פוסט מס' 1156 (ג'). ל-זִכְרָם של פֶּלֶה ו-בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס המנוחים. פֶּלֶה (Pele) שחקן הכדורגל הבראזילי הנודע, רב המוניטין, הנפלא, והבלתי נשכח, הקרוי, אֶדְסוֹן אָרֳאנְטֶז דו נָאסִימֶנְטוֹ (edson arantes do nascimento) – אולם היה ידוע ומוכר בכל העולם ב-כינויו ו-שמו הקצר בן שלוש אותיות, "פֶּלֶה" / Pele‎‎, ו-מי שהוביל את נבחרת הכדורגל של מדינתו שלוש פעמים לבכורה ולזכייה עולמית בשלושה מונדיאלים ב-שוודיה 1958 + צִ'ילֶה 1962 + מכסיקו 1970. פֶּלֶה איננו עוד עימנו ו-בינינו. פֶּלֶה ז"ל אדם יקר וספורטאי למופת מת שלשום והוא בן 82.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל ההוא של שוודיה 1958. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 66 שנים בעת מחקר ו- כתיבת פוסט מס' 1156 (ג') על ידי בתאריך 1 בינואר 2023. בתמונה, זהו הכדורגלן הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו ז"ל בן 18 שנודע בכל רחבי העולם ו-תבל בכינויו "פֶּלֶה", ו- נחשב ע"י רבים לגדול שחקני ברזיל והעולם בכל הזמנים. הוא פֶּלֶה היה שלוש פעמים אלוף עולם עם נבחרתו ברזיל במונדיאל שוודיה 1958, במונדיאל צ'ילה 1962, וב- מונדיאל מכסיקו 1970.

טקסט תמונה : קיץ 1986. מכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי (בן 48, אז) נושא בתפקיד מנהל, מנווט, ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי ב-מכסיקו סיטי ה- (ראשי תיבות של הגדרת המקום International Broadcasting Center) ו-מצטלם יחדיו עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו, המוכר בכינויו "פֶּלֶה" (בן 46, בתיעוד הנ"ל). מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ב- 1986 היו יאיר אלוני ו-חיים יבין. את תפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 נשא אז על כתפיו אורי פורת ז"ל. הוא היה מנכ"ל רשות שידור אהוב ומוערך על ידי. התמונה הנ"ל צולמה באדיבות צלם סטילס של TVGLOBO ב- IBC בעת המבצע המורכב, הממושך, המרוחק מגבולות מדינת ישראל (כאמור, במכסיקו סיטי), והמסובך טכנולוגית ולוגיסטית הנוגע ודן ב-הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים את כל 52 משחקי מונדיאל מכסיקו 1986 מהשטח, ברחבי מכסיקו הענקית, ע"י אנשי חטיבת הספורט ההיא בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בימים ההם בזמן ההוא. עבודתנו הטלוויזיונית העיתונאית בכיסוי ושידור מונדיאל מכסיקו 1986 לא הייתה לעולם Off tube מהאולפן בירושלים, אלא כרגיל וגם בכיסוי המשימה הזאת היינו נוכחים בשטח, ועשינו את מלאכתנו מעמדות שידור שלנו באצטדיונים השונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של מדינת מכסיקו הענקית (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הלכה לעולמה אשת רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ברברה וולטרס (Barbara Walters) ז"ל הידועה ורבת המוניטין, והיא בת 93. הכרתי את שניהם-אותה ואת פֶּלֶה (Pele), ונפגשתי עימם (עימה ועם פֶּלֶה) במסגרת עבודתי הרצופה ברשת ה-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן שבין 1971 ל-2003. שניהם פֶּלֶה ו-ברברה וולטרס נותרו בלתי נשכחים עבורי (!). פוסט מס' 1154. הועלה לאוויר ביום ראשון-1 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

פוסט מס' 1156 (ג').

פוסט 1156 (ג'). וגם: פרפראות השבוע מהימים ההם. אָסוּפוֹת. פרקי זמן ב-עידן ההוא של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור ההיא בשנים 1984 – 1979 אותה שירתי בשנים ההן שבין 1971 ל- 2003 (2.א.). תקופת פיקודו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל כ-מנכ"ל רשות השידור ההיא בת החמש שנים דאז הייתה רוויה ו- שנויה במחלוקות רבות (!) . אף על פי כן רחשתי לו ריספקט וכיבדתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 1 בינואר 2023.

פרולוג פילוסופי.

הימים ההם חלפו לבלי שוב. אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמֵץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ"כי "קֹהֶלֶת" פרק א', וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בכישרון רב בספרה המעניין, הקרוי, "ציפורים מתות בסתר" (The thorn birds). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה (1) : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. זהו מרכז הטניס ברמת השרון מארח את טורניר ה- ATP. אנוכי (במרכז) מסביר למר פסח פוני (שני מ-שמאל) מנהל מרכז הטניס ברמת השרון את עקרונות הצילום של השידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שידורים שמגבילים חשיפת פרסומות מסחריות המתייחסים לכיסוי הטורניר הממשמש ובא. חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודו של אלכס גלעדי ז"ל פעלה בימים ההם תחת מגבלה חריפה של חשיפת פרסומות מסחריות בשידוריה הישירים והמוקלטים את אירועי הספורט במדינת ישראל (וגם בחו"ל). לא היה כאן עניין של בחירה ו/או העדפה מטעמינו ועל ידינו, אלא הוראה / פקודה חד משמעית של הוועד המנהל של רשות השידור המנהל רשת טלוויזיה ציבורית שאיננה מסחרית. חטיבת הספורט ההיא בשנים הרחוקות ההן הייתה חייבת להימנע מחשיפת יתר של פרסומות מסחריות בעת כיסוי ושידור אירועי ספורט ברחבי מדינת ישראל (כאמור, על פי החלטת הוועד המנהל של רשות השידור ההיא). זיהוי הנוכחים בתמונה : קיצוני מימין, זהו עוזרי ויד ימיני דאז אמנון ברקאי איש מוכשר, חרוץ, וחכם, ו-כוכב טלוויזיה עולה בשנים ההן שחלפו לבלי שוב. אנוכי שני מימין. שלישי מימין זהו מר פסח פוני. קיצוני משמאל, עוזי מוֹר חבר קיבוץ עין שמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. מרכז הטניס ברמת השרון מארח את טורניר ה- ATP. אנוכי (מימין) מסביר לפסח פוני (במרכז) מנהל מרכז הטניס ברמת השרון את עקרונות הכיסוי והצילום של השידורים הישירים שלנו המגבילים הצבת שלטי פרסומות מסחריות במגרשי הטניס, ואת פריסת ו- מיקום מצלמות הטלוויזיה שלנו באצטדיון המרכזי "קנדה", אשר מתייחסים לכיסוי הטורניר הממשמש ובא. משמאל קצת מאחור, אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (3) : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. מרכז הטניס ברמת השרון מארח את טורניר ה- ATP. אנוכי משנן לאנשי הנהלת מרכז הטניס את עקרונות הכיסוי והצילום של השידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית המגבילים הצבת שלטי פרסומות מסחריות במגרשי הטורניר הבינלאומי הממשמש ובא. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי, איתן לבנשטיין עורך המגזין "טניס", אמנון ברקאי (מוסתר ע"י ד"ר איאן פרומן), ד"ר איאן פרומן עצמו מנכ"ל מרכז הטניס דאז וחתן פרס ישראל, פסח פוני (מוסתר), עוזי מור (בגבו למצלמה), ואיש בלתי מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1156 (ג') : הועלה לאוויר על ידי ביום ראשון – 1 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 ו-עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1156 (ג').

פוסט 1156 (ג'). פרפראות השבוע. אָסוּפוֹת. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.א.). תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי..

טקסט תמונה : שנת 1961. זהו יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן 29 ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התמנה ב- 1979 בגיל 47 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצת שר החינוך זְבוּלוּן הָמֶר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. היה מדובר בעיתונאי מבריק בעל יכולות כתיבה וביטוי מרשימים וגם איש חכם שישב תמיד מאחורי שולחן מכונת הכתיבה הישנה ההיא של עיתונו "מעריב" ההוא. לא היה לו שום ניסיון ניהולי ברמה של מנכ"ל של רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ו/או רדיו בטרם מינויו הפוליטי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ז"ל ושר החינוך זבולון המר ז"ל. אף על פי כן ולמרות היעדר כל ניסיון מינימאלי בתחום נקרא ע"י ממשלת ישראל לעשות זאת, לפקד על רשות שידור. משהו ב- דומה ל- מ"כ (מפקד כיתה) שהתמנה לפתע להיות מח"ט (מפקד חטיבה). מדהים (!) אולם יוסף "טומי" לפיד לא סירב להצעת המינוי הממשלתית. עם בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (החליף כזכור את מנכ"ל רשות השידור שקדם לו יצחק לבני ז"ל), מצא יוסף "טומי" לפיד איש נטול כל מומחיות בתחום, נעדר כל וותק ניהולי ו- שוּם בקיאות קודמת בענף, אפילו לא מינימום סטאז' – מוסד שידור גדול שכלל בשורותיו 2 רשתות טלוויזיה ציבוריות עברית + ערבית ו- 2 רשתות רדיו ציבוריות עברית וערבית, העסיק 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנה מתקציב שנתי של משלם האגרה בגובה של 1/2 מיליארד שקל. מדובר במינוי שעל פניו נראה אבסורדי לגמרי בדומה לסיפור התנ"כי אודות שאול חקלאי צעיר משבט בנימין שחיפש את האתונות של אביו קיש, ושמואל הנביא הזקן הפקיד בידו את המלוכה על ארץ ישראל התנ"כית ההיא. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הגיע לרשות השידור חסר ניסיון אלמנטרי בהובלה, ניהוג, ו- ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת ו- רוויית עלויות כספיות וכלכליות ענקיות. הוא נשא עמו דֵעות קדומות אודות מנהיגות, תכנון, משימות שידור, וגם כ- אלה הנוגעות לחלק מ- כוח האדם העיתונאי שלה שאותו הגדיר "שמאלני" (!). מייד עם התייצבותו ב- 1 באפריל 1979 בלשכת המנכ"ל ב- "בניין החוטים" בשכונת רוממה בירושלים, פתח בקרב דֵעוֹת נגד מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית "השמאלנית" בראשם מנהלה המצוין ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 88) ומפקדים אחרים מעולים כמו מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, אלכס גלעדי, ירון לונדון, ועוד רבים אחרים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא התמהמה ו- הגה את הסלוגן המפורסם שלו ההוא המגדיר את כיוון וטִיב מוֹדֶל השידור הציבורי שבראשו ניצב, בזו הלשון : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא נייטראלית". אמירה תקשורתית מנוסחת היטב שמעידה על מוצאו הפוליטי של אומרה, ואשר נתמכה ונשאה חֵן רב בעיני יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא המשפטן פרופסור ראובן ירון ז"ל מי ששימש אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה במקביל גם חבר מרכז מפלגת חירות. באחד משיאי הַמֶרִי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1979 נגד המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד ושיטות הניהול שלו (וגם נגד היו"ר פרופסור ראובן ירון), בשניהם ראתה החטיבה מינויים פוליטיים ימניים של ממשלה ימנית, כינס יוסף "טומי" לפיד את עיתונאי החטיבה לפגישה רבת משתתפים בחדר המערכת הגדול בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמר להם : "…על מה יצא קצפכם… אני בכלל הצבעתי למפלגת ד"ש בבחירות 1977…". ארנון צוקרמן מי שהיה אז המנהל הנעלה, המעולה, והנערץ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והיה עכשיו עקב המינויים הבכירים החדשים ברשות השידור ההיא ע"י ממשלת ישראל ההיא מועמד וודאי בטוח להדחה ע"י המנכ"ל והיו"ר הטריים של רשות השידור ההיא, קפץ כנשוך נחש, והשיב למנכ"ל המתנצל יוסף "טומי" לפיד בזעף ובקול ה-בריטון המרשים שלו, כלהלן : "…את מי זה מעניין כאן לאיזה מפלגה פוליטית הצבעת…?". מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל חיווה את דעתו על יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור ואמר עליו ב- ראשית שנות עשור ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש…". (התמונה הנ"ל היא של לע"מ ונרכשה על ידי תמורת תשלום).

דיווח רקע קצרצר אודות מינויו הממשלתי של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, 1984 – 1979.

הסיפור הזה ידוע אך לא לכולם : יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין להחליף את יִצְחָק לִבְנִי ז"ל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לא ספר את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והציע בראשית 1979 את התפקיד הרָם בתחילה למר אַרְיֵה נָאוֹר יבד"ל אז מזכיר הממשלה, אחד מנסיכי הליכוד, ובן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אַרְיֵה נָאוֹר סירב ואמר לָאו. לזְבוּלוּן הָמֶר ז"ל שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, העיתונאי, הסופר, המחזאי, והסטיריקן הנודע אֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל. ד"ר – עו"ד נָתָן כּהֵן ז"ל היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם נזכר בשיחות התחקיר עמי, ואמר לי, כלהלן : "…שר החינוך זבולון המר באמת רצה למנות את איש האשכולות אפרים קישון למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי איננו חושב שהוא מתאים, וכי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוסף "טומי" לפיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב…". אֶפְרָיִם קִישוֹן בעצמו גם איש העיתון "מעריב" הפך למֵלִיץ יושר מספר אחת של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, והצטרף לדעתו זו הקריקטוריסט של העיתון "מעריב" קריאל "דוֹש" גָרְדוֹש ז"ל. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל, כמו גם יוסף "טומי" לפיד. יִצְחָק לִבְנִי היה מינוי של שִמְעוֹן פֶּרֶס ממפלגת העבודה / מערך, ו- כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תָם. הממשלה בראשות מְנָחֵם בֵּגִין לא האריכה את כהונתו. על פי דעתה של הממשלה ההיא בראשות מנחם בגין הגיע הזמן לשנות ולהציב בפסגת השידור הציבורי מישהו שקרוב אליה והוא מינוי שלה.

הבלוג הוא עבודה מִשְנִית שלי. עבודתי העיקרית היא מחקר וכתיבת הסדרה הדוקומנטארית על ידי מאז 1998, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה 13 ספרי טלוויזיה שונים עבי כרס שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה מהיבטים רבים ושונים (לרבות כלכלה, טכנולוגיה, לוגיסטיקה, מו"מ, ו- זכויות שידורים) בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובארץ מאז 1966 שנת הקמתה של הטלוויזיה הלימודית ו- 1967 תאריך בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, זאת שכונתה בראשית דרכה "הטלוויזיה הכללית". לצורך מחקר וכתיבת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם. 13 הספרים כוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב A4 וכ- 10000 (רבבה) צילומים תיעודיים. המחקר והכתיבה של הנ"ל אמורים להסתיים ב- 2024 ו/או לכל המאוחר ב- 2025.  

פרפראות השבוע.

1. השחמטאי הנורווגי מגנוס קרלסן ו-הכדורגלן הארגנטיני ליאו מסי.

אנחנו בני מזל לחיות בתקופתם של הגאון הנורווגי מגנוס קרלסן בן 26 אלוף העולם בשחמט והגאון הארגנטיני הכדורגלן ליאו מסי מי שנושא על כתפיו במשך יותר מעשור את קבוצת הכדורגל הספרדית ברצלונה תמורת משכורת שבועית של 770000 euro. מגנוס קרלסן הוא שחמטאי מקצועני שמשתכר היטב אולם הרבה פחות מליאו מסי, מסב הנאה עצומה לחובבי השחמט בעולם. לאחרונה זכה מגנוס קרלסן בטורניר הבליץ והבזק שנערך בריאד בירת סעודיה ועכשיו הוא מוביל בתחרות העל ב- וויק אנזי בהולנד. מגנוס קרלסן שחקן שחמט גאון (אין לי מילה אחרת כדי להגדיר את כישרונו ויכולתו השחמטאית הפנטסטיים) הוא ממשיך שושלתם של אלופי עולם קודמים חכמים, תוקפניים, וששים אלי קרב כמו פאול מורפי, חוזה ראול קפבלנקה, אלכסנדר אליוכין, מיכאיל טל, בובי פישר, וגארי קספארוב.

2. עירית לינור ו-אראל סגל.

לא צריך להסכים בכל דבר עם שני העיתונאים – שדרנים מובילים ברדיו גלי צה"ל גב' עירית לינור ומר אראל סגל בתחומי האקטואליה, אולם כן יש להסכים כי מדובר בשני אנשי רדיו מוכשרים, חכמים, תוססים, וגם הוגנים ששמים בכיס הקטן את שותפיהם, את הפרטנרים שלהם, ואת יריביהם. עירית לינור ואראל סגל חושבים מהר, מגיבים מהר, ומדברים בקצב הרדיו, והם עירניים. הם משתווים בתכונות הרדיו שלהם ללא כל קושי ל-מר רינו צרור המקביל שלהם ברדיו גלי צה"ל מהצד השני של המיקרופון, מי שמדקלם בכל ארבעת הימים שבין ראשון לרביעי בשתיים עשרה בצהריים סלוגן טריוויה לא מעניין וחסר השראה, "…כדרכינו נתחיל בהתחלה…".

3. יעקב ברדוגו + ירון ווילנסקי מול רפי רשף. שניהם מביסים אותו.

אז : יומן החדשות העיתונאי היומי "חמש בערב" ואשר שודר בימים ההם ב- רדיו גלי צה"ל בהנחיית והגשת יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי, היה מעניין ו- טוב יותר מ- יומן הרכילות היומי, "חמש עם רפי רשף" בערוץ 12. האמת זאת גם לא הייתה חוכמה כל כך גדולה. היום : הדברים שונים.

4. שוּם דָבָר לא השתנה. שרת התרבות והספורט המגוחכת מירי רגב מתרפסת ומתחנפת בפרהסיה גם היום לנושא הכתר…ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו.

הרבה יותר מעניין מ- נאום האימים המתרפס ודברי החנפנות המביכים והבלתי מתקבלים על הדעת ששפכה השָרָה מירי רגב על כתרו של בנימין נתניהו בישיבת הממשלה ההיא לאחר שובו ממסעו המדיני בהודו, היה מראה פרצופיהם הנבוכים וההמומים של שני השומעים סביב שולחן הממשלה, שר האנרגיה יובל שטייניץ ושר התחבורה ישראל כ"ץ למשמע הטקסט ההוא. מגיע לשניהם. הם לא דפקו על שולחן הממשלה ולא אמרו לשרה המתרפסת והחנפנית, משהו בסגנון, "…מירי רגב דַי… הֶרֶף לך ה- מֵבִישָה שֶכְּמוֹתֶךְ… עד כָּאן…(!)". מגיע צל"ש עיתונאי לאותו הצלם העירני שהסתובב שם עם מצלמת הטלוויזיה שלו והמיקרופון הרגיש ולכד את מלוא הסצנה ב- One shot את השלישייה הזאת, המתרפסת החנפנית יחדיו עם שני הנדהמים.

5. אייל שכטר ויוסי בניון, עורכים הפיכת חצר בשידור ישיר נגד מאמנם בני בן זקן בעת משחק ליגת העל באצטדיון "טדי" בירושלים, בית"ר ירושלים – סכנין 2:4 (יום שני – 22 בינואר 2018).

יום שני – 22 בינואר 2018. אצטדיון "טדי" שני שחקני קבוצת הכדורגל המבישים של בית"ר ירושלים הקפטן אייל שכטר והשחקן המחליף יוסי בניון (אותו השחקן שקילל וניאץ On camera בשידור ישיר את המאמן הלאומי דרור קשטן לאחר שהוציא אותו ממשחק בינלאומי כלשהו, והחליף אותו בשחקן אחר), ניהלו "…הפיכת בשידור חי… הפיכה שהצליחה…" נגד מאמנם בני בן זקן בעת משחק ליגת העל בית"ר ירושלים – סכנין 2:4 (על פי הגדרתו של מודי בר און מנחה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). הקפטן אייל שכטר נטל סמכות לא לו והורה בקולו בשפת גופו ובקולו ליוסי בניון שישב על ספסל המחליפים, ל- "התחמם" כדי להיכנס למשחק על חשבון שחקן אחר מקבוצתו. אייל שכטר בז למאמנו, מעל בתפקידו כ- קפטן ובמנהיגותו של מאמנו, והחליט על דעת עצמו להורות ליוסי בניון להתכונן להחליף שחקן בית"רי אחר שנפצע. מדובר בסצנה מכוערת ועלובה בה שני שחקנים קוראים בפרהסיה בשידור ישיר תיגר על מנהיגותו של מאמנם, בשעה שכל המעורבים והאחראים על התנהלות קבוצת בית"ר ירושלים, משקיפים על המתחולל בכר הדשא, אולם מחרישים ועוברים לסדר היום כאילו לא קרה מאום. לרבות המאמן הנפגע עצמו בני בן זקן ומנהל מועדון בית"ר ירושלים אלי אוחנה מטעמו של בעל הבית מר אלי טביב. בלתי מתקבל על הדעת. חלק מהקהל בית"רי ירושלמי, הוא גס, בוטה, וגזעני שאיננו מכבד את חוקיה של מדינת ישראל. אלי גוטמן לשעבר המאמן הלאומי הכושל של נבחרת ישראל, והיום משמש פרשן כדורגל מגוחך של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעת דיוני ה- Post Game Show של המשחק, מציע את עצמו כסנגור של אותו אייל שכטר המביש, אותו המהפכן בגרוש נעדר כבוד ומשמעת מינימאליים. אלי גוטמן מסכין עם המעשה המביש של אייל שכטר, ומספר לחברי הפאנל בוני גינזבורג ומודי בר און בשפת הסניגוריה, כי הוא מכיר את הבחור מקרוב ושַח לצופיו בניסוח מסורבל ו- מחורבן, כלהלן : "…הבחור הזה אייל שכטר אני אימנתי אותו…אני יודע עד כמה הוא אמוציונאלי הבחור הזה וכמה חשוב לו להצליח…וכשהוא עשה את המהלך הזה הוא לא רצה לפגוע בבני בן זקן…אבל במהלך אינסטינקטיבי…במהלך שנועד לטובת הקבוצה ולמה שקורה על כר הדשא…". מה אתה שַח אלי גוטמן…??? במילים אחרות : אלי גוטמן מי שנחשב לאביר המשמעת הספורטיבית בתפקידו כמאמן כדורגל בליגה וגם בנבחרת הלאומית, מסכין לפתע עם הפיכת החצר שניהלו הקפטן אייל שכטר ויוסי בניון נגד מאמנם בני בן זקן. פַּרְשָן הַנֶפֶל הזה אלי גוטמן, כאמור מאמן עבר כושל של נבחרת ישראל הכושלת, הופך לחנפן ואופורטוניסט שמצדד באמצעות כתב סניגוריה דַל בעד האמוציונליות האינסטינקטיבית שמפיק ראש הקבוצה אייל שכטר. במסווה של האמתלה הזאת, אותה האמוציונליות האינסטינקטיבית של קפטן בית"ר ירושלים, הוא אלי גוטמן מפגין אהדה בעד אי סדר, בעד הפרת משמעת בוטה וחריגה מאין כמותה כלפי מאמן הקבוצה, ובעד פגיעה עצומה בסמכותו. בלתי מתקבל על הדעת. הפרשן השני בפאנל בוני גינזבורג שומע מקרוב את נאום הסניגוריה של אלי גוטמן ממלא את פיו מים ושותק. בכך הוא יורד לרמתו. כנ"ל הסטנדאפיסט מודי בר און מנחה דיון ה- Post Game Show היָרוּד הזה. מודי בר און איננו קורא לסדר את אלי גוטמן ולא מערער על פרשנותו המוטעית לגמרי הנוגעת להתנהגותו המופקרת והפרחחית ביודעין של הקפטן אייל שכטר, יָעֵנִי במסווה של התפרצות "אמוציונליות אינסטינקטיבית". עסק עלוב.

אנוכי עוזב את הרכילות ומתרכז בשעריהם של שני שחקני בית"ר ירושלים שהובקעו לרשת שערה של סכנין : שער מס' 3 בדקה ה- 51 של חֵן עֶזְרָא שהובקע ממרחק של כ- 18 מטרים פלוס השער הרביעי של מרסל הייסטר בדקה ה- 67 שנכבש מטווח של כ- 30 מ'. מי שמתבונן היטב בהילוכים החוזרים של שני השערים הללו והוא בעל השכלה מינימאלית במדע האווירודינמיקה, יכול להבחין בהשפעת התנגדות שכבות האוויר האוויר על מהלך טיסתם המהיר של שני הכדורים (שניהם משוגרים בכוח בבעיטות ברגל שמאל לעבר שערו של מחמוד קאנדיל ו- נעים מבעד לשכבות האוויר במהירות ממוצעת של כ- 80 קמ"ש). התנגדות האוויר עולה בריבוע לכל תוספת מהירות ל- תנועתו של הכדור, ושכבות התנגדות האוויר שמסתדרות סביבו בצורות לא סימטריות (בגלל תנועתו המהירה לפנים) מקנות לו מסלול תעופה מטעה, לא תמיד צפוי, כיוון טיסה בלתי סָדוּר כמעין דרך חתחתים, שהופכים אותו למתעתע. הכדורים האלה ששוגרו ע"י חן עזרא ומרסל הייסטר בבעיטות "מלאות" מטווחים גדולים יחסית לעבר המטרה, "מבלפים" את השוער. נראה ונדמה כי לשוער סכנין מוחמד קאנדיל יש די והותר זמן לחזות את מסלול התעופה של הכדורים הנבעטים לעברו, ולפי כך גם עֵת מספקת כדי לתכנן את כיוון צעדיו לעברם, עצירתם ובלימתם. אולם חיש מהר מתברר כי לעיתים מדובר באשליה. בסופו של דבר שתי הבעיטות ושני הכדורים מכניעים את מחמוד קנדיל למרות שמדובר בשוער וותיק ובעל ניסיון. ניתוח בעיטתו של חן עזרא (שחקן שבועט ברגל ימין בדרך כלל, אך הפעם הזאת עושה זאת ברגל שמאל) קצת מצד שמאל מטווח של 18 מטרים, מצביע על העובדה כי הוא מקנה לכדור מהירות ממוצעת של 80 קמ"ש. הכדור שבועט חֵן עזרא עובר את כברת הדרך בת 18 מטרים מנקודת הבעיטה ועד לנקודת המטרה בזמן של 0.9 – 0.8 של שנייה אחת. גם מרסל הייסטר משגר את הכדור שלו במהירות של 80 קמ"ש. כלומר, הכדור של מרסל הייסטר עובר דרך של 30 מטרים בזמן של 1.4 – 1.3 שנייה. מידותיו של הכדורגל שהוא גוף עגול ו- אנטי אווירודינאמי בעליל לרבות היחסים המתמטיים בין משקלו להיקפו מפקירים את "התנהגותו" בחלל לחסדי השפעות משמעותיות של התנגדויות האוויר בשעה שהוא נע קדימה וצובר מהירויות של יותר מ- 17 / 15 מטרים בשנייה אחת. בתרגום לקמ"ש, משהו סביב 60 – 55 קילומטרים בשעה. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. במהירויות טיסה גבוהות בחלל האוויר בנות 80 קמ"ש של כדורי הסעה (כל כוח הבעיטה של השחקן עובר דרך מרכז הכובד של הכדור) וכדורים מסובבים (כוח הבעיטה של השחקן עובר הפרדת כוחות : האחד דוחף את הכדור לפנים והשני מסובב אותו סביב צירו מימין לשמאל ו/או משמאל לימין), שכבות האוויר תמיד "ישתעשעו" עם הכדור כ- "כדור משחק" תרתי משמע, ו- יטלטלו אותו לא רק מעלה – מטה, מטה – מעלה, וגם מימין לשמאל, ומשמאל לימין, וחוזר חלילה, אלא גם יָטוּ אותו ממסלולו ה- כאילו צפוי וכך יהפכו אותו למתעתע, ל- "כדור שקרן". מחמוד קאנדיל שנכנע לשני כדורים מתעתעים של חן עזרא ומרסל הייסטר נמצא בחברה טובה. תשאלו את בוני גינזבורג לשעבר שוער נבחרת ישראל, ו- מי שנכנע ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג לבעיטה חופשית של שחקן נבחרת אוסטרליה צ'ארלי יאנקוס. החוויה ההיא התרחשה מזמן לפני 29 שנים אולם העובדות שסיפרו את התהוותה על כר הדשא לא נשכחו. צ'ארלי יאנקוס כבש את שערו מטווח של 28 מטרים בדקה ה- 71 במשחק ההוא בקדם גביע העולם ישראל – אוסטרליה 1:1. לבוני גינזבורג היה לא רק את כל הזמן שבעולם להיערך לקראת אותה הבעיטה החופשית המסובבת ההיא של צ'ארלי יאנקוס (כאמור ממרחק עצום של 28 מטרים) , אלא הוא היה גם האדריכל שתכנן את מבנה החומה הישראלית שלוֹ, בנה אותה, והציב אותה על פי שיקול דעתו מול הסכנה המתרגשת עליו. אף על פי כן צ'ארלי יאנקוס גבר עליו בסצנה ההיא בתוך שנייה אחת והכניע את בוני גינזבורג. הטקסט הבא, "…צ'ארלי יאנקוס הוריד את שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג על ברכיו לגובה כר הדשא…", מדויק לגמרי. המשחק ההוא ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג ישראל – אוסטרליה 1:1 הועבר בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט ההיא בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית קבל כל האוּמָה. יורם ארבל היה השַדָּר שלי ולידו בעמדת השידור הצבתי את הפרשן שבחרתי אז, אמציה לבקוביץ' ז"ל. לאחר הבעיטה החופשית היעילה והמדויקת מעשה רב אמן של האוסטראלי צ'ארלי יאנקוס, הגה יורם ארבל את הטקסט ההוא שנחרת בלב 1.500000 (מיליון וחצי) צופי טלוויזיה, משאמר בכעס בעת שידור ישיר, "…ככה לא בונים חומה…". ואז שב ושנה ואמר אותו שוב בטון מריר, "…ככה לא בונים חומה…". היה מדובר בטקסט כללי מידי, ולא קונקרטי, מפני שלא הוזכר בתיאור ההגדרה ההיא תוספת שמו של האדריכל בונה החומה שקרסה. (ראה ניתוח מורחב ב- פוסט קודם בבלוג, מס' 116).

ועוד הערה : פיטוריו של פליקס נעים מאמן קבוצת סכנין והפקדתו של טל בנין על הקבוצה במקומו, הוא מעשה לא הגון ומטופש. האשם איננו בפליקס נעים אלא בשחקניו הכושלים.

6. קיבוץ "משמר העמק" הוותיק והאמיץ…(!)

פרופסור גור אלרואי דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה והוגה "תוכנית רודרמן" ללימוד יהדות ארה"ב ערך השבוע ביקור בקיבוץ משמר העמק יחדיו עם הסטודנטים שלו. קיבוץ משמר העמק האמיץ והמשגשג (גם היום) עמד בגבורה עצומה מול אחד הצבאות הערביים, "צבא ההצלה" בראשו עמד הסורי פאוזי קאוקג'י (1977 – 1890) שפלשו לארץ ישראל במלחמת העצמאות הקשה ב- 1948. צבא ההצלה הערבי היה צבא של מתנדבים ממדינות ערביות שפלש לתחום המנדט החל בינואר 1948 מבלי שנתקל בהתנגדות בריטית, במטרה לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם ביישוב היהודי ולסכל את תוכנית החלוקה של האו"ם. בקרב שהתנהל ליד קיבוץ משמר העמק הביסו חברי הקיבוץ האמיצים מצוידים במעט נשק ישן את צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י. קרב משמר העמק נערך בתאריכים שבין 4 באפריל 1948 ל- 14 באפריל 1948 בין כוחות ערביים של צבא ההצלה ולוחמים מקומיים בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י לבין כוחות ההגנה וחברי קיבוץ משמר העמק בפיקודו של האלוף יצחק שדה. הקרב הקשה והמר הסתיים בתבוסת הכוחות הערביים וכיבוש הכפרים הערביים באזור ע"י צה"ל (ראה פוסט מס' 492 בבלוג). 

לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 ייסד קיבוץ משמר העמק קבוצת כדורסל מצטיינת בראשותו של עמוס לין (בן 85 היום). עמוס לין היה שחקן נבחרת ישראל וקבוצתו משמר העמק הייתה הטובה ביותר בשעתו בהתיישבות העובדת וגם קבוצת כדורסל בכירה בליגה הלאומית (ליגת העל היום. הנה תזכורת וויזואלית מהימים ההם.

טקסט תמונה : 1955. מגרש הכדורסל הפתוח של קיבוץ משמר העמק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים . זוהי קבוצת הכדורסל המצטיינת של הפועל משמר העמק לפני 69 שנים בראשות הקפטן שלה עמוס לין ז"ל (ראשון משמאל). הפועל משמר העמק הייתה קבוצת הכדורסל הטובה ביותר בהתיישבות העובדת בשנים ההן וגם קבוצת כדורסל בכירה בליגה הלאומית דאז, קרובה לאיכותן של הפועל ת"א ומכבי ת"א. להלן זיהוי השחקנים משמאל לימין : עמוס לין, אדם "פוטו" גורן, רמי יבזורי, יעקב בוכמן, יאיר עומר, אברהם שחר, ואמציה ארנון. (באדיבות ארכיון קיבוץ משמר העמק).

7. עיתונאות בלתי גמורה ורשלנית בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

מירי נבו הגישה את תוכנית חדשות הספורט בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יום שלישי – 23 בינואר 2018) וסיפרה לצופיה כי סעודיה שנבחרתה העפילה לטורניר הגמר של מונדיאל רוסיה 2018, משביחה את שחקני הכדורגל הלאומיים שלה באמצעות עסקת שיתוף עם הליגה הספרדית הבכירה תמורת "כסף סעודי". וכה הוסיפה המגישה נתון כללי גס : "…והרבה כסף סעודי…", אולם לא פירטה את הכמות. מדובר כמובן בעבודה עיתונאית רשלנית בלתי גמורה, שלה ושל המערכת שלה. "הרבה" הוא מונח יחסי שנתון לפרשנויות שונות. למשל : "שלוש שערות על הראש זה מעט לעומת אותה כמות של שלוש שערות בצלחת המרק שלך, שזה המון". רגע אחד, מירי נבו לכמה את מתכוונת כשאת מוסרת אינפורמציה לצופים שלך ומשתמשת במונח "הרבה"… ??? כמה שילמה סעודיה להתאחדות הכדורגל הספרדית : מיליארד euro…??? ו/או אולי רק 1/2 מיליארד דולר… ???

8. "חמישיות".

"חמישיות" היא תוכנית טלוויזיה נבונה שמשדר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מאוחר מידי בלילה בהשתתפות הטריאומוויראט עידו גור + גור שלף + שי האוזמן.

9. יונתן גפן וגידי גוב מתגוררים מדינה דמוקרטית וחופשית שמאפשרת חופש ביטוי לרבות טקסטים שטותיים וגם לא נכונים.

הסופר, המשורר, והעיתונאי מר יונתן גפן פרסם באינסטגרם את הטקסט הבא : "…ילדה יפה בת 17 עשתה מעשה נורא וכשקצין ישראלי גאה שוב פלש לביתה היא דפקה לו סטירה. היא נולדה לתוך זה ובסטירה הזאת היו חמישים שנה של כיבוש והשפלות. וביום שבו יסופר סיפור המאבק את עהד תמימי אדומת השיער כמו דוד שסטר לגֹלְיָת, תהיי באותה שורה עם ז'אן דארק, חנה סנש, ואנה פרנק…". בסדר, מדובר במדינה דמוקרטית וחופשית בה מותר לכל אחד מאתנו לומר את דעתו בתחומי חיינו השונים. הזכות הזאת שמורה ליונתן גפן, אולם גם לקוראיו של יונתן גפן. מדובר בטקסט מופרך שלו. בלתי מתקבל על הדעת להעמיד את עהד תמימי באותה השורה ליד חנה סנש ואנה פרנק. רזי ברקאי יכול לשדר ב- "מה בוער" שלו ברדיו גלי צה"ל את השיר "הילדה הכי יפה בגן" (שיר יפה שאת המילים שלו כתב יונתן גפן, את המוסיקה הלחין יוני רכטר, ושרה אותו יהודית רביץ) כמה שהוא רוצה, וגידי גוב רשאי לשרבט את הגיגיו המגוחכים ברדיו 102FM אודות יונתן גפן ושר הביטחון אביגדור ליברמן, אולם אין זה אומר שהענקת מעמד היסטורי לאומי לנערה הערבייה הפלסטינית בת ה- 17 העד תמימי זהה לזה של מעמדן של חנה סנש ז"ל ואנה פרנק ז"ל בהיסטוריה היהודית, ע"י אותו יונתן גפן, הוא מעשה נבון. מדובר בהשוואה לא נכונה, לא צודקת, נעדרת לחלוטין שוויון ערכי לאומי וגם אישי, וכן מופרכת לחלוטין.

10. כלכלה ושוק העבודה. פוסט אפוקליפיטי שנכתב ע"י מר יעקב בן עמי ב- "הָאָרֶץ" / TheMarker (שני עיתונים יומיים מצוינים ואמינים ברמת המידע והניתוח שהם מוסרים לציבור הקוראים שלהם), יום שלישי – 23 בינואר 2018, ואמור לעורר דאגה רבה בכל האגפים של כל ממשלה בישראל.

בעוד ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו מסתובב בעולם ו- מאדיר את שמה הכלכלי, החברתי, הביטחוני, והצבאי של מדינת ישראל ברחבי תבל מהודו ועד שווייץ, מעלה היום (שלישי – 23 בינואר 2018) יעקב בן עמי פוסט חשוב ב- TheMarker, במידה רבה אפוקליפטי, וכותרתו : "שוק העבודה, מאות אלפים עלולים לאבד את עבודתם ומדינת ישראל איננה עושה דבר כדי להתכונן לכך". יעקב בן עמי ראש תוכנית חדשנות ויזמות במכללה האקדמית רמת גן אומר כלהלן : "…יש להבין כי כיום חיים בעולם 7.4 מיליארד בני אדם. 4 מיליארד מהם עובדים. לפי התחזיות 2 מיליארד משרות צפויות להיעלם עד 2025, וכל עובד שני עלול למצוא את עצמו עם מקצוע שהרלוונטיות שלו חלפה מן העולם…", ומוסיף, "…מה יעלה בגורלם של כל אלה ? אם באחרונה רעדו אמות הספים במדינת ישראל בשל פיטוריהם של עובדי חברת טבע, צאו וחשבו מה תעשה פליטתם של עשרות ומאות אלפי עובדים ממעגל המועסקים בישראל…", וממשיך, "…יש מדינות מתקדמות כמו הולנד ושווייץ שבהן כבר יושבים על המדוכה וחושבים על פתרונות לבעיה זו…", ומציין עוד, "…אין ספק כי הדרך הבדוקה ביותר להיקלע למשבר עמוק היא אימוץ הגישה "שב ואל תעשה". באופן מצער מסתמן שזו בדיוק הדרך אותה מאמצים מקבלי ההחלטות בישראל…", וכו'. לידיעת קוראי הבלוג.

11. נוון ספחיה מאמן ומנהיג מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב.

אינני מכיר אותו. מעולם לא נפגשתי עמו. אף פעם לא שוחחתי אתו. אף על פי כן מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי השוכן ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, אני מתבונן באישיותו שמרשימה אותי.

12. תא"ל אסף אגמון.

חובה על כל אזרח במדינת ישראל לקרוא את מאמרו של תא"ל אסף אגמון וכותרתו "אני מאשים" המתפרסם היום בעמוד 13 של עיתון "הארץ" (יום חמישי – 25 בינואר 2018).

13. התנגדות הציבור עולה בריבוע לכל תוספת עליבות ב- פרשת הבליין יאיר נתניהו בנו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו. טקסט הַסִרְסוּר שלו כפי שהוא נשמע בקלטת ההבל, בה הוא מציע את חברתו לשעבר לי לוי לידידיו הבליינים, הוא מֶלֶל נפשע, משפיל, ומזעזע. הודעת ההתנצלות שלו כי היה שיכור, היא אמתלה דוֹחָה, לא כֵּנָה, פחדנית, ומטונפת כמו הטקסט המלוכלך עצמו.

יאיר נתניהו בנו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נחשף כ- סקנדל חינוכי נבזי ומטונף ע"י העיתונאי הידען, הפעלתן, המוצלח, ובעל המקורות גיא פלג  איש חברת החדשות המשותפת של "קשת" ו- "רשת". יאיר נתניהו הוא בחור צעיר אבל מכוער בן 25 אולי 26 שנותר קטנוני, רדוד, עלוב, בטלן, נטול נורמות וערכים אישיים, מי ש- שירת שירות צבאי של ג'ובניק בגלי צה"ל, ועכשיו רץ עם המאבטחים שלו משירות הביטחון הכללי ורכב ממשלתי של השירות ונהג מטעם השירות פלוס חבריו לבקר במועדוני לילה בתל אביב שעוסקים בחשפנות ובצִדָם זְנוּת. הודעת ההתנצלות הטלוויזיונית הלילית של יאיר נתניהו ה- הוֹלֵל העלוב בפני הציבור (יום שני בלילה – 8 בינואר 2018) בגין תוכן הטקסט ו- דבריו הרכילותיים שתיארו את אופייה ותככיה של חצר המלוכה הישראלית בראשות אביו ראש ממשלת ישראל, איננה אמינה ונראית כהלצה. יאיר נתניהו בורח מאחריות, מצחקק, ומלהג על הציבור בישראל. לטקסטים ש- שַח לחבריו וידידיו בהבל פיו לפני זמן מה, והוקלטו ע"י מאבטחי השב"כ ו/או ע"י נהג השירות והתפרסמו ע"י גיא פלג (עיתונאי אמין, חרוץ, ו-מצוין מי שהיה בשעתו דובר מועדון הכדורגל של מכבי חיפה) במהדורת החדשות המרכזית המשותפת של ערוצים 12 ("קשת") + 13 ("רשת") בשמונה בערב ביום שני- 8 בינואר 2018, אין כפרה. וודאי לא מחילה לדברי הנְבָלָה והתייחסותו הנבזית והמחפירה לחברתו לשעבר לִי לֵוִי. איזה שיכור ואיזה נעליים. מדובר באיש צעיר שמתנהג ביודעין בנבזות. אין לי מילה אחרת עבורו. הודעת ההתנצלות שלו כי היה שיכור, היא אמתלה דוֹחָה, לא כֵּנָה, פחדנית, ומטונפת כמו הטקסט המלוכלך עצמו, ולכן איננה מתקבלת על ידי ועל דעתי (וגם לא על דעתם של רבים מבין מכריי). הנה חלק מהָמֶלֶל הָמוּקְלָט, הָמֵסַרְסֵר, הָנִבְזִי, וְהָמְטוּנָף שהגה נער הַנֶפֶל והאַשְפָּתוֹת הלזה בנו של ראש ממשלת ישראל, שקוראים לו יאיר נתניהו, בפני חבריו ו- הנוגע לחברתו לשעבר לִי לֵוִי, ואשר הודלף לציבור ע"י איש עלום שם באמצעות קלטת נושאת כותרת מרעישה, כלהלן :

יאיר נתניהו : "…אבל אם אתה רוצה אני אסדר לך את לי לוי…".

מימון : "…איך זה ? איך זה !…".

יאיר נתניהו : "…אני צריך לסדר לכולם את לי לוי, אני סוגר את כל החובות…".

בושה וחרפה. גבר צעיר מציע לסַרְסֵר את חברתו לשעבר לחבריו הנוכחיים. יאיר נתניהו הוא פרחח עלוב. גֶבֶר גַס יָרוּד. מִינוּס מכל היבט. נציג מחורבן של חצר המלוכה הישראלית בראשות אביו בנימין "ביבי" נתניהו. עִזבו את הבילוי המטונף של יאיר נתניהו וחבריו במועדוני חשפנות וזנות, עִזְבוּ גם את ענייני האבטחה והשימוש ברכב ממשלתי שממומן ע"י משלם המסים. זה חשוב אולם איננו ליבת התנהגותו הנבזית כפי שחשף אותה גיא פלג. לֵב לִבּוֹ של אורח החיים המנוון ומניירות הבילוי סביב מועדוני חשפנות וזנות, הם מעשי עוולה נפשעת, ובתוכם קודם כל וראשית דבר התייחסותו הבהמית והנבזית ביודעין לחברתו לשעבר גב' לי לוי. מדובר בבחור צעיר שמתעקש להיות מְנֻוָול ומְטוּנָף, ש- מְסַרְסֵר ביודעין את חברתו לשעבר שקוראים לה לִי לֵוִי, לחבריו. מה זה חשוב אם יאיר נתניהו עושה את מעשי הזִימָה שלו בין אם הוא מאובטח ו- בין אם לאו. התייצבותו של האב בנימין נתניהו בוגר לשעבר של סיירת מטכ"ל בפני רשתות הטלוויזיה וניסיונו הנואל להגן על בנו הילד הבוגר הנִבְזֶה בתואנה שהיה שיכור בעת הצהרתו, כי הוא מוכן על פי תמליל ההדלפה, למכור את חברתו לשעבר גב' לִי לֵוִי לחבריו יעני תמורת תשלום, הפכה גם את ראש הממשלה לסמרטוט. בנימין נתניהו איננו סמרטוט אולם תגובתו כמנהיג האומה לגילוי העיתונאי הנ"ל של גיא פלג, מֵסְמוּרְטֵטֶת. הנה תגובת הַנֶפֶל הסמרטוטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו לפרשת בנם, נער הַנֶפֶל והאַשְפָּתוֹת יאיר נתניהו, כפי שהוקראה ע"י יונית לוי במהדורת החדשות המרכזית המשותפת של ערוצים 12 + 13, ביום שני – 8 בינואר 2018, בשמונה בערב :

"ראש הממשלה כלל לא ידע על הקשר בין בנו יאיר לבנו של קובי מימון. יאיר כלל לא מצוי בנושא מתווה הגז, ואם דיבר בנושא, ברור שעשה זאת בבדיחות הדעת. אין בכוונותינו להתייחס ליתר הרכילות הזולה והמרושעת על קטעי הדברים שנאמרו בצחוק לאחר ערב של שתייה, שאינם משקפים כלל את עמדותיו של יאיר ושהוצאו מהקשרם בהקלטת הסתר המבושלת, המגמתית, והלא חוקית". לקרוא ולא להאמין. זוהי תגובתו של ראש ממשלת ישראל לטקסטים הנבזיים והמלוכלכים בהם משתמש בנו יאיר נתניהו כדי לפגוע ולהכפיש את חברתו לשעבר לי לוי. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, תתבייש לך. בוש והיכלם (!).

פרשת נער הַנֶפֶל והאַשְפָּתוֹת יאיר נתניהו וביקוריו בזירות מועדוני החשפנות והזנות בתל אביב יחדיו עם חבריו והפקרת כבודה ולכלוך שמה של חברתו לשעבר לי לוי מעוררת שאלות מוסריות אישיות וקבוצתיות כבדות משקל, כמו זאת כלהלן : כיצד אנשי השב"כ המופקדים על שמירתו של נער הנפל הזה יאיר נתניהו אינם נוטשים את משמרתם בעת השמעת הטקסטים הנבזיים והמטונפים שלו ועל ידו ברחבת מועדוני הזִימָה, החשפנות, וה- Sex בעיר תל אביב. על פי הפרטים הנחשפים כעת לציבור, תמליל ההדלפה הסנסציונית הזאת הוצע בשעתו תמורת תשלום לשני הערוצים המסחריים 2 ו- 10 (הערוץ הציבורי הושאר מחוץ לתמונה). יש לי מושג כלשהו ממקור עלום שֵם ומרוחק אולם מהימן וכֵן, מי הם שני האישים הכושלים והטיפשים בחברת החדשות של ערוץ 10 שהחליטו בניגוד לגיא פלג ואבי ווייס להשיב ב- לָאו לפונה. אנוכי מבין שחומר ההדלפה הסנסציוני אודות פרשת "נער הנפל יאיר נתניהו" הוצע תמורת תשלום בן כ- 90000 (תשעים אלף) שקל, פחות ו/או יותר ו- במקביל בעתות הזמן לערוץ 2 וערוץ 10. ערוץ 1 / "כאן" לא היה בתמונת ההצעה והמדליף כלל לא פנה אליהם. חומר ההדלפה "שכב" כ- שמונה חודשים על המדף של חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות אבי ווייס (היום חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13 גם כן בראשות אבי ווייס) בטרם חשיפתו הפומבית במהדורת החדשות המרכזית המשותפת של ערוצים 12 + 13 ביום שני – 8 בינואר 2018).

פוסט 1156 (ג') . וגם: אָסוּפוֹת. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.א.).  תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הצצה לסבך הניהול של של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי אוגוסט / 1983 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. 

רבים, עשרות רבות, ביניהם אישים בעלי שיעור קומה שהרשימו אותי בתעשיית הטלוויזיה ובתקשורת וגם מחוצה לה), הפנו אלי בימים ההם את אותה השאלה בעת שהותי הממושכת בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, כלהלן : "…מהו לדעתי המרכיב החשוב היותר בניהול ומנהיגות את חטיבת הספורט, יחידה אקטיבית ובעלת השפעה על דמותו של השידור הציבורי, בעיקר בתחום מבצעי השידור בארץ ומבצעי השידור הבינלאומיים בעולם..?". התשובה ברורה : למעט תכונות יסוד אנושיות יושרה, דרך ארץ, דוגמא אישית, ומקצוענות ושליטה בחומר – הדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוסים שלך בצדקת דרכך ובהיגיון השקפת עולמך הטלוויזיונית. פועל יוצא ומסקנה שההיגיון שלי כמנווט שידורי הספורט הוא הגיוני. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האמין להיגיון הטלוויזיוני שלי והשתכנע בצדקת דרכי והשקפת עולמי. הוא התיר לי לתקוע בחודש אוגוסט של 1983 עוד סיכה צבעונית ליד העיר הלסינקי בירת פינלנד. הייתה זאת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שהעניקה לעולם לפני 30 שנים פנינת שידור ושיעור מאלף ואיכותי בל יישכח כיצד צריך להפיק, לכסות, ולצלם תחרויות א"ק בטלוויזיה. תרבות הספורט והא"ק בפינלנד הקטנה והאמיצה היא מרשימה מאין כמותה. מסורת בת 106 שנים של הרצים הפיניים הגדולים למרחקים ארוכים ובראשם פאבו נורמי טבועה בהיסטוריה של המדינה הנפלאה והאמיצה הזאת שקוראים לה פינלנד ובירתה הלסינקי. הרצים הגדולים למרחקים ארוכים של פינלנד האמיצה בראשותם של מייסדי השושלת האנס קולמאיינן ופאבו נורמי השיגו בריצות ל- 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', ומרתון) בתקופה שבין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 למשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עשרות מדליות אולימפיות מ- זָהָב, כֶּסֶף, ואָרָד. צריך להבין שמדובר במדינה קטנטונת השוכנת בצפון אירופה, אוכלוסייתה בשנים ההן מנתה כ- 3 וחצי מיליון תושבים בלבד. זהו הישג ספורטיבי פנטסטי.

הערה: המידע נשען גם על האינפורמציה המתפרסמת בפוסט מס' 177 ופוסט מס' 520. 

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק. תחרות עַל בפירמידת הספורט הבינלאומי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בראש ה- IAAF  ניצב בשנת 1983 האיטלקי רב היכולות ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo). פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות הא"ק הבינלאומית שנערך ברומא ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות גדולות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. הא"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק , אך פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה את הליטוש הסופי שכה הבריק באליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' . פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית, בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לחוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש. צירוף מקרים היסטורי העניק לשניהם פחות או יותר באותו הזמן את ההזדמנות להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי, חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש ב- 1980 וד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ב- 1981. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את הא"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין הטלוויזיה באשר היא לבין הספורט באשר הוא. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש שהפך את ה- IAAF לגוף עשיר מאוד, מיליארדר, ואת האתלטים המנצחים למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ.

טקסט תמונה : 1982. ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הנשיא רב הכישרון של  IAAF  מתקבל בכבוד רב ע"י נשיא פינלנד חובב הספורט ד"ר מאונו קויביסטו (Dr. Mauno Koivisto) בלשכתו של הנשיא בהלסינקי, בטרם אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. מאחור נראה ראש הטקס הפיני. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981. ד"ר פרימו נביולו מאיטליה  (1999 – 1923), גאון הארגון, השיווק, והכלכלה של IAAF. (באדיבות YLE ו- IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1983. ד"ר פרימו נביולו (משמאל) עם נשיא פינלנד מאונו קויביסטו בטקס הפתיחה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי. ד"ר פרימו נביולו היה מנהיג ספורט ברמה של מדינאי. (באדיבות YLE ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק יסודי ו-נכבד לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות ה-א"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של פינלנד – YLE, תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, ונפלאה את אירוע העַל שהתקיים על אדמתה.

זהו חלק מהסיפור הישן ההוא שהתרחש לפני כמעט חמש עשרות של שנים ב- 1977.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 החליט מועצת ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית לקיים מפעל בינלאומי חדש שנקרא "תחרויות גביע העולם באתלטיקה קלה". היה לכך ביקוש טלוויזיוני. תחרויות גביע העולם בא"ק התקיימו שלוש פעמים ברציפות. הראשונה שבהן התקיימה ב- 1977 בדיסלדורף. אלכס גלעדי היה השַדָּר מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא נכנס לנעליו של נסים קיוויתי ובפעם הראשונה שידר ישיר תחרות א"ק בקנה מידה גדול כל כך . זקני הטלוויזיה זוכרים את קולו העמוק בוקע מעמדת השידור באצטדיון הגרמני בעת שידור ישיר של ריצת ה- 1500 מ', כשהוא מכריז, "כך חולפת לה תהילת עולם…", והתכוון להפסדו של האלוף האולימפי מניו זילנד ג'וֹן ווֹקֶר לרץ הבריטי סְטִיב אוֹבֶט. אלה היו הימים שאלכס גלעדי שאף להיות נסים קיוויתי השני. (הוא לא היה. נסים קיוויתי נותר האחד, היחיד, והמיוחד) את תחרויות גביע העולם ב- א"ק, שנערכו ב- 1979 במונטריאול סירב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לכסות מכל מיני נימוקים וביניהם נימוק של הפרש שעות וזמנים גדול מידי בין שעון ירושלים לשעון מונטריאול. ב- 1981 ברומא ניאות יוסף "טומי" לפיד להתייחס אליהן על קצה המזלג למרות שהתחרויות נערכו באירופה ורק שעה אחת חצצה בין שעון ישראל לשעון איטליה. נִסִים קִיוִויתִּי היה השַדָּר שלנו ברומא 81'. התחרויות האלה לא הבריקו, נראו כברווז צולע, ולא זכו להֵד תקשורתי למרות כותרתן.

ואז התייצב בראש ה-א"ק העולמית פטרונה החדש, האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶּבְּיוֹלוֹ איש מבריק בעל חזון וכריזמה ובעל יכולות ארגוניות ושיווקיות ברמה של מדינאי. הוא העניק לה אופק חדש. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' שבאה בעקבות המפעל הקודם הייתה הצלחה כל כך מובהקת עד ששינתה את הסדר העולמי בענף הזה להרבה מאוד שנים, אולי לעַד. הטלוויזיה הפינית חשפה את כוכבי ה-א"ק העולמית בצורה כל כך מוצלחת ומהנה, עד שהפכה באחת את ה- IAAF לגוף ספורטיבי עשיר כקוֹרַח ואת האתלטים המצטיינים הנמנים על שורותיו לזוכים בפרסים כספיים גבוהים. חלקם עשו זאת כפי שהתברר מאוחר יותר בעזרת שימוש בסמים ממריצים אסורים ובאמצעות סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : שנת 1977. אנשי מועצת ה- IAAF, אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בספורט הבינלאומי, בפגישה בדיסלדורף – מערב גרמניה בשנת 1977, ערב תחרות גביע העולם בא"ק בעיר. זיהוי העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : הולט (Holt), קאסל (Cassel), פראנסיס, מוריסון, דאסריו (Dasriaux). עומדים שורה אמצעית משמאל לימין : לי, אגאבאני, טאקאץ', ד"ר פרימו נביולו, וויצ'יק (Wieczisk), מוקורה. עומדים בשורה הראשונה מלפנים משמאל לימין : סיר, דה- קוסטה, חומנקוב, אדריאן פאולן מהולנד (נשיא ה- IAAF בשנים 1981- 1976), הולדר, דאנץ (Danz), לאמין דיאק (Lamine Diack) מסנגל, נשיא IAAF בשנים 2015 – 1999. (באדיבות IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית).

1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 היא משכה אליה מייד את כל אור זרקורי הטלוויזיה הבינלאומית. מפעל גביע העולם בא"ק דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי הייתה הצלחה כבירה ודרמטית, ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים ממנו נהנה האיגוד בגין תשלומי זכויות השידורים. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על השיטה הישנה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי (EBU) עצמו שנקראה “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מירב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU בהתייעצות עם ה- IAAF יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת של מדינת ישראל החברה באיגוד סכום מרבי של סך העומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי . אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שזה סכום מוגזם . בעיניו זה נראה המון כסף. יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש הדור הישן סבר שהוועדות המארגנות הן שצריכות לשלם לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מפני שהן מסכימות להשקיע ממשאביהן בכיסוי וצילום את אותם אירועי הספורט המדוברים, ולייחד להם זמן מסך יקר. כמובן שהסדר הטלוויזיוני העולמי היה שונה ורשתות הטלוויזיה באשר הן (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) נדרשו לשלם זכויות שידורים תמורת קבלת רישיון לצלם את אותם אירועי הספורט הרלוואנטיים שהציבור ביקש לראותם על מסך הטלוויזיה שלו. 3000 דולר נראו ליוסף "טומי" לפיד הון תועפות. הסכום נראה לו יקר למרות שהיה ברור שמדובר בסכום מינימאלי, אפסי במונחי תעשיית הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור אותו האירוע זכויות שידורים בגובה של 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. באותה שיחת הבהרה בין שנינו (ביני לבין המנכ"ל החדש שלי) אודות המחיר ההוא נאלצתי לקחת את יוסף "טומי" לפיד לעבר תורת היחסות של אלברט איינשטיין, שאמר בשעתו, כלהלן : "…הכול יחסי בעולמנו. שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במרק זה המון…", שַחתי לו ונימקתי לו את תורת היחסיות שלי : "…3000 דולר הם סכום פעוט ומגוחך גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית החברה בשורות איגוד השידור האירופי ה- EBU. זאת הזדמנות טלוויזיונית חד פעמית שלא תחזור על עצמה לעולם שוב…". יוסף "טומי" לפיד חשש במשך כל חמש שנות כהונתו לקופת הרשות שהייתה עשויה כמסננת ציבורית ממנה דלף הכסף כמו מברז מים. בתפקידו רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור שימש לא רק העורך הראשי אלא נָשָא באחריות העליונה לביצוע חוק תקציב רשות השידור על כל היבטיו הכלכליים. אסור היה לו לחרוג אפילו באגורה. לבסוף הסכים עמי ונתן לי אור ירוק לצעוד עם הפקת הלסינקי 1983 שלי קדימה. חישוב פשוט מראה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד טעה לחלוטין בחישוביו שהתבססו על דאגותיו. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. על פי קריטריון ותמחיר טלוויזיוני מדובר בכלום. בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה. תמורת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה ברומא באוגוסט / ספטמבר 1987 נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם סך של זכויות שידורים פי עשרים יקר יותר מזאת של הלסינקי 1983. ה- EBU דרש מאתנו סכום של 60000 (שישים אלף) דולר. אולם זה כבר התרחש בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא, אורי פורת.

כאמור מייד בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 83' האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים 1987 +  1986 + 1985, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות ה-א"ק הבינלאומית סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של  9000000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים 1995 – 1992, בהן ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם לתקופה של שש שנים , 2001 – 1995. ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף הא"ק הוא ספקטקולארי באירופה, מצטלם היטב בטלוויזיה, ונושא רייטינג למכביר. הא"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי 1983.

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) המאשר לנו לטלוויזיה הישראלית הציבורית, תשלום של 3000 דולר בלבד, עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע איכותי עַל בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1983. זהו עמוד מס' 8 בחוזה הכספי שנחתם בין ה- EBU  ל- IAAF  המאפשר ל- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות החברות באיגוד השידור האירופי לשדר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 תמורת סכום גלובאלי של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית שהיא חברה מלאה ב- EBU  עמד על סכום מגוחך, רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 2001. זהו מסמך גְרָף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. ה-א"ק (…ראשי תיבות של שתי המילים אתלטיקה קלה…) הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני יותר מא"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאוד רציתי להפיק ולהעביר בשידורים ישירים את האירוע היפהפה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. זאת הייתה שאיפתי העליונה אך הייתי צריך לכלכל את צעדיי בזהירות מול מנכ"ל רשות השידור שלי. המגמות הכלליות של שנינו היו משותפות אך חלק מהפרטים היו שונים. הייתי צריך להיות בהתנגשויות הטלוויזיוניות בינינו לא רק צודק אלא גם חכם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל אהב והעריך אותי אולם היה רגזן, רווי התפרצויות זעם, וגם לעיתים בלתי צפוי. הוא הצטייר פעמים רבות כאיש קצר רוח. נבון מחד ו- בוטה וגם גַס רוח מאידך. בעיקר חשש מפני אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים הרלוואנטיים שדרשו מרשתות הטלוויזיה בעולם וגם מאתנו תשלומים מופלגים עבור זכויות השידורים בניגוד לשידורי חדשות ואירועים פוליטיים המשודרים בדרך כלל חינם אין כסף בכל רשתות הטלוויזיה בעולם. היה זה יוסף "טומי" לפיד שביטל לאלכס גלעדי את שידורי גביע העולם של מונטריאול 1979 ואת הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1980 ואִפשֵר לי לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC להפיק רק קמצוץ מתחרויות גביע העולם בא"ק של רומא 1981. ב- 16 בדצמבר 1982 הגשתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער וליוסף "טומי" לפיד את הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983. הטקסט נכתב לטוביה סער אך כוון לעברו של יוסף "טומי" לפיד. שקלתי כל מילה ובררתי אותן בקפידה. הייתי צריך להיזהר בניסוחים שלי זכר לימי המו"מ המורכב שלי עמו אודות הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רמה ברשות השידור והתערב בכל פרט ניהולי ובתוכן השידורים . הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 במקומו של המנכ"ל הקודם יצחק לבני ז"ל. שיטות ניהולו ואישיותו הדינאמית לא מצאה חן בעיני רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר מראשית המינוי. באפריל 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מתפקידו בנימוק שיוסף "טומי" לפיד הכוחני מתערב לו כל הזמן בניהול השוטף. "…אינני יכול עוד לעבוד עם טומי לפיד…", אמר יצחק "צחי" שמעוני ז"ל והניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל. יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה. הוא גיחך ולעג למכתב ההתפטרות. הוא עבר כבר בחייו כמה דברים קשים יותר מסירובו של צחי שמעוני לעמוד בראש הטלוויזיה בנימוק שהוא טומי לפיד מנכ"ל רשות השידור צנטרליסטי מִידַי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא התחנן בפני יצחק "צחי" שמעוני לחזור בו. הוא לא המתין אפילו קמעא והמליך מייד מֶלֶך חדש. את טוביה סער. טוביה סער היה איש אהוב. טיפוס של מנהל טלוויזיה צייתן ומסור לאיש שמינה אותו. יחסי הניהול יוסף "טומי" לפיד – טוביה סער היו הרמוניים ולא דמו משום היבט ליחסי העבודה הקשים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ז"ל בתקופה הקודמת של 1979 – 1974 לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן. בפברואר 1983 השלים יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי את ההשתלטות הסופית שלו על בניין הטלוויזיה משמינה את יאיר שטרן למנהל חטיבת החדשות. צוות הניהול הבכיר הורכב עכשיו ממנהל הטלוויזיה טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צביקה" שַפִּירָא (בעבר מנהל רדיו גלי צה"ל). שלושתם היו אנשיו הנאמנים והממושמעים (מאוד) של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. יותר מזה הוא לא היה צריך. טוּבְיָה סַעַר, יָאִיר שְטֶרְן, וצְבִי שַפִּירָא פעלו במסגרת היררכית ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה כְּהוּא זֶה.

יוסף "טומי" לפיד עורר אנטגוניזם עצום בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. הגברדייה הוותיקה המובילה ורבת המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו, דן שילון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, אלכס גלעדי, וגם אחרים מאסו ביוסף "טומי" לפיד מבראשית כפי שהוא מאס בהם. חלקם יצאו בהצהרות קשות וחריפות בציבור ובעיתונות נגד יוסף "טומי" לפיד ז"ל. אני זוכר היטב את ההתכתשויות נוטפות דיו שחור בין מנכ"ל רשות לפיקודיו הבכירים. הייתי עֵד להן. הן התנהלו במקביל לשיא תנופת ההפקה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83', ומצאו את ביטויים בכתבה נרחבת שפרסמה העיתונאית גב' אורית שוחט ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" (הוצאת שוקן עיתון "הארץ"), וכותרתה על פי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "…בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת…(!)" [1]. כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב היו בוטות. הוא התריס כלפי דן שילון ולעברו של מוטי קירשנבאום, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה".

טקסט מסמך : 7 בינואר 1983. העיתון – מקומון המצוין "העיר" של תל אביב בהוצאת מו"ל "הָאָרֶץ" עמוס שוקן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מצהיר לפני 34 שנים בפני העיתונאית אורית שוחט את הצהרתו ההיא, כי, "בתנאים הקיימים – הטלוויזיה היא נהדרת". (באדיבות המו"ל עמוס שוקן).

טקסט תמונה : 1983 / 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים בעת כתיבת הפוסט מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (מימין) בחברתו של יו"ר וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, צבי וולף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לדן שילון הקדיש יוסף "טומי" לפיד טקסט בוטה ייחודי בן 4 מילים, כלהלן : "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתנגדו למדיניות השידור שלו, אמר ללא בושה, כלהלן : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא העצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון. מוטי קירשנבאום התייחס למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באירוניה ומשנדרש להשיב על התקפותיו של מנכ"ל רשות השידור אמר בלשונו הייחודית טקסט שנון : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש". דן שילון שהיה בימים ההם שַדָּר כדורסל שלי לא נשאר חייב. הוא השיב אֵש ללא פחד לעבר מקור הירי : "העובדות שוב לא מפריעות ללפיד לספר את סיפוריו. כוחו של לפיד בלשונו. במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם… התמודדות ישירה, דיון ענייני, ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו…במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר". זה לא הזיז ליוסף "טומי" לפיד. הוא הגיב בביטול על האשמותיו של דן שילון נגדו, וכך נימק ו- אמר ב- 7 לינואר 1983 את דעתו לעיתונאית אורית שוחט [2] : "…דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי, נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו יורק. הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה. הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי…".

טקסט מסמך : 7 בינואר 1983. העיתון – מקומון "העיר" של תל אביב בהוצאת מו"ל "הארץ" עמוס שוקן. דן שילון מגיב ל-האשמות של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (באדיבות המו"ל עמוס שוקן).

הטקסט החריף ביותר שנרשם בזיכרון הציבורי והתגרה ביוסף "טומי" לפיד, היה זה שהפיק מוטי קירשנבאום ז"ל שקבע בלשונו השנונה : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע  להרכיבה מחדש". בהזדמנות אחרת באחת ההפגנות ברשות השידור נגד טומי לפיד הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וצעק לעברו, "…טומי לפיד התפטר כבר, הִזְנֵיתָ את הטלוויזיה… לך מכאן…". גם דן שילון ואלכס גלעדי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה וחבר ליעקב לווינסון ז"ל יו"ר בנק הפועלים. מוטי קירשנבאום וירון לונדון המשיכו להילחם ביוסף "טומי" לפיד אך הדבר לא הזיז לו ולא עזר להם. רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי ויוסף "טומי" טומי לפיד הבוטה והחכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון ז"ל. המנכ"ל והיו"ר שיתפו פעולה ושמו את המורדים על ספסל המחליפים. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחוללה כל מהפכה ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו בטלוויזיה באמצעות טוביה סער. מוטי קירשנבאום התנבא אז : "ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים". נבואתו זאת של מוטי קירשנבאום לא התגשמה מעולם.

טקסט תמונה : סוף 1981 וראשית שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. אנוכי מציב את דן שילון לאחר חזרתו מארה"ב ככתב רשות השידור בניו יורק, להיות שדר כדורסל שלי במשחקי כדורסל במשחקי גביע אירופה בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. יורם ארבל נעלב וראה במינוי פגיעה בסמכותו כשדר מוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זמן קצר לאחר מכן החליט דן שילון לנתק מגע מיוסף "טומי" לפיד ולנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1982. זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נראה מדושן עונג בתצלום ומי ש-נפנף מעליו את בכירי העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם פרופסור ראובן ירון ז"ל העניק גיבוי טוטאלי לפועלו הארגוני והתוכניתי של יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך המציאוּת המורכבת הזאת פעלתי גם אני כממונה ועורך ראשי של שידורי הספורט. היה לי ניסיון קודם בניהול מו"מ מקצועי מורכב עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, זה של תבנית הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. ב- 16 בדצמבר 1982 נשלחה הצעת שידורי אליפות העולם בא"ק – הלסינקי 1983 לכתובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אך הוא העביר אותה כצפוי מייד למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאֶמֶת את המו"מ על הפקת פרויקט הלסינקי 1983 ניהלתי ישירות מול יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער לא התערב. יאיר שטרן שהתמנה לנהל את חטיבת החדשות ההיא בחודש פברואר ההוא של שנת 1983 התיישב על כיסאו כשההפקה שלי את האירוע המדובר הייתה גמורה…(!).

חלפו יותר משנות דוֹר מאז חיברתי את מסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה-1 ב-א"ק של הלסינקי 83' (פרויקט שידור שהיה ללא ספק אבן דרך ונקודת מפנה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא)…אך זיכרון הימים ההם לא דהה (!). החיטוט במסמכים מגלה כיצד הותיר מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל את רישומו וחוות דעתו על הצעות שידור שונות, ואיך תיקשר עם פיקודיו באמצעות הערות בכתב ידו המגושם והבלתי אסתטי על המסמכים המקוריים (במקרה הנדון – שלי !).

טקסט מסמך (1) : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 1 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם,  טוביה סער. מנהל הטלוויזיה העביר אותה מייד לעיונו של מנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד היה גַס ומסורבל. הוא כתה והשתמש באותיות גדולות ולא משורטטות. אבל זאת הייתה אחת הדרכים שלו להשיב למנווטים את השידורים. שמחתי שהוא מתערב באופן אישי בפרויקט וסמכתי על שיקוליו המקצועיים של יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בשנים ההן. ניצבנו בפִתחו של עידן חדש. מעולם לא סיקרנו ולא שידרנו ישיר לפני כן מפעל ספורטיבי שלם ממושך בן שבוע ימים שעוסק רק ב- א"ק הבינלאומית ברמתה הגבוהה ביותר, אליפות עולם

טקסט מסמך (2) : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 2 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 3 מתוך 4) של תוכנית שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי שהתקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983 הייתה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האתלטים הנפלאים שעמדו ליטול חלק באליפות ועתידים להופיע על מרקע הטלוויזיה הישראלית כמו קָארְל לוּאִיס, סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, יָאן זֶ'לֶזְ'נִי, אֶוְולִין אָשְווֹרְד, מַארִיטָה קוֹך, מֶרְלִין אוֹטִי, יָארְמִילָה קְרָאטוֹחְוִוילוֹבָה, סְטִיב קְרָאם וסְטִיב אוֹבֶט, מֶרִי דֶקֶר, טִינָה לִילָאק, גְרֶטָה וָויְיץ, אֶדְוִוין מוֹזֶס, מלך האתלטים דֵיילִי תּוֹמְפְּסוֹן ורבים אחרים הציתו את דמיוני. אין דבר יפה יותר על המִרקע  מא"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. בהלסינקי 83' השתתפו גם שלושה אתלטים ישראליים. הרצה למרחקים ארוכים זהבה שמואלי, מרק הנדלסמן עולה חדש מארה"ב רץ ל- 800 מ', ורץ המרתון יאיר קרני (הפך מאוחר יותר לתזונאי מוכר ומוערך בישראל). זהבה שמואלי סיימה את ריצת המרתון לנשים במקום ה- 36 (מתוך 51 רצות) בזמן של 2:49.07 שעות. במקום הראשון זכתה גרטה ווייץ (Greta Waitz) אתלטית מ- נורווגיה שקבעה תוצאה של 2:28.09 שעות. יאיר קרני הפסיק את ריצתו בתחרות המרתון לגברים וכלל לא סיים את ה-מרוץ. מַרְק הֶנְדֶלְסְמַן סיים את ריצתו ל-800 מ' במקום הרביעי בבית השמיני המוקדם בזמן של 1:49.02 דקה ולא העפיל לשלב חצי הגמר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא כיבד ולא העריך את תעשיית הספורט בארץ.

המנכ"ל יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת להלסינקי 83'. את החשדנות שלוֹ כלפיי ביטא וניסח בלשון מושחזת בתום הפקת הטלוויזיה משקבע, כלהלן : "…היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק…". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם בא"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לעג לספורטאים הישראליים וברגע של בוטות, שלף מהבוידעם שלו עוד השתלחות, "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון", ולא יָסָף. הייתה פאוזה ולפתע כן יָסָף, "…אני מאשר את תוכנית השידורים שלך במלואה. גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי…", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי ה-א"ק לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצב.

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 729 נסמך גם על האינפורמציה המופיעה סוף בפוסט מס' 177 ופוסט מס' 520.

אחד ההפסדים האנושיים הגדולים ביותר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתקופת ניהולו את רשות השידור ההיא בשנים 1984 – 1979, היה וויתורו המדהים והבלתי מובן ב- 1980 על שירותו של איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי רב הפעלים. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הציעה לאלכס גלעדי ז"ל ב- 1980 מקום בשורותיה, ובמקום יוסף "טומי" לפיד, הייתה זאת שקנתה ושילמה לו הרבה מאוד כסף תמורת כישרונותיו ויכולותיו…(!).

מר אלכס גלעדי איננו רק סגן נשיא בכיר ונבחר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, וחבר פעיל בוועד האולימפי הבינלאומי – IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee), ואיננו רק ממקימי הזכיינית "קשת" ב- 1993 ונשיא שלה. אלכס גלעדי משמש מאז 1985 בתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית). הוא אחד מאותם האנשים המוכשרים שבתפיסתו הטלוויזיונית הרחבה ורבת ההיקף הפך את כיסוי הא"ק למאורע בינלאומי, ל- Event טלוויזיוני, לחוויית צפייה מהדרגה העליונה. אני רואה באלכס גלעדי פיגורה טלוויזיונית מוצלחת ואחת מהחשובות והמשפיעות בתולדות התעשייה בארץ (לא רק בתחום הספורט) וגם בעולם. איש נבון בעל חזון ולא פחות חשוב בעל מַעַש, קורא ספר ושירה, בעל שמיעה מוסיקלית, מוכשר לשפות (שים אותו חצי שעה בין פולנים והוא מדבר פולנית על בורייה. עוד כמחצית השעה עם דוברי אידיש ואתה חושב לעצמך שזו שפת אם שלו), בהיר ביטוי ובעל עֵט ומקלדת. ובאותה נשימה שונא שקרנים, בטלנים, וטיפשים. לא הייתה לו סבלנות לנ"ל. הרבה אישים חכמים מצוידים בפתיל קצר ונדלקים מהר ומנתקים מגע. אלכס גלעדי לפחות נותר ג'נטלמן. פעם סיפר לי שכעסיו נובעים מהעצבים, לא מהלֵב. אין יום שעובר מבלי שאני קורא ולומד פרקי תנ"ך עם עצמי. בתום ארבעים וארבע שנים של היכרות עם מושא כתיבתי, אלכס גלעדי מזכיר לי מעת לעת את קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים שכתב גם את הספר "מִשְלֵי" בתנ"ך. שלמה הביע אין סוף פעמים באין סוף וווריציות את חוות דעתו ב- "מִשְלֵי" אודותיהם של השקרנים, הבטלנים, והטיפשים, וכה אמר : "שְפַת אֶמֶת תִּיכּוֹן לָעַד – וְעַד אַרְגִיעָה לְשוֹן שֶקֶר". "כַּחוֹמֶץ לשִּינַיִים וְכֶעָשָן לעֵינָיִים – כֵּן הֶעָצֵל לשוֹלְחָיו". "לְשוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת – וּפִי כְּסִילִים יָבִּיעַ אִיוֶולֶת".

הַמְשִילוּת שלו של אלכס גלעדי לא נבעה מהשְרָרָה שבידיו אלא בגלל שהיה הטוב מכולם. כשהכרתי את אלכס גלעדי ב- 1971 הוא ידע בע"פ את כתבי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן אורחות חייו – אדיבים. בסלנג העברי מכנים אותו Large. הוא באמת כזה. רשת NBC לא עשתה כל טובה לאלכס גלעדי משרכשה בסופה של 1980 את כישוריו ו- שירותיו. היא עשתה מעשה מחושב וטובה לעצמה מפני שבכך חיזקה את שורותיה שלה. לא היה כאן מזל וגם לא יד הגורל. מדובר בעניין של יֶדָע. אלכס גלעדי הוא אדם מחונן. אני מאמין שאנשים מחוננים יודעים לכבוש יותר מיעד אחד בימי חלדם ואינם מפספסים הזדמנויות. אם אלכס גלעדי לא היה משגשג בתעשיית טלוויזיה הוא היה עושה זאת בתחום אחר. זה היה רק עניין של תִּזְמוּן. שהיתי כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ומניסיוני אני יכול לומר כי אנשים בשיעור קומתו של אלכס גלעדי הם נדירים. נשיא IOC המנוח חואן אנטוניו סאמאראנש לא עשה כל טובה משצירף ב- 1994 את אלכס גלעדי לשורות הארגון. מדובר בסוג של ביזנס. בצביון של התקשרות סימביוטית בו הרשת והארגון מפיקים תועלת שהם זקוקים לה מהפרט הפועל בתוכם. אלכס גלעדי סיפק ומספק גם היום בגילו (בן 76) את הסחורה. בעבור רבים הוא מנטור, יוזם, ומתכנן בעל הממוצעים הגבוהים ביותר בתחומים השונים של תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז גייס אותו דן שילון ב- 1969 לשורות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלכס גלעדי השאפתן תכנן את גורלו. אין בשאפתנות כל רע אם היא נעשית ביושרה והוא איש ישר. אם יורשה לי להיכנס לרגע לתחום הפילוסופיה אומר זאת כך ואציין את האבחנה הבאה : שלושת הדרמטורגים היוונים בעת העתיקה אוורפידס, סופוקלס, ואייסכילוס העמידו את הגורל מעל האדם. הדרמטורג האנגלי וויליאם שייקספיר ראה את מהות חיי האדם הפוך במאה ושמונים מעלות מהם. הוא קבע שהאדם ניצב מעל גורלו. בן האנוש טוֹוֶה את גורלו במו ידיו. הוא האחראי למסלול חייו. המחזה "המלט נסיך דנמרק" הוא דוגמא מובהקת לפילוסופיית החיים והשקפת עולמו זאת של וויליאם שייקספיר בהם האדם הוא ש- מנווט את גורלו.

היום מרום 85 שנותיי אני יודע כאיש מאמין שאלוהי הטלוויזיה תכנן עִמִי הכול והפגיש אותי עמו עם אלכס גלעדי בקיץ 1971. זאת לא הייתה יד הגורל. הטלוויזיה ב- 1970 הייתה משאת חיי ואני כיוונתי לשם את גורלי. זה קרה בבוקרו של יום שישי – 2 ביולי 1971 במכון ווינגייט. שם ראיתיו לראשונה בחיי מביים כתבת פילם ב- D/S אודות נבחרת ישראל ומאמנה יהושע רוזין בעבור התוכנית "מבט ספורט" למחרת. שם הכל התחיל. הטקסט הנכתב כאן לא הוקלד בפתוס. חלפו מאז המון שנים אולם זיכרוני לא דהה. אני יכול לסכם את הנאמר כאן במשפט אחד : אלכס גלעדי היה איש יסודי, רעיונאי ו- מתכנן מזהיר שלא השאיר דבר ליד המקרה. הוא התרחק מהמזל כמו מאֵש והיה חסיד קפדן ומדויק מאין כמותו בעריכת חזרות שוב ושוב של כל מערכות השידור במבצעי השידור הגדולים והמורכבים שלו בטרם העלייה לאוויר. הייתה לי הזכות לשהות במחיצתו עשור שנים בין יולי 1971 לדצמבר 1980. בעבורי הוא אדם בלתי נשכח. ואוסיף עוד : משכמו ומעלה (!). מדהים לדעת כי ממשלות ישראל והנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהן החמיצו את אלכס גלעדי. מדהים כיצד ממשלות ישראל מעולם לא הציעו בשעתו לאלכס גלעדי להתמנות לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ו/או לַמִצְעָר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. תמונה היסטורית שצולמה ע"י יוסף "פונצי" הדר ז"ל לפני ארבעים ושמונה שנים. זהו המשרד הישן של מחלקת הספורט הטלוויזיונית ההיא ששכן בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי (בן 28, משמאל) עם הבוס שלו דן שילון (בן 30). מי תיאר לעצמו אז כי אלכס גלעדי בן יחיד למשפחת פועלים צנועה מהמושבה רמת השרון, כה ירחיק לכת בזירת הטלוויזיה המקומית והבינלאומית (!). (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : נובמבר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא, תמונה היסטורית לפני ארבעים ושבע שנים. אלכס גלעדי (בן 35, מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן (בן 43, משמאל) בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ביקורו בן שלושת הימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1976. אולימפיאדת מונטריאול 1976. תמונה היסטורית לפני ארבעים ושמונה שנים. זהו משרד ההפקה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC ב-מונטריאול 76'. אלכס גלעדי ז"ל (בן 34, שלישי מימין) באחד מרגעי השיא שלו כעורך ומפיק הראשי של השידורים האולימפיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וראש משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-מונטריאול 76'. ב-תמונה הזאת הוא אלכס גלעדי נראה מחליף רשמים עם הקנדי בוב מויר (Bob Moyier, קיצוני משמאל) מי שהיה מנהל חטיבת הספורט בשנים ההן של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC (ראשי תיבות של ההגדרה Canadian Broadcasting Corporation) וראש הקבוצה המבצעית הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) האחראית על הפקת סיגנל הטלוויזיה האולימפי הבינלאומי. זיהוי הנוכחים בתמינה מימין לשמאל : מזכירת ההפקה אתי (ישראלית שהתגוררה בשעתו במונטריאול, הכתב – שדר יאיר אלוני יבד"ל, אלכס גלעדי ז"ל, איש לא מזוהה מקבוצת ORTO, ו-בוב מויר. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו בשנת 1986. אלכס גלעדי ז"ל אז סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ויו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) מבקר אותי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. אהבתי אותו והערכתי אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 7 באפריל 1977. תמונה היסטורית שצולמה לפני ארבעים ושש שנים. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה בטרם התפרקותה. אלכס גלעדי (מימין) משדר ישיר את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בו מנצחת קבוצת מכבי ת"א את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י וורזה 77:78 וזוֹכָה לראשונה בתולדותיה בגביע, ואָץ לראיין על הפודיום גם כן בשידור ישיר את קפטן מכבי ת"א טל ברודי (בן 34, מחזיק בגביע). משמאל, מס' 9 זהו מיקי ברקוביץ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. תמונה היסטורית שצולמה לפני ארבעים ושש שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים רצופים וממושכים את הבחירות לכנסת ה- 9. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי באחד מרגעי השיא שלו כמפיק ראשי ועורך בכיר של מבצע שידור הבחירות ההוא המורכב והמסובך ביום שלישי – 17 במאי 1977, בטרם הכריז חיים יבין ב-מהדורת "מבט" על ה- "מהפך". זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת החדשות דן שילון, המפיק אלכס גלעדי (עומד), והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית' (רכון וכותב). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה. אלכס גלעדי ז"ל. זוהי תמונה היסטורית שצולמה לפני 44 שנים. פגישת תכנון ו- היערכות של מנהלי חטיבות הספורט של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה ביולי 1980. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מייצג את האינטרסים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל באותם הימים היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא שימש במקביל גם מנכ"ל רשות השידור. רק במארס 1980 מינה יוסף "טומי" לפיד ז"ל את יצחק "צחי" שמעוני ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של מר ארנון צוקרמן שסיים שתי קדנציות ניהול מוצלחות בשנים ההן של 1979 – 1973. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בינואר 1980 היה מר חיים יבין. (צילום ה- EBU במוסקבה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : המידע המופיע בפוסט מס' 729 נסמך גם על האינפורמציה המתפרסמת ראה גם ב- פרולוג בן שני חלקים א' ו- ב', המקדים את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט מסמך : פרולוג חלק א'. שער הכריכה הקדמית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פרולוג חלק א'. שער הכריכה האחורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פרולוג חלק ב'. שער הכריכה הקדמי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פרולוג חלק ב'. שער הכריכה האחורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט 1156 (ג'). פוסט מס' 1156 (ג'). ל-זִכְרָם של פֶּלֶה ו-בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס. פֶּלֶה (Pele) שחקן הכדורגל הבראזילי הנודע, רב המוניטין, הנפלא, והבלתי נשכח אדסון אראנטז דו נאסימנטו הידוע בכינויו "פֶּלֶה" / Pele‎‎, מי שהוביל את נבחרת הכדורגל של מדינתו שלוש פעמים לבכורה ולזכייה עולמית ב-שלושה מונדיאלים בשוודיה 1958 + צ'ילה 1962 + מכסיקו 1970 איננו עוד בינינו. פֶּלֶה מת שלשום והוא בן 82. הלכה לעולמה גם אשת הטלוויזיה האמריקנית הידועה ורבת המוניטין ברברה וולטרס (Barbara Walters) והיא בת 93. הכרתי את שניהם ונפגשתי עימם במסגרת עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן שבין 1971 ל-2003. שניהם בלתי נשכחים עבורי. פוסט מס' 1154. הועלה לאוויר ביום ראשון-1 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

וגם: אָסוּפוֹת. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.ב.).  תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

הכיסוי הטלוויזיוני של YLE את אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983 הקדימה במידה רבה את זמנה, מפני שבפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית המודרנית הוצבו באצטדיון האולימפי בהלסינקי 4 ניידות שידור שכל אחת מהן כיסתה אחד מתחומי הענפים המרכיבים את התחרויות במסלול ובשדה. כיסוי ו- סיקור של YLE את תחרויות הלסינקי 1983 הפכו מייד מודל לחיקוי בינלאומי כבר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הצבת 4 ניידות שידור ו-עִמָן 22 מצלמות טלוויזיה ע"י YLE באצטדיון בהלסינקי וגם סיקור ריצות המרתון ותחרויות ההליכה מחוץ לאצטדיון, היו במידה רבה המרב ושיא היכולת הטכנולוגית שהציבה YLE ב- 1983, רשת טלוויזיה פנטסטית בצפון אירופה של אומה קטנה ואמיצה שחשפה לפני 34 שנים את שיא היכולת האנושית בשדה הספורט. חשיפה מצולמת שהאָצָן והקופץ לרוחק האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס מי שזכה בארבע מדליות מזהב באולימפיאדת ברלין 1936, היה יכול רק לחלום עליה. באליפות ארה"ב באצטדיון "אַן אָרְבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן ב- 25 בחודש מאי של שנת 1935 קבע גֶ'סִי אוֹאֶנְס בתוך שעה ורבע 4 שיאי עולם חדשים. נותרו כמה תמונות דהויות מהמים ההם ב- "אָן אָרְבּוּר" לפני 83 שנים. כלל לא הייתה אז טלוויזיה מבצעית. באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 זכה ג'סי אואנס כאמור ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ו-מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ג'סי אואנס וגם אנחנו ברי מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) תיעדה את ההצטיינות שלו בפרוטרוט בסרטה הנודע "אולימפיה". לא נותר כל זכר לצילומי ה- Video של חברת הטלוויזיה הגרמנית "טלפונקן" (Telefunken) ששידרה ישיר כ- 80 שעות מהתחרויות של המשחקים האולימפיים של ברלין 1936. טכנאי הקולנוע והטלוויזיה טרם ידעו אז כיצד להקליט את תמונות ה- Video על רצועה מגנטית. כיסוי וצילום תחרויות א"ק בשנות ה- 2000 הוא שיא של מורשת טלוויזיונית שהחלה חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" לפתח באולימפיאדת ברלין 1936. חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" בראשות המהנדס הראשי המוכשר ועתיר הידע שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) הפיקה באולימפיאדת ברלין 1936 כ- 80 שעות שידורים ישירים מאצטדיון הא"ק, מהבריכה האולימפית, ומהאמפי – תיאטרון הפתוח האולימפי בו נערכו תחרויות ההתעמלות באמצעות שלוש מצלמות (בלבד) שנראו כמו תותחי צילום ושקלו כל אחת כמעט רבע טון. מאות אלפי גרמנים ראו בשידורים ישירים בטלוויזיה במרכזי צפייה מיוחדים במעגל סגור שהוקמו בברלין, המבורג, פוטסדאם, וערים נוספות (לא בבתים) את ניצחונותיו המדהימים של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זוכה בארבע מדליות זהב. לדאבון לב לא נותר כאמור שום זיכרון מאותן תמונות ה- Video של הימים ההם משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video (ידעו להקליט רק Sound). האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ותודעת יכולת הריצה שלו הם פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" ובימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל באולימפיאדת ברלין 1936. עֵדוּת הצילום היחידה לניצחונותיו המזהירים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' במשחקי ברלין 1936 נמצאת בסרטה הדוקומנטארי [צולם ב- Film ע"י 45  מצלמות של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl), וקרוי כאמור "אולימפיה" (OLYMPIA). ארבעים וחמישה הצלמים של לני ריפנשטאהל ירו במשך 16 ימי אולימפיאדת ברלין 1938 יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. לני ריפנשטאהל ערכה את הסרט "אולימפיה" בן ארבע שעות על שני חלקיו "פסטיבל היופי" ו- "פסטיבל העמים" במשך שנה ו- 8 חודשים. הסרט הוקרן לראשונה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר וזכה להצלחה עצומה בגרמניה וגם בעולם. הסרט האלמותי מתעד בפרוטרוט את קורות המשחקים האולימפיים ההם במלואם של ברלין 1936. לתיעוד ה- Video אין כאמור זכר. רק ב- 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינסברג את מכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שהקליטה לראשונה את תמונת ה- Video על רצועות מגנטיות ברוחב של שני אינטשים, ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זהו האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בו התקיימו תחרויות ה-א"ק. בתיעוד הזה נראה מהנדס האלקטרוניקה הראשי המוכשר ועתיר הידע של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן ב- Viewfinder את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה שלו. המצלמה הענקית הזאת הזאת שהיוותה את הדור הראשון של מצלמות ה- Video בתעשיית הטלוויזיה הייתה זקוקה לאלומות אור יום בהירות וחזקות כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת ה- איקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי המרכזי, בבריכת השחייה וב-אמפיתאטרון האולימפי בתחרויות ההתעמלות, ו- הניבו כ- 80 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית של "TELEFUNKEN", ובאחריות מיניסטריאלית של ה- DPR ראשי תיבות של (Deutsche Reich Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה הנאצי ד"ר יוזף גֶבֶּלְס. שלוש המצלמות נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה מאז ומעולם דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ראוי. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (התמונה הוענקה לי באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי וידע בתזונה, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

טקסט תמונה: 1933. האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פחם גס, וזוכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו היכרות בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור לניקוטין וכי הפך להיות מעשן כבד חסר תקנה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95  ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עִסְקִי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- Telemexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארבעה מנכ"לים של רשות השידור בתקופות שונות יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ויבד"ל אריה מקל ומוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת ז"ל, אִפְשֵרוּ לי כל אחד בתורו לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר ישיר שמונה אליפויות עולם בא"ק מהשטח מ- מוקד התרחשותן כלהלן : הראשונה בהלסינקי – פינלנד ב- 1983, השנייה ברומא – איטליה ב- 1987, השלישית בטוקיו – יפן ב- 1991 (היחידה ששודרה Off tube בתקופת של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל), הרביעית בשטוטגארט – גרמניה ב- 1993, החמישית בגטבורג – שוודיה ב- 1995, השישית באתונה – יוון ב- 1997, השביעית בסביליה – ספרד ב- 1999, והשמינית באדמונטון – קנדה ב- 2001. את שתי האליפויות הראשונות ב- 1983 ו- 1987 שידר נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. את השאר שידר מאיר איינשטיין שוב עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן למעט זאת של סביליה 1999 שם שימש ד"ר מולי אפשטיין פרשן. אליפויות העולם בא"ק הן טלוויזיה מרתקת.

אלכס גלעדי רב אומן בתעשיית טלוויזיה, רשאי להתגאות באחריות הכבדה שהוא חולק כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. הפוסטים הבאים ייוחדו להתפתחות שידורי הטלוויזיה בזירת הא"ק הבינלאומית בראשות מר אלכס גלעדי וכמה מהקולגות המפורסמים שלו כמו הפיני ריימו פילץ, השווייצרי ארתור הכלר, הבריטי ג'ון שרוסברי, האמריקני ג'ון גונסאלס, והספרדי מנואל "מנולו" רומרו – אלה שהציבו סטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות על בא"ק. אנוכי מתפעל ממר אלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר כרעיונַאי טלוויזיה מקורי, יוזם, ובעל יכולות, שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באקדמיה. Self made שהפך בעצמו לאוניברסיטת טלוויזיה. ב- 1985 הבחין נשיא IAAF האיטלקי פרימו נביולו בכישרונו של אלכס גלעדי בתחום ומינה אותו לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. להלן עדותו של אלכס גלעדי אודות המינוי ההוא ב- 1985 ליו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF.

"ליואשיש שלום,

להלן תיאור ההתרחשות על פני עשרות השנים האחרונות : ב-1981, מיד עם הצטרפותי לרשת NBC כמנהל אירופה, נתקלתי באירוע שעתיד להתרחש ב-1983 בפעם הראשונה, אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנד. ראיתי בכך הזדמנות, לרשת שלי, לרכוש זכויות טלוויזיה לאירוע חשוב וגדול כנגד מתחרינו מ-ABC, ששלטו אז ללא עוררין באירועי הספורט הבינלאומיים. אבל ABC סימנו את אליפות העולם כ- "עוד תחרות אתלטיקה" ואת המאבק הקשה הייתי צריך לנהל מול NBC .NBC שפופי קומה ונעדרי רוח קרב מאז החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה 1980, שגזל מהם את היכולת לשדר את המשחקים באמריקה, היו קשים מאוד לשִכְנוּעַ. כל נימוקי בטלקס העלו תגובות פושרות ביותר. ביוני 1981, הזמנתי את עצמי לניו יורק לישיבה מכרעת ובסופה הוחלט כי הולכים על זה. התחלתי להיות מעורב יותר ויותר בהכנות לקראת האירוע הזה לרבות המשא ומתן מול התאחדות האתלטיקה הבינלאומית – IAAF. כך התוודעתי למי שנבחר בספטמבר 1981 לעמוד בראש התאחדות ה- IAAF האיטלקי פרימו נביולו. אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 הייתה לא רק הצלחה תחרותית גדולה. כולם גם השתאו למראה המוצר הטלוויזיוני המשובח והמהודק של הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. ההתעניינות שלי באתלטיקה גברה עד מאוד וכך ב- 1985 ביקש אותי פרימו נביולו לעמוד בראש וועדת הטלוויזיה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית IAAF, וועדה שלא הייתה קיימת קודם. בטרם השבתי לו צפיתי בשידורי אתלטיקה מכל העולם, הן במתכונת האולימפית, והן במתכונת של תחרויות של ערב אחד, מירוצי שדה, ומרתון. מה שלמדתי היה מדאיג מאוד מבחינה טלוויזיונית. אף במאי לא הציב את המצלמות באותו מקום שהציב במאי אחר. לא הייתה תפיסה כוללת ואחידה. לא היה מיקוד לכל מקצוע. היה בלגן גדול (!). הסברתי לפרימו נביולו שאם רוצים לקדם את הענף יש לדאוג להחלת כללים נוקשים לצילום האירועים. כך החלטנו לערוך את סמינר הטלוויזיה הגדול בנושא צילום אתלטיקה קלה. הכנס נקבע לאפריל 1986 ברומא, שנה לפני שזו אירחה את אליפות העולם השנייה באתלטיקה. 120 במאים ומפיקים מ- 80 תחנות טלוויזיה השתתפו בכנס ההוא. גייסתי לצדי את טובי המומחים בעולם, ביניהם : ריימו פילץ מפינלנד, ג'ון שרוסברי מה-BBC, ג'ון גונזלס מ-NBC, ארתור הקלר מהטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG, ואת מנואל רומרו מאיגוד השידור האירופי (EBU) שהיה כבר אז "גורו" גדול בנושאים הטכנולוגיים הטלוויזיוניים. ריימו פילץ הרצה במשך יום שלם, ענף אחר ענף – מצלמה אחרי מצלמה. הוא פירט באריכות נדרשת את הנימוק המקצועי למה הדרך שבה הוא שרטט היא הפתרון הטלוויזיוני הנכון ביותר לריצת ה- 100 מ', להבדיל מ- 200 מ', ו/או 400 מטר, לקפיצה לרוחק, לגובה, מוט, ולמקצועות הזריקות, ההדיפות, היידויים, וההטלות – למיניהם. הוא גם חשף את סוד ההצלחה של הטלוויזיה הפינית (YLE) בהלסינקי. בשל המחסור שלהם בניידות שידור בנות 12 ו- 14 מצלמות הם הפכו את החיסרון ליתרון גדול והשתמשו בניידות קטנות למקצועות השונים. וכך ניידת בעלת 4 מצלמות צילמה את הזריקות. ניידת אחרת התמקדה בקפיצות, והניידת העיקרית עסקה במקצועות המסלול, ובניתוב בין כל אלה. היום השני יוחד לתחרויות של ערב אחד וארתור הכלר הבימאי המצטיין של תחרות המפורסמת הא"ק בציריך פירט את מבנה לוח התחרויות כדי שזה יאפשר לטלוויזיה לדלג בין מצלמות בזמן הנכון במקום הנכון, ולשמור על רצף שירתק את הצופה. ג'ון גונזלס התעמק אחר הצהריים בתחרויות אתלטיקה באולם סגור, וביום השלישי התעמק ג'ון שרוסברי במרוצי השדה ובריצות מרתון. מנואל רומרו סיים את שלושת הימים המחכימים האלה כדי ללמד את כולם איך להשתמש באמצעים הטכניים ביעילות המרבית…".

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ואנוכי יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אלכס גלעדי ז"ל, מנולו רומרו, מאיר איינשטיין ז"ל, ואנוכי. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"…בארוחת הערב המסכמת חיבק אותי פרימו נביולו לעיני כולם, בירך אותי על תרומתי לספורט החשוב הזה, ואמר כלהלן : "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן". כל ההרצאות הוקלטו ויצא התנ"ך של הדרך הנכונה לצלם תחרויות אתלטיקה. מקסימום המצלמות שנדרשו אז לאליפות עולם או אולימפיאדה היו 18 – 17 מצלמות. באליפות העולם בדייגו – קוריאה ב- 2011 נאלצנו מנואל רומרו ואני לכפות על הקוריאנים לבטל מצלמות ולצמצם אותם לכלל 84 מצלמות (!) כי לבימאים היו יותר מצלמות מיכולתם להכפיף אותם לצרכים. ברבות השנים חזרנו על הסמינרים האלה בבייג'ינג, בפז – מרוקו, בטוקיו, ובתחילת יוני האחרון של 2013 במוסקבה כדי לעזור לטלוויזיה הרוסית להתארגן ולהבין את ספר הספרים של האתלטיקה הקלה. פרימו נביולו נפטר ב-1999. מחליפו, למין דיאק מסנגל ביקש ממני להמשיך. אני מכהן בתפקיד כבר 30 שנים אבל הודעתי לנשיא דיאק שהגיע הזמן לפנות את מקומי למישהו צעיר קצת יותר ואני מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין".

אליפות העולם ה- 15 ב-א"ק של בייג'ינג 2015 היא חוליה נוספת במורשת מפוארת שתחילתה באליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. שם הייתה ההתחלה. שם התקיים הזינוק הראשון. שם נחשפה ו- התגלתה הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE בשיא גדולתה (!!!).

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה כאמור בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק. תחרות עַל בפירמידת הספורט הבינלאומי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בראש ה- IAAF ניצב בשנת 1983 האיטלקי רב היכולות ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo). פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות ה-א"ק הבינלאומית שנערך ברומא ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. הא"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק, אך פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה את הליטוש הסופי שכה הבריק באליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 הבלתי נשכחת. פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית על שהעמיק את תודעת הציבור בענף ה- א"ק (באמצעות הטלוויזיה הבינלאומית ממנה דרש טבין ותקילין של זכויות שידורים), בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש על הטבעת הרעיון האולימפי בקרב שכבות הציבור בעולם והפיכת האולימפיאדה למוסד תחרותי היוקרתי והיקר ביותר במגוון עצום של מקצועות ספורט. חואן אנטוניו סאמאראנש עשה מידי ארבע שנים את משחקי הקיץ האולימפיים להצגת הספורט הגדולה ביותר והמרתקת ביותר בעולם. הוא כמובן דרש מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את משמניהן בדמות מיליארדי דולרים תמורת זכויות שידורים. חואן אנטוניו סאמאראנש לא היה מחדש החזון האולימפי אך הוא הביא אותו לפסגתו המסחרית הגבוהה ביותר באותן השנים ההן, ובאולימפיאדת ברצלונה 1992 פתח לראשונה בהיסטוריה את השערים האולימפיים בפני הספורט המקצועני. צירוף מקרים היסטורי העניק לשניהם פחות או יותר באותו הזמן את ההזדמנות להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי. חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נבחר לנשיא IOC ב- 1980 וד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נהיה נשיא IAAF ב- 1981. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את הא"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין הטלוויזיה באשר היא לבין הספורט באשר הוא. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש שהפך את ה- IAAF לגוף עשיר מאוד, בקופתו שכנו מיליארדים של דולרים, ואת האתלטים המנצחים עשה למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. נשיא ה- IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (משמאל). שני אישים בלתי נשכחים בארגון הספורט הבינלאומי ובעלי כישרון לשווק אותו ולנהל מו"מ אודות מכירת זכויות השידורים היקרות לרשתות הטלוויזיה בעולם. (באדיבות IAAF ו- IOC).

הספר עָב הַכֶּרֶס בן אחד עשר כרכים שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק נרחב לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של פינלנד – YLE, תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, מדויקת, ונפלאה את אירוע העַל שהתקיים על אדמתה לפני 35 שנים.

אומר שוב : המנכ"ל יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת להלסינקי 83'. את החשדנות שלוֹ כלפי ביטא וניסח בלשון מושחזת שקבעה : "…היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק…". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם ב- א"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה ובראשה ניצב. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה לעיתים איש בוטה ושחצן שלא היסס ללעוג לאיכות הספורטאים הישראליים. ברגע של בוטות שלף מהבוידֶעם שלו עוד השתלחות מעליבה, כלהלן : "…שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון…", ולא יָסָף. הייתה פאוזה ולפתע כן יָסָף : "…אני מאשר לך יואש אלרואי את תוכנית השידורים שלך במלואה. גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי…", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק של הלסינקי 1983 לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מר אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכה להערכת הבוסים שלו. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות, מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן 28 אז, סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי של ג'ים היה McManus.  שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה, וכוח אדם עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע, ואמר : "…יואשיש, הצעת שידורים נהדרת ומעניינת…". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מייד : "…אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה…". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, יוסף "טומי" לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC האמריקנית של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל (ושלי) רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. זוהי משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה.

יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי ז"ל מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג'ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אָנֶמִי גֶנֶץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפטיה והערכה מקצועית רבה.

טקסט מסמך :  10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up  לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה חלק מהמסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים. מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה בסלובניה, קרואטיה, סרביה, מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט 1156 (ג'). פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.ג.). תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי ההיא שלי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 1983 בטענה קלושה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא פונקציית הפרשן מיותרת ולא דרושה… "נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו", שח לי בביטחון אלוהי.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי ז"ל הנפלא כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83'. הוא היה גדול שדרי ה-א"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה , ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר ש-ד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים. עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת ההיא בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת ה-א"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות ה-א"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מצטיינת ו- מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed). זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך בעלת IQ גבוה מפני שהיא חושבת. צוות ההיגוי של פרויקט השידור המסובך כלל את מנהל ה- פרויקט א'והרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות פיני קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואת אופי ואיכות השידורים של תחרויות ה-א"ק בתולדות הטלוויזיה. מצאתי את עצמי מצדיע אז ל-אנשי YLE הפינית. הם היו אדירים ונפלאים…!!!

טקסט תמונה :  קיץ 1983. זהו תרשים מערך ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעה לאצטדיון + הסיבוב האחרון בן כ- 400 מ' הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד ז"ל יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל.

ידעתי שאנוכי מנווט נכון ומדויק את רשת השידור שלי ו-נמצא במסלול הנכון, במשעול הנכון, בכיוון הנכון ו- בדרך הנכונה, זאת המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר השידורים הישירים שלנו המתוכננים ב-אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 והעברתם ל-ירושלים (!). הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה הציבורית הישראלית  ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, מפיק, ומנווט בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות. לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ולמַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה ובאופן מדויק וקפדני, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט נכבד של הערכה אישית. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה לפני 40 שנים ב-תאריך 25 באוגוסט 1983 [6].

מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : זהו מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הנה המִסְמַך המקורי של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כלשונו. זהו מכתב ההערכה ששלח לי לאחר שהבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי ה-א"ק הבינלאומיים ו- העולמיים ברמתם הגבוהה, במדינה מוכית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי (בירת פינלנד) היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית – תרבותית מהמעלה הראשונה לצופי הטלוויזיה ב-ישראל. בנוסף לכל אלה הוא כ-עיתונאי וותיק הבין את חשיבות השידור מהשטח, מ-מוֹקֵד ההתרחשויות, ואישר לי לשכור עמדת שידור לשדר שלי נסים קיוויתי ז"ל הבלתי נשכח, באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1983. מסמך בעל חשיבות היסטורית (!). לראשונה בתולדות רשות השידור אני מצליח לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך ל-מַסֵד ולהפיק במשך שמונה ימים בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983, ולקבעם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983. כרגיל הושרה וטובל טקסט המסמך בהערות, הומור, ועוקצנות של כותבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו זה מכבר מ-רחוק…בעוד אחד עשר חודשים היא לוס אנג'לס תארח את האולימפיאדה ב- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות…

גְרָף נוֹסֵק המתאר את עליית מחירי זכויות השידורים וה- Share הכספי ששילמה ומשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבור זכויות השידורים של  16 אליפויות העולם בא"ק מאז הלסינקי 1983 ועד לונדון 2017 (כולל).

הלסינקי 1983 : 3000 (שלושת אלפים) דולר על בסיס של Maximum Offer ב- EBU. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

רומא 1987 : 61000 (שישים ואחד אלף) דולר שקוזזו ע"י מזכ"ל ה- EBU רג'יס קאלברמאטן ל- 30000 (שלושים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1987 – 1985 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא.

טוקיו 1991 : 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. החוזה הכללי בן שלוש שנים 1991 – 1988 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 9.000000 (תשעה מיליון) דולר. הערה : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ביטל ברגע האחרון את טיסת צוות השידור (נסים קיוויתי, גלעד וויינגרטן, ואנוכי) לטוקיו בטענה שאין לו כסף לשידורי ה- א"ק הללו, למרות ששילמנו כבר את מלוא זכויות השידורים כאמור 150000 דולר וגם את מחיר עמדת השידור, 3000 דולר. ביטלתי כליל את השידור הישירים וערכתי תקצירים בלבד. שדר התקצירים היה מאיר איינשטיין.

שטוטגארט 1993 : 190000 (מאה ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן ארבע שנים 1995 – 1992 שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF האמיר בבת אחת לגובה עצום, 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון בשטוטגארט – גרמניה.

גטבורג 1995 : 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF בשנים 1995 – 1992 בסעיף הקודם.

אתונה 1997 : 290000 (מאתיים ותשעים אלף) דולר. החוזה הכללי בן חמש שנים 2001 – 1996 בין ה- EBU ל- IAAF האמיר ל- 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הערה שלי : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה.

סביליה 1999 : 320000 (שלוש מאות ועשרים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף הקודם. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות בסביליה.

אדמונטון 2001 : 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. ראה פרטי החוזה EBU ו- IAAF לשנים 2001 – 1996 בסעיף אתונה 1977. הערה : השידורים הישירים התבצעו מעמדת שידור שלנו באצטדיון התחרויות באדמונטון – קנדהץ

פאריס 2003 והלסינקי 2005 : ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2005 – 2002 עמד על 461300 (ארבעת מאות ושישים ואחד ושלוש מאות אלף) דולר…(!). החוזה הכספי כלל את שתי אליפויות העולם הנ"ל ב-אצטדיון פתוח ושתי אליפויות עולם Indoor (איצטדיון סגור ומוגן מפני רוחות וגשמים…). הערה (1) שלי : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים הפתוחים של פאריס והלסינקי. הערה (2) שלי : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor) כ- % 4.5 היו מיועדים להמון תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

אוסקה 2007 וברלין 2009 : ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת החוזה הכללי שחתם ה- EBU עם ה- IAAF לשלוש שנים 2009 – 2006 עמד על 457325 (ארבע מאות וחמישים ושבע שלוש מאות עשרים וחמישה אלף) דולר. הערה (1) : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרה ישיר את התחרויות מעמדות שידור באצטדיונים של אוסקה וברלין. הערה (2) : % 95.5 מהסכום ששולם על כל הסכם IAAF – EBU היה מיועד לתחרויות העיקריות (אליפויות העולם Outdoorו- Indoor). כ- % 4.5 היו מיועדים לכל מיני תחרויות משניות בהסכם המדובר (כמו ריצת חצי מרתון, תחרויות הליכה, קרוס קאנטרי, וכו').

דאגו 2011 ומוסקבה 2013 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר.

בייג'ינג 2015 ולונדון 2017 : Share הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת החוזה IAAF – EBU לשלוש השנים של 2017 – 2014 עומד על 660000 (שלוש מאות אלף) דולר. הסכום הנ"ל כולל ארבע אליפויות, שתיים Outdoor ושתיים Indoor של פולין 2014 וארה"ב 2016. עלות עמדת שידור מאובזרת לטלוויזיה ב- קן הציפור" בביג'ינג 2015 עמדה על 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) דולר.

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 729 נסמך גם על האינפורמציה המתפרסמת בפוסט מס' 535 / 531. וגם פוסט מס' 318. 

פוסט 1156 (ג'). פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.ד.). תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רוויה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פְּקוּדָת הַמִבְצָע / סֶפֶר הַשִידוּרִים (חלק 1) שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את  מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל בטרם טיסתי למדריד. באלה המילים הקדשתי והבטחתי לו : "יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינן מוטלות בספק". 

חודש מאי של שנת 1982. פקודת המבצע של שידורי מונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואנוכי כמנווט שידורי שלו ובעבורו.

הגשתי את העותק הראשון של פקודת המבצע / ספר השידור של מונדיאל ספרד 1982 למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ביום רביעי – 2 ביוני 1982 בטרם טיסתי לספרד. הוא קרא את ההקדשה, לחץ לי את היד, ואמר תודה. זה היה בלשכתו בבניין "כלל" בירושלים. מנהל לשכתו גב' רוחמה איילון עמדה לידינו וחייכה. היא חיבקה אותי. אהבתי אותה והיא אהבה אותי. אנוכי זוכר היטב את מבטו ההוא של יוסף "טומי" לפיד בטרם נפרדנו. הוא נראה נוגה ומהורהר ולא שקט . בארץ שררה אווירת מלחמה. היה ברור שראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון שלו אריאל "אריק" שרון (אז בן 54) לא ישתקו עוד להתגרויות של ארגוני הטרור של הפת"ח שהתבצרו בדרום לבנון בהנהגת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת. מלחמת לבנון ה- 1 הייתה כנראה בלתי נמנעת. באותו יום רביעי ההוא של 2 ביוני 1982 עמדה לרשותו של יוסף "טומי" לפיד אינפורמציה שאנוכי טרם ידעתי. הייתה לי אינטואיציה כי משהו עומד לקרות. זמן קצר קודם לכן סיימתי עם הגדוד שלי שירות מילואים פעיל בהחזקה ואבטחת קו הגבול שבין ישראל לירדן מקיבוץ עין גדי בואכה אילת. כקצין קרבי בגדוד יידעו אותנו כי ייתכן ובמהלך השירות נעלה צפונה כדי להיכנס ללבנון לתקופה קצרה. בינתיים סיימנו את השירות הפעיל והשתחררנו. מאומה לא קרה אך אופציית הפלישה ללבנון בקיץ 1982 נותרה תקפה. חזרתי לבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים כדי להשלים את ההכנות לקראת תחילת מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982. ביום חמישי – 3 ביוני 1982 טסתי למדריד. ביום שישי בצהריים – 4 ביוני 1982 חגג יוסף "טומי" לפיד באולפן א' בבניין עם מנהל הטלוויזיה טוביה סער וקבוצת עובדים את המעבר הרשמי לשידורים בצבע. ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין החליטה לאשר לוועד המנהל של רשות השידור להמיר את השידורים ב- שחור /לבן בצבע. יוסף "טומי" לפיד היה מאושר וראה בזאת הישג ניהולי אישי שלו. מישהו צילם את המעמד החגיגי ההוא באולפן א' באותו יום שישי ההוא של 4 ביוני 1982. כעבור רבע מאה של שנים ב- 2007 שמתי את ידי על התצלום ההוא שחושף רגע של שמחה מקצועית וגם מנכ"ל רשות שידור נוגה ומהורהר שנושא אחריות כבדה של סיקור שני מבצעי שידור טלוויזיוניים, כיסוי מלחמת לבנון ה- 1 הממשמשת ובאה ו- 23 (עשרים ושלושה) שידורים ישירים מטורניר ארוך וממושך של מונדיאל הכדורגל – ספרד 1982. מבטו המהורהר אל הבלתי נודע נשא אותו אל מעבר לאופק.

טקסט תמונה : יום שישי – 4 ביוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זהו אולפן A ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים. ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין מאפשרת למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (שני מימין בן 50) לעבור באופן רשמי לשידורים בצבע. יוסף "טומי" לפיד חוגג בצניעות את האירוע עם קבוצת עובדים בהרמת כוסות יין. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : בימאי הטלוויזיה אורן שינדל, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, המגישה גב' דליה מזור, מנהל הטלוויזיה הישראלי הציבורית טוביה סער, מאחוריו מציץ ראשו של גבי אוחנה נהגו האישי של המנכ"ל, המגיש דניאל פאר ז"ל, והבימאי הראשי של הטלוויזיה ג'קי גורן ז"ל (חתוך). התבוננות יתר שלי רק בפניו של יוסף "טומי" לפיד מגלה מנכ"ל רשות שידור מודאג ומוטרד, מוקף אנשים אך בודד, שנושא מבטו אל האופק הרחוק. לראשונה בחייו ניצב כמנכ"ל של רשת שידור בלעדית ובלבדית בפני שתי משימות סיקור טלוויזיוניות כבדות משקל : מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. הגדלתי את התמונה הזאת ובודדתי אותו לרגע מסביבתו המצולמת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שישי – 4 ביוני 1982. זוהי התמונה המוגדלת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. לא טעיתי בתחושותיי. בידודו של מנכ"ל רשות השידור בתמונה, חושפת את יוסף "טומי" לפיד בודד נושא את מבטו המודאג אל האופק המרוחק. לראשונה בחייו ניצב בפני שתי משימות סיקור טלוויזיוניות כבדות משקל : מלחמת לבנון ה- 1 ו-מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. רבצה עליו אחריות כבירה ולמרות שהיה מוקף בכוח אנושי באיכות וברמה גבוהה עיתונאים, טכנאים, ומנהלי חטיבות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הוא לא היה יכול לחלוק את האחריות הכבדה שהייתה מוטלת עליו עִמָם. משמאל, זוהי מגישת החדשות המצטיינת והבלתי נשכחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן, דליה מזור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אהבתי את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל. אולי אהבה היא מילה חזקה מידי. בטוח חיבבתי וכיבדתי אותו למרות חולשותיו. צריך לקחת בחשבון כי יוסף "טומי" לפיד הוזעק ב- 1 באפריל 1979 לרשות השידור מאחורי מכונת הכתיבה הישנה שלו במשרדי "מעריב" ששכנה ברחוב קרליבך בתל אביב ע"י ראש הממשלה דאז מנחם בגין ז"ל ושר החינוך שלו והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון הָמֶר ז"ל. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה טירון טלוויזיוני שגויס להתייצב בראש משימה מנהיגותית מקצועית ענקית. לא רק כדי לפקח על ייצור תכני טלוויזיה ורדיו מגוונים בתוכם חדשות, ספורט, ובידור – אלא גם לנהל יחידת שידור ציבורית ענקית שמנתה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים ובצידם וועדי עובדים , כלכלה מסובכת שבנויה מאלפי פרטים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נותר במידה רבה טירון טלוויזיה עד סוף ימיו ברשות השידור. נראה היה כאילו נעל נעליים גדולות ואשר מעולם לא הצליח להתאים את עצמו למידותיהן הגדולות. מרבית הציבור איננו מודע לאחריות העצומה ולכמות הכישרון, ההיגיון, הניסיון, והידע שבהם אמור בן אנוש להתחמש בטרם הוטלה עליו המשימה לנַהֵל ולמַנְכֵּל את רשות השידור הַסְבוּכָה של מדינת ישראל. ניהול רשת טלוויזיה ציבורית ורדיו ציבורי היא עבודה מורכבת ומסובכת אין סופית שרווייה אין סוף מהמורות כלכליות, פוליטיות, טכנולוגיות, לוגיסטיות, ו-יוניוניסטיות (!). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נדרש בין היתר לשלוט על מסננת מוֹנִיטָארִית ענקית מנוקבת כ- כְבַרָה בחוֹרִים גדולים דרכם זלגו מידי יום ביומו כ- 2.000000 (שני מיליון) שקל. מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מי שניהל קודם לכן מכונת כתיבה היה המום עכשיו מגודל ועוצמת היצירה הטלוויזיונית ושטף ההוצאות שלה. הוא היה חרדתי בענייני כספים ונתן לכך ביטוי במפגשים בינינו. לא פעם טען באוזניי כי איננו מבין את האבסורד הזה מדוע הטלוויזיה צריכה לשלם זכויות שידורים כדי לשדר ישיר את משחקי טורניר מונדיאל ספרד 1982 מפני שמדובר על פי תפישתו בפעולה עיתונאית. כלכלת הטלוויזיה ויחסיה הסימביוטיים עם הוועדות המארגנות של אירוע הספורט הגדולים והרלוואנטיים נותרה אניגמטית בעיניו . במידה רבה הם שיגעו והכעיסו אותו. הוא לא רצה לשלם. הוא חשב שהוועדות המארגנות הן אלו שצריכות לשלם לטלוויזיה שמסכימה לחשוף ולצלם אותם ולהעביר את בשורתם למאות מיליוני בתים ברחבי תבל. דנתי בכך בפוסטים הקודמים ואינני רואה טעם לדוש בכך פעם נוספת. אני מבקש רק להזכיר כי מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ביטל בשעתו מייד עם מינויו לתפקיד הרָם (1 באפריל 1979) את זכותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לארח ולהפיק שוב באפריל 1980 את תחרות השירים האירופית ה- אֶרוֹ וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) לאחר זכייתה של הזמרת גב' גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות הזמר האירופית שהתקיימה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979 עם שירה "הללויה" . הטענה הייתה כי אין לו לכך כסף. ביולי – אוגוסט 1980 החליט יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכסות Off tube מהמוניטורים בירושלים את המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980. גזר הדין שלא לשלוח את ציוותי הטלוויזיה הישראלית הציבורית למוסקבה 80' נבע ונסמך על ההחלטה של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין להצטרף לחרם האמריקני בראשות הנשיא ג'ימי קרטר על האולימפיאדה הסובייטית. גם הוועד האולימפי הישראלי תמך במהלך החֶרֶם של מנחם בגין והחליט לא שלח ספורטאים ישראליים לאולימפיאדת מוסקבה 1980. השארתה של משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ חסכה לקופת רשות השידור כחצי מיליון דולר, אולם דווקא אז התגלה מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בכל גדולתו. הוא שלח ב- 19 ביוני 1980 לאָלֶכְּס גִלְעָדִי מכתב שהפך למסמך היסטורי בעל חשיבות עליונה בלתי נשכחת, בו קבע, כלהלן : "…היעדרה של משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל ,ואינו משמש תקדים לעתיד…!!!".

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מבטיח הבטחה נאמנה למנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי, "…כדי למנוע אי הבנות , אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואינו משמש תקדים לעתיד…". זהו אחד המסמכים המתועדים החשובים ביותר בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 הייתה למעשה ההתנסות הבינלאומית הראשונה של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. לא רק מהיבט התוכן אלא גם מהאספקט הכלכלי שמטיל עומס על הקופה הציבורית בעת הפקת מפעל ספורטיבי בסדר גודל כזה כמו מונדיאל. כמי שאחראי ראשי על הקופה הציבורית שקיומה נובע מחוק רשות השידור שמר עליה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשבע עיניים. הוא עשה זאת בסיועם של שני "כלבי הבולדוג" שלו, שני אנשי הכספים המרכזיים של רשות השידור, יִשְרָאֵל דוֹרִי ויוֹחָנָן צָנְגֵן. וגם באמצעות המִשְנֶה שלו שלמה עבדי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ביקש גם מהאחרים לנהוג כמותו. אולם משהגיע הרגע המכריע החליט לשים "פַּס" על ההחלטה שלו עצמו ושלח למונדיאל ספרד 1982 שַדָּר ספורט בשפה הערבית (סולומון מוניר) כדי לשדר Off tube מהמוניטור במדריד את מה שאפשר היה לעשות בדיוק את אותו הדבר ולא פחות טוב מהמוניטור בירושלים. הטסתו של שדר Off tube למדריד בקיץ 1982 הייתה בזבוז משווע של כספי ציבור על פי תפישתי. נתתי לו לדעת מה אני חושב עליו בעקבות המעשה הזה אך הוא התחמק ממני.

פְּקוּדָת הַמִבְצָע / סֶפֶר הַשִידוּרִים של מונדיאל ספרד 1982 כפי שחיברתי וכתבתי והגשתי אותה למנכ"ל רשות השידור הייתה סיכום של מהלכי הפקה בני ארבע שנים שניהלתי מאז תום הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. מהלכים שהחלו מאותו התאריך היכן שהוא בסתיו 1978 בו אָלֶכְּס גִלְעָדִי מינה אותי למפיק של מונדיאל ספרד 1982. הוא שַם בי את מבטחו לאחר ההצלחה הגדולה שלי להפיק, לערוך, ולנהל בעבורו ובעבור השידור הציבורי בבואנוס איירס את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ארגנטינה 1978 לכל אורכו של חודש יוני 1978.

טקסט מסמך : זהו הפתק המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בקיץ 1982…המסמך ההוא נשמר ובו נאמר: "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פקודת המבצע הטלוויזיונית שחיברתי וכתבתי לקראת טיסת המשלחת לשידורי מונדיאל ספרד 1982 הייתה יעילה ומפורטת, אך גם תמציתית. בדיוק כמו פקודות מבצע הנכתבות לקראת יציאה לקרב במלחמה אמיתית. לא ניתן לנהל מבצע שידורים טלוויזיוני ענק וממושך שכזה ברמה של מונדיאל רחוק מגבולות המדינה מבלי להגדיר במדויק את מטרות השידורים, מבלי לצַוֵות את הכוחות המתאימים בנשק השידור הראוי, מבלי לאבחן היטב את אופן ודרך הגעת הכוחות ליעד זירות ההתמודדות, מבלי לתכנן את המועדים וזמני ביצוע משימות השידור, מבלי להיעזר בלוגיסטיקה גמישה ונוחה , מבלי להכיר לפרטי פרטים את מערך התקשורת הלוויינית הבינלאומית, ומבלי למסד מערכת קשר ותקשורת צמודה ואיתנה לידי כדי לאפשר לי ל-נהל, ל-פקד, ול-הוריד פקודות שיישמעו במשך 35 (שלושים וחמישה) ימים בעת ובעונה אחת בספרד הענקית ובאולפנים בירושלים.

טקסט תמונה : 7 ביוני של שנת 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זהו רגע ההתחלה של תפעול משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. זוהי מערכת השידור והתקשורת ובקרת קווי השידור שבנה המפקח הטכני מיכה לויירר ז"ל (במרכז התמונה) במשרד ההפקה שלנו ב- IBC במדריד יחדיו עם עוזרו הראשי סעדיה קאראוואני יבד"ל (מימין). קווי שידור ה- 4W שלנו שפעלו בתוך ספרד ומחוצה לה ומערכת הטלפונים הבינלאומית אִפשרו לי לנהל כהלכה את ההפקה המורכבת והממושכת בספרד 1982, וגם את מהלכי השידור בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בבוקר – 12 ביולי 1982. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC במדריד מתרוקן מתוכנו ונותר גלמוד. תיעוד קודר…תמונת הסיום עם תום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זוהי שעת הקיפול. שני טכנאי הקול והתקשורת מיכה לויירר ז"ל (מימין) וסעדיה קאראוואני יבד"ל (משמאל) משוחחים עם הבית בארץ לאחר שארזו זה מכבר את הציוד הטכני במשרד שלנו ב- IBC במדריד לקראת הטסתו בחזרה ל-ישראל. בשובנו ארצה המתינה לנו מלחמת לבנון הראשונה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת הזאת של המחצית הראשונה של 1982 התברר כי ניהולו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל את רשות השידור וניהולו של גדעון לב ארי ז"ל את רדיו "קול ישראל" היו פגומים ובלתי מבוקרים. בלשון המעטה (!). עובדה שטיסת "חיילי" משלחת רדיו "קול  ישראל" למשימת שידורי מונדיאל ספרד 1982 זלגה מבעד לחורי המסננת הגדולים והיא נחתה במדריד ללא נשק. בשל כך נאלצו לירות יריות סרק, לזייף, להונות, ולשדר off tube את משחקי מונדיאל ספרד 1982 מהמוניטורים שלהם שהיו מותקנים בחדרי המלון שלהם בספרד ומהמוניטורים שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי במדריד. הם לא דיווחו ולא שידרו את משחקי מונדיאל ספרד 1982 מהשטח, מעמדות שידור בתריסר האצטדיונים שהיו ממוקמים ברחבי ספרד הענקית ובהם נערכו 52 משחקי הטורניר ההוא של מונדיאל ספרד 1982. הם אנשי רדיו "קול ישראל" עשו זאת ושידרו Off tube מהמוניטורים הספרדיים שנקרו להם בחדרי המלון שלהם ו/או במשרד ההפקה, התקשורת והשידורים שלי ב- IBC במדריד. זאת הייתה הונאה. הונאת המאזינים. היה שָם פרט מעניין ששני שליטי רשות השידור דאז לא שמו לב אליו. יוסף "טומי" לפיד ז"ל וגדעון לב ארי ז"ל לא הבינו כי הם מחזיקים בידם שַדָּר ספורט מוכשר ונפלא ברמה בינלאומית בשם גדעון הוד אולם מאידך רחוק מלהיות מפיק, מוביל, ומתכנן ברמה בינלאומית. הם הטילו עליו גם לנהל את יחידת הספורט של הרדיו. זאת הייתה טעות קולוסאלית. אין דבר כזה להחזיק בעת ובעונה אחת בשררה וגם להתמודד על בכורת המיקרופון. יחסי האֶנוֹש של המנהל והשַדָּר גדעון הוֹד עם שני פיקודיו ברדיו דני דבורין ורמי יצהר התדרדרו לשפל המדרגה. ראיתי זאת בספרד 1982 במו עיניי. הטסת משלחת רדיו "קול ישראל" למונדיאל ספרד 1982 רק כדי לדווח לציבור Off tube מהמלונות בספרד ו/או מהמשרד ב- IBC במדריד היה כישלון קולוסאלי ניהולי ומנהיגותי חסר תקדים ב- ממדיו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל וגדעון לב ארי ז"ל.

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל ספרד 1982. שדרי רדיו "קול ישראל" גדעון הוד (שדר רדיו נפלא משכמו ומעלה), רמי יצהר, ודני דבורין משדרים למאזיניהם בישראל את משחקי המונדיאל Off tube מהמוניטורים המוצבים במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד, מבלי לגלות להם כי הם אינם מדווחים מהשטח, מהאצטדיונים. אין מילה אחרת חוץ מלהשתמש במילה הונאה, כדי לתאר את המעשה המביש.

להלן זיהוי הנוכחים בשורה הראשונה מימין לשמאל : טכנאי הרדיו מאקס גורפינקל, גדעון הוד, רמי יצהר, דני דבורין (חובש אוזניות ומחזיק מיקרופון), נתן זהבי (מזוקן) עורך סרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בשורת האחורית מימין לשמאל : שמואל בונדה, סולומון מוניר (מרכיב אוזניות) דובי מאונטנר, ויורם ארבל (מוסתר ע"י דני דבורין). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ספרד 1982 שהגשתי ליוסף "טומי" לפיד מפריכה לחלוטין את טענתו של מר סולומון מוניר כפי שמסר ביולי 1982 לעיתונאי אלי עזור מהיומון "חדשות הספורט" ז"ל (העיתון הזה איננו קיים יותר) עם שובה של משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מספרד ארצה, "כי הובטח לו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעצמו לפיו יהיו שידורים מלאים בשפה העַרבית ממונדיאל ספרד 1982 בזמן התוכניות הרגילות בערבית", והוסיף, "…במהלך המשחקים בספרד 1982 שונתה לפתע התוכנית המקורית ואני נאלצתי לוותר לשדרים בעברית…" (ראה הציטוט בקטע העיתונות המצורף). אינני יודע כיצד ומה היו הסיבות שהניעו את מר סולומון מוניר למסור לאלי עזור גרסה כה מגוחכת ולא נכונה בעניין "אינפורמציית ההבטחה המנכ"לית" הזאת כפי שמעידה פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ספרד 1982 המצ"ב. ואם כן כיצד היא הייתה אמורה להתבצע בדיוק ??? הרי סולומון מוניר לא היה שַדָּר כדורגל מיומן ומדופלם וגם לא היה לו פרשן דובר עַרבית במשלחת השידור של הטלוויזיה. אינני יודע אלו סיבות הניעו אז את אלי עזור ואת עורכיו לפרסם ידיעה קלוקלת ובלתי נכונה ביולי 1982 בעיתון "חדשות הספורט", מבלי להצליב מידע, ומבלי לבדוק את אמיתות האינפורמציה עמי.

טקסט תמונה : 21 ביולי 1982. זהו קטע שקרי ו-מנובז בעל תוכן נָכְלוּלִי המופיע בעיתון היומי "חדשות הספורט" ז"ל ההוא היוצא לאור במדינת ישראל…מר אלי עזור כתב העיתון "חדשות הספורט" של הימים ההם מפרסם ידיעה מופרכת מיסודה מפיו של סולומון מוניר, וכותרתה : "… הצוות הישראלי בספרד היה גדול מה- בי. בי. סי .", והוסיף : "נסיעת השדר בשפה הערבית למונדיאל ספרד 1982 מלכתחילה תוכננה בהתאם לסיכום שקיבל על עצמו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, לפיו יהיו שידורים מלאים בעַרבית בעת שהמשחקים יהיו בזמן התוכניות הרגילות בעַרבית. במהלך המשחקים בספרד שונתה לפתע התוכנית המקורית ואני נאלצתי לוותר ל-שדרים בעִברית…". היה מדובר ב-דיווח מנובז ו-כּוֹזֵב, קשקוש מוחלט, שיקרי ו-נכלולי… דברי הֶבֶל… 

מדהים ש-אותו אלי עזור והעורכים שלוֹ פִּרסמו סיפור שקרי לחלוטין בעיתון שלהם "חדשות הספורט". הם עשו זאת מבלי להניד עפעף, מבלי להצליב מידע, מבלי לאַמֵת אותו, ומבלי לבקש את המסמך עצמו (באם הוא קיים) מ-מר סולומון מוניר כדי שיהווה סימוכין ותימוכין, לתכנון כביכול ההוא של מנכ"ל רשות השידור שאותו הוא מזכיר והיה שונה לחלוטין מתוכן אותה פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ספרד 1982 שכתבתי וחיברתי.

פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ספרד 1982 ההוא, הופץ ב- 150 (מאה וחמישים !!!) עותקים בעבור הנהלת רשות השידור ובראשה יוסף "טומי" לפיד ז"ל, עבור אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער, עבור אנשי רדיו "קול ישראל" ובראשם גדעון לב ארי ז"ל, עבור חברת "בֶּזֶק", ואשר חולק גם לטלוויזיה החינוכית – לימודית בראשות מר יעקב לורברבוים וסגניתו גב' יוהנה פרנר ז"ל. (קטע העיתון הנ"ל ניתן לי באדיבות אנשי אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב ובאדיבות רוני דרור הארכיונאי של התאחדות הכדורגל הישראלית).

הערה שלי : העיתון "חדשות הספורט נסגר במחצית השנייה של עשור ה- 80 במאה שעברה. ארכיון "חדשות הספורט" ז"ל היה ממוקם בשעתו במשרדי התאחדות הכדורגל באצטדיון ר"ג באחריותו של הארכיונאי מר רוני דרור.

אנוכי זוכר כי הסברתי באופן חד משמעי ליועץ הראשי של מנכ"ל רשות השידור מר נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל עם שובי ממדריד ארצה, את יחסי הכוחות ששררו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין ה- BBC הבריטי בכיסוי מונדיאל ספרד 82', כלהלן : "…לא ייתכן ולא יכול להיות בשום אופן מצב בו הצוות שלנו בספרד 1982 היה גדול יותר מצוות השידור הטלוויזיוני של ה- BBC, מה עוד שלרשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית היו שלוש נבחרות מהאיים הבריטיים ששיחקו במונדיאל ספרד 1982 עצמו, לרבות נבחרת אנגליה ש- שיחקה בית ד' המוקדם עם נבחרות צרפת, צ'כוסלובקיה, וכוויית. לבטח משלחת השידור של ה- BBC הייתה ענקית וגדולה עשרת מונים בהשוואה לשלנו. יהיה לי קל מאוד להַפְריך את כתב האישום המגוחך חסר השחר הזה שהוטח בי ע"י סולומן "סולי" מוניר באמצעות העיתונות הכתובה ובעיקר בעיתון "חדשות הספורט", פרי הפוסט של מר אלי עזור מיולי 1982…". את זאת אמרתי בבִטחה רבה לנַקְדִימוֹן "נקדי" רוֹגֵל ז"ל. זאת הייתה הערכתי כפי שהעדתי בפניו על סמך ידע אישי שלי כמי שניווט את ספינת שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא. באותה השיחה ההיא בינינו הוספתי לנקדימון "נקדי" רוגל גם כלהלן : "…אין ספק בכלל שכמותית מנתה משלחת הטלוויזיה של ה- BBC  למונדיאל ספרד 1982 לפחות 100 (מאה) אנשים בפונקציות השונות של הסיקוּר הטלוויזיוני. אינני יודע את הכמות המדויקת אך אני מכיר מקרוב את אורח מחשבתם וצורת עבודתם של אנשי ה- BBC . אבדוק את העובדות ואתן לך לדעת אותן…". נקדימון "נקדי" רוגל התעניין לדעת מי הוא מקור האינפורמציה שלי וכיצד יש בדעתי לבדוק ולאַמֵת את מַצֶבֶת כוח האדם של ה- BBC במשחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. "זאת הבעיה שלי" השבתי לו. היקף משלחת השידור של ה- BBC לספרד 1982, כמות אנשיה, והפונקציות שמילאו עובדיה בכיסוי הטורניר הייתה אינפורמציה חסויה. ה- BBC לא מיהר לנַדֵב אותה לאיש. אף על פי כן ביקשתי מידיד וקולגה שלי המפיק ובימאי הספורט הראשי של ה- BBC הבריטי מר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) המנוח, מי ששימש Executive Producer ועמד בראש משלחת הטלוויזיה של ה- BBC בספרד 1982 לשלוח לי טֶלֶקְס (Telex) אינפורמטיבי המְפַרֵט במדויק את פריסת כוח האדם שלוֹ בספרד 1982. הסברתי לוֹ בשיחת טלפון ארוכה מדוע אני מבקש את החֶסֶד הקונקרטי הזה ממנו. אָלֶק וִויקְס נעתר לבקשתי מייד וללא היסוס [5]. הוא רק ביקש ממני להתייחס בסודיות מוחלטת לאינפורמציה המקצועית הרשומה בגוף הטֶלֶקְס. מפני שחלפו יותר משנות דוֹר מאז אותם הימים, אני מרשה לעצמי לחשוף בפומבי את המסמך של ה- BBC. אני כבר בן יותר מ- 86, היום, ו-אָלֶק וִויקְס היקר ז"ל, הלך לעולמו כשהיה בן 85 ב-שנת 2011. …היום הוא והטלקס ששלח לי לפני 36 (שלושים ושש) שנים אינם עוד בגדר סוֹד… ב- 25 באוגוסט 1982 קיבלתי לידיי את טלקס התשובה מאָלֶק וִויקְס ובו האינפורמציה המפורטת המבוקשת על ידי. הג'נטלמן האנגלי הזה עשה זאת לפנים משורת הדין והפריך לחלוטין את האינפורמציה האבסורדית שמסר סולומון מוניר לאלי עזור ביולי 1982. הנה רשומת הטלקס (TELEX) המקורי…

טקסט מסמך : 25 בחודש אוגוסט של 1982. זהו מסמך הטלקס המקורי ששלח לי אלק וויקס (Alec Weeks) ז"ל המנוח (…ראש משלחת השידור ההיא של רשת הטלוויזיה ה- BBC הציבורי הבריטי ל-מונדיאל ספרד ההוא בשנת 1982)…, והסותר ומפריך לחלוטין את המידע ההוא שמסר מר סולומון מוניר ההוא לעיתונאי אלי עזור ההוא…(!!!).

ובכן, המסמך הבריטי קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים, וצומצמה ל- 75 בשלב השני של הטורניר. המסמך הזה סתר ו- הפריך כאמור לחלוטין את דיווחו השקרי והמנובז של השדר בשפה הערבית סולומון "סולי" מוניר לעיתונות הישראלית בו קבע אותו סולומון מניר, "…צוות הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC…". צֶוֶות  ה- BBC  כלל בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982, 129 אנשים בתפקידים והפונקציות כלהלן : 4 שדרים. 10 כתבים, מומחים, ופרשנים. 55  טכנאים בתפקידים שונים. 4 מפיקים ועורכים בכירים. 18 מפיקים ועוזרות הפקה. 18 אנשים שאיישו את ציוותי ה- ENG של ה- BBC ויועדו לצילומי חדשות. 10 מתרגמים. חשוב לציין שלאחר כישלון סקוטלנד להעפיל למשחקי הסיבוב השני במונדיאל ספרד 1982 כמו גם הפחתת משימות השידורים בשלב השני של מונדיאל ספרד 1982, החליטה הנהלת ה- BBC לקזז את משלחת השידור מ- 129 ל- 75 אנשים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו פקודת המבצע הזאת פרוסה גם בפני קוראי הבלוג. להווה ידוע אגב, כי משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האנגלית הציבורית ה- BBC לטורניר מונדיאל ספרד 1982 הורכבה מ- 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנה 9  אנשים בלבד. נוסף אליו השַדָּר בשפה הערבית סולומון מוניר נציג הטלוויזיה בשפה הערבית בראשה ניצב מר יוסף בר-אל ואיש המִנְהָלָה של רשות השידור נסים מזרחי שלא נשא בשום תפקיד רשמי. הוא נשלח למונדיאל ספרד 82' ע"י מנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ז"ל ששימש באותה התקופה ההיא ממלא מקומו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

לנוכחותו של מר נסים מזרחי ז"ל ב-מדריד במונדיאל ספרד 1982 לא הייתה שום חשיבות מבצעית ו/או ערכית אחרת…!?!?!?. בזבוז כספי עלוב, מוחלט, ו-משווע…

כ-נ"ל גם לנוכחותו בספרד של שדר ה- Off tube סולומון מוניר (!?!?!?…) שישב במשרד התקשורת וההפקה שלי ב- IBC במדריד (מבלי להיות נוכח ב-איצטדיון…) ו-דיווח Off tube בשפה הערבית בפריצות קצרות לצופים שלו לאחר הבקעת שערים אודות המתרחש במשחקי מונדיאל ספרד 82' , אלה ש- "נפלו" על שעות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית ונערכו בין 18.30 ל- 20.00. (למעט משחק הגמר, שם ישב בעמדת השידור שלנו ב-איצטדיון לצידו של השדר המוביל שלי ההוא, יורם ארבל…  

היה מדובר בחלטורה Off tube טלוויזיונית עלובה ו-מחורבנת בלתי מתקבלת על הדעת, חלטורה טלוויזיונית מנובזת, ש-הגו ורקחו יחדיו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ההוא יוסף בר-אל ז"ל !!!. ברור היה ש-מדובר בשיא של נואלות ו-עליבות טלוויזיוניות…וב-שיא של נוכלות טלוויזיונית מסריחה…בלתי מתקבלות על הדעת…הצעתי אז בחודש נובמבר של שנת 1981 (כחצי שנה בטרם תחילת טורניר המונדיאל של ספרד 1982…) למנכ"ל רשות  השידור דאז יוסף "טומי" לפיד, לשכור במונדיאל ספרד 1982 עמדת שידור נוספת וקו שידור נוסף בעבור ה-שדר בשפה הערבית סולומון "סולי" מוניר, אולם הוא דחה ו-פטר אותי בטענה מחורבנת, מגוחכת, ולא אמינה, ואמר לי : "…יואש אלרואי…אין לי לכך כסף… המיקרופון הטלוויזיוני הוא שלך…אולם תעשה לי טובה…תתחלק קצת עם השדר בשפה הערבית סולי מוניר שלא ירגיש מקופח…". סולי מוניר לא היה אשם ב-מאום…נכפה עליו לעבוד ולשדר בתנאים טלוויזיוניים חובבניים בלתי מתקבלים על הדעת…!!! כך התנהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנת 1982 ההיא…  

את פריצות ה- Off tube המגוחכות שביצע סולומון מוניר ב- IBC במדריד הוא היה יכול לעשות מהאולפן בירושלים. היה מדובר בשערורייה ציבורית נלוזה חסרת תקדים שגררה עמה תגובות נזעמות וקשות ביותר. יושב לו שדר בשפה הערבית ב- IBC במדריד ועולה לשידור קצרצר לאחר כל גוֹל שנכבש במשחקים שמשודרים ישיר ממילא ע"י יורם ארבל + רפי גינת + נסים קיוויתי, כאילו הציבורי הערבי במדינת ישראל איננו מבין את שפת הכדורגל בעברית של שלושת השדרים הנ"ל. השערורייה העלובה והנפסדת הזאת בו יושב שַדָּר בשפה הערבית באולפן בחו"ל ומדקלם יָעֵנִי "עדכונים" בשיטת ה- Off tube לא חזרה על עצמה יותר מעולם. ראה דו"ח נקדימון "נקדי"רוגל אודות שידורי מונדיאל ספרד 1982 שיתפרסם בפוסטים הבאים. מאוחר יותר הבנתי מיוסף "טומי" לפיד שכמנכ"ל רשות השידור הוא היה חייב לערוך בעת ההיא גם "חשבונות פוליטיים" ולא רק חשבונות טלוויזיוניים, כדי לשמור על אחדות השורות ברשות השידור שבראשה ניצב. היה מדובר בהנהלת חשבונות מטומטמת ובלתי מתקבלת על הדעת. כאמור, היא לא חזרה עוד על עצמה.

טקסט מסמך : יוני – יולי 1982. מונדיאל ספרד 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים, השדר בשפה הערבית סולומון מוניר (קיצוני משמאל) משדר למאזיניו Off tube מהמוניטורים הספרדיים המוצבים במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הטכנאי מנחם וולף, עוזרת ההפקה עדה קרן, מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר, נסים מזרחי, ו- סולומון מוניר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל אחד מקוראי הבלוג יכול להסיק כרצונו את חשיבות ו/או אי – חשיבותו של השדר בשפה הערבית מר סולומון מוניר במשלחת השידור בפיקודי ב- הפקה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת של מונדיאל ספרד 1982. אולם עם עובדות אי אפשר להתווכח. הסכמתו של סולומון מוניר לשמש נציג Off tube של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית מר יוסף בר-אל מעלה לצורך הדיון שאלה יסודית, רצינית, ונוקבת : מדוע הסכים סולומון מוניר לשמש נציג Off tube של שולחיו במדריד ? מה יצא לו מכל המסע המגוחך הזה למדריד שהפך לחרבון עיתונאי רק כדי לומר משפט בשפה הערבית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) על איזה Replay דהוי של RTVE ? מה יוצא לכל שדרי ה- Off tube בטלוויזיה באשר הם לשבת מול מוניטור, בין אם בארץ ובין אם ב- חו"ל, רק על מנת להעתיק ממכשיר הטלוויזיה את אותה האינפורמציה שהצופים שלהם רואים כמותם. השדרים רואים את התמונה באולפן. הצופים רואים את אותה התמונה בסלון ביתם. לשדרים שאינם נמצאים בשטח במוקד ההתרחשות אין שום יתרון מידע על הצופים שלהם. שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי של ממש. Off tube הוא עונש טלוויזיוני מזופת שמטילה כל הנהלה באשר היא הנהלה על שדר באשר הוא שדר בתואנה של חיסכון כספי, ב- תירוץ של קיצוץ בעלויות, בנימוק של זמנים קשים, באמתלה של "…מה זה כל כך משנה אם מעתיקים מהמוניטור בארץ ו/או מדווחים מהשטח, ההבדל איננו Big deal…", בעילה, "…שלצופים זה איננו ממש אִכפת, עובדה שהרייטינג לא נפגע…", בתואנה כללית שעיתונאות ה- Off tube נתונה לכל מיני פירושים. הבעיה של השדרים שמסכינים עם מציאות שידור Off tube טלוויזיוני, היא כה דלה ומאכזבת…ו-הם שמתייצבים מידי בוקר ומתגלחים מול מראה רואים אז את פרצופם האמיתי. אך נעזוב את זה כעת.

בין חודש דצמבר של 1980 לבין חודש מאי של 1982 נפגשתי כ- 15 (חמש עשרה) פעמים עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בנושא הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל ספרד 1982. במרבית הפגישות נטלו חלק גם עוזריו הכספיים ישראל דורי ויוחנן צנגן וגם שני מנהלי הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומחליפו טוביה סער. הצעת השידורים הראשונה שלי דיברה על שידורים ישירים בהיקפים מלאים של כל 52 משחקי הטורניר. יוסף "טומי" לפיד דחה אותה על הסַף. לבסוף קיבלתי הֶיְתֵּר לשדר ישיר 23 משחקים (כ- % 44). מתוך 36 המשחקים בששת הבתים המוקדמים של הטורניר שידרנו ישיר רק 7 (שבעה) מהם. השאר הועברו לירושלים מידי יום ביומו באמצעות תקצירי לילה בני כ- 20 / 15 דקות אותם שידרו ישיר מהמשרד כל אחד בתורו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורפי גינת לאולפן מונדיאל ספרד 1982 בירושלים אותו איישו המנחה מר דני לבנשטיין והמגישה גב' אורלי יניב .כל משחקי השלב השני לרבות משחקי חצי הגמר, המקום ה- 3, ומשחק הגמר – שודרו ישיר. פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל 1982 חוברה ונכתבה על ידי בין 1 במאי 1982 לבין 20 במאי 1982. בעת הכתיבה וחיבור הנתונים לכדי פקודת מבצע לא ידעתי בוודאות כי ב- 5 ביוני 1982 תפרוץ מלחמת לבנון ה- 1 למרות האווירה המתוחה.

טקסט מסמך : מאי 1982. זהו שער פקודת המבצע / ספר השידור (חלק 1) שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים את מונדיאל ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מסגרת ומבנה המִפְעָל כפי שתוכנן ע"י הוועדה המארגנת הספרדית. לראשונה בהיסטוריה של טורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל שיחקו בו 24 נבחרות (המקום 16 בעבר) . שיטת המשחקים הניבה קיומם של 52 משחקים (במקום 38 במונידאלים נקודמים של ארגנטינה 1978 וגרמניה 1974). לא רק כמות המשחקים גדלה גם משך הטורניר הוארך . הדבר ייקר את הוצאות התפעול של כל רשתות הטלוויזיה ותבע מהן גם תשלומים גבוהים יותר בעבור זכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 729 נשען גם על האינפורמציה המופיעה בפוסט מס' 321. 

המשך של פְּקוּדָת הַמִבְצָע / סֶפֶר הַשִידוּרִים (חלק 2) שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בטרם טיסתי למדריד. באלה המילים הקדשתי והבטחתי לוֹ : "יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינן מוטלות בספק (!)". 

טקסט תמונה : קיץ 1982. מדריד בירת ספרד. אנוכי בתקופת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מונדיאל ספרד 1982. התמונה צולמה ע"י ידידה שלי המכסיקנית גב' אָנָה מָרִיָה אָגִירֶה מי ששימשה מזכירה ומנהלת לשכתו של אָמָאוּרִי דָאוּמָאס מזכ"ל OTI (איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במרכז ודרום אמריקה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 41 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי הממוקם ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מר נסים מזרחי (רחוק מהמצלמה. מחזיק טלפון בידו), השדר רפי גינת (מזוקן, משעין את ראשו בכיוון עוזרת ההפקה עדה קרן, עוזרת ההפקה שלי גב' עדה קרן, סולומון "סולי" מוניר (רחוק מהמצלמה מחזיק בידו Lip mic), המפיק משנה שלי אורי לוי (קרוב למצלמה), ו- השדר יורם ארבל מניף אצבע ואומר לעדשת המצלמה, "הי…גם אני כאן". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל ספרד 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שמיסדתי במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ׁ(ראשי תיבות של International Broadcsting Center) במדריד עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אפשרתי לאנשי רדיו "קול ישראל" להשתמש בשירותים הטכנולוגיים של משרד ההפקה שלי מפני שהם הגיעו למדריד ללא כלום. היה מדובר בביזיון שלא נשמע כמותו ברגע עגום חסר תקדים בהיסטוריה בתולדות הפקות החו"ל של רדיו "קול ישראל". צוות השדרים של רדיו "קול ישראל" גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר בסיוע שני הטכנאים שלו מאקס גורפינקל ודובי מאונטנר, משדרים Off tube ב- IBC במדריד למאזיניהם במדינת ישראל אך לא מגלים להם כי הם אינם מדווחים משהשטח אלא בעצם מעתיקים את כלל האינפורמציה מהמוניטורים המוצבים במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד. זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית : טכנאי הרדיו מאקס גורפינקל (חובש אוזניות), גדעון הוד (חובש אוזניות), רמי יצהר, דני דבורין (חובש אוזניות ומחזיק במיקרופון ה- Lip Mic), נתן זהבי . זיהוי הנוכחים בשורה האחורית : שמואל בונדה, סולומון מוניר, טכנאי הרדיו דובי מאונטנר, ו- יורם ארבל מוסתר התמונה צולמה על ידי במסגרת הכנת דו"ח הפקה של מונדיאל ספרד 1982 למנכ"ל רשות השידור מר יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער יבד"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. מונדיאל ספרד 1982. תמונה דומה מזווית שונה זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שמיסדתי במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. רגע מר ו-עגום בתולדות רדיו "קול ישראל". צוות השדרים של רדיו "קול ישראל" ההוא גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר בסיוע שני הטכנאים שלו מאקס גורפינקל ודובי מאונטנר, משדר Off tube ב- IBC במדריד למאזיניו במדינת ישראל, אך לא מגלה להם כי הוא איננו מדווח משהשטח אלא מעתיק את האינפורמציה מהמוניטור במשרד ההפקה שלי במאדריד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : טכנאי הרדיו מאקס גורפינקל, גדעון הוד (חובש אוזניות ומעשן כבד), אורי לוי (נשען על ידו), רמי יצהר (מחזיק במיקרופון Lip Mic), דני דבורין (חובש אוזניות), נתן זהבי (עורך סרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם לא נמנה על צוות השידורים אלא היה אורח לרגע). מאחור מציץ ראשו של מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר. התמונה צולמה על ידי במסגרת הכנת דו"ח הפקה למנכ"ל רשות השידור מר יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות)

אין מנוס מלקבוע כי שידור Off tube הוא חרפה. חרבון עיתונאי. וודאי כשהוא הופך למשנה סדורה ולמדיניות קבע של ההנהלה בתירוץ של קשיים כלכליים והצורך בחיסכון כספי. על העיתונאים להתמרד נגד הנהלה שכופה עליהם לעבוד בתנאים אבסורדיים של העתקה מהמוניטור במקום להתייצב במוקד ההתרחשות ולדווח מהשטח. עמדת השידור באצטדיון, במגרש, ב- בריכה, ובכל אתר אחר, היא כלי נשקו האחרון של כל שדר טלוויזיה באשר הוא וגם של שדר הרדיו. עיתונאי שמעתיק מהמוניטור ו/או מצג המחשב ומוותר מראש על דיווח אמין ומהימן מזירת ההתרחשות שווה כ- קליפת השוּם. להלן החלק ה- 2 של פקודת המבצע הטלוויזיונית / ספר השידור שחיברת וכתבתי לקראת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

טקסט מסמך : מאי 1982. זהו שער פקודת המבצע / ספר השידור (חלק 2) שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

המשך של פְּקוּדָת הַמִבְצָע / סֶפֶר הַשִידוּרִים (חלק 3) שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בטרם טיסתי למדריד. באלה המילים הקדשתי והבטחתי לוֹ כלהלן : "יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינן מוטלות בספק". 

גם היום בחלוף 36 שנים מאז הפקת אירוע הטלוויזיוני ההוא של מונדיאל הכדורגל אני תמה מדוע מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כל כך חשש ולא הסכים להצעת השידור המכסימאליסטית הראשונית והמקורית שלי בה ביקשתי להעביר את כל 52 המשחקים של טורניר המונדיאל ב- שידורים ישירים. זכויות השידורים היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וממילא היו לי את הכלים היסודיים לבצע את המשימה שלושה שדרים (יוֹרָם אָרְבֵּל , נִסִים קִיוִויתִּי , ורָפִי גִינָת) + שלושה טכנאים (מִיכָה לוֹיְירֵר, סְעַדְיָה קָארָאוָואנִי, ומְנַחֵם ווֹלְף) + שני אנשי הפקה (אוּרִי לֵוי ועַדָה קֶרֶן). ניתן היה לבצע בנקל את המלאכה כולה ולהשלים את המשימה כפי שעשו רבות ממדינות ה- EBU. אם לא את כל 52 המשחקים אפשר היה לשדר ישיר לפחות 45 מהם. ואם לא 45 משחקים אזי 40. עשרים ושלושה (23) משחקים מתוך 52 (כ- % 44) הייתה כמות מעטה מידי מפני שהיה מדובר במפעל ספורט בינלאומי סופר אטרקטיבי ובעל מוניטין שמושך תשומת לב רבה בישראל וכמובן גם בעולם כולו  אנוכי ראיתי בשידור מונדיאל ספרד 1982 לא רק מטרה טאקטית אלא יעד אסטרטגי ותקדים לימים יבואו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל סבר אחרת ונתן לכך באחת ההזדמנויות ביטוי בסגנונו האישי. הוא ידע להתנסח בעוקצנות ולגעת בנקודות רגישות. פעם כתב לי כך ואני מצטט אותו : "…יואש אלרואי, היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו אך עלי לראות את מגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ, כדור משחק…". טקסט נחמד אפילו שנון שלא היה בו אמת. חשבתי אז שהוא כבעל אוטוריטה ועורך ראשי של תכני רשות השידור איננו מנצל נכון את היתרונות ששני מוסדות תכנון השידור וביצוע השידור RTVE ו- EBU מעמידים לרשותנו במונדיאל ספרד 1982. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ירא להפוך את הטלוויזיה הציבורית תחת אחריותו לערוץ ספורט. הוא העריך שה- הַרְשָאָה שלו לשַדֵּר 23 (עשרים ושלושה) שידורים ישירים בהיקפים מלאים ממונדיאל ספרד 1982 (מתוך פוטנציאל של 52) בתקופה של 29 ימים היא די והותר. כמות נאותה. מה עוד שהוא אישר לי לשדר ישיר את כל משחקי הסיבוב השני בטורניר, שני משחקי חצי הגמר, את המשחק על המקום ה- 3 ואת משחק הגמר ב- 11 ביולי 1982 ואם יידרש גם את משחק הגמר החוזר ב- 13 ביולי 1982. לנימוקיו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היו כמובן גם היבטים כספיים. עלות שימוש בכל עמדת שידור של הטלוויזיה בכל אחד מ- 14האצטדיונים של האליפות נסבה על מחיר קבוע של 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר. הערה שלי : שער הכספים הספרדי בקיץ 1982 היה כלהלן : 100 פֶּזֶטוֹת ספרדיות היו שוות ערך לדולר אמריקני אחד.  RTVE  הציעה לי (ולכל רשתות הטלוויזיה בעולם) מסלול הנחה הנוגעת לכמות משתנה של שכירת עמדות שידור הנוגעת לשידורם של 36 המשחקים בששת הבתים המוקדמים בשלב הראשון בתאריכים שבין 13 ביוני 1982 ל- 25 ביוני 1982. ההנחה הכספית הייתה מודולארית, כלהלן : הזמנת עמדות שידור שלי הנוגעת לכמות של 24 – 20 משחקים (כאמור מתוך 36) מזכה אותי בהנחה של % 5. הזמנת עמדות שידור בעבור 29 – 25 משחקים (כאמור מתוך 36) מזכה אותי בהנחה % 10. הזמנת 36 עמדות שידור לכל 36 המשחקים בשלב הראשון של ששת הבתים המוקדמים מזכה אותי ב- % 15. אנוכי עשיתי Booking (בשם רשות השידור אותו אישר המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד) של שבע עמדות שידור ל- 7 משחקים בלבד בשלב הראשון. מחיר ההזמנה עמד על סך של 15400 דולר (2200 דולר כפול 7). אילו הייתי עורך Booking לסך של 36 עמדות שידור היינו נדרשים לשלם סכום של 67320 דולר (לאחר הנחה של % 15). תוספת תשלום לא מי יודע מה לרשת טלוויזיה ארצית שמחזיקה בזכויות השידורים הבלבדיות של מונדיאל כדורגל ומתיימרת להתעסק ברצינות עם מפעל ספורט בסדר גודל של אליפות עולם בכדורגל. הנה הצעה מחודש יולי של שנת 1981.

טקסט מסמך (1) :  יולי 1981. החלק הראשון הנוגע למידע שמפרסמת RTVE והעוסק ב- Booking של הזמנת עמדת שידור על תכולתה לטלוויזיה בכל אחד מ- 14 האצטדיונים של מונדיאל ספרד 1982. עמדת השידור מיועדת לשלושה אנשים וכוללת בתוכה 2 מוניטורים, יחידת שידור אחת ו- 2 Headsets, לרבות מיסוד קו שידור 4W בין עמדת השידור לבין ה- Switching Centere ב- IBC במדריד ולבין מערכת הפיקוד שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) :  יולי 1981 . זהו החלק השני הנוגע למידע אודות שכירת עמדות שידור במונדיאל ספרד 1982 כפי שמפרסמת RTVE. החלק השני מסביר את ההגבלה ביכולת של CTNE (חברת הטלפון של ספרד) בהתקנת טלפונים בעמדות השידור באצטדיונים השונים לרבות קווי שידור לצורך תיאומים. המסמך מסביר כי משך פעילות עמדת השידור – מוגבל. ניתן לתפעל את עמדת השידור באצטדיון כ- 30 דקות לפני שריקת הפתיחה ו- 15 דקות לאחר שריקת הסיום. בין לבין עמדת השידור איננה פעילה. כמו כן מסביר המסמך את עסקת מסלול ההנחות. שער הכספים במונדיאל 1982 היה כלהלן : 100 פזטות ספרדיות היו שוות ערך לדולר אמריקני אחד. יוסף "טומי" לפיד עמד על המשמר ולא נכנע לי. נותרתי עם 7 שידורים ישירים בלבד מתוך 36 בשלב הראשון של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לפיד היה בטרם בואו לרשות השידור עיתונאי שכתב והקדיש במשך שנים רבות את כישרונו לעיתון "מעריב". במשך הזמן צבר לו מוניטין כה רב כ- פובלציסט דעתן בעל יכולת כתיבה בולטת, עד ש- ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך הממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר קיבלו את המלצתם של מזכיר הממשלה אַרְיֵה נָאוֹר והסַטִירִיקָן אֶפְרָיִם קִישוֹן (כתב אף הוא בעיתון "מעריב"), למנות אותו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (בתום תקופת כהונתו של מנכ"ל רשות השידור הקודם מר יִצְחָק לִבְנִי). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה אדם בעל השכלה רחבה אולם בניהול רשת טלוויזיה הוא לא הבין . הוא היה מינוי פוליטי. לא היה לו מושג כיצד התעשייה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת הזאת על הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והכלכלה היקרות שלה, מחליקה על המסילה ונעה לפנים. לקחו אותו מאחורי מכונת הדפסה ישנה של "מעריב" והציבו אותו בראש תעשיית הטלוויזיה והרדיו הציבוריים של מדינת ישראל, שני מוסדות שידור שמונים בשורותיהם כ- 2000 (אלפיים) עובדים ומגלגלים תקציב של כ- שלושת רבעי מיליארד שקל . לפחות בראשית מינויו לא הבין כיצד פועלת תעשיית הטלוויזיה היקרה והמורכבת ולבטח לא את היקף הקשרים הסימביוטיים המתקיימים בין התעשייה הזאת לבין תעשיית הספורט. הוא הרי ניהל קודם לכן רק מכונת הדפסה מיושנת שניצבה בטח על שולחן רעוע ואולי גם איזה מזכירה. הציבור איננו עֵר עד כמה תעשיית הטלוויזיה היא עסק מסובך. הכנות ההפקה שלי לקראת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 צברו תאוצה בסופה של 1980 ותפשו את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בלתי מוכן. בעיקר לא מוכן נפשית. זאת הייתה הפקת הטלוויזיה הבינלאומית הראשונה שלו. ניסיון ראשון. הוא נדהם מהיקף ההוצאות ומ- העלות הכלכלית של הפקה בסדר גודל של מונדיאל. את שתי הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות הקודמות שנועדו להתקיים ב- 1980 – החמיץ. את זכות האירוח של תחרות השירים האירופית ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) שנועד להתקיים באפריל 1980 בירושלים ע"י רשות השידור השידור שהוא ניצב בראשה ביטל במו ידיו בנימוק שהוא שומר את הכסף הציבורי לצרכים חשובים יותר מתחרות פזמונים. הזכות הזאת לארח שוב את ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן בארץ באפריל 1980נפלה בידי רשות השידור לאחר שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון בתחרות הזמר האירופית הזאת שנערכה כזכור בבנייני האומה במוצ"ש של 31 במארס 1979 . את אולימפיאדת מוסקבה 1980 (התקיימה בתאריכים 3.8.1980 – 19.7.1980) נדרש לשדר Off tube מירושלים בשל החֶרֶם הפוליטי שהוביל נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על המשחקים אליו חברו חלק ממדינות המערב לרבות ישראל. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הבין מהיכן נחת עליו העסק הזה להשקיע סכומי כסף גדולים בהפקה ענקית מהסוג הזה שנקרא מונדיאל . מהלכי ההפקה המוקדמים שלי של שידורי הטלוויזיה של מונדיאל 1982 לא קודמו בקצב הנאות ע"י מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שהפך לביורוקרט. ביורוקרטיה היא המצאה "נהדרת" שנועדה לסרבל ולעכב תהליכים ולהדוף את היזמים, המפיקים, והעורכים לאחור. אילולא ניצב בראש RTVE ה- Executive Producer מר מַנוּאֵל "מַנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ המתחשב והנדיב כלפיי, אינני יודע אם היינו מגיעים מוכנים לתאריך היעד ההוא של 13 ביוני 1982 בו התקיים באצטדיון "Nou Camp" בברצלונה טקס הפתיחה של הטורניר ומשחק הפתיחה ארגנטינה (אלופת העולם) נגד בלגיה . הציבור איננו מבין וזה גם איננו תפקידו להבין עד כמה הסיפור של הפקה טלוויזיונית של מונדיאל ו/או אולימפיאדה היא עניין כלכלי יקר של תכנון מורכב לטווח ארוך ואשר מורכב משלושה היבטים שלובים זה בזה שהוזכרו לפני כמה שורות : טכנולוגיה, לוגיסטיקה, וכלכלה.

היו לי חונכים טובים בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אבל איש מהם לא לימד אותי כיצד מנהלים מו"מ עם מנכ"ל רשות שידור ואיך בונים בצוותא עִמוֹ פירמידת שידור טלוויזיונית ספורטיבית ב- 1982 שהחוֹד שלה נוגע בהפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור תהה והשמיע באוזניי לא פעם אחת ולא פעמיים את הארגומנט המגוחך שלו, כי מי שצריך לשלם למי זאת תעשיית הספורט לגווניו השונים לטלוויזיה שמסכימה לחשוף אותו ולא להפך. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ביקש להטיל ווטו על הסדר הקיים בו רשתות הטלוויזיה נתבעות לשלם ממון עצום תמורת זכויות השידור לוועדות המארגנות בטרם הן פוסעות את צעדיהן בתחום ההפקה, הכיסוי, הצילום, והעריכה – פעולות טלוויזיוניות שגובות תשלומים יקרים נוספים . "יוֹקֶר ה- מִחְיָיה" של שידורי הספורט בטלוויזיה שיגע אותו והוציא אותו כמעט מדעתו. פעם בשעת לחץ שאל אותי בלשונו הבוטה למה צריך לשלם כל כך הרבה תמורת שידור ישיר בטלוויזיה של משחק כדורגל כשמדובר בשחקנים שהשכל שלהם ברגליים ? ברור שהוא לא חשב כך . הוא אמר זאת בשל מצוקה. שידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979, 1980, 1981, ו- 1982 גבו רייטינג עצום אך במידה רבה גם הכבידו על קופת רשות השידור . זה לא מצא חן בעיניו . כך חשב והרגיש וזה היה שיקול דעתו בכל חמש שנות כהונתו כמנכ"ל רשות השידור (בשנים 1984 – 1979). בסופה של 1981 וראשית 1982 כשאנוכי פסעתי את צעדיי המכריעים בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 הבין כבר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שכיסוי אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם הם אֶבֶן מַסָד בלוח השידורים שלו . נכון שהֵם עולים כסף – אך שווים זהב .

מונדיאל ספרד 1982 היה מפעל כדורגל משופץ. במקום 16 נבחרות כמקובל עד כה נטלו בו חלק עכשיו 24 נבחרות. במונדיאלים של גרמניה 1974 וארגנטינה 1978 השתתפו 16 נבחרות וסך כמות המשחקים שהתקיימה בטורנירים הללו עמדה על 38. במונדיאל ספרד 1982 התקיימו 52 משחקים . משך הטורניר התארך. מפני שנערכו יותר משחקים שולמו יותר זכויות שידורים. בגלל שהתקיימו יותר משחקים שהתפרסו על פני 17 אצטדיונים ב- 14 ערים ברחבי מדינה שהיא השלישית בגודלה אירופה, גָאוּ העלויות הטכנולוגיות (כפי שהוסבר בפוסטים הקודמים). דוגמא אחת למשל : אם במונדיאל ארגנטינה 1978 שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר בעבור שכירת עמדת שידור אחת באצטדיון הרי שבמונדיאל ספרד 1982 נתבענו לשלם עבור אותה עמדת שידור סכום של 2200 דולר. התארכות הטורניר ועמו כמות המשחקים הגדלה הכריחה את הוועדה המארגנת הספרדית בתיאום עם FIFA לשבץ עוד ועוד ימי מנוחה. במונדיאל ספרד 1982 שובצו 7 (שבעה) ימי מנוחה. התארכות הטורניר האריכה את שהותו של צוות השידור שלנו בספרד. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נחרד מהעובדה שנדרשנו לשלם בספרד 112 (מאה ושניים עשר) דולר ללילה במלונות בספרד. לעומת זאת הוא היה רשאי להיות גאה בעצמו בהיותו מנכ"ל רשות שידור יחיד בעולם שכפה על פיקודיו לינה בזוגות במלונות בספרד.

ראשי ה- FIFA ביצעו במונדיאל ספרד 1982 מהפכה ארגונית. ארגון טורניר כדורגל בהשתתפות 24 נבחרות מכל העולם איננו דבר של מה בכך. לא של הוועדה המארגנת ולא של ה- Host broadcaster הספרדי RTVE שנדרש לגלות כאן את כל תנופת הקדמה הטכנולוגית . ה- FIFA חילקה ב- 1979 את העולם ל- 5 (חמישה) אזורי כדורגל  גאוגרפיים בהם ייערכו סך של 306 (שלוש מאות ושישה) משחקים. לראשונה בהיסטוריה אפשרה ה- FIFA ל- 24 נבחרות מכל רחבי העולם להעפיל לטורניר הגמר היוקרתי . (שבע) שנים בלבד אחרי מותו של הדיקטטור הספרדי פְרָאנְצִ'יסְקוֹ פְרָאנְקוֹ הפכה ספרד הדמוקרטית למעצמת טלוויזיה ראשונה במעלה באירופה ובעולם . RTVE מילאה את תפקידה באופן מעורר הערצה ואיש הטלוויזיה הספרדית מַנוּאֵל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero) קנה את המוניטין הבינלאומי שלו כמפיק עַל ומהנדס טלוויזיה מוכשר (!). צריך להבין כי RTVE יחדיו עם CTNE (חברת הטלפונים הלאומית של ספרד) הצליחו ב- 1982 לכסות % 98 משטחה של ספרד הענקית בתמסורת "Television Ground Miceowave" כלומר העברה קרקעית של סיגנל הטלוויזיה ללא שיתוף לוויינים ביתיים, כדי להעביר את סיגנלי הטלוויזיה השונים מ- 17 האצטדיונים הפרוסים על פני 14 ערים שונות ברחבי ספרד לשני מרכזי הטלוויזיה העיקריים הקיימים במדריד, מרכז פְּרָאדוֹ דֶל רֵיי (Prado del Ray) הוותיק ומרכז "טוֹרֶה אֶסְפַּנְיָה" (Torre Espania) החדש . ביקרתי פעמיים בספרד ב- 1981 ו- 1982 לצורך לימוד ההפקה והתרשמתי עד למאוד מהקבוצה המבצעית RTVE של מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ומ- CTNE . אפוא הייתה RTVE ואפוא היינו אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שרר בינינו פער הפקה וטכנולוגיה עצום לטובת הספרדים. רשות השידור של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד פיגרה שנות דור אחרי מרבית רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982 . זהו מגדל השידורים והתקשורת של RTVE בגובה של 220 מ' שהוקם במרכז הטלוויזיה החדש והמשוכלל במדריד, הקרוי "Torre Espania". (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת ה- FIFA ובראשה הנשיא ז'וֹאָאוֹ הָאבֶלָאנְז' (Joao Havelange) מברזיל , המזכ"ל השווייצרי סֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blatter), יו"ר הוועד המארגנת מטעם ה- FIFA הגרמני הֵרְמַאן נוֹיְבֶּרְגֶר (Hermann Neuberger), ויו"ר הוועדה הטכנית הבריטי הָארִי קָאוָואן (Harry H. Cavan) – חוללה כאמור מהפכה דרמטית בארגון הכדורגל בעולם. כדור הארץ חולק ל- 5 אזורי כדורגל : אירופה (33 נבחרות), דרום אמריקה (10 נבחרות), אפריקה (29 נבחרות), אסיה / אוקייאניה (22 נבחרות), ו- קוֹנְקָאקָאף (15 נבחרות). בחמשת האזורים הללנו התקיימו 306 (שלוש מאות ושישה) משחקים על בסיס של בית וחוץ . שיטות המשחקים בחמשת האזורים היו שונות ולא זה המקום להיכנס אליהן, אולם צריך לומר ש- מטבע הדברים הוענקה עדיפות ליבשת אירופה ששיגרה למונדיאל ספרד 1982 14 (ארבע עשרה) נבחרות. דרום אמריקה שיגרה 4 (ארבע) נבחרות ביניהן אלופת העולם ארגנטינה שהעפילה באופן אוטומטי. יבשת אפריקה שיגרה 2 נבחרות. אותה כמות של 2 נבחרות העפילו למונדיאל ספרד 1982 מאזור אסיה / אוקייאניה וגם מאזור קונקאקאף. הדבר הכריח גם אותי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להיערך בהתאם לקראת משחקי נבחרת ישראל שהועברה מאזור אסיה / אוקייאניה לבית האירופי המוקדם מס' 6 שכלל בתוכו גם את נבחרות סקוטלנד, צפון אירלנד, שוודיה ופורטוגל. ההיערכות שלי ושל קודמי אלכס גלעדי שדנה בתוכנית המקפת של השידורים הישירים גררה התנגדות ו- אין סוף וויכוחים עם מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והמשנה של שלמה עַבָּדִי. מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד בתורו בימים ההם יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וטוּבְיָה סַעַר ניצבו מנגד. זה בפירוש לא כל כך עניין אותם.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. זהו מזכ"ל FIFA השווייצרי ספ בלאטר (Sepp Blatter בן 46 בתיעוד הנ"ל). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. נשיא ה- FIFA הברזילאי ז'ואאו האבלאנז' (Joao Havelange). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. יו"ר הוועדה הטכנית של FIFA הבריטי הארי קאוואן (Harry H. Cavan). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. יו"ר הוועדה המארגנת מטעם FIFA הגרמני הרמאן נויברגר (Hermann Neuberger). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. ז'ואאו האבלאנז' (משמאל) והרמאן נויברגר (מימין). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : לקראת מונדיאל ספרד 1982. אזור כדורגל א' – מפת אירופה. 14 נבחרות יעפילו לטורניר הגמר של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : לקראת מונדיאל ספרד 1982. אזור כדורגל ב' – מפת דרום אמריקה. 4 נבחרות לרבות אלופת העולם הנוכחית ארגנטינה יעפילו לטורניר הגמר של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : לקראת מונדיאל ספרד 1982. אזור כדורגל ג' – מפת אפריקה. 2 נבחרות מן האזור הזה יעפילו לטורניר הגמר של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : לקראת מונדיאל ספרד 1982. אזור כדורגל ד' – מפת אסיה ואוקייאניה . 2 נבחרות מן האזור הזה יעפילו לטורניר הגמר של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : לקראת מונדיאל ספרד 1982. אזור כדורגל ה' – מפת קונקאקאף. 2 נבחרות מן האזור הזה יעפילו לגמר הטורניר של מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינואר 1982 ערכה ה- FIFA במדריד את הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות לשישה הבתים המוקדמים של מונדיאל ספרד 1982. במקביל ערכו RTVE ו- EBU את ההרצאות ומסע הלימוד שלהם למנהלי מחלקות הספורט ב- EBU וגם למפיקים הרבים של שאר חמשת איגודי השידור הציבוריים בעולם : OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה), OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), URTNA (איגוד השידור של מדינות אפריקה), ASBU (איגוד השידור של המדינות הערביות), ו- ABU (איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התיר לי ליטול חלק במסע הלימוד החשוב והיסודי הזה. סיירתי סיורים ארוכים במדריד וברצלונה ולמדתי בע"פ את פילוסופיית הכיסוי של RTVE.

טקסט תמונה : 16 בינואר 1982. היכל הקונגרסים של מדריד. הוועדה המארגנת מטעם ה- FIFA מעניקה להגרלת השיבוץ של מונדיאל ספרד 1982 גוון ציבורי נוצץ. זיהוי הנוכחים היושבים בשולחן הנשיאות מימין לשמאל : ספ בלאטר, הרמאן נויברגר, ז'ואאו האבלאנז', ויו"ר הוועדה המארגנת הספרדית פאבלו פורטה (Pablo Porta). הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ).

טקסט מסמך : 16 בינואר 1982. היכל הקונגרסים של מדריד. זוהי תוצאת הגרלת השיבוץ הסופית של ששת הבתים המוקדמים במונדיאל ספרד 1982. לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים נטלו חלק בתחרויות מונדיאל ספרד 1982 24 נבחרות לאומיות מכל רחבי תבל (במקום 16 כפי שהיה מקובל עד 1982) ואשר חולקו ל- 6 בתים מוקדמים. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים והצבתם ב- 14 ערים שונות ברחבי ספרד. 36 משחקי הסיבוב הראשון נערכו בתריסר ערי הפריפריה. כל 16 משחקי השלב השני לרבות שני משחקי חצי בגמר , המשחק על המקום ה- 3, ומשחק הגמר נערכו במדריד וברצלונה. משחק חצי גמר אחד התקיים ב- סביליה. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הצייר הספרדי חואן מירו מצייר את הכרזה הרשמית של טורניר גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הלוגו הרשמי של הוועדה המארגנת הספרדית. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. קמע הטורניר ההוא היה ה-"תפוזון" הספרדי. ספרד שיווקה את פרי התפוזים רב המוניטין שלה באמצעות טורניר הכדורגל היוקרתי. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הלוגו של FIFA. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להלן פְּקוּדָת הַמִבְצָע / סֶפֶר הַשִידוּרִים של מונדיאל ספרד 1982 (חלק 3). אי אפשר לצאת לקרב שידורים כה ממושך וכה מרוחק מגבולות המדינה ללא פקודת מבצע מסודרת, מדויקת, ומפורטת לפרטי פרטים ומספקת מידע כלהלן : בתחומי הזמן והמרחב, משימות וכוח אדם, תפעול טכנולוגי בכל המישורים לרבות עמדות שידור באצטדיונים השונים, שליטה שלי במדריד באמצעות מערכות הקשר על הצוותים בספרד וגם על צוות השידור בירושלים כולל לוקיישנים, תיאומים, ולוגיסטיקה.

טקסט מסמך : מאי 1982. שער פקודת המבצע / ספר השידור (חלק 3) שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 729 נשען גם על האינפורמציה המופיעה בפוסטים  מס' 329 ו- 330 ודן במנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשלהי כהונתו הרמה בין ינואר 1983 לאפריל 1984. מדובר בחלק הרביעי והאחרון של פקודת המבצע / סֶפֶר השידורים שכתבתי לקראת מבצע מונדיאל ספרד 1982 ותרומתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד להפקה המדוברת. 

פוסט 1156 (ג'). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ו- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בחודש מארס של שנת 1980. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.ד.). תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

בפברואר 1982, שנתיים ועשרה חודשים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור (ב- 1 באפריל 1979) השלים יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את מהפכת הניהול שלו, אותה כפה עם מינויו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל". המהפכה הניהולית צלחה על פי תפישתו גם הודות לשיתוף פעולה הדוק עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. ב- 1 באוגוסט 1979 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולם לא מינה לתפקיד שהתפנה איש חדש תחתיו אלא את עצמו. הוא ראה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעוז של השמאל ונותר חשדן כלפי עיתונאי הטלוויזיה עד יומו האחרון ברשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסביר, הצטדק וטען כי בסך הכל לא האריך לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תקופת ניהול שלישית (אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973) אולם העובדים העיתונאיים בטלוויזיה פירשו זאת כהדחה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מינה כאמור את עצמו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפוֹעַל במקביל לתפקידו כמנכ"ל עד חודש מארס של 1980. הוא מאוד לא אהב את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן וראה בו אֶבֶן נֶגֶף. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן הרחיק לכת ממנו. הוא תיעב את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. לא פחות. במארס 1980 הועיד את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה. ב- 1979 מינה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל". הוא ראה בגִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל מנהל מוכשר ונאמן לו. בנובמבר 1980 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את חַיִים יָבִין מניהול חטיבת החדשות ומינה במקומו את טוּבְיָה סַעַר. הוא היה מנכ"ל רשות שידור שתלטן ודומיננטי שהתערב בכל פרט, עניין. ותחום. הדבר היה למורת רוחו של מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שנפגע מצורת הניהול הזאת, ראה בה פיקוח לא ראוי, והתפטר בינואר 1982 מתפקידו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת. הוא המתין קמעא בלבד ובפברואר 1982 מינה את טוביה סער למנהל הטלוויזיה החדש. ב- 1982 סיים מר צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא תקופת ניהול בת ארבע שנים של רדיו גלי צה"ל. מנכ"ל רשות השידור קפץ על המציאה ומינה את צְבִי שַפִּירָא למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של מר מרדכי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ראו במוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם עוד שריד של המאפיה השמאלנית בטלוויזיה. אנוכי יודע מיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא העריך את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם אך לא רצה אותו כמתכנן ומנהיג בטלוויזיה שהוא משמש העורך הראשי שלה. כנ"ל לגבי דָן שִילוֹן ששימש מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ כתב הטלוויזיה בניו יורק במשך ארבע שנים 1981 – 1977. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסתייג משניהם, ראה בהם תומכיו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, והִקְצָה אותם מחמת מיאוס מקצועי. הוא החליט שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת מנכלותו היא נהדרת גם ללא שירותם של דָן שִילוֹן ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, וגם בלעדי נוכחותו של יָרוֹן לוֹנְדוֹן.

טקסט תמונה : קיץ 1980. אצטדיון הספורט של האוניברסיטה העברית בגבעת רם – ירושלים. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל (בן 54 במרכז), ולימינו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 48), ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב- ארי ז"ל (בן 45 מרכיב משקפי שמש), מברכים את נבחרת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכדורגל שזכתה בגביע רשות השידור ע"ש של שדר הספורט המיתולוגי של רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הטיל את צלו הכבד על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בכל מקום ופרום אפשרי בו שהו השניים. גם בטקס הענקת פרסי הכדורגל לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אלי מגן, אילן קיסר, ששי אפרתי (לימים מנהל מחלקת הספורט), יעקב ארמוזה, יצחק "צחי, שמעוני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, וגדעון לב ארי ז"ל. יצחק "צחי" שמעוני לא הסכים לקבל את ההתערבות הבלתי פוסקת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בענייני הטלוויזיה שעליהם היה מופקד. בראשית 1982 התפטר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לא רק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה אותי אלא גם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור ראובן ירון שהיה בכלל חבר מרכז הליכוד. ראובן ירון היה חריף וקיצוני מיוסף "טומי" לפיד. הוא הצהיר מפורשות, "או אני או ארנון צוקרמן". האמירה הזאת מצאה חן בעיני יוסף "טומי" לפיד. הם פשוט העיפו אותי". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד גם לא האריך כאמור את כהונתו של חַיִים יָבִין שכיהן באותה העת בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בנובמבר 1980 מינה במקומו את טוּבְיָה סַעַר. היה ידוע זה מכבר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נתפשת ע"י גוש הימין הפוליטי כמאפיה שמאלנית. צריך לזכור כי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל הופקד על רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 מטעמה של ממשלת הימין בראשות מְנָחֵם בֵּגִין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שִר החינוך והתרבות והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל.

הערה שלי : כדי להבין את תרומתם של דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום לטלוויזיה בעשור ה- 70 של המאה שעברה לבניינה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור, עוסק הכרך "מטמורפוזה" (הכרך השלישי בטרילוגיה הארוכה ו-עבת כרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972") גם בפוסט עידן ארנון צוקרמן ועלייתו לשלטון של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. הגעתו של יוסף "טומי" לפיד לרשות השידור מהעיתון "מעריב" הביאה לקיצו והדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1979, ולמינויָים כאמור של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וטוביה סער יבד"ל (בן 87, היום) בזה אחר זה למנהלי הטלוויזיה במארס 1980 של הראשון ובפברואר 1982 של השני. הספר "מטמורפוזה" מציג את הפער בין שתי התקופות המדוברות בטלוויזיה וברשות השידור ומשלים את הדיווח.

יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נבחר באיחור של שמונה חודשים על מנת למלא את החלל שהותיר אחריו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל רְאוּבֵן יָרוֹן וגם עו"ד מִיכָה יִנוֹן תמכו בו ללא סייג. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה בן 54 כשהתמנה במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בעברו שַּדָּר מפורסם ב- רדיו "קול ישראל" מפורסם ואבי תוכנית הרדיו הוותיקה בשנות ה- 50, "שלושה בסירה אחת", מִשְדָר רדיו מרתק ופופולארי שכיכבו בו דָן בֵּן אָמוֹץ ז"ל, שָלוֹם רוֹזֵנְפֶלְד ז"ל (עורך "מעריב" לשעבר), גָבְרִיאֵל צִיפְרוֹנִי ז"ל מנהל תיאטרון "הַבִּימָה", המשוררים והפזמונאים חַיִים חֶפֶר ז"ל ודָן אַלְמָגוֹר, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, אַמְנוֹן אֲחִי-נעמִי, ומי לא. מנהל הרדיו הוותיק חֲנוֹךְ גִבְתוֹן ז"ל הפקיד בידיו גם שידור התוכניות הפופולאריות , "מחפשים את המטמון", ו- "החידון המוסיקאלי". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל היה איש אשכולות ברדיו "קול ישראל" ונחשב לכוכב שידור. הוא היה בפירוש סלבריטאי. משקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעָפָרָה בשנים 1968- 1967 ע"י ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד, נפרד יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל משְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל ומ- רדיו "קול ישראל", והתמנה למנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה בעל רזומה וניסיון עשיר בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן שמו עליו עין. שניהם התייצבו מאותו הצד הימני של המתרס הפוליטי, והיו לא רק שליטים בעלי השפעה בוועדת המכרזים, אלא גם מתואמים ביניהם כמעט בכל נושא, וודאי בתיעובם המשותף את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שהודח וסולק על ידם ב- 1 באוגוסט 1979. בעיניהם, מינויו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ב- 16 במארס 1980 לתפקיד החשוב היה תשובה ראויה להדחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מְהַכֵּס הַרָם.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה ברדיו "קול ישראל" שנקרא אז "שירות השידור". יצחק "צחי" שמעוני (מימין) מנחה ומגיש את התוכנית הרדיו הפופולארית, "שלושה בסירה אחת". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שמואל אלמוג, אמנון אחי- נעמי, דן אלמגור, ומנחה המִשדר יצחק "צחי" שמעוני. (באדיבות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + לע"מ).

טקסט תמונה : זהו יצחק "צחי" צחי שמעוני ז"ל מוותיקי רדיו "קול ישראל", הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ורשות השידור. הוא היה איש של תוכניות. כאן הוא נראה מנחה את התוכנית הפופולארית "מחפשים את המטמון". הוא התמנה לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-מארס 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ואומנם בראשית 1980 הציע המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ברגע של משבר מתמשך ברשות השידור להתמנות לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המשרה הייתה פנויה מזה חודשים אחדים לאחר סילוקו כאמור של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חיפש מועמד מתאים שיסייע לו לתחזק את מוסד השידור החשוב במדינה. פנייתו לא נעשתה אל הגברדייה הצעירה של הטלוויזיה בתוכה דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, ו/או אָלֶכְּס גִלְעָדִי. גם לא אל חַיִים יָבִין מבוגר מהשלישייה הזאת שכיהן באותה העת כמנהל חטיבת החדשות . הוא פנה אל יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וחיפש מישהו שיהיה נאמן לו אך גם נאמן לשידור הציבורי מקובל על רבים , ובעל כישורי עבר מוכחים. על פי דעתו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי התאים למשימה גם מפני שהיה איש נעים הליכות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הכיר את היסטוריית המריבה הניהולית בין המנכ"ל הקודם יצחק ללבני לבין מנהל הטלוויזיה הכריזמטי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, וסבר והאמין שמנהל הטלוויזיה צריך להיות עושה דברו. בין אוגוסט 1979 ל- מארס 1980 החזיק יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בו זמנית בשני התפקידים הבכירים של מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל. בכך ריכז בידיו עוצמה תקשורתית אדירה. הימים נקפו והוא הבין שזהו מצב לא בריא. ב- 1980 שינתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את פניה. או אולי היה הזה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שניתח את פניה ניתוח פלסטי ושינה את המַרְאֶה שלה. מר אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה כבר בדרכו לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הוא התמנה לסגן נשיא ועתיד היה בתוך זמן קצר להעתיק את מקום מגוריו מירושלים ללונדון. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם מתומכיו ואיש אמונו של אַרְנוֹן צוֶּקְרַמן הורחק מניהול חטיבת התוכניות ובמקומו הובא צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא לשעבר מפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל. דָן שִילוֹן שימש בשנים ההן כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק ונמצא רחוק ממוקד התככים . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נענה לאתגר שהציב בפניו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. הוא לא שיער לאיזה גוֹב אריות נכנס וכנראה לא הכיר מספיק טוב את הממנה שלוֹ. מנכ"ל רשות שידור היה איש בוטה, ובאותה מידה חכם וגם שתלטן שנוטה להתערב שוב ושוב בחיי פּיקוּדָיו. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי (סטודנט מצטיין בשעתו במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים) היה מנהל עַדִין ואולי ג'נטלמן מִידַי מול יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ב- 16 במארס 1980 כתב מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מכתב הערכה לבבי רווי נוֹפֶת צוּפִים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, המנמק מדוע בחר בו להיות האיש שינהל ויוביל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר עידן אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשיא כוחו יחד עם עוזריו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. תקופה מסוימת שימש יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ובעונה אחת, וריכז בידיו סמכות עיתונאית וארגונית רבה ועצומה חסרת תקדים. זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : דוד "דוּדוּ" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים, יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, צבי "צביקה" שפירא מנהל חטיבת התוכניות, ושרה פרל (מוסתרת קמעא) פקידה בלשכת מנהל הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 50, יושב), גב' רוחמה איילון מנהלת לשכתו, גב' חנה קלופפר – נווה מנהלת מחלקת הגשה ורצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגב' אסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי האיש שיושב לפנים : מר גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 במארס 1980. זהו כתב מינוי מטעם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (מ- 16 במארס 1980) בו הוא ממנה את יצחק "צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה ה- 6  (מאז נוסדה ב- 1968). "הכישורים המקצועיים שלך, ניסיונך ואישיותך הנינוחה יחד עם החלטתך הנחושה להצדיק את האמון שניתן לך, הִנם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך", כתב יוסף "טומי" לפיד ליצחק "צחי" שמעוני. מנכ"ל רשות השידור לימד סנגוריה על מנהל הטלוויזיה המיועד. כתב הסנגוריה היה בעצם מסמך הערכה רווי נופת צופים. אף על פי כן החזיק יצחק "צחי" שמעוני מעמד שנה ו- 10 חודשים בלבד ולא היה יכול עוד. בינואר 1982 התפטר מתפקידו והניח את המפתחות על שולחנו של יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי זוכר בכעס רב בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "טומי לפיד לא העניק לי עצמאות כמנהל טלוויזיה . הוא כל הזמן התערב לי בחיים ועקב בשבע עיניים אחריי. הוא בדק ובחן אותי ואת מעשיי והחלטותיי, והסתובב לידי בצורה מרגיזה. לא הייתה לו את היכולת להעניק לי סמכויות". האם היה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי אדיב מידי ? האם מנהל הטלוויזיה החדש היה אולי נדיב מידי ? האם מנהל הטלוויזיה שכח שסמכויות לא מחלקים. לוקחים. יִצְחָק "צָחִי" שִמְעוֹנִי בתחילה ואח"כ טוּבְיָה סַעַר היו אומנם יורשיו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בניהול הטלוויזיה אך לא היה להם שום ניסיון אופרטיבי – ספורטיבי מהסוג הבינלאומי. יִצְחָק "צָחִי" שִמְעוֹנִי היה מנהל טלוויזיה לחלוטין נטול כריזמה ביצועית (גם בשל חוסר ניסיונו) בהשוואה לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולי מפני שמנכ"ל רשות השידור הטיל עליו את צִלוֹ הכבֵד. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה איש אהוב , אולם הוא לא היה מסוג האנשים המאושרים והשמחים  שיבוא ויאמר לך, "איזה כֵּיף, הבה נשדר את מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' בגדול". גם מפני שהוא עצמו לא היה מאושר בתפקידו. שידורי הספורט ונֶטֶל הניהול רבצו על צווארו כאָבְנֵי רֵחַיים. לפחות לי הוא נתן תחושה כזאת. הוא היה איש רדיו וותיק בעל זכויות רבות שעבר לשורות הטלוויזיה הישראלית עם הקמתה בסוף שנות ה-60 ושימש בה מייד כמנהל התוכניות.

בינואר 1982 התפטר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "לא יכולתי עוד", אמר לי בשיחות התחקיר עמו כעבור שנים רבות. הוא לא היה מסוגל עוד לעבוד עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. דרכיהם נפרדו. בעת כתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נפגשתי בקיץ 2005 לשיחות תחקיר ארוכות עם יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בביתו בירושלים. הוא היה כבר בן 79 ואמר לי באכזבה גלויה מלווה בלא מעט כעס כהאי לישנא : "התפטרתי מניהול הטלוויזיה לא בשל רוע לִיבּוֹ של המנכ"ל טומי לפיד, אלא בגלל גסוּת רגליו". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שָב למקום ממנו בא. הוא היה שוב שַדָּר ומנחה חִידוֹנֵי מוסיקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מגיש ומנחה של התוכנית "משלוש יוצא אחד", וגם של התוכנית "מקבילית המוחות". אמירתו המפורסמת בתוכנית, "התחלתי – לכן אסיים", השתרשה בתודעת הציבור והפכה לסלוגן. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת בגין התפטרותו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מניהול הטלוויזיה אולי מפני שעבר כמה דברים קשים יותר בחייו. הוא לא התמהמה והֵמִיר אותו מייד בטוּבְיָה סַעַר שניהל קודם לכן תקופה קצרה את חטיבת החדשות והציב אותו בחוֹד חנית השידורים של הטלוויזיה הישראלית. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חזר לכור מחצבתו ולמיקרופון, וקנה שוב את פרסומו לא בניהול אלא בשידור עצמו.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יצחק "צחי" שמעוני (משמאל) התפטר מניהול הטלוויזיה ב- 1982 וחזר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות . להפיק תוכניות בידור ולחוד חידונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חידוני המוסיקה הטלוויזיוניים "משלושה יוצא אחד" ו- "מקבילית המוחות" היו לחם חוקו. לידו שני הטכנאים המפעילים את הסטטיסטיקה הממוחשבת בחידונים שלו. מימין מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ישי פרנקל ובמרכז גב' פסיה לפלר. (באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1156 (ג'). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל  ממנה את טוביה סער יבד"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר עידן קודמו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. טוביה סער ניהל את חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית בין נובמבר 1980 – פברואר 1982. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (2.ד.). תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 1156 (ג'). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פרישתו של יִצְחַק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בראשית 1982 מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה סיומה של תקופה ברשות השידור. הוא היה האחרון בדוֹר מנהיגי השידור הציבורי בישראל בטלוויזיה וברדיו שנולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה בן דורם של חֲנוֹך גִבְתוֹן ז"ל , אֵלִיהוּא כָּ"ץ, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל, אָרִי אָבְנֵר ז"ל, גב' מִרְיָם רוֹטְשִילְד, יַעֲקב חַזְמָה ז"ל, אֶפְרָיִם סְטֶן ז"ל, ונַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל – שנטשו את תפקידי הניהול ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד מסיבותיו הוא . אל שורת האנשים הנכבדה שעיצבה את ההיסטוריה של השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה ופרשה ממנו הצטרפו גם עוּזִי פֶּלֶד, יִגְאָל לוֹסִין, משֶה חוֹבָב ז"ל, מִיכַל זְמוֹרָה כּהֵן, ואחרים. בעקבות התפטרותו של יצחק "צחי" שמעוני מניהול הטלוויזיה פרשה גם מנהלת לשכתו המסורה גב' יָפָה מִישוֹרִי לאחר ששהתה בלשכה שתיים עשרה שנה ברציפות מאז 1970 שנת שלטונו הקצרה של מנהל הטלוויזיה הרביעי נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל  [1]. נוצר עכשיו בפברואר 1982 טריאומווירט חדש ומלוכד בצָמֶרֶת הרשות. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתואם לחלוטין עם יו"ר הוועד המנהל מר רְאוּבֵן יָרוֹן, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפדנט והצייתן טוּבְיָה סַעַר, עושה דברו המובהק של מנכ"ל רשות השידור. שלושתם היו חסרי כל ניסיון גם המועט ביותר בתפעול הפקות טלוויזיה בינלאומיות גדולות ותִּקְצוּבָן. הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל בספרד 1982 נכללה בקטגוריה הזאת.

בקיץ 1982 כיהן יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שלוש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. למען האמת שום דבר מסעיר לא קרה ברשות השידור בשלוֹש השנים האלה, למַעֵט אולי ההחלטה המשותפת שלוֹ ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן בשיתוף עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוּבְיָה סַעַר בשנים ההֵן להפסיק לאלתר את מחיקת שידורי הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית. המעבר ההיסטורי לשידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית יוני 1982 נעשה בפיגור של שנות דוֹר אחרי העולם, אך הפך סיבה למסיבה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וטוּבְיָה סַעַר נכחו באירוע והשיקו כוסות יין עם העובדים. ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נותרו עוד שנתיים לסיום כהונתו ואז פרצה מלחמת לבנון ה- 1 ובמקביל החלו משחקי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. עננה רבצה מעל ראשו. הוא היה מוטרד ומודאג מאוד מכובדן של שתי משימות השידור שהוטלו עליו. הוא ערך חילופי גברי בשלטון הטלוויזיה כדי לייצבה אך באותה מידה הם גרמו לאי שקט וזעזעו את אמוֹת הסִפִּים שלה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חש שהמינוי החשוב ביותר שכונן בטלוויזיה היה מינויו של טוּבְיָה סַעַר בפברואר 1982 למנהל הטלוויזיה. טוּבְיָה סַעַר היה עיתונאי מצוין במגוון רחב של תפקידים ואיש בעל יכולות מוכחות בתחום הארגון וההפקה. מנכ"ל רשות השידור ראה בו תעודת ביטוח שלו. טוּבְיָה סַעַר נחשב בעיניו לעוגן של יציבות ומנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סמך עליו בעיניים עצומות.