פוסט מס' 41. קווים לדמותו של שַדָּר טלוויזיה מחונן בשם יורם ארבל. חיי מַדָּף ארוכים. פוסט מס' 41. כל הזכויות שמורות . הועלה לאוויר ב- 10 בספטמבר 2012.כלליראשי

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו הטכנולוגית ותחילת עיצובו.

הערה 2 : הבלוג על הטקסט והתמונות נמצא תחת זכויות יוצרים.

————————————————————————-

פוסט מס' 41 : הועלה לאוויר ב- 10 בספטמבר 2012.

————————————————————————-

פוסט מס' 41.

פוסט מס' 41. קווים לדמותו של שַדָּר טלוויזיה מחונן בשם יורם ארבל. חיי מַדָּף ארוכים. פוסט מס' 41. כל הזכויות שמורות. פוסט מס' 41. הועלה לאוויר ב-10 בספטמבר 2012.

טקסט תמונה : 1980. יורם ארבל (מימין) בתום ריאיון טלוויזיוני עם המאמן האנגלי של נבחרת ישראל בכדורגל ג'ק מנסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בינואר 1972 טִלְפֵּן שַּדָר רדיו "קול ישראל" יורם ארבל אל מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלי הציבורית דן שילון, והציע את עצמו כ-שַדָּר Free lancer של הטלוויזיה במשחקי כדורגל בליגה הלאומית בשבתות. יורם ארבל היה על ה- Pay roll של רדיו "קול ישראל" אך זה לא הספיק לו. בטח לא לפרסום האישי שלו. דן שילון נעתר לבקשתו. הוא ואלכס גלעדי חיפשו בנֵרוֹת עוד ועוד שדרי לחטיבת הספורט שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בנוסף לארסנל שמות שעמד לרשותם בעת ההיא מאז 1970 וכלל את עצמם כמובן וגם את דוב עצמון, חנוך קינן, יאיר שטרן, איתן עמית, יצחק שתיל, אמציה לבקוביץ', נחמן שי, דן מרגלית, יורם שימרון, יהושע כהנא, רפי נאה, אורי נוי, גֶדִי לִיבְנֶה, רפי גינת, וגם אותי, ועוד אחרים. כיסוי אירועי הספורט במדינה ע"י הטלוויזיה לרבות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל נשען על ציוותי צילום שהשתמשו במצלמות פילם ישנות מסוג BL. לעיתים רחוקות כוסו אירועים ראשיים ע"י שתי ניידות השידור האלקטרוניות הגדולות, ה- OB הלָבָן וה- OB הכָּחוֹל. הן היו שמורות בדרך כלל לשני השדרים הבכירים של מחלקת הספורט בעת ההיא דן שילון ואלכס גלעדי. באחד מימי שני בשבוע של אותו חודש ינואר 1972 הודיע לי המפיק והעורך הראשי שלי דן שילון כי בשבת הקרובה יצטרף לצוות הצילום שלי ב- "בלומפילד" חניך בשם יורם ארבל מרדיו "קול ישראל" שרוצה לשדר בטלוויזיה. הודעתי לדן שילון כי הצוות ואני נמתין ליורם ארבל בשער מס' 1 של האצטדיון, אך התעניינתי לדעת כיצד אזהה אותו. אני מכיר את קולו כקריין חדשות ברדיו "קול ישראל" אך מעולם לא ראיתיו ואין לי מושג מיהו. דן שילון השיב לי מייד : "…הוא ילבש חולצה לבנה בעלת פסים אדומים לרוחבה…", והוסיף מנייה וביה : "…אתה יודע מה יואש אלרואי, עכשיו כשאתה שואל כיצד תזהה אותו, זה באמת נראה לי מוזר כיצד הגבר הזה שקוראים לו יורם ארבל יודע בדיוק מה הוא ילבש בעוד חמישה ימים…".

בפעם הראשונה שיורם ארבל קִרְיֵין את ה- Voice over שלו אודות כתבת הפילם הטלוויזיונית הראשונה שלו בקריירה (משהו באורך של שתי דקות וחצי, לא יותר) של איזה משחק כדורגל שְכוּח אֵל מחורף 1972, הבנתי שנפל דבר. קול הבריטון היפהפה והסמכותי שלו בלט בבת אחת והֶאֶפִיל על כולם. במשך ששֵ שנים נטמע יורם ארבל בטלוויזיה הישראלית הציבורית מכמה סיבות מבלי לעלות לגְדוּלָה טלוויזיונית עצומה ופופולארית שהייתה מנת חלקו בעתיד הלא כל רחוק, כשדר וגם כמגיש. דן שילון אפילו לא חשב עליו במונחים של קנדידט לקראת מונדיאל גרמניה 1974. ב- 1976 הוא יורם ארבל טס לפרק זמן מסוים לנסות את מזלו בארה"ב ועודד בן עמי החליף אותו בעמדת ההגשה. הוא לא נמנה על צוות השידורים האולימפי של אולימפיאדת מונטריאול 1976. רפי גינת נחשב אז לתקווה הגדולה של שידורי כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך אלכס גלעדי לא סמך עליו על רפי גינת כ- עיתונאי. הפריצה המטאורית הגדולה של יורם ארבל וגם שלי קרתה והתרחשה ב- 1978. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי החליט בפברואר 1978 להציב אותי ב- בואנוס איירס כמנהל צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע ההפקה הטלוויזיוני הגדול ביותר והמרוחק ביותר של הטלוויזיה מעודה מגבולות המדינה, מונדיאל ארגנטינה 1978. במקביל החליט לשלוח לראשונה את יורם ארבל לחו"ל למונדיאל ארגנטינה 78' כשַדָּר מִשְנִי לצדו של דן שילון שנחשב לשַדָּר הכדורגל הטוב בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולהשאיר את רָפִי גִינָת בבית. דן שילון עזב את מחלקת הספורט בנובמבר 1974 לאחר שמונה ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל חטיבת החדשות. אלכס גלעדי התמנה במקומו למנהל מחלק הספורט. בנובמבר 1977 נשלח דן שילון ע"י ארנון צוקרמן לשמש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק. מנכ"ל הרשות יצחק לבני סמך על המינוי. בראשית ינואר 1978 החליט אלכס גלעדי להציב אותו כשדר מוביל במונדיאל ארגנטינה 1978 למרות שהיה חֲלוּד לחלוטין. הוא לא שידר כדורגל מזה ארבע שנים תמימות. אפילו מוחמד עלי התקשה לשוב לזירת האגרוף אחרי נידוי ארוך בן שלוש שנים ממנה. צריך לזכור שדן שילון היה מפקדו הישיר של אלכס גלעדי במשך זמן רב בשנים 1977 – 1969. היה זה דן שילון ששידר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שני משחקי הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה 1:4 ומונדיאל גרמניה 1974 גרמניה – הולנד 1:2 מעמדות שידור באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי ב- 21 ביוני 1970 ובאצטדיון האולימפי במינכן ב- 4 ביולי 1974 (בהתאמה). דן שילון רצה מאוד להשתתף גם בשידורים של ארגנטינה 78' למרות שלא היה כשיר למשימה ב- % 100. אלכס גלעדי שמר לו במידה מסוימת חסד נעורים ובאמת הוא שידר ישיר בפעם השלישית ברציפות את משחק הגמר של המונדיאל הארגנטיני בו גברה ארגנטינה על הולנד 1:3. אבל יורם ארבל גנב לו את ההצגה והתהילה.

טקסט תמונה : יוני 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. בואנוס איירס. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מציב אותי כראש צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים של מונדיאל 1978 בבירה הארגנטינית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. מנהל מחלקת הספורט המצוין אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי (Operation Group – Argentina 78) במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של האנגלי בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) מרשת הטלוויזיה ITV. במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס על מנת לנהל משם את מבצע השידורים הבינלאומי הענק והמורכב והממושך הזה וגם רחוק מגבולות המדינה. הקושי הגדול ביותר שניצב בפניי היה התקשורת הלוויינית הדַלָה שעמדה לרשותנו בעת ההיא. בתחנת הקרקע בעמק האלה ניצבה צלחת – אנטנה  בודדה אחת שהייתה מחוברת ללוויין ה- Primary האטלנטי בעוד איגוד השידור האירופי ה- EBU (הטלוויזיה הישראלית הייתה חברה פעילה בו) העביר את כל סיגנלי הטלוויזיה שלו מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין אחר לגמרי, ה- Major האטלנטי שהאנטנה הגדולה בתחנת התקשורת שלנו ל- לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) לא הייתה מחוברת אליו כלל.

טקסט תמונה : קיץ 1978 . אנטנה – צלחת אחת בלבד מוצבת בעמק האלה . היא הייתה מחוברת באופן בלבדי ללוויין ה- Primary האטלנטי. (לע"מ תמורת תשלום).

 

בקיץ 1978, הייתה רק צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים). האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary האטלנטי. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בֶּזֶק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו מצִדִי אִלתורים ופתרונות מורכבים ושיתוף פעולה מצד משרד התקשורת הארגנטיני ENTEL כדי להעביר בהצלחה את סיגנל הטלוויזיה ו- 21 שידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים.

טקסט תמונה : 25 ביוני 1978. מונדיאל ארגנטינה 1978 עמדת השידור שח הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "ריבר פלייט" ב- בואנוס איירס. השדר דן שילון (מימין) יחדיו עם הפרשן יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ' (משמאל) משדרים ישיר לארץ את משחק הגמר ארגנטינה – הולנד 1:3 בתום 120 דקות. (צילום בני עורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום ראשון – 25 ביוני 1978 היה השיא. בעמדת השידור שלנו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס משדרים דן שילון והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' ישיר את משחק הגמר בין נבחרות ארגנטינה והולנד לירושלים. יוסל'ה מרימוביץ היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד, מאמן או שחקן, שהגיע מישראל לארגנטינה. חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות אהובה, משכמו ומעלה, בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה שאיננה עוד . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מוצלחת ביותר למרות התנאים המורכבים והמסובכים, והקשים, שנוצרו בימים ההם בבואנוס איירס. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ומי שהיה הבוס הישיר שלי כה התרשם מהניווט שלי ומהפתרונות הטכנולוגיים שמצאתי, שעם שובי ארצה מינה אותי בו במקום למפיק מבצע השידורים הבא של מונדיאל ספרד 1982.

טקסט מסמך : 1978. זהו פתק המינוי שכתב לי אלכס גלעדי בתום מבצע השידורים המוצלח של מונדיאל ארגנטינה 1978 : יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". אלכס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בין 1980 ל- 1990 הפקדתי את יורם ארבל על מרבית שידורי הכדורגל והכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לכל אורכו של עשור ה- 80 במאה שעברה. הוא הוביל גם את שידורי מונדיאל ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. יורם ארבל היה השני בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי דן שילון ששידר ישיר שלושה משחקי גמר בשלושה מונדיאלים עוקבים. איש במחלקת הספורט לא יכול היה להתחרות בימים ההם עם היכולת הווֹקָלִית שלו וכישרון השידור הישיר מהשטח של Play by play. הוא שַדָּר נבון שחונן ביכולת ווירטואוזית כמעט לנסח בשידור ישיר סיטואציות ספורטיביות מורכבות במינימום מילים. אחת מהן הייתה קשורה באירוע "יד האלוהים" של  הארגנטינאי דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי בדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה 1:2 השער השנוי במחלוקת אושר ע"י שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר, גם מפני ששני הקוונים שלו  מוֹרֵיְירָה מקוסטה ריקה ודֶלְצֶ'ב הבולגרי לא הניפו דגל המסמן מעשה חריג. השחקנים האנגלים מחו בפני עלי בנאסר וזעקו שוב ושוב "הוא הבקיע ביד" אך זה לא עזר להם. השוער האנגלי פיטר שילטון הוכה בתדהמה, "כיצד זה שופט המשחק לא מבחין במעשה תרמית שנעשה בגלוי ממש לידו ?". ואז נכנסה הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO" לפעולה. היא הריצה בזה אחר זה שלושה Replays. הראשון היה מה- Leading camera (המצלמה המובילה). השני הוּרָץ מהמצלמה ביציע הנגדי (ניצבה בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה המובילה), וההילוך החוזר השלישי הוכנס ל- "אוויר" מהמצלמה האחורית הגבוהה שעמדה מאחורי השער האנגלי של פיטר שילטון. עוד בטרם הסתיים ההילוך החוזר השלישי של TELEMEXICO חרץ יורם ארבל את דינו של מאראדונה בתריסר מילים בלבד : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן", פסק, והפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין ורמאי. מרדכי שפיגלר היה הפרשן שלי ליד יורם ארבל באותו המשחק ההוא, אבל מה שאמר אחרי השַדָּר המוביל שלו כבר לא היה חשוב. בעמדת הניהול והפיקוח שלי ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) במכסיקו סיטי לחצתי על הכפתור הירוק של ה- Talk back ואמרתי ליורם ארבל מילת שבח אחת : "BRAVO" (!). היה מדובר בשיא טלוויזיוני בינלאומי. ביכולת ביטוי שהפכה לאייקון בתחום ה- מֶלֶל. רגע נדיר של התפעלות גדולה. שדר טלוויזיה ישראלי בשם יורם ארבל מגדיר סיטואציה מורכבת בעלת פרטים רבים במשחק כדורגל, במינימום מילים.

טקסט תמונה : יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. משרד התקשורת וההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במכסיקו סיטי. אנוכי (משמאל) יחדיו עם הפרשן מרדכי שפיגלר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השדר יורם ארבל יחדיו עם עוזרת ההפקה שלי שמחה שטרית בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית כשעתיים בטרם השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – אנגליה 1:2 . (באדיבות שמחה שטרית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 19 במארס 1989 בעת השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג, הגה יורם ארבל ברגע של התעלות את הסלוגן : "ככה לא בונים חומה…אמרתי לכם… ככה לא בונים חומה" לאחר שאוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש את שערו של בוני גינזבורג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים.

בעת אחד השידורים הישירים הפופולאריים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו, היכן שהוא ב- 1986 – שידורים שהפכו את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשאבת רייטינג – הוריתי לבימאי שלי יוֹאָב פֶּלֶג לנַתֵּב את המצלמות לעבר אנשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית שרחשו בהיכל. בצד מערב מוקמו המיקרופונים של שדרני רדיו "קול ישראל" ואנשי גלי צה"ל, ובפינה הדרומית של ההיכל התרכזו עשרות עיתונאים שדיווחו את רשמיהם מהתמודדות לעיתוני המחר. מֶסֶר הצילום נועד להדגיש את העניין הציבורי העצום שמעוררים משחקי מכבי ת"א בו מובילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את התקשורת של המדינה אחריה. התרעתי את יורם ארבל ב- Talk back של הניידת (קו תקשורת פיזי מיוחד בו ניתנת לי האפשרות לדבר מניידת שידור עם השַדָּר הניצב בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו מבלי שקולי יישמע בשידור הישיר) כי מייד נחשוף למצלמות את הקולגות שלנו העוקבים כמוהו בדריכות אחרי המשחק. נתב התמונה בניידת השידור אריה נחמיאס לחץ על מצלמה מס' 2 והעלה ל- אוויר את "כלוב" העיתונאים בהיכל יד אליהו הגדוש באנשי "מעריב", "ידיעות אחרונות", "הארץ", "חדשות", "דָבָר", "על המשמר", ומי לא. יורם ארבל לא היסס ובטקסט מבריק ויוצא דופן וחד בו מִיפָּה היטב את סדר העניינים בתקשורת הישראלית, שידֵר : "אלה הם הקולגות שלנו מהעיתונות הכתובה, ואת מה שאתם רואים עכשיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, תיקראו מחר בעיתונים". 

טקסט תמונה :  23 בנובמבר 1986. נסים קיוויתי (מימין) ויורם ארבל מתארחים בביתי בירושלים. רעייתי ואני חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60. שניהם היו שדרי ספורט דגולים. מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול בריטון חזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה טקסט מפתיע ובלתי צפוי ברלוואנטיות שלוֹ. רק גאון שידור, קופירייטר כמו יורם ארבל יכול היה להמציא טקסט כל כך חסכוני והגיוני שכזה בשידור ישיר ולפגוע בּוּל במטרה בכל כך מעט מילים . זה נראה פשוט אבל זה לא. המֶלֶל נשמע שחצני אך הוא איננו כזה . הוא מציג בתוך כמה שניות בודדות בבהירות, בחוכמה, ובקיצור את יחסי הכוחות ואת העדיפות הטבעית שיש לטכנולוגיה הטלוויזיונית המיידית בשידור הישיר על העיתונאות הכתובה אך איננו ממעיט בחשיבותה. טקסט לעילא ולעילא. שוֹט (Shot) המצלמה שהעלתה לאוויר את חבורת העיתונאים לרגע, היה זניח לחלוטין בתוך מסת השידור הישיר של המשחק עצמו שנמשך קרוב לשעתיים, אך המילים שיורם ארבל ברר למיקרופון שלו היו חצובות בסלע. את הסלוגן שנאמר בשליפה, "מה שראיתם העֶרֶב בטלוויזיה – תיקראו מחר בעיתונים", הפכתי למוֹטוֹ שנתלה לראווה לעֵין כל על הכותל המערבי שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים. ראשוניות העברת המידע לצופים (בתנאי שהיא מהימנה) היא תמצית העבודה העיתונאית. גם בטלוויזיה. אמירה ידועה קובעת : "אין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של אֶתְמוֹל". השידורים הישירים בטלוויזיה בערבים ובלילות של אירועי הספורט הבכירים שגשגו ויצרו מציאות אקטואלית חדשה בתקשורת המונים . העיתונות פיגרה אחרינו. בעקבות השידורים הישירים השיטתיים הללו הגיתי את אמירתי במחלקת הספורט : "אֵין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של מָחָר".

חיי המַדָּף הארוכים של יורם ארבל הם כמעט חסרי תקדים. גם בקורות הטלוויזיה הבינלאומית. מנהלי רשתות הטלוויזיה בישראל ועימם הציבור שומרים לו אמונים מזה ארבעה עשורים. זה פנטסטי. היו לו נפילות עיתונאיות קולוסאליות כמו "משחק השרוכים" ב- 1998, אסון אצטדיון "הייסל" הבלגי ב- 29 במאי 1985 אבל הוא שַדָּר טֶפְלוֹן שמסיר באורח פלא את הכתמים מעליו. קול הבריטון המדהים שלו גוֹבֵר בד"כ על הכל (לא תמיד). אין לו מתחרים בבניית הדרמה ותיאורה בשידור ישיר. תנסו אתם בבית ללחוץ על מיתרי הקול שלכם כדי להפיק דרמה ותיווכחו לדעת שאין הדבר פשוט. אתם תהיו מייד צרודים. יחידי סגולה מסוגלים לעשות זאת מבלי שקולם בטלוויזיה יישמע כצעקה. רק השַדָּר רמי ווייץ מתקרב לגדולה הזאת של יורם ארבל. חלפו ארבעים שנה מאז נטל יורם ארבל לראשונה את מיקרופון הטלוויזיה. הוא כבר בן 70 אך נותר בו אותו קול נפלא ואותם מיתרים שמפיקים את צליל הבריטון – בס שלו. יורם ארבל שייך לגברדיית שדרים בינלאומית אקסקלוסיבית ומצומצמת שמַשְלָה ומוֹשֶלֶת שנים רבות במיקרופון של הטלוויזיה והרדיו : הבריטים קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ו- דֵיוִויד קוֹלְמָאן, הישראלי נחמיה בן אברהם, ההונגרי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי, האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל, הישראלי גדעון הוד, הבריטי ג'וֹן מוֹטְסוֹן, המגיש האמריקני גִ'ים מֵקָאיי, האמריקני בּוֹבּ קוֹסְטָאס, האמריקני בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, ועוד כמה נבחרים.

מחר תארח נבחרת ישראל בכדורגל באצטדיון ר"ג את נבחרת רוסיה במשחקה השני במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014. יורם ארבל שוב יהיה שם. ערוץ 1 שוכר את שירותיו. התקשורת האלקטרונית והמדיה הכתובה מתעניינים במפגש אלי גוטמן – פאביו קאפלו. אני מתעניין ביורם ארבל. עילוי בתקופתו. שַדָּר בנשמתו. אין לו מה לחפש במוֹשָב הַלֵצִים של "יציע העיתונות".

סוף הפוסט מס' 41. הועלה לאוויר ב- 10 בספטמבר 2012. כל הזכויות שמורות.


תגובות

פוסט מס' 41. קווים לדמותו של שַדָּר טלוויזיה מחונן בשם יורם ארבל. חיי מַדָּף ארוכים. פוסט מס' 41. כל הזכויות שמורות . הועלה לאוויר ב- 10 בספטמבר 2012. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *