פוסט מס' 1196. ארץ ישראל ומדינת ישראל הם שלנו, של עַם ישראל, ל-עַד (!). פוסט מס' 1196. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1196 הועלה לאוויר ביום שני 21 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
פוסט מס' 1196. אֶרֶץ ישראל ומְדִינָת ישראל הם שֶלָנוּ של עַם ישראל, ל-עַד (!). פוסט מס' 1196. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1196 הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
פוסט חדש וסבוך מס' 1196. האוֹיֵב הפלסטיני הָנִבְזֶה והפחדני באשר הוא ממשיך לדבוק במשנתו הרצחנית והטרוריסטית ש-שְגוּרָה בפיו של ה-נָבָל המוביל ברצועת עזה יחיא סינוואר. הנבל הזה הוא מי שאמר והכריז בשעתו וחזר ואמר בנחרצות את האמירה ה-מְנוּבֶזֶת הבאה, קבל עם ועולם, כלהלן: "יהודי טוב – הוא יהודי מֵת (!) כל חייל ישראלי מֵת ו/או אזרח יהודי מֵת – זה הַיְינוּ הַך (!!)". לכן הסיסמה המלכותית, הצבאית, והמלחמתית שלנו של מדינת ישראל ו-צה"ל מול אויבי הרצח והטרור שפועלים נגדנו חייבת להיות נמרצת, חדה, ו-פשוטה ומנוסחת ב-שלוש מילים בלבד, כלהלן: "עִם נִבְזִים – תִּתְּנָבָז !!!", בדיוק כפי שהחליטו לנהוג ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פראנקלין דילנו רוזוולט ב-1941 בעת מלחמת העולם ה-2 בכל הנוגע לצורר הנאצי – גרמני אדולף היטלר ימ"ש !!! הטרוריסט הנבזה והנָבָל יחיא איבראהים חסן סִינְוַואר הוא צורר, שונא, ו- אויב מושבע של מדינת ישראל. הוא ראש ממשלת ארגון הטרור ה-חמאס ברצועת עזה (!) יחיא סינוואר הוא בן בליעל ונמנה על מייסדי הזרוע הצבאית של הארגון הרצחני וה-מְנוּבָז הלזֶה, הקרוי חמאס. דמו בראשו !!! דינו ודין חבריו בהנהגת החמאס הם משפט מוות !!!
יחיא סינוואר מנהיג ה-חמאס ברצועת עזה הוא איש עֲמָלֵקִי ו-אוֹיֵב דָמִים מִשְתָּחֵץ ו-מַר של מדינת ישראל. פוסט מס' 1196. פוסט מס' 1196 נכתב גם בעקבות כתבתו המזעזעת והמרטיטה ההיא של אחד מעיתונאי השטח ואנשי הטלוויזיה הטובים והבולטים ביותר של חברת החדשות ב-ערוץ 12 מר אוֹהָד חֶמוֹ, מי ש-תיעד לפני זמן לא רב בכתבתו אודות נערים פלסטינאים מוסתים קוראים בגלוי ובקול רָם ללא כל חשש ו-פחד מול המצלמה והמיקרופון של אוֹהָד חֶמוֹ, להרוג את כל היהודים בארץ ישראל בכל מקום באשר הם, כאמור בבחינת "יהודי מֵת – הוא יהודי טוֹב" (!). מצמרר, אבל צריך לקחת את זה בחשבון כפי שעשינו זאת באומץ לב, בנחישות, ובהצלחה במאבק נגד הכנופיות הערביות האלימות והרצחניות (מאז מאורעות הדמים ואירועי הטרור בארץ ישראל שניהלו הערבים בראשות מנהיגם, האויב המר הנבל ההוא המופתי חָאג' אָמִין אֶל חוּסֵיְינִי נגד היהודים בשלשו השנים ההן של 1939-1936) ולהיערך בהתאם ולעמוד על המשמר כל הזמן. יש לנו את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים לעמוד במשימה ככל ש-נִדָרֵש (!). עכשיו נרצחו בימים אלה בפיגוע ירי של מחבל פלסטיני ב- חָווּאַרָה שני יהודים אזרחי מדינת ישראל אב ובנו, סיילאס שי ניגרקר וניר אביעד הי"ד. והבוקר הזה (יום שני-21 באוגוסט 2023) התחולל אירוע טרור נוסף סמוך לחברון: מחבלים ירו הבוקר מרכב חולף על רכב ישראלי סמוך לחברון. נקבע מותה של האישה הישראלית הפצועה בת 60 ולידה גבר ישראלי בן 40 פצוע באורח קשה. על ממשלת ישראל וצה"ל מוטלת החובה המיידית: לא להחשות, לא לוותר, לא להבליג, לא להחריש, ולא ל-דְמוֹם (!) להגיב ב-שֵכֶל אולם ב-חוּמְרָה וב-עוֹצְמָה (!!). הסיסמא האישית שלי כנגד האויב הרצחני הייתה ונותרה, כלהלן : עִם נִבְזִים – תִּתְּנָבָז (!!!). הפוסט המַר הזה מס' 1196 נחקר ו-נכתב על ידי, ו-הועלה לאוויר הבלוג ביום שני – 21 באוגוסט 2022. כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר ולמחבר יואש אלרואי.
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.
הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.
הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס ומורכבים בנושאים שונים מהיבטים היסטוריים ועכשוויים שונים, שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961 ועד היום הזה. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 בעת השתתפותי ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך כאמור באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה, לקראת שידורי הטלוויזיה בהפקת SOBO את אירועי אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 24 שנים, נמשכה ארבעה ימים ארוכים מבוקר עד ערב, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל, כאמור בראשות ה- Host broadcaster והמתדרכת הראשית הלוא היא קבוצת הטלוויזיה אד הוק האוסטרלית המצוינת SOBO שמנתה כ- 5000 עובדים ומומחים בתחומי מדע הטלוויזיה השונים (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) בראשות איש הטלוויזיה הספרדי הנודע מר מנולו רומרו (Manbolo Romero). קבוצת SOBO הייתה מצוידת אז ביותר מ-1000 (אלף) מצלמות טלוויזיה ו-שימשה הגוף האחראי על הפקה וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000 בכיסוי ושידור כל מקצועות הספורט האולימפיים. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות, המורכבות, והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (ושוב כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.
———————————————————————————————————–
פוסט חדש וסבוך מס' 1196 : הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.
———————————————————————————————————–
טקסט תמונה : 2003 – 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שתי עשרות של שנים. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העָלוּב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל ההיא בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון ז"ל והמשנה שלו השר אהוד אולמרט יבד"ל, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במילואים רָן גָלִינְקָא יבד"ל), ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ז"ל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 ו-עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהעיפה ופיטרה את יוסף בר-אל מתפקידו הרָם שנתיים בטרם סיום כהונתו (!). אותה ממשלת ישראל ההיא כאמור בראשות אריאל שרון ו-המשנה שלו אהוד אולמרט יבד"ל התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב-תאריך ההוא של 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך (!). היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא לאלתר של יוסף בר-אל משורות רשות השידור ההיא (!!). יוסף בר-אל, מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט, הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של אותו השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים, כאמור על פי פקודה וצַו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר ההוא בממשלת ישראל ההיא רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן שנתיים בטרם סיים את כהונתו (!!!). זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. אריק שרון ויוסף בר-אל אינם עוד בין החיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
פוסט חדש וסבוך מס' 1096. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני-21 באוגוסט 2023.
א. מדהים. מדינת ישראל הדמוקרטית (על צבאה צה"ל + משטרת ישראל + משמר הגבול + השב"כ) מאבדת בהדרגה את המשמעת ואת השלטון האזרחי בחלקים גדולים של הנגב רווי אלימות ל-פורעים בדווים אגרופנים ומפרי חוק, ש-מזוינים בנשק חם לא חוקי. ראו הוזהרתם.
ב. כיעור ו-גועל נפש. מדרכות רבות ב-רחובות לא מעטים בצפון היָשָן של תל אביב מזוהמות מזה שנים בצואת כלבים שלא נאספת ע"י בעליהם. ראיתי במו עיניי כיצד שתי נשים מבוגרות דורכות על צואת כלבים ברחוב מרים החשמונאית. היכן הפיקוח העירוני העצל של ראש העיר רון חולדאי…???
ג. הכתב המצוין והעירני לענייני צבא וביטחון של עיתון "הָאָרֶץ", מר עמוס הראל, פרסם בשעתו (יום שלישי – 10 במאי 2022) כותרת ראשית מטרידה ו-מדאיגה (מאוד) ברמה של כתב קטגוריה בעמוד הראשון של העיתון, בזו הלשון : "צה"ל מתעקש להגן על תוצאות "שומר חומות" ומתקשה בניתוח המציאות".
ד. קודם לכן, ביום ראשון – 8 במאי 2022 פרסם עמוס הראל כותרת ראשית בעמוד הראשון של "הארץ", כלהלן : "גם התנקשות ישראלית ביחיא סינוואר לא תשים קץ לגל הטרור". אינני מסכים עמו מפני שהכותרת נכונה רק בחלקה.
ה. וגם: החרתה – החזיקה אחריו עיתונאית ושדרנית רדיו "גלי צה"ל" נורית קנטי הנבונה משפרסמה בשעתו (יום שלישי – 10 במאי 2022) פוסט מביך ו-מקומם במידה לא מועטה בעמוד מס' 2 של עיתון "הארץ", וכותרתו, "חיסול סינוואר כפנטזיה ילדותית". אינני מסכים עם דעתה. לחלוטין אינני מסכים עמה. יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועת עזה הוא איש עֲמָלֵקִי מְנוּבָז ש-שונא שנאה מרה את מדינת ישראל. יחיא סינוואר הוא איש נבזה במלוא מובנו ופרשנותו של המושג השלילי הזה "נִבְזֶה", איש של טרור רצחני נגד יהודים וישראליים באשר הם לרבות אזרחים תמימים, נשים, ילדים, ותינוקות. יחיא סינוואר הוא טרוריסט עלוב ו-אויב מושבע של אזרחיה היהודים של מדינת ישראל. רעיונותיו וידיו אדומים מדם יהודי. אינני זוכר אֵי מִי ממנהיגי ומלכי ישראל בתקופה התנ"כית הסכין עם קיומו של העם העמלקי בראשותו של מלכם אגג. יחיא סינוואר האֲגָגִי הוא נבל ו-ארכי טרוריסט בן מוות. דָמוֹ ברֹאשוֹ.
תזכורת תנ"כית היסטורית : שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את אֲֲֲגָג, ולפני טֶקֶס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ"ך כשהוא פונה ל- אֲֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו. (ראה ספר שמואל א' פרק ט"ו).
טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוּסְטָב דוֹרֶה מה- 119 המתאר את הוצאתו להורג של אֲגָג המלך העֲמָלֵקִי טרוריסט, רוצח, ו-צוֹרֵר מושבע של עַם ישראל ע"י שמואל הנביא (ראה את תיאור הוצאתו להורג של אגג העמלקי ב-ספר התנ"כי שמואל א' פרק ט"ו) שהיה לא רק איש דת חכם אלא גם מנהיג לאומי בעל סמכות ו-מדינאי שהרחיק ראות. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הזה גוסטב דורה הפיח רוח חיים ב-סצנות תנ"כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ז. אינני רואה דרך כיצד מדינת ישראל מגיעה להסכמים מדיניים עם יחיא סינוואר אויב, איש של טרור, ו-שונא מושבע של מדינת ישראל עד עפר.
פרולוג קצרצר.
אנוכי מתבונן בצילומי התמונות האלה שלי מאז, ומאמץ היום את חוות דעתו והשקפת עולמו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ"כי "קֹהֶלֶת" ב-פרק א', וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין והמרתק, "ציפורים מתות בסתר" (The thorn birds). הספר הזה יצא לאור ב-1977. יש תרופה לכל דבר רק לא נגד הזמן שחולף.
טקסט תמונה : קיץ 1957. קיבוץ אפיקים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 66 שנים. אנוכי יואש אלרואי בן 19 בתצלום הנ"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 61 שנים. אנוכי יואש אלרואי בקיבוץ אפיקים בשנת 1962 לאחר השירות הצבאי בן שלוש שנים בגדוד 12 של חטיבת "גולני". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי בעת קורס קציני חי"ר ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין וליד פתח תקווה) מטעם גדוד 12 של חטיבת "גולני", ב- 1958 / 1957. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
———————————————————————————————————–
פוסט חדש מס' 1096 : הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023.
———————————————————————————————————-
פוסט סבוך מס' 1096. סכסוך הדמים הישראלי – פלסטיני מאז ראשית ה- 120 על אותה פיסת קרקע שנקראה פעם ארץ ישראל והייתה שייכת לאבותינו אברהם, יצחק, ויעקב, הפך לסכסוך דמים ו-מלחמתי ארוך, ממושך, ו-מַר עם ערביי ארץ ישראל לאחר שמאות אלפי יהודים באירופה החליטו לקראת סוף ה-119 ובראשית ה-120 ועד 1939 לאחר 2000 שנות גָלוּת, לעזוב את ביתם ההוא במדינות אירופה ההיא ולהעפיל לאֶרֶץ ישראל ולבנות מחדש כאן את ביתם ב-מדינת ישראל. מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר הוא אוֹיֵב דָמִים מַר של מדינת ישראל. וגם: יופי ואסתטיקה תנ"כים. וגם: שאול המלך. וגם: שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת ההיסטורית שמסופרת בספר התנ"ך. פוסט סבוך מס' 1096. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023.
הקדמה.
חלקים מהעם הפלסטיני העכשווי היושב ב- 2023 ברצועת עזה ובשומרון דומים בשנאתם למדינת ישראל כמו ה-אומות הכנעניות ההן שהקיפו אז לפני 3000 שנים את ארץ ישראל ולא רק תיעבו את עם ישראל, אלא ראו בו גם יריב מדיני וצבאי מר. כמו פלשתים, אֱמוֹרִי, יבוסי, אֱדוֹם, מוֹאָב, בני עמון, צובה, ארם, צידון, כנען, מִדְיָן, ו- עֲמָלֵקִ אשר נשלטו בימים ההם ע"י מלכים. בראש המדינות המלוכניות ההן עמד שליט יחיד המכהן מרגע מינויו לכל ימי חייו.
וגם : הלגיטימיות החוקתית של שלטון המלך בישראל ה-תנ"כית נבעה בדרך כלל מכוח הירושה וה- הורשה המשפחתית, אולם לא תמיד. דוד היה המלך השני בהיסטוריה ה-תנ"כית אחרי שאול הָמֶלֶךְ אולם הם לא היו קרובי משפחה. שאול המלך ראה בערוב ימיו בדוד בן ישי, קנדידט מלוכה צעיר ומוכשר מטעמו של שמואל הנביא, ו-לכן גם כמי שמאיים על כיסאו ועל שלום משפחתו הרחבה משבט בנימין.
אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב"ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב"ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ"ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב"ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים הם הראשונים שמוּעַדִים לפורענות מפני שככלות הכל ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל הבנה ו- יכולת ניתוח אנושית, חברתית, ופוליטית – פנימית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"ד פסוק כ"ה מגדיר אותו כלהלן : "…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…". תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. שיעורים בתנ"ך ממבט אחר.
ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו צדק לגמרי כשאמר בשעתו קבל עם ועולם את הטקסט הזה: "…הטרור האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מאידאולוגיה רצחנית. (!)". אולם אין תמיכתי בו פוטרת אותו מלחתור בהתמדה לסיום הסכסוך רווי הדמים בן יותר מ- 100 שנים בין ארץ ישראל ההיא ומדינת ישראל הנוכחית לבין העם הפלסטיני.
להלן נימוקיי ו- סדר מחשבותיי. ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל מאז 1882 ומאבקו העז להיאחז באדמות ארץ ישראל, תומכת בהשקפת ראש הממשלה בנימין נתניהו והכרזתו הנוגעת לטרור הערבי. אני תומך גם היום בסלוגן שהטיף לנו המורה – מחנך שלי ד"ר שלמה נאמן ז"ל הנמרץ והחכם חבר קבוצת כינרת ב- 1952, בהיותי תלמיד דרדק בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" בעמק הירדן ואנחנו הלכנו לאורו כבר לפני זמן כה רב : "…הטרור הערבי האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מזה 39 שנים מאז 1913 על פי מִשְנָה סְדוּרָה של אידאולוגיה רצחנית נגד היישוב היהודי בארץ ישראל…". ד"ר שלמה נאמן שַח את דבריו אלה ארבע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העצמאות ב- 1948. אנחנו תמכנו בסלוגן ההוא אז כילדים. אין שום פלא שכעבור ארבע שנים כל אותם הילדים ההם בעמק הירדן בני דורי התגייסו ליחידות קרביות בצה"ל. חלפו 66 (שישים ושש) שנים מאז. אני תומך בדעתו של המורה – מחנך שלי ד"ר שלמה נאמן גם היום. או טו טו אנוכי בן 84. ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ ב- 2016 את הסלוגן של ד"ר שלמה נאמן מ- 1952.
תזכורת מרה : טרור העבר הערבי בארץ ישראל רצח הנער היהודי משה ברסקי בן 18 הי"ד (1913 – 1895) עולה חדש מרוסיה ו-חבר קבוצת דגניה א', ע"י פורעים ערביים, הוא אותו הטרור המוסלמי המנובז הפועל בארץ ישראל נגד יהודים בשנת 2023 . תזכורת מרה : רצח הנער היהודי משה ברסקי ב-22 בנובמבר 1913 מזעזע את הישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ההיא בימים ההם לפני 110 שנים.
משה ברסקי נולד ב- 1895 ברוסיה ועלה לארץ ישראל בהיותו בן 18 ב- 1913. הוא היה חלוץ צעיר עוּל ימים שהתיישב בקבוצת דגניה א' בעמק הירדן ונרצח בידי ערבים ב- 22 בנובמבר 1913 בגלל היותו יהודי שמותר לפרוע בו, עולה חדש שהעפיל לארץ ישראל מרוסיה, והוא חסר הגנה. משה ברסקי היה הקורבן הראשון בארץ ישראל ההיא שחייו קופדו בידי הטרור הערבי. הוא הפך לסמל של הקרבה עבור ה- התיישבות היהודית בארץ ישראל. מקרה הרצח אירע שמונה חודשים בלבד לאחר הגיעו לקבוצת דגניה א'. משה ברסקי התנדב להביא תרופות לשמואל דיין החולה (אביו של משה דיין). הוא רכב לשם כך על פִּרְדָה מדגניה א' למושבה מנחמיה. מי שמכיר את עמק הירדן יודע שמדובר במרחק של חמישה – שישה ק"מ. בדרכו חזרה הותקף על ידי קבוצת פורעים ערביים שביקשו ליטול את פרדתו. הוא הניס את הפרדה לחצר דגניה א' בטרם נרצח. חברי קבוצת דגניה א' שיצאו לחפש אותו לאחר שבושש לבוא מצאו את גופתו מנוקבת ע"י כדורי רובה. על גבו נמצאו זוג סנדלים ומקל ערבי, סימן בדואי לכך שמשה ברסקי נרצח כנקמת דם. משה ברסקי נער בן 18 נקבר בחורשת הזיתים שבה עבד על שפת נהר הירדן. זה היה הקבר הראשון שנכרה בדגניה א'. רצח משה ברסקי ב- 1913 זעזע עד למאוד את חברי קבוצת דגניה א' ואת מפעל ההתיישבות הציונית כולו בארץ ישראל.
אחד מהשודדים הערבים שרצחו את משה ברסקי נפצע בעת ההיתקלות במאבק עם הנער היהודי הבודד בן ה- 18 ומת מפצעיו כעבור יומיים. בתגובה רצחו הפורעים הערביים כפעולת נקם ב- 24 בנובמבר 1913 את יוסף זלצמן מקבוצת כנרת. ב- 7 בדצמבר 1913 נרצח במושבה סג'רה בגליל התחתון השומר יעקב פלדמן. יעקב כבשנה – עצמון, איש ההסתדרות המצומצמת תיאר לאחר שנים את רשמיו מתקופת עבודתו עם חבריו בדגניה באותם ימים : "…כאילו כדי להעמידנו בבת אחת לפני שאר בעיות ההתיישבות ותקומתנו בארץ, נתקלנו עוד בשבועות הראשונים לעבודתנו במקרי רצח, שוד ונקמת דם מצד שכנינו הערבים. מקרי הרצח של משה ברסקי בדגניה, יוסף זלצמן בכנרת ויעקב פלדמן בסג'רה, שימשו לנו לקח מעשי והעמידו אותנו בצורה מוחשית ואכזרית פנים אל פנים מול המציאות של תנאי הארץ…". סדרת אירועי הדמים הזו זירזה את ועדי המושבות והשומרים בגליל לארגן הגנה עצמית מסודרת באזור. במסגרתו מונו שומרים לפרשים בשמירה על הדרכים. ארגון השומר התכנס ודן כדי לדון כיצד לשפר את מעמדו בעיני אנשי המושבות, לאחר סדרת האירועים הללו אשר קרו במהלך אותה שנה. אלה היו חלק מהסיפורים שלאורם התחנכנו כילדים בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל ניהלה כבר מבראשית מאבק דמים נגד הטרור הערבי. זהו אותו הטרור הערבי אז והיום שעשה ועושה באמצעות פגיעה ברכוש ומעשי רצח כל מאמץ לערער את שיווי המשקל שלנו, להטיל ספק במשימת ההתיישבות הציונית, ולהפחיד את היהודים שהגיעו מחו"ל ומאירופה כדי לבנות מחדש את הבית הלאומי שלהם כאן בארץ ישראל. אוסיף ואומר שגם ההורים שלי ז"ל שעלו מליטא לארץ ישראל ואשר התיישבו בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן נתקלו במעשי איבה רבים של הפורעים הערביים במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, וניצבו לא אחת בפני סכנות חיים. אני מצדיק אפוא את ראש הממשלה בנימין נתניהו אולם לא פוטר אותו מאחריותו הלאומית להפוך כל אבן ולמצוא כל סדק כדי להביא לסיומו אחת ולתמיד את הריב ו- סכסוך הדמים בן יותר מ-מאה שנים על אותה חלקת אדמה ואותה פיסת קרקע, בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים. האם זה אפשרי בכלל…?
הסכסוך היהודי – פלסטיני הממושך. האוכלוסייה הערבית תוקפת באלימות רבה בנשק חם וקר את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ב- מאורעות תרפ"ט (1929) וב-מאורעות בשנים תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936).
מאורעות תרפ"ט (1929) ואחריהן מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936) בארץ ישראל של הפורעים והמרצחים הערבים נגד היישוב היהודי הקטן, היו תוצאה של אידיאולוגיה רצחנית של הפלסטינים מונהגים ע"י הארכי טרוריסט הנפשע המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. אנשי העליות היהודיות לארץ ישראל הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית, והחמישית הגשימו את החזון היהודי האוניברסאלי בן אלפיים שנים, שגרס, "…בשנה הבאה בירושלים…". העולים והמתיישבים היהודיים קראו למקום שוּבָם מגלותם הארוכה "ארץ ישראל". התושבים הערביים המקומיים כינו את המקום "פלסטינה". התושבים הערביים ומנהיגיהם בארץ ישראל ראו בהתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל מאז סוף המאה התשע עשרה עלייה לא ליגאלית, פלישה לארץ לא להם, והתיישבות לא חוקית על קרקעות שהיו פעם בחזקתם של בעלי הבית הערביים הפלסטיניים. אז גם הומצאה הסיסמה הארסית, הרצחנית, המנובזת, ו-רווית השנאה הפלסטינאית, "אטבח אל יהוד" נגד יהודי ארץ ישראל. הנה נתוני גלי ההגירה היהודיים וההעפלה לארץ ישראל :
גל ההגירה הראשון הלוא היא העלייה הראשונה של היהודים מאירופה לארץ ישראל בשנים של 1903 – 1882 כלל בתוכו 26000 (עשרים ושישה אלף) עולים כשהאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה אז מספר זהה ומועט של 26000 תושבים. האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה באותן השנים המדוברות. גל ההגירה השני הלוא היא העלייה השנייה בשנים 1914 – 1904 הביא לארץ ישראל 35000 עולים חדשים (ב- 1914 פרצה מלחמת העולם ה- 1). גל ההגירה השלישי הלוא היא העלייה השלישית בשנים 1924 – 1919 נשא עמו אף הוא 35000 עולים חדשים (העלייה השלישית יצאה לדרכה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ב- 1918). גל ההגירה הרביעי בשנים 1931 – 1924 היא העלייה הרביעית הביא עמו 70000 עולים חדשים. על העלייה הרביעית נמנים גם המתיישבים שהקימו את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן (הקיבוץ שבו נולדתי ב- 1938). גל ההגירה החמישי – העלייה החמישית בשנים 1939 – 1931 הביא עמו 180000 (מאה ושמונים אלף) עולים חדשים (נקרא גם "העלייה הייקית" מפני ששליש מהעלייה החמישית ההיא הגיע מגרמניה). ברור שבחלוף השנים ראו התושבים הערביים בארץ ישראל וההנהגה הלאומנית שלהם בחמשת גלי ההגירה היהודיים מאירופה לארץ ישראל סכנה. חמשת גלי ההגירה הכילו בתוכם במשך 57 שנים בין 1882 ל- 1939 כ- 346000 (שלוש מאות ארבעים ושישה אלף) אימיגרנטים – עולים חדשים שכבשו את האדמה והתיישבו לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל היוו בעיני האוכלוסייה הערבית איום אסטרטגי מדיני על חייהם ואופי חייהם ב- פלסטינה. אז גמלה ההחלטה בידיו של הוועד הערבי העליון בראשות המנהיג הראשי של ערביי ארץ ישראל המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, הארכי – טרוריסט, לנקוט במדיניות של טרור אלים ורצח נגד היישוב היהודי בכל רחבי ארץ ישראל כדי להמאיס את חייהם בארץ לא להם. מעשי הטרור והרצח של הערבים נגד היישוב היהודי בארץ ישראל פרצו בכל חומרתם כבר ב- 1929 ונודעו כ- פרעות תרפ"ט.
ראה גם את ספרו התיעודי החשוב והמרתק של בני פרופסור גור אלרואי רקטור אוניברסיטת חיפה, שחקר וכתב ואשנה ואומר שוב את הספר המעניין, החשוב, והמרתק "אימיגרנטים". הספר התיעודי הנ"ל דן בהגירה היהודית לארץ ישראל בראשית שנות העשרים במאה הקודמת. הספר "אימיגרנטים" יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.
טקסט מסמך : זוהי כריכת השער הראשי של הספר התיעודי המעניין, החשוב, והמרתק הקרוי "אימיגרנטים", שחקר וכתב הבן שלי פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. הספר יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.
המצב הפוליטי "הארץ ישראלי" המורכב והמסובך לא פטר את מר בנימין נתניהו כמנהיג האומה הישראלית מלחתור קדימה כדי לסיים אחת ולתמיד את הסכסוך הארצישראלי – פלסטיני המר ורווי הדמים בן יותר 100 (מאה) שנים. בנימין נתניהו יכול להישען על גרסתו ורוח הרעיון שמעלה פרופסור מנחם קליין בתוך פוסט מעניין שמפרסם העיתונאי ניר חסון וכותרתו, "אומרים שהיה פה שמח", במוסף "הארץ" של יום שישי – 25 במארס 2016. מדובר באחד הסכסוכים הפוליטיים הארוכים הממושכים והקשים ביותר בהיסטוריה האנושית בעֵת החדשה (וגם הישנה) בו שני עמים היהודי – ישראלי והפלסטיני טוענים לבעלות על אותה פיסת קרקע. אומר פרופסור מנחם קליין לניר חסון, כלהלן : "…שני העמים הם בעלי בית כאן בארץ. הם ילידים ואנחנו ילידים. אבל כרגע אנחנו גם אדוני הארץ. הזהות היהודית – ערבית הזאת הייתה ופסקה. אי אפשר לחזור למה שהיה אבל חובה עלינו לקחת אלמנטים מהזהות הזאת כדי להתרגל לזה שאנחנו לא מצודה מערבית – צלבנית בלב עולם ערבי עוין, אלא חלק ממרחב ים – תיכוני שמשלב גם תרבויות מערביות וגם ערביות. אנחנו לא ווילה מערבית בג'ונגל, אנחנו באגן המזרחי של הים התיכון…". פרופסור מנחם קליין מציע פשרה לא חדשה. השקפת עולם פוליטית כמעט שוויונית, מתונה, וגם ליבראלית. לרוע המזל אין שום סיכוי שהיא תתקבל ע"י הקיצונים משני הצדדים היהודי – ישראלי והערבי הטוענים לריבונות מוחלטת, הראשון על כל ארץ ישראל והאחר על כל פלסטינה. הטרור הערבי בן יותר 100 השנים נגד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל איננו ניזון אם כך מייאוש, אלא מאידאולוגיה ברורה (גם עכשיו) שאומרת כי יש לגרש את אזרחי מדינת ישראל למקום גלותם – מוצאם ל- רוסיה, ארה"ב, אסיה, ואירופה. המומחה לעניינים ערביים בערוץ 10 ההוא חזי סימן טוב שידר לא לכל כך מזמן ראיונות עם נשים פלסטיניות בגדה שמטפחות גם היום תקוות לשוב ל- לוד, רמלה, וחיפה. אינני רואה כיצד בנימין נתניהו פותר את המשוואה הסבוכה, גם לא מי שהיה בזמנו יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג (היום נשיא המדינה) וזהבה גלאון מי שהייתה מנהיגת מפלגת מרצ. אינני רואה דרך כיצד מדינת ישראל ולא חשוב המנהיג שיעמוד בראשה, מבצעת צעד אבסורדי ומטופש, ו-מוותרת על רמת הגולן ונסוגה מכל שטחי יהודה ושומרון בחזרה לגבול הבינלאומי הישן ההוא שחצץ בינינו לבין הפלסטינים בטרם מלחמת ששת הימים ביוני 1967.
כותב מרדכי נָאוֹר בספרו "ספר המאה" אודות מאורעות תרפ"ט – 1929, כלהלן :
"…באוגוסט 1929 הגיעה המתיחות בין יהודים לערבים לשיא חדש, ובין ה- 23 ל- 29 באותו חודש אוגוסט ההוא אירעה התפרצות ערבית אלימה בכל רחבי ארץ ישראל. ביום שישי – 23 באוגוסט 1929 נהרו ערבים לעיר העתיקה מזוינים באלות וסכינים, ומשם פרצו לשכונות היהודיות. הנציב העליון צ'נסלור שהה אותה שעה באנגליה והמשטרה לא הייתה ערוכה לבלום את התוקפים. שישה ימים נמשכו ההתפרעויות, עד לבואה של תגבורת בריטית ממצרים. בהיעדר כוחות של "ההגנה" בעיר בהעתיקה בירושלים ובשאר קהילות הקודש, שכן אנשי היישוב הישן סירבו להתיר נוכחיות זאת, נפלו קורבנות רבים. יותר מ- 60 יהודים נטבחו בחברון והשאר פונו ממנה. הרובע היהודי בצפת הועלה באש. רמת רחל, מוצא, הרטוב, כפר אוריה, באר טוביה וחולדה, פונו ונהרסו ע"י הפורעים הערביים. בתל אביב ובחיפה הצליחו כוחות "ההגנה" להדוף את התוקפים. מחיר הדמים ששילם היישוב היהודי היה כבד : 133 הרוגים, מאות פצועים, והרס רב. למעלה מ- 8000 יהודים הפכו פליטים. הזעזוע ביישוב בארץ ובקהילות היהודיות בעולם היה גדול. בניגוד למאורעות הדמים הקודמים שהיו במקום אחד, או במקומות ספורים, התפשטו התקריות של 1929 ליישובים רבים בעיר ובכפר. במקומות שכוחות "ההגנה"התארגנו לבלימת התוקפים הם זכו להצלחה, אך לא בכל המקומות קרה הדבר…".
טקסט תמונה : שנת 1930. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 92 שנים. מנהיגי הערבים בארץ ישראל ובראשם הארכי טרוריסט המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני (במרכז מזוקן בזקן שחור, נשען על מקל) ומוסה כאוס אל חוסייני (האיש הגבוה עם זקן לבן נשען אף הוא על מקל לצדו של המופתי), מתכנסים לעיתים קרובות ומטקסים עצה כיצד לפגוע בדרכי טרור ביישוב היהודי בארץ ישראל. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
טקסט מסמך : 30 באוגוסט 1929. הביטאון "דברי הימים האלה" מפרסם ב- 30 באוגוסט 1929 את רשימת חללי היישוב היהודי מידי פורעים ערביים בכל רחבי ארץ ישראל. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
הגורמים לפרוץ המאורעות "הָמֶרֶד הערבי" ב- 1936 על פי מרדכי נאור כפי שהוא מפרסם את טיעוניו ב- "ספר המאה" : "ערביי ארץ ישראל צפו במחצית הראשונה של שנות ה- 30 של המאה הקודמת בתדהמה ובחשש הגידול המהיר של היישוב היהודי שתוך ארבע שנים שמעט הכפיל את עצמו והתקרב בהיקפו לכ מחצית האוכלוסייה הערבית. האיום מבחינתם היה לא רק דמוגראפי, אלא גם כלכלי ופוליטי. עוד מספר דנים של עלייה יהודית מוגברת, חששו הערבים, וארץ ישראל אכן תיהפך ל- "בית לאומי" עם רוב יהודי. לכך יש להוסיף את מדיניות החוץ התוקפנית של גרמניה נאצית ואיטליה הפאשיסטית – שתי מעצמות שתמכו בערבים, וקראו להם למרוד בבריטניה הגדולה המעצמה מספר אחת במזרח התיכון בימים ההם. חולשתן של בריטניה וצרפת (שלטה בסוריה) בעת "משבר חבש" ב- 1935 ומדיניותן ההססנית כלפי תוקפנותו של אדולף היטלר באירופה ושל בניטו מוסוליני באפריקה עודדו אף הן את הערבים בכלל ואת ערביי ארץ ישראל בפרט. שביתה כללית ממושכת בסוריה נגד השלטון הצרפתי הייתה אף היא בבחינת סימן דרך לערביי ארץ ישראל שכך ראוי להם גם לעשות. לא ייפלא אפוא שבאביב 1936 חברו כל הגורמים הללו יחדיו ודחפו את ערביי ארץ ישראל לפתוח במהומות דמים שכוונו תחילה נגד היהודים ומאוחר יותר גם נגד הבריטים".
טקסט תמונה : 1936. תיכף ומייד עם פרוץ מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (פרעות 1939 – 1936 של ערביי ארץ ישראל ביישוב היהודי בארץ ישראל נקראו גם "המרד הערבי"), הקימו ערביי ארץ ישראל גוף מייצג ארצי ומיליטאנטי בשם "הוועד הערבי העליון". הדמות הבולטת בו היה הארכי – טרוריסט המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני (עומד שני משמאל בשורה הקדמית). (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936), המהלכים הראשונים.
מרדכי נאור ממשיך לתעד את המהלכים הראשונים במאורעות 1936 : "…ב- 19 באפריל 1936 פרצו המאורעות, או "המרד הערבי" כפי שכונה בידי הערבים. הם הקיפו בזמן הראשון ויצרו התקפות על יהודים ביפו. בתוך ימים אחדים התפשטו המהומות לכל הארץ. במקביל הכריזו הערבים על שביתה כללית לא הגבלת זמן. ב- 25 באפריל 1936 נערך כינוס חירום בשכם ובו הוקם הוועד הערבי העליון בראשותו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני. הוועד אימץ את מדיניות השביתה הכללית עד למילוי שלוש הדרישות העיקריות : הפסקה מוחלטת של העלייה היהודית לארץ ישראל, איסור מכירת קרקעות ליהודים, והקמת ממשלה ערבית לאומית. הערבים קיוו לפגוע ביישוב היהודי ע"י מניעת אספקת מזון ושיתוק המשק, אולם השפעת השביתה הערבית על היהודים הייתה שונה. המש היהודי התארגן במהירות ונמצאו תחליפים שתרמו לחיזוקו ולעצמאותו. ב- 19 במאי הוחל בהקמת נמל תל אביב כתחליף לנמל יפו המושבת. בששת החודשים הראשונים של מאורעות 1936נהרגו 91 יהודים ו- 369 נפצעו. רכוש רב הושחת ונהרס. הרבים התנכלו בעיקר לתחבורה היהודית, הציתו שדות תבואה, עקרו וגדעו עצים. היהודים התארגנו להדיפת ההתקפות תוך שמירה על הבלגה, לפיה בהתאם להחלטות מוסדות היישוב, יש לפגוע רק בפורעים ולא ביישוב הערבי. מדיניות ההגנה תחילה הייתה להגן על היישובים עצמם בתחומיהם, אך כבר בקיץ 1936 אומץ קו של "יציאה מן הגדר" ותקיפת הפורעים בבסיסיהם ובכפריהם. ברחבי הארץ הוקמו ה- "נודדות" (יחידות ניידות) בעלות כושר התקפי. הנודעת שבהן פעלה באזור ירושלים בפיקודם של יצחק שדה ואליהו בן חור. הבריטים פעלו בשלבים הראשונים בהיסוס. מאוחר יותר החלו להזרים ארצה יחידות צבא וכן החליטו לשגר לארץ ישראל וועדת חקירה מלכותית כדי לבדוק את שורשי המהומות. הם סייעו ליהודים להקים יחידות נוטרים, ומהערבים דרשו להפסיק את השביתה. בהתערבות מלכי מדינות ערב הופסקה השביתה ב- 12 באוקטובר 1936. סיומה אפשר את יציאת "וועדת פיל" המלכותית לארץ. מאורעות תרצ"ו 1936 זכורים בשל ההתקפות , ההתנכלויות, שריפת השדות וגדיעת העצים. בשבועות הראשונים נאלצו כ- 10000 (רבבה) יהודים לנטוש את בתיהם בערים וביישובים ערביים וכן בערים מעורבות. רו ב המפונים היו מיפו, ירושלים, חיפה, חברון, בית שאן, שכם, עכו, ועוד. האמצעים הנדרשים כדי לטפל בפליטים היהודים היו גדולים פי כמה מהתקציב שהועמד לרשות היישוב היהודי, ובאמת באמצע יוני 1936החליט הוועד הלאומי היהודי לפנות לציבור הרחב בבקשה שיתרום לשיקום רבבת הפליטים…".
תיעוד עבר : ראשית ביצוע מפעל "חוֹמָה ו-מִגְדָל".
"…בחודשים הראשונים של מאורעות תרצ"ו כפי שנקראו תחילה , שותק מפעל ההתיישבות היהודי שבשנים הקודמות צבר תאוצה רבה. עקב ימי החירום, ההתקפות הערביות, שריפת השדות, והסכנה לחיים – לא הועלו על הקרקע יישובים חדשים. ההנחה הייתה שיישוב צעיר יתקשה להגן על עצמו בשבועות הראשונים לקיומו, ואכן בחצי השנה הראשונה הוקמו יישובים ספורים ורק במקומות בטוחים יחסית. בין הנפגעים מהקפאת ההתיישבות החדשה היו גם חברי קיבוץ ארץ ישראלי א' של השומר הצעיר שקיבלו את הכשרתם בבית אלפא, והיו מיועדים לעלות על הקרקע בתל עמל שבעמק בית שאן הסמוך. חברי הקיבוץ החליטו שלא לוותר על "זכות העלייה" שלהם על הקרקע והם טיכסו עצה כיצד להקים בכל זאת את יישובם. צוות של חברים בראשות שלמה גרזובסקי (גור) תכנן מחנה מבוצר בן מעט יותר מדונם אחד, שייבנה בתוך יום אחד. המחנה כלל ארבעה צריפים, מגדל שמירה, חומת עץ ממולאת חצץ (כנגד כדורי האויב), וגדר תיל היקפית המרחק מה ממנה כדי למנוע זריקת רימונים. המחנה כולו הוקם מראש, מעץ, חלקיו המפורקים סומנו, כך שניתן היה להעבירם לנקודת ההתיישבות ללא קושי, ולהרכיבם בו במקום. עתה היה צורך לקבל אישור לתוכנית מהנהגת היישוב וממפקדת "ההגנה". זה ניתן לאחר היסוסים מאחר שבלב רבים קינן החשש שהיישוב הצעיר יותקף ביומו הראשון בעודו חסר מגן. ב- 10 בדצמבר 1936 יצאו חברי תל עמל מלווים בנוטרים וחברי יישובי הסביבה מבית אלפא, כשהם נושאים עמם את המחנה המפורק וכל הדרוש להקמתו ולהגנה עליו. המשימה בוצעה בהצלחה ולעת ערב עמד המחנה על תלו. הערבים הופתעו והיישוב החדש לא הותקף באותו יום וגם לא בהמשך. שיטה חדשה באה לעולם, "חומה ומגדל". הייתה זו יוזמה פרטית של חברי קיבוץ תל עמל שעד מהרה הפכה לנחלת הכלל…".
טקסט תמונה : דצמבר 1936. זהו ראשון יישובי "חומה ומגדל", קיבוץ תל עמל בעמק בית שאן. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
טקסט תמונה : 21 במארס 1938. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 85 שנים. זוהי אחת התמונות המזהירות בתקופה ההירואית של הקמת קיבוץ חניתה בגליל העליון אחד מ- יישובי "חומה ומגדל", בעת מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט. תמונה בלתי נשכחת רבת אומץ לב, הקרבה, ודבקות במשימה מנת חלקם של אנשי הדור ההוא. זיהוי הנוכחים בתמונה : יצחק שדה ז"ל (במרכז, בן 48) מחבק את משה דיין ז"ל (בן 23, משמאל) ואת יגאל אלון ז"ל (בן 20, מימין) בעת הקמת קיבוץ חניתה. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
טקסט תמונה : 21 במארס 1938. העלייה לקיבוץ חניתה בגליל העליון. פועלים יהודים ונוטרים יהודים מקימים את קיבוץ חניתה בסגנון "חומה ומגדל". בתמונה רואים אמצעי מיגון וגידור. "ההגנה" גייסה באותו היום 600 (שש מאות) מחבריה לצורך מבצע ההתיישבות הגדול ביותר עד אז ב- 1938. (באדיבות מרדכי נאור וספרו "ספר המאה" בהוצאת משרד הביטחון ועם עובד ב- 1996 והספרייה הלאומית).
ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל מאז ימי קבוצת דגניה א' ב- 1913 תומכת בראש הממשלה בנימין נתניהו. לכן גם אני מצדיק את הסלוגן שנהגה לפני זמן רב ע"י המורה – מחנך שלי שלמה נאמן ז"ל מקבוצת כינרת, הרבה לפני ובטרם עידן בנימין נתניהו, כשאמר, "הטרור הערבי האיסלאמי – מוסלמי איננו נובע מייאוש אלא פועל מאידאולוגיה רצחנית כדי לסקל את מאבקו של היישוב היהודי להיאחז מחדש באדמת ארץ ישראל", ועכשיו ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמץ אותו. אף על פי כן אין המצב הפוליטי המורכב והמסובך פוטר את בנימין נתניהו כמנהיג האומה הישראלית ו/או כל מנהיג אחר מלחתור קדימה כדי לסיים אחת ולתמיד את הסכסוך הארצישראלי – פלסטיני המר ורווי הדמים כאמור בן יותר מ- 100 (מאה) שנים.
תיעוד עבר. הדברים החשובים באמת (1).
רביב דרוקר עיתונאי ואיש ערוץ 10 שידר ב-"המקור" ההוא (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017) סרט תיעודי אודות המנהיג הפלסטיני החולה סאיב עריקאת (2020 – 1955) שבחר בבי"ח ישראלי "בילינסון" ובצוות רופאים ישראליים בראשות פרופסור מרדכי קרמר מנהל מערך הריאות בביה"ח "בילינסון" כדי לעבור כאן ניתוח השתלת ריאות. בשל התנגדות ישראלית ציבורית שטענה כי מדובר באויב, נאלץ סאיב עריקאת לעבור את ניתוח השתלת הריאות בארה"ב. במקביל כתב רביב דרוקר מאמר בעייתי שכותרתו "בלוף התיווך ההוגן" בעיתון "הארץ" (יום שני-18 בדצמבר 2017). חשבונות היסטוריים.
רביב דרוקר שידר ב- "המקור" (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017) מסמך טלוויזיוני תיעודי מעניין שנקרא, "נאחז באוויר", אודות המנהיג הפלסטיני מר סָאִיב עָרִיקָאת בן 62 חולה ב- פיברוזיס, שביקש לעבור ניתוח דחוף של השתלת ריאות דווקא בביה"ח הישראלי "ביילינסון" ע"י צוות רופאים ישראליים שלו בראשות פרופסור מרדכי קרמר. סאיב עריקאת ניחן באישיות מרשימה, ויש בו משהו כובש, בעיקר כשהוא מדבר בדָם לִבּוֹ אולם הוא נחשב בעיני רבים בארצנו לאויב פלסטיני ויריב מַר של מדינת ישראל. בקשתו ל- התנתח ב- "בילינסון" עוררה מייד התנגדות ציבורית בישראל. מאות ישראליים ביטלו על פי הדיווח את כרטיסי "אדי" שלהם בעקבות הסכמתו של ביה"ח "בילינסון" לנתח אצלם את האויב הפלסטיני סאיב עריקאת שביקש להציל את חייו דווקא באמצעות יריביו הישראליים. רביב דרוקר הביא במסמך "נאחז באוויר", את עדותם השלילית החריפה של יואב אליאסי "הַצֵל" וגם של העיתונאי קלמן ליבסקינד נגד השתלת ריאות "ישראליות" בגופו של האויב בדמותו של סאיב עריקאת. סאיב עריקאת נימק את בקשתו האנושית לעבור השתלת ריאות בביה"ח "בילינסון", והתנסח כלהלן : "…בשדה הקרב יורים זה בזה, ואם חייל האויב נפצע, מעניקים לו טיפול, מצילים את חייו…". ההתנגדות הציבורית בישראל אילצה את סאיב עריקאת לבחור באופציה אחרת ולעבור לבסוף את ניתוח השתלת הריאות בארה"ב. הניתוח צלח אולם לא לזמן רב. סאיב עריקאת מת ב- 2020. אני שָב ושונה כאן את חוות דעתי אודות סאיב עריקאת הפלסטיני, כפי שהבעתי אותה לראשונה מאז שהקשבתי לו היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. סאיב עריקאת היה אומנם יריב פלסטיני וותיק ועיקש מ- יריחו, אך אין שום ספק שהיה מדובר באיש מרשים, הגיוני, נָבוֹן וחָכָם. וגם במידה רבה שוֹבֶה לֵב. שלא תהיה טעות, סאיב עריקאת היה יריב פלסטיני מַר כבר שנות דור אולם אני כישראלי כיבדתי אותו. איחלתי לו אז ל-סאיב עריקאת הרבה בריאות והרבה אושר, לו וגם למשפחתו. אנוכי התפללתי בשבילי ובעבור האומה הישראלית כולה ובשביל סאיב עריקאת וגם בעבור העַם הפלסטיני, כי תימצא סוף כל סוף דרך סלולה כדי להגיע להסדר מדיני הוגן בין המדינה שלי לבין העַם הפלסטיני שמסוכסכים ורָבִים ביניהם כבר 120 שנים על אותו חבל ארץ. מדובר כנראה ולפי שעה בתפילת שווא ובחלום שווא. לאנשי דורי ולי אין סיכוי לראות את השלום המיוחל מושג בין מדינת ישראל למדינת פלסטין. ספק גדול אם רביב דרוקר ואנשי דורו יזכו לכך.
היסטוריה. הערה ארוכה שלי למאמרו הבעייתי ההוא של העיתונאי ושדרן ערוץ 10 ההוא רביב דרוקר ב- "הָאָרֶץ" (יום שני – 18 בדצמבר 2017), שכותרתו, "בלוף התיווך ההוגן". אנוכי חייב להתוודות שוב : אני כמעט מעריץ את עיתונאי הטלוויזיה מר רביב דרוקר (ו-עוד כמה ספורים שכמותו), וודאי רוחש לו הערכה רבה, לאו דווקא לדעותיו הפוליטיות – חברתיות, אלא ראשית דבר להיותו אדם כֵּן, הגון ,ובעל יושרה (מוחלטת). זה המון בחיינו. קראתי פעמיים את המאמר שלו, "בלוף התיווך ההוגן" שמציג פן דיפלומטי אחד אולם גורר אחריו היסטוריה מדינית בינלאומית ארוכה שנוגעת לתיווך והסכמים בין מדינות מסוכסכות, ומרבית הציבור איננו מכיר אותה. אפשר לחשוב שבטרם הצהרת נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כי הוא רואה בירושלים את בירת ישראל, לא הייתה כאן כל אלימות פלסטינית מנובזת של רצח ודמים כלפי אזרחי מדינת ישראל. גם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן כאילו מנהיג מאופק ומאוזן הוא ראשית דבר אויב מַר של מדינת ישראל. "בלוף התיווך ההוגן", מהווה מולקולה בודדה אחת במסכת אטומים רבים של יסודות שונים ונסתרים שטמונים ב- פתרון הנוסחה המסובכת שמרכיבה את תהליך הפיוס והשלום בין האומה הישראלית לעם הפלסטיני. מו"מ מדיני פנים אל פנים גלוי בין מדינת ישראל לבין המנהיגים הפלסטיניים החל ב- וועידת מדריד ב- 30 באוקטובר ו- 1 בנובמבר 1991 בחסות ארה"ב שנשיאה אז היה ג'ורג' בוש האב ומזכיר המדינה / שר החוץ שלו היה ג'יימס בייקר.
וועידת מדריד ההיא ב-1991 לפני 32 שנים.
אני זוכר היטב את המראות ההם בשלהי חודש אוקטובר של 1991 כשמשלחת אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשם העיתונאי אהוד יערי והמפקח הטכני סעדיה קאראוואני עוזבת את הבניין שלנו בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים, על ציודה בדרכה לנתב"ג ומשם למדריד. וועידת מדריד 1991 התכנסה לפני שנות דור על פי יוזמה משותפת של שני נשיאי ארה"ב וברה"מ בעת ההיא ג'ורג' בוש האב ומיכאיל גורבאצ'וב. הם הזמינו אליה את נציגי ממשלות ישראל, סוריה, ירדן, לבנון, ומצרים וכן את נציגי ארצות הברית, ברית המועצות והאיחוד האירופי. הפלסטינים יוצגו ב- "וועידת מדריד 1991" כחלק מהמשלחת הירדנית. עובדה זו הייתה למעשה התחכמות דיפלומטית שנועדה לאפשר משא ומתן ישראלי – פלסטיני ישיר מבלי שישראל תצטרך לשאת ולתת עם ארגון אש"פ. נציגי הפלסטינים בשיחות האלה היו תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, ביניהם כאלה שהיו מזוהים באופן מובהק עם אש"פ כמו למשל חיידר עבד אל שאפי. בכיר פלסטיני נוסף שהיה נוכח בוועידת מדריד 1991 הוא סָאִיב עָרִיקָאת שאף הודה לימים כי היה נציגו של יאסר עראפאת. סאיב עריקאת אמר אז, כלהלן את הטקסט הזה : "…הלכנו למדריד תחת מטרייה של משלחת ירדנית – פלסטינית. מחד לא היינו כאילו אש"ף, ומאידך קיבלנו הוראות מיאסר עארפאת ומאחרים בתוניס. כדי להזכיר שאנחנו קיימים, הופעתי בוועידת מדריד עם כאפיה לראשי. בחוסר רצון בולט ובאונס הלך ראש ממשלת ישראל מר יצחק שמיר לוועידת מדריד 1991, אולם הוא בכל זאת היתווה ו-נתן את הגושפנקה לקווי היסוד של תהליך השלום, הכוונה החלטות מועצת הביטחון מס' 242 ו- 338…", והוסיף, "…בלי מדריד לא היינו מגיעים לאוסלו. הוא יצחק שמיר ראש הממשלה של ישראל לא הבין את מה שאנחנו הבנו, שהדברים והעניינים בין שני הצדדים יתפתחו באופן טבעי, וכי אלה ש-ינסו לעצור את המהלך ייעלמו…".
מארחי וועידת מדריד ההיא בשנת 1991 שלחו אליה את הדרג הבכיר ביותר: נשיא ארה"ב ג'ורג בוש, נשיא ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב וראש ממשלת ספרד פליפה גונסאלס. שני הצדדים הניצים שלחו לוועידה את דרג שרי החוץ, למעט מדינת ישראל, שיוצגה על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר. בחירתו של יצחק שמיר להשתתף בוועידה התפרשה על ידי שר החוץ של ישראל דוד לוי כהבעת אי אמון בו, ולכן בחר שלא להשתתף בוועידה. במקומו הופיע סגנו של דוד לוי, בנימין נתניהו. בנימין נתניהו צבר כוח פוליטי רב בגלל היעדרו של דוד לוי מפני שייצג את מדינת ישראל ישראל מול כל כלי התקשורת הבינלאומיים, והפך לאיש אמונו של יצחק שמיר.
וועידת מדריד 1991, אליה הגיע יצחק שמיר כשהוא מלווה באנשי ימין מובהקים ממפלגת הליכוד שלו כמו עוזי לנדאו ובנימין נתניהו וחמוש גם ביו"ר הקואליציה שלו גב' שרה דורון, כללה בעיקר נאומים טקסיים, שכללו אף חילופי מהלומות מילוליות (…הנציג הסורי פארוק א – שרע קרא ליצחק שמיר "טרוריסט" ויצחק שמיר הגיב מצדו כי נאום הסורי הוא בבחינת "נאום גבלס"…). אך בסופה (של וועידת מדריד) סוכם כי ייפתחו בדצמבר שיחות דו – צדדיות ב- וושינגטון. במהלך דיוני וועידת מדריד 1991 התגלע ויכוח על הפרוצדורה בין הישראלים לבין הפלסטינים, כלהלן : בעוד הפלסטינים דרשו להציג עצמם כמשלחת נפרדת (בניגוד לסיכום המוקדם), ישראל התנגדה לכך. שיחות צדדיות במסדרונות כפי שאומרים, הביאו לבסוף לפתרון הבעיה. בוועידת מדריד הותוו למעשה הערוצים הרשמיים המשמשים בתהליך השלום הישראלי – ערבי / פלסטיני עד עצם היום הזה של חודש דצמבר בשנת 2017 : הערוץ הבילאטרלי (דו – צדדי) שבו נושאת ונותנת מדינת ישראל מול כל צד ערבי בנפרד, והערוץ המולטילאטראלי (רב – צדדי), שבו נערכים דיונים רבי משתתפים בעיקר בנושאים בעלי זיקה משותפת כגון פיתוח כלכלי, איכות סביבה, מים, וכדומה.
וועידת מדריד 1991 היוותה נקודת מפנה היסטורית ביחסי ישראל – מדינות ערב. הייתה זו הפעם הראשונה בה מדינות ערב (למעט מצרים) הכירו בישראל והסכימו לקיומה. הועידה הובילה למהלך של שיחות ישירות מול ממשלות ערב, מהלך שהיה שאיפתן של כל ממשלות ישראל מאז הקמתה ב- 1948.
כותרת המאמר ההוא, "בלוף התיווך ההוגן", ברורה, אך לא מובנת. עיתוי ההוצאה לאור של המאמר ההוא "בלוף התיווך ההוגן" (כאמור בעיתון "הארץ" ביום שני – 18 בדצמבר 2017) נקשר באופן אסוציאטיבי – אוטומטי לאווירת תוכנית "המקור" ששודרה יומיים אח"כ בערוץ 10 ההוא (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017), ובה רִאיין רביב דרוקר את אחד ממנהיגי העם הפלסטיני מר סאיב עריקאת החולה שבחר כאמור כאופציה ראשונה להתאשפז בבית חולים ישראלי ("בילינסון") ולהציל כאן את חייו באמצעות השתלת ריאות ע"י צוות רופאים ישראליים בראשות פרופסור מרדכי קרמר.
הדברים החשובים באמת (2). חשבונות לאומיים היסטוריים ישראליים ופלסטיניים.
השאלה הגדולה בעניין מציאת פתרון מוסכם ע"י שני הצדדים לסכסוך הישראלי – פלסטיני הַסָבוּךְ והממושך והשגת הסכם באמצעות מתווך, אם בכלל ניתן להשיג הסכם שלום כזה בדורנו, היא מה יהיה משקלם המצטבר של הערבים הקיצוניים באותה המדינה הפלסטינית שתקום לאחר ההשגה המיוחלת והשפעתה על השאיפות הלאומיות הערביות הישנות להסיג את 1948 לאחור ? האם הסכם שלום כזה יהיה בר תוקף לטווח ארוך ? מדינת ישראל מאוימת מאז כינונה ב- 1948 ע"י דוד בן גוריון, גם היום בכל רגע ובכל שעה ע"י חלק מהמדינות הערביות וגם ע"י האוכלוסייה הפלסטינית. בעיקר באמצעות טכנולוגיה צבאית של יותר מ- 100000 (מאה אלף) טילים נושאי חומר נפץ בכמויות משתנות בה מצויד צבא הטרור של החמאס בעל הפנים האנטישמיות ברצועת עזה (ראה מאמרה ההוא של פרופסור דינה פורת ב- "הָאָרֶץ" ב- 3 באוגוסט 2014 וכותרתו, "פניו האנטישמיות של חמאס") וגם צבא הטרור של חסן נסראללה בלבנון המכוונים לעבר מדינת ישראל. אין להוציא מן המניין גם את טילי הצבא הסורי. טילי האויב הללו מעמידים את מדינת ישראל בפני סכנה קיומית. במלחמה הבאה הבלתי נמנעת שבוא תבוא בינינו לבין הפלסטינים על זכות הבעלות על אותה פיסת קרקע העתיקה הזאת בת אלפי שנים בארץ ישראל ייפגעו מרכזי אוכלוסיות אזרחיות ישראליות כשם שייפגעו אוכלוסיות ערביות ברצועת עזה ובלבנון. כיצד פותרים את הסכנה הביטחונית הנוראית הגוברת הזאת של טרור הטילים ללא מלחמת הכרעה מהירה ויעילה של צה"ל נגד האויב ובלי ביטחונות אמריקניים ? אין מדובר עוד בסכנה שוּלִית כפי שנחשבה כ- כזאת בעבר. האויב בדרום ובצפון צובר עוד ועוד כוח באמצעות מאות אלפי טילים ורקטות נושאות חומר נפץ שמכוונות לערים הראשיות של מדינת ישראל. איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מאמצים ביודעין ועל פי מחשבה מראש את תורת המלחמה של הגנרלים הגרמניים של ה- "וֶורְמַאכְט" ומנהיגם הנאצי המגלומן המטורף אדולף היטלר (לרוע המזל בעל כריזמה אישית עצומה) כפי שבאה לידי ביטוי ב- מלחמת העולם ה- 2, כלהלן : כדי להפיל מדינה אין צורך למוטט את צבאה בשדה הקרב. דַי כדי לפגוע אָנוּשוֹת באוכלוסייתה האזרחית.
היסטוריה עתידית (1) :
האויב הערבי נוצח והוא מנוצח ו-מופסד מאז 1948 ועד עצם היום הזה ע"י מדינת ישראל הקטנה וצה"ל הגדול, כמה וכמה פעמים בזירות המלחמה השונות, אולם לא הוכרע סופית. אגפים וארגוני טרור קיצוניים שלו כמו החמאס בדרום וחיזבאללה בצפון ממשיכים לחַלְחֵל ולטפח תקוות של חזרה ל- "מולדת הפלסטינית" שנכבשה אזרחית וצבאית ע"י גלי העלייה היהודיים לדורותיהם שהעפילו לארץ ישראל מחו"ל וצבאות מדינת ישראל. ארגוני הטרור של חמאס וחיזבאללה הפכו זה מכבר לצבאות סדירים שמבקשים למוטט את מדינת ישראל ע"י פגיעה מסיבית באוכלוסייה האזרחית שלה. אין להקל ראש במטרות הצבאיות של חמאס וחיזבאללה, וודאי לא בדרך ההתאוששות הארוכה והיסודית שלהם והתחמשותם הצבאית היסודית והעקבית במאות אלפי טילים מסוגים שונים נושאים מטעני חומר נפץ. כולם יודעים להיכן הם מכוונים רק לא יודעים מתי יופעלו. רביב דרוקר לא ניהל מעולם מו"מ מול מדינות אויב ולא ניצב מול דרישות "לאומיות" של ארגוני טרור. OK, אף על פי כן אני הולך לקראתו, לקראת רביב דרוקר. נניח שממשלת ישראל זונחת את תמיכת נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ והטבותיו לרבות הצהרתו המדינית כי ירושלים היא בירת ישראל וכו'… ומודיעה למדינות הערביות ולרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן ו-סאיב עריקאת כי היא מסכימה ברגע זה לחסל את את כל היישובים היהודיים וההתנחלויות ביהודה ושומרון וכי היא ניאותה לפנות תכף ומייד ב- 2018 את כל השטחים ממזרח "לקו הירוק" ההוא לטובת מדינת פלסטין החדשה, ולשוב לגבולות הישנים של 1967 ההם בטרם מלחמת ששת הימים. השלום פורץ ותושבי מדינת ישראל ותושבי מדינת פלסטין מייצרים שכנות טובה, ביטחון, שלווה, פריון ונינוחות ושפע כלכלי, סך של מצב חברתי שקט נעדר רעידות ושאיפות מדיניות משני צידי הגבול, כמו בימי מלכות שלמה, ככתוב בספר מלכים א' פרק ה' : "…וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה…". האידיליה מחזיקה מעמד 10 שנים. נדמה כי הסכסוך הישראלי – פלסטיני שנמשך כבר יותר מ- 120 שנים הגיע לקיצו, אולם מתברר כי בעשור שחלף שבין 2018 ל- 2028 מרכיבים הארגונים הערביים הקיצוניים החמושים סלוגן נוסטלגי בעל משמעות פוליטית, "בשנה הבאה בפלסטין…יהודי טוב – הוא יהודי מת…צריך להרוג את כל היהודים…", וכך הם מחנכים עליו את הנוער שלהם, בדיוק כשם שהיהודים פיתחו אמירה דומה באלפיים שנות גָלוּת, "בשנה הבאה בירושלים…". איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה ממשיכים להפיץ אֶרֶס ושִנְאָה במדינות הטרור שלהם וקוראים לבני עמם לסלק בכוח את כל היהודים שהתיישבו והתנחלו ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. שני הצוררים האיסלאמיים האלה טוענים שגלי ההגירה היהודית הלא חוקית מאירופה לארץ ישראל, אותן חמש ה- "עליות" הַהֵן מאז 1882 ועד 1939, ש- נשענו על האמירה "בשנה הבאה בירושלים…", ו- נשאו עמן סך של כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) יהודים שהעפילו לארץ ישראל, כלל לא הגיעו למחוזות ולערים התנ"כיות ה- כאילו עבריות ההן ירושלים, שכם, חברון, בית לחם, דרך אפרתה, ו- באר שבע אלא נעצרו בתל אביב, חיפה, מחוזות הגליל, והעמקים. אם כך התביעה היהודית להתיישב מחדש ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 איננה צודקת על פי הגדרתם של אויבי ישראל. מדובר לדבריהם בכיבוש בכוח הזרוע של אדמות פלסטין בגדה המערבית של הירדן, שהיהודים מכנים אותן אדמות יהודה ושומרון.
טקסט תמונה : משפחה יהודית בליטא חוגגת את חג הפסח בראשית ה- 119 ומשננת את שתי האמירות : "בשנה הבאה בירושלים…" ו- "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו…". (מקור : "הגדה של פסח" כתובה ומצוירת בידי ארתור שיק, בהוצאת "מסדה" ו- אלומות" בירושלים ותל אביב).
היסטוריה עתידית (2) :
ובכן, בינואר 2028 משגרים לפתע ארגוני הטרור המוסלמים הקיצוניים חמאס וחיזבאללה עשרות אלפי טילים למרכזי אוכלוסייה ישראליים בשם מצווה לאומית דתית שלקוחה דווקא מ- "ההגדה של פסח" של היהודים, שם נאמר כלהלן : "…שְפוֹךְ חֲמָתְך אֶל הַגוֹיִים אֲשֶר לֹא יְדָעוּךָ ועַל מַמְלָכוֹת אֲשֶר בְּשִמְךָ לֹא קָרָאוּ…". איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מנמקים את ההתקפה הזדונית והמפתיעה בכך שממשלת ישראל סירבה כל הזמן לא נענתה לתביעותיהם החוזרות ונִשְנוֹת לשוב לגבולות 1948, ולהחזיר להם גם את יפו הערבית ההיא, את חיפה הערבית ההיא, את רמלה ולוד ה-ערביות ההן, וגם שטחי חקלאות נרחבים בעמק הירדן ועמק יזרעאל שהיו פעם של העם הפלסטיני בטרם הציפו את ארץ ישראל "הערבית" גלי הגירה יהודית ממזרח אירופה לארץ ישראל מאז 1882 ועד 1939. צה"ל יוצא למלחמת חורמה וכובש מחדש בפברואר 2028 את כל שטחי יהודה ושומרון, וגם משמיד את רצועת הביטחון בלבנון ואת רצועת עזה. חולף עשור נוסף. ב- 2038 נפתח שוב ו- עוד מו"מ חדש בין עם ישראל לעם הפלסטיני בחסות ארה"ב. הממשל האמריקני מעניק יתרונות והטבות למדינת ישראל הדמוקרטית אולם איסמאעיל האנייה וחסן נאסראללה מצהירים כי לא יהיה שלום עד שמדינת ישראל תפנה את "השטחים המוחזקים" ותחזור לגבולות החלוקה כפי שהכריז האו"ם ב- 29 בנובמבר 1947.
אני משתמש כאן בדוגמא קיצונית. גרמניה הובסה במלחמת העולם ה- 1 בשנים 1918 – 1914. המעצמות הדמוקרטיות שניצחו והכניעו את גרמניה בראשות צבאות האימפריה הבריטית וארה"ב ונקראו "חבר הלאומים" השיתו על גרמניה בתום כניעתה את "הסכמי וורסאי". "הסכמי וורסאי" הקשים השפילו את הגרמנים ו- תבעו מהם פיצויים כספיים כבדים שהביאו להתמוטטות וקריסת הכלכלה הגרמנית בתוכה אינפלציה מטורפת, בה כיכר לחם עלתה מיליון מארקים. חבר הלאומים הטיל גם מגבלות קשות על שיקום צבא גרמניה. גרמניה הפכה ב- 1918 לסכנה שולית שאיננה מאיימת עוד על השלום הבינלאומי באירופה. 15 שנים אח"כ ב- ינואר 1933 עלה לגדולה ה- לאומן הגרמני הנאצי הקיצוני אדולף היטלר והיה לקנצלר בהשראת הנשיא האחרון של רפובליקת וויימאר הגרמנית פאול פון הינדנבורג. הקנצלר אדולף היטלר היה מדינאי מוכשר והרסני בעל אמביציות לאומניות מטורפות ו- גם בעל כריזמה עצומה שחיש מהר הפך לפיהרר ודיקטטור שסחף את המוני גרמניה אחריו ללא קושי, ללא וויכוחים, וללא מחלוקות פנימיות (גם בסיוע משטרת הביטחון הפנימית שלו ה- SS). אדולף היטלר שיקם במהירות רבה את הכלכלה הגרמנית בעלת פוטנציאל עצום, בנה מחדש ומן היסוד את צבא הוורמאכט הגרמני ביבשה, באוויר, ובים, ביטל את "הסכמי וורסאי", ורקם את חזון הכזב הגרמני הנציונאל סוציליסטי שלו שעסק בהקמת הרייך ה- 3 ל- 1000 (אֶלֶף) שנים. ב- 1 בספטמבר 1939 החל אדולף היטלר גדול הטרוריסטים בעידן המודרני את המסע הצבאי המטורף שלו, השתלטות שלו על פולין בדרך לכיבושן של מדינות אירופה לרבות המדינה הרוסית הענקית, והשמדת יהדות אירופה. הסוף המַר ההוא ידוע. 6.000000 (שישה מיליון) יהודים הושמדו במלחמת העולם ה- 2 בשנים ש/בין 1939 ל- 1945.
"בלוף התיווך ההוגן" משיק כל העת ל- כל המבנה הגיאומטרי רָב הצלעות של מדינת ישראל שזקוקה כל הזמן למתווך אמריקני שיתמוך בקיומה. עליה להבטיח כי לאחר נסיגת צה"ל מהשטחים המוחזקים והקמתה של מדינה פלסטינית בעלת גבול משותף ארוך עם מדינת ישראל, יוסר לעַד ריטואל האיום המוסלמי – איסלאמי. בעיקר לאחר שמחמוד עבאס וסאיב עריקאת כבר לא יהיו פה.
הדברים החשובים באמת (3).
דיון קצר : הגלובליזציה ההיסטורית של התיווך והמו"מ המדיניים- צבאיים מאז תקופתו של המדינאי – נסיך האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיך / Klemens von Metternich בשנים של ראשית המאה התשע עשרה 1815-1809. המונרכיות המלכותיות והדיקטטורות הטוטליטריות מול המדינות הדמוקטיות.
נולדתי כבן חורין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי והתחנכתי במדינה דמוקרטית במדינת ישראל. אבותינו בחרו לשוב לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות וגולה ולבנות כאן מולדת חדשה שמבוססת על חברה חלוצית חופשית ודמוקרטית. איש לא תיאר אז ולא חזה את היריבות ארוכת השנים שעומדת להתחולל בין האומה הישראלית המתחדשת לבין ערביי הארץ שחשים כבעלי המקום ובעלי הבית של ארץ ישראל. לא לימדו אותי להילחם נגד טרור שמציב את כלי הנשק שלו נגדי בתוך אוכלוסייה אזרחית. לימדו אותי ב- "גולני" להילחם צבא נגד צבא. לא נגד אזרחים. אינני יודע להילחם נגד נשק השמדה המוני של האויב שמוצב ליד ו- בתוך בתי אזרחיו ברצועת עזה ומשם יורה עלי כדי להשמיד אותי ואת ילדיי ונכדיי. זוהי משנתו. מדוע ולמה הציב ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה לעצמו מטרה ב- "תקופת שלום" לייצר עשרות אלפי טילים מכל מיני סוגים נושאי חומרי נפץ ? ואז אני חושב לעצמי מה ההבדל בין תורת השמדת העם היהודי בגרמניה באמצעות גז שטווה אדולף היטלר לבין תיאוריה ודוקטרינה טרוריסטית של דיקטטורים רצחניים כ- איסמעיל הנייה ואחמד יאסין שקוראת לחסל את מדינת ישראל באמצעות אש, טילים, פצצות, מטענים, מתאבדים, מעשי חבלה, ויצירת פניקה והפחדה. שני המטורפים איסמאעיל האנייה ואחמד יאסין לא שאלו ולא התייעצו עם עמם בדבר השמדת מדינת ישראל. הם כפו וכופים את דעתם הפוליטית והצבאים על אזרחיהם בכוח הזרוע. מה זה משנה לי בדיוק אם נמות מגז רעיל נאצי ו/או מחומר נפץ איסלאמי. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט ידעו בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 כי אדולף היטלר וממשלתו הנאצית הטוטליטרית בונים את הצבא החזק ביותר בעולם, ו-בו ו-בתוכו צי של 5000 (חמשת אלפים) מטוסי קרב ומפציצים, 15000 (חמישה עשר אלף) טנקים ו- 2.000000 (שני מיליון) חיילים, והחרישו. נוויל צ'מברליין המודאג ניהל ב- 29 בספטמבר 1938 שיחות מדיניות עם הקנצלר הגרמני אדולף היטלר בוועידת פסגה שהתכנסה מינכן (נכחו בה גם הטוטאליטאר האיטלקי בניטו מוסוליני וראש ממשלת צרפת אדוארד דאלאדייה) ודנה ב- רוחות המלחמה שמנשבות מגרמניה. אדולף היטלר הרגיע את נוויל צ'מברליין ו- הבטיח לו שהכול בסדר ופני גרמניה הנאצית מועדים לשלום ולא למלחמה. כששב לאחר יממה ל- לונדון הצהיר נוויל צ'מברליין לעמו (ולכלל העולם) בסופו של חודש ספטמבר 1938 בשידור ישיר בטלוויזיה של ה- BBC כי השיחות עם אדולף היטלר היו מועילות ומוצלחות וכי הוא כראש ממשלת אנגליה הציל את השלום באירופה. לא תהיה מלחמה הצהיר לבני עמו. אדולף היטלר לא בנה צבא אדיר ממדים ביבשה, באוויר, ובים כדי להשתעשע עם אומות אירופה, וכמובן לא התייעץ כדיקטטור עם עמו הגרמני בעניין היציאה למלחמת עולם מחרידה בת שש שנים שגבתה 68.000000 (שישים ושמונה מיליון) הרוגים חיילים ואזרחים על פני הגלובוס. את מלאכת ההסברה הציבורית בעניין הצורך לצאת למלחמת חורבן ואת מחירה הנורא למען קידושו של הרייך השלישי הגרמני שאמור להתקיים ב- 1000 (אלף) השנים הבאות, השאיר לידידו שר התעמולה הארסי שלו יוזף גבלס. הסוף ידוע. ב- 8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית לצבאות הברית ובראשן ארה"ב ואנגליה לאחר ששילמה מחיר עצום בנפש. 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים גרמניים נהרגו בין השנים 1939 ל- 1945. הקנצלר – פיהרר הנאצי הדיקטטור אדולף היטלר שהבטיח לעמו רייך גרמני שלישי ל- 1000 (אלף) שנים ברח מאחריות והתאבד בבונקר שלו ב- 28 באפריל 1945 יחדיו עם יוזף גבלס ורעייתו מגדה. שניהם אדולף היטלר ויוזף גבלס הותירו מאחוריהם את גרמניה חרבה ועשנה. שני הנבלים יוזף גבלס ואשתו מגדה רצחו לפני התאבדותם המשותפת את ששת ילדיהם הקטנים באמצעות זריקות הרדמה.
ראש ממשלת אנגליה החדש ווינסטון צ'רצ'יל שהחליף ב- 10 במאי 1940 את נוויל צ'מברליין החולה (נוויל צ'מברליין מת ב- 9 בנובמבר 1940) לא ידע בתחילת מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 כיצד להילחם נגד גדול הטרוריסטים בהיסטוריה האנושית הקנצלר הגרמני אדולף היטלר. גם נשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט שהצטרף אל וינסטון צ'רצ'יל בדצמבר 1941 לא ידע כיצד להילחם נגד הטרור הגרמני וגם לא נגד הטרור היפני המטורף. ואז הגיעו שני המנהיגים הדמוקרטים הדגולים לידי שתי החלטות אסטרטגיות מרחיקת לכת : אחת, אין מנהלים כל מו"מ עם ארכי טרוריסט גם אם הוא ראש מדינה. שתיים, אם אדולף היטלר נלחם לא רק נגד הצבא האנגלי אלא עוסק גם בהשמדה שיטתית של אוכלוסיות אזרחיות של רוסיה, צ'כוסלובקיה, ופולין, וגם של אנגליה ע"י הפצצת ערי אנגליה במטוסים וטילים, אזי אין דרך אחרת מאשר להורות לחילות האוויר של אנגליה וארה"ב לפגוע אף הם במכוון ובאופן מאסיבי ביותר באוכלוסייה אזרחית גרמנית. עשרות ערים גרמניות גדולות הופצצו בשיטתיות ובעקביות מהאוויר ע"י חילות האוויר של אנגליה וארה"ב. מיליוני אזרחים גרמנים נהרגו ונפצעו. נשיא ארה"ב הארי טרומן (החליף ב- 12 באפריל 1945 את פרנקלין דילנו רוזוולט שמֵת) לא ידע כיצד להתמודד עם הטרור היפני. בסתיו של שנת 1944 לאחר כיבוש האיים היפניים איבו ז'ימה, גוויידלקנל, מידוויי, סאיפן, ואוקינאווה במחיר נורא של 15000 נחתים אמריקניים הרוגים, החל צבא ארה"ב (מנה 500 אוניות, 1200 מטוסים, ו- 112000 נחתים) להפציץ את ערי יפן תוך כוונה להשמיד יעדים צבאיים, תעשיות ותשתיות, תחבורה, ופגיעה מכוונת וקשה באוכלוסייה אזרחית. יפן נפגעה קשות אולם לא נכנעה. בקיץ 1945 הציע נשיא ארה"ב הארי טרומן לקיסר יפן הירואיטו והגנרלים הלוחמניים שלו הידקי טוג'ו ואוסוזוקו יאמאמוטו להיכנע לארה"ב בטרם שימוש בנשק לא קונבנציונלי. יפן סירבה. הארי טרומן החליט כמפקד עליון של צבא ארה"ב כי הוא איננו מורה לחייליו לכבוש את יפן מפני שהערכה צבאית דיברה על מחיר כבד ביותר של 1.500000 (מיליון וחצי) חיילים אמריקניים הרוגים ופצועים. הארי טרומן הורה לחיל האוויר שלו להשתמש בנשק השמדה המוני כדי לזרז את הכניעה ולהטיל שתי פצצות אטום על אוכלוסייה יפנית אזרחית. ב- 6 באוגוסט 1945 הוטלה פצצת אטום על העיר הירושימה ויומיים אח"כ ב- 8 באוגוסט על העיר נאגאסאקי. שתי פצצות האטום הקטנות היו שוות כ"א לעוצמה של 20000 (עשרים אלף) טון דינמיט. מאות אלפי אזרחים יפניים שילמו בחייהם בגלל התעקשות הכת הצבאית שלא להיכנע לצבא ארה"ב. העוצמה האטומית הוכיחה את כישרון הרתעתה. יפן נכנעה.
המאמר "בלוף התיווך ההוגן" מנותק מההיסטוריה הבינלאומית של מו"מ פוליטיים אודות שינוי גבולות מדיניים חדשים בעקבות מלחמות, מאז ימי המדינאי – נסיך האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיך / Klemens von Metternich בשנים 1815 – 1809. בעת הצהרת האומות המאוחדות ב- כ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ ישראל ליהודים ולערבים, לא היו כלל התנחלויות. אף על פי כן החליטו ערביי ארץ ישראל בראשות מנהיגם הרוחני – דתי חאג' אמין אל חוסייני להכניע ולהשמיד בכוח הזרוע את הישוב היהודי הקטן בארץ ישראל שמנה כ- 600000 (שש מאות אלף) תושבים בלבד. ב- 15 במאי 1948 הכריז ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל בגבולות החלוקה. ערביי ארץ ישראל ושבע מדינות ערב בראשן צבאות מצרים, ירדן, וסוריה ראו בהכרזת דוד בן גוריון "קאזוס בלי", עילה למלחמה. החלה מלחמת העצמאות של 1948 בה נהרגו יותר מ- 6000 (ששת אלפים) חיילי צה"ל לוחמי הפלמ"ח, ולוחמי הארגונים הפורשים האצ"ל ו- הלח"י, ואזרחים. הכרזתה של ארה"ב עכשיו כי היא רואה בירושלים את בירת ישראל משמשת עילה לרחוב הפלסטיני להצית אינתיפאדה חדשה. מה חדש כאן ? איזה רבותא יש בכך.
הדברים החשובים באמת (4).
תזכורת 1 : קלמנס פון מֶטֶרְנִיךְ יזם את הצטרפות אוסטריה לקואליציה אנטי צרפתית רחבה ממדים שהביסה לבסוף ב- 18 ביוני 1815 בשדה הקרב ב- ווטרלו (Waterloo, עיירה בלגית) את נפוליאון מצביא צבאות צרפת, והגלתה אותו לאי המרוחק סיינט הלנה. הקרב המכריע ההוא ב- ווטרלו בקיץ 1815 הביא לסיום המלחמות באירופה אותן יזם חדשים לבקרים מצביא צבא צרפת נפוליאון בונפרטה. את קרב ההכרעה ב- ווטרלו ניהלו כוחות הקואליציה האנטי – צרפתית בהרכב של כמה צבאות, אולם בעיקר בהשתתפות צבא פרוסיה בפיקודו של פון בליכר וצבא בריטניה בפיקודו של הפילד – מארשל ארתור וולסלי (לאחר קרב ווטרלו הוענק לארתור וולסלי / Arthur Wellesley התואר הדוכס מ- וולינגטון). אותו קלמנס פון מטרניך (1859 – 1773) היה ממנסחי הסכם הכניעה הכלל אירופי שהגלה את נפוליאון בונפרטה ב- 1815 לאי סיינט הלנה וסילק אותו לעַד מהזירה המדינית – צבאית האירופית הסבוכה. המנהיג האוסטרי קלמנס פון מֶטֶרְנִיךְ (אוסטריה הייתה בימים ההם מעצמה אירופית) הנהיג ו- ניהל את המו"מ יחדיו עם המעצמות האחרות בקונטיננט שחילקו את אירופה שלאחר מלחמות נפוליאון בונפרטה, ויצרו גבולות חדשים בין מדינות ישנות. קלמנס פון מטרניך חתם על ברית מדינית – צבאית עם רוסיה ופרוסיה שהביאה לקץ שלטונו של המנהיג והמצביא הצבאי הצרפתי המוכשר נוטף כריזמה נפוליאון בונפרטה. תקופתו של מטרניך נחשבה לשיא הדיפלומטיה של המעצמה האירופית האוסטרית בימים ההם של תחילת ה- 119. בעת תהליך איחוד איטליה במהלך המאה ה- 19 טען מטרניך כי איטליה איננה שמה של אומה אלא מושג גאוגרפי בלבד. הוא טעה. קלמנס פון מטרניך מת בגיל 86 בשנת 1859.
תזכורת 2 : ההיסטוריה רצופה אין סוף מו"מ, תיווכים, והסדרים מדיניים לא הוגנים בתומן של מלחמות וגם בטרם תחילתן. ראו פגישת ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין והקנצלר – פיהרר של גרמניה הנאצית אדולף היטלר במינכן ב- 29 בספטמבר 1938. וועידת מינכן הייתה בעצם וועידת פסגה אירופית שכונסה לפני מלחמת העולם ה- 2 והשחקנים הראשיים בה היו אדולף היטלר ו- נוויל צ'מברליין, ובהשתתפות שחקני משנה ראש ממשלת צרפת אדוארד דאלאדייה (ראש ממשלת צרפת) ומנהיג איטליה הפשיסטית בניטו מוסוליני. בוועידת מינכן 1938 נידונה דרישתו המדינית – צבאית ו- החד משמעית של אדולף היטלר לספח את חבל הסוּדֶטִים לגרמניה הנאצית, חֶבֶל אֶרֶץ שלא היה שטח ריבונות גרמנית. חֶבֶל הסודטים הושת מאז הסכמי השלום בתום מלחמת העולם ה- 1 ב- 1918 תחת ריבונותה של צ'כוסלובקיה. הסכם וועידת מינכן ב- 1938 היה בעצם טקס מכירה של חבל הסודטים הצ'כוסלובקי לגרמניה הנאצית החמושה מכף רגל ועד ראש ומוכנה היטב לפתיחת מלחמת העולם ה- 2. חתימת הסכם וועידת מינכן ב- 29 בספטמבר 1938 (לא השתתפו בו כלל בטקס הנ"ל נציגי ממשלת צ'כוסלובקיה), היה בעצם מסע כניעה פוליטי עלוב ומדיניות רופסת שניהל ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין מול הקנצלר – פיהרר הגרמני הנאצי אדולף היטלר, הדיקטטור המסוכן ביותר והתוקפן ביותר בהיסטוריה האנושית.
אנוכי קרוב הרבה יותר למשנתו וחזונו המנומקים בשפה מחוספסת של האלוף (במיל.) עמירם לווין הנוגעים למו"מ המדיני וגבולות קבע מוסכמים שמנהלת מדינת ישראל מול הרשות הפלסטינית מאז וועידת מדריד ב- 1990, כפי שפרסם והוציא אותו לאור במוסף של "מעריב" ביום שישי – 15 בדצמבר 2017. אין דבר כזה תיווך הוגן במשא ומתן מדיני בין שני עמים שתובעים לעצמם את אותה פיסת קרקע מאז החל המאבק בין היהודים לערבים על אותה חלקת המריבה בארץ ישראל היכן שהוא בראשית ה- 120. "בלוף התיווך ההוגן" איננו מעניין אותי. מעניין אותי מה יקרה לילדיי ונכדיי לאחר שמחמוד עבאס ("אבו מאזן") וסאיב עריקאת (שני מנהיגים פלסטיניים, "…שאין צפרדע גדולה מידי לקיבתם…", כלשונו של רביב דרוקר לפני שנים…) כבר לא יהיו כאן ואת האוכלוסייה הפלסטינית ינהלו ו- יובילו איסמאעיל האנייה ומוחמד דֶף בדרום ו- חסן נאסראללה ובאשר אל אסד בחסות איראן בצפון. אני שמח שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ משחק עכשיו את המשחק לטובתי ולמען ביטחון ילדיי ונכדיי. פתאום מתברר כעת כי נשיא ארה"ב הקודם ברק אובאמה מכר אשכרה את מדינת ישראל בהסכם הגרעין הכושל והמפוברק שלו שערך עם איראן וקוֹמֵם במקביל את ארגון הטרור חיזבאללה על חשבוננו. העיקר שברק אובאמה קיבל כבר בחינם את פרס נובל לשלום. ועוד דבר : רביב דרוקר נעדר מידע אודות התנהלות הפוליטיקה הפנימית האמריקנית כמו עמיתו נדב אייל שהרהיב עוז להתנבא ולספר פעם לצופי ערוץ 10 שלו היכן שהוא בפברואר 2016, בעת מאבקו של דונאלד טראמפ ב- 15 מועמדים רפובליקנים אחרים כדי לזכות ב- משרת מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, משהו בסגנון כלהלן, "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב שיתקיימו ב- 8 בנובמבר 2016…". אף על פי כן רביב דרוקר משתחץ ורושם בשלהי המאמר ההוא שלו, "בלוף התיווך ההוגן", "…הדבר היחיד הטוב בפעולות המופרכות של ממשל טראמפ הוא…וכו'…", מבלי שיש בידיו את כל הפרטים התכנוניים ואת כל חלקי הפאזל המרכיבים את התמונה הכללית שמשרטט מנהיג העולם החופשי, תמונה מורכבת ומסובכת שאמורה לשקף את המאמץ האמריקני הקשור לניהול מדיניות הפנים פלוס הדיפלומטי והצבאי בגזרותיו הגלובליות השונות לרבות המזרח התיכון. רביב דרוקר לא מפרט למה הוא מתכוון כשהוא משתמש בביטוי כולל "…פעולות מופרכות…". אם באמת פעולותיו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הנוגעות לניהול מדיניות הפנים הן מופרכות על פי חוות דעתו של רביב דרוקר אזי שאזרחיו יפילו אותו.
הדברים החשובים באמת (5).
תזכורת 3 : ב- 1908 לפני 114 שנים רצחו פורעים ערבים את משה ברסקי ז"ל נער בן 18 חבר קבוצת דגניה א' (אוּם ג'וּנִי) בעמק הירדן כשרכב על סוסתו בדרכו חזרה מהמושבה מנחמיה לנקודת היישוב שלו דגניה א' שהוקם על שפת חופה הדרומי של אגם כינרת. משה ברסקי נרצח משום שהיה יהודי שגדל והתחנך בילדותו ברוסיה על הסלוגן "בשנה הבאה בירושלים…", והעפיל לארץ ישראל כדי לבנות כאן את ביתו משום שחשב שהוא הריבון על האדמה הזאת שהייתה פעם של אברהם, יצחק, ויעקב. אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל גדל והתחנך בבית יהודי דתי מסורתי בעיירה שירווינט בליטא. סבתא וסבא שלי אביו ואימו של אבא שלי חייקל ושטירל ז"ל חינכו אותו ואת אֶחָיו על הסלוגן, "בשנה הבאה בירושלים…". למרות שלמד תורה ותלמוד תורה ב- "חֶדֶר" בעיירה שכוחת אֵל בליטא, תמיד פעפעו בנפשו מאז ילדותו שלוש המילים ההן, "בשנה הבאה בירושלים…". בראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת בהיותו בן 18 העפילו אבא שלי ושני אֶחָיו אושר ויוסף לארץ ישראל כדי לבנות על אדמתם של אברהם, יצחק, ויעקב חברה עִבְרִית חלוצית חדשה בעלת אידיאלים וערכים אנושיים רבי מעלה (אחותם הבכורה טֵייבֶה היגרה לקובה). בפרעות תרצ"ו – תרצ"ט התנפלו פורעים ערבים על אבא שלי בעת כיבוש האדמה במושבה מִגְדָל ליד טבריה. אבא שלי הצליח להימלט וחייו ניצלו. ב- 30 ביוני 2016 רצח פורע ערבי את הלל יפה אריאל ז"ל נערה בת 13 בשנתה בקריית ארבע בחברון. קו משותף ארוך בן 109 שנים מחבר בין הרצח הנפשע של משה ברסקי לבין הרצח המתועב של הנערה הלל יפה אריאל. לנשוך שפתיים. לא לוותר. להתיישב. להשיב מלחמה שערה (!).
אבא ואימא שלי וכל חברי קיבוץ אפיקים עזבו ב- 1932 את ההכשרה בקבוצת כינרת, ונדדו 3 ק"מ דרומה כדי להקים מבראשית את ה- "טוֹצְ'קָה" שלהם ("נקודה" בתרגום מרוסית לעברית) שָם נבנה קיבוץ אפיקים לדורותיו ותפארתו. עמק הירדן הייתה עד 1948 מעין סביבה ערבית. במרכזו (3 ק"מ צפונה לקיבוץ אפיקים) שכן הכפר הערבי הגדול "צמח" ("סמח" בערבית). במערבו שכן הכפר הערבי "עַבּוּדִיָה", ומדרום מזרח לקיבוצים אפיקים ואשדות יעקב שכן הכפר הערבי "עָדָסִיָיה". האדמות האלה בעמק הירדן שהיו פעם ערביות נקנו בחלקן ע"י יהושע חנקין ו- קק"ל, ונרכשו תמורת כסף מערבים בהאיים שאיישו מאז המחצית השנייה של ה- 119 חלקים גדולים מאדמות העמק. אבא שלי כמו רבים מחברי קיבוץ אפיקים ושאר חברי קיבוצים אחרים בעמק הירדן היה חבר ב- "הגנה". האנשים האמיצים האלו נשבעו ב- 1948 להגן על ביתם בעמק הירדן עד טיפת דמם האחרונה מול הפולש הסורי. במאי 1956 נשבעתי על ספר התנ"ך כטירון וחייל צה"ל במחנה "פִילוֹן" של גדוד 12 בחטיבת "גוֹלָנִי" להקריב את חיי למען מדינת ישראל אם אדרש. מלחמת סיני באוקטובר / נובמבר 1956 הייתה המלחמה הראשונה שלי. חטיבת "גולני" כבשה את מוצבי הצבא המצרי יעדים מבוצרים מס' 25 + 27 + 29. אנוכי נלחמתי כחניך ב-פלוגת המ"כים ב- "ג'וֹעָרָה" שצורפה לגדוד 12 בחטיבת "גולני" בשעת המלחמה נגד האויב המצרי. המח"ט היה אל"מ בנימין ג'יבלי. מג"ד 12 היה סא"ל אורי בר רצון. המ"פ שלי היה סרן זאב עופר. המ"מ שלי הבלתי נשכח בקורס המ"כים ההוא היה סגן זאב שטרנהל (לימים פרופסור זאב שטרנהל ז"ל). צה"ל כבש את רצועת עזה ואת חצי האי סיני במלחמת סיני ההיא באוקטובר /נובמבר של שנת 1956 בשישה ימים במחיר של 180 הרוגים ו- 4000 פצועים. בין ההרוגים היה גם המקלען (בראונינג 7.92) בכיתה שלי ריצ'רד סִילַם ז"ל. הוא נהרג חמישה מטרים ממני משעלה על מוקש נעל כפול שהניח חיל ההנדסה המצרי סביב אותם המוצבים ההם שלהם בגזרת רפיח, בעת ההסתערות הארוכה שלנו לעבר מוצב היעד המבוצר מס' 27 ברפיח שהוטל על גדוד 12 של "גולני" לכבוש. בראשית 1957 כבר הורו נשיא ארה"ב דאז דווייט אייזנהאואר ושר החוץ שלו ג'ון פוסטר דאלאס לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון לסגת לאלתר מחצי האי סיני ומרצועת עזה. זה היה בסיומו של קורס המ"כים לאחר ששבנו לבסיס הקבע שלנו ההוא ב- "ג'וֹעָרָה" (שכן על גבעה שולטת ליד שלושת הקיבוצים עין השופט, רמת השופט, ודליה). חשבתי אז על ריצ'רד סילם ז"ל האם מותו בגיל 19 היה לשווא. אח"כ נלחמתי שוב כקצין קרבי במילואים במלחמת ששת הימים ביוני 1967, שוב נגד האויב המצרי. בקיץ 1967 הייתי כבר אבא לילד בן שנה ו- 8 חודשים, הבן הבכור שלי. אח"כ בחלוף שלוש שנים נלחמתי ב- 1970 בשירות מילואים במלחמת ההתשה שוב נגד האויב המצרי. הייתי אז אָב לשני ילדים קטנים בני חמש ושנתיים. חלפו להן עוד שלוש שנים בתומן נלחמתי במלחמת יום הכיפורים באוקטובר / נובמבר 1973 עוד הפעם נגד האויב המצרי. הייתי כבר אָב לשלושה ילדים קטנים בני שמונה וחמש, ותינוקת בת כמה ימים. בחלוף עוד תשע שנים נלחמתי במלחמת לבנון ה- 1 בקיץ 1982 נגד האויב הפלסטיני והסורי. בין 4 ביוני 1982 ל- 13 ביולי 1982, ניהלתי ב- IBC במדריד בירת ספרד במשך 40 ימים את הפקת השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- מונדיאל ספרד 1982 (מנכ"ל רשות השידור שלי ב- 1982 היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה טוביה סער, מנהל חטיבת החדשות היה יאיר שטרן, מנהל חטיבת התוכניות היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. עם שובי ארצה וירידתי מהמטוס בנתב"ג הצטרפתי מייד כקצין קרבי לאוגדה של תא"ל איציק מרדכי. נלחמתי בביירות. הייתי אז אב לשלושה ילדים צעירים שני בנים בני 17 ו- 14, וילדה בת 9.
לעולם לא יהיה תיווך הוגן בין אוכלוסייה מוסלמית שיושבת על פיסת קרקע הסמוכה לגבולות מדינת ישראל ומאמינה וחושבת שהיא שלה ב- % 100 לבין אוכלוסייה יהודית שחושבת הפוך ממנה ומאמינה כי מדובר ב- פיסת קרקע תנ"כית ש- שייכת באופן קבע לעם ישראל מאז ימי אבותינו אברהם, יצחק, ויעקב (לפני כ- 3800 שנים), למרות ו- גם אם עַם ישראל נעדר ממולדתו ההיסטורית לאחר שחלקים ושכבות רבות מהציבור שלו הוגלו ממנה ל- בבל בראשות המלך נבוכדנצאר ורמטכ"ל צבאו נבוזראדאן לאחר חורבן בית ראשון (בשנת 586 לפני הספירה, כלומר לפני כ- 2603 שנים), כמו גם לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה (כלומר, לפני 1947 שנים) ע"י צבאותיו של טיטוס הרומאי.
6. תזכורת: נורית קנטי, היא אשת רדיו מאופקת, סולידית, ומדויקת ב-גלי צה"ל. מעניין אותי תמיד להאזין לה.
נורית קנטי העורכת והשדרנית אשת רדיו גלי צה"ל, מהווה תחליף נאות בקדמת המיקרופון ליעל דן. היא מאופקת יותר ובעלת טון דיבור סולידי אולם לא פחות עניינית, שאפתנית, ו- נחושה מיעל דן מלדלות את פרטי המידע הנחוצים מבני שיחה. הקשבתי פעם (יום רביעי – 20 בדצמבר 2017 בין 13.00 ל- 14.00) לריאיון המעניין והמכובד אולם ללא וויתורים שניהלה נורית קנטי ברדיו גלי צה"ל עם מר משה "בוגי" יעלון אודות "נאום חנוכה" שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני תומכיו בכפר המכבייה (אמש, יום שלישי – 19 בדצמבר 2017). התרשמתי ממנה, מהחקרנות, מהשאלות ההגיוניות שלה, ומעמידתה על משמר הריאיון וגם מתשובותיו של המרואיין שלה שהשיב לה תשובות ללא כחל ושרק ונשמע הפעם מהימן, מהיר תגובה, בטוח בעצמו, לא מהוסס, ואותנטי. הוא לא תמיד היה כזה. לרדיו יש קצב וטמפרמנט משלו ומר משה "בוגי" יעלון התאים את עצמו הפעם הזאת ל- Media הרדיופונית בה נשמע קולו בקצב מהיר וללא היסוס מבלי שדמותו נראית. מר משה "בוגי" יעלון הוא איש צבא ומדינאי יישר דרך והגון אולם עליו לזכור כי הופעה על מרקע הטלוויזיה שונה לחלוטין והרבה יותר מורכבת משמעת דעותיו ברדיו. כדאי למר משה "בוגי" יעלון לשכור לעצמו מאמן טלוויזיה אישי עם התקרב מועד הבחירות. נורית קנטי נשמעת לי עיתונאית Cool שאיננה נרגשת ולא מתרגשת בדומה ל- קור הרוח שמפגינה גם העיתונאית ושדרנית רדיו גלי צה"ל אחרת טלי ליפקין – שחק. אינני יודע מדוע דווקא השדרנית יעל דן הוותיקה נשמעת לי לעומת השתיים הנ"ל, מעין רכלנית דרמטית.
הדברים החשובים באמת (6).
תזכורת 4 : אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם ולקיים סקירה צבאית – מדינית של מלחמת "צוּק איתן" ב- 2014 מנקודת מבטי. אין בידי כלים ומידע קונקרטי שָאוּב מתוך הקבינט הישראלי כדי לנתח באופן מתמטי ובצורה מדויקת את מהלכי המלחמה "צוק איתן" שביצעו בעצה אחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה "בוגי" יעלון, רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ, והשר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ. ברור שמדינת ישראל החופשית והדמוקרטית מנהלת גם בימים אלה ממש של דצמבר 2017 מלחמה נגד אויב מטורף, נחוש, ונִבְזִי שמקדש את מלחמת ה-חורמה נגד אזרחי מדינת ישראל בדם אזרחיו שלו. פוסט העבר ההוא נכתב ביום חמישי – 21 ב-אוגוסט 2014 על רקע הודעה במהדורת החדשות של רדיו גלי צה"ל, כי שר הביטחון משה "בוגי" יעלון הורה על גיוס של עוד רבבת חיילי מילואים. אני לא יָשֵן כבר חודש וחצי מרוב דאגה לנכדי הבכור חייל קרבי בחטיבת הנח"ל שנוטל חלק במלחמת "צוק איתן" ודאגה רבתי לכל חיילי צה"ל. התייצבותה של מדינת ישראל החופשית נגד הדוקטרינה האנטישמית של החמאס הטוענת להַכְרָתָה ומחיקתה של מדינת ישראל מעל פני האדמה והשמדתה המוחלטת ביום הדין בכוח הנשק, דומה בעיניי להתייצבותם של שני המנהיגים הדמוקרטיים הדגולים של העולם החופשי ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 נגד הקנצלר – פיהרר הנאצי הטוטליטאר המגלומן המטורף רוצח ההמונים אדולף היטלר, מי שביקש לשנות בכוח הזרוע את הסֵדֶר המדיני העולמי היָשָן, ואוֹי למי שיפריע לוֹ. העולם הדמוקרטי החופשי והאדיש השקיע מחשבה מועטה בשאיפות ההתפשטות המגלומניות בכוח של גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר במחצית עשור ה- 30 של המאה הקודמת. חלק מהעולם החופשי הנאיבי הזה לא רק קפא על שמריו ולא העריך במועד את כוונות הזדון של גרמניה הנאצית, אלא אף האמין ובטח ב- אדולף היטלר כאיש שלום, לבטח לאחר שהפיק באוגוסט 1936 לתפארת את אולימפיאדת ברלין והיה נאמן לעקרונות והאידיאלים האולימפיים. איזו נאיביות. איזו טרגדיה היסטורית מחשבתית וביצועית. בסקירה המדינית שהיא פרטית שלי אני מסתמך על לקחי ההיסטוריה שנכתבה ע"י ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן (נשיא ארה"ב שירש את פרנקלין דילנו רוזוולט לאחר מותו באפריל 1945). ברור שהחמאס הנָאצִי של רצועת עזה איננו שווה כוח לגרמניה הנאצית אף על פי כן איסמאעיל האנייה הוא פושע מלחמה. הוא מצויד באותו מניפסט שקורא לרצח יהודים והשמדת מדינת ישראל ועקירתה מאדמתה, אך לטיב מזלה של מדינת ישראל הוא משולל ברגע זה יכולות צבאיות שאפיינו את ה- וורמאכט הנאצי. אולם אין זה סוף פסוק. הצטיידות החמאס בנשק השמדה המוני מוברח הוא עניין של זמן בלבד. כשמישהו מצויד בנשק השמדה המוני, גרעיני ו/או כימי, אין זה משנה אם קוראים לו אדולף היטלר, הידקי טוג'ו, מחמוד אחמדיניג'אד, איסמעיל האנייה, ו/או מוחמד דֶף. לכולם יש את אותו הכוח ביד גם לתנועה שמייצגת אוכלוסייה ענייה בת 1.8 מיליון תושבים בלבד.
ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו וצבא ההגנה לישראל ניצבת ערב הכרעת החמאס הטרוריסטי ברצועת עזה בקיץ 2014 בפני דילמה צבאית ומדינית סבוכה ומורכבת, כיצד להשמיד את צבא החמאס ואת טיליו מבלי לפגוע באוכלוסייה האזרחית הצפופה ברצועת עזה. סיטואציה דומה למצב בפניו ניצבו מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט במלחמת העולם ה- 2 ערב הכרעת גרמניה הנאצית. ווינסטון צ'רציל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן פתרו את הבעיה והצהירו כהאי לישנא : הטרור הגרמני והיפני ייענה בטרור והפציצו החל מ- 1943 מרכזי אוכלוסין אזרחיים (בנוסף להפצצת תשתיות ומטרות צבאיות) הארי טרומן הרחיק לכת והטיל שתי פצצות אטום ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי ערים יפניות הירושימה ונאגאסאקי. זה היה מזמן. אולם כיצד אמורה מדינה חופשית ודמוקרטית קטנה כישראל להתמודד עכשיו נגד אויב טרוריסטי שמחופר ופועל מתוך האוכלוסייה האזרחית שלו ברצועת עזה על מנת להשמיד אוכלוסייה האזרחית אחרת זאת של מדינת ישראל. מנהיג החמאס הנאצי איסמאעיל האנייה כמו מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר מקדש את חזונו המטורף בדם האוכלוסייה האזרחית שלו. צריך להבין כי בראשית 1945 כאשר גרמניה כבר מנתה 8.000000 (שמונה מיליון) אבדות בנפש חיילים ואזרחים, ארבעה – חמישה חודשים לפני כניעתה, עדיין הבטיחו אדולף היטלר ושר התעמולה שלו יוזף גבלס לבני עמם ניצחון גורף במערכה העולמית ההיא. משהו בסגנון ההבטחה הצינית של דוברי החמאס עכשיו שמבשרים לאזרחי רצועת עזה כי אוטוטו הם כל המוסלמים ייפגשו בשערי אל מסגד אקצה. איסמעיל האניה ואדולף היטלר העפילו לפסגת השלטון כאילו בבחירות חופשיות . החמאס היא תנועה פוליטית רודנית, דתית, ו- רדיקאלית שהשתלטה בכוח הנשק על רצועת עזה והדיחה בהפיכה צבאית ב- 2006 משם את יו"ר הרשות הפלסטינית החלש אבו מאזן ואת תומכיו מהפת"ח. החמאס הוא ארגון נאצי אנטישמי – טוטליטארי שהשתלט במהירות על מוסדות הפת"ח ברצועת עזה, הרג רבים מאנשיו, הקים לעצמו משטרה אזרחית, שירותי ביטחון, וצבא ובכך בעזרת הקלצ'ניקובים הוא שולט בקלות באוכלוסייה הענייה ומשליט עליה את מרותו וחזונו שבמידה רבה הוא אפוקליפטי. אללה אכבר. המנהיג הפוליטי הנוכחי של החמאס איסמאעיל האנייה ורמטכ"ל הצבא שלו מוחמד דף אימצו את הדוקטרינה המטורפת של מייסד תנועת החמאס אחמד יאסין הטוענת מאז 1988 כי מדינת ישראל יושבת על אדמת וואקף (הקדש) ערבית מוסלמית ועל כן יש להכריתה מהמפה המדינית הבינלאומית ולהשמידה בכוח הזרוע. מדובר בחזון מעוות וחולני, השקפת עולם רצחנית בלתי שפויה – על פיהם מחנך החמאס את הילדים והנוער שלו לשנאה קיצונית של מדינת ישראל. לא לימדו אותי כיצד משוחחים עם אויב שקורא להשמדתי. לא לימדו אותי שום תורה מדינית כי עלי כדמוקרט להתיר בניית נמלי ואוויר לאויב טרוריסטי שחותר בהתמדה להשמידני. ההיסטוריה הבינלאומית המזהירה שחרתה את שמם של ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן באותיות של זהב לימדה אותי שאֵין מנהלים שום שיח וסיג ולא מו"מ עם אויב טרוריסטי מִנוּבָז.
הקנצלר – פיהרר של גרמניה הנאצית אדולף היטלר קבע באמנה המדינית שלו ב- 1935 כי חוזה וורסאיי מבוטל וכי על מנת שהרייך ה- 3 בראשותו יתקיים 1000 (אֶלֶף) שנים, אזי יש לחולל שינויים דרמטיים ורדיקאליים בסדר הפוליטי הבינלאומי של העולם היָשָן. אם לא בדרכי שלום אזי באמצעות שימוש בנשק וגם במחיר השמדת מדינות ואוכלוסיות אזרחיות שלמות. ולכשיגיע יום הדין, על הרייך ה- 3 תהיה מוטלת החובה למחות גם את יהדות אירופה ואת כל העם היהודי מעל פני האדמה. אלה שיעמדו בדרכו לבנות סדר האירופי חדש כפי שהוא מתכנן – ייענשו בכל חומרת הדין. הארכי טרוריסט אדולף היטלר ביצע ב- 1938 את ה- "אָנְשְלוּס" המפורסם שלו, סיפוחה של אוסטריה דוברת השפה הגרמנית לגרמניה הנאצית באיומים כוח הנשק, אך מבלי לירות אפילו ירייה אחת. היעד הבא היה אימוץ גרמני בכוח של אזור הסוּדֶטִים הצ'כוסלובקי בתירוץ שמדובר בחבל ארץ גרמני שתושביו מדברים גרמנית ורצונם להתאחד עם המקור. עכשיו היה ברור שאדולף היטלר איננו רק מגלומן מטורף אפוקליפטי חסר מעצורים אלא מנהיג מדיני מחושב שמגבה את האמביציות המדיניות חסרות הגבולות שלו ביכולות צבאיות כבירות באוויר, בים, וביבשה, שטרם נראו כמותן עד אז בהיסטוריה האנושית. יסודותיה הרעועים של אירופה הישנה הזדעזעו. ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין חש בספטמבר 1938 למינכן כדי להיפגש עם הארכי טרוריסט הנאצי אדולף היטלר על מנת לנהל עמו מו"מ ו- להציל את השלום באירופה בטרם קוֹרֵס הקונטיננט תחת קלגסי הוורמאכט. נוויל צ'מברליין הפר את כלל המוּסָר הראשון כי אין מנהלים מו"מ ומדיניות פיוס עם טרוריסטים גם אם מדובר בראש מדינה שהוא בעצמו ה- ארכי טרוריסט ופושע המלחמה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית ובעל עוצמה צבאית ענקית כפי שהתברר מאוחר יותר. אדולף היטלר השאפתן והשקרן הבטיח בפגישה המדינית ההיא במינכן ל-נוויל צ'מברליין כי אין פניו מועדות למלחמה אלא לשלום. בסופו של דבר בניסיון למנוע עוד מלחמת עולם ניסחו מנהיגי המדינות הראשיות של אירופה גרמניה, אנגליה, צרפת, ואיטליה הסכם מדיני שלפיו יימסר חלק מצ'כוסלובקיה לידי אדולף היטלר.
ווינסטון צ'רצ'יל מדינאי בריטי בלתי נשכח ברמה של נביא תנ"כי הגה אז את אחד הסלוגנים ההיסטוריים המפורסמים שלו הנוגע לפגישה המבישה של ראש ממשלת אנגליה דאז נוויל צ'מברליין עם קנצלר גרמניה אדולף היטלר בספטמבר 1938 במינכן שהסתיים במכירת צ'כוסלובקיה. כך אמר : "…היה על בריטניה של נוויל צ'מברליין לבחור בין מִלְחָמָה לחֶרְפָּה בטרם הפגישה עם אדולף היטלר. נוויל צ'מברליין בחר בחֶרְפָּה. עכשיו יקבל גם מִלְחָמָה…". ואומנם כך היה.
טקסט תמונה : 30 בספטמבר 1938. נמל התעופה הבינלאומי של לונדון. ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין ש- שב ממינכן מנפנף בפיסת הסכם השלום שחתם עם הקנצלר – פיהרר הנאצי הגרמני אדולף היטלר, ומכריז קבל עם ועולם הכרזת טקסט מדיני פייסני ופושר בזו הלשון : "…I believe it is peace for our time. Peace with honor…", משהו בסגנון : "הצלתי את השלום בדורנו". רדיו ה- BBC הוותיק ורשת הטלוויזיה הצעירה של ה- EMI / BBC שהייתה בראשית דרכה בעת ההיא תיעדו את ההצהרה של נוויל צ'מברליין בשידורים ישירים לאומה הבריטית. התברר כי היה מדובר בשלום מדומה שדחה בכמה חודשים בלבד את פרוץ מלחמת העולם ה- 2. ב- 1 בספטמבר 1939 החלה גרמניה הנאצית במסע האכזרי לשינוי פניה של אירופה הישנה וכבשה בתוך חמישה שבועות את פולין. אירופה טבלה בבת אחת בנהרות של דם, סופות אש נוראיות, ותימרות עשן כבדות. במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 נספו כ- 65.000000 (שישים וחמישה מיליון) אנשים, ביניהם 6.000000 (שישה מיליון) יהודים שהושמדו במחנות מוות באירופה ע"י ההנהגה הנאצית בהובלת הגסטאפו והוואפן SS וסיוע של משת"פים במדינות כבושות במהלכים מתוכננים היטב מראש. מדובר באחת התמונות הפוליטיות ההיסטוריות החשובות ביותר ששידרה הטלוויזיה האנגלית בשידור ישיר בעשור ה- 30 של המאה שעברה. (סוכנויות).
במלחמה הנוראית ביותר בהיסטוריה הלוא היא מלחמת העולם ה- 2 הגו שני מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט את הסלוגן ה- היסטורי רב משמעות : אם זה המצב והוורמאכט הגרמני מוחה בעזרת חיל האוויר שלו, בסיוע דיביזיות השריון, ובאמצעות ירי מטורף של אגדי הארטילריה, וכניסה רגלית של עוצבות חיילי חי"ר אוכלוסיות שלמות מעל פני האדמה, הרי ש- "הטרור של אדולף היטלר ייענה בטרור" בדרך להכנעתו הסופית והמוחלטת החד משמעית. "לעולם לא נערוך מו"מ עם הטרור הגרמני בראשות הארכי טרוריסט אדולף היטלר", הצהירו מנהיגי העולם החופשי ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. משמעות האמירה "טרור ייענה בטרור" מוסברת בפוסטים הקודמים. הַסְדָרָה מדינית ושיקום גרמניה יהיו אפשריים רק לאחר כניעת גרמניה ללא תנאי וניתוץ מוחלט של ההנהגה הנאצית. כאזרח פרטי כמותכם אין לי שום ניסיון כיצד מנהלים מו"מ עם אויב צבאי לבטח לא עם אויב טרוריסטי מְנוּבָז שחרת על דגלו לקטול אותי ואת משפחתי ביום הדין. אני למד מה לעשות ו/או לא לעשות מדפי ההיסטוריה שהותירו מאחוריהם ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. בשעת מבחן כה מורכבת ומסובכת זאת של מלחמת "צוק איתן" 2014 בטחתי בצוּר ישראל והטלתי את יהבי כמו רבים דאז על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו בוגי יעלון, ורמטכ"ל צה"ל בני גנץ.
הדברים החשובים באמת (7).
באפריל 1945 מת פרנקלין דילנו רוזוולט ואת מקומו תפש סגנו הארי טרומן. נשיא ארה"ב הטרי הארי טרומן ניצב בפני בעיה דומה כיצד מכניעים את מדינת הטרור היפנית "ארץ השמש העולה" של הקיסר הירואיטו, אולם בפועל מנהל אותה המטכ"ל היפני רווי שאיפות מיליטריסטיות בראשות הרמטכ"ל הידקי טוג'ו. ארה"ב איבדה בשנים 1945 – 1944 במלחמה נגד יפן בסביבות כ- 40000 (ארבעים אלף) חיילי מארינס בכיבוש האיים הסמוכים ליפן ׁ(אִיבוֹ גִ'ימָה, אוקינאווה, ואיים נוספים), משם המריאו מפציצי ה- B 52 הכבדים שלה להפציץ מטרות צבאיות, תשתיות, ואוכלוסייה אזרחית ביפן. לא היה בכך די. הצבא היפני המאומן, הממושמע, והנחוש אולם מובס סירב להיכנע לצבא ארה"ב למרות שהיה ברור כי יפן כבר הפסידה במלחמה וכניעה ללא תנאי היא רק שאלה של זמן. השאיפות האימפריאליסטיות – מיליטאריסטיות המטורפות של המטכ"ל היפני קודשו בדם אזרחי יפן הצייתנים. הגנרלים היפניים קבעו שחייליהם אינם נכנעים לעולם. על החייל היפני הממושמע, הנחוש, והנאמן הוטל להקריב את חייו למען מדינתו. בעת הצורך החייל היפני יהפוך ל- "קאמיקאזה" ויתאבד אך לא ייכנע לאמריקנים. הכנעת יפן המוחלטת הייתה מותנית אפוא בכיבוש כל איי יפן הענקית ע"י צבא ארה"ב. המטכ"ל האמריקני העריך כי כיבוש יפן והכרעתה הסופית יארך לא רק שנים אלא יתבע אף כ- 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים. נשיא ארה"ב הארי טרומן הלך בעקבותיהם של ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דילנו רוזוולט וקבע כי גם הטרור היפני ייענה בטרור. ב- 26 ביולי 1945 קיבל נשיא ארה"ב הארי טרומן את "מתנה" לה המתין זמן רב מפרופסור אלברט איינשטיין ופרופסור רוברט אופנהיימר בדמותן של שתי פצצות אטום. הארי טרומן הגיש ליפן כתב אולטימטום ודרש ממנה עכשיו כניעה ללא תנאי בטרם ישתמש בנשק השמדה המוני שהוא מחזיק בידיו. המטכ"ל היפני לא האמין לו וסירב. סוף המחזה האפוקליפטי הזה ידוע. חיל האוויר האמריקני הטיל ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 שתי פצצות אטום על שתי ערים אזרחיות לחלוטין הירושימה ונאגאסאקי. כ- 200000 (מאתיים אלף) אזרחים יפניים ביניהם המון ילדים, זקנים ונשים נהרגו בתוך שתי שניות. יפן נכנעה ללא תנאי. אני מציע לקוראי הבלוג הרבים לעיין (לא לרפרף) בטקסט אולטימטום הכניעה על סעיפיו השונים שהגה נשיא ארה"ב הארי טרומן בשעה שהוא מחזיק בידיו נשק להשמדה המונית, ואותו הגיש לקיסרות היפנית ב- 26 ביולי 1945.
טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי. (עמוד מס' 1 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.
טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי. (עמוד מס' 2 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.
טקסט מסמך : 26 ביולי 1945. נשיא ארה"ב הארי טרומן מציב בפני יפן אולטימטום – כניעה מיידית ללא תנאי . (עמוד מס' 3 מתוך 3). מקור : ששת הכרכים שכתב ווינסטון צ'רצ'יל אודות מלחמת העולם ה- 2 בהוצאת "עם ספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור בתל אביב ב- 1957.
על ביבי נתניהו נגזר במשמרת שלו להנהיג את מדינת ישראל בזהירות ובבטחה במזרח תיכון רצחני בו ארגוני טרור כמו החמאס, חיזבאללה, ודאעש משחקים תפקיד מרכזי. כמו מרבית אזרחי ישראל גם אנוכי ניצב בשעה זאת מאחורי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון בוגי יעלון, והרמטכ"ל בני גנץ , תומך בהם וסומך עליהם.
הדברים החשובים באמת (8).
כששניהם הגיעו לארץ ישראל היו כבר בני 56. צעירים במונחי הזמן של היום. מבוגרים אז. הם היו ציונים אך דתיים מכף רגל ועד ראש. סבא שלי למרות שהיה ציוני נראה כמו איש נטורי קרתה. מפני שהיו דתיים סירבו לגור באפיקים שהיה קיבוץ בעל אורח חיים חילוני. אימא שיכנה אותם בדירה קטנטונת בטבריה בקריית שמורל סמוך לבית הכנסת של העיר. טבריה הייתה אז עיר מעורבת בה גרו יחדיו יהודים וערבים. סבא וסבתא שלי היו אנשים מאוד עניים. בשנות מלחמת העולם ה- 2 נדרשה אימא לנסוע פעם בשבוע ו/או עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לטבריה עם ארגז בתוכו קצת ירקות ופרות ואיזו תרנגולת כדי שיהיה להם מה לאכול. תמיד נסעתי עִמה לבוש במכנסי ספורט כחולים ויָחֵף. כביש העמק חצה את הכפר הערבי הגדול צֶמַח (בערבית קראו לו סֶמַח – Semach) הרחוק כשלושה ק"מ צפונית לקיבוץ אפיקים. הנסיעה באוטובוס היָשָן המְאַסֵף של הימים ההם מהקיבוץ בואכה טבריה הייתה איטית ונמשכה כמעט שעה. כנכד קטן הייתי מאוד קשור אליהם. אהבתי את סבא וסבתא שלי אהבה רבה. אימא שלי סיפרה לי תמיד בהערצה גדולה על אביה, "תדע לך שסבא שלך הוא כמו נביא. בשעה שהפילדמרשאל הגרמני אֶרְוִוין רוֹמֶל ניצב בראש גיסותיו במלחמת העולם ה- 2 ב- 1942 בשערי אל עלמיין והייתה סכנה שיגיע גם לארץ ישראל, סבא שלך אמר, "לא יהיה חורבן בית שלישי…". אימא שלי פסלת דגולה העריצה את הוריה, רחשה להם כבוד רב, ומאוד דאגה להם. אבא ואימא שלה נפטרו צעירים בגיל 69. זה היה בשנת 1948 כשאני הייתי בן עֶשֶר. הייתי קשור מאוד אל שניהם. בכיתי בכי רב על מותם. התאבלתי עליהם זמן רב. לא יכולתי להתרכז בלימודים. התרחקתי גם משני ענפי הספורט הפופולריים האהובים עלי ביותר בקיבוץ, כדורגל וכדורסל.
טקסט תמונה : 1935. ארץ ישראל. סבא וסבתא שלי מרדכי ורבקה פרס ז"ל, ההורים של אימא שלי ז"ל. שניהם סבא וסבתא שלי נולדו בליטא ב- 1879 והגיעו לטבריה בשנת 1935, ושם גם בנו את ביתם החדש, בהיותם בני 56. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אבא שלי נולד בליטא ב- 1913 להוריו חייקל ושטירל. היו לו עוד שני אחים ואחות, טֵיְיבֶה, אושר ויוסל'ה. סבא חייקל שלי היה סוחר עצים. סבתא שטירל החזיקה את משק הבית. משפחה דתית ציונית שחיה את חייה בשלווה בעיירה שירווינט. אבא שלי למד ב- "חדר". אח"כ הצטרף לתנועת הנוער הציונית בעיירה שחרתה על דגלה בשנה הבאה בירושלים. אבא ושני אֶחָיו עלו לארץ ישראל. האחות טייבה היגרה לקובה (Cuba). יותר הם לא ראו את הוריהם. שלא כמו אימא שלי אבא לא הביא את הוריו לארץ. אינני יודע מה הסיבה. כששאלתי אותו פעם מדוע השאיר אותם מאחוריו בליטא ולא הביאם ארצה, כעס עלי ולא ענה. הוא אף פעם לא דיבר יותר מידי. הוא ידע לעבוד. הוא היה חקלאי ואיש המִסְפּוֹא הטוב ביותר שהכרתי מעודי. אבא שלי היה חלוץ, והעבודה הייתה תכלית חייו. סבא חייקל וסבתא שטירל נִספו בשואה ב- 1942. הגרמנים השמידו את יהודי ליטא ורצחו גם אותם. מעולם לא ראיתים. נותרו לזיכרון רק כמה תמונות ישנות.
טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא. הימים ההם – הזמן ההוא לפני משפחת בלינדמן. סבא חייקל וסבתא שטירל שלי (ילידי 1877). שיבה זרקה בשערם בטרם עת. כאן הם בתמונה עם ילדיהם, מימין, אוֹשֶר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵיְיבֶה נעדרת מהתמונה. התמונה צולמה בשירווינט, כנראה ב- 1929 אולי ב- 1930. דודי אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. דודי יוֹסָלֶ'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אני ממליץ לנכנסים לבלוג לקרוא את סיפרו המעניין והחשוב של בני פרופסור גור אלרואי (בן 54, היום), "אימיגרנטים – ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים" (256 עמודים). פרופסור גור אלרואי משמש היום בתפקיד רקטור אוניברסיטת חיפה. לפני כן נשא בתפקיד דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. גור אלרואי שאני מכנה אותו גוּרִיקָה, הוא הבן שלי.
טקסט מסמך (1) : הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי אודות ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים, ויצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים.
טקסט מסמך (2) : זהו הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב בני היקר פרופסור גור אלרואי אודות ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים. הספר יצא לאור ב- 2004 בהוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים. פרופסור גור אלרואי הקדיש את הספר לשני הסבים ושתי הסבתות שלו (הוריי והורי רעייתי יעל תג'ר) שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם בליטא ובולגריה והחליטו לעלות לארץ ישראל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת כדי להקים כאן חברה חלוצית שוויונית יותר וצודקת יותר. ספר נוסף שכתב בני היקר פרופסור גור אלרואי ב-2021 כספר המשך של "האימיגרנטים", קרוי, "ארץ מקלט, ההגירה לארץ ישראל בין השנים 1919 ל- 1927". שני הספרים התיעודיים, החשובים, המעניינים, המרתקים, והמצוינים האלה מכל נקודת מבט היסטורית, מומלצים לכל אזרח ישראלי שמתעניין בתולדות העלייה היהודית ל-ארץ ישראל ומדינת ישראל בשנים ההן שלפני מלחמת העולם ה- 1 ובשנים שלאחריה.
קיבוץ אָפִיקִים הוקם ונבנה ב-1932, והתמודד כמו כל קיבוצי עמק הירדן עם תנאי התיישבות קשים. אקלים חם וקדחת. מאחורי מציאות חיים לעתים כמעט בלתי אפשרית ניצב חזון אדיר ממדים. חיי הקיבוץ קראו לשִוויון חברתי מלא. סיסמת חיי הקיבוץ הייתה, "כל אחד תורם לקהילה לפי יכולתו – ומקבל על פי צרכיו". חיי הקומונה הזאת בקיבוץ הם סמל החירות והדמוקרטיה. פילוסופיית חיים הֵירוֹאִית שהגשימה בצורה מלאה ושלמה את רעיון הקומוניזם האמיתי. ההורים שלי כמו חבריהם בקיבוץ אפיקים היו אידיאליסטים שחונכו ע"י הוריהם על ערש הברכה, "לשנה הבאה בירושלים". הורינו חינכו אותנו לחיי אחווה פשוטים וטהורים, וצנועים. הענווה, רעיון העבודה וכיבוש האדמה, הפרחת החקלאות, הדבקות במשימה, המסירות והדוגמא האישית, החריצות וההסתפקות במועט, היו חרותים על דגלו של הקיבוץ.
טקסט תמונה : קיץ 1926. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 97 שנים. אלה הם ראשוני חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. חברי הפלוגה מתכנסים בזיכרון יעקב בשנת 1926. יושבים בשורה הראשונה על הקרקע משמאל לימין : חנה בת – חיים (מאסטרו), אריה בהיר (שמו ברוסיה היה לוֹנְיָה גֶלֶר) ורעייתו פִירָה. זיהוי היושבים בשורה השנייה על ספסל משמאל לימין : שני אנשים לא מזוהים, אייזיק שָלְמוֹן (שולמן), אברהם לֶשֶם (אברשה לכטמן), סיומה לִין (לינקובסקי), ארבעה אנשים לא מזוהים, וסיומה פינסקי (קצת מאחור בחולצה הכהה). העומדים בשורה האחרונה אינם מזוהים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
שורשיו הראשונים של קיבוץ אָפִיקִים נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת בתנאי מחתרת. במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר." – ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924. חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית, דמוקרטית, וקיבוצית. העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה. את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן. התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים, ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו. ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה. זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית.
בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית. הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי. "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה. הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו, ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח. העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון, כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד, אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית. קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1].
טקסט תמונה : שנת 1931. חצר קבוצת כינרת. חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה "טוצ'קה" בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן היכן שהוא עומד היום. זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם, ברל כצנלסון (בעל שפם שחור, מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה חמישי משמאל) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי ויושב ישיבה מזרחית בשורה הראשונה שביעי משמאל). מימינו של אברהם הרצפלד שמיני משמאל יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.) וחברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה הייתה עצומה. הוא היה מנהיג של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון ודבריו כ- "אלוהים חיים". ברל כצנלסון נפטר בגיל צעיר ב- 12 בספטמבר 1944, בהיותו רק בן 57. אבל כבד ירד על הישוב היהודי בארץ ישראל. באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת נשא בפניהם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטורי :
"אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה. הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי, כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם, בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לארץ, סימן הוא לעזוּבה ידו. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ, משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית, לא כן בערי. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודי. האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם. נחוץ להתחיל להתחנך מחדש.
אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים, ואף אחד משל הפילוסוף הגל, שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה". ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות. אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו.
כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית ? אנו לי לפי הפתגם הנ"ל. אבל הרי בתל יוסף ובית אלפא חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי. כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה. נחוץ חוש מיוחד ליצירה, לחיי אדם, וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה. יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום . על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות. רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידיאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות, כל יצירה דורשת יתרונות. המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידיאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם. אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ. החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור, כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם, שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ".
דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו בקיבוץ אפיקים עד שאחד החברים בקיבוץ אליעזר "לסיה" גלילי לא התאפק ו- העריך את השיחה הזאת של ברל כצנלסון כדברי נבואה [2] .
טקסט תמונה : אביב 1928. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 95 שנים. אלה הם חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת. כולם נראים חמורי סבר. איש איננו מחייך. זיהוי חלקי : שוכב מלפנים בקדמת התמונה, אריה אופיר. יושב באמצע השורה הראשונה, אברהם לֶשֶם (אברשה לכטמן). יושב שני מימין בשורה השלישית, שלמה אלפרט (אביו של הצלם ואיש הקולנוע משהל'ה אלפרט). יושב באמצע השורה השנייה הנמוכה, סיומה לין (לינקובסקי). יושב חמישי משמאל בשורה השלישית, אליק שומרוני (בחולצה / גופייה לבנה פתוחה). יושב ראשון משמאל בשורה השנייה, סיומה פינסקי. יושבת שמינית משמאל בשורה לפני האחרונה, ברטה פרדקין. עומדים שמיני ותשיעי מימין לשמאל בשורה האחרונה דוסיה קורין וחיים לוצ'נסקי (בהתאמה). (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ביומן הקיבוץ מתאריך ה' בחשוון תרפ"ט – 9 באוקטובר 1928 ניתן למצוא : "כדי לקרב את החברים אל תיאטרון "אוהל" והצגותיו, ובכדי לקרב את החברים אל המילה ההולכת ונדפסת בארץ ישראל, החליטו כמה מן החברים לסדר מסיבה ראשונה של "עונג שבת" (מהטיפוס של "עונג שבת" בתל אביב מיסודו של חיים נחמן ביאליק). היו הקראות של שלום עליכם, הקריאו קטעים ממנדלי מוכר ספרים וכדומה". חיים נחמן ביאליק שלח ב- 16 בדצמבר 1928 את תגובתו לחברי קיבוץ אפיקים. כך כתב למרדכי "מִיטְיָה" קריצ'מן :
"שמחתי לשמוע על דבר מסיבות "עונג שבת" שלכם. דרככם נכונה. גם הצורה שבחרתם בה מתאימה למסיבה. לסמן מרחוק נושאים ותוכניות להרצאותיכם אי אפשר לי, שאינני יודע את טיב הקהל שלכם. עליכם לבחור מתוככם וועדה מיוחדת שתכין את החומר לשבתות הקרובות. אפשר גם להזמין לפרקים מרצים מן החוץ. ואם יש לכם איש המעמיק באגדה העברית, כדאי שתקבעו עתים גם לאגדה ולמו"מ ולשיחה עליה. איך שהוא שִמרו על המסיבות האלו ושִקדו על שִכלולן, ומובטחני, כי לא יעברו ימים רבים וכולכם תיווכחו בתועלתן החינוכית המרובה".
שלכם בלב ונפש
ח. נ. ביאליק
פוסט מס' 1096. שיעור ב-תנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1096. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.
סיפורו הטרגי של שאול המלך במסגרת יופי ואסתטיקה תנ"כים, שיעור בתנ"ך ממבט אחר, הוא סיפור מדהים שמתעד את ראשית מיסוד המלוכה בעם ישראל בהתלהבות גדולה ותקוות רבות. מדובר בהמלכתו של בחור צעיר עוּל ימים בשם שאול בן קיש, חקלאי פשוט ללא כל יומרות פוליטיות משבט בנימין למֶלֶךְ על עם ישראל. המלך הראשון בתולדות האומה. שאול בן קיש בשנות ה- 20 הראשונות של חייו היה גבר צעיר יפה וגבוה ומי שניחן בהופעה פיזית מרשימה שמצאה חן בעיני שמואל הנביא הזקן אולם היה מטבע הדברים טירון בענייני מלכות ולבטח תמים בניהול חצר מלכות. ברור שהוא היה נטול כל ניסיון ניהולי קודם ברמה מדינית ופיקוד מהיבט צבאי. המלכתו של שאול למלך הראשון בהיסטוריה של עם ישראל נעשה בנסיבות חסרות תקדים ע"י הנביא שמואל הזקן מי שהיה בעת ההיא המנהיג הרוחני – דתי רב המוניטין של עם ישראל. שאול בן קיש מתואר בספר שמואל א', פרק ט', פסוק 2, כלהלן : "…שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מעל העם…". שאול נשלח ע"י אביו קיש לחפש את האֲתוֹנוֹת של המשפחה שהלכו לאיבוד. שמואל הנביא שנתקל בו באקראי כל כך מתרשם מהופעתו החיצונית האטרקטיבית עד שהוא מחליט להמליך את שאול למלך על פי צו אלוהי. מדהים ששמואל הנביא מנהיג רוחני – דתי בעל ניסיון חיים רב מדיני, צבאי, חברתי, כלכלי, וגם דתי מחליט להמליך למלך על עם ישראל דווקא חקלאי פשוט ונאיבי נעדר כל ניסיון של ניהול מדינה ומנהיגות שלטונית. לצעד המדיני הנועז והדרמטי של הנביא הזקן שמואל להפוך את עם ישראל למונרכיה – ממלכתית בה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי נמצא בידיו של אדם אחד, מלך, שליט כל יכול, קדם שלטון דתי מושחת בראשות שני בניו של שמואל הנביא איש המוסר והצדק, יוֹאֵל ואֲבִיָה (שניהם שימשו שופטים באזור באר שבע). נאמר על שניהם בספר שמואל א', פרק ח', פסוק 3, כלהלן : "…ולא הלכו בניו בדרכו ו- יטו אחרי הבצע, ו- ייקחו שוחד, ויטו משפט…". העם דרש ממשל חדש במקום שופטים מושחתים. נציגי האומה ביקשו משמואל הנביא למַסֵד את מוסד המלוכה.
ובכן שאול בן קיש, חקלאי פשוט ואיש עניו וצנוע, נעדר כל השכלה מדינית, פוליטית, וצבאית, מי שבכלל חיפש את אתונות המשפחה, דווקא עליו הטיל שמואל הנביא אחריות עצומה להיות ל- מלך של עַם ישראל. ההחלטה המלוכנית הדרמטית חסרת תקדים בנסיבות הזמן ההוא של שמואל הנביא להמליך את החקלאי הצעיר שאול למלך מסתכמת בסיטואציה סנסציונית נטולת הסבר, "…שאול הלך במצוות אביו קיש לחפש את אתונות ומצא את המלוכה…". מדהים. אין שום פלא כי שאול המלך הצעיר החדש מבולבל מאוד ממהלך המינוי המלכותי המחמיא המפתיע שגורר עמו נשיאה בכובד האחריות הלאומית, המדינית, והצבאית של עם ישראל, ואומר לממנה שלו שמואל הנביא כהן דת וותיק ומפורסם בעם ישראל בפליאה, כלהלן, "למה דווקא אני…". בלשון תנ"כית זה נשמע כך : "…הלוא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דיברת אלי כדבר הזה…?" (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק 21). מאוחר יותר הוברר כי המלכתו של שאול ל- מלך על עם ישראל ע"י שמואל הנביא ובחירתו לתפקיד רב האחריות כמנהיג לאומי הייתה בחירה טרגית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.
שאול המלך נחשף כמלך לא מוכשר, רדוף, חסר ביטחון, קנאי, וחשדן שמקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לרדוף ולהרוג את דוד בן ישי קנדידט למלך, ומי שהיה פעם נעים זמירות ו- נגן החצר שלו בכינור, ככתוב מפורשות בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך הופך לקנאי וחשדן אובססיבי, מלך קטנוני ו- מטורף ללא תקנה, שנעלב עד עמקי נשמתו ויוצא מדעתו לאחר הקרב המפורסם בעמק האלה בו מכריע הנער דוד בן ישי "החתיך" הצעיר יפה תואר בן 17 אולי 18, לבוש בגד קל ומצויד ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים בלבד בקרב פנים אל פנים את גֹלְיָת הפלישתי הענק המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש ומי שמחזיק בידיו חנית וחרב. ניצחונו הסנסציוני של דוד בן ישי על גֹלְיָת כשהוא משגר אליו באומץ לב, ללא יראה, ובביטחון טקסט בטרם הקרב פנים אל פנים, "…אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת…", נחרת מייד בלב כל האומה. לא היה כל ספק דוד בן ישי בניצחונו האישי על גלית הפלישתי בזירת עמק האלה גנב את ההצגה המלכותית ואת כל תשומת הלב הציבורית משאול המלך. בתום הקרב המפורסם יצאו הנשים המחוללות בכל ערי ישראל לקראת שאול המלך המצביא המנצח שהביס את צבא פלישתים, אולם שרו את הסלוגן, "…הִכָּה שָאוּל באֲלָפָיו ודָוִד ברִבְבוֹתָיו…", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח, פסוקים 6 ו- 7. ומוסיף הסופר התנ"כי של העת ההיא, כלהלן : "…ויִיחַר לשָאוּל מאוד, וַיֵּרַע בעֵינָיו הַדָּבָר הזה, ויֹאמֶר נתנו לדָוִד רְבָבוֹת ולִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, ועוֹד לוֹ אַךְ הַמְלוּכָה. ויהי שָאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח פסוקים 8 ו- 9.
אפילוג. טקסט סיום של שלמה המלך בערוב ימיו כפי שהוא מופיע בספר התנ"כי "קֹהֶלֶת" בתחילת פרק א', כלהלן:
פוסט מס' 1196. סכסוך הדמים הישראלי – פלסטיני מאז ראשית ה- 120 על אותה פיסת קרקע שנקראה פעם ארץ ישראל והייתה שייכת לאבותינו אברהם, יצחק, ויעקב. יופי ואסתטיקה תנ"כיים. שאול המלך. שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1196. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 12 במאי 2022.
הקדמה.
אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב"ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב"ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ"ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב"ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים הם הראשונים שמוּעַדִים לפורענות מפני שככלות הכול ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל הבנה ו- יכולת ניתוח אנושית, חברתית, ופוליטית – פנימית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"ד פסוק כ"ה מגדיר אותו כלהלן : "…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…". תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. שיעורים בתנ"ך ממבט אחר (3).
בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב ובֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (ספר מִשְלֵי, פרק י', פסוק א'). מיסוד המלוכה הישראלית בתום תקופת השופטים, והמלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש חקלאי צעיר בשנות ה- 20 המוקמות שלו למֶלֶךְ הראשון בהיסטוריה התנ"כית ע"י שמואל הנביא הזָקֵן, הוא מסמך דרמטי מרתק שנולד רצוף תקוות ומסתיים בטרגדיה נוראית. שָאוּל הַמֶלֶך המצביא האמיץ של עַם ישראל ושלושת בניו יוֹנָתָן, יִשְוִוי, ו- מַלְכִּישוּעַ נהרגים בקרב הקשה נגד פלשתים בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי. צבאות ישראל מובסים ונסים משדה הקרב. שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1195. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023.
שיעור בתנ"ך ממבט אחר. תריסר שנים לימדו אותנו בביה"ס תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את כל הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. פוסט מס' 1196. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023.
אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא, מעיין, ולומד פרקי תנ"ך בעצמי. אין אושר גדול יותר מלקרוא ו-ללמוד תורה גם בגיל גבורות.
שָאוּל הַמֶלֶךְ, שְמוּאֵל הַנָבִיא הַזָקֵן, ו-דָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי.
ההיסטוריה הטרגית של שאול המלך במסגרת יופי ואסתטיקה תנ"כיים, היא מעֵין התבוננות בתנ"ך ממבט אחר (מס' 5). התבוננות שמגלה סיפור היסטורי מדהים. סיפור שמתעד את ראשית מיסוד מוסד המלוכה לראשונה בעם ישראל, הלוא היא המלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנים ע"י המִמְסַד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן. שינוי שיטת הממשל בישראל התנ"כית ע"י שמואל הנביא הזקן מעידן "שופטים" לתקופת "מלוכה", נעשתה בהתלהבות עממית גדולה מלווה בתקוות רבות. המאיץ הראשי לשינוי שיטת הממשל משופטים שמנהלים את חיי העם למלך יחיד, נגע לשני שופטים מושחתים נוטלי שוחד יוֹאֵל ואָבִיָה, בניו של שמואל הנביא הזקן שנחשב לצדיק הדור. לעם נמאס משופטים ש- מטים משפט. השתתפותם של שלושת גיבורי העלילה הראשיים שאול המלך, שמואל הנביא הָזָקֵן, ודָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי באירוע ההכתרה ההוא של שאול למלך, התרחש כאמור לפני כ- 3000 שנים, ו- הופכת אותו לדרמטי ומסקרן. מדובר בהמלכתו של בחור צעיר עוּל ימים בשם שָאוּל בֶּן קִיש, חקלאי פשוט ללא כל יומרות פוליטיות משבט בנימין למֶלֶךְ, על עם ישראל. שָאוּל בֶּן קִיש הוא המלך הראשון בתולדות האומה. שאול בן קיש כנראה בשנות ה- 20 הראשונות של חייו היה גבר צעיר יפה וגבוה ומי שניחן בהופעה פיזית מרשימה. התגלות שמצאה חן בעיני שמואל הנביא הזקן, אולם המועמד למלך היה מטבע הדברים טירון מוחלט בהבנת ענייני מדיניות של מַלְכוּת לאומית, מדיניות חוץ פלוס מדיניות צבאית, ולבטח תמים בניהול ענייני פנים של חצר מלכות תככנית. ברור היה, וזה החשוב מכל, כי שאול היה נעדר כל ניסיון ניהולי קודם ברמה מדינית ופיקוד מהיבט צבאי וכנראה בעל אופי חילוני מידי לטעמו של הממנה אותו שמואל הנביא הזקן. המלכתו של שאול למלך הראשון בהיסטוריה של עַם ישראל בתקופת התנ"ך ע"י הממסד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן נעשתה בנסיבות אזרחיות חסרות תקדים, כאמור בעקבות מיאוס ומֶרִי נגד שופטי בתי המשפט בחסות כוהני דת בימים התנ"כיים ההם, ובראשם דווקא שני בניו השופטים המושחתים של אותו שמואל הנביא הזקן, יוֹאֵל ואָבִיָה. שמואל הנביא הזקן היה בעת ההיא המנהיג הרוחני – דתי רב המוניטין וראשון במעלה של עם ישראל. הוא נחשב לאדם רָם מעלה בעל סמכות מוסרית גבוהה, וכיהן גם כשופט עליון שהסתובב בכל ארץ ישראל ופתר ו- הכריע משפטים אזרחיים בדיני מחלוקות בישובים שונים בארץ (ספר שמואל א' פרק ז'). שָאוּל בֶּן קִיש מתואר ע"י הסופר התנ"כי בספר שמואל א', פרק ט', פסוק 2, ככתוב כלהלן : "…שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מעל העם…". שָאוּל נשלח ע"י אָבִיו קִיש לחפש את האֲתוֹנוֹת של המשפחה שהלכו לאיבוד. שמואל הנביא הזקן שנתקל בו באקראי כל כך מתרשם מהופעתו הגופנית האטרקטיבית עד שהוא מחליט להמליך את שאול למלך על פי צַו אֶלוִֹהי. מדהים ששמואל הנביא מנהיג רוחני – דתי בעל ניסיון חיים רב מדיני, צבאי, חברתי, כלכלי, וגם דתי מחליט להמליך למלך על עם ישראל דווקא חקלאי פשוט ונאיבי נעדר כל ניסיון של ניהול מדינה ומנהיגות שלטונית אולם בעל חזות נאה. תארו לעצמכם את כוהני הדת שלנו שרים בממשלת בנימין נתניהו יעקב ליצמן ו- אריה דרעי יחדיו עם יו"ר וועדת הכספים של הכנסת משה גפני מחליטים להמליץ בפני הנשיא ראובן "רובי" ריבלין לבחור באברך – דוגמן יפה תואר, שפגשו באקראי ברחוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל, רק מפני שהוא גבוה משכמו ומעלה מכל העם ורחב כתפיים. ההעדפה המלכותית של שמואל הנביא הַזָקֵן, מי שמשמש וועדת איתור של איש אחד מטעם אלוהים למציאת מלך לעַם ישראל, וההחלטה לבחור בשאול בן קיש החקלאי "החתיך" משבט בנימין בעל הופעה נאה שמחפש את אתונותיו, ועל פי דעתו של שמואל הנביא הזקן נועד להיות מלך, היא לא פחות ממדהימה. מדובר בשיפוט מלכותי מוזר ותמוה של ה- מֵמָנֵה הנסמך רק על מראה עיניים ללא כל שיחה מוקדמת עם המועמד עצמו למשרה הרמה. מדובר בחזון שנע על תפר דק שמפריד בין דִמְיוֹן לסיפור.
לצעד המדיני הנועז והדרמטי של שמואל הנביא הזקן להפוך את עם ישראל למונרכיה – ממלכתית בה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי נמצא בידיו של אדם אחד, מלך, שליט כל יכול, קדם שלטון דתי של שופטים מושחתים בראשות דווקא שני בניו של שמואל הנביא איש המוּסָר וְהַצֶדֶק, יוֹאֵל ואֲבִיָה (שניהם שימשו שופטים באזור באר שבע). ההיסטוריון התנ"כי מעיד על שניהם, כהַאי לִישָנָא, ללא חשבון לאביהם בזו הלשון בספר שמואל א', פרק ח', פסוק 3, כלהלן : "…ולא הלכו בניו בדרכו ו- יִטוּ אחרי הבצע, ו- ייקחו שוחד, ויָטוּ משפט…". העַם דרש הקמת ממשל חדש במקום שופטים מושחתים. זקני ישראל נציגי האומה הישראלית ההיא ביקשו משמואל הנביא הזקן למַסֵד את מוסד המלוכה (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק 4). שמואל הנביא מזהיר את זקני ישראל מפני שיטת ממשל מלוכנית שנושאת אופי של שלטון יחיד דיקטטורי ומנמק את אזהרתו בנימוקים אזרחיים כבדי משקל מפני שלטון יחיד של טוטאליטאר. (ספר שמואל א' פרק ח', פסוקים 19 – 9). זקני ישראל אינם מקבלים את ההסבר והניתוח של שמואל הנביא שכאמור עוסקות במגרעות של שלטון מלוכני ואומרים לו כהאי לישנא : "…וַיְמֲאָנוּ הָעָם לִשְמוֹעַ בְּקוֹל שְמוּאֵל ויֹאמְרוּ לֹא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, והָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכֹל הַגּוֹיִים, וּשְפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹתֵינוּ…" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוקים 20 – 19). ובכן, שמואל הנביא הזקן בעל ניסיון וידע במבנה פוליטי של מדינתו ארץ ישראל, נכנע לבסוף לרצונו של רוב העַם. עניין אותי להיווכח כי לאחר השלמתו של שמואל הנביא הזקן עם רצון העם במלוכה והשלמת הליך טקס הכתרתו של שאול למלך, הוא שמואל הנביא מוצא צורך להתפאר באבחנתו, בטביעת העין שלו וב- בחירתו שלו בשאול בן קיש הצנוע (בשפת התנ"ך "נחבא אל הכלים") למלך ככתוב בספר שמואל א' פרק י' פסוק 24, "…ויאמר שמואל אל כל הָעָם, הראיתם אשר בחר בו ה', כי אין כמוהו בכל העם, ויריעו כל הָעָם ויאמרו יחי המלך…". צריך להסביר כאן כי באותו ספר שמואל א' פרק י' פסוק 23, מוצא ההיסטוריון הסופר התנ"כי צורך להדגיש שוב את הופעתו מושכת תשומת לב של שאול המלך, "…ויתייצב בתוך העם, ויגבה מכל העם משכמו ומעלה…". כמו כן מוצא ההיסטוריון והסופר התנ"כי לנחוץ לספר בספר שמואל א' פרק י', פסוק 27, כי חלק מהעם אותו מכנה ההיסטוריון הסופר התנ"כי, "בני בליעל…", לעג ו- ביזה את המלכתו של שאול למלך, ואף לא הביא לו מנחה כמקובל בימים ההם. אף על פי כן שאול המלך שעד למחלוקת בעם אודות הכתרתו למלך, מחריש, ועובר על כך לסדר היום. ועוד דבר : הסופר התנ"כי מבקש להדגיש עוד בספר שמואל א' פרק י', פסוק 23 כי שמואל הנביא ממסמך ו- מתעד את המלכתו של שאול למלך בספר מיוחד ומסביר לעם את חוֹק המלוכה ואת החובות שהחוק מטיל על העם כלפי מַלְכּוֹ, ועל הַמֶלֶךְ כלפי עמו. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך. ועוד הערה : ייתכן מאוד, לפי דעתי אין ספק בכך, כי שמואל הנביא הזקן שמע את אותן קריאות הזלזול של אותם "בני "בליעל…", ולכן מתעקש על מהלך הכתרה נוסף של שאול למלך כדי שלא יערערו עוד על מלכותו, כמצוין בספר שמואל א' פרק י"א, פסוקים 15 – 14, "ויאמר שמואל אֶל הָעָם, לכו ו- נֵלְכָה הַגִּלְגָּל, ונְחַדֵּש שָם את המלוכה. וילכו כל הָעָם הַגִּלְגָּל וימליכו שם את שָאוּל לפני ה' בגלגל, ויזבחו שם זְבָחִים שלמים לפני ה', וישמח שם שָאוּל וכל אנשי ישראל עד מאוד". אין לקנא בשאול המלך הטרי חסר הניסיון שנקלע לתקופה שלטונית קשה, רוויית אקלים של אלימות רבה מחוץ וגם מבית.
ובכן שָאוּל בֶּן קִיש, כאמור חקלאי פשוט ואיש עָנָיו וצנוע משבט בנימין, נעדר כל השכלה מדינית, פוליטית, וצבאית, מי שבכלל חיפש את אתונות המשפחה, דווקא עליו הטיל שמואל הנביא אחריות עצומה להיות ל- מֶלֶךְ של עַם ישראל. ההחלטה המלוכנית הדרמטית חסרת התקדים בנסיבות הזמן ההוא (לפני כ- 3000 שנים) של שמואל הנביא להמליך את החקלאי הצעיר שאול למלך היא סנסציונית נטולת הסבר, שמסתכמת בסלוגן, "…שאול הלך במצוות אביו קיש לחפש את אתונות ומצא את המלוכה…". מדהים. אין שום פלא כי שאול המלך הצעיר החדש מבולבל מאוד ממהלך המינוי המלכותי המחמיא המפתיע שגורר עמו נשיאה בכובד האחריות הלאומית מדינית וצבאית, ואומר לממנה שלו שמואל הנביא כהן דת וותיק ומפורסם ושופט עליון ידוע בעם ישראל בפליאה, כלהלן, "למה דווקא אני…?". בלשון תנ"כית זה נשמע כך : "…הלוא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דיברת אלי כדבר הזה…?" (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק 21). מאוחר יותר הוברר כי המלכתו של שאול ל- מלך על עם ישראל ע"י שמואל הנביא ובחירתו לתפקיד רב האחריות כמנהיג לאומי הייתה בחירה טרגית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.
שאול המלך נחשף כמלך רדוף, חסר ביטחון, קנאי, וחשדן שמקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לרדוף ולהרוג את דוד בן ישי קנדידט למלך, ומי שהיה פעם נעים זמירות ו- נגן החצר שלו בכינור, ככתוב מפורשות בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך הופך לקנאי וחשדן אובססיבי, מלך קטנוני ו- מטורף ללא תקנה, שנעלב עד עמקי נשמתו, ויוצא מדעתו לאחר הקרב המפורסם בעמק האלה בו מכריע הנער דוד בן ישי "החתיך" יפה תואר בן 17 אולי 18, לבוש בגד קל ומצויד ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים בלבד בקרב פנים אל פנים את גֹלְיָת הפלישתי הענק, המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש ומי שמחזיק בידיו חנית וחרב. ניצחונו הסנסציוני של דוד בן ישי על גֹלְיָת כשהוא משגר אליו באומץ לב, ללא יראה, ובביטחון טקסט בטרם הקרב פנים אל פנים, "…אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת…", נחרת מייד בלב האומה הישראלית לדורי דורות. לא היה כל ספק כי דוד בן ישי בניצחונו האישי על גלית הפלישתי בזירת עמק האלה גנב את ההצגה המלכותית ואת כל תשומת הלב הציבורית משאול המלך. בתום הקרב המפורסם יצאו הנשים המחוללות בכל ערי ישראל לקראת שאול המלך המצביא המנצח שהביס את צבא פלישתים, אולם שרו את הסלוגן, "…הִכָּה שָאוּל באֲלָפָיו ודָוִד ברִבְבוֹתָיו…", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח, פסוקים 6 ו- 7. ומוסיף הסופר התנ"כי של העת ההיא, כלהלן : "…ויִחַר לשָאוּל מאוד, וַיֵּרַע בעֵינָיו הַדָּבָר הזה, ויֹאמֶר נתנו לדָוִד רְבָבוֹת ולִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, ועוֹד לוֹ אַךְ הַמְלוּכָה. ויהי שָאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה", ככתוב בספר שמואל א' פרק י"ח פסוקים 8 ו- 9. שאול הפך חיש מהר למלך פָנָטִי בשנאתו וקנאתו בדוד בן ישי. הוא לא שכח לעולם לדוד בן ישי את הסלוגן ההוא שהגו לטובתו מחוללות ורקדניות ישראל. לא ככה לימדו אותנו את התנ"ך.
שאול המלך הפך למלך מבוהל, רָדוּף, וחַשְדָן שחשש לכיסאו גם מפני בני משפחתו הקרובים לו ביותר כולל בנו הבכור יונתן. לא עניין אותו כמלך שום דבר חוץ מנאמנות מוחלטת של משפחתו, חצר המלכות, והציבור לכיתרו. צריך לעיין בספר שמואל א' פרק י"ד ואת פסוקים 44 – 42 כדי להבין עד כמה היה שאול המלך לחוץ. באחת הסיטואציות הצבאיות – דתיות בו חושב שאול המלך כי בנו יונתן הפר פקודה שלו, הוא קובע באופן חד משמעי ואומר, "…כה יעשה אלוהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן…". יונתן ניצל מגזר דין מוות שהטיל עליו אביו המלך ברגע האחרון ע"י הָעָם שמשיב ל- מַלְכּוֹ חד משמעית בזו הלשון : "…ויאמר העם אל שאול, היונתן ימות אשר עשה ישועה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, כי עם אלוהים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת…" (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק 45). באותה הנשימה מתאר הסופר התנ"כי בספר את אומץ לבו של שאול המלך ואת יכולותיו הצבאיות לאחר שהוא נלחם בהצלחה בכל אויביו, במואב, בני עמון, אדום, מלכי צובה, פלישתים, ועמלק (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים 49 – 46). שאול המלך יוצא ממש מדעתו בגין הידידות וההערצה שרוחש בנו הבכור יהונתן לדוד בן ישי. באחד הסכסוכים והריבים הרבים בין שאול המלך לנו יונתן, הוא נוזף בו קשות ככתוב בספר שמואל א' פרק כ' בפסוקים 35 – 30, "…בן נעֲוות המרדות, הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבושת ערוות אמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מוות הוא…". כשיונתן שואל את אביו שאול המלך, "…לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָה…", מאבד שאול את עשתונותיו ומטיל את החנית שלו בבנו יונתן. סיפור בלתי ייאמן. ברור לכל ששאול הוא מלך הוא סכיזופרן מטורף חולה נפש. בסוף פרק י"ד בספר שמואל א', עורך הסופר התנ"כי הכרה בקצרה לקורא עם משפחתו של שאול המלך בן שבט בנימין אשתו אחינועם בת אחימעץ וחמשת ילדיו שלושה בנים יונתן, ישווי, ומלכישוע ושתי בנות מֵרָב ומִיכַל, וכן מדווח לראשונה לקורא כי אַבְנֵר בֶּן נֵר הוא שר הצבא של המלך שאול. הסופר התנ"כי מדגיש את הייחוס המשפחתי ומדווח לקוראיו כי נֵר אביו של אַבְנֵר הוא אחיו של קִיש אָבִי שָאוּל. זה לא היה סוד כי מלכי ישראל שאול, דוד, ושלמה הקיפו את עצמם בבני משפחתם הקרובים שניהלו את חצר המלוכה ואת המוכשרים ביותר הפקידו על הצבא ומינו אותם לרמטכ"לים ושרי הביטחון שלהם. כמו כן מספר הסופר התנ"כי לקורא אינפורמציה מדינית – צבאית חשובה בספר שמואל א' פרק י"ד , בפסוק 52 האחרון בפרק הנדון, כלהלן : "ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספהו אליו". הסופר התנ"כי מוביל את הקורא אט – אט לקרב האחרון של שאול המלך האמיץ נגד פלישתים בגלבוע שם נִסְפָּה עם שלושת בניו יונתן, ישווי, ומלכישוע. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.
ספר שמואל א', פרקים ט"ו + ט"ז מספרים על היחסים הרעועים ששררו בין שאול המלך לבין ראש הממסד הדתי בארץ ישראל שמואל הנביא הזקן מי שהמליך בשעתו את שאול למלך. מדובר בפסוקים קשים שמתארים את עומק המחלוקת בין הממשל המלוכני בראשות שאול המלך לבין הממסד הדתי. בראשית פרק ט"ו בספר שמואל א' מצווה שמואל הנביא הזקן על שאול המלך ציווי בלתי אנושי בעליל, להשמיד את העם העמלקי עד היסוד, בזו הלשון, "…כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ואל תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור…". שאול המלך מקיים את פקודתו של שמואל הנביא הזקן כמעט כלשונה, "…ויך שאול את עמלק מחווילה בואך שור אשר על פני מצרים, ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב, ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו…". שמואל הנביא הזקן יוצא מדעתו מפני ששאול המלך מפר בגלוי וביודעין צו אלוהי המורה לו להשמיד את עמלק מתחת לפני השמיים כדי לא להותיר לו זכר. פסוקים 34 – 20 בפרק ט"ו בספר שמואל א' מתארים את הקרע העמוק שהתהווה בין שמואל הנביא הזקן לשאול שנחשף כמֶלֶך רחמן מידי בעת מלחמת הדָמִים לחיים ולמוות בין צבא ישראל לעמלק האכזרי. אין זה פשוט לשָאוּל הַמֶלֶך לשמוע את הכהן הראשי שלו שמואל הנביא, מי שהמליך אותו למלך, אומר לו באחת הפגישות ביניהם, כהאי לישנא, "…לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה', וימאסך ה' מהיות מלך ישראל…", ונִפְנֶה ממנו. שאול המלך שנדהם מדבריו הקשים והחמורים של שמואל הנביא מחזיק בחוזקה בבגדו של שמואל הנביא ועוצר אותו מלכת ממנו. הוא מתחנן בפני הנביא הזקן כי לא ינטוש אותו. הבגד של שמואל הנביא נקרע. שמואל הנביא לא עוצר ויורה, "…קרע ה' את מַמְלְכוּת מעליך היום ונתנה לרעך הַטּוֹב ממך…". שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק לעיני כול בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את אֲגָג, ולפני טקס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ"ך כשהוא פונה ל- אֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו.
טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה מה- 119 המתאר את הוצאתו להורג של אגג המלך העמלקי צורר ישראל ע"י שמואל הנביא. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הנפיש עבורנו סצנות תנ"כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים.
צריך להבין כי היחסים הרעועים בין הממשל המלוכני לבין הממסד הדתי מתרחשים בעת תקופת מלחמות בהן מוליך המצביא שאול המלך לניצחונות חושבים על אויביו. אין פלא כי שאול המלך נתפש למצבי רוח קשים של ייאוּש ואכזבה. ואז מציעים לו אנשי חצר המלוכה לאמץ לו מוסיקאי שיודע לנגן בכינור כדי שינעים לו את זמנו בעִתות עצב ומשבר. הבחירה המוסיקאלית נופלת על נער צעיר דוד בן ישי מבית הלחמי (אותו הנער ששמואל הנביא הזקן כבר משח אותו למלך הבא של עם ישראל) כפי שהיא מתוארת ברגשנות ובסנטימנטליות בספר שמואל א' פרק ט"ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך מתוודע לנער דוד בן ישי. נוצרת בין שניהם קרבה נפשית הדוקה כמתואר בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק 21 : "…ויבוא דָּוִד אֶל שָאוּל ויעמוד לפניו וַיֶאֱהָבֵהוּ מאוד ויהי לו נוֹשֵא כֵּלִים…", ואומר בהמשך לישי אבי דוד, "יעמוד נא דוד לפני כי מצא חן בעיניי". טקסטים מעניינים למרות שמדובר ביחסים בין מלך לבין משרת שלו שהוא מוסיקאי מנגן על כִּינוֹר ופורט על נֵבֶל. לא לימדו אותנו ככה תנ"ך.
זהו אותו דוד בן ישי הנער הצעיר עַז נֶפֶש וגם מוסיקאי מוכשר שהיה לנושא כליו של שאול המלך, ו- כפי שהוא מתואר עכשיו בספר שמואל א' פרק י"ז פסוק 12, כמתנדב שחש לסייע למַלְכּוֹ במלחמה בין צבא שאול לצבא פלישתים בעמק האלה, והלך בעקבות שלושת אחיו הגדולים אֱלִיאָב, אֲבִינָדָב, ושַמָּה שכבר התגייסו לצבא שאול המלך. ספר שמואל א' פרק י"ז מתאר היטב לפרטי פרטים את הפגישה הדרמטית שהתקיימה בין הנער דוד בן ישי למצביא שאול המלך שצבאו חנה בעמק האלה כאמור מול הצבא הפלישתי. בפגישה ההיא בה התנדב דוד בן ישי לצאת למלחמה קרב פנים אל פנים מול גלית הפלישתי. אני מעיין וקורא את פרק י"ז בספר שמואל א' ומתמלא הערכה והערצה לדוד בן ישי כפי שאנוכי מלא הערכה והערצה לנוער הישראלי המצוין שמתנדב בהמוניו גם היום ב- 2017 לשרת ביחידות הקרביות של צה"ל ביבשה, באוויר, ובים. לא בכדי הפך דוד בן ישי מופת ומודל לחיקוי של הנוער הישראלי לדורותיו. אנוכי נזכר לפתע בנער צעיר קיבוצניק מעין חרוד בשם מאיר הר ציון ז"ל שהתנדב לשרת בצנחנים. אני נזכר פתאום ברזי ברקאי איש רדיו גלי צה"ל וב- בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל שהתנדבו לשרת בסיירת מטכ"ל. אני נזכר באהוד ברק ומשה "בוגי" יעלון שהתנדבו גם הם לשרת בסיירת מטכ"ל. אני נזכר בשני ילדיי שהתנדבו לשרת בצנחנים ובגבעתי. אנוכי שרתי שלוש שנים (1959 – 1956) בגדוד 12 של חטיבת גולני. אני נזכר באבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל ואבא של רעייתי אמיל תג'ר שהתנדבו לשרת בארגון "ההגנה", כל אחד במחוזו, אבא שלי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ואמיל תג'ר בתל אביב. אני נזכר בנכדי הבכור חייל הנח"ל שלחם במלחמת "צוק איתן" בקיץ 2014 ברצועת עזה. עוד נכד שלי מתכוון עכשיו גם הוא להתגייס ליחידה קרבית צה"לית מובחרת אנוכי מתפעם מהמוני צעירי עם ישראל לדורותיהם שהתנדבו לשרת בצבאות ישראל וחרפו את נפשם למוות למען הגן על ביטחון האומה.
בתוך ההיסטוריה התנ"כית הדרמטית והמרתקת הזאת של שאול המלך ודוד בן ישי וההיכרות ביניהם, לא ברור מדוע ראה הסופר התנ"כי צורך לפרסם את המֵידָע הבא (סותר ומבלבל), כאילו שאול המלך הרדוף והחשדן לא ידע מי הוא הנער עַלוּם הַשֵם שהכריע את גֹלְיָת הפלישתי בשדה הקרב בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ"ל שלו אָבְנֵר בֵּן נֵר לברר את פרטיו, כפי שהאינפורמציה הזאת מתפרסמת שחור על גבי לבן בספר שמואל א' בסופו של פרק י"ז , פסוקים 58 – 55. "…וּכִרְאוֹת שָאוּל אֶת דַּוִד יוצא לקראת הפלישתי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַר הַצָּבָא, מי זה הַנַּעַר אָבְנֵר, ויאמר אַבְנֵר חֵי נַפְשְךָ הַמֶּלֶךְ אם ידעתי. ויאמר הַמֶלֶךְ שאל אתה בן מי זה הָעָלֶם. וכשוב דוד מהכות את הפלישתי ויקח אותו אבנר וַיְבִאֵהוּ לפני שָאוּל וראש הפלישתי בידו. ויאמר אליו שאול בן מי אתה הַנָּעַר, ויאמר דָּוִד בֶּן עַבְדִּךָ יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי". לא לימדו אותנו ככה את התנ"ך.
טקסט מסמך : ספר שמואל א', החלק האחרון של פרק י"ז הארוך. לא ברור ולא מובן כיצד, למה, ומדוע אין שאול המלך מזהה את הנער דוד בן ישי בית הלחמי מי שהיה נעים זמירות ונגן כינור אישי שלו, ומי שאח"כ הכניע ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים את גלית הפלישתי בקרב פנים אל פנים המפורסם ורב המוניטין ההוא בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ"ל שלו אבנר בן נר לבדוק את פרטיו. לא לימדו אותנו ככה את התנ"ך.
הקריאה והעיון בשני הספרים התנ"כים שמואל א' ושמואל ב' אודות ההיסטוריה של שאול המלך, אודות הכהן הגדול שמואל הנביא הזקן, ו- אודות דוד בן ישי שנמשח אף הוא למלך ע"י אותו שמואל הנביא הזקן שמשח לפני כן את שאול למלך הם דרמטיים, מעניינים, ומתסכלים כאחד. בעת הקריאה והעיון בשני הספרים האלה אנוכי מבין מחד כי שאול המלך מייחד זמן ניכר מזמנו היקר למלחמת שנאה בדוד בן ישי היפה והמוכשר בו הוא רואה אויב מפני שהוא קנדידט של שמואל הנביא הזקן שנועד לתפקיד מלך. מאידך בנו הבכור של שאול המלך, יונתן, עומד לצדו של דוד בן ישי. העיסוק בידידות נפש עמוקה שנקשרה בין יונתן לדוד מוצאת את שיא ביטויה בספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוקים 18 – 14, בעת המרדפים רוויי השנאה והקנאה שמנהל שאול המלך יחדיו עם אוגדה צבאית סדירה שלו שמונה כ- 3000 חיילים (משהו בסדר גודל של שלוש חטיבות צה"ליות) אחרי דוד בן ישי שבורח מפניו למצדות במדבר זיף כפי שכתוב, "…וירא דוד כי יצא שאול לבקש את נפשו ודוד במדבר זיף בחורשה. ויקום יהונתן בן שאול וילך אל דוד ויחזק את ידו באלוהים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תִמְצָאֲךּ יד שאול אָבִי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנוכי אהיה לך למִשְנֶה וגם שָאוּל אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה', וישב דוד בחורשה ויהונתן הלך לביתו…".
אנוכי הולך לרגע צעד אחד לאחור לפרק כ"ב בספר שמואל א' המתאר בראשיתו את בריחתו של דוד בן ישי וחבורתו, בעצם יחידה – כנופיה צבאית לא סדירה המונה 400 (ארבע מאות) איש ביניהם מרי נפש, אל מערת עֲדֻלָּם. בהמשך פרק כ"ב בספר שמואל א' עוסק הסופר התנ"כי בשאול המלך החשדן שבא בטענות חריפות ובסגנון בוטה ביותר לאנשי הביטחון שלו, שידעו על ברית הידידות שכרתו ביניהם בנו הבכור יונתן ודוד בן ישי ולא סיפרו לו, ואומר להם כלהלן : "…כִּי קְשַרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי, ואֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּ- כְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַי ואֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה את אָזְנִי, כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִי עלי לאֹרֵב כַּיוֹם הַזֶּה…". לא לימדו אותנו ככה תנ"ך.
ספר שמואל א' פרק י"ג פסוקים 2 – 1 מספר לראשונה על הסד"כ הצבאי המאומן שלו בן 3000 חיילים גיבורי חיל ונאמנים שהחזיק שאול המלך בכוננות תמידית לידו ו- תחת פיקודו של הרמטכ"ל ושר הביטחון שלו אָבְנֵר בֶּן נֵר (שאול המלך ואבנר שר הצבא שלו היו בני דודים בדרגה ראשונה. קיש אביו של שאול ונֵר אביו של אבנר היו אחים, שני בנים לאביאל, שהיה הסבא של שאול המלך) 2000 מהם התגוררו ב- מִכְמָש ובהר בית אל, ו- 1000 היו עם בנו הבכור יונתן בגבעת בנימין. את שאר העם שילח איש לאוהליו. מדובר בהפעלת אוגדה מאומנת שהייתה מורכבת מחיילים ואנשי ביטחון שנאמנים לשאול המלך ולרמטכ"ל של אבנר בן נר. הפעלה של אוגדה צבאית בת 3000 חיילים תבעה מהשלטון המלוכני של שאול המלך ניהול שירותים לוגיסטיים של אספקת מזון ומים, יכולת תנועה של חיילים מאומנים רכובים על גמלים וסוסים, כושר גופני של כלל החיילים בתנאים מדבריים, חלוקה לכוחות משנה, כישרון פיקוד ושליטה וניהול הקרבות ע"י אבנר בן נר ושל הכפופים לו, ויכולת לתקשר בין הפיקוד הראשי למפקדי כוחות המשנה.
בספר שמואל א' פרק כ"ד פסוק א', מאזכר הסופר התנ"כי בפעם השנייה את סד"כ האוגדה בת 3000 חיילים של שאול המלך שיוצא לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי במדבר עין גדי. צריך להבין ש- שאול המלך משקיע מאמצים רבים ללכידתו של דוד בן ישי. הסופר התנ"כי מתעד בספר שמואל א' פרק כ"ד את אחד המרדפים המטורפים רווי שנאה וקנאה שמנהל שאול המלך ועמו האוגדה הצבאית שלו בת 3000 חיילים ואנשי הביטחון בראשות רמטכ"ל צבאו אבנר בן נר אחרי דוד בן ישי ואנשיו הנאמנים לו במדבר עין גדי. שאול המלך נכשל במאמציו לתפוש את דוד. פרק כ"ד בספר שמואל א' מספר בפרוטרוט אודות המרדף המלכותי במדבר עין גדי ובצורי היעלים אחרי דוד בן ישי ומתאר במקביל את הנרדף דוד בו ישי ואת סד"כ הכוחות שלו כיחידת קומנדו קלילה שמנתה 400 נאמנים שלמרות הסכסוך רואה בשאול המלך משיח ה' שאין לפגוע בו. זה היה צו עליון של דוד בן ישי המטיל איסור מוחלט לפגוע בשאול המלך למרות הסכסוך הקשה בין שניהם בו מבקש המלך את נפשו של דוד. באחד המרדפים של שאול המלך ואוגדת החיילים שלו בפיקודו של אבנר בן נר במדבר זיף אחרי דוד בן ישי, המתואר בפרק כ"ו בספר שמואל א', בעת מנוחת לילה של כוחות האוגדה העייפים, מנווט דוד בן ישי בחשאי יחדיו עם עוזרו אבישי בן צרויה (אחיו של יואב בן צרויה, צרויה הייתה אחות דוד) וחודר למחנה האוגדה הלֶאָה הנמה את שנתה. תרדמת אלוהים נפלה על חיילי צבא אבנר בן נר ושאול המלך הרודפים בעקשנות אחרי דוד ואנשיו. דוד בן ישי ואבישי בן צרויה גונבים את צפחת המים ואת חניתו של שאול המלך ונסוגים בהצלחה ממחנה האוגדה. אבישי בן צרויה מציע לדוד להרוג את שאול המלך אולם דוד מסרב ועונה לו בזו הלשון, "…ויאמר דוד אל אבישי, אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ה' ונִיקָה…?", ומוסיף, "…חלילה לי מ- ה' משְלוֹח יָדִי במשיח ה' …!".
בספר שמואל א' פרק כ"ו מתאר הסופר התנ"כי בפעם השלישית את האוגדה הצבאית המאומנת היטב בת 3000 חיילים של שאול המלך, שיוצאת לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי שמסתתר עם 600 מאנשיו בגבעת החווילה על פני הישימון של מדבר זיף. יחד עם זאת על הקורא לזכור כי שאול המלך החשדן שהיה עסוק ברדיפתו אחרי דוד בן ישי היה גם עסוק במקביל בהגנה על גבולות המולדת שלו מפני אויבים מבחוץ, בעיקר פלישתים. לכן הטיל על שר הצבא שלו אבנר בן נר להרכיב אוגדה לוחמת סדירה מ- 3000 חיילים הנאמנים לו ואשר תהיה מסוגלת לנוע במהירות ולהגיב מיידית לכל איום מבית ומחוץ. בספר שמואל א' פרק י"ד, פסוק נ"ב, מדווח הסופר התנ"כי לקורא כלהלן : "…ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל, ויאספהו אליו…".
המרדפים של שאול המלך והאוגדה הצבאית המסורבלת שלו (3000 חיילים) אחרי דוד בן ישי וכנופיית הקומנדו שלו הזריזה (600 – 400 לוחמים), נכשלים בזה אחר זה. פרק כ"ד בספר שמואל א' מספר כאמור בפרוטרוט אודות אחד המרדפים האלה באזור עין גדי. דוד בן ישי מהיר היוזמה, המחשבה, התנועה, והביצוע מצליח יחד עם כמה מלוחמי הקומנדו הקרובים שלו להגיע עד לשאול המלך עצמו הישן יחד עם כוחותיו, ולכרות את כנף מעילו, ולסגת משָם בשלום. ראוי להדגיש כאן פעם נוספת כי לדוד בן ישי נקרית שוב ההזדמנות להרוג את שאול המלך המבקש את נפשו, אולם נמנע מלעשות כך ודוחה בעוז את עצת לוחמיו לפגוע בשאול המלך, בזו הלשון, "…חלילה לי מ- ה' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני, למשיח ה', לשלוח ידי בו, כי משיח ה' הוא…". ולכן, ראוי להתעכב על השיח הדרמטי שנוצר בעקבות כישלון המרדף ההוא של שאול המלך אחרי דוד בן ישי בין הרודף לבים הנרדף במדבר עין גדי, כמתואר ע"י הסופר התנ"כי בספר שמואל א' פרק כ"ד, פסוקים 22 – 8. ראוי וחשוב לעיין בטקסט טענותיו הקשות של דוד בן ישי לשאול המלך על רדיפתו אותו ללא שום סיבה מוצדקת, ובראשה : "…אחרי מי יצא מלך ישראל ? אחרי מי אתה רודף ? אחרי כלב מת ? אחרי פרעוש ? והיה ה' לדיין ושפט ביני ובינך, וירא ויָרֶב את ריבי וישפטני מידך…". ראוי וחשוב גם לעיין בטקסט תשובתו המתנצלת והנרגשת והדרמטית מעומק לבו של שאול המלך וגם מתחננת בפני דוד בן ישי בתום סצנת עוד מרדף כושל, כשהוא אומר, כלהלן : "…הקולך זה בני דוד… ?" (וישא קולו ויבך), "…דוד, צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה… ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל. ועתה הישבעה לי ב- ה' אם תכרית את זרעי אחריי, ואם תשמיד את שמי מבית אבי…". לא לימדו אותנו ככה תנ"ך.
וכיצד אפשר להסביר את השנאה התהומית המטורפת שרוחש שאול המלך לדוד בן ישי בשעה שהוא מצווה על דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי האחראי על כוח האדם המשרת אותו כמלך (בלשון הסופר התנ"כי, "ניצב על עבדי שאול"), פקודה נאצית אכזרית ונוראית, להמית לפי חֶרֶב את כוהני עיר הכוהנים נֹב בראשות הכהן הראשי אחימלך בן אחיטוב מפני שהוא חושד בהם כי העניקו מסתור לדוד בן ישי הבורח מפניו. שאול המלך המטורף, הרדוף, והחשדן מורה לאנשיו להשמיד את נֹב על כל כוהניה, אנשיה, נשיה, טפה, וכל עולליה ו-תינוקיה, וכל חיות הבית של עיר הכוהנים. את צו הרצח המלכותי הנאצי הבלתי חוקי והנוראי הזה של השמדת עיר הכוהנים נֹב על כל יושביה מטיל שאול על עוזריו הקרובים אולם הם מפרים את פקודת רצח ההמונים המתועבת ומסרבים לבצע אותה. מי שמוציא אותה לפועל הוא נָבָל המלך ואחד מראשי צוותי הרועים שלו דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי. את הסיפור הנורא הזה מספר לדוד בן ישי אחד הניצולים היחידים, אביתר בנו של הכהן הגדול אבימלך, שהצליח לברוח מה – Massacre, מהטבח המחריד. הטבח הנוראי שעורך שאול המלך בכוהני ואזרחי תושבי נֹב אזרחי מדינתו, מסופר שחור על גבי לבן לפרטי פרטים במלואם, בפרק כ"א בספר שמואל א'. נורא. מחריד. מטורף. בלתי מתקבל על הדעת. לא ככה לימדו אותנו את התנ"ך.
אודה ואתוודה כי תמיד אהדתי את שאול המלך מאז ערך לי ההיסטוריון והסופר התנ"כי בביה"ס היסודי היכרות עם שאול בן קיש בספר שמואל א' בראשית פרק ט'. אהדתי אליו אל שאול המלך המצביא האמיץ גברה שבעתיים בעקבות המפגש המצמרר שלו עם האישה הידעונית בעלת האוֹב בעין דור, שמעלה לו ב- "סְיָאנְס" את דמותו ורוחו של שמואל הנביא הזקן בטרם המלחמה הקשה ההיא נגד פלישתים בהר הגלבוע (ספר שמואל א' פרק כ"ח פסוקים 7 – 3). מדובר במפגש אוֹב נוראי בין שאול מלך עם ישראל עם רוחו של שמואל הנביא בו מבקש המצביא את עצתו של הַמֵת בטרם יציאתו עם צבאו למלחמה האכזרית ההיא נגד פלישתים ממנה לא שָב. הסיבה והחלטת ה- ייאוש של שאול המלך ומצביא העם להעלות את דמותו של שמואל הנביא הזקן ב- "סיאנס" ולבקש את סיועו ותמיכתו של שמואל הנביא נובעת מהעובדה כי הוא התפלל לאלוהים ושאל את עצתו בטרם הקרב בגלבוע נגד פלישתים לאחר שנחרד מגודל ואיכות צבאם, אולם ה' לא ענהו גם בחלומות, גם באורים, וגם בנביאים, ככתוב בספר שמואל א' פרק כ"ח, פסוק 6. שאול המלך והמצביא מבקש נחמה, עצה, ואת תחזית הקרב ב- "סיאנס", אולם רוחו של שמואל הנביא הזקן המת מספרת לו חד וחלק טקסט נוראי אך אף בעל תחזית קודרת, ומועידה לו תבוסה ומוות, גם שלו ושל בניו במלחמה נגד פלישתים, כלהלן, "…ולמה תשאלני ו- ה' סר מעליך ויהי עָרֶךָ. ויעש ה' לו כאשר דיבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך דוד. כאשר לא שעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק, על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה. ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלישתים ומחר אתה ובניך עמי, גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלישתים…". שאול המלך נחרד מה- "סיאנס" ומדברי רוח המת המנבאים לו תבוסה במלחמה ומוות גם לבניו, אף על פי כן הוא עוזר עוז ו- יוצא בראש צבאו לקרב אבוד מראש. הסוף ידוע. מדובר בטרגדיה נוראית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.
שאול המלך האמיץ, הרדוף, והחשדן נהרג יחד עם שלושת בניו יהונתן, אבינדב, ומלכישוע בקרב הקשה נגד הצבא הפלישתי בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי (ספר שמואל א' פרק ל"א). לאחר מותם של שאול המלך ובניו בקרב נגד האויב הפלישתי מחבר דוד בן ישי שהיה כידוע גם משורר, מוסיקאי, ורב אמן של ביטוי ומלל, קִּינָת גְבוּרָה רבת מוניטין בלתי נשכחת לזכרם של הנופלים, וכותרתה ה- הירואית היא, "הַצְבִי יִשְרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךּ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִיבּוֹרִים". (ספר שמואל ב' פרק א' פסוקים 27 – 17). בהיותינו ילדים למדנו בביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים את קינת דוד ההיא בע"פ. אנוכי זוכר אותה בע"פ גם היום בגיל גבורות.
הקריאה והעיון המרתקים במשך כחודש ימים בשני הספרים התנ"כים שמואל א' ושמואל ב', וגם בתחילת ספר מלכים א', הסבו לי עניין עצום ו- אושר רָב. הדהים ועניין אותי לדעת שוב ושוב לאורך כל מהלך הקריאה והעיון כי דוד בן ישי שהיה נרדף ע"י שאול המלך שביקש את נפשו, ראה בו אף על פי כן משיח ה', ולא פגע בו, למרות שהיו לו הזדמנויות לעשות כך. אין פלא שדוד בן ישי עלם יפה תואר שהיה משורר ומוסיקאי מוכשר והפך מאוחר יותר גם איש למוד קרבות בנסיבות שנכפו עליו ו- מנהיג ומצביא בעל יכולות מדיניות וצבאיות בימי שלום ומלחמה כאחד, הפך למלך השני בהיסטוריה ה-תנ"כית של האומה הישראלית. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.
זה המקום לומר שוב תודה גדולה לסופר הידען מר מאיר שלו (!) שהאיר את עיני כולנו בשעתו (1985) בספרו רָב העניין, המרתק, והחשוב , "תנ"ך עכשיו".
סוף פוסט מס' 1196. הועלה לאוויר ביום שני – 21 באוגוסט 2023.
תגובות
פוסט מס' 1196. ארץ ישראל ומדינת ישראל הם שלנו, של עַם ישראל, ל-עַד (!). פוסט מס' 1196. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1196 הועלה לאוויר ביום שני 21 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>