הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי. התוכנה מורכבת מידי ורווייה אופציות יתר על המידה.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. לא במאגרי ידע פרטיים ו/או מסחריים. 

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הפוסטים מתעדכנים מעת לעת ומוענקים בחינם לציבור הקוראים.

————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 223 : הועלה לאוויר בשעות הצהריים של יום שני – 27 במאי 2013.

————————————————————————————————–

פוסט מס' 223. מוצ"ש – 25 במאי 2013. גמר ה- Champions League באצטדיון "וומבליי" באיירן מינכן – בורוסיה דורטמונד 1:2. הפרשן אלי אוחנה שובר את חוק הכלים השלובים בעמדת השידור של ערוץ 2 באצטדיון בלונדון. הציבור ראוי לפרשן נבון ממנו. פוסט מס' 223. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : לִיאוֹר שְלָיִין מנחה תוכנית "מצב האומה" אמש בערוץ 2 הוא איש טלוויזיה מיומן, שנון ומרשים במיוחד. הוא מאפיל ללא כל קושי על מר גורי אלפי, גב' אורנה בנאי, וגב' עינב גלילי – על שלושתם ביחד ועל כל אחד לחוד. גורי אלפי, אורנה בנאי, ועינב גלילי מסתכנים כל פעם מחדש כשהם מחליטים ליטול חלק בפאנל שלו ומתיישבים לצדו. יש לו לליאור שליין הזה את כל התכונות הדרושות שמנחה ומגיש בטלוויזיה זקוק להן : הוא חכם, חד, דיבור קולח, מתנסח היטב, בעל חוש הומור, דיקציה טובה, קול נעים, מכבד את רֵעיו ויודע להאזין להם ולהגיב במהירות , והוא לא יפה. במקרה שלו זה יתרון. צופה הטלוויזיה מתבונן בחוכמתו ולא ביופיו. ליאור שליין יגיע רחוק . הוא ג'וני קארסון האמריקני . התוכנית "מצב האומה" היא עוד שלב אחד בדרך לפסגה של אישיות טלוויזיונית יוצאת דופן ברמתה (ובחוכמתה).

אינני מבין רק מדוע הוא מבקש לטמון פח לכל מיני אורחים אנשי טלוויזיה נחותים ממנו ומזמן אותם לאולפן שלו בטרם השידור הישיר של משחק הגמר של ה- Champions League בין שתי הקבוצות הגרמניות באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד אותו עתיד לשדר בתוך דקות ספורות השדר הוותיק בן 71 יורם ארבל. ליאור שליין מכניס למלכודת פתאים תשעה שדרני טלוויזיה בינוניים לגמרי בשעה שהוא מבקש מהם בחן (וערמומיות) לייצר משפטים שיכולים להחליף בפנתיאון את הסלוגן ההוא של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה". ואלה נופלים מרצונם החופשי לבור שכרה להם. אנשי טלוויזיה מהשורה צריכים להימנע מלהיות אורחים של פנומנים – קולגות כמו דיוויד לטרמן, ג'יי לנו, ג'וני קארסון, וודי אלן, וגם ליאור שליין.

ביום ראשון ההוא – 19 במארס 1989 , לפני 24 שנים , נחה על יורם ארבל רוח האלוהים . בעת השידור הישיר של משחק הכדורגל באצטדיון ר"ג מסגרת קדם גביע העולם ישראל – אוסטרליה 1 : 1 הגה בדקה ה- 71 (בשידור ישיר) את הסלוגן הנודע והבלתי נשכח, "ככה לא בונים חומה", לאחר שהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס היתל בשוער נבחרת ישראל בוני גינזבוג וכבש שער בבעיטה חופשית מסובבת מ- 28 מטרים. והוא הוסיף מייד בטון של נוזף ומטיף מוּסָר לאומי : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה" (חמש דקות קודם לכן בדקה ה- 66 העניק אלי אוחנה יתרון 1 : 0 לישראל מבעיטת עונשין מ- 11 מ'). סלוגן חסכוני ומדויק שכזה בן קומץ מילים נחרת ונצרב בזיכרון הציבורי. זהו טקסט היסטורי נדיר שנשלף כתגובה ע"י מנסח רב אומן ברגע של תדהמה ולאור נסיבות שנוצרו והתהוו במגרש בסיטואציה מאוד מסוימת בהתמודדות שקרויה, "בעיטה חופשית". הבלוג הזה עסק וניתח כבר כמה פעמים את תופעת הטקסט הכה ייחודי וכה חד פעמי "ככה לא בונים חומה", שנְהֶגָה על קרקע פורייה וראוי לפרס פוליצר. ואולי אף להיכתב ליד מסכת הסלוגנים האיכותיים והגאוניים של שלמה המלך בספר " מִשְלֵי" שבו אני מעיין ברגע זה. חלפה כמעט רבע מאה של שנים מאז אותה ההפקה ההיא שניהלתי באצטדיון ר"ג אולם היא עדיין זכורה לי היטב לא רק בשל הנזיפה הלאומית הישירה של יורם ארבל בשידור ישיר בשוער בוני גינזבורג (מבלי להזכיר את שמו) אלא גם ואולי דווקא באופן פרדוקסאלי בשל אמצעי השידור הדלים שקיבלתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז חיים יבין . העברנו את המשחק בשידור ישיר באמצעות ניידת ה- "וֶורֶד" ו- 6 מצלמות בלבד . אפילו לא הייתה לי מצלמה מאחורי השער הדרומי באצטדיון ר"ג ולפי כך הריץ הבימאי יואב פלג את ה- Replay היחידי לשער של צ'ארלי יאנקוס מאותה הזווית של המצלמה המובילה. מעניין שהציבור לא רק זוכר בע"פ את ארבעת המילים ההן "ככה לא בונים חומה" אלא גם העניק להן גושפנקה של זיכרון ממלכתי. שדרני טלוויזיה ספורים (גם בעולם) זוכים לכבוד לאומי שכזה.

יורם ארבל הפך במידה רבה לקונצנזוס. נסים קיוויתי יצר גם הוא סלוגן באולימפיאדת מונטריאול 1976 ונכנס אף לפנתיאון לאחר שהכריז בשידור ישיר בתום ריצת הגמר ל- 5000 מ', "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה", והתכוון למנצח הפיני לאסה ווירן ולגרמני קלאוס הילדנבראנד שנפל על קו הסיום בניסיון נואש לזכות לפחות במדליית הארד. בפנתיאון הזה השמור לאישים ספורים בעלי מוניטין חבֵר גם שַדָּר ה- BBC קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) ששידר ישיר מאצטדיון "וומבליי" בלונדון ב- 30 ביולי 1966 את משחק הגמר במונדיאל 1966 אנגליה – גרמניה 2:4 , ואמר בשניות הסיום של ההארכה בטרם הבקיע ג'ף הרסט את שערו השלישי :

"Some people are on the pitch… they think i'ts all over…it is now".

ואז נכנסים בזה אחר זה תשעה שדרני ופרשני טלוויזיה בעלי וותק של עשרות שנים (כל אחד) אולם אפורים וסתמיים לאולפן "מצב האומה" של ליאור שליין ומתעקשים לעשות מעצמם צחוק בפרהסיה. רובם לא מוכשרים וגם חוש ההומור שלהם לא מי יודע מה. אורי לוי, משה גרטל, דני דבורין, איציק זוהר, שלמה שרף, אבי מלר, אלי ישראלי, אופירה אסייג, ומוטי איוואניר – לא הותירו במשך עשרות שנות עבודתם שום חותם למזכרת ליד המיקרופון הטלוויזיוני. אף על פי כן הם נוטלים לעצמם משימה בלתי אפשרית ומנסים את כוחם ברוב טיפשותם לייצר אמירות תחליף ליורם ארבל. שדר טלוויזיה כמו יורם ארבל נולד פעם בדור. אולי בשני דורות. לסצנה אמש ב- "מצב האומה" בה המחקה הראשון אורי לוי מנפנף בידיו ואומר "אללה ירחמו" בוודאי יש תחליף. 

טקסט תמונה : שבת – 25 במאי 2013 . אולפן "מצב האומה" בראשות ליאור שליין . איש ערוץ 1 אורי לוי מנסה לייצר תחליף לסלוגן הנצחי של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה" . (באדיבות ערוץ 2) .

אפשר להתייחס בהומור, בהיתול, בשחוק קל, ובאופן שובבי לניסיונם של תשעת השדרנים להפיק תשעה סלוגנים שיחליפו בפנתיאון את זה של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה". ניתן להתייחס בקלות ראש כבדרך אגב גם לסלוגן ההוא של משה גרטל מאולימפיאדת אטלנטה 1996 שנפרד מהצופים שלו ברצינות תהומית, "נוחו על משכבכם בשלום". אולם אפשר גם להסתכל בכובד ראש על כל קונסטלציה טלוויזיונית כזאת בה שדרן מחזיק מיקרופון , ולהתרשם מנקודת מבט רמת מעלה, גם אם מדובר בתוכנית בידור כ- "מצב האומה". איש מהתשעה איננו יכול להתחרות עם השנינות של ליאור ושליין ותפארתו של יורם ארבל ולכן כולם נידונו מראש לכישלון. ספק אם לְשוֹנָאִים שנונים שפיהם הפיק מרגליות ברמתם של דן בן אמוץ ז"ל, חיים חפר ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל (אמר בשעתו ב- 1979 לאחר מינויו למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת מנחם בגין : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטרָאלית"), ויבדלו לחיים ארוכים מוטי קירשנבאום (אמר בשעתו ב- 1981 לאחר שנטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלל ניהולו של יוסף "טומי" לפיד : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש"), דן אלמגור, מאיר שלו, ואחרים – יכולים היו להתחרות עם האמירה ההיא "ככה לא בונים חומה" . אי אפשר לייצר תחליפים לסלוגנים החד פעמיים של יורם ארבל כמו שאי אפשר להפיק אמירות יותר שנונות ולהחליף את אלו הקלסיות שהגה שלמה המלך לפני שלושת אלפים שנים : "בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב – וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמוֹ", "לָתֵּת לִפְתָּאִים עוֹרְמָה – לנַעַר דַּעַת וּמְזִימָּה" , "נוֹקִשְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ – נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ" . עבור שדרני הטלוויזיה והרדיו בימינו אלה שניצבים בסמוך למיקרופון טווה ה- Copywriter המבריק הזה סלוגן מיוחד : "חֲכָמִים יצְפְּנוּ דָעַת – וּפִי אֶוִויל מְחִיתָּה קְרוֹבָה". הסלוגן "ככה לא בונים חומה" גדול על תשעת שדרני הטלוויזיה האלה שהיו שלשום אורחיו של ליאור שליין. בעודם מסתלקים מבעד לדלת האולפן של "מצב האומה" אתה למד לדעת עד כמה הם פתטיים. במחשבה שנייה אולי הַמְגוּחָכוּת שלהם מעניקה לליאור שליין בטעות תהילת יתר. אשראי גדול יותר ממה שמגיע לו באמת.

הערה 5 : ולנושא אחר ושונה לחלוטין . הטלוויזיה והעיתונות עסקו בשבוע שעבר בשאלה עתיקת יומין איך קורה שאדם נורמלי נהפך לרוצח והתכוונו לרס"ן איתמר אלון קצין בעל אות הצטיינות מבאר שבע שרצח ארבעה אנשים בסניף בנק הפועלים בעיר . תשובה לשאלה המורכבת הזאת ניתן למצוא בספרו התיעודי המצוין של האמריקני קוונטין ריינולדס (Quentin Rynolds) בספרו "בית דין" (Courtroom) שדן בפרקליט היהודי אמריקני המזהיר ורב המוניטין סמואל "סם" ליבוביץ' בעשורי ה- 20 ו- 30 במאה שעברה לפני מלחמת העולם השנייה , ובעשור שלאחריה . הספר יצא לאור בארץ ב- 1952 בהוצאת "כתבים" בע"מ תל אביב ובתרגום מאנגלית של ש. שניצר . סם ליבוביץ' הוזמן יום אחד להרצות בפני סטודנטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ניו יורק . הוא שלל לחלוטין את התיאוריות הפסיכולוגיות של הרופא האוסטרי פראנץ יוזף גאל ושל הקרימינולוג האיטלקי צ'זארה לומברוזו שקבעו, "כי נטיות פליליות באות לאדם מלידה ושאפשר להבחין בהן לפי צורת הגולגולת. הרוצח הוא פושע, מין טיפוס מיוחד שמקומו בתווך בין המטורף לבין הפראי". בהרצאה המאלפת ההיא אמר עו"ד סם ליבוביץ' לסטודנטים כי היה סניגור של רוצחים מפורסמים בהיסטוריה האמריקנית וכי נסיבות החיים הן שדוחפות את האדם לקריירה פלילית. "ייתכן מאוד שמישהו מכם ימצא את עצמו יום אחד עומד לדין באשמת רצח בדרגה ראשונה", אמר. סטודנט אחד התפרץ והשיב לעו"ד הנודע : "מר ליבוביץ' , אם כך אתה יכול לומר ששמונה מיליון רוצחים פוטנציאליים מתהלכים ברחובות ניו יורק". "זה מה שאני אומר", השיב סם ליבוביץ' בשלווה . הסטודנט המשיך להקשות ושאל, "האם פירוש הדבר אם כך שאנשים רגילים, הגונים, ושומרי חוק מסוגלים לרצוח ?". סם ליבוביץ' המתין רגע והשיב : "בתנאים מסוימים ואני מדבר במונחים מופשטים, הייתי יכול למנות חמישים מקרים שבהם הנסיבות הפכו אזרחים רגילים, שומרי חוק, ואפילו דתיים מאוד לרוצחים. בדרך כלל אנחנו מגלים התאפקות ביחסינו לאנשים אחרים. אולם לעיתים קורה משהו ששובר את ההתאפקות הזאת. משהו שאין לנו שליטה עליו", ושוב השתהה לפרק זמן קצר והוסיף, "קורה שאדם נורמלי מכל הבחינות מוצא את עצמו נאשם ברצח . נסיבות שאין לו שליטה עליהן מכריחות אותו להרוג . רק לפני חודשיים היה מעשה באדם שהרג ולפי שעתי לא היה חייב באשמת רצח. הזוכרים אתם את משפטו של אלווין דולי. הבה אספר לכם על אלווין דולי ואתם בעצמכם תחליטו אם הוא היה רוצח מלידה" . הסיפור התיעודי שאליו מתכוון סם ליבוביץ' נקרא "דולי היה שוטר". הספר "בית דין" (Courtroom) הוא מסמך תיעודי מרתק שנכתב בכישרון עצום ע"י קוונטין ריינולדס שבעצמו היה סטודנט למשפטים ושאף להיות פרקליט ולבסוף הפך לעיתונאי וסופר מצליח.

פוסט מס' 223. מוצ"ש – 25 במאי 2013. גמר ה- Champions League באצטדיון "וומבליי" בלונדון, באיֶירְן מינכן – בורוסיה דורטמונד 1:2. הפרשן אלי אוחנה שובר את חוק הכלים השלובים בעמדת השידור של ערוץ 2 באצטדיון בלונדון. הציבור ראוי לפרשן נבון ממנו. פוסט מס' 223. כל הזכויות שמורות.

הזכיינית "רשת" הנמנית על ערוץ 2 הטיסה ביום שישי האחרון את השדר יורם ארבל , הפרשן אלי אוחנה, ושני המפיקים יצחק גליקסברג ודני לנקרי לעמדת שידור באצטדיון "וומבליי" כדי להעביר משם בשידור שידור ישיר את משחק הגמר של ה- Chanpions League בין שתי הקבוצות הגרמניות באריירן מינכן ובורוסיה דורטמונד. "רשת" שילמה למחזיקי זכויות השידורים המקוריים ערוץ 5 בכבלים , משהו סביב 700000 (שבע מאות אלף) שקל. סכום לא פעוט שמהווה את הסיבה לריבוי העצום של הקרנת פרסומות במהלך השידור הישיר על חשבון ניתוח, פרשנות, וסטטיסטיקה.

ברגע שפרשן הסוּפֶּר – טְרִיוְויָה אלי אוחנה פתח לראשונה את פיו כשהוא ניצב על כר הדשא יחדיו עם יורם ארבל ב- "וומבליי", וסיפר את מה שסיפר לשדר המוביל שלו ולצופי הטלוויזיה במבוא לשידור הישיר ב- "מצב האומה" של ליאור שליין – ידעתי שהעסק אבוד. "תראה יורם , יהי מפגש מאוד מעניין. יהיה כדורגל אטרקטיבי. בסופו של דבר אנחנו אמורים לראות משחק ברמה גבוהה מאוד", אומר אלי אוחנה ליורם ארבל. לשם כך לא היה צורך להטיס את אלי אוחנה ללונדון. אלו לא דברי פרשנות ואת הטקסט הנָבוּב הזה היה יורם ארבל יכול לומר בכוחות עצמו . אולם מתברר שגם יורם ארבל איננו גאון כזה גדול. שדרן כן, אולם לחלוטין לא עיתונאי סקרן שמרשה לעצמו בפתח השיחה עם הפרשן שלו אלי אוחנה לשאול את השאלה הכי סוּפֶּר טְרִיבְיָאלִית : "אלי אוחנה, יהיה פה מפגש מעניין מאוד היום ?". יש להעריך את "אומץ לבו" של אלי אוחנה שניאות כל פעם מחדש לחשוף את חולשותיו בפני הציבור. בסיום ההתמודדות הוא מיידע את יורם ארבל וצופיו בישראל בעוד נתון טריוויה , "כן…אני חושב שזאת השנה של באיירן מינכן לאורך כל הדרך…היום הוא היום של באיירן מינכן", ומעיד על עצמו סופית כי הוא הכל רק לא פַּרְשָן . והיכן המערכת העיתונאית שמפיקה את השידור הישיר הזה מ- "וומבליי" ואמורה לכוון ולתדרך במשהו את יורם ארבל.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 25 במאי 2013 . אצטדיון "וומבליי". השדר יורם ארבל (משמאל) והפרשן אלי אוחנה (מימין) ב- Stand up על כר הדשא באצטדיון הלונדוני במיוחד עבור התוכנית "מצב האומה" של ליאור שליין. נוכחותו של אלי אוחנה ליד המיקרופון של הטלוויזיה מביישת את נעוריו ועברו על כר הדשא. (באדיבות ערוץ 2).

אין צופה טלוויזיה אחד במדינת ישראל שיכול לקום בתום השידור הישיר שלשום מ- "וומבליי" ולומר, "אלי אוחנה בראוו, תודה. השכלת אותי. הענקת לי תובנות חדשות". אלי אוחנה נעדר כל כישרון פרשנות ושוגה (כמו אחרים) משהם מסכימים להתייצב בחלון ראווה שגדול מ- מידותיהם. הרצאות הפרשנות של אלי אוחנה שלשום הן ארוכות מהטקסט של יורם ארבל ומסתובבות סביב הרעיון המרכזי מבלי לפגוע בו. הוא משתמש ללא צורך בהמון תחמושת ואיננו מסוגל להביע ולהסביר מוטיב פשוט בטקסט חסכוני ומעט מילים . אלי אוחנה הוא פרשן רדוד ששובר את חוק הכלים השלובים בעמדת השידור ב- "וומבליי" ובכך מפחית גם מיעילותו של יורם ארבל . הוא יכול להיות פרשן טלוויזיה הרבה יותר טוב ממה שהוא בתנאי שמישהו יאמן ויכשיר אותו לקראת משימת הפרשנות. טוב תעשה המערכת אם תואיל לבדוק יחד עמו את פס הקול של הפרשנות שלו כדי לתקן שגיאות ולהפיק לקחים לעתיד. אולם נראה כי המערכת העיתונאית שמעסיקה את אלי אוחנה לוקחת אותו (ופרשנים רבים אחרים) כמובן מאליו , For granted , בשל עברם כשחקנים ו/או מאמנים, ומעניקה להם בימה חופשית מבלי להכשירם ומבלי להסביר להם מראש את תפקידם ואת יעדי הפרשנות בשידור טלוויזיה . בכך היא מכשילה אותם . על הפרשן אלי אוחנה מוטל העוֹל להסביר לצופיו את מה שנחבא ומסתתר בתוך אינפורמציית שידור ה- Play by play של יורם ארבל, אך הוא איננו מצליח. הוא מכסימום שַדָּר אקראי נוסף בעמדה ב- "וומבליי" שיוצר במֶלֶל שלו עוֹמֶס מיותר על קווי השידור. אי אפשר להשוות את כישרון הפרשנות המוגבל של אלי אוחנה, איציק זוהר, צבי שרף, ושלמה שרף עם היכולת והמיומנות של פרשנים אחרים בתחום הכדורגל והכדורסל  אבי רצון, אריה מליניאק, אלי סהר, ועוד קבוצת פרשנים בתחומי הא"ק , ההתעמלות, והשחייה כמו : מולי אפשטיין, גלעד וויינגרטן, יעקב ווישניה ו- יוסף טלקי ז"ל. ערוץ 5 בכבלים מעניק פעמים רבות הנאה צרופה לצופיו אולם בעניין גישתו לפרשנות הספורט הוא טועה בגדול. הוא נותן לפרשניו בימה ופרסום – מחד, אך בהיעדר הכשרה וחינוך למיומנות קונקרטית בתחום הזה בטלוויזיה הוא הופך אותם באותה נשימה לנַכִים.

מדוע אם כך להיתלות באילן גבוה כמו הרַעיונַאי שלמה המלך. הבה נפנה לאשר צבי גינצברג. "סלסלו את המחשבה – והיא תרומם את הלשון", מייעץ לכולנו אחד העם. ומשה אבן עזרא מוסיף אף הוא עֵצָה משלו לשדרני הטלוויזיה, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה".

ועוד דבר. בדקה ה- 90 מחליף מאמן באיירן מינכן יופ היינקס את פראנק רִיבֶּרִי בלואיס גוסטאבו אך השדר הוותיק יורם ארבל לא מזהה משום מה את השחקן המחליף, לא יודע מיהו, לא מכיר אותו, הופך ברשימותיו, ומתבלבל . הוא איננו מתמצא בחומר כפי שצופה הטלוויזיה שלוֹ מצפה ממנו . הכרת השחקנים היא א' – ב' של מיומנות השידור הישיר. גם הפרשן לא מזהה ומעניק לו את מספר החולצה 3 שכלל לא קיים ב- Line up של באיירן מינכן. שניהם משתהים פרק זמן ארוך מידי כדי לדעת שמדובר ב- לואיס גוסטאבו. 

אינני רוצה לסיים את הפוסט הזה מבלי לציין את ניקיון הסיגנל הטלוויזיוני מפרסומות מסחריות, וחדות התוצאה של 28 המצלמות, שנטלו חלק בכיבוי האירוע ב- "וומבליי" שלשום, בו באיירן מינכן ניצחה את בורוסיה דורטמונד בגמר ה- Champions Leauge בתוצאה 1:2. הכיסוי הטלוויזיוני הבריטי שלשום ב- "וומבליי" מקדים לדאבון לב את הכיסוי הישראלי לא רק באיכות טכנולוגית מרשימה אלא ראשית דבר במוּסָר שלו.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 25 במאי 2013. אצטדיון "וומבליי". הטלוויזיה הבריטית שומרת בשבע עיניים על ניקיון התמונה שהיא מפיקה מפרסומות מסחריות. (באדיבות ערוץ 2).

סוף הפוסט מס' 223. הועלה לאוויר בשעות הצהריים של יום שני – 27 במאי 2013.