הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 367 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום רביעי – 19 במארס 2014. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 367. א. מדינת טלוויזיה Off tube. ב. קְרִיסָת הַשִידוּר הַצִיבּוּרִי. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים שרויים מרצון בבועה משלהם – מחד, עובדים ומשרתים רשות שידור מעוותת ומושחתת – מאידך מבלי שום רצון לחולל הפיכה, אולם מבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה. פוסט מס' 367. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : מדינת טלוויזיה Off tube.

אני מאמין באמונה שלמה בדרכי שלי באלוהים וגם במִשְנֶה שלו אלוהי הכדורגל . עובדה שהוא ברא את כריסטיאנו רונאלדו ואת ליאוֹנֶל מֶסִי וגם את פֶּלֶה , דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה , יוֹהָאן קְרוֹיְף , ופֶרֶנְץ פּוּשְקָש . אני סופר את הימים ומחכה בכיליון עיניים ליום ראשון הקרוב – 23 במארס 2014 לשידור הישיר של ריאל מדריד – ברצלונה. ההתבוננות בכריסטיאנו רונאלדו Top model של שחקן כדורגל אמש בשידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים את משחק ריאל מדריד נגד שאלקה הגרמנית 1:3 במסגרת ה- Champions League, מסבה אושר צרוף. אלוהי הכדורגל ברא כדורגלן מושלם. בעל יכולות גופניות חיוניות ומשולבות של ספרינטר אולימפי וסבולת של רץ למרחקים ארוכים. איכויות שלא ראינו כמותן בעבר על כר הדשא יחדיו עם טכניקה אישית עילאית של טיפול ושליטה בכדור ובעיטה חזקה מאוד וגם מדויקת בשתי רגליים. בנוסף לכל הוא יפה תואר. מצלמות הטלוויזיה הן הראשונות שמזהות אסתטיקה ומפגינות את תוצרתן זאת על המסך. אני קצר רוח. אין לי סבלנות להמתין לעוד מִפְגָש של שני עילויים . כריסטיאנו רונאלדו מול ליאו מסי. כמו וולפגנג אמדאוס מוצרט מול לודוויג וואן בטהובן. כמו אלביס פרסלי (Elvis Presley) מול ריקי נלסון (Ricky Nelson). ערוץ 5 בכבלים הוא מדינת טלוויזיה של Off tube . בעקבותיו הלכה גם העיתונות הכתובה. יושבים במערכת ומעתיקים מהמוניטור שהם ואנוכי חולקים אותו במידה שווה. הם בהרצליה ואני בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. לנדב יעקובי ואבי מלר אין שום יתרון עיתונאי עלי. ערוץ 5 בכבלים רשאי להמציא כל מיני פנלים מקומיים כאלה ואחרים , עם קהל ו/או בלעדיו, המנחה מר מודי בר – און יכול לקמט את מצחו ולהרצות ולנפנף בידיו לכל עבר, אולם העניין החשוב ביותר ב- עיתונאות, דיווח ושידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות – לא נעשה ואיננו קיים. אני אוהב את ערוץ 5 בכבלים אולם מרחם על שדריו ופרשניו שגורלם נגזר עליהם להעתיק כל חייהם הטלוויזיוניים מהמוניטור . כשאתה רואה את נָדָב יַעֲקוֹבִּי יושב באולפן ערוץ 5 בכבלים בהרצליה ומנסה לתרגם ממרחק של 5000 ק"מ ריאיון שעורכת עיתונאית ספרדית אנונימית באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" עם מאמן ריאל מדריד מר קָארְלוֹ אָנְצֶ'לוֹטִי (ריאיון שמסתפח באקראי לסיגנל השידור) וערוץ 5 בכבלים תופש עליו טרמפ , נשאר לך רק לנוּד בראשך. לא מדובר בקֶלֶס וּשְנִינָה, ולא בלַעַג ו/ואו לַהַג . מדובר בעֶצֶב . נָדָב יַעֲקוֹבִּי ואָבִי מֶלֶר הם נשמת אפו של ערוץ 5 בכבלים שנכפו לעַד להעתיק מהמוניטור ולשַדֵּר ישיר אירועים שמתרחשים אלפי קילומטרים מהם, כאילו שציווי ה- Off tube הוא דִיבֵּר בעשרת הדיברות . שידור Off tube הוא טרגדיה טלוויזיונית עבור כל שדר טלוויזיה באשר הוא משפוקדים עליו להישאר בבית ולהעתיק את אינפורמציה כזאת ו/או אחרת מהמוניטור עבור צופיו.

את אותו טקסט החמלה ניתן לומר על העיתונאים בעיתונות הכתובה המסקרים את משחקי מכבי ת"א בחו"ל ב- Euroleuge. הכותבים יחדיו עם הפרשנים. רפי נאה, אריה מליניאק, אבי סגל, אלי סהר, אריה ליבנת, אייל גיל, אבי אורנן ואחרים מתיישבים היכן שהוא בארץ, בבתיהם ו/או במערכות העיתונים שלהם, מול סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שערוץ 10 קונה במיטב כספו ומעתיקים מהמוניטור שאותו אני רואה בדיוק כמותם. מדובר בחרבון עיתונאי לכל דבר. מה נותר לך חוץ מלקרוא אותם ? לרחם עליהם.

אני חש הערכה רבה לערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) שאיננו מוותר , ומטיס שוב ושוב את צוות השידור שלו יורם ארבל והפרשן פיני גרשון לכל רחבי אירופה בעקבות מכבי ת"א , כדי לדווח ולשדר ישיר מזירות ההתמודדות. ערוץ 10 מקדש את משימת השידור הישיר ממוקד ההתרחשות ועדיין רואה בעמדת השידור באצטדיון כלי נשק עיקרי אולי בלעדי של השַדָּרִים והפרשנים. פעם זה היה מובן מאליו . אנוכי יודע דבר אחד : המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ייבדל לחיים ארוכים , יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ייבדל לחיים ארוכים, ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים, אִפְשֵרוּ לי תמיד לדווח ולשדר ישיר ממוקד ההתרחשות – בארץ ובחו"ל. מעולם הם לא פקדו עלי לשדר אירועי חו"ל בשיטת Off tube מהמוניטור בירושלים. לא היה אצלם ואצלי דבר כזה. גם לא בתקופות קודמות בשנים 1980 – 1970 בהן פעלו שני שדרני הספורט הראשונים בטלוויזיה דן שילון ואלכס גלעדי. הם לא שידרו אף פעם Off tube. אין דבר נלוז יותר מהחרבון העיתונאי הזה שנקרא להעתיק מהמוניטור. עד שבא מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 והורה לי באופן האבסורדי ביותר לשַדֵר לציבור בישראל Off tube מהמוניטורים בירושלים את מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002. ברור שהנחתי את המפתחות על שולחנו והלכתי הביתה. הפקודה המטופשת ההיא להעתיק מהמוניטור בירושלים לא הייתה הנימוק היחיד לטריקת הדלת שלי אז. היה מכלול שלם של נימוקים אולם זהו כבר סיפור אחר.

הערה 4 : המַפָּץ הגדול.

ה- Item המעניין והמסקרן ביותר אתמול בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 היה המפגש של המנחה והמגיש מוטי קירשנבאום עם פרופסור לאסטרופיזיקה תיאורטית רנן ברקנא (חוקר את התפתחות הכוכבים הראשונים ובונה מודלים על מנת לנבא את תכונות הגלקסיות בהן נוצרו הכוכבים הראשונים) ועם האסטרופיזיקאי הדתי פרופסור צבי מזא"ה מאוניברסיטת תל אביב, ועסק בתיאוריית "המַפָּץ הגדול" לפני 14.000000000 (ארבע עשרה מיליארד) שנים – מחד מול גרסת בריאת העולם לפני 6000 שנים בלבד – מאידך על פי המסורת התנ"כית – תיאולוגית מאידך. התיאוריה המדעית סוברת כי לפני כ- 14.000000000 שנים נוצר היקום בהתפוצצות שנקראת "המפץ הגדול", ובתוך שבריר של שנייה אחת נוצר הקוסמוס . המדען פרופסור יצחק בן ישראל יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע של ממשלת ישראל מסביר כי מעטפת ההתפוצצות נעה ומתרחקת מהמרכז, והקצה של המעטפת נע במהירות האור . רעיון "המפץ הגדול" נגזר מתורת היחסות הכללית, ואוּמַת לפני 50 (חמישים) שנים בגילוי גלי הכבידה – קרינת הרקע הקוסמית שנוצרה אחרי "המפץ הגדול". אימות החישוב המסובך נעשה על פי תורת היחסות הכללית שהגה לראשונה פרופסור אלברט איינשטיין ב- 1915, והראה באיזה תדר צריך למצוא את הקרינה הזאת . האימות השני של תיאוריית "המפץ הגדול" נובע גם מאופן היווצרות החלל והזמן של היקום שלנו . האימות השלישי מבוסס על על ווידוא השערת האינפלציה . שלושת האימותים הללו הם האמפיריים טוען פרופסור יצחק בן ישראל. הם נמצאו ע"י התבוננות רצופה בת עשרות שנים של המדענים בטלסקופ רדיו ענק ממדים המוצב בקוטב הדרומי בכל כיוון שמסתכלים אליו ביקום. המדנים קבעו כי הקוטב הדרומי הוא המקום שבו אפשר להגיע הכי קרוב לחלל ולהישאר על הקרקע. מדובר במחקר פיזיקלי מסובך ומסועף ביותר שלרובנו איננו אומר דבר . אף על פי כן מצאתי עניין רב בשיחה שניהל מוטי קירשנבאום הסקרן באולפן הטלוויזיה שלו עם שני הפרופסורים רנן ברקנא ופרופסור צבי מזא"ה. מוטי קירשנבאום, וזוהי ההתרחשות המעניינת במפגש אתמול, התריס בצורה מקורית ותרבותית מול האסטרופיזיקאי הדתי פרופסור צבי מזא"ה , כשניסה לעַמֵת את מי שמאמין בגרסת תורת ישראל שקובעת כי העולם נברא בצלם האלוהים לפני בערך 5700 שנים עם הגרסה המדעית שמשערת כי העולם נברא לפני 14.000000000 (ארבע עשרה מיליארד) שנים. פרופסור צבי מזא"ה איש תּוֹרָה חובש כיפה ובעל שיחה חכם ועדין הליכות השיב בנועם ואדיבות למראיין שלו, ניסה לגשר בהיגיון על פער השנים בין שתי הגרסאות המדעית והתיאולוגית, ורוֹמֵם את השיחה המרנינה והנבונה לשיאים חדשים. מוטי קירשנבאום בן 75 היה בסדר. נָדָב פֶּרִי שישב לידו אתמול בעמדת ההנחיה נראה כמו ילד משועמם ליד אביו הסקרן. נחמד להיווכח ולראות שמערכת "לונדון את קירשנבאום" ובראשה העורך מר דרור זרצקי מעלה לדיון ציבורי רעיון אסטרופיזיקלי כל כך סבוך ומרתק וכה "מרוחק" מאיתנו בנבכי הזמן האין סופי. לפני 45 (ארבעים וחמש) שנים ניהלתי וויכוח עֵר בעת שירות מילואים ממושך בפלוגה שלי עם חייל צעיר דתי בשם נִיסָן סְלוֹמְיָאנְסְקִי (היום ח"כ מטעם מפלגת "הבית היהודי" ויו"ר וועדת הכספים של הכנסת) אודות נקודת הזמן המדויקת של בריאת העולם . אני צידדתי במדענים שמדברים על אירוע קוסמי שהתרחש לפני מליארדי שנים. ניסן סלומיאנסקי (חייל מצוין, ממושמע, ודָבֵק למופת במשימות הצבאיות שלנו) החזיק בכל כוחותיו בגרסת התּוֹרָה. הוא לא הסכים להשתכנע וטען בלהט שהתּוֹרָה לעולם איננה משקרת.

הערה 5 : קריסת השידור הציבורי. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים, שרויים מרצון בבועה משלהם – מחד, אך מאידך מסכימים לעבוד ולשרת במסגרת רשות שידור מעוותת ומושחתת מבלי שום רצון לחולל הפיכה, ומבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה.

קראתי הבוקר (יום רביעי – 19 במארס 2014) את מאמרו של העיתונאי הפעלתן מר נתי טוקר במוסף הכלכלה "TheMarker" של עיתון "הארץ", פוסט שדן בכֶנֶס עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שהתקיים אתמול בצהריים ב- "בית סוקולוב" בתל אביב לנוכח מסקנות והמלצות וועדת רָם לָנְדֶס . עיינתי בטקסטים חוצבי הלהבות, כנים וצודקים, שחיברו והשמיעו מעל הבימה הנכבדה עיתונאים וותיקים ובראשם מר יעקב אחימאיר ("שר האוצר יאיר לפיד הוא זחוח ואיננו מבין בכלכלה"), גב' גאולה אבן, גב' איילה חסון, מר משה הנגבי, ומר עודד שחר בעד המשך קיומו של השידור הציבורי ונגד ה- המלצות הקטלניות של וועדת רָם לָנְדֶס. לא יכולתי שלא להיזכר בחודשים ההם של מארס, אפריל, מאי, יוני, ויולי ב- שנת 2000, בהם קראתי לבדי תיגר על מנהיגותו השלילית ביותר של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל . כתבתי ואמרתי לאותו המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמציבים אותו עכשיו בקיץ 2002 בפסגת השידור הציבורי הם אלה שידיחו אותו בבוא העת בשל ניהול ירוד ופגום, מוּסָר נחות ורָדוּד, ומנהיגות שידור רופסת ושלילית שמתבטלת מפני הממלכה. שים את לבך אלי : "מר יוסף בר-אל היום הבא, המחר, איננו רחוק. אתה תעוף מכאן לכל הרוחות מפני שכבר בראשית כהונתך הרמה ושלטונך הציבורי אתה זורע את זרעי הפורענות. העיתונות והממלכה נעים לנצח בשני קווים מקבילים. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. אתה יוסף בר-אל מפר חוק מתמטי ושובר קוד מוסרי . הקו והרשות העיתונאית שלך חוצה את הקו המקביל של הממשלה . זהו חטא מוסרי כבד מנשוא . זה רק עניין של זמן עד שהממנים שלך יבינו כי המינוי שלך למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 הוא מעשה מופרך", ונפניתי ממנו. יוסף בר-אל שמע את הטקסט, אולם לא פיטר אותי מתפקידי כמנווט ראשי של שידורי הספורט שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ניצבתי לבד במערכה ההיא נגד יוסף בר-אל. נלחמתי בודד ויחיד מולו על דמותו של השידור הציבורי בערוץ 1 כפי שאני הכרתי אותו לפני שהתמנה ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור וכפי שהייתי מחויב לו.

אינני זוכר שכל האישים הנכבדים והגברות הנכבדות הללו ובראשם גב' גְאוּלָה אֶבֶן, גב' איילה חסון, מר יעקב אחימאיר, מר עודד שחר, מר משה הנגבי ואחרים שמבכים היום את מר גורלם , התייצבו אז בשעתו ב- 2002 לימיני במאבק הצודק שלי נגד יוסף בר-אל ההוא שנגע לאופיו ולפוטנציאל הטלוויזיוני של ערוץ 1. האנשים האלה החרישו והתבוננו אז מהצד במאבק שלי נגד יוסף בר-אל , מבלי לנקוף אצבע, כאילו הייתה זאת מלחמה פרטית שלי. הם כולם נושאים עכשיו ב- 18 במארס 2014 דברים בגאון : גאולה אבן, איילה חסון, יעקב אחימאיר, חיים יבין, עודד שחר משה הנגבי, ושורה ארוכה של עיתונאים בחטיבת החדשות נבונים ומשכילים , אנשים יישרי דרך וזקופי קומה, השליכו מעליהם מיוזמתם הם את הגדולה שבזכויות בני אנוש להיות בני אדם ריבוניים. הם חדלו להתייחס בביקורתיות אל סביבתם העיתונאית בעידן יוסף בר-אל, לפחות בכל אשר נוגע למאבקי שלי , והסכינו עם מציאות טלוויזיונית חדשה ועלובה כמובנת מאליה. אנוכי בניגוד אליהם אמרתי את דבריי כהָאי לִישָנָא ישירות למנכ"ל שלי דאז יוסף בר-אל. לא היה ספק בלבי : האיש הוא נֶפֶל שאיננו ראוי לתפקידו הרָם. הנחתי את המפתחות על שולחנו , ונפניתי ממנו לעַד.

חובה להזכיר זאת שוב לקוראים הצעירים וגם למצטרפים החדשים לבלוג המשגשג : עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרָמָה בקיץ 2002 , גילו בחלוף שלוש שנים שהוא נֶפֶל , ו- הדיחו וסילקו אותו בסופו של דבר מתפקידו בקיץ 2005. בפעם היחידה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הוּדַח מנכ"ל מכהן. לרשות השידור נגרמו אז נזקים חמורים אולי בלתי הפיכים שפוגעים עד עצם היום הזה באושיות ותשתיות של המוסד הוותיק הזה שקרוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השידור הציבורי הולך מ- דֶחִי אל דֶחִי. לכן צריך לסגור אותו כעת ולהקים חדש על הריסותיו בחלוף תריסר שנים מאז 2002. אותם העיתונאים שלא הושיטו לי כתף (אז) מתכנסים היום בבית סוקולוב ונזכרים להשיב אֵש מהמחפורות שלהם . מדהים שהדוֹר השָבֵעַ והדָשֵן הזה איננו עורך בעצמו וביוזמתו מהפכה ברשות השידור הקורסת הממוטטת , ולא מניח את המפתחות על שולחנם של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי הכל כך לא מוכשר יוני בן מנחם והקולגה הירודה שלו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . מזעזע שהשורה הראשונה והקדמית ביותר של אנשי הטלוויזיה הנוכחיים היא נטולת אומץ לב , איננה צועדת לעבר הכֵּס של המנכ"ל יוני בן מנחם ושל היו"ר אמיר גילת , ולא אומרת לשניהם חד משמעית כהאי לישנא , "הסתלקו מכאן עלובים שכמותכם ו/או שאנחנו נתקפל ונניח את המפתחות על שולחנכם". מה שנעשה כעת ע"י ידועני ערוץ 1 אפילו לא דומה למֶרִי. זהו מעשה התבכיינות . מעט מידי ומאוחר מידי. כאן ועכשיו בפוסט הזה וב- בלוג הזה שקרוי , yoashtvblog.co.il , אני מצהיר קָבָל עַם ועֵדָה שאת קולי התָּם לגווע אנוכי מעניק ללא תנאי לשידור הציבורי ולחֵלֶק מעובדיו שהם יישרי דרך וזקופי קומה כשמתחשק להם .

"העיתונות החופשית היא כלב השמירה של הדמוקרטיה", אומר הפתגם הנושן. הוא התגלם באותו ריאיון עיתונאי נוֹקֵב שערך דן שילון עם שר התקשורת רובי ריבלין. דן שילון היה האיש שערך מייד ביום שישי – 3 במאי 2002 במוסף השבת של "מעריב" ריאיון תגובה וחשבון תקיף ואמיץ עם שר התקשורת דאז מר רובי ריבלין , הנוגע להצהרותיו של יוסף בר-אל שנאמרו לגב' שרי מקובר שבוע קודם לכן. ב- 1 ביוני 2002 שלח לי דָן שִילוֹן את תשובתו לכתב האישום הציבורי שלי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאחר שהגיע לידיו [1].

1.6.2002 

יואש היקר,

מכתבך למנכ"ל הזמני של רשות השידור, שאת עותקו העברת לעיוני, הוא מסמך קשה ונוגע ללֵב. למרבה הצער לא הופתעתי. הִכרתי מקרוב את רשות השידור, הִכרתי את יוסף בר-אל, והכרתי את יכולתך המקצועית הגבוהה את מסירותך ואת נאמנותך למקום עבודתך רכישת זכויות השידור למונדיאל 2002  והערכותיך המקצועיות המנומקות במכתבך, מצטרפות לשורה ארוכה ומכאיבה של מחדלים ניהוליים ומוסריים של מוסד שלקה באין ספור מחלות, רובן ניווּניוֹת וחשוכות מרפא. מינויו של יוסף בר-אל לתפקידו הנוכחי הוא אכן מינוי אומלל של אדם דַל יכולות, שמסמל את אחד השיאים הציניים בדרכה המפותלת והעקומה של רשות השידור. השידור הציבורי חיוני לאורח חיים ולתרבות פנאי תקינים, בעידן ריבוי הערוצים, אולם תרגומו לשפת המעשה ברשות השידור הישראלית, מהווה עלבון צורב לציבור, למקצוע, ולהוראות החוֹק. אין תקנה לרשות השידור זוּלַת סגירתה לפרק זמן קצוב, פירוקה, ניקוייה, ובנייתה מחדש על בסיס מקצועי איתן. 

צר לי שנשארת שָם עד היום, וצר לי עוד יותר שבשיאה של עשייה מקצועית כה מפוארת, נאלצת להתפלש בבִּיצָה כה טובענית ומעופת.

                                                                         בברכה  ובהערכה,

                                                                         שלך

                                                                          דן שילון

טקסט מסמך : 1 ביוני 2002. מכתבו של דן שילון אלי מביתו בקיסריה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב האישום הציבורי שנכתב ונשלח עַל יָדִי ליוסף בר-אל ב- 16 במאי 2002 , נשאר יתום ולא זכה לגיבוי פומבי של הקולגות שלי בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אוֹ אלה שלפחות היו אמורים להיחשב קולגות. חלק מהעיתונאים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אשר נושאים בגאון את נֵס העיתונאות החופשית, אלה המתנהגים ומטיפים מוּסַר לכל דורש, ומפטרלים בפומבי בפיהם וגם בעֵטָם ובמקלדתם בקנאוּת סביב חוֹמוֹת הדמוקרטיה הישראלית, לא עשו את מלאכתם כשנדרשו להתייצב לצִדִי במאבקִי נגד העריץ הלא מוכשר שהתייצב לפתע בפִסגת השידור הציבורי. חלק קטנטן מהם עלה חרש ובהסתר למשרדֵי מחלקת הספורט (חלקם עשו זאת בשיחות טלפון) כדי ללחוץ את ידי וכדי לשבח את מסמך האישום ולעודד אותי. הם הדהימו אותי בחוסר כֵּנותם כמעט כמו יוסף בר-אל עצמו. העיתונאים יידוּעֵי השֵם ניצבו שם דוממים ליָדִי כל אחד מסיבותיו הוא, משליכים מעליהם עכשיו מרצונם החופשי ומיוזמתם האישית את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם ריבוני ובן חורין. הם בחרו להחריש במַקוֹם שהיו צריכים לדבר. היות והייתי מבוגר ממרביתם (או טו טו בן 70 שנים וסָבָא לשבעה נכדים), אך מקצוען לא פחות מאיש מהם, ולבטח לא נחוּת מוּסַרית, יכולתי להודות להם באנחה ובאותה העֵת לדחות אותם באדיבות. "את הדברים שאתם אומרים לי, לכו והשמיעו באוזני מנכ"ל רשות השידור הלא הגוּן ובלתי מוכשר שניצב בראשנו", אמרתי, והוספתי, "אינני זקוק בגילי לשום דברי עידוד ושבח מכם".

ב- 1946 התפרסם בארה"ב ספרו של הפילוסוף היהודי – גרמני הידוע ארנסט קאסירר (Ernst Cassirer), שקרוי, "The Myth of The State". כך מבקר וכותב ארנסט קאסירר אודות הציבור הנבון שלפתע קמל מיראה ופחד מול עוצמת מרותו של הטוטוליטאר ומרותה של הרשות הטוטליטארית המופקדת בידיו כלהלן [2] : "הם היו נבונים ומשכילים, אנשים ישרי דרך וזקופי קומה, והנה מיוזמתם הם השליכו מעליהם את הגדולה שבזכויות האנוש להיות אדם ריבוני. הוא האדם חדל להתייחס בביקורתיות אל סביבתו ומסכין עמה כמובנת מאליה". הפילוסוף ארנסט קאסירר והעיתונאי גדעון דרורי ז"ל היטיבו לתאר ממני את מה שהתחולל עכשיו ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מאז הוצב יוסף בר-אל ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. לעג לרָש. רשות שידור ציבורית במדינה חופשית הובלה ע"י מגלומן חסר כל כישרון בעל קווי ניהול טוטליטאריים שהיה מינוי של השלטון וצו של הממלכה. הניהול הטוטליטארי – נפוטיסטי והמכסימליסטי מושתת על הקפת ליבת הניהול המרכזית בטבעת של מקורבים ונאמנים בלתי מוכשרים עושי דברו של מנכ"ל רשות השידור והפעלת כוח ושִעַבּוּד כלפי עורכים , כתבים , ושדרים ברשות השידור באמצעי הפחדה משהו בסגנון כמו, "אתה הרי יודע מי אני, לא כדאי לך להתעסק איתי", כפי שאמר לי באופן אישי לא פעם ולא פעמיים. ולא רק אמר גם התנהג כך . ראיתי במו עיניי במקרה שלי את מרבית העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהם מפוחדים, נאלמים דוֹם, ופיהם מלא תירוצים מתירוצים שונים המצדיקים כביכול את התנהגותם הפחדנית. אסופה של שפנים וארנבות. אמנע מקריאה בשמם. אחד נפל וטען שאם יתמוך ביואש אלרואי אזי יוסף בר-אל יתנכל לו. השני נשמט וסיפר שהוא חושש למִשְרָתּוֹ מפני יוסף בר-אל ואין הוא יכול לחוש לעזרתו של יואש אלרואי כי עליו לפרנס שלוש נשים. השלישי כרע ואמר כי צריך לבדוק מדוע יוסף בר-אל נטפל דווקא ליואש אלרואי ולא לאחרים, הרביעי נשען על ברכיו ושַח כי יואש אלרואי ממילא קרוב לגיל הפנסיה ולכן אין כל רבותא בסילוקו ע"י יוסף בר-אל, וכן הלאה. חלפו אומנם מאז שתיים עשרה שנים אך אני זוכר היטב את פרצופיהם של כול הפחדנים ומוגי הלב.

אחד הבודדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתייצב מאחורי בפרהסיה היה אִיתַּי לנדסברג חבר וועד עיתונות – הפקה ועורך התוכנית "פוליטיקה" בעת ההיא . כך כתב לי [3] .

אל : יואש אלרואי.                                                     27  במאי  2002

                                                                           

מאת : איתי לנדסברג.

הנושא : אומץ לִבּ, היושר, האינטגריטי, והמקצועיו .

יואש שלום !

הרשה לי להודות לך על מכתבך האמיץ והמקצועי למנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל.

אין לי אלא להסכים עם כל מילה שנכתבה בו. כמי שהוויכוחים שלו מול יוסף בר-אל בפורומים שונים כבר נשמעו וגרמו לתגובות בהתאם, אני יודע מה נדרש לעמוד על דעתך מול הממונה עליך ולעמוד על האמת שלך למרות החששות לפגיעה במקום העבודה או בפרנסה.

הוויכוח העובר בימים אלה על רשות השידור הוא בנפשו של השידור הציבורי ולא רק לגופו של אדם כזה או אחר. אני תקווה שהראשים הממונים על השידור הציבורי יידעו להקשיב ולחשוב על דבריך. אני מבטיח לעמוד לצִדך בכל עת ככל יכולתי.

בברכה,

איתי לנדסברג עורך ומפיק "פוליטיקה" אזרח מדינת ישראל וחייל במערך המילואים של צה"ל.

טקסט מסמך : 27 במאי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי איתי לנדסברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתמורה למסמך האִישום הציבורי ששלחתי אליו אל מנכ"ל רשות השידור זימן אותי יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הנעלב למשרדו ב- 12 ביוני 2002  בעיצומם של שידורי מונדיאל יפן וקוריאה והושיב אותי על "ספסל הנאשמים" של רשות השידור. לראשונה ב- 31 שנות עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. הוא תבע ממני את עלבונו וניסה לנקום ולפגוע בי. שכרתי בכספי הפרטי את שירותם של עו"ד גִלעַד שֶר ועו"ד אוֹפִיר טַל כדי שיגנו עלי מפני מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ותומכו הנלהב ועושה דברו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם. האיגוד המִקצועי שלי היה אמור להגן עלי אך סירב מפני שלא הייתי מעולם חֲבֵר באגודת העיתונאים הארצית וגם לא הירושלמית מטעמים עקרוניים. אגודת העיתונאים היא איגוד מקצועי חשוב ונחשב אך לא איגוד של צדיקים והוא איננו טהור דַיוֹ. נשארתי בודד במאבקי במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אך לא יראתי אותו.

ערב ישיבתי על ספסל הנאשמים של רשות השידור, שוחחתי עם עו"ד שלי גִלְעַד שֶר במשרדו בירושלים אודות תוצאות המו"מ שניהל יוסף בר-אל בשֵם השידור הציבורי עם חברת צ'ארלטון לצורך רכישת שמונת משחקי מונדיאל 2002, תמורתם ניאות לשלם מקופת רשות השידור הרֵיקָה סכום חסר תקדים וחסר פרופורציה המתקרב ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בנוסף כפה עלי לשדר אותם Off Tube מהאולפן בירושלים. עו"ד גלעד שֶר העלה חיוך. בקולו השקט והעמוק התייחס לניהול ענייני מו"מ, כלהלן : "יושרו של אדם ומוסריותו הם חלק בלתי נפרד ממנו ומאישיותו. אין הפרדה בין תפקידו של האדם כנושא ונותן לבין התנהגותו במצבים אחרים מחוץ למשרד לשכת המנכ"ל. היושרה האישית היא מרכיב מרכזי בעת ניהול המו"מ. ככל שהאמינות של הנושא ונותן נמוכה יותר, גוברת הפגיעה באותו הגוף שבשמו הנושא ונותן מנהל את המו"מ. בסופו של דבר נוצרות השלכות שליליות על המו"מ ".

מאבקי ביוסף בר-אל בשם הציבור הפך למאבק אישי. זה לא היה מאבק שווה כוחות. הוא היה מנכ"ל רשות השידור ואני הייתי ראש דסק הספורט (בחטיבת החדשות) . דֶסְק הספורט חשוב ככל שיהיה היה עדיין דסק בלבד למרות שאני קראתי לו חטיבה. הייתי עתיד לשלם מחיר אישי כבד על חוצפתי להיאבק ברודן רשות השידור יוסף בר-אל. עו"ד גלעד שר ועו"ד אוֹפִיר טַל התגייסו לעזרתי. לא יכולתי שלא להודות להם על כך.

איש בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הושיט לי כתף למעט שני אנשים אמיצים וישרי דרך , גב' וֶורֶד ברמן  וגדעון דרורי ז"ל. לא אשכח את דבריה של וורד ברמן בראשית מאבקי ביוסף בר-אל כשאמרה לי, "יואש אלרואי אתה שָהִיד, ומפני שמלחמתך קדושה, אעשה ככל יכולתי לסייע לך". גדעון דרורי ז"ל תלה על לוח המודעות בכניסה הראשית לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים ביוזמתו האישית מִנְשָר הקורא לעובדים לסייע לי למַמֵן את הגנתי המשפטית נגד האשמותיו חסרות השחר של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נגדי. ארנסט קאסירר וגדעון דרורי היו שני אנשים שניתחו וגינו באופן דומה את המציאות המגלומנית והטוטליטארית באשר היא, כל אחד בתחום שלו. הנה המנשר של גדעון דרורי כלשונו [4].

החברים של יואש אלרואי

בימים קשים אלה, שכמותם לא נראו אפילו במוסד שלנו, קם איש חרוץ, נאמן וישר, וקורא תיגר על דרך ניהול הרשות ועל האתוס המקצועי החדש , שנִכפו כלינו שלא ברצוננו . האיש הזה מקריב את מעמדו הבכיר, את המוניטין שצבר, ואת חזונו ותוכניותיו, ומתייצב לבדו באומץ נדיר כדי להציל את מה שעוד נותר כאן – היושרה והכבוד. האיש הזה הוא יואש אלרואי. אני יודע שחושי הישרדות בריאים מפעילים תגובה של בריחה והתרחקות מדמויות דון-קישוטיות. אני גם מבין את הנוחות שבהסתתרות מאחורי שיקולים קטנוניים הנוגעים לחובת תשלום מס לקופת הוועד וקניית זכויות חֲברוּת באגודת העיתונאים. יואש אלרואי אומנם "פישל" בשני העניינים האלה. אז מה ? 

המאבק שיואש אלרואי מנהל היום הוא לטעמי מאבק ה- "להיות או לחדול" של כולנו. במוקדם או במאוחר נגלה שיואש אלרואי איננו קורבנה היחיד של "השיטה". גם אנחנו המשותקים מפחד והשותקים, נשלם מחיר כבד, למרות ואולי בגלל שתיקתנו.

הערכה סבירה והגיונית זאת מחייבת אותנו לספק ליואש אלרואי את הגנתו המקצועית.

אני קורא לכם להצטרף אלי לחוג החברים של יואש אלרואי. מה שנתבקש לעשות הוא לסייע ליואש אלרואי במימון הגנה משפטית. נעשה זאת בהפעלת לחץ על נציגינו בוועד ובאגודת העיתונאים (שידם קמוצה) ולחלופין בתרומה אישית מכיסינו המדולדלים . בימים הקרובים אעביר למעוניינים טופסי הצהרת תמיכה מתאימים . בינתיים אפשר להתקשר לביתי , לטלפון , 6782253 – 02 . 

 בידידות ,

גדעון דרורי

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 2002. המניפסט של גדעון דרורי ז"ל שנתלה על לוח המודעות בכניסה הראשית לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים , וקורא לעובדי הטלוויזיה לתמוך בי במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. המנשר לא צלח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : גדעון דרורי ז"ל. מאושיות הטלוויזיה הציבורית לדורותיה. (באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  הפילוסוף היהודי – גרמני ארנסט קאסירר ( 1945 – 1876).

השידור הציבורי קרס זה מכבר לפני תריסר שנים בשנת 2002 עם הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי ומינויו ל מנכ"ל רשות השידור. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים, שרויים זמן כה רב מרצון בבועה משלהם – מחד, אך מאידך מסכימים לעבוד ולשרת רשות שידור מעוותת ומושחתת מבלי שום רצון לחולל הפיכה, ומבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה.

איש מבין מאות ידידיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שעבדוּ עִמי ולצִדי במשך 32 שנה לא תרם אגורה שחוקה ולא התייצב לסייע לי בהגנתי המשפטית. נשארתי לבד. לא הצלחתי לתרגם את מאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל למאבק ציבורי כולל. ציפיתי בכיליון אוזניים יותר מכל לשתי קריאות תמיכה מפיהם של שניים מאבות השידור הציבורי וחתני פרס ישראל לטלוויזיה, חיים יבין ויעקב אחימאיר. חיכיתי עד בוש. הן מעולם לא הגיעו.

---