פוסט מס' 244.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט מס' 244. יולי 2013 . יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך ורווי סימני שאלה. פוסט מס' 244. כל הזכויות שמורות.   

וגם : תזכורת לפוסט / מחקר קצרצר שכתבתי ב- 23 בדצמבר 2012 , ונושאו : "…אם כך יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מר אבי לוזון הוא באמת אָשָף פיננסי…!" 

————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 244 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 13 ביולי 2013.

————————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : האזנתי בקשב רב לריאיון שערכו היום (יום חמישי – 11 ביולי 2013) מר ספי עובדיה ויועז הנדל עם שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד. ריאיון משעמם מפני שהשאלות החשובות באמת, לא נשאלו. ספי עובדיה מצויד בגוון קול בכייני וילדותי ויועז הנדל בגל קול רדיופוני נעים, נמנעו שניהם מלשאול שאלות כלכליות רבות חשיבות שעומדות על סדר היום הנוכחי ועשו כל מאמץ לא להתעמת עם שר האוצר. הם העניקו לו בחינם כבוד שלא לצורך ולא מילאו את תפקידם העיתונאי. תפקידם העיתונאי הוא להתעניין ולחקור ולשאול שאלות קשות גם אם אין הדבר נעים כל כך. לשם כך נתן להם מפקד גלי צה"ל ירון דקל את בכורת המיקרופון . שניהם נשמעו לא סקרניים ומשעממים לעייפה. מגוחך שיועז הנדל העניק לקולגה של ספי עובדיה בשידור ישיר את התואר "ברון העיתונות". פתטי. איזה ברון עיתונות ואיזה נעליים. לא מוכרחים להיות תוקפניים ובוטים ולהשתמש בסגנון אגרסיבי כפי שגב' דפני ליף ואנוכי נוקטים ומתבטאים כנגד שר האוצר יאיר לפיד , אולם עליהם להיות פי אלף ממוקדים יותר ותכליתיים יותר, לשאול את השאלות המתבקשות גם אם הן לא נוחות, ולא לאפשר למרואיין שלהם לחמוק לצאת זך ונקי משטח המטווח (ראו הריאיון שערך מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" לפני זמן לא רב עם השר סילבן שלום). עיתונאי רדיו גלי צה"ל מייצגים את הציבור ואינם אינם אמורים להיות נחמדים עם מושאי הראיונות שלהם. שר האוצר יאיר לפיד לא עושה שום טובה כשהוא מעניק ראיונות לכלי התקשורת הציבוריים. הוא מודע לכך שהוא נכנס לשדה אש – מטווח של שאלות , מעין מתקן קליעה רדיופוני וטלוויזיוני, והוא יודע שהמראיינים מאפסים את כלי הנשק שלהם לקראת בואו. כלי הנשק של ספי עובדיה ו- יועז הנדל נותרו הבוקר הזה כהים וחלודים. כל אזרח אחר מהישוב היה עושה זאת טוב יותר במקומם לבטח הקולגה שלהם גב' יעל דן. אנוכי אוהב את גב' דפני ליף. אישה כנה, אמיצה, יישרת דרך, ודבקה במשימה מאין כמותה. לא בכדי היא מכנה את יאיר לפיד איש המקצוע של הממשלה בענייני ממון וכלכלה  בתואר "שקרן וציני". היא עושה זאת מבלי למצמץ ויש לה סיבות טובות כפי שטוענים תומכיה האזרחים הסוציאליסטים במדינת ישראל.

ראה את העיתון "דהמארקר". יום רביעי – 10 ביולי 2013. העיתון "TheMarker" המסופח לעיתון "הארץ" . מנהיגת המהפכה החברתית גב' דפני ליף מכנה את שר האוצר של מדינת ישראל יאיר לפיד "שקרן וציני". 

ראה את העיתון "דהמארקר". יום רביעי – 10 ביולי 2013 . העיתון "TheMarker" המסופח לעיתון "הארץ". מר יצחק "איציק" אלרוב ממובילי המאה החברתית נגד יוקר המחיה ויוזם מאת הקוטג' מצטט טור של העיתונאי יאיר לפיד בטרם הבחירות לכנסת (טור שנראה ברגע כתיבת הפוסט הזה הזוי לחלוטין כמו מעשה הטעייה / רמייה כלפי קהל בוחריו) ונותן צידוק לגב' דפני ליף לכנות את שר האוצר של מדינת ישראל יאיר לפיד "שקרן וציני". 

הערה 5 : "הארץ" ו- "ידיעות אחרונות" כמו גם "ישראל היום" ו- "מעריב" מפרסמים היום (יום חמישי – 11 ביולי 2013) שתי תמונות שונות (של איי. פי. ושל אתר דאלאס מאבריקס) בהן שחקן הכדורסל הישראלי גל מקל מציג בדאלאס בגאווה את הגופייה מס' 33 אותה ילבש בעונת 2014 – 2013 בקבוצת Dallas Mavericks בליגת ה- NBA. מערכת "ידיעות אחרונות" היא המדויקת מכולם ומתייחסת ברצינות יתר לקוראי העיתון משום שהיא מזהה את כל האנשים הנוכחים בתמונה ולא את חלקם.

טקסט תמונה (1) : יום חמישי – 11 ביולי 2013 . "ידיעות אחרונות". סיקור תמונת גל מקל שמציג בדאלאס את את גופייה מס' 33 אותה ילבש העונה בקבוצת Dallas Mavericks. מערכת הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" מזהה עבור קוראיה את כל ארבעת הנוכחים בתמונה. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ו- איי.פי.).  

טקסט תמונה (2) : יום חמישי – 11 ביולי 2013. "הארץ". מערכת העיתון מתעקשת שלא לזהות את אבא של גל מקל שעומד ראשון משמאל. (באדיבות עיתון "הארץ"ה ו- איי.פי.). טקסט תמונה (3) : יום חמישי – 11 ביולי 2013. "ישראל היום". מערכת העיתון מזהה עבור הקוראים רק את גל מקל עם הגופייה מס' 33. שאר הנוכחים בתמונה אינם חשובים דיים כדי שמערכת "ישראל היום" תתאמץ לזהות אותם עבור קוראי החינמון. (באדיבות "ישראל היום" ו- איי.פי.). טקסט תמונה (4) : יום חמישי -11 ביולי 2013. "מעריב" . מערכת העיתון לא רק שאיננה מתאמצת לזהות את הנוכחים אלא שוגה בזיהוי. גל מקל נושא גופייה מס' 33 ניצב בין לארקין לבין אבא שלו ולא כפי שכתוב בתחתית התמונה. מוזר מפני שבמערכת הספורט של "מעריב" עובד עיתונאי בשם ערן סורוקה שהוא מומחה בעל מוניטין ובקי בענייני ה- NBA. (באדיבות העיתון "מעריב" ו- איי.פי.).

הערה 6 : הקשבתי היום אחה"צ (יום חמישי – 11 ביולי 2013) למגזין החדשות של גלי צה"ל אותו הגיש מר ירון ווילנסקי. בסוף המהדורה משהו בסביבות 17.55 הוא קיבל לפתע עדכון של הרגע האחרון כי חברי הכנסת של מפלגת "הליכוד" הולכים ומתרחקים ובעצם מתנתקים מראש הממשלה בנימין נתניהו וכי זה דחה את נאומו בגני התערוכה ואף סירב להצטלם עמם . שוד ושבר את הידיעה החמה והטרייה העבירו לירון ווילנסקי דווקא שני הכתבים הוותיקים של התחנה עידן קוולר וספי עובדיה והפלא ופלא לא אמנון אברמוביץ' ורביב דרוקר.

הערה 7 : זה היה לפני יותר מ- 13 שנים. ביום שני – 15 בחודש מאי של שנת 2000 התכנסנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ואנוכי בתל אביב יחדיו עם הספונסרים ונותני החסות מר קובי בן גור יו"ר דירקטוריון "פלא פון" ומר אילן בן דוב בעל  Samsung ובעל חברת "Sanny" תקשורת, לארוחת ערב חגיגית במסעדת הסטייקים "דיקסי" ברחוב "הארץ". ההתכנסות הייתה בעצם טקס חתימה על מתן חסות בגובה של 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר שהעניקו "פלא פון" ו- "Samsung" לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנערכה לקראת מבצע השידורים הבינלאומי הנרחב של  2000 Euro, תואר שניתן לאליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000, טורניר שכלל בתוכה 31 משחקים ועמד להיערך ביוני ויולי 2000 בהולנד ובלגיה , והיה החשוב והיוקרתי ביותר לאחר המונדיאל. זה היה המון כסף וסכום חסות עצום בימים ההם . קדם להתכנסות מסמך מפורט של סיכום ההבנות בין שני הצדדים שהוצאתי ב- 14 במארס 2000 (בידיעתו והסכמתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן) ואשר נשלח למר קוֹבִּי בֵּן גוּר (פלאפון), אילן בן דוב (סאני), גִיל בּוּל (פלאפון), וגב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר (פלאפון), לרבות מידע אודות מהות ותקופת הזמן של חשיפת החסויות והסקרולים שיינתנו להם ב- Prime time לאורך כל 31 השידורים הישירים של משחקי הטורניר תמורת כספם . המסמך כלל גם את רשימת 31 המשחקים ומפה מפורטת של ימים, תאריכים, ושעות של 31 המשחקים. זאת הייתה עסקה כלכלית טובה מנקודת מבטה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קובי בן גור ואילן בן דוב סמכו ידיהם על מסמך סיכום ההבנות בינינו ונתנו את מילתם בטרם החתימה עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפכו בשל בלעדיותם וראשוניותם למשאב כלכלי. החסויות כיסו חלקים גדולים מהעלויות הכספיות של הכיסוי הטלוויזיוני של האירועים הגדולים – בארץ ובעולם. טקסט מסמך (1) : 14 במארס 2000 . סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 1 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). טקסט מסמך (2) : 14 במארס 2000. סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 2 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   טקסט מסמך (3) : 14 במארס 2000 . סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 3 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   טקסט מסמך (4) : 14 במארס 2000. סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 4 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). טקסט מסמך (5) : 14 במארס 2000. סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 5 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). טקסט מסמך (6) : 14 במארס 2000. סיכום פגישה שהתקיימה ב- 13 במארס 2000 בבית חברת "פלאפון" בגבעתיים בהשתתפות קובי בן גור, אילן בן דוב, גיל בול, וגב' רוני לטשובר. ובהשתתפות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ואנוכי. עמ' מס' 6 ואחרון מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמובן שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת הביא עמו את סמנכ"ל הכספים שלו מר מוטי לוי ואנוכי דרשתי ממנו לארח גם את יאיר שטרן שכבר לא היה מנהל הטלוויזיה (סיים את תפקידו ב- 30 באפריל 2000) אך היה יחדיו עמי שושבין ההסכם הנכבד שהיה טמון בו כאמור כסף רב . קובי בן גור הביא עמו את מר גיל בול . אילן בן דוב הופיע לבדו. בתום הרמת כוסות היין לחיים . נשאתי נאום קצר בן כמה משפטים בהם הודיתי מקרב לבי לקובי בן גור ואילן בן דוב , והותרתי את רשות הדיבור כמקובל לשתי האינסטנציות הבכירות אורי פורת ולבא אחריו יאיר שטרן . אחריו נשאו נאומים גיל בול וקובי בן גור. אילן בן דוב היה הנואם האחרון בטרם טריפת הסטייקים העסיסיים של מסעדת "דיקסי" בעלת מוניטין בתחום. פתאום שמעתי את אילן בן דוב אומר שיש לו כמה תיקונים להציע לקראת חתימה על ההסכם. הוא ביקש להפחית מסכום החסות לאחר שנתן את מילתו. נדהמתי והתפרצתי לתוך דבריו, "כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הזמנתי לכאן הערב את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כדי לחתום עמכם על ההסכם ולא כדי לפתוח אותו ולנהל מו"מ חדש במסעדה". אילן בן דוב לא נשאר חייב, "תשמע מר יואש אלרואי בעסקים הכל מותר". הייתי מחומם והשבתי לו מייד, "מה אתה אומר אילן בן דוב ? אולי בעסקים הכול מותר אך בטוח אסור לשקר. הרי סגרנו את כל הפרטים אתך ועם קובי בן גור בטרם החלטנו להיפגש במסעדת "דיקסי" ". אילן בן דוב שב וחזר על המנטרה "בעסקים הכול מותר". חמתי בערה בי. לחשתי לאורי פורת שישב לצדי, "תשמע המנכ"ל אני מצטער שכך התפתחו העניינים. לא תיארתי לעצמי שניהלתי יחדיו עם יאיר שטרן מו"מ עם אדם כה לא אמין, לא מהימן, ולא ישר. אני מרגיש שהוּלכתי שולל והִטעיתי בתמימות שלי גם אותך. אני פורש מכאן ועוזב בכעס רב את המסעדה. תגמור מה שתגמור. גם יאיר שטרן כאן", ואז משכתי במפה שהייתה פרוסה על השולחן הארוך . כמה כוסות עדיין גדושות ביין מרלו וקברנה וכמה בקבוקים וצלחות התעופפו והתרסקו על ריצפת המסעדה. קובי בן גור ניסה לעצור אותי, "גם אני פה", אמר והוסיף, "יואש אלרואי זה לא סוף העולם", אולם לא יכולתי להישאר עוד בחברתו של אילן בן דוב אדם שלא עומד במילה שלו. אולי זה באמת כך בעסקים  חזרתי נסער לביתי ברמת גן ברחוב גורי יהודה 2 ליד התיאטרון. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. למחרת טלפנו אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וגם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" והודיעו לי כי העסקה נשארת על כנה. חלפו מאז יותר משלוש עשרה שנים. לפתע בצהריי היום, יום חמישי – 11 ביולי 2013 שמעתי במהדורת החדשות כי בנק לאומי עיקל את כל הנכסים של אילן בן דוב (האיש שאמר כי בעסקים הכול מותר) ומי שחייב לבנק לאומי יותר מ- 62.000000 (שישים ושתיים מיליון) שקל.

ראה "ישראל היום" .יום שישי – 12 ביולי 2013 . "ישראל היום" מייחד מקום בעיתון להסתבכותו ונפילתו של איש העסקים מר אילן בן דוב. 

ראה "דהמארקר". יום שישי – 12 ביולי 2013. העיתון "TheMarker" מפרסם היום את הידיעה כי בנק לאומי הטיל עיקול על נכסיו של מר אילן בן דוב בשל חובות של 62.000000 (שישים ושתיים מיליון) שקל לבנק. 

פוסט מס' 244. יולי 2013 . יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אבי לוזון הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך ורווי סימני שאלה. פוסט מס' 244. כל הזכויות שמורות.   

וגם : תזכורת ותוספת לפוסט שכתבתי ב- 23 בדצמבר 2012 , ונושאו : "אם כך יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מר אבי לוזון הוא באמת אָשָף פיננסי…!"

1. יו"ר ההתאחדות אבי לוזון הוא איש מוכשר אולם כוחני מאין כמותו שמתרגם ומנצל את התנאים והדרישות הציבורית של העמותה שבראשה הוא ניצב – לטובתו האישית. חד וחלק. לא בכדי הגדירה "וועדת החקירה בראשות פרופסור ירון זליכה) את שלטונו רקוב. "יסודות הכדורגל הישראלי הם רקובים", קבע פרופסור ירון זליכה חד משמעית לפני ימים אחדים.

אינני מכיר אישית את יו"ר ההתאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון שהפך לאישיות כה שנויה במחלוקת במדינת ישראל. מעולם לא שוחחתי עמו פנים אל פנים. מפליא אפילו מדהים שנשיא ה- FIFA יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר ונשיא UEFA מִישֶל פְּלָאטִינִי מהללים אותו, מחבקים אותו , מתנשקים עמו על הלחיים ומדברים בשבחו ללא כחל ושרק , בעוד חלק מהעיתונאים הרציניים בעיתונות הכתובה בארץ לרבות עמיר פלג ואריה מליניאק (אנשי "ידיעות אחרונות") עושים בו שמות במקלדת השנונה שלהם, ומתייחסים אליו כל הזמן ולאורך תקופה ארוכה כאל החשוד העיקרי בקלקול הכדורגל הישראלי. פרשת התנהלותו של יו"ר התאחדות הכדורגל אבי לוזון היא סבוכה, מורכבת, מסובכת, ובעייתית. אולי אפילו מעבר לכך. בטוח רוויה סימני שאלה. חיבוקו של סֶפּ בְּלָאטֶר את אבי לוזון כאן בארץ מעיק ומעורר מחשבות נוגות וגם דאגות לא מעטות. אם מזכירים כאן את שמו של נשיא FIFA הוותיק הכל יכול סֶפּ בְּלָאטֶר צריך לזכור שהוא הואשם לא פעם ולא פעמיים ע"י גורמים בינלאומיים בניהול מושחת של מוסד הכדורגל הבינלאומי העליון בעולם שהוא עומד בראשו. ב- 1996 רקח את עסקת הזכויות המפורסמת ומעוררת המחלוקת והתהיות עם המיליארדר הגרמני לֵיאוֹ קִירְש (Leo Kirch) על חשבון איגוד השידור האירופי ה- EBU, ומכר לו את זכויות השידור של מונדיאל 2002 יפן / קוריאה תמורת 1.000000000 (מיליארד) דולר ואת מונדיאל 2006 בגרמניה בעבור 1.240000000 (מיליארד ומאתיים וארבעים מיליון) דולר. מומחי ה- EBU שרתחו מזעם על ספ בלאטר כינו את לֵיאוֹ קִירְש (מת לפני שנתיים בחוסר כל) ה- Capo de Capi העולמי ובאשר לסֶפּ בְּלָאטֶר ציטטו את הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶה דֶה בַּאלְזָאק שקבע "כי מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". אולם צריך לציין ש- שחיתותו של הנשיא סֶפּ בְּלָאטֶר אם הייתה קיימת – לא הוכחה . הכל התבסס על שמועות אבל לא נחשפו מסמכים שמוכיחים את אשמתו ושחיתותו. וכל זה למרות שנשיא UEFA השוודי ההגון מר לִינָארְט יוֹהָנְסוֹן בא אליו בטענות כספיות חמורות ערב פתיחת מונדיאל 2002 ואיים עליו במאי 2002 כי אם הבעיות הפיננסיות השנויות במחלוקת של ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) בראשות סֶפּ בְּלָאטֶר הבעייתי ואולי אף מושחת לא ייפתרו, אזי UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) תפרוש מהמונדיאל של יפן /קוריאה. כל מפיק ספורט ששהה באותן השנים בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית זוכר היטב את ההאשמות שהופנו לעברו של ספ בלאטר ולכיוונו של ליאו קירש. טקסט מסמך (1) : 16 במאי 2002. הודעתו של נשיא UEFA השוודי לינארט יוהנסון מצהיר כהאי לישנא "UEFA could quit FIFA unless financial problems are resolved". עמוד 1 מתוך 2. (באדיבות ספורטקאל). טקסט מסמך (2) : 16 במאי 2002. הודעתו של נשיא UEFA השוודי לינארט יוהנסון מצהיר כהאי לישנא "UEFA could quit FIFA unless financial problems are resolved". עמוד 2 מתוך 2. (באדיבות ספורטקאל).

שלא תהיה טעות. נשיאי הוועדות המארגנות הגדולות בעולם וגם בארץ הם חצי דיקטטורים על פי הם יישק דבר. כך זה ב- FIFA (הנשיא ספ בלאטר מצליח לקדם כמעט כל יוזמה ביצועית שלו), כך זה גם ב- UEFA תחת נשיאותו של הצרפתי מישל פלאטיני (לשעבר שחקן כדורגל מחונן בנבחרת צרפת ובקבוצת יובנטוס האיטלקית), וכך זה גם בישראל. לנשיאים האלה יש משקל סגולי ענק בעיצוב דמותן של אותן וועדות מארגנות עליהן הם אחראיים. כך זה אגב גם ב- IOC. לנשיא IOC ז'אק רוגה השפעה עצומה על הנעשה ועל מאבקי הכוחות בתוככי הוועד האולימפי הבינלאומי. מר אבי לוזון שרוי באותה המסגרת. יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל אבי לוזון הוא איש מוכשר שטופלים עליו אשמה חמורה כי הוא מתנהל כ- טיראן תוך כדי ניצול תנאֵי העמותה שבראשה הוא ניצב לטובת שלטון אוטוקרטי. ממשלת ישראל באמצעות שרת הספורט גב' לִימוֹר לִבְנָת החליטה להתערב בנעשה בין כותלי ההתאחדות . מוסד ה- FIFA בראשות נשיאה ספ בלאטר ו- UEFA בראשות נשיאה מישל פלאטיני שני גופי הכדורגל החשובים בתבל, שניהם ידידי אבי לוזון לא נשארים חייבים. הם רואים בכל התערבות ממשלתית – פוליטית הפרה של המניפסט הספורטיבי שלהם. הם מאיימים כי התערבות פוליטית כזאת של הממשלה עלולה להביא לסילוקה של ישראל מכל פעילות בשתי המסגרות האלה ש- FIFA ו- UEFA אחראיות עליהן, כלומר הכדורגל עולמי והאירופי. OK התערבות פוליטית אסורה על פי דעתם של סֶפּ בְּלָאטֶר ומִישֶל פְּלָאטִינִי אולם מה עם ניקיון האורוות המלוכלכות ומיטוט היסודות הרקובים של הכדורגל הישראלי ? לפני כשנה הקימה שרת הספורט בממשלת בנימין נתניהו גב' לימור לבנת וועדה ציבורית – ממלכתית בראשות פרופסור ירון זליכה לבדיקת המבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי בראשות יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. לימור לבנת הטילה על פרופסור ירון זליכה לבחון ולבדוק חמישה מוקדי יסוד בהתאחדות. עצם ביצוע החקירה והבדיקה הממלכתית הזאת כפי שהטילה שרת הספורט לימור לבנת על פרופסור ירון זליכה,  נראית על פניה ומראש כמו כתב אישום והטלת דופי בהתנהלות היו"ר אבי לוזון ומקורביו. הנה חמשת סעיפי החקירה והבדיקה שהוטלו על "וועדת זליכה" כלהלן :

א. בדיקת שקיפות תקציבית – ניהולית במוסדות ההתאחדות ומועדוני הכדורגל בישראל.

ב. בדיקת מנגנוני הבקרה של ההתאחדות הנוגעים לרכישת קבוצות כדורגל וזכויות במועדוני הכדורגל ע"י בעלים פרטיים.

ג. בדיקת מערך מוסדות השיפוט בהתאחדות הכדורגל והבטחת עצמאות מוחלטת שלהם ואי תלות מוחלטת בשלטון היו"ר.

ד. בדיקת מבנה ההתאחדות לכדורגל של ישראל לרבות ניגוד עניינים בקרב בעלי תפקידים בתוכה.

ה. בדיקה ובחינת יעדי התאחדות לכדורגל ותפקידיה וכיצד היא ממלאת אותם תוכן.

זאת לדעת : התאחדות הכדורגל של ישראל נוסדה ב- 1928 והיא עמותה רשומה שמאגדת בתוכה יותר מ- 1000 (אלף) קבוצות כדורגל של ילדים, נערים, נוער, ובוגרים. בדף הבית של ההתאחדות באינטרט כתוב כלהלן :

א. ציטוט : "הנהלת התאחדות הכדורגל היא בעלת ההשפעה הרבה ביותר על ענף הכדורגל בישראל. מוסד זה מהווה הלכה למעשה את הרשות המחוקקת המרכזית והפעילה של ההתאחדות ובו מתקבלות רוב ההחלטות העקרוניות המתוות את מדיניות ההתאחדות".

ב. ציטוט : "מזכירות ההתאחדות לכדורגל היא מעין "קבינט" של ההנהלה, שעיקר תפקידיה ביצועיים והיא האחראית לניהול ענייני ההתאחדות, בהתאם להחלטות ההנהלה והאסיפה הכללית".

ג. ציטוט : "הרשות לבקרת תקציבים הוקמה בראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה בעקבות המלצות של וועדה ציבורית שמונתה ע"י ההתאחדות לכדורגל במטרה לפקח על האיזון התקציבי ולהבריא את מצבן הכספי של קבוצות הכדורגל בשלושת הליגות המקצועניות".

שרת הספורט גב' לִימוֹר לִבְנָת עיינה בשלושת הסעיפים הללו, התרשמה שההתאחדות בראשות אבי לוזון מתנהלת הפוך מהכתוב לעיל. היא מנוהלת ומתנהלת בבכוחניות באי שקיפות, בחוסר יושרה, ולא באופן דמוקרטי – וביקשה לחקור אותם ואת אבי לוזון וחבר מרעיו הקרובים. הישגו העיתונאי של מר נדב צנציפר מ- "ידיעות אחרונות" בו חשף את הפרוטוקולים של "וועדת זליכה" הציבורית שפעלה אשתקד (פרי מינויה של שרת הספורט גב' לימור לבנת) ואת סך הכל של האינפורמציה סביב הדו"ח החריף והחד משמעי – ראוי לכל שבח. מתברר כי דו"ח "וועדת פרופסור ירון זליכה" שבדקה את התנהלותה של התאחדות הכדורגל בראשות אבי לוזון (קשור קשר בל יינתק למועדון נעוריו מכבי פ"ת) ושל שר הכספים שלו במוסד הזה שטרן חלובה , מראה כי נשיאי הקבוצות העלו טענות קשות וחמורות ביותר נגד אבי לוזון. מר גֶ'קִי בֵּן זָקֵן נשיא מכבי אשדוד טען בפני "וועדת זליכה" כי אבי לוזון יו"ר ההתאחדות הוא שליט טוטליטארי שנותן הנחיות למוסד הבקרה של ההתאחדות, נותן הנחיות לבית הדין של ההתאחדות , ונותן הנחיות לתובע ההתאחדות וליועץ המשפטי של ההתאחדות. גב' אַלוֹנָה בַּרְקָת נשיאת מועדון הפועל באר שבע טענה בפני "וועדת זליכה" כי היועץ המשפטי של ההתאחדות מקבל פקודות מיו"ר ההתאחדות אבי לוזון. אִיזִי שָרָצְקִי נשיא אגודת הפועל קריית שמונה טען בפני "וועדת זליכה" כי יו"ר ההתאחדות אבי לוזון מתנהג בכוחניות ואיננו יודע את הגבול . משום מה לא נשמע קולו של נשיא מועדון מכבי חיפה מר יעקב שחר. גם יו"ר ההתאחדות בעבר מר גבריאל "גברי" לֵוִי (גברי לוי כיהן בתפקיד יו"ר ההתאחדות בתקופתי כשאני כיהנתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) דיבר סרה בגנותו של אבי לוזון.

הערה שלי : גברי לוי איש הפועל פ"ת הוא יריב היסטורי מר של אבי לוזון איש מכבי פ"ת מזה שנים רבות. את כנות האבחנה שלו הנוגעת ליו"ר ההתאחדות הנוכחי אבי לוזון צריך לבחון בזכוכית מגדלת גם לאור התנהגותו שלו כיו"ר ההתאחדות בשעתו כלפי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ב- 1994, בעת המו"מ המַר והשנוי במחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדות הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בעת ההיא. פרשת המו"מ ההוא הגיעה בסופו של דבר לכותלי בית המשפט (ראה בהמשך הפוסט). מוזר כי מר אריה מליניאק נתלה אתמול ברשימתו "על הריקבון" (בעיתון "ידיעות אחרונות") באִילָן צֶדֶק ששמו גברי לוי ופוסק : "האם יש אדם מוסמך יותר לקבוע שצריך לפרק את התאחדות הכדורגל מגברי לוי יו"ר ההתאחדות לשעבר ?" התשובה שלי : "ברור שיש". גברי לוי העיד בזהירות בפני "וועדת זליכה" ואמר כי הנהלת ההתאחדות היא בס"ה חותמת גומי ויו"ר אבי לוזון ושטרן חלובה מעבירים מה שהם רוצים. צריך להבהיר לקוראי הבלוג כי גם גברי לוי בהיותו יו"ר ההתאחדות הכדורגל של ישראל מאז מחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה ועד ראשית שנות ה- 2000 פעל ועשה כרצונו בהתאחדות ביד חזקה וזרוע נטויה. כמו אבי לוזון גם הוא היה מוכשר ביותר בתחום הכלכלה וגיוס כספים מזכויות שידורים אולם לא בטוח ששניהם צדיקים גדולים. יו"ר ההתאחדות גברי לוי היה יריב מר של מוטי קירשנבאום. מנהל הטלוויזיה, ושלי כמנהל חטיבת הספורט בשידור הציבורי. התואר "יריב מר" איננו מחמאה כל עיקר . בקיץ 1999 התפתחה מלחמת גוג ומגוג בין חברות הכבלים לבין חברת "YES" על רכישת זכויות השידור של הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים ליגה, גביע, ומשחקי הנבחרת הלאומית של ישראל לתקופה של שֵש עונות 2005 – 1999. יו"ר ההתאחדות בימים ההם מר גבריאל "גברי" לוי ניצל את הסיטואציה החד פעמית ואת הלהיטות של שני הקונגלומרטים לזכות בכדורגל הישראלי כמעט בכל מחיר, ניצב על התפר שבין שני הניצים, וניהל תמחור כלכלי מוניטארי שיכול להילמד בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטה. בשלב מסוים של המו"מ הצליח גברי לוי לתחוב את ידו לכיסם של שני המתמודדים וסיכם על תשלום מחיר של 14.000000 (ארבעה עשר מיליון) דולר מידי שנה לתקופה של שש שנים . אולם הוא לא הסתפק בסכום הזה ודרש משני הגופים להציע "BID" נוסף. הוא העלה את רף התשלומים בצורה דרמטית אולם בשכל והיגיון כלכלי. צריך להבין שערוץ 2 שהחזיק בזכויות השידורים בשנים 1999 – 1997 שילם לגברי לוי 7.000000 (שבעה מיליון) דולר זכויות שידורים לשנה , והנה מנהיג הכדורגל בישראל דורש וזוכה בסכום כפול . בהבינו את הסיטואציה המיוחדת במינה שהזדמנה לכיסו כיו"ר התאחדות הכדורגל לא הסתפק גברי לוי בסכום השנתי הפנטסטי של זכויות שידורים בגובה של 14.000000 דולר לשנה הנוגע לחוזה בן שש שנים 2005 – 1999. מדובר בסכום מצטבר של 84.000000 (שמונים וארבעה מיליון) דולר לתקופה של שש שנים . זה לא הספיק לו. הוא רצה עוד ולא נעצר. גברי לוי סיפר לי בשיחות התחקיר שערכתי עמו ב- 2005 במסעדת "דיקסי" בתל אביב כלהלן : "אבי לוזון שהיה אז עסקן קטן בהתאחדות אמר לי, גברי תחתום על הסכום הזה של 14.000000 דולר מפני שלא תצליח לקבל יותר . עניתי לו , שב בשקט . אני אחצה את גבול ה- 20.000000 דולר לעונה". ובאמת המציאות חצתה את כל גבולות הדמיון. חברות הכבלים שחששו מתקומתה ואיומיה של חברת "YES" עליהם הסכימו לשלם לגברי לוי לבסוף סכום פנטסטי של 20.600000 (עשרים מיליון ושש מאות אלף) דולר לעונה אחת. כלומר תשלום אגדי – אוטופי חסר תקדים בן 123.600000 (מאה עשרים ושלושה מיליון ושש מאות אלף) דולר לתקופה ארוכה של שש שנים . עכשיו מתברר שגם יו"ר ההתאחדות הנוכחי הבנקאי אבי לוזון הוא איש כספים מוכשר שאיננו קוטל קנים. הוא הצליח לגרד את תחתית החבית הטלוויזיונית של מדינת ישראל ולגרוף למען התאחדות הכדורגל בתקופה טלוויזיונית שדופה סכומים לא פעוטים מערוץ 1 , ערוץ 5 בכבלים , חברת צ'ארלטון, ערוץ 0NE, וגם מחברת התיווך הבינלאומית של זכויות שידורים טלוויזיוניות רבת המוניטין "Infront Sports and Media". הצלחה לא מבוטלת של אבי לוזון. (ראה בהמשך הפוסט).

טקסט תמונה : יורם אוברקוביץ' (משמאל) יו"ר איגוד הכדורסל ב- 1989 יחד עם ידידו וחברו הקרוב גבריאל "גברי" לוי. יורם אוברקוביץ' היה האיש הראשון שהביא כסף לאיגוד הכדורסל תמורת הענקת זכויות השידורים של הליגה והגביע לשידור הציבורי. שני המלבסים הללו הפכו לקברניטי הספורט הישראלי בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. (התמונה באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גבריאל "גברי" לוי ויורם אוברקוביץ' שני מלבסים ילידי פתח תקווה היו חברים קרובים וניהלו ביד רמה את התאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל (בהתאמה) כל אחד בדרכו שלו.

2. משהו רקוב בממלכת הכדורגל הישראלי.

באישון לילה אחד לפני הרבה שנים טובע מָרְצֶלוּס אחד מקציני המשמר המלכותי הדֶנִי סְלוֹגָן שייזכר לדורות. הוא אומר לחבריו השומרים עמו בלילה צוֹנֵן וקר ברוֹם טירת אֶלְסִינוֹר בדנמרק על סמך תחושה אינטואיטיבית והתרשמות פרטית שלו מאיזה סצנה דמיונית , בלא כל וועדת חקירה כלשהי, שבע מילים בזו הלשון : "Something is rotten in the state of Dennmark". (ראה המחזה "המלט" של הדרמטורג הבריטי וויליאם שייקספיר) . פרופסור ירון זליכה יו"ר הוועדה הממלכתית שמינתה שרת הספורט לימור לבנת לחקר הנעשה בהתאחדות הכדורגל משתמש בנוסח השייקספירי וקובע לאור היום, "יסודות הכדורגל הישראלי הם רקובים", ומוסיף, "אי אפשר לבנות בניין ללא יסודות במיוחד שיסודות בניין התאחדות הכדורגל של ישראל רקובים ממש. הליכי בחירה, מינוי, והתנהלות ההתאחדות בראשותו של אבי לוזון הם רקובים וסופם שיהפכו גם את האנשים הטובים ביותר לכאלה שהתנהלותם איננה מכבדת את עצמם ואף לא את האחרים. עד שלא ניישם את ההמלצות לא נגיע רחוק . ניגוד העניינים של יו"ר ההתאחדות הנוכחי אבי לוזון הוא כה מובהק עד שהוא לא יכול לשמש בתפקידו אפילו דקה נוספת על פי כל מנהל תקין. הדו"ח הזה של "וועדת זליכה" איננו מופנה להתאחדות הכדורגל אלא נמסר לממשלת ישראל. הדו"ח קובע מפורשות כי כל עוד התהליכים הרקובים בענף הכדורגל לא ישתנו אסור לממשלת ישראל להעביר להתאחדות כספי ציבור". (מועצת ההימורים והטוטו בראשות היו"ר צחי פישביין מעבירה מידי שנה סכום שבין 80.000000 (שמונים מיליון) שקל ל- 100.000000 (מאה מיליון) שקל לקופת התאחדות הכדורגל. יו"ר ההתאחדות אבי לוזון לא נותר חייב. במסיבת עיתונאים מאורגנת לפת אבי לוזון את המיקרופון והכריז בקולי קולות בפומבי : "המוח של ירון זליכה רקוב". רבים תמהו כיצד זה מרשה לעצמו מנהיג הכדורגל הישראלי להתבטא הצורה כה מלוכלכת וברוטלית קבל עם ועולם. מעניין מאוד להזכיר שוב כי משוּם מה לא נשמע עד עתה בתוך המערבולת הזאת קולו של נשיא מכבי חיפה יעקב שחר בפרשה הסבוכה רוויית סימני שאלה של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. זהו פרט חשוב לציון משום שיעקב שחר נחשב ע"י רבים בארץ לאחד מ- ל"ו צדיקים , אורים ותומים של יושרה – כמנהל ספורט בכלל וכדורגל בפרט. רק פעם אחת בחיי ראיתי את אבי לוזון. זה היה מזמן בעשור ה- 80 של המאה שעברה כשהיה פעיל באגודת הכדורגל של מכבי פ"ת תחת ניהולו של אריה זייף בעת סיקור משחק של מכבי פ"ת לתוכנית "משחק השבת". מאז דצמבר 2012 תאריך כתיבת הפוסט שמתייחס לאבי לוזון בצדק ו/או לאו כאשף פיננסי של התאחדות הכדורגל, פניתי חמש פעמים למערך הדוברות ויחסי הציבור של ההתאחדות בראשות גב' מיכל גרונדלנד ומר אמיר אפרת, בבקשה לראיין לבלוג הזה (בעל כמות מצטברת של עשרות אלפי קוראים) את יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. בכל פעם נדחיתי מחדש בלך ושוב ע"י מיכל גרונדלנד בתירוץ שאבי לוזון איננו יכול עכשיו, אין לו כעת זמן, אולי יותר מאוחר, וכל מיני התחכמויות אחרות. עד היום הזה טרם הצלחתי לפגוש אותו. ביקשתי לברר אצל יו"ר ההתאחדות אבי לוזון בדצמבר 2012 אם הוא באמת אשף פיננסי שמצליח לגבות המון כסף ממקורות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל עבור סוג של כדור שהוא מנהל כמצרך לעניים. רציתי להבין אז מאבי לוזון מדוע רק 17000 (שבעה עשר אלף) צופים הטריחו את עצמם בשבת של 22 בדצמבר 2012 להגיע ליציעים של חמישה משחקים בליגת העל במחזור ההוא. מדובר בכמות אפסית. נתון לא חדש אך מדאיג. ברור שצופי הכדורגל במגרשים בגדו זה מכבר במשחק ו/או ענף הספורט שאמור להיות הפופולרי ביותר בארץ. היציעים דלילים עד ריקים והקרחות הענקיות העידו כמו רוחות רפאים על בוגדנותו של הקהל הישראלי בכדורגל הישראלי. אווירת נכאים שוררת באצטדיוני הכדורגל ברחבי מדינת ישראל. הכדורגל הישראלי איננו מתקיים מחוג אוהדים פנאטי ולא מהקהל הספורטיבי השמרני הרחב, אלא מתפרנס מתשלום בהחלט לא פעוט של זכויות השידורים שמעניקים לו ערוצי הטלוויזיה בישראל, בהנחה שציבור צופי הטלוויזיה בארץ עדיין שומר באמת אמונים לכדורגל הישראלי באמצעות המרקע. אף אחד איננו יודע את סדר גודלו המדויק של ציבור צופי הטלוויזיה שמתעניין בכדורגל הישראלי, מפני שרק ערוץ 1 שהוא Channel ארצי מפרסם בצורה שיטתית ועקבית את נתוני הרייטינג של סחורת הצפייה בה הוא אוחז. המשחק המרכזי של ערוץ 1 בימי ראשון ו/או שני צובר רייטינג ממוצע של % 9. ערוץ 5 בכבלים, ערוץ ONE וחברת צ'ארלטון מחביאים את נתוני הרייטינג שלהם . סביר להניח שאיננו מזהיר אחרת היו בעלי הבית ממהרים להתפאר ולהתהדר בו. יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית הנוכחי מר אבי לוזון הוא בטוח מומחה כלכלי, וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם, ובעל יכולת לשכנע את ראשי הרשתות לשלם לו כהוגן. מר אבי לוזון ניצב בצומת פיננסית בה הוא רחוק מלהיראות קבצן. הוא מתנהג כמעט כפריץ שאוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון לקופת ההתאחדות. מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלית תחזיות טלוויזיוניות שחורות, אולם הנתונים הפיננסיים של אבי לוזון נותרו מרשימים. בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק, מצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג . לפחות מנקודת מבט בנקאית. הַרָף הכספי שמציב אבי לוזון לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אם אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם", אומר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1, ערוץ 5, ערוץ ONE, חברת "צ'ארלטון", וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media". הנה הרָף בעל שבע השכבות :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לעונת 2013 – 2012 סך של 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר של המשחק המרכזי.

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לארבע עונות של 2016 – 2012 סך של 24.000000 (עשרים וארבעה מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת".

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לארבע עונות של 2016 – 2012 סך של 16.000000 (שישה עשר מיליון) שקל.

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לארבע עונות של 2016 – 2012 סך של 68.000000 (שישים ושמונה מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1).

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל.

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל.

ז. לפני זמן לא רב באפריל 2013 ניאותה רשות השידור בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת לשלם ליו"ר התאחדות הכדורגל אבי לוזון סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל תמורת חוזה שידורים חדש (שידור ישיר של המשחק המרכזי השבועי בלבד) לשלוש הבאות כדלקמן : שנים  2014 – 2013, 2015 – 2014, ו- 2016 – 2015. 

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אבי לוזון הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג. הוא איש ניהול מוכשר וריכוזי בעל כוח אך עמום ולא שקוף. בינתיים קמו שתי וועדות שחוקרות את התנהלות ההתאחדות שהוא עומד בראשה . וועדת הרפורמה בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר דודי כהן שהיא פרי מינוי של ההתאחדות עצמה ו- הוועדה הממלכתית בראשות פרופסור ירון זליכה פרי מינוי שרת הספורט גב' לימור לבנת בממשלת בנימין נתניהו. מנוי וגמור עם שרת הספורט לימור לבנת לחולל סדר יום חדש בהתאחדות הכדורגל. יהיה מעניין לעקוב אחרי התנהלותה כי זאת לדעת לימור לבנת בתפקידה החשוב לא הצליחה עד כה לקדם את הספורט הישראלי אפילו במילימטר אחד קדימה . הזיכרונות שלי ממנה כאישיות פוליטית אינם מלבבים. בראשית יוני 1996 בתום הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה ב- 29 במאי 1996, ולאחר שבנימין נתניהו הדיח מראשות הממשלה את שמעון פרס, והתכוון למנות את לימור לבנת לשרת התקשורת בממשלתו (1999 – 1996), מיהרה הגברת להשתחץ בטרם עת והצהירה בפרהסיה, "עכשיו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יצטרך להזיע…מעכשיו יהיה סדר חדש ברשות השידור…", אמרה. אני זוכר את ההכרזה ההיא כאילו נאמרה היום . מוטי קירשנבאום כינס ב- 2 ביוני 1996 את עיתונאי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" ברחבת ניידות השידור בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים והשיב לה באומץ לב כהאי לישנא : "אנחנו אנשי רשות השידור נמשיך לעשות את עבודתנו ביושרה, באומץ, וללא משוא פנים". באולימפיאדת אתונה 2004 עבדתי בקבוצת "Athens Olympic Broadcasting", נבחרת הטלוויזיה הבינלאומית של מנואל "מנולו" רומרו, ביחידה מס' 5 ב- Quality Control שהייתה אחראית על בקרת השידור , התמונה  והקול של אירועי החוץ האולימפיים. במהלך עבודתי כאיש AOB הייתי עד לתופעה חוצפנית שמאפיינת ישראליים רבים אך לא את שרי ממשלה . ראיתי את שרת החינוך והספורט גב' לימור לבנת (כיהנה כשרת החינוך בממשלת אריאל שרון בשנים 2006 – 2001) נדחקת בכוח לדוכן מס' 1 בפודיום האולימפי (אזור סטרילי שמיועד רק לספורטאים זוכי המדליות) בחוף הים של אתונה, שם ניצב הגולש הישראלי המצטיין בגלשני רוח גל פרידמן עונד מדליית זהב שאלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי העניק לו בתום השיוטים. גב' לימור לבנת עשתה מעשה בלתי אצילי לא מקובל והצליחה. היא דחפה את עצמה בכוח כדי להתייצב ליד מדליין הזהב גל פרידמן על מנת לעשות פוזה ולתפוש פרסומת בחינם. ישבתי ב- Quality Control מס' 5 והייתי המום מההתנהגות החוצפנית שלה. הקולגות הרבים שלי ב- AOB נדהמו לא פחות ממני מהתמונה הטלוויזיונית שנקרתה להם. שרת החינוך בממשלת ישראל עושה דין לעצמה וכופה את נוכחותה על הפודיום ליד הספורטאי הישראלי המנצח כשהיא מפרה בבוטות את חוקי IOC. היא הותירה עלי אז רושם שלישי ביותר. ראו שהיא איננה מסוגלת לכבוש את היצרים הפוליטיים האפלים שלה והכל למען השגת פרסום זול. לאבי לוזון יש הישגים רבים כמו גם שימוש בנפוטיזם וכישלונות. הוא שנוא ומעורר אנטגוניזם עצום בחלק מהציבור בישראל אך אהוב ב- FIFA ו- UEFA. הסנגורים של אבי לוזון אלה שרוצים לראות אותו ממשיך בכהונתו כיו"ר ההתאחדות רושמים לזכותו את הארגון המיטבי של אליפות אירופה לנבחרות צעירות שנערכה לאחרונה בארבעה אצטדיונים בארץ. הם גם מונים לזכותו את הקמת בית הנבחרות המשוכלל והמודרני בקיבוץ שפיים בעלות של כ- 20.000000 (עשרים מיליון) שקל . אבי לוזון הוא אגב הישראלי הראשון שנבחר לחבר בוועד הפועל של UEFA. הוא מקבל בגין חברותו הפעילה שכר שנתי הנאמד ב- 150000 (מאה וחמישים אלף) יורו מהתאחדות הכדורגל האירופית . בתקופתו של אבי לוזון כיו"ר ההתאחדות מאז 2007, נבנו שלושה אצטדיונים חדשים בקריית שמונה, נתניה, וסכנין, כמו גם האצטדיון העירוני בחיפה שקורם עור וגידים. כמו כן הושקעו בתקופתו של אבי לוזון כספים בשיפוץ אצטדיון "טדי" בירושלים ואצטדיון "בלומפילד" בתל אביב . המקטרגים טוענים כי קיים ניגוד עניינים מוחלט בין זיקתו למועדון מכבי פ"ת ותפקידו הלאומי כמנהיג הכדורגל הישראלי, ומאשימים אותו בנפוטיזם, ובגידתו בבית הדין של ההתאחדות. באחד המקרים לאחר הענשת קבוצתו מכבי פ"ת בהפחתת שלוש נקודות בעקבות מעורבותה באירוע אלים על כר הדשא וירידתה לליגת המשנה הצהיר בפרהסיה ללא כל בושה : "אין לי אמון בדיינים". המקטרגים טוענים נגדו גם כי בתור אישיות רמת מעלה בספורט הישראלי הוא מרשה לעצמו להתבטא בלשון רחוב חסרת הדר וכבוד. בתקופתו גאתה האלימות והגזענות בכדורגל הישראלי.

עכשיו משנשענת מאכלת ממשלתית על צווארו של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון נראה אם לשרת הספורט גב' לימור לבנת תהיה את היכולת לממש וליישם את המסקנות שהסיקה הוועדה הממלכתית בראשות פרופסור ירון זליכה, שקבעה כזכור חד משמעית כי יסודות הכדורגל הישראלי הם רקובים !

3. Greed היא תכונה חיובית ו/או שלילית ? הכל בעיני המתבונן ותלוי את מי שואלים. התנהגותו של יו"ר התאחדות הכדורגל גברי לוי במחצית הראשונה של עשור ה- 90 במאה שעברה כלפי השידור הציבורי בראשותם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הייתה לא הגונה. כך אני ראיתי והבנתי את פני הדברים.

יחסים מתוחים שררו תמיד מאז קדמת דנה ב- 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין התאחדות הכדורגל של ישראל. ההתאחדות הגרידית הקשיחה בקביעות את עמדותיה וביקשה להתעשר מהטלוויזיה הענייה שכל חפצה בראשית דרכה היה לשדר תקצירים של משחקי הליגה הלאומית ב- "מבט ספורט" עבור הציבור משלם האגרה. ההתאחדות ביקשה באגרסיביות זכויות שידורים בכמויות מהטלוויזיה הצעירה. מנהל מחלקת הספורט דן שילון ושר הכספים של רשות השידור הכלכלן אליהו בן עמרם סירבו לשלם סכומים אסטרונומיים . לשלם – כן , השאלה כמה. אין סוף של מחלוקות פרצו בין שני הצדדים רווי הכוח והשאיפות המנוגדות. ב- 1970 איים דן שילון במפגיע על יו"ר ההתאחדות יצחק זאבי כי אם לא יתיר את הצבת מצלמות הטלוויזיה במגרשים השונים, אזי תפנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- BBC הבריטי ותשדר מידי שבת שידורים ישירים מהליגה האנגלית המרתקת במקום שידור של תקצירי כדורגל ישראליים. זה היה כמובן איום סרק. חוק מס' 14 של UEFA מגן על התאחדויות הכדורגל המקומיות מפני וריקים מהסוג הזה. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי חווה בתורו אין סוף מחלוקות כספיות עם יו"ר ההתאחדות מיכאל "מיקה" אלמוג. אני חוויתי בתורי מאבקים עם היו"רים הבאים של ההתאחדות חיים הברפלד וסגנו הנצחי עזריקם מילצ'ן ואחריו עם יו"ר ההתאחדות שאול סווירי, ועם עזריקם מילצ'ן שלבסוף הגשים את חלום חייו והתמנה אף הוא ליו"ר ההתאחדות לפרק זמן מסוים, ועם יו"ר ההתאחדות גבריאל "גברי" לוי. עזריקם מילצ'ן וגברי לוי היו הבוטים והתוקפניים מכולם.

טקסט תמונה : חלק מהיו"רים של התאחדות הכדורגל עמם היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות מו"מ קשוחים אודות זכויות השידורים , ואשר בעקבותיהם צצו מחלוקות רבות . בין שני הגופים הציבוריים האלה לא שררו מעולם יחסי הרמוניה. את הקשר הסימביוטי הזה אפיינו תמיד חשדנות וחוסר אמון . (התמונה באדיבות ארכיונאי ההתאחדות מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גָבְרִיאֵל "גָבְרִי" לֵוִי הוא דמות מיתולוגית. איש הפועל פ"ת שנולד בדיוק 1937 שנים אחרי הולדתו של אבי הנצרות יֵשוּ. זה קרה בערב חג המולד ב- 24 בדצמבר. אוֹ טוֹ טוֹ גברי לוי בן 76. ייאמר מייד : גברי לוי הוא איש חכם ונבון, אולם כשהוא רוצה הוא יודע להיות גם בוטה וגס ולחליפין מנומס ונופת צופים. במשך שנים רבות הקדיש את חייו למען הכדורגל הישראלי בדרגותיו השונות. הוא עשה ככל יכולתו להעשיר את קופת ההתאחדות . לעיתים קידשה המטרה את האמצעים . כאיש תעשיית הטלוויזיה שניצב מהצד השני של המתרס אהבתי ולא אהבתי את גברי לוי באותה מידה . משירד גברי לוי לעומקה של הכלכלה הספורטיבית הפך ליריב מסוכן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גם במשמעות השלילית של המושג.

מייד לאחר השגת ההסכם בקיץ 1994 בין ההתאחדות לבין רשות השידור המתיר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשָדֵר ישיר את משחקי הבית של נבחרת ישראל בקדם 1996 Euro, הגיעו אלי שמועות כי ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) מציע להתאחדות צ'ופר. ערוץ 5 בכבלים הציע להתאחדות כי תיסוג מהסכמתה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ותעביר את זכויות השידורים לערוץ 5 בכבלים, ובתמורה יחשוף ערוץ 5 בכבלים לראשונה בצורה שיטתית ומסודרת את הליגה הארצית לרבות שידורים ישירים מליגת המִשנה שהייתה בעיניי כולם לא חשובה וגם לא אטרקטיבית. זה באמת היה צ'וּפָּר, כי את מי מעניינת בדיוק הליגה הארצית המשעממת ונעדרת צופים. בתנאים סבירים ונורמליים היה על ההתאחדות לשלם לנו ו/או לערוץ 5 בכבלים כדי שניאות לכסות את משחקי הליגה הארצית.

צריך להודות שערוץ 5 בכבלים נהג בתבונה בסביבה תחרותית. הוא הציע להתאחדות במלחמת זכויות השידורים להוסיף למחיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר לכל שידור ישיר של כל משחק בית, וגם לשָדֵר ולחשוף ליגת כדורגל נטולת עניין בעיקר כפי שנאמר קודם לכן היא מדוללת ונטולת צופים. ההתאחדות לא יכלה לסרב להצעה המפתה של ערוץ 5 בכבלים ומצאה סֶדֶק להפר את ההסכם בע"פ עמנו. טלפנתי מייד אל מוטי קירשנבאום והפניתי אותו לגוף הידיעה בעיתונים.

מנכ"ל רשות השידור רגז , "מה זאת אומרת יואש אלרואי , הרי אתה הייתה עֵד ללחיצת היד שלי עם גברי לוי באותו המו"מ ההוא במשרדי ההתאחדות באצטדיון ר"ג . זהו אומנם רק הסכם בע"פ (לפני שמעלים אותו על הכתב), אך הוא מחייב את שני הצדדים  –  אותם ואותנו", והפטיר, "איזה מין דבר זה, עזוב, הכל שמועות, זה לא ייתכן". עניתי לו : "מוטי, אתה צודק בהשקפת עולמך אך אנשי ההתאחדות מפרשים אחרת את הדברים . הם חושבים שנקרתה להם שעת כושר תחרותית בין שני גופי השידור הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים, ולכן ההסכם בע"פ מבחינתם נועד להפרה". הם באמת הפרו אותו ללא כל היסוס. התברר כי מוטי קירשנבאום היה נאיבי כמו בפגישה ההיא ב- 15 במאי 1994 במסעדת "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב.

מאוחר יותר נודע לי כי לאוזניהם של אנשי ההתאחדות טופטף טקסט Nasty משותף לאנשים רבים הנוגע לאבי רצון פרשן הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בנוסף לשִדרוּג הכספי שערוץ 5 מציע מעבר למה שהשידור הציבורי הסכים לשלם להתאחדות. נאמר להם ע"י אנשים שונים משהו בסגנון, "עזבו את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הזקנה, שָם אבי רצון משמיץ אתכם , את הנבחרת הלאומית , והמאמן שלה על כל צעד ושעל", והוסיפו, "תנו את הנבחרת לערוץ 5 בכבלים. הוא יעשה את זה יפה יותר ויטפל בנבחרת בידיים עדינות ועיניים אוהדות יותר מאשר השידור הציבורי". גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו לא מעט אנשים שהחזיקו בדעה אנטגוניסטית הזאת כלפי אבי רצון. במקום שהיה אמור להיות משכנו בית הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, היו לאבי רצון לא מעט שונאים. אנוכי גייסתי את ב- 1989 את העיתונאי אבי רצון כפרשן מצוין לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא רק אהבתי אותו. הערכתי אותו (מאוד).

זאת הייתה הפעם הראשונה שעולה לסדר היום עניין ההפקה הנוצצת והשַדָּרוּת בטלוויזיה כפקטור בודד ונפרד מכשרון העיתונאות . אבי רצון הפך לפתע להיות לרועץ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במאבק על רכישת זכויות השידורים מההתאחדות הישראלית לכדורגל . שוחחתי על כך עם מוטי קירשנבאום ועל הסכנה הטמונה בדבר. מנכ"ל רשות השידור נתן את דעתו על כך והיה נחוש להעניק גיבוי טוטאלי לאבי רצון. ואומנם כך עשה.

ביום רביעי – 10 באוגוסט 1994 נגררנו לבית המשפט המחוזי בת"א. בפעם הראשונה בחיי הזדמנתי לבית משפט בישראל בעניין המאבק על זכויות השידורים. אז לא ידעתי שאין זה הביקור האחרון שלי בין כותלי בית המשפט הדן בנושא זכויות השידורים של אירועי ספורט . מוטי קירשנבאום לא שכח להביא עמו את כל צמרת רשות השידור לבית המשפט לרבות היועץ המשפטי שלו ד"ר עמית שכטר. מנכ"ל רשות השידור שהפסיד כבר פעם לערוץ 2 את זכויות השידורים של משחקי הליגה והגביע של הכדורגל הישראלי לשנים 1997 – 1994, היה נחוש שלא להיות מובס שוב. הוא שכר תמורת כסף רב את שירותיו של עו"ד פרטי מנוסה בעניינים האלה בדמותו של מר רנאטו יארק . למשפט שלנו שהיה אמור להתברר בפני שופטת נחמדת סֶבֶר קדמו שני משפטי גירושין שנערכו בשיטת הסרט הנע בזה אחר זה. ניצבו שם שני בעלים ושתי נשים שהבטיחו פעם אהבת נצח איש לרעהו , ועכשיו דיברו ביניהם רק באמצעות עורכי דינם . עניין אותי פתאום לדעת כיצד משתמשת השופטת הנכבדה בהגיון השיפוטי שלה במחלוקת של , "מילה שלו כנגד מילה שלה", ואיך היא אמורה להכריע בין הנִצים שכל אחד מהם טוען לצדקתו . והיא הכריעה וגם זלגו שם הרבה דמעות . אנחנו היינו הבאים בתור.

הבירור המשפטי שלנו היה דומה למשפט גירושין. מילה של יעקב אראל מנכ"ל התאחדות מול מילה של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור. מעניין היה לדעת למי תאמין השופטת. הייתי סקרן ועניין אותי לעקוב אחרי הגיונה המשפטי. ראשון הדוברים בפני השופטת היה מנכ"ל ההתאחדות יעקב אראל שטען בחביבות כשהוא מחייך מעת לעת, "כי כלל לא הושג הסכם עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במו"מ, בכלל לא לחצנו ידיים, ובטח אין חוֹזֶה כתוב. רשות השידור רואה מהרהורי לבה, וההתאחדות מנקודת מבטה רשאית וסוברנית להתקשר עם כל גוף שידור המציע הצעה טובה מזו של רשות השידור".

טקסט תמונה : מר יעקה אראל מנכ"ל התאחדות הכדורגל של ישראל בעשור ה- 90 של המאה שעברה. (באדיבות ארכיונאי ההתאחדות מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא האמנתי למשמע אוזניי. הרי אני הייתי שם כמשתתף פעיל במו"מ ועד לרגע ההסכם ההוא שהושג בתקיעת כף בין מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לבין יו"ר ההתאחדות גברי לוי. מוטי קירשנבאום חמוּר הסֶבֶר ראה את הדברים אחרת לגמרי וסיפר לשופטת גִרְסָה שונה לחלוטין מזאת של יעקב אראל, "לחצנו ידיים בתום המו"מ והסכמנו בע"פ עם ההתאחדות על כל סעיפי השידורים הישירים הנוגעים למשחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת 96' EURO", טען בביטחון כאשר מבט של שחקן פוקר נסוך על פניו. הוא דיבר אמת לאמיתה.

השופטת הנחמדה חייכה חיוך רחב ואמרה בחֵן רב לנו ולאנשי ההתאחדות : "אני באמת אוהבת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וצופה רק בשידוריו". לרגע קט נדלק זִיק של תקווה בכולנו , הנה השופטת הולכת להחליט לטובתנו , אך זאת הייתה רק הקדמה לדבריה . היא המשיכה כלהלן : "אני באמת לא יודעת למי להאמין משני הצדדים, אנא צאו בבקשה החוצה ונסו להגיע להבנות בכוחות עצמכם מחוץ לכותלי בית המשפט, לפני שאני אדרש להחליט . אם לא תגיעו להסכמות חזרו לאולם המשפט ואני אפסוק את מה שאפסוק". ככה חד וחלק ובנועם רב קבעה השופטת את מה שקבעה והותירה אותנו המומים. אתה פתאום מבין שאומנם אתה צודק בדבריך ב- % 100 אולם לשופטת הנכבדה אין שום כלים לאַמֵת את הגרסה שלך מול גרסת ההתאחדות ולכן היא שולחת את שני היריבים החוצה להתדיין ביניהם ולהגיע להסכמות בכוחות עצמם בטרם היא תחליט את מה שתחליט. אם כך אמרתי לעצמי, בית המשפט איננו מוסד צדק בכל תנאי.

לא רק שתקענו כף כשורה בתום המו"מ ב- 28 ביולי 1994, אלא נאמרו שם דברים ברורים בשם אומרם. מוטי קירשנבאום אמר לגברי לוי כשכפות ידיהם של שני הגברים האלה שלובות זו בזו , "אנחנו מסכימים בתקיעת כף על השידורים הישירים כמו יהלומנים בעסקות יהלומים , ואומרים את הברכה המסורתית – המזל והברכה". גברי לוי לא נשאר חייב, "מוטי קירשנבאום , אני שמח שמשחקי הנבחרת בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כי אנשיכם הם המקצועניים ביותר בתעשיית הטלוויזיה". וכך גם נפרדנו. אך ברכת היהלומנים של מוטי קירשנבאום, "המזל והברכה", לא התגשמה. אין דרכה של ברכה מן הסוג הזה להתקיים ואין היא תופשת כשמדובר בהסכם שבע"פ עם התאחדות הכדורגל.

מוטי קירשנבאום לא התרגש מהשופטת הנכבדת. הוא בכלל היה מין טיפוס שלא חשף את רִגשותיו יתר על המידה ולא איבד את העשתונות. הוא היה איש מעשי ובעל חזוֹן.  הוא קרא ליאיר שטרן ולי לאחת הפינות בבניין הזה של משרד המשפטים הממוקם ברחוב ווייצמן בתל אביב כדי להיוועץ, ובעצם אמר את דעתו בקור רוח, "למרות שברור שאנחנו דוברי אמת בבית המשפט , לא תהיה ברירה ונהיה אנוסים לקחת תחת חסותנו את הליגה הארצית , אם ברצוננו לשָדֵר את משחקי הבית של הנבחרת הלאומית בכדורגל". יאיר שטרן ואנכי הסכמנו ללא היסוס לחוות דעתו למרות שהיה ברור כי חשיפת הליגה הארצית מטילה עול כספי נוסף על רשות השידור. הצ'וּפָּר שאנחנו הצענו להתאחדות בפרוזדור בית המשפט היה חידוש מפליג. לראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הסכמנו לשלם 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידורים של משחקי הליגה הארצית, אך נצמדנו למחיר זכויות השידורים בן 130000 (מאה ושלושים אֶלֶף) דולר כפי שהצענו בתחילת המו"מ לכל משחק בית של נבחרת ישראל. ההתאחדות הסכימה לעִסקה . כששבנו לאולם המשפט ברכה השופטת החייכנית וטובת הלֵב על המוגמר ואמרה , "אני שמחה שהצלחתם להסתדר בלעדיי וללא עזרתי", ופטרה אותנו לשלום. זאת הייתה הוכחה שבית המשפט איננו פס ייצור לעשיית צֶדֶק אבסולוטי. כרגיל הכל יחסי בעולמנו הדַל.

מי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חשב ותיאר אי פעם לעצמו שהוא יידרש לצלם את הליגה הארצית (הליגה הלאומית היום) בעוד ערוץ 2 מכסה את הליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זה נראה כחלום בלהות. אך לכל רע מתרגלים בסופו של דבר. זה רק עניין של זמן. תוכנית הכדורגל הפופולרית "משחק השבת" (בגרסתה הקודמת "מבט ספורט") ששודרה 25 שנה ברציפות בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מידי מוצ"ש ירדה לנצח מן המסך בעונת 95' – 94', בשל אובדן זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל. את מקומה תפשה תוכנית הכדורגל הבינלאומית שלי "כדורגל עולמי", ששובצה לשידור ע"י יאיר שטרן בלילות ימי ראשון, ויוחדה לסיקור ליגות הכדורגל הבכירות באירופה ובראשן הליגה האיטלקית. על פי ההסכם עם ההתאחדות ייחדנו בתוכנית "כדורגל עולמי" מוּסָף בן עֶשֶר דקות למשחקי הליגה הארצית . לפתע מצאו קבוצות הליגה הארצית את עצמן – הפועל קריית שמונה, הפועל ירושלים, הפועל בת -ים, הכוח רמת גן, נס ציונה, ומכבי יבנה מככבות בתוכנית "כדורגל עולמי" לצִדן של פאר הקבוצות האירופיות מילאן, יובנטוס , באיירן מינכן , ריאל מדריד, ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, ואייאקס ההולנדית . העניין הקלוקל הזה מראש של כיסוי הליגה האזוטרית בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, טפח מייד לשידורים ישירים, כתבות, תגובות וריאיונות. בעונת 1995- 1994 נחשפה הליגה הארצית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שלא נחשפה מעולם . זה לא היה מחזה מרנין נפש והדבר לא נבע מבחירתנו החופשית. אך לא הייתה לנו ברירה אחרת מפני שמאוד רצינו לשמור על נֶכֶס השידור של נבחרת ישראל . התאחדות הכדורגל ניצחה לבסוף את רשות השידור. גברי לוי הביס את מוטי קירשנבאום, את יאיר שטרן, ואותי. התאריך ההוא של 17 במאי 1994 בו הפסיד השידור הציבורי לראשונה בתולדותיו מאז 1969 את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ברמתו העליונה המשיך לרַצֵד באופק כמו רמזור אדום.

טקסט תמונה :  עשור ה- 90 של המאה שעברה. גברי לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל בשנות ה- 90  ו- ראשית שנות 2000 בשיא כוחו (מימין) יחדיו עם השוודי לינארט יוהנסון גדל הגוף נשיא UEFA (משמאל). גברי לוי זכה לציון לשבח אירופי על דרך ניהולו את הכדורגל הישראלי (באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שאלת המנהיגות כערך עליון הועלתה גם לגבי תפקודו של יו"ר התאחדות הכדורגל מר גברי לוי. הוא זכה להצלחה בישראל ולהערכה ב- UEFA, התאחדות הכדורגל האירופית בראשה ניצב השוודי לינארט יוהנסון. אך עם כל הכבוד ליו"ר המוכשר, בימיו של גברי לוי אירעה פרשת נערות הליווי שהוזמנו והצטרפו למגורי שחקני נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל בחדריהם בבית מלון בתל אביב בעת מחנה אימונים סגור. גברי לוי רחוק מלהיות נטול פגמים. הוא לבטח איננו דמות מופת חינוכית ולא מהווה שום מודל לחיקוי. זאת לא הייתה אשמתו הישירה של המפקד העליון של הכדורגל במדינת ישראל, אך הייתה זאת אחריותו המיניסטריאלית לביזיון המביש. ערב משימת ספורט של משחק בינלאומי חשוב עסוקים שחקני הנבחרת השוהים במחנה אימון סגור ומבודדים ממשפחותיהם, במשימה לילה מאוחרת משלהם כיצד להשכיב בחדריהם נערות ליווי . תופעה כזאת של משמעת כל כך ירודה ועלובה במסגרת של נבחרת ייצוג לאומית, מוסברת גם בחוסר מנהיגות מספקת של המאמן הראשי והיו"ר שלו. יכול להיות שהם נעדרו תכונות אופי כמו יושרה מוחלטת, דוגמא אישית  ודרך ארץ ההופכים מנהיגי אמת לשמש מודל ומופת לחיקוי. לעמנואל שפר מאמן הכדורגל האגדי, שהיה גם מנהיג ומחנך, זה לא היה יכול לקרות . הפרת משמעת מן הסוג הזה של הזמנה מאורגנת של נערות ליווי לחדרי השחקנים מעידה על חברה נטולת מוסר וערכים יסוד. זאת הייתה דמותה של נבחרת ישראל בכדורגל. זאת האווירה ששרתה שם שנים ארוכות. נושאי השיחה העיקריים בחברת הכדורגל הזאת היו מָמוֹן ונשים. מעולם לא דיברו שם על ציונות, חלוציות, הקרבה, ושירות צבאי קרבי למען המולדת. מאז 1970 כשלו נבחרות ישראל בכדורגל בזו אחר זו במשימות הלאומיות שניצבו בפניהן. לא בשל היעדר קורטוב של כישרון. כשרון היה לרבים מהם דווקא בשפע. נפש טהורה לא הייתה להם.

גברי לוי היה דמות שנויה במחלוקת כיו"ר התאחדות הכדורגל . נכון שהביא בתקופתו ממון רב להתאחדות מזכויות שידורים ששילמו לו רשתות הטלוויזיה. בקטע הזה חייבות לו קבוצות הכדורגל הישראליות תודה גדולה . אך לא בטוח שהוא הביא ערכים של חינוך ומנהיגות להתאחדות. נורמות הניהול שלו היו שנויות במחלוקת לאורך כל הדרך. הוא גם חטָא חֵטא גדול כשאמר בראיון טלוויזיה למראיין מר גִיל רִיבָה (בערוץ 2) בפרשיית נערות הליווי כי גם שחקנים נשואים התהוללו עמן, אך מבלי לציין שמות קונקרטיים. בדבריו הטיל כתם מביש על כל קבוצת השחקנים הנשואים ששיחקו בה באותה תקופה לרבות רן בן-שמעון, חיים רביבו, אמיר שלח, אייל ברקוביץ', יוסי אבוקסיס, דוד אמסלם, רונן חרזי, אלון חרזי, ונג'ואן גרייב. גברי לוי לא גילה בראיון הטלוויזיה הזה מנהיגות דגולה . כך אנוכי ראיתי את פני הדברים.

את גברי לוי עניין ראשית דבר הכסף. בדרכו שלו ידע לתמרן בין ערוצי הטלוויזיה. בזה הוא היה רב אומן. ביקורה של נבחרת רוסיה בישראל כדי למשחק רעים ב- 23 בפברואר 2000 באִצטדיון קריית אליעזר בחיפה עם הנבחרת הלאומית שלנו, הייתה דוגמא לדרך התִּמְרוּן שלו שגרמה למחלוקת קשה בינינו [1]. הבעתי אותה במכתב אליו שנשלח תשעה ימים לפני המשחק ישראל – רוסיה המבקר את צורת ניהול המו"מ שלו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, בלוויית  עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, לשר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל מתן ווילנאי, וח"כ אבשלום ("אבו") ווילן.

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                          יום שני – 14.2.2000

לכבוד

גברי לוי

יו"ר התאחדות הכדורגל

פקס  :  5702044 – 03

הנדון : צורה של מו"מ לא הוגנת ולא הגונה מצדך כלפי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הנוגעת לעניין זכויות השידור של משחק  הרעים בכדורגל ישראל – רוסיה, ב – 23.2.2000 באצטדיון קריית אליעזר  –  חיפה.

גברי שלום,

בשבוע שעבר פנית אל יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , והצעת לו "במחיר מציאה" של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר את זכויות הידור של משחק הרעים בכדורגל ישראל – רוסיה , האמור להתקיים ב- 23.2.2000 . אח"כ בשיחת טלפון עמי , ולשאלתי אלו קריטריונים כספיים ושיקולים כלכליים מנחים את התאחדות הכדורגל לנקוב בסכום כזה של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר במשחק רעים ומדוע אינך דורש מערוץ 1  80000 (שמונים אלף) דולר ו/או 20000 (עשרים אלף) דולר  –  השבת לי כלהלן ואני מצטט : "אתה יודע מה יואש אלרואי, קח את המשחק הזה ב- 60000 (שישים אלף) דולר , הנה הרווחת 15000 (חמישה עשר אלף) דולר בכמה שניות" .הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציעה לך בכתב 20000  (עשרים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה , והציעה גם לחתום על עסקת Package deal  של קניית זכויות השידורים של כל משחקי הרעים הנוספים של נבחרת ישראל (בית + חוץ) עד לתחילת ההתמודדות התחרותית של נבחרת ישראל  בספטמבר 2000 במסגרת קדם גביע העולם יפן / קוריאה 2002 . אני יודע שמנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל פנה בעקבות ההצעה שלנו , לח"כ אבשלום וילן , ואמר לו כלהלן ואני מצטט : "יואש אלרואי לא מציע מחירי שוק , שיציע לנו לפחות 50000 (חמישים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה" .לפתע אני שומע שאתה גברי לוי רץ עם מכתב ההצעה של ערוץ 1 ע"ס 20000  (עשרים אלף) דולר אל מר אורי שנער מנכ"ל חברת "קשת" בערוץ 2 , ומוכר לו את הנ"ל בסופו של דבר במחיר של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר.

אני חוזר לשאלתי הראשונה המופנית אליך, מה הם הקריטריונים הכספיים והשיקולים הכלכליים המנחים אותך לדרוש מאיתנו ערוץ 1 סכום עתק של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר למשחק רעים, ואתה עוד מספר שזה "מחיר מציאה", ומערוץ 2 "העשיר" אתה גובה רק 25000(עשרים וחמישה אלף) דולר. צורת המו"מ שלך עם הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1, עכשיו וגם בעבר, איננה הוגנת ואיננה הגונה בלשון המעטה . היא דומה "לסחר סוסים טלפוני". אנחנו יודעים היום היטב את מה שלא ידענו ב- 13 בנובמבר 1999 (ממקורות שלכם), שההצעה הכספית שלנו למשחק ההעפלה ל- 2000 Euro, ישראל נגד דנמרק  (הצעה כספית שהוגשה לכם במעטפה סגורה), הודלפה למתחרים שלנו. אתה יודע היטב שערוץ 2 הציע 271100 (מאתיים שבעים ואחד אלף + 100) דולר מול 251000 (מאתיים חמישים ואחד אלף + 100) דולר שלנו, רק לאחר ההדלפה. אתה גם לבטח זוכר שאנחנו שיפרנו את ההצעה הכספית שלנו והצענו לך אח"כ 300000 (שלוש מאות אלף) דולר מול הצעת ערוץ 2 שנשארה על 271100 , ואתה "הסכמת" פתאום לפתוח מִכרז סגור שלכם (בעצה אחת עם היועץ המשפטי שלך) ל- התמחרות חוזרת בין ערוץ 1 לבין ערוץ 2. אם זה אמור להיות מיכרז סגור של מעטפות חתומות ואומנם ערוץ 2 זכה בו "כחוק", כיצד לפתע התהפכו היוצרות, והמִכרז הסגור הפך ל- התמחרות פומבית ?

אני מבקש גם להעיר לך הערה חמורה מבחינת הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כנגד ההתבטאויות האומללות של החוזרות ונִשנות כלפינו. מה זה צריך להיות הסגנון הזה שבו אתה אומר למי שאתה אומר (בנוכחות עדי שמיעה וראייה), ואני מצטט : "אל תעשה עסקים עם ערוץ 1 ואל תיתן את ליגת העל בכדורגל לטלוויזיה הישראלית, אני לא אוהב אותם, תן את זה לערוץ 2". אין חולק על כך שהתאחדות הכדורגל צריכה להרוויח כסף, אבל לא כפי שאתה נוהג כבר זמן רב כלפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. זה גם נכון, שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מגיבה לאט ולעיתים באופן מסורבל, אבל זה לא נובע מחוסר הכישרון שלנו, אלא בשל "המבנה הציבורי" של רשות השידור, לעומת יכולת התגובה והזריזות "החתולית" של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים. צריך להדגיש שבסופו של עניין, רשות השידור מכבדת כל מילת התחייבות שלה ועומדת בכל ההסכמים. נראה שאתה מתייחס בזִלזול גמור ובבוטות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אתה מדבר סרה ברשות השידור כמעט בכל הזדמנות (גם בפומבי). אנחנו מרגישים שמנסים "למרוח" אותנו במִכרזים שנראים תפורים. נדמה לנו שמישהו מגלה את האינפורמציה הכספית הסודית שלנו (המועברת רק אליך ולידיעתך הבלבדית) למתחרים שלנו. אתה "מערבב" בין המושגים המקובלים של מִכרזים סגורים ורשמיים לבין תמחור והתמחרות שוק גלויה. רשות השידור חשה מבולבלת ומוטעה בעקבות שיחות הטלפון השונות שלך עם אנשים שונים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 וברשות השידור.

עותקים : מנכ"ל רשות השידור

             מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן .

             מר מתן ווילנאי – שר הספורט, התרבות והמדע

             אבשלום וילן – ח"כ

             בכלל לא בברכה ,

             יואש  אלרואי

טקסט מסמך (1) : 14 בפברואר 2000. כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי ביו"ר ההתאחדות גברי לוי יריב לא ראוי רווי דופי. מעולם לא שכחתי מה עוללו ב- 1995 הוא והמננכ"ל שלו יעקב אראל למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. עמוד מס1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 14 בפברואר 2000. כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי ביו"ר ההתאחדות גברי לוי יריב לא ראוי רווי דופי. מעולם לא שכחתי מה עוללו ב- 1995 הוא והמנכ"ל שלו יעקב אראל למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. עמוד מס' 2 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוא לא ענה לי . הוא התעלם . גברי לוי היה איש מוכשר שלא תֵּעַל תמיד את כישרונותיו לנתיבים הראויים מנקודת מבטה של רשות השידור הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל . הישגיו הגדולים אולי היחידים היו בקיץ 1999 ובקיץ 2002 ,כשהשיג לליגת העַל ולליגה הלאומית ממון רב (הרבה מעבר לציפיות הקבוצות) מזיכיונות שידורי ערוצי הטלוויזיה בישראל. תקופת מנהיגותו בהתאחדות (שלא מעט אנשים רואים בה מנהיגות שלילית חסרת תרבות ועסקנות ירודה) התבססה ברובה על עסקנות ביד קשה, דילים, קומבינות, ותכסיסים. ב- 2005 נפגשנו לשיחות תחקיר ארוכות במסעדת הסטייקים "דיקסי" בתל אביב והוא הודה בפניי כי לא הייתה דרך לנהל את ההתאחדות. ישבו לידי אין סוף מטומטמים שלא הייתה לי סבלנות בשבילם. אולי לא הייתה לוֹ ברירה אחרת אלא לפעול ולהפיק את הכדורגל הישראלי מן ההיבט הארגוני בדרכו שלוֹ באותה הרמה בה היה שרוי המשחק עצמו. רמה הדומה לגובה הדֶשֶא עליו הוא משוחק. באותה הפגישה ההיא ב- "דיקסי" הצעתי לו להפסיק לעשן סיגרים כדי לשמור על בריאותו וחוץ מזה הוא נראה כאיש עסקים גם ללא סיגר תקוע בפיו.

גברי לוי הוא איש בעל יכולות ובעל ניסיון אך הכדורגל הישראלי לא הגיע בימיו לשום מקום . זאת עובדה. ועם עובדות אי אפשר להתווכח. התקבל הרושם שתחת מנהיגותו עסקה ההתאחדות כל העֵת בשתי סוגיות בלבד . מינוי מאמן לאומי ומבנה הליגות. הכדורגל הישראלי תחת הנהגתו המשיך להיות עלוב ונטול צופים, אך פרדוקסאלית – עשיר יותר. הכדורגל הישראלי הדַל בראשותו גם לא השיג את משימותיו הלאומיות. הוא לא העפיל מעולם בימיו של גברי לוי למי מהמונדיאלים של ה- FIFA או למי מאליפויות אירופה, ה- EURO של UEFA. חלק מידידיו שלא לדבר על שולליו, טענו שאינו הגוּן והוֹגן כאחד וגם מצויד בפה גדול. ב- 2005 בעוד הוא מתאושש בביתו מניתוח לֵב, תקף את אנשי ההתאחדות ובראשם היו"ר מר אי'צה מנחם בריאיון בגלי צה"ל והאשים אותם בפומבי בחוסר ידע בניהול והיעדר יוזמה המובילים את הכדורגל לעוני, דלות, וחורבן. "מה עשו במשך שנתיים מאז שאני כבר אינני שם", שאל את מראייניו ניב רסקין ואלי ישראלי, והשיב בעצמו, "הם קיבלו בתקופה הזאת רק החלטה קשה אחת כשהציבו את הזמרת שִירִי מַיְמוֹן לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה" באצטדיון ר"ג בשני המשחקים הבינלאומיים נגד נבחרות צרפת ואירלנד", וגם טרח להוסיף שהם כולם חברים שלו.

יחסיו עם העיתונות ידעו עליות אך הרבה יותר מורדות. דווקא היו"רים של המועדונים העשירים בליגת העל וגם לא מעט מועדונים קטנים ראו בו את יקירם. מהם שאב את כוחו. ככלות הכל הוא מילא את ציפיותיהם כשהביא ב- 1999 ממון רב וכסף ענק לקבוצות. גם חלק גדול מעסקני ההתאחדות שמר לו אימונים מפני שהצליח אולי לשָמֵר את המבנה האנכרוניסטי של מקור פרנסתם. תקופת ניהולו את ההתאחדות לא תיזכר כימי רנסאנס. עובדה שמבחינה ציבורית הוא לא החזיק מעמד זמן רב מידי. ביום שני – 30 ביוני 2003 הודיע להנהלת ההתאחדות כי הוא מתפטר סופית מתפקידו כיו"ר. זה היה ערב המו"מ המחודש והקשה בעניין מכירת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי עם גופי השידור בישראל, מו"מ שתוצאותיו אינן וודאיות וחד משמעיות , כפי שהיו אשתקד ולפני ארבע שנים. אנחנו ראינו בגברי לוי פעמים רבות יריב מַר וחכם אך לא תמיד הגון. גברי לוי שמר טינה ארוכה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ולשידור הציבורי בכלל, בעידנים של מוטי קירשנבאום ואורי פורת. 

זמן לא רב אח"כ נדחפנו מוטי קירשנבאום ואנכי שוב לפינת הזירה. התאחדות הכדורגל בראשותם של גברי לוי ועזריקם מילצ'ן, ומנכ"ל ההתאחדות יעקב אראל כפתה עלינו ב- 1995 לחשוף בשידורים ישירים את משחקי הליגה הארצית (ליגת הכדורגל המשנית) אם ברצוננו להמשיך להחזיק בזכויות השידורים של משחקי הבית של נבחרת ישראל באִצטדיון ר"ג כדי לשדרם ישיר. הם איימו עלינו כי אם נסרב לכסות את הליגה הארצית הם יעבירו את זכויות השידורים לערוץ 5. המחלוקת הגיעה לפִתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. מוטי קירשנבאום התפשר והסכים לרדת רמה מתחת לקו האדום. לא הייתה לו ברירה. אם היה עומד בסירובו היה מפסיד גם את זכויות השידורים של נבחרת ישראל לאחר איבד שנה קודם לכן את זכויות השידורים של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. תמכתי תמיכה מלאה בצעדו.

הרפרנט לניהול המו"מ עמנו על היקף השידורים הישירים היה עו"ד מר יָדִין מַכְנֶס יו"ר מועדון הכדורגל של הכוח רמת גן, ששימש לצורך העניין כנציג ההתאחדות .מוטי קירשנבאום ואנכי נפגשנו עִמוֹ ביום ראשון – 3 בספטמבר 1995 בשבע בערב, בלובי של הקומה ה- 9 המרווחת במלון Holiday Inn בתל אביב . חזרנו על הסכמנו לשלם 200 אלף דולר תמורת זכויות השידורים של משחקי הליגה הארצית מידֵי שבת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

למחרת העברתי למנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל הטלוויזיה את מסמך הצעת ההיערכות שלי  [1] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                   יום שני – 4.9.1995

אל    :  המנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון :  הצעת ההיערכות שלי לכיסוי משחקי הליגה הארצית בכדורגל לעונת 1996 – 1995

למנכ"ל שלום רב ,

בתום הפגישה עם עו"ד מר ידין מכנס אמש במלון הוֹלידיי אִין בתל אביב אני מציע להיערך לשידורים הישירים מהליגה הארצית כלהלן : 

1.  שידורים ישירים ושיטתיים בכל שבת ושבת באמצעות הניידת הגדולה של המשחקים המרכזיים בליגה הארצית בין 15.00 ל- 17.00 בשעון החורף , ו-  18.00 – 16.00 בשעון הקיץ . 

2.  צילום של עוד שניים – שלושה משחקים בכל מחזור באמצעות המשק"יות (_מכונית שידור קטנה) וציוותי ENG.

3.  מיסוד מוסף "הליגה הארצית" שישודר בסוף התוכנית "רואים עולם" . מוסף "הליגה הארצית" יכלול את הקטעים הנבחרים של שלושה ו/או ארבעה משחקים החשובים של המחזור , תוצאות שאר המשחקים , וטבלה עדכנית. כמו ישודרו במוסף הזה , תוצאות הליגה הלאומית, טבלה עדכנית של הליגה האנגלית , והניחוש הנכון של טופס הספורט טוטו . מוסף "הליגה הארצית" ישודר במימון החסויות של הטוטו.

4.  השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגה הארצית ייעשה באמצעות אולפן א' , ובדרך כלל חופף לשעות השידור המרכזיות של "שירים ושערים" . במהלך השידור הישיר ניתן יהיה לעדכן מיידית על המסך בסופרים וגרפיקה את תוצאות משחקי הליגה הלאומית ושאר תוצאות משחקי הליגה הארצית הנערכים במקביל , ולא פחות חשוב עדכון הצופים בנעשה בטופס הספורט טוטו שלהם .

5.  בהפסקת המחצית של השידור הישיר של המשחק המרכזי , נשדר את המגזין השבועי של הכדורסל האירופי “Slam Update” בעריכת ה- FIBA  , המתייחס למשחקי גביע אירופה בכדורסל ולמכבי ת"א .

 6.  השידורים הישירים מידי שבת של משחקי הליגה הארצית ימומנו ע"י הטוטו .

  בברכה ,

  יואש  אלרואי

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 1995. הצעת היערכות שלי לכיסוי משחקי הליגה הארצית בכדורגל (הליגה הלאומית היום) לעונת 1996 – 1995 כפי שהוגשה למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

סוף דבר. צחוק הגורל היה שרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המונופוליסטיות והאימתניות שהחזיקו בידיהן 25 שנים רצופות את זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל היום), נפרדו מהן בצורה כל כך מפתיעה ובלתי כפויה. הן נדרשו לשָדֵר עכשיו משחקים לא חשובים ולא מעניינים, חסרי רייטינג לחלוטין מן הליגה המִשנית. בהתנהלות החובבנית הזאת איבדנו יוקרה וגם כבוד. אני חושב שמוטי קירשנבאום חש כבר זמן ארוך ייסורי מצפון על כך שאיבד את זכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל שנה קודם לכן. לכן אִפשֵר לי להסתער על משחקיהן של הקבוצות הישראליות בגביעי אירופה תמורת מחירים לא זולים. "או. קיי.", אמר לי, "להם בערוץ 2 יהיה את משחקי הקבוצות הישראליות בכדורגל בארץ , ולנו את משחקיהן במסגרות הבינלאומיות בארץ וגם בחו"ל" . הוא המשיך לדבוק ולתמוך במתכונת השידורים הישירים של הליגות האיטלקית והגרמנית בתוכנית הטלוויזיה, "כדורגל עולמי". בפרספקטיבה בת שנים היה ברור שהשידור הציבורי המסורבל והאיטי בין אם ניצב בראשו מוטי קירשנבאום ובין אם לאו הוא פגיע. אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן עשו בו שַמוֹת ב- 17 במאי 1994. לא היה ספק בכך.

הפועל באר שבע שסיימה שלישית בליגה הלאומית בעונת 1995- 1994 עם 50 נקודות אחרי מכבי ת"א האלופה שצברה 63 נקודות ומכבי חיפה הסגנית עם 58 נקודות, אך לפני הפועל ת"א במקום הרביעי ולה 45 נקודות, הוגרלה לשחק בגביע UEFA עם הקבוצה הספרדית המהוללת ברצלונה אותה אימן אז כוכב הכדורגל ההולנדי האגדי יוֹהאן קרוֹיף. המשחק הראשון נקבע להיערך בבאר שבע ביום שלישי – 12 בספטמבר 1995.

אלי להב יו"ר הפועל באר שבע ומנהל קבוצתו יוסי אורה ביקשו ממני 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידורים הבלעדיות . "על פחות מזה אין על מה לדבר", איימו השניים, והוסיפו, "גם ערוץ 5 רוצה לשדר ישיר את המשחק הזה". שוחחתי עם המנכ"ל מוטי קירשנבאום. "סגור אִתם על 100000 (מאה אלף) דולר והשידור יהיה שלנו", הִנְחָה אותי. היה לנו כסף בקופה ובאמת סגרנו באמת על 100000 (מאה אֶלֶף) דולר. החסויות קיזזו חצי מהעלויות. אולם זהו כבר סיפור אחר שאיננו נוגע לאבי לוזון וגברי לוי.

---

סוף פוסט מס' 244. הועלה לאוויר במוצ"ש – 13 ביולי 2013.