פוסט מַר מס' 1189. ימים שאינם כ-תיקונם. פוסט מס' 1189. כל הזכויות שמורות ל-חוֹקֵר, ל-מְחַבֵּר, ו-לכוֹתֵּב יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני-12 ביוני 2023.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך על ידי ומטעמי לצורך ו-למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה והתחוללה ב-עוֹלָם וב-אָרֶץ". את המחקר והכתיבה של ה-פרויקט הנ"ל התחלתי לבצע בעת השתתפותי האישית ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי ההוא שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה (מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ורשות השידור) לקראת ההיערכות ו-הפקת שידורי הטלוויזיה של ואת אירועי אולימפיאדת סידני 2000 בראשות SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). היה מדובר בפגישה בינלאומית מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 25 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (כאמור, ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של כל אירועי אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני ובשתיהן נטלתי חלק), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

פוסט מַר מס' 1189. ימים שאינם כ-תיקונם. פוסט מס' 1189. כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר, למְחַבֵּר, ולכוֹתֵּב יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני-12 ביוני 2023.

ידעתי לעבוד היטב בזירות ושורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטלוויזיה  הבינלאומית ההן בשנים ההן. גם מי שניהל אותי אז במשך יותר מ-שנות דוֹר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ידע בדיוק מה אנוכי שווה עבורו ובעבור רשת הטלוויזיה שלו / שלנו. עובדה שהמנכ"לים ההם של רשות השידור לדורותיהם בעת ההיא + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית (נקראה מאוחר יותר "ערוץ 1") ההיא לדורותיהם + מנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם מינו אותי מאז 1980 לנהל ולהוביל את שידורי הספורט הטלוויזיוניים שלנו בארץ ובעולם, שידורים יקרים כלכלית, מורכבים מאוד, ומסובכים מאוד ואשר היו מניבי רייטינג ברמה גבוהה (!). הייתי עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז אותו הקיץ ההוא של שנת 1971 בו דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל שני ראשי ו-מנהלי חטיבת הספורט ההיא הסכימו והחליט לקבל אותי לשורותיהם בחודש יולי ההוא של שנת 1971 ההיא. חלפו מאז 53 שנים. הכרתי ו- הבנתי היטב את רזי תעשיית הטלוויזיה על כל צדדיה העיתונאיים ו- מורכבויותיה הטכנולוגיות. מדע הטלוויזיה והטכנולוגיה הקונקרטית ו-המיוחדת שלה זרמו בעורקיי. סוג הדם שלי בימים ההם היה O-TV. לא הייתי צריך להתאמץ לפענח את רזיה העיתונאיים והטכנולוגיים של תעשיית הטלוויזיה, לא את יסודותיה הכלכליים ו- הלוגיסטיים (היקרים), וגם לא את צדדיה ואגפיה האנושיים. נולדתי איש טלוויזיה. מוסד התקשורת הזה שהיה קרוי פעם בשנים ההן שחלפו, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היווה חלק נכבד ממהות חיי והווייתי לאורכן של יותר מ- 40 (ארבעים) שנים. היו לי מורים טובים. יותר מטובים. מצוינים. אישים יקרים שהיו מוערכים על ידי בימים ההם. מורים ומדריכים דבקים עד כלות במשימה ש-נותרו בלתי נשכחים עבורי מאז קיץ 1971 ועד היום הזה, ובראשם : אלכס גלעדי ז"ל, דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ארנון צוקרמן יבד"ל, וגם טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם אֵלִי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אבנר מריומה, סעדיה קאראוואני, ו-שני הטכנאים בני דוֹדִים באותו שם : אֵלִי בַּבָּא. ומן הראוי לומר ולהוסיף : ועוד עשרות רבות של אנשים ונשים שאיישו בימים ההם את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשגשגת ההיא שאיננה עוד, אולם תקצר היריעה להכיל בפעם הזאת ברגע הזה את כול שמותיהם (!). וגם איש הטלוויזיה הניו – יורקי האמריקני רב המוניטין באד גרינספאן (Bud Greenspan ז"ל, 2010 – 1926) ורעייתו ז"ל קאפי פטראש (Cappy Petrash) ושתי עוזרותיהם הראשיות האחיות היפות ננסי בפה (Nancy Beffa) וסוזאן בפה (Suzanne Beffa). באד גרינספאן ורעייתו קאפי פטראש היו חשוכי ילדים.

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. התמונה הזאת צולמה ב-מרכז השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי ב- IBC שהוקם ב-סיאול cירת דרום קוריאה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים בעת מחקר וכתיבת הפוסט הזה מס' 1189. אנוכי (במרכז) יחדיו עם המתעד והבימאי האולימפי הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) המנוח  (2010 – 1926) ז"ל ובלתי נשכח לעד…ו-עוזרתו היעילה והבלתי נשכחת ננסי בֶּפָה (Nancy Beffa) תבד"ל, ב- IBC ב-סיאול בירת דרום קוריאה.

הערה : IBC הן ראשי תיבות של International Broadcasting Center.   (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יָמִים שְ-אֵינַם כְּ-תִּיקוּנָם.

ראיתי אמש בשידור ישיר בטלוויזיה (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) את מפגש הצמרת השני של הכדורסל הישראלי וההתמודדות על תואר אלופת המדינה לשנת 2023 / 2022 בין שתי הקבוצות האמריקניות רוויות שחקני כדורסל אמריקניים של מכבי ת"א והפועל ת"א. שתיהן נעדרות כמעט לחלוטין שחקנים ישראליים ומחוזקות עד בלי די באין סוף שחקני כדורסל אמריקניים מיובאים שכירים. קבוצת הפועל ארה"ב/ת"א הביסה את קבוצת מכבי ארה"ב/ת"א בתוצאה מכרעת של 112 : 74.

טקסט תמונה : זהו דני פרנקו המאמן המוכשר ההוא של קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א…להיכן הוא נעלם…???

יותר מ- % 95 של השחקנים בשורות שתי הקבוצות הנ"ל אינם ישראליים. הם שחקנים אמריקניים שכירים (למי שמתעניין, מדובר בשחקני כדורסל אמריקניים שחורים). בושה וחרפה. לא בגלל הצבע כמובן אלא בשל היבוא האמריקני מכל הבא ליד. הכדורסל הישראלי המקורי שהיה פעם מקור לגאווה לאומית הוא היום עסק מסחרי עלוב, עגום, ומדכא – רווי באין סוף שחקני כדורסל שכירים מיובאים מארה"ב (על חשבון שחקני העתיד של מדינת ישראל). המאמנים של שתי הקבוצות המדוברות הם ישראליים : עודד קטש הוא המאמן המוּבַס אֶמֶש של קבוצת מכבי / אמריקה תל אביב. דני פרנקו הוא המאמן המנצח של קבוצת הפועל / אמריקה תל אביב, אולם שניהם ידענים ומוכשרים אולם שותקים. ממלאים את פיהם מים מול בעלי הבית שלהם שמשלמים את משכורתם. חבל. חבל עד מאוד. גם המוסד המנווט שקוראים לו איגוד הכדורסל הישראלי ממלא את פיו מים (!). ו-גם : הציבור במדינת ישראל נותר אדיש לתופעה המרה והממארת בה כדורסל היבוא האמריקני מקפד את הווייתו ועתידו של נוער הישראלי. הכדורסל הישראלי המקורי והנערץ שלנו ההוא במדינת ישראל הנוכחית איננו קיים עוד (!). הוא הפך כבר מזמן למעֵין "עיר מקלט" של שחקני כדורסל אמריקניים משניים הנוהרים אליו ואל מדינת ישראל מכל עבר ב-ארה"ב תמורת משכורות עתק. התגבורות האמריקניות מאכלסות את שורותינו על חשבון שחקני הכדורסל הישראליים הנוכחיים שלנו בהווה ושחקני כדורסל ישראליים צעירים ומוכשרים שהם העתיד שלנו. אין יותר כדורסל ישראלי מקורי שלנו במדינת ישראל שלנו – כפי שהיכרנו אותו פעם (!!!). הכדורסל הישראלי הנוכחי הרב אמריקני ומיעוטו מכיל בשורותיו שחקנים ישראליים תוצרת כחול/לבן הוא עסק עלוב, עגום, לא צודק, מדכא, וחסר עתיד (!). בושה וחרפה מצד איגוד הכדורסל הישראלי הליצני והחלשלוש שמאפשר את קיומה של ה-אנומליה האומללה הזאת במדינת ישראל כבר הרבה יותר משנות דור. יותר מ- % 95 של כל מיני שחקנים אמריקניים מיובאים שכירים Made in USA, איישו אמש את שורות שתי הקבוצות הישראליות הבכירות ל-אורכם ורוחבם של ארבעת רבעי ההתמודדות במשחק השני בסדרה של שלושה משחקים על אליפות מדינת ישראל (!). ה-"האמריקניזציה" המגוחכת הנוראית והממושכת של הכדורסל הישראלי אכלה ו-אוכלת, כילתה ו-מכלה,  והרסה והורסת כבר שנים רבות כל חלקה טובה ב-כדורסל הישראלי המקורי, ועימו גם את עתידם של כדורסלני של הנוער הישראלי הצעיר  ו-המוכשר (!). האכזבה הגדולה ביותר מנקודת מבטי הם שני מאמני הכדורסל הישראליים (מוכשרים ורבי ידע וניסיון)) עודד קטש ודני פרנקו, שאולי תמורת משכורת נאה סותמים את פיהם ומשתפים פעולה עם איגוד כדורסל קצר ראות, עיוור, ו-כושל ומסכימים בתוקף תפקידם (כמאמנים מובילים המשתכרים היטב) עם הֶרֶס הכדורסל הישראלי המקורי ההוא באמצעות יבוא של עוד, ועוד, ועוד שחקנים אמריקניים שכירים על חשבון הנוער הישראלי המוכשר שלנו (!). התהליך השיטתי הממושך של הֶרֶס הכדורסל הישראלי המקורי במשך שנים רבות והרצון לזכות בתהילה מקומית של קבוצת כדורסל מקומית שלנו כזאת ו/או אחרת באמצעות השראה ואינספירציה אמריקנית, גוברות ומתעצמות (!). על מנהיגות הספורט שלנו וגם על המנהיגות הפוליטית של מדינת ישראל לנקוט באמצעות מהלכים תקיפים נגד תהליך האמריקניזציה הממושכת המשפיעה לרעה על כלל הכדורסל הישראלי לדורותיו. האמריקניזציה הכמעט מוחלטת של הכדורסל הישראלי מהווה יותר מאסון ו-יותר מבושה וחרפה (!). בושה וחרפה מוטלת על הנוגעים בדבר והאחראים על תופעת התבטלות הכדורסל הישראלי המקורי והפקרת עתידו (אם עדיין נותר עתיד כזה בעל תקוות) ע"י מנהיגות הכדורסל הישראלי + מנהיגות הספורט בכללו בישראל + ממשלות ישראל באשר הן. אשנה ואומר שוב : הפקרה שנוגעת גם ל-ממשלות ישראל לדורותיהן שכרגיל ניצבות מנגד ו-רחוקות בגוף ונפש מעיצוב דמותו של כלל הספורט וגם הכדורסל בארצנו (ב-דמותנו אנוּ), כפי שהמזרח רחוק לעד מהמערב והצפון איננו נפגש לעולם עם הדרום. בתוך כמה שנים לא יהיה עוד כדורסל ישראלי מקורי בארצנו כפי שהיכרנו אותו פעם בימים ההם (!). מדובר בסיפור מַר וכואב. "…הֲֿבֵל הֲבָלִים…" אמר פעם קֹהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים בנסיבות הזמן ההוא של תקופתו שלו (!). עָצוּב מאוד. אולם יהיה עוד יותר מַר ועָצוּב אם לא יהיה כאן שינוי קיצוני ודראסטי מיידי לטובת שחקני הכדורסל הישראליים המקוריים הנוכחיים בהווה, ובעבור דור הכדורסל הישראלי המוכשר והצעיר, הילדים והנוער דוֹר העתיד שלנו, אם נותר עוד בכלל כזה (?!). הכדורסל האמריקני הזר ה-כאילו "ישראלי" המיובא והמשוחק כיום במדינת ישראל, הוא כּוֹזֵב, הוא תרמית, הוא שקר, הוא מסווה דַל, הוא לא שלנו, ו-לכן הוא איננו מעניין אותי (!). הוא גם לא חשוב. צַר לי מאוד לומר את המילים האלה בגילי היום, יותר מ-85. היו כאן פעם ימים אחרים רוויי תקוות. הם אינם עוד. כפי שזה נראה עכשיו הם חלפו לעַד. האמריקניזציה המטורפת ארוכת השנים הרסה את הכדורסל הישראלי המקורי הכחוש ההוא שלנו. כדורסל ישראלי מקורי שהתמסמס ו-נמוג כפי שנמוגו הימים ההם בהם נערתי האהובה אמרה לי אז : "אתה בן 17 וחצי, אתה נער יפה תואר, ואתה שלי…". ממשלת ישראל לדורותיה וקברניטי הספורט במדינת ישראל לדורותיהם המתבטלים בפני ה-"אמריקניזציה" העכשווית והממושכת ארוכת שנים של הכדורסל הישראלי, אל תגידו בבוא יום הדין "…לא ידענו…".

תזכורת אינפורמטיבית שלי מהימים ההם שחלפו לבלי שוב בעת כתיבת הפוסט המצ"ב על ידי לפני 16 שנים…

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייוויד פדרמן במשרדו בבניין "הצוּק" המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי. קיבלה את פני מזכירתו האישית גב' דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייוויד פדרמן איש עסקים קר רוח, מוכשר, ומצליח, בעל אישיות הגונה, כנה, ויישרת דרך – נותר ו-נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בעת שיחות התחקיר ההן ש-ניהלתי עמו לפני 16 שנים, כלהלן…ושַח לי את הטקסט הבא…

"…משפחת פדרמן רכשה את חברת "עֵלִית" ממשפחות מוֹשביץ ו-פרומצ'נקו ב-שנת 1984. ב-חלוף שנה ב- 1985 העניקה חברת "עלית" למכבי ת"א “Sponsorship“ (מימון היסטורי רב שנים באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת (!). סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שנה…

מידי שנה הוסיפה "עֵלִית" למועדון מכבי ת"א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1.000000 (מיליון) דולר. אנוכי זוכר שבקיץ 1993 נם תמכו במכבי ת"א ב-יתר שֵאת ל-מרות שהקבוצה איבדה אז את תואר האליפות ל-קבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון "עֵלִית" לא רק לתת ולהעניק סכום של 1.000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון, אלא גם להעניק ל-מכבי ת"א סכום בונוס של 1.000000 (מיליון) דולר נוספים…כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה ההיא לפני שנות דוֹר בימים ההם של 1994- 1993.

שיא המתכונת הכלכלית ה- “Sponsorship” שהעניקה חברת "עֵלִית" ל- מכבי ת"א בתקופתי נניא הסתכם, היה ב-שנת 1997, ועמד על כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר…".

צריך להוסיף כאן ש-שניהם, שמעון מזרחי ו-דייוויד פדרמן, הֵם ל-עד שני אישים נעלים, חושבים, מדויקים, רציניים, ו-חכמים, שהקימו ומיסדו בזכות ניהולם ה-ישר, ה-כן, וה-אמין, מרחיק ראות, ודבקותם במשימה…מוסד פאר רווי שנות פאר רבות, מוסד רב ערך – שקרוי "קבוצת  הכדורסל של מועדון מכבי תל אביב" (!). יבורכו שני האישים הנ"ל האלה…אנשי יושרה וכבוד…שחזון ו-הצלחת המנהיגות וההובלה ההיסטורית ההיא ארוכת השנים של שניהם את מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, ב-מגרשי והיכלי הספורט ומחוצה לו…בארץ ובאירופה…ראויים ל-הערכה וזיכרון כלל ציבוריים… !!!. מדובר בשני אישים- מנהיגים נעלים…!!!   

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. זיכרון ו-צילום היסטורי ש-נראה היום ב-תאריך הזה של  12 ביוני 2023, כמו חלום. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי שני אישים מוכשרים, קוצרים את פרי עמלם : קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא שוב בעלת זיכיון כפול ושני כתרים מונחים על ראשה : היא אלופת מדינת ישראל בכדורסל ו-גם המנצחת והמחזיקה בגביע המדינה בכדורסל (!!!). (התמונה הוענקה לי באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להלן זיהוי הנוכחים בתמונה ההיא שתועדה לפני שנות דור, משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן המנוח מנהל הקבוצה. (התמונה הוענקה לי באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 1189. פוסט מס' 1189 הועלה לאוויר בתאריך ההוא של יום שני – 12 ביוני 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.