פוסט מס’ 80. מכבי ת”א – סיינה 68:70 אמש בהיכל הספורט ביד אליהו 18 באוקטובר 2012. הגובה כן קובע. פוסט מס’ 80. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 20 באוקטובר 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בהתפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי. תוכנת ה- WORDPRESS היא סוּפֶּר מתוחכמת ורוויית אופציות. 

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפקת הבלוג, כתיבתו, ועריכתו אינם למען מטרות רווח חומרי ו/או פרסום אישי.

הערה 4 : עדכנתי את “אודותיי”. אני מודע לכך שהמידע המצורף ל- “אודותיי” ונוגע לצל”שים / מכתבי ההערכה שהורעפו עלי במשך השנים הארוכות מהמנכ”לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי חטיבת החדשות  לדורותיהם – עלול להיות צורם. אך אני מסביר זאת בטקסט מקדים כי אני רואה במסמכי הערכה הללו אסמכתא להפיק, לכתוב, ולערוך את הבלוג – ולא כֶּתֶּר. אני מתנצל מראש בפני הקוראים אם אנוכי מצטייר כגאוותן. אני לא.

——————————————————————————————

פוסט מס’ 80 . הועלה לאוויר ב- 20 באוקטובר 2012.

—————————————————————————————— 

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה :  אנוכי יחדיו עם מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית גב’ אורלי יניב . הצילום נעשה בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו בטרם שידור ישיר של מכבי ת”א בגביע אירופה באחד מ- “החורפים החמים” ההם . שילמנו למועדון מכבי ת”א בימים ההם חופן דולרים מועט בעבור זכויות השידורים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה הספר עב הכרס (כ- 7000 עמודים) שחקרתי וכתבתי , הקרוי : “הקשר הסימביוטי” . 

טקסט תמונה : 1968 . חזית בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זוהי ניידת השידור האלקטרונית הראשונה של הטלוויזיה . היא נקנתה בלונדון בפברואר 1968 מחברת הטלוויזיה הבריטית “THAMES” ע”י עוזי פלד מי ששימש סגנו של פרופסור אליהוא כ”ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צוות ההקמה העביר בשידור ישיר ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה”ל בירושלים באמצעות הניידת הזאת שנצבעה בכחול ונקראה ה- “OB הכחול” .(באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1972 . זוהי צלחת האנטנה הראשונה שמוקמה בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) וכוונה אל לוויין ה- Primary האטלנטי. באמצעותה קלטנו את השידורים שלנו מחו”ל. סיגנל שידורי הטלוויזיה הועבר מעמק האלה לתחנת הממסר של חברת “בזק” ב- “איתנים” בהרי יהודה, ומשם הוא נשלח אולפנים בירושלים. (לע”מ תמורת תשלום) . 

מכבי ת”א – סיינה 68:70 אמש בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 18באוקטובר 2012. הגובה כן קובע. פוסט מס’ 80. כל הזכויות שמורות.

הקדמה. 

ראיתי אתמול את המשחק מכבי ת”א – סיינה בעין אחת מהמוניטור בסלון ביתי . בעין השנייה פתרתי את הסודוקו היומי בדרגה הקשה שלו שמגיש לי עיתון “הארץ”. אני מודד בשעון ה- Stopper על ידי אם אני יכול לשבור את השיא האישי שלי שעומד על 00 : 5 דקות. אח”כ פתרתי בעיות במתמטיקה אלגברה, גאומטריה, ולוגריתמים מהספרים הישנים של שמיר ו- לידז’ינסקי, וגם שיחקתי במקביל לצפייה שחמט עיוור באתר האמריקני הבינלאומי המצוין ICC נגד יריבים (אינני מכיר אותם כלל). כילד בקיבוץ אפיקים יכולתי לשחק סימולטאני עיוור נגד חמישה יריבים מבלי לראות את הלוחות. המשחק הזה מכבי ת”א – סיינה לא משך אותי מראש. זהו רק המשחק השני בבית המוקדם מה עוד שהקבוצה האיטלקית נעדרת שמות גדולים . הבוקר משניסיתי לפצות את עצמי ולהתחקות אחרי מהלך המשחק אמש באמצעות הסטטיסטיקה ב- “ישראל היום” גיליתי כמה מדור הספורט של העיתון עני ועורכו דל. הנחתי אותו בצד ועיינתי בעיתון “הָאָרֶץ”. סטטיסטיקת המשחק מופיעה בו בפרוטרוט. “הארץ” הוא עיתון טוב בכללו ומדור הספורט שלו שַם את זה של “ישראל היום” בכיס הקטן. הבעיה שכמנויים וותיק של “הארץ” רעייתי ואנוכי משלמים עבורו הרבה כסף (שנינו פנסיונרים) ואת “ישראל היום” אני מקבל בחינם לפתח דלתנו.

ברור שמכבי ת”א פגיעה ללא שחקני ציר גבוהים ויעילים . שחקני החוץ של דיוויד בלאט מבריקים ואסתטיים. העין נהנית מהובלת הכדור של ריקי היקמן, דיוויד לוגאן, יוגב אוחיון, ומורן רוט, מהקואורדינציה, שינויי כיוון, תנועה אטרקטיבית עם הכדור, כדרור נאה ושליטה טובה בו בשתי ידיים , ראיית משחק ויכולת מסירה. ברור שליאור אליהו הוא נכס וגם מלקולם תומאס טרם אמר את מילתו האחרונה , בקושי את הראשונה. שחקנים ברמתם (פחות ו/או יותר) של ארבעת מובילי הכדור של מכבי ת”א יש באירופה 100 בלירה. הסיפור הוא ליד הסל. עם גיורגי שרמאדיני למרות קומתו 2.16 מ’ ושון ג’יימס (2.08 מ’) יהיה קשה לדיוויד בלאט להשלים את המשימה. המסה שלהם אינה קריטית דיה. הפוסט הזה בקריטריון הגובה בזירת הכדורסל.

תוכן.

היסטוריית הכדורסל הבינלאומית ושל ה- NBA מדגישה את חשיבות שחקני הציר הגבוהים . בלעדיהם קשה להעפיל לפסגה. ג’ורג מייקן (2.08 מ’ ומי שנחשב בעת ההיא לאחר מלחמת העולם ה- 2 לענק – טיטן) איננו אומר דבר לאוהדי מכבי ת”א, אך הוא היה שחקן הציר הראשון (Big man) שהייתה לו השפעה וחשיבות עליונה בקבוצתו מינאפוליס לייקרס על קבוצתו והתפתחות המשחק בכלל. בראשית ה- NBA אחרי מלחמת העולם ה- 2 ובמחצית הראשונה של עשור ה- 50, זכה ג’ורג’ מייקן עם מינאפוליס לייקרס בשש אליפויות NBA. שמו יצא למרחוק. הוא הפך מודל לחיקוי.

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . אלופת ה- NBA קבוצת מינאפוליס לייקרס . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המאמן ג’ון קונדלה (John Kundla) , סלייטר מרטין (Slater Martin – מס’ 16) , פרנק סאול (Frank Saul – מס’ 18), ג’ים הולשטיין (Jim Holstein – מס’ 12) , וורן מיקלסן (Vern Mikkelsen – מס’ 19), לו היטש (Lew Hitch – מס’ 11), ג’ורג’ מייקן (George Mikan – מס’ 99), ג’ים פולארד (Jim Pollard – מס’ 17), בוב האריסון (Bob Harrison – מס’ 16), וויטי סקוג (Whitey Skoog – מס’ 20) , ועוזר המאמן דייב מקמילאן (Dave McMillan). (באדיבות האנציקלופדיה המודרנית של הכדורסל האמריקני בעריכת זאנדר הולנדר – בהוצאת פור ווינדס פרס בניו יורק בשנת 1969). 

אח”כ עברה השליטה לקבוצת בוסטון סלטיקס בראשות ביל ראסל (2.08 מ’) ורכז המשחק האגדי בוב קוזי. ב- 1967 זכתה באליפות ה- NBA קבוצת פילדלפיה 76 עם ווילט צ’מברליין (2.18 מ’). באותן השנים של המחצית השנייה של עשור ה- 60 במאה שעברה זכתה אוניברסיטת UCLA של לוס אנג’לס באליפויות המכללות (NCAA) מפני שבשורותיה שיחק לוּ אָלְסִינְדוֹר (2.18 מ’ – המיר את שמו לקארים עבדול ג’אבר) וגם בגלל שאת נבחרת המכללה המצטיינת הזאת אימן ג’וֹן ווּדֶן הבלתי נשכח שהיה מאמן נפלא וגם מחנך דגול ומנהיג אקדמי. ג’ון וודן מעולם לא פנה ל- NBA למרות עשרות ההצעות שקיבל ואימן כמעט כל חייו את UCLA.

טקסט תמונה : עשורי ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. זהו מר ג’ון וודן (2010 – 1910) הבלתי נשכח מאמנה של נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס במשך עשרות שנים. אישיות כדורסל בספֵירות אחרות. משכמו ומעלה . (באדיבות אוניברסיטת UCLA של לוס אנג’לס).

בעשור ה- 50 ובעשור ה- 60 הסתובבו במכללות האמריקניות שחקני חוץ מוכשרים ופנטסטיים שהעין לא שבעה מלהתבונן בהם כמו ביל בראדלי, גייל גודריץ’ (אף הוא מ- UCLA), טל ברודי, קייזי ראסל, אוסקר רוברטסון, ג’רי ווסט, פיט מאראביץ’, קיי. סי. ג’ונס, דיק גרואט, בוב דייויס, קאלווין מרפי ורבים אחרים אך לא היה כמו קארים עבדול ג’אבר כדי להכריע באמת את ההתמודדות. אילו הנער לוּ אָלְסִינְדוֹר הלא הוא קארים עבדול ג’אבר היה בוחר לשחק במכללה אחרת סביר להניח שבסופו של דבר גם אותה המכללה האנונימית הזאת הייתה לוקחת את תואר ה- NCAA . נוכחותו בזירת הכדורסל הייתה כבירה והשפעתו מרחיקת לכת. קארים עבדול ג’אבר נהג להעיד על מאמנו הנערץ כלהלן : “ג’ון וודן היה הקוסם ואני השוליה שלו” . מובילי כדור יש 100 בלירה. טובים יותר ו/או טובים פחות. שחקן ציר ברמתו של קארים עבדול ג’אבר היה רק אחד.

הערה : קארים עבדול ג’אבר למד תקופה מסוימת באוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס קולנוע וטלוויזיה יחדיו עם מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה ב- UCLA במשך שש שנים רצופות 1968 – 1962 . לאחר שהשלים את לימודיו בארה”ב הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בראשות פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד .

משסיים קארים עבדול ג’אבר את לימודיו ב- UCLA זכתה קבוצת מילווקי באקס מ- NBA בשירותיו של קארים עבדול ג’אבר . אולם ג’רי באס ה- Owner של לוס אנג’לס לייקרס לא המתין זמן רב ודאג לקנות אותו ולשלם לו משכורות עתק על מנת שיביא לו את אליפויות ה- NBA . נכון שליד קארים עבדול ג’אבר שיחקו ב- Loa Angeles Lakers כדורסלנים מחוננים כמו מג’יק ג’ונסון (רכז ומוביל כדור שקומתו 2.06 מ’) , ביירון סקוט , מייקל קופר , ג’יימס וורת’י ועוד אחרים טובים , אך קארים עבדול ג’אבר היה רק אחד . לרשימת שחקני הציר בעלי החשיבות העצומה  והמשפיעים אפשר כמובן לצרף את ביל וולטון הענק (2.12 מ’) מי שזכה עם UCLA באליפות ה- NCAA (גם כן תחת שרביט אימונו של ג’וֹן ווּדֶן – John Wooden) ובאליפות ה- NBA ב- 1977 עם קבוצתו פורטלנד בלייזרס. ב- 1978 זכתה וושינגטון בולטס באליפות ה- NBA. שחקן הציר שלה היה מִיץ’ קוּפְּצָ’אק (2.12 מ’) ולידו שיחק בהצלחה מרובה וֶוס אָנְסֶלְד (2.02 מ’). הדוגמאות הן רבות מספור. עוד דוגמאות בולטות הן שאקיל אוניל ופאו גאסול שחקני הציר של לוס אנג’לס לייקרס כל אחד בתקופתו. קובי בראיינט הוא פנומן אך הוא לא היה יכול לקצור את האליפויות בלעדי עזרתם של השניים. כנ”ל מייקל ג’ורדאן. הוא לא היה יכול לקטוף שש טבעות אליפות שלה- NBA בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ללא סיוע הענקים לצידו ביל קאטרריט (2.16 מ’) ו- וויל פרדו (2.17 מ’) ולבטח ללא עזרתם של סקוטי פיפן (2.01 מ’) והוראס גראנט (2.01 מ’). גם מאמנו פיל ג’קסון ידע זאת . ומה תאמרו על שחקן הציר של יוסטון רוקטס האקים אלג’ואן (2.12 מ’) פעמיים אלוף ה- NBA בעשור ה- 90 של המאה שעברה ?

טקסט תמונה : דצמבר 1983 . אנוכי בעת מסיבת קוקטייל בעת פגישת ה- WBM בלוס אנג’לס לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. ברקע ניבטת תמונתו של לו אלסינדור (קארים עבדול ג’אבר) שחקן נבחרת UCLA שתמיד לבש את הגופייה מס’ 33. (באדיבות הטלוויזיה של דנמרק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

דיוויד בלאט כמו ג’ון וודן, רד אוורבך, פיל ג’קסון ופט ריילי הוא מאמן כדורסל כישרוני, בעל ניסיון וטביעת עין, וגם כושר מנהיגות. בארץ וגם באירופה הוא משכמו ומעלה. אך במצב הזה עם גיורגי שרמאדיני ושון ג’יימס אני חושש שזה לא יספיק לו.

בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה לאחר שחרורי משירות קרבי קשה וממושך בגדוד 12 של חטיבת “גולני” חזרתי לקיבוץ אפיקים מכורתי. המח”ט שלי אלעד פלד והמג”ד שלי קותי אדם ביקשו אותי לחתום קבע וללכת מייד לקורס מ”פ. סירבתי ונימקתי להם מדוע. “אני מתגעגע לעבוד עם אבא שלי בשדות הקיבוץ”, אמרתי לשניהם. “אני רוצה לשוב לעבודה על טרקטורים ולרתום שוב את הסוסים למחרשה ולמָגוֹב. אני רוצה להיות חקלאי ולעבד את האדמה. אני מתגעגע לפלחה, לאספסת, לתלתן, לבננות, ולרפת”. השקפת עולמי אז לפני 54 שנים נותרה רלוואנטית לגביי. היא נשארה טבועה בי גם כאשר אני משקיף היום על עברי ההוא, מרום גיל 75 שלי. במקביל לעבודה הפיסית בקיבוץ שלי הייתי שחקן מצטיין בכדורסל, כדורעף, וכדורגל בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום). שיחקתי כמעט בו זמנית בליגה הלאומית בכדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב , בליגה הלאומית בכדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, ובליגה הלאומית בכדורגל בקבוצת הפועל טבריה וגם הייתי חקלאי ורפתן עסוק . גובהי היה 1.90 מ’. הייתי אתלט. יכולתי לגעת בטבעת הסל במרפק שלי אולם משהגענו להתמודד מול מכבי ת”א ב- 1959 ו- 1960 זה היה לא כוחות מפני שבשורותיהם שיחק תנחום “תני” כהן מינץ שחקן ציר שגובהו 2.04 מ’. למאמן – שחקן של הפועל אשדות יעקב יגאל וולודרסקי (דר) ולי לא הייתה כל בעיה להתמודד מול רלף קליין, דוד פריש, סבי בן בסט, ומשה גולוביי, אפילו לא מול אברהם שניאור אם היה צורך. עם תני כהן מינץ הסיפור היה שונה. גם לנו כיריבים שלו וגם מהצד השני למכבי ת”א שבנתה אותו והפכה את חייה לקלים יותר . הוא היה הראשון שהפר את מאזן הגובה (המאמן יהושע רוזין הביא אותו לקבוצה מהטניס). המונח “Big man” הפך למושג מכריע בתורת הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א מחזיקת גביע המדינה. עומדים מימין לשמאל : שבתאי “סבי” בן בסט, אברהם הופמן, קלין שפירא (היום ד”ר קֶלִין שפירא מנהל ביה”ח בצפת), אמנון אבידן, משה גולוביי, אברהם חסיד, גדי גוטמן, תני כהן מינץ, המאמן יהושע רוזין ויו”ר המועדון צבי אבידן (שניהם בחולצות לבנות). כורעים מימין לשמאל : חיים שטרקמן, גדעון פרייטאג, ראובן דניאל, ודוד פריש.  (התמונה באדיבות משפחת רוזין). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי “סבי” בן בסט ודוד פריש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 . קבוצת מכבי ת”א אלופת המדינה בכדורסל . נוכחותו של השחקן הגבוה תנחום “תני” כהן מינץ (2.04  מ’) שינתה חלק ממאזן הכוחות בינה לבין יריבותיה לרבות יריבתה העירונית קבוצת הפועל ת”א. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין , רלף קליין , דוד פריש, יעקב אדליסט , תנחום ‘תני’ כהן מינץ , אברהם שניאור , יצחק אמר , ושחקן מס’ 15 לא מזוהה. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי “סבי” בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון “אהרונצ’יק” קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן .(התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל “שמלוק” מחרובסקי וסבי בן בסט.

טקסט תמונה : 1962 – 1961 / 1961 – 1960. אלופת המדינה במשך שנתיים קבוצת הפועל ת”א הייתה היחידה שניצחה את מכבי ת”א עם תנחום “תני” כהן מינץ . זיהוי שחקני החמישייה הראשונה של הפועל תל אביב לפני 50 שנים מימין לשמאל : עזריאל “עזרי” לובושיץ , אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, חיים חזן. (התמונה באדיבות צבי לובצקי ואורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דווקא קבוצת הפועל ת”א הסתדרה היטב עם תני כהן מינץ ומכבי ת”א והיא שזכתה באליפויות המדינה ב- 1960 ו- 1961. אבל בהפועל ת”א שיחקו חיים חזן, ארז לוסטיג, אילן זייגר, צבי לובצקי, ואורי גוטהלף. באשדות יעקב שיחקו חוץ ממני ויגאל וולודרסקי – אמיר ראובני, מאיר “מֶגֶה” ברזילי, יוסל’ה קנטרוביץ’, משהל’ה לביא, דן שומרון (לימים רמטכ”ל צה”ל), אילן, ובמקצת גם בן כיתה שלי מקיבוץ אפיקים אבנר וורד. יגאל וולודרסקי היה אוניברסיטת הכדורסל שלי. הוא נמנה באורח קבע על נבחרת ישראל. ב- 1959 שב המום לאשדות יעקב בתום אליפות אירופה בכדורסל שנערכה באיסטנבול . בתום האימון על מגרש המרצפות הוא הזמין אותי לחדרו בקיבוץ. “יואש אלרואי אתה לא מתאר לך מה ראיתי שם במשחק שלנו נגד נבחרת ברה”מ. הובסנו 90:44. לא היינו כל כך רעים אבל יאניס קרומינש הענק שלהם (גובה 2.18 מ’. משקל 160 ק”ג. מספר נעל 62) שינה לחלוטין את מאזן הכוחות. פשוט לא היה מה לעשות נגדו”, אמר והוסיף, “ותראה יואש איזה צחוק ומזל זימן לי הגורל. בעת טקס לחיצת הידיים בטרם המשחק דווקא לי יצא להיתקל בו. אתה לא מתאר לך איזה ענק הוא היה. מהיציע לא רואים את זה. על הפרקט זה נראה אחרת לגמרי. אני – 1.78 מ’ והוא – 2.18 מ’. היה לו סנטר גדול וכף יד עצומה. גם לי יש כף יד גדולה יחסית לגובהי. אני מחזיק בקלות כדורסל באצבעות שלי. אבל יואש, שלו זה משהו מדהים. אמרתי לו “שלום” והוא השיב לי משהו כמו “הו…”. ואז ברחתי מהמקום. הוא היה נפיל שעשה את ההבדל. הסובייטים היו טובים בכל מקרה אבל עם טיטן כמו יאניס קרומינש זה היה שונה. במשחק של ברה”מ נגד בולגריה נתלו על קרומינש ארבעה בולגרים. הוא התרומם יחד עמם והטביע”. ואז שלף צילום מהטורניר. יגאל וולודרסקי השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל לוחץ במבוכה את ידו של יאניס קרומינש לפני שריקת הפתיחה .

טקסט תמונה : קיץ  1959 . אליפות אירופה בכדורסל באיסטנבול – טורקיה ב- 1959. השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל יגאל וולודרסקי  (1.78 מ’ מימין ) לוחץ את ידו של הגבוה בשחקני ברה”מ יאניס קרומינש (2.18 מ’) . מימין ומאחור נראים שחקני נבחרת ישראל נוספים דוד פריש, ארז לוסטיג, וחיים קשטן לוחצים ידיים עם שחקנים סובייטים אחרים. ברה”מ הביסה את נבחרת ישראל  90 : 44. במחצית הייתה התוצאה  44 : 25. (התמונה באדיבות יגאל דר – וולודרסקי ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : ספטמבר 1959. טורניר כדורסל בקיבוץ בית אלפא בהשתתפות ארבעת קבוצות הכדורסל הטובות ביותר בהתיישבות העובדת : הפועל משמר העמק, הפועל אשדות יעקב, הפועל גבעת ברנר, והפועל בית אלפא. אלו שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל . עומדים מימין לשמאל :  אמיר ראובני, יגאל וולודרסקי ז”ל (1.78 מ’), יואש אלרואי (1.90 מ’), ואבנר וורד (שנינו בני קיבוץ אפיקים).  כורעים מימין לשמאל :  מאיר “מגה” ברזילי ז”ל, יוסל’ה קנטרוביץ’. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יגאל וולודרסקי – דר היה כדורסלן מחונן. הוא ידע כיצד להגשים את כשרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות אין סוף במשימה. הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959, ולבש את מדיה 89 פעמים תחת שרביטם של יהושע רוזין ושמעון (“צ’ינגה”) שלח. לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד. יגאל וולדרסקי העניק לי את ההשראה להעביר את כישרון המשחק שלי לקבוצת הפועל אפיקים.

טקסט תמונה : קיץ 1964. חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. עומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז”ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973), שי לין ז”ל (מת בארה”ב). כורע שני מימין :  גיורא כהן (גיסו של חיים בורר). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 . אנוכי קולע לסל באחד האימונים באולם “איתמר” היכל הספורט של קיבוץ אפיקים. משמאל אחי יונתן. כולנו מתאמנים יחפים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970 . אנוכי אלוף כדורסל במדי אוניברסיטת ת”א . משמאל , המאמן שלי שמוליק יעקובסון . (באדיבות אריה רוזנצווייג מאוניברסיטת תל אביב . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ביקרתי בסידני הרחוקה והיפהפייה שלוש פעמים. פעמיים ב- 1998 ו- 1999 במסגרת פגישות הקדם הפקה האולימפיות בטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני הענק הקרויות  WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting), וכמובן באולימפיאדת סידני 2000 עצמה. אלכס גלעדי הבלתי נשכח שהיה כבר חבר מאז 1994 בוועד האולימפי הבינלאומי / IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) וסגן נשיא בכיר ב- NBC שקיבל את פניי בסִידְנִי (Sydney) נהג לומר לי : “יואשיש , אתה זוכר שתמיד סיפרו לנו בהיותנו ילדים כי עשרה קבין של יופי ירדו על העולם – תשעה נטלה ירושלים. אז זהו ש- שיקרו אותנו. תשעה לקחה סידני. זאת העיר היפה בעולם ואתה עוד תיווכח בכך”. אלכס גלעדי צדק. אולם לא זה הנושא שעומד על הפרק עכשיו. מבצע השידורים הטלוויזיוני האולימפי שלי מסידני 2000 לאולפן בירושלים היה הישג מזהיר. בפרק זמן של 17 ימים באולימפיאדת סידני שידרנו ישיר 233 שעות ללא שיאה אחת . מבצע השידורים הגדול התאפשר הודות לטכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ותקשורת לוויינים מפותחת . ביני כעורך ראשי ומפיק ראשי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בסידני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) לבין האולפן בירושלים נפרשו ע”י הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הלוא הוא איגוד השידור האירופי, חמישה (5) ערוצי שידור Multilateral (רבי משתתפים) וארבעה (4) ערוצי שידור Unilateral (משתתף אחד). שלא לדבר על כך שעמדו לרשותנו עמדות שידור בכל אתרי התחרויות החשובות . אבל גם זה לא הנושא כעת . באולימפיאדת סידני 2000 נקרתה לי ההזדמנות להיפגש עם מאמן הכדורסל הנודע במשך שנים רבות של נבחרת ברה”מ אלכסנדר גומלסקי . בנו וולאדימיר גומלסקי שעבד בטלוויזיה הרוסית RTR ערך בינינו הכרה . מובן ש- מייד חקרתי בעניין הגובה במשחק הכדורסל, חשיבותו והשפעתו. זה היה ריאיון. היהודי – סובייטי אלכסנדר גומלסקי היה אדיב וג’נטלמן כדי לגולל את הסיפור במלואו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000 . ספטמבר 2000. משרד ההפקה שלנו ב- IBC בסידני . עומדים משמאל לימין : וולדימיר גומלסקי (איש הטלוויזיה הרוסית הממלכתית RTR ובנו של אלכסנדר “סשה” גומלסקי), אנוכי יואש אלרואי, אלכסנדר “סשה” גומלסקי מאמן הכדורסל המיתולוגי של נבחרת ברה”מ, גדעון הוד (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), ומשה מזרחי (טכנאי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כורעים משמאל לימין : אמנון אלטשולר (מפקח קול ותקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) , עו”ד שי מוגילנר (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), וקובי תקוע עורך סרטי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני. (צילום במצלמת הסטילס של יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התעניינתי עד למאוד בנושא. והוא לא השיב ריקם את סקרנותי. הוא ידע מבנו וולאדימיר כי אני משמש העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי ערוץ 1 בסידני וכי הייתי ספורטאי עבר ברמה גבוהה לרבות כדורסל. כך ענה : “אולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה הראשונה בה נטלו חלק ספורטאי ברה”מ חלק לאחר מלחמת העולם ה- 2 שהסתיימה ב- 1945. יואש, זה היה מזמן. אתה צריך לזכור שסטאלין היה עוד הנשיא שלנו. הכדורסל הסובייטי היה תמים . נאיבי. חשבנו שטכניקה ואתלטיות פותרים כל בעיה במשחק . עד שנתקלנו בנבחרת ארה”ב במשחק הגמר בהלסינקי 52′ . פגשנו לא רק נבחרת אתלטית מהירה מאוד וטכנית מאוד אלא גם בשחקנים גבוהים בוב קורלנד 2.16 מ’, קלייד לאבלט 2.11 מ’ ועוד כמה שחקנים גבוהים . מפני שטרם היה חוק 30 שניות החזקנו סתם ככה בכדור במשחק אפילו מבלי לנסות לתקוף . השהינו את המשחק. ארה”ב ניצחה אותנו בסיום 25:36 אך הדבר איננו מלמד דבר על ההפרשים ברמה בין שתי הנבחרות. אילו שיחקנו כרגיל ומנסים לתקוף את האמריקנים היינו מובסים חמישים הפרש. הם שלטו שלטון ללא מיצרים מתחת לשני הסלים. כל ריבאונד היה שלהם. זה היה איום ונורא”.

הערה שלי : קלייד לאבלט קלע לארה”ב 9 נקודות ובוב קורלאנד הוסיף 8 נקודות. כלומר כמעט % 50 מסך כל הנקודות קלעו שני שחקני הציר הגבוהים של ארה”ב. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . נבחרות הכדורסל של ארה”ב (בגופיות הלבנות) וברה”מ בצילום משותף בתום משחק הגמר. הענקים האמריקניים זכו במדליית הזהב לאחר שניצחו את הסובייטים 36 : 25. עומד משמאל מס’ 10 מרכוס פרייברגר (הספרה 1 מוסתרת) . עומדים במרכז התמונה בוב קורלנד מס’ 16 (2.16 מ’) וקלייד לאבלט מס’ 9 (2.11 מ’). מס’ 12 הוא פראנק מקייב (גובהו 2.10 מ’). (באדיבות YLE ובאדיבות USOC). 

אלכסנדר גומלסקי ממשיך במסירת המידע : “באולימפיאדת הלסינקי 1952 למדנו את הלקח . התחלתי לתור אחרי שחקנים גבוהים במיוחד. יאניס קרומינש היה אחד מהם . הוא היה לטבי נחמד מריגה שקצת התעניין בכדורסל . פסל בתחביבו. 2.18 מ’ שנשוי לאישה חמודה שגובהה 1.69 מ’. הייתי פשוט צריך לאלף את יאניס קרומינש ולהתחיל ללמד אותו את ה- א’ – ב’ של הכדורסל. ממש מההתחלה. הוא היה ממושמע ותלמיד טוב. זה כמובן לא הספיק נגד ארה”ב. באולימפיאדת מלבורן 1956 ניגפנו במשחק הגמר נגד ארה”ב, 89:55. אבל צריך לזכור שבשורות הנבחרת האולימפית האמריקנית שיחקו שחקנים ברמתם של ביל ראסל (2.08 מ’) ורכז המשחק קיי. סי. ג’ונס. ביל ראסל שמר אישית על יאניס קרומינש שקלע 2 נקודות בלבד במשחק, אולם היינו בדרך הנכונה בדרך החשיבה שלנו. לאט – לאט צמצמנו פערים”.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. הכפר האולימפי. מימין לשמאל : האָצָן האמריקני אירה מרצ’יסון – 1.69 מ’ , יאניס קרומינש הלטבי – 2.18 מ’, וביל ראסל שחקן הכדורסל האמריקני שגובהו 2.08 מ’. הצילום מדגיש את ראשו הגדול של יאניס קרומינש כמו גם כפות ידיו העצומות. הענק הזה שקל 160 ק”ג ונעל נעל שמידתה מס’ 62. (מקור : התמונה מופיעה בספר “חמש טבעות שלובות” של עמנואל גיל שיצא לאור ב- 1961 ע”י הוצאת הספרים “אות” בשיתוף עם הוועד האולימפי הישראלי).                              

אלכסנדר גומלסקי ממשיך לנתח : “נוכחותו של יאניס קרומינש בנבחרת ברה”מ הייתה חיונית בזירה אירופית. הוא ושחקנים נוספים בשורות הנבחרת סייעו לי כמאמן לשמור על הבכורה. זה לא היה דבר של מה בכך. בראשית עשור ה- 50 של המאה שעברה הפך הכדורסל למשחק פופולארי בכל רחבי אירופה. אפילו אתם נבחרת ישראל הפתעתם את עצמכם ואת אירופה משנטלתם את המקום החמישי באליפות אירופה שנערכה ב- 1953 במוסקבה. לא היו לכם שחקנים גבוהים אבל היה לכם מאמן חכם ושחקנים חכמים. אט אט עלו לגדולה נבחרות כדורסל לאומיות כמו יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צרפת, צ’כוסלובקיה. השקפת העולם כי בלעדי שחקני ציר גבוהים (Big man) לא ניתן להצליח בהתמודדות בכדורסל הייתה נכונה. ניצחונה למשל של מכבי ת”א והמאמן רלף קליין עלינו, עלי כמאמן ועל קבוצתי צסק”א (נבחרת הצבא האדום) ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה, בתוצאה 79:91 לא הייתה אפשרית ללא אולסי פרי (2.10 מ’) שלכם”.

טקסט תמונה :  קיץ 1953. מוסקבה. החמישייה הראשונה של נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה במוסקבה ב- 1953. מימין לשמאל : אברהם שניאור ממכבי ת”א (שחקן ציר, גובה 1.88  מ’), שמעון “צ’ינגה” שלח מהפועל ת”א (רכז משחק , 1.78 מ’), פרדי כהן מהפועל חולון (1.82 מ’), מרסל חפץ מהפועל חולון (1.85 מ’), זכריה עופרי ממכבי ת”א (1.91 מ’ השחקן הגבוה ביותר בארץ עד להופעתו של תנחום כהן מינץ). (באדיבות איגוד הכדורסל וישראל פז).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 . נבחרת ברה”מ בכדורסל. במרכז המאמן היהודי- רוסי אלכסנדר “סשה”  גומלסקי. מאחוריו הענק הלאטבי (2.18 מ’) יאניס קרומינש מס’ 9. אלכסנדר גומלסקי הבין שללא שחקנים גבוהים וחזקים מתחת לסלים אין לנבחרת שלו מה לחפש בזירה הבינלאומית . הוא ה מנהיג ומאמן חכם ובעל יכולות, שידע גם לחשוב. נבחרת ברה”מ בראשותו הייתה הטובה ביותר באירופה בשנות ה- 50 ה- 60, ומחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אחרואי. כל הזכויות שמורות) .

אלכסנדר גומלסקי מוסיף בשיחת התחקיר עמי בסידני : “נוכחותו של יאניס קרומינש הייתה חשובה לא רק במישור הלאומי אלא גם ברמה של מועדונים. כפי שאתה בוודאי יודע משחק הכדורסל מפותח מאוד בליטא וגם בלטביה ואסטוניה. לא כל כך כמו בליטא אך יש שם מודעות לכדורסל. עובדה שקבוצת  אס. ק. ריגה הייתה תחת הדרכתי אלופת אירופה . ב- 1961 ניצחתי עם שחקניי פעמיים את קבוצת הפועל ת”א, בתל אביב ובריגה. יאניס קרומינש עשה את ההבדל בין שני המועדונים. לא הייתה לכם תשובה”.

טקסט תמונה :  מארס 1961 . ריגה בירת לאטביה . קבוצת הפועל ת”א ערב משחקה נגד אלופת ברה”מ מועדון אס. ק. ריגה . בטרם מפגש הכדורסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות ביו אס. ק. ריגה לבין קבוצת הפועל ת”א . דמותו של הפסל – כדורסלן הלאטבי הענק יאניס קרומינש מזדקרת מאחור לעין כל. זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה העליונה מימין לשמאל : אילן זייגר (1.95 מ’), יוסף דריזין (1.90  מ’), מרדכי פימנטל (1.90 מ’ , שחקן חיזוק מקיבוץ חוליות/שדה נחמיה בגליל), צבי לובצקי (1.90 מ’), השחקן הלטבי יאניס קרומינש (ענק שגובהו 2.18 מ’) , המאמן היהודי – סובייטי של ס. ק. ריגה אלכסנדר גומלסקי (חובש כובע שחור נגד הקור ולובש מעיל כהה), משה “פשוש” בארי, מאמן הפועל ת”א שמעון “צ’ינגה” שלח, עזרי לובושיץ (מוסתר), ומשה אנגל (1.90 מ’, היה אלוף ישראל בקפיצה לגובה). זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה תחתונה :  אשר רוזנבאום (מהנהלת הפועל ת”א), איש לא מזוהה, רמי גוט (1.98  מ’), ושני ילדים לא מזוהים. (באדיבות אורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה אורי גוטהלף (אביו של אורי גוטהלף יהודה גוטהלף היה עורך העיתון “דבר”). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

                                                                                                                                   אלכסנדר גומלסקי לא פסח על תרומתם החשובה של וולדימיר טקאצ’נקו וארווידאס סאבוניס לכדורסל הסובייטי ברמה הלאומית וברמת הקבוצות : “הפער במשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיים ב- 20 ביוני 1979 בטורינו בין נבחרת ברה”מ תחת הדרכתי לבין נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רלף קליין היה בדמותו של שחקן הציר שלנו וולדימיר טקאצ’נקו (2.20 מ’). לא הייתה לכם תשובה נגדו. לשחקני ציר גבוהים יש חשיבות עצומה במשחק הכדורסל. שחקן הכדורסל הליטאי ארווידס סאבוניס (2.20 מ’) ששיחק במדי ז’אלגיריס קובנה הפך אותה במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה לאלופה. לא בכדי הפך מהר מאוש לשחקן כדורסל מקצועני בספרד ואח”כ בארה”ב תמורת הון עתק. הוא הפך להיות מולטי מיליונר . הישראלים ושחקני מכבי ת”א לעולם לא ישכחו אותו”.

זה היה נכון. בינואר 1986 הטסתי שוב את יורם ארבל לבריסל לשדר את שני המשחקים של מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד אלופת ברה”מ הקבוצה הליטאית זָ’אלְגִירִיס קוֹבְנָה . רשת הטלוויזיה הבלגית המסחרית RTBF שימשה שוב Host broadcaster וקיזזה רבבת דולרים מקופת הרשות. המגיש אורי לוי והפרשן אריה מליניאק הובילו את שני השידורים הישירים מאולפן ב’ בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים , כאשתקד . שני השידורים הגיעו ארצה מבלגיה באמצעות הלוויין האטלנטי Major 1 . בשנים ההן דרך כוכבו של הענק הליטאי אָרְוִוידָאס סָאבּוֹנִיס בן ה- 21 שקומתו התנשאה ל-2.20 מטרים. מכבי ת”א ניגפה במשחק הראשון ב- 15 בינואר 1986 94 : 77, אך ניצחה למחרת במפתיע 88 : 86. יורם ארבל היה כה נפעם ממראהו הסימטרי של הטיטן אָרְוִוידָאס סָאבּוֹנִיס עד שבשובו ארצה שח לי כלהלן : “יואש , אתה מוכרח לראות את ארווידאס סָאבּוֹנִיס הזה. זאת הבריאה המדויקת ביותר של הקב”ה . למרות קומתו הגדולה הוא נראה כל כך נאה ופרופורציונאלי. זה כאילו לקחו בן אדם בגובה 1.80 מ'”והגדילוּ” אותו ל-2.20 מ’. השחקן הזה יגיע רחוק”. יורם ארבל צדק. בתוך זמן לא ארוך הפך אָרְוִוידָאס סָאבּוֹנִיס לשחקן עַל עתיר מוניטין בנבחרת ברה”מ, בכדורסל הבינלאומי, בכדורסל הליטאי , ובליגת ה- NBA . הוא שינה את מאזן הכוחות גם במאבק הכדורסל הבינלאומי בין ברה”מ לארה”ב. משלבש את מדי ריאל מדריד ואח”כ את מדי הפורטלנד בלייזרס ב- NBA הפך להיות איש עשיר מולטי מיליונר שהיה יכול לקנות את ארצו.

טקסט תמונה :  ינואר 1985. בלגיה. מוטי ארואסטי (1.88 מ’) נלחם במדי מכבי ת”א נגד הענק הליטאי ארווידאס סאבוניס (2.20  מ’). משמאל, זהו האווי לאסוף  (2.10 מ’). (התמונה באדיבות מר עמירם שפירא בעבר מנהלה המסור של נבחרת ישראל בכדורסל במשך שנים רבות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכסנדר גומלסקי הסביר היטב את חשיבות שחקנים הציר הגבוהים במשחק הכדורסל. אני חושב שגם אנוכי נימקתי היטב את דעתי בנַדון . ואז שבתי להתבונן בסטטיסטיקה של המשחק שלשום בו גברה מכבי ת”א בהפרש מינימאלי על הקבוצה האיטלקית סיינה 68:70. זהו המידע הסטטיסטי הדַל שמצאתי בעיתון “ישראל היום”. עיתונאות חלשה.

ראה “ישראל היום” מ- יום שישי – 19 באוקטובר 2012. מדור הספורט של העיתון “ישראל היום”. זהו המידע הסטטיסטי של המשחק מכבי ת”א – סיינה שמעניק העיתון לקוראיו. עיתונאות אנכרוניסטית וירודה שמסתפקת במועט ועושה את עבודתה פלסתר. אי אפשר לשחרר את אלי סהר ואבי סגל שני פרשני הכדורסל של העיתון מהאחריות לתופעה המביכה בה חושף המדור רק את קולעי הנקודות כאילו זהו הקריטריון הסטטיסטי היחיד במשחק. מדובר אומנם בחינמון אך אפשר לבקש ממנו להתאמץ קצת יותר למען קוראיו. 

ראה “ידיעות אחרונות” מ- יום שישי – 19 באוקטובר 2012. מדור הספורט של עיתון “הארץ”. זהו המידע הסטטיסטי אודות המשחק מכבי ת”א – סיינה אמש שמעניק מדור הספורט של עיתון “הארץ” הבוקר לקוראיו. אין שום Match up בין שני המידעים. זה וזה שמעליו. מדור הספורט של “הארץ” שם בכיס הקטן את זה של “ישראל היום”. 

ועוד דוגמא להיבט הגובה. כדורסל לנַכִים. משלחת הספורטאים הנַכִים הישראלית זכתה באולימפיאדת טורונטו 1976 בהצלחה מדהימה חסרת תקדים. הספורטאים הנַכִים צברו 75 מדליות אולימפיות. 40 מדליות מזהב, 27 מדליות כסף, ו- 8 מדליות ארד. נבחרת הגברים בכדורסל בראשותו של הכוכב ברוך חגאי הייתה מועמדת בטוחה לזכות במדליית הזהב אולם נתקלה במשחק הגמר נגד נבחרת ארה”ב הגבוהה. נבחרת ישראל  זכתה במדליית הכסף מפני שלא הייתה יכולה להתמודד עם ענקי ארה”ב. הגובה קובע גם כשהשחקנים יושבים על עגלות נכים. שימשתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976 ותיעדתי חלקים ממשחק הגמר הזה בסרט דוקומנטארי מקיף ששודר באוגוסט 1976. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הזהב.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. נבחרת ארה”ב מנצחת את נבחרת ישראל במשחק הגמר בכדורסל. הגובה קובע גם בכדורסל נכים. שחקן אמריקני קולע לסל כמעט ללא הפרעה ומכניע את הישראלי דני שחר (במרכז מס’ 9). משמא , צופה בנעשה ברוך חגאי (מס’ 11). (התמונה באדיבות מועדון “ספיבק” ומועדון בית הלוחם).

העליתי לדיון בפוסט הזה את אחד המרכיבים החשובים ביותר במשחק הכדורסל . גובה השחקנים בכלל וגובה שחקני הציר בפרט. על המשחק מכבי ת”א – סיינה אפשר להתבונן מזוויות שונות ולנתח אותו באיזמל הפרשנות מכל מיני כיוונים, לרבות שליטה בקצב משחק, החזקת כדור סגנון ההתקפות, פוטנציאל הקליעה מרחוק, אופי וצורת ההגנות וכו’. מניסיוני, נראה לי שיימצאו באירופה היריבים שילמדו לנטרל מי יותר ומי פחות את יוגב אוחיון, ריקי היקמן, ודיוויד לוגאן. ואז כשיצטרכו את גיורגי שרמאדיני ושון ג’יימס יתברר כי הם רכים מידי. למכבי ת”א נותרה הרבה עבודה לעשות. אלי סהר מסיים את מאמר הפרשנות שלו ב- “ישראל היום” כי הוא עדיין לא ממליץ לאוהדי מכבי ת”א לקנות כרטיסים לטורניר ה- Final four במאי 2013. אנוכי מסיים את הפוסט הזה באופן לירי יותר ומצטט את חיים נחמן ביאליק שאמר באחד משיריו : “עוֹד רָב הַדֶרֶךְ – עוֹד רַבָּה הַמִלְחָמָה” (!).

סוף הפוסט מס’ 80. הועלה לאוויר ב- 20 באוקטובר 2012.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *