הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 237 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום חמישי – 27 ביוני 2013.

———————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 237. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. 2013 – 1926 (רשימה מס' 1). פוסט מס' 237. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי..

דור מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ילידי עשור ה- 20 של המאה שעברה הולך ופוחת . חַגַּי פִּינְסְקֶר מת. שְמוּאֵל אַלְמוֹג מת . נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל מת. עכשיו מת יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. מַר המָוֶות פוסע במהירות מבהילה לעבר ילידי עשור ה- 30 של המאה שעברה. האישים הנזכרים לעיל אינם אומרים דבר לדור הצעיר אולם הם בלתי נשכחים והיוו את אושיות השידור המקצועי והציבורי ברדיו ובטלוויזיה. נפגשתי עם האנשים האלה פגישות ארוכות כמה וכמה פעמים בעשור ה- 2000 בערוב יומם בעת מחקר וכתיבת הספר עָב הַכֶּרֶס בן כ- 8000 (שמונת אלפים) עמודים, "8 ימי בראשית". האנשים היקרים האלה נפתחו וגוללו את מסכת חייהם המרתקת בשידור הציבורי – ברדיו ואח"כ בטלוויזיה. הכרתי אותם טוב יותר בעת השיחות הארוכות ההן עמם מאשר בתקופות בהן היו מפקדיי בראשית עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1971.

חגי פינסקר ז"ל

נולד ב- 25 ביוני 1925 בירושלים . נפטר ב- 22 בינואר 2007 . הגננת שלו בסוף שנות ה- 20 של המאה שעברה הייתה חסיה סוקניק אִמם של פרופסור יגאל ידין ושחקן תיאטרון הקאמרי יוסף ידין. החל לעבוד ברדיו המנדטורי PBS ב- 1946 לפני קום המדינה תחת ניהולו של הלורד אדווין סמואל . גב' רִיטָה פֶּרְסִיץ ממנהלות הרדיו בימים ההם הציבה אותו לתפקיד היוקרתי של קריין חדשות ברדיו . הפך לקריין חדשות מפורסם ברדיו "קול ירושלים" המנדטורי. היה קריין רדיו איכותי בעל קול רדיופוני וסמכותי והראשון שקדם לקרייני חדשות נודעים נוספים ברדיו כמו גב' לאה פורת, משה בן אפרים, אליהו כרמל, חנוך גִבתון, פלטי בן ליש משה חובב, גב' ראומה אלדר (אחותו של משה חובב), עזריה רפפורט, ארנון גפני, אפרים אבא, ואחרים. נחשב לעיתונאי שחולל את מהפכת שידורי החדשות והאקטואליה ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 וה- 60 של המאה שעברה לאחר שובו מה- BBC הבריטי בלונדון. חַגַּי פִּינְסְקֶר הוא הוגה תוכניות "היום הזה" ו- "יומן השבוע" ברדיו ונחשב לאבי העיתונאות המודרנית ברדיו. היה מורה דרך לאנשי תקשורת ידועים כדן שילון, ירון לונדון , יגאל לוסין, חיים יבין, מיכה שגריר, רון בן ישי ורבים אחרים. חגי פינסקר היה מנהל חטיבת החדשות ברדיו בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. בקיץ 1969 מונה (ללא מכרז) ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית השני לאחר התפטרותו של אליהוא כ"ץ. שימש מנהל הטלוויזיה כשנה אחת בלבד. חגי פינסקר נלחם בנובמבר 1969 יחד עם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למען שידורי טלוויזיה בלילות שישי ובשבתות. חגי פינסקר שימש חבר בוועדת המכרזים של רשות השידור שב- 4 במארס 1970 עיצבה מחדש את מצבת כוח האדם של הטלוויזיה הישראלית הצעירה בת השנתיים . הוא היה מנהל בעל עוצמה אך הוועד המנהל של רשות השידור לא האריך את מינויו . נפתח מכרז. במכרז הזה שתקיים בקיץ 1970 גבר נקדימון "נקדי" רוגל ומונה למנהל הטלוויזיה במקומו. חגי פינסקר חזר לרדיו ובשנות ה- 70 שימש בהצלחה כמנהל רדיו "קול ישראל". חגי פינסקר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "את יסודות הסיקור העיתונאי החדשותי ההוגן והמהיר למדתי מהרדיו הציבורי האנגלי ה- BBC".

טקסט תמונה : חגי פינסקר גבר יפה תואר בן 43 בתמונה שצולמה ב- 1968. היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנה אחת מ- 1969 עד מחצית 1970. מהפכן עיתונאי ששימש מורה דרך לאנשים רבים ברדיו והטלוויזיה הציבוריים – ממלכתיים. עבור רבים מהם הוא בלתי נשכח. (התמונה באדיבות חגי פינסקר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרופסור שמואל אלמוג ז"ל 

נולד בגרמניה ב- 3 ביוני 1926. נפטר ב- 5 באפריל 2008 בירושלים. עיתונאי וותיק ומוערך ברדיו "קול ישראל". עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב- 1933 בהיותו בן שבע . החל את הקריירה שלו ברדיו בתום שירותו הצבאי ב- 1949 כקריין פרי לאנסר. היה קריין תסכיתים ונודע בכשרון החיקוי שלו. נבחר להיות קריין מהדורות חדשות בימי השֶלֶג הגדול שירד במדינת ישראל ב- 1950. בצעירותו היה חבר בתנועת הקומוניסטים העבריים , ומשם נדד ל- מפ"ם , ואח"כ לאחדות העבודה. שמואל אלמוג היה שליח רדיו "קול ישראל" בארה"ב בשנים 1964- 1960, ואח"כ מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל". בנובמבר 1967 מינתה אותו ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי למנהל שירות השידור (רדיו "קול ישראל") במקומו של חנוך גִיבתוֹן. במארס 1969 כשהוא מחזיק בתואר האקדמי MA  בהיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים מונה ע"י ראש ממשלת ישראל גב' גולדה מאיר והשר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי למנכ"ל הראשון של רשות השידור שכללה בתוכה את שידורי הרדיו הוותיק והטלוויזיה הצעירה גם יחד. ישראל גלילי ואחריו שר החינוך יגאל אלון בממשלת גולדה מאיר (בשנים 1972- 1969) שני אנשי "אחדות העבודה" במפלגת המערך רחשו לשמואל אלמוג אמון מקצועי ופוליטי בלתי מסויג. שמואל אלמוג בנה את הרשות כגוף שידור ממלכתי אך עצמאי ובהשראתו נקבע כי המנכ"ל הוא העורך הראשי של רשות השידור – רדיו וטלוויזיה. אחת מרכישות החיזוק החשובות ביותר של שמואל אלמוג ב- 1969 הייתה הבאתו של ארנון צוקרמן מאגף מס הכנסה במשרד האוצר כדי לשמש סמנכ"ל לענייני כספים ומִנהל ברשות וכן גיוסו של הכלכלן אליהו בן עמרם לשורות הרשות בתפקיד מנהל המחלקה הכלכלית . ארנון צוקרמן היה הבוס הישיר של אליהו בן עמרם והיה האיש שהביא ב- 1970 לרשות השידור את הכלכלן ישראל דוֹרי. ארנון צוקרמן, אליהו בן עמרם, וישראל דורי הפכו ל- "שחקנים כלכליים ראשיים" ב- Cast של שמואל אלמוג . שניהם סייעו למנכ"ל הרשות להעביר את הטלוויזיה הציבורית לפסי עבודה מסודרים ויצרניים בד בבד עם תכנון תקציבי מוקפד. אליהו בן עמרם וישראל דוֹרִי היו האנשים שניהלו במשך שנים את המו"מ על גובה התשלומים וזכויות השידורים שהרשות עתידה לשלם למוסדות הספורט, מוסדות התרבות התיאטרון והמוסיקה, ומפיקים ויוצרי טלוויזיה חיצוניים מחוץ לרשות השידור.

פרופסור ירמיהו יובל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…המנכ"ל החדש שמואל אלמוג היה חסר ניסיון מִנהלי וחיפש סמנכ"ל למִנהל עליו יוכל להישען. אני קישרתי ב- 1969 בינו לבין ארנון צוקרמן שהיה אז סגן נציב מס הכנסה וחיפש לעצמו מקום עבודה יצירתי יותר…". מייד עם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור נלחם שמואל אלמוג למען שידורי טלוויזיה בכל ימות השבוע לרבות לילות  שישי ושבתות. בחודש נובמבר 1969 נקלע למאבק עם ראש הממשלה גב' גולדה מאיר שהתנגדה משיקולים  פוליטיים לשידורי הטלוויזיה בלילות שישי ובשבתות. הדבר הובא להכרעת בית המשפט העליון שקבע כי רשות השידור רשאית להחליט בענייני הטלוויזיה והרדיו בניגוד לעמדת הממשלה. רשות השידור בראשותו של שמואל אלמוג ניצחה. ב- 1974 עזב את רשות השידור ופרש לתחום האקדמי. ב- 1979 עשה את עבודת הדוקטורט. ב- 1994 קיבל שמואל אלמוג את התואר פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.

טקסט תמונה : שמואל אלמוג בן 43 עשה בתוך שנה וחצי קפיצת דרך ענקית בניהול השידור הציבורי. בנובמבר 1967 מינתה אותו ממשלת ישראל להיות מנהל רדיו "קול ישראל" במקומו של מר חנוך גִבתון. כעבור שמונה עשר חודשים, באפריל 1969 הציבה ממשלת ישראל את שמואל אלמוג בפסגת השידור הציבורי כשמינתה אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הראשון רשות שכללה בתוכה לראשונה את הרדיו הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה. שמואל אלמוג כיהן במשרה הרמה במשך תקופה של חמש שנים מ- 1 באפריל 1969 עד 1 באפריל 1974. (התמונה באדיבות שמואל אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל  

נולד ב- 11 באוגוסט 1925. נפטר ב- 8 בדצמבר 2011. היה עיתונאי, עורך ומפיק, ושַדָּר בכיר במשך שנים רבות ברדיו "קול ישראל". בקיץ 1970 עבר בהצלחה את מכרז מנהל הטלוויזיה (גבר על חגי פינסקר ) ומונה למנהל הטלוויזיה השלישי . נקדימון רוגל החזיק מעמד בתפקידו כשמונה חודשים והתפטר. הוא אמר לי כי מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג היה ריכוזי מידי ולא נתן לוֹ לעבוד ולפעול באופן חופשי כמנהל טלוויזיה. היו לו גם טענות נגד סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן שהיצר את צעדיו . נקדימון "נקדי'" רוגל זוכר בשיחות התחקיר עמי : "בתום חצי שנת ניהול הודיעו לי כי עברתי בהצלחה את מבחן תקופת הניסיון ומעתה אהיה מנהל הטלוויזיה לשלוש השנים הבאות. חשבתי לעצמי, אני עברתי בהצלחה את מבחן הניהול אך אלה שמינו אותי לתפקיד לא עברו אותו. אי אפשר היה להמשיך לנהל את הטלוויזיה בתנאים הבלתי אפשריים שנכפו עלי".

נקדימון "נקדי" רוגל חיבר את "מסמך נָקְדִי" הנודע המשמש קוֹד אתי של עיתונאי הטלוויזיה והרדיו בשידור הציבורי. היה אחד האנשים שקידמו את נושא ההתחדשות הטכנולוגית בטלוויזיה והצטיידות רשות השידור. מאֹשְיוֹת הרדיו, הטלוויזיה, ורשות השידור לדורותיהם.

טקסט תמונה : שנת 1970. זהו מנהל הטלוויזיה מר נקדימון "נקדי" רוגל בן 45. ה- "שוערב", שפמו הענק הפך לסמלו המסחרי. מאחוריו מנהל חטיבת שירותי הפקה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ראובן מורגן יליד אנגליה שהפך מאוחר יותר לבימאי. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1966. סטוקהולם – שוודיה. זהו נקדימון "נקדי" רוגל (מימין) אחד האישים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור לדורותיה. כאן הוא מראיין לרדיו "קול ישראל" בדצמבר 1966 בסטוקהולם – שוודיה את הסופר עטור פרס נובל לספרות ש"י עגנון. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במחצית השנייה של עשור ה- 50 של המאה שעברה היה יצחק "צחי" שמעוני כבר דמות רבת מוניטין ברדיו "קול ישראל". גם בגלל שתי תוכניות פופולאריות אותן הגיש והנחה, "שלושה בסירה אחת", ואח"כ "מחפשים את המטמון" (בשותפות עם נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל). אנוכי הייתי בתקופה ההיא קצין קרבי צעיר בגדוד 12 של חטיבת גולני. ב- 1968 נמנה יצחק "צחי" שמעוני על צוות ההקמה של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. ב- 1969 התמנה למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והחזיק בתפקידו הרם עד 1976 (במקומו מונה לתפקיד ב- 1976 מרדכי "מוטי" קירשנבאום שזכה באותה שנה בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. אנוכי סיימתי בהצטיינות את לימודיי במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט ומאז 1965 הייתי מורה לחינוך גופני ומתמטיקה במשרד החינוך. לימדתי בביה"ס האזורי שער הנגב, בקיבוץ רוּחָמָה, ובשני בתי ספר ברמת אביב "אורנים" ו- "ניצנים". בקיץ 1971 הביאו אותי אלכס גלעדי ודן שילון לחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומסלול חיי השתנה לעַד.

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל

נולד ב- 7 בנובמבר 1926. נפטר ב- 11 ביוני 2013. שַדְּרָן ועורך נודע ברדיו "קול ישראל" בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. אבי תוכניות הרדיו המיתולוגיות, "שלושה בסירה אחת", "החידון המוסיקאלי", ו- "מחפשים את המטמון". היה מאנשי הרדיו הראשונים שעברו לטלוויזיה. יצחק "צחי" שמעוני נבחר ב- 1968 ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ להיות מנהל התוכניות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא שימֵש בתפקידו זה עד 1976 והוחלף ע"י מוטי קירשנבאום. במארס 1980 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל הטלוויזיה. החזיק בתפקידו הרם כשנה ועשרה חודשים ובינואר 1982 התפטר בטענה כי אינו יכול לעבוד עם מנכ"ל שמתערב כל הזמן בהחלטותיו. תרם תרומה ערכית לתרבות השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 במאה שעברה ברדיו "קול ישראל". יצחק "צחי" שמעוני (מימין בן 31) מנחה ומגיש את התוכנית הפופולארית "שלושה בסירה אחת". לצדו אנשי הפנל משמאל לימין : שמואל אלמוג, אמנון אחינעמי, דן אלמגור. (לע"מ תמורת תשלום).

הקדמה

פסגת הישגו המנהיגותי של יצחק "צחי" שמעוני איש הרדיו והטלוויזיה הוותיק היה מינויו בגיל 53 במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ובתמיכתו המוצהרת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון (חבר מרכז חֵרוּת) וראש הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ירושלים. זאת הייתה תקופה סוערת ביותר ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה רבת תהפוכות ותמורות ולאו דווקא לטובה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נקלע אליה בתוקף מינויו למנהל הטלוויזיה אולם הממנה שלו האפיל עליו כפי שיובאו הדברים בהמשך.

ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין מינתה ב- 1978 את רְאוּבֵן יָרוֹן ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של ד"ר וָולְטֶר אֵיְתָּן פרי מינויה של הממשלה בראשות גב' גולדה מאיר ב- 1972 . מנכ"ל רשות השידור ב- 1978 היה עדיין יִצְחָק לִבְנִי גם כן פרי מינויה של ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר (מונה לתפקידו ב- 1 באפריל 1974). ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסר כל ניסיון ניהולי של רשת שידור מורכבת (טלוויזיה ורדיו) מכל היבט המונה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים, נלקח מאחורי מכתבתו בעיתון "מעריב", ומייד עם הגעתו לרשות טבע את הסלוגן המתוחכם והמפורסם שלו : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית ולא טלוויזיה ניטראלית". רמז עבה שנשלח לעברו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון חברו יחדיו לחזון אחד . שניהם תיעבו את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ב- 1 באפריל 1979 החלה הספירה לאחור של שניהם לקראת סוף כהונתו השנייה של ארנון צוקרמן בתפקיד מנהל הטלוויזיה שנקבעה ל- 1 באוגוסט 1979. יוסף "טומי" לפיד הכריז כי הוא איננו מדיח את ארנון צוקרמן אלא לא מאריך לו את תקופת כהונתו לקדנציה שלישית 1982 – 1979. פרופסור ראובן ירון אף הקצין את העמדה. בשיחות התחקיר שלי עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים אמר לי כהַאי לִישָנָא : "כל כך לא רציתי את ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה מפני שהוא נראה לי מנהל לא הגון ולא ישיר ומוטה פוליטית שמאלה, עד שהודעתי למנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד חד משמעית, או אני – או הוא ארנון צוקרמן. יוסף "טומי" לפיד ראה את העניינים עין בעין כמוני. הוא הבין שהטלוויזיה הציבורית – ממלכתית היא מוסד שידור שבמידה רבה מוטה שמאלה". אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן התמנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1973. שש שנות כהונתו נחשבו ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה על פועלו מצד עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, רָפִיק חַלָבִּי, יָאִיר שְטֶרְן, יִשְרָאֵל סֶגָל, יָעֵל חֵן, ורבים אחרים ואנוכי בתוכם . עיתונאי הטלוויזיה ראו בהכרזתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא איננו מאריך את תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן מהלך הדחה לכל דבר . ביום שני – 23 ביולי 1979 קרה דבר מדהים חסר תקדים . מאות מעיתונאי רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצרים, כותבים, שדרנים, מפיקים, וצלמים יצאו להפגנת ענק משולטת ברחוב הצר "תורה מציון" בירושלים הנמתח מבניין הטלוויזיה עד לבניין חוטי ירושלים (מקום מושבו של רדיו "קול ישראל" ומושבה של הנהלת רשות השידור) בגנות המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. בראש ההפגנה צעד מוטי קירשנבאום שזעק בגרון ניחר שוב ושוב לעברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד : "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה ורשות השידור. אל תאיים. התפטר". הייתי לידו ושמעתי זאת במו אוזניי. שתי פיגורות טלוויזיוניות משמעותיות מאבות השידור הציבורי לתולדותיו נעדרו מההפגנה ההיא, חַיִים יָבִין (כיהן בימים ההם כמנהל חטיבת החדשות) ויִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שסיים זה מכבר את תפקידו כראש צוות מבצע שידורי הטלוויזיה הגדול של תחרות שירי ה- ארוויזיון שנערכה כזכור ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חלב ודבש". אולי גם בשל כך שמר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסד נעורים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומינה אותו במארס 1980 למנהל הטלוויזיה . הוא חיפש מנהל טלוויזיה נאמן ועושה דברו . צריך להבין שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה כה חשדן כלפי עיתונאי הטלוויזיה עד שנטל לעצמו ב- 1 באוגוסט 1979 גם את משרת ניהול הטלוויזיה. במשך שבעה חודשים נשא בכפל תפקידים , מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה . בטרם הדחת ארנון צוקרמן נפגש יוסף "טומי" לפיד עם אנשי חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה וניסה לשכנע אותם בעניין תמימותו הפוליטית וגם להרגיע אותם : "אינני כלל מהימין כפי שמנסים להציג אותי. בבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 הצבעתי בכלל למפלגת ד"ש ". ארנון צוקרמן שנכח בפגישה השיב לו מייד בנחרצות בקול הבריטון העמוק שלו, "את מי זה מעניין למי הצבעת ולמה זה חשוב בכלל", ו- התכוון לפוליטיזציה שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתכוון לזרוע בין עיתונאי חטיבת החדשות ע"י ניקוי וטיהור שמו ודמותו כאיש הימין כביכול, על מנת לזכות באימונם של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך תקופת זמן קצרה שנתיים – שלוש נטשו עיתונאים בכירים רבים את הטלוויזיה במחאה נגד שילטונם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הגה מאוחר יותר לאחר נטישתו את הטלוויזיה (ב- 1983) את את הסְלוֹגָן ההוא שלו, "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש…". מוטי קירשנבאום פנה בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה לשוק הפרטי והחל להפיק תוכניות בתיאטרון סטירי שנקראו "יורדים על השבוע".

טקסט תמונה : 1976. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין) ומוטי קירשנבאום חוגגים את עלייתה המוצלחת לאוויר של התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". מאחור נראה מפקח החשמל והתאורה יז'י ביאלוק ז"ל עולה חדש מפולין. קירשנבאום ניצב על סף הגונות בארבעה תחומים של תעשיית הטלוויזיה : תכנון, כתיבה, עריכה, ובימוי. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1979. הפרופסור למשפטים ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 (מימין) ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (משמאל) מי שכיהן בתפקיד הרם בשנים 1984- 1979. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת . שררה ביניהם הבנה מוחלטת. הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם. בקיץ 1979 החליטו שניהם בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמהלך הדחה. בחורף 1982 החליטו שניהם ללא דיחוי ושוב בעצה אחת למנות את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני שהתפטר. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בשבוע – 23 ביולי 1979 . ליד בניין הטלוויזיה ובניין החוטים ברוממה – ירושלים משכנה של חטיבת החדשות רדיו "קול ישראל" ומקום מושבה של הנהלת רשות השידור. מוטי קירשנבאום (במרכז נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה), מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד שזה אך נכנס לתפקידו. לשמאלו של מוטי קירשנבאום עומד המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי. בגבה למצלמה – ג'וּדִי לוֹץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה. מוטי קירשנבאום צעק ליוסף "טומי" לפיד, "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, חרפה שכמותך, תסתלק מכאן, אל תאיים התפטר". הייתי שם ושמעתי אותו זועק מכאב וצער. זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום. הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו. הוא היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70. מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. מוטי קירשנבאום נחשב לגדול תומכיו ונאמניו של ארנון צוקרמן. בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הדיח בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מכהונת מנהל הטלוויזיה , הניף מוטי קירשנבאום לעברו של יוסף "טומי" לפיד שלט "התפטר" בהפגנת העובדים המפורסמת , וזעק לעברו בכעס, "טומי לפיד הזנית את הטלוויזיה…!". (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" כרך א' (אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979). 

מצא חן בעיניי כי מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום מתומכיו הנאמנים של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מצא לנכון צורך להגן עליו לא רק מפני יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אלא גם מפני יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 ומי שקדם ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בתפקיד הרָם. מוטי קירשנבאום לעג לדרך ניהול רשות השידור ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי. הוא האשים בחריפות רבה עד כדי תיעוב את יִצְחָק לִבְנִי בתקיעת מקלות בעגלתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. כמו כן תיעב את הפיקוח הציבורי הלא יעיל של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל. הוא מאס ביצחק לבני. בשלב מסוים הוא היה כל כך מאוכזב ממנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי עד שהחליט לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לחופשה ללא תשלום. מאוחר יותר נאלץ לחזור לשורותיה מפני שההנהלה הראשית איימה לפטר אותו אם לא ייאות לחזור ממנה. ב- 25 באוגוסט 1978 העניק ריאיון בוטה וחסר תקדים בחריפותו לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר בו תקף ללא כל חשבון את מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי [1]. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נקט בצעד חריג. הוא לא הִרְבָּה להתראיין לעיתונות אך הפעם הזאת הִרְשָה לעצמו כמנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבַקֵר קבל עם ועדה בנחרצות רבה את הבוס העליון של רשות השידור ולהטיל בו את חִצָיו השנונים. יִצְחָק לִבְנִי קרא שוב ושוב את הטקסט המַר והפוגעני המופיע להלן אך לא פיטר את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ממשרתו. אולי נמנע מלעשות כך מפני שמוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם (בן 39 ב- 1978) היה בֵּן מַלְכוּת של רשות השידור, חתן פרס ישראל. אי אפשר לטעות בטקסט המיאוס והסלידה שהפגין כלפי מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מר יִצְחָק לִבְנִי. כך אמר מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לפני שלושים וחמש שנים ב- 25 באוגוסט 1978 למראיינו מר אֵלִי טָיְיכֶר מעיתון "הארץ".

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1978. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום מעניק ריאיון אמיץ, מכובד, לוחמני, ו- כנה לעיתונאי "הארץ" אלי טייכר. (באדיבות עיתון "הארץ"והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט. 

"ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן, מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, וליצור יש מאין. דרושים אמצעים טלוויזיוניים, אולפנים וציוד טכני למיניהם. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים, הנגרייה עלובה מאין כמותה, מתפרה לתלבושות אין, איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה (מקצוע בפני עצמו) ולהתפרנס מכך בכבוד. תקציב חטיבת התוכניות בטלוויזיה כ- 37.000000 (שלושים ושבעה מיליון) ל"י שווה לתקציב הסרט "אנטבה" של מנחם גולן ועוד סרט דל נוסף. 37.000000 (שלושים ושבעה מיליון) ל"י בתנאי האינפלציה כיום הם סכום מגוחך.

לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשְאִיפָה לכוֹח "ועשיית שרירים" להשתלטות וכיו"ב, מונחי ניקולה מאקיאוולי לעניים השגורים בפיו. טענותיו הם הֶבֶל גמור. אני מצהיר בפניך מר אלי טייכר כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז מלוא הסמכויות בידיו של המנכ"ל מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג יצחק לבני האיש חרף התבטאויותיי הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ושגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור. הוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים, ובעיני הציבור כולו.

החיכוכים בטלוויזיה החלו כמעט תמיד באחד מתרגיליו המכוערים של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, שמטרתו היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש, כנוע, או מתרפס. איש שיקבל את תכתיביו. לאלה שיישארו בטלוויזיה אחרי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני יידרשו 10 (עשור) שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני".

מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ביקש ממנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן כי יאפשר לו התערבות יתר בתכנים תמורת הענקת סמכויות יתר בניהול הטלוויזיה. ארנון צוקרמן הכריזמטי לא וויתר ולא נתן ליצחק לבני דריסת רגל בבניין הטלוויזיה. המאבק השקוף בין השניים היה יותר מסוֹד גלוי. רבים בטלוויזיה היו עֵדים לו. ארנון צוקרמן נהנה מאמון מופלג ותמיכה גדולה של מנהלי המחלקות והחטיבות בבניין הטלוויזיה ובראשם דן שילון מנהל חטיבת החדשות, מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות, וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. מבחינה מוראלית וגם מעשית הוא הביס את יצחק לבני.

סיפור הפגנת עיתונאי רשות השידור בקיץ 1973 נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הוא אחד שאין שני לו . מאות מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עיתונאים, בימאים , צלמים, כותבים, יוצרים, ומפיקים עזבו ביום שני – 23 ביולי 1979 את עבודתם ב- "בניין היהלומים" הגבוה בעל חמש הקומות וירדו בהתלהבות לרחוב הפנימי הסמוך כדי להביע את נאמנותם לארנון צוקרמן . גם העיתונאים של הטלוויזיה במערכת תל אביב הצטרפו לחבריהם בירושלים. חיזיון בלתי נפרץ . הם נאספו סביב חדרי הנהלת רשות השידור "בבניין החוטים" ששכן כמאה מטר  מ- "בניין היהלומים" כדי לשָדֵר הזדהות ותמיכה מוחלטת בו . בראש המוני התומכים במנהל הטלוויזיה המודח ניצבו מנהל חטיבת התוכניות מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויָאִיר שְטֶרְן שהיה יו"ר וועד עיתונות-הפקה. הייתה שם תכונה והמולה רבה. ההפגנה הענקית במידותיה הייתה רעשנית וניזונה מהרבה אמוציות וקריאות קולניות רמות שגָבְלוּ בשִטְנָה. מוטי קירשנבאום בעל היוזמה הפך למנהיג ההפגנה. הוא אהב והעריך עד למאוד את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ותּיעב לעומתו את המנכ"ל החדש וגם את חברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . מוטי קירשנבאום זוכר שאחת משיחותיי עמו כשהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993: "באחת מישיבות הוועד המנהל ב- 1979 אליה הוזמנתי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת התוכניות אמרתי ליו"ר ראובן ירון כי ההתנגחויות הפוליטיות שלו בעיתונאי הטלוויזיה וההתערבות הבלתי פוסקת מצדו היא דבר חמור ביותר. פרופסור ראובן ירון השיב לי, "אל תחלק לי ציונים". ואני החזרתי לו מיד אבל תכף ומייד, "זה לא כבוד גדול להשתתף בישיבות הוועד המנהל שאתה עומד בראשו". הוא נדהם מדבריי והורה לי לעזוב את החדר. עזבתי". מוטי קירשנבאום ממש התלהם על יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור ראובן ירון ויצא מגדרו בקיץ 1979 כדי להוכיח זאת. הוא נתן דוגמא לאחרים כשהחזיק בעצמו בידו שלט גדול עליו הייתה כתובה מילה אחת, "התפטר" , והתכוון למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. מנהלת המחלקה הדוקומנטארית גב' ג'וּדִי לוֹץ הניפה ליד מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם שלט "חֶרְפָּה" וכיוונה אותו לעבר יו"ר הוועד המנהל של רות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן . היה שם בַּלָגָן גדול והתרסה גלויה נגד בואו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לרשות השידור .

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל

כאיש טלוויזיה זוטר לא נפגשתי עם יצחק "צחי" שמעוני עד אוקטובר 1975 . שוחחתי עמו לראשונה אז אודות סדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD" ששערך , הפיק , וביים בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המהולל בָּאד גְרִינְסְפָּאן ורעייתו קָאפִּי פֶּטְרָאש (Bud Greenspan and Cappy Petrash). שניהם אינם עוד בין החיים. לא החזקתי בידיי שום קריטריון כדי לקבוע אם יצחק "צחי" שמעוני איש עתיר ידע ומשכיל כדי לקבוע את מידת השפעתו על טיב השידור הציבורי והאם היה מנהל תוכניות טוב . מחליפו מוטי קירשנבאום (היה ב- 1976 בן 37) נהנה מ- Reputation מזהיר של עורך ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" ונודע גם כמתעד וכעיתונאי וכתב מוכשר במגזין "יומן השבוע". אינני זוכר שום מוצר טלוויזיוני שיצר יצחק "צחי" שמעוני כמורשת (מהסוג שהותיר מאחוריו מוטי קירשנבאום) למעט הנחיית חידוני טלוויזיה "משלוש יוצא אחד", "מקבילית המוחות", ו- "אָלֶגְרוֹ" החידון המוסיקאלי. בסתיו 1978 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן (בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני) את יצחק "צחי" שמעוני להתייצב בראש צוות ענק שתפקידו היה להפיק את תחרות ה- אֶרוֹוִיזְיוֹן (Eurovisio song contest) הבינלאומית שנועדה להיערך בבנייני האומה בירושלים בשבת – 31 במארס 1979, ואמורה הייתה להיות משודרת בשידור ישיר לכל רחבי אירופה . זכות האירוח ההיא של האֶרוֹוִיזְיוֹן ההוא ב- 1979 נפל על פי חוקי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בחלקה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלל זכייתו של הזמר יִזְהָר כּהֵן ב- אֶרוֹוִיזְיוֹן שנערך בפאריס במארס 1978 עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי". מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי קפץ על המציאה בשתי ידיים ולמרות העלות הכספית הגבוהה של ההפקה נטל אותה לידיו , דבר שהעניק יוקרה עצומה ופרסום בינלאומי רב ל- IBA כינויה של רשות השידור באיגוד השידור האירופי (Israel Broadcasting Authority) . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי גייס לשורותיו את המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי (נחשב למפיק על בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שהפיק וניהל בהצלחה רבה את השידורים הישירים שכיסו את הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בתאריכים 21 – 19 בנובמבר 1977) הבימאי הוותיק יוֹסִי צֶמַח, ואת צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות שהופקד על הקשרים הבינלאומיים עם רשתות הטלוויזיה האירופיות אלה שהיו עתידות לשדר את האירוע למאות מיליוני צופים בכל רחבי היבשת . ההפקה צלחה הרבה מעבר למשוער.

הופעתו הדרמטית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה של בימאי הטלוויזיה והקולנוע המתעד האולימפי הדגול היהודי האמריקני בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) והסדרה הדוקומנטארית הטלוויזיונית הנפלאה שלו "OLYMPIAD" שינתה גם את פניה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. באד גרינספאן נחשב ל- עילוי בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. הוא הגשים במידה רבה הלכה למעשה את האמירה של מוטי קירשנבאום לפני שנים רבות, כי, "למילים יש וויזואליה משלהן". אלכס גלעדי ואנכי למדנו ממנו רבות. אלכס גלעדי ואנוכי בנינו והרכבנו בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 קורס לכתבי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

היה ברור שחטיבת הספורט המצומצמת בטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה לשאת עוד בכוחותיה הדלים בעומס השידורים האולימפיים , והיא חייבת להכשיר כוח אדם נוסף שיסייע בשידור , הפקה ועריכה במבצעי שידור גדולים . אלכס גלעדי לא היסס. בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 ולאחר חזרתי מטורונטו 1976 מסיקור אולימפיאדת הנכים שם (ספורטאי וספורטאיות ישראל השיגו באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 75 מדליות אולימפיות), הטיל עלי אחריות כפולה למַסֵד ולהכין את המתודיקה של קורס כתבי טלוויזיה מסודר ולהמשיך לערוך במקביל גם את התוכנית "מבט ספורט". היינו חייבים תגבורת שידור בכל תחום מתחומי הטלוויזיה, בעיתונאות, שדרנות, והפקה. "אתה הכתב-עורך הטלוויזיוני המוכשר ביותר שיש למחלקת הספורט, ואתה האיש הבקי והמחובר בכל רמ"ח אבריך לספורט באשר הוא הרבה יותר מכולנו. לצערי, רובינו קשורים לענפי הכדורגל והכדורסל שהוא מנת לחמנו היומית . זהו תחום כיסוי חשוב , אך אני צריך הרבה יותר מזה", והוסיף, "אני מבקש אותך להכין דוֹר חדש של כתבי ספורט", אמר לי. המרצים הראשיים בקורס הכתבים ההוא היו דן שילון , מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי עצמו. המפיק אמנון ברקאי (היום איש ערוץ 10) הוא בוגר אותו הקורס ההוא לפני 37 שנים.

טקסט תמונה : יולי 1976. אולימפיאדת מונטריאול 1976. מונטריאול – קנדה. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק מחונן אלא גם איש יחסי ציבור ושיווק ממדרגה ראשונה, ורב אמן בקשירת יחסי עבודה אישיים – מקצועיים עם הקולגות שלו – בארץ ובעולם. מימין לשמאל : אֶתִּי ישראלית – קנדית ששימשה מזכירת ההפקה יעילה של אלכס גלעדי במונטריאול 76', יאיר אלוני, אלכס גלעדי, איש לא מזוהה מ- CBC ובוב מויֶיאר (Bob Moyer) מנהל חטיבת הספורט של CBC וראש קבוצת ORTO הקנדית. (התמונה באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 76'. אנוכי יחדיו עם אֶתִּי (ישראלית מקומית) מזכירת ההפקה המצוינת של אלכס גלעדי במונטריאול במשרד ההפקה הקטן שלנו ב- IBC בבניין ORTO במונטריאול. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1976. אולימפיאדת הנכים בטורונטו – קנדה בחודש אוגוסט של שנת 1976. אני נוֹכֵח באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 כשדר וכתב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשליחות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי) עם קוּתִּי גֵרְשוּנִי (נכה צה"ל קטוע גפיים עליונות ובעל שרידי ראייה בלבד) והמדריכה שלו עדנה מדליה (לשעבר אלופת ישראל בזריקת דיסקוס לנשים). (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקשר הראשון שלי עם מר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נוצר בקיץ 1975. יצחק "צחי" שִמעוני מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית שב לארץ מפאריס לאחר ששהה ביריד סרטי טלוויזיה שהתקיים אז בעיר האורות . צחי שמעוני פגש בפאריס את ידידו האמריקני ביל סואונדרס (Bill Saunders) מפיץ סרטי חברת "פוקס ה- 120" באירופה. לצִדו של ביל סואונדרס ישב בימאי הספורט האמריקני הנודע באד גרינספאן המנוח. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא רק שלא הכיר אותו הוא גם לא שמע עליו  ביל סואונדרס אמר לו, "צַחִי, בוא תעשה הכרה עם באד גרינספאן". השאר כפי שאומרת הקלישאה הוא היסטוריה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חזר לארץ וסיפר לי בנון – שלנטיות על פגישתו שָם עם יוצר סרטי הספורט הדוקומנטאריים האולימפיים , יהודי – אמריקני מניו יורק , העונה לשֵם בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bad Greenspan) . "יואש, לי השֵם זה לא אומר יותר מידַי אבל תדע לך שהוא עשה תוכנית טלוויזיה דוקומנטארית מפורסמת בת 50 דקות ששודרה בארה"ב כבר ב- 1968 והנושאת את השם "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לבֶּרְלִין" (Jesse Owens returns to Berlin), בישר לי באדישות, והוסיף, "תוכנית הטלוויזיה הזאת זכתה בפרס אמי האמריקני לסרטי טלוויזיה". על בַּאד גְרִינְסְפָּאן טֶרם שמעתי ב- 1975 אבל גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה אחד מגיבורי ילדותי ושֵם דבר בתולדות המשחקים האולימפיים, כמו גיבורי ספורט נוספים שלי (ושל רבים אחרים) השחיין האגדי ג'וֹני וָויְיסְמִילֶר, שני הרצים הדגולים למרחקים ארוכים "הפִינִי המעופף" פָּאבוֹ נוּרמִי ואֶמיל זָטוֹפֶּק "הקָטָר הצֶ'כִי", המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס במשקל כבד שנודע בכינויו "המפציץ הַחוּם" (The Brown Bomber) ורבים אחרים.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס יליד 1913, זכה בארבע מדליות זהב אולימפיות בתחרויות הא"ק במשחקי ברלין 1936 , הידועים גם כ- "אולימפיאדה הנאצית". גֶ'סִי אוֹאֶנְס ניצח בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק , ובמירוץ השליחים ארבע פעמים 100 מ'. שנה ורבע קודם לכן, ב- 25 במאי 1935 קבע ארבעה שיאי עולם באצטדיון "אָן אָרְבּוֹר" (An Arbor) במִישִיגֶן בעת אליפות ארה"ב בא"ק. שיא העולם שלו בקפיצה לרוחק 8.13 מ' החזיק מעמד עשרים ואחת שנה (נשבר ב- 1961 ע"י הקופץ לרוחק האמריקני רלף בוסטון שקבע 8.21 מ'). גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה אתלט שחור נצר למשפחת עבדים במדינת אָלָבּאָמָה . הישגיו המדהימים באולימפיאדת 1936 הממו את עולם הספורט וסתרו על אדמת גרמניה את "תורת הגזע העליון" של הצורר אדולף היטלר ."…אהמממ יואש …", אמר כמצטדק, "רציתי להוסיף שבאד גרינספאן עשה חוץ מהסרט "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לברלין", איזה סדרת ספורט דוקומנטארית בת אחד עשר  פרקים הנושאת את השם "האולימפיאדה" (OLYMPIAD)". מייד שאלתי אותו, "צַחִי, כיצד לא קנית את הסדרה כוּלה בו במקום ?". הוא השיב לי בטון המנומס והרציני שלו, "אינני מומחה עד כדי כך, את זאת אני משאיר לך ולאלכס גלעדי". אלכס גלעדי ואנוכי רכשנו למחרת את כל 11 פרקי הסדרה.

בַּאד גְרִינְסְפָּאן יצר את הסדרה הדוקומנטארית המצוינת "האולימפיאדה", בעזרת צוות אנשים קטנטן. הוא היה הבימאי וכותב התסריטים והטקסטים, אשתו קָאפּי פּטְרָאש (Cappy Petrash)  הייתה המפיקה והרוח החיה בכל הצד הארגוני (נפטרה ממחלת הסרטן ב- 1983)  . לצִדם פעלו וסייעו בתחקיר המפורט שתי אחיות צעירות יפות תואר נֶנְסִי וסוּזַאן בֶּפָה (Nancy and Suzanne Beffa). מכיוון שלא היה לוֹ מספיק ממון להפיק את סיפורי הסדרה לבדו, הצליח באד גרינספאן לשכנע את אנשי הטלוויזיה המסחרית הקנדית CTV ובראשם ג'וֹנִי אִיסוֹאוּ (Johnny Esaw) בחשיבות עניין התיעוד . שני הצדדים חתמו על הסכם משותף להפקת הסדרה "OLYMPIAD" שהפכה למונומנטאלית . הצלחת הסדרה רבת התהילה נעוצה בתחקיר מדויק וניסיון מוצלח לחֲבֵּר בין ההווה של גיבורי הספורט האולימפיים לבין עברם. כשעשה את הסרט "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוֹזֵר לברלין", החליט בַּאד גְרִינְסְפָּאן לא להסתפק בראיונות עם גֶ'סִי אוֹאֶנְס על עברו האולימפי המזהיר בביתו בארה"ב, אלא בחר להטיס את גיבור הסרט לאִצטדיון האולימפי של ברלין 1936 שלא הופצץ בימי מלחמת העולם ה- 2 ונשאר שלם על כּנו, כדי לשחזר את הרגעים הגדולים שלוֹ שם. עדותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס על המסלול המקורי שם חווה את ניצחונותיו המזהירים לפני 37 שנים לנגד עיניו הבוחנות של הקנצלר הגרמני אדולף היטלר וצמרת השלטון הנאצי בגיבוי הצילומים האותנטיים של הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהל (Leni Riefenstahl) מהימים ההם, הפכו את הסרט למסמך עיתונאי – דוקומנטארי מרתק וחשוב ביותר.

אחד הקטעים המרגשים בסרט הוא סיפור הקפיצה לרוחק. ג'סי אואנס הגיע לאולימפיאדת ברלין 36' כשיאן העולם הבלתי מעורער בקפיצה לרוחק, 8.13 מ'. השיא המדהים הזה נקבע אומם שנה ורבע קודם לכֵן ב- 25 במאי 1935 באצטדיון הא"ק "אַן אָרְבּוֹר" במישיגן, אך לא היה ספק כי גֶ'סִי אוֹאֶנְס הוא המועמד הטבעי לנצח גם עכשיו באולימפיאדת ברלין 36'. למרבית ההפתעה לא הצליח ג'סי בשני ניסיונותיו בשלב המוקדם להכניע את מרחק המינימום 7.15 מ' כדי להעפיל לשלב הגמר. הוא לא הגיע ברגל הנכונה לקרש הקפיצה ופשוט פסל את שתי קפיצותיו הראשונות. נותר לו הניסיון השלישי והאחרון . לעזרתו של ג'סי אואנס נחלץ היריב הראשי שלו בתחרות האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג (Carl Ludwig "Luz" Long). "לוּץ" לוֹנְג לא ציית לתיאוריה הגזענית של אדולף היטלר שאסרה לשוחח עם יהודים ושחורים . הוא התיידד עם ג'סי אואנס בכפר האולימפי זה מכבר ועכשיו התקרב לאלוף העולם שהיה לחוץ מאוד בשל כישלון שני ניסיונותיו , ויעץ לאתלט הדגול בטקסט פשוט והגיוני, "מה זה בשבילך לקפוץ 7.15 מ' ? זה ממש כלום , זה כמטר פחות משיא העולם שלך , עליך להרחיק לאחור את סימן התחלת הריצה שלך . אולי תחמיץ במקצת את הקרש אך בטוח שלא תפסול וגם בטוח שתקפוץ רחוק יותר מ- 7.15 מ' ". גֶ'סִי אוֹאֶנְס קיבל את ההצעה של "לוּץ" לוֹנְג כפשוטה והעפיל לתחרות הגמר . בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק זכה ג'סי אואנס במדליית הזהב. הוא קפץ למרחק של 8.06 מ' וקבע שיא אולימפי חדש. "לוּץ" לוֹנג דורג שני וזכה במדליית הכסף לאחר שניתר למרחק של 7.87 מ'. במדליית הארד זכה היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה (Naoto Tajima) עם הישג של 7.74 מ'. נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה ניצח באולימפיאדת ברלין 36' בקפיצה משולשת כשקבע שיא עולם חדש 16.00 מ' . "לוּץ" לוֹנְג היה הראשון שברך את ג'סי אואנס בתום הקרב על זכייתו במדליית הזהב בקפיצה לרוחק . הוא עשה מעשה אסור קבל עם ועדה כשלחץ את ידו של אתלט שחור לנגד עיניהם של 105000 (מאה וחמישה אלף) הצופים באצטדיון האולימפי בברלין וצמרת השלטון הנאצי ובראשה אדולף היטלר שנכח בעצמו בתחרויות. "לוּץ" לונג נפל בקרב בחזית הרוסית  ב- 14 ביולי 1943 כקצין קרבי במדי הוואפן ס.ס. במלחמת העולם השנייה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 האתלט האמריקני המזהיר גֶ'סִי אוֹאֶנְס מימין והגרמני "לוּץ" לוֹנְג ברגע של הפוגה בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. לוּץ לוֹנְג ראה ב- גֶ'סִי אוֹאֶנְס ידיד ספורטיבי ולא יריב פוליטי. (מקור : 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורו של הסרט התיעודי ההוא,  "גֶ'סִי אוֹאֶנְס חוזר לברלין", ברשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC  בשנת 1973,היה סיפור הצלחה טלוויזיוני חסר תקדים שזיכה את בָּאד גְרִינְסְפָּאן בפרסי טלוויזיה . את באד גרינספאן וגֶ'סִי אוֹאֶנְס פגשתי באולימפיאדת מונטריאול 76'. ג'סי אואנס היה אז כבן 63 אורח של הוועד האולימפי הבינלאומי , ולהפתעתי הגדולה מעשן כבד. סיגריה מסיגריה. לחצנו ידיים והצדעתי לוֹ. גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נפטר מסרטן הריאות ב- 31 במרס 1980. הצדעתי גם לבָּאד גְרִינְסְפָּאן וחיבקתי אותו. בָּאד גְרִינְסְפָּאן בן ה- 50 היה ב- 1976 מתעד עַל ואלוהי הסרט הדוקומנטארי של אלכס גלעדי ושלי.

ראה גם שני הספרים "הפקות חובקות ארץ ועולם"  ו- "פסגת היכולת האנושית וחזון התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם" .

ההצלחה הטלוויזיונית הזאת סיקור סיפורו האולימפי המדהים של ג'סי אונס, דחפה את באד גרינספאן להפיק עשרות סיפורים אולימפיים מרתקים נוספים אותם דחס ל- 11 פרקי טלוויזיה עטורים תהילה. הוא העניק לסדרה את השם "האולימפיאדה" (OLYMPIAD). מאה רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל קנו כמונו את הסדרה. עד מהרה הוברר שהיא מופלאה.

בסתיו של שנת 1975 החלו להגיע אלינו ראשוני פרקיה . "חמשת המופלאים" (The incredible five) היה הפרק הראשון . הוא הביא את סיפור ההצלחה האולימפית הפנטסטית של הרץ הפיני האגדי למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי באולימפיאדות אָנְטְוֶורְפֶּן 1920, פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, המתעמלת הנפלאה הצ'כוסלובאקית וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968, זורק הדיסקוס האמריקני המופלא אַל אוֹרְטֶר שניצח בארבע אולימפיאדות רצופות במלבורן 1956, רומא 1960, טוקיו 1964, ומכסיקו 1968, האצנית ההולנדית הבלתי נשכחת שבגיל 30 זכתה באולימפיאדת לונדון 1948 בארבע מדליות זהב , ואֶמִיל זָטוֹפֶּק (Emil Zatopek) הרץ המיתולוגי למרחקים ארוכים מצ'כוסלובקיה שניצח באולימפיאדת לונדון 1948 בריצה ל- 10000 מ', וזכה במדליית הכסף בריצה ל- 5000 מ' בהפרש של 2 עשיריות מהמנצח הבלגי גָאסְטוֹן רֵיְיף (Gaston Reiff), וכעבור ארבע שנים שָב בגיל 30 לאולימפיאדת הלסינקי 1952 וזכה בשלוש מדליות זהב, בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ' ומרתון. הישג שאיש לא חזר עליו מעולם.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (Emil Zatopek) נכנס הראשון בשערי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי 52' בתום ריצת המרתון. נותרה לו ההקפה האחרונה באצטדיון (400 מ') בריצה המתישה אותה רץ בפעם הראשונה בחייו. זכייתו בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 52' בריצות ל- 5000  מ', 10000  מ', וריצת המרתון הוא הישג חסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו מעולם. שדר ה- BBC הרולד אייברהאמס כינה את אמיל זטופק, "a human  machine" (באדיבות רשת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בסרט "חמשת המופלאים" , נראה אֶמיל זַטוֹפֶּק מתראיין למצלמה של באד גרינספאן על רקע הסלוגן  האולימפי הנודע של מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה הבּרון הצרפתי פּיֶיר דֶה קוּבַּרְטֵיין ברוֹם אצטדיון "וומבליי" באולימפיאדת לונדון 1948 . פייר דה קוברטיין היה אידיאליסט . אין פלא שניסח באורח כה הוגן את רעיון ההשתתפות במשחקים האולימפיים. הברוֹן הצרפתי קבע בפשטות וגם בתמימות כי, "ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מן הניצחון".

ברוֹם האִצטדיון האולימפי בלונדון 1948 התנוססה הסיסמא האולימפית שהייתה גם סלוגן חברתי של של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין :

“ The important thing in the Olympic games is not winning but taking part” 

אמיל זטופק שלל לחלוטין את מהות הסלוגן האידיאליסטי והנאיבי הזה. "עבורי הסיסמה האולימפית של פייר דה קוברטיין איננה אומרת דבר", והוסיף, "כשראיתי אותה לראשונה עם כניסתה של המשלחת הצ'כוסלובקית בטקס הפתיחה לאִצטדיון "וומבליי", פשוט גיחכתי לעצמי. לא באתי למשחקים האולימפיים רק כדי להשתתף. באתי כדי לנצח".

טקסט תמונה : יום חמישי אחה"צ – 29 ביולי 1948. אולימפיאדת לונדון. הסיסמא האולימפית מתנוססת ברום אִצטדיון "וומבליי" במשחקים האולימפיים של לונדון ב- 1948. הרץ הצ'כוסלובקי אמיל זטופק לא הסכים עם תוכנה ולעג לה. "באתי לנצח באולימפיאדה – לא רק להשתתף בה", אמר. בתחתית התמונה זהו נושא הלפיד האולימפי ומדליק משואת המשחקים, האתלט ג'ון מארק (John Mark) . משביע הספורטאים היה אצן המשוכות דונאלד פינליי (Donald Finlay) טייס קרבי לשעבר ב- RAF  שנלחם נגד חיל האוויר הנאצי. (באדיבות IOC הוועד האולימפי הבינלאומי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט "חמשת המופלאים" (The Incredible Five) היה סרט תיעודי יוצֵא דופן . אלכס גלעדי ואנכי ראינו אותו ואת שאר פרקי הסדרה על ה- "סְטִינְבֶּק" (Steenbeck שולחן / מתקן מיוחד לעריכת סרטי פילם ) עשרות פעמים. אינני מגזים. זאת הייתה יצירת מופת. Masterpiece טלוויזיוני. הייתי בשוֹק מדבריו של אֶמִיל זטופק אחד מגיבורי הספורט של ילדותי ונערותי. לא האמנתי למשמע אוזניי. אומנם גדלתי והתחנכתי בילדותי בקיבוץ אפיקים על ידי המורה לחינוך גופני האגדי שמריהו נאבל , ועוצבתי על ידו למצוינות בספורט ולחתירה מתמדת לניצחון , אך מעולם לא חשבתי להטיל דופי כספורטאי (חוֹבֵב) בניסוח האימורטאלי של מחֲדֵש המשחקים האולימפיים בעת החדשה. אמיל זטופק שהיה ספורטאי תחרותי מאין כמותו, מי שהעז ושבר את כל המוסכמות. הוא מוֹסֵס את סלוגן הרעיון האולימפי שגרס מאבק ותחרות בספורט רק למען ההשתתפות, עשה זאת בצורה כל כך כֵּנָה וטִבעית. אמיל זטופק ידע ל התאמן ולהתאמן קשה בשיטות מפרכות אולם היה מוכשר פיסיולוגית מראש למאמצי הריצה הארוכה.

בנובמבר 1980 החליט מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"לבעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער למנות אותי למנהל חטיבת הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעזב לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. לא הסכמתי בתחילה. הייתי עֵד במשך שנים למאבקו העצום של אלכס גלעדי למען קידום שידורי הספורט בשידור הציבורי והגדלת תקציבם . טלוויזיה בלי ממון וללא טכנולוגיה שווה כקליפת השום . מלחמתו המקצועית של אלכס גלעדי נתקלה באין סוף קשיים. מנהל שירותי ההפקה דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד חשב שאָלֶכְּס גִלְעָדִי בזבזן . מנהל חטיבת החדשות מר חַיִים יָבִין בשלוש השנים שבין נובמבר 1977 לנובמבר 1980 הקשה מאוד על אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוא היה בעצם הבוס הישיר שלו . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בלם את אלכס גלעדי בפעולותיו למען הפקות הספורט ב- 1979 ו- 1980, ממש היצר את צעדיו. "יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה טירון בהפקות הספורט היקרות בטלוויזיה. הוא כל הזמן טען בפניי כי איננו מבין מדוע צריך לשלם זכויות שידורים לוועדות המארגנות של אירועי ספורט (בארץ ובחו"ל) מפני שמדובר בסיקור עיתונאי – חדשותי בלבד. "…אם כבר על הוועדות המארגנות לשלם לטלוויזיה על כך שהיא מסכימה לכסות את האירועים האלה…" , סח לי כל פעם מחדש. באופן מפתיע לקח מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי צד ואף הוא בלם את יוזמותיו של אלכס גלעדי כפי שמוכיחים המסמכים השונים. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי העריך מאוד את המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי אולם לא נטה לו חסד בכל מיני וויכוחים מקצועיים שהתקיימו בינו לבין מפקדו הישיר חיים יבין אודות הקצאת אמצעי הפקה, צילום, ועריכה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נטה תמיד לצדו של חיים יבין ואלכס גלעדי הפסיד. ב- 1980 הציעה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לאלכס גלעדי להיות סגן נשיא שלה לענייני ספורט באירופה. בסופה של אותה שנה נעתר אָלֶכְּס גִלְעָדִי (לכל הדעות אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים והמוכשרים ביותר שצמחו בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה) לפניית NBC ועזב לעַד את רשות השידור . בעת עריכת שיחות התחקיר עם יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ותוך כדי כתיבת 13 ספרי סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הראיתי לו את מסמכי השלילה והתעניינתי לדעת מדוע השיב בלאו לאלכס גלעדי ותמיד העניק עדיפות ל- חיים יבין. תשובתו הייתה אחת במרחק הזמן : "כמנהל טלוויזיה לא הייתה לי ברירה אחרת. לא הייתי יכול לריב עם מנהל החדשות". הקברניטים יוסף "טומי" לפיד ז"ל, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ו- יבד"ל חיים יבין ו- טוביה סער נותרו דוממים ו- וויתרו עליו. איש מהם לא ניסה להחזיר את האבדה הגדולה הביתה. עול המינוי שלי לתפקיד מנהל חטיבת הספורט וכניסה לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי נערך בלשכתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בבניין החוטים בירושלים. מנהלת הלשכה גב' רוּחָמָה אַיָילוֹן אירחה אותי בידידות רבה. נושא השיחה העיקרי ביני לבין ההנהלה נסב על מנהיגות, גודל התקציבים, הצטיידות טכנולוגית ועדיפויות בשימוש לטובת חטיבת הספורט, מו"מ עתידיים על זכויות שידורים הנוגעים לאירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם, וכוח אדם. היה ברור שחטיבת הספורט בפיקודי הולכת להרחיב את תחום הפקות ושידורי הספורט – בארץ ובעולם. הסברתי ל-טריאומוויראט הניהול כי אינני מחפש לעצמי תואר כבוד כדי להתמנות למנהל. בשלב מסוים עזב טוביה סער מנהלה הטרי של חטיבת החדשות את פגישת המינוי ושב לבניין. נותרתי לבדי מתמודד מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי . אנוכי זוכר את פגישת המינוי ההיא כמו היום. לקחתי את המינוי וחיי השתנו לבלי הכר . שניהם הבטיחו לעמוד לצדי בכל הזדמנות שאבקש. כמובן שבמידה רבה זאת הייתה הבטחת סרק . המשברים הראשונים בינינו נקרו כבר בתחילת הדרך : כיסוי משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בעונת 1981 – 1980, משחקי המכבייה ב- 1981, ההיערכות לקראת טורניר מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, משחקי כינוס הפועל ב- 1983, אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983, ההיערכות לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 , ומה לא . עיקר הוויכוחים המהותיים אודות עלות , איכות , והיקף שידורי הספורט נעשו ישירות מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהאפיל לחלוטין על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וגם על מחליפו טוּבְיָה סַעַר אולם לא היה לו ניסיון וידע בתחום. הוא עשה הרבה שגיאות במהלך כהונתו . חלק מהן ניסה לתקן בשלב מאוחר יותר. מנהיגות חטיבת הספורט והצעדתה לעבר הפסגה נעשו קשים משנה לשנה בשל מחסור בממון, טכנולוגיה דלה, וכוח אדם מזערי, אולם הבוסים שלי פיצו אותי ואת פיקודיי במכתבי הערכה לא רק נחמדים, אלא גם בעלי משמעות היסטורית (!).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני שנשלח אלי בתום מבצע השידורים של משחקי המכבייה ה- 11 בקיץ 1981 ע"י חטיבת הספורט. צחי שמעוני הבין היטב כי הפקות הספורט מתנהלות בתנאי טלוויזיה מגוחכים וכי הצלחתם היא במידה רבה תולדה של אמביציית ניהול אישית שלי שגבלה בטירוף, דבקות במשימות השידור בארץ ובעולם עד כלות כוחותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לנושא אחר. התאחדות הכדורגל וקבוצותיה לא עשו דָבָר במשך חמש עשרה שנה כדי להקים מגדלי צילום ועמדות שידור , וגם כדי לתמוך בתשתיות התקשורת של הטלוויזיה הישראלי ו- "קול ישראל", הנוגעות למיסוד טלפוניה, קווי שידור 4W, ותמסורות מיקרוגל (Microwave). שערורייה. קשה להאמין היום באילו תנאי עבודה ירודים של הפקה, צילום, ושידור עבדנו בימים ההם. זאת הייתה תקופת החלוציות בטלוויזיה הישראלית . איש לא עשה שם חשבון ותרם את מלוא כישרונו ומרצו לטובת המָסָך הקדוֹש . היו לי על כך שיחות רבות עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני אולם הוא היה טרוד בבעיות אחרות של הטלוויזיה והעניין נשאר פתוח.

היה חייב לבוא שינוי דרסטי ודרמטי לא רק בשיפור תנאי הצילום המבישים במגרשים אלא גם הטבה משמעותית בצורת העבודה . היינו חייבים לבנות מגדלי צילום כדי להשיג זוויות צילום נאותות עבור המצלמות המובילות של ניידות השידור וגם למצוא דרך לבוֹדֵד את פרישת הציוד ועובדי ניידות השידור במשחקים מקהל הצופים ומקבוצות אוהדים, שלעיתים היו אלימים. בשבת – 12 בדצמבר 1981 שלחתי למגרש בשכונת התקווה את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרות עובדיה לצלם את המשחק בני יהודה נגד הפועל ת"א. הפועל ת"א ניצחה 2 : 0. התוצאה הזאת לא מצאה חן בעיני חלק מאוהדי בני יהודה שהחליטו לתקוף במכות ובמקלות ואבנים ולכלות את זעמם בעובדי הניידת וציוד הצילום היקר. הבימאי בניידת השידור ה- מש"י (מכונית שידור ירוקה שם שנתן לה מנהל הביצוע דוד שניידר) צבי סלפון נפצע קשה והובהל לבית החולים. שַדָּר המשחק נסים קיוויתי ועובדים נוספים חולצו בידי ניידת משטרה.

למחרת התקרית הקשה שיגר אלי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מסמך חריף בתוכנו וחסר תקדים  שבו תבע ממני להתרחק לאלתר מאתר ספורט במדינת ישראל ומדובר במגרש הכדורגל בשכונת התקווה, מחשש לביטחון עובדי הטלוויזיה [1]. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד רחש בוז ולעג לכדורגל הישראלי ולאנשיו על כל מרכיביהם בעוד מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני נותר בצד ולא הגיב. הוא נראה אדיש בהשוואה ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . יו"ר וועדת עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר צְבִי ווֹלְף ירד על יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וממש גער בו והעליב אותו באותה פגישה בלשכתו בפרהסיה אולם מנהל הטלוויזיה שתק.

טקסט מסמך :  13 בדצמבר 1981 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד הנוגע לפרשת ההתפרעות של אוהדי קבוצת בני יהודה ת"א בשכונת התקווה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 אל  :  יואש אלרואי באמצעות יצחק שמעוני וטוביה סער

בעקבות התקרית שאירעה אתמול במגרש בני יהודה , בה הוכה באכזריות וללא עוול בכפיו הבימאי צבי סלפון , ואף נשברה מצלמה שלנו , אני מורה לך שלא לשדר עוד משחקי כדורגל ממגרש זה , אלא אם כן יתקיימו שני התנאים הבאים :

1. הנהלת קבוצת הכדורגל של בני יהודה תתנצל על מה שקרה .

2. ייעשו סידורים נאותים כדי להבטיח בעתיד את שלומם של עובדי רשות השידור ושל ציודה .

                                                                                                                              בברכה ,

                                                                                                                              יוסף לפיד

באותו שבוע נפגשתי לשיחה ארוכה עם ניצב אברהם תורג'מן מפקד משטרת מרחב תל אביב . קצין המשטרה הבטיח בו במקום להקצות כוחות משטרה לאבטחת עובדי ניידות השידור בכל מגרשי הכדורגל במרחב ת"א .

טקסט תמונה :  מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוֹנִי שֵם טוֹב מצלם אירוע ספורט מתמשך כשעמדת הצילום שלו מוצבת בתוך קהל. זהו מצב לא בריא "מסוכן" תרתי משמע. פרישת כבלי החשמל והכבלים של המצלמות והסאונד בין שורות הקהל מסכנת את ביטחון השידור וגם את בטיחותם של הצופים. אנשי הטלוויזיה שדרנים, בימאים, וטכנאים היו חשופים פעמים רבות לגחמותיו של הקהל אותו הם משרתים. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).