הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : במידה ונפלה שגיאה ו/או טעות במתן קרדיט לצלמי התמונות אנוכי מבקש להעיר את תשומת לבי…כדי שאתקן את הדרוש תיקון.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 298 : הועלה לאוויר על ידי ומטעמי בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 10 בחודש אוקטובר של שנת 2013. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים בראשותי את משחקי מונדיאל הכדורגל ההם של ספרד 1982. (רשימה מס' 7). פוסט מס' 298. הועלה לאוויר על ידי ומטעמי בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 10 בחודש אוקטובר של שנת 2013. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : נמנמתי אתמול לפנות ערב (יום רביעי – 9 באוקטובר 2013) בכורסתי מול צהובון הרכילות של "בחמש עם רפי רשף" של ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) אותו הגיש דובי גילהר . זה היה סמוך לשש . המגיש עסק בכתבה רכילותית שהגיעה מבולגריה שם נראו חוליגנים במסווה של אוהדים פנאטיים של קבוצת הכדורגל לבסקי סופיה מפשיטים את המאמן המיועד מר איביאלו פֶּטֶב ומסירים ממנו ב- ברוטאליות את חולצתו, ומבשרים לו כי הם לא ייתנו לו לשאת במשרת המאמן של המועדון המפורסם בעל המסורת הארוכה. אין לאף אחד כנראה בעולם בלעדיות על הברבריות. בשש בערב הייתי לפתע ער לחלוטין. ירון לונדון הרים את קולו באולפן "לונדון את קירשנבאום" נפנף בידיו כשחקן תיאטרון ונשא בטון צעקני כועס, רוטן, וממורמר מונולוג ארוך כאורך הגלות. שיחת היחיד שלו עסקה במתמטיקה הנוגעת לחישובי משטרת ישראל (ערוצי הטלוויזיה לרבות ערוץ 10 והעיתונות הכתובה) שהעריכה כי בהלוויית ה-מר"ן עובדיה יוסף השתתף ציבור חרדי ספרדי שמנה יותר מ- 800000 (שמונה מאות אלף). ירון לונדון נראה אחוז תזזית ו-מלא כעס ו-חימה על כל העולם…הפנה ראשו ומבטיו ימינה ושמאלה כשהוא מטיל דופי בפתרון ה-נוסחה. איזה 850000 ואיזה נעליים. ירון לונדון שיתף בהתלהבות רבה את הציבור ב-לבטיו והחל לעסוק באנליזה מתמטית. הפחתת הנשים שלא נטלו חלק ב- הלוויה כמו גם הסרה מחשבון הספירה המתמטית של תינוקות, זקנים, פצועים, חולים, ומשותקים מהטור החשבוני – מבהירה על פי דעתו כי מדובר בשגיאה חשבונית גסה של % 80…

נכחו במסע הלוויה הארוך כ- 200000 (מאתיים אלף). אולי פחות. בטוח לא יותר. ירון לונדון המשיך לשאת את המונולוג והעורך שלו נתן לו יד חופשית , כאילו מדובר בתוכנית ללא מסגרת זמן שדנה בהתרת נוסחה מסובכת של אייזיק ניוטון ו/או של אלברט איינשטיין, וכאילו צריך להוכיח את הקשר הכמותי בין הכוח , המסה , והתאוצה . הרי כל בר בי רב יודע שכוח שפועל על גוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו . מה יש לטחון כאן . אבל ירון לונדון הנלהב יבד"ל, הרחיב עד כדי 4 דקות תמימות, כש-לבסוף מצטרף לפתרון חידת ה- 800000 גם מוטי קירשנבאום ו-עוד מישהו שישב באולפן ערוץ 10 ב- "בית הוֶורֶד" ב-גבעתיים. הוא האריך במילים ובזבז זמן למכביר ואז כשהחלה להתפתח אחרי המונולוג המתמטי הארוך והמגוחך הזה שיחה מושכת תשומת לב עם גב' איילת סביון ראש דסק איראן במכון ממר"י מומחית לענייני איראן ה- "מתגרענת", ומי שהוזמנה באופן מיוחד לאולפן ערוץ הטלוויזיה מס' 10, הודיע לה לפתע מוטי קירשנבאום (בנימוס) לאחר כ- 5 דקות שיחה בשיאה של העברת אינפורמציה "איראנית" סוּפֶּר מעניינת לציבור… כי הוא מצטער אבל זמן הריאיון עמה תם…!

המצלמה ב-אולפן לכדה את גב' איילת סביון מופתעת וכמעט אחוזת תדהמה מפני שנקטעה בטרם סיימה לפרט את טיעוניה ומסקנותיה המרתקים לציבור הצופים…אין זאת הפעם הראשונה שירון לונדון מפגין מופע תיאטראלי בטלוויזיה על חשבון המרואיינים של התוכנית . לא פעם ולא פעמיים הוא גם שואל על הסֶט שאלות פתיחה מייגעות וארוכות יותר מתשובותיו של הנשאל ו/או הנשאלת . סקרנות היא תכונה חשובה של מראיין בטלוויזיה אולם אפשר להחצין אותה בטקסטים חסכוניים הרבה יותר. אין לי מושג מי העורך של "לונדון את קירשנבאום" , שוודאי רוחש הדרת כבוד לניסיונם וגילם, אך אין הערצת היתר הזאת פוטרת אותו מלתדרך את שני המגישים בטרם תחילת התוכנית ולהציץ בשעון כשצריך. למתבונן מהצד הצטייר ירון לונדון אתמול כנרקיסיסט שמאוהב בעצמו . המונולוג הארוך בן ארבע דקות בפתיח המשדר לא הותיר זמן להשלים ריאיון ושיחה מעניינת ביותר עם גב' איילת סביון. את התזה שניגחה את הנתון המתמטי של  המשטרה אודות ה- "850000" אפשר היה לומר ב- 10 שניות. לא יותר. לזכותו של ירון לונדון ייאמר כי מיתרי הקול שלו נשארו חזקים כבעבר, והם מפיקים ומייצרים תהודה וקול איתנים (!). גם הדיקציה שלו נותרה טובה וברורה כמו קצב הדיבור. ירון לונדון הוא שדרן טלוויזיה ורדיו מקצועי ומקצועני ברמה גבוהה…ועדיין שם בכיס הקטן שלו הרבה שדרנים שצעירים ממנו בשנות דור, ב- 40, ואפילו ב- 50 שנים. ועוד דבר : אֶמֶש (יום רביעי – 9 באוקטובר 2013) ב- 20.45 עלה לשידור במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 הכתב החרוץ והמצוין לענייני דתות, אבישי בן חיים, ושם לאַל את תוכן דבריו של ירון לונדון. הוא שטח בפני המגישה תמר איש שלום כמה מ- ענייני Follow up שעוסקים במתרחש במנהיגות ש"ס לאחר מותו של עובדיה יוסף, והדגיש במהלך דבריו בפניה כי בהלוויית המר"ן גאון התורה הספרדי ביום שני – 7 באוקטובר, נטלו חלק יותר מ- 800000 אנשים. הוא לא עשה חשבון ל-ירון לונדון.

הערה 5 : ביום שני – 7 באוקטובר 2013 בשעה 17.32 בעת שהחל לצאת לדרכו מסע הקבורה של עובדיה יוסף בירושלים נקטעה במפתיע באכזריות תוכנית האקטואליה "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית – לימודית בהנחיית דן מרגלית. ציבור הצופים נדהם. דן מרגלית רק החל לראיין את הח"כ לשעבר חיים אמסלם בעברו יוצא ש"ס שהפך מאוחר יותר ל- בר פלוגתא של ש"ס, ומי שאמר בזמנו ב-נחרצות, כלהלן : "…כי התרבות של ש"ס היא כוחנית על גבול המאפיה…" (לכן הוזמן לאולפן "ערב חדש" בעקבות מותו של עובדיה יוסף בשל הציטוט החריף והמריר הנ"ל) כשלפתע נעלם בבת אחת מהמסך יחדיו עם אורחו מבלי שנפרד מצופיו, ומבלי שרץ על ה-מסך ה- "Credit Roller" בסיום התוכנית המבשר לצופים מי האנשים שהפיקו, ערכו, וביימו את המדורה עבורם.

סיגנל השידור הועבר ב- 17.32 כמקובל לרשות השידור – ערוץ 1 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. מתברר כי בהפקת ועריכת התוכנית "ערב חדש" ביום שני – 7 באוקטובר 2013 שרר אי סדר ובלגן מכל מיני סיבות לוגיסטיות שהשפיעו על עיצוב התוכן ועריכתו. עורך מהדורת "ערב חדש" לא רק שאיבד שליטה על חלוקת הזמנים אלא שכח להציץ בשעונו. התוצאה הייתה מרה : קטיעת התוכנית והעברת סיגנל השידור לרשות הבא בתור ערוץ 1 מבלי להסביר את פשר הקטיעה. מוטי קירשנבאום ז"ל נתפש שוב כטירון טלוויזיה…!

הערה 6 : מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן הוא עיתונאי מצוין, איש עסקים מיטבי, ו- מו"ל בעל שיעור קומה של עיתון ברמה גבוהה שאנוכי ובני משפחתי שומרים לו אימונים שנים רבות . מר עמוס שוקן החליט לצרף לעיתון "הארץ" מהיום את הגיליון הראשון של "onlife" של אוקטובר 2013 ואשר עוסק בתוכן ואקטואליה לנשים. ברור שעיינתי בו. מככבת בגיליון הראשון גב' איילה חסון שמיהרה להצהיר בכותרת הראשית בפוסט שלה כלהלן : "את כל המלחמות נגדי עשו גברים" , ובאותה נשימה היא מוסיפה, "אימא שלי הייתה אישה מלאת חמלה שדאגה לעל העולם – אבל מצד שני היא הייתה פלדה". אני מאמין לחלק השני של הציטוט. "את כל המלחמות נגדי עשו גברים", היא הכרזה מגלומנית מידי והאשמה כוללנית וכללית מידי של גב' איילה חסון. נראה אם איילה חסון תאזור אומץ (קל) ותפרט במי הדברים אמורים כדי לתת לנאשמים על ידה את הזכות להגן על המוניטין שלהם. ניתוח הגיוני פשוט מלמד כי העיתונאית איילה חסון כבשה בדרכה מעלה את אחת מפסגות השידור הציבורי. אם כך ניתן להבין כי מי ש-הצרו את צעדיה לא היו פועלי בניין ו/או מנקי רחובות, אלא אותם הגברים שהסתובבו לידה באותה סביבה "בכירה" בצמרת שנושקת למיקרופון ולמסך ואשר באמצעותם הם עורכים ומעצבים את מסגרות התוכן ו- Frame התמונה ."את כל המלחמות נגדי עשו גברים" היא האשמה דסקריפטיבית שמהולה במסך עשן. קִטְרוּג שמחשיד כל מיני אנשי טלוויזיה דרג א' ששהו לידה ו/או בקרבתה, חלקם היו מפקדים שלה. אנוכי מכיר אותם. מעניין למי היא מתכוונת.

ראה עיתון "הארץ" מתאריך, 10 באוקטובר 2013. גב' איילה חסון אשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מצהירה היום ב- "onlife", כלהלן : "…את כל המלחמות נגדי עשו גברים…". הכרזה והאשמה כוללנית מידי, לאומנית מידי, פמיניסטית מידי, מצ'ואיסטית מידי…וטיפשית מידי…על גבול ה- "שובניזם"…(!).  מוזר שעיתונאית בעלת מוניטין מחלקת בחוסר כישרון את מלוא תבל לשניים…וחוצה את הגלובוס לחצי…כאילו החצי האחד שייך לגברים והחצי השני שייך לנשים…יש אפשרויות אחרות…!!!

העיתונאית ההיא איילה חסון נתפשה לפתע ב-לשונה בקטע הזה…כ- עיתונאית קטנונית ו-גם מגוחכת…! מין של התבטאות עיתונאית מצ'ואיסטית…הציטוט הנ"ל הזה המובא מפיה של איילה חסון בעיתון "הָאָרֶץ" ההוא מהתאריך ההוא של 10 באוקטובר בשנת 2013 "…את כל המלחמות נגדי עשו גברים…"

הערה 7 : מוסף "הארץ" פרסם ב- 20 בספטמבר 2013 מאמר ניתוח וביקורת טלוויזיה מעניין של טל לווין שכותרתו, "הרשות השופטת – ההצהרות של גלעד ארדן נשענות בעיקר על נוסטלגיה מכובסת". אולם הפוסט איננו מדייק בכמה Issues לרבות טקסט הסיום בו נאמר, "לראייה, במדינות אחרות מצליח השידור הציבורי לייצר תוכניות , סדרות , וסרטים דוקומנטריים נפלאים מבלי להתפרנס מפרסומות כל ארבע דקות". חבל שטל לווין לא ציין / ציינה (אינני יודע אם מדובר בעיתונאי ו/או עיתונאית) באלו רשתות טלוויזיה ציבוריות משגשגות מדובר ואלו תקציבים עומדים לרשותן, ולא הביא/ה דוגמאות שיתמכו בגרסתו/ה. ידוע לכל מי שמתעניין בתחום כי השידור הטלוויזיוני הציבורי זה שמאוגד באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שרוי במשבר פיננסי עצום ומתקשה למלא את ייעודו ושליחותו. אפילו רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאפה ושואפת בכל מאודה להידמות לה, ניצבת כעת בפני דילמות כלכליות, תוכן, ותפעול כוח אדם שלא עמדה בפניהן מעולם. כישרון טלוויזיוני איננו מותנה רק באיכות המאגר האנושי. שגשוגו מבוסס גם על הישענות ממונית וכסף רב ויכולת להחזיר את ההשקעה בתחומי ההפקה היקרים של ספורט, חדשות, תיעוד, והפקה עצמית ומקורית.

ה- "טלוויזיה" היא תעשייה יקרה מאין כמותה. לדוגמא : רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חתמה ב- 2003 חוזה עם הוועד האולימפי הבינלאומי ה-קרוי  IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) על רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת לונדון 2012 תמורת מחיר של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר , וכל זאת בטרם עושה הרשת את פסיעותיה בלונדון 2012 בתחום ההפקה והשידורים שדורשים עוד כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר. העסקה היקרה שנחתמה 9 (תשע) שנים לפני התרחשות האירוע התאפשרה לאחר שכלכלני NBC הודיעו להנהלתם כי על פי התחזית שלהם הפרסומות המסחריות יכסו את ההשקעה ויניבו רווח . אי אפשר לתלות את כישלון ערוץ 1 רק בקולר חוסר כישרונו . נעשים שם עדיין דברים טובים ורציניים בעלי חשיבות רבה . למשל שידור "מבט שני" בעריכתו והפקתו של מר איתי לנדסברג אולם הציבור איננו מודע להם מפני שאיננו צופה כמעט בערוץ 1. הוא נטש אותו כבר מזמן וחבר לערוץ 2 וערוץ 10. ה-רייטינג הכללי של ערוץ 1 בשנים האחרונות הוא נוראי ומשול לטרגדיה גם כשמדובר בהקרנת חומרים טובים (וחשובים). המכשלה הגדולה ביותר של השידור הציבורי במתכונתו האנושית והפיננסית הנוכחית שלו…הוא מערכת הניהול העלובה והכושלת בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם, יחדיו עם עוזרו הראשי זליג רבינוביץ', ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. השידור הציבורי בראשותם איננו מסוגל להתמודד עם המשימות שמטיל עליו חוק רשות השידור. הוא משגשג כשהוא משדר אירועי ספורט בלעדיים בארץ ובעולם (זכויות השידורים הבלעדיות של מונדיאל ברזיל 2014 שייכות לערוץ 1). זה כמובן איננו מספיק. הוא זקוק למהפכה ניהולית, רעיונית, ו-שיווקית שתעשה ע"י אנשים מבריקים כדי להחזיר אליו את אמון הציבור שעזב ונטש אותו לאנחות. לדאבון לב גם אם ימלא כהלכה את משימותיו הממלכתיות לא בטוח שיוכל להחזיק מעמד בשוק הטלוויזיה הסוּפֶּר תחרותי. הפוסט של טל לווין פשטני מידי בחלקו.

20 בספטמבר 2013 . מוסף עיתון "הארץ" . פוסט ניתוח וביקורת טלוויזיה של טל לווין שדן באיכויות השידור הציבורי במדינת ישראל . 

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 7). פוסט מס' 298. כל הזכויות שמורות.

הקדמה. נושאי הדיון בפוסט. 

1. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה למרבית הפליאה ההתנסות הטלוויזיונית הבינלאומית הראשונה של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום שלוש שנות כהונה . יוסף "טומי" לפיד זלזל תחילה בלוחות הזמנים של מוכנות הטלוויזיה הישראלי הציבורית, וההיערכות וההתגבשות וההתייצבות שלה, לקראת הפקת מונדיאל ספרד 1982. מפני שהוזעק לרשות השידור מאחורי מכונת כתיבה מיושנת בעיתון "מעריב" ובהיותו חסר כל ידע טכנולוגי – טלוויזיוני שכרוך בכלכלה וממון , לא הבין יוסף "טומי" לפיד כי RTVE הספרדית זקוקה למידע של שנה אחת לפחות מראש , כדי לבנות ולספק במועד שירותים טכנולוגיים – טלוויזיוניים מורכבים לרשתות השידור הבינלאומיות שמעוניינות לשכור אותם תמורת תשלום בעת הסיקור הישיר של טורניר הכדורגל החשוב בעולם של ספרד 1982 . מדובר במגוון טכנולוגי בעל יריעה רחבה לרבות שימוש בעמדות שידור באצטדיונים , שימוש בקווי שידור 4W , שימוש בטלפוניה , ושימוש באולפנים באצטדיונים וב- IBC . בהיות עסוק בהישרדותו כמנכ"ל רשות השידור , וכמי שהותקף לא פעם אחת ולא פעמיים ע"י השלטון בראשות ראש הממשלה מנחם בגין שמינה אותו לתפקיד הרם וגם ע"י האופוזיציה בראשות שמעון פרס שתיעב אותו , דחה שוב ושוב את תכנון מהלכי ההפקה שלי הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 לרבות מתן תשובות ל- Questinnaires ששלחו לנו אנשי RTVE . הייתי בר מזל שבראש RTVE ניצב מנואל "מנולו" רומרו שהיה סבלני כלפינו מאחר והסכים לדחות את ה- Dead line .

טקסט תמונה : חודש יוני של שנת 1982. זהו אצטדיון "Nou Camp" ב-ברצלונה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ואשר שמחוברת בקו שידור 4W ל-משרד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד כמו גם ל-Switcing Center של RTVE במדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה : מימין המפיק משנה שלי אורי לוי. משמאל, מזוקן חובש Headset זהו השדר רָפִי גִינָת. מחיר שימוש של עמדת שידור של הטלוויזיה per משחק עמד על 2200 דולר (כ- 220000 פזטות / Pesetas ספרדיות). RTVE הייתה זקוקה למרווח זמן של שנה בין הבקשה של כל רשת טלוויזיה באשר היא להתקנת עמדת שידור בכל אחד מ- 14 האצטדיונים ברחבי ספרד לבין מילוי הבקשה ע"י מהנדסיה והפיכתה למבצעית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. זהו שרטוט מודל של עמדת שידור סטנדרטית של הטלוויזיה . ה- Host broadcaster – רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI , ביקשה מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ברחבי העולם מרווח זמן של 15 חודשים בין הבקשה של כל רשת טלוויזיה באשר היא להתקנת עמדת שידור בכל אחד מ- 12 האצטדיונים ברחבי איטליה לבין מילוי הבקשה ע"י הקבוצה המבצעית של RAI והפיכתה למבצעית. RAI העלתה את יוקר התשלום ומחירה של עמדת שידור סטנדרטית, בכל אצטדיון per משחק במונדיאל איטליה 1990 עבור כל רשת טלוויזיה באשר היא, נסבה סביב סכום של 3266 דולר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. יוסף "טומי" לפיד ביטל את הפקת תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית (Eurovision Song Contest) שעומדת להיערך בירושלים במארס 1980 בטענה שאין לו כסף לשטויות כאלה .

3. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מאמץ את החלטת החֶרֶם של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לאולימפיאדת מוסקבה 80' ומבטל את הטסת משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- ברה"מ לסיקור המשחקים האולימפיים .

4. ההתנהלות השונה לחלוטין של מנכ"ל רשות השידור החדש מר יוסף "טומי" לפיד מקודמו בתפקיד מר יצחק לבני .

5. ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין (זאת שמינתה ב- 1 באפריל 1979 את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור) יחדיו עם ראש האופוזיציה שמעון פרס תוקפים ב- 1981 את שיקולי העריכה של יוסף "טומי" לפיד .  מנכ"ל רשות השידור עונה למבקריו כלהלן : "ההתקפות המקבילות עלי מצד הממשלה ומצד האופוזיציה מצביעות על כך שאני מתפקד בסדר גמור" .

6. סיקור אליפות אירופה בכדורסל ב- צ'כוסלובקיה במאי 1981בהשתתפות נבחרת ישראל . השדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג נשלחים על ידי לפראג . יוסף "טומי" לפיד לא נענה לבקשתי לערוך ריאיון טלוויזיה עם האלוף האולימפי האגדי אמיל זטופק בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בטענה של סיכון הצוות .

ראה עיתון / שבועון "העיר" תל אביב. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור על כס הניהול ב- 1981 בשיא כוחו (בן 49). ראה בנבחרת הכדורגל המפסידנית של ישראל אובייקט שידור רדוד. הוא לא התכוון בכל שנות שירותו כמנכ"ל רשות השידור להעניק זמן מסך וממון נוסף להפקת שידורי הטלוויזיה של הכדורגל הישראלי בכלל ולנבחרת הלאומית בפרט . זה נראה בעיניו מיותר. 

במרוצת 1981 המשכתי להניח נדבך על נדבך את האלמנטים המרכיבים את הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. זה היה מפעל השידור הבינלאומי הראשון של יוסף "טומי" לפיד . בקיץ אותה שנה של 1981 הבאתי לידיעתו את עיקרי הביצועים שלי ועקרונות ההפקה. תפסתי אותו במצב רוח לא טוב. ראשו לא היה בכדורגל. הוא היה טרוד ונתון כולו ללחצים פוליטיים באותה תקופה. הפקת הכדורגל המורכבת של מונדיאל ספרד 82' לא הייתה בראש מעייניו כל עיקר גם מפני שהיה אמור לשלם כסף תמורת שידורי המשחקים משם . הפקת ספרד 82' נראתה רחוקה בעיניו ואפשר היה על פי דעתו לדחות את הדיונים אודות הכדורגל . הוא לא צדק . כשהגענו כבר לדיונים הכלכליים סמוך לתאריך משחקי המונדיאל הנוגעים לעלויות הכספיות עבור השירותים הטכנולוגיים המוענקים לנו הוא לא בא מוכן דיוֹ לקראתם . יוסף "טומי" לפיד נכנס ללחץ. הוא וגם הסמנכ"ל שלוֹ שלמה עבדי לא הבינו בדיוק מדוע צריך לשלֵם כסף כה רב תמורת זיכיון השידור וטכנולוגיית השידורים (המגוונת) מספרד 1982 כשבסך הכול מדובר במתן שירות ציבורי לצופי הטלוויזיה . אני בטוח שיוסף "טומי" לפיד היה מוכשר דיוֹ לנהל בתפקידו כמנכ"ל הרשות כמה פרויקטים של שידור במקביל . שאלתי את עצמי האם היה  "?…One track mind man or not one track mind man…". הוא לבטח היה איש חכם אך כטירון טלוויזיוני הקֵל ראש בשידורי הספורט שהיו מורכבים ומסובכים מהיבטי ההפקה והטכנולוגיה, וגם יוקרתיים ויקרים כספית , ודורשים בשל אופיים המיוחד תכנון קפדני ארוך טווח מראש. הוא לא היה מוּדַע לכך בעת ההיא . משחקי הספורט במגרשים נתפשים כסטריאוטיפ נחות. לא רק ע"י ציבור רחב אלא גם ע"י חלק ממנהיגי השידור לדורותיהם . לשידורי הספורט יש דימוי כוללני קַל ערך. חלק ממובילי השידור הציבורי בטלוויזיה וברדיו לא תפשו מעולם עד כמה שידורי הספורט הבינלאומיים הרלוואנטיים הם המורכבים והמסובכים ביותר בתעשיית הטלוויזיה וגם היקרים ביותר בעלויות הכלכליות שלהם . כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ביקשו להידמות ל- BBC הבריטי, אולם כשהדבר הגיע לשידורי ה-מונדיאלים והאולימפיאדות הם מילאו פיהם מים. חלק מתפקידיו של מנכ"ל רשות שידור כמו אלה של מנכ"לים אחרים של רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU היה לעמוד בלוח זמנים שקבע ה- Host broadcaster כדי לענות במועד על השאלונים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שעסקו בהתקנת עמדות שידור באצטדיונים בד בבד עם מיסוד קוו שידור 4W וטלפוניה והקמת משרדי הפקה , תקשורת , ושידורים ב- IBC המקומי. יוסף "טומי" לפיד התעצבן מההתעקשות שלי…מפני שהיה עסוק בהצטדקות והישרדות שלו עצמו מול ממשלת מנחם בגין…זאת שמינתה אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא…לא היה לו ל- יוסף "טומי" לפיד בתחילה ראש לעסקים המרובים "שלי…" בארץ ובעולם, ובראשם הפקת שידורי הטלוויזיה ההם של : מונדיאל ספרד 1982 + הפקת אליפות העולם הראשונה בא"ק של הלסינקי 1983, והפקת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : הקיץ ההוא בשנת 1981, תיעוד מצולם לפני 43 שנים…בעת כתיבת ומחקר הפוסט הזה… מאחוריי זוהי מזכירת ההפקה המצוינת והנאמנה של חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – רוחל'ה ברכה – יחדיו עימי, ב-עת הכנת המסמך הראשוני של "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982". על דלת המשרד נראים ה-סטיקרים של המונדיאל הקודם, שהיה קרוי,  "אליפות העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש מאי של שנת 1981 תקף ראש האופוזיציה שמעון פרס את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשה ניצב יצחק "צחי" שמעוני. ההתקפה הייתה על הטלוויזיה אך החִצים נשלחו לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שנחשב על פי הגדרת תפקידו לעורך הראשי של השידורים. שמעון פרס בא בטענות קשות למנכ"ל רשות השידור ואמר כהאי לישנא : "הטלוויזיה ממלאת תפקיד הגובל בשערורייה חסרת תקדים בכך שהיא נרתמת לטובת מערכת הבחירות של הליכוד". זמן קצר אח"כ קבע יורם ארידור שר האוצר כלהלן : "כי ממשלת ישראל צריכה להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריזה עליה מלחמה, היא מנהלת שטיפת מוח מתוכננת לקראת הבחירות שנקבעו להיערך ב- 30 ביוני 1981. אני אומר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהלת מסע נגד הממשלה והתנהגותה היא בלתי נסבלת ובלתי חוקית" . דברי יורם ארידור נאמרו בישיבת ממשלת ישראל ב- 26 במאי 1981שדנה בתקציב רשות השידור. יורם ארידור תקף בחריפות חסרת תקדים את שיטות הניהול בטלוויזיה וברשות השידור ואת תכני השידור של הטלוויזיה. שר המשפטים משה נסים הוסיף הערה סרקסטית משלו : "תעשיית הטלוויזיה אף פעם לא תמסור מידע חיובי לציבור הצופים כאילו לא היה ולא נברא משהו חיובי אצלנו".

ראש הממשלה ההוא מנחם בגין ז"ל סיכם את הדיון ואמר נחרצות בבוטות רבה כלהלן : "ידידים יקרים , אני יושב בליל שבת ורואה דיווח בן עשרים דקות על כלכלת ישראל . הכול רע . מהתחלה ועד הסוף הכול רע . אני שואל את עצמי מה קורה פה ? נותרו כחמישה שבועות עד לבחירות . האם צריך לומר לציבור בישראל שהכול רע ? אמש הייתי במגדל העמק ומזמן לא ראיתי ציבור מאושר כל כך. מה רוצים מהעם הזה . יש חדוות חיים במדינת ישראל . יש יצירה במדינת ישראל. האם רואים משהו מזה בטלוויזיה ? האם הטלוויזיה הישראלית הממלכתית משרתת את העם או להפך…? התקבצה בטלוויזיה קבוצה השוֹנֵאת את עם ישראל . ממש שִנְאָה כבושה . הקבוצה הזאת שונאת ישראל עושה הכול כדי שהממשלה הזאת לא תיבחר מחדש ע"י השתקת הקוֹל או התמונה. האם זה יכול להימשך כך ?" . זבולון המר שהיה שר החינוך והממונה על רשות השידור יצא להגן על הטלוויזיה : "אינני מסכים שהטלוויזיה היא לא חינוכית ולא ממשלתית. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור הם ברובם מתומכי הממשלה" . מנחם בגין לא המתין וירה לעברו : "האם אתה מתכוון לחיים יבין…?". זבולון המר השיב : "לא… לא… אינני מתכוון לחיים יבין. הפרופסור ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ועמו עוד ארבעה חברים מתוך שבעה הם מתומכי הממשלה . גם לי יש הערות נגד הטלוויזיה אך אינני חושב שהיא רואה את עצמה ככלי תקשורת המתנגד לממשלה" . יוֹרָם אָרִידוֹר הגיב בעצבנות :  "…קח את השבוע האחרון כדוגמא , יום – יום הם משדרים שם תוכניות נגד הממשלה…". זְבוּלוּן הָמֶר הגן על עצמו והשיב : "…אני לא רואה מידֵי יום את החדשות, בטח לא בערב שבת…". ראש הממשלה מנחם בגין מייד סנט בו : "…אם ככה אתה מפסיד…". שר האוצר יורם ארידור הוסיף בתרעומת וכעס : "…הטלוויזיה הישראלית הממלכתית עושה שטיפת מוח היא הכריזה מלחמה על הממשלה…". צריך לזכור נגד מי כוונו הדברים…נגד מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף "טומי" לפיד….(!).

טקסט תמונה : 13 בחודש אפריל של שנת 1981. שיתוף הפעולה הרעיוני והמעשי בין מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (בן 49) לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון היה מושלם. יושבת ביניהם רעייתו של ראש הממשלה גב' עליזה בגין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : דוד לוי, גב' שולמית לפיד, יוסף "טומי" לפיד, עליזה בגין, ו-הפרופסור למשפטים ראובן ירון. (באדיבות לע"מ. התמונה נרכשה תמורת תשלום).

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהוזמן לישיבת הממשלה יחד עם פרופסור ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל השיב לתוקפיו והגן על הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כך אמר : "אני חייב לומר למר יורם ארידור שר האוצר כי הטלוויזיה לא הכריזה מלחמה על ממשלת ישראל ואני מקווה כי הממשלה לא הכריזה מלחמה על הטלוויזיה . אנחנו איננו עוסקים בשטיפת מוח , ואם שר האוצר חושב ששידורי הטלוויזיה הם שטיפת מוח ומה שאני כמנכ"ל רשות השידור עושה איננו חוקי , שיפנה ליועֵץ המשפטי של הממשלה . אשר לעיוותים ששַר האוצר קרא מן הכתב לרבות נושא הסיקור מהשטחים , אלה כבר לא קיימים . ראש הממשלה מנחם בגין אמר שלא יתואר דבר כזה שכך תנהג טלוויזיה במדינה דמוקרטית . עלי לומר שרק במדינה דמוקרטית יתואר מצב כזה כפי שפועלת הטלוויזיה . במדינה טוטליטארית אין דבר כזה" .

ראש הממשלה מנחם בגין השיב לו כלהלן : "אינני רוצה שהטלוויזיה תהיה פרו ממשלתית, אך אסור שהיא תהיה אנטי ממשלתית". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא נבהל ונשאר Cool. הוא היה לא פחות חכם ממנחם בגין ושמעון פרס והרשה לעצמו לענות לראש הממשלה בזו הלשון, "זאת בקשה צנועה והשבוע שמעתי מפי ראש האופוזיציה שמעון פרס את אותם הדברים", והוסיף, "אלמלא ייחסתם חשיבות כה רבה לכל דבר שעיתונאי הטלוויזיה אומרים, הם לא היו מרגישים עצמם כל כך חשובים" [1].

הערה : ראה רשומות הממשלה מ- 1981.

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אמנון שלם ז"ל מתקין מיקרופון זָעִיר על דש חליפתו של שמעון פרס לקראת ריאיון בתוכנית הטלוויזיה "מוקד" . שמעון פרס היה בטוח כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד איננו אובייקטיבי ונוטה ימינה לעבר "הליכוד". (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בקיץ 1981 היה יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל טָרוּד ולָחוּץ. הוא נדרש להגֵן על האגפים שלו מימין ומשמאל . ממשלת ישראל והאופוזיציה תקפו אותו בצורה חריפה. כמנכ"ל השידור הציבורי היה נתון לחסד הממשלה . היא זאת מינתה אותו וזאת שהייתה אמורה לאשר את תקציב רשות השידור. מן ההיבט הזה היה מנכ"ל רשות השידור שבוי פוליטי שלה ותלוי בה . הבחירות לכנסת עמדו בשער. 31 רשימות התמודדו בהן וביקשו את אמון הציבור. שתי המפלגות הגדולות המובילות במדינה היו כרגיל הליכוד שניצב בשלטון בראשות ראש הממשלה מנחם בגין ומפלגת האופוזיציה המערך בראשותו של שמעון פרס. התפתחה מערכת בחירות אלימה ביותר בין תומכי הליכוד לתומכי המערך, מהקשות ביותר שידעה המדינה. מכות , קללות , וסכינים היו מנת חלקן של רבות מ-אסיפות הבחירות. השחקן והבדרן דודו טופז ז"ל כינה את בוחרי הליכוד "צ'חצ'חים" וראש הממשלה מנחם בגין מיהר לנצל זאת לטובתו. לא היה נואם טוב ממנו בכיכרות הערים . ב-אספת בחירות בבית שמש נתקל מוטה גור רמטכ"ל צה"ל בעבר וחבר מפלגת המערך באלימות מילולית גסה שהופעלה נגדו ע"י אנשי הליכוד. מוטה גור לא התאפק והשיב להם, "לא יעזור לכם , כפי שדפקנו את הערבים במלחמות, נדפוק גם אתכם", ויצק שמן נוסף למדורה. שלושה חודשים לפני הבחירות הוביל שמעון פרס בסקרים ביתרון מכריע של % 25 על פני מנחם בגין. ניצחונו נראה מובטח. ראש הממשלה מנחם בגין לא שלט במפלגתו והצטייר בציבור כאדם המנותק מהמציאות. ואז כשלושה שבועות לפני הבחירות באה הפצצת הכור האטומי בעיראק והריסתו בפעולה נועזת ומקורית של חיל האוויר הישראלי ב- 7 ביוני 1981. מניותיו של מנחם בגין נסקו מחדש והִטוּ את הכף לטובת הליכוד.

בעימות הטלוויזיוני שנערך ב- 26 היוני 1981 בין שני המועמדים מנחם בגין ושמעון פרס , בהנחייתו של העיתונאי זאב שיף ז"ל, ראו שביטחונו העצמי של ראש הממשלה מנחם בגין שב אליו. בבחירות שנערכם ב- 30 ביוני 1981 צבר הליכוד 48 מנדטים לעומת המערך שקיבל 47. הנשיא יצחק נבון הטיל על מנחם בגין להרכיב שוב את הממשלה. מנחם בגין עשה זאת בהצלחה. הוא מינה את אריאל "אריק" שרון לשר הביטחון, את יצחק שמיר לשר החוץ, ואת השר יורם ארידור הפקיד על משרד האוצר . ניצחון אפשרי של שמעון פרס ב- בחירות עלול היה לסַכֵּן את המשך שלטונו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. שמעון פרס לא הסתיר את סלידתו ואכזבתו הגדולה מיוסף "טומי" לפיד כמי שלבו נוטה אחר שולחיו, אלה שמינו אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : 26  בחודש יוני של  שנת 1981. עיתונאי "הארץ" זאב שיף ז"ל (מימין) מנחה את העימות הטלוויזיוני בכפר המכבייה בין מנחם בגין (במרכז) לבין שמעון פרס, ארבעה ימים לפני הבחירות לכנסת. הפצצת הכור האטומי בעיראק ע"י חיל האוויר הישראלי ב- 7 ביוני 1981, העלתה מחדש את יוקרתו של ראש הממשלה מנחם בגין בציבור. (לע"מ. התמונה נרכשה תמורת תשלום).

יוסף "טומי" לפיד פעל ותִּמרן באווירת הלחץ הזאת. הייתה לכך השפעה על התנהלותה של הטלוויזיה הציבורית הישראלית לרבות שידורי הספורט שפעלו כפי שפעלו . כל המנהלים בטלוויזיה בדרגי הביניים חוו קשיי הפקה כאלה ואחרים מסיבות שונות . אני כמנהל מחלקת הספורט חוויתי אותם גם מפני שלא יכולתי לתכנן את מבצעי השידורים הבינלאומיים לטווח רחוק . תכנון טלוויזיוני ארוך טווח של שידורי הספורט הרלוואנטיים בעלי המוניטין העולמי הוא מַתְכּוֹן הכרחי בדרך לשגשוג והצלחה . כל התִּכנונים האלה מותנים בהכנות והזמנות רבות  והיערכויות טכנולוגיות ולוגיסטיות שעולות כסף . לעיתים ממון רָב . בנקודה הזאת בה עלות תכנון שידורי הכדורגל של מונדיאל ספרד 1982 הייתה שווה ממון והתחייבויות כספיות , יוסף "טומי" לפיד נעצר ואני עִמוֹ . הוא החליט להמתין והשקיע את כל זמנו בפיקוח על הפקת משדרי הבחירות של הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" לכנסת ה- 10 . בעיקר התעסק בהפקת הטלוויזיה וירד לפרטי פרטים . ביום הבחירות עצמו דרש ממנהל חטיבת החדשות טוביה סער והמפיק שלו יאיר שטרן לשריין מקום בפנל המגיבים במערכת הטלוויזיה בתל אביב לעיתונאי "מעריב" יוסף חריף . שניהם נענו לו . (יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור מ- "מעריב") . אינני זוכר התערבות כזאת בבחירות לכנסת ה- 14 במאי 1996 מצדו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום . יוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות שידור פוליטי פֵּר אֵקְסֶלַנְס בעל אוריינטציה פוליטית מובהקת שייחד מאמצי ניהול רבים למעטפת הפוליטית של הטלוויזיה והרדיו והזניח דברים אחרים . מאוחר יותר הִתעשֵת בכל הנוגע להפקת ושידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

טקסט תמונה : 7 באפריל 1981. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (ראשון מימין) מבקר באולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים המסקר את הבחירות לוועידת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל…!

בתוקף תפקידו כעורך ראשי הניח יוסף "טומי" לפיד ז"ל זכוכית מגדלת על כל שידור פוליטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא וברדיו "קול ישראל" ההוא…(!). זיהוי הנוכחים בתמונה מ-ימין ל-שמאל : מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמנחה יורם רונן ז"ל, ו-כתב חטיבת החדשות רמי גוברניק יבד"ל.

(התמונה ניתנה לי באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באמצעו של חודש ינואר 1982 טסתי בשליחות המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד למדריד בירת ספרד כדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) , פגישת קדם ההפקה העולמית שדָנָה בהיערכות שידורי הטלוויזיה והרדיו לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להיערך בספרד בקיץ 1982. אני אוהֵב לתַכְנֵן. יתירה מזאת. אני שוֹאֵף לתכנן . אני רואה בשלב איסוף האינפורמציה והתכנון המוקדם של ביצוע בכל רמת שידור, לבטח בהפקות בינלאומיות גדולות ומורכבות והרחוקות מהבית , מְקַדֵם הצלחה הכרחי וחשוב. השגת יתרונות אִרגוניים ולוגיסטיים ארוכי טווח הם פַקטוֹרים הכרחיים אשר משפיעים השפעה מכרעת על איכות התוצאה הסופית. אין תחליף לאיסוף מודיעין מוקדם בשידורי טלוויזיה. ב- 1981 ו- 1982 באתי במגע עם מאות גורמים טכנולוגיים ולוגיסטיים טלוויזיוניים בארץ ובעולם כדי להבין את מפת הקרב העתידית של השידור הבינלאומי המסובך הזה. הייתי יָגֵעַ ושבע תלאות מתקשורת הלוויינים הבינלאומית הענייה והמוגבלת של מדינת ישראל, זאת שרשת הטלוויזיה שלי סמכה עליה בלית ברירה  והייתה כפופה לה בעל כורחה. הייתי מתוסכל מהתלות המוחלטת שלנו בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים). זכרתי היטב את לקחי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של טוֹרִינוֹ 1979. אין מקום למִקריוּת בהפקת שידורים של גוף תקשורת המונית כמו הטלוויזיה והרדיו. אינך יכול לקחת סיכונים, בוודאי לא בעֵת השָקַת מוצר חדש לשוּק כמו שידורים ישירים מַסִיבִיים של אירוע כה מבוקש ופופולארי הקרוי משחקי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. אינני מאמין בנִסִים. הכרת המִפְרָט הטכנולוגי על יתרונותיו וחסרונותיו והגדרה מדויקת ונחרצת וסימון ברור מראש של מטרות ויעדי השידור שנועדו לכיבוש – הן ההצלחה הראשונה של השידור. כמנהל מחלקת הספורט אתה חייב לדעת כיצד לנַוֵוט את עצמך בשני מסלולי הפקה טלוויזיוניים ארוכים ונפתלים, הישראלי והבינלאומי. שניהם רצופים אין סוף מכשולים ומהמורות. אתה חייב להכיר לפרטי פרטים את אלפי האלמנטים המרכיבים את ההפקה, כיצד להשתמש בהם, ולהיכן אתה חותר להגיע. הפקת שידור ספרד 1982 דומה ליציאה לקרב. הייתי חייב לקיים הערכת מצב יסודית מוקדמת לפני ההסתערות הסופית שכללה מודיעין, זמן ומרחב טכנולוגיה, דרכי פעולה אפשריות, וכמות כוח אדם הדרושה לביצוע המשימה. זה לא יומרני לקבוע כי פרזנטציה מדעית ומדויקת מאפשרת לך לסחוף את כל המערכת אחריך ולשכנע את הבוסים בצדקת הדרך, ובסופה היציאה לדרך וכיבוש היעדים. הערכת מצב כזאת מאפשרת לקבל בסופו של דבר החלטה הגיונית כיצד לתַּפְעֵל מאות עובדים בקבוצות הדירוג השונות בטלוויזיה הישראלית במבצע שידור מורכב ומסובך, כדי להשיג פגיעה בּוּל משותפת במטרת הכיבוש הסופית. נדמה לי שאין שום תחליף להערכת מצב מבצעית יסודית מבראשית , להתכוננות שיטתית , ולמוכנות אבסולוטית אישית שלי כמנהיג שידורי הספורט לקראת כל שידור באשר הוא לא כל שכן כשמדובר בהפקת שידורי מונדיאלים ואולימפיאדות . אין גם תחליף לקביעת דרכי ביצוע ונהלי שידור זמן רב מראש והכנת אלטרנטיבות מבצעיות במקרה של כשלים . טעויות שידור קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ. זה בלתי נמנע. שאלת מיליון הדולר בעת השידור הישיר היא לא רק מהירות איתור התקלה, אלא גם אֵלוּ כלים עומדים לרשותך כדי לתקן ולהתגבר עליה, ובאיזו מהימנות וכִישרון אתה מגיב ומשתמש בכלים האלה שעומדים לרשותך כדי להגיע לפתרון המבוקש. מן ההיבט הזה היה מונדיאל ספרד 1982 אתגר שידור ליוסף "טומי" לפיד ולִי כמפקד שידורי הספורט שלוֹ.

שמחתי מאוד שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התעשת ברבות הימים כשהוא בוטֵח בי ומאפשר לי להכין ולתכנן את מבצע השידורים הרחב של מונדיאל ספרד 1982 על פי הבנתי, אם כי תחת לחץ זמן. אף על פי כן אִפשֵר לי הדבר לקיים פגישות קדם הפקה רבות במדריד כחצי שנה לפני בעיטת הפתיחה עם אותם האנשים שהיו אחראיים על פרויקט השידור הבינלאומי. הֵן היו חיוניות ביותר. הצלחת שידורי הטלוויזיה של מחלקת הספורט מטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982, לא הייתה מקרית, למרות שלא שערתי כמובן אז מעל כמה מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בטלוויזיה הישראלית הציבורית אני אמור לדַלֵג ולעקוף בעת התכנון הממושך הזה . הדרך המובילה לפסגת ההצלחה ברשות השידור לעולם לא הייתה קלה. היא לא הייתה כזאת גם  ב- 1982. לא בגלל היעדר רצון טוב של השותפים הרבים שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניית פרויקט השידור המורכב והמסובך, אלא מפני שהמשעוֹל הזה זרוּע אין ספור מוקשים ביורוקרטיים . אתה כל הזמן זקוק לאישורים. אישור על אישור. ושוב אישור לאישור שקדם לוֹ . המסורבלות והאיטיות הם שני מאפיינים בולטים של כל מפעל ציבורי. גם של רשות השידור.

זאת הייתה הפעם הראשונה בה התנסיתי בהפקת טלוויזיה ענקית כזאת . אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. הייתי לבד. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית, מלווה בהיבטים טכנולוגיים ולוגיסטיים מורכבים כיאה להפקת שידור בינלאומית. חלק מקשיי ביצוע פרויקט השידור הזה נבעו מניסיונו המועט של מנכ"ל רשות השידור, אי התמצאותו, ומותר לומר גם אי הבנתו בהפקת ספורט טלוויזיונית בסדר גודל בינלאומי כזה. חוסר ידיעתו העיבה על מידת ביטחונו העצמי. ה-דבר חִלְחֵל והשפיע על טִיב, אֵיכוּת, ומהירות קבלת ההחלטות שלו ושל עוזריו הקרובים צחי שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות. טוביה סער היה הבוס הישיר שלי. בראשית 1982 כחמישה חודשים בלבד לפני תחילת מונדיאל ספרד 1982 נערכו שינויים פרסונאליים רבי משמעות בצמרת הטלוויזיה. יצחק "צחי" שמעוני התפטר מניהול הטלוויזיה. הדבר לא הזיז למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא התמהמה ומינה במקומו את טוביה סער. יוסף "טומי" לפיד החריף והבוטה היה החונך של מנהל הטלוויזיה החדש ולפחות בתחילה נטל לידיו את מושכות העגלה. אני מתעכב על הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 ופקודת המבצע שלה כפי שהכנתי אותה בהרחבה. היא הייתה רבת תהפוכות אך בסופו של דבר הצדיקה את עצמה ושימשה מודל להפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שבאו בעקבותיה. הפקת ספרד 1982 הייתה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לכדורגל. במידה רבה היא הייתה הפקת טלוויזיה בלתי נשכחת מסיבות שונות. חיוביות ושליליות.

יום ראשון – 1 באפריל 1979 היה תאריך רב משמעות בתולדות רשות השידור. ביום הזה נערכו חילופי משמרות ברשות השידור הציבורית שייזכרו לנצח. יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור מאז 1974 איש תרבות מהמעלה העליונה, אדם שקרא אולי הכי הרבה ספרים בחייו בישראל, משכיל בעל אופי נוח ונינוח, ואיש שיחה מרתק סיים את תפקידו בן חמש השנים. יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן יצרו בין השנים 1979- 1974 טלוויזיה איכותית. שנות דוֹר חלפו מאז. ניתן לקבוע היום ללא כל צֵל של ספק כי שניהם יצרו בתקופה של חמש שנים שידור ציבורי מקצועני ברמה גבוהה וייצגו רשת שידור מצטיינת מאין כמוה.

בין יצחק לבני ז"ל מנכ"ל רשות שידור סובלני, לבין ארנון צוקרמן יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-מוכשר ו-שאפתן, לא שררה כל ידידות . מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג , האיש שמינה את ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973 , אמר לי בעת אחת משיחות התחקיר עמו : "…ארנון צוקרמן היה קצת "שוויצר" אך עם ידע וכשרון…". יצחק לִבני וארנון צוקרמן לא רק שלא היו חברים, הם היו יריבים. שררו ביניהם חילוקי דעות ומחלוקות (לא מעטות) אודות סמכויות שהגיעו לעוינות. אף על פיכן ידעו לאַחֵד את השורות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הרבה יותר מנבחרת שידור. היא הייתה קבוצה צעירה אחוזת התלהבות שהקדישה את עצמה בכל רח"ח אבריה למען השידור הציבורי. הישג ראוי להערכה של הקפטן שניצב בראשה. יצחק לבני וארנון צוקרמן היו כל אחד בנפרד מנהיגי שידור. שררה ביניהם קורלציה למרות היריבות . עיקר כוחם הייתה באמינותם. העיתונאים, היוצרים, והמפיקים בטלוויזיה וברשות השידור האמינו להם ובהם, ונהוּ אחריהם. הישג מנהיגותי בעל ערך (!).

טקסט תמונה :  1976 . יצחק לִבני אלוף הסֶפֶר , היה מנכ"ל רשות השידור ה- 2 בשנים 1979- 1974. למרות חילוקי הדעות המקצועיים שהיו לו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הגיעה הרשות להישגי שידור מפליגים. תקופת המנהיגות של יצחק לבני וארנון צוקרמן בשנים האלה נחשבת לתור הזהב של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד המבחנים של כל מנהיגות רצינית בכל תחום הוא הכישרון להקיף את סביבתה ולהציב לידה בעמדות ניהול בכירות אנשים מוכשרים נוספים . ארנון צוקרמן הצליח בכך מעל המצופה . לזכותו של יִצְחָק לִבְנִי צריך לומר שהוא אישר את המינויים של ארנון צוקרמן . הם קידמו לעמדות הניהול הקובעות והמכריעות בטלוויזיה שלושה אנשים צעירים ומוכשרים . דן שילון מונה למנהל חטיבת החדשות . מוטי קירשנבאום הוצב בראש חטיבת התוכניות . אלכס גלעדי קוּדַם לתפקיד מנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון . החמישייה הזאת יחד עם המהנדס הראשי של רשות השידור שלמה גל סחפה בשנות ה- 70 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להישגים מקצועיים רבי משמעות . בשנות שלטונם של יצחק לבני וארנון צוקרמן שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יותר מ- % 70 מזמנה יצירה מקורית והפקה ישראלית. תוכנית הטלוויזיה הסטירית "ניקוי ראש" והפקת הסדרה "עַמוּד האֵש" העידו על המגמה. התחולל שיפור עצום בהיקף הפקת שידורי החדשות והאקטואליה ליד סיקור הספורט המקומי על כל גווניו ובראש וראשונה כיסוי שיטתי של הכדורגל והכדורסל הישראלי, ושידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות לרבות ההפקות הבינלאומיות של אולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. אלה הפכו לעמודי התווך של השידור הציבורי. ניתן היה להגיע להישגים האלה בגלל המנהיגות המקצועית. לא בכדי שבה וחוזרת על עצמה בספר הזה המילה מנהיגות . מנהיגות אמת יישרת דרך היא המפתח להצלחה בכל תחום בחיינו. גם בטלוויזיה.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ושר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על רשות השידור לא לקחו  ברצינות ולא עשו כל חשבון להצלחה הטלוויזיונית המזהירה של יצחק לבני וארנון צוקרמן. ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין את עיתונאי "מעריב" יוסף 'טומי' לפיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני. יצחק לבני הודח. היה עליו כתם פוליטי. הוא היה פרי מינויה של הממשלה הקודמת בראשותה של גולדה מאיר והשר הממונה שמעון פרס. הצלחתו המקצועית הייתה שיקול משני ולא נזקפה לזכותו. הוא סולק מתפקידו. יוסף "טומי" לפיד היה איש שונה לחלוטין באופיו מיצחק לבני. אדם צנטרליסטי שמפעיל את סמכותו בכל רגע ובכל מקום , מתערב בכל פרט , חכם וגם ובוטה, רציני וגם ציניקן . הטלוויזיה הישראלית שינתה את פניה בתוך זמן קצר לאו דווקא לטובה. יוסף "טומי" לפיד הדיח מתפקידו את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (לא האריך את כהונתו לקדנציה שלישית אך הדבר התפרש כהדחה). עיתונאים בכירים בטלוויזיה נאמני ארנון צוקרמן שלא הסכימו עם דרך ניהולו של יוסף 'טומי' לפיד פרשו בעקבות מנהלם. ביניהם גדולי הכישרונות שצמחו בטלוויזיה דן שילון, אלכס גלעדי ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ירון לונדון, ואחרים…מוטי קירשנבאום ז"ל היטיב לבַטֵא את המצב אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ונִיסֵח אותו בלשונו השנונה והסרקסטית, כלהלן : "…טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע להרכיב אותה מחדש…".

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור השני בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את המצב ההוא בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית. אני עזבתי והוא בא. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית מאוד, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת מאוד. היא הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את טומי לפיד לתפקידו . כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת . שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הייתה המורה והכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 היו הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את רשות השידור.  ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן . היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה לקדנציה נוספת בשנים 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפך שידור ענק.

יצחק לבני ממשיך לספר לי, כלהלן : "…בימינו שלנו אז, הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977 , ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977 , ותחרות שירי הארו- וויזיון במארס 1979. ביטלתי את פסטיבל הזֶמֶר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו- וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר . הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה . הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום , סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוֹסִין , תוכנית הראיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון . הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה- נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות . בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה". וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים . כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976 , ומונדיאל ארגנטינה 1976 . בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה…".

"…אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ראיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה . מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. ה-"דִבְרוּר" הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין . הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עליי. הוא אמר לי פעם : "יצחק לבני אתה חייב להסכים ל-דִברור… אני מאוכזב ממך…" . שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה . נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979".

טקסט תמונה : התאריך ההוא של 1 בחודש אפריל של שנת  1979. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (משמאל) בן 45 מפנה את כיסאו ל-בא אחריו יוסף "טומי" לפיד בן 47, נוטף ביטחון עצמי. הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שר החינוך והתרבות זבולון המר ניצב בתווך בין שניהם. (באדיבות יצחק לבני, אדי סופר, ופרופסור ראובן ירון. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יצחק לִבְנִי נכנס לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1974 בתקופה הרת גורל למדינת ישראל, חצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים נגד צבאות מצרים וסוריה. באותו היום 1 באפריל 1974 הגישה וועדת אגרנט (בראשה עמד השופט העליון ד"ר שמעון אגרנט) שחקרה את אירועי מלחמת יום הכיפורים את דו"ח הביניים שלה לממשלה. הוועדה קבעה כי האחריות למחדלי מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 מוטלת על הרמטכ"ל דוִד "דָדוֹ" אלעזר ועל המפקדים הבכירים בצה"ל. במלחמה נהרגו 2521 חיילים בהם 609 קצינים. לצה"ל היו 440 חיילים נעדרים. וועדת אגרנט ניקתה את הדרג המדיני מאחריות למחדלים. הדו"ח עורר סערה גדולה בעם . ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר בעקבות הדחתו של הרמטכ"ל דוד אלעזר ע"י הוועדה. הלחץ הציבורי העצום שהצטבר נגד הממשלה בראשותה בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנות האלפים מול בניין הכנסת בירושלים הביאו אותה להחלטתה להתפטר . שר האוצר פינחס ספיר סירב לעמוד בראש הממשלה לאחר התפטרות גולדה מאיר. המאבק על ראשות הממשלה התמקד בין יצחק רבין לבין שמעון פרס. ב- 22 באפריל 1974 הכריע מרכז מפלגת העבודה בעד מועמדותו של יצחק רבין לראשות הממשלה ברוב של 298 נגד 254. הנשיא אפרים קציר הטיל על יצחק רבין את מלאכת הרכבת הממשלה.

ב- 3 ביוני 1974 הפך יצחק רבין בן ה- 52 לראש הממשלה הצעיר היותר בתולדות מדינת ישראל. יצחק רבין מינה את יגאל אלון בן ה- 55 לשר החוץ, הפקיד בידי שמעון פרס בן ה- 53 את תיק הביטחון, והציב את יהושע רבינוביץ' בן ה- 63 לשר האוצר. ראש הממשלה החדש מינה את מוטה גור לרמטכ"ל צה"ל במקומו של דוד "דדו" אלעזר. צה"ל ניצב עדיין במלוא עוצמתו בסיני וברמת הגולן מול צבאות מצרים וסוריה.

טקסט תמונה : אוקטובר 1974. ראש הממשלה יצחק רבין ורעייתו לאה יחד עם גב' גולדה מאיר בהלווייתו של נשיא המדינה זלמן שז"ר. (באדיבות לע"מ. התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום) .

הגבול בצפון היה פרוץ . ב- 11 באפריל 1974 חדרו 3 מחבלים מלבנון לקריית שמונה ותקפו בית דירות בעיירה.  16 אזרחים ושני חיילים נהרגו. באותו חודש נהרגו עוד 14 חיילי צה"ל בפעולות מלחמתיות בצפון. שמונה מהם נהרגו מפגיעת פגז סורי ושישה נוספים נהרגו בהתרסקות מסוק שהגיע לחלֵץ את הפצועים. ב- 15 במאי 1974 ביצעה קבוצת מחבלים פעולת רצח נוספת בגליל . חוליית מחבלים חמושה בת 3 אנשים נכנסה לעיירה במעלות רצחה שלושה בני משפחה אחת ומשם המשיכה לביה"ס 'נתיב מאיר' בו התאכסנו 105 מטיילים תלמידי כיתות ט' , י' , ו- י"א מבית הספר התיכון דתי של צפת במסגרת טיול הגדנ"ע שלהם. המחבלים השתלטו לפנות בוקר על התלמידים הנמים את שנתם ועל עשרה מבוגרים שליוו אותם. 10 ילדים ו- 7 מבוגרים הצליחו להימלט. המחבלים דרשו ממשלת ישראל לשחרר 20 מחבלים כלואים ולא יפוצצו את הבניין על יושביו. המו"מ בין המחבלים לשלטונות נמשך כ- 10 שעות . בחמש אחה"צ הורה הרמטכ"ל לשחרר את התלמידים ומלוויהם בפעולה צבאית. התפתח קרב נורא בו נרצחו 21 תלמידים ו- 4 מבוגרים. שלושת המחבלים נהרגו אף הם.  74 נפצעו. מדינת ישראל הזדעזעה מהפיגוע הקשה וראש הממשלה גב' גולדה מאיר שהתפטרה כבר מתפקידה (כיהנה כראש ממשלת מעבר) נדרשה לבוא לאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לתת הסברים לציבור. יִצְחָק לִבְנִי כיהן בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור מזה חודש וחצי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארנון צוקרמן.

בספרו התיעודי החשוב, הקרוי, "בית היהלומים" , מיטיב צְבִי גִיל מי שהיה אז מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לספֵּר את אשר התחולל אז באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא : "…לאחר התקפת המחבלים במעלות במאי 1974 ריאיין אותה הכתב אלי ניסן למהדורת "מבט". לאחר סדרת שאלות היקשה אלי ניסן : "גבירתי ראש הממשלה, מאז הפיגוע הזה במעלות שואל עצמו כל אזרח בישראל, איך ייתכן שאסון מעלות חוזר ונשנה בדיוק חודש אחרי ההתקפה הרצחנית של המחבלים על קריית שמונה ?". ראש הממשלה גב' גולדה מאיר התבוננה באלי ניסן שניות ספורות והשיבה לוֹ כי היא שואלת את עצמה את אותה השאלה ויהיה צורך לבחון היטב כיצד קרה הדבר ובאילו נסיבות. כשהסתיים הריאיון יצאה גב' גולדה מאיר מדוכדכת מהאולפן כשהמראיין אלי ניסן משתרך אחריה. היא התנהלה בכבדות, עצרה, הסתובבה לאחור, הוסיפה להתקדֵם, וכשהיגיעה למדרגות ושאלה את אלי ניסן בעיניים לחוֹת , 'אמור לי מדוע היית צריך לשאול את השאלה עכשיו, מדוע לא מחר, מה היה דחוּף ? . אלי ניסן להסביר לה שאת השאלה ששאל, שואל היום כל אזרח במדינת ישראל, והוא רצה לתת לה הזדמנות להשיב. אך היא לא הקשיבה. היא הייתה כה נסערת, עד שלא נפרדה מאיש לשלום…" [2].

טקסט תמונה : שנת 1974. ראש הממשלה המתפטרת גב' גולדה מאיר (משמאל) מתראיינת באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אצל שני העיתונאים הוותיקים מחטיבת החדשות, אלי ניסן ויורם רונן.  להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל :  איש עומד לא מזוהה, יורם רונן, אלי ניסן, טכנאי הקול יצחק ליכטנבאום מתבונן , כיצד עדה המאירי מתקינה את המיקרופון הטלוויזיוני על דש הז'קט של ראש הממשלה וגב' גולדה מאיר. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1974 החל מסע התנחלות ענקי של גוש אמונים ללא רשות הממשלה ביהודה ושומרון , בסבסטיה, שילה, וואדי קלט, מעלה אדומים , אלון מורה ונקודות נוספות. ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין פינתה אותם בכוח הצבא . על מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני הוטל לנַווֵט את רשות השידור בתקופה הסוערת והרת הגורל ההיא. הוא היה העורך הראשי מתוקף תפקידו והאחריות הראשית חלה עליו. הוא היה אישיות נבונה ועשה זאת בהצלחה הודות לעובדה שעמדו לרשותו בטלוויזיה אנשים מצוינים וחרוצים, עיתונאים וגם טכנאים, חדורי רוח שליחות והתלהבות ומוטיבציה גדולה, ובראשם ה- "קפטן" הטלוויזיה ארנון צוקרמן ו- "החלוץ המרכזי" שלו מרדכי "מוטי" קירשנבאום. מוטי קירשנבאום ז"ל יצר אז את התוכנית הסטירית רבת המוניטין שלוֹ, "ניקוי ראש". הוא התגלה כאיש חריף, חכם, וכשצריך גם בוטה. הוא היה בן רומא וכשהתרגז או כעס דאג להפוך לפולני . אנשים בוטים וחכמים הם המסוכנים ביותר . שילוב של בוטות וחוכמה יוצר טקסטים שנצרבים בזיכרון. היו למוטי קירשנבאום ארבעה כותבים מוכשרים (חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, ו- ב. מיכאל) אך התוכנית השְנוּנָה נעשתה בצלמו ובדמותו. הוא לא עשה חשבון לאיש. רק למסך הטלוויזיה. פרקי הסטירה הפוליטית בתוכנית המפורסמת ההיא דקרו בסיכה חדה ופגעו שוב ושוב בעצבים החשופים של שִלטון ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. לא היה בכך כל ספק. תכני "ניקוי ראש" פגעו בתדמיתו של יצחק רבין ובתדמית הממשלה שבראשה עמד. "ניקוי ראש" הפכה למשנה טלוויזיונית סדורה. היא הושיבה מידי שבועיים את כל עם ישראל מול המסך הטלוויזיוני…ל- סטירה הטלוויזיונית ההיא היה רייטינג שהתקרב ל- % 100(!). יצחק רבין ראש הממשלה הדגול היה מספיק ג'נטלמן כדי לנשוך את שפתיו ולהבליג. הוא מעולם לא דרש להוריד את התוכנית "ניקוי ראש" מהאוויר.

טקסט תמונה :  סתיו 1974. שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מר אלי ניסן (ראשון משמאל) ומר יורם רונן ז"ל מראיינים את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 52) בביתו ברמת אביב. יצחק רבין כיהן כראש ממשלת ישראל בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנים 1977 – 1974. רשות השידור פעלה בתקופה ההיא ב-אקלים יצירתי נוח. (התמונה ניתנה לי באדיבות גב' רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל . תקופתם הייתה "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית. לזכותו של יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים. הוא מיסד גם את רשת ג' (הגל הקל) ברדיו "קול ישראל" שיוחדה לשירים ופזמונים. ייחֵד וייעֵד את רשת ב' לערוץ של שידורי אקטואליה . ולא צריך לשכוח , יצחק לבני היה מפקד רדיו גלי צה"ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואשר מחוברת היטב לציבור האזרחי . רדיו אמיתי . יצחק לִבני פרש מרשות השידור שבע פעלים ופינה את מקומו ליוסף "טומי" לפיד . הוא לא הצטער יתר על המידה. יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי ואומר כלהלן : "…לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979. רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו. השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השמים. מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמאטי ורחוק מלהיות רומנטי . אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה…". 

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ. אינטלקטואל ומנהיג אמת של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור נעדר כל ניסיון אופרטיבי של הפקות ספורט גדולות בטלוויזיה . הוא התמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979 אך עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות המורכבות והיקרות בסדר גודל של מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל , ו/או אליפויות עולם בא"ק . גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית הארו – וויזיון (Eurovision Songs Contest). כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי הארו – וויזיון בחורף 1980 , מיהר יוסף "טומי" לפיד לפסוח עליה מטעמים כלכליים. ניצב לצִדו של יוסף "טומי" לפיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר, כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי , שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת ב-נטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוסף "טומי" לפיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית . אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף "טומי" לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי הארו – וויזיון שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בירושלים בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף .                                                                                                                                                   

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בעת ההיא היה ישראל דוֹרִי. הוא נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה. ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל. ישראל דורי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה. ארנון צוקרמן הסמנכ"ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות . מר ישראל דוֹרִי מומחה כלכלי נענה לאתגר וזכה בו . אדם שקט ונבון , שלֵו וצנוע , שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור. ישראל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות בשנים 1982 – 1970, וסייע לשלושה מנכ"לים בשתיים עשרה השנים הללו שמואל אלמוג, יצחק לבני, וטומי לפיד – ל-בַצֵר את הרשות . הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו"מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו לישראל דורי, הערכה רבה (!).

טקסט תמונה :  1978. זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור בשנים 1982 – 1970 . "החלטתו של יוסף "טומי" לפיד לוותר על זכות ה-אירוח של תחרות הזמר הארו-וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית ונבעה משיקולים כספיים… הוא טומי לפיד לא התייעץ עמי", שַח לי כעבור שנים רבות ישראל דורי. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שִמעוני ז"ל ושני אדריכלי הניצחון ההוא המפיק אלכס גלעדי ז"ל והבימאי יוסי צמח של שידור הארו-וויזיון הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים נערכו כבר להפקת הארו – וויזיון הבא של 1980 בישראל. הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ, ב-ים המלח . הם ביקשו להפיק ארו-וויזיון גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם. הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במדבר הישראלי ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה"ל. לבסוף השיגה אותם הבשורה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הודיע למפיק המיועד יצחק "צחי" שמעוני ז"ל "…שאין לו כסף…" (!).

(יצחק "צחי" שמעוני ז"ל עמד בראש הצוות שהפיק את כיסוי הטלוויזיה של תחרות שירי ה- "ארו – וויזיון" במוצ"ש – 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה חלב ודבש במקום הראשון).

בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה. יצחק "צחי" שמעוני יחדיו עם הבימאי הראשי של הטלוויזיה ומי שביים את ה- ארו – וויזיון ב- 31 במארס 1979 בירושלים מר יוסי צמח מנהל, ניסו להניא את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה. הם אמרו לו בדם לבם : "טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי הארו – וויזיון איננה מתרחשת כל שנה, מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית, ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה, אלא למדינת ישראל כולה, ועבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU", שחו השניים למנכ"ל. אך יוסף "טומי" לפיד סירב לחזור בו.

טקסט תמונה :  קיץ 1969. זהו יוסי צמח ז"ל בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר והמנוסה ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והתחנן בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף טומי'" לפיד כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest)  שוב בירושלים ב- 1980. יוסף "טומי" לפיד לא התחשב בתחינותיו. (התמונה, באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני צדקו. חלפו בדיוק 20 שנה עד שתחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) חזרה שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור. זה היה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן, ב- 1998 . על פי תקנון איגוד השידור האירופי (EBU), עמדה לרשות השידור הממלכתית הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו "אה-בה-ני-בי" בתחרות שירי הארו-וויזיון שהתקיימה בפאריס . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן קפצו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים . תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של המפיק אלכס גלעדי , הבימאי יוסי צמח , ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן-דוד .

מדהים שיוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני , ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון ל-עוני שלה… אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני – ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה . יוסף "טומי" לפיד הצעיר למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- "מעריב" היה נטול אז כל כשרון של שיווק ויחסי ציבור . הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי . הוא לא עשה זאת . יוסף "טומי" לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול , אך הוא לא השתמש ברעיון הזה. ביטול הארו-וויזיון (Eurovision) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשות השידור היא גוף ענק, בית שידור הבנוי להפקות ענק אך המנכ"ל החדש פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית. כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור. לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור. יום אחד ב- 11 בחודש ינואר של שנת 1982, לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי בתפקיד מנכ"ל רשות השידור…קיבלתי ממנו באמצעות שהי הבוסים שלי צחי שמעוני ז"ל וטוביה סער יבד"ל, מכתב-מסמך קובלנה שטוען כלהלן [3] :

"יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת"א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר", והוסיף, "…וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה. ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך, ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כן. אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת…".

טקסט מסמך : 11  בינואר 1982. קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסיעתו של יורם ארבל ב-מונית לצורכי השידור הישיר הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה ואני אישרתי את נסיעתו ההיא במונית. הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ו-פעוט שכזה…יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות…עניין כה קטנטן ו-זַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו…

באביב 1998 זכתה הזמרת דָנָה אינטרנשיונל במקום הראשון בתחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision) בלונדון. על מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל הוטלה המשימה ל-ארֵח בישראל את תחרות הארו – וויזיון הבא -, זה של 1999. אורי פורת ז"ל כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל לפניו, אמר לי פעם בספקנות : "מה זאת אומרת המקום הראשון הזה…?  מה דָנָה אינטרנשיונל לא הייתה יכולה להסתפק במקום השני…? היא לא יודעת איזה קשיים כספיים יש לנו ברשות השידור…?", אבל לא עלה בדעתו לוותר על זכות האירוח האירופית ההיא…הוא רתם להפקה את המפיק הראשי של חטיבת החדשות אמנון ברקאי ו-לצִידוֹ הציב את אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר, והעלה "לאוויר" בסופו של עניין…הפקה טלוויזיונית יעילה, מוצלחת, מרהיבה, מדויקת ו-יפהפייה…!!! הפקה טלוויזיונית ברמה גבוהה מאוד…שזכתה לשבחים ולציונים גבוהים בכל רשתות הטלוויזיה ברחבי אירופה, המערבית- והמזרחית – כאחת (!).

הערה שלי : אמנון ברקאי ו- אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר היו הימים ההם שני מפיקי טלוויזיה ברמה גבוהה מאוד…!!!

בקיץ 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אורח שלי בפאריס במשחקי טורניר גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. הקבוצה המבצעית הצרפתית המיוחדת של 1998 TVRS שהפיקה את הכיסוי הטלוויזיוני של האליפות השתמשה בניידות שידור ענקיות שהכילו כ- 25 מצלמות כל אחת. הן התאימו למשימת הכיסוי של תחרות השירים האירופית הארו – וויזיון של אביב 1999 שרשות השידור עמדה לארח אותו בירושלים . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים להצעתי לשכור שתי ניידות שידור בלגיות מיוחדות (אחת לגיבוי) בראשותו של המפקח הטכני הנודע הבלגי-הונגרי גבריאל פריארי (Gabriel Fehryari) בעלת 22 מצלמות המיועדות לכיסוי וסיקור מופעי ענק של ספורט ובידור . זה היה נדרש כדי לעמוד בסטנדרטים של צילום ושידור ישיר של הארו-וויזיון (Eurovision) בכל רחבי אירופה כפי שדורש ה- EBU. עלות שכירתן של שתי הניידות והצבתן במשך חודש ימים בירושלים לצורך אימון, תִרגול, וכיסוי תחרות השירים עצמה עמדה על מחיר מציאה של כרבע מיליון דולר. את גבריאל פריארי בן למשפחה הונגרית שהשתקעה בבריסל הכרתי באקראי בהפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. למוניטין ניידות השידור הענקיות שלוֹ יצא שם בכל רחבי אירופה . פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה  (Francis Tellier) הצרפתי המוכשר שעמד בראש קבוצת הטלוויזיה המבצעית 98 TVRS (הורכבה מאנשי רשתות הטלוויזיה והרדיו הצרפתיות וסיוע בכוח אדם מ- EBU) ששידרה את משחקי מונדיאל צרפת 1998, מיהר לשכור את ניידות השידור של גבריאל פריארי . את פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הכרתי היטב משכבר הימים בדרך הארוכה של הפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בכדורגל צרפת 1998 . ג'נטלמן צרפתי , אדיב ומנומס , ובעל השכלה טלוויזיונית רחבה (מאוד) שסייע לי אישית בכמה סעיפים חשובים בהתמודדות הקונקרטית של הטלוויזיה הישראלית עם ממדי ההפקה . מר פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הכיר לי את מר גבריאל פריארי.

טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1998. מונדיאל הכדורגל ההוא של צרפת 98'. פאריס. אנוכי יחדיו עם פראנסיס טלייה (Francis Tellier) מנהל קבוצת הטלוויזיה הצרפתית המיוחדת "98 TVRS" שהפיקה את סיגנל השידורים הבינלאומי השידורים ב- IBC המודרני בפאריס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיברתי את גבריאל פריארי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת שביקר אותי בפאריס באותם הימים. לרוע מזלה אין הטלוויזיה הישראלית מצוידת בניידת שידור איכותית ופונקציונאלית ברמה בינלאומית. הניידת הטובה ביותר העומדת לרשות הטלוויזיה הציבורית נרכשה ב- 1982 ומכילה 8 מצלמות ועוד 2 מצלמות "אצבע" זעירות. ניידת כזאת ערוכה בקושי לצילומי כדורסל או טניס אך וודאי איננה מיועדת לכיסוי אירוע כמו תחרות שירי הארו – וויזיון. עלות ההפקה הסופית של שידורי תחרות האֶרוֹ – וִויזְיוֹן ב- 1999 בירושלים עמדה על כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. אורי פורת היה מספיק מחושב כדי להצליח להשיב חלק גדול מההשקעה לקופת רשות השידור באמצעות שידורן של שקופיות חסות. יוסף "טומי" לפיד היה המנכ"ל הראשון בתולדות איגוד השידור האירופי שוִויתֵּר על זכות האירוח של הארו – וויזיון ב- 1980, למרות שעמד לרשותו צוות הפקה מוכשר ובעל ניסיון בראשותם של אלכס גלעדי ויוסי צמח. הוא לא העלה בדעתו אז את רעיון המימון באמצעות שקופיות חסות.

טקסט תמונה :  אביב 1999. רשות השידור הישראליההיא, מארחת שוב בירושלים את תחרות השירים האירופית ה-קרויה, "ארו- וויזיון" (Eurovision), בבנייני האומה בירושלים . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (במרכז) מסביר למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (מימין) ולסמנכ"ל יאיר אלוני את מערך פרישת המצלמות הענפה של הטלוויזיה הישראלית  סביב בימת התחרות. עלות מבצע האירוח וההפקה של תחרות השירים האירופית ה- "ארו – וויזיון" (Eurovision Song Contest) באפריל 1999 על ידי רשות השידור עמדה על כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. רוב רובה של ההוצאה הגדולה הוחזרה לקופת רשות השידור משקופיות חסות, תשדירים, והחזרי הוצאות של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ההפקה הווירטואוזית ההיא של ארו- וויזיון 1999…חידדה וחשפה ביתר שאת את כישלונו של יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור ההוא ב-שנת 1980 ההיא…השידור הציבורי תחת ניהולו של אורי פורת (בשתי הקדנציות) הוכיח שוב שהוא כ- מנכ"ל בנוי להתמודד תקציבית ו-ארגונית עם הפקות בידור ו-ספורט בינלאומיות גדולות ו-רחבות ממדים. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 298. רשימה מס' 7. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 בחודש אוקטובר של שנת 2013 ההיא…כל הזכויות שמורות לחוקר, הרושם, והמחבר – יואש אלרואי

ראה המשך בפוסט הבא "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 8. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 298. רשימה מס' 7. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 בחודש אוקטובר של שנת 2013. כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-רושם, הכותב, והמחבר – יואש אלרואי

ראה המשך בפוסט הבא, הקרוי, "הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982", רשימה מס' 8. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

סוף הפוסט מס' 298. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 בחודש אוקטובר של שנת 2013. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.