פוסט מס' 1. זהו הפוסט הראשון שהועלה לאוויר בבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL בתאריך 29 ביולי 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין במצב "בראשית" ובתחילת התפתחותו ועיצובו.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או מסחרי ולא לצורך פרסום אישי.

————————————————————————————————————

פוסט מס' 1 : הועלה לאוויר ב- 29 ביולי 2012. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

———————————————————————————————————— 

טקסט תמונה : אנוכי עם סיום עבודתי בת 32 שנות עבודה (2003 – 1971) בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התמונה צולמה ב- 2003 / 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012. ביקורת טלוויזיה מס' 1 : שני השדרים הוותיקים אורי לוי ויורם ארבל שידרו באופן מחפיר ומתחת לכל ביקורת מעמדת שידור באצטדיון האולימפי בלונדון את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון ביום שישי – 27 ביולי 2012. חלטורה מהסוג הירוד ביותר. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. פוסט מס' 1. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 29 ביולי 2012.

כבר עכשיו עם הינתן אות הזינוק לפתיחת שידורי הטלוויזיה האולימפיים ניתן לומר כי ההפקה המורכבת והמסובכת (והארוכה בת 17 ימים) של ערוץ 1 את אירועי האולימפיאדה ה- 30 בזמן החדש, המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 – שמה בכיס הקטן מכל היבט את זאת של חברת "צ'ארלטון" הנוגעת לאליפות אירופה למדינות בכדורגל – 2012 Euro בחודש יוני שעבר וגם את אלה של ערוץ 5 מה- NBA וטורניר הטניס של ווימבלדון. ערוץ 1 מביס מאז ליל שישי של 27 ביולי 2012 את ערוץ 2, ערוץ 10, את ערוצי הספורט בכבלים "ספורט 1" ו- "ספורט 2", כמו גם את ערוץ 5 לגווניו. ללא תנאי. את כולם יחדיו וכל אחד מהם לחוד. אנשי חטיבת הספורט של ערוץ 1 יחדיו עם הטכנאים והגרפיקאים שלהם לרבות מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת, ראויים להערכה על המאמץ הכלכלי, הטכנולוגי, והלוגיסטי בלונדון ובירושלים, וההשקעה בזמן מסך. אין זה דבר של מה בכך לשדר 18 שעות מידי יום בערוץ 11, בערוצי האינטרנט של רשות השידור, ובערוץ 511 ב- HD . ערוץ 1 של רשות השידור (חברה מלאה באיגוד השידור האירופי ה- EBU) משלם 1.659200 (מיליון ושש מאות ושישים) יורו תמורת זכויות השידורים. זהו ה- Share של רשות השידור בעוגת התשלום הכללית כ- 600000000 (שש מאות מיליון) דולר שמשלם ה- EBU על 60 רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות בשורותיו לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ולוועדה המארגנת הבריטית LOCOG. צריך לזכור שבניגוד לשדרני "צ'ארלטון" ושדרני ערוץ 5 שהפכו את שיטת השידור הקלוקלת Off tube לעוגן טלוויזיוני מעוות ואת מקצוע העיתונאות לחוכא ואיטלולא (טורניר Euro 2012 שודר אומנם מהשטח ע"י "צ'ארלטון" אך סדרות הגמר של ה- NBA במזרח ובמערב וסדרת ה- Play off הסופית NBA finals שודרו ישיר מהאולפן, ואין זה נסתר כי שתי ההנהלות של "צ'ארלטון וערוץ 5 כופות בדרך כלל על השדרים שלהם במקרים רבים לשדר ולכסות את האירועים הבינלאומיים מהאולפן בתל אביב ו/או בהרצליה, ולא ממוקד ההתרחשויות) – הרי שערוץ 1 הציבורי משדר מעמדות שידור באצטדיונים של לונדון 2012, ומשלם תמורת השירות העיתונאי ההכרחי הזה של דיווח מהשטח (ולא מהמוניטור בירושלים) ממון רב. עלות של כל עמדת שידור במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 נסבה סביב סכום של 6720 (שש אלפים שבע מאות ועשרים) פאונד, לרבות הקמת משרד שידורים, תיאום, תקשורת, ועריכה ב-IBC בלונדון, מיסוד קווי שידור וטלפוניה, הטסת משלחת שידור בת 29 אנשים שמורכבת מ- שדרים, כתבים, ציוותי צילום, טכנאים, עורכים , ומפיקים למקום ההתרחשויות, הסעות, תחבורות, שכירת רכבים ומלונות, אוכל וכו'. ערוץ 1 משקיע סכום של כמיליון יורו בהוצאות ההפקה שלו בנוסף על התשלום עבור זכויות השידורים. בכך הוא מצטרף למשפחת העמים ומתחבר לסיגנל הטלוויזיה הפנטסטי שמפיקה קבוצת OBS בראשות הספרדי מנולו רומרו. המשחקים האולימפיים הם הצגת הספורט הגדולה בתבל. הפקת הטלוויזיה שלה היא מורכבת ומסובכת ביותר מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בשל כמות ענפי הספורט, היקף התחרויות העצום בהם נוטלים חלק 11000 ספורטאים וספורטאיות, ופריסת התחרויות בלוקיישנים רבים. OBS היא קבוצת טלוויזיה אד הוק שמונה יותר מ- 4000 מומחים בתחומי הטלוויזיה השונים. היא הוקמה לצורך שידורי אולימפיאדת לונדון 2012 ותפורק בתומה. אין שום מקום להשוואה בין המסובכות והמורכבות והמאמץ הטכנולוגי של הפקת שידורי טלוויזיה באולימפיאדות לבין אלה של המונדיאלים, בטח לא של ה- Euros (אליפויות אירופה בכדורגל למדינות). OBS מפיקה ומייצרת בלונדון 2012 כמעט 5000 שעות שידור למען רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות. קבוצת הטלוויזיה HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) הפיקה וייצרה במונדיאל דרום אפריקה 2010 סך של 170 שעות שידור בלבד. קבוצת הטלוויזיה של UEFA הפיקה וייצרה ב- Euro 2012 סך של 80 שעות. בפני שני העורכים האולימפיים הראשיים של ערוץ 1 מאיר בר וטובי גאני שנמצאים בלונדון סמוך למוקדי האירועים וההתרחשויות, ועימם המפיק יונתן "יוני" קנלר שהוצב אף הוא בלונדון, עומדים אין סוף אתגרים תוכניים ואין סוף מהמורות טכנולוגיות. המוניטין של ערוץ 1 במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 כמו גם שמם הטוב של העורכים והמפיקים מונח על בלימה , מפני שהוא מותנה רבות גם בכישרון הטקסט של השדרים והפרשנים בשטח, ובתצוגת ההנחייה וההגשה של שני המגישים באולפן בירושלים בוני גינזבורג ושרון פרי יפי התואר. אלה וגם אלה ניצבים בקידמת חלון הראווה שלו. מיליוני צופים ישראליים (כמות מצטברת במשך תקופת 17 ימי המשחקים) יעקבו בשבעים ושבע עיניים אחר מנהיגותם והחלטותיהם של מאיר בר, טובי גאני, ויונתן קנלר – וייבחנו את הידע ואת כישרון שיקולי העריכה שלהם כמו גם שליטתם בחומר, ניהול תוכן, ושליטתם בשדרים ובפרשנים. ניהול שַדָּרִים בעת שידור ישיר של אירועי ספורט בטלוויזיה (כמו כל שידור ישיר בכל תחום אחר בטלוויזיה) הוא בעייתי מכל היבט. לא כל שכן כשמדובר בשַדָּרִים פטפטנים פורקי עוֹל שחושבים שהמיקרופון הציבורי הוא רכוש פרטי שלהם – אם יש כאלה.

לרוע מזלו של ערוץ 1 את האַלִיָה האולימפית נוטפת שומן דוקרים כבר עכשיו קוצים לא מעטים. היא מוכתמת ורוויה נקודות תורפה ושגיאות מבראשית. הביקורת הראשונה מופנית לשני השדרים הוותיקים אורי לוי ויורם ארבל ששידרו באופן מחפיר ומתחת לכל ביקורת מעמדת שידור באצטדיון האולימפי את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון ביום שישי – 27 ביולי 2012. חלטורה מהסוג הירוד ביותר. אורי לוי (שדר קבוע בערוץ 1) ויורם ארבל (שדר אורח בערוץ 1) מעמידים כבר מבראשית את הנהלת רשות השידור בפני מבחן שליטה ודילמת ניהול. מעניין יהיה לעקוב האם קברניטי רשות השידור ירשו לעצמם להתעלם מהעיתונאות הרדודה הזאת שהפגינו אורי לוי ויורם ארבל באותו השידור הישיר ההוא של טקס הפתיחה באולימפיאדת לונדון 2012, ולעבור ככה סתם לסדר היום כאילו לא קרה דבר…! (ראה המשך הביקורת טלוויזיה 2).

סוף הפוסט מס' 1. תאריך : הועלה לאוויר בתאריך ההוא של 29 בחודש יולי של שנת 2012. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.