הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי . 

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי .

————————————————————————————-

פוסט מס' 95 : הועלה לאוויר ב- 12 בנובמבר 2012.

————————————————————————————- 

כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט. המונדיאלים (ו- EUROS) מול האולימפיאדות בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבת בתווך (רשימה 2 בסדרה). פוסט מס' 95. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 1975 . וועידת ה- EBU בירושלים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית מתייצבת כרשת שידור . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : צבי גיל יועץ המנכ"ל, אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, צבי "צֶבֶּה" גורן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, דן שילון מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1971. ניו יורק – ארה"ב. ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני כתבים בכירים של רשות השידור בימים ההם בארה"ב. יגאל לוסין כתב רדיו "קול ישראל" (מימין) וחיים יבין כתב הטלוויזיה (משמאל). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1967. לוס אנג'לס – ארה"ב. עידן טרום הטלוויזיה בארץ. מוטי קירשנבאום (ראשון מימין) הוא סטודנט שנה חמישית לטלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שני מימין הוא יאיר גורין בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. השניים האחרים אינם מזוהים. (באדיבות יאיר גורין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 בדצמבר 1980. אנוכי (משמאל) עם הבוס שלי אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטרם מעברו לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אני מתבונן בתמונה הזאת בחלוף 32 שנים בנובמבר 2012 מרום גיל 75 שלי ורואה שם הרבה יותר משילוב זרועות. התמונה צולמה במלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח. (באדיבות רודולפו כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1981 . אנוכי בחתונתה של גב' רוזי קוקה "נערת הקרקטר השנייה" , כתבנית חרוצה ונאמנה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות שהתמחתה בעבודה על מכונת כתיבה אלקטרונית המכונה Character Generator – באולפן ובשטח . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט. המונדיאלים (ו- EUROS) מול האולימפיאדות בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבת בתווך (רשימה 2 בסדרה). פוסט מס' 95. כל הזכויות שמורות.

מנהל ומנהיג של כל יחידה בכל תחום בחיינו חייב להיות מצויד ביושרה , ידע , מנהיגות , חזון וכישרון תיכנון , דבקות במשימה , דוגמא אישית ודרך ארץ , אומץ לב , סבלנות (שאין לי) , ואנושיות . כל מנהל ומנהיג חייב לדבוק ולהילחם על ההיגיון שלו במידה והוא הגיוני . אולם שום דבר לא שווה ונותר חסר ערך אם אינך מסוגל לשכנע את הבוסים שלך שאתה לא רק הגיוני אלא גם צודק . הייתי בר מזל להיות חכם וגם צודק במרבית 32 שנות השירות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . לא הייתי יכול להעפיל לפסגת הטלוויזיה בלא חבריי וציוותי השידור שלי (חלקם ברמה בינלאומית) כשהם לצִדִי , וללא סיועם של המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (1984 – 1979) , אורי פורת (1989 – 1984) , אריה מקל (1989 – 1993) , מרדכי "מוטי" קירשנבאום (1998 – 1993) , ושוב אורי פורת בקדנציה החלקית השנייה שלו (2001 – 1998) . לא הייתי יכול להציב שיאים חדשים ללא עזרת חבריי וציוותי השידור שלי וללא תמיכת מנהלי הטלוויזיה יצחק "צחי" (1982 – 1980) , טוביה סער (1985 – 1982) , יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה (1985) יאיר אלוני כמ"מ מנהל הטלוויזיה (1986 – 1985) , חיים יבין (1989 – 1986), נסים משעל כמ"מ מנהל הטלוויזיה 1989 – 1990), יאיר שטרן (2000 – 1993), ושוב יאיר אלוני כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה (2002 – 2000) . לא הייתי יכול לכבוש אין ספור יעדי שידור בארץ ובעולם ללא חבריי וציוותי השידור שלי שצעדו עמי כתף ליד כתף במשעולים רבי מהמורות וללא סיועם ועצותיהם המועילות והטובות של שני הסמנכ"לים לענייני כספים של רשות השידור ישראל דורי (1982 – 1973) ויוחנן צנגן (1991 – 1982) . זאת רשימת המפקדים שלי בתקופה של 22 שנים בין שנת 1980 לשנת 2002. הם סמכו ידיהם עלי ונתנו לי במידה רבה אוטונומיה בחטיבת הספורט , כשם שהעניקו לי מידה רבה של עצמאות , והִרשו לי להיות אינדיבידואליסט . המכנה המשותף שלי עמם הייתה ההבנה ובעקבותיה המסקנה כי מנהיגות וניהול חטיבת הספורט ושידורי הספורט האטרקטיביים ומניבי הרייטינג, הם בין השאר גם צעדה ארוכה אין סופית בתוככי מבוך כלכלי מורכב . 

ראשי פרקים של הפוסט :

א.  שיעורים מאלפים בכלכלת טלוויזיה. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כישרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים.

ב.  הצלחת הטכנולוגיה הטלוויזיונית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות העולם, ה- FIFA IOC, UEFA, ו- IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים.

ג.  חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של   ה- EBU איגוד השידור האירופי העשיר בעולם.

ד. הופעתו של המיליארדר איל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות   שידורים . הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל .

ה.  הַהִשתלבות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- EBU , שהוא איגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- EBU מאבד לראשונה את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ו- 2006 לגורם מסחרי פרטי . מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת .

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא". (אראסמוס).                                                                                                      

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". (הונורא דה באלזאק).                                                                                                       

15 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 (1984 EURO) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת. אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים, רק 10000 (עשרת אלפים) דולר, מתוך הסכום הגלובאלי של 4100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ה- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך , תסתפק בתקצירים מוקלטים", נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון. כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO  בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס בזמן צפייה נוח לישראל. דווקא הפעם הגיח לעברי טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית על מנת לסייע. טוביה סער שִכנע את המנכ"ל לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984-EURO, שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984, להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984, ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד להיערך שלושה ימים אחריו [1]. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלא הסכים ודחה את הרעיון על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה . זה הרגיז אותי . אמרתי לו מייד מה אני חושב עליו : "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת כמעט לאלתר מזכויות שידורים (מחיר של 10000 דולר עבור מפעל כדורגל כה אטרקטיבי כמו אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 הוא גימיק) , וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא , יוסף "טומי" לפיד לא המתין וירה : "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינם אותו הדבר" .

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 0:2, אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה. את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר (צרפת ניצחה כאמור 0:2) לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח צִיוֹן סְוִוירִי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים. את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. צִיוֹן סְוִוירִי שהיה יו"ר וועד ההנדסה נחשב ל- אקוויוולנט כמעט שווה כוח למנהל הטלוויזיה.

טקסט תמונה : 1980. אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. הפקת הספורט בשבת. ציון סווירי (משמאל לימין) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי, אבנר מריומה, ומאיר חיימי מפצחים גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום התקנת ה- Facilities של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל, נערך, ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט". סיגנל הטלוויזיה נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם ל- Master Control בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרוֹם שנותיי ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית, טכנולוגית, ותְּכָנִית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דן שילון מנהל מחלקת הספורט בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי 1972 EURO שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל . ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והממונה על ענייני הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שידורי הספורט בטלוויזיה נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים. מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ  0:3, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק  ב- "מבט ספורט".

גורלו של אלכס גלעדי לא שפר עליו ב-  1976 EURO   שנערכה ביוגוסלביה. זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב . גם דן שילון שכיהן כמנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי , הטורניר השני בחשיבותו אחרי גביע העולם , ועוד ללא כל תשלום . בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה ברוממה כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית . המפיק איציק גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות . פריבילגיה שהייתה שמורה למעטים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטר בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976. פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים. כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור . יוסף "טומי" לפיד שימש מנכ"ל ויצחק "צחי" שמעוני היה מנהל הטלוויזיה הישראלית . שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980 EURO  שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו . ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מאיגוד השידור האירופי ה- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים . הסכום הכללי הפעוט היה לפי שעה רק 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני לא התווכח עם הבוס שלו, והסכין. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש . כל המנכ"לים של שלושים וחמש רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT . רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הטיל טאבו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה . הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הורסט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות לנבחרת מערב גרמניה.

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו . הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988-EURO שהתקיימו במערב גרמניה. מנקודת מבטי היום ברור שאורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 2 : 0 נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים . יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח מבעיטת יָעָף "Volley" של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "איזה שער, איזה שער", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת. נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU . המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984 , אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר . 000 20 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU  ב- 1988 . מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות .

אורי פורת סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . שלושה חודשים לאחר סיום משחקי  1988 EURO , אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988 . שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אורי פורת ואף שום מנהל טלוויזיה לא העיזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EURO`S , כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג , יצחק לבני , ויוסף "טומי" לפיד . באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם 000 50 (חמישים אֶלֶף) דולר . פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU איגוד השידור האירופי העשיר מכל איגודי השידור הבינלאומיים [2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר .שתי האליפויות של 1988 ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת . נטלו בהן חלק שמונה נבחרות אירופיות . זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 2 : 0 . כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה . ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק . בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל . דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992 , אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוֹסִיפּ בָּארוֹז טִיטוֹ) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית .

מאיר איינשטיין שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה . לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה .אולי ראה באָבִי רָצוֹן מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי וגם ידיד . הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה . המסמכים המקוריים האלה שכתב לי יוסף בר-אל אודות הפרשנות של אבי רצון – שמורים . המסמכים המקוריים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי  "רוש ולענה" במסגרת 13 הספרים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שנוא על יוסף בר-אל . מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב .

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 ( 1996 EURO  ) משמונה לשש עשרה נבחרות , הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד . זכויות השידורים האמירו בהתאם . ה- EBU נדרש לשלם 80.000000 (שמונים מיליון) דולר, וה- Share  שלנו צמח ל- 000 666 (שש מאות שישים ושישה אֶלֶף) דולר .

UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור . הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי רב המוניטין שכולנו גדלנו עליו Citius, Altius, Fortius (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר), קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל. השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי  הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של  IOC  על פני ה- FIFA. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 והכבלים . המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ומוטי קירשנבאום עמדו בפרץ . בדרך כלל היו להם תשובות כספיות .

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

ששת גופי השידור העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . ה- EBU שִילֵם  23.000000 (עשרים ושלושה מיליון) דולר, וחלקה של רשות השידור ניצב אז על 600000 (שש מאות אלף) דולר. ה-FIFA קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה. כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC.

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA  

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף  IOC  600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי. ה- FIFA  שילשה לכיסה 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994.

 1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA  

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם הַמְשָדֵר העולמי סכום של 900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC . שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה ה- FIFA מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות ממה שקיבל IOC ב- 1996 . רק 90.000000 (תשעים מיליון) דולר . זהו כמובן פער מדהים .

אפילו הא"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל . ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי . כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז טומי לפיד כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU , סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף . "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי טומי לפיד. "המוֹן זה מונח יחסי" , אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו ולצורך המחשה הוסיף , "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן".

יוסף "טומי" לפיד נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד), אך השיב לי, "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל", והוסיף, "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983". אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן , הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו . מפני שלא היה לוֹ כסף התגנב ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח. יוסף "טומי" לפיד הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור  כ- 150 (מאה וחמישים) דולר . סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר.

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סכום של 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU , אך פי עשרה יותר ממה ששילם טומי לפיד ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק  ב- 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר . פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983 . הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986 .

פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא  IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) למשחקים האולימפיים . חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא  IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000 . נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית , כלכלית , וארגונית מוכשרת ויוצאת דופן . בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם . לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA  וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף . הנה המחשה נוספת .

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה- EBU  ל- IOC לשיאו . הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ענק המעניק ל- EBU את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות : המשחקים האולימפיים של סידני 2000, אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002, אולימפיאדת אתונה 2004 , אולימפיאדת החורף טורינו 2006 ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 000 442 1 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים . מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU  ל- IOC. פירוט התשלומים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש לשידור הציבורי. ה- EBU  התחייב לשלם לוועד האולימפי עבור זכויות השידורים הבלעדיות כדלקמן :

א. 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה .

ב. 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב .

ג. 394000000 (שלוש מאות ותשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון .

ד. 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה .

ה. 443000000 (ארבע מאות וארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין 

אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד. בשנות ה- 80 שילם איגוד השידור האירופי ל- IOC מחירים מינימאליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים. ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר . תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר.

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן. המשדר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצרים (כ- 10 מיליון דולר) דולר. המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986 . ששת גופי השידור הציבורי בעולם נתבעו להוסיף עוד % 25 והסכום הגיע ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 32.6 מיליון דולר). ה- EBU נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר) . ההישג הגדול ביותר של אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשי ה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים , אלוּ של איטליה 1990 , ארה"ב 1994, וצרפת 1998. עליית המחירים אז נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006, סבירה ומתונה יחסית . אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4. התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990, 1994, ו- 1998 ביחד עמד על 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים. זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990 

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים מתוכו שילם ה- EBU , סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר) .

מונדיאל ארה"ב 1994

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר) .

מונדיאל צרפת 1998

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם מתוכו 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר).

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ . אָלְבֶּרְט שָארְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU , לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי , הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006 למיליארדר הגרמני לאו קירש שהיה מתווך . הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל , 1996 EURO באנגליה  וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה , ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004 . ההשפעה היא כמובן מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל . ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 זִינֵק בבת אחת לרמה של 000 400 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר קפיצה של  % 800  בהשוואה ל- 1992 , וארבע שנים אח"כ  בְּ- 2000 EURO  הֶאֶמִיר לְ- 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר . בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 ( 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר . מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן . אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים .

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU  את עִסקת חייו עם ה- FIFA , עסקה שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו אלברט שארף . הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך הוא היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר . עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים , וגם רִיצָ'ארְד בָּאן  ה-Sports Controller  של האיגוד . ששת גופי השידור הציבורי בעולם , בתוכם איגוד השידור האירופי גוף השידור העשיר ביותר , חתמו עם ה- FIFA התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים בזה אחר זה. איטליה 1990 , ארה"ב 1994 , וְ- צרפת 1998 . ההסכם המשולש נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי . הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA קיבלה סכום גלובאלי של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שוויצריים [4]  עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – שהתחלק כלהלן :

תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של 000 000 90 (תשעים מיליון) פרנקים שוויצריים. חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 23.000000 מיליון דולר). עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של 115.000000(מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 000 000 45 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים סכום השווה לְ- 30.000000 (שלושים מיליון) דולר. תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU  נָסָב על סכום של 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים, שווה ל- 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר [5].

ה- EBU שילם 133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים, השווים ל- 88.000000 (שמונים ושמונה מיליון) דולר) עבור שלושת המונדיאלים. ה- EBU נחשב לגוף השידור העשיר ביותר מבין השישה ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה ב- % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים. זה היה  Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם.

ה- FIFA (ברשלנותה מסחרית) ועל כל אגפיה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 באירופה ובעולם כולו. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית, הטוניסאית, האלג'ירית, הלוּבּית, והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות. ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים -עולמיים OIRT – רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU – איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות, ABU – רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק, URTNA – איגוד השידור של מדינות אפריקה, OTI – איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה, (וְכמובן EBU עצמו), נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה  להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה באירופה עליהן נמנו ה- BBC ו- ITV האנגליות, RAI האיטלקית שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF , וכן TVE הספרדית, ו- 1 TF  הצרפתית המסחרית ושתי הרשתות הציבוריות הצרפתיות  3 / FT   ו- 2 / FT . כפי שהוסבר, הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים.

חלקה של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים. התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU. כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום. זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9. כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52, של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה. החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU . רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  וְ- ZDF, וכחמישית מאשר משלם ה- BBC . במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים, ה- EURO’s, והאולימפיאדות, מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU, המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות.

על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 90' יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (כְּ- 303000 דולר). במונדיאל ארה"ב 1994 שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (מקביל ל- 384000 דולר). במונדיאל צרפת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים . נשיא ה- FIFA יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר ביקש תוספת כספית מ- EBU  בשל תוספת המשחקים , אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו, והשיב לוֹ : "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד". אח"כ הצטער על תשובתו הפזיזה . במונדיאל צרפת 98' שילמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי כמנהל ספורט שלו סכום של 703962 פרנקים שווייצריים (מקבים ל- 470000 דולר) . מנכ"ל רשות השידור אז אורי פורת המשיך את תנופת מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מעמדות שידור בעשרת האִצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של צרפת הגדולה .

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל . נפל דבר . קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מחמשת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU , הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה  ו- 2006 לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974 . בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) . לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ- 1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שוויצריים (כמיליארד דולר) . סכום הגדול פי 9.62 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן . את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שוויצריים (כ- 1.19 מיליארד דולר) . ה- EBU , איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה , אסיה , ואפריקה) היה בהֶלֶם . יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של  ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט , מנוסחת כמודעת אֵבֶל , המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו .

טקסט מסמך : 3 בחודש יולי של שנת 1996 . הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד) . שהיתי בארץ כיממה . רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO . הייתי מופתע מאוד . אך לא היה לי זמן להתאבל . בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996 ,  האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש . (הערה : הדוקומנט הזה מופיע גם ברשימה מס' 1) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות.

בהודעת התבוסה הדרמטית , נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים . הוא האשים את  ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות , המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות , קידום השידורים , וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי , יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים .

הנה הטקסט ההיסטורי [6]  .

 Sent by EBU – UER                    03 / 07 / 1996         19:55

.RECIPIENT :  Director Generals

.Heads of sport departments

.SENDER : Jean Bernard Munch

.SUBJECT:  FOOTBALL WORLD CUP 2002

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group.

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years even longer for the EBU.

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague.

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms.

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football.

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group.

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable.

Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended.

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup inFrance. 

Best regards,

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני . יאיר שטרן צחק . "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…?  מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה , זה יהיה רק בעוד שֵש שנים" , אמר והוסיף , "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים , עזוב את זה". לא האשמתי אותו . שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה . היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי . ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה . גם לא מוטי קירשנבאום .

המחאה כמעט ברמה של התבכיינות בדיעבד של זָ'אן – בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו . ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש , והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נשברה לרסיסים . ה- EBU  מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 . ה- FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב . צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של FIFA . ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966 . הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים . אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד . רבים רואים היום ב- FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת , בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן נשיא UEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה- FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

ההתחלה הייתה צנועה . ב- 1930 ייסד נשיא ה- FIFA דאז הצרפתי זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet) את משחקי המונדיאל הראשון באורוגוואי . זה היה מעשה חלוצי נועז רב השראה שדמה למעשהו המפואר של הברון הצרפתי פייר דה-קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים ב- 1896 . זִ'יל רִימֶה הבין היטב איזו פופולאריות , יוקרה , ועניין ציבוריים טמונים במשחקי הכדורגל במשחקים האולימפיים . נבחרת אורוגוואי זכתה פעמיים במדליית הזהב בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים של פאריס 1924 ואמשטרדם 1928 . ז'יל רִימֶה הוקסם ונפעם מיכולתה של הנבחרת הדרום אמריקנית והחליט לייחד טורניר כדורגל בינלאומי רשמי בנוסף לזה של המשחקים האולימפיים. ז'יל רִימֶה החליט לערוך את הטורניר ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי. בכך העניק את הכבוד הראוי לנבחרת הווירטואוזית האולימפית של המדינה הקטנה הזאת .  למסגרת החדשה קרא אליפות העולם . אנשי ה- FIFA החליטו כי הפרס שיוענק לנבחרת הזוכה בתואר אלופת העולם יהיה הרבה יותר ממדליית זהב . יהיה זה פסל זהב שיישא את שמו של נשיא  ה- FIFA עצמו זִ'יל רִימֶה . רק 13 נבחרות נטלו חלק בטורניר הראשון . צרפת , מכסיקו , ארגנטינה , צ'ילה , יוגוסלביה , ברזיל , בוליביה, רומניה, פרו , אורוגוואי , ארה"ב , בלגיה , ופרגוואי אבל זאת הייתה הצלחה גדולה . אפילו שורטטה כרזת המשחקים .

טקסט תמונה : הצרפתי ז'יל רימה נשיא ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) בשנים 1954- 1921 נחשב ליוזם המונדיאלים. היוזמה שלו הייתה מסחררת בעוצמתה. התמונה הזאת צולמה בשנות ה- 20  של המאה שעברה. (באדיבותהטלוויזיה הצרפתיתי FR2 ו- FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו גביע הזהב של ה- FIFA שנושא את שמו הנשיא ז'יל רימה. נבחרת ברזיל זכתה בו לצמיתות ב- 1970 לאחר שזכתה בשלושה מונדיאלים, אלוּ של 1958, 1962, ו- 1970.

טקסט תמונה  :  זהו אנריקה בוארו (Enrique Buero) יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מונדיאל אורוגוואי ב- 1930 . (באדיבות OTI והטלוויזיה של אורוגוואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 טקסט תמונה : כרזת המשחקים של מונדיאל אורוגוואי 1930 . (FIFA) .

13 הנבחרות חולקו לארבעה בתים מוקדמים. המשחקים החלו במונטבידאו ב- 13 ביולי 1930 ובמשחק הפתיחה הביסה צרפת את מכסיקו 4 : 1. למשחק הגמר העפילו לבסוף נבחרות אורוגוואי וארגנטינה. אורוגוואי ניצחה 4 : 2 והפכה לאלופת העולם הראשונה בכדורגל.

טקסט תמונה :  1930 . לחיצת ידיים דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר ב- 30 ביולי 1930 . משמאל קפטן אורוגוואי חוזה נאסאזי (Jose Nasazzi) ועמיתו קפטן ארגנטינה מנואל פריירה (Manuel Ferreira) . משקיפים מאחור על הטקס השופט המרכזי של המשחק הבלגי לאנגנוס (Langenus) במרכז , ושני קווניו קריסטוף (Christophe) מבלגיה , וסאוסדו (Saucedo) מבוליביה . (באדיבות OTI והטלוויזיה של אורוגוואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) .

מונדיאל אורוגוואי 1930 הפך למסורת . בעקבותיו נערכו שני המונדיאלים הבאים על אדמת אירופה . ב- 1934 באיטליה ו- 1938 בצרפת . בשניהם זכתה נבחרת איטליה . מלחמת העולם ה- 2 קטעה את רצף הטורנירים . המונדיאל הבא נערך שוב רק ב- 1950 בברזיל . זכתה בו שוב נבחרת אורוגוואי .

טקסט תמונה : הכרזה הצבעונית של מונדיאל ברזיל 1950 . ברזיל הייתה בטוחה מידי בעצמה בטורניר הזה שנערך על אדמתה ושילמה על כך ביוקר . (באדיבות FIFA) .

טקסט תמונה :  נבחרת אורוגוואי אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1950. זיהוי העומדים משמאל לימין : ווארלה, המאמן לופז, טחרה , שני עוזרי המאמן ווסקואז, ו- אבאטה, גאמבטה, גונזאלס, השוער מאספולי, אנדראדה, והמעסה קירשברג. זיהוי הכורעים משמאל לימין : מאמן הכושר אלווארז, אדגארדו ג'יג'יה, חוליו גרוואזיו פרז , אוסקר מיגואז, חואן סקיאפינו, רובן מוראן, ועוזר מאמן שלישי לא מזוהה. (באדיבות FIFA ו- OTI). 

הטורנירים הפכו להיות כל כך פופולאריים עד ש- FIFA נאלצה לערוך משחקים מוקדמים באזורים שונים בעולם כדי לקבוע את 16 הנבחרות המעפילות לטורניר הגמר. המונדיאלים של שוויץ 1954 ושוודיה 1958 היו ראשית מהפכת הטלוויזיה ותחילת הסימביוזה המופלאה בין הטלוויזיה והכדורגל . הטלוויזיה הממלכתית השווייצרית הממלכתית SRG שידרה ישיר 9 משחקים בטורניר לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. נבחרת מערב גרמניה זכתה בבכורה ב- 1954 וברזיל ניצחה ב- 1958. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT שידרה ישיר 11 משחקים. גביע העולם בכדורגל הפך לאירוע ספורט בינלאומי מצליח מבחינה אִרגונית וכלכלית המתחרה היטב מבחינת היוקרה שלו באולימפיאדה.

המונדיאל של 1962 נערך בצִ'ילֶה וברזיל זכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות . ב- 1966 חזר המונדיאל לאירופה והמשחקים נערכו על אדמת אנגליה . הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית של ה- BBC הפכה את המונדיאל לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור FIFA. בפעם הראשונה שולמו זכויות שידורים תמורת השידורים הישירים . ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם כ- 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר. זאת הייתה ההתחלה. אני לא בטוח שכל מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU הכירו את ההיסטוריה הכלכלית ואת הסימביוזה הכספית שנרקמה בין תעשיית הטלוויזיה למוסד הכדורגל הגבוה בעולם . מוּסַר התשלומים עובד בדרך כלל על תקדימים , והתקדים ב- 1966 עמד על סכום נמוך . מן ההיבט ההיסטורי ברור היום ש- FIFA קיבלה לאורך 32 השנים מן המְשָדֵר הציבורי בשנים 1998- 1966 פחות משוֹוְיָם הכלכלי האמיתי של המונדיאלים . עד לאותו הרגע בו פגש סֶפּ בְּלָאטֶר את לֵיאוֹ קִירְש ב- 1996.

בתחילת חודש אוקטובר 1996 , ליתר דיוק  ב- 9 בו , השתתפתי בפגישה הדרמטית של מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בלוֹזאן , בה הודיע נשיא ה- EBU הגרמני אָלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) בצער רב כי : "האיגוד החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA הדורשת ממנו תשלומי זכויות שידור מופלגים ומוגזמים עבור המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002 , הרבה מעבר ליכולתו ולרצונו של איגוד השידור האירופי לשַלֵם" . ה- FIFA דרשה הפעם מאיגוד השידור האירופי את התמורה הכספית המלאה , אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים . על פי הבנת ה- FIFA , איגוד השידור האירופי קיפח אותה בצורה בולטת בתשלומיו עבור זכויות השידורים של טורנירי גמר גביעי העולם בכדורגל בעבר בהשוואה לאלו ששילם תמורת זיכיון השידורים האולימפיים . קבוצת המו"מ של ה- EBU וִויתּרה מראש ונסוגה , ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדר הגרמני Leo Kirsh . לֵאוֹ קִירְש (פשט בינתיים את הרגל) הציע לנשיא  ה- FIFA  השווייצרי יוֹזֵף (סֶפּ) בְּלָאטֶר (Sepp Blatter) המוֹן כֶּסֶף . פי  28 (עֶשרים ושמוֹנָה) יותר ממה ששילמו יחדיו כל שישים רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU  תמורת שידורי המונדיאל האחרון בצרפת 1998 . מדהים .

לֵיאוֹ קִירְש השתמש על פי יודעי דבר בסלוגן, “I will make him an offer he cannot refuse”, אולם לא במובן העברייני שלו . ליאו קריש היה בדעה כי איש עוד לא סירב לכסף גדול . גם ספ בלאטר לא יסרב. סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סֵירַב אלא חִיבֵּק את המציע. שנים רבות חש מקופח ונבגד. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלוֹ ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף שידור ציבורי לגוף מסחרי. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור מונדיאל 2002 סכום אסטרונומי של 1.000000000 (מיליארד) דולר עבור מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה ו- 1.240000000 (מיליארד ו- 240 מיליון) דולר תמורת טורניר גביע העולם של גרמניה 2006. המיליארדר הגרמני הפך למתווך זכויות השידור הגדול בעולם ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה וה- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי ניסו להיאחז באמירת האמת הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, שקבע כלהלן : "מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים לאחר התבוסה של ה- EBU. זאת דרכם של המפסידנים להשתמש בסלוגנים מפוצצים שמכילים רעיונות נשגבים , אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֵף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא פלילי ולא היה כָּשֵר .

טקסט תמונה :  יוזף "ספ" בלאטר הנשיא ה- 8  של ה- FIFA מאז 1998 . ספ בלאטר נולד בשווייץ ב- 10 במארס 1936. שימש כ- 17 שנה בתפקיד מזכ"ל ה- FIFA  בשנים 1998- 1981 . הוא נחשב ע"י ה- EBU  ל-  Business man  חמדן אך מוכשר. היה לו מורה טוב, האיש שקדם לו בכהונתו, נשיא ה- FIFA  הברזילאי  ז'והו האבלאנז' (משל בכיפת הכדורגל בשנים 1998-  1974). (באדיבות FIFA).

סֶפּ בְּלָאטֶר נשיא ה- FIFA (שווייצרי, נולד ב- 1936) בעצמו איש עסקים ממולח לא הרגיש שהוא צריך להתנצל על עושרה של ה- FIFA שבראשה ניצב. ערב משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה הצהיר כי ההכנסות בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל בגרמניה 2006 יגיעו לסכום פנטסטי של כ- 1.52 מיליארד יוּרוֹ (1.825 מיליארד דולר). המונדיאל על פי תפישתו של סֶפּ בְּלָאטֶר הוא ביזנס כלכלי לכל דבר וכך הוא צריך להתנהל. FIFA קיבלה תמורת מונדיאל 2006 יותר מ- 900 מיליון יוּרוֹ (מקביל ל- 1.1 מיליארד דולר) עבור זכויות השידורים לרבות 600 מיליון יוּרוֹ (720 מיליון דולר) מהספונסרים , ועוד כ- 200 מיליון euro (יוּרוֹ) שאמורים להיכנס לקופת ה- FIFA מ- 3 מיליון צופים במגרשים שירכשו כרטיסים ל- 64 המשחקים של הטורניר. ביזנס אטומי.

הוועדה מארגנת הגרמנית אמורה לקבל החזר הוצאות של 250 מיליון דולר שיחולק בין 12 הערים הגרמניות המארחות את 64 משחקי הטורניר . הנבחרת שתוכתר אלופת העולם תזכה לבונוס של 16 מיליון euro (19.2 מיליון דולר) . סגנית אלופת העולם תקבל 15 מיליון יורו (מקביל ל- 18 מיליון דולר) . הנבחרת שתזכה במקום השלישי תרוויח 14 מיליון יורו (מקביל ל- 16.8 מיליון דולר) , ולזוכה במקום הרביעי יוענק פרס כספי בגובה של 8 מיליון יורו (מקביל ל- 9.6 מיליון דולר) . כל נבחרת שהשתתפה במשחקים המוקדמים ולא העפילה לגרמניה 2006 קיבלה מ- FIFA בונוס ניחומים של 660 אלף יורו (800 אלף דולר) .

לסֶפּ בְּלָאטֶר היה ממי ללמוד . ה- FIFA הפכה להיות גרידית עוד בימיו של הנשיא הקודם ז'וּאָהוֹ הָאבֶלָאנְז' (Joao Havelange) מברזיל . ז'ואהו האבלאנז' היה אחד מאישי הספורט החזקים והמשפיעים ביותר בעולם . בתוקף תפקידו הרָם היה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . ז'ואו הבלאנז' היה הראשון שהפך ארגון הכדורגל הבינלאומי הגדול בעולם לגוף חמדן . ז'ואהו האבלאנז' טען כבר בתחילת שנות ה- 90 כי הכדורגל העולמי על כל שלוחותיו מנהל כלכלה גלובאלית רבת עוצמה ומחזור כספים שנתי שנע סביב 250 מיליארד דולר . מחזור כספים ענק הרבה יותר גדול מזה שמנהל קונצרן הענק האמריקני GM / ג'נרל מוטורס (ראשי תיבות של General Motors) העומד על מחזור שנתי בן כ- 150.000000000 (מאה וחמישים מיליארד) דולר . ז'ואהו האבלאנז' טען כי ה- FIFA מנהלת מוצר מסחרי לכל דבר ועל כן עליה לשקול היטב ובזהירות את צעדיה בעת מכירת זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה בעולם. "צריך לעשות זאת בתבונה ובשכל. טמון בביזנס הזה כסף רב וצריך לדעת להגיע אליו", אמר לאנשיו (ציטוט ששמעתי מאנשי OTI ואנשי TV GLOBO במונדיאל מכסיקו 1986).

טקסט תמונה : זהו ז'והו האבלאנז' הנשיא ה- 7 של ה- FIFA  בשנים 1998- 1974 . הוא היה מורה טוב של "ספ" בלאטר . גם הוא לא שנא כסף . טענתו העיקרית הייתה כי מונדיאל הכדורגל הוא ההצגה הטובה בתבל ועבור הצגות טובות צריך לשלם , והרבה . (באדיבות FIFA) .

טקסט תמונה :  1975 . נשיא ה- FIFA הברזילי ז'וּאָהוֹ הָאבֶלָאנְז' עם יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מִיקָה אַלְמוֹג .ז'וּאָהוֹ הָאבֶלָאנְז' החליף בתפקידו את נשיא FIFA הקודם סֵיר סְטֶנְלִי רוֹאוּס מאנגליה . הוא היה מורה טוב של מזכ"ל הארגון סֶפּ בְּלָאטֶר שהפך לנשיא ה- FIFA אחריו . (באדיבות רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית ) .

לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר מזה זמן רב . סֶפּ בְּלָאטֶר זנח את הקשר המסורתי של ה- FIFA  בן 32 שנים עם ה- EBU מאז המונדיאל של אנגליה 1966 מפני שחשב שהמְשָדֵר הציבורי לא משלם לו מספיק . לֵאוֹ קִירְש המיליארדר ההרפתקן הגרמני היה מבחינתו האיש הנכון , במקום הנכון , ובזמן הנכון . לאו קירש היה איש תקשורת וטלוויזיה מצליח ומפורסם ובעל חברת התקשורת “Kirshmedia” בגרמניה . הוא נחשב לאיש עסקים עשיר מאוד בעל ידע רחב בעִסקי תקשורת ושיווק . לֵאוֹ קִירְש הבין היטב את מהות ואופי התחרות הטלוויזיונית הפנימית בכל מדינה ומדינה , בעיקר בקהילייה האירופית העשירה , על השגת מִצְרַךְ השידור ההמוני והפופולארי הזה הקרוי משחקי המונדיאל . הוא הסכים לעשות את מה ש- EBU סירב, וניאות לשַלֵם סכום של 1.000000000 (מיליארד) דולר לסֶפּ בְּלָאטֶר תמורת מונדיאל 2002 . כניסתו של אֵיל התקשורת והמִילְיָארְדֶר הזה לזירת התחרות וחבירתו לביזנס היקר עם ה- FIFA של סֶפּ בְּלָאטֶר יצרה מייד מצב כספי חדש ובלתי מוכר . רשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU זועזעו. עולם הטלוויזיה היה בשוֹק . לֵאו קִירְש לא היסס לרגע . כסוחר עולמי ראשי קנה ביוקר רב את סחורתו, ייקר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן ובעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן ידע למצוא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המִשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד . לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה . צריך היה רק להתגנב לשם כדי לאסוף אותו . לֵאוֹ קִירְש הבין כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU איננו יכול להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית כזאת , על כן טָווּ הוא וסֶפּ בְּלָאטֶר בהתחכמות את קורי העכביש שלהם סביב הגלובוס . הם הלכו בדרך , "הבה ניתחכמה לוֹ" , ופיצלו בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי המונדיאלים את הרכב השידורים ומבנה הזכויות שלהם .

טקסט תמונה : המיליארדר הגרמני לֵיאוֹ קִירְש (נולדב- 1926. מת ב- 2011). (באדיבות EBU).

בתיאום עם ה- FIFA המציא לֵאוֹ קִירְש את נוסחת המכירות המבריקה , בה נקבע , כי ארבעת המשחקים הראשיים במונדיאל מתוך 64 , משחק הפתיחה , שני משחקי חצי הגמר , ומשחק הגמר ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית (Television Network free to air) , כמו הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 או ערוץ 2 , כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה בתנ"ך . שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים , כבלים או לוויין , או כל ערוץ אחר שירבה במחיר .לֵאוֹ קִירְש מכר את זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין רב בתחום . האחת חברת ISL (בינתיים התמוטטה כמו לאו קירש ופשטה את הרגל) והשנייה חברת PRISMA . על האחת הוטל "לטפל" בכל רשתות הטלוויזיה בעולם (למַעֵט אירופה) , ועל האחרת הוטל הג'וֹב "לגבות את החוב" מאירופה העשירה . צצו חברות תיווך משניות המתמחות בסחר זכויות שידורים והתייצבו לפתחו של לֵיאוֹ קִירְש . פעם קנו רשתות הטלוויזיה את זכויות השידורים ישירות מ- FIFA . עכשיו נאלצו לקנות את סחורת השידור באמצעות שורה של מתווכים ומתווכי משנה . עמלת המתווכים הפכה למרכיב לא קטן בעלות הכללית של הזכויות . ISL  ו- PRISMA  היו חייבות למכור את סחורתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו להן בדרכן , אלה שהמתינו בתור העת ההיא , כדי לכסות את מחיר הקֶרֶן וכמובן כדי שהבוס הראשי הגרמני לֵיאוֹ קִירְש שכונה ע"י מומחי הכספים של רשתות הטלוויזיה, ה- CAPO DE CAPI העולמי (לא במובן העברייני של המונח אלא כמי ששולט על מערכת מוניטארית סבוכה ביותר חובקת זרועות עולם) , ירוויח הכי הרבה ברִיבִּית דֶה רִיבִּית .

החברה הישראלית בעלת השם היומרני "MEGA  TV" בבעלותם של זִיו סִידִי והמנכ"ל ישראל דוֹרִי (מי שהיה מנהל הכספים והכלכלה של רשות השידור בשנים 1982 – 1970) עסקה בעשור ה- 90 בהבאת תכנים לחברות הכבלים בארץ . ב- 1999 רכשו זִיו סִידִי ויִשְרָאֵל דוֹרִי מהחברה השווייצרית ISL את רישיון מכירת זכויות השידורים של 2002 בישראל (וגם בצ'כיה) כדי למכור אותן לרשתות הטלוויזיה המקומיות . חברת "מֶגָה טִי. וִי." קנתה את הזכויות מ- ISL  במחיר של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר . התוכנית העסקית של החברה הייתה להרוויח כמיליון דולר . זִיו סִידִי עשה את העסקים בצ'כיה (רק לפני כמה שנים הייתה עדיין מדינה קומוניסטית ועכשיו מופרטת לחלוטין) וישראל דורי שהיה אמון על השוק המקומי היה אמור למכור אותן בישראל . ישראל דורי הציע חמישים אחוז מהמשחקים לאביב גלעדי מהכבלים תמורת 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) דולר , ועוד מחצית מהמשחקים (32) למנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 יאיר שטרן עבור 3.000000 (שלושה מיליון) דולר . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה לשלם כ- 93750 (תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) דולר לכל משחק מסך ה- 32 . זה היה ב- 1999 . יאיר שטרן השיב מאוכזב ליִשְרָאֵל דוֹרִי , "אין היום עם מי לדבר ברשות השידור" , וירד מההצעה . גם עם הכבלים העניין לא הסתדר . חברת "מֶגָה טִי. וִי." החזירה את זיכיון המכירה ל- ISL . ישראל דורי (מי שהיה סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בשנים 1982 – 1973) זוכר היטב את השתלשלות העניינים : "לזִיו סִידִי השותף שלי ולי לא היו עיניים גדולות . רצינו להרוויח מיליון דולר . לא יותר . הצענו את סחורת השידור של מונדיאל 2002 ליאיר שטרן שהיה אז מנהל הטלוויזיה הישראלית במחיר הוגן של 3 מיליון דולר עבור שידור ישיר של 32 משחקים אך הוא הודיע לנו קטגורית שאין עם מי לדבר היום ברשות השידור ואין לצפות שהטלוויזיה הישראלית תיכנס למו"מ עמנו . בסופו של דבר החלטנו זיו סידי ואנוכי להחזיר את רישיון התיווך בישראל ל- ISL . לעומת זה צלחה דרכו של זיו סידי בצ'כיה שם עלו עסקי המכירה יפה . לאחר שחברת "מגה טי. וי. ירדה מהעניין בישראל , השתלטה על העניינים חברת "צ'ארלטון" בראשותם של אלי עזור ופינחס זהבי . "צ'ארלטון" קנתה לפי דעתי מ- ISL את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002  ו- 2006 לצורך מכירה בישראל במחיר שנע סביב 20.000000 (עשרים מיליון) דולר" .

טקסט תמונה :  1999 . ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." במונטה – קארלו . נשיא החברה היה זִיו סידי . בשעתו היה מנהל כספים וכלכלה מוצלח ברשות השידור בשנים 1982 – 1970 . (התמונה , באדיבות ישראל דורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חברת הקניות והתיווך הישראלית "צ'ארלטון" בראשות אנשי העסקים אלי עזור ופינחס זהבי הייתה השנייה לעמוד בתור אצל לֵאוֹ קִירְש כדי לזכות מידיו בנזיד העדשים של זכויות השידורים של המונדיאלים 2002  ו- 2006 ולמוכרן לכל המרבה במחיר בישראל . באמצעות חברת "צ'ארלטון" קיווה לֵאוֹ קִירְש לעשות את מה שלא עשתה חברת "מֶגָה טִי. וִי." עבורו . היינו , גבות מרשתות הטלוויזיה הישראליות את מיליוני הדולרים שלוֹ . לֵיאוֹ קִירְש ציפה שרשות השידור הציבורית בישראל בראשה ניצב המנכ"ל יוסף בר-אל וכל גוף שידור אחר בישראל יְיאוֹתו ליפול בפח , במלכודת הכספית שייטמנו לוֹ אנשי חברת "צ'ארלטון" . על פניו יש לדעת כי apriori מדובר בסכומים מטורפים שאין הצדקה לשלמם . כדי להבין עד כמה הם מטורפים צריך להשוותם למחירי המונדיאל הקודם זה של צרפת 1998 .

כל  60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שילמו ביחד למונדיאל צרפת 1998 סכום של 35 מיליון דולר . ה- Share של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 עמד על פחות מחצי מיליון דולר . הסכום הקטנטן הזה אִפְשֵר לי כמנהל שידורי הספורט בימים ההם לשָדֵר ישיר באופן בלעדי בתקופת המנכ"ל מוטי קירשנבאום את כל 64 המשחקים בטורניר . לֵיאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור תיווך במכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 פי 28 (עשרים ושמונה) יותר ממה ששילמו 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU גם יחד . רק מגלומן מטורף יסכים לשלם סכומי כסף מטורפים כאלה מבלי שיהיה בטוח בכלל כי אומנם יוכל לעמוד בהתחייבויות האדירות האלה. כידוע , האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה בסוֹפוֹ של דָבָר . לֵאוֹ קִירְש נותר חייב לנושיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר . יחד עם לֵיאוֹ קִירְש התמוטטה גם חברת הטלוויזיה שלו KirshMedia המשדרת בטכנולוגיית כבלים Pay Per View . הדיווחים שסיפרו על התמוטטות הממלכה שלו נשאו את המושגים Bankruptcy  ו- Insolvency . הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בהן . לֵיאוֹ קִירְש הרפתקן ואמביציונר חסר מעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית של ההיסטוריה . הוא לא היה חשוב יותר .

לתוך עולם הכספים יש אומרים האָפֵל הזה , נשאבה ו/או נכנסה ביודעין בזמנו חברת צָ'ארְלְטוֹן הישראלית וקנתה את נזיד העדשים הזה מידיו של לֵאוֹ קִירְש בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל תמורת מחיר עצום יחסית לשוק הישראלי שנע סביב 22.000000 – 20 (עשרים עד עשרים ושתיים מִיליון) דולר . מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה כבר בפתח בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של כולנו וגם של אלי עזור ופינחס זהבי . חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת הצלחת המו"מ של מכירת זכויות השידורים עם גופי השידור בארץ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10 , חוזקו והאיתנות הפיננסית של ערוץ 2 , ועל האמביציה האישית שלי לרכוש את סחורת השידור על דרך המסורת של שידורי המונדיאל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 במשך 28 שנה רצופות מאז 1970 . החברה שלחה את המנכ"ל אדר זהבי אלי כחֵיל חלוץ שלה כדי לגשש מהיכן יבוא הכסף הציבורי . ההנהגה הפלשתינית חשבה אחרת . לפתע חלו תמורות כלכליות מרחיקות לכת במדינת ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 . חברת "צ'ארלטון" הבינה שאין זה פשוט כלל ועיקר לבקש 12 או 10 מיליון דולר מערוץ ארצי תמורת שידורם של ארבעה משחקים בלבד (מתוך 64) ואת השאר למכור לכל המרבה במחיר . שוּק  התקשורת בישראל מצומצם מידַי . טרם בַּשָל הרעיון להקים כאן ערוץ טלוויזיה בתשלום (Pay Per View) . לכן חברות הכבלים המתינו מהצד לשעת הכושר שבוששה לבוא . חברת  "YES" הייתה עדיין בחיתוליה . את ערוץ 2 זה לא עניין בשל הפרש השעות . המשחקים היו אמורים להיות משוחקים בשעות אחה"צ , לפנות ערב , והחשובים שבהם בערב על פי שעונן של יפן וקוריאה שאוחד לצורך ארגון המשחקים במשותף . שתי המדינות פשוט איחדו את השעונים שלהם לצורך אירוח הפרויקט . פירוש הדבר שהמשחקים ישוחקו בשעות הבוקר והצהריים של מדינת ישראל . היה ברור שהרייטינג יהיה priori a נמוך והפרסומות המשודרות בערוץ 2 לעולם לא יוכלו לכסות את ההשקעה ברכישת זכויות השידורים , שלא לדבר על עלויות ההפקה עצמה . שליחת ציוותי שידור ליפן וקוריאה , שכירת עמדות שידור באִצטדיונים , שימוש בתקשורת לוויינים , ועלויות יקרות של מלונות ותחבורה תלת ממדית בתוככי יפן וקוריאה במכוניות , רכבות , ומטוסים . האינתיפאדה הפלשתינית נכנסה להִילוך חמישי וגבתה מחיר דמים וכלכלי יקר . העימות המלחמתי עם טרור הדמים שכפה יאסר עראפאת על מדינת ישראל יצר מיתון קשה ומתמשך , פגיעה אנושה בתיירות , אבטלה גבוהה , ואינפלציה . כוחו של המשק הישראלי ועמו תעשיית הטלוויזיה ותעשיית ה- High Tech נחלש והידרדר פלאים . חברת "צ'ארלטון" נתקעה עם נזיד העדשים שלה "במֶכֶס" . אין משחרר ואין קונה .

החברה שחשבה לעשות ביזנס גדול בישראל מצאה את עצמה לפתע במצב בלתי אפשרי . מישהו מאנשי צ'ארלטון לחש לי שאילו היו נדרשים להיכנס שוב לעסקה הבעייתית הזאת עם לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) , הם היו חושבים פעמיים , ולבטח לא היו משלמים סכומים אגדיים כאלה . ספק אם היו משלמים לו חצי מהסכום ששילמו לו בעבר . זאת השורה התחתונה הקשורה לרשות השידור . בשל המצב הכלכלי ובהיעדר קונה נתקעה חברת צ'ארלטון עם זכויות המונדיאל , כשהיא מוכנה עכשיו להציע את נכס השידור היקר בזיל הזוֹל . ערוץ 10 הכושל בימים ההם יצא זה מכבר מתמונת הקרב והמאבק על הרייטינג בישראל , ערוץ 2 החליט החלטה אסטרטגית לא להיכנס להרפתקת השידור היקרה שסופה מי יישורנו . ערוץ הספורט בכבלים ניתק מגע מ- צ'ארלטון , כמוהו גם חברת הלוויין YES .

כאן נכנסה לתמונה רשות השידור של יוסף בר-אל . בתמיכתו של השר הממונה רענן כהן , ובתמיכתם של חלק מאנשי הוועד המנהל של ראשות השידור ובראם היו"ר נחמן שי, אך ללא ידיעת המצב לאשורו, ללא תחקיר שוּק, ללא בדיקת הפרטים ונתונים אלמנטאריים , זרק יוסף בר-אל "גלגל הצלה" לחברת צָ'ארְלטוֹן שהייתה משולה לסירה טובעת . יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור יצא רע מאוד מהעסקה הכושלת . גם היו"ר נחמן שָי יצא ממנה בשֵן ועין . זה אותו נחמן שָי שהיה פעם כתב צבאי בחטיבת החדשות בטלוויזיה תחת ניהולו של דן שילון, יועץ ומקורב של שר הביטחון משה ארנס, יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ועכשיו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . נחמן שָי היה האיש שתמך תמיכה גלויה בריש גלי בהרמת ידו הימינית במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. כעבור שלוש שנים היה בראש עצומת החותמים להדיחו .

טקסט תמונה :  קיץ 1972 . נחמן שי (משמאל) הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיין בראשית ימי הטלוויזיה את הרמטכ"ל דוד "דָדוֹ" אלעזר . במשך השנים "התקדם" והפך מעיתונאי למקורב לפוליטיקאים. בשנת 2000 התמנה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . בחלוף זמן לא רב הצטרף למפלגת "קדימה" בראשות גב' צִיפִּי לִבְנִי . ב- 2009 נבחר לח"כ . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

העסקה הלא מוצלחת של רשות השידור עם חברת "צ'ארלטון" גררה את תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל להיכנס ביודעין לסערה מערבולית – גַלית בלב ים . הטלוויזיה הישראלית יצאה מופסדת לאורך כל חזית השידורים . שילמנו 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת שמונה משחקים בשידור ישיר בעוד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר שילם סכום דומה לשלנו אך רכש 56 משחקים שהועברו כמובן בשידור ישיר מהשטח . הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ  + 5 בתשלום (Pay per View) ושלחה את יורם ארבל ורמי ווייץ לשדר את 56 המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים של יפן וקוריאה. אני נכפיתי לעשות זאת בשידור Off Tube מאכזב מן האולפן בירושלים. זאת הייתה מכה אנושה למחלקת הספורט ולשידור הציבורי שבראשו ניצב יוסף בר-אל. אבחת חרב. חברת "צ'ארלטון" וערוץ חמש של הטלוויזיה בכבלים העניקו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 Nock out מוֹחָץ . הרי כל בר בי רב יודע  ש- "השטח" הוא מקום עבודתו של כל שַדָּר – עיתונאי באשר הוא ולא המשרד בירושלים . שַדָּר הספורט מלֶקֶט ואוסף "מודיעין" בשטח , מעבד אותו , ומעביר אותו לארץ באמצעות מראה עיניו ומעמדת השידור שלוֹ לארץ . עמדת השידור באִצטדיון היא כלי נשקו האחרון של כל שדר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. היה ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקיבלה את נתח השידורים הקטן ביותר במונדיאל 2002 , תתקשה בשל כך לגייס שקופיות חסות כדי למזער את נזק העלויות היקרות . המפרסמים הגדולים טענו בצדק כי צופים פוטנציאליים רבים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ערקו לערוץ 5 בכבלים כדי לצפות ב- 56 משחקים בשידורים ישירים . הם גם טענו ששידור התקצירים המוקלטים מידי ערב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , הם בעצם בִּימָה לשידורים חוזרים של ערוץ 5 , כשהתוצאות כבר ידועות מראש . הטקסט האמור לעיל הוסבר על ידי יותר מפעם אחת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל , אך הוא התעקש יחד עם השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן וגם עם חלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור לא להקשיב לי , רק כדי לרצות את אלי עזור וכדי לשלם לחברת "צ'ארלטון" כחצי מיליון דולר לשידור ישיר של משחק בודד במונדיאל 2002 . בזבוז משווע של כספי ציבור בעיקר נוכח העובדה שלנבחרת ישראל לא היה כל חלק במשחקים האלה .

תבוסת ה- EBU שברה וריסקה לרסיסים את סולידריות האִרגון . כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות אירופיות בעיקר אֵלוּ שהיו להן נציגות במונדיאל 2002 (אבל לא רק הֵן) , בגדו בעקרונות הסולידריות של הארגון . "ההבנה , ההסכמה , וההזדהות של הרשתות האירופיות הציבוריות זוֹ בזוֹ" , מאז ימי 1996 , הפכו למילים גבוהות אך נבובות וריקות מתוכן . הן חִיזרוּ עכשיו ביוזמתן לפִתחוֹ של הגביר העשיר לֵאוֹ קִירְש  וניאותו לשלם טבין ותקילין תמורת הזכויות כדי לזכות בנתח מעוגת השידורים . כזכור גם רשות השידור הציבורית בישראל תחת ניהולו של המנכ"ל יוסף בר-אל הסכימה לשלם לחב' "צ'ארלטון" (סוכנת המִשְנֶה של קבוצות לֵאוֹ קִירְש ו- PRISMA בישראל) סכום  שערורייתי של 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת 8 שידורים ישירים בלבד במונדיאל 2002 של יפן / קוריאה. כמעט חצי מיליון דולר לשידור בודד . רשות השידור שילמה פי שמונָה יותר מאשר ב- 1998 אך קיבלה פי שמונֶה פחות סחורת שידור. תבוסה קשה של רשות השידור והמנכ"ל שלה יוסף בר-אל במו"מ. בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל על שָדָרֵי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבצע את מלאכת השידור של שמונת המשחקים Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים , במקום מהשטח . מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם עצם את עיניו . ביזיון .

ה- BBC הציבורי ורשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV התייחסו אל המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש מלכתחילה בחשדנות רבה . שתי הרשתות הבריטיות התכוונו לשָדֵר את מונדיאל 2002 רק אם נבחרת אנגליה תעפיל אליו . לֵאוֹ קִירְש דרש משתיהן ביחד תשלום אדיר של 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר . (כל אחת מהן שילמה 4.5 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998) . שתי הרשתות דחו אותו על הסף . הן פשוט העיפו אותו מכל המדרגות . אך השער הנפלא ההוא מבעיטה חופשית מסובבת של דייויד בקהאם  בדקה ה- 93 שהשווה את התוצאה ל- 2 : 2 במשחק המכריע באִצטדיון "וומבלי" (Wembley) נגד יוון באוקטובר 2001 והעלה את אנגליה למוּנְדִיאַל שינה את תוכניותיהן , וגרר את שתי הרשתות להפקת השידור ההכרחית והיקרה . לֵאוֹ קִירְש המריא מייד לאנגליה במטוסו הפרטי כמי שעַט על מוֹצֵא שלל רב . הוא הטיל את חכתו למים העכורים כדי לצוּד את דג הזָהָב ששוויו היה 270 מיליון דולר אך החכה העלתה נעל ישנה [7] .

נציגיו של מנכ"ל ה- BBC הגאון ורב התושייה גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) ונציגי ITV ניהלו עִמו מו"מ מבריק וקשוּח . בסופו שִילמוּ לוֹ כל אחת  37.5 מיליון דולר תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים . לא מעט , אך הרבה פחות מאשר המיליארדר הגרמני דרש לקבל . בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הֵטִיס מנכ"ל ה- BBC  גְרֶג דַיְיק ליפן וקוריאה צֶוֶות הפקה ושידור בן 200 אנשים . ה- BBC מעולם לא וויתר על עיקרון עיתונאות השטח ושִידֵר ישיר את כל המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים . מנכ"ל ה- BBC לשעבר גְרֶג דַיְיק הוא איש נערץ עלי . ביקשתי את הסברו להצלחת המו"מ ההוא עם לאו קירש . בשבת – 10 בספטמבר 2005 קיבלתי את תשובתו המסודרת  [8] .

September 10 2005

Dear Yoash

Thank you for your letter and the kind things you said about me. To answer your questions. I cannot recollect how much the Leo Kirsh organization wanted for the rights to theJapan- Korea World Cup 2002, but it was massively more than we were prepared to pay. We knew that Leo Kirsh was in financial difficulties and that we had the “Listed Events Legislation”, which meant that B Sky B could not buy the World Cup. As a result we decided to wait and let Leo Kirsh stew. In the end they had to do a deal because his company was in danger of going under. I managed the negotiations with Peter Salmon the BBC head of sports. We worked very closely together

                                                                                                                                                                               Greg Dyke    

לא יכולתי להימנע ולשאול אותו מדוע פרש מתפקידו כמנכ"ל השידור הציבורי באנגליה בעקבות דו"ח הלורד הָאטוֹן שהטיל ספק באמינות שידורי ה- BBC שעליהם היה מופקַד והנוגע לאחריותה של ממשלת טוני בלייר בפלישה לעיראק במלחמת המפרץ ה- 2 במארס 2003 . ה- BBC האשים ותקף כזכוּר את אמינות הדיווח של הממשלה הבריטית בראשות טוֹנִי בְּלֵייר לציבור ואת הסיבות שהניעו אותה להצטרף לג'וֹרְג' בּוּש נשיא ארה"ב במסע המלחמה לכיבוש עיראק של סאדם חוסיין . דו"ח הָאטוֹן סתר זאת . גְרֶג דָיְיק השיב לי ללא כחל ושרק כשאינו ירא למתוח ביקורת על אנשי הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי  :

I did not quit – I was sacked by a bunch of gutless governors

 גְרֶג דָיְיק התמנה למשרת מנכ"ל ה- BBC ב- 2000 במקומו של ג'וֹן בִּירְת (John Birt) שכיהן בתפקיד שמונה שנים מ- 1992 . ב- 29 בינואר 2004 התפטר גְרֶג דָיְיק מתפקידו בעקבות דו"ח הלורד הָאטוֹן . ספרו המצוין של גְרֶג דָיְיק מנכ"ל ה- BBC הציבורי הבריטי, "GERG DYKE – INSIDE STORY", אודות קורותיו בתאגיד השידור הציבורי החשוב בעולם הוא ספר מרתק וחשוב לקריאה עבור כל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא .

לֵאוֹ קִירְש הצליח לפַלֵג ולפַרֵק את הסולידריות המדומה והשברירית של ה- EBU.

ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ . נשיא ה- EBU הגרמני אלברט שרף הודיע לנו אז כי קבוצת המו"מ של ה- EBU משכה את ידיה וניתקה מגע מ- FIFA בכל הנוגע לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של 2002  ו- 2006 מפני ש- FIFA דורשת מחירים מופרזים . השתרר שקט באולם הכֶּנֶס . הייתה הסכמה מיידית ותמיכה מקיר לקיר בהודעתו הדרמטית של אלברט שרף כי אין לשלם ל- FIFA החצופה את מה שהיא מבקשת מהשידור הציבורי. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש . שררה סולידריות מלאה בין באי הכנס והסכמה מוחלטת בין כל הרשתות באיגוד כי צריך לדעת מתי לומר לא לנשיא ה- FIFA ספ בלאטר . ההיסטוריה הוכיחה כי הסולידריות המדומה הזאת ששררה ב- EBU  ב- 1996 יכולה הייתה להתקיים (למראית עין) רק מפני שיעדיי השידור של 2002 ו- 2006 נראו רחוקים . ככל שהתקרבו תאריכי המשחקים של מונדיאל 2002 הוברר כי הסולידריות הזאת של המְשָדֵר הציבורי שה – EBU משתבח בה , היא שברירית וחסרת בסיס . שררו שָם יותר מידי ניגודי אינטרסים מכדי שהאחווה הזאת תשרור לאורך ימים . השוק האירופי לא עמד בסופו של דבר בפיתוי . בעיקר אילוּ מבין הרשתות הגדולות והעשירות ב- EBU שהנבחרות שלהן העפילו לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל ב- 2002 . רשתות הטלוויזיה הציבוריות-ארציות של אנגליה , איטליה , צרפת , וגרמניה לא היו מוכנות להפסיד את החוויה . אך בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בתמיכת יו"ר הוועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו שכזכור קנו רק 8 משחקים והחליטו לשדר אותם Off Tube מן האולפן בירושלים במקום מעמדות שידור באִצטדיונים , הן רכשו את זכויות השידורים של כל המשחקים בשני המונדיאלים של 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה , הקימו ציוותי הפקה ושידור נרחבים ושידרו אותם מהשטח . הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI שילמה ללֵאוֹ קִירְש תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של שני המונדיאלים יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006 סכום של 137 מיליון דולר. רשת הטלוויזיה המסחרית הצרפתית 1 TF שילמה ללֵאוֹ קִירִש עבור שני המונדיאלים סכום של  168.000000 (מאה שישים ושמונה מיליון) דולר . רשתות השידור הגרמניות הציבוריות ARD ו- ZDF שילמו יחדיו תמורת שני המונדיאלים כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר, ה- BBC ו- ITV שילמו עבור שני המונדיאלים כ- 216.000000 (מאתיים ושישה עשר מיליון) דולר [9] .

היחידה שעמדה בפרץ הייתה רשת הטלוויזיה הציבורית של ספרד TVE . למרות שנבחרת ספרד בכדורגל העפילה לטורניר 2002 , והכדורגל בספרד הוא דַת , סירבה TVE לשָלֵם מחיר מנופח כזה ופרשה מהמירוץ הכספי . לזירה נכנסה רשת הטלוויזיה המסחרית הספרדית 3 ANTENA שרכשה את זכויות השידורים של 2002  ו- 2006 תמורת 164.000000 (מאה שישים וארבעה מיליון) דולר .

לֵאוֹ קִירְש שלח את ידו הארוכה גם לכִיסַן של רשתות הטלוויזיה במדינות מרכז ודרום אמריקה ושאב מכיסם 860 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של שני המונדיאלים . למרות הכסף הגדול פשט סוחר הכספים הזה את הרגל . הוא לא יכול היה לכסות את סכומי ההשקעה הענקיים שהעביר לידיו של סֶפּ בְּלָאטֶר . לֵאוֹ קִירְש נעלם ממפת שידורי הטלוויזיה לעַד . יחסי המסחר בין ה- EBU  ל- FIFA עלו על שִרטון . משחקי המונדיאל של צרפת 1998 היו המפעל האחרון שהמשדר הציבורי החזיק בו ולראשונה טורניר גמר שנטלו בו חלק 32 נבחרות במקום 24 עד כה . משכו של הטורניר התארך ומספר המשחקים גדל מ- 52 ל- 64 משחקים . סֶפּ בְּלָאטֶר רצה לנַצֵל את המצב ועל כן ביקש תוספת תשלום של % 18.75 מ- EBU וגופי השידור הבינלאומיים אחרים לחוזה היָשָן . החוזה היָשָן בין המְשָדֵר הציבורי ל- FIFA נחתם אחת עשרה שנה קודם לכן ב- 1987 . בחוזה נקבע כי המשדר הציבורי ישלם תמורת מונדיאל צרפת 1998 סכום של 135 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 90 מיליון דולר). סֶפּ בְּלָאטֶר תבע עכשיו 160 מיליון פרנקים שווייצריים. אנשי ה- EBU השיבו לו בשם כל גופי השידור האחרים באדיבות, אך בנחרצות, ללא כחל ושרק, "No Way Mr. President. Contract is a contract" .

המתמטיקה הזאת לא נעלמה בסופו של דָבָר מנשיא UEFA לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן (Lennart Johansson) . הג'נטלמן השוודי כְבַד הגוּף ידע שברחובותיה של אירופה (וגם באלה של ישראל) מתגלגל כֶּסֶף גדול . צריך היה להתכופף קצת ולאֶסוֹף אותו. "אם הֵם היו מוכנים לשלם סכומים אגדיים כאלה ללֵאוֹ קִירְש אז שיואילו לשלֵם גם לי", אמר. בעצם תבע. זה מזכיר לי ש- פעם ביקשתי ממוטי קירשנבאום כמה הטבות כספיות כדי לשכלֵל את הפקת שידורי מונדיאל צרפת 1998 . המנכ"ל השָנוּן השיב לי מייד , "יואש אלרואי בל תטעֶה בשמי, קוראים לי קירשנבאום, ולא קירש…".

טקסט תמונה : 1997 . לינארט יוהנסון משוודיה נשיא UEFA (משמאל) יחדיו עם גברי לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל . לינארט יוהאנסון רחש הערכה רבה ל- EBU ומכר לשידור הציבורי את זכויות השידורים של הכדורגל האירופי במחירים סבירים . משהוברר לו ולאנשיו כי הרשתות העשירות באיגוד השידור האירופי ניאותו לשָלֵם הון עתק ללאו קירש תמורת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 , תבע גם הוא עכשיו את ליטרת הבשר שלו מהמְשָדֵר הציבורי . (התמונה באדיבות גברי לוי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שינויים דרמטיים התחוללו בשוק הטלוויזיה הבינלאומי ובמערכת המוניטארית שלוֹ בעשור האחרון המרכיבה את זכויות שידורי הספורט באירופה וגם בתבל . מחירי זכויות השידורים הפכו ל- Windfall Cash , רווח בלתי צפוי ובמזומן. הם האמירו במהירות ובצורה בלתי צפויה וגררו את רשות השידור של יוסף בר-אל למלחמת הִישרדוּת. אנשי התאחדות הכדורגל האירופית ממש נעלבו ממחירי העבר ששולמו להם ע"י ה- EBU . על סף דלתה של UEFA התדפקו עכשיו מחזרים חדשים אֵילֵי השידור המסחרי באירופה בראשותם של האיטלקי סילביו ברלוסקוני האיש העשיר בארץ המגף ובעליו של קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה (סילביו ברלוסקוני מי שכיהן כראש ממשלת איטליה) ורופרט מרדוק בעליו של BSB באנגליה . הם הציעו ללִינַארְט יוֹהָנְסוֹן סכומים אסטרונומיים כדי לגנוב את סחורת הכדורגל האירופי מהמְשָדֵר הציבורי .

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים (בדולרים) של אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs) משנת 1980 עד שנת 2000 . ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הסכים לשלם זכויות שידורים ל- UEFA עבור הטורנירים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל רק מ- 1980 . אליפויות אירופה בכדורגל בשנים 1976 – 1960 שודרו בחינם ללא תשלום זכויות שידורים . להלן הסכומים ששולמו עבור זכויות השידורים החל מ- 1980 EURO .

אליפות אירופה לאומות בכדורגל  1980 – איטליה :  3200000  (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר .

אליפות אירופה לאומות בכדורגל  1984 – צרפת :  000 100 4 (ארבעה מיליון ומאה אלף) דולר .

אליפות אירופה לאומות בכדורגל 1988 – מערב גרמניה :  000 200 5 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר .

אליפות אירופה לאומות בכדורגל 1992 – שוודיה :  000 000 25 (עשרים וחמישה מיליון) דולר.

אליפות אירופה לאומות בכדורגל 1966 – אנגליה :  000 000 80  (שמונים מיליון) דולר.

אליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000 – הולנד / בלגיה: 140000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר.

הערה : תמורת אליפות אירופה 2004 שנערכה בפורטוגל ניאות ה-  EBU לשלם סכום של 600000000 (שש מאות מיליון) דולר (כ- 800000000 פרנקים שווייצריים .(הנתונים הכספיים באדיבות  ה-  EBU) .

לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן (Leanart Johnsson) בניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר עמד לפי שעה בפיתוי שהעמידו הגורמים המסחריים בפניו והסכים להישאר נאמן למְשָדֵר הציבורי (קרי ה- EBU) , אך דרש תמורת הנאמנות הזאת מחיר כָּבֵד . ה- EURO הוא טורניר הכדורגל השני בחשיבותו אחרי המונדיאל . הוא חשוב יותר מאליפות דרום אמריקה. ה- EBU שניגף בקרב על זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006, סָבָר שאיננו יכול להרשות לעצמו לספוג תבוסה נוספת ועוד במגרש הביתי שלוֹ . ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ניאות לשלם עכשיו סכום מדהים ובלתי נתפש של 000 000 800 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 600 מיליון דולר) תמורת 2004 EURO . פי 4.4 יותר ממה ששילם האיגוד ארבע שנים קודם לכן 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) פרנקים שוויצריים בְּמשחקי 2000 EURO שנערכו במדינות הולנד ובלגיה. גורמים מסחריים באירופה הציעו ל- UEFA סכום גדול מ- 800 מיליון פרנקים שוויצריים , אך לינארט יוהנסון צעד שוב שלוב זרוע עם השידור הציבורי כפי שהדבר מוסבר במסמך ששלח מזכ"ל ה- EBU זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) למנכ"לים ומנהלי מחלקות הספורט ב- EBU .

טקסט מסמך :  14 בדצמבר 1999 . המזכיר הכללי של ה- EBU  ז'אן ברנארד מונץ' מודיע באמצעות פקס לכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ולמנהלי מחלקות הספורט , כי סך זכויות השידורים עבור  2004 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שתיערך בפורטוגל , יעמדו על סכום בן 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 600 מיליון דולר) . פי חמש יותר ממה ששולם עבור 2000 EURO . תמורת אליפות  2000 EURO  שהתקיימה בהולנד ובלגיה , שילם ה- EBU  זכויות שידורים בגובה של 180 מיליון פרנקים שווייצריים . (באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .