פוסט מס' 281. עשרים ושמונה באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה בווינה, 2:5. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 בספטמבר 2013.כלליראשי

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לציבור הקוראים.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 281 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 5 בספטמבר 2013.

———————————————————————————————————– 

פוסט מס' 281. עשרים ושמונה באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה בווינה, 5:2. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : מדיניות השידורים של ערוץ 5 בכבלים ומבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל לגברים – סלובניה 2013 

אנוכי אוהב, מוקיר, ומעריך את ההתכוננות ויציקת היסודות הרחבים של הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013 ע"י ערוץ 5 בכבלים , אולם נד לתוצאותיה הדלות ולגורלו המר (והצפוי) של הכדורסל הישראלי . אין שום Match up בין ההשתדלות והמאמץ הטלוויזיוני הגדול והיקר כספית של ערוץ 5 בכבלים לשמש מקור אינפורמציה בשידורים ישירים מסלובניה עבור הציבור הישראלי לבין העליבות של נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל כפי שהתגלתה אתמול אחה"צ (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) במשחק ההפסד לנבחרת אנגליה החלשה והמוגבלת בתוצאה 71 : 75 והיום אחה"צ (יום חמישי – 5 בספטמבר 2013) שוב תבוסה מול נבחרת אוקראינה החלכאית והנחותה בתוצאה 67 : 74 . הכדורסל הישראלי המט ליפול הושפל פעמיים בתוך עשרים וארבע שעות . מתברר כי הוא אומלל ורָצוּץ אף יותר מזה של אנגליה ואוקראינה והפך בבת אחת את ההפקה המקפת והיומרנית של ערוץ 5 בכבלים להפקת סרק. הפקה בלתי חשובה. אנוכי מבין ללבו של השדר המוביל ניב רסקין, של ערוץ 5 בכבלים כשהוא מייבב בשידור ישיר לצופיו את משחקי התבוסה נגד אנגליה ואוקראינה כהאי לישנא, "אי ואבוי לנו…אוי לעיניים שכך רואות…העיניים רואות אבל הפה לא יודע מה לומר…". הכדורסל הישראלי מכל מיני נימוקים שדנתי בהם זה מכבר בבלוג הוא אילוזיה .

נחמד לראות כי סוף כל סוף חדל ערוץ 5 בכבלים ממדיניות שידור ה- Off tube ושלח לעמדות השידור בסלובניה את השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון בעוד את האולפן המנווט בארץ מאיישים הפרשנים רון קופמן ואריה מליניאק בהנחיית המגישות מאיה רונן ומירי נבו. פיני גרשון שם בכיס הקטן את הפרשן הקודם של ערוץ 5 בכבלים (וגם של ערוץ 1) צבי שרף. שני צוותי השידור של ערוץ 5 בכבלים בסלובניה ובארץ מכבירים במילים ויודעים את מלאכתם אולם מחווירים מול חוסר רצינות ומיעוט כישרון של שחקניו של המאמן אריק שיבק. מתברר כי השחקנים המובילים בנבחרת ישראל עומרי כספי (שחקן NBA), יותם הלפרין, יוגב אוחיון , ליאור אליהו, גיא פניני, יניב גרין (ועוד כמה אחרים) הם פיגורות מגוחכות אשר רחוקות שנות אור ממודלים שהכרנו בעבר כמו טל ברודי ומיקי ברקוביץ' , ובמידה מסוימת מאוחר יותר גם מ- עודד קטש שמשמש כעת עוזר מאמן של אריק שיבק. רק להיזכר במתמטיקה של השכר הענק המורכב ההון עתק ש- שחקני הנֶפֶל הללו משתכרים בקבוצותיהם, מעורר מחשבות נוגות. בעוד בני גילם משרתים בצה"ל בחזיתות הקדמיות ביותר נדמה לחגבי הכדורסל בנבחרת הלאומית כי לרוץ על הפרקט זה הדבר הכי קשה בעולם . אני פטריוט של המדינה ונבחרות הספורט שלה . ככל שהעניין הספורטיבי נוגע לייצוג מדינת ישראל ע"י בניה בזירה הבינלאומית מרגיז אותי להתבונן בפרודיות. ואולי זה מה שיש. זה מה שהכדורסל מסוגל להציע . נבחרת הכדורסל הישראלית תחת הדרכתו של אריק שיבק מזכירה לי בשתי הופעותיה הראשונות בסלובניה 2013 במידה רבה את נבחרת ישראל בכדורגל בעשור ה- 90 של המאה שעברה, שכשלה בארבעה Campaigns רצופים להעפיל ל- 2 מונדיאלים של ארה"ב 1994 ו- צרפת 1998 ול- 2 Euro של אנגליה 1996 ו- הולנד / בלגיה 2000 , תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף . גם שם לבשו את המדים הלאומיים כל מיני בחורים צעירים שנולדו בארץ שחשבו שהדבר הקשה ביותר בחיים הוא לרוץ על כר הדשא. בנבחרת הכדורגל ההיא של שלמה שרף שיחקו שני שחקנים (מוכשרים) אייל ברקוביץ' וחיים רביבו שהשתכרו הון עתק כשכירים בקבוצות כדורגל בחו"ל. העיתונות הישראלית קשרה להם כתרים אולם מעניין , כל פעם שהשניים לבשו את המדים הלאומיים, התברר שכישרונם הוא עורבא ופרח . צריך להיות כנה ולומר שהיו לנבחרת הכדורגל ההיא גם הישגים כמו הניצחון ב- 1993 בפאריס על נבחרת צרפת 2:3 וב- 1999 ניצחון באצטדיון ר"ג  0:5 על אוסטריה. אולם ההברקות האלו טבעו בים של כישלונות ותבוסות . אייל ברקוביץ וחיים רביבו יחדיו עם המאמן שלמה שרף לא הצליחו . במשך עשור שלהם הם פספסו את כל המטרות .

ערוץ 5 בכבלים הרכיב Promo מגלומני לקראת מבצע סלובניה 2013 בו הוא מציג את שחקני נבחרת ישראל כגיבורי חלל כל יכולים . אין דבר טלוויזיוני מגוחך יותר מאשר הצבת רף ציפיות שהוא אנטי תזה למציאות כפי שאנו מכירים אותה . העורכים והמפיקים הממונים בערוץ 5 בכבלים על "מבצע שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל – סלובניה 2013", אלה שהגו את הרעיון היומרני , מצווים להשליך עכשיו את ה- Promo הזה לסל . אין בן עוד כל צורך ושימוש. בכל מה שנוגע לקידום השידורים הישירים שעוד נותרו הוא גרוטסקי ושווה כקליפת השום.

ועוד דבר. שני פרשני ערוץ 5 בכבלים, אריה מליניאק באולפן המנווט בארץ ופיני גרשון בסלובניה תוקפים בחריפות רבה את כישלון הנבחרת הלאומית של ישראל בשני משחקיה הראשונים נגד שתי נבחרות חלשות כאנגליה ואוקראינה. אולם צריך לזכור כי הצמד הזה – אריה מליניאק כמאמן נבחרת ישראל ופיני גרשון כעוזרו הראשי – חוו חוויית כישלון דומה לפני 29 שנים עם הנבחרת הלאומית בעת הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל  שהתקיים במאי 1984בגרנובל ובפאריס לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. עכשיו כשהם ניצבים מהצד השני של המתרס מצוידים בנשק המיקרופון הם אינם חומלים על אריק שיבק מצביא הכדורסל הישראלי ולא על החיילים שלו.

הערה 5 : תזכורת מהעבר לשני פרשני הכדורסל של ערוץ 5 בכבלים ב- "מבצע סלובניה 2013", אריה מליניאק באולפן המנווט של ערוץ 5 בהרצליה ופני גרשון בעמדת השידור בלובליאנה בירת סלובניה.

מעניין אפילו מרתק כיצד מסתובבת ההיסטוריה המתעתעת על צירה ומזכירה נשכחות בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש". בחודש מאי 1984 עמדה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל ובראשה שני מאמניה הצעירים אריה מליניאק ועוזרו פיני גרשון בפני משימה נכבדה ואתגר חשוב : השתתפות בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בצרפת על הזכות להעפיל בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952 להעפיל שוב למשחקים האולימפיים שעמדו להיפתח חודשיים אח"כ בחודש יולי 1984 בלוס אנג'לס . ממש לפני פתיחת הטורניר שנערך בשתי ערים בגרנובל ופאריס, סיפר המאמן הלאומי אריה מליניאק בביטחון ובפרהסיה לעיתונאי יאיר עמיקם מהעיתון (יומון) "חדשות הספורט", סיפור מדהים בזו הלשון , "כי הלך למגֶדֶת עתידות אלמונית שגילתה לו בסודי סודות כי נבחרת הכדורסל הישראלית תדורג בסיום הטורניר הקדם אולימפי בצרפת במקום הרביעי ותעפיל ממנו לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984" [1]. התברר שהאיש איננו רק שחצן אלא גם רברבן בעל חלומות . היומון "חדשות הספורט" עַט על סיפור המציאה והפך את הביקור של המאמן הלאומי אצל מגדת העתידות לדיווח מרכזי בעמוד הראשון של העיתון . כמה ימים אח"כ התפרסמה ב- 15 במאי 1984 עוד כותרת ענק בעיתון "חדשות הספורט" [2], ובה ההצהרה דרמטית של המאמן הלאומי אריה מליניאק על פי הטקסט הבא : "יש עם מי לצאת למלחמה". סיפורים תמוהים אם לא בּיזָארִיים של אדם מוכשר אך לא מוכשר דיו. במקום להנמיך ציפיות פעל המאמן הלאומי בתמימות אולי בטיפשות והעלה את הרַף שלהן. הסוף המַר ידוע. נבחרת ישראל נוצחה ע"י הנבחרות החלשות של שוודיה ואנגליה והובסה ע"י החזקות ברה"מ , יוון , ספרד , וצרפת – והודחה מהטורניר הקדם אולימפי בצרפת. היא ומאמנה חזרו בבושת פנים ארצה . את אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ראו המאמן הלאומי ושחקניו על מרקע הטלוויזיה מהכורסאות בסלון ביתם בארץ. אריה מליניאק בן ה- 34 התגלה לא רק כמאמן דַל וחסר ניסיון אלא גם פסיכולוג קטן. כמאמן לאומי עשה את כל השגיאות האפשריות. אולי אין פלא שבשלב כה מוקדם בקריירה שלו נטש את מקצוע האימון ועבר לצד השני של המתרס. אריה מליניאק הפך לפרשן. לדבר הוא יודע. מטבע הדברים ניצל את ההזדמנות כפרשן להביע את דעתו ולבקר בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות לא רק את השחקנים אלא גם את המאמנים שתפשו את מקומו.

melinyak

טקסט תמונה :  11 מאי 1984 . כותרת ראשית פנטסטית בעיתון "חדשות הספורט", שסיפרה כלהלן, "מגדת עתידות אמרה לאריה מליניאק : תתפשו מקום רביעי אך תעלו". סיפור ביזארי אישי של אריה מליניאק שהוא דאג להעבירו במו ידיו לידיעת העיתונות. במקום להנמיך את רף ציפיות – העלה אותן. (באדיבות הארכיונאי מר רוני דרור והעיתון "חדשות הספורט").

החלטתי אז בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל (החליף חודש קודם לכן בתפקיד את יוסף "טומי" לפיד ז"ל ) לשלוח את יורם ארבל לשדר ישיר את משחקיה של נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי בצרפת. יוסף "טומי" לפיד (פינה את כיסאו ב- 1 באפריל 1984 לאורי פורת) לא רצה לכסות את טורניר הכדורסל הזה. נטייתו של אורי פורת הייתה שונה. דברי הרָהָב ובִיטחונו העצמי של המאמן הלאומי אריה מליניאק (עד לא מכבר פרשן שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1984 – 1979) רק דִרבנו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואותי לדבוק בנבחרת הכדורסל הלאומית  ולכסות את הטורניר הקדם אולימפי במלואו. אריה מליניאק נטע בנו תקוות רבות ואנוכי התפללתי להצלחתה ועלייתה של נבחרת ישראל למשחקי לוס אנג'לס 84'. העפלה הייתה משולה לפרולוג מוצלח. במידה ונבחרת הכדורסל של ישראל תעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היא תשדרג את מכלול והיקף תוכניות השידור האולימפיות שלי – מלוס אנג'לס 84' לירושלים. כרגיל, כגודל הציפייה כך הייתה עוצמת האכזבה. בתוך זמן קצר עתיד היה המאמן הלאומי אריה מליניאק לשלם ברִיבּית דֶה רִיבּית על הצהרת ה- שָחָץ וביטחונו העצמי המופרז. ואנחנו בטלוויזיה יחד אתו.

בטורניר עצמו ניצחה הנבחרת של אריה מליניאק רק בשלושה משחקים , והפסידה בשישה . הנבחרת גברה על בולגריה 76 : 69 , על הולנד 84 : 82, ובמשחק האחרון בטורניר ניצח אריה מליניאק בקרב מוחות את רלף קליין מאמן נבחרת גרמניה בעת ההיא  85 : 84 . הניצחון הזה כבר לא סייע לנבחרת ישראל . היא הודחה וסולקה מהטורניר הקדם אולימפי . ההפסדים הצורבים היו דווקא לנבחרות החלשות בטורניר . נבחרת ישראל הפסידה הפסד מביש לאנגליה  88 : 92 , וגם לשוודיה 79 : 80 . על התמודדות מול הנבחרות החזקות באירופה לא היה על מה לדבר . אריה מליניאק והנבחרת שלוֹ ספגו תבוסה קשה מכדורסלניה של הנבחרת הגבוהה של ברה"מ 79 : 106 . אח"כ ניגפה נבחרת ישראל בפני יוון   95 : 120 , ונגד ספרד 97 : 120 . נבחרת ישראל גם לא החזיקה מעמד נגד צרפת והפסידה 95 : 102. נבחרת ישראל כשלה ואריה מליניאק חזר הביתה כמאמן מוּבַס ומושפל שחולם חלומות באספמיה .

ערוץ 5 בכבלים ממשיך במסע הסיקור שלו את נבחרת ישראל הכושלת בסלובניה 2013 , אולם בלבי גמלה אז לפני שנות דוֹר במאי 1984 ההחלטה למחות נגד העליבות , ולהחזיר את יורם ארבל מפאריס הביתה כדי להפסיק באמצע את מסע השידורים הישירים של נבחרת כושלת . נבחרת ישראל תחת הדרכתו של אריה מליניאק איבדה אז כל סיכוי להעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ולמשחקים שנותרו לא היה עוד ערך ספורטיבי . העליבות הזאת אז הוציאה אותי מדעתי . לא שרר שום Match up בין המאמץ וההשתדלות שלי כאיש טלוויזיה להביא את בשורת הנבחרת ולשדר ישיר את משחקיה מגרנובל ומפאריס לאולפנים בירושלים לבין כישרון המאמן והשחקנים הלאומיים שלו . לקחתי את הכישלון באופן אישי . תוצאות הטורניר הקדם אולימפי ההוא ב- 1984 היוו תבוסה קוֹלוֹסָאלִית של נבחרת ישראל ומאמנה אריה מליניאק . השידורים הישירים רק חשפו את עליבותם קבל עם ועדה . תוצאות המשחקים היו כה אומללות והרסניות עד שהפכו את נבחרת ישראל לפתטית . הנבחרת איבדה את סיכוייה ואנחנו את העניין הספורטיבי בתחרות .

המאמן הלאומי אריה מליניאק הוּדַח מתפקידו בתום הטורניר ע"י איגוד הכדורסל. הוא הפך באחת למאמן כושל . יתירה מזאת . הוא חווה חוויה טראומטית והיה אדם מושפל שנמצא בצד הנמוך של הסקאלה המקצועית . עמי שלף ז"ל מי שהיה יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל אז אמר לי באכזבה רבה : "יואש אלרואי אתה יכול לקחת אותו בחזרה אליך . הוא הכל חוץ ממאמן כדורסל" . למרות כישלונו המקצועי כמאמן החלטתי לקבל אותו חזרה לזרועותיי כפרשן מפני שהוא נותר בעיניי שדרן בעל פוטנציאל , חריף , קל ביטוי , ומהיר לשון שיודע לתרגם את הידע בו חונן לשפת הטלוויזיה . שמרתי עליו . רחשתי לו חיבה והערכה מקצועית . הוא היה איש מוערך שניחן בקסם אישי . אריה מליניאק ידע שהפיל את המשוכה בפאריס. באחת הפגישות בינינו סח לי בעצב : "הייתי פזיז ועשיתי הרבה שטויות" . אריה מליניאק הפך לבן זוגו הקבוּע של יורם ארבל ומאוחר יותר גם של אוּרי לֵוי . הייתי נאמן לו במאת האחוזים . במבט רטרוספקטיבי לא בטוח שהוא היה נאמן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה מידה . אבל צריך להודות הוא איש מיקרופון ממולח וניחן בעֵט טובה . זה כמובן לא אומר שהייתי משוחרר מתפקידי לפַקֵח ולנהֵל אותו .

זמן רב אח"כ לאחר שנטשתי כבר את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת והפכתי את רדיו גלי צה"ל לערוץ הבית שלי , הופתעתי לדעת שהאיש חונן בזיכרון קצר . שמעתי את אריה מליניאק תוקף בחריפות ובהתרגשות רבה בתוכנית הספורט של גלי צה"ל ביום חמישי – 23 בספטמבר 2004 את מולי קצורין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל לאחר הכישלונות  בקדם אליפות אירופה 2005 ובתוכם ההפסדים לנבחרות כדורסל ירודות כבולגריה ופורטוגל . מערכת הספורט של גלי צה"ל שגתה פעמיים בשידור ההוא ב- 23 בספטמבר 2004 . בפעם הראשונה כשהתירה לאריה מליניאק לתקוף את המאמן הלאומי ללא רחם מבלי לאפשר למולי קצורין להגיב ולהתגונן . בפעם השנייה כששני מגישי התוכנית אביעד פוהורילס ומשה שלונסקי לא הזכירו לתוקפן את עברו המפוקפק כמאמן לאומי לפני כעשרים שנה בטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בפאריס ב- 1984 ואת התבוסות שהיו שם מנת חלקו . צריך להיות הגון ולומר כאן שהפעם הזאת (אתמול בערב ראש השנה של תשע"ד – 4 בספטמבר 2013) הזכיר אריה מליניאק שהיה שותף לחוויה כה מתסכלת כפי שחווה אותה עכשיו המאמן הנוכחי מר אריה "אריק" שיבק . 

[1]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

[2]  ראה נספח : ראה עיתוני "חדשות הספורט" מחודש מאי 1984 .

28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה בווינה, 2:5. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות.

אנוכי חוגג בחג ראש השנה תשע"ד – 2013 , יוֹבֵל 50 (חמישים) שנות נישואים עם רעייתי יעל תג'ר . יחדיו אנחנו מארחים בביתנו את שלושת ילדינו ונשותיהם ובעלה של בתי ואת עשרת נכדינו ועדיין מוכשר לקרוא את כל העיתונים ובעל זיכרון כדי לבור את המוץ מן התבן . העיתונים בארץ נלחמים על חייהם ומוציאים לאור מוספים עבי כרס כדי למשוך קוראים , אך אִתִּי אין להם בעיה . אני חתום על "הארץ" ומנוי שלו מזה יובלות . את העיתון "ישראל היום" אנוכי מקבל בחינם . את "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , ו- "סוף השבוע" אנוכי מממן מכיסי . אין לי שום עניין בגב' פנינה רוזנבלום השאפתנית (סוף השבוע) שביקשה אותי בינואר 1988 לרשת את כס מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה שייך למגישה היוצאת גב' אורלי יניב (וכמעט הצליחה) .

rosenblum

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. זוהי גב' פנינה רוזנבלום בת ה- 33 ב- Audition הטלוויזיוני שנערך בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . פנינה רוזנבלום היא אישה מוכשרת ושאפתנית . הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה אז את אופציית הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומה של גב' אורלי יניב. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אין לי גם עניין בתמונת ריטה (ישראל היום) וגם לא בתמונת האֲהַבְהָבִים של מר נועם טור וגב' קרן פלס (ידיעות אחרונות) . אנוכי מוצא עניין שווה במר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (מעריב) ובמפקד חיל האוויר אמיר אשל (הארץ) . אולם במוטי קירשנבאום יש לי עניין רב . תמונתו בשער המוסף של "מעריב" מעורר בי זיכרונות נשכחים של אירועים שכאילו קרו רק עכשיו רק אתמול . כאילו לא חלפו מאז שתי עשרות שנים . לא אהבתי את הריאיון הדביק והחנפני מעין "תפוח ודבש" שערך מר אביעד פוהורילס עם מוטי קירשנבאום במוסף "מעריב" אתמול (יום רביעי – 4 בספטמבר 2013) . מוטי קירשנבאום לא צריך את זה . התחקיר של אביעד פוהורילס קלוש . הוא לא ירה לפחות 15 (חמש עשרה) שאלות שכל מראיין אחר במקומו בעל השכלה טלוויזיונית מינימאלית היה שואל וחוקר את מוטי קירשנבאום ממעצבי דמותה של התקשורת הישראלית לרבדיה השונים בתחומים שונים . בין השאר גם שאלות שעוסקות ודנות בראשית עידן התחרות בנובמבר 1993 שהחלה להתפתח בחריפות רבה בין השידור הציבורי הוותיק והמסורבל שמוטי קירשנבאום ניצב בראשו כמנכ"ל רשות השידור לבין השידור המסחרי בדמותו של ערוץ 2 האמביציוזי הצעיר והרענן תאב ההצלחות, בראשו ניצבו מר דן שילון ומר יוחנן צנגן מנכ"לים משותפים של הזכיינית "רשת", מר אלכס גלעדי מנכ"ל הזכיינית "קשת" ומר עוזי פלד מנכ"ל "טלעד". בשתי התמודדויות קרדינליות "ראש בראש" בין השידור הציבורי לשידור המסחרי ב- 1994 ו- 1995 ספג ערוץ 1 שתי מפלות מערוץ 2. אביעד פוהורילס פספס. בריאיון הזה אתמול העניק מוטי קירשנבאום את הציון המקסימלי "Super Star" לשר האוצר מר יאיר לפיד והוסיף שהוא חבר שלו, אולם המראיין לא פיתח את הנושא ולא הקשה על המשיב. אם יאיר לפיד הוא סופרסטאר על פי חוות דעתו של מוטי קירשנבאום אז איזה תואר אקוויוולנט בקנה מידה של "כוכב עליון" הוא אמור להעניק לשרי אוצר חשובים שתרמו בעבר תרומה ענקית לכלכלת מדינת ישראל, נאמר כמו לוי אשכול, פנחס ספיר, ואברהם "בייגה שוחט… ??? יאיר לפיד הוא לא סופרסטאר ולא נעליים . הוא פוליטיקאי מפונק מזן ירוד שהוליך שולל את בוחריו . מתברר גם שהוא אומר דברי אמת כשנוח לו ומתי שמתחשק לו. אביעד פוהורילס רשם מינוס גדול משנמנע להתעמת בריאיון עם מוטי קירשנבאום במקומות שהוא מוטי קירשנבאום נכשל . לא רק נכשל . הוּבַס. זה היה אומנם לפני שנים רבות , אף על פי כן דמותו של מוטי קירשנבאום שמצטיירת כמריונטה בשער הקדמי של מוסף "מעריב" שמניפה ידיים על פי פקודה של הצלם יוסי אלוני, משכה שוב את תשומת לבי.

ראה טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד, יום רביעי – 4 בספטמבר 2013. שער המוסף של העיתון "סוף השבוע". 

ראה טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד, יום רביעי – 4 בספטמבר 2013. שער המוסף של העיתון "ישראל היום". 

ראה טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד, יום רביעי – 4 בספטמבר 2013. שער המוסף של העיתון "מעריב". 

ראה טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד, יום רביעי – 4 בספטמבר 2013. שער המוסף של העיתון "ידיעות אחרונות". 

ראה טקסט מסמך : ערב ראש השנה תשע"ד, יום רביעי – 4 בספטמבר 2013. שער המוסף "בארץ". 

1. 1992. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. מלחמת זכויות השידורים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 בכבלים הנוגעת למשחקי נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. מפלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנוגעת לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994.

2. ראש הממשלה ושר הביטחון מר יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני ממנים ב- 18 באפריל 1993 את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. הופעתו המחודשת בשמי הרשות וערוץ 1 הייתה במידה רבה מזהירה כשל מטאור. דמות מופת שתיזכר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור למרות שלא היה חף משגיאות וטעויות. אולם מי מאתנו איננו חף משגיאות וטעויות.

נבחרת הכדורגל של ישראל חוזרת בתום עשור מאז ימי תקופת המאמן הבריטי ג'ק מנסל לזירה האירופית. הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט מנהל החברה הוודוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בטלוויזיה מציע לי את זכויות השידורים של המשחק הראשון של נבחרת ישראל נגד נבחרת אוסטריה בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם מונדיאל ארה"ב 1994. סמנכ"ל הכספים ההססן של רשות השידור מוטי לוי יחדיו עם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסורבלת והבלתי מוכשרת סופגים תבוסה מוחצת ומשפילה ב- 28 באוקטובר 1992 בשעה שהם מפסידים בשלומיאליות ורשלנות לערוץ 5 בכבלים (בראשית דרכו וכמעט ללא מינויים) את זכויות השידורים של משחק קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 בווינה, אוסטריה – ישראל. המדינה כמרקחה. התאריך הקונקרטי הזה מהווה ציון דרך שלילי בהתנהלותו העלובה של השידור הציבורי. מועצת הכבלים בראשותו של יוסף "טומי" לפיד מציעה לרשות השידור הצעה משפילה כלהלן : "שידור המשחק מווינה יתבצע ע"י שדרני הכבלים יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ויועבר ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי שכל המדינה תוכל לצפות בו". תשובתי החד משמעית ליוסף "טומי" לפיד הייתה כלהלן : "על גופתי המתה". טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הופכת לפגיעה מוקדם מהצפוי. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על העימות המתקרב עם ערוץ 2 המסחרי העומד לקום במדינת ישראל.  

בסתיו 1992 כבר מַשְלָה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין במרץ והיא מלאת תנופה, חזון, ויוזמות עשייה ובנייה. זה מכבר החלו לרחוש שמועות כי שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני מתכננת למנות את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הנוכחי אריה מֶקֶל . השמועות גרסו כי אַרְיֵה מֶקֶל שהושאל לרשות השידור ממשרד החוץ מתנה את קיום העסקה הפוליטית בקבלת ג'וב מיוחד. הוא מבקש להתמנות קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב. אם ימונה לתפקיד הנחשק יפנה מייד את כיסאו ברשות השידור . מינויו של מוטי קירשנבאום בן מלכות של רשות השידור ומבכורי ובכירי בניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים נראה לי כחלום . לא האמנתי לעסקאות חילופין מהסוג הזה שמעורבים בהן מטבע הדברים אין ספור ווקטורים פוליטיים שכל אחד מהם מהווה אינטרס בפני עצמו ומושך לכיוון הרצוי לו. "אה, ok, נו, נחכה ונראה. בטח לא ייצא מזה דבר", שחתי לעצמי והמשכתי בדרכי.

בסתיו 1992 הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה, המונופוליסטית, והמסורבלת – מְאוּיֶימֶת לראשונה ע"י גופי שידור חדשים במדינת ישראל. ערוצי הטלוויזיה בכבלים וערוץ 2 (עדיין במתכונת ניסיונית אך עתיד לעמוד על רגליו בנובמבר 1993) נשפו בעורפה. בדיוק באותה העת שָבָה נבחרת ישראל בכדורגל בתום גלות בת עשור מאסיה לאירופה והוגרלה במסגרת משחקי קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 (מונדיאל ארה"ב 1994) לבית אחד עם נבחרות אוסטריה, בולגריה, שוודיה, צרפת , ופינלנד. המשחק הראשון נקבע להיערך ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה נגד נבחרתה של אוסטריה. ביום רביעי – 14 באוקטובר 1992 שבועיים ימים לפני המשחק הגיע לידי הפקס המיוּחַל לו המתנתי בכיליון עיניים זה זמן רב מהגרמני מר קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) נשיא חברת התיווך לזכויות שידורי ספורט APF השוכנת ב- וואדוז בירת נסיכות ליכטנשטיין הקטנה. עכשיו ידעתי בביטחון כי המשחק אוסטריה נגד ישראל שאמור להיערך בווינה ביום רביעי – 28 באוקטובר הוא ב- % 100 שלי. של מחלקת הספורט. של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. של רשות השידור. הסוכנות האוסטרית – גרמנית לתיווך זכויות שידורי ספורט הקרויה APF  בראשותו של הגרמני קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היושבת בוָודוּז (Vaduz) בירת ליכטנשטיין, פִקססה לי באותו היום את הצעת מחיר השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם ארה"ב 1994, שעמד להתקיים כעבור שבועיים ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה. המחיר היה הגיוני וסביר. הנה הפַקְס כלשונו [1].

aus 1

טקסט מסמך :  14 באוקטובר 1992 . זהו הפקס המקורי ועמו ההצעה הכספית הנדיבה של קריסטוף שרדט הנוגעת לתשלום מינימאלי של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר עבור זכויות השידורים הבלעדיות של משחק קדם גביע העולם בכדורגל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 בין נבחרות אוסטריה וישראל (לקראת טורניר הגמר של המונדיאל האמור להיערך בקיץ 1994 בארה"ב) . ראיתי בהצעת הזכויות הנדיבה הישג אישי שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) היה איש אמין . הוא עמד בהבטחתו והציע לי לרכוש את משחק החוץ הראשון של נבחרת ישראל ב- "קמפיין" של מונדיאל ארה"ב 1994 תמורת מחצית המחיר שאותו הסכמנו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור כל משחק בית של הנבחרת הלאומית באִצטדיון ר"ג . זאת הייתה הצעה כספית נדיבה מאוד והוגנת מאוד שנשלחה ב- אתראה זמן קצרה ובאיחור , אך הופתעתי מטוּב לִיבּוֹ אם אפשר להעניק תכונה כזאת לאנשי עסקים . נותרו שבועיים ימים בלבד להיערך ללוגיסטיקה של השידור הישיר מווינה . שמתי מייד לב לא רק להצעת המחיר אלא גם לטקסט בשולי הפקס בו נכתב כלהלן :

  1. All technical details can be discussed with Austrian Television.
  2. Looking forward to your immediate confirmation

קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט דרש תשובה מיידית. נותרו שבועיים מיום משלוח הפקס ועד להוצאתו לפועל של השידור הישיר הזה מווינה, אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992. הייתי מאושר. נבחרת ישראל בכדורגל חוזרת לזירה האירופית ואנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקים בזכויות השידורים הבלעדיות של ההתמודדות המסקרנת הזאת.

הפקס הזה שקיבלתי מ- קריסטוף שרדט הועבר על ידי למחרת בבוקר ממשרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים (על פי הפרוצדורה המקובלת ברשות השידור) למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוֹטִי לֵוִי בבניין "כלל" בירושלים (מקום מושבה של הנהלת רשות השידור) בליווי הערה מודגשת שלי בכתב ידי : "אנא אשר לו מייד , אני כבר אישרתי לו טלפונית שאני מסכים . הוא זקוק לאישור בכתב מרשות השידור" [2] . סמנכ"ל הכספים הוא "שַר האוצר" של רשות השידור והאיש שחולש על תקציבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . הוא האיש שחותם על הצ'קים ובסופו של דבר אמור לאשר את מבצע השידור הישיר המיוחל שעתיד להתרחש ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה , הלא הוא משחק הכדורגל במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 1994 בין נבחרות אוסטריה וישראל . האיש שקדם למוטי לוי בתפקיד היה יוֹחָנָן צַנְגֵן המזהיר , הדומיננטי , חריף השכל , ומהיר המחשבה . יוֹחָנָן צַנְגֵן ירש ב- 1982 את מקומו של ישראל דוֹרִי סמנכ"ל הכספים של הרשות שכיהן בתפקיד מאז 1973 . ישראל דוֹרִי התמנה לתפקיד החשוב הזה במקומו של אליהו בן עמרם הוותיק שהחזיק בתפקידו ברשות השידור בשנים 1973 – 1969 , ימי ה- בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1991 חֲבָר יוֹחָנָן צַנְגֵן לדן שילון והפך למנכ"ל משותף של חברת "רֶשֶת" [3] . לאחר נטישתו של יוֹחָנָן צַנְגֵן קוּדַם מוטי לוי מי שהיה פקיד אפור וחסר כל דומיננטיות אבל בכיר במחלקה הכלכלית של רשות השידור – לתפקיד סמנכ"ל הכספים . הפַקְס של קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט הועבר מייד אליו ובמקביל לידיעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל. זוהי הפרוצדורה וההיררכיה ברשות השידור . מנהל חטיבת הספורט איננו עצמאי בשטח ועליו להיוועץ בכל צעד מוניטארי עם הממונים הראשיים שלו , מנהל הטלוויזיה  ומנכ"ל רשות השידור , שנועצים בסמנכ"ל הכספים של הרשות .                                                                                                                                                                             

aus 2טקסט מסמך :  זהו המסמך המקורי מ- 15 באוקטובר 1992 הנושא את ההערה בכתב ידי, "מוטי, אנא אשר לו מייד", ואשר הועבר לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור בתאריך המצוין. נותרו 13 ימים עד לשידור הישיר של המשחק .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אלוּ היו כאמור חוקי המנהל , הסדר , והפרוצדורה ברשות השידור . סמנכ"ל הכספים של הרשות הוא המאשר את הסכמי רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט ולא מנהל מחלקת הספורט עצמו . קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) ביקש ממני להפתעתי הרבה סכום נמוך בהרבה ממה שהערכתי תחילה תמורת זכויות שידור של משחק כדורגל כל כך נחשב בישראל. 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד. מחצית מהסכום שהסכמנו המנכ"ל אריה מקל , מנהל ערוץ הטלוויזיה יוסף בר-אל, אנוכי, וסמנכ"ל הכספים מוֹטי לֵוי, לשַלֵם להתאחדות הכדורגל בעבור כל משחק בית במסגרת הקמפיין של קדַם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 שנערכו באִצטדיון רמת גן. המשחק הראשון של ישראל נגד אוסטריה בווינה במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994 עורר עניין ציבורי עצום בארץ. לא רק ברחוב הספורטיבי. נבחרת ישראל תחת שרביטו של מאמנה שלמה שרף שָבָה לשחק בזירה האירופית לאחר "גָלוּת" בת יותר מעשור שנים באסיה. ישראל שיחקה לאחרונה באירופה בעידן המאמן האנגלי גֶ'ק מֶנְסֶל (Jack Mensel) בתחילת שנות ה- 80 לקראת מונדיאל ספרד 1982. לבית המוקדם של אוסטריה וישראל שובצו כאמור גם הנבחרות הלאומיות של צרפת, בולגריה, שוודיה, ופינלנד. נבחרת הכדורגל של ישראל חזרה לאירופה ועִמה עלתה מדרגה גם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

שמו של קריסטוף שרדט ה- Owner של החברה ה- וודוזית APF ומחזיק זכויות השידור של המשחק אוסטריה נגד ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה היה מוכר לי מהעבר. הוא הוזכר שוב בשיחת ההפקה המקדימה שקיימתי בתחילת חודש ספטמבר 1992 עם גב' פרדריקה "פְרִיצִי" שְרָאם ( Frederika Schram ) מנהלת יחידת ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האוסטרית ORF (חברה ב- EBU כמונו) . הבהרתי לפְרִיצִי שְרָאם ידידה וותיקה שלי מפגישות משותפות רבות של שנינו בקבוצת הספורט של ה- EBU את רצוננו לשָדֵר ישיר את המשחק מעמדת שידור באִצטדיון בווינה. פְרִיצִי שְרָאם הייתה הראשונה בעצם שהעבירה לידיעתי לי את האינפורמציה החשובה כי התאחדות הכדורגל האוסטרית איננה מנהלת עוד בעצמה את המו"מ על רכישת זכויות השידורים. ההתאחדות האוסטרית מכרה את זכויות השידורים של כל משחקיה הביתיים של נבחרת אוסטריה לחברת תיווך זכויות שידור APF הממוקמת ב- וָואדוּז בירת הממלכה הזעירה ליכטנשטיין השוכנת בין אוסטריה לגרמניה. "APF היא זאת שמנהלת אפוא את המו"מ עם רשתות הטלוויזיה באירופה המעוניינות בשידור המשחקים האלה", הדגישה בשיחה בינינו, והוסיפה, "עליך מוטלת אפוא המשימה לפנות ישירות אל קריסטוף שרדט ולנַהֵל עִמו את המו"מ המבוקש".

הטלוויזיה האוסטרית ORF עצמה ניהלה את המו"מ שלה לרכישת זכויות שידור של משחקי הבית של נבחרת אוסטריה ישירות ופנים אל פנים מול ההתאחדות המקומית. מצב דומה שרר גם בישראל. התאחדות הכדורגל הישראלית בראשותם של חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, והמנכ"ל יעקב אראל למדה לעשות כסף ונקטה בצעד דומה . תמה תקופת שידורי ה- Reciprocity בטלוויזיה (הדדיות שידורים) בה רשתות הטלוויזיה מעניקות אחת לרעותה את השידורים בחינם . התאחדות הכדורגל של ישראל מכרה את זכות ניהול המו"מ על משחקי הבית של נבחרת ישראל לחברת CWL (מקום מושבה בשווייץ) בראשותו של שחקן העבר הגרמני גינתר נֶצֶר (Gunter Nezer). הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו הטלוויזיה האוסטרית ניהלה את המו"מ הפרטי שלה על שידור משחקי הבית של נבחרת ישראל ישירות עם ההתאחדות. צריך להבהיר לקוראי הבלוג כי חברת תיווך זכויות השידורים הישראלית צ'ארלטון בראשותם של פיני זהבי ואלי עזור טרם הייתה קיימת בימים ההם.

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 פניתי בפעם האחרונה אל קריסטוף שרדט באמצעות פקס ובשיחת טלפון. בקשתי ממנו שישלח לי בכתב את הצעת המחיר אותו הוא דורש ממני תמורת השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל [4] . הבהרתי לוֹ שוב שהטלוויזיה הישראלית  איננה רשת מסחרית אלא ציבורית – ממלכתית. קרִיסְטוֹף שְרֶדְט הבטיח לי כי המחיר יהיה הוגן וביקש אישור מיידי לפקס שלו . כך נפרדנו . נותרו שבועיים ימים בדיוק עד למשחק הבכורה של ישראל באירופה לאחר עשור שנים וההיערכות שלי לקראת שידורו הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

aus 3

טקסט מסמך :  13 באוקטובר 1992. זהו הפקס ששלחתי לקריסטוף שרדט נשיא חברת APF הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992. תוכן הפקס מדגיש את העובדה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא רשת טלוויזיה קטנה ולא מסחרית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

aus 4טקסט תמונה : אוקטובר 1992. הגרמני קריסטוף שרדט (Christoph Schredt) מנהל הסוכנות ה- וואדוזית APF לתיווך זכויות שידורים של אירועי ספורט, ביניהם משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992, במסגרת קדם גביע העולם ארה"ב 1994. קריסטוף שרדט היה ג'נטלמן ואיש עסקים ישר. הוא נהג עמנו בצורה הוגנת והציע לנו ב- 14 באוקטובר 1992 הצעה כספית מהוגנת שאי אפשר היה לסרב לה. (באדיבות חברת  APF ו- קריסטוף שרדט. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

aus 5

טקסט תמונה : אוקטובר 1992. מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור. יועצם הפיננסי של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

המחיר שביקש ממני  25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר היה כאמור מחיר מְצִיאָה והרבה יותר מהוֹגֶן. זאת הייתה בפירוש "הצעה שאי אפשר לסרֵב לה", תרתי משמע. המחיר נחשב לתשלום פעוט. ככלות הכול היה מדובר במשחק כדורגל רשמי חשוב נגד אחת הנבחרות הידועות באירופה, ובמסגרת תחרותית כל כך מחייבת כמו קדם המונדיאל של ארה"ב 1994. בתחילה חשבתי לעצמי שקריסטוף שרדט הוא איש תמים שאינו מתמצא בסחר זכויות שידורים ואיננו בקי במחירי השוק העולמי. הייתה לי סיבה מתמטית טובה להעריך זאת כך. ממש באותו הזמן החליטה צמרת הנהלת רשות השידור בראשותם של המנכ"ל אריה מֶקֶל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מִיכָה יִנוֹן , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאַמֵץ את הצעתי ולשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים ע"ס של  50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור כל אחד מחמשת משחקי הבית של הנבחרת הלאומית במפעל הזה, כאמור נגד הנבחרות הלאומיות של אוסטריה, בולגריה, שוודיה, צרפת, ופינלנד. סַך כולל של  250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר. מדוע אם כך, שאלתי וניתחתי ביני לבין עצמי את הצעת המחיר של קריסטוף שרדט, צריך האיש למכור את נֶכֶס השידור שלו ב- זִיל הַזוֹל. בעיקר לאור העובדה כי במדינת ישראל נבטו זה מכבר ערוצי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים, ומיילן טנזר ואודי מירון כבר שדדו מאתנו ב- 1990 את משחקי הליגה האנגלית, קניין שידור שלנו במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים ברציפות מאז 1968. מאוחר יותר הבנתי שקריסטוף שרדט היה נדיב במיוחד ביחסו אלי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכפועל יוצא גם כלפי רשות השידור, מסיבותיו שלוֹ. הוא התגלה כאדם מהימן ומוסרי.

הרמתי טלפון לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט ל- וָואדוּז ביום קבלת הפקס ממנו והודיתי לו על הצעת השידור הנדיבה והמחיר ההוגן. הסברתי לו את נהלי רשות השידור ובקשתי אותו להמתין יום או יומיים כדי לקבל את האישור בכתב מהמחלקה הכלכלית של רשות השידור בראשותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי. "אל תדאג, זהו הליך נדרש ברשות שידור ציבורית", אמרתי בתמימותי והרגעתי את קריסטוף שרדט, והוספתי, "הייה סַמוּך ובַטוּח כי ביום שישי – 16 באוקטובר 1992 יהיה מונח על שולחנך הפקס החתום ע"י מר מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור המאשר את המחיר".

ביום שלישי – 13 באוקטובר 1992 שלחתי פקס מפורט לפְרִיצִי שְרָאם, בו הבעתי את הערכתי כי המו"מ עם קריסטוף שרדט יסתיים באופן חיובי בתוך יומיים שלושה. בקשתי ממנה לשריין לי עמדת שידור באצטדיון הווינאי לשני אנשים וקווי שידור 4W וטלפון בעל חיוג בינלאומי (לצורך Back up) בעמדת השידור [5] . במקביל שלחתי באותו היום מכתב בקשה אל המנכ"ל אריה מֶקֶל באמצעות מנהל החדשות אֵלִימֶלֶך רָם ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , לאשר את טיסתו של מאיר איינשטיין לארבעה ימים לווינה כדי לשָדֵר משם ישיר את המשחק אוסטריה – ישראל  ב- 28 באוקטובר 1992. טרם ידעתי את שעת ההתחלה המדויקת (בעיטת הפתיחה נקבעה בסופו של דבר לשמונה ושלושים בערב שעון ישראל) אך מצאתי לנכון להודיע לזָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר (Jean Cloud-Gisiger) ה- Coordinator של ה- EBU בג'נבה והמתאם הספציפי של שידור המשחק הקונקרטי שלנו אוסטריה – ישראל על המערכת הלוויינית של ה- EBU , "קח אותנו בחשבון בעת הקצאת זמני השידור על הלוויין האירופי ה- ECS מפני שאנחנו משדרים ישיר לירושלים מעמדת שידור מוזמנת עבור IBA באִצטדיון בווינה" . ביום שני אחה"צ  ב- 19 באוקטובר 1992 קיבלתי את פקס התשובה המצופה מז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה , המאשר כי אנחנו נמצאים ברשימת התחנות המשדרות וזמן הלוויין מאושר עבורנו , אך הוא מבקש לדעת במהירות האפשרית אם רכשנו את זכויות השידור של המשחק . הנה הוא כלשונו [6]

aus 6

טקסט מסמך : 19 באוקטובר 1992. האישור המוקדם של ה- EBU UP DATED PROVISIONAL INTEREST, כפי שנשלח לי ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU הנוגע לשידור הישיר המיועד של המשחק אוסטריה – ישראל שנקבע ל- 28 באוקטובר 1992 . אנחנו מוגדרים בפקס כ- IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

משעה שהפקס הזה של זָ'אן קְלוֹד גִיסִיגֶר מ- EBU הונח על שולחני ידעתי שאני בבעיה . לראשונה גם הייתי מודאג . חלפו כבר ארבעה ימים מאז העברת פקס המחיר של קריסטוף שרדט ממשרדי במחלקת הספורט למשרדו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בבניין "כלל" ועדיין אין ל- EBU  Matching Order – אישור מסוכנות התיווך APF כי זכויות השידור נקנו כחוק על ידינו . דיווחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובקשתי אותו גם לדחוֹק ולהאיץ במוטי לוי כמוני . דיברתי עם מוטי לוי עצמו והסברתי לו : "העניין דחוף ביותר , אנחנו עומדים תשעה ימים בלבד לפני המשחק , אין לך זמן מוטי  להתווכח על המחיר מה עוד שהוא סביר לחלוטין. אני מבקש ממך לאשר מייד את התשלום לקריסטוף שרדט". מוטי לוי כפקיד מנומנם הרגיע אותי והשיב לי, "יואש אלרואי אל תדאג, אנחנו נשדר את המשחק והכול יהיה בסדר". כשאומרים לך 'אל תדאג' , זה הזמן להתחיל לדאוג . בעיקר בענייני שידור בטלוויזיה.

היום בחלוֹף כל כך הרבה שנים מאז אותה ההחמצה, אין לי ספק שסמנכ"ל הכספים של הרשות מר מוטי לוי חשב בינו לבין עצמו, "אם יואש אלרואי השיג את זכויות השידור במחיר של 25000  (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר, הרי הוא כמומחה פינאנסי בתפקיד סמנכ"ל הכספים ברשות השידור יוכל לקַזֵז עוד כמה דולרים טובים מהסכום". צריך להבין כי תשלום של 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר ב- 1992תמורת משחק כדורגל בינלאומי כה מסקרן נחשב ממילא ל- זוֹל במיוחד ונמוך ביותר. מוטי לוי בוודאי ניסה לחסוך לקופת רשות השידור עוד כמה דולרים כאילו הוא מנהל מו"מ בדוכן ירקות בשוּק . לא יקרה שום אסון אם קריסטוף שרדט ימתין ב- וָודוּז יומיים – שלושה נוספים לתשובתו של הכלכלן הבכיר של רשות השידור. בסופו של דבר כנראה הִרְהֵר בינו לבין לעצמו והסיק כי קריסטוף שרדט יצטרך לרֶדֶת במחיר שנקב 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר אותו הציע ליואש אלרואי מפני אין לו קונים בישראל חוץ מהטלוויזיה הציבורית. ערוץ 2 טרם נולד אז וערוץ 5 בטלוויזיה כבלים היה עדיין בחיתוליו. אם היו למוטי לוי התלבטויות כאלה, הרי שאותי הוא לא שיתף בהן.

ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 , ניהלתי ויכוח מַר בישיבת הבוקר (התקיימה מידי יום בלשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל) עם מנהל חטיבת התוכניות אליעזר "גייזר" יערי ומנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם בעניין היקף השידור הישיר ושעת המשחק אוסטריה – ישראל שנקבעה לשמונה וחצי בערב כאמור ב- 28 באוקטובר 1992. ביקשתי להתחיל את השידור הישיר מוִוינָה (צוות השידור המיועד היו השדר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון) כבר בשמונה בערב ב- Pre game show, ולשָדֵר מהדורה מקוצרת בת כמה דקות של "מבט" בהפסקת המשחק . וכן רציתי לשדר Post game show בתום המשחק כדי לסכם את המשחק הראשון של נבחרת ישראל החוזרת לאירופה . אֵלִיעֶזֶר יערִי ואֵלִימֶלֶך רָם דחו זאת . הם טענו בהתנשאות ובלהט כי לא ייתכן לדחות את שעת התחלת "מבט" בתשע בערב, שהיא שעה קדושה בעיניהם ובעיני הציבור, והכול בגלל משחק כדורגל כלשהו . בלתי אפשרי כדבר הזה . הם הציעו לי הצעה נגדית משלהם לסֵדֶר היום הטלוויזיוני של יום רביעי – 28 באוקטובר 1992 : "תתחיל לשָדֵר בשמונה וחצי , אך דע לך שיצטרכו לקטוע את השידור הישיר של הכדורגל בתשע בעֶרֶב לצורך "מבט" , אמרו והוסיפו , "אם יובקעו שערים בחצי השעה הראשונה של המחצית הראשונה , הם ישודרו בהקלטה בתום "מבט". הייתי המום למשמע הדברים אך זאת הייתה רמת הניהול בטלוויזיה הישראלית ב- 1992. את הטענות המגוחכות האלה כי צריך לקטוע את השידור הישיר של משחק הכדורגל בקדם גביע העולם אוסטריה – ישראל בתשע בערב לטובת שידור "מבט", השמיעו שני עיתונאים שהיו במקור בעברם אנשי חטיבת החדשות. לא להאמין…? להאמין !

אלו היו דפוסי החשיבה הבלתי הגיוניים ואנטי טלוויזיוניים אז של חלק ממובילי השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל ניסיונות השִכנוע שלי , "כי השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם הוא החדשות החמות באותו הרגע" , עלו בתוהו ונפלו על האוזניים הערֵלות של שני המנהלים הבכירים שהיו אנשים משכילים ומלומדים ובעלי ניסיון טלוויזיוני עשיר . אלימלך רם ואליעזר יערי נאחזו באופן מעורר גיחוך בקרנות המזבח של קדושת שידור "מבט" בתשע בערב . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הלך על גבי כלונסאות ופסח על שתי הסְעִיפִּים . הוא החליט שלא להחליט למרות שידע היטב שאני צודק . צֶדֶק , הגיון , עיתונאות , ומוּסַר שידור לא היו שיקולי העריכה היחידים במוסד הציבורי שנקרא הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. במקומם צצו חנפנות והתרפסות . מקצוענות שידור לא שררה במקום אך היו שָם הרבה מאבקי כוח, אגוֹ, ויוקרה. יוסף בר- אל דחה את הקֵץ כשטען שיש עוד זמן לפניו בטרם יגבש את החלטתו הסופית ויפרסם אותה בשבוע הבא . יוסף בר-אל ידע היטב עד כמה שידורי הספורט הרלוואנטיים חשובים לרשת הטלוויזיה שהוא מנהל לרבות המשחק המדובר אוסטריה – ישראל שאמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992. זכויות השידורים של כל אירועי הספורט החשובים היו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . לא היה ברור לו מדוע הוא צריך לרִיב את רִיבִי (כאילו שזה מבצע שידור פרטי שלי) ולהסתכסך בגללי עם שני מנהלי החטיבות הבכירים שלוֹ. ב- 1 באוקטובר 1992 שלחתי למנהל הטלוויזיה בכתב ידי באמצעות מנהל החדשות ועל פי הפרוצדורה המקובלת, התרעה אינפורמטיבית של אירועי הספורט המועמדים לשידורים ישירים ואת המלצות שלי. זאת הייתה יותר מהתרעה. זאת הייתה אתראה. בראש הרשימה התנוסס המשחק אוסטריה – ישראל בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 , המשחק הראשון של הנבחרת הלאומית שלנו במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 . הנה התזכורת שנשמרה [7] .                                                                                                aus 7טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2 ) שכתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aus 8

טקסט מסמך :  1 באוקטובר 1992. (עמוד מס' 2 מתוך 2) . זהו המסמך המקורי. המכתב נפל על עין סומא ואוזן ערלה. לא היה עם מי לדבר. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המצב היה כל כך ביזארי ורָדוּד עד שבצַר לי צלצלתי לביתו של מוטי קירשנבאום (במושב מכמורת) שהיה כבר מחוץ לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וביקשתי את עזרתו. הוא היה עדיין מקובל ומוערך בטלוויזיה ע"י רבים. רציתי שיתמוך בטיעוניי מול אנשי הטלוויזיה המובילים אך מרובעים וישכנע את אליעזר יערי ואלימלך רם לשדר את "מבט" בהפסקת המשחק . אמרתי למוטי קירשנבאום כלהלן : "אִם מנהל התוכניות ומנהל החדשות ישתכנעו בצִדְקַת טענותיי למַסֵד שידור ישיר רחב ורצוף (ללא קטיעה לטובת "מבט") מן ההיבט העיתונאי שלוֹ , הכולל ראיונות , פרשנות והערכות ב- Pre game show וסיכומים ב- Post game show, וכן שידור עִדכונים הכרחיים במסגרת "מבט" קצרצר בהפסקת המשחק, אין לי ספק שגם יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה ייגרר אחריהם ויסכים להצעת השידור שלי".    

בצוהרי אותו היום הודיע לי אָבִי רָצוֹן שהיה פרשן הכדורגל שלנו (מנהל הטלוויזיה לא הסכים בימים ההם להטיס אותו לווינה יחד עם מאיר איינשטיין) שעיתון "הארץ" שולח אותו לכסות את המשחק ולכן יוכל למלא במקביל להתחייבותו כלפי העיתון גם את תפקיד פרשן הטלוויזיה בעמדת השידור שלנו בווינה. מייד פִקססתי לפְרִיצִי שְרָאם ועוזרתה בְּרִיגִיטָה פֶלְבֶּר את שמות צֶוֶות השידור שלנו [8]. בכך בעצם תמו והושלמו ההכנות שלי לקראת הפקת השידור הישיר החשוב, שעמד להתקיים כעבור שבוע ימים בווינה.

שידורי הפרומו לקראת השידור הישיר חגגו "באוויר". יצרנו ציפיות. המוֹטוֹ נוסח באגרסיביות ובביטחון רב על ידי , ונאמר בסגנון סְטַקָאטוֹ ע"י שַדָּר הפרומו דַן עוֹפְרִי, "נבחרת ישראל חוזרת לאירופה והטלוויזיה הישראלית חוֹבֶרֶת לנבחרת ישראל. ביום רביעי – 28 באוקטובר, שמונה וחצי בערב , שידור ישיר מווינה אוסטריה נגד ישראל , עם מאיר איינשטיין ואבי רצון". הבטחנו לצופים הבטחה גדולה באמצעות צוות השידור שלנו. מעבר להבטחה זאת הייתה התחייבות. לקראת סופה של שנת 1992 הפכו כבר מאיר איינשטיין ואבי רצון לצֶמֶד שידור פופולארי ואמין . הציוּות הזה הצליח מעל למשועַר. הם נחשבו על ידי ל- Ever best team בתולדות שידורי הספורט ברשות השידור. באמצעות הצוות הזה מאיר איינשטיין את אבי רצון זיהיתי את שידורי הכדורגל לציבור צופי הטלוויזיה בישראל. ליוותה אותי תחושה טובה. נבחרת ישראל יוצאת לדרך חדשה באירופה ומחלקת הספורט תהיה שוב יחד עמה. תהיה לי ההזדמנות להוביל עוד מבצע שידור המי יודע כמה למען צופי הטלוויזיה בישראל. תכננתי מוֹדֶל שידורים רחב. התכוונתי לפתוח את השידור בשמונה בערב ב- Pre Game Show, (תוכנית מקדימה כמעין ניתוח ו- חימום לפני שידור החלק העיקרי). רציתי לחבר מייד באמצעות הלוויין את עמדת השידור בווינה עם האולפן בירושלים. בקשתי לשמוע את מאיר איינשטיין ואבי רצון מדווחים מווינה את החדשות העדכניות ביותר כמו הרכבים , מוֹרַל נבחרת ישראל, וגם ראיון אחד או שניים On Camera עם שלמה שרף מאמן הנבחרת ואחד משחקניו, כששניהם מאיר איינשטיין ואבי רצון עם המרואיינים ניצבים יחדיו מול המצלמה . חשבתי לשָדֵר גם קטעי ארכיון מהמפגשים הקודמים בין אוסטריה וישראל. השאיפה שלי הייתה להביא אינפורמציה חדשה ורלוואנטית לפני המשחק ולחבר את הצופים בעבותות אל המסך כבר חצי שעה לפני תחילתו. שוב חשתי את האדרנלין זורם בשפע בעורקיי. אין תחושה נפלאה מזאת מהמתח שלקראת השידור.

ביום רביעי – 21  באוקטובר 1992 , קבעתי להיפגש לארוחת צהריים עם המאמן הלאומי שלמה שרף במלון הנאה "דן אכדיה" הממוקם על חוף ימה של הרצלייה . נבחרת ישראל התאמנה במחנה אימונים סגור לקראת המפגש האירופי החשוב בווינה נגד נבחרת אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל . זאת הייתה אמורה להיות הפגישה השנייה שלי בחיי עם שלמה שרף . בפעם הראשונה פגשתי בו באקראי ביום רביעי בערב – 17 בפברואר 1988 בשערי אִצטדיון ר"ג ליד ניידת שידור ה- "וֶורֶד" שלנו . זה היה בתום השידור הישיר של משחק הרֵעים ישראל – אנגליה. הכרתיו וידעתי את פועלו אך מעולם לא החלפתי עמו מילה . הוא יצא מהאִצטדיון בחברתוֹ של איש לא מוּכר לי. לפתע פנה אלי שלמה שרף באגרסיביות , "יואש אלרואי, מדוע אתה משָדֵר כל הזמן בתוכניות שלך החלקה על הקרח ?". נדהמתי. זאת הייתה התגרוּת. האשמה חסרת כל בסיס. קִשקוש מוחלט. בחרתי להתעלם ממנו. דווקא בשנת 1988 שידרה מחלקת הספורט כ- 350 שעות. זוהי כמות שנתית רבה ביותר המשודרת בערוץ טלוויזיה ציבורי קטן ומונופוליסטי. שפע השידורים הישירים התאפשר בשל כיסוי מסיבי של שני מפעלי הספורט הבינלאומיים הגדולים שהתקיימו באותה שנה, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בגרמניה (EURO 1988) ואולימפיאדת סיאול 1988. זה קורה מידי ארבע שנים. כמות שעות דומה שידרנו גם בשנת 1992. בתוך כל עושר השידור הזה מצאתי לנכון לשָדֵר גם 3 שעות החלקה על הקרח. שעה וחצי מאליפות אירופה ועוד שעה וחצי מאליפות העולם במקצוע החורף היפהפה הזה, המהווים יחדיו כ- % 0.85 ממכלול סך שידורי הספורט באותן השנים . אך שלמה שרף בחר להתגרות . לא טרחתי כלל להשיב לוֹ. בן לִווייתו הצטרף לשיחה שנמוגה לפני שהחלה ואמר לי בטון שקט ופנים מחייכוֹת : "עזוב אותו, הוא סתם אידיוט". עשינו הכרה. שאלתי אותו לשמו. "אברם גרנט", השיב לי.

שלמה שרף ראה בפרשנות של אבי רצון במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל מהלך אישי תוקפני נגדו הפוגע בשליחותו המקצועית . הוא ביקש לשוחח עמי על כך. נטיתי להסכים. במפגש במלון "דן אכדיה" נכחו מצד ההתאחדות גם המנכ"ל שלה יַעֲקב אֶרְאֵל , מנהל נבחרת ישראל אברהם בֵּנְדוֹרִי [9]  וכמובן המאמן שלמה שרף. הסברתי למאמן הלאומי את עקרונות העיתונאות והפרשנות כפי שאני מבין וכפי התוויתי אותם בפני אנשיי במשך שנים רבות. הבהרתי לו מדוע אני רואה באבי רצון עיתונאי ופרשן ברמה גבוה הצועד ללא גינוני סרק בתֶּלֶם שפילסתי. יצא לנו קצת לדבר על תוצאת התיקו אֶפֶס במשחק הרֵעים הונגריה – ישראל שהתקיים כחודש קודם לכן ביום רביעי – 23 בספטמבר 1992 בבודפשט. יוסף בר-אל ניהל אז את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ואנחנו שידרנו ישיר את המשחק בהשראתו איך לא , Off  tube כמובן מהאולפן בירושלים. "נבחרת ישראל שלך שיחקה לא מעניין, ללא השראה, ובמבחן הכוחות הזה היו להונגרים לפחות חמש – שֵש הזדמנויות בטוחות לכבוש שערים שלא נוצלו", אמרתי לשלמה שרף. המאמן הלאומי החזיק בדעה אחרת, "תוצאת הסיום היא השורה התחתונה ולכן היא הקובעת ולא מספר ההזדמנויות לכיבושים". לא הגענו לשום הסכמות, ניסוחים והבטחות . לא הבטחתי לוֹ דָבָר משום שלא הייתי חייב לוֹ דָבָר. נפרדתי ממנו בלחיצת יד ואיחלתי לוֹ ולנבחרת ישראל הצלחה במשימה הקשה נגד אוסטריה. אהבתי את הנבחרת שלנו ואת המדינה שהיא מייצגת.

שבוע ימים לפני השידור הישיר הייתה "הפקת ווינה" של 28 באוקטובר 1992 "סגורה ונעולה" וההתחייבות שלנו לציבור מוחלטת. למעט פרט אחד חשוב שלא ידעתי. המשחק טרם היה שלנו מפני ש- סמנכ"ל הכספים מוטי לוי כלל לא טרח לענות לקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט. הפקס נותר במגירה . מוטי לוי התעכב משום מה ודחה את מתן תשובתנו החיובית בה אנו מסכימים לשלם לוֹ 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת השידור הבלעדי של המשחק הזה מווינה. שידורי ה- Promo של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקו והמשיכו לבַשֵר על שובה של ישראל לאירופה ודיברו על אודות השידור הישיר הבלבדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. קידמנו בהתלהבות ללא הרף את השידור הישיר המסקרן של המשחק אוסטריה – ישראל בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועד להיערך ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב, מבלי שאני יודע כי מוטי לוי טרם השיב דָבָר לקריסטוף שרדט והחוזה בין שני הצדדים כלל איננו חתום. מוטי לוי הממונה הראשי על כספי הרשות היה עֵד לשידורי ה- Promo האלה. הוא ידע עד כמה השידור הישיר הזה יוקרתי וחשוב לטלוויזיה הישראלית הציבורית ועד כמה הוא מעורר עניין בציבור בישראל . הוא ידע עד כמה דחוף לענות למחזיקת זכויות השידור החברה ה- וָודוּזִית APF כדי לחתום עִמה על חוזה השידור. הרי בתחתית הפקס שנשלח ע"י קריסטוף שרדט היה כתוב בבירור באותיות מאירות עיניים : "Looking forward to your immediate confirmation".

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ראה את שידורי הפרומו המסיביים אך התמהמה משיקוליו ולא אמר לי מילה וגם לא למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כי טרם השיב דבר לקריסטוף שרדט. פקס החוזה עדיין היה מונח על שולחנו או אולי במגירתו במשרדו בבניין "כלל" בלתי חתום. שידורי ה- Promo רצו 'באוויר' בכל עוזם והזמינו את כל מדינת ישראל לצפות בשידור הישיר של המשחק מבלי שידעתי כי קריסטוף שרדט בעל חברת APF כבר מכר בינתיים את זכויות השידור של המשחק למיילן טנזר איש ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. בזירת ההתגוששות התחוללה טרגדיה. לא רק בגלל שהובסנו אלא כיצד הובסנו.

ביום חמישי – 22 באוקטובר 1992 בשֵש בערב, שעתיים לפני עלייתה "לאוויר" של התוכנית "מבט ספורט", התבררה לפתע גודל הטרגדיה. חטפתי את הנוק אאוט של חיי. לעולם לא אשכח אותו. זאת הייתה מהלומה נוראית ששינתה את חיי וגרמה לי עֶצֶב רָב. הטלפון הבינלאומי שלי צִלצל. על הקו היה קריסטוף שרדט. אני מצטט את השיחה הקצרה שהייתה בינינו מילה במילה שהורידה אותי לקרשים. הנה תמלילה :

קריסטוף שרדט :   Mr.Yoash Alroey ?

אני                 :  Speaking

קריסטוף שרדט :  Christoph Schredt speaking

אני                 :  Mr. Schredt how are you to day ?

קריסטוף שרדט : Mr. Alroey thank you,  I am very sorry to tell you that I have sold the rights of the game Austria vs. Israel on October 28th  to ICP , to Mr. Mylen Tanzer   

 אני                 :  W h a t…???  I do not  believe  you sir…

קריסטוף שרדט : Yes Mr. Alroey, it is true, I did it Because there was no reply from  IBA,  thank you and  good bye

לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון הזאת עם קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט. חשבתי שאני נופל מכיסאי במחלקת הספורט הרגשתי שאני מתעלף , מת מעוצמת הבשורה המרה, נמוג מהבושה. איזה אובדן מטופש ולא כפוי רק בשל העובדה שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור לא השיב במועד למחזיק זכויות השידור של המשחק. יתרה מזאת. הוא כלל לא יצר קשר עם קריסטוף שרדט ולא השיב להצעתו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית מאז נוסדה  ב- 1968, ופעם הראשונה בתולדות מחלקת הספורט איבדנו בצורה רשלנית ונקלֵית, ללא שום צורך ומבלי שנהיה כפויים, את זכויות השידור הבלעדיות של אירוע ספורט חשוב לגוף שידור מתחרה בתוך מדינת ישראל. השעה הייתה שֵש בערב. בעוד שעתיים יעלה "מבט ספורט" לאוויר. חשתי מוכה הֶלֶם, מבויש, ומוּבַס. הייתי מאוכזב מאוד. אינני יודע כיצד הצלחתי לשמור על קוֹר רוחי. חשבתי לעצמי מה אומר עכשיו לחבריי במחלקת הספורט, איך אבשר את הבשורה המרה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, מה נאמר לצופים משלמי האגרה , כיצד ישפוט אותנו הציבור על הפאשלה חסרת התקדים הזאת. חשתי נכלם. רציתי שהאדמה תבלע אותי. ביקשתי להימוג. להיקבר חיים. הייתי בן אדם מת. מתי מחמת הבושה הנוראית. חוויתי בקריירה הארוכה שלי כמה תבוסות שידור אולם כישלון "אוסטריה" היה הגדול והנורא שבהם .זאת הייתה טרגדיה ותחילתה של מפולת.  יוסף בר-אל היה הראשון שסיפרתי לו על "תבוסת אוסטריה". שני אנשיי בחטיבת הספורט מאיר איינשטיין ואורי לוי ידעו אחריו. הציבור היה השלישי.

aus 9

טקסט מסמך : אלכס גלעדי שהיה מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לפני היה אחד האנשים הבודדים שהבין איזו אחריות מוטלת עלי, אלו אתגרים ניצבים לפניי, ובאלו תנאים אני עמל כדי להתמודד עמם. "יואש אלרואי חמוֹר, הוא נאבק נגד כל הקירות האטומים ובסוף יהיה לו התקף לב, ומי ישלם על זה ?", אמר את דעתו בריאיון קצר בן מילים ספורות שהעניק לכתבת המקומון "ירושלים" ב- 1989. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

בדיעבד התברר שקְרִיסְטוֹף שְרֶדְט פגש באקראי את מיילן טנזר מערוץ 5  ביום רביעי – 21 באוקטובר 1992 ביריד השנתי המסורתי של סרטים ותוכניות טלוויזיה הנערך במונקו (מונטה קארלו), והקרוי בשם, "SPORTEL". קְרִיסְטוֹף שְרֶדְט סיפר למַיְילֶן טָנְזֶר שהציע לפני כשבוע ב- 14 באוקטובר 1992 את זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל האמור להיערך בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 לטלוויזיה הישראלית הציבורית המכונה באירופה IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority), אך זאת לא השיבה לוֹ עד היום דבר . הוא שאל מן הסתם את מיילן טנזר אם הוא ירצה לקנות את זכויות השידור של המשחק הזה לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים תמורת 20000 (עֶשְרִים אֶלֶף) דולר. מַיְילֶן טַנְזֶר שלא שמע עד אז דבר אוֹדוֹת המשחק אוסטריה – ישראל עַט מייד על המציאה. הוא טִלפֵּן ממונקו לבּוֹס שלו אוּדִי מִירוֹן מנכ"ל ICP בישראל וקיבל בתוך דקות ספורות OK לרכישה המפתיעה. ערוץ 5 בכבלים זכה בפיס מבלי שקנה כלל כרטיס הגרלה. השאר כפי שאומרת הקלישאה היסטוריה.

ביום ראשון – 25 באוקטובר 1992 שלושה ימים אחרי התבוסה הנוראית שספגתי ושלושה ימים לפני המשחק המדובר , החל מסע הלחצים והשכנועים הלאומי מכל הכיוונים כדי שאסכים "לשתף פעולה" עם הכבלים. ערוץ 5 בכבלים זכה אומנם בפַּיִס בשל טיפשותה, חובבנותה, וחוסר מקצועיותה של רשות השידור, אך ראשי מועצת הכבלים הבינו שבִּטְנַם עדיין מצומקת מידי כדי לעכל נֶכֶס שידור עצום שכזה. קבוצת הניהול של ערוצי הטלוויזיה בכבלים (מת"ב, גוונים, ו- ערוצי זהב) ידעה שהמשחק הבינלאומי הזה מעורר בישראל עניין ציבורי גדול אך מפני שערוצי הטלוויזיה בכבלים מחוברים בינתיים לאוכלוסייה מצומצמת מאוד, יחל מייד במדינה ההיסטרית הזאת מסע מֶרִי מכבש לחצים מכל הכיוונים , למכור בחזרה את זכויות השידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בתירוץ המוכר, "כדי שכל אזרחי ישראל וחיילי צה"ל יוכלו לצפות בשידור הישיר". מועצת הטלוויזיה בכבלים בראשותו של היו"ר יוסף "טומי לפיד ז"ל , מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979, צפתה את הנולד והחליטה להקדים רפואה למכה . מנהליה שהיו גם אנשי עסקים ידעו כמובן ששידור משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 שנפל בחלקם הוא "בוננזה" של פעם בחיים, ומשמש זָרָז הקורא להמוני חובבי כדורגל להתחבר לטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים שהייתה בראשיתה במדינת ישראל. לכן לא וויתרו על הזכויות אך במקביל גִלגלו את "המהומה העתידית" העלולה לפרוץ בכל רגע בגין פוטנציאל הצפייה המוגבלת (מאוד) בשידור הישיר של המשחק בערוץ הספורט בכבלים שהיה כאמור בחיתוליו, לפִתחו של בּוֹרֵר מוסכם. הבורר הנבחר היה ח"כ מיכה גולמן יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת וסגנה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני. הנהלת הכבלים בראשות יוסף "טומי" לפיד ביקשה לאחוז בשתי קצוות החֶבֶל.

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הבינו מאוחר מידי שקרתה כאן תקלה חמורה , מטופשת , ומצערת מאוד בגלל אוזלת ידו של סמנכ"ל הכספים שלהם מר מוטי לוי . שלושתם שאלו אותי בשיחה מוקדמת ברוח טובה לפני הפגישה עם הבורר ח"כ מיכה גולדמן , האם אסכים לשתֵּף פעולה עם ערוץ 5 . הם העלו סוג של שיתוף פעולה בלתי אפשרי מבחינתי עם יו"ר מועצת הכבלים יוסף "טומי" לפיד בה הציעו כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית "תשכיר" את זמן האוויר שלה לערוץ 5 בכבלים ולקולותיהם של השַדָּר יורם ארבל ופָרשנוֹ מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר , וכך יצא ציבור הצופים נשכר בסופו של דבר . השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 מווינה יועבר על "האוויר" – סיגנל השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" . השבתי להם מייד ובנחרצות ללא כל היסוס כהאי לישנא : "על גופתי המתה". היה זה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון שהבין את עקרונות מלחמתי, נאמנותי לרשת הטלוויזיה שלי , ואת גישתי התחרותית טוב יותר מכולם.

ביום שני – 26 באוקטובר 1992 בשעה שֵש בערב, זוּמַנוּ הנהלת רשות השידור (ואנכי) יחד עם ראשי התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים לכנסת לשטוח את טענותינו וטענותיהם בפני הבורר. נגררנו לכנסת. זה היה יומו הגדול של פוליטיקאי בינוני בשֵם מיכה גולדמן מכפר תבור שנקבע לפַשֵר בין שני הנִצִים. יוסף "טומי" לפיד הציע מייד את רעיון שיתוף הפעולה בין שני גופי השידור כפי שהוא מבין אותו, אך היה כאמור בלתי אפשרי מבחינתי. כך אמר : "אנחנו הכבלים נספק לכם בחינם את סיגנל השידור עם קולותיהם של השַדָּר יורם ארבל והפרשן מרדכי שפיגלר , ואתם בתמורה תכתבו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כי השידור הישיר הזה ניתן לכם באדיבות הכבלים". הצעתו לא הפתיעה אותי. אני דיברתי הראשון בשם רשות השידור . הפנייתי את ראשי אל הבורר ח"כ מיכה גולדמן ונשאתי את דבריי ונימוקיי החד משמעיים נגד הצעתו של יוסף "טומי" לפיד כלהלן : "לא יעלה על הדעת אופן כזה של שיתוף פעולה . מעולם לא קרה בתולדות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם שהרשת שהפסידה במאבק על זכויות השידור תעניק את "האוויר" וזמן השידור שלה לרשת המתחרה שניצחה אותה לצורך שידור האירוע המבוקש. לא ייתכן מצב שבו רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC למשל תאפשר ל- CBS לשָדֵר אירוע ספורט פופולארי ויוקרתי ככל שיהיה על סיגנל "האוויר" שלה. בשום אופן לא קיים מצב ש- BBC באנגליה יעניק את זמן השידור שלו לרשת המתחרה ITV" , והוספתי , "גם אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא נרשה מצב כזה ולא נסכים להצעה של יוסף "טומי" לפיד . האפשרות היחידה לשיתוף פעולה מבחינתנו הבאה בחשבון , היא לחלוק את זכויות השידורים , ולאפשר לנו להקים עמדת שידור נפרדת משלנו באִצטדיון בווינה . יורם ארבל ומרדכי שפיגלר ישדרו לערוץ 5 ואולי לקומבינציה שידור משותפת שלהם על הסיגנל הלא "מאויש" של ערוץ 2 , ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשדר בנפרד לעצמה ומעמדת שידור שלה בקולותיהם של שני השדרים שלנו מאיר איינשטיין ואבי רצון" . עשיתי פאוזה קלה והודעתי לבורר המלומד, לאנשי הכבלים, וגם לשלושת הבוסים שלי, "כל הסדר אחר שייעשה אם ייעשה, יהיה על גופתי המתה".

עכשיו פניתי אל הבוסים שלי אנשי הנהלת רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , אַרְיֵה מֶקֶל, ויוסף בר-אל שישבו לצִדִי. אמרתי להם בכעס רב אך בשקט : "אני אומנם עובד אצלכם אך לא אקבל שום פתרון אחר. אתם יכולים לפטר אותי באם תירצו. אתם הבוסים שלי וזאת זכותכם. הפסדנו את זכויות השידורים בתחרות בצורה מבישה ושלומיאלית מבלי שהיינו כפויים לכך. היינו יכולים לנצח בה בקלות. מוטי לוי שלכם רק היה צריך רק לצייץ לומר מילה אחת בלבד "הן", לקריסטוף שרדט, לפני שנשיא APF פגש את מיילן טנזר במונקו. הרי מדובר במחיר מציאה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר. אתם שואלים אותי מדוע הוא התמהמה כך , ומדוע לא השיב לקריסטוף שרדט במועד ? תשאלו אותו ולא אותי. הוא פקיד הכספים הרשלן שלכם". שלפתי את הפקס האורגינאלי ששלח לי קריסטוף שרדט מ- 14 באוקטובר 1992 עליו הצעת המחיר והראיתי אותו להם. ואז הוספתי : "עכשיו לאחר שהפסדנו את זכויות השידורים בצורה רשלנית וחובבנית רוצים להשפיל אותנו פעם נוספת ולהורידנו על ברכינו. טוב לה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחיות על רגליה מאשר למות על ברכיה. לשיתוף פעולה מהסוג שמציע לנו יוסף "טומי" לפיד אין אָח ורֵעַ בעולם. אתם חייבים לקחת את האחריות על עצמכם ולסרב כמוני להצעתו של יו"ר התאחדות המועצה לשידורי טלוויזיה בכבלים".

הנהלת רשות השידור סמכה את שתי ידיה על דבריי. הבוררות של מִיכָה גוֹלְדְמַן הסתיימה בלא כלום . הטלוויזיה הישראלית איבדה את הזכויות אך לפחות נשארה עם קמצוץ של כבוד בידה ועדיין עם פוטנציאל לרכוש את זכויות השידורים של ארבעת משחקי החוץ הנותרים נגד נבחרות בולגריה, שוודיה, פינלנד, וצרפת. ואז הגיעה הפִינָאלֶה הסצנה שמסיימת את דרמת הבוררות. יוסף "טומי" לפיד קָם זוֹעֵף ממקום מושבו סמוּק פנים ועורקי צווארו נפוחים מחֵמה וכעס. הוא שלח אצבע מאשימה לעברם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל, ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (וגם אליי), ובדרכו לעבר דלת היציאה נזף בשלושתם בלשונו הבוטה, הגסה, והארוגנטית : "יפה מאוד", זעק, והוסיף, "כך נראית רשות השידור שלכם וכך נראית ההנהלה שלה, כשוָועַד הספורט בראשותו של יואש אלרואי  מנהל אתכם" (על משקל הקונוטציה של יו"ר וועד העובדים).

aus 10

טקסט תמונה :  שנות ה- 90 של המאה שעברה . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון ייבדל לחיים ארוכים (מימין) עם גד יעקבי ז"ל (במרכז), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל לשעבר מנכ"ל רשות השידור ומי שהתמנה ליו"ר מועצת הכבלים (משמאל). (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נפרדתי מהנהלת רשות השידור בהטפת מוסר. אמרתי לשלושתם למִיכָה יִנוֹן, אַרְיֵה מֶקֶל, ויוֹסֵף בַּר-אֵל, כלהלן : "אני מודה לכם על הגיבוי שנתתם לי בכנסת. אך דעו לכם כי אובדן זכויות השידור של האירוע החשוב והיוקרתי ע"י סמנכ"ל הכספים מוטי לוי הוא תוצאה של ניהול חובבני שלכם, בין אם ידעתם את מהלכיו ועוד יותר בין אם לאו. מוטי לוי איננו האשם היחידי. אתם כמנהליו של מוטי לוי האשמים העיקריים באובדן ההגמוניה ההיסטורית . לאובדן הזה יש ותהיה לו משמעות מרחיקת לכת . מוטי לוי הוא בכלל פקיד שלכם. מחרתיים מתחילה מהפכת שידור במדינת ישראל בה רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יש מה להפסיד. אני מציע לכם להתעשת מהר. ליוחנן צנגן זה לא היה קורה. לתבוסת זכויות השידור של המשחק אוסטריה – ישראל אין שום צידוק מוסרי וכספי . המחיר היה נוח במיוחד . חוץ מזה, זכויות שידורי הספורט אינם פרטיים שלי. זהו נֶכֶס יקר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. אַל לכם לאַבֵּד אותו".

וודאי שהם הסכימו איתי. הם ידעו שאני צודק לחלוטין. התבוננתי בעיניהם אך לא גיליתי שם שום עֶצֶב, ייסורים, או הלקאה עצמית. הם לא הענישו את סמנכ"ל הכספים על בורותו ומחדליו. חמור מזה. הם אפילו לא חשבו ליטול את סמכויותיו מידיו. שלישיית המנהלים המנכ"ל אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון, ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, העניקו לי תחושה כי הם מתייחסים לשידורי הספורט והכדורגל באדישות מופגנת כאילו היו אלה נחלתי הפרטית, והנחלה הזאת ממוקמת היכן שהוא במקום האחרון בסולם עדיפויות השידור שלהם. הייתי מרוגז על החובבנים האלה עד כדי התפוצצות העורקים. האשמתי אותם בפחדנות, אדישות, ורשלנות. זאת הייתה טראומה. חטפתי כאב ראש נוראי. כל השרירים שלי כאבו. גופי דָאָב כולו. הייתי חולה. חולה ומאוכזב מכל הפרשה. ידעתי שיִיוָוצֵר עכשיו מחול שדים וחִצֵי ביקורת הכישלון יופנו אליי כאילו אני האשֵם באובדן. אני הייתי הכתובת. מי שמע בכלל בעיתונות ובציבור על מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור האיש שפִישֵל. הוא היה כל כך רדוד בעיניי עד שאפילו לא התייצב קבל עם ועדה כדי ליטול את האחריות ולומר, "יואש אלרואי לא אשם בפשלה הנוראית – בי האשמה". לא חששתי מהביקורת. יראתי את העתיד. אני אדם תחרותי שחי כל חייו באקלים של מאבקים והתמודדויות. אני שונא להפסיד אבל כבר מזמן למדתי והבנתי שיום אחד אתה נותן שיעור וביום הבא מקבל שיעור. אלה הכללים. לרוע המזל הפסדתי הפעם ועמי רשת הטלוויזיה שלי ללא קרב ובאופן לא כפוי. זה היה הפסד שטותי

aus 11

טקסט מסמך : 27 באוקטובר 1992. כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 1 מתוך 2). (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

aus 12

טקסט מסמך :  27 באוקטובר 1992. כתבי העיתון "ידיעות אחרונות" משה שיינמן ואורה עריף מתארים את השתלשלות העניינים (קטע 2 מתוך 2). באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות")

החל מאבק טלוויזיוני על זכויות שידורי הספורט שסופו מי ייְשוּרֵנָה . רשות השידור היא גוף ציבורי מסורבל , איטי , כבד , ובירוקראטי . היא איננה אצנית קלת רגליים ולא יודעת להתחרות במיאוצים ועוד כאלה שבהם מוצבות משוכות .  ביום רביעי – 28 באוקטובר 1992 בשמונה ושלושים בערב שידר ערוץ 5 בכבלים לראשונה בתולדותיו משחק כדורגל של נבחרת ישראל בשידור ישיר . מנכ"ל ICP אוּדִי מִירוֹן ו- מַיְילֶן טָנְזֶר בסיועו של קריסטוף שרדט בעל סוכנות APF החברה הוודוזית לתיווך זכויות שידורי כדורגל , שינו לעַד את מפת שידורי הספורט במדינת ישראל .

aus 13

טקסט תמונה : 1992. זהו אודי מירון מירון מנכ"ל ICP ב- 28 באוקטובר 1992 . הוא היה איש עסקים נבון ומומחה טלוויזיה שהבין מייד איזה אוצר נפל לו ביד ולכן נתן את אישורו המיידי למיילן טנזר לרכוש את זכויות השידור הישיר של המשחק אוסטריה – ישראל מידיו של קריסטוף שרדט. (באדיבות אודי מירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוּדִי מִירוֹן נולד בתל אביב ב- 20 באוגוסט 1951. הוא נחשב לאחד האנשים החשובים והפוריים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל, ואחד ממקימי הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים. אוּדִי מִירוֹן היה הוגה רעיון של זיהוי תכני ערוצי הטלוויזיה בכבלים באמצעות מספרים. בראשית שנות ה- 90 זוהה ערוץ 4 בכבלים כערוץ הסרטים, ערוץ 5 היה מוכר כערוץ הספורט, וערוץ 6 היה ערוץ הילדים. צופי הכבלים המעטים וצופי ערוץ 2 (הניסיוני) יכלו לצפות בשידור הישיר של המשחק ולהאזין לקולם של יורם ארבל ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר משדרים את נבחרת ישראל של שלמה שרף מובסת בווינה 2:5, אך את התבוסה האמיתית ספגנו אנחנו הטלוויזיה הישראלית מחלקת הספורט שלה. מפלת הטלוויזיה הישראלית הממלכתית באותו עֶרֶב הייתה בשיעוּר הרבה יותר גבוה מהפסדה של נבחרת הכדורגל שלנו שספגה חמישה שערים מהנבחרת האוסטרית מול שני שערים שהבקיע החלוץ המחונן איציק זוהר.

תפישת עולם חובבנית של מנהל הכספים והאיש המורשה לחתום על הצ'קים ברשות השידור , חוסר ידיעתו והבנתו את חוקי השוק החדשים בתעשיית הטלוויזיה בישראל שהתפתחו לתנאי תחרות , אי הכרתו את סוכנויות התיווך הבינלאומיות הסוחרות בזכויות שידורי הספורט – היא שהביאה למפולת אוסטריה . נוצר מפנה שלילי ביחסי כוחות השידור בישראל וגם בדעת הקהל . הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים צברה יוקרה רבה והאיצה את קצב ההתחברות אליה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הצטיירה בקרב קהלה כגוף שידור מסורבל ומובס כבר בתחרות השידור הראשונה שנכפתה עליה . היא קפאה על שמריה . בכל רשת שידור רצינית האָשֵם היה משלם בראשו אבל לא ברשות השידור כאן המשיכו העסקים להתנהל כרגיל . Business is usual . למדתי את הלקח החשוב ביותר . הבנתי שאני לבד .

aus 14

טקסט מסמך : 28 באוקטובר 1992. רגע התבוסה. יורם ארבל שדר ערוץ 5 ניצב בראש לוח שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל. ערוץ 5 בכבלים בראשות מיילן טנזר ואודי מירון מביס לראשונה בתולדותיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות "מעריב").

לא פלא שבמצב המשובש הזה המתנתי בכיליון עיניים לבואו של מנהיג שידור חדש לרשות בדמותו של מוטי קירשנבאום. המצב היה בלתי נסבל. חשתי אָבוּד.

סוף הפוסט מס' 281, רשימה מס' 1. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 5 בספטמבר 2013.

ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום", רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות.

[1] ראה נספח : הפקס של קריסטוף שרדט מנהל חברת APF , שנשלח אלי בתאריך 14 באוקטובר בו הוא מבקש סכום של 25000 דולר תמורת הזכות לשדר ישיר את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל (במסגרת קדם גביע העולם בווינה ב- 28 באוקטובר 1992).

[2] ראה נספח : הפקס המקורי הנושא את הצעת המחיר 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר של קריסטוף שרדט מלווה בכתב ידי המבקש את מוטי לוי לאשר מייד לקריסטוף שרדט את הסכמתנו לשלם את המחיר שהוצע על ידו.

[3] חברת "רשת" הייתה אחת משלוש הזכייניות יחד עם "קשת" ו- "טלעד" שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי.

[4] ראה נספח : פקס שלי אל קריסטוף שרדט מתאריך 13 באוקטובר 1992 , המסביר לו שהטלוויזיה הישראלית איננה מסחרית.

[5] ראה נספח : פאקס שלי שנשלח לפריצי שראם בתאריך 13 באוקטובר 1992.

[6] ראה נספח : הפקס של ז'אן קלוד גיסיגר איש התיאום של ה- EBU בג'נבה המאשר את כל פרטי ההפקה שלנו הנוגעים לשידור הישיר מוינה ב- 28 באוקטובר 1992 , ומתעניין לדעת האם רכשנו את זכויות השידור של המשחק .

[7] ראה נספח : מכתב התזכורת שלי מ- 1 באוקטובר 1992 המיועד למנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל.

[8] ראה נספח : פקס שלי אל גב' פריצי שראם וגב' בריגיטה פלבר מתאריך 21 באוקטובר 1992, המאשר את שמותיהם של מאיר איינשטיין ואבי רצון כאנשי צוות השידור שלנו במשחק אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992.

[9] אברהם בנדורי (לשעבר בנדרסקי) היה שוער קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה ומחליפו של השוער יעקב חודורוב בנבחרת ישראל.

סוף הפוסט מס' 281, רשימה מס' 1. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום חמישי – 5 בספטמבר 2013.

ראה המשך בפוסט הבא "28 באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום", רשימה מס' 2. כל הזכויות שמורות.


תגובות

פוסט מס' 281. עשרים ושמונה באוקטובר 1992. מפלת אוסטריה בווינה, 2:5. טרום עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום (רשימה מס' 1). פוסט מס' 281. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 בספטמבר 2013. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *