פוסט מס' 1272. אנוכי אוטוטו בן 90…אולם זיכרוני נותר במקומו והוא מתועד בכתובים… היסטוריה טלוויזיונית בלתי נשכחת אליה קשורים מייסדיה בארץ : ביניהם, ארנון צוקרמן, חיים יבין ,דן שילון, אלכס גלעדי ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, אריה אורגד, אלימלך רם, רם עברון, דליה מזור, כרמית גיא …ועד אחרים…אולם לא רבים…! כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי .
פוסט מס' 1272. הועלה על ידי לאוויר במוצ"ש – 14 בחודש דצמבר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי. פוסט מס' 1272.
יואש אלרואי.
טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי ב-תמונה. חודש יוני של שנת 1978 ההיא. התמונה הזאת תועדה וצולמה בבואנוס איירס בירת ארגנטינה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו (הטלוויזיה הישראלית ה-ציבורית ההיא), את משחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן היה ארנון צוקרמן. הוא ארנון צוקרמן מינה אותי להיות ה-מנהל והמפיק הראשי של מפעל השידורים הישירים ההם רבי סקרנות ספורטיבית ורוויים ב-אין סוף כמויות Rating ציבורי מאקסימאליות ו-מדהימות חסרי תקדים בימים ה-הם של משחקי "מונדיאל הכדורגל ההוא של ארגנטינה 1978 !!!".
מפעל כדורגל עולמי בינלאומי מרתק, מרשים, איכותי, ו-רָב חשיבות טלוויזיונית סקרנית…שהתנהל הרחק מגבולות המדינה…ב-חמש ערים בארגנטינה הרחוקה, וב-ראשן עיר הבירה המרשימה והבלתי נשכחת עבורי בואנוס איירס (Boenos Aires). (כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).
פוסט מס' 1272. אנוכי אוטוטו בן 90…אולם זיכרוני נותר במקומו…פרי איכותו ו-טעמו מתועדים גם כאן ב-כתובי הבלוג הזה מס' 1272…להלן…עוד חלק מקורות הזמן הטלוויזיוני ההוא הדרמטי וגם רב תהפוכות לעיתים…זמן טלוויזיוני שחלף לבלי שוב ואיננו עוד…אולם הזיכרונות נותרו במקומם…!!! פוסט מס' 1272. כל הזכויות שמורות לכותב והמחבר יואש אלרואי.
היסטוריה טלוויזיונית בלתי נשכחת אליה קשורים מייסדיה בארץ : ביניהם, ארנון צוקרמן (מנהל טלוויזיה, איש תקשורת, ואדם באשר הוא אדם בעל אישיות של יושרה ו-אֶמֶת ברמה גבוהה מאוד ובלתי נשכח על ידי ומטעמי לעד…בלתי אפשרי לומר זאת על רבים אחרים ב-תחומים שונים של חיינו…) וגם חיים יָבִין, דָן שִילון, אלכס גִלְעָדִי ז"ל, מוטי קִירְשֶנְבָּאוּם ז"ל, אַרְיֵה אוֹרְגָד, אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל (…מוריי, מדריכיי, ורבותיי ה-בלתי נשכחים לעד ב-תחומי העיתונאות והתקשורת הטלוויזיונית והטכנולוגיה הטלוויזיונית המורכבת רבת צורות ו-פנים…), וגם רָם עֶבְרוֹן, דַלְיָה מָזוֹר, כָּרְמִית גָיְא, וגם הטכנאי אלי רבינוביץ' הבלתי נשכח, וגם שני טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם בשם אֵלי בַּבָּא (…שני בני דוֹדִים ב-אותו שֵם בלתי נשכחים עבורי ל-עד…) ועד אחרים כמו אבנר מריומה…אבל ו-אולם לחלוטין הם לא רבים מ-בין אלפים…! פוסט מס' 1272. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. מעניין : חלפו שנים רבות מאז אולם הם כולם ועוד רבים אחרים נותרו בלתי נשכחים…כנרעה לעד
הערה 1 : הבלוג כולו ו-על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.
הערה 3 : הבלוג נוסד בקיץ 2012 ו-מונה בינואר 2022 יותר מ- 1.000000 (מיליון) נכנסים, קוראים ו-מתעניינים.
פוסט מס' 1272. אנוכי אוטוטו בן 90…היסטוריה טלוויזיונית בלתי נשכחת אליה קשורים מייסדיה בארץ : ביניהם, ארנון צוקרמן, חיים יבין ,דן שילון, אלכס גלעדי ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, אריה אורגד, אלימלך רם, רם עברון, דליה מזור, כרמית גיא …ועד אחרים…אולם לא רבים…! כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי .
הָ-עיתון הָ-יוֹמִי ה-וותיק ו-המהימן הָ-קָרוּי, "הָאָרֶץ" – הוא מָקוֹר מֵידָע יְסוֹדִי, מְהֵימָן, ו-חָשוּב עבורי מאז שנת 1971. אנוכי ומשפחתי חתומים על העיתון היוֹמִי "הָאָרֶץ" (בהוצאת משפחת שוֹקֶן) מאז אותה ה-שָנָה ההיא של 1971 בה חברתי (לפני 53 שנים) לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בראשה ניצבו אז דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל. בתפקיד מנכ"ל רשות השידור ההיא כיהן בחמש שנים המדוברות ההן של 1974 – 1969, שמואל אלמוג ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-דַרְדָקִית ההיא ב- 1971 היה ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל. גם שייקה תדמור הוא איש עתיר זכויות טלוויזיוניות, ו-מי שהיה ב- עברו מנהל ביה"ס הריאלי ב-חיפה. שייקה תדמור ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך תקופה של שנתיים ימים עד 1973, ושב לעברו החינוכי הקודם כ- מנהל ו-מורה ב-ביה"ס הריאלי ההוא של חיפה (!).
במקומו של שייקה תדמור ההוא התמנה ב- 1973 לתפקיד החשוב של מנהיג השידור הציבורי ל-מנהל החדש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ארנון צוקרמן ההוא (!).
ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-כישרון רב, ב-חוכמה, וב-יָד רָמָה במשך שֵש שנים בין השנים 1973 ל- 1979…והצעיד אותה בשנים ההן ל-עבר פסגות חדשות ו-שיאים חדשים בכל תחומי התקשורת הטלוויזיונית הארצית והבינלאומית…שיאי טלוויזיה שלא נודעו כמותם עד אז הימים ה-הם…(!). ארנון צוקרמן נותר עבורי אישיות בלתי נשכחת גם היום…
טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת. הימים הרחוקים ההם של ראשית השידור הטלוויזיוני הישראלי הציבורי הישן ההוא, האיכותי והטוב ההוא, ו-הבלתי נשכח ההוא (!). ארנון צוקרמן יבד"ל מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל), מנהיג שידור מכונן ברמה גבוהה בלתי נשכח…יחדיו עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר בעת ההיא מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין).
מוטי קירשנבאום תמך במאבקו המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כ-נגד מנכ"ל רשות השידור בימים ההם, יצחק לבני ז"ל.
בריאיון שהעניק מוטי קירשנבאום ב- 1978 לעיתונאי "הָאָרֶץ" אלי טייכר טען כי יצחק לבני תוקע מקלות בעגלת הטלוויזיה של ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור ש- הגשים את משאת חייו של כל מפקד הגון באשר הוא בכל תחום מתחומי חיינו. הוא היה מנהיג ומפקד נערץ של ועל ידי עובדיו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ארנון צוקרמן היה המנהיג ב- הֵא ה-ידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא השנים ההן , אולם הוא לא היה לבד. ארנון צוקרמן אומנם צעד בראש החבורה אך היה מוּקָף בימים ההם באישים טלוויזיוניים וציוותי עבודה טלוויזיוניים חרוצים, מוכשרים, נלהבים, ו-מצטיינים בשלושת הדירוגים הטלוויזיוניים המקצועיים ההם, הקרויים : עיתונות והפקה + טכנאים + עובדי הדירוג המשולב (!).
הוא ארנון צוקרמן המנהיג ההוא, זכה להערכה ציבורית רבה על פועלו מטעמם של כל של כלל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-שֵש השנים ההן שבין 1973 ל- 1979 (!). הערכה שגבלה בהערצה…הוא זָכָה ב-צֶדֶק…! ב-צֶדֶק רָב…!
היה מדובר באישיות מיוחדת מקצועית ומקצוענית יישרת דרך, עצמאית, מוכשרת, ו-בעלת יכולות של הובלה, מנהיגות, חשיבה, ומחשבה ארוכות טווח, שֶ-עובדיו נָהוּ אחריו (!). חלפו מאז שנים רבות אולם רבים מאיתנו זוכרים כך את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא המוכשר, הנאמן, ה-כן, ו-החרוץ ה-הוא בשנים ההן, ארנון צוקרמן… (!).
אין ספק בכלל שֶ- וְכִי – ארנון צוקרמן היה בנוי מחומרים אנושיים מיטביים מהם עשויים ו- קורצו מנהיגים (!). הנה התצלום שלו מהימים ההם שחלפו לבלי שוב…היה רק ארנון צוקרמן אחד הימים ההם…
טקסט תמונה : חורף 1975. זהו מר ארנון צוקרמן (בן 41, בתמונה) הבלתי נשכח על ידי… מנהיג ומפקד ברמה גבוהה של רשות השידור ה-היא בימים ההם. ניחן ב-אישיות מיוחדת במינה בנויה לתלפיות…איש חכם…איש של אמת…איש מזהיר…ומעולה בחזונו ובמעשיו. וגם גבר יפה תואר. גם עליו ניתן לומר כי היה בימים ההן רק ארנון צוקרמן אחד…(!)
עבורי הוא ארנון צוקרמן נותר בלתי נשכח…בעל אישיות דגולה. מוכשרת, יקרה ו-יישרת דרך…איש של אמת ש-זיכרונו נותר במקומו…מדובר במנהל ו-מנהיג מוצלח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך שתי קדנציות רצופות בשנים ההן של 1979 – 1973. תקופת ניהולו נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי הטלוויזיוני ההוא ב-מדינת ישראל (!). אדם של יושרה ו-אֶמֶת מ-שכמו ו-מעלה ב-תכונותיו (!). מנהיג שידור רציני, מאופק, וקר רוח, אמין, ובעל שקט נפשי מ-חד – ומי שניחן בכריזמה עַל מ-אידך (!). אין שום תחליף לתכונות נפש של אמת ואמינות…!!! ככה אנוכי הכרתי את ארנון צוקרמן ההוא בשנות ה-70 ההן במאה הקודמת…(!). חלפו שנים רבות מאז אולם הזיכרונות ההם אודותיו נותרו במקומם…הייתי בר מזל בשנים ההן שדווקא הוא ארנון צוקרמן ניצב אז בפסגת השידור הציבורי והיה מנהיג השידור שלי בימים ההם…
ארנון צוקרמן הוא איש נבון, בעל יושרה, ובעל יכולת וכישרון פיקוד ו-ניהול מרשימים. אם להשתמש במטפורה צבאית אומר זאת כך : ארנון צוקרמן היה רמטכ"ל השידור הציבורי שנהנה מהערכה עצומה אם לא לומר הערצה של אלופי הפיקודים המצטיינים ההם שלו דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי ז"ל- וחייליהם (!). היה ב-עִתּוֹת הזמן ההוא – רק ארנון צוקרמן אחד…הוא עצמו… השפעתו על קידום איכות טיב איכות השידור הטלוויזיוני הישראלי הייתה מרחיקת לכת, בעלת תפנית וחשיבות היסטורית…הוא ופועלו נותרו עבורי גם היום כשאנוכי אוטוטו בן 90… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 54 שנים בעת כתיבת ותיעוד הפוסט…עוד שני אישים נערצים…דן שילון יבד"ל (מימין) מנהל חטיבת הספורט יחדיו עם הסגן שלו אלכס גלעדי ז"ל (משמאל) בראשית הדרך המפותלת והקשה (טכנולוגית וציבורית) ש-בה נעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא… (!). שניהם נותרו בלתי נשכחים ל-עַד עבורי (!). (התצלום הוענק לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מהלכי הניהול של ארנון צוקרמן ה-הוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-היא הולידו מהפכות מֵידַע (!). חלקם התפרשו על ידי מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי כ-התרסה נגדו אך צלחו גם מפני שארנון צוקרמן זכה לגיבוי עצום ללא סייג של מנהלי החטיבות שלוֹ. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי ז"ל רחשו לו הערכה ו-נאמנות. לפי דעתי בלתי מוגבלות ו-ללא קֵץ. היה אז רק ארנון צוקרמן אחד בכל מדינת ישראל ההיא…אי אפשר לומר זאת על רבים מאיתנו…היה מדובר ב-אישיות רב ערכית רבת אור, מוסר, ודרך ארץ…אין לי בכלל ספק בכך…פגשתי ב- 88 שנות חיי באישים מעטים מאוד ברמתו של ארנון צוקרמן ההוא…(!).
הם הזדהו עם המקצועיות והמקצוענות של פועלו ואישיותו של ארנון צוקרמן. ייתכן וארנון צוקרמן היה יוצא לסוג כזה של מלחמת ניהול נגד מפקדו הראשי המנכ"ל יִצְחָק לִבִנִי גם ללא תמיכת חייליו והערצת המח"טים אך הסגידה הזאת כלפיו וודאי לא הזיקה לו. ארנון צוקרמן הגשים את חלום הניהול של כל מנהיג באשר הוא. החיילים והמפקדים העריצו אותו, את אישיותו, ואת היושרה האישית שלו. אינני נלאה מלציין זאת שוב ושוב כי ארנון צוקרמן היה מנהיג אמת ו- מעין "אִי" גדול של יושרה מוחלטת במעין אוקיינוס טלוויזיוני סוער וגועש…שאותו הוא ארנון צוקרמן… הירווה בחשיבת צדק ו-מנהיגות אמת. אין ספק ש- הוא ארנון צוקרמן ניחן באישיות רמת מעלה יוצאת דופן…(!).
באוקטובר 1977 סיים דָן שִילוֹן (כאמור, מנהיג שידור בזכות עצמו) תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים של חטיבת החדשות ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא חולל שינויים (רבים) בעיצובה האנושי של חטיבת החדשות ההיא והעיצוב התוכן והוויזואליה שלה…!!! עלי להזכיר לקוראי הבלוג הצעירים כי דן שילון היה המנהל הראשון ב-טלוויזיה ה-ישראלית ה-ציבורית ההיא שייצר באמצעות וויזואליה חדשה ב-שנת 1974, את מודל ההגשה הזוגית הראשונית של מהדורת "מבט", והראשון שהשתמש ב- "Sit up" באולפן, כאמצעי להעברת אינפורמציה קונקרטית ע"י הכתבים השונים, בתחומי הכיסוי השונים שלהם, וזאת בנוסף לצוות ההגשה הקבוע באולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). היום זה טריוויה. אז זה היה בימים ה-הם חידוש גדול (!). היו רק ארנון צוקרמן אחד ודן שילון אחד באותם קורות הימים הרחוקים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-היא…!!! הימים ההם חלפו כבר מזמן ללא שוב…!!!
טקסט תמונה : 1975. הימים ההם לפני 49 שנים…זהו אולפן החדשות ההוא של "מבט" (מהדורת החדשות ההיא של הטלוויזיה הישראלית ההיא בשנים ההן…) אולפן שהיה ממוקם בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשכונת רוממה ב-ירושלים ההיא (!). הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 49 שנים (!). ראשיתו של עידן חדש בחטיבת החדשות ההיא תחת ניהולו ומנהיגותו של המנהל החדש ההוא דן שילון (בתום עידן צבי גיל) בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא תחת ניהולו ומנהיגותו של ארנון צוקרמן ההוא.
תמונה חשובה שמתעדת את המבנה החדש ההוא של הגשת מהדורות "מבט" ההן. הכתב המדיני אלימלך רם ז"ל (מימין) משדר ב- "Sit up" לצדו של צוות שני המגישים חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל) שניהם ייבדלו לחיים ארוכים. ה- "Sit up" הטלוויזיוני הזוגי של צמד קריינים בימים ההם, הוא היום עמדת שידור טריביאלית ומקובלת. אז בימים ההם היה מדובר בחידוש (!). (התמונה, באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
דן שילון ייחס את הצלחת מאמצי חטיבת החדשות בפיקודו לשקף נאמנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תהפוכות חיי החברה הישראלית בשלוש השנים האלה שבין 1974 ל- 1977 – ראשית דבר הודות למנהיגות השידור הטלוויזיונית הציבורית האמיצה, הכנה, ו-יוצאת דופן ההיא של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דאז (!). כך כתב לו דן שילון (לארנון צוקרמן) את הטקסט הזה בדו"ח הסיכום שלו כמנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ב- 16 באוקטובר 1977, כלהלן :
"…עם סיום תפקידי, מצאתי לנכון להעלות על הכתב בהרחבה יחסית, הערות סיכום לעבודת חטיבת החדשות בשלוש השנים האחרונות. הייתה זאת אחת התקופות המרתקות בחייה של החברה הישראלית, ובמאמציה של הטלוויזיה לשקף נאמנה את תהפוכותיה. אם תהיה שותף להערכתי כי מאמצים אלה הוכתרו עקרונית בהצלחה, כי אז לא אוכל שלא להעלות על נס את תרומתך המכרעת לכך. דרך קבלת החלטותיך, חשיבתך התוכניתית והמבצעית, מוסריות עקרונותיך – עשו את עבודתי ואת עבודת חטיבת החדשות בכפיפות אליך לחוויה עמוקה…" [1].
טקסט מסמך : אוקטובר 1977. מסמך חשוב "סיכום תקופה", שכתב וחיבר דן שילון (אישיות טלוויזיונית ברמה גבוהה בלתי נשכחת כ-אדם ו-איש מקצוע) בתום תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והגיש אותו למנהל הטלוויזיה מר ארנון צוקרמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1975. שני אישי תקשורת ו-טלוויזיה ברמה גבוהה מאוד, יישרי דרך, ו-בעלי חזון – בלתי נשכחים עבורי. ואוסיף : ל-עַד (!). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 41 בתמונה) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, דן שילון (משמאל, בן 35 בתמונה). השנים הבלתי נשכחות הָ-הֵן חלפו ל-בְלי שוּב. (התמונה הוענקה לי באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך (1) : תאריך : 16 באוקטובר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים (!). זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 1 מתוך 2) ש-שלח דן שילון ל-מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974. כותרת המסמך/מכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך (2) : 16 באוקטובר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי לפני 47 שנים. זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974. כותרת המסמך/מכתב ההוא הייתה : "סיכום תקופה".
(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). [1] ראה נספח : חוברת דו"ח הסיכום של מנהל חטיבת החדשות דן שילון שהוגש ב- 16 באוקטובר 1977 למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.
אֶפִּילוֹג קצר של-רגע…
המוסיקה האדיטוריאלית הקליטה והלהיבה של ג'יימס לאסט שאותרה ע"י יגאל שילון כה צלחה עד שהפכה חיש מהר לפס קול טלוויזיוני שהוביל במשך שנים אלפי מסיבות – חתונות במדינת ישראל. עו"ד חנוך קינן שהיה בזמנו שדר ספורט בכיר בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה בחטיבת הספורט ההיא בהנהגתו והובלתו של דן שילון הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…סיפר לי פעם סיפור, באלה המילים…: "…יואש אלרואי אני לא רוצה לקלקל לך את התיאוריות המוסיקאליות שלך…אבל דע לך שפס הקול המוסיקאלי הזה "JAGERLATIN" של ג'יימס לאסט שימש בצרפת לצורכי פרסומת מסחרית שעסקה במכירת מכונות כביסה…". הפוסט הזה נכתב לאחר שמישהו ש- יָקָר לי ומאוד מאוד קרוב אליי (ו-חָפֵץ ב-עילום שמו…), העיר לי כי נעימת "מבט ספורט" ההיא שחיבר ג'יימס לאסט ההוא, שימשה רינגטון ב- Iphone הפרטי שלו, וכל פעם שמתקשרים אליו הוא חושב עליי…
פוסט מס' 1232 נשען ונסמך גם על המידע המתפרסם ב-פוסט מס' 175 שלי, ואשר נחקר ונכתב בשעתו גם על ידי. (הערה : פוסט מס' 175 שנחקר ונכתב על ידי הועלה לאוויר בשעתו בתאריך של יום שני – 11 במארס 2013. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).
פוסט מס' 1232. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1232 הועלה לאוויר ביום שלישי-4 במארס 2024.
ובכן, משפחתי ו-אנוכי נותרנו נֶאֱמָנִים ל-עִיתּוֹן "הָאָרֶץ" גם ב-חלוף 53 שנים מאז אותה שנת 1971 ההיא. אנוכי כותב ומדגיש את העובדה הזאת ואת הנתון הנ"ל מפני שכ- בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הייתי ב-עָבָרִי ההוא נֶאֱמַן לעיתון הָיוֹמִי "דָבָר" כמו מרבית חברי הקיבוץ מצביעי מפא"י (ראשי תיבות של מפלגת פועלי ארץ ישראל) (!). עיתון "דָבָר" נסגר ו-חדל להופיע בשנת 1996. חלק קטן ומצומצם אחר של חברי קיבוץ אָפִיקִים שהיו בעת ההיא מצביעי מפ"ם (ראשי תיבות של מפלגת פועלים מאוחדת) העדיפו על פני העיתון "דָבָר" את העיתון היומי ההוא שהיה קרוי, "עַל הָמִשְמָר". ובכן, גם העיתון "עַל הָמִשְמָר" נִסְגָר ו-חָדַל להופיע ב- שנת 1995. העיתון היומי השלישי ההוא "לָמֶרְחָב" שנוסד ב- 1954, נסגר אף הוא הרבה שנים קודם לכן בשנת 1971. שלושת העיתונים האלה "דָבָר", "עַל הָמִשְמַר", ו- "לַמֶרְחָב" שהיו במשך זמן רב בבת עינו של מעמד הפועלים במדינת ישראל ההיא איבדו את כוחם, חדלו להתקיים, נסגרו, והפסיקו ל-צֵאת ל-אוֹר. העיתונים ההם הפכו לפיסת היסטוריה (!).
שני עיתוני הָעֶרֶב ה-יומיים, "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות", חגגו, שגשגו, ו-תפשו את מקומם של עיתוני הבוקר ההם, ו-הפכו חיש מהר ל-רָבֵּי תְּפוּצָה אָרְצִיים (!). הם, עיתוני הערב האלה, הביסו, הרגו, וקברו את שלושת עיתוני הבוקר ההם "דָבָר", "עַל הָמִשְמָר", וגם אֶת "לָמֶרְחָב" – אולם מעניין ואולי גם מפתיע : הם לא הכניעו את עיתון "הָאָרֶץ" ה-מְעוּלֶה (!). עיתון "הָאָרֶץ" האיכותי ו-המצוין בראשות בעל הבית שלו והמו"ל משפחת שוֹקֶן, נותר יָצִיב, עומד איתן על רגליו, משגשג מידי בוקר 6 ימים בשבוע, ו- רלוואנטי עבור קוראים רבים במדינת ישראל דאז ו-עַד היום הָ-זֶה, כּוֹלֵל אותי ו-את משפחתי (!).
אנחנו גרים בתל אביב. אֶשְנֶה ואומר שוּב : "הָאָרֶץ" הוא עיתון יומי חשוב, מעניֵין, עדכני ו- וותיק בעל מעמד היסטורי ארצי ארוך שנים, שניצב ברמה עיתונאית ארצית וגם בינלאומית גבוהה מאוד (!). אינני מחליף אותו בשום עיתון אחר. זאת היא דעתי. אנוכי מדבר בשם עצמי ומשפחתי בלבד. פוסט מס' 1232 הועלה על ידי לאוויר ביום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024.
פוסט מס' 1232. הועלה לאוויר ביום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024. כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-כותב, ו-ה-מחבר, יואש אלרואי.
טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי ב-תמונה. חודש יוני של שנת 1978 ההיא. התמונה הזאת תועדה וצולמה בבואנוס איירס בירת ארגנטינה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו (הטלוויזיה הישראלית ה-ציבורית ההיא), את משחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן היה ארנון צוקרמן. הוא מינה אותי להיות המנהל והמפיק הראשי של מפעל השידורים הישירים ההם רבי סקרנות ספורטיבית ורוויים באין סוף Rating ציבורי מאקסימאלי ו-מדהים!!!… מפעל כדורגל שהתנהל הרחק מגבולות המדינה…בחמש ערים בארגנטינה ובראשן עיר הבירה בואנוס איירס. (כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).
הערה אישית ופרטית שלי : אלכס גלעדי ז"ל שהיה מנהל מחלקת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא הוזמן ב-תקופת ה-זמן הנידונה כאן…הוזמן ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי / European Broadcasting Union) ל-שַמֵש נציג מטעמו בעת המשחקים שנערכו בעיר רוסאריו הארגנטינית (Rosario)…מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם ארנון צוקרמן, אמר ושאל אותו "… OK אלכס…ובכן, מי יחליף אותך ויעמוד בראש כעורך ראשי ומפיק ראשי של צוות הטלוויזיה הציבורית הישראלית שלנו שם בארגנטינה ?…". אלכס גלעדי לא היסס והשיב מייד…איציק גליקסברג…ארנון צוקרמן נדלק, קטע אותו מייד, והשיב לו ב-תמיהה …"…מה אתה אומר אלכס…??? הרי אתה מספר לי כל הזמן שיואש אלרואי הוא האיש הכי טוב שלך בחטיבת הספורט שלך…אז מדוע לא יואש אלרואי הוא זה ש- יחליף אותך וימלא את מקומך ב-בואנוס איירס ב-ארגנטינה… ??? והוסיף, "…מי זה בכלל איציק גליקסברג…?!?!?!…" פניו של אלכס גלעדי התכרכמו ו-פרצופו הֶאֱדִים…בקיצור, מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן יבד"ל אמר לו אז ל-אלכס גלעדי ז"ל, את המילים האלה כלהלן… : "יואש אלרואי ימלא את מקומך ב-בואנוס איירס ו-לא יצחק גליקסברג…זאת החלטתי שלי…!!!
בעת שהותי – 40 ימים בבואנוס איירס כמנהל ראשי ומפיק ראשי של שידורי מונדיאל ארגנטינה בקיץ 1978, אלכס גלעדי איש ה-EBU בא לבקר אותי פעמיים במשרד ההפקה והשידורים שלנו במרכז הטלוויזיה הארגנטינית (ART) ב- בואנוס איירס…לא דיברתי עימו אז ולא החלפתי איתו אפילו מילה…הוא נראה לי לפתע איש ואדם קטן לא אמין שעושה ומנהל חשבונות…
לפתע הבנתי מיהו באמת אלכס גלעדי ז"ל…פתאום הוא היה כלום עבורי…"נוֹכֵלון קטן…", והוספתי ואמרתי לו :…"תתבייש לך נוֵֹכל…". את זאת אמרתי לו לאלכס גלעדי ב-פנים כשחזרנו ו-שבנו כולנו לארץ מארגנטינה הרחוקה ההיא…
אנוכי חזרתי ארצה מאוחר מכולם, מפני שטסתי בתום מונדיאל ארגנטינה 78' מבואנוס איירס ל-ניו יורק כדי לבקר ולשהות חודש ימים עם ובמחיצתו של בימאי הטלוויזיה האמריקני הידוע באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan) ו- רעייתו קָאפִּי ז"ל (Cappy), ושתי עוזרותיהם, שתי האחיות היפהפיות נֶנְסִי ו-סוּזָאן בֶּפָה (Beffa).
הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 48 שנים בעת כתיבת ותיעוד הפוסט (!). אנוכי בן 40, מתועד בתצלום הנ"ל ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting / מרכז השידורים הבינלאומי) שהיה ממוקם ב- "פיגורואה אלקורטה" ב-בואנוס איירס עיר הבירה של ארגנטינה.
אלכס גלעדי ז"ל מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ומי שהיה מורי ורבי בימים ההם, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, המוגדר כלהלן : עורך ראשי ומפיק ראשי (ב-בואנוס איירס) של שידורי הטלוויזיה של משחקי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 הנערכים ב- 6 ערים ברחבי ארגנטינה ובראשן עיר הבירה בואנוס איירס. המינוי נעשה בגיבויו המוחלט של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם, ארנון צוקרמן. (התמונה צולמה ב- IBC בבואנוס איירס ב-שנת 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אנוכי ב-מקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. % 98 מחברי קיבוץ אפיקים ההוא היו מעוז של מפלגת מפא"י בראשה ניצב ראש הממשלה דוד בן גוריון בימים ההם, ו-היו חתומים (באמצעות הקיבוץ) על העיתון היומי "דָבָר". מעטים מאוד מחברי הקיבוץ היו חתומים על עיתון היומי "עַל הָמִשְמָר" בהוצאת מפלגת מפ"ם ההיא (!). עיתון "הָאָרֶץ" ההוא היה מעין אורח צדדי מאוד במועדון החברים של הקיבוץ. סבא צבי צ'ריקובר ז"ל (אביו של מיכול'יק ז"ל מראשוני מייסדי קיבוץ אפיקים) היה הממונה על חלוקה אישית של העיתונים היומיים ההם "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + "הָאָרֶץ" – לחברי הקיבוץ. באותם הימים ההם יצאו לאור עיתוני הספורט הראשונים ובראשם העיתון הפופולארי "סְפּוֹרְט יִשְֹרֵָאל" שצבר מייד עשרות אלפי קוראים והפך מעיתון שבועי לעיתון יומי (!) ואחריו הגיח לעולם המידע העיתונאי הספורטיבי באמצעות העיתון ההוא "סְפּוֹרְט לָ-עַם". עורכי ובעלי העיתונים ה-מפלגתיים ה-פוליטיים הקיצוניים ההם "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + גם עִיתּוֹן "הָאָרֶץ" ("הָאָרֶץ" לא דמה לשניים הקודמים לו, והיה הרבה יותר "כללי" בהשוואה ל-הם) ראו "כי טוב…", והחליטו אף הם להרחיב עד למאוד את מדורי הספורט בעיתונים היומיים שלהם (!). מדורי הספורט בעיתונות הפוליטית הישראלית ההיא הפכו חיש מהר ל- פופולאריים ו- נעשו וקיבלו מעמד של עמודי התווך ב-אותם העיתונים היומיים ההם (!). מדורי הספורט הנרחבים בעיתונות של "ידיעות אחרונות" + "מעריב" + "הָאָרֶץ" אבות העיתונות היומית במדינת ישראל קראו תיגר על המונופול של שני עיתוני הספורט נטו ההם, "סְפּוֹרְט יִשְרָאֵל" ו- "סְפּורְט לָעַם", ו-שָמוּ להם קֵץ (!). "סְפּורְט יִשְרָאֵל" + "סְפורְט לָעַם" הפכו ל- ז"ל.
השנים חלפו במהירות ו-עָשוּ שַמוֹת ב-עיתוני הספורט היומיים ההם, שהיו קרויים, "ספורט ישראל", "ספורט לעם", ו- "חדשות הספורט" – בעזרתו ובסיועו של המדיום התקשורתי החדש הקרוי "טלוויזיה" (!), מדיה בינלאומית ש-צצה גם במדינת ישראל בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת ו- כבשה כל חלקה טובה (!). שני העיתונים הפוליטיים ההם "דָבָר" שמקור כוחו ו-כספו לא היו קוראיו אלא אלא מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בראשות דוד בן גוריון ו-כמו גם העיתון "עַל הָמִשְמָר" שמקור כוחו וכספו היו התמיכה הפוליטית של מפ"ם (מפלגת ה-פועלים ה-מאוחדת) בראשותם של הוותיקים ההם אהרון ציזלינג + ישראל ברזילי + מרדכי בנטוב + וויקטור שם טוב + נתן פלד + שלמה רוזן + יאיר צבן + יצחק טבנקין + מאיר יערי + יעקב חזן ואחרים. העיתונים היומיים ההם נשמו בשנים ההן את נשימותיהם האחרונות…נסגרו ו-ירדו אלי קבר. עיתון הבוקר היומי "הָאָרֶץ" הוא היחיד ש-שרד (!) וגם למד את הלקח. הוא הרחיב עד למאוד את ממדי מדור הספורט שלו….!!! שני יומוני הספורט הנפוצים והפופולאריים ההם, העיתונים, "סְפּוֹרְט יִשְרָאֵל" ו- "סְפּוֹרט לָעַם" נעלמו ו-נכחדו כלא היו (!). כמותם גם שני העיתונים הכלליים ההם עצמם, "דָבָר" ו- "עַל הָמִשְמָר". מדורי הספורט בעיתון "הָאָרֶץ" ובעיתוני הערב "מעריב" ו- "ידיעות אחרונות" טפחו, צמחו, והתרחבו מאוד (!). שלושת העיתונים היומיים הנ"ל האלה צברו ממדי תפוצה ענקיים גם בשל העובדה שבעליהם ו-עורכיהם ראו לנכון ל-הגדיל את נפח מדורי הספורט ל-מדורים יומיים נרחבים מאוד ועדכניים (!). שני עיתוני הספורט היומיים הנפוצים ה-הם "ספורט ישראל" ו-"ספורט לעם" לא שָֹרְדוּ את מהפכת העיתונות הארצית במדינת ישראל ההיא שהתרחשה בשנים ההן לפני זמן רב, נכחדו, והפכו ל-ז"ל (!). העיתונאים הבכירים ו-הבולטים בשני עיתונאי הספורט היומיים ההם הנ"ל ובראשם המפורסמים ובעלי המוניטין כמו דן פחטר (פתיר), ישראל פז, יחיאל ארזי, ורבים אחרים נשכרו ו-מצאו את עבודתם באותם העיתונים היומיים הכלליים המפורסמים ההם, ובראשם, "מעריב" + "ידיעות אחרונות" + "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + "הָאָרֶץ" + "הָבּוֹקֶר". הגדיל לעשות מכולם עיתונאי "הבוקר", נחמיה בן אברהם ז"ל מי שהפך בימים ההם ל-שדר הספורט הלאומי ו-הבלתי נשכח ההוא ב– רדיו "קול ישראל" (!). נחמיה בן אברהם היה שַדָּר רדיו ו-עיתונאי מוכשר מאוד ואיש נבון וחכם מאוד ברמה פנומנאלית (!), יחיד ב-דוֹרוֹ, בעל יֶדַע עצום, ו-בעל גוון קול רדיופוני מיוחד (!), כישרון התיאור הרדיופוני העיתונאי שלו היה גם כן מיוחד, יוצא דופן באיכותו, ואטרקטיבי לכל אוזן שומעת (!). חיש מהר הפך נחמיה בן אברהם ז"ל לאישיות רדיופונית ארצית ייחודית, ו-נערצת ובעל סמכות עַל. רדיו "קול ישראל" שכר בימים ההם את שירותיו הרדיופוניים המצוינים והנפלאים של נחמיה בן אברהם והפך אותו לא רק לאישיות רדיופונית פופולארית מאוד בכל מדינת ישראל אלא גם לאהובה, בעלת סמכות על, ו-בלתי נשכחת. המוניטין העצום של נחמיה בן אברהם נישא בפי כל האומה (!). נחמיה בן אברהם מי ש-נשכר בימים ההם ע"י רדיו "קול ישראל" כדי להיות שַדָּר ראשי שלה (ב-טרם נפתח עידן "הטלוויזיה הישראלית הציבורית") הפך לאישיות רדיופונית – תקשורתית לאומית מפורסמת מאוד, פופולארית מאוד, נערצת מאוד, ורבת ערך מאוד (!!!).
נחמיה בן אברהם ז"ל שדרן רדיו ברמה הגבוהה ביותר הוא אביהם הרדיופוני של שני שדרני רדיו "קול ישראל" ההם גדעון הוד ודני דבורין, שניהם יבד"ל. שניהם מעולם לא הגיעו לרמתו ולמידת הפופולאריות שלו ב-קרב הציבור הישראלי בימים ההם.
טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1956. אִצטדיון רמת גן. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 68 שנים. התיעוד הזה מדגיש את בדידותו של שַדָּר הרדיו הוותיק והייחודי ההוא נחמיה בן אברהם ז"ל (בתמונה) בעל שֵם ו-מוניטין ארציים עצומים, כמו ובדומה ל-אתלט אלוף אולימפי שרץ ל-מרחקים ארוכים ומוביל לבדו את שאר מתחריו על המסלול בדרכו ל-מדליית הזהב (!). נחמיה בן אברהם ז"ל היה שדר רדיו ברמת עַל נפרדת משאר שדרני רדיו "קול ישראל" ההוא בימים ההם (!). הוא האפיל על כולם והיה בודד בצמרת ההיא נטול מתחרים. איש לא איים על בכורתו הרדיופונית הלאומית ההיא (!). (התמונה ניתנה לי באדיבותה של רעייתו של נחמיה בן אברהם).
זהו שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל יושב בודד ביציעי אִצטדיון ר"ג הישן ההוא עֶרֶב המשחק הקדם אולימפי ההוא בכדורגל, נבחרת ישראל מארת את נבחרת ברה"מ ב-תאריך ההוא של 31 ביולי 1956 (!). הוא נחמיה בן אברהם ז"ל היה שַדָּר רדיו יוצא דופן בעל אינטגריטי מושלם שמצויד בשפע של ידע עצום, אבל היה תמיד בודד יחדיו עם המיקרופון הרדיופוני שלו. הייתה מוטלת עליו מעמסת שידור אדירה שאותה לא יכול היה לחלוק עם איש (!). נחמיה בן אברהם ניצב תמיד לבדו בשולי כר הדשא, לידו המיקרופון וטכנאי רדיו שלוֹ. הוא שידר לאורך כל הקריירה שלוֹ, ללא פרשן . (התמונה ניתנה לי באדיבות תמרה בן אברהם רעייתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 1957. שוער נבחרת ישראל בכדורגל יעקב חודורוב (בן 30 בתיעוד הנ"ל) יחדיו עם שחקנית הקולנוע האמריקנית המפורסמת מרילין מונרו (בת 31) בעת "חיוך מלאכותי" שלה בזמן סיור המשחקים ההוא של נבחרת "הפועל" בארה"ב… (!).
יעקב חודורוב היה אז שחקן של קבוצת הפעל ת"א…ונחשב לגדול השוערים של ישראל בכל הזמנים…(!!!). הוא יעקב חודורוב לבש 15 שנה את מדי הנבחרת הלאומית של ישראל ו-שיחק בשורותיה 31 משחקים בין ארציים. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן-אברהם ז"ל הפך ו-הנציח אותו את יעקב חודורוב ל-שחקן הכדורגל הידוע, המוכר, והפופולארי ביותר במדינת ישראל במשך תקופה של 15 שנים.
(התמונה ניתנה לי באדיבות יעקב חודורוב ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
שום שַדָּר רדיו בישראל לא העפיל מעולם ל-רמת השידור הנדירה שלוֹ ולהערצה הלאומית שליוותה את נחמיה בן אברהם ז"ל. חלפו יותר מ- 75 שנה מאז הופעתו הדרמטית הראשונה ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי (נקרא אז שירות השידור) ב- 8 בפברואר 1947. ניתן לקבוע בוודאות כי לא נס לחו ואיכות קולו לא פגה. ראה הספר עב הכרס "סמן ימני" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אופן הגשת שידורי הספורט באולפן, עיצוב האולפן, ושידורם מהשטח הם אלמנטים טלוויזיוניים חשובים. חשובים מהם המנהיגות, הניהול, יעילות ומהירות עבודת המערכת, ורכישת זכויות השידורים הבלעדיות של האירוע המבוקש. רוּן ארלדג' (Roone Arledge) מנהיג השידור רָב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית המובילה ABC טבע והגה ב- 1970 סלוגן טלוויזיוני קלאסי בלתי נשכח מטעמו לתמיד, לעד :
."WHEN YOU HAVE THE RIGHTS – YOU HAVE THE SHOW"
רון ארלדג' צדק. נתוני משוואת המדרוג המתמטי המצליחה הזאת היא טריוויה (!). עובדה עתיקת יומין (!!). האמירה הטלוויזיונית ההיא יצאה לאור על ידו ומטעמו של Roone Arledge לאחר שידור תוכנית הטלוויזיה הראשונה ההיא בשידור ישיר ב- ארה"ב, שהייתה קרויה : "Monday Night Football", ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC…ואשר שחוללה מייד מהפכת חשיבה טלוויזיונית ורייטינג טלוויזיוני !!!. את תוכנית הספורט הזאת בערבי יום שני שעסקה בשידור ישיר שבועי של אחד ממשחקי הפוטבול הנבחרים והמרכזיים בליגת ה- NFL הפופופלארית בארה"ב הוביל השנים ההן השדר הבלתי נשכח האווארד קוסל / Howard Cossel, ולצידו שני הפרשנים ההם פרנק גיפורד (Frank Gifford) ו-דון מרדית' (Don Meredith. שידור הפוטבול של ABC בערבי שני היה חידוש גמור מפני שהוצב לראשונה מול תוכניות הטלוויזיה המסורתיות למשפחה ששידרו בערב CBS ו- NBC. הניסיון צלח מעל למשוער. השידורים הישירים בתוכנית הכדורגל בערבי שני של ABC הפכה לכל כך פופולארית עד שחנויות ועסקים נסגרו מוקדם מהרגיל בכל רחבי ארה"ב והאנשים רצו לבתיהם לצפות בשידורים הישירים של "ABC – Monday Night Football", ש-הכתה את שתי מתחרותיה CBS ו- NBC, בגלל התוכן וגם בשל צוות שידור מוכשר במידה יוצאת דופן (!).
מי חשוב ממי התוֹכֶן או השַדָּר ? זאת לדעת. יורם ארבל לא הביא לטלוויזיה הישראלית אפס קצהו של אחוז רייטינג יותר בשידורי הכדורסל ממה שעשה זאת אורי לוי (למרות שיורם ארבל עולה עליו לאין שיעור). נסים קיוויתי שַדָּר א"ק רָב מוֹנִיטִין לא הביא יותר רייטינג בשידורי ה-א"ק ממאיר איינשטיין. מאיר איינשטיין לא צבר יותר רייטינג בשידורי הכדורגל מרמי ווייץ. המגישה אורלי יניב לא הביאה למחלקת הספורט יותר צופים מאשר הבאות אחריה שתי המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף. המכנה המשותף של הצלחת האנשים האלה לאורך שנים היה ניהול מסודר ומערכת בעלת ניסיון שאִפשרה להם לעסוק רוב הזמן בחומרי שידור בלעדיים, וגם להתחרות ולנצח את יריבות השידור ולהכות בהן כשהיה צריך לעשות זאת בעת שידור משותף.
הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוסדה ופעלה לראשונה באותו השידור הישיר ההוא של מצעד צה"ל שנערך בירושלים העיר שחוברה לה יחדיו, בחודש מאי ההוא של שנת 1968 ההיא (!). מעניין שאיש רדיו "קול ישראל" כה מוכשר, כה אהוב, כה נערץ, ו-בקי בחומר ומי שניחן ב- קול רדיופוני נפלא ו-ייחודי כמו נחמיה בן-אברהם ז"ל, לא מצא נתיב, לא דרך, ולא מקום בשורות הטלוויזיוניות הלאומיות ההן, כדי ועל מנת להיות גם שדר טלוויזיה מוביל ו- ראשי בטלוויזיה הישראלית הדרדקית הצעירה ההיא שאך זה נעמדה על רגליה הדקיקות ב- 1968 בתוככי רשות השידור. דן שילון יבד"ל הוא מי שמיסד ב-אותה השנה ההיא של 1968 את חטיבת הספורט הצעירה ההיא בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (והפך להיות שדר הספורט המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בענפי הכדורגל והכדורסל). אלכס גלעדי ז"ל היה ה- Second man שלו. נסים קיוויתי ז"ל היה השדר שהוביל אז בשנים ההן את כל שידורי הספורט הישירים בארץ ובעולם בתחומי ה- א"ק וה- שחייה (!). דן שילון היה אז ה-שדר הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא של כל אירועי הכדורגל והכדורסל המרכזיים שהתקיימו ב-ארץ וב-עולם (!). אלכס גלעדי ז"ל היה ה-מִשְנֶה של דן שילון בחטיבת הספורט הצעירה ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא באותן השנים שבין 1969 ל- ל-1974.
הערה שלי : בחודש אוקטובר של שנת 1974 התמנה דן שילון למנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן. את מקומו של דן שילון כמנהל מחלקת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, תפש אלכס גלעדי ז"ל. שניהם היו אישי טלוויזיה מצוינים ומוכשרים (!).
נסים קיוויתי ז"ל למרות שמקום מגוריו בעת ההיא היה בלונדון בירת אנגליה הפך להיות השדר הראשי והמוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אירועי הספורט בענפי ה-א"ק והשחייה בארץ ובעולם (!). נסים קיוויתי ז"ל היה ב-עצם מעין שַדָּר חֵירוּם נפלא שהוזעק כל פעם ממקום מושבו בלונדון ע"י דן שילון, כדי ל-שַמֵש שַדָּר טלוויזיה על ו-מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחרויות ה-חשובות בענפי ה- א"ק והשחייה שנערכו בשנים ההן גם בארץ וגם ברחבי העולם, לרבות אליפויות עולם והאולימפיאדות (!). היה רק שַדָּר טלוויזיה אחד ברמתו העליונה של נסים קיוויתי בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא עצמו (!). שום שַדָּר טלוויזיה בארץ ו/או מי משדרני רדיו "קול ישראל", לא רק שלא התקרב ל-רמת השידור הטלוויזיונית ההיא של נסים קיוויתי ז"ל, אלא גם לא הגיע לקרסוליו (!). היה רק נסים קיוויתי אחד שהיווה רמה טלוויזיונית ייחודית גבוהה בכמה דרגות מכל השאר. כאמור, הוא עצמו (!). אלכס גלעדי ז"ל התוודה פעם לפני שנים רבות ב- 1975 בפניי, שהוא היה רוצה להיות שַדָּר א"ק ו-שחייה ברמתו של נסים קיוויתי. אולם הוא מעולם לא העפיל אליה (!). היה רק נסים קיוויתי אחד.
את אותם הדברים ניתן ל-יחס גם לשני שדרני על ההם ברדיו "קול ישראל" ההוא, נחמיה בן – אברהם ז"ל וגדעון הוד יבד"ל. שניהם היו שדרני רדיו בעלי שיעור קומה ו- נפלאים שהציגו וחשפו רמת שידור על רדיופונית. השדרנים האחרים ברדיו "קול ישראל" לא רק שלא הגיעו מעולם לרמתם הייחודית הגבוהה מאוד אלא גם לא התרבו לקרסוליהם של השניים (!). שני שדרני רדיו "קול ישראל" ההם נחמיה בן-אברהם ז"ל ו-גדעון הוֹד יבד"ל רשומים זה מכבר באותיות של זהב בהיסטוריה הרדיופונית הארוכה של רדיו "קול ישראל" (!!!).
ועוד עובדה אחת : עיתון "הָאָרֶץ" מחזיק בידיו עיתונאי שהוא יהלום. מדובר ב- עיתונאי הספורט העונה ל-שֵם עוזי דן (!). עוזי דן הוא עיתונאי רב ידע, מוכשר, מהימן, ו-גם חרוץ (!). הכתבה הנרחבת והמעניינת של עוזי דן (מתפרסמת היום בעיתון ״הָאָרֶץ" של יום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024) אודות השחקן ו-כוכב הכדורגל ניקולא ז'ובר של קבוצת "ארסנל" בליגה הבריטית הראשונה – מאלפת (!).
כ- בֵן ו-חָבֵר קיבוץ אָפִיקִים (לשעבר) ב-עמק הירדן הייתי אמון במשך שנים רבות על העיתון היומי "דָבָר". מאז שעזבתי את כור מחצבתי / קיבוץ אפיקים ב-שנת 1971, משפחתי ואנוכי אמונים ו-חתומים על עיתון "הָאָרֶץ". מדובר בעיתון בוקר יומי ה-נוֹסֵק ל- רָמָה גבוהה בכל התחומים. יבורך עיתון "הָאָרֶץ" והעורך שלו אָלוּף בֵּן, ובעל הבית של "הָאָרֶץ", עָמוֹס שוֹקֶן, ועימם יבורך גם עוּזִי דָן (!). עוזי דן הוא עיתונאי, כותב, ועורך וותיק (מדויק ו-מהימן) בעל כישרון אישי ב-רמה עיתונאית גבוהה מאוד (!). רֶכֶש יקר ו-חשוב בעל ערך של עיתון "הָאָרֶץ" (!).
הערה 1 שלי : דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו מדריכיי ו-מוריי הטלוויזיוניים הראשונים שלי בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת. כמותם גם בימאי הטלוויזיה היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל. שלושתם נותרו עבורי אנשים יקרים ול-עַד בלתי נשכחים.
הערה 2 שלי : אין בכל האמור לעיל לפגוע ו/או להעליב כל מיני אישי תקשורת ושדרנים שונים שאותם אנוכי מוצא לנכון לדרג ולהציב בשורה השנייה ולא בקדמית הראשונה (!). שדרני ספורט בתעשיית הטלוויזיה ברמתם של נסים קיוויתי וגדעון הוד נולדים פעם בדור, ואולי פעם בשני דורות (!). ככל שעובר הזמן וחולפות השנים, הרי ש-בד ב-בד ערכם התקשורתי וזיכרונם ההיסטורי הרדיופוני והטלוויזיוני האישי והבלתי נשכח של שדרני הספורט ההם נחמיה בן-אברהם ז"ל + נסים קיוויתי ז"ל + גדעון הוד יבד"ל, מטפס מעלה ו- מרקיע שחקים (!). שלושתם רשמו זה מכבר את שמם באותיות של זהב בהיסטוריה הרדיופונית – טלוויזיונית של מדינת ישראל (!). יבורכו שלושת האישים האלה ל-עַד (!).
ראה גם ו-בין השאר את הספר עָב הָכֶּרֶס, הקרוי, "הָקֶשֶר הָסִימְבְּיוֹטִי", בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי אודות יחסי השידורים הטלוויזיוניים הישירים, המורכבים, והכלכליים הצמודים וההכרחיים ההם, שנוצרו ו-נכרתו אז בימים ההם ובשנים ההן, בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא עם מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך תקופה של יותר משנות דור, בשנים 2007 – 1970. לספר הזה, קראתי, "הָקֶשֶר הָסִימְבְּיוֹטִי".
טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי, הקרוי, "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי". הספר עב הכרס הזה "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי" מכיל בשורותיו כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי" שנחקר ונכתב על ידי (בלבד) בין שנת 1998 ל-שנת 2012, הוא אחד מתוך 13 ספרים נוספים (רבי היקף גם בתמונות וצילומים בלעדיים) ש-דנים לאורך, לרוחב, ולעומק בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה מאז שנת 1884 (בעולם) ומשנת 1968 (בישראל). גם הספר הזה, "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי", מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות אישיות של אנשים רבים, והוא מסביר מדוע החליטה רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההן, לצעוד אז שלובות זרוע עם מכבי ת"א ההיא, במשך 36 עונות בין שנת 1970 ל-שנת 2007, ואף לשלם למועדון הכדורסל המפואר הזה (בראשו ניצב עו"ד מוכשר בשם שמעון מזרחי) זכויות שידורים מפליגות ו-עתירות ממון (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב על ידי, בין שנת 1998 ל-שנת 2012, מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור הציבורית ההיא של מדינת ישראל לצעוד שלובת זרוע עם קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : חודש נובמבר של שנת 1989. ה-ימים ההם הזמן ההוא ש-חלף לפני 35 שנים. אנוכי מצולם ו-מתועד ב-אגף הצפוף, אחד מ-אגפי משרדי חטיבת הספורט ההיא בראשותי, ב-משרדים שהיו ממוקמים ב-קומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ש-שכן בשכונת רוֹמֶמָה ההיא בשנים ההן ב-ירושלים. הצילום הנ"ל מתעד אותי עוסק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים ההם ב-עונת הכדורסל 1990 – 1989 ההיא – של משחקי קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום שאול שירן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הערה שלי : ה-סֶפֶר "הָ-קֶשֶר הָ-סִימְבְּיוֹטִי" נמנה על סדרה מפורטת בת 13 (שלושה עשר) ספרים תיעודיים עבי כרס מאוד + עשרות אלפי צילומים בלעדיים ותמונות בלעדיות שאנוכי חוקר וכותב מאז שנת 1998. הָשֵם הכולל של סדרת 13 הספרים המחקרית ותיעודית הזאת שלי, קרוי על ידי, "מהפכת ה-מֵידָע ה-גדולה ב-היסטוריה".
מהפכת המידע הענקית הזאת החלה להתרחש בעולם מאז סוף ה- 119. מהפכת התקשורת הטלוויזיונית הזאת צברה את ההתפתחות הטכנולוגית ואת התאוצה הגדולה ביותר שלה בעת הצילומים הטלוויזיוניים של תחרויות אולימפיאדת ברלין בגרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר בקיץ 1936 (!) מדובר בעיקר בשידורים ישירים של תחרויות ב-מקצועות ה-א"ק + שחייה + התעמלות מכשירים. מרבית התחרויות במקצועות האולימפיים ה-נ"ל האלה הועברו בשידורים ישירים בתוככי גרמניה בלבד, אולם ואת זאת צריך לזכור, סיגנלי שידורי הטלוויזיה ההם הועברו רק לטווחים קרובים הסמוכים ל-איצטדיון האולימפי ב-ברלין ולא יותר מזה (!). הערה שלי : הטלוויזיה הישראלית הצעירה ההיא, העבירה לראשונה בהיסטוריה שלה בשידור ישיר, את מצעד הניצחון של צה"ל שנערך בירושלים ב-מדינת ישראל שלנו, בתום מלחמת ששת הימים ההיא, בקיץ 1967 ההוא (!). הערה שלי : המצאת המודל של מכשיר הטלוויזיה הראשון בהיסטוריה…התרחש בסופה של ה- 119 (!). כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.
מילות סֵיפָא הנוגעים וקשורים ל-יָמִים ההם מ-נִבְכֵי הֶעָבָר ההוא, שחלף לבלי שוב. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו-אֵינָם מאפשרים להֵן לעובדות האמת להשתבש (!).
טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 43 שנים. ימים בלתי נשכחים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים בעת מחקר, כתיבה, ותיעוד הפוסט הזה. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ההיא ברחוב משמר הגבול מס' 5 בשכונת רמת אשכול ב-ירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא…עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ההם…ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהרבה מאוד, המון מרכיבים (!). בראשם המשפחה היקרה התומכת שלי. (כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).
לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ללא ובלעדי תמיכת משפחתי, רעייתי וילדיי. לעולם לא.
בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (אז בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים.
(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר.
הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה.
"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.
העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2024. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים ה-מצ"ב שהפכו למעין "תעודות ביטוח", אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 90. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם רבים, בשפע, ל-מכביר. די והותר.
טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 29 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.
כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.
הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :
“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.
“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.
מנקודת מבטי שלי :
"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.
הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.
ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.
טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 16 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 30 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.
עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של שנת 1980 ההיא…עם ראשית המינוי היה פשוט, ברור, ומוחלט : לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :
א. איכות כוח אדם (!).
ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל (!).
ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט (!).
ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה (!). למציאות (!!!).
מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.
טקסט מסמך : 1991. לפני 27 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).
טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
תמיד אמרתי ותמיד אומר, כלהלן : אילו היו ב- מדינת ישראל עוד אישים ומנהיגים יישרי דרך, חושבים, זהירים, ומרחיקי ראות כמו אלה הבלתי נשכחים ה-הם : ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, יצחק לבני, אלכס גלעדי, טוביה סער, יאיר שטרן, מיכה ינון, שמואל אלמוג, רפיק חלבי, אמנון ברקאי, יעל חן, ששי אפרתי ועוד כמה אחרים…מדינת ישראל הייתה נראית אחרת לגמרי…אולי לא שווייץ…אולם סמוכה לה…!!! אין שום תחליף לניהול של מדינה כמו ישראל…תחליף שמבוסס על חוכמה, צדק, מוּסר אמת, ו-יושרה אבסולוטיים…!!! לא "בערך"…אלא מוחלטים…!!! ראו כולכם…הוזהרתם…!!! אל תגידו לא ידענו…פן ו/או שמא יהיה מאוחר מידי…!!!
סוף הפוסט שמספרו הסידורי הוא 1272.
כל הזכויות שמורות ל-חוקר, הכותב, ו-המחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1272 הועלה על ידי ומטעמי לאוויר, בשבת – 14 בחודש דצמבר שֶל שנת 2024.
כל הזכויות שמורות לכותב, המחבר, והעורך יואש אלרואי. פוסט מס' 1272 הועלה לאוויר במוצ"ש – 14 בחודש דצמבר של שנת 2024.
פוסט מס' 1272…
תגובות
פוסט מס' 1272. אנוכי אוטוטו בן 90…אולם זיכרוני נותר במקומו והוא מתועד בכתובים… היסטוריה טלוויזיונית בלתי נשכחת אליה קשורים מייסדיה בארץ : ביניהם, ארנון צוקרמן, חיים יבין ,דן שילון, אלכס גלעדי ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, אריה אורגד, אלימלך רם, רם עברון, דליה מזור, כרמית גיא …ועד אחרים…אולם לא רבים…! כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי . — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>