הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 171 : הועלה לאוויר בערבו של יום שלישי – 5 במארס 2013

———————————————————————————————-

השַדָּר והפַּרְשָן . מכבי חיפה – הפועל חיפה 1 : 1 בליגת העל אמש 4 במארס 2013 בקריית אליעזר.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

השדר והפרשן . מכבי חיפה – הפועל חיפה 1 : 1 בליגת העל אמש 4 במארס 2013 בקריית אליעזר.

12 מצלמות , 6 הילוכים חוזרים , ובימאי טלוויזיה אחד הוכיחו אתמול בבירור כי אריק בנאדו רחוק כ- מטחווי קשת מדמותו של פפ גווארדיולה . עורך מדור הספורט של "הָאָרֶץ" מר שלומי ברזל צריך להתנצל . מכבי חיפה של אריק בנאדו איננה טובה יותר מהפועל חיפה של ניר קלינגר . שתי הקבוצות הציגו אמש כדורגל ברמה ישראלית טיפוסית : עייף , רדום , שבלוני ורוטיני , איטי , וחסר דמיון . הכדורגל הישראלי הוא מוצר עלוב גם לעומת רשת טלוויזיה ציבורית כְּבוּיָה שמביאה את בשורתו ומנסה באותה העת בכל כוחותיה לשַמֵר את הגָחֶלֶת שלה . פגעי הרייטינג שמחוללים שַמוֹת מזה שנים בערוץ 1 מסבים נזק עצום גם לחטיבת הספורט בראשות מאיר בר . מי היה מאמין כי מהדורת "מבט" , מדורת השבט של פעם , תאסוף רק % 5 רייטינג בשנת 2013 . מתברר כי ליגת העַל הישראלית בכדורגל איננה מסוגלת להעמיס על עגלתו של ערוץ 1 יותר מרייטינג חד ספרתי (% 7.7). ערוץ 1 בסיוע מנכ"ל ניידת "מזמור" מר דני לנקרי עושה את מיטבו שלא תמיד מספיקה . הוא נענש תדירות אולם אין זה תמיד באשמתו . רגע השיא במשחק נרשם בדקה ה- 74 בשעה שרן אבוקרט של הפועל חיפה בעט כדור מכוון מ- 20 מטרים (לא מ- 30 מטרים כפי שמדווח הבוקר ניר צדוק לקוראי "הָאָרֶץ") והכניע את שוערה של מכבי חיפה בויאן שראנוב . הבימאי אמנון אוסמן האריך את משך החוויה של צופי הטלוויזיה באמצעות 6 הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות בזה אחר זה . בהחלט הישג טלוויזיוני נאה .

נקודת התורפה של ערוץ 1 אמש היה פס הקול שהפיקה ניידת השידור והמיקרופונים שלה . אני מבין שליורם ארבל נוח שמסדרים לו מישהו שישב לידו ויתחזה לפרשן . חולשתו המדהימה של דני נוימן היא בכך שאיננו מבין את תפקידו כפרשן . לא ייתכן שהוא עד כדי כך יהיר ולא נבון ונעדר ביקורת עצמית . נדמה כאילו הוא מנסה לחבל בכוונה בפס הקול . אוזלת ידו ורשלנותו (כפרשן) מנפצת את חוק הכלים השלובים ומזיקה בסופו של דבר גם לשדר המוביל . יורם ארבל איננו צובר שום תהילה על חשבון איש תורפה שיושב לצדו בעמדת השידור בקריית אליעזר . גם הוא ניזוק בסופו של דבר מהחידלון וְהַכֶּשֶל הזה כמו שניב רסקין נפגע מנוכחותו של צבי שרף לידו . טריוויה היא מחלה מסוכנת ומדבקת . אולם דני נוימן איננו האשם היחיד . המערכת המקצועית שסובבת אותו אשמה כמותו מפני שאיננה מתדרכת ומפקחת עליו . אין לי מושג אלו ווקטורים פועלים בחטיבת הספורט , מי נגד מי , ומי בעד מי . אולם זאת עובדה . ליד יורם ארבל לא יושב פרשן אלא מישהו עם עוד זוג עיניים שמסייע לשַדָּר לזהות שחקנים ומעת לעת משרבט כמה מילים ומשפטים לא חשובים . ברור שהאיש שנשא אמש את ה- Title עורך המשדר מר יונתן קנלר (אני מכיר אותו היטב) לא התערב בטקסטים של דני נוימן שבינם לבין פרשנות אין דבר . כלום . זה לא נקרא להיות עורך של שידור ישיר . מכסימום מישהו שניצב מאחורי הקלעים ומסכין עם המציאות שנכפתה עליו (ונהנה מהאשראי שמוענק לו אוטומטית ב- Roller Credits שרץ בתום המִשְדָר) . מר דני נוימן ענה זה מכבר למבקריו והכריז בשעתו : "אל תדאגו אני אהיה גם הפרשן המוביל של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014". אין לי שום דבר אישי נגד מר דני נוימן . מעולם לא החלפנו מילה . אני מכיר אותו באמצעות המסך בלבד . מצידי שיהיה הפרשן של ערוץ 1 גם במונדיאל 2030 . אבל אם דני נוימן הוא איש נבון עליו לפנות אל השַדָּר המוביל שלו ואל המערכת שעוטפת אותו ולבקש עזרה ראשונה והכוונה חדשה .

היכן שהוא בעשור ה- 90 של המאה שעברה פנה אלי ח"כ ראובן "רובי" ריבלין בבקשה שאאמץ את דני נוימן כפרשן בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הקֶשֶר ביניהם הוא עתיק יומין מאז השותפות בקבוצת בית"ר ירושלים . רובי ריבלין שהוא היום יו"ר הכנסת ביקש לשדרג אז את פיקודו לשעבר . דני נוימן היה בעת ההיא פרשן בתוכנית "שירים ושערים" של רדיו "קול ישראל" אולם גם ברדיו לפני הרבה שנים היה רָדוּד ולא אמר דבר. אמר אך לא כמסביר מפני שגם שָם לא הדריכו אותו להיות פרשן כדורגל . זה היה לפני המון שנים אבל אני זוכר היטב שתשובתי לח"כ הנכבד רובי ריבלין הייתה חד משמעית : "כל עוד אנוכי מנהל את חטיבת הספורט של הטלוויזיה אין סיכוי שהאיש יחצה את מפתן הדלת בקומה החמישית" . חוץ מזה היה לי את אבי רצון .

מינויו של העיתונאי אבי רצון (עורך ומעצב מדור הספורט בעיתון "חדשות" ההוא) על ידי בספטמבר 1990 לפרשן הכדורגל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , היה סוג של הימור שאיננו נטול סיכונים אך הימור מחושב שהסתתר מאחוריו היגיון . היכרתי את פועלו , את אישיותו , את כישרון הביטוי וההתנסחות שלו , ואת יכולת ההסברה המנומקת . עד אז מעולם לא העסקתי פרשן כדורגל שהוא בכלל עיתונאי ולא שחקן עבר ו/או מאמן . אינני מתכוון לעסוק בפוסט הזה בכל ההליך המורכב ההוא ובדילמות בפניהן ניצבתי בטרם מינויו של אבי רצון לתפקיד הרם בעל ההשפעה . אומר רק שמינויו של אריה מליניאק ב- 1979 לפרשן הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה גם כן סוג של הימור , שצלח . אקדיש לכך בעתיד פוסט נרחב בעתיד .

אני חושש כי יורם ארבל וניב רסקין חשים בנוח כשיושבים לידם פרשנים חלשלושים . הראשון עם דני נוימן , אלי אוחנה , ושגיא כהן – והשני בלוויית צבי שרף . יורם ארבל הרגיש הרבה פחות בנוח בשעתו ליד אייל ברקוביץ' הדומיננטי שגימד אותו , פגע בביטחונו העצמי , ואף נזף בו בעת הצורך . כשאייל ברקוביץ' נדרש הוא לא היסס לחלוק על השדר המוביל ולומר ליורם ארבל , "תסלח לי אני לא מסכים עמך" . היה בו באייל ברקוביץ' משהו לא מתורבת וקצת מחוספס אך ישיר ולחלוטין בלתי אמביוולנטי . הוא בדרך כלל פגע במטרה . אייל ברקוביץ' הוא היפוכו הגמור של דני נוימן . למרות שהוא שחצן לא קטן , עלה בידו בדרך כלל לנתח ולהסביר לצופי הטלוויזיה שלו את הטעון הסבר. פרשן כדורגל בטלוויזיה הוא התפקיד הקשה ביותר והמסובך ביותר בתחום הניתוח וההסברה מכל זירות הספורט השונות – מחמת היות המשחק כה פשוט, פופולארי ואָהוּד, ומקובל בארץ ובעולם. קל הרבה יותר להיות פרשן טלוויזיה ב- א"ק, שחייה, ו/או התעמלות – מקצועות ספורט אינדיבידואליים בעלי עומק אינטלקטואלי בהשוואה לפרשנות של משחק שטוח עם כדור עגול . למרבית הציבור אין צֵל קָלוּש של מושג בטכניקה, במגוון התנועות הייחודיות, בקואורדינציה, ובסך פוטנציאל היכולת של בן אנוש להעפיל לפסגת הביצוע בענפים הקונקרטיים הללו . בכדורגל העניין שונה . זהו משחק המוני וכאמור אלמנטארי . יש אומרים פרימיטיבי. על פרשן הכדורגל באשר הוא מוטל לא רק להתייצב עם כישרונו מול נפתולי הטריוויה, אלא להילחם גם נגד מאות אלפי פרשנים שיושבים נינוחים בכורסאות בסלון ביתם ומחשיבים את עצמם למומחים לא פחות ממנו . זה נראה קל ופשוט להיות פרשן כדורגל בטלוויזיה – אבל זה לא. מרבית המומחים יכולים לקטֵר בכורסא – אך אינם מסוגלים להחליף את דני נוימן.

סוף הפוסט מס' 171.