עיתונאי "TheMarker" החרוץ נתי טוקר לא היסס לפרסם בעיתונו ב- 5 במאי 2020 כותרת ראשית מזעזעת המזכירה משטרים אפלים : "הרשימות השחורות קבעו גורלות, חברי המועצה התערבו בגיוס עובדים לתאגיד". משונה, מפני שהכול נראה טבעי, רגיל, ואמיתי במדינת הפארטאץ'. איש לא התרגש מנתי טוקר.  

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ריצת המרתון לנשים. האתלטית השווייצרית גבריאלה אנדרסן – שייס (Gabriela Andersen Scheiss) מסיימת את הריצה הקשה בשארית כוחותיה אך בהכרה מלאה. לקח לה כ- 6 (שֵש) דקות להקיף את 400 מ' האחרונים באצטדיון. היא התמוטטה על קו הסיום חוברה לאינפוזיה ונלקחה מייד לבית החולים בעיר. דבקותה במשימה זכתה להערצה בינלאומית. היא סיימה את הריצה במקום ה-37 בתוצאה של  2:48:42 שעתיים. (באדיבות ALOOC ו- IAAF + IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. סיום ריצת המרתון לגברים. זהו הרץ הצ'כי המהולל אמיל זטופק (בן 30, בתצלום) מתועד כשהוא נכנס ראשון בשער האצטדיון האולימפי וזוכה במדליית הזהב. זאת הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו. הבעת פניו מעידה על המאמץ והסבל הכרוך בהשתתפות בתחרות הריצה המפרכת הזאת. אמיל זטופק ניצח וזכה במדליית הזהב בזמן של 2:23:03.2 שעות. במקום השני ובמדליית הכסף זכה רינאלדו גורנו מארגנטינה בתוצאה 2:25:35.0 שעתיים. במדליית הארד זכה השוודי גוסטאף יאנסון בתוצאה 2:26:07.0 שעתיים. (צילום נסים קיוויתי וגם באדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. אנוכי (בן 54) מארח את הרץ הצ'כי הנודע והאלוף האולימפי אמיל זטופק (בן 70, בתמונה) במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אמיל זטופק נקרא בפי כל "הקָטָר הצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אמיל זטופק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000 מ', ומרתון. הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא עשה זאת מעולם לפניו, ולא שנה וחזר עליו מעולם אחריו. (צילום דוד "סוּחוֹ" סִיבוֹר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. אנוכי מארח במשרד חטיבת  הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הממוקם בשכונת רוממה בירושלים את אמיל זטופק ז"ל ואת רעייתו דנה זטופקובה ז"ל, ומקרין עבורם על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק זכה כאמור בשלוש מדליות זהב בשלוש הריצות הארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון ורעייתו דנה זכתה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. משקיף מאחור עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ברצלונה 1992.

ריצת המרתון לגברים באולימפיאדת ברצלונה 1992 האפילה על שאר האירועים האולימפיים הדרמטיים מנקודת מבטי. הייתי שם. ניהלתי, הפקתי, וערכתי את שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של יוסף בר-אל. ריצת המרתון לגברים הייתה האירוע המסיים ביום ה- 16 והאחרון של המשחקים האולימפיים, והיא התקיימה בערב של יום ראשון – 9 באוגוסט 1992 ט' באב של שנת תשנ"ב. בתום ריצת המרתון בתשע וחצי בערב תוכנן להתחיל באִצטדיון האולימפי טקס הנעילה של המשחקים. לכן קבעה הוועדה המארגנת שרצי המרתון שיעברו את המרחק ביותר משעתיים ו- 45 דקות לא יסיימו אותה לעיני 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים באִצטדיון האולימפי של ברצלונה 92', אלא במקום צדדי. שלושה אנשים הגיעו לשיאם בריצת המרתון הזאת : המנצח הדרום קוריאני הוּואָנְג יָאנְג- צ'וֹ (Hwang Young-cho) וצֶוֶות השדרים שלנו מאיר איינשטיין והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן. הריצה המתישה למרחק של 42 ק"מ ו-195 מ' החלה בשֵש וחֵצי לפנות עֶרֶב בברצלונה החמה והלחה. שעה אחת בלבד חצצה בין שעון ספרד לישראל. שבע וחצי בעֶרֶב אצלנו. זמן צפייה ראשי בטלוויזיה בישראל. הבטחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אירוע עַל בשידור ישיר ורייטינג נאה. בברצלונה בירת חבל קאטאלוניה עיר ים תיכונית יפהפייה, תיירותית, ובינלאומית שרר ב- 9 באוגוסט 1992 עומס חום כבד (משהו בדומה לתל אביב) 35 מעלות (צלזיוס) ולַחוּת גבוהה שנעה בין % 70 ל- % 80 ויצרה עומס חום כבד. כל אזרח תל אביבי הגון מכיר היטב את עומסי החוֹם והלחוּת השוררים בחודשים יולי – אוגוסט בעירו, יוצרים אי נוחות, ומקשים את החיים, גם כשלא רצים חצי מרתון ו/או מרתון שלם. בנוסף לכל הצרות הגופייה והתחתונים נדבקים לגוף המיוזע.

זאת בדיוק הסיבה שבגללה ריצת המרתון בברצלונה 1992 הייתה קשה במיוחד, מפרכת, ומתישה מאין כמותה. הגוף מתחמם בעת המאמץ ואיננו מצליח לקרר את עצמו בלחות הגדולה. עומס החוֹם רב מידי. את ארבעת הק"מ האחרונים רץ הוּואָנְג יָאנְג-צ'וֹ כתף אל כתף עם היפני קוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה. מאיר איינשטיין ז"ל וד"ר גלעד ווינגרטן יבד"ל היטיבו לשָדֵר אותה ישיר מעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בברצלונה 92' לצופי הטלוויזיה בישראל. פרשן הא"ק הסביר נכון את התהליכים הפיזיולוגיים המתחוללים בגופם של הרצים בעקבות עומס החוֹם. ד"ר גלעד וויינגרטן ניתח בהיגיון רב את ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה שהתקיימה לפני 2482 שנים. בקיץ שנת 490 לפני הספירה נשלח חייל יווני בשם פֵיידִיפִּידֶאס ע"י מפקדו מִילְתִּיאָדֶאס מהכפר מרתון היווני לאתונה, כדי להביא את בשורת הניצחון של הצבא היווני הקטן על צבאו הפרסי העצום של דָרְיָיוֶוש. פֵיידִיפִּידס רץ כ- 40 ק"מ [1] בעומס חום כבד כשהוא לבוש חגור צבאי ובידו כלי נשקו החנית והחרב. מי יודע אם בכלל שתה מים ואם רִיענֵן את גופו בטרם ובמשך הריצה הארוכה והמתישה . הוא הגיע תשוש ועייף מאוד לכיכר השוּק של הבירה היוונית . אין ספק שחום גופו מוטט אותו והוא התייבש ממחסור בנוזלים בגופו. פיידיפידאֶס הספיק לומר מילה אחת, "ניצחנו", ואז התמוטט ומת. כשהברון הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבֵּרְטֵיְין חידש את המשחקים האולימפיים של העידן המודרני ב- 1896, הוא לא רק ביקש לקיים את האולימפיאדה הראשונה באתונה, אלא החליט גם לכלול את ריצת המרתון בתוכנית המשחקים כפי שסופר בתחילת הפוסט. ד"ר גלעד ווינגרטן מילא את תפקידו כפרשן א"ק בריצת המרתון באולימפיאדת ברצלונה 1992 בפעם הזאת בדיוק כפי שציפיתי ממנו.

בעלייה האחרונה והקשה לעבר האצטדיון האולימפי שנבנה על "הר היהודים" (Montjuic) המשקיף על ברצלונה ניתק הוּואָנְג יָאנְג מגע מ- צ'וֹ מקוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. רץ המרתון הדרום קוריאני הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ (Hang Young Cho, משמאל) מדביק את הרץ היפני המוביל קוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה (Koichi Morishita, מימין) וחולף על פניו. התמונה הוענקה לי באדיבות שני העיתונאים – היסטוריונים האמריקניים הוותיקים, המצוינים, ורבי המוניטין והידע מר דייוויד וולצ'ינסקי (David Wallechinsky) ו- חיימה לאקי (Jaime Louck) מחברי הספר שהוא בבחינת אנציקלופדיה, "The complete book of the OLYMPICS – 2008 edition". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הדרום קוריאני הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ חצה את קו המטרה לאחר 2:13.23 שעתיים בהפרש של 150 מ' ו- 22 שניות מיריבו היפני קוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה. הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ התמוטט על קו הגמר. חום גופו היה כמעט ארבעים ואחת מעלות צלזיוס וחסר נוזלים. הוא התייבש והיה קרוב לשלם בחייו על דבקותו במשימה כמו הרץ היווני פֵיידִיפִּידֶאס בשעתו. גם הוואנג יאנג – צ'ו דבק עד הסוף במטרה המקודשת בסופה המתינה לוֹ מדליית זהב, כבוד, ויוקרה בינלאומית. בני אדם שאפתנים מוכנים לסכן את חייהם בעבור כבוד ומוניטין. הוואנג יאנג – צ'ו היה בר מזל. על קו הגמר המתינו לו פרמדיקים ספרדיים שהצילו אותו ממוות והחזירו את גופו לחיים. לאחר שהתאושש ביקש לבצע את הקפת הניצחון באצטדיון עם דגל מדינתו אך רגליו לא נשאו אותו עוד. אני זוכר את הסצנה מלאת ההוֹד ההיא. פשוט הייתי שָם וראיתי אותה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. ריצת המרתון האולימפית לגברים מתקיימת בתנאי מזג אוויר קשים (מידות חום גבוהות + לחות של כ- % 80). פרמדיקים ספרדיים מפנים על אלונקה את מנצח ריצת המרתון הוואנג יאנג – צ'ו מדרום קוריאה. הוא היה על סף מוות אך חייו ניצלו בזכות העזרה הראשונה והתושייה של צוות הרפואה הספרדי. (באדיבות RTO הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברצלונה 1992 + IOC הוועד האולימפי הבינלאומי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שוחחתי בתום השידור הישיר ב- Talk Back עם צוות השידור שלי מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל בעמדת השידור שלהם באצטדיון האולימפי של ברצלונה 92' מעמדת הפיקוד, השליטה, והניהול השידור שלי ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי – International Broadcasting Center) בברצלונה והודיתי להם מקרב לִבִּי על שידור נהדר ומופלא שלהם. בעיקר של הפרשן המצוין ד"ר גלעד וויינגרטן שהיטיב להסביר לצופי הטלוויזיה בישראל את קשיי ריצת המרתון המפרכת לא כל שכן בתנאי האקלים הקשים ועומס החום הכבד ששררו באותו ערב ברצלונה. ד"ר גלעד וויינגרטן היה באותו היום ההוא של 9 באוגוסט 1992 בשיאו הטלוויזיוני. ביכולת וכישרון הפרשנות שלו הוא שידרג את החוויה הטלוויזיונית וקיבע את עצמו כפרשן טלוויזיה ראשון במעלה. הוא היה ראוי לשבחים שהענקתי לו. הרץ הדרום קוריאני הוואנג יאנג – צ'ו חזר למולדתו כגיבור לאומי, ואז עשה מעשה שלא יישכח לעולם. את מדליית הזהב האישית שלו הוא העניק לבן ארצו סוֹן קי צ'ונג (Sohn Kee Chung) שהיה ב- 1992 בן 80. הקוריאני סוֹן קי צ'ונג ניצח בריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936. מכיוון שקוריאה נכבשה אז ע"י יפן המיליטריסטית ונחשבה למחוז של הקיסרות של ארץ השמש העולה הוכרח סוֹן קי צ'ונג להתחרות במדי יפן כשעל גופייתו רקום הסמל הקיסרי של "השמש העולה". מדליית הזהב שזכה בה הרץ הקוריאני ההוא הוענקה לו כאילו היה רץ ונציג יפן. מדליית הזהב ההיא הייתה יפנית.

לאחר שהוואנג יאנג – צ'וֹ ענד כעבור 56 שנה את מדליית הזהב הקוריאנית שלוֹ על חזהו של סוֹן קי צ'ונג , אמר הרץ הזקן והפטריוט : "…עכשיו אני יכול למות ללא צער…". סון קי צ'ונג נולד בקוריאה ב- 29 באוגוסט 1912. הוא עבר את המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 בזמן של 2:29:19.2 שעתיים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הרץ הקוריאני סוקי צ'ונג שרץ בשם יפן הקיסרית חוצה ראשון את חוט המטרה וקובע זמן של  2:29:19.2 [1]. (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 [1]  ראה נספח : על פי ספרו של באד גרינספאן :

 "THE OLYMPIANS GUIDE TO WINNING THE GAME OF LIFE".

[2]  ראה נספח : מכתב התשובה של באד גרינספאן אלי מתאריך 1 ביוני 1976.

[3]  ראה נספח : מכתב ההזמנה הרשמי של ננסי בפה אלי  מ- 5 ביוני 1977 , המבקש אותי להצטרף לשורות "Cappy Productions".

[4]  ראה נספח : טקסט המקור באנגלית.

פוסט מס' 1169 (879).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

זה קרה לפני 47 שנים אולם אנוכי זוכר כל פרט מהאירוע ההוא. באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי לראשונה עם בימאי הטלוויזיה והקולנוע הדגול היהודי – אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan), מי שכתב, ביים, והפיק את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית הבלתי נשכחת "OLYMPIAD". בַּאד גְרִינְסְפָּאן הפך כבר מזמן למושא הערכה והערצה טלוויזיוניים בכל העולם. סמל ומופת לדייקנות בתיעוד וכתיבה. "OLYMPIAD" על 22 פרקיה (כל פרק באורך של 50 דקות) שודרה בזמנו כבר אז ביותר מ- 100 רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל וקצרה שבחים רבים. היה מדובר בשיא עולם.  התחקיר, ההפקה, איסוף החומר הנושן, עריכתו, וכתיבתו ע"י הצוות של "Cappy Producyions" היו יסודיים מאוד ו-עמדו על רמה גבוהה ביותר מכל היבט טלוויזיוני. אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואנוכי שידרנו את הסדרה כולה בין אוקטובר 1975 ליולי 1976. הפרק האחרון "Olympic Simphony" אף הוא בן 50 דקות שודר ממש כמה ימים לפני השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי באצטדיון היפהפה של מונטריאול. בטרם טיסתי מהארץ עם משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אָלֶכְּס גִלְעָדִי למונטריאול 1976 כתבתי לבַּאד גְרִינְסְפַּאן בניו יורק מכתב בו הבעתי את התרשמותי העמוקה מההפקה המזהירה שלו. הוא היה כאמור אדיב מספיק כדי לומר תודה ללא שהיות. טקסט מסמך : 1 ביוני 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. זוהי תשובתו של באד גרינספאן אליי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

נפגשתי עם באד גרינספאן לארוחת ערב באחת ממאות המסעדות הנחמדות הפזורות במונטריאול הקנדית עיר בעל החזות האירופית. בַּאד גְרִינְסְפָּאן ישב במסעדה עטוף הערצה של ממש. הוא היה דמות פופולארית, מוכרת מאוד, ובעל מוניטין עצום כדוקומנטאריסט אולימפי בטלוויזיה. כל רגע ניגש לשולחן שלנו ספורטאי עבר ידוע, קרא לו "Hi Bud" ולחץ את ידו. ליד באד גרינספאן ישבה אשתו האהובה קָאפִּי פֶּטְרָאש (Cappy Petrash) אישיות נערצת בפני עצמה, שהייתה המפיקה הראשית שלו ושתי עוזרות ההפקה שלו האחיות יפות התואר נֶנְסִי וסוּזָאן בֶּפָה (Nancy and Suzanne Beffa). בַּאד גְרִינְסְפָּאן ניצב ב- 1976 בשיאו הטלוויזיוני . הסדרה "OLYMPIAD" הופקה ע"י בַּאד גְרִינְסְפָּאן בשיתוף פעולה ובסיוע מימון של ג'וני איסואו (Johnny Esaw) מנהל חטיבת הספורט ברשת הטלוויזיה הקנדית המסחרית CTV . ג'וֹנִי אִיסוֹאוֹ הכיר בגדולתו הטלוויזיונית הייחודית של בַּאד גְרִינְסְפָּאן וציוותו הקטן. הוא היה נדיב גם בעניין הרולר קרדיטס שרץ על המסך בתום כל פרק ולא נדחף למרות שהיה המממן. בסוף כל Chapter  בן 50 דקות של הסדרה הדוקומנטרית "OLYMPIAD" היה כתוב באותיות קטנות אך באופן ברור ובלעדי :

"Wrritten, directed, and Produced by Bud Greenapan".

אי אפשר היה לטעות בחותמת על המוצר. בַּאד גְרִינְסְפָּאן הרוויח ביושר את תהילתו הטלוויזיונית וג'וני איסואו (Johnny Esaw) נותר מרצונו בצֵל. השיחה ההיא שלי ביולי 1976 במונטריאול עם בַּאד גְרִינְסְפָּאן נסבה גם על יכולת הכתיבה התמציתית והמדויקת שלו לטלוויזיה. עניין אותי לדעת מה הוא חושב על עצמו ועל סוד כוחו ככותב לטלוויזיה. אני מדגיש כ- כותב לטלוויזיה. בַּאד גְרִינְסְפָּאן חיפש שלימות. מכיוון שחיפש פרפקציוניזם היה מסוג הכותבים שכותב, מוחק, ומתקן. ושוב מוחק ומתקן. סוד כוחו של כתיבתו הטלוויזיונית הייתה צניעותו. הענווה שלו בחייו כמו התנהגותו המאופקת יצרה כתיבת Understatement שהתבססה על ניסוחים פשוטים ברורים וקצרים. כפי שהעיד על החיים בכלל : "כל הגזמה היא שגיאה. אנשים מדברים הרבה פעמים גבוהה גבוהה, יותר מידי בפרפרזות, במקום להתנסח בפשטות, ואז גם הכל ברור יותר". הכיתוב של באד גרינספאן הוא חסכוני ומדויק. מִילותיו פשוטות ולכן חקוקות בסלע. קל לזכור אותן. המשפטים כאמור קצרים, פשוטים, וברורים. זה הוא סוד כוחו של ה- Narrative שלו בטלוויזיה. אני מדגיש שוב – בטלוויזיה. תיאור מהלך האירועים הוא הגיוני והטקסט מעולם איננו דרמטי יותר מהתמונה ואיננו מאפיל עליה. בַּאד גְרִינְסְפָּאן הוא עילוי ביכולת הכתיבה הפשוטה שלו לטלוויזיה. אך אין זה בא לוֹ בקלוּת כפי שהעיד בפניי על עצמו. הנה דוגמא אחת (מִינֵי רבות) לטקסט טלוויזיוני פשוט, בהיר, וחסכוני. הניסוח מתאר במילים ספורות ומדויקות סיטואציה ספורטיבית ידועה ב- Item אחד שנגלה על מסך הטלוויזיה באולימפיאדת מלבורן 1956. הכתבה הזאת סיקרה את המאבק ההירואי בין שני האתלטים הדגולים של שנות ה- 40 ו- 50 במאה שעברה, הרץ למרחקים ארוכים אֶמִיל זַטוֹפֶּק (Emil Zatopek) מצ'כוסלובקיה והרץ למרחקים ארוכים הצרפתי אָלָן מִימוּן (Alain Mimoun). במשך שמונה שנים רצופות מ- 1948 עד 1956 ניצח "הַקַטָּר הצֶ'כִי" אֶמִיל זַטוֹפֶּק רָבָּן הריצות הארוכות בעולם את מתחרהו העיקרי אָלָן מִימוּן יהודי – צרפתי שעבד כמלצר לפרנסתו במסעדה בפאריס. הוא הביס אותו בכל הריצות הארוכות בתחרויות החשובות ל- 5000 מ', 10000 מ' וריצת המרתון. באליפויות אירופה וכלה בתחרויות האולימפיות. אָלָן מִימוּן היה השֵני הנצחי. באולימפיאדת מלבורן 1956 נפגשו שני היריבים המושבעים בפעם האחרונה. זה היה בריצת המרתון ביום הנועל של האולימפיאדה. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה בן 34 ואָלָן מִימוּן בן 35, ואז זה קרה.

מצלמת פילם אוסטרלית בודדה תיעדה ב- Long Shot (צילום מרחוק) מרוֹם היציע את כניסת רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי במלבורן להקפת הסיום האחרונה. היא הנציחה את אלן מימון מופיע במפתיע ראשון בשער האצטדיון. נותרו לו עוד 400 מטר לסיום הריצה המפרכת. למרות הצילום המרוּחק ניתן להבחין כי לאחר שנכנס עייף לאצטדיון מסב אָלָן מִימוּן בדאגה מבט לאחור כדי לראות מי דולק אחריו והאם מישהו מהרצים מאיים על בכורתו. כבר היו דברים מעולם בו הפסידו מובילי ריצת המרתון את בכורתם האולימפית דווקא בהקפה האחרונה באִצטדיון. אלן מימון חשש בעיקר מאֶמִיל זַטוֹפֶּק. לשמחתו אף אחד ממתחריו לא היה שם כדי לאיים על בכורתו. גם לא אֶמִיל זָטוֹפֶּק שניצח אותו כפי שנאמר בכל התמודדות ביניהם מאז אולימפיאדת לונדון 1948.בַּאד גְרִינְסְפָּאן ידע לכתוב לטלוויזיה ו-היטיב לתאר את אותו הרגע בו אלן מימון מסתכל לאחור בטקסט יעיל, קצר, ופשוט, ולכן ווירטואוזי :

“Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there”.

רק חמש עשרה מילים. אח"כ התיר לתמונת הטלוויזיה לדבר בעבור עצמה. עריכה גאונית. Masterpiece. הניסוח התיעודי הזה מרשים מפני שהוא כל כך מדויק, פשוט, והגיוני, קצר, ונגיש לכל צופה טלוויזיה באשר הוא. כאמור יותר מ- 100 רשתות טלוויזיה בעולם קנו ב- 1975 מ- בַּאד גְרִינְסְפָּאן את הסדרה הנפלאה שלוֹ "OLYMPIAD". למרות שזכה להערכה והוקרה בינלאומיים ומוניטין עולמי את הכסף הגדול באמת הוא לא ראה. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) מנהל חטיבת הספורט של רשת ABC שאמור היה לשלם ל- בַּאד גְרִינְסְפָּאן מיליוני דולרים תמורת זיכיון השידור של הסדרה האולימפית בארה"ב לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 (רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC החזיקה בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976) סירב לרכוש אותה בטענה שלא יכול להיות שאת ה- Masterpiece הזה עשו מחוץ לשורות ABC. הוא לא רכש אותה.

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. באד גרינספאן ז"ל (משמאל) ורעייתו האהובה קאפי פֶּטְרָאש ז"ל הבלתי נשכחים. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. Buddy היא קראה לו – תרתי משמע. תרומתם לשידורי הטלוויזיה האיכותית הייתה עצומה שתיזכר לדורות. התיעוד הזה של באד וקאפי יחדיו, חשוב לי גם באופן אישי. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשך הזמן התהדקו הקשרים בינינו .חברת "Cappy Productions" ובראשה הנשיא באד גרינספאן הציעה לי ביוני 1977 לחבור אליה לניו יורק ולהימנות על צוות הטלוויזיה שלה. סירבתי, מפני שלא מיציתי עדיין את עצמי בכור ההיתוך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביוני 1977 היה אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, דן שילון היה מנהל חטיבת החדשות, מוטי קירשנבאום היה מנהל חטיבת התוכניות, ארנון צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ויִצְחָק לִבְנִי היה מנכ"ל רשות השידור.

טקסט מסמך : 5 ביוני 1977. זהו מכתבה של גב' ננסי בפה (Nancy Beffa) אליי המציע לי להצטרף לחברת הטלוויזיה האמריקנית, "Cappy Productions". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במובנים רבים היה באד גרינספאן מנטור טלוויזיוני שלי. הוא העניק לי כלים חדשים ונוספים כדי להתבונן בדייקנות יתר בתעשיית הטלוויזיה. לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרה המעניין והמרתק של גב' עדי מרקוזה "העיתון". קראתי אותו בעניין רב ביום אחד (אני מיומן בתורת "הקריאה המהירה") לא רק בגלל העלילה המוכרת אלא גם מפני שהוא ערוך וכתוב בכישרון והיטב. גב' עדי מרקוזה הס כותבת מצוין. היא מתעכבת מעת לעת בספרה על כישרון הכתיבה של ד"ר עזריאל קרליבך (גם יוסף "טומי" לפיד הפליג בשבחי כתיבתו) ושל עיתונאים אחרים. מה שמביא אותי להתוודות כי אני נהנה לקרוא כל מיני פוסטים בתחומים שונים של חלק מצומצם מהעיתונאים הפזורים לאורכה ורוחבה של העיתונות הישראלית כמו מורן שריר, אריה מליניאק, עמיר פלג, נחום ברנע, אבי רצון, אילנה ברגר, קובי ניב, ציפי שמילוביץ', ועוד כמה אישים ספורים. הם כולם כותבים יעיל, חסכוני, ומושך. מעניין אותי לדעת באיזה מהירות הם מחברים את הפוסטים שלהם מבלי לאבד את כיוון והגיון המאמר.

האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה בישראל העניקה ב- 2013 למוטי קירשנבאום ז"ל (היה אז בן 74) פרס על מפעל חיים. הוא ראוי לכך אך צריך לזכור שמוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה כבר ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד בגין התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" וכישרון התיעוד המרשים שלו. עכשיו ביום שישי האחרון – 11 בינואר 2013 בתום קבלת הפרס ובעשור ה- 8 של חייו סיפר מוטי קירשנבאום לקהל אודות פועלו העצום בן 45 שנים בזירת הטלוויזיה כלהלן : "במאי 1968 ייסדנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשתות הטלוויזיה האמריקניות וה – BBC נראו עבורנו חלום רחוק בלתי מציאותי. לבסוף הגענו". מוטי קירשנבאום ז"ל שוב צדק. הוא בין הבודדים שיכולים ורשאים להעיד על עצמם כי הם עשו בעת ההיא טלוויזיה מכלום. ועוד דבר שייאמר לזכותו. הוא נשאר עומד יציב על הקרקע, לא מסתחרר, ונשאר תם – רחוק מלהיות שחצן וארוגנטי למרות ההילה הטלוויזיונית העצומה שמרחפת מעליו. תכונה אנושית נאצלת. מה שכן הוא רגזן. פתיל הסבלנות שלו קצר מידי. לא בטוח שבהיותו מנכ"ל רשות השידור היה מאשר לעיתונאים מראיינים באולפן טלוויזיה להתייחס בבוטות וגסות למרואיינים שלהם כפי שנהג לפני זמן לא רב בסגן ראש הממשלה סילבן שלום באולפן ערוץ 10 בבית הוורד בגבעתיים. סיפור חייו הטלוויזיוני של מוטי קירשנבאום הוא ארוך, מעניין, מרשים, ומרתק – ומגולם בחלקו בספר שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית". בתום אולימפיאדת סידני 2000 התחלתי לכתוב את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", ובראשה הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" המכיל כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר חוקר ודן בהקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בחמש השנים של  1972 – 1967. מוטי קירשנבאום ז"ל נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית מימי בראשית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 83, היום), שניהם ייבדלו לחיים ארוכים. אֵלִיהוּא כָּ"ץ התמנה לתפקידו הרם ע"י ישראל גלילי מי שכיהן כשר ההסברה בממשלת לוי אשכול. מוטי קירשנבאום למד טלוויזיה וקולנוע במשך שש שנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. בטרם ההקמה ייסד פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ בראשית 1968 וועדות קבלה בארץ, באירופה, באנגליה, ובארה"ב לאיתור האנשים המתאימים שיסייעו לו לצאת למסע הארוך והמורכב על מנת להקים את הטלוויזיה הישראלית מכלום. מוטי קירשנבאום התקבל חיש מהר לצוות הטלוויזיה בשל השכלתו המקצועית הרחבה, ארז את מטלטליו בלוס אנג'לס, ושב ארצה עם משפחתו. יחד עמו התקבלו לצוות ההקמה עוד כמה ישראליים שלמדו טלוויזיה שנים ארוכות בארה"ב, ביניהם חגי מאוטנר, נחמד בן ישי, איילון גוייטין, וורדינה ארז ז"ל, דוב גולדשטיין, ליאור רותם, ועוד כמה אחרים. בין אנשי הטלוויזיה המפורסמים בארץ שאיישו את צוות ההקמה היו פרופסור שלמה אהרונסון, יורם רונן, צבי גיל, דן שילון, טוביה סער, חיים יבין, דן בירון, רן אדליסט, שרי רז, שמעון טסלר ז"ל, רינה הררית, שלמה ענברי ז"ל, סָלִים פַתאָּל, גלוריה סטיוארט, גדעון הוֹד, יעקב בן הרצל, אפרים אבא, יוסף "פונצי" הדר ז"ל, ועוד רבים. פרופסור אליהו כ"ץ נעזר בתחילה בצוותים ומומחי טלוויזיה זרים בעלי ניסיון טכנולוגי, ניסיון עיתונאי, וניסיון בהפקה ובימוי – מארה"ב (המומחים האמריקניים היו כולם עובדי רשת הטלוויזיה CBS בניו יורק), מאנגליה, ומאירלנד. שבעת המומחים החשובים ביותר שלו היו ג'וזף "ג'ו" סטרן , לואיס "לואי" לנטין, אנת'וני "טוני" האטץ', סטנלי "סטן" גרנדייזי, הרברט "הֶרְבּ" קרוסני, רוברט "בוב" גולדמן, ופול סאלינג'ר ז"ל . בעת המחקר העָנֵף אודות אותם שמונה ימי בראשית ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפלגתי לארה"ב אנגליה, ואירלנד כדי לתהות על קנקנם של אותם ששת המומחים (כולם בעשור ה- 8 ו- 9 של חייהם היום) ואת מידת השפעתם על הקמתה והתפתחותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משלב כה מוקדם להיווסדה. נחשפתי אל שישה. האירי לואי לנטין והאמריקני טוני האטץ' זכרו היטב את מוטי קירשנבאום, דן שילון, וחיים יבין והרעיפו בפניי דברי שבח ל- "סטודנטים" הישראליים שלהם לטלוויזיה בירושלים שלמדו מהר מאוד את העסק, מוקדם מהצפוי.

טקסט תמונה : יום חמישי בבוקר – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. הבימאי היהודי – אירי לואיס "לואי" לנטין בן 34 (Louis "Louie" Lentin) ועוזרת ההפקה והבימוי שלו (שאיש איננו זוכר את שמה גם לא לואי לנטין) יושבים בחדר הבקרה (Control) של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ה- OB הכחול) דקות ספורות לפני תחילת השידור הישיר ההיסטורי של מצעד צה"ל בירושלים. לואי לנטין לא הראה אפילו פעם אחת במשך השידור הישיר בן השעתיים את ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון  ואת שר הביטחון משה דיין צופים במצעד. תקלה עיתונאית מביכה. שדר הטלוויזיה היה יורם רונן והמפיק בשטח והיועץ של לואי לנטין בניידת השידור של הטלוויזיה היה חיים יבין. לואי לנטין לא דיבר עברית, רק אנגלית. בעת שיחות התחקיר שלי עמו שיבח את ה- "סטודנטים" הישראליים בצוות ההקמה של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד ובראשם מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, וחיים יבין. צריך לזכור שמוטי קירשנבאום ז"ל סיים בהצטיינות את לימודי הטלוויזיה והקולנוע שלו בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס בטרם חבר לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, והקרוי, "8 ימי בראשית". הספר עוסק ו-דן בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972-1967. הספר "8 ימי בראשית" מכיל 10000 עמודים ובתוכו אלפי עדויות אישיות של אנשי צוות ההקמה וממשיכי דרכם כמו גם אלפי תמונות אקסקלוסיביות מהארץ ומהעולם שטרם ראו אור. הספר "8 ימי בראשית" הוא הראשון בסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התחלתי לחקור, לחבר, ולכתוב את הסדרה המפורטת באוקטובר 1998 לאחר שובי מה-WBM 1 שהתקיים בסידני -אוסטרליה ועסק בהיערכות, כיסוי, ושידורי הטלוויזיה של קבוצת SOBO את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. המחקר והכתיבה עומדים לפני סיום.   

 

טקסט תמונה : קיץ 1968. סטן גרנדייזי (בן 41, אז) הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. המהנדס הראשי המצטיין בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטיול על שפת ים המלח. הוא שימש במקור מהנדס טלוויזיה ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בניו יורק והובא ארצה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ. סטן גרנדייזי שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים פברואר ומארס 1969 לאחר פרישתו של ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ בשל ריב מר ומתוקשר עם יו"ר הוועד המנהל שלר שות השידור ד"ר חיים יחיל. סטן גרנדייזי (בן 92, היום) שיבח באוזניי את אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה, עיתונאים וטכנאים כאחד. הוא ציין את ההתלהבות העצומה ואת רוח הנעורים החלוצית שפיעמה בקרבם של אנשי צוות ההקמה. (באדיבות ז'אנט וסטן גרנדייזי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. זהו פול סאלינג'ר ז"ל יהודי – בריטי בימאי מרשת הטלוויזיה  BBC שגילה את אהבתו למדינת ישראל ערב מלחמת ששת הימים ב- 1967, ואח"כ כך התנדב לשמש צלם Video בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968. משמאל, זוהי נועה שפלר עוזרת ההפקה בצוות ההקמה. פול סאלינג'ר דיבר בשבח אנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נפטר בארץ באִיבּוֹ. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. זהו העורך והמפיק האמריקני אנת'וני "טוני" האטץ' מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ואשתו גב' לֶנוֹר האטץ'. טוני האטץ' שימש מדריך שידורי החדשות הראשי בצוות ההקמה של הטלוויזי הישראלית הציבורית מעפרה. הוא היה המורה של עיתונאי הטלוויזיה הישראליים הראשונים בטלוויזיה, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, חיים יבין, שמעון טסלר ז"ל, ורבים אחרים. טוני האטץ' זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מצאתי כאן חניכים ישראליים מוכשרים מאוד . לפעמים חשבתי לעצמי שהם כלל לא צריכים אותי. הם למדו ותפשו חיש מהר את עסק הטלוויזיה. חשוב לי לציין שהם ידעו להפיק לקחים וללמוד מהשגיאות של עצמם". (התמונה הוענקה לי באדיבות אנת'וני "טוני" האטץ' ורעייתו לנור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : השער הקדמי של כרך א' (מתוך 5 כרכים) המרכיבים את הספר עב הכרס בן כ- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי, "8 ימי בראשית". הספר "8 ימי בראשית" הוא הראשון בסדרה בת 13 ספרים אודות קורות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם מאז 1884 (לפני 136 שנים), ושמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו השער האחורי של כרך א' (מתוך 5 כרכים) המרכיבים את הספר עב הכרס בן כ- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי, "8 ימי בראשית". הספר "8 ימי בראשית" הוא הראשון בסדרה בת 13 ספרים אודות קורות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם מאז 1884 (לפני 136 שנים), ושמה הכולל הוא, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

מומחי הטלוויזיה האנגלו סאכסיים הועסקו על פי חוזים אישיים ונהנו ממשכורות שמנות ששילם להם משרד ראש הממשלה (ראש הממשלה היה לֵוִי אֶשְכּוֹל והאחראי הפוליטי מטעמו על הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה השר יִשְרָאֵל גָלִילִי). המומחים התגוררו כמעט כולם במלון אסתטי ונוח "אָמֶרִיקָאן קוֹלוֹנִי" ששכן במזרח ירושלים. ב- 1969 הם גילו לפתע כי נשארו מחוסרי עבודה כפי שסיפר לי לוּאִי לֶנְטִין. העיתונאים אנשי הטלוויזיה הישראליים שהיו סקרנים מטבעם, נועזים, ששו אלי קרב, חלקם מוכשרים ומקצועניים, פיתחו יוזמה משלהם ומשכו את מוסד השידור אחריהם. הם עלו על מלמדיהם. בפברואר 1969 הסתיים שלב ההקמה. המומחים מחו"ל חזרו לארצותיהם. המייסד פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ עזב במפח נפש את מפעל חייו וחזר לאוניברסיטה העברית בירושלים לאחר וויכוח מר ומתוקשר עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חַיִים יָחִיל. סגנו עוּזִי פֶּלֶד נטש את הספינה מייד אחריו. מהנדס הטלוויזיה מ- CBS סְטֶן גֶרֶנְדֵייזִי התמנה למנהל הטלוויזיה למשך חודשיים ימים בתקופת המעבר עד ה- 1 באפריל 1969. ב- 31 במארס 1969 מינתה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר על פי עצת השר ישראל גלילי את שְמוּאֵל אַלְמוֹג למנכ"ל רשות השידור שכללה לראשונה בשורותיה יחדיו תחת קורת ניהול משותפת את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה. שְמוּאֵל אַלְמוֹג מינה את חַגַּי פִּינְסְקֶר למנהל הטלוויזיה במקומו של סְטֶן גֵרֶנְדֵיְיזִי שחזר ל- CBS בניו יורק. לפני ארבעים וארבע שנים ב- 1969 החלו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם מוטי קירשנבאום, דן שילון, יורם רונן, רם עברון, רון בן ישי, שמעון טסלר, אלכס גלעדי, יאיר אלוני, יגאל לוסין, ג'ודי לוץ ועוד רבים וטובים במסע תלאות ארוך, קשה, ומייגע על מנת להפוך את השידור הציבורי לחיוני ו- רלוואנטי עבור משלם האגרה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ידעה במשך יותר מארבעה עשורים גם זמנים יפים אולם בשל סיבות ונסיבות פוליטיות המסע שלה למען עצמאות ואי תלות פוליטית (מוחלטת) טרם הסתיים ועדיין שרוי בעיצומו.

פוסט מס' 1169 (879). בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעסקה בשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לבם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה בלוח שידורי הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל . הייתי שם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק הראשונות ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. פוסט מס' 1169 (879). כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת: אליפות העולם ה-16 ב-א"ק שנערכה בלונדון ב- 2017. אין דבר שמצטלם יפה יותר בטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה, לגברים ונשים.

אנוכי מבחין כי האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט בן 31 (Usain Bolt, גובהו 1.96 מ') נראה אמש חלוד, מסורבל, וכבד (לילי שישי – 3 באוגוסט 2017) בעת התחרויות במקצים המוקדמים לריצת 100 מ' במסגרת אליפות העולם בא"ק של לונדון 2017. אנוכי שם לב כי האָצָן האמריקני ג'אסטין גאטלין בן 35 (Justin Gatlin, קומתו 1.85 מ') נראה לעומתו חד, שנון, ועירני. אם זה יימשך כך עשוי ג'אסטין גאטלין להביס לראשונה בחייו את הפנומן יוסיין בולט ולזכות בתואר אלוף העולם במקצוע הזה. לא אופתע אם זה מה שיקרה. ברור לגמרי שג'אסטין גאטלין מגיב בזריזות יתירה ליריית האקדח בזינוק מאשר יוסיין בולט ומגיע לשיא המהירות לפניו, ולכן מהיר יותר ממנו עד לגבול ה- 90 מ' של מרחק התחרות. ב- % 90.0 של מרחק התחרות ג'אסטין גאטלין מהיר מיוסיין בולט ומנצח אותו. אולם התחרות היא ל-טווח של 100 מ' ולא 90 מ'. לכן, השאלה הגדולה מה יקרה בעת המאבק בין השניים בעשרת המטרים האחרונים לאחר שגם יוסיין בולט (גומא את המרחק ב- 40 צעדי ריצה בלבד בריצה המוקדמת בעוד ג'אסטין עושה זאת ב- 44 צעדי ריצה) יאיץ את המסה הגדולה של גופו ו- יגיע אף הוא לשיא מהירותו ? האם יוותר בידיו עדיין מספיק שטח ו- טווח כדי להדביק את ג'אסטין גאטלין ולהיות ראשון לפניו על גבול 99.99 מטרים ? בפעם הראשונה מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 אנוכי מנתח שוב את יכולתם של השניים הנ"ל ועל פי מראות הטלוויזיה אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) של לונדון 2017 בכורתו של יוסיין בולט מוטלת בספק. לגמרי. ג'אסטין גאטלין מהווה לפתע (ואולי לא…) יריב מסוכן ביותר של יוסיין בולט, ו- ממש מאיים ברגע זה על עליונותו. אנוכי חושש ל- יוסיין בולט. לא מובטחת לו כלל ועיקר מדליית זהב הערב. אנוכי איווכח, ניווכח כולנו, הערב במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017. 

השדרנית המובילה של לונדון 2017 מירי נבו איננה מוכשרת לשדר Play by play תחרויות א"ק. היא התגלתה שוב אמש (ליל שישי – 4 באוגוסט 2017) באצטדיון האולימפי של לונדון 2017 כ- "פלאקאט מודעות". הציבור זקוק להרבה יותר. הוא איננו זקוק ל- Announcer. הוא צריך Broadcaster. הטלוויזיה היא מדיה של תקשורת המונים שניזונה כל הזמן מהשוואות. אין מנוס מהשוואות. מירי נבו מעוררת רחמים בשעה שאנוכי משווה אותה לרמתם של נסים קיוויתי ו/או למאיר איינשטיין, ו/או לדייוויד קולמאן ו/או להרולד אייבראהמס הבריטיים, ו/או לברנט מאסברגר האמריקני. מלווה אותה הפרשן מולי אפשטיין. מכיוון שהיא שדרנית א"ק כושלת ואיננה מובילה ולא נעליים, מתעוררת בעמדת השידור המשותפת של שניהם באצטדיון האולימפי בלונדון תופעת ה- "כלים השלובים", לרעתו של מולי אפשטיין. הפרשן מולי אפשטיין נוטש את משמרתו ואת מִשְרָתוֹ בכורח הנסיבות (בשמה נשלח ללונדון 2017), והופך להיות שַדָּר מס' 2. נוצר בולמוס עצום של מילים, מעין תחרות מלל בין השניים, מי ישגר יותר מילים למערכת המיקרופונים המשותפת של שניהם. התפקידים מתבלבלים ו- מתערבלים. השדרנית איננה שדרנית. היא מזכירה עמוד מודעות עָגוֹל שנטוע במעלה הרחוב. הפרשן שלה איננו עוד פרשן. הוא נחלץ לעזרתה אולם גם הוא איננו שדר מוביל. היו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק שני שדרני א"ק מובילים, נסים קיוויתי (בן 93, יבד"ל) ומאיר איינשטיין ז"ל. ובכן, מירי נבו היא מגישה, נושאת תכונות של פרזנטורית וקריינית, ורחוקה מלהיות שדרנית Play by play. וודאי לא שדרנית בתחום כה ארוך, רחב, ועמוק כמו ענף ה- א"ק. הפער בין הגשה בטלוויזיה + קריינות + פרזנטציה לבין שידור Play by play הוא כרחוק מזרח ממערב. בעמדת השידור המשותפת של השניים בלונדון 2017, מירי נבו היא מינוס (-) שמוריד שְאוֹלָה את מולי אפשטיין מי שאמור להיות פלוס (+) מהצד השני של המשוואה. הצבתה של מירי נבו בעמדת ההובלה של השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 17 ב- הנערכת בימים אלה בלונדון היא ניצול ציני של אי הבנת צופי הטלוויזיה בתחום ה- א"ק ואי ידיעה כי מגיע להם יותר. הרבה יותר.

ריצת הגמר המעניינת ל- 10000 מ' גברים בה ניצח הבריטי מו פארה (Mo Farah) חשפה את חולשתם. שני פטפטנים שחצו במשותף בתוך דקות את התפר שמפריד בין שִידוּר לבִרְבּוּר. התברר שהשניים לא רק אינם יודעים לבנות דרמה, אלא גם לא יודעים לשדר דרמה. מולי אפשטיין התגלה לי לפתע כאיש טלוויזיה שדמותו הננסית מורכבת מחצי פרשן וחצי שדר. אולם הוא לא זה ולא זה. הוא גם לא גמד, אולם לפחות בראשיתה של אליפות העולם ה- 17 בא"ק בלונדון 2017 הוא נחשף כאיש טלוויזיה גמדי קטן קומה. זה מוזר ומביך עד למאוד. אילו מולי אפשטיין היה נותר נאמן למִשְרָת הפרשן בגִינָה נשלח ללונדון 2017, הוא היה מספר לצופיו באיזה מאמץ פיסיולוגי היה כרוך הניצחון של מוֹ פָארָה באותה ריצת הגמר ל- 10000 מ' לגברים בה קבע תוצאה פנטסטית של 26:49.51 דקות. למשל, כמה ליטרים של דם שוֹאֵב הַלֵב שלו בדקה אחת בעת המאמץ עליון שהוא משקיע ב- 400 המטרים האחרונים של הריצה, לאחר שעבר כבר מרחק של 9600 מ'. אם היה נאמן למִשְרָת הפרשן הוא היה מסביר לצופיו עד להיכן, עד לאיזו רמה מסוגל מוֹ פָארָה (Mo Farah) להעלות את מהירות הדופק שלו מבלי לסכן את חייו. וכן, כיצד ייתכן כי למרות המאמץ העצום שהשקיע במשך כ- 27 דקות בתחרות ריצה מפרכת וקשה מול מתחרים קשוחים ודבקים במשימה כמעט כמוהו, הגוף שלו מתאושש במהירות עצומה ובתוך 2 דקות הוא כבר נושא את שלושת ילדיו ומטייל עמם על המסלול באצטדיון האולימפי בלונדון. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מתייחס גם לממדי גופו של מו פארה, גובהו ומשקלו, לרבות אחוזי השומן בגופו, ומסביר לצופיו מדוע מוֹ פַארָה הוא פנומן גופני ומנטאלי שעשוי מגזע של מנצחים. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מספר לצופיו כמה קילומטרים גומא מו פארה (Mo Farah) באימונים שלו בשבוע, בחודש, בשנה על מנת להיות אלוף עולם ואלוף אולימפי בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ'. אין כאן מזל ואקראיות. שגשוגו ועליונותו של מו פארה (Mo Farah) נשענים ו- מבוססים על אימוני ריצה קשים ושיטתיים לאורך שנים ארוכות. אנוכי עורך כאן פאוזה ונוטש לרגע את לונדון 2017.

הערה אישית שלי : האלוף האולימפי הצ'כוסלובקי רב המוניטין אמיל זטופק, מי שזכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון, היה אורח שלי יחדיו עם רעייתו דנה זטופקובה (אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 בהטלת כידון לנשים) בקיץ 1992 במשרדי חטיבת הספורט שלי בירושלים. הביא אותם אלי דוד "סוחו" סיבור. במהלך השיחה הארוכה בת שעות עשינו חשבון יחדיו כי במהלך הקריירה הספורטיבית שלו עבר במסגרת אימוניו ותחרויותיו מרחק מצטבר של כ- 120000 ק"מ. כלומר אמיל זטופק הקיף את כדור הארץ שלוש פעמים. 

תזכורת אמיל זטופק לרגע : ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. חלק משיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הַנֶצַח היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שוחחתי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, מַרְק סְפִּיץ, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי ואחרים על הצלחתם הגדולה. היא לא הייתה מִקרית. החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם.

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952. הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי. ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בירושלים. הוא היה בן 70. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט ה- פיסיולוגי. לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית. הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיסיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע, פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה, ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דָם. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך. כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו. בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון, הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם. שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כשרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה. עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק. סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים. הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל. בעת השיחה בינינו אמר לי, "מר יואש אלרואי, הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח ולא דומות גם לשום ריקוד על הקרח. אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון". (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. אנוכי מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000 מ', ומרתון (42.195 ק"מ). הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא עשה זאת מעולם לפניו ולא חזר עליו מאז אף פעם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (מס' 903 ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000 מ'. כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון (מס' 607) והרץ הבריטי גורדון פירי (מס' 182). (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. משרד חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברוממה ירושלים. אני מקרין ל- אלופים האולימפיים הדגולים אמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה (הייתה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 וזכתה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים) על מסך הטלוויזיה שלנו במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952. משקיף מאחור בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף תזכורת אמיל זטופק מ- 1952. בחזרה ללונדון 2017. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מספר ומסביר משהו לצופיו אודות התזונה של רץ הפלא הזה מו פארה. אבל מולי אפשטיין שטס ללונדון 2017 על תקן של פרשן איננו רוצה להיות כלל פרשן. הוא רוצה להיות שדר מס' 2 של מירי נבו. רמות הנחיתות והשליליות של מירי נבו ליד המיקרופון השוו אמש ביום שישי – 4 באוגוסט 2017 את גובהן במערכת הכלים השלובים והמינוס שלה הביס את הפלוס של מולי אפשטיין. ובכן את התסמונת הישנה אורי לוי / גלעד ווינגרטן (אליפות העולם ה- 9 בא"ק – פאריס 2003), ו/או תסמונת דני דבורין / גלעד וויינגרטן (אליפות העולם ה- 10 בא"ק – הלסינקי 2005), ו/או את תסמונת עמית הורסקי / גלעד ווינגרטן (אליפות העולם ה- 11 ב- א"ק – אוסאקה 2007), אפשר להחליף עכשיו עם התסמונת החדשה של מירי נבו / מולי אפשטיין באליפות העולם ה- 17 בא"ק – לונדון 2017. האכזבה הגדולה שלי היא ממולי אפשטיין ש- מוֹכֵר את כבודו האישי והמקצועי תמורת נזיד אנשים. הוא מסכים להצטרף לחברתה של אשת טלוויזיה יומרנית, פטפטנית, ונטולה לחלוטין אפס קצהו של כישרון בתחום שידור ישיר בשיטה של Play by play של ענף ספורט כה סבוך רווי מקצועות מסלול ושדה כמו אתלטיקה קלה. יומרותיה של מירי נבו להתייצב באותה השורה של שדרני א"ק דגולים כמו נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין ז"ל, דייוויד קולמאן ז"ל, הרולד אייבראהמס ז"ל, ברנט מאסברגר, ואחרים נידון לכישלון צוֹרֵב ומַר מראש. לא מפני שהיא אישה והם גברים, אלא בגלל הסיבה שהיא פשוט לא מוכשרת. היא כל כך לא מיומנת בתחום השידורים הישירים של Play by play ב- א"ק עד שהיא הופכת גם את מולי אפשטיין ל- אינוואליד. מדהים להיווכח שוב כיצד מערכי ההפקה והעריכה של "כאן" בהרצה ושל ערוץ הספורט הנַכֶה מס' 55 בכבלים מתבוננים בפרודיה הקלוקלת שייצר אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) הצמד מירי נבו את מולי אפשטיין. בלתי קביל. אנוכי הכרתי מולי אפשטיין אחר. מולי אפשטיין שימש פרשן שלי באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה ב- 1999 בסביליה – ספרד (במקום ד"ר גלעד וויינגרטן) וגם באולימפיאדת סידני 2000. אם היה מעז להפגין אז לידי פרשנות נֶפֶל כפי שהפגין אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בלונדון ביומה הראשון של אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק – לונדון 2017 סמוך למירי נבו, הוא היה עף על טיל מעמדות השידור שלי בסביליה וסידני. ההיררכיה בניהול, עריכה, הפקה, והאחריות על שידורי הספורט – ברורה ומוחלטת (!). היא בידיי.

היררכיה עיתונאית בטלוויזיה.

הציבור צריך להבין. אנוכי משמש העורך והמפיק הראשי של כל שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית מטעמם של מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + מנהל חטיבת החדשות. הם מינו אותי לתפקיד הרם והפקידו בידיי את האחריות הראשית לכל ציוץ וצליל שבוקע מהמיקרופונים שלי ולכל Frame שמייצרות מצלמות הטלוויזיה שלי (בארץ). חטיבת הספורט בפיקודי איננה חברה דמוקרטית, אלא היררכית. המיקרופון איננו "צעצוע" פרטי של השדרנים והפרשנים. גם לא האוויר האלקטרוני עליו נע סיגנל השידור. על השדרים והפרשנים להסכין עם המרות העיתונאית החמורה, הנוקשה, העקשנית, והחיונית הזאת. הפרשן מולי אפשטיין התגורר בימים ההם באכסניה שלי על פי תנאי הַשְכִירוּת שאנוכי הכתבתי לו. כל מערכת תקשורת המונים ואלה הפועלים בתוכה, בין אם מדובר בעיתונות הכתובה ו/או בעיתונות האלקטרונית, כפופים לנהלים נוקשים, משמעת שידור עיתונאית, ו- היררכיית ניהול ברורה של פיקוח וניהול צמודים. כל הזמן. כל רגע. כל שנייה. אין דבר כזה ולא יכול להתקיים בתעשיית הטלוויזיה הסלוגן המסיים את ספר "שופטים" בתנ"ך, פרק כ"א, פסוק כ"ה, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". 

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון היפהפה ב- סביליה. הוועדה המארגנת הספרדית מחלקת לכל ציוותי הטלוויזיה מִגְבָּעוֹת כנגד השמש הקופחת באצטדיון בשעות הבוקר ו-הצהריים. אני מציב לראשונה את מולי אפשטיין (במרכז) כפרשן א"ק שלי במשך 12 ימים בעמדת השידור באצטדיון בסביליה – ספרד בעת שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו מסביליה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. הוא מולי אפשטיין היה פשוט מקצוען מְעוּלֶה וגם איש טלוויזיה נוח מאוד מבחינה חברתית, והיווה משב רוח מרענן. אנוכי (משמאל) והשדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל (מימין) ניצבים לידו בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני עשורים. התמונה הזאת צולמה ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זוהי נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתבב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (המפיק המצוין שלי). הערה : נעדר מהתמונה הזאת צלם ה- ENG בצוות שלי רמי לי- טל מפני שהוא מתעד ו-מצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין דבר יפה יותר, אסתטי יותר, אטרקטיבי יותר, מרתק יותר, מעניין יותר, וטלוויזיוני יותר משידורים ישירים של א"ק ברמתה הגבוהה בכל רשת טלוויזיה באשר היא. מירי נבו ומולי אפשטיין אינם יכולים לקלקל את עוצמת החוויה גם כשהם מציגים באופן לא מסונכרן ומטעה את גיבורי העלילה במקצים המוקדמים בריצות ל- 100 מ' לגברים. הצמד הזה איננו מסוגל לצמצם את איכות החוויה גם בשעה ש- שניהם ממחזרים שוב את המנטרות כי יוסיין בולט הוא "אגדה", "הגדול מכולם", "נושא לבדו את הא"ק הבינלאומית על כתפיו", "משווק הענף" (וכל מיני הגדרות מיושנות נוספות אודותיו), ובכך מכסים בעצם כמו עלה תאנה מזויף על ערוותם הטלוויזיונית.

פוסט השיווק ויחסי ציבור שפרסם עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בעיתונו ביום חמישי – 3 באוגוסט 2017 למענה של מירי נבו וכותרתו "רצה לאליפות", אין לו כמובן דבר עם עיתונות ועיתונאות. מירי נבו מכריזה בפני קוראי "ידיעות אחרונות" כלהלן : "…אני משדרת אתלטיקה מהיום הראשון שלי בערוץ הספורט…וכו'…". השאלה איננה כמה זמן היא אוחזת במיקרופון ה- א"ק, אלא האם היא מוכשרת לאחוז בו. רז שכניק מוסיף משלו : "…מירי נבו משדרת ספורט כבר 24 שנים ואחרי שהפכה לאישה הראשונה ששידרה מאולימפיאדת לונדון 2012 והיא תעשה היסטוריה גם באליפות העולם ב- אתלטיקה…". השאלה איננה אם תעשה היסטוריה אלא אם תחולל היסטוריה משובחת כשדרנית א"ק. אין שום סיכוי. זה לא יקרה. היא איננה בקיאה בחומר, היא לא יודעת לבנות דרמה, ובעיקר היא איננה יודעת לתאר ולשדר דרמה. גם גוון הקול שלה איננו בעל איכות רדיופונית. אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) נערכה באצטדיון גם התחרות המוקדמת בזריקת דיסקוס לגברים. לא נאמרה שם אפילו מילה אחת אודות המעוף והשיוט היעיל והאופטימלי – אידאלי של הדיסקוס מול התנגדות האוויר. משקל מכשיר הדיסקוס לגברים הוא 2 ק"ג, וקוטרו נע בין 21.9 ס"מ ל- 22.1 ס"מ. למרות היחס בין משקלו הכבד לקוטרו הקטן הוא נתון כמו כל גוף לתנאי התנגדות שכבות האוויר. יש חשיבות עליונה לזווית התעופה שלו באוויר כדי לנסות ולהפוך אותו ככל האפשר לגוף אווירודינאמי ובכך לצבור מרחק הטלה נוסף. מולי אפשטיין והשדרנית המובילה שלו מירי נבו פסחו על ניתוח הנתונים הללו עבור צופיהם.

ב- תשמ"ב / תשמ"ג – 1983 / 1982 ייסדתי לפני 41 שנים בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. אנוכי דן ועוֹסֵק ב- מקומה וב- תפקידה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי במסגרת ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ובמישור הטלוויזיוני הבינלאומי. אנוכי דן ועוסק ב-הבנת הנוסחה המתמטית עליה מבוסס ה- Share הכספי – כלכלי וחלוקת נטל הממון בין רשתות הטלוויזיה האירופיות (וגם מחוץ לאירופה) המרובות, החֲבֵרוֹת ב- EBU בעת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים הגדולים. צריך להבין כאן כי הכסף והממון הם הדלקים והשמנים של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם מרכיב חשוב ו-אבות ההצלחה. כישרון העובדים איננו מספיק כאן. השגת היתרי עבודה בשבתות ממשרד העבודה והרווחה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חיונית כדי שנוכל לצלם לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל לתוכנית "משחק השבת". 

שתי העונות  1986-1985 ו- 1987-1986 של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחו הרבה תודות לפעולתם הברוכה ותמיכתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים המוכשר שלו יוחנן צנגן במדיניות שהתוויתי ובחתימה על החוזים המבוקשים עם וועדות הספורט השונות – בארץ ובעולם. גולת הכותרת של מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים של מחלקת הספורט בראשותי הייתה הפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986, כמו גם הפקה וכיסוי של טורניר הטניס של ווימבלדון 1986. מכתבי ההערכה שנכתבו ונשלחו אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה בתום שני מבצעי השידור הממושכים הבינלאומיים הללו – נחוצים מחד לצורך עדות ותיעוד שגשוג שידורי הספורט בימים ההם של קיץ 1986 ומאידך אנטי תזה למאבקים שנכונו לי בסתיו 1986 הנוגעים לכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בארץ (ליגת העל היום). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה דומה במידה רבה לקליפת אגוז השטה על מים סוערים. תפר דק הפריד כל העת בין הצלחה לכישלון.

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז חיים יבין נכתב בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (מונה לתפקידו ע"י ממשלת יצחק שמיר ב- 1 באפריל 1984) היה האיש שמינה בחודש פברואר 1985 את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני במקומו של טוביה סער. המינוי היה לתקופת מבחן בת שלושה חודשים, אך אורי פורת נואש ממנו זה מכבר . הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שַח לי בתום משחקי המכבייה ה- 12 ביולי 1985 בהַאי לִישָנָא : "…מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון…". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבין אורי פורת כי שגה שגיאה מרה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו. מִיכָה יִנוֹן ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל של רשות השידור וביטל את ההדחה. יתרה מזאת. הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלושה חודשים נוספים. רשות השידור ובעיקר הזרוע הדומיננטית שלה, הלא היא הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית, הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים .

ראה שני הספרים עבי הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (12 כרכים) ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" (7 כרכים) במסגרת הסדרה הכוללת בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אורי פורת ז"ל לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 בעיצומו ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובהמלצת מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. התגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום  שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל. היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף בר-אל הודח. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות פוליטי שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה מעֵין שחקן מחליף ולא השתתף במשחק ההתמודדות. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של עסקנים, פוליטיקאים, ומדינאים – אלה באלה. לכן הן כבדות משקל פוליטי רב. הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הופך להיות במידה רבה קרקס. מפני שהתפקיד הוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה. התערבו במינוי מנהל לטלוויזיה ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ. שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שניהל, הפיק, ביים, וכתב את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים". עורך סדרת "הנבחרים" ההיא היה יאיר אחי – אילן ז"ל. הסדרה שודרה לאחר הבחירות לכנסת ה- 10 ב- 30 ביוני 1981 והעניקה דימוי שלילי לתדמיתו של היוצר חיים יבין דווקא בעיני שמעון פרס. יצחק שמיר התנגד מאידך למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו באחריות להכנת סרטי התעמולה של המערך בטרם הבחירות ב- 1981. יאיר אלוני היה ברירת מחדל של כאילו חידלון המציאות. דן שילון שבילה כבר מחוץ לרשות השידור היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ מנהל הטלוויזיה החדש : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון", אמר.

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ, כלהלן : "המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי. מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל של רשות השידור. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר, שיש לוֹ תוקף חוקי, והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת. לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה". כתב העיתון "ידיעות אחרונות" חיים שיבי היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית בציבורית, במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי ה-ריק מתוכן, בבחינת קלישאה, הגדרה נעדרת כל ערך, "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל ז"ל שהודח מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל זכה במשרה המכובדת הזאת שוב במכרז של 10 ביולי 1990 (ניצח את נסים משעל). מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה מר אריה מקל ובתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אהרון הראל ז"ל. ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והפעם על ידי מוטי קירשנבאום ז"ל (כהונת מנהל הטלוויזיה שלא הוארכה למענו ע"י מנכ"ל רשות השידור – פירושה הדחה). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרת מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וכמובן בתמיכה גורפת של ממשלת ישראל בגלל העומד בראשה אריאֵל שרון.

יאיר אלוני היה מ"מ מנהל טלוויזיה נִצחי אך איש אָהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש ז"ל, רוני פיינשטיין ז"ל, נתן בְּרוּן והיו"ר עו"ד מיכה ינון שניהם יבד"ל, היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין ז"ל נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר, ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כאיכר בן המושבה ראשון לציון, חנט לפתע את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות. בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר ונימק לי את סגנון לבושו כלהלן : "…מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת…". יאיר אלוני לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי, במילים האלה : "…ממילא כולם עוקפים אותי…אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי…". במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ואשר הסתיימה ב- נובמבר 1989.

תזכורת : סרטו התיעודי הראשון של באד גרינספאן בסדרה "Olympiad", הקרוי, "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin) אותו כתב, ביים, והפיק ב- 1967, העניק לו חיש מהר מוניטין טלוויזיוני זוֹהֵר ועצום בתוככי ארה"ב וגם מחוצה לה בכל רחבי הגלובוס, וסלל בפניו את הדרך גם לכסף הגדול.

פוסט מס' 1169 (879). הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1169 (950).הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1169 (950). כל העולם הוא בָּמָה (גם בישראל) והשחקנים הראשיים הם כולם פוליטיקאים. מעטים מאוד מתוֹכָם, סְפוּרִים, הם אנשי יוֹשְרָה ואֶמֶת, אישים מוכשרים וחכמים ש-נֵחָנוּ בגְדוּלָה של מנהיגים. רוב השחקנים האחרים הם אנשי מניפולציות וקשקשנים פוליטיים. עסקנים נגררים ו-דַלִים. מְשָרְתִּים. נְפוֹלֶת שֶל נְמוּשוֹת. על הקבוצה השנייה נמנה בני גנץ רשלן פוליטי שנחשף בתקופה הסוערת של מגיפת הקורונה כמדינאי כושל, עסקן פוליטי יותר משהוא מנהיג ומדינאי, שחקן שחמט חוֹבְבָן, ש-מִילָה שֶלוֹ איננה שווה אפילו גְרוּש. מדהים מפני שמדובר במי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושַר צבאות ישראל בשנים 2015-2011. ראו איך הוא בני גנץ נעדר אמינות ומהימנות אנושית, תכונות המרכיבות את המונח "מנהיגות", קטע וניתק מגע (בשם צרכי המשחק הפוליטי) בצורה הכי מכוערת שיש את השותפות שֶלוֹ עם חבריו לתנועה יאיר לפיד + משה "בוגי" יעלון (רמטכ"ל לשעבר) + אבי ניסנקורן, שותפות שנחתמה פעם באפריל 2019 בריקודי ניצחון כשהחֶבְרֶ'ה האלה יחדיו עם גבי אשכנזי (אף הוא רמטכ"ל עבר) כולם חבוקי זרועות, מחויכים, וטופחים טפיחות חִיבָּה איש על כתפי רעהו. היה מדובר בידידות מלאכותית מוּפְלָאָה ובצְבִיעוּת פוליטית מְטוּנֶפֶת. לכל אחד היה ברור שלא יהיה כאן Happy end. ובכן: ל-היכן, ל-אֵפוֹא, לאָן, לאֵלוּ תהומות התגלגלה מדינת הפארטאץ' שקוראים לה מדינת ישראל מאז רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל האמיץ ובעל היושרה והחזון בכיכר העיר בתל אביב ב-מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995…???. פוסט מס' 1169 (950). הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : תיעוד היסטורי. הימים ההם – הזמן ההוא. האמת, זה לא היה כל כך מזמן. רק לפני כ-ארבע שנים, ב- 9 באפריל 2019. בתום תוצאות מדגם הבחירות לכנסת ה- 21. לא ייאמן כי יסופר. זהו ריקוד הניצחון של הרביעייה המורכבת מ-שלושה רמטכ"לים וכתב "במחנה" אחד, שחיש מהר התברר כ-מחול בלוף. רביעיית האישים הניצבים בראשות מפלגת "כחול לבן" (שלושה רמטכ"לים לשעבר בני גנץ / שני מימין + בוגי יעלון / ראשון מימין + גבי אשכנזי / שלישי משמאל בגבו למצלמה + כתב "במחנה" לשעבר אחד בשם יאיר לפיד / רביעי משמאל), חוגגים חבוקי זרועות בריקודים מגלומניים את תוצאות המדגם של גב' מינה צמח בו היא מעניקה להם 37 מנדטים וליריביהם מ- הליכוד 35 מנדטים. לחלוטין, נתונים בלתי מתקבלות על הדעת. תוצאת הסקר המתמטי השגוי ההוא של מינה צמח וגם ריקוד הניצחון של הרביעייה הנ"ל ההיא בטרם הפכו לבדיחה, למשל ושנינה, ו-לעג. שאלה ליו"ר הכושל בני גנץ : היכן שיקול הדעת שלך…(?) היכן המאופקות שלך…(?) היכן הענווה שלך…(?) היכן הצניעות שלך…(?) אתה איש ציבור מגוחך ופתטי…! (צילום ב-iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

הקדמה קצרצרה. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא האחראי הראשי לנעשה ולמתחולל במדינת ישראל-לטוב ולרע, לרבות כישלון מהדהד דאז של ממשלת ישראל בראשותו לבלום את מגיפת נגיף הקורונה שהשתוללה בימים ההם במלוא עוזה במדינת ישראל. שום אזרח נאמן במדינת ישראל לא ישכח את ברכתו ההיא של ראש האומה בנימין נתניהו משחשב והעריך כי המדינה שלו הביסה בתחילה אי שם ב- 2020 / 2019 את נגיף הקורונה והעסק נגמר והסתיים, והכריז וקרא לאזרחיו בקול רם בזו הלשון, "…זהו, צאו עכשיו לעשות חיים…". ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא היום בראשית 2023 דומה ל-שֶבֶר כלי פוליטי פנימי-ישראלי שתלוי בתמיכת האישים איתמר בן-גביר ונפתלי סמורטיץ', שמבקש לשרוד (גם משפטית) אבל עדיין ל-מצליחן ישראלי פוליטי בעולם הגלובאלי.       

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מתחנף ומתרפס גם בימים אלה למגזר החרדי על שלוחותיו השונים בעידן מגיפת נגיף הקורונה המסוכנת המשתוללת כבר שנה במדינת ישראל ומפילה יותר מ- 4000 (ארבעת אלפים) חללים. במקום לאכוף על הנ"ל את צווי החירום של שירותי הבריאות של מדינת ישראל בשם כוח החוק (ו-גם אם צריך בכוח הזרוע) בניסיון לעצור ולהשתלט על המגיפה הקטלנית, הוא שולח שליחים לרב חיים קנייבסקי ולבנו ו/או לנכדו ומתחנן ומתרפס בפניהם (לא כופה עליהם) שיסגרו לאלתר את מוסדות החינוך שלהם כפי שעושה הממסד החילוני. הוא מדבר עמם עם המנהיגות החרדית באמצעות התקשורת הטלוויזיונית. בנימין נתניהו לא תועד עד כה בשום רשת טלוויזיה בישראל נפגש פנים אל פנים עם הרב חיים קנייבסקי בעל ההשפעה העצומה בציבור החרדי ולא נראה על המסך הקטן מזהיר אותו (וגם לא רבנים מובילים אחרים) מפני ההשלכות החמורות הדנות בהפרה בוטה של ה-סגרים הרפואיים ואי קיום חוקי משרד הבריאות וחוקי מדינת ישראל ע"י הציבור החרדי בתקופה הקריטית הזאת של מגיפת הקורונה המתחוללת בכל עוזה במדינת ישראל. מה זה צריך להיות הדבר הזה אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו…??? ראש הממשלה בנימין נתניהו נטפל להסתדרות, נטפל לערבים, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא המנהל הראשי של מדינת ישראל והוא האחראי הראשי להיווצרות "רשות עצמאית של מדינה דתית ישראלית חרדית" מפרת חוק בתוך מדינת החוק הרשמית של ישראל. בנתונים הרפואיים – מדעיים המדאיגים והמטרידים מאוד שמייצרת מגיפת נגיף הקורונה, מתברר שוב ושוב ופעם אחר פעם כי ראש הממשלה של מדינת ישראל מייצר מנהיגות עלובה, רדודה, ומחורבנת שאין עליה שום מחילה וסליחה (!). ובכן, בנימין נתניהו הוא הכל אבל איננו טיפש. הוא כמעין שבר כלי אבוד שמנהל חישובים פוליטיים מרחיקי לכת לקראת יום הדין. כל בר בי רב מבין שהוא בנימין נתניהו יזדקק כבר בעתיד הלא רחוק לסיוע, אהדה, ועזרת הממסד הדתי – חרדי על כל שלוחותיו (כמו למשל ש"ס + יהדות התורה + אגודת ישראל + דגל ישראל, וכו') כדי לחמוק מכתלי בית הדין ומהמשפט הפלילי שמחכה ו-מצפה לו, ומחומות הכלא שאולי גם הן ממתינות לו. אין לצפות ל- Happy end.

מדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו היא היום מדינת פארטאץ' נעדרת משמעת בכל פרמטר לרבות חוסר יכולת, מיעוט כישרון, והיעדר מנהיגות כדי להביס את תחלואת הקורונה המסוכנת והממארת שתקפה את אזרחי מדינת ישראל בממדים חסרי תקדים. הנתונים הרפואיים בחודש ינואר של שנת 2021 הם חמורים ומדהימים: רבבת (10000) נדבקי קורונה מידי יום ביומו ויותר מ-4000 (ארבעת אלפים) מתים במדינת ישראל מאז תחילת המגיפה היכן שהוא בראשית 2020. מדהים להיווכח שמרבית אזרחי מדינת ישראל החופשיים, העובדים, היצרניים, הנאמנים והחרוצים, המשרתים בכוחות הביטחון למיניהם (לרבות שירות מילואים), ומשלמים מסים כחוק יוצאים רק להפגנות רחוב ילדותיות ו-שוליות כשהם מניפים דגלים שחורים, במקום לעלות על הבריקדות. מדינת ישראל מתנהלת מזה זמן רב כעסק עלוב, כושל, ורשלני. קמו כאן במדינת ישראל באין רואה שני ממסדים נפרדים חילוני ודתי-חרדי. החברה הדתית-חרדית מצוידת בחוקים חברתיים וכלכליים פרטיים משלה. ידענו זאת כבר מזמן, אולם עכשיו מתברר ביתר שֵאת כי ממשלת ישראל הדמוקרטית ובראשה בנימין נתניהו מי שנושאת מחשבות וחישובים פוליטיים קטנוניים והישרדותיים איננה מסוגלת לאֶכוֹף את חוקיה על החברה הדתית-חרדלית. זה כמובן לא יכול להסתיים ב-Happy end. כל אזרח ישראלי עם מינימום IQ בראשו יודע שבנתונים המדעיים-הרפואיים השליליים המונחים עכשיו על השולחן הציבורי זה גם לא יסתיים ב-Happy end. אולי צריך לקרות כאן הרַע והגָרוּע מכּל בטרם יעלה ויזרח שוב הטוֹב ועמו ימריאו גם תקוותיה של האוּמָה.

מדהים (!) כמה מפלגות חדשות צצות במדינת ישראל כמו פטריות לאחר הגשם, וכמה אישים מבקשים לרשת את ראש הממשלה בנימין נתניהו הנאשם בשלושה תיקים פליליים כבדי משקל (1000, 2000, ו- 4000 בעוון קבלת שוחד + מעשי מרמה + הפרת אמונים)) לקראת הבחירות לכנסת ה- 24 (ייערכו ב- 23 במארס 2012). בימים האלה שראש ממשלת ישראל המכהן בנימין נתניהו נאשם ע"י היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט ו-נושא עליו בעודו מכהן כמנהיג האומה שלושה תיקי קטגוריה פליליים חמורים 1000, 2000, ו- 4000, האישים האלה כלהלן מאגפי הימין, המרכז, והשמאל מבקשים להפילו ולרשת אותו : בצלאל סמוטריץ' (יו"ר מפלגת הציונות הדתית), גב' חגית משה (יו"ר מפלגת הבית היהודי), עופר שלח (יו"ר מפלגת תנופה), ירון זליכה (יו"ר המפלגה הכלכלית), משה "בוגי" יעלון (יו"ר מפלגת תלם), גדעון סער (יו"ר מפלגת תקווה חדשה), רון חולדאי (יו"ר מפלגת הישראליים), דני יתום (יו"ר מפלגת וותיקי ישראל), אביר קארה (יו"ר מפלגת השולמנים), איתמר בן גביר (יו"ר מפלגת עוצמה יהודית) וגם בני גנץ (יו"ר מפלגת כחול/לבן) מי שהיה פעם רמטכ"ל צה"ל בשנים 2015 – 2011 ושר צבאות ישראל ועכשיו מכהן כ- יו"ר מפלגת "כחול / לבן" ואף הוא נושא עיניים כלות לעבר ראשות הממשלה. הבל הבלים. זה לא יקרה. אין לו שום סיכוי. כל אדם שכורת ברית עם בני גנץ מניח את כספו על קרן הצבי. בני גנץ שכרת רק לא מזמן ברית פוליטית עם בנימין נתניהו (ובינתיים גם נפרד ממנו) התגלה כאדם לא מוכשר, לא יישר דרך, לא אמין, ולא מהימן. בלופר ששום אזרח נאמן במדינת ישראל לא יפקיד עוד את גורלו בידיו. סקרי הבחירות האחרונים מועידים לו לבני גנץ לא רק נִיווּן ו-בּוֹר פוליטי שחור, אלא מי שהיו לו ולמפלגתו "כחול /לבן" עד לא מכבר 36 מנדטים, הוא אותו "המנהיג" המדובר כאן בני גנץ לא עובר בכלל את % החסימה בבחירות הקרבות והולכות לכנסת ה- 24, ואשר יועדו ל-תאריך 23 במארס 2021. הבה נעיין ו-נזכור כל אחד בדרכו את מה שציוו עלינו פעם אנשים חכמים ומבריקים, לזכור ולא לשכוח, בטרם כולנו נוהרים לקלפי הגורלית ב- 23 במארס 2021.

חוק מילר : "יוצאים מן הכלל מוכיחים את הכלל, ומרוששים את התקציב".

חוק בוכוואלד : "כאשר הכלכלה משתפרת, כל השאר הולך ו-מחמיר".

חוק אוגדן נאש : "הקדמה הייתה פעם מתאימה לזמנה, אך היא נמשכה זמן רב מידי".

חוק פיניגן : "ככל שהעתיד מרוחק יותר, הוא נראה טוב יותר".

חוק המזל של סימון : "תהילה היא בת חלוף, אך אלמוניות נמשכת לעולם".

תיאוריית תומפסון : "כאשר העניינים הופכים למוזרים, המוזר הופך למקצועי".

החוק הראשון של הפוליטיקה : "שמור על קשרי ידידות גם עם מתנגדיך".

הערה שלי : ה-אמירות הנ"ל לקוחות מספרו השנון והמבריק של ארתור בלוך (Arthur Bloch) הקרוי, "חוק מרפי" (Murphy's Law) ואשר יצא לאור ב- 1986. 

 
פרפראות.

1. שני הסופרים דוד גרוסמן יבד"ל ועמוס עוז ז"ל.

הפוסט המעניין, המרתק, והעצוב שפרסם דויד גרוסמן (סופר מוכשר וחכם) במוסף "תרבות וספרות" בעריכת בני ציפר בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי 8 בינואר 2021 וכותרתו "לא היה לו קל להיות עמוס עוז", ראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. דויד גרוסמן ורעייתו מיכל שוחחו עם הסופר המוכשר, המבריק, החכם, רב אמן בביטוי ודיבור, ובעל יכולת ניסוח נפלאה עמוס עוז ז"ל בטרם מותו כשהיה כבר חולה אנוש במחלת הסרטן. כך כותב ומספר דוויד גרוסמן על סופה המר של שיחתם ופגישתם ההיא בסוף הפוסט המדובר הזה שלו, כלהלן : "…הוא כמעט לא דיבר על מחלתו, שהייתה כבר אנושה, ולא ידענו עד כמה. הוא אמר רק : "האדריכל של הגוף היה גאון, אבל הקבלן רימה בחומרים…". מיכל ואני צחקנו, אבל עמוס ראה כנראה את הבעת פניי, ואמר, "אל תחוס עליי, היו לי חיים טובים מאוד, הרבה יותר ממה שיכולתי להאמין שיהיו לי, יש לי ילדים אוהבים, יש לי את נילי אישה אהובה, הספרים שלי נקראים בכל העולם. קיבלתי מהחיים הרבה יותר ממה שאפשר לבקש". חודש אח"כ הוא מת. פתאום, אבל עד היום, שנתיים אחרי, עובדת מותו עדיין נודעת לי בכל פעם מחדש, בפתאומיות". תודה לדויד גרוסמן ולרעייתו מיכל.

2. איש מדע הרפואה פרופסור רוני גמזו.

פרופסור רוני גמזו מנכ"ל ביה"ח "איכילוב" בתל אביב ומי שהיה הפרויקטור הקודם ש-מונה ו-הוצב ע"י ממשלת ישראל להתייצב בחזית הקדמית בראש מלחמת המגן במגיפת הקורונה המתחוללת במדינת ישראל, הוא איש נעלה, קפדן, מדויק, בעל ידע, ניסיון, ויושרה, איש מזהיר שמעורר הערכה, אמון, והערצה.

3. איש מדע הרפואה פרופסור גבי ברבש.

כנ"ל פרופסור גבי ברבש מי שמשמש עכשיו בהצלחה רבה כ- פרשן הרפואה של חברת החדשות של ערוץ 12 לענייני מגיפת הקורונה המשתוללת במדינת ישראל כבר שנה. פרופסור גבי ברבש הוא אישיות מזהירה ו-נעלה, מדויקת, קפדנית, בעלת ידע, ניסיון, ויושרה שמעוררת הערכה, אמון, והערצה. התברר גם שהוא אישיות טלוויזיונית טבעית מזהירה בעלת כריזמה עצומה שיודע להביע את רעיונותיו המעניינים ואת המידע החשוב שהוא מוסר לציבור במהדורות החדשות של ערוץ 12, במינימום טקסט. פרופסור גבי ברבש הוא רכש מדעי נפלא ורב ערך של חברת החדשות של ערוץ 12.

4. שר האוצר השחצן והפטפטן בממשלת ישראל, מר ישראל כ"ץ.

האזנתי לריאיון הארוך שניהלו הצמד קרן מרציאנו ואודי סגל ברדיו גלי צה"ל (יום חמישי – 14 בינואר 2021) עם שר האוצר ה-גאוותן ישראל כ"ץ שמרבה להשתמש ולדבר בגוף ראשון על עצמו ללא שום מעצורים, בושה, והסתייגות, "…אני…אני…אני…", ועוד פעם "…אני…אני…אני…". מגוחך.

5. העיתונאי וה-בימאי בֶּן שָנִי הוא רב אמן בתיעוד טלוויזיוני.

העיתונאי וה-בימאי בֶּן שָנִי הוא רב אמן בתיעוד טלוויזיוני. זה ידוע. רכש מצוין של חברת החדשות של ערוץ 12. סרטו התיעודי בן שני חלקים (שודר ב-תוכנית "עובדה" בראשות אילנה דיין ב- 7 וב- 14 בינואר 2021) אודות שירה איסאקוב הגיבורה, אימא גיבורה לילדה קטנה, אישה גיבורה בעלת אישיות עַל מכל היבט, ו-מי שניצלה בעור שיניה ולאחר טיפול מסור של הצוות הרפואי והחלמה ארוכה בביה"ח "סורוקה" בבאר שבע מניסיון הרצח המזוויע והנאלח של בעלה משה אביעד שנעץ בגופה בדירתם המוגפת במצפה רמון עשרות פעמים סכין מטבח וחבט בראשה במערוך, היה מר, כואב, ומרתק. אינך יכול להסיר את עיניך מהתיעוד הנורא של בֶּן שָנִי ומסיפור התאוששות הגבורה של שירה איסאקוב. הערה קטנה : השימוש ב-אילוסטרציות ע"י בֶּן שָנִי בעת תיעוד הפשע הנורא והמחריד על ידו הן מיותרות לחלוטין. סרט תיעודי מהסוג הזה איננו זקוק להמחשות חומרת הפשע ה-מנובז באמצעות אילוסטרציות. הערה גדולה : בן שני תבורך (!).

6. "עוּבְדָה" אחת.

חלוקת הסרט התיעודי המדהים הנ"ל הזה של בֶּן שָנִי אודות הגיבורה שירה איסאקוב לשני תאריכי הקרנה ב- "עובדה" בשני ימי חמישי בשבוע ב-7 וב- 14 בינואר 2021 (במקום לשדר אותו בפעימה אחת) הוא פיצול מלאכותי שבסיסו נראה נגוע בשיקולים כלכליים ולחלוטין אינם טלוויזיוניים ציבוריים ענייניים (!).

7. "עוּבְדָה" שתיים.

התעקשותה החוזרת ונשנית של אילנה דיין לומר לציבור בשידורי "עוּבְדָה" מטעמה, והפעם הזאת בעת הפסקת וקטיעת שידור חלק ב' של התיעוד של בֶּן שָנִי (עיתונאי מוכשר, כן, ורציני) את הגיבורה שירה איסאקוב, לצורך ו-כדי להעלות לאוויר פרסומות ו-Promos, וניסוחה, "…בעוד דקה נשוב…", הוא טקסט בלוף. איזה דקה ואיזה נעליים. היא איננה שבה למסך בתום דקה אלא בחלוף 11 (אחת עשרה) דקות. מדובר באינפורמציה בלופרית מגוחכת, לא כֵּנָה, לא נכונה, שקרית, ילדותית, וקטנונית של מגישת "עוּבְדָה" שנמסרת לציבור ביודעין ובמחשבה תחילה ולא במקרה כדי לרתק אותו ל- למסך ערוץ 12 (בטרם יברח ממנו בגלל הקרנה משעממת של הפרסומות המסחריות פלוס שידורים רוטיניים נוספים במסגרת הזמן הזאת של הפסקה ארוכה בת 11 דקות, שנועדו גם לקידום שאר תוכניות ערוץ 12) על מנת לשמור ב- "כוח" על כמות הצפייה והרייטינג של "עובדה". ממתי שיקולי רייטינג טלוויזיוניים גוברים ומביסים מידע אמת שאמור להימסר לציבור כלשונו וכעובדה כנה…??? ובכן, דקה היא הגדרה של יחידת זמן מתמטית ו-משכה 60 שניות בדיוק. שידור הפרסומות והפרומוס בחלק ב' של התיעוד ב- 14 בינואר 2021 של בֶּן שָנִי התארך לכדי 660 שניות בתזמון מדוד על מסך הטלוויזיה שלי מ- 00:42:27 ועד ל- 00:53:19. מה כל כך קשה ומסובך לומר את האמת לציבור הצופים שההפסקה בשידור התיעוד של בֶּן שָנִי לצורך הקרנת הפרסומות והפרומוס ב- "עובדה" המדוברת תימשך כ- 11 (אחת עשרה) דקות…??? מוזר ומביך שהנהלת ערוץ 12 איננה מתערבת בניסוח הבלוף המגוחך הזה "…בעוד דקה נשוב…", טקסט שחוזר ונשנה על עצמו שהוגה אילנה דיין פעמים רבות בתוכניות "עובדה" לדורותיהן. תוכנית האקטואליה "עוּבְדָה" ומגישת "עובדה" אילנה דיין, שתיהן בעלות ערך ו-מוניטין עיתונאי – טלוויזיוני רב שנים. בצדק. תמוה, מוזר, ומביך שמובילת ומנהיגת "עובדה" משתמשת ללא צורך בטקסטים טריקיים כדי לשמֵר את כוחה בעוד מעסיקיה בערוץ 12 ש- מפַנים לה בצדק זמן מסך, ניצבים מנגד ושותקים בשעה שהיא פשוט מבלפפת את צופיה באמצעות הטקסט המתמטי הבלופרי, "…בעוד דקה נשוב…". עסק מגוחך, תמוה, ולא כֵּן של עיתונאית בעלת שֵם. ועוד יותר תמוה מדוע הנהלת ערוץ 12 משתפת פעולה עם מידע הבלוף של אילנה דיין ולא מתערבת.  רפי רשף מגיש ומנחה תוכנית החדשות והאקטואליה בחמש בערב בערוץ 12, בניגוד לאילנה דיין, אומר לצופיו טקסט אמת בעת קטיעת תוכנית האקטואליה הפופולארית שלו, "חמש עם רפי רשף", כלהלן : "…הפסקת פרסומות קצרה ואנחנו חוזרים…40 שניות ואנחנו ממשיכים…", והוא מקיים את הבטחתו לצופיו.

8. ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נציגי העובדים העצמאיים ומנצל את המפגש עמם למסע תעמולה ובחירות שלו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצל ניצול ציני במשך שלוש שעות וחצי שעות (!) את פגישתו עם נציגי העובדים העצמאיים נוכח הפגיעה האנושה של מגיפת הקורונה בעסקיהם ופרנסתם, לצורך קידום הצגת עיקרי הדחפים המניעים את מסע הבחירות שלו לכנסת ה- 24 (הבחירות לכנסת ה- 24 ייערכו ב- 23 במארס 2021). נציגי העובדים העצמאיים במקום לקום ממושבם ולנתק מייד מגע מראש הממשלה נותרו לשבת במקומם ולהאזין לטקסטים של תורתו הפוליטי. תמוה, מוזר, ומביך.

9. איש מד"א עודאי בסול הוא אדם מסור לתפקידו, יעיל, ואציל נפש.

איש מד"א עודאי בסול ראוי להערכה רבה כפי שנחשף לאחרונה בתוכניתה של העיתונאית ואשת הטלוויזיה המוכשרת נס-לי ברדה, "אחד למיליון", ששודרה בערוץ 12. עודאי בסול תבורך (!).

10. קרן מרציאנו היא עיתונאית טלוויזיה וותיקה, יעילה, עירנית, כנה, ברורה, ממוקדת, אמינה, נעלה ו-מְעוּלָה, חדה, ומהירת תגובה המאיישת בהצלחה רבה את אחת החוליות החשובות בשלשלת השדרנים, העורכים, והמפיקים המפעילים את חברת החדשות הברוכה של ערוץ 12.

יש לשנן את הטקסט ולזכור את הרעיון שטמון בחובו כפי שהגה אותו אהרון פוגל (לשעבר ראש אגף התקציבים ומנכ"ל משרד האוצר) בעת ריאיון שהעניק לקרן מרציאנו ב- "תוכנית חיסכון" בערוץ 12 ביום ראשון – 17 בינואר 2021, וכה אמר לה : "…תרשי לי משפט אחד בנושא תרבות…אביב גפן הוא יוצר ענק…ראש הממשלה השכיב אותו על הגדר…הוא חשב שהוא שוכב על הגדר בשביל התרבות…ואז דרך עליו ראש הממשלה ברגל גסה גם על התרבות וגם על אביב גפן…ניתנו באפריל נדמה לי 200 מיליון שקל לתרבות…עד היום בוצע רבע, ה-70 מיליון הזה…אם היה יושב צוות מקצועי עם התרבות מול אגף התקציבים באוצר היו מקבלים הרבה יותר ו-פותרים בעיית תרבות רחבה ולא את בעיית הגדר של ביבי…".

טקסט תמונה : 17 בינואר 2021. אהרון פוגל איש הגון וחכם מעניק ריאיון לקרן מרציאנו (עיתונאית טלוויזיה  ומגישה ומנחה מְעוּלָה, יעילה, וחכמה) ב- "תוכנית חיסכון" המשודרת בערוץ 12. (צילום וסריקה ב- Iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה : 17 בינואר 2021. קרן מרציאנו מראיינת ב- "תוכנית חיסכון" את פרופסור זאב רוטשטיין מנכ"ל ביה"ח "הדסה" בירושלים שמתריע ו-זועק בפניה בקול שקט ומתון בעת מגיפת הקורונה המשתוללת במדינת ישראל את שתי המילים, "אנחנו קורסים". (צילום וסריקה ב- Iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה : 17 בינואר 2021. זוהי פרופסור עידית מטות מנהלת מערך ה-הרדמה וטיפול נמרץ ב- ביה"ח "איכילוב" בתל אביב. קרה אסון והתחוללה טעות טרגית נוראית במחלקה שהיא מנהלת וניצבת בראשה, בשעה שמשה חרזי בן 47 ואבא לחמישה ילדים חולה קורונה מונשם ומורדם נותק בטעות ממכונת ההנשמה שלו, ומֵת. (צילום וסריקה ב- Iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה : 17 בינואר 2021. קרן מרציאנו (מימין) מראיינת את פרופסור עידית מטות בעקבות האסון שקרה במערך הרדמה וטיפול נמרץ ב-ביה"ח "איכילוב שהיא ניצבת בראשו בשעה שמשה חרזי בן 47 חולה קורונה קשה נותק בטעות ממכונת ההנשמה שלו, ומֵת. (צילום וסריקה ב- Iphone. באדיבות ערוץ 12).

11. דורון קורן איש "גלריה" ועיתון "הָאָרֶץ".

חובה על כל אזרח ישראלי נאמן לא רק לקרוא אלא לעיין בפוסט החשוב, הכן, והמרתק שפרסם דורון קורן היום (יום שני – 18 בינואר 2021) ב- מוסף "גַלֶרְיָה" של עיתון "הָאָרֶץ", וכותרתו הראשית : "השקר הצולע הפסיד" והכותרת המשנית שלו, "ההתייצבות של גדעון לוי להגנת מוחמד בכרי "האציל" וסרטו "הנפלא", אחרי ההכרעה משפטית נגד "גֶ'נִין גֶ'נִין", היא ניסיון להמשיך להגשים את גוויית השקר". דורון קורן תבורך (!).

נתן אלתרמן כתב על זה שיר חַד ושָנוּן. את הסיפור המדהים שהתרחש כאן, ובו ניצח הָשֶקֶר של "ג'נין, ג'נין" במשך 19 שנים שבהן נאבקו הלוחמים על שמם הטוב ועל שם צה"ל והמדינה, היטיב לנסח שיר ישן של נתן אלתרמן "תַּחֲרוּת לְנִיסָּיוֹן" שפורסם ב- "הטור השביעי" ב- 15 באוקטובר של שנת 1943. השיר ההוא של נתן אלתרמן שנכתב כאמור לפני 78 שנים מדבר על ארבע חירויות (שאותן הזכיר הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט) המתייצבות לתחרות כדי לבחון מי מהן היא החשובה ביותר : חופש הביטוי, החופש מפחד, החופש ממחסור, וחופש הדת. והנה מצטרפת פתאום לתחרות עוד דמות גוצה וצולעת – חופש הסילוף. נחשו מי מנצח. דורון קורן תבורך (!). ובכן, במשפט "ג'נין ג'נין" השקר החיגר הובס לבסוף. לפחות בינתיים. מוחמד בכרי שוקל לערער לבג"צ. אם זה יקרה הרי שיש לקוות שחופש הסילוף לא יצליח שוב להתחזות לחופש הדיבור ו/או למצוא מפלט טכני מעשיית הצדק. בהזדמנות זאת תודה לעיתון "הָאָרֶץ" ולמוסף "גַלֶרְיָה" שלו מתאריך יום שני – 18 בינואר 2021 ולמו"ל עמוס שוקן ושוב ברכות לדורון קורן ולאיכות הניתוח המנומק והכתיבה הנפלאה שלו. איזה יופי (!).

טקסט מסמך (1) : ביום הולדתי ה- 80 בערב חג השבועות של שנת תשע"ח (2018) העניקה לי משפחתי – רעייתי, שלושת ילדיי (שני בניי ו-בתי), ועשרת נכדיי ונכדותיי מתנה יקרת ערך, את ששת הכרכים של "הטור השביעי" שכתב נתן אלתרמן ז"ל בין השנים 1943 ל- 1965. נתן אלתרמן נולד ב- 1910 ומת ב- 1970. את השיר "תחרות לניסיון" כתב נתן אלתרמן ב- 15 באוקטובר של שנת 1943 בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2.

לקרוא, לעיין, ו-לשנן. לזכור ולא לשכוח. הנה השיר "תחרות לניסיון".

טקסט מסמך (2) : 15 באוקטובר 1943. נתן אלתרמן כותב בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 את שירו "תחרות לניסיון".

טקסט מסמך (3) : 15 באוקטובר 1943. נתן אלתרמן כותב בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 את שירו "תחרות לניסיון".

טקסט מסמך (4) : 15 באוקטובר 1943. נתן אלתרמן כותב בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 את שירו "תחרות לניסיון".

12. מו"ל עיתון "הארץ" הוא מר עמוס שוקן. אינני מכיר אותו. מעולם לא נפגשתי עמו, אולם אנוכי מנוי על עיתון "הארץ" העשיר, המצוין, רב ערך, והכֵּן שלו במשך 52 שנים מאז 1971.

אנוכי אוהב, מכבד, ומעריך הערכה רבה את מו"ל "הארץ" עמוס שוקן. אנוכי מנוי על עיתון "הארץ" מאז ראשית עבודתי העיתונאית בקיץ 1971 בחטיבת הספורט שניהלו והנהיגו אז דן שילון ואלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ועד היום הזה בו נכתב פוסט 950 והועלה לאוויר ביום שני – 18 בינואר 2021 (למעט הפסקה בת כמה שבועות בה ניתקתי מגע מ- "הארץ" בתקופת מבצע "צוק איתן" ב- 2014). אנוכי אוהב את עיתון "הארץ" אולם מתרחק מרחק רב ככל האפשר משני עיתונאים דלים ו-עלובים גדעון לוי ורוגל אלפר שהמו"ל עמוס שוקן מעניק להם משום מה Space קבוע כמעט על בסיס יומי. אינני קורא אותם.

לחזור, לשנן, ולהזכיר לעצמנו את מצב ודירוג רָמָת ה-IQ של מרבית הציבור בארץ (וגם בעולם) כפי שהיטיב לתאר אותה מר קול שקבע באקסיומה שלו, כלהלן: "כמויות האינטליגנציה והנְבוֹנוּת בעולם קבועות – אולם האוכלוסייה גדלה בהתמדה". להיכן, לאֵלוּ תהומות התגלגלה מדינת הפארטאץ' שקוראים לה מדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו מאז רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל הבלתי נשכח ב-כיכר העיר בתל אביב ב-4 בנובמבר 1995…??? תעשו חושבים, בעיקר אלה שעמדו בסוף התור כשאלוהים חילק והעניק לכל אחד מאיתנו את מנת ה-IQ האישית שלו ותנתחו את הנתונים הדלים והעניים של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. לא יהיה כאן Happy end.

פוסט מס' 950. שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ איננו רק איש דַל. הוא מנהיג דַל. החוק השלישי בשדה הפיזיקה הנוגע לתורת הדינמיקה שהגה המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי הבריטי אייזיק ניוטון הגאון ו-רב המוניטין, "חוק הפעולה והתגובה", קובע כלהלן : "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה, ושווה לה בעצמתה" . בני גנץ לשעבר רמטכ"ל צה"ל בשנים 2015 – 2011, והיום פוליטיקאי דַל ועַסְקָן חסר השפעה, אמור לדעת ולהכיר את השפה המתמטית – פיזיקאלית המדויקת הנ"ל שטבע אייזיק ניוטון לפני כ- 357 (שלוש מאות חמישים ושבע) שנים, ו-מתייחסת לא בעקיפין אלא ישירות (!) גם לפעולותיו הפוליטיות שלו של בני גנץ עצמו בשנים האחרונות. פוליטיקה היא לעיתים ביזנס מלוכלך רווי אמביציות ותגובות… אבל עד כדי כך…? בני גנץ מתעב את ביבי נתניהו ומפנה לו את גבו וביבי נתניהו רוחש בוז לבני גנץ, מתעלם ומסיר ממנו את עיניו. זה לא היה סוד כי שניהם לא דיברו איש עם רעהו. העיקר שהיה מדובר כאן בממשלת ה- אחדות ההיא. בלוף. איזה אחדות ואיזה נעליים. ברור לכל ש-לא יהיה כאן שוּם Happy end. וגם : ימי הנעורים שנדמה לְךָ שהם נִצְחִיים אך הם בַּרֵי חֲלוֹף. הימים ההם שֶחֲלְפוּ לבְלִי שוב. פלוס נשכחות מנבכי העבר. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, והמתעד יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023.

הקדמות.

1. האמנתי אז לעיתון "הָאָרֶץ" ולמו"ל שלו עמוס שוקן משהעלה לאוויר לפני יותר משנתיים ביום שני – 21 בדצמבר 2020 ׁכותרת ראשית מדהימה ו-פוסט ראשי שחקרו וכתבו אותו שני עיתונאיו החרוצים חיים לווינסון ויהונתן ליס, ובו אמרו ורשמו ללא כחל וסרק, כלהלן : "לקראת פיזור הכנסת מחר בחצות (בחצות של יום שלישי-22 בדצמבר 2020), גנץ הסכים לשלול סמכויות מ-ניסנקורן למען הבטחת הרוטציה". בין היתר גנץ סיכם עם הליכוד כי וועדה פוליטית תבחר את היועץ המשפטי. על רקע התנגדות עזה של חברי "כחול / לבן" לפשרה, מסרה המפלגה כי תקדם דחייה נוספת במועד אישור התקציב". לכותרת הזאת בעיתון "הארץ" שהתפרסמה כאמור ביום שני – 21 בדצמבר 2020 היה רק פירוש אנושי ו-פוליטי אחד : בני גנץ שר הביטחון וראש הממשלה החליפי הוא אדם דַל, לא מהימן, פתלתל, וותרן וכנוע, איננו יישר דרך, ולא אמין, ובעיקר לא נאמן. הדהים אותי אז שנבחרי מפלגתו "כחול / לבן" לא הניפו נגדו ומולו מייד את נס המרד. ברור שעסק מְנוּבָז, בוגדני, ו- חָלוּל שכזה איננו יכול להסתיים בשום Happy end (!).

טקסט מסמך : יום שני – 21 בדצמבר 2020. כותרת ראשית מדהימה בעיתון "הארץ" של הפוסט שכתבו שני עיתונאי "הארץ" חיים לווינסון ויהונתן ליס, האומרת כלהלן : "בני גנץ הסכים לשלול סמכויות מניסנקורן למען הבטחת הרוטציה". בני גנץ נגלה אז כ-איש דל, לא ישר, ולא נאמן מן ההיבט האנושי בשם הפוליטיקה. (באדיבות עיתון "הארץ" ומו"ל העיתון מר עמוס שוקן). הערה : אבי ניסנקורן כיהן כשר המשפטים בממשלה המשותפת ההיא חסרת התוחלת של בנימין נתניהו ובני גנץ.

2. מדהים שהח"כים והשרים של מפלגת "כחול / לבן" לא התרוממו אז ממושביהם הנוחים ולא חוללו מרד המוני נגד המוביל שלהם שקוראים לו בני גנץ, עסקן פוליטי קטן, ירוד, ומגוחך. קשה להאמין שאותו בני גנץ היה פעם רמטכ"ל צה"ל ושר צבאות ישראל בשנים 2015 – 2011.

3. ראוי לקרוא ולעיין בפוסט שכתב בשעתו עיתונאי העל הטלוויזיוני רביב דרוקר והתפרסם ביום שלישי – 22 בדצמבר 2020 בעמוד מס' 2 של עיתון "הארץ" וכותרתו הייתה כלהלן, "הכתובת: מנדלבליט וחיות. לא גנץ".

4. לא קיבלתי עדיין שום ניתוח ו-הבהרה מהמומחים בעיתונות, ברדיו, וברשתות הטלוויזיה כיצד קרה הדבר שדווקא ארבעת מקורביו בעבר של ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, אישים כמו איווט ליברמן, נפתלי בנט, איילת שקד (היפה), וגדעון סער הפנו לו עורף והפכו ליריביו הָמַרִים.

הקואליציה הממשלתית בנימין נתניהו + בני גנץ (וגבי אשכנזי) נועדה לדיראון. היה זה בני גנץ מי ש-שלף אצבע משולשת לשני חבריו ושותפיו לתנועה דאז יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון, ועכשיו הוא בני גנץ מנסה לחזור בתשובה באמצעות דברי חנופה "הבה נתאחד ונדון מחדש בשותפות בינינו". ברור ששום איש עם מינימום IQ בראשו לא יאמין לו לבני גנץ עוד.

לחזור ולשַנֵן.

פוסט מס' 1169 (950). רוטציות. שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. כמה הערות על המצב. החוק השלישי בשדה המתמטיקה והפיזיקה הנוגע לתורת הדינמיקה שהגה המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי הבריטי אייזיק ניוטון הגאון ו- רב המוניטין, "חוק הפעולה והתגובה", קובע כלהלן : "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה, ושווה לה בעוצמתה" . בני גנץ הוא היום פוליטיקאי דַל ועַסְקָן קָטָן ונעדר השפעה (ו-לשעבר רמטכ"ל צה"ל בשנים 2015 – 2011), אמור לדעת ולהכיר את השפה המתמטית – פיזיקאלית המדויקת הנ"ל שטבע אייזיק ניוטון לפני כ- 357 (שלוש מאות חמישים ושבע) שנים, ו-מתייחסת לא בעקיפין אלא ישירות גם לפעולותיו הפוליטיות שלו של בני גנץ עצמו בעת האחרונה. "תעשיית הפוליטיקה" היא לעיתים ביזנס מלוכלך רווי אמביציות ותגובות אבל לא עד כדי כך כמו ו-כפי הפרשנות שהעניק לה בני גנץ. בלתי מתקבל על הדעת. בני גנץ תיעב ומתעב את ביבי נתניהו אבל אף על פי כן חבר אליו כידיד לרגע וניתק מגע מידידיו האמיתיים ושותפיו לדרך ולתנועה יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון. חיש מהר זה קרה והתחולל.  בני גנץ הפנה מחד את גבו לראש הממשלה וביבי נתניהו מאידך פיתח רגשות בוז לבני גנץ והסיר ממנו את עיניו. זה כבר לא היה סוד כי שני מנהיגי ומובילי מדינת ישראל אינם מדברים איש עם רעהו. העיקר שהיה מדובר כאן ואז בממשלת אחדות. בלוף. איזה אחדות ואיזה נעליים. היה ברור לכל אדם שמאכלס בראשו מינימום IQ כי החיבור הזה לא יסתיים ב-שוּם Happy end. וגם : ימי הנעורים שנדמה לְךָ שהם נִצְחִיים אך הם בַּרֵי חֲלוֹף. הימים ההם שֶחֲלְפוּ לבְלִי שוב. פלוס נשכחות מנבכי העבר. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, והמתעד יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023.

הימים ההם-הזמן ההוא. זה לא היה כל כך מזמן. קשה להאמין עד כמה שני פוליטיקאים בוגרים בעלי וֶותֶּק ו-נִיסָיוֹן כ-יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון האמינו ו-שַמוּ את מבטחם באיש לא נָבוֹן, רָפֶה, דַל, פוסח על הסעיפים, וותרן, ו-חסר אופי בשם בני גנץ. ולא רק זאת אלא הוסיפו ורקדו עמו אז ב-9 באפריל 2019 (בתום הבחירות לכנסת ה-21) חבוקי זרוע את ריקוד הניצחון הפוליטי ההוא עם זה שמתיימר עכשיו להיות ראש הממשלה ומנהיג האומה, The leader of the people.  בני גנץ רץ לספר לציבור שהוא חובר לראש הממשלה בנימין נתניהו (ראש ממשלה שמואשם כזכור בשלושה אישומים פליליים חמורים בתיקים 1000, 2000, ו-4000 בגין קבלת שוחד, מעשי מרמה, והפרת אמונים), וכי הוא מתייצב ומתגייס למשימה לאומית, ושוֹנֶה שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם עבורנו את מַנְטְרָת הטריוויה המגוחכת שֶלוֹ, "…כי עושה זאת למען עם ישראל…". סיטואציה קודרת.

טקסט תמונה : תיעוד היסטורי. זה לא היה כל כך מזמן. לפני פחות מארבע שנים. 9 באפריל 2019 בתום תוצאות מדגם הבחירות הכושל של מינה מצח (ערוץ 12) לכנסת ה- 21. לא ייאמן כי יסופר. ריקוד הניצחון של הרביעייה המורכבת מ-שלושה רמטכ"לים וכתב "במחנה" אחד, שחיש מהר התברר כ-מחול בלוף. רביעיית האישים הניצבים בראשות מפלגת "כחול לבן" (שלושה רמטכ"לים לשעבר בני גנץ / שני מימין + בוגי יעלון / ראשון מימין + גבי אשכנזי / שלישי משמאל בגבו למצלמה + כתב "במחנה" לשעבר אחד בשם יאיר לפיד / רביעי משמאל), חוגגים חבוקי זרועות בריקודים מגלומניים את תוצאות המדגם הרשלני של גב' מינה צמח בו היא מעניקה להם 37 מנדטים וליריביהם מ- הליכוד 35 מנדטים. לחלוטין, בלתי מתקבל על הדעת לא רק תוצאת הסקר המתמטי השגוי אלא גם ריקוד הניצחון בטרם עת שהפך לבדיחה, למשל ושנינה, ו-לעג. שאלה לבני גנץ : היכן שיקול הדעת שלך…(?) היכן המאופקות שלך…(?) היכן הענווה שלך…(?) היכן הצניעות שלך…(?) אתה איש ציבור מגוחך ופתטי…! (צילום ב-iphone. באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12).

פוליטיקה סבוכה וקלוקלת. בני גנץ מנהיג מפלגת "כחול / לבן" הוא מדינאי קטן וקצר ראות. בסופו של דבר היכן שהוא ב-שנת 2020 העיף את שני שותפיו לדרך ולתנועה, יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון, הוציא להם אצבע משולשת, וחבר יחדיו עם עוד פרטנר שלו גבי אשכנזי לבן זוג דַל אחר בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו מי שהעליב ו-השמיץ את בני גנץ, לעג לו, לִגְלֵג עליו, וצחק עליו לעֵין כל בפרהסיה (בשידורי אקטואליה וחדשות בשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים 11, 12, ו-13. מדהים שבני גנץ מי שהיה רמטכ"ל צה"ל בעבר ושר צבאות ישראל חבר לראש הממשלה בנימין נתניהו זה שהשמיץ אותו ולגלג אודותיו קבל עם ועדה, ותוך כדי גם העלה תירוץ בַּנָאלִי ותָּפֵל ו-יָרָה אותו לחלל האוויר את מנטרת הטריוויה שלו כשהוא משנן אותה לציבור שוב ושוב. "…באתי לעשות למען עם ישראל…".  מדהים (!). אינני זוכר מרום גילי (85) שראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, ויצחק רבין (וגם אחרים) סיפרו לאומה חזור וספר את סיפור הטריוויה המגוחך והשגרתי, שהם באו לעשות לעם ישראל. בני גנץ איש חסר מינימום כבוד עצמי, וויתר ו-נכנע לעצמו ולבנימין נתניהו. הוא מחל לבנימין נתניהו ו-בתמורה הפך חיש מהר לשר הביטחון שלו וראש הממשלה החליפי, וכמובן לא שכח לחזור שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם על המנטרה השְחוּקָה כי הוא בא קודם כל לשרת את עם ישראל. ידידו גבי אשכנזי התמנה בהמשך הדרך לשר החוץ של מדינת ישראל. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). חוקי ההיסטוריה ברורים : בתוך תקופה פוליטית קִצְרָת מוֹעֵד, עתידים בני גנץ וגבי אשכנזי לשלם מחיר פוליטי כבד. אולי שניהם היו פעם רמטכ"לים דגולים אבל נחשפים עתה כמדינאים חיוורים, כושלים, חסרי אופי, דלים, כנועים, ו-וותרנים. על פי השקפת עולמי מדובר בשני אישים עסקנים עלובים ו-דלים חסרי אופי. רחוקים כרחוק מזרח ממערב מ-כדי לשמש מנהיגי האומה ולהיות מודל לחיקוי עבור הדור הצעיר. חבירתו של בני גנץ לבנימין נתניהו והתרפסותו בפניו היא פשוט מעשה של בושה וחרפה (!).

טקסט מסמך : תיעוד היסטורי של מַצָג שווא. שנת 2020. זה היה פעם לא כל כך מזמן. שֶלֶט בחירות מתנוסס ו-בולט לכל עין תלוי בחוצות רחבי מדינת ישראל בראשית 2020, וכותרתו מאירת עיניים ונוֹשֵאת תִּקְוֹות, "עם ישראל חי כחול / לבן". חיש מהר מתברר כי זהו Cockpit הבלוף המרובע ההוא שהתיימר להפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולהנהיג ולהוביל במקומו את מדינת ישראל ה- מְפוּרְטֶצֶ'ת ומוּכֵּית במגיפת הקורונה בעת הזאת בים הסוער הזה אלֵי חוף מבטחים. קוקפיט הבלוף המרובע הזה שהיה פעם תקווה איתנה, נעלם ו-איננו עוד. סופו היה כ-סוֹפָם וקִיצָם של כל הבלופים. ארבעת החבר'ה השאפתנים האלה מ- "כחול / לבן" גמרו אומר רק לפני כמה חודשים לנשל את בנימין נתניהו מכס ראשות הממשלה, להפיל אותו, ולכבוש את השלטון (באופן דמוקרטי כמובן) במדינת ישראל. עכשיו הם פרודים ו-גרושים. זיהוי הנוכחים בצילום מימין לשמאל : גבי אשכנזי (רמטכ"ל צה"ל בעבר), יאיר לפיד (סמל וכתב לשעבר של העיתון הצבאי "במחנה"), בני גנץ (רמטכ"ל צה"ל בעבר), ומשה "בוגי" יעלון (רמטכ"ל צה"ל בעבר).​

פוסט מס' 1169 (950). תזכורת לפני כארבע שנים, בטֶרֶם ה-9 באפריל 2019. רב אלוף במיל. ורמטכ"ל צה"ל בעבר בֶּנִי גָנְץ נשא אז את עיניו אל כֶּתֶר ראש ממשלת ישראל בו החזיק בנימין נתניהו. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל גם בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1169 ביום חמישי-26 בינואר 2023. 

רמטכ"ל צה"ל בעבר רב אלוף במיל. בני גנץ הרחיק לכת בהתקפותיו ההם בימים ההם של 2019 על ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, משאמר כהאי לישנא את הטקסט הזה : "…כשאני שכבתי במארבים ובתעלות הבוץ בלילות קפואים, אתה בנימין נתניהו עזבת את ישראל כדי ללמוד אנגלית ולתרגל אותה במסיבות קוקטייל…בימים שבהם פיקדתי על יחידת שלדג במבצעים מסכני חיים במדינות אויב, אתה פילסת את דרכך באומץ ובנחישות בין עמדות איפור ובאולפני הטלוויזיה…". כתב הקטגוריה הנ"ל אותו רשם ואמר אז בני גנץ כנגד בנימין נתיהו לא הפריע לו לחבור אליו ולהיפרד משני חבריו לדרך ולתנועה ההן, יאיר לפיד ומשה "בוגי" יעלון.

צריך להוסיף כאן שמדובר במקרה הנ"ל במֵידָע משתלח, לא נכון, מוטעה, ומטעה של בני גנץ. אינפורמציה זולה, מטופשת, לא נכונה, וגם "לא חוקית" מההיבט המוּסָרִי שלה ש-בני גנץ משתמש בה והופך אותה שלא בצדק לחנית וחרב נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אנוכי איש תנועת עבודה משחר נעוריי (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן אולם תל אביבי היום בן 83, נשוי לאותה רעייה כמעט 60 שנים ו-אנחנו הורים לשלושה ילדים וסבא וסבתא לעשרה נכדים ונכדות) וניצב רחוק והרחק ממסלולו הפוליטי של בנימין נתניהו, אולם אני לחלוטין אדם הגון ויישר דרך, גם אם לא נחמד דיו. בנימין נתניהו הנו מדינאי וותיק ו-מוכשר (צריך לומר זאת לזכותו) שהתקלקל (יש לומר גם זאת אך לגנותו) היה בעברו לוֹחֵם, קצין, ומפקד נחוש, אמיץ, ו- עַז נפש בסיירת מטכ"ל. את זה אי אפשר לקחת ממנו וגם לא צריך. בני גנץ היה צריך לאָגֵף ולתקוף מכיוון אחר את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולומר לאוּמָה כך וכלהלן : "…בנימין נתניהו למרות שהיה מפקד, לוחם, וקצין נועז שחרף נפשו בסיירת מטכ"ל, הרי כראש ממשלה הפך למנהיג מסית, מדיח, ומפלג האומה, במקום לאַחֵד אותה…לכן נדרש מכולנו להעיף ולסלק אותו מראשות הממשלה…". זה צריך להיות הקו. זכורה שיחתו ו- אמרתו ה-בעייתית של ראש הממשלה בנימין נתניהו כש-שַח לרָב הישיש יצחק כדורי ב- 1997, "…השמאל שכח מה זה להיות יהודים…". היה מדובר בפוליטיקה מנובזת, פלגנית, ומלוכלכת של בנימין נתניהו. את ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לתקוף אם כן בתחומים שונים לגמרי. לא צבאיים – ביטחוניים. בנימין נתניהו מעד ונחשף כמדינאי / מנהיג נטול מוּסָר מְפָלֵג, מֵסִית, ו-מֵדִיח. כבר בראשית דרכו אז כיו"ר הליכוד ב-שנת 1995, נשא את עיניו לכֵּס ראשות הממשלה עליו ישב ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. בנימין נתניהו עשה כל מאמץ לקָעָקֵעַ באותו הסתיו ההוא לפני 25 (עשרים וחמש) שנים בדרכים פסולות ו-מְנוּבָזוֹת במסעי הבחירות שלו את מעמדו הנבחר של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. ראו את זה בהופעותיו הפומביות של בנימין נתניהו באוקטובר 1995 בצומת רעננה ובהפגנת הימין והימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים. בנימין נתניהו הפך למסית. הוא ראה את המראות הקשים והמזעזעים בהם ההמונים נושאים ארון קבורה וחבל תלייה שכולם ידעו למי הוא מיועד, מלבישים את יצחק רבין במדי הגסטאפו ה- SS השחורים הנאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היינריך, וכורכים כפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת על ראשו של בֶּן הַמָלְכוּת יצחק רבין, ושואגים, בדָם ואֵש את רָבִּין נְגָרֵש. היה מדובר במחזות איומים. בנימין נתניהו מסית, מדיח, ומפלג התבונן מהצד ושתק. דָמָיו של בֶּן הַמָלְכוּת יצחק רבין ז"ל זועקים גם היום מן האדמה. ובכן, בחלוף 25 שנים רמטכ"ל צה"ל ושר צבאות ישראל בני גנץ חבר אל שִלְטוֹנוֹ של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מדהים. ולכן קיים כאן אבל גדול. אישיותו ודמותו של בני גנץ (כפי שהן משתקפות ממסך הטלוויזיה) אינן מבריקות, לא חכמות דיין, ונעדרות שאר רוח. על מסך הטלוויזיה מצטייר בני גנץ כמדקלם, קריין טלה פרומפטר, שולף לאט, מגמגם, ואיש טיפש ומוגבל. אינני מכיר אותו וגם אף פעם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אם בני גנץ הוא איש חכם ונבון הרי שמצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים עושות לו עוול. הופעתו בפניהן היא דלה, משעממת, ורוטינית. בני גנץ מתיימר להיות מדינאי מוביל אולם הוא בעצם דומה מעין עסקן מן המניין. אמביציונר, שאין בכוחו וכישרונו למוטט את שלטונו של בנימין נתניהו. לא כיריב מחוץ לממשלה וגם לא מבפנים כשותף לממשלה. בני גנץ עלול להיזכר בתולדותיה של מדינת ישראל כמי שפרק תנועה פוליטית בעלת עתיד ופוטנציאל, ו- כמי שזקף אצבע משולשת לשני שותפי עבר פוליטיים שלו יאיר לפיד ומשה "בוגי יעלון", והפנה להם את גבו. ו-החמוּר מכל, הוא החליט לחבור לממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מי שנושא על גבו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים וכבדים מנשוא שהקודים שלהם, הם מספרי 1000, 2000, ו- 4000. את הטקסט הרשום בשלושת תיקי הקטגוריה הללו, כתב רשם, והגיש נגדו היועץ המשפטי שלו ושל ממשלתו אביחי מנדלבליט והם עוסקים בקבלת שוחד ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעשי מרמה שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, והפרת אמונים שביצע ראש הממשלה בנימין נתניהו. בנימין נתניהו עלול למצוא את עצמו כאסיר פלילי וכמי שיושב בית הכלא מאחורי סורג ובריח. בני גנץ מי שמכהן היום בחודש דצמבר של שנת 2020 כשר הביטחון של מדינת ישראל ומי שהוגדר כ- "ראש הממשלה החליפי" הבא של מדינת ישראל, עלול למצוא את עצמו בעוד זמן לא רב בקצה המפולת הפוליטית האישית שלו. יש מומחי סקרים שקובעים שבני גנץ לא עובר את % החסימה בבחירות הבאות לכנסת. בני גנץ היה פעם שר צבאות ישראל, רב אלוף ורמטכ"ל צה"ל שלא הותיר לפי שעה מאז הפך לאזרח שום מורשת מדינית + חברתית + כלכלית. כלום.

אשנה ואומר שוב. אינני מכיר את בני גנץ. מעולם לא ראיתיו במציאות ואף פעם לא שוחחתי עמו. אף על פי כן דבר אחד ברור לי מהתבוננות בו בטלוויזיה : בני גנץ עושה כל מאמץ לצייר את עצמו על המסך הקטן כאדם מחוספס, מסורבל, מדקלם, מָט, איטי ומגמגם, בוהה, וחסר קואורדינציה להחריד. אולי, יכול להיות, וייתכן מאוד שהוא איש חכם ונבון. אולי גאון. אם כך ואם זה המצב האמיתי לאשורו, והעובדות הנ"ל נכונות, אזי מצלמות הטלוויזיה (והמיקרופונים הצמודים אליהן) מסֵבוֹת  לו נזק בל ישוער ו-חושפות ומציגות אותו כ- בעל IQ רָדוּד.

הערה אישית שלי : אנוכי כותב את דעתי ואת התרשמותי בלבד אודות בני גנץ הנוכחי. הוא גרם לי בהתנהגותו הפוליטית אכזבה מרה ומפח נפש.

הימים ההם בזמן ההוא של חודש דצמבר, החודש האחרון של שנת 2020.

כל אזרח במדינת ישראל שמתבונן ו-לו לרגע קט ביחסים העכורים השוררים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון בני גנץ (ראש הממשלה החליפי) מנהיגי ומובילי "ממשלת האחדות", מזדעזע מהבּוּז, מההפקרות, מהעליבות, מחוסר האמון, מהזלזול, ומההתעלמות המוחלטת שמפגינים שני המנהיגים הנ"ל בפרהסיה האחד כלפי השני. מדהים בעליבותו. מדובר בעסק שלילי, נחות, וירוד חסר תקדים בעליבותו בתולדותיה הפוליטיים של מדינת ישראל לדורותיה. פוליטיקה היא לעיתים עסק הפכפך, חמקמק, מרובה ו-רווי צורות ואופנים, ולכן מלוכלך. בפוליטיקה מותר לשקר ולרמות, בפוליטיקה מותר להבטיח ולא לקיים, בשם האינטרס שהוא מעל לכל. מרבית הפוליטיקאים הם נטולי נאמנות, חברות, וידידות לשותפיהם לעסק. אשנה ואומר שוב את מה שרשמתי כבר בעבר : מפליא שרב אלוף מיל. בני גנץ מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושר צבאות ישראל בשנים 2015 – 2011 ומכיר מקרוב את ראש הממשלה בנימין נתניהו, חבר, עשה, וערך עמו שותפות פוליטית הנוגעת למנהיגות האומה. למרות שהוא בני גנץ יודע היטב שהיועץ המשפטי של ממשלת ישראל אביחי מנדלבליט הגיש נגד אותו ראש הממשלה שהוא בני גנץ חבר אליו ו-שקוראים לו בנימין נתניהו, שלושה כתבי אישום קטגוריים פליליים חמורים בתיקי 1000, 2000, ו- 4000 בגין קבלת שוחד, מעשי מרמה, והפרת אמונים (!). בני גנץ הוא עסקן פוליטי דל שמציב את הערכים העליונים של חיינו מוסר אמת, דרך ארץ כנה, נאמנות, ודוגמא אישית ללא דופי מתחת לאינטרס הפוליטי הצַר האישי שלו. בני גנץ הוא איש שמתיימר להיות מנהיג האומה בכל מחיר אולם נחשף שוב ושוב כאדם לא נבון, לא חכם, קצר ראות, ומנהיג בגרוש. איש טיפש חסר אופי. לעולם לא אתן לו את קולי אף על פי שמִידֵי כל שחר חדש מייד לאחר קריאת התרנגול, הוא איש הטריוויה הזה בני גנץ מספר לי ומנסה לשכנע אותי שהוא בא לעשות למען עם ישראל. גם אף פעם לא אניף את יד ימין שלי עבור בנימין נתניהו ראש הממשלה המושחת על פי עובדות עדותו האישית של היועץ המשפטי שלו אביחי מנדלבליט (!).

מצאתי לנכון להביא לקוראי הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL את הפוסט רווי ניגודים לוגיים של רביב דרוקר (עיתונאי ושדרן טלוויזיה מהמעלה הראשונה בערוץ 13) שפורסם בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שני – 14 בדצמבר 2020 תחת הכותרת "גנץ, אל תתקפל". אף על פי שהפוסט המדובר רווי ניגודים לוגיים הוא ראוי לעיון וקריאה. וגם את דבריו הכנים, הנכונים, הצודקים, והמנומקים של האזרח יצחק קאופמן כפי שהתפרסמו בעיתון "הָאָרֶץ" ביום חמישי – 17 בדצמבר 2020 במדור "מכתבים למערכת הָאָרֶץ", תחת הכותרת "אוי, גנץ – שוב התקפלת". אנוכי מפרסם את שני המידעים הנ"ל ב-בלוג באדיבות עיתון "הָאָרֶץ" ובאדיבותו של מו"ל עיתון "הָאָרֶץ" מר עמוס שוקן.

הערה אישית שלי : אנוכי בן 83 היום. רעייתי ואנוכי הורים לשלושה ילדים וסבא וסבתא לעשרה נכדים ונכדות. אני בן קיבוץ אפיקים (לשעבר) בעמק הירדן שהיה פעם הקיבוץ הטוב ביותר בארץ. הוריי ז"ל משה בלינדמן (אלרואי) ושרק'ה פְּרעֶס היו ממייסדי קיבוץ אפיקים ומראשוני בוניו בראשית שנות ה- 30 של המאה קודמת. העיתון היומי שלנו בקיבוץ אפיקים היה תמיד "דָבָר" שעורכו הראשון היה ברל כצנלסון. ב- קיץ 1971 קיבלו אותי דן שילון ואלכס גלעדי לעבודה עיתונאית בשורותיהם, בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה דאז אפשרה לכל עיתונאי בחטיבת החדשות והספורט לחתום על עיתון יומי אישי (על חשבון הטלוויזיה). אנוכי בחרתי אז ב- 1971 ב- "הָאָרֶץ" של עמוס שוקן. עיתון "הָאָרֶץ" של עמוס שוקן הוא עדיין העיתון היומי האישי שלי גם בחלוף 49 שנים, בחודש דצמבר של שנת 2020.

טקסט מסמך : יום שני – 14 בדצמבר 2020. זהו הפוסט של רביב דרוקר רווי ניגודים לוגיים, שהתפרסם בעיתון "הארץ" ואף על פי כן נמצא על ידי ראוי לעיון וקריאה. (באדיבות עיתון "הארץ" ומו"ל העיתון מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : יום חמישי – 17 בדצמבר 2020. זהו מכתב למערכת העיתון "הארץ" בעל משקל כבד שכתב מר יצחק קאופמן מתל אביב (אינני מכיר אותו) וראוי לעיון וקריאה ע"י כל אזרח נאמן מדינת ישראל. (באדיבות עיתון "הארץ" ומו"ל העיתון מר עמוס שוקן).

פוסט מס' 1169 (950) הוא בחלקו חזרה על פוסט מס' 868 שנחקר ונכתב על ידי גם בעקבות חֲבִירָתוֹ הפוליטית הפתאומית חסרת הסבר הגיוני ו-לבטח נעדרת מינימום נאמנות מוּסָר של בני גנץ לבנימין נתניהו. מדובר בשגיאה מתמטית- מוּסָרִית שאין עליה סְלִיחָה (!).

וגם: ימי עידן מוטי קישנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998-1993 בימי תקופת הרצח הנפשע של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל הי"ד בכיכר העיר בתל אביב ב-4 בנובמבר 1995 בידי בן עוולה בשֵם יגאל אמיר. פוסט מס' 1169 (950) הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1169 (950) : הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————–

פוסט מס' 1169 (950).

פוסט מס' 1169 (950). הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשָוֵוק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים האנשים והשחקנים וה-יו"רים של הוועדות המארגנות שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים והופכים מעת לעת את מחוללי הדרמה למֵעין מריונטות. פוסט מס' 950.

פרפרת שקוראים לה בני גנץ.

כל אחד מאיתנו יעשה את חשבון הנפש שלו עם עצמו לאחר חֲבִירָתוֹ הפתאומית חסרת הסבר ונטולת כל מוּסָר של בני גנץ לראש הממשלה בנימין נתניהו ששרוי תחת שלושה כתבי אישום פליליים חמורים (!). כל אחד מאיתנו יערוך חקירה עצמית משלו מעמיקה ונוקבת הנוגעת לבני גנץ שחבר עכשיו ממש ברגעים אלה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לאחר שרק לפני שעה קלה הטיף בלהט לציבור בישראל כי בראש ממשלת ישראל ניצב אדם שהוגשו נגדו שלושה כתבי אישום פליליים חמורים בגין קבלת שוחד + מרמה + הפרת אמונים, ולכן מוטלת על הציבור בישראל החובה להפיל ולסלק אותו מהשלטון (!). עכשיו הוא חָבַר אליו כאילו לא קרה מאום לפני כן. בני גנץ חָטָא ו-שָגָה במעשה החבירה שלו שגיאה מתמטית-מוּסָרִית כבדה מנשוא. ההיסטוריה מנהלת, מבקרת, ומתנקמת בדרכה שלה עם אנשים שמפירים ביודעין את חוקי ההיגיון, המתמטיקה, והמוּסָר שחוקק הטבע הַאֱנוֹשִי. זה רק עניין של זמן (לא ארוך) עד שבני גנץ ישלם טבין ותקילין בעבור בגידתו בציבור בוחריו והפניית עורף לבני בריתו.    

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרמה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו"ח ההדחה שנכתב לפני יותר כ-18 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. היה מדובר בעסק רקוב ו-מחורבן. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה שעסק בשידורי הטלוויזיה והרדיו הקרבים ובאים של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם,"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". שָם החל ה- Start up שלי. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1169 (950).

היסטוריה רחוקה (1). מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998-1993 היה עילוי (אולם לא נעדר שגיאות) ו-מהפכן. מהפכן, משום שאישר לראשונה בהיסטוריה של השידור הטלוויזיוני הציבורי את יוזמתי הַתְכָנִית והַתָּקְצִיבִית (זכויות שידורים ומִימוּנָם פלוס טכנולוגיה טלוויזיונית ואמצעי שידור) כמנווט שידורי הספורט שלו ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בימים ההם יאיר שטרן לשדר ישיר בהיקפים מלאים 22 משחקים בליגה הלאומית (ליגת העַל היום) על פי הסכם חוזי בר תשלום עם התאחדות הכדורגל (היו"ר היה חיים הברפלד ז"ל) ב-עונה הארוכה ההיא בת 39 מחזורי משחקים של 1994-1993 לפני רבע מאה של שנים. היה מדובר בחידוש מפליג רב ערך לאחר הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל ב-1993 מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והגעתו המרעננת של יאיר שטרן לכס הרם הפנוי. 15 שידורים ישירים (מתוך 22) יוחדו ל-מכבי חיפה אלופת המדינה באותה העונה המשגשגת המשותפת ההיא של 1994-1993, לנשיא המועדון יעקב שחר וגם לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. שום מנכ"ל רשות שידור לפני מוטי קירשנבאום ז"ל, שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969) ויצחק לבני ז"ל (בשנים 1979 – 1974) לא התירו לשני מנהלי חטיבת הספורט דן שילון ואלכס גלעדי (בשנים 1980 – 1968) לנהל מו"מ תקציבי רווי זכויות שידורים עם אנשי התאחדות הכדורגל הישראלית הנוגע לשידורים ישירים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העַל היום). שידרנו יָשִיר בעת ההיא רק את משחקי 1/2 הגמר פלוס משחק הגמר על גביע במדינה. גם שום מנכ"ל רשות שידור אחרי שמואל אלמוג ז"ל ויצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979), ואחריו אורי פורת ז"ל (בשנים 1989 – 1984), וגם אריה מֶקֶל ז"ל (בשנים 1993 – 1989) בתקופתי כמנהל חטיבת הספורט (ב- שנים ההן שבין 1989 ל- 1993), לא אִפְשֵרוּ גם לי לנהל מו"מ עם ההתאחדות אודות שידורים ישירים של משחקי הליגה הלאומית, עד לנסיקתו המזהירה של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל בשמי רשות השידור ב-28 אפריל 1993. ועוד עובדה חשובה: לא היינו יכולים להוציא לפועל את יוזמת מדיניות שידורי הכדורגל הישירים החדשה ההיא בעונת 1994-1993 ללא סיועו הכספי (במתן חסויות) של יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ אֲרְיֵה זָיְיף ז"ל אדם יקר ואוהד השידור הציבורי. ובכן, מנהיגותו של מוטי קירשנבאום ז"ל הייתה אנטי תזה מוחלטת לזאת הכושלת, הירודה, והרדודה של יוסף בר-אל מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993-1990. אין פלא שבקיץ 1993 הֵדִיח מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל מכהונתו זאת (לא האריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל ז"ל גם נוכח ועל פי בקשתה והמלצתה המפורשת של שרת החינוך ב-1993 שולמית אלוני ז"ל שתבעה ממנו להדיח ולסלק מייד את יוסף בר-אל מתפקידו) ומינה במקומו למשרה הרמה והאחראית את יאיר שטרן יבד"ל. 

ועוד דבר חשוב: מוטי קירשנבאום ז"ל בהיותו מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998-1993 תמך לחלוטין במדיניות השידורים שלי כמנווט שידורי הספורט שלו ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 יאיר שטרן בה התנגדתי התנגדות מוחלטת, עקשנית, ועקבית לעיתונאות ה-Off tube הטלוויזיונית. עיתונאות Off tube סוג של עיתונאות בלוף שקנתה לה בהמשך הימים אחיזה איתנה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וגם עיתונאות Off tube רדיופונית שאומצה בחוֹם ע"י רשתות רדיו גלי צה"ל ו-רדיו תאגיד "כאן") ו-המודפסת של "הָאָרֶץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו-"ישראל היום". עיתונאות ה-Off tube האלקטרונית והמודפסת הן פונקציה של מְאֵירָה ש-מזהות את הדיסוננס של עצמן באמצעות צליל צורמני מוכר: צִפְצוּף ארוך על הצופים שלהם, על המאזינים שלהם, ועל הקוראים שלהם שקונים את הדיווחים הלקויים והחסרים במיטב כספם. למה לטרוח ? מדוע להתאמץ ? מי זקוק לעיתונאות שטח ?מי צריך דיווח מהשטח אם עיתונאֵי העיתונות המודפסת נשארים גם הם בארץ ו-מעתיקים את המידע החסר באמצעות אספקת אינפורמציה שמספקים שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שבעצמם אינם טסים פעמים רבות למוקד האירועים וההתרחשויות בחו"ל, ובעצמם מעתיקים באופן ישיר את המידע הבוקע מהמוניטור שלהם הניצב בעבורם באולפן בהרצליה. הֵם לא שָם, הֵם כָּאן. אין להם שום יתרון על צופיהם ומאזיניהם זולת הרשאת מנהליהם לאחוז במיקרופון. מדובר בעיתונאות בלוף. עיתונאי גופי השידור האלקטרוניים ועיתונאי העיתונות המודפסת עושים עבור צופיהם עבודת פלסתר. הם אינם נמצאים בשטח אולם הם מדווחים לצופיהם מהאולפן כאילו הם ניצבים במוקד האירועים וההתרחשויות. הם פשוט מבלפים. המידע שלהם נעדר ניתוחים, סיכומים, סטטיסטיקות, ובעיקר חסר ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה בתומה, הכושלת ו/או המשגשגת. עיתונאות צולעת ודלה. בשפת הרחוב מדובר בעיתונאות מחורבנת. כולם נשארים בארץ וכולם מעתיקים מכולם. פַארְסָה. לא בסדר מפני שמדובר בשליחות עיתונאית ציבורית ישראלית, אלקטרונית וכתובה, שחייבת להיות נוכחת במוקדי ההתרחשויות. עיתונאות השטח הזאת שכה מתבקשת ומובנת מאליה איננה מתקיימת. שלוחותיה טלוויזיה, רדיו, והמודפסת בורחות מהסיקור העיתונאי בשטח ונעדרות מ-מוקד ההתרחשות. כולם שָם מעדיפים במידה רבה את חרבון ה-Off tube וכך גם נראים הדיווחים שלהם. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998-1994 התנגד כמוני למדיניות שידורי ה-Off tube למיניהם ובכך סייע לי רבות לפאר את המוניטין של הטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1 שהייתה אז מהות השידור הציבורי במיטבו (!).

היסטוריה רחוקה (2).עונת הכדורגל הישראלי בשנים ההן של 1994-1993. זכויות שידורים מוחזקות ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. כיסוי עונת הכדורגל הישראלי בעונה ההיא של 1994-1993 מבוצע ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית רון ארלדג' טבע היכן שהוא בעשור ה-60 של המאה הקודמת את הסלוגן הטלוויזיוני הבלתי נשכח: "When you have the rights – you have the show".

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. רון ארלדג' (Roone Arledge, משמאל) ו-האווארד קוסל (Howard Cosell, מימין) השדר הבכיר שלו בחטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית abc. שני אנשי טלוויזיה אמריקניים רבי מוניטין משכמם ומעלה שאינם עוד בין החיים אולם נותרו בלתי נשכחים. (באדיבות ארכיון ABC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 13 במארס 1993 בימי שלטונו האחרונים של יוסף בר-אל ז"ל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בערוב ימיו (כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית), נקלעתי כמנווט שידורי הספורט שלו לאירוע כדורגל רלוואנטי ומסקרן שהתרחש באצטדיון "טדי" בירושלים, הלוא הוא המשחק המרכזי בין שתי הטוענות לכתר אלופת המדינה בכדורגל בעת ההיא לפני 27 שנים, קבוצות בית"ר ירושלים ומכבי ת"א. ביקשתי לשדר ישיר את המפגש התחרותי שמסקרן את כל המדינה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל התנגד מכל וכול. מנכ"ל רשות השידור אֲרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון דווקא תמכו ביוזמת השידור שלי בתנאי שאמצא מקור מימון לפחות חלקי. יו"ר בית"ר ירושלים מר משה דדש דרש 50000 (חמישים אלף) דולר תמורת זכויות השידורים. שוחחתי עם יו"ר מועצת ההימורים והטוטו בעת ההיא מר אריה זייף ז"ל ידיד השידור הציבורי משכבר הימים וביקשתי את סיועו. אריה זייף הסכים מייד לחלוק עמי את האחריות הכספית כלהלן : הטוֹטוֹ ישלם 32500 (שלושים ושניים אלף וחמש מאות) דולר (תמורת תשדירים וחסויות) ורשות השידור תשלם 17500 (שבעה עשר אלף וחמש מאות) דולר. נחתם ה- Deal ואריה מקל ומיכה ינון שכופפו את יוסף בר-אל לחצו את ידי. אֵדָיו והאוֹבֶך של ימי מארס של 1993 הוסרו והאופק הפך לבהיר. ימי חודש מארס ההוא של השנה ההיא 1993 קירבו את קיצו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכושל יוסף בר-אל. השמועות אודות מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 במקומו של אריה מקל צברו תאוצה והפכו למציאותיות. היה ברור שמוטי קירשנבאום יעשה את מה שאריה מקל לא עשה, להדיח ולסלק את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כפי שתבעה זאת שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל מי שהמליצה בחום על הפקדת רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום ז"ל. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אישר את מינויו של מוטי קירשנבאום למשימה הרמה. יוסף בר-אל הודח בתום כהונתו בקיץ 1993 (ו/או במילים עדינות יותר, כהונתו לא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום). במקומו נבחר למשימת הכהונה הרמה, יאיר שטרן. יאיר שטרן שימש בין 1989 ל- 1993 כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון בירת ארה"ב אולם מוטי קירשנבאום (התמנה למנכ"ל רשות השידור באפריל 1993) שהחליט כבר לא להאריך את כהונתו של יוסף בר-אל, עשה לו ליאיר שטרן הסבה שדרג אותו, ומינה אותו במקום יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1993. בפני שני המנווטים החדשים של השידור הציבורי ב- קיץ 1993, מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, ניצבה משימת עַל היסטורית סבוכה, מאתגרת, רבת עניין, וגם קשה : להתמודד מול ערוץ 2 המסחרי השאפתני שעתיד היה לעמוד בפעם הראשונה על רגליו ב- 4 בנובמבר 1993. ערוץ 2 המסחרי היה דרדק טלוויזיוני צעיר אולם לא המנכ"לים של שלוש הזכייניות "רשת" + "קשת" + "טלעד" שהרכיבו את מהותו. דן שילון ויוחנן צנגן היו שני מנכ"לים משותפים של "רשת". אלכס גלעדי שימש מנכ"ל של "קשת". עוזי פלד כיהן כמנכ"ל "טלעד". ארבעת המנכ"לים הנ"ל היו לא רק יריבים טלוויזיוניים ראויים, מוכשרים, ו- בעלי ניסיון ברמה גבוהה בתעשיית הטלוויזיה, אלא היו בראש וראשונה שאפתניים ואמביציוזיים, ולכן מסוכנים לשידור הציבורי. לראשונה בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל נכפתה ב- 1993 תחרות על השידור הטלוויזיוני הציבורי הוותיק מטעמו של השידור המסחרי הצעיר. זה היה מבחנם הגדול וההיסטורי של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו, יאיר שטרן יבד"ל. הם עמדו בו בהצלחה לא מבוטלת אם כי בכמה תחומים היא הייתה חלקית בלבד.

רמי ווייץ שידר ישיר את המשחק ההוא בשבת של 13 במארס 1993 מאצטדיון "טדי" בירושלים. השידור הישיר ההוא היווה תקדים והיה בעל חשיבות עצומה לקראת בואו המחודש של מוטי קירשנבאום ז"ל לרשות השידור תחת ה- Title של מנכ"ל המו"מ העתידי עם ההתאחדות בדבר 20 שידורים ישירים של המשחקים המרכזיים בהיקפים מלאים בעונת הכדורגל הבאה של 1994 – 1993. ביום שישי – 16 ביולי 1993 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יאיר שטרן (במקום יוסף בר-אל שכהונתו לא הוארכה ע"י המנכ"ל מוטי קירשנבאום), ואנוכי במלון רמת אביב עם מנהלי ההתאחדות היו"ר חיים הברפלד ז"ל וסגנו עזריקם מילצ'ן והמנכ"ל שלהם יעקב אראל לצורך מו"מ אודות התשלום הנוסף בעבור 20 השידורים הישירים המתוכננים על ידי. שלושת אנשי ההתאחדות התעניינו במחיר. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המודח יוסף בר-אל כבר לא היה בסביבה, ומוטי קירשנבאום ז"ל היה כרגיל מהיר והחלטי. במהלך המו"מ ההוא כיסה את אפרכסת אוזני (לנוכח מבטם הנדהם של אנשי ההתאחדות) ולחש לי, "…יואש אלרואי כמה שילמת בפעם האחרונה בשבת – 13 במארס 1993 למשה דדש בעבור המשחק ההוא בית"ר ירושלים – מכבי ת"א…?". כיסיתי את אפרכסת אוזנו שלו ולחשתי לו בחזרה, "50000 (חמישים אלף) דולר". מוטי קירשנבאום לא ערך שום פאוזה וזרק את המספר 50000 דולר לחלל האוויר. חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, ויעקב אראל לא ערכו אף הם כל אתנחתה ויירטו את הנתון כשהם ממלמלים, "בסדר אנחנו מסכימים". חשבון קצר מלמד כי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ההחלטי והנמרץ חתם בתוך שנייה אחת על הוצאה נוספת של עוד 1.000000 (מיליון) דולר בעבור 20 השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בעונת 1994 / 1993. זאת בנוסף למחיר הכולל של 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר שהסכמנו לשלם להתאחדות הישראלית לכדורגל בחתימת החוזה ההוא בקיץ 1992 בעבור שתי העונות של 1993 / 1992 ו- 1994 / 1993. היה מדובר בחידוש מהפכני וסנסציוני בעונת הזהב ההיא של 1994 / 1993. בקיץ 1993 יוסף בר-אל כבר לא היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יאיר שטרן תפש את ההגה.

טקסט מסמך : יולי 1993. נשכחות שזוכרים. חלף העידן הכושל של יוסף בר-אל שהודח מכס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (הוא השלים את תקופת כהונתו בת שלוש שנים אולם היא לא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום ז"ל ועל פי בקשה מפורשת מעֵין צַו של שולמית אלוני ז"ל שרת החינוך בממשלת יצחק רבין ז"ל). החל עידן חדש מלא תקוות בראשותם של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור ויאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העיתון "ידיעות אחרונות" מפרסם בכותרת ראשית ידיעה סנסציונית המתייחסת לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה מדובר ב- 22 שידורים ישירים בעונת הכדורגל של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) ההיא של 1994 – 1993, (ולא ב- 39 כפי שמצוין בכותרת). הידיעה אודות תשלום של 50000 (חמישים אלף) דולר בעבור כל שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נכונה. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון ארנון מוזס).

בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור נסעתי בדרך סלולה ומוסכמת. יצאנו לדרך ברגל ימין. מאיר איינשטיין ז"ל ואבי רצון יבד"ל שידרו ישיר מאצטדיון "טדי" את המשחק הראשון במחזור ראשון בשבת 28 באוגוסט 1993, בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 3:2. ברור שהרמתי טלפון למפקד העליון שלי מוטי קירשנבאום בביתו במושב מִכְמוֹרֶת ואמרתי לו, "מוטי, אני מנשק אותך דרך הטלפון". זה היה סִפְתָּח כביר וחסר תקדים בימים ההם של יולי 1993. תקופה שחלפה לבלי שוב.

טקסט מסמך : יולי 2002. בימים ההם של קיץ 2002 החלה הספירה לאחור לקראת קיצה של הרשות השידור ז"ל ההיא (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") תחת ניהולו הכושל, המר, והמחורבן של המנכ"ל יוסף בר-אל ז"ל ההוא. זוהי תשובתי לעיתונאי "מעריב" מאיר שניצר שטוען טענה מופרכת בעיתונו בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי ערוץ טלוויזיה ציבורי איננו צריך להחזיק מחלקת ספורט שהוא תחום נישה. בחלוף כמה ימים טרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ונפניתי ממנו לעַד. (באדיבות העיתון "מעריב").

פוסט מס' 1169 (950). ימי עידן מוטי קישנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998-1993 בימי תקופת הרצח הנפשע של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל הי"ד בכיכר העיר בתל אביב ב-4 בנובמבר 1995 בידי בן עוולה יגאל אמיר. פוסט מס' 1169 (950) הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט מסמך : יום שישי – 8 בנובמבר 2019. זהו המסמך שפרסם חגי סגל וכותרתו, "החוג לתקשורת – כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל". המסמך עב הכרס הנ"ל שיצא לאור בצורת חוברת מידע עיתונאית בת 81 עמודים וצורף לעיתון הימני "מקור ראשון" ביום שישי – 8 בנובמבר 2019, רווי לא רק אי דיוקים, טעויות, שגיאות, ו-אי בדיקת העובדות לאשורן, אלא טעון גם ב- אינפורמציות לא נכונות. (באדיבות "מקור ראשון"). 

הקדמה מאוחרת.

קראתי בשעתו את דבריו  של חגי סגל (עורך העיתון "מקור ראשון") מי שחיבר את המסמך "הימני" רחב הידיים רווי הטענות המגוחכות והַמְעֻוָות, ואשר קרוי, החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל" וצורף לגיליון "מקור ראשון"  ביום שישי – 8 בנובמבר 2019 בצורת חוברת מידע עיתונאי בעלת ממדים של סקירה היסטורית רוויה לא רק באי דיוקים, טעויות, שגיאות ואי בדיקת העובדות לאשורן, אלא טעונה גם באינפורמציות לא נכונות. המסמך עַב הַכָּרֶס הזה בן 81 עמודים שנראה כמו כתב תעמולה אמור להפגין נאמנות ויצירת תודעה פוליטית בימים אלה (!) לטובת ראש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שנאשם בפלילים. בנימין נתניהו צועד כעת במשעול פוליטי – משפטי צר, פתלתל, רווי מכשולים, הפכפך, ו-לולייני. באותה העת העכשווית הזאת הוא מנהל בצורה ובאופן רשלני ביותר מדינת פארטאץ' שסובלת מאין סוף שירותים ציבוריים לקויים ברמת נֶפֶל, ובראשם הרפואה הציבורית והתחבורה הציבורית. בנימין נתניהו שרוי במצב מסוכן ביותר עבורו מכיוון זוויות ההיבטים הקטגוריים החמוּרים של מִרְמָה והפרת אמונים של כל Courtroom ישראלי שבפניו הוא אמור להתייצב בבוא העת והשעה. כך זה נראה גם ברגע כתיבת פוסט זה מס' 1169 (950). ראש הממשלה בנימין נתניהו עלול למצוא את עצמו ב-קָלוּת מול כתבי אישום שמסוגלים להוביל אותו היישר אל מאסר בן שנים מאחורי סורג ובריח (כמו בשעתו את ראש הממשלה בעבר אהוד אולמרט). בנימין נתניהו יכול להצהיר ולחזור על המנטרה הפוליטית שלו שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם באוזני מאמיניו, "…לא יהיה כלום-כי לא היה כלום…", אולם החזרות אינן הופכות את הטקסט לאֶמֶת, ו-אֵין לכך שום תוקף של חוֹק, דִין, ומשפט צדק (גם לא מ-בחינה מוסרית), שאמורים לזכות אותו כ-חף מפשע ולהרחיק אותו מסורגי הכלא. חגי סגל העניק לחוברת המידע עבת הכרס שלו שם מקוון, "…החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל…", בו נכתב כי השמאל השתלט ברבות השנים על מוסדות התקשורת המרכזיים במדינת ישראל לרבות השידור הציבורי (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל"), הִיטָה את הכף, הערים קשיים, ועשה מעין שַמוֹת פוליטיות בימין במשך שנות דור.

לא מצאתי במסמך הנ"ל  של חגי סגל, הקרוי, החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", שכאמור פורסם ביום שישי – 8 בנובמבר 2019, שום התייחסות שלו למינויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו את אורי פורת ז"ל למנכ"ל רשות השידור באפריל 1998 ואח"כ התפוטרותו של אורי פורת באוגוסט 2001 מתפקידו הרם בעקבות תהליך Impeachment שפתחו נגדו חבריו בוועד המנהל של רשות השידור ההוא שני הליכודניקים יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב וחבר הוועד המנהל אלון אלרואי יחדיו עם גב' אהובה אורן ז"ל (שימשה המשנה ליו"ר הוועד הבא של רשות השידור נחמן שי) ונחמן שי עצמו. הערה שלי : נחמן שי עצמו הודח ב-2002 מתפקידו כ- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ובמקומו מונה אז למשרה הרמה הנ"ל איש מרכז הליכוד אברהם נתן. החבר'ה הנ"ל האלה עשו יד אחת ו-את המוות בשתי ידיים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 2001 – 1999, והקשו עליו את חייו עד מאוד ב- ד' אמותיה של רשות השידור ז"ל ההיא. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי.

לא מצאתי את הסימוכין לטענות שביקשתי למצוא בחוברת בת 81 עמודים שהפיק חגי סגל (עורך "מקור ראשון") ביום שישי-8 בנובמבר 2019 ואשר קרויה, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל".

לא מצאתי במסמך הנ"ל  של חגי סגל, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", שום התייחסות שלו למינויו של ראש הממשלה אריאל שרון את יוסף בר-אל באביב 2002 ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא מנכ"ל רשות השידור הזמני המודח) ואח"כ ב- 2 ביוני 2002 הפקיד בידיו של אותו יוסף בר-אל כ- מנכ"ל במשרה מלאה את רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007 (על פי המלצה מפורשת של השר הממונה בממשלתו ההיא על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן). ב- 2 במאי 2005 (יותר משנתיים לפני תום חמש שנות כהונתו החוקית בתפקיד מנכ"ל רשות השידור) הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרם בעוון שחיתות ושוחד מסך בתמיכת היועץ המשפטי דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון).

לא מצאתי במסמך הנ"ל  של חגי סגל, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", שום התייחסות שלו למינויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו את חביבו הכושל מר יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור באביב 2011 ואת מקורבו הנחשל והבלתי מוכשר מר גילת תמיר לתפקיד יו"ר הוועד של רשות השידור.

בעמוד מס' 55 של המסמך, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", מצאתי את חגי סגל כותב ומשרבט באמצעות המקלדת שלו טקסט חמור ולא נכון בעליל, כלהלן : "…בתחילת קיץ 1998 שודרה בערוץ 1 כתבה שבה נראה נתניהו כמי שמגיב בהכרזת "יאללה בית"ר" על קריאות "מוות לערבים" בעצרת ניצחון של הקבוצה בכיכר ספרא בירושלים. משהו במערכת חתך וחיבר קטעי צילום מהעצרת כדי ליצור רושם שראש הממשלה מזדהה עם משאלות המוות הגזעניות של האוהדים…". אנוכי תמה וסקרן לדעת אם מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- ימים ההם של 1998 יאיר שטרן מתכוון לקום ולהגן על שמו ועל שם מוסד התקשורת שבראשו ניצב ועמד ב- 1998 מפני האשמתו הלא נכונה הזאת של חגי סגל.

אינני מכיר את חגי סגל עורך "מקור ראשון". החלטתי לענות ולהשיב לו בדרכי שלי, בנוסח שלי, ועל פי סדר הדברים שלי. 

פוסט מס' 1169 (950 + חלק מ-פוסט מס' 868). שוּב נִדְבָּךְ מוֹרְכָּב ומְסוּבָּךְ למֶחְקָר ו-כְתִיבָה. תחילתו מהווה מסמך תשובה לחגי סגל (עורך העיתון "מקור ראשון") מי שחיבר את המסמך "הימני" רחב הידיים רווי הטענות המגוחכות והַמְעֻוָות, הקרוי, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל" וצורף לגיליון "מקור ראשון"  ביום שישי – 8 בנובמבר 2019 בצורת חוברת מידע עיתונאי בעלת ממדים של סקירה היסטורית רוויה לא רק באי דיוקים, טעויות, שגיאות ואי בדיקת העובדות לאָשוּרָן, אלא טעונה גם באינפורמציות לא נכונות. המסמך העיתונאי עב הכרס הזה שנראה כמו כתב תעמולה, כמו סנגוריה ימנית פרופוגנדית לא מאוזנת ולא מדויקת, יצא לאור וצורף לא במקרה ל-עיתון "מקור ראשון" ביום שישי – 8 בנובמבר 2019. מטרתו ברורה, חשופה, וגלוית חוֹד : הפגנת נאמנות ויצירת תודעה פוליטית בימים אלה (!) לטובת ראש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שנאשם בפלילים. בנימין נתניהו צועד כעת במשעול פוליטי – משפטי צר, פתלתל, רווי מכשולים, הפכפך, ו-לולייני. הוא שרוי במצב מסוכן ביותר עבורו מכיוון ההיבטים הקטגוריים של כל Courtroom ישראלי (בנושאים של מִרְמָה והפרת אמונים) ו-עלול למצוא את עצמו בקַלוּת מול כתבי אישום שמסוגלים להוביל אותו היישר אל מאסר בן שנים מאחורי סורג ובריח (כמו את ראש הממשלה בעבר אהוד אולמרט). בנימין נתניהו יכול לחזור על המנטרה הפוליטית שלו שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם באוזני מאמיניו, "לא יהיה כלום-כי לא היה כלום", אולם החזרות המילוליות האלה על עצמן אינן הופכות את הטקסט של ראש הממשלה בנימין נתניהו לעובדות אמת, ו-אֵין לכך שום תוקף של חוק, דין, ומשפט שאמורים לזכות אותו כ-חף מפשע. יועציו, ידידיו, תומכיו, ומשרתיו הקרובים של בנימין נתניהו כמו ה-ח"כ הפטפטן מיקי זוהר היו"ר החדש של הליכוד גורמים לו נזק ו-מקרבים אותו בהבל פיהם בהופעות הסניגוריה הטלוויזיוניות המגוחכות ברמה של בדיחה אל עברי פי פחת (ראה את הופעת העבר הבזויה והחובבנית של ה- ח"כ מיקי זוהר בתוכנית ה- Talk show הטלוויזיונית של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' בערוץ 12 ביום שישי – 8 בנובמבר 2019). גם מינויו הפוליטי המהיר והטָפֵל כעת של נפתלי בנט לשר הביטחון איננו מרחיק את בנימין נתניהו משערי הכלא.  פוסט מס' 950. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 18 בינואר 2021.

מעֵין פרולוג ו/או אפילוג של פוסט מס' 1169 (950). כל ניסוח טוב. לפני 28 שנים. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני בשם יגאל עמיר מבקיע ללא כל קושי את מעגל האבטחה של אנשי השב"כ השומרים על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ו-יוֹרֶה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו ורוצח אותו בכיכר העיר בתל אביב ליד הבימה המרכזית סמוך לבניין העירייה. אגף אבטחת אישים של השב"כ כושל בתפקידו מראש ועד כף רגל. מַר ועָצוּב לומר אבל זאת הַאֶמֶת : ראש הממשלה נוֹפֵל שַדוּד ליד מאבטחיו הרשלניים מה-שב"כ שהיו אמורים להגן על חייו ולא עשו זאת. הַנֵּזֶר וה-אֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השלום עִם העַם הפלסטיני. פוסט מס' 1169 (950). הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דָגוּל דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002 לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2 במאי 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מעֵין פרולוג ו/או אפילוג של פוסט מס' 1169 (950). כל ניסוח טוב. יצחק רבין ז"ל עליו השלום.

לפני יותר מ-27 שנים. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יוֹרֶה במוצ"ש-4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטווח אפס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בכיכר העיר בתל אביב ליד הבימה המרכזית סמוך לבניין העירייה. אגף אבטחת אישים של השב"כ כושל בתפקידו מראש ועד כף רגל. מַר לומר אבל זאת הַאֶמֶת: ראש הממשלה נוֹפֵל שַדוּד ליד מאבטחיו מהשב"כ שהיו אמורים להגן על חייו ולא עשו זאת. הַנֵּזֶר וה-אֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השלום עִם העַם הפלסטיני.

יצחק רבין ז"ל הוא אחד מגדולי האומה היהודית לדורותיה, הארץ ישראלית, והישראלית מאז ההיסטוריה התנ"כית העתיקה של ימי משה רבנו, ומאז התקופה המודרנית בת זמננו של דוד בן גוריון. הַרֶצַח הנבזי של יצחק רבין ע"י בן עוולה בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש של 4 בנובמבר 1995 מהווה גם היום 24 שנים לאחר מותו תזכורת מָרָה כי מדובר ב-אֲבֵדָה עצומה למדינת ישראל ולעם היהודי היושב בתפוצות בגולה. יצחק רבין זיכרונו לברכה היה לא רק בֶּן מַלְכוּת אלא גם מדינאי מוכשר, מנהיג לאומי אָמִיץ בעל יכולות עצומות, ובראש וראשונה איש כֵּן, בעל יוֹשְרָה נהדרת, בעל מוּסָר נפלא, אזרח למופת בעל דוגמא אישית שאין עליונה ממנה, ובעל דֶרֶךְ אֶרֶץ מרוממת וגבוהה. כאדם, כחייל לוחם, כמפקד הפלמ"ח במלחמת העצמאות ב-1948, כרמטכ"ל צה"ל ומצביא הניצחון הצבאי המזהיר במלחמת ששת הימים, כשגריר בארה"ב, וכראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה. אני מרכין את ראשי בפני בֶּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל. אני ארכין את ראשי בפניו עד אחרון ימיי. זאת התחייבות שלי. זהו נדר שלי.

יום ראשון-10 בנובמבר 2019, יונתן בן ארצי נכדו של יצחק רבין ז"ל וראש הממשלה בנימין נתניהו נושאים דברים על קברו של יצחק רבין ז"ל במלאת 24 שנים להירצחו ע"י נבל בן בליעל בשם יגאל עמיר. 

יום ראשון – 10 בנובמבר 2019. יונתן בו ארצי נכדו של יצחק רבין ז"ל מספיד את סבו ואומר היום על קברו של יצחק רבין באזכרה הלאומית במלאת 25 שנים להירצחו ע"י בן בליעל יגאל עמיר : "…אני אומר לראש הממשלה היוצא ולכל נבחרי העם, קחו אחריות על מעשיכם, אם דבר בכם רבב, זוזו הצידה. תפרשו מתפקידכם, לכו לביתכם והתמודדו עם הטענות האישות נגדכם…".

יום ראשון – 10 בנובמבר 2019. ראש הממשלה בנימין נתניהו משיב ליונתן בן ארצי ואומר על קברו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל באזכרה הלאומית במלאת 25 שנים להירצחו ע"י בן בליעל יגאל עמיר, את הטקסט כלהלן : "…אני שומע את הטענה שכשחבר קנאים מתוך המחנה קרא כך "בוגד" ליצחק רבין, אני עמדתי בצד ושתקתי. לא הגבתי. אפילו עודדתי. שמעתי את הדברים גם פה ליד קברו של יצחק רבין בצורה מפורשת ומרומזת כמעט בכל אזכרה, אבל שקר שחוזרים עליו פעמים רבות אינו הופך לאמת…".

ההיסטוריה מוכיחה כי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לא עמד מהצד, ושתק רק כאשר התחשק לו. אינני מאמין אפילו למילה אחת של בנימין נתניהו. לא האמנתי לו אז ואינני מאמין לו היום.

מסמך. פוסט מס' 1169 (950). אנוכי עוסק ודן שוב ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש-4 בחודש נובמבר של שנת 1995, מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח ולא היו שם. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַ-אֶצְעָדָה נגזלו מראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. יצחק רבין ז"ל צבר יליד הארץ ב-1922 ייזכר לעַד כאחד מגדולי בניה של האומה היהודית, הארץ ישראלית, והישראלית לדורותיהן בכל הזמנים לצִדָם של משה רבנו ודוד בן גוריון. 

פוסט מס' 1169 (950). התקופה ההיא הימים ההם של סתיו תשנ"ה. חודשי ההסתה הַבְּזוּיָה ו- הנִקְלֶית ההיא של ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של שנת 1995 נגד ראש הממשלה ושַר הביטחון ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. הימין פלוס הימין הקיצוני מנהלים מלחמת חורמה פושעת ו- נִבְזִית נגד ראש הממשלה ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל שנבחר בבחירות חופשיות במדינה דמוקרטית להתייצב בראש האוּמָה. יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה דאז מר בנימין נתניהו מי שטוען ב- 1995 לכֶּתֶּר עוֹצֵם את עיניו, אוֹטֵם את אוזניו, ונוֹעֵל את פיו נוכח גל ההסתה הבזויה, הנפשעת, ו- השְפֵלָה ההיא נגד ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל. בכך הפך בעצמו למֵסִית ומֵדִיח לאומי ראשי. סרטי החדשות ששודרו בתקופה ההיא ב- "מבט" בערוץ 1 ובמהדורות החדשות בערוץ 2 מוכיחים מעל לכל סָפֵק ומעל לכל בְּדָל התלבטות כי בנימין נתניהו ישב בנוח על הגדר, החריש, ושתק. הוא יצא נשכר פוליטית מההתקפות הרצחניות של הימין הקיצוני על ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יצחק רבין כינה את בנימין נתניהו צָבוּעַ (!). פוסט מס' 1169 (950). כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור רָב כמופרך לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. מנהיגות טְמֵאָה ומוּסָר יָרוּד, עלוב, ו- מלוכלך טינפו את כתליו של השידור הציבורי. לא היה ניתן עוד להסיר את הכתמים השחורים משחור. היה צורך להפיל את העמודים ולבנות תחתיהם חדשים, נקיים, וצחורים. ממשלת ישראל התעוררה מאוחר מידי. רק בחלוף שלוש שנים מאז מינויו הכושל והמופרך, ב- 2 במאי 2005, התעשתה אותה הממשלה ו- 13 משריה, ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שהעניקו שלוש שנים קודם לכן ב- 2 ביוני 2002 ל- יוסף בר-אל את מינוי הקבע של מנכ"ל רשות השידור, ו-הציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה של 5 שנים מיוני 2002 עד חודש יוני של 2007. יוסף בר-אל המנכ"ל המושחת של רשות השידור ומעניק שוחד מסך, לא הגיע ליעד הסופי. כאמור, אותה ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה דאז עו"ד מֶנִי מָזוּז, נִטְרֶלָה ו- הדיחה את האיש המֵבִיש הַלָזֶה בבושת פנים (גם אם באיחור רב) לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי ז"ל ההוא שעל חורבותיו קם ב-2017 תאגיד "כאן". יוסף בר-אל הִמְעִיד את רשות השידור ומוטט אותו. ב- 2002 החלה הספירה לאחור. ב- 2017 היא הסתיימה. רשות השידור קרסה ונקברה תחת הריסותיה והפכה ל- ז"ל. על הריסותיה ו-חורבותיה קם ב- 2017 תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן". בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמִשְרָה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והודח ל- קרן זווית לא חשובה, זניחה, בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי ההוא אודות נסיבות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005, מפרט את הסיבות לסילוקו של אותו יוסף בר-אל ההוא, ו- מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. אין מדובר בסוד מדינה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת מרה.

מסמך. פוסט מס' 1169 (950). אנוכי עוסק ודן שוב ברצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכיכר העיר בתל אביב ע"י נָבָל בן בליעל בתשע וחצי בערב במוצ"ש-4 בחודש נובמבר של שנת 1995, מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שנעדרו מזירת ההתנקשות והרצח ולא היו שם. בֵּן הַמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל נָפָל שָדוּד משלוש יריות אקדח שנורו בגבו ע"י מתנקש מתועב ישראלי בֵּן עַוְולָה, נָבָל בשם יגאל עמיר. הַנֵּזֶר וְהַ-אֶצְעָדָה נגזלו מראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בעודו גוסס ושותת דם. יצחק רבין ז"ל צָבָּר יליד הארץ ב-1922 ייזכר לעַד כאחד מגדולי בניה של האומה היהודית, הארץ ישראלית, והישראלית לדורותיה בכל הזמנים לצִדָם של משה רָבֵּנוּ ודָוִּד בֶּן גוּרְיוֹן.

פוסט מס' 1169 (950). נחקר ונכתב ב-ג' בחודש שבט תשפ"א (16 בינואר 2021) והועלה לאוויר לראשונה ביום שני-18 בינואר 2021, ועכשיו שוב ביום חמישי-26 בינואר 2023. חודשי ההסתה הַבְּזוּיָה ו- הנִקְלֶית ההיא של ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של שנת 1995 נגד ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. הימין והימין הקיצוני מנהלים מלחמת חורמה נִבְזִית נגד ראש הממשלה ובֵּן הָמַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה מר בנימין נתניהו מי שטוען ב- 1995 לכֶּתֶּר עוצם את עיניו, אוטם את אוזניו, ונועל את פיו נוכח גל ההסתה השְפֵלָה והנוראית ההיא נגד ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל. בכך הפך בעצמו למֵסִית ומֵדִיח לאומי ראשי. סרטי החדשות ששודרו בתקופה ההיא ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובמהדורות החדשות בערוץ 2 מוכיחים מעל לכל סָפֵק ובְּדָל התלבטות כי בנימין נתניהו ישב בנוח על הגדר, החריש ושתק. הוא יצא נשכר מההתקפות הרצחניות של הימין הקיצוני על ראש הממשלה + שר הביטחון ובֵן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל. יצחק רבין כינה את בנימין נתניהו צָבוּעַ.  פוסט מס' 1169 (950). הועלה לאוויר ביום חמישי-26 בינואר 2023. 

טקסט תמונה (1) : 23 ביוני 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. תוצאות הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב דרשה דרמטית, נְחוּשָה, ומדויקת של מנהיג האומה : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!).  (פוסט מס' 868. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 ביוני 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. תוצאות הבחירות לכנסת ה- 13. בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 נושא יִצְחָק רָבִּין בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב דְרָשָה דרמטית, נְחוּשָה, ומדויקת של מנהיג האומה : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). (פוסט מס' 950. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי).

23 ביוני 1992. בֵּן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל (בן 70) נבחר בפעם השנייה בחייו לתפקיד הרָם של ראש הממשלה של מדינת ישראל. בנאום הניצחון שלו בעשר וחצי בערב באותו יום השלישי ההוא של 23 ביוני 1992 הוא נושא בבית מפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב טקסט דרמטי ומדויק של מנהיג כלהלן : "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות… ולכן אני אנווט…" (!). בגין היושרה שלו, בגלל אומץ לבו, ובשל מנהיגות האמת ו- הנבונה שלו שילם יִצְחָק רָבִּין בן מלכות ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל בחייו. מַר לומר זאת : אנשי האגף לאבטחת אישים בשב"כ (שירות הביטחון הכללי) כָּשְלוּ ו- לא השכילו לשמור ולהגן עליו בתום אותה עצרת ההמונים במוצ"ש של 4 בנובמבר 1995 שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נפל שָדוּד לרגלי מאבטחיו משלוש יריות אקדח שירה בגבו בן עוולה מטווח אפס. 

אלה הן העובדות שתועדו ע"י העיתונאות האלקטרונית והכתובה לפני 28 שנים. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר וה-אֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. ככל שנוקפות השנים מתברר כי יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שָלוֹם קִיטָל מקבעת בנחרצות את תודעתה בנובמבר 1995 בקרב ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. לראשונה היא מנשלת את ערוץ 1 מהמוניטין הציבורי שלו וכובשת את המקום הראשון בעיתונאות וכיסוי חדשות. ערוץ 1 ניגף. 

סתיו 1995. לפני 28 שנים. מדובר ב-עדויות מצולמות מצמררות בלתי נשכחות של מעשים נבזיים, מנוולים, ובוגדניים של אנשי הימין והימין הקיצוני נגד בֶּן המַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים המיועד לראש הממשלה יצחק רבין וזועקים בקולי קולות לידו של בנימין נתניהו, זעקה נבזית ושקרית, "רבין קובר את הציונות…בחרת רבין קיבלת עראפאת". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים המיועד לראש הממשלה יצחק רבין וזועקים בקולי קולות לידו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, זעקה נבזית ושקרית,  "בחרת רבין קיבלת עראפאת". בנימין נתניהו ממשיך בדרכו יחד עם עוזריו / תומכיו ואיננו מגיב למעשה הנבלה שנעשה בצומת רעננה כל כך בסמוך אליו בקולי קולות מאחורי גבו. בנימין נתניהו איננו הודף מעליו את הפרחחים המתלהמים הנושאים ארון קבורה ולחלק מהם חבל תלייה בידיהם, כשכּל בר בי רב יודע למי הוא מיועד. למתבונן מהצד נראה כי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו באי תגובתו זאת, הוא כאילו נוטל חלק במסע השיסוי, ההדחה, וההסתה נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, מי שהיה בעברו מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל, וראש ממשלת ישראל בשנים 1977 – 1974. רבים במדינת ישראל רואים ביו"ר הליכוד בנימין נתניהו לא רק יריב מר ונוקשה של ראש הממשלה הנבחר יצחק רבין, אלא כמי שיורד למלחמת בחירות נמוכה וצבועה נגד יצחק רבין. הפוליטיקאי בנימין נתניהו שנושא עיניו לכס ראש הממשלה מצטייר כ- לובש מדים של מסית ותככן לאומי. יצחק רבין מכנה את מלחמת הבחירות הבלתי הגונה שמנהל ראש "הליכוד" בנימין נתניהו נגדו, כלהלן : "זוהי הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע העם". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. איתמר בן גביר מציג את הלוגו של מכוניתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומצהיר בפני מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 המסחרי : "אם הגענו לסמל המכונית – אנחנו יכולים להגיע לרבין". (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו).

תזכורת מרה : ראש הממשלה הנוכחי ד-היום ב- 26 בינואר 2023 הוא בנימין נתניהו ואחד משריו הבכירים המכהן בממשלתו הוא איתמר בן גביר.  

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. האספסוף המסית והמדיח של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. (באדיבות ערוץ 1, ערוץ ההיסטוריה, ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. מנהיגות מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו ניצבת על הגזוזטרה ההיא בכיכר ציון בירושלים לפני 26 שנים ומתבוננת באספסוף מסית ומדיח בן 30000 (שלושים אלף) של הימין הקיצוני כשהוא פועל בנמרצות, בשיכרון כוח, בצעקות, ובאלימות נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. ממעל הכתובת "קרב ההגנה על ירושלים" ומתחת לה "מוות לרב המרצחים". כולם שתקו שם. הטוען לכתר בנימין נתניהו לא היסה את הנבלים הפורעים. (באדיבות ערוץ 1 ו- YES דוקו). 

טקסט תמונה : סתיו 1995. חודשי ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר. מנהיגות מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו (וגם יצחק שמיר, רחבעם זאבי, ואריק שרון ועוד כמה…) ניצבת על הגזוזטרה בכיכר מיון בירושלים ומתבוננת באספסוף מסית ומדיח בן 30000 (שלושים אלף) של הימין הקיצוני פועל בנמרצות ובשיכרון כוח נגד שלטון החוק של מדינת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק רבין. כולם שתקו שם. בנימין נתניהו לא היסה את הנבלים הפורעים. (באדיבות ערוץ 1 ו- YES דוקו). 

האם ראש ממשלה ב-מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית היה מוכשר לנהל את המדינה 7/24 בשנת 2015, בשיטת 59:61 ? 

זה היה, קרה, והתחולל רק עכשיו לפני כ-שש שנים. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה קפיטליסט ומפריט לאומי כושל שמנהל אומנם מדינה דמוקרטית אך מבורדקת ומבולגנת. בכל תחום. המינוי המטופש של ד"ר רן ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי (ביום רביעי – 4 בנובמבר 2015) הוא עוד עדות מפלילה כיצד מתנהל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על שלל חבר היועצים בלשכה המורחבת שלו. מעשה הרכבת ממשלת ישראל, הפקדת השרים על משרדיהם, וחלוקת התיקים על ידו נשען על בלימה. הרוב המינימלי 59:61 עליו נשענת ממשלתו מזמין אין סוף לחצים (בצורת אולטימטומים) של כל מיני חבריו באגפי הקואליציה שמבקשים לעצמם שררה ורוצים להתמנות לשרים. נוסחת הניהול צרת האופקים שלו מסתייעת ב- "נוכלות פוליטית". כך מפרש זאת הציבור הנדהם שרואה את המראות ושומע את הקולות. פתרון אחד שלו של בנימין נתניהו במקום אחד יוצר מייד משבר בגזרה אחרת. ראה את סיפור מינויים הכפול, המביך, רווי שינויים, ו- ההפכפך לשרים של יריב לווין (ביטחון פנים), גלעד ארדן (שר לביטחון פנים + עניינים אסטרטגיים + הסברה), זאב אלקין (שר לעניינים אסטרטגיים שהוזז לתפקיד שר קליטת עלייה והשר לענייני ירושלים), סילבן שלום (שר הפנים + אחראי על המו"מ עם הפלסטינים), ובני בגין (שר ללא תיק. הדבר נודע לבני בגין על פי הודעה של ראש הממשלה בכנסת מבלי שהוא דיבר עמו קודם לכן), כמו גם מינויו באותה שיטה מפתיעה של צחי הנגבי ליו"ר וועדת חוץ וביטחון. ראו גם את הזזתו של זאב אלקין משר לעניינים אסטרטגיים ומינויו לתפקיד השר הממונה על קליטת העלייה והשר לענייני ירושלים. וכל זאת לאחר הבטתו המפורשת בפברואר 2015 (בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015) לראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת כי הוא האיש הבלעדי שלו לענייני בירת ישראל. ניר ברקת נפגע, וכבר הספיק להצהיר כי מינויו של זאב אלקין מצער ונובע משיקול פוליטי צר לרבות בזבוז כספים. ראו גם את מינויו של ישראל כץ לשר התחבורה והשר לענייני מודיעין. מדובר במעשה קונדס. ראו גם את נושא פיטוריו המהיר של מנכ"ל משרד החוץ נסים בן שטרית ע"י ראש הממשלה והצבתו במקומו שָם את נאמנו של בנימין נתניהו ד"ר דורי גולד. ראו גם את פיטוריו וסילוקו בשיחת טלפון של מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר ע"י ראש הממשלה של בנימין נתניהו (מי ש- משמש במקביל גם שר התקשורת של מדינת ישראל), וההכנות שלו למנות למנכ"ל משרד התקשורת החדש את מקורבו שלמה "מומו" פילבר. שלמה פילבר היה ראש המטה של בנימין נתניהו במסע הבחירות לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015. כמו כן שימש שלמה פילבר ראש המטה של בנימין נתניהו בשנים 2003 – 2001. מנכ"ל משרד התקשורת המפוטר אבי ברגר סירב להוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו (כיהן כאמור במקביל גם כשר התקשורת) לבצע את הוראתו המחמירה עם ערוץ 10 ז"ל ההוא שדרש ממנו תשלום של 16.800000 (שישה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) שקל. ראו גם את הודעת התפטרות המחאה אתמול של פרופסור דוד גילה מתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים (כפי שמסר אותה לשר הכלכלה אריה דרעי) בגין המחלוקת על מתווה פירוק מונופול הגז הטבעי של חברות הדלק ונובל אנרג'י. ברור כי ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו נסוגה מהמתווה המשותף שגובש בפברואר 2015 ע"י הרשות להגבלים עסקיים (בראשות פרופסור דוד גילה) ועל ידה, וכי היא הממשלה מסתפקת עתה במתווה מרוכך יותר שלא יביא לתחרות בענף הגז, אלא דווקא להנצחת המונופול ולהאמרת מחירי הגז והחשמל. הציבור חש מאוים ומבין כי הממשלה בראשות בנימין נתניהו מעניקה חלק מאוצרות הטבע של מדינת ישראל לשליטה פרטית. נשאלת כאן שאלה רצינית האם ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו משרתת בעלי הון באופן כה גלוי ונרצע ? היכן הם שר האוצר משה כחלון ושר האנרגיה יובל שטייניץ ? מה קורה פה לעזאזל ? ראו גם את שר האוצר החדש משה כחלון ראש מפלגת "כולנו" זה שהבטיח גדולות ונצורות לעם ישראל בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 ב- 17 במארס 2015 בתחומי הדיור, הבנקאות, הגז והחשמל (צבר בגין הבטחותיו המוקדמות לציבור 10 מנדטים) כי הוא זה ש- ינפץ מונופולים, יפרק את מונופול הגז, ייצור תחרות במשק הישראלי, ויוריד מחירים – מצהיר עכשיו כי הוא יורד מאסדת קידוח הגז של מקורבו וידידו העשיר קובי מימון בשל ניגוד עניינים ואיננו משתתף בוויכוח למי שייכים אוצרות הטבע של ישראל, לציבור הכללי ו/או לידיים פרטיות. ראוי להתבונן שוב בריאיון שערכה יונית לוי מגישת החדשות בערוץ 2 עם משה כחלון בטרם הבחירות לכנסת ה- 20 בה הבטיח לה בנחרצות רבה כי יפעל בכל תנאי לפירוק מונופול הגז. לפתע עכשיו כשר האוצר הוא נסוג ובורח מהמערכה בתירוץ של יחסי קירבה וידידות עם קובי מימון. לכן צריך להכריז על כך עוד הפעם בפוסט הזה : משה כחלון ביצע כאן מעשה שקרנות ו- נוכלות פוליטי בניגוד מוחלט להבטחתו הציבורית המפורשת בריש גלי לפני הבחירות כי יפעל בכל כוחו להוזיל את תעריפי הגז והחשמל לאלתר. ראש הממשלה בנימין נתניהו הופך אם כן בכורח הנסיבות הפוליטיות ל- "סופר טאנקר", איש הקובע בתחום ניצול ציבורי ו/או פרטי של מכמני האנרגיה של מדינת ישראל שאוצרים בקרבם מאות רבות מאוד של מיליארדי שקלים. בכורח הנסיבות הללו הוא גם מנהיג ומכוון את התקשורת של מדינת ישראל, ובכורח אותן הנסיבות הוא מכהן גם כ- שר החוץ בפועל של מדינת ישראל.

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה שמינה את עצמו כאמור בשעתו גם לשר התקשורת. בתוקף תפקידו כראש ממשלה הוא שומר לעצמו קרוב ככל האפשר את תיק רשות השידור, ממנו הרחיק לאלתר את גלעד ארדן הכנוע שלפתע ירד אז על ברכיו והתרפס בפני ראש הממשלה שלו כי יואיל לשמור לו נתח מעוגת השררה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השרויה תחת עול כונס נכסים וצו פירוק שכבה אז מוטלת פרקדן נטולת רייטינג ומובסת בזירת התקשורת (למעט פעם אחת בשנה בה השידור הטלוויזיוני הציבורי משדר ישיר את תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית מניבת הרייטינג (בשיעור של % 18.6 במוצ"ש – 23 במאי 2015), ופעם אחת בשבוע בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל. הריאיון שהעניק ביום שלישי ההוא – 26 במאי 2015 גלעד ארדן לתמר איש שלום באולפן ערוץ 10 ז"ל ההוא בירושלים חשף אותו כפוליטיקאי מגוחך ושביר. זה לא הכל. באמצעות תככים פוליטיים המשיך בנימין נתניהו בכל רגע נתון לעשות כל מאמץ לקעקע את מעמדו של ערוץ 10. מדהים אותי כאזרח וותיק של מדינת ישראל כי האיש ששירת בשעתו כקצין קרבי לוחם בסיירת מטכ"ל של צה"ל, וגדל והתחנך על ערכים נעלים של נאמנות, צדק, מוסר, דוגמא אישית, דרך ארץ, יוֹשְרָה, וכֵנות ואומץ לב – מרשה לעצמו עכשיו לנהל בצורה כה משובשת את מדינת ישראל כאילו הפוליטיקה היא עולם אחר ונפרד בו כל חוקי הג'ונגל כשרים. מדובר בניהול חשבונות מטורף ומלוכלך נעדר כל יתרון מוסרי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שמנהל את מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית בציניות ונוכלות פוליטית. בנימין נתניהו טועה טעות מרה אם הוא חושב שיעלה בידו לנהל את המדינה לאורך ימים באמצעות שוֹט ומגלב. אבל לך תדע. אומרים כי הפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי. אולי הוא ישרוד ארבע שנות 7/24 בשיטת 59:61.

בֶּן מַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, נרצח ע"י נבל ובן בליעל שירה בגבו מטווח אפס שלושה כדורי אקדח, בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש-4 בנובמבר 1995.

אינני רוחש טיפת הערכה לבנימין נתניהו האדם. מראות חודשי הסתיו של אוקטובר ונובמבר לפני עשרים שנים בשנת 1995 אינם משים מזיכרוני ולא מרפים ממני. בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד ב- 1995, ראה את המראות הַמְנוּבָזִים, המכוערים, והמתועבים בהם אנשי הימין והימין הקיצוני מלבישים את בן המלכות וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל במדי SS נאציים של מפקד הגסטאפו היינריך הימלר ועוטים על ראשו כפייה של יאסר עראפאת, ושתק. אני מוצא ביומני דברים שרשמתי פעם לפני שבע שנים לזכרו של בֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין ז"ל בראשית חודש נובמבר של שנת 2014, במלאת 19 (תשע עשרה) שנים להירצחו ע"י בן עוולה.

זהו הטקסט ההוא : אינני יודע מה עם משפחת רבין שהתכנסה יחדיו בכנסת ישראל בירושלים ביום רביעי – 5 בנובמבר 2014 לשמע נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לרצח הפוליטי הנפשע של אביהם מנהיג האומה יצחק רבין ז"ל לפני 19 (תשע עשרה) שנים בכיכר העיר בתל אביב. המתנתי דקה אולי שתיים בכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לזכרו של המנהיג הדגול שלי יצחק רבין, זיכרון לאומי שהולך ודוהה. לא היה צריך הרבה זמן כדי להבין לאלו מחוזות ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לגרור אותי, אז קמתי מהכורסה ונטשתי את מסך הטלוויזיה. שום סליחה אישית של ראש הממשלה הנוכחי. שום מילת צער ויגון מפיו של בנימין נתניהו כעת גם בחלוף 19 שנים. כל מה שבנימין נתניהו הואיל לומר בטקס האזכרה לפני כמה ימים בכנסת כי יצחק רבין ז"ל ידע שהסכמים על נייר בלבד אינם מקיימים את השלום. אותו בנימין נתניהו שניאץ את ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל ב- 1995 ואמר, כלהלן : "…כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי. הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת…", בא עכשיו למליאת הכנסת כאילו לא קרה מאום לפני 19 שנים. לא עולה גם היום בדעתו להרכין ראשו בפני בֵּן המַלְכוּת שנרצח . הנאום חסר החשיבות לא כלל מראש כל בקשת מחילה פרסונלית של ביבי נתניהו מיצחק רבין ז"ל על אותה ההסתה הפרועה והנבזית שהתנהלה ע"י הימין + הימין הקיצוני לפני 19 שנים בראשי חוצות והביאה לרצח הנפשע ע"י בן בליעל, והוא בנימין נתניהו כמו אישים אחרים במפלגת הליכוד היו עדים לה, אולם החרישו, ולא יצא חוצץ נגדה. מנוולים ובני עוולה מהימין + הימין הקיצוני השתתפו בהפגנות פוליטיות אלימות ו- מְנוּבָזוֹת ברחבי הארץ נגד ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל, גיבור הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל בעת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 על שלושה צבאות ערב של מצרים, סוריה, וירדן, ראש ממשלה ושר ביטחון שנבחר באופן דמוקרטי להוביל את גורלה של מדינת ישראל אל חוף מבטחים מדיני. המפגינים המנוולים והמנובזים האלה הלבישו את בן המלכות יצחק יצחק רבין ז"ל בצילומי Blow ups בבגדיו של הרייכספיהרר הנאצי היינריך הימלר ועטו לראשו כפייה של יאסר עראפאת. יריבו הפוליטי של יצחק רבין ז"ל ב- 1995 היה ראש האופוזיציה ויו"ר הליכוד ב- 1995 בנימין נתניהו. בנימין נתניהו וחבר מרעיו במפלגת ליכוד ראו מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים את מראות הזוועה ושמעו את קולות הזימה, החטא, והזדון של המפגינים בני עוולה – ושתקו. עכשיו בחלוף 20 שנים הוא מספר לי בטקס האזכרה ה- 19 להירצחו של אחד מגדולי האישים של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים כי יצחק רבין ז"ל הסכים עם הרעיון כי כל הסדר מדיני שלא יהיה מושתת על על ביטחון לא יחזיק מעמד, והנייר לבדו לא מקיים את השלום. זה מה שיש לו להגיד היום. שום בקשת סליחה אישית מבן המלכות שנרצח בעיצומה של הסתה והדחה ע"י הימין + הימין הקיצוני ונפל על קידוש השם ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. הנזר והאצעדה נלקחו ממנו בכוח האקדח . מדובר בחוסר יושרה קיצונית וצביעות פוליטית בלתי מתקבלת על הדעת . אינני יכול לסלוח לראש הממשלה כיום בנימין נתניהו על שאיננו מוצא טיפה של אֶמֶת וקמצוץ של כבוד עצמי כדי להתייצב בפני האומה ולומר : שגיתי. שגינו לפני 20 שנים. ברור שקמתי ממושבי בביתי וניתקתי מגע מהטלוויזיה שאותה בנימין נתניהו מנצל לצרכיו האישיים.

בֵּן מַלְכוּת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, נורה ונרצח ע"י נבל ובן בליעל פחדן שירה בגבו שלושה כדורי אקדח בכיכר העיר בתל אביב במוצ"ש-4 בנובמבר 1995.

זהו הרעיון שהטריד והניע אותי להתייחס בשעתו להצעה המשובשת והמעוותת של העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו יריבו הפוליטי המר של יצחק רבין לנאום בעצרת האֵבֶל המציינת את קטילתו של ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה חופשית ודמוקרטית בידי בן עוולה ישראלי. הרי יצחק רבין הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו "צָבוּעַ". העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות. המילון מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : "איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, ערום, ורמאי". כיצד זה שוכנת הצביעות של בנימין נתניהו ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז"ל ? בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין ראש האופוזיציה בנימין נתניהו התקיימה בשנים 1995 – 1992 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה. חמוּרָה. אולם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל שמר על הגינות מוחלטת ולא חצה קווים אדומים . גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר. מה אם כן הביא את יצחק רבין לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד, כמעט בלתי מקובלות, ולכנותם בכינוי הבלע "צְבוּעִים". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מדינאי עַל, היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו (ימין מתון + ימין קיצוני) בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א' ו- ב' שחתמה ממשלת ישראל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת בשנים 1995 – 1993. איזה ימין מתון ואיזה נעליים.

טקסט מסמך : לפני כ- 26 שנים. חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון המצוין "ידיעות אחרונות" עוקב בעירנות אחרי המתרחש במערכות הפוליטיקה הישראלית. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל (בן 73) מתייחס למפלגת הליכוד בראשה ניצב בנימין נתניהו (בן 46) ו- אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם", ומוסיף בכותרת המשנה : "צבועים". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס).

מדהים אותי עוד יותר על פי עדותו של יעקב אחימאיר במאמרו ההוא בעיתון – "ישראל היום" הציטוט הבא : "לימים האזנתי (הוא יעקב אחימאיר האזין) לדברים שאמר בריאיון רדיו ל-איתן הָבֶּר לשעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שאמר על הצעה כזאת (הצעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת הַאֵבֶל לזִכְרוֹ של יצחק רבין) : "למה לא". הוא לא הזדעזע". קשה לי להאמין שאֵיתָן הָבֶּר הסכים אז לרעיון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוגדר כאמור ע"י יצחק רבין "איש מזימות, ערוּם, ורמאי", הוא שינאם בעצרת זיכרון לזכרו של הנרצח, עצרת שהיא עדיין יָד ומצבה למורשת ניהול של מדינה דמוקרטית כפי שהתווה ראש הממשלה ובֵן המַלְכוּת יצחק רבין ז"ל בין השאר גם בחזון השלום שלו.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני הרבה יותר משנות דוֹר. העיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר מראיין את ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1977 – 1974. יעקב אחימאיר (בן 84, היום) רחש הערכה עצומה ליצחק רבין ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 38 שנים. הצמד מר דניאל פאר ז"ל (מימין) ומר יעקב אחימאיר יבד"ל (משמאל) מגישים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ז"ל ההיא את מהדורת "מבט". עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן גם הוא יבד"ל. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יאיר שטרן שימש מנהל מוכשר ומשגשג של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתי קדנציות בשנים 1989 – 1983, ואח"כ היה מנהל מוכשר, מהימן, ובעל יושרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993.

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995 התקיימה הפגנה של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. ממש לידו נישא ארון קבורה ע"י אנשי הימין הקיצוני עליו היה כתוב "רבין ממית את הציונות". לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי היה מיועד ארון הקבורה הזה. בנימין נתניהו לא התנער מהמחזה המביש. הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו. בנימין נתניהו שתק. למי שזיכרונו קצר ומתעניין בנושא יכול למצוא את התיעוד הנ"ל ב- "Youtube" וגם בארכיון העיתונות ב- "בית אריאלה" בתל אביב. בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל כאילו לא קרה דבר. היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד בנימין נתניהו ב- 1995 ומאחוריו, מבקשים את נפשו של יצחק רבין ז"ל ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע"י רוב ברור בעם.

טקסט מסמך : לפני כ- 25 שנים. חודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון המצוין "ידיעות אחרונות" עוקב בעירנות אחרי ההתרחשויות הפוליטיות במדינת ישראל. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אומר בכותרת הראשית : "הליכוד נותן השראה לפורעים". ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : "כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים בממשלתי". יצחק רבין היה איש אמיץ ומנהיג למופת. הסובבים אותו היו נאיביים וכשלו בהגנה עליו. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו תוקף בחריפות רבה את בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ו- אמר באחת ההזדמנויות בשלהי 1995, כהאי לישנא : "…כל הצביעות של יצחק רבין ומקורביו מדהימה אותי. הם מנסים להציג את אנשי הליכוד כאשמים באלימות אולם הם המתחסדים האמיתיים והם הצבועים שמתחבאים מאחורי האמת…". ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב'. באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות קיצונית ביותר תרכובת של שנאה ותיעוב כלפי ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון. על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו, אריאל "אריק" שרון, משה קצב, ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי. ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי .S.S גרמניים וסמל צלב הקרס היישר מהמלתחה של הצורר הנאצי היינריך הימלר ובכפייה של יאסר עראפאת, וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות ומתואמות : "…יצחק רבין רוצח…", "…יצחק רבין בוגד…", "…יצחק רבין נאצי…", "…בדם ואש את יצחק רבין נגרש…", ועוד סיסמאות תועבה. בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הַרֶשָע אך לא היסה את המנאצים המטורפים. יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה. בנימין נתניהו ראה כמו כל האחרים את ה- blow ups של ראש הממשלה יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי SS נאציים וחובש כפייה כמו זאת של יאסר עראפאת, ואיננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי ישראלי ישר ו- נאור.

ראה גם את עדותם של העיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ", ו- "מעריב" מ- 5 באוקטובר 1995. הפגנה אלימה, ארסית, ונבזית של כ- 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין + הימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב'. ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל מולבש ע"י מתנגדיו במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר. כבודו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד עליון בפלמ"ח ובארגון "ההגנה" שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב, ורמטכ"ל צה"ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – נרמס ומחולל. בנימין נתניהו ומרעיו במפלגת הליכוד ראו את המראות המבישים ושמעו את הגידופים והנאצות, ושתקו. הוא בנימין נתניהו וחבר מרעיו נותרו במקומם ולא אמרו הרף. הם כולם אנשי הליכוד התבוננו בנעשה ולא הסתלקו מהבימה. 

ראה גם את עדותם "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "הארץ" מ- 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. הימין הקיצוני מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. הם מכנים אותו שקרן. צעירים חובשי כיפות נושאים Blow ups בו נראה יצחק רבין חובש כפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת. צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה. 

ראה "מעריב" מ- אוקטובר 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". בגוף המסמך הזה עונה ח"כ גב' לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד, כהאי לישנא : "הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי. אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה. בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה". (באדיבות העיתון "מעריב").

הערה א' : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב' לימור לבנת לשָרָת התקשורת. השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : "מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו".

הערה ב' : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב. השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע ניצלה את מעמדה ו- הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה בינלאומית עם האלוף האולימפי הישראלי.

הערה ג' : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל. עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ"ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי, פרי מינויה של ממשלת גב 'גולדה מאיר באפריל 1974 ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס. "הוא לא משלנו", הטיחו העסקנים במנחם בגין. בהיותו אדם בעל יושרה, כבוד, ודרך ארץ, ודמוקרט בעל שיעור קומה, דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף. יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק.  ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

הערה ד' : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו. דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון. דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : "אין לי חלק ונחלה עִמָכֶם…" ופרש, במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא, "מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עִמְךָ". בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995, אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי.

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנווט ומנהל מחלקת הספורט. הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה בעם. היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין, גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני, "הם זה לא אנחנו". בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה. הימין הקיצוני, האלים והמאיים, וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול את הדרך לשלטון. אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו. קשה לי מאוד להאמין שאֵיתָן הָבֶּר התנסח והביע את דעתו "למה לא" בנוגע למחשבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת אֵבֶל לזכרו של יצחק רבין. הרי אֵיתָן הָבֶּר מודע להיסטוריה שהתרחשה כאן לנגד עינינו רק לפני 17 שנה. אני מתנגד מכל וכול להופעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באסיפות ובטקסי הזיכרון לזכרו של הקברניט שנרצח. לא נראה לי כאזרח מן השורה שמי שיצחק רבין ז"ל הגדיר אותו בחייו "צָבוּעַ" הוא זה שיקונן על קברו ויזיל דִּמְעוֹת תַּנִּין, גם אם הוא ראש ממשלה מכהן. ועוד דָבָר (שונה לחלוטין) שהיה לי לומר אז לפני שנתיים. מה פתאום שַדָּר ועיתונאי בכיר בטלוויזיה הציבורית מחווה את דעותיו הפרטיות והאישיות באורח קבע בעיתון מתחרה ? על יעקב אחימאיר לשמור את כישרונותיו למכורתו. לא נראה לי כי מגיש החדשות המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קורנקייט (Walter Cronckite) היה ממלא טורים ב- "ניו יורק טיימס" ו/או ב- וושינגטון פוסט".

במלאת 20 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל העליתי לדיון את אותם הפוסטים המורכבים והארוכים שנכתבו בזמנו : הראשון נקרא : "אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים". השני נקרא : "יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו". הפוסט הנוכחי מבוסס בחלקו על פרולוג חלקים א' ו- ב' של סדרת הספרים רחבת ההיקף שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראה להלן את השערים הקדמיים והאחוריים של הספרים פרולוג א' ופרולוג ב' של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה",שחקרתי, כתבתי, וחיברתי.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר פרולוג חלק א' שחקרתי וכתבתי, וקרוי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר פרולוג חלק א' שחקרתי וכתבתי, וקרוי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר פרולוג חלק ב' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר פרולוג חלק ב' שחקרתי וכתבתי : "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה". רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 הציבורי וערוץ 2 המסחרי שלא היו שָם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני רוחש טיפת הערכה לבנימין נתניהו האדם. מראות חודשי הסתיו של אוקטובר ונובמבר לפני עשרים ושש שנים בשנת 1995 אינם מרפים ממני ולא נותנים לי מנוח. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין היה נתון באותם הימים ההם לאיומים על חייו ונמצא בסכנת חיים של ממש. רק איש לא לקח זאת ברצינות. גם לא הוא עצמו. חייו היו תלויים על חוט השערה, על בלימה. אך שום אדם בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם בחברת החדשות של ערוץ 2 המסחרי, לא היה מודע לדבר ולא חשב כך. לא המנהלים, לא השַדָּרִים, וגם לא העורכים והמפיקים. אי אפשר להאשים רק אותם ברשלנות התקשורתית הזאת כפי שהתבררה בדיעבד מפני שגם הגוף הביטחוני המקצועי הטוב ביותר במדינת ישראל, השב"כ, האמור להגן על חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון התנהג בשלומיאליות וחובבנות. השב"כ לא העריך נכון את חומרת הסכנה ונכשל באבטחת חייו של יצחק רבין ז"ל. ביום רביעי בערב – 1 בנובמבר 1995, שלושה ימים לפני הרצח, ערך מר אהוד יערי (אז איש ערוץ 1) ריאיון טלוויזיוני נרחב עם יצחק רבין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתוכנית האקטואליה "מוֹקֵד". אהוד יערי הוותיק ובעל הניסיון ואחד העיתונאים הטובים בישראל שימש גם מנחה ומגיש התוכנית. מפני שהעניק חשיבות רבה לפגישה עם ראש הממשלה ושר הביטחון החליט אהוד יערי לחלוק את אחריות הריאיון העיתונאי עם אנשים נוספים והזמין לשבת ולראיין לצִדוֹ באותו ערב יום רביעי ההוא ב- 1 בנובמבר 1995 גם את יָרוֹן דֶקֶל איש רדיו "קול ישראל" ואת שמעון שִיפֶר [1] הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות". הריאיון עם ראש הממשלה נסב בתחילה על מו"מ מדיני אפשרי עם סוריה אך גלש חיש מהר למצב הפוליטי המתוח במדינה בו הימין הקיצוני מאיים על חייו של יצחק רבין. שמעון שִיפֶר הדליק את הנורה האדומה האחרונה בריאיון. זה היה מזמן לפני 24 שנים הוא זכורה היטב שאלתו ותמיהתו שאותן הביע בפני ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, כלהלן : "…איך אתה חַש בימים אלה שכמעט כל מגע שלך עם הציבור מלווה באבטחה כבדה בה יותר ויותר שוטרים ואנשי אבטחה חוצצים בינך לבין הציבור…?". יצחק רבין חַש נפגע מהפגנות הימין + הימין הקיצוני בהן נושאים המפגינים תמונה שלוֹ עוטה בגדי גסטאפו נאציים ומכנים אותו "בוגד", "נאצי", ו- "רוצח". אך יותר מכל הרתיחו אותו צביעותם של יו"ר "הליכוד" דאז בנימין נתניהו וראשי הימין המשתתפים ו- לוקחים חלק בהפגנות המכוערות והאלימות האלה ומצד שני מבקשים להידבֵר עמו. אלפי נורות אדומות זעקו מכל עבר והזהירו כי חייו של יצחק רבין נתונים בסכנה גדולה אך עיתונאי הטלוויזיה הכול כך מנוסים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 2 המסחרי, היו גם כה עיוורי צבעים.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. תיעוד שקרי, מצמרר, ומְנוּבָז. הימין הקיצוני והנִבְזִי של מדינת ישראל מסית ומדיח בצורה הקיצונית והמנוולת ביותר נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל (בניגוד מוחלט לחוקי מדינת ישראל). אנשיו מלבישים את בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במדי SS גרמניים – נאציים של שני מפקדי הגסטאפו היינריך הימלר וריינהארדט היידריך. באותה ההפגנה האלימה והברוטאלית ההיא שנערכה ב-5 באוקטובר 1995 בכיכר ציון בירושלים בה נטלו חלק 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין הקיצוני, הם כינו אותו שקרן ובוגד, הלבישו אותו במדי SS נאציים, עטפו את ראשו בכפייה ערבית של יאסר עראפאת ובכך הטיפו הלכה למעשה להרוג את ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות. צריך לזכור היטב : יו"ר הליכוד דאז בנימין נתניהו שהיה נוכח בהפגנה ההיא הזכורה לשמצה ודיראון עולם, ראה מהגזוזטרה בכיכר ציון את התמונות הנבזיות, המכוערות, והבוגדניות שהציגו אנשי הימין הקיצוני, וכך חשפו את ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל , אולם קולו דמם. הוא לא היסה את ההמונים ולא התערב בדמוניזציה המתועבת הזאת שמעולם לא נראתה כמותה בכיכרות במדינת ישראל. דמו של יצחק רבין הותר בכיכר ציון בירושלים מול עיניו של יו"ר הליכוד והטוען לכתר בנימין נתניהו, אולם הוא בנימין נתניהו שתק. (מקור : הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1).

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. אנשי הימין הקיצוני יוצרים בנבזות ותועבה רבתיות "Photomontage" ועוטים את ראשו של בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בכפייה ערבית ב-סטייל יאסר עראפאת. כותרת ה- Blow up המורכב על שלט היא מנובזת : השקרן. ההסתה וההדחה של הימין הקיצוני נגד בן הָמַלְכוּת הובילה לרצח יצחק רבין ז"ל. (מקור : הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1).

עַצֶרֶת השלום השנויה במחלוקת במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 עמדה ללא ספק באותו עֶרֶב במרכז ההוויה של החברה בישראל. הווייה דרמטית ומתוחה מאין כמותה. היא ניצבה בטבור החדשות והאקטואליה של התקשורת האלקטרונית והכתובה על כל האגפים שלהן. מאות אלפים תמכו בה. מאות אלפים התנגדו לה. היא עוררה סביבה עניין פוליטי עצום ומחלוקת נוראית. אף על פי כן לא עלה בדעתה של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר את כל מהלכה בשידור ישיר. היום זה לא יכול לקרות. אולם זה קרה אז גם בעקבות ההצהרות של יצחק רבין שוב ושוב כי איננו פוחד ואיננו מתכוון ללבוש אפוד מגן בהופעותיו הפומביות בארץ. לסובבים אותו אמר : "אני …? ללבוש אפוד מגן בארץ…? יצאתם כולכם מדעתכם…! אני לא לובש שום שכפ"ץ עלי…!", ובכך הרדים אולי את השב"כ וגם את דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ ושָלוֹם קִיטַל מנהלי החדשות בערוץ 1 וערוץ 2. ובאמת מי העלה בדעתו כי ראש ממשלה יירצח במדינה דמוקרטית וחופשית כמדינת ישראל. הוצאות להורג פוליטיות, התנקשויות, ורציחות של שליטים ונשיאים היו אופייניות והתאימו למדינות ערב. במצרים רצחו קיצוני האחים המוסלמים ב- 1981 את הנשיא אנוואר סאדאת. במדינת ישראל הנאורה לא יכול להתרחש רצח פוליטי חשבו לעצמם אזרחים רבים. אולם קיים פער עצום בין הלך רוח חשיבה אזרחית – המונית לבין חשיבה טלוויזיונית מקצועית. למנהלי רשתות הטלוויזיה ומנהלי החדשות והמפיקים שלהם – בארץ ובעולם משלמים משכורות גדולות כדי שיחשבו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בכנס הענק בכיכר מלכי ישראל במוצ"ש של ה- 4 בנובמבר 1995 כמעשה שגרה. ייעודה של קֶרֶן נוֹיְבַּךְ כתבת בחטיבת החדשות של דודו גלבוע בעת העצרת נותר מצומצם. היה עליה לדַוֵוח ישיר מכיכר מלכי ישראל במסגרת שתיים – שלוש פריצות שגרתיות קצרות לתוכנית האקטואליה "רואים עולם", כמותן עשתה כבר בעשרות הזדמנויות קודמות. את התוכנית "רואים עולם" של מוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 ערכה באותו ערב השדרנית הוותיקה שַרי רָז והמגישה הייתה אֶלִינוֹר אַמִיד. מר יַעֲקב אָחִימִאִיר המגיש הקבוע של "רואים עולם" שהה ביום הרצח ההוא של ראש ממשלת ישראל בארה"ב.

סוף פוסט מס' 1169. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.