פוסט מס' 1258 / 133. כל הזכויות שמורות ל-חוֹקֵר, ה-כּוֹתֵּב, ו-המְחָבֵּר יואש אלרואי.

פוסט חדש מס' 1258 / 133 : הועלה לאוויר לראשונה בחצות של לֵיל רביעי – 2 בחודש ינואר של שנת 2013, והועלה שוב עכשיו + תוספות ודאגות ב- 9 בחודש ספטמבר של שנת 2024.

פוסט חדש מס' 1258 / 133 נכתב בראש וראשונה ל-זִכְרוֹ של ד"ר איאן פרומן ז"ל אבי הטניס במדינת ישראל…עכשיו ממש ב-רגעים אלה נודע לי כי ד"ר איאן פרומן אבי ה-טניס המודרני במדינת ישראל הלך היום לעולמו…ד"ר איאן פרומן איננו…יהי זִכְרוֹ ברוך ו-בלתי נשכח ל-עד…! כל הזכויות על הבלוג שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין ולמעשה כל העת בהתפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

———————————————————————————————

פוסט מס' 1258. ד"ר איאן פרומן ז"ל אבי הטניס הישראלי איננו…

וגם : בכל רגע ושעה ש-חוֹלפים מתברר לציבור רחב כי ב-צמרת מדינת ישראל ובראש ממשלתה ניצב גם ביום הזה ב-יום ראשון כ"ח בחודש אָב של שנת תשפ"ד (1 בחודש ספטמבר של שנת 2024) ראש ממשלה מגוחך ו-חלש…(בעיניי רבים וגם ולפי דעתי…) לא מוצלח…משהו ברמה נמוכה…ראש ממשלה שקוראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי…". רצח ששת החטופים הישראליים ב-עזה ע"י האויב הפלישתי – פלסטינאי העלוב, הנבזה, והמנוול, הוא ביזיון לאומי קולוסאלי נורא… (!). הציבור איננו יודע ולא מכיר את כל הפרטים הנוגעים ל-רצח הנורא של 6 החטופים הישראליים ע"י אנשי האויב האכזר, המר, ו-הנבזי…"החמאס"…האם האסון הנורא של רצח ששת החטופים הישראליים ע"י החמאס חַל גם על ראשה של צמרת השלטון של מדינת ישראל…??? איש מאיתנו איננו מכיר ולא יודע אלו תנאים הוצגו ע"י ארגון ה- חמאס הרצחני המנוול ל-צמרת השלטון שלנו ובראשו בנימין נתניהו תמורת שחרור החטופים שלנו…ואם בכלל התנהל מו"מ כזה…כולנו יודעים ש-תפקידה הראשון של ממשלת ישראל ובראשה בנימין נתניהו הוא לשמור על חייהם ושלומם של כלל אזרחי מדינת ישראל…גם אם הם חטופים…!!! איש מאיתנו איננו יודע את כלל הפרטים והתנאים שהניעו את ארגון ה-"חמאס" ה-נאצי המנוול לרצוח את ששת השבויים הישראליים החטופים…הפוסט הזה איננו מסמך אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו…חס וחלילה…ה- "חמאס" הוא ארגון אויב טרוריסטי רצחני נאצי, זה ש-חרת על דיגלו את סמל "צלב הקרס"…כל אנשי ארגון האויב העמלקי ה-ארור ה-זה ה-קרוי "חמאס", ראויים ל-עונש מוות ב-תלייה על חֶבֶל תוצרת מדינת ישראל מייד ו-עכשיו ללא דיחוי…!!!   

הביזיון המר, הנורא, והעצוב ההוא של ה- 7 באוקטובר בשנת 2023 חל גם על ראשו של רמטכ"ל צה"ל יחדיו עם ראש הממשלה…(!). נורא…מר…ו-בלתי מובן…(!!). תשומת הלב והדאגה כולה של האומה הישראלית נתונים ל-חטופים ולמשפחותיהם…(!). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1258 הועלה לאוויר ביום ראשון – 1 בחודש ספטמבר של שנת 2024.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1258 / 133 : הועלה לאוויר לראשונה בחצות של לֵיל רביעי – 2 בינואר 2013, ושוב עכשיו ב- 9 בחודש ספטמבר של שנת 2024…חלקו הראשון מוקדש ל-זִכְרוֹ של ד"ר איאן פרומן ז"ל היקר, אבי הטניס במדינת ישראל…

עכשיו ממש ב-רגעים אלה נודע לי כי ד"ר איאן פרומן אבי ה-טניס המודרני במדינת ישראל הלך היום לעולמו…ד"ר איאן פרומן איננו…יהי זִכְרוֹ ברוך ו-בלתי נשכח ל-עד…! כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

ניקיון התמונה הטלוויזיונית…שילוט מסחרי בטניס הישראלי בעידן של ד"ר איאן פרומן ז"ל…אבי ה-טניס במדינת ישראל… 

———————————————————————————————

טקסט תמונה : שנת 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים בעת כתיבה ותיעוד הפוסט הנוכחי הזה מס' 1258…(!).

הקיץ ההוא של שנת 1981. ד"ר איאן פרומן ז"ל (שני מימין) בתמונה, נושא "במשרה כפולה" : הוא מכהן בתפקיד נשיא של כל מרכזי הטניס בישראל ומנהל במקביל גם את תחרות "הפרס הגדול" בטניס המתקיימת ו-נערכת בקיץ ההוא של שנת 1981 ההיא, ב-מרכז הטניס ב-רמת השרון (!). איאן פרומן ז"ל הוזמן על ידי כמנהל חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ל-שַמֵש ב-עֵת וב-עוֹנָה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים ההם של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-פיקודי וב-ראשותי, כמו טורנירי ווימבלדון + טורנירי אליפות ארה"ב הפתוחה + טורנירי אליפות צרפת הפתוחה (רולאן גארוס).

מימין : זהו שדר ה-טניס הוותיק יורם שִמרון יבד"ל. מצד שמאל זהו שדר ה-טניס המוביל שלי בימים ההם, בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – אורי לוי יבד"ל.

(תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניקיון התמונה הטלוויזיונית. שילוט מסחרי בטניס הישראלי ב-עידן של ד"ר איאן פרומן ז"ל. 

הקדמה. 

זאת הייתה עוּבְדָה (!). המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית כרתו ברית שידורים ישירים בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה עם ד"ר איאן פרומן ז"ל, למורת רוחו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בחמש השנים ההן, 1984 – 1979), אולם בשני תנאים. התנאי הראשון היה כ-להלן : "איננו משלמים למרכז הטניס ברמת השרון זכויות שידורים". התנאי השני : "הצבת שלטי פרסומות מסחריות וחשיפתן למצלמות  הטלוויזיה באצטדיון "קנדה" (אצטדיון הטניס המרכזי בימים ההם ב-מרכז הטניס ב-רמת השרון) תיעשה על פי תשעת העקרונות של שידור פרסומות מסחריות כפי שקבע בשעתו ה- EBU / איגוד השידור האירופי" (!). למרות השידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית, הרי ש-אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ההוא ברמת השרון היה תמיד מלא על גדותיו בשני משחקי חצי הגמר ומשחקי הגמר במסגרת הטורנירים של תחרויות הגראנד פרי ה-הם (!). הקהל הישראלי נהר בהמוניו לאצטדיון "קנדה" כדי לצפות מקרוב בכוכבי הטניס האירופיים בימים ההם…! 

זוהי לפי שעה הרשימה לפני האחרונה שעוסקת בנושא הקונקרטי של ניקיון התמונה הטלוויזיונית . סדרת הפוסטים שדנה בניקיון התמונה הטלוויזיונית מעודף פרסומת מסחרית (בחלקה בלתי אסתטית ומכוערת) היא כתב מחאה נגד הפיקוח הציבורי ובראשם יו"ר מועצת הרשות השנייה, יו"ר מועצת הכבלים, הוועד המנהל של רשות  השידור, וגם נגד נשיאת מועצת העיתונות כבוד השופטת גב' דליה דורנר. רובם עוצמים עיניים ומאפשרים לוועדות המארגנות להציב שילוט מסחרי במגרשים ובאצטדיונים מעבר למקובל , חוצים את הטעם הטוב, ומפריעים לצופה הטלוויזיה לקבל תמונת Video מתקבלת על הדעת בסלון ביתו. צופי הטלוויזיה נשטפים בעל כורחם בעודף פרסומת מסחרית שמשגרות אליהם מצלמות הטלוויזיה ללא אבחנה. בחלק מהאצטדיונים והמגרשים יש יד מכוונת. שורת שלטי הפרסומות מונחת על פי הכללים . גובה השלטים איננו עולה על מטר אחד והם מסודרים בצורה אסתטית לאורך קווי האורך והרוחב של המגרש , ועל פי תשעת העקרונות של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של שלושת המילים רבות המשמעות הטלוויזיונית European Broadcasting Union). בחלק מהאצטדיונים והמגרשים הנושא פרוץ לחלוטין ומעורר דאגה. תמונת הטלוויזיה דומה לזאת שמופקת בעולם השלישי.

אני שָב לעשור ה- 70 של המאה שעברה, לעבר ד"ר איאן פרומן ז"ל מחייה נפשו של הטֶנִיס הישראלי, ומי שהקים אותו מחדש ומכלום, על פי חזון ומעש דרמטיים, ועל כך העניקה לו  המדינה ב- 1989 פרס ישראל (!).

אחת ה-גְדוּלוֹת של ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן ז"ל אדם אציל נפש, מוכשר מאוד, ואיש של עשייה רבתי בענף הטניס במדינת ישראל – הייתה התרחקותו ו-סירובו המוחלט לבקש נדבות מהפוליטיקאים… ב-חושים החברתיים וה-עסקיים המפותחים (מאוד) שלו הבין מראש כי הפוליטיקאים אולי יסייעו לו בתחילת הדרך אך ימהרו לבקש דיווידנדים בהמשכה. ד"ר איאן פרומן ז"ל נפטר מהם והלך בכיוון עסקי שונה לחלוטין. הוא לא ביקש מהפוליטיקאים אפילו גרוש וחבר ליהודים אנגלו – סאכסיים עשירים מארה"ב, קנדה, ואנגליה… זה היה לפני לפני יותר משנות דוֹר. הוא איאן פרומן ז"ל ביקש מהיהודים העשירים תרומות למכביר כדי לסייע לו להקים 14 מרכזי טניס בישראל ובראשם המפורסם ביותר מרכז הטניס ברמת השרון (!). במשך 15 שנים בין 1974 ל- 1989 גייס ד"ר איאן פרומן הון בסדר גודל פנטסטי של 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר לטובת מרכזי הטניס שהקים ביוזמתו הנפלאה ו-הפורייה במדינת ישראל. התברר כי ד"ר איאן פרומן חונן בשלוש תכונות הכרחיות של איש עסקים…אולי מבלי שהיה מודע להן : כישרון שכנוע, כישרון פיתוח של יחסי ציבור ו-שיווק פנטסטיים, לרבות נימוס + אדיבות + חיוך על השפתיים. ד"ר איאן פרומן ז"ל היה אישיות מקסימה אך גם בל נטעה… הוא היה אדם דעתן נוקשה ו-קשוח שיודע היטב מה הוא רוצה…! מתחת לחיוך הנחמד שלו הסתתר חזון. כדי להגשים את החזון היה עליו להיהפך לצבר ישראלי קשוח ולא להיות רק איש בעל גינוני נימוס דרום אפריקניים. על מנת לממן את שאיפות הטניס הגרנדיוזיות שלו הוא היה זקוק גם להצבת שלטים נושאים פרסומות מסחריות במגרשים שלו ולשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על מנת  שתחשוף אותן…(!).

זאת הייתה נקודת המפגש והמחלוקת בינינו ב- 1980 בשעה שהתמניתי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לתפקיד הבכיר של מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. פילוסופיית השידור הטלוויזיוני שלי ש-נשענה על תשעת העקרונות של ה- EBU הסכימה בפירוש להצבת פרסומות במגרשי הטניס…השאלה הייתה כמה ובאיזו כמות…? ב- 1980 הפך איאן פרומן ז"ל את מרכז הטניס ברמת השרון לעיירת פרסומות מהלכת. מכל פינה במרכז היפהפה ניבט שלט מסחרי. כל עוד ושלטי הפרסומות הוצבו מחוץ למגרשים ומחוץ לעֵינַן של עדשות מצלמות הטלוויזיה העניין היה קביל. ד"ר איאן פרומן ז"ל יכול היה להניח ולשים פרסומות ברחבי המרכז כאוות נפשו. זה היה עניינו (!). המחלוקת בין שנינו הפכה לוויכוח מר כשכמות שלטי הפרסומות הציפה את מגרשי הטניס שלו… בכך הצטרף ד"ר איאן פרומן ל-מעין מרד שדגל בצורך להציב שלטי פרסומות מסחריות במגרשי הטניס שלו נוכח המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…"מרד" שהחלו בו בשנים 1976 – 1975 יו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורגל קבלן הבניין אליעזר ווקסמן ויו"ר מועדון מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי. תפקידי היה לעצור את הסחף על פי כללי רשות השידור…!!!

ד"ר איאן פרומן ז"ל אבי הטניס במדינת ישראל יוותר עבורי ל-עד בלתי נשכח…! יהי זיכרו ברוך…!

ב- 1974 החליט ד"ר איאן פרומן ז"ל רופא שיניים בן 37 (בעל קליניקה רפואית מפורסמת בתל אביב) להִירתם לפיתוח משחק הטניס בישראל . ד"ר איאן פרומן עלה לישראל מדרום אפריקה ב- 1964 ונמנה מייד על נבחרת ישראל במשחקי גביע דייויס . הוא היה כמובן שחקן חובב. משחק הטניס בדרום אפריקה הוא חלק מהמורשת הבריטית ואיאן פרומן התאהב בו . לפרנסתו עבד כרופא שיניים מצליח. הוא ניהל קליניקה גדולה בתל אביב בשותפות עם פרופסור הרברט יודס. בשיאה טיפלה הקליניקה שלו ב- 6000 (ששת אלפים) פציינטים. ב- 1974 עשה את תפנית חייו ונטש את רפואת השיניים לטובת הטניס. משמוניתי למנהל מחלקת הספורט בנובמבר 1980 ע"י טריאומוויראט רשות השידור והטלוויזיה שמנה את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל – החלטתי להעמיק את אחיזתנו בטניס הישראלי והבינלאומי . הטניס הישראלי היה ספורט של מעטים בשנות ה- 70 . במגרשי הטניס הספורים בגוּש דָן אפילו לא היו עמדות שידור וצילום . הצלמים שלנו הציבו את מצלמות הפילם ה- BL וה- BOLEX  על שולחנות וכיסאות כדי לקבל זווית צילום טיפה גבוהה יותר מהמגרשים עצמם.

טקסט תמונה :  הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 49 שנים…הקיץ ההוא של שנת 1975. הצלם רוני ליפץ מצלם משחק טניס לתוכנית הטלוויזיה הישראלית ההיא "מבט ספורט" מעמדת צילום "מוגבהת…". הוא רוני לִיפֶּץ ניצב על שולחן כדי להשיג צווית צילום נוחה יותר בהיעדר אז הימים ההם עמדת צילום ושידור טלוויזיוני ראויה…! תנאי הצילום ה-טלוויזיוניים ההם במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת היו פתטיים…(!). זיהוי הנוכחים בתיעוד המצולם הזה : מימין, זהו הכתב – שדר יורם שִמרון ומשמאל איש הקוֹל יורם רוּבִּין (מהטלוויזיה הלימודית – חינוכית). (התמונה באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי) .

הטניס הוא משחק טלוויזיוני. לא בכדי משלמות רשתות הטלוויזיה של ה- EBU ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הון עתק עבור זכויות השידורים וכדי לשדר ישיר בהיקפים מלאים את הטורנירים של ה- Grand Slam בטניס של "ווימבלדון" בלונדון, "רוֹלָאן גָארוֹס" בפאריס, "אליפות ארה"ב הפתוחה" בניו יורק, ו- "אליפות אוסטרליה הפתוחה" ב-מלבורן. נוח לצַלֵם את משחק הטניס מסיבות מובנות ונַקֵל גם להפיק את שידורי הטלוויזיה הכרוכים בו. ד"ר איאן פרומן ז"ל ידע היטב עד כמה אני, אנוכי יואש אלרואי, כרוך וקשור לספורט הטניס מכל היבט טלוויזיוני. לאחר שהתמניתי למנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, קיבלתי עשרות מכתבי ברכה מאישֵי ספורט, תקשורת , וטלוויזיה בישראל . אחד מהם היה של ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס ברמת השרון ב- 24 בדצמבר 1980 [6] .

ד"ר אִיָאן פְרוּמַן היה איש מקצוע אמין ורציני, ביצועיסט בעל יכולות, וגם אדם נבון מאוד ומשכיל בעל קסם אישי שמקרין חום ואנושיות. הוא מצא חן בעיניי מאוד מהרגע הראשון. הערכתי אותו מאוד כשם שרחשתי הערכה רבה בעת ההיא לעו"ד שמעון מזרחי . אִיָאן פְרוּמַן לא היה אדם קַל בעת התהוות יחסי הגומלין הראשונים בין שידורי הספורט של הטלוויזיה לבין הטניס. דמותו החייכנית וחזותו הרגועה והג'נטלמנית נוטות להטעות לרגע. הוא נתפש כאיש רך ועדין ע"י מי שלא הכיר אותו היטב. אך לא כך היה הדבר. ד"ר איאן פרומן הוא ג'נטלמן קשוח ואיש מקצוע רציני ויסודי שיודע בדיוק מה הוא רוצה. רחוק מלהיות וותרן ונוח . הוא היה מחויב לפעול ב- 1980 על פי האינטרסים של מרכז הטניס שבראשו ניצב , ואילו אני דבקתי במטרות השידור שהִנחו את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית . נוצרו בינינו כמה וויכוחים מקצועיים בתחילת הדרך בעיקר בנוגע לכמות שלטי הפרסומות המסחריות שהוצבו במגרשי הטניס ברמת השרון. תפקידי כנציג הטלוויזיה הציבורית  היה להגיע עמו לעמק השווה. בסופו של דבר כוננו יחסים נאותים . זמן רב רָץ לי בראש אותו המונח האנגלי Aggravation (עגמת נפש) שד"ר איאן פרומן פרש במכתבו בעקבות אותו טורניר "הפרס הגדול' בטניס שנערך באוקטובר 1980 ברמת השרון שהוליד בינינו משקעים (מקצועיים) . הייתי מחויב למצוא את שביל הזהב המוביל את השידורים הישירים אל לֵב הוועדות המארגנות בראשם ניצבו אישים חשובים כמו ד"ר איאן פרומן ועו"ד שמעון מזרחי (וגם אחרים) מבלי לוותר על עקרונות השידור שלי ועל עקרונות כמות הפרסומת המסחרית המותרת לחשיפה בשידורים הישירים שלנו . הוועדות המארגנות בארץ לא הבינו מדע אנוכי וקודמי אלכס גלעדי כל כך מתעקשים בעניין המשמעת והסדר בהצבת שלטי פרסומות בזירות המשחקים והספורט . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה רשת מסחרית . היא נהנית מתשלום האגרה ואיננה רשאית לצלם ולחשוף פרסומות מסחריות ככל העולה על רוחה. לאו דווקא במגרשי הטניס . בכל מגרשי הספורט במדינה. המחלוקת סביב ריבוי הצבת שלטי פרסומות סביב המגרשים במרכז הטניס ברמת השרון והלבשת השופטים, הקוונים, ונושאי תפקידים שונים תחת פיקודו של ד"ר איאן פרומן ז"ל הפכה לעיתים להתכתשות גלויה בין שנינו . איאן פרומן הצליח לגייס בעת ההיא רשימה ארוכה של ספונסרים לטובת מֵיזָם הטניס שלו. בעלי חברות מסחריות ידועות שֵם עמדו בתור אצלו כדי לפרסם את מוצריהן תמורת תשלום רב – אך בתנאי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יהיו נוכחות בשטח. הוועד המנהל של רשות השידור הסכים לחשוף בצילומי הטניס והספורט פרסומות מסחריות אך הצבת השלטים הרבים הייתה חייבת להתבצע על פי תשעת עקרונות הפרסום בספורט שקבע בשעתו איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). למשל אסור היה שגובה השלטים יעלה על מטר אחד. כמו כן אסור היה להציב את השלטים בין אובייקט הצילום לבין המצלמות. היה איסור מוחלט על שופטי הטניס והקוונים ללבוש חולצות שנושאות פרסומת מסחרית . טורניר הפרס הגדול באוקטובר 1980 במרכז הטניס ברמת השרון מומן בחלקו הגדול ע"י חברת "סברה ליקר" והיה רווי פרסומות מעבר למקובל. הן חרגו מכל פרופורציה ולכן הולידו וויכוחים אין ספור בין חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין ד"ר איאן פרומן ז"ל שהיה נשיא המרכז וגם יו"ר הוועדה המארגנת של הטורניר.

ברור שאלכס גלעדי ז"ל ואנוכי התחבטנו בסוגייה הזאת. מחד – רצינו מאוד לחשוף את הטניס הישראלי הצעיר לכל בית בישראל . מאידך – היינו חייבים להגביל את ד"ר איאן פרומן בכמות שלטי הפרסומות שדרש להציב בעת השידורים הישירים של תחרויות הגראנד פרי שהוא הפיק ויזם. מצד שלישי הפרסומות המסחריות היוו את התשתית הכלכלית של כל פרויקט הטניס. מצד רביעי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בנוסף לכל…סירבה לשלם זכויות שידורים למרכז הטניס ברמת השרון תחת הנהלתו של ד"ר איאן פרומן ז"ל.

שנת 1972 ההיא הייתה התחלה צנועה של ד"ר איאן פרומן כמגייס תרומות למען הטניס הישראלי . משפרש ב- 1974מחדר הקליניקה שלו לטובת הטניס הישראלי (ב- Full time job), התברר כי רופא השיניים לשעבר הוא גאון האִרגון, השִיוּוק, ויחסי  הציבור. אולי מבלי שהיה מודע לכך. בסיועם הנדיב של יהודים אמריקניים , קנדיים, ואנגליים עתירי ממון כמו ד"ר ביל ליפי , ג'ו שיין, הרולד לנדסברג, רובי ג'וזפס, אלברט האטלר, סימו ברואוד, לסטר רוזנברג, פיטר קולינס, וג'ו פרייברג – הצליח לגייס לטובת הטניס הישראלי בין השנים 1996 – 1974 הון עתק של יותר מ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר כדי להקים ארבעה עשר מרכזי טניס ברחבי ישראל (!!!) . ד"ר איאן פרומן ז"ל בעל הכריזמה והחזון הפך את הטניס בישראל ממשחק של מעטים ועשירים לענף ספורט של המונים ביניהם פועלים רבים ובני פועלים. נחלת הכלל. על יוזמתו ופועלו המבורך למען ענף הטניס בישראל הוענק לד"ר איאן פרומן ב- 1989 פרס ישראל !!!.

טקסט תמונה :  1984. מרכז הטניס המודרני ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן הנשיא המזהיר של מרכז הטניס ברמת השרון (משמאל) יחדיו עם אלוף טורניר ווימבלדון ההוא, הטניסאי האמריקני ג'ים קונורס (היה פעמיים אלוף ווימבלדון בשנים 1974  ו- 1982). התמונה צולמה ב- 1984 במרכז הטניס ברמת השרון. מאחור נראה אִצטדיון "קנדה" שהיה המגרש המרכזי של מרכז הטניס ההוא (!). ד"ר איאן פרומן ז"ל חתן פרס ישראל לספורט התגלה כבעל קסם אישי רב, רב אומן ביחסי ציבור ושיווק, ומוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של ארגון טורנירי טניס. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 1978. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן ז"ל נשיא "מרכז הטניס" ברמת השרון, איש מוכשר ובעל קשרים בינלאומיים ענפים, מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ההוא ברמת השרון. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1977. מרכז הטניס הראשון במדינת ישראל הוקם ברמת השרון ביוזמתו ההיא של איאן פרומן ז"ל. זהו אחד התצלומים החשוב ביותר בתולדות משחק הטניס במדינת ישראל. קבוצת התורמים היהודית הגדולה מצפון אמריקה מתועדת יחדיו עם מנהיג הטניס הישראלי ד"ר איאן פרומן ז"ל. הקבוצה האמריקנית העשירה ההיא תרמה כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר לטובת הטניס הישראלי בפרק זמן של עשרים ושתיים (22) שנים, 1996 – 1974 !!!.

ל-הלן זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : הרולד לנדסברג ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ג'ו שיין ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ראלף האלברט מטורונטו קנדה, אלכס פישר ז"ל מקנדה, הארולד בנג'מין ז"ל מלוס אנג'לס ארה"ב, ג'רי גולדברג מ-מונטריאול קנדה, ג'ו פרייברג (מזוקן) מקנדה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל: אורין נימן מארה"ב, ד"ר ביל ליפי (רופא אוזניים) מאוהיו ארה"ב, נורמן אדידין ז"ל מארה"ב, ד"ר איאן פרומן ז"ל, רובי ג'וזפס מארה"ב, וגדעון הירש מנכ"ל מרכזי הטניס בישראל בעת ההיא. חבורת התורמים היהודית המכובדת הזאת מארה"ב ו-קנדה תרמה לטניס הישראלי בתקופה היא כאמור סכום עצום של כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר.

(התמונה הזאת צולמה ב-שנת 1977 ונמסרה לי באדיבות ד"ר איאן פרומן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד"ר איאן פרומן הוא לבטח אבי הטניס המודרני ומחולל מהפכת משחק הטניס בישראל . ד"ר איאן פרומן נולד ב- 5 במאי 1937 ביוהנסבורג דרום אפריקה למשפחה ציונית . הוא נשא את חברתו רוּת לאשתו והחליט יחד עמה להקים את ביתם בישראל . ב- 1964 עלו שניהם לארץ . איאן פרומן הקים בתקופה קצרה (יחסית)  כ- 15 מרכזי טניס בכל מדינת ישראל והפך את המשחק להמוני . אהוב גם על פשוטי העם. הוא יצר את התשתית הרחבה ממנה קמו אלופי טניס נודעים כמו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף . את תולדות הטניס במדינת ישראל ניתן לחלק לשתי תקופות . עד הגעתו של ד"ר איאן פרומן ומרגע הגעתו. עד בואו של ד"ר איאן פרומן היה משחק הטניס בישראל מנת חלקו של ציבור קטן. רק שִכבה מצומצמת התעניינה בו. שחקנים ספורים שעסקו בו וקומץ עיתונאים שעקב אחריהם . אפילו אצטדיון טניס אחד לא היה קיים אז בכל מדינת ישראל. המשחקים הרשמיים בגביע דייוויס התקיימו על מגרשי חול קשיח (כורכר) ברמת גן ליד מועדון הנכים "ספיבק". לא היה דרוש מתקן טוב מזה. ממֵילא היו לענף הספורט הזה מעט מאוד אוהדים. טלוויזיה לא הייתה קיימת כלל ועיקר ומי חשב אז בכלל על הצבת שלטי פרסומות במגרש הטניס. נדרש אדם בעל חזון כמו ד"ר איאן פרומן כדי לשנות במחי יד את מציאות הטניס במדינת ישראל . הוא עשה את זה. התמונה הבאה של מרכז הטניס החדיש שהקים ברמת השרון לעומת מגרש הכורכר ההוא ברמת גן, מוכיחה איזו קפיצה נחשונית התחוללה כאן במחצית השנייה של עשור ה- 70 של המאה שעברה.

טקסט תמונה : שנת 1980 ההיא. מבט מהאוויר על ו-של מרכז הטניס ה-יפהפה ו-המאורגן לתפארת ברמת השרון הכולל 16 מגרשים , מצפון לדרום. משמאל המגרש המרכזי הקרוי "אִצטדיון קנדה" המכיל כ- 7000 מקומות. בתווך בניין המשרדים, מסעדה, וחדרי הלבשה. ברבות השנים קמו עוד 15 מרכזי טניס במדינת ישראל הודות ליוזמתו הברוכה והמדהימה של איאן פרומן, ו-הודות לתרומתם הכספית הענקית, הנדיבה, ויוצאת הדופן בת  כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון)  דולר של יהודים ציוניים, חמים, טובים, ועשירים מ-ארה"ב ו-קנדה. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונות המצורפות כלהלן מצביעות במשהו על מהפכת הטניס ומהפכת הפרסומות בטניס שחולל ד"ר איאן פרומן בסוף שנות ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. התיעוד העיתונאי הזה הוא פרי צילום שלי במצלמת הסטילס הצמודה אלי בחודש אוקטובר של 1980.

טקסט תמונות : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. הימים ההם לפני 44 שנים…ד"ר איאן פרומן ז"ל תולה "באנרים" ושלטי פרסומת מסחרית גם מחוץ לאצטדיון "קנדה", בנקודות הרום הגבוהות ביותר שלו, אלה הפונות לעבר עוברים ושבים הנוסעים במכוניותיהם בכביש הראשי בסמוך לאצטדיון הראשי אצטדיון "קנדה" (!). התמונה משמאל מראה את שופטי הקו הופכים את חולצותיהם על פי צו שלי לד"ר איאן פרומן כדי להסתיר את הפרסומת המסחרית "סברה" המודפסת על חולצותיהם השחורות, ועל מנת לשמור על ניקיון התמונה הטלוויזיונית. בסופו של דבר שופטי הטניס האלה לבשו את החולצות על צד "שמאל" שלהן…(תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. אשף יחסי הציבור והשיווק ד"ר איאן פרומן ז"ל מצליח למכור בעת ההיא יותר מ- 7000 (שבעת אלפים) כרטיסים למשחק הגמר של טורניר הפרס הגדול באצטדיון "קנדה". מרכיב Head set מימין הוא השדר נסים קיוויתי ז"ל. משמאל, הפרשן שלנו יוסי שטבהולץ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. מישהו מגניב שלט פרסומת קטן של "אופנת ניו מן בע"מ ", ליד המושב של הטניסאי האמריקני – יהודי הצעיר אהרון קריקסטיין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. פרסומת חוקית לאורך קו הרוחב בגבם של שני הטניסאים, אהרון קריקסטיין (למעלה) והטניסאי ההולנדי תום אוקר (למטה). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. הצבת שלטי פרסומת מסחרית מוקפדת וחוקית לאורך קו הרוחב של המגרש המרכזי באצטדיון "קנדה". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1258. הועלה לאוויר לראשונה בחצות של לֵיל רביעי – 2 בחודש ינואר של שנת 2013. ראה המשך תצלומים שדנים בניקיון התמונה הטלוויזיונית (רשימה מס' 11). ראה גם את פוסט מס' 132. פוסט מס' 132 הועלה לראשונה לאוויר בחצות של לֵיל רביעי – 2 בינואר 2013.

התאריך ההוא של 7 בחודש אוקטובר ב-שנת 2023 נרשם ו-ייזכר לדיראון עולם ב-תולדות וב-היסטוריה של עם הנצח ישראל…(!). פוסט מס' 1258. כל הזכיות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1258 הועלה על ידי לאוויר ב-31 בחודש אוגוסט של שנת 2024 וב-1 וב-9 בחודש ספטמבר של שנת 2024.  

פוסט מס' 1258. ובכן…בכל יום ש-חוֹלֵף מתברר כי ב-צמרת מדינת ישראל ובראש ממשלתה ניצב גם ביום הזה ב-יום ראשון כ"ח בחודש אב של שנת תשפ"ד (1 בחודש ספטמבר של שנת 2024) ראש ממשלה מגוחך ו-חלש…(בעיניי רבים וגם ולפי דעתי…) לא מוצלח…משהו ברמה נמוכה… ראש ממשלה שקראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי…". רצח ששת החטופים הישראליים ב-עזה ע"י האויב הפלישתי -פלסטינאי, הוא ביזיון קולוסאלי נורא ש-חל בראש וראשונה על ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו וגם על ראשו של רמטכ"ל צה"ל יחדיו עימו…(!). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1258 הועלה לאוויר ביום ראשון – 1 בחודש ספטמבר של שנת 2024.

פוסט מַר מס' 1258, נכתב כמו תמיד על ידי מאז שנת 2012…מטעמי שלי, ו-בלבדי…! (כמו שאר כל הפוסטים האחרים המופיעים ב-בלוג…! כולם נחקרים, נכתבים, ומתועדים על ידי, רק על ידי, רק מטעמי, ו-בלבדי שלי...!). פוסט מס' 1258 הועלה לאוויר על ידי ביום ראשון – 1 בחודש ספטמבר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1258.

הפרשי איכות מנהיגויות ישראליות לאומיות של ובין ראשי ממשלות ישראל לדורותיהן…יש דבר כזה, מושג כזה, שדן ב-הפרשי איכויות מנהיגותיות בכל תחום מתחומי חיינו…גם ברמה של ראש ממשלת ישראל…(!)…אי אפשר ו-לא ניתן להשוות את יכולותיו, כישרונותיו, אישיותו, ומעמדו המוגבלים של ראש הממשלה החלש ו-הנוכחי של מדינת ישראל בנימין נתניהו (…מאוהב בכל מיקרופון ומצלמה ש-נקרים בדרכו…) ל-אלה של קודמיו הבלתי נשכחים : דוד בן גוריון ז"ל, משה שרת ז"ל, לֵוִי אשכול ז"ל, גולדה מאיר ז"ל, יצחק רבין ז"ל, מנחם בגין ז"ל, יצחק שמיר ז"ל, ואהוד ברק יבד"ל…זאת חוות דעתי הפרטית שלי…געגועיי שלי ושל רבים אחרים ב-גילי שלי אליהם, אל הנ"ל – רבים, עצומים, ו-כֵנִים…!

בנימין נתניהו ראש הממשלה יבד"ל של מדינת ישראל, מי שמאוהב בעצמו ובדמותו…איננו מתקרב ליכולתם, רמתם, כישרונם, ו-גוֹבְהָם של כל אלה הנ"ל זיכרונם לברכה ואהוד ברק יבד"ל, שקדמו לו…הוא נמוך מהם בכמה וכמה דרגות ו-קומות…אפוא הוא והיכן הם, הבלתי נשכחים ה-הם…(?). זאת דעתי הפרטית שלי אודות ראש הממשלה שלנו בימים אלה שקוראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי"…

ובכן…בכל יום ש-חוֹלֵף מתברר כי בצמרת מדינת ישראל ובראש ממשלתה ניצב גם ביום הזה ב-יום ראשון כ"ח ב-חודש אָב של שנת תשפ"ד (1 בחודש ספטמבר של שנת 2024) ראש ממשלה מגוחך ו-חלש בהשוואה לראשי ממשלות ישראל קודמים ז"ל, (…לרבות ראש ממשלת ישראל גב' גולדה מאיר ז"ל…ב-עיניי רבים וגם ולפי דעתי…עובדה ש-אזרחים רבים תומכים בדעתי הכתובה הזאת…!) לא מוצלח וחסר יוזמה…משהו ב-רָמָה נְמוּכָה…(שוב, בעיניי רבים…וגם לפי דעתי…אנוכי מעדיף 1000 מונים על פניו את אהוד ברק ו/או את עומר בר-לב…!).

ראש ממשלת ישראל הנוכחי הוא איש מפלגת "הליכוד"…מי ש-קוראים לו בנימין נתניהו…ורבים מכנים אותו בשם "ביבי"…האיש זכה ו-זוכה ב-בכורה הממשלתית בעיקר הודות לכל מיני הסכמים פוליטיים – קואליציוניים…כאלה ואחרים…רק…שיהיה בריא, יעיל, מוכשר, הגון…וחכם…מדינאי וראש ממשלה חכם ומרחיק ראו…!

לפניו כיהנו בתפקיד הרם והאחראי של מנהיגות והובלת המדינה אישים ו-ראשי ממשלה כמו דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר, ואהוד ברק…ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו איננו נמצא ולא עומד באותה השורה האיכותית של האישים ראשי הממשלה ההם הנזכרים ל-עֵיל…

הוא בנימין נתניהו מדשדש ונמצא הרחק מאחוריהם…וגם חושב לדעת ולזכור… רבים ממחצית קולות האומה אלה שתומכים ב- ראש הממשלה העכשווי הזה בנימין נתניהו "הקואליציוני"…לא שירתו בצה"ל…אינם משרתים בצה"ל…והם גם לא ישרתו  בצה"ל…!!! הם תומכי בנימין נתניהו מסתגרים אי שם בחדרי הלימוד שלהם…מתחבאים שָם מפני חובת השירות הצבאי ביחידות קרביות ולוחמות… מתכופפים מטה, ומתעלמים מפני השבועה הלאומית הראשונה במעלה…השבועה ב-דם ליבנו להגן על האומה מפני האויב המר והאכזר המקיף את מדינת ישראל מכל כיווני היבשה, הים, והאוויר…גם אם נדרש להקריב את נפשינו… ולשלם במחיר חיינו…!!!

"…אני נשבע/ת להקריב את חיי ל-מען מדינת ישראל…אם אידרש ו-אם יהיה צורך בכך…", זאת הייתה השבועה הקדושה שהורינו היקרים ז"ל חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן…נשבעו בשעה שהם התגייסו אז בשנות ה-40 של המאה הקודמת לשורות הפלמ"ח ו-צה"ל… בימים ההם…!!! זאת השבועה הקדושה ההיא שאנוכי וחבריי נשבענו בחודש מאי ההוא של שנת 1956 ההיא…במגרש ה-מִסְדָרִים ההוא של גדוד 12 של חטיבת "גולני" ההיא ב-מחנה "פִילוֹן" ההוא…                

ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו יבד"ל נופל איכותית, אישית, קבוצתית, ו-מדינית, מ-רמתם של כל ראשי הממשלה הנ"ל ה-הם ש-קדמו לו : דוד בן גוריון ז"ל + לוי אשכול ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + אהוד ברק יבד"ל…!!!

וגם  אהוד ברק…??? מי זה אהוד ברק…??? אגב, היכן הוא אותו אהוד ברק…??? אפוא הוא אותו אהוד ברק מי שהגדיר את עצמו פעם כ- "טוען לכתר המנהיג הלאומי…" ??? עד כמה שידוע לי מ-פיהם של ה- "מודיעים" שלי…ובכן, הוא אותו ראש הממשלה ההוא אהוד ברק עסוק…הוא מי ש-עכשיו  "עושה לביתו"…!!!

כשראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון הבלתי נשכח ל-עַד…(!!!) החליט "לעשות לביתו"…הוא עזב את ביתו בתל אביב, ו-הצטרף לקיבוץ שדה בוקר הצעיר בנגב כעובד ו-פועל מן המניין כדי לעשות לביתו – הלא היא מדינתנו מדינת ישראל…!!!

היה רק דוד בן גוריון אחד (!) ראש ממשלה אחד (!) בעל דוגמא אישית ולאומית מופתית אחד בימים ההם (!)…אהוד ברק ה-יומרני ו-רב השאיפות…לא רק שאיננו מגיע באיכויותיו ל-מותניו של מנהיג האומה ההוא בימים ההם דוד בן גוריון האחד והיחיד…אלא הוא גם לא מגיע לקרסוליהם של ראשי הממשלה ההם לוי אשכול + גולדה מאיר + יצחק רבין + מנחם בגין + יצחק שמיר…(!). אנוכי כותב את הערכת האיכויות הנ"ל ב-שמי בלבד…

פעם היו לנו, ל-ציבור גדול במדינת ישראל תקוות לגביו…לגבי אהוד ברק…אולם עבור אזרחים רבים וגם עבורי הן פסו מזמן מהעולם ה-פוליטי שלנו…הוא אהוד ברק (ראש הממשלה לשעבר…) איננו מהווה היום כל מודל חלופי ו-כל דוגמא אישית, לא מציל ולא מושיע, כדי לשמש מנהיג המדינה, העם, ו-האומה…לא רק לעמוד בראש עם ישראל…אלא ראשית דבר לצעוד בראש האומה הישראלית…!!! ובאשר להתמודדותו שלו נגד בנימין נתניהו על ראשות מנהיגות האומה בארץ ישראל…אם כך ש-אהוד ברק ימשיך לעשות לביתו… נסתדר היטב בלעדיו…!!!

פעם היה אהוד ברק כוכב לֶכֶת ו-תקווה של מדינה שלימה (ישראל…) לפחות הוא נחשב לכזה…בעל עיניים נוצצות ומבריקות…היום הוא מעין קריקטורה פוליטית מְעֻוֶותֶּת…ש- עושה לביתו…פה ושם הוא עדיין "מְצָיֵיץ…" אולם הוא איננו מהווה עוד עבורי ועבור רבים אחרים סמל של דוגמא אישית לאומית…הוא לא…! אהוד ברק איננו יצחק רבין…! יצחק רבין ז"ל הוא ל-עַד סמל לאומי של מדינת ישראל…

אין לי שום טענות כלפיו כלפי אהוד ברק…הוא היה רמטכ"ל מפקד צבאות ישראל…רק שלא יעשה "פוזות"…כבר מזמן הבנו כולנו מי האיש הזה…אהוד ברק במעמדו היום כבעל מוניטין בינלאומי (חלק מהמוניטין מזויף ו-לא כן…) הוא על פי ראייתי והשקפתי בבחינת מ-עֵין פוליטיקאי רָדוּד ש-בּוֹחֵש בעסקים…ובין היתר והשאר הוא איננו מחמיץ כל הזדמנות להותיר לנו תזכורת מגוחכת ומצולקת בה הוא מלחך את סוליות נעליהם של דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, ויצחק רבין…גם זה כבר בקושי…בנימין נתניהו ה-רָדוּד (דמות אנטי טלוויזיונית תקשורתית שחוקה ו-מהוהה…) עדיף בעיניי על אותו אהוד ברק מ-עֵין יונת דואר שעטופה ב-מעטפות ציבוריות וחגה מעלינו כשהיא שוב עטורה ב-הבטחות ו-חותמות…כשהוא שַֹח בליבו ל-אוּמָה, מבטיח, וכאילו…כאילו הוא אומר לי בהופעותיו את הטקסט הבא הזה, כלהלן, מבלי להחמיץ את המיקרופון… : "אנוכי אהוד ברק…אנוכי אהוד ברק…אני, אנוכי ועוד פעם אני ואנוכי… מבקש את רשותכם לעמוד שוב מולכם, להתייצב עוד הפעם מולכם, ו-להנהיג אתכם ו-את שורותיכם…ומבטיח לכם נאמנה ל-הוֹבִיל את ה-אוּמָה, את כל עַם ישראל ו-את כלל מדינת ישראל לעבר הניצחון הנכסף והמיוחל…לעבר השגשוג המיוחל…ולעבר השלום המצופה…אנא האמינו לי ו-ביטחו בי…!!! קוראים לי אהוד ברק…ואתם יודעים שאנוכי נוהג לקיים את הבטחותיי…!!!".

לא שמעתי אותו את אהוד ברק אומר זאת…אולם זה מה שאנוכי חש באופן אישי נוכח הופעותיו הטלוויזיוניות של אהוד ברק…לוואי ואותו אהוד ברק הנידון כאן…היה מגשים את חלומותינו…

כדי להיות נאמן לטקסט הנ"ל…אכתוב את המילים הבאות…אולי אהוד ברק באמת מחונן בכוחות על, כישרון, ו-קסם אישי…כדי לשוב לא רק ל-קדמת הבימה הפוליטית לאומית… אלא להתייצב ב-ראשה…! ימים יגידו…   

כמו אזרחים רבים במדינת ישראל גם אנחנו מתגעגעים ל-ימים ההם שחלפו…בהם מושלי ומנהיגי האומה היו ראשי הממשלה ההם, דוד בן גוריון ו-מנחם בגין…וגם : האם אנחנו באמת כולנו מתגעגעים גם ל-ראש הממשלה אהוד ברק שהכריז ומכריז שוב ושוב…כי הוא כעת עושה לביתו שלו…??? אנוכי מדבר בשם עצמי…אינני מתגעגע אליו…שימשיך לעשות לביתו…רבים מאוד ואנוכי בתוכם בן יותר מ- 86 שנים, מתגעגעים ל-דוד בן גוריון…!!!   

וגם…בלתי אפשרי ולא ניתן להשוות מתמטית את מעמדו של בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל העכשווי מול מעמדם ההוא של ראשי ה-ממשלה ההם שלנו בעבר, אלה ה-הם שקדמו לו לאותו אהוד ברק, הבלתי נשכחים זיכרונם לברכה, ההם…דוד בן גוריון, משה שרת, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר, ו-יצחק רבין…!!! אפוא הם והיכן הוא…???

ככל שחוֹלֵף הזמן מתברר כי אהוד ברק לא היה כזאת "מציאה…" בתפקיד ראש הממשלה וכ-מנווט האומה…הוא יותר מציאה בעיני עצמו…ולא של כלל האומה…אהוד ברק לא היה מבריק כזה מי יודע מה…לא חרוץ מי יודע מה…ולא מרשים מי יודע מה…!!! ההיסטוריה הישראלית הקצרה תזכור אותו את אהוד ברק כ-גאוותן ו-אולי גם משהו כ- "חוכמולוג"… אולם לא כמנהיג…אלא כ-אחד ש-ל-בסוף נטש ו-הלך "לעשות לביתו…". ראש הממשלה אהוד ברק לא הרשים אותי ולא רבים כמותי בכל תקופת כהונתו… ו-גם לא את כלל האומה… ככול שחולפות השנים כך גם נשכחת תקופת כהונתו ההיא של אותו אהוד ברק כ-רוה"מ שלנו… אינני אינני רואה ולא שומע בימים אלה כל געגוע של ה-אומה אליו כמנהיג… (!).   

אפוא הוא אהוד ברק והיכן רוה"מ ושר הביטחון דוד ב גוריון ז"ל…??? אפוא הוא אהוד ברק והיכן רוה"מ גולדה מאיר ז"ל…??? אפוא הוא אהוד ברק והיכן רוה"מ מנחם בגין ז"ל…??? אפוא הוא אהוד ברק והיכן רוה"מ ושר הביטחון יצחק רבין….???…אין כאן שום מקום לא לשאלה…ולא להשוואה…אהוד ברק מדורג במקום האחרון…!!!

אם כך ש-לא יחזור כדי להתייצב בראש האומה שלנו ובראשות הממשלה שלנו…ש-ימשיך לעשות לביתו…אנחנו אזרחי מדינת ישראל הפשוטים ואנוכי בתוכם, יחדיו עם משפחתי היקרה – נסתדר בלעדיו…מבטיח לכם…!

אנוכי יואש אלרואי, הנני יליד 1938, בן 86  שנים ובן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. האמירה ההיסטורית ההיא, ל- "…עשות לביתנו…!!!", הייתה פעם בימים ההם מונח חינוכי – קיבוצי כולל בעל כוונה ברורה ו-מטרה מוצהרת, כלומר : "…לעבוד ול-עשות למען כלל הקיבוץ…כל אחד ואחת במקום עבודתו שלו עושה ופועל למען כלל תושביו של הקיבוץ…למען ועבור התינוקות ו-הילדים… למען נעריו…למען מבוגריו…למען הוריו…למען זקניו…למען כלל קהילת הקיבוץ…" !!!

התוצאות ב-שֶטַח מעידות כי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו יוצא נכשל ו-מוּפְסָד ב-הפרשים גדולים מכל היבט (מול כל אחד ואחת מ-הרשומים ו-המצוינים לעֵיל…אפילו מול אהוד ברק…), בעת הזאת ולצורך ההשוואה ביניהם…אל תגידו ו-בל תאמרו…"לא ידענו…" (!)

אולם בינתיים…אותו בנימין נתניהו ה-מוּפְסָד הוא ראש ממשלה חלש (ראש ממשלה גם שלי)…ו-מי ש-נושא ב-מִשְֹרָה ה-בכירה ביותר של ניהול והנהגת מדינת ישראל החופשית וה- דמוקרטית…ואולם…המדינה וה-אוּמָה כולה ממלאות את פיהן מים, ו-שוֹתְּקִות… כאילו הכול בסדר כאן…וכאילו הָכּוֹל מתנהל כ-שורה מהיבטי ה-מוּסָר, ה-חוֹק + הדוגמא האישית של המנהיג הראשי…ו-חוקי ה-מִשְפָּט…(!). ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו נושא עליו עדיין ומזה שנים כמה תיקי אישום פליליים ו-הוא טרם נשפט בגינם…ה-כיצד ולמה…??? האם הוא ניצב מעל חוקי ה-מדינה שלנו, מדינת ישראל…??? 

אנוכי אזרח מדינת ישראל בן יותר מ- 87 שנים היום…אנוכי מכבד אותו את בנימין נתניהו בשל תפקידו רב האחריות כ-מי שעומד לפי שעה בראש…ו-מנהל את המדינה שלי ואת האומה שלי…אולם אינני מסכים עימו ב-לא מעט סעיפים שקשורים לניהול שלו את ענייני ה-אוּמָה הישראלית ב-בית, וגם מחוצה לו…(!). תזכורת לקוראים : ראש הממשלה של מדינת ישראל בנימין נתניהו נאשם ב-תיקי אישום פליליים…מזה שנים…אך ואולם טרם נשפט ב-גינם…(!).

מדינת ישראל על כל אזרחיה ותושביה נראית כ-עֵדֶר ללא רועה לאומי מעולה…אהוד ברק אפוא והיכן אתה כשצריך אותך…??? התשובה שלי לעצמי פשוטה בתכלית…אולי אהוד ברק עושה לביתו…ששששש שששש שששקט….(!). הוא עסוק…..אל תפריעו לו חַס וחלילה……(!). אולי זה נכון…הטקסט איננו אירוני ו-לא נכתב ב-זלזול…אין להפריע לוֹ…אהוד ברק הוא אדם פרטי ואזרח פרטי…אולם לכל אחד יש מחליף גם לאהוד ברק…אך היכן הם אותם מנהיגי "העבודה" שטענו וטוענים לכתר…???   

אי שחרורם של שבויינו הכפותים ו-נמקים ברצועת עזה…ו-רצח ששת החטופים הישראליים ב-עזה ע"י האויב הפלישתי – פלסטינאי, הוא ביזיון קולוסאלי נורא ש-חַל בראש וראשונה על ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו וגם על ראשו של רמטכ"ל צה"ל יחדיו עימו…(!).

רבים מקוראי הבלוג שואלים אותי כיצד היה מתנהג ופועל אותו ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו…אם במקרה הנפל הזה…בין החטופים הישראליים ע"י האויב הפלישתי בעזה…היו נמצאים גם ילדיו שלו ורעייתו…???… יחד עם זאת קוראי הבלוג צריכים לדעת כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שירת בשעתו שירות צבאי קרבי אמיץ ו-מלא בצה"ל…!!! בכך הוא משמש דוגמא לכל שכבות האומה… 

כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1258 הועלה לאוויר ביום ראשון – 1 בספטמבר 2024.

פוסט מס' 1258. אזרחים ישראליים רבים שואלים את עצמם (וגם אותי…), "…מה זה צריך להיות האי שוויון הנכלולי והבלתי הוגן הזה בגיוס ושירות צבאי קרבי של מיטב הנערים החילוניים בני 18…בעוד בני גילם האחרים דתיים ו-כו'…אינם מגויסים לצה"ל ב-טענה של לימודי תורה…

מדובר בתירוץ אזרחי ממשלתי נכלולי ובלתי מתקבל על הדעת…!!! עד מתי…??? עָצוּב ו-מַר לדעת שראש ממשלת ישראל וחבריו לקואליציה תומכים בהסדר הממלכתי הבלתי צודק, הבלתי מתקבל על הדעת, ובלתי מוסרי הזה…צעירים חילוניים יתגייסו ל- צה"ל…יחזיקו רובה בידיהם, יחבשו כובע פלדה על ראשם…ויחרפו את נפשם למען המולדת…ואילו צעירים דתיים בני גילם יחבשו כיפה על ראשם, יסתגרו ב- ד' אמותיהם כדי ללמוד תורה…ויהיו משוחררים מכל עול של השירות הצבאי הקרבי וגם שירות צבאי לא קרבי…!!! 

אולם במחשבה שנייה : אולי זה מה ש…כאילו "…מגיע…" לנו ל- אומה הישראלית המפורקת לעשרות שכבות ו-מפלגות שונות…חילוניות ודתיות…(!). מין אומה כזאת ש- שלושה רבעים  [ 3/4 ] ממנה נרדם, ישן, ו-חולם בעמידה…ורק הרבע הנותר הוא העירני, ו-הוא זה שעומד ונשקו בידיו…והוא זה ש-שומר על מדינת ישראל…ו-הוא זה ש-שוֹעֵט אל שדות הקרב כדי לבלום את האויב ה-מר והרצחני…ו-הוא זה ש-נכון להקריב את חייו למענה…!!!. מדובר ב-מציאות מטורפת חסרת כל הגיון ו-כל צדק אנושי – אזרחי מינימאלי…(!!!). העול הצבאי והביטחוני של מדינת ישראל איננו מחולק נכון…הוא בלתי הגיוני…ולא צודק…!!!

הערה : שלושת ילדיי (שני בנים ובת) + עשרת נכדיי ונכדותיי + רעייתי ו-אנוכי שירתנו שירות חובה מלא ב-צה"ל. שני ילדינו ואנוכי שירתנו שירות קרבי ב- צה"ל…שני ילדינו שירתו את שירות החובה שלהם בצנחנים ו-גבעתי…הילדה שלנו שירתה בפיקוד הצפון…אנוכי (בן 86 היום…) שירתי את שירות החובה שלי ב-גדוד 12 של חטיבת "גולני" בשנים 1959 – 1956  כטירון, מ"כ, מ"מ, ו-קצין חבלה של גדוד 12…ואח"כ שירתי כ-35 שנים בשירות מילואים קרבי כ-קצין קרבי…רעייתי שירתה ב- נח"ל. עשרת נכדיי ונכדותיי (שלושה נכדים ושבע נכדות…כולם אגב יפי תואר ומראה…שירתו כולם ביחידות קרביות שונות…! 

לא ייתכן שהנכד הבכור שלי, סטודנט עכשווי באוניברסיטה, שירת שירות חובה בן שלוש שנים כ-חייל קרבי ב- צה"ל ועכשיו הוא משרת כ-חודש וחצי / חודשיים מידי שנה שירות מילואים קרבי…בעוד חברו חובש הכיפה זה ש-מתיישב על ספסל הלימודים לידו…איננו משרת וְ-לוּ יוֹם אֶחַד שירות חובה ב-צה"ל…ו-גם לא נושא כלל ב-עוֹל שירות המילואים ‏(!)… מדובר באי צדק חברתי משווע ו-נורא…ובכן, זאת מדינת ישראל שעכשיו מי שניצב בראשה הוא בנימין נתניהו…עליו מוטלת החובה לשנות מייד את חובת ו-נֶטֶל השירות הצבאי – בשתי המסגרות של שֵירוּת חוֹבָה ו-שֵירוּת ב-מילואים…!!!

כרגיל…מדובר ב-אִי צֶדֶק אֶזְרָחִי ו-צְבָאִי משווע בן עשרות רבות של שנים…אִי צֶדֶק ה-זוֹעֵק לשמיים… אבל המדינה שותקת (…מ-כוח ה-הרגל והקומבינות…) ו-מנהיגיה בשותפות השלטונית הקואליציונית הממשלתית בולעים את לשונם…!!! כדאי להם פוליטית…וגם לראש הממשלה שלהם בנימין נתניהו…!!!

פוסט מס' 1258. ובכן…בכל יום ש-חוֹלֵף מתברר כי בצמרת מדינת ישראל ובראש ממשלתה ניצב גם ביום הזה ב-יום ראשון כ"ח בחודש אב של שנת תשפ"ד (1 בחודש ספטמבר של שנת 2024) ראש ממשלה רפה, מגוחך ו-חלש…(בעיניי ולפי דעתי…) לא מוכשר ולא מוצלח…משהו ברמה נמוכה של בדיחה גרועה…ראש ממשלה שקראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי…".

רצח ששת החטופים הישראליים ב-עזה ע"י האויב הפלישתי-פלסטינאי, הוא ביזיון קולוסאלי נורא של ראש ממשלת ישראל ושל רמטכ"ל צה"ל יחדיו עימו…(!). ניסיתי להצמיד את שמו של כבוד ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו ולרשום אותו באותה השורה הנכבדה לצִידָם של דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, ואהוד ברק…אולם לא הצלחתי…המחשב שלי הפסיק לפתע לעבוד והמדפסת סירבה להדפיס, כאילו יצאה מכלל פעולה…ונתקעה…בתחתית המסך של המחשב הופיעה לפתע כתובית, "בלתי ניתן לביצוע…", ללא שום הסבר…  

כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1258 הועלה לאוויר ביום ראשון – 1 בספטמבר 2024.

הטקסט נכתב על ידי גם ב-עקבות הרֶצַח ההוא של ששת החטופים הישראליים ב-עזה…כשהם נטולי כל הגנה ישראלית צבאית ו-אזרחית ו-לו המינימאלית ביותר…ע"י כנופיות המרצחים העלובים הפלסטיניות – הפלישתיות ה- מְנוּבזות ה-עזתיות שחדרו באין מפריע לתוככי היישובים הישראליים הסמוכים לגדר הגבול כשהם נטולי כל הגנה…בעוד העם השאנן היושב בציון עסוק ב-טרדותיו ובפרנסתו…(!). קרה לנו אסון כבד ונורא ב-רצועת עזה בצד שלנו…(!). אנוכי כמו רבים אחרים במדינת ישראל זועק לאלוהים שלנו מידי יום : "…נְקָמָה…נְקָמָה…נְקָמָה…נגד ה-רוצחים ה-ארורים ה-עזתיים…!!!"

פוסט מס' 1258 נחקר ו-נכתב על ידי ו-מטעמי, ו-הועלה על ידי לאוויר לראשונה ב-31 בחודש אוגוסט של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

טקסט תמונה : השנים חולפות…אנוכי מתועד בתצלום הזה, בעשור ה- 90 של המאה הקודמת בתפקידי כ- מנהל ראשי, עורך ראשי, ו-מפיק ראשי של כלל שידורי הספורט ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בארץ ובחו"ל…לרבות ה-מונדיאלים, המשחקים ה-אולימפיים, ו-אליפויות העולם ו-אירופה ב-ענפי ה-כדורגל + הכדורסל + ה-א"ק (לגברים ונשים) + ה-שחייה (לגברים ונשים) + התעמלות מכשירים (לגברים ונשים) + משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל !!!. (כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר ליואש אלרואי).

ראש הממשלה ה-כּוֹשֵל אך אלוף הדיבורים בנימין נתניהו ושר הביטחון ה-רָדוּם שלו יואב גלנט, פלוס כל מיני שָֹרִים ו-שָֹרוֹת בכירים מנמנמים, עלובים, ו-כושלים (לא כולם…) נוספים בממשלתו של בנימין נתניהו…טרם הועמדו ל-דין בגין אחריותם הלאומית להפקרה הבלתי מתקבלת על הדעת של מדינת ישראל ו-אזרחיה באזור רצועת עזה…באותו התאריך ה-מַר ה-הוא שֶל 7 בחודש אוקטובר של שנת 2023…

ו-עדיין ו-טֶרֶם הוּגָש נגדם, נגד הנהלת המדינה הזאת והמנהל הראשי שלה בנימין נתניהו, כתב אישום לאומי – בגין אותו הביזיון הנורא…באותו תאריך ההוא של ה- 7 באוקטובר של שנת 2023…

ככה בדיוק נראית מדינת ישראל העזובה, הפרוצה, והנשכחת…בימים ה-אלה כש- בראשה עומד ראש ממשלה כל כך לא מוצלח בשם בנימין נתניהו (אלוף ורב אומן בריצה לעבר כל מיקרופון ו-לכל מסך טלוויזיה שנקרה בדרכו…וחוזר חלילה…!). מדינת ישראל תחת שילטונו של מוביל לאומי כושל בשם בנימין נתניהו…ארץ ישראל שנכשלה כישלון קולוסאלי ו-מר להגן צבאית ולהעניק ביטחון ל-אזרחיה התמימים בקיבוצים והמושבים הנושקים ל-רצועת עזה מפני האויב המר, הנבזה, והרצחני…קרי "חמאס", באותו התאריך העצוב ההוא של ה- 7 באוקטובר בשנת 2023…כשהם, אזרחי ואזרחיות ישראל התמימים באזור רצועת עזה…היו כולם חשופים ו-נטולי כל שמירה ו-הגנה מטעמה של מדינת ישראל (בראשות בנימין נתניהו) ו- צה"ל…מפני האויב המנוול הרוצח הפלסטינאי…מדובר ב-ביזיון ישראלי-לאומי נורא, ביזיון מַר ו-רָב מוות…ביזיון ש-בו מדינת ישראל ושל אלה העומדים בראשה בשני האגפים…הצבאי והאזרחי… נתפשה כ-רשלנית…מדינה שבה ראש הממשלה, שר הביטחון שלו, ו-רמטכ"ל צה"ל…לא מילאו את תפקידם ו-חובתם הראשוניות והיסודיות, אלה המצווים עליה להגן על אזרחי המדינה…!!! מדובר ב-אי מוכנות צבאית של מדינת ישראל מול הגבול העזתי…אי מוכנות צבאית שיש לה רק פירוש אחד : הזנחה ו-הפקרה ל-מוות של תושבי ואזרחי מדינת ישראל ברצועת עזה מול אויב ה-רצחני והמנוול "חמאס"…!

"…מה זה צריך להיות…???", אדוני ראש ממשלת ישראל…היכן אתה והיכן היית…???ואת אותה השאלה הזאת, "…מה זה צריך להיות…???" אנוכי שואל גם את רמטכ"ל צה"ל ועימו גם את אלוף פיקוד הדרום…??? היכן הייתם בבוקר הקטלני ההוא של ה- 7 בחודש אוקטובר של שנת 2023…??? נורא…פשוט בושה וחרפה לאומית וצבאית אחת גדולה…!!! אתם ראשי המדינה הפוליטיים והצבאיים…הפקרתם אז את אנשי ותושבי קיבוצי ומושבי מדינת ישראל הנושקים לגבול רצועת עזה…!!! ככה אנוכי רואה את פני הדברים…מדינת ישראל ש-סרה ל-מרותכם ול-פיקודיכם כשלה באותו התאריך ההוא של 7 בחודש אוקטובר של שנת 2023…!!!

כותרות הרדיו והטלוויזיה זועקות כל העת, "…ישראל במלחמה…", אולם מדינת ישראל נראתה בתאריך העצוב ההוא של 7 באוקטובר 2023 בראשותו של בנימין נתניהו, כ-מדינה איטית ו-חולמנית, נעדרת שמירה מפני האויב ונעדרת מודיעין מינימאלי אודות תוכניות האויב המרצח לכבוש את קיבוצי ומושבי הרצועה הישראליים המשגשגים, ולהרוג ולרצוח את תושביהם…

התברר כי מדינת ישראל איננה מוכנה ולא יודעת ב-דרג האזרחי והצבאי להגן על אזרחיה ותושביה…מדינה ש-חסרה ו-נעדרת הנהגה לאומית והגנה לאומית מעבר לגדר ולפני הגדר…מדינה שהיא נעדרת איתנות ולא מרחיקת ראות והתבוננות מדינית וצבאית כדי להגן על אזרחיה שלה בתוככי גבולות מדינת ישראל…ראש ממשלת ישראל העכשווי בנימין נתניהו איננו צועד, לא מצוי, ולא משתווה בשום פרמטר ל-רמתם של האישים ההם דוד בן גוריון ז"ל, לוי אשכול ז"ל, גולדה מאיר ז"ל, יצחק רבין ז"ל, מנחם בגין ז"ל, יצחק שמיר ז"ל, ו-אהוד ברק יבד"ל…

ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו ה-ישנוני והאיטי…ומי שרחוק שנות אור מלשמש דוגמא אזרחית לרבים מאיתנו…אנחנו אזרחיו שלו…איננו מתקרב לרמתם ואישיותם של ראשי הממשלה ההם דוד בן גוריון ז"ל, לוי אשכול ז"ל, גולדה מאיר ז"ל, יצחק רבין ז"ל, מנחם בגין ז"ל, יצחק שמיר ז"ל, ואהוד ברק יבד"ל…ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו איננו מתקרב לרמת ההערכה הלאומית הגדולה שהייתה מנת חלקם של כל השמונה הנ"ל…

קרה לנו אסון נורא…מדינת ישראל ובראשה ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו נראית הימים אלה כל כך דלה, כמו גם נעדרת תקווה (לפחות ברגע זה…!!!). אנא החזירו מייד את אהוד ברק והציבו אותו ב-תורת תפקיד ראש ממשלת ישראל וגם בתפקיד שר הביטחון שלה…!!! ו-יפה שעה אחת קודם…!!! עשו זאת עכשיו, לא מחר…עשו זאת כבר היום ללא דיחוי…!!!

מדובר בימים אלה ב- עֵסֶק "ממשלתי" כושל ומופקר שנראה לעיתים כמו מי שעומד בראשו : פקִידוּתִּי…יָלְדוּתִּי…כּוֹֹשֵל…דַל…עָלוּב…מְחוּרְבָּן…פִּרְחָחִי… ו-נעדר משמעת ו-כבוד אישיים ולאומיים…מדינת "עסק" שנראית מפסידה ומובסת…כמו מַטה ליפול…"מדינת עסק" כושל אשר בראשו ניצב גם ב-רגעים אלה בנימין נתניהו ראש ממשלה כושל…! ההיסטוריה לעולם לא תסלח לו על המחדל הנורא…גם לא לשר הביטחון…גם לא לאלוף פיקוד הדרום…גם לא ל-קציני ה-מטכ"ל…גם לא ל-רמטכ"ל צה"ל…קרה לנו אסון מר, איום ו-נורא של פלישת המרצחים העזתיים לקיבוצי ומושבי הרצועה, באותו התאריך המר ההוא של 7 בחודש אוקטובר ב-שנת 2023… 

מומחים חנפנים "יודעי דבר" מספרים לי בעת כתיבת הפוסט הזה על ידי…כי לדעתם דווקא מדובר בראש ממשלה עכשווי שהוא מוכשר… משהשבתי להם, "…אולם כיצד ו-איך…??? מדוע משום מה לא רואים את זה ???…ו-כי מדוע מדינת ישראל ה-פרוצה ב-ראשות אותו ראש ממשלה כושל בנימין נתניהו…הפכה ל-מְעֵין צֵל שֶל עצמה…". אז כמובן שהם כולם שָם…שָם…שָם…מילאו את פיהם מים…שתקו…ונותרו אילמים ו-חסרי תשובה…!!!  נורא…!!!

מדינת ישראל היא אולי איננה בדיוק צֵל של עצמה…אולם העומד בראשה הוא אפילו לא צֵל של דוד בן גוריון ז"ל…לא צל של מנחם בגין ז"ל…לא צל של יצחק שמיר ז"ל…ולא צל של יצחק רבין ז"ל…

התאריך ההוא של ה- 7 בחודש אוקטובר של שנת 2023 הוא ראשית דבר בבחינת ראשיתו של צֵל כבד + רעידת אדמה "וֶוזוּבִית", עבור אלה שנרצחו ו-מתו ועבור אלה ש-נלקחו ב-שבי ארגון הרצח וההשמדה ה-קרוי חמאס…!!! ואז כל אחד ואחת מאיתנו, מאזרחי ישראל, שואלים את עצמנו היכן היה אז צה"ל בתאריך ההוא של 7 בחודש אוקטובר בשנת 2023…??? היכן היה אלוף פיקוד הדרום…??? היכן היה אז רמטכ"ל צה"ל…??? היכן היה אז ראש הממשלה הכושל שלנו בנימין נתניהו…??? והיכן היה אז שר הביטחון שלנו…??? היכן היה אז המודיעין של צה"ל ומדינת ישראל…והיכן היה אז רמטכ"ל צה"ל ואלוף המודיעין שלו…???

ושוב…היכן היה ראש הממשלה הכושל ו-מנהיג ה-אוּמָה בגדר של "מוביל ומנווט" עלוב וכושל באירוע המדובר…ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו…??? האם ככה אמורה ל-התנהל מדינה קטנה כמו מדינת ישראל ש-מאוימת כל הזמן, שתי וערב + ארבעה תמרורים וכיווני תנועה במשך שנים כל כך ארוכות ע"י אויב רצחני ב-שם "חמאס", מבלי שראש הממשלה שלנו יעמוד בתווך ויכוון את "התנועה…" ???

משהו חורק עד למאוד בניהול מדינת ישראל… מדינה ש-משלמת כל העת מחירים יקרים עד למאוד ו-בלתי צפויים הנפש ורכוש …ע"י מי שאמור לצפות אותם ולהיערך מולם היטב ובזמן… !!!

לא להאמין…אבל זאת הָאֶמֶת…(!) אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל ומשפחותיהם לרבות ילדים ותינוקות…אלה הסמוכים לרצועת עזה הפלישתית נותרו בתאריך ההוא של 7 באוקטובר בשנת 2023, ללא הגנת המדינה וללא הגנת צה"ל…(!). בלתי נסלח לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו…בלתי נסלח לשר הביטחון של מדינת ישראל…בלתי נסלח לרמטכ"ל צה"ל ו-אלופיו…בלתי נסלח ל-מודיעין הצבאי של צה"ל ולכלל שירותי הביטחון של מדינת ישראל…(!). מדובר במפלה מודיעינית נחרצת…וגם צבאית…(!). אולם ראשית דבר מדובר בראש ממשלה עלוב, אולי חצי עלוב…מי ש-מתיימר להיות מנהיג האומה…ראינו כולנו מה הוא וחבריו בממשלת ישראל עשו בבוקר הנורא וה-נמהר ההוא של 7 באוקטובר בשנת 2023…והיכן היו…???

מה שקרה ל-יישובינו ו-תושביהם הגובלים עם רצועת עזה הפלישתית הרצחנית ב-תאריך ההוא של 7 באוקטובר של שנת 2023, הוא אסון נורא וכבד…!!! אנוכי מעריך שאילו ראש הממשלה ושר הביטחון בתאריך המדובר הנ"ל היה דוד בן גוריון ז"ל ושר הביטחון היה משה דיין ז"ל, האסון היה נמנע…והרוצחים העזתיים היו נפגשים ראשית דבר עם כוחות צה"ל המגינים ו-מושמדים…!!!

קשה להאמין שגם לאחר כישלון צבאי כל כך חמור, כל כך קשה, ו-כל כך נורא מ-נשוא של מדינת ישראל ו-צה"ל ב-7 באוקטובר של שנת 2023 נוכח האויב העזתי העלוב…עדיין אותו ראש ממשלה + אותו שר הביטחון + אותו רמטכ"ל צה"ל…מוכשרים ואמיצי לב ככול שיהיו… נותרו במקומם ומכהנים בתפקידם כאילו לא אירע דבר…בלתי מתקבל על הדעת…   

…לכן אנוכי כותב את המילים הבאות האלה… כמו ישראלים רבים אחרים גם אנוכי אפילו הייתי חש ומרגיש טוב יותר…אילו אהוד ברק היה ניצב ביום הזה בראשה של מדינת ישראל… במקומו של ראש הממשלה הנוכחי המגוחך בנימין נתניהו…

…תולדות ו-עובדות חיינו ברגע זה של כל אחד מאיתנו אזרחי מדינת ישראל…בחודשי הקיץ ו-החופש הגדול של שנת תשפ"ד / 2024… מעידים כי ראש ממשלת ישראל ברגע זה בנימין נתניהו הוא מנהיג דברן, מגוחך, ו-כושל…

לא אנוכי כותב את הטקסט הנ"ל…עובדות חיינו משרטטות את דמותו של בנימין נתניהו בקווים שחורים כ-ראש ממשלה דברן, פטפטן, ו-מפסידן …געגועיי למנהיגי ומצביאי העבר דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, ואהוד ברק – כֵּנִים…!!!

ריצותיו התכופות של בנימין נתניהו לעבר המסך הקטן ו-הופעותיו הטלוויזיוניות "הלאומיות" המרובות שתי וערב לאורך ולרוחב…בטלוויזיה וברדיו הממלכתיים…הן מגוחכות, פתטיות, ועלובות…כמו גם הטקסטים הקלושים "הלאומיים והצבאיים" נעדרי כיסוי שהוא משגר שוב ושוב באמצעות המיקרופונים הטלוויזיוניים לעברה של האומה הישראלית התועה, המוטרדת, והמודאגת…

ריצותיו התכופות האלה של בנימין נתניהו לעיתים קרובות כל כך לעבר מיקרופון הטלוויזיה הלאומי, רק מדגישות עד כמה מדובר בראש ממשלה נמוך קומה, חלשלוש, כושל, עָלוּב, ו-דַל, ש-נאחז שוב ושוב בטקסטים טלוויזיוניים לאומיים ועדשות טלוויזיוניות לאומיות…כאילו היו קרנות המזבח…ו-הם לא…

כמה חבל ו-מר שזהו מצבה הנוכחי היום של מדינת ישראל שבראשה ניצב ראש ממשלה כל כך דַל, עָנִי, לא אָמִין, מיקרופוניסט, ו-רָש בשם בנימין נתניהו…הוא לא אמר ולא הודיע לאומה כי הוא עושה כל מאמץ לשחרר ולהחזיר מייד את כל החטופים שנמקים כבר חודשים רבים בכלא ה- "חמאס". נורא…!!!    

פוסט מס' 1258. נכתב ו-הועלה על ידי לאוויר לראשונה ביום ראשון ההוא של 1 בספטמבר 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי. 

ובכן…שרי ממשלת ישראל ובראשכם ראש ממשלה כושל שקוראים לו בנימין נתניהו ו-אתם מכנים אותו, את חביבכם בכינוי "ביבי"… חיכיתם, המתנתם, ו-חלמתם…

ובכן ה-אוֹיֵב ה-פלסטינאי ה-פלישתי ה-"חמאס" ה-מנוול לא סופר אתכם בחזיתות הקרבות השונים בדרום, בצפון, ובמזרח…ובראש וראשונה הוא איננו סופר את ראש הממשלה החלש והעלוב שלכם ו-שלי…שקוראים לו בנימין נתניהו (…ויש כאלה ש-מכנים אותו בשם חיבה "ביבי"…). הוא  ראש הממשלה שמכנים אותו "ביבי" לא סופר אותנו בדיוק…עובדה, ששת החטופים הישראליים ב-עזה חסרי כל הגנה בחייהם ובמותם, נרצחו כנראה עכשיו, ב-דם קר ע"י מרצחי ופושעי החמאס…

האפשרות המתמטית הראשונה היא, כי בכל יום נוסף ש-חולף, מתברר כי בצמרת מדינת ישראל ובראש ממשלתה ניצב ביום הזה ב-יום ראשון כ"ח ב-חוֹדֶש אָב של שנת תשפ"ד (1 ב-חודש ספטמבר של שנת 2024) ראש ממשלה, עלוב, מגוחך, כושל, הססן, ו-חלש…מנהיג לאומי כל כך כושל ו-כל כך לא מוצלח ברמה נמוכה…מנהיג לאומי ברמה של בדיחה…בשם בנימין נתניהו…בשעה ש-חלק מהעם מכנה אותו בשם חיבה "בִּיבִּי"…

תוצאות המשוואה המתמטית הדנה ב-עשייה הכושלת ה-מדינית ו-הצבאית של מדינת ישראל בזמן ובעת שילטונו של בנימין נתניהו, הן שליליות, עלובות, ו-מגוחכות מכל היבט…!!! מותר ל-כל אוּמָה באשר היא, להעיף כל מנהיג כושל שלה…לאו דווקא בעת ובשעת בחירות…אלא גם בהפגנות עממיות, פרטיות, וכו'…קרה לנו ליד רצועת עזה הפלישתית אסון, אסון לאומי גדול ונורא ב-תאריך ההוא של 7 באוקטובר ב-שנת 2023…!!! אסון כבד בלתי נשכח…!!!

פעם אמרו לי ידידים ו-מכרים כי בנימין נתניהו הוא "…איש מוכשר ומוצלח…", אנוכי, אינני מכיר באופן אישי את ראש הממשלה בנימין נתניהו…מעולם לא ראיתיו ואף פעם לא שוחחתי ו-דיברתי עימו…עבורי הוא מצטייר כ- ראש ממשלה לא מוצלח, כושל, ו-דברן ש-מחבב כל מיקרופון שניצב בדרכו…

ראש ממשלה חלשלוש, פטפטן, נעדר דוגמא אישית…מי ש-קוראים לו בנימין נתניהו…ומי ש- חבריו ו-ידידיו מכנים אותו "ביבי"…ובכן, הוא בנימין נתניהו רחוק שנות אוֹר מרמת מנהיגותם הלאומית המובילה ההיא  של דוד בן גוריון + משה שרת + לוי אשכול + גולדה מאיר + יצחק רבין + מנחם בגין + יצחק שמיר…אשנה ואמר שוב את דעתי : הוא בנימין נתניהו רחוק שנות אור מיכולתם, כישרונם, ומנהיגותם של ששת הנ"ל הבלתי נשכחים ההם…!!!

האפשרות השנייה היא ש-ראש הממשלה בנימין נתניהו רחוק מאוד מלהיות מנהיג לאומי של מדינת ישראל…זאת גם דעתי הפרטית שלי ושל אזרחים רבים כמותי…

בנימין נתניהו נושא בתפקיד ראש הממשלה… ככה כתוב בעיתון…אולם הוא חלש, רָפֶה, ו-איננו נושא חותמת בעלת כריזמה אישית של מי שאמור להיות מנהיג האומה ב-רמתם של ראשי הממשלה ומנהיגי האומה ההם : דוד בן גוריון ז"ל + לוי אשכול ז"ל + גולדה מאיר ז"ל + מנחם בגין ז"ל + יצחק שמיר ז"ל + יצחק רבין ז"ל… והוא לאו…ש- אפילו איננו מתחרה עם שני ראשי הממשלה הכמעט נשכחים ההם אהוד ברק יבד"ל + יאיר לפיד יבד"ל…ה-בינוניים ומטה…(!) אגב, היכן הם כ-עֵת…??? אה כֵּן…שניהם ב-סדר…הם עושים לביתם…!!!

אנוכי מנסה להציב את שמם של אהוד ברק ו-יאיר לפיד ברצף ב-שורה אחת ליד שמם של דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק רבין, ויצחק שמיר…אולם המקלדת של מכונת הכתיבה הפרטית שלי מסרבת "משום מה…" לבצע את הפקודה הזאת מטעמי…(!). פשוט מסרבת…וטוענת…בטקסט חוזר כי אהוד ברק ויאיר לפיד אינם רשאים להיכתב באותה שורה אחת יחדיו עם הנ"ל… 

אישיותו הנוכחית של בנימין נתניהו ו-תוצאות הנהגתו העכשווית (וגם בימים עברו) את מדינת ישראל הן מביכות וקלושות…(!).

בשעה שהוא מתארח כמעט מידי ערב על מסך הטלוויזיה בדירתי הפרטית בתל אביב ו-נואם ל-אומה את נאומיו ה-חָלוּלים, הוא מצטייר ב-עצמו כ-חָלוּל וריק מ-תּוֹכֶן…(!)…ל-ידם של האישים הנזכרים לעֵיל דוד בן גוריון + לוי אשכול + גולדה מאיר + מנחם בגין + יצחק שמיר + יצחק רבין + אהוד ברק + יאיר לפיד…הוא בנימין נתניהו נראה כמו קריקטורה…מ-עין ראש ממשלה קטנטן, פטפטן מיקרופונים , ו-רברבן…אולם הוא בעצם דברן גדול אך איש מעשה קטן…

בנימין נתניהו הוא מופיען טלוויזיוני מקצועני…אולם הוא מצטייר כ-איש מעשה גמדי איש מעשה קטן, מדינאי נמוך קומה, ו-מין ראש ממשלה ש-איננו אומר "לָאו" לשום מגביר קול…(!). מין עלובונצ'יק שרואה בכל מיקרופון ובכל מצלמת טלוויזיה בני ברית…ולכן נעצר ליד כל מגביר קוֹל כזה ומצלמת טלוויזיה, כזאת ו/או אחרת, ו-פותח את פיו…וחיש מהר הופך את עצמו ל-מין מודל שֶל קשקשן לאומי…(!).

מעניין אותי לדעת מי הם יועצי התקשורת החלשלושים שלו…??? מדהים להעריך כי יועצי התקשורת שלו מרשים לו לבזבז את ה-"אשראי" הפוליטי שלו בכל מיני ריצות לעבר המצלמות "ולהרוויח" עוד ועוד ושוב ושוב מעין חשיפות טלוויזיוניות קטנוניות אלה (מין…Overexposed) שאין להן שום דרישה…ו-אין בהן שום צורך…(!). האשראי הבנקאי של בנימין נתניהו אזל זה מכבר…הוא נראה כמו ראש ממשלה שלא רק שב וחוזר על טקסטים קלושים והבטחות עבר בלתי סופיות שלו…אלא מצטייר כמי ש-נישא על שאריות טיפות הדלק שנותרו ברכב ההסעה שלו…(!). אולי אנוכי טועה…אולם אלה הן תחושות הלב והשכל שלי…

מעניין אותי לדעת מי הם יועצי התקשורת שלו שמאפשרים לו להפוך את עצמו מ-עת ל-עת ובכל הזדמנות ל-קשקשן ו-מבטיחן טלוויזיוני לאומי…??? האם אין לו ביקורת עצמית משלו על עצמו…??? הוא ראש הממשלה שלנו הפך והופך את עצמו באמצעות מדע התקשורת למעין, "…Over exposed".

דוד בן גוריון לא היה כזה כמו בנימין נתניהו (!)…גם לא לוי אשכול (!)…גם לא גולדה מאיר (!)…גם לא אהוד ברק (!)…גם לא מנחם בגין (!)…ו-גם לא יצחק שמיר (!)…הם כולם לא היו כאלה…וגם המצביא וראש ממשלת אנגליה הבלתי נשכח ווינסטון צ'רצ'יל לא היה כזה…!!! וגם המצביא ו-נשיא ארה"ב פראנקלין דילאנו רוזוולט בעת מלחמת העולם ה-2 ההיא…!!! בשנים ההן של 1945 – 1939…לא היה כזה…!!!  

עוזריו האישיים הקרובים של ראש הממשלה בנימין נתניהו כנראה מורתעים על ידו… רועדים מפניו…ואולי מפחדים ממנו…ואז הם סותמים את פיהם…ומאפשרים לו ל-הפוך ל-מעין שחקן טלוויזיה…מי ש-כאילו מוֹכֵר את עצמו למיקרופון ה-לאומי תמורת פרוטות…

ה- Over exposed הטלוויזיוני שלו מוזיל את אישיותו…ו-הופך אותו ל-מעין קשקשן לאומי כושל וחדל אישים בחזקה מתמטית ריבועית בכל פעם ש-הוא רואה מיקרופון בסביבה…(!). ש-מישהו מעוזריו ועוזרותיו הקרובים והקרובות יאמר לו כבר, "…הֶרֶף לְךָ…". עשה יותר – ודבר פחות… (!).

אנוכי מצטרף ל-אזרחים רבים במדינת ישראל ויהודים רבים ברחבי העולם שאינם מאמינים ולא בוטחים ב-ראש הממשלה הנוכחי הזה בנימין נתניהו…ראש הממשלה הנ"ל הוא מי ש-איננו מהווה דוגמא אישית נעלה לאומה…כפי שהיו בשעתו האישים והמנהיגים הנעלים האלה : דוד בן גוריון, יצחק רבין, ו-מנחם בגין…!!! 

ואשאל אתכם שוב : האם מישהו מאיתנו מ-כולנו ב-כל הציבור הגדול הזה הקרוי של מדינת ישראל…איננו יכול ו/או ל-שם שינוי אומנם  מסוגל להציב את חדל האישים וראש הממשלה הנוכחי הזה בנימין נתניהו בשורה אחת לצידם של ראשי הממשלה ומנהיגי האומה הנערצים והבלתי נשכחים ההם ההם דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, ו-אהוד ברק…??? 

אף על פי כן ולמרות כל הביקורת הנ"ל אנוכי כאזרח המדינה בן יותר מ- 87 שנים, מאחל לראש הממשלה הזה בריאות ו- את מירב ה-הצלחה כמנהיג האומה…!!! בנימין נתניהו לא נדחף ל-כס ראש הממשלה…האומה בחרה בו כדי להנהיג אותה בשנים הקשות האלה שהיו…ואלה שעוד נכונו ל-כולנו בעתיד…!

בנימין נתניהו הוא גם ראש הממשלה שלי…ולכן עם כל הביקורת הנ"ל אנוכי מאחל לו ראשית דבר בְּרִיאוּת ו-אוֹשֶר, וגם הצלחה במילוי תפקידו הקשה, האחראי, והמורכב כראש ממשלת ישראל ו-מנהיג האומה, ומי שהוא האחראי הראשי לביטחונה ו-שגשוגה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל…ובכן, עלה והצלח ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו…!!! אנוכי מאחל לך את הברכה הנ"ל וגם למשפחתך, ו-אומר זאת כאזרח נאמן של מדינת ישראל…!

אין יום ו-לא חולפות 24 שעות, מבלי שאנוכי מתפלל שוב ושוב ל-אלוהי ישראל שלנו ש-ייתן ויעניק לצה"ל ולנו, לאומה כולה, את הכוח -להתמודד ו-להציל את עצמנו מיד אויבינו…וגם 1001 ברכות לכל ילדי ותלמידי מדינת ישראל ה-שבים ו-חוזרים היום ב-1 בספטמבר של שנת 2024 לספסלי הלימודים…תבורכו כולכם דורות העתיד היקרים של מדינת ישראל, האחת והיחידה, הכול כך יקרה ו-אהובה שלנו…!!! 

טקסט תמונה : פוסט מס ' 1258. זיכרונות מצולמים פרטיים שלי. התיעוד הזה צולם ב-סידני – אוסטרליה, בימים ההם – בזמן ההוא של חודש נובמבר בעת משחקי אולימפיאדת סידני של שנת 2000 ההיא. הזמן חולף ו-טס במהירות…אורי לוי יבד"ל (משמאל) ומאיר איינשטיין ז"ל (מימין) מתכוננים יחדיו, אז, במשרד ההפקה הטלוויזיוני ההוא והשידורים הטלוויזיוניים ההם שלנו בסידני – אוסטרליה, לקראת השידור הישיר הראשון שלנו ההוא את טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000 ההיא. (צילום ותיעוד של יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי חניך בביה"ס ל-מ"כים של חטיבות "גולני" ו-"גבעתי" ב-בסיס "ג'וֹעָרָה" (ליד קיבוצי עין השופט ורמת השופט) בשבעת החודשים ההם שבין חודש ספטמבר של שנת 1956 לבין חודש מארס של שנת 1957. ה-מ"מ שלי אז בימים ההם באותו קורס מ"כים ההוא היה סגן זאב שטרנהל (פרופסור זאב שטרנהל ז"ל 2020 – 1935). הבסיס הצבאי "ג'וֹעָרָה" ההוא, שכן בימים ההם על גבעה שולטת…סמוך ו-ליד שני קיבוצי תנועת "השומר הצעיר"…עין השופט ורמת השופט…וגם לא רחוק מקיבוץ דליה. מפקד "ג'וֹעָרָה" בימים ההם בתקופת קורס המ"כים ההוא שלי, היה סרן זאב עוֹפֶר ז"ל…(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אנוכי חניך בקורס קצינים. המג"ד שלי בגדוד 12 סא"ל שמואל עמיר ומח"ט גולני אל"מ אהרון "ארווין" דורון, שלחו אותי בספטמבר 1957 לקורס קצינים ב-בה"ד 1 ליד כפר סירקין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1958. טקס סיום קורס קצינים. מפקד ביה"ס לקצינים ב- בה"ד 1 במחנה כפר סירקין סא"ל יוסף "יוֹש" הרפז (שני משמאל) ו-סגנו רס"ן מרדכי נדיבי (קיצוני משמאל) מסמיכים אותי במארס 1958 ל-מ"מ (סגן מישנה) ו-קצין קרבי בצה"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש פברואר של שנת 1960. אנוכי (משמאל) חניך בקורס קומנדו וצניחה (במסגרת שירות מילואים) ב- 1960 יחדיו עם החניך זאב אלמוג (מימין). המ"כ האישי שלי היה באותו קורס הקומנדו ההוא היה אלי לנדאו ומפקד הקורס אפרים חִירָם (כינויו היה "פיחוטקה"). מפקד ביה"ס ללוחמה זעירה בתל-נוף היה האלוף אברהם אורלי. מאוחר יותר מונה זאב אלמוג ל-אלוף, והיה מפקד חיל הים. התמונה הנ"ל צולמה על גדות הירדן ליד הסכר של קיבוץ דגניה א' בעת אימוני צליחת נהרות שלנו באותו קורס הקומנדו ההוא בשנת 1960 (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אנוכי מתפלל כל יום לאלוהים שלנו…לבורא עולם שלנו…שיעזור לנו, לכולנו, ובראש וראשונה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשריו ולרמטכ"ל ולצה"ל לשמור ל-עד על המדינה היקרה שלנו היא מדינת ישראל…!!!

חלקו הראשון של פוסט 1258 הועלה על ידי לאוויר ב- 29 בחודש אוגוסט של שנת 2024 (!). 

חלקו השני של פוסט מס' 1258 הועלה על ידי לאוויר ב-31 בחודש אוגוסט של שנת 2024 ואח"כ ב-1 בחודש ספטמבר של שנת 2024 וב- 8 בחודש ספטמבר של שנת 2024.

כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1258 רווי עצב ודמעות…בנימין נתניהו הוא גם ראש ממשלה שלי למרות שלא הרמתי את ידי עבורו…פוסט מס' 1258 הועלה על ידי לאוויר ב-31 בחודש אוגוסט של שנת 2024, ושוב ב- 1 בחודש ספטמבר של שנת 2024, ושוב ב- 9 בחודש ספטמבר של שנת 2024.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית. וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג וחומריו נמצאים תחת זכויות יוצרים. אין להפר אותן. אין לעשות בחומרים כל שימוש. 

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ולא למען הרייטינג. הוא הוקם כניסיון להפיק וליצור מוצר איכותי, ונכתב לטובת פלח צר (מאוד) באוכלוסייה.

הערה 4 : שהיתי בתעשיית הטלוויזיה כ- 40 שנה. הפוסטים נכתבים בדרך כלל מנקודת מבט של מצלמות הטלוויזיה ומזווית הראייה של תעשיית הטלוויזיה באשר היא.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 1258 : הועלה לאוויר לראשונה בתאריך ההוא של  22 בחודש ספטמבר של שנת 2012, ועכשיו שוב בתאריך של 9 בחודש ספטמבר של שנת 2024 כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 / 2002. אנוכי עם סיום עבודתי בטריקת דלת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1258 / 57. תזכורת מהימים ההם : ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן ז"ל איננו…(בן 88 בעת כתיבת הטקסט הזה). ד"ר איאן פרומן איש ואדם רב חזון ו-יוזמה בעל קסם אישי רב…הוא אָבִי הַטֶנִיס המודרני בישראל וחתן פרס ישראל בשנת 1989 (!!!). מדובר ב-אישיות נדירה ואדם נדיר. לא היה כמותו, אין כמותו, וספק אם יהיה עוד אחד כמותו…מי שהפיח רוח חיים בטניס הישראלי ההוא…פוסט נוסף בסדרת שלושת הפוסטים העוסקים ההם שעסקו בגדולתו ופועלו של ד"ר איאן פרומן למען התפתחות משחק הטניס במדינת ישראל. פוסט מס' 1258 / 57. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הפוסט הזה הועלה לאוויר לראשונה ב-תאריך ההוא של 9 בחודש ספטמבר של 2012.

הקדמה קצרצרה.

קיים קשר בל יינתק בין רשתות הטלוויזיה באשר הן לבין מושאי השידור שלהן . הטלוויזיה מבליטה את הטובים ביותר ונוהה אחריהם ללא הרף. לא רק בתחומי הספורט לגווניו השונים אלא גם בתחומי חיינו האחרים : בידור, מוסיקה, אומנות, חברה, ופוליטיקה. הדבר בולט במיוחד בעיקר בשני קריטריונים שהטלוויזיה עוסקת בהם בהתמדה וללא הֶרֶף, שם נוצרת בכלל שותפות סימביוטית, בה שני הצדדים מפיקים תועלת : ספורט ובידור. לא רק שהיא הטלוויזיה מעניקה פרסום ציבורי רָב מֵמַדִים למושא השידור שלה אלא היא נדרשת גם לשלם לו זכויות שידורים . נוצר כאן אי שוויון ברור. הטובים מקבלים חשיפה והתוודעות ומתעשרים. ככל שהם נעשים עוד יותר טובים הם מקבלים את הפומביות והממון מהטלוויזיה במנות כפולות ומכופלות , בעוד על הבינוניים והחלשים נגזרת מלחמת הישרדות. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל  צעד במשך 37 שנים שלוב זרוע עם השידור הציבורי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם חשפה אותו וגם שילמה לו ממון אולם הרוויחה רייטינג ויוקרה. זה כמובן איננו פטנט שלנו. רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE שילמה בזמנו הון עתק של זכויות שידורים לשני מועדוני הכדורגל הנוצצים של ברצלונה וריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI נתנה בימים ההם כסף רב למועדון הכדורגל של מילאן. כך נהג גם ה- BBC והעניק תשומת לב למועדוני הכדורגל של ליוורפול, מנצ'סטר יונייטד, וארסנל – בתקופה שלי, יותר מאשר למועדונים אחרים. הקשר הסימביוטי ארוך השנים שנוצר בשעתו בין השידור הציבורי לבין מכבי ת"א עורר סימני שאלה וגם רוגז. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU אירופה איננה מוסד שידור שוויוני ולא גוף בוררות, או בית דין גבוה לצדק. שיטת המִדְרוּג איננה מאפשרת לשידור הציבורי להישאר אדיש כלפיו, כלפי המִדְרוּג. שידור ציבורי הנשען על כיסו של משלם אגרה מחייב אותו לא כל שכן להגדלת מִצְבּוֹר הרייטינג שלו. עליו להתחשב גם בדעתם של הצופים שלו שמממנים אותו ולא רק בדעתם של המפיקים והעורכים שמעצבים את דמותו של השידור הציבורי. לא תמיד אך כמעט תמיד וכמעט בכל תנאי. מי שחושב שהשידור הציבורי (באשר הוא) משוחרר מעוֹל הרייטינג ב- 2012 בעידן הרָב ערוצים טועה טעות גסה ואיננו מבין את פילוסופיית תקשורת ההמונים שמפיצה הטלוויזיה. מנהלה של כל רשת טלוויזיה באשר היא (גם טלוויזיה ציבורית) יחדיו עם מנהל חטיבת התוכניות שלו חייבים להיות אישים רב גוניים, יצירתיים, בעלי אוריינטציה בתחומים רבים, וכמעט גאוני תקשורת. עליהם למצוא עוגני שידור (מסוגים שונים) שיבואו במגע עם כמה שיותר חלקים בפָּאזֶל הקרוי לוח שידורי טלוויזיה. תפקידו של מנהל תוכניות בכל ערוץ טלוויזיה הוא קרדינאלי ! מכאן ברור מדוע ההתקשרות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מכבי ת"א הייתה נבונה בעת ההיא גם אם היא נעשתה על חשבון מועדוני כדורסל אחרים במדינה. השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כמו גם שידורי הכדורגל הישראלי לגווניו (ליגה + גביע + הנבחרת הלאומית) היוו עוגני שידור של הטלוויזיה הציבורית. חשיבותם מעבר להיותם מִצְבּוֹר רייטינג הייתה בהשקתם לתוכניות אחרות שקדמו להן ולתוכניות נוספות שבאו אחריהם ועקבו אותם. שידורי מכבי ת"א והכדורגל הישראלי בטלוויזיה הציבורית במשך שנים ארוכות כמשנה סדורה העלתה את מדד הצפייה הכללי גם של אותן התוכניות שפונות לקהלים מצומצמים יותר. הרכבת הפאזל של לוח שידורי טלוויזיה לטווח הקרוב, הבינוני, והרחוק הוא מלאכת מחשבת שנתונה בידי מומחים שנונים. ברור שמלאכה כזו כפופה לתקציבים אך בראש וראשונה היא תוצאה של רעיונות מבריקים, ידע רחב במגוון האינפורמציה שהטלוויזיה מוכשרת לספק לקהלה, ושיבוץ מתאים בד בבד עם הכרת לוחות השידורים של היריבים בערוצי הטלוויזיה המתמודדים מולך במדינת ישראל.

ב- 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ה- 6. הוא הבין משהו בבניית לוח שידורים טלוויזיוני ותמך תמיכה נלהבת בחתימת החוזים שוב ושוב עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן, וגם עם התאחדות הכדורגל הישראלית. אבל הוא עשה עוד משהו. הוא הפקיד את המפיקה גב' דליה גוטמן על חטיבת התוכניות במקומו של קודמה יוסף "יוסי" משולם. עליה הטיל את המשימה הכבדה של בניית הפאזל . השיחה הזאת עמכם אודות ההתקשרות של השידור הציבורי עם מכבי ת"א מזכירה לי את הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT שרדפה בשעתו נואשות אחרי הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג לכל מקום אליו פנה על פני הגלובוס . לא רק שצילמה אותו שוב ושוב בשידורים ישירים אלא נתבעה לשלם עבור הזכות הזאת להעביר את גדולת הטניס שלו מכל קצווי תבל לאולפן השידורים שלה בסטוקהולם. הזָמָר אריק איינשטיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שהטלוויזיה תתייצב לפתחו. אריק איינשטיין יהיה או טו טו בן 74. גם היום הוא צריך לומר "הנני" כדי שמי שהיא מרשתות הטלוויזיה במדינת ישראל יתייצבו לפתחו וישלמו לו מיליוני שקלים תמורת הזכות להעביר קונצרט שלו בשידור ישיר.

דבר דומה התחולל בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין נשיא מרכז הטניס בישראל ד"ר איאן פרומן מאז 1977. כעבור שלוש שנים ב- 1980 החלו להתפתח כבר יחסי תקשורת סימביוטיים . שני הצדדים הרוויחו מהעסק. הטניס הישראלי הפך להיות בתקופה מסוימת של השנה (בסביבות חג סוכות) עוגן שידור בתוך הפאזל אך מחוץ לגבולות ה- Prime time. ד"ר איאן פרומן גידל והכשיר בשנים ההן שני טניסאי עַל : שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף . על הדרג השני נמנו גלעד בלום ושחר פרקיס. ההצלחה שלהם בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה גררה אחריהם את מצלמות הטלוויזיה. הפקות הטלוויזיה הגדולות של הטניס הישראלי בעשור ה- 80 במרכז הטניס ברמת השרון ומחו"ל הביאו מוניטין לשני הצדדים. הגדולה שבהן הייתה הפקת השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מפגש גביע דייוויס בחודש מארס של שנת  1987 בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל (עליה נמנו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף) בעיר הצ'כית רָאדֶץ קְרָאלוֹבָה.

תוכן.

לא הייתי נדרש לעסוק בד"ר איאן פרומן אילולא ההצלחה הישראלית העכשווית בתחרות גביע דייוויס האחרונה נגד יפן, למרות ששרר שם גם לא מעט מזל ממנו נהנתה הנבחרת שלנו. שמו של איאן פרומן אבי הטניס הישראלי המודרני נשכח במקצת. הדור הצעיר כמעט אינו יודע את שמו ולא מכיר את מורשתו. הביטוי הלאומי של לִבְלוּב הטניס הישראלי התקיים כבר לפני רבע מאה של שנים במשחק גביע דייוויס בין נבחרות ישראל וצ'כוסלובקיה בעיר ראדץ קראלובה. שגשוג שידורי הטניס הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1980 ממרכזם החשוב ברמת השרון, ועלייתם לגדולה בינלאומית של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף – העמיק את הפופולאריות של הענף ותודעתו בציבור. הפרוספריטי והפריחה באצטדיון "קנדה" ברמת השרון דחפו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכסות את ההתמודדויות של נבחרות ישראל גם בגביע דייויס בטניס . אחד ממבצעי השידורים החשובים ביותר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי בעשור ה- 80 של המאה שעברה התקיים בימי שישי, שבת, וראשון – 13, 14, ו- 15 באמצעו של חודש מארס בשנת 1987, בעיר הצ'כוסלובקית רָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה וכלל בתוכו מסת שידורים ישירים ומוקלטים שסיקרו את הניצחון הסנסציוני והדרמטי של נבחרת ישראל בטורניר גביע דייויס 2:3 על צ'כוסלובקיה החזקה. בנבחרת ישראל שיחקו שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף , ואת צ'כוסלובקיה ייצגו מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר וקָארְל נוֹבָאצֶ'ק. הניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה הוא ההישג הגדול ביותר של הטניס הישראלי מעולם במסגרת תחרויות גביע דייויס . ההתמודדות עוררה עניין ציבורי רב בארץ והייתי צריך להיערך היטב לקראתה בהתאם . הפקת השידורים נעשתה במשך כחודשיים מישראל אך להפתעתי היא לא הייתה מסובכת כלל ועיקר למרות שהיה מדובר בתחרות ספורט נגד מדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל שאין לנו עמה כלל קשרים דיפלומאטיים . בצ'כוסלובקיה כבר ביקרנו ב- 1981 (השַדָּר יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג) בעת אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. מנכ"ל רשות השידור אז היה יוסף "טומי" לפיד. עכשיו היה אורי פורת המנכ"ל שלי . מצבי היה נוח יותר אך חשוב מכך היו הקשרים הטובים שהיו לי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי נקרא "Eurovision") , לוֹ היו קשרים מקצועיים הדוקים עם OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי שצ'כוסלובקיה הייתה חברה בו ונקרא "Intervision". ללא עזרתו הישירה והפעילה של ה- EBU  וללא התערבותם האישית של הצ'כי הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שהיה נציג של רשות השידור הצ'כוסלובקית ב- OIRT, ושל גב' פְרִיצִי שְרָאם מהטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF, היה לי הרבה יותר קשה להפיק את השידורים הישירים מרָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה ולהוציאם לפועל.

הוברט וואסליק דיווח לי כי הטלוויזיה הצ'כוסלובקית חובבת הספורט תשדר את ההתמודדות בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה שלה. "אנחנו משדרים ישיר כמעט כל דבר שזז, לבטח טניס", אמר לי בגאווה. צריך להבין כי האומה הצ'כוסלובקית הצמיחה מתוכה שיאני ואלופי עולם ואלופים אולימפיים בענפי ספורט רבים. אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה הם המפורסמים שבהם. צ'כוסלובקיה הוכתרה בעברה כאלופת אירופה והעולם במשחקי הכדוריד, כדורעף, והוקי קרח. כמו כן הייתה פעמיים ב- 1934 ו- 1962 סגנית אלופת העולם בכדורגל במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962. ב- 1976 הייתה צ'כוסלובקיה אלופת אירופה בכדורגל והיה לה מה לומר גם בספורט הטניס. הטניסאי הצ'כוסלובקי המהולל יָרוֹסְלַאב דְרוֹבְּנִי (Jaroslav Drobny) היה אלוף ווימבלדון ב- 1954. יָאן קוֹדֶש (Jan Kodes) מצ'כוסלובקיה כבש את ווימבלדון ב- 1973. מאוחר יותר צמחו בצ'כוסלובקיה לגדולה הטניסאית האגדית רבת המוניטין מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה (Martina Navratilova) שהייתה תשע פעמים אלופת ווימבלדון, וגם הטניסאי המצטיין אִיבַן לֶנְדְל  (Ivan Lendl), ואחריו יָאנָה נוֹבוֹטְנָה שזכתה בתואר אלופת ווימבלדון לנשים ב- 1998.

החלטתי לשלוח לרָאדֶץ קְרָאלוֹבָה את שַדָּר הטניס שלי אוּרִי לֵוִי ולנהֵל את מלאכת ההפקה בעצמי. מבצע השידורים מרָאדֶץ' – קְרָאלוֹבָה היה זוֹל. את המו"מ על הזכות לשָדֵר את התמודדות הטניס בגביע דייויס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל ניהלתי עם חברת West Nally. הצגתי את עצמי "כנסיך רָש ועָנִי" מרשות השידור הישראלית. החברה המחזיקה בזכויות השידורים דרשה ממני תשלום של 800 (שמונה מאות) דולר בלבד. מנכ"ל רשות השידור אוּריִ פּוֹרָת ז"ל, סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוֹחָנָן צַנְגֵן, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין עטו על המציאה והתירו לי לפעול בהתאם. בשעה שהכול היה מונח לי ביד וההפקה הייתה סגורה (גם מטעמים פוליטיים), שיתפתי את מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין במהלכיה. שניהם אישרו את השידורים הישירים בו במקום. המסמכים המקוריים הנוגעים להפקה הזאת נשמרו [1]. הביורוקרטיה ברשות השידור שעוסקת בהטסת כוח אדם למשימות שידור בחו"ל היא מסורבלת. באחד הפוסטים הקודמים הוסבר כי מנכ"ל רשות השידור שמשמש העורך הראשי שלה, והאחראי על שמירת תקציב מאוזן על פי חוק רשות השידור, הוא האיש הבלבדי שמאשר טיסות לחו"ל. המסמכים שמציגים את משימות חו"ל והטסת כוח אדם נכתבו ונשלחו על ידי למנכ"ל הרשות באמצעות מנהל הטלוויזיה. לעיתים גם באמצעות מנהל חטיבת החדשות שהיה בעצם הבוס הישיר שלי בהיררכיה הפיקודית.

טקסט מסמך :  3  במארס 1987 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין והנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה המרוחקת כ- 100  ק"מ מפראג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  3 במארס 1987. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין והנוגע לשידורים המוקלטים והישירים של מפגש גביע דייויס בטניס בין נבחרות צ'כוסלובקיה וישראל בעיר ראדץ קראלובה בתאריכים שבין 13  ל- 15 במארס 1987 (ימים שישי, שבת, וראשון). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  5 במארס 1987. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל איננו מתמהמה ו-מאשר מייד את טיסתו של אורי לוי לצ'כוסלובקיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי לוי לא היה צריך לעשות דבר. אשרת הכניסה לצ'כוסלובקיה המתינה לו עם בואו לווינה. פְרִיצִי שְרָאם והוּבֶּרְט וָואסְלִיק עמדו בהבטחתם. הטלוויזיה הצ'כוסלובקית עמדה בדיבורה והכינה לנו עמדת שידור מצוינת. ערוצי הלוויינים האטלנטיים של ה- Primary ו- Major 1  שחיברו את פראג לירושלים היו פתוחים. כמו גם קווי השידור ה- 4W שלנו. ניצבו לידי טכנאי תקשורת בעלי שיעור קומה כמו מיכה לויירר, יאיר שרף, וסעדיה קאראוואני כך שלא הייתי צריך לדאוג יתר על המידה. אורי לוי היה צריך רַק ליטול לידיו את המיקרופון ולשַדֵר את המשחקים.

נבחרת הטניס של צ'כוסלובקיה נחשבה לאחת הנבחרות הטובות באירופה וגם בעולם . בשורותיה שיחק אז מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר מבכירי שחקני הטניס בצמרת העולמית. הוא דורג בסבב העולמי טוב יותר בהרבה מעמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין. ביום הראשון של משחקי היחידים שישי – 13 במרס 1987 ניצח עמוס מנסדורף את מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר אחד השחקנים הטובים בעולם בעת ההיא בתוצאה 6 : 4, 6 : 2, 3 : 6 ובמערכה הרביעית 6 : 3. שלמה גליקשטיין גבר על מילאן שרייבר 2:3 במערכות בתום משחק ארוך מאוד בן כשלוש שעות וחצי . ביום שבת – 14 במרס 1987 ניצח הזוג הצ'כוסלובקי. התוצאה בתום יומיים של משחקים הייתה 2 : 1 לישראל. ביום ראשון – 15 במרס 1987 ניצח כצפוי מִילוֹסְלָאב מֵצִ'יר את של מה גליקשטיין בשלוש מערכות 6 : 3, 6 : 1, ו- 2:6. במשחק החמישי הביס עמוס מנסדורף את קָארְל נוֹבָאצֶ'ק 6 : 3 , 4 : 6, 6 : 2, ו- 6 : 0 במערכה הרביעית. הפקדתי בידי אורי לוי זכות גדולה. הוא שִידֵר ישיר בקולו את אחת מתחרויות הטניס החשובות ביותר של ישראל בכל הזמנים ובסופה הפתעה דרמטית . ישראל ניצחה את צ'כוסלובקיה בביתה והעפילה לשלב רבע הגמר של גביע דייוויס. זה היה גם ניצחונו של מייסד ואבי הטניס המודרני בישראל אִיָאן פְרוּמַן וקפטן הנבחרת שחקן הטניס הוותיק עו"ד יוֹסִי שְטַבְּהוֹלְץ . קמה לישראל נבחרת טניס מרשימה. נדמה לי ששמותיהם של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף הציתו את דמיונם של כל חובב טניס בישראל. אך האם שַדָּר הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצית את דמיונם של הצופים בארץ. היה באוּרִי לֵוִי משהו כבוי שהקרין חוסר כריזמה טלוויזיונית ואולי כתוצאה מכך גם חוסר ביטחון, אבל הוא היה נאמן ומסור (מאוד) לתפקידו, וגם בעל ידע. בכך חיפה על חולשות אחרות שלו. ולמי מאיתנו אין חולשות.

טקסט תמונה :  12 במארס 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. טורניר גביע דייוויס בטניס צ'כוסלובקיה נגד ישראל. אורי לוי (ראשון מימין) עם חבורת עיתונאים ישראלית שנשלחה לסקר את מפגש גביע דייויס בטניס צ'כוסלובקיה – ישראל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבי בטלהיים  מ- "מעריב", חגי קרן צבי מ- "ידיעות אחרונות", איש לא מזוהה, יוסי רוט צלם "ידיעות אחרונות", ויעקב מאור מ- "ידיעות אחרונות". (התמונה באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  תיעוד מ- 12 בחודש מארס של שנת 1987. ראדץ קראלובה – צ'כוסלובקיה. אורי לוי איש טלוויזיה חרוץ ואחראי היה בימים ההם שדר הטניס בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (ראשון משמאל) יחדיו עם יעקב מאור כתב "ידיעות אחרונות" (במרכז), ואבי בטלהיים כתב "מעריב" (מימין). (באדיבות אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש יולי 1981 הפקדתי את מיקרופון הטניס בידיו של אורי לוי. בפעם הראשונה בחייו הפך לשַדָּר טניס בתחרות גביע דייויס במרכז הטניס ברמת השרון בין נבחרות ישראל והונגריה. הוא הגשים את חלומו. אז החלה בעצם הקריירה שלו כשדר ספורט בכלל ושדר טניס בפרט. הוא כל כך רצה לשדֵר טניס. קדמו לו בתחום הזה יורם שִמרון ונסים קיוויתי. שידורי הספורט בטלוויזיה החלו להתרחב לאין שיעור בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת בתחומים רבים. חיפשתי דרך להרחיב את מעגל השַדָּרִים והמגישים במחלקת הספורט יורם שימרון ונסים קיוויתי תוכננו על ידי להיות גיבוי ו- Second hand של יורם ארבל בשדה הכדורגל . דן שילון שהיה כתב רשות השידור בארה"ב ושָב ב- 1981 ארצה תוכנן להשתלב בשידורי הכדורסל . נסים קיוויתי היה השַדָּר המוביל שלנו במקצועות א"ק ושחייה. דָנִי לֵבֶּנְשְטַיִין נחשב לשַדָּר ההתעמלות הטוב ביותר שלנו. חיפשתי שַדָּר טניס (!). מחלקת הספורט ניצבה ב- 1981 בפני אתגרי שידור ישירים רבים בהווה ובעתיד . התרחבותם הבלתי נמנעת של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ומהעולם ועמם מסת השידורים הישירים כמו מונדיאל ספרד 1982, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, אליפויות אירופה והעולם בא"ק ושחייה, אליפויות אירופה והעולם בהתעמלות, טורנירי גביע דייויס בטניס, טורניר הטניס ברמת השרון, ו- ווימבלדון, משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל, הליגה הלאומית בכדורסל, ושידור משחקיה של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, שידורי Off tube קצרים באולפן הספורט של מגוון עצום של ענפי ספורט, ומה לא – חייבה פילוסופיה וגישה שונה וחדשנית. אז גם גמלה בלִיבִּי ההחלטה להפקיד בקיץ 1981 את מיקרופון הטניס בידיו של אוּרִי לֵוִי. הבחור טרם שידר ישיר בטלוויזיה עכשיו הייתה זו שעתו הגדולה . בשנים שאלכס גלעדי ז"ל שימש מנהל מחלקת הספורט (1980 – 1974) הוא דאג שאוּרִי לֵוִי אפילו לא יקריין את כתבותיו שלו עצמו בשל איכות קולו הדלה שהיה רחוק מלהיות רדיופוני. מינויו של אורי לוי לשַדָּר הטניס גרם לנסים קיוויתי ויורם שִמרון לעַוֵות את פניהם. שניהם לא אהבו את הרעיון בעיקר מפני שחשבו שהדבר נעשה על חשבונם . אורי לוי הוטל למערכה לראשונה בחייו כשַדָּר טניס בשידור ישיר, ביום שישי בצהריים – 10 ביולי 1981, בתחרות גביע דייוויס בין נבחרות ישראל והונגריה באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. נרתמתי אישית להפקת הטניס הבעייתית והמורכבת שהתנגשה עם כיסוי הטלוויזיה שלנו את משחקי המכבייה ה- 11 שהתקיימו באותו הזמן בתל אביב. הוועדה המארגנת של מפגש גביע דייוויס ההוא בראשותו של ד"ר איאן פרומן ז"ל דרשה לשלם לה זכויות שידורים. לא הסכמתי לשלם לאיגוד הטניס אך הייתי נאות להציב במקום תשלום עבור הזכויות יותר שלטי פרסומת באצטדיון "קנדה". הייתי זקוק לאישורם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל. שניהם לא הקלו עלי את החיים . מחלקת הספורט מתחה את אמצעי השידור וההפקה של הטלוויזיה הישראלית עד תום . מסמך הצעת הכיסוי של מפגש גביע דייוויס ישראל – הונגריה ב- 10, 11, ו- 12 ביולי 1981 שהוגש למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל הטלוויזיה טוביה סער נשמר [2].

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 4) ששלחתי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות הנוגע להפקת מפגש גביע דייויס ישראל נגד הונגריה בחודש יולי 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו עמוד מס' 2 של המסמך המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו עמוד מס' 3 של מסמך ההפקה המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 ביוני 1981. זהו שרטוט המציג את פוטנציאל הצבת הפרסומות המסחריות בתחרות "גביע דייויס" ביו נבחרות ישראל והונגריה שנערכה בחודש יולי 1981 באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל חשש מתקדים היקף הפרסומות המסחריות שהיו אסורות בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לבסוף נתן את אישורו. זהו עמוד מס' 4 ואחרון של מסמך ההפקה המקורי (מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוּרֵי לֵוִי נזרק למים ושידר ישיר שעות על שעות את מפגש הטניס הארוך . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ובראשם טדי פרויס מהעיתון "דבר" לא חסכו ממנו את עטם והכינו לו מארב. "עוד פטפטן לאוסף" [3], כינה את אורי לוי חסר הניסיון בעיתונו ב- 13 ביולי 1981. לפתע היה צריך הטירון להתמודד עם ביקורת טלוויזיה על תִפקודו כשדר Play by play בעֵת שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל חטיבת החדשות טוביה סער מיהר לשלוח לי פתק אזהרה ובו דברי תוכחה [4], על הפטפטת של אורי לוי, הכנת שיעורי הבית הרשלנית שלוֹ כשַדָּר, וטרח להוסיף, "מה עם יוֹרָם שִימְרוֹן ?". השבתי מייד לבוס הישיר שלי : "טוביה רֵד ממנו. מי זה טדי פרויס בכלל ? ואיזה חשיבות יש למִשְנָתּוֹ ? ממתי אני אמור להתחשב בביקורת עיתונאית של חובבן ? זה היה השידור הישיר הראשון בחייו של אורי לוי  . אורי לוי יישאר על כנו וימשיך להיות שַדָּר הטניס שלנו . לאורי לוי כמו כל שדר חסר ניסיון דרוּש זמן כדי לפרוח . אני מטיל את יהבי עליו – לא במקרה אלא מנימוקים מקצועיים שאני חושב שהם נכונים . בדרך כלל אני לא טועה". אורי לוי בשל הבעת פניו הבוהה ושפמו השחור נראה לי לפעמים חסר ביטחון, מין סוג של מִסְכֵּן – Helpless. הגנתי עליו בנחרצות. לא נתתי לו לדעת כי מנהל חטיבת החדשות טוביה סהר דורש להחליפו.

טקסט מסמך  :  13 ביולי 1981. זוהי ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס כפי שהתפרסמה ב- "דבר" ב- 13 ביולי 1981, וכותרתו, "עוד פטפטן לאוסף". (עיתון "דבר").

טקסט מסמך : 13 ביולי 1981. מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער נבהל מהביקורת השלילית ומיהר "להתלבש" על אורי לוי מפני שמבקר הטלוויזיה של העיתון "דָבָר" ההוא, טדי פרויס ראה באורי לוי שדר לא יוצלח, פטפטן, לא מכין את שיעורי הבית לפני שידור ישיר .טוביה סער אימץ את ביקורת הטלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס ורמז לי להחזיר את יורם שִמרון לכֵּס שַדָּר הטניס. סירבתי ועניתי לו : "…ממתי מבקר טלוויזיה חובבן קובע מי הוא שדר פטפטן…?". אנוכי כמנווט ומנהל ועורך שידורי הספורט שלך קובע מי מוכשר להחזיק במיקרופון ומי לאו…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום אחד שבתי למשרדי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ומצאתי על שולחני פתק תודה מאורי לוי. הוא הודה לי על כך שמיניתי אותו לשַדָּר הטניס של מפגש גביע דייויס ישראל – הונגריה. חלום חייו התגשם. הוא מצא צורך להודות לי בכתב. בפתק היה כתוב משפט קצר, "ליואש, ברור לי שלקחת על עצמך הימור לא קטן כשאִפשרת לי שידור חי מהטניס. על האמון – תודה מקרב לב. אורי". הוא היה מין אדם שדיבר עִמִי פעמים רבות באמצעות פתקים ומכתבים , אולי מפני שהתבייש ממני, ייתכן בגלל שהייתי מבוגר ממנו. בכך באמצעות הפתקים רצה לרחוש לי כבוד מקצועי שמעולם לא חיפשתי אותו. הבחירה בו כשַדָּר טניס הייתה רלוואנטית והוכיחה את עצמה במרוצת הזמן. לא היה ספק. אורי לוי היה כתב מסור, חרוץ, ואינטליגנטי. הוא סייע לי למַצֵב את הטניס הישראלי והבינלאומי כענף ספורט שלישי בחשיבותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי הכדורגל והכדורסל. אהבתי אותו וסמכתי עליו.

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1981. לאחר שקראתי את דבריו, זימנתי אותו למשרדי ואמרתי לו כלהלן : "אורי היית בסדר גמור בשידורים הישירים של משחקי גביע דייוויס ישראל – הונגריה. זרוק את ביקורת הטלוויזיה של טדי פרויס לפח. כל עוד ואני כאן לא יאונה לך כל רע". הוא (כמו רבים אחרים) היה פגיע בסביבה הלחוצה הזאת של המיקרופון והמסך הטלוויזיוניים ורגיש לביקורת שנמתחה עליו. כעבור ארבעה חודשים, בנובמבר 1981, מיניתי אותו למפיק משנה שלי בהפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במרוצת השנים מצאתי עוד ועוד מכתבים אישיים שלו שהונחו בהיחבא על שולחני . תוכנם אישי ולכן הם אינם מיועדים לפרסום .

טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1981 ההיא. הימים ההם לפני 43 שנים (!). אורי לוי בתחילת הקריירה שלו כשַדָּר ספורט בחטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה צולמה על ידי במשרדי מחלקת הספורט ההיא בבניין הטלוויזיה הישראלית ההוא שניצב ב-שכונת רוממה בירושלים בקיץ 1981. אין לטעות באיש. הוא היה אחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר שהכרתי מעודי. חרוץ, מסור, ו-אינטליגנטי. אנשים בעת מצוקה, גם ידוענים, נוטים לפרוק את רִגשותיהם בכתב בפני המנהלים שלהם. אהבתי והערכתי את אורי לוי ו-בניתי עליו לעתיד לבוא. (תיעוד צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה נחזור לנבחרת ישראל בגביע דייויס בשנת 1987. נבחרת ישראל העפילה בעקבות הניצחון המפתיע על צ'כוסלובקיה לשלב רבע הגמר של המפעל נגד נבחרת הודו. הודו ניצחה קודם לכן את ארגנטינה 2:3 ונקבעה כנבחרת המארחת של המפגש הבינלאומי שהיה אמור להיערך במשך שלושה ימים בניו דלהי בסוף השבוע האחרון של חודש יולי 1987. עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין היו בשיאם והקרב הצפוי נגד שני טניסאי הטניס הבכירים של הודו אז וויז'אי ארמיטראז' ו-ראמש קרישנן הוליד ציפיות וסקרנות .West Nally העלתה את מחירי זכויות השידורים לאין שיעור והתמונה הכספית השתנתה מן הקצה אל הקצה . אף על פי כן הייתי משוכנע שהמנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאפשרו לי בכל זאת להפיק את ההתמודדות המעניינת בשידורים ישירים לישראל. ההתמודדות הספורטיבית  הזאת קיבלה מייד גם צביון פוליטי מפני שלא שררו אז קשרים דיפלומאטיים בין שתי המדינות והיה ידוע שהאוריינטציה הפוליטית – מדינית של הודו נוטה לצד הערבים בסכסוך הישראלי – פלסטיני. ממשלת הודו אישרה במפתיע את כניסת נבחרת הטניס של ישראל לתחומה. זאת הייתה הפתעה מפני שהיא לא התירה זאת חמישה חודשים קודם לכן לנבחרת הטניס שולחן כדי להשתתף באליפות העולם שנערכה גם כן בניו דלהי .

ביום שישי – 22 במאי 1987 כחודשיים ימים לפני תחרות גביע דייויס בשלב רבע הגמר הודו נגד ישראל, הגשתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ולמנהל החדשות יאיר שטרן את הצעת השידורים המפורטת שלי שנחשבה בעיניי לאחד משיאי הספורט הישראלי בשנת 1987 [5] . חברת West Nally דרשה מחיר של 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים  ו- 7500 דולר תמורת שידור תקצירים יומיים. לכך היה צריך לצַרֵף את עלויות השידורים הלווייניים ה- Unilateral מניו דלהי לירושלים שעמדו בלֵב העומס הכספי של ההפקה. הבעיה הגדולה של שידורי הטלוויזיה שמשחק הטניס איננו מוגבל בזמן ולכן צריך להזמין שעות רבות מראש של שידור לווייני. זה עולה הון תועפות. תחנת הקרקע ללווייניים דָרָהדוּן – אַחְמֶד ליד ניו דלהי הייתה מקושרת לשני לווייני התקשורת ההודיים שנמצאים מעל האוקיינוס ההודי מעל קו המשווה ומשייטים בחלל בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ. לא היה לתחנה ההודית הזאת קו ראייה לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה- Major , שאליהם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה הייתה מחוברת . נדרש לבצע כאן דילוג כפול . סיגנאל השידור מדָרָהדוּן – אַחְמֶד היה אמור לעלות לאחד הלוויינים ההודיים ומשם לרדת לתחנת הקרקע ללוויינים של דרום אפריקה בפרטוריה , וּמשם לעלות שוב לאחד הלוויינים האטלנטיים ואז לרדת לתחנת עמק האלה שלנו. הטראנזיט של הסיגנאל הלווייני היה יקר. תמורת עֶשֶר הדקות נדרשנו לשלם כ- 3000 דולר. עלות תקציר יומי של חצי שעה עלה לנו 5000 דולר ועלות תקציר יומי בן שעה עמדה על 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר.

משחקי היחידים של היום הראשון במפגש נקבעו ליום שישי – 24 ביולי 1987 . שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף היו אמורים להתחיל את משחקם בשמונה ושלושים בבוקר שעון ישראל. מנהלת התוכניות בטלוויזיה הלימודית – חינוכית יוהנה פרנר הסכימה לפנות את זמן השידור שלה לטובת שידורי הטניס ולהצטרף למאמץ השידור שלי. אמרתי כבר כמה פעמים בספרי שהיא הייתה אשת טלוויזיה רצינית שלא שיחקה משחקי כבוד. היא הבינה שמפגש בינלאומי בגביע דייויס בשלב רבע הגמר בין נבחרות ישראל והודו (המתקיים בבירתה של הודו) הוא אירוע חשוב מעבר לערך הספורטיבי שלוֹ. משחקי הזוגות נקבעו לשבת – 25 ביולי , ומשחקי היחידים הנוספים ליום ראשון – 26 ביולי. ביקשתי להטיס לנְיוּ דֶלְהִי את השַדָּר אורי לוי ועמו צוות צילום פילם כדי לתעד את המפגש הספורטיבי גם מהצדדים הפוליטיים שלו. זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת לחשוף צוהר לנעשה בהודו האקזוטית שנראתה לישראליים רבים בימים ההם כחלום תיירות שלא ניתן להגשמה.

הפקת שידורי הטניס מניו דלהי הייתה אתגר, מורכבת ומסובכת מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית, וגם גם יקרה מאוד. הצעתי לבוסים שלי למַמֵן אותה באמצעות שקופיות חסות . ניתן היה לעשות זאת ללא קושי מפני שתחרות הטניס הזאת עוררה עניין רב בישראל . מנהל החדשות יאיר שטרן עמד לצידי, אבל מנהל הטלוויזיה חיים יבין, המנכ"ל אורי פורת, וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ראו בהצעה הרפתקת שידור. הם נרתעו מהעלויות והתנגדו. ההפתעה הגדולה ואולי לא ב-טריאומוויראט הנ"ל הייתה התנגדותו של חיים יבין למבצע השידור. חיים יבין היה איש חדשות בכל רמ"ח אבריו שהיה אמור לסייע לי לדחוף את ההפקה ולוּ בשל הסקרנות העיתונאית הטבעית הנלווית לסיקור הספורט הטלוויזיוני ממקום כה מרוחק נטול קשרים דיפלומטיים כעיר הבירה של המדינה ההודית הענקית, אך ניצב במוקד מדיני חשוב בפוליטיקה העולמית. רשות השידור הייתה שרויה אז במצב כספי טוב יותר ממניח את הדעת (הודות למדיניות הכלכלית המעניינת שנקט יוחנן צנגן במשך שנים ועכשיו נשאה פירות) אך השלישייה השלטת אִפְשֵרה לי לדווח רק שלושה תקצירים יומיים בני חצי שעה שייערכו ע"י הטלוויזיה ההודית עצמה, בעוד ה- Commentary העיתונאי של מחלקת הספורט ייעשה Off Tube מהמוניטור המוצב באולפן בירושלים . עיתונאות בלתי מתקבלת על הדעת של גוף עיתונאי ציבורי המתיימר להוביל את שידורי החדשות בארץ ואמור לכסות אירוע עַל בספורט הישראלי במדינה כמו הודו . אכזבה גדולה שלי מהטריאומוויראט ובראש וראשונה מחיים יבין שהיה עיתונאי קודם להיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית . כל העיתונים היומיים בישראל , "מעריב", ידיעות אחרונות", "חדשות", "הָאָרֶץ", "דָבָר", "ועַל המִשְמָר" שלחו את בכירי כתבי הספורט שלהם לניו דלהי לכסות את התחרות . רק גופי השידור הממלכתיים הממומנים ע"י משלם האגרה הציבורי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל", נעדרו מהאירוע בטענה שאין להם כסף. בושה וחרפה. הסיפור המַר של אי השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של המשחקים המכריעים של נבחרת ישראל בכדורגל בסתיו 1985 באוֹקְלֶנְד נגד נבחרת ניו זילנד ובמלבורן נגד אוסטרליה, חזר על עצמו.

ביקורת הטלוויזיה במוסף הספורט של העיתון "חדשות" בעריכת אָבִי רָצוֹן אודות אי התייצבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו דלהי באירוע ספורט לאומי מרכזי העניקה לקוראיו לפני תחילת תחרויות כותרת מגנה : "אורי פורת, חיים יבין, וגדעון לב- ארי אתם כבר הפסדתם להודו". [6].

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987. תגובות בעיתונות להחלטת הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית שלא לשדר את תחרות גביע דייוויס בניו-דלהי בין נבחרות הודו וישראל. (באדיבות העיתון "חדשות" ההוא…).

"חבל מאוד שהטלוויזיה והרדיו שלנו לא יכולים לשתף אתכם בתמונה וצליל מניו דלהי. ביקור לא שכיח בהודו אפשר לכסות לא רק במישור הספורטיבי אלא גם במישורי התעניינות אחרים . אוקיינוס של עניין. גם בניו דלהי ישנם יהודים מעניינים. לא רק בברה"מ. שמעתי שהטסתם של אורי לוי ודני דבורין להודו הייתה עלולה להיות גבוהה ובשל כך נפל הנושא. לדעתי כמשלם אגרה על מנכ"ל הרשות אורי פורת היה מוטל לעשות כל מאמץ כלכלי לממן את הנסיעה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יכולה להעביר עד מחר שידורים ישירים עם שדרים ופרשנים אמריקניים מ- NBA, שידורי ווימבלדון בטניס, וגמר הגביע האנגלי, אבל שום אירוע כזה לא יכול להתחרות עם כיסוי עיתונאי אמיתי מהשטח. אורי פורת , חיים יבין , וגדעון לב- ארי כבר הפסידו בגביע דייויס להודו 5:0".

ראה "מעריב" מ- 22  ביולי 1987. עיתונאי "מעריב" אבי מלר שנשלח ע"י עיתונו לניו-דלהי לסיקור ההתמודדות בגביע דייויס הודו – ישראל , היה נסער ביותר מאי שיגורו של צוות שידור של הטלוויזיה הישראלית לניו דלהי לצורך שידורים ישירים , ונתן ביטוי לסערת רוחו בעיתונו . 

העיתונאי אָבִי מֶלֶר שנשלח לניו דלהי ע"י "מעריב" החריף את הטקסט של העיתון "חדשות", וכך כתב ורשם [7]. "…בשביל לגלות את ההפתעה הגדולה ביותר של משחק הטניס הודו- ישראל מן הצד הישראלי לא צריך להמתין לשריקת הפתיחה . זו כבר שייכת לטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 . הטלוויזיה הממלכתית שלנו החמיצה את אחד האירועים הספורטיביים היותר יוקרתיים , יוצאי הדופן והמרתקים בתולדות הספורט הישראלי – ללא כל קשר לתוצאה הסופית של ההתמודדות . כל מה שמתרחש כאן סביב נבחרת ישראל והמשחק , הוא סיפור שמיליון מילים לא יוכלו להתחרות אצלו בתמונה נעה אחת . ואילו הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 העדיפה להישאר בבית , עכשיו רק גילינו כאן כדי לחסוך סכום מגוחך להחריד של 120 אלף דולר , זה המחיר של שידור ישיר ומלא מניו דלהי . אין לנו ספק כי במושגים של חשיבות המאורע והייחודיות שלו – הייתה כאן רשלנות טלוויזיונית ישראלית פושעת…".

טקסט מסמך : 22 ביולי 1987. דיווח בעיתונות אודות סיקור הטלוויזיה את ההתמודדות בגביע דייויס בניו דלהי הודו – ישראל. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר" ההוא).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1987. עיתון "דבר". (באדיבות ארכיון העיתון "דבר").

סיקור משחקי הטניס בטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם , איבד אַט – אַט בין השנים 1987 ל- 1993 מערכו. חיים יבין ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1986 עד סופה של 1989. נסים משעל מונה למ"מ מנהל הטלוויזיה לפרק זמן קצר וניהל אותה שבעה חודשים מינואר 1990 ועד יולי 1990 . ביולי 1990 בחרה וועדת המכרזים שהורכבה משבעת אנשי הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור (ועוד שני עיתונאים) ביוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והטניס ספג מכה נוספת. באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור. הוא הדיח באותו קיץ של 1993 את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה והחזיר מארה"ב את יאיר שטרן שהיה כתב הרשות בוושינגטון כדי לרשת את המסולק ממנה. פתאום היה לי עם מי לדבר והטניס הישראלי שב לפרוח . במאי 1993 ניצחה נבחרת ישראל במשחק הישרדות בגביע דייויס בבית העליון בליסבון את נבחרת פורטוגל  3 : 2. בספטמבר 1993 אירחה ישראל במסגרת תחרות גביע דייויס ברמת השרון את נבחרתה של שוויץ . ההתמודדות הייתה דרמטית והעברנו את כולה בשידורים ישירים. עמוס מנסדורף וגלעד בלום הובילו את ישראל לניצחון בתוצאה 3 : 2. בתום היומיים הראשונים הובילו השחקנים השוויצריים בתוצאה 2 : 1. ביום השלישי ניצח עמוס מנסדורף את מארק רוֹסֶה בחמש מערכות והשווה ל- 2 : 2. גלעד בלום גבר במשחק המכריע והאחרון על יריבו השוויצי לָאסֶק (היה מדורג 100 מקומות מעל גלעד בלום בדירוג הבינלאומי של ATP) בשלוש מערכות חלקות 6 : 4, 6 : 1, ו- 6 : 3. ישראל העפילה לשלב הבא בבית העליון והוגרלה הפעם לשחק בבית נגד נבחרתה של צ'כיה . התחרות נגד שוויץ הייתה נקודת מפנה כפולה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הסכימו להערכתי כי ניתן לייחד מקום נרחב בהעברה ישירה של משחקי טניס רלוואנטיים בשידור הציבורי, בניגוד לקודמיהם. הם ניאותו לשלם זכויות שידורים לאיגוד הטניס עבור השידורים הישירים, דבר שלא היה עולה על הדעת בתקופתם של חיים יבין ויוסף בר-אל.

רשות השידור החליטה לשלם 17000 (שבעה עשר אלף) דולר תמורת זכויות השידורים הישירים של ההתמודדות ישראל נגד שוויץ, ולשלש את הסכום , 50000 (חמישים אלף) דולר, עבור זכויות השידורים הישירים של המפגש ישראל – צ'כוסלובקיה שנועד להיערך במארס 1994 (ישראל הפסידה 1:4 עמוס מנסדורף הביא את הנקודה היחידה לאחר שניצח את קָארְל נוֹבָאצֶק). ההיקף הגדול של שידורי הטניס בשידור הציבורי בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והרצון והכמיהה לחשוף את הטניסאים המצטיינים שלנו ובראשם, שלמה גליקשטיין, עמוס מנסדורף, גלעד בלום, ושחר פרקיס בלוויית ההחלטה האדיבה של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לשלם לאיגוד הטניס עבור זיכיון השידורים , הצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוב לעידן חדש. לעבר הקִדְמָה [8]. תפישת השידור העיתונאית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן הייתה הרבה יותר רחבה וגלובאלית מזאת של חיים יבין. התייצבותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בפסגת השידור הציבורי במדינת ישראל באפריל 1993 הטילה צל כבד על המנהלים הקודמים לו, בין אם היו גם הם מנהלי רשות השידור ובין אם נשאו בתפקיד מנהל הטלוויזיה.

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1993. זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאיגוד הטניס, הקובע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשלם 17000 (שבעה עשר) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של מפגש "גביע דייוויס" בין נבחרות ישראל ו-שווייץ ברמת השרון בספטמבר 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות . הסיבה ידועה . מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנאל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים . אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף  – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו . אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם. הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח. החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT פרחה כשהטניסאי המצטיין ביורן בורג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שלא היה חסיד שלהם ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס הבריטי רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה , מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [9].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                      10.7.1989                                                                                                  

אל : מנהל הטלוויזיה (חיים יבין) באמצעות מנהל החדשות (יאיר שטרן).

מאת : יואש אלרואי.

הנדון : רכישת זכויות השידור של ווימבלדון 1989

חיים שלום,

בתום שידורי ווימבלדון 1989 אני מבקש להעביר אליך את הדו"ח הבא.

ראשית דבר אני רוצה להודות לך על שאִפשרת (באיחור) למחלקת הספורט לשדר ישיר את הצגת הטניס הטובה בעולם – ווימבלדון 89', המהווה למעשה את אליפות העולם הבלתי רשמית. להלן המסקנות והלקחים שיש להפיק לקראת שידורי ווימבלדון 1990.

1.  הסולידריות של ה- EBU  בנוגע לאי רכישת זכויות ווימבלדון 1989 , הייתה מלכתחילה סולידריות בעירבון מוגבל , מלאכותית ועקרה מעיקרה.

2.  רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU של דנמרק, שוודיה, הולנד, אירלנד, בלגיה, פורטוגל, אוסטריה, טורקיה, אנגליה, ירדן, וישראל- רכשו את זכויות השידור של הנ"ל ואכן שידרו. לא קרה מאומה ל- EBU . כאיגוד שידור הוא לא התפרק . רשות השידור הישראלית הרוויחה שידורים ישירים של אירוע ספורט פופולארי.

3.  בגלל הסולידריות המלאכותית הקיימת ב- EBU  הגובלת לעיתים בצביעוּת (לדוגמא : ה- BBC  היא חברה בעלת משקל באיגוד השידור האירופי. אף על פי כן הרשת הציבורית הזאת שאנחנו שואפים להידמות לה, הגיעה להסכם נפרד עם הוועדה המארגנת של ווימבלדון בניגוד להמלצת ה- EBU), רשות השידור הישראלית חייבת לפעול ראשית דבר לטובת עצמה, ולהשיג את ההסכמים הכספיים הנוחים לה.

4.  ההיסוסים הכספיים שלך (שאולי צודקים מבחינתך) להצטרף לחוזה עם סוכן זכויות השידורים של ווימבלדון חברת UFA הגרמנית , גרמו בסופו של דבר ללחץ בלתי נסבל עלי בעת המו"מ עם  UFA. רק היכרותי האישית וקשריי עם רולנד שפרונג מ- UFA ובאז הורנט מ- TWI, אפשרו להשאיר את מחיר זכויות השידור שלנו על 15 אֶלֶף דולר.

המו"מ הכספי על רכישת הזכויות בין רשות השידור לבין כל וועדה מארגנת של אירוע ספורט כלשהו – הוא ביזנס טהור. זה ברור לחלוטין שרצוננו לחתום על החוזה הנרחב עם חברת UFA רק בשעה שהשחקן שלנו עמוס מנסדורף העפיל לשלב שמינית הגמר, העמיד אותנו בעמדת נחותה במו"מ, והזמין לחץ גדול. אתה כמנהל טלוויזיה קורא לזה, "סחטנות", בעוד הצד הנושא ונותן עִמנו מכנה את כוונתם, "כרצון להרוויח". אל תצפה שירחמו עליך.

15000 (חמישה עשר אלף) דולר הם זכויות שידור מזעריות ! מזעריות אפילו לטלוויזיה הישראלית . כמנהל הטלוויזיה הישראלית היית יכול לדחות על הסף גם את הסכום המינימאלי הנ"ל. נשאלת השאלה כיצד היית מתמודד עם לחץ דעת הקהל באם עמוס מנסדורף היה גורם לסנסציה עולמית וגוֹבֵר על סטפן אדברג מבלי שתמונות הניצחון ייראו על מסך הטלוויזיה שאתה מנהל אותו ? (שער בנפשך כמה היית נדרש לשלם ל- UFA אילו ניהלת את המו"מ להצטרפות לחוזה לאחר ניצחונו  עמוס מנסדורף).

תתכונן למו"מ קשה, מורכב ומסובך עם הרבה עצבים בעתיד הקרוב עם התאחדות הכדורגל. אלכס גלעדי (נציג ההתאחדות למו"מ) מחכה לך . אנחנו ננהל מו"מ גם מכבי ת"א, איגוד הכדורסל, וגופי ספורט נוספים במדינה. לסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן מחכה תקופה לא קלה. אני מציע לך לסגור את חוזה שידורי ווימבלדון 1990 עם UFA כבר עכשיו !

5.  חייבת להיות קורלציה בין רכישת זכויות השידור של אירוע כלשהו לבין זמן המסך המיועד לו. (אני מבקש לציין שמשחקי ווימבלדון 1989 קיבלו חשיפה יחסית גדולה הפעם). לא כל שכן כשעוסקים בשידורי ווימבלדון בטניס ו/או ה-NBA   בכדורסל.

זכויות השידור היקרות באירועי ספורט הנִקנות ע"י רשות השידור והשימוש בתקשורת לוויינים להבאתם ארצה ממדינות רחוקות , הם אקוויוולנט לאמצעים טכנולוגיים אחרים המושקעים בהפקות שונות ואחרות בטלוויזיה . בעיקרון אין טעם למשל להפעיל את ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶרֶד" על חמש או שש מצלמותיה, באירוע שזמן השידור המוקצב לוֹ עומד על חמש דקות. ניתן להשתמש באמצעי שידור זוֹל יותר לכיסוי אותו האירוע . ברכישת זכויות השידורים של  ה- NBA  השנה, והבאת הסיגנל ארצה באמצעות תקשורת לוויינים מארה"ב לישראל הושקע ממון רב ! אין טעם להערכתי לרכוש את זכויות השידור של ה- NBA, אם זמן השידור הישיר של האירוע הדרמטי ו/או התקציר החַם והטרי שלו נדחק לשוליים , ועוד אחרי תוכנית הבידור הקלוקלת אודות הנואף "בֶּנִי הִיל" רודף הנשים המזדקן והשחוּק (ואני לא אומר זאת כדי להרגיזך).

6.  שיתוף הפעולה עם יוהנה פרנר מהטלוויזיה החינוכית הצליח הרבה הודות להגיונו של יוחנן צנגן (חלוקת רווחים מחסויות) . חייבים לשפר את יחסי העבודה ושיתוף הפעולה עם הטלוויזיה החינוכית. יוהנה פרנר – מעולה !  וצריך לומר תודה גם ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית שמגלה תמיד הבנה לעיקרון שידורי הספורט הבינלאומיים ברמה הגבוהה בהם יש עניין וצפייה.

7.  אתה יכול לראות בעצמך ולהבין ממכתב זה עד כמה הסיפור של ווימבלדון 1989 היה מסובך הפעם.

אחרי שהצלחתי "להתגבר" על  ה- EBU  ו- UFA ( איגוד השידור האירופי ה- EBU  סירב לפרסם מסמך Boycott order), היה צריך לתמרן ולרִיב על זמן השידור עִמך כמנהל טלוויזיה וצלילה רוֹז מנהלת תוכניות הילדים, וכן לתמרן, לבוא בדברים, להסביר ולשכנע את יוסף  בר-אל מנהל הטלוויזיה בערבית ואת יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית. שידורי ווימבלדון חוצים שלשו רשתות טלוויזיה השותפות לאותו סיגנל. כל צד מנסה לשמור על האינטרסים של עצמו. עלי זה מקשה מאוד את החיים, אך בסופו של דבר הצלחנו לבצע את המשימה.

8.  בימים שקדמו להשגת ההסכם עם UFA, נמסרה לעיתונות אינפורמציה מטעמך מאוד חלקית וגם לא מדויקת (אני יודע שעשית זאת בתום לב). גם דוברת רשות השידור מסרה לפחות פעמיים אינפורמציה לא בדוקה ומבולבלת מאוד (ראה למשל הודעת הדוברת במקומון "העיר" מיום שישי – 30 ביוני 1989). מהפּרסומים השונים בעיתונות ניתן היה לראות בבירור ששניכם – אתה והדוברת – אינם בקיאים בחומר. תסכים עמי שההודעות לעיתונות מטעם רשת הטלוויזיה שאתה מנהל חייבות להיות ראשית דבר מהימנות ! אני חושב שלאחר שש שנות שידורים ישירים מווימבלדון (1989 – 1984) ע"י הטלוויזיה הישראלית, ולאחר שנוצרה מסורת שידור מוצלחת ויפה, היית צריך לקיים מסיבת עיתונאים כדי למסור ולהעביר את אינפורמציית השידורים והשתלשלות העניינים בצורה הגיונית ומסודרת . בכך היו נמנעות הרבה אי ההבנות !

9. אני מציע לך לערוך סקרי צפייה של כל שידורי הספורט על בסיס שיטתי- מתמשך, ולכלול בסקרים האלה גם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה. הילדים והנוער הם מרכיב חשוב בקליינטורה של שידורי הספורט שלנו מהארץ ומהעולם. לשידורי הספורט יש הרבה מאוד צופים צעירים וצעירים מאוד. עיניהם וקוֹלם במדדי סקרי הצפייה הסטטיסטיים שווה ערך לעיניהם וקולם של הוריהם. צריך לקחת את זה בחשבון. לדחוק את שידורי ה- NBA ל- 01.00  ו/או 01.30  (כשהילדים ובני הנוער וגם רוב הצופים המבוגרים כבר הלכו לישון), ועל סמך זאת לקיים סקר צפייה ולגלות שתוצאת הצפייה של הציבור ב- NBA נמוכה, ומכאן להסיק ש- NBA איננו מעניין – זוהי שגיאה חמורה !

10.  אני שוב מודה לך שאִפשרת לנו לשדר את הרגעים הגדולים של תחרויות ווימבלדון 1989.

עותק  :  יוחנן צנגן – סמנכ"ל כספים.

                                                                 בברכה ,

                                                                 יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 1 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 2 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מסמך שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ועוסק ברכישת זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון בטניס. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום. בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל בשנים 1993- 1990. מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו. מישהו אחר עשה זאת במקומו . לא פעם סח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים). היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור . הבדל עצום בין שתי ההגדרות . חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך. הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות. לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי : "יָעֵל חֵן דורשת ועומדת על כך שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב . תפקידו לנהל . גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את ה- "יומן" הערבי, יעֵני בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפסד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לעַרֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגְזָרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת אודות הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו…

היא יעל חן הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת . הוא כמובן הכריע בעדה . חיים יבין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה . מגיש וקריין דָגוּל . זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור . הוא לא היה אויב של מחלקת הספורט אך גם לא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דן שילון בשנים 1981 – 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר והיה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986 . אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה שאותה ניהל. מעולם לא מִיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית , ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר . לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור ולא חזון שידור מסודרים של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט והפקענו לא מעט שעות מסך ותקציבים. אך זה היה בעיקר בזכותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת והרבה פעמים למרות חיים יבין. אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה. ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן האָהוּב ? יאיר שטרן לא השתתף בקביעת היעדים. הוא סמך עלי ועל הרוטינה המונופוליסטית והעניק לי את חתימתו . במידה רבה השתמשתי במודל כמותי ואיכותי של שידורי הספורט ברשתות הרציניות ב- EBU, אך דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית בשנים ההן התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי. בשלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שגשגו שידורי הספורט, אולם כפי שאמרתי לא בגללו אלא בשל מעורבותו האישית והמסיבית של המנכ"ל אורי פורת ותמיכתו הכלכלית של סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. מעת לעת נדחפה העיתונות הכתובה לחצר הטלוויזיה וחשפה שוב ושוב את המחלוקות. לא היו חסרות כאלה.

טקסט מסמך : 19 במארס 1987. ביקורת טלוויזיה של העיתונאי אבי רצון אודות התנהלותו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין הנוגעת לשידורי הספורט ולדיווחי הספורט לרבות התקפה אישית נכלולית עלי בין השורות "…כאן יש לנו שאלה : האם יכול להיות שמנהלי הטלוויזיה רוצים לתת יותר לספורט, אבל אין הם סומכים על אלה שאמורים לנהל את מחלקת הספורט ? סתם שאלה, אין לנו תשובה". (באדיבות העיתון "חדשות" וארכיון בית אריאלה בתל אביב ובאדיבות המו"ל עמוס שוקן).

שילוב הזרועות בין פעילות מחלקת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ וגם בעולם הגיעה לשיאים חדשים בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה. הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נרתמו בכל כוחם כמו הקולגות שלי לצלם, לערוך, להקליט, ולשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות . זאת הייתה דרך חיים . לעיתים על חשבון חיי המשפחה.  הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [10]. הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. זהו מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה ה=היא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. זהו מכתב שלי ש-שלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין…הנושא דברי שבח הנוגעים ל-עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1989 הודח חיים יבין מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או במילים עדינות כהונתו לא הוארכה ע"י הוועד המנהל של רשות השידור. במקומו הוצב כמ"מ נסים משעל . בחודש יולי של שנת 1990 הפסיד נסים משעל את המשרה הרמה ליוסף בר-אל. יוסף בר-אל כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלוש שנים עד יולי 1993, אז הודח ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (ו/או במילים רכות יותר, כהונתו לא הוארכה). במקומו הוצב יאיר שטרן שכיהן בתפקיד עד אפריל 2000. והשאר כתוב בדברי הימים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור .

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978, טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע בַּאד גְרִינְסְפַּאן ז"ל. באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין ה-רוקפלר פלאזה ב-מנהאטן אצל צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons) , יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC. הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim “Jimmy” Connors). צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט. במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת הרשתות הגדולות בארה"ב : NBC, CBS, ו- ABC. כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר ב-ניו יורק. לא שעת צפייה נוחה. חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי שתו את קפה הבוקר שלהם. בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם. אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם. בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר. ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנאלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה. יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כריס אוורט למשחק הגמר נגד ה-צ'כוסלובקית מרטינה נבראטילובה. כריס אוורט כמו ג'ימי קונורס הפסידה אף היא. רשת הטלוויזיה של NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בטורניר ווימבלדון 1978. בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב. הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC, קודש הקודשים של הרשת, הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים מסוגים שונים, אוכל חם, בשרים וגבינות, שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה, ולידם צלחות וסכו"ם. משני צדדיו של שולחן האוכל רחב הממדים הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים בניילון שחור שלא ניתן לפספס אותם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם. וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות. טאבו. מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן, ממש חסם בגופו במשך שנים, הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות. הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים, העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה.

רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא אִפְשֵר לי מנהל הטלוויזיה ההוא יאיר שטרן הבלתי נשכח לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה , שתייה קלה , ו-סנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו המתמשכים מעבר לחצות . זה לא היה כל כך נורא. חטיבת הספורט בפיקודי הפכה את האירוח הזה למסורת. ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן. מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי. מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה. התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר . צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן – שלנטיוּת, טקסט מנהיגות אנושית, כלהלן :

"…רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם, יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים…", והוסיף, "…חלק מתרבות "הפינוק" שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון ה-רשת. זאת הוצאה כספית אפסית ש-בטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו. אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם. עובדי NBC שנהנים מעת לעת לתנאי אירוח בעת עבודתם תמיד יעריכו זאת…" .

טקסט מסמך : 27  בחודש דצמבר של שנת 1993. זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאיגוד הטניס המביע את נכונותה של רשות השידור לשלם 50000 (חמישים אלף) דולר עבור זכויות השידורים הישירים של תחרות גביע דייויס בין נבחרות ישראל וצ'כיה , האמורה להתקיים במארס 1994 במרכז הטניס ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין . מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנהג בקרתנות ללא שום הצדקה. ברור שהוא היה צר אופקים ופרובינציאלי בתחום הבינלאומי הקונקרטי הזה . נעול בדל"ת אמותיו. זה היה מגוחך מפני שהוא לא נימק אז את הקטנוניות הזאת והשתמש בכוחו כמנהל עַל. חיים יבין מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף עשור ה- 80 של המאה שעברה, סירב להבין ו/או לא רצה להבין את הכישרון והיכולת הטכנולוגית והעיתונאית של רשת שידור שבראשה הוא ניצב . סיקור התמודדות הטניס הייתה משימת שידור עיתונאית חשובה מעבר להתמודדות הספורטיבית וגם יקרה, אך כזאת שניתן היה לממן את מרבית עלותה באמצעות שקופיות חסות של כל מיני חברות מסחריות וגם של הטוֹטוֹ. חיים יבין אִכְזֵב אותי לחלוטין. הרי הוא היה עיתונאי שהבין כי לא מדובר בהתמודדות נגד מדינות לוכסמבורג ו/או ליכטנשטיין. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לעומת חיים יבין היה גלובאלי ומצויד ראייה עיתונאית אוניברסאלית. הרי גם הוא היה יכול קרתני ולומר לי את המילה "לא". מוטי קירשנבאום חשב כמוני (וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU) שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב והפופולרי בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביולי 1993 ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בא תחתיו, ניתן האות. השמש שוב זרחה ו-אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן, ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אַלֶכְּס גִלְעָדִי שסייע למוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על.

קנינו את זכויות השידורים הבלעדיות של ווימבלדון, טורניר הטניס החשוב בעולם, שוב לשלוש שנים רצופות 1996, 1997, ו- 1998 מ- Jan Menneken האחראי על מכירות זכויות השידורים של משחקי הטניס בחברת התיווך UFA הגרמנית שמקום מושבה בהמבורג . מן ההיבט הזה של שידורי ווימבלדון בטניס היה מוטי קירשנבאום ממשיך דרכו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנות השמונים . מוטי קירשנבאום היה איש עסקים מחושב . מהיר כהרגלו סגר במסעדת "טורקיז" את עסקת השידור בתוך שעה של ארוחה. כשקינחנו בכפיות מדודות ובזהירות את המנות האחרונות ה- "Deserts" המתוקים עתירי הקלוריות , החלטנו כבר לשָלֵם ל- UFA סכום של 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר לעונת 1996, ותוספת של רבבת דולרים בכל שנת שידורים נוספת. 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר ב- 1997, ו- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר ב- 1998 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מחלקת הספורט אִפשר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון ולהיפטר מקיללת ה- Off tube. זה היה פיצוי ראוי למהימנות ואמינות השידור וגַם קומפנסציה מוסרית כלפי השַדָּר הטניס אוּרִי לֵוִי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים . לאחר שפרש מוטי קירשנבאום מרשות השידור ב- 1998 נמוג גם חוזה שידורי הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון בטניס. עם הסתלקותו של מוטי קירשנבאום ז"ל מרשות השידור אבד לי חלק מאושרי.

שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים. אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית. צריך להבין שהשידורים הישירים מווימבלדון התנהלו במשך שנים ארוכות על סיגנל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית, הטלוויזיה בשפה העַרבית, והטלוויזיה החינוכית. הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים, יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, וויתורים וקטיעות – ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות. השידורים הישירים שודרו בהמשכים וחדרו לפעמים ללֵב ה- Prime Time. זאת הייתה אכזבה מרה. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יָאִיר שְטֶרְן. נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד עלי ועל מערכת ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד ולא לאחריות האישית שלי כעורך ומפיק ראשי – בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק ולשדר אותם . תיעבתי את ערוץ 5 בכבלים אבל היה זה דווקא הוא שגאל אותי מייסוריי ההם.

סיכום קצרצר.

השאלה הגדולה שנותרה ללא מענה בתום כתיבת שלושת הפוסטים המפורטים האלה מס' 55 + 56 + 57, האם ד"ר איאן פרומן יצר במשך פעילותו הארוכה והברוכה לאורך שנות דור (שימש גם יו"ר איגוד הטניס בשנים 2004 – 2000) שושלת טניס שמורכבת מחוליות בל יינתקו ? האם הרכיב מורשת בלתי מחיקה ? הרי מדובר במדינה קטנטונת מעוטת כישרונות ספורטיביים בדרך כלל. אני משאיר לכמה שניות את התשובה פתוחה. ארה"ב ואוסטרליה מוכרות כמעצמות טניס מקדמת דנה. בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 הן הוכיחו את כישרונן ויכולתן העצומים . במשך 28 שנים רצופות בין 1946 ל- 1973 הן היו שתי הנבחרות הלאומיות היחידות שזכו לסירוגין בגביע דייוויס. ההצלחה הפנטסטית הזאת מעידה על תשתית, עומק, ומסורת של שחקנים כישרוניים ומאמנים מסורים וידענים. לא ניתן לקיים פס ייצור ספורטיבי שמניב אלופים כה רבים ללא מסה של משתתפים פעילים הטניס האוסטרלי והאמריקני אחרי מלחמת העולם ה- 2 הפך מודל לחיקוי. אט אט חדרו לצמרת מפעל "גביע דייוויס" גם נבחרות הטניס של איטליה, מכסיקו, ספרד, הודו, רומניה, מערב גרמניה, דרום אפריקה, צ'כוסלובקיה, ושוודיה. מעצמות הטניס הקלאסיות הפכו לפתע לפגיעות ולעיתים נעלמו ממפת התחרויות. למשחק הגמר על גביע דייוויס של שנת 1974 העפילו נבחרת דרום אפריקה והודו (הודו לא התייצבה לתחרות נגד מדינת האפרטהייד והוכרזה כמפסידה). במשחק הגמר על גביע דייוויס של 1975 ניצחה שוודיה את צ'כוסלובקיה 2:3. במשחק הגמר של גביע דייוויס ב- 1976 הביסה איטליה את מכסיקו 1:4. מפני שהטניס הפך להמוני וגלובאלי כל כך, ולמשחק של חוגים רחבים וגם של בני עניים בעולם כולו, קמו לארה"ב ואוסטרליה יריבים פוטנציאליים בקרבות היחידים וגם מפגשים בתחרות הזוגות.

תשובתי לשאלה שנשאלה לעֵיל היא כי מורשת הטניס שהניח ד"ר איאן פרומן ב- 1977 – שְבִירָה (!) שְבִירָה לחלוטין (!!) הטניס הישראלי חסר מטבעו כישרונות טבעיים רבים ולכן משולל עומק… זמנו קצוב. לא ניתן לבנות את עתידו לאורך זמן על דודי סלע, אמיר וויינטרוב, והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הניצחון האחרון על יפן היה בבחינת נֵס. נכון שנִסִים הם חלק מהספורט, אולם להאמין בנִסִים וגם לסמוך עליהם זה כבר יותר מידי.