פוסט מס' 1081. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת-7 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס ומורכבים בנושאים שונים מהיבטים היסטוריים ועכשוויים שונים, שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961 ועד היום הזה. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך כאמור באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה, לקראת שידורי הטלוויזיה בהפקת SOBO את אירועי אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 24 שנים, נמשכה ארבעה ימים ארוכים מבוקר עד ערב, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל, כאמור בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות, המורכבות, והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (ושוב כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1081 : הועלה לאוויר בשבת – 7 במאי 2022.

———————————————————————————————-​

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העָלוּב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ז"ל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא של יוסף בר-אל משורות רשות השידור ההיא. יוסף בר-אל, מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט, הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. אריק שרון ויוסף בר-אל אינם עוד בין החיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש מס' 1081. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת-7 במאי 2022. 

דרמה היסטורית תנכ"ית מתרחשת בעמק האלה ליד ירושלים: הנער הישראלי האדמוני דָּוִד עִם יְפֵה מַרְאֶה (לימים דוד מלך ישראל) ניצב נחוש ובאומץ לב עם מקל, רוגטקה, וחמישה חלוקי אֶבֶן בלבד מול האויב האכזר גֹלְית הפלישתי העוטה שריון וחמוש בחנית וחרב. ההערכה היא שדוד בן ישי היה אז בקרב ההוא נגד גלית כ-בן 17 שנים בלבד אולם אמיץ מאוד ו-מי שנלחם בהצלחה כנער רועה צאן (!) בשתי הזדמנויות שונות נגד אריה ונגד דוב שתקפו את עדר הצאן של המשפחה. דרמה עכשווית: עַם ישראל ניצב מול האויב המשתחץ והמתגרה יחיא סינוואר הפלסטיני. הגיע הזמן לפעול עכשיו ומייד (!). מה זה צריך להיות הדבר הזה שהאויב הפלסטיני על שליחיו מטעמו של הארכי טרוריסט ה-נוֹכֵל, מחרחר ריב, ופושע המלחמה יחיא סינוואר (איש רצועת עזה וחבריו בחמאס) רוצחים יהודים בסכינים ו-גרזנים כשמתחשק להם על אדמת ישראל הקדושה שלנו, ועושים כאן כבתוך שלהם…??? 

בימים האחרונים עלה שוב לאוויר הטלוויזיוני אחד מגדולי הטרוריסטיים והמרצחים ברצועת עזה, יחיא סינוואר שונא ישראל, שיצא ממחבואו, וכה אמר והטיף ל-ח"כ הישראלי – ערבי מנסור עבאס את הטקסט הזה, כלהלן : "השותפות שלך בממשלה היא מעשה בגידה. לא נשכח ולא נסלח…", ואותו יחיא סינוואר הוסיף בטון מאיים ואמר לבני עמו, "המערכה להגנת אל אקצה תתחיל לאחר ה-ראמאדאן…", וצרף לטקסט הקודם עוד גרסה ארסית בטון שחצני רווי הסתה ו-שנאה, כלהלן, "על כל מוסלמי לאחוז ברובה ובגרזן ולהרוג יהודים…".

הח"כ הישראלי החכם והנאמן מנסור עבאס השיב ליחיא סינוואר בלשון תקיפה, "מי אתה שתגיד לי מה לעשות…".

הרוצח הנוכל, השחצן, המתפאר, והמנובז ואויבה המַר מדינת ישראל הפלסטינאי יִחְיָא סינוואר, מזכיר לי את סיפור העלילה הדרמטית המלחמתית – צבאית ההיסטורית התנ"כית ותוצאותיה שהתרחשה לפני כ-שלושת אלפי שנים בעמק האלה ליד ירושלים. הדרמה הצבאית ההיא, אותו המפגש האישי המלחמתי – צבאי שהיה בעצם התמודדות של יחידים פנים אל פנים אחד מול אחד, בין הנער הישראלי האמיץ והמוכשר דוד (לימים דוד המלך, אולם מי שהיה אז רק נער רועה צאן בן 17 אולי 18 בנו הצעיר של אביו ישי בית הלחמי) לבין החייל המקצועי לבוש שִרְיוֹן גֹלְיַת הפלישתי רווי השחץ מצבא פלישתים, מתוארת היטב בפרוטרוט ובהרחבה בספר שמואל א' בפרק י"ז הנרחב. על כל אזרח ישראלי נאמן לקרוא את המסופר בתנ"ך בספר שמואל א' פרק י"ז, ולא להחסיר אות ומילה.

ובכן, הנער דוד בן ישי מצטרף כמתנדב לצבא שאול המלך בעמק האלה הניצב ונערך למלחמה נגד פלישתים, ושומע כמו אחרים את דברי ומילות האיום, הנאצה, והחרפה שמשמיע גֹלְיַת הפלישתי כלפי עם ישראל, ולא מאמין למשמע אוזניו. הנער האמיץ דוד שואל בקול רם אך בתום לב את שאול המלך ו-את חבורת הסובבים אותו, כלהלן, "…מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלישתי הלז, והסיר חֶרפָּה מעל ישראל, כי מי הפלישתי הֶעָרֵל הזה כי חֵרֵף מערכות אלוהים חיים…?". הנער האמיץ והמוכשר דוד מבקש את הסכמת שאול המלך ליוזמת המלחמה האישית שלו נגד גלית, ומתייצב למלחמה המכרעת ההיא בעמק האלה ליד ירושלים, קרב של להיות ו/או לחדול, אחד מול אחד פנים אל פנים, מול אותו גֹלְיַת הפלישתי (כאמור, בהסכמת המלך שאול), כשהוא מצויד רק במקל רועים וברוגטקה וחמישה חלוקי אבנים בלבד. שאול המלך מטיל ספק ביכולתו של הנער דוד להילחם נגד חייל פלישתי מקצועי בעל מוניטין כ-גלית ואיננו מאמין כי דוד יצליח להילחם בקרב יחידים פנים אל פנים מול גלית. דוד הנער נפגש עם שאול המלך ואומר לו, "אל יפול לב אדם עליו, עבדך ילך ונלחם עם הפלישתי הזה". שאול המלך נדהם מהצעתו של דוד הנער נצעיר, ומשיב לו, "לא תוכל ללכת אל הפלישתי הזה להילחם עמו, כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו". ואמנם דוד מתעקש ולא מוותר ומשיב לשאול המלך, "רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והיכיתי והצלתי מפי ויקום עלי והחזקתי בזקנו והיכיתיו והמיתיו. גם את הארי וגם הדוב היכה עבדך, והיה הפלישתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלוהים חיים", ודוד הנער מוסיף ואומר לשאול המלך, "ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלישתי הזה". שאול המלך העצוב וחסר הביטחון משתכנע ואומר לדוד, "לך ו- ה' יהיה עמך". שאול המלך היה בטוח ב-ליבו שהוא שולח את הנער דוד למוות בטוח בהתמודדות הקרבית האישית של נער רועה צאן נגד גלית הפלישתי חייל מקצועי וחמוש בחרב וחנית ועוטה עליו לבוש שריון.

צריך לזכור כאן שההיסטוריון התנ"כי מתאר את גֹלְיַת הפלישתי כ-איש מלחמה מקצועי, גבה קומה, וחזק פיזית, בעל ניסיון קרבי, וכאמור לבוש שִרְיוֹן כבד המגן על גופו ומצויד בחנית וחרב. כלל לא מֵבִיךְ ולא מוּזָר שהוא אותו גלית הפלישתי נמצא כמי שאיננו מתרשם מהופעתו "הצבאית" הבלתי מרשימה של יריבו, מזלזל בו, משתחצן, מצחקק, מבזה, ולועג לנער דוד שמתייצב לקרב אישי נגדו לחיים ו/או למוות כשהוא דוד מצויד רק במקל ו-רוגטקה וחמישה חלוקי אבנים. ואז כשהם קרבים אחד לשני לקראת רגע ההכרעה לחיים ו/או למוות, אותו האוֹיֵב הפלישתי השחצן משגר לעבר הנער דוד את הטקסט המזלזל הזה, "…הכלב אנוכי כי אתה בא אלי במקלות…?", ו-היסטוריון התנ"ך המתעד את האירוע הדרמטי הבלתי נשכח ההוא, מוסיף, "…ויקלל הפלישתי את דוד באלוהיו…". הנער האמיץ, המוכשר וקל התנועה דוד משיב לאויבו מייד, ללא השתהות, ב-ביטחון, ובאומץ לב בזו הלשון, "…אתה בא אלי בחרב, בחנית, ובכידון, ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערבות ישראל אשר חרפת…היום הזה יסגרך ה' בידי והיכיתיך והסירותי את ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלישתים היום הזה לעוף השמים ולחיית הארץ, וידעו כל הארץ כי יש אלוהים לישראל…". אין ספק כי הנער דוד היה אמיץ לב מאוד (!). מפני שהיה לבוש בגד קל, זריז תנועה וגם מהיר וגמיש, ו-בעל כושר גופני ויכולת תמרוּן גופנית, ומאומן בשימוש ברוגטקה וירי חלוקי אבנים, סמך על כישרונותיו ויכולותיו אלה שהעניקו לו יתרון בעת המפגש הלוחמני נגד לוּדֶר מקצועי כ-גלית שאומנם עטה לבוש שריון ומצויד בחרב וחנית אולם היה מסורבל וכבד תנועה.

סופו של הקרב ההוא ידוע. הנער דוד קל ו-מהיר תנועה, זריז תגובה, ו-מומחה בשימוש בירי חלוקי אבנים ב-רוּגַטְקָה שלו, גובר על ו-מנצח את גלית הפלישתי ה-"משוריין" אולם כבד תנועה ושחצן בקלע ובאבן, ו-הורג אותו. וימיתהו בלשון התנ"ך (!). צה"ל ושירותי הביטחון שלנו רוויים ביום הזה במאות אלפי חיילים אמיצים וששים אלי קרב (אם יידרשו). סופו וקיצו של הארכי טרוריסט, המסית, ורוצח יהודים, הפלסטיני יחיא סינוואר חייב להיות מייד ועכשיו (!) כ- קיצו של אותו גלית הפלישתי. אל לנו להתמהמה. אין לאפשר ליחיא סינוואר טרוריסט נוכל, אויב שחצן, איש נבל, מסית וסכסכן, רוצח מלוכלך ו- מְנוּבַז לנשום עוד בחופשיות חמצן נקי. יחיא סינוואר איננו לוחם חופש ולא מצביא חֵירוּת. הוא יריב נִבְזֶה ו-רוצח מְנוול. יחיא סינוואר הוא רוצח יהודים בדָם קַר באשר הם, בבחינת כל יהודי טוֹב – הוא יהודי מֵת, ו/או כל ישראלי טוב – הוא ישראלי מנוטרל, וכך גם אנחנו האומה הישראלית צריכה להתייחס אליו, אל הרוצח הטרוריסט הנבזה יחיא סינוואר. עם נבזים – תתנבַז. מדובר בצַו אֱלוֹהִי מקוּדָש (!).

הפגישה ההיא בין הנער דוד רועה צאן אמיץ לבין שאול המלך חסר הביטחון וההססן בעמק האלה בטרם המלחמה בין צבא ישראל לצבא פלישתים והטקסטים שהוחלפו ביניהם – מעוררת השראה עצומה. בעיקר בגלל הנחישות, נכונותו, ואומץ לבו של הנער דוד חסר כל ניסיון צבאי – מלחמתי להתמודד אחד כנגד אחד מול חייל מקצועי חמוש ומשוריין כ- גלית הפלישתי (!). קריאה, עיון, לימוד, ושינון פרק י"ז בספר התנ"כי " שמואל א' ", היא חובה שמוטלת על כל ילד ישראלי, על כל נער ישראלי, ו-על כל מבוגר ישראלי (!).

תשובה מטעמי אודות עצמי (לכמה מקוראי הבלוג שמתעניינים לדעת מי אנוכי) : ב- ה' בחודש סיוון של שנה זו שנת תשפ"ב, ערב חג שבועות ב- 4 ביוני 2022 אהיה בן 84. רעייתי יעל תג'ר ואנוכי נשואים 59 שנים ו-הורים לשלושה ילדים יקרים וסבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות יקרים. אנוכי איש חילוני חבר ב-תנועת העבודה, יליד קיבוץ אפיקים בעמק הירדן אולם מאמין אמונה שלמה ומוחלטת ב- קב"ה, באלוהים שלנו. אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא, מעיין, ומשנן פרקי תנ"ך, ואין יום שעובר מבלי שאנוכי מתפלל לאלוהים שלנו שאנוכי מאמין בו בכל לבי. אנוכי אוהב את מדינת הנצח שלנו ארץ ישראל, נאמן למדינת ישראל, וגאה להיות בן ואזרח מדינת ישראל. והשאר מסופר בדברי הימים כפי שאומרת הלשון התנ"כית פרי ביטויים של ההיסטוריונים שכתבו את התנ"ך.

סוף הפוסט מס' 1081. הועלה לאוויר בשבת – 7 במאי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.