פוסט מס' 1234. תזכורת כְּתוּבָה ו-מְצוּלֶמֶת : הָ-יָמִים הָ-יָפִים הָ-הֵם ו-הָבִּלְתִּי נִשְכָּחִים הָ-הֵם שֶל ה-כדורסל הישראלי ה-טָהוֹר ההוא ש-חָלְפוּ כ-נִרְאֶה ל-לֹא שוּב. תהליך ה-"אָמֵרִיקָנִיזָצְיָה" הממושכת, ה-אגרסיבית, ה-המונית, חסרת פרופורציות, ו-המכוערת של הכדורסל הישראלי בעשורים האחרונים של ה-120 ושל הראשונים ב- 121 בַּלְמָה ו-עַצְרָה, בּוֹלֶמֶת ו-עוֹצֶרֶת – את קידומו והתקדמותו של הנוער הישראלי הצעיר שלנו, ו-השמידה בעבר ומשמידה כאן גם היום כל חלקת כדורסל ישראלית עתידית טוֹבָה ו-בעלת אֵיכוּת (!). מדובר ב-בְכִיָיה ספורטיבית לאומית ל-דוֹרוֹת (!) פוסט מס' 1234. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1234 הועלה על ידי ל-אוויר ביום רביעי – 13 בחודש מארס של שנת 2024. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה שצולמה בימים ההם של  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות שלי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא ואת רשות השידור ההיא. נטשתי את שני גופי השידור הנ"ל האלה ב- 2003 ב-טריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע.

ב-חג שבועות הקרוב ימלאו לי 86 שנים. נולדתי ב- ה' של חודש סיוון ב-שנת תרצ"ח (בערב חג שבועות ההוא של שנת 1938). אנוכי ב-מקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ הטוב ביותר במדינת ישראל. נולדתי בקיבוץ אפיקים ו-שם גדלתי והתחנכתי על ברכי העבודה החקלאית והחלוצית ההיא ו- על עקרונות הנאמנות המוחלטת ל-חיי הקיבוץ והעבודה בקיבוץ + ה-מחויבות העמוקה לשרת כחייל קרבי ב- צה"ל (!).  הוריי אבא ואימא שלי ז"ל משה בְּלִינְדְמַן ו-שרק'ה פְּרֶס – העפילו מ-העיירות קוּרְשָאן ו-שִירְוִוינְט ב-לִיטָא בדרכם ל-ארץ ישראל בסוף שנות ה-20 וראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. שניהם, אבא ואימא שלי ז"ל היו חלוצים אידיאליסטיים ו-מראשוני מקימי ומייסדי קיבוץ אָפִיקִים הבלתי נשכח ב-עֵמֶק הָיָרְדֶן, ו-שָם גם הכירו ו-מצאו את אהבתם. אבא שלי ז"ל "עִיבְרֵת" ב- 1954 את שם משפחתו מ-בְּלִינְדְמַן ל- אַלְרוֹאִי. החלפת שמות המשפחה הלועזיים של אזרחי ישראל בעת ההיא לשמות משפחה בשפה העברית נעשתה על פי בקשתו המפורשת של ראש הממשלה דאז דָוִד בֶּן גוּרְיוֹן (!). חַבֵר קיבוץ אפיקים שמואל "מוֹלָא" זֶהרְהָרִי ז"ל הציע לאבא שלי בשנת 1954 ל- "תרגם" מילולית את השם הליטאי "בְּלִינְדְמַן" (Blindman) ל- "אַלְרוֹאִי" ב-עברית (!). אבא שלי קיבל מייד את הצעתו ההגיונית. אולם ואף על פי כן ולמרות ש-שֵם משפחתנו החדש היה "אַלְרוֹאִי", עדיין חברי וילדי קיבוץ אָפִיקִים וגם חברים שלי ב-עמק הירדן שלמדו יחדיו עימי בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" (סמוך לקיבוצי כינרת, דגניה א', ו-דגניה ב') המשיכו עוד זמן רב לקרוא לי בשם משפחתי הישן "בלינדמן" ו-טענו "…שככה הם התרגלו…" ו-כי "בלינדמן" זהו שם המשפחה הכי יפה ו-מקורי שהם מכירים… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1946. אנוכי (מימין) בן 8 שנים יחדיו עם אבא שלי משה אלרואי / בלינדמן (בן 34 בתיעוד הזה) ו-אחי יונתן בן חמש (משמאל). התמונה הנ"ל צולמה ו-תועדה בבריכת השחייה הישנה ההיא של קיבוץ אפיקים. בריכת השחייה ההיא הייתה ממוקמת בדרום הקיבוץ עָטוּרָה ו-עָטוּפָה סביבה ב-עָצֵי אקליפטוסים ו-שִיחֵי הָרְדוֹף. היה מדובר ב- בריכת שחייה שהייתה ב-עצם בּוֹר חפירה ענק שנחפר באדמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בימים ההם ע"י טרקטורים ו-בּוּלְדוֹזֶרִים, ו-אליו הוזרמו המים מ-אגם ה-כינרת ו-נהר הירדן. בריכת האדמה העתיקה ה-היא שהפכה לבריכת שחייה הייתה מְקוֹר משיכה, בילוי, ומפלט לכל חברי וילדי קיבוץ אפיקים בימי הקיץ ה-חַמִים והלַחִים של עמק הירדן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה שלי : המים הָ-עֲכוּרִים בבריכת השחייה ההיא שהייתה חפורה באדמה בדרום קיבוץ אפיקים, איפשרו לנו הילדים לשחק במשחקי "תּוֹפֶסֶת" (ב-חסות אותם המים העכורים), משחקים ש-דרשו מאיתנו הילדים כישרון צלילה מלווה בתנועה חשאית ושהייה ממושכת בקרקעית הבריכה הבוצית ההיא מבלי להיחשף ולהתגָלוֹת. כ-יֶלֶד יכולתי לצלול עָמוֹק ו-לשְהוֹת מתחת ל-פני המים כ- 3 דקות רצופות.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

פוסט מס' 1234. הועלה על ידי ל-אוויר ביום רביעי – 13 בחודש מארס ב- שנת 2024. פוסט מס' 1234. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, הכותב, והמתעד – יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג כולו ו-על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג נוסד מטעמי ו-על ידי בקיץ של שנת 2012 ו-מוֹנֶה בחודש מארס של שנת 2024 יותר מ- 1.100000 (מיליון) נכנסים, קוראים, ו-מתעניינים.

טקסט תמונה : 1955. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 69 שנים בעת המחקר והכתיבה על ידי ומטעמי את פוסט מס' 1234 (!). זוהי החמישייה הנצחית והבלתי נשכחת ההיא של קבוצת הכדורסל המפוארת והנפלאה ההיא של מכבי ת"א "הישראלית", אלופת המדינה ו-המחזיקה ב-גביע המדינה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זה היה מזמן אולם העוּבְדוֹת ההן ו-הזיכרונות ההם נותרו במקומם (!). להלן, זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (מס' 3, גובהו 1.85 מ'), יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר (מס' 10), המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן (מס' 6, גובהו 1.85 מ'), מר י. שטהל ה- יו"ר דאז של אגודת מכבי ת"א (י. שטהל היה ה-מייסד חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי (מס' 9, גובהו 1.91 מ' ומי שהיה השחקן הגבוה ביותר מבין שחקני הכדורסל הישראליים בימים ההם – בזמן ההוא, מרכיב "בִּירְכִּיָה" אלסטית על ברך רגל ימין שלו), אפרים אָטְלַס, ו-רלף קליין (מס' 11, גובהו 1.89 מ'). כל השחקנים המופיעים בתמונה הזאת לבשו בשעתו בימים ההם בהיסטוריה הרחוקה ההיא את המדים הלאומיים של נבחרת ישראל בכדורסל (!). מדובר בתמונה רְווּיָית געגועים ל-ימים ה-הם שמכילה ב- תוכה את הכדורסל הישראלי האהוב המקורי ההוא שלנו, נטו (!)   (התמונה ניתנה לי באדיבות מנחם קורמן ו-גם באדיבות משפחתו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

…ובכן, זה כבר קָרָה והתחולל מזמן לפני שנים רבות…משחק הכדורסל ההוא שהיה פעם ב-מדינת ישראל ההיא ו-הפך ל-בבת עיננו שינה לחלוטין את צביונו הישראלי – לאומי עד לבלי היכר והפך ל-זָר, קָנוּי, משעמם, דַל, לא שלנו, ולכן גם לא מעניין, וכן – גם איננו חשוב עוד (!). "האמריקניזציה" המוחלטת של הכדורסל הישראלי המקורי ההוא שאופפת ולופתת עכשיו את כל קבוצותיו בליגה הלאומית כבר שנים ארוכות ו-זמן רב, במשך תקופת זמן בת שני דורות, הפכה אותו ל- זָר, לא מעניין, ו-לבלתי חשוב עוד…(!). אין כדורסל ישראלי במדינת ישראל. יש כאן אצלנו במדינת ישראל כדורסל אמריקני מחורבן ולא מעניין (!).          

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל (אחרי הכדורגל). גם בשנות ה- 40 במאה שעברה בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת"א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה"ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 במאה שעברה בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב, וברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת"א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט ל-יָיבֵא מאמן כדורסל יהודי – אמריקני מניו יורק, מוריס "טאבִּי" רסקין. על מוריס "טאבי" רסקין הוטלה המשימה הלאומית ההיא להכין את נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית לראשונה במשחקים האולימפיים ההם ש-נערכו ב-הלסינקי (בירת פינלנד) בקיץ ההוא של שנת 1952 ההיא…!

טקסט תמונה : שנת 1952. תל אביב. בימים ההם – בזמן ההוא שחלף לפני 72 שנים. בתמונה הזאת נראה המאמן האמריקני ההוא מוֹרִיס "טָאבִּי" רָאסְקִין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) כש-הוא מדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין המאמן יהושע רוזין לבוש ז'אקט כהה (אצבעות כף ידו השמאלית לופתות את סנטרו). זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני אֶרֶז (מתבונן מעל כובעו של המאמן), משה מָחְטִי, שחקן לא מזוהה, שלום קוֹסוֹבֶר (משופם, ולובש טרנינג עם הכתובת "ישראל"), דוד הָיְיבְּלוּם, שמואל "שמוליק" יעקובסון, יהודה "קָנָבּוּס" וִוינֵר, שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל בַּרָדָן (משופם, בפרופיל), מנחם קוּרְמַן (גם משופם, מעל עמנואל בָּרָדַן), ושחקן קיצוני משמאל לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אֵינָם מְזוֹהִים. (התמונה ניתנה לי בעת עבודת המחקר ארוכת השנים שלי ע"י ו- באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1952. תל אביב. זוהי נבחרת ישראל בכדורסל לפני 72 שנים (בעת מחקר ו-כתיבת הפוסט הנ"ל על ידי ו-מטעמי) ב-טֶרֶם ו-לפני צאתה למשחקי ו-תחרויות הכדורסל ב-אולימפיאדת הלסינקי (בירת פינלנד) בשנת 1952. להלן, זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : המאמן הישראלי יְהוֹשֻעַ רוֹזִין, אליהו עַמִיאֵל, מְנָחֵם קוּרְמַן, עָמוֹס לִין (בן ו-חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן היהודי – אמריקני מוריס "טאבי" רָסְקִין, משה "מוּסָה" דָנִיאֵל (חבר קיבוץ חוּלָתָּה), רָלְף קְלָיִין, ראובן פֶּכֶר (בן ו-חבר קיבוץ מזרע), זכריה עוֹפְרִי (הגבוה בשחקני הנבחרת בימים ההם, 1.91 מ'), ו-דוֹב "בּוּלֶק" פרוסק (מרכיב משקפי שמש). להלן, זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דָנִי אֶרֶז, שמעון "צ'ינגה" שֶלַח, מַרְסֶל חֵפֶץ, אברהם שניאור, פְרֶדִי כּהֵן, ויהודה "קָנָבּוּס" ווינר. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 72 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה. שיטת ה- "פיפטי – פיפטי". המאמן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורסל הוא האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (במרכז). כאן הוא מתועד ומצולם יחדיו עם דוב "בּוּלֶק" פרוסק רכז הכדורסל דְאָז של "הפועל" (מימין) ועם יהושע רוזין ה-מאמן בימים ההם של מכבי ת"א (משמאל). (התמונה ניתנה לי באדיבות מנחם קורמן ובאדיבות ארכיון התמונות של דוּבִּי ו-אֵלְדָר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. הימים ההם – הזמן ההוא. מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב נבחרת בהדרכת המאמן האמריקני מוריס טאבי" רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים (בגדי אימון) חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 שהתקיימה ו-נערכה ב-הלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פֶּכֶר, עָמוֹס לִין, מַרְסֶל חֵפֶץ, אליהו עָמִיאֵל, משה "מוּסָה" דניאל, פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קוּרְמַן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים והיושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון "צִ'ינְגָה" שֶלַח, דני אֶרֶז, ו-יהודה "קָנָבּוּס" ווינר. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי ז"ל אליי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט.

[2] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי ז"ל לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא באמצעות חיים יבין (מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מתאריך 16 באפריל 1979), הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979.

מוריס "טאבִּי'" רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל. קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949. נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל שֶל בוסטון סלטיקס (Boston Celtics). הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של "מחנה יוֹנָה" בתל אביב. על חניכיו של מאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידוענֵי שֵם במדינת ישראל כמו אורי זמרי ז"ל, מנחם קורמן יבד"ל, גדעון בנדל ז"ל, שמריהו נאבל ז"ל, ראובן פֶּכֶר יבד"ל, ברוך שליין ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, יעקב שאלתיאל ז"ל, שמואל "שוּמִי" שומכר ז"ל, מיכה שמבן ז"ל, ורבים אחרים .

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה"ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30 של המאה הקודמת.  עומדים משמאל לימין : ג'ו לאפצ'יק (Joe Lapchick), קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert), פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman), ג'וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג'וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. המאמן האמריקני נֶאט הוֹלְמַן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- "מחנה יונה" ב-תל אביב ,שחקני כדורסל ישראליים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ראובן פֶּכֶר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (ב-גבו, מתכונן לניתור), המאמן האמריקני נאט הולמן, שחקן לא מזוהה, אורי זמרי, וברוך שליין בגבו למצלמה. (התמונה ניתנה לי באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל. הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם. להלן, זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן נאט הולמן, גדעון בנדל ז"ל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ודוב "בולק" פרוסק. להלן, זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי ז"ל, ברוך חפץ, יהודה "קנבוס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת תורת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה  : 21 באפריל 1949. תל אביב. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת"א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. להלן זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסָק ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים, גדעון בֶּנְדֶל ז"ל, איש לא מזוהה, אברהם שניאור ז"ל, המאמן נאט הולמן, אורי ג'רבי, ראובן פֶּכֶר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז"ל, מיכה שמבן, וחיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה "קנבוס" ווינר, ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו "מאולי" חייקין, ו-עמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד"ר אורי זמרי ו-אריה בן עטר. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 75 שנים. המקום: מגרש הכדורסל ב- "מחנה יונה" בתל אביב. המצולמים בתמונה: מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי השורה העליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ו-יהודה ווינר. זיהוי השורה התחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פְרֶדִי כהן, אברהם שניאור, שמעון "צ'ינגה" שֶלַח (שמוקלר), אליהו עמיאל, ראובן פֶּכֶר, ומשה "מוסה" דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מוריס "טאבי" רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר, כשלושה חודשים, את תורת האימון של המשחק, אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת הישראלית כשלה. למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 36:98, ניצחה את נבחרת שוודיה 36:88, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 50:81.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם באותו הבית עם נבחרות הפיליפינים , פורמוזה (טאייוואן), הונגריה ויוון. ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה "מוסה" דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק', אברהם שניאור 8 נק', דני ארז (אז, נער בן 17 שנחשב לצלף כדורסל) קלע 8 נק', זכריה עופרי 7 נק', שמעון "צ'ינגה" שלח 5 נק', ויהודה "קָנָבּוּס" ווינר 2 נק'. אח"כ הפסידה ישראל גם ליוון  52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק', זכריה עופרי, מוסה דניאל, דָנִי אֶרז (עִיבְרֵת את שם משפחתו בוקסנבוים ל- ארז), ואליהו עָמִיאֵל קלעו כל אחד 6 נק', ראובן פֶּכֶר קלע 4 נק', עמוס לִין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק', שמעון שלח 3 נק', יהודה ווינר, רלף קליין, ו-מרסל חֵפֶץ קלעו כל אחד 2 נק'.

טקסט תמונה : יולי 1952. נמל התעופה הבינלאומי של ישראל ב- לוד. נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל, משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי הנוכחים ב- שורה ראשונה מלפנים, משמאל לימין : המאמן מוריס "טאבי" רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת"א ), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א ), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה "מוּסָה" דניאל (קיבוצניק מ-חולתא בגליל העליון ש-שיחק אז בקבוצת הפועל מעיין ברוך, ראובן פֶּכֶר (קיבוצניק מ-"הפועל" מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי  (מכבי ת"א), עמוס לין (קיבוצניק מ-"הפועל" משמר העמק). זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן,  ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת"א) . הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו קודם לכן במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (התמונה ניתנה לי באדיבותו של מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. זיכרון אולימפי, "תמונת מחזור". נבחרת ישראל בכדורסל מתועדת ב-תמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה"ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה"ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה"מ בתוצאה 25:36). זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, ראובן פכר 1.86 מ', קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.10 מ'), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.08 מ'), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91 מ'), רוברט "בוב" קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל- 2.13 מ'), משה "מוסה" דניאל 1.85 מ', איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ'), וויליאם האגלנד (William Hougland), אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס' 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ'). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams), מנחם קורמן, הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin), דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון "צ'ינגה" שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה "קנבוס" ווינר , שחקן אמריקני לא מזוהה, וויין גלזגו (Wayne Glasgow), ואברהם שניאור. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבותם של מנחם קורמן ו-עמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן היהודי – אמריקני מוריס "טאבי" רסקין חזר לארה"ב ואת שרביט האימון קיבל הישראלי יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. רלף קליין ז"ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם. ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה. ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע, הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה"מ. המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל, וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), זכריה עופרי (מכבי ת"א), מרסל חֵפֶץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת"א), דָנִי אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת"א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה "קָנַבּוּס" וִוינֵר (מכבי ת"א), משה "מוּסָה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת"א), דוד הָיְיבְּלוּם (הפועל ת"א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן הלאומי יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסַק בתפקיד מרכיב הנבחרת (היה תפקיד כזה), יצחק כספי, וראש המשלחת ברוך בַּג. נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ו-מְשוֹבֵב נפש.

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל עושה את דרכה לטורניר משחקי אליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן הלאומי יעקב שְאָלְתִּיאֵל, זכריה עוֹפְרִי, אישה לא מזוהה, יצחק כָּסְפִּי, אברהם שְנֵיאוּר, אישה לא מזוהה, דני אֶרֶז, שמעון "צ'ינגה" שֶלַח, פְרֶדִי כהן (מוסתר), ראובן פֶּכֶר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חֵפֶץ ו-מרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קוּרְמַן, יהודה "קָנָבּוּס" וִוינֶר, ראש המשלחת ברוך בַּג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה ל-בירת ברה"מ כדי ליטול חלק ו-להשתתף באליפות אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל (מעונב), אברהם שניאור, דני ארז (ידיו בכיסיו), מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה "קנבוס" ווינר, שמעון "צ'ינגה" שלח (מלטף את סנטרו), זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה), מרסל חפץ (מוסתר), ו-משה "מוּסָה" דניאל. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה"מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה בעיר מוסקבה ובמוזוליאום קברם של לנין וסטאלין (בצד שמאל מאחור), בימים שקדמו למשחקים ההם. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה "קנבוס" ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה "מוסה" דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי הצועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פֶכֶר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פרדי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני ארז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. מנחם קורמן (בן 92, היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…הוא היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין…". נבחרת ישראל ניצחה במשחק הראשון את פינלנד 36:60 (23:29). קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק', פרדי כהן 16 נק', זכריה עופרי 6 נק', דני ארז 6 נק', שמעון שלח 3 נק', ראובן פכר, משה דניאל, ומרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק'.

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 48:61 (23:30). אברהם שניאור ופרדי כהן הִרבו לקלוע 17 נק' כל אחד, זכריה עופרי קלע 13 נק' , שמעון שלח 9 נק', ומרסל חפץ 5 נק'. במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  55:57 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל מזג האוויר הקר מאוד  באצטדיון הפתוח הועבר המשחק ל-אולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50 דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק', אברהם שניאור 11 נק', פרדי כהן 8 נק', מרסל חפץ, ו-דני ארז 6 נק' כל אחד, שמעון שלח 4 נק' ו-רלף קליין 1 נק'.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  29:40 (13:18). אברהם שניאור קלע 12 נק', פרדי כהן 11 נק', מרסל חפץ 8 נק', זכריה עופרי 5 נק', ושמעון שלח 4 נק'.

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורסל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין ול-ידו אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת הישראלית, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חֵפֶץ, ו-דני אֶרֶז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קָנָבּוּס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פֶּכֶר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ו-אישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק', שמעון שלח 11 נק', אברהם שניאור 8 נק', זכריה עופרי 8 נק', רלף קליין 3 נק', ודני ארז 2 נק'. אח"כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ'כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 53:59 (25:29). דני ארז היה גיבור המשחק מש-קלע 17 נק', אברהם שניאור 14 נק', פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק' כל אחד, שמעון שלח 6 נק', מרסל חפץ ו- משה דניאל קלעו 2 נק' כל אחד.

שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות. צרפת ניצחה את ישראל 48:61, ברה"מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק', 25:75 (11:29) והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 20:66 (14:48). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים מאז השתנו לבלי הכר.

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של "דינמו" במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של שני המנהיגים הרוסיים ההם, לנין ו-סטלין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה "מוסה" דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר (מקיבוץ מזרע), מרדכי מימרן, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה ניתנה לי באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל שנטלה חלק והשתתפה ב-שני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 + אליפות אירופה בכדורסל ב-מוסקבה בירת ברה"מ בשנת 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת בימים ההם, 1.91 מ'), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון "צ'ינגה" שלח (עִיבְרֵת את משפחתו ל- שלח מ- שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1953. נבחרת ישראל (בתלבושת הלבנה) בכדורסל מתמודדת באִצטדיון "דינמו" הפתוח במוסקבה נגד נבחרת פינלנד במסגרת אליפות אירופה 1953, בצל תמונותיהם של סטלין ולנין. נבחרת ישראל נראית שומרת בהגנה אזורית נגד התקפה פינית. זיהוי משמאל לימין : פרדי כהן, שמעון שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור (חובש מגן ברך שחור), וזכריה עופרי. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות ישראל פז ו-איגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פאראגוואי, צ'ילה, ו-פרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 45:48 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43:43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק', מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', ו- ביפייר 5 נק').

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אלו הם שני אבות הכדורסל הישראלי בימים ההם : המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש ש-הצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול לאחר שדורגה ב- מקום ה-5 באליפות אירופה ההיא בכדורסל שנערכה ב-מוסקבה בירת ברה"מ בשנת 1953. כאן בתמונה הוא מצולם יחדיו עם חברו המאמן יהושע רוזין. (התמונה ניתנה לי באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה, אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול. היא דורגה רק במקום ה- 11. היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגראד, ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה ב- וְורוֹצְלָאב בפולין ב-1963.

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, ארז לוסטיג ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, עמוס לין ז"ל (מקיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי "סָבִּי" בן-בסט, ויגאל דַר – וולדרסקי ז"ל (מקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

טקסט תמונה : קיץ 1960. נבחרת ישראל בכדורסל . זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב "בּוּלֶק" פרוסק, אברהם "אלברט" חֶמוֹ (מס' 8, גובהו 1.92 מ'), חיים חזן ז"ל (14), עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן ז"ל (13), חיים קסטן (5), ו-רלף קליין ז"ל (10). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן – בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (4) ש-התנשא ל- גובהו של 2.05 מ', אֶרֶז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דָוִד פְרִיש, ו-עמוס קוּפְּפֶר – תּוֹבַל. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 1963 ו- 1964. אליפות אירופה בכדורסל – ב-וְורוֹצְלָאב/  פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין סיימה את התחרויות במקום התשיעי ו-לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64'. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שְלְף ז"ל, עופר אֶשֶד ז"ל (מניף יד ל-שלום), שלמה "מוֹמוֹ" לוּצְקִי , חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חֶמוֹ, דוד פְרִיש, אילן זָיְיגֶר ז"ל, אלוף משנה שמואל סוֹחֵר ו-שמולי'ק לָלְקִין (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל), המאמן יהושע רוזין ז"ל, ויו"ר ה-וועד האולימפי חיים גְלוֹבִּינְסְקִי. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. מאמן הכדורסל יהושע רוזיןז"ל ממעצבי דמותו של הכדורסל ב-מכבי ת"א וב-נבחרת ישראל. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת ההיא התמנה דאז שמעון "צינגה" שלח (היה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של קבוצת הפועל ת"א ונבחרת ישראל). עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות. הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מר עמירם שפירא מנהלה המסור והחרוץ במשך שנים רבות של נבחרת ישראל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 ההן שחלפו לבלי שוב. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל השחקנים הוותיקים ההם פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה 49:60, ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים, את רומניה 57:59, גברה על מזרח גרמניה 55:56 יכלה לצ'כוסלובקיה 69:71, הכניעה את פינלנד 51:52, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 67:69. ישראל הפסידה לברה"מ 50:88, לאיטליה 47:68, ונוצחה גם ע"י בולגריה 51:63.

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל ההיא שנערכה ב-מוסקבה בירת ברה"מ, ב-שנת 1965. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עַמִי שֶלֶף ז"ל, יגאל דַַר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פְרָיְיטַג, רָמִי גוֹט, ו-אִילָן זָיְיגֶר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך דווקא ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת.

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. מ-שם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שֶלֶף ז"ל, העיתונאי ישראל פַּז ז"ל, אמנון אָבִידָן, יגאל ווֹלוֹדַרְסְקִי – דַר ז"ל, מאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שֶלַח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חָצְקֶל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גְלוֹבִִּינְסְקִי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עוֹפֶר אֶשֶד ז"ל, תנחום "תַּנִי" כהן-מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שְטָרְקְמַן, ו-אילן זָיְיגֵר ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון "גֶרְשִי" דֶקֶל, יצחק "זָכִּי" מזרחי, רמי גוֹט, דוד קמינסקי, ו-צבי לוּבֶּצְקִי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1966. נבחרת ישראל לקראת צאתה לבנגקוק בתום מסע המשחקים בארה"ב.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר ז"ל, גרשון "גֵרְשִי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד ז"ל, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון, שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 58 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים ההוא ב-ארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. ב-שורת היושבים ניתן לראות מימין לשמאל את : יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמונן אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה ניתנה לי ב-אדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 58 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 ב-בנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז"ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז"ל, גרשון "גֵרְשִי" דֶקֶל, מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל, אילן זייגר ז"ל, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (הגבוה בשחקני נבחרת ישראל, מרכיב משקפיים), חיים גלובינסקי ז"ל, רָמִי גוֹט, עָשָהאֵל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל ב-בנגקוק (בירת תאילנד). זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יִגְאָל וולוֹדַרְסְקִי (דַר) ז"ל, צבי לוּבֶּצְקִי, יצחק "זָכִּי" מזרחי, ו-דָוִד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היסטוריה בלתי נשכחת שנחקרה, נכתבה, ו- תועדה על ידי בעיקר למען ה-דוֹר הצעיר שלנו…ש- אולי לא ידע את יוסף… (!).

סוף הפוסט מס' מס' 1234. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1234 הועלה על ידי לאוויר ביום רביעי – 13 בחודש מארס של שנת 2024.