלוויזיה הממלכתית שלה הפיקו אירוע ספורט עולמי שמדינת ישראל ורשת הטלוויזיה הקטנטונת שלה אפילו לא יכלו לחלום עליו. את פני אנשי הטלוויזיה הבאים מכל רחבי תבל לספרד הקבילה גרפיקה שובת עין, בה נקשרו יחדיו RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) והציור המפורסם של הצייר הספרדי מִירוֹ שנושאו  "82 ESPANA". רשות השידור הציבורית ממלכתית של ספרד שהכינה את שידורי ספרד 82' קשרה וחיברה את תרבות הטלוויזיה והכדורגל עם האומנות הספרדית והצייר הידוע חואן מירו שהיה אחד ממיצגיה. זאת הייתה הפתעה נעימה. מישהו ב- RTVE הרחיק ראות . ספרי ההדרכה המפורטים יצאו לאור טרם המשחקים בארבע שפות ספרדית, אנגלית, צרפתית, וגרמנית. הם כללו מִפְרָטִים מדויקים של הטכנולוגיה הטלוויזיונית כמו עמדות שידור וקווי W4 ועלותם, אופן וצורת ההפקה של הקבוצה המבצעית של RTVE ו- CTNE (חברת הטלפונים הלאומית הספרדית המעניקה את שירותי התקשורת והטלפוניה), ודרך ההיערכות וכיצד להתכונן לקראת השידורים המורכבים. הטלוויזיה הספרדית הפתיעה את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי בכריכת ספרי השידור שנשאו רמז דק אך ברור. אומנות ספרדית וטלוויזיה ספרדית.

טקסט תמונה : יוני 1981. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. זהו ה- Cover page של ספר השידור הטכנולוגי והלוגיסטי שהפיקה הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE בשידורי ספרד 82'. ספר השידור הטלוויזיוני הזה היעיל והמפורט בהגיון רב, המשלב את הלוגו של ה- GRUPO OPERATIVO הספרדית עם הציור של חואן מירו "ESPANA 82", מסביר ומדריך בצורה ברורה מאוד את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי באשר הוא כיצד להיערך לקראת השידורים המורכבים. ה- Cover page האטרקטיבי היה רעיון מבריק של שיווק באמצעות גרפיקה המשלבת את טורניר גביע העולם בכדורגל- ספרד 82' עם אוצרות האומנות הספרדית רבת המוניטין. הצדעתי בשנים ההן של 1981 ו- 1982 ל- כל אנשי RTVE ובראשם למנולו רומרו. היה מדובר ב- RTVE רשת טלוויזיה ספרדית מוכשרת מאוד ומצוינת מאוד (!). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה מארגנת הספרדית נרתמה אף היא לשיווק נושא התיירות. התפוז הספרדי נבחר לקמע המשחקים. הגרפיקאים הספרדיים מיהרו להפכו לשחקן כדורגל והציבו כדור בידיו. השחקן החדש נקרא עכשיו "תָּפּוּזוֹן"(Naranjito).

טקסט תמונה : קמע המשחקים הצבעוני והספקטקולרי "התפוזון הספרדי", שוּוק כמוצר תיירותי רחב ממדים. בשנת 1982 ביקרו בספרד כ- 4.0000000 (ארבעים מיליון) תיירים. תייר זר על כל תושב ספרדי מקומי. נתון מדהים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראש הקבוצה המבצעית המיוחדת הספרדית של RTVE (רשות השידור הספרדית) בת אלפי עובדים שהפיקה וצילמה את השידורים עמד איש צעיר ומוכשר בן 41 (נולד ב- 22 באפריל 1941) בשם מנואל "מנולו" רומרו (Manuel "Manolo" Romero). הוא הפך להיות חיש מהר אחד מפיגורות הטלוויזיה הבינלאומיות הידועות, החשובות, והדגולות ביותר בתבל.

טקסט תמונה : זהו מנואל "מנולו" רומרו ב- 1982, מגדולי אנשי תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בדורנו. הוא היה ראש הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE שהפיקה את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82'. הזמנתי אותו באופן אישי להשתתף עמנו בארוחה החגיגית שערכתי במדריד בתום ההפקה לצוות הטלוויזיה הישראלית כאות הצדעה לפועלו. הוא נענה וכיבד אותנו בנוכחותו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  זוהי נבחרת הטלוויזיה של מנולו רומרו "שהרימה" הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. זהו ה- Cover page של ספר השידור הטכנולוגי והלוגיסטי מס' 2 שהפיקה הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE בשידורי ספרד 82'. ספר השידור הטלוויזיוני הזה היעיל והמפורט בהגיון רב, מסביר ומדריך בצורה ברורה מאוד את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי באשר הוא כיצד להיערך לקראת השידורים המורכבים. ה- Cover page הנאה ואטרקטיבי משווק את המסר הטלוויזיוני בארבע שפות בצורה בהירה, ברורה, הגיונית, ותמציתית. הצדעתי בשנים ההן של 1981 ו- 1982 ל- כל אנשי RTVE ובראשם למנולו רומרו. היה מדובר ב- RTVE רשת טלוויזיה ספרדית מוכשרת מאוד ומצוינת מאוד (!). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפילוג אחרון.

מגיעות הרבה מאוד תגובות לבלוג הזה הקרוי yoashtvblog.co.il בכלל ולסדרת הפוסטים הנוגעים ל- "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982" בפרט. ההפקה המורכבת והמסובכת ההיא של מונדיאל ספרד 1982 נושאת עמה מסע ארוך של הפקת לקחים בכל תעשיית הטלוויזיה על מרכיביה הרבים : ניצול הגיוני של המערך האנושי בעיקר בתחום ההפקה, העריכה, ו- השידור, בתחום הטכנולוגיה, בתחום הלוגיסטיקה, בתחומי מנהיגות, דרך ארץ, דוגמא אישית, חזון, דבקות במשימה, בתחומי הפרזנטציה ו- יכולת ניהול מו"מ, הבנת יתר ב- כלכלה טלוויזיונית, וכו'. הפקת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 1982 הייתה בסך הכל ההפקה הבינלאומית השנייה שלי בה התנפצו לרסיסים רבים מהחלומות שלי. אהבתי את יוסף "טומי" לפיד ז"ל וגם הערכתי אותו אולם אכזב אותי. עליו כעסתי הכי הרבה. הוא לא ידע, לא הבין, ולא הכיר את הדברים הכי בסיסיים בתעשיית הטלוויזיה היקרה הנוגעים לטכנולוגיה טלוויזיונית, לוגיסטיקה טלוויזיונית, והפקה, עריכה, ושידורים ישירים של מונדיאל כדורגל המתקיים הרחק מגבולות המדינה. הפקדת שתי שפות (עִברית ועַרבית) על אותו המיקרופון במונדיאל ספרד 1982 על פי צו של מנכ"ל רשות השידור הייתה מעשה איוולת שלא חזר על עצמו עוד לעולם . שידורם של 7 משחקים בלבד בשלב ששת הבתים המוקדמים מתוך סך של 36 משחקים היה טמטום ומעשה חלם. היו לי את כל האמצעים והכלים במונדיאל ספרד 1982 (שדרים + קווי שידור + לווייני תקשורת + פוטנציאל קבוע לשִריון עמדות שידור נוספות באצטדיונים השונים) על מנת להעביר כמות הרבה יותר גדולה של אינפורמציה למען הציבור בישראל, ולשדר אם לא את כל 36 המשחקים לפחות % 75 מהם. אם לא % 75 לפחות % 60. אם לא % 60, שדר % 50 מהם. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התיר לי לשדר בסופו של דבר 7 משחקים בלבד מתוך סך של 36. מדובר היה במשימת כיסוי של רשת טלוויזיה ארצית את טורניר הכדורגל החשוב בעולם מונדיאל 1982. שני המוסדות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של טוביה סער ורשות השידור תחת מנכלותו של יוסף "טומי" לפיד אפילו לא קיימו מעולם בתום השידורים של ספרד 1982 שום פגישה לצורך הפקת לקחים והסקת מסקנות לקראת העתיד לבוא. אולי גם בגלל שאנוכי כמפקד כוחות השידור של הטלוויזיה בספרד נחתתי ב- 13 ביולי 1982 בנתב"ג עם שובי מספרד היישר למלחמת לבנון ה- 1. אחד הלקחים העיקריים שלי מאותה ההפקה הבינלאומית ההיא של מונדיאל ספרד 1982 נוגע ליושרה האנושית. יש מה לדבר על זה . יושרה איננה כנראה ערך עליון שאמורה להיות מובנת מאליה בעיקר כשהיא נעה במשעול שעובר בסמוך וליד המיקרופון והמסך . הלקח העיקרי שלי מתבסס על ונובע מכל מיני כותרות מופרכות שהתפרסמו בעיתונות הישראלית בתום משימת השידורים של מונדיאל ספרד 1982, כמו זו האחת מהן שמופיעה למטה . כל עיתונאי הגון באשר הוא , עיתונאי בטלוויזיה , ברדיו , ו/או בעיתונות הכתובה חייב להצליב מידע כאשר הוא מקבל ידיעה כלשהי לידיו , גם אם הוא חושב שמדובר במקור בטוח של % 100. קטע העיתונות המופרך והבלתי ייאמן בנכונותו ומהימנותו , שהופיע בזמנו בעיתון הוותיק "חדשות הספורט" בחודש יולי של שנת 1982 "הצוות הישראלי בספרד היה גדול מה – BBC", ואשר צוטטו מפיו של אחד מאנשי משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר סולומון "סולי" מוניר, ופורסמו בעיתון הספורט הנפוץ בעת ההיא "חדשות הספורט ע"י עיתונאי בעל מוניטין בשם אֵלִי עַזוּר – הוא לקח מַר בלתי נשכח ואסור שיישנה. מה זה הדבר הזה שאדם כלשהו גם הוא נמנה על המשלחת הישראלית למונדיאל ספרד 1982 הולך לעיתונאי כלשהו ומעביר לו אינפורמציה ונתונים מופרכים והאיש מהצד השני מעניק לאותה האינפורמציה הקלוקלת והבלתי נכונה בעליל כותרת ראשית בעיתון שלו…???   

טקסט תמונה : יולי 1982. העיתון "חדשות הספורט". כותרת מופרכת מיסודה שהגה סולומון "סולי" מוניר שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, והעיתונאי אלי עזור אץ לפרסמה מבלי להצליב מידע ומבלי לבדוק את אמיתות הסיפור. עסק עלוב, רדוד, ומכוער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יולי 1982. המאמר הנרחב כפי שהודפס ביומון – עיתון "חדשות הספורט" . שדר הטלוויזיה בשפה הערבית מר סולומון "סולי" מוניר מתראיין לכתב אלי עזור מ- "חדשות הספורט", ומצהיר בפניו כלהלן : "הצוות הישראלי בספרד 1982 היה גדול מה- BBC". עוד אינפורמציה עלובה, פתטית, שקרית,  ומופרכת לחלוטין. צוות ה- BBC הציבורי הבריטי במונדיאל ספרד 1982 מנה כמות גדולה של כוח אדם , 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים. לאחר שנבחרת אנגליה לא העפילה לסיבוב השני של הטורניר הוקטן הופחת הצוות של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ל- 79 אנשים. ראה בהמשך את הטלקס של ראש הצוות של ה- BBC  אלק וויקס אלי מ- 25 באוגוסט 1982. הידיעה הלא נכונה הזאת פורסמה ע"י הכתב אלי עזור בעיתון "חדשות הספורט" מבלי שהוא ועורכיו יצליבו מידע עמי ויבררו אם הנתונים נכונים, וגרמה שלא בצדק נזק תדמיתי. עסק עלוב, רדוד, ומכוער. (ארכיון "חדשות הספורט" ובאדיבות הארכיונאי מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הסקת המסקנות ברורה. אולם הלקח מהעיתונאות השלילית הזאת לא הופק מעולם. נקל לשער מה היה קורה בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובתוככי רשות השידור אילו אלק וויקס (Alec Weeks) מה- BBC היה מסרב לשלוח לי את נתוני האמת של הרכב וגודל משלחת ה- BBC למונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. כיצד זה יכול עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדווח לעיתונאי אחר מהעיתונות הכתובה כי צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC ? על איזה עובדות בדיוק הוא ביסס את המידע שלו בשעה שה- BBC נדרש להעביר בשידורים ישירים את כל משחקי שלוש נבחרות האיים הבריטיים אנגליה, סקוטלנד, וצפון אירלנד, שנטלו חלק בטורניר מונדיאל ספר 1982 לרבות כל 52 משחקי הטורניר ולרבות עשיית כתבות עיתונאיות – חדשותיות אודות צבע ו- אווירה ועל שחקני שלוש הנבחרות הבריטיות, ונבחרות אחרות – ע"י עשרת ציוותי ה- ENG שעמדו לרשותו במונדיאל ספרד 1982. כיצד זה העיתונאי ב- "חדשות הספורט" שמקבל ידיעה מופרכת שכזאת לא מעלה בדעתו להעלות קושיות, לבדוק, לאמת, ולהצליב מֵידָע בטרם הוא מפרסם קשקוש שכזה ? צוות הטלוויזיה של ה- BBC במונדיאל ספרד 1982 כלל בשורותיו 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים. לאחר שנבחרת סקוטלנד כשלה להעפיל למשחקי הסיבוב השני (נבחרות אנגליה וצפון אירלנד כן העפילו) – הופחת הצוות מ- 129 ל- 75 (שבעים וחמישה אנשים).

צריך להבין כי כל האינפורמציה המגוחכת הנ"ל שהופיעה בכותרות ראשיות בעיתון "חדשות הספורט" ההוא, נודעה לי באיחור ובדיעבד מפני שבאותה העת נלחמתי בגזרת ביירות בלבנון באוגדה של איציק מרדכי. הודעותיו הפתטיות של סולומון "סולי" מוניר לעיתונות יצרו בלבול והטילו לרגע דופי בהפקת מונדיאל ספרד 1982 באחריותי. לפתע נדרשתי להגן על האגפים שלי מבלי שאנוכי נמצא כלל בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. באחת החופשות שלי מהמלחמה פניתי למר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) בלונדון, ידיד אישי שלי ב- BBC, ומי ששימש ראש המשלחת של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית של ה- BBC במונדיאל ספרד 1982 כדי שיספק לי את נתוני האמת הנכונים לגבי גודל המשלחת שלו בספרד 82', הרכבה, ותפקודה . אָלֶק וִויקְס איש נאמן ויישר דרך נעתר לבקשתי ללא כל היסוס. הוא רק ביקש לשמור על האינפורמציה ב- טלקס (Telex) ההוא ש- שלח לי ב- 25 באוגוסט 1982 כ- "Highly Confidential" (סודית). מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דור, יותר מ- 33 (שלושים ושלוש) שנים, אני רשאי לפרסם את המידע ברשות הרבים. הטלקס המפורט הזה של אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) מפריך לחלוטין את האינפורמציה האבסורדית והמגוחכת שמסר השַדָּר בשפה הערבית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סולומון "סולי" מוניר לעיתונאי "חדשות הספורט" מר אֵלִי עַזוּר. הטלקס מפרט את הרכב משלחת רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC באנגליה ותפקידי האנשים וציוותי השידור במשלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982. הטלקס הזה ש- אלק וויקס שלח אלי מלונדון לירושלים ב- 25 באוגוסט 1982 מצביע על עובדה אחת בהירה שאין עלי עוררין. סולומון מוניר איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית שיקר את אלי עזור ומסר לו נתונים כוזבים.

טקסט מסמך : 25  באוגוסט 1982. זהו מסמך ה- Telex המקורי ששלח לי אלק וויקס (Alec Weeks) ז"ל ראש משלחת השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC  למונדיאל ספרד 1982. המסמך קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים צומצמה ל- 79 (שבעים ותשעה) בשלב השני. המסמך הזה מפריך לחלוטין את דיווחו של השדר בשפה הערבית סולומון מוניר לעיתונות הישראלית , בו סיפר כי צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקדימון "נקדי" רוגל היה אחוז תדהמה והמום לאחר שהצגתי בפניו את הטלקס של ה- BBC ובו האינפורמציה של אלק וויקס (Alec Weeks). "…איזה סירחון הסריחו כאן כל מיני גורמים אינטרסנטיים…", מלמל לעצמו והוסיף, "…הרי האינסטנציה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מנהל הטלוויזיה טוביה סער הוא בעצמו שיבח את מבצע השידורים בראשותך…". המדינה הייתה כמרקחה בגלל אירועי מלחמת לבנון הראשונה וגם בשל הביצה העיתונאית בה טבלו רגליהם של שדרני רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982. העובדות האמיתיות של הצלחת הפקת שידורי ספרד 1982 בטלוויזיה הוצנעו מעין הציבור והתבטלו מפני הרכילויות העיתונאיות. אני עצמי שבתי ארצה מספרד 1982 ב- 13 ביולי 1982 והתגייסתי מייד למלחמה כקצין קרבי מבלי שהייתי יכול להַגֵן על עובדיי ועל עצמי. ה- בחישה והשמחה לאידה של רשות השידור עלתה על גדותיה. נוצרה אווירת לינץ' ציבורית נגד רדיו "קול ישראל" שהופנתה אוטומטית גם נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני גופי שידור ציבוריים הכפופים לשררה ניהולית משותפת של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ידע את האמת ודחה מכל וכל את הביקורת על שידורי ספרד 1982 [2]. "לדעתי הטלוויזיה הצליחה בשידוריה מספרד 1982. אינני רואה טעם בביקורת על צוות עיתונאי וטכני שהצליח להעביר בשידורים ישירים ללא תקלות 25 משחקים, וזה בפני עצמו הישג לא מבוטל", אמר והוסיף בקטע אחר בריאיון, "אנשי צוות הטלוויזיה ייצגו אותנו בכבוד ולא נפלו מרשתות טלוויזיה אחרות. הטלוויזיה עשתה עבודה גדולה. הביקורת הפנימית בתוך הבניין על המשדרים באה בעיקר מאלה שלא נסעו". למרות כתב ההגנה הפומבי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שררה אווירה קשה בציבור וגם בין כתליה של רשות השידור. הציבור ביקש לדעת מה קרה בדיוק עם משלחת רשות השידור בספרד 1982 . הוא לא הבחין בין ההפקה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הכושלת של רדיו "קול ישראל", בה העזו אנשיה לשדר חלק מהמשחקים מחדרי השינה שלהם במלונות בהם שהו. הרֶפֶש שהוטל על הרדיו ניתז גם לעברה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שבתי ממלחמת לבנון ה- 1 הביתה למשפחתי ולעבודה. 1982 הייתה שנת אובדן התמימות הטלוויזיונית שלי. הלקח שלי היה חד משמעי, אינך יכול לחלוק את אחריותך עם איש. ניווט וניהול שידורי הספורט בטלוויזיה אינם קטיף עגבניות ו/או קציר אספסת ותלתן לרפת בקיבוץ. אתה לבד. אין חֲבֵרִים ואין חֲבֵרוּת. יש אינטרסים. בעת טיפוח וקביעת מדיניות שידורים ארוכת טווח וכיסוי של האירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם שנשענים על ממון רב, טכנולוגיה מורכבת ויקרה, ומשאבי אנוש, עליך להיות חשדן כלפי ידידיך בעבודה בדיוק באותה מידת חשדנות שאתה חש כלפי המתחרים של, והקנאים והשונאים – מבית ומחוץ.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. עמדת שידור ופרשנות נוספת של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית הציבורית ה- BBC בפעולה באחד מהאצטדיונים במונדיאל ספרד 1982 (בנוסף על עמדת השידור המקובלת בכל אצטדיון באזור עמדות השידור הכללי). משמאל המגיש ג'ימי היל (Jimmy Hill) ומימין המאמן הנודע בובי רובסון (Bobby Robson). (התמונה הזאת לקוחה מהספר המרתק ורב העניין שכתב בימאי ומפיק ה- BBC הדגול אלק וויקס המנוח, "Under Auntie's Skirts", והוענקה לי על ידו באדיבותו הרבה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC חוללה במונדיאל ספרד 1982 עבודה מקיפה ביותר. ראשית דבר היא העבירה בשידורים ישירים את כל 52 משחקי טורניר ספרד 1982. מפני שצוות השידור הענק שלה כלל 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים, הייתה הרשת מסוגל לטפל נכון, מהר, ויעיל בכל המשימות העיתונאיות שניצבו בפניה.

טקסט תמונה :  21 ביולי  1982. קטע של ידיעה המתפרסמת בעיתון "הארץ". סולומון "סולי" מוניר טוען בפני עיתונאי "הארץ" משה הר געש ז"ל כלהלן : "רק בזכות נציגי מדינות ערב נכנסתי למשחק הגמר". היות ונלחמתי באותה שעה ב- בֵּיירוּת, איש מעיתון "הָאָרֶץ" לא טרח לשאול אותי אם הדבר נכון. גם לא לאחר ששבתי לארץ מהמלחמה בלבנון. היה מדובר בבלוף, בקשקוש מוחלט. כניסתו של סולומון מוניר לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמיסדתי באצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד (ושל כל אחד מהצוות שלי במונדיאל ספרד 1982), למשחק הגמר איטליה – גרמניה 1:3, התאפשרה רק מפני שהפקתי וסידרתי לכל אחד מהם, אנשי הצוות שלי, בטרם תחילת המונדיאל את ה- Accreditations הנדרש פלוס אישורי כרטיסים אדומים מיוחדים שהנפיקה עבורי הוועדה המארגנת הספרדית, הנוגעים רק  למשחק הגמר ההוא איטליה – גרמניה 1:3, ועל מנת למנוע הצפה של אזור עמדות השידור הסטרילי בכל מני מתפלחים. שרר מחסור בכרטיסים אדומים מיוחדים. (Accreditation בלבד ללא כרטיס אדום מיוחד הנילווה אליו, היה נטול רישיון, ולא הספיק כדי להיכנס לאזור עמדות השידור השמור היטב ע"י סדרנים מקומיים וגם אנשי משטרה). כל עמדת שידור באצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד כללה שלושה מושבים בלבד, לכן כל צוות טלוויזיה של כל מדינה קיבל 3 כרטיסים אדומים בלבד עבור שדר ושני פרשנים. במצב הזה ביקשתי את סיועו האישי של המנהל הראשי של ה- IBC הספרדי במדריד וידיד אישי יקר שלי מר מנולו רומרו (Manolo Romero). מנולו רומרו נעתר לבקשתי סיפק לי כרטיס אדום נוסף בעבור סולומון מוניר. זהו כל הסיפור. ארבעת האנשים שלי שאיישו את עמדת השידור שלי ב- אצטדיון "Santiago Bernabeu" במדריד, היו השדר המוביל יורם ארבל, הפרשן מרדכי שפיגלר, טכנאי הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני, ולראשונה גם סולומון מוניר. הערה שלי : סולומון מוניר שידר אז את כל המשחקים שלו (פריצות בלבד לאחר הבקעת שערים) Off tube מהמשרד שלי ב- IBC במדריד. ובכן, יורם ארבל + מרדכי שפיגלר + סולומון מוניר איישו את שלושת המושבים בעמדת השידור. סעדיה קאראוואני שהיה אחראי על התפעול הטכני של עמדת השידור ותפעול קו התקשורת הבינלאומי ה- 4W בין העמדה באצטדיון לבין ה- Control הספרדי של RTVE לבין המפקח הטכני מיכה לוירר במשרד שלנו ב- IBC במדריד, לבין האולפנים שלנו בירושלים, ישב על הבטון בשורת עמדות השידור שמעל עמדת השידור שלנו. שני הטכנאים המצוינים שלי מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני היוו את תעודת הביטוח של ההפקה המורכבת, המסובכת, הממושכת הזאת בת 40 (ארבעים) ימים רווייה מהמורות טכנולוגיות. (באדיבות עיתון "הארץ").

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 731 מתבסס גם על האינפורמציה המופיעה בפוסטים 308 ו- 310. 

פצצת סִירחון מוטלת לזירת השידור של מונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד קורא לנקדימון "נקדי" רוגל לפרִק אותה. קנאה, שנאה, ונקמנות אופפים את המיקרופון והמרקע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רעידת אדמה ברדיו "קול ישראל". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, היועץ הבכיר שלו נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, ואנוכי כמנווט, עורך, ומפיק את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ביום שלישי – 13 ביולי 1982 שבתי לישראל, היישר מהמטוס שנחת בנתב"ג למלחמה. הספקתי לנָשֵק את רעייתי וילדיי ולמחרת 14 ביולי התחיילתי במחנה בן עמי (ממוקם בין עכו לנהריה) כקצין קרבי לשירות מילואים ממושך. נכנסתי ללבנון כדי להילחם באוגדה של תא"ל איציק מרדכי בבֵּיירוּת.

ניצלתי את חופשתי הראשונה במלחמת לבנון ה- 1 כדי לקפוץ מבֵּיירוּת לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. ביקשתי לראות כיצד פועלת מחלקת הספורט בהיעדרי הכפוי ומצאתי חזית שנייה. המקום היה מוקף בקֵן צרעות. העיתונות האיצה את מלחמתה באנשי רדיו "קול ישראל" ששידרו חלק מהמשחקים במונדיאל ספרד 1982 מהמלונות, והגבירה גם את ביקורתה ותוקפנותה נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית. החל מסע שֵדים מניפולטיבי. אחד מחברי המשלחת שלי, שַדָּר הספורט בשפה העַרבית סולומון "סולי" מוניר, מצא לנכון להתראיין לכמה עיתונים, ביניהם "חדשות הספורט" ו- "הארץ"  [1] ולמסור להם גִרסאות מְשוּנוֹת וכה רחוקות מהמציאות על האמביציות שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי מונדיאל ספרד 1982. אינני יודע מדוע מצא לנכון להדליף ולספר עובדות לא נכונות לחלוטין, שקריות, משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים במבע הכיסוי של מונדיאל ספרד 1982. הכותרות שהוענקו לכתבות הנרחבות עִמוֹ הנוגעות למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של ספרד 1982 היו בדותות ומערכות העיתונים שפרסמו אותן מבלי לבדוק ולהצליב מידע הפכו את עצמן לפָרְסָה. לבדיחה. לקשקוש מוחלט. בכותרת אחת שפורסמה ע"י אֵלִי עַזוּר ב- "חדשות הספורט" נטען על ידו, ע"י אותו סולומון מוניר, כלהלן : "…הצוות הישראלי בספרד היה גדול מה- BBC…". לא נכון. קִשְקוּש מוחלט כפי שמתברר שוב בפוסט מס' 731. בכותרת אחרת סיפר המרואיין לעיתונאי משה הר- געש ז"ל מעיתון "הארץ", כלהלן : "…רק בזכות נציגי מדינות ערב נכנסתי למשחק הגמר…". כבר הוסבר בסדרת הפוסטים האחרונה ובקודמת לה מדוע מדובר באינפורמציה לא נכונה לחלוטין. אותם העיתונאים שפרסמו דברים לא נכונים ולא מדויקים בעיתוניהם (בלשון המעטה) לא טרחו כלל לקבל את חוות דעתי .

תעשיית הטלוויזיה רוויה במדנים ורגעי מחלוקת. ב- 29 ביולי 1982 כתב סולומון "סולי" מניר באמצעות הבוס שלו יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית מכתב תלונה אישי נגדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על דרך ניהולי את הפקת שידורי ספרד 1982 [2]. אני נלחמתי באותה העת באוגדה של איציק מרדכי במלחמת לבנון ב- בֵּיירוּת ולא יכולתי להגיב על ההאשמות חסרות הבסיס. המכתב של מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה שפה הערבית שתפש טרמפ על השידורים בשפה העברית בספרד 1982 היה בוטה וארסי. סולומון "סולי" מוניר התייחס לריאיון נוקב שהענקתי לגב' דִינָה וָנוֹן כתבת השבועון "העולם הזה" בימים ההם, בו תקפתי את ההחלטה הבלתי הגיונית לשלוח שַדָּר לספרד 1982 רק כדי לומר כמה משפטים בשפה הערבית Off Tube מהמוניטור במשרד ההפקה, התקשורת והשידורים שלי ב- IBC ב- מדריד, בשעה שהמשחקים המשודרים על ידו משוחקים בכלל הרחק ממנו בברצלונה, אליקנטה, סרגוסה, ו/או סביליה. אבסורד. מגוחך. פתטי. חתיכת ביזיון. הרי את זאת הוא יכול עשות מהאולפן בירושלים. סולומון "סולי" מוניר לקח את דבריי (הנכונים) קשה ל- ליבו וכתב למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בזה הנוסח : "…אם יואש אלרואי לא יתנצל בפניו בתוך שבוע באותו העיתון, הוא ייאלץ לנקוט באמצעים משפטיים נגד יואש אלרואי על הוצאת דיבה ואף ייאלץ לחשוף דברים שעד כה העדיף להימנע מלהוציאם מחוץ לכותלי בניין הטלוויזיה…", והוסיף, "אנא טיפולך המיידי". כמובן שהוא לא הזיז לי. המשכתי לגחך. לא היה לי על מה להתנצל בפניו ולא בפני כל איש אחר. מצדי שיחשוף מחוץ לכותלי הטלוויזיה מה שהוא רוצה. לי אין דבר להסתיר. לא היו לי שום סודות. הכול גלוי, חשוף, ושקוף. מצפוני נקי.

הואשמתי בפומבי אשמות שווא בצורה ישירה ובעקיפין, מבלי שתינתן לי ההזדמנות נאותה להגן על עצמי. נלחמתי בלבנון. אווירת העליהום על הטלוויזיה התחדדה וקיבלה משנה תוקף בשעה שעוזי פלד (מנכ"ל הזכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 החל מ- 1993) ודן שילון (מנכ"ל הזכיינית "רשת" בערוץ 2 החל מ- 1993) החליטו אף הם כל אחד מנימוקיו הוא, לתקוף בעיתונות את רמת השידורים ואיכות השַדָּרים שלי בספרד 1982. עוזי פלד קבע בנחרצות באחד העיתונים: "הצוות הישראלי בספרד 82' היה מנופח. שדרי הטלוויזיה ופרשניה נכשלו בגביע העולמי". דן שילון אמר אף הוא באחד העיתונים כלהלן : "רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה" [3]. טענות קטנוניות, מגוחכות, ואבסורדיות. חשבתי לעצמי בעת המלחמה המתנהלת ב- בֵּיירוּת בירת לבנון בה נטלתי חלק אלו סיבות מניעות את עיתונאי הטלוויזיה כמו עוזי פלד ודן שילון, אלה שבפנים ואלה שעכשיו מחוצה לה ואשר הייתה פעם ביתם השני, אנשים שהכירו אותי היטב – לנסות לפגוע בי ובמוּצַר שהפקתי. יושבים להם בקיץ 1982 בשתי פינות נפרדות, שתי פיגורות טלוויזיוניות ממקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1968, ובחלוף 14 שנים מבקרים באופן ילדותי וחובבני מבצע שידורים של מונדיאל ספרד 1982 שצלח ושִגְשֵג למרות אין סוף מכשולים ומהמורות. לא יכולתי להתייחס אל שניהם ברצינות. הם נראו לי כהולכי רכיל.

א. ראה "ידיעות אחרונות" מ- יולי 1982. טקסט של מנכ"ל אולפני "טלעד" מר עוזי פלד , "שדרי הטלוויזיה ופרשניה נכשלו בגביע העולמי של ספרד 1982. הצוות הישראלי בספרד 82' היה מנופח". לא ייחסתי שום חשיבות לדעתו המקצועית. היא פשוט לא הייתה חשובה למרות שקיבלה Space  נרחב בעיתון "ידיעות אחרונות". 

ב. ראה "ידיעות אחרונות" מ- יולי 1982. לא הופתעתי מביקורתו החריפה והשלילית של דן שילון שהיה פעם החונך שלי, כשאמר, "רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה", הוא לא צדק. דן שילון היה בעת ההיא איש מובס שהורחק בכוח ממוקד העשייה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף טומי" לפיד. הקנאה הבוקעת מגרונם של אנשים מובסים משבשת כל היגיון. שניהם דן שילון ועוזי פלד הביעו לא אחת דעות בלתי הגיוניות בעת ההיא. לא הייתה לי כל כוונה לאמץ את הביקורת המגוחכת והבלתי עניינית שלהם. לא היה לי כל עניין להתחשב בפוסטים שכתבו אף על פי שהעיתון "ידיעות אחרונות" בחר להדפיסם ולהוציאם לאור. 

העברנו במשך חודש ימים מספרד 1982 לאולפן בירושלים 20 תקצירים מהשלב המוקדם של המשחקים ו- 25 שידורים ישירים בהיקף מלא ללא תקלה אחת. שלושת השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורפי גינת היו עכשיו שדרי כדורגל טובים לאין ערוך מדן שילון האיש שבא אליהם בטענות. ה- Host broadcaster הבינלאומי של שידורי ספרד 1982, הייתה RTVE הספרדית . היא הפיקה סיגנל שידורים ראוי להערכה. לא מובנת על כן הביקורת בה קבע דן שילון כי רמת השידורים מהגביע העולמי תאמה את רמת השידורים הנמוכה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . זאת הייתה ביקורת שטחית ולא מנומקת שקל היה להדוֹף אותה. דן שילון ועוזי פלד נחשבו ב- 1982 לאנשי טלוויזיה בעלי שיעור קומה. לי הם נראו ביולי 1982 כשני אנשים קטנטנים, מגוחכים, ולא חשובים.

סערת הרוחות שפרצה במדינה לאחר שהתפוצצה הפרשה ונודע כי קבוצת שדרני רדיו "קול ישראל" שנשלחה לכסות את טורניר גביע העולם ספרד בכדורגל של ספרד 1982 (מנתה את גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר ושני טכנאים מאקס גורפינקל ודובי מאונטנר) שידרה חלק מהמשחקים ממכשירי הטלוויזיה בחדריהם המלון במקום מעמדות שידור באצטדיונים – הפכה למסע אישום ולבשה אווירת לינץ' ציבורי. מסע האישום תוכנן על ידי חלק מהעיתונות בקפידה רבה. כל ידיעה עיתונאית יצקה שמן למדורה הענקית. לא רק נגד אנשי רדיו רדיו "קול ישראל" אלא התרסה גם כלפי מבצע שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אווירת הלינץ' לבשה אופי של מסע הכפשה מאורגן. לכל אחד היה עכשיו מה לומר. הרדיו והטלוויזיה נמצאים תחת קורה ניהולית משותפת אחת ברשות השידור, והדוֹמֶן שדבק ברדיו בעקבות שידור משחקי הכדורגל מהמלונות הותז גם לעברי. לפתע החלו לצוץ שמועות מכל עבר, שגם אני הוריתי לשדרי הטלוויזיה לשַדֵר מהמלונות. מנכ"ל רשות השידור הושפע מהשמועות בעיתונות ומהיוזמה של ח"כ דן תיכון להעביר את הפרשה המסריחה לביקורת המדינה . העיתונות הכתובה העניקה תנופה ותימוכין לח"כ דן תיכון ומכל עבר החלו לצוץ כותרות כי מבקר המדינה יבדוק את מחדלי הסיקור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982. החבל נכרך סביב צווארי כעורך ומפיק שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד וכמי ששהה וניהל מהמפקדה במדריד את השידורים וגם סביב צווארה של רשת הטלוויזיה שלי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה ברור כי הופצו בארץ אין סוף דיס-אינפורמציה ו- מידעים חלקיים לא נכונים שהפכו ל- שקרים, סביב מהלכי ההפקה והשידור המצוינים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא יכולתי לעשות דבר באותו הרגע מפני שנלחמתי באותה העת בלבנון. לא ניתן היה להדוף את הכזבים ולהגן על עצמי ועל משלחת הטלוויזיה הידראלית הציבורית שלי בספרד 1982.

ראה "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "חדשות הספורט" של יולי 1982. הכותרות הראשיות בעיתונות הכתובה : "מבקר המדינה יבדוק מחדלי הסיקור בטלוויזיה וברדיו מספרד 1982". "כתב שידר ממלון בספרד 82' את המשחק". העיתונות מובילה מהלך ו- "משסה" את מבקר המדינה לבדוק את ציציות רשות השידור, רדיו "קול ישראל", והטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהגתם של יוסף "טומי" לפיד וטוביה סער בתום שידורי הטלוויזיה והרדיו במונדיאל ספרד 1982.

בידיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טוֹמִי" לַפִּיד אם כן לא נותרה ברירה. הוא ביקש להקדים את מבקֵר המדינה ולערוך חקירה מקיפה וממצה בעצמו בתוככי רשות השידור שלו. ב- 29 ביולי 1982 מינה את יקירו ויועצו נקדימון "נַקְדִי" רוֹגֵל אחד האנשים המהימנים ביותר ובעל ניסיון ברשות השידור לבדוק את פרשת משלחת הספורט של רדיו "קול ישראל" ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכיסוי אליפות העולם הכדורגל בספרד 1982 [4]. הוא ציווה על נקדימון "נקדי" רוֹגֵל לבדוק מה באמת קרה בעֵת שידורי ספרד 1982 בתוך ציוותי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור, והוסיף במכתבו, "אני כותב לך על דעת המשנה למנכ"ל (שלמה עבדי) ומנהלי המדיה (טוביה סער וגדעון לב ארי)".

טקסט מסמך : 29 ביולי 1982 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הממנה את נקדימון "נקדי" רוגל לבדוק את פרשת משלחות הרדיו והטלוויזיה למונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השמועות אודות הקמת וועדת חקירה לבדיקת שידורי הרדיו והטלוויזיה הציבוריים את מונדיאל ספרד 1982 בראשות נקדימון "נקדי" רוגל הגיעו עד ל- בֵּיירוּת בירת לבנון.  רתחתי מזעם. אני נמצא בחזית המלחמה והאנשים האלה ברשות השידור מתעסקים בוועדת חקירה של שידורי מונדיאל ספרד 1982 בגלל כמה חוות דעת לא חשובות של דן שילון ועוזי פלד וסיפורים כוזבים בעליל כפי שיתבררו מייד של סולומון "סולי" מוניר. הֵיי רק רגע, המתינו לי עד שאסיים את שירות המילואים כקצין קרבי במלחמת לבנון ה- 1. הֵיי רק רגע אחד, גם לי יש מה לומר. הרי אין ספק בכלל כי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982 עמדה על הגובה על פי כל פרמטר מקצועי. הֵיי רק רגע אחד אדוני המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, מה פתאום אתה מקים וועדת חקירה וגורר אותי לתוכה מבלי לשמוע כלל מה יש לי לומר בעניין ומבלי יכולת להגן על עצמי ועל אנשיי. לדאבון לִבִּי שהיתי באותה העֵת במלחמה בפאתי בֵּיירוּת והייתי עסוק עם חייליי כל הזמן בפעילות מבצעית. לא היה לי מהיכן להתקשר למנהל הטלוויזיה טוביה סער ולמנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד כדי לעצור את הפארסה הזאת. לפחות אמרתי לעצמי כי אם צריך לבדוק את מעשיי הרי שאין בחירה טובה ואמינה יותר מנקדימון "נקדי" רוֹגֵל, אישיות תקשורתית דגולה מימים ימימה ברשות השידור. עיתונאי, עורך, מנהל חטיבת הביצוע ברדיו ובעצמו שַדָּר רדיו בעל מוניטין. איש מוכשר, עתיר ניסיון מאז שנות ה- 50 במאה הקודמת, ישר והגון, מי ששימש מנהל הטלוויזיה תקופה קצרה ב- 1971 – 1970. מאשְיוֹת רשות השידור של הרדיו והטלוויזיה הציבוריים – ממלכתיים בכל הזמנים. נקדימון "נקדי" רוגל הוא האיש שחיבר את הקוֹד העיתונאי של רשות השידור שנודע ברבות הימים בשם "מסמך נקדי".

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה ברדיו "קול ישראל". נקדימון "נקדי" רוגל (עומד מימין) חוגג עם ציוותי הרדיו את סיום הפקת התוכנית, "מחפשים את המטמון". (התמונה ניתנה לי באדיבות איש רדיו "קול ישראל" ומאוחר יותר בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיר אביהוד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל יועצו של  מנכ"ל  רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 1982. ה- "שוּעָרֶבּ" הענקי שלו היה סמלו המסחרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 –  1979. הוטל עליו עול טלוויזיוני כפול שלא היה לו בו כל ניסיון קודם. לנהל רשות שידור בעת מלחמה (מלחמת לבנון ה- 1) וסיקור אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחופשתי השנייה הקצרצרה מהלחימה בלבנון נפגשתי לשיחה ארוכה עם נקדימון "נקדי" רוגל במקום להיות עם משפחתי. מטרתי הראשונה הייתה לנפץ ולנתץ לרסיסים את האשמה שטפל סולומון "סולי" מוניר עלי בה אמר קבל עם ועדה, "…משלחת הטלוויזיה הישראלית הייתה גדולה ממשלחת ה – BBC…". אִיוֶולֶת ובּוּרוּת מוחלטים של המדליף מוסר הידיעה וחוסר בקיאותו המינימלית בחומר. נקדימון "נקדי" רוגל לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב לי : "אני מעריך שהוא אמר את מה שאמר לא רק מטיפשות אלא גם מרישעות". כעסתי מאוד על מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ונתתי לו לדעת זאת . "תראה טומי אם אתה חושב שיש גרעין של אמת בטיעון של סולומון "סולי" מוניר כי המשלחת בראשותי הייתה גדולה מזאת של ה- BBC לסיקור מונדיאל ספרד 1982, אזי מה כל כך קשה לך להרים טלפון למקביל שלך מנכ"ל ה- BBC, חברר ולספר לו כי יש סערה בארץ בעניין כיסוי מפעל הכדורגל של ספרד 1982, וכי אתה מתעניין בנושא ומבקש לדעת את גודל משלחת ה- BBC לצורך בדיקת העניין ברשות". הערה שלי : מנכ"ל ה- BBC בשנים 1982 – 1977 היה סיר איאן טרת'הוואן (Sir Ian Trethhowan). הוא האיש שאישר את תוכנית הכיסוי של מונדיאל ספרד 1982 ואת הקצאת כוח האדם של 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים לצורך ביצוע המשימה כפי שתוכנן ע"י מנהלי חטיבת הספורט של ה- BBC אז אלאן הארט (Alan Hart) ו- ג'ונתן מרטין (Jonathan Martin) וראש המשלחת של ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 המפיק – בימאי אךק וויקס (Alec Weeks). את איאן טרת'הוואן החליף אלאסדייר מילן (Alasdaire Milne) מי שכיהן כמנכ"ל ה- BBC בשנים 1987 – 1982 . העסק הזה של הדלפה מכוערת ובלתי נכונה לעיתונות כי הצוות של יואש אלרואי במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC לעיתונות הייתה מסריחה ומרגיזה. בעיקר מפני ששהיתי בחזית ביירות במלחמת לבנון ה- 1 ולא הייתי יכול להגן על אגפיי. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי, וגם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אכזבו אותי מאוד. היה מדובר בהנהלה קטנונית ועצלנית שיושבת על הגדר ומתבוננת בתככים שמוטחים בי.

הסברתי לנקדימון "נקדי" רוגל, כלהלן : "…תראה, לא ייתכן ולא יכול להיות בשום אופן מצב בו הצוות שלנו בספרד 1982 היה גדול יותר מצוות השידור הטלוויזיוני של ה- BBC , מה עוד שלרשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית היו שלוש נבחרות מהאיים הבריטיים ששיחקו במונדיאל ספרד 1982 עצמו, לרבות נבחרת אנגליה ש- שיחקה בית ד' המוקדם עם נבחרות צרפת, צ'כוסלובקיה וכוויית. לבטח משלחת השידור של ה- BBC הייתה ענקית וגדולה עשרת מונים בהשוואה לשלנו. יהיה לי קל מאוד להַפְריך את כתב האישום המגוחך חסר השחר הזה שהוטח בי ע"י סולומן "סולי" מוניר באמצעות העיתונות הכתובה…", אמרתי בבִטחה לנַקְדִימוֹן רוֹגֵל והערכתי בפניו על סמך ידע אישי והוספתי כי , "אין ספק בכלל שכמותית מנתה משלחת הטלוויזיה של ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 לפחות 100 (מאה) אנשים בפונקציות השונות של הסיקוּר הטלוויזיוני האנגלי. אינני יודע את הכמות המדויקת אך אני מכיר מקרוב את אורח מחשבתם וצורת עבודתם של אנשי ה- BBC. אבדוק את העובדות ואתן לך לדעת אותן…". נקדימון "נקדי" רוגל התעניין לדעת מי הוא מקור האינפורמציה שלי וכיצד יש בדעתי לבדוק ולאַמֵת את מַצֶבֶת כוח האדם של ה- BBC במשחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. "זאת הבעיה שלי", השבתי לו חיש מהר. היקף משלחת השידור של ה- BBC לספרד 1982, כמות אנשיה, והפונקציות שמילאו עובדיה בכיסוי הטורניר הייתה אינפורמציה סודית וחסויה. ה- BBC לא מיהר לנדב אותה לאיש. אף על פי כן ביקשתי מידיד וקולגה שלי, המפיק ובימאי הספורט הראשי של ה- BBC הבריטי מר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) ששימש Executive Producer ועמד בראש משלחת הטלוויזיה של ה- BBC שלו בספרד 1982 לשלוח לי טֶלֶקְס (Telex) המְפַרֵט את פרישת כוח האדם שלוֹ בספרד 1982. הסברתי לוֹ בשיחת טלפון ארוכה מדוע אני מבקש את החֶסֶד ממנו. אָלֶק וִויקְס נעתר לבקשתי מייד וללא היסוס [5]. הוא רק ביקש ממני להתייחס בסודיות מוחלטת לאינפורמציה המקצועית הרשומה בגוף הטֶלֶקְס. מפני שחלפו שנות דוֹר מאז אותם הימים, אני מרשה לעצמי לחשוף בפומבי את המסמך של ה- BBC. אני בן 80 היום ואָלֶק וִויקְס הלך לעולמו בן 85 לפני שבע שנים ב- 2011. היום הוא והטלקס ששלח לי לפני עשרים ותשע שנים אינם עוד בגדר סוֹד. התיעוד ההוא שהטיס אותו אלק וויקס אלי מלונדון לירושלים הפך את מר סולומון מניר מהטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית לעיתונאי לא מהימן ובלתי אמין (בלשון המעטה).

אשנה ואומר עוד הפעם : ב –  25 באוגוסט 1982 קיבלתי לידיי את טלקס התשובה מאיש ה- BBC הבריטי אָלֶק וִויקְס ובו האינפורמציה החשובה והחיונית המפורטת המבוקשת על ידי. הג'נטלמן האנגלי הזה עשה זאת לפנים משורת הדין. הנה שוב טופס הפקס והטקסט במקור, ושוב לעיונכם.

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1982. זהו מסמך הטלקס המקורי ששלח לי אלק וויקס (Alec Weeks) ראש משלחת השידור של ה- BBC  הבריטי לספרד 1982. המסמך קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים, וצומצמה ל- 75 בשלב השני של הטורניר. המסמך הזה הפריך לחלוטין את דיווחו של השדר בשפה הערבית סולומון "סולי" מוניר לעיתונות הישראלית בו קבע, "צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC". צֶוֶות ה- BBC  כלל בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982, 129 אנשים בתפקידים והפונקציות כלהלן : 4 שדרים. 10 כתבים, מומחים, ופרשנים. 55  טכנאים בתפקידים שונים. 4 מפיקים ועורכים בכירים. 18 מפיקים ועוזרות הפקה. 18 אנשים שאיישו את ציוותי ה- ENG של ה- BBC ויועדו לצילומי חדשות. 10 מתרגמים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : חשוב לציין שלאחר כישלון סקוטלנד להעפיל למשחקי הסיבוב השני במונדיאל ספרד 1982 כמו גם הפחתת משימות השידורים בשלב השני של מונדיאל ספרד 1982, החליטה הנהלת ה- BBC לקזז את משלחת השידור מ- 129 ל- 75 אנשים.

באחת החופשות שלי מהמלחמה בלבנון, קפצתי לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, והעברתי את המסמך הזה לידיעתו של החוקר נקדימון "נקדי" רוגל, בליווי מכתב מטעמי שהפריך מכל וכול את האינפורמציה הכוזבת של סולומון מוניר. זה היה ב- 27 באוגוסט 1982. בורותם של חלק ניכר מאנשי הטלוויזיה והרדיו במשלחת ספרד 1982 בתחומי ההפקה והטכנולוגיה הבינלאומית לא ידעה גבולות, כמו גם של מומחי טלוויזיה לשעבר ועיתונאים לא מעטים שהביעו את דעתם הלא חשובה בעיתונות הכתובה. הנְבִיבוּת, גַסוּת הרוּח, חוסר הבְּקִיאוּת, והנִבְעַרוּת של אותם הרכלנים הייתה מוחלטת. היא נבעה לא רק מריקנות וחובבנות אלא גם מחוסר כישרון ורִשְעוּת.

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1982. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל ספרד 1982. זהו המסמך שהעברתי לידיעתו של החוקר נקדימון "נקדי" רוגל יחדיו עם מסמך ששלח לי המפיק הבריטי אלק וויקס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקדימון "נקדי" רוגל התבונן בטֶלֶקְס בתדהמה. האינפורמציה הייתה פרושה לפניו. הוא היה המום ולא הסתיר את התפעלותו הכפולה. ראשית מעצם השגת המידע הרלוואנטי שבאופן טבעי איננו נגיש וגם עצם מניין וכמות כוח האדם העצום שהטיסה רשת הטלוויזיה של ה- BBC מאנגליה למונדיאל ספרד 1982. זאת הייתה מערכת עיתונאית טלוויזיונית משומנת של הפקה, צילום, תחקיר ופרשנות, עריכה, ושידורים ישירים המשרתת בסופו של דבר קבוצת שידור Play by play הכוללת בתוכה ארבעה שַדָּרִים בלבד. הטלקס ההוא של מר אלק וויקס (Alec Weeks) מ- 25 באוגוסט 1982 קעקע והִפריך לחלוטין באופן סופי את עדותו המגוחכת של סולומון מוניר בה טען בפני אֵלִי עַזוּר כתב העיתון "חדשות הספורט" טענה שקרית, הזויה, ודמיונית, כלהלן : "צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מהצוות של  ה- BBC".

ראה אודות אלק וויקס בימאי ומפיק הטלוויזיה הדגול ורב המוניטין של ה- BBC בשנים 1995 – 1955 גם בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בסדרה בת 13 הספרים, ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן", ובספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "מונדיאל אנגליה 1966 – השער שהיה ואולי לא היה".

שלב השיחה השני עם נקדימון רוגל נָסַב אודות סֶפֶר השידור / פקודת המבצע של ספרד 1982 שכתבתי והוצאתי לאוֹר (בעזרתו האדמיניסטרטיבית של איש המשק הוותיק של הטלוויזיה הישראלית, יגאל כהן). הבאתי לפגישה עִם נקדימון רוגל עותק אחד כדי שיוכל לקרוא בעצמו ולהבין איזו כמות עבודה הושקעה במתן תדריכים והסברים מפורטים כתובים ובע"פ, לכל בעל פונקציה ונושא תפקיד בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בירושלים ובספרד כאחד, המשתתף במבצע השידורים – בפגישות פנים אל פנים ובאמצעות פקודת המבצע / ספר השידור. שחתי לנקדימון "נקדי" רוגל כי אפשר להתווכח עמי על אֵיכוּת השַדָּרים. "…אלו הם השלושה הטובים בארץ שעמדו לרשותי ולרשות הטלוויזיה באותה שעה…", אמרתי לוֹ, והוספתי, "…אך לא ניתן לעַרעֵר את טִיב ההפקה שכללה תדריכים שיטתיים ברורים לכל המשתתפים העברת פקודות מסודרות לצוותי העבודה והבהרתן לכל הכפופים לי ולשותפיי בכל מגזרי הטלוויזיה, והוצאה לאור על ידי את פקודת מבצע-ספר שידור של הפקת שידורי ספרד 1982. עובדה שלא נפלו כלל שגיאות בעת המבצע הממושך בן כ- 40 (ארבעים) ימים…". נקדימון רוגל ידע שהפצתי כ- 100 (מאה) עותקים של פְּקוּדַת המִבְצַע / סֶפֶר השִידוּר הזה לכל הגורמים והפונקציות ההכרחיות בטלוויזיה וברדיו , לרבות הנהלת רשות השידור. הוא ערך חקירה יסודית, ובדק וחקר עשרות אנשים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל" במשך כמעט חודשיים ימים.

כאמור, ב- 21 בספטמבר 1982 פִּרְסֵם נקדימון "נקדי" רוגל את מסקנותיו [6] ושלח אותן למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. נקדימון רוגל ידע היטב שמילאתי את חובתי כראוי בהיותי מפיק ועורך ראשי, ומנהל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בספרד 1982, מעל ומעבר לציפיותיהם של מנהל הטלוויזיה טוביה סער והמנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. הוא הבין שאני צודק לחלוטין בגישה ובפילוסופיית השידור שלי ובכל פרמטר בהפקה המורכבת והמסובכת הזאת. נקדימון "נקדי" רוגל העניק לי הערכה וצל"ש בדו"ח שלוֹ. הוא לא רק עשה צֶדֶק אלא גם חשף אותו לאוֹר. הוא בִּיקֵר בחריפות רבה בדו"ח שלוֹ את דרך ניהולו של גדעון הוֹד בשידור המשחקים ברדיו "קול ישראל", קבע ששכירת משרד ההפקה והתקשורת במדריד הייתה חיונית, ותקף בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את פריצוֹת השידור בשפה הערבית של סולומון "סוֹלי" מֵניר לתוך השידור הישיר בשפה העִברית. הדו"ח הזה עיצב ב- 1982 מחדש את פניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בתחום שידורי הספורט. היה לו ערך רב בעתיד לבוא. צריך לומר כאן לזכותו של יוסף "טומי" לפיד שהוא קיבל והסכים לדו"ח כלשונו . הוא לא ניסה להתייפייף ולא השתדל להשפיע. הוא הודיע בפומבי : "…אני איישם את דו"ח נקדי כפי שהוא, As is…". אלו אם כן היו עיקריו של הדו"ח החוֹקֵר מטעם נקדימון רוגל כפי שהוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, כאמור ב- 21 בספטמבר 1982.

טקסט מסמך (1) : 21 בספטמבר 1982. עמוד 1 (מתוך 5) במסמך ההמלצות המקורי בן 5 עמודים של "ספרד 82' ", שהגיש נקדימון "נקדי" רוגל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתאריך 21 בספטמבר 1982, בעקבות חקירתו את עבודת משלחות הטלוויזיה והרדיו לכיסוי אליפות העולם בכדורגל – ספרד 1982. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי :  לא הסכמתי עם דבריו של נקדימון רוגל רוגל הנוגעים לסעיף 5. שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל כדורגל באשר הוא מוצאים עניין עצום בציבור בארץ גם ללא השתתפותה של נבחרת ישראל.

טקסט מסמך (2) : 21 בספטמבר 1982. עמוד 2 (מתוך 5) במסמך הדו"ח  "ספרד 82' " שכתב נקדימון "נקדי" רוגל, והעבירו לידי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 10 : "עלי להטעים על הסף כי הכנת המבצע הטלוויזיוני והוצאתו אל הפועל עלו לאין שיעור וללא כל השוואה על מה שנעשה ברדיו . אף על פי כן מתחה העיתונות ביקורת על הצד התוכני של שידורי ספרד 82' בטלוויזיה . אין מנוס מהקביעה כי הואיל וזו רשות אחת , בעיני הציבור דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו" .

טקסט מסמך (3) : 21 בספטמבר 1982. עמוד 3 (מתוך 5) במסמך "ספרד 82' " שפרסם נקדימון "נקדי" רוגל והוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 5 : "טענתו של המפיק כי שדר טוב צריך לדעת להסתדר בכל התנאים היא טענת סרק . מפיק ראוי לשמו מעולם לא היה נקלע למצב ביש כזה ולא היה כופה על עמיתיו פתרונות מבישים ובלתי מקצועיים כאלה , שיש בהם גם משום הונאת במאזינים" .

טקסט מסמך (4) : 21 בספטמבר 1982. עמוד 4 (מתוך 5) במסמך "דו"ח ספרד 82' "  שכתב נקדימון "נקדי" רוגל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ראה המשך בעמוד הבא). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 1 : "מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית , בסדר ובפירוט ראויים לשבח . כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי" .

טקסט מסמך (5) : 21  בספטמבר 1982. עמוד 5 ואחרון של מסמך "דו"ח ספרד 1982" שכתב והגיש מר נקדימון "נקדי" רוגל למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סעיף 10 : "שכירת המשרד במדריד הייתה חיונית".

סעיף 11 : "לא מצאתי כל סיכום בעניין "הפריצוֹת" של שדר הטלוויזיה בעַרבית והגרסאות בעניין הסיכום בע"פ – סותרות. לדעתי אין טעם ואין תועלת ב- "פריצוֹת" בערבית בכל מסגרת שהיא. הפריצות האלה מקלקלות את השידור בעִברית ונותנות מעט מאוד לצופה העַרבי".

טקסט תמונה : שנת 1970. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת ברוממה בירושלים. נקדימון "נקדי" רוגל בשנות הזוהר שלו מארח ב- 1970 את שר החינוך והתרבות יגאל אלון (וגם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור) בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יורם רונן מנהל חטיבת החדשות, בוב גולדמן עורך סרטים, ראובן מורגן בימאי טלוויזיה, נקדימון "נקדי" רוגל, יונה יונה מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה (מציץ בדלת), יגאל אלון, ורבקה בהירי (מוסתרת). נקדימון "נקדי" רוגל היה איש אשכולות במונחים טלוויזיוניים. איש בעל אינטגריטי שחונן גם בכושר אבחנה טכנולוגי. לא בכדי הטיל עליו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה בספרד 1982. בדו"ח הבדיקה המפורסם שלוֹ שדן בסיקור מונדיאל ספרד 1982 ע"י משלחת רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד ו- ע"י משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברשותי והוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כתב ב- 21 בספטמבר 1982 כלהלן : "…מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות שידור אחת, דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו…". (התמונה באדיבות נקדימון רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא בכדי הטיל יוסף "טומי" לפיד על נקדימון "נקדי" רוגל לפרק עבורו את פצצת הסִירחון שזרקו כמה אנשים טיפשים לזירת השידור. נקדימון "נקדי" רוגל היה איש עתיר ניסיון ברשות השידור ובעל יושרה כעיתונאי ומנהל. הוא עשה את עבודתו נאמנה. "הצדק ייעשה וגם ייראה", אמר לי לאחר שעיין ב- טלקס הסודי ההוא מ- 25 באוגוסט 1982 של איש ה- BBC אלק וויקס. עבורי ועבור רבים ברשות השידור היה נקדימון "נקדי" רוגל אישיות אֶמֶת בלתי נשכחת.

טקסט תמונה : שנת 1989. נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מאֹשְיוֹת רשות השידור לדורותיה מוסר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (יהיה בן 90 בספטמבר 2022) את מפתח "אולפן נקדי", אולפן טלוויזיה חדיש שנקרא על שמו עוד בהיותו בחיים. שום איש טלוויזיה לא זכה לכבוד כה רב של הנצחה, בו נקרא מתקן מפואר של רשות השידור על שמו בעודו עדיין בחיים. אהוד מנור זכה לכבוד כזה רק במותו. נקדימון "נקדי" רוגל הוא אבי מולידם של פרויקטים טכנולוגיים מורכבים וחשובים בתולדות רשות השידור. (התמונה באדיבות נקדימון רוגל ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עובר אורח המזדמן לבניין הטלוויזיה ובניין "חוטי ירושלים" בשכונת רוממה בירושלים בסביבת בניין הטלוויזיה יכול להבחין בשלט צנוע עליו כתוב "אולפן נקדי". תרומתו של נקדימון "נקדי" רוגל לשידור הציבורי הייתה גדולה וחשובה.

טקסט תמונה : רחוב צר "תורה מציון" בשכונת רוממה בירושלים. שלט קטן וצנוע ליד בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנציח אישיות דגולה ברשות השידור. אולפן "נקדי" נקרא על שמו של נקדימון "נקדי" רוגל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נַקְדִימוֹן "נקדי" רוֹגֵל השאיר מאחוריו מורשת שידור נִצחית . תדריך החדשות והאקטואליה שחיבר נַקְדִימוֹן רוֹגֵל עבור עיתונאי רשות השידור (יצא לאור כסִפרון ונקרא "תדריך נַקְדִי") המכתיב עבודה עיתונאית ויצירת עיתונות הגונה ויישרת דרך הציב אותו במקום ייחודי בתולדות רשות השידור. כל המנכ"לים של רשות השידור אימצו את "תדריך נקדי" אל לִבָּם וראו בו את התנ"ך של רשות השידור. באוקטובר 1998 הורה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לכל עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו לקרוא את הוראות ועקרונות "תדריך נקדי" כדי להבין טוב יותר את דרך עבודתם בשידור הציבורי.

טקסט תמונה : זהו הספרון, "תדריך חדשות ואקטואליה", שנכתב ע"י נקדימון "נקדי'" רוגל. הבנתו, הגיונו, ניסיונו, היושרה שלו והשכלת השידור הרחבה שבה חונן הפכה אותו לבורר יחיד בכל סוגיית מחלוקת שהתעוררה ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו המסמך המאשר את הפצת "תדריך נקדי" באוקטובר 1998 בין עיתונאי רשות השידור. לא בכדי הטיל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 1982 על נקדימון "נקדי" רוגל לבדוק את תפקודה של משלחת רדיו "קול ישראל" לגביע העולם ספרד 82', ואח"כ גם את תפקוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שבטעות דבק בה הבוץ שהוטל ברדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל (נולד ב- 1925) שידר ברדיו "קול ישראל" מאז שנות ה- 50 של המאה שעברה. הוא היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- 4 לפרק זמן קצר בשנת 1970 לאחר חגי פינסקר. הותיר את רישומו על רשות השידור במשך עשרות שנים. (התמונה באדיבות מר איזי מן מחבר הספר "קול ישראל מירושלים").

העיתונות הכתובה רובה ככולה עטה על מסקנות הדו"ח של נקדי ופִרסמה את תוצאותיו בהרחבה [7] . דו"ח נקדימון "נקדי" רוגל נתפש בעיניה כמסמך סנסציוני. כותרות העיתונות ממש זעקו : "בעקבות מִמצאים חמורים על תִּפקודו במונדיאל ספרד 1982, שהועלו בדו"ח פנימי של רשות השידור, גדעון הוד הודח מניהול מחלקת הספורט ברדיו".

טקסט תמונה : ספטמבר 1982. קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות". גדעון הוד ספג מפלה קשה. הוא הודח בפרהסיה בבושת פנים נוכח פני האומה מניהול שידורי הספורט ברדיו "קול ישראל" בעקבות מחדלי שידורי הרדיו בטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט תמונה : ספטמבר 1982. קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות". גדעון הוד מודח בבושת פנים קבל עם ועדה מניהול שידורי הספורט ברדיו "קול ישראל" בעקבות מחדלי שידורי רדיו "קול ישראל" את מונדיאלספרד 1982. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

גדעון הוֹד הוּדַח מתפקידו כמנהל שידורי הספורט ברדיו "קול ישראל" אך הוא לא הודח מהמיקרופון. הוא שָב להיות שַדָּר מן השורה. שדר עַל. להגנתו אמר שההחלטות המוטעות שקיבל נבעו ממערכת היחסים הלקויה עם צוות השדרים שלו בספרד 82' דני דבורין ורמי יצהר. שלושת שדרי הרדיו בספרד 1982 הִיווּ כאילו נבחרת משובחת של "קול ישראל" אך הם לא היו קבוצה.  מעולם לא ראיתי יחסי קנאה כה חסרי מוסר וכה עכורים כפי שבאו לידי ביטוי בין גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר. כל אחד מהשלושה היה בנפרד שַדָּר מוכשר. יחדיו הם היו צוות מובס. כישלון קולוסאלי. יכול להיות שככלות הכול הדו"ח של נקדימון רוגל היטיב עם גדעון הוֹד מפני שהוא כפה עליו לחזור לאהבתו הישנה – המיקרופון . גדעון הוד בוודאי לא היה האַשֵם היחידי אך הוא נשא באחריות הראשית כמנהל להפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' ברדיו "קול ישראל", ושילם בצדק מחיר היקר. במשרתו. באחת החופשות שלי ממלחמת לבנון באוגוסט 1982, הענקתי ריאיון לכתבת השבועון "העולם הזה" גב' דינה וָנוֹן הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. דינה וָנוֹן עיתונאית מוכשרת ותחקירנית יסודית , ראיינה בתגובה לדבריי גם את גדעון הוד וסולומון מוניר . היא פרסמה כתבה עיתונאית בם אלפיים מילה והעניקה לה כותרת מושחזת ברוח העיתון, "כאשר חזרו שדרי רדיו "קול ישראל" ממשחקי גביע העולם בספרד, התברר שנסעו לשָם מבלי לדאוג לעמדות שידור באצטדיונים  –  ושתקעו גול עצמי בספרד" [8]. הכתבה הייתה מדויקת לחלוטין. התכוונתי לכל מילה שאמרתי. דינה וָנוֹן ציטטה אותי נכון.

טקסט תמונה : 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי גב' דינה וָנוֹן כתבת שבועון "העולם הזה" שהציגה את רדיו "קול ישראל" ככלי ריק במונדיאל של ספרד 82'. (התמונה באדיבות דינה ונון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גדעון הוד קרא את הרשימה העיתונאית הארוכה. אחוז תדהמה שלח לי מכתב מריר ונוראי [9]. לא עניתי למר גדעון הוֹד בשֶל סיבה אחת ויחידה. הוא היה איש שידור ומנהל מוּבַס בשל טעויות קרדינאליות, לא רק באשמתו ולא רק שלוֹ. נקדימון "נקדי" רוגל חשף את קלונו בתוך רשות השידור והעיתונות האכזרית עשתה זאת קבל עם ועדה לעיני מיליוני קוראים. שמונה עשרה שנה מאוחר יותר הבאתי את גדעון הוֹד עמי מרדיו "קול ישראל" לאוסטרליה כדי להיות שַדָּר בצוות הטלוויזיה הישראלית באולימפיאדת סידני 2000. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים למהלך שלי. גדעון הוֹד היה שַדָּר ועיתונאי ספורט מזהיר ברדיו "קול ישראל" במשך עשרות שנים, מאז שנות ה- 50 של המאה הקודמת. אישיות תקשורתית ברוכת כישרון, קורא ספר ומוסיקאי מחונן, ומוכשר לשפות. איש אשכולות. הידע הספורטיבי עשיר שלו, קולו המיוחד, העברית הקולחת בפיו, יכולת התיאור הצבעונית, והחשוב מכל יכולת שידור הדְרָמָה בקוֹלוֹ תוך התרגשות מבוקרת ומבלי לחצות את גבולות הטעם הטוב, קנו לו מעריצים רבים. גדעון הוֹד חרת את שמו זה מכבר באותיות של זהב בגלריית שדרי הספורט של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. זהו משרד המבצעים, ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC בסידני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסידני. אנוכי יחדיו עם השַדָּר גדעון הוד במשרד המבצעים, ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC באולימפיאדת סידני 2000. הבאתי אותו לסידני כשַדּר. סוף נחמד במידה כלשהי לפרשה עגומה. הערכתי אותו עד למאוד כשדר ספורט ברדיו. שדרן אינטליגנטי ובעל ידע עצום, בעל קול ייחודי, תכליתי ותמציתי שיודע להעביר ולספר ברדיו דרמה בשידורים ישירים ו/או מוקלטים. גדעון הוד היה עיתונאי ו- שדרן רדיו ייחודי שצעד תמיד בשיווי משקל מלא על התפר הדקיק שמפריד בין שידור לבין בִּרְבּוּר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים לאחר הדחתו המתוקשרת של גדעון הוד מניהול מחלקת הספורט ברדיו, יצא להגנתו ב- 8 באוקטובר 1982 העיתונאי אדם ברוך במדורו "קֶשֶר עַיִן" בעיתון "ידיעות אחרונות" [10]. מאמרו המנומק וההגוּן של אדם ברוך בשבחו של גדעון הוֹד כשַדָּר ספורט חשוב מן ההיבט ההיסטורי להבנת תולדות התפתחות שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בישראל. אדם ברוך היה העיתונאי היחיד בישראל שלימד סנגוריה על השַדָּר המוכשר שנכשל כמנהל ומנהיג שידורים . בסגנון כתיבתו המיוחד החמיא לגדעון הוֹד ושלל את כישרונם של שני שדרי הטלוויזיה שלי בספרד 1982, יורם ארבל ורפי גינת. כותרת המאמר הייתה,"להתראות במגרש גדעון הוֹד". הנה הטקסט המעניין כלשונו.

"אז הדיחו את גדעון הוד ראש מערכת הספורט של הרדיו…" 

"כמה מילים בשבח גדעון הוֹד כשדר ספורט, כעיתונאי ספורט, כאיש רדיו. אני לא אומר את זה עכשיו רק בשביל לעשות לו קצת טוב על הלב . אני חושב את זה מזמן, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, אתה חושב וחושב, ובסוף מרוב מחשבות אתה נרדם ושוכח מה אתה חייב לכל מיני אנשים, ולגדעון הוד ביניהם. ואז לדוגמא, כשבארי לייבוביץ' כוכב הכדורסל עוזב את תל אביב, אתה נזכר מי היה ומה היה בארי. או לדוגמא כשבאמצע העונה מדיחים את אריה דווידסקו מאמן הכדורסל, אתה תופש שהעסק הזה נראה רע ואתה כותב על דווידסקו הטוב ועל הרעה שעשו לו. בדרך כלל זה יוצא מאוחר מידי לאחר מעשה. מה אתה יכול עכשיו להועיל לגדעון הוד, שכמו פרשן הספורט ידידי מייק קרנון, הוא גם איש מוסיקה מובהק וגם אדם שראה עולם, וגם מישהו שמבין את טיבה של ההצגה שנקראת שידורי ספורט .בלא מעט משחקים , ישבתי בבית כמו תרח עם הטלוויזיה ועם הרדיו. בטלוויזיה ראיתי את המשחק וברדיו שמעתי את גדעון הוד מתאר את המשחק. בלי רצון יוצא לי הספד על גדעון הוד. גם מוקדם מידי וגם מיותר. לא מעט ישראלים השתיקו את הטלוויזיה, נשארו על התמונה ושמעו את גדעון הוד. יש לוֹ מה שאין לאחרים. יש לו כשרון מיוחד. ליורם ארבל, אין מה לעשות, אין כשרון מיוחד. לרפי גינת, אין מה לעשות, אין כשרון מיוחד. גדעון הוד הודח בעקבות ממצאים חמורים על תפקודו במונדיאל ספרד 1982, משחקי גביע העולם בכדורגל. הממצאים פחות או יותר הורגים את גדעון הוד כמנהל, כראש מערכת. חבל. חבל עליו וחבל על מה שקרה. במדינה בה מעטים משלמים את המחיר, גדעון הוד מצטרף למעטים. במדינה בה השמחה היחידה היא השמחה לאיד, לא מעט כתבי ספורט שמחים לאידו של גדעון הוד. חבל גדעון הוד, שאחרי קריירה כשלך, 28 שנים, אתה חוטף אותה, ואתה חוטף אותה בצדק, כנראה על פי הממצאים. אם היו מדיחים אותך באינטריגות היינו מרגישים יותר טוב .משחקי הגביע החזיקו את המדינה מול הטלוויזיה. השאלה לא הייתה אם כדורגל דוחה שבת , אלא אם הוא דוחה מלחמה. עַם הטוֹטוֹ ועַם הפיס חי את משחק הגמר. הטלוויזיה הישראלית עשתה את המאכסימום שלה. זה לא היה הרבה. אולפן בירושלים עם מוט'לה שפיגלר ואמציה לבקוביץ' כפרשנים, ודני לבנשטיין כמנחה , וכתבים בספרד . אין לי שום דבר אישי נגד יורם ארבל , כי לא יכול להיות לך משהו נגד מישהו שהוא הכי טוב בין היורם – ארבלים, שהם עצמם פשוט לא הכי טובים. מה שקרה ליורם ארבל קורה לכל אחד מאתנו. הוא לקח אתו את עצמו לספרד. אני לא מסכים להגדרות שלו, לניתוחים שלו. אם הוא עצמו לא שיחק ממש כדורגל, לא אופתע. דרך אגב, פרשן כדורגל טוב אינו בהכרח כדורגלן לשעבר טוב. ודרך אגב יורם ארבל הוא שָדָר ספורט ולא פרשן ספורט.

ההישגים הצנועים של יורם ארבל לא יכולים להצדיק את הפאשלות של גדעון הוד  אין כל קשר ביניהם. הממצאים מגלים שהצוות של גדעון הוד שידר משחקים כשהוא רואה אותם בטלוויזיה שבמלון. אין ספק זאת הסרחה רצינית. רק בשביל זה הוא צריך ללכת. וזה מה שהוא עושה. הוא הולך .אבל הוא גם הולך וגם נשאר. על פי העיתונות הדו"ח קובע שהוא "שדר וכתב טוב". כותב הדו"ח נקדימון רוגל מציע להשאיר אותו ככתב מן השורה. החלטה נבונה. מיותר היה ללכת אִתו עד הסוף. הדו"ח כאמור קובע שהוא "טוב". ייתכן שאת הדו"ח חיברו ברוח החסכונית המינימאליסטית האנגלית. הוא מצוין. הוא מצוין לא רק משום שהוא היורש היחיד והבלעדי של נחמיה בן-אברהם. לא רק משום שהוא עולה נכון ויורד נכון עם הקצב העולה ויורד של המשחק. לא רק משום שהוא זוכר שזה רדיו. הוא מצוין משום שהוא יודע מה זו דרמה אמיתית. הוא מגיע לעיתונות הספורט מתוך בחירה. לא כל עיתונאי הספורט הגיעו לכך מתוך בחירה שכזו. אם הוא היה באמריקה הוא היה נעשה הווארד קוסל. מי זה הווארד קוסל, שאלה טובה באמת. אני לא רוצה לעשות עוול כלשהו לקולגות המתמחים בספורט. אני מנחש שגם איש מהם לא חושב שהמחמאות שניתנות לגדעון הוד המִקצוען באות על חשבוננו. יש כתבים ויש גדעון הוד. עכשיו הוא אולי מוכה ואולי גם קצת מושפל. ועכשיו זו גם ההזדמנות הנכונה לומר לו, גדעון הוד, המיץ של העריכה הראשית ושל הניהול אולי עלה לך לראש, עובדה פישלת  אבל אנחנו מחכים לך. להתראות במגרש גדעון הוד".

יכול להיות שכתב הסנגוריה שלימד אדם ברוך על גדעון הוֹד לפני כל כך הרבה שנים הותיר אותו בשלום ליד מיקרופון הרדיו לעשור וחצי נוסף של שנים . גדעון הוד היה שַדָּר ספורט נפלא משכמו ומעלה ברדיו 'קול ישראל' . אדם ברוך צדק .

ראה "ידיעות אחרונות". אדם ברוך ז"ל היה עיתונאי ברוך כישרונות ויישר דרך, ומי תמך תמיכה מקצועית ומוראלית בגדעון הוד השדר. 

באחת החופשות שלי בעת מלחמת לבנון ה- 1, מצאתי על שולחני במשרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים מכתב הערכה ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער למבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. הנה הוא כלשונו [11].

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. זהו מסמך הצל"ש המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. טוביה סער לא המתין לדו"ח נקדימון "נקדי" רוגל. כבוס ישיר שלי ידע היטב שההפקה המורכבת, המסובכת, והמרוחקת צלחה (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1985 – 1982. איש ואדם שאהבתי והערכתי. טוביה סער איש מקצוע מעולה ו-בלתי נשכח עבורי. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למרות מכתב ההערכה והצל"ש של מנהל הטלוויזיה טוביה סער, היו שידורי ספרד 1982 התחלה בעייתית ולא נוחה ומבחן קשה ומורכב עבורי כמנהיג עתידי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמודדות רווית לקחים מקצועיים מרים. המסקנות האישיות שלי בתום מבצע שידורי הטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 צרובות לעַד בזיכרון הפרטי שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי (וגם בארכיון רשות השידור). למדתי לקח חשוב מאוד לדעת שגם אם ההיגיון שלי הגיוני בעיניי הוא איננו ערובה מספקת להצלחה. למדתי שיעור מאלף בו הבנתי שאין דַי ב- לעשות את הדברים נכון על פי מיטב כישרונך הראוי, שיפוטך, ומצפונך – אם אינך מצליח לשכנע בנכונות הביצוע והמעשה את האנשים סביבך הנוגעים לעניין. צֶדֶק הוא מושג יחסי. כדי לממש את הצֶדֶק בפעילות ציבורית יש לחשוף אותו. צדק צריך להיראות לא רק להיעשות. זהו אולי הלקח החשוב ביותר. הכּרה ומַצְפּוּן חשובים כשהם טמונים ונמצאים בתָּוֶוך במאבקיך הפרטיים בינך לבין נפתולי נפשך. הם הופכים להיות "מונחים ספרותיים פסטורליים" אם הם נסתרים. הם חסרי כל ערך מעשי אם אינם מוטלים לקדמת הוויכוח הפומבי בשעה שמתחולל מאבק מקצועי גלוי לעֵין כּל בינך לבין ההנהלה על עין הצופים.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. טוביה סער מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1985 – 1982 (מימין) יחדיו עם נקדימון "נקדי" רוגל (מחזיק ב- "מיקרופון השפתיים" הקרוי, Lip Mic) יועצו המיוחד של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, בימים ההם של טרום הטלוויזיה . שניהם העריכו את מבצע שידורי מונדיאל ספרד 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתנו לכך ביטוי הולם בכתב. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השהוּת הארוכה של האנשים מחוץ לביתם והרחק ממשפחתם גם בחו"ל בעת מבצע שידורים ארוך בן 40 ימים יוצרת דינאמיקה מיוחדת של יחסים בין הצוותים. דינאמיקה המזכירה ודומה במשהו לזאת הקיימת בשירות מילואים ממושך. בניגוד למה שחושבים השהייה הארוכה בחו"ל איננה מסע תענוגות. ציוותי השידור אינם חוזרים בתום התעסוקה המבצעית היומית אל סביבתם הטבעית – למשפחה, לאישה, והילדים. תנאי שירות לא טובים ולא נוחים מספיק בעת השידורים מחו"ל כמו מגורים לא מסודרים, תחבורה לא תמיד נוחה, או איזה שמועה ו/או רכילות מרושעת שלא הייתה ולא נבראה ואשר עושה דרכה במהירות מהארץ לספרד – מכבידים, יוצרים קשיים ומתח מצטבר. הגעגועים הביתה רק מחזקים את הלחץ. לאנשים אין דרך והיכן לפרוק את המתח. בתוך שבוע, שבועיים מאכסימום, מתחילים הקיטורים כמו בשירות מילואים אמיתי. לטרוניות יש כתובת אחת בלבד, למפקד בשטח. פתאום מצאתי את עצמי בספרד עוסק זמן רב מידי בפתרון בעיות אנוש (המשפיעות על השידור ועוד איך) במקום בשידור עצמו. הבנתי שאין לוָותֵּר עוד לעולם להנהלה באיכות וטיב תנאי התעסוקה המִבצעית של האנשים. הלוגיסטיקה חשובה כמו השידור עצמו. לחמוֹ של העובד ומיטתו גם בחו"ל אינם נופלים לעולם מחשיבותו נישקו – המיקרופון. ידעתי עכשיו שכמנהיג הנושא באחריות אני בודד ללא חברים. אינני יכול וגם אינני רשאי לחלוק את האחריות עם מישהו אחר. אני הוא  הנושא העיקרי בעול התוויית הדרך של ניהול והנהגת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והדרך הזאת רוויה מהמורות ומוקשים מסוגים שונים בעומקים שונים. זהו לקח חשוב שלמדתי.

אי אפשר להסביר לאחרים בדיוק מרבי את גודל האחריות ותחושת הבדידות האישית שלי. פשוט לא ישנתי. אולי שעתיים בלילה. בנוסף לכל הייתי מוטרד מאוד מסידורי הביטחון הספרדיים. היינו רחוקים רק כעשוֹר מאסון מינכן 1972 בו נרצחו אחד עשר ספורטאים ישראליים. חששתי לביטחונם של אנשיי שהיו מפוזרים במקומות שונים ברחבי ספרד הענקית, ב- (IBC) מרכז השידורים הבינלאומי במדריד, במלונות, ובעמדות השידור שלנו באצטדיונים השונים . צריך לזכור שבאותה העת התנהלה מלחמת לבנון בכל עוזה. חששתי מאפשרות שהמחבלים יתקפו אותנו במדריד או ברצלונה כמעשה נקם. לבסוף עבר מבצע השידורים בשלום.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ספרד – יוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 (ארבעים) שנים. סעדיה קאראוואני (שני מימין), נסים מזרחי (רביעי מימין), ואנוכי (שני משמאל), עם צוות אבטחה ספרדי במתחם מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- "טורה אספניה" במדריד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום אחד לאחר חזרתי ממדריד ניגש לברֵך אותי בבניין הטלוויזיה ברוממה מישהו מוכר על הצלחת שידורי ספרד 1982. זה היה היכן שהוא בין כסה לעשוֹר, לאחר ראש השנה תשמ"ג ולפני יום כיפור, כחודשיים וחצי מאז זכתה איטליה בגביע העולם. לחצנו ידיים והודיתי לוֹ אך לא זיהיתיו בתחילה משוּם שהשיל מגופו יותר מארבעים ק"ג בזמן כה קצר של שלושה חודשים. "יָרִין קִימוֹר", שַח לי והציג את עצמו, ומייד הוסיף, "עמדתי בהבטחתי". נדהמתי. הוא התיר בגאווה את כפתורי חולצתו וחשף את גופו השרירי. לנגד עיניי נִגלוּ ששת השרירים המרובעים של בּטנו החטובה והישרה כקיר. "יצאת מדעתך", השבתי לוֹ. "אתה עתיד להשיב לגופך בדרכך המוטעית הזאת את כל הקילוגרמים האבודים בריבית דה ריבית", הזהרתיו, והוספתי, "אין דרך קיצור בהפחתת משקל. החוכמה היא לא לרדת במשקל בחטף, אלא בהדרגה, ולסגֵל הרגלי תזונה נכונים ובריאים". לרוע מזלוֹ צדקתי.

טקסט תמונה : ירין קימור ב- 1982. כתב דוקומנטארי מוכשר שהתעלל בגופו ביודעין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האיש שרצה להיות שוב נער בן שש עשרה הכפיל במשך השנים את משקלו לממדים מבהילים . הוא עבר ללא הועיל ניתוח להצרה וקיצור קיבתו. הוא היה מכור לאוכל. הוא הכניס והעמיס על מערכת העיכול שלו כל מה שראה. ירין קימור הודה בפני מצפונו שהוא אכלן כפייתי. הפגם המביך איננו בפיו אלא במוחו הקודח מאוכל . כמו כל דבר בחיינו . אבל האֶמֶת חייבת להיאמר, התאווה לאוכל לא מנעה מירין קימור איש נבון להפוך לאחד היוצרים והמתעדים הדוקומנטריים הטובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

בסופה של שנת 1982 הזמין אותי פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל, אז  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אל ביתו בשכונת רחביה בירושלים. הוא רצה לשמוע ממקור ראשון מה התחולל באמת בהפקות שידורי הרדיו והטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982. סיפרתי לו במשך שעה וחצי את כל פרטי ההפקה ומלאכת התכנון הארוכה, המורכבת, והמסובכת ופרטי ביצועה. "יש לך מזל גדול שאישיות כל כך רצינית והגונה ובעלת שיעור קומה כנקדימון "נקדי" רוגל הוצבה ע"י יוסף "טומי" לפיד לחקור, ולגלות את האמת , ולשפוט את מעשיך", הפטיר לעברי פרופסור ראובן ירון מי שהיה דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים – כשנפרדנו. השבתי לו כי במידה רבה זאת נקודת מבט נכונה אולם אנוכי ראשית דבר בר מזל מפני שאני זה אני. אנוכי יודע בדיוק מה אני שווה למערכת הטלוויזיונית הענפה והמורכבת (והביורוקראטית) שמעסיקה אותי, כפי שהמערכת הזאת יודעת מה אני שווה עבורה ויודעת גם בדיוק את כמות ה- IQ שהעניקו לי הוריי ז"ל והקב"ה ישתבח שמו.

טקסט תמונה : זהו פרופסור ראובן ירון ז"ל. פרופסור ראובן ירון שימש במשך שש שנים כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, 1984 – 1978. (התמונה ניתנה לי באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בבוקר – 12 ביולי 1982. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC במדריד. אווירת "סיום העונה" עם תום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. רגע הסיום והקיפול בתום סיום מבצע השידורים הארוך, המורכב, והמסובך מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. שני טכנאי הקול והתקשורת מיכה לויירר ז"ל (מימין) וסעדיה קאראוואני (משמאל) משוחחים עם הבית לאחר שקיפלו וארזו זה מכבר את הציוד הטכני במשרד שלנו ב- IBC במדריד לקראת הטסתו בחזרה לארץ. בשובנו ארצה המתינה לנו ולי מלחמת לבנון הראשונה. עם ירידתי מהמטוס שהביאני לנתב"ג התגייסתי כקצין קרבי לאוגדה של תא"ל איציק מרדכי ועליתי לביירות בירת לבנון כדי להצטרף לכוחות הלוחמים של צה"ל שם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל מִיצֵב את עצמו ב- 1982 כשַדָּר מוֹביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ללא מתחרים. נסים קיוויתי שנחשב לשדר מספר 2  פנה לכיוון שידור ענפי הספורט האולימפיים הקלאסיים ובראשם האתלטיקה הקלה. רמי ווייץ טרם הבשיל להיות שַדָּר כדורגל בר סמכא , ואורי לוי עשה את צעדיו הראשונים בשידורים הישירים של הטניס המקומי והבינלאומי . מאיר איינשטיין היה ב- 1982 שַדָּר אנונימי. בס"ה "עוֹד שַדָּר" במערך השדרים של תוכנית הרדיו "שירים ושערים" בשבתות, המסקרת ומדווחת ממגרשי הליגה הלאומית בכדורגל. כבר אז שמתי עליו את עיני והתבוננתי בו מבעד זכוכית מגדלת.

ב- 1977 סיים דן שילון תקופת ניהול מרשימה בת שלוש שנים של חטיבת החדשות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העריך עד למאוד את פועלו ושלח אותו לשמש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה"ב. מקום מושבו היה בניו יורק. בשנת 1981 שב לירושלים. הוא היה מאוד לא שבע רצון ממה שמצא עכשיו בחטיבת החדשות בפרט ובטלוויזיה בכלל. דן שילון היה מאוד מאוכזב משלטונו של יוסף "טומי" לפיד כמנכ"ל רשות השידור. רציתי את דן שילון  כתגבורת שידור למחלקת הספורט. כמות שידורי הספורט בטלוויזיה טפחה ללא היכר ועִמה השתפרה גם היכולת הטכנולוגית שלנו וכישרון ההפקה. ניצבו לפנינו יעדי שידור אין סופיים כמעט – בארץ וגם בעולם. אי אפשר היה לבסס את שגשוג חטיבת הספורט רק על כישרונם של יורם ארבל ונסים קיוויתי. היו דרושים לי עוד שדרים, מפיקים, ועורכים. אהבתי את דן שילון מהימים ההם של ראשית שנות ה- 70 כשהיה שַדָּר ספורט פעיל. בטחתי בו. מיניתי אותו עם שובו מארה"ב לשָדֵר חלק ממשחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בעונת 1982-1981, למגנת לִבָּם של יורם ארבל ונסים קיוויתי שראו בו לפתע מתחרה על מסך הטלוויזיה האקסקלוסיבי "שלהם". הם חשו נרגנים וממורמרים. פתאום מצאתי בעיתונות הכתובה הדלפות וסיפורים חסרי שחר מאחורי גבי [12]. לא היה ספק מי קִשְקֵש מאחורי גבי כל מני רכילויות מהנעשה במחלקת הספורט לעיתונאי משה ליכטמן. כמו ילדים קטנים הם נעלבו שמישהו גנב להם את "הצעצוע" בדמותו של המיקרופון. דן שילון שִידֵר בדצמבר 1981 בהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק מכבי ת"א נגד הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס לשביעות רצוני המליאה. אח"כ שלחתי אותו בינואר 1982 לברצלונה לשדר את משחקה של מכבי ת"א משם. אמביציות השידור של יורם ארבל ונסים קיוויתי לא ידעו גבולות. נוצרה אווירה עכורה סביב המסך והמיקרופון במחלקת הספורט. תופעה מוכרת בכל רשת טלוויזיה באשר היא, אך בזויה. הם סירבו לחלוק את המיקרופון שלהם עם שַדָּר נוסף. זה הרגיז אותם ומאוד לא מצא חן בעיניהם שאני מרשה לדן שילון לגנוב להם את ההצגה, מה שכמובן לא היה נכון. מחלקת הספורט התרחבה מפני שמשימות השידור גדלו. הייתה עבודה מספקת לכולם. ביטחונם העצמי אָבָד להם ללא שום הצדקה. שני השַדָּרִים הבכירים שלי בימים ההם חשבו שנוצרה צפיפות רבה מידי סביב המיקרופון "שלהם", ונתנו לדן שילון להרגיש שהוא לא רצוי. הם שכחו שדן שילון היה האיש שהעניק לשניהם פעם ברוחב לב את ההזדמנות הראשונה להיות שדרי ספורט במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , וגמלו לוֹ בקנאה קטנונית. "קנאת סוֹפרים – תרבה חוכמה", אומר פתגם עברי ידוע. "קנאת שַדָּרים – תרבה שִנאה", קובע סלוגן הטלוויזיה. האיש שהיה פעם אלוהי הטלוויזיה התקבל בחֶדְוָוה קטנה מאוד בשוּבוֹ לארבעת הכתלים של מחלקת הספורט שאותה הקים ובנה לא לפני זמן רב, זאת שהייתה פעם ביתו וקורת הגג הראשונה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה הניסיון הראשון שלי להיתקל ולחוות תופעה בזויה כזאת של קנאת שדרים ומגישים. זאת הייתה התחלה של מציאות עגומה שלא פגה בעֶצֶם לעולם.

טקסט תמונה : 10 בדצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו – תל אביב. אנוכי ממנה את דן שילון (אז, בן 41) לשדר ישיר את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מתמודדת אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת יוון פאנאתאנאייקוס. הייתה לי זכות גדולה בתקופת הקריירה העיתונאית הממושכת שלי שלי בשידור הציבורי להיות חניך שלו ב- 1971 ובוס שלו עשור שנים אח"כ. השדר יורם ארבל נעלב מאוד ממהלך המינוי ויצא כמעט מדעתו. הוא ראה במינויו של דן שילון לשדר כדורסל בחורף 1981 צעד מגמתי שלי שנועד לקפח אותו ולגנוב את פרנסתו. הוא ראה מהרהורי לבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תיקי העבודה האישיים שלי מלאים במכתבי תלונה שכתבו לי שַדָּרֵי מחלקת הספורט בדם לִיבּם בימים ההם איש נגד רעהו. סביבת המסך והמיקרופון אפופת אמביציות אישיות. קשה להאמין עד כמה האזור הזה כה נוטף אגואיזם ומלא בשאיפות להתרחבות עצמית שאיננה יודעת גבולות . הקנאה לא שכחה גם לאחר שדן שילון עזב כרוח סערה את המוֹסַד שאותו שירת נאמנה כל כך הרבה שנים. אין מקום אמביציוזי יותר מאשר סביבתם של שדרי הטלוויזיה. האמביציה מולידה קְנָאוֹת וכידוע לכל הקִנְאָה היא רגש הרסני המוליד נקמות.

נסים קיוויתי נעלב עד עמקי נשמתו כשרפי גינת מונה על ידי לשָדֵר את אחד משני משחקי חצי הגמר (מערב גרמניה – צרפת) במונדיאל של ספרד 1982. הוא לקח את זה קשה מאוד ועשה עִמי בשל כך ברוגז ממושך. כמעט חֶרֶם. אח"כ נַטָר למאיר איינשטיין שקוּדָם לתפקיד השַדָר הראשי של הכדורגל . מאיר איינשטיין עצמו כעס והחמיץ פנים כשרָמִי וֶוייץ קיבל ממני משימות בשידורים ישירים שהוא מאיר איינשטיין חשב שהן מגיעות לוֹ. יורם ארבל ממש יצא מהכלים בשעה שנסים קיוויתי נשלח לאוסטרליה באפריל 1989 כדי לשדר את משחק ההכרעה ההוא אוסטרליה – ישראל במסגרת הביית האוקייאני המוקדם של מונדיאל איטליה 1990. השער הווירטואוזי של אלי אוחנה שהובקע בסידני בדקה ה- 40 של המשחק ביום ראשון – 16 באפריל 1989 רשום לנצח על שמו של נסים קיוויתי. יורם ארבל לא סלח לי על שמיניתי את אוּרי לֵוי (לפרקים) לשָדֵר משחקי כדורסל במקומו. יורם ארבל שידר % 90 מהמשחקים אך % 5 שהיו שייכים לאורי לוי פגעו קשה בגאוותו. כשהצבתי את אורי לוי כמנחה הפינה "רגע של מחלוקת" ב- "משחק השבת", יורם ארבל התפוצץ מקנאה. כשאורי לוי הגיש והִנחה את "משחק השבת" , חש יורם ארבל מחנק. רמי ווייץ שהיה שַדָּר Off  tube של התקצירים באולימפיאדת ברצלונה 1992  – בדרך כלל של ענפי הספורט הפחות מוכרים ופופולאריים בישראל, לא קיבל בשלוות נפש את הצלחתו של אורי לוי כשַדָּר מוביל של השידורים הישירים שָם בהשתתפות הספורטאים והספורטאיות הישראליים (שִמְשוֹ של רמי ווייץ כשדר כדורגל זַרְחָה רק עם מעברו ב- 1994 לערוץ 5 בכבלים. הוא שַדָּר כדורגל מצוין שאני החמצתי משהענקתי את הבכורה למאיר איינשטיין) .אוּרי לֵוי שידֵר ישיר גם את כל משחקי הכדורסל באולימפיאדת ברצלונה 1992, לרבות משחקי חצי הגמר והגמר, בהם נטלה חלק גם נבחרת ה- Dream Team המהוללת של ארה"ב. הקִנְאָה היא רֶגֶש נִקלֶה והרסני צריך לומר, ומצויה בשפע ליד המיקרופון ומוניטור הטלוויזיה.

סוף דבר:

סוף הפוסט מס' 1073. הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2022.