פוסט מס' 110. אפריל 1985. חטיבת הספורט (בראשותי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את סדרת המאבקים בין שני מועדוני הפאר בכדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א. פוסט מס' 110. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה ל- "אוויר" בצהריי יום שני – 3 בדצמבר 2012.כלליראשי

פוסט מס' 110.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או למען מטרות מסחריות, ו/או למען פרסום אישי.

—————————————————————————–

פוסט מס' 110. הועלה לאוויר ביום שני – 3 בדצמבר 2012.

—————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק מהמשרה הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 110. אפריל 1985. חטיבת הספורט (בראשותי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את סדרת המאבקים בין שני מועדוני הפאר בכדורסל של מכבי ת"א (בראשות היו"ר שמעון מזרחי) והפועל ת"א (בראשות היו"ר אברהם פלדה)על השליטה בכדורסל הישראלי. פוסט מס' 110. כל הזכויות שמורות.

הקדמה 1.

לא אכחד : אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום היו המורים, המדריכים, והחונכים שלי משהצטרפתי בקיץ 1971 לשורותיה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית.

הקדמה 2.

הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה , לא לייצר אותה. את הדרמה מייצרים השחקנים. התפאורה בהיכל הספורט אמש (2 בדצמבר 2012) הייתה מושלמת . אולם הפער הגדול בין שחקני קבוצת מכבי ת"א לבין שחקני קבוצת הפועל ת"א מנע כל תחרות . בהיעדר תחרות לא התחוללה דרמה . כמו אזרחים רבים במדינה (אינני יודע את % הרייטינג מפני שערוץ 5 בכבלים מסתיר אותו) ראינו שידור ישיר טלוויזיוני רוטיני, צפוי, ושגרתי. תבוסה על הפרקט היא גם תבוסת שידור שהופך לחסר עניין ומשעמם. נטשתי אותו. תבוסתה של הפועל ת"א אמש חידדה בעיניי באופן פרדוקסאלי את פגיעותה של מכבי ת"א. יחסי הכוחות הם 50:100, אך התוצאה הסופית הייתה 72:91. למכבי ת"א אין את הכלים לרמוס. אך נעזוב את זה עכשיו.

הקדמה 3.

בחודש נובמבר של שנת 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר – למנהל חטיבת הספורט . זה היה לפני יותר משנות דור אולם האירוע זכור לי היטב. מנהל חטיבת הספורט הקודם אָלֶכְּס גִלְעָדִי נטש ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. טְרִיאוּמְוִוירָאט הרשות החליט שאנוכי הוא המועמד הטוב ביותר מבחינתם. "טקס" המינוי החפיפניקי התרחש בלשכת המנכ"ל בבניין החוּטִים של רדיו "קול ישראל" השוכן בסמוך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונה בעבר "בית היהלומים" והוקם בלב שכונת רוממה בירושלים . איזה טקס ואיזה נעליים . זאת הייתה שיחה קצרה מלווה בלחיצת ידיים ותו לאו . לא ראיתי את עצמי מנהל מפני שלא ניהלתי דבר קודם לכן בטלוויזיה למעט מינוי של אָלֶכְּס גִלְעָדִי הבוס שלי שהפקיד בידי את עריכת המגזין "מבט ספורט". הייתי טוב במתמטיקה וכלכלה אולם מעולם לא ניהלתי. לא רציתי לנהל את חטיבת הספורט. אבל יוֹסֵף לַפִּיד, יִצְחָק שִמְעוֹנִי, וטוּבְיָה סַעַר התגייסו יחדיו, ו- התעקשו ו- אמרו "שיהיה בסדר" והם יעזרו לי. הציבור איננו מבין כי בניהול חטיבת הספורט בטלוויזיה טמונה אחריות עצומה. הניהול לשֵם כבוד לא עניין אותי. התואר כלל לא היה חשוב לי. ראיתי בהפקדתי על חטיבת הספורט שליחות למען משלם האגרה. ביקשתי מה- טְרִיאוּמְוִוירָאט לסייע לי כדי שאוכל לעזור להם. אנוכי יכול לומר כי החיים המקצועיים שלי בטלוויזיה וברשות השידור, אולי גם בחיים הפרטיים, מתחלקים לשתי תקופות : עד נובמבר 1980 ומנובמבר 198. הקריירה המקצועית שלי הייתה מורכבת וקשה יותר אך בַּד בְבַד גם של המפקדים שלי וגם של הפַּקוּדִים שלי. לא הייתי איש להתרועע, וודאי לא עם הבוסים שלי (חוץ מאָלֶכְּס גִלְעָדִי) וגם לא עם הפַּקוּדִים שלי אנשי חטיבת הספורט. לאחר המינוי היה מנוי וגמור עמי להביא באמצעים המוגבלים שעמדו לרשותי (טכנולוגיה + ממון + כוח אדם) את המיטב מהארץ ומהעולם . The best of the best. ואם אפשר – בשידורים ישירים. זה היה החזון שלי וזאת הייתה ההתחייבות למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר. הטלוויזיה באשר היא נוצרה בעבור שידורי ספורט ישירים. אחד מאירועי הספורט הנבחרים והמדוברים ביותר בחודש אפריל של שנת 1985 היו שלושת המשחקים בסדרת הגמר סַל האחרונה והדרמטית בין שני מועדוני פאר ישראליים בכדורסל מכבי ת"א והפועל ת"א. סדרת הגמר סל הזאת הייתה מתוקצבת כספית וטכנולוגית, ושוריינו לה מראש ניידות שידור. ידעתי מראש כי אם יעפילו ל- Play off הזה של אפריל 1985 קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א המפגש יהפוך ל- Event. אולם ה- Event שהיה אמור לכלול בתוכו שניים ו/או שלושה משחקים (Best of three) כה מסקרנים לא היה מתוכנן לשידורים ישירים במסגרת הלוח הרגיל והמקובל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התעניינות הרחוב הספורטיבי ב- Play off התל אביבי של אפריל 1985 עברה את גדותיה בכל הארץ . הרגישו את זה באוויר. הוא הפך לשיחת היום אולם יוסף בר-אל מי ששימש מ"מ מנהל הטלוויזיה באותם הימים לא הסתקרן יתר על המידה. לא בגלל רוֹעַ לֵב. אותו עניינה מסורת משחקיה של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הוויית הספורט הישראלי הייתה ממנו והלאה. הכדורסל הישראלי היה רחוק ממנו – כמו רבים בטלוויזיה – כרחוק מערב ממזרח. לא הייתה לו שום ראייה רטרוספקטיבית ולא מידע אודות היסטוריית מפגשי הדרבי התל אביבי בכדורסל אפוף אמוציות. הוא התנהג כמו עולה חדש. הוא לא היה בעניינים. השאיפה שלי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הייתה להעביר את סדרת הגמר סל האחרונה באפריל 1985 בשידורים ישירים בהיקפים מלאים . המטרה הפכה לאמביציה אישית אולם הייתי חייב לקבל את הסכמתם של שלושה אנשים : יו"ר מועדון מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי המארח של המשחק הראשון והשלישי (באם יהיה צורך), יו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה המארח של המשחק השני, וכמובן הצורך לשכנע את הבוס שלי יוֹסֵף בַּר-אֵל בחשיבות השידורים הישירים הללו. שלושת משחקי ה- Play off הסופי של הכדורסל הישראלי באפריל 1985 נועדו להיערך בקודש הקודשים של הכדורסל הישראלי, הלא הוא היכל הספורט ביד אליהו בתאריכים יום שני – 12 באפריל 1985 , ביום חמישי – 15 באפריל 1985, וביום שני – 19 באפריל 1985 (אם יהיה צורך בכך). האירוע היה חשוב יותר ממשחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה אולם יוסף בר-אל לא השתכנע. בכך עוסק הַפּוֹסְט הזה. הסכיתו וקִרְאוּ.

טקסט תמונה : 27 בנובמבר 1980 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל ממנים אותי למנהל חטיבת הספורט . לא הייתה לי שום סיבה לחייך בשל גודל האחריות העצומה. לציבור אין שום מושג מה פירוש הדבר להתייצב בראש חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי להתוות את מדיניות השידור שלה, ולנהל אותה. לא היה שם כל חֵ , כבוד , ו/או גימיקים. רק עבודה שחורה וסיזיפית ודבקות במטרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף עונת שידורי הכדורסל הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה באביב 1987 , היה גם סיומו של הסכם כספי דו שנתי 1987 – 1985 נוסף בסדרת ההסכמים הארוכה בין האלופה מכבי ת"א לבין רשות השידור . הסכם חלומי אחד מיני רבים בשנים שתחילתם בראשית שנות ה- 70 בהם ידה של רשות השידור תמיד הייתה על העליונה ותמיד הייתה נשכרת בקביעות ובתדירות . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא ידע לנהל מו"מ כספי . שִמְעוֹן מִזְרָחִי ואַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' היו אנשים תמימים לעומת סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן החריף והמוכשר . את מנהל קבוצת מכבי ת"א שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי לא ראיתי בפגישות המו"מ מעולם לא נתקלתי בו שָם . הוא לא היה שייך לקבוצת המו"מ של מכבי ת"א . זכות שהייתה שמורה בימים ההם רק לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון , ולקבלן הבניין אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' מי שהיה גזבר המועדון .

בקיץ 1985,ליתר דיוק, ביום שישי – 23 באוגוסט 1985 ירדנו אנוכי ומוטי לוי (סגנו של סמנכ"ל הכספים המהולל של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן) מירושלים לשפלה, ליתר דיוק לרחוב אחד העם 71 בתל אביב כדי לנַהֵל מו"מ כספי חדש עם יו"ר המועדון שִמְעוֹן מִזְרָחִי . הכוונה שלנו בסופו של דבר הייתה לחתום על חוזה חדש נוסף עם אלופת המדינה כמעט נצחית של הכדורסל הישראלי , לא לעונה אחת , אלא לשנתיים הבאות של 1987 – 1985 . מכבי ת"א הגנה ארבעה חודשים קודם לכן (באפריל 1985) בהצלחה על תארה לאחר שניצחה בסִדרת הגמר סַל האחרונה בליגה הישראלית את הפועל ת"א 2 : 1 וזכתה בפעם ה- 26 בתואר אלופת ישראל . היה ברור כי ננהל מו"מ דווקא עִמָה מפני שהיא הוכתרה שוב לאלופת המדינה והיא זאת שתשחק שוב במפעל הכדורסל האירופי של גביע אירופה לקבוצות אלופות . משבצת השידורים של ערבי יום חמישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה שוב שמורה למכבי תל אביב . סדרת המשחקים הדרמטית הזאת באפריל 1985 בהיכל הספורט ביד אליהו תיזכר בשל התקרית המריבה האלימה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק השני בסדרה בין שחקנה המצטיין של הפועל ת"א מַיִיק לָארְגִי ורכז מכבי ת"א מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי . שניהם הורחקו בו במקום מזירת המשחק . הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון את מכבי ת"א די בקלות 84 : 73 . מַיִיק לָארְגִי קלע 28 נקודות . במשחק השני ניצחה מכבי ת"א 89 : 80 . מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ – 23 נק' , קֶוִוין מֶגִי – 22 נקודות , ואוֹלְסִי פֶּרִי – 20 נק' הרבו לקלוע למכבי ת"א. לָאבָאן מֶרְסֶר – 21 נק' ושְמוּלִי'ק זִיסְמַן – 17 נק' הרבו לקלוע לקבוצת הפועל ת"א.

במשחק השלישי והמכריע ניצחה שוב מכבי ת"א (ללא מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי המורחק) את הפועל ת"א (ללא מַיִיק לָארְגִי המורחק) די בקלות 76 : 66 . היעדרו של מַיִיק לָארְגִי שחקן החיזוק האמריקני הדומיננטי ורב גוני של הפועל ת"א הייתה מכרעת. בלעדיו הפכה הפועל ת"א והיו"ר שלה אַבְרָהָם פְּלָדָה מאֶבֶן נֶגֶף בעלת פוטנציאל של אלופה לקבוצה מובסת . מקבוצה שקוראת תיגר הפכה הפועל ת"א לקבוצה נכנעת . עד כדי כך היה מַיִיק לָארְגִי בורג חשוב במערך הפועל ת"א . הוא באמת היה שחקן יעיל . איש הכספים של רשות השידור מוֹטִי לֵוִי ואנכי מיהרנו להיפגש עם האלוף הישן – חדש עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי במקום עם אַבְרָהָם פְּלָדָה יו"ר מועדון הפועל ת"א . אָבְרָהָם פְּלָדָה ראה כבר את עצמו בצדק מדיח את מכבי ת"א שנואת נפשו מהפסגה וקבוצתו חובשת את כתר האליפות, לראשונה מאז 1969. זה לא קרה.

פגישת המו"מ התקיימה כאמור ביום שישי – 23 באוגוסט 1985 בשתיים עשרה בצהריים במשרדו הישן של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי , ששכן ברחוב אֶחָד הַעַם מס' 71 בתל אביב . הוא בעצמו פתח לנו את  הדלת . זה היה משרד עורכי הדין צנוע אך מטופח ששכן בלֵב תל אביב הישנה . החדרים היו נקיים ומסודרים . אחד מהם היה עטור בגביעים ומדליות , עדוּת להישגיו המופלאים של מועדון הכדורסל שעו"ד שמעון מזרחי עמד בראשו כבר שש עשרה שנה ברציפות מאז 1969 . המדפים בחדר אחר היו עמוסים לעייפה בעשרות ספרי חוקה ומשפט. התבוננתי בהם . לא ראיתי שם אפילו סֶפֶר כדורסל אחד . עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הזמין אותנו לארוחת קייטרינג סִינִי במשרדוֹ . בתוך שעה על כמה כוסות יין לבן , אֶגְרוֹלִים , ובשר עוף ברוטב חמוץ – מתוק חתמנו על חוזה לשתי עונות , 1987 – 1985 .

טקסט תמונה : קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בקיץ 1981 בתום עונה פנטסטית בה זכתה ב- 4 תארים  תחת שרביט אימונו של רודי דאמיקו ועוזרו צביקה שרף : אלופת המדינה, מחזיקת גביע המדינה , אלופת אירופה לקבוצות אלופות, ומנצחת הגביע הבין יבשתי. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסכמנו לשלֵם למכבי ת"א של שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, ואַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' סכום דַל עבור זכויות השידורים של המשחקים בגביע אירופה, תשלום שכלל בתוכו כמה עשרות אלפי דולרים בודדים – עבור תקופה של שנתיים, 1987 – 1985.

ראה טבלת התשלומים המפורטת והמדויקת בספר עב הכרס כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי, "הקשר הסימביוטי". 

מכבי ת"א מכרה לנו את בכורתה כמעט בחינם. היא קיבלה מרשות השידור פרוטות במונחים של זכויות שידור טלוויזיוניות כפי שהן מוכרות היום. זה היה הסכם כספי מדולדַל ומצומק מנקודת ראותו של מועדון כדורסל בעל מסורת כה מפוארת ומאידך הצלחה גדולה של מוטי לוי נציג רשות השידור ואחד מאנשי הכספים שלה . עו"ד שמעון מזרחי ניהל את המו"מ לבדו באיפוק וצניעות ובשקט רב ודיווח על תוצאותיו לגזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' שלא נכח בפגישה . שניהם הסתפקו במועט . הם לא ידעו לנהל אז (בלשון המעטה) מו"מ כספי ורשות השידור יצאה ברווח. במקום להביא לצִדם מומחה בר סמכה ברמה בינלאומית , מישהו בדמותו ורמתו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי (האיש שקנה אולימפיאדות ל- NBC וניהל מאוחר יותר ב- 1989 בהצלחה גדולה גם את המו"מ בשם התאחדות הכדורגל עם רשות השידור), עשה זאת שִמְעוֹן מִזְרָחִי בעצמו. התרשמתי שמשום מה הוא ממעיט בערך המועדון כאובייקט שידור טלוויזיוני . בסופו של דבר מכר את בכורתו כמעט תמורת נזיד עדשים . מכבי ת"א הייתה שווה הרבה יותר אולם לראשיה לא היה ניסיון וידע מספיק בניהול מו"מ הנוגע לזכויות השידורים הייחודיים שלהם עצמם מול רשת שידור מונופוליסטית וכוחנית . הם כמו רשות השידור עבדו על תקדימים ולא העריכו נכון את שוֹוְיָים האמיתי עבור ערוץ הטלוויזיה שופע אמביציות והיחיד שפעל במדינת ישראל בימים ההם . רמת ההסכמים הכספיים המושגים בין גוף מְשָדֵר לבין גוף מְשוּדָר נשענים בדרך כלל על תקדימי העבר אך כפופים לתנאי ה- Prosperity בשוק וגם לחריפות שכלו של סמנכ"ל הכספים של הרשות יוֹחָנָן צָנְגֶן , ששימש כלב שמירה ערני של הקופה הציבורית . מכיוון שרשות השידור פעלה כגוף יחיד בשוק הטלוויזיה השוֹמֵם בארץ , עליית רָף התשלומים עם שתי הוועדות המארגנות החשובות בשטח , התאחדות הכדורגל הישראלית ומכבי ת"א בכדורסל , הייתה בדרך כלל מתונה והדרגתית . אך לא תמיד ולא בהכרח כשמדובר בשוק תחרותי .

ראה הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", והסכם זכויות הכדורגל שנחתם בין KIRSH ל- FIFA ב- 1996, וחוזה הזכויות שנחתם בין חברות הטלוויזיה בכבלים (מת"ב, ערוצי זהב, ו- גוונים) לבין התאחדות הכדורגל הישראלית בשנים 2005 – 1999).

לפחות אחד מבין שני הפקטורים שהרכיב את השוּק הישראלי פעל לרעת מכבי ת"א אך זה היה בבחינת תירוץ מקֵל . מכבי ת"א הייתה יכולה להשיג יותר כסף מרשות השידור עבור זכויות השידור שלה . הרבה יותר . בפגישה הזאת בקיץ 1985 במשרדו של עו"ד שמעון מזרחי ברחוב אחד העם 71 בתל אביב , הופתעתי מקַלוּת חילופי הטקסטים בינינו , מהתנהלות העניינים , וההסכמה הדו צדדית המיידית . לא רק שמכבי ת"א לא הקשתה על רשות השידור , היא אפילו לא התווכחה ולא דרשה שינויים במִפְרָט החוזה החדש . הקבוצה הייתה יעד שידור פופולארי ומוצלח ונהנתה מ- Rating שוֹפֵע אך ניהלה את המו"מ הכספי עם רשות השידור בצניעות , מעמדה נחותה , ולחלוטין ללא כּישרון . אלופת ישראל ואירופה הייתה שווה הרבה יותר מהמַעוֹת שרשות השידור המונופוליסטית הסכימה להעניק לה בשנים ההן . אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' זוכר את המעמד ההוא : "אני חושב שכן ידענו לנהל מו"מ ולא היינו כל כך תמימים. אלה היו המחירים המקובלים אז. לא רצינו לנקר עיניים . לא חיפשנו להרוויח. רצינו רק לכסות את ההוצאות. צריך לזכור שמשכורות השחקנים גם הן לא היו גבוהות כל כך כמו היום"חשוב מזכויות השידורים הייתה החשיפה העצומה של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית שהביאה לחיזוק התמיכה של חברת "עֵלִית" במועדון. ב- 1985 רכשה משפחת פֶדֶרְמַן את חברת "עֵלִית" מידיהם של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ . בעונת המשחקים של 1986- 1985 העניק דירקטוריון "עֵלִית" בראשותו של דֵייוִיד פֶדֶרְמַן (בנו של יצחק פדרמן) לאלופה ומחזיקת הגביע מכבי ת"א סכום חסות חסר תקדים של 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר שלא נשמע כמותו במדינה .

ראה טבלת התשלומים המפורטת והמדויקת בספר "הקשר הסימביוטי" .

[1] הקבוצה הקרואטית ציבונה זאגרב עם כוכבה דראזן פטרוביץ' זכתה ב- 1986 בגביע אירופה .

עכשיו ב- 23 באוגוסט 1985 , שמוֹנֶה שנים לאחר הזכייה הראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977, חשב מוֹטִי לֵוִי, פקיד כספים ונציגו של יוֹחָנָן צָנְגֶן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור במו"מ, שעו"ד שמעון מזרחי דווקא ניהל היטב את המו"מ הכספי עבור מכבי ת"א. "עובדה שרשות השידור נתבעה לשלם כעת ב- 1985 למועדון פי חמש יותר מאשר שילמה ב- 1977", שח לי כאילו היה זה שיעור במתמטיקה מבלי להתחשב בנסיבות הזמן . עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הנהיג ב- 1985 קבוצת כדורסל בעלת מוניטין רב שזכתה כבר פעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . שמה יצא עכשיו בכל רחבי אירופה. הוא היה יו"ר מועדון מצליח ומנהיג שכולם חלקו לו כבוד רב והעריכו את פועלו. ב- 1969 נבחר ליו"ר מועדון מכבי ת"א שזכה להישגים גדולים בישראל אך סבל מכישלונות מתמשכים באירופה. שִמְעוֹן מִזְרָחִי ניצב בראש הנהלה מסורה ומקצועית בה כיהנו לצדו עוד ארבעה חברים : שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה, אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' גזבר המועדון , שחקן העבר אַמְנוֹן אָבִידַן והאופטומטריסט צְבִי רוֹל ז"ל. קומץ האנשים האלה שמר כל הזמן בהקפדה על חוק הניהול מספר אחד : "את הכביסה המלוכלכת תמיד מכבסים בבית". הם שמרו ברית אמונים איש לרעהו כאחים ונשבעו את השבועה הסודית כמו ב- "קוֹזָה – נוֹסְטְרָה", בה לא מצייצים ואין מדברים ללא רשותו של הבּוֹס שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הדלפה נחשבה להלשנה. הדוגמא הטובה ביותר של ה- הנהלה המסוגרת הזאת הייתה באירוע שהוזכר בתחילת הכרך עב הכרס "הקשר הסימביוטי" והתרחש ב- 16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט הממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב .

באותו הערב כפי שכבר סופר באחד הפוסטים הקודמים הפקדתי שוּב את יורם ארבל על המיקרופון באחד השידורים הישירים של קבוצת מכבי ת"א מתמודדת נגד היריבה הוותיקה אלופת ספרד ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה בכדורסל. להפתעתנו הגדולה לא התייצב אוֹלְסִי פֶּרִי למשחק ביד אליהו. גם חברתו תמי בן עמי לא הגיעה להיכל. התרוצצו שמועות משמועות שונות ברחוב על עסקים לא כשרים (עסקי סמים) בהם מעורב אוֹלְסִי פֶּרִי. מועד שריקת הפתיחה התקרב ושחקן הציר הענק של מכבי ת"א טרם הופיע בהיכל. ספסל מכבי ת"א היה כמרקחה . החלו התרוצצויות. הייתה מהומה גדולה מחוץ לקווי המגרש . ראינו את אנשי ההנהלה באים בדברים ומתייעצים עם כמה אוהדים מיושבי הקבע בשורה הראשונה בשער מס' 9, ביניהם גם את מוֹנִי פַנָאן ז"ל ורעייתו שחורת השיער שָרוֹן בטרם הפך לחבר הנהלה . היה ברור שמשהו קורה. ההנהלה הייתה בלחץ עצום. היו לנו השערות משלנו אך לא יכולנו לאמתן . אמירתו של השַדָּר היהודי – אמריקני הדָגוּל של רשת הטלוויזיה ABC הָווֹאַרְד קוֹסֶל המנוח  "Tell it like it is", הייתה אומנם נֵר לרגליי, והפיתוי לומר את מה ששיערנו היה עצום , אך נזהרתי זהירות רבה יחד עם יוֹרָם אָרְבֶּל מלהפיץ אינפורמציה לא בדוקה. אנחנו רשת טלוויזיה ולא חֲרוֹשֶת שְמוּעוֹת. ניסינו לדלות את הפרטים מהנהלת הקבוצה בטרם תחילת המשחק אך פיהם היה ונותר חתום. לא נענינו.

מן ההיבט העיתונאי נכשלנו במידה רבה. הנהלת המועדון הצליחה באותו פרק זמן ההוא לסוכך על הקבוצה מפני התקשורת כולה וגם מפנינו. לא הצלחנו לבַרֵר בעת השידור הישיר מדוע אוֹלְסִי פֶּרִי לא הופיע למשחק. גם שום עיתונאי אחר בארץ לא הצליח לעלות על פרטי הפרשה ולבַרֵר מה באמת קרה באותו לילה עם השחקן הענק שנעלם. הסתובבו אין סוף שמועות באוויר אודות "אולסי פרי המסומם" אולם לאף אחד לא הייתה הוכחה בדבר אמיתות השמועה. גם לא לנו. היום אנחנו יודעים כי אוֹלְסִי פֶּרִי השתמש כבר זמן רב בסמים ונרדם בדירתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל. אוֹלְסִי פֶּרִי היה כדורסלן אָהוּב שהשתלב היטב במועדון מכבי ת"א בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת. מאוחר יותר הסתבך בעִסקאות סמים , נתפש, ונידון למאסר ממושך בבית כלא בארה"ב. לאחר שהשתחרר מהכלא בחר לשוב ולהקים את ביתו בישראל , ולחיות כאן את שארית חייו. מועדון מכבי ת"א ואנשיו נשארו לו כבית . הערה : הייתה זאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ששלחה לארה"ב צוות צילום מיוחד בראשות הצלם משהל'ה פרידמן והבימאי אלימלך רם כדי לתעד את חייו ושהייתו הממושכת של אולסי פרי כאסיר בכלא האמריקני .

טקסט תמונה : סתיו 1981. יורם ארבל (מימין) משדר ישיר ב- 1981 בהיכל הספורט יד אליהו את אחד ממשחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה. במרכז יושב עוזר השדר אמנון לנגזם ומשמאל השדר הוותיק נסים קיוויתי. (צילום משה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנים ההן של עשור ה- 80 של המאה שעברה טרם שילמנו זכויות שידורים לאיגוד הכדורסל הישראלי . אפילו לא פרוטה . יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ויד ימינו של המנכ"ל אורי פורת אמר לי אז הסלוגן הכוחני והשחצני שלו : "במצב העניינים הזה איגוד הכדורסל הישראלי צריך לשלם לנו ולא אנחנו להם". צילמנו בחינם את משחקי  הליגה והגביע . באפריל 1985 העפילה קבוצת הפועל ת"א לסדרת הגמר סל המכריעה על אליפות המדינה נגד מכבי ת"א. המשחקים נקבעו להיערך ב- 15, 18, ו- 22 בחודש אפריל 1985 בהיכל הספורט היפה והמאורגן בשכונת יד אליהו בתל אביב.

טקסט תמונה : היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב בעשורים ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה. (התמונה באדיבות גרשון פורמן מנהל היכל הספורט בשנים ההן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עטתי במהירות על משימת השידור הישיר. היכל הספורט ביד אליהו היה מקום שנוח לצלם בו וגם האירוח של מר גרשון פורמן מנהל ההיכל הקל עלי את המלאכה. לא התכוונתי להחמיץ את הסדרה . היא נראתה לי דרמטית ומרתקת מאין כמוה . לא פחות חשובה מסדרת המשחקים והשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו אז מַיִיק לָארְגִי, לָאבָאן מֶרְסֶר, פִּינִי חוֹזֵז , שְמוּלִיק זִיסְמַן, וִוילִי סִימְס, ג'וֹן וִוילִיס, ושְמוּאֵל נַחְמִיאַס . הקבוצה המצוינת הזאת הגיעה להישגי השִיא שלה בעונת הכדורסל 1985- 1984 תחת שרביט האימון של יְהוֹשֻעַ רוֹזִין והיו"ר הנִלהב והמסוּר שלה אַבְרָהָם פְּלָדָה. אַבְרָהָם פְּלָדָה היה יריב מַר ועיקש של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. חלומו הגדול במשך שנים ארוכות היה להדיח מהפסגה את היו"ר המפורסם של הקבוצה של המדינה. אַבְרָהָם פְּלָדָה גמר אומר בנפשו לנצח את שמעון מזרחי ולמשוך את תשומת לִיבַּן של מצלמות הטלוויזיה של מחלקת הספורט ועִמַן את זכויות השידורים. הוא מינה את יְהוֹשֻעַ רוֹזִין בן ה- 67 שחקנה ומאמנה רב המוניטין לשעבר של מועדון מכבי ת"א למאמן הפועל ת"א . היריבות העירונית בין שני המועדונים הייתה בשיאה ורבים אוהדי מכבי ת"א לעגו למינוי שערך אַבְרָהָם פְּלָדָה . על פי הבנתם היה יְהוֹשֻעֶ רוֹזִין דוֹב זָקֵן שניצב כבר במדרון, סוג של מאמן משומש, "Over the hill", שפילוסופיית הכדורסל שלו הייתה מיושנת . גם הבכירים במכבי ת"א חשבו שיְהוֹשֻעֶ רוֹזִין איננו מְסַכֵּן אותם עוד . סיפרו עליו שהוא שכחן ומבולבל ופעם באחד המשחקים שניהל ביקש משחקן החמישייה שלו רָלְף להחליף את קְלָיִין . זה כמובן לא היה נכון . יְהוֹשֻעַ רוֹזִין נותר מאמן בעל ידע עצום , חריף והגיוני , ומסוכן מאין כמותו לכל קבוצה . בפעם הראשונה מזה זמן רב הכל התחבר בקבוצת הפועל ת"א ומכבי ת"א עמדה לחוש זאת על בשרה . עמדו לרשותו של אַבְרָהָם פְּלָדָה שחקנים טובים ומאמן – מנהיג שהכיר היטב את מכבי ת"א . הפלוגתא בין שני המועדונים הגדולים האלה העפילה לרוֹם חדש בעונת 1985- 1984 ולמכבי ת"א היה באמת ממה לחשוש מפני שהפועל ת"א המצוּינת הביסה אותה ב- "דֶרְבִּי" במשחק ליגה בעונה הרגילה טרם סדרת הגמר בתוצאה 96 : 80 . על שורות מכבי ת"א נִמנוּ אז מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' מוֹטִי אַרוֹאֶסְטִי , קֶוִוין מֶגִי , ואוֹלְסִי פֶּרִי . סִדרת הגמר סַל "הטוב משלושה" קיפלה בתוכה שלושה משחקי "דֶרְבִּי" תל אביבי רצופים ועוררה בימים ההם התעניינות חסרת תקדים ברחוב הספורטיבי במדינת ישראל . הפועל ת"א ומאמנה יְהוֹשֻעַ רוֹזִין איימה בגלוי על ההגמוניה של מכבי ת"א וקראה עליה תיגר . הנחת העבודה שלי קבעה שצריך לתעד את ה- Challenge והאתגר בשידור ישיר . סדרת הגמר סל הזאת הייתה חשובה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולצופים שלה, לפחות כמו משחקי מכבי ת"א באירופה.

אַצְתִּי עם הצעת הכיסוי למנהל הטלוויזיה הזמני בעת ההיא יוֹסֵף בַּר-אֵל . הוא היה רק ממלא מקום של טוביה סער שפרש (מנכ"ל הרשות מינה בפברואר 1985 את יוֹסֵף בַּר-אֵל לממלא מקום זמני של מנהל הטלוויזיה) , אך האיש הקובע בעיצוב לוח השידורים הציבורי. הנחתי את הצעת שלושת השידורים הישירים בפניו אך הוא סירב לקבלם. הוא אמר שזה לא מעניין דיו מפני שמדובר בכדורסל ישראלי. אותו עניינה מכבי ת"א באירופה. נדהמתי. במקום לקפוץ על מְצִיאַת השידור האקסקלוסיבי רָב העניין שניתן לנו בחינם הוא דחה אותו בבוטות ובחוסר ידע. יוסף בר-אל לא עשה זאת מרוֹע לֵב. הוא פשוט היה איש לא מוכשר דיו שלא התמצא והיה מנותק מתרבות הספורט של המדינה בה חי . הוא לא הבין כי ה- Play off התל אביבי חשוב ומרתק יותר מתחרויות גביע אירופה בכדורסל ולכן לא ייחֵס כל חשיבות לשידורים הישירים האלה שכל המדינה רצתה לצפות בהם. כל ניסיונות ההידברות השכנוע שלי עלו בתוהו. הייתי מְאוכזב וחשתי אבוד ותחושת החמצה. ההצלה באה מכיוון בלתי צפוי. ארבעים ושמונה שעות לפני ההתמודדות הראשונה שנועדה ליום שני – 15 באפריל 1985 , קיבלתי בשבת בעֶשֶר בבוקר – 13 באפריל 1985 שיחת טלפון מפתיעה לבֵית הוֹרֵי רעייתי שגרו ברחוב אבן גבירול מס' 174 בצפון הישן של תל אביב. על הקו היה מ"מ מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל בכבודו ובעצמו. הוא היה האיש האחרון שציפיתי לקבל ממנו צלצול טלפון בשעת בוקר כה מוקדמת בשבת. הייתי מופתע. לא הבנתי גם כיצד איתר את מספר הטלפון של אמיל וארנסטה תג'ר הורי רעייתי. "יואש , שבת שלום לך" , ברך אותי וּבְגָוָון קוֹל של נוֹפֶת צוּפִים (הוא ידע להיות מתקתק כשרצה), אמר לשפופרת : "הבֵּן שלי אָרִיק אומר לי שמשחקי סדרת הגמר סל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א יהיו מאוד מעניינים , אז יש לך אוֹר יָרוֹק ממני לשָדֵר אותם ישיר כפי שרצית . צא לדרך יואש". הייתה פאוזה קטנה על הקו ואז הוסיף, "שתהיה לי בריא". אני יודע שהוא אהב והעריך אותי . ברור שהודיתי לוֹ . מייד אח"כ חיבקתי בשמחה את רעייתי יָעֵל לשמע הבשורה. היא הייתה לידי ועֵדה לשיחת הטלפון המשמחת הזאת שהפיגה את המתח העצום בו הייתי שרוי. ממש עלזתי וצהלתי למִשמע הודעתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה אבל הייתי המום מתהליך קבלת ההחלטות שלוֹ . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל דחה את הצעת השידור המקצועית של מנהל שידורי הספורט שלוֹ אך קיבל את המלצת בְּנוֹ. נחמד אבל לא ייאמן. על כל פנים אמרתי לו תודה רבה . הוא יוסף בר-אל והמנכ"ל אורי פורת היו הבוסים העליונים שלי. אני חושב שלקראת תום עונת שידורי הספורט אותה שנה, בעיקר לאחר סיום עונת הכדורגל הישראלית והסיקור שלה ב- "משחק השבת" במאי 1985, הבין מ"מ מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל כי חטיבת הספורט היא יחידה טלוויזיונית מיומנת בעלת חשיבות יתירה. יחידת חָלוּץ שמשמשת חוד חנית שלו בלוח השידורים ומסייעת לוֹ להרכיב חלון ראווה טלוויזיוני אטרקטיבי . הוא לא התעצל וב – 27 במאי 1985 כתב לי מכתב בו חשף את רחשי ליבו המקצועיים כלפיי וכלפיי חטיבת הספורט בפיקודי.

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה שכתב לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום סיקור משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בתוכנית "משחק השבת"

המכשול השני באפריל 1985 היה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר מועדון מכבי ת"א. שִמְעוֹן מִזְרָחִי דחה את בקשתי לשידור הישיר ביום שני – 15 באפריל 1985. כל שלושת המשחקים של סִדרת הגמר סַל נועדו להיערך בהיכל הספורט ביד אליהו, אך מכיוון שמכבי ת"א הייתה המארחת בהתמודדות הראשונה הוא היה האיש שהחזיק בזכויות השידורים של המשחק על פי הבנתו. לא האיגוד. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב לבקשת השידור הישיר שלי. היה לנו הסכם בדבר שידור משחקי מכבי ת"א באירופה אך לא בליגה הישראלית. החלטת הסירוב שלוֹ הרגיזה אותי. חששתי שאם ייוודע דבר סירובו ברבים, הרי שיו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה מחזיק הזכויות של המשחק השני יבקש ללכת בעקבותיו במשחק השני, וגם הוא יסרב לי באותו נימוק אנכרוניסטי שלא היה לו דבר עם המציאות. אולי בשל כך לא נוכל לשדר ישיר את אותו המשחק השני שבו אַבְרָהָם פְּלָדָה היה המארח, והוא שעשוי להיות משחק ההכתרה של אחת משתי הקבוצות. בימים ההם טרם היה חוזה שידור מסודר וחתום בינינו לבין איגוד הכדורסל הישראלי. כל יו"ר מועדון נהג כראות עיניו.

עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי חשש שהשידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ירחיק את הקהל מהיציעים וישאיר אותו בבית צמוד למרקע ממנו בוקע השידור הישיר. הוא לא העֵז לבקש תמורה כספית. את זאת הוא קיבל מהשידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה . השידורים הישירים הבלעדיים בגביע אירופה האלה חשפו את מכבי ת"א ואת הספונסר הראשי שלה "עֵלִית" והפיצו את המותג בכל המדינה. שִמְעוֹן מִזְרָחִי רק רצה שאניח לו בעניין השידורים הישירים של סדרת הגמר סל שאמורה להכניס לקופת האגודה סכום כספי נאה ממכירת הכרטיסים בהנחה שאוהדי הכדורסל של שני המועדונים יגיעו בהמוניהם ליציעי היכל יד אליהו. "יואש אלרואי, אם יהיה שידור ישיר בטלוויזיה הצופים לא יגיעו להיכל", ניגן באוזניי את התקליט השָחוּק והשַרוּט כשהוא מֵגֵן בעוֹז על האינטרסים של קבוצתו. לא יכולתי לקבל את תשובתו החמקנית . שִמְעוֹן מִזְרָחִי היה עו"ד מלומד אך הפעם כתב ההגנה שלוֹ היה מופרך. הטלוויזיה מסייעת למַלֵא את היציעים בקהל צופים ולעולם איננה מסלקת אותם משָם. הייתי מאוכזב מתשובתו השלילית של האיש היחיד בעולם הכדורסל הישראלי שמקבל תמורה כספית מרשות השידור (עבור משחקיו בזירה האירופית). זאת הייתה הפעם הראשונה שנקטתי בלשון איום כלפי אישיות בכירה ומוערכת על ידי בדמותו ורמתו של עו"ד שמעון מזרחי המייצג וועדת ספורט מארגנת חשובה בישראל. איימתי בהתפטרות מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה והתכוונתי לממש את איום ההתפטרות במידה ולא ייעתר לבקשתי לשידורים הישירים של סדרת הגמר מכבי ת"א נגד הפועל ת"א. ההתעניינות הציבורית בסדרת הגמר סל ב- 1985 של הדרבי התל אביבי בין מכבי ת"א והפועל ת"א הייתה עצומה והרקיעה שחקים שלא זכורה לי כמותה. היא הייתה חסרת תקדים. היה ברור שהיכל הספורט יד אליהו יהיה "מְפוּצַץ" באוהדי שתי הקבוצות ומלא על גדותיו עד אפס מקום . סדרת שלושה משחקים כזאת של "דֶרְבִּי" תל אביבי משולש מעניינת יותר ממשחקיה של מכבי ת"א באירופה. "עו"ד שמעון מזרחי",  אמרתי לו והוספתי, "אם לא יעלה בידי לשכנע אותך לשדר ישיר את המשחק הראשון שבו אתם משמשים מארחים (ואת משחק ההכרעה השלישי אם יידרש שבו אתם שוב המארחים) אתפטר מתפקידי בטלוויזיה. את העניינים שלכם תצטרכו לנהל עם מישהו אחר. אין שום הצדקה למנוע משני מיליון צופים בישראל חוויה טלוויזיונית כה מסקרנת, כאשר ברור לכולם שהיכל הספורט ביד אליהו יהיה מלא עד אפס מקום, ואלפים אחרים שלא רכשו כרטיסים במועד יתדפקו על שערי ההיכל כ- מוּכֵּי אָמוֹק, בתקווה לחדור אליו בכל דרך אפשרית". ידעתי מניסיוני כי הכרטיסים ייחטפו ע"י האוהדים הרבים והיכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב יהיה מלא מפה לפה. אלפים אחרים יישארו בחוץ. באירוע ספורט חשוב בעל עניין ציבורי עצום טבעי מהסוג הזה, הטלוויזיה המטפלת ועוסקת בו בשלב המוקדם מן ההיבט העיתונאי , רק בונה את האירוע ומסייעת למַלֵא את היציעים למרות השידור הישיר. יש לכך הוכחות מדויקות. מדע "תקשורת ההמונים" מסביר היטב את הסימביוזה הזאת וקשרי הגומלין בין האירוע לקהלו . עו"ד שמעון מזרחי ניאות בסופו של דבר והסכים לשידור הישיר. זה היה שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הוא לא היה רק מנהיג המועדון אלא גם האוהד מספר אחת שלו . הוא כל הזמן חשש ודאג למועדון הכדורסל כאילו היה בנו. שִמְעוֹן מִזְרָחִי נולד בירושלים ב- 16 באוקטובר 193 . הוא היה "מכביסט" מובהק משחר נעוריו. ביולי 1969 נבחר ליו"ר חוג האוהדים של מכבי ת"א וכעבור חודש באוגוסט 1969התמנה ליו"ר המועדון. כישרון הניהול והמנהיגות שלוֹ הפכו את קבוצת הכדורסל מכבי ת"א למה שהייתה אז והיום . מועדון ספורט מפואר – בארץ ובאירופה. עכשיו היה ברור כי נוכל לשדר ישיר ללא תמורה כספית גם את המשחק השני בסדרה בו זכויות השידורים מוחזקות ע"י קבוצת הפועל ת"א בראשה היו"ר אַבְרָהָם פְּלָדָה. אם לא שילמנו לשִמְעוֹן מִזְרָחִי אין שום סיבה שנשלם לאַבְרָהָם פְּלָדָה.

טקסט תמונה : אפריל 1985. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו. התיישבתי תמיד בעמדת הפיקוד וניהול השידור שלי, זמן רב לפני שהחלה התחרות עצמה. (באדיבות אליצור ראובני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שני – 15 באפריל 1985 התייצבתי בצהריים עם מירב ומיטב אמצעי השידור שלנו ו- 60 עובדי ה- OB ניידת השידור ה- "וֶורֶד" (Outside Broadcasting) הגדולה ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליד שער מס' 6 של היכל הספורט ביד אליהו. מנהל ההיכל גֵרְשוֹן פוֹרְמַן ומזכירתו גב' עַלִיזָה יוֹנָתָן כבר המתינו לי. ייחדתי לאירוע הזה את מלוא תשומת הלב . שֵש מצלמות אלקטרוניות כיסו את ההתמודדות לרבות שלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות צילום שונות. יוֹאָב פֶּלֶג היה הבימאי, ויוֹרָם אָרְבֶּל ואַרְיֵה מְלִינְיָאק החזיקו במיקרופונים . ההיכל היה גָדוּש מפֶּה לפֶה. מפוצץ. הייתה שם יותר מרבבת צופים . אלפים אחרים שלא הסתפקו בשידור הישיר התרוצצו כּמוּכֵּי אָמוֹק סביב ההיכל מחפשים כרטיסי כניסה למאבק המסקרן. התפתח שוּק שחור. הצבנו מצלמה מחוץ להיכל וצילמנו את המהומה . אין דומה לאווירת ה- "דֶרְבִּי" התל אביבי בכדורסל (ו/או כדורגל). ביקשתי מהבימאי שלי בניידת השידור יוֹאָב פֶּלֶג להעביר את תמונות הקהל הססגוני ואת האווירה החמה מהיכל הכדורסל לסלון ביתם של מיליון הצופים שלנו . "היציעים המלאים לעייפה באוהדים נלהבים לבושים אדום וצהוב חשוּבים לא פחות מהשחקנים על הפרקט", ציוויתי עליו. הפועל ת"א גברה להפתעת כל על מכבי ת"א במשחק הראשון בקלוּת יחסית בתוצאה 73:84. מַייק לָארְגִי קלע 28 נקודות ומכבי ת"א עמדה על סַף הדחה . ההתעניינות סביב המשחק השני שהתקיים ביום חמישי מוצאי יום השואה והגבורה – 18 באפריל 1985 יצאה מכל פרופורציה וצברה שיאים חדשים. למרות סמיכות המשחק לסיום יום האֵבֶל הלאומי התיר לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לשדר אותו ישיר. הפועל ת"א הייתה בעלת הבית של המשחק אך אַבְרָהָם פְּלָדָה שיכור הניצחון לא העלה בדעתו לדרוש ממני זכויות שידור. שוב צילמנו בחינם.

טקסט תמונה : 18  באפריל  1985. היכל הספורט ביד אליהו . יהושע רוזין מאמן הפועל ת"א (מימין) נזעק לעמדת השידור שלנו נרעש לאחר הפסדה של קבוצתו הפועל ת"א במשחק ה- Play off  השני למכבי ת"א 80:89. יהושע רוזין המאוכזב מקונן בשידור ישיר, "לא הייתה שום פרופורציה בין הדחתו של מייק לארגי לבין סילוקו של מוטי ארואסטי מהמשחק ע"י השופטים . איכותו של מייק לארגי ומשקלו הסגולי כשחקן בקבוצתי הפועל ת"א עלו לאין שיעור על אלוּ של מוטי ארואסטי במכבי ת"א", והוסיף, "השופטים פשוט גזלו מאִתנו שלא בצדק את הניצחון". משמאל, זהו גיורא איילון מפעיל את מחשב הסטטיסטיקה הראשון שבנה עבורנו בשנים ההן מהנדס הטלוויזיה אריה "מולצ'י"  מולצ'ינובסקי. (צילום משה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במהלך המשחק השני התחוללה קטטה חמורה בה החליפו מהלומות מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי ממכבי ת"א ומַיִיק לָארְגִי שחקן הפועל ת"א. שני הנִצִים הורחקו מזירת המשחק. המצלמות שלנו חשפו את האירוע האלים בשידור ישיר .  משקלו הסגולי של מַיִיק לָארְגִי ב- הפועל ת"א עלה לאין שיעור על זה של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א. מכבי ת"א ניצלה זאת וניצחה במשחק השני בשיעור 89 : 80 והִשוותה את התוצאה לאחת – אחת בסדרה . המשחק השלישי והמכריע נערך ביום שני – 22 באפריל. שוב הופענו במלוא ההרכב שידרנו ישיר את המשחק השלישי והמכריע. ללא מַיִיק לָארְגִי המורחק הייתה הפועל ת"א קבוצה שונה וחלשה הרבה יותר . לא היה לה סיכוי. חסרונו של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א שחקן נשמה אפור ומסור חסר כישרון טכני של שליטה בכדור , ולחלוטין לא אטרקטיבי – לא הורגש. הקבוצה ניצחה 66:76 וזכתה באליפות המדינה בפעם ה- 26 בתולדותיה ו- 16 ברציפוּת. מסכת שלושת השידורים הישירים קלעו לטעם הקהל והצליחו מעל למצופה . יוסף בר-אל היה ראשון המברכים בסגנון הסכרין הידוע שלו : "שתהיה לי בריא, טוב ששמעתי בקוֹלוֹ של בני אָרִיק, היו שידורים מצוינים", אמר לי בשיחת הטלפון, ושכח לרגע קודם לכן שאני הוא מנהל שידורי הספורט שלוֹ בטלוויזיה הישראלית. אהבתי אז את יוֹסֵף בַּר-אֵל. מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת היה הַמְהָלֵל השני. החשוב בשידור תחרות סִדרַת הגמר סל  ב- 1985 לא הייתה זכייתה של מכבי ת"א בתואר, אלא יצירתה ומיסודה של מסורת שידורים ישירים חדשה של אירוע כדורסל רלוואנטי שהוא מאשיות תרבות הספורט הישראלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל וסדרות הגמר סל הסופיות היו מעניינים ולעיתים גם מרתקים לא פחות ממשחקיה של מכבי ת"א באירופה מנקודת מבטה של הטלוויזיה. הם הפכו לנִדבך שידור חשוב וקנו להם נחלה קבועה בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הרבה הודות לתמיכתו המסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

טקסט תמונה : חודש אפריל – שנת 1985. היכל הספורט ביד אליהו. מייק לארגי (מימין) היה כוכב על בכדורסל של הפועל ת"א. סילוקו מהמגרש הייתה אבדה גדולה . בלעדיו לא היה כל סיכוי לקבוצת הפועל ת"א להדיח מהפסגה את מכבי ת"א. לידו, זהו שמוליק זיסמן רכז המשחק של הפועל ת"א. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההפסד של הפועל ת"א 2:1 למכבי ת"א בסדרת הגמר סַל  של הטוב משלושה באפריל 1985 הייתה היסטורית ומַשְבֵּרִית. הפועל ת"א לא התאוששה מההפסד ההוא עד עצם היום הזה. נקרתה לה הזדמנות חַד פעמית, הזדמנות של פעם בדוֹר להוריד את מכבי ת"א החזקה ובעלת המסורת מהפִּסְגָה , אך היא כשלה. ממש החמיצה את הרגע. היו לה סיכויים טובים אך היא לא מימשה אותם. אין שום נחמה בהשגת המקום השני. המקום השני גורם לצער, אכזבה, ונדודי שינה. המחשבות כל הזמן מתרוצצות היכן שגית ומה לא בצעת כראוי. יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ואָבְרָהָם פְּלָדָה נזעקו לעמדת השידור שלנו כדי לתרץ את כישלונם . שניהם היו המומים ונדהמים . הרחקתו של מַיִיק לָארְגִי שיגעה אותם והרתיחה את דמם . ההפסד ב- 1985 לא היה רק תבוסה ספורטיבית מרגיזה ומתסכלת מפני שהפועל ת"א הייתה כל כך קרובה לתואר . היא הייתה הרבה יותר מזה והרחֵק מעבר לרף הספורטיבי שלה . הפועל ת"א הפסידה ב- 1985 לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ממון זכויות השידורים שהייתה ראויה להן מהגוף המְשָדֵר אילו הִכְּתָּה את מכבי ת"א וזכתה באליפות. מַיִיק לָארְגִי היה כדורסלן מחונן אך חסר אישיות ספורטיבית ברמה מניחה את הדעת . הוא נגרר לפרובוקציות וסכסוכים כמו ילד קטן. תרומת כישרון המשחק שלו לקבוצת הפועל ת"א עלתה לאין ערוך על תרומתו של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי למכבי ת"א. ללא שום השוואה. אילו ידע להבליג, אילו ידע לרסן ולשלוט בעצמו, אילו הבין כי זהו הרגע שלוֹ, וזוהי ההזדמנות האחרונה של הפועל ת"א לנצח את מכבי ת"א , אולי ההיסטוריה היום הייתה שונה. מצלמות הטלוויזיה שלנו תיעדו את הריב והמהלומות שאירעו בין מייק לארגי למוֹטיִ אָרוֹאֶסְטִי. הן גם תיעדו את גודל האכזבה ואת פניהם של המאמן יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ויו"ר המועדון אָבְרָהָם פְּלָדָה לאחר הרחקתם של מַיִיק לָארְגִי ומוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי מזירת העֵץ. יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ואַבְרָהָם פְּלָדָה ידעו כי בכך תם המאבק בשנה ההיא וחלומותיהם להדיח אחת ולתמיד את מכבי ת"א מהמקום הראשון, נגוזו. הרחקת מַיִיק לָארְגִי שברה את הפועל ת"א. בלעדיו הם לא היו מסוגלים להכניע את מכבי ת"א עם מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ, קֶוִוין מֶגִי, אוֹלְסִי פֶּרִי. שחקני הפועל ת"א וִוילִי סִימְס, פִּינִי חוֹזֵז, שְמוּלִיק זִיסְמַן, ולָאבַאן מֶרְסֶר לא היו מוכשרים לעשות זאת ללא מַיִיק לָארְגִי . צריך לזכור שבמשחק הראשון בסדרת הגמר בו ניצחה הפועל ת"א 73:84, קלע מַיִיק לָארְגִי 28 נקודות. % 33.3 מס"ה הנקודות שהשיגה הקבוצה. במשחק בין שתי הקבוצות בליגה הסדירה ב- 1985 הביסה הפועל ת"א את מכבי ת"א 80:96 והנחילה לה את הפסדה הגדול מזה עשרים שנה. הפועל ת"א הייתה פייבוריטית, המועמדת לניצחון ב- 1985 אך הכזיבה את עצמה ומאות אלפי אוהדיה בעיר. ההפסד שלה באפריל 1985 למכבי ת"א היה לא רק ספורטיבי . הוא היה ראשית דבר מָמוֹנִי. תבוסה כלכלית שכמעט איננה ניתנת לתיקון.

בחלוף ארבעה חודשים ב- 23 באוגוסט 1985 חתמנו מוטי לוי ואנוכי עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי על הסכם זכויות השידורים עם מכבי ת"א לשתי העונות הבאות של המועדון באירופה ב- 1986 / 1985 ו- 1987 / 1986. כאמור עבור כל עונה שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א סכום מגוחך דל כמה עשרות אלפים בודדים של דולרים (הסכומים והפרטים הכספיים המדויקים נמצאים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, וקרוי : "הקשר הסימביוטי"). אנחנו הולכים עם האלופה תהא אשר תהא . זה היה הכלל שהצבתי לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולעצמי והבוסים שלי בהנהלת רשות השידור לדורותיה קיבלו אותו והסכימו לוֹ . קבוצת הפועל ת"א שהייתה ב- 1985 מועדון פאר בעל פוטנציאל נשארה מאחור . אַבְרָהָם פְּלָדָה יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א במשך 17 שנה , בשנים 1992 – 1975 , היה נֶכֶס ניהולי יקר מאין כמוהו למועדון . אוהד מושבע של הפועל ת"א ובעל אישיות לוחמנית . בשל אופיו החַם והקרבי נאלץ פעמים רבות להילחם עבור הפועל ת"א נגד כוחות מבחוץ וגם מבפנים . הוא נדלק כגפרור והיה נוח לכעוס אך נאמן מאין כמוהו לאגודה . אַבְרָהָם פְּלָדָה נולד ב- 7 באוקטובר 1943 ב- ברה"מ האדומה של יוזף דג'וגאשווילי סְטָאלִין . סְטָאל ברוסית – פירושו פְּלָדָה . אַבְרָהָם פְּלָדָה נברא בצֶלֶם האדומים והיה אוהד שרוף של מועדון הפועל ת"א . בניגוד לכל מיני עסקנים המתיימרים להיות מנהיגי ספורט (והם לא) , הוא היה בעל הגמוניה ונאמן עד כלות למועדון. אַבְרָהָם פְּלָדָה היה חייל קרבי בצה"ל . את שירותו הצבאי עשה כשִרְיוֹנֵר. בתחילה כנהג טנק ואח"כ כמט"ק . הוא נלחם בשנות ה- 60 נגד הסורים בקרב על המים למימוש זכויותיה הריבוניות של מדינת ישראל בכינרת . במלחמת ששת הימים ב-1967 שירת במילואים בחטיבה 10 שפעלה תחילה באזור ירושלים ואח"כ סייעה בכיבוש רמת הגולן מידי הצבא הסורי . במלחמת יום הכיפורים ב- 1973 נמנה על כוחות הגדוד הראשון של חטיבה 9 בפיקודו של המח"ט פפר שחשו לרָמָה כדי לבלום את גייסות השריון הסוריים שפלשו ושטפו את רמת הגולן . אַבְרָהָם פְּלָדָה ניהל את הפועל ת"א כחייל אמיץ בשדה המערכה. הוא שַש אלי קרב למרות שידע בתוככי ליבו כי עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מצביא הספורט הטוב בישראל. רחשתי אמפטיה לאָבְרָהָם פְּלָדָה. הערכתי אותו. לִיבִּי נטה אליו.

טקסט תמונה : זהו אברהם פלדה דמות נערצת בהיסטוריה של הפועל ת"א. הוא היה יו"ר פטריוט, נאמן , ומנהל למופת של קבוצת הפועל ת"א בכדורסל בשנים 1992 – 1976. הפועל ת"א הייתה אהבת נעוריו וחזון הניהול שלוֹ והוא תמיד דיבר ב- שְמָה בדם לבו. לאחר שעזב את המועדון החלה ההתדרדרות הגדולה. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָבְרָהָם פְּלָדָה כמו נולד לרדוף אחרי שמעון מזרחי כל ימיו אך נכשל להשיג אותו. לכל מקום שהפועל ת"א בראשותו הגיעה היא מצאה שָם את עו"ד שמעון מזרחי. הוא כבר היה במקום . אפילו המאמנים והשחקנים שאברהם פלדה הביא לקבוצת פועל ת"א בתקופת כהונתו היו "יד שנייה" כאלה שמכבי ת"א השתמשה בהם  (למַעֵט לָאבַאן מֶרְסֶר). יהושע רוזין ורלף קליין שאימנו את הפועל ת"א עשו זאת לאחר שנות שירות רבות במכבי ת"א . ארל וויליאמס לבש זמן רב את הגופייה הצהובה של מכבי ת"א ולאחר שכבר ירד מגדולתו המיר אותה לאדומה של הפועל ת"א . זה לא נעשה מחוסר כּישרון. זה נעשה מחוסר יכולות כלכליות וכספיות . אגודת הפועל ת"א לא הייתה יכולה למצוא לה מנהל ויו"ר מסור יותר, נמרץ יותר, חרוץ יותר ו- "משוגע לדבר" יותר מאברהם פלדה. הוא עשה את המאכסימום. אך המֵיטָב והמֵירָב הזה לא הספיקו. ההיסטוריה סבה על צירה ולקבוצת הפועל ת"א ואברהם פלדה ניתנה כעבור שבע שנים הזדמנות שנייה. ב- 1991 נחת באוסישקין פרוויס שורט (Pervis Short) אחד משחקני ה- NBA הטובים ביותר ששיחֵק אי פעם בישראל. בהפועל ת"א שיחקו אז בנוסף לפֶּרְוִויס שוֹרְט גם דֵייוִויד תֶּ'רְדְקִיל, תּוֹמֶר שְטָיִינהָאוּאֶר, עַמוֹס פרישמן, יוֹנָתָן דֶלְזֶל , שמעון אמסלם ואחרים. המאמן היה רלף קליין. במכבי ת"א שיחקו לָאבָאן מֶרְסֶר, מַיִיק מִיטְשֶל, חוֹזֶה וָורְגָאס, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, גָיְא גוּדֶס, נָדָב הֶנֶפֶלְד, מוֹטִי דָנִיאֵל, ו- וִוילִי סִימְס. הכדורסל הישראלי שפע לִגיון זרים. רָלְף קְלָיִין כבר הודיע ש- פֶּרְוִויס שוֹרְט הוא השחקן הטוב ביותר שאימן בחייו והוא תולה בו תקוות רבות. ובאמת פֶּרְוִויס שוֹרְט לא אִכְזֵב והפועל ת"א העפילה לסדרת הגמר סל האחרונה הבלתי נשכחת נגד מכבי ת"א שהתקיימה במאי 1992. צירוף מקרים מעניין. יוסף בר-אל היה שוב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא אִפְשֵר לי להעביר את רובה בשידורים ישירים. סידרת הגמר הפכה לדרמטית. מכבי ת"א ניצחה במשחק הראשון בהיכל ביד אליהו 69:72. הפועל ת"א ניצחה באולמה ב- "אוּסִישְקִין" במשחק השני 82:88. מכבי ת"א זכתה במשחק השלישי 64:81. הפועל ת"א הגיבה יפה וגברה על מכבי ת"א במשחק הרביעי באולם "אוּסִישְקִין" 82:86. במשחק החמישי והמכריע ביום שלישי – 19 במאי 1992 ניצחה מכבי ת"א 81 : 63 וזכתה באליפות המדינה בפעם המי יודע כמה. הפועל ת"א, אַבְרָהָם פְּלָדָה, ורלף קליין החמיצו את הזדמנות חייהם להדיח את מכבי ת"א מהפסגה. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי שוב זכה בבכורה.

משחקי ליגת הכדורסל וגביע המדינה הפכו לאובייקט שידור מלהיב. ביום חמישי – 14 במאי 1992 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע בו גברה הפועל גליל עליון תחת שרביט אימונו של מולי קצורין על מכבי ראשל"צ 76:84. בגליל העליון שיחקו דוֹרוֹן שֶפֶר, בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, גִיבְּסוֹן, אָמִיר בִּינוֹ, נִיר מָטָלוֹן ובמכבי ראשל"צ כיכבו מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', חַיִים זְלוֹטִיקְמַן, רוֹנִי בּוּסָנִי, קוֹרְקִי נֶלְסוֹן הענק הלבן. זכייתה של הפועל גליל עליון בגביע המדינה רמזה רמז עבה באשר לכוונותיה לחולל בעונת המשחקים הבאה בליגה הלאומית בכדורסל ב- 1993 – 1992. הנהלת הקבוצה החתימה את המאמן פנחס "פיני" גרשון ונכונה הייתה להדיח מהפסגה את מכבי ת"א וגם את הפועל ת"א. בדיוק ברגע המכריע והחשוב הזה הודיע מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, למורת רוחי, למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל כי לטלוויזיה אין מספיק כסף וזמן מסך כדי להתחרות עם ערוץ 5 (ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים) על זכויות השידורים בהן החזיק איגוד הכדורסל. זה היה רק תירוץ. באוקטובר 1992 שררה בין מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל לבין מנהל הטלוויזיה שלוֹ יוסף בר-אל מחלוקת ניהול קשה. שני הצדדים לא העריכו זה את זה בלשון המעטה. שידורי הספורט במסגרת השידור הציבורי היו בנסיגה גדולה. כולם המתינו בימים ההם לבואו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מועמדה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. ערוץ 5 בכבלים זכה מההפקר בבכורה ובזכויות השידורים האקסקלוסיביות – וללא קרב. בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל בארץ, לא היה עוד לשידור הציבורי חלק ונחלה בכדורסל הישראלי.

המסופר כאן איננו כתב אישום נגד אַבְרָהָם פְּלָדָה. מנקודת מבטי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הייתה לי הערכה אישית לאַבְרָהָם פְּלָדָה. כיבדתי אותו. צריך לזכור שהוא פעל כיו"ר הפועל ת"א בסביבה מסורבלת מאוד וביורוקרטית מאין כמותה מול קבוצת הניהול הזריזה של מכבי ת"א בראשותו של שמעון מזרחי ונותנת החסות הקלאסית שלה חברת "עֵלִית". בראש ההיררכיה של אגודת הפועל ת"א ניצבת מנהיגות עסקונה – פוליטית. בראשה עומד מזכיר מועצת פועלי ת"א . מתחתיו עובד מחזיק תיק "הפועל" במועצת הפועלים. הביורוקרט השלישי הוא מזכיר הפועל מחוז ת"א . תחתיהם פועלים יושבי ראש של הסקטורים השונים. הגוף הפוליטי הזה הנקרא מועצת פועלי ת"א והוא שהיה מאשר לאברהם פלדה את תקציב הקבוצה. הבוסים הישירים של אברהם פלדה היו מזכירי הפועל מחוז ת"א בזה אחר זה : אדוארד סגל, שלמה שטיינקלפר, ואברהם "אייבי" אפשטיין. בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט הכרתי אותם. הם היו פקידים קשוחים של המִמְסַד שהקשו גם עלי בתחום ביצוע השידורים הישירים של הטלוויזיה וגם על אברהם פלדה בתחום הניהול שלו. יו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה היה עורך את החוזים הכספיים עם השחקנים במסגרת התקציב הכללי שאושר לו, אך את הצ'קים הייתה משלמת הנהלת החשבונות של מזכירות הפועל מחוז ת"א . החוזים שחתם עם השחקנים הבכירים של הפועל ת"א ומאמניה לא היו "כבדים" . אברהם פלדה זוכר היטב את פירוט התשלומים לשחקנים שלו : "עם מייק לארגי התחלנו עם 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר בשנה . בשיאו הוא קיבל כ- 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בעונה. לאבאן מרסר הרוויח אצלנו כ-  20000 – 17000 (שבעה עשר – עשרים אֶלֶף) דולר. בארי ליבוביץ' בן הדוֹר הקודם במועדון קיבל בשיאו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) דולר בעונה, לא יותר. בארי ליבוביץ' פרש מקבוצת הפועל ת"א בשנת 1982. יהושע רוזין קיבל אצלנו כמאמן בשנות ה- 80 של המאה שעברה שכר של כ- 15000 (חמישה עשר אלף) דולר גם כן. אלה היו המחירים המקובלים אז. אני מניח שמכבי ת"א שילמה לשחקניה ומאמניה שכר כפול משלנו. הניהול שלנו היה הרבה יותר איטי ומסורבל משלהם. שררה באגודת הפועל ת"א ביורוקרטיה. הייתי זקוק לאישורים על אישורים. בקטע הזה מכבי ת"א הייתה הרבה יותר זריזה מאתנו".

טקסט תמונה :  מזכיר אגודת הפועל הארצית יצחק אופק מעניק בהיכל הספורט יד אליהו ב- 1982 מתת פרידה לבארי ליבוביץ' בן ה- 38 המסיים את הקריירה הארוכה שלו בקבוצת הפועל תל אביב . בתווך (מספר 5)  זהו מרק טורנשיין . גם בגיל 38 נראה בארי ליבוביץ' יפה התואר כעלם חמודות . הוא היה שחקן כדורסל ווירטואוז . הפועל ת"א מעולם לא שילמה את שוויו האמיתי . (התמונה באדיבות אברהם פלדה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

היו"ר אַבְרָהָם פְּלָדָה היה נתון ללחצים כספיים כבדים של המועצה וכתוצאה מהם איבוד הביתיות ב- "אוסישקין". כשהוברר כי להֵיצַע של משחקי הכדורסל של הפועל ת"א נגד מכבי ת"א יש ביקוש  הגדול מתכולתו של אולם "אוסישקין", הורתה המועצה להעתיק את הביתיות להיכל הספורט ביד אליהו כדי לעשות קופה ולהגדיל את ההכנסות. אַבְרָהָם פְּלָדָה זוכר : "אם הייתי מסרב להעתיק את הביתיות , מייד היו מופעלים עלי לחצים ואִיומים , שאם לא נעביר את המשחק להיכל הספורט יד אליהו בעל תפוסה של רבבת צופים המועצה לא תאשר את התקציב בשנה הבאה".

1985 הייתה שנת שיא ושנת משבר כאחת עבור הפועל ת"א . להגיע כל כך קרוב לבאר ולא לשתות ממנה . זאת הייתה יריבות קשה בין שתי האגודות באותה שנה . הפועל ת"א התחזקה אט-אט וצברה ביטחון . ב- 1985 היא הייתה כבר מספיק חזקה כדי לאיים על ההגמוניה הממושכת של מכבי ת"א . היו לכך סימנים ברורים שהעידו על המגמה . כמי שעיצב את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית באותה תקופה לא יכולתי לבקש יותר . המצלמות שלנו הוצבו בהיכל הספורט יד אליהו פעם אחר פעם . הן פשוט היו שם ותיעדו את התקופה . מכבי ת"א לא הצליחה באותן שנים יתר על המידה בזירה האירופית והפכה לפגיעה בישראל .  בשנת 1984 הפסידה מכבי ת"א במשחק חצי הגמר על גביע המדינה בכדורסל לקבוצת הפועל רמת גן בתוצאה 76 : 80 . היא הפכה להיות קבוצה מנוצחת . בפעם הראשונה מאז עונת 1976 לא העפילה מכבי ת"א למשחק הגמר . הפועל ת"א בראשותם של היו"ר אברהם פלדה יחדיו עם המאמן המיתולוגי יהושע רוזין , ומנהל הקבוצה יוֹרָם "פִּיקוֹ" רוֹזוֹבִיץ' ניצלו זאת . הפועל ת"א ניצחה במשחק הגמר את הפועל ר"ג  93 : 79 . זה היה ביום שני – 2 באפריל 1984 . כרגיל היה מַיִיק לָארְגִי הג'ינג'י כוכב הפועל ת"א . הוא קלע 25 נקודות . לָאבָאן מֶרְסֶר קלע 17 נק' , ודָנִי נָחְמִיאַס הוסיף 11 נק' . עבור הפועל ר"ג תחת ניהול מר איתן מגידו הרבו לקלוע סְטִיב קָפְּלַן 18 נק' ואוֹר גוֹרֶן 17 נק' . שחקני הפועל ת"א האמינו בהנהלת הקבוצה ובמאמנם . לפתע הפכה הפועל ת"א ליריב שווה כוחות למכבי ת"א . זה היה אוֹת לבאות . התגבשה קבוצה בעלת יכולת ובעלת סיכויים להדיח את מכבי ת"א מהפסגה . הפעם האחרונה שהפועל ת"א עשתה זאת הייתה ב- 1969 . היא זכתה באליפות המדינה בהפרש עצום לפני מכבי ת"א עם 46 נק' . מכבי ת"א צברה רק 43 נק' . הפועל ת"א זכתה בקלות גם בגביע המדינה ב- 1969 לאחר שהביסה באִצטדיון "בלומפילד" ב- 25 ביוני 1969 בנוכחות 3000 (שלושת אלפים) צופים את מכבי ת"א בתוצאה 88 : 70 . זאת הייתה תקופת המנהיגות של שחקן הפועל ת"א בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' יפה התואר והמראה וראשית ההתבלטות של מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית והשַדָּר הראשי שלה דָן שִילוֹן . בָּארִי לֵיְבּוֹבִיץ' בעל השליטה הנפלאה בכדור היה השחקן שעשה את ההבדל בין שתי הקבוצות . בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' היה אישיות כובשת ודמות סוּפֶּר אָטְרָקְטִיבִית . במגרש ומחוצה לו. טַל בְּרוֹדִי כבר לא שיחק אז בשורות מכבי ת"א. הוא התגייס לצבא ארה"ב. את קבוצת הפועל ר"ג פקדה ב- 1984 טרגדיה ספורטיבית . זה היה הפסדה החמישי במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בשֵש השנים האחרונות מאז 1979.

טקסט תמונה : 1968. אולפן הספורט הראשון של הטלוויזיה הישראלית בקומה ה- 5 של בית היהלומים ברוממה – ירושלים.  הטלוויזיה משנה את סדרי חיינו ודן שילון משנה את סדרי חייהם של מועדוני הכדורגל והכדורסל. כאן הוא נראה מראיין באולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ב- 1968 את שחקן נבחרת ישראל בכדורסל עוֹפֶר אֶשֶד. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1969 הדיחה הפועל ת"א את מכבי ת"א מהפסגה אך לא השכילה לשמור על בכורתה . שנה קודם לכן נולדה הטלוויזיה ועמה תוכניות הספורט והשידורים הישירים של דָן שִילוֹן . מכבי ת"א הבינה ראשונה וטוב יותר מהפועל ת"א כי הקרב בזירת הכדורסל הוא בעצם המלחמה על השליטה בזכויות השידורים והממון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשנה את סדרי חיינו . ההישגים על הפרקט יסיטו את מצלמות הטלוויזיה בכיוון הקבוצה המנצחת. הניצחונות יביאו יוקרה, והיוקרה תביא כסף. בסופו של דבר הכסף והכלכלה הספורטיבית יקבעו מי תהיה הקבוצה שתפרוץ לאירופה. ב- 1969 הרעידה הטלוויזיה של דן שילון ואלכס גלעדי את אמות הספים של גופי ונשמתי. ידעתי שאגיע אליהם בבוא השעה. ידעתי שאהיה שלהם בבוא העֵת.

טקסט תמונה : שנות ה- 80 במאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו . המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הפועל ת"א . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ג'ון וויליס, פנחס חוזז, המאמן יהושע רוזין, דני ברכה, ובארי ליבוביץ'. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2  באפריל  1984. היכל הספורט ביד אליהו. הפועל ת"א זוכה בגביע המדינה בכדורסל. הקבוצה מנצחת את הפועל ר"ג 79:93. משמאל, יו"ר המועדון אַבְרָהָם פְּלָדָה לא מסתיר את רגשותיו, עוזר המאמן יִגְאָל דָוִוידוֹב, מנהל הקבוצה אָבְנֵר מַכְטִינְגֶר (מוסתר, יושב על הספסל), ויְהוֹשֻעַ רוֹזִין מאמן הפועל ת"א (באדיבות אַבְרָהָם פְּלָדָה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  2 באפריל 1984. היכל הספורט ביד אליהו. דקות אחדות לאחר תום טקס הענקת הגביע לקבוצת הפועל ת"א. זיהוי העומדים משמאל לימין : אילי זמורה, לאבאן מרסר, קאליש, איש לא מזוהה, מנהל הקבוצה אבנר מכטינגר (מתכופף), אברהם פלדה והגביע, רופא הקבוצה ד"ר יורם פינצי ז"ל, ווילי סימס (מאחורי הרופא), המעסה דגי פלכטר, קני לבנובסקי (מאחורי המעסה), תת אלוף מיל. פיני להב יו"ר אגודת הפועל ת"א, מאיר פז מנכ"ל הקבוצה, ויגאל דווידוב עוזרו של המאמן יהושע רוזין. זיהוי הכורעים משמאל לימין : עמוס פרישמן ודני נחמיאס (הרשת הגזורה מונחת על צווארו). (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). חסרים בתמונה : המאמן יהושע רוזין והשחקן מייק לארגי (אברהם פלדה אומר שהוא רץ רגע לשירותים בהיכל והפסיד את הצילום). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י אברהם פלדה.

חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה בשידור ישיר רק את המחצית ה- 2 של משחק הגמר על גביע המדינה ב- 2 באפריל 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוביה סער יבד"ל סירבו לבקשתי המוקדמת לשָדֵר ישיר את כל המשחק החל משמונה וחצי בערב . הם טענו ששידורי הספורט רק מפריעים , ובלתי חשובים , והוסיפו שאי אפשר להזיז את "מבט" ממקומו הקבוע. "אין כלל מה להשוות בין אי חשיבות השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לבין חשיבותו של "מבט" . תשע בערב היא שעה קדושה", התריסו כלפיי. המנכ"ל הבא של רשות השידור אורי פורת שהחליף את טומי לפיד ב- 1 באפריל 1984 משל רק יום אחד בתפקידו וטרם התערב . כעבור זמן קצר שינה את השקפת העולם הסטראוטיפית של קודמיו וביטל את מדיניות השידור הטיפשית הזאת של טומי לפיד וטוביה סער מכל וכל . אירועי הספורט הרלוואנטיים כבשו להם מקום נכבד בלו השידורים הציבורי . תם עידן השידורים החלקיים והסתיימה לה תקופת הקטיעות המלאכותיות . החל משנת 1985 שידרנו ישיר ובהיקף מלא את כל משחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל .

ראש עיריית תל אביב שלמה " צִ'יץ' " לָהָט היה גאה בהישגי שני המועדונים של העיר ב- 1984 . האחת הייתה אלופת המדינה . השנייה מחזיקת הגביע . הוא ידע לשווק את עצמו כראש עיר אוֹהֵד כדורסל וספורט , והזמין את שני היו"רים והקפטנים של מכבי והפועל ת"א לאכול עמו את עוגת הניצחון ולהרים יחדיו כוסיות של יין .

טקסט תמונה : אפריל 1984. לשכת ראש העיר. ראש עיריית ת"א מר שלמה " צ'יץ' " להט ז"ל מברך את אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א על שהשאיר את גביע המדינה בתחומי השיפוט של תל אביב. למעלה, מנחה יהודה בירנצווייג מנהל אגף הספורט של העיר תל אביב את טקס הניצחון בבניין העירייה. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש אפריל – שנת 1984. לשכת ראש העיר ת"א. ראש העיר מר שלמה " צ'יץ' " להט מארח את ראשי שני המועדונים התל אביביים והקפטנים שזכו באליפות המדינה ובגביע המדינה. זיהוי העומדים מימין לשמאל : לו סילבר (מכבי ת"א ), עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א , ראש העיר שלמה להט , ח"כ דוב בן מאיר שהיה גם מזכיר מועצת פועלי ת"א והבוס הישיר של אברהם פלדה, ווילי סימס (הפועל ת"א), אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א, ופיני חוזז (הפועל ת"א). מר אברהם פלדה היה על סף סנסציה. הוא חלם להדיח בתוך שנה את מכבי ת"א מהפסגה. רק כ- פסע, חוט השערה, הפרידו ביו חלום ההדחה למציאות שונה שנכפתה עליו. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אפריל 1984 . לשכת ראש העיר . שיא הטקס . ראש העיר שלמה להט חותך את עוגת הניצחון . זיהוי עומדים מימין לשמאל : אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א, דני ברכה (קפטן הפועל ת"א), שלמה להט ראש העיר, לו סילבר (קפטן מכבי ת"א), ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א. (באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

היריבות העירונית הגדולה של אַבְרָהָם פְּלָדָה מול שִמְעוֹן מִזְרָחִי ב- 1985 הולידה תבוסה ואכזבה גדולה למועדון הפועל ת"א. הפסד התואר בגלל הרחקתו של מַיִיק לָארְגִי דמתה לנוֹק אאוט מוחלט ממנו לא התאוששה עוד הפועל ת"א . היא הפכה לקבוצת כדורסל גרוגית. אך מאידך צבר אָבְרָהָם פְּלָדָה אהדה ונקודות בעיתונות . העיתונאי עמנואל רוזן ערך עמו ריאיון מקיף בעיתון "מעריב" של יום שישי – 26 באפריל 1985. כותרת הריאיון הייתה, "דמעות של פלדה". כך כתב  [1]. "חלום גדול היה לו לאברהם פלדה מנהל מחלקת הכדורסל של הפועל ת"א . כשהוא דיבר איתי על החלום הזה, בבוקר יום שני השבוע, בוקר המשחק על אליפות המדינה בכדורסל, הגרוגרת שלו נעה מעלה ומטה, ובפעם הראשונה בשיחה של כמעט שעתיים, הוא אפילו חייך קצת בזווית הפה . חלומו של פלדה היה לשמוע את שריקת הסיום שתבשר את זכייתה של הפועל ת"א באליפות. ואז לא להשתולל משמחה, לא לקפוץ למגרש ולנשֵק את השחקנים ואפילו לא לרוץ לעיתונאים. אברהם פלדה תִּכְנֵן לגשת בצעדים מתונים אבל גֵאים לספסל המובס והכואב של אנשי מכבי ת"א, ללחוץ בהבנה את ידי השחקנים ולטפוח בחיבה אבהית על שכמם של גדולים משמיציו ושונאיו – מנהלי מכבי ת"א. אבל הפועל ת"א הפסידה. שוב הפסידה . עכשיו קולו רועד ונדמה כי הוא על סף בכי. "הגעתי למועדון הפועל ת"א אחרי שמונה שנות אליפות רצופות של מכבי ת"א, שבנתה לעצמה שם של קבוצה לאומית". את המילה לאומית הוא אומר בסלידה. "זה מצב שקשה להתמודד אִתו. התקשורת בצדק מבחינתה ועם ישראל רואים במכבי ת"א קבוצה לאומית. נוצר הרושם שבאה פתאום איזו קבוצה , הפועל ת"א, שרוצה לפגוע בעַם ישראל. לקחת לו את השעשוע של ימי חמישי בחורף. אני חושב שאין לזה תקדים בשום מדינה בעולם, אבל כנראה שעַם ישראל , בגלל מצבו המיוחד, נתפס ל- "גימיקים", ומכבי ת"א זה "גימיק". הכי חורה לי וכואב לי זה שמכבי ת"א תפסה בתודעה את המקום של נבחרת ישראל בכדורסל. מה פתאום…?". את הכאב הזה אברהם פלדה מתקשה לכבוש…".

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א ברגע סוער בהיכל הספורט יד אליהו בתחילת הקריירה שלו כיו"ר הפועל ת"א. בולם אותו הכדורסלן אביגדור מוסקוביץ'. (באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אַבְרָהָם פְּלָדָה צדק. הסימביוזה ארוכת השנים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל היא חסרת תקדים בארץ ובעולם . אך אין לו לבוא בטענות אלא לעצמו ולאגודה שלוֹ. תפקידו כיו"ר ומנהיג קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א היה להפר את מסורת יחסי השידור ע"י סילוקה של מכבי ת"א מהפִּסְגָה. 17 שנים ניהל אברהם פלדה את הפועל ת"א . מ- 1975 ועד 1992. בכל 17 השנים האלה רדפה הפועל ת"א אחרי מכבי ת"א . לעיתים סיכנה אותה . פעמים מספר השתוותה לה . אך לעולם לא השיגה אותה . היא לא נישלה אותה משום תואר . לא אליפות וגם לא גביע המדינה . מכבי ת"א הפסידה כמה וכמה פעמים במשחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל אך מעולם לא לקבוצת הפועל ת"א של אברהם פלדה.

טקסט תמונה : עונת הכדורסל 1977 – 1976 . פאריס בירת צרפת. היו"ר אברהם פלדה (רביעי מימין) בעונת 1977- 1976 השנה הראשונה בה קיבל את קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א לידיו. היו לו תקוות גדולות לשנות את היררכית הכדורסל במדינת ישראל . חלומו היה להדיח את מכבי ת"א  ולוּ רק פעם אחת מהפסגה. הוא לא הצליח. זיהוי שורת העומדים הארוכה משמאל לימין : עמירם שפירא מנהל הקבוצה, גור בו דוד, בארי ליבוביץ', קרי יוז, סמי מגידו, הזמרת יפה ירקוני, לארי הורוביץ, ניסן ניסנוב (מנהל קבוצת הכדורגל של האגודה) , מרק טורנשיין , איש לא מזוהה לבוש בחולצה משובצת אזרחית, דני ברכה, שמואל "מולי" אבישר, אברהם פלדה, פיני חוזז, המאמן שמואל "שמוליק" יעקובסון, ואביגדור מוסקוביץ'. כורע מלפנים המעסה משה אורגד.

ב- 25 באפריל 1977 העפילו קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א למשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. מכבי ת"א שכבר הייתה אלופת המדינה ואלופת אירופה לאחר שגברה על מובילג'ירג'י ווארזה במשחק הגמר בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 בתוצאה 77:78, ניצחה את הפועל ת"א בדיוק באותה תוצאה 77:78. קלעו למכבי ת"א : ג'ים בוטרייט 24 נק' , מיקי ברקוביץ' 20 נק', טל ברודי 14 נק', אריק מנקין 11 נק', שוקי שוורץ 4 נק', לו סילבר 3 נק', ומוטי ארואסטי 2 נק'. קלעו ל- הפועל ת"א : מרק טורנשיין 21 נק' , פיני חוזז 16 נק' , בארי ליבוביץ' 14 נק' , גור בן דוד 10 נק' , מולי אבישר 8 נק' , אביגדור מוסקוביץ' 6 נק , ודני ברכה 2 נק'. (התמונה צולמה בפאריס וניתנה לי באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, אברהם פלדה.

אברהם פלדה הלך ומועדון הכדורסל של הפועל ת"א שקע אט – אט עד שנעלם . הדעיכה נמשכה שנים אך קצרה במונחים היסטוריים . ב- 2007 החליט ראש העיר רון חולדאי להרוס את אולם "אוסישקין" שלא היה עוד רלוואנטי. הרי קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א כבר לא הייתה קיימת . בעיר תל אביב נותרה רק מכבי. כבן קיבוץ אפיקים גדלתי על האגדות והסיפורים של הפועל תל אביב בכדורגל וכדורסל . ב- 2007 בעיצומם של המחקר וכתיבת הספר עָב הַכֶּרֶס "הקשר הסימביוטי" הגעתי לאולם "אוסישקין" המַט ליפול. לפתע הציפו אותי הזיכרונות מאז ימי דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוֹסָק, ו- שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שֶלַח, ו- דוד הייבלום, ו- משה מכטי, ו- עמוס קופפר, ו- משה "פָּשוֹש" בֵּאִרי, ו- חַיִים חָזָן, ו- עֶזְרִי לובושיץ, ו- אֶרֶז לוסטיג , והמאמן בַּרוּךְ פּוּטֶרְמַן שניבא לי גדולות במחנה אימונים לשחקני כדורסל מצטיינים של "הפועל" בקיבוץ גבת ב- 1954, כשאמר לי, "יואש בלינדמן דרכך ל- NBA מובטחת". דוב פרוסק אישר את הנבוא . הערצתי את ברוך פוטרמן. בגיל 16 הוא היה אוניברסיטת הכדורסל הראשונה שלי (יגאל וולודרסקי היה השנייה . הוא ברוך פוטרמן כמובן לא ידע כי נולדתי בקיבוץ אפיקים כדי לקצור תִּלְתָּן ולכבוש אַסְפֶּסֶת לחבילות חציר. בטח שלא על מנת לשחק כדורסל. העבודה, הטרקטורים והמקצֵרות, הסוסים הפרות, והכבשים, האדמה והטורייה, החרמש, המעדר, האֵת, והמגרפה היו תכלית חיינו.

מוסד הטלוויזיה באשר הוא גורס כי תמונה אחת שווה 1000 (אלף) מילים. אז ב- 2007 שלפתי את המצלמה שלי ותיעדתי את מראות של חורבת "אוסישקין" כפי שראו עיניי.

טקסט תמונה : שנת 2007 . כתובות גראפיטי של אוהדי הפועל ת"א , שרופים ונאמנים , מקשטות את קירות אולם אוסישקין המט ליפול. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 2007 . הכותל המערבי (תרתי משמע) של אולם אוסישקין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנת 2007. קופות אולם "אוסישקין" נעולות ומסוגרות. על דלת הכניסה לקופות ציירה יד עלומה את "הפטיש והמגל" סימלה של ברה"מ הקומוניסטית שנפלה ואיננה קיימת עוד. אולם אוסישקין עומד בפני צו הריסה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. זהו הכותל הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. הקיר הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין". כתובות הגראפיטי של אוהדי הפועל מלמדות על נאמנות מוחלטת לקבוצת הפועל ת"א ושנאה עיוורת ליריבה העירונית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. הקיר הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. אוהד מושבע של הפועל ת"א ניצב ליד כתובות גראפיטי שחרתו חבריו על כתלי אולם "אוסישקין". העזובה והלכלוך זועקים לכל עבר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין" על גדות הירקון הפך בעל כורחו ללוח מודעות מסחרי ופוליטי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין" עטור פרסומות מסחריות לפני הריסתו. מבט משפך הירקון. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. מבט מזרחה מאולם אוסישקין מהצפון הישן של העיר לעבר גורדי השחקים החדשים והצפון החדש של העיר תל אביב. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

השנים חולפות להן בספיד איום , אולם עו"ד שמעון מזרחי ממשיך כרגיל להנהיג את מכבי ת"א כבר 43 שנה ברציפות. כאלוף המדינה הוא נהנה מהזכויות שמשלמת לו הטלוויזיה ומיוקרה וחשיפה שמעניק המרקע לאובייקט השידור שהוא ניצב בראשו. הסקירה הקצרה אודות הסימביוזה של הטלוויזיה עם הכדורסל הישראלי מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת וההיסטוריה של מאבקי הכוח על הפרקט בין שני המועדונים הגדולים מכבי ת"א והפועל ת"א מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה שהחלו על מגרשי אדמה בנחלת בנימין ושכונת שפירא , ומאוחר יותר על הבלטות המרצפות הגדולות והמחוספסות במגרשי מכבי ליד קולנוע "אוריון" ו- "אוסישקין" בצפון תל אביב, ואח"כ על משטחי הפרקט ביד אליהו ואולם "אוסישקין" – קבעה עובדה אחת ברורה שאין עליה עוררין. מכבי ת"א הגיעה מוכנה טוב יותר לעידן הטלוויזיה . האם היה זה פרי מקרה של יד גורל עיוור כי בראש מועדון מכבי ת"א בכדורסל יתייצב ברגע הנכון בספטמבר 1969, ממש עם הופעת הטלוויזיה בישראל , עו"ד אנונימי בשם שמעון מזרחי . או שמא הייתה זאת החלטה מנומקת ומתוכננת היטב של אותו פורום מצומצם בן שניים עשר אנשים שבחרו בו להנהיג את האגודה בעידן החדש מפני שידעו כי הוא האיש הראוי. אין מדוּבר בהצלחה רגעית או זמנית. ככלות הכל מַנהיג ומוביל היו"ר עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי אגודת ספורט מצטיינת הניצבת בפסגה מזה ארבעה עשורים . להצלחה המדהימה הזאת אין אח ורֵע בהיסטוריה הספורטיבית בארץ ובעולם. הצלחה פנטסטית שהולידה סימביוזה טלוויזיונית עתירת רייטינג . סימביוזה שעלתה על גדותיה ופרצה בסערה החוצה ממסך הטלוויזיה בצורת סיגנל שידור מחונן באין סוף דציבלים, קילו הרצים (KHZ), ועוצמות אותות השידור והספקים באמצעות יחידות השילוח שלוֹ, ה- Microwave .

סוף דבר.

כאיש הטלוויזיה ומנהל חטיבת הספורט בשנים 2002 – 1980 שמרתי אימונים למכבי ת"א לא בגלל עו"ד שמעון מזרחי אלא מפני טובת רשת הטלוויזיה שלי . בשל האינטרסים המובהקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כרשת שידור של תקשורת המונים. במשך שנים רבות הבאתי את המצלמות שלי להיכל הספורט ביד אליהו ורדפתי אחרי מכבי ת"א בכל רחבי אירופה וגם שילמתי לה ממון רב , מפני שהייתה אובייקט שידור מרהיב ומניב ושופע רייטינג. זה היה תפקידי וזה היה עיקרון שליחותי. להביא למרקע את הטוב ביותר למען משלם האגרה כפי שהתחייבתי בפני יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי , וטוּבְיָה סַעַר בנובמבר 1980 . אתה צועד שלוב זרוע עם האלופים . עובדה , משזכתה קבוצת הפועל גליל עליון באליפות המדינה בכדורסל ב- 1993, והדיחה מהפסגה את מכבי ת"א והפועל ת"א, נטשנו כהרף עין את מכבי ת"א, והצענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי מייד ליו"ר קבוצת הגליל העליון מר גָד יַעֲקב מקיבוץ מַנָרָה סכום של 1.000000 (מיליון) עבור זכויות השידורים הבלעדיות של משחקי המועדון באירופה. מרבית הציבור לא מבין כי היחסים ביני לבין מכבי ת"א הושתתו על ביזנס ולא על חבֵרוּת ו/או ידידות. הם עניינו אותי כאובייקט שידור לא מעבר לזה. בחזרה לקבוצת הפועל גליל עליון וליו"ר שלה מר גָד יַעֲקב. לראשונה בתולדות רשות השידור הוצע לקבוצת כדורסל ישראלית תשלום זכויות של מיליון דולר. מר גד יעקב סירב למוטי קירשנבאום ולי והעדיף לכרות ברית עם ערוץ 5 בכבלים. הסכום הזה של מיליון דולר שהוקצה לגָד יַעֲקב התפנה כעת, והופנה על ידינו להרחבת שידורי הכדורגל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) הארוכה של עונת 1994 – 1993 (39 מחזורים) לרבות 22 שידורים ישירים של המשחקים המרכזיים. אבל זהו כבר סיפור אחר.

[1]  ראה נספח : עיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 1985.

סוף הפוסט מס' 110. הועלה ל- "אוויר" בצהריי יום שני – 3 בדצמבר 2012. 

הפוסט הבא מס' 111 יעסוק בנושא "שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


תגובות

פוסט מס' 110. אפריל 1985. חטיבת הספורט (בראשותי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את סדרת המאבקים בין שני מועדוני הפאר בכדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א. פוסט מס' 110. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה ל- "אוויר" בצהריי יום שני – 3 בדצמבר 2012. — תגובה אחת

  1. אחד הפוסטים המרגשים שנכתבו. קראתי בהתרגשות רבה על התחרות הייצרית בין פלדה לבין מזרחי דמעות חנקו את גרוני. על האבקים הייסטוריים בין הפועל לבין מכבי. סופו של פלדה זו ממש טרגדיה יוונית מהסוג של סופוקלס. הידע שלך מדהים ואתה כותב מרתק ומשכנע. זו עיתונות במיטבה. תם עידן עיתונות הספורט בדפוס. התחלת עידן חדש של בלוג של איש רציני לקוראים רציניים. אני אוהב לקורא את מה שאתה כותב כיוון שאתה מתייחס לקוראים שלך ברצינות. לא מזלזל באינטליגנציה שלנו ומאפשר לנו לקרוא פוסטים באיכות הגבוהה ביותר שיכולה להיות. בנוף העיתונאות הרדודה והשטחית הבלוג שלך הוא בשורה של ממש לכל חובבי הספורט. אם בתגובה הקודמת (שהייתה לפני מספר חודשים) הצדעתי לך (ביד ימין) הפעם אני מצדיע לך בשמאל. יישר כח. עלה והצלח והמשך לכתוב עוד… ועוד… ועוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *