פוסט סבוך מס' 1164. תזכורת מורכבת. אנוכי בן 85, וחש בין השאר לבין היתר-רענן, מאושר, ומוכשר להגן על שמי ועל המוניטין המקצועי שלי כעובד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא-ערוץ 1 ההוא בשנים ההן של 2003-1971. אין תרופה לאֶמֶת אלא בתוספת אֶמֶת. 

הערה 1 : הבלוג ניצב על רף של יותר מ- 1.100000 (מיליון ומאה אלף) קוראים, נכנסים, ומתעניינים.  

הערה 2 : הפוסטים עשויים להתעדכן גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 3 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים. 

———————————————————————————

פוסט מס' 1164 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בינואר 2023.

———————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 1164. תזכורת. השורה הלא נכונה והבלתי מדויקת לחלוטין שנכתבה בפוסט ההוא של ציון נאנוס שהתפרסם ב- Facebook, ב-תאריך 15 באפריל 2020, ואומרת כך, "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…", שימשה זָרָז וקטליזטור למחקר וכתיבת פוסט מס' 1164. מעניין אותי מי מֵזִין את ציון נאנוס ומהיכן הוא שואב את השמועות הבלופריות והרכילויות השקריות האלה בנות שנות דור שהפכו לאגדה אורבנית, כאילו מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא זה שבאמת גרם להדחת אריה מליניאק מכֵּס פַּרְשָן הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני שהוא לא מצא חן בעיני שמעון מזרחי…??? פוסט מורכב מס' 1164. הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

פוסט מורכב מס' 1164. דיון עיתונאי מורכב וארוך. אֶמֶת ושֶקֶר. יוֹשְרָה ו-בְדוּתָּא. זכויות שידורים + כלכלה וטכנולוגיה טלוויזיונית בעידן המונופול הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובתקופת התחרות הפתוחה. תכנון לוח שידורים כללי ושיבוץ אירועי ספורט. שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. מולי שפירא איש גלי צה"ל מגיש ומנחה "בילוי נעים" בימי שישי בשבוע בין 09.00 ל-11.00 מאפשר בחוסר בקיאותו ותמימותו לחלק מהאורחים שלו לספר בתוכניתו סיפורי בדים. סיפורי בדים שנשענים על שמועות, על רכילות, ועל עובדות לא נכונות בהן האורח מציג תמונות פאזל חלקיות ולא נכונות, לא מדויקות, וגם נטולות מרכיבים חיוניים אחרים מבלי שמולי שפירא עוצר אותם. התמונות הפגומות האלה שחושפים חלק מאורחיו, נגועות לא רק בחצאי אמיתות אלא גם ב- בלופים של ממש. מדובר בחלק משיטה של סיפורי בדים שבינם לבין עיתונאות אין שום מכנה משותף אולם הם שבים וחוזרים על עצמם משום מה כדי לבלוט ב-"בילוי נעים" (גם אם היא חזרתם אקראית). למשל, בתוכנית ב-"בילוי נעים" של אותו יום שישי ההוא של 18 בנובמבר 2016 הטיח אריה מליניאק בפני מיקרופון גלי צה"ל של מולי שפירא (ההוא, ומי שהיה איש רדיו ברמה גבוהה) מידע שָגוּי ונתונים כספיים מבולבלים ו-שקריים ממש הנוגעים לסכום מופרך של זכויות שידורים, שכאילו רשות השידור שילמה אותם בפועל בזמנו למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעשור ה-90 של המאה הקודמת. פשוט לא נכון. אריה מליניאק פִּרְסֵם אז לא רק אינפורמציה שְגוּיָה בעליל אלא חיווה את דעתו בשעה שהוא נעדר נתונים ומידע מתמטי ומבלי שהוא מוכשר דיו כדי לחשוף בפני המאזינים במקביל גם את מבנה התמונה הכספית-כלכלית השלימה האמיתית אודות מהות "הקשר הסימביוטי" ההוא שנוצר בין שני הגופים רשות השידור ומכבי ת"א, ועליו ואודותיו שוחח עם המנחה שלו. אריה מליניאק מסר בחלק מדיווחיו ל-מולי שפירא אינפורמציה הזויה, לא מדויקת, ובלתי נכונה ו-יצא בלופר באותו "בילוי נעים" של יום שישי-18 בנובמבר 2016. אין לי מילים אחרות לתאר עיתונאי שצבר מוניטין אולם עכשיו טועה ומטעה בגדול בחלק מהאינפורמציה שהוא משגר לצופיו. מגוחך ומביך שאישי טלוויזיה ורדיו וותיקים כמו צִיוֹן נָנוּס עכשיו מנצלים את תקשורת ההמונים כדי לספר בלופים. האחריות העיתונאית מוטלת לא רק על אריה מליניאק, אלא גם כל מארחו דאז מולי שפירא שהוא בעצמו היה חסר ונעדר כל מידע בכל הנוגע להסכמי השידורים הישירים + תשלומי זכויות השידורים שערכה רשות השידור עם מכבי ת"א בשנים ההן שבין 1970 ל-2003 לרבות שיקולי מיומנויות והטלת תפקידים רבים על אנשים רבים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בעת ההיא לרבות בחירת השדרנים, הפרשנים, המפיקים, ומראייני השטח. מולי שפירא בור מידע קונקרטי המתייחס ליחסי הגומלין והסכמי השידור בין רשות השידור למכבי ת"א לא ערך את המרואיין שלו, לא העיר לו, לא תיקן אותו, ולא בלם אותו. לציבור הרחב אין את הידע ואין את הכלים המתאימים כדי לאמת את מהימנות ודיוק האינפורמציה והנתונים שהוא מולי שפירא קיבל מאריה מליניאק בתוכנית "בילוי נעים" ההיא ששודרה ברדיו גלי צה"ל ב-2016, ואשר נגעה כאמור להסכמי השידורים ותשלומי זכויות השידורים שנערכו והתקיימו בין הטלוויזיה ישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א בשנים ההן שבין 1971/1970 לבין 2003/2002. פוסט מס' 1164. הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בינואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. חלק מהנכתב בפוסט מס' 1164 פורסם בפוסטים קודמים מס' 873 ו- 651, והועלה לראשונה לאוויר אז ביום חמישי ההוא של ה- 1 בחודש דצמבר של שנת 2016.

טקסט תמונה : חורף 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט יד אליהו. התיישבתי תמיד בעמדת הפיקוד וניהול השידור שלי, זמן רב לפני שהחלה התחרות עצמה. אני חובש צעיף של מועדון הכדורגל של ברצלונה שניתן לי ע"י אנשי רשת הטלוויזיה של קאטאלוניה TV 3. בינם לבין אנשי הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE שררה יריבות מקצועית, אותה ההתנצחות התמידית, שהתקיימה בין שני מועדוני הספורט של ברצלונה ומדריד. (באדיבות אליצור ראובני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"לקחי הניצחון הסנסציוני של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ב- Final four של סלוניקי בחודש אפריל 2000) בשיעורים כה מאלפים וגורפים ילמדו עכשיו ע"י בעלי ערוצי הטלוויזיה בכבלים והבוסים של ערוץ 2, וגם ע"י הנהלת רשות השידור וישפיעו על קבלת ההחלטות הנוגעות לשידורי הספורט כבר בעתיד הקרוב". אלו היו מילות הסיום שלי במאמר שהתפרסם בעיתון "הָאָרֶץ" ב- 27 באפריל 2000 תחת הכותרת  "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש".  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של שנות ה- 90 במאה שעברה. זוהי לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ההוא ששכן בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (אדם בלתי נשכח ב-יושרה שלו, במוסר האישי שלו, ובאישיותו !) בלשכתו בעת ניווט ותכנון מוקפד של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם. מצאתי ביאיר שטרן כל העת בן ברית ישר, אדם הגון, מאופק, ונאמן להפקת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהם מורכבים, מסובכים, יקרים, יוקרתיים, ועתירי רייטינג. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, אדם יקר ואישיות בעלת ערך, העניק גיבוי מלא לחשיבה שלי ולמהלכי התכנון וההפקה שלי. בתוקף תפקידי הייתי בקשר רציף והדוק עִמוֹ במשך כל תקופת ניהולו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שבע שנים, 2000 – 1993. בתקופתו כמנהל הטלוויזיה בשנים 2000 – 1993, התגלה כמנהיג. אף על פי שניהל רשת שידור תחת לחץ ובתנאים תחרותיים קשים נגד יריביו מערוץ 2 והכבלים היה ג'נטלמן ששמר על יושרה ו-קור רוח. בעיניי הוא היה אישיות ערכית ואיכותית משכמו ומעלה. הייתה לי זכות גדולה לשרֵת אותו ואת רשת הטלוויזיה שהוא ניהל, ולעבוד לצִידוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א רצה אז קדימה לשביעות רצוני. נוצרה מעין קורלאציה בין סכומי זכויות השידורים ששילמנו לה לבין שגשוגה בזירה על פרקט הכדורסל. מכבי ת"א הביסה את הפועל ירושלים בגמר גביע המדינה בכדורסל ב- 18 במרס 1999, וגברה עליה בקלות גם בסדרת הגמר סל הסופית 1:3. ב- 12 במאי 1999 יכלו שחקני המועדון המפואר עוֹדֵד קָטָש, נָדָב הֶנֶפֶלְד דוֹרוֹן שֶפֶר יחד עם מאמנם פּינִי גֵרְשוֹן, לגזור בפעם ה- 39 בתולדות המועדון את רשתות האליפות ועוד בהיכל הספורט הביתי שלהם. משב רוח חדש נשב במועדון והפיח חיים גם ברייטינג של השידורים הישירים שלנו. בפעם הראשונה החלטתי להציב שתי עמדות שידור בהיכל הספורט ביד-אליהו. בעמדת השידור המרכזית ישבו מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר, ועמם צוות הסטטיסטיקה, ושידרו ישיר Play by play את המשחקים. את עמדת השידור המשנית ליד הסל הצפוני בהיכל איישו אורי לוי והפרשן רלף קליין ז"ל. על הצוות הזה הטלתי התפקיד להעניק זוויות ניתוח ועומק שידור בעיקר מנקודת מבטו של רלף קליין ז"ל אחד מגדולי אישי הכדורסל ןמגדולי המאמנים בישראל בכל הזמנים.

טקסט תמונה : חודש מארס – שנת 2000. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. אורי לוי יבד"ל ורלף קליין ז"ל מראיינים את מאמן מכבי ת"א פיני גרשון בעמדת השידור המאולתרת ליד הסל הצפוני בזירת המשחק לאחר הניצחון של מכבי ת"א על פאף בולוניה 63:79 במשחק השלישי והמכריע, והעפלתה של מכבי ת"א למשחקי ה- Final four  של סלוניקי 2000. עומד מצד שמאל המראיין המצוין של קבוצת השידור שלי אמיר בר שלום (בז'קט). הצלמים הם שמוליק ברעם משמאל ורביב צחי (אפוד צילום מס' 283). רלף קליין ז"ל העניק ממד חדש לפרשנות הכדורסל של מחלקת הספורט בשידורי מכבי ת"א. צופי הטלוויזיה אינם מקבלים לעולם תמונה מהסוג הזה בביתם המפרטת בדיוק רב את מורכבות הפקת הצילום, מראה את הצלמים והמצלמות בעת פעולתם, ומציגה את את פריסת הכבלים הארוכים של ה- Video ו- Audio. ליד רגליו של הצלם רביב מונח מוניטור טלוויזיה המאפשר לאורי לוי לדעת מתי הוא והפרשן שלו נמצאים "באוויר". היכל הספורט ביד אליהו היה מתקן הכדורסל הנוח והמרווח ביותר לפריסת הציוד האלקטרוני והפקת צילומי הטלוויזיה. היחס הנפלא שקיבלנו במשך השנים הרבות ממנהלי ההיכל גרשון פורמן ואחריו ניר פרצלינה סייע לנו להפיק שידורים מרשימים. את זה אי אפשר היה לומר על אולמות ומתקני כדורסל אחרים במדינת ישראל. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורות עבר. הקדמה.

1. ה-ח"כ עופר שלח איש מפלגת "יש עתיד".

חובה לקרוא את פוסט השיחה הריאיון החשוב והמר שערכה העיתונאית רווית הכט עם ח"כ "יש עתיד" עופר שלח ואשר התפרסם ביום שישי – 17 באפריל בעיתון "הארץ", וכותרתו : "בני גנץ חלש, גבי אשכנזי חתר תחתינו, בנימין נתניהו רקוב מוסרית ברמה שקשה לתאר", ומוסיף ומתריע אודות, "ניהול לא ראוי של המשבר ע"י בנימין נתניהו", וגם, "בני גנץ הגיע לפוליטיקה סתם". מדובר במדינת ישראל המוכשרת ובעלת פוטנציאל שמנוהלת ממש ברגעים אלה ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן שטחי ולא יסודי כמדינת פארטאץ' לכל דבר. ח"כ "יש עתיד" מר עופר שלח מתגלה ונחשף בריאיון השיחה עם רווית הכט כאיש אמיץ, ישר דרך, אדם בעל ערכים ולכן אישיותו רבת ערך בעצמה , איש של אמת, רווי מוסר כֵּן, ובעל דוגמא אישית. עופר שלח תבורך (!).

טקסט מסמך : יום שישי – 17 באפריל 2020. עיתון "הָאָרֶץ". ח"כ "יש עתיד" מר עופר שלח מתגלה ונחשף בריאיון השיחה עם רווית הכט כאיש אמיץ, ישר דרך, אדם בעל ערכים ולכן אישיותו רבת ערך בעצמה, איש של אמת, רווי מוסר כֵּן, ובעל דוגמא אישית. עופר שלח תבורך (!). (באדיבות "הארץ" ומו"ל בעיתון עמוס שוקן).

2. כוכבת הקולנוע והטלוויזיה הישראלית שלנו מורן אטיאס (אישה יפה ואזרחית נאמנה) התנדבה לשרת את חולי הקורונה המטופלים בביה"ח "איכילוב" בתל אביב. מורן אטיאס ראויה להערכה רבה. 

חברת החדשות של ערוץ 12 הכינה ושידרה ב- "אולפן שישי" (יום שישי – 17 באפריל 2020) בהובלת דני קושמרו כתבה מדהימה ומרגשת אודות מורן (אישה יפה ואזרחית נאמנה) שחקנית קולנוע וטלוויזיה שזנחה את בימות הצילום בארה"ב ובאירופה ו-התנדבה לשרת את חולי הקורונה המטופלים בביה"ח "איכילוב" בתל אביב. מורן אטיאס תבורכי (!).

3. שאלה שלי ל-ציון נאנוס איש חברת החדשות של ערוץ 12 : מי סיפר לך את הבלוף ההוא ש-מכבי ת"א גרמה להדחת אריה מליניאק מתפקיד פרשן הכדורסל בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ? השורה השקרית ההיא בפוסט ההוא שלו של ציון ננוס ב- Facebook מ- 15 באפריל 2020, "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…", שימשה אז והיום זרז וקטליזטור למחקר וכתיבת פוסט מס' 1164 הנוכחי, ולפניו את פוסט מס' 873.

כך כתב כלהלן, ציון נאנוס שורה אחת שקרית בפוסט מפורט שלו שהתפרסם ב- Facebook ב- 15 באפריל 2020, וממשיך לטפח אגדה אורבנית כאילו מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי היה הוא שגרם לפני שנות דור להדחת פרשן הכדורסל שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אריה מליניאק : "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…". דבר שקר. עמי ציון נאנוס לא דיבר מעולם. אריה מליניאק יודע בדיוק את הסיבות והנסיבות בגינן לא רק הוּדַח אלא סוּלָק על ידי ב- 1991 מכֵּס פרשן הכדורסל של חטיבת הספורט בטלוויזיה בישראלית הציבורית. במקומו של אריה מליניאק המודח והמסולק גייסתי אז לשורותיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את הפרשן אלי סהר (על פי המלצתו של העיתונאי אבי רצון בימים ההם). לא הצטערתי ולא חזרתי בי. 20 המילים האלה המופיעות בשורה השקרית הנ"ל מטעמו של ציון נאנוס, מי שמצטרף לטקסטים הכוזבים שהפיצו בשעתו אריה מליניאק, משה גרטל, יורם ארבל, ואהרון ווייסברג, הן הקטליזטור שהביא אותי לכתוב את פוסט מס' 1164 ולפני את פוסט מס' 873. מכבי ת"א לא גרמה להדחתו של אריה מליניאק מהכס הרם של פרשן הכדורסל הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, אלא אריה מליניאק גרם לכך בעצמו ו-בשעתו בדבריו והבל פיו, וסיבות ונסיבות נוספות. למרות שהיה פרשן כדורסל טוב, הדחתי וסילקתי אותו לעַד מ-כֵּס הפרשן של הכדורסל הישראלי בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במקומו גייסתי לשורותינו את הפרשן אלי סהר.

הסכמי זכויות השידורים ויחסי העבודה שהתקיימו בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי היו נוקשים, סבוכים, והתנהלו לא מעט פעמים באווירה מאיימת ולא נוחה בלשון המעטה. לעיתים היה מדהים לחשוב שמועדון הכדורסל של מכבי ת"א נמצא באמת בצמרת הכדורסל של מדינת ישראל מאז ייסוד הליגה הראשונה בישראל ב-1954, והעסיק את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בתקופתי כמעט באופן רצוף, כ-31 שנים מאז 1971 ועד ל-2002, מועד נטישתי ו-התנתקותי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1. 

יחסי העבודה והסכמי השידורים שגררו תשלומים ניכרים שלנו תמורות זכויות השידורים הבלעדיות בין חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2003 – 1980 לבין מועדון הכדורסל בראשות היו"ר שמעון מזרחי ו-דייוויד פדרמן, שאפשרו את השידורים הישירים, היו נוקשים, סבוכים, ו-ידעו אין סוף עליות ומורדות בכל התקופות והעידנים הנ"ל בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אשנה ואומר : היה מדובר ביחסים דו צדדיים נוקשים וסבוכים שידעו עליות ומורדות בכל התקופות והעידנים תחת מפקדיי ברשות השידור, המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל + מוטי קירשנבאום ז"ל + אורי פורת ז"ל (בקדנציה השנייה שלו כמנכ"ל רשות השידור) + רן גלינקא, ובכל התקופות והעידנים תחת מפקדיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצחק שמעוני ז"ל + טוביה סער + יאיר אלוני + חיים יבין + נסים משעל + יוסף בר-אל + יאיר שטרן.

הספר עָב הַכֶּרֶס בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, וה-קרוי, "הקשר הסימביוטי", דן ועוסק ביחסים המיוחדים, במידה רבה חסרי תקדים, שנרקמו בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1968. כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה (לדורותיהם) הוקירו וסייעו לי (וגם לקודמיי דן שילון ואלכס גלעדי) לטפח את קשרי השידור הטלוויזיוניים הללו עם קבוצת מכבי ת"א (תמורת תשלומי זכויות שידורים), ש- לעיתים הייתה מועדון משגשג ברמת ניהול והישגים אירופיים בינלאומיים. הקשרים בין שני הגופים היו אומנם סימביוטיים אולם ידעו עליות ומורדות ולפעמים גם חילוקי דעות חריפים, ואוסיף חריפים ביותר. מלווים גם באיומים מצד מכבי ת"א על רשות השידור בבחינת, "אההה…נוּ, נוּ, נוּ לכם…היות ועשיתם כך וכך לא תוכלו לשדר ישיר כך וכך את המשחקים שאותם אתם מתכוונים לשדר ישיר…ניתנת לכם בזאת הודעת ביטול ההסכם…", וכו'.

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית, אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי, ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת"א ישודרו ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, רק אסור רק היה לדבר על זה. עו"ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד. היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים. עורבה ופרח. הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע. חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא. בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֶנְבַּאוּם ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש, המופרך והשערורייתי הזה מן ההסכם. וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו מהיכל הספורט ביד אליהו. הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת"א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים. מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו. נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת"א. השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה. פשוטו כמשמעו. הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם. מכבי ת"א של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יבד"ל ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים. שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל, כשבתווך ניצבת ההצלחה. עֶרֶב המשחק נגד קבוצת  אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984, ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ-יוֹבֵל שנים. היכל הספורט ביד אליהו. המאמן יהושע רוזין ז"ל (עומד ראשון, מימין) שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (במרכז) ועוזר המאמן חיים שטרקמן יבד"ל (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים היו רז טלוויזיה כמוס ברמה של סוד שב"כ. (התמונה באדיבות שמלוק מחרובסקיז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "…ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת : "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוחנן צנגן ואנוכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב ההוא בחתימת היו"ר עו"ד שמעון מזרחי. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל – פחות. "איזו חוצפה", שַׂחְנוּ איש לרעהו. "על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר", שאלנו בפליאה האחד את השני. אבל זה היה עו"ד שמעון מזרחי. הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת"א כמו אב ל-בנו. כל ניסוח טוב כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, "למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום, ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת"א בשל הודעתה השגויה של גב' יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת. אפילו לא בסֶנְט אחד". הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזה שמכונה מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את המשחקים שלה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת"א אך בתנאי אחד. עליה להיות נבחרת מנצחת.

עונת 1987 / 1986. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתקופת הזמן ההיא (בן 91, היום) מתחנן על חייו ו-נפשו בפני הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, לאחר האירוע העיתונאי של פרסום מוקדם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית המודיע על שידור ישיר של אחד ממשחקיה של מכבי ת"א בהיכל הספורט במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. בעקבות ההודעה המוקדמת איים יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיסגור את שערי אצטדיון יד אליהו בתל אביב, ולא יתיר לנו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמצלמותיה, לשדר ישיר את המשחק המדובר והמבוקש.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי ה-אניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז "הכמוס". הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. עו"ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין ב-"קלקלתו" ונזעק מכיסאו. יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור. הוא שמעון מזרחי התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש- בנתה אותו ואת מועדונו במשך שנים רבות. חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל, ומיהר להתנצל. חיים יבין הוכיח אז סופית כי הוא אדם פחדן וחששן, רחוק מלהיות Team Leader, איננו מנהיג שידור, חסר קור רוח, מוחל ו-מוותר על כבודו ועל כבודה של רשת השידור שבראשה הוא ניצב, ונעדר שֵכֶל וחוֹכְמָה (במקרה דנן). לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית היה כוח עצום, אולם חיים יבין נכנע ו- וויתר, ובכך העצים לשווא בימים ההם את כוחו של עו"ד שמעון מזרחי בימים ההם.

עֹוצמתו ההיא של יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי נבעה מחולשתו הבולטת, המוזרה, והתמוהה דאז של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין. במקום לומר בתקיפות לעו"ד שמעון מזרחי, "…מר שמעון מזרחי אל תתעסק אתנו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית…לא כדאי לך…", הוא חיים יבין נכנע ו-כמעט גם ירד על ברכיו. מ- התנצלותו המביכה נעדרת היגיון ונטולת כבוד עצמי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ניתן היה כמעט להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עובדת בכלל אצל מכבי ת"א של שמעון מזרחי. חיים יבין נבהל מהצֵל של עצמו והכתיב למזכירתו בלשכתו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית את כתב הכניעה שלו לשמעון מזרחי. היה מדובר במסמך עָלוּב, רדוד, ו-כנוע שהפך לדיראון בהיסטוריה של תולדות השידור הציבורי. המסמך הזה נשמר.

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1986. זהו מכתב התחנונים ו-התשובה המקורית המתנצלת ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לשמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מסמך ירוד ו-כנוע, ו-מדהים בעליבותו (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור ישראלית טלוויזיונית ציבורית מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת"א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו"ר המועדון שמעון מזרחי שכתב למנכ"ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת"א ללא ו-בלעדי מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים, איננה שָוָוה אפילו קליפת השוּם. בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת. ממון, יוקרה, ופופולאריות. רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת"א, ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה, והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה. פָארְסָה.

עונת 1992 / 1991. מנכ"ל רשות השידור ההוא אריה מֶקֶל ז"ל לא עושה חשבון ליו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי, ודוחה את טענותיו בדבר פרסום מוקדם שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אודותיו של שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אחד ממשחקיה של מכבי ת"א ההיא במסגרת תחרויות גביע אירופה לאלופות בכדורסל (כאמור בעונת 1992 / 1991 ההיא לפני שנות דוֹר).

כעבור שֵש שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן וחזר על עצמו. מדורי הספורט העיתונות הכתובה פרסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א. חמישה משחקי "דרבי" באבחת שידורים אחת. "…מי צריך יותר מזה…?", חייכתי לעצמי. האֵל הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב. ההתגוששויות בין מכבי ת"א והפועל ת"א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת"א בזירה האירופית. רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- "דרבי" המסקרנת הזאת מאין כמותה. זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת"א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת"א. הצ'אנס האחרון שלה. מנהל הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו. הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו"ר מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי. נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את ה-עו"ד מהפסגה. המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ. זה לא הפריע לעו"ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ"ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12]. כך כתב יו"ר קבוצת מכבי ת"א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים. אריה מֶקֶל היה מנכ"ל רשות השידור ולא היו"ר, ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ"ל רשות השידור.

מכבי תל – אביב                                                                 27 באפריל 1992                                                                                                               

מחלקת הכדורסל

לכבוד

מר אריה מקל  –  יו"ר רשות השידור.                                     מבלי לפגוע בזכויות.

מר יוסף בר-אל – מנכ"ל רשות השידור.

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית.

א. נ.  

הנדון  :  הסכם בין רשות השידור למכבי ת"א.

(…) להפתעתנו, הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור, היום 27.4.1992, כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת"א והפועל ת"א, בשלב הגמר סל, ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30. יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד. והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…).

(…) למותר להוסיף, כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך, אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…).

בכבוד רב,

שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל במכבי ת"א

טקסט מסמך (1) : 27 באפריל 1992. זהו מכתבו החצוף של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 27 באפריל 1992. זהו מכתבו החצוף של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה הישאלית הציבוריתיוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 2 ואחרון מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל לא היה איש סנטימנטאלי והיה האחרון להתרגש מעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וממכתביו. הכרתי אותו היטב. הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו"ר מועדון מכבי ת"א (בניגוד לחיים יבין בשעתו) ולא התכוון לוָותֵּר. הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל. "…התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה…", פקד עליי, והוסיף כלהלן : "…שמעון מזרחי לא מפחיד אותי. שלא יאיים. הוא איננו שָוֶוה פְּרוּטָה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו, והוא יודע זאת. אנחנו נראה לו מ-אֵפוֹא מַשְתִּין הַדָג…". במילים אחרות, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל היה לא רק חד משמעי, הוא גם לא שַם יותר מידי על שמעון מזרחי. ב- 1 במאי 1992 הורה מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל (בניגוד לחַיִים יָבִין) למנהלת לשכתו גב' שַרִית יָאִיר להשיב לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה על הסף את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13]. הוא אריה מקל גיחך ו- אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וגם לא חתם את שמו על מסמך התגובה ההוא מ- 1 במאי 1992. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שנשען על הייעוץ המשפטי של ד"ר – עו"ד נתן כהן ז"ל (היועץ המשפטי הוותיק ההוא של רשות השידור ההיא) נתן למזכירתו ומנהלת לשכתו שרית ישי לעשות זאת, לחתום את שמה ואת תפקידה. הנה מסמך התגובה שלו כלשונו וכתבו, מ-תאריך 1 במאי 1992.

רשות השידור – המנהל הכללי                                כ"ח  בניסן  ה-תשנ"ב – 1  במאי  1992                                                              

לכבוד

מר שמעון מזרחי יו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א

רח' המכבי 4 תל אביב  63293

א. נ.

                                       הנדון  :  מכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ"ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פרסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל.

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק, הדבר לא היה באחריות רשות השידור ואין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפרסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים. כך נהגה במשך החודשים האחרונים. לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום משדר אחר מתוכנן. לכן אנו מודיעים שמשדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות. זה מקל על האוכלוסייה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסייה שאיננה אוהדת ספורט.

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת, אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים משדרים שלא ישודרו, ובמקומם ישובצו ללא כל התראה, מִשדרי ספורט.

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ"ל.

בברכה,

שרית יאיר

מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל, מנהל הטלוויזיה.

             מר יואש אלרואי, מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה.

טקסט מסמך : התאריך הוא 1 בחודש מאי של שנת  1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. זהו המסמך המקורי (!) ששלח מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית ישי. הוא אריה מֶקֶל אפילו לא חתם על המסמך הנ"ל, והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

איך שלא מסתכלים על זה, הרי שהמסמך ההוא שכתב מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שמעון מזרחי, ב- 1 במאי 1992, חשף במקביל את אישיותו החלשה, ההססנית, והרופפת של חיים יבין.

הספר "הקשר הסימביוטי" (במסגרת 13 הספרים של הסדרה הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") נחקר ונכתב על ידי מאז 1998 לאחר שובי מפגישת ה- WBM הבינלאומית ה- 1 בסידני – אוסטרליה, שעסקה בהתכוננות מבצעית טכנולוגית ולוגיסטית לקראת שידורי הטלוויזיה שלל המשחקים האולימפיים בסידני 2000. הוא מכיל בתוכו מאות רבות של מסמכים אותנטיים הנוגעים ליחסים העסקיים / טלוויזיוניים ששררו בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומכבי ת"א לרבות המו"מ והחוזים הכספיים שנחתמו בין שני הגופים בין 1973 ל- 2002 מועד נטישתי את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. כוחו של הספר טמון בתחקיר העומק היסודי שלי, ראיונות וגביית עדויות על ידי מעשרות רבות של אנשים בארץ (וגם החו"ל) שבנו וטיפחו את "הקשר הסימביוטי" משני צידיו וצדדיו. אנחנו אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהעבר האחד של המתרס ואנשי מכבי תל אביב מצדו השני. אנחנו שואפים מחד לשדר ישיר את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בסיועו של מנוף כספי קטן ממדים ומכבי ת"א מאידך מעוניינת לקבל מקסימום ממון בעבור הזיכיון שהיא מעניקה לרשות השידור. אמינותו ומהימנותו של הספר "הקשר הסימביוטי" מבוססים על מסמכים ועובדות (ולא על הגיגים ורחשי לב), עובדות ש- כוללות בתוכן גם את פרטי ההסכמים ו- החוזים הרבים אודות גובה זכויות השידורים שערכנו עם מכבי ת"א והתחייבנו לשלם להם בין השנים 1973 ל- 2002. כל שחלפו השנים ועמם ריבוי טכנולוגיה טלוויזיונית וריבוי ערוצי טלוויזיה בארץ, מקומיים ובינלאומיים, והסתעפות תקשורת ההמונים בכל רחבי אירופה וגם על פני שאר הגלובוס, הפכו המו"מ בין רשות השידור למכבי ת"א למורכבים יותר, תובעניים יותר, ומסובכים יותר. עקרונות המו"מ בין רשות השידור ומכבי ת"א נותרו זהים : אנחנו, אנוכי והבוסים שלי לדורותיהם שאפנו לשדר ישיר ולחשוף את מועדון הפאר של מכבי ת"א חשיפה טלוויזיונית ארצית לפחות פעם אחת בשבוע בעיקר בערבי ימי חמישי תמורת מינימום זכויות שידורים בעוד אלופת המדינה עשתה כל מאמץ כדי להרוויח עוד ועוד ממון מאותם תשלומי זכויות השידורים. משאלותיה של מכבי ת"א מרשות השידור גדלו וטפחו. ערב חתימת ההסכם הבא בין רשות השידור למכבי ת"א לשלוש השנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991, נחת על שולחן הנהלת רשות השידור בראשות מנכ"ל רשות השידור דאז אריה מקל וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן מכתב תקיף במסווה של נכבדות ו- נימוס ומנומק מהנהלת מכבי ת"א שדן בטרום ההסכם ה- תלת שנתי הנ"ל שמועד חתימתו היה קָרֵב ובא יש לזכור כי בהסכם השידורים הקודם בן שנתיים 1989 – 1987 (נחתם בין שני הגופים בדצמבר 1987 במסעדת "אפרופו" בתל אביב ליד תיאטרון "הבימה") ניאותה רשות השידור בראשות המנכ"ל אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן יבד"ל לשלם למועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי + מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל + גזבר הקבוצה אריה ברנוביץ' + רוני שטייניץ סכום זכויות שידורים בגובה של 200000 (מאתיים אלף) דולר. 100000 (מאה אלף) דולר עבור כל עונה מהשתיים.

פוסט מס' 1164. ברית השידור שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 הייתה ארוכה ו-ממושכת, ייחודית, וחסרת תקדים במונחי זמן טלוויזיוניים. פוסט מס' 1164. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. אנוכי (מימין) נושא דברים בפני מנכ"ל רשות השידור, חברי הוועד המנהל של רשות השידור, ואנשי מליאת רשות השידור – אודות חשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם על המִרְקָע הציבורי, ביניהם גם ההתקשרות עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן בתנאי שהקבוצה תמשיך להיות אלופת המדינה. המוטו שלי היה : שידורי הספורט הישירים עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב". זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון, חבר הוועד המנהל מני ווייצמן ש- שימש יו"ר וועדת הספורט במליאת רשות השידור, ואנוכי. (התמונה באדיבות לשכת המנכ"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסמכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 הנוגעים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחודשים של מארס ואפריל 2000. 

בחודש פברואר של שנת 2000 ידעתי שכמנהל, מתווה דרך, עורך, ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אני צועד בדרך הנכונה ועל קרקע בטוחה. נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א התפתחה לקבוצה תחת הדרכתו של מאמנה פנחס "פיני" גרשון. היו לי מ- מכבי ת"א של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי המון ציפיות כל הזמן. לא כאוהד. כאיש טלוויזיה שמשלם להם הון עתק עבור השידורים הישירים של משחקי המועדון בליגה האירופית. ממון תועפות. מנהלי מכבי ת"א לא עניינו אותי באופן אישי. אינני חושב שגם אני עניינתי אותם. מכבי ת"א הייתה עבורי סחורת שידור ששילמתי עבורה כסף והנחתי אותה בקדמת מדף הסחורות שלי. את סחורת השידור הזאת הורדתי מהמדף מידי כל יום חמישי בשבוע כדי לצבור רייטינג. קוראי הבלוג הזה חייבים להבין שאנשי הטלוויזיה הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג ואנוכי אינני יוצא מן הכלל. בתום כל שידור ישיר ארזתי מחדש את הסחורה שלי והנחתי אותה שוב על המדף עד לפעם הבאה. בקיצור מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור ותו לא. נכון שמעבר להתקשרות הקורקטית בין הגוף המְשָדֵר לגוף המְשוּדָר מתפתחים אט – אט יחסים בלתי פורמאליים. ברור שרחשתי אמפתיה לנותני החסות הכלכלית למועדון הפאר של מכבי ת"א (בלעדיהם מכבי ת"א שווה הרבה פחות) ובראשם דוד מושביץ ואביו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל כמובן, אבי פילוסוף, דיוויד פדרמן, מיכאל שטראוס, שמעון מזרחי, אריה ברנוביץ', שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל, מוני פנאן ז"ל, ואמנון אבידן ועוד כמה. הגברדייה הזאת הייתה מוערכת על ידי כמי שמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית, אולם לא התקיימו שום יחסי קירבה ורֵעוּת ביני לבין המצוינים לעֵיל. הערכה כן. חֲבֵרוּת לא. מו"מ וגישה חיובית כן. אינספירציה והתרגשות לא. ברית השידור עם מכבי ת"א הייתה עסקית נטולת רגשות ולחלוטין לא אישית. ההתקשרות בין רשות השידור לבין מכבי ת"א נעשתה על בסיס סימביוטי. כל צד הפיק את הרווח שלו . היוקרה הייתה רווח משותף של שני הצדדים אולם מכבי ת"א קיבלה לצדו את הממון והיוקרה ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קיבלה את אהדת הציבור ועמו את הרייטינג. לכן שֵם הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 7000 עמודים) אודות ההתקשרות חסרת התקדים הזאת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א בשנים 2007 – 1970, נקרא "הקשר הסימביוטי". ברור ששוחחתי מאות ואולי אלפי פעמים עם מר שמעון מזרחי בשנים ההן בתוקף תפקידו כיו"ר מועדון מכבי ת"א ואנוכי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כמות שיחות ללא כל השוואה שניהלתי בימים ההם עם חבריו דיוויד פדרמן, ו/או שמלוק מחרובסקי ז"ל, ו/או אריה בראנוביץ', ו/או אמנון אבידן. הציבור נוטה לערב עסקים ברגשות אישיים. אין דבר כזה. מעולם לא הייתי בין באי ביתם של מכבי ת"א והם לא מבאי ביתי. השיחות בינינו, ביני לשמעון מזרחי היו מפגש של אינטרסים משני צידי המתרס. אומר בגלוי כי שמעון מזרחי התלונן בפניי לא פעם אחת ולא פעמיים בתקופות שונות אודות תוכן הטקסטים שמשמיעים השדרנים יורם ארבל, אורי לוי, מאיר איינשטיין וגם אודות הפרשנויות שמייצרים אריה מליניאק ואחריו אלי סהר. שניהם היו פרשנים טובים ועיתונאים ערניים. היו לו "מודיעים" שדיווחו לו מה אמרו ציוותי השידור שלי בטלוויזיה גם במשחקי מכבי ת"א בחו"ל. פעם אחת הוא התלונן כנגד דברי הפרשנות של אלי סהר לאחר הפסד של קבוצת מכבי ת"א נגד קבוצה יוונית כלשהי. ברור שהענקתי גיבוי טוטאלי לאלי סהר, וכה השבתי לו : "…שמעון מזרחי תפקידך לנצח במשחקים ותפקידנו לפרשן ולהסביר לציבור את ההפסדים הבלתי כפויים של המועדון שלך. אולי אם תתנהל טוב יותר ותנצח אז הטקסטים של אלי סהר יהיו ערבים יותר לאוזניך…", אמרתי לו. לא עבדתי בשירות מכבי ת"א. היא הייתה אומנם קניין שידור אטרקטיבי אך כזה שלעולם איננו עומד מעל ביקורת הגיונית ופרשנות כנה.

תּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים, רַעוּת רוּח, וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) עם אנשי מועדון מכבי ת"א. נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים, לא כל כך מזמן, גם בחטיבת הספורט בפיקודי כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה לאנשי מכבי ת"א עלי (כביכול), עד כדי התערבות שלהם בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל, אורי לוי, ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000, התערבות שגרמה (כאילו וכביכול) לסילוקו של אריה מליניאק מכס הפרשנות ב- 1991. קשקוש מוחלט. אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל חטיבת הספורט לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים. "אנוכי לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון". הטקסט הזה נאמר על ידי ל-שמלוק מחרובסקי ז"ל ועו"ד שמעון מזרחי יבד"ל בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השדר שלי היה דווקא ממלא מקום דני דבורין מרדיו "קול ישראל" והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק. כך זה התחיל ופה זה נגמר.

ובכן, שני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי ואודות ההיסטוריה של שידורי הספורט ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, דיווחים שהיו לחלוטין לא נכונים : אריה מליניאק ומשה גרטל. לרשימה הזאת הצטרף עכשיו ציון נאנוס.

הפרשן שלי אריה מליניאק (פרשן כדורסל טוב) הלך יום אחד אצל העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 13 באפריל 2007 ואמר לו כלהלן . תחילת ציטוט : "…עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק. למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב…". סוף ציטוט.  ערכתי, הפקתי, ניהלתי, וניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה, בשנים 2002 – 1980. בתוקף תפקידי השתתפתי בכל עשרות פגישות המו"מ עם מכבי ת"א (ללא יוצא מהכלל) שדנו ברכישת זכויות השידורים וסדר הגודל של התשלומים. מעולם אבל מעולם, אף פעם אבל אף פעם שמעון מזרחי ו/או דיוויד פדרמן לא העלו תנאי מסריח כזה של רכישת הזכויות על ידי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת הדחתו של הפרשן אריה מליניאק. אילו מי מהם היה מציב תנאי כזה הייתי קם משולחן המו"מ ומסתלק משם מייד. מה מניע אנשים כמו אריה מליניאק ומשה גרטל ועכשיו ציון נאנוס לבלף, לטפוח לעצמם על השֶכֶם מבלי שהם ראויים לכך, ולא לומר אמת ? ברור שאני דן ואדון בכך בפוסטים שייכתבו כאן לאורכו ורוחבו של הבלוג. אריה מליניאק יודע היטב שהערכתי אותו מן ההיבט המקצועי כפרשן כדורסל שלי (וגם נתתי לו בימה), אך הוא גם יודע כמוני מה הן הסיבות והנסיבות בגינן הודח על ידי מכס הפרשן, מדוע הוחזר על ידי לכס הפרשן, ומדוע סולק בהמשך מכס הפרשן שוב על ידי. האירועים המדוברים מתועדים. במשרד שלי בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אמרתי לו בטרם ההדחה הראשונה : "…אריה מליניאק אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים…ועכשיו עוף לי מהעיניים…". והוא עף. ההדחה הזאת היא סיפור מפורט שהגיע גם לעיתון "ידיעות אחרונות" בשעתו. אריה מליניאק דרש שימוע בטרם ההדחה אצל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שלא היה כידוע מאוהביי. לקראת חידוש עונת השידורים ב- 1991 הענקתי לאריה מליניאק הזדמנות להגן על עצמו מפני צו ההדחה שלי. הִפגשתי אותו עם ה-בּוֹרֵר כבקשתו. הבּוֹרֵר היה כאמור מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר-אל בכבודו ובעצמו. גררתי את עצמי ואת אריה מלניאק ללשכתו של הַבּוֹרֵר בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמרתי לו: "…אריה מליניאק אני הולך להפגיש אותך עם אדם שאיננו רוחש לי כל חיבה. הוא ישמש כבורר, ומי יודע, יכול להיות שיעניק לך סיכוי מחודש לשוב ל-כֵּס פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני אוהב את יוסף בר-אל ואינני מעניק לו קמצוץ של אשראי מקצועי אך אקבל את הדין. אשר יפסוק כך יהיה, מפני שהוא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעל ה-אוטוריטה העליונה כאן…". כך שחתי לו בשלווה בעוד שנינו יורדים במדרגות הבניין מהקומה החמישית לקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים.  

מזכירתו הנאמנה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר-אל, גב' אילנה זנגילבף, פתחה בפנינו את הדלת ואריה מליניאק לא המתין אפילו שנייה והסתער על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישראלית יוסף בר-אל בלשכתו. ללא שמץ של ענווה העיד על עצמו מייד וללא היסוס : "…יוסף בר-אל אם אתה תומך בהחלטתו של יואש אלרואי להדיח אותי, אז צריך לפטר אותך מפני שאני ידוע ומוכר כפרשן כדורסל מצוין המסייע להצלחת השידורים של הטלוויזיה…", והוסיף ללא מחשבה שנייה : "…תשאל את הציבור…". יוסף בר-אל לא נשאר חייב והשיב לו בתקיפות : "…תשמע אריה מליניאק, יהיה צריך לפַטֵר אותי אם אני לא מְפַטֵר אותך בעקבות דבריך הבוטים ולא נכונים נגד מחלקת הספורט של יואש אלרואי. אני מוכן לסלוח על הכל אך אם יש לך טענות נגד הטלוויזיה אתה אמור לדעת שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית…". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ניסה לסגור עסקה עם המודח והציע לו פתח מילוט : "תשמע אריה מליניאק, תוכל להמשיך לפרשן בתוכנית "סל לילה" אך בשום אופן לא במשחקי ה- NBA וגם לא באלה של מכבי תל אביב". אריה מליניאק ישב שם הָמוּם. בקול נעלב ובגרון חנוק השיב למציע העִסקה : "איך אוכל לשבת באולפן הטלוויזיה שלכם קבל עם ועדה כשהלֶחִי שלי אדומה מהסטירה שהעפתם לי אתה ויואש אלרואי…?". הוא אריה מליניאק ידע להתנסח ולהביע רעיון. בס"ה היה בסדר האיש הזה בעל לשון ועֵט, אבל לא תמיד. הפגישה הקצרה עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הסתיימה ואריה מליניאק מצא את עצמו מחוץ לכותלי רשות השידור. ברור שהדחתו הייתה אבדה מקצועית לשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך זה לא היה פְּחַת מוסרי. עמדו בפניי אופציות אחרות. מאמני כדורסל, עיתונאים, ואנשי אקדמיה התדפקו על דלת מחלקת הספורט. "לא אלמן ישראל", כפי שאמר הנביא ירמיהו. אריה מליניאק הושעה. אפילו גדול המתנגדים שלי ברשות השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו יוסף בר-אל, תמך ללא סייג בהחלטתי לסַלֵק את אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

טקסט תמונה : נובמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו, הוא כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנוכי כמנהל חויבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, זוהי גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1991. פרק בהדחה ובסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הפרשה המתוקשרת אודות סילוקו של אריה מליניאק מכס הפרשנות לא גוועה כל מהר. ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבת "Follow up" על פרשת ההדחה של אריה מליניאק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף בר-אל ואריה מליניאק התראיינו לכתבה הזאת. אנןכי סירבתי. הכתבה הייתה רצופה באי דיוקים והייתה חתומה עליה (לצורך הסוואה) הכתבת לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות" גב' אוֹרָה עָרִיף. נדהמתי לשמוע מגב' אורה עריף כי היא כלל לא עשתה את הכתבה הזאת כפי שסיפרה לי והעידה בפניי. העורכים השתמשו בקרדיט של שמה והמוניטין שלה כדי לתַּגְבֵּר את אמינות הטקסט. ביקשתי לדעת כיצד היא עוברת על כך לסדר היום ומדוע איננה תובעת את המבישים למשמעת וסדר. היא השיבה לי, "…אם אנהג כך יפטרו אותי מהעיתון…" [1].

טקסט תמונה : 1991. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זוהי ידיעה שהופיעה במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 הנוגעת להדחתו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וחתומה בשמה של גב' אורה עריף כתבת העיתון לענייני רשות השידור בימים ההם. אך לא היא כתבה את הידיעה הזאת בעיתון. הכתבה הייתה רצופה אי דיוקים. הכרתי את אורה עריף זמן רב. היא הייתה כתבת אמינה. שאלתי אותה : "…כיצד קרה הדבר שפרסמת כתבה שגויה מבלי לשאול אותי…?". היא השיבה לי בכנות מפני שהייתה אדם יָשָר ו-כֵן : "…יואש, אני מצטערת. לא אני עשיתי את הכתבה. הם, אנשי הספורט של העיתון עשו זאת והשתמשו בשם שלי ללא רשותי כדי להעניק אולי אמינות יתר לכתבה…". נדהמתי. שאלתי אותה שוב : "…גב' אורה עריף, מדוע אינך מתלוננת בפני העורך הראשי נגד המפברקים בעניין המביש הזה…? נגד אלה המשתמשים בשמך לשווא…?". היא השיבה לי ב- יבושת ובקול ענות חלושה : "…מה אתה רוצה שיפטרו אותי. עשיתי מה שהם ציפו ממני…". אהבתי אז את אורה עריף לא הבנתי כיצד עיתונאית רצינית ובן אדם בעל כבוד מסכים להתבטל מפני מישהו במדור הספורט של העיתון בו התפרסמה הידיעה. אני בטוח שהעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" והמו"ל של העיתון לא ידעו מאום מהולכת השולל הזאת. שתקתי ולא אמרתי לה מילה. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

אחד הפרקים בספר "הקשר הסימביוטי" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מסביר במדויק את עובדות המהלכים והסיבות שהביאו לסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ברור שלמכבי ת"א ו/או לאיש ממנה לא הייתה שום יד בהדחה. לא עבדתי אצל אנשי מכבי ת"א ולא אצל שמעון מזרחי ולא הייתי חייב להם דבר. הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי. זה היה סדר ההתחייבות. מנהליי ברשות השידור היו היחידים שרשאים להתערב בניהול שלי. 

ובכן, בתאריך של 13 באפריל 2007 הלך גם כתב חטיבת הספורט משה משה גרטל  להתראיין אצל אהרון ווייסברג וגם בפיו האשמות אודות שפע כוחו המאגי (כביכול) של שמעון מזרחי על יואש אלרואי : תחילת ציטוט : "…אלא שאריה מליניאק, מתברר כעת, הוא לא היחיד שזה קרה לו. גם שדר הקווים המיתולוגי משה גרטל טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות" הוא אומר, "כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות, והם ממש לא אהבו את זה. לשמעון מזרחי יש או היה כוח מאגי על מחלקת הספורט, ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000…". סוף ציטוט. ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע. על איזה כוח מאגי בדיוק הוא משה גרטל מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה. ברור שהדחתי את משה גרטל בשנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית. כך אני ראיתי כממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה. וכך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות. לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והפוסט הזה איננו בימה לחיסול חשבונות. לחלוטין איננו הנהלת חשבונות. אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו. משה גרטל היה יכול להתלונן עליי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו. כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ולא כמעין נקמן ו/או מדיח מקצועי. עובדה ש-שניהם, יאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו ב-החלטותיי ללא סייג (!).

בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל כבר דנתי בקצרה בפוסט הראשון (1) שפורסם ב- 25 בספטמבר 2012 בבלוג הזה ודן בברית השידור בין ערוץ הטלוויזיה הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א בזאת הלשון : בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים". אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009  ב- "עין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו. תחילת ציטוט :

"הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר, אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי . צילמתי אותו , חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע . נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?". משה גרטל : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) . לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט.

הערה א' למאמרו של שלמה שהתפרסם ב- 2 בנובמבר 2009, ב- "העין השביעית" : 

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up המתבקשות כלהלן :

 א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי. הדירה הייתה חשוכה. היא לא ענתה לשוטרים, אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה משפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו.

ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם, שֵם המקליט, ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך בירוקראטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה וברשות כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך, מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ?אני פשוט מעוניין לאמת את גרסתך…תן לי בבקשה את שמות צוות הצילום שלך…!

הערה ב' למאמרו של שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009, ב- "העין השביעית" :

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009  ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין שלמה מן ומשה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין. 

אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו. הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים ההן של 1984 – 1966. אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ז"ל ומרק מושביץ ז"ל חיבבו אותו, אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת. ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו  של אולסי פרי בטרם שריקת הפתיחה למשחקה של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. כעיתונאי ועורך ראשי של משדרי הספורט הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד. אסרתי לחלוטין על השַדָּר שלי דאז יורם ארבל גם להעלות השערות. חלפו מאז 41 שנים אולם עדותן של עובדות הסיפור ההוא לא נכחדו.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 40 שנים. מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עֵלִית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במקום עבודה פרטי היה משה גרטל מפוטר זה מכבר ע"י ההנהלה הראשית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מקום עבודה הסתדרותי. ב- 10 באפריל 2000 הדפיס מנהל החדשות רפיק חלבי מסמך אל משה גרטל בו הוא מורה לו להתייצב בחטיבת החדשות לאחר סיום תפקידו בחטיבת הספורט. זאת הייתה הפעם הראשונה במשך 32 שנות קיומה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכתב כלשהו מודח ממנה מחטיבת הספורט בגין מהימנות ואמינות פגומים. הנה מסמך.

טקסט מסמך : 10 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. לראשונה בהיסטוריה מודח ומסולק כתב מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונודד לחטיבת החדשות, ו-לא בגלל כישרונותיו העיתונאיים המופלגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור. בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי, הטכנולוגי, והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו, ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four. אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי. הרגשתי אי נוחות כלפי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן. מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי, וכי צריך לשלם לה בהתאם, ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית. מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה, ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור לה את השחקנים. המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "סקאוטינג". עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים, ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו שוב ושוב.

בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכול השתנה בבת אחת . מכבי ת"א עלתה על דרך המלך. נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות צילום המצויד במצלמת ENG / ראשי תיבות של Electronic Newa Gathering (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי (Paok Saloniki) שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000. מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 62:77 . זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי אישרו אותו .

טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. לא היה עוד זכר לאריה מליניאק וגם לא למשה גרטל. זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (2007 – 1935) את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל החדשות שלו רפיק חלבי אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 67:55, ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו. ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה, חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות, ושישים עובדים. מפקח הניידת היה אֵלִי בַּבָּא המצוין. המפיק שלי ששי אפרתי ניצב כרגיל לימיני. בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול . בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל. את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי יבד"ל והפרשן רלף קליין ז"ל. הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים. ולכן רגוע.

המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים. בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל". הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי, לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית, מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר, בידור וגם חדשות ואקטואליה. יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב. בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון שחצה את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר למועדון הפאר של מכבי ת"א. אורי פורת היה השני. מוטי קירשנבאום היה הראשון. עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה. בטרם חזרתי לתל אביב התיישבתי במשרד שלי בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים שלי, על מכבי ת"א, ועל הרייטינג והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי כשהיא מכוונת לאורי פורת.

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 3) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 3) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 3) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הימים ההם – הזמן ההוא. מצורפים כאן בראשית פוסט מס' 873 המסמכים הבאים האלה המעידים מדוע יש לי רשות וסמכות לכתוב את סדרת 13 הספרים הדוקומטאריים – התיעודיים השונים אולם הנושאים את הכותרת המשותפת, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ואת הבלוג האישי שלי הקרוי, YOASHTVBLOG.CO.IL (מונה יותר מ-800000 קוראים, נכנסים, ומתעניינים).

טקסט מסמך : שנת 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב מסיים את תפקידו ברשות השידור ו-נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כ- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. מכתב ההערכה ששלח אלי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל  בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך והמורכב והמסובך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך המורכב והמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך והמורכב והמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, וב-אֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים הממושך, המורכב, והמסובך של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש ימים) + השידורים הישירים מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ז"ל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המרוחק, המורכב, והמסובך, והמוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לפני 27 שנים בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב והמסובך של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם את מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך שכלל בתוכו 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי לפני 23 שנים בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל בֶּרְסִי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך, המורכב, והמסובך של טורניר "Euro 2000", אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 שנערכה והתקיימה בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. היה מדובר במנהיג שידור בעל יושרה והדרת כבוד. יאיר שטרן הוא ל-עַד בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים הממושכים, המורכבים והמסובכים של מונדיאל מכסיקו 1986 ו-המונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא (בת 90, היום) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. אותו נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד המנכ"ל הירוד ההוא של רשות השידור, יוסף בר-אל. את מה שמר נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה את יוסף בר-אל מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור בגין אישומים של מעשי שחיתות והענקת שוחד מסך שנתיים בטרם הסתיימה תקופת כהונתו החוקית שהייתה אמורה להימשך עד 2 ביוני 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. זהו מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא טוביה סער (בן 87, היום) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של חטיבת הספורט בפיקודי את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אליי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 22 שנים. כמה מילות הערכה של ידידנו הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : שקר מס' 1 נכלולי מעשה ידיו של משה גרטל. קשה להאמין ששדרני טלוויזיה שמחשיבים את עצמם לאנשים רציניים מתעסקים עם שטויות כאלה, עם בלופים כאלה, ועם שקרים כאלה.

ב- 2 בנובמבר 2009 פרסם העיתונאי שלמה מן בביטאון "העין השביעית" ציטוט מפיו של משה גרטל הנוגע לתאריך יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 ולמשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו ממנו נעדר השחקן אולסי פרי שמשום מה לא הגיע לזירת הפרקט . הנה סיפורו השקרי של משה גרטל, כלהלן : "הגעתי לבית שלו (של אולסי פרי) בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותי, חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי פרי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא ב- ווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, יָשֵן שנת שִיכּוֹרִים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר כאילו אני מתעסק ברכילות זולה". שלמה מן שואל אותו כלהלן, "מי זה האנשים שלנו ?". משה גרטל משיב לו, "יואש אלרואי אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ בראשון. לא נעים לי אבל זו האמת". המדהים השלילי הוא שמשה גרטל מכר לשלמה מַן סיפור שלא היה ולא נברא, שקר עלוב, ואותו שלמה מן שלא הצליב מקורות ולא ווידא ביצוע, מצא לנכון להוציא את הקשקוש הזה לאור בביטאון "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009. בטרם ההוצאה לאור ובשם האיזון הקדוש הוא הרהיב עוז ושאל את שמעון מזרחי, יאיר שטרן, ואותי אם מדובר בסיפור אמיתי של משה גרטל. בושה וחרפה.

אנסה לסכם את מסכת השקרים הזדונית הזאת שסיפר משה גרטל לשלמה מן במשפט רצוף אחד : מילא משה גרטל שמתעטף ב- איצטלה של בדאי, כזבן, ו- ממציא דברי הונאה של היו ולא נבראו ולא התקיימו מעולם במציאות בעקבות דיווחו השקרי לשלמה מן (ב- "העין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009) כאילו תמי בן עמי ז"ל פתחה לו ולצוות הצילום שלו את דלת ביתה בשיכון ל' בתל אביב (ביום חמישי בערב ב- 16 בדצמבר 1982) על מנת שיצלם את חברה אולסי פרי בשיא עליבותו, אומללותו, וקלונו שוכב מנוטרל וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה כדי לפרסם את החיזיון הנורא ב- "מבט" (ו/או בכל תוכנית עיתונאית אקטואליה חדשותית אחרת) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי שאולסי פרי יודע כי חברתו הנאמנה תמי בן עמי חשפה אותו אך לא שאלה אותו אם הוא בכלל מסכים כי קלונו ואומללותו האלה ישודרו בפרהסיה ב – "מבט", אבל שלמה מן, אתה…??? אתה…??? אתה שמתיימר להיות עיתונאי הגון ויישר דרך הולך ומפרסם שקר כזה של משה גרטל בביטאון "העין השביעית"…??? ועוד אחרי זה רץ לשאול את שמעון מזרחי, את יאיר שטרן, ואותי בשם האיזון העיתונאי האם סיפורו של משה גרטל נכון.

משה גרטל משקר. הוא לא צילם ולא ביקר בדירתה של תמי בן עמי ז"ל באותו הלילה ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982. מפרסם הפוסט ב- "העין השביעית" שלמה מן איננו חוקר אותו משום מה ולא מבקש ממנו מידע  ולא שואל אותו את השאלה הזאת : "…OK מר משה גרטל אתה טוען שביקרת בדירתה של תמי בן עמי ז"ל בלילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, אם כך מי היו ומה שמם של אנשי צוות הצילום שלך הצלם, המקליט איש הקול, והתאורן כדי שאוכל לאמת באמצעותם את גרסתך הנ"ל בה אתה טוען כי תמי בן עמי ז"ל פתחה בפניך ובפני צוות הצילום שלך את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב… מר משה גרטל לא רק פתחה את דלת הדירה בפניך ובפני צוות הצילום שלך אלא הביאה אתכם, אותך ואת צוות הצילום היישר לחדר השינה שלה, למקום הכי אינטימי בדירתה, למיטתה מקום משכבה לצד אהובה אולסי פרי, רק כדי שצוות הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוכל לתעד את אולסי פרי אָהוּב לִבָּה שוכב מנוטרל ויָשֵן שנת שיכורים על סדיני מיטתה לצורך השפלתו וחשיפתו בשידור ב- "מבט" ו/או בכל מסגרת אקטואליה חדשותית אחרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית…". ובכן, תמי בן עמי לא פתחה את דלת ביתה בפני משה גרטל וצוות בצילום שלו. לא היה דבר כזה. לא התרחש דבר כזה. אילו משה גרטל היה דובר אמת וחש בטוח בעצמו ובעדותו, הוא היה מספק מרצונו וביוזמתו לשלמה מן את שמות אנשי צוות הצילום שלו כדי לחזק את טענתו הכוזבת הנ"ל שנשענת על עדותו הפרטית בלבד. סיפורו איננו נכון. שקר ולכן מַט ליפול. שלמה מַן גם איננו מאמת את משה גרטל עם העובדה ששני ציוותי משטרת ישראל נשלחו בהול מטעם מכבי ת"א לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב ולדירתה של תמי בן עמי בשיכון ל' בתל אביב כדי לחפש את הנעדר, אולם מצאו דירות נעולות וחשוכות. איש מהדיירים לא פתח להם את הדלת. כלומר על פי גרסתו של משה גרטל תמי בן עמי היא זאת שלא פתחה את דלת ביתה בפני משטרת ישראל אולם עשתה זאת בפניו ובפני צוות הצילום שלו. בלתי מתקבל על הדעת. אין שום כוח בעולם שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת ביתה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כשהיא מפקירה את אולסי פרי חברה האָהוּב שוכב שיכור ומנוטרל על סדיני מיטתה בפני עדשת המצלמה של ציוותו של משה גרטל רק כדי שהלה יחשוף את ערוותו ב- "מבט". משה גרטל משקר. אני מוכן להיפגש עמו בין כתלי בית המשפט. נימוקי המקלדת שלי המתייחסים לשקר הנ"ל רשומים בפרוטרוט בהמשך הפוסט. יתירה מזאת : OK, נניח לרגע קט שמשה גרטל דובר אמת כביכול והוא באמת מחזיק בידיו סרט Film נפיץ וסנסציוני בו נראה אולסי פרי שוכב מנוטרל, ויָשֵן שנת שִיכּוֹרִים על הסדינים הלבנים במיטתה של אהובתו תמי בן עמי בשיכון ל' בתל אביב. OK, נניח לרגע קט שמשה גרטל דובר אמת כביכול, ואנוכי מנהל חטיבת הספורט ומנווט שידורי הספורט של השידור הציבורי בראשות מנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל, הוא זה שמנעתי ממנו מלשדר את ידיעת הבלוף שלו. מדוע אם כך הוא לא פנה למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 עם חומר הצילום המרעיש, הרגיש, הבלעדי, והסנסציוני הנ"ל ולא מסר אותו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער וגם לא למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כדי שישודר במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום שישי – 17 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר ה- Film הסנסציוני הזה שמשה גרטל אומר לשלמה מן שהוא מחזיק בידיו לא שודר מעולם לא ב- "מבט", ולא בשום תוכנית עיתונאית חדשותית אקטואלית אחרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ? 

תזכורת : שקר מס' 2 נכלולי מעשה ידיו של אריה מליניאק. קשה להאמין ששדרני טלוויזיה שמחשיבים את עצמם לאנשים רציניים מתעסקים עם שטויות כאלה, עם בלופים כאלה, ועם שקרים כאלה.

ב- 14 באפריל 2007 התפאר אריה מליניאק בפני העיתונאי אהרון ווייסברג מאתר YNET כי הוא ויורם ארבל "…עשו טלוויזיה מכלום…" (באמת אריה מליניאק מה אתה אומר ? אתה ויורם ארבל שניכם עשיתם טלוויזיה מכלום, אה…???). הנה הציטוט מ- YNET של גרסת אריה מליניאק : "עשינו טלוויזיה מכלום…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת ב- ברה"מ או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים ובסוף הצלחנו איך שהוא להעמיד שידור…". יש כאן בעיה עם הבלוף המגוחך הזה מכמה טעמים :

1. מכבי ת"א לא שיחקה כלל בעשור ה- 80 של המאה הקודמת בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית מטעמים פוליטיים.

2. מכבי ת"א שיחקה פעם אחת בלבד במשך כל עשור ה- 80 של המאה הקודמת ב- ברה"מ הקומוניסטית, מטעמים פוליטיים. הופעתה היחידה ב- ברה"מ הייתה ה בשלהי עשור ה- 80 של המאה הקודמת ב- ינואר 1989 בתקופת הפרסטרויקה / גלאסנוסט שחולל נשיא ברה"מ דאז מיכאיל גורבאצ'וב. הופעתה ההיא נוגעת למשחקה נגד צסק"א מוסקבה במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות, ביום חמישי – 12 בינואר 1989 במוסקבה (שהיא כידוע לא עיירה נידחת…). הייתי נוכח שם בעצמי בהיכל לוז'ניקי במוסקבה בתאריך ההוא של 12 בינואר 1989 כ- מפיק, עורך, ומנווט של השידור הישיר ההוא צסק"א – מכבי ת"א 94:90 (לזכות מכבי ת"א) שהועבר על ידינו ממוסקבה לאולפני הטלוויזיה בירושלים. יורם ארבל היה השדר שלי, יואב טוקר היה כתב ה- ENG הצמוד שלי. אריה מליניאק כלל לא טס עמי אז למוסקבה. הוא נשאר בארץ.

3. בחודש מאי של שנת 1981 שידרנו ישיר מצ'כוסלובקיה את אליפות אירופה לכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל משלוש ערים ראשיות האווירוב, ברטיסלאבה, ו- פראג (לא עיירות נידחות כלל ועיקר…). אריה מליניאק לא היה על הליסט שלי. צוות השידור שלי שם היה השדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג. מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל אסר עלי לצרף אותו לליסט של צוות השידור שלי. 

4. אין דבר כזה שהפקות שידורים ישירים בינלאומיים / Multilateral  הנ"ל, על ידי ומטעמי, בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור, נעשו מעיירות נידחות ואשר התבססו על הזמנת שליח דואר שיחבר את חוטי השידור רבע שעה לפני שריקת הפתיחה. לא היה כזה דבר מעולם (!). קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים והטלפון הבינלאומי בכל עמדות השידור שלנו ברחבי אירופה ללא יוצא מן הכלל (ב- Route, בנתיב התקשורת, שבין מקום ההתרחשות האירוע באירופה לבין האולפן בירושלים) – הוזמנו מטעמנו זמן רב מראש בטרם מועד המשחק והשידור הישיר שלו, ו- לפחות שעה וחצי בטרם שריקת הפתיחה. ה- Booking של קווי השידור היה פק"ל (!) כמו נוהל קרב לצורכי ניהול השידור בתחום תקשורת ה- 4W. תמונת ה- Video הלוויינית הוזמנה מטעמנו כ- 15 דקות בטרם שריקת הפתיחה בשל העלויות היקרות.

5. אנוכי ממתין עד עצם היום הזה מאריה מליניאק ויורם ארבל לדעת אודות איזה עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ברה"מ לפני נפילת הקומוניזם, שניהם מדברים. 

אריה מליניאק מסר גם ב- 14 באפריל 2007 לאהרון ווייסברג ידיעת בלוף נוספת כי על פי מה שהוא יודע, אני העפתי אותו מכס פרשן הכדורסל ב- 1991 בלחצה של הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מדהים שלילי באיזה שטויות ושקרים עוסק אריה מליניאק. 

ב- 2 בנובמבר 2009 כותב שלמה מן בביטאון "העין השביעית" ציטוט נוסף מפיו של אריה מליניאק כלהלן : "העיפו אותי…יואש אלרואי ואורי פורת הודיעו חגיגית שמכבי ת"א אמרו שאם הם (אנשי רשות השידור) רוצים את זכויות השידורים אז צריך להעיף אותי". אריה מליניאק מכפיש ו- משקר לא רק בתוכן אלא גם בפרטיו. אריה מליניאק הודח על ידי מכֵּס פרשן הכדורסל בסתיו 1991. מנכ"ל רשות השידור ב- 1991 היה אז אריה מקל (אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1991 היה יוסף בר-אל. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא התערבה בהדחתו של אריה מליניאק על ידי מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1991. אריה מליניאק יודע היטב את סיבת סילוקו. אני מוכן להיפגש עמו בין כתלי בית המשפט. נימוקי המקלדת שלי המתייחסים לשקר הנ"ל רשומים בפרוטרוט בהמשך הפוסט.

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007. אתר YNET. אריה מליניאק מוסר את חוות דעתו לעיתונאי אהרון ווייסברג ומספר לו כי הוא ויורם ארבל עשו טלוויזיה מכלום וגם כי עבודתו כפרשן כדורסל שלי הופסקה משום שמכבי ת"א הציבה לי תנאי, אם אתם ערוץ 1 רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק. מדובר בשני בלופים.  

תזכורת : שקר מס' 3 נכלולי מעשה ידיו של יורם ארבל. קשה להאמין ששדרני טלוויזיה שמחשיבים את עצמם לאנשים רציניים מתעסקים עם שטויות כאלה, עם בלופים כאלה, ועם שקרים כאלה.

יורם ארבל משקר שוב ושוב מאז 1990 כי איחלתי לו לשדר "דוּק". לא נכון. מעולם לא איחלתי לו לשדר "דוק". צריך להבין : מאחורי טיעון "הדוּק" של יורם ארבל מסתתרת פילוסופיה טלוויזיונית תחרותית שנושאת עמה הכפשה, "אני ואפסי עוד…תראו להיכן הגעתי למרות שיואש אלרואי איחל לי לשדר דוּק…", ועמה מסכת חיים שהסדר שלה הופר. הציבור איננו מבין כי עזיבתו של יורם ארבל את המיקרופון הציבורי לא הייתה חשובה. תזוזה ונדידת שדרים (ולא רק שדרים) היא עסק מקובל בתעשיית הטלוויזיה. לא התאבלתי עליו אפילו שנייה אחת. יורם ארבל הוא שדר ספורט מצוין אולם היה חשוב הרבה יותר שנשמר לעצמנו למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית את זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים המקומיים והבינלאומיים. הסיפור הנכון והאמיתי אודות ה- "דוּק" הוא כלהלן : בסתיו 1990 לאחר שיורם ארבל נטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמקומו גייסתי לשורותיי את שדר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. הודעתי אז בשיחת וועידה טלפונית למנכ"ל שלי אריה מקל ומנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל כלהלן את תוכן הדברים הבאים בזו הלשון : "כל עוד אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם כמו מונדיאלים + אולימפיאדות + אליפויות העולם בא"ק, שחייה, והתעמלות + Euros (אליפויות אירופה בכדורגל למדינות) + אליפויות אירופה והעולם בכדורסל + ה- NBA + ליגות הכדורסל והכדורגל בארץ + משחקיהן של נבחרות ישראל הלאומיות בכדורסל וכדורגל בארץ ובחו"ל + קבוצת מכבי ת"א בכדורסל, וכו'…אזי  אין לנו מה לחשוש מיורם ארבל כי מה ש- יִוָותֵּר לו לשדר בערוץ 2 ו/או בערוץ 5 יהיו תחרויות דוּק, סיף, סנוקר…וכו'. ברור לחלוטין שאם יורשו של יורם ארבל מאיר איינשטיין ישדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחק הכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד ויורם ארבל ישדר מולו ישיר בערוץ 5 בכבלים ו/או בערוץ 2 "ראש בראש", את תחרות הדוּק בין נבחרות ישראל ורומניה, אזי הצופים והרייטינג יהיו עמנו ושלנו. לכן עִזְרוּ לי לעזור לכם לשמור ולשַמֵּר לעצמנו את זכויות השידורים הבלעדיים של אירועי הספורט הרלוואנטיים כדי להביס את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים, כל אחד לחוד, ואת שניהם ביחד. רון ארלדג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, הגה בשעתו את הרעיון עליו מבוססת תעשיית הטלוויזיה כולה, באמצעות סלוגן פשוט ונכון : "When you have the rights – you have the show", רון ארלדג' צדק (!). יורם ארבל חשוב. חשובים ממנו פי 1000 הן זכויות השידורים וחומר השידורים (!) יש תחליף לכל שדר באשר הוא. אין תחליף לבלעדיות. את זאת שניכם אתם אריה מקל ויוסף בר-אל חייבים להבין ולזכור (!)". מעולם לא איחלתי ליורם ארבל לשדר דוּק. זאת לא דרכי להילחם כך עם יריביי. ריצתו של יורם ארבל לעבר מולי שפירא כדי להתבכיין ולספר לו את ה- בְּדוּתָּא המכפישה כאילו איחלתי לו לשדר דוּק, מנמיכה את אישיותו לגובה הדשא באצטדיון עליו רצים שחקני הכדורגל. אני מוכן להיפגש עמו בין כתלי בית המשפט. נימוקי המקלדת שלי המתייחסים לשקר הנ"ל רשומים בפרוטרוט בהמשך הפוסט.

ובכן, בטרם כתיבת ומחקר הפוסט הקונקרטי הזה, אנוכי מתעטף ומצטנף בצוואתם של אבותינו, אישים גדולים וחכמים שהורו לי את הדרך ו- ציוו עלי לצעוד במשעול האֶמֶת, כלהלן :

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". (תהילים, פרק א', פסוק א').

ציטוט : "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).

ציטוט : "הַצָרָה העִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת".(קינגסלי אמיס).

ציטוט : "לעוֹרְמָה מַטָרוֹת אָנוֹכִיוֹת בִּלְבָד". (אדיסון).

ציטוט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (הַמְלֶט לוחש לאוֹפֶלְיָה במחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

דיון עיתונאי ארוך. אֶמֶת ושֶקֶר. יוֹשְרָה ובְדוּתָּא. זכויות שידורים + כלכלה וטכנולוגיה טלוויזיונית בעידן המונופול הבלעדי ובתקופת התחרות הפתוחה. תכנון לוח שידורים כללי ושיבוץ אירועי ספורט. שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. מולי שפירא איש גלי צה"ל מגיש ומנחה "בילוי נעים" בימי שישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 מאפשר בחוסר בקיאותו ותמימותו לחלק מהאורחים שלו לספר בתוכניתו סיפורי בַּדִים. סיפורי בַּדִים שנשענים על שמועות, על רכילות, ועל עובדות לא נכונות בהן אורחיו מציגים תמונות פאזל חלקיות ולא נכונות, לא מדויקות, וגם נטולות מרכיבים חיוניים אחרים מבלי שמולי שפירא עוצר אותם. התמונות הפגומות האלה שחושפים חלק מאורחיו, נגועות לא רק בחצאי אמיתות אלא גם ב- בלופים של ממש. התוכנית העיתונאית "בילוי נעים" הופכת לתוכנית רכילות. מדובר בחלק משיטה של סיפורי בדים שבינם לבין עיתונאות אין שום מכנה משותף אולם הם שבים וחוזרים על עצמם משום מה כדי לבלוט ולקשט קישוט נָבוּל את "בילוי נעים" (גם אם היא חזרתם אקראית ולא תמיד מתוכננת). למשל, ב- "בילוי נעים" של יום שישי – 18 בנובמבר 2016 הטיח אריה מליניאק בפני מיקרופון גלי צה"ל של מולי שפירא מֵידָע שגוי ונתונים כספיים מבולבלים ו- שקריים של ממש הנוגעים לסכומים מופרכים של זכויות שידורים, שכאילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה אותם בפועל בזמנו למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. פשוט לא נכון. אריה מליניאק סיפר למולי שפירא שקר גס כי רשות השידור שילמה ב- 1994 למועדון הכדורסל של מכבי ת"א סכום זכויות שידורים בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. בדותא מחורבנת. אריה מליניאק פִּרְסֵם לא רק מֵידָע שָגוּי בעליל, אלא חיווה את דעתו על מדיניות תשלומי זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי שהוא מוכשר דיו ומבלי שיש לו את הידע הנדרש כדי לחשוף בפני המאזינים (במקביל) את סך השיקולים ו- מבנה התמונה הכספית – כלכלית השלימה האמיתית אודות מהות "הקשר הסימביוטי" ארוך הטווח ההוא שנוצר בין שני הגופים רשות השידור ומכבי ת"א, ועליו שוחח עם המַנְחֶה שלו. אריה מליניאק מסר בחלק מדיווחיו ל-מולי שפירא מידע כספי – כלכלי הזוי, לא מדויק, ובלתי נכון ו- יצא בלופר באותה תוכנית "בילוי נעים" ששודרה ביום שישי – 18 בנובמבר 2016. בהווה הנוכחי של 18 בנובמבר 2016 הוא מספר בהתרגשות ובהתלהבות למנחה שלו מולי שפירא בדותא, "…כי רשות השידור שילמה ב- 1994 למכבי ת"א סך של זכויות שידורים בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר…". שקרן שמפרסם בפומבי ברדיו גלי צה"ל נתון שקרי. ערך מתמטי שגוי לא באחוזים בודדים אלא ב- מֵאוֹת. איש איננו עומד מעל הביקורת גם לא אנוכי בתנאי שהיא כֵּנָה. הוויכוח כעת ביני לבין אריה מליניאק ומולי שפירא איננו מתנהל אודות המחיר, אלא האם הפרסום השקרי הנ"ל נעשה במזיד ובזדון. אין מדובר בפרט שוּלִי. אם אריה מליניאק משקר בכזאת קלות במקרה דָנָן הקונקרטי הנ"ל הרי שהוא מפזר במו פיו ערפל ואי אמינות ומהימנות גם על אינפורמציות אחרות שלו שהוא מעביר לידיעת המנחה שלו מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל. 

פירוט מְצָאי השתלשלות מבנה החוזים וגובה תשלומי זכויות השידורים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין 1973 ל- 2003 (מועד פרישתי וטריקת הדלת למנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל) מוחזק בידיי. הרישום שלו מפורט בפרוטרוט בספר עב הכרס בן רבבת עמודים שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי", שדן במסכת יחסי הגומלין בין רשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך יותר משנות דור. מוטי קירשנבאום ז"ל כיהן אז ב- 1994 בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוכי נשאתי במשרה של מנווט שידורי הספורט עבור שניהם. אני מקווה שמוטי קירשנבאום ז"ל איננו מתהפך בקברו נוכח שקריו של אריה מליניאק. בעבר טען אריה מליניאק באתר האינטרנט YNET כלהלן, "…השערורייה האמיתית היא המיליונים שהעביר הערוץ הציבורי למכבי ת"א…". בעיני מי זאת שערורייה בדיוק…? אריה מליניאק מגוחך ורחוק מלהיות בר סמכא ומומחה בענייני זכויות שידורים טלוויזיוניות. דעתו השלילית אקוויוולנטית לאותו אדם שחושב בשונה ממנו וקובע שדווקא יש היגיון חיובי בקניית זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א באירופה, איכות וכמות, ע"י רשות השידור. אריה מליניאק קובע קביעה פופוליסטית מטופשת מבלי לבדוק את אופי, מסורת, הגינות וחוקיות ההסכמים הכספיים הללו (גם על פי אמנת ה- EBU איגוד השידור האירופי), ואת מבנה הקשר בין טיב ואיכות סחורת השידור למרות שהיא מוצר פרטי, לבין חובת התשלום שחלה על מי שרוצה להשתמש במוצר טוב ואיכותי, גם אם מכנים אותו "שידור ציבורי". שידור ציבורי איננו בהכרח שידור שוויוני (!). אין לי מילים אחרות חוץ מלומר עליו "בלופר" כדי לתאר אותו כעיתונאי עיתונאי נטול ידע שפעם צבר מוניטין ו- עכשיו טועה ומטעה במזיד בחלק מהאינפורמציה שהוא משגר לצופיו. השתתפתי באופן פעיל בכל המו"מ שניהלה רשות השידור עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בין 1980 ל- 2002. המו"מ שקיימנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואנוכי ב- 1994 עם נציגי מכבי ת"א שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן התנהל בצל הפסדה של מכבי ת"א את תואר האלופה בעונת 1993 / 1992 לקבוצת הפועל גליל עליון, וזכייתה מחדש בו בעונת 1994 / 1993. הציבור איננו יודע כי כי לאחר שמכבי ת"א נושלה מ- תארה ב- 1993 ע"י הפועל גליל עליון החליט ה- Sponsor בעל "עֵלִית" דייוויד פדרמן בקיץ 1993 להעניק ל- מכבי ת"א 1.000000 (מיליון) נוספים מכיסה הפרטי של חברת "עלית" (מעבר למה ששילם לה כבר כנותן חסות) על מנת להשיב לה את כוחה, וכדי לזכות מחדש באליפות של עונת 1994 / 1993. במו"מ ההוא חתמנו עם מכבי ת"א על חוזה שידורים ותשלום זכויות שידורים לעונה אחת בלבד במסגרת המשחקים של גביע אירופה לקבוצות אלופות, זאת של 1995 / 1994. בשעה שאריה מליניאק מכריז ב- "בילוי נעים" של מולי שפירא ב- 18 בנובמבר 2016 כי רשות השידור שילמה למכבי ת"א ב- 1994 בעבור עונת 1995 / 1994 טבין ותקילין של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר הוא פשוט מרמה ומשקר את מאזיני רדיו גל צה"ל מבלי שהמנחה התם והתמים שלו מולי שפירא בולם אותו. לאריה מליניאק אין מושג על מה הוא מדבר. גם למולי שפירא אין צֵל קָלוּש של מושג בתחום הפיננסי הזה. כך מתנהל הדיון בין שניהם ב- "בילוי נעים" ב- 18 בנובמבר 2016. זאת הרמה. מדובר בעיתונאות יותר מ- עלובה ו- דלה. אריה מליניאק רווי ביטחון עצמי ומדושן עונג מעצמו. כמו מרבית האנשים בעלי יתר ביטחון עצמי ועודף שבעות רצון מעצמם אך נטולי ידע, גם אריה מליניאק שוגה מַרוֹת בפרהסיה ומבצע טעות הגדולה בשעה שהוא משתמש חופשי במיקרופון הציבורי של רדיו גלי צה"ל כדי למסור לציבור המאזינים שלו לא רק אינפורמציה לא נכונה אלא מידע שקרי לחלוטין שנפחו רב ב- מאות אחוזים לעומת האמת. אריה מליניאק תגיד לי על מה אתה מדבר…??? איזה 7.000000 (שבעה מיליון) דולר ואיזה נעלים…??? המנחה מולי שפירא שאיננו אוהב (בלשון המעטה) את מועדון הכדורסל המשגשג של מכבי ת"א ומאידך חש אמפתיה וסימפתיה ל- הפועל ת"א, מחריש מנגד, ומאפשר בשתיקתו לאריה מליניאק לקשקש. אתה יכול להתווכח כמה שאתה רוצה עם עוּבְדוֹת אבל לא עם עוּבְדוֹת אֶמֶת. אני מחזיק בידיי את נתוני החוזים שלנו עם מכבי ת"א ואת החוזים בשנים 2002 – 1973 ועיני אינה צרה באריה מליניאק והוא יודע זאת. עובדה שאירחתי אותו כלאחר כבוד בביתי והשתדלתי לענות לו על חלק מ- שאלותיו לצורכי הספר שהוא כותב. לא עניתי על כל שאלותיו מכיוון שגם אני חוקר וכותב 13 ספרים עבי כרס בענייני טלוויזיה בארץ ובעולם מאז 1998 ביניהם הספר "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (רבבה) עמודים A4 על מחשב. הספר הזה "הקשר הסימביוטי" מתאר ומסביר מזוויות התבוננות שונות, גם כלכליות וטלוויזיוניות, מדוע רשות השידור לדורותיה מצאה צורך לצעוד שלובת זרוע עם מכבי ת"א כברת דרך כה ארוכה בת 36 (שלושים ושש) שנים. לא ראיתי לנכון למסור לאריה מליניאק את כל המידע בו הוא חפץ. רובו נותר סודי עבורו. אבל מכאן לרוץ לרדיו גלי צה"ל ולספר בלוף שרשות השידור שילמה למכבי ת"א בעונת 1995 / 1994 סכום זכויות שידורים בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר ועוד לשַרְבֵּב את שמי לתוך השקר הזה כדי להעניק לו תימוכין כאילו מדובר בדבר אמת, הדרך ארוכה. ארוכה מאוד. אין לי מילים אחרות לתאר את הפדיחה השקרית הזאת. ככה לא מתנהגים. 

מגוחך ומביך שאישים נכבדים מנצלים את תקשורת ההמונים של הרדיו הצה"לי כדי לספר בלופים. האחריות לכך מוטלת על מארחו של אריה מליניאק, הלוא הוא המנחה והמגיש של "בילוי נעים" מולי שפירא שלא ערך אותו ולא בלם אותו. מולי שפירא נושא בקולר הערבות ונשיאת האחריות מפני שהפיק מסמך עיתונאי רשלני ורכלני שאיננו אמת. פוסט מס' 873 הועלה לאוויר בשבת – 18 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. האינפורמציה הנ"ל פורסמה לראשונה בפוסט מס' 651 ביום רביעי – 30 בנובמבר 2016. 

הבלוג שלי איננו הנהלת חשבונות. הוא נועד לצורך מסירת מידע לציבור. אולם במקרים קיצוניים של אי דיוקים, בדותות, ושקרים שמפרסמים גורמים עוינים (ביודעין ו/או באקראי, אין זה חשוב). הוא נועד גם לשמור ולהגן על אגפיי. דיון עיתונאי ארוך (שלב א'). שידור ציבורי וזכויות שידורים.

אנוכי רוחש הערכה לשדרן הוותיק של רדיו גלי צה"ל מולי שפירא (בן 78 היום) ובאותה מידה מאוכזב ממנו מפני שהוא הרשה אז לאורחו אריה מליניאק להפיץ בלופים במסווה של סיפורי מחקר. אני מאזין מעת לעת לתוכנית התרבות המגוונת של מולי שפירא "בילוי נעים" אותה הוא משדר בימי שישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 ו- מקבל את סגנון ההגשה וההנחיה הבלתי מכופתרים שלו. אולם מה לזה ולשקרים שמסננים חלק מ- אורחיו ביודעין למיקרופון של רדיו גלי צה"ל ב- "בילוי נעים" והופכים אותה לתוכנית של שמועות ורכילות ? "בילוי נעים" היא תוכנית עיתונאית מובהקת שחלים עליה כל חוקי העיתונאות שנוגעים ליושרה, הגינות, דיוק, ופרסום מידע אמת ו- מאוזן. "בילוי נעים" מזוהה לחלוטין עם השדרן והמגיש מולי שפירא. הוא המנווט והוא קולה של התוכנית. אחריות התכנים המשודרים ב- "בילוי נעים" חלה ישירות עליו. לכן מולי שפירא איננו יכול לרחוץ בניקיון כפיו בשעה שהוא לא עוצר ולא מונע מחלק מ- אורחיו מלהשמיע למאזינים מידע שגוי ובלופים של ממש במסווה של כאילו תחקירי אמת. ייתכן ומולי שפירא שמצטייר כאיש תם ושדרן תמים נעדר את ה- השכלה הדרושה ואת הידע ההכרחי כדי להבחין בין דברי אמת לבין רכילות, לבין מידע שגוי, לבין מידע מבולבל, לבין שקרים (מכוונים ו/או אקראיים) שמספרים לו אורחיו בסך תחומי העניינים המגוונים בהם הוא עוסק ב- "בילוי נעים". אם כך הדבר הרי שמולי שפירא שרוי בצרה צרורה. הוא איננו מסוגל לערער את שיווי משקלם של אורחיו – מרואייניו, לא יכול לשאול אותם שאלות Folloew up כמתחייב בכל ריאיון עיתונאי, ונאלץ לקבל את עדותם כמובנת מאליה. מדובר בעיתונות ועיתונאות דַלָה בה יורם ארבל יכול לקשקש למארחו מולי שפירא כי לאחר שעזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכיוון ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים, היה זה יואש אלרואי שאיחל לו לשדר שָם "דוּק". מדובר בשקרן שממשיך להפיץ את אותה האגדה אורבנית המגוחכת שלו כבר 26 שנים וטרם נמאס לו. אותו התואר של בדאי וגוזמאי חַל על אריה מליניאק מי שמספר למולי שפירא ב- 18 בנובמבר 2016 בין השאר כי רשות השידור תחת מנכלותו של מוטי קירשנבאום ז"ל שילמה לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 1994 זכויות שידורים בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. שקר, ואין פוצה פֶּה ואין מְצָפְצֵף. בטח לא המגיש והמנחה מולי שפירא שאמור לבדוק את העובדות אולם מכיוון שאין לו את הידע הנדרש ולא את הכלים המתאימים הוא מקבל את עדותו השקרית של אריה מליניאק כדבר מובן מאליו ואיננו יכול ו/או מסוגל לסתור אותה. כמו טקסט תנ"כי שאין עליו עוררין. מדובר בשֶקֶר גַס. מדובר בלא פחות מ- שקר מֵנוּבָז. לא היה כדבר הזה מעולם (!). מדהים אותי מצדה השלילי שהמטבע כיצד אריה מליניאק מרהיב עוז לשקר במצח נחושה ולמסור למנחה שלו ולצופיו נתון שהוא בדותא מוחלטת. מעניין מאוד מצדה הדהוי של המטבע השחוקה כיצד כל ההתנהלות המגוחכת של מולי שפירא ואריה מליניאק ב- 18 בנובמבר 2016 עוברת לה כבדרך אגב מתחת ל- רָאדָאר של מפקד רדיו גלי צה"ל ירון דקל. פתטי. פוסט מס' 873. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

בחלקה השני של "בילוי נעים" ששודרה ביום שישי – 18 בנובמבר 2016 עלה האורח אריה מליניאק לשידור וסיפר נרגש ונפעם למולי שפירא מֵידָע מופרך אודות נתונים כספיים ששילמה בשעתו רשות השידור הציבורית כביכול למועדון מכבי ת"א וגם שִרְבֵּב את שמי לצורך תחזוקת הבלוף, בזו הלשון : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בלעדית והייתה יכולה לשלם אז למכבי ת"א 1.90 שקל עבור זכויות השידורים…נפגשתי עם יואש אלרואי…הם התחילו ב- 35000 (שלושים וחמישה אלף) שקל…מולי שפירא אתה יודע כמה קיבלה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 1994 מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ? ומבלי להמתין לתשובה של מארחו, ירה מהמותן והשיב בעצמו לעצמו את התשובה הלא נכונה שלו, את הבדותא שלו : 7.000000 (שבעה מיליון) דולר של כסף ציבורי…". מדובר בשֶקֶר כפול. תגיד לי אריה מליניאק יצאת מדעתך לגמרי…??? מה מביא אותך לספר בדותות כאלה תוך כדי שרבוב שמי לעֵדוּת שלך שהיא בגדר מעשה רָמַאוּת ונוכלות…???

נכון שהיה לי הכבוד לארח את אריה מליניאק בביתי לפני כחודש ימים (ב- 2016). נכון גם שהעברתי לו בצורה מסודרת חלק מהמספרים והעובדות הפיננסיות הנוגעים לחוזי זכויות השידורים של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. אך נכון גם שמעולם לא מסרתי לו נתון כספי שכזה בן 7.000000 (שבעה מיליון) דולר אותו הציג בפני מולי שפירא, מפני שמעולם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא שילמה ב- 1994 סכום זכויות שידורים מטורף כזה בגובה כזה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר למכבי ת"א. גם לא בשנים מאוחרות יותר. מדובר ב- בלוף (!). ו/או אם להיות זהיר יותר, ב- המצאה (!). בשום עונה מ- 36 העונות שבין השנים 1970 ל- 2007 לא היה כ- דָבָר כזה בו שילמה רשות השידור סכום זכויות שידורים עונתי בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. גם לא בעידנים של המנכ"לים יוסף בר-אל ומרדכי "מוטי" שקלאר. אריה מליניאק ניצל את אי בקיאותו המוחלטת של מולי שפירא בחומר הכלכלי ובעובדות הפיננסיות הנוגעות ל- "קשר הסימביוטי" וליחסי הגומלין (חשיפה טלוויזיונית תמורת תשלום זכויות שידורים) שהתפתחו ו- נוצרו בין רשות השידור לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- 34 (שלושים וארבע) השנים הנידונות לעיל בין 1973 ל- 2007. הוא זרק מספר אדיר רב ממדים לאוויר של רדיו גלי צה"ל ממנו היה מולי שפירא מסוגל רק להתפעל אולם לא לאמֵת אותו. אילו אריה מליניאק ומולי שפירא היו באמת מתעמקים במסורת השתלשלות תשלומי זכויות השידורים של רשות השידור הציבורית למועדון הכדורסל הפרטי של מכבי ת"א במשך 34 שנים בין 1973 ל- 2007 (ואומר בגלוי שהם באמת האמירו בהדרגה שוּב ושוּב במשך יותר משנות דור), הם היו מגלים שבארבע עונות הכדורסל של 1973 – 1970, רשות השידור לא שילמה מאום, אפילו לא גרוש אחד למועדון מכבי ת"א. אף על פי כן זכתה מכבי ת"א בארבע אליפויות המדינה ברֶצֶף ב- 1970, 1971, 1972 ו- 1973 בלעדי תשלומי זכויות השידורים של רשות השידור, והקדימה את יריבתה העירונית המושבעת הפועל ת"א. האכזבה מרמת העיתונאות של מולי שפירא, גדולה. פוסט מס' 873. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

אריה מליניאק ניסה בשיחתו עם מולי שפירא ב- 18 בנובמבר 2016 ליצור רושם שלילי ולהטיל דופי בשדרת המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ושל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם שהחליטו בעצה אחת עמי (ועם קודמיי בתפקיד דן שילון ואלכס גלעדי) לשלם כסף ציבורי לקבוצת כדורסל פרטית בשם מכבי ת"א, כאילו מדובר בעבירה של בזבוז כספי ציבור. אִיוֶולֶת. אריה מליניאק שאיננו מבין דבר בעסקי טלוויזיה, וכסוּמָא לא רואה את הקשר ההכרחי בין מסורת של איכות וטיב לבין עלויות זכויות שידורים, מרצה את משנתו למולי שפירא ו- חושב בדיעבד כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה צריכה להתנשא בשעתו כמונופול ולהכריז בדיעבד כערוץ בִּלְבָדִי רווי כוח ללא תחרות, כי היא תשלם למכבי ת"א זכויות שידורים בגובה של 1.90 שקל. כמובן שאין דבר כזה מפני שמכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מושך לא רק על פי שיקול דעתם  של העורכים והמפיקים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלא גם על פי שיקול דעתו של הרחוב. סמנכ"לי הכספים של רשות השידור לדורותיהם ארנון צוקרמן, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, ו- יוחנן צנגן נהגו אומנם באגרוף קָפוּץ אולם הם לא היו טיפשים כפי שמציע להם אריה מליניאק להיות בדיעבד. רשות השידור במצבה הכלכלי דאז ניהלה אומנם מו"מ כמונופול מעמדה של כוח עם התאחדות הכדורגל וגם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א אולם היא לא השפילה את שני גופי הספורט הללו ושילמה להן על פי יכולתה ועל פי כבודם ואיכותם. אני שָב ומדגיש את ההתחלה הכלכלית הצנועה בת תריסר שנים שנקטה רשות השידור בתשלומי זכויות השידורים שלה ל- מכבי ת"א, ואת הנתונים הכספיים ההיסטוריים ההם כי בין השנים 1973 ל- 1985 שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מידי עונה בעונה לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סכומי זכויות שידורים נמוכים ביותר שנעו בין 7000 (שבעת אלפים) דולר ל- 10000 (רבבה) בלבד (!). הקפיצה הכספית הגדולה הראשונה התרחשה בחוזה בין שני הגופים זה שנגע לשתי העונות של 1986 / 1985 ו- 1987 / 1986. רשות השידור הסכימה לשלם עבור שתי העונות הנ"ל הללו סכום כולל של 70000 (שבעים אלף) דולר. 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר בכל שנה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופות שונות שלהן נהגו נכון, ביושרה, ובצדק בהתקשרות עם מכבי ת"א. גם על פי דין וגם בהתאם ל- אמנת ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שמעולם לא ראה שום פסול בהתקשרות כספית של רשת טלוויזיה ציבורית עם מועדון ספורט פרטי. אילו אריה מליניאק היה איש הגון וישר כפי שהוא מתיימר להציג את עצמו, הוא היה מדווח למולי שפירא שבעונת הכדורסל האירופית המוצלחת והמשגשגת ההיא של מכבי ת"א לפני ארבעים שנים, ב- 1977 / 1976, שילמה רשות השידור למועדון הפאר הישראלי הקרוי מכבי ת"א, סך זכויות שידורים בגובה של 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד (!). באותה העונה ההיא של 1977 – 1976 שידרנו ישיר 14 משחקים של מכבי ת"א (מתוך סך של 17) במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, ובתוכם השידור הישיר הבלתי נשכח מווירטון – בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 בו גברה מכבי ת"א על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91, וכן את השידור הישיר של משחק הגמר בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת איטליה מובילג'ירגי ווארזה 77:78, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה. אני חוזר ומדגיש שוב כי באותה העונה ההיא של 1977 / 1976 שילמנו למכבי ת"א סך זכויות שידורים של 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד ולעונה אחת בלבד (!). עצוב וחמור כאחד שאורח נכבד של מולי שפירא בשם אריה מליניאק עולה לאוויר ב- "בילוי נעים" ב- 18 בנובמבר 2016 ו- מפריח נתונים לא נכונים לחלל התדרים של רדיו גלי צה"ל, כלהלן, "…35000 דולר ו- 7.000000 דולר…", ומוציא לחלוטין ביודעין דברים מהקשרם. מגוחך מאוד שהמנחה הנכבד של אריה מליניאק מר מולי שפירא נכשל לגמרי בהנחיית "בילוי נעים" מפני שהוא משולל ידע ויכולת להתערב מייד ולבלום את אשמת השקר שטופל אריה מליניאק על רשות השידור. פתטי לחשוב שאין ברדיו גלי צה"ל שום יד עורכת מפקחת, ומנהלת ממעל את "בילוי נעים", ובאין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה. בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 873. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

אנוכי פותח צוהר לנעשה ברשתות טלוויזיה אירופאיות אחרות החברות כמונו ב- EBU (איגוד השידור האירופי). הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE (בדומה לטלוויזיה הישראלית הציבורית) שילמה זכויות שידורים מהכסף הציבורי שלה למועדוני הספורט הפרטיים של ריאל מדריד וברצלונה, כדורגל וכדורסל, עבור השידורים הישירים של משחקיהן במפעלים האירופיים. כנ"ל רשת השידור הבריטית הציבורית ה- BBC ששילמה כסף ציבורי של משלם האגרה שלה למועדוני כדורגל פרטיים כגון מנצ'סטר יונייטד, ליוורפול, וארסנל בהתמודדויות שלהן במסגרות גביעי אירופה לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע. גם רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI שילמה זכויות שידורים מהקופה הציבורית שלה לקבוצות כדורגל וכדורסל פרטיות כמו מילאן, אינטר, מובילג'ירגי ווארזה, סקוויב קאנטו, וסינודינה בולוניה על מנת לסקר אותן ישיר בהתמודדויות שלהן במפעלי הספורט האירופיים. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית אינן יוצאות דופן מן ההיבט הזה של יצירת יחסי גומלין סימביוטיים בין שידור ציבורי לבין מועדוני ספורט פרטיים. מוחו ופיו של אריה מליניאק רקחו אינפורמציה ברמה של בדותא מוחלטת ומבולבלת לגמרי עבור עשרות אלפי אולי מאות אלפי מאזיני רדיו של "בילוי נעים", בהנחה שמולי שפירא התם והתמים לא יוכל להתערב בדיון, ו/או לא יהיה מוכשר לסתור את המידע ה- כאילו סנסציוני שזה עתה הגיע לאוזניו בשידור ישיר מפיו של אריה מליניאק. אריה מליניאק פשוט הוציא את דיבתה של רשות השידור רעה. חד משמעית. אילו מולי שפירא היה עיתונאי הָגוּן ולא רַכְלָן הוא היה מטיל ספק בנתוני "המתמטיקה הגבוהה" שסיפק לו אריה מליניאק ודורש ממנו לספק הוכחות וגם לפרוס בפניו את כל חלקי הפאזל העלומים שאמורים להרכיב את התמונה המלאה והמדויקת. מולי שפירא לא נהג כך. הוא לא חקר את אריה מליניאק אלא לקח ואימץ אותו אל לִבּוֹ לחלוטין For granted, העניק לו בימת מיקרופון חופשית, ו- לא הטיל ספק אפילו הקל שבקלים בבדותות המבולבלות שסיפר אודות גובה תשלומי הכספים ששילמה רשות השידור בשעתו למכבי ת"א. מולי שפירא אִפְשֵר לאריה מליניאק להפגין תצוגה פרטית שקרית ברדיו ציבורי. אילו היה עיתונאי הָגוּן ולא רַכְלָן היה מזמין אותי ל- "בילוי נעים" כדי לסתור לאלתר את הבלופים שהאיש מפיץ אודותיי ואודות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לפחות כדי לאזן במשהו את המידע הרכילותי שמשודר בתוכנית שלו. אילו מולי שפירא היה עיתונאי הָגוּן ולא רַכְלָן הוא היה לפחות מתעניין באופציית איזון המֵידָע שהוא משגר למאזיניו ומשתדל להפוך את "בילוי נעים" מתוכנית רכילות לתוכנית עיתונאית. מעניין אותי לדעת היכן ניצב העורך הראשי של רדיו גלי צה"ל הלוא הוא מפקד התחנה ירון דקל, הבוס של מולי שפירא, שמאשרר מצב אבסורדי בו צד אחד מקבל בימה ציבורית אבסולוטית כדת וכדין כדי לדווח לא רק מידע שגוי אלא לטפול אשמת שקר, ואילו הצד האחר שכאילו נאשם, נותר אִילֵם ב- צֵל, מבלי יכולת להגיב. פוסט מס' 651. כל הזכויות שמורות.

להשלמת התמונה הכללית של "הקשר הסימביוטי" אוסיף ואומר אודותינו, אודות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בעניין אחר, כי מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז ב- 1977 אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים שאמורים לנווט בצורה מקצועית את השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א באירופה. לכן נוצר תמיד חלל בעת שהשדר המוביל אלכס גלעדי החזיר את השידור הישיר מחו"ל הביתה לאולפן המנווט בירושלים בתום המחצית הראשונה. בחללים האלה של הפסקות המשחקים נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס פרי יצירתו של וולט דיסני, ואת פּוֹפַּאיי המלח (Popeye The Sailor man) אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. לא ייאמן אבל זה היה סטנדרט השידורים הישירים בימים ההם. ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי בבלגיה את זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה המכבית בראשותו של המאמן רלף קליין בעיירה בלגית קטנה ושכוּחת אֵל וִוירְטוֹן את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גוֹמֶלְסְקִי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא של 17 בפברואר 1977 את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א שבה לישראל אפופת תהילה. יחסי הציבור המעולים שלה נסקו לשמיים. אבל נדמה לי שהצל"ש הטלוויזיוני האמיתי מנקודת מבטי מגיע לשדר שלנו אלכס גלעדי שעמד בכבוד במשימות השידורים הישירים המסובכים למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. תמונות המשחקים אותן שידר הגיעו הביתה בשלום. כעורך – מפיק שלו בירושלים התבוננתי בו כיצד הוא צועד ומנווט את עצמו ואותנו בהיגיון ובביטחון במשעול ההפקה האירופי. אין זה דבר פשוט כלל ועיקר. היכל הכדורסל של העיירה הבלגית ווירטון דָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, אולם שם בחרה קבוצת צסק"א מוסקבה להתמודד מול מכבי ת"א, ושם ניצבה ניידת שידוּר בלגית קטנה של רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי היה מוֹרִיס רִיאָזוּ. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר שאוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצרו שם בגלל השמחה וההתלהבות הישראלית, הצליח אָלֶכְּס גִלְעָדִי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה את המאמן רלף קליין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של טַל ברודי On air את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא ב- הכּל". סיגנל השידור הטלוויזיוני של RTBF נשלח מ- ווירטון ל- בריסל ומשם נעשה Up link ל- לוויין ה- Primary האטלנטי וממנו Down link לתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה. השידור הישיר מווירטון לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים נעשה לא כל גיבוי טכנולוגי, ועבר בשלום.

הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל על האלופה הסובייטית צסק"א מוסקבה 79:91 ב- ווירטון / בלגיה בתוצאה 79:91 הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל האירופי וריכז אליה את אור הזרקורים ואת עדשות מצלמות הטלוויזיה. לא רק בארץ. גם באירופה. לפתע היא הפכה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון הסנסציוני של המכבים על הרוסים והחליט להזמין כמחווה של כבוד והערכה את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל מזמין ראש המדינה קבוצת ספורט פרטית להתארח בלשכתו. ראשי הממשלות דוד בן גוריון, לוי אשכול, וגב' גולדה מאיר ערכו קבלות פנים לנבחרות ספורט לאומיות שונות ששבו ממאבקים בחו"ל אולם לא נפגשו עם קבוצות פרטיות. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי (בן 77 היום) ניחן ביחסי ציבור ושיווק. גם של קודמו היו"ר נוח קליגר (בן 90 היום). מועדון מכבי ת"א הפך את שר הביטחון משה דיין לאורח כבוד קבוע של הקבוצה במשחקי הבית שלה בגביע אירופה לקבוצות אלופות מאז ההתמודדות באצטדיון יד אליהו הפתוח נגד ריאל מדריד ב- 22 בפברואר 1968. נוכחותו של משה דיין במשחקיה של מכבי ת"א בשנים ההן בהיכל הספורט ביד אליהו (יחדיו עם רעייתו רחל) יצרה למשחקי הכדורסל של מכבי ת"א הילה של מחזה תיאטרון מכובד. לא סתם משחק כדורסל, משחק כדורסל שמשה דיין מוזמן להיות אורח הכבוד. ואז הגיעה ההפתעה המרעישה : משה דיין הוזמן כלאחר כבוד ע"י כרוז הקבוצה לרדת ממקום מושבו בהיכל לפרקט כדי ללחוץ את ידי שחקני מכבי ת"א ושל שחקני הקבוצה היריבה. משה דיין העניק למכבי ת"א דימוי ויחסי ציבור לאומיים משופרים. אך היה זה יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שהעניק למכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית – לאומית ב- 23 בפברואר 1977 ובירך את שחקניה והנהלתה לאחר הניצחון ההוא ב- וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה הדרמטית 79:91. לקבלת הפנים ההיא בלשכת ראש הממשלה בקרייה בתל אביב הייתה משמעות היסטורית כבירה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א אט – אט מאז 1970 ובמשך השנים לקבוצה לאומית שכל המדינה חפצה ביקרה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך ב- 23 בפברואר 1977 גושפנקא רשמית. יִצְחָק רָבִּין יצר מסורת ממלכתית ספורטיבית אותה נקטו ובה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מנחם בגין למכבי ת"א בלשכתו בירושלים לאחר זכייתה במארס 1981 בגביע אירופה, וידועות שיחות הטלפון שערך ראש הממשלה אריאל שרון באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000. אבל ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה הראשון שהחל במסורת. פוסט מס' 873. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. זהו האצטדיון הכדורסל הפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב בימים ההם – בזמן ההוא. שר הביטחון משה דיין מגיע כלאחר כבוד לשערי האצטדיון על פי הזמנה מיוחדת של מועדון מכבי ת"א כדי לחזות במשחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בין מכבי ת"א לאלופת ספרד קבוצת ריאל מדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אסי דיין ז"ל, רב"ט עוזי דיין (אחיין של משה דיין לימים האלוף עוזי דיין, והיום יו"ר מפעל הפיס), שר הביטחון משה דיין ז"ל (בן 53), ומזכירו הצבאי של שר הביטחון אל"מ מתי ניב ז"ל, ואיש לא מזוהה. (התמונה הוענקה לי באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. זהו חדר ההלבשה של קבוצת מכבי ת"א באצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו בימים ההם – בזמן ההוא. שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בטרם שריקת הפתיחה למשחק נגד ריאל מדריד ומעניק למועדון שכבה עבה של יחסי ציבור. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יו"ר מועדון מכבי ת"א מר נוח קליגר (חתוך), אמנון אבידן, משה דיין, ברנארד חוואסט גזבר מכבי ת"א, שחקן החיזוק האמריקני בוב פדרהסט (ממושקף מאחור), טל ברודי, המאמן יהושע רוזין (מציץ מאחור למעלה בקצה התמונה), חיים "חיימון" שטרקמן, יוסף "יוסי" לֶזָ'ה, ומשה גולוביי. בין טל ברודי ליוסי לז'ה נראים שני אנשים מוסתרים צבי אבידן (ממושקף) והשחקן אברהם נתנאל (מחייך חיוך רחב). (התמונה הוענקה לי באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיון עיתונאי ארוך (שלב ב'). שידור ציבורי וזכויות שידורים. 

הפוסט הקונקרטי הזה דן בשאלה כיצד אמור ערוץ טלוויזיה ציבורי להתמודד בלוח השידורים שלו עם שידורים כלליים מחד ועם שידורים ישירים של מועדוני ספורט פרטיים משגשגים מאידך כמו קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, בשעה שהוא נדרש לשלם זכויות שידורים מהקופה הציבורית אותה מממן משלם האגרה. התשובה פשוטה והגיונית. שלשלת ההיררכיה הפיקודית המורכבת מ- מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 + מנהל חטיבת הספורט היא הדנה, שוקלת, ומשקללת את סך מכלול הנתונים (כולל כספיים) בעד ונגד, והיא זאת ש- מאשררת (ו/או דוחה) בסיום הדיון את משימת השידור וההתקשרות. "הקשר הסימביוטי" שנוצר בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים 2007 – 1970 לא התקבע בגלל עיניו היפות של היו"ר עו"ד שמעון מזרחי אלא מסיבת הצטיינותה של הקבוצה בארץ ובאירופה ובשל התעניינות הציבור בשגשוגה. ברור שהקשר ה- כמעט נצחי ש-הרכיבו, יצרו, ו-בנו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית עם האלופה מכבי ת"א היה פררוגטיבה של ההנהלה, ונעשה מטבע הדברים במידה רבה על חשבונן של קבוצות כדורסל ישראליות אחרות שלא הצליחו לעמוד על דוכן מס' 1 בפודיום. במו"מ ההוא שלנו (בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל, ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם) ב- 1 ביולי 1997 בלשכת המנכ"ל בבניין "כלל" בירושלים עם קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים השנייה הנצחית (נציגיהם היו היו"ר דני קליין + כרמי גילון (ראש השב"כ לשעבר) + עו"ד אבשלום כץ), חשש מוטי קירשנבאום ז"ל מבג"צ ירושלמי שיטען נגד רשות השידור שהולכת שלובת זרוע רק עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. ב- 17 ביולי 1997 חתמנו שוב במלון "הילטון" בתל אביב על חוזה שידורים חדש עם האלופה מכבי ת"א לעונת 1998 – 1997. את מכבי ת"א ייצגו שמעון מזרחי דייוויד פדרמן ואת רשות השידור ייצגנו אנחנו כאמור מנכ"ל הרשות מוטי קירשנבאום ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט ומנווט שידורי הספורט של ערוץ 1. וויתרנו על הפועל ירושלים השנייה הניצחית. לא היה שום בג"צ ירושלמי. פוסט מס' 1164. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.  

הזָמָר המנוח אריק אינשטיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תכרע ברך לפניו ותעניק לו את שני חסדיה, זמן מסך ושכר מהכסף ציבורי של מַס האגרה. ההיררכיה הפיקודית שמורכבת מ- מנכ"ל רשות השידור יחדיו עם מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת התוכניות היא שאמורה להחליט אם לקדם את הפקת "אריק איינשטיין", מה תהיה מסגרת תקציבה, ואת גודל המשכורת שיקבל האמן עצמו מהקופה הציבורית שמממן משלם האגרה. ההחלטה הטלוויזיונית ללכת על אריק איינשטיין נבעה אך ורק מהפופולריות העצומה שלו בקרב הציבור כזָמָר. ברור שהקדשת זמן מסך ציבורי דווקא לאריק איינשטיין נעשתה על חשבון זמרים וזמרות אחרים שהיו גם הם מפורסמים אך פחות מוכשרים ממנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה מוסד דמוקרטי ולא שוויוני וגם לא בית דין גבוה לצדק גם אם מדובר בשידור ציבורי נטו שממומן ע"י הציבור. היא גם לא צריכה להיות כזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה להיות מדורת השבט שמרכזת סביבה צופים ולעולם לא משוחררת מעול הרייטינג. וזאת לדעת : בין 1970 ל- 1973 לא שילמנו כ- דרדק טלוויזיה מונופוליסטי במדינת ישראל אפילו גרוש אחד למועדון הכדורסל של מכבי ת"א, אף על פי כן הפלא ופלא זכה המועדון ב- 3 (שלוש) אליפויות רצופות באותן השנים ההן גם ללא עזרתה הכספית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לא שילמה בתקופת ה- בראשית שלה ב- 1937, 1938, ו- 1939 זכויות שידורים בעבור שידורי הספורט שלה. ה- BBC החלה לשלם כסף ציבורי בגין זכויות שידורים טבין ותקילין עבור צילום אירועי ספורט גם למועדונים פרטיים לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. פוסט מס' 873. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

אני מבקש לומר כאן שאינני מכיר כמעט את מולי שפירא. שוחחנו פעם אחת בלבד בטלפון ב- 1997 לאחר שאריה מליניאק דיווח לו ב- "בילוי נעים" מידע לא נכון כי הפסדתי בחוסר כישרון (אז ב- 1997) לאיש פרטי בשם יגאל קרבי את זכויות השידורים של שני משחקי כדורסל בקדם אליפות אירופה, אוקראינה – ישראל ודנמרק – ישראל. אריה מליניאק נשען על שמועה והפיץ בלוף ששודר ברדיו גלי צה"ל. בפרשת הבלוף ההיא התערב מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל שידע את האמת והכריח את מולי שפירא להתנצל. והוא התנצל. בחלוף 19 שנים נפגשתי לראשונה פנים אל פנים עם מולי שפירא במוזיאון הארץ ברמת אביב. הוא בא ללחוץ את ידי לאחר שתנועת אומ"ץ בראשות יו"ר הנהלת אומ"ץ מעוזיה סגל העניקה לי פרס – אות הוקרה מיוחד לשנת 2016 על פי הטקסט כלהלן : "אות הוקרה מיוחד לשנת 2016 מוענק ליואש אלרואי על היותו דוגמא ומופת לעיתונאי ערכי ומקצועי שתמיד ראה את טובת הציבור לנגד עיניו. על גילוי אומץ לב ציבורי בהתייצבותו נגד השחיתות תוך תשלום מחיר אישי כבד".

טקסט מסמך : 26 בספטמבר 2016. תנועת אומ"ץ בראשות היו"ר מעוזיה סגל מעניקה לי אות הוקרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני זוכר את מולי שפירא גם מפני שגילה לי פעם כי אהב מאוד את גיסתי נורית תג'ר – אייזיק ז"ל היפה, האהובה, והנערצת (אחות רעייתי) שנספתה בתאונת דרכים בתל אביב ב- 1985 והיא בת 43 בלבד. 

דיון עיתונאי ארוך (שלב ג'). שידור ציבורי וזכויות שידורים. 

לידתה של הטלוויזיה הציבורית בישראל הייתה דרמטית ו- בפיגור של שנות דור אחרי בריאתה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית וקורותיה באירופה ובעולם. אולם הקמתה המאוחרת ובריאתה מעפרה בשנים 1969 – 1967 העניקה ליוצריה, ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל ו-סגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 87, היום), הזדמנות להחליט למי היא רוצה להידמות ובאיזה מודלים ברצונה להשתמש. שני המייסדים הנ"ל פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ו-סגנו עוּזִי פֶּלֶד בחרו ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC כמופת חיקוי. מאות רשתות טלוויזיה פעלו ברחבי תבל ב- 1968. הטובות ביותר היו של ה- BBC הציבורי הבריטי (וגם ITV המסחרית), ורשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS ,NBC, ו- ABC ש- שִגשגו זה מכבר ושידרו בהצלחה רבה שידורי ספורט, חדשות, דרמות, קומדיות, סדרות מתח של בילוש ומשטרה (ז'אנר בעל מכנה משותף שנקרא בימים ההם : "The long arm of the law"), סדרות מערבונים, סרטי קולנוע, וגם תוכניות וסדרות לילדים והנוער.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא טמנה ידה בצלחת ורכשה המון סדרות טלוויזיה מכל הסוגים למבוגרים וגם לילדים ולנוער. שתי סדרות שנקנו בעבור הדור הצעיר זכורות במיוחד : הסדרה השוודית אודות ילדת הטום בוי "בִּילְבִּי" והסדרה האמריקנית "פליפר הדולפין" ("Flipper" בשנים 1968- 1964). סדרות ילדים עם חיות תמיד משכו יתר תשומת לב שניתנה גם סרטיו המצוירים של וולט דיסני מלאי הומור ומסרים שלימדו אותנו ואת ילדינו לקח ושיעור שגם לחלשי הגוף בינינו יש סיכוי. הסדרה האמריקנית המצוירת שזכתה כאן לפופולאריות כמעט חסרת תקדים "פּוֹפַּאיי המַלָּח" ("Popeye The Sailor Man") הבהירה לילדינו שאם אוכלים את ירק ה- תֶּרֶד אזי גם ה- Underdog זה שאוכל הרבה תרד יכול לגבור על החזק בסופו של דבר. במובן הזה היא הייתה בלתי נשכחת. מלחמתו של פּוֹפַּאיי המלח קטן הקומה ואמיץ הלב נגד יריבו הענק בְּלוּטוֹ והתחרות בין שניהם על ליבה של אוֹלִיב היה רעיון טלוויזיוני פשוט עליו מבוססת התעשייה כולה. הזדהות של הצופה עם מלחמתו של החלש והטוב נגד החזק והרשע. "פּוֹפַּאיי המַלָּח" זכה לאהדה כה רבה בציבור והיה כל כך נערץ על הילדים עד שפרקי הסדרה שודרו שוב ושוב בהפסקות שידורי הספורט הישירים מחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם מוסד האולפן המנווט בירושלים, והפכו להשראה, לאדיטוריאל, למעין מאמר מערכת. הַמֶסֶר ברור : אין לאבד תקווה. תמיד יש סיכוי להביס את החזק ממך. אולי קשה להאמין אבל "פּוֹפַּאיי המַלָּח" היה חלק מההיסטוריה האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית ברגעים המכריעים שלה והבלתי נשכחים. ב- 17 בפברואר 1977 חוללה מכבי ת"א סנסציה בינלאומית חסרת תקדים מכל היבט משגברה בעיירה נידחת בבלגיה בשם וִוירְטוֹן, על אלופת ברה"מ צסק"א 79:91 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. בהיעדר אולפן מנווט מוביל בירושלים בימים ההם וכמקובל היום היו אלה מגישת הרצף ענת שרן ו- "Popeye the Sailor Man" שכיכבו בהפסקה שבין שתי המחציות. הייתה זאת הקריינית ענת שרן שהובילה את טקסט ה- Lead in והכניסה את סרט ה- Cartoon האמריקני הזה רב המוניטין והפופולארי לאוויר, והיה זה "פּוֹפַּאיי המַלָּח" מי שימש מודל חיקוי למכבי ת"א כיצד לזכות באהבתה של אוֹלִיב ולהביס את מתחרהו הרשע בְּלוּטוֹ, ואיך הטובים מנצחים את הרעים. "פּוֹפַּאיי המַלָּח" הפך לדמות אהובה ונערצת בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ממש כמו קפטן מכבי ת"א טל ברודי.

בעונת 1977- 1976 נחתם לראשונה הסכם כספי שנתי מסודר צנוע בעבור זכויות השידורים בין מועדון מכבי ת"א לבין רשות השידור הישראלית והטלוויזיה הישראלית הציבורית. סמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דורי נשא ונתן עם היו"ר שמעון מזרחי והגזבר אריה ברנוביץ' והסכים לשלם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מִזְעָרִי שהכיל 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד. זה בעצם מימן פחות ו/או יותר את גובה שכרו של אולסי פרי באותה העונה הראשונה שלו ב- 1977 – 1976 בשורות מכבי ת"א. רשימת פירוט הסכומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 2007 מפורטת ו- נמצאת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי". הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף ומפורטת בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת המדינה ואלופת אירופה בעונת 1977 – 1976 והחשופה ביותר בטלוויזיה ישראלית המונופוליסטית אלא גם העשירה ביותר. עונת הכדורסל של 1977- 1976 הייתה גם נקודת מפנה פרסומית מפני שבפעם הראשונה ניאותה רשות השידור ואִפְשֶרָה בעונה המשגשגת ההיא בראשה ניצבו אז המנכ"ל יצחק לבני ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן לקבוצת מכבי ת"א להופיע במשחקי חו"ל בשידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעל גופיות השחקנים רקומה הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באנגלית. (מנהל הטלוויזיה באותה התקופה היה ארנון צוקרמן. מנהל חטיבת החדשות היה דן שילון. מנהל חטיבת התוכניות היה מוטי קירשנבאום ז"ל). הוועד המנהל של רשות השידור הציבורית ו- המונופוליסטית לא הסכים עד אז (עד עונת 1977 – 1976) ולא הרשה למצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לחשוף את שחקני קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נושאים פרסומת מסחרית "עֵלִית". המחלוקת בין שני הגופים, רשות השידור ומכבי ת"א, הגיעה לבסוף עד לפִתחו של בית המשפט העליון בראשותו של נשיאו, כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָּר. הרשאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה הקלה כלכלית עצומה על מועדון הכדורסל התל אביבי שסובסד במשך שֶבָע שנים מאז 1970 ע"י חברת "עֵלִית" ורק עתה נחשפה ושֻוְוקָה הפרסומת המסחרית הזאת של "עלית" לציבור באמצעותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המנופוליסטית בכל עֹצמתה.

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו את המספר 6 ו- את הפרסומת המסחרית של "עלית", הוגה בפני המיקרופון של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני 79:91 על צסק"א מוסקבה : "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּוֹל…". (מימין המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי). התמונה נלקחה מתוך הסרט הדוקומנטארי בן שעה ורבע שהפקתי, ביימתי, וערכתי "גופייה מס' 6" אודות טל ברודי ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דיון עיתונאי ארוך (שלב ד'). שידור ציבורי וזכויות שידורים.

שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני אנשים יקרים, פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 83, היום) היו מודעים להיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית [1], להתפתחות הטכנולוגית שלה, ויעדי השידור שכבשה. ב- 1967 היו כבר לטלוויזיה הבינלאומית בעיקר באירופה, ארה"ב, אוסטרליה, יפן, וקנדה הישגים מרשימים. חלקם בלתי נשכחים. ב- 1967 הפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בהצלחה כבירה את סדרת הטלוויזיה רבת המוניטין, "The Forsyte Saga" המונומנטלית בת 26 פרקים (כל פרק בן 50 דקות) על פי ספרו של ג'וֹן גולסוורת'. "הָהַגָּדָה לְבֵית פוֹרְסַיְיט" נחשבה לאחד מפסגות הטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה יצירת מופת ששודרה בכל רשתות הטלוויזיה בעולם ונרכשה (בפרוטות) גם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 [2]. היא זכתה למעריצים רבים ורייטינג עצום. השחקנים האנגליים בסדרת הדרמה הזאת אֶרִיק פורטר, ניירי דאון פורטר, וקנת' מור הפכו לנערצים ובלתי נשכחים. הסופר נַתָּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא (בן 92 היום וחתן פרס ישראל) שימש משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותן השנים ההן והיה האיש שקנה את הסדרה הדרמטית הבריטית רבת המוניטין מהמפיצים חברת MGM בעת שעשה בשליחות בניו יורק. נַתָּן שַחַם זוכר בעת שיחות התחקיר שקיימתי עִמוֹ כלהלן : "קיבלתי את הסדרה "ההגדה לבית פורסייט" בעצם כמתנת חינם לטלוויזיה הישראלית הצעירה מאת החברה האמריקנית MGM בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות. סירבתי לשי ובקשתי לשלם עבורה לפחות תשלום סמלי. MGM נקבה בסכום עלות של 14 דולר לכל פרק מפרקי הסדרה. רכשתי את כל 26 הפרקים ב- 364 (שלוש מאות שישים וארבעה) דולר למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בעיקר מהנימוק שיהיה לנו מה לשדר בערבים וגם לצורך סתימת חורים בעתות משבר. ידעתי ש- BBC הוא אבי הפקת הדרמה האיכותית בטלוויזיה אך לא ידעתי עד כמה "ההגדה לבית פורסייט" היא סדרה טובה, Master piece טלוויזיוני בכל קנה מידה". ה- BBC הפך מופת לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סמוך לעֵת השידור של "ההגדה לבית פורסייט" בארץ הפיקה הטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1971 סדרה משלה, "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק", על פי ספרו של אהרון מֶגֶד ובכיכובם של שני השחקנים הצעירים מנחם זילברמן ז"ל ויָעֵל אָבִיב תבד"ל. הסדרה המיתולוגית נפתחה תמיד בדילוגי שמחה משובבי נפש של מנחם זילברמן ז"ל ויעל אביב שנעשו בצילומי Super Slow Motion פס הקוֹל של הפתיחה המיוחדת נשא את קולה של הזמרת מִירִי אָלוֹנִי ששרה את "הַבַּלָדָה עַל חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" על פי טקסט שכתב יונתן גפן יבד"ל ולחן של יאיר רוזנבלום ז"ל. הסדרה "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" הייתה הישג יצירתי עצום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית צעדיה והצופים התאהבו בהפקה המקורית. לפתע הוברר כי בארץ מצויים כישרונות טלוויזיה בלתי רגילים בכל תחומי היצירה וההפקה אך הפוליטיקה הפכה את הניהול לחובבני ורווי תככים, והכישרונות נבלמו. אבל הסיבות האמיתיות היו כלכליות. תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר – טכנולוגי ולוגיסטי כאחד שמעסיק המוני אנשים בתחומי התעשייה השונים. מחיר קניית פרק אחד של סדרה אמריקנית או אנגלית באורך של חמישים דקות בסוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה נַע בין 500 ל- 1000 דולר לעומת עלוּת הפקת פרק אחד בן שעה של סדרת דרמה ישראלית מקורית עמדה על כ- 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר [3]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה ו- באה לעולם בתנאי עוני (מחפיר) ומעולם לא השתחררה ממנו. כ- כזאת סוּוְגָה וכדי לחסוך בכסף והוצאות הוכרחה כבר מבראשית להפוך לבולען של סדרות אמריקניות ובריטיות. תשלום האגרה הנמוך ממילא לא כיסה מעולם את העלויות הגדולות של הפעלת רשת שידור מה עוד שרבע מהאוכלוסייה עשה כל מאמץ להשתמט מתשלום המַס ויש להודות כי הצליח בכך. מחלקת הגבייה של רשות השידור הגיעה בשיאה ל- % 75 מבתי האב בישראל אך בדרך כלל הגבייה השנתית עמדה על % 65 בממוצע, לא יותר ולעיתים אף פחות. משמעת ומוסר התשלומים של הציבור הישראלי נופלת לאין ערוך, בכמה דרגות, מזאת של הציבור הבריטי [4]. הדיון בגובה תשלום אגרת הטלוויזיה היה מפלגתי – פוליטי ולא ענייני. נציגי המפלגות השונות בוועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן התעקשו לבחוש וגם לאיים על הנהלת רשות השידור, "…אם לא תהיו ילדים טובים ולא תתנהגו יפה עם הממשלה והשלטון – אזי לא נאשר לכם בכלל את תשלום האגרה…". תשלום אגרת הטלוויזיה על פי חוק הפכה לבת ערובה פוליטית של השלטון. אזרחי ישראל שילמו אגרה שוות ערך לכרטיס עלייה לאוטובוס ישן ורָעוּעַ אך שיוו בנפשם לנסוע במכונית מרצדס חדשה ויקרה. לרשות השידור האיטית והענייה לא היה מספיק מַמוֹן כדי לפתח בשיטתיות את היצירה המקורית הישראלית, הדרמה והתיאטרון, וסרטי התיעוד בטלוויזיה שמטבע הדברים מחיר הפקתם רָב. מיעוטם היה עקב אכילס תמידי שלה. מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהלי חטיבת התוכניות בתוכה לדורותיהם היו מלאי אמביציות לקדם את התרבות הישראלית לגווניה השונים, טיפוח הלשון העברית, והשקעה בהפקה המקורית. בהיעדר תקציבים התנפצו האמביציות והתנדפו. אישים בעלי מוניטין בחקר המִקְרָא, התנ"ך, ובלשנות עברית כמו פרופסור יְהוּדָה אֵלִיצוּר פרופסור מנחם נאור, שני חברי האקדמיה ללשון העברית ד"ר יְחִיאֵל בִּן נוּן והרב מֵאִיר מְדָן, מרדכי טַבּיבּ, ד"ר מרדכי בְּרוֹיֶיאר, ואחרים נקראו לכהן כחברים בשני הגופים המפקחים כל השידור הציבורי, הוועד המנהל של רשות השידור ובמליאת רשות השידור, במטרה לטפח ולשמור על גחלת התרבות היהודית בטלוויזיה הצעירה שרק נעמדה על רגליה. לא בכדי הטילה הממשלה על אנשי חינוך מובהקים בתוכם שני מנכ"לים של משרד החינוך והתרבות, ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת ויעקב שַרִיד לכהן במליאת רשות השידור. ראה הספר עב הכרס בן חמישה כרכים בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, ואשר קרוי, "8 ימי בראשית". 

ממשלת ישראל הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם. ערבי שידור מיוחדים (אך מועטים מידי) בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל" שעסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל, משדרי חג ראש השנה וחגים אחרים – ייוחדו למורשת והפכו לכור היתוך ואיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל. אומה שהורכבה מאימיגראנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל. לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה. כמעט טרגדיה. התברר להם כי תקציבם דַל מידי. אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שהתקבל מייד ובחפץ לב על הציבור. את החֶסֶר ביצירה מקורית עברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ברכישת עשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מחו"ל, מרשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC, NBC, ו- CBS, משתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי, ובמידה מסוימת גם מהטלוויזיה הצרפתית הציבורית A2F. מיעוטן משובחות ורובן קלילות אולם כולן זכו לאהדה ישראלית וסתמו פרצות בלוח השידורים. כבר בשנת 1968 בראשית ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה נוצר סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי ומדויק כפי שזוכר אותו ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ בעת שיחות התחקיר עמי כדלקמן : "If you can buy it – don`t make it". האמירה נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא. סדרות הטלוויזיה מחו"ל קצרו תיכף ומייד הצלחות צפייה דרמטיות וקראו בהצלחה רבה לציבור לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב. סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית. אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה). "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפרט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח מדוע הוא עושה זאת, ומבלי להפעיל תמיד שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות. "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג אולם איננה חזות הכל. רשתות הטלוויזיה האמריקנית הארציות הגדולות CBS , NBC , ו- גם ABC ומדד נילסן שלהן המציאו את מונחי הרייטינג והמִדְרוּג והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת. ערוצים 2 ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת", "רוקדים עם כוכבים", "מאסטר שף" שצוברות רייטינג ענק, לעיתים בלתי נתפס. אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית ומְמָכְּרוֹת את הצופה אליהן. בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן. סדרות דוקומנטריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה", נשכחו. ערוץ 1 האיטי והמסורבל שנהנה מתקציב אוטומטי של משלם האגרה (ועשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים) סבל תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים. היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא, מה תפקידו, והיכן טמון כוחו והפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה, והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים, לעומת הרייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים, עליהם חקוקות עשרת הדיברות ואשר הוגשו ע"י מנהיג דָגוּל בעל חזון משה רבנו גם אם היה איש מגמגם. יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין האומה הישראלית היושבת עכשיו בציון.

דיון עיתונאי ארוך (שלב ה'). שידור ציבורי וזכויות שידורים.

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעוזריהם מנהלי התוכניות, והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות. מי יותר ומי פחות. הקנייה המסיבית הזאת של חומר טלוויזיוני זר איזנה באופן פרדוקסלי את תקציב רשות השידור. זה החל עוד בתקופת ההקמה בימי ה- בראשית של פרופסור אליהוא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ב- 1968 עם רכישת שלוש הסדרות האמריקניות הראשונות, "המגינים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961), "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953), וסדרת המוסיקה לצעירים "Young people concerts" בהנחיית ליאונרד "לני" ברנשטיין. זה נמשך עם סדרת המערבון "בוננזה"  ("Bonanza" בשנים 1973- 1959 עם לורן גרין) ועם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (נקראה באנגלית Mission impossible בשנים 1973- 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס, גרג מוריס, ברברה ביין, בארני קוליי, ו- פיטר לופוס) "בית קטן בערבה" ("Little house on the prairie" בשנים 1983 – 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" ("The Waltons" בשנים 1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס, מישל לרנד , ורלף ווייט), הסדרה "מקלאוד", הסדרה "קולומבו" ("Columbo" בשנים 1977- 1971 עם פיטר פאלק), "קוז'אק" ("Kojak" בשנים 1978- 1973 עם טלי סאבאלאס), "קנון" ("Cannon" בשנים 1976- 1971 עם וויליאם קונראד), הסדרה "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch בשנים 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר), "איש עשיר – איש עני" ("Rich man – Poor man"), "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0 בשנים 1980 – 1968 עם ג'ק לורד), "קווינסי" (Quincy בשנים 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן), "מאגנום" ("Magnum" בשנים 1988- 1980 עם תום סֶלֶק), "המלאכיות של צ'ארלי" ("Charlie`s Angels" בשנים 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט, ז'אקלין סמית', וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" ("The Rockford" Files בשנים 1980- 1974עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר), "Happy days" (עם הנרי ווינקלר, רון הווארד, דוני מוסט, ואנסון וויליאמס), "ספינת האהבה" ("Love boat" בשנים 1986- 1977 עם פרד גראנדי, גאווין מאקלאוד, טד לאנג' וברני קופל), "באטמן" (1968- 1966), " משפחת פארתרידג' " ("Partridge" בשנים 1973- 1969), הסדרה "מי הוא הבוס" ("Who's the Boss" בשנים 1987- 1983 עם טוני דנצה), הסדרה "The A – Team" (עם בוסקו באראקוס), הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" ("Ironside" בשנים 1975- 1967 עם ריימונד בר). "מקגאייוור" (MacGyver בשנים 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון), "Wise guy" עם ווילי טראנובה (1990- 1987במשך שלוש שנים), "Miami Vice" ( עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון ב- 1985) וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים", "מי משרת אותך", "אני קלאודיוס" ("I Claudius" סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם), ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים. בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots  1977), וסדרות משפחתיות נודעות "הכל נשאר במשפחה" ("All in the family" בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור, גִ'ין סטפלטון, סאלי סטרות'הרס, ובוב ריינר), "משפחת בריידי" ("The Brady bunch" בשנים 1974- 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד, פלורנס הנדרסון, אן דייויס , מורין מקורמיק, קריסטופר נייט, מייק לוקינלנד, וסוזן אולסון), הסדרה "משפחה שכזאת" ("Family affairs" עם בראיין קית', סבסטיאן קאבוט, קאטי גרייור, ג'וני וויטאקר, ואניס ג'ונס), הסדרה "שלושה בדירה אחת" והסדרה "משפחת קוסבי" ("The Kosby show" בשנים 1992- 1984 עם ביל קוסבי), הסדרה "ציפורים מתות בסתר" ("The Thorn Birds" בשנת 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד), "Moonlighting" (בשנים 1989- 1985עם ברוס וויליס וסיביל שפרד), הסדרה "שלושים ומשהו" ("Thirty something" בשנים 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג, טימותי באספילד, ג'אסון נאגלר, פולי דרייפר, פיטר הורטון, בריטני ולייסי גראוון, קן אולין, מל האריס, ומלאני מיירון) ושתי אופרות הסבון האמריקניות הנודעות, הפופולאריות, ורבות המוניטין "דָאלָאס" ("Dallas" בשנים 1991- 1978עם לארי האגמאן, קן קרצ'וואל, פאטריק דאפי, לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ), ו- "שוֹשֶלֶת" ("Dynasty" בשנים 1989- 1981 עם לינדה אוואנס, ג'ואן קולינס, ג'ון פורסייט, לארי הגמאן, ופטריק דפו).

הסדרה "שוֹשֶלֶת" עברה אגב תהפוכות רֶכֶש. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית בשנות ה- 80 של המאה הקודמת היה האיש הראשון שקנה אותה, אך מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית חיים יבין שראה באופרת סבון הזאת יעד שידור ציבורי ראוי, ביקש ממנו שיוותר לו ויעביר לידיו את ה- "אוצר" האמריקני. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות שידרו גם תוכניות "Talk Show" בראשותם של המנחים עתירי המוניטין ג'וֹנִי קָרְסוֹן, מִילְטוֹן בֵּרְל, ואֶד סאליבאן אך מקור ההשוואה העיקרי בין עברה ההיסטורי וההווה של הטלוויזיה הבינלאומית לבין הפוטנציאל הגלום בטלוויזיה שעתידה לקום בישראל היו ראשית דבר הפקות ושידורי החדשות והספורט. בכך מתמצה כישרונה של כל רשת טלוויזיה באשר היא וגם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנעמדה על רגליה ב- 1968. היו עוד הצלחות בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית כמו הסדרה הטלוויזיונית הסאטירית "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום ובימויו של יַעֲקב אָסָל, "השעה השלישית" בהנחיית פרופסור ירמיהו יובל והבימאי צְבִי דוֹרְנֵר, שתי התוכניות "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון, שלוש רכישות מושכלות של שתי סדרות אנגליות : הסדרה הדוקומנטרית "עולם במלחמה" (world in war) שהופקה ע"י חברת “Thames” הבריטית, "The Final Solution" (הפתרון הסופי) גם כן בהפקת Thames, והסדרה "אני קלאודיוס" מבית היוצר של ה- BBC. ההתמחות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ניכרת בשלושה תחומים עיקריים : סיקור החדשות ותוכניות האקטואליה ובראשן "מבט", שידורי הספורט, ויכולת תיעוד מרשימה ושיטתית של קורות המדינה מאז 1968. מוטי קירשנבאום ז"ל קיבל ב- 1976 (בהיותו בן 37 !) את פרס ישראל לטלוויזיה בגין התוכנית הסאטירית שהפיק וערך "ניקוי ראש". אולם לא רבים יודעים כי גדולתו העיקרית גולמה דווקא בכישרון התיעוד הנדיר שלוֹ ובימוי סרטיו הדוקומנטריים הבלתי נשכחים, שהִיווּ אף הֵם קריטריון לקבלת הפרס הלאומי היוקרתי. ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמר אותם ומכיל בתוכו עוד מיליוני Items תיעודיים מאז 1968 שערכם לא יסולא בפז.

דיון עיתונאי ארוך (שלב ו'). שידור ציבורי וזכויות שידורים.

רשות השידור הישראלית הבלבדית והמונופוליסטית (וגם ענייה) של המנכ"ל ה- 1 שלה שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969) ושרי האוצר שלו סמנכ"לים הכספים אליהו בן עמרם וישראל דורי, ניסתה לנהוג ביד קפוצה ולא לשַלֵם זכויות שידורים בין השנים 1969 ל- 1973 להתאחדות הכדורגל בעבור צילום משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות לתוכנית "מבט ספורט" (הוקרנה מידי מוצ"ש) וגם לא לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגין השידורים הישירים של משחקיה בימי חמישי במפעל האירופי היוקרתי מטעם ה- FIBA, הקרוי "גביע אירופה לקבוצות אלופות". רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקשו כי צילום וסיקור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל ומשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל ייעשו בחינם, כמעט ללא תשלום זכויות שידורים ו/או למצער בעבור חופן של תמורה כספית מצומצמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרדק תקשורת שאך זה נעמדה על רגליה אולם כבר רווייה כוח תקשורתי ביקשה לבדוק את כישרון ההפקות שלה הנוגעות לשידורי ספורט ישירים ואת ביקוש הציבור הישראלי לשידורים כגון אלה מהסוג הזה של כדורגל וכדורסל. לא כמקרה מבחן אלא כתקדים (!). ההצלחה של השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (תחת ניהולם של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד) ב- 13 בספטמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ביפו, את הדרבי התל אביבי בכדורסל בו גברה הפועל ת"א על מכבי ת"א 70:78 – הייתה סנסציונית. גדעון הוד איש רדיו "קול ישראל" (נמנה תקופה קצרה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) והפרשן שלו זוהר כהן שידרו ישיר אז את משחק הדרבי המסקרן ההוא. בימאי ניידת השידור ה- "OB הכחול" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכיסתה את הדרבי התל אביבי ההוא ב- 13 בנובמבר 1968 היה חגי מאוטנר. נתבת התמונה (Vision mixer) שלו הייתה ורדינה ארז ז"ל. מפקח השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה דובל'ה גולדשטיין. צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נתבע ע"י יו"ר התאחדות הספורט דאז יוסף "יושו" ענבר לשלם זכויות שידורים, תביעה שהולידה ריב ומדון בין שני הגופים. לבסוף שלח עוזי פלד את הצ'ק המיוחל והסכסוך הסתיים. היה ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תידרש לשלם זכויות שידורים עבור פעולות הסיקור שלה את זירות הכדורגל והכדורסל בארץ. ב- 1969, בעידן המנכ"ל שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל החלה רשות השידור לשלם זכויות שידורים טבין ותקילין להתאחדות הכדורגל הישראלית בגין צילום משחקי הליגה הלאומית בכדורגל והקרנתם ב- "מבט ספורט". לעומת זאת תשלום זכויות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נדחק לשוליים בשנים שבין 1970 ל- 1973. באותן השנים ההן שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בחינם ו-לחלוטין (השַדָּר הקבוע והבלעדי היה דן שילון יבד"ל והמפיק הראשי שלו היה אלכס גלעדי ז"ל). מכבי ת"א לא העזה לצייץ ומעולם לא ביקשה את ליטרת הבשר המגיעה לה בעקבות השידורים הישירים ע"י המונופול של השידור הציבורי. עידן התשלומים לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א החל לבצבץ לראשונה רק בעונת 1974 – 1973 (מייד לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973). בתוך ארבע שנים בין 1969 ל- 1973 נוצר "קשר סימביוטי" בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א למרות היעדר תשלומי זכויות שידורים. מנהיגי השידור הציבורי המנכ"ל שמואל אלמוג ושלושת מנהלי הטלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה חגי פינסקר, נקדימון "נקדי" רוגל, וישעיהו "שייקה" תדמור ייחדו ותרמו משבצת שבועית בימי חמישי בשבוע לצורך שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א באלופת ישראל בגביע אירופה ברחבי הקונטיננט ובהיכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א תרמה מצדה את הכישרון והפופולאריות שלה. הציבור התאהב בשידורים הישירים הללו והזדהה עם מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הייתה בעיניו מועדון ספורט מכביסטי פרטי אלא קבוצה ישראלית שמייצגת את מדינת ישראל. לפתע חלה בבת אחת עליית מדרגה פיננסית. מכבי ת"א דרשה מרשות השידור כי תשלם לה עכשיו החל מעונת 1974 / 1973 זכויות יוצרים בגין השידורים הישירים.

שיא הזדהותו של הציבור הישראלי כולו עם קבוצת הכדורסל הפרטית של מכבי ת"א התרחש ביום חמישי – 17 בפברואר 1977, בשעה שאלכס גלעדי מפיק, מנהל חטיבת הספורט, ו- שַדָּר מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידר ישיר מעיירה בלגית קטנה, ווירטון, את אלופת ישראל מכבי ת"א מנצחת בגביע אירופה לקבוצות אלופות את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. הרייטינג נסק לכמעט % 100. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי הפכה את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ערך למכבי ת"א קבוצת ספורט פרטית קבלת פנים רשמית לאומית בלשכתו בתל אביב ביום רביעי 23 בפברואר 1977. הייתי הכתב מטעמו של אלכס גלעדי שתיעד את קבלת הפנים ההיא בלשכת ראש ממשלת ישראל בקרייה בתל אביב. יצחק רבין השווה את ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה כניצחונו של דוד על גֹלְיָת. באותה קבלת הפנים הלאומית ההיא ב- 23 בפברואר 1977 העניק יצחק רבין להגדרה הטלוויזיונית "הקבוצה של המדינה" גושפנקא ממלכתית רשמית. יו"ר קבוצת מכבי ת"א שמעון מזרחי העניק ליצחק רבין בתמורה את דגל המועדון. דברי הימים אודות יחסי הגומלין חסרי התקדים שנרקמו בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2006 – 1969, כתובים ונמצאים בספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי בשנים 2012 – 1998.

תזכורת : שחקני ומנהלי מכבי ת"א האזינו באותו יום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 בדריכות ברוב קֶשֶב לנאום הברכה הקצר של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל. לא כולם הבינו את השפה העברית אך תפשו את גודל המעמד. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עשה פאוזה בדבריו . הייתה הפסקה קלה . הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי בירכתו אך יִצְחָק רָבִּין ביקש לומר עוד משפט אחד מעֵין מְחְוָוה לארה"ב , וכך אמר : "…וכרגיל ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…". כדי להדגיש את משפט הסיום, סימן ראש הממשלה בכף יד ימין שלוֹ את המרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה של מיכאל "מיכי" מולד צילמה והמיקרופון שלי הקליט את הסצנה במלואה.

הייתה לי שהות להסתכל בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו. הוא היה בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, צניעוּת, וגם רוֹגָע. באופן אישי אהבתי אותו אהבה רבה והערכתי אותו. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים. הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל – טירון בחטיבת גולני בגדוד 12 והוא אלוף פיקוד הצפון. ראש הממשלה יצחק רבין העניק למכבי ת"א גושפנקה ממלכתית והטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אותה לקבוצה של המדינה, אך שילמה לה רק 7000 (שבעת אלפים) דולר זכויות שידורים באותה העונה המופלאה של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעונה הבלתי נשכח ההיא של 1977 – 1976.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים ב- לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מוסר את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה לה את הגושפנקה הממלכתית הרשמית כקבוצה של המדינה, והיא באמת הפכה לכזאת. הקבוצה של כל מדינת ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי, דן פתיר יועץ התקשורת המוצלח של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין, ו- עו"ד שמעון מזרחי. (לע"מ תמורת תשלום).

אנוכי זוכר היטב באותו התאריך ההוא של 23 בפברואר 1977 גם את יו"ר מכבי ת"א עו"ד מר שִמְעוֹן מִזְרָחִי יבד"ל (אז בן 38) מאופק ועצור באותו הרגע בו העניק לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל את נֵס המועדון. שמעון מזרחי לא הראה שום סימן התרגשות כשהעביר את דגל הקבוצה ליצחק רבין. הוא היה קר רוח לחלוטין והתנהג כאילו מדובר במעשה רגיל של יום – יום. זה מצא חן בעיניי.

טקסט מסמך (1) : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים 2012 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר מכיל את כל פרטי החוזים שערכה רשות השידור עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בשנים שבין 1973 ל- 2002 מועד טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל האיש שהודח וסולק מתפקידו ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים  בשנים 2012 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר מכיל את כל פרטי החוזים שערכה רשות השידור עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בשנים שבין 1973 ל- 2002 מועד טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל האיש שהודח וסולק מתפקידו ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מכבי ת"א המשיכה להצטיין בארץ ובאירופה וחטיבת הספורט בפיקודו של אלכס גלעדי לא הרפתה ממנה. שיא הזדהותו של הציבור הישראלי עם מכבי ת"א באותו התאריך ההוא של השידור הישיר ב- 17 בפברואר 1977 מווירטון בו גברה על צסק"א מוסקבה 79:91 נשבר בליל יום חמישי של 7 באפריל 1977 בבלגראד. באותו הערב ההוא גברה מכבי ת"א במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכתה לראשונה בפרס הנכסף. הטלוויזיה ישראלית הציבורית בראשות השדר שלה אלכס גלעדי העבירה את משחק הגמר בשידור ישיר בתומו זעק אלכס גלעדי בדם לבו, כמעט נשנק, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". השידור הישיר ההוא של 7 באפריל 1977 נשק ל- % 100 רייטינג. כאילו הוטל עוצר טלוויזיוני – ספורטיבי על המדינה בעריה, עיירותיה, מושבותיה, וקיבוציה. כזכור בתום אותו השידור הישיר ההוא בליל 7 באפריל 1977 התפטר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בשל חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה רבין ז"ל בארה"ב בעת שכיהן כשגריר ישראל ב- וושינגטון) בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

דיון עיתונאי ארוך (שלב ז'). שידור ציבורי וזכויות שידורים. 

למרות ההערצה הציבורית הפופולאריות המדהימה של מכבי ת"א שנסקה לשחקים, הרי ש- בין השנים 1973 ל- 1985 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכומי זכויות שידורים זעירים שנעו בין 7000 (שבעת אלפים) דולר ל- 10000 (רבבה) דולר. היה ברור כי הזדהות ההמונים בישראל עם שגשוגו של מועדון כדורסל פרטי שמייצג בעצם בעיניהם במאבקים שלו בזירות הספורט בארץ ובחו"ל את כל מדינת ישראל, תכריח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית (למרות היותה מונופוליסטית) להגדיל את נפח זכויות השידורים שהיא משלמת למכבי ת"א. זה היה גורלה של הטלוויזיה הספרדית הממלכתית המונופוליסטית RTVE ששידרה בתחילה כמעט בחינם את מועדוני הכדורסל והכדורגל של ריאל מדריד וברצלונה. זה היה גם גורלו של ה- BBC הציבורי הבריטי ששידר בתחילה תמורת עלויות זכויות שידורים נמוכות את משחקיהן של מועדונים פרטיים אך פופולאריים של מנצ'סטר יונייטד, ליוורפול, וארסנל בעשור ה- 60 של המאה הקודמת במפעלי הכדורגל האירופיים ומאוחר יותר נדרש ונכפה לשלם סכומים מופלגים למועדוני הכדורגל הנ"ל. צריך להזכיר כאן לקוראי הבלוג כי ב- 1999 חתם מנכ"ל ה- BBC הציבורי הבריטי גרג דייק (Greg Dyke) על חוזה ארוך טווח בלעדי בן 5 (חמש) שנים עם מועדון הטניס הפרטי הנודע "ווימבלדון" (Wimbledon) בלונדון בו נתבע לשלם לו זכויות שידורים בגובה של 50.000000 (חמישים מיליון) דולר. אותו גרג דייק וה- BBC הציבורי הבריטי חתמו על חוזה זכויות שידורים בן מיליונים עם וועדה מארגנת פרטית של מירוץ הסוסים השנתי הנודע ה- "Grand national" בליוורפול. ההיסטוריה הטלוויזיונית ארוכת השנים באירופה וגם בארץ הוכיחה כי רשתות טלוויזיה ציבוריות – ממלכתיות גם אם הן מונופוליסטיות, נדרשות לשלם בסופו של דבר הון עתק למועדוני ספורט פרטיים משגשגים שהופכים להיות פופולאריים ונערצים בעיני הציבור. 

קפיצת התשלומים הגדולה התרחשה רק ב- עת המו"מ שלנו של רשות השידור ב- 1985 עם יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי, 15 שנים לאחר שהחלה הצעדה הארוכה שלובת זרוע של שני הגופים. פגישת המו"מ עמו נערכה ביום חמישי – 12 בספטמבר 1985 בשתיים עשרה בצהריים במשרדו ברחוב אחד העם 71 בתל אביב. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן ו- אנוכי כמנווט שידורי הספורט ייצגנו במו"מ את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. (הערה אישית שלי : יוחנן צנגן לא השתתף אישית בפגישת המו"מ ההיא ושלח למשימה את סגנו מוטי לוי בלוויית הוראות ברורות שלו היכן הוא גבול היכולת הכספית שלנו). בסופו של דבר הסכמנו לשלם למכבי ת"א עבור חוזה בן שנתיים של 1987 – 1985 סכום של 70000 (שבעים אלף) דולר. 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר בעבור עונת 1986 – 1985 ואותו סכום של 35000 דולר בעבור עונת 1987 – 1986. אך בל אקדים את המאוחר.

דיון עיתונאי ארוך (שלב ח'). שידור ציבורי וזכויות שידורים.     

צריך להדגיש כאן בפוסט הזה מס' 651 שרשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC תחת ניהולו של ג'ראלד קוק (Gerald Cock) ותחת מנהיגותו של ג'ון צארלס רית' (John Charles Reith) מנכ"ל כלל שירות השידור הבריטי רב המוניטין שכלל בשורותיו את רדיו ה- BBC ואת הטלוויזיה של ה- BBC (ראשי תיבות של British Broadcasting Corporation), שידרה כבר ב- 1937 ישיר בטלוויזיה את טורניר הגמר של ווימבלדון בטניס (רק ב- לונדון ובפריפריה הלונדונית). ב- 1938 הרחיבה רשת ה- BBC את משימותיה ושידרה ישיר את משחק הכדורגל הבין ארצי אנגליה – סקוטלנד וגם את משחק הגמר על הגביע את ה- FA בין קבוצות פרסטון נורת' אנד והאדרספילד. ג'ראלד קוק הכתיר את ביכורי השידורים הישירים הללו כשידורי מבחן ולא ראה בהם תקדים. ה- BBC טרם שילם זכויות שידורים מה עוד הצלחות שידורי הספורט של ה- BBC ב- 1937, 1938, ו- 1939 עד פריצת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939) מה עוד שבכל לונדון נמנו רק 3000 מוניטורים של הטלוויזיה בבתים פרטיים. זאת הייתה ההתחלה. מייד לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 חידש ה- BBC את שידורי הספורט הישירים שלו ואף החל לשלם זכויות שידורים לוועדות המארגנות.  

הבלוג שהקמתי בשעתו תחת השם הקונקרטי yoashtvblog.co.il משמש בעצם פרולוג רחב ידיים של סדרת 13 ספרים (שונים אבל באותו נושא ועניין) רחבי היקף שאני חוקר וכותב מאז 1998 אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מאז 1966), וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הבלוג מוּסַד לצורכי מסירת מידע טלוויזיוני לציבור בעיקר לקוראים הצעירים אך נועד גם לצורכי שמירה על האגפים מפני אנשים שמספרים כזבים במסגרת תקשורת המונים כתובה ואלקטרונית (גם ברדיו גלי צה"ל בתוכנית "בילוי נעים" של מולי שפירא). הגנה מפני אנשים שקרנים, התגוננות מפני אנשים שדוברים חצאי אמיתות מראש גם בגלל שאין בידם את סך מרכיבי הפאזל החיוניים לרבות המסמכים הדרושים כדי לראות את התמונה האמיתית השלימה בכללותה וכך להציגה לציבור, דפנסיבה מפני אנשים שנהנים משמועות ואוחזים במידע חלקי בלבד ועל סמך זאת משחררים אינפורמציה מגוחכת ו-כוזבת, וגם הענקת אבטחה וחסות לכתיבה ולמחקר שלי מפני אנשים שלא היו שם, אף על פי כן הם עוזרים עוז ומפיצים ביודעין ומשננים לציבור אגדות אורבניות בתקווה שיחלחלו לאורך ציר הזמן לתוככי תודעת ההמונים ויהפכו כאילו לעובדות אמת. "בילוי נעים" הצה"לית היא תוכנית עיתונאית ציבורית לכל דבר שמחויבת לדיווח מדויק ומאוזן למאזינים שלה. היא איננה אגף ברדיו גלי צה"ל למספרי סיפורים על סמך שמועות. מנחה "בילוי נעים" מולי שפירא איננו בר אוריין ולא יכול לרחוץ בניקיון כפיו מפני שהוא זה שמוביל ומנווט את המשדר שמאפשר לחלק מאורחיו להפיץ מידע שקרי שחוזר על עצמו פעם אחר פעם על סמך שמועות במסווה של כאילו עיתונאות אֶמֶת. סיפורי "הדוּק" של יורם ארבל אצל מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל הם כזב. סיפוריו של אריה מליניאק אצל מולי שפירא, ולאחרונה גם אודות ה- הפקות ותשלומי זכויות השידורים ה- כאילו מנופחים ששולמו לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בעידן המונופול של השידור הציבורי, רוויים חורים ומציגים תמונה חלקית, מעוותת, משובשת, ולא נכונה לרעת מתכנני ומנהלי השידור הציבורי. אריה מליניאק עסוק בימים אלה בכתיבת ספר פרטי שלו, ו- אני מבין ממנו (אריה מליניאק התארח בביתי לפני כחודש וליבנו בינינו כמה עניינים) כי הוא עוסק באימון, הדרכה, ומנהיגות. הכרזתו של אריה מליניאק לפני כשבועיים ברדיו גלי צה"ל אצל מולי שפירא כי השידור הציבורי המונופוליסטי היה יכול לשלם למכבי ת"א בשעתו תשלום בן שקל ורבע אולם בחר לשלם לו מרצונו הון עתק, היא הצהרת בוסר מטומטמת שמעידה כי האיש נעדר כל אוריינטציה וכל התמצאות בחומר. אין לו צֵל צִלוֹ של מושג קלוש ב- Issue הרחב וההיסטורי הזה, אותו אנוכי מכנה "הקשר הסימביוטי" בין רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת"א שראשיתו ב- 1970 וסיומו ב- 2007. השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות התרחש ביום חמישי – 24 בנובמבר 1970 בהיכל הספורט "נעמן" ליד שני קיבוצי השומר הצעיר כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת"א ניצחה בשידור הישיר ההיסטורי ההוא את הקבוצה הבלגית סטאנדארד ליאז' 62:74. בין השנים 1970 ל- 1973 לא שילמה רשות השידור כלל זכויות למכבי ת"א. בין השנים 1973 ל- 1985 היא שילמה לה זכויות שידורים ש- שוויים היה פחות משקל ורבע. אריה מליניאק נעדר אסמכתאות אותנטיות, מסמכים אותנטיים, והסכמים אותנטיים כתובים הנוגעים לפירוט התמונה הכללית המורכבת כלכלית – כספית, טכנולוגית, ולוגיסטית ארוכת השנים שמאפיינת את "הקשר הסימביוטי" בין שני הגופים הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומכבי ת"א. נכון שמסרתי לו בעת הפגישה הפרטית בינינו בביתי (ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב) חלק מהנתונים הכספיים – כלכליים הבסיסיים אודות תולדות המו"מ שלנו של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים הארוכות ההן עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, אולם לא חשפתי בפניו את החוזים, ולא את עקרונות וסדר השתלשלות העניינים המורכבים ואת פרטי פגישות המו"מ הרבים שהתקיימו בינינו לבין מכבי ת"א, לכן אין בידיו (למעשה אין בידי אף אחד חוץ ממני ולמעט הנהלת מכבי ת"א באם היא מחזיקה בכלל בידיה את מפות החוזים הישנים ההם) את התמונה הדולרית המדויקת ששורטטה ע"י שני הגופים במשך שנים ארוכות. אני מניח ש- אריה מליניאק לא ריאיין את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מי שנשא במשרה הרמה בשנים 1979 – 1974 (יצחק לבני הוא היום בן 82) אודות מדיניות השידורים בעת ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אני מניח שהוא לא התעניין אצלו ולא שאל אותו אודות החוזים ההם ומה היו מניעי העדפת ההתקשרות של השידור הציבורי עם מועדון כדורסל בודד ופרטי בשם מכבי ת"א, ולא עם איגוד הכדורסל והליגה הלאומית בכדורסל כולה, בטרם התייצב לפני כשבועיים ברדיו גלי צה"ל אצל מולי שפירא כדי להצהיר בפניו כי יואש אלרואי והשידור הציבורי היו יכולים לשלם למכבי ת"א שקל ורבע אולם בחרו מרצונם לשלם למועדון הון תועפות. אני משער שאריה מליניאק לא ריאיין את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (בן 82 היום) בתקופת "תור הזהב" שלה בשנים 1979 – 1973 (ארנון צוקרמן שימש גם סמנכ"ל כספים וכוח אדם של רשות השידור בשנים 1972 – 1969 אצל מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל) בטרם התייצב ברדיו גלי צה"ל אצל מולי שפירא לפני כשבועיים כדי להצהיר בפניו כי יואש אלרואי והשידור הציבורי היו יכולים לשלם למכבי ת"א שקל ורבע אולם בחרו לשלם מרצונם הון תועפות. אריה מליניאק לא ריאיין את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור (בן 82 היום) בשנים 1973 – 1971 מדוע ראה צורך לייחד זמן מסך לקבוצת כדורסל פרטית בשם מכבי ת"א ולא לכלל הליגה הלאומית בכדורסל בטרם התייצב אצל מולי שפירא לפני כשבועיים כדי להצהיר בפניו אודות יואש אלרואי והשידור הציבורי שהיה יכול לשלם למכבי ת"א שקל ורבע אולם בחר לשלם לו מרצונו הון תועפות. אריה מליניאק לא ריאיין את מנהלי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1980 – 1969, דן שילון (בן 76 היום) ואלכס גלעדי (בן 74 היום), כדי לחשוף בסיועם נתונים כלכליים – כספיים מדוע העדיפו וראו צורך לסקר במשך 11 (אחת עשרה) שנים בעת ההיא רק את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במסגרת האירופאית (וגם לשלם לה זכויות שידורים) מבלי לכסות ולהתייחס כלל לפעילות השוטפת של הליגה הלאומית בכדורסל (למעט שידורים ישירים של משחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל ותו לאו) בטרם התייצב אצל מולי שפירא לפני כשבועיים כדי להצהיר בפניו אודות יואש אלרואי והשידור הציבורי המונופוליסטי שהיה יכול לשלם למכבי ת"א שקל אחד ותשעים אגורות אולם בחר מרצונו לשלם לו הון תועפות. לאיש אין מושג על מה הוא מדבר. המבט הבינלאומי בפוסט הזה המופיע בהמשך ואשר דן בממשק הכספי – כלכלי בין טלוויזיה ציבורית מונופוליסטית לבין הוועדות המארגנות של אירועי הספורט, יבהיר לקוראים את כל כוונתי.

כאמור ערך אריה מליניאק לפני כ- שבועיים (אז ב- 18 בנובמבר 2016) ברדיו גלי צה"ל אצל מולי שפירא מעין קידום לספרו העתידי. כפי שאנוכי רואה את המפגש האחרון בין מולי שפירא לאורחו אריה מליניאק, וככל שהדבר נוגע לי, הרי שאין מדובר כאן בעיתונאות יישרת דרך ו- הגונה. לא מצדו של האורח אריה מליניאק ולא של מארחו מולי שפירא. אותי מולי שפירא לא הזמין לדיון ברדיו גלי צה"ל כדי להגן על שמי הטוב וגם על המוניטין של רשות השידור בפני אותן השמועות וההצהרות המגוחכות שמפיץ חדשים לבקרים אריה מליניאק ושהפכו לאגדות אורבניות (וציון נאנוס ממשיך אותן). אני מבין שהוא גם לא ריאיין לצורך הבנת נסיבות התשלומים ומדרוג גובהם את יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי ואת הגזבר שלו דאז אריה ברנוביץ'. מדובר ברדיו צבאי צה"לי אומנם אך ציבורי, בו המנחה מולי שפירא מעניק בימה בלבדית להשמצותיהם של יורם ארבל ואריה מליניאק, מבלי לתת לי את הזכות להגן על עצמי. זכותו של מולי שפירא לתעב את מועדון הכדורסל של מכבי ת"א – מחד, ולהעריץ את הפועל ת"א – מאידך. אנוכי כ- עורך, מפיק, ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראיתי בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (למרות היותה מועדון פרטי) אובייקט הכרחי ונדבך שידור חשוב במערך הלוח הכללי של השידור הציבורי. אֶבֶן מסד עתירת רייטינג שכדאי להניח אותה בחלון הראווה שלנו ו- לשלם בעבור תצוגתה על פי הנסיבות וההישגים. החוזים שלנו עם מכבי ת"א מאז ראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה היו מודולריים ונשאו סעיפי התניות שקשורות להישגי המועדון במפעל האירופי. כלומר, תשלום בסיסי פלוס בונוסים. אם תנצחו כך וכך ותעפילו לשלב הבא נשלם לכם כך וכך…ואם תעפילו עוד שלב נוסיף לכם כך וכך…עד ההעפלה לשלב ה- Final four ומשחק הגמר עצמו). כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיה בתקופה שלי (כמנווט) יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אריה מֶקֶל ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ושוב אורי פורת ז"ל בקדנציה השנייה שלו לרבות מנהלי הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, נסים משעל (מ"מ) שלושתם יבד"ל, יוסף בר-אל ז"ל, ויאיר שטרן יבד"ל- תמכו באופן גורף ברעיון וחזון הקונקרטי הזה שלי וגם ברף התשלומים שהצעתי והמלצתי לשלם ובסופו של דבר שוּלָם ע"י השידור הציבורי למועדון כדורסל ישראלי פרטי בשם מכבי ת"א שמשגשג באירופה.

לפני כארבע שנים פרסמתי שני פוסטים בבלוג הזה שעסקו בסוגיה לא רק מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ו- מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? השתמשתי בציטוט, "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" שהגה ווינסטון צ'רצ'יל, וגם בציטוט של קינגסלי אמיס, שאמר, "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת".

כמה שאלות ליוֹרָם אָרְבֶּל ששירת כחייל שלי בחטיבת הספורט תחת פיקודי בשנים ההן של 1990 – 1978. יורם ארבל שימש שַדָּר מוביל באלפי הפקות ושידורים ישירים שניהלתי בארץ ובעולם : מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל, אליפויות אירופה לאומות בכדורסל, משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל, ליגות העל בכדורגל וכדורסל, בכל משחקי מכבי ת"א בארץ ובאירופה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בין 1981 ל- 1990. הוא גם היה המגיש בכל אותן השנים ההן של שתי תוכניות הדגל "מבט ספורט" ו- משחק השבת". לבסוף בגיל 73 הוא רָץ לרדיו גלי צה"ל וכל מה שיש לו לקשקש ל- מולי שפירא הוא שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". מדובר בבלופר.

הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (1). יורם ארבל.

אינני מתחמק ואומר זאת בגלוי : עמדה לי הזכות והיה לי עונג רב להנהיג, לנהל, ולהפיק שדר טלוויזיה בסדר גודל של יורם ארבל בתריסר השנים ההן של  1990 – 1978, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ? אני מתעב שקרנים, שונא נוכלים, ורוחש בוז לאופורטוניסטים. אינני אוהב את הוגה תורת האופורטוניזם האיטלקי ניקולו מאקיאוולי אולם אני רוחש לו הערכה כפילוסוף פוליטי אותנטי ואיש חכם. ניצבתי בודד לגמרי בניווט והנהגת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אין לי חברים ולא היו לי חברים. יש לי ידידים ואינני איש של פיוסים. היו לי פעם המון חֲבֵרוֹת וידידות בארץ ובכל העולם, אולם לא חֲבֵרִים. לא הייתי ואינני איש רֵעִים להתרועע. היום אני נטול חברות וגם חברים. נותרה לי ובעבורי משפחתי, רעייתי, ילדיי, ונכדיי. רק הם בלבד. בהכירי את עצמי היטב הרי שמדובר בהישג אישי עצום שלי.

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים, יותר מ-שנות דוֹר. דלת הכניסה ל- אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. התמונה צולמה בטרם תחילת השידור הישיר מאצטדיון "הייסל" ב- בריסל בירת בלגיה ע"י יורם ארבל את משחק הגמר רווי הרג ואלימות ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית לבין ליוורפול האנגלית. בטרם שריקת הפתיחה נספו ביציע "Z" באצטדיון "הייסל" 39 איטלקים ועוד 250 מהם נפצעו בהתנגשות מרה עם חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול. שריקת הפתיחה התאחרה ב- 75 דקות. יובנטוס ניצחה את ליוורפול 0:1 וזכתה בגביע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני עורך טור חשבוני (עולה) בעל חוקים מתמטיים משלו. הנה רשימה חלקית של מפעלי שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם – מורכבים, מסובכים, וממושכים אותם הפקתי, ניהלתי וערכתי בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ובהם הצבתי את יורם ארבל בקדמת חלון הראווה שלי, כשדר מוביל ישיר שלי. בשטח, במוקד ההתרחשויות (גם בחו"ל). אין מדובר בשידורי Off tube (!) :

1. שדר משני במונדיאל ארגנטינה 1978. (דן שילון היה השדר הראשי).

2. שדר מוביל במונדיאל ספרד 1982.

3. שדר מוביל במונדיאל מכסיקו 1986.

4. שדר מוביל במונדיאל איטליה 1990.

5. שדר משני באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (נסים קיוויתי היה השדר המוביל).

6. שדר משני באולימפיאדת סיאול 1988. (נסים קיוויתי היה השדר המוביל).

9. שדר מוביל של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984.

10. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988.

11. שדר מוביל של משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל ב- 1984, ו- 1985.

12. שדר מוביל של כל משחקי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בגביעי אירופה בארץ ובאירופה בעונות 1980/1981, 1981/1982, 1982/1983, 1983/1984, 1984/1985, 1985/1986, 1986/1987 לרבות טורניר ה- Final four, עונת 1987/1988 לרבות טורניר ה- Final four, עונת 1988/1989 לרבות טורניר ה- Final four, ו- עונת 1989/1990.

13. שדר מוביל באליפויות אירופה לאומות בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל בין 1981 ל- 1990.

14. שדר מוביל בכיסוי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה בכל העונות שבין השנים 1980 ל- 1990.

15. שדר מוביל בכיסוי הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה בכל העונות שבין 1983 ל- 1990.

16. שדר מוביל במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל בארץ ובעולם (יחדיו עם נסים קיוויתי) בקדם המונדיאלים של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990.

17. מגיש "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" בין 1978 ל- 1990 (עד 1987 יחדיו עם אורלי יניב).

מדהים (!). לבסוף בתום תריסר שנים כה פוריות גם בהשתתפותו, מיהר ו-רץ האיש המגוחך הזה בגיל 73 להתבכיין אצל מולי שפירא בגלי צה"ל, על מנת לספר לו סיפורי בדים שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוק". מפליא לא פחות שמולי שפירא האמין לו, ומבלי לבדוק את הדברים עמי, העביר דָף. 

אֶשְנֶה ואומר זאת שוב. הייתה לי זכות לנהל ולהפיק בשעתו שדר טלוויזיה מסוגו של יורם ארבל, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ?יורם ארבל החל את עבודתו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בראשית 1972 בעידן דן שילון ואלכס גלעדי ופרש ממנה באוגוסט 1990. הוא היה חבר בשורות חטיבת הספורט במשך 18 (שמונה עשרה) שנים. מאז יומו הראשון ב- 1972 ועד יומו האחרון משנטש ב- 1990, היה יורם ארבל רק צריך לאחוז במיקרופון ו- לשָדֵר. לשָדֵר בלבד (!). מערכת הספורט שלי התגייסה ועבדה בעבורו. עטפנו אותו בנוֹחוּת מכל עבר. זאת הייתה פקודה שלי. היה מדובר במידה רבה באתרוג איכותי שיש להניח אותו בקופסה מרופדת בצמר גפן. שַדָּר איסטניס וגם בכיין ומתלונן, אבל שַדָּר טוב. שדר כישרוני בעל קול בריטון ערֵב שצריך לפנק. זה היה הצו. לסייע לו בכל מצב. פילוסופיית הניהול שלי וגם של רבים אחרים בתעשיית הטלוויזיה גורסת כי ה- התייחסות לאנשים שניצבים בקדמת חלון הראווה הטלוויזיוני שלך, והם אלה ש- "מוציאים" אותך לאוויר, דורשת טיפול חריג. יורם ארבל לא היה צריך להפיק. יורם ארבל לא היה צריך לאַרְגֵן דָבָר. יורם ארבל לא היה צריך לתאם שום פרט מאותם מאות אולי אלפי פרטים טכנולוגיים, לוגיסטיים, ואנושיים שמרכיבים את הפקות הטלוויזיה, בארץ כמו גם בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לערוך. יורם ארבל לא היה צריך לנהל. יורם ארבל לא היה צריך להגיע ברכבו הפרטי למקום ההתרחשויות בכל רחבי הארץ בתל אביב, חיפה, כפר גלעדי, באר שבע, ירושלים, ולא היה צריך להביא סנדביצ'ים מהבית. כמו כל אנשי ועיתונאי מערכת הספורט וטכנאי חטיבת ההנדסה גם יורם ארבל נהנה במשך 18 שנים משירותי הסעה ושירותי אוכל ומסעדות על חשבון ההפקה. מדובר במאות רבות של הפקות (חלקן מורכבות ומסובכות) בארץ ובחו"ל שניהלתי וניווטתי. יורם ארבל לא היה צריך להכין לוח טיסות לחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך להזמין כרטיסי טיסה. יורם ארבל לא היה צריך לבצע לעצמו הזמנת מלונות בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לסידורי הסעה מביתו בפתח תקווה לנתב"ג. יורם ארבל לא היה צריך לסדר לעצמו סידורי תחבורה בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לכספים וקופה קטנה בהפקות חו"ל. הכול, כל הפרטים הלוגיסטיים הנ"ל סודרו ואורגנו עבורו מראש, למפרע, מ- בעוד מועד. בדייקנות Tip top. הוא היה משוחרר לחלוטין מעול הביורוקרטיה והלוגיסטיקה. הפקדתי את יורם ארבל רק על המיקרופון וסביבו עוזרי שדר שסייעו לו בהכנת המידע וההתכוננות לקראת ביצוע השידורים הישירים הרבים. מערכת עיתונאית ענפה שירתה אותו בנאמנות ובדייקנות. הוא היה צריך רק ללחוץ Start על מיתרי קולו ולהתחיל לשדר – בארץ וגם בחו"ל (!). אפשרתי ליורם ארבל לשדר בימים ההם כמות עצומה של שידורים ישירים, כ- % 90 – % 85 מכלל שידורי הספורט שלי בארץ ובחו"ל. הוא היה עמוד התווך שלי שנשא עליו משקל סגולי רב ערך ואטומי בכמויות האדירות שלו. את האחוזים הנותרים הפקדתי בידי נסים קיוויתי, רמי ווייץ, ומעט גם בידי אורי לוי. הערכתי אותו וגם אהבתי אותו את האתרוג, את השַדָּר המפונק שלי. הוא היה הטוב בארץ ישראל במקצוע שלו. לבסוף אותו יורם ארבל רץ לעברו של מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל ולעברו של אריה מליניאק ולכל מיני רכלנים אחרים ומדווח להם שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". לא היה כדבר הזה אף פעם. מעולם לא התעסקתי בשטויות כאלה ולא איחלתי לו לשדר "דוק" בעת מעברו לערוץ 5 בכבלים ולערוץ 2 הניסיוני. יורם ארבל רשאי לקבל עוד פרסים הנוגעים למפעלי חייו אולם אין זאת זכותו לספר בלופים ואין זאת זכותו של מולי שפירא להפיץ אותם.

בעניין "הדוּק". הודעתי לשני הבוסים שלי בימים ההם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בספטמבר 1990 לאחר עריקתו של יורם ארבל לעבר ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני, וגיוסו המיידי של מאיר איינשטיין על ידי והעברתו מרדיו "קול ישראל" לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כלהלן : "…אם הנ"ל אותו יורם ארבל ישדר שָם "דוּק" ו/או "חֵץ וקֶשֶת" ו/או "קרלינג" מול מאיר איינשטיין השדר החדש שלי שישדר אצלי את מכבי ת"א אז הציבור יישאר נאמן לנו והרייטינג יהיה בידינו", והוספתי, "הציבור נוהה אחרי איכות האירועים ולא בעקבות המגישים והמשדרים אותם. ועל כן אתם שניכם אריה מקל ויוסף בר-אל צריכים לסייע לי לשמור על קניין זכויות השידורים הבלעדיות שאני מחזיק לפי שעה בעבורכם והנוגעים לאירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים, המקומיים והבינלאומיים…". מקצועות הספורט המשניים שנקטתי בשמם כמו ה- "דוק" שימשו מטפורה בטיעונים ובנימוקים שלי שהועלו בפני שני המנהלים שלי אריה מקל ויוסף בר-אל. בשעה שיורם ארבל החליט ב- 1990 לנטוש אותי ואת השידור הציבורי ולעבור לשורות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני, ברור שהוא כבר לא היה חשוב עוד בעיניי. מעברים ותנודות כאלה בתעשיית הטלוויזיה הן מעשה שבשגרה. בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שאין להם תחליפים. אפשר לחשוב שהתאבלתי עליו והזלתי דמעה. קשקוש. מאיר איינשטיין נכנס חיש מהר לנעליו של יורם ארבל לא רק בהצלחה אלא ב- שגשוג. תרומתו של מאיר איינשטיין לרמת המידע מההיבט העיתונאי (ולא רק שידור Play by play) של שידורי הספורט בארץ ובעולם בפיקודי ואחריותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה לאין ערוך חשובה מזאת של קודמו יורם ארבל. יורם ארבל מעולם לא היה עיתונאי. הוא היה שדרן. יתירה מזאת : אינני קנאי ולא צַר עין. משנטש אותי בֵּרָכְתִיו עם צאתו לדרך חדשה. מעולם לא איחלתי לו לשדר "דוק". אם אלה הזיכרונות המעוותים שהוא אוֹצֵר בקרבו נותר לי רק לרַחֵם עליו.

הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (2). אריה מליניאק.

סיפורי הבלוף המגוחכים האלה והאגדות האורבניות שיורם ארבל מפיץ הם בלתי נסבלים ויסודם לא בהומור אלא בשֶקֶר. כמו גם אריה מליניאק שמבלף אודות העניין של התקלה הטכנית ההיא שקרתה כביכול כפי שדיווח ב- 2007 גם בשמו של יורם ארבל ל- אהרון ווייסברג ומפיץ אגדה אורבנית כלהלן :"…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…". שקרן. מעולם לא היה כדבר הזה. לא יכולה להתקיים תופעה כזאת שבהפקות ספורט טלוויזיוניות בינלאומיות מולטילטראליות רבות משתתפים כמו שידורים ישירים בעשור ה- 80 של המאה הקודמת של משחקי מכבי ת"א בחו"ל בגביע אירופה לאלופות במדינות אירופיות שונות (למעט ברה"מ וצ'כוסלובקיה שם מכבי ת"א לא שיחקה מאז 1977 ועד 1989בשל היעדר קשרים דיפלומטיים) ו/או אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, יגיע טכנאי תקשורת לאולם חשוך ויחבר חוטים רבע שעה לפני תחילת משחק בינלאומי שנושא עמו כאמור שידורים ישירים Multilateral. אין מצב כזה. לא ייתכן, מפני שקווי השידור ה- 4W (ארבע גידי) בין עמדת השידור שלי בכל המאות הרבות של הפקות חו"ל לרבות משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה ובאליפות אירופה בכדורסל בצ'כוסלובקיה 1981 (אם אריה מליניאק מתכוון בדיווח השקרי שלו לאהרון ווייסברג לאותה אליפות אירופה בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, ["…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור…"] לבין אולפן האֵם המנווט שלי בירושלים, הוזמנו על ידי ועל ידי חברת RTI הישראלית בראשות נחמן אלון מה- Host broadcaster ומשרד התקשורת / דואר שלו לפחות שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה לרבות התקנת טלפון בינלאומי בעמדות השידור שלנו. מדובר ב- פק"ל. הטלפון הבינלאומי משמש גיבוי לקו השידור הארבע גידי (בעוד סיגנל ה- Video של התמונה מוזמן עשר – חמש עשרה דקות לפני שריקת הפתיחה למשחק). במידה וקיימת תקלה טכנית כלשהי על ה- 4W הרי שהטלפון הבינלאומי משמש כקו תיאום חלופי עד לתיקון התקלה. אם תקלת ה- 4W מתארכת יש אפשרות לפתור את הבעיה ולהפוך את הטלפון שהוא 2W לקו שידור. פתרון לא רצוי אך הוא קיים והשתמשנו בו כמה פעמים בעיתות חירום בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת מבצעי שידור מחו"ל. התבטאותו של אריה מליניאק, "…לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו…", איננה נכונה ומצביעה עליו עד כמה האיש היה חובבן בענייני הטכנולוגיה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת שהשתמשנו בה, והיה מנותק ומרוחק מהם כרחוק מזרח ממערב. אינני זוכר שקרה אי פעם באלפי השידורים שלי (שידורים ישירים ו/או הקלטות) מחמש יבשות תבל כי שַדָּר שלי כלשהו מהקבוצה הזאת של אלכס גלעדי, יורם ארבל, נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, אורי לוי, רפי גינת, יורם שִמרון, דני דבורין נקלעו למצוקה טכנולוגית נוראית שכזאת בעת שידורים ישירים מחו"ל כשהם יושבים בעמדות השידור שלנו באצטדיון כזה ו/או אחר באירופה, ארה"ב, אסיה, ואוסטרליה, ואינם יודעים אם רואים אותם ו/או שומעים אותם. מדובר בתקלה חמורה וכבדה ביותר שאיננה זכורה שקרתה לי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט של כל מבצעי השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין 1978 ל- 2002. אינני זוכר סימני שאלה אדומים כאלה מרחפים מעל ראשם של השדרים הנ"ל (וגם מעל ראשי) מה עוד שבמקרים רבים היו צמודים אליהם בשידורי חו"ל טכנאי קול ותקשורת מחטיבת ההנדסה כמו מיכה לויירר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, אבי שמידט, משה אלוני, אמנון אלטשולר, אריק ברכה, אמירן בכורי, רוני קלדרון, ואחרים. מכיוון שבאותה תקופה בעשור ה- 80 של המאה הקודמת אנוכי ניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעבור שלושת המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל, אני יודע שאף פעם לא התקיימה על ידי בשנים ההן כל הפקה טלוויזיונית של שידור ישיר של משחק כדורסל הנוגעת לקבוצת מכבי ת"א ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה. למעט אליפות אירופה בכדורסל של 1981 (5.6.1981 – 26.5.1981) שנערכה בשלוש ערים ראשיות ברטיסלאבה, האווירוב, ופראג בהשתתפות נבחרת ישראל. אריה מליניאק (היה פרשן שלי On and off אף על פי כן מוערך על ידי) לא נמנה אז ב- צ'כוסלובקיה 1981 על צוות השידור שלי שהורכב מהשדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג. ביקשתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להכליל את שמו ברשימת הצוות שלנו ל- EBU כדי להקל עליו להשיג אשרת כניסה לצ'כוסלובקיה (רואים זאת במסמך ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ב- 13 במארס 1981). גם ביקשתי את יצחק "צחי" שמעוני לשלם לאריה מליניאק לפחות אש"ל מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא אישר לי לצרף אותו לצוות השידור שלי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא חלק שום כבוד טלוויזיוני לשום פַּרְשָן. הוא לא אהב פרשני ספורט וטען כל הזמן בפניי שהשדרים האותנטיים שלי מוכשרים לבצע את משימותיהם גם ללא פרשנים. שמונת משחקיה של נבחרת ישראל באותה אליפות אירופה ההיא של צ'כוסלובקיה 1981 נערכו בשלוש ערים בראטיסלאבה (היכל כדורסל בעל תכולה של 11000 צופים), האווירוב (היכל כדורסל בעל תכולה של 8000 צופים), ופראג (היכל כדורסל בעל תכולה של 15000 צופים) ו- שלושתן כידוע אינן ערים נידחות. אינני זוכר בעת כתיבת הפוסט הזה עד כמה היה אריה מליניאק פרשן פעיל לצדו של יורם ארבל באותה אליפות אירופה ההיא ב- צ'כוסלובקיה במאי – יוני 1981 (צריך לבדוק את פסי הקול בארכיון ערוץ 1 אם נותרו לזיכרון ההקלטות ההן מאותה אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981), אולם סיפורו של אריה מליניאק אודות טכנאי צ'כוסלובקי ו/או סובייטי שמגיע לאולם חשוך רבע שעה לפני תחילת משחק בינלאומי (מיועד לשידור טלוויזיה Multilateral) באירוע נכבד כמו אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, מחבר שני חוטים רבע שעה לפני תחילת המשחק, ושני הגיבורים אריה מליניאק ויורם ארבל הם שהצליחו איך שהוא להרים שידור – הוא דיווח בלתי מתקבל על הדעת. לא היה כדבר הזה. הבל הבלים, קשקוש שמצוץ מהאצבע, ואשר נועד לפאר באמצעות בדותות את המוניטין של עצמו ואת זה של יורם ארבל. נראה שאריה מליניאק עשה כאן מעשה לא הגון וניצל את תמימותו ואת אי הבנתו ואי התמצאותו המוחלטים של אהרון ווייסברג בטכנולוגיה תקשורתית כל כך מסורבלת ומורכבת של הפקות טלוויזיה בינלאומיות, לבטח בעידן ההוא לפני 35 (שלושים וחמש) שנים. להלן אי אלו מסמכים שנשמרו מאותה ההפקה ההיא שלי את אליפות אירופה לאומות בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 בין 26 למאי 1981 ל- 5 ביוני 1981.

טקסט מסמך (1) : 13 במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. אריה מליניאק לא היה על הליסט. עמוד 1 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 13 במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים.מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. אריה מליניאק לא היה על הליסט. עמוד 2 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 13 במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. אריה מליניאק לא היה על הליסט. עמוד 3 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 13 במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. אריה מליניאק יבד"ל לא היה על הליסט. עמוד 4 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : 6 במאי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך הדן בהטסתם של יורם ארבל ויצחק גליקסברג לצ'כוסלובקיה לצורך כיסוי אליפות אירופה לאומות בכדורסל. אריה מליניאק לא היה על הליסט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : 13 במאי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ועוסק בתכנון השידורים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה. אריה מליניאק לא היה על הליסט. עמ' 1 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : 13 במאי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ועוסק בתכנון השידורים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה. אריה מליניאק לא היה על הליסט. עמ' 2 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : 2 באפריל 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. מסמך ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל הדן באספקת אש"ל לצוות השידור יורם ארבל + יצחק גליקסברג הטס לצ'כוסלובקיה לסיקור אליפות אירופה לאומות בכדורסל. אריה מליניאק לא היה על הליסט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובאשר למשחקיה של קבוצת מכבי ת"א בעת ההיא נגד קבוצות סובייטיות ו/או צ'כוסלובקיות במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : הם התקיימו רק בבלגיה. אני עדיין ממתין בסבלנות לשמוע מאריה מליניאק ומיורם ארבל על איזה עיירה נידחת שניהם מדברים, מי היו הקבוצות שנטלו חלק במשחק אודותיו הם מדברים, ומה הייתה התוצאה במשחק ההוא. אותו אריה מליניאק מצרף עוד בלוף ועוד אגדה אורבנית בעניין אחר ומדווח לאהרון ווייסברג כדלקמן : "שמעון מזרחי כפה על יואש אלרואי לפטר אותי מלהיות פרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרת הוא לא ייתן להם את זכויות השידורים של מכבי ת"א…". בלוף. שקר. מעולם לא היה כדבר הזה. מדובר במעשה נוכלות שאהרון ווייסברג שותף לה ביודעין מפני שאיננו משתף אותי בדיון ולא שואל אותי אם יש גרעין אמת בקשקוש הזה של אריה מליניאק. אריה מליניאק יודע היטב מדוע סולק על ידי מכֵּס פַּרְשָן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא פשוט משקר את אהרון ווייסברג. איזה בגלל מכבי ת"א ואיזה נעליים. שמעון מזרחי וחברי הנהלתו ידעו שבלעדי החשיפה של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוממותה וגדלותה של מכבי ת"א שווים לנעל ישנה. 

האגדה האורבנית הזאת כפי שהעיד בשעתו אריה מליניאק בפניו של אהרון ווייסברג ושלמה מן, וגם בפניו של עמנואל רוזן, היא פִבְּרוּק לא פחות מעלוב ואשתמש במילת תואר "פברוק נבזי" שאין לו שום מכנה משותף עם האמת. אריה מליניאק מוציא את דיבתי רעה. מעולם לא הייתי רֵע וחֲבֵר של שמעון מזרחי ו/או דייוויד פדרמן, ו/או מי מאֵי חברי הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מעולם לא הייתי מרשה להם להתערב ולבחוש בצורה כזאת בוטה ו/או אחרת בנעשה בחטיבת הספורט בפיקודי, ולהתנות את מכירת זכויות השידורים בגין סילוקו של אריה מליניאק. עלי לומר לקוראים כהאי לישנא : "אילו אנשי מכבי ת"א היו מעלים טיעון והתניה כאלה בעת המו"מ עמם, אפילו לא הייתי עונה להם. הייתי פשוט קם ונפנה מהם, ומסתלק משולחן המשא ומתן". המפגשים היחידים שלי עמם עם אנשי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה משני צידי המתרס בעת פגישות המו"מ ו/או בהיכל הספורט ביד אליהו. הייתי יישר דרך ונאמן לחלוטין ב- % 100 לרשת השידור שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולבוסים שלי לדורותיהם יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, אריה מקל, יאיר שטרן, ומוטי קירשנבאום ז"ל. בדיוק כפי שהייתי יישר דרך ונאמן ב- % 100 לציוותי השידור שלי לרבות אריה מליניאק. אֶשְנֶה ואומר את מָה שהקלדתי לפני שורות ספורות : אריה מליניאק יודע היטב כמוני מדוע סולק והודח. נבצר ממני להבין מדוע איננו מספר לציבור את האמת ואת סיבות הרחקתו ממיקרופון הפרשנות ב- 1991. גם בחלוף כל כך הרבה שנים הוא עדיין נתלה בדברי שווא וממשיך לגלגל את האגדה האורבנית הזאת כאילו היא דבר אמת. לשמעון מזרחי (וחבריו בהנהלת מכבי ת"א) אין ולא הייתה שום נחלה ויד בהרחקתו של אריה מליניאק מהמיקרופון הציבורי ו/או בכל עניין אחר בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

 הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (3). משה גרטל.  

ואז מופיע גם משה גרטל שמדווח לציבור ב- 2009 באמצעות שלמה מן ב- ביטאון "העין השביעית" את האינפורמציה הבאה, כלהלן : "…הגעתי לבית של אולסי פרי בשיכון ל' בתל אביב, הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מֵת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, צילמתי אותו…". משה גרטל משקר ביודעין. אין שום סיכוי ואין שום כוח בעולם שהוא דובר אמת בעניין הקונקרטי הנדון. הסצנה בהירה לחלוטין מפני שהיא לא התקיימה אף פעם. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בפני צוות הצילום של משה גרטל באותו יום חמישי ההוא – של 16 בדצמבר 1982. ברור לגמרי שתמי בן עמי ז"ל לא הייתה עושה מעשה מביש, נבזי, ועלוב שכזה כדי לאפשר למשה גרטל לחשוף ולצלם את החבר האָהוּב שלה אולסי פרי שרוע בשיא עליבותו על סדיני מיטתה, כשהוא שוכב שם מת ומנוטרל לגמרי (על פי דבריו של משה גרטל), בעוד היא תמי בן עמי ז"ל מרשה למשה גרטל לצלם את אולסי פרי מבלי ידיעתו והרי הוא אָהוּב לִבָּה, רק על מנת שאותו משה גרטל יוכל לפרסם את הצילומים המרעישים והסנסציוניים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית של 1982. אין כוח בעולם שסצנה כזאת התרחשה כפי שמשה גרטל טוען שאומנם קרתה. לא יכול להיות ובלתי מתקבל על הדעת. משה גרטל מתפאר בפני שלמה מן ומספר סיפור שווא. לא רק שווא. דוחה. הוא לא מספר אמת לשלמה מן, ו- אולם זה איננו מהסס ומפרסם את דיווחו של משה גרטל כהווייתו לציבור ב- "עין השביעית".

כל הראיות הנסיבתיות זועקות מבטן האדמה נגד משה גרטל. אבל הוא ממשיך לשקר לשלמה מן, כשהוא טוען שחזר להיכל הספורט ביד אליהו מדירתה של תמי בן עמי ב- שיכון ל' ודיווח לי אודות חשיפתו האומללה של אולסי פרי, ואני לא רציתי לשדר את הידיעה. דיווח שקר. משה גרטל היה אומנם איש חטיבת הספורט שלי אולם הוא כלל לא שימש בתור כתב – עיתונאי שלי, וברור שלא נשלח מטעמי לבלוש אחרי היעדרותו של אולסי פרי כפי שהתגלתה סמוך למועד תחילת המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 של מכבי ת"א נגד הקבוצה הספרדית ריאל מדריד. משה גרטל מעולם לא סיפר לי את הידיעה הנ"ל בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 16 בדצמבר 1982 כפי שהוא טוען שדיווח לי, כי תמי בן עמי ז"ל פתחה כביכול בפניו את דלת דירתה כדי להשפיל את אהובה, וכי הוא ראה וצילם את אולסי פרי שוכב שיכור ומנוטרל על מיטתה. אם משה גרטל היה באמת מדווח לי את אותה ידיעה עיתונאית מרעישה וסנסציונית כזאת, הייתי משיב ועונה לו בשתי מילים : "תוכיח לי" (!). מדובר ב- בדותא. בשקר. אֶשְנֶה ואומר שוב : תמי בן עמי ז"ל מעולם לא פתחה את שערי דירתה הנעולה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כפי שהוא טוען שעשתה. יתירה מזאת : כמנווט, עורך, ומפיק של השידור הישיר ההוא מכבי ת"א נגד ריאל מדריד הייתי מודע להיעדרו הבלתי צפוי של אולסי פרי באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, וגם הייתי בקשר עם הנהלת מכבי ת"א בעניין הזה. ידעתי שהנהלת מכבי ת"א ביקשה באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 ממשטרת ישראל לשלוח בהול שני ציוותי חיפוש ובדיקה שטסו במקביל לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב וגם לדירתה של תמי בן עמי ז"ל חברתו של אולסי פרי בשיכון ל' בתל אביב. שני הצוותים המשטרתיים שבו רֵיקָם להיכל הספורט ביד אליהו, ודיווחו להנהלת מכבי ת"א כי שתי הדירות היו חשוכות ונעולות ואיש לא ענה מהן. אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה דווקא בפני משה גרטל באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על מנת להרשות לו לצלם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה בשיא עליבותו ואומללותו. משה גרטל משקר. סיפורו העלוב הנ"ל של משה גרטל התפרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" מטעמו של שלמה מן.  

אתה יודעים מה ? נניח לרגע שמשה גרטל לא משקר ובאמת תמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה לרווחה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו, ובאמת היא התירה להם לצלם את אולסי פרי שלה שרוע שיכור על סדיני מיטתה, והוא משה גרטל באמת צילם את אולסי פרי, "כשהוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, וישן שנת שיכורים" (ציטוט של דברי משה גרטל כפי שהם מופיעים בפוסט ההוא של שלמה מן ב- "עין השביעית" מ- 2 בנובמבר 2009). אם כך מדוע החומר המצולם הסנסציוני הזה ב- Film אודות אולסי פרי שמשה גרטל טוען שהוא מחזיק בידיו לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע אם כך הוא לא עקף אותי ולא רץ עם החומר המרעיש הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טוביה סער…??? מדוע אם כך הוא לא פסח עלי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לחומר הפילם הבלעדי המרעיש ו- רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו…??? מדוע אם כך חומר הפילם הסנסציוני והנָפִיץ הזה לא שודר במהדורת "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982…??? מדוע אם כך חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982…??? מדוע אם כך חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו של משה גרטל עצמו כפי שמסר אותם לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? הפוסט ההוא של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" רצוף סדקים ופרצות שסותרים לחלוטין את סיפור השווא של משה גרטל (גם מן ההיבטים הלוגיסטיים והביורוקרטיים כפי שהתנהלה בתקופה ההיא הטלוויזיה הישראלית הציבורית) כפי שדיווח לשלמה מן, וכפי שהלה מצא לנכון להדפיס ולהפיץ את דברי השקר האלה. בלתי מתקבל על הדעת. לא היה כדבר הזה. משה גרטל המציא סיפור לשלמה מן וזה מצא לנכון להדפיס אותו.

הבהרה :

הבלוג שנוסד מאוחר איננו הנהלת חשבונות אך במקרים דנן הוא נועד ומשמש להגנה על האגפים. מדובר כאן בעניין רציני, ערכי, ומהותי ובעל מחלוקת רבתי שאפשר שיסתיים לבסוף בין כותלי בית המשפט. אסייג את עצמי בנוגע להאשמותיי את אריה מליניאק הנוגעות לאליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981. אני בטוח שאינני טועה אולם אף על פי כן אני מסייג את עצמי. בנוגע להאשמה נוספת שלי את אריה מליניאק שמספר דבר שקר ומטפח אגדה אורבנית "כי יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי התנה בשלב מסוים את מכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לטלוויזיה הישראלית הציבורית בהדחתו של אריה מליניאק מכס הפרשן על ידי" – אינני מסייג את עצמי כלל וכלל ולא לוקח אפילו צעד אחד קטן לאחור. כנ"ל בנוגע לעניינו שלמשה גרטל שמספר דבר שקר כי תמי בן עמי ז"ל פתחה את שערי דירתה בפניו ובפני צוות הצילום שלו כדי שיתעדו במצלמתם את אהובה והחבר שלה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה, "…שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם…". אינני מסייג את עצמי. לחלוטין אינני מסייג את עצמי. מדובר כאן בסיפורי שקרים ובדותות והוצאות דיבה ביודעין בשנים 2007, 2009, מבלי שהמפרסמים את הבלופים האלה מולי שפירא, אהרון ווייסברג, ושלמה מן העניקו לי את הזכות להגן על עצמי On line. שלמה מן נתן פומבי לבלופים של משה גרטל ואח"כ עשה את המעשה הנואל ביותר. הוא צלצל אלי לביתי לבקש את תגובתי המאוחרת במסווה של איזון הפוסט השִקְרִי שלו. לכן יש היגיון וטעם להמשיך את הדיון הישן בחלק הבא של הפוסט הקונקרטי הזה.

ובכן, השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת, אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? וגם איזה הוא הקטליזטור שמטלטל עיתונאים שמחשיבים את עצמם להוגנים ו- ישרי דרך לפתח את האגדות האורבניות הללו, ולפרסם דברי כחש וכזב. וכל זאת מבלי שום ניסיון לאַמֵת אם מדובר בעובדות אמת, ומבלי לתת לי את הזכות האלמנטרית, את רשות התגובה. להלן כמה תמונות שמספרות עד כמה היה יורם ארבל Teamate טלוויזיוני שלי במשך כל כך הרבה שנים ובתוכם כל כך הרבה אירועים ושידורים ישירים, ואז הוא נזכר לרוץ למשת"פ שלו בגלי צה"ל מולי שפירא שמכנה אותו "יורמק'ה", ומדווח לו שאנוכי איחלתי לו לשדר "דוּק" בערוץ 2 ובערוץ 5 בכבלים. עסק עלוב. 

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. אצטדיון ר"ג הישן. עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג הישן בטרם שריקת  הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע"י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז'אן לב ארי, עוזר השדר ראובן, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם), יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול (מחזיק ב- Headset) של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, ואנוכי בגבי למצלמה. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לאותו יורם ארבל לרוץ אל מולי שפירא ההוא ולספר לו את הבדותה ההיא ה-קרויה, "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. אולם מולי שפירא לא העיר, לא תיקן, ולא אמר מילה ליורם ארבל ש-שיקר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג הישן. זווית צילום נוספת. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג הישן בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע"י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז'אן לב ארי, עוזר השדר ישראל, יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, בימאי השידור הישיר אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש), ואנוכי. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 40 שנים. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : נסים קיוויתי, עוזר השדר אמנון לנגזם, והשדר יורם ארבל. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ אל מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 43 שנים. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שופט כדורסל לא מזוהה, שופט הכדורסל נהרי, אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אורי לוי, עוזר השדר אמנון לנגזם, השדר יורם ארבל, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר, חובש Headset), ועוזר השדר אריה שגיא. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. עמדת השידור שלי בהיכל הכדורסל אוסישקין של הפועל תל אביב. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : רכז ההפקה נסים (צפי) מזרחי, טכנאי הקול אלאן הופמן, אנוכי, הבימאי שלי יואב פלג, יורם ארבל, עוזר השדר משה גרטל, והצלם חיים פודגור. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. אני מתדרך את יורם ארבל (בחולצה המשובצת בגבו למצלמה) ואת מאמן הפועל בא"ש אליהו עופר לקראת ריאיון בתום משחק ליגה בבאר שבע. הריאיון ישודר עוד באותו ערב בתוכנית "מבט ספורט". אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האמת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס). 

בֵּיאוּר הערך אגדה אורבנית (ו/או אגדה עירונית) על פי ויקיפדיה :

ברור שהגיעה העֵת לשוב ולהפריך פעם נוספת את האגדות ה- אורבניות שאין להן אחיזה במציאות  שמפיצים מעת לעת בציבור יורם ארבל (באמצעות מר מולי שפירא ברדיו "גלי צה"ל), אריה מליניאק (באמצעות אהרון ווייסברג), ומשה גרטל (באמצעות שלמה מן). 

סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רווייה יוקרה ופרסטיז'ה מחד, וקנאה וצרות עין מאידך. החוּג והסְפֵרָה הללו מהווים קרקע פורייה להמצאה וטיפוח אגדות אורבניות. בדותות שניזונות מכחש, תרמית, ולזות שפתיים.

הבלוג לא הוקם כדי לנהל חשבונות. הוא מוּסָד בחינם לצורך אספקת מידע לטובתם של מאות אלפי קוראים אולם נועד גם כדי להגן על האגפים שלי ולשמור על האמת. אינני עומד מעל כל ושום ביקורת הוגנת אולם אני ניצב מעל השקרים והאגדות האורבניות שאין בהם שֶמֶץ של אֶמֶת ואשר מפיצים אודותיי יורם ארבל, אריה מליניאק, ומשה גרטל. איזה צורך מצאה השלישייה הנ"ל, כל אחד בשעתו, לאוץ אל עיתונאים מזן Y על מנת לדרוש ולספר להם בלופים ואלה אותם העיתונאים מזן Y מצאו צורך לפרסם את הרמאויות האלה באותן יחידות לתקשורת המונים שהם מופקדים עליהם, מבלי לתת לי את הזכות להגן על עצמי ועל אגפיי. אגדה אורבנית היא הגדרה רכה לשֶקֶר גָס. מעולם לא הבנתי מדוע עיתונאים מסוג X מטפחים אגדות אורבניות באוזניהם של עיתונאים מזן Y ואלה מזן Y אָצִים – רָצִים להפעיל את המקלדת ו/או פותחים את המיקרופון, ו/או מסירים את הווילון ממסך הטלוויזיה ומפרסמים את דברי השקר והדיבה בכלי התקשורת שעומדים לרשותם. אגדות אורבניות אֵינָן הדבר החשוב בעולמנו הסוער בימים אלה אולם מפני שמדובר בהונאה ואחיזת עיניים הן שוות תגובה ו- השבת מלחמה שערה. בשעה שיורם ארבל איש X מבלפף אתמול (יום שישי – 13 בנובמבר 2015) את מר מולי שפירא איש Y ב- רדיו גלי צה"ל כי אנוכי יואש אלרואי שלחתי אותו לשדר דוּק, הוא מטפח אגדה אורבנית. בשעה שאותו מולי שפירא מאפשר ליורם ארבל לספר אודותיי דבר שקר ומִרְמָה בעניין "שידור משחק ה- דוק" בכלי התקשורת הציבורי שעליו הוא מופקד מבלי שהוא מְוָודֵא כי יש לפחות שֶמֶץ של קורטוב אמת בטקסט ומבלי שהוא מעניק לי הזדמנות להגן על שמי, הוא שותף למעשה הנוכלות והמִרְמָה שיורם ארבל מפיץ בצורה נלוזה. יורם ארבל תסתכל לי בעיניים ותשיב : "מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר "דוּק"…? ומתי איחלתי לך לשדר "דוּק"…? מה מניע אותך לספר בלופים …? מעולם לא שלחתי את יורם אבל לשדר דוּק ו/או איחלתי לו לשדר דוּק כנקמה לאחר שנטש אותי. אינני נקמן ולא נוטר איבה. זאת לא דרכי. אני רוחש לו גם היום כבוד כשַדָּר ספורט כפי שרחשתי לו בעבר, אך מה לזה ולאגדות האורבניות שהוא מפיץ ? אני עדיין ממתין בסבלנות להסבריו של מר יורם ארבל.

טקסט מסמך : 21 באפריל 1991. אנוכי מתראיין לעיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" ומחווה את דעתי ללא כחל ושרק אודות שַדָּר העבר שלי יורם ארבל שנטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחבר לערוץ 2 המסחרי הניסיוני ולערוץ 5 בכבלים. אינני חייב דבר ליורם ארבל וגם הוא לא חייב לי כלום אולם מה בין זה לבין הפצת אגדות אורבניות ?תגיד לי מר יורם ארבל מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר דוּק ומתי בדיוק איחלתי לך לשדר דוּק ? ומה מניע אותך לספר בלופים למולי שפירא ברדיו גלי צה"ל ? אותה השאלה מופנית למר מולי שפירא, מה מניע אותו לאפשר ליורם ארבל לספר בדותות אודותיי ולהוציא את דיבתי רעה ב- גלי צה"ל שאיננו תחנת רדיו פרטית שלו ? (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

זהו סיפור המעשה והדיווח הקונקרטי שלי למען הדיוק ולמענו של העיתונאי Y מר מולי שפירא וכדי להעמיד דברים על דיוקם, אודות המונח שאליו יורם ארבל מתייחס,"שידור משחק הדוק". לאחר שיורם ארבל בחר להתנתק בתום מונדיאל איטליה 90' בקיץ 1990 מהשידור הציבורי ולחבור לשידור המסחרי של ערוץ 2 הניסיוני וערוץ מס' 5 בטכנולוגיית הכבלים, החלטתי להציב במקומו את מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" כשַדָּר מוביל שלי. לא הזלתי דמעה על הליכתו של יורם ארבל ממני. הוא פשוט לא עניין אותי יותר ולא היה חשוב עוד. נדידת שדרים מערוץ טלוויזיה אחד למשנהו הוא עניין טכני. בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף. היו לי עוד שני מועמדים אחרים, גדעון הוד אף הוא מרדיו "קול ישראל" ורמי ווייץ שהיה שדר מן המניין שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. וויתרתי על שניהם משיקולים שלי. האנשים אינם מבינים כי שגשוגם של ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם נובע מאיכות החומרים שהם משדרים לציבורים שלהם ואיננו מותנה במגישים אותם (השגשוג מותנה גם הרבה יותר במנהיגות האנושית שמובילה ומנתבת את דרכו של ערוץ טלוויזיה כזה ו/או אחר מאשר כוכבי הטלוויזיה שזורחים על המסך שלו). כלל לא הייתי מודאג מפרישתו של יורם ארבל גם בגלל הרעיון שהפרש האיכויות הטלוויזיוניות בין יורם ארבל המנוסה לבין מאיר אינשטיין הטירון הוא מינימאלי. איכות וטיב החומרים המשודרים בכל רשת טלוויזיה באשר היא חשובים מכל כוכב הטלוויזיה שמגיש אותו לציבור הצופים. על כל פנים העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרשה את התערבותו הפרוצדורלית ואישורו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. בראשית ספטמבר 1990 ניהלתי שיחת וועידה משולשת בהשתתפותי שלי עם אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יוסף בר-אל. שניהם שאלו אותי ממש ביחד בבת אחת באותה שיחת הוועידה ההיא בטון של מבוכה וקינה, "מה יהיה לאחר לכתו של יורם ארבל…?". יוסף בר-אל נשמע אגב מודאג יותר מאַרְיֵה מֶקֶל. קינתם וטקסט ה- נהי שהשמיעו באוזניי דאז הפתיעו אותי מפני שלא העליתי בדעתי כי גם הבוסים העליונים שלי אינם מבינים כי שגשוגם איננו מותנה ביורם ארבל ודומיו אלא בחומרים שיואש אלרואי יפיק, יערוך, ו- יספק אותם למסך הטלוויזיה שלהם. תשובתי לשניהם אז בספטמבר 1990 הייתה קצרה, פשוטה, ברורה, ומנומקת כלהלן : "עם כל הכבוד ליורם ארבל הוא איננו מדאיג אותי כלל ועיקר. הוא איננו חשוב עוד. מאיר איינשטיין הוא המועמד שלי להיכנס לנעליו של יורם ארבל ואין לי ספק שהוא יעשה זאת בהצלחה. ציבור צופי הטלוויזיה בארץ מתחבר לשידורי הספורט באחריותי לא בגלל יורם ארבל ו/או נסים קיוויתי אלא מפני שאני כנציג שלכם מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של האירועים הרלוואנטיים בארץ והבינלאומיים בעולם הרחב. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור מחזיקים בכל זכויות השידורים הבלעדיות של כל האירועים הגדולים והחשובים בארץ ובתבל : הליגה לאומית (ליגת העל) בכדורגל, משחקי גביע המדינה בכדורגל, המשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל במוקדמות המונדיאלים וה- Euros, הליגה הלאומית בכדורסל, משחקי גביע המדינה בכדורסל, משחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוקדמות אליפויות אירופה, משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, ובזכות חברותינו ב- EBU אנו מחזיקים גם בזכויות השידורים הבלעדיות של האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros (אליפויות אירופה בכדורגל לאומות), אליפויות אירופה בכדורסל למדינות, אליפויות העולם בא"ק, טורנירי הטניס של ווימבלדון, שידורי ה- NBA, ומה לא. צופי הטלוויזיה בארץ ישמרו לנו אמונים לא בגלל יורם ארבל, מאיר איינשטיין, אורי לוי, ורמי ווייץ, ו/או זוהייר בהלול אלא בגלל רשימת האירועים שמניתי בפניכם בזה הרגע. אם מאיר איינשטיין ישדר אצלנו ישיר את משחקי גביע אירופה של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל וממולו ישדר יורם ארבל משחק "דוּק" בערוץ 2 הניסיוני ו/או בערוץ 5 בכבלים, הרייטינג יהיה עמנו מפני שהציבור ילך עם מכבי ת"א ולא עם שידורי דוק. בחרתי במשחק ה- דוּק כדוגמה לשידור נטול רייטינג, כשם שיכולתי לבחור במשחק פּוֹקֶר ו/או במשחק ביליארד. הציבור נוהה אחרי איכות ופופולאריות האירועים ולא צועד בעקבות המגישים אותם ו/או המשדרים אותם. זהו חוק ברזל בטלוויזיה (!). אל תשכחו זאת לעולם (!). לכן עליכם לסייע לי לשמור על זכויות השידורים שלי יותר מאשר על השדרים שלי. יורם ארבל איננו חשוב עוד. הוא הוביל את השידורים שלי בעשור ה- 80 שחלף אף הוא. עשור ה- 90 יהיה שייך לשַדָּר העתידי החדש שלי מאיר איינשטיין. זיכרונם של שדרני הטלוויזיה קשור בעבותות לאיכות האירועים עליהם הם מופקדים. מאיר איינשטיין יאפיל חיש מהר על יורם ארבל. יורם ארבל נועד להישכח כל עוד יטפל באירועי טלוויזיה מינוריים בערוץ 2 הניסיוני ובערוץ 5 בכבלים". מעתה והילך השקעתי את כל מרצי הטלוויזיוני בבנייתו, פיסולו, ועיצובו של השַדָּר המוביל החדש שלי מאיר איינשטיין. ככלות הכל הוא היה עתיד להתייצב ב- Front הקדמי ביותר בחלון הראווה של השידור הציבורי. יורם ארבל היה שייך לעבר.

טקסט תמונה : אוגוסט / ספטמבר 1990. אני מצרף את השדר מאיר איינשטיין ז"ל לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל מאשר את העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" לטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצאתי בו ב- 1990 תחליף ראוי ביותר ליורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה – יוון. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ואנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון הא"ק האולימפי באתונה. מאיר איינשטיין ז"ל נכנס חיש מהר בהצלחה ובשגשוג לנעליו של יורם ארבל. הייתה לי הזכות והעונג לנהל אותו בשנים 2002 – 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (4). אריה מליניאק. פרשת זכויות השידורים של שני משחקי הכדורסל בקדם אליפות אירופה, אוקראינה – ישראל ו- דנמרק – ישראל.

אוסיף כי אין זאת הפעם הראשונה שמר מולי שפירא איש גלי צה"ל איננו נזהר, לא מקפיד, ולא בודק את הנושא הנדון לפרטיו, ועל כן נוהג מִנְהָג פַארְסָה. באחד מימי שישי של סוף חודש נובמבר בשנת 1997 (28 בנובמבר 1997) ו/או בראשית דצמבר של שנת 1997 (5 בדצמבר 1997) אירח מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל את מומחה הספורט שלו דאז אריה מליניאק, וזה התרברב וטען בפניו בלגלוג ולזות שפתיים כי יואש אלרואי מנהל חטיבת הספורט הפסיד ברשלנות את זכויות השידורים של שני משחקי קדם אליפות אירופה בכדורסל, בשבת – 29 בנובמבר 1997 נגד אוקראינה בקייב וביום רביעי – 3 בדצמבר 1997 נגד דנמרק בקופנהאגן, לסוכן ישראלי פרטי בשם יגאל קָרְבִּי. היה מדובר באינפורמציה שקרית לחלוטין. אריה מליניאק כרגיל נטול כל מידע בתחום ומי שניזון משמועות, הפיץ אגדה אורבנית ו/או אם להשתמש בטקסט בוטה יותר, פשוט שיקר. מולי שפירא שאף הוא נטול כל מושג בתחום ומי שלא בדק עמי את פרטי המו"מ ההוא עם אנשי איגוד הכדורסל והיו"ר שלו דני קסטן ז"ל מחד ועם יגאל קרבי מאידך, פתח את המיקרופון לאריה מליניאק. האיש שכמובן שלא היה לו כל מֵידָע לגבי המתרחש במו"מ ההוא של 1997 (וגם לא ב- מו"מ אחרים), לא בחל ב- טקסט שהוא בפירוש גניבת דעת ואישום מופרך ברדיו גלי צה"ל כדי להשמיץ אותי ואת רשות השידור שהמנכ"ל שלה היה באותה העת מוטי קירשנבאום ז"ל ברשלנות, התנשאות כ- מונופול, ואי הבנה את חוקי התחרות ברכישת זכויות שידורים ש- השתנו. הצרה הראשונה הייתה עם אריה מליניאק שלא היה לו שום צֵל של מושג בתחום ניהול מו"מ אודות זכויות שידור טלוויזיוניות בתחומי הספורט השונים ובעיקר זה האחרון שניהלתי במקביל עם דני קסטן ויגאל קרבי. במו"מ ההוא עם המתווך והסוכן יגאל קרבי אודות רכישת זכויות השידורים של שני משחקי החוץ ההם נגד אוקראינה ודנמרק בנובמבר ודצמבר של שנת 1997, דרש ממני יגאל קרבי סכום של 100000 (מאה אלף) דולר תמורת זיכיון השידור הישיר של המשחק אוקראינה – ישראל ו- 80000 (שמונים אלף) דולר תמורת זיכיון השידור הישיר של המשחק ישראל – דנמרק. ברור שנפנפתי אותו מכל המדרגות. את זאת כמובן אריה מליניאק לא ידע. הבעיה השנייה והחריפה הרבה יותר התעוררה מול מולי שפירא שכאמור לא היה בקי כלל בחומר, ואף על פי כן פתח לאריה מליניאק את המיקרופון של רדיו גלי צה"ל. ללא בקרת עורך וללא חקר הנושא כאילו מדובר באורים ותומים. מוטי קירנשבאום ז"ל ואנוכי רתחנו. התקשרנו למולי שפירא (כאמור איש גלי צה"ל) ושאלנו אותו כיצד הוא מאפשר למומחה שלו אריה מליניאק לשדר דברי בלע ואינפורמציה שקרית למאזינים שלו מבלי שהוא כעורך המשדר טורח ל- וודא את אמיתות העניין. גם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל שאל אותו אז את מולי שפירא, "איזה מין דבר זה…?". זה מה שהוא מוטי קירשנבאום ז"ל סיפר לי בשעתו. מר מולי שפירא גמגם והתנצל בפניו.

בעקבות טקסט המִרְמָה שהושמע ברדיו גלי צה"ל ופרשת אי שידורם הישיר על ידי חטיבת הספורט בראשותי את אותם שני המשחקים המדוברים ההם נגד אוקראינה בקייב (בשבת – 29 בנובמבר 1997) ונגד דנמרק בקופנהאגן (ביום רביעי – 3 בדצמבר 1997) נפגשנו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואנוכי בתשע וחצי בבוקר ביום רביעי – 24 בדצמבר 1997 בלשכה בבניין הטלוויזיה עם היו"ר דָנִי קֶסְטֶן ז"ל ומר איתן רוֹבּ. הודענו לשניהם כהאי לישנא שמעתה והילך אם ברצונם לשמור על קשרי עסקים הוגנים עם ערוץ 1 יהיה עליהם להתערב בתמחור נושא השידורים הישירים של נבחרת ישראל בכדורסל גם במשחקיה בחו"ל. אנחנו אנשי רשות השידור וערוץ 1 איננו מתכוונים לשלם לסוכנים פרטיים מחירים מטורפים כאלה של זכויות שידורים. לשלם צריך – אך השאלה כמה – היא שאלת מפתח שנותרה פתוחה. הפגישה הייתה קצרצרה. דָנִי קֶסְטֶן ז"ל ואיתן רוֹבּ הבינו חיש מהר מה הם צריכים לעשות ומה עליהם לבצע בתיאום עמנו. על הסוכן ומתווך זכויות השידורים יגאל קרבי לא שמעתי יותר מאז.

צריך להבין כי מאז שהתייצבתי ב- 1980 בראש חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרנו ישיר את כל משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפויות אירופה בכדורסל בארץ ובחו"ל וגם את כל אליפויות אירופה בכדורסל עצמן, למעט שני המשחקים האחרונים המדוברים הנ"ל נגד אוקראינה ודנמרק. ברגע שמר יִגְאָל קָרְבִּי דרש ממני כאמור סכומי כסף בלתי מתקבלים על הדעת, 100000 (מאה אלף) דולר עבור זכויות השידורים של המשחק אוקראינה – ישראל בקייב בשבת – 29 בנובמבר 1997 ו- 80000 (שמונים אלף) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחק דנמרק – ישראל ביום רביעי – 3 בדצמבר 1997, הודעתי לו הודעה טלפונית קצרה בת ארבע מילים : "חפש את החברים שלך…". דיווחתי למנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל ולמנהל הטלוויזיה היאיר שטרן יבד"ל את תוצאות המו"מ השליליות עם יִגְאָל קָרְבִּי. ברור שהם תמכו בי תמיכה מופלגת. ממתי משחק כדורסל נגד אוקראינה שווה ערך לזכויות שידורים בגובה 100000 (מאה אלף) דולר ? עיתונאי X מר אריה מליניאק רץ לגלי צה"ל לפַתֵח אגדה אורבנית ומולי שפירא פתח בפניו את שערי התחנה.

הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (5). אריה מליניאק.

ב- 14 באפריל 2007 מסר מר אריה מליניאק עיתונאי X למר אהרון ווייסברג עיתונאי Y איש Ynet את אינפורמציית הבלוף הטלוויזיונית המזויפת כפי שהיא ר"מ באותיות מודגשות. מדובר ב- בדותה עלובה, פיקציה מחורבנת, דברי פלסתר, מבלי שאהרון ווייסברג בודק את אמיתות הדברים (ומבלי לתת לי את הזכות האלמנטארית להגן על עצמי), ואף על פיכן אָץ להוציא אותה לאור באתר האינטרנט שלו Ynet כלהלן : "…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…". בדותה. דְבָר שֶקֶר. מעולם לא היה כדבר הזה ולא יכולה להתקיים תופעה כזאת בשידור בינלאומי Multilateral. מה אתה אומר אריה מליניאק…??? אתה ויורם ארבל נכנסתם לאולם חשוך…יש לכם בעמדה שולחן וכיסא, ושניכם עשיתם טלוויזיה מכלום…הצלחתם איך שהוא להרים שידור בעיירה נידחת בברית המועצות או בצ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם…??? באמת אריה מליניאק…??? כמובן שהעיתונאי Y מר אהרון ווייסברג לא הקשה על שדר X אריה מליניאק בשום סוג של שאלה חוקרת, נגיד, תשמע אם אתה מאשים את יואש אלרואי באשמה כה חמורה של חלטוריזם טלוויזיוני, ואתה ויורם ארבל עשיתם טלוויזיה מכלום באולם כדורסל חשוך בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם…אז אולי תואיל לציין בפני את תאריך האירוע המדובר ? אולי תואיל לפרט לי אודות איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה אתה בדיוק שַח לי ? ואולי תואיל לומר לי מה הייתה תוצאת המשחק המדובר ההוא באותה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם ? אולם אהרון ווייסברג מילא את פיו מים ולא התעניין בחומר הרכילות שהתגלגל לידיו, שלא היה ולא נברא. אהרון ווייסברג המשיך לטפח אגדה אורבנית בעל כורחו. בתמימות ו/או בזדון, אין לכך שום חשיבות ברגע. בדיוק לתוך התֶּפֶר הפַּרוּם נקלעתי אנוכי וזאת היא עדותי כלהלן.

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007. עיתונאי X אריה מליניאק מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y אהרון ווייסברג, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית.  

א. בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, התקופה בה שימש אריה מליניאק פרשן כדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם קצת לפני כן (אלכס גלעדי ואנוכי הבאנו אותו לשורותינו On and Off), לא שידרנו כלל משטחי ברה"מ ו/או מצ'כוסלובקיה שום משחק מ- משחקי מכבי ת"א נגד קבוצות סובייטיות ו/או צ'כוסלובקיות במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הסיבה : היעדר קשרים דיפלומטיים. השלטון הרודני – קומוניסטי של ברה"מ לא אִפְשֵר קיומן של תחרויות ספורט לרבות כדורסל על אדמת ברה"מ בין קבוצות ישראליות וסובייטייות. משחקי החוץ של מכבי ת"א נגד הקבוצות הסובייטיות צסק"א מוסקבה וז'לגיריס קובנה, הועתקו ו- התקיימו במחצית השנייה של עשור ה- 70 ובעשור ה- 80 של המאה הקודמת תמיד בשתי הערים הבלגיות ווירטון ו- בריסל תחת שרביט ארגונו של הבלגי המופלא איש ה- FIBA מר ליאון וואנדל. כנ"ל גם בכל מה שקשור ל- משחקה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות ב- פברואר 1977 נגד הקבוצה הצ'כוסלובקית זברויובקה ברנו שאף הוא התקיים בבלגיה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 28 בינואר 1981 + יום חמישי – 29 בינואר 1981. בריסל – בלגיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. השדר יורם ארבל (מימין) והמפיק אמנון ברקאי (משמאל, חובש אוזניות ומחזיק מיקרופון) מאיישים את עמדת השידור שלנו במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית רויאל 4 בעת שני השידורים הישירים שלנו ההם מבריסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : מכבי ת"א מנצחת את צסק"א מוסקבה 74:85 במשחק הראשון ומפסידה לה במשחק השני 83:81. שני המשחקים האלה אורגנו ע"י הבלגי ליאון וואנדל איש ה- FIBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. הפעם הראשונה בה שידרנו ישיר משחק כדורסל כלשהו של מכבי ת"א נגד קבוצה סובייטית כלשהי משטחה של ברה"מ לישראל בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, התרחש ביום חמישי – 12 בינואר 1989 במוסקבה מול אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. זה היה בתקופת הפרסטרויקה של שליט ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב. הטלוויזיה הסובייטית RTR שימשה Host broadcaster ואירחה אותנו יפה מאוד במוסקבה. אני הפקתי וניהלתי בעצמי את השידור הישיר ההוא מבירת רוסיה מוסקבה. אריה מליניאק כלל לא היה שָם עמי במוסקבה. לא זימנתי אותו למבצע השידור הישיר ההוא משיקוליי שלי. הבאתי עמי מישראל כמובן את השדר המוביל שלי יורם ארבל, ומ- צרפת את יואב טוקר כדי שיכין כתבה חדשותית ב- ENG אודות ביקורה ההיסטורי הראשון של מכבי ת"א במוסקבה. ההפקה ההיא שלי ב- 12 בינואר 1989 הוסיפה שערות לבנות לראשי מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שניהלתי פרוייקט שידור מורכב כזה מברה"מ הקומוניסטית. לא סמכתי עליהם יתר על המידה בעיקר בנוגע לקווי השידור ממוסקבה לירושלים. ביצעתי Booking כפול לראשונה בחיי המקצועיים ודרשתי מ- RTR להתקין לי שני קווי 4W, שני טלפונים בעלי חיוג בינלאומי כ- Back up, ושני מוניטורים בעמדת השידור שלי ב- לוז'ניקי. ביקשתי מאנשי RTR ב- אוסטאנקינו להסיט ולהעביר את עמדת השידור המרוחקת שלי מרוּם היכל "לוז'ניקי" למחצית הגובה (תמורת תשלום של 500 דולר נוספים) כדי לאפשר לשַדָּר המוביל שלי יורם ארבל תחושת נוחות יתר וביטחון יתר בעת השידור הישיר ובזיהוי גיבורי העלילה. אני חייב להדגיש כי כל דרישותיי שהעברתי ל- RTR התקבלו בסבר פנים יפות ע"י אנשי RTR. כשהחל השידור באולפן הספורט בירושלים באותו יום חמישי ההוא של 12 בינואר 1989 (באחריותו של הבימאי שלי יואב פלג בירושלים) ועל מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראו יחדיו ב- Split screen השדר יורם ארבל במוסקבה והמגיש אורי לוי בירושלים, נאנחתי והתרווחתי בכס המפיק שלי בלוז'ניקי במוסקבה. ברור שהודיתי לאלוהי הטלוויזיה.

טקסט תמונה : 11 בינואר 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. מוסקבה הקפואה והמושלגת. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי יורם ארבל (משמאל) ליד עיר הטלוויזיה הסובייטית של RTR באוסטנקינו. RTR מילאה את כל בקשות ההפקה שלי עד לאחרונה שבהן. יורם ארבל היה השדר המוביל בהא הידיעה במשך תריסר שנים בעת שירותו את השידור הציבורי בין 1978 ל- 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ג. אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה בכדורסל מעולם לא קיימו את משחקיהן בעיירות שדה נידחות במדינותיהן אלא תמיד בערים ראשיות כמו מוסקבה ו- קובנה (ב- ברה"מ דאז ו- ליטא היום) ופראג, בראטיסלאבה, ו-ברנו בצ'כוסלובקיה.

ד. מערכת השידורים הישירים תחת פיקודי ובהפקה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה של שנים של אירועי ספורט בחו"ל, הייתה מבוססת על תכתובת קפדנית ותיאום מלא מראש עם ארגוני ה- EBU ו- OIRT, ועם ה- Host broadcaster אודות מיסוד עמדת שידור והקמת קווי תקשורת 4W לצוות שלי וכן שריון זמני שידור בינלאומיים בעבור תקשורת לווייניים ותקשורת 4W, ובאישורם של מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. להלן דוגמא לצורך המחשה המדגימה את נוהל תכתובת שידור בינלאומית כזאת (באמצעות טלקס) בינינו לבין ה- EBU ו- RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) לרבות הרפרנטים הישראליים מהנדסי "בֶּזֶק" גבריאל שקל ואברהם יצחק נגל, תכתובת Booking של שירותי לוויין והזמנת קווי שידור 4W הנוגעת להפקת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בטורינו – איטליה בתאריך 20 ביוני 1979 בין נבחרות ברה"מ וישראל.

טקסט מסמך : יום שלישי – 19 ביוני 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. לנוהל תכתובת שידור בינלאומית כזאת (באמצעות טלקס) בינינו לבין ה- EBU ו- RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) לרבות הרפרנטים הישראליים מהנדסי "בזק" גבריאל שקל ואברהם יצחק נגל, תכתובת Booking הנוגעת להפקת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בטורינו – איטליה בתאריך יום רביעי – 20 ביוני 1979 בין נבחרות ברה"מ וישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש להדגיש כאן שכל הפקות הספורט הבינלאומית שלנו בחו"ל, קטנות כגדולות, קצרות כממושכות, פשוטות כמורכבות מבין האלפים שביצעתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דרשו התכתבות מוקפדת עם הרפרנטים בחו"ל ובארץ הנוגעים לביצוע משימת השידורים הישירים, ואשר מתייחסים ל- Booking של זמני שימוש בתקשורת לוויינית ו- Booking של קווי שידור 4W. תעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית איננה עובדת לעולם על ארעיות, מקריות, ומזל. היא עובדת לטווח ארוך זקוקה לסדר ומשמעת והקפדה על כל פרט בכל הפקה בינלאומית בשל שכירה של אמצעי שידור למיניהם במקביל ע"י עֵרֶב רָב של רשתות טלוויזיה, ו- שימוש Multilateral (רב משתתפים) בציוד טכנולוגי טלוויזיוני סופר מורכב ויקר באותו האירוע המדובר. ההפקה נשענת כאמור על תכנון מפורט ומדויק של Booking הנוגע לזמני שידור וציוד טכנולוגי זמן רב מראש ולמפרע בטרם תחילת ביצוע המשימה. יש לשים לב כי גם מסמכי ההתכתבויות שלי עם הרפרנטים האירופיים במערב אירופה (בדצמבר 1988 וינואר 1989 גם עם רשת הטלוויזיה הרוסית RTR) כללו התחייבות של תשלום מראש (לעיתים גם בדיעבד) בעבור הענקת שירותי שידור הכרחיים ליישום תכליתי של המשימה וביצוע של הנדרש ע"י טכנולוגיה חדשנית בעת הצילום והסיקור של רשת הטלוויזיה המארחת, כמו גם שימוש בתקשורת לוויינית (!). ככה גם אנחנו נהגנו עם רשתות הטלוויזיה האירופית אותם אירחנו בהיכל הספורט ביד אליהו. דיווחו של אריה מליניאק לאהרון ווייסברג, "…כי הגיע שליח דואר רבע שעה לפני המשחק לאותו אולם כדורסל חשוך באותה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם, חיבר שני חוטים, והוא ויורם ארבל הצליחו איך שהוא להרים שידור…", מעורר גיחוך ויסודו בשֶקֶר. אין דבר כזה. בדותה. אני תמה מה מניע את אריה מליניאק לספר בלופים לאהרון ווייסברג ומדוע הוא מנסה לשפר את המוניטין שלו ושל יורם ארבל באמצעות בדותות. קוראי הבלוג צריכים לדעת כי הזמנת קווי השידור ה- 4W על ידינו מרשת הטלוויזיה המארחת וחיבורם למערכת התקשורת שלנו בכל השידורים הישירים מעמדות השידור בחו"ל נעשתה על ידינו כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה של כל משחקי הכדורסל ו/או הכדורגל לצורך ביטחון השידור. בנוסף תמיד דרשתי מה- PTT המקומי להציב בעמדת השידור שלנו מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי ששימש Back up לקווי השידור ה- 4W שלנו מעמדות השידור שלנו בחו"ל באירועי הספורט השונים (לא רק בעת כיסוי משחקי מכבי ת"א). היה מדובר בפק"ל. מאוחר יותר החליפו קווי השידור בטכנולוגיית ISDN את קווי השידור בטכנולוגיית ה- 4W. תמונת ה- Video הלוויינית שוריינה על ידינו כעשר דקות עד רבע שעה לפני תחילת האירוע.

ה. אני עדיין ממתין בסבלנות ומחכה יותר מ- שמונה שנים מאז 14 באפריל 2007 כדי לשמוע מאריה מליניאק ומחברו יורם ארבל את הסבריהם לדברי השקר ששניהם הפיצו ו- הופיעו ברשימתו של אהרון ווייסברג ב- 4 באפריל 2007. אני עדיין ממתין ומחכה לשמוע מאריה מליניאק ויורם ארבל פרטים היכן התרחש האירוע המדובר ההוא שלפי דבריהם התקיים בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, מה שמה של אותה עיירת השדה הנידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בו התקיים האירוע בטרם נפילת הקומוניזם, שם המשחק, ו- שמן של הקבוצות שנטלו בו חלק, כמו גם באיזו תאריך בדיוק הוא התחולל האירוע ומה הייתה תוצאת המשחק ההוא אודותיו מדווח אריה מליניאק עיתונאי X גם בשמו של יורם ארבל לעיתונאי Y אהרון ווייסברג.

ו. אני עדיין ממתין להסברו של מר אהרון ווייסברג מדוע ראה צורך להוציא לאור ב- 14 באפריל 2007 אינפורמציית בּלָע ושִקְרִית מבלי לבדוק עמי את פרטי הדיווח ההוא של אריה מליניאק ובשיתופו של יורם ארבל באותם קורות דברי ה- שחץ, הרברבנות, ההטעיה, והרמאות הללו.

ז. הערה אישית שלי : במאי – יוני 1981 הפקתי, ניהלתי, וערכתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את השידורים הישירים של אליפות ישראל בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שנערכו בשלוש בשלוש ערים ראשיות בצ'כוסלובקיה : בראטיסלבה (Bratislava), האווירוב (Havirov), ו- פראג (Prague). אריה מליניאק לא נמנה כלל על צוות השידור שלי שהורכב מהשדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג. רציתי להטיס אותו לצ'כוסלובקיה אולם מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל דחה זאת על הסף. הוא התנגד (לא אישית לאריה מליניאק) לכל מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וטען בפניי שיורם ארבל יסתדר מצוין גם ללא הפרשן שלי אריה מליניאק. כפי שזכור לי אריה מליניאק טס לצ'כוסלובקיה על חשבונו וייתכן כי הצטרף לצוות השידור שלי שם. אינני זוכר אם שמעתי את קולו על קו השידור ה- 4W מצ'כוסלובקיה אולם דבר אחד ברור והוא חד משמעי : לא ייתכן כי בהפקת אירוע ספורט בינלאומי נכבד כמו אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, כשמדובר בשידורים Multilateral רבי משתתפים יגיע טכנאי תקשורת צ'כוסלובקי לאולם חשוך ויחבר את החוטים בעמדת השידור שלנו כרבע שעה לפני תחילת המשחק. אין דבר כזה. בלתי מתקבל על הדעת. RTI בראשות נחמן אלון דאגה תמיד להזמין את תפעול קווי השידור שלנו בכל הפקות חו"ל ללא יוצא מן הכלל, לפחות שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, לרבות Booking כ- פק"ל של הצבת טלפון בעל חיוג בינלאומי בכל עמדות השידור שלנו בחו"ל. הטלפון שימש כ- Back up לקו השידור ה- 4W. 

בהמשכו של אותו הפוסט ההוא שנכתב ע"י עיתונאי Y בשם אהרון ווייסברג ב- 14 באפריל 2007, מפתח הנ"ל אגדה אורבנית נוספת בה נאמר כלהלן : "…עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו, אז בלי מליניאק. למה הם עשו זאת את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב…". מדובר בשקר. דברי כחש וכזב של המדווח אריה מליניאק ושל האיש אהרון ווייסברג שמפרסם ברבים את האגדה האורבנית הזאת. הקורא את הפוסטים של אהרון ווייסברג ושל שלמה מן יכול להבין כאילו מדובר במעין משחק שוחד שמתנהל כביכול ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מר שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, משהו כמו : יואש אלרואי קח את זכויות השידור של המועדון לערוץ הטלוויזיה שלך ובתמורה תן לי את ראשו של אריה מליניאק. הטקסט הנ"ל כפי שנמסר ע"י אריה מליניאק לאהרון ווייסברג ושלמה מן מכיל רמז יותר מעבה כאילו עו"ד שמעון מזרחי הציע לי שוחד בכסות של התניה : זכויות שידורים של המועדון תמורת פיטוריו של אריה מליניאק מ-כֵּס הפרשן. שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, שמלוק מחרובסקי ז"ל, אריה ברנוביץ', אמנון אבידן, ומוני פנאן ז"ל לא התערבו בבחירת צוותי השידור שלי. מדובר בקשקוש, בטענת סרק. אריה מליניאק יודע היטב מדוע הודח וסולק על ידי. בטרם הועף על ידי לכל הרוחות אמרתי לו אז פנים אל פנים במשרד שלי של חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים כלהלן : "אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים…". ואז ירדנו שתי קומות והתייצבנו שנינו בלשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מר יוסף בר-אל. תחמושת הטקסט, הנימוקים, ומתן התשובה מדוע סולק אריה מליניאק על ידי עדיין שמורה בלוע האקדח ו/או שמא אומר ביתר עדינות ודיוק במחסניתה של המקלדת שלי. האגדה האורבנית שהפיץ אריה מליניאק באמצעותם של עיתונאֵי Y אהרון ווייסברג וגם שלמה מן ("העין השביעית"), כאילו שמעון מזרחי התנה בפניי את מכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לטלוויזיה הישראלית הציבורית בעבור שלמוני שוחד לי, שאמורים להתמצות בגין סילוקו המוקדם של אריה מליניאק על ידי מ-כֵּס הפרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – היא מעשה נוכלות עלוב ומתועב. לא היה מעולם כדבר הזה. מעולם אבל מעולם לא הייתי מקריב את אריה מליניאק ולא כל איש טלוויזיה אחר על מזבח זכויות השידורים לצורך השגת הסכם עם מועדון מכבי ת"א. האגדה האורבנית הזאת כפי שהעיד אריה מליניאק בפניו של אהרון ווייסברג ושלמה מן היא פִבְּרוּק לא פחות מעלוב ו- נבזי שאין לו שום מכנה משותף עם האמת, והוצאת דיבתי רעה. מעולם לא הייתי רֵע וחבר של שמעון מזרחי ו/או דייוויד פדרמן, ו/או מי מאֵי חברי הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מעולם לא הייתי מרשה להם להתערב ולבחוש בצורה כזאת בוטה ו/או אחרת בנעשה בחטיבת הספורט בפיקודי, ולהתנות את מכירת זכויות השידורים בגין סילוקו של אריה מליניאק. עלי לומר לכם כהאי לישנא : "אילו אנשי מכבי ת"א היו מעלים טיעון והתניה כאלה בעת המו"מ עמם, אפילו לא הייתי עונה להם. הייתי פשוט קם ונפנה מהם, והולך מ-שולחן המו"מ ההוא". המפגש היחיד שלי עמם עם אנשי מכבי ת"א היה משני צידי המתרס בעת פגישות המו"מ ו/או בהיכל הספורט ביד אליהו. הייתי יישר דרך ונאמן לחלוטין ב- % 100 לרשת השידור שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולבוסים שלי לדורותיהם יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, אריה מקל, יאיר שטרן, ומוטי קירשנבאום. בדיוק כפי שהייתי יישר דרך ונאמן ב- % 100 לציוותי השידור שלי לרבות אריה מליניאק. אשנה ואומר את מה שהקלדתי לפני שורות ספורות : אריה מליניאק יודע היטב כמוני מדוע סולק והודח. נבצר ממני להבין מדוע איננו מספר לציבור את האמת ואת סיבות הרחקתו ממיקרופון הפרשנות ב- 1991. גם בחלוף כל כך הרבה שנים הוא עדיין נתלה בדברי שווא. לשמעון מזרחי (וחבריו בהנהלת מכבי ת"א) אין ולא הייתה שום נחלה ויד בהרחקתו של אריה מליניאק מהמיקרופון הציבורי ו/או בכל עניין אחר בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

הערה אישית שלי : לפני כמה שנים אירח העיתונאי Y עמנואל רוזן ההוא את העיתונאי X אריה מליניאק בתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית – לימודית. עמנואל רוזן ואריה מליניאק טיפחו יחדיו באותה התוכנית את האגדה האורבנית שלהם כאילו אריה מליניאק נזרק על ידי לעזאזל תמורת קבלת זכויות השידורים הטלוויזיונית של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטורניר גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צלצלתי לעמנואל רוזן ושאלתי אותו כיצד איננו מתבייש לשדר שקרים ומדוע לא הזמין אותי לשבת לצדו של אריה מליניאק כדי לאפשר לי לפחות להגן על שמי הטוב. עמנואל רוזן הבטיח כי יחזור אלי מייד. הוא לא חזר מעולם. היה מדובר שוב בנוכלות עיתונאית.

הדיפת שמועות אודות אגדות אורבניות (6). משה גרטל.

ב- 2 בנובמבר 2009 דיווח משה גרטל את העדות הבאה לעיתונאי Y שלמה מן מהמגזין "העין השביעית" כלהלן כפי שר"מ באותיות מודגשות. שלמה מַן שמע ואָץ – רץ להוציא לאור ולטפח בביטאון שלו את האגדה האורבנית הזאת כלהלן : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו נגד ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל, כתב צעיר, אנרגטי, ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל", הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, צילמתי אותו, חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי פרי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד, כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של של חומרים כאלה ואחרים, לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה. מי זה "האנשים שלנו" ? יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון, לא נעים לי אבל זו האמת". כמובן שאין מְדוּבָּר רק באגדה אורבנית אלא בנוכלות עיתונאית נבזית במלוא מובן המילה שאין לה דבר עם האֶמֶת. להלן העדות שלי אודות הסיפור המגוחך והבדוי שלא היה ולא נברא.

טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009 . עיתונאי X משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". עמוד מס' 1 מתוך 2.

א. השידור הישיר של המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מכבי ת"א נגד ריאל מדריד מהיכל הספורט ביד אליהו הסתיים בניצחונה של מכבי ת"א 93:99.

ב. משה גרטל לא דיבר עמי מעולם באותו הערב של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בעניינו של אולסי פרי הנעדר מהמשחק. הוא לא סיפק לי ידיעות עיתונאיות חדשותיות, זה לא היה תפקידו במערכת ובקבוצת השידור שלי, וודאי כשאלה אינן מלוות בהוכחות צילומיות חותכות שאומנם אולסי פרי באמת שוכב מנוטרל וישן שנת שיכורים על המצעים של חברתו תמי בן עמי. מעולם, ואני מדגיש לעולם, לא הייתי מעלה בדעתי לשדר ידיעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משה גרטל אודות אולסי פרי "…מנוטרל וישן שנת שיכורים…" (כדבריו של מוסר הידיעה) מבלי שיש לו ולי הוכחות מצולמות (!).

ג. אולסי פרי לא התגורר בשיכון ל'. הייתה לו דירה ברמת אביב. בשיכון ל' התגוררה חברתו תמי בן עמי ז"ל.

ד. אנשי מכבי ת"א שלחו שני ציוותי משטרה לשתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' כדי לוודא מדוע אולסי פרי מאחר להתייצב בהיכל הספורט ביד אליהו. השוטרים חזרו ודיווחו ליו"ר המועדון מר שמעון מזרחי כי שתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' הן חשוכות ואין קול ואין עונה מהן.

ה. הוריתי אז לשדר שלי בהיכל הספורט ביד אליהו יורם ארבל להיזהר היטב בדברי הפרשנות שלו בעת השידור הישיר בעניינו של אולסי פרי מחמת תביעות דיבה. אני שימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא, ולא היו לי כל הוכחות שאולסי פרי נגוע בפרשיות סמים. נכון שכולם ריכלו ו- דיברו על כך, אבל לי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו כל כל הוכחות. לכן ציוויתי על יורם לשקול היטב את מילותיו כנציג שלי על המסך הציבורי. זאת הייתה האחריות הבלעדית שלי כעורך, מפיק, ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הציבור וגם כלפי הממונים עלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוביה סער יבד"ל.

ו. שאלה למר שלמה מן : האם בטרם הדפסת הפוסט ההוא ב- 2 בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית" הצלבת מקורות ? האם ווידאת את כל האמת ? האם שאלת את מר משה גרטל מי היו למשל אנשי הצוות שלו ? מי היה הצלם, מי היה המקליט, ומי היה התאורן ? כדי לוודא עמם ביצוע והאם משה גרטל אומנם דובר אמת ?

הערה אישית שלי : הזמנת ציוותי צילום לכיסוי אירועי ספורט הייתה עניין ביורוקרטי ובתחום סמכותי הבלעדית. בקשה לקבלת צוות צילום הייתה מחויבת בחתימה שלי. באותו הערב ההוא של 16 בדצמבר 1982 לא חתמתי על שום טופס בקשה בעבור משה גרטל.

ז. שאלה נוספת למר שלמה מן : האם שאלת את מר משה גרטל כיצד ייתכן ש- תמי בן עמי ז"ל אהובתו של אולסי פרי הסכימה לפתוח את דלת דירתה בפניו ובפני ציוותו כדי לחשוף את חברה – אהובה שלה שוכב חסר אונים בשיא האוּמְלָלוּת והמִסְכֵּנוּת של האדם באשר הוא אדם, בשיא השפל הגופני והנפשי שלו, כשהוא מסומם וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה ? בלתי מתקבל על הדעת. כיצד ייתכן שתמי בן עמי הסכימה להסיר את המנעול מ- דלת דירתה בפני צוות הצילום בראשות משה גרטל, ולהזמין את הכתב, הצלם, המקליט, והתאורן להיכנס לביתה כדי לחשוף את חברה – אהובה אולסי פרי שוכב ברוב עליבותו על סדיני מיטתה, מבלי לשאול אותו אם הוא מסכים לחשיפה טלוויזיונית משפילה שכזאת ? שוב, בלתי מתקבל על הדעת. אין כוח בעולם גם לא כוח עליון שהורה ל- גב' תמי בן עמי ז"ל לפתוח את דלת דירתה בשיכול ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו ב- 16 בדצמבר 1982 כדי לחשוף את אהובה אולסי פרי במלוא אומללותו ועליבותו. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שעריה ומשה גרטל לא צילם.

ח. עוד שאלה נוספת לשלמה מן : ובכן, נגיד שמשה גרטל דובר אמת והוא אומנם מחזיק בידיו חומר צילום סנסציוני המראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו וכפי שהם מתפרסמים על ידך בפוסט שלך ב- "עין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009) על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי. נגיד שהוא משה גרטל באמת שוחח עמי ואני סירבתי לשדר את דיווחו. מדוע אם כך החומר המצולם הסנסציוני הזה ב- Film אודות אולסי פרי שהוא משה גרטל מחזיק בידיו לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא רץ עם החומר המרעיש הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לחומר הפילם הבלעדי המרעיש ו- רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו ? מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר במהדורת "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו של משה גרטל כפי שמסר אותם לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית ?

מכל האמור לעיל התשובה ברורה. עיתונאי Y שלמה מַן טיפח אגדה אורבנית שקרית שהעביר לו עיתונאי X בשם משה גרטל והוציא אותה לאור בביטאון "העין השביעית" מבלי לוודא את אמיתות הסיפור. ואז עשה שלמה מן את המעשה הנואל ביותר. הוא ביקש את תגובתי, תגובתו של יאיר שטרן, ותגובתו של שמעון מזרחי לטקסט ההוא שהגה באוזניו משה גרטל ב- 2 בנובמבר 2009, כאילו יש בידיו מידע מהימן. מדובר בנוכלות עיתונאית נבזית אישית כלפיי וגם כלפי רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבשורותיה עבד בשעתו משה גרטל.

טקסט מסמך (2) : 2 בנובמבר 2009 . עיתונאי X משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד ל-ממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". (עמוד מס' 2 מתוך 2). 

אני עדיין ממתין בחודש אפריל של שנת 2020 לראות את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני ההוא שכאילו צולם ותועד מ- 16 בדצמבר 1982 בו הרשתה תמי בן עמי לכתב משה גרטל ל- צלם את אהובה אולסי פרי בשיא עליבותו שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על מיטתה בשיכון ל' בתל אביב. אני עדיין מצפה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מי היה הצלם שלו ? מי היה איש הקול שלו ? ומי היה התאורן שלו ? אני עדיין מחכה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מדוע לא עקף אותי ולא הגיש את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני לידיהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ולמה לא דרש מהם לשדר זאת ? אני מבקש לדעת ממר משה גרטל מדוע הכתבה הסנסציונית הזאת שמראה (כביכול) את אולסי פרי שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי, ושעל פי טענתו הוא מחזיק את חומר הפילם בידיו, לא שודרה מעולם למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 ב- "יומן השבוע", וגם לא אחר כך בשום מהדורה מ- מהדורות "מבט" ? להד"ם. בלתי מתקבל על הדעת.

שידורי ספורט בטלוויזיה. מודל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. (חלק א').

אין מדובר ברעיון טלוויזיה חדש. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מְמָמֶשֶת את רעיון הטלוויזיה ההכרחי הזה כבר 79 (שבעים ותשע) שנים מאז 1937. ב- 1937 שידר ה- BBC לראשונה ישיר (!) את תחרויות הגמר של ווימבלדון בטניס, האמריקני דונאלד באדג' (Donald Budge) ניצח במשחק הגמר את נציגה של גרמניה הנאצית גוטפריד פון קראם (Gottfried Von Cramm) בתוצאה 3:6, 4:6, 2:6. אח"כ ב- 1938 שידר ה- BBC ישיר את משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל, קבוצת פרסטון נורת' אנד (Preston North End) ניצחה את קבוצת הדרספילד טאון (Huddersfield Town) באצטדיון וומבליי בלונדון בתוצאה 0:1 לאחר הארכה. מדובר בהישגי טלוויזיה כבירים. ה- BBC שידר ישיר את אירועי הספורט העתיקים ההם חינם אין כסף וגם עוד כמה, כמו תחרות החתירה היוקרתית בסירות על נהר התמזה בין שתי האוניברסיטאות הלונדוניות היוקרתיות אוקספורד וקיימברידג', מירוצי סוסים, משחקי קריקט, א"ק, ועוד. לא חלף זמן רב והוועדות המארגנות הבריטיות הבינו כי בשידורי הטלוויזיה טמון ממון וחיש מהר תבעו את ליטרת הבשר שלהם בצורת זכויות שידורים . המנכ"לים של ה- BBC לדורותיהם גרסו כל אחד בתורו מאז אותם הימים ההם כי שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוונטיים באנגליה ובעולם הם נדבכי שידור הכרחיים בלוח השידורים הציבורי האנגלי. ה- BBC הבריטי הייתה רשת הטלוויזיה האירופית הראשונה שיצרה את הקשר הסימביוטי המובהק בין המדיה האלקטרונית לבין אירועי הספורט הרלוונטיים . הספורט לגווניו השונים הוא חלק מתודעת ותרבות העם האנגלי והם אנשי ה- BBC חייבים להיות שם כדי להניח את הנדבכים הללו בפירמידת השידור הטלוויזיונית, גם אם צריך לשלם תמלוגים לעיתים כבדים בעבורם. ה- BBC מִימֵן ומְמָמֵן גם היום את רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט שלו באמצעות תשלום האגרה הציבורית (ה- BBC איננו מורשה לשדר שקופיות חסויות כדי לממן את שידורי הספורט היקרים , וודאי לא פרסומת מסחרית , ומתבסס רק על תשלומי האגרה). % 98 מהאוכלוסייה האנגלית משלמת אגרה ללא צורך ב- מחלקת גבייה מאיימת. קוראי הפוסט המתעניינים בנושאי כלכלה וזכויות שידור טלוויזיוניות יוכלו למצוא אינפורמציה רבה בשני  ספרים רבי מוניטין, "Television an International History", וכן, " Hundred Years of the FA Cup", המונחים אף הם כלאחר כבוד בספריית העבודה שלי בביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

בתוך המולת הקרב הזאת אודות תשלומי הטלוויזיה באשר היא בעבור הזיכיון לשדר ישיר את אירועי הספורט הרלוונטיים ראוי לציין את פועלם של שני מנכ"לים בלתי נשכחים של ה- BBC ג'ון צ'ארלס רית' (John Charles Reith) בשנים 1938 – 1922 וגרג דייק (Greg Dyke) בשנים 2004 – 1999. ג'ון צ'ארלס רית' ענק תרתי משמע (גובהו היה 1.98 מ') היה האיש שהנהיג לא רק את התפתחות שידורי הרדיו והטלוויזיה של ה- BBC אלא השפיע רבות על כלל חייה של כל האומה הבריטית בשנים ההן. הוא היה הראשון שפתח את דלתות ה- BBC לשידורי ספורט רלוונטיים ישירים והבין את חשיבותם בלוח השידורים ה- BBC של הרשת.

טקסט תמונה : מנכ"ל ה- BBC  ג'ון צ'ארלס רית' (John Charles Reith) בשנים 1938 – 1922. היסודות האיתנים שהניח בימים ההם בעת בניית השידור הציבורי בבריטניה מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה. (מקור : הספר "ההיסטוריה הבינלאומית של הטלוויזיה" ובאדיבות אוניברסיטת אוקספורד).

סיפורו של גרג דייק מוכר הרבה יותר. המאבק על זכויות שידורי הספורט וחשיבותם הרבה בלוחות שידורי הטלוויזיה קיים באירופה. ידועים מאבקי הטלוויזיה המרים באנגליה לאורך שנים רבות בין שתי הרשתות הארציות ה- BBC (הרשת הציבורית) ו- ITV  (הרשת המסחרית). מאוחר יותר הצטרפה בהצלחה גדולה למאבק על זכויות שידורי הספורט גם רשת הטלוויזיה הלווינית BSKYB של רופרט מרדוק (Rupert Murdoch). ב- 2000 התמנה מנכ"ל חדש ל- BBC גאון טלוויזיה בשם גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke). גרג דייק שינה את מדיניות קודמו ג'וֹן בְּרִיט (John Brit), והחזיר לרשת הטלוויזיה הציבורית אירועי ספורט חשובים שנלקחו ממנה בשנים עברו, ושהיו רלוונטיים לצופה הבריטי משלם האגרה. לפילוסופיית הרכישה המחודשת של גרג דייק היה כיוון מדויק ומוֹטוֹ ברור. לא היה יתכן בעיניו מצב שבו ה- BBC שיצר במשך שנים רבות וארוכות כשירות שידור ציבורי ברדיו והטלוויזיה מסורת צפייה מוצלחת בשידורי ענפי ספורט בריטיים אופייניים כמו כדורגל, קריקט, א"ק, רָגְּבִּי, טניס, מרוצי סוסים עליהם "גדלו והתחנכו" דורות של צופים ומאזינים, יפסיד אותם באחת למתחריו בגין אי רכישת זכויות שידורים. הפסד בלתי מחויב המציאות שכזה לדעתו של גרג דָיְיק יביא במהירות ובתוך זמן קצר לאובדן היוקרה והרלוואנטיות של ה- BBC כרשת טלוויזיה מובילה רבת מוניטין, באנגליה וגם בעולם ובעקבותיה ירידה דרמטית בצפייה. גְרֶג דָיְיק חשש שוויתור מסיבי ושיטתי של ה- BBC על שידורי הספורט הקלאסיים בארצו עלול להביא בסופו של דבר להחלטה היסטורית של ממשלת בריטניה להפחית את שיעור האגרה הציבורית. תקציב ה- BBC כרשת טלוויזיה ציבורית נשען אך ורק על כיסו של משלם האגרה בלבד. בשנת 2000 בתקופתו של מנכ"ל שירות השידור של ה- BBC גרג דייק האמיר תקציב חטיבת הספורט השנתי של חטיבת של ה- BBC לרף של 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ראוי להדגיש כאן כי ה- BBC איננו רשאי על פי חוֹק לשָדֵר חסויות כדי להשלים את הכנסותיו כפי שנוהגת רשות השידור בישראל.

טקסט מסמך : ספרו המרתק של מנכ"ל ה- BBC המוכשר והמוצלח לשעבר מר גרג דייק (Greg Dyke), האחד שאין בלתו. הספר הנקרא בשפה האנגלית " INSIDE STORY – GREG DYKE" , והוא בבחינת חובת קריאה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. הספר יצא לאור בבריטניה ב- 2004. 

הסכיתו וקראו סיפור אחד מהספר הנוגע לניהול ומנהיגות טלוויזיונית. ה- BBC  רכש את זכויות השידור של המשחק גרמניה נגד אנגליה שָנָה מראש לקראת מונדיאל יפן / קוריאה 2002. שַדָּר המשחק ג'וֹן מוֹטְסוֹן (John Motson) וציוותו נשלחו לעמדת השידור באצטדיון במינכן. המנכ"ל גְרֶג דָיְיק חובב כדורגל מושבע הצטרף אליהם עם כמה אנשים בכירים אחרים שלו מהנהלת ה- BBC. אנגליה הביסה את גרמניה במשחק החוץ הזה בתוצאה המזהירה של 5:1. בסיום השידור הישיר של המשחק הפנטסטי, הטוב ביותר של אנגליה בשנים האחרונות, שידור ישיר שריתק אליו 15000000 (חמישה עשר מיליון) צופים באיים הבריטיים, מספר גרג דייק בספרו המרתק (ספר חובה לכל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא) “GREG  DYKE – INSIDE STORY”. סיפור מרתק כלהלן [4] : "ג'ון מוטסון שח לי בהתרגשות, גרג זה היה משחק נהדר האם לא כדאי לשדרו הלילה שוב בשידור חוזר לצופי ה- BBC שחוו את החוויה יוצאת הדופן וגם לאלה שהחמיצו אותה ?". גרג דייק מוסיף בספרו, "תפשתי את מארק תומפסון (Mark Thompson) מנהל שני הערוצים של ה- BBC  בשדה התעופה במינכן , גם הוא נכח במשחק כמוני, ובעצה אחת החלטנו לשנות מייד את לוח המשדרים המתוכנן באותו ערב כדי לשָדֵר שוב את המשחק היוצא דופן באיכותו. צִלצלנו משדה התעופה לגב' לוֹריין הֶגֶסִי (Lorraine Heggessey) הקונטרולר של ערוץ 1 BBC, וממש כפינו עליה לשנות את לוח המשדרים באותו מוצ"ש לטובת שידור חוזר של המשחק הסנסציוני".

היגיון הפחתת שיעור האגרה הציבורית, קשור לנוסחת מעגל הצפייה. כשאינך משקיע מתוך בחירה והעדפה שלך את סכומי הכסף אותם נהגת לשלם בעבר עבור אירועי הספורט שהיו נֵר לרגליך (שידורים שהניבו תשואת רייטינג יפה) במשך שנים ארוכות, ואלה עברו לרשות מתחריך, אל לך לצפות שמיליוני אוהדיך יישארו נאמנים לך. סכנת עריקת הצופים המסיבית משוּרוֹת ה- BBC הייתה תמרור אזהרה אדום למנכ"ל החדש גרג דייק, ותחילתו של קו מחשבה וסדר יום שונה הנוגע למימוּן שידורי ה- BBC. אולי אינך רשאי עוד לגבות את אותו שיעור האגרה מציבור המיליונים שאמור למַמֵן את שידוריך אך נטש אותך זה מכבר לטובתו של ערוץ אחר. הצלחת שידורי BBC הציבורי אינו נשען וכפוף בהכרח רק לתוצאות מדדי הצפייה, אך אין הוא יכול להתעלם מהם. הפחתת אגרת הטלוויזיה היא בוודאי עונש קיצוני לרשת הציבורית, עונש שלא כל כך ממהרים להשתמש בו בעיקר במדינה כל כך שמרנית כמו אנגליה. אך עובדה שבקיץ 2000 העלתה העיתונות הבריטית לדיון פומבי ולסדר היום הציבורי את נושא הפחתת האגרה, לאחר ש- BBC  הפסיד לרשת המסחרית ITV את זכויות השידורים של מגזין הכדורגל היוקרתי שלו "Match of the day", אחת מספינות הדגל של ה- BBC, ששודרה בהצלחה גדולה במשך 36 שנות שידור רצופות מאז 1964. יש להזכיר כאן במאמר מוסגר שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד הפסד בלתי כפוי לגמרי את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 לשני נציגי ערוץ 2 אלכס גלעדי ודייוויד פדרמן. "…עשינו בי"ס למוטי קירשנבאום…", אמר לי אלכס גלעדי ב- IBC בדאלאס בעת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארה"ב ביולי 1994. צריך לזכור שהמנכ"ל מוטי קירשנבאום הפסיד לערוץ 2 נכס שידור פופולארי וחשוב עתיר רייטינג שקוראים לו הכדורגל הישראלי, נכס שרשות השידור החזיקה בידיה במשך רבע מאה של שנים מ- 1969 עד 1994. היה מדובר בתבוסה בלתי הכרחית לחלוטין. אזכיר גם שלארי טיש נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS הפסיד בדצמבר 1993 את זכויות השידורים של הפוטבול האמריקני NFC / NFL לרופרט מרדוק מקימה של רשת הטלוויזיה FOX בארה"ב. CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NFC / NFL במשך 28 שנים וניגפה ללא שום הצדקה. גם כאן היה מדובר בתבוסה.

שהיתי כחודש ימים בתוקף תפקידי יחד עם אנשי ה- BBC במרכז השידורים הבינלאומי באמשטרדם בעת אליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000 EURO. הייתי עֵד למבע פניהם כשידיעת האובדן השיגה אותם. הם היו הלומי צער ומאוד נבוכים. זאת הייתה עוד תבוסה אחת שנחל ה- BBC , בסדרת תבוסות שמקורן בעידן המנכ"ל הקודם שלו סיר ג'וֹן בְּרִיט, וטרם נבלמה אז. גְרֶג דָיְיק חש מאוים ובאמת חשש לאובדן היכולת והכשרון של ה- BBC להתמודד בהצלחה בשוק המקומי והבינלאומי בעידן הרב ערוצי בשל מחסור באירועי ספורט רלוואנטיים. הוא ידע שקַל מאוד לאבד את הצופים אך קשה מאוד להחזירם. לכן פעל כפי שפעל מאוחר יותר. בשנת 2000  שידר ה- BBC (ממומן ע"י משלם האגרה הבריטי) על שני ערוצי הטלוויזיה הציבוריים שלוֹ 1 BBC  ו- 2 BBC , כמות אדירה של שידורי ספורט. יותר מ- 1800 שעות. שידורי הספורט כללו חוץ מכיסוי המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, וכדורגל מקומי גם סיקור בן מאות שעות של ענפים כמו קריקט (כ- 400 שעות שידור בטלוויזיה בשנה), מרוצי סוסים (כ- 300 שעות שידור בטלוויזיה בשנה), טניס, גולף, סנוקר, רכיבת מכשולים על סוסים, ראגבי, היאבקות, איגרוף, כדורת, א"ק, מרוצי מכוניות, אולימפיאדות החורף, ודארטס (Darts). בשנת 2001 הכפיל גְרֶג דָיְיק את תקציבה של חטיבת הספורט ב- BBC והעמיד אותו על סכום עצום של 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר כדי להחזיר עטרה ליושנה. הוא היה המנכ"ל הראשון באירופה שהעביר את הרשת שלו לשָדֵר בתחומי השידור הדיגיטאלי. גרג דָיְיק מנכ"ל ה- BBC נחשב בשעתו לדמות נערצת ו- לגאון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית.

טקסט מסמך : ספרו החשוב של אנת'וני סמית "ההיסטוריה הבינלאומית של הטלוויזיה". יצא לאור ב- 1995 ע"י אוניברסיטת אוקספורד.

טקסט מסמך : ספרו של טוני פואוסון "מאה שנות הגביע האנגלי בכדורגל". יצא לאור ב- 1972 בהוצאת וויליאם היינמן.

שידורי ספורט. מודל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. (חלק ב'). 

ב- 1968, כמעט לפני יובל שנים קבע ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה ישראלית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 94 היום ומתגורר בירושלים) כי ה- BBC הבריטי חייב להיות מודל שידור ציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקמה לתחייה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ברוקלין – ניו יורק (31 במאי 1926) גדל בזמנו כמו כל ילדי ארה"ב על ערכי רשתות הטלוויזיה האמריקנית המסחריות. הקפיטליזם האמריקני היה עבדו של מוֹלֶך הרייטינג שליט הכל יכול של המִדְרוּג. בקיץ 1967 מייד בתום מלחמת ששת הימים מינתה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי את פרופסור אליהוא כ"ץ לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אֵלִיהוּא כָּ"ץ עולה חדש מארה"ב פסק כבר בתחילה כי ה- BBC הציבורי הבריטי יהיה מודל ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בתוכן, בניהול, ובמנהלת שלו. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ אישיות נעלה ודמוקרט בעל ערכים אימץ את השיטה הטלוויזיונית הבריטית . כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, יִצְחָק לִבְנִי, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, אוּרִי פּוֹרָת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל, ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם אישרו אף הם את הגישה ההיא של אליהוא כ"ץ. ובאמת כך היה עד שהגיע העניין הישראלי למימוש דרכו של ה- BBC הבריטי גם בהתייחסותו העיתונאית החיובית , המעמיקה, והיסודית להפקת שידורי הספורט הרלוונטיים למיניהם . בשנים 1972, 1976, ו- 1980 הוצעו למשל זכויות השידורים של אליפויות אירופה למדינות בכדורגל (EUROS) לטלוויזיה הישראלית הציבורית בחינם ע"י ה- EBU. המנכ"לים של רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969), יצחק לבני ז"ל (בשנים 1979 – 1974), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979) דחו את ההצעות ההן על הסף (למרות שנינתנו בחינם) בטענה מגוחכת כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הוקמה לצורך  שידורי כדורגל מאירופה. ייתכן אז אולם לא ייתכן ובלתי מתקבל על הדעת היום. שוני גדול ביותר מצאתי בתפישת הטלוויזיה הנוגעת לשיבוצם של שידורי ספורט כנדבכי שידור הכרחיים אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (בשנים 1989 – 1984) ואצל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993). בסדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אנוכי מתייחס בהרחבה לשירותם של שני המנכ"לים הללו ומכנה את פועלם "מהפכת רון ארלדג' הראשונה והשנייה" (בהתאמה) . צריך להבין כי בתקופתם של השניים הנ"ל החזיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברשימת זכויות השידורים של האירועים הרלוונטיים האלה עליהם שילמה זכויות שידורים טבין ותקילין כלהלן :

1. אולימפיאדות.

2. מונדיאלים.

3. אליפות אירופה לאומות בכדורגל.

4. אליפויות אירופה לאומות בכדורסל

5. אליפויות העולם בא"ק.

6. אליפויות העולם בשחייה.

7. אליפויות העולם בכדורסל.

8. הטורנירים של ווימבלדון בטניס.

9. משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל.

10. שלושת משחקי הגמר על גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות, קבוצות מחזיקות גביע, וכן משחקי UEFA.

11. משחקי נבחרת ישראל בקדם גביעי העולם בכדורגל.

12. משחקי נבחרת ישראל בקדם אליפויות אירופה.

13. הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום).

14. משחקי חצי הגמר והגמר בארץ על גביע המדינה בכדורגל.

15. משחקי חצי הגמר והגמר בארץ על גביע המדינה בכדורסל.

16. משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה לאלופות בכדורסל (מה שהפך אח"כ ל- Suproleague ול- Euroleague.

17. NBA.

תזכורת : ערוץ 1 צעד ב- 2015 בשדות מוקשים מפני שהיה שרוי תחת עול מפרק וכונס נכסים. אף על פי כן היה יעיל, מעניין, ורלוונטי פי 1000 (אלף) יותר מאשר בתקופתם של שני הבלתי מוכשרים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם. יוני בן מנחם כמו קודמו הושלך אף הוא לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. מדובר בשני נְפָלִים שעד היום ניצבים סביבם סימני שאלה אדומים כיצד ומדוע דווקא הם הצליחו להעפיל לפסגת השידור הציבורי. אולם נניח לזאת כעת.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא הייתה חתומה ב- 2015  על ארבעה חוזי ספורט חשובים כלהלן :

א. חוזה בן שלוש שנים 2016 – 2013 עם התאחדות הכדורגל בו אחראי ערוץ 1 על השידור הישיר של המשחק המרכזי השבועי בליגת העל. תמורת החוזה המשולש משלם ערוץ 1 להתאחדות הכדורגל סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. 15.000000 שקל בעבור כל עונת שידורים. סכום של כ- 417000 (ארבע מאות ושבע עשרה אלף) שקל לכל שידור ישיר בודד. לכך יש כמובן להוסיף את העלויות של התפעול הטכנולוגי, הלוגיסטי, וחישובי הוצאות כוח אדם.

ב. חוזה דו שנתי 2016 – 2014 עם איגוד הכדורסל המאפשר לערוץ 1 לשדר ישיר את המשחק המרכזי השבועי בליגת העל בכדורסל תמורת תשלום של 6.000000 (שישה מיליון) שקל בכל עונה. מתקבלת תמונה מוניטרית כי עבור כל שידור ישיר של משחק כדורסל מקזז ערוץ 1 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל.

ג. חוזה עם ה- EBU המאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשדר ישיר את משחקי כל נבחרת ישראל בית + חוץ במסגרת קדם EURO 2016.

ד. חוזה עם ה- EBU המעניק לערוץ 1 את הזיכיון לשדר ישיר את כל משחקי נבחרת ישראל בית + חוץ במסגרת קדם גביע העולם של רוסיה – 2018.

מסקנה : לערוץ 1 לא היה במה להתפאר ב- 2015 חוץ משידורי הספורט שלו. בשאר הוא דשדש ו- נותר מאחור בכל התחומים הרחק מערוצים 10 ו- 2. תאגיד השידור הציבורי החדש לא יוכל להחזיק מעמד בלעדי חוזי ספורט ארציים ובינלאומיים רלוואנטיים.

שידורי ספורט. מודל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. (חלק ג'). היסטוריה טכנולוגית טלוויזיונית על קצה המזלג.

ההצלחה הפנטסטית של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC במשך כ- 75 שנים היא תוצאה של הרכבת לוח תוכניות ומשדרים מגוון מְגוּבֶּה בְּמָמוֹן, טכנולוגיה, ומשאבי אנוש ברמה גבוהה. בתוך לוח השידורים של ה- BBC הבריטי מוקדשת תשומת לב רבה ביותר לשידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים עבור ציבור צופי הטלוויזיה שלוֹ שוחר ספורט ואשר גדל והתחנך על תרבות ומסורת הכדורגל, הא"ק, וענפים רבים אחרים. ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "פסגת היכולת האנושית" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שדנה בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". היה זה ה- BBC הבריטי שהשיק ב- 1958 את מגזין הספורט השבועי שלו (שודר מידי שבת בין 12.00 ל- 17.00) ונקרא "GRANDSTAND", וייסד ב- 1964 את התוכנית "MATCH OF THE DAY". שתי תוכניות הספורט האלה רבות המוניטין הפכו חיש מהר לספינות הדגל של ה- BBC.

ה- BBC הפך מופת שידור ומודל לחיקוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית מקדמת דנה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ עולה חדש מארה"ב, מי שהיה ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והאיש שייסד וברא אותה מעפרה בשנים 1969 – 1967 יחדיו עם סגנו עוּזִי פֶּלֶד, הכריז כי ה- BBC הבריטי הוא מודל השידור שלו. למרות שגדל והתחנך בניו יורק על ברכי הטלוויזיה המסחרית האמריקנית דגל אֵלִיהוּא כָּ"ץ דווקא במודל הציבורי כפי שגולם ומגולם ע"י שירות השידור הבריטי, ה- BBC מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה. ה- BBC המוכשר תוצר ותוצאה של אומה מוכשרת ואמיצה רווייה מסורת שלטון דמוקרטית, טיפח מאז ימי בראשית שלו עד למאוד את שידורי הספורט שלו במקביל להשקעה ביצירה מקורית של סדרות דרמה וסדרות תיעודיות. רבים מבני הדור שלי זכו להציץ ב- 1970 באחד מקסמי התרבות הבריטית , סדרת הטלוויזיה המונומנטלית של ה- BBC בת 26 פרקים "The Forsyte Saga" (ההגדה לבית פורסייט) ששודרה בהצלחה רבתי אז על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית (רכש את הסדרה העילאית הזאת בפרוטות הסופר נַתָּן שַחַם חתן פרס ישראל וחבר קיבוץ בית אלפא ששימש אז כמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בראשו עמד ד"ר חַיִים יָחִיל). מעטים בארץ יודעים כי ה- BBC התחבר לצופיו מאז היווסדו גם באמצעות ייחוד והקדשת תקציבי ענק, טכנולוגיה עוצמתית, וזמן מסך בלתי נדלה לטובת שידורי הספורט הרלוואנטיים.

באפריל 1931 נמסר באנגליה כי EMI (ראשי תיבות של Electric and Musical Industries) חברת אלקטרוניקה בריטית החלה במחקר שידורי טלוויזיה משלה. החברה האמריקנית  RCA נכנסה כשותף שקט לפרוייקט ודֵייוִיד סָארְנוֹף רכש מייד % 27 ממניות החברה. ב- 24 בינואר 1934 חשפו מעבדות הטלוויזיה של EMI הבריטית את מצלמת הטלוויזיה הראשונה שלה. על הפרוייקט אחראי ד"ר ג'יי. די. מֶקְגִי (Dr.J. Mcgee). חברת  EMI הציגה סטנדרט שידור של 240 קווים ב- 25 פריימים בשנייה אחת. ב- 14 בינואר 1935 הגישה וועדת סלדסון (Seldson) את המלצותיה לסֵיר קינגסלי ווּד (Sir Kingsly Wood) הנוגע לשידורי הטלוויזיה העתידיים באנגליה. שתי חברות אנגליות "באיירד טלוויז'ן" (Baird Television) ומארקוני אִי. אֶמ. אָיי. (Marconi EMI) הממוקמות בלונדון סיפקו את הציוד הטכני. סטנדרט השידור הבריטי בימים ההם היה אמור בשיטת 240 קווים של 25 פריימים (Frames) של צילום בשנייה אחת. שתי החברות לא שיתפו ביניהן כל פעולה ושמרו בסוד את הפיתוחים הטכנולוגיים שלהן זו מזו אולם תעשיית הטלוויזיה הבריטית בכללה הייתה בשנים ההן המתקדמת בעולם וצעדה לפני אלו של גרמניה הנאצית וארה"ב.

מן ההיבט הטכני צילומי הטלוויזיה מבוססים על מנגנון הראייה של עין האדם. עין האדם שומרת בתאי הזיכרון שלה את התמונה במשך זמן קצר (נאמד בפחות ממאית שנייה) לאחר שהיא נעלמה למעשה. אנו רואים על מסך הטלוויזיה כל הזמן תמונה רצופה אחת בעוד התמונות על המסך מתחלפות בקצב של 25 תמונות (Frames) בשנייה אחת. התמונה המתקבלת על מסך הטלוויזיה נובעת מתנועה של קרן אלקטרונית הסורקת במהירות עצומה מאות קווים אופקיים המקבילים זה לזה לרוחבו של המסך. קרן האור הזאת נעה במהירות של 12000 (שניים עשר אֶלֶף) ק"מ בשעה וסורקת כל קו שני 25 פעמים בשנייה אחת. מספר הקווים שונה במעט בשלוש שיטות השידור הידועות. 80 מדינות בעולם ובראשן מרבית מדינות מערב אירופה וגם מדינת ישראל משדרות בשיטת הצבע PAL (ראשי תיבות של Phase Alternation Lines) בעל 625 קווים, פרי פיתוח גרמני של חברת Telefunken (טלפונקן). 54 מדינות בעולם ובראשן צרפת ורוב מדינות מזרח אירופה לרבות רוסיה משדרות בשיטת הצבע SECAM (ראשי תיבות של Sequentional Couleur a Memoire) עם 819 קווים, פרי טכנולוגיה צרפתית. צרפת החלה במחקר ה- SECAM ב- 1956 והכניסה אותו לשידור מבצעי ב- 1967. כל מדינות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ שהובילה את הגוש הקומוניסטי החליטו לאמֵץ את שיטת ה- SECAM הצרפתית בשל העוינות למערב גרמניה ממציאת שיטת ה- PAL הטובה יותר. 45 מדינות בעולם ובראשן ארה"ב משדרות ב- NTSC (ראשי תיבות של National Television System Committee) שיטת הצבע האמריקנית עם 525 קווים, פרי המצאתם של מהנדסי הטלוויזיה האמריקניים . מומחי טלוויזיה בינלאומיים שבחנו את הנושא בדייקנות קבעו כבר מזמן כי שיטת השידור ב- PAL היא הטובה ביותר בהשוואה לשתי השיטות האחרות NTSC ו- SECAM. קרן האור האלקטרונית מתחילה את תנועת הסריקה שלה בחלקו העליון של המסך. בשעה שהקו התחתון מואר חוזרת הקֶרֶן אל הקו השני מלמעלה. צורת הסריקה הזאת משאירה את מסך הטלוויזיה מוּאַר ומונעת הבהובים. התמונות הרצות על מסך הטלוויזיה עושות זאת בקצב של 25 פעמים בשנייה אחת והקרן הסורקת את הקווים יוצרים למעשה שתי תמונות או שני שַדוֹת נפרדים בזמן , אך רשתית עין האדם קולטת אותם ומתרגמת אותן לתמונה אחת.

כל מצלמות הטלוויזיה באשר הן של הדוֹר הראשון בעשור ה- 30 של המאה שעברה (אנגליות, אמריקניות , וגרמניות) המוצבות באצטדיוני הכדורגל, בהיכלי הקונצרטים או באולפני השידור, והמצַלמות את התמונה המופיעה על המסך שלהן (הצלם רואה כל הזמן את התמונה שהוא מצלם באמצעות ה-Viewfinder המורכב על המצלמה) היו מורכבות משלושה חלקים. העדשה, לוח המורכב ממיליוני תאים פוטו – אלקטריים וקַאתוֹדָה. הקאתודה פועלת כמו כלי ירייה המְיַידָה אלקטרונים. העדשות ממקדות את התמונה אל הלוח הפוטו – אלקטרי שבו הופך כל תא את אנרגיית האוֹר למטען חשמלי. העוצמה משתנית בהתאם לעוצמת התאורה וכמות האור. מצלמת ה- Video כמו מנגנון הראייה של עין האדם זקוקה ראשית דבר לאוֹר כדי לראות. האלקטרונים הנפלטים מן הקאתודה מציפים בלא הרף את המטען החשמלי. אנרגיית החשמל יוצרת פעימות תכופות שהן תרגום של התמונה המקורית לזרם אלקטרוני. לאחר שהפעימות האלקטרוניות עוברות תהליך של הגברה ואִפְנוּן (Modulation) הן משודרות אל מקלט הטלוויזיה ומפעילות את קרן האור האלקטרונית במסך. הקרן הזאת היא המשרטטת על פני נורת המסך את התמונה המקורית שנקלטה בעדשת המצלמה. כדי להבטיח את הסינכרון והתיאום המדויק של הקרינה האלקטרונית במצלמה, מועברים כל הזמן אותות תיאום (Synchronizing Pulses) יחד עם סיגנל ה- Video.

חברת הטלוויזיה Marconi EMI הייתה טובה יותר בפיתוחי הטלוויזיה שלה באנגליה מהחברה של ג'ון לוגי באיירד Baird Television. היא הצליחה לייצר בנובמבר 1936 סטנדרט שידור טלוויזיוני מתקדם בן 405 קווים שזכה להצלחת שידור עצומה.

טקסט תמונה : תיעוד מ- 16 בספטמבר 1937. ה- BBC משדר ב- שידור ישיר בטלוויזיה מאצטדיון "הייבורי" (Highbury) בלונדון תוכנית בשם "כדורגל מארסנל" שכולל ריאיון עם מנג'ר קבוצת ארסנל הלונדונית ג'ורג' אליסון (George Allison) מימין לרבות משחק אימון בן כרבע שעה בין קבוצת ארסנל לקבוצת המילואים שלה. מעט מאוד אזרחים בריטיים החזיקו בביתם בימים ההם מקלטי טלוויזיה (Receivers). רק כ- 100 (מאה) משפחות באזור מאזוול היל נהנו מהאפשרות לצפות בהיסטוריה הטלוויזיונית, במשחק כדורגל המתקיים במרחק של כמה קילומטרים ממקום מגוריהם. השידוך המושלם בין ספורט לטלוויזיה יצא לדרך. (באדיבות הוצאת סדרת הספרים האנגלית הקרויה International Football Books. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תיעוד מ- 16 בספטמבר 1937. שחקני קבוצת הכדורגל האנגלית ארסנל מתגודדים באִצטדיון "הייבורי" (Highbury) בלונדון סביב אחת ממצלמות ה- Video הראשונות ומתבוננים בפלא הטכנולוגי של הימים ההם. מנהלי הקבוצות והבוסים של מועדוני הכדורגל באנגליה הבינו מייד שצילומי הטלוויזיה ימנעו מהצופים להגיע ליציעים, והטלוויזיה תפגע בכיסיהם והכנסותיהם. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת אוקספורד שהוציאה ב- 1995 לאור את הספר "Television an international history". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תיעוד מ-אולימפיאדת ברלין אוגוסט 1936. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת האיקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי ובבריכת השחייה והניבו 72 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית הממלכתית ה- DRP. שלוש המצלמות האלה נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה – שישה אנשים כדי להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ותמונה ראויה באיכות צפייה. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (באדיבות הטלוויזיה הגרמנית ZDF ובאדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קביעת תכני השידור (Programming) ב- EMI הבריטית נוהלה בהצלחה גדולה ע"י סֶסִיל מַאדֶן (Cecil Maden). הפקות הפנים והחוץ שנערכו בקרבה יחסית למרכז השידורים בלונדון כללו קונצרטים , דרמות והצגות תיאטרון, וגם תחרויות אִגְרוּף, קריקט, וטניס. בפברואר 1937 נבחר ונקבע סיגנל השידור בן 405 קווים של Marconi EMI למוביל במדינה בשל האיכויות הבולטות והטובות יותר משל חברת התקשורת המתחרה Baird Television. זהו ציון דרך חשוב בעידן התפתחות שידורי הטלוויזיה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה היום. ב- 1936 הקים שירות השידור הבריטי ה- BBC רשת הטלוויזיה משלוֹ והפך לגורם התקשורתי החשוב ביותר באנגליה. הקושי העיקרי האמיתי באנגליה היה ייצור מקלטי טלוויזיה (Receivers) בשל העלות הגבוהה וכתוצאה מכך מכירתם הקלושה לאוכלוסייה ברחבי הממלכה הבריטית. חברות טלוויזיה כמו : Marconi ,Baird , Cosser , Ferranti , GEC HMV , Ecko ואחרות עסקו בייצור מקלטי טלוויזיה אולם ללא הישגים ניכרים. מעניין כי ב- 1937 נמנו פחות מ- 3000 (שלושת אלפים) מקלטי טלוויזיה בכל רחבי לונדון והפריפריה.

לחדירתו המוקדמת של ה- BBC לעסקי שידור הטלוויזיה כבר ב- 1936 היה גם חִסרון. הבריטים הנהיגו שיטת שידור בת 405 קווים בימי הטלוויזיה הראשונים. מדינות אירופה והעולם שמיסדו את רשתות הטלוויזיה בארצותיהן מאוחר יותר מה- BBC, בשנת 1945 לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 והֵילַך ובשנות ה- 50, אימצו תקני שידור מודרניים יותר מ- 405 הקווים של ה- BBC הציבורי הבריטי [1]. שיטת השידור בצבע בשיטה הגרמנית 625 PAL הייתה הטובה ביותר אותה גם אימצה רשות השידור ב- 1968 עם הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית בשנים 1969 – 1967. מייד בתום מלחמת העולם ה- 2 עלתה ב- 1945 לגדולה ברדיו ה- BBC תוכנית הספורט הבינלאומית הפופולארית ורבת המוניטין "Sports report" בהפקתם, עריכתם, ושידורם של הצוות אנגוס מקאיי ואימון אנדריוס. זה לא לקח זמן רב מידי והאחות האלקטרונית הצעירה הטלוויזיה הדביקה את הפער. היה זה פִּיטֶר דִימוֹק (Peter Dimmock) שַדָּר ומפיק בכיר ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לאחר מלחמת העולם ה- 2 ואחראי על הפקות החוץ ברשת (BBC outside Television broadcasting) שהגה בימים ההם של ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה את הסלוגן הטלוויזיוני, "Seeing is believing", וניבא כי הטלוויזיה תדחק את רגלי הרדיו. הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC הגיעה לשני שיאים שייזכרו לעַד. ב- 1958 החלה בהפקה ושידור ישיר של מגזין הספורט השבועי  “Grandstand” תוכנית ששודרה מידי שבת בצהריים ונמשכה כחמש שעות וחצי. ב- 1964 מיסד ה- BBC הציבורי הבריטי את תוכנית הכדורגל שלו שזכתה גם לתפוצה בינלאומית רחבה "Match Of The Day". שתי התוכניות הללו הפכו לספינות הדגל של ה- BBC ונטלו את העוקץ משידורי הספורט של ה- BBC בערוץ רדיו שלו.

נציבות התקשורת הפדראלית האמריקנית ה- FCC, רבת היוזמה והמוניטין, (ראשי תיבות של Federal Communications Commission), קבעה כבר בתחילת שנות ה- 40 של המאה הקודמת כי רשתות הטלוויזיה בארה"ב ישדרו על פי תקן של 525 קווים. מדינות אירופה ובראשן איטליה, גרמניה, שוודיה, נורווגיה, הולנד, בלגיה, שווייץ, ספרד, דנמרק, פינלנד, אוסטריה וגם אחרות אימצו את התקן הטלוויזיוני של 625 הקווים. צרפת אימצה את תקן 819 קווים. הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG שידרה ישיר אחד עשר משחקים במונדיאל שווייץ 1954 בשיטת 625 PAL (לא נותר שום זיכרון צילומי ממשחק הגמר הסנסציוני ב- 4 ביולי 1954 בו גברה גרמניה על הונגריה הפייבוריטית בתוצאה 2:3 מפני שטרם ידעו להקליט ולשמר את תמונת ה- Video. רק ב- 1956 המציאה חברת האלקטרוניקה האמריקנית AMPEX בראשות מהנדס הטלוויזיה שלה צ'ארלס גינזבורג את פטנט הקלטת תמונת ה- Video . זיכרון הצילום היחיד שהשתמר ממשחק הגמר ההוא שהסתיים בהפתעה מרעישה – מצוי על Film).

טקסט תמונה : תיעוד משנת 1970. זוהי מכונת VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, פרי המצאתה של חברת AMPEX ב- 1956 היכולה להקליט סיגנל Video על רצועה מגנטית שרוחבה 2 אינטשים (קצת יותר מ- 5 ס"מ). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אנגליה מצאה את עצמה בצרה טכנולוגית בגלל השוני ב- "צפיפות הקווים" לעומת שאר מדינות אירופה. העברת תוכניות לשידור בטלוויזיה מסטנדרט אחד למשנהו נעשה באמצעות יחידת המרה טכנולוגית הקרויה, Standard Converter. הבעיה הייתה במוניטורים הבריטיים שתוכננו על פי מפרטים של 405 קווים. אנגליה לא הייתה יכולה לייצא את מקלטי הטלוויזיה שלה לעולם הרחב. ה- BBC עבר לשָדֵר בשיטת PAL עם 625 קווים בשנת 1964 ורשם לעצמו נקודות זכות רבות כרשת טלוויזיה ציבורית כבר בראשית הדרך. ב- 21 ביוני 1937 העביר ה- BBC בראשותו של מנהל התאגיד גֶ'רָאלְד קוֹק (Gerald Kock) בשידור ישיר בטלוויזיה (באמצעות הטכנולוגיה של חברת התקשורת Marconi EMI) את משחק הפתיחה של טורניר ווימבלדון בטניס בין ג. ל. רוג'רס לבין בָּאנִי אוֹסְטִין. ה- BBC שידר ישיר את משחקי הטורניר בקיץ 1937 לרבות משחק הגמר לגברים בו גבר האמריקני דונאלד באדג' על הברון הגרמני גוטפריד פון – קראם בשלוש מערכות חלקות 3:6, 4:6, ו- 2:6. כ- 2000 מקלטי טלוויזיה בלבד היו אז בלונדון והפריפריה.

טקסט תמונה : שנת 1937. בטרם משחק הגמר של טורניר ווימבלדון ליחידים – גברים. הטניסאי האמריקני דונאלד באדג' (Donald Budge) מימין, ואיש האצולה הגרמני נציגו ומקורבו של השלטון הנאצי בגרמניה הברון גוטפריד פון קראם (Baron Gottfried Von Cramm) משמאל, עולים לכר הדשא בווימבלדון, מחליפים חיוכים, ובודקים את הציוד והמחבטים. דונלד באדג' ניצח בקלות בשלוש מערכות חלקות  3:6, 4:6, 2:6. רשת הטלוויזיה הבריטית של ה- BBC מחלוצות השידור הטלוויזיוני בעולם העבירה את משחק הטניס הזה בשידור ישיר. (ארכיון Wimbledon. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 9 באפריל 1938 העביר ה- BBC בשידור ישיר ראשון היסטורי בטלוויזיה מאצטדיון "וומבלי" את משחק הכדורגל הבינלאומי אנגליה – סקוטלנד. ב- 30 באפריל 1938 שידר ה- BBC לראשונה בטלוויזיה מאצטדיון האימפריה "וומבלי" את משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל בו ניצחה קבוצה בעלת שם מוּזָר לאוזן הישראלית פרסטון נורת' אנד (Preston North End) את קבוצת הדרספילד טאון (Huddesfield Town) בתוצאה 0:1 לאחר הארכה. השַדָּר היה טומי וודרופי ׁ(Thomas "Tommy" Woodrooffe) קצין בצי המלכותי וכוכב רדיו נערץ. טומי וודרופי שידר ישיר אירועים היסטוריים כמו הכתרת המלך ג'ורג' ה- 6 ואת חזרתו המפורסמת של ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין ללונדון ב- 30 בספטמבר 1938 מפגישתו עם הקנצלר – פיהרר הגרמני אדולף היטלר במינכן ובפיו ההצהרה, "הצלתי את השלום בדורנו". הטלוויזיה הבריטית הציבורית בראשות ה- BBC הייתה בחיתוליה אך הפיקה את השידורים באיכות סבירה ומשכה אליה זרם של מהנדסי טלוויזיה מכל העולם לרבות אלה של ארה"ב כדי ללמוד את הנושא.

טקסט תמונה : שנת 1938 . אצטדיון "וומבלי" בלונדון. משחק הגמר על הגביע האנגלי. קבוצת פרסטון נורת' אנד מנצחת את הדרספילד טאון 0:1 מבעיטת עונשין 11 מטרים שביצע הקיצוני הימני שלה ג'ורג' מאטץ' (George Mutch) שהוא עצמו הוכשל ברחבה דקה אחת קודם לכן. הטלוויזיה הבריטית ה- BBC מחלוצות השידור הטלוויזיוני הבינלאומי העבירה את המשחק הזה בשידור ישיר בהיקף מלא. (באדיבות International football books. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 30 בספטמבר 1938 העביר ה- BBC (באמצעות חברת  London Television Service) בשידור ישיר בטלוויזיה את האירוע הפוליטי המפורסם ביותר בימים ההם, הלא הוא חזרתו של ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין ללונדון לאחר פגישתו עם הקנצלר הגרמני אדולף היטלר במינכן. זה היה האירוע הפוליטי – מדיני הגדול הראשון שכוסה באמצעות ניידת שידור (OB Van Unit) שכללה 3 מצלמות אמירטון (Emirton). הניידת התמקמה בנמל התעופה "הסטון ארודרום" והעבירה את התמונות בשידור ישיר באמצעות מַשְדֵר גלי רדיו קצרים (Microwave) לאנשי הכְּבוּדָה והנוכחים רמי המעלה בארמון "אלכסנדרה" בלונדון. זכורה התמונה ההיסטורית בה נראה נוויל צ'מברליין בשדה התעופה של לונדון לאחר נחיתת מטוסו, ובעוד מצלמות ה- BBC ממתינות לו בשידור ישיר הוא מנפנף בפיסת הנייר עליו מתנוססות חתימות ההסכם שלו ושל אדולף היטלר, ומצהיר בפני אזרחי בריטניה משהו בנוסח הטקסט כלהלן : "הצלתי את השלום בדורנו…" ("I believe it is a peace for our time. Peace with honor").

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 1938. שדה התעופה הבינלאומי של לונדון. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין אוחז ומנפנף בפיסת הנייר ומצהיר בפני מצלמות הטלוויזיה של EMI / BBC לאחר שובו מפגישתו עם קנצלר גרמניה אדולף היטלר את הטקסט ההיסטורי הכנוע והתכוון לכך שהציל את השלום בדוֹרוֹ. שלום עם כבוד. להלן הציטוט המקורי של נוויל צ'מברליין : "I believe it is a peace for our time. Peace with honor". אחת התמונות הפוליטיות החשובות והמפורסמות ביותר ששידרה הטלוויזיה האנגלית בשידור ישיר בעשור ה- 30 של המאה שעברה. (סוכנויות).                                                                            

בעקבות הצלחת שידורי הטלוויזיה באנגליה החליט תעשיין הטלוויזיה האמריקני רב הכישרון והיוזמה דיוויד סארנוף להאיץ ב- 1935 את פיתוח שידורי הטלוויזיה בארה"ב. הוא ערך הצגת תכלית אחת ב- 1935 ואת השנייה ביצע ב- 1939. בהיותו איש עשיר מאוד, בעל חזון ו- תושייה, ובעל קשרים ויכולות, השתלט לבסוף דייוויד סארנוף על הרעיונות והפטנטים הטלוויזיוניים של פילו פארנסוורת' תמורת תשלום של ממון רב. שילוב הידע הטלוויזיוני העצום של פילו פארנסוורת' ו- וולדימיר זווריקין הוליד את ייצור הטלוויזיה המסחרית בארה"ב .

טקסט תמונה : שנת 1928. דייויד סארנוף (משמאל) בניו יורק שלוב ידיים עם המולטי מיליונר ג'וזף קנדי (אביו של נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי שנרצח ב- 22 בנובמבר 1963) במרכז, ועם אחד המהנדסים שלו ב- RCA (מימין). (באדיבות הספרייה של דיוויד סארנוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).