הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או שימוש מזדמן מאוחר יותר .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי . הפוסטים מתעדכנים מעת לעת .

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 197. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 20 באפריל 2013. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 197. עניין של מחשבה וניסוח נכונים בטלוויזיה. פוסט מס' 197. כל הזכויות שמורות.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" אריה מליניאק פרסם שלשום (יום חמישי – 18 באפריל 2013) בעיתונו מאמר מעניין של מחשבה וניסוח הדן בסוף דרכה של מכבי ת"א ב- Euroleague העונה, ונושא את הכותרת "הדרך אל האושר או לפחות לפיינאל פור". הפוסט נכתב במסגרת מדור ב- ידיעות אחרונות" שנקרא "סוף העונה / שלב המסקנות" וכותרות המשנה שלו הן , "איך לא חוזרים על אותן הטעויות", "למה המוח של דיוויד פדרמן צריך לשלם על הלב של שמעון מזרחי", ו- "מה הלקח שצריכה מכבי ת"א ללמוד מפאנאתאנאייקוס" – רומזות על תוכנו. הפוסט המקצועי – עסקי – כלכלי נכתב ומנותח בהיגיון ומשיא עצות לרוב שנראות הגיוניות למנהיגי מועדון מכבי ת"א לרבות המאמן והנוגעות להמשך הדרך . הפוסט מעלה לדיון גם ההתלבטות התמידית מה חשוב יותר ממון ו/או מרץ אנושי. הכסף של דיוויד פדרמן ו/או הלב של שמעון מזרחי. הפוסט מציין ללא כחל ושרק עובדות מוניטריות חסויות של מועדון ספורט פרטי. לא ידעתי שתקציב מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לעונת 2013 – 2012 נסב על סכום של 20.000000 (עשרים מיליון) דולר. לא ידעתי שמשכורתו השנתית של גיורגי שרמדיני במכבי ת"א עמדה על 600000 (שש מאות אלף) דולר. ידעתי שמכבי ת"א ביקשה בזמנו את ידו של קרייג סמית' מהפועל ירושלים תמורת שון ג'יימס אך לא ידעתי שהיא הסכימה להוסיף לכיסה של הפועל ירושלים עוד סכום של 200000 (מאתיים אלף) דולר בעסקה. הפוסט של אריה מליניאק משלשום כתוב ומנומק היטב ולכן הוא נראה כציווי. שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן הם בעלי מוניטין וניסיון עצום בניהול קבוצת ספורט ברמה הישגית כשל מכבי ת"א. ברור ששניהם וגם המאמן דיוויד בלאט (מי שנותרה לו עדיין בעונה הזאת להשלים עם עוזריו ושחקני השגת משימה ראשונה במעלה – אליפות המדינה) קראו שלשום את הפוסט של אריה מליניאק בעיון ולא פעם אחת. מעניין מה הם חושבים על הכותב הנבון ועל הטקסט החד כאִזְמֵל.

ערוץ 10 קשר את גורלו הספורטיבי העונה 2013 – 2012 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ושילם למועדון כ- 100000 (מאה אלף) דולר עבור כל שידור ישיר. אדריכלות שגויה לא נבונה ובלתי מאוזנת של המאמן ועוזריו שהציבו קבוצה רעועה הביאה בסופו לכישלון ההעפלה ל- Final Four בלונדון . לכישלון הזה יש אימפאקט מוראלי וכלכלי. גם הרייטינג איננו מזהיר . מעניין לראות אם מנכ"ל ערוץ 10 החדש מר רפי גינת יקשור שוב את גורל הערוץ עם מכבי ת"א שאין בלתה בארץ משום היבט של הצלחה , מסורת , אורך נשימה , וכישרון ניהול – וכמה ייאות לשלם עבור זכויות השידורים לעונת 2014 – 2013 . בפני ערוץ 10 ניצבות אופציות ספורטיביות נוספות , הצטרפות לשידורי טלוויזיה של אירועי ספורט ש- "עולים כסף אך שווים זהב", כמו ליגת האלופות האירופית ה- Champions League (זכויות השידורים של ערוץ הספורט מס' 55), השתתפות בשידורי מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 (זכויות השידורים שייכות לערוץ 1), ואולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (זכויות השידורים פתוחות בינתיים ואינן יותר של השידור הציבורי). מכבי ת"א היא אופציה מקומית חשובה אך לא בלעדית. מעניין יהיה לעקוב אחרי ניהולו ומנהיגותו של רפי גינת את ערוץ 10 שמפגר (מאוד) ברייטינג אחר ערוץ 2. איזה כיוון, אופי, ובידול הוא מתכוון לייחד לו . התחברות מבוקרת ומנומקת לשידורי ספורט רלוואנטיים ע"י ערוץ 10 עשויה לגייס למענו נתח נכבד של צופים מערוץ 1, ערוץ 2, וערוץ 5 בכבלים – מכל אחד לחוד ומכולם ביחד.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלגולה הראשון מאז 1968 (כונתה בתחילה "הטלוויזיה הכללית" בטרם הפך שמה לערוץ 1), קשרה כבר אז חלק מגורלה הספורטיבי עם הכדורסל הישראלי לדורותיו וכפועל יוצא עם קבוצת מכבי ת"א. היה זה השַדָּר הוותיק גִדְעוֹן הוֹד יחדיו עם הפרשן שלו זוֹהָר כּהֵן ששידרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה ב- 13 בנובמבר 1968 אירוע ספורט רלוואנטי, הדרבי התל אביבי בכדורסל, שעורר סקרנות גדולה בארץ, ועשו זאת באמצעות ניידת השידור שכונתה ה- OB הַכָּחוֹל . בימאי השידור הישיר ההוא היה חגי מאוטנר ונתבת התמונה (Vision mixer) שלו שימשה וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל . הימים ההם היו ימי ה- בראשית של הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה . משחק הכדורסל ההוא בין הפועל ת"א למכבי ת"א נערך כאמור ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד. הפועל ת"א ניצחה את מכבי ת"א 70:78. במשחק הזה שהועתק מאצטדיון יד אליהו הפתוח בשל בנייה מחודשת ושיפוצים לאצטדיון "בלומפילד" ביפו נכחה כרבבת צופים . הוא זכור גם מפני שיו"ר מכבי ת"א אז נוח קליגר הצליח לשכנע אז את מזכ"ל FIBA דאז וויליאם ג'ונס כי שחקן הפועל ת"א היהודי – אמריקני בארי ליבוביץ' (יפה התואר בן 22) הוא בעל עבר מקצועני. וויליאם ג'ונס קיבל את הסברו של נוח קליגר ובארי ליבוביץ' באמת לא נטל חלק במשחק . 13 בנובמבר 1968 מהווה Milestone בתולדות התפתחות שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מן הראוי להעניק קרדיט לראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד שראו את הנולד לפני ארבעים וחמש שנים והבינו את חשיבות שיבוץ אירוע ספורט מסקרן בלוח השידורים הציבורי . הם חשבו נכון וניסחו נכון את הסכם השידור הישיר ההיסטורי ההוא עם יו"ר איגוד הכדורסל יוסף "יושו" ענבר. הדבר הזה לא היה מובן מאליו אז.

ב- 25 במאי 1969 שידר דן שילון ישיר שוב מאצטדיון "בלומפילד" את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בו הביסה הפועל ת"א (הפעם עם בארי ליבבוביץ') את מכבי ת"א בתוצאה 88 : 70 . הפועל ת"א זכתה באותה שנה גם באליפות המדינה. בספטמבר 1969 נבחר עו"ד צעיר בשם שמעון מזרחי ע"י חוד האוהדים ליו"ר המועדון והשאר כמו שאומרת הקלישאה – היסטוריה . גדולתו של שמעון מזרחי הייתה שהוא הבין ראשון את חוקי הטלוויזיה . הטלוויזיה איננה מוסד צדקה. היא שואפת לצעוד שלובת זרוע רק עם החזקים . שמעון מזרחי הפך למנהיג המועדון וידע חיש מהר שיזכה בחסדיה של הטלוויזיה רק אם יהיה אלוף . דן שילון ואלכס גלעדי החלו לרדוף אחריו ואחרי מכבי ת"א בקיץ וגם בחורף לכל מקום בארץ וגם באירופה. מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו ברבות השנים את מכבי תל אביב ממועדון פרטי לקבוצה של המדינה ואת שמעון מזרחי לאחת מאושיות הספורט הבלתי נילאות בארץ ישראל. הוא כל כך מזוהה עם המועדון והאגודה עד שאמרת מכבי ת"א – אמרת בעצם שמעון מזרחי. וגם להפך. ראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא רשמית  ב-23 בפברואר 1977 לאחר שקיבל בלשכתו בתל אביב את שחקני הקבוצה וראשיה  לאחר הניצחון המדהים (ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה) על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה הבלתי נתפשת, 79:91. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות השַדָּר אלכס גלעדי הייתה נוכחת במקום ההתרחשות באולם צר המידות בעיירה הבלגית ווירטון שכוחת אל, והעבירה משָם את המשחק ההוא בשידור ישיר בהיקף מלא.

טקסט תמונה : אפריל 1968. משמאל, זאת היא ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה ( ה- OB הכחול) שהגיעה במארס 1968 מאנגליה. כאן היא נראית חונה ליד "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים בטרם הפך למשכנו הקבוע של שידור הטלוויזיה הציבורי בישראל. מימין נראית כתובת של סניף בנק "איגוד" לישראל בע"מ שהיה ממוקם בבניין היהלומים. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1968. ניידת השידור ה- OB הכחול מצולמת ב- Close up. הניידת הישנה נרכשה ע"י מר עוזי פלד סגן צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחברת "THAMES" הבריטית. היא הובאה לירושלים מלונדון בראשית מארס 1968 ונושאת עתה את שמה של הטלוויזיה הישראלית. כאן היא נראית ניצבת ליד "בניין היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של מר גרשון פורמן (בטרם עלתה מכבי ת"א לגְדוּלָה) מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית ליוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה. אני משמש סטטיסטיקאי והמחשב האלקטרוני של דן שילון באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                         

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת (מזוקן), השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (Floor manager) יוסף "פונצי" הדר. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צ. ס. ק. א. מוסקבה 79:81. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א נותן את דגל המועדון לראש הממשלה . מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית נשאה את שמה לכל בית בישראל . קבלת הפנים אצל ראש הממשלה בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה למועדון את הגושפנקא הממלכתית הרשמית. מכבי ת"א הפכה לקבוצה של המדינה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי, דן פתיר (יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין), ראש הממשלה יצחק רבין , ועו"ד שמעון מזרחי. (לע"מ תמורת תשלום).

ב- 1994 התפנה לטלוויזיה הישראלית הציבורית (כונתה בינתיים ערוץ 1) ממון רב בשל אובדן זכויות השידורים של הליגה הלאומית הישראלית בכדורגל (ליגת העל היום) . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הסכים להצעתי לשלם למכבי ת"א בעונת 1995 – 1994 סכום של יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר תמורת הסכם זכויות השידורים במפעל הוותיק של גביע אירופה לאלופות בכדורסל. את מכבי ת"א ייצגו במו"מ ההוא בקיץ 1994 שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן . את קבוצת המו"מ שלנו הוביל מוטי קירשנבאום יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט. מוטי קרישנבאום בתוקף היותו מנכ"ל ועורך ראשי של שידורי הטלוויזיה והרדיו הוביל את המו"מ והוא היה גם האיש שנשא באחריות הכבדה של ביצוע חוק תקציב רשות השידור. מן ההיבט הזה נשא בעול העיקרי, וככל שמדובר ביחסים של רשת שידור עם וועדה מארגנת כלשהי (תרבות וממון), הוא היה נדיב כלפי מכבי ת"א והראשון שחצה בקיץ 1994 את הגבול של מיליון דולר בתשלום למועדון. בחמש שנות מנכלותו  את רשות השידור, 1998 – 1993 היה מוטי קירשנבאום חסר מזל . הוא לא ראה ברכה רבה בעמלו וכספו. מכבי ת"א לא העפילה לפסגת ה- Final four . אולם זה לא מנע מאתנו התקשרות נוספת מידי שנה בשנה, כשסכום הזכויות טופח ולא תמיד ביחס ישיר לשגשוג המועדון והישגיו. ב- 19 באפריל 1998 החליף אורי פורת את מוטי קירשנבאום בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. בכל הנוגע למועדון הפאר של מכבי ת"א הוא היה יותר בר מזל גם מפני שלמועדון הגיע מאמן – מנהיג ברמתו של פנחס "פיני" גרשון . בפעם הראשונה מאז שנת 1991 העפילה מכבי ת"א ל- Final four ול- Final two של סלוניקי 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צברה יוקרה עצומה ורייטינג מדהים באותה עונה של 2000 – 1999 (נע בין % 30 ל- % 45) בשל השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א באירופה אולם נדרשה לשלם גם טבין ותקילין עבור זכויות השידורים.

ההתקשרות המיוחדת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1969 תועד על ידי בספר עב כרס בן כ- 8000 (שמונת אלפים) שחקרתי וכתבתי וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר נחקר ונכתב במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ודנה בקורות הטלוויזיה במשך כ- 128 שנים (בשלושה תחומים עיקריים ספורט , חדשות , ותיעוד) , בין 1884 ל- 2012 .

הדברים האלה נאמרים כאן כמובן בקונטקסט של מר רפי גינת . רפי גינת הוא עכשיו מנכ"ל של ערוץ טלוויזיה מסחרי שנאבק כל יום מחדש על זכות קיומו . בתוך כך יש למנכ"ל ערוץ 10 גם תוכנית אישית משלו בערוץ , תוכנית וותיקה הנקראת "כלבוטק". תוכנית הצרכנות של רפי גינת צברה במשך השנים מוניטין טלוויזיוני, רייטינג, והתעניינות ציבורית רבים . בימים האחרונים, ערב העלאת "כלבוטק" לאוויר מחדש והשקתה באכסניה החדשה שלה בערוץ 10, הטיל רפי גינת פצצה. הוא הודיע בשידורי ה- Promo הסנסציוני של הערוץ קבל מאות אלפי צופי טלוויזיה כי השֶמֶן שבו אנו משתמשים לתִּיבּוּל והכנת מזון איננו ראוי למאכל אדם ונסמך על בדיקות שנערכו ע"י מעבדות מזון איטלקיות. השאלה הגדולה איננה מקומה ומעמדה של "כלבוטק" בערוץ 10 שהרייטינג המקומי שלה כנראה מובטח, אלא איזה חזון טלוויזיוני ניהולי ומנהיגותי עתידי כללי לטווח ארוך מביא עמו רפי גינת בעידן של שוק תקשורתי אכזרי ומתעתע . ערוץ 10 הביס זה מכבר את ערוץ 1 הציבורי המט ליפול. רפי גינת הוא אישיות עיתונאית – טלוויזיונית. אין על כך וויכוח. האתגר שלו הוא לזעזע את ערוץ 2. האם הוא יכול לעשות צרות גם לערוץ 2 הבלתי מנוצח ? כן, הוא יכול. גם בתנאי שיחשוב נכון וינסח הסכמים ראויים שיאפשרו לו להתחבר לשידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים . ערוץ 10 ייצא נשכר מכך. משחקי ה- Champions League אינם משודרים בעולם בערוצי נישה בלבד כמו ערוץ 5 בכבלים במדינת ישראל . וודאי לא Off tube. ליגת האלופות האירופית בכדורגל היא משאת נפשם גם של ערוצי טלוויזיה ארציים באירופה ובתבל כולה ששולחים בניגוד לערוץ 5 הישראלי את ציוותי השידור שלהם למוקד ההתרחשויות. נדמה לי שצופי טלוויזיה רבים ממתינים לראות להיכן יוביל חזונו של רפי גינת את ערוץ 10.

סוף הפוסט מס' 197. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של שבת – 20 באפריל 2013. כל הזכויות שמורות.