פוסט חדש מס' 1179. כל הזכויות שמורות לחוקר ולכותב יואש אלרואי. פוסט מס' 1179 הועלה לאוויר ביום שני-20 במארס 2023.

ה-היסטוריה נושאת ב-חוּבָּה תכונה דומיננטית: היא איננה שוכחת ו-שואפת לחזור על עצמה ועל נוכחותה בכל עת ובכל הזדמנות (!). פרופסור יעקב פרנקל נגיד בנק ישראל לשעבר הגדיר (לפני כשבוע לערך) את המצב הפוליטי והחברתי הנוכחי במדינת ישראל שבראשה ניצב היום ראש הממשלה בנימין נתניהו, באופן מדאיג וחמור, וכה אמר כלהלן: "…מזמן לא היינו בצוֹמֶת שבו ה-מָחָר כל כך שוֹנֶה מה-אֶתְּמוֹל…יש פֹּה שֶבֶר עָצוּם…(!)". מאידך, אי אפשר לומר מילה אחת רעה על מאות טייסי מילואים שלנו בחיל האוויר שלנו שאומרים השבוע בקול זוֹעֵק ו-רָם לראש הממשלה בנימין נתניהו ולציבור עם ישראל כולו, כלהלן: "לא נתייצב לאימונים השבוע במחאה על ההפיכה המשטרית-משפטית שמתכנן לבצע שר המשפטים יריב לווין בתמיכתו המובהקת של ראש הממשלה בנימין נתניהו (!)". ראש הממשלה בנימין נתניהו דורש לפעול באופן מהותי ונמרץ נגד ה-"סרבנים" (!). לא ברור מה היא דעתם באירוע המתסיס הלאומי חסר התקדים הנ"ל ב-תולדות מדינת ישראל (מול דעתו הנחרצת של ראש הממשלה בנימין נתניהו) של רמטכ"ל צה"ל (רב אלוף הרצי הלוי) ומפכ"ל המשטרה (רב ניצב קובי שבתאי), וכיצד שניהם מתכוונים לפעול נוכח פקודתו ומצוותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפעול בתקיפות נגד ה-"סרבנים". מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית צועדת בימים אלה ב-ביטחה עוד צעד אחד לעבר הבלתי נודע אל מלכודת של מציאות מרה רוויה מחלוקות קשות בין שכבות הציבור ב-קֶרֶב אוּמָת הנֶצָח הקרויה עַם ישראל. ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל מלמדת את כולנו כמה לקחים מאלפים: ראו מה קרה לעם ישראל ההוא בשעה ש-שורותיו נפרמו וכל צד בוויכוחים הלאומיים ההם טען טיעונים מרים וחריפים נגד אחיו, ריבים ומחלוקות שבסופו של דבר הולידו אז את חורבן הבית ה-1 ואת חורבן הבית ה-2.    

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא לצורך פרסום אישי.

הערה מס' 3 : כמות קוראי הבלוג והנכנסים אליו, והמתעניינים בו, עברה את רָף ה- 1.200000 (מיליון ו-מאתיים אלף).

אנוכי מאזין מ-עֵת ל-עֵת לשיחת הבוקר הזה ברדיו גלי צה"ל ל-דואט הבוקע מהמיקרופונים של עירית לינור (קולחת, בהירה, ומוכשרת) ושותפה הדל, האיטי, והמשעמם משה שלונסקי, שיחת בוקר משותפת שדנה, עוסקת, ומנתחת את אירועי האקטואליה של היום הזה, יום שלישי – 28 במארס 2023. הפרש האיכויות הרדיופוניות בין השניים הוא גדול ו-מר לרעת משה שלונסקי. משה שלונסקי שוב מובס. אנוכי תמה מדוע משה שלונסקי צריך את זה ? עירית לינור גדולה עליו בכמה מידות רדיופוניות ברורות. היא חריפה, חדה, חכמה, מהירת מחשבה ותגובה, ובעלת כושר ניסוח מהיר ומדויק ולכן היא מותירה את משה שלונסקי שוב ושוב הרחק מאחור. לא כוחות.   

היסטוריה לא רחוקה. היא נרשמה ותועדה כבר ברשימות עבר בפוסטים קודמים. האפילוג והפרולוג ב-פוסט העבר הקונקרטי שמספרו הסידורי בבלוג הוא 844, משמשים בערבוביה ב- תפקידים כפולים. הפרולוג רשאי להיות אפילוג והאפילוג יכול לשַמֵש פרולוג. ואשנה ואומר שוב : קִרְאוּ זאת איך שאתם רוצים וּמָקְמוּ את המוּנָחִים היכן שאתם רוצים. הפוליטיזציה והשחיתות השרויות בשכבות ו- רבדים ברשות השידור ההיא של 2014 – 2011 תחת פיקודו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' – כפי שמצאו וגילו שני חוקרי ערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קְרָא, הן ברמה של פשעים פליליים חמורים. לא בכדי חוּקָק החוֹק ו- רשות השידור המושחתת של יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' (בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור כיהן מר אמיר גילת) הוּנְחָה ו-הוּשְמָה לפני 9 שנים בקיץ 2014 תחת עוֹל של צו פירוק ואחריות, והגבלה של כונס הנכסים ההוא בראשות פרופסור דוד האן. בפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי נוצרה סטנדרטיזציה מדהימה בה הוכרחה רשות השידור של מדינת ישראל לפעול תחת עוֹל מפרק וכונס נכסים. פרופסור דָוִד הָאן מינה בקיץ 2014 את מר יונה וויזנטל למנכ"ל הזמני של רשות השידור המפורקת. יונה וויזנטל העיף אז ל-קיבינימט את קברניטי רשות השידור הדלים, העלובים, ו-חסרי הכישרון ההם יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' וגם את אמיר גילת. באותה נשימה צריך להזכיר כי תשע שנים קודם לכן בחודש מאי של 2005, הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ז"ל את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל ז"ל וסילקה אותו לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ובהיסטוריה של רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. זה היה כאמור יוסף בר-אל.

ב- תאריך 18 באפריל של שנת 1998 הפקיד ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני 25 שנים  את אורי פורת ז"ל על רשות השידור במקומו של מנכ"ל רשות השידור הקודם מוטי קירשנבאום ז"ל שסיים את תקופת כהונתו בת חמש שנים (1998 – 1993) כחוק. המנכ"ל החדש אורי פורת בחר לשמש משרֵת אדונו ולא של הציבור, ומייד הסתבך בפרשת קלטת הטלוויזיה שתיעדה את ביקור ההזדהות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתאריך ההוא של מוצ"ש ההוא ב-9 בחודש מאי של שנת 1998 בכנס המוני של אלפי אוהדי בית"ר ירושלים בכיכר ספרא בירושלים לאחר זכיית קבוצתם באליפות המדינה בכדורגל. בקלטת ההיא שצולמה ותועדה ע"י אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא נראים ונשמעים אוהדי בית"ר ירושלים זועקים קריאות קצובות בגרון ניחר, "…מוות לערבים…מוות לערבים…", קריאות שקידמו את בואו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שהגיע כמובן למקום, לאצטדיון בירושלים, כדי לחגוג עמם את חגם, ו- מבלי שהוא מהסה את הקהל העצום שדברי נאצה לאומניים בפיו. ראש הממשלה דאז שהוא גם ראש הממשלה היום בנימין נתניהו זיהה מייד לאן נושבת הרוח הפוליטית. הוא לא השתיק ולא היסה את מקהלת אלפי האוהדים הירושלמיים הבית"ריסטים המוסתים זועקים יחדיו על פי תיאום, במרץ, בקול רם, ו-כאילו על פי פקודה, "…מוות לערבים…מוות לערבים…". הסצנה התיעודית המרה הנ"ל בקלטת ההיא, שודרה As is למחרת יום ראשון – 10 במאי 1998 במהדורת "מבט". עורכי "מבט" דאז היו אלישע שפיגלמן ז"ל ונתן גוטמן יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן דאז אורי פורת ז"ל טען בלהט ששני עורכי "מבט" פיברקו אז את התיעוד המקורי והאשים אותם אשמה חמורה (אך מופרכת לחלוטין) בכך שערכו עריכה מגמתית את חומר הצילום ב- Video, בה הצמידו את הקריאות הנבזיות "…מוות לערבים…מוות לערבים…" להופעתו של ראש הממשלה בכיכר ספרא – מבלי שהוא קורא להם להפסיק את זעקותיהם הקצובות האלה, רק כדי להבאיש את ריחו של בנימין נתניהו. אורי פורת טען שראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע מאוחר יותר וכלל לא שמע את הקריאות הלאומניות הללו של אוהדי בית"ר ירושלים. ב- 10 במאי 1998 החלה התדרדרותה של רשות השידור הציבורית לעבר הבור השחור. הפוליטיזציה הממארת הפכה אותה למושחתת ושקרנית. אסקלציית הנפילה צברה תאוצה בתקופת שנות ה- אֹפֶל של 2005 – 2001 בראשות שני המנכ"לים ההם של רשות השידור, הזמני רן גלינקא ומי שהחליף אותו יוסף בר-אל. רן גלינקא טען בפניי בעת שיחות התחקיר בינינו כי יוסף בר-אל תקע לו סכינים בגב. רשות השידור בשנים ההן של 2005 – 2001 הפכה לא רק למושחתת. היא נעשתה גם מְנֻוֶונֶת. מדהים היה להיווכח כי מאות עיתונאים, עורכים, ומפיקים ברמות השונות בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" ניצבו ב- 2002 מול מינויו המופרך של יוסף בר-אל למפקדם, אולם מילאו פיהם מים, כאילו אין זה עניינם. לא כולם. רובם (!). אין זה מפתיע כלל ועיקר שהשחיתות, הניוון, ההסרחה, והטינופת הללו של שנות האֹפֶל חלחלו בסופו של דבר גם לעבר רשות השידור של יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת בשנים של 2014 – 2011, והביאו לסוֹפָה ול-קיצה. שלא לדבר על יחסי העבודה העכורים והמאוסים ו-בלתי מתקבלים על הדעת שהתנהלו בימים ההם בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ליו"ר רשות השידור אמיר גילת. גם בתקופה הזאת של 2014 – 2011 התחפרו שוב עיתונאי, מפיקי, ועורכי רשות השידור בבועת המדמנה שלהם ורחצו בניקיון כפיהם. הם שוב ניצבו בצידי הדרך ושתקו ומילאו פיהם. לא כולם. רובם. הסוף ידוע. רשות השידור ז"ל במתכונתה הישנה ההיא מאז נוסדה ב- 1969 גססה, קמלה, ונקברה תחת ההריסות וחורבותיה שלה עצמה במאי 2017. ב- 15 במאי 2017 עלה במקומה לאוויר "תאגיד השידור הציבורי" החדש "כאן 11" בראשותו של אלדד קובלנץ. 

תזכורת (1): לפני תריסר שנים ב- 2011, עשתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו חושבים ומינתה מינוי מופרך לגמרי את מר יונתן "יוני" בן מנחם למנכ"ל רשות השידור במקומו של מנכ"ל רשות השידור הקודם מרדכי "מוטי" שְקְלָאר. ל- מינויו של יוני בן מנחם למִשְרָה הַרָמָה והצבתו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י בנימין נתניהו, קדמו פעולות Lobbing שנעשו מאחורי הקלעים, גם על פי המלצתם של אישים ששייכים לתקופת האֹפֶל של רשות השידור בשנים 2005 – 2002. אין צורך להזכיר באותו ההקשר, ואולי כן, היה זה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, מי שהודח בשעתו ב- 2 במאי 2005 בשיא שנות האֹפֶל בגינן של עבירות שחיתות ושוחד מסך ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. פרוטוקול ההדחה של מנכ"ל רשות השידור מצוי בארכיון הממשלה. על כל פנים, כל ראשי ממשלות ישראל ללא יוצא מהכלל היו מעורבים מכף רגל ועד ראש משחר ההיסטוריה של השידור הציבורי במינויים של כל שורת המנכ"לים, מאז מינתה ראש הממשלה גולדה מאיר ב- 31 במארס 1969 את שמואל אלמוג לתפקיד הרָם של המנכ"ל ה- 1 של רשות השידור. המנכ"ל החדש ההוא יוני בן מנחם נושא כתר המלוכה הטרי של השידור הממלכתי ההוא ב- 2011 ברדיו "קול ישראל" ההוא והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא , מינה חיש מהר לעוזרו הקרוב והצמוד את זליג רבינוביץ'. תמוה ואולי לא. שררה שָם באזור אחוות אחים משפחתית. זליג רבינוביץ' מתומכיו המובהקים של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל שהודח ממשרתו ע"י ממשלת ישראל (בראשות אריאל שרון ז"ל וסגנו אהוד אולמרט יבד"ל) בעוון שחיתות ושוחד מסך, נשא לאישה את מנהלת לשכתו של אותו יוסף בר-אל ז"ל, גב' אילנה זנגילבף. המנכ"ל המושחת והמודח יוסף בר-אל היה בשעתו מושא הערצתו של יוני בן מנחם כשזה שימש כתב שלו בטלוויזיה בשפה הערבית בשנים 1990 – 1977. משהתמנה יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מִכְרָז ב- 10 ביולי 1990, אמר לי אותו יוני בן מנחם בימים ההם לפני 33 שנים במסדרון הראשי בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים (היינו שכנים באותה הקומה העליונה של הבניין, חטיבת החדשות בשפה הערבית שיוני בן מנחם נמנה על שורותיה וחטיבת הספורט של הטלוויזיה בפיקודי בשפה עברית), ימים ספורים לאחר שובי ארצה מהפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מונדיאל איטליה 1990, את הטקסט הזה כלהלן : "…סוף כל סוף יש מנהל אמת לטלוויזיה…". לא רק הוא יוני בן מנחם השתמש בהגדרה הזאת, כי, "סוף כל סוף יש מנהל אמת לטלוויזיה…". שמעתי את אותן המילים הללו גם מפיו של אליעזר "גייזר" יערי מי שהיה מנהל חטיבת התוכניות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אליעזר יערי העריץ את יוסף בר-אל. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ולפני כן מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית התגורר במשך שנים ארוכות במשרד בקומה החמישית של הבניין, סמוך מאוד אליי כמנווט שידורי הספורט. דלת מול דלת. הוא היה ג'נטלמן בעל נימוסים אירופיים וכמעט תמיד לבוש חליפה כשהוא מחויט ומעונב Tip top (!). האמנתי איך שהוא באופן חלקי וחצוי להערכתו זאת של יוני בן מנחם, והתפללתי שהוא יהיה מוכשר דיו להצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרבה צעדים לפנים לאחר העידן בן שלוש שנים וחצי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקודם בימים ההם חיים יבין (מ- מאי 1986 עד נובמבר 1989) + שמונה חודשי ניהול זמניים לפניו של נסים משעל בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא מחודש נובמבר של שנת 1989 עד חודש יולי של שנת 1990.

תזכורת (2) : במקביל להפקדתו הממשלתית של יוני בן מנחם על רשות השידור ב- 2011 מה- היבט המקצועי מינה בנימין נתניהו בימים ההם את אמיר גילת ב- 2001 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הפקדה מן הפן של הפיקוח הציבורי. שני אנשי השוליים האלה המנכ"ל יוני בן מנחם והיו"ר אמיר גילת החלו מייד מבראשית להתקוטט ביניהם על ריבי סמכויות וחיש מהר הפך המאבק הנורא ל- מלחמת "גוג ומגוג". רשות השידור תחת ניהולם של יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת הפכה לא רק למושחתת ומזוהמת על פי סרטם התיעודי "שודדי הרשות האבודה" של רביב דרוקר וברוך קרא, אלא גם זירה ראשית וגלויה של ריב ומדון מכוערים בין שני מנהיגיה והעומדים בראשה, אותו יוני בן מנחם ואותו אמיר גילת. הָסְרָחָה שאין דוגמתה בהיסטוריה של השידור הציבורי למַעֵט הדחתו וסילוקו ב- 2 במאי 2005 של המנכ"ל מכהן של רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכתו וגיבויו של היועץ המשפטי עו"ד מני מזוז. 13 שרים הצביעו ב- 2 במאי 2005 בעד הדחתו לאלתר של יוסף בר-אל מכיסאו הרם, 2 שרים התנגדו להדחה (דליה איציק ומאיר שיטרית), שר אחד נמנע (בנימין נתניהו), ושני שרים, סילבן שלום וצחי הנגבי, לא הורשו להשתתף בהצבעת ההדחה בנימוק שגאולה כהן (אימו של צחי הנגבי) וג'ודי מוזס – ניר – שלום (רעייתו של סילבן שלום) עבדו שתיהן בעת ההיא ב- 2005 כשדרניות ברדיו "קול ישראל" של רשות השידור. היסטוריה שלא נשכחה ומעידה על טיבו ואיכותו השנויים במחלוקת קשה בשורות האומה הדנה ב-בנימין נתניהו של הימים ההם.

תזכורת (3) : "האבסולוטיסמוס הנאור", הוא עיקרון מדיני שקבע בשעתו המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18, והנה הציטוט שלו : "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון", עיקרון שחָל גם על המנכ"לים של רשות השידור הציבורית – ממלכתית לדורותיהם באשר הם במדינת ישראל. לרבות המנכ"ל יוסף בר-אל שהפר את הכלל הזה ו- הודח ע"י ממשלת ישראל ב- 2005 בראשות אריאל שרון, ולרבות המנכ"ל יוני בן מנחם שבחר לו נתיב התנהלות עגום וקלוקל משלו (יחדיו עם עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ'), וכהונתו הופסקה ב- 2014 משנחקק החוק ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו כי רשות השידור עוברת מעתה לפעול תחת צו פירוק ועול של כונס נכסים בראשות פרופסור דוד האן. דוד האן מינה את יונה וויזנטל ל- מנכ"ל הזמני החדש והוא מיהר לסלק ולהדיח את יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' וגם לגרש מתפקידו את יו"ר הוועד המנהל ההוא של רשות השידור אמיר גילת. התחקיר הטלוויזיוני של רביב דרוקר וברוך קרא אודות התנהלותם המושחתת של יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' וגם של יו"ר אמ"י יעקב מנדל איננו יכול להיגמר על המסך. הוא חייב להסתיים בבית דין פלילי. על כל אחד מאתנו חלה החובה לשַנֵן ולשְנוֹת את הטקסט הר"מ מידי בוקר על כוס הקפה הראשון : עיתונות יישרת דרך ועיתונאות אמת, מטבע ו- מעצם הגדרתן ומהותן את תפקידן גם בטלוויזיה, הן מתנגדות באופן החריף ביותר ומתעבות ל- חנופה ו- אופורטוניזם. עיתונות יישרת דרך ועיתונאות עמת נעות בקו מקביל לחנופה ולאופורטוניזם. על פי תורת המתמטיקה קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. הם לא נחצים לנצח. מדובר באקסיומה. אם הם נחצים הרי שמדובר בשגיאה מתמטית ומוסרית קשה מנשוא. עיתונות יישרת דרך ועיתונאות אמת מְצֻווֹת להשמיד חנופה, התרפסות, ואופורטוניזם מפני שמדובר בחֶרְפָּה. בעסק מביש.

ראש ממשלת ישראל ברגעים אלה בו נחקר ונכתב פוסט מס' 1179 בסופו של חודש פברואר של שנת 2023, הוא אותו בנימין נתניהו שהיה גם ראש ממשלה ב- 1998 (!), ו-מצטייר כמי ש-זורע באופן שיטתי ומכוון פירוד פוליטי ו-חברתי בשורות האומה. בנימין נתניהו עושה זאת בסיועו המובהק של שר המשפטים שלו יריב לווין ושלושה סייענים נוספים השרים נפתלי בן גביר, בצלאל סמוטריץ', שמחה רוטמן (ועוד אחרים). מעשה שלא יְסוּלָח. לא יהיה כאן Happy end מפני שהתנאים הפוליטיים והחברתיים (פלגנות ושסעים חמוּרים) השוררים כרגע במדינת ישראל אינם מאפשרים התרחשות כזאת של אווירת שלום, אחווה, הסכמה, וכבוד הדדי בין השכבות המרכיבות את המדינה שלנו. מפלגת העבודה בהנהגת מירב מיכאלי הכושלת ומי ש-מחזיקה ברשותה בסופו של חודש פברואר 2023, 4 מנדטים בלבד (!?!?!?), לא יכולה ו-איננה מסוגלת לזעזע ולהציב מחסום בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל גם פוליטיקאים חזקים ממנה כמו יאיר לפיד + בני גנץ (רב אלוף במיל.) + גדי אייזנקוט (רב אלוף במיל.) אינם מסוגלים להדיח ול-העיף את ראש הממשלה בנימין נתניהו המדיח והמפריד ל-קרן זווית. 

שני עיתונאי, שדרני, ופרשני חברת החדשות של ערוץ 12 אמנון אברמוביץ' וגיא פלג ניצבים בעמדה עליונה לא רק מעל שאר חבריהם בערוץ 12 אלא מאפילים לגמרי גם על הקולגות האחרים שלהם בחברות החדשות של ערוץ 11 וערוץ 13 (ערוץ 14 איננו גורם עיתונאי ולא ניצב בתחרות הטלוויזיונית העיתונאית המתקיימת במדינת ישראל, מפני שהוא נראה כ-ערוץ מטעם. לכן הוא גם נעדר רייטינג). אמנון אברמוביץ' וגיא פלג הם שני האישים האחראים הראשיים על בחירתי העיתונאית שלי לצפות במהדורות החדשות של ערוץ 12 ולארח בביתי מידי ערב את עורכיה, שדרניה, ופרשניה.

במאבק הפוליטי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ל-שר הביטחון שלו יואב גלנט, אנוכי ניצב ללא היסוס ופקפוק מאחורי יואב גלנט (!)             

יוֹשְרָה. הַסֶפֶר, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים".  

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור, ואשר הציבו אותו בטעות בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, והדיחו אותו לאלתר. הוא יוסף בר-אל סולק (!). ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל ב- 2005, מפרט לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, את הסיבות לסילוקו של אותו האיש מהיררכיית הפיקוד של רשות השידור ההיא לדורותיה. הפרוטוקול המר והחריף ההוא מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ז"ל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך לעַד ולתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נורא לחשוב שבסופו של דבר פאר היצירה והבריאה האלוהית שהייתה אמורה להיות מושלמת – נפש וגוף האדם באשר הוא אדם, היא רצופה פגמים של היעדר יושרה ו-פעמים רבות בוגדנית ו-נעדרת אמת ונאמנות. לא רק בפוליטיקה, אלא בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו וחברתו. מדינת ישראל תחת שילטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נושאת עליה ממש ברגעים אלה תווית מכוערת בעלת מוניטין עולמי של סדר חברתי מנוון ולא צודק בה אזרחיה לא רק אינם מכבדים האחד את השני אלא נלחמים זה בזה עד כחי חורמה ומגדפים איש את רעהו.

צריך לזכור כל הזמן שהאיש האחראי הראשי על התנהלותה החברתית, הכלכלית, והפוליטית של מדינת ישראל הוא בינתיים ראש ממשלה מפריד, סכסכן, וקטנוני בשם בנימין נתניהו' מי שנושא על כתפיו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים מס' 1000 + 2000 + 4000. הוא טרם נשפט עליהם ובגינם.

קדמו לראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו ראשי ממשלה בימים ההם בסדר גודל של דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, ואהוד ברק. הוא בנימין נתניהו איננו מתקרב לקרסוליהם (!). ראשית דָבָר מפני שהוא איש של ריב, מדון, פלגנות, ו-נקמה, דמות מפלגת. ראש הממשלה בנימין נתניהו נעדר בשעות קשות אלה מינימום שמץ של אישיות בעלת חזון, מינימום בדל של דמות מנהיגה האמורה ל-אחֵד את האוּמָה הקורסת, המיואשת, ו-מטה להתפורר. ליפול מטה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אולי האזרח מס' 2 של מדינת ישראל (אחרי נשיא המדינה) אולם לבטח אכזבה ענקית מס' 1. בנימין נתניהו דאג לחשוף את עצמו בזמנים קשים אלה של מדינת ישראל כאיש קטן, קטנוני, מפלג ומפריד, ו-חשבונאי עלוב. הפוך ממנהיג של אומה הנאבקת ללא הפסק מאז 1948 על עתידה ועל חייה (!).

לצורכי זיכרון עד : "האבסולוטיסמוס הנאור", הוא עיקרון מדיני שקבע בשעתו המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18, והנה הציטוט שלו : "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון (!)".

אנוכי כבר בן 85. עתידי מאחוריי. אינני דואג לעצמי ומעולם לא דאגתי רק לעצמי. אנוכי אזרח ישראלי מוטרד מאוד ודואג מאוד לשלושת ילדיי ועשרת נכדיי ונכדותיי ולכול הדור הצעיר של מדינת ישראל.

סוף הפוסט מס' 1179. הועלה לאוויר ביום שלישי – 28 במארס 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.