פוסט חָדָש מס' 1238. הוּעָלָה ל-אוויר ביום ראשון – 24 ב-חודש מַארְס שֶל שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1238. ה-קב"ה מברך את עם ישראל ה-נבחר שלו משכבר הימים, אולי מַתְּרֶה בּוֹ, בין ה-ֹשְאָר ב-שפת ה-טקסט ההוא של, "ברכת עֵשָו", טקסט שמתפרסם בספר "בראשית" ב-פרק כ"ז, כ-נאמר : "…עַל חַרְבֶּךָ תִּחְיֶה…!". חיילי וחיילות צה"ל היקרים מכול, שימרו על עצמכם !!! ה-אומה כולה ניצבת לידכם ומאחוריכם, מתפללת לשלומכם, ו-אומרת לכולכם, תחזקנה ידיכם !!!

פוסט חדש מס' 1238. היסטוריה. זִיכְרוֹנוֹת מ-ימים עברוּ לא רחוקים שֶ-חַלְפוּ לבלי שוּב, ב-עֵת שחיילי צה"ל ה-יקרים וה-אמיצים בכל הָ-חֵיילוֹת של צבא ההגנה לישראל, מנהלים בימים האלה של חודשי ה-חוֹרֶף  בשנת 2024 ובימי ה-אָבִיב המתקרב, מלחמה קָשָׁה רווּיָית אֵש ו-גם אָבֵדוֹת שלנו, חיילים שלנו נהרגים ב-שתי חזיתות, בִּ-דְרוֹם ו-צְפוֹן רצועת עזה, במלחמה נֶגֶד הָאוֹיֵב ה-מַר וְהָ-רָצְחָנִי "ה-גִ'יהָאד ה-אִיסְלָאמִי", ובצְפוֹן מדינת ישראל נֶגֶד אִרְגוּן הָאוֹיֵב הָ-מַר וְהָ-רַצְחָנִי הָ-קָרוּי, "חִיזְבָּאָלְלָה". חיילי וחיילות צה"ל האָמִיצִים והיקרים ב-כְּלָל ו-סַךְ הָ-חֵיילוֹת שלנו ב-יַבָּשָה, ב-יָם, וב-אֲוִויר, הילחמו עד חוֹרְמָה ב-אוֹיֵב הפלסטיני הנבזי ה-מחרחר רִיב ו-מָדוֹן אוּלָם בַּד בְּ-בַד גם שִימְרוּ על עצמכם (!). ה-אוּמָה דוֹאֶגֶת לָכֶם, מַצְדִיעָה לָכֶם, מוקירה ו-אוֹהֶבֶת אתכם (!). אנוכי אהיה עוד רֶגַע קַט בן 86 ו-עוֹקֵב כמו אזרחים רבים בני גילי ב-דאגה רבה כיצד צה"ל נלחם ב-גְבוּרָה, ב-אוֹמֶץ לֵב, ב-כִישָרוֹן, וב-הַקְרָבָה כבר יותר מ-חודשיים יָמִים נגד ה-אוֹיֵב ה-מַר ב-שתי החזיתות בדרום ובצפון. אינני איש דָתִּי אולם אנוכי מאמין ב-אלוהים ו-מתפלל אליו מידי יום ומבקש ממנו לשמור על שלומם של כל חיילי ו-חיילות צה"ל האמיצים בשירות סדיר ובשירות מילואים הנלחמים למען ביטחונם של כל אזרחי ישראל. תבורכו כולכם חיילים וחיילות יקרים שלנו (!). פוסט מס' 1238 הועלה על ידי לאוויר ל-ראשונה ביום חמישי – 28 בדצמבר 2023, ועכשיו הועלה שוב על ידי ל-אוויר ביום ראשון, ב-תאריך 24 בחודש מארס של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1238.

הפוסט ה-ר"מ נכתב בעת המלחמה הקשה שמנהל צה"ל האמיץ (צבא ההגנה לישראל) בימים אלה בחודשי החורף האלה של שנת 2024 בשתי חזיתות בדרום ובצפון נגד ארגוני הטרור ה-"חמאס" ברצועת עזה וה- "חיזבאללה" בלבנון / סוריה. אנוכי אהיה עוד רגע קט בן 86, ועוקב כמו אזרחים רבים בני גילי בדאגה רבה כיצד צה"ל נלחם בגבורה, באוֹמֶץ לב, בכישרון, ובהקרבה כבר יותר מחודשיים ימים נגד האויב ה-מַר בשתי החזיתות בדרום ובצפון. אנוכי קצין קרבי לשעבר, קצין חבלה ו-אח"כ מ"פ בגדוד 12 של חטיבת "גוֹלָנִי" בשנים ההן של 1959 – 1956, ומאוחר יותר קצין קרבי בשירות המילואים הממושך שלי ב-צה"ל, עוֹקֵב עכשיו במתח וחרדה אחרי לחימתם, ביצועיהם, ופעולותיהם של חיילי צה"ל היקרים והאמיצים בכל ה-חֵילוֹת ביבשה, באוויר, ובים בשתי החזיתות בקרבות הקשים והמסוכנים בדרום ובצפון. אנוכי אחגוג אם ירצה השם את יום הולדתי ה- 86 בחג השבועות הקרוב ב- ה' בחודש סיוון של שנת תשפ"ד / 11 בחודש יוני של 2024. הנכד הבכור של רעייתי ושלי משרת במלחמה הזאת בחזית הצפונית. חיילי צה"ל האמיצים ו-היקרים הנלחמים בשתי החזיתות, שימרו על עצמכם (!). ה-אוּמָה הישראלית כולה עוקבת אחריכם, מעריצה אתכם, אוהבת אתכם, ודואגת לכם. שוב שימרו על עצמכם. חיילי צה"ל האמיצים כולכם בסדיר ובמילואים בכל החֵילוֹת ביבשה, באוויר, ובים – בחזית וב-עוֹרֶף, הָאומָּה כולה עוקבת אחרי מלחמתכם ומבצעיכם האמיצים – חיילי צה"ל, מוקירה אתכם ואומרת לכם תודה מעומק ה-לֵב (!). שוב, שימרו על עצמכם חיילים יקרים (!) 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראיו, לנכנסים אליו, ולמתעניינים בו. 

הערה 3 : מומחי סטטיסטיקה מעריכים כי הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL שעלה לאוויר ביולי 2012 מונה היום ב- 18 במאי 2019 כ- מיליון ורבע קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

פוסט מס' 1238: תזכורות מימים עברו שטרם נשכחו.

סקירה : טִירְיוֹן לָאנִיסְטֶר (Tyrion Lanister, מגולם בידי שחקן הטלוויזיה והקולנוע הנפלא האמריקני פיטר דינקלג') צדק מש- הָגָה את הרעיון המרכזי שלו בפרק האחרון והמסיים של סדרת הטלוויזיה המורכבת והמונומנטלית ההיא "משחקי הַ-כֵּס", באמצעות הסלוגן המעניין, "…אין בעולם דָבָר חזק יותר מסִיפּוּר טוב…" (!)  הסדרה ההיא, "מִשְֹחָקֵי הַ-כֵּס" לא רק הופקה, צולמה, ו-בוימה היטב והפכה ל-מרתקת, אלא גם הייתה כתובה ב-רָמָה גבוהה (!). לא בכדי הסדרה המדוברת ההיא "מִשְֹחָקֵי הַ-כֵּס", רָצָה בשגשוג רָב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל במשך שמונה שנים מאז 2011 ועד 2019 (בהפקת רשת הטלוויזיה האמריקנית HBO). הסלוגן ההוא של טיריון לאניסטר "…אין בעולם דבר חזק יותר מסִיפּוּר טוב…", לקח ונשא אותי בבת אחת לעֵבֶר עָבָרִי הָרָחוֹק הַהוּא שחלף לבלי שוב. פוסט מס'1213 עוסק ומנתח אירועים ו-טקסטים. מדובר ב-מִסְמַךְ סָבוּךְ. חלק ממנו מוקדש ל- שיעורים באזרחות מוֹפֵת. וחלק מיוחד גם לתזכורות של חזון טלוויזיוני שלנו, יוזמות טלוויזיוניות שלנו, הפקות טלוויזיוניות שלנו, ומבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים ממושכים, מורכבים ומסובכים שלנו, וגם מרוחקים ממדינת ישראל שהתפרסו בימים ההם – בזמן ההוא על פני אתרים רבים כמעט אין ספור בכול רחבי הגלובוס. פוסט מס' 1238. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון בשבוע בתאריך של 24 בחודש מארס של שנת 2024.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1238. הועלה לאוויר ביום ראשון-24 בחודש מארס של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב של שנת  2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ההוא ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו הניסיונית, המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי בן 5 שנים (תקופת זמן הקבועה בחוק) ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (אז, בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל ז"ל היה עתיד לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה הרבה קודם לכן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון ז"ל, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות גם של העיתונות בארץ ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח :

לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור לדורותיה) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור מופרך וחַנְפָן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ז"ל ההוא – ע"י אותה ממשלת ישראל ההיא, ואותו ראש הממשלה ההוא אריאל שרון ז"ל, שהושיב אותו את יוסף בר-אל על הַכֵּס הַרָם ההוא כמה שנים ספורות קודם לכן ו-אח"כ העיף וסילק אותו מ-שָם (!).

ובכן, יוסף בר-אל ז"ל הכושל ההוא סוּלָק ו-הוּדַח בימים ההם לעַד ע"י ממשלת ישראל ההיא לירכתיים האפלוליים ההם של רשות השידור ז"ל ההיא ,שבראשה ניצב בשלוש השנים ה-הֵן שבין 2002 ל -2005.

תמונת השבוע ההוא ש-צולמה ותועדה בחודש מאי ההוא של שנת 2019 ההיא.

טקסט תמונה : מאי 2019. הימים ההם – הזמן ההוא לפני חמש שנים. זה לא היה כל כך מזמן התמונה הזאת שמשרטטת פֵּירוּד, מחלוקת, אי אמון, ואנטי קולגיאלית תועדה לאחרונה באחת מישיבות ממשלת ישראל בשידור מהדורת החדשות של תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11. שר התחבורה ישראל כ"ץ מסתיר בכף ידו את שפתיו מעין מצלמת הטלוויזיה ומאוזני השרים, ו-מלחשש סוֹד ו-דברי סתר לראש הממשלה. אוזניהם של מזכיר הממשלה צחי ברוורמן (קיצוני מימין) והשַר יובל שטייניץ (קיצוני משמאל), כרויות ו-דרוכות, אולי…הֵן אֵיךְ שֶהוּא תַּצֵּלְנָה מַשֶּהוּ ותְּגַלֶּינָה פרטים מהטקסט ה-לחשושי, המוסתר, והסודי שמרעיף ישראל כ"ץ על אוזנו של בנימין נתניהו. מדובר בתיעוד פוליטי ש-מפרט ומצביע על חנופה אישית, אווירה אנטי קולגיאלית, יחס שמבטא אי אמון של ה- לחשן כלפי חבריו השרים האחרים, ואווירה חשדנית ולא נוחה השוררת בין חברי הממשלה. אינני רואה ב-דמיוני סצנה דומה המתעדת את משה שרת מלחשש סוד לאוזנו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בישיבת הממשלה ומכסה את פיו ושפתיו בכף ידו מ-חשש להאזנה לתוכן של דבריו ע"י שאר חבריו שרי הממשלה אליעזר קפלן, גולדה מאיר, לוי אשכול, יצחק בן אהרון, גיורא יוספטל, ואחרים. (צילום/סריקה ב- iphone. באדיבות תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11).  

פוסט מס' 1238, תזכורת טלוויזיונית מימים עברו, "משחקי הָכֵּס": …ובכן, אֵין ב-עולם דָבָר חָזָק יותר מסיפור טוב…!

טִירְיוֹן לָאנִיסְטֶר (Tyrion Lanister, מגולם בידי שחקן הטלוויזיה והקולנוע הנפלא האמריקני פיטר דינקלג') צדק מש- הָגָה את הרעיון המרכזי שלו בפרק האחרון והמסיים של סדרת הטלוויזיה המורכבת והמונומנטלית "מִשְחֲקֵי הַכֵּס" באמצעות הסלוגן, "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…". הסדרה הטלוויזיונית ההיא "מִשְחֲקֵי הַכֵּס" , איננה רק מופקת, מצולמת, ומבוימת היטב ומרתקת, אלא גם כתובה ברמה גבוהה. לא בכדי היא רצה בזמנו בשגשוג רָב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל במשך שמונה שנים מאז 2011 (בהפקת רשת הטלוויזיה האמריקנית HBO). ה-סְלוֹגָן ההוא של טיריון לאניסטר, "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…(!)" , לקח ונשא אותי בבת אחת שוב לעֵבֶר עָבָרִי הָרָחוֹק הַהוּא.

פוסט מס' 1238 הוא בעצם מסמך עָבָר היסטורי – שעוסק ומנתח אירועים ו-טקסטים. מִסְמַךְ סָבוּךְ. חלק ממנו מוקדש ל- שיעורים באזרחות מוֹפֵת. וחלק מיוחד גם לתזכורות של חזון טלוויזיוני שלנו, יוזמות טלוויזיוניות שלנו, הפקות טלוויזיוניות שלנו, ומבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים ממושכים, מורכבים ומסובכים שלנו, וגם מרוחקים ממדינת ישראל שהתפרסו בימים ההם – בזמן ההוא על פני אתרים רבים כמעט אין ספור ברחבי הגלובוס.

פוסט מס' 1238. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר שוב ביום ראשון-24 בחודש מארס של שנת 2024.

ציטוט :   "למִילִים יֵש וִויזוּאַלְיָה מִשֶּלָהֶן". (מרדכי "מוטי" קירשנבאום).

ציטוט :   "הַצִילוּם הוּא דֶרֶךְ לוִוידוּא הַחֲוָויָה". (סוזן סונטאג).

ציטוט :   "סַלְסֵלוּ אֶת הַמַּחְשָבָה והִיא תְּרוֹמֵם את הַלָשוֹן". (אחד העם).

ציטוט :   "אִם הַקִיצוּר יָסְפִּיק – הַאֲרִיכוּת שְגִיאָה". (ר' משה אבן עזרא).

ציטוט : "דְּבָרִים שֶאֵינָם יוֹצְאִים מִן הַלֵּב – לֹא יַעַבְרוּ דֶרֶךְ הַאוֹזֶן". (ר' משה אבן עזרא).

1. אמנון אברמוביץ' ואריאנה מלמד. הימים ההם – הזמן ההוא.

אינני זוכר מתי התחלתי לרחוש הערכה, אמון, וסימפתיה לעיתונאי ברמה גבוהה מאוד שקוראים לו אמנון אברמוביץ'. לשעבר, לפני שנים רבות עיתונאי, פרשן, ושדרן בולט ומרשים בעל כישרון כתיבה, ביטוי, ניתוח, וניסוח מדויק ומוקפד גם ב- ע"פ בחטיבת החדשות ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 (ונותר כזה גם היום בחברת החדשות של ערוץ 12). אמנון אברמוביץ' מאפיל ללא תנאי כמעט על רבים מהקולגות שלו בתעשיית התקשורת שמורכבת מטלוויזיה פלוס רדיו פלוס עיתונות. אני מצטער שלא שאלתי אותו אז לפני שנות דור כמעט באיזה מהירות הוא מעלה על מקלדת המחשב שלו את הגותו ורעיונותיו, והאם הוא כותב ומוחק, כותב ומוחק עד שהוא חושב שהגיע למחוז חפצו. אינני זוכר מתי התרשמתי והתפעלתי לראשונה מכישרון הכתיבה והניתוח של אריאנה מלמד עיתונאית "הָאָרֶץ". האם היה זה לפני חודשים ו/או אולי לפני שנים. אינני מכיר אותה. אינני יודע אפילו כיצד היא נשמעת ו-נראית. מעולם לא ראיתי אותה ואף פעם לא שוחחתי עמה. אינני יודע מי היא, אולם אני מחפש את המאמרים שהיא כותבת ב- "הָאָרֶץ" ו-"גָלֶּרְיָה" ואוהב לקרוא אותה. אילו הייתי מתראה אִיתָּה הייתי לבטח מתעניין לדעת במשפט השני שלי ושואל אותה באיזה מהירות היא כתבה את פוסט ביקורת הטלוויזיה שלה בעמוד מס' 14 של עיתון "הָאָרֶץ" ביום ראשון – 19 במאי 2019, וכותרתו "מידת הדין בלי רחמים". היא יודעת לכתוב. אמנון אברמוביץ' מאפיל על רבים מהקולגות שלו באולפן החדשות של ערוץ 12 כשם שלרבים מעיתונאי "הָאָרֶץ" הכותבים בסביבת עמודי החדשות והאקטואליה של "הָאָרֶץ" אין 1/8 כישרון מזה שניחנה בו אריאנה מלמד. לאחרונה קראתי שני פוסטים שלה ב-"גָלֶּרְיָה" אודות שידורי תוכניות טלוויזיה ב- "כאן" ("מחוז ירושלים", יצא לאור ב-"גָלֶּרְיָה" ביום רביעי – 22 במאי 2019) ובערוץ 12 ("ארץ נהדרת" מול "גב האומה", התפרסם ב-"גלריה" ביום חמישי – 23 במאי 2019). כותרתו של הראשון מ-ביניהם אודות "מחוז ירושלים" הוא כלהלן : "דוקו ריאליטי מעולה עם בעיה : מציאות". אריאנה מלמד כותבת כבר בשורה הראשונה של הפוסט הזה כלהלן : "במילה אחת. "מחוז ירושלים" המשודר בתאגיד "כאן" 11 היא תוכנית הדוקו ריאליטי הטובה ביותר שנעשתה בישראל, ולא במקרה". את המשך ההתרשמות שלה מ- "מחוז ירושלים" תקראו לבד בעצמכם. יש מה לקרוא. כותרתו של הפוסט השני שהתפרסם ב-"גָלֶּרְיָה" ביום חמישי – 23 במאי 2019, קרוי כלהלן : "ארץ נהדרת" מול "גב האומה" : ייאוּש יוצר סטירה טובה יותר", והיא מוסיפה : "שתיהן צמודות לאקטואליה המספקת בדיוק את אותם הנושאים. "גב האומה" לא תשיג את נתוני ה- Rating של "ארץ נהדרת", אבל היא נושכת ובועטת יותר", וכמו כן היא מוסיפה ו-כותבת, "הכוח והחולשה של "ארץ נהדרת" בתחום הסטירה הם במשאביה הבלתי מוגבלים ליצור דמויות כה מוצלחות עד שהן נהפכות רק לאלמנט קומי, בלי יכולת לנשוך". זה נכון אולם במקרה הנדון מוטי קירשנבאום ז"ל הביע את הרעיון כי "ייאוש יוצר סטירה טובה יותר" שנים רבות לפניה ב- "ניקוי ראש". הכתיבה של אריאנה מלמד ב- "הָאָרֶץ" ועדויותיו של אמנון אברמוביץ' בחברת החדשות של ערוץ 12 הם הרבה מעבר לפוליטיקה (כזאת ו/או אחרת) הכתובה בעיתון ו/או מופיעה על מרקע הטלוויזיה. הם מהווים עיתונאות כֵּנָה והגונה ש- ממוסגרת בתוך מסגרת של אזרחות מופת. אני מתאמץ לא להחמיץ את שניהם. כך אנוכי רואה את פני הדברים.

טקסטים דומים נכתבו כאן בשעתו בבלוג הקונקרטי הזה גם אודותיו ובשבחו של שַי הָאוּזְמַן פרשן יוצא דופן באיכותו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אומר כאן בגילוי לֵב ובכֵנוּת : כותבים, שדרנים, מנתחים, ומנסחים ברמתם של אמנון אברמוביץ' פלוס אריאנה מלמד פלוס שַי האוזמן (לא רק הם) שמוכשרים להביע רעיונות גם מורכבים בבהירות ובמינימום מילים, מושכים מייד את תשומת לבי והופכים אותי לאדם מאושר יותר. עֵרֶךְ ואֵיכוּת עֵדוּתָם האישית של הנ"ל בתעשיית התקשורת של מדינת ישראל, כל אחד ואחת בתחומו, היא מעל ומעבר לעיתונאות רגילה. לכן היא חשובה וגם מעניינת ומסקרנת.

ברור שאנוכי סקרן לדעת בכמה זמן ובאיזה מהירות הם, האנשים המוכשרים הנ"ל, מעפילים לפסגת הכתיבה, השידור, הניתוח, וניסוח המסרים שלהם שאותם הם מעבירים לצופיהם וקוראיהם. את אותה הסקרנות הקונקרטית האישית הזאת שלי שעוסקת במשכי זמן הכתיבה, הניתוח, והניסוח של האנשים המוכשרים הנ"ל הייתי מביע אילו הייתי יכול גם בפני חיים נחמן ביאליק רב אמן בכתיבה, הבעה, ניסוח, וניתוח בכל תחומי יצירתו ו- הגותו שירה ו-משוררות, פוליטיקה, מסות, סיפורים, דברי ספרות, פילוסופיה, ואגדות. לא בכדי מונח הכרך עב הכרס "כל כתבי ח. נ. ביאליק" (יצא לאור ב- תש"ך / 1960 בהוצאת "דביר") ברום הספרייה שלי בחדר עבודתי. אילו הייתי יכול ואילו ניתנה לי ההזדמנות הייתי מתעניין אצל וויליאם שייקספיר כמה זמן לקח לו לכתוב, לחבר, לנסח, להשקיע, ולהרכיב את עלילת המחזה המפורסם ורב המוניטין שלו "המלט". קראתי ועיינתי ב- "המלט" מאות פעמים בימי חלדי במקור וגם בתרגום המופלא של המשורר והסופר אברהם שלונסקי. אנוכי עושה זאת גם היום. קורא ומעיין מעת לעת ב- "המלט" ושוב שואל את עצמי את אותה השאלה שעוסקת ב- משך הכתיבה, הניתוח, והניסוח של וויליאם שייקספיר את "המלט" ושאר מחזותיו. כמה זמן נדרש ממנו מ-וויליאם שייקספיר לבנות, לטוות, ולהרכיב בכישרון כה גדול את העלילה המורכבת והטראגית הזאת "המלט" ואת הטקסטים בפי גיבוריה. כל מחזותיו של וויליאם שייקספיר באנגלית ובעברית שוכנים על המדף בספרייתי בחדר העבודה שלי, בתוכם חמישה תרגומים שונים של המחזה "המלט" מאנגלית לעברית. אברהם שלונסקי הוא ללא ספק הטוב מכולם. אילו הייתי יכול הייתי מתעניין גם אצל נשיא ארה"ב ההוא אייבראהם לינקולן אודות כישרון כתיבתו ואיכות ויכולת הביטוי המרשימה שלו. לפחות חלק מהתשובות בנושא משך כתיבת "נאום גטיסברג" המפורסם שלו של אייבראהם לינקולן שנישא על ידו ב- 19 בנובמבר 1863 בטקס חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג בעת מלחמת האזרחים האמריקנית רוויית הדמים בין "הצפון לדרום" בשנים 1865 – 1861, אפשר למצוא בספרו המצוין של ד"ר יוסף נדבה "נואמים מפורסמים בהיסטוריה" (יצא לאור בהוצאת הספרים של מ. מזרחי ב- 1964 בתל אביב). כתביו של אייבראהם לינקולן באנגלית שמורים בספרייתי בחדר העבודה שלי. כמו גם כל כתבי ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון. גם כל 22 פרקי סדרת "OLYMPIAD" של באד גרינספאן. היהודי האמריקני באד גרינספאן (2010 – 1926) היה לא רק עיתונאי – מתעד דָגוּל, דוקומנטריסט מוכשר, ובימאי ואיש טלוויזיה וקולנוען ברמה הגבוהה ביותר של המושג בתחום, אלא היה גם כותב מדהים ומְחוֹנָן ביותר.

2. הימים ההם – הזמן ההוא : ליאור שליין ו- "גָב הַאוּמָה".

ליאור שליין הוא במידה רבה גאון טלוויזיה ונושא לבדו על כתפיו את תוכנית הטלוויזיה "גב האומה" המשודרת בערוץ 13. איש אמין ומהימן (מאוד) בתחום. רב אמן בעל וויזואליה מעניינת, בעל נוכחות טלוויזיונית לא רק נושאת עניין אלא מביאה עמה גם סקרנות ודריכות. והוא גם בעל כישרון עצום ב- מֶלֶל מוּשְחָז, שָנוּן, וחַד, וגם חכם שנודף ממסך הטלוויזיה שעליו הוא מופיע. ליאור שליין הוא אישיות טלוויזיונית Super דומיננטית, ו-מגיע לשיאו בחלקה השני של "גב האומה" לאחר ש- עידו רוזנבלום, עינב גלילי, ו-דובל'ה נבון נוטשים את האולפן ומותירים אותו סולו לבדו. אנוכי תוהה מדוע הוא בכלל זקוק לשותפיו ב- "גב האומה". הוא אומנם טוב עמם אולם הרבה יותר טוב בלעדיהם. ליאור שליין הסוליסט מזכיר לי את איש הטלוויזיה האמריקני ההוא רב הכישרון ג'וני קארסון. שיחת הסולו האחרונה ב- "גב האומה" האחרונה (יום שלישי – 21 במאי 2019) שניהל ליאור שליין עם ציבור צופיו, שיחה רוויית עובדות אמת והוכחות אמת אודות שרת התרבות והספורט הכושלת מירי רגב, היוותה לא רק Masterpiece טלוויזיוני, אלא ניצבה על מדרגה גבוהה מחוץ למסך, דרגה ש-שווה אֶזְרָחוּת מוֹפֵת. אנוכי משתדל לא להחמיץ אותו.

3. עיתונאית "הָאָרֶץ" נטע הלפרין פרסמה בשעתו ב- "גלריה שישי" (24 במאי 2019) במדורה "המין האנושי" פוסט עיתונאי מדעי – רפואי – סקסולוגי חשוב ומעניין שכותרתו "סימני מריחה". את הפוסט בנושא המדובר, ואשנה ואומר שוב החשוב של נטע הלפרין מובילה החוקרת האמריקנית גב' קאיו ריי נויסטרום. 

הפוסט ההוא נושא עמו מידע רפואי מדעי סקסלוגי חשוב מאוד ולכן ראוי לעיון וקריאה. ועוד מילה : עורכת "גָלֶּרְיָה שִישִי" של עיתון "הָאָרֶץ" היא העיתונאית ליסה פרץ שעושה את עבודתה בכישרון, ידע, התמדה, חריצות, והשקעה לאורך שנים. רצה מצטיינת למרחקים ארוכים. ליסה פרץ תבורכי (!). להיכן ליסה פרץ היא נעלמה…?

4. בשעה ש-טיריון לאניסטר (Tyrion Lanister, מגולם בידי שחקן הטלוויזיה והקולנוע הנפלא האמריקני פיטר דינקלג') הגה את את הרעיון המרכזי שלו באמצעות הסלוגן, "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…", בפרק האחרון והמסיים של סדרת הטלוויזיה המורכבת והמונומנטלית "משחקי הָכֵּס" ( הערה שלי : רצה על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל במשך שמונה שנים מאז 2011 בהפקת רשת הטלוויזיה האמריקנית HBO), הרהרתי בהוֹגֶה ו-מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ובהוגה המונדיאלים הצרפתי ז'יל רימה. הסלוגן ההוא של טיריון לאניסטר "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…", לקח ונשא אותי בבת אחת לעֵבֶר עָבָרִי הָרָחוֹק הַהוּא שחלף לבלי שוב. אנוכי אוטוטו בן 86. 

שנים רבות לפני ש- טיריון לאניסטר (Tyrion Lanister, שחקן הטלוויזיה והקולנוע האמריקני הנפלא פיטר דינקלג') הגה את הסלוגן שלו, "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…", בפרק האחרון והמסיים של סדרת הטלוויזיה המורכבת והמונומנטלית "מִשְחֲקֵי הַכֵּס" ב- אפריל 2019 (רצה על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל במשך שמונה שנים מאז 2011), אמרתי לדן שילון ואלכס גלעדי ב- 1972 בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלי בטרם אולימפיאדת מינכן 1972, כי רעיון חידוש המשחקים האולימפיים בעידן החדש ע"י ההוגה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, והסלוגן הסוציולוגי, התמים, והכֵּן שטבע (ולכן נפלא ומעורר הערצה), "…הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות…(!)", היה לא רק "סיפור טוב" שקרם עור וגידים מידי ארבע שנים, אלא אגדה נשגבה ו-כבירה ואשר נשאה עימה רעיון חשוב ו-דָגוּל (!). אידאה שנשאה עימה אמונה ואת היגיון הלב מכיוון שאיחדה סביבה מאות מיליוני אנשים בכל חמש יבשות תבל על פני הגלובוס שהזדהו עם אותה ההגדרה האולימפית התמימה ו-יישרת הדרך ההיא (!). "סיפור טוב" (על פי הגדרתו של טיריון לאניסטר) איננו רק מפני שמאות מיליונים אנשים הזדהו עם הרעיון המרכזי הנ"ל האולימפי ה-מוביל הזה, אלא גם כזה שהכריח מאז 1960 את כל רשתות הטלוויזיה בעולם לקנות ול-שַלֵם ל- IOC (הוועד אולימפי הבינלאומי) ממון עצום טבין ותקילין בכמויות בלתי נתפשות כדי לקבל את זכויות השידורים הטלוויזיוניות (היקרות) ואת ה-הרשאה לכסות, לצלם, ולשדר ישיר את "הסיפור הטוב" הקונקרטי המדובר הזה שקרוי תחרויות אולימפיות, למדינותיהן (!). אגב, הרָץ הצ'כי האולימפי הנודע למרחקים ארוכים אמיל זטופק, סיפר לי בעת פגישתנו בקיץ 1992 במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא בשכונת רוממה בירושלים, סיפור שמשך מייד את תשומת לבי : משהגיע לראשונה כמתחרה אולימפי לאצטדיון ה-א"ק באולימפיאדת לונדון 1948 ה- 14 במניין העת החדשה כדי לייצג את מדינתו צ'כוסלובקיה (אמיל זטופק היה אז בן 26 ורץ למרחקים ארוכים בעל מוניטין עולמי), וראה על הַשֶלֶט הראשי ברום האצטדיון את הסיסמא האולימפית התמימה והסוציולוגית שטבע  פייר דה קוברטיין : "המטרה של ההשתתפות במשחקים האולימפיים איננה הניצחון אלא ההשתתפות". זהו הטקסט בשפה האנגלית, כלהלן : 

"The most important thing in the olympic games is not winning but taking part !"

 ו-אז נד בראשו, גיחך, ואמר לעצמו אותו אמיל זטופק ז"ל, כלהלן : "…אנוכי לא באתי להשתתף באולימפיאדת לונדון 1948… באתי לנצח באולימפיאדת לונדון 1948… (!)".

דבקות במשימה היא תכונה הכרחית שסייעה לי לשרוד יותר משנות דוֹר בעבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לא לשֵם ההישרדות עצמה, אלא לצורך בניין ותכנון ארוך טווח של שידורי הספורט והפיכתם לא רק ל- "…סיפור טוב…", אלא לאחד מחלונות הראווה הראשיים והאטרקטיביים ביותר של הטלוויזיה ורשות השידור. דבקות למשימה מוּנעת מחינוך ואהבה למשימה המיועדת אך גם מיראת הכישלוֹן. קשה להסביר ביריעה כה קצרה את המאמץ העצום ונֶטֶל האחריות הכבדה שהונחה על כתפיי ואת המְסוּבַּכוּת והמוֹרכבות של הפקת שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה – בארץ ובעולם, שידורים שהם לא רק עתירי רייטינג אלא גם יקרים מאוד מן ההיבט הכלכלי. תחשיב גַס מורֶה שבמשך 22 שנות ניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "בִּזְבַּזְתִּי" לרשות השידור כ- 100.000000 (כמאה מיליון) דולר בהיבטי השידור השונים, זכויות שידורים, טכנולוגיה, שימוש בלווייני תקשורת, השקעה אנושית בכוח אדם, ו- שעות עבודה, מחקר, כתיבה, עריכה, ניהול, ניווט, ומנהיגות.

"אולימפיאדה", היא מונח קַדוּם המגדיר יחידת זמן בת ארבע שנים (בין המשחקים האולימפיים שנערכו ביוון העתיקה לבין אלו הבאים אחריהם). ניהלתי, ערכתי, שידרתי, והפקתי  8 אולימפיאדות, 8 מונדיאלים, 8 אליפויות עולם ב-א"ק (אתלטיקה קלה), עֶשְֹרוֹת טורנירים של טניס של ווימבלדון, ביליתי יותר משנות דוֹר עם הספורט הישראלי לגווניו הרבים ובראשוֹ נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל, וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. תעשו אתם את החשבון כמה שנים מ-חיי הקדשתי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אינני חושב שישנה עוד אישיות טלוויזיונית בערוץ הציבורי כמוני שזכתה לגיבוי כה רב במשך שנות דוֹר מפיקודיו ומפקדיו כאחד. המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם ידעו להעריך היטב את עבודתי ואת עבודתנו המקצועית, והביעו זאת במשך השנים הארוכות באמצעות יותר מ- 120 (מאה ועשרים) מכתבי הערכה שכתבו לי, מסמכים שהיו צל"שים. הנה אחד מהם ש-נכתב ע"י מנכ"ל רשות השידור ההיא אורי פורת ז"ל בתום מבצע שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי ו-פיקודי את תחרויות אולימפיאדת סיאול 1988.

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. מכתב הערכה – צל"ש שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שידורי אולימפיאדת סיאול 1988, בתוספת מילות ברכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם מר חיים יבין יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. שיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הנצח, היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות הספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנווט ו-מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שוחחתי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, בילי רייט, מַרְק סְפִּיץ, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי ורבים אחרים אודות הצלחתם הגדולה שתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית חשפה אותם באופן רבתי לכל העולם. הצלחתם ההיא לא הייתה מִקרית. החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה יוצאת דופן בחומרתה וקפדנותה, וכל כן הם היו מוכשרים ובעלי יכולת יכולת לתַּפְעֵל את הַמֶרֶץ האנושי שלהם לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד ולהתאמן קשה (בצַד כישרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה לאורכן של שנים, הובילה אותם להישגים גדולים ומופלאים כל אחד בתחומו ו-תהילת עולם.

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952. הייתי אז ילד בן 14 והוא היה אליל של רבים, ו-גם שלי. ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות בחטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. הוא היה אז בן 70. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה אתלט – ספורטאי מוכשר מאוד גופנית בצעירותו. גם מן ההיבט הפיסיולוגי. לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית. הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיסיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע, פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה, ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך. כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו. בהיותו בן 30 זכה אמיל זטופק (Emil Zatopek) באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון (אורך מסלול ריצת המרתון הוא 42 ק"מ ו- 195 מ'), הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא ביצע אותו לפניו ולא שָנָה אותו ולא חזר עליו אחריו מעולם. שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כישרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה. עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הוא הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. Ever Onward.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים ה-צ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק (Emil Zatopek). בניגוד לכישרונו הגופני העילאי האנטומי והפיסיולוגי, הרי ש-סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים. הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סוֹבֵל. בעת השיחה הארוכה והממושכת בינינו שהתקיימה במשרד חטיבת הספורט הטלוויזיונית ההיא שהיה ממוקם בקומה ה-5 של הבניין ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשכונת רוממה בירושלים (הבניין הזה נהרס לפני שנים רבות, ו-איננו קיים יותר)  אמר לי אמיל זטופק, כלהלן : "…מר יואש אלרואי, הריצות הארוכות ב-א"ק הן לא החלקה על הקרח. אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון…". (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. אנוכי (משמאל, בן 54 בתמונה) מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק (בן 70 בתמונה, ומי שהיה אלוף אולימפי ושיאן עולם בשעתו בריצות הארוכות ל- 5000 מ' ו-10000 מ') במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000 מ', וריצת ה-מרתון (אורך המסלול של ריצת המרתון הוא 41 ק"מ ו- 195 מ'). הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא ביצע לפניו ואף אחד לא שנה אותו ולא חזר עליו אחריו. (צילום דָוִד "סוּחוֹ" סִיבוֹר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצת הגמר ל- 10000 מ'. כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון והרץ הבריטי גורדון פירי. (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1992. הימים ההם שחלפו לפני יותר מ- 32 שנים. אלה הם משרדי חטיבת הספורט ההיא בקומה ה- 5 ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא, ש-שכן ב-שכונת רוממה ירושלים. אנוכי מקרין ל-אמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את רגעי הזהב הגדולים של שניהם במשחקי אולימפיאדת הלסינקי 1952. משקיף מאחור איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי).

היום ממרום שנותיי אינני מייחס יותר חשיבות לתמונה שלי עם ה-ברזילי פֶּלֶה (Pele) גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה מאשר לתמונתי ב- 1961 ב-רֶפֶת באפיקים עם פרה בעלת שֵם עָלוּם, שלא הייתה מוכרת לחברי הקיבוץ בימים ההם, אולם מניבה חלב יוצאת דופן בכמויות עצומות, בשם "מַרוֹקָה" .

טקסט תמונה : חורף של חודש דצמבר בשנת 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 63 שנים ב-רֶפֶת של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי עם הפרה "מַרוֹקָה" אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה בשנה (במשך כ-שמונה שנים)  14 / 13 טון (שלושה עשר אלף ליטר) חלב. מדהים (!!!). מרוקה הייתה בעל חי שהפכה להיות מכונה ל- ייצור חלב (!).  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 60 שנה והתמונה נשמרה (!). מַרוֹקָה הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הניבה כ- 14 / 13 טוֹן חלב בעונה (14000 – 13000 ליטר) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב של הפרות ברפתות החלב בארץ. בינתיים נשבר השיא הזה פעמים רבות ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בו טופחה, לעולם לא עומעמו.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני יותר כ- 38 שנים בעת כתיבת הפוסט הנוכחי. אנוכי יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (שמו המלא היה אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ, וכינויו היה Pele) במונדיאל של מכסיקו 1986. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב-IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם להשתמש במטפורה ספורטיבית אספר כי האתלט האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע ב- 1935 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. השיא הזה נחשב בזמנו לקצה גבול היכולת של האדם והחזיק מעמד 21 שנה. אחר כך נשבר שוב ושוב. לא רק הודות לכישרון ומיומנות הקופצים אלא גם בשל תמורות הזמן והשיפור העצום בטכנולוגיית ואיכות מתקני הספורט. אף על פי כן דמותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (פגשתי אותו בקנדה ב-עֵת משחקי אולימפיאדת מונטריאול 1976) חקוקה בזיכרוני לתמיד. הפרה השקטה, הממושמעת, והנבונה מַרוֹקָה יכולה להתנחם בעובדה שהיא הייתה הטובה ביותר בימים ההם. המדע והגנטיקה שיפרו ברבות השנים את תעשיית החלב בארץ לאין שיעור, אך לא הפחיתו כהוא זה מהישגיה. היא נשארה אלופה. זה היה לפני כ- 60 שנים אולם הפרה ההיא מַרוֹקָה נותרה בלתי נשכחת עבורי.

קיבוץ אפיקים בדומה לפרה מַרוֹקָה והסוסה היפהפייה ה-שחורה שהייתה קרויה "שִיבּוֹלֶת", היה במשך שנים רבות וארוכות קיבוץ מוביל בחיי הקורפורציה בארץ, אלוף ההתיישבות השיתופית, וללא ספק הטוב בקיבוצי מדינת ישראל. התפתחות חיי החברה והכלכלה במדינת ישראל זִעזעו בשנים האחרונות את מעמד הקיבוץ ואורחות חייו, אולי מוקדם מהצפוי, אך לא עִרערו את חזונו. אף על פי כֵן נשאר קיבוץ אפיקים אַלוּף בלתי נשכח וחֲרוּת לעַד על לוח לִבִּי.

אולימפיאדת אתונה 2004 היו המשחקים האולימפיים האחרונים שלי כאיש טלוויזיה פעיל. אלכס גלעדי גייס אותי לעבוד בקבוצת AOB בראשותו של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שהפיקה את סיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי. הוצבתי על ידו בצומת העצבים ובמקום המעניין ביותר של שידורי הטלוויזיה, בעמדת הפיקוח של ה- Quality Control במרכז השידורים הבינלאומי. AOB כיסתה את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 באמצעות כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות ו- 60 ניידות שידור אלקטרוניות. חֲזוֹן טלוויזיוני שמגשים כמעט במלואו את רעיון הגשת האינפורמציה המצולמת המקסימליסטית לצופה בסלון ביתו.

רעייתי יעֵל ואנוכי סבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. מאז אוקטובר 1998 וגם היום ב-אפריל 2019 בעת כתיבת שורות אלה, אני חוקר וכותב סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים אודות קורות התפתחות תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מדובר בסדרת ספרים בת כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים, שדנה מנקודת מבטי בעיקר בהתפתחות שלושה נושאים מרכזיים בתחום תעשיית הטלוויזיה : שידורי הספורט, שידורי החדשות והאקטואליה, ומדע התיעוד בטלוויזיה – בארץ ובעולם.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה הקודמת ו-ראשית שנות ה- 2000. אנוכי יחדיו עם רעייתי ה-אָהוּבָה ו-היָפָה יעל תג'ר. בתיעוד ה-מצולם הנ"ל אנוכי נמצא כבר ב-שלהי דרכי ל-פנסיה והיא בדרך לקריירה חדשה של מנהלת חנות ספרים בחברת "סטימצקי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כּוּר מחצבתי טָמוּן בשורשיו העבותים של קיבוץ אפיקים. שורשיו של קיבוץ אפיקים נוצרו מ-גוֹלָת העם היהודי באירופה המזרחית ורוסיה שנרדפה ע"י שלטון רודני אנטי ציוני. חלקים גדולים מאוכלוסיית גוֹלָת יהודי אירופה המזרחית (מאוחר יותר גם מגרמניה וכלל אירופה, וגם מארה"ב) נמנו על העלייה השלישית (1923 – 1918) פלוס העלייה הרביעית (1931 – 1924) פלוס העלייה החמישית (1939 – 1931). מאז קמה מדינת ישראל ב- 1948 בלטו בתנועה הקיבוצית כמה תמורות חשובות. המסגרת הקיבוצית התרחבה כמותית. הייתה חריגה מן המסגרות המספריות שקבעו לעצמם הקבוצות הקטנות והקיבוצים השומריים. קיבוץ אפיקים צמח וגדל מאוד באופן הדרגתי עד שהפך לקיבוץ השני בגודלו בתנועה הקיבוצית לאחר קיבוץ יגור. קיבוץ גבעת ברנר הוא השלישי בגודלו בארץ. הוקמה תעשייה מודרנית לצד ענפי החקלאות המניבים יבולים ברמה בינלאומית, כמו ענף הבננות והקמת ענף רפת החלב. חלק ניכר מהתעשייה הקיבוצית היא עתירת ידע ובעלת כוש יצוא. השתרשות התעשייה במשולב עם החקלאות מהווה גורם כלכלי חשוב בחוסנם של הקיבוצים. קיבוץ אפיקים היה החלוץ בהכנסת התעשייה לצד החקלאות. חלומם של חברי הקיבוץ הוותיקים היה שהקהילה שהוקמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה והפכה לחברה רָב דוֹרִית, לא תהיה תופעה חולפת בארץ ישראל, כדוגמת מרבית הקוֹמוּנוֹת בעולם. התנועה הקיבוצית קמה בשעה היסטורית של העם היהודי השב למולדתו. חלוציו עלו לארץ ישראל כדי להגשים ברוחם ובגופם את תחיית העם היהודי בציון. החלוצים האלה מילאו שליחות לאומית ממדרגה ראשונה. בד בבד עם שליחותם האמיצה זאת הם ביצעו מהפכה באורח חייהם. הם מרדו בחיים הגלותיים, פנו עורף לרכושנות, והקימו חברה שיתופית חדשה, חלוצית, דמוקרטית, וייחודית בארץ ישראל [1].

הצהרתו של טיריון לאניסטר את הסלוגן שלו, "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…", היא תמיכה יותר ממובהקת ברעיון חידוש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני ע"י פייר דה קוברטיין. המשחקים האולימפיים הפכו מאז 1896 (האולימפיאדה ה- 1 בעידן המודרני נערכה ב- 1896 באתונה – יוון) לא רק לסיפור טוב אלא גם להצלחה ושגשוג מסחררים מכל היבט, לרבות עיתונאיים וכלכליים.

ואוסיף: גם מִיסוּד ה-מונדיאלים/תחרויות גביע העולם בכדורגל (ע"י במייסד הצרפתי ז'יל רימה) הם "סיפור טוב" שאין חזק מהם. אף המונדיאלים הפכו לביזנס כלכלי אדיר ואתגר טלוויזיוני בינלאומי רב עניין ועתיר רייטינג שמאחד סביבו מאות מיליוני צופים בכל רחבי תבל.

טורניר גביע העולם בכדורגל הנקרא בפי רבים גם "המונדיאל" מתקיים מאז 1930 (המייסד וההוגה היה הצרפתי ז'יל רימה) כמו המשחקים האולימפיים מידי ארבע שנים. המונדיאל המאורגן ע"י ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) והאולימפיאדה הנערכת תחת המטרייה של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הם שני אירועי הספורט החשובים ביותר בעולם. מאז שנות ה- 60 בהן התחילה הטלוויזיה הבינלאומית לנסוק אל על זוכים האולימפיאדה והמונדיאל להתעניינות חסרת תקדים של מיליארדים בני אדם בכל רחבי היקום. הוועדות המארגנות של ה- FIFA ו- IOC מחלקים את עִתות הזמן ביניהן. המונדיאל והאולימפיאדה אינם מתקיימים לעולם באותה שנה. מידי שנתיים האחד ובחלוף שנתיים – השני. המשחקים האולימפיים של העידן המודרני יצאו לדרכם ב- 1896 באתונה בהנהגת נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הברון פייר דה קוברטיין. המונדיאל הראשון נערך ב- 1930 ב-מונטבידיאו בירת אורוגוואי תחת מנהיגותו של נשיא ה- FIFA דאז זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet). רחשתי לשני בעלי החזון האלה הערכה וכבוד. תליתי את תמונותיהם על כתלי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים אותה ניווטתי וניהלתי בשנים 2002 – 1980

טקסט תמונה : קיץ 1894. התמונה הזאת צולמה לפני 130 שנים באוניברסיטת סורבון בפאריס (בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי על ידי ומטעמי). הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב בשורה הראשונה ראשון משמאל) וידידיו מהאצולה האירופית הישנה שהיו גם חברים בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מתכננים שנתיים קודם לכן את מיסוד אולימפיאדת אתונה 1896, הראשונה בעידן החדש של האנושות. התמונה הזאת הייתה תלויה על אחד מכותלי משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : וויליבאלד גבהארדט (גרמניה), ז'ירי גוט – יארקובסקי (צ'כוסלובקיה), פרנץ קאמאני (הונגריה), וויקטור גוסטאב באלאק (שוודיה). זיהוי שורת יושבים משמאל לימין : פייר דה קוברטיין (בן 31 ובעצמו בן האצולה הצרפתית), דימיטריוס וואקליס (יוון), אלכסיי דה בוטובסקי (רוסיה). (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נשיא FIFA הצרפתי ז'יל רימה (ממושקף וחובש מגבעת, שני משמאל) בשנים 1954 – 1921 יחדיו עם חבריו בוועדה המארגנת של מונדיאל הכדורגל  בברזיל ב- 1950. תמונתו הייתה תלויה לאות ההערכה על אחד מכתלי חטיבת הספורט בפיקודי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

32 שנה רצופות עבדתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא (!). סיום שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל ואולימפיאדה הייתה עבורי כ-מנווט, התחלה של הפקות בינלאומיות – עולמיות חדשות של אלה הבאים / באות אחריהם / אחריהן (!).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. ה- IBC באתונה בתקופת אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק. אנוכי יחדיו עם ה-יווניה גב' וואנדה מוריקה הבלתי נשכחת מנהלת ה- Booking office היווני באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : יָמִים עַבָרוּ. אוגוסט 1997. ה- IBC באתונה בתקופת אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק. אנוכי יחדיו עם ה-שדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון. האצטדיון האולימפי באתונה  מארח את אירוע הספורט החשוב, הקרוי, אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק (!). זהו תיעוד של עמדת השידור שלנו (של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא) ב-אצטדיון האולימפי היפה והנאה ב-אתונה בירת יוון. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל מפנה את פניו למצלמה בעוד ה-שדר מאיר איינשטיין ז"ל מעיין ו-מתבונן ב-רשומות שלפניו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון אליפות העולם ה- 6 בא"ק. זוהי עמדת השידור המאובזרת שלנו הממוקמת ב-אצטדיון ה-אולימפי ה-יווני באתונה מעוד זווית תיעוד וצילום. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי יושב משמאל ומפנה את ראשי הסב למצלמה של יצחק קמחי. סמוכה אלינו מצד שמאל עמדת השידור של הטלוויזיה ההולנדית הציבורית NOS. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תמיד ביקשתי לדעת ממקור ראשון האם האומה היוונית הנוכחית האדיבה, הנחמדה, השמחה, החכמה, ו- מאירת העיניים היא באמת מורשת של אבותיה הקדומים אפלטון, אריסטו, סוקראטס, פיתאגוראס, אוקלידס, אייסכילוס, אווריפידס, סופוקלס, הומרוס, ורבים אחרים. עכשיו באוגוסט 1997 ניתנה לי ההזדמנות. שאלתי את השאלה הנ"ל ב- 1997 ב- IBC באתונה של 1997. אזרחי יוון הוותיקים השיבו בחיוב. אנשי הדור הצעיר הטילו ספק בכך ואמרו שמדובר באפשרות פוליטית אחרת בה האומה היוונית היא תוצר של שבטים ואוכלוסיות עתיקות שחצו את הבלקן שתי וערב עקב מלחמות בלתי פוסקות והיו עסוקות בחיפוש אחרי משכן בטוח, ומזון. מאידך שני הדורות המבוגרים והצעירים ביוון הסכימו כי על כל פנים מדובר בעם חכם ואמיץ.

ב- 2004 קיבלה יוון מ- IOC את הזיכיון לקיים ולערוך את האולימפיאדה ה- 28 בעידן המודרני על אדמתה בבירתה אתונה. תקציב הוועדה המארגנת היוונית המקומית (ATHOC ראשי תיבות של Athens Olympics Committee) בראשות היו"ר גב' ג'יאנה אנג'לופולוס – דאסקאלאקי עמד על 5.900000000 (חמישה מיליארד ותשע מאות מיליון) דולר. עם הסכום הזה הייתה הגב' היווניה Gianna Angelopoulos – Daskalaki אמורה להסתדר כדי להעמיד על רגליים איתנות את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004. ממשלת יוון השקיעה מאז 1999 סכומי כסף עצומים בשיפור התשתיות שלה ובנתה בין השאר מערכת מטרו חדשה באתונה, שדה תעופה בינלאומי חדש באתונה, רשת חשמל חדישה באתונה, וסללה כביש עוקף את המטרופולין האתונאי הפקוק, משהו שמזכיר את כבישי איילון העוקפים את המטרופולין של תל אביב.

באותה העת של המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 נמניתי על קבוצת הטלוויזיה המקצועית הבינלאומית AOB בראשות הספרדי רב המוניטין והכישרון מנואל "מנולו" רומרו שביימה, ניהלה, והפיקה את כל סיגנלי השידורים האולימפיים באמצעות 70 (שבעים) ניידות שידור ו- 1100 (אלף ומאה) מצלמות טלוויזיה אלקטרוניות שהוצבו ב- 38 אתרי תחרויות אולימפיות באתונה. מבצע השידורים הישירים הכביר של AOB כלל 5400 (חמשת אלפים וארבע מאות) שעות שידורים ישירים שהופצו באמצעות לווייני לכל פינה ברחבי תבל. אנוכי עבדתי בקבוצת AOB באולימפיאדת אתונה 2004 ביחידה מס' 5 של ה- Quality Control / בקרת איכות השידורים הישירים של תחרויות התריאטלון לגברים ונשים, תחרויות רכיבת האופניים על כבישים לגברים ונשים, תחרות אופניי הרים (Mountain Bike), מרוצי האופניים על כבישים ובמסלול האליפטי של ה- וולודרום (Velodrome), תחרויות ההליכה לגברים ונשים, ותחרויות ריצת המרתון לגברים ונשים. הבוס הישיר שלי ב- AOB היה האמריקני סטיבן פלמינג. הדהימה אותי שם ב- 2004 ביוון הנפלאה שופעת קסם ייחודי תופעת חוסר משמעת בסיסית הטבועה בעם היווני. כל בוקר באולימפיאדה ההיא של של 2004, נדהמתי מחדש לראות את מאות נהגי האוטובוסים הציבוריים (אנשים חביבים) שהסיעו אותי ואת אנשי התקשורת האחרים ממקום מגורינו בכפר התקשורת באתונה אל ה- IBC באתונה, מוותרים על משמעת השעון ומשחקים בינם לבין עצמם את שֵש – בֵּש עד לתום ההכרעה במשחק. שעת היציאה כפי שהיה כתוב בלוח ההסעות היה בבחינת המלצה. היה מדובר בחוסר משמעת כללית ולא פרטית ובאיחורים שחזרו על עצמם שוב ושוב בתחום הסעת אנשי הטלוויזיה של AOB ל- IBC.  

אולימפיאדת אתונה 2004 הייתה אירוע שיא אולימפי מדהים מנקודת מבטי כאיש טלוויזיה, הפעם של AOB ולא של ערוץ 1. שגשוג טלוויזיוני עצום הרבה מאוד תודות למנולו רומרו הבלתי נשכח. אולם ככל שנקפו, הימים, החודשים, והשנים התברר כי הוועדה המארגנת היוונית המקומית בראשות היו"ר גב' ג'יאנה אנג'לופולוס – דאסקאלאקי חרגה כפול מתקציבה שהאמיר ל- 12.000000000 (תריסר מיליארד) דולר. התברר גם כי הוצאות הביטחון בתקופת המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 חרגו מהתקציב והאמירו ל- 1.200000000 (מיליארד ו- מאתיים מיליון) דולר. במשך השנים שחלפו הוברר כי מתקנים אולימפיים רבים בקומפלקס האולימפי באתונה נותרו בתום המשחקים חסרי כל שימוש, והפכו להיות מוזנחים ונטושים שהעלו עזובה, עפר מונח על המושבים, ועשבי דֶשֶא שצמחו מבעד לסדקים ב- רצפות. התברר כי יוון המודרנית על אגפיה השונים איננה מצטיינת בתכנון וחשיבה כלכלית לטווח ארוך. ב- 2012 דווח כי החוב הלאומי של יוון טפח ל- 349.000000000 (שלושים וארבעים ותשע מיליארד) דולר. יוון ניצבה בפני התמוטטות כספית ו- שבר כלכלי חסרי תקדים ועמם שבר חברתי עמוק. האיחוד האירופי החליט להתערב והילווה לממשלת יוון ב- 2012 סכום של 135.000000000 (מאה שלושים וחמישה מיליארד) דולר. לפני כשנה ביולי 2018 ספגה יוון מכת גהינום אש נוראית ושריפות ענקיות בפרוורי אתונה  שגבו מחיר עצומות באובדן אנושי, רכוש, וצומח.

כישלונה הכלכלי הקולוסאלי המתמשך של יוון מאז ראשית שנות העשור הראשון של שנות ה-2000 (גם בגין שחיתות) הזכיר לי את כישלונה הכלכלי העצום של מכסיקו בשנות עשור ה- 80 של המאה הקודמת. ב- 1985 ו- 1986 ביקרתי פעמיים במכסיקו סיטי במסגרת שני מפגשי ה- WBM שנערכו שָם לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. נדהמתי לשמוע מידידיי ה- מכסיקנים בקבוצת הטלוויזיה של "TELEMEXICO 1986" כי מדינתם חייבת לבנק העולמי סכום מצטבר בלתי מתקבל על הדעת בגובה של 100.000000000 (מאה מיליארד) דולר. שאלתי אותם, "…האם אינם מודאגים ו- כיצד הם ישנים בלילה בשל Over draft ברמה כזאת…?", הם השיבו לי מִנֵיה וּ- בֵיה, "…אנחנו מבקשים לומר לך מר יואש אלרואי כי אנחנו ישנים מצוין…", והוסיפו באדישות, "…שאנשי הבנק העולמי ידאגו…". תשובתם האדישה וה-אפתית מלווה בקור רוח הממה אותי. אני אינני ישן טוב בגלל אובר דראפט בבנק בן שקל אחד. ועוד דבר : באחת מפגישות ה- WBM שהתקיימה במשך שלושה ימים בדצמבר 1985 במכסיקו סיטי לקראת מונדיאל מכסיקו 1986, התגוררתי במלון נחמד באזור Zona Rosa של העיר. חלפו רק שלושה חודשים מאז רעידת האדמה החזקה שפקדה את מכסיקו סיטי בספטמבר 1985. נדהמתי והופתעתי לראות כי את סביבת המלון שלי עטפו בניינים שקרסו. שאלתי את המארחים שלי כיצד ייתכן כי בניינים אחדים קרסו ברעידת אדמה ולידם, ממש לידם, נותרו בניינים אחרים בשלמותם על עוֹמְדָם, לא ניזוקו כלל, ולא התמוטטו (כולל המלון שלי). תשובתם הייתה חד משמעית. הבניינים שקרסו (על יושביהם) התמוטטו בגלל מחסור בברזל ביסודות, בקירות, ובתקרות. עניין של שחיתות. בתנאים הקיימים ההם, בימים של אי וודאות אודות סכנת רעידת האדמה במכסיקו סיטי המוּעֶדֶת, עשתה קבוצת הטלוויזיה של TeleMexico 1986 מאמצים כבירים להפיק בשלמות את סיגנלי הטלוויזיה במדינה מוכית רעידות אדמה שאירחה את מונדיאל מכסיקו 1986. דַרְכָּה צלחה במידה לא מועטה. אנשי TeleMexico היו ראויים אז להערכה רבה. גם דרכינו, דרכה של משלחת השידור הטלוויזיונית שלי במכסיקו 86' צלחה במידה רבה בחודשים ההם של מאי, יוני, ו- יולי של שנת 1986.

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים הבינלאומיים הגדולים של "מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986" ו- "המונדובאסקט של ספרד 1986". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה שלי : מי שמתעניין בכלכלה היוונית הממוטטת ובכישרון הארגון וההתארגנות המוגבלים של ממשלת יוון בראשות אלכסיס ציפראס להגן על אזרחיה, יכול למצוא אינפורמציה נוספת הדנה באסון השריפה הנוראית בפרוורי אתונה ביולי 2018 בפוסט של דפנה מאור ב- עמוד מס' 14 של TheMarker בתאריך יום שני – 30 ביולי 2018. כותרת הפוסט : "שחיתות, הצתה, או הצנע שנכפה מבחוץ הם הגורמים לאסון השריפה הנורא של יוון".

פרולוג ו/או אפילוג. פתיחה ו/או נעילה. כל קורא רשאי להתייחס למֵידָע הזה כ-טקסט מקדים ו/או טקסט סוֹגֵר.

הסדרה הדוקומנטארית בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מכילה ברגע זה כ- 130000 (מֵאָה ושלושים אֶלֶף) עמודים, יותר מ- 10000 (רבבה) תמונות רובן אקסקלוסיביות ולבטח רואות אור לראשונה, כ- 5000 (חמשת אלפים) מסמכים אותנטיים מרביתם של רשות השידור לרבות קטעי עיתונות, ואלפי עדויות אישיות של אנשי טלוויזיה מהארץ ומהעולם שליוו אותי את כברת הדרך הזאת בת 40 שנים. התמונות הרבות בסדרה שזורות בטקסט ומקדמות את העלילה לא פחות מכתב היד והתמליל. למתבונן בסדרה ניתנת הזדמנות להיות Vision mixer (תפקיד של נתב תמונה באולפן הטלוויזיה). הוא יכול לא רק לקרוא את ההיסטוריה אלא גם למשש ולחוש אותה בסיוע התמונות, המסמכים, והעדויות. בזה כוחם [10]. זהו סיפור היסטורי – דוקומנטארי ממושך ורחב היקף המדווח בראשיתו על אודות הקמתה המאוחרת של הטלוויזיה הציבורית במדינת ישראל בעקבות הניצחון המזהיר של צה"ל על שלושת צבאות ערב במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 (תעשיית הטלוויזיה באירופה וארה"ב פעלה במרץ כבר בשנות ה- 30 של המאה הקודמת וצעדה מאז כברת דרך טכנולוגית רבה ועצומה), וחוקר את התפתחותה בארץ ובעולם (בעיקר באירופה ובארה"ב) מאז הימים הראשונים של המצאת "הדיסק המסתובב" (Spinning disk) בשנת 1884 ע"י מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו. הסדרה בת 13 הספרים עוסקת ב- 135 שנות טלוויזיה ושיתוף הפעולה המואץ וההדוק בינה כמדיה של תקשורת המונים לבין אירועי הספורט והחדשות הרלוואנטיים.

הפרופסור הקנדי הנודע לתקשורת המונים מרשל מקלוהאן (1980-1911) מנסח ומצהיר ב-1967, שנות דוֹר לאחר שידורי הטלוויזיה הישירים של חברת TELEFUNKEN את תחרויות אולימפיאדת ברלין 1936, הצהרה טלוויזיונית תקשורתית- סוציולוגית מעניינת ומדויקת: "הַמֶדְיוּם הוּא הַמֶסֶר" (!). 

ב- 1967 נשא פרופסור מרשל מקלוהאן הצהרה מעניינת ומדויקת בו הגדיר את הקשר בין שני המונחים תעשיית המדיה ותוכן הדברים שהיא משדרת לקהלה, וכה אמר "המדיום הוא המסר". ההגדרה הזאת הכילה בתוכה את השינויים שמתרחשים בחברה האנושית בעקבות השינויים הטכנולוגיים העצומים שהתרחשו בתעשיית הטלוויזיה. מרשל מקלוהאן קבע שהמדיום (ה- Media המורכבת משני אמצעי התקשורת המהירים שלה הטלוויזיה והרדיו) הוא הדומיננטי והוא שקובע את אופי החברה האנושית ולא תוכן המסר כפי שהיה נהוג לחשוב. הטכנולוגיה התקשורתית של הטלוויזיה והרדיו משפיעים השפעה גדולה על חיי בן אנוש ועל אופן תפישתו והבנתו את העולם. פרופסור מרשל מקלוהאן היה האיש שטבע בזמנו את המושגים "המדיום הוא המסר" ו- "כפר הגלובאלי". מרשל מקלוהאן טען שה- Media (טלוויזיה ורדיו) שבה נעשה שימוש לצורך העברת הַמֶסֶר, היא משולבת בתוך הַמֶסֶר עצמו, ושילוב זה הוא בעל השפעה בלתי נפרדת על מהותו ותפישתו והבנתו של המסר בקרב הציבור אליו הוא מיועד. פרופסור מרשל מקלוהאן קבע ש- "המכונה" ולא מוצריה היא שמשפיעה על האדם וכלל סביבתו החברתית.

רגע חשוב בהיסטוריה האנושית: המצאת הטכנולוגיה הטלוויזיונית בסופה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ע"י מדעני אלקטרוניקה מארה"ב, יפן, רוסיה, אנגליה, וצרפת.  

המצאת הטלוויזיה הייתה בעצם תהליך אבולוציוני איטי בו חברו לרעיון ההמצאה כמה מדעני אלקטרוניקה ספורים באנגליה, ארה"ב, גרמניה, צרפת, רוסיה, ויפן. הם אפילו לא הכירו בתחילת הדרך האחד את השני. פועלם של מדעני הטלוויזיה בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה, מהנדס האלקטרוניקה האמריקני – רוסי וולדימיר זְוֹורִיקִין (Vladimir Zvorykin) יליד רוסיה שהיגר לארה"ב ב- 1917, האמריקני פִילוֹ "טיילור" פרנסוורת' (Philo "Taylor" Farnsworth), האנגלי ג'ון "לוגי" באיירד (John "logie" Baird) בן סקוטלנד, והיפני קינז'רו טאקנאיאגי Kinjeru Takanayagi)) – ינון לעַד. ראה הספר, "המצאת הטלוויזיה" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה הזאת בת 13 הספרים עוסקת בסימביוזה ובקשרי הגומלין הבלתי נמנעים וההדוקים שהתפתחו בין תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית לבין אירועי הספורט והחדשות. תחילתה במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 וסיומה אמור להתרחש באולימפיאדת טוקיו 2020. השורה התחתונה שלה קרויה בשמה הישן שהוענק לה על ידי לפני 21 שנים, כלהלן אף הוא באנגלית :

THE  HISTORY  OF  THE  UNAVOIDABLE  SYMBIOTIC  RELATIONSHIP  BETWEEN  TELEVISION  AND  SPORTS  ( + News + Documentary ) – IN  ISRAEL AND AROUND  THE  WORLD, 1936 – 2008.

הסִדְרָה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" בנויה נִדְבַּך על נִדְבַּך. כל ספר בסִדְרָה קשור לספר נוסף הבא בעקבותיו. גלריה כבירה של אישים במדינת ישראל ובעולם הרחב, מפיקים, יוצרים, בימאים, שַדָּרים, וטכנאים – בנו ועיצבו את הפירמידה הענקית של תעשיית הטלוויזיה. סיפורה של הפירמידה הזאת מובא מִן המַסָּד ועד הטפחות. שיאה מזדקר אל בין העננים. התפתחותה של הטלוויזיה מדהימה. היא שינתה את חיינו. זאת עובדה. אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ראשית התהוותה של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. ה- BBC העביר בשידורים ישירים חלק ממשחקי לונדון 1948 ל- 80000 (שמונים אֶלֶף) מקלטי טלוויזיה שהיו פזורים בלונדון והפריפריה שלה ושילם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) סכום של 4000 דולר תמורת זכויות הצילום והשידור [11]. עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 שהתקיימה שוב בלונדון כעבור 64 שנים (באוגוסט 2012) שילמה רשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC ל- IOC סכום פנטסטי שנשען על עֶשֶר ספרות אסטרונומיות, 1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר. 60 רשתות הטלוויזיה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הוסיפו ל- IOC ולוועדה המארגנת של משחקי לונדון 2012 בראשותו של סבסטיאן קו (Sebastian Coe) [מס' 12] עוד כ- 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר משלהן. מדובר בסכומי עתק המצביעים על הביקוש הציבורי העצום בכל העולם וחשיבות שידורם של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים (המהווים "סיפורים טובים" ובראשם המשחקים האולימפיים) בכל רשת טלוויזיה רצינית והמכבדת את עצמה באשר היא. טיריון לאניסטר צדק כשהגה את הסלוגן שלו "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…", בפרק האחרון והמסיים של סדרת הטלוויזיה המורכבת והמונומנטלית "משחקי הכס" (רצה על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל במשך שמונה שנים מאז 2011) בהפקת רשת הטלוויזיה האמריקנית HBO.

אולימפיאדת סידני 2000 הייתה השמינית והאחרונה שלי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותנו ב- EBU נסב סביב תשלום של 1.640000 (מיליון ושֵש מאות וארבעים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים בלבד (!), בנפרד מעלויות ההפקה. המחירים האמירו מאוד מאז נטלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה חלק בסיקור המשחקים האולימפיים, אלה של מינכן 1972. רשות השידור שילמה אז עבורם 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד. נדרשתי ב- 1998 להפעיל את מלוא יכולת השכנוע שלי על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כדי שיאשר לי להביא עִמי לסידני צוות של 27 אנשים כולל שני ציוותי צילום ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) לצורכי סיקור הספורטאים הישראליים וחדשות כלליות, ולאפשר לי בנוסף לשכור שלושה רכבים ושלושה נהגים מקומיים (באוסטרליה נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. הזמן ההוא שחלף לפני 24 שנים. ארבעה ימים בטרם ו-לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. נבחרת השידור הציבורי שלי מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC באולימפיאדת סידני 2000. להלן זיהוי הנוכחים בשורה הראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה יושבים מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר-שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתב ENG). שורה שלישית יושבים מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין ז"ל (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), יואש אלרואי, דורית חיימי (עוזרת הפקה).  שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים), יעקב "קובי" תקוע (עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (מפיק ויד ימיני). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מאנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ראו בכך בזבוז כספי ציבור למרות שרשתות טלוויזיה בסדר גודל שלנו ב- EBU שלחו לסידני משלחות שידור הגדולות פי שלוש משלנו. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  בראשותי שידרה 233 שעות מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים. עלות הפקה הכוללת של שידורי הטלוויזיה הישראלית בסידני 2000 עמדה על כ- 3.500000 (שלושה וחצי מיליון) דולר אבל חצי מהסכום מוּמָן באמצעות 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות.

חלפו ארבע שנים. נטלתי חלק באולימפיאדת אתונה 2004 שהייתה התשיעית הרצופה שלי כאיש טלוויזיה. הייתי כבר בן 66. שהיתי בתעשיית הטלוויזיה 35 שנה אך חשתי עדיין רענן וחיוני. זה גם מה שחשבו המעסיקים שלי אודותיי. עבדתי באתונה מטעם AOB קבוצת ההפקה של Athens Olympic Broadcasting בראשותו של המהנדס והמפיק הראשי ואחד מאנשי הטלוויזיה הבינלאומית החשובים בדורנו, מנולו רומרו (Manolo Romero) מספרד. נזכרתי באתונה 2004 בימים בהם ניהלתי בעצמי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית והייתי צריך לשכנע כל פעם מחדש את המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, ואריה מֶקֶל בחשיבות השידורים האולימפיים והקצאת הכספים ואמצעי השידור וההפקה הדרושים כדי להביא אותם ארצה למשלם האגרה. זה לא היה דבר מובן מאליו. התחרויות בשלושים וחמישה ענפי ספורט אולימפיים במשך 17 ימים מרוכזים הופכת את האולימפיאדה להצגת הספורט הגדולה בעולם. הפקתה היא פסגת היופי של שידורי הטלוויזיה. לא נותר אלא להרכין ראש בפני התנועה האולימפית הבינלאומית והרוח האולימפית ונשיאה הדָגוּל הספרדי המנוח חואן אנטוניו סאמאראנש הבלתי נשכח, על שהואיל לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם גורלו של השידור הציבורי ברחבי תבל בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית. זהו דבר עצום בעל ערך איכותי – היסטורי שאיננו מובן מאליו. הסדרה מסבירה ומנמקת מדוע הדברים אינם מוחוורים וברורים מאליהם ולמה היא מרוממת את חואן אנטוניו סאמאראנש, מדינאי ואישיות בינלאומית דגולה – לדרגת ערך עליון של אישיות בלתי נשכחת.

טקסט תמונה :  קיץ 1980. עילוי, הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בשנים 2000 – 1980 והלוגו האולימפי החשוב ביותר בעולם הספורט והטלוויזיה. חואן אנטוניו סאמאראנש הוא מדינאי ודיפלומט שראה בתנועה אולימפית ערך שמקדם את האנושות לעתיד טוב יותר. הוא כנראה אישיות הספורט הבינלאומית החשובה ביותר ב- 120. השידור הציבורי בארץ והבינלאומי חייב לו חוב עולם. (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הלוגו האולימפי רב המוניטין כפי שעיצב אותו מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין. חמש הטבעות האולימפיות השלובות זו בזו מייצגות את חמש יבשות תבל. (באדיבות IOC).

הפקת שידורי הטלוויזיה המסקרים את האולימפיאדות הם מורכבים ומסובכים וגם יקרים מאוד. הרבה יותר וללא שום השוואה עם אירועי ספורט בינלאומיים אחרים לרבות מונדיאל הכדורגל. רשתות הטלוויזיה בעולם נדרשות למַמֵן את תענוג הצפייה ואת הטכנולוגיה החדשנית המכסה בצורה כה איכותית 35 מקצועות אולימפיים. קבוצת הטלוויזיה הבינלאומית AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות גאון הטלוויזיה הספרדי מנואל "מנולו" רומרו [13] כיסתה את אירועי אולימפיאדת אתונה 2004 באמצעות 60 ניידות שידור ו- 1000 (אֶלֶף) מצלמות והפיקה כ- 4400 (ארבעת אלפים וארבע מאות) שעות שידור עבור רשתות הטלוויזיה בעולם. זהו דבר פנטסטי. הייתי שָם שוּב וראיתי זאת במו עיניי. עבדתי בקבוצה החמישית ב- Quality Control עם הבוס שלי האמריקני סטיבן פלמינג. הבקרה שלנו עסקה ו-התייחסה לבימוי ופעולות הכיסוי הטלוויזיוניות של אירועי הספורט לגברים ונשים המתרחשים מחוץ לאצטדיונים : ריצות המרתון, תחרויות הטריאתלון (Triathlon), תחרות אופני הרים (Mountain Bike), ומרוצי האופניים על כבישים ובמסלול האליפטי של ה- וולודרום (Velodrome). סכמת הכיסוי המובאת להלן של ריצות המרתון לגברים ונשים בהשתתפות מכוניות, אופנועים, והליקופטרים נושאי מצלמות וגם בהשתתפות הליקופטרים שמשמשים תחנות ממסר אוויריות לצורך העברת סיגנל השידור הטלוויזיוני ממקום התחרות לאולפן הטלוויזיה המרכזי באתונה מסבירה עד כמה העניין סבוך ומצביעה על מורכבות ומסובכות הכיסוי היקר. שידורי הטלוויזיה מהסוג הזה המכסים תחרות לאורך 42 ק"מ ונמשכים לאורך זמן של כשלוש – ארבע שעות דורשים מהאחראים ריכוז נפשי עצום ותשומת לב רבה ביותר. העושר הטכנולוגי בניידות שידור, מצלמות, וכוח אדם הוא שמניב את איכות התמונה. הכיסוי הטלוויזיוני היפהפה והיעיל של תחרות האופניים הממושכת (שלושה שבועות) ורבת המוניטין ה- Tour de France (מתבצע ע"י רשתות הטלוויזיה הצרפתיות הציבוריות 3 F  ו- 2 F), מזכיר במשהו את איכות הסיקור האולימפי של AOB.

טקסט מסמך : אולימפיאדת אתונה 2004. זהו תרשים מערך הכיסוי הטלוויזיוני האווירי והקרקעי המורכב של AOB המדגים את הסיקור הישיר של תחרויות ריצות המרתון לגברים ונשים. מדובר ב-שיא הפאר של הטכנולוגיה הטלוויזיונית המודרנית. (באדיבות AOB. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ריצת המרתון באולימפיאדת אתונה 2004 התקיימה לאורך המסלול המקורי ההיסטורי בן 42 ק"מ ו- 195 מ' בו רץ ה-חייל היווני פיידיפידס לפני כ- 2500 שנה מהכפר היווני מרתון שם הביס הצבא היווני הקטן את צבא פרס עד לכיכר השוק באתונה כדי לבַשֵר לעַמו את בשורת הניצחון. פיידיפידס זעק בכוחותיו האחרונים, "ניצחנו", ומֵת מאפיסת כוחות. ריצת המרתון הפכה ל- Event אולימפי קבוע בתוכנית המשחקים מאז התקיימה האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש באתונה ב- 1896 ומאז הגה הברון הצרפתי הברון פייר דה קוברטיין את רעיון חידוש המשחקים האולימפיים בסופה של המאה ה- 19.

שני בימאים אנשי הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE סַנְטְיָאגוֹ הֶרָאנְזִי (Santiago Herranzi) וחוֹזֶה מַנוּאֵל מוֹנְטָאלְבוֹ (Jose Manuel Montalvo) היו אחראיים על הבימוי בניידות השידור הפרושות בשטח. לרשותם עמדו 28 מצלמות. מלאכת הכיסוי העיקרית לאורך מסלול הריצה בן 42 ק"מ ו- 195 מ' הוטלה למעשה על שבעה צלמים ראשיים. צלם הרכב החשמלי המוביל שנוסע לפני החבורה המובילה במירוץ, ארבעה צלמים רכובים על אופנועים שנעים בין הרצים עצמם , ושני צלמים שמצלמים את תחרות הריצה משני הליקופטרים נפרדים הטסים כל הזמן בגובה שנע בין 100 מ' ל- 150 מ'. שלושה הליקופטרים נוספים חגו מעל הרצים בגובה של 800 מ' ושימשו כתחנות מִמְסָר נעות באוויר. תפקידם היה להעביר את סיגנל השידור מהשטח למרכז השידורים הבינלאומי באתונה. זוהי הפקה מורכבת מאוד שדורשת תיאום מקסימאלי בין כל הגורמים וחמשת הצלמים, הצלם ברכב החשמלי והארבעה הרכובים על האופנועים לבין חמשת ההליקופטרים המשייטים באוויר. האופנועים המצוידים במשדרי מיקרוגל עצמאיים היו חייבים לשמור על קשר עין רציף עם ההליקופטרים כדי לשָמֵר את סיגנל השידור חי ונושם. טייסי ההליקופטרים מרחפים בגובה נמוך. אסור להם להנמיך מתחת ל- 100 מ'. חמשת הטייסים ועוזריהם חייבים להיות ערניים ומתואמים היטב לא רק עם המכונית המובילה וארבעת האופנועים אלא גם בינם לבין עצמם בשל סמיכות הטיסה וכדי להימנע מהתנגשות באוויר . ריצת המרתון לגברים נערכה ביום האחרון של האולימפיאדה ביום ראשון – 29 באוגוסט 2004 ונטלו בה חלק כ- 100 רצים. תפקידם של ארבעת צלמי האופנועים היה לשוטט תחילה בין הרצים השונים כדי לנסות לחשוף את מרביתם. אח"כ ניתנה להם הוראה ברורה להִיצַמֵד לקבוצת הרצים המובילה ולשלוש קבוצות המשנה הדולקות בעִקבותיה. בכך הובאה אינפורמציה עשירה של ההתמודדות היישר לצופה הטלוויזיה בסלון ביתו. מחשב מיוחד הציג כל הזמן את נתוני ההפרש בזמן ומרחק בין קבוצת הרצים המובילה לזאת הדולקת אחריה. 12 מצלמות קיבלו את פני הרצים בהגיעם לאצטדיון השַיִש העתיק באתונה שנקרא גם אִצטדיון “Panathinaiko“, שָם נערכה ההקפה האחרונה והמכרעת של המסלול. 15 מ- 28 המצלמות שכיסו את ריצות המרתון לגברים ונשים חוברו ל- מכשירי VTR נפרדים לצורך הכנסת הילוכים חוזרים זמינים בשעת הצורך בכל ולכל אורך מהלך התחרות. בזינוק, במהלך הריצה עצמה, ובשלב ההגעה וחציית קו הגמר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אתונה – אוגוסט 2004. הימים ההם הזמן ההוא שחלף לפני שתי עשרות שנים (בעת מחקר, כתיבה, ותיעוד של הפוסט הנוכחי על ידי ומטעמי). זוהי עמדת הפיקוד וניהול .Q. C של שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת אתונה 2004 באולם רחב הידיים של  ה- (Quality Control) ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (International Broadcasting Center)  ב-אתונה בירת יוון. זיהוי האישים בתמונה : משמאל, זהו איש הטלוויזיה הספרדי מנולו רומרו (MANUEL ROMERO) נשיא הקבוצה המבצעית AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) שהפיקה את כל סיגנלי השידורים עבור רשתות הטלוויזיה בכל העולם. מנואל מנוֹלוֹ רומרו נחשב לאחת ה- פיגורות החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. מימין, זהו פדרו רוזאס (PEDRO  ROZAS) המנהל והאחראי הראשי על תפקודו של אולפן הבקרה הגדול ה- Quality Control של AOB. שני הספרדים המוכשרים האלה הם אדריכלי ואבירי ההפקה הבינלאומית הנפלאה והבלתי רגילה של סיגנלי שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת אתונה 2004. שניהם נותרו בלתי נשכחים עבורי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו בארץ שידורים ישירים מורכבים של מקצועות אולימפיים כמו ריצת מרתון, טריאתלון, או מרוצי אופניים. אף פעם לא התנסינו בסוג כזה של הפקה הדורשת עושר טכנולוגי מרהיב ושימוש בהליקופטרים ובאופנועים נושאי מצלמות, ובהליקופטרים שהופכים לתחנות מִמְסַר מעופפות הנושאות את סיגנל השידור ממקום ההתרחשות למרכז הטלוויזיה.

טקסט תמונה : אוגוסט 2004. האולימפיאדה ה- 28 במניין הזמן החדש של אתונה 2004. זהו חדר הבקרה מס' 5 באולם ה- Q. C. של קבוצת  AOB. אנוכי, יואש אלרואי (מימין) עם הבוס הישיר שלי האמריקני מר סטיבן פלמינג (ממושקף במרכז) ומר מייק קלאט (משמאל), המפיק הפעלתן של תחרויות השחייה האולימפיות אף הוא מארה"ב. התמונה צולמה באולפן הבקרה הגדול של  ה- Quality Control היעיל והרב תכליתי של AOB באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספרים במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה":

1.  "רוש ולענה".

2. "למילים יש וויזואליה משלהן".

3.  תריסר הכרכים של "הפקות חובקות ארץ ועולם".

סדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998 וגם בימים אלה, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שחוללה תעשיית הטלוויזיה איננה עוסקת רק בספורט. היא נפנית ומתעניינת בהרבה יותר מזה. היא טורחת ומטפלת בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ומתארת את הסימביוזה שהתחוללה ב- 85 השנים האחרונות בין הטלוויזיה הבינלאומית והמגוון הנפלא של תחרויות הספורט לענפיו השונים, וגם בכיסוי חדשות. הקונטקסט שלה רחב היקף ומורכב מפני שהוא מדבר על יחסי הגומלין רבי המשמעוּת בין הטלוויזיה כמדיה לתקשורת המונים לבין המוּנַח ספורט במובן הרחב של המילה. שידורי הספורט בטלוויזיה הם המורכבים והמסובכים ביותר וגם היקרים, עתירי הרייטינג, והיוקרתיים ביותר בהשוואה למתכונים אחרים המשודרים במדיה. אף על פי כן נתפס המונח "ספורט" בטעות בעיני חלק מהציבור וגם ע"י אנשי טלוויזיה לא מעטים כסטריאוטיפ נחות. רבים מזלזלים עדיין בשידורי הספורט ואינם מבינים את חשיבותם בלוח השידורים הציבורי, גם בטלוויזיה המסחרית. הטלוויזיה הפכה זה מכבר לכַר מאבק בין אוהבי שידור הספורט השָגוּר עליהם לבין לשונאיו, והם לא מעטים. הסדרה מציגה שיקול דעת ותפישת עולם טלוויזיונית המקדמת בברכה את הצבת שידורי הספורט הרלוואנטיים ב- וִויטְרִינָה של כל רשת טלוויזיה באשר היא, בקדמת חלון הראווה שלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאפה משחר נעוריה להידמות לשידור הציבורי הבריטי ה- BBC. מן ההיבט התוכני וגם האִרגוני. ה- BBC הפך מופת ומודל לחיקוי עבורנו בכל תחומי היצירה וההפקה בטלוויזיה : חדשות, ספורט, דרמה, תיעוד, ובידור. יתירה מזאת. מנהיגי השידור הציבורי לדורותיו בישראל מצאו לנכון ליָיבֵא למען משלם האגרה אין סוף תוכניות קנויות אנגליות שכללו בתוכן סדרות טבע, מדע, בידור, מתח, דרמה, קומדיה, ומה לא. מן המפורסמות הוא כי ה-BBC  איננו רק יוצר הדרמות המשובחות בעולם הטלוויזיה אלא גם אבי הסימביוזה הטלוויזיונית שסוגדת גם לספורט. כשהגיע מועדה של הטלוויזיה הישראלית להשתוות ל- BBC  גם בתחום שידורי הספורט היא נרתעה והתחבטה.

מבט אחר. מידע אחר. טקסט אחר. טיריון לאניסטר (אותו מגלם שחקן הטלוויזיה והקולנוע האמריקני הנפלא פיטר דינקלג') הוגה את הרעיון המרכזי שלו ואומר ב-"מִשְחֲקֵי הַכֵּס" כלהלן: "אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב". טיריון לאניסטר צדק אולם מדובר ברעיון ישן נושן שהגשים את עצמו שוב ושוב במשך אלפי שנים. אמרו את זה פעמים רבות לפניו אבל לא אמרו את זה כמוהו כפי שהוא אמר את זה ב-"מִשְחֲקֵי הַכֵּס".

האחים הגרמניים למשפחת גרים סיפרו ב-מאה ה-19 אוסף של מעשיות ואגדות לילדי העולם ובראשם "כיפה אדומה והזאב" ו- "הנזל וגרטל והמכשפה". גם הם בישרו לעולם סַפְרוּת הילדים כי מעשייה אחת טובה שלהם מאחדת סביבה מיליוני ילדים מכל רחבי תבל. טיריון לאניסטר, השחקן המרכזי ב- "משחקי הכס" לא היה אם כך הראשון שהגה את הרעיון. את מה שאמר, אמרו רבים לפניו. אבל טיריון לאניסטר שחקן הטלוויזיה והקולנוע המצוין בסדרת "משחקי הכס" ייזכר תמיד בגלל האופן, הצורה, הטון, והמשקל בהם השתמש ו-אותם העניק לאמירתו, והודיע קבל עם ועולם את מסקנתו הסופית, הזאת : "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…". סיפור טוב מסוגל לאחד מיליוני צופים מכל קצוות תבל…". טיריון לאניסטר צדק.

טקסט תמונה (1) : טיריון לאניסטר חוקר, שואל, ומתעניין בפרק הסיום של "משחקי הכס" באחת השאלות החשובות והקרדינליות בהיסטוריה האנושית, "מה מאחד אנשים" ? (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (2) : טיריון לאניסטר : "…צבאות…" ? (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (3) : טיריון לאניסטר : "…זהב…" ? (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (4) : טיריון לאניסטר : "…דגלים…" ? (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (5) : טיריון לאניסטר נד בראשו לשלילה : לא צבאות, לא זהב, ולא דגלים, ואז משיב לשאלתו : "סיפורים". (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (6) : טיריון לאניסטר מחזק את עדותו : "…אין בעולם דבר חזק יותר מסיפור טוב…". (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (7) : טיריון לאניסטר : "…דבר לא יכול לעצור אותו…". (באדיבות HBO).

טקסט תמונה (8) : טיריון לאניסטר : "…אויב לא יכול להביס אותו…". (באדיבות HBO).

הסיסמא האולימפית שטבע הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ואיחדה סביבה מאות מיליוני אנשים בכל רחבי תבל מתנוססת ברום אצטדיון "וומבלי" בלונדון באותו יום חמישי ההוא של 29 ביולי 1948, בשיאו של טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה-14 בעידן המודרני. הסיסמא האולימפית הַתְּמִימָה ההיא שנשאה עמה בשורה סוציולוגית, "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות", לא רק איחדה ציבורים גדולים בעולם אלא גרמה לאנשים להזדהות עם היושרה האולימפית ולרשתות הטלוויזיה בכל העולם לשלם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בעבור הקרנת "סיפור טוב". בתחתית התמונה נראה נושא הלפיד האָצָן הבריטי ג'ון מארק שנכנס כבר בשערי אצטדיון "וומבליי", ו-ניצב מתחת לסיסמא האולימפית, בטרם יישא פעמיו להדליק את המשואה האולימפית.

טקסט תמונה : תיעוד צילומי נפלא של רגע היסטורי בלתי נשכח. יום חמישי – 29 ביולי 1948. אצטדיון "וומבליי" בלונדון בירת אנגליה. אנגליה האמיצה והנהדרת מארחת את המשחקים האולימפיים באופן נפלא ובצורה מדויקת, שלוש שנים בלבד מאז תום מלחמת העולם ה-2 ב-1945. התצלום מתעד את טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים ב-לונדון 1948 האולימפיאדה ה-14 במניין העת החדשה. האתלט האָצָן הבריטי ג'ון מארק (John Mark) סטודנט באוניברסיטת קיימברידג' הוא מניף ו-נושא הלפיד האולימפי כשמעליו מתנוססת הסיסמא האולימפית הנשגבת והבלתי נשכחת של הברון פייר דה קוברטיין : "…ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מהניצחון…". (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפרופסור הקנדי רב המוניטין לתקשורת המונים, מרשל מקלוהאן (1980-1911).

טקסט תמונה : זהו מדען התקשורת הקנדי פרופסור מרשל מקלוהאן (1980 – 1911). מרשל מקלוהאן היה פרופסור לאנגלית וראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה באוניברסיטת טורונטו בקנדה. מרשל מקלוהאן נחשב לאחד האבות המייסדים של ענף חקר ה- Media ותקשורת המונים, וכמו כן היה מדען שחוקר את עתיד הטכנולוגיה הטלוויזיונית. 

טקסט מסמך : זהו ספרו המפורסם והידוע של מדען התקשורת הפרופסור הקנדי מרשל מקלוהאן שיצא לאור תחת הכותרת, "Understanding Media – The extensions of Man". ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא ולכל פוליטיקאי באשר הוא. 

טקסט תמונה : מאי / יוני 1986. גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. התצלום הזה מתעד אותי יושב בעמדת ניהול המבצעים, הפיקוד, הבקרה, העריכה, והתקשורת, והשליטה שלי את מונדיאל מכסיקו 1986 – חובש אוזניות במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי. אנוכי מאזין כעורך ומפיק ראשי, ובקר המערכת לכל השידורים הישירים של שלושת השדרים שלי יורם ארבל + נסים קיוויתי + יורם שימרון הפזורים בעמדות השידור שלנו ברחבי מכסיקו הענקית. בתום הסלוגן ההוא בן תריסר מילים שאמר יורם ארבל ב- 22 ביוני 1986, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…", לחצתי בשמחה ואושר על מתג ה- Talk back במערכת הבקרה והשידור שלי ואמרתי לו, ליורם ארבל, רק מילה אחת, "BRAVO". הוא השדר יורם ארבל היה ראוי לכך (!). צריך לזכור שהוא הגה, אמר, ושידר את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח ההוא בעת שידור ישיר (!). (הצילום והתיעוד של התמונה הנ"ל נעשו ע"י עוזרת ההפקה המצוינת שלי במונדיאל מכסיקו 1986, שמחה שיטרית. ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

ה- FIFA בראשות נשיאה ג'יאני אינפנטינו חוללה מהפכה דרמטית משהחליטה להשתמש בפרוס 2018 לקראת מונדיאל רוסיה 2018 במערכת ה- VAR הטלוויזיונית. אולם עדיין כל מני מוסדות כדורגל שמרניים אינם מעניקים חשיבות מספקת לטכנולוגיה הצילום והתיעוד החדשניים של הטלוויזיה הבינלאומית. טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית הפכה את הנשק שלה ביתר שאת ב- 2017 וב- 2018 למצלמות שופטות ואת קהל הצופים בסלון ביתם לשופטים עדכניים יותר, מדויקים יותר, וצודקים יותר מ- מכלול השופטים האותנטיים בני אנוש הניצבים על כרי הדשא. ריבוי מצלמות ושימוש מושכל בעדשות Zoom חזקות, ריבוי זוויות צילום והתבוננות על הנעשה בזירות הספורט, וריבוי יחידות Replay לרבות שימוש ב- SSM לא רק שיכללו את רעיון הביטוי המפורסם של מארשאל מקלוהאן כי "המדיום הוא המֶסֶר", אלא האריכו את משך חוויית הצפייה ברגעי השיא המשודרים בטלוויזיה, זיהו את טעויות ושגיאות השופטים בזירות המשחק, ו- הושיבו בכישרון הצילום והתיעוד שלהם את הצופה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר והמשתנה באצטדיון : פעם אחת ברום היציע המרכזי, פעם שנייה ליד ספסלי הקבוצות והמאמנים, ופעם שלישית מאחורי השערים, וכן הלאה.

לטלוויזיה ולקולנוע יש כוחות עצומים בעיצוב ושיווק הַמֶסֶר. "הַמֶדְיוּם הוּא הַמֶסֶר", את זאת כבר אמר לפני עידן ועידנים פרופסור מארשאל מקלוהן. הטלוויזיה האמריקנית הצדיקה והגשימה את אותו הרעיון שהגה מארשאל מקלוהאן בסיקור העימותים וההתנגשויות של שני המועמדים לנשיאות ארה"ב מר דונאלד טראמפ ו-גב' הילארי קלינטון ב- 2016. בדיוק נמרץ כפי שעשתה הטלוויזיה האמריקנית ב- 1960 בעת העימות הטלוויזיוני המפורסם בבוא בין שני המועמדים לנשיאות ארה"ב לפני 59 שנים ג'ון פיצג'ראלד קנדי ו-ריצ'ארד ניקסון. וגם בדיוק כפי שעשתה ו- חוללה הקולנוענית, הבימאית, והמתעדת הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) בעת ששרטטה באמצעות עשרות מצלמותיה את דיוקנו של הקנצלר / פיהרר הגרמני אדולף היטלר בשנים 1936- 1934 לפני 84 שנים. שני סרטיה הדוקומנטאריים שתיעדו את כנס המפלגה הנאצית בראשות הקנצלר אדולף היטלר בנירנברג ב-באוואריה ב- 1934 ואת תחרויות אולימפיאדת ברלין 1936 הפכו את הפיהרר הגרמני לבֶּן אֵלִים. האומה הגרמנית העריצה את מנהיגה אדולף היטלר ולבימאית הקולנוע לני ריפנשטאהל ועשרות מצלמותיה היה חלק רב בשיווק המסר : "עם אחד – פיהרר אחד". 

חֲזוֹן הוא דבר חשוב אולם איננו הראשון במעלה. המעלה הראשונה היא הכישרון האישי לחשוף את החזון שלך והמיומנות לשווק אותו לציבור באמצעות המדיה. אם כוכב הקולנוע האמריקני מהשורה הראשונה ההיא, המפורסם ורב המוניטין ההוא, גיבור המערבונים גרי קופר היה רוצה בשעתו להתמנות לנשיא ארה"ב יש לשער שהיה מצליח, משגשג, וזוכה בבכורה. שחקן קולנוע מן הדרג השני רונאלד רייגן הרפובליקני עשה זאת ב- 1980 משנבחר לנשיא ארה"ב על חשבונו של הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קארטר. הרעיון חשוב. חשובים לא פחות הם יחסי הציבור שלו וסביבו ואומנות שיווק המסר גם באמצעות אמצעי התקשורת, עיתונות, רדיו, וטלוויזיה. יחסי ציבור חשובים והכרחיים בכל תחום בחיינו, גם בשיווק המסר של שוקולד, קוקה-קולה, וגם פוליטיקה.

אני משתמש עכשיו בדוגמא קיצונית. הנציונאל סוציאליסט הגרמני הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר היה מוכשר ו- גאון שיווק הַמֶסֶר, אוֹרָאטוֹר מיומן, ופנומן ווירטואוז שהתמצא כהלכה ברזי התקשורת. לצדו הימני של אדולף היטלר ניצב רב אמן בהבנת שיווק המסר, שר התעמולה שלו יוזף גבלס. מיומנות ההופעה האישית המקורית והראוותנית של אדולף היטלר ימ"ש כ- מנהיג, והיכולת הציבורית שלו לנאום בצורה משכנעת ואותנטית מול כל מיקרופון, ו- כישרון הדיבור הפנומנלי והמלל הרדיופוני שלו היו לשֵם דבר והעניקו לו כריזמה גרמנית לאומית חסרת תקדים. הוא היה במידה רבה גם בר מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה המוכשרת לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) הפכה אותו לבֶן אֵלִים בשני סרטיה התיעודיים "ניצחון האמונה והרצון" (סרט באורך שלוש שעות) שסיקר את כנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934 בנירנברג, ואח"כ עשתה זאת גם בסרטה "אולימפיה" (סרט באורך ארבע שעות) גם אם הבליטה את אדולף היטלר רק בעקיפין באותו הסרט ההוא שתיעד את אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר היה מטורף אולם רב אמן וורבאלי. ווירטואוז ש- שכנע ללא כל קושי בפתוס וביכולת הוורבאליזם שלו את האומה הגרמנית החזקה כלכלית, משופעת בכוח אדם עליון וצייתן, ורווייה בטכנולוגיה כלכלית וצבאית מרשימה לתמוך במדינה הטוטליטרית – מיליטריסטית שבנה וברעיונות המדיניים התוקפניים שהגה. אדולף היטלר פקד על גרמניה להמר על גורלה וחייה ולצאת להרפתקה צבאית – מדינית (גם אם מדובר במלחמת עולם שנייה) כדי להרחיב את גבולותיה, את אזורי השפעתה ואת מרחב המחיה שלה ביבשת  אירופה, ו- על מנת לבנות רייך גרמני ש- ייכון 1000 (אֶלֶף) שנים. מלחמת עולם שהוא כראש המדינה יודע כיצד תתחיל אך איננו יודע איך תסתיים. אדולף היטלר היה מחד אדם מטורף פוליטית ומסוכן לביטחון ושלום העולם אולם אישיותו הייתה רדיופונית וקולנועית מושכת תשומת לב מאין כמותה והעם הגרמני נהה אחריה והעריץ אותה (ושילם יחדיו עם העולם כולו מחיר נורא). הקולנוענית לני ריפנשטאהל סייעה לו להשליט את הכריזמה המפורסמת ואת הרעיונות הנאציים המטורפים ומדיניות הפנים הגזענית שלו בכל פינה בגרמניה. צריך לזכור שהקנצלר אדולף היטלר עלה לשלטון בראשית 1933 בהיותו בן 44 וירש את מקומו של הנשיא הישיש פאול פון הינדנבורג בן 86. פאול פון הינדנבורג (1934 – 1847) היה הנשיא האחרון של רפובליקת וויימאר ובתפקידו זה מינה בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. בכך נסללה הדרך לעליית הנאצים לשלטון. דמותו הצעירה והדומיננטית של הקנצלר אדולף היטלר והבטחתו לאומה להחזיר לגרמניה את כבודה הלאומי והכלכלי שניטלו ממנה בהסכם וורסאיי ב- 1919 / 1918 לאחר תום מלחמת העולם ה -1, שָבוּ את לֵב ההמונים. אדולף היטלר שיקם את הכלכלה הגרמנית במהירות מפתיעה ויעילות יוצאת דופן. גרמניה בהנהגתו ניתקה מתקופת האינפלציה הענקית ותוהו ובוהו כלכלי שאפיין אותה בחלק מעשור ה- 20 וגם בראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת ועלתה על דרך המלך.

את אותו הטקסט הנ"ל הנוגע לכריזמה טלוויזיונית וקולנועית אפשר לייחס בקלות גם לנשיא ארה"ב הנאורה, החופשית, והדמוקרטית גבר יפה תואר ו- "חתיך" בשֵם ג'ון פיצג'ראלד קנדי בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת ולבטח בתקופת נשיאותו המבטיחה אולם קצרת המועד בין 20 בינואר 1961 לבין 22 בנובמבר 1963. זהו התאריך בו נרצח ע"י מתנקש בשם לי אוסוואלד בדאלאס – טקסס. ג'ק קנדי ידע גם הוא לנאום ולדבר היטב בדרמטיות מול קהל וגם מול מצלמות הטלוויזיה באולפן. הופעתו האישית הייתה מושלמת נוטפת כריזמה כשל כוכב קולנוע. הוא היה Grand master וורבאלי שלא לדבר על כישרונו ויכולתו העצומים לשָוֵוק את המסרים שלו. מצלמות הטלוויזיה ויומני הקולנוע לא רק נָטוּ לוֹ חֶסֶד. הֵן סָגְדוּ לו.

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. הקולנוענית והמתעדת הגרמנייה לני ריפנשטאהל (מימין) מסבירה לקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (רוכן על מפת המסדרים) כיצד היא מתכננת את פעילות צוות ההפקה ו- 25 הצלמים שלה שיעסקו בתיעוד כנס המפלגה הנאצית בנירנברג. לסרט התיעודי הזה בן שלוש שעות ייחדה את השם "ניצחון האמונה והרצון". הסרט שודר ב- 1000 אולמות קולנוע בכל רחבי גרמניה. לני ריפנשטאהל הפכה את אדולף היטלר לבֵן אֵלִים. האומה הגרמנית כרעה בפניו ברך. לצילומים הדוקומנטאריים של לני ריפנשטאהל סביב אישיותו של אדולף היטלר היה משקל נכבד בהזדהות האומה הגרמנית הצייתנית עמו והפיכתו לטוטליטאר כל יכול. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. כנס המפלגה הנאצית בנירנברג – באוואריה, גרמניה. תיעוד של מראות מיליטריסטיים ודגלי ענק נושאים את צלב הקרס שנלקחו מהסרט התיעודי "ניצחון האמונה והרצון, עם אחד – פיהרר אחד" בהפקת הבימאית והתעדת לני ריפנשטאהל. הסרט הדוקומנטארי הזה, "ניצחון האמונה והרצון, עַם אחד – פיהרר אחד", שוּדַר ב- 1000 (אלף) בתי קולנוע בכל רחבי גרמניה והפך את אדולף היטלר ל-בֵן אֵלִים ו-קנצלר אָהוּב, מוערך, ונערץ ע"י העם הגרמני. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. לני ריפנשטאהל (במרכז בתלבושת לבנה חובשת כובע עם סרט) והצוותים הקולנועיים שלה ברגע של הפוגה. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. ברלין. טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936. גם בסרטה התיעודי הזה לו קראה "OLYMPIA" שרטטה לני ריפנשטאהל את דמותו של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (קיצוני מימין) כנציג האֵל עלי אדמות שנשלח להציל ולהנהיג את גרמניה. השני מימין ב-ז'אקט השחור הוא קארל דים אחד משני אנשי הוועדה המארגנת האולימפית הגרמנית שאיננו מצדיע במועל יד, השני היה תיאודור ליוואלד. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל והצלם הראשי שלה (מבין חבורה של 45 צלמים ו- 250 אנשי הפקה) מצלמים את אחת הסצנות בתחרויות האולימפיות. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 26 בחודש ספטמבר של שנת 1960. זהו תיעוד של ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מ-רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate ה-טלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המפיק דון יואיט (Don Hewitt) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

ה- Debate, העימות הפוליטי – נשיאותי הטלוויזיוני ב- 1960 בין המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון פיצג'ראלד קנדי לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון בו שניהם פורסים את משנתם וחזונם החברתי והכלכלי בשידור ישיר בפני האומה האמריקנית היה בעצם הגשמה מחודשת של רעיון ישן. העימות הפוליטי הציבורי הראשון בין שני נציגים נבחרים של המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית התרחש ב- 1858 בין אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) הרפובליקני ו- סטפן דאגלאס (Stephen Douglas) הדמוקרטי. השניים הללו התעמתו שבע פעמים בערים שונות במדינת אילינוי בחודשים אוגוסט, ספטמבר, ואוקטובר בשנת 1858, כשה- Issue המרכזי בעימותים ההם לפני 161 (מאה שישים ואחת) שנים נסב אודות העבדות בארה"ב. כזכור נבחר אייבראהם לינקולן לנשיא ארה"ב ב- 1860 לאחר שגבר בחירות ההן על סטפן דאגלאס. אייבראהם לינקולן נרצח ע"י מתנקש באפריל 1865 לאחר שנבחר לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב בבחירות של נובמבר 1864. סטפן דאגלאס מת ב- 1861.

טקסט תמונה : תצלום מ-שנת 1858. מדינת אילינוי – ארה"ב. אייבראהם לינקולן הרפובליקני (משמאל, בן 49) ו- סטפן דאגלאס הדמוקרט (מימין, בן 45) ניהלו ביניהם שבעה עימותים פוליטיים ציבוריים בפני קהל. הנושא המרכזי בוויכוחים הפומביים ביניהם נסב אודות נושא העבדות שכידוע אייבראהם לינקולן התנגד לה התנגדות מוסרית וגם מעשית נחרצת. בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 1860 גבר אייבראהם לינקולן על סטפן דאגלאס והיה לנשיא שהכריז על ביטול העבדות בכל רחבי ארה"ב. זאת הייתה העילה הראשית לפרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב ב- 1861 שנודעה כמלחמה של מדינות הצפון נגד מדינות הדרום.

המסקנה מכל האמור לעיל ברורה וחד משמעית : קבוצת הטלוויזיה הנפלאה OBS המשמשת Host broadcaster של כל התחרויות במשחקים האולימפיים של ריו 2016, מאריכה ומשפרת את חוויית הצפייה הטלוויזיונית באירוע השיא של תחרות הריצה ל- 100 מ' לגברים בהשתתפותו וזכייתו של ה-אָצָן הג'מייקני יוסיין בולט, מ- 9.81 שניות ל- 20 (עשרים) דקות (!). "המדיום הוא המסר", קבע בשעתו איש התקשורת הקנדי מארשאל מקלוהאן. ובכן, OBS מגשימה באופן מושלם את מסר המידע הטלוויזיוני של עצמה בצורה ברורה : היא כופה על צרכניה / הצופים שלה הנאה ושביעות רצון, ו- נחת ו- קורת מיידיים. בבחינת קריאת כיוון בינלאומית, "כדאי לכם להישאר בבית ולראות את תחרויות הא"ק של ריו 2016 על מסך הטלוויזיה בסלון שלכם, פרי עבודתן של 100 (מאה) המצלמות שלנו לרבות המוני צילומים הילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מזוויות התבוננות שונות". הטקסט השחצני נכון גם בכל האמור לאירועי אולימפיאדת טוקיו 2020 ההולכת וקרבה בצעדי ענק.

ה-מֶדְיוּם הוא ה-מֶסֶר (!). אולימפיאדת בֶּרְלִין (Berlin 1936). פרופסור מרשל מקלוהאן טען ב-חלוף שנות דוֹר אח"כ שה-Media שבה נעשה שימוש לצורך העברת הָ-מֶסֶר היא מְשוּלֶבֶת בְּ-תּוֹךְ הָ-מֶסֶר עצמו, והָ-שִילוּב הזה הוא בעל השפעה בלתי נפרדת על מָהוּתוֹ ו-תְּפִישָתּוֹ של הָ-מֶסֶר ב-קֶרֶב הָ-צִיבּוּר אֵלָיו הוא מְיוּעַד (!). 

צֵל העבר הכבד של האולימפיאדה הנאצית – ברלין 1936 רבץ כאות קַיִן על הוועדה המארגנת הגרמנית של מינכן 72', אך צריך לזכור שהוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי ברלין 1936 בראשותם של נשיא הוועדה ד"ר תִּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ"ל פרופסור קָארְל דִים, הפיקה אולימפיאדה לתפארת בעלת הפקה הישגים ארגוניים וחידושים טכנולוגיים רבים. תיאודור ליוואלד וקארל דים הציגו לראשונה באולימפיאדת ברלין באוגוסט – 1936 לא רק קומפלקס אולימפי מרהיב בתוכו מתקני ספורט איכותיים פנטסטיים אלא חשפו גם את אקדח הזינוק האלקטרוני המחובר למצלמת ה- Photo finish. זאת הייתה אחת ההמצאות הטכנולוגיות המפליגות ביותר בתקופה ההיא . שניהם גם היו הראשונים שהגו את רעיון הדלקת הלפיד האולימפי בעיירה אולימפיה ביוון העתיקה והבאתו ממרחק של מאות קילומטרים ע"י רצים שונים לברלין בירת גרמניה. האתלט הגרמני פְרִיץ שִילְגֶן נכנס לאצטדיון בברלין ב- 1 באוגוסט 1936 הקיף אותו פעם אחת והדליק את המשואה האולימפית בטקס חגיגי לעיני 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים והקנצלר אדולף היטלר כסממן של שמירה על המורשת האולימפית של יוון העתיקה. עד אולימפיאדת ברלין 36' כלל לא עלה על הפרק רעיון הדלקת הלפיד כמוקד האירועים בטקס הפתיחה האולימפי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תצלום מרהיב ממטוס קל גרמני שנעשה באוגוסט 1936 ומראה חלק מהקומפלקס האולימפי רחב הידיים של ברלין ובתוכו האצטדיון האולימפי המרכזי שתכולתו 105000 צופים, בו נערכו טקסי הפתיחה והנעילה, תחרויות ה-א"ק, ורכיבה על סוסים. וכן מראה את בריכת השחייה האולימפית שניצבת לאצטדיון האולימפי המרכזי ותכולתה 40000 צופים. (באדיבות Olimpiazeitung. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מציגה את אקדח ההזנקה האלקטרוני בריצות על המסלול כשהוא פועל בסינכרוניזציה  עם מצלמת ה- Photo finish המוצבת ברוֹם מגדל באצטדיון האולימפי בברלין, על קו הגמר. (באדיבות OLYMPIA  1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : משחקי אולימפיאדת ברלין 1936. צילום מקרוב של אקדח ההזנקה בתחרויות ה-א"ק. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט : אולימפיאדת ברלין 36'. זהו מנגנון מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה באולימפיאדת ברלין 1936. השימוש במצלמת הפוטו הפיניש כמצלמה שופטת לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים הפך את המדידה ודירוג המנצחים באולימפיאדת ברלין 36' למדויקת ביותר ומנעה מחלוקות שיפוט מיותרות. הישג טכנולוגי מרשים של הוועדה המארגנת בראשותם של ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דִים. (באדיבות OLYMPIA 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. פרופסור קארל דים מנכ"ל הוועדה המארגנת של המשחקים. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ד"ר תיאודור ליוואלד נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים. הוא וקארל דים נחשבו לצוות ארגון מצטיין ובעל יכולות. (באדיבות Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וצריך לזכור עוד דבר. מהנדסי הטלוויזיה הגרמנית של חברת "TELEFUNKEN" ב- 1936 ובראשם מהנדס האלקטרוניקה והטלוויזיה הנודע וולטר בְּרוּךְ (Walter Bruch) היו הראשונים בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית שהעבירו כבר באותה השנה ההיא של 1936 (לפני 83 שנים) בשידורים ישירים כ- 75 שעות באירוע ספורט בינלאומי ענק בסדר גודל כזה. שידורי הטלוויזיה הגרמנית אז ב- 1936 לא התקיימו במתכונת הטכנולוגית המוכרת היום. האנשים טרם החזיקו מקלטי טלוויזיה בסלון ביתם. יעדי סיגנל שידורי הטלוויזיה כוונו לנקודות צפייה ציבוריות מרוכזות. ב- ברלין עצמה הוקמו עשרים ושמונה מרכזי צפייה מיוחדים בספריות ובתאטראות בעיר למען האזרחים כדי לאפשר להם לצפות בטקסי הפתיחה והנעילה ובתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות. האצטדיון האולימפי היה מאוכלס כאמור מידי יום ביומו ב- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) צופים כמוהו גם הבריכה האולימפית שאת יציעיה גדשו כל יום 40000 (ארבעים אֶלֶף) צופים. מרכזי הטלוויזיה המאולתרים היו פיצוי למאות אלפי אזרחים גרמניים שלא הצליחו לקנות כרטיסים אבל ראו את הפלא השמיני בהיווצרותו ובהתגלמותו. מהנדס הטלוויזיה וולטר ברוך (Walter Bruch) הפך לאלוהים בגרמניה. משרד הדואר והתקשורת הגרמני ב- 1936 באחריותו של שר התעמולה והמומחה הנאצי הראשי להסתה לאומית ד"ר יוזף גבלס ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) הרחיק לכת ובאמצעות אנשי "TELEFUNKEN" דחף את מְסָרֵי סיגנלי הטלוויזיה גם מחוץ לברלין לעבר ערים מרוחקות כמו פוטסדאם הסמוכה, ולייפציג והמבורג המרוחקות. זה היה פלא טכנולוגי מזהיר בתולדות הטלוויזיה הגרמנית וראשית צעדיה ב- 1936. קבוצת הטלוויזיה הגרמנית  DOZ ב- 1972 בראשות הורסט זייפארת, רוברט למבקה, אולי וולטרס, קארל היינץ, ו- אולריך בראון והוועדה המארגנת הגרמנית בראשות היו"ר ווילי דאומה נהנו ממורשת טלוויזיה שנוצרה ב- 1936.

ראשית הטכנולוגיה הטלוויזיונית הגרמנית הגסה והמסורבלת ב-Video שסיקרה ישיר את אולימפיאדת ברלין 1936 פלוס מלאכת התיעוד של הבימאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל שצילמה את אירועי אולימפיאדת ברלין 1936 באמצעות 45 מצלמות Film.  

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תיעוד היסטורי מעניין. מהנדס האלקטרוניקה הראשי של חברת "TELEFUNKEN" הגרמנית וולטר ברוך (Walter Bruch, משמאל) בוחן את עבודת אחת משתי מצלמות ה- Video הענקיות שסיקרו את טקס הפתיחה האולימפי, את תחרויות ה-א"ק ב-אצטדיון האולימפי ב-ברלין, ואת הגעת רצי המרתון לאצטדיון האולימפי ב-ברלין. (התמונה ניתנה לי באדיבות מר אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלוש מצלמות Video ענקיות שכל אחת מהן שקלה כמעט רבע טון סיקרו את תחרויות הא"ק והשחייה והגעת רצי המרתון לאצטדיון האולימפי. דרושים היו שישה אנשים כדי לתפעל את תותח הצילום הענק וגדל המידות. הטלוויזיה הגרמנית החדשנית פעלה ב- 1936 תחת עינו הפקוחה פיקוחו של משרד רשות הדואר והתקשורת ברייך ה- 3, ה- DRP, והייתה כפופה ישירות לשר התעמולה ד"ר יוזף גבלס. חוץ ממשימות הספורט נועדו לה מטרות פוליטיות. ד"ר יוזף גבלס כבר הכריז במארס 1935 בחנוכת צילומי הטלוויזיה הראשונים של חברת  "Telefunken" כי כל אמצעי התקשורת של הרייך ה- 3 הנאצי הגרמני מולאמים ויוקדשו למען המדינה וצרכיה. איש כמובן בגרמניה לא הטיל ספק בהצהרה הדיקטטורית הזאת.

טקסט תמונה : אחת התמונות הנדירות של מצלמת טלוויזיה אלקטרונית באולימפיאדת ברלין 1936. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video שמהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) השתמשו בהן בעת שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת ברלין 1936. המצלמה הנראית בתמונה הזאת (מצוידת בשפופרת הצילום איקונוסקופ פרי המצאתו של ד"ר וולדימיר זווריקין) נראית כמו תותח צילום ומוצבת באִצטדיון האולימפי המרכזי. שלוש מצלמות Video כיסו את תחרויות ה-א"ק, השחייה, ואת שלב ההגעה של רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי. משקלה של מצלמת Video  כזאת היה כמעט רבע טון. המצלמות נזקקו למזג אוויר בהיר ואור יום חזק כדי לייצר סיגנאל תמונה באיכות ראויה לצורכי שידור.

שלוש מצלמות ה- Video הגרמניות ההן הפיקו 72 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית במשך 16 ימי התחרויות האולימפיות אך חומר השידור לא הוקלט מעולם (מפני שטרם ידעו אז להקליט את תמונות ה- Video). התיעוד הנ"ל הוענק לי ב-אדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. ל הזכויות שמורות).                           

מהנדסי חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" הבלתי נלאים שפעלו תחת הוראות סיקור מפורשות של DRP העבירו חלק מהשידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 36' גם באמצעות כמה ניידות שידור מיוחדות ששילבו הפעלת Film ו- Video בעת ובעונה אחת . המצלמה שהוצבה על גג הניידת שלהן צילמה אמנם בפילם אך בבטן הניידת הורכבה מעבדת מיוחדת ומתוחכמת שפיתחה את הפילם במהירות עצומה בפרק זמן של 40 (ארבעים) שניות בלבד ותרגמה אותו מייד באמצעים אלקטרוניים לתמונת Video כדי שניתן יהיה להעביר אותה בשידור ישיר לאולפן הטלוויזיה. בכך אפשרה חברת "טלפונקן" (Telefunken) להעביר שידורי ספורט בטלוויזיה כמעט באופן ישיר לאחר התמהמהות טכנית קצרה בת 40 שניות. ציבור הצופים כמובן לא היה מודע להשהיית הזמן הזאת.

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של  ברלין 1936. צילום נדיר של ניידת שידור טלוויזיה של DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) מסוג מרצדס נושאת עליה מצלמת פילם. (באדיבות אולריך ארדט  מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ניידת שידור של "TELEFUNKEN" מעבירה באמצעות כבל Video היוצא ממכונית המרצדס את סיגנל התמונה לעבר אולפן הטלוויזיה. (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מעבדת הפילם בתוך ניידת השידור מפתחת את החומר ומעבירה אותו לאינפורמציה אלקטרונית של תמונת Video המשודרת לאולפן הטלוויזיה. הישג טכנולוגי מרשים. (באדיבות אולריך מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיגנל השידורים הישירים בטלוויזיה הגרמנית הועבר ל- 28 מרכזי צפייה מיוחדים שהוקמו בברלין עיר הבירה לרבות הכפר האולימפי ששכן בפאתי ברלין אך מהנדסי האלקטרוניקה הגרמנים הצליחו לשלוח אותו כאמור לטווחים של עד 300 ק"מ שהיו מיועדים לערים מרוחקות כמו המבורג, לייפציג, ופוטסדאם. מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני של שידורי הטלוויזיה. לא נשאר שום זיכרון מצילומי ה- Video האלה של ברלין 1936 מפני שהמהנדסים של חברת "TELEFUNKEN" טרם ידעו להקליט תמונת Video מס' [2].

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) באחריותו של שר התעמולה הגרמני ד"ר יוזף גבלס מקים מרכזי צפייה לטלוויזיה מיוחדים בכפר האולימפי בברלין, בברלין עצמה, ובערים נוספות כ- לייפציג, המבורג, פוטסדאם, ואחרות. מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרון הצילום היחיד שנותר מאולימפיאדת ברלין הוא סרטה הדוקומנטארי בן כארבע שעות "OLYMPIA" (בפילם) של הבימאית הגרמנית הנודעת גב' לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl). "אולימפיה" הוא מסמך קולנועי – דוקומנטרי מרתק שהוכן והורכב ב- 1936 משני חלקים : הראשון נקרא, "פסטיבל העמים" (Fest der Volker) ושמו של החלק השני הוא "פסטיבל היופי" (Fest der Schonheit). לני ריפנשטאהל תיעדה את משחקי ברלין 1936 באמצעות 45 מצלמות פילם בנות 35 מ"מ, עליהן הורכבו עדשות מגוונות מסוגים שונים. צוות הצילום הענק שלה כלל כ- 300 אנשים וההפקה היקרה בעלות של כ- 3000000 (שלושה מיליון) מארקים גרמניים מומנה כולה ע"י מיניסטריון התעמולה בראשות השַר ד"ר יוזף גבלס ועל פי הוראתו המפורשת של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בימאית הקולנוע הגרמנייה הגדולה, הדגולה, ו-רבת המוניטין לני ריפנשטאהל (במרכז) בחברת שני מעריציה, אדולף היטלר (מימין) ויוזף גבלס (משמאל). (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

45 (ארבעים וחמישה) הצלמים של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ועוזריהם, ירו כמות פנטסטית של יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר של פילם מצולם, ביניהם שוטים רבי המוניטין המנציחים את זכייתו של האָצָן השחור האמריקני הפִּלְאִי ו/או אם תרצו המיתולוגי גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בארבע מדליות זהב בתחרויות ה-א"ק, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטרים (10.3 ש') ו- 200 מטרים (20.7 ש'), קפיצה לרוחק (8.06 מ'), ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מטר בה קבעה הרביעייה האמריקנית שיא עולם של 39.8 ש' (הרץ הראשון היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס + הרץ השני רָאלְף מֶטְקָאלְף + הרץ השלישי פוֹי דְרֵיְיפֵּר + הרץ המסיים היה פְרָאנְק וָויְיקוֹף). לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל התעלמה מתורת הגזע הארי של גרמניה הנאצית והמצלמות שלה חשפו את גֶ'סִי אוֹאֶנְס וספורטאים שחורים נוספים בנבחרת ארה"ב במלוא הדרם הספורטיבי. הבימאית לא התייחסה לעימות הספורטיבי – פוליטי שהפגין הקנצלר הגרמני אדולף היטלר כשסירב ללחוץ את ידיהם של הספורטאים השחורים האמריקניים. לני ריפנשטאהל מציגה את היטלר בסרט "אולימפיה" כבן אנוש רגיל שצופה בהנאה בתחרויות.

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת ברלין 1936. טקס הפתיחה באצטדיון האולימפי. הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין גב' לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) והצלם שלה עוקבים אחרי ריצתו של נושא הלפיד ומדליק המשואה האולימפית פריץ שילגן. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס (Jesse Owens, גובהו האישי היה 1.78 מ') האתלט האמריקני השחור שזכה בארבע מדליות זהב בשתי הריצות ל-100 מ' ו-200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ', והפך למושא הערצתה של הבימאית לני ריפנשטאהל. (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן", במסגרת הסדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר חולף על פני שער ברנדנבורג  ב- Via Triumphalis (דרך הניצחון) בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי SS ומשטרה אבטחו את המסע של אדולף היטלר ב- "שדרת הניצחון" בדרכו לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הספר הנ"ל הוא אחד מ- 13 ספרים שעוסקים בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2016 – 1884 והוא מרכיב את הסדרה רחבת ההיקף שאני חוקר וכותב ושמה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

5. העיתונאית נעמה פרי הביאה סיפור מדהים, מרתק, ודרמטי ב-תוכנית הטלוויזיונית "עוּבְדָה" בעריכתה והגשתה של אילנה דיין הוותיקה (שודר בערוץ 12 ביום חמישי – 23 במאי 2019) אודות ההיסטוריה המפורטת של "הקשר הישראלי עם המורדים הסורים", אזרחים מפשוטי העם שהחליטו והחלו למרוד ב- 2011 בשלטונו של נשיא סוריה הרודן המרצח בשאר אל אסד. הם החליטו לקחת לידיהם נשק חם רובים, מרגמות, תותחים, וגם שימוש בטנקים בניסיון להפיל את נשיאם הדיקטטור לאחר שהתברר להם כי הוא יורה וגם משתמש ללא היסוס בנשק כימי נגד אזרחיו שמטילים ספק במרותו. המורדים ראו ורואים ב- בשאר אל אסד רוצח המונים של אזרחי מדינתו. מלחמת האזרחים בסוריה גבתה עד כה כ- מיליון קורבנות בהרוגים ופצועים, ומיליוני פליטים שברחו ממדינתם. מלחמת האזרחים הסורית נמשכת בכל עוזה גם בעת כתיבת שורות אלה.

נעמה פרי (עיתונאית מוכשרת, חרוצה, ומהימנה) חקרה ויצרה מסמך תיעודי מרשים, מרתק, דרמטי, ומעניין שנושא עמו מידע מודיעיני מדהים אודות הקשר המעניין והחשוב שנוצר בשעתו בין צה"ל לבין המורדים הסוריים, ושידרה אותו ב- "עובדה" ביום חמישי – 23 במאי 2019. קצין המודיעין הישראלי סא"ל מיל. מרקו מורנו לשעבר איש יחידת 504 הוא האיש שמוביל ומוליך קדימה בידע רב ובכישרון צבאי – מודיעיני ראוי לא רק להערכה אלא גם להערצה את סיפור העלילה המורכבת שמספרת נעמה פרי לצופיה. בין השאר מגלה סא"ל מיל. מרקו מורנו לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל כיצד חוסל בשעתו המחבל הלבנוני איש הדמים סמיר קונטאר ע"י צה"ל. סא"ל מיל. מרקו מורנו מתגלה במהלך הקרנת הסרט התיעודי הזה, "הקשר הישראלי עם המורדים הסורים", לא רק כקצין מודיעין מבריק, מוכשר, פורה, רב יוזמה וידע של צה"ל, אלא נחשף כשחקן טלוויזיה ו/או קולנוע לכל דבר. כל ניסוח טוב. אשנה ואומר שוב : הופעתו של קצין המודיעין הישראלי סא"ל מיל. מרקו מורנו לשעבר איש יחידת 504 בסרטה   נעמה פרי ראויה להערכה עצומה על פרי עבודתה זה, הקרוי, "הקשר הישראלי עם המורדים הסורים". מדובר בהישג עיתונאי יוצא דופן שמשתווה ללא קושי עם הישגי העבר העיתונאיים הבלתי נשכחים של הכתב הצבאי הנפלא רב המוניטין והמוכשר של ערוץ 10 (עכשיו ערוץ 13), אלון בן דוד. אילנה דיין בנתה, יצרה, והקימה (בעזרתם וסיועם של עוד כמה אנשי טלוויזיה מוכשרים) מסגרת טלוויזיונית תיעודית דוקומנטארית ייחודית שמחזיקה מעמד כבר כ- רבע מאה של שנים. עדיין מפליאים אותי טקסטים התעתועים שלה בשעה שהיא מוציאה את צופיה במהלך הקרנת "הקשר הישראלי עם המורדים הסורים" לשלוש הפסקות פרסומות ו-Promotions יזומות ו-מתוכננות מראש בנות סך כולל של 27 דקות (משך ההפסקה הראשונה הייתה – 10 דקות, השנייה נמשכה אף היא 10 דקות, וזמן ההפסקה השלישית עמד על 7 דקות), אולם מגישת "עובדה" שברזומה שלה רשומים הישגים עיתונאיים מוּפְלָגִים מתעקשת משום מה ל-בלף את צופיה ביודעין ובילדותיות, ומודיעה להם אולי בשם המוניטין שלה מעין הודעה בלופרית בעלת תוכן מטעה ולא נכון בטרם כל הפסקה, כלהלן : "…נשוב בעוד דקה…". איזה דקה ואיזה נעליים. מגוחך. היא חוזרת כעבור עשר דקות. מעניין אותי לדעת מהי חוות דעתה של הנהלת הרשות השנייה אודות הודעות הטקסט הילדותיות והלא נכונות של אילנה דיין, "…נשוב בעוד דקה…", מידע שיווקי שרחוק מלהיות מדויק ו-כֵן. וחוץ מזה בנוגע לסרטה התיעודי המצוין, המעניין, והחשוב של נעמה פרי, "הקשר הישראלי עם המורדים הסורים", אנוכי לא הייתי נוטש את "עובדה" במקרה הקונקרטי המדובר גם אם מֶשֶךְ כל הפסקת שידור היה מתארך ל- 20 דקות. עד כדי כך המסמך הטלוויזיוני שיצרה היה כובל, מותח, ומסקרן. אשנה ואומר שוב : נעמה פרי חקרה, יצרה, ביימה, ושידרה מסמך עיתונאי דרמטי, מרשים, ומדהים במידע שלו. נעמה פרי תבורכי (!).

6. 19 במאי 2019. איש חברת החדשות המצוין של ערוץ 12 עודד בן עמי מראיין במשך 8 דקות את בני בגין בתוכנית האקטואליה שלו "שש בערב". ריאיון שדן ועסק בסערת חוק החסינות שמבקש לעצמו ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו. עודד בן עמי ובני בגין משכו את תשומת לבי וריתקו אותי למסך ערוץ 12.

עודד בן עמי, פותח את הריאיון עם בני בגין : "עכשיו לסערת חוק החסינות. חברי כנסת מ- "הליכוד" פועלים לחוקק את חוק החסינות שייחלץ את את ראש הממשלה מההעמדה לדין…יחד איתו גם חברי כנסת נוספים שנגדם יש כוונה להגיש כתבי אישום בהם, חיים כץ, אריה דרעי, דוד ביטן, יעקב ליצמן, ויש בתוך "הליכוד" גם מי שמתנגדים לחקיקה הזאת בהם הח"כים גדעון סער ומיכל שיר, והח"כים לשעבר לימור ליבנת ובני בגין…בני בגין שלום לך".

בני בגין : "שלום לך".

עודד בן עמי : "תודה שהצטרפת אלינו".

בני בגין : "כן…".

עודד בן עמי : "אתה מתנגד לחקיקה הזאת ואני תוהה מדוע, האם בגלל שאין צורך כי הרי יש חוק, או מכיוון שאתה סבור שהייתה הבטחת בחירות של ראש הממשלה שהוא לא יחוקק חוק כזה, ועכשיו אחרי הבחירות הוא כן מחוקק…".

בני בגין (1) : "אלה שתי האפשרויות שאתה מעמיד בפניי…אבל יכול להיות שיש שלישית ויש כזאת…הציבור מפקיד בידי נושאי משרה וביד משרתי הציבור כוח שלטוני רב, והציבור מניח שהאנשים האלה משרתי הציבור יקבלו החלטות לטובת הציבור בלא כל ערעור של העניינים האישיים שלהם… ולכן אין מבחינתי שוני בין שימוש בחוק הקיים, או שימוש בנוסח אחר…במקרה הזה ההסתתרות של ראש הממשלה מאחורי מגן החסינות שמוענק לו כחבר כנסת לצרכיו האישיים, והשימוש בכוח השלטון שניתן לו כראש הממשלה וממפלגתו ומהקואליציה כדי להשיג את היעד הזה בשימוש הזה, יש מעילה באמון, ולפועה הזאת קוראים שחיתות (!)".

בני בגין (2) : "הבעיה איננה רק המגמה של ראש הממשלה, אלא גם הניסיון להביא אגב הצעד המתוכנן הזה לא הוכחש, את חברי הכנסת לתמיכה במעשה שהוא במובהק מעשה של שחיתות…ואני חושב שטוב שחברי הכנסת יידעו, אין פה אפור, יש פה כל מיני נימוקים יישמעו…כבר נשמעו…אין לזה מקום. חוק החסינות נועד…הוא חשוב…חוק החסינות נועד כדי למנוע מן השלטון לעשות שימוש לרעה בכוחו, ולמנוע מחבר הכנסת לבצע את תפקידו באמונה, אם בדיבור, אם במעשה…הוא צריך לעשות את זה ללא חשש מפני התנכלות של השלטון. זו תכלית החוק. תכלית החוק איננה למלט מן הדין לא חבר כנסת א' ולא חבר כנסת ב'…".

בני בגין (3) : "בתשובה לשאלתו של עודד בן עמי כיצד היה מגיב מנחם בגין למצב הזה : "אני אומר לך באופן הכללי ביותר : דברי חכמים ומנחם בגין היה ביניהם…דברי חכמים יכולים לשמש מקור השראה…אבל אין לראות בהם הוראות הפעלה…ולכן אנחנו צריכים עקרונות ליישם למקרים שאכן החיים מזמנים לנו, חלקם מקרים מצוינים ונעימים, וחלקם פחות".

בני בגין (4) : "אני ממלא היום את תפקידי אם אפשר להשתמש במושג הזה כאזרח מודאג…כמובן כאשר הממשלה מתעקשת שהיא נשענת על רוב…כל חברי הקואליציה כשהם משתפים פעולה…אז במובן הזה צריך לקחת בחשבון כשהממשלה רוצה היא מעבירה כל חוק. למה האמירה הזאת חשובה…? כדי להבין שאצלנו כמו בכל דמוקרטיה פרלמנטרית, ואין להתלונן על כך, אין הפרדה ממשית בין הממשלה לבין הכנסת. הכנסת עושה המידה רבה את דברה של הממשלה, אלא אם כן הממשלה מתגמשת, והמשמעות היא שאין לנו כאזרחים בין אם מודאגים או שאינם מודאגים…אין לנו מוסד אחר להביט אליו, לצפות ממנו שישמור על הזכויות האזרחיות שלנו, המגמה הזאת, את הניסיון לערבב את המניעים האישיים עם טובת הכלל, וזה של 61, הקואליציה מחליטה – בית המשפט פוסל, חוזר לכנסת וכעבור שבוע באותו רוב בדיוק…זה מסוכן מאוד לזכויות האזרח במדינת ישראל…אני חרד לזכויות האזרח במדינת ישראל…".

עודד בן עמי : "אני יודע שאתה חרד לבית המשפט העליון…".

בני בגין (5) : "לא, לא…אני חרד לזכויות האזרח במדינת ישראל…ובית המשפט העליון הוא כלי ראשון במעלה כדי לשמור על זכויותינו". 

סוף הריאיון. מר בני בגין אזרח למופת מייצג אזרחות מוֹפֵת.   

טקסט תמונה (1) : 19 במאי 2019. איש חברת החדשות המצוין של ערוץ 12 עודד בן עמי מראיין את בני בגין. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (2) : 19 במאי 2019. איש חברת החדשות המצוין של ערוץ 12 עודד בן עמי מראיין את בני בגין. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (3) : 19 במאי 2019. איש חברת החדשות המצוין של ערוץ 12 עודד בן עמי מראיין את בני בגין. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

אמינות הכתיבה, כישרון השידור, ויכולת התיעוד (1).    

זה נכון. למילים יש וויזואליה משלהן. אך בטלוויזיה (ובקולנוע) הֵן זקוקות למצלמות. התמונות הן חַזוּת העין אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה. כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים נחנו בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב. כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם. חַיִים יָבִין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעשר בעֶרֶב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות המדגם של הסטטיסטיקאי ד"ר חֲנוֹךְ סְמִית, את הטקסט הבא : "גבירותיי ורבותיי על פי מדגם הטלוויזיה – מהפך". חַיִים יָבִין (בן 87 היום בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 801) ייזכר לדורות בגלל אותן שבע המילים האלה.

טקסט תמונה : ליל שלישי – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. התצלום נעשה דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר" והודעתו הסנסציונית של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמגיש חיים יבין (משמאל, בן 45 בתמונה) על המהפך הפוליטי שהתחולל בבחירות לכנסת ישראל התשיעית ב- 1977. מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השַדָּר המחונן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן אישיות ו-מנהיג בלתי נשכח עבורי (עומד מימין, בן 43 בתמונה) נמצא כרגיל בסביבה. הסטטיסטיקאי חנוך סמית ז"ל רוכן מימין על ניירותיו. בתוך דקות ספורות יאמר חיים יבין בשידור ישיר לאומה טקסט בן שבע מילים : "גבירותיי ורבותיי  על פי מדגם הטלוויזיה – מהפך". חיים יבין ושבע המילים האלה שלו הטביעו את חותמן על ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. הן ייזכרו לדורות. איש לפניו לא השתמש במילה "מהפך". שני האנשים שיושבים בגבם לחיים יבין הם משה סנה (משמאל, משופם ובעל פאות ארוכות) ויוסף ירון. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן יבד"ל ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעה בזיהוי הנוכחים בתמונה גב' רונית סנה.

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של המשדר הישיר המכסה את הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וד"ר חנוך סמית מימין. האנשים שמאחורי חיים יבין וד"ר חנוך סמית הם אנשי המל"מ, המרכז למיכון משרדי של משרד האוצר. האנשים האלה מִחְשֵבוּ את ספירת הקולות לרבות אלה של מדגם הטלוויזיה. מאחורי חיים יבין ניתן להבחין במשה סנה מישיר מבט בכיוון מצלמת האולפן ולידו יוסף ירון (ממושקף מתבונן לצד ימין). טלפניות הַמִשְדָר ועוזריו של ד"ר חנוך סמית ז"ל. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעה בזיהוי הנוכחים בתמונה גב' רונית סנה.

יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון בערב – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר, משהכריז : "…ככה לא בונים חומה…" והחריף את הטון בפעם השנייה, "…זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה…". ההכרזה הדרמטית והמדויקת באה לאחר שהשוער בוני גינזבורג ספג שער בשל שיקול דעת מוטעה כפול שלו (מיקומו השגוי בשער ומיסוד ומיקום החומה שלו בטיפשות על ידו) בעת ביצוע בעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים של האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס (Charlie Yankos). יורם ארבל חרת ב- 19 במארס 1989 את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה ב- א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה), תחרות ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' לגברים הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) ניהל ב- 300 המטרים האחרונים ניהל מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Hasse). זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר שם כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו. זה היה מראה מרגש ו- יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר ישיר אז לפני 47 שנים למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כלהלן : "…מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?" והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "…למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים…" (!).  במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" ב- 22 ביוני 1986, הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה מִרְמָה, בטקסט חסכוני ויעיל בן תריסר מילים : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בכך גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. אולם הוא לא יכול היה  להגיע לתובנה מדויקת ונכונה ללא עבודת הצילום של קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית "1986 TELEMEXICO" ו- 15 (חמש עשרה) המצלמות שניצבו באצטדיון ועמן מערכת שידורי ה- Replays שלה, אך זהו כבר סיפור אחר בסדרת 13 הספרים הדנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) בריצה דרמטית ל- 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס (Dick Qoax) ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Hildenbrand) שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית האָרָד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של רשת CBC הציבורית את תשומת הלב מ- קלאוס הילדנבראנד השרוע על קו הגמר, וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוֹגֵג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו בדרך כלל כאלה, מדויקים.

אמינות הכתיבה, כישרון השידור, ויכולת התיעוד (2).                                                                                     מתוך הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" : זה נאמר כאן בראשית הפוסט מס' 801 ו-זֶה נָכוֹן. למילים יש וויזואליה משלהן. אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות. התמונות הן חַזוּת העין, אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה. כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים נֵחַנוּ בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב. כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם. חיים יבין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות הַמִדְגָם של הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל, כלהלן : "…גבירותיי ורבותיי – מהפך…". חַיִים יָבִין אמר לי בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו לפני 14 שנים ב- 2005 במלון דן – אכדיה בהרצליה כי לא שלף את הסלוגן מהשרוול אלא תכנן אותו לאחר שנודעו תוצאותיו הדרמטיות של המדגם כחצי שעה לפני שעלה ל- "אוויר". הוא חיים יבין (בן 87 היום) ייזכר בגלל שלוש המילים האלה לדורות.

טקסט מסמך (1) : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "למילים יש וויזואליה משלהן" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר הזה הוא אחד מתוך סדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים שאנוכי עדיין חוקר וכותב בחודש מאי של שנת 2019, ואשר שמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "למילים יש וויזואליה משלהן" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר הזה הוא אחד מתוך סדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים שאנוכי עדיין חוקר וכותב בחודש מאי של שנת 2019, ואשר שמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : הערכתי בימים ההם שמחקר וכתיבת 13 הספרים יסתיימו בשנת 2019 ו/או 2020. זה לא קרה. עבודת המחקר והכתיבה שלי הייתה והיא יותר מ-רבה. אנוכי בן 86 היום ומקווה להשלים את עבודת הכתיבה והמחקר הענקיים האלה בשנת 2025 (!).

הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בטלוויזיה וקולנוע ומייחד מקום לבימאי הטלוויזיה והקולנוע האולימפי הדגול היהודי – אמריקני המנוח בַּאד גְרִינְסְפַּאן ז"ל שהיה רב אומן בתחום התיעוד הטלוויזיוני – אך מחונן גם בכישרון ביטוי, כתיבה, ונאום נַעֲלִים כפי שחוננו בזמנם אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן. לאייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון אין כמובן קשר עם שידורי הספורט אך כישרון ההתנסחות שלהם בכתב ובע"פ והיכולת להעלות לדיון רעיון באופן בהיר נוגעים ללא ספק ליכולות הביטוי והכתיבה (ו- יושרה) של אנשי טלוויזיה באשר הם. עורכי ומגישי הטלוויזיה נדרשים גם הם כמו המדינאים לתכונות הללו של כישרון כתיבה וניסוח מיטבי בע"פ, מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו. אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אנשי חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 בולטים באופן מיוחד באומנות הניסוח שלהם בע"פ בפני המיקרופון. מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור, הכתיבה, העריכה, וההפקה. למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה. כתיבה מדויקת וחסכונית היא כשרון טבעי. אך כמו בכל תחום היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר. הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים, פשוטים, וברורים ללא התחכמויות. זהו סוד כוחו. למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת. לא מפני שהם באמת רוצים לשלול, אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל. כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ. אילו ניהלתי בימים ההם את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומני שהייתי שוֹכֵר את שירותי הכתיבה של אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אומני המטפורות והניסוח לצורכי כתיבת טקסטים ופתיחים של שידורי מהדורות החדשות ובראשן "מבט". פעם בסתיו 2004 התעניין שַדָּר גלי צה"ל רָזִי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלוֹ "מה בוער" אצל אמנון אברמוביץ' בשידור ישיר מה דעתו על חזרתו הצפויה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל ולהנהגת מחודשת של מפלגת העבודה. אמנון אברמוביץ' עיתונאי עַל וחַד הלשון השיב מייד בניסוח מזהיר : "…אהוד ברק יגלה כי ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה…". זה היה מזמן והוא צדק. יופי של טקסט. מלבד שני אלה יש והיו עוד כותבים ומנסחים טובים ברשתות הטלוויזיה בישראל, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, אלכס גלעדי, יעקב אחימאיר, ירון לונדון, אבי רצון, ואריה מליניאק, ואולי עוד כמה אך הם וודאי לא רבים. אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי חדי הלשון ההם, הם בעלי כושר ביטוי ייחודי רבי אומנים בניסוח ולהטוטני המטפורות. שפתם עשירה, מהוקצעת, וקולעת. הם מוכשרים. השאלה הרלוואנטית והמסקרנת המתעוררת בטלוויזיה היא כמה זמן לוקח להם לרקוח את האמירות הבלתי נשכחות שלהם בלחץ העשייה בשידור ישיר, בתוככי תעשיית הטלוויזיה שהיא סיר בישול שכפוף למחוגי השעון. דבר אחד ברור ומוחלט. אין סיכוי שהאמירות השנונות של הטובים במנסחים הטקסטים בטלוויזיה נשלפות מהשרווּל. הן מחושבות מראש.

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן המנוח נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן. רבים סברו שההתחכמויות שלו, הטקסטים השנונים, הבדיחות החכמות, וההומור של גאון תוכניות ה- Talk Show בתוכנית הטלוויזיונית המפורסמת שלוֹ ב- NBC (אחת משלשו הרשתות האמריקניות  הארציות), "The Tonight Show", שרצה שנות דוֹר רצופות 1992- 1962 ברשת NBC, אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד. טעו, זה לא נכון. לאחר שפרש גילה לציבור כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטים מראש. המפיקים והעורכים עשו חזרות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם ערכו חזרות מדויקות ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד לצופי הטלוויזיה היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר.

טקסט תמונה : 1965. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. ג'וני קארסון השנון (מימין) מראיין בתוכנית "The Tonight Show" של NBC את בימאי הקולנוע וודי אלן שהיה בעצמו חריף ביטוי. ג'וני קארסון קבע כי הטקסט איננו מקרי והוא תמיד מחושב מראש גם אם נדמה כי הוא נשלף מהשרוול. זאת הייתה גאוניותו. (באדיבות טי. וי. גאייד. 50 שנות טלוויזיה. הוצאת קראון).

כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר. נדמה היה כי אמירותיו השנונות  באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו למפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, ג'וני קארסון, והוסיף : "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל משולות ל- Gembling. הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור". מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים.

קריינות הפתיחים של מגישי ומגישות מהדורות החדשות בטלוויזיה הם בעלי חשיבות עליונה. כמוהו איכות הטקסט ומבנה הכתבה העומדת לעלות ל- "אוויר". טקסט המגיש מהווה את האֶלֶמֶנְט הראשון המוביל את הצופה בסלון ביתו ומחבר וקושר אותו לאינפורמציה המשודרת . אין על זה וויכוח. יש יתרון ברור להופעה נאה של המגיש והמגישה מול המצלמה. יש חשיבות גדולה לסגנון הקריינות שלהם, לגוון הקול, וחיתוך הדיבור. אך חשוב מכל אלה ומכל אולפן נוצץ הוא מהות הטקסט ואיכות התוכן. כתיבת הטקסטים בטלוויזיה היא אומנות. הדוקומנטאריסט האולימפי רב המוניטין, היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) היה רָב אוֹמָן בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. יסודי וחדשן. הטוב ביותר שהִכרתי בחיי בתחומו. עוד תגיע השעה לדוּן בסִדרה באיש הכביר והנדיר הזה שהשפעתו על התפתחות תיעוד הספורט בטלוויזיה היא מכרעת ומדהימה כאחת.

בימאי הטלוויזיה והקולנוע באד גרינספאן ז"ל כתב, הפיק, וביים ב- 1967 את הסרט רב המוניטין שלו "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin). בעקבות ההצלחה יצר בראשית 1970 את סדרת הטלוויזיה המונומנטאלית שלו בת 11 פרקים "OLYMPIAD". כל פרק באורך 50 דקות. לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 אלכס גלעדי ואנוכי קנינו את כל 11 פרקי הסדרה ושידרנו אותה פעמיים לצופי הטלוויזיה בארץ, ביניהם, "לוחמי קרב ה- 10 באולימפיאדות" (The Decathlon), "הספורטאים האוסטרליים בא"ק ושחייה" (The Australians), "המדליה שחמקה" (The big ones that got away), "העקשנים" (The persistent ones), "הרצים האפריקנים למרחקים ארוכים" (The Africans), ו- "רצי המרתון הגדולים" (The Marathon). אחד הקטעים המדהימים, הנפלאים, והמהממים בפרק הזה הייתה ריצת המרתון של אולימפיאדת מכסיקו 1968 בה נטל חלק האתלט הטנזני ג'וֹן סְטֶפָאן אָקְוּאָרִי (John Stephan Akhwari). הרץ הטנזני נפצע תוך כדי הריצה ונחבש. המצלמה המכסיקנית תיעדה את מאבקו ההירואי כשהוא שותת דם ומגיע בצליעה איטית לאִצטדיון המואר אך רֵיק מאדם. פניו הסגירו את העייפות העצומה בה היה שרוי וגם את הדילמה והייאוש שנשקפו מעיניו העצובות האם להיכנע ולחדול מהריצה המתישה, או שמא לדבוק במשימה עד הסוף המר, ולשלם במחיר של כאב וסבל גופני נורא. איש לא יוכל להאשימו בחידלון הנטישה מפני שהיה פצוע ו/או עייף. ג'וֹן סְטֶפָאן אָקְואָרִי (John Stephen Akhwari) חצה את קו הסיום כשעה וחמישים דקות אחר אחרון הרצים.

משגילו שתי התחקירניות האחיות היפות נֶנְסִי וסוּזַן בֶּפָה את הסיפור ל- בַּאד גְרִינְסְפַּאן, הוא שלח אותן מייד לנְבוֹר בארכיון הטלוויזיה המכסיקנית כדי למצוא את חומר הצילום. בַּאד גְרִינְסְפַּאן הבין בחושו הקולנועי – טלוויזיוני שטמון כאן סיפור מרתק וגם חינוכי. מעט טקסט קריינות מנחה את הכתבה היוצאת דופן הזאת שאורכה כ- 10 הדקות. מלווה אותה פס קול מוסיקלי אדיטוריאלי, האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל. אפקט בעל עוצמה המתאר את מאבקו הנואש וההרואי של ג'ון סטפאן אקוארי. המוסיקה מחצינה את המאבק של הרץ הטנזני בינו לבין נפשו ואת כוח הרצון שלו לסיים את המשימה. ג'ון סטפאן אקווארי חוּנַן במרץ אנושי בלתי נלאה. לבסוף עשה זאת וחצה דוֹאֵב וכואב את קו הסיום. התאורה באצטדיון האולימפי עדיין דלקה אך היציעים היו כבר ריקים. הצופים נטשו אותם מזמן. כשנשאל באותו הרגע ע"י באד גרינספאן, "…מדוע לא הפסיק את הריצה שסיכנה את בריאותו…", השיב לפונה תשובה הֵירואית שאיכותה איננה פחותה מריצת הגבורה שלו : "…מולדתי לא שלחה אותי 5000 מייל מ-טנזניה ל-מכסיקו סיטי כדי להתחיל את הריצה, היא שלחה אותי כדי לסיים אותה…" [1].

“…My country did not send me 5000 miles to start the race, they sent me 5000 miles to finish the race…”.

אלכס גלעדי ז"ל ואנוכי, צפינו על שולחן העריכה (Steenbeck) בין אוקטובר 1975 ל- מאי 1976 עשרות פעמים בכל אחד מפרקי הסדרה "OLYMPIAD" המהממת והמדהימה של באד גרינספאן וציוותו. אינני מגזים. כל פעם שהגיע המשלוח מארה"ב של אחד מפרקי הסדרה (כל פרק כאמור באורך של 50 דקות) היינו רצים עם גלגל הפילם ל- Steenbeck (שולחן עריכת סרטי פילם שהומצא ע"י הגרמנים ב- 1923). למדנו אותה בע"פ. מעולם לא ראינו לפני כן דוקומנטציה ספורטיבית כה מאלפת וכה אנושית. העלינו את 11 פרקי הסדרה לשידור בצורה שיטתית בתחילת ינואר 1976 כ- Leading in לקראת אולימפיאדת מונטריאול 76' ובמסגרת ה- Build up בטלוויזיה של הרעיון האולימפי. אי אפשר היה לטעות ב- Credit שהעניק את מלוא האשראי לאיש שנשא באחריות הראשית להצלחה הגדולה . בראש ה- Roller Credit של פרקי הסדרה היה כתוב בצורה צנועה אך ברורה מיהו יוצר הסדרה הדוקומנטארית האלמותית שהשפיעה כה רבות על אלכס גלעדי ועלי . היה כתוב שם באותיות קטנות וצנועות :

“written, produced, and directed by Bud Greenspan”

הכותב, המפיק, והבימאי הוא בַּאד גְרִינְסְפָּאן. בפעם הראשונה שמענו את שמו. לא ידענו מי הוא. לכתיבת הטקסט הייתה חשיבות עצומה בעיצובה של הסדרה. בַּאד גְרִינְסְפַּאן רב אמן בכתיבה לטלוויזיה חיבר בעצמו את הטקסט לכל פרק ופרק בסדרה הדוקומנטארית. הקריינות הנפלאה ויוצאת הדופן באיכותה נעשתה ע"י אחיו דֵיוִויד פֶּרִי (David Perry) שהיה קריין מקצועי בעל קול בריטון יפהפה. הטקסט של בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה מלאכת מחשבת ותמציתי ונשען תמיד בפתיחת התיעוד על חמשת סימני ה- "W" המוכרים לכל עיתונאי באשר הוא :

Who, What, Where, When, Why.

בשעה שהציג בפתח סיפורו הטלוויזיוני את רגע השיא של הקפיצה לרוחק ההיסטורית של האמריקני בּוֹבּ בִּימוֹן (Bob Beamon באולימפיאדת מכסיקו 1968, בה קבע שיא עולם מדהים 8.90 מ' (החזיק מעמד 23 שנה עד 1991), ושיפר את השיא הקודם ב-55 ס"מ, בחר לכתוב את הטקסט הזה : "…18 באוקטובר 1968. מכסיקו סיטי. האולימפיאדה ה- 18 של הזמן החדש. השעה ארבע אחה"צ. עכשיו מתחילה תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. בוב בימון הוא הרביעי ברשימת הקופצים…", וכן הלאה. קוֹל קריינות הבריטון העמוק שבקע ממיתרי גרונו של דֵיווִיד פֶּרִי רַק תִּגְבֵּר והֶעֶצִים את הדרמה על המסך. הכיתוב של בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה חסכוני, מדויק, ומִילותיו בסלע. המשפטים היו קצרים, פשוטים, וברורים. זה היה סוד כוחו של ה- Narrative. תיאור מהלך האירועים היה מושך והגיוני. הטקסט מעולם לא היה דרמטי יותר מהתמונה. בַּאד גְרִינְסְפָּאן היה עילוי ביכולת הכתיבה שלו לטלוויזיה. אך זה לא בא לוֹ בקלוּת. הוא כתב קשה. כתב, מחק ותיקן וחוזר חלילה, עד שהיה איך שהוא מרוצה מהתוצאה הסופית. זה מה שהוא סיפר לי בעת פגישתינו בניו יורק ב- 1978

הנה דוגמא אחת מִינֵי רבות לטקסט טלוויזיוני פשוט, בהיר וחסכוני המגדיר במילים ספורות ומדויקות את הסיטואציה שנגלתה על מסך הטלוויזיה בכתבה שסיקרה את המאבק ההרואי בין שני האתלטים הדגולים של שנות ה- 40 ו- 50, אֶמִיל זַטוֹפֶּק (Emil Zatopek) מצ'כוסלובקיה והצרפתי אָלָן מִימוּן (Alain Mimoun). במשך שמונה שנים רצופות מ- 1948 עד 1956 ניצח "הַקַטָּר הצֶ'כִי" אֶמִיל זַטוֹפֶּק רָבָּן הריצות הארוכות בעולם את מתחרהו העיקרי, אָלָן מִימוּן יהודי – צרפתי שעבד כמלצר לפרנסתו במסעדה בפאריס, בכל הריצות הארוכות החשובות ב- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון. באליפויות אירופה וכלה בתחרויות האולימפיות. אלן מימון היה השֵני הנצחי. באולימפיאדת מלבורן 1956 נפגשו שני היריבים המושבעים בפעם האחרונה. זה היה בריצת המרתון ביום הנועל של האולימפיאדה. אמיל זטופק היה ב- אולימפיאדת מלבורן 1956 בן 34 ויריבו אלן מימון בן 35.

מצלמת פילם אוסטרלית בודדה תיעדה ב- Long Shot (צילום מרחוק) מרוֹם היציע את כניסת רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי במלבורן להקפת הסיום האחרונה. היא הנציחה את אָלָן מִימוּן מופיע במפתיע ראשון בשער האצטדיון. נותרו לו עוד 400 מטר לסיום הריצה המפרכת. למרות הצילום המרוּחק ניתן להבחין כי לאחר שנכנס עייף לאצטדיון מסב אָלָן מִימוּן בדאגה מבט לאחור כדי לראות מי דולק אחריו ומי מהרצים מאיים על בכורתו. כבר היו דברים מעולם בו הפסידו מובילי המרתון את בכורתם האולימפית דווקא בהקפה האחרונה באִצטדיון. אלן מימון פחד בעיקר מאֶמִיל זַטוֹפֶּק. לשמחתו אף אחד ממתחריו לא היה שם כדי לאיים על בכורתו. גם לא אמיל זטופק שניצח אותו בכל התמודדות ביניהם מאז אולימפיאדת לונדון 1948. בַּאד גְרִינְסְפָּאן היטיב לתאר את אותו הרגע הבלתי נשכח באולימפיאדת מלבורן 1956, בו אלן מימון מסתכל בחשש ובדאגה לאחור בטקסט יעיל, קצר, פשוט, ובהיר, ולכן ווירטואוזי :

  “…Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there…”.

 רק חמש עשרה מילים. אח"כ התיר לתמונת הטלוויזיה לדבר בעד עצמה. עריכה גאונית.  Masterpiece בגלל הפשטות. הטקסט התיעודי הזה מרשים מפני שהוא כל כך פשוט והגיוני, קצר ונגיש לכל צופה טלוויזיה באשר הוא. זהו סוֹד איכותה של הכתיבה הטובה בטלוויזיה. פשוטה, קצרה, וברורה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אלן מימון חוצה ראשון את חוט המטרה בתום ריצת המרתון ומנצח לראשונה בחייו את אמיל זטופק. זמנו היה 2:25.00 שעות. אמיל זטופק שסבל ממיחושי בטן ו-קילקול קיבה קשה סיים שישי בתוצאה של 2:29.34 שעות. (התמונה באדיבות באד גרינספאן, IOC, ו- Channel 7 האוסטרלי. כל הזכויות שמורות).

אָלָן מִימוּן ניצח את אֶמִיל זַטוֹפֶּק בתחרות האחרונה בחייהם כספורטאים פעילים וגָרָף את מדליית הזהב בריצת המרתון. אמיל זטופק שעֶרֶב קודם לקה בשלשול קשה ואיבד נוזלים סיים את הריצה שישי. "…לרגע לא חשבתי להפסיק את הריצה למרות שהרגשתי פיסית מאוד לא טוב, סבלתי מקִלקול קיבה ושִלשולים…", סיפר לי בעת הפגישה הארוכה שלי עמו במשך 5 (חמש) שעות בקיץ 1992 במשרדי חטיבת הספורט ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים והוסיף לי, "…היססתי אם להתחיל אותה. אך ברגע שזינקתי לא הייתה דרך חזרה…" .שוֹט הצילום הנועל את הכתבה הנהדרת, מראה את המנצח אָלֶן מימוּן ממתין לאֶמִיל זַטוֹפֶּק על קו הסִיוּם ומוחא לוֹ כפיים בכבוד והערצה, בעֵת שהאתלט הדגול שכינוי היה "הקָטָר הצֶ'כִי", חוצה אותו עייף ותשוש. אלן מימוּן מחבק את אֶמִיל זַטוֹפֶּק ומנשק אותו לאחר הגעתו. שניהם צועדים יחדיו על המסלול חבוקים ומחייכים. הצילום הזה לא יישכח לעולם. הוא בעצם סוגר מעגל ומנציח את חלקה השני של סיסמתו האולימפית הבלתי נשכחת של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה :

 “…The essential thing in life is not conquering but fighting well…”.

הכתבה על "אָלָן מִימוּן שניצח לבסוף את אֶמִיל זַטוֹפֶּק", היא אחת מחמש המרכיבות את אחד מפרקי הסדרה הנקרא "העקשנים" ("The  persistent ones"). הכתבות הנפלאות והמזהירות של באד גרינספאן (Bud Greebspan) שינו לעַד את תפישת הטלוויזיה של אלכס גלעדי ושֶלִי. שנינו אהבנו והערכנו את באד גרינספאן עד אין קֵץ. ראינו בו בימים ההם דוקומנטאריסט יוצא דופן ובימאי טלוויזיה יוצא דופן, וכותב מופלא. במידה רבה גאון בתחומו. אני משתמש שוב ושוב במונחים גאון, גאוני, וגאוניות אך מתכוון לכך שהם נובעים מהיגיון הגיוני, מחשבה יסודית, ופשטות עשייה.

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. רומא. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. אנוכי (בן 49, בתמונה) יחדיו עם באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan, בן 61 מימין) והמפיקה הראשית שלו ועוזרתו האישית ננסי בפה תבד"ל (Nancy Beffa, בת 39) בפתח מסעדה ברומא בספטמבר 1987. השיזפון על פניי נובע מחשיפה רבה לשמש באצטדיון האולימפי הפתוח של רומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : רומא. אוגוסט – ספטמבר 1987. רומא בירת איטליה. אנוכי עם באד גרינספאן המיתולוגי Grand Master ב-טלוויזיה ו-קולנוע ב-עֵת סיקור אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 87'. (צילום RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יותר מ- 80 רשתות טלוויזיה בעולם קנו ב- 1975 מ- בַּאד גְרִינְסְפַּאן את הסדרה הנפלאה שלוֹ "OLYMPIAD" אבל את הכסף הגדול באמת הוא לא ראה. רוּן אָרְלֶדְג' מנהל חטיבת הספורט של רשת ABC שאמור היה לשלם ל- בַּאד גְרִינְסְפַּאן מיליוני דולרים תמורת זיכיון השידור של הסדרה האולימפית בארה"ב לקראת אולימפיאדת מונטריאול 76' (רשת ABC החזיקה בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976) סירב לרכוש אותה בטענה, שלא יכול להיות שאת ה- Master Piece הזה עשו מחוץ לשורות ABC. הוא לא רכש אותה. בשנים ההן עבדה בשירות מחלקת הספורט וחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית מתורגמנית מחוננת מאנגלית לעברית בשם טַל פֶּרִי. טַל פֶּרִי עסקה בתרגום של כתבות רבות מהסדרה "OLYMPIAD" לצורך שידורן ב- "מבט ספורט". היא לא הייתה חובבת שידורי ספורט, אך נהגה לומר לי, "…יואש אלרואי, אלו הן כתבות נהדרות. הרבה מעבר למושג "ספורט" נטו. טוב שרכשתם את הסדרה הזאת. אני מצדיעה ל- באד גרינספאן…". זה היה מזמן אולם אני זוכר כל מילה שלה.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא שהיה הממוקם ב-שכונת רוממה בירושלים. זוהי טַל פֶּרִי ה-מתורגמנית המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא כלל לא הייתה חובבת ספורט אך כ-מתרגמת תפשה את גדלות וחשיבות שידורה של הסדרה הדוקומנטארית ההיא "OLYMPIAD", על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההערה המקצועית שלה ב-גין טיב הסדרה הייתה חשובה מאוד עבורי כעורך ראשי ומפיק ראשי של כלל שידורי ה-ספורט בשידור הציבורי ההוא. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום שידור כל פרקי הסדרה "האולימפיאדה" (OLYMPIAD) בתוכניות הספורט שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא במאי 1976, כתבתי ל- בַּאד גרינספאן שטרם הכרתי ומעולם לא פגשתי, דברי תודה שבח חמים. השורה התחתונה במכתב שלי הייתה כלהלן, "…זאת סדרת ספורט אולימפית דוקומנטארית, מהממת, מרשימה ומעוררת כבוד עצום. היא הטובה ביותר שנעשתה אי פעם בתולדות וקורות תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. מכיוון שנעשתה בסטנדרטים, ברמה ובאיכות שאין דומים לה ובגלל שהיא הראשונה מסוגה, היא תחַרֵת לעַד באותיות של זהב בקלאסיקה של סרטי הספורט התיעודיים בטלוויזיה. אני מזמין אותך להיות אורח של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית בירושלים…". מכיוון שלא ידעתי אפילו את כתובתו, שלחתי את המכתב אליו באמצעות צחי שמעוני מנהל התוכניות שהכיר את בַּאד גְרִינְסְפַּאן ופגש אותו בפאריס. תשובתו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן מ- 1 ביוני 1976 לא איחרה לבוא [2].

טקסט מסמך : 1 ביוני  1976. זהו מסמך התשובה המקורי שכתב לי באד גרינספאן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פגשתי לראשונה את בָּאד גְרִינְסְפָּאן ז"ל ואשתו קָאפּי ז"ל (Cappy Petrash), והאחיות היפות נֶנְסִי וסוּזָאן בֶּפָה, במשחקים האולימפיים של מונטריאול ביולי 1976. התחבקתי עמו וקראתי לו "אחי". הוא היה אז בן 50. לבוש מקטורן סָפַארִי נצחי, מרכיב משקפיים שחורות עבות מסגרת שמונחות בעת הפנאי על קדמת ראשו הקרח ודמה מאוד בהופעתו לכוכב הטלוויזיה ושחקן הקולנוע האמריקני הידוע טֶלִי סָאבָאלָאס (Telly Savalas) בסִדרת הפעולה הבלשית "קוֹזָ'אק". מבט עיניו החומות של באד גרינספאן מפזרות חום ופניו אפופות תום. הופעתו משדרת יושרה ואמינות. נקשרה בינינו ידידות עבותה. שנה לאחר משחקי מונטריאול ב- 5 ביוני 1977, ביקש אותי לבוא לארה"ב ולהצטרף לשורות חברת ההפקה הנודעת הטלוויזיונית שלו שעסקה גם בהפקת סרטי קולנוע בניו יורק, "CAPPY  PRODUCTIONS” [סעיף 3]. זה היה מזמן לפני 42 שנים, אולם המסמכים נשמרו. עוזרתו נֶנְסִי בֶּפָה כתבה לי כלהלן :

CAPPY  PRODUCTIONS                                                     June 5 1977

Yoash, when are you coming to the USA to work for us. Bud would love to have you, as well as the rest of us who know you at our company anytime

,love

Nancy Beffa

And from all the rest of Cappy Production Cappy, Bud and Suzanne

טקסט מסמך : 5 ביוני 1977. מכתב ההזמנה של חברת "Cappy Productions" שכתבה לי והציעה לי לבוא לניו יורק כדי לעבוד למענם. על המכתב חתומה גב' ננסי בפה (Nancy Beffa). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סירבתי. ההזמנה לעבוד בעבור ולצִדו של בּאד גרינספַּאן הייתה אומנם מחמאה גדולה וכבוד רַב בשבילי, אך דחיתי אותה בשל סיבה אחת בלבד. טרם מיציתי את יכולתי אצל אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביולי 1978 בתום משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, טסתי מבואנוס איירס לניו יורק כדי להיות אורח של בַּאד גְרִינְסְפַּאן במשך חודש תמים. זה היה ביקורי הראשון בארה"ב. התאהבתי בו ובמפעל חייו הטלוויזיוני והקולנועי, התאהבתי בניו יורק, התאהבתי במַאנהָאטֶן התוססת. משרד ההפקה שלו "Cappy Productions" שכן בשדֵרות מאדיסון 1078 על רחוב 81, בלֵב מַאנהָאטֶן. כשפתחתי את דלת המשרד ראיתי אותו שוב. שנתיים חלפו מאז נפגשנו באולימפיאדת מונטריאול. זה היה הוא, אותו בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהכרתי וזכרתי . הוא היה לבוש שוב בחליפת הסָפָארִי המסורתית שלו ומשקפיים בעלי עדשות עבוֹת עיטרו את ראשו הקרח מזכיר לי את הבלש המיתולוגי "קוֹזָ'אק". בַּאד גְרִינְסְפַּאן שכב על מיטה צדדית בירכתי המשרד מליט ראשו בידו ומהרהר. משנכנסתי, התרומם וקם ולחץ את ידי. פטפטנו קצת, ואז חזר לשכב על מיטת השדה שלו. הוא התנצל, "…יואש, אתה יודע שאני כותב קשה. אני מנסה לתכנן ולכתוב שוב את הטקסט בראשי. הכתיבה הראשונה שלי איננה מוצלחת דיה…". בַּאד גְרִינְסְפַּאן היה בימאי מתעד מוכשר, פורה, ובעל עין רגישה. ברבות השנים הזמין אותו הוועד האולימפי הבינלאומי להפיק וייצֵר תיעוד מסודר של האולימפיאדות. לסרטי התעודה של המשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 העניק שם משותף, "שישה עשר ימי תהילה" (Sixteen days of glory). הוא יצר גם ב- 1977 את הדיוּקוֹ – דרמה המפורסמת "וִוילְמָה" (Wilma) אוֹדוֹת האצנית האמריקנית הדגוּלָה וִוילְמָה רוּדוֹלְף (Willma Rudolph) שהייתה בילדותה נֵכָה בעלת מוּם והפכה לאלופה אולימפית בריצה. ווילמה רודולף זכתה באולימפיאדת רומא 1960 בשלוש מדליות זהב בריצות 100 מ' ו- 200 מ', וגם במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. הסרט שודר בהצלחה רבה ברשת הטלוויזיה NBC. היא נפטרה צעירה בטרם עת ב- 1994 ממחלת הסרטן בגיל 54. בַּאד גְרִינְסְפַּאן יצר שני דיוקו – דרמות (Ducodrama) מעניינות, "אולימפיאדת לוס – אנג'לס 1932" ו- "אולימפיאדת ברלין 1936", כאילו שתיהן מועברות אז בימים ההם בשידורים ישירים בארה"ב. שתי יצירות מופת. הוא יצר את הסדרה המפורסמת הדוקומנטארית שלו בת 13 הפרקים "Numero Uno". הוא יצר סרט דוקומנטארי אודות השחיין הנודע מַרק סְפִּיץ (Mark Spitz). ב- 2002 בהיותו בן 76 ביקר לראשונה בישראל ויצר תוכנית דוקומנטארית מיוחדת שנושאה, "30 שנה לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972". מרבית סרטיו יצירותיו של הגאון הזה שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ב- 1983 נפטרה אשתו האהובה והנפלאה קָאפּי. היכרתי אותה. הם היו זוג חשוכי ילדים. בעל ואישה שהיו חברים וידידים בלב ובנפש הקרובים כל כך איש לרעותו. מותה הייתה עבורו מהלומה כבדה. הוא התאבל עליה זמן רב ומְאֵן להתנחם. הוא היה הלוּם צער. יום אחד קיבל מכתב ניחומים עליו היה חתום שמו של ד"ר סֶם לִי (Sam Lee). סמי לי היה ספורטאי אמריקני ממוצא סיני שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקפיצות למים ממגדל שגובהו 10 מטרים. פעמיים אלוף אולימפי במקצוע המרהיב הזה, באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952, ואחד מגיבורי הסדרה הטלוויזיונית  "האולימפיאדה" (OLYMPIADׂ) של באד גרינספאן. סמי לי ידע עד כמה אהב באד גרינספאן את אשתו ועד כמה היה קשור אליה. כך כתב לוֹ כדי לנחמו  [4] . "בעל אחד שהתאלמן מאִשתו האהובה חלם בצערו הרב, שהנה הוא מגיע לגן עדן. בחלומו חולפת לנגד עיניו שוּרה ארוכה של אנשים דוממים לבושים לָבָן-רוחות רפאים, מלאכי שמיים המחזיקים בידיהם נֵרוֹת דולקים. בין הדמויות הרבות בשורת המלאכים הלבנה הוא מזהה לפתע את אישתו. אך אוֹיָה רק הנֵר שלה כָּבוּי. אהובתי היקרה הוא שואל אותה בעֶצֶב, "מדוע רק הנֵר שלך אֵיננוּ דוֹלֵק ?", "אהובי יקירי" היא משיבה לו, "הנֵר שלי אֵינוֹ דוֹלֵק מפני שהדמעוֹת שלך מְכַבוֹת אותו, אל תבכה יקירי, וכך שלהבתו של הנֵר שלי לא תּכְבֶּה ותּאִיר לעַד". מאז הפך הבעל האלמן לאיש מאושר יותר וחיוך תמידי עלה על שפתותיו. שמו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן היוצֵר האולימפי רב התהילה הולך לפניו והוא ינון לנצח. אישיות בסדר גודל כְּשֶלוֹ מגיחה לבימת ההיסטוריה של הטלוויזיה הדוקומנטארית פעם במאה שנה.

טקסט תמונה : מנהאטאן- ניו יורק 1980. באד גרינספאן ז"ל (משמאל) ורעייתו קאפי פֶּטְרָאש ז"ל (מימין). שניהם בלתי נשכחים עבורי. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. Buddy היא קראה לו – תרתי משמע. שידורי הסדרה התיעודית המופלאה "OLYMPIAD" בהפקת שניהם בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היוותה עבורנו תרומה איכותית טלוויזיונית ברמה גבוהה. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטקסט הכתוב והמתוכנן בטלוויזיה בו יש לכותבו שְהוּת זמן מספקת לסגנן, למחוק, לתקן ולעַצְבוֹ מחדש הוא יתרון עצום לעומת ניסוח הנאמר בשידור ישיר. לא כל שכן כשמדובר בשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה שָם הדבר מורכב שבעתיים תיאור אירועי ספורט הלובשים ופושטים צורה וחולפים ביעף כמו בסרט נע מצריך כּישוּרֵי עַל ליד המיקרופון. תמצית כִישרון שַדָּר הטלוויזיה מוצאת את ביטויה בהגדרה מורכבת : יעילות מיתרי קוֹלוֹ לתרגם במהירות את מחשבות המוח למֶלֶל הגיוני וחסכוני, תוך שינוי האינטונציה וגוון טון הדיבור, בד בבד עם היכולת לבנות את הדרמה ולרגֵש את הצופים. זאת רטוריקה מבריקה. אומנות של ממש. בדיוק הסיבה מדוע מועדון שדרי הספורט האיכותיים מונה כה ספורים מהם. ראש וראשון להם הוא יוֹרָם אָרְבֶּל.

אמינות הכתיבה, כישרון השידור, ויכולת התיעוד (3).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אברהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה בכתב ובע"פ, ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו (הצפון נגד הדרום) כשחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו ביולי 1863 כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית . הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס . קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן ה- 70 שהיה בעברו מזכיר המדינה ונשיא אוניברסיטת הרווארד. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה באותה התקופה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים ב- 19 בנובמבר 1863 ב- גֶטִיסְבֶּרְג. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחירות". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. גטיסברג. זהו טקסט המקור של נאומו הבלתי נשכח של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בעת חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. (ארכיון יואש אלרואי).

תרגום לעברית : 

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים . הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה".

טקסט תמונה : זהו אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכישרון הכתיבה שלו היו כנים, פשוטים, וברורים ולכן גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את מרבית כתביו. (ארכיון יואש אלרואי).

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה , ומחק , ושוב כתב ושוב תיקן , ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שלעולם איננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב יותר. כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה" – שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – ינון לנצח. כ- 20 אלף איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כך : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דברי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

טקסט תמונה : אייבראהם לינקולן נשיא ארה"ב (בן 55 בתצלום) בעת מלחמת האזרחים בשנים 1865 – 1860 ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בת ארבע השנים 1865 – 1861 בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד. (ארכיון יואש אלרואי).  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת . נאום גטיסברג של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המסר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן, כישרון ויכולת הביטוי שלו בכתב ובע"פ, וחוכמתו וגאונותו בתקשורת המונים הקנו לו מוניטין עצום ו-רָב כבר בימים ההם. הנאום הקצר, התמציתי, והגאוני של הנשיא אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 בגטיסברג, שוּוָק בהצלחה מאז כמסמך אנושי איכותי רָב הַשְרָאָה, אשר הפך במהירות לנחלת הכלל [1].

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו העצום של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית שנת 1950 הביא בן ציון ישראלי (ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן, נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר  "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן", המספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, תעוזה, וגבורה של מלחמת העצמאות ב- 1948. דוד בן גוריון קרא את הספר ב- 25 במרס 1950 והֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב. נושא מכתב התשובה היה, "על הבנים שנפלו" .

טקסט תמונה : 1950. של המאה שעברה. זהו דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי כותב את כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (2) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי-תום ויפעה גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באִיבָּם וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם ; מי ימתיק וירפא שברה האנוש , גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים . ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים . לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה , הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים . נתייתמו אימהות , אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו. מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה.

בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן

דוד בן גוריון

[1]  ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).

בפברואר 1990 כתב מ"מ צעיר בן 22 טקסט פרידה נפלא לחייליו. הטקסט נכתב בתום תקופה בת שנה וחצי בה פיקד, הנהיג, ועיצב אותם כלוחמים בחודשי הטירונות שלהם, במסלול הקרבי של קורס מ"כים, ולאורכה של פעילות מבצעית מפרכת הרת סכנות ורבת סיכונים. בספר פלוגה ג' של גדוד "שָקֵד" בחטיבת גבעתי, הוא כתב את הדברים הבאים שראויים לא רק לקריאה אלא גם ל-עיון :

"הגיע הזמן להיפרד. מהיום הראשון בצבא אמרתי לכם שתקופת המסלול תהיה התקופה היפה שלכם בצבא, אם לא היפה ביותר. אני זוכר אתכם מיומכם הראשון בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי), כיצד הגעתם לראיון ראשון מפוחדים ומבוהלים, דרך מסעות שגם כאשר לא הובלתי הצטרפתי והלכתי אחריכם. למדתי להכירכם דרך מסע הכומתה, קורס מ"כים, מארבים בהר דוב , אימון קיץ בטללים, ופעילות בראש הנקרה ובשטחים. למדתי אתכם ברגעים הקשים והיפים. בשיחת מחלקה ראשונה הצבתי לכם את המטרות העיקריות של המסלול. עכשיו כשחלקיכם הופכים למפקדים ראוי לכם לאמץ כמה מהן בדרכיכם הלאה.

1.כפי שקיבלתי אתכם, כך עלי להחזירכם לא שרוטים ולא פגועים.

2.אתם ראשית דבר בני אדם, ורק אח"כ חיילים.

3.מפקד חייב לאהוב את חייליו (זאת לא אמרתי לכם אז).

4.להפוך אתכם ללוחמים מקצועיים המסוגלים לעמוד במשימות קרב קשות ומבחנים גורליים. 

סעיף הראשון הוא החשוב ביותר ועליו יש להקפיד יותר מכל. זאת הסיבה למסדרי פריקת הנשקים פעמיים ביום, הפריקות המעיקות מ-"טיולית" עמוסה לאחר סיום תעסוקה בשטחים, להתעורר שמונה פעמים בלילה במוצב "וורד" (הזכור לטוב) על מנת לפרוק לכם את הנשק, עד לעונשים הכבדים ביותר בגין עבירות בטיחות. אני חייב לעשות הכל, כדי לא לעמוד מול הורה חסר הסברים ותשובות, ולא לומר, "אני מצטער יכולתי ולא הצלחתי למנוע". נשבעתי להוריכם ביום ההורים הראשון, ואני שמח שעמדתי במילתי. את הסעיף השני זִכרו היטב כמפקדים. אתם קודם כל בני אדם ואח"כ חיילים. חבל שאת המשפט הזה לא אימצתם אל לבבכם בכל תקופת המסלול. חלק מכם מצא לנכון להציק לאחד החיילים באופן קבוע לאורך זמן. חבל עוד יותר שלא עמד לכם הכוח לעצור תופעה בזויה זו שהיא כל כך איננה מכובדת.

באשר לי. השתדלתי תמיד להקשיב, לעזור ולהסביר. ידעתם לפנות ותמיד קיבלתם תשובות מסבירות. גם מילה אחת "לא", הייתה לעיתים תשובה. החברות שלכם וביניכם, הוא סיפור רגיש בפני עצמו. היה קשה להקשיח את הלב, להעניש ולהשאיר חייל בבסיס בחופשת שבת בגין שבירת שמירה, לאחר שלא ראה את חברתו מזה חמישה שבועות . הכל היה לטובתכם ולמענכם. לא שאבתי שום הנאה בעת הטפות המוסר בשיחות המחלקה שכל כך פחדתם וחששתם מהן.

הסעיף השלישי הוא המשכו של הסעיף השני. מ"מ שלא אוהב את חייליו, חייב להסיר את הדרגות, לומר יפה שלום וללכת הביתה. אהבתי אתכם לאורך כל הדרך המשותפת ואמשיך לאהוב.

הסעיף הרביעי הוא אולי הקל ביותר להגשמה. אני שב וחוזר ואומר משפט שאמרתי לכם כל כך הרבה פעמים. זה שאני קצין ומבוגר מכם בשנתיים – שלוש, אינו עושה אותי חכם יותר, אלא רק בעל ניסיון רב משלכם. ניסיון זה מצא את ביטויו בהקניית ערכי לחימה, מלווה לעיתים בצעקות, אני מקווה שלא בעלבונות , וגם בדרך רגועה ונינוחה. בלב שקט ושלם יצאתי עמכם למשימות הקרב שהוטלו עלינו, באימונים, בפשיטות, בניווטים, במארבים ובכל הפעילויות המבצעיות האחרות רבות הסכנות.

היה לי עניין רב להפוך אתכם ללוחמים. אתם מחלקה טובה וממושמעת. הרשו לי לומר לכם שוב שהמחלקות האחרות לא עניינו אותי ואינן מעניינות אותי גם היום לקראת הסיום".

אף פעם לא קראתי טקסט כל כך אמיץ של מפקד כל כך צעיר המתקרב לרעיון המרכזי של המנהיגות הצבאית באשר היא. קידוש ערך חיי הנערים הצעירים הוא צַו עליון שלוֹ בד בבד עם טיפוחם כלוחמים. הקצין, עוּל הימים בעצמו, מעמיד בראש סולם העדיפויות שלו את הדאגה האנושית לשלום חייליו, אהבתו אליהם כבני אדם, והצורך להימנע מסיכון חייהם לשווא בעת הכשרתם הצבאית ובעת פעילותם בשדה הקרב .

זהו טקסט פשוט אך מדהים ביופיו, ברצינותו, ובגודל הרוח של מְחַבְּרוֹ. גם הטקסט הנ"ל הזה נכתב בעתות מלחמה.

גילוי נאות ו-הערה שלי : ה- מ"מ הצעיר הזה בן 22 שאמר את הטקסט הנ"ל לחייליו לפני 29 שנים בפברואר 1990 הוא בני האמצעי גור אלרואי. היום פרופסור גור אלרואי בן 50 דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.

ללא קשר לכתיבת הטקסטים השונים, רעייתי ואנוכי חינכנו את ילדינו לאהבת הארץ ולשירות קרבי בצה"ל. אנוכי שירתי ב- "גולני" בשנים 1959 – 1956. בני הבכור רוֹעִי שרת בצנחנים בשנים 1986 – 1983. גוּר בני האמצעי שרת ב- גבעתי בשנים 1991 – 1987. בִּתִּי הָגָר שרתה בחמ"ל בקריית שמונה אצל האלוף משה קפלינסקי בשנים 1993 – 1991. נערים ישראליים צעירים שבוחרים ביודעין לשרת שירות צבאי בן שלוש שנים קשה, מפרך, ומסוכן ביחידות קרביות לוחמות בצה"ל, הם פְּאֵר והָדָר של אזרחות למוֹפֵת.

טקסט תמונה : 1983. מימין, בני הבכור רועי אלרואי בן 18 וחצי חייל בגדוד 890 של הצנחנים. משמאל, בני גור אלרואי בן 16 מחזיק ברובה האישי "גליל" של אחיו הבכור. בתווך רעייתי יעל תג'ר.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1983. בני הבכור רועי אלרואי (שני משמאל) לאחר הצניחה האחרונה בתומה הוא וחבריו קיבלו את כנפי הצנחנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה מעניין וגם מוזר. גם שדרני העל בטלוויזיה המצליחנים שבהם אינם חסינים בפני אסונות שידור. יורם ארבל התנסח היטב ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986 באצטדיון "אצטקה" במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 ארגנטינה – אנגליה 1:2, משזיהה בדקה ה- 51 של המשחק ההוא (בסיוען של 15 המצלמות של Telemexico ושלושה Replays שלהן) את התעלול ומעשה הקונדס של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) כשהוא גובר בידו על השוער הבריטי פיטר שלטון (Peter Shilton). יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אצטקה" / AZTECA בעלת תצפית טובה שהשקיפה על הנעשה בכר הדשא סיכם את הסיטואציה בתריסר מילים והתנסח במדויק : "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון…". ניסוח מזהיר מפני שהוא נאמר במינימום מילים ואף על פי כן קלע בול במטרה. יורם ארבל חשף את דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 וקפטן נבחרת ארגנטינה כ- רמאי.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע ההוא של 22 ביוני  1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. ארגנטינה – אנגליה 1:2. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי והדקה ה- 51 של המשחק. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער המצוין של נבחרת אנגליה בכדורגל פיטר שילטון (Peter Shilton) וגם על שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Benacer) אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל. תיעוד חשוב והכרחי המצביע על התפתחות הטכנולוגיה בשידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית, "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי).

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגרוף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט הטוניסאי עלי בנאסר היה מצוי ב- כושר גופני מניח את הדעת ובסך הכול ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם גם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם. אולם לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שָטָן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו ולא הבחין במעשה הרמאות שלו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון חינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

אשנה ואוסיף : שלוש דקות חלפו, וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. זה היה בדקה ה- 54 של המשחק. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ו- ת"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן. במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה, לאורך של יותר משישים מטר, חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "שער, מֵאָה אַחוּז חוּקי, אֶלֶף אַחוּז חוּקי (!)". הוא שוב צָדָק. גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צמצם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל- 1:2. ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

אינני זוכר שהמאמן האנגלי בּוֹבּי רוֹבְּסוֹן לחץ באותו המעמד את ידו של עמיתו קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ בתום המשחק. אנגליה נשדדה לאור היום, ושופט המשחק הטוניסאי לא חזר לשפוט עוד במהלך האליפות. הוא נשלח הביתה. ההתנסחות וההתמצאות של יורם ארבל בסבך המחלוקת של "יד האלוהים" בתוך זמן כה קצר, שניות ספורות ממש, ראויות לכל שבח. ברור שתמונות הטלוויזיה המתחלפות בזו אחר זו בעת ההילוכים החוזרים סייעו לו. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן נכנע למעשה הרמאות, "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, ולהחלטה המוטעית של השופט עלי בנאסר, אך לא למצלמות של הקונסורציום הטלוויזיוני המכסיקני “1986 TELEMEXICO”. המצלמות כידוע אינן משקרות.

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS”, הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו. "זו הייתה יד האלוהים", כינה במסיבת עיתונאים למחרת המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון. ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו. כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט, שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה. לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע, "זאת הייתה יד האלוהים", הציע פרשנות משלו אך המצלמות היו בעוכריו. על כך אמרה האמריקנית סוּזַאן סוֹנְטָאג : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". היא צדקה. דייגו ארמאנדו מאראדונה הרשים אותי באותו המשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה 1:2. למחרת המשחק ההוא התקיימה כאמור במכסיקו סיטי מסיבת עיתונאים מטעם המשלחת הארגנטינית. ברור ש- חשתי לשם. דייגו ארמאנדו מאראדונה הסביר את פשר התעלול שלו שהיה בעצם מעשה בלתי ספורטיבי ולא הגון, "זאת הייתה יד האלוהים", אמר. התברר שהוא פרחח לְאוּמָן ארגנטיני אבל לא טיפש (דייגו ארמאנדו מאראדונה לא הסכים מעולם לשחק בליגה האנגלית למרות שהוצעו לו סכומי עתק. הוא שיחק בתום מונדיאל ספרד 1982 בספרד ואח"כ באיטליה). דייגו ארמאנדו מארדונה בילף את שופט במשחק הטוניסאי עלי בנאסר וכבש במעשה מרמה שער בלוף שהעלה את ארגנטינה ליתרון 0:1. הוא לא התנצל על כך באותה מסיבת העיתונאים ההיא. לא אז ולא מעולם. בעיניו "יד האלוהים" שלו הייתה מעשה נקם על כר הדשא באנגליה על מה שעוללה לארגנטינה מולדתו ב- "מלחמת פוקלנד". זה מעניין : יורם ארבל ודייגו ארמאנדו מאראדונה הגו סלוגנים בלתי נשכחים והם מצטרפים בדרכם שלהם לחברתם של הוגי הדעות מוטי קירשנבאום ז"ל ואייברהאם לינקולן.

להלן חלק מ-היסטוריית העבודה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ההוא, יחדיו ותחת מנהיגותם של מנהיגי ומנווטי השידור הציבורי לדורותיהם: המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ומנהלי חטיבות החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. חשוב לי להזכיר ולהדגיש כאן שוב, ועוד פעם, בפעם ה-1000 (אלף), כי כל מפקדיי בדרגים השונים בעת ההיא הסכימו בסופו של דבר ל-אַלְתַּר (בתום וויכוחים לא מעטים והתעקשויות רבות שלי) במשך כמעט רבע מאה של שנים עם תכנון וקביעת מדיניות השידורים והעיתונאות הטלוויזיונית האותנטית שלי ועַל יָדִי. הם תמכו ב-הובלה וניווט שידורי הספורט הטלוויזיוניים הבינלאומיים שלי (לרבות היבטי התוכן העיתונאי, המבנה הטכנולוגי והלוגיסטי שלהם, וההיגיון הכלכלי), והסכינו וקיבלו את הרעיון היסודי והבסיסי כי השידורים הישירים  תמיד ייעשו מהשטח במוקד התרחשותם. לא Off tube. הסיקורים העיתונאיים הטלוויזיוניים הישירים שלנו את אותם האירועים ההֵם דרשו ל-אַלְתַּר את נוכחותי ואת נוכחות כוחותיי במקום קיומם והיערכותם. מפקדיי הבינו לא רק את הצורך והחובה של הענקה המאפשרת את קיום התנאים העיתונאיים המקצועיים הטלוויזיוניים של סיקור ישיר של האירועים מהשטח, (לכן הכירו בדרישותיי וניאותו לקבלן בעת שעשיתי את דרכי לצורך הגשמת המשימות העיתונאיות שלי /שלנו המחייבות אותי/אותנו להגיע לכל קצוות כדור הארץ ולכל פינה ואתר בתבל), אלא הסכימו גם לשלם את תשלומי זכויות השידורים שלנו לוועדות המארגנות של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והחשובים (בדרך כלל בתיאום עם ה-EBU איגוד השידור האירופי), כמו, והנה חלק מהרשימה: IOC ,FIFA ,UEFA ,IAAF ,FIBA ,FIG ,Wimbeldon ,NBA ,FINA ועוד וועדות מארגנות חשובות אחרות, אירופיות ועולמיות. חלק מהתשלומים מפורטים לאורכו ורוחבו של הבלוג הזה, הקרוי, YOASHTVBLOG.CO.IL.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני עם סיום תפקידו. היה מדובר ביו"ר מוכשר ודינאמי אולם פוליטי מידי. אהבתי והערכתי אותו. גיל סמסונוב היה בשעתו מתומכיו המובהקים של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. זהו מכתב הערכה אישי ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כ-כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך והמורכב של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המוכשר ורב הידע של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" (אחת מזכייניות ערוץ 2 המסחרי) כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך והסבוך של אולימפיאדת סיאול 1988 מהיבטי טכנולוגיה והלוגיסטיקה לרבות תקשורת לוויינים. שידרנו ישיר 132 שעות שידורים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. בראש הגיליון, תוספת טקסט של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורים הימים ההם, חיים יבין.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. היה מדובר במבצע שידורים מרוחק, ממושך, וסבוך מאוד מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ועמוּס מאוד שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המורכב ובמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים הממושכים והמורכבים וסבוכים מהיבטי הטכנולגיה והלוגיסטיקה של טורניר מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + טורניר מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ז"ל בתום עונת השידורים ההיא 1985 – 1984 של סיקור וכיסוי משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל במסגרת התוכנית "משחק השבת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים של ליגת הכדורסל האמריקנית המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והסבוך של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. מנכ"ל רשות השידור בתקופה המדוברת הנ"ל היה מוטי קירשנבאום ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה וברכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לאולימפיאדת ברצלונה כדי לנהל, להפיק, ולשדר משם 155 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והסבוך של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי בלבנון, סמוך ל-ביירות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (התקיימה בין 7 ל- 14 באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב הערכה אישי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. בשידורים הישירים הללו הכנענו וניצחנו שוֹק על יָרֵךְ ב- Rating הציבורי את מתחרינו מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים הרלוואנטיים , מהימנות עבודתה העיתונאית, וראשוניות הדיווח. עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים. שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית. ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ערוץ הספורט בכבלים גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד מחלקת הספורט שלה ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי. התבוסה של ערוץ הספורט בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת של יחסי ציבור ושיווק, החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. הניצחון הדרמטי של ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאלף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור. אין תחליף לעיתונאות ישרה, אמינה והוגנת, וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין. לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי של אפריל 2000 כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור. לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה כי מחלקת הספורט שלי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט. יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט ואגרסיביות השיווק, שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2, פעלו את שלהם והשפיעו על כולם. על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני תבוסה מוחצת. לא היה בכך ספק. משהגיעה בשורת הניצחון הופתעו כולם. אך לא אני.

היו לי ולנו אוהדים בהנהלת הרשות. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב, התרשם אף הוא מאוד ממבצע השידורים הארוך, והביע את תודתו על הניצחון הסוחף. כך כתב לי [8].

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000. זהו המסמך המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב יצא ממש מגדרו לנוכח הניצחון הגדול של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הוא שלח לי כשי את מפות הרייטינג הענקיות של הצפייה בטלוויזיה של הציבור הישראלי ב- 18 וְ- 20 באפריל 2000, המצביעות על ההישג הסנסציוני הבלתי רגיל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואודות התבוסות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ושל ערוץ 2 המסחרי מול השידור הציבורי [9].

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . זוהי מפת תבוסת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) שהנחילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 וערוץ 2 לכל אחד לחוד ולשניהם יחדיו ביום שלישי – 18 באפריל. את גרף הרייטינג הכין עבורנו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב. הוא הגיש לי אותה כשי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן היה כה נרגש מהניצחון שלנו באותו יום שלישי – 18 באפריל 2000 עד שהרים לי טלפון מוקדם בבוקרו של יום רביעי, ושאג בשמחה לשפופרת, "…יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5 בגדול...". נאלצתי להרגיע אותו. הייתי קוּל והשבתי לא בקול שָלֵיו, "…יאיר יקירי, תירגע…זה היה רק הַיוֹמָן…הסרט האמיתי טרם הגיע…אתמול הרגנו אותם…מחר יום חמישי – 20 באפריל 2000, בשידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א – פאנאתנאיקוס, נקבור אותם". ואומנם כך היה. מדדי ה- Rating כי צדקתי ואמת דיברתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  20 באפריל 2000 . זוהי מפת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) של השידור הישיר השני ביום חמישי בערב – 20 באפריל 2000  מסלוניקי – יוון , בו שידרנו "ראש בראש" נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לפנאתנאייקוס היוונית. מכבי ת"א הפסידה במשחק הגמר אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה. הִכֵּינוּ את ערוץ 5 בכבלים ברייטינג שוק על ירך כפי שמראה הגרף. צברנו % 30.0 רייטינג מול  % 6.0 בלבד של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מרבית צופי הטלוויזיה במדינת ישראל הלכו עמנו וצפו בשידורים הישירים מסלוניקי שהובילו השדרים מאיר איינשטיין ז"ל ואורי לוי יבד"ל והפרשנים אלי סהר יבד"ל ורלף קליין ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה בשני ערבי השידורים ההם את ערוץ 2 המסחרי ואת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, כל אחד לחוד ואת שניהם גם יחד. אפקטיביות הכיסוי הטלוויזיוני הישיר הענק של חטיבת הספורט בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 לרבות השימוש שלנו בטכנולוגיה חדשנית מתוגברת בסלוניקי 2000, התאפשר תודות למר קובי בן-גוּר איש יקר, אז יו"ר דירקטוריון פלא-פון פלוס גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של פלא – פון וגב' רוני לָטְשוֹבֶר, וגם אילן בן-דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת. קובי בֶּן – גוּר העמיד לרשותי סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר למבצע השידורים הישירים של סלוניקי 2000 תמורת חשיפת שקופיות החסות של פלא-פון וְ- Samsung. בלעדי הממון הזה לא הייתי יכול להביס את מיילן טנזר ושַכִי פרנץ מנהלי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ב- 11 במאי 2000 קיבלתי את מכתבו החשוב של גִיל בּוּל המודה לי על שיתוף הפעולה העִסקי – כלכלי המשגשג והמוצלח בין חברת "פלא-פון" לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000. הנה הוא כלשונו [10].

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. זהו המסמך המקורי ששלח לי סמנכ"ל השיווק של חברת פלא – פון מר גיל בול. מסמך חשוב ביותר שתיעד והוכיח את האפשרויות הכלכליות הגלומות וטמונות במימון שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון מר יעקב "קובי" בֶּן – גוּר שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור הקרנת שקופיות החסות שלה בשני השידורים הישירים בטורניר הכדורסל של ה- Final four בסלוניקי באפריל 2000 סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הקונקרטי הנ"ל של גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן", הוכיח שיש עתיד כלכלי לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. מבצע שידורי ה- Final Four היה מאחורי. עמדתי עכשיו לפני שני מבצעי שידור בינלאומיים יקרים ויוקרתיים נוספים קרובים ומלאי אתגר 2000 – EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) והמשחקים האולימפיים של סידני 2000 באוסטרליה. הייתי צריך למַמֵן אותם. מבצע השידור של ה- Final Four בסלוניקי נראה כמשחק ילדים לעומתם.

עם שוֹך סערת ה- Final Four, מצאתי לנכון להודות לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א , על עונת השידור המרתקת [11]. רבות נכתב ונידון אודות הסוגיה "מי בנה את מי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מכבי ת"א, או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". על פי הבנתי הטלוויזיונית זהו שביל דוּ סִטרי, בו כל צד תרם כ- % 50 לתוצאה הסופית על המסך. מכבי ת"א הביאה את הכישרון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חשפה אותו. ברית השידור בת שנות דור בין שני הגופים היא חסרת תקדים אך לא חסרת היגיון. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא גוף מאורגן ושמרני (אך לא מסורבל) , הפועל על פי מודלים קבועים של מורשת והצלחה. הצלחה מתמשכת יוצרת סוג של מסורת המונעת ע"י דפוסי פעולה שיטתיים. דפוס פעולה שיטתי הוא מסקנה ביצועית הגיונית הנשענת על הרעיון של "סוף מעשה – במחשבה תחילה". דפוסי פעולה שיטתיים הם כמעין "Shock absorber", סוג של התקנים מכניים המונעים זעזועים שלא לצורך במערכת הנמצאת כל הזמן בריצת מרתון שלא מגיעה מעולם לקיצה. משנת 1969 ועד עצם היום הזה בעת כתיבת שורות אלה ב- 23 במאי 2019, ניצב בראש מועדון מכבי ת"א איש מוצלח בתכנון ,ארגון, ומחשבה – זהו עו"ד מר שמעון מזרחי (חתן פרס ישראל ב- 2012). במשך יוֹבֵל שנות מנהיגותו את מועדון מכבי ת"א ניצחה וזכתה קבוצת מכבי ת"א ב- עשרות פעמים באליפויות המדינה ובגביע מדינה, ושש פעמים הוכתרה כאלופת אירופה. זהו הישג חסר תקדים בהיקפו. ממציא נוּרת החשמל הגאון האמריקני תומס אלווה אדיסון, אמר פעם, כלהלן : "גאונות היא אחוז אחד מתוך מאה – השאר הם זיעה ומאמץ". הוא התכוון גם במידה רבה לעו"ד שמעון מזרחי. את הצלחתו הפנומנלית של עו"ד שמעון מזרחי בתחום הכדורסל ואישיותו המיוחדת והאמִינָה ניתן להשוות רק לזו של אישיות הכדורסל היהודי – אמריקני רד אוורבך ז"ל המיתולוגי (Arnold "Red" Auerbach), יו"ר, מנכ"ל, ומאמן על במשך כ- 50 שנה במועדון הכדורסל המפואר של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) בליגת ה- NBA בארה"ב.

טקסט תמונה : דצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. תום העשור הראשון לקשר הסימביוטי שנרקם בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. אנוכי בצוותא עם שני מאבטחים מטעם חברת שמירה ששומרים על ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "ה- OB הלָבָן" ההוא, באחד ממבצעי השידורים הישירים ההם של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. ניידת השידור שלנו צילמה בשָחוֹר / לָבָן אולם תמונת הסטילס צולמה בצבע. טכנאי הניידת החרוצים פרשו בכל שידור עשרות גלילים ואלפי מטרים של כבלי חשמל, Video, ו- Sound לפני תחילת כל שידור הישיר, ונדרשו לאוספם בתומו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם רפיק חלבי, בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך והמורכב של טורניר Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ומערכת ההפקה, העריכה, הניהול, והשידור ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 שנערכו בימים ההם בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני מבצעי השידורים הישירים הגדולים של טורניר Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- של אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקטנטונת כמות אדירה בת יותר מ- 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך והסָבוּךְ מן ההיבטים הטכנולוגיים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים הממושכים, המרוחקים, והסבוכים מן ההיבטים הטכנולוגיים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים הממושך, הסבוך, והמשגשג של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי ל-עַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים שלי ממנו ומרשות השידור שלו. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הכן, הצודק, וההכרחי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 בראשות אריאל שרון. היא הדיחה וסילקה לאלתר את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין ובעוון של ניהול מושחת, מנכ"לות מחורבנת, והענקת שוחד מסך. לראשונה בהיסטוריה של רשות השידור הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל, שנתיים בטרם סיום תקופת מנכ"לותו, שהייתה אמורה להסתיים בחודש יוני של שנת 2007. היועץ המשפטי של הממשלה בימים ההם מר מני מזוז תמך תמיכה מובהקת בהדחתו וסילוקו לאלתר של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים המורכב, הממושך, המרוחק, והסבוך של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של מנהל הטלוויזיה חיים יבין, ושל המנכ"ל אורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידי הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיילי צה"ל היקרים בסדיר ובמילואים על כל חיילותיו באוויר, בים, וביבשה הנלחמים עכשיו בשתי החזיתות בדרום ובצפון נגד האויב המר והאכזרי – האומה הישראלית כולה דואגת לכם ו- אוהבת אתכם. שימרו על עצמכם חיילים יקרים ! 

סוף הפוסט מס' 1238. הועלה על ידי לאוויר ב- 24 בחודש מארס של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי.