הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש ומובהר כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים.

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 166 : הועלה לאוויר בערב של יום רביעי – 27 בפברואר 2013. פוסט מס' 166. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 166. ברצלונה – ריאל מדריד 3:1 ב- leg השני בחצי הגמר על גביע המלך אמש ב- "נואו קאמפ", 26 בפברואר 2013. פוסט מס' 166. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1961. מגרש "הפועל" של קיבוץ אפיקים. (אנוכי במרכז בתלבושת הלבנה) מבקיע שער במשחק נגד הפועל שדה נחום. רשת השער עשויה מרשת דייגים שתרמו עובדי המדגה בבריכות הדגים של הקיבוץ. (צילום חבר קיבוץ אפיקים אוטו שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 166. ברצלונה – ריאל מדריד 3:1 ב- leg השני בחצי הגמר על גביע המלך אמש ב- "נואו קאמפ", 26 בפברואר 2013. פוסט מס' 166. כל הזכויות שמורות.

חברת "צ'ארלטון" הטילה אמש 26 בפברואר 2013 על השדר מאיר איינשטיין והפרשן שלו ניר לווין משימה נכבדת. לשדר ישיר את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד ב- leg השני בשלב חצי הגמר על גביע המלך באצטדיון "נואו קאמפ". "בסדר, אתם תישאו בעול השידור היוקרתי, אך תעשו זאת Off tube מהאולפן בהרצליה", אומרים בעלי "צ'ארלטון" לשני השדרים. אלא מה. מה פתאום לשדר מהשטח . אף על פי כן אינני מכיר אוהד ספורט אחד שאיננו מתחבר לשידור ה- Off tube של השניים בערוץ 53 (ספורט 1) ב- YES. מפגש כדורגל ברצלונה – ריאל מדריד בכל מסגרת שהיא מניב סקרנות בינלאומית עצומה. מי רוצה להפסיד מלחמה טלוויזיונית בין ז'וזה מוריניו וכריסטיאנו רונאלדו מצד אחד לבין ליאו מסי, אנדראס אינייסטה, וצ'אבי מעברו השני של המתרס . מאיר איינשטיין וניר לווין אינם מחמיצים את ההזדמנות ויורים ברבע שעה הראשונה של ה- Pre Game Show (מ- 21.45 עד 22.00) כמות פנטסטית של ידע ואינפורמציה. נדמה כאילו שני מומחי הכדורגל האלה ניצבים בפני בחינת כניסה לאוניברסיטה שמקריאים מהמחברת . אולם מדובר בשידור טלוויזיה שבו נתבע הצוות המשדר להתאים את כמות הטקסט לתמונות שרואים היטב במוניטור בסלון ביתם של הצופים בישראל. בחינת סרט ההקלטה מלמדת כי השניים הכינו שיעורי בית אולם כמות המלל העצומה שלהם היא בבחינת Over doing, ובוגדנית. מאיר איינשטיין גם צועק הרבה מאוד פעמים. בשיא ההתלהבויות שלו במהלך השידור הישיר גוון הקול שלו מתעמם שוב ושוב (משום מה). ניתן לקחת את סרט ההקלטה ולבדוק את נקודת התורפה הזאת שלו. מאיר איינשטיין היה שַדָּר מוביל שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך תריסר שנים , 2002 – 1990. אינני זוכר את התופעה הזאת אצלו של התעמעמות הקול, או תנודות ווקליות אחרות . למַעֵט צווחת התרנגולת שלו ב- 13 באוקטובר 1993 במשחק ההוא צרפת – ישראל 3:2 באצטדיון "פארק דה פרינס" בפאריס, בשעה שראובן עטר הבקיע את שער הניצחון בדקה ה- 93. מיתרי הקול שלו איתנים ומחזיקים בדרך כלל מעמד 90 ו/או 120 דקות בהתאם לצורך. אין זאת בושה ולא מאוחר מידי גם בגיל 62 לסור לרגע קט למורה לפיתוח קול. ניר לווין מבין כדורגל אולם שוב כמו אחרים לפניו איננו יודע לתרגם זאת לשפת הטלוויזיה. פרשנות  כדורגל בטלוויזיה הוא מקצוע. מקצוע מורכב ובעל אחריות שעוסק במשחק פופולארי. הוא איננו מתחרה רק עם עצמו. הוא מתחרה נגד מאות אלפי פרשנים פרטיים שאורבים לו בכורסה שלהם בסלון ביתם. ניר לווין היה פרשן שלי בשנים עברו בכמה הזדמנויות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא לא השתפר מאז ובקלות עלול להצטרף או טו טו למשפחת הפרשנים המשעממים והטריביאליים שמדברים המון אך אומרים כלום. קחו את סרט ההקלטה מאמש ותראו אם למדתם משהו חדש ממנו ? האם ניר לווין אמר לכם משהו שלא ידעתם קודם ? האם האיר לכם פינות נעלמות במשחק שלא ביקרתם בהן ? אני בדקתי את סרט ההקלטה שוב בטרם כתבתי את הטקסט המצ"ב. ניר לווין לא חידש לי דבר.

ניר לווין מוֹעֵד במקום שגם עיתונאים מנוסים ממנו מוצאים את עצמם במלכודת הטריוויה . המאמר של נדב יעקובי אתמול ב- "ידיעות אחרונות" הנושא את הכותרת "הגביע והאתגר" הוא דוגמא מצוינת לפוסט טריביאלי. אני תמה לדעת איזה עניין מוצא עורך מדור הספורט של העיתון בפרסום פוסט בן 350 מילים שעוסק בשולי הפרשנות של סטטוס והסיכויים של ריאל מדריד וברצלונה בהווה ובעתיד – ואיננו מחדש דבר. כלום. כשנדב יעקובי כותב בפוסט שלו הערכת טריביה, כמו : "…כולם יודעים שז'וזה מוריניו יעזוב בסוף העונה. השאלה היחידה היא לאן. רק שמוריניו רוצה לעזוב בראש מורם…וכו'…" – אתה מבין שהעיתונאי הזה בצרות. פשוט אין לו מה לומר למקלדת שלו ברגע זה. ברור שמוריניו רוצה לעזוב בראש מורם ולא מורכן, אלא מה. במקום אחר בפוסט מפרש נדב יעקובי כלהלן : "אם ברצלונה תודח בתוך 15 ימים הבאים מהגביע ומאירופה, יהיה אפשר לשים על העונה הזו שלט גדול , כישלון". ברור. אי אפשר יהיה להניף שלט "הצלחה" במקרה של אובדן גביע המלך וגביע אירופה. כל הפוסט שלו צפוי לחלוטין. אין בו שום בשורה חדשה.

הטלוויזיה הספרדית והסיגנל העשיר שלה מקלים על מאיר אינשטיין וניר לווין. כמות המלל הענקית איננה יכולה לקלקל לחלוטין את חוויית הצפייה. אווירה סופר תחרותית אולם תרבותית נגלית על המסך לפחות בטרם השריקה. השחקנים היריבים מתחבקים במנהרה ונשיאי שני המועדונים סאנדרו רוסל של ברצלונה ופלורנטינו פרז של ריאל מדריד מחליפים רשמים ביציע הכבוד. מאיר איינשטיין צריך להיזהר מפני רוחו של יורם ארבל ששורה בכל מקום בו הוא נמצא. משחקי ההשוואה הללו עובדים תמיד בשני הכיוונים. "קשה לי לראות את ריאל מדריד, השחקנים והאוריינטציה עם כל הרצון שלה, עושה הגנה וסוגרת את ליאו מסי ואת שאר שחקני בארסה, כפי שעשתה קבוצת מילאן", שח הפרשן ניר לווין בבטחה בטרם שריקת הפתיחה לצופי הטלוויזיה שלו, וטועה לחלוטין. כשמאיר איינשטיין שולף סטטיסטיקה שלילית אודות ליאו מסי בעת האחרונה, ממהר ניר לווין להתייצב נגד איסוף המספרים של השדר המוביל שלו , ומצהיר בביטחון, "אל תבנה על הסטטיסטיקה הזאת לרעת ליאו מסי . האיש הזה שובר כל פעם שיאים חדשים…לדעתי השאיפה שלו לכבוש…והוא יעשה זאת". הפרשן שוב שוגה . האמת שליאו מסי היה קרוב מאוד להבקיע שער, 25 : 1 דקה לאחר תחילת המשחק. לא הרחק משם מקבע מאיר איינשטיין טקסט : "…המטרה של ריאל מדריד היא להכניס את מסי לכלוב…למנוע את קווי המסירה אליו בתקווה שלא יקבל את הכדורים…ואם כבר יקבל את הכדורים לצמצם את זמן התגובה שלו…". נראה לי כצופה טלוויזיה שמאיר איינשטיין זהיר יותר ומטיל כבר בתחילה ספק בעליונות של "ברסה" בעוד ניר לווין מהלל אותה.

מאיר איינשטיין הוא שדר טוב מהפרשן שלו כשם שיורם ארבל עולה על שגיא כהן . כשרפאל וואראן נוגח את השער השלישי מבעיטת קרן וקובע את התוצאה 3 : 0 לריאל מדריד , מאבד ניר לווין פרופורציות : "מה זה מתרומם…? איזה ניתור…? תראה לאיזה גובה הוא עולה…? תראה איזה ניתור איזו שהייה…?". ובכן אדוני הפרשן במקום להתפעל כמו ילד קטן, תאמר לנו אתה לאיזה גובה הוא מנתר ועד כמה הוא מוכשר להרים את מרכז הכובד שלו מעל הקרקע. זהו בדיוק התפקיד שלך חוץ מזה אין דבר כזה לשהות בשיא הגובה באוויר מפני שכוח הגרביטציה פועל על כל גוף ללא הפסקה. ניסוח כמו, "שחקן שוהה באוויר בהתאם לגובה אליו הגיע", הוא הנכון ומדויק הרבה יותר. צופה הטלוויזיה מעוניין לדעת גם מהי קומתם האישית של רפאל וואראן ושל כריסטיאנו רונאלדו שמצטיינים בנגיחות באזורי הרחבות, כמו גם מהי מהירות ריצתו המדהימה של כריסטיאנו רונאלדו ומהי מהירות תנועת הכדור שהוא משגר לעבר השער בבעיטותיו החזקות. כל אחד רואה שכריסטיאנו רונאלדו הוא ראשית דבר אתלט חסון וגבוה (1.88 מ') בעל כושר גופני מדהים, עילוי פיזי וגם יפה תואר, שניחן בזינוק מצוין מהמקום, צובר מהירות ריצה גבוהה כבר לאחר כמה צעדים בלבד, בעל ניתור גבוה, ובעל סבולת לב – ריאה. אולם השיחה אודותיו היא כללית מידי. צוות השידור יכול לגלות את הנתונים והעובדות ויתרונותיו הפיזיים של כריסטיאנו רונאלדו בשיחת טלפון אחת למדריד. הנחמה היחידה של הצוות מספורט 1 היא שגם הקולגות עמית לווינטל ב- "ישראל היום" (טוב מעמיתיו בעיתונות הכתובה בפעם הזאת), מר עולם נדב יעקובי ב- "ידיעות אחרונות", ועדן גבאי ב- "מעריב" אינם מוסיפים אינפורמציה חדשה הבוקר הזה (יום רביעי – 27 בפברואר 2013) למי שצפה במשחק אמש בערוץ 53 של "צ'ארלטון".

ריאל מדריד איננה טובה יותר מברצלונה גם לאחר ניצחונה אמש . שלושת השערים שלה הובקעו בסיטואציות בלתי כפויות. השופט אונדיאנו מאיינקו העניש את ג'רארד פיקה בדקה ה- 13 והעניק פנדל לכריסטיאנו רונאלדו. ייתכן ושופט אחר היה עובר על כך לסדר היום, כשם ששופט שונה היה מעניק לברצלונה פנדל בגין שחקן שלה שהועף בגסות במחצית הראשונה ליד שערה של ריאל מדריד. בעיטה ארוכת טווח של סמי קדירה הולידה בדקה ה- 57 התקפה מתפרצת מקרית של אנחל דה מריה מול הגנה רעועה לרגע של ברצלונה ושחקן לא יציב לשנייה כ- פויול . כריסטיאנו רונאלדו ניצל את המצב כדי לקבוע 0:2. שער הנגיחה 0:3 שכבש רפאל וואראן מבעיטת קרן איננו תוצאה טבעית של שליטה שיטתית של קבוצתו , אלא הברקה רגעית. לא בטוח בכלל שבמשחק הקרוב בין השתיים בשבת הקרובה במסגרת הליגה תוכל ריאל מדריד לשחזר שוב את שלוש הסיטואציות האלה שנולדו באקראי. מאידך לא בטוח גם שברצלונה שהחזיקה בכדור % 68 מהזמן, תבטיח לעצמה במשחק הבא יתרון שערים. אנוכי באופן אישי מוקסם ממשחקה הקבוצתי של ברצלונה כפי שהגו אותו בשעתו שני הענקים יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה. טביעת האצבעות שלהם – מקורית ! אנוכי אוהב את תנועת השחקנים, חילופי המקומות, סגנון החזקת הכדור שלה ואת הניסיונות להשיג שליטה במקומות שונים במגרש באמצעות עדיפות מספרית, כמו גם פריצת השחקנים האחוריים לשטחים מתים סמוך לרחבות הקבוצות היריבות כדי להשיג הכרעה. זהו משחק כדורגל נבון (מאוד) אם כי לא תמיד מביא לשערים בהתנגשות בין טיטאנים. סגנון המשחק של ברצלונה מרהיב אולם איננו מבטיח ניצחון בכל מחיר ובכל תנאי.

נדמה לי בשעה שאני כותב את חוות דעתי בחדר קטן בתל אביב ועל סמך התרשמותי ממסך הטלוויזיה בלבד, כי המשבר בברצלונה מתרחש מחוץ לקווים. זהו משבר של הזדהות השחקנים עם ההנהגה ועם דמותו החיוורת של עוזר המאמן ג'ורדי רואורה סגנו של טיטו ווילנובה, שחי אף הוא שנים בצלו של פפ גווארדיולה. כמי שנושק כעת לגיל ה- 80 גדלתי והתחנכתי על מחשבת כדורגל שונה לחלוטין מזאת שטָווּ יוהאן קרויף ופפ גווארדיולה . הדור שלי הזדהה תחילה עם סגנון משחק פיזי מאוד שהתבסס על חלוצים מרכזיים כמו גוּנָאר נוֹרְדָאהְל השוודי ו/או נַאט לוֹפְטְהָאוּס הבריטי ו/או ג'וֹן צָ'ארְלְס הוֶולְשִי (ושכמותם). כריסטיאנו רונאלדו הוא דגם משופר של השלושה האלה. מאמן נבחרת הונגריה בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה גוסטב שבש (Gustav Sebes) ומאמן ברזיל וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Vicente Feola) ב- 1958 העבירו לנו מורשת כדורגל אחרת ושונה. תיאוריית "האדם השלישי" ושיטת העמדת השחקנים במערך החדיש של 4 – 2 – 4 יצרו ווריאציות הרבה יותר מתוחכמות שלא היכרנו בשיטה הישנה של  ה- WM . החזקת הכדור וריבוי מסירות כשיטת משחק תוך שינויי מקום בתוספת שחקנים מבריקים כ- פֶּלֶה, דִידִי, גָארִינְצָ'ה, בֶּלִינִי, וָואוָוה, ו- זִיטוֹ, ומאוחר יותר גֶרְסוֹן, טוֹסְטָאוֹ, רִיבֶלִינוֹ, קָאְרלוֹס -אָלְבֶּרְטוֹ, ו- זָ'אִירְזִינְיוֹ הביאו לברזיל את השליטה במונדיאלים של 1958, 1962, ו- 1970. החזקת הכדור וריבוי המסירות אפיינו את גדולתה של הולנד בראשות מאמנה ריינוס מִיכאֶלְס והקפטן יוֹהָאן קְרוֹיְף במונדיאל 1974. החזקת הכדור המתוכננת וריבוי המסירות היוו נשק של נבחרתה הלאומית של ספרד בראשות וִויסֶנְטֶה דֶל בּוֹסְקוֹ שזכתה במונדיאל 2010 ובטורניר Euro 2012. מוקדם מידי להספיד את מורשת ברצלונה. היא ככלות הכל קבוצת כדורגל נפלאה.

מצאתי לנכון להדפיס בסיום הפוסט הזה את ניתוחו של מר איתי מאירסון אודות המשחק אמש ברצלונה – ריאל מדריד 3:1, כפי שהוא מופיע הבוקר הזה בעיתון "הארץ". אני לא מסכים עמו ועם נימוקיו, גם מפני שהוא לועג לברצלונה בחרי אף, אולם מתרשם מכתיבתו ויכולת הביטוי שלו. "טיקי טקה שווה בונקר לכל דבר, שמשוחק 30 מטר משער היריב במקום 70 מטר ממנו…אילו חוקת הכדורסל לא הייתה קובעת זמן מכסימאלי של 24 שניות להתקפה, הרי שכל התקפת טיקי טקה הייתה אורכת כשתי דקות…", כותב איתי מאירסון בכעס ולגלוג. הערה שלי :  במשחק הגמר בכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952 גברה ארה"ב החזקה על ברה"מ בתוצאה הנמוכה, רק 25:36. טרם היה קיים חוק  30 שניות (קדם לחוק 24 שניות) והשחקנים הסובייטים שחששו להינגף השהו את המשחק, ופעם אחת אף החזיקו הכדור ארבע דקות רצופות מבלי לנסות לאיים כלל על הסל האמריקני. 

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 27 בפברואר 2013. מאמרו המעניין של מר איתי מאירסון אודות המשחק אמש ברצלונה – ריאל מדריד 3:1. (באדיבות עיתון "הארץ").

הטלוויזיה הספרדית היא רמה בפני עצמה. אוסף עצום של כמעט 30 מצלמות וכמות רבה של הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות לרבות בימוי עיתונאי נבון, הופכות אותנו צופי הטלוויזיה למאושרים יותר.

סוף הפוסט מס' 166. הועלה לאוויר בערבו של יום רביעי – 27 בפברואר 2013.