פוסט מס’ 83. תגובה למאמרו של יעקב אחימאיר שהתפרסם בעיתון “ישראל היום” ב- 22 באוקטובר 2012. פוסט מס’ 83. כל הזכויות שמורות. 22 באוקטובר 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספיות ו/או לטובת פרסום אישי.

———————————————————————————–

פוסט מס’ 83 : הועלה לאוויר ב- 22 באוקטובר 2012.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת את ביתי השני לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון מינתה מינוי מופרך בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור. בקיץ 2005 אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה (אריאל שרון) שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי התעשתו, הבינו כי מדובר במינוי עלוב ו- מופרך, ו- הדיחו ו- נפנפו אותו לעַד מהכֵּס לירכתיה האפלוליים והמוצלים של רשות השידור. באוקטובר 1998 התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות הטלוויזיה בארץ ובעולם וקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תגובה למאמרו של יעקב אחימאיר שהתפרסם בעיתון “ישראל היום” ב- 22 באוקטובר 2012. פוסט מס’ 83. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 22 באוקטובר 2012.

טקסט תמונה : העיתונאי והשדר יעקב אחימאיר מראיין את ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1977 – 1974 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1985. דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר (משמאל) מגישים את מהדורת “מבט”. עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תגובה למאמרו של יעקב אחימאיר שהתפרסם בעיתון “ישראל היום” ב- 22 באוקטובר 2012. פוסט מס’ 83. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 22 באוקטובר 2012.

יעקב אחימאיר (יליד 1938) איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מזה עשרות שנים וחתן פרס ישראל השנה הזאת בתחום הטלוויזיה והעיתונאות פִּרְסֵם אתמול בעיתון “ישראל היום” מאמר תחת הכותרת “רצח רבין : של מי העצרת הזאת ?”. כאילו שזה ה- Issue המרכזי במלאת 17 לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר העיר בתל אביב. כבודו של יעקב אחימאיר מונח כמובן במקומו. אנוכי מציין בטרם תחילת כתיבת הפוסט כי הוא רחש ליצחק רבין הערכה אישית עצומה.

מטריד אותי הרבה יותר הרעיון המשובש והמעוות (על פי הבנתי ותפישתי) בו מציע יעקב אחימאיר להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו יריבו הפוליטי המר של יצחק רבין לנאום בעצרת האֵבֶל המציינת את קטילתו של ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה חופשית ודמוקרטית בידי בן עוולה ישראלי. הרי יצחק רבין הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו “צָבוּעַ”. העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות. המילון מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : “איש מזימות, בוגד, דו פרצופי, ערוּם, ורמאי”. כיצד זה שוכנת הצביעות של בנימין נתניהו ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז”ל ? בין יצחק רבין לבין בנימין נתניהו התקיימה בשנים 1995 – 1992 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה . אולם ראש הממשלה שמר על הגינות מוחלטת ולא חצה קווים אדומים. גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר. מה אם כן הביא את יצחק רבין לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד, כמעט בלתי מקובלות, ולכנותם בכינוי הבלע “צְבוּעִים”. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מדינאי עַל, היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א’ ו- ב’, שחתמה ממשלת ישראל עם יו”ר הרשות הפלסטינית יאסר עאראפאת בשנים 1995 – 1993.

ראה “ידיעות אחרונות” מחודש אוקטובר של שנת 1995 . העיתון ידיעות אחרונות”. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו : “זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם”, ומוסיף בכותרת המשנה : “צבועים”. 

מדהים אותי עוד יותר על פי עדותו של יעקב אחימאיר במאמרו מאתמול הציטוט הבא : “לימים האזנתי (הוא יעקב אחימאיר האזין) לדברים שאמר בריאיון רדיו איתן הָבֶּר לשעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שאמר על הצעה כזאת (הצעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת הַאֵבֶל לזיכרו של יצחק רבין) : “למה לא”. הוא לא הזדעזע”. קשה לי להאמין שאֵיתָן הָבֶּר הסכים לרעיון כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוגדר כאמור ע”י יצחק רבין “איש מזימות, עַרוּם, ורמאי”, הוא שינאם בעצרת זיכרון לזכרו של הנרצח, עצרת שהיא עדיין יד ומצבה למורשת ניהול של מדינה דמוקרטית כפי שהתווה יצחק רבין גם בחזון השלום שלו.

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995 התקיימה הפגנה נבזית של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. ממש לידו נישא ארון קבורה עליו כתוב “רבין ממית את הציונות”. יצחק רבין ז”ל מפקד הפלמ”ח במלחמת העצמאות 1948, יצחק רבין רמטכ”ל צה”ל במלחמת ששת הימים ב- 1967, יצחק רבין שגריר ישראל בארה”ב, יצחק רבין ראש ממשלת ישראל בשנים 1977 – 1974, יצחק רבין ראש הממשלה ושר הביטחון בשנים 1995 – 1992 הוא האיש שממית את הציונות על פי גרסת הימין והימין הקיצוני. לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי מיועד ארון הקבורה הזה. יו”ר הליכוד בנימין נתניהו שצעד לי ארון הקבורה עם חבריו לא התנער מהמחזה המביש. הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו. בנימין נתניהו שתק. למי שזיכרונו קצר יכול למצוא את התיעוד הזה ב- “Youtube” וגם בארכיון העיתונות ב- “בית אריאלה” בתל אביב. בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל, כאילו לא קרה דבר. היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד ומאחוריו, מבקשים את נפשו של ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע”י רוב ברור בעם.

ראה “ידיעות אחרונות” מחודש אוקטובר של שנת 1995. העיתון “ידיעות אחרונות”. ראש הממשלה יצחק רבין בכותרת הראשית : “הליכוד נותן השראה לפורעים”. ראש הממשלה יצחק רבין מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : “כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים”. יצחק רבין היה איש אמיץ ומנהיג למופת. הסובבים אותו היו נאיביים וכשלו בהגנה עליו. 

ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב’. באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א’ ו- ב’. 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות, שנאה, ותיעוב נגד ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון. על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו, אריאל “אריק” שרון, משה קצב, ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי. ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי SS גרמניים וסמל צלב הקרס ובכפייה של יאסר עראפאת, וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות : “יצחק רבין רוצח”, יצחק רבין בוגד”, יצחק רבין נאצי”, “בדם ואש את יצחק רבין נגרש”, ועוד סיסמאות תועבה. בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הרשע אך לא היסה את המנאצים המטורפים. יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה. בנימין נתניהו רואה את ה- blow ups של ראש הממשלה יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי ה- SS הנאציים וחובש כפייה כמו זאת של יאסר עאראפאת ואיננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי דמוקרט נאור. אי תגובתו של בנימין נתניהו נוכח מראות הנבלה והפשע היא גם מעשה נבלה.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. הפגנה אלימה של 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א’ ו- ב’. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מולבש ע”י מתנגדיו בימין במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר. כבודו של יצחק רבין בן מלכות, מפקד עליון בפלמ”ח ובארגון “ההגנה” שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב, ורמטכ”ל צה”ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – מְחוּלָל. בנימין נתניהו ראה את המראות המבישים ושמע את הגידופים והנאצות, ושתק. הוא נותר במקומו ולא הסתלק מהבימה. בושה וחרפה אחת גדולה.

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995. כיכר ציון בירושלים. הימין הקיצוני מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. הם מכנים אותו שקרן. צעירים חובשי כיפות נושאים Blow up בו נראה יצחק רבין חובש כפייה ערבית בסגנון הכפייה של יאסר עאראפאת. צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה.

ראה “מעריב” מאוקטובר 1995. העיתון “מעריב”. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : “ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים” . בגוף המסמך הזה עונה ח”כ גב’ לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד , כהאי לישנא : “הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי. אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה. בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה”. 

הערה א’ : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב’ לימור לבנת לשָרָת התקשורת . השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : “מוטי קירשנבאום מנכ”ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו”.

הערה ב’ : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב. השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה עם האלוף האולימפי הישראלי.

הערה ג’ : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל . עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ”ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי , פרי מינוי באפריל 1974 של ממשלת גב’ גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס. “הוא לא משלנו”, הטיחו העסקנים במנחם בגין. בהיותו אדם בעל יושרה, כבוד, ודרך ארץ ודמוקרט בעל שיעור קומה, דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף. יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק. ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי “מעריב” יוסף “טומי” לפיד.

הערה ד’ : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו. דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון . דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : “…אין לי חלק ונחלה עימכם…” ופרש, במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא, “מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עימך”. בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995, אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי.

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנהל מחלקת הספורט. הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה בעם . היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין, גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני, “הם זה לא אנחנו” . בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה. הימין הקיצוני וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול את הדרך לשלטון. אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו. קשה לי מאוד להאמין שאֵיתָן הָבֶּר התנסח והביע את דעתו “למה לא” בנוגע למחשבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בעצרת אֵבֶל לזכרו של יצחק רבין. הרי אֵיתָן הָבֶּר מודע להיסטוריה שהתרחשה כאן לנגד עינינו רק לפני 17 שנה. אני מתנגד מכל וכול להופעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באסיפות ובטקסי הזיכרון לזכרו של הקברניט שנרצח. לא נראה לי כאזרח מן השורה שמי שיצחק רבין הגדיר אותו בחייו “צָבוּעַ” הוא זה שיקונן על קברו ויזיל דִּמְעוֹת תַּנִּין, גם אם הוא ראש ממשלה מכהן.

ועוד דָבָר (שונה לחלוטין). מה פתאום שַדָּר ועיתונאי בכיר בטלוויזיה הציבורית מחווה את דעותיו הפרטיות והאישיות באורח קבע בעיתון מתחרה ? על יעקב אחימאיר לשמור את כישרונותיו למכורתו. לא נראה לי כי מגיש החדשות המיתולוגי של רשת הטלוויזיה CBS וולטר קורנקייט היה ממלא טורים ב- “ניו יורק טיימס” ו/או ב- וושינגטון פוסט”. לקראת ה- 4 בנובמבר 2012 , במלאת 17 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז”ל אפרסם שני פוסטים מורכבים וארוכים כלהלן : הראשון נקרא, “אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים” . השני נקרא : “יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל. הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו”. שני הפוסטים הללו מבוססים בחלקם על פרולוג חלק ב’ של סדרת ה – 13 ספרים שקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. ראה להלן את השער הקדמי והאחורי של הסֶפֶר פרולוג ב’.

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב’ : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, במוצ”ש – 4בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב’ : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב , במוצ”ש – 4 בנובמבר 1995. (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם) .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תוכנו של הפוסט כפי שפִּרְסֵם יעקב אחימאיר אתמול (21 באוקטובר 2012) בעיתון “ישראל היום” תחת הכותרת “רצח רבין : של מי העצרת הזאת ?”, הוא בלתי מתקבל על הדעת. אין דבר כזה ביחסי בני אנוש לעסוק ביד אחת בהכפשה, הדחה, והסתה ואת היד השנייה להושיט לשלום כאילו מאום לא קרה.

סוף הפוסט מס’ 83. הועלה לאוויר ב- 22 באוקטובר 2012.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *