הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 249 : הועלה לאוויר ביום שישי – 19 ביולי 2013.

—————————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : לפני 100 שנים נולד אחד האישים והמנהיגים הדגולים ביותר של העם היהודי בכל הזמנים ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל. שום ערוץ טלוויזיה ארצי במדינת ישראל לא שידר עד כה סדרה דוקומנטארית בת לפחות 5 פרקים (50 דקות כל פרק) אודות זכר פועלו של הדמוקראט הבלתי נשכח הזה מנחם בגין. אפילו לא תוכנית אחת לזכרו של מנהיג, פטריוט, מורה דרך וסולל דרך מנחם בגין. אבל כן מטמטמים לעם הזה את השכל עם "כלוב הזהב", "המירוץ למיליון" , "האח הגדול" ועוד כל מיני תוכניות ריאליטי למיניהן. אולם תוכנית טלוויזיה תיעודית לזכרו של מנחם בגין הדגול, איש ההדר והכבוד, The Leader of the people, צנוע ועניו – זה בשום אופן לאו. בושה וחרפה אחת גדולה.

פוסט מס' 249. שידורי המכבייה ה- 19 בערוץ 1 הם קוּרְיוֹז. "כְּלוּב הזָהָב" של ערוץ 2 הוא נֶפֶל טלוויזיוני. אולם הקוּרְיוֹז וְהַנֶפֶל דִרְדְרוּ אמש יחדיו (ליל חמישי – 18 ביולי 2013) את "כּלבּוֹטֶק" של רפי גינת בערוץ 10 לשֶפֶל רייטינג חסר תקדים בן % 6.5. פוסט מס' 249. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 19 ביולי 2013.

1. הימים האלה – הזמן הזה. 

מתברר שוב ושוב כי ערוץ 10 פגיע ועמו נפגעת גם ספינת הדגל שלו ושל מנכ"ל הערוץ רפי גינת תוכנית הצרכנות והבילוש "כלבוטק". השידור הישיר אמש (ליל חמישי – 18 ביולי 2013) בערוץ 1 של טקס הפתיחה של המכבייה – 19 מאצטדיון "טדי" בירושלים – ע"י צמד שדרנים חובבני מַר אורי לוי וגב' שרון פרי – בהשתתפות כ- 8500 (שמונת אלפים וחמש מאות) ספורטאים מכל קצווי תבל בנוכחות נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו ו- 30000 (שלושים אלף) צופים, יחדיו עם תוכנית הבידור "כלוב הזהב" בערוץ 2, דחקו אמש את "כלבוטק" של רפי גינת לשולי ה- Rating של תעשיית הטלוויזיה בארץ. תוכנית הצרכנות והבילוש של רפי גינת שנחשבה בעתו למִשְדָר צמרת צברה % 6.5 רייטינג בלבד (% 6.30 רייטינג במדידה בכלל האוכלוסייה ו- % 6.95 במדידה באוכלוסייה היהודית). בשני המקרים "כלבוטק") פגיעה באופן ניכר. אכסניית הרייטינג של ערוץ 2 מהתלת ברפי גינת.

משחקי המכבייה נוסדו ב- 1932 בתל אביב ע"י הוגה הרעיון יוסף יקותיאלי. כינוסם של אלפי ספורטאים יהודים מצטיינים מהגולה מידי ארבע שנים בארץ ישראל היה רעיון ציוני יהודי – סוציולוגי חשוב ונשגב שלו, אולם הפך ברבות השנים לקוריוז ספורטיבי דַל חסר כל משמעות . הפיחות הספורטיבי במשחקי המכבייה הוא בעצם תהליך הזדקנות שהחל לא לפני זמן רב כל כך . צריך לזכור שהמכבייה ה- 7 ב- 1965 הייתה תחרותית ביותר וגילתה לציבור הישראלי את השחיין היהודי – אמריקני נער בן 15 העונה לשם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) ואת הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי (Tal Brodie) בן 22. העיתונאית אילנה ברגר – הרפז כותבת היום (יום שישי – 19 ביולי 2013) בעיתון "ישראל היום" כהאי לישנא אודות מהות ותכלית משחקי המכבייה ה- 19 בחודש יולי של שנת 2013 : "…אם יהודי טוב מארה"ב בסופו של דבר יעלה ארצה בעקבות הביקור שלו במכבייה , או בחורה יהודייה מבית טוב מאוסטרליה ו/או מבלגיה תתאהב כאן בישראלי "צבר" כשר למהדרין – הרי המפעל הענק הזה כבר ייחשב להצלחה…" , והיא מוסיפה , "המכבייה הפכה עם השנים לקוריוז נחמד , לתחרויות ברמה של ספורט עממי טוב, ובעיקר למאגר שידוכים לא רע שיכול להבטיח שאולי תהיה קצת פחות התבוללות". חוות דעת לא מחמיאה של מישהי שמתמצאת בעניינים .אך אם לעסוק במה שהתחלתי בענייני טלוויזיה הרי זאת לדעת : קוריוז המכבייה בערוץ 1 ו- "כלוב הזהב" תוכנית בידור נֶפֶל ונחותה בהנחיית אבי קושניר בערוץ 2, הדיחו אמש ללא כל קושי את "כלבוטק" בערוץ 10 לשולי הרייטינג של תעשיית הטלוויזיה בארץ.

טקסט מסמך (1) : יום חמישי – 18 ביולי 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 17.00 ל- 19.44. ערוץ 2 מביס לחלוטין את ערוץ 1 וערוץ 10. (באדיבות וועדת המדרוג).

טקסט מסמך (2) : יום חמישי – 18 ביולי 2013. מפת המדרוג ברבעי שעות בין 19.30 ל- 22.14 . ערוץ 1 חוזר לחיים ב- 20.00 עם מהדורת מ"מבט" והחל מ- 20.30 עם תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 19 מביס את ערוץ 10 לרבות את "כלבוטק" של רפי גינת המשודרת בערוץ 10 בין 21.00 ל- 22.00. תוכנית הבידור "כלוב הזהב" המשודרת בערוץ 2 בין 21.00 ל- 22.30 מנצחת ללא כל קושי את ערוץ 1 ואת ערוץ 10 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. (באדיבות וועדת המדרוג).

טקסט מסמך (3) : יום חמישי – 18 ביולי 2013. מפת המדרוג ברבעי שעות בין 22.00 ל- חצות ושלושת רבעי. ערוץ 1 שומר על רייטינג יציב עד 23.29 בשל השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 19 מאצטדיון "טדי" בירושלים . התוכנית הסטירית "מצב האומה" בערוץ 2 בראשות המנחה המצוין שלה מר ליאור שליין שומרת על בכורת הרייטינג של ערוץ 2 בין 22.30 ל- 23.15. (באדיבות וועדת המדרוג).

השידור הישיר אמש של ערוץ 1 מאצטדיון "טֶדִי" בירושלים של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 19 חשף תמונות גדושות של הפנינג המוני רווי התלהבות ומרץ נעורים, ותקוות, אך נעדר סדר ומשמעת. יש גבול לטקס פתיחה בלתי מכופתר, ולפחות בחלקו הראשון הוא נראה ילדותי ומבולגן בעת מצעד המשלחות . אולם השידור הישיר אתמול בערב של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 19 גילה גם צמד שדרנים רשלני ושטחי שמרח אינפורמציה ולא הכין את שיעורי הבית שלו. מצעד המשלחות סבל מאי סדר ותמונה טלוויזיונית רוויית אנדרלמוסיה ולעיתים קרובות רוויה גם Commentary עַזוּב, כושל, עצלני, ונטול תשומת לב של אורי לוי ושרון פרי. שידור ישיר של טקס פתיחה אולימפי וגם של משחקי המכבייה שנמשך שעות ומכיל ומורכב מהרבה אלמנטים ואין סוף פרטים טכניים מונוטוניים כמו מצעד המשלחות הארוך והמייגע לרבות אירועי תרבות של הופעות בימה ושירה המוניות – דורש מיומנות מיוחדת והכנת שיעורי בית קפדנית ביותר ללימוד ושינון החומר. הרבה יותר קשה לשדר ישיר טקס פתיחה אולימפי ו/או טקס פתיחה של המכבייה מאשר לשדר ישיר את ריצת הגמר ל- 100 מ' ו/או את משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי. שידור ישיר של טקס פתיחה בצֶמֶד הוא משימה סיזיפית ממושכת וגם משעממת, רוויה כל מיני Anti climax, אולם דורשת הכנה מדוקדקת וטעינת אלפי פרטים כאלה ואחרים על המחשב. למתבונן מהצד נראה כי אופיו של שידור ישיר מהסוג הזה בצמדים טומן בחובו סכנה פסיכולוגית בו כל שדר ו/או שדרנית מטיל ביודעין ו/או שלא ביודעין את אחריות למידת ושינון החומר האפרורי על הצד שכנגד. השידורים הישירים בערוץ 1 בזמנו של טֶקֶס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג 2008 (ע"י מר אורי לוי וגב' יעל ארד) וגם זה האחרון של אולימפיאדת לונדון 2012 (ע"י מר יוֹרָם אָרְבֵּל ומר אוּרִי לֵוִי) היוו סמל ודוגמא לעבודת חלטורה רשלנית מאין כמותה, שידור ישיר ירוד, שדומה כי כל מטרתו היה כמו לצאת ידי חובה . מלאכה טלוויזיונית בלתי מתקבלת על הדעת . הדוגמאות לשידור עלוב , פטפוט , ומריחות אמש של אורי לוי ושרון פרי בטקס פתיחת המכבייה ה- 19 שהיה לפחות בחלקו הראשון רעשני ומפוזר, הן רבות מספור. אין טעם לפרט את כולן אולם על אחת אינני מתכוון לפסוח. זה היה בשעה שהמשלחת ההונגרית נגלתה לעין המצלמה אמש באצטדיון "טדי" והשדר החובבן ניסה להעלות מנבכי האוֹב את דמותה של הספורטאית היהודייה – הונגרייה הַדְגוּלָה גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי (בת 92 וחצי היום ומתגוררת בהרצליה) ולחבר אותה במריחה למשלחת ההונגרית העכשווית הצועדת ב- "טדי", כאילו מדובר בעוד שבב אינפורמציה שניתן לשלוף מהשרוול. שמתי לב מייד ל- Commentary המריחה של אורי לוי שלא הכין את שיעורי הבית שלו בעוד הרפרנטית והקולגה שרון פרי דוממת לידו (אולי מחוסר ידע ו/או אולי מחמת הבושה). השם אגנס קלטי איננו אומר דבר לדוֹר הצעיר של מדינת ישראל . ספק אם הוא אומר משהו לשרון פרי שצעירה מאגנס קלטי ביותר מ- 50 (חמישים) שנים. אם אורי לוי היה באמת איש טלוויזיה רציני ויסודי, שדר מן המניין האיכותי, הוא היה מכין כרטסת שידור מיוחדת ותמציתית עבור גב' אגנס קלטי גדולת הספורטאיות היהודיות בכל הזמנים ומשדר לדור הצופים הצעיר של מדינת ישראל כלהלן :

"אגנס קלטי נולדה ב- 9 בינואר 1921 בבודפשט בירת הונגריה . היא ניצולת שואה ואלופה אולימפית בהתעמלות בת 92 וחצי , שמתגוררת היום בגפה בהרצליה. היא נמנתה על משלחת ההתעמלות של הונגריה באולימפיאדת לונדון 1948, אולם לאחר הגעתה ללונדון נפצעה באימונים בטרם התחרויות והחמיצה את אולימפיאדת לונדון 1948. היא שבה לאולימפיאדת הלסינקי 1952 בהיותה בת 31 וחצי ושם זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע על המזרן, זכתה במדליית הארד בתרגיל על המקבילים המדורגים, ודורגה במקום הרביעי על הקורה. אגנס קלטי דורגה באולימפיאדת הלסינקי 1952 במקום השישי בקרב רב אישי וזכתה עם נבחרת הונגריה במדליית הכסף הקבוצתית. אגנס קלטי לא התחתנה בהונגריה וכרווקה בת 35 וחצי שבה לזירת ההתעמלות האולימפית באולימפיאדת מלבורן 1956. היא זכתה במדליית הזהב בקרב רב אישי בשותפות עם המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 22), וכמו כן זכתה במדליית הזהב בתרגיל על מקבילים מדורגים, זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע , זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקורה, ובשל פציעה חמורה בקרסולה דורגה רק במקום ה- 9 בסוס קפיצות דבר שמנע ממנה בסופו של דבר זכייה בלעדית במדליית הזהב בקרב רב אישי. כמו כן זכתה אגנס קלטי במדליית הכסף הקבוצתית באולימפיאדת מלבורן 1956. בתום משחקי מלבורן לא חזרה מאוסטרליה לארצה בגלל המרד ההונגרי נגד השלטון הסובייטי. היא עלתה לישראל ב- 1957 וכאן הקימה את משפחתה. היא התמנתה מייד למורה להתעמלות נשים במכון ווינגייט ולמאמנת נשות נבחרת ישראל במשחקי המכבייה ה- 5 בקיץ 1957 בתל אביב. אגנס קלטי היא גדולת הספורטאיות היהודיות בכל הזמנים שמתגוררת בערוב ימיה עמנו בהרצליה" .

טקסט תמונה : סתיו 1956. אלופת ההתעמלות האולימפית האגדית היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי באחד מהאימונים המפרכים שלה לקראת אולימפיאדת מלבורן 1956. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטקסט האמור לעיל  לא נאמר כמובן אמש בשידור הישיר  ע"י אורי לוי. במקום זה הוא מרח. אפשר לקחת את סרט ההקלטה ולבדוק. OK אורי לוי, אם כבר החלטת לדון בפועלה ההיסטורי הספורטיבי העצום של גב' אגנס קלטי הדגולה מה כל כך קשה לחקור, להתכונן כראוי, ולעשות שיעורי בית מדויקים.

אורי לוי ושרון פרי אינם שווים ביקורת אודות שידורם אמש מפני שהם נמצאים מתחת לה. אולם שני העיתונאים המגוחכים האלה אינם הטרגדיה האמיתית של ערוץ 1. הסיפור הנוּגֶה של השידור הציבורי הוא שאין שָם שום מערכת בקרה, בניידת השידור "מזמור" של דני לנקרי ו/או מחוצה לה שמסוגלת ללחוץ על ה- Talk back כדי להתערב ולומר לשני השדרים המובילים שלה, תפסיקו כבר עם המריחות ועם החובבנות שלכם. איש הישר בעיניו יעשה. שוער מכבי חיפה ניר דווידוביץ' נבחר ע"י הוועדה המארגנת להיות אחד מבין נושאי הלפיד אמש באצטדיון "טדי". כל מה שהיה לשרון פרי לספר לצופים שלה שהספורטאי הזה סובל מברכיים פגועות. שום פרט נוסף על הקריירה הארוכה והמצטיינת שלו כשוער ראשי ו- וותיק במועדון מכבי חיפה בגינה נבחר לשאת את הלפיד בטקס הפתיחה של המכבייה ה- 19 בירושלים, שום אינפורמציה כמה עונות ובאלו כמות משחקים נטל חלק בשער המועדון וחרף את בריאותו על כר הדשא, כמה פעמים הגן על שער נבחרת ישראל, בן כמה הוא, מצבו המשפחתי, עיסוקו כיום. Nada. זה לא שידור ולא עיתונאות. בַּעֲרוּת. רמה שידור נמוכה שלא באה בחשבון אולם איך שהוא חולפת לה וכאילו עוברת בשלום. ולא היא.

מלאכת החובבנות ומריחת אינפורמציה של שני השדרים המובילים של ערוץ 1 – מקוממת מאוד ומתריסה, וגם חצופה. הנה עוד מעשה שידור דילטאנטי. על המסך בליל חמישי – 18 ביולי 2013 הופיעה דמותו המרשימה של איש מבוגר מאוד במשלחת האמריקנית בעת טקס הפתיחה של המכבייה ה- 19. אורי לוי כמו קיבל אור ירוק והחל למרוח. הוא נדרש לומר רק את האינפורמציה הזאת : "זהו שחקן הכדורסל היהודי אמריקני דולפ שייס (Adolph "Dolph" Schayes) בן כ- 85 היום. הוא נולד בניו יורק ב- 19 במאי 1928 ומתנשא לגובה של 2.04 מ'. דולפ שייס שיחק 16 עונות ב- NBA בקבוצת "סיראקיוז" (Syracuse) מאז 1948 ועד 1964. בעונתו האחרונה ב- NBA שיחק כמאמן/ שחקן בקבוצת פילדלפיה 76. דולפ שייס נבחר זה מכבר ע"י הביטאון המקצועי האמריקני רב המוניטין "Official NBA Register" לרשימת "NBA – all time great players" המאכסנת בתוכה את השחקנים הגדולים ביותר בתולדות ה- NBA. ב- 1973 נבחר ל- "Hall of Fame" של הכדורסל האמריקני ע"ש ג'יימס נייסמית'. בנו של דולפ שייס דון שייס שיחק אף הוא כשחקן ציר בשבע קבוצות ב- NBA בשנים 1999 – 1981. דולפ שייס הוא ציוני נאמן ואורח קבוע במשחקי המכבייה במשך שנים רבות". ברור שהשַדָּר המוביל של ערוץ 1 לא שידר את הטקסט הזה וכמובן לא ציין את העובדות הרשומות בו . הוא מרח מידע לא ממוקד עבור צופיו. חלטורה טלוויזיונית חסרת כל הצדקה מפני שהאינפורמציה הרשומה לעיל אודות דולפ שייס נגישה וקלה להשגה.

טקסט תמונה (1) : 1950. שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני דולפ שייס בן 22 (נולד ב- 1928 וגובהו 2.04 מ' מטביע בקלות כדור לטבעת הסל. (באדיבות הספר שעוסק בספרואים יהודיים מצטיינים בארה"ב וקרוי, "Encyclopedia of Jews in Sports" משנת 1965 בהוצאת "Bloch Publishing Company". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה (2) : 1965. שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני דולפ שייס בן 37 (נולד ב- 1928 וגובהו 2.04 מ') הוחתם לשמש מאמן / שחקן בקבוצת פילדלפיה 76. (באדיבות הספר שעוסק בספורטאים יהודיים בארה"ב ונקרא : "Encyclopedia of Jews in Sports" משנת 1965 בהוצאת "Bloch Publishing Company". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

2. הימים ההם – הזמן ההוא.

כמי שנמנה על שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז קיץ 1971 השתתפתי בהפקה, ניהול, עריכה ושידורים ישירים של 8 מכביות רצופות בשנים 1973, 1977, 1981, 1985, 1989, 1993, 1997, ו- 2001. בשידור הישיר ההוא של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 9 מאצטדיון ר"ג בערבו של יום שלישי – 10 ביולי 1973 ישבתי בעמדת השידור כעוזר שדר לצדו של השדר דן שילון . אלכס גלעדי היה המפיק שלו. ניידת השידור ה- OB הלבן שצילמה בשחור / לבן הייתה כלי השידור הישיר שלנו. הכנתי לדן שילון לקראת השידור הישיר שלו את אינפורמציות כרטיסיות המשלחות, כמותן, הספורטאים הבולטים בתוכן, וכמובן שמותיהם של נושאי הדגל של כל משלחת, והסיבה מדוע הוענק להם הכבוד הזה של נשיאת הדגל בטקס הפתיחה של האולימפיאדה היהודית . ידענו מראש כי טל ברודי (מלווה באצנית אסתר רוט – שחמורוב וההלך ד"ר שאול לדני) נבחר לשאת את הלפיד באצטדיון ולהצית את אש המשחקים. מתקן המשואה הוצב בצד הדרומי ברום האצטדיון הישן של רמת גן. הייתי עד כיצד דן שילון רושם לעצמו הערה על כרטיס נושא הלפיד בטרם השידור הישיר, "גבירותיי ורבותיי, בטל ברודי מתגלם רעיון המכבייה" (הוא באמת שידר ישיר את שבע המילים הללו כשטל ברודי טיפס עם הלפיד במעלה המדרגות המובילות לעבר המשואה שניות ספורות לפני הצתת הלהבה. האתלטית הוותיקה תמר שומכר השביעה את הספורטאים זה התרחש לפני 40 שנים בקיץ החם של תל אביב ביולי 1973. זאת הייתה מכבייה צנועה. רק 1800 ספורטאים מ- 27 מדינות נטלו חלק במשחקי המכבייה ה- 9 ההיא, אולם היא נשאה גאווה ספורטיבית מעבר לחזון היהודי והחברתי שלה. אצטדיון ר"ג היה מלא עד אפס מקום ב- 50000 (חמישים אלף) צופים . בימים ההם של יולי 1973 מלאו 5 שנים להולדתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עדיין רוויה מרץ נעורים וגם מצוידת בטכנולוגיה מועטה וישנה. דן שילון ואלכס גלעדי הוציאו לשטח את שתי ניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- "OB הלבן" החדש יותר וה- "OB הכחול" הישן יותר כשבוע ימים (!) בטרם טקס הפתיחה כדי להתקין את כל ההתקנות הטכנולוגיות, לקיים חזרות שידור , ועל מנת לאמן את הצוותים לקראת משימות השידורים הישירים שנכונו להם. עשרות רבות של עובדי הטלוויזיה שוכנו בקיץ 1973 במשך כחודש במלון "השרון" בהרצליה. המלון שימש להם בסיס יציאה לכיסוי האירועים בגוש דן.

טקסט תמונה : 21 באפריל 1968. הגבעה הצרפתית בירושלים . זוהי ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שנקראה ה- "OB הכחול", ואשר נרכשה במארס 1968 מחברת הטלוויזיה האנגלית "THAMES", והובאה לארץ ע"י עוזי פלד. (הגה המכונית ממוקם עדיין בצד ימין). ניידת השידור הוותיקה הזאת נראית חונה חונה בגבעה הצרפתית בירושלים,  12 ימים לפני שעת ה- "ש", השידור הישיר הראשון של מצעד צה"ל בירושלים ב- 2 במאי 1968 חג העצמאות ה- 20 לתקומת מדינת ישראל. (התמונה באדיבות גב' רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המכביות וכינוסי הפועל החלו ב- 1969. היו אלה שני מייסדי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון ואלכס גלעדי שיזמו את שידורי המכביות לפני יותר מ- 40 (ארבעים) שנים והותירו את חותמם לעַד על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון היה איש הטלוויזיה הראשון שהעניק ב- 1973 למשחקי המכבייה ה- 9 גושפנקא טלוויזיונית ממלכתית. הוא ראוי להערכה רבה על כך. זוהי נקודה חשובה לציון בתקופתו מפני שהיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא מעט אנשים בניגוד לוֹ שזלזלו ברעיון המכבייה ובחשיבות המשחקים ואיכות התחרויות, והבאתם בשידורים ישירים למסך הטלוויזיה. זה נחשב בעיניהם למִטְרָד.

משחקי המכבייה הנערכים מידי ארבע שנים בישראל מסורת ארוכה. זוהי מסגרת משחקים הנמשכת כ- 10 ימים בהשתתפות טובי הספורטאים היהודים בתבל המתכנסים כאן, ולכן הוכתרה לכן בזמנו בתואר האולימפיאדה היהודית. אבי רעיון המכבייה הוא יוסף יקותיאלי ז"ל שנפטר בגיל 80 ב- 1977, זמן קצר לפני טקס הפתיחה של המכבייה ה- 10 בה הדליק הכדורסלן המצטיין מיקי ברקוביץ את משואת המשחקים.

המכבייה הראשונה נערכה בתל אביב ב- 1932 שהייתה כרך בן 50000 (חמישים אלף) תושבים בימים ההם. 20000 (עשרים אלף) מתוכם ובתוכם ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף וסגנו ישראל רוקח נדחסו ב- 29 במארס 1932 באִצטדיון "המכבייה" שהוקם בצפון העיר כדי לחזות בטקס הפתיחה בו צעדו בסך כ- 400 ספורטאים יהודים מ- 18 מדינות. התחרויות נמשכו תשעה ימים והסתיימו ב- 6 באפריל 1932. חשיבותה של המכבייה הראשונה הייתה בעצם החזון שלה וקיומה המעשי. יוסף יקותיאלי יצר מסורת מעניינת וחשובה מאין כמותה שמחברת את היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל עם הפזורה בגולה באמצעות תחרויות ספורט בענפים שונים, מסורת שמחזיקה מעמד 81 (שמונים ואחת) שנים עד עצם ימים אלה.

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. זהו יוסף יקותיאלי הוגה רעיון משחקי "המכבייה" – האולימפיאדה היהודית. (באדיבות ארכיון "המכבייה" בכפר המכבייה והארכיונאי רוני דרור).

טקסט תמונה : טקסט הפתיחה של משחקי המכבייה הראשונה ב- 1932 באצטדיון המכבייה הישן בצפון בתל אביב. (באדיבות ארכיון "המכבייה" בכפר המכבייה והארכיונאי רוני דרור).

המכבייה ה- 2 נערכה ב- 1935. מסורת משחקי המכבייה הופסקה בגלל מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 ובגלל מלחמת העצמאות ב- 1948 על תקומת מדינת ישראל. המסורת התחדשה שוב שנתיים לאחר קום מדינת ישראל. 45000 (ארבעים וחמישה אֶלֶף) צופים נכחו בטקס הפתיחה של המכבייה  ה- 3 שהתקיים באִצטדיון ר"ג ב- 27 בספטמבר 1950 . כ- 800 ספורטאים יהודיים מ- 20 מדינות נטלו חלק בתחרויות. מרבית הספורטאים היהודיים שהגיעו מחו"ל שוכנו באוהלים צבאיים גדולים . ראש הממשלה דוד בן גוריון התמנה ליו"ר כבוד של הוועדה המארגנת. בין שתי אגודות הספורט הארציות "מכבי" ו- "הפועל" שררה אז יריבות ספורטיבית מרה. דוד בן גוריון מינה מתווך בין שני מרכזי הספורט של "מכבי" ו- "הפועל" במטרה להביא אותם לידי שיתוף פעולה בהכנת הנבחרות הישראליות בענפי הספורט השונים במכבייה ה- 3.

טקסט תמונה : קיץ 1950. תחרויות הא"ק במשחקי  המכבייה ה- 3 באצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב. שני אצנים ישראליים מחיפה, עמק פרי ז"ל (מימין, מס' גופייה 132, התפרסם בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 כקריין חדשות רב מוניטין בעל סגנון הגשה אישי ברדיו "קול ישראל" וגם מגיש בטלוויזיה הישראלית) ואלי קיש משתתפים בתחרות לריצת 100 מ' בריצות 100 מ' ו- 200 מ' במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950. עמק פרי הפך מאוחר יותר לשדר רדיו וקריין חדשות ידוע ברדיו "קול ישראל" אך נכשל כמגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

משחקי המכביות קנו להם אחיזה בתודעת הציבור והפכו לאירוע ספורט מרכזי בחיי המדינה מידֵי ארבע שנים. הם הפכו להיות המשחקים האולימפיים של העם היהודי בארץ ישראל ויעד עלייה לרגל לציוֹן של מיטב הנוער היהודי ברחבי תבל. חוט מקשר בין מדינת ישראל הצעירה, התוססת, והדינמית לבין הגולה . שמו של אבי הכנס היהודי הבינלאומי הגדול הזה בישראל (בגלל היערכות וארגון המכבייה בארץ) והאיש שהיה נשיא מכבי העולמי היהודי – האנגלי פייר גילדסגיים , נישא בפי חובבי הספורט בזמנו, באותה חשיבות בה נישא שמם של ראשי מחוללי הציונות המדינית בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, אישים כמכס נורדאו, מנחם אוסישקין, ורבים אחרים.

טקסט תמונה : 1957. נשיא המכבי העולמי מר פייר גילדסגיים (מימין) מחבק את האצן הדרום אפריקני הארולד ברומברג במשחקי המכבייה ה- 5 ב- 1957. (באדיבות רוני דרור וארכיון המכבייה).

בתחילת חודש ינואר 1973 הגיש דן שילון לישעיהו תדמור מנהל הטלוויזיה וצבי גיל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה את הצעת תוכנית השידורים שלו לכיסוי משחקי המכבייה ה- 9 המתקיימים בתל אביב. "לא תהיה זאת לפי דעתי הפרזה לקבוע כי מבצע שידורי המכבייה ה- 9 בעוד כשבעה חודשים הוא הגדול ביותר, המורכב ביותר והמסובך ביותר של הטלוויזיה מעודה. טקס הפתיחה של המכבייה ה- 9 יחל ב- 9 ביולי 1973 באצטדיון ר"ג ויחל באזכרה רבת משתתפים לאחד עשר הספורטאים הישראליים שנרצחו באולימפיאדת מינכן 72' ", כתב למנהל הטלוויזיה ישעיהו תדמור . זה היה מבצע שידור גדול לרשת טלוויזיה קטנטונת.

ישעיהו "שייקה" תדמור לְמוּד כישלון של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים במינכן 1972 – איכותית וכמותית – נרתם אישית לקידום הפקת הטלוויזיה של משחקי המכבייה בקיץ 1973. הוא אישר לדן שילון תקציב , אמצעי הפקה ושידור , וזמן מסך שמנהל מחלקת הספורט אפילו לא חלם עליהם. נקיפות מצפונו של מנהל הטלוויזיה שייקה תדמור בשל כישלון ועליבות מקצועית של כיסוי אולימפיאדת הדמים של מינכן 72' בעת תקופת ניהולו "כפו" אולי עליו מתן פיצוי מקצועי משמעותי לדן שילון. ישעיהו "שייקה" תדמור זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי את קורות הימים ההם : "הייתי רחוק מהמילה "ספורט" כמונח טלוויזיוני גלובאלי כמרחק מזרח ממערב. לא רק אני. כל צמרת רשות השידור. לא הבנו את חיוניות שידורי הספורט הרלוואנטיים לבטח השידורים הישירים של האירועים המרכזיים הארציים והבינלאומיים כנדבך חשוב ביותר בלוח שידורי הטלוויזיה הציבורית. התפנית שלי למען ולטובת שידורי המכבייה ה- 9 בקיץ 1973 לא נבעה משינוי פתאומי בתפישתי העיתונאית את חשיבות שידורי הספורט בטלוויזיה , אלא מפני שראיתי במשחקי המכבייה ה- 9 מפעל ציוני – יהודי ראשון במעלה". גלגלי ההפקה נעו כרגיל ל- אִטָם. ב- 29 למאי 1973 כתב מנהל שירותי ההפקה יוסי לנדאו למנהל הטלוויזיה כי התקציב המשוער של כיסוי המכבייה ה- 9 יגיע ל סכום של 120000 (מאה ועשרים אֶלֶף) ל"י ואולי אפילו ל- 130000 (מאה ושלושים אלף) ל"י , אך האירוע תוקצב בספר התקציב של רשות השידור רק בגובה של 50000 (חמישים אלף) ל"י [1] . הוא ביקש ממנהל הטלוויזיה לדון במקורות המימון. ישראל דורי חשב רשות השידור מצא פתרון פיננסי יצירתי ודיווח עליו למנהל הטלוויזיה ישעיהו תדמור [2]. המימון לסיקור משחקי המכבייה ה- 9 בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 קבע, יבוא מתוספת של 55000 (חמישים וחמישה) ל"י [3] ל- 50000 (חמישים אֶלֶף) הקיימים כבר. על דן שילון יהיה לוותר לצורך כך על שלושה משדרי ספורט שלו בשווי של 30000 (שלושים אֶלֶף) ל"י. יצחק "צחי" שמעוני מנהל התוכניות בעברית יקזז כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) ל"י מתוכניות החגים שלו בספטמבר 1973 וסלים פתאל מנהל התוכניות בשפה הערבית יוותר על 10000 (עשרת אלפים) ל"י מתקציב ההפקה שלוֹ. ההסדר הזה היה מקובל על מנהל הטלוויזיה.

ב- 26 ביוני 1973 כשבועיים ימים לפני טקס הפתיחה של המכבייה ה- 9 עמד הכיסוי הטלוויזיוני של המשחקים בפני משבר . מפקחי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה איימו לבטל את מבצע סיקור המשחקים , בטענה ששישה ימים קודם לכן התפרסמה ידיעה עיתונאית בשבועון "העולם הזה" המאשימה את טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בביזיון השידור הישיר של משחק הגמר בכדורסל מהיכל הספורט בחולון ב- 7 ביוני 1973 בו הביסה מכבי ת"א את בית"ר ירושלים 79:118. בגוף הידיעה העיתונאית נאמר כלהלן : "מדוע נקטע השידור הישיר של משחק הכדורסל ? מה קרה בדיוק באמצע משחק הכדורסל בחולון בין מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, כאשר פתאום הופיעה הזמרת אילנית בפזמון ובעקבותיה מצעד פּזמונים מאולתר ? הפסקת השידור הישיר גרמה לזעם לאומי במופע שמאות אלפי צופים חזו בו בשידור ישיר. המונים אלה כבר רגילים לתקלות בטלוויזיה, אבל הערתו המרירה של דן שילון שקל יותר להעביר שידור ישיר מקוריאה מאשר מחולון, רמזה על כך כי הגיעו מים עד נפש. מה קרה ? שום דבר מיוחד. הטכנאים שישבו בניידת השידור החליטו שבעצם מתחשק להם לראות את המשחק מהמגרש. בלי היסוסים רבים הם נטשו את מכונית השידור ונכנסו לאצטדיון . בינתיים נשרף פקק במערכת החשמל של ניידת השידור ולא היה איש שיחליפו עד שאיתרו את הטכנאים במגרש" [4].

המפקחים ראו בכתבת הסיקור האִזוטרית והזניחה הזאת השמצה גסה ועילה מספקת כדי ללַמֵד את דן שילון לקח. ההסתדרות תמכה בנעלבים ובאיומם. כל המשתתפים בפגישת התיאום האחרונה שהייתה אמורה לדון בנושא שידורי המכבייה אלי קובו , עקיבא מלמד , שמואל שוורץ , מיכה לויירר, יעקב זכאי, דוד שניידר, ו- י. תמיר סירבו לקיים כל דיון או פעולה אחרת הקשורים לשידורי המכבייה עד לפרסום הכחשה מתאימה בעיתונות מטעם רשות השידור. יעקב סווירי מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה שלח מכתב SOS לישעיהו תדמור, "היות ומצב זה יפגע באופן חמור בהכנות וביצוע שידורי המכבייה, אבקש את טיפולך הדחוף בעניין", כתב לוֹ [5]. כדי לתת תוקף נוסף למכתבו שלח עותק ממנו לשמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור ולמהנדס הראשי שלמה גַל. שידורי המכבייה היו בסכנה. אלו היו מחלות ילדות של הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית שמעולם לא נגמלה מהן. אבל צריך לזכור שאותם הנעלבים היו אנשי הנדסה מוכשרים. אלו אותם האנשים שרִישְתּוּ את המדינה לאורכה ולרוחבה בתחנות מִמְסַר טלוויזיוניות MicroWave, כדי להעביר את סִיגְנָל השידור הטלוויזיוני לאולפן בירושלים כמעט מכל מקום ואתר בישראל . לא ניתן היה להעביר את השידורים הישירים של תחרויות הא"ק והשחייה במכבייה ללא הקמת תחנות ממסר על בניין "מגדל שלום" בתל אביב ועל גג בניין בורסת היהלומים ברמת גן [6].

היו הרבה קשיים טכנולוגיים ולוגיסטיים. ב- 17 במאי 1973 הצטרף קושי נוסף. מנהלת לשכתו של מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור גב' יפה מישורי, דיווחה כלהלן : "יוסף בר-אל מנהל החדשות בשפה הערבית מתנגד לניצול מחצית השעה המיועדת לחדשות בשפה הערבית, כולה או חלקה, לצורך כל שידור אחר, גם אם יימצא סידור לשילוב קריינות בערבית לתיאור המשחקים" [7]. זה לא היה חדש. יוסף בר- אל כעס על מנהל הטלוויזיה שייקה תדמור ומנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג שנתנו יד לחדירת השידורים הישירים של משחקי המכבייה לתוך תוכנית החדשות עליה היה מופקד . ראינו זאת שובו ושוב ברבות השנים כאילו מדובר היה בחלקת השידור הפרטית שלו. אף על פי כן "שייקה" תדמור עקף אותו והעניק לדן שילון ואלכס גלעדי את מירב זמן השידור ואמצעי השידור.

טקסט מסמך : 17 במאי 1973. זהו המסמך המקורי המציין את התנגדותו של יוסף בר-אל לשידורים ישירים של משחקי המכבייה ה- 9  בשנת 1973, על חשבון השידורים בשפה הערבית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 11 ביוני פרסם מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור בעצמו מסמך רָב תפוצה הקובע את לוח השידורים הישירים המלא של משחקי המכבייה ה- 9 והיומנים כפי שיבוצע ע"י מחלקת הספורט, החל  מ- 9 ביולי 1973 ועד 21 ביולי 1973 [8]. ישעיהו "שייקה" תדמור אִפשֵר לדן שילון לשָדֵר 24 שעות בתקופה של עשרת ימי המשחקים בתוכן שידורים ישירים מלאים של כל תחרויות השחייה שנערכו בשעות אחה"צ בין ארבע לשש בערב ואת כל תחרויות הא"ק שהתקיימו בלב זמן הצפייה הראשי. יומני המכבייה שודרו באחת עשרה וחצי בלילה. ישעיהו "שייקה" תדמור העמיד לרשותו של דן שילון את מרבית אמצעי הצילום של התחנה, ניידות השידור האלקטרוניות וציוותי הפילם במשחקי המכבייה.

מצפונו של מנהל הטלוויזיה העיק עליו. זה היה פיצוי על שידורי מינכן 72' האומללים. הוא העניק את מלוא העדיפות למחלקת הספורט של הטלוויזיה ולחטיבת החדשות בשפה העִברית בתקופת המשחקים על פני הטלוויזיה בשפה העַרבית. בפקודת המבצע שלו קבע כלהלן : "השידור הישיר של טקס הפתיחה של המכבייה ה- 9 מבטל את שידורי החדשות בשפה הערבית בשעה הקבועה 19.30, אך ביקש שתועלה שקופית אינפורמציה בשעה היעודה שתפנה את הצופים לשידור דחוי של המהדורה בשפה הערבית ב- 20.00 בתום השידור הישיר בשפה העברית". כמו כן הורה שמפאת הזמן הקצר שיוותר בין מהדורת החדשות בערבית לזאת בעברית , לא תוכל מערכת החדשות בערבית לנצל לשימושה את כל מכונות הטלסיני (Telecine) ו- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording). הוא הורה עוד כי  דן שילון יפרסם בתפוצת הנהלת הרשות חברי רשות סגל (קבוצת המנהלים הבכירה בטלוויזיה), וסגל המפקחים הטכניים את כל הפרטים על תחרויות המכבייה שמחלקת הספורט מתעתדת לשדר ישיר, וקבע כי מנהלי התוכניות יקבעו וישבצו את התוכניות שלהם לתקופת המכבייה בהתאם ללוח השידורים שקבע. זה היה חידוש מפליג. מנהל הטלוויזיה התנהג כמנהל טלוויזיה.

בתחילת חודש יולי 1973 פרסם דוד שניידר מתאם הביצוע של חטיבת ההנדסה את מצבת כוח של ניידת השידור הגדולה שלנו (ה- OB הלָבָן) על 65 (שישים וחמישה) עובדיה וארבע מצלמותיה. טובי אנשי המקצוע נמנו עליה. אליהו "אלי" קובו היה המפקח הטכני הראשי ומיכה לויירר שימש כמפקח הקול. בתפקיד הצלמים כיהנו עמוס בן-שחר, שאול כהן, שלמה ספיטירקי, ואורי שמעוני. אנשי המיקרוגל היו יעקב זכאי, ג'ורג שפיצר, ומשה כהן. חשמלאי ראשי שימש ז'אן לב-ארי. המפיק והשַדָּר הראשי היה דן שילון. נסים קיוויתי שימש כשַדָּר שני. העורך היה אלכס גלעדי, הבימאית הראשית הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל, מנהלי ההפקה היו אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר ויוסי משולם. יואב פלג היה עוזר ההפקה של שידורי המכבייה וכרמלה ישראלי שימשה מזכירת ההפקה של דן. אלי בואנוס שימש רץ מיוחד ועוזר אישי של דן שילון בהפקה. "בוננזה" הוא קרא לאלי בואנוס. זה היה שם החיבה שלו. פיטר מיליק היה מנהל הבמה.

המפקח הטכני של ניידת השידור השנייה שכונתה "מכונית השידור הכחולה" (אותה ניידת השידור שהובאה מאנגליה במארס 1968 ובאמצעותה הועבר ב- 2 במאי 1968 בשידור ישיר מצעד צה"ל בירושלים) , היה שמואל שוורץ. נתב התמונה היה ציון סווירי והבימאי שלמה גנון. שלום "שוּלְקָה" גֶרי היה מפקח הקוֹל והצלמים היו קרלוס פופ, דני ברנע, ו- הנריק שוּלץ.

טקסט מסמך :  20.7.1973 – 8.7.1973 . המסמך המקורי של מצבת כוח האדם שאיישו את שתי ניידות השידור הגדולות ה- OB הלבן  וה- OB הכחול שסיקרו את משחקי המכבייה ה- 9  בקיץ 1973. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

תל אביב בקיץ 1973 הייתה כרגיל עיר חמה ולחה. שתי ניידות השידור הוצבו כשִישָה ימים באִצטדיון ר"ג לפני תחילת התחרויות וטקס הפתיחה של המכבייה ה- 9 לצורך התקנות, בדיקות חוזרות ונשנות, צילומי חזרות, והשגת ביטחון טכנולוגי מרבי שהשידור הישיר לאומה שנועד ליום שני – 9 ביולי 1973 אומנם יעבור בשלום . שימשתי עוזר שַדָּר של דן שילון בטקס הפתיחה (במהלך המשחקים בקשתי מהמשבץ אלכס גלעדי לשמש כתב תחרויות הג'ודו בשל השתתפותו של אלוף אולימפיאדת מינכן 72' ההולנדי ווים רוסקה בתחרויות הראווה בתחרויות הג'ודו במכבייה ה- 9 שנערכו בירושלים).

ליקטתי עבורו אינפורמציה לתיק השידור עב הכרס. צוות השידור הענק של ניידת השידור התגורר במלון "השרוֹן" בהרצליה. הופתעתי לראות את הבוס שלי דן שילון משתכשך במימי בריכת המלון כשכוס וויסקי ממתינה ליד כיסא הנוֹח שלוֹ. חלק מעובדיו שיחק טניס במגרשי המלון. הצוותים הענקיים של שתי ניידות השידור הלבנה והכחולה התגוררו בתנאי מלכים.

ביום שלישי בעֶרֶב – 10 ביולי 1973 ניצב טַל ברודי בן ה- 30 בטקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 9, לבוש מכנסים לבנים וגופיה לבנה עליה רקומה הספרה שֵש בפתח המנהרה המזרחית באצטדיון רמת גן הגדוש ב- 45 אלף צופים, כשהוא אוחז ביד ימינו את לפיד המשחקים כשהוא מלווה ע"י שני הספורטאים האולימפיים הבכירים של ישראל , ניצולי אסון מינכן 72', אָצָנִית המשוכות אסתר רוֹט-שחמורוב וההלַך ד"ר שאול לדני. המצלמה המובילה של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוקמה ממוּל ברוֹם היציע המערבי קלטה היטב את שלושת הספורטאים . התאורה באצטדיון פעלה במלוא עוצמתה. ארבעת העמודים עליהם מותקנים הפנסים הענקיים הפיצו כמות אוֹר של 1000 יחידות לוּקְס (קריטריון למדידת תאורה בצילומי טלוויזיה בלילה), שאִפשרה למצלמה בעלת העדשה הגדולה לשַרְטֵט בבירור את קווי דמותו של טל ברודי יפה התואר בעל השיער השחור. הרייטינג בימים ההם היה אבסולוטי. שני מיליון צופי טלוויזיה יכלו למַקֵד את מבטם במסך ולהבחין במבט הרציני הנשקף מעיניו השחורות. טל ברודי הנרגש המתכונן לקראת רגע השיא של המשחקים נצפה במדיו הלבנים כאֵל יווני. אחד מגדולי הספורטאים היהודיים בעולם ניצב שם מתוח ללא חיוך לקראת אחת המשימות הגדולות בחייו . בתוך שניות יקיף בריצה קלילה את האִצטדיון עם הלפיד ויצית את אֵש המשחקים של המכבייה ה- 9. הוועדה המארגנת בראשותו של היו"ר חיים וויין ז"ל העניקה לטַל בְּרוֹדִי את הפרס היקר והגדול ביותר שניתן להעניק לספורטאי יהודי-אמריקני שהחליט לבנות את ביתו בישראל . כשטַל בְּרוֹדִי הקיף את האִצטדיון וקמעא מאחוריו רצים אסתר רוֹט – שחמורוב וד"ר שאול לדני הופר סדר המשלחות על כר הדשא. מאות ספורטאים מהמשלחות השונות נהרו אל המסלול לחזות מקרוב בנושא הלפיד יפה התואר. באותם הרגעים בהם טיפס טַל בְּרוֹדִי במעלה המדרגות של היציע הדרומי לעבר המַשוּאָה , שידר דן שילון טקסט בן שֶבַע מילים בלבד בשידור ישיר : "גבירותיי ורבותיי בטל ברודי מתקיים רעיון המכבייה", וחרַת את רעיונו הדגול של יוסף יקותיאלי באותיות של זהב בתולדות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. בתום מבצע שידורי המכבייה ה- 9  ב- 20 ביולי 1973 העניק מנהל חטיבת החדשות צבי גיל צל"ש לדן שילון ואלכס גלעדי. כך כתב להם בזאת הלשון [9] :

טקסט מסמך : 20 ביולי 1973. זהו מסמך הצל"ש – מכתב ההערכה ששלח מנהל חטיבת החדשות צבי גיל למנהל חטיבת הספורט דן שילון בו שיבח אותו על שידורי הטלוויזיה שסיקרו את משחקי המכבייה ה- 9 בקיץ 1973. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון שלח מצדו מכתב צל"ש לחטיבת ההנדסה. הוא כינה את הפקת שידורי המכבייה ה- 9, "המבצע הגדול המורכב, והמסובך ביותר שהטלוויזיה עמדה בו עד היום…". טקסט מדויק. צריך לזכור שהטלוויזיה הישראלית הייתה עדיין בחיתוליה והפקת משחקי המכבייה הייתה אתגר טכנולוגי מורכב. חלפה רק שנה מאז הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הדמים – אולימפיאדת הרצח במינכן 1972. אפשר היה להבין את התרגשותו של דן שילון שמצאה את ביטויה בטקסט התודה ששלח למהנדס הראשי שלמה גל , כשהוא נפעם מגודל ההצלחה הטכנולוגית והלוגיסטית של השידורים. היה ברור כי הטלוויזיה מתפתחת בכיוון הראוי גם אם בצורה איטית . הפקת מחלקת הספורט והצלחת שידורי המכבייה ה- 9 יצרו תובנות חדשות ופתחו אופקים חדשים [10].

רשות השידור                                                                            20.9.1973

אל : שלמה גל המהנדס הראשי.

מאת : דן שילון.

                                   הנדון : שידורי המכבייה ה- 9  

עם סיום מבצע שידורי המכבייה התשיעית, אני רואה לעצמי חובה נעימה להודות לך ולעובדיך על תרומתכם להצלחת השידורים . לא תהיה זאת לדעתי הפרזה לקבוע כי מבצע זה היה הגדול , המורכב והמסובך ביותר בתולדות הטלוויזיה. ברור כי בלא הביצוע ההנדסי המושלם לא היה ניתן להגיע לרמת השידורים שהושגה.

על כך שלוחה תודתי לך. אנא העבר תוכן מכתבי זה לעובדיך.

                                בברכה ,

                                דן  שילון

עותק  :  שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור.

המהנדס הראשי שלמה גל כל כך היה גאה במכתב הצל"ש שהעניק לו דן שילון עד שרץ והתפאר בו לפני החבר'ה .

טקסט מסמך : 1 באוגוסט 1973. זהו מכתבו של המהנדס הראשי שלמה גל של רשות השידור למנהל חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ליאוניד סטרשון, לרבות עותקים למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל התוכניות בשפה הערבית סאלים פתאל. הונחו היסודות לשידורי המכביות הבאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1977 הטיל עלי מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק ולערוך את שידורי המכבייה ה- 10 שנערכה בתל אביב. מלאכת התכנון והפקת השידורים של הטלוויזיה נעשתה בתיאום עם אריה רוזנצווייג מזכיר הוועדה המארגנת של המשחקים. פגשתי את מר אריה רוזנצווייג לראשונה בחיי באותה שנה. אדם מיוחד, נעים הליכות, ומארגן מצוין. דרכינו שָבוּ והצטלבו מאז פעמים רבות. הוא לא היה היו"ר הוועדה המארגנת בעצמו ב- 1977, אבל היה האיש שהוציא לפועל במרץ, תושייה (ורוגע) את מדיניות היו"ר שלוֹ חיים וויין ז"ל איש וותיק בתנועת מכבי ישראל, ואחד האֹשיות שלה. חיים וויין נפטר ב- 1984. שימש שנים רבות כמנהל מוצלח של ביה"ס להכשרת מורים לחינוך גופני במכון ווינגייט. המילה של אריה רוזנצווייג הייתה מילה ולוח הזמנים של התחרויות פעל ללא דופי. כמו באולימפיאדה. הכדורסלן מיקי ברקוביץ בן ה- 23 נשא את הלפיד בטקס הפתיחה והדליק את משואת המשחקים. שידורי המכבייה ה- 10 ב- 1977 צלחו בטלוויזיה הישראלית גם בגלל איש ארגון צעיר מוכשר בדמותו של אריה רוזנצווייג. מייקל קאווהאזי התמנה ליו"ר הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה-11 ב- 1981 במקומו של חיים וויין. הוועדה המארגנת בראשותו החליטה להצניח עשרה צנחנים נושאי דגל ישראל לתוך אִצטדיון רמת גן בטקס הפתיחה. צילמנו ערב קודם לכן מתוך המטוס החג מעל אִצטדיון ר"ג את יציאת הצנחנים ממנו ומנווטים את מצנחיהם לעבר הדֶשֶא המואר בזרקורים הענקיים. האייטם המוקלט של קפיצת הצנחנים מהאווירון מאֶמֶש נערך והורץ בשידור הישיר מה- VTR על פי תזמון ותיאום מדויק עם מועד הצניחה עצמה. התמונה המוקלטת יצרה את האילוזיה אצל צופי הטלוויזיה כאילו הדבר מתרחש בזמן אמת בשידור הישיר, וכאילו למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יש טכנולוגיה מתקדמת המסוגלת לשָדֵר סיגנל טלוויזיה מתוך המטוס. הטניסאי שלמה גליקשטיין הדליק את לפיד המכבייה ה- 11 בטקס פתיחה מרשים באיכותו שנערך ביום שני – 6 ביולי 1981 באִצטדיון ר"ג והועבר על ידינו בשידור ישיר בהיקף מלא. 3400 ספורטאים מ- 35 מדינות נטלו חלק במשחקי המכבייה.

אלכס גלעדי כבר לא היה לידי אז. הוא עבר לשורות NBC. הייתי אומנם עורך ומפיק וותיק אך מנהל טירון של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלפי אלמנטים מפרידים בין כתב / עורך לבין ניהול ומנהיגות ולא זה המקום לדון בהם כעת. אף על פי שהייתי מנהל ומנהיג טירון התירו לי המנכ"ל מר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי , ומנהל החדשות טוּבְיָה סַעַר לנהל הפקה רבת ממדים בה שידרנו ישיר את ענפי הספורט הראשיים א"ק, שחייה, והתעמלות (כמו באולימפיאדה), את משחק הגמר בכדורסל, וגם את טקס הנעילה מבריכת השולטן בירושלים ועריכת יומנים מיוחדים מידי ערב בצמוד למהדורות "מבט". בנוסף שידרנו ישיר גם את תחרויות גביע דייויס בטניס ישראל – הונגריה שהתקיימו באִצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון ב- 10, 11, ו- 12 ביולי 1981 בעיצומן של תחרויות המכבייה ה- 11, שם עלה לגדולה בפעם הראשונה שַדָּר הטניס אורי לוי. בתום 25 שעות שידורים ישירים של משחקי המכבייה והטניס בפרק זמן של 10 ימים הביע צחי שמעוני את התפעלותו והערכתו למבצע [11]. טוביה סער הוסיף בכתב ידו , "ברכותיי ! כה לחי".

טקסט מסמך :  15 ביולי 1981. זהו מסמך הצל"ש – מכתב ההערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני בתום הפקת שידורי המכבייה ה- 11 בקיץ 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארבעה חודשים לפני המכבייה ה- 11 נספה בתאונת דרכים בלונדון פייר גילדסגיים בן ה- 78 שהיה נשיא תנועת "המכבי" העולמית ופעיל "במכבי" במשך 40 שנים. מַיְיקֶל קָוְוהָאזִי ניצב גם בראש הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 12 ב- 1985 בה הדליק את הלפיד השחיין היהודי האמריקני הנודע מרק ספיץ. אח"כ הגיע תורו של אריה רוזנצווייג לשַמֵש יו"ר במכביות  ה- 13 ו- 14 בשנים  1989 ו- 199.

טקסט תמונה : קיץ 1993. אריה רוזנצווייג מארח את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ערב טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 14. יצחק רבין הצנוע והעניו מודה על התשורה והכבוד לו זכה באמצעות שפת גופו המוכרת לכל מתבונן, הטיה קלה של הראש לעבר כתפו הימנית. (התמונה באדיבות אריה רוזנצווייג אוניברסיטת ת"א. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1989. אחד הרגעים המרתקים בטקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 13  ב- 1989  באִצטדיון ר"ג. חנוך בודין קטוע יד נכה צה"ל ואלוף אולימפי בשחייה, נבחר לשֵאת את הלפיד ולהדליק את אש המשחקים. הערכה רבה וכבוד גדול שזוכים לו בודדים. (התמונה באדיבות בית הלוחם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורם של משחקי המכבייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למסורת אך הם הופקו בתנאים מגוחכים לנוכח אִלתורי צילום אין סופיים שלנו. לא היו קיימים מתקני צילום ועמדות שידור ראויות במגרשי הספורט. בכל כינוסי הפועל והמכביות נדרשנו לבנות מבראשית את כל תשתיות השידור שלנו ולמצוא פתרונות להעברת סיגנל השידורים מניידות השידור הפזורות ברחבי הארץ לאולפנים ברוממה – ירושלים באמצעות אִלתורים של התקנת תחנות ממסר (צלחות מיקרוגל – Micro Wave) בראשי בניינים גבוהים בארץ. היינו חייבים למצוא קו ראייה של קשר עין בין ניידות השידור לבין מוקדי התקשורת ותחנות הממסר המרכזיות של חברת "בזק" שהותקנו ברום "מגדל שלום" בתל אביב, ברום הר כנען ליד צפת, ובמרכז התקשורת באיתנים בהרי יהודה. בניין האוניברסיטה של חיפה היה לנו לעזר רב בשידורי הטלוויזיה מהצפון . פרישת מערך צלחות המיקרוגל הייתה עבודה מפרכת אבל אנשי הדוֹר ההוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ראו בה שליחות.

טקסט תמונה : קיץ 1985. התצלום מתעד את פרישת כבלי חשמל של ניידת השידור בבריכת אוניברסיטת ת"א בעת משחקי המכבייה ב- 1985. במרכז זהו חשמלאי הטלוויזיה ז'אן לב- ארי, ועומד על השער מנהל חטיבת ההנדסה דובל'ה גולדשטיין שמסייע בהנחת הכבלים. עבודה מורכבת, מדויקת, ומפרכת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1981. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. קונדיציות ההפקה של השידורים הישירים בתחומי הספורט השונים בימים ההם היו קשים. זוהי דוגמא ל- פיגום דו קומתי שהפך לתחנת ממסר ועמדת שידור וצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחקי המכבייה ה- 10 ב- 1981. סיגנל השידור נשלח לצלחת מיקרוגל שהוצבה על בניין גבוה באוניברסיטת ת"א ומשם נשלח למגדל שלום בדרכו לאיתנים וירושלים. זאת הייתה עבודת פרך טכנולוגית שהצריכה ביצוע מיומן ו- דיוק רב. בראש הסולם בצילום הזה ניצב המפקח הטכני אלכס לבריק. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1981. שדר הטלוויזיה הדגול נסים קיוויתי רכון ומשדר מרום פיגום בן שתי קומות בבריכה של אוניברסיטת תל אביב את תחרויות השחייה במשחקי המכבייה ב- 1981. הקומה השנייה נבנתה עבור משדר ה- Microwave שהעביר את סיגנל הטלוויזיה לבניין הגבוה של "מגדל שלום" בתל אביב. משם נשלח הסיגנל לתחנת הממסר הראשית ב- "איתנים" בהרי יהודה בדרכו לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1981. פליקס, ריגר (פועל במה) דוחף מצלמת "דוֹלִי" של ניידת השידור הנעה על מסילה מיוחדת שהותקנה עבורה על שפת הבריכה. המצלמה הזאת אחראית על צילומי ה- Close ups  בכיסוי תחרויות השחייה במכבייה ב- 1981. ברקע נראה לוח התוצאות האלקטרוני של חברת השעונים OMEGA. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1981. הצלם עמוס בן שחר הופקד על מצלמת ה- "דולי" (נעה על מסילה לאורך הבריכה) בתחרויות השחייה במשחקי המכבייה ה- 10 ב- 1981. ניתן להבחין כי על דופן הבריכה מותקנת מערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השווייצרית "OMEGA". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1981. פליקס עובד במה של הטלוויזיה הישראלית משמש בעת השידור הישיר מהבריכה מעין "נהג ריקשה" של צלם ה- Close ups  קרלוס פופ. זאת עבודה מדויקת שדורשת אימון ותרגול בה הדוחף צריך לשמור על מהירות תנועה של שני מטר בשנייה כמהירות התקדמות השחיינים במים. אחרת "העסק" לא שווה שום דבר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

בראש הוועדה המארגנת של משחקי המכבייה ה- 15 הוּצַב מר יורם אֶיָיל. נפגשתי עם היו"ר החדש כמה וכמה פעמים לקראת טקס הפתיחה, שנקבע ליום שני בשמונה ושלושים בערב באִצטדיון ר"ג – 14 ביולי 1997. מעבר להתחייבות על העמידה בלוחות הזמנים של תחרויות הספורט למיניהן וסוגיהן בעת שידורים ישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דרשתי ממנו לנעול את דלתות המשחקים לרבות טקס הפתיחה בפני ציוותי הצילום של שלום קִיטַל מנכ"ל "חברת החדשות" של ערוץ 2. זכויות השידורים היו בלעדיות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בשֵש לפנות ערב, שעתיים וחצי לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה נשאתי לפני הצֶוֶות ברחבת ניידת השידור את נאום התדריך , האני מאמין שלי, בשידורי חדשות ואקטואליה. עמדו לרשותי רק שמונה מצלמות ביום שני – 14 ביולי 1997, לעומת 50  שהיו לרשת הטלוויזיה NBC שכיסתה את טקס הפתיחה של אולימפיאדת אטלנטה 1996, ו- 71 מצלמות שהיו ל- SOBO בעת השידור הישיר של אולימפיאדת סידני 2000. אבל עמד לרשותי צוות מאומן בראשותו של מפיק השידור ששי אפרתי והשדרים שלי מאיר איינשטיין ואורי לוי.

כהרגלי וזאת הייתה מעין פק"ל, בקשתי להזכיר לצלמים ולמפיק שבתא הכבוד יושבים אישי ציבור נכבדים רבים וביניהם נשיא המדינה עזר וויצמן . חלפו רק שנה ו- 8 חודשים מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הדגשתי שזכויות השידורים של טקס הפתיחה הן בלעדיות שלנו וערוץ 2 לא יהיה בסביבה. עלינו להיערך לכל האפשרויות הן באִצטדיון והן מחוצה לוֹ, כולל התנקשות בחיי ראשי המדינה. ששי אפרתי ואנכי הגינו אז את הרעיון של החזקת ערכת צילום ENG קבועה בניידת השידור לצורכי חירום בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט המוניים. היא נועדה לטַפֵּל במהירות באופן עיתונאי – חדשותי באירועים יוצאים דופן המתרחשים מחוץ לזירוֹת הכיסוי , אליהם ייקח זמן רב להעתיק את המצלמות הכבדות והמסורבלות של הניידת. על מצלמה מס' 1 המובילה שניצבה ברום היציע המערבי באִצטדיון ר"ג בטקס הפתיחה של המכבייה ה- 15 הופקד איתן הדר, צלם ספורט וחדשות וותיק, מטובי הצלמים שלנו, והאיש שתיעד וצילם כמה מההצלחות הגדולות ביותר של גילויי "כל בו טק" בתקופתו של רפי גינת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הצלם הסקרן שוטט טרם תחילת השידור הישיר עם מצלמתו המצוידת בעדשת טֶלֶה 55 אנא ואנא, כשלפתע לכד במרחק רָב ממנוּ את המולה אנושית רבה סביב התמוטטות הגשר שניצב מעל הירקון בצִדו הצפון-מערבי של האִצטדיון בעת שהמשלחת אוסטרלית צעדה עליו. הגשר נוֹעַד לקַצֵר את הדרך לאלפי ספורטאי המשלחוֹת שרוכזו בשטח כינוס ליד אִצטדיון הא"ק של הדר יוסף בדרכם לעבר הכניסה הראשית של אִצטדיון ר"ג. הגשר נבנה בצורה שלומיאלית ע"י חברת "ארגונית" וקרס. השאר הוא היסטוריה של מוות ושכול.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה . זהו איתן הדר צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין. צלם סקרן ובעל חוש עיתונאי בלתי נדלה. הוא האחראי הראשי על חשיפתו המהירה של אסון "הגשר" במשחקי המכבייה ה- 15 ב- 1997. הוא היה הראשון שגילה את ההתמוטטות והקריסה של הגשר בשעה שצעדה עליו משלחת ספורטאי יהודי אוסטרליה בדרכם מהדר יוסף למצעד טקס הפתיחה באִצטדיון ר"ג. הוא דיווח לי מייד לניידת השידור את דבר הטרגדיה ואִפשר לנו בכך כיסוי חדשותי ויעיל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

איתן הדר דיווח לי מייד את מה שראה דרך עדשת המצלמה (טלה 55) שלוֹ . הוריתי לצלם שמואל "שמוליק" ברעם לנטוש את מצלמה מס' שמונה שלוֹ באִצטדיון הממוקמת על המסלול והאחראית על צילומי ה- Close up של המשתתפים במצעד המשלחות , ולחוש לניידת השידור כדי להצטייד בערכת צילום ה- ENG ששכנה חירום בבטן הניידת. משה גרטל היה הכתב הצמוד שלוֹ . בתוך דקות יכלו עורכי החדשות וחיים יבין מגיש "מבט", לשָדֵר תמונות ראשונות בלעדיות באסון הספורט הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ונודע בכינויו "אסון גֶשֶר המכבייה" . הגֶשֶר העלוב התמוטט וקרס בשעה שצעדה עליו משלחת אוסטרליה הראשונה בסדר הא' – ב' במצעד המשלחות בטקס הפתיחה . ארבעה ספורטאים יהודים-אוסטרליים מנבחרת הבאולינג של המשלחת, יטי בנט, אליזבת סוויצקי, וורן זיינס, וגרג סמול – נִספו. 65 אנשים נוספים מהמשלחת האוסטרלית נפצעו או הורעלו ממימֵי נחל הירקון המזוהמים.

למרות האסון החליט יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים מר יורם אייל בעצה אחת עם נשיא המדינה מר עזר ווייצמן לפתוח בכל זאת בטקס. בשעה ש- שמוליק ברעם תיעד את הגשר הממוטט וחלק מהאוסטרלים טובעים במימי נחל הירקון ניתן האות להתחיל בטקס פתיחת משחקי המכבייה ה- 15 באצטדיון ר"ג למרות האסון הכבד שפקד רק לפני דקות ספורות את המשלחת האוסטרלית. חטיבת הספורט בפיקודי פעלה בשני מוקדים. טקס הפתיחה הועבר על ידי הצוות הגדול בשידור ישיר בצִלה של ההתמוטטות והטרגדיה. צוות ה- ENG המשיך בתיעוד הכשל והזרמת חומרי חדשות וראיונות ל- "מבט". הסיקור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה בלעדי למורת רוחו של מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 מר שלום קיטל.

עד 1973 הוקרנו קטעים קצרצרים מהמכביות רק ביומני "כרמל – הרצליה" בבתי הקולנוע. דן שילון היה האיש שחשף לראשונה את תחרויות המכבייה בסדר גודל אולימפי בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. הוא הניח את יסודות המחשבה ומסורת הצילום במכביות , וקבע כי לרעיון המכבייה כאירוע ספורטיבי, ביצוע הרעיון והגשמתו יש מקום נרחב בטלוויזיה הציבורית . הוא נתן לכך ביטוי טלוויזיוני נרחב הלכה למעשה במכבייה ה- 9 , השנייה שנקרתה לפניו כאיש טלוויזיה . במשחקי המכבייה ה- 8 ב- 1969 לא היו לטלוויזיה מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי להתמודד עם אתגר הצילום רב במשימות. השתתפתי בעצמי כאיש טלוויזיה בהפקת השידורים של 7 מכביות . חמש מתוכן מ- 1981 ניהלתי, ערכתי, והפקתי בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמו דן שילון ואלכס גלעדי לפני, ייחדתי לאירוע החשוב בן עשרת הימים את מֵירב אמצעי השידור והצילום של מחלקת הספורט. פגשתי שם במשך שנות דוֹר אנשים נפלאים ומוכשרים של ארץ ישראל היפה שעמלו קשה במלאכת האִרגון והצליחו לשָמֵר את המורשת של יוסף יקותיאלי משנת 1932.

רעיון המכבייה הוא רעיון נשגב, הטומן ביסודו רצון לאיחוד התפוצות והפזורה היהודית בתבל מידי ארבע שנים, סביב תחרויות ספורט המתקיימות בישראל במשך כעשרה ימים. במשך השנים השתתפו במכביות ספורטאים יהודיים מצטיינים רבים מרחבי העולם, אך אין ספק שהגדולים שבהם היו המתעמלת הנפלאה אגנס קלטי מהונגריה (נולדה ב- 9 בינואר 1921) שנטלה חלק בתחרויות הראווה במכבייה ב- 1957 והשחיין האמריקני המרק ספיץ (נולד ב- 10 בפברואר 1950) שהשתתף בתחרויות השחייה במכביות של 1965 ו- 1969 טרם הצלחתו הווירטואוזית  באולימפיאדת מינכן 1972 שם זכה בשבע מדליות זהב. אגנס קלטי זכתה בחמש מדליות זהב בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לאחר המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956 לא חזרה למולדתה השסועה מהמרד שפרץ נגד ברה"מ. המרד דוכא באכזריות רבה בדם ואש ע"י הסובייטים. אגנס קלטי נשארה באוסטרליה . מנהל הספורט של המכבייה ה- 5 ב- 1957 ד"ר רוברט אטלס ומאמנה לשעבר פרופסור זולטן דיקשטיין שִכנעו אותה לעלות לישראל. אגנס קלטי ספורטאית ומתעמלת דגולה שינתה את פני ההתעמלות במדינת ישראל.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי ניצבת על דוכן מס' 2 בתחרויות הקרב רב בהתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. במדליית הזהב זכתה המתעמלת הסובייטית לאריסה לטינינה. על דוכן מס' 3 ניצבת עוד מתעמלת סובייטית סופיה מוראטובה. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : גב' אגנס קלטי מתעמלת יהודיה – הונגרית (קיצונית משמאל) פעמיים אלופה אולימפית בהתעמלות בשם הונגריה בהלסינקי 1952 ומלבורן 1956, עלתה ב- 1957 לישראל הקימה את משפחתה ובנתה כאן את ביתה. מימין העיתונאי יהודה גבאי. (התמונה באדיבות גב' אגנס קלטי ויהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי המכבייה הם מורשת חשובה ופלא אִרגוני בתולדות מדינת ישראל. במכבייה ה- 1 שנערכה בתל אביב ב-1932, נטלו חלק 390 ספורטאים. כעבור 61 שנה ב- 1993 השתתפו במכבייה ה- 14 5061 ספורטאים. המכבייה הפכה למפעל ספורט בינלאומי מוכר, אהוד, ומשגשג. הגידול במספר המשתתפים נבע מתוספת ענפי ספורט, בעיקר ענפי "אנגלו – סאכסיים", כמו סקווש, רוגבי, קריקט, סופטבול, הוקי שדה, קט רגל, וכדורת דשא .בשנים 1993 – 1973 החרים עולם הספורט את ספורטאי דרום אפריקה ולא אפשר את השתתפותם באירועי הספורט הבינלאומיים. מטה המכבייה השכיל לשתף ספורטאים יהודיים מדרום אפריקה במשחקי המכבייה מבלי להפר את החוקים הבינלאומיים .ב- 1989, ערב התפרקותה הפוליטית של ברה"מ, שָבוּ ספורטאים יהודיים ממדינות מזרח אירופה להשתתף במכביות. הגידול העצום במספרי המשתתפים חייב שינוי בשיטת האִכסון. עד 1981 שוכנו הספורטאים בבתי מלון על פי ארצות המוצא . החל מ- 1981 הם שוכנו לפי ענפי הספורט. שיטת האכסון הזאת אפשרה להגדיל ולהעשיר את תוכנית המשחקים, מבלי לחשוש לבעיות היסעים ותחבורה.

משחקי המכבייה היוו מאיץ לפיתוח ורכישת מתקני וציוד ספורט ברמה בינלאומית, לצורך עמידה בתנאי התקנון הבינלאומי והמשקיפים הבינלאומיים אשר נשלחו לארץ למשחקים ע"י התאחדויות הספורט העולמיות. אִצטדיון הא"ק בהדר יוסף, היכל הספורט ביד אליהו, שיפוץ אִצטדיון ר"ג, מִטווח הקליעה הבינלאומי בהצלחה, מערכות המדידה האלקטרוניות בא"ק, שחייה וענפי ספורט אחרים – הם חלק מההישגים שהושגו בעקבות מאמץ אִרגוני בן שנים רבות. מעט אנשים נשאו בעול ההנהגה העיקרי בתקופת הגידול הענק במספר המשתתפים בשנים שבין 1973 ל- 1993. ביניהם ד"ר ישראל פלד ראש העיר רמת גן ויו"ר מכבי העולמי ,חיים ויין ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של המכבייה ה- 9  ב- 1973 והמכבייה ה- 10 ב- 1977, מיכאל (מייקל)  קווהאזי יו"ר הוועדה מארגנת של המכבייה  ה- 11 ב- 1981  ומשחקי המכבייה ה- 12 ב- 1985 ששימש גם יו"ר מכבי העולמי, אריה רוזנצווייג יו"ר הוועדה המארגנת של המכביות ה- 13 ב- 1989 ו- 14 ב- 1993, מרכוס ארבייטמן מברזיל נשיא המכבי העולמי, קן גריידון מאנגליה יו"ר וועדת הספורט הבינלאומית, אורי אפק מנכ"ל הוועד האולימפי וסגן יו"ר הוועדה הבינלאומית, ויריב אורן ז"ל ששימש שנים רבות מנהל רשות הספורט הממלכתית.

הפוסט הזה נכתב כדי לדווח לקוראי הבלוג, לפחות לצעירים שביניהם, כי היו פעם ימים אחרים. גם במשחקי המכבייה עצמם וגם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שדיווחה אודותיהם.

---