הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 4 : תמונות הסטילס באדיבות ערוץ 5 בכבלים. תודה לאנשי ערוץ 5 בכבלים.

הערה 5 : הפוסט הבא ייוחד להמשך תיעוד מערכת היחסים הסימביוטיים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . פירוט מסכת התשלומים העצומה ששילם השידור הטלוויזיוני הציבורי למועדון מכבי ת"א בשנים 2007 – 1970 עבור רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של משחקי הקבוצה במסגרת האירופית, מתועד בפרוטרוט, בדייקנות, ובהרחבה בספר עב הכרס בן 7000 עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי".

———————————————————————————

פוסט חדש מס' 74 : הועלה לאוויר ב- 13 באוקטובר 2012.

———————————————————————————

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984 . אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי בגליל העליון. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי משדרת ישיר משחק כדורסל בליגה הלאומית. אנוכי מימין (בז'אקט כהה) בעמדת השידור המאולתרת מכתיב הוראות לשדר שלי יורם ארבל. משמאלו של יורם ארבל זהו המפיק יוסי לנדאו . צלם הטלוויזיה התחתון הוא שלמה גרשנגורן  – ספיטירקי . צלם הטלוויזיה העליון הוא טדי למברג . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 / 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת ובמחאה חריפה על מינויו של יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט ועל פי המלצתו של השר הממונה על הרשות רענן כהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עסקי אוויר. לוקסמבורג – ישראל 6:0 אמש ליל שישי 12

באוקטובר 2012. שידור ישיר בערוץ 5 בכבלים. פוסט מס'

74. כל הזכויות שמורות.

נבחרת ישראל בכדורגל הביסה אמש בליל שישי 12 באוקטובר 2012 בלוקסמבורג את נבחרת לוקסמבורג בתוצאה המכרעת 6 : 0 בניסיונה להעפיל למונדיאל ברזיל 2014 . המשחק הזה דמה לעסקי אוויר , מפני שלוקסמבורג היא נבחרת ברמה של הפועל מגדל העמק ו/או מכבי עפולה . הניצחון הזה הוא חסר כל מדד ו/או אינדיקציה לגבי כישרונה של ישראל והערכת הפוטנציאל שלה בהמשך הדרך . אף על פי שמדובר לחלוטין ב- "Luftgeschaften" מַקְצֶה ערוץ 5 ובראשו המנכ"ל תומר תורג'מן והעורך שלו בועז סגל מראש ארטילריה טלוויזיונית כבדה בכוח אדם וטכנולוגיה לסיקור האירוע , ומייחד למַפְרֵע ארבע שעות וחצי זמן מסך למופע שמתברר כ- שוּלִי וחסר כל ערך ספורטיבי . שום ערוץ טלוויזיה ארצי איננו מסוגל לייחד כמות כזאת של זמן מסך לאירוע ספורט מהסוג הזה של משחק כדורגל בינלאומי רוטיני ומוגבל גם אם משתתפת בו הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל .

פאנל האולפן המנווט בהרצליה ב- Pre Game Show כולל את השדרנים אלה : מודי בראון + יונתן כהן + עמיחי שפיגלר (טוב ונבון) + אבי נמני + גב' טַל היינריך (מעניינת) + דניאל זילברשטיין + גב' מירי נבו (מבזקנית) .

צוות השידור בלוקסמבורג : השַדָּר יורם ארבל + הפרשן שגיא כהן + הכתב אלי אילדיס .

הפאנל של צוות יציע העיתונות בתום המשחק עוסק ב- Post Game Show של ההתמודדות וכולל את : מאיר איינשטיין + משה פרימו + אלון מזרחי + שלמה שרף + משה סיני + אבי מלר (מדווח Off tube בלבד אודות שאר המשחקים והתוצאות בבתים האירופים המוקדמים של קדם מונדיאל ברזיל 2014) ושני אורחים שמשתתפים טלפונית בדיון , הפרשן הפוליטי של ערוץ 2 אמנון אברמוביץ' (מעלה את רמת הדיון בהתנסחות המדויקת והמנומקת שלו) וכתב "מעריב" יונתן הללי .

טקסט תמונה : ערב שישי – 12 באוקטובר 2012. הפאנל הראשון של ערוץ 5 בכבלים בסבב הראשון של ה- Pre GAME Show בין 19.30 ל- 21.00 אותו מוביל המנחה מודי בר און (משמאל) לקראת המשחק לוקסמבורג – ישראל בקדם מונדיאל ברזיל 2014. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : משה פרימו, שלמה שרף (מאמן נבחרת ישראל בעבר בשנים 2000 – 1992. המאמן הזה נכשל ארבע פעמים רצופות בארבעה קמפיינים רצופים יחדיו עם בכירי ובחירי שחקניו אייל ברקוביץ' וחיים רביבו להעפיל למונדיאל ארה"ב 1994, Euro 1996, מונדיאל צרפת 1998, ו- Euro 2000. נבחרת ישראל הבליחה מעת לעת תחת שרביט אימונו אולם זה לא הספיק), יונתן כהן, ומודי בר און. (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

טקסט תמונה : ערב שישי – 12 באוקטובר 2012 . הפאנל השני של ערוץ 5 בכבלים בסבב השני של ה- Pre Game Show בין 19.30 ל- 21.00 אותו מוביל המנחה מודי בר און (משמאל) לקראת המשחק לוקסמבורג – ישראל בקדם מונדיאל ברזיל 2014 . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אבי נימני, עמיחי שפיגלר, יונתן כהן, והמנחה מודי בר און . אבי נימני הסביר היטב את משימתו הקשה והמורכבת של המאמן הלאומי אלי גוטמן : "הוא מאמן חושב ובעל שיטה , אך קשה לו לנטוע את רעיונותיו בשורות נבחרת ישראל מפני שהוא רואה את השחקנים לעיתים רחוקות מידי בהשוואה להחדרת מחשבת הכדורגל שלו בקבוצה בליגת העַל (כזאת ו/או אחרת) אותה הוא רואה שעות מידי יום ביומו" . הסבר מלומד ומנומק . זוהי פרשנות שמעניקה זווית ראייה חדשה לצופים שאינם בקיאים בתעשיית הכדורגל . (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).  

טקסט תמונה : ערב שישי – 12 באוקטובר 2012. שני אנשי ערוץ 5 בכבלים דניאל זילברשטיין (מימין) וגב' טל היינריך (משמאל) משתתפים בפאנל לקראת ההתמודדות לוקסמבורג – ישראל תחת ההובלה של המנחה מודי בר און בין 19.30 ל- 21.00. עליהם הוטלה המשימה העיתונאית להביא את נקודת המבט הלוקסמבורגית בטרם שריקת הפתיחה. ה- Location שלהם היה בשולי ה- Frame קצת מאחורי אבי נימני. (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

טקסט תמונה : ליל שישי – 12 באוקטובר 2012 . זוהי המגישה הפוטוגנית , הקולחת , והרהוטה של ערוץ 5 בכבלים , גב' מירי נבו. עליה הוטלה המשימה להגיש את מבזקי חדשות הספורט במהלך ה- Pre Game Show ובמחצית המשחק בין נבחרות לוקסמבורג וישראל . יש להבדיל אלף הבדלות טלוויזיוניות בין הנחיה והגשה בטלוויזיה לבין שידור ישיר play by play בטלוויזיה של תחרויות אולימפיות בא"ק והתעמלות. הגשה באולפן ו/או בשטח היא אתגר שונה לחלוטין בתעשיית הטלוויזיה משידור ישיר של תחרויות ספורט. גב' מירי נבו היא בעלת נוכחות טלוויזיונית. תרומתה אמש למבצע השידור של ערוץ 5 בכבלים – מוכחת ! (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

למרות שמדובר בסופו של דבר באפיזודה אין המערכת העיתונאית של הערוץ משנה את ה- Line up ולא חורגת מהתכנון המקורי. זה בסדר גמור מבחינתי לפחות בתחילת המפגש ביני לבין המרקע. מדובר בנבחרת לאומית שלנו מה עוד שלוקסמבורג השיגה תוצאות מכובדות בשני המשחקים הראשונים שלה בבית המוקדם 1:1 נגד אירלנד והפסד מינימאלי לפורטוגל 2:1. חלק מפרשני ה- Off tube בארץ העניקו ללוקסמבורג בטרם עת תהילה על סמך עובדות שהם לא היו עדים להן והרימו את רף הציפיות. פתאום אתה שומע הערכות מפי המומחים הישראליים כי לוקסמבורג השתנתה לבלי הכר, התקדמה מאוד בשנים האחרונות, והיא בעלת פוטנציאל. בס"ה זאת נבחרת חסרת כל יכולת וכישרון שמדורגת בדירוג האיכות של ה- FIFA במקום ה- 142בעולם. דומה למיקומה של רשת הטלוויזיה RTL הלוקסמבורגית בכל הנוגע להפקות ספורט וכדורגל. הפקת הטלוויזיה של RTL היא ילדותית שמתאימה את עצמה לרמת המשחק. אתה מבין מהדיווח של אלי אילדיס איש ערוץ 5 שנשלח ללוקסמבורג כי תושבי המדינה הזעירה ממלאים עד אפס מקום את בתי הקפה בעיר אך מותירים את יציעי המִגְרָשוֹן ריקים.

צוות השידור של ערוץ 5 השדר יורם ארבל והפרשן שלו מוטסים לעמדת השידור במגרשון בלוקסמבורג. כבר חדשה נחמדה. סוף כל סוף נגמל ערוץ 5 ממחלת ה- Off tube. עכשיו הוא עולה על דרך ופילוסופיה חדשה של שידור מהשטח. אולם טרם חולפות להן שתי דקות משריקת הפתיחה ושניהם נופלים בפח. בעקבות איזה פריצה של שחקן לוקסמבורגי לא נודע בתוך הרחבה הישראלית מתנבא שגיא כהן ומזהיר את צופי הטלוויזיה : "כל מי שזלזל בלוקסמבורג …בואו נתאים את הציפיות למציאות". יורם ארבל מחרה – מחזיק אחריו מייד ונוקט לשון שבח לכדורגל הלוקסמבורגי ובנשימה אחת קֶלֶס לכדורגל הישראלי : "כל מקום באירופה שבו משקיעים קצת כסף בתשתית ומתחילים לגדל ילדים…אפשר למצוא 22 שחקנים גם בין 500 אֶלֶף איש…מדינת תל אביב זה לוקסמבורג". באמת יורם ארבל מה אתה סח…? השַדָּר המוביל כמובן מחווה את דעתו עבור צופי הטלוויזיה על סמך שמועות. דברי הֶבֶל. יורם ארבל איננו עיתונאי ומעולם לא ביקר בלוקסמבורג ולא חקר את התפתחות הכדורגל שם בשנים האחרונות . אין לו מושג על מה הוא מדבר כפי שמוכיחה המציאות בחלוף שעה וחצי. נחמד ש- שגיא כהן מתחזק את ההשערות של השדר שלו ומעניק להן תימוכין : "לוקסמבורג היא מדינה שיש בה תרבות ספורט". בדיחה. לוקסמבורג הקטנה והעשירה היא מדינה של עסקים. יש בה הכל חוץ מתרבות ספורט. ביקרתי בגֶ'נֶבָה השווייצרית משהו כמו חמישים פעמים במסגרת פגישותיי הרבות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), בכל מיני מסגרות לצורך לימוד, ידע והבנה, ותכנון של הפקות הטלוויזיה של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים ביותר בתבל. אותו מספר פעמים בערך נפגשתי עם הקולגות שלי מ- RTL. אנשים נחמדים ומנומסים שחיים בפלנטה אחרת ותמיד הודו בפני כהָאי לִישָנָא : "אנחנו כאן מפני שהספורט היחידי שלנו הוא לשבת בכורסא הביתית. בזה אנחנו הכי טובים בעולם. ככלות הכל ליושבי הכורסא הללו אנחנו אמורים לדאוג". זה היה אגב גם תפקידי כנציג IBA אולם בשנים ההן של ה- EBU יכולתי להתגאות לעומת אנשי RTL בהזדמנויות שונות בהצלחות פה ושם של הספורט הישראלי הלאומי, וגם ברמה של מועדונים. לוקסמבורג הדהימה פעם אחת בלבד את עולם הספורט כאשר אתלט אנונימי שלה ז'וֹזֶף בָּארְטֶל זכה במדליית הזהב בריצת 1500 מ' באולימפיאדת הלסינקי 1952 בתוצאה 3:45.1 דקות והקדים את האמריקני רוֹבֶּרְט מֵקְמִילֶן שקבע 3:45.2 דקות שזכה במדליית הכסף, את המערב גרמני וֶורְנֶר לוּאֶג שסיים בזמן 3:45.4 דקות וזכה בארד, ואת האנגלי רוֹגֶ'ר בָּאנִיסְטֶר שפיגר במקצת אחריהם והגיע רביעי בזמן 3:46.0 דקות. זה היה נֵס. דרכם של נסים שהם מתרחשים פעם בדוֹר. לפעמים פעם אחת בלבד במשך שני דוֹרוֹת כמו במקרה של ז'וֹזִי בָּארְטֶל.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. סיום ריצת הגמר ל- 1500 מ' לגברים. הרץ הלוקסמבורגי ז'וזף "ז'וזי" בארטל (מס' 406) מחולל סנסציה עולמית כשהוא זוכה במדליית הזהב ומקדים רצים נודעים כמו האמריקני רוברט מקמילן (מס' 992) הזוכה במדליית הכסף, את הגרמני וורנר לואג (מס' 739), וגם את הבריטי רוג'ר באניסטר (מס' 177). (התמונה ניתנה לי באדיבות הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE והוועד האולימפי הבינלאומי IOC).

טקסט תמונה : ליל שישי – 12 באוקטובר 2012. כתב, שדר, ומגיש של ערוץ 5 בכבלים אלי אילדיס משדר לצופי הטלוויזיה הישראליים מלוקסמבורג אינפורמציה חדשותית מעניינת אודות המדינה הזעירה והעשירה ששטחה 2586 קמ"ר והיא חבוקה בין זרועותיהן של מדינות צרפת, גרמניה, ובלגיה, ומונה כחצי מיליון תושבים. הכתבה שודרה במסגרת ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק לוקסמבורג – ישראל 6:0. (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

אלי אילדיס צדק לחלוטין בתיאורו אמש את המצב בלוקסמבורג הדשנה. תושבי המדינה הקטנה מתעניינים ראשית דבר בביזנס , כלכלה , ובתי קפה. יורם ארבל ושגיא כהן מתעלמים משום מה מהדחתו ואי הכללתו לראשונה מזה ארבע עשרה שנים מאז 1998 של יוסי בניון בהרכב הישראלי הלאומי. יוסי בניון איננו שָם אך רוחו מנשבת במגרשון. מה כל כך קשה ליורם ארבל לשדר למיקרופון בתום המשחק, "למרות חסרונו של יוסי בניון נבחרת ישראל הביסה את לוקסמבורג 0:6". אני אוהב את הנבחרת הלאומית ושואל את עצמי האם גם חסרונם של שחקנים בינלאומיים נוספים בהרכב כמו איתי שכטר, טל בן חיים, ליאור רפאלוב, אייל וורמוט, ואלמוג כהן – הוא יתרון ו/או חיסרון. לך תדע, אולי אם יוסי בניון (בכל אופן מתאמן ברמה הגבוהה ביותר של ה- Premier League הבריטית) יחדיו עם הכוכבים הבינלאומיים הנ"ל היו משחקים בשורות הנבחרת אמש – התוצאה הסופית הייתה כפולה 0:12. אינני מקבל תשובות מצוות השידור של ערוץ 5 שנוכח במקום. שום ניתוח. שום השוואה. שום הערכה.

הריאיונות המוקלטים שעורך אלי אילדיס בתום המשחק עם המאמן הלאומי אלי גוטמן ושחקניו תומר חמד, דקל קינן, ביבראת נתכו, והשוער דודו אוואט משודרים באיחור רב רק ב- 23.35 בלילה במסגרת "יציע העיתונות".

מאיר איינשטיין מנחה "יציע העיתונות" שונה לחלוטין מיורם ארבל. הוא ראשית דבר עיתונאי שמעלה לקדמת הדיון את פרשת אי הכללתו של יוסי בניון. נחמד לראות שמשתתפי הפאנל מעניקים לו ריספקט ומתייחסים אליו כאל מורה בכיתה. כל אחד שנושא שם את דרשתו מקדים אותה בבקשת רשות ממֵאִיר. פעם ראשונה בחיי שאני צופה ב- "יציע העיתונות". מספרים לי שהתוכנית פופולארית בקרב צופי הספורט. כשאני מבקש נתוני רייטינג אינני מקבלם. "יציע העיתונות" אמש היא תוכנית נֶפֶל שעסקה באירוע נֶפֶל למרות שעסקה בנושא ישראלי. לפחות אמש אפשר היה לבנות אותה מעניין יותר כמה זמן טלוויזיוני אפשר לבזבז 0:6 שהושג על נבחרת ברמה של הפועל כפר שלם ו/או בית"ר כפר סבא. התדיינות ברמה נמוכה, טקסטים רבים נאמרים בעברית לא תקנית, ריבים ילדותיים אודות העגיל של אלון מזרחי עם מאמנו לשעבר שלמה שרף, אי הסכמות מגוחכות ומטופשות בעניין יוסי בניון, ומתדיין נוסף משה סיני שמסלק את האוזניות כי האורח הטלפוני הרגיז אותו בדבריו. התוכנית הרכילותית הזאת כפי ששודרה אמש איננה חשובה מפני שהיא לא מעשירה את הצופה. אני מכיר היטב את המנטרה העיתונאית המגוחכת של מאיר איינשטיין "להדליק אש". כאילו כל התכתשות, וויכוח, ואי הסכמה מעוררים עניין. דווקא במקום שהיה ניתן להצית אש (כדבריו) הוא הדליק גפרור. משה סיני היה זה שהגן בחירוף נפש ב- "יציע העיתונות" על כבודו של יוסי בניון. אולם היה זה אותו יוסי בניון שהוחלף באמצע אחד המשחקים שנערך בארץ לא כל כך מזמן בקמפיין של המאמן הלאומי הקודם דרור קשטן (ועוזרו משה סיני) – ובתמורה החליט לנָאֵץ את צוות המאמנים בשידור ישיר בטלוויזיה בשתי קללות בשפה הערבית . את הקטע המביש הזה עורך "יציע העיתונות" אבי ברזילי (שימש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תקופה מסוימת כעורך חדשות הלילה) החליט משום מה לא לשדר למען צופיו. יוסי בניון הוא איש מפונק שבשעת צרה מתברר איננו חושש להטיל רֶפֶש במדריכיו ומאמניו. למרות שְהִיָיתו ארוכת השנים באנגליה הוא לחלוטין איננו ג'נטלמן בריטי, כשם שאייל ברקוביץ' לא כזה. אני תומך באלי גוטמן ומייעץ לו לסמוך על חושיו ועל האינטואיציה שלו בלבד. הוא איש חושב ונבון, וגם בעל ניסיון , שיודע לנתח ולהסיק מסקנות גם אם שגה אולי בתחילת הקמפיין.

טקסט תמונה : ליל שישי – 12 באוקטובר 2012. השדר והעיתונאי הוותיק מאיר איינשטיין מנחה את התוכנית "יציע העיתונות" ששימשה Post Game Show במסגרת מבצע של שידור ישיר של ערוץ 5 בכבלים שנמשך במשך ארבע שעות וחצי מ- 19.30 ועד חצות הליל. (באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

טקסט תמונה : ליל שישי סמוך לחצות הליל – 12 באוקטובר 2012. מאיר איינשטיין (משמאל) מגיש ומנחה את התוכנית "יציע העיתונות" ששימשה Post Game Show שלן מבצע שידורים ארון בן ארבע שעות וחצי מ- 19.30 ועד 24.00. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אלון מזרחי, משה פרימו, משה סיני, שלמה שרף, ומאיר איינשטיין. התוכנית אמש הייתה בעייתית. היא עסקה אומנם באירוע לאומי בו השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל אך המופע היה בלתי חשוב ונטול כל ערך ספורטיבי. רמת הדיון הייתה נמוכה גם בגלל שחלק מאנשי הפאנל העדיפו להשתמש באמוציות ולא בהגיונם. דיונים עקרים חסרי תוחלת מהסוג הזה אינם תורמים מאום לצופים בהם והופכים את "יציע העיתונות" לתוכנית נפל. (באדיבות ערוץ 5 בכבלים). 

ערוץ 5 בכבלים היה חסר מזל אֶמֶש. הוא נפל על אפיזודה וירה במשך ארבע שעות וחצי בכל התותחים הטלוויזיוניים שלו מבלי שהיה צורך בכך. אולם זאת איננה אשמתו. הוא נערך נכון לעימות לוקסמבורג – ישראל גם אם מדובר בסופו של דבר באפיזודה. הרי את זה הוא לא ידע מראש. אני מאמין לאלי גוטמן ובאלי גוטמן. "הגרמני" במקרה שלו איננו כינוי גנאי אלא מחמאה . אין לי שום געגועים ליוסי בניון ואייל ברקוביץ' בזירת הכדורגל כפי שאין בי טיפת געגוע לאלי אוחנה ואיציק זוהר באולפן של ערוץ 5 בכבלים. עמיחי שפיגלר, דניאל זילברשטיין, ויונתן כהן שמים אותם בכיס הקטן.

תומר תורג'מן הוא מנכ"ל ערוץ 5. OK, את זה אני יודע. אך מי הוא העורך והמפיק שניצב בַּצֵל מאחורי הקלעים ועיצב את מבצע השידור הארוך מההיבט העיתונאי שלו על כל מרכיביו. לאחר בירור נודע לי שזהו בועז סגל. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אינני יודע מי זה. כשאני התמניתי בנובמבר 1980 ע"י מנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד ז"ל לעורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי הספורט ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בועז סגל היה בן 5. אז באמצעות הפוסט הזה אני שולח לקולגה – עמית שלי בועז סגל שאינני מכירו ד"ש ואומר לו בכל הכבוד הראוי : "עשית עבודה כּוֹלֶלֶת טובה, בועז".

סוף הפוסט מס' 74. הועלה לאוויר ב- 13 באוקטובר 2012.