הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 290 : הועלה לאוויר בחצות ליל שני – 23 בספטמבר 2013. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————————– 

פוסט מס' 290. דני דבורין איננו עוד פרח בר מוגן. כל הזכויות שמורות. פוסט מס' 290. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפוסט הזה אודות "דני דבורין איננו עוד פרח בר מוגן" נכתב בעקבות הפוסט שפרסם מר אלון עידן ב- "הארץ" מיום שישי – 20 בספטמבר 2013" והזכיר לי נשכחות . וכך רושם מר אלון עידן את עדותו הנוגעת לאיכותו העיתונאית של שַדָּר הרדיו הוותיק לשעבר איש "קול ישראל" מר דני דבורין : "בעזרת דני דבורין אפשר להבחין בעומק התהום אליו התדרדרה עיתונות הספורט . דני דבורין שדר ספורט וותיק מאוד , שלמעשה לא צלח את המהפכה שעברה תקשורת הספורט בשנים האחרונות . הוא אומנם נמצא ברדיו 103FM, לכאורה מקום שמאפיין את התקופה החדשה , אבל מובן מאליו שדני דבורין הוא כמו איבר מושתל שהגוף דוחה שוב ושוב. יש לא מעט רגעים של מבוכה באינטראקציה בין דני דבורין ליתר השדרים , וכולם תולדה של שפות שונות שמדוברות במהלך התוכנית. השפה שדני דבורין מדבר היא ממלכתית, ארכאית, מכבדת, אך נטולת איכות עיתונאית אמיתית (מה חבל שהמתעד מר אלון עידן איננו מביא הוכחות לצדקת טענותיו כנגד דני דבורין). השפה שמאיר איינשטיין והאחרים מדברים היא צעקנית, פשטנית, בעלת איכות עיתונאית לא יציבה, שבכל מקרה מוסתרת תחת אלימות (המתעד אלון עידן שוב נמנע מלהביא הוכחות התומכות בטיעוניו). בין דני דבורין למאיר איינשטיין אנשי "שירים ושערים" במיל. לא מחבר ולו גשר אחד". וכאן אנוכי נכנס לתמונה.

דני דבורין הוא עיתונאי וותיק מאוד מאז שנות ה- 60 של המאה שעברה בה החל את דרכו בעיתון ההוא שנקרא "חדשות הספורט". יומון "חדשות הספורט" ז"ל שנסגר במחצית עשור ה- 80 במאה הקודמת. המנטור שלו היה נחמיה בן אברהם. דני דבורין הוא גם שדר בעל היסטוריה ארוכה ברדיו "קול ישראל". וֶוטֶרָאן שאפילו אנוכי כמי שמבוגר ממנו גדלתי עליו. דני דבורין היה שדר ספורט ברדיו הציבורי וחונן בידע עצום אך הוא לא היה עיתונאי במובן המקובל של המילה כפי שאנוכי מתייחס אליה. דני דבורין לא היה עיתונאי חוקר. העיתונאות שלו הייתה קרובה יותר לעיתונאות של יורם ארבל מאשר לעיתונאות של אבי רצון ו/או של עמיר פלג. דני דבורין היה בזמנו אנציקלופדיה ספורטיבית מהלכת (בעיקר בכדורגל) שידע למשל באיזה דקה בדיוק פגע הבלם הגרמני הנוקשה וֶורְנֶר לִיבְּרִיך (Werner Liebrich) פגיעה אנושה בחלוץ ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) והוציא אותו מפעולה במשחק המוקדם במונדיאל שווייץ 1954 ב- 20 ביוני 1954 בו הביסה הונגריה את גרמניה (למעשה מערב גרמניה) בתוצאה המכרעת 3:8 באצטדיון "Jakob Stadion" של העיר בָּאזֶל. זאת הייתה העיתונאות והמומחיות שלו. אני אהבתי אותו. זה היה מזמן לפני שנים רבות. דני דבורין לא התעסק בעיתונאות מהסוג שרוֹן קוֹפְמַן עוסק בה. הוא היה ראשית דבר שדר ספורט Play by play ומגיש תוכניות ומשדרים. בראשית שנות ה- 80 ביקשתי להביא אותו כתגבורת לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאנוכי ניהלתי אותה. זה היה חיוני משום שמבצעי השידורים שלנו בארץ ובעולם הלכו והתרחבו. אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה העֵת יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל התנגד לי בטענה שדָנִי דְבוֹרִין הוא שַדָּר רדיו פטפטן שמכביר במילים הרבה מעבר לדרוש. "יואש אלרואי, תסמוך על שיקול דעתי ותאמין לי ו-בי. מקומו של דני דבורין ברדיו "קול ישראל" ולא בטלוויזיה הישראלית הציבורית הישראלית", והוסיף, "אני יודע על מה אני מדבר". יצחק "צחי" שמעוני ז"ל דחה את טענותיי כי אני יכול לאלֵף אותו. דני דבורין נותר על מקומו אולם אנוכי המשכתי לראות בו שַדָּר טלוויזיה פוטנציאלי . הוא היה גם איש נעים הליכות מנומס ותרבותי שהוסיף לו נקודות. אהבתי אותו וגם רחשתי לו הערכה מקצועית.

ואז התגלה הבקיע הראשון. התברר כי דָנִי דְבוֹרִין היה שותף מלא לחטא מבצע השידורים הכושל של רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 יחדיו עם מנהל הספורט ברדיו דאז השַדָּר מר גִדְעוֹן הוֹד ושַדָּר נוסף בשם רָמִי יִצְהָר. שלושתם שהו במדריד ושידרו Off tube ממקום מיוחד שהקציתי להם במשרד השידורים, התקשורת, וההפקה שלי שהיה ממוקם במרכז השידורים הבינלאומי של הטלוויזיה והרדיו ב- IBC במדריד (International Broadcasting Center). הם לא שידרו ולא דיווחו מהשטח מהאצטדיונים ברחבי ספרד. הם שידור ודיווחו Off tube מהמשרד שלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד. הם לא עשו את עבודתם העיתונאית מכר הדשא. הם העתיקו את האינפורמציה עבור מאזיניהם בישראל משלושת המוניטורים שלי שהצבתי במשרד המולטי מדיה שלי כאמור ב- IBC במדריד. מבצע השידורים של רדיו "קול ישראל" של מונדיאל ספרד 1982 הופק ונוהל בחובבנות מקצועית וברשלנות רבה חסרת תקדים ע"י שלישיית השדרים הנ"ל (בידיעתם המלאה של מנהל רדיו "קול ישראל" דאז מר גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל ומנכ"ל רשות השידור דאז מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל). צוות רדיו "קול ישראל" שמנה שלושה שַדָּרִים ושני טכנאים לא שכר כלל עמדות שידור באצטדיונים, לא שכר קווי שידור, גם לא שכר תקשורת טלפוניה, ואף לא שכר משרד תקשורת לצורכי ניהול, ניווט, ופיקוח של השידורים שלו. לא ברור לי כיצד החבורה הזאת מרדיו "קול ישראל" זלגה דרך מסננת התוכן של רשות השידור בראשות מנהל רדיו "קול ישראל" ומנכ"ל רשות השידור, לא כל שכן מבעד למסננת הממון הקפדנית בראשותו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר יִשְרָאֵל דוֹרִי. חמשת הַחֶבְרֶה האלה הגיעו אומנם לעבודה במדריד אך ללא כְּלֵי עבודה. ידיהם היו ריקות. לא היה להם כלום. נפלא מבינתי כיצד שני הטכנאים של גדעון הוד מַאקְס "מַקְסִי" גוּרְפִינְקֶל ודוּבִּי מָאוּטְנֶר לא חקרו את ראש המשלחת שלהם איזה טכנולוגיה ואלו אמצעי שידור שכר עבורם והוא מתכוון להעמיד לרשותם כדי ל- "יָיצֵא" כהלכה את שידורי הרדיו ממדריד לירושלים. Nada. התרתי לשלושת השדרים של רדיו "קול ישראל" ושני הטכנאים הנלווים שלהם מָאקְס גוּרְפִינְקֶל ודוּבִּי מָאוּטְנֶר להתנחל במשרד צר המידות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. עשיתי זאת מרחמנות על אנשי הרדיו מפני שהיינו בעצם "אחים", שני גופי Media, השרויים תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור. חמלתי עליהם. בכך הצלתי אותם מביזיון קולוסאלי אך בגלל חמלתי הקשיתי על הביצועים שלי ומרחב הפעולה שלי. בלתי אפשרי לחיות 18 שעות ביממה במשרד כה צפוף שמאכלס בתוכו כ- 15 (חמישה עשר) אנשים ואשר מתגוררים בו בדוחק האחד על השני וליד השני, חלקם מעשנים, וכולם נושפים את הבל פיהם איש על רעהו. ביום הראשון זה היה בלתי נסבל. ביום השני זה היה בלתי אפשרי. ביום השלישי זה הפך ל- סיוט. כיצד עלי להגדיר את המצב לאחר 35 (שלושים וחמישה) ימים…??? פלא שלא השתגעתי. קצין הקול והתקשורת הבינלאומית שלי המהנדס מִיכָה לוֹיְירֶר ועוזרו סְעַדְיָה קָארָאוָואנִי אף פינו להם שני קווי שידור 4W שלנו שמיסדתי במשרד והיו בבחינת Spare שלי במקרה של תקלות בקווי השידור ה- 4W השכורים הקיימים שלי. הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות כאלה, אינן יכולות לעבוד ללא Back up טכנולוגי איתן. לעיתים אפילו גיבוי כפול ומשולש. תשאלו את אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : חודש יוני – שנת 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ר"ת של International Broadcasting Center) במדריד. זוהי מערכת השידור והתקשורת ובקרת קווי השידור ה- 4W שבנה המפקח הטכני מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר (במרכז התמונה) במשרד ההפקה שלנו ב- IBC  במדריד. קווי שידור ה- 4W הפרוסים בתוך ספרד ומחוצה לה ומערכת הטלפונים הבינלאומית אִפשרו לי לנהל כהלכה את ההפקה המורכבת והמסובכת בספרד 1982 וגם את מהלכי השידור בירושלים. מימין, זהו סעדיה קאראוואני עוזרו של מיכה לויירר . שניהם מהנדסים – טכנאים בלתי נשכחים בתחום הקול והתקשורת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו טריאומווירט הניהול של רשות השידור בימים ההם. הצמרת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ז"ל (מרכיב משקפי שמש), מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. יוסף "טומי" לפיד וגדעון לב ארי היו אחראים מיניסטריאלית לכישלון הקולוסאלי והטוטאלי של משלחת רדיו "קול ישראל" בספרד 1982. שני המנהלים האלה היו עיתונאים בעלי מוניטין שלא התמצאו היטב בטכנולוגיה הבינלאומית של שידורי הרדיו לא כל שכן בטכנולוגיה הסופר מורכבת של הטלוויזיה. היכן נשמע כדבר הזה ששדרי רדיו "קול "ישראל" ש- ממומן מכספו של משלם האגרה משדרים ישיר Off tube משחק כדורגל מספרד לישראל באמצעות המוניטור במשרד של יואש אלרואי ב- IBC במדריד ו/או מהמוניטור המותקן בחדר במלון שלהם במדריד. זה היה חרבון עיתונאי שלא נודע כמותו בתולדות רדיו "קול ישראל" הציבורי מאז ומעולם . בלתי נתפש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מדריד. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) שהקמתי במדריד עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צירוף חמשת אנשי רדיו "קול ישראל" למשרד ההפקה צר המידות היה מעשה אנושי אך בלתי נסבל עבורי כמפקד מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. דיווחתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בירושלים אודות הצפיפות הנוראית השוררת במשרד ההפקה והשידורים שגודלו הקן נסב רק על 12 מטרים רבועים, על חוסר המקצועיות וסכנת ביטחון השידור, על הסירחון, הבל פיהם של האנשים, וריח הסיגריות הבוקע ועולה ממנו, ועל הצורך להיערך בצורה שונה במבצע השידורים הבא ולהפריד לחלוטין בין הטלוויזיה לרדיו. אין מדובר בשירות מילואים בצבא אלא על מתן שירות אינפורמציה טלוויזיונית למיליוני צופי טלוויזיה של מדינת ישראל בתנאי הפקה מגוחכים. זה לא היה בא עוד בחשבון. תשובתו הבוטה, הצינית, והחוצפנית הייתה צפויה : "בפעם הבאה נשלח פחות אנשים", אמר לי ביוהרה בטלפון. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל בשורה האחורית : שמואל בונדה (עוזר שדר של סולומון "סולי" מניר) , סולי מניר (חובש Head set ומאזין לשידור הרדיו של דני דבורין בשורה הקדמית), דובי מאוטנר טכנאי רדיו "קול ישראל", האיש המוסתר מאחור ע"י דני דבורין הוא שדר הטלוויזיה יורם ארבל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל בשורה הקדמית : מקס גורפינקל טכנאי רדיו "קול ישראל" (חובש אוזניות), גדעון הוד (מראה פניו עגום. הוא מעשן), רמי יצהר, דני דבורין (מחזיק במיקרופון ומשדר ישיר Off tube ממדריד לישראל), ונתן זהבי עורך סרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות. התמונות צולמו על ידי לצורך הגשת דו"ח מסכם למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אודות מבצע ההפקה השידורים בראשותי את מונדיאל ספרד 1982).           טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מדריד. אותו המצב מזווית צילום אחרת מכיוון דלת הכניסה. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת צר המידות והצפוף של הטלוויזיה ב- IBC במדריד. שטח המשרד היה קצת פחות מ- 12 מטרים רבועים. המשרד היה מאוכלס יתר על המידה. כניסת אנשי רדיו "קול ישראל" הבלתי מתוכננת אליו יצרה אקלים דחוס בלתי נסבל שהפך את חיי כולנו לבלתי אפשריים. אף על פי כן עברו שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלום. אך לא של הרדיו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, גדעון הוד (מעשן כבד מסיגריה לסיגריה), רמי יצהר (ראשו מוסתר ע"י דף נייר שמחזיק דני דבורין), מיכה לויירר (מצחו מציץ מאחור), דני דבורין (מחזיק במיקרופון ומשדר ישיר Off tube מהמוניטור במקום מהשטח), נתן זהבי (מזוקן), מציצה קבוצת שיער של שמואל בונדה, גיורא צור (יושב למטה ממושקף בחולצת פסים), וסולי מוניר (חבוש אוזניות). ליד סולי מוניר נשען על כף ידו מישהו שהדלת מסתירה אותו , זהו יורם ארבל. מציץ בדלת איש אחזקה ספרדי מ- RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

הפקת טלוויזיה בינלאומית בסדר גודל כזה שנמשכת כשנתיים ימים, לבטח הפקה ענקית וממושכת שכזאת שכוללת בתוכה שידורים ישירים של 52 משחקי גביע העולם של ספרד 1982 במשך 35 (שלושים וחמישה) ימים מעמדות שידורים שלנו הממוקמות בתריסר אצטדיונים הפזורים ופרוסים לאורכה ורוחבה של ספרד הענקית (המדינה השלישית בגודלה באירופה) – הייתה מורכבת ומסובכת ביותר מהיבטים טכנולוגיים ו- לוגיסטיים טלוויזיוניים לרבות תקשרת לוויינית בינלאומית מסורבלת בין מדריד לירושלים.

אינני יודע מי מהשניים דני דבורין ו/או רמי יצהר ו/או שניהם יחדיו שידרו מהחדרים שלהם במלון והונו את הצופים כאילו הם משדרים מהאצטדיונים. אולם אנוכי יודע היטב כי השניים שידרו ישיר משחקים שלמים בהיקף מלא מעמדת ה- 0ff tube שהתקנתי בעבורם במשרד שלי ב- IBC במדריד. גם זהו סוג של הונאה ציבורית. כדי לשדר Off tube לא היה צורך להרחיק עד למדריד. אפשר היה לעשות זאת מירושלים. גדעון הוד היה עיתונאי ושדר מוכשר אולם שגה כשקיבל עליו לנהל את מחלקת הספורט של רדיו "קול ישראל". שררה וניהול אינם הולכים שלובי זרוע עם פעילות סביב המיקרופון. על גִדְעוֹן הוד היה ליטול אחת משתי המשרות ולא לאמץ את שתיהן ללבו. ברור שפיקודיו חשדו בו שהוא נוטל לעצמו לא רק את השררה אלא גם את הבכורה על המיקרופון. חשדנות היא מקור לאי הבנות ותקלות. דָנִי דְבוֹרִין שגה קשות (גם רמי יצהר) משהסכים לשתף פעולה עיתונאית ולשדר Off tube למאזיניהם בישראל מהמשרד במדריד. זה היה חרבון עיתונאי שלא זכור כדוגמתו בתולדות רדיו "קול ישראל" ובכל ההיסטוריה שלו מאז נולד הרדיו הארץ ישראלי ב- 1936. ב- 6 ביולי 1982 ביקר במדריד כתב העיתון "חדשות הספורט" מר שאול אייזנברג ושלח טלגרפית ידיעה סנסציונית למערכת שלו בתל אביב, כלהלן : "…שדרי רדיו "קול ישראל" ביצעו את השידורים שלהם ממרכז העיתונות או מהחדר בבית המלון שלהם מול מסך טלוויזיה בשחור / לבן…הם לא היו באצטדיונים". אַמוֹת הַסִפִּים של רשות השידור זעו. הזדעזעו. המדינה הייתה כמרקחה.

טקסט מסמך :  6 ביולי 1982 . מידע בלעדי שהתפרסם לראשונה בעיתון "חדשות הספורט" ביולי 1982 , מטעמו של הכתב שאול אייזנברג : "…אנשי רדיו "קול ישראל" שידרו מהחדר שלהם במלון מול מסך טלוויזיה בשחור / לבן…". הידיעה העיתונאית הזאת זִעזעה את אמות הספים ברשות השידור והיו לה השלכות מרחיקות לכת. (ארכיון של העיתון "חדשות הספורט" ז"ל).

הזיוף וההונאה התגלו וגדעון הוד שילם בראשו. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שהיה אחראי מיניסטריאלי לשערוריית הרדיו הזאת (יחדיו עם מנהל הרדיו גדעון לב ארי) הקים וועדת חקירה בראשות היועץ הראשי שלו מר נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל. נַקְדִי רוֹגֵל לא חַס על גִדְעוֹן הוֹד וניסח נגדו טקסט אישום יוצא דופן בחומרתו. גִדְעוֹן הוֹד סולק בבושת פנים מניהול הספורט ברדיו ודני דבורין רחץ בניקיון כפיו אולי מבלי שהתכוון לכך. למרות שלקח חלק באורגיית ה- Off tube הזאת יצא נקי. אולי בעל כורחו. מעניין, נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל החטיף מהלומה כבדה לגדעון הוד אולם לא נגע בשני המשת"פים שלו דני דבורין ורמי יצהר שידעו כי הם פועלים באופן השערורייתי ביותר בספרד 1982, ידעו שהם מפרים את הנורמות העיתונאיות הבסיסיות ביותר, ידעו שהם פוגעים במאזיני רדיו "קול ישראל" עד כדי הונאתם (כלשונו של החוקר הראשי נקדימון "נקדי" רוגל), ואף על פי כן לקחו אחריות ושיתפו פעולה מרצון עם מנהלם גדעון הוד. אהבתי פעם את דני דבורין איש נעים הליכות ונימוסים. לאחר מלחמת לבנון ה- 1 היה ברור שמחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבת בפני משימות שידור רבות ומבצעי שידור גדולים נוספים. ביקשתי לגייס את דני דבורין לשורות הטלוויזיה לאחר "משבר" הרדיו בספרד 1982 אולם יוסף "טומי" לפיד לא הסכים.

הנה חלקים מדו"ח שהכין נקדימון "נקדי" רוגל באוגוסט-ספטמבר 1982 עבור מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אודות הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי והפקת רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד את שידורי מונדיאל ספרד 1982. 

טקסט מסמך (1) : ספטמבר 1982. זהו חלק מהדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל שדן במבצעי השידורים של רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי – במונדיאל ספרד 1982, וכפי שהוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : ספטמבר 1982 . זהו חלק מהדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל שדן במבצעי השידורים של רדיו "קול ישראל" בראשות גדעון הוד ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי – במונדיאל ספרד 1982 , וכפי שהוגש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יוני 1982. זהו ה- Cover page  של ספר השידורים / פקודת מבצע טכנולוגית ולוגיסטית. הספר מכיל כ- 100 עמודים שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. את העותק הראשון מסרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עם הקדשתי, "יש לך עם מי לצאת לקרב – ותוצאתו איננה מוטלת בספק". השני הועבר לידיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. ספר השידורים היה כמִשְנָה סְדוּרָה מעין פקודת מבצע צבאית על פיה פעלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בתאריכים שבין 13 ביוני 1982 לבין 13 ביולי 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1970. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת ברוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקדימון "נקדי" רוגל בשנות הזוהר שלו מארח ב- 1970 את שר החינוך והתרבות יגאל אלון בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל מנהל חטיבת החדשות, בוב גולדמן יבד"ל (אז עולה חדש מארה"ב) ועורך סרטים מצטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ראובן מורגן ז"ל בימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מצויד ב- "שוּעָרֶבּ" (שפם ענק) שהפך לסמלו המסחרי, יונה יונה ז"ל מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה (מציץ בדלת), שר החינוך והתרבות יגאל אלון ז"ל, ורבקה בהירי תבד"ל (מוסתרת). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

נקדימון "נקדי" רוגל היה איש אשכולות בעל אינטגריטי שחונן גם בכושר אבחנה טכנולוגי . לא בכדי הטיל עליו מנכ"ל רשות השידור לבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה בספרד 1982. בדו"ח הבדיקה המפורסם שלוֹ כתב כלהלן ובאופן מפורש : "מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות שידור אחת, דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ב- 13 ביולי 1982 שבתי לארץ מספרד. מייד התגייסתי כקצין קרבי לשירות מילואים ממושך באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי ליד בֵּירוּת. באחת החופשות שלי מהמלחמה בלבנון מצאתי על שולחני במחלקת הספורט מכתב הערכה ממנהל הטלוויזיה טוביה סער שהוא רוחש למבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך :  12 ביולי 1982 . זהו מסמך ההערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער בתום הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 . טוביה סער לא המתין לדו"ח של נקדימון "נקדי" רוגל. כבוס ישיר שלי ידע היטב שההפקה המורכבת והמסובכת צלחה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ספטמבר 1982. קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות". מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל" גדעון הוד סופג מפלה קשה. הוא מודח בפרהסיה מניהול בעקבות מחדלי שידורי הרדיו הלאומי בטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

הערה : הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי מונדיאל ספרד 1982 והפרשה המרה של ביצועי רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982, הם פרק נרחב בספר עב הכרס בן כ- 9500 (תשעת אלפים וחמש מאות עמודים) שחקרתי וכתבתי, וקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם".

ההיתקלות הבאה שלי עם דָנִי דְבוֹרִין הייתה במכסיקו סיטי במונדיאל מכסיקו 1986. דני דבורין התמנה למנהל הספורט ברדיו "קול ישראל" במקום גדעון הוד שהודח. דני דבורין כמו קודמו שגה משנטל לעצמו את תפקיד הניהול בשעה שהוא ממשיך לשמש גם שדר מוביל . הדבר מביא בהכרח להתקוטטויות עם פיקודיו משום שהם חשים שכבעל שררה הוא נוטל לעצמו את העיקר ומשאיר להם את הטָפֵל . הפקת שידורי רדיו "קול ישראל" במונדיאל מכסיקו 1986 לעומת הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ילדותית, רָפָה, מצומצמת בהיקפה, וגם לא חשובה. אהבתי את דני דבורין והמשכתי לטפח ציפיות לצרף אותו לשורותיי. משימות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית רבו והתעצמו. הייתי זקוק לתגבורת. יורם ארבל ונסים קיוויתי לא יכלו לשאת את כובד הנֶטֶל, למרות שחשבו שהם כן יכולים לעשות זאת לבדם, ובעצם חששו מכל החשת תגבורת שעלולה להפוך מבחינתם לתחרות על המיקרופון והמסך. אִפשרתי לו לאותו דני דבורין לחוּש את טעם הטלוויזיה במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. עוזרת ההפקה שלי גב' שמחה שטרית תיעדה את המעמד. אהבתי אותו.

טקסט תמונה : יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אחד האגפים במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting center) במכסיקו סיטי. דני דבורין איש "קול ישראל" (מימין) מחזיק במיקרופון הטלוויזיה כצעצוע ומדמה את עצמו לרגע קט שדר טלוויזיה ואנוכי (משמאל). דני דבורין רצה להיות שדר טלוויזיה ואני שאפתי לגייס אותו לשורותיי. (צילום גב' שמחה שטרית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 ביולי 1987. מכתב אישי שלי לשדר רדיו "קול ישראל" דני דבורין בו אני מדווח לו כי אני עושה מאמצים בסיוע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל להעביר אותו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמץ נכשל כמו ניסיון נוסף ב- 1990. בעונת השידורים של 1994 – 1993 הצלחתי חלקית . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הסכים לבקשתי לצרף את דני דבורין כשדר טלוויזיה שלישי (לאחר מאיר איינשטיין ורמי ווייץ) במונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. הפרשן הצמוד שלו היה מרדכי שפיגלר. הפרשן הצמוד של מאיר איינשטיין היה אבי רצון והפרשן הצמוד של רמי ווייץ היה אברהם גרנט . על מנת להעניק לדני דבורין ניסיון שידור טלוויזיוני אפשרתי לו לשדר ישיר 6 משחקים מהליגה הלאומית (ליגת העל היום) בעונת 1994 – 1993 (מתוך סך של 20 שידורים ישירים באותה עונה. 7 שידורים ישירים הענקתי למאיר איינשטיין שהיה תקופה ארוכה השדר המוביל שלי בכל התחומים של ענפי הכדורגל, הכדורסל, וה- א"ק. אותה כמות נתתי ל- Second best, רמי ווייץ). דני דבורין נתקל בטלוויזיה בבעיית שידור של עודף מֶלֶל אותה הביא עמו מהרדיו ואני נתקלתי בבעיית אילוף. שידור ישיר בטלוויזיה איננו דומה לשידור ישיר ברדיו . שני מדיומים שונים וההבדל מהותי מכל היבט. בטלוויזיה השַדָּר וְהַצוֹפֶה – מאזין שלו רואים את אותה התמונה. הרדיו הוא אָפֵל. דני דבורין לא היה מסוגל אולי לא מוכשר, אולי לא רצה להשיל מעצמו ולדלל את כמות המילים, ובעל כורחו הפך לפטפטן. במקום הזה נפרדו דרכינו לעד.

בקיץ 2005 הטיל מנהל מחלקת הספורט של ערוץ 1 ששי אפרתי משום מה דווקא על שדר רדיו "קול ישראל" דני דבורין להיות שַדָּר הטלוויזיה המוביל של אליפות העולם ה- 10 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד. דני דבורין שהוא שַדַּר כדורגל מדופלם ברדיו אולם חסר כל ניסיון בתחום שידורי הא"ק המורכבים והקונקרטיים של אליפות עולם, לא אמר לא לששי אפרתי, וטס לפינלנד יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן. התוצאה הסופית על מסך הטלוויזיה של ערוץ 1 הייתה מאוד לא מוצלחת. נבובה. דני דבורין נכשל במילוי המשימה כפי שנכשל לפניו אורי לוי שדר אליפות העולם ה- 9 בא"ק שהתקיימה בפאריס ב- 2003, ועמית הורסקי אחר שניהם, מי ששידר את אליפות העולם ה- 11 בא"ק שנערכה ב- יוקוהמה ביפן. איש מהם לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי ואפילו לא לסנדליו של מאיר איינשטיין.

טקסט מסמך : 21 בינואר 2009 . העיתון "ישראל היום". מאמר ביקורת טלוויזיה שלי גם אודות שדר הא"ק בדימוס מר דני דבורין. (באדיבות "ישראל היום").

ארבע שנים אח"כ ב- 21 בינואר 2009 כתבתי ביקורת טלוויזיה בעיתון "ישראל היום" בה חיוויתי את דעתי בעבור הקוראים שלי, וכתבתי בין השאר כי אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי – הם חסרי כל מושג בתחום הא"ק, וכי טרם נמצאו יורשים לנסים קיוויתי האגדי ולמאיר איינשטיין. בהשוואה לנסים קיוויתי הדָגוּל הם היו דַלִים עד למאוד חסרי מושג. נאמר כמו ההבדל בין דרדק מתמטיקאי מתחיל סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה לבין פרופסור אלברט איינשטיין. השלושה ההם, אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי היו שדרי א"ק (מדובר בשידורים ישירים) ברמה סוּפֶּר נמוכה נטולי דומיננטיות וכישרון בתחום טלוויזיוני ספורטיבי קונקרטי וסָבוּךְ, ומורכב ביותר בכל הקריטריונים שאני מכיר בשידורי הספורט בטלוויזיה באשר היא. בהשוואה לנסים קיוויתי היו הַחֶבְרֶה האלה ממש חדלי אישים כשדרני א"ק. ערכתי אנלוגיה והקבלה בין פסי הקול הטלוויזיוניים של אותם האנשים האלה אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי המתחזים לשדרני א"ק ברמה של אליפות העולם (בלתי ייאמן) לבין אלו של נסים קיוויתי המיתולוגי (בן 88 היום) שהוא שַדָּר ברמה בינלאומית גבוהה, ומי שנחשב לגדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים – וידעתי שאנוכי צודק לחלוטין.

ב- 15 בפברואר 2009 קיבלתי לפתע מעו"ד שחר גרינברג עורך דין חיפאי של דני דבורין מכתב התראה לפני תביעה. דני דבורין ביקש ממני להתנצל באמצעות העו"ד שלו על כי כתבתי כי הוא (וגם אורי לוי ועמית הורסקי) הם חסרי כל מושג בתחום, אחרת יגיש נגדי תביעת דיבה על סך של 1.000000 (מיליון) שקל. ברור שלא התנצלתי כי לא היה על מה להתנצל. דָנִי דְבוֹרִין היה שַדָּר כדורגל מיומן ברדיו אולם שַדָּר א"ק מגוחך בטלוויזיה. הפער בינו לבין נסים קיוויתי היה כרחוק מערב ממזרח. בהלסינקי 2005 הוא היה כל כך חלש ורָפֶה עד שנדמה היה כמי שסיים במקום האחרון בתחרות הריצה על המסלול. בעובדה, זאת הייתה אליפות העולם הראשונה שלו , "סִיפְתַּח" לקראת הבאות כשַדָּר א"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך באותה נשימה ולרוע מזלו הייתה זו גם שירת הברבור שלו. שידור הא"ק הגדול הבינלאומי הראשון והאחרון בחייו. התברר כי העסק הקרוי "שידורי א"ק ישירים מאליפות העולם" גדול בהרבה ממידותיו של דני דבורין. בתמורה למחשבותיי גמל לי ב- התראה בטרם תביעת דיבה . לא הפריע לו לאיים עלי כאילו הוא חסין מביקורת הוגנת . הרי לא ניאצתי את שמו של האיש שאהבתי ופתחתי בפניו את שערי הטלוויזיה , אך הוא החמיץ אותה בהֶבֶל פיו במונדיאל ארה"ב 1994 , ועשיו תבע אותי כאילו אני מוציא את דיבתו רעה . כמובן שלא היו דברים מעולם. דני דבורין נעלב מהקבלה מאוד לא נוחה עם נסים קיוויתי. ברור שמי שלובש בגדים לא לוֹ ונועל נעלים עצומות מכפי מידותיו עלול למצוא את עצמו כדמות גרוטסקית. כבודו של דני דבורין במקומו מונח אולם לא בתחום שידורי הא"ק . שָם אין לו מה לחפש. גיחכתי והעברתי את המסמך המשפטי שכתב לי עו"ד שחר גרינברג לידיעת הבוסים שלי ב- "ישראל היום" וגם לידי היועצים המשפטיים של העיתון החינמון. אין לי מושג מה קרה מאז. אנוכי משוכנע שאילו נדרשתי להופיע בפני רשות שופטת כלשהי הייתי מגן ללא קושי על עצמי בפני תביעת הדיבה חסרת השחר באמצעות קלטות ה- טלוויזיוניות בשעה שאנוכי עורך סימטריה ו- השוואה בין כישרון השידור של נסים קיוויתי לבין הדַלוּת של דני דבורין.

עשרות אלפי קוראי הבלוג הזה yoashtvblog.co.il רשאים לשים את עצמם לרגע לשופטים ולהאזין לשידורים הישירים של נסים קיוויתי את תחרויות הא"ק באולימפיאדות מינכן 1972 , מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, וסיאול 1988, וגם את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ואליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. די להאזין לפסי הקול הבלתי נשכחים של נסים קיוויתי כששידר ישיר למשל את ריצת הגמר ההירואית ל- 800 מ' לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בה זכה במדליית הזהב האצן האמריקני דייב ווטל (Dave Wottle), ו/או להקשיב ל- Sound הנפלא שלו כששידר ישיר את ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976 שם ניצח בשארית כוחותיו הרץ הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) והקדים בסנטימטרים ספורים את הרץ היו זילאנדי דיק קווקס (Dick Quax) ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Peter Hildenbrand) שהתמוטט מעולף על קו הגמר כדי לזכות במדליית הארד – על מנת להבין שאין שום בסיס להשוואה. דני דבורין איננו מתקרב לקרסוליו של נסים קיוויתי. 80000 (שמונים אלף) צופים באצטדיון האולימפי של מונטריאול ב- 1976 לא ישכחו לעולם את החוויה המרעישה אותה חוו , בתומה חרת נסים קיוויתי את שמו באותיות זהב בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל כשהכריז , "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא יותר גדול מפאבו נורמי…הוא יותר גדול מאמיל זטופק…". צפייה בקלטות הללו אמורה להעניק קנה מידה מדויק היכן ניצב נסים קיוויתי ואפוא עומד מולו דני דבורין.

ואז זה קרה. דני דבורין החליט לתבוע אותי ב- 15 בפברואר 2009 תביעה משפטית מפני שהעזתי לרשום בביקורת הטלוויזיה פרי המקלדת שלי, כי הוא חסר מושג בתחום בהשוואה ו- לעומת שַדָּר הא"ק הדָגוּל נסים קיוויתי.

הנה המסמך המשפטי :

טקסט מסמך (1) : 15 בפברואר 2009. דני דבורין מתרה בי לפני הגשת כתב תביעה (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 15 בפברואר 2009. דני דבורין מתרה בי לפני הגשת כתב תביעה (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה "ידיעות אחרונות" מראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה. אני מבקש להעביר מרדיו "קול ישראל" לשורותיי את השדר דני דבורין . 

דני דבורין סיים לא מכבר את חייו הציבוריים שלו ב- רדיו "קול ישראל" ופתח בקריירה מסחרית שנייה ברדיו 103FM על כל הסיכונים הכרוכים בכך. כך אני מבין מאלון עידן. הוא שייך לתקופה שחלפה לבלי שוב בה האפילו והטילו עליו צל כבד נחמיה בן אברהם ואח"כ גם גדעון הוד. לא ניתן להשוות בין כישרון השידור המופלא של נחמיה בן אברהם וגם של גדעון הוד לבין זה של ההוא שבא בעקבותיהם. המנהל הפדנטי של רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי שגה קשות משמינה את גדעון לב ארי למנהל הספורט שלו . גדעון הוד היה שַדָּר ועיתונאי ספורט בעל יכולות וסופר מוכשר בתחום. שַדָּר כמותו וברמתו נולד פעם בדור אולי שניים . במקום להפוך אותו לשַדָּר עַל יחיד בדרגתו ברדיו "קול ישראל" בעל זכויות יתר, ולהצמיד לו עוזרי הפקה ושידור, מינו אותו למנהל . הצד החזק של גִדְעוֹן הוֹד היה שידור. לא ניהול. הוא שילם מחיר יקר בספרד 1982 ביוקרתו וגם באמינותו. זה לא הגיע לוֹ. ברור שאני מאחל לדני דבורין כל טוב, הצלחה, וגם אושר ובריאות . אין שום סיכוי שאבזבז את זמני על האזנה ל- 103FM חוץ מאשר אם יבקע שם מהאוֹב קולו של הָאווֹאָרְד קוֹסֶל, אולי זה של דֵיוִויד קוֹלְמָאן, שמא קולו של של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, אולי זה של גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי, אפשר גם בָּארִי דֵייוִויס, אולי בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, ואולי גם דִיק סְטוֹקְטוֹן.

העיתונאי אַלוֹן עִידָן גזר ביום שישי – 20 בספטמבר 2013 בעיתןן "הָאָרֶץ" על העיתונאי דני דבורין טקסט בוטה, חריף, ונוקשה הרבה יותר מחוות דעתי ב- 2009 אודות כישרונו הדַל (בהשוואה לנסים קיוויתי) בתיאור תחרויות א"ק בטלוויזיה. אַלוֹן עִידָן קובע כלהלן : "…דני דבורין לא צלח את המהפכה שעברה תקשורת הספורט בשנים האחרונות…דני דבורין הוא כמו איבר מושתל שהגוף דוחה שוב ושוב…השפה שדני דבורין מדבר היא ממלכתית, ארכאית, מכבדת, אך נטולת איכות עיתונאית אמיתית…". סְטִירָת לֶחִי מצלצלת. נראה עכשיו אם דני דבורין יתבע את אַלוֹן עִידָן בגין הוצאת דיבתו רעה כפי שתבע אותי ב- 2009. ובאשר לי. ברור שלא הייתה לי כל כוונה אז לגרום לדָנִי דְבוֹרִין עגמת נפש באותה ביקורת הטלוויזיה שייחדתי (גם לוֹ) לפני יותר מארבע שנים וחצי ב- 21 בינואר 2009. גם ברור שאנוכי מתנצל כעת בפניו, בפני דני דבורין, בתום כתיבת הפוסט הזה, אם אכן פגעתי בו במאמר ביקורת הטלוויזיה ההוא לפני ארבע שנים וחצי . לא בגין הטקסט בו נאמר שאין לו מושג בתחום הא"ק בהשוואה לנסים קיוויתי, אלא מפני שנעלב. מטרת הביקורת אודות דור שדרני הא"ק שניסה לשווא להיכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי, לא הייתה להכפיש את המוניטין שלו של דני דבורין, ושלהם. יעד הבלוג הזה כמו כוונת כתיבת ביקורות טלוויזיה על ידי פעם בעיתון "ישראל היום", הוא להעביר מידע לציבור ולא לנהל חשבונות.

חלפו מאז שנים רבות. דני דבורין עשה הכול כדי להפוך את עצמו לפרח בר שאיננו מוגן עוד, ו- הצליח. בהשוואה לשַדָּר הטלוויזיה הדָגוּל שלי נסים קיוויתי בענף ה- א"ק הבינלאומית האולימפית, היה דני דבורין שַדָּר א"ק עלוב ו-מגוחך. שַדָּר רָש, עני ו-אֶבְיוֹן. שַדָּר נטול ידע בתחום ה- א"ק הבינלאומית והעולמית, לבטח בשידורים ישירים, תחום שעשוי תלת ממד : רחב, עמוק, וארוך, וגם מורכב ומסובך, ורווי אלפי נתונים מצטברים במקביל בעשרות המקצועות שמתנהלים על המסלול ובשדה, תחום שדורש התמחות, מיומנות, מהימנות, וידע שונים בתכלית משידור ישיר של משחק כדורגל, ו/או כדורסל, ו/או טניס. דני דבורין לא רק נכשל טוטאלית, אלא נחשף כ- פטפטן חסר תקנה, וגם אדם פתטי. פעם אהבתי אותו. מה נותר לי חוץ מלאהוב אותו ? אולי לרַחֵם עליו. הוא יכול לתבוע אותי משפטית אבל זאת האמת לאמיתה ובצידה אין סוף הוכחות שמצדיקות את טיעוניי.

סוף הפוסט מס' 290. הועלה לאוויר בחצות ליל שני – 23 בספטמבר 2013. כל הזכויות שמורות.