הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 326 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום רביעי – 4 בדצמבר 2013.

—————————————————————————————————–

"Monday Night Basketball & Soccer" (יום שני – 2 בדצמבר 2013) בערוץ 1. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 326. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : לפונים, למתעניינים, ולקוראי הפוסטים השונים שאני חוקר וכותב : הבלוג הזה איננו קורס טלוויזיה. באשר ל- שַדָר הספורט הנפלא, המקורי, חד לשון, ועיתונאי בכל רמ"ח אבריו של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) בשנים 1985 – 1968 . אני מחזיק בספרייה בחדר העבודה שלי ארבעה ספרים שהָאווֹאָרְד קוֹסֶל המנוח  (1995 – 1918) והבלתי נשכח עבורי כתב אודות עיתונאות ושידורי ספורט בטלוויזיה, כלהלן : הספר הראשון "Cosell", הספר השני "I never Played the Game", הספר השלישי "What's Wrong with Sports" , והספר הרביעי "Like It Is". כמו כן אני מחזיק בספרייה שלי שני ספרים שכתבו עליו על הָאווֹאָרְד קוֹסֶל, כלהלן : הסופר האמריקני דייב קינדרד (Dave Kindred) חיבר ב- 2006 את הספר "Sound and Fury" הנוגע לשידוריו המפורסמים של הָאווֹאָרְד קוֹסֶל את קרבות האגרוף של המתאגרף האמריקני במשקל כבד מוחמד עלי (Muhamadd Ali) בשנים 1978 – 1964. מארק ריבובסקי (Mark Ribowsky) כתב ב- 2012 ספר ביוגרפי מצוין אודות האווארד קוסל, ואשר מספר בין היתר על המהפכה שחולל השדר הבלתי נשכח הזה בתולדות שידורי הספורט ב- ABC ובהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית לדורותיה "Howard Cosell – The man,The Myth and the Transformation of American Sports". אנוכי מבקש לציין עוד ש- הָאווֹאָרְד קוֹסֶל רכש את המוניטין העצום שלו כאישיות טלוויזיונית עיתונאי ושַדָּר עַל רק לאחר שנשיא חטיבת הספורט של ABC מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) מינה אותו ב- 1970 להיות השַדָּר המוביל של תוכנית הספורט החדשה והאוטנטית שהגתה הרשת, וקראה לה, "Monday Night Football". הָאווֹאָרְד קוֹסֶל הפך במידה רבה לשַדָּר שנוי במחלוקת בציבור האמריקני בשל האסרטיביות הבלתי מתפשרת שלו , הדעתנות , יכולת ביטוי חריפה וביקורת שנונה כשצריך , והכישרונות העיתונאיים שלו . הוא עורר עליו את זעמם של צופי טלוויזיה אמריקניים רבים בשעתו בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה בעת השידורים הישירים של "Monday Night Football" שטענו שאין לו זכות להיות שַדָּר מוביל מפני שמעולם לא היה שחקן פוטבול בעצמו ו/או מאמן בתחום . אולם הוא זכה לגיבוי טוטאלי מהאיש שמינה אותו למשרה הרמה רוּן אָרְלֶדְג' . שני הפרשנים שלו בתוכנית "כדורגל ביום שני" דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith) ו- פְרָאנְק גִיפוֹרְד (Frank Gifford) היו שחקני פוטבול בעברם. הספר שכתב הָאווֹאָרְד קוֹסֶל בשנת 1974, "I Never Played the Game" מהווה במידה רבה תשובה לתוקפיו ומתנגדיו. הוא היה עיתונאי ואיש טלוויזיה ברוך כישרונות וגם אָמִיץ, במידה רבה אנטי ממסדי, אך בעל סמכות ואוטוריטה עצומים. לא בכדי הפקיד רוּן אָרְלֶדְג' את מיקרופון ה- "Football האמריקני" בידיו. ברבות השנים הגה הָאווֹאָרְד קוֹסֶל את הסלוגן העיתונאי רב המוניטין והנודע שלו "Tell it like it is", שהפך לנִכְסֵי צאן ברזל של העיתונאות בכלל ושל העיתונאות הטלוויזיונית בפרט. הָאווֹאָרְד קוֹסֶל הפך לאייקון ומודל לחיקוי עבור רבים בשל עיתונאות הטלוויזיונית שיצר וייצג. הוא היה בפירוש משהו מיוחד ונערץ בתחום הזה של העיתונאות בטלוויזיה. באוקטובר 1976 העניק רוּן אָרְלֶדְג' ריאיון מפורט, ארוך, ונדיר (הוא לא היה מהמתראיינים) דווקא לירחון ה- Sex הפופולארי "Play boy". בריאיון ההוא ניתח באופן מעניין ומרתק את תופעת הָאווֹאָרְד קוֹסֶל בטלוויזיה האמריקנית ואת הסיבות שהביאו להצלחתו הכבירה ב- Media. רוּן אָרְלֶדְג' מספר בריאיון ההוא לפני 37 שנים מ- 1976 כי שגשוגו של הָאווֹאָרְד קוֹסֶל כשַדָּר ספורט ייחודי ב- ABC נשען גם באופן פרדוקסלי על שניותו במחלוקת בציבור האמריקני. חצי אחד הדליק את הטלוויזיה כדי להלל ולשבח את הָאווֹאָרְד קוֹסֶל. החצי האחר הדליק אותה כדי לנָאֵץ אותו. למסמך הריאיון הזה של מערכת "Play boy" עם מר רוּן אָרְלֶדְג' נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מאוקטובר 1976 יש ערך רב מעבר להתייחסות שלו לשַדָּר הָאווֹאָרְד קוֹסֶל. הריאיון הארוך והמרתק חושף פיגורה טלוויזיונית נדירה וערכית , נבונה ומוכשרת מאוד בדמותו של רוּן אָרְלֶדְג' המנוח, ומשרטט בקפידה גם את אחד מ- משעולי תעשיית הטלוויזיה האמריקנית הנוגעת להתמקצעות בשידורי הספורט.

ובכן, סיפקתי אינפורמציה בסיסית קצרצרה למתעניינים באיש הטלוויזיה הנפלא והמצוין הזה הָאווֹאָרְד קוֹסֶל שמת ב- 1995. הספרים הנ"ל הללו מומלצים לקריאה. את שאר המֵידָע תצטרכו ללקט בעצמכם.

טקסט מסמך : ראשית הריאיון בן 33 עמודים שערך "Play Boy" באוקטובר 1976 עם נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח . חלק גדול מהריאיון הסוּפֶּר מרתק עוסק בניתוח "תופעת שַדָּר הטלוויזיה האווארד קוסל" והסיבות שהביאו להצלחתו המזהירה ב- ABC, למרות שהיה שנוי במחלוקת. זמן קצר אח"כ התמנה רון ארלדג' גם לנשיא חטיבת החדשות של רשת ABC, והוא היה זה שקיבע את מעמדה של גב' ברברה וולטרס (Barbara Walters) כמגישת מהדורת החדשות המרכזית של ABC לצדו של המגיש הוותיק הארי ריזונר (Harry Reasoner) (באדיבות "Play boy". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות. הקטע הזה נלקח ממכלול הריאיון שמצוי בחדר העבודה שלי).

טקסט מסמך : ספרו של האווארד קוסל "COSELL" מ- 1973. הספר מונח על המדף בחדר העבודה שלי וכריכתו נסרקה על ידי ב- Scanner לצורך העברת מידע לקוראי הבלוג.

טקסט מסמך : ספרו של האווארד קוסל "What's wrong with Sports" מ- 1991. הספר מונח על המדף בחדר העבודה שלי וכריכתו נסרקה על ידי ב- Scanner לצורך העברת מידע לקוראי הבלוג.

טקסט מסמך : ספרו של האווארד קוסל "Like It Is" מ- 1974. הספר מונח על המדף בחדר העבודה שלי וכריכתו נסרקה על ידי ב- Scanner לצורך העברת מידע לקוראי הבלוג.

טקסט מסמך : ספרו של דייב קינדרד "Sound and Fury" מ- 2006. הספר מונח על המדף בחדר העבודה שלי וכריכתו נסרקה על ידי ב- Scanner לצורך העברת מידע לקוראי הבלוג.

טקסט מסמך : ספרו של מארק ריבובסקי "HOWARD COSELL" מ- 2012 .הספר מונח על המדף בחדר העבודה שלי וכריכתו נסרקה על ידי ב- Scanner לצורך העברת מידע לקוראי הבלוג .

הערה 4 :  הסתלקותו אמש מאתנו (יום שלישי – 3 בדצמבר 2013) של השחקן , הקומיקאי , והבדרן סֶפִי רִיבְלִין ז"ל בגיל 66 חותם תקופה גם בחייה של התרבות הישראלית ובתולדותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סֶפִי רִיבְלִין קומיקאי מוכשר נמנה בשעתו על צוות השחקנים של התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" שהופקה, נערכה, ושודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום בשנים 1976 – 1974. "ניקוי ראש" היוותה הצלחה מסחררת של הטלוויזיה הצעירה מאוד וכמובן של יוצרה מוטי קירשנבאום בגינה הוענק לו פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה בחג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל בשנת 1976. מוטי קירשנבאום קיבץ סביבו בסופה של שנת 1973 ארבעה כותבים חדי עֵט אפרים סידון, קובי ניב, ב. מיכאל, וחנוך מרמרי וחבורת שחקנים מוכשרת בדמותם של סֶפִי רִיבְלִין ז"ל, שבתאי קונורטי ז"ל (מת ב- 2001 בגיל 59 לאחר תאונת דרכים קשה), דוּבִּי גַל, רבקה מיכאלי, עליזה רוֹזֵן, טוביה צפיר, אהרון אלמוג, ושמעון לב ארי. יחדיו עם הכותבים והשחקנים ובימאי הטלוויזיה מר יעקב אסל, הניח מוטי קירשנבאום אבן מסד טלוויזיונית רחבת ממדים בז'אנר הזה של ביקורת חברתית באמצעות סטירה עוקצנית ושנונה. וועדת פרס ישראל בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ המליצה ב- 1976 להעניק למוטי קירשנבאום (בן 37 בלבד !) את הפרס היקר ביותר שמעניקה המדינה לבניה. מוטי קירשנבאום חלק את גדולתו ואת המוניטין שלו עם שותפיו לכתיבה ולמשחק. הטלוויזיה הישראלית כמונופול לתקשורת המונים נשאה גם את שמם של השותפים שלו לְ- מְרָחוֹק. סֶפִי רִיבְלִין ז"ל לא מֵת הוא רק הלך מאיתנו. בלכתו הותיר מאחוריו חותם ומורשת ענקית של משחק בְּרוּךְ כִּישָרוֹן בתאטרון, בטלוויזיה, ובקולנוע.

טקסט תמונה : ימי "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974. מוטי קירשנבאום (מימין) מביים את השחקן ספי ריבלין (משמאל) שמגלם בסטירה את הרב משה לווינגר ממקימי גוש אמונים לאחר מלחמת ששת הימים ב- 1967 ומי שנחשב לאבי היישוב היהודי בחברון. בתווך, זוהי מאפרת הטלוויזיה המיתולוגית רבת הזכויות גב' דליה אטקין. (התמונה הוענקה לי באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. ימי ה- בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור שלמה אהרונסון ממנה את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום לעורך "מבט". (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיון שרגא מרחב ובאדיבות ארכיון יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

הערה 5 : זה נכון ומדויק לחלוטין כי העיתונות במדינה דמוקרטית איננה סניף של המשטרה ואיננה אמורה לשמש סוכנות מודיעין של מערכת אכיפת החוק. כך צריך להיות גם במדינת ישראל החופשית והדמוקרטית . יחד עם זאת יש ל- Issue הזה פָּן אישי. אילו היו פורעי חוק מפוצצים את הבית שלכם בעת הפגנה ובוזזים אותו (מסיבותיהם שלהם) , וצלם עיתונות כלשהו היה לוכד באקראי בעדשתו את העושים במלאכת הרשע, וודאי שהייתם שמחים אילו העיתון הקונקרטי הזה היה נעתר ומסגיר את התיעוד לידי המשטרה על פי דרישתה. אולם כשהעניין הוא כללי, ומהומות ופרעות אלימות ביותר של הבדואים פורעי חוק מתרחשים בנגב המרוחק, קל לאזרחי העיר תל אביב וגוש דן שלא נפגעו להתייפייף ולהטיף מוּסָר בשם הדמוקרטיה. דמוקרטיה זה דבר יפה מאוד אולם היא זקוקה מעת לעת לכלים מתאימים כדי להגן על הרעיון הנשגב הזה שקוראים לו דמוקרטיה.

"Monday Night Basketball & Soccer" (יום שני – 2 בדצמבר 2013) בערוץ 1. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

אני שָב שישה ימים לאחור להיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת סרביה בערבו של יום חמישי האחרון – 28 בנובמבר 2013 . זה עתה ניצחה מכבי ת"א את קבוצת הכוכב האדום בלגראד ב- Euroleague בתוצאה מינימאלית 78 : 76 . מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט אץ לעמדת השידור של ערוץ 10 הממוקמת על פרקט הזירה שם ממתינים לו השדר יורם ארבל והפרשן פיני גרשון. דיוויד בלאט חוגג בסיטואציית הסיום הטלוויזיונית ניצחון שהושג במזל רב (לא פחות) ומצהיר לאומה כהאי לישנא : "במשך 35 דקות שיחקנו כדורסל יוצא מן הכלל…עשינו פה משהו…לא היה פשוט…כל הכבוד לבחורים…" . לקראת תום הריאיון עם דיוויד בלאט מסיח יורם ארבל בפני ציבור הצופים של ערוץ 10 ובאוזני דיוויד בלאט את הטקסט כלהלן אודות הניצחון המזערי : "…זאת הייתה חוויה…אין מה לדבר…" , ומוסיף כשדיוויד בלאט נפנה ממנו ומפיני גרשון בדרכו לבחוריו , "דיוויד בלאט מסור ד"ש לבחורים וחג שמח…". תגיד לי יורם ארבל, "על מה אתה מדבר איזה ד"ש לבחורים ממכבי ת"א ואיזה נעליים…שחקני מכבי ת"א הם בסך הכל אובייקט שידור של ערוץ 10…ממתי זה השדר המוביל של כל ערוץ טלוויזיה באשר הוא מוסר ד"ש לבחורים…? מדובר בקליינטים טלוויזיוניים שאמורים לספק לך רייטינג ואתה להם – ממון, הון שמכנים אותו זכויות שידורים בלעדיות…". היה מביך ותמוה לשמוע את יורם ארבל מחליק ד"ש לבחורים של דיוויד בלאט. דיוויד בלאט היה מאופק וזהיר וחיווה את דעתו כי הקבוצה תוכל לסחוף עמה את הניצחון על הכוכב האדום גם למקומות אחרים, וצריך לזכור שהוא הזכיר ליורם ארבל . "כי ביום שני 2 בדצמבר 2013 ממתין לנו משחק קשה נגד הפועל ירושלים…". יורם ארבל פסח על ההערה של דיוויד בלאט . הוא כלל לא שם לב אליה , אבל פיני גרשון שניצב מצדה השני של המטבע הפגין שוב את שפת הגוף הבוטה והפריח בשפת הרחוב שלו לעבר המצלמה והמיקרופון הסרביים כשהוא מתכוון לקבוצת הכדורסל הירושלמית , "גם כן קבוצה…" . יורם ארבל הוא עיתונאי אפור , בלתי סקרן , שטחי , ואדיש . השדר הזה נותן תחושה כי שום דבר לא מעניין אותו מעבר ל- Play by play , וחוץ מהוא את עצמו . גם אם הוא עסוק בימים אלה בהגשת קובלנה נגד משרד האוצר שהורה לרשות השידור להדיח אותו מהמיקרופון של ערוץ 1 בגין תשלומים מנופחים שהוא מקבל תמורת השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל, ה- Play by play שלו איננו מספיק עוד ולא מכסה תמונת דיווח שלימה. קול הבריטון איננו מחזיק בפני עצמו . על השַדָּר המוביל היה למצוא רגע של פנאי כדי להתעכב ולוּ במשפט קצר אחד בטרם סיום השידור הישיר מ- "Pioneer" ב- בלגראד, ולהתייחס לעובדה כי למכבי ת"א נכון קרב עיקש ויוקרתי בתוך ארבעה ימים נגד קבוצת הפועל ירושלים בשורותיה האדומות משחקים ליאור אליהו ויותם הלפרין. הופעתו של יורם ארבל ב- Photo finish שמנציח את הופעתו הטלוויזיונית על קו הסיום ב- "Pioneer" – מתריסה ומקוממת. אין מילים אחרות. ככה לא אמור להתנהג שַדָּר מוביל. תגיד לי יורם ארבל בכֵנוּת, לא בא לך בטרם הִנְךָ מחזיר את השידור הביתה לערוץ 10 ב- "בֵּית הַוֶורֶד" בגבעתיים, לחקור את דיוויד בלאט קמעא, האם הוא מרגיש אולי כמי שנענש , כמי שנגזר עליו, להתמודד נגד שני שחקני כדורסל ישראליים מהפועל ירושלים שהיו שלוֹ רק לפני זמן קצר, ואחרי שוויתר עליהם, נִפְנוּ ממנו וחברו ליריבה מרה של מכבי ת"א בליגת העַל בכדורסל בארץ…? לפתע אתה שואל את עצמך היכן המערכת המקצועית של השַדָר המוביל ב- "בֵּית הַוֶורֶד" שאמורה לנווט אותו, לתדרך אותו, ולהדריך אותו, ולסייע לו…? היכן עורך המִשְדָר משה סגל והמפיק רונן רץ והבימאי רוביק פודגור…? כיצד זה מאפשרים לו לשאול שאלות סתמיות…? לא ייתכן שהמערכת שמפעילה אותו תיתן לו להפוך את עצמו במו ידיו לקריין רֶצֶף. האם אפשר להבין מאילמותה של המערכת בגבעתיים כי המיקרופון של ערוץ 10 הוא רכושו הפרטי של יורם ארבל.

"Monday Night Basketball &Soccer" הוא רעיון טלוויזיה מצוין של ערוץ 1. מנת הרייטינג הנוחה פרי נחלתו של ערוץ 1 שלשום יום שני – 2 בדצמבר 2013 בין 18.30 ל- 23.00, היא שוב מחמאה ושוב הוכחה חד משמעית כי שידורי ספורט בלעדיים של אירועים רלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב . אורי לוי איננו מסוגל להדביק בקולו הבכייני את קֶצֶב הדרמה שהתפתחה שלשום ב- "מַלְחָה" בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת"א. הפרשן שלו גוּר שֶלֶף איננו מסוגל לסייע מפני שלא הכשירו אותו למשימה. הרכבת Headset על הראש ואחיזה במיקרופון ה- Lip Mic איננה הופכת שום אדם לאיש טלוויזיה. גוּר שֶלֶף איננו פרשן כדורסל . בדרמת הכדורסל הזאת שלשום ב- "מַלְחָה" זרחו ושקעו התקוות עשרות פעמים בעבור שני הצדדים , עד שמעשה שָטָן נתקל הכדור האבוד של הפועל ירושלים בשניות האחרונות של המשחק בגופו של שוֹפֵט המשחק גִיל עוֹבֵד , ניתז ממנו לידיו של יותם הלפרין, שהשחיל שְלָשָה "הססנית" לרשת מכבי ת"א וקבע את תוצאת הסיום 87 : 85 לזכות הפועל ירושלים. כדי לתאר עלילה סוּפֶּר-דרמטית שכזאת רצופה מהפכים, בה יד הגורל מתערבת שוב ושוב ומְשַנָה את סדר העניינים, אתה זקוק למיתרי גרון איתנים וחזקים . אתה צריך קול דרמטי אקוויוולנטי לדרמה שאותה אתה מתאר. השַדָּר המוביל אורי לוי יודע כדורסל אולם שרוי בדילמה קוֹלִית נוראית . אלוהים לא העניק לו את מתת הטבע הזה. אם ילחץ על מיתרי קולו יבקע מהם קול צווחני ו- בכייני. אם יותיר אותם ניטרליים ייווצר קול מונוטוני של Voice Over בקצב הכתבה. בשני המקרים ציבור הצופים שלו מפסיד. ויש עוד דבר : "ערב הספורט הישראלי בערוץ 1", אמור לעדכן את צופי הערוץ 1 גם במשדרי חדשות קצרים . המִשְדָר כולו כל כך הדוק ולחוץ. בעוד גוּר שֶלֶף עסוק בטוויית משפטי הסיכום שלו נראה אורי לוי כבר "על סיכות", דוחק ומאיץ בשפת גופו בפרשן לסיים כדי להעביר את רשות הדיבור לקריין החדשות מר אמיר איבגי. ערוץ 1 בלחץ הזמן מחמיץ את הראיונות עם גיבורי העלילה בצד המנצח ובצד המובס. ברור שהיה חסר בסיומה של דרמת הכדורסל הזאת שהועברה בשלמותה בשידור ישיר בערוץ 1 ריאיון סיכום בשידור ישיר עם המאמן שנוּצַח דיוויד בלאט. ראיונות עם השחקנים והמאמנים וליקוט תגובות בעת האירוע ו/או בתומו אינם פיקניק ולא מותרות. ריאיון עם מאמן פייבוריט שמוצא את עצמו מובס בסוף הדרך הוא עוד אמצעי להעביר מידע רלוואנטי לציבור וחלק מ- מכלול של שידור ישיר שלם . ריאיון עם דייויד בלאט שלשום ב- "מלחה" היה משימה הכרחית שלא בוצעה ולוּ גם על חשבון חלק מהזמן של ה- Pre Game Show של מאיר איינשטיין ודני נוימן בטרם המשחק מכבי ת"א – הפועל רעננה 1:3. הייתי רוצה שדיוויד בלאט יסביר לי כיצד זה הפכה מכבי ת"א תחת שרביט אימונו לקבוצה כה פגיעה ובלתי חסינה גם אם שני השחקנים הגבוהים שלה שון ג'יימס וסופוקליס שחורציאניטיס לא נטלו חלק בהתמודדות נגד הפועל ירושלים . מדובר ברשלנות של העורך הראשי של המִשְדָר כולו . למחרת קראתי בעיתון "ישראל היום" ידיעה של הכתב אבי סגל כי דיוויד בלאט שהבחין בשמחה לאֵיד שפשטה בקהילה הספורטיבית בנפול מכבי תל אביב, נפרד מ- "ממלחה" בגאווה והבטחה באלו המילים, "תשמחו ותיהנו כולכם עכשיו – אנחנו עוד ניפגש". דיוויד בלאט צודק . מכבי ת"א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ . נכון שהיא הפכה לפגיעה וכמו לביאה פצועה בסאוואנה היא ננשכת מעת לעת ע"י "להקות צבועים", אולם אל תמהרו להספיד אותה. נותרו בה עדיין מכמני אנרגיה לא מעטים כדי להשיב מלחמה שערה. והיא תעשה זאת. "אנחנו עוד ניפגש", היא הצהרה מרנינה של מאמן שנוצח בכמה קרבות אך נחוש לא להפסיד במלחמה . את הדו"ח הזה היה דיוויד בלאט חייב להשמיע באוזניי צופי ערוץ 1 שמחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל. במקום זאת קראתי אותה למחרת בעיתון "ישראל היום".

טקסט תמונה : יום שני בערב – 2 בדצמבר 2013. צוות ערוץ 1 בעמדת השידור בהיכל הכדורסל של "מלחה" בירושלים. משמאל, השדר המוביל אורי לוי. מימין, הפרשן שלו גור שלף. דרמת הכדורסל שהתפתחה שלשום ב- "מלחה" בין הפועל ירושלים למכבי ת"א 85:87 הייתה גדולה מהם ועליהם בדרגה אחת שלימה. (צילום ב- iphone מערוץ 1). 

ואז עבר מוקד השידור לאצטדיון "בלומפילד" ביפו אל השדר מאיר איינשטיין . ומה אנחנו רואים ? הבימאי מושיב את מוביל השידור שלו מאיר איינשטיין בזווית צילום כזאת שמסגירה למצלמה את הפרסומות המסחריות התלויות מצדו השני של האצטדיון ליד כניסה הראשית : VARTA וכן DALLAS, ו- FUJICOM. לא יכול להיות שהעורכים והמפיקים בערוץ 1 לא מבחינים בפשלת צילום שכזאת. האם מישהו מרוויח מהצילום המסחרי המכוער הזה שחל עליו איסור חמור בשידור הציבורי ?

טקסט תמונה : יום שני בערב – 2 בדצמבר 2013 . אצטדיון "בלומפילד". Shot הפתיחה של השידור הישיר של משחק הכדורגל בליגת העל מכבי ת"א – הפועל רעננה 1:3. מאיר איינשטיין עולה לאוויר ועמו שלוש פרסומות מסחריות ששום עין איננה יכולה להחמיץ : DALLAS ,VARTA, ו- Fujicom . (צילום ב- iphone מערוץ 1).

טקסט תמונה : יום שני בערב – 2 בדצמבר 2013 . אצטדיון "בלומפילד". אותה התמונה בהגדלה . (צילום ב- iphone מערוץ 1).

אף על פי כן עשו רשות השידור וערוץ 1 עסקה מצוינת כלכלית ותְּכָנִית משמיסדו ביום שני את שני השידורים הישירים בזה אחר זה מליגות העל בכדורסל וכדורגל. ערוץ 1 מעיף מכיסו מידי ערבי יום שני בשבוע כ- 800000 (שמונה מאות אלף) שקל. זה לא מעט אולם זה גם לא כל כך הרבה . מפת המִדְרוג מוכיחה כי יש תמורה להשקעה הזאת של ערוץ 1 וכי שידורי הספורט הישירים של האירועים הרלוואנטיים מעניקים שירות ומהווים פלח בתרבותו של העַם היושב בציון ונתח מסל הצריכה הטלוויזיוני שלו.

טקסט מסמך : יום שני – 2 בדצמבר 2013. מפת המדרוג ברבעי שעות בין 18.30 ל- 21.14 בשני מגזרי המדידה, "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה". בשיאו של השידור הישיר של משחק הכדורסל הפועל ירושלים – מכבי ת"א 85:87 צובר ערוץ 1 בין 20.15 ל- 20.45 רייטינג של % 6.7 ו- % 6.9. (באדיבות וועדת המדורג הארצית) .

טקסט מסמך : יום שני – 2 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 21.00 ל- 23.44 בשני מגזרי המדידה , "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . בשיאו של השידור הישיר של משחק הכדורגל מכבי ת"א – הפועל רעננה 1:3 צובר ערוץ 1 בין 22.00 ל- 22.15 רייטינג של % 9.0 וממוצע כללי של % 8.13. בתום השידור הישיר של משחק הכדורגל ב- 23.00 חוזר ערוץ 1 לסורו ושוב מאבד את הצופים שלו לערוץ 2 וערוץ 10. (באדיבות וועדת המדורג הארצית) .

טקסט מסמך : יום שני – 2 בדצמבר 2013 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 23.30 ל- 25.59 (02.00 לפנות בוקר) בשני מגזרי המדידה , "האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . החל מ- 23.30 ערוץ 1 איננו קיים על מפת המדרוג . (באדיבות וועדת המדורג הארצית) .

סוף הפוסט מס' 326. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום רביעי – 4 בדצמבר 2013.