פוסט מס' 1102 ב' נחקר, נהגה, ונכתב על ידי ב-24 בחודש יולי של שנת 2022 למען אנשים חושבים.

פוסט מס' 1102 ב'. נחקר, נהגה, ונכתב על ידי למען אנשים חושבים. עיקרון טלוויזיוני -עיתונאי שהיה חשוב לי, עקרוני עבורי, ו-מקודש לי כמנווט ומנהיג שידור במשך עשרות שנות עבודתי בעיתונאות טלוויזיוניות בחטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, כלהלן:

Never make television live, commentary and broadcasting, by "Off tube" system, regardig Sports events

עקרונות השידורים הישירים, התכנון, וה-הנהגה היו ברורות. ציוותי השידור שלי שכללו את שדרני חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת התומכים שלהם אנשי ההפקה והטכנולוגיה היו חייבים להתייצב בשטח ולעשות את עבודתם בשטח, בין אם היה מדובר בכיסוי אירועי ספורט בארץ ובין אם כיסויים ושידורם הישיר נעשה מאתרי הספורט בכל רחבי הגלובוס. השַדָּר המדווח חייב להתייצב בזִירָה סמוך ל-מוקד האירוע שאודותיו הוא מדווח לצופיו במדינת ישראל. חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסתה ושידרה ישיר מאז 1983 גם את אליפויות העולם ההן ב-א"ק מהשטח מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים ברחבי תבל (למעט טוקיו 1991). המנכ"לים ההם של רשות השידור הציבורית ז"ל ההיא לדורותיה, שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד" ז"ל, אורי פורת ז"ל, אריה מקל ז"ל, ו-מוטי קירשנבאום ז"ל, ושוב אורי פורת ז"ל בקדנציית ה-2 שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 2001-1998 תמכו בגישה העיתונאית-טלוויזיונית שלי (וגם של שני קודמיי בתפקיד דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל) הקובעת באופן ברור ומפורש כי על שדרני הספורט שהם קודם כל וראשית דבר עיתונאים מוטלת ה-חובה להתייצב במוקד האירועים בארץ וב-חו"ל ולדווח לצופיהם מהשטח מ-זירות ההתרחשויות (!!!) השדרנים המובילים שלי בימים ההם בראשית עשור ה-70 במאה הקודמת היו נסים קיוויתי יבד"ל (אוטוטו בן 96) ואחריו מאז 1991 מאיר איינשטיין ז"ל. הפרשנים המובילים שלי דאז במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם ב-א"ק לפני שנים רבות היו גלעד וויינגרטן מאז 1972 ו-מוּלִי אפשטיין מאז 1999. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1102 ב' הועלה לאוויר (בעקבות פוסט מס' 1102 א') במוצ"ש-23 ביולי 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 לפני תשע שנים משנת 2013 : צפיתי בימים ההם במשך כמה דקות במשחק הכדורגל ההוא באיירן מינכן – ארסנל 2:0, אולם נטשתי את המסך מרוב שעמום. אותם חוקי כדורגל אולם לא אותו המשחק אותו משחקת ברצלונה. געגועיי לברצלונה עזים. בעיקר לליאו מסי, אנדראס אינייסטה, וצ'אבי הרננדז. אני בר מזל שראיתי בשנות ה- 50 את כדורגל הזהב של המאמן ההונגרי גוסטב שבש ושחקניו פרנץ פושקש, נאנדור הידגקוטי, שאנדור קוצ'יש, ויוזף בוז'יק. אני בר מזל שחזיתי בשנות ה- 70 ב- Total football של המאמן ההולנדי ריינוס מיכאלס והשחקן הראשי שלו יוהאן קרויף. אני בר מזל שחוויתי בסוף העשור הראשון ותחילת השני של המאה ה- 21 את "חווית ברצלונה" בראשות המאמן הקָאטָאלוּנִי, המוכשר, הקטלני, חד עין כ- נֵץ, וטורף כ-אריה, וחושב כ-אדם בשם פפ גווארדיולה ואותם שלושת ה- Grand masters שלו אדריכלי הכדורגל שלו ושל קבוצת ברצלונה ליאו מֶסִי, אינייסטה, ו- צָ'אבִּי. גם אם ברצלונה איננה מנצחת, אופי וכישרון המשחק שלה גובל בגאונות (!). יכולת חשיבה, תכנון, וביצוע גם בתנאי לחץ (!!). מחשבת הכדורגל של מועדון ברצלונה בראשות פפ גווארדיולה הופכת והפכה אותי מזה זמן רב לאוהד מושבע של הקבוצה הזאת ושל ה-מוביל שלה, ה- Leader of the people שלה בעל האישיות המעניינת, המרתקת, והחושבת אותו הנדון, פפ גווארדיולה. לעולם אזכור את דבריו של הקפטן ההוא של נבחרת אנגליה בכדורגל בילי רייט כש-שַח ואמר לי ב-אותו סמינר ה- Workshop הטלוויזיוני הבלתי נשכח ההוא שערכו ה- BBC ו- ITV (בהשתתפות אלכס גלעדי ז"ל ואנוכי) בלונדון, באמצעות ובלוויית תצוגות ותזכורות טלוויזיוניות בחודש אוקטובר ההוא של שנת  1975 ההיא, את הטקסט הזה כלהלן : "…מר יואש אלרואי, הכדורגל הוא אולי משחק פשוט אך נועד לאנשים חושבים…".

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1102 ב' : הועלה לאוויר על ידי במוצ"ש – 23 ביולי 2022,  ובחלקו הקודם לפני תשע שנים בערבו של יום חמישי – 14 במארס 2013. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, והיוצר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————-

פוסט מס' 1102 ב'. הצצה לסבך הניהול של של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשותי בעשור ה-80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי אוגוסט / 1983. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פרולוג. 

Never off tube היה לא רק רעיון טלוויזיוני יסודי ומקודש, אלא היה לב ליבה של עיתונאות השטח. Never off tube היה מרכיב ו-ווקטור חשוב שהפעיל את המצפון שלי. הנוכחות בשטח של כל עיתונאי, שדר, ומפיק בתעשיית הטלוויזיה היא נחוצה והכרחית. רבים מהמנהלים שלי במדיה ההיא הקרויה הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מנהלי חטיבות החדשות ו-מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ו-רבים מהמנכ"לים של רשות השידור בטלוויזיה תמכו בי וברעיון. לא כולם. רובם. בתקשורת וגם מחוצה לה הפנו אליי אז את אותה השאלה בעת שהותי הממושכת בת עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 : מהו לדעתי המרכיב החשוב היותר בניהול ומנהיגות של חטיבת הספורט, יחידה אקטיבית ובעלת השפעה על דמותו של השידור הציבורי, בתחום מבצעי השידור בארץ ומבצעי השידור הבינלאומיים בעולם ? התשובה ברורה : למעט תכונות יסוד אנושיות של יושרה, דרך ארץ, דוגמא אישית, ומקצוענות ושליטה בחומר – הדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוסים שלך בצדקת דרכך והשקפת עולמך הטלוויזיונית. פועל יוצא ומסקנה שההיגיון שלי כמנווט שידורי הספורט הוא הגיוני. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האמין להיגיון הטלוויזיוני שלי והשתכנע בצדקת דרכי והשקפת עולמי. הוא התיר לי לתקוע בחודש אוגוסט של 1983 עוד סיכה צבעונית ליד העיר הלסינקי בירת פינלנד. הייתה זאת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שהעניקה לעולם ב- אוגוסט 1983 לפני 39 שנים פנינת שידור ושיעור מאלף ואיכותי בל יישכח כיצד צריך להפיק, לכסות, ולצלם תחרויות א"ק בשידורים ישירים בטלוויזיה. צריך להוסיף כאן עוד כמה מילים לטובת YLE. הטלוויזיה הפינית הציבורית כיסתה נפלא ובצורה מעוררת הערכה את אליפות אירופה ב-א"ק ההיא שנערכה לפני 51 שנים ב- 1971 גם כן בהלסינקי, שם עלו לגְדוּלָה שני הרצים הגדולים ורבי המוניטין שלה למרחקים ארוכים לאסה ווירן ו-יוהא וואטאיינן. תרבות הספורט וה-א"ק בפינלנד הקטנה והאמיצה היא מרשימה מאין כמותה. מסורת בת 110 שנים מאז אולימפיאדת סטוקהולם ב- 1912 של הרצים הפיניים הגדולים למרחקים ארוכים ובראשם האנס קולמאיינן ו-פאבו נורמי טבועה בהיסטוריה של המדינה הנפלאה הזאת שקוראים לה פינלנד ובירתה הלסינקי. הרצים הגדולים למרחקים ארוכים של פינלנד האמיצה בראשותם של מייסדי השושלת האנס קולמאיינן ופאבו נורמי השיגו בריצות ל- 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', ומרתון) בתקופה שבין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 למשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עשרות מדליות אולימפיות מ- זָהָב, כֶּסֶף, ואָרָד. צריך להבין שמדובר במדינה קטנטונת השוכנת בצפון אירופה, אוכלוסייתה בשנים ההן מנתה כ- 3 וחצי מיליון תושבים בלבד. זהו הישג ספורטיבי פנטסטי.

פרפרת מרה.

ה-אופטיובניק מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק של ערוץ הספורט מס' 55 שמשדר את הפרשנות הישירה שלו אודות אירועי אליפות העולם ב- א"ק הנערכת ומתקיימת בימים אלה עיר יוג'ין במדינת אורגון בארה"ב מהאולפן בהרצליה (לצדו של השַדָּר המוביל רן מלובני), שוגה לא פעם ולא פעמיים. גם לא שלוש. יותר. בעת השידור הישיר של ריצת הגמר ל- 3000 מ' מכשולים לנשים שח לשדר המוביל שלו ו-לצופיו לקראת סיומה, היכן שהוא בתזמון של 6:46.2 דקות, את הטקסט הזה כלהלן : "…שמע, עדיין שום דבר לא גמור…אבל שלושת המקומות הראשונים כבר נקבעו…". לא נכון. חיש מהר מתברר כי האופטיובניק המומחה שנחשב ל-רב ידע בתחום שוב מפספס ושוב שוגה בפרשנות ההרצלינית האופטיובניקית שלו. הוא מולי אפשטיין איננו שָם. הוא לא נמצא ב-אורגון 2022. הוא כאן יוש בעמדת השידור שלו באולפן ב-הרצליה 2022. הוא שדר אופטיובניק שמעתיק את האינפורמציה מהמסך כמו צופיו. הרצה האתיופית מקידס אבבה שבאותו הרגע דורגה רביעית על ידי מולי אפשטיין, שיבשה את תחזית הנבואה המגוחכת שלו משסיימה במקום שלישי ו- זכתה בסופו של המאבק במדליית הארד. מקידס אבבה דחקה למקום הרביעי את האתלטית הבחריינית ווינפרד מוטילה יאווי (Winfred Mutile Yavi) הרצה ב- "שלישייה המנצחת" על פי קביעתו המוקדמת מִידַי של מולי אפשטיין. במדליית הזהב זכתה הרצה הקזחסטאנית נורה ג'רוטו (אתיופית במוצאה) Norah Jeruto, ובמדליית הכסף זכתה הרצה האתיופית וורקואה גטאצ'הו (Werkuha Getachew) ציפיתי להתנצלות אופטיובניקית שלו של מולי אפשטיין בשל טעותו המביכה ולפחות יבקש מחילה מצופיו, אולם היא לא הגיעה לאוזניי. לא שמעתי התחרטות כזאת. אם כן התקיימה בכל זאת אפולוגטיקה בעניין הנ"ל אזי אנוכי מתנצל בפניו. מולי אפשטיין הוא פרשן א"ק מוערך ורב ידע אולם מלאכת ה- Off tube שלו מהאולפן בהרצליה כשהוא נמצא במרחק של רבבת קילומטרים ממקום התרחשות האירועים, מקשה עליו. ברור שמתווסף לכך פגם חינוכי מרחיק לכת שעלול להוביל לתוצאות בלתי רצויות עתידיות. אם מולי אפשטיין מסכים מרצונו לשמש פרשן א"ק Off tube מגוחך באולפן בהרצליה, ובכך חוסך הוצאות כספיות למעסיק שלו המורכבות מכרטיסי טיסה הלוך ושוב + לינה במלון + שימוש במוניות + דמי כיס למזון ואוכל, אזי מדוע בהזדמנות הבאה שתיקרה לשני הצדדים, אותה הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תשלח ותטיס אותו ואת כל צוות השידור סביבו לתחרות איכותית דומה ב- א"ק על פני הגלובוס…??? מולי אפשטיין הוא פרשן א"ק טלוויזיוני וותיק, מוערך, ובעל מוניטין אולם בפעם הזאת הוא יוצא רע מאוד מהעניין משהוא יוצר תקדים עלוב ושלילי לערך טלוויזיוני – עיתונאי עקרוני וחשוב ביותר של נוכחות עיתונאית – טלוויזיונית בשטח. הנורמה היא ש-כל עיתונאי באשר הוא מדווח ישיר לצופיו אודות האירועים כשהוא נוכח בשטח (!) ולא באולפן. אם מולי אפשטיין וחבריו הסמוכים לו החלשלושים והוותרנים "חסכו" עכשיו כמה עשרות אלפי דולרים באירוע המדובר של "אורגון 2022", אזי מדוע שהוא וחבריו לא "יחסכו" להנהלה שלהם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עוד כמה עשרות אלפי דולרים גם באירוע הבא שאמור להתקיים בחו"ל…??? מדובר בעסק מר ו-עלוב. מעניין אותי לדעת מה חושבים הקולגות של מולי אפשטיין בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תופעת ה- Off tube המסרטנת שוב ושוב את גופו הדוקומנטארי המחורר של אחד מערוצי הטלוויזיה העיתונאיים החשובים ביותר במדינת ישראל. מולי אפשטיין מהווה באישיותו התקשורתית אכזבה טלוויזיונית אופטיובניקית רבתי (!) עבורי ואולי עבור עוד כמה מעטים. הוא מוותר על התייצבותו העיתונאית ההכרחית בעמדת שידור באורגון ומעדיף ו/או מקבל את הגזירה המרה לשמש פרשן אופטיובניק של שדר אופטיובניק באולפן בהרצליה. מולי אפשטיין מה כל כך קשה לך לומר לממונים שלך, כלהלן : "…אינני פרשן טלוויזיה שאמור לבצע את עבודתו העיתונאית Off tube מהאולפן בהרצליה. מוטלת עליי החובה העיתונאית המקצועית (וגם מוסרית) למען ולטובת צופיי להתייצב במוקד האירועים באצטדיון ה- א"ק ב-יוג'ין / אורגון בארה"ב. זוהי הגישה שלי כאיש מקצוע כ-פרשן טלווויזיה בענף ספורט סבוך, מורכב, ורב אירועים במסלול ובשדה בהשתתפות מאות רבות של אתלטים גברים וגם אתלטיות נשים. עליי לאייש עמדת שידור מאובזרת יחדיו עם השדר שלי רן מלובני הממוקמת באצטדיון ה-א"ק ביוג'ין / אורגון. מדובר באירוע ספורט ממושך צפוף רווי אירועים, רווי פרטים, רווי משתתפים ומשתתפות, רב שלבי בתחרויות עַל המסלול ובשדה (מוקדמות + רבעי גמרים + חצאי גמרים + גמרים). ועל כן אם אתם מטילים עליי את התפקיד של שדר Off tube מהאולפן בהרצליה…אזי חפשו לכם מישהו אחר…אנוכי איש מקצוע שעושה את עבודת הפרשנות הטלוויזיונית המקצוענית שלו בשידור ישיר אך ו-רק מהשטח…". מולי אפשטיין הוא אכזבה גדולה עבורי. 

טקסט תמונה : תזכורת. קיץ 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק היפהפה של סביליה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : פרשן הא"ק המוביל ו-הפיזיולוג (M.Sc) מולי אפשטיין (התמנה על ידי דאז לתפקיד הרם והאחראי במקומו של הפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד וויינגרטן שנעדר אז מסיבות משפחתיות), השַדָּר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט ראשי של השידורים הישירים המועברים מסביליה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. מולי אפשטיין לא שימש אצלי ואצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפרשן א"ק מוביל בשיטת Off tube מהאולפן בירושלים. הוא היה פרשן שטח. היה מדובר בפרשן א"ק שהוא איש מדע בשֵם מולי אפשטין, איש מקצוע עתיר ידע, נבון, יעיל, וחכם. את דעתי זאת אודותיו העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל. מולי אפשטיין נחשף מייד על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפרשן א"ק בעל אישיות טלוויזיונית. נמצא מ"מ למקור (ד"ר גלעד וויינגרטן) שלא נפל ברמתו מהמקור. מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת אישר מייד את בקשתי לצרף את מולי אפשטיין לצוות השידור שלי בשטח ב-סביליה 1999, שם נערכה אליפות העולם ה- 7 בא"ק. מולי אפשטיין לא אכזב. אהבתי אותו והערכתי אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1102 ב'. הצצה לסבך הניהול של של חטיבת הספורט בראשותי  בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי אוגוסט / 1983. פוסט מס' 1102 ב'. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

נשיא ה-IAAF, האיטלקי המוכשר ומרחיק ראות מר פרימו נביולו המנוח הופך מאז ראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת את ה-IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) בסיוע הוועדה המארגנת שלו לגוף ספורטיבי בינלאומי עשיר בממון (בשל תשלומי זכויות השידורים), פופולארי, ובעל יכולות ארגוניות וביצועיות מרשימות של אירועי א"ק בכל רחבי תבל (!). 

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק . תחרות עַל בפירמידת הספורט הבינלאומי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה אז לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשת ובאה. בראש ה- IAAF  ניצב בשנת 1983 האיטלקי רב היכולות ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo) המנוח. פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות הא"ק הבינלאומית שנערך ברומא  ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות כריזמטית וניהולית מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות גדולות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. ה-א"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק , אך פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה את הליטוש הסופי שכה הבריק באליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83'. פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית, בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לחוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש המנוח. צירוף מקרים היסטורי אולי חד פעמי העניק לשניהם פחות או יותר באותה מסגרת הנתונים של  הזמן ההוא את ההזדמנות המיוחדת ההיא ב-1981 / 1980 להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי, הכוונה היא לשני האישים היקרים המנוחים הללו הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש והאיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את ה-א"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין תעשיית הטלוויזיה באשר היא לבין אירועי הספורט באשר הם בכל רחבי תבל. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש המזהיר שהפך בראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת את ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) לגוף עשיר מאוד, מיליארדר, ואת האתלטים המנצחים למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ (!).

טקסט תמונה : ראשית שנות עשור ה- 80 של המאה הקודמת. האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הנשיא רב הכישרון של IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) מתקבל בכבוד רב ע"י נשיא פינלנד חובב הספורט בעצמו ד"ר מאונו קויביסטו (Dr. Mauno Koivisto) בלשכתו של הנשיא בהלסינקי, בטרם אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. מאחור נראה ראש הטקס הפיני. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ד"ר פרימו נביולו מאיטליה (1999 – 1923), גאון הארגון, השיווק, והכלכלה של IAAF. אדם דָגוּל. באדיבות YLE ו- IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1983. ד"ר פרימו נביולו (משמאל) עם נשיא פינלנד מר מאונו קויביסטו (מימין) בטקס הפתיחה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי. ד"ר פרימו נביולו היה מנהיג ספורט ברמה של מדינאי. (באדיבות YLE ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק נרחב לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות ה-א"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של מדינה קטנה בשם פינלנד (הזיהוי שלה ב- איגוד השידור האירופי ה-EBU הוא בשלוש אותיות YLE), תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, ונפלאה את אירוע העַל אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שהתקיים על אדמתה בבירתה הלסינקי (!).

זהו הסיפור.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 החליט מועצת ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית לקיים מפעל בינלאומי חדש שנקרא, "תחרויות גביע העולם בא"ק ". היה לכך ביקוש טלוויזיוני נדיר. תחרויות גביע העולם בא"ק התקיימו שלוש פעמים ברציפות. הראשונה התקיימה ב- 1977 בדיסלדורף. אלכס גלעדי ז"ל היה השַדָּר מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נכנס לנעליו של נסים קיוויתי ובפעם הראשונה שידר ישיר תחרות א"ק בקנה מידה גדול כל כך. זקני הטלוויזיה זוכרים את קולו העמוק בוקע מעמדת השידור באצטדיון הגרמני בעת שידור ישיר של ריצת הגמר ל- 1500 מ' לגברים, כשהוא מכריז, "…כך חולפת לה תהילת עולם…", והתכוון להפסדו של האלוף האולימפי מניו זילנד ג'וֹן ווֹקֶר לרץ הבריטי סְטִיב אוֹבֶט. אלה היו הימים שאלכס גלעדי ז"ל שאף להיות נסים קיוויתי השני. (הוא לא היה. נסים קיוויתי יבד"ל נותר האחד, היחיד, והמיוחד) את תחרויות גביע העולם שנערכו ב- 1979 בעיר הקנדית מונטריאול סירב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לכסות מכל מיני נימוקים וביניהם נימוק של הפרש שעות וזמנים גדול מידי בין שעון ירושלים לשעון מונטריאול. ב- 1981 ברומא ניאות יוסף "טומי" לפיד ז"ל להתייחס אליהן על קצה המזלג למרות שהתחרויות נערכו באירופה ורק שעה אחת חצצה בין שעון ישראל לשעון איטליה. נִסִים קִיוִויתִּי היה השַדָּר שלנו ברומא 81' אולם התחרויות האלה לא הבריקו, נראו כברווז צולע, ולא זכו להֵד תקשורתי למרות כותרתן. היה דרוש שינוי דרמטי ומהותי.

ואז התייצב בראש ה-א"ק העולמית הבינלאומית פטרונה החדש, האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶּבְּיוֹלוֹ איש מבריק בעל חזון וכריזמה ובעל יכולות ארגוניות ושיווקיות ברמה של מדינאי. הוא העניק לה אופק חדש. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' שבאה בעקבות המפעל הקודם הייתה הצלחה כל כך מובהקת עד ששינתה את הסדר העולמי בענף הזה להרבה מאוד שנים קדימה, אולי לעַד. הטלוויזיה הפינית חשפה את כוכבי ה-א"ק העולמית בצורה כל כך מוצלחת ומהנה, עד שהפכה באחת את ה- IAAF לגוף ספורטיבי עשיר כקוֹרַח ואת האתלטים המצטיינים הנמנים על שורותיו לזוכים בפרסים כספיים גבוהים. חלקם עשו זאת כפי שהתברר מאוחר יותר בעזרת שימוש בסמים ממריצים אסורים ובאמצעות סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : שנת 1977. אנשי מועצת ה- IAAF, אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בספורט הבינלאומי, בעת פגישה בדיסלדורף – מערב גרמניה בשנת 1977 ערב תחרות גביע העולם ב-א"ק בעיר. זיהוי הנוכחים בתמונה. עומדים בשורה האחורית משמאל לימין : הולט (Holt), קאסל (Cassel), פראנסיס, מוריסון, דאסריו (Dasriaux). עומדים בשורה האמצעית משמאל לימין : לי, אגאבאני, טאקאץ', ד"ר פרימו נביולו, וויצ'יק (Wieczisk), מוקורה. עומדים שורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : סיר (Sir), דה- קוסטה, חומנקוב, אדריאן פאולן מהולנד(נשיא ה- IAAF  בשנים 1981- 1976), הולדר, דאנץ (Danz), לאמין דיאק (Lamine Diack) מסנגל שהפך להיות נשיא IAAF ב-שנת 1999. (באדיבות IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק שנקבעה להיערך באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, היא משכה אליה מייד את כל אור זרקורי הטלוויזיה הבינלאומית. המפעל ההוא שהיה קרוי, "גביע העולם ב-אתלטיקה קלה" דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי הייתה הצלחה כבירה ודרמטית, ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים ממנו נהנה האיגוד בגין תשלומי זכויות השידורים. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על סך של 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על השיטה הישנה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי (EBU) עצמו, שיטת איסוף כספים שנקראה, “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מירב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU בהתייעצות עם ה- IAAF יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא, והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת של מדינת ישראל החברה באיגוד ה-EBU סכום מרבי של סך העומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שזה סכום מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף. יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש הדור הישן סבר בתחילת דרכו כמי שניצב בראש רשות השידור ההיא של מדינת ישראל כי הוועדות המארגנות הן שצריכות לשלם לרשתות הטלוויזיהבאשר הן  מפני שהן מסכימות להשקיע ממשאביהן בכיסוי וצילום את אותם אירועי הספורט המדוברים. כמובן שהסדר הטלוויזיוני העולמי היה שונה ורשתות הטלוויזיה נדרשו לשלם זכויות שידורים תמורת קבלת רישיון לצלם את אותם אירועי הספורט הרלוואנטיים שהציבור ביקש לראותם על מסך הטלוויזיה שלו. 3000 (שלושת אלפים) דולר נראו ליוסף "טומי" לפיד הון תועפות. הסכום נראה לו יקר למרות שהיה ברור שמדובר בסכום אפסי במונחי טלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור אותו האירוע זכויות שידורים בגובה של 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. באותה שיחת הבהרה בין שנינו ביני לבין המנכ"ל שלי אודות המחיר ההוא נאלצתי לקחת את יוסף "טומי" לפיד לעבר תורת היחסות של אלברט איינשטיין. "הכל יחסי בעולמנו. שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במרק זה המון", אמרתי ונימקתי לו את תורת היחסיות שלי : "3000 דולר הם סכום פעוט ומגוחך גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה שוב". יוסף "טומי" לפיד חשש במשך כל חמש שנות כהונתו (1984 – 1979) התפקידו כ-מנכ"ל רשות השידור לקופת הרשות שהייתה עשויה כמסננת ציבורית ממנה דלף הכסף כמו מברז מים. בתפקידו רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור שימש לא רק העורך הראשי אלא היה הנושא באחריות לביצוע חוק תקציב רשות השידור על כל היבטיו הכלכליים . אסור היה לו לחרוג אפילו באגורה. לבסוף הסכים עמי ונתן לי אור ירוק לצעוד עם "הפקת הלסינקי 1983" שלי קדימה. חישוב פשוט מראה שיוסף "טומי" לפיד טעה לחלוטין. שידרנו ישיר מאליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים . עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. על פי קריטריון ותמחיר טלוויזיוני מדובר בכלום. בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה. תמורת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה ברומא בחלוף ארבע שנים באוגוסט / ספטמבר 1987 נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם סך של זכויות שידורים פי עשרים יקר יותר מזאת של הלסינקי 1983. ה- EBU דרש מאתנו סכום של 60000 (שישים אלף) דולר. אולם תופעת יוקר המחייה הטלוויזיונית הזאת כבר התרחשה בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא אחריו , אורי פורת ז"ל.

פוסט 1102 ב'. כלכלה טלוויזיונית ספורטיבית בזירת השידורים של ה-א"ק העולמית והבינלאומית שהייתה מאז ומעולם ענף ספורט אָהוּד מאוד, פופולארי מאוד, ו-טלוויזיוני מאוד.

כאמור מייד בתום הפקת הלסינקי 83' האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו . בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU  ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים 1987 + 1986 + 1985, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות הא"ק הבינלאומית סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של  9000000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים 1995 – 1992, בהן ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם לתקופה של שש שנים, 2001 – 1995. ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף הא"ק הוא ספקטקולארי באירופה, מצטלם היטב בטלוויזיה, ונושא רייטינג למכביר. הא"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי בירת פינלנד ערש ה-א"ק הבינלאומית מאז ימיו של פאבו נורמי.

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של 3000 דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור הישראלית נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בעל דירוג איכותי מרקיע שחקים בספורט הבינלאומי. אירוע ספורט יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1983. זהו עמוד מס' 8 בחוזה הכספי שנחתם בין ה- EBU  ל- IAAF  המאפשר ל- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות החברות באיגוד השידור האירופי לשדר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 תמורת סכום גלובאלי של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. ה- Share  של הטלוויזיה הישראלית שהיא חברה מלאה ב- EBU עמד אז על 3000 (שלושת אלפים) דולר. סכום זול ביותר (!). (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. ה-א"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני יותר מא"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאוד רציתי להפיק ולהעביר בשידורים ישירים את האירוע היפהפה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. זאת הייתה שאיפתי העליונה אך הייתי צריך לכלכל את צעדיי בזהירות מול מנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד היה רגזן ולעיתים בלתי צפוי. הוא הצטייר פעמים רבות כאיש קצר רוח. בעיקר חשש מפני אירועי הספורט הגדולים שדרשו תשלומים עבור זכויות השידורים בניגוד לשידורי חדשות ואירועים פוליטיים המשודרים חינם אין כסף בטלוויזיה. היה זה יוסף "טומי" לפיד ז"ל שביטל לאלכס גלעדי ז"ל את שידורי גביע העולם של מונטריאול 1979 ואת הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1980, ואִפשֵר לי לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC להפיק רק קמצוץ מתחרויות גביע העולם בא"ק של רומא 1981. ב- 16 בדצמבר 1982 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער וליוסף "טומי" לפיד את הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983. הטקסט נכתב לטוביה סער אך כוון לעברו של יוסף "טומי" לפיד. שקלתי כל מילה ובררתי אותן בקפידה. הייתי צריך להיזהר בניסוחים שלי זכר לימי המו"מ המורכב שלי עמו אודות הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רמה ברשות השידור והתערב בכל פרט ניהולי ובתוכן השידורים. הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. שיטות ניהולו ואישיותו הדינאמית לא מצאה חן בעיני רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר מראשית המינוי. באפריל 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מתפקידו בנימוק שיוסף "טומי" לפיד הכוחני מתערב לו כל הזמן בניהול השוטף. "…אינני יכול עוד לעבוד עם טומי לפיד…", אמר יצחק "צחי" שמעוני והניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה. הוא גיחך ולעג למכתב ההתפטרות. הוא עבר כבר בחייו כמה דברים קשים יותר מסירובו של צחי שמעוני לעמוד בראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנימוק שהוא טומי לפיד מנכ"ל רשות השידור צנטרליסטי מִידַי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא התחנן בפני יצחק "צחי" שמעוני לחזור בו. הוא לא המתין אפילו קמעא והמליך מייד מֶלֶך חדש. את טוביה סער יבד"ל. טוביה סער היה איש אהוב וגם טיפוס של מנהל טלוויזיה צייתן ומסור לאיש שמינה אותו. יחסי הניהול יוסף "טומי" לפיד – טוביה סער היו הרמוניים ולא דמו משום היבט ליחסי העבודה הקשים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הקודמת יצחק לִבְנִי ז"ל לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל. בפברואר 1983 השלים יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי את ההשתלטות הסופית שלו על בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים משמינה את יאיר שטרן למנהל חטיבת החדשות. צוות הניהול הבכיר הורכב עכשיו ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמו טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צביקה" שַפִּירָא (בעבר מנהל רדיו גלי צה"ל). שלושתם היו אנשיו הנאמנים והממושמעים (מאוד) של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. יותר מזה הוא לא היה צריך. טוּבְיָה סַעַר, יָאִיר שְטֶרְן, וצְבִי שַפִּירָא פעלו במסגרת היררכית ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה כְּהוּא זֶה.

יוסף "טומי" לפיד עורר אנטגוניזם עצום בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979, כבר בימים הראשונים שלו. הגברדייה הוותיקה המובילה ורבת המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו , דן שילון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, אלכס גלעדי ואחרים מאסו ביוסף "טומי" לפיד מבראשית (ו/או הוא מאס בהם. כל ניסוח טוב). חלקם יצאו בהצהרות קשות וחריפות בציבור ובעיתונות נגד יוסף "טומי" לפיד. אני זוכר היטב את ההתכתשויות נוטפות דיו שחור בין מנכ"ל רשות לפיקודיו הבכירים. הייתי עֵד להן. הן התנהלו במקביל לשיא תנופת ההפקה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83', ומצאו את ביטויים בכתבה נרחבת שפרסמה העיתונאית גב' אורית שוחט לפני 39 שנים ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" (הוצאת שוקן עיתון "הארץ"), וכותרתה על פי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת" [1].  כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב היו בוטות. הוא התריס כלפי דן שילון יבד"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל, ואמר, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". לדן שילון הקדיש טקסט ייחודי, "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו, אמר : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא העצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל וירון לונדון יבד"ל. מוטי קירשנבאום התייחס למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באירוניה ומשנדרש פעם להשיב על התקפותיו של מנכ"ל רשות השידור אמר בלשונו הייחודית, טקסט חד ו-שנון : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש". דן שילון שהיה בימים ההם שַדָּר כדורסל שלי לא נשאר חייב. הוא השיב אֵש ללא פחד לעבר מקור הירי ואמר כלהלן : "…העובדות שוב לא מפריעות ללפיד לספר את סיפוריו. כוחו של לפיד בלשונו. במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם…התמודדות ישירה, דיון ענייני , ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו…במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר". זה לא הזיז ליוסף "טומי" לפיד. הוא הגיב בביטול על ה-האשמות של דן שילון נגדו. כך אמר דאז לעיתונאית אורית שוחט [2] : "…דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי, נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק. הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה. הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי…".

הטקסט החריף ביותר שנרשם בזיכרון הציבורי והתגרה ביוסף "טומי" לפיד, היה זה שהפיק מוטי קירשנבאום שקבע בלשונו השנונה : "…טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע  להרכיבה מחדש…". בהזדמנות אחרת באחת ההפגנות ברשות השידור נגד טומי לפיד הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וצעק לעברו, "טומי לפיד תתפטר כבר, הזנית את הטלוויזיה". גם דן שילון ואלכס גלעדי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה הישראלית הציבורית  וחבר ליעקב לווינסון יו"ר בנק הפועלים. מרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון המשיכו להילחם ביוסף "טומי" לפיד אך הדבר לא הזיז לו ולא עזר להם. רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי ויוסף "טומי" טומי לפיד הבוטה והחכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון. המנכ"ל והיו"ר שיתפו פעולה ושמו את המורדים על ספסל המחליפים. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחוללה כל מהפכה ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו ברסן הטלוויזיוני באמצעות טוביה סער. מוטי קירשנבאום התנבא אז : "…ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים…". נבואתו זאת של מוטי קירשנבאום לא התגשמה מעולם.

טקסט תמונה : סוף 1981 וראשית שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אנוכי מציב את דן שילון לאחר חזרתו מארה"ב להיות שדר כדורסל במשחקי כדורסל במשחקי גביע אירופה בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. יורם ארבל נעלב וראה במינוי פגיעה בסמכותו כשדר מוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זמן קצר לאחר מכן החליט דן שילון לנתק מגע מיוסף "טומי" לפיד ולנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 198 . זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שנפנף מעליו את בכירי העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל העניק גיבוי טוטאלי לפועלו הארגוני והתוכניתי של יוסף "טומי" לפיד. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך המציאוּת המורכבת הזאת פעלתי גם אני כממונה ועורך ראשי של שידורי הספורט. היה לי ניסיון קודם בניהול מו"מ מקצועי מורכב עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, זה של תבנית הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. ב- 16 בדצמבר 1982 נשלחה הצעת שידורי אליפות העולם בא"ק – הלסינקי 1983 לכתובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אך הוא העביר אותה כצפוי מייד למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאֶמֶת את המו"מ על הפקת פרויקט הלסינקי 1983 ניהלתי ישירות מול יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער לא התערב. יאיר שטרן שהתמנה לנהל את חטיבת החדשות בפברואר 83' התיישב על כיסאו כשההפקה הייתה גמורה. חלפו שנות דוֹר מאז חיברתי את מסמך הצעת השידורים של הלסינקי 83' (פרויקט שידור שהיה ללא ספק אבן דרך ונקודת מפנה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה) אך זיכרון הימים ההם לא דהה. החיטוט בהיסטוריית המסמכים ההם מגלה כיצד הותיר מנכ"ל רשות השידור את רישומו וחוות דעתו על הצעות שידור שונות, ואיך תיקשר עם פיקודיו וגם עמי באמצעות הערות בכתב ידו המגושם והבלתי אסתטי על המסמך המקורי.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 1 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה טוביה סער. מנהל הטלוויזיה העביר אותה מייד למנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד היה גַס ומסורבל. אותיות גדולות ולא משורטטות. אבל זאת הייתה אחת הדרכים שלו להשיב למנווטים את השידורים. שמחתי שהוא מתערב באופן אישי בפרויקט וסמכתי על שיקוליו המקצועיים של יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים. ניצבנו בפִתחו של עידן חדש.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 2 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 3 מתוך 4) של תוכנית שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי שהתקיימה בין 7  ל- 14 בחודש אוגוסט 1983 הייתה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' וגם מבחן שידור לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האתלטים הנפלאים שעמדו ליטול חלק באליפות ועתידים להופיע על מרקע הטלוויזיה הישראלית כמו קָארְל לוּאִיס, סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, יָאן זֶ'לֶזְ'נִי, אֶוְולִין אָשְווֹרְד, מַארִיטָה קוֹך, מֶרְלִין אוֹטִי, יָארְמִילָה קְרָאטוֹחְוִוילוֹבָה, סְטִיב קְרָאם וסְטִיב אוֹבֶט, מֶרִי דֶקֶר, טִינָה לִילָאק, גְרֶטָה וָויְיץ , אֶדְוִוין מוֹזֶס, מלך האתלטים דֵיילִי תּוֹמְפְּסוֹן ורבים אחרים הציתו את דמיוני. אין דבר יפה יותר על המִרקע  מא"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש , של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי . בהלסינקי בירת ה-א"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. בהלסינקי 83' השתתפו גם שלושה אתלטים ישראליים . הרצה למרחקים ארוכים זהבה שמואלי, מרק הנדלסמן עולה חדש מארה"ב רץ ל-800 מ', ורץ המרתון יאיר קרני (הפך מאוחר יותר לתזונאי מוכר ומוערך בישראל). זהבה שמואלי סיימה את ריצת המרתון לנשים במקום ה- 36 (מתוך 51 רצות) בזמן של 07. 49 : 2 שעות. במקום הראשון זכתה גרטה ווייץ (Greta Waitz) אתלטית מ-נורווגיה שקבעה תוצאה של 09. 28 : 2 שעות. יאיר קרני הפסיק את ריצתו בתחרות המרתון לגברים וכלל לא סיים את המירוץ. מַרְק הֶנְדֶלְסְמַן סיים את ריצתו ל-800 מ'במקום הרביעי בבית השמיני המוקדם בזמן של 02. 49 : 1 דקה ולא העפיל לשלב חצי הגמר .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת לשידורים הישירים אל אליפות העולם ה-1 ב-א"ק של הלסינקי 1983. את החשדנות שלוֹ כלפיי ביטא וניסח בלשון מושחזת וצינית שקבעה, כלהלן : "…היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק…". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם בא"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לעג לספורטאים הישראליים וברגע של בוטות, שלף מהבוידעם שלו עוד השתלחות, "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון", ולא יסף. הייתה פאוזה ולפתע כן יסף, "אני מאשר את תוכנית השידורים שלך במלואה . גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצב .

סוף חלק א' של פוסט מס' 1102 ב' / מס' 177. הועלה לאוויר בימים ההם בערבו של יום חמישי – 14 במארס 2013, ועכשיו הועלה לאוויר שוב ביום ראשון של 24 ביולי 2022.

ראה המשך בחלק ב' של פוסט מס' 1102 ב'. הצצה לסבך הניהול של של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי אוגוסט / 1983.

סוף חלק א' של פוסט מס' 1102 ב' / מס' 177. הועלה לאוויר בימים ההם בערבו של יום חמישי – 14 במארס 2013, ועכשיו הועלה לאוויר שוב ביום ראשון של 24 ביולי 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט מס' 1102 ב' / 178. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הֶלְסִינְקִי 1983. פוסט מס' 1102 / 178. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1102 / 178 : הועלה לאוויר לראשונה בצהריי יום ראשון של 15 במארס 2013 ועכשיו בתאריך של יום ראשון – 24 ביולי 2022.

——————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1102 ב' / 178. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.  פוסט מס' 1102 ב' / 178. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד זִלְזֵל (לא פחות, זאת ההגדרה) בספורטאים הישראליים, באתלטים והאתלטיות הישראליים, וברמת הספורט הישראלי כולו. לכדורגל הישראלי הוא בכלל לעג. כבר אמרתי בפוסט הקודם כי ברגע של בוטות שלף ב- 1983 מהבוידעם שלו עוד השתלחות חריפה, נחרצת, וגלויה : "…שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון…". חלק מהסכמתו בסופו של דבר להיקף ההפקה והשידורים הישירים האלה באחריותי נבע מהעובדה ששידורי הא"ק לא נגסו בימים ההם ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וב – Non prime הזה יבצבצו מהמרע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיטב האתלטים בעולם, אלה שתהיה להם מעורבות והשפעה רבה על תחרויות הא"ק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : 1983. גרטה ווייץ מנורווגיה אלופת ריצת המרתון באליפות העולם הראשונה של הלסינקי 83' בתוצאה של 09. 28 : 2 שעות. (באדיבות IAAF).                                                                              

טקסט תמונה : 1983. הרצה האמריקנית מרי דקר (מס' 492) מנצחת באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 1500 מ' בזמן של 90. 00 : 4 דקות, ו-3000 מ' בתוצאה 62. 34 : 8  דקות. (באדיבות IAAF).  

טקסט תמונה : 1983. זהו האָצָן האמריקני קארל לואיס זכה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' בתוצאות האלה : 100 מ' -07. 10 ש'. קפיצה לרוחק – 8.55 מ'. מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' – 37.86 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. האמריקנית מרי דקר המנצחת האליפות העולם ה- 1 הא"ק – הלסינקי 83'  בשתי הריצות ל- 1500 מ' ו- 3000 מ'. (באדיבות IAAF). 

טקסט תמונה : 1983. טינה לילאק מטילת הכידון הפינית זוכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בתוצאה 70.82 מ'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. אדווין מוזס מארה"ב זכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצה ל- 400 מ' משוכות בזמן של 47.50 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. הבריטי סטיב קראם (מס' 325) הוא האלוף בתחרות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצת 1500 מ' בתוצאה 59. 41 : 3 דקות. (באדיבות IAAF).                                                                                                  

טקסט תמונה : 1983. האצנית הצ'כוסלובקית יארמילה קרטוחווילובה היא האלופה התחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ'. ב- 400  מ' קבעה תוצאה של 47.99 ש' וב- 800 מ' השיגה זמן של 68. 54 : 1 דקה. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. דיילי תומפסון מבריטניה אלוף תחרות קרב ה- 10 האליפות העולם ה- 1 בא"ק -בהלסינקי 83'. הוא צבר 8666 נקודות. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. האצנית המזרח גרמנית מריטה קוך (מימין מס' 212) מקדימה בהלסינקי 83' את מרלין אוטי מג'מייקה בריצה ל- 200 מ', וקובעת זמן של 22.13 ש' מרלין אוטי קבעה  22.19 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. קופץ המוט הסובייטי סרגיי בובקה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בראשית הקריירה המופלאה שלו. הוא זכה במדליית הזהב לאחר שעבר רף בגובה של  5.70 מ'. (התמונה באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : 1983. האצנית והקופצת הייקה דאוטה – דרקסלר (גובהה 1.82 מ') עוד מוצר של תעשיית הספורט המזרח גרמנית, ניצחה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.27 מ'. (באדיבות IAAF).

אלכס גלעדי ז"ל שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות , מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן ה- 28 סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה וכוח אדם, עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע , ואמר : "יואשיש , הצעת שידורים נהדרת ומעניינת". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מיי ד: "אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, טומי לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי ז"ל (עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא  IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976 . אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה-1 ב-א"ק והעברתם בשידורים ישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפתיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up  לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה המסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים . מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע  לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה, בסלובניה, קרואטיה, סרביה מקדוניה, בוסניה, ו-מונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 83' הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 83' בטענה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא הוא מיותר ולא דרוש. נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי ששלחתי למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, המציב את נסים קיוויתי כשַדָּר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83'. הוא היה גדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים . עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed) . זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת . צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo) , מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling) , עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, פרישתן של ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי ומשם לכל רחבי העולם, גם לתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) ומשם ל- Master Control של הטלוויזיה הישראליל הציבורית בירושלים. הניידת הפינית הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת הפינית השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת הפינית השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הפינית הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC  באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים . ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל .

סוף חלק ב' שלפוסט מס' 1102 ב' / 178. הועלה לראשונה לאוויר בצהריי יום שישי של 15 במארס 2013 , ועכשיו בפעם השנייה ביום ראשון – 24 ביולי 2022.

ראה המשך בפוסט 1102 חלק ב' : הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.

סוף חלק ב' של פוסט מס' 1102 ב' / 178. הועלה לאוויר אז בצהריי יום שישי של 15 במארס 2013, ועכשיו בפעם השנייה ביום ראשון של 24 ביולי 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה נוספת : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1102 ב' / 169 : הועלה לאוויר לראשונה בצהריי יום ראשון – 3 במארס 2013 ועכשיו הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 ביולי 2022 .

————————————————————————————————————

פוסט מס' 1102 ב' / 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988.  פוסט מס' 1102 ב' / 169. הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 ביולי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1102 ב' / 169. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. פוסט מס' 1102 ב' / 169. כל הזכויות שמורות. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 ביולי 2022.

ציטוט : "כאשר שני אנשים רוכבים על סוס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור. (וויליאם שייקספיר).

הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה מורכבת ומסובכת לא רק בגלל הטכנולוגיה המוגבלת וכוח האדם המועט שעמד לרשותי כהוגה, מנווט, ומוציא לפועל אלא בגלל הריחוק העצום של ניהול הפרויקט מגבולות המדינה והתקיימותו, ותקופת פעילותו הממושכת כמבצע שידור רב תחומי. מרבית הציבור איננו מתעניין בעלויות וקשיי ההפקה של הטלוויזיה לבטח לא באירועים בינלאומיים גדולים יש לו את הקשיים והדאגות היומיומיות משלו בתוכן גם תשלום האגרה. גובה האגרה השנתית היה תמיד נמוך (יחסית) . גבוה למי שאין לו ומגוחך ונמדד בפרוטות למי שיש לו. ככלל, הציבור משלם כרטיס לנסיעה קבוצתית באוטובוס אך דורש הסעה פרטית ב- מרצדס. לא היה שום סיכוי כי בתנאים הכלכליים והכספיים ששררו בימים ההם ברשות השידור אוכל להשביע את רעבונם ורעבוני. לא היו גבולות לשאיפותיי להציב את דגלה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר בארץ ובעולם, למעט גבול אחד : ממון. ידעתי היטב לעשות טלוויזיה עיתונאית איכותית. לא נפלתי ברמתי משום קולגה בינלאומית שלי על פני הגלובוס. לא בידע, לא בכישרון, לא בניסיון, ולא באהבתי לביזנס הזה שקרוי טלוויזיה ותקשורת. הבעיה שלי (ושל הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור) הייתה ונותרה כסף . כאן זה מתחיל  ופה זה נגמר . מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נהג לסנוט בי בחוש ההומור המחודד שלו מעת לעת על רקע תביעותיי המקצועיות : "…יואש אלרואי, לא קוראים לי Kirch – קוראים לי קירשנבאום…". אילו היה לי מוט עשוי זהב ונקודת משען בשם רופרט מרדוק ו/או ליאו קירש הייתי מרים את כל העולם.

בתחילת חודש מארס של שנת 1988, הגשתי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת את תוכניות השידורים הישירים + המוקלטים, תוכניות המקיפות והמפורטות לפרטי פרטים של שני מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים שלנו : EURO 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה) ואולימפיאדת סיאול 1988. ברור שעותק אחד הועבר תמיד במקביל ובאותה העת לשר האוצר של רשות השידור הלא הוא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. בהפקות ענק בינלאומיות ממושכות מן הסוג הזה דאגתי תמיד למסד שתי מערכות שידור במקביל. אולפן מוביל ומנוֵוט בירושלים וקבוצות הפקה, עריכה, ושידור במדינות היעד. מרב מיכאלי ואורית כסיף נבחרו להגיש באולפן בירושלים את השידורים האולימפיים של סיאול 1988. איציק גליקסברג הוצב כמפיק האולפן האולימפי בירושלים יחדיו עם ששי אפרתי, ורמי ווייץ נקבע על ידי להיות העורך המקומי. אבל העבודה העיתונאית העצומה והענקית נעשתה בסיאול 1988.

טקסט תמונה : ינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זוהי גב' אורית כסיף בעת Screen Test שערכתי בחיפושיי אחרי מגישה חדשה לכל תוכניות הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית בעקבות פרישתה של אורלי יניב. גב' אורית כסיף הייתה קריינית בעלת פוטנציאל שבסופו של דבר לא מומש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זוהי מרב מיכאלי שדרנית גלי צה"ל דאז ומי ש-השיגה את הציון הגבוה ביותר ב- Screen test והפכה למגישה מובילה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הייתה הבטחה גדולה בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא התממשה בתחום הקונקרטי הזה. היום היא אישיות פוליטית (בת 56) שנושאת בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ומשמשת שרת התחבורה בממשלת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. זהו המפיק יצחק "איציק" גליקסברג יחד עם גב' קלרה אוברלנדר מהנהלת החשבונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה אחד המפיקים המוכשרים והנבונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמחלקת הספורט. לרוע המזל תפוקתו נפלה מכישרונו. הוא היה מפיק מקובל במערכת ואהוד על אנשיה. ב- 1993 פרש מהטלוויזיה הישראלית ועבר לשורות חברת "רשת" אחת מזכייניות ערוץ 2. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה מר חיים יבין נתן לי יד חופשית לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה. הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי. אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות. חיים יבין ישב על האוכף מאחור. זה היה נוח גם לי. נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך. אורי פורת הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות. הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר עם מנכ"ל רשות השידור ואורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן תרמו למהירות ויעילות ההפקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ולסמנכ"ל שלו יוחנן צנגן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת השידורים הישירים שלנו את אירועי אולימפיאדת סיאול 88'. הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון. הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע וניסחתי אותה כלהלן : "אדוני מנכ"ל רשות השידור ישי לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות, השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נוהל הקרב של פקודת המבצע הזאת המצ"ב.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. ספר השידורים הנ"ל יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית, וחברת "בזק". הבעיות הראשיות של ההפקה הרחוקה היו מערך התקשורת הלווייני המורכב ומערך קווי שידור ה- W4 שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים. לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד. אורי פורת ז"ל היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988), מונדיאל אחד (מכסיקו 1986), שני EURO`s (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988), ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987. בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998. בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של הזמרת הישראלית דָנָה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה, ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 ב-א"ק שנערכה ב-עיר אדמונטון ב-קנדה באוגוסט 2001 נטש אורי פורת ז"ל את כֵּס מנכ"ל רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור. תש כוחו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82'), ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי הכדורגל של  1980 – EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר. הצעתי לאורי פורת כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים , להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88'. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ, 132 שעות שידור ב- 16 ימים. הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של מחלקת הספורט, וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד. היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם. ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים, לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה, כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה. אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988. אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ז"ל הלכו בעקבותיו. המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, יִצְחָק לִבְנִי ז"ל, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם ל- חו"ל לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות מאוד תכנית וטכנולוגית וגם לוגיסטית המתבצעות הרחק ממדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין, יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם (!).

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל , לרבות ה-מונדיאלים והאולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות -. הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל ז"ל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן, ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד ב-מונדיאלים. למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות, מסובכות, יקרות, ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב, ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל. הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים . זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אריה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימם ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88' בירת דרום קוריאה. אורי לוי (השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה) ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב. אורי לוי היה שדר טוב, ועורך ומפיק ברמה גבוהה. הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ומשה גרטל, וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול. צירפתי אותו ברגע האחרון לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי – אך לא במשחקים האולימפיים . לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעדי, ומשה גרטל המריא גם הוא לסיאול 88'. הנה מכתב התחנונים  מ- 3 באוגוסט 1988 [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי המבקש למנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עוֹל עבודה עצום. לצורך השוואה, משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה גם מן הטלוויזיה הישראלית. הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ובנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י NBC מישראל לדרום קוריאה. ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביזמתי ובהתערבותי לקבוצה המבצעית של ה-EBU  בסיאול. טכנאֵֵי ה-ווידיאו אלי בבא, צביקה הירש ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר ז"ל. המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה לצומת תיאום חשוב בעבודת ה-EBU  בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון ואנוכי עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול לחדר הקול וחדר הקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים סעדיה קאראוואני ויוסי ששון. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. זהו אזור עמדות השידור של הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'. בדיקת קווי הטלפון של ההפקה עם האולפן בירושלים. מימין גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת ומוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבדה באותה העת ב- Booking Office של ה- EBU ב- IBC בסיאול. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין סיאול 1988 לבין ירושלים. התכנון היה של מיכה לויירר ז"ל, סעדיה קראוואני, ויוסי ששון שניהם יבד"ל על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 133 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים – מסיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. אנוכי (משמאל) עם שני אנשי התקשורת שלי באולימפיאדת סיאול 1988 יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני (במרכז) משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסיאול 88' רגע לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי. שניהם היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים. בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר. ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הערכתי אותם וגם אהבתי אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום , טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה  זכורה לי בעבר . פעילות כזאת העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה. הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור ולטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : מלון Seoul Garden בסיאול בירת דרום קוריאה. יום שלישי בערב יום הכיפורים ב-20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי ז"ל, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום יבד"ל (בנו של מוטי קירשנבאום ז"ל), ומר נסים מזרחי ז"ל. זיהוי הנכוחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה , ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה . צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס ל-סיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק ב-סיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון בעיר גטבורג בשוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG  אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים בתיעוד הנ"ל מימין לשמאל :  המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה ל-שלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, שדר ה-א"ק המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רוגל נחום אלוף ישראל בקפיצה משולשת ואחד האתלטים המצטיינים של ישראל בכל הזמנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בקמצנות רבה ומעולם לא הקצתה ציוותי צילום ENG מיוחדים לכסות את פועלו ואת פועלם של ספורטאים אחרים ברמתו בתחרויות אליפויות אירופה ואליפויות העולם בא"ק. זאת ניגוד גמור לרשתות טלוויזיה ציבוריות רבות ב- EBU שנוהגות לשלוח ציוותי צילום משלהן לתחרויות כדי להביא דיווחים עיתונאיים מהשטח אודות הספורטאים שלהן, מעבר לשידורים הישירים. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות טלוויזיה גדולות בארץ ובעולם). לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "…ש-אם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988…". רק משהחלה מסת השידורים הישירים הענקית שלנו מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

טקסט תמונה :  ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. זוהי הכניסה הראשית לבניין ה-  IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) המפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו. אנוכי (שני מימין) עם גב' לאה זהבי (קיצונית מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), וסעדיה קאראוואני. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר.

פוסט 1102 ב'. המשחקים האולימפיים נחשבים להצגת הספורט הגדולה, המסקרנת, והמעניינת ביותר בתבל. עבור זכויות השידורים של האולימפיאדות נדרשות רשתות הטלוויזיה בעולם לשלם ל-IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ממון רב, הון עתק.

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות. לדאבון לב המנכ"ל הזה בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף. הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו את אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בעיר השווייצרית לוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים האולימפיים ההם של סיאול 1988. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים . מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כמות של כוח אדם שמנתה 1200 (אלף ומאתיים) איש ושידרה משם 180 שעות. דמותו של מר אלכס גלעדי ז"ל חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין המחוללים שלה.

רשות השידור הישראלית  ו-כלל ה- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סאמאראנש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי. חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי. מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה. חואן אנטוניו סאמאראנש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של  28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי, RAI האיטלקית ,TVE הספרדית, 1 TF הצרפתית, ו- ARD ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  וְ- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף. כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים. הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה , תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 (תחת הכינוי SORTO 88), אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות הצגת הספורט הגדולה בתבל, ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש המנוח ניצלה את המצב. הקפיצה הגדולה של רּף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רון ארלדג' המנוח הסכים לשלם סכום פנטסטי של 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות אותו איגוד השידור האירופי הקרוי ה- EBU.

רשתות טלוויזיה      אולימפיאדת לוס אנג'לס 84      אולימפיאדת קלגארי 88     אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב         225000000 דולר                309000000 דולר                       –

2. NBC ארה"ב                   –                                            –                     309000000 דולר

3. NHK יפן             18500000 דולר                  3900000 דולר                52000000 דולר

4. EBU אירופה        19800000 דולר                  5700000 דולר                28000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמונה בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה

5. הטלוויזיה הישראלית  200000 דולר                              –                         600000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10600000 דולר              1600000 דולר                  7330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2150000 דולר                       –                               2920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2500000 דולר               1200000 דולר                   3000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3000000                       3150000                          4800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                             –                              3450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110000 דולר                         –                              170000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                       –                              420000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99000                             –                              130000 דולר

14. ABU אסיה                975000 דולר           278000 דולר                  1500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                           –                           550000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                      –                           1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי : "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990 .

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד . זוֹל. אך ההפקה שלנו הייתה ענייה מאוד ודלילה. היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988, אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו על הספורטאים הישראליים, לא על הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו . מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972.

נסים קיוויתי הֵאֶפִיל כרגיל גם בסיאול 1988 על כל השדרים האחרים של הטלוויזיה וגם על יורם ארבל . הוא נשא בעוֹל השידורים העיקרי כששידר מעמדות שידור באִצטדיון האולימפי ובבריכה את שני המקצועות המרכזיים האולימפיים תחרויות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי היה כבר בן 62 אך בשיא יכולתו המקצועית. כמה מוזר וחבל היה שנדרש לפנות את כֵּס השידור שלוֹ כעבור שלוש שנים בהיותו בן 65 בטענה מטופשת שהגיע לגיל הפנסיה. נפל בחלקו של השַדָּר הנפלא הזה לשָדֵר באולימפיאדת סיאול 88' את כל הדרמות הגדולות על המסלול לרבות הניצחונות המדהימים של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (נפסל כידוע מאוחר יותר בשל סמים) בריצת 100 מ' ושל האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְנֶר במירוצים הקצרים לְ- 100 מ' וְ- 200 מ'. אין לי בכלל ספק שהצופים בישראל חייבים לנסים קיוויתי חוֹב ענק . הוא היה שַּדָּר ספורט יוצא מגדר הרגיל בתחום הא"ק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. השנים ההן – הזמן ההוא שחלף לפני 34 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 1988. נסים קיוויתי (מימין) היה שַדָּר א"ק נערץ ודָגּול. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. (צילום KBS ו- SORTO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות והתכוננויות. המבצע עצמו היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי ומיעוט כוח אדם שלנו, והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה האמיתית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

---