בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגם של מונדיאל או אולימפיאדה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק. הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי. מזה היה לו בשפע. הוא אומנם לא עסק מעולם בנושאי הפקה טלוויזיוניים מורכבים וממושכים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים עִמִי בעת תכנון ההפקה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסה את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה. לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך, המורכב, והיקר של שזירת החוטים. את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות, בוטות, וכשהיה צריך גם ציניות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה, אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור שלמה עבדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט. הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות. האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים. הם ניזונו משמועות שהפחידו אותם. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חַגוֹר פִּילִים" כמו בצבא אל הלא נודע. לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה. לא יקר מידַי אך ברור כי מייד בראשיתו החל מהצעד הראשון, מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס, ולשלם עבורו. הצרה הייתה שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים. מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם. (אחד הפוסטים מהעבר ההוא שחלף, הוקדש ו-יוחד להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982).

הייתה עוד סיבה. הבוס והמשענת שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה. גם לא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי. שלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978. של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ולפני כן באולימפיאדת מונטריאול 1976. בקיץ 1979 הוּדַח אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (איש ואדם מרשים ברמה גבוהה מאוד ומנהל טלוויזיה מוכשר ומוצלח) מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בעצה אחת עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן לא אהב את ארנון צוקרמן. הוא לא היסס לחוות את דעתו ולומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל של רשות השידור בקיץ ההוא של שנת 1979 : "…או אני או ארנון צוקרמן…" [1]. הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק. את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה דאז. לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חיים יבין מנהל החדשות  ב- 1978 ו- וודאי לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי. הפקת מונדיאל ארגנטינה 78' לא העסיקה את חַיִים יָבִין יותר מידַי. הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא היה חשובות לו מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חַיִים יָבִין לא התערב בנעשה בהפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשותי) את מונדיאל ארגנטינה 78', אף על פי שהיה המפקד הישיר של אלכס גלעדי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית. פעלנו לבד, ישירות מול מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. מצב בהחלט בלתי תקין. כבר דנתי בכך בפוסט הקודם. ליִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו. היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין. זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין. שניהם, חַיִים יָבִין ויצחק לִבְנִי נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת שידורי הטלוויזיה את מפעל מונדיאל ארגנטינה 1978 צלחו (!).

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה למרות שמנהלה היה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. יחסי הניהול בצמרת היו שונים מב-עבר, אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני. היחסים בין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית צחי שמעוני ומנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בראשית  1982 היו מעורערים זה מכבר ועלו על שרטון. יצחק "צחי" שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בהחלטותיו. הוא רגז מאוד ופשוט נעלב ממנו. לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דָן שִילוֹן ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם, או לפחות להיוועץ בהם. שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה באותה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה רק העורך הראשי של רשות השידור הוא היה גם המושל הראשי. אנשים חכמים בתוככי רשות השידור ניצבים משני עברי המתרס ונלחמים זה בזה ללא הֶרֶף. הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 נמשכה יותר משנה וחצי. לקראת סופה התעשת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, לקח את האחריות, ונתן את הטוֹן. בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה והפקה לא מעטים. להאיר טלוויזיונית את דרכה של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם מונדיאל ספרד 1982.

ב- 1980 שכרה התאחדות הכדורגל הישראלית להפתעת כולם את שירותיו של מאמן אנגלי עלום שֵם וכמעט אנונימי בשֵם גֶ'ק מֶנְסֶל לקראת קמפיין המשחקים של נבחרת ישראל המנסה להעפיל למונדיאל ספרד 1982. חוזהו של עִמִנוּאֵל שֶפֶר לא חודש וגֶ'ק מֶנְסֶל מאמן לא מוכר וחסר כל מוניטין הובא ארצה. הוא לא היה עטור הישגים. גֶ'ק מֶנְסֶל לא הגיע מ- לִיוֶורְפּוּל ולא בא מ- מָנְצֶ'סְטֶר יוּנָיְיטֶד, גם לא מ- צֶ'לְסִי, אך הביא עמו את מסורת האימון והמשמעת האנגלית. זה לא מעט . לאנשי ההתאחדות ובראשם היו"ר חַיִים הַבֶּרְפֶלְד מאגודת "הפועל" והסגן הנִצחי שלוֹ עַזְרִיקָם מִילְצֶ'ן מאגודת "מכבי" זה הספיק. הם העדיפו מאמן זַר ותחליף אנגלי על פני כל אפשרות ישראלית. נבחרת ישראל שובצה בבית אחד עם נבחרות צפון אירלנד, סקוטלנד, שוודיה, ופורטוגל. הקמפיין התחיל טוב. ב- 26 במארס 1980 באִצטדיון ר"ג סיימה נבחרת ישראל את משחקה הראשון בתיקו אֶפֶס נגד צפון אירלנד. בנבחרת ישראל שיחקו אז השוער אַרְיֵה חָבִיב מהפועל יהוד, שני האחים התאומים עוֹדֵד וגָד מַכְנֶס, חַיִים בַּר, ושלמה גַאריְאָנִי כולם ממכבי נתניה, יִצְחָק שוּם מהפועל כפר סבא, אָבִי כּהֵן ,גִיוֹרָא שְפִּיגֶל ו- וִויקִי פֶּרֶץ שלושתם ממכבי ת"א, יַעֲקב כּהֵן, רִיפְעָאת טוּרְק מהפועל ת"א, וגִדְעוֹן דָמְתִּי משמשון ת"א. בסגל הרחב של גֶ'ק מֵנְסֶל השתתפו עוד יַעֲקב "יענקֶה" אֶקְהוֹיְז מהפועל ת"א, יִשְרָאֵל פוֹגֵל, השוערים מָנוּ שְוָורְץ ממכבי חיפה ויוֹסִי מִזְרָחִי מבית"ר ירושלים, שלמה קִירָט, נוֹח אַיְינְשְטָיְין, ונִסִים כּהֵן.

טקסט תמונה : שנת 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, יורם ארבל (מימין), מסיים ריאיון עם מאמן נבחרת ישראל האנגלי ג'ק מנסל (משמאל). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 18 ביוני 1980 השיגה נבחרת ישראל בסטוקהולם בהדרכתו של גֶ'ק מנסל תוצאה מרשימה 1:1 נגד שוודיה החזקה. גדעון "גידי" דמתי הבקיע את שער השִוויון. יורם ארבל שידור ישיר את המשחק מ- סטוקהולם. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסכים בצעד יוצא דופן להטיס את יורם ארבל לבירת שוודיה. הטסת פרשן לצדו של השַדָּר המוביל לא עלתה כלל לדיון מפני שהיה מדובר במותרות על פי תפישתם הכלכלית – כספית של המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה. משחק הגומלין שנערך ב- 12 בנובמבר 1980 באִצטדיון ר"ג הסתיים בתיקו אפס. שלוש תוצאות תיקו רצופות נגד נבחרות אירופיות מן השורה הראשונה. לפתע התעוררו שוב התּקוות אך המשחקים ששודרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מחלקת הספורט שלה היו במשורה. הם ממש לא היו בראש מעייניו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. מנכ"ל רשות השידור היה אמביוולנטי בהתייחסות שלו לספורט הישראלי על כל מגזריו בכל חמש שנות כהונתו. הוא בפירוש לא סבר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא הממונה הראשי עליה צריכה לצאת מגדרה ולכסות כל משחק של נבחרת ישראל בכדורגל. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לעג לכדורגל הישראלי, לרמתו, ואיכותו. מפני שהיה מנכ"ל רשות השידור היה חכם דיו כדי לא לתת פומבי לדעתו האישית הזאת. הוא החזיק במשרה ציבורית נעלה ולא היה לו כל עניין לריב שלא לצורך עם התאחדות הכדורגל מחזיקת זכויות השידורים. צַחִי שִמְעוֹנִי מנהל הטלוויזיה וטוּבְיָה סַעַר מנהל חטיבת החדשות דווקא היו בעד שידורי כדורגל ישירים אך הם לא התעקשו יתר על המידה עִם הבוס שלהם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואנוכי רתחנו.

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם לפני 41 שנים. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (מימין) מראיין בבאר שבע בתום אחד ממשחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) את מאמן נבחרת ישראל ג'ק מנסל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב. הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלי ו-שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה את טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים בספרד. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הזכיר לי את דבר הפתק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו הוא ממנה אותי למפיק שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82', מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם  בכדורגל – מונדיאל ארגנטינה 1978. בדצמבר 1980 היה אָלֶכְּס גִלְעָדִי כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת ב- NBC, אך הפתק ההוא נשמר וזה מה שהיה כתוב בו : "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת. אלכס גלעדי". בכך העניק לי פרס על אותה ההפקה של מונדיאל ארגנטינה 1978 שרק תפר דק הפריד בין הצלחתה לכישלונה.

טקסט מסמך : פתק הערכה / צל"ש שהעניק לי הבוס הישיר שלי אלכס גלעדי בתום הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא הפקיד בידיי בדצמבר 1978 גם את הפקת וניהול הפרויקט הבינלאומי הבא של מונדיאל הכדורגל – ספרד 1982, ולא בידי שום איש אחר בחטיבת הספורט שלו. ברור שבחירתו בי החמיאה לי. ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל החדשות שלו חיים יבין, לא שמעתי דבר. אפס תגובה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 4  בדצמבר 1980 שימשתי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, רק כשבוע ימים. ידעתי בפני איזה אתגר טלוויזיוני אני ניצב וכי הדרך ליעד הסופי רצופה מכשולים, מהמורות, ביורוקרטיה כבדה, מְסוּרְבָּלוּת, ומחסור כרוני בכסף. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון וזה מה שהיה חסר לרשות השידור הציבורית של מדינת ישראל. חוסר ממון, מסורבלות, טכנולוגיה מיושנת, ומאבקים מקצועיים מתישים ללא סוף היו הסיבות שאפפו את פרידת הנצח של אָלֶכְּס גִלְעָדִי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ומרשות השידור, שמונה עשר יום אח"כ ב- 22 בדצמבר 1980. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה עסוק בתכנון והפקת מסיבת הפרידה שלו ממאות ידידיו ברשות השידור. נשף הפרידה הענק עמד להתקיים במלון "דָן – אָכָּדְיָה" בהרצליה ביום שני – 22 בדצמבר 1980 בנוכחות אנשי NBC ובראשם דוֹן וִויר (Don Wear) שחטפו את אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאות אנשים בהם אנשי הטלוויזיה ורשות השידור, עיתונאים ואנשי תקשורת, וספורטאים יידועי שֵם באו להצדיע ולהיפרד מאָלֶכְּס גִלְעָדִי אחד הכּישרונות הטלוויזיוניים הגדולים ביותר שצמחו אי פעם במדינת ישראל. אלכס גלעדי היה בדרכו לעבר קריירה טלוויזיונית מזהירה ב- NBC וגם ב-שורות הוועד האולימפי הבינלאומי, IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee – הוועד האולימפי הבינלאומי). ראשו לא היה עוֹד בענייני הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. התרוצצו שמועות שיִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי רץ עם נייר הבקשה שלי אל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור וביקש את עצתו. הטקסט בכתב ידו ובחתימתו על המסמך "…טוביה, מצטער אין לנו תקציב וכ"א (כוח אדם) לכך…", הסגיר אותו. אינני יודע אם הדבר נכון אך אני יודע שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד האיש הדומיננטי ביותר ברשות השידור לא היה מאוהביו הגדולים של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. בין אם מנהל הטלוויזיה ביקש באמת את עצתו של הבוס הגדול שלו ובין אם לאו הרי שהוא דיבר אפוא מגרונו של המנכ"ל, ומנהל החדשות מגרונו של מנהל הטלוויזיה. לא ייאמן. המסמך לעיל הנושא את תשובותיהם השליליות של מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער מעיד על צרות עין, מסורבלות וההתנהלות מגוחכת של רשות השידור בימים ההם. הייתי המום. פתאום אתה מבין מה צפוי לך בפגישות עם הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הדנות בהפקות הרבה יותר רציניות וגדולות מזאת של מסיבת הפרידה מאָלֶכְּס גִלְעָדִי. ראה הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" ובו הפרק, "אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979".

בפעם הראשונה ניצבתי לבדי מול ההיררכיה הגבוהה ביותר ברשות הלא הוא מנכ"ל רשות השידור בעת הוויכוחים המקצועיים על היקף השידורים. הייתי צריך להתחיל מחדש את מסע השכנוע של ההכרה בחשיבות שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד צינן את התלהבותי. הוא לא אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר ב- 17 בדצמבר 1980 את המשחק הרביעי בקמפיין ספרד 82' בו הביסה פורטוגל בליסבון את נבחרת ישראל 0:3 . שערי התבוסה שודרו באיחור של 24  שעות ב- "מבט". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד פגש אותי למחרת במסדרונות בניין הטלוויזיה ברוממה ומצא צורך להעיר לי בבוטות ובשחצנות הידועה שלוֹ , "…אני מבין את רצונך לשָדֵר ישיר כל דבר ש-זז…", והוסיף, "…אך אין טעם להוציא כל כך הרבה כסף על כדורגל לא מעניין וכל כך לא חשוב, ובעיקר לאחר שישראל הפסידה…". כאילו הייתי אמור להיות נביא וקבלן ניצחונות. מבלי להמתין לתגובתי המשיך את הליכתו לעבר לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, משכנו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.

יום שלישי – 25 בפברואר 1981 היה גדוש ספורט. אחה"צ אירחה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורגל באצטדיון רמת גן את נבחרת סקוטלנד עם גדול שחקניה קֶנִי דָאלְגְלִיש. זה היה המשחק החמישי של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה לשדר ישיר את המשחק הזה. הוא ראה בכך בזבוז זמן וכסף. הוא לא הסכים לשריין ניידת שידור ו- 60 עובדים לאירוע בטל וחסר ערך על פי דעתו. "…הכוחות אינם שקולים והנבחרת שלנו ממילא תפסיד…", אמר לי והוסיף, "…המשחק הזה חסר ערך ספורטיבי, הסקוטים הרבה יותר טובים מאתנו, צלם את המשחק במצלמת פילם…". אולם היה לו נימוק נוסף. בתשע וחצי בתום מהדורת "מבט" באותו הערב של יום שלישי – 25 בפברואר 1981 עמדתי לשדר ישיר מ-סרטוחנבוס בהולנד את המחצית השנייה של המשחק דֶן בּוֹס – מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. "אי אפשר לשגע את המדינה רק עם שידורי הספורט", סנט בי, והעדיף בתכנון המוקדם שלי אירוע לילה בשידור ישיר עטוף בסיכויי ניצחון של קבוצה פרטית גם אם קוראים לה מכבי ת"א מאשר תבוסה לאומית אחה"צ. את המצב הצילה שלוחת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC הבריטי בסקוטלנד. חטיבת הספורט שלה ביקשה ממני לסייע לה לשדר ישיר את המשחק מישראל לגלזגו והסכימה מייד לקחת על עצמה את כל עלות ההפקה. למרות שסקוטלנד הייתה עדיפה על ישראל וניצחונה לא הוטל בספק איש שָם לא ראה בהתמודדות הזאת חוסר עניין ספורטיבי. השקפת עולמו של מנכ"ל ה- BBC הייתה שונה לחלוטין מזאת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. משחק בינלאומי בהשתתפות הנבחרת הלאומית של סקוטלנד משדרים ישיר apriori, ולא חשוב מאזן הכוחות ו/או שם הנבחרת המתמודדת נגד סקוטלנד וגם לא המוניטין שלה. ה- BBC ניאות לשלם לקופת רשות השידור כ- 6000 (ששת אלפים) דולר והתעקש על שידור ישיר בהיקף מלא לאיים הבריטיים בניגוד ליוסף "טומי" לפיד שלא רצה לשדר אותו בישראל לאזרחי מדינת ישראל. בדיעבד הוא מימן גם את השידור שלנו שהסתכם בתקציר. בכך סייעה לי הרשת הציבורית הבריטית לשכנע את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בנחיצות צילום המשחק באמצעות ניידת שידור גדולה וארבע מצלמות אלקטרוניות. אני לבדי לא הצלחתי לשכנע אותו. רציתי מאוד לשַדֵּר ישיר את התמודדות הכדורגל ההיא ישראל נגד סקוטלנד ב- 25 בפברואר 1981, אך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מחד ושני אנשי ההתאחדות המנכ"ל יַעֲקב אֶרְאֶל והגזבר נַחוּם צִיפֶּלוֹבִיץ' מאידך, התנגדו לבקשתי. ההתאחדות סברה שהשידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ירחיק את הצופים מהיציעים באצטדיון ר"ג ודרשה תשלום זכויות שידור עבורו. מנכ"ל הרשות חשב שאין ערך ספורטיבי לשידור הישיר מפני שנבחרת ישראל תפסיד ממילא לקֶנִי דָאלְגְלִיש וחבריו ועל כן אין טעם לשלם אפילו אֲגוֹרָה שחוקה תמורת תבוסה או במקרה הטוב הפסֵד. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לעג להישגי הספורט הישראלי בכלל ולכדורגל הישראלי בפרט. הוא לא הסתיר זאת. יתירה מזאת. הוא עשה זאת בחוצפה ובצורה בוטה וצריך לומר לזכותו גם בגלוי.

ב- 14 בדצמבר 1980 פרסם העיתונאי יִשְרָאֵל פָּז (גולדשמידט) ז"ל עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" מאמר חריף נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתנכרת לאירועי הספורט החשובים במדינת ישראל והרלוואנטיים למשלם האגרה. כותרת המאמר הייתה, "טלוויזיה מתנכרת". בסוף המאמר קרא יִשְרָאֵל פָּז תיגר על מדיניות מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד החוסכת בשידורים ישירים של אירועי ספורט רלוואנטיים ונהג כלפיו בלשון בוטה : "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן יוסף לפיד בטלוויזיה". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד השליך את קטע העיתון הזה לסַל האשפה שהיה מונח ליד שולחנו.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980. מאמר של ישראל פז בעיתון "על המשמר" התוקף את מדיניות שידורי הספורט והכדורגל העצלה של הטלוויזיה הישראלית הציבוריתבעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. בקבוצת המילים הזאת, "…נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן לפיד בטלוויזיה…!", סיים את טענותיו נגד רשות השידור ההיא. (באדיבות עיתון "על המשמר").

ב- 5 במארס 1981 ספג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקורת שידור מכיוון שונה פרי עטו של חבר מערכת "מעריב" דוב גולדשטיין ז"ל, הנוגע לקטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בתשע בערב לצורך שידור מהדורת "מבט". את ביקורת הטלוויזיה הזאת הוא דווקא אימץ אל ליבו ולא העז להשליך אותה לפח.

טקסט מסמך : 5 במארס 1981. מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל בעיתון "מעריב", פוסט ש-שינה לעַד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר, הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע ל- "מבט". מהדורת החדשות המרכזית בתשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר מהיכל הספורט ביד אליהו . (באדיבות העיתון "מעריב") .

טקסט תמונה : חורף 1981. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. אנוכי עם חלק מצוות עוזריי בעת הפקת משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם של ספרד 82'. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : העורך בני עורי, אנוכי, עוזרת ההפקה ריקי אריכא – רנד, מזכירת ההפקה רוחל'ה ברכה (משוחחת בטלפון), והמפיק הראשי שלי אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC מימנה עבורי מקופתה את הפקת השידור הישיר של המשחק ההוא ישראל – סקוטלנד ב- 25 בפברואר 1981 באצטדיון ר"ג במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. זה לא ייאמן אבל זה מה שהיה. מכיוון שהמשחק הועבר בשידור ישיר בהקיף מלא ע"י ה- BBC לסקוטלנד רכשו חברות בריטיות את זכויות הפרסום באמצעות שילוט מסחרי. בנקודה הזאת לימד ה- BBC את המנכ"ל שלי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עוד שיעור מאלף בניקיון התמונה הטלוויזיונית שאנשיו הפיקו. שלטי הפרסומות המסחריות הוצבו באצטדיון ר"ג על פי התקדים האנגלי רווי סדר ומשמעת במגרשי הכדורגל בכל האיים הבריטיים. שלפתי את מצלמת הסטילס שלי וצירפתי את התמונות לדו"ח ההפקה. ההפקה הבריטית הייתה מוקפדת וכמותה גם הצבת שלטי הפרסומת באצטדיון.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג. בטרם המשחק ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. ה- BBC שומר מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהוא מפיק. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג. בטרם המשחק ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. ה- BBC שומר מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהוא מפיק. אין חריגות מיותרות בהצבת שלטי הפרסומות. בצילום הזה נראה שוער נבחרת ישראל יוסי מזרחי ברחבת החמש שלו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג. בטרם המשחק ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. ה- BBC שומר מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהוא מפיק. אין חריגות מיותרות בהצבת שלטי הפרסומות. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג. בטרם המשחק ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. ה- BBC שומר מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהוא מפיק. אין חריגות מיותרות בהצבת שלטי הפרסומות. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג. בטרם המשחק ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982. ה- BBC שומר מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהוא מפיק. אין חריגות מיותרות בהצבת שלטי הפרסומות. שוער הנבחרת יוסי מזרחי נראה מנתר ומתחמם בטרם שריקת הפתיחה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהיעדרו של יורם ארבל מיניתי את נסים קיוויתי לשָדֵר את המשחק ישראל – סקוטלנד. יחדיו נסענו יום קודם לכֵן לאִצטדיון ר"ג, הוא כדי לבקר באימון הנבחרת הסקוטית ואני כדי להיפגש עם אנשי ה- BBC ועל מנת לעמוד מקרוב על הסידורים וההיערכות הטכנית של ניידת השידור הגדולה שלנו (ה- O.B. הלָבָן) שהעניקה שירותי שידור וצילום בשחור / לָבָן לנו וגם ל- BBC. הצבת ניידת השידור באִצטדיון ר"ג ופרישת הציוד האלקטרוני הייתה בימים ההם בעייתית. מלאכת עבדים. תשתית הטלוויזיה הייתה רעועה מכל היבט שהוא. ה- "רִיגֶרִים'" (פועלים – סבלים) בחורים ירושלמים צעירים וחרוצים חניכי קבוצת אליהו בלולו ז"ל שהתלוו לניידת השידור האלקטרונית נדרשו למאמץ גופני רב כדי להקים את מגדלי הצילום וכדי לפרוש את המצלמות הכבדות והמסורבלות והכבלים העבים על פני מרחקים גדולים באצטדיון הרחב והגדול. הדאגה לביטחון משימת השידור בשל נפילות חשמל באזור הביאה אותי להצמיד שני גנראטורים כגיבוי לניידת השידור.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. יחדיו עם ניידת השידור הגדולה ("ה- OB הלבן") הבאנו עמנו תמיד בהפקות המורכבות והרגישות ובעת שידורים ישירים גם שני גנרטורים כדי להתגבר על כל תקלת חשמל אפשרית. זאת הייתה הוראת פק"ל שלי שהוצאתי לכוחותיי הפועלים בשטח. למרות שהניידת קיבלה את החשמל מלוח חשמל מרכזי באצטדיון ר"ג המחובר לרשת הכללית הרי שאחד הגנרטורים שלנו תמיד פעל במקביל כ- Back up. בתמונה נראה הבימאי יואב פלג נושא עמו טייפ 2 אינטשים להקלטת השידור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תדרכתי באצטדיון את אנשי ה- BBC שבאו לארץ ובראשם מלקולם קֶלָארְד והסברתי להם את פילוסופיית הצילום והכיסוי שלי במשחק ישראל – סקוטלנד. שרטטתי להם את מערך מיקום ארבעת המצלמות ואת זוויות הצילום שלנו והצגתי בפניהם את תיעוד הצבת המצלמות באצטדיון ר"ג כפי שבצענו בקיץ 1980 במשחק גמר גביע המדינה שלנו (הפועל כפר סבא – מכבי רמת עמידר 1:4). הם ישבו סביבי קשובים ודרוכים. צריך להבין שהאנשים האלה מה- BBC  בעלי מסורת טלוויזיונית ארוכה היו אלה שכיסו והפיקו את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל שהיה באנגליה לפני 15 שנה, ב- 1966. לפתע נדרשו להאזין לתדריך של מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעדיין משדרת בשחור/לבן. היו לנו אומנם רק ארבע מצלמות אלקטרוניות (והשידור התבצע כאמור בשָחוֹר/לָבָן) אך הם ידעו שיש להם על מי לסמוך והיו שבעי רצון מרצינות ההפקה והכיסוי שלנו. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. אי אפשר היה להפסיד עִמו.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. אצטדיון ר"ג היָשָן. זהו מערך מיקום המצלמות שלנו באצטדיון ר"ג רחב הידיים. המצלמה האלקטרונית המובילה (עוקבת פתוח) ממוקמת ברום אצטדיון ר"ג הישן ביציע המרכזי, ומספרה 1 במניין משימות הצילום. מתפעל אותם הצלם קרלוס פופ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. אצטדיון ר"ג הישן. זוהי מצלמה המובילה (עוקבת קצת סגור) שנקראת מס' 2. היא ממוקמת על גג תא הנשיא ומשמשת Back up למצלמה המובילה של קרלוס פופ. מתפעל אותה בתיעוד הזה הצלם שמולי'ק ברעם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. אצטדיון ר"ג הישן. מצלמה מס' 3 מוצבת על קו האמצע של כר הדשא. תפקידה ללכוד את מאבקי הכדור ואת השחקנים ב- Close ups. כמו כן משמשת מצלמה מס' 3 "מצלמת ראיונות" שמביאה את תגובות השחקנים והמאמנים למתרחש במשחק. הצלם הוא חיים פודגור. ואיך אפשר ללא שלט פרסום ענק של מסטיק "עלית" שמטיל את צלו המכוער על האצטדיון. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80  במאה הקודמת. אצטדיון ר"ג הישן. המצלמה הרביעית הוצבה על בימת לפיד המכבייה בדרום האצטדיון. פרישת המצלמות הכבדות והכבלים העבים באצטדיון ר"ג רחב הידיים הייתה עבודה מפרכת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בסופו של דבר הכול היה כשורה ונמצא תקין, חוץ מאוהדי הכדורגל הסקוטיים הערלים ששתו כמה בירות טובות בתל אביב ולא היססו להפשיל את הסמל הלאומי שלהם, החצאית הסקוטית, כדי לחשוף את מבושיהם בפני המצלמות הישראליות. ההיכרות הראשונה שלי פנים אל פנים עם אוהדי הכדורגל מהאיים הבריטיים, חלקם פרחחים – ערלים, נקרתה לי באותו יום שלישי ההוא של 24 בפברואר 1981 ברחובות תל אביב, בטרם ההתמודדות ישראל – סקוטלנד בקדם גביע העולם (של מונדיאל ספרד 1982 למחרת יום רביעי –  25 בפברואר 1981 באצטדיון רמת גן). אוהדי הכדורגל הסקוטיים שתויי בירה ורוויי שמחה והתלהמות לא התביישו להפשיל ולהרים את החצאיות שלהם ולחשוף את אברי המין שלהם שוב ושוב לעברם של תושבי תל אביב. האוהדים האלה הופכים לחיות פרא טורפות כשהם מסתובבים בלהקות.

טקסט תמונה : יום שני – 24 בפברואר 1981. לפני 41 שנים ברחובות תל אביב. אוהדי כדורגל סקוטיים, ערלים – שיכורים, בוטים, ו-הלומים משתיית בירה שמלווים את נבחרת סקוטלנד בכדורגל המבקרת בישראל (התמודדה למחרת יום שלישי – 25 בפברואר 1981 באצטדיון רמת גן נגד נבחרת ישראל בקדם מונדיאל ספרד 1982) מפשילים את חציותיהם וחושפים את ערוותם ו-מבושיהם ללא כל בושה בפני עוברים ושבים. למרות שחלפו 42 שנים מאז תועדה התמונה הזאת ברחובות תל אביב החלטתי בכל זאת להסוות את פני המצולמים. בחלק מאוהדי הכדורגל השייכים לאיים הבריטיים טמון גרעין של אלימות. גם בגלל הקשר בין מסורת שתייה מסיבית של אלכוהול ובירה בטרם המשחקים לבין התארגנות קולנית וברוטלית של תמיכה מסורתית בנבחרת של מדינתם. חלק מהצעירים האלה הופך בתוך זמן קצר לפרחחים במסווה של אוהדים המסכנים את שלום הציבור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

(התמונה הזאת של הסקוטים העירומים הערלים נמצאת בידיי אך אינני מפרסם אותה מחמת הצניעות). הייתה זאת חוויית המפגש הראשון שלי כאיש טלוויזיה בהיסטוריה ארוכה של מפגשים עם אוהדי הכדורגל הפנטיים מהאיים הבריטיים, ראשית בישראל ואח"כ גם ברחבי תבל, במונדיאלים, ו- EURO's. הכדורגל הוא מוצר תרבות אנגלי. גם האוהדים שלוֹ שחלקם הפך במשך השנים לחסרי כל נימוס, אלימים, ברוטליים, וברבריים הם תוצרת אנגלית. תת תרבות בריטית. רבים נוטים לבַקֵר את תרבות אוהד הכדורגל הישראלי והתנהגותו במגרש. צריך לומר בריש גלי כי צופה הכדורגל הישראלי הממוצע הוא מנומס, עדין, ותמים בהשוואה למקבילו האנגלי. אסון אִצטדיון "הייסל" ב- בְּרִיסֶל ב- 1985 בו נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים היה מעשי ידיהם של אוהדי כדורגל חוליגנים אנגליים. אסון אִצטדיון "הִילְסְבּוֹרוֹ" (Hillsborough) שאֵירַע במשחק חצי גמר הגביע האנגלי בעיר שפילד ב- 1989 בו נהרגו 105 אוהדי כדורגל מ- ליוורפול, התרחש בבריטניה ולא בישראל. התפרעות אוהדים אלימה ביותר ברחובות פאריס במונדיאל צרפת 1998 נגרמה ע"י חוליגנים בריטיים גלוחי ראש ולא ישראליים. בפברואר 1981 ראיתי את אוהדי הכדורגל הסקוטיים שטופי הבירה נעים ברחובות ת"א לבושים חצאיות נטולות תחתונים ומפשילים אותן לעבר כל דִכפין, עובר ועוברת אורח, וחושפים מה מסתתר תחתן. פשוט נדהמתי עד להיכן מוכנים האנשים האלה להרחיק לכת בשם תרבות הכדורגל הבריטית. הם הזכירו בהתנהגותם את חלק מאחיהם האנגליים, אוהדי הכדורגל אלימים, שיכורי משקאות חריפים, וחמומי המוח.

תנאי העבודה והצילום הטלוויזיוני באִצטדיון ר"ג בימים ההם היו בלתי נסבלים וגבלו בשערורייה. עמדת השידור נבנתה ביציע הנמוך בתוך הקהל. המצלמה המובילה של ניידת השידור הוצבה על גג תא הנשיא. גַדֵר רשת חלודה באצטדיון הישן הפרידה בין נסים קיוויתי לכַר הדשא והפריעה לשדה הראייה שלוֹ.

טקסט תמונה : 25 בפברואר 1981. אצטדיון רמת גן. כשעה לפני תחילת משחק קדם גביע העולם ספרד 82' ישראל – סקוטלנד. הצלם שמוליק ברעם בחליפת גשם מופקד על מצלמה מס' 3 במערך המצלמות של ניידת השידור ה- "OB הלבן". (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה את המשדר בתנאי שטח בלתי נסבלים. התמונה נשלחה כדו"ח הפקה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 בפברואר 1981 . אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82'. שחקן נבחרת ישראל בני טבק עולה למגרש מבעד לשער הברזל. על גג תא נשיא המדינה מופקד שוטר. נסים קיוויתי משדר ישיר בטלוויזיה הישראלית את ההתמודדות מעמדת שידור רעועה, נמוכה מידי, וחסרת שדה ראייה מקיף. עמדת השידור ממוקמת ביציע הכבוד המגודר. יושב קיצוני מימין רכז ההפקה נסים מזרחי. (צילום ותיעוד במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה הזאת שימשה דו"ח הפקה ונשלחה מטעמי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. הם לא התרשמו ממנה בתחילה. נדרשה רוויזיה בתנאי ההפקה ותשתיות הצילום של הטלוויזיה במגרשי הכדורגל במדינת ישראל אך היא התעכבה שוב ושוב מפני שהספורט נתפש כסטריאוטיפ והכדורגל כתולדה שלוֹ, למרות שהפקות הספורט בטלוויזיה הן המסובכות והמורכבות ביותר וגם היקרות והיוקרתיות ביותר בטלוויזיה. בדקה ה- 54 חרץ קֶנִי דָאלְגְלִיש את גורל המשחק. הוא הבקיע שער אחד בלבד שהתברר בדקה ה- 90 כי היה זה שער הניצחון. סקוטלנד גברה על הנבחרת שלנו 0:1. זה היה הפסד ספורטיבי מינימלי שיוסף "טומי" לפיד תירגם אותו לכישלון טלוויזיוני. "…אין טעם לבזבז זמן וכסף על שידורי טלוויזיה ישירים בהם נבחרת ישראל מפסידה, וחמור מזה, כשההפסד צפוי מראש. הכדורגל הישראלי דל ומשעמם…", חיווה מנכ"ל רשות השידור את דעתו בפניי. הוא כמעט צדק. לנבחרת ישראל של גֶ'ק מֶנְסֶל לא היה מה להתפאר בקמפיין הזה. היא הבקיעה עד אז רק שער אחד בחמישה משחקים. אבל לנו היה במה להתהדר. ה- BBC התפעל עמוקות מסטנדרט ההפקה ורמת הצילום של המשחק ישראל – סקוטלנד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנשי ה- BBC  מיהרו לשלוח לנו מכתב הערכה ותודה. קרנה של מחלקת הספורט עלתה לפתע בעיניהם של מנכ"ל הרשות יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר. הרי זהו ה- BBC  הבריטי בכבודו ובעצמו, שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כה רוצה להידמות לו, משבח דווקא את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנה הצל"ש הבריטי כלשונו [1].

טקסט מסמך : 4 במארס 1981. זהו הצל"ש הבריטי שהוענק ע"י ה- BBC בשמו של מאלקולם קלארד מפיק בכיר של ה- BBC בסקוטלנד להפקת מחלקת הספורט של הטלוויזיה במשחק ישראל- סקוטלנד באצטדיון רמת גן, ב- 25 בפברואר 1981. המסמך נשמר. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני הקריא את תוכנו בישיבת הסגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות דאז, כתב כלהלן : "…התגאיתי בכם. ברכותיי לך ולאנשיך…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגומלין שהתקיים ביום שלישי – 28 באפריל 1981 בגלזגו ניצחה סקוטלנד 1:3. משה סיני כבש את שער הכבוד במשחק ואת השער השני בששת משחקי הקמפיין. ואז הגיע יום רביעי – 28 באוקטובר 1981. נבחרת ישראל אירחה את נבחרת פורטוגל באִצטדיון ר"ג. מנכ"ל רשות השידור לא הסכים לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק בטענה שישראל נמצאת מחוץ לתמונת הסיכויים המאפשרים לה להעפיל למונדיאל ספרד 1982. גניבת דעת משום שהוא לא אישר שידורים ישירים גם כשישראל הייתה עדיין בתמונת הסיכויים. זכויות השידור של המשחק היו מינימליות. כמה אלפי דולרים בודדים והמשחק עצמו נערך אחה"צ מחוץ לטווח זמן הצפייה הראשי. "…זהו תפקידנו וחובתנו העיתונאית לשדר ישיר את המשחק עבור משלם האגרה…", הרציתי לוֹ. אף על פי כן סירב. תחנוניי לא עזרו לי. יוֹרָם אַרְבֵּל היה שַדָּר המשחק. הבימאי היה הקריין הוותיק אַרְיֵה אוֹרְגָד. עוזרת ההפקה שימשה רִיקִי אָרִיכַא – רָנְד. נבחרת ישראל הביסה את פורטוגל 1:4 במשחק כדורגל מזהיר משלושה שערים שהבקיע בני טבק ושער של גידי דמתי. חובבי הכדורגל הפסידו שידור ישיר מרתק.

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ר"ג. השדר יורם ארבל (מעשן סיגריה) משוחח עם עוזרת ההפקה היעילה והחרוצה ריקי רנד- אריכא (בגבה למצלמה) דקות ספורות לפני תחילת המשחק ההוא, ישראל- פורטוגל. משמאלו של יורם ארבל שורה אחת למעלה זהו יעקב "קובי" ברוך נהג ניידת השידור ואחד העובדים המסורים ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני מימין בשורה הראשונה זהו איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בני עורי (עיתונאי טלוויזיה יסודי, רציני, נפלא, עניו וצנוע, ונאמן שמעולם לא החמיץ שום משימה עיתונאית שהוטלה עליו לבצע. בן אנוש מזהיר). האיש שמדבר בטלפון הוא חגי קרן צבי אז עיתונאי "ידיעות אחרונות", ולידו מוסתר עיתונאי "דָבָר" ברוך שיינברג. עמדת השידור העליונה שייכת לתחנת הרדיו הצבאית "גלי צה"ל". שלישי משמאל בשורה העליונה הוא שדר רדיו גלי צה"ל ראודור בנזימן (שיער בהיר וממושקף). (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עמדת השידור שלנו באִצטדיון ר"ג ב- 28 באוקטובר 1981. יורם ארבל במרכז מול המוניטור מתכונן לשידור. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי, בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אריה אורגד, ועוזרת ההפקה ריקי רנד- אריכא. משמאל, חשמלאי ניידת השידור ז'אן לב- ארי. (תיעוד וצילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981. אצטדיון רמת גן. זוהי עמדת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה באצטדיון רמת גן באוקטובר 1981. זיהוי מימין לשמאל : אמנון לנגזם (משופם), בני עורי, עוזרת ההפקה ריקי אריכא – רנד (עומדת), ראובן, השדר יורם ארבל, קובי ברוך, והבימאי אריה אורגד. משוחח בטלפון בשורה השנייה ברוך שיינברג עיתונאי "דָבָר". (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקה האחרון של ישראל בקמפיין ספרד 82' נערך בבלפסט נגד צפון אירלנד ב- 18 בנובמבר 1981. ישראל הפסידה 0:1 ונשארה שוּב בבית. סקוטלנד וצפון אירלנד העפילו לטורניר הגמר . יוסף "טומי" לפיד המשיך לדבוק בגרסתו וטען בפניי שוב ושוב : "הכדורגל הישראלי איננו יצירת מופת שיש להתפאר בה , ולכן אינני מתיר לך שידורים ישירים". זה היה הזמן מבחינתי לצאת לדרך של בנייה מחודשת של מגדלי הצילום באצטדיוני הכדורגל, שיפור שירותי הטלפוניה וקווי השידור ה- 4w, וגם מתקני המיקרוגל (Microwave) בין מגדלי הצילום באתרים השונים לבין בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה – ירושלים, קידום תנאי ההפקה בשטח, מיסוד נקודות סטריליות לצורך קיום ראיונות מבלי שהציבור יידחף לעבר המצלמות, בקיצור הצעדה וזירוז רמת הסיקור והצילום של הליגה הלאומית בכדורגל. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נתן לי אור ירוק. צריך לומר כי בעלי המועדונים ומנהלי המגרשים והאצטדיונים קיבלו את היוזמה ברוח טובה ושיתפו פעולה. אולם זהו כבר סיפור אחר שראוי לפוסט שונה.

סוף הפוסט מס' 1077. הועלה לאוויר ב- 27 בדצמבר 2012.

 [2] על פי עדותו האישית של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון בשנים 1984 – 1978) כפי שנמסרה לי בעת התחקיר והריאיון עמו.

[3] ארנון צוקרמן ויאיר שטרן היו היחידים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים שניהלו אותה שתי קדנציות רצופות. ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973, ויאיר שטרן בשנים 2000 – 1993.

[2] על פי מכרז ובתמיכה מופלגת של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר הפרופסור למשפטים ראובן ירון.

[3] ראה מכתב המינוי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מ- 16 במארס 1981 הממוען למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יצחק "צחי" שמעוני ז"ל.

[4] על פי מכרז. טוביה סער הביס במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפברואר 1982 ברוב של 1:8 את המועמד המתחרה נגדו המשנה למנכ"ל שלמה עבדי, ששאף אף הוא להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.