פוסט מס' 1080. כמה הערות, הערכות, ועובדות עכשוויות אודות המצב. דברים בשם אומרם. בעת הזאת ביום חמישי-5 במאי 2022 כמו אזרחים ישראליים רבים גם אנוכי מבקש למסור את הערכתי החברתית והפוליטית למר מנסור עבאס ערבי-ישראלי יו"ר מפלגת רע"מ שמרכיבה את הקואליציה הממשלתית ואשר גם מכהן כ-ח"כ ו-סגן יו"ר הכנסת. אנוכי רואה במר מנסור עבאס אזרח יישר דרך, הגון ונאמן, איש חכם ו-מהימן, ואדם של כבוד. יבורך האיש (!). וגם: דיון ב-מורשתו הצבאית של הקצין סגן זאב שטרנהל ז"ל מי שהיה מפקדי, מורה ומחנך בלתי נשכח של כולנו וגם שלי, כשהייתי חניך "גולני" בקורס מ"כים בג'וערה בחודשים ספטמבר 1956 עד מארס 1957, והיה גם מפקדי במלחמה הראשונה, "מלחמת סיני", שנטלתי בה חלק בשורות צה"ל כחניך באותו קורס מ"כים ההוא באוקטובר / נובמבר 1956 נגד האויב המצרי בגזרת רפיח. זאב שטרנהל ז"ל (לימים פרופסור זאב שטרנהל) הוא לעד מפקדי הבלתי נשכח. פוסט מס' 1080. הועלה לאוויר ביום שישי-6 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.      

שוֹרָשִים (2). פוסט מס' 1080. הועלה לאוויר ביום חמישי-31 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט חדש מס' 1080. אנוכי בימים ההם כילד בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, מ"כ וקצין קרבי בגדוד 12 ב-חטיבת "גולני". בעת שירותי הצבאי בן שלוש שנים בימים ההם  בגדוד 12 של חטיבת "גולני" כ-טירון, לוחם, מ"כ, קצין קרבי בתפקיד קצין חבלה של הגדוד, ואח"כ סמ"פ בשלוש שנות השירות הצבאי שלי בשלוש השנים של 1959-1956 היו לי ארבעה מג"דים בגדוד 12 של "גולני": אורי בר- רצון, שמואל עמיר, אורי ביידאץ', ויקותיאל "קותי" אדם. במקביל באותה התקופה ההיא של השירות הצבאי שלי במשך שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" היו לי ארבעה מח"טים: חיים בן דוד ז"ל, בנימין גִ'יבְּלִי ז"ל, אהרון "אֶרְוִוין" דוֹרוֹן ז"ל, ו-אֵלְעַד פֶּלֶד ז"ל. בתום שירותי הצבאי בן שלוש שנים בימים ההם בגדוד 12 של חטיבת "גולני" שבתי בשמחה ואושר גדולים לכור מחצבתי ל-קיבוץ אפיקים הבלתי נשכח והפכתי לחבר קיבוץ מן המניין. הלכתי בדרכי אבא ז"ל היקר שלי שהיה חקלאי חרוץ ונאמן, יישר דרך, איש עבודה, איש של אמת, ו-"מספוא'יניק" בנשמתו. הייתי חקלאי כמותו בראשית דרכי כחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. רפתן ומספוא'יניק. שום דבר בחיי אז לא היה שווה ערך ל-תלמים החרושים של שדות אדמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, שום דבר לא היה דומה לשדות המספוא רחבי הידיים שם גידלנו אספסת, תִּלְתָּן, תִּירָס, וסֶלֶק בהמות לרפת המצוינת של קיבוץ אפיקים בראשה ניצב רוּדִיק לווין ז"ל, רפתן ברמה של מדען. שום דבר לא היה דומה לסוסים ולסוסות היפים והיפות, שהיו רתומים ורתומות לכלים החקלאיים של הקיבוץ בעת ההיא כמו ה-מקצרות, ה-מחרשות, ה-מַגוֹבִים, ולעגלות-פלטפורמות שהובילו את התוצרת החקלאית מהשדות הרחוקים הביתה לרפת בקיבוץ שלנו. לעולם לא אשכח את הסוסה החרוצה היפהפייה ששמה היה "תְּמוּרָה" ואת בִּתָּה שהייתה חרוצה ויפהפייה כמו אימא שלה, ושמה היה "שִיבּוֹלֶת". תמורה הייתה כולה חוּמָה. שיבולת הייתה שחורה כמו הלילה. שתיהן ייצגו היטב את מיטב הבריאה האלוהית (!). הן היו הסוסות החרוצות, הנאמנות, והיפות ביותר שראיתי בכל ימי חיי. לעולם לא הייתי צריך להאיץ בהן. שתיהן היו חרוצות וחכמות והבינו את תפקידן. אהבתי את שתיהן ורחשתי להן כבוד והערכה עצומים. שתיהן ידעו שאנוכי אוהב ומעריץ אותן. תמיד בתום כל יום עבודה לאחר שובנו משדות אפיקים הרחוקים לאורווה בקיבוץ, פינקתי אותן. רחצתי אותן ודיברתי עמן. עם שתיהן. שתיהן, האֵם ובִתָּה היו יפהפיות, נבונות, וחרוצות מאוד (שיא הבריאה האלוהית בעיניי) ובעלות הספק עבודה פנטסטי (!). לא היו לאֵם תמורה ול-בִתָּה שיבולת סוסות ו/או סוסים באורווה של קיבוץ אפיקים מתחרים ולא מתחרות באופי החרוץ והנאמן שלהן וביכולת וכישרון תפוקת הספק העבודה היומית והקשה שלהן. שתיהן היו פשוט נהדרות. תמיד בסיום כל יום עבודה הענקתי לשתי הסוסות האצילות והחרוצות האלה מנות תערובת מתובלות בחרובים מתוקים וחציר גדולות מהמקובל, ובה בעת ליטפתי אותן ודיברתי עִמָן. לא היו עוד סוסות כמותן וברמה שלהן. הייתי נער בן 15 ונתתי לשתיהן לדעת שאני אוהב אותן ומעריך אותן ואת חריצותן ו-כישרון עבודתן והספק הייצור העצום שלהן. שתיהן היו מדהימות. שתיהן היו ראויות להערכתי והערצתי אותן. שתיהן ידעו שאני אוהב אותן ומכבד אותן. מדהים שתמורה העבירה בדיוק מתמטי את הגנטיקה שלה ל-בתה שיבולת היפהפייה השחורה. לא הייתה קיימת שום בְּרִיָיה בעולמנו אז שתדמה לתְּמוּרָה ושִיבּוֹלֶת ביופיין, נבונותן, ו-חריצותן. ועוד דבר: הן היו ונותרו אלמוניות. ועוד עובדה: סוסים וסוסות הם לעולם לא רק לא מפונקים, הם גם לעולם לא בוכים ואינם מתלוננים גם כשקשה להם. הם לעיתים עבדו ממש בעבודת פרך. אין מדובר במילים ריקות. להיות רתומים לפלטפורמה עמוסה בתלתן ו/או אספסת במשקל של טון ולמשוך אותה לאורך 7-6 קילומטרים בחורף הגשום והבוצי בדרכים לא סלולות מהשדות הרחוקים לרפת בקיבוץ אפיקים היא עבודה מפרכת שדורשת מאמץ גופני עצום. תמורה ושיבולת אף פעם לא התלוננו, לא בכו, ולא קיטרו. הן היו שתי סוסות נפלאות, חרוצות, נבונות, ויפהפיות. האדמה הפורייה והמניבה של קיבוץ אפיקים, הסוסים, הפרות, והכבשים, והכלים החקלאיים שלנו הטרקטור, הקומביין, ה-מקצרה, הטורייה, המגרפה, החרמש, הקלשון, והאֵת היו כלי נשקנו ומקור כוחנו ואושרנו ב-חיינו החקלאיים. תְּמוּרָה ושִיבּוֹלֶת הבלתי נשכחות עבורי גם היום בגיל 84 שלי, היו שותפות מלאות לשגשוגו של קיבוץ אפיקים בעת ההיא. לא היו עוד כמותן. כפי שלא הייתה שום פרה ברֶפֶת של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בעת ההיא שדמתה לפרה "מַרוֹקָה" אלופת תנובת החלב בשנים ההן ברֶפֶת שלנו. אנוכי זוכר את מנהל האורווה דאז יוסף לנסקי ז"ל ש-שִח לי לא פעם ולא פעמיים שהוא איננו ראה אף פעם אהבה והערצה וטיפול שהעניק בֶּן אֱנוֹש נער עוּל ימים כמוני בימים ההם לשתי הסוסות הנהדרות, החרוצות, וה-יפהפיות והבלתי נשכחות האלה, תְּמוּרָה ושִיבּוֹלֶת. אנוכי אוטוטו בן 84 היום. השנים הנפלאות ההן של עבודה ויצירה חקלאית בעת ההיא שלי בקיבוץ אפיקים שלי הבלתי נשכח לעַד, חלפו לבלי שוב.  

טקסט תמונה : ינואר 1957. אנוכי חניך בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" בבסיס ג'וערה הממוקם ליד שני קיבוצי השוה"צ עין השופט ורמת השופט הימים ההם לפני כ- 65 שנים. המ"מ שלי באותו קורס המ"כים ההוא ב-ג'וערה היה סגן זאב שטרנהל ז"ל (2020 – 1935) האדם והמפקד הבלתי נשכח. לא היו רבים כמותו. שאיפתי היחידה אז הייתה לסיים ולהשתחרר כקצין משירותי הצבאי – קרבי הקשה שהיה לי בגדוד 12 של חטיבת גולני, ולשוב לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן. הייתי גאה בשירותי הצבאי במשך כמעט שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" אולם רציתי להיות חקלאי – מספואיני'ק לצדו של אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל, חקלאי נפלא ורב ידע וחבר וותיק בקיבוץ אפיקים. זה היה חלומי הגדול. רציתי לקצור תִּלְתָּן ו-אָסְפֶּסֶת, לגדל סֶלֶק בהמות, ולכבוש חבילות חציר, ולהביא אוכל ומספוא לפרות ברֶפֶת של קיבוץ אפיקים אחת מרפתות הֶחָלָב המצוינות ביותר בתקופה ההיא בארץ בראשותו של הרפתן המוכשר, החרוץ, והידען בן וחבר קיבוץ אפיקים רוּדִיק לֵוִוין ז"ל (נפטר לפני כמה שבועות כשהוא בן 91). מי חשב אז על העיתונאות הטלוויזיונית כ-מקצוע מעניין, מרתק, ודרמטי מעבר לפרנסה לכל החיים ? אנוכי בן 84 היום, לא תיארתי ולא שיערתי לעצמי בימי בראשית ההם כי תעשיית הטלוויזיה היקרה, הסבוכה, והמרתקת רבת עניין על מכלול רבדיה וסעיפיה, תזרים לעורקים ומערכת הדם שלי בגופי שלי במשך שנים כה רבות כמויות בלתי נדלות ו-לא מוגבלות של מולקולות חמצן, ועמן תזריק לגופי אין סוף כמויות בלתי מתכלות של הורמון ה-אדרנאלין…??? (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1958. אנוכי בן 20 קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי היה אז  סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. מח"ט "גולני" היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון. המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם ז"ל. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד ז"ל. התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה רגילה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1960. אנוכי חקלאי בכור מחצבתי בקיבוץ אפיקים ב- 1960 בטרם יומרות ו-פרטנזיות הנוגעות ל-עיתונאות הטלוויזיונית. נולדתי בקיבוץ הטוב במדינת ישראל. התמונה צולמה בבריכת השחייה של קיבוץ אפיקים בקיץ 1960 בתום שירותי הצבאי בן שלוש שנים כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. ימי התום והפשטות לפני 73 שנים שחלפו לבלי שוב. אנוכי ילד בן 11 עם משכוכית עדר הצאן של קיבוץ אפיקים. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן מחבק את הכבשה משכוכית עדר הצאן שלנו בימים ההם – בזמן ההוא, אמיר הלמן, דני פלס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגדי חופש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958. אנוכי בן 20 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן הטוב בקיבוצי מדינת ישראל. אנוכי באותו הגיל בו אבא ואימא שלי עזבו את בתיהם ומשפחותיהם ב-שירווינט ו-קורשאן בליטא ועלו לארץ ישראל. התמונה צולמה בקיבוץ אפיקים ע"י אחי הבכור עמי פינסקי ז"ל בעת חופשה רגילה בתקופת שירות הצבאי שלי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". חלק מזמן החופשות הרגילות של חיילי קיבוץ אפיקים הוקדש לעבודה במשק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס ומורכבים בנושאים שונים מהיבטים היסטוריים ועכשוויים שונים, שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961 ועד היום הזה. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך כאמור באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה, לקראת שידורי הטלוויזיה בהפקת SOBO את אירועי אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 24 שנים, נמשכה ארבעה ימים ארוכים מבוקר עד ערב, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל, כאמור בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות, המורכבות, והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (ושוב כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1080 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022.

———————————————————————————————-​

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העָלוּב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ז"ל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא של יוסף בר-אל משורות רשות השידור ההיא. יוסף בר-אל, מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט, הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 1080. כמה הערות, הערכות, ועובדות עכשוויות על המצב בעת הזאת ביום חמישי של 5 במאי 2022. דברים בשם אומרם. כמו אזרחים ישראליים רבים, גם אנוכי מסיר את כובעי ומצדיע למר מנסור עבאס ערבי ישראלי יו"ר מפלגת רע"מ אזרח הגון, יישר דרך, נאמן, חכם, ומהימן שמפלגתו מרכיבה את הקואליציה הממשלתית ואשר גם מכהן כ-ח"כ ו-סגן יו"ר הכנסת. אומר שנית ו-שוב: מר מנסור עבאס אנוכי מסיר את הכובע ומצדיע לך (!). תבורך (!).  פוסט מס' 1080. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1080 הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022.

פוסט חדש מס' 1080.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש ומורכב מס' 1080 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1080. היגיון, מחשבה, וחוכמה. הַדוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל וביום הזיכרון עצמו (יום רביעי – 4 במאי 2022)  חשבתי שוב על זאב שטרנהל ז"ל ׁ(מת ב- 21 ביוני 2020 בהיותו בן 85) אדם דָגוּל משכמו ומעלה (!) , מי שהיה המפקד המצוין ו-מ"מ שלי בדרגת סגן בקורס מכ"ים של לוחמי חטיבת "גוֹלָנִי" שנערך ב- ג'וֹעָרָה (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בימים ההם לפני כ- 66 שנים בין ספטמבר 1956 ל-מארס 1957. זאב שטרנהל ז"ל היה גם המפקד ו- המ"מ שלי במלחמת סִינַי (מבצע קָדֵש) באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי רפיח מס' 25, 27, ו- 29 מידי צבא מצרים ע"י שלושת גדודי חטיבת "גוֹלָנִי 12 + 13 + 51 . זאב שטרנהל ז"ל היה מנהיג, מפקד, ו-מחנך בעל עקרונות ו-מוּסָר אישי ודוגמא אישית נַעֲלִים ומבורכים. גבוהים ביותר. הוא היה לוֹחֵם עַז נֶפֶש ואָמִיץ, איש חוֹשֵב שמנתח בהיגיון וב-יוֹשְרָה את מְצִיאוּת חיינו הסבוכה, ואָדָם למוֹפֵת. הוא היה ממעצבי דמותי כלוֹחֵם, מפקד, וקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". הייתה לי זכות גדולה להיות חייל וחניך שלו באותו קורס מ"כים ההוא של "גוֹלָנִי" שהתנהל בחודשים שבין ספטמבר 1956 למארס 1957 (ב-ג'וֹעָרָה, ב-אֶל עָרִיש בגלל מלחמת סיני 56', בבֵית גוֹבְרִין, ובסיום שוב ב- ג'וֹעָרָה) ואשר שָם בראשית הקורס פגשתי אותו לראשונה כחניך והוא כמפקד נערץ שלי. אנוכי אוטוטו היום בן 84 אולם לא אשכח אף פעם שהוא היה אז המודל הצבאי והחינוכי ה-בלתי נשכח שלי באותו קורס מ"כים ההוא של חטיבת "גולני" שחלק ממנו באותו הזמן ההוא התערבב כאמור עם מלחמת סיני באוקטובר / נובמבר 1956, ואח"כ בהמשך שירותי ב-צה"ל. באותה המלחמה ההיא ב- 1956 נגד הצבא המצרי שהייתה המלחמה הראשונה שלי בשורות צה"ל כחייל עוּל יָמִים בקורס מ"כים של חטיבת "גוֹלָנִי" ב-ג'וֹעָרָה, נגלה לי מפקדי סֶגֶן זאב שטרנהל לא רק כמפקד אלא גם מנהיג ומחנך רווי דוגמא אישית של מפקד אמיץ ובעל משמעת. את אשר דרש מאיתנו הוא דרש מעצמו. הלכנו כולנו אחריו החניכים שלו באותו קורס המ"כים ההוא ב-1957 / 1956 בעיניים עצומות (!). 

קרבות הָאֵש ומלחמות הדָמִים שניהלו ה- "ההגנה", הפלמ"ח, ואח"כ צה"ל בחזיתות מול האויב למען תְּקוּמַת עַם ישראל לפני קום המדינה ואחרי 1948, וממש עד הרגע הזה של חודש מאי בשנת 2022, הם שמהווים לנֶצַח את הַמִבְחָן העליון האישי של אוֹמֶץ לֵב, של נֶאֱמָנוּת אישית למען מצפונך וחבריך בקרבות הָאֵש, ושל הקרבה אישית והמוכנות להקריב את החיים שמנהל כל חייל ומפקד בצה"ל באשר הוא אדם מול אֵש הָאוֹיֵב. אין מִבְחָן נֶפֶש גדול יותר מהנכונות להסתער בחזית מול אֵש הָאוֹיֵב. שוּם דָבָר לא יִשְוֶוה לחֲבֵרוּת בעֵת קרבות אֵש נגד הָאוֹיֵב. זאב שטרנהל היה המנהיג, המפקד, והמוביל הֶאָמִיץ והנָבוֹן של המחלקה שלי במלחמה הראשונה של שנינו ושל כולנו, ב-אותו "מבצע קָדֵש" ההוא ב- 1956, המלחמה ההיא נגד האויב המצרי. הייתי אז נער בן 18 ושלושה חודשים. זאב שטרנהל היה גם כן נער, אולי בן 21. זאב שטרנהל הַיָקָר, הֶאָמִיץ, והיָשָר באָדָם לעולם לא אשכח אותך. אנוכי מצדיע על קברך. פוסט מס' 1080. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022, בחג העצמאות ה- 74 של מדינת ישראל.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים למשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר (לא בהפתעה) : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים, והחליטו להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) תמך תמיכה מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סרה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, המקצועי – טלוויזיוני והפוליטי ששרר ו-נסב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא שפרשה את כנפיה ב- 1969 על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה ועל רדיו "קול ישראל" הוותיק, התחוללה תופעה וסערה חסרת תקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. 

פוסט חדש מס' 1080. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022.

היגיון, מחשבה, וחוכמה. הַדוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. מֵת זאב שטרנהל ז"ל ׁ(בן 85) אדם דָגוּל, מי שהיה המפקד המצוין ו-מ"מ שלי בדרגת סגן בקורס מכ"ים של לוחמי חטיבת "גוֹלָנִי" שנערך ב- ג'וֹעָרָה (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בין ספטמבר 1956 ל-מארס 1957. זאב שטרנהל ז"ל היה גם המפקד ו- המ"מ שלי במלחמת סיני (מבצע קדש) באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי רפיח מס' 25, 27, ו- 29 מידי צבא מצרים ע"י שלושת גדודי חטיבת "גולני 12 + 13 + 51 . זאב שטרנהל היה מנהיג, מפקד, ו-מחנך בעל עקרונות ו-מוּסָר אישי ודוגמא אישית נעלים, גבוהים ביותר. זאב שטרנהל ז"ל היה לוֹחֵם עַז נֶפֶש ואָמִיץ, איש חוֹשֵב שמנתח בהיגיון וב-יוֹשְרָה את מְצִיאוּת חיינו הסבוכה, ואָדָם למוֹפֵת משכמו ומעלה. הוא היה ממעצבי דמותי כלוֹחֵם, מפקד, וקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". קרבות האש ומלחמות הדמים שניהלו ה- "ההגנה", הפלמ"ח, ואח"כ צה"ל בחזיתות מול האויב למען תקומת עַם ישראל לפני קום המדינה ואחרי 1948 ועד הרגע הזה ממש בחודש יוני של שנת 2020, הם שמהווים לנצח את הַמִבְחָן העליון האישי של אומץ לב, של נאמנות אישית למען מצפונך וחבריך בקרבות הָאֵש, ושל הקרבה אישית והמוכנות להקריב את החיים שמנהל כל חייל ומפקד בצה"ל באשר הוא אָדָם מול אֵש הָאוֹיֵב. אין מִבְחָן נֶפֶש גדול יותר מהנכונות להסתער בחזית מול אֵש הָאוֹיֵב. שוּם דָבָר לא יִשְוֶוה לחֲבֵרוּת בעֵת קרבות אֵש נגד האויב. זאב שטרנהל היה המנהיג, המפקד, והמוביל האמיץ והנבון של המחלקה שלי במלחמה הראשונה של שנינו ושל כולנו, ב-מבצע קָדֵש ב- 1956, המלחמה ההיא נגד האויב המצרי. זאב שטרנהל היקר, הֶאָמִיץ, והיָשָר באָדָם לעולם לא אשכח אותך. אנוכי מצדיע על קברך.  פוסט מס' 1080. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022.  

אלכס גלעדי ודן שילון גייסו אותי בקיץ 1971 לשורות חטיבת הספורט שלהם. שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים רצופות מ- 1971 עד 2003. בין 1971 ל- 2003 רשמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פרקים מזהירים בתולדות השידור הציבורי. הייתי עד מקרוב להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת. רשות השידור ה- יְשָנָה ההיא הועלתה עכשיו לגרדום ע"י חלק מה- מנכ"לים המאוחרים הרופסים חנפני השלטון ו- מלחכי פִּנְכָּה מאז 2002 (בראשם יוסף בר-אל), יחדיו עם חלק מ- מנהליה האופורטוניסטים, ולדאבון לב גם באמצעות חברותא בעלת מצע והתנהלות משותפת של ההנהלות עם קבוצה לא קטנה מעיתונאי ערוץ 1 ששתקו, ו- היו ל- משת"פים ובעלי אינטרסים. לא כולם. חלקם (!). ובכן, בפעם הראשונה ב- היסטוריה של השידור הציבורי הטלוויזיוני חברו שלושה ווקטורים שליליים ביודעין ומרצון לקואליציה נגטיבית הרסנית ומשולבת, והניחו על צווארה של רשות השידור אט-אט את חבל התלייה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא היא איננה עוד. רשות השידור ההיא כפי שהכרתם אותה מאז 1969, מתה. היא קרסה. על חורבותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" נכון שמדובר בטרגדיה, בכתם שחור משחור, אבל מרום גילי עוד רגע קט בן 84 יש בי חמלה רק על קומץ בודדים בלבד שָם. 

טקסט תמונה : 1971 – 1970. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף. התמונה הזאת צולמה ו-תיעדה אותי לפני 50 שנים. כ- פסע הפריד בין חיי נטולי הדאגות לבין עוֹל העִידָן המטורף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהמתין לי מעבר לפינה. התמונה מתעדת אותי זוכה עם אוניברסיטת ת"א בגביע מכללות ישראל בכדורסל. הייתי בשנים ההן דוגמן צילום ומורה ומחנך במקצוע המתמטיקה וחינוך גופני, כשלפתע נקרה לי בדרכי מר אלכס גלעדי ז"ל. אלוהי הטלוויזיה הפגיש בינינו. זה קרה בימים ההם לפני 51 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 1080. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה.

פוסט מס' 1080.

היגיון, מחשבה, וחוכמה. הַדוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. זאב שטרנהל ז"ל ׁ(מת ב-21 ביוני 2020 בהיותו כבן 85) היה אדם דָגוּל, ו-מי שהיה המפקד המצוין ו-מ"מ שלי בדרגת סֶגֶן בקורס מכ"ים של לוחמי חטיבת "גוֹלָנִי" שנערך ב- ג'וֹעָרָה (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בין ספטמבר 1956 ל-מארס 1957. זאב שטרנהל ז"ל היה גם המפקד ו- המ"מ שלי במלחמת סיני (מבצע קָדֵש) באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי רפיח מס' 25, 27, ו- 29 מידי צבא מצרים ע"י שלושת גדודי חטיבת "גולני 12 + 13 + 51 . זאב שטרנהל היה מנהיג, מפקד, ו-מחנך בעל עקרונות ו-מוּסָר אישי ודוגמא אישית נעלים, גבוהים ביותר. זאב שטרנהל ז"ל היה לוֹחֵם עַז נֶפֶש ואָמִיץ, איש חוֹשֵב שמנתח בהיגיון וב-יוֹשְרָה את מְצִיאוּת חיינו הַסְבוּכָה, ואָדָם למוֹפֵת משכמו ומעלה. הוא היה ממעצבי דמותי כלוֹחֵם, מפקד, וקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". קרבות הָאֵש ומלחמות הדמים שניהלו ה- "ההגנה", הפלמ"ח, ואח"כ צה"ל בחזיתות מול האויב למען תקומת עַם ישראל לפני קום המדינה ואחרי 1948 ועד הרגע הזה ממש בחודש יוני של שנת 2020, הם שמהווים לנצח את הַמִבְחָן העליון האישי של אוֹמֶץ לֵב, של נאמנות אישית למען מצפונך וחבריך בקרבות הָאֵש, ושל הקרבה אישית והָמוּכָנוּת להקריב את החיים שמנהל כל חייל ומפקד בצה"ל באשר הוא אָדָם מול אֵש הָאוֹיֵב. אין מִבְחָן נֶפֶש גדול יותר מהנכונות להסתער בחזית מול אֵש הָאוֹיֵב. שוּם דָבָר לא יִשְוֶוה לחֲבֵרוּת בעֵת קרבות אֵש נגד הָאוֹיֵב. זאב שטרנהל היה המנהיג, המפקד, והמוביל האָמִיץ והנבון של המחלקה שלי במלחמה הראשונה של שנינו ושל כולנו, ב-מבצע קָדֵש ב- 1956, בעת כיבוש המוצבים המבוצרים ברפיח ע"י חטיבת "גולני" במלחמה ההיא נגד הָאוֹיֵב הָמִצְרִי. זאב שטרנהל הַיָקָר, הֶאָמִיץ, והיָשָר באָדָם לעולם לא אשכח אותך. את זאת אנוכי מבטיח לך. אנוכי מצדיע על קברך.  פוסט מס' 1080. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022, בחג העצמאות ה- 74 לייסודה של מדינת ישראל.

היכרות.

פוסט מס' 1080. היגיון, מחשבה, וחוכמה. הַדוֹר הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. זאב שטרנהל ז"ל ׁמת ב- 21 ביוני 2020, בהיותו בן 85. אדם דָגוּל, מי שהיה המפקד המצוין ו-מ"מ שלי בדרגת סגן בקורס מכ"ים של לוחמי חטיבת "גוֹלָנִי" שנערך ב- ג'וֹעָרָה (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בין ספטמבר 1956 ל-מארס 1957. זאב שטרנהל ז"ל היה גם המפקד ו- המ"מ שלי במלחמת סיני (מבצע קדש) באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי רפיח מס' 25, 27, ו- 29 מידי צבא מצרים ע"י שלושת גדודי חטיבת "גולני 12 + 13 + 51 . זאב שטרנהל היה מנהיג, מפקד, ו-מחנך בעל עקרונות ו-מוּסָר אישי ודוגמא אישית נעלים, גבוהים ביותר. זאב שטרנהל ז"ל היה לוֹחֵם עַז נֶפֶש ואָמִיץ, איש חוֹשֵב שמנתח בהיגיון וב-יוֹשְרָה את מְצִיאוּת חיינו הַסְבוּכָה, ואָדָם למוֹפֵת משכמו ומעלה. הוא היה ממעצבי דמותי כלוֹחֵם, מפקד, וקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". קרבות הָאֵש ומלחמות הדמים שניהלו ה- "ההגנה", הפלמ"ח, ואח"כ צה"ל בחזיתות מול האויב למען תקומת עַם ישראל לפני קום המדינה ואחרי 1948 ועד הרגע הזה ממש בחודש יוני של שנת 2020, הם שמהווים לנצח את הַמִבְחָן העליון האישי של אומץ לב, של נאמנות אישית למען מצפונך וחבריך בקרבות הָאֵש, ושל הקרבה אישית והמוכנות להקריב את החיים שמנהל כל חייל ומפקד ב-צה"ל באשר הוא אדם מול אֵש הָאוֹיֵב. אין מִבְחָן נֶפֶש גדול יותר מהנכונות להסתער בחזית מול אֵש הָאוֹיֵב. שוּם דָבָר לא יִשְוֶוה לחֲבֵרוּת בעֵת קרבות אֵש נגד הָאוֹיֵב. זאב שטרנהל היה המנהיג, המפקד, והמוביל האָמִיץ והנבון של המחלקה שלי במלחמה הראשונה של שנינו ושל כולנו, ב-מבצע קָדֵש ב- 1956, המלחמה ההיא נגד האויב המצרי. זאב שטרנהל הַיָקָר, הֶאָמִיץ, והיָשָר באָדָם לעולם לא אשכח אותך. אנוכי מצדיע על קברך.  פוסט מס' 1080. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022 בחג העצמאות ה- 24 לתקומתה של מדינת ישראל.

היסטוריה צבאית קצרה ומשמעותית. אנוכי וה-מ"מ שלי בקורס מ"כים ב-ג'וֹעָרָה, זאב שטרנהל ז"ל.

זה היה מזמן לפני 67 שנים אולם הכל זכור לי היטב ובבהירות, כאילו קרו הדברים רק אתמול. הזיכרון שלי לא קהה ונותר מדויק. בקיץ 1955 בהיותי נער בן 17 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן גמלה ב-לִבִּי סופית ההחלטה לפרוש מספסל הלימודים ולא ללמוד את שנת הלימודים האחרונה בכיתה י"ב בביה"ס התיכון חקלאי של עמק הירדן, "בית ירח". מרבית המורים והמורות בביה"ס החקלאי ההוא "בית ירח" לא עניינו אותי מפני שהם לא היו מספיק חכמים ואטרקטיביים עבורי, למעט יצחק שָלֵו ז"ל המורה שלי לתנ"ך, המורה שלי לספרות מעיינה יבזורי ז"ל, והמורה שלי לכימיה אלכסנדר (שכחתי את שם משפחתו). סיפרתי והודעתי זאת להוריי ז"ל. אהבתי, הערכתי, והערצתי את אבא שלי שהיה חקלאי חרוץ ומיטבי שכמעט לא דיבר אבל ידע לעבוד. באופן טבעי בחרתי להצטרף כחקלאי לענף המספוא שאבא שלי ניהל אותו אז ב- 1955. הקלשון, החרמש, הטורייה, המעדר, והמגרפה והטרקטורים והמחרשות, המקצרות והקומביינים, ובעיקר הסוסים והסוסות (ביניהם הסוסה היפה והחרוצה תְּמוּרָה שהייתה כאילו צבועה כולה בצבע חוּם, ובִיתָּה היפהפייה והחרוצה כמו אִימָא שלה, שִיבּוֹלֶת, שהייתה שחורה לגמרי) שנשאו עדיין בעול החקלאי הכבד של קיבוץ אפיקים, משכו את נפשי ולבי הרבה יותר מאשר מרבית קבוצות המורים והמורות שלימדו ב- "בית ירח". ידעתי כבר לנהוג ב-טרקטור הגלגלים ה- Farmel ולנהוג בטרקטור השרשראות ה- D4 (שניהם תוצרת ארה"ב). אבא שלי לימד אותי לנהוג על טרקטורי הגלגלים בקיבוץ אפיקים וחבר הקיבוץ יחיאל עלי לימד אותי לעבוד על D4. עבודת החריש, הזריעה, ו-גידול התלתן, האספסת, וסלק הבהמות, והקציר והכיבוש בקיץ ובחורף והעמסתם על הפלטפורמות וחלוקתם היומית כמזון ואוכל ברפת החלב המצוינת של קיבוץ אפיקים (בראשותו של רודיק לווין), הייתה משאת חיי. תכלית חיי. העבודה הקשה בשדות קיבוץ אפיקים בשנה ההיא של 1956 / 1955 יחד עם אבא שלי, ואהבתי הראשונה לחברתי, אחת מבנות הקיבוץ, ואהבתה אותי בימים ההם, היו כל חיי. בעיקר נערתי ההיא. היא הייתה כל חיי. נערה מוכשרת בכל תחום. אהבתי אותה מאוד. זאת הייתה האהבה הראשונה שלי ואין כמו אהבת נעורים ראשונה. היא לעולם תהיה בלתי נשכחת. הייתי נער בן 17. התנשאתי לקומה של 1.90 מ' והבנות לא רק בקיבוץ אפיקים אמרו שיואש אלרואי הוא הנער הכי יפה בכל עמק הירדן. הייתי תמים כמו כל בני גיל הנעורים. חשבתי אז שמדובר באהבת נצח וב-נעוּרֵי נצח (!). סיבה טובה להיות המאושר באדם.

ב- 30 באפריל 1956 הגיעה לפתע ההודעה הצבאית למזכירות קיבוץ אפיקים ממשרד קצין העיר בטבריה כי מפני שאינני לומד את כיתה י"ב עליי להתגייס לצה"ל ביום חמישי – 3 במאי 1956. זאת הייתה תקופת פעולות התגמול של צה"ל בעיקר נגד יעדים צבאיים של ירדן וגם של מצרים. ביקשתי להתנדב לצנחנים אבל השורות כבר היו סגורות ונעולות. התגייסתי לגדוד 12 של חטיבת "גולני". בסיסו של גדוד 12 שכן בחודש מאי של שנת 1956 במחנה "פִילוֹן", גבעה מתנשאת סמוכה ממזרח למושבה ראש פינה. בראש פינה הורידו את מאות הטירונים מהאוטובוסים והמ"כים פקדו עלינו לשאת את הקיטבגים כל כתפינו ולצעוד רגלית במעלה העלייה התלולה ל- מחנה הצבאי "פִילוֹן", משכנינו החדש. זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם "גולני". הייתי בר מזל להימנות על הכיתה של ה- מ"כ שלי יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב. יהושע מיצמאכר היה לפני הכול אדם ו-לא רק מ"כ קשוח. לי עוד לא מלאו 18. אנוכי חושב שהוא היה משהו כ-בן 20. עדיין נער צעיר גם כן, אבל מפקד הגון. איש בלתי נשכח עבורי גם בחלוף 66 שנים. את תקופת הטירונות בחודשי הקיץ הלחים בין מאי 1956 לספטמבר 1956 עשינו ב- "שטח האש מס' 9" בעידן הממשל הצבאי דאז, ליד הכפרים הערביים סכנין, עראבה, ודיר חנא. היה מדובר בתקופת טירונות קשה באופן מיוחד. לא בשל ובגלל האימונים הקשים והרצופים בקיץ החם והלַח אלא בגלל מדיניות טרטורי הלילה הקטנוניים ו-משמעת המים הבלתי אפשרית שצה"ל ברוב טיפשותו וטמטומו הטיף לה וכפה אותה על חייליו : מימיית מים אחת ביממה בקיץ החם והלח לכל חייל קרבי. טרטרו אותנו ו-לא נתנו לנו לישון בלילה ו- הפכו אותנו ל- "גנבים" שגנבו בהסתר מים מהקונטיינרים הסמוכים. בלתי אפשרי להסתדר עם מימיים מים אחת ביממה בקיץ החם והלַח כולל גילוח בבוקר. בתחומי שנת לילה מטורטרת בלתי מסודרת ומשמעת מים בלתי אפשרית באותה תקופת הטירונות ההיא שלנו בקיץ 1956 ב- "שטח האש מס' 9", צה"ל התגלה ונחשף בכל טיפשותו ו-טמטומו. אי אפשר להתאמן אימונים צבאיים קשים וממושכים בקיץ חם ולח ללא מנוחה מתאימה וללא שתיית מים מספקת. זה פשוט היה נורא. חישול הנוער והפיכתו לחיילים קרביים ב- "גולני" ו- "גבעתי" ב- 1956 באמצעות טרטורי לילה מיותרים ומשמעת מים קפדנית שאיננה באה כלל בחשבון בתנאי האקלים החם ההם היוותה עדות מכרעת לטִמטומו של הצבא וטיפשותן של יחידות הרפואה שלו (הערה שלי : משמעת המים המטופשת בצה"ל בוטלה סופית ב- 1959). בכל תקופת הטירונות ההיא בת כ- 4 חודשים התגוררנו באוהלי סיירים קטנים שהקמנו לעצמנו ב- "שטח האש מס' 9". את צמחיית "הַסִירָה הַקוֹצָנִית" שהייתה מצויה שם בשפע הפכנו למזרן שינה, ופרסנו עליו את שכמיות הגשם שלנו. הנתק בין הקצונה בפלוגה לבין החיילים הטירונים היה מוחלט. את ה- מ"פ שלי בתקופת הטירונות בכלל לא ראיתי ולא היכרתי אותו. את ה-סמ"פ ראיתי פעם אחת בלבד בעת תרגול אמת של הפעלה ו-זריקת רימוני "מילס 4" חיים. הייתי לפחות בר מזל בתקופת הטירונות ההיא מפני שה- מ"כ האישי שלי היה יהושע מיצמאכר הבלתי נשכח.

בספטמבר 1956 החליט מג"ד 12 אורי בר רצון ז"ל לשלוח אותי לקורס מ"כים של חטיבת "גולני" שנערך על פי המסורת ב- ג'וֹעָרָה (סמוך לקיבוצי עין השופט, רמת השופט, ודליה). שם פגשתי לראשונה את סגן זאב שטרנהל ז"ל, שבמקרה ולטיב מזלי התמנה ל- מ"מ שלי. לפתע כל המשמעת הצבאית הקשה, הכוחנית, והחמורה בעידן זאב שטרנהל ז"ל השתנתה מקצה לקצה וקיבלה משמעות שונה. המשמעת הצבאית נותרה בעינה אולם אותה המשמעת הצבאית ההיא שתבע מאיתנו ה- מ"מ זאב שטרנהל נשענה על חינוך, מצפון, וחזון, ועל מוסר אישי, על אמת, ועל דוגמא אישית מופתיתי שלו. אי אפשר היה שלא להזדהות עמו. אי אפשר היה שלא להאמין לפקודותיו. אי אפשר היה שלא להעריץ אותו. ישנו באוהלים הודיים על מיטות ומזרנים. פסקו טרטורי הלילה המטומטמים ההם של תקופת הטירונות בגדוד 12, וגם הייתה הקלה מסוימת במשמעת המים. סגן זאב שטרנהל היה לא רק ה-מ"מ שלנו. הוא היה ה- "אבא" של של כל חיילי המחלקה. אנוכי הייתי אז חניך בקורס מ"כים נער בן 18 ו-3 חודשים. זאב שטרנהל היה אז בן 20 אולי 21, אולם הוא היה בוגר מאוד בהתנהגותו הצבאית, במנהיגותו הצבאית, ו-התבלט כאדם, כ-בן אנוש מוביל. אהבתי אותו מהרגע הראשון. הצבא איננו חברה דמוקרטית אלא נע על פי פקודות וצווים, אולם זאב שטרנהל שהיה בעצמו כמעט נער, לא התנשא ולא ראה בנו "רכוש צבאי", אלא ראשית דבר ו-קודם כל בני אדם. מנהיגותו לא נבעה ולא נסמכה על דרגתו ולא בגלל הברזלים שהיו מונחים על כתפיו, אלא על אישיותו הקפדנית וההגונה. מנהיגותו ויכולתו להוביל נערים צעירים בקורס מ"כים להיות בעתיד מפקדים בצה"ל, נסמכה ונשענה על הגינותו המוחלטת, על ה-יושרה שלו, על הצדק והאמת, על חוכמתו ונבונותו, ועל אישיותו המוסרית, וכמובן גם על הַיֶדָע הצבאי שלו. המדריך בדרגת סגן זאב שטרנהל דאג לכל מחסורינו הלוגיסטי בעת האימונים הקשים (מאוד). "שביל הייסורים" אחד משבילי הטיפוס שהובילו אותנו יום אחר יום ולפעמים כמה פעמים ביום, להעפיל מהמישור בתום אימוני היום והלילה לגבעת "ג'וערה" המתנשאת, היווה את הכותרת של אותו קורס המ"כים הקשה הוא גופנית ונפשית בו נטלתי חלק והייתי בר מזל שזאב שטרנהל היה ה-מ"מ שלי. הוא זאב שטרנהל היה מ"מ קשוח שדבק במשמעת הצבאית, תמך בסדר הצבאי, ניחן בעצמו בחשיבה הצבאית, והיה דָבֵק במשימה הצבאית להפוך אותנו למפקדי כיתות. אולם לפני הכל הוא היה אדם הגיוני, חכם וקָשוּב, איש חושב ו-מחנך. זאב שטרנהל היה עבורי יותר מ- מ"מ בקורס מ"כים ב- ג'וערה. הוא היה עבורי סמל שהשפיע עליי רבות בחיי גם לאחר תום שירותי הצבאי בגדוד 12 של חטיבת "גולני ב- 1959. הוא היה לא רק מפקד חָכָם ונָבוֹן אלא היה ראשית דבר אדם חושב והגיוני. מנהיג כֵּן בעל יושרה מוחלטת. אי אפשר היה לטעות במנהיגות האמת שלו והובלתו את המחלקה שלנו הנסמכת על ידע, מוסר, ודוגמא אישית באותו קורס מ"כים ההוא בג'וערה של 1956. אני יודע שאנוכי שב וחוזר כאן על כמה קומפלימנטים שהוא ראוי להם מכל וכל. הוא לא היה מפקד רגיל. הוא היה מפקד ומחנך. זה המון בהגמוניה צבאית ובחברה צבאית בה אתה חי כ- כנער בן 18 פלוס כמה חודשים. אהבתי אותו את זאב שטרנהל והערכתי אותו. אני חושב שכל החניכים אהבו והעריכו אותו כמוני. אנוכי כותב את הטקסט הנ"ל ומעניק לו פרסום באיחור של 66 שנים אולם זאת האמת. זאב שטרנהל היה מפקד אהוד ונערץ. אחד כזה שאתה מוכן להילחם עבורו בשדה הקרב לחיים ולמוות.

זאב שטרנהל היה ה- מ"מ שלנו במלחמת מבצע קדש באוקטובר / נובמבר 1956 בעת כיבוש מוצבי הצבא המצרי המבוצרים ברפיח מספרי 25, 27, ו- 29. אנוכי זוכר היטב את הירידה והנסיעה באוטובוסים של כל פלוגת המ"כים מ- ג'וערה לקיבוץ ניר יצחק כדי לחבור לגדוד 12 של חטיבת "גולני בפיקודו של אורי בר רצון (מח"ט "גולני" דאז היה אל"מ בנימין ג'יבלי) לקראת המלחמה וכיבושם של מוצבי רפיח המצריים שהיו יעדים מבוצרים וממוקשים. באוטובוס שהסיע אותנו את הלוחמים לקיבוץ ניר יצחק שרר מתח עצום ודממת מוות. מעת לעת סיפר לנו זאב שטרנהל לקראת אלו משימות אנו הולכים בדרכנו לקרבות עם צבא מצרים וכיבוש מוצבי רפיח. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי אבל גם הראשונה שלו. הוא לא פחד. הוא דיבר אלינו בשקט וב-ביטחון ונטע בנו חניכיו תקוות שה-כול יהיה בסדר. מדהים שאנוכי זוכר גם היום את הכול לפרטי פרטים כאילו קרו הדברים אתמול למרות שהם התרחשו לפני 64 שנים. אהבתי את זאב שטרנהל. בקיבוץ ניר יצחק היה לנו עוד קצת זמן להתכונן וללמוד בטרם היציאה למלחמה נגד מצרים כיצד מתפעלים את נשק האויב בעיקר את מקלעי ה- "אַלְפָא" הבינוניים (תוצרת תעשיית הנשק של ספרד) של הצבא המצרי (צה"ל השתמש במקלעים בינוניים מסוג "בֶּזָה" תוצרת תעשיית הנשק של צ'כוסלובקיה) ואת תת המקלע "קארל גוסטאב" תוצרת שוודיה (צה"ל השתמש בתתי מקלע מסוג "עוזי"). מדובר בתרגול ולימוד של נשק האויב שהייתה לו השפעה חשובה ו-מכרעת על הלחימה שלי באופן אישי בתוך ימים ספורים בעת כיבוש מוצב מס' 25 המצרי ההוא בגזרת רפיח.

מסע הכיבוש של המוצב המצרי מס' 25 ברפיח ע"י גדוד 12 הסתבך וההסתערות הארוכה המישורית שלנו על היעד המבוצר מס' 25 נכנסה לאור יום. המחלקה שלנו בפיקודו של זאב שטרנהל נכנסה שוב ושוב ל- "משימות אש סכנה" של האויב המצרי מצויד במקלעי "אלפא" ומרגמות 81 מ"מ. הראשון שנפגע בחזהו מקליע אויב היה חייל במחלקה שלי שמחה צלניקר (ילד חוץ מקיבוץ בית אלפא). הוא נחבש ע"י החובש המחלקתי שמולי'ק. את הרובה האישי של שמחה צלניקר ובראשו כידון ועליו כובע פלדה של החייל הפצוע תקעו בקרקע החולית. סימן צבאי מוסכם ששוכב שם חייל פצוע ו/או הרוג. ההסתערות המישורית הארוכה נמשכה. הנפגע השני במחלקה של זאב שטרנהל היה ריצ'ארד סילאם ז"ל מהכיתה שלי ששימש מקלען כיתתי והחזיק בידיו מקלע מסוג "בראונינג" 7.92. ריצ'ארד סילאם עלה על מוקש נעל כפול, ממש חמישה מטרים ממני. בתחילה חשבתי ששוב נקלענו להפגזת מרגמות 81 בגלל הפיצוץ הרעשני, אולם משנמוג העשן והחול השחור ראיתי את ריצ'ארד סילאם שוכב על בטנו קרוע ופצוע קשה. מקלע הבראונינג וכובע הפלדה התנתקו ונקרעו ממנו מהדף הפיצוץ. הוא היה כבר כרות רגליים אך בשל ההלם הראשוני עדיין לא הבין מה קרה לו. הוא שכב על בטנו וניסה לקום. ריצארד סילאם שאל אותי, "…מה קרה לי, מה קרה לי…?" ואז הניח את ראשו על החול. החובש שמולי'ק מיהר אליו וניסה לחסום את עורקיו ללא הצלחה. ריצא'רד סילאם מת. גם לידו מישהו תקע רובה מְכוּדָן מכוסה בכובע פלדה. אני זוכר שזאב שטרנהל לא איבד את שיקול דעתו ואת יכולת ההובלה ו-המנהיגות שלו בעת הקרב וההסתערות הארוכה על היעד המבוצר המצרי ברפיח. הוא כל הזמן דחף קדימה. שימשתי לוחם ררנ"טיסט (ראשי תיבות של רומה רימון נגד טנקים) בכיתה שלי. ליד הגדרות פגעתי בעמדת מקלע אלפא מצרית שהטרידה אותנו. בירי הראשון פספסתי. בשני פגעתי בול.

לאחר פיצוץ הגדרות שהקיפו את המוצב (באמצעות צינורות נפץ "בונגאלו" ירדנו לתעלות של המוצב הענק והמבוצר מס' 25 כדי לטהר אותו. מלאכת הטיהור נעשתה בעקבות תרגולת שכול לוחם חי"ר מכיר אותה. ואז קרה ה-פנצ'ר. ה-ררנ"ט שלי עדיין היה מותקן על הרובה הצ'כי האישי שלי. דווקא ברגע המכריע ואולי הכי חשוב בתחילת מלחמת הטיהור הארוך של התעלות במוצב המצרי מס' 25, הבריח של הרובה הצ'כי ההוא לא הצליח לחְלוֹץ את תרמיל הָתַּחְמִיש שמאיץ את פצצת ה-ררנ"ט. הנשק האישי שלי הפך בשנייה אחת לתקוע. ל-גרוטאת ברזל. אולם הייתי בר מזל. אלוהים אהב אותי. ממש עם הקפיצה לתעלת המוצב המצרי מס' 25, ניצב שָם כיסא משרדי ליד אחת העמדות עליו היו תלויים מדים של קצין מצרי שברח, ועל הכיסא היה שטוח ו-מונח תת מקלע "קארל גוסטב" טעון. ידעתי כיצד לתפעל אותו. ניסיתי אותו. יריתי צרור קצר. הנשק עבד. השענתי את הרובה הצ'כי הנשק האישי שלי שיצא מכלל פעולה על הכיסא המצרי ויצאתי מצויד ב- "קארל גוסטב" למסע הטיהור של המוצב המצרי רחב הידיים והמבוצר. הראשון שנתקלתי בו היה חייל מצרי שנראה לי צעיר שוכב בתעלה ללא תנועה פצוע קשה בזרועו הימנית המרוסקת. נשקו האישי היה זרוק לידו. היססתי אם לירות בו ולוודא הריגה. חששתי מ- יֶרִי בגבי לאחר שאחלוף ו-אדלג מעליו. הכול התרחש במהירות. לבסוף לא יריתי בו. גם הוא לא ירה בי. הוא היה מֵת. חיילי הצבא המצרי שאיישו את שלושת מוצבי רפיח 25, 27, ו- 29 המבוצרים היטב, נשברו. רובם נכנעו. אחרים ברחו. חלקם נהרגו. ביקשתי מזאב שטרנהל לחזור לנקודת המוצא הראשונה שלי בתעלה הראשונה במוצב 25 כדי לאסוף את הרובה האישי שלי. להפתעתי הגדולה הרובה כבר לא היה שם. סיפרתי לזאב שטרנהל בעצב רב כשאני מצויד בתת מקלע "קארל גוסטאב" של האויב, כי לא מצאתי את הרובה האישי שלי במקום שהותרתי אותו לפני קרב טיהור התעלות. איבדתי את הנשק האישי שלי. זאב שטרנהל מייד השיב לי כי אנוכי זכאי לחלוטין מפני שמדובר באובדן נשק אישי בתנאי קרב ובנסיבות מלחמתיות, וזאת איננה אשמתי. זאב שטרנהל הצדיק אותי לגמרי. קצין חוקר של צה"ל חקר אותי בהזדמנויות זמן שונות שוב ושוב על פי פקודות מטכ"ל אודות נסיבות אובדן הנשק האישי שלי בעת הקרב ההוא כיבוש מוצב מס' 25 המצרי בגזרת רפיח ע"י גדוד 12 של חטיבת "גולני", ולא הרפה ממני למרות הסבריי המפורטים ותיאור אירועי ונסיבות הקרב ההוא. זאב שטרנהל גיבה אותי.

מלחמת מבצע קדש של אוקטובר / נובמבר 1956 הסתיימה וקורס המ"כים שלנו נמשך בעיירה אל עריש בצפון חצי האי סיני. משם נדדנו להמשך הקורס ל-בית ג'וברין, ואח"כ חזרנו ל- כור מחצבתנו ב- ג'וערה. התכוננו כולנו כל המ"כים לעתיד לתרגיל מסכם לילי באש חיה של כיבוש יעד מבוצר ששמו היה "תל חובייזה". לפתע חזר ל-ג'וערה למחלקה שלי שמחה צלניקר. לא שמענו ממנו יותר לאחר כיבוש מוצב 25 ברפיח ב- 1 בנובמבר 1956. הייתי בטוח שהוא נהרג מאותו הקליע המצרי שפגע בחזהו. אבל לא. הקליע פגע בגופו מעל הלב ויצא מהצד השני. היה מדובר בפציעה לגמרי לא קשה. שמחה צלניקר התאושש מהר וחזר לקורס המ"כים שלנו. זאב שטרנהל הציב אותו בשלישיית החוד המחלקתית, ממש לידי, לקראת פיצוץ גדרות המוצב באמצעות מוטות הבונגלו הארוכים עשויים TNT, ואח"כ הקפיצה לתעלות וטיהור המוצב. ואז זה קרה : בעֵת ההמתנה של שלישיית החוד שלנו לקראת הפריצה נפלט לשמחה צלניקר צרור מנשק ה- "עוזי" האישי שלו שפגע בירך רגל ימין שלי והפיל אותי לקרקע. מפקד התרגיל זאב שטרנהל ירה מייד לחלל האוויר זיקוק אדום, זעק "חדל אש", והתרגיל המחלקתי המסכם הופסק. זאב שטרנהל נשא אותי לאלונקה וליווה אותי אישית ב-קומנדקר הפינוי ל- בית החולים הצבאי 10 בחיפה. מאז לא ראיתי אותו את זאב שטרנהל יותר. גם לא את ה-מ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב. מעניין, חבריו המפקדים באותו קורס מ"כים ההוא ב-ג'וערה ב- 1956 קראו לו כולם בשם משפחתו "שטרנהל". איש מהם לא קרא לו בשמו הפרטי. אנחנו החניכים קראנו לו כמובן, "המפקד".

פרופסור זאב שטרנהל ז"ל. איש חכם ויישר דרך. לעולם בלתי נשכח עבורי ולעוד רבים בחטיבת "גולני" ההיא

במשך השנים הרבות הפך זאב שטרנהל לאיש האקדמיה ופרופסור הוגה דעות מוכשר וחריף ונציג מובהק של השמאל הפוליטי בארץ. הוא כתב את דעותיו מעת לעת בעיתון "הארץ". אני היכרתי אותו תקופה קצרה מאוד בחיי ובחייו. רק כ- שבעה חודשים. מעניין, באותו פרק הזמן הקצר ההוא, באותם שבעה החודשים ההם ב-היותי חניך שלו ב-קורס מ"כים של חטיבת "גולני" ב- ג'וערה בין ספטמבר 1956 למארס 1957, ובעת מלחמת "מבצע קדש" באוקטובר / נובמבר 1956 נגד צבא מצרים, באותה תקופת הנעורים הצבאית ההיא, שָם התגלה לי זאב שטרנהל ז"ל כמפקד, מחנך, ואיש מופת. שָם הוא הותיר עלי את חותמו. מותו של זאב שטרנהל בטרם עֵת הוא אבדה ענקית למשפחתו אולם גם אבדה גדולה מאוד לאומה הישראלית. עוד כמה זאבים שטרנהלים בתוכנו היו הופכים את החברה הישראלית להגונה יותר, כֵּנָה יותר, וצודקת יותר. אנוכי מבכה את מותו של זאב שטרנהל זיכרונו לברכה.

לפני שנים רבות שוחחנו קצרות בטלפון בנושא טלוויזיוני כלשהו. קראתי לו בשל הכבוד שרחשתי לו "פרופסור זאב שטרנהל…". הוא זכר אותי ומייד השיב לי, "…יואש אלרואי אם עוד פעם אחת תקרא לי פרופסור…אז אני לא אהיה חבר שלך יותר…". לכתו של זאב שטרנהל בטרם עת הוא אבדה עצומה למשפחתו, אבל גם הפסד גדול מאוד לעם ישראל, ולי באופן אישי. הייתה לי זכות גדולה להיות חניך של זאב שטרנהל ז"ל בקורס מ"כים ב- 1957 / 1956 של של "גולני" ב- ג'וערה. אשנה ואומר שוב כי מדובר באישיות ברמה גבוהה ביותר. אדם ש-חונן בהגינות, יושרה, חוכמה, מוסר עליון, ו-דוגמא אישית למופת, היגיון הגיוני, וכישרון ניתוח הנסיבות והסקת מסקנות. זאב שטרנהל היה פשוט אדם נבון וחכם וגם איש מוּסָר ו-חינוך גבוה משכמו ומעלה מרבים מאיתנו. אישיות מיוחדת במינה. פרופסור זאב שטרנהל היקר אדם דָגוּל, נוח על משכבך בשלום. בעבורי אתה לעולם בלתי נשכח. חלפו 66 שנים מאז פגשתי לראשונה את המפקד שלי זאב שטרנהל ב-ג'וערה באותו קורס המ"כים של חטיבת "גולני". עֲקֵבוֹת חותמו לא סרו ממני.

מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי. אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין ז"ל. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה היו אלה דן שילון ו-אלכס גלעדי יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם. בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים, מח"טים, אוגדונרים, ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל (פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ז"ל, 2020 – 1935) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם בג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים. סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש, ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר). גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש נעשו בגיל כה צעיר מופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית. שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. בגיל 18 אתה מוכן לחרף את נפשך ביודעין למוות, לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון ולא בעבור הרמטכ"ל משה דיין, אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, החברים שלך ב-"גולני" אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי, ב- יֶרִי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִדְךָ בעת צָרָה. הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות, במחלקות, ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו באימונים הקשים, במסעות הארוכים, בסחיבת אלונקות, בניווטי לילה ללא שינה ובחינוך הצבאי למשמעת, מורשת, ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים, סמלים, ומ"מים. לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב. שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חָשוּף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ. אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך. זה היה החינוך שקיבלתי בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ז"ל ומ-יהושע מיצמאכר יבד"ל ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ, ומאוחר יותר לקצין קרבי, קצין חבלה, ו-סמ"פ בגדוד 12 של חטיבת "גולני". תמיד בגדוד 12 של חטיבת "גולני".

טקסט תמונה : התמונה צולמה כנראה בין אוקטובר 1954 למארס 1955. לפני כ- 66 שנים. זהו זאב שטרנהל ז"ל המפקד והמ"מ שלי בקורס מפקדי כיתות של חטיבת "גולני" בג'וערה ומפקדי הנערץ במלחמת "מבצע קדש" נגד מצרים באוקטובר – נובמבר 1956. (באדיבות זאב שטרנהל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התמונה צולמה כנראה בין ספטמבר 1956 למארס 1957. לפני 64 שנים. זהו סגן יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב מי שהיה ה- מ"כ שלי בטירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני בחודשים מאי – ספטמבר 1956 בשטח אש 9 ליד הכפרים הערביים סכנין, עראבה, ודיר חנא. (באדיבות יהושע מיצמאכר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958. אנוכי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי היה אז  סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. מח"ט "גולני" היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון. המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם ז"ל. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד (בן 93 היום). התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה רגילה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אירועים חשובים.

1. איתי אנגל. עיתונאי שטח אמיץ ונפלא.

העיתונאי הדוקומנטריסט המעולה, האמיץ, ואיש טלוויזיה מקצוען ומהימן משכמו והמעלה הקרוי איתי אנגל, שידר לאחרונה ב-"עובדה" בערוץ 12 ב- 28 באפריל 2022 את התרשמותו הבלתי אמצעית ממלחמת ההתנגדות הנמרצת שמנהל אוקראינה בראשות נשיאה הדגול וולודימיר זלנסקי נגד הצבא הרוסי הפולש לארצה על פי פי פקודתו של נשיא רוסיה וולדימיר פוטין. מדובר בתיעוד כן ו-מרגש מהשטח של איתי אנגל (!). באוקראינה מתחוללת טרגדיה צבאית ואזרחית אותה מחולל מנהיג רוסיה ללא רחם וולדימיר פוטין בעוד העולם החופשי ובראשו ארה"ב ונשיאה ג'ו ביידן מתבוננים בנעשה מהצד. קצת עוזרים ומסייעים אבל לא באמת ולא על פי מידת הצורך. מדובר יותר במס שפתיים מאשר בעזרה וסיוע מעשיים. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הוא איש נערץ. מגישת "עובדה" אילנה דיין ערכה שלוש הפסקות פרסומות בעת השידור הכולל של הסרט התיעודי של איתי אנגל אודות גבורת העם האוקראיני מול הכובש הרוסי ושוב לא בחלב בשימוש בטקסט המאוס, לא מדויק, ולא נכון שלה, "…בעוד דקה נשוב…", כשהיא חזרה למסך לאחר ה-הפסקה ה- 1 שנמשכה כ- 8 דקות (!), חזרה לאחר ה-הפסקה ה- 2 שהתארכה לכ- 11 דקות (!), ושבה למסך בתום הפסקה השלישית שכללה בתוכה כ- 7 דקות (!). איזה בעוד דקה נשוב ואיזה נעליים. "…בעוד דקה נשוב…" הוא טקסט בלוף, לא כֵּן, לא נכון, לא מדויק, ומטעה ש-נְהֶגָה מראש על ידה באופן מחושב וכך הוא נאמר לצופיה על פי ניסוח ומחשבה כאמור מתוכנים, מבלי שהממונים עליה יתערבו ויעירו לה. מגוחך. אילנה דיין מתעמתת עם ציבור צופיה כבר זמן רב בעניין משך ההפסקות שמאיישים את תוכניות "עובדה", כאמור לצורכי שידור פרסומות מסחרית ו-הקרנת פרומו'ס. היא מתעמתת עמם לבטח מנקודת מבט של עורכת ראשית ו-מגישת מסמכים טלוויזיוניים דוקומנטאריים. כשהיא מתנסחת כלהלן ואומרת לציבור צופיה, "…בעוד דקה נשוב…", היא הופכת את עצמה ביודעין לפתטית ומגוחכת. היא כמובן לא שבה ולא חוזרת לעולם אל צופיה בתום דקה. בתוכנית "עובדה" של יום חמישי – 28 באפריל 2022 שודרה שלושה מקבצי פרסומות מסחריות ובצדם קידום משדרים אחרים של ערוץ 12 שהסתכמו בסך של כ- 26 דקות (!). אנוכי צופה ב- "עובדה" לא בגלל המגישה וקריינית הטקסטים אילנה דיין, אלא בגלל כתבי שטח מעולים שהופכים את "עובדה" לחוויה עיתונאית שכדאי לצפות בה, כמו איש הטלוויזיה איתי אנגל למשל, ודומיו. מדהים שהנהלת ערוץ 12 (מי האנשים האלה ?) מאפשרת שוב ושוב לאילנה דיין להשמיע את טקסט הפרידות המגוחך והלא כֵּן שלה מצופיה, בזו הלשון, "…בעוד דקה נשוב…", ואינם מתערבים. ואומר שוב: היא כפי שמתועד איננה שבה מעולם בחלוף דקה אל צופיה. עסק עלוב, פגום, ורשלני שיש לו רק פירוש אחד : אי סדר, היעדר משמעת, וחוסר ניהול ומנהיגות. מישהו שם בהנהלה הראשית רועד מפחד מאילנה דיין ואיננו רוצה לצוות, להתמקח, ו-להזכיר לה ש- "האוויר" של ערוץ 12 איננו פרטי שלה.

2. רון בן ישי.

המפגש "האינטימי" של העיתונאי רון בן ישי האמיץ עם רפי רשף ב-ערוץ 12 היה מעניין.

3. דן כנר.

הקריין, המגיש, והמנחה הוותיק, הרהוט, הידען, והמצוין דן כנר הופך את מר גדי ליבנה מגיש תוכנית המוסיקה "רגעי קסם" (משודרת רשת ב' של תאגיד השידור הציבורי "כאן"), ל-רדוד.

4. יעקב "יענקל'ה שחר.

הפער וההבדל בין קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה בליגת העל לבין הקבוצות האחרות הנשרכות אחריה איננו נעוץ דווקא בכישרון מאמנה של מכבי חיפה ברק בכר אלא בגין מנהיגותו המחושבת של נשיא המועדון המשגשג מזה שנות דור, מר יעקב "יענקל'ה" שחר, וראייתו לטווח ארוך (!). יעקב שחר חונן באישיות נעלה ונבונה ויישרת דרך. יעקב שחר אדם מוכשר ועניו הוא האחד שאין שני לו בתחום. איש חושב וחכם ואדם של מעשה. אין עוד אחד כמוהו בתעשיית הכדורגל של מדינת ישראל. יענקל'ה שחר – תבורך (!).

טקסט תמונה : שנת 1959. השנים ההן – הזמן ההוא לפני 63 שנים. זוהי קבוצת הכדורגל של סקציה ספורט נס ציונה ב- 1959. זיהוי העומדים מימין לשמאל : דבוש, יגאל קמחי, יעקב שוכטוביץ' (היום יעקב שחר, אישיות נעלה וצנועה ונשיא מוכשר ו-משגשג משכמו ומעלה של מועדון הכדורגל מכבי חיפה), ברוך רוזנשטיין, דודו קרמר (מאמן – שחקן, לשעבר שחקן נבחרת ישראל והפועל פ"ת), משה חבני, וכוכי בן גרא. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : הקמע של הקבוצה יעקב "ז'קי" ווישניה בן 8 (היה פרשן ההתעמלות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 36 שנים בין 1976 ל- 2012), מישקה מוסקוביץ', השוער עמי גרובשטיין, צבי רינצלר, ואברהם אשכנזי. (התמונה באדיבות נילי ויעקב שחר. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

5. האמריקניזציה המכוערת של הכדורסל הישראלי בשנות הדור האחרון.

בתוך "האמריקניזציה" המוחלטת אשר מתחוללת בעוצמה וללא הפסק ואשר השתלטה לחלוטין על הכדורסל הישראלי מזה יותר משנות דוֹר, הכניעה החמישייה האמריקנית של מכבי ת"א את החמישייה האמריקנית של הפועל ירושלים בתוצאה 79:89. אין עוד כדורסל מקורי בישראל. יש כדורסל אמריקני קנוי בישראל. הכדורסל הישראלי המקורי חווה אסון ונעלם. בושה וחרפה.

6. ד"ר שרון אלרועי-פרייס, היא רופאה ו-מנהיגה והיא גם אישה יפה, נבונה, וחכמה.

נדמה לי שכל עם ישראל ואנוכי בתוכו מצדיעים ותומכים תמיכה נמרצת ואוהדת ברופאה ומדענית אמיצה, ד"ר שרון אלרועי-פרייס, מי שעומדת יחדיו עם חבריה למקצוע על המשמר באומץ לב ובעקשנות בעמדת הגנה על אזרחי ישראל, ילדים, נוער, מבוגרים, וזקנים מפני מגיפת הקורונה המסוכנת שטרם חלפה. ד"ר שרון אלרועי – פרייס – תבורכי. תבורכי את וכל אנשי מדע הרפואה במדינת ישראל. אנוכי חושב ובטוח שהאומה כולה חייבת לכם תודה ענקית (!).

7. איש הרדיו והמוסיקה יואב חנני.

יואב חנני הוא עורך מוסיקאלי נפלא שמוכיח שוב את כישרונו ויכולתו בתחום בערוץ 103 FM.

8. קבוצת הכדורגל של מכבי פ"ת היא עסק עלוב וכושל.

קבוצת הכדורגל של מכבי פ"ת בליגת העל הישראלית היא פיקציה. להיכן נעלם אגב מאמנה ההוא גיא לוזון…???

9. שדרנית הטלוויזיה של ערוץ 12, קרן מרציאנו.

השדרנית והעיתונאית המעולה, הרהוטה, המצוינת, והחכמה של חברת החדשות בערוץ 12 קרן מרציאנו, מאפילה בקלות ו-ללא קושי על שתי הקולגות שלה בתחום המדובר, יונית לוי (בולעת ההברות והמילים) ודנה ווייס. הנוכחות והכישרון הטלוויזיוני שלה של קרן מרציאנו ניכר למרחוק ו-לכל עין. לא יכול להיות ו-לא ייתכן שבעלי הבית של חברת החדשות של ערוץ 12 אינם מבחינים בעליונות האיכותית הטלוויזיונית – רדיופונית של הראשונה על שתי האחרות, ולא עורכים את השינויים המתבקשים.

10. האלוף במיל. יוֹרָם יָאִיר המוכר בכינויו, "יָ יָ ה" בן 78. גנרל חושב ואמיץ לב, איש צבא יישר דרך אמין ומהימן איש של חוכמה צבאית "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ומפקד מוערך ונערץ ע"י כול חייליו ופקודיו במשך שנים רבות מאוד. יורם יאיר גנרל בעל ידע צבאי עצום ובעל דוגמא אישית ומוסר עליונים ובעל כישרון של מנהיג ו-מתכנן ולוֹחֵם עשוי ללא חַת, היה ויש רק אחד ב-צה"ל. אולי ימנו אותו יום אחד לרמטכ"ל צה"ל. המדינה והאומה ירוויחו ויצאו נשכרים.   

האלוף במיל. מצביא אמיץ לב וגיבור ב-מלחמות ישראל האלוף במיל. יורם יאיר "ייה" (בן 78) ומורה דרך לרבים, נבחר להיות אחד ממדליקי המשואות אמש בהר הרצל בערב חג העצמאות ה- 74 של מדינת ישראל ביום רביעי – 4 במאי 2022 ג' בחודש אייר של שנת תשפ"ב. מדובר באזרח יישר דרך, מוכשר, חכם, ועניו שלוואי והיה מתייצב בראש ממשלת ישראל (!). יורם יאיר / "ייה" – תבורך (!). לו יהי, ואומר שוב לו יהי, ולוואי ו-היית "ייה" מתייצב מייד בראש הָאוּמָה המפולגת היושבת בציון בתפקיד ראש הממשלה שלנו.

פוסט מס' 1080 הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.