הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח ו/או לטובת רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוגש חינם לציבור הקוראים.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 152 : הועלה לאוויר בערבו של יום ראשון – 10 בפברואר 2013.

———————————————————————————————

פוסט מס' 152. "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים. מוצ"ש – 9 בפברואר 2013. פוסט מס' 152. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 152. "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים. מוצ"ש – 9 בפברואר 2013. פוסט מס' 152. כל הזכויות שמורות.

התוכנית "שער השבת" ששודרה אמש בערוץ 5 בכבלים עמדה בצִלוֹ של הדרבי התל אביבי בכדורגל בין מכבי ת"א ל- הפועל ת"א שייערך מחר בערב באצטדיון "בלומפילד". התוכנית במתכונתה הקיימת מציגה קטעי Hihlights מחמישה משחקים היא דלה פגומה. שעה טלוויזיונית של כדורגל ישראלי לא נושאת חן, איננה אטרקטיבית, וכלל לא מושכת את העין. לא רק בגלל הפנל שמאייש אותה אלא בעיקר בשל רמת סיקור וצילום משעממים נטולי אווירה וקהל שמדיר רגליו מהיציעים. ציוותי ניידות השידור והשדרים בשטח כמו אנשי באולפן עושים את מיטבם שאיננו מספיק. התוכנית סובלת גם מכל מיני טעויות ומחלות ילדות טכניות של רישום תוצאה לא נכונה ו/או שער שנתקע והולך לאיבוד. זה יכול לקרות ולא זה מה שחשוב. הרעיון הכללי של חשיפת קטעי Video + תגובות אנשי הפנל אייל ברקוביץ', עומרי אפק, ואראל סגל, ושוב הצגת קטע Video ועוד פעם דברי תגובה – צפוי, ישנוני, ומשעמם. התוכנית איננה מחזיקה את עצמה. סחורת שידור מסודרת אך בעלת קצב מפוהק. אינני זוכר שאי פעם מישהו מערוץ 5 נתן לי לדעת מה הוא הרייטינג של "שער השבת". הסיבה להסתרת הַמִדְרוּג  ע"י ערוץ 5 מובנת. אפילו המגישה גב' לימור בלדב שמביאה מבזק חדשות מצולמות טריות מהעולם איננה יכולה להציל את התוכנית. להפך ויתירה מזאת : היא מחדדת את ההבדלים ונותנת כלים בידי הצופים שלה להשוות בין הכדורגל האנגלי ורמת הצילום המיטבית שלו נוכח אצטדיונים גדושים – מְחַד, לבין כיסוי הכדורגל הישראלי והיציעים הקירחים ורווי שלטי פרסומות בכל Frame ו- Frame מכל כיוון – מְאִידָךְ. ברור מי המפסיד בהשוואה הזאת. ערוץ 5 משדר תמונה לא נקייה עד מלוכלכת ללא התערבות מועצת העיתונות. 18000 (שמונה עשר אלף) צופים בחמישה משחקים אינם מעניקים פרנסה למחולליהם וגם לא לערוץ הטלוויזיה שמשרת אותם. אינני רואה כל פתרון כיצד יכול ערוץ 5 להיחלץ מהמיצר ולהתרומם, חוץ מלשנות לאלתר את קונספציית התוכנית המתוקצרת.

אייל ברקוביץ' בולט בפנל הסובב את המגיש יונתן כהן יותר בגלל חולשת הקולגות מאשר אישיותו הוא . עומרי אפק ואראל סגל – איטיים וחיוורים . שניהם אינם דמויות טלוויזיוניות. אייל ברקוביץ' מהיר מהם ומנצח אותם גם בתכונות הפרובוקטיביות שלו. הוא איננו מהסס לרדות במנחה שלו יונתן כהן, "תגיד , למה אתה תמיד מתערב דווקא כשאני מדבר…", והמוביל המבוהל לא מהסה אותו . אייל ברקוביץ' משיב למוטי קירשנבאום שהגדיר אותו אצל מולי שפירא בגלי צה"ל כ- "גנב סוסים" , וחוזר על עיקרי דבריו , "אני לא אוהב את ה- Timing הזה של הבאת שחקני הכדורגל הצ'צניים ע"י ארקאדי גאיידמק לבית"ר ירושלים דווקא עכשיו", אולם מוסיף ומדגיש , "משקרה הדבר צריך למגר את התופעה". אח"כ הוא מכריז בתקיפות בקולי קולות במסגרת הפאנל, "החלוצים צריכים לתקוף והמֵגינים צריכים להגן". חלפו כל כך הרבה שנים מאז נפרד אייל ברקוביץ מכר הדשא ומוזר מדוע הקריירה שלו נעצרה דווקא בתוך כתלי האולפן . בטוח שהוא מוכשר, אך אם הוא באמת כזה גאון כדורגל, כיצד זה ששום מועדון בארץ איננו מבקש את שירותיו . אפילו את הקפריסאים הוא איננו מעניין. אולי בגלל שהצהיר פעם בטלוויזיה הצהרה בלתי חינוכית ולא נסבלת, משהו כמו, "כשהקבוצה שלי משחקת ואני יושב על הספסל, אני רוצה שהיא תפסיד". סוג של הכרזה שהפכה לסטיגמה ואייל ברקוביץ' איננו יכול לסגת ולהימלט ממנה.

בהתנהגותו הנמרצת והדומיננטית רוויית ביטחון עצמי וגם לא מעט פרובוקטיבית באולפן ערוץ 5 בכבלים אמש , הזכיר לי אייל ברקוביץ', כי הוא זה שעשה דרך חיים ארוכה וברוכה בת עשור בליגה האנגלית הבכירה בכדורגל. אולם אליה וקוץ בה. לפני יותר מחמש עשרה שנים ביום ראשון – 9 בנובמבר 1997, לבש אייל ברקוביץ' את מדי הקבוצה האנגלית ווסטהאם ושיחק עמה באצטדיון סְטָמְפוֹרְד בְּרִידְג' נגד קבוצת צ'לסי. ואז קרתה התקרית המביכה על כר הדשא בינו לבין חברו לקבוצה ג'וֹן מוּנְקֶר . באותה התקופה הייתי עסוק עד מעל הראש כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתכנון והפקה של שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998, אולם הקטע הטלוויזיוני בו נראה אייל ברקוביץ' מרים יד ותוקע אגרוף לעמית שלו לקבוצה, העיק עלי ולא פרח מזיכרוני. הופתעתי לרעה מהחינוך הדַל שלקה בו אייל ברקוביץ' ותעוזתו להתנהג בצורה כה כוחנית ומכוערת קבל עם וטלוויזיה באנגליה. הופתעתי גם מהגיבוי המטופש והוותרני שהעניקה לו העיתונות הכתובה בארץ בגין התנהגותו המתגרה והמסיתה במגרש כדורגל בלונדון . בניגוד לה לאותה עיתונות הספורט בארץ דאז ערכתי, כתבתי, הפקתי, וביימתי Item בסגנון של מאמר מערכת אודות תקיפתו של אייל ברקוביץ' חבר לקבוצה שלו. כותרת ה- Item הייתה כלהלן : "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?". בשבת – 15 בנובמבר 1997 הטסתי (באישורו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלויזיה יאיר שטרן) את מאיר איינשטיין ואבי רצון לשדר ישיר מאצטדיון סט. פאולו ב- נאפולי את את משחק ה- Play off השני איטליה נגד רוסיה על הזכות להעפיל לצרפת 98'. במקביל הטלתי על השַדָּר זוהייר בהלול לנווט את השידור הישיר איטליה – רוסיה מאולפן "כדורגל עולמי" שלנו בירושלים. הוא זה ששידר בהפסקת המשחק את ה- Item אודות התנהגותו המבישה מכל וכל של אייל ברקוביץ' במשחק קבוצתו ווסטהאם נגד קבוצת צ'לסי. הנה תסריט ה- Item, "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?".

טקסט מסמך : 15 בנובמבר 1997. אולפן הטלוויזיה "כדורגל עולמי" בירושלים. זהו העמוד ה- 1 (מתוך 2) של התסריט "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" השדר זוהייר בהלול מגיש את ה- Item ב- Voice over חי מהאולפן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 בנובמבר 1997. אולפן הטלוויזיה "כדורגל עולמי" בירושלים. זהו העמוד ה- 2 (מתוך 2) של התסריט "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" השדר זוהייר בהלול מגיש את ה- Item ב- Voice over חי מהאולפן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אייל ברקוביץ' יצא רע (מאוד) מהתקרית ההיא עם ג'וֹן מוּנְקֶר. לטלוויזיה יש כוח חשיפה עצום ואת מה שלא עשתה העיתונות ברוב עצלנותה וסלחנותה, עשיתי אנוכי כעורך ומפיק המִשְדָר הישיר ההוא במוצ"ש – 15 בנובמבר 1997, יחדיו עם זוהייר בהלול. אימא של אייל ברקוביץ' התקשרה אלי לאולפן כדי לשאול אותי האם אני שונא את בנה. "ברור שלא" השבתי לה והוספתי, "אולם גם אם מדובר בשחקן כדורגל מחונן, בְּנֵךְ כפוף לסוציאליזציה מקובלת. הוא איננו ניצב מעליה". אייל ברקוביץ' שָב ארצה עטור תהילה ויוקרה ממגרשי הכדורגל באנגליה וגם איש עשיר, אולם כשחקן נבחרת ישראל נכשל בארבעה קמפיינים רצופים. הוא ונבחרת ישראל לא הצליחו להעפיל למונדיאל ארה"ב 1994, לא ל- EURO 1996 באנגליה, לא למונדיאל צרפת 1998, ולא ל- EURO 2000 בהולנד ובלגיה. המאמן הכושל שלו בארבעת הקמפיינים הללו היה מר שלמה שרף. זה לא הפריע לו לאייל ברקוביץ' לטפח תקוות שווא להיות מאמן נבחרת ישראל. בינתיים נהדפה הקריירה שלו לאחור והוא משמש פרשן כמו שחקני כדורגל רבים לפניו באולפני הטלוויזיה והרדיו. נכון שהוא מאפיל בנוכחותו על עומרי אפק ואראל סגל (וגם ללא תנאי על איציק זוהר ואלי אוחנה), אולם זאת לא חוכמה גדולה. מעניין אותי לדעת האם יוכל בעתיד להשאיר את טביעות אצבעותיו במקום שבו הוא חושק יותר מכל, וגם הטבעי ביותר עבורו, על כַּר הַדֶשֶא, ו/או שיִוָותֵּר ויִימוֹג בפטפוטיו באולפני הטלוויזיה והרדיו. הוא בטוח מוכשר אולם מתי כישרון לבדו ובפני עצמו הספיק ?

סוף הפוסט מס' 152. הועלה לאוויר בערבו של יום ראשון – 10 בפברואר 2013.