פוסט מס' 342.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג לא נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי. 

———————————————————————————-

פוסט מס' 342 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 15 בינואר 2014.

———————————————————————————- 

פוסט מס' 342. הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי. Tell it like it is. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא היווה עבורי מעולם יותר מאינטרס שידור משגשג. פוסט מס' 342. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 15 בינואר 2014.

טקסט תמונה : יואש אלרואי  חוקר , עורך , ומחבר הספר עב הכרס בן 8000 עמודים "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" , והסדרה כולה בת 13 הספרים "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה" , עם סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור ב- 2003 / 2002 .

הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי. Tell it like it is. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא היווה עבורי מעולם יותר מאינטרס שידור משגשג. כל הזכויות שמורות.

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה טלוויזיונית, וזכויות שידורים בטלוויזיה.

הקדמה קצרה. 

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א נמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ , מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981 , 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד שמעון מזרחי (מאז ספטמבר 1969) שהוא ללא ספק איש בעל חזון, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או אִרְגוּן חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות ליוֹאָש אַלְרוֹאִי מחבר הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2014. הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2013.

סיסמאת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה-תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל).  

ציטוט : "Tell it like it is". (האווארד קוסל שדר הספורט המפורסם של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC). 

פרק 1

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה , שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה שעברה הוריתי לבימאי שלי יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף, להראות, ולהעלות On air (ב- "אוויר") [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל , ומסקרים כמונו את ההתמודדות. רציתי לחזֵק ולהדגיש את סך העניין הציבורי בצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל במשודרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתירוץ ו/או נימוק שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו גם רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל" , מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית . התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על מקש ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בְּ- נוֹן שַלָנְטִיוּת פרשנות הגיונית שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", כך הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is".

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָאווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה , הצילום , והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו . אופי המשחק , מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל (למדה טלוויזיה בניו יורק בשנים 1968 – 1961) ואחריה יוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל . הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם , וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א . ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן בשכונת רוממה בירושלים . במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה (את זאת אמר לי בזמנו גם ג'ורדי ברתומיאו נשיא ULEB). מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון (ובזמנו הבולט מכולם), היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי, ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור טוב שלי שכלל אז את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה : סתיו 1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם. הייתה לי זכות גדולה לעבוד עמם ולצִדָם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר . הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88 : 87 לזכות סקוויב קאנטו , אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות , פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי . שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א , 87 : 86 . לא היינו מצויידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור . חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה . מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר) . המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה . רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם . הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו . הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק מרות : "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי . גנבתם לנו ניצחון" . פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה .

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 30 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו . בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפיענוח האלקטרוני המדויק של התמונה שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי . כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר. העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם הרבה יותר מחשוד. מעין מעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם, בחרי אף ממש , וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם אלופת איטליה סקוויב קאנטו. להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות"כמו בעת הנוכחית, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים. טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות. צריך להבין ש- "הקשר הסימביוטי" בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא ניצב מעל האמת האבסולוטית. מכבי ת"א הייתה עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית אינטרס שידור ומאידך הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה עבור מכבי ת"א מקור הכנסה כספית . שני הגופים הפיקו יתרונות עבור עצמם מ- "הקשר הסימביוטי" הזה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרוויחה רייטינג ויוקרה . מכבי ת"א צברה ממון טלוויזיוני.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של ההשחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות העיתון "מעריב").

אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק אף הוא (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו , בו נקבע ללא צל של ספק , כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי", כך שִיוֵוק למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט [1]. הצטרפותו של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו, רמתו, ובמעמדו של "נוֹנִי" מוֹזֶס לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה ומועילה.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים , הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה. לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית, כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בלֵיל שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".

מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי . הדפתי את לחצם . "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א. האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו", הבהרתי להם והוספתי, "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור". אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם. זהו שלא הייתי נגדם. הייתי בעד הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה" , אמר יוסף "טומי" לפיד והוסיף, "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100". ה- FIBA  אגב לא התערבה . גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400" . הנה הטקסט במלואו [2].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר" ואשר נכתב ע"י מר טדי פרויס ז"ל. (באדיבות העיתון "דבר" ובאדיבות "בית אריאלה" בתל אביב). 

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401. הווה אומר הסל היה חוקי, ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת . אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט", מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן. בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס , פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות . המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית . לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה" . לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני" .

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה , אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל , כדוריד , ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק , שחייה , אִגרוף , תחרויות סקי של גלישת סְלָאלוּם במורד הרים מושלגים ומה לא . השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית . עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול . (הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO . כמובן שהיום העניין הזה הוא טריוויאלי לחלוטין). ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה . היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים ה- "מְזַפְּזֵפִּים" לרגע לעבר ערוצים אחרים, לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת . שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין . קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי. פזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות . נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב . גם מכבי ת"א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע. ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית "המְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל, ואת מכשיר ה- "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו לאוויר בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון. יוסף "טומי" לפיד הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב . הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן – אָרִי שימש מפקח הטכני של הניידת . יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק.

סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות . החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב . בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר , הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל נראית לא שקטה, שרויה במצוקה , ואובדת עצות . חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א . כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין ז"ל יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב . הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ודירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי בשיכון ל' בצפון תל אביב אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות, ואיש אינו עונה. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור, משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל ' ולא חש בטוב. כעורך ראשי של המִשְדָּר לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים . אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה . כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי, הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי". הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה. מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התייצבותו של שחקן החיזוק השחור. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ'. השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר אך לא הוטל עליו  עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . הגִרְסָה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה . מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 99 : 93. אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים. מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5].

ראה העיתון "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982. זהו קטע עיתונות שנלקח מ- "ידיעות אחרונות". "לאן נעלם אולסי ?" שואלת הכותרת בנימוס. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבידה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי. הגירסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב.

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון "מעריב". גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…". 

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "הארץ". הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי , הלא היא קבוצת צסק"א מוסקבה. (באדיבות עיתון "הארץ")

ראה עיתון "הארץ". הכתב מיכאל "מייק" קרנון מֵטִיף מוּסָר להנהלת מכבי ת"א במאמרו "פרשת אולסי : אסור שזה יקרה" בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד בערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 , אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן. 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול, אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם. כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה, ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה סגורה. היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים". אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו :

תחילת ציטוט : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר , אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?". משה גרטל " יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון). לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט.

הערה א' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית".  

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות"  אך שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up המתבקשות כלהלן :

א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי . הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים . אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו .

ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם , שֵם המקליט , ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך בירוקראטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

 ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל , יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה וברשות כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…ושוב ההיתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך , מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ?

הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009  ב- "העין השביעית".  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת . השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני והאם ייתכן שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עָפָר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו של אולסי פרי לכך… ???

לפני רבע מאה של שנים, ב- 22 ביוני 1986, הבקיע דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בעל הכריזמה האלוהית שער שנוי במחלוקת ספק בראשו ספק בידו במשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 86'. זה קרה בדקה ה- 51 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי . השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא להדוף כדור גובה שהתעופף כ- 7 מטרים משערו, אך דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה שניתר יחד עִמו הקדים אותו וכבש. המשחק הזה הועבר בשידור ישיר ממכסיקו לירושלים ע"י הטלוויזיה הישראלית יחדיו עם עוד 110 רשתות טלוויזיה בתבל. יוֹרָם אָרְבֶּל היה השַדָּר שלי בעמדת השידור שלנו ב- "אַצְטֶקָה". אני הופקדתי ושימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין, ומנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן. מקום מושבי כבַּקָּר השידור היה ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי . שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שניצב כ- 15 מ'מהאירוע לא הבחין במעשה חריג כלשהו ואישֵר את השער . ארגנטינה צעדה ביתרון 1 : 0. בעוד השופט נפנה למרכז המגרש מחו האנגלים נמרצות וטענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער באגרופו ולא בראש . זה לא עזר להם. ניידת השידור של TELEMEXICO ה- Host broadcaster הבינלאומי הריצה מייד שלושה הילוכים חוזרים ממוחשבים בזה אחר זה משלוש זוויות צילום שונות : מצלמת קו 16, מצלמה אחורית שהוצבה מאחורי השער האנגלי, ומצלמה מהזווית ההפוכה לבדיקת האירוע . בתום ההילוך החוזר השלישי אִבְחֵן השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל את השערורייה וניסח טקסט מדויק בן 12 מילים בלבד , "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" . מובן מאליו כי איכות הטקסט המזהיר של יוֹרָם אָרְבֶּל בשידור ישיר היה מותנה בכמות אמצעי השידור וטיב הטכנולוגיה והבימוי שסיפקה לו TELEMEXICO. הטקסט הטלוויזיוני ומכשירי הטלוויזיה הפכו את דְיֶיגוֹ אָרֱמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה לעבריין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עֶלִי בֵּנָאסֶר ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא את 12 מצלמות הטלוויזיה שנכחו ב- "אַצְטֶקָה" וגם לא את יורם ארבל. הקפטן הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הודה בסיום המשחק בריאיון עיתונאי בכיבוש השער בידו אך ניסח זאת באמצעות אמירה תיאולוגית מבריקה שהותירה לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוסרי. "Era la mano de dios" (זאת הייתה יד האלוהים), השיב למקטרגים. הייתי שָם כשיוֹרָם אָרְבֶּל מילא את הציווי העיתונאי של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל, שדר בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כשטבע את הסלוגן, “Tell it like it is”. יורם ארבל עשה זאת כמובן בסיוע טכנולוגיית הטלוויזיה המכסיקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יכולנו ב- 1986 רק לחלום על איכות ציוד טלוויזיה כפי שעמד לרשות TELEMEXICO. ראה הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים אודות התפתחות שידור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה מ- 1884 ועד 2013, ואשר קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . אחת התמונות החשובות ביותר בהיסטוריה של צילום תחרויות הספורט בטלוויזיה הבינלאומית. מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO לוכדות את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו . שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני שניצב אליו בפרופיל כשידו השמאלית מוסתרת, ואישר את השער. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את שלישיית השופטים ואת שוער אנגליה פיטר שילטון אך לא את המצלמות המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית יורם ארבל. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 19 במארס 1989 אירחה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטרליה באצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של איטליה 90' . בדקה ה- 70 של המשחק כבש השחקן האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את שערו של השוער הישראלי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מ'. מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס המסוכן הציב בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג חומה דלילה ורשלנית . מפני שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדור כפה על עצמו החלטה לא נבונה בעליל , העמיד חומה במקום הלא נכון , והתייצב חסר ידע במקום הלא נכון בשערו . צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ניצל את המיקום המוטעה של החומה ואת עמדת השוער השגויה ועקף בקלות את הקיר הבלתי יעיל . בתוך שנייה אחת חדר הכדור לשער ושוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג נכנע מייד . רב אומן הטקסט יוֹרָם אָרְבֶּל הפיק בשידור ישיר את הסלוגן המפורסם הבלתי נשכח שלוֹ , "ככה לא בונים חומה" . הביטוי הנפלא יצר מומנטום אך הוא לא היה מדויק לחלוטין בפרטיו . בעיטות חופשיות בכדורגל והמאבק בין הבועט לבין החומה ושוערה הן אתגר צילום טלוויזיוני מרתק . לא צריך להיות מומחה גדול בפיסיקה ומתמטיקה כדי להבין את עיקרון כוח העילוי הפועל על כנף מטוס בעת ההמראה , כמו שלא נדרש להיות פרופסור כדי לדעת כי אותו "כוח עילוי" כזה , הוא גם אפקטיבי ומשפיע על מעוף הכדור שנבעט בכוח רָב לעבר השער ונַע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לפנים , אך בגלל סִחְרוּרוֹ פועלים עליו כל העת כוחות אווירודינאמיים המַטִים ומְסִיטִים אותו ממסלולו הצפוי (במקרה של צ'ארלי יאנקוס – מימין לשמאל) . ואומנם הדוּ קְרָב צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס – בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ב- 19 במארס 1989 באִצטדיון ר"ג התבסס על עקרונות הפיסיקה וחוקי המתמטיקה והניב רֶצֶף תמונות (Sequence) טלוויזיוניות דרמטיות שהסתיימו בתבוסתו של בוני גינזבורג . לדאבון לֵב עשה השוער הישראלי ברגע המכריע הזה את כל הטעויות האפשריות ונִיגַּף . הכדור שנבעט ע"י צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס עבר את הדרך של 28 מטרים בתוך שנייה אחת , וחדר לשער ליד הקורה הימנית (מנקודת ראותו של הבועט) .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "סמן ימני" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" המתייחסים בהרחבה לתופעת האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל .

חקר האירוע ההוא ב- 19 במארס 1989 מסביר גם את חוסר מעורבותם של שני מאמני הנבחרת הצמד יעקב גרונדמן ויצחק שניאור, שלא הכינו את שיעורי הבית שלהם לקראת ההתמודדות נגד אוסטרליה. השוער בוני גינזבורג ומאמניו היו חסרי מודיעין מינימאלי ולא ידעו אפילו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין בלבד ולכן יכול לסובב את הכדור החופשי הנייח רק לכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו. השמאלית מנקודת מבטו של השוער). כל השלושה, השוער ושני המאמנים – נכשלו מכל היבט בהצבת החומה ובניינה ושילמו את המחיר. צריך להתבונן ב- Sequence הזה כולו כדי להבין מדוע האמירה הכפולה , "ככה לא בונים חומה, אמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. מאידך היא כללית מידי, איננה קונקרטית, ולא מדויקת מספיק. האָשָם הראשי מוטל על השוער בוני גינזבורג. הוא היה הבנאי. האַשָם מִשְנִי מופנה לשני המאמנים יַעֲקב גְרוּנְדְמַן ויִצְחָק שְנֵיאוּר. הצבת חוֹמָה ונתוני רוחבה וגובהה מול בועט מיומן דורשת מחשבה, תרגול מוקדם, ותכנון מראש קפדני קונקרטי, ולגופו של כל מקרה. בניית חוֹמָה איננה אקסיומה. כדאיות הקמתה מותנה באופי וכישרון השחקן הַבּוֹעֵט, באיזו רגל הוא בועט , מרחק הכדור מהשער, ומיקומו במרחב הגיאוגראפי ביחס לשער. תבוסתו של בוני גינזבורג מול צ'ארלי יאנקוס היא כרוניקה של טרגדיה ספורטיבית ידועה מראש והייתה עניין של זמן בלבד. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג המאוכזב סילק את הכדור של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מרשתו ובעט אותו בייאוּש לעבר מרכז המגרש. רואים זאת היטב בסרט הצילום. הוא אפילו לא היה יכול לבוא בטענות לעצמו או לחומה שלו. לא היו לוֹ את הכלים להתגונן כהלכה מפני הכדור של צ'ארלי יאנקוס בגלל שלא היה לוֹ צֵל של מושג קלוש בפיסיקה של הבעיטה החופשית ובאנטומיה התנועתית של רגל ימין של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שסובבה את הכדור.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה . יורם ארבל גאון הביטוי בשידור ישיר , ושדר הכדורגל הטוב ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל בכל הזמנים בתנאי שמערכת עיתונאית איתנה ורצינית עוטפת אותו. (צילום ותיעוד יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הבעיטה החופשית בכדורגל היא מַדָּע. הרֶגֶל איננה אֵיבָר מדויק כמו היָד אך מספיק מוקפדת ומְיוּמֶנֶת (וגם חזקה) כדי להפריד כוחות בעת הבעיטה בכדור : כוח אחד משגר ומניע אותו בעוצמה לפנים ומעניק לו כיוון. הכוח השני מסחרר אותו. היחס בין משקלו של הכדור הנבעט להיקפו חושף אותו בעת תנועתו המהירה באוויר לכמה השפעות אווירודינמיות המסכנות מאוד את השוערים (ההסבר נמצא בכל ספר פיסיקה אלמנטארי) בעיקר כשמדובר בבעיטות חופשיות מסוחררות מטווחים של 30 –16 מטרים. לכן גם הצבת החומה היא מדע. חקר השחקן הבועט ואיסוף מודיעין אודות הרגל הבועטת החזקה שלו הכרחי כדי לדעת מראש לאן יסוחרר הכדור, וכיצד יש להציב את החומה מולו או מול כל בועט ספציפי. ב- 14 במארס 1989 חמישה ימים טרם בואה לישראל לפני המשחק באצטדיון ר"ג, ערכה נבחרת אוסטרליה משחק אימון באתונה. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש שער בבעיטה חופשית ממצב דומה לזה שכבש נגד בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הזמנתי את צֶמֶד המאמנים יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לעלות לירושלים לצפות ב- Item הקצרצר שקיבלנו מהטלוויזיה היוונית הציבורית ERT ואשר חשף את סוד כוחו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט בעיטות חופשיות מוכשר ובעל ניסיון של נבחרתו. שניהם סירבו. דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַאָראדוֹנָה היה הראשון שהפך בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה את הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל באופן שיטתי לכלי נשק קטלני. שחקנים רבים לפניו וגם אחריו, ישראליים ובינלאומיים, קנו אף הם מוניטין בתחום המומחיות הקונקרטי הזה : יהודה שהרבני, אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, רן בן שמעון, ריינר בונהוף, דייויד בקהאם, ורבים אחרים.

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת היה ששי אפרתי. מפקח הקוֹל והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר המשחק [6] . זה היה כבר שֵש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי כהרגלי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן יחדיו עם עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הטובים באירופה בעת ההיא . לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים כשעתיים בטרם השידור הישיר : "אין להפר אותן בשום פנים ואופן . הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה בז'רגון הצבאי)". הפקודה הראשונה הייתה לאנשי הקול על הפרקט המצוידים במיקרופונים "GUN MIC" להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון . וגם לאמנון אלטשולר האיש המופקד על הקונסולה בניידת. "תהיה ערני ותגביר את עוצמת ה- Sound בעת פסקי הזמן", הוריתי לו. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים , וכאמור גם שני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. הפקודה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera) , בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00:00 – ייחשב הסל ככשר.

טקסט תמונה :  18 באפריל 1996 . היכל הספורט יד אליהו . משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת"א. ה- Time out המפורסם והמסוקר בצורה הטובה ביותר ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים (בחולצה לבנה במרכז) נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א בשעה שהתוצאה היא שוויון 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן שלוֹ ארז אדלשטיין . בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סמי עומר הנדבק ממש לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. המאמן פיני גרשון מוריד הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג'מן, ודורון שפע. מימין למעלה נראה מר צִיוֹן נַנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי בצורה מאוד ברורה וללא דופי . זאת הייתה טלוויזיה במיטבה . מחלקת הספורט הביאו לצופי הטלוויזיה שלה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראותיו המדויקות של המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י עדי גורדון. עדי  גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו , כשקלע סל ניצחון 2 שניות לפני שריקת הסיום, וקבע את התוצאה 65:67 . (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יְסָמֵן לוח התוצאות שוויון 65 : 65 . במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פסק זמן . שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים , שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת"א ויורם מנדלבאום בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו למלא את תפקידם . הנהלת מכבי ת"א בראשות שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out . לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו כֶּנֶס סודי של השב"כ ותמיד חשש מהדלפות . הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה . הכל היה סודי ובלתי נגיש אצל מכבי ת"א. יו"ר הפועל ירושלים דני קליין היה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד פיני גרשון, עוזרו אֶרֶז אֵדֶלְשְטֵיְין, ושחקני הקבוצה והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי . המיקרופון (Gun Microphone) הסמוך קלט כל מילה ומילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של ה- Time out הגדול, המפורט, והנצפה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר לחלוטין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בעצמו ולבדו בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו, 65:67 (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו דֵיוִויד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו האווארד קוסל, “Tell it like it is”.

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל "NOKIA" בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח . הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 71:72 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון מר מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צביקה שרף . זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים דורסמן ושרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה של ערוץ 10 נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שָם אך לא המיקרופונים . בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק . נותרו 6 שניות לשריקת הסיום של המשחק. בעוד מאליק דיקסון מתכונן לשגר פנימה את כדור החוץ התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כִּדְרֵר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה. מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת אֶרֶץ. מאמן מכבי ת"א צביקה שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות. אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10. לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צביקה שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר. כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לציווי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָאווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”. היינו הטובים ביותר באירופה.

פרק 2 

*הולדת יחסי הגומלין ב- 1970 בין רשות השידור לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א וראשית הקשר הפילנטרופי ב- 1971 בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א.

*הופעתם ב- 1969 של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ומנהל הקבוצה מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

*המו"מ הכספיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם המועדון לצורך שידור ישיר של המשחקים היו קשוחים ולא תמיד מקור לאושר וגאווה.

*השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה היו במשך שנים רבות מאז ראשית עשור ה- 70 וגם בשנות- 80 ותחילת שנות ה- 90 סוד ציבורי כמוס.

*סעיף מיוחד המעוגן בחוזה בין שני הצדדים אסר על הודעת דבר השידורים הישירים בטלוויזיה (ובעיתונות) עד יום המשחק בשעה שבע בערב .

*המועדון חשש כי פרסומם יבריח את קהל האוהדים מהיציעים וישאיר אותו בבית . החשש התגלה כמופרך אך מכבי ת"א סירבה לוותר . סעיף הפרסום בחוזה הוליד חיכוכים קשים בין הטלווויזיה הישראלית למכבי ת"א . דבר פרסומם המוקדם של שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , ה- Promotion שלהם וה- Built up סביבם, השתנה רק עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור באפריל 1993.

שחקן הכדורסל האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג'רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23 . אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון". הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת"א וגם את מדי נבחרת ישראל . עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת"א אל הפסגה האירופית . ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת"א בראשות הקפטן שלה טל ברודי בבלגראד במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 78 : 77 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף . טַל בְּרוֹדִי הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים באישיותו וכשרון המשחק שלוֹ . הוא המוביל , הסוחף , ואחד מאבות המורשת המפוארת . הוא מבין האנשים כספורטאי וגם כאדם שהשפיע עלי ביותר ב- 35 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה . כשהיה נער בביה"ס התיכון בטרנטון אמר עליו מאמנו פְרֶד פְּרָיְיס : "טַל בְּרוֹדִי היה לא רק נער מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של משחק הכדורסל אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג . פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון והעיר נסגרה לחמישה ימים . זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָקוֹש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל . אף אחד חוץ מטל ברודי לא העז לצאת מפתח ביתו בסופת שלגים כזאת" .

טקסט תמונה :  1959 . טרנטון – ניו ג'רסי . טל ברודי בן 16 עם מאמנו בביה"ס התיכון פרד פרייס . (באדיבות טל ברודי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1961 . אוניברסיטת אילינוי . טל ברודי בן 18 במדי  אוניברסיטת אילינוי . (באדיבות טל ברודי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוסיף פרד פרייס : "לא היה כמוהו. עד כדי כך . טל ברודי אהב את המשחק ואת האימון עד כלות . הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן . הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר . מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית" . מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם , "טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA . הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל . נכונה לו קריירה מזהירה . הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל" . מנהל קבוצת מכבי ת"א מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצה סיפר לי בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּאדָאלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון ב- בָּאדָאלוֹנָה 101 : 69 וזאת כדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית . אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד , " I’m sorry "  . הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס . במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חוּבֶנְטוּד בָּאדָאלוֹנָה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק  28 : 24 . נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב . זה נראה רחוק . בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים . רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר , "חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה" . הוא היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו" . טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת"א הביסה את חובנטוד באדאלונה בתוצאה 83 : 51 . משחק הניצחון הזה כונה ע"י הציבור "נֵס בַּאדָאלוֹנָה" וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת"א בקלות 75 : 51 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין . מכבי ת"א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 77 : 67 , וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 68 : 67 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת"א בסגנות . זאת הייתה ההתחלה . משה דַיָין אמר : "בטַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני" . מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה"ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ'מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee) . שמואל יעקובסון דיווח על "המציאה" לנוֹח קְלִיגֶר יו"ר מועדון מכבי ת"א . בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה"ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל . טל ברודי הצטרף לאגודה חובבנית וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי [7] , אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג, אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 81 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת"א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב שלא שולמו. מתקני הספורט שלה ברחוב סלמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר יִצְחָק פֶדֶרְמַן נער בן 15 את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, ובסיוע חבריו העבירם לרחוב המכבי ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן". שם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של המועדון המפואר.

טקסט תמונה : 1940 . מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. דור המייסדים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם . זיהוי השחקנים מימין לשמאל :  יהושע רוזין , יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן) , משה ברוך , אל פליישר , ואריה בן עטר . (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין) . הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחצות הלֵיל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט בשם "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו  34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה . הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה . קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל . וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ורָלְף קְלָיִין, ומנהליהם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19 באוקטובר  1966. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' שש" (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל והעורך שלי היה ז'אן קלוד זרביב (אביב). הסרט שהורכב מקטעי film ו – video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה"ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם משה דיין מעריצו של טל ברודי שאמר עליו : "טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני".

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 בביתו בצהלה . לא יכולתי  שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל . אני מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה עמו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980 . אני מראיין את משה דיין בווילה שלו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי  "גופיה מספר שש" . משה דיין אמר : "טל ברודי הוא עלם חמודות . בטל ברודי  מתגשם החלום הציוני ! " . זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים . לא היה ספק , הוא היה איש מרשים מאין כמותו . משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים . זה נכון . ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן . מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית . הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007- 2006 סכום עצום ונכבד (הנתונים המדויקים מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי" ) ובתמורה צברה יוקרה ורייטינג . אלה הם בדיוק חוקי המשחק בין הטלוויזיה למושאי השידור שלה . אנחנו צברנו אהדה ותהילה בעקבות הרייטינג השופע . ערוץ 2 צובר בעקבותיו ממון . יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים , הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה , וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה . 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום . מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים . בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב . חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 וערוץ 2 נושף בעורפנו . כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל . זה היה כריטואל . מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה . הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון , מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם . בס"ה , היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים . היכל הכדורסל ביד אליהו ושולחן המו"מ . מעולם לא התראינו במסגרת פרטית . באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית . במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984) . ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה . המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו . זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה . אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג . תוֹחֶלֶת החיים שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו , שומעת ומקשיבה לנו . מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970 אך לשלם לה זכויות שידורים החלה רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976 .

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי . ראשיתה ב- קונטיננט האירופי . מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני . הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד . רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה . הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות , מִילָאן ואִינְטֶר . שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD  ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן . הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה , הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק. הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים . הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי . עליך להיות אָלוּף . זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי . הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האֵיתָּנוּת התקשורתית היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג . לטלוויזיה יש תכונה מולדת . היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור . אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן . הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים . מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי , גברי בנאי , וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק . היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור . הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למכסימאלית . המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה .

פעמים רבות נשאלתי בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי מי עשה את מי , אנחנו (כלומר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ) את מכבי ת"א , ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ? התשובה שלי היא דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות" .

הספר הזה במסגרת הסדרה בת 13 הספרים המרכיבים את סיפור "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הוא תיעוד וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית בישראל לבין מכבי ת"א . תחילתה בצילום ושידור הדרבי התל אביבי בכדורסל שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א 78 : 70 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א ששוחק אף הוא באצטדיון "בלומפילד" ושוב ניצחה הפועל ת"א 88 : 70 וזכתה בפרס הנכסף . אח"כ העבירה הטלוויזיה הישראלית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן" (במפרץ עכו) [9] את המשחק בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז' 74 : 62 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות . כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם מאז ימיהם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל ויְשַעְיּהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת הזאת בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה רייטינג מזהיר . יתירה מזאת , השידורים הישירים האלה היו אבן הפַּזֶל שנושקת לכל האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת"א ולאלה שבאו בעקבותיהם . הספר "הקשר הסימביוטי" הוא גם סיפור אודות שיתוף הפעולה המדהים , היוצא דופן , והדרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" , מאז שנת 1971 ועד עצם היום הזה . מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם למַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל , לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ (היה נשוי לתָּמָר בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ) , לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס . בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה . ללא סיועה הכספי – כלכלי המסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי . חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות , שכלל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מכבי ת"א + חברת "עֵלִית" , טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה .

טקסט תמונה : 1970 . שני המייסדים . תעשייני ובעלי חברת "עלית" מרק מושביץ (מימין) ואבא פרומצ'נקו . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ העניק  את חסות "עלית" למכבי  תל אביב בשנים 1985 – 1970. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מיכאל "מייק" שטראוס נשיא חברת "שטראוס – עלית" מעניק  את חסות "עלית" למכבי ת"א בשנים 2008 – 1997 . (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997 – 1985  חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת  הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום עליהם. מאוחר יותר הפך דיוויד פדרמן לחבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו של דייויד פדרמן מר יצחק פדרמן ז"ל היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

                                                    טקסט תמונה : זהו עו"ד אבי פילוסוף . יחד עם  עו"ד דוד מושביץ קידם בראשית שנות ה- 70 את הסכם החסות ההיסטורי בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א . (באדיבות אבי פילוסוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בעונת הכדורסל של 1969 – 1968 ניצבו קבוצות כדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א הטובות בארץ ושקולות בכוחן על קו זינוק טלוויזיוני שווה ומשותף לשתיהן . הייתה זאת דווקא הפועל ת"א שזכתה ב- 1969 ב- "דאבל", אליפות הליגה וגביע המדינה בימים שהעִיר נחלקה לשניים . חצי תל אביב הייתה אדומה והחצי האחר צהוב. המטפורה הצבעונית הזאת נוגעת בעצם למאות אלפי אוהדי ספורט של שתי הקבוצות בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החלה את שידורי הספורט שלה רק שנה קודם לכן ב- 1968 . היא לא לקחה צד וצעדה בתחילת הדרך שלובת זרועות יחדיו עם מכבי ת"א וגם עם הפועל ת"א , שני מועדונים שווי כוחות והמובילים בישראל . למכבי ת"א לא היה בראשית הדרך שום יתרון על יריבתה העירונית למַעֵט שני אישים בשיעור קומתם ובדמותם של מנהל הקבוצה מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ויו"ר המועדון עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי . אם השניים האלה ומר מַרְק מוֹשֶבִיץ היו ניצבים בראש הפועל ת"א אזי יש להניח שהסימביוזה הטלוויזיונית הזאת הייתה משנה כיוון . ברבות השנים זכתה מכבי ת"א עשרות פעמים באליפות הליגה וגביע המדינה, וחמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א אף היא בעלת עבר היסטורי ומבצרה האדום אולם "אוסישקין" שניצב שנים רבות בצפון העיר על גדות הירקון , אינם קיימים עוד .

השתתפתי ב- 32 שנות עבודתי בטלוויזיה במאות פגישות עם אנשי וועדות מארגנות בארץ ובעולם שדנו ברכישה וקנייה של זכויות שידורים של אירועי ספורט . פגשתי הרבה אנשים רציניים , מוכשרים , ובעלי יכולות אך לעיתים רחוקות נתקלתי באנשים מסוגם של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ועו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי . כה נחושים למען מכבי ת"א וכה שונים באופיים . שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הוא איש פתוח , שנון , סרקסטי , ובעל חוש הומור . עו"ד שמעון מזרחי לעומתו – מופנם ומסוגר . אדם שממעיט בדיבור אך מילתו חצובה בסלע . מהימן , הגון , ויָשָר כסרגל . אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' סיפר לי פעם כי שניהם היו שותפים תדירוֹת לחדר במלונות ברחבי אירופה בנסיעותיהם התכופות עם הקבוצה למשחקים בחו"ל ותמיד שמע ממנו רק ארבע מילים , "לילה טוב – ובוקר טוב" . שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא איש קשוח אך יודע להתפשר כשצריך לעשות זאת . ישבנו פעמים רבות משני צִדֵי המִתְּרָס . מראה פניו העגמומיים והמיוסרים ילוו את מרקע הטלוויזיה לעַד. מעולם לא ראיתיו מחייך . המועדון חייב לו חוֹב עולם . שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מנהיג ייחודי מזַן נדיר ובעל חזון שידע לנהל את מכבי ת"א טוב יותר מכל אחד אחר בעידן הטלוויזיה . כמוהו דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן . להתנהלותם המקצועית וההגונה של השניים הייתה השפעה מרחיקת לכת על מועדון הפאר ובאותה מידה גם על הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל .

טקסט תמונה : 1995. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (שני משמאל) הוא הספורטאי השני בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (אחרי יעקב חודורוב) שזכה להיחשף לפני מיליון צופים בתוכנית "חיים שכאלה" בעריכתו והנחייתו של עמוס אטינגר . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל , מוטי ארואסטי , מיקי ברקוביץ' , שמואל "שמלוק" מחרובסקי , ומנחה הטלוויזיה עמוס אטינגר . (באדיבות שמלוק מחרובסקי) .

כיבדתי והערכתי את עו"ד שמעון מזרחי הרִשמי הענוב , המכופתר , והמדויק עד לפרטי פרטים (תמיד) ואת עמיתו שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי שבניגוד ליו"ר שלו היה לעולם לא פוֹרמאלי בהופעתו ולבושו , וגם בהתנהגותו . שני הפכים . שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי היה טיפוס יוצא דופן . חכם ומוכשר , מהיר תפישה ודיבור , שָנוּן וסרקסטי , מהיר חֵימָה אך ישר והגון , רָב אוֹמן ביחסי ציבור , בעל קשרים ענפים כמעט בכל מקום , ובנוסף גם מנהלה המסור והנאמן של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במשך ארבעה עשורים של שנים . לא בכדי יִיחֵד לו עמוֹס אֶטִינְגֶר בזמנו את אחת מתוכניותיו "חיים שכאלה" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . דמוּתו הססגוֹנית והישירה לעיתים בּוטה וסרקסטית משכה את תשומת לבה של התקשורת במשך זמן רב . היו לשָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הרבה מאוד ידידים בטלוויזיה , ברדיו , ובעיתונות . יתרון חשוב במסכת היחסים בין כל גוף ספורטיבי לבין המדיה (Media) שמכסה אותו . שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי היה דמות ייחודית בנוף הספורט הישראלי . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א חייב לו חוֹב עוֹלָם . "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי החל את הקריירה שלו במכבי ת"א כשחקן כדורסל בברית מכבים עתיד (אגודת בת של מכבי ת"א) . כמו רבים לפני ואחריו הוא נמשך דווקא למועדון מכבי ת"א ולא לצד השני של המתרס , הפועל ת"א . הקריירה שלו כשחקן הייתה קצרה אך אולי שם נוצרה הזיקה בינו לבין יסודות הניהול של קבוצת ספורט. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הבין שהמגע האישי החם והטיפול הקונקרטי בכל שחקן הם המנוף להצלחה. הוא העמיד את עצמו 24 שעות ביממה לצורכי השחקנים . ב- 1980 בסיומו של צילומי הסרט הדוקומנטרי  "גופיה מס' 6" אודות הכדורסלן טַל בְּרוֹדִי סיפר לי בפרוטרוט כיצד הוא ואַמְנוֹן שְלָאִין קלטו בארץ וטיפחו את שחקן החיזוק האמריקני טַל בְּרוֹדִי . שניהם פשוט אימצו אותו אל חיקם ולִבָּם והעניקו לו תחושה של משפחה . כל מה שביקש מולא לפרטי פרטים . שמו של שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי נדחק בשנים האחרונות הצדה . לא כולם זוכרים אותו אך תרומתו למועדון הייתה יעילה , עצומה , ובלתי נשכחת .

טקסט תמונה : קיץ 1952 . שמואל "שמלוק" מחרובסקי (בן 15 עומד ראשון מימין) לובש את מדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד. זיהוי היושבים מימין לשמאל : יעקב שני, יורם קרני, לובלינר, ברוך לב, ויורם גולדפרב . זיהוי העומדים מימין לשמאל : שמואל "שמלוק" מחרובסקי , אלי גלפנד , יו"ר אגודת ברית מכבי עתיד מר שטייניץ, משהל'ה, ודני פרוינדליך. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י שמלוק מחרובסקי.

טקסט תמונה : שנת 1952 . שמואל "שמלוק" מחרובסקי (בן 15 ) במדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד עטורה גביעים . מכבי ת"א הייתה חלק אינטגראלי  מגופו ונשמתו . (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1984 . שמואל "שמלוק" מחרובסקי  (שני משמאל) המנהל המיתולוגי של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א יחד עם אברהם פלדה (חמישי משמאל) יו"ר הפועל ת"א , חותכים יחדיו בקיץ 1984 את עוגת הניצחון בקבלת פנים שערך לכבודם ראש עיריית ת"א שלמה " צ'יץ' " להט. ב- 1984 התחלקו שני המועדונים בתהילת הכדורסל . מכבי ת"א הוכתרה בתואר אלופת ישראל והפועל ת"א זכתה בגביע המדינה. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : לו סילבר קפטן מכבי ת"א, שמלוק מחרובסקי, שלמה להט, דני ברכה קפטן הפועל ת"א, אברהם פלדה, ושלושה אנשים לא מזוהים מלשכת ראש העיר. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנות העבודה הרבות המשותפות משני צדי המתרס למדתי להעריך את הצֶמֶד המפורסם הזה ואת מסירותו חסרת הפשרות למען קבוצת  הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . הם הקדישו את החלק הארי של חייהם לטובת המועדון שבו גדלו ואותו ניהלו עכשיו . שניהם היו ידידים של רשות השידור אם מותר להתנסח כך אבל לא חברים בשורותיה . לנו ולהם היה אינטרס משותף במערכת הסימביוטית הזאת . אנחנו רצינו לחשוף את מכבי ת"א בשידורים ישירים בטלוויזיה והם ביקשו תשלום זכויות שידורים עבור החשיפה . היו לא מעט וויכוחים סביב הנושא הכספי . תפקידם היה להגֵן על המועדון . תפקידנו , של אָלֶכְּס גִלְעָדִי בשנים 1980- 1976 ושלי בשנים 2002- 1980 כמנהיגי שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית היה לשמור על האינטרסים של רשות השידור ולהפוך את שאיפותינו הלכה למעשה . היחסים בין מכבי ת"א לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית התהדקו וכונו "קשרי ספורט" אך הפכו ברבות השנים להרבה יותר מזה . הם היו בראש וראשונה מגעים של כלכלה ומָמוֹן . ביזנס לכל דבר . שֵם המשחק היה דולרים תמורת שידורים ישירים בטלוויזיה . נקודות המפגש בֵּינינוּ במו"מ לא היו תמיד מקוֹר לאוֹשר וגאווה והולידו חיכוכים לא פשוטים שגבלו במריבות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקשה לשדר ישיר מכסימום משחקים ולשלם מינימום עבור זכויות השידורים . בהיותה מונופול היא גם התנתה בשנים הראשונות את השידורים הישירים באי הדפסת נותנת החסות חברת "עֵלִית" על גופיות השחקנים . מכבי ת"א רצתה לקבל תשלום גבוה ככל האפשר תמורת הענקת זיכיון הצילום וסירבה להוריד את "עֵלִית" מהגופיות . המאבק הסתיים בפשרה בעונת 1977- 1976 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א לראשונה סכום צנוע (ביותר) והתירה לה להופיע עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית" . ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בתולדותיה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות לאחר שגברה על אלופת איטליה 78 : 77 , חברת "עֵלִית" כנותנת החסות נחשפה למיליון בתי אב , והטלוויזיה קצרה רייטינג חסר תקדים בימים ההם שהתקרב ל- % 100 . כל צד הרוויח ושגשג בסימביוזה הזאת שהחזיקה מעמד הרבה יותר זמן מכל ברית שידור אחרת בתולדות הטלוויזיה בארץ ובעולם . אך בעל אקדים את המאוחר .

טקסט תמונה : עונת 1971- 1970 . עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (עומד רביעי משמאל) ושמואל "שמלוק" מחרובסקי מנהל הקבוצה (כורע שני מימין) – הם האבא והאימא המיתולוגיים של קבוצת הפאר מכבי ת"א במשך שנים רבות . זיהוי העומדים מימין לשמאל : מולי אבישר , גבי נוימרק , אלי קורן, יוסי לז'ה, מיקי ברקוביץ', אריק מנקין (מוסתר), מיכה שוורץ, שחקן החיזוק מארה"ב ביל פלס, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, בן צ'ורלי (חבר הנהלה), המאמן יהושע רוזין ושופט הכדורסל דוד דגן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : יגאל שצקי ז"ל , שמואל "שמלוק" מחרובסקי , מוטי ארואסטי , וטל ברודי. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת 1985- 1984 העמידה הנהלת המועדון בראשותם של עו"ד שמעןן מזרחי, שמואל "שמלוק" מחרובסקי ואריה ברנוביץ' קבוצת פאר לרשותו של מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ועוזרו משה וויינקרנץ. בשורות מכבי ת"א שיחקו קווין מגי, לי ג'ונסון, אולסי פרי, האווי לאסוף, לו סילבר, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, חן ליפין ואחרים. הקבוצה דרסה את הליגה והביסה בקלות בגביע אירופה לאלופות את אלופת קפריסין אכילס ניקוסיה ואת אלופת רומניה סטיאור בוקרשט.

ביום חמישי – 1 בנובמבר 1984 החליקה לפתע מכבי ת"א בבלגיה מדרגה אחת לפני בית הגמר . הקבוצה הפסידה באופן מפתיע במשחק חוץ לאלופה הבלגית סַאנְאֵיר אוֹסְטֶנְד 80 : 90 . מכבי ת"א הייתה צריכה לנצח במשחק הגומלין בהיכל הספורט ביד אליהו כעבור שבוע לפחות בהפרש של 11 נקודות כדי להעפיל לשלב הבא של המשחקים למקום בו נמצא הכסף הגדול . מכבי ת"א פחדה שלא תוכל לעשות זאת רק עם החמישייה הפותחת . היא הייתה זקוקה נואשות ל- "שחקן השישי" שלה אותו הקהל המופלא והנאמן של האגודה שגודש זה עשרות שנים מידי שבוע את היכל הספורט ביד אליהו ודוחף בשאגותיו את השחקנים קדימה . עו"ד שמעון מזרחי ושָמְלוּק מחרובסקי חששו כי השידור הישיר המתוכנן בטלוויזיה הישראלית של משחק הגומלין בערבו של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 יבריח את קהלם מהיציעים . רווחה אז שמועה כי שידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה המונופוליסטית הוא כל כך מפתה עד שימנע מרִבְבת הצופים או לפחות מחלקה להגיע ליציעי ההיכל כדי לעודד את הקבוצה ברגע החשוב שלה . רבים מהם עלולים להישאר בבית . מכבי ת"א הייתה ב- 1984 עסק בעל אוריינטציה כלכלית מגובשת . תפישת עולמה של הנהלתה הייתה אקונומיסטית מוצקה . מכבי ת"א עוסקת בכדורסל ורוח הספורט מרומם ומנפח את מפרשיה אך הממון מניע ומאיץ את גלגליה . הפסדים אינם באים בחשבון . הם אינם פוגעים רק ביוקרת הסמל והקבוצה ונזקם חמור בהרבה מעבר לכך . תבוסות מערערות את המערך הפיננסי ואת היסודות הכלכליים של המועדון ואת קשריו של המועדון עם הטלוויזיה הישראלית בחלק האָרִי של העונה . לכן צריך לנצח . הפסד נחשב לאסון כלכלי . ניצחון על אוֹסְטֶנְד הבלגית במשחק הבית הקרוב ב- 8 בנובמבר 1984 בפחות מ- 11 נקודות הוא ראשית דָבָר תבוסה כספית גדולה וגם כישלון מקצועי – ספורטיבי של המועדון . זה סדר הדברים .

הגיון המָמוֹן הדריך את עו"ד שמעון מזרחי ושמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי לפני כל שיקול אחר . קו המחשבה הזה על פי שיקול דעתם אומר כי הטלוויזיה מבריחה את הקהל מהיציעים ומחסור בקהל עלול לפגוע בעידוד שהקבוצה כה זקוקה לוֹ , ולהביא להפסד . הנימוקים האלה הנחו את שניהם לפעול נגד השידור הישיר המתוכנן על ידי הטלוויזיה הישראלית בראשות טוביה סער והביצוע בידי מחלקת הספורט שלוֹ . המועדון פרסם מודעות מאירות עיניים בתשלום במוספי הספורט של עיתוני הערב רבי התפוצה "מעריב"  ו- "ידיעות אחרונות" בהן קרא לאוהדיו למלא את יציעי ההיכל ב- 8 בנובמבר 1984. הטקסט היה חד משמעי , "יותר מתמיד אנו זקוקים לעידוד שלכם במשחק הגורלי" . כתב "ידיעות אחרונות" רפי נאה המלווה את המועדון עשרות בשנים , פִּרְסֵם ידיעה בעיתונו : "משחק הגומלין בין מכבי ת"א לסאנאיר אוסטנד ביום חמישי – 8 בנובמבר 1984 , לא ישודר בטלוויזיה הישראלית" , אף על פי שהיה ידוע כי בין מכבי ת"א לרשות השידור קיים הסכם כספי חתום המאפשר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר ישיר בעונת 1985- 1984 את כל משחקי הבית של מכבי ת"א . למרות חששה הבלתי מבוסס מפני שידור ישיר נזהרה מכבי ת"א שלא להתריס בפומבי נגד הרשות . את העבודה עבור הקבוצה של המדינה עשה עבורה העיתונאי רָפִי נָאֶה בשולי מאמרו בעיתון של המדינה . הדבר הרתיח את דמי . מכבי ת"א העמידה את עצמה לשעה קלה מעל להסכם החתום עם רשות השידור . זה היה חוזה קשוח בו אסור היה לנו לפרסם עד שעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק את דבר השידור הישיר . לוחות שידורי הטלוויזיה שהתפרסמו בעיתונות היומית בילפו את הציבור וסיפרו לוֹ כי בשמונה בערב בימי חמישי תשודר תוכנית הספורט "משחק השבוע" ובשמונה וחצי תשודר תוכנית המדע "תַּצְפִּית" . אפילו לא מילה אחת אודות השידור הישיר . הדיווח בעיתון "ידיעות אחרונות" על ביטול חד צדדי של השידור הישיר המתוכנן העלה את חמתי . מכבי ת"א הייתה שווה פחות הרבה פחות ללא חשיפתה בטלוויזיה אך זה לא הפריע לה לבטל את הסכם השידור הישיר של המשחק בהיכל יד אליהו נגד אוֹסְטֶנְד . ביום שני – 5 בנובמבר 1984 ירדתי מייד מבניין הטלוויזיה בירושלים לתל אביב לאימון הקבוצה בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לדוּן עם ראשיה בנושא השידור הישיר שנראה לי כמובן מאליו , בזכות ולא בחסד . שילמנו בעבורו במיטב כספנו והוא שוּבַּץ כבר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית. "על איזה ביטול שידור ישיר אתה מדבר מר שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי", אמרתי למנהל הקבוצה בפגישה מוקדמת בהיכל הספורט ביד אליהו בעניין החוזה החתום בין הטלוויזיה למכבי ת"א . בפיו של מנהל מכבי ת"א בעל משרד פרסום ושיווק נודע בעיר כבר היה סלוגן מוכן ונחרץ , "יואש אלרואי , נכון שיש לנו הֵסְכֵּם חתוּם אך הסכּמים נועדו כדי להָפֵר אותם" . מילָה במילָה . לזכותו ייאמר כי אמר את הטקסט בגלוי ומבלי למַצְמֵץ . מעולם לא שמעתי תמליל כה מִתְּגָרֶה ומשתחֵץ שכזה . למרות הקשר ההדוק בין האגודה לרשות נוצרה אווירת חשדנות . היה ברור כי אם לא נשדר ישיר את המשחק המכריע נגד סאנאיר אוסטנד ב- 8 בנובמבר 1984 , הרי שלרשות השידור יש את הזכות המלאה לנטוש את מכבי ת"א ולחבור אל הפועל ת"א מחזיקת גביע המדינה . הייתי מוכן נפשית לקראת הפרת ההסכם . נראה את מכבי ת"א מנסה לנוּע לפנים בלעדי מצלמות הטלוויזיה שסוללות לה את הדרך .

גם ביום המשחק עצמו המשיך רפי נאה כתב עיתון "ידיעות אחרונות" לפַמְפֵּם לקוראיו במאמר שכותרתו הייתה , "ממינוס 10 – לחורף חם" , ובשוליו , "לא יהיה שידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" " [10] . לא התכוונתי לוותר לאנשי מכבי ת"א . הסכם הוא הסכם . יהיה שידור ישיר פסקתי . דווקא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל חשב אחרת , "לא נורא אם לא יהיה שידור ישיר אחד העיקר שמכבי ת"א תנצח ותגיע לבית הגמר" , הסביר את עצמו . סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן תמך בקיום ההסכם כלשונו ובשידור הישיר . לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית היה הרבה כוח אך למכבי ת"א לא פחות . היכל הספורט ביד אליהו היה גָדוּש מפֶּה לְפֶה . מכבי ת"א הביסה את אלופת בלגיה באותו העֶרֶב של 8 בנובמבר 1984 בתוצאה אסטרונומית  132 : 75  והעפילה לשלב הבא . מיקי ברקוביץ' קלע 35 נקודות , קֶוִוין מֶגִי – 29 נקודות , לי ג'ונסון – 27 נקודות , ואולסי פרי הוסיף עוד 13 נקודות . יורם ארבל ואנוכי והצוות הגדול של ניידת השידור שלנו לא היינו בהיכל ביד אליהו באותו הערב של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 . כולנו העפלנו לקיבוץ כפר גלעדי בגליל העליון למשימת כדורסל אחרת .

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אנוכי (מימין) מתדרך ומעביר הוראות בכתב לשַדָּר יורם ארבל והמפיק יוסי לנדאו (יושב לשמאלו של השדר). צלם ה- Close up התחתון הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הופתעתי מאוד מסירובו של יו"ר מועדון הגליל העליון מר גד יעקב לחתום בקיץ 1993 על הסכם שידורים בלעדי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום שיא של זכויות שידורים . מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום הציע לגד יעקב תשלום חסר תקדים בגובה של 1000000 (מיליון) דולר. (התמונה צולמה והוענקה לי באדיבות מר אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפּוֹאֶנְטָה בסיפּוּר הפרת החוזה ע"י מכבי ת"א הזה הייתה מקוממת . מכבי ת"א מונהגת ע"י שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי הרגישה מספיק חזקה כדי להתחכם לטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותה ולא חששה להתפלמס עם רשות שידור שהייתה נאמנה לה נאמנות מופלגת. האמירה הזאת בעת לחץ ריגעי, "כי כל הסכם נועד להפר אותו", הייתה בלתי מקובלת . רשות השידור נאמנה להסכם עליו הייתה חתומה עם מכבי ת"א הביסה את האמירה המתריסה בסופו של דבר וגם את כתבותיו של רפי נאה בעיתון "ידיעות אחרונות" .

ראה העיתון "ידיעות אחרונות" מ- יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 . עיתון "ידיעות אחרונות" מפרסם בסוף המאמר של רפי נאה , "ממינוס 10 – לחורף חם" , את האינפורמציה , "המשחק לא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברדיו ברשת ב' " . 

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית , אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת"א ישודרו ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית רק אסור רק היה לדבר על זה . עו"ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד . היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים . עורבה ופרח . הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע . חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא . בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש , המופרך , והשערורייתי הזה מן ההסכם . וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו . הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת"א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים . מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו . נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת"א . השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה . פשוטו כמשמעו . הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם . מכבי ת"א של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים . שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל , כשבתווך ניצבת ההצלחה . עֶרֶב המשחק נגד אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984 , ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו .

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . היכל הספורט ביד אליהו . המאמן יהושע רוזין (עומד ראשון מימין) שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) ועוזר המאמן חיים "חיימון" שטרקמן (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים היו סוד טלוויזיה גלוי. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי , ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פעם לקראת סופה של 1984 טעתה שחקנית התיאטרון והקולנוע יוֹנָה אֵלִיאַן-קֶשֶת מגישת תוכנית הבידור "סיפורי בדים" בעריכת שאול שִירָן בטלוויזיה הישראלית , והודיעה בניגוד להסכם , "התוכנית תיעדר מהמסך בשבועיים הקרובים בשל שני שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א  מהיכל הספורט ביד אליהו ב- 6 בדצמבר 1984 נגד בנקו רומא , וב- 13 בדצמבר 1984 נגד ריאל מדריד" . הודעתה המקרית והלא מכוונת בדבר השידור הישיר הסודי של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה ניפצה את מסך המיסתורין והפכה מייד לסקנדל ושערורייה רבתי . עו"ד שמעון מזרחי ראה ושמע את הודעת השידור של יוֹנָה אֵלִיאַן והתפוצץ מזעם . הוא שמר בקנאוּת על סעיף הסכם חשיפת השידורים במועֵד המותר ולא היסס לשלוח ב- 2 בדצמבר 1984 מכתב בוטה גדוש איומים וניתוק קשרים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מלווה בעותקים ליוֹחָנָן צַנְגֶן ולי [11] . הנה תוכנו .

טקסט מסמך (1) : 2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת, "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 2 בדצמבר 1984 . זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו , מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984 . כך כתב לאורי פורת : "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוחנן צנגן ואנכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת – פחות. "איזו חוצפה", שַׂחְנוּ איש לרעהו . "על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר", שאלנו בפליאה האחד את השני . אבל זה היה עו"ד שמעון מזרחי . הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת"א כמו אב לבנו . כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, "למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום, ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת"א בשל הודעתה השגויה של השחקנית גב' יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת. אפילו לא בסֶנְט אחד". הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזה שמכונה מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את משחקיה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת"א אך בתנאי שהיא מנצחת.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי האניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז הכמוס. הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. עו"ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין בקלקלתו ונזעק. יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה, בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור. הוא התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית שבנתה אותו . חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל ומיהר להתנצל. עד כדי כך היה גדול כוחו של עו"ד שמעון מזרחי בימים ההם.

טקסט מסמך :  24 בנובמבר 1986 . זהו מכתב התשובה המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה חיים יבין יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת"א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו"ר המועדון שכתב למנכ"ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי , הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת"א ללא מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים , איננה שָוָוה כקליפת השוּם . בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת . ממון , יוקרה , ופופולאריות . רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת"א , ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה , והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה . פָארְסָה . כעבור שמונה שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן על עצמו .מדורי הספורט העיתונות הכתובה פירסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א . חמישה משחקי "דרבי" באבחת שידורים אחת . "מי צריך יותר מזה" , חייכתי לעצמי . אֵל הטלוויזיה הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב . ההתגוששויות בין מכבי ת"א והפועל ת"א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת"א בזירה האירופית . רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- "דרבי" המסקרנת הזאת מאין כמותה . זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת"א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת"א . הצ'אנס האחרון שלה . מנהל הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו . הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו"ר מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי . נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את העו"ד מהפסגה . המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ . זה לא הפריע לעו"ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף לאריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ"ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12] . כך כתב יו"ר קבוצת מכבי ת"א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים . אריה מֶקֶל היה מנכ"ל רשות השידור ולא היו"ר , ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ"ל רשות השידור .

מכבי תל – אביב                                27 באפריל 1992

מחלקת הכדורסל

לכבוד :

מר אריה מקל  –  יו"ר רשות השידור מבלי לפגוע בזכויות

מר יוסף בר-אל – מנכ"ל רשות השידור

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית

א. נ.  

הנדון : הסכם בין רשות השידור למכבי ת"א

(…) להפתעתנו , הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור , היום 27.4.1992 , כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת"א והפועל ת"א , בשלב הגמר סל , ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30

יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות

כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד .

והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…) .

(…) למותר להוסיף , כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך , אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…) .

בכבוד רב ,

שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל במכבי ת"א

טקסט מסמך (1) : 27 באפריל 1992 . מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל , ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך (2) : 27 באפריל 199 . מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל איננו איש סנטימנטאלי והיה האחרון להתרגש מעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הכרתיו היטב . הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו"ר מועדון מכבי ת"א ולא התכוון לוָותֵּר . הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל . "התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה" , פקד עלי , והוסיף : "שמעון מזרחי לא מפחיד אותי . שלא יאיים . הוא איננו שווה פרוטה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו , והוא יודע זאת . אנחנו נראה לו מאפוא משתין הדג" . ב- 1 במאי 1992 הורה אַרְיֵה מֶקֶל בניגוד לחַיִים יָבִין למנהלת לשכתו גב' שַרִית יָאִיר להשיב לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13] . הוא גיחך אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולא חתם את שמו על מסמך התגובה . הוא נתן למזכירתו שרית ישי לעשות זאת . הנה הוא כלשונו וכתבו .

רשות השידור המנהל הכללי            כ"ח  בניסן  התשנ"ב / 1 במאי  1992

                                                        

לכבוד

מר שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל

מכבי ת"א

רח' המכבי 4

תל אביב  63293

א. נ.

הנדון  :  מכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ"ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פירסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק , הדבר לא היה באחריות רשות השידור ןאין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפרסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים . כך נהגה במשך החודשים האחרונים . לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום מישדר אחר מתוכנן . לכן אנו מודיעים שמישדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות , זה מקל על האוכלוסיה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסיה שאיננה אוהדת ספורט .

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת , אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים מישדרים שלא ישודרו , ובמקומם ישובצו ללא כל התראה , מישדרי ספורט .

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ"ל .

                                                   בברכה ,

                                                   שרית יאיר

                                                   מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל , מנהל הטלוויזיה

מר יואש אלרואי , מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה

טקסט מסמך : 1 במאי 1992 . זהו המסמך המקורי ששלח מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית ישי  . הוא אפילו לא חתם עליו והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1992 העניקה קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א קרב איתן למכבי ת"א . מכבי ת"א ניצחה פעמיים ביד אליהו והפועל ת"א גמלה לה בשני ניצחונות באוסישקין . ביום שלישי – 19 במאי 1992 נערך המשחק המכריע ביד אליהו בשל יתרון המיקום בטבלה של מכבי ת"א , שהעניק לה את הביתיות במשחק החמישי . הצבתי את אורי לוי ליד המיקרופון ואת דייויד בלאט כפרשן שלנו . מכבי ת"א שקורצה מחומר של אלופים הביסה בשידור ישיר את הפועל ת"א בתוצאה 81 : 63 . שני הזרים שלה ווארגאס – 23 נק' ומיצ'ל – 22 קלעו את מירב הנקודות למכבי ת"א . דורון ג'מצ'י וגיא גודס קלעו כל אחד 9 נק' , נדב הנפלד ו- לָאבַאן מרסר קלעו 8 נק' , ומוטי דניאל ו- וִוילִי סִימְס הוסיפו 2 נק' כל אחד . להפועל ת"א הרבו לקלוע הזר דייויד ת'רדקיל (שיחק בעבר בבוסטון סלטיקס) – 25 נק' , תומר שטיינהאואר – 14 נק' , הזר פרביס שורט – 12 נק' , יונתן דלזל – 9 נק' ושמעון אמסלם – 2 נק' .

חמישה ימים קודם לכן ב- 14 במאי 1992 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בו גברה קבוצת הפועל גליל עליון עם דורון שפר , בְּרֶד לִיף , אנדרו קנדי , גיבסון , אמיר בינו ומטאלון 84 : 76 על מכבי ראשל"צ בה שיחקו מיקי ברקוביץ' , חיים זלוטיקמן , רוני בוסאני , קורקי נלסון , הזר בנקס , ותומר קרני . שידורם הישיר של סדרת הגמר סל המרתקת ומשחק גמר גביע המדינה ב- 1992 בטלוויזיה הישראלית הציבורית היוו אקורד סיום צורם ומפתיע שסימן באורח בלתי הגיוני את סוף ההתקשרות הארוכה בין הטלוויזיה הישראלית ואיגוד הכדורסל שבראשו ניצב עכשיו היו"ר יורם אוברקוביץ' . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי התנתקה טוטאלית מהכדורסל הישראלי בתום עשר שנות שידורים מאז 1983 בהן היו עליות ומורדות רבים , ונשארה מחוברת רק למועדון מכבי ת"א . ב- 19 במאי 1992 שלח יורם אוברקוביץ' מכתב הצעה מנומס לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בו הציע להיפגש כדי לדון בחידוש הסכם השידורים בין הרשות לבין איגוד הכדורסל [14] . כך סיים את מִכתבו בהשראתו של יועץ איגוד הכדורסל לענייני המו"מ אלכס גלעדי .

איגוד הכדורסל

(…) מאחר וְדוּוָחְנוּ בזמנו , שכל עוד לא נבחר וועד מנהל חדש לרשות השידור , לא יוכלו נציגי הרשות להיכנס למו"מ  –  אני מברך את הוועד המנהל החדש ומבקש לדעת בתוך כמה זמן יהיה צוות המו"מ של הרשות ערוּך לנהל עִמנוּ .

כידוע לך אנו מוצפים בקשות מגופי שידור אחרים – רדיו , טלוויזיה וכבלים וכן סוכנים פרטיים להתחיל במ"ומ .

אני סבור , ששיתוף הפעולה שלנו בעבר , מזכה את רשות השידור בזכות שימוע ראשונה .

לתשובתך המהירה אצפה (…)  .

                                    בכל הכבוד הראוי

                                    יורם אוברקוביץ'

                                    יו"ר איגוד הכדורסל

עותקים : 

אריה גבעוני –  גזבר

 אלכס גלעדי –  יועץ  

מני וויצמן   –  חבר הוועד המנהל של רשות השידור  ויו"ר וועדת הספורט של המליאה

רוני דניאל   –  מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל"(רוני דניאל הוא היום הכתב הצבאי של ערוץ 2)                                 

אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל בהשראת סמנכ"ל הכספים מוטי לוי סירבו מכל וכל להצעתי לשלם 000 750 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לחוזה בן שלוש שנים לאיגוד . זה נראה להם יקר מידי . מכיוון שהייתה קיימת כבר אופציית ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כתחליף לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , החליט איגוד הכדורסל להעביר את כל כובד משקלו לזירת טלוויזיה אחרת , צעירה ונמרצת , שונה בטכנולוגיה שלה , ובעלת "אוויר" בלתי מוגבל בדמותו של ערוץ 5 (הספורט) בטלוויזיה בכבלים . ערוץ 5 חתם חוזה לשלוש שנים עם איגוד הכדורסל . זה היה הפסד זכויות השידורים הראשון ובלתי מחויב המציאוּת של ענף ספורט רלוואנטי למשלם האגרה שסִימֵן את תחילתה של שרשרת תבוסות נוספות וכואבות בשנים הבאות של רשות השידור לערוץ 5 וערוץ 2 . ב- 1992 נותרה הטלוויזיה הישראלית בתחום שידורי הכדורסל רק עם משחקי מכבי ת"א באירופה . זה היה מעט מידי וגם לא צודק מבחינה ציבורית . עו"ד שמעון מזרחי הגן על מכבי ת"א שלוֹ בחֵירוף נפש . הערכתי אותו כמנהיג ספורט אמיתי וערכי אולי הטוב בישראל . קשקשנים (לא מעטים) בתקשורת ניסו לחבר אותי בעל כורחי לעגלת מכבי ת"א כאילו יש לי כמנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית איזה אִינְטֶרֶס אישי חשאי בשידור משחקיו של עו"ד שמעון מזרחי בערוץ שלי . דברי הֶבֶל . אינטרס השידור היחיד שהנחה אותי היה הצטיינות הקבוצה והישגיה בארץ ובאירופה . אינטרס השידור היה משותף למכבי ת"א ולרשות השידור אך הדרך המובילה אליו הייתה שונה בתכלית והביאה לא אחת למחלוקות והתנגשויות . רבים מאלה שלא נשאו מעולם בשום אחריות בשום תחום ולא היו מודעים למערכת היחסים המקצועית בינינו , דאגו להפיץ רכילויות מרושעות . הם לא הזיזו לי וגם לא אנשי ציבור שונים שניסו לבחוש בקלחת מפני שלא הייתי חייב להם דבר . הייתי חייב דו"ח למצפּוּני בלבד ולשולחיי – לבּוֹסים שלי .

טקסט מסמך :  גזר עיתנות משנות ה- 80  שנשמר ונכתב ע"י העיתונאים אבי מורגנשטרן ופיני איתן , ובו חוות דעתי על ח"כ פנחס גולשטיין , שר החינוך יצחק נבון , יו"ר הפועל ת"א אברהם פלדה , ויו"ר מכבי ת"א שנעון מזרחי . הקשרים עם כולם היה על בסיס מקצועי ולחלוטין לא אישי . כמנהיג – עיתונאי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ועורכם הראשי לא הייתי חייב  לאיש מהם דבר , אלא למצפוני , למסך , ולבוסים שלי . זה סדר הדברים . אינני זוכר במדויק את הטקסטים המצותתים בגזר העיתון הזה . שמעון מזרחי ואנוכי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור צעדנו יחדיו שלובי זרוע אך בד בבד ניצבנו משני עברי המתרס . הוא ייצג את האינטרסים של מכבי ת"א ואנוכי את האינטרסים של מוסד השידור בו עבדתי .  

עו"ד שמעון מזרחי ואנוכי היינו חלוקים בדעתנו מעת לעת על נושא מסוים מתוך אלה שנוגעים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמכבי ת"א . לא היססתי להביע את דעתי בפניו במלוא חריפותה . ב- 12 באוקטובר 1984 שיגרתי לו מכתב שלא נעם לו ועותק סמוי ממנו הטסתי לשמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי. כעבור שמונה עשר יום קיבלתי את תשובתו הבוטה האישית על הנייר הרשמי המהודר של מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א . את המסמך המחוּצָף שכתב לי מעטרים שני טורים חשבוניים יורדים העוסקים במתמטיקה כמו "טור חשבוני עולה" של זכיות הקבוצה באליפויות המדינה ובגביעי המדינה. הסטטיסטיקה המופיעה על נייר המכתבים מרשימה. אך לא תוכנו . זהו מכתב אישי כּוֹעֵס , מריר , וחריף ששיגר לי במחשבה קרה . הוא ידע היטב מי אני , מה פועלי בטלוויזיה , ומשקלי ומורשתי ברשות השידור . אף על פי כן לא היסס להכתיב למזכירתו את הטקסט הבא . מכיוון שחלפו כבר יותר מעשרים וחמש שנה חַל על המסמך חוֹק ההתיישנות . אני חושף את המסמך בפומבי במלואו בפעם הראשונה [15] . מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי אלי נפתח ללא ברכת שלום . הוא דאג לאינטרסים שלו ואני לשלי . לא הייתי חייב דבר למכבי ת"א אלא לצַו מצפוני , לרשות השידור , ולבוסים שלי .

טקסט מסמך (1) : 30 באוקטובר 1984 . מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי  אלי הנוגע ליחסים ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך (2) :  30 באוקטובר 1984 . מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי  אלי הנוגע ליחסי ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א  . (עמוד 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לכבוד

מר יואש אלרואי                 אישי                30 באוקטובר 1984

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט ת.ד. 7139 רוממה  –  ירושלים

א.נ.

הנדון  :  מכתבך מ – 12.10.1984

רבות שקלתי באם מכתבך בנדון זכאי למענה מצדי , אולם הואיל והוא נכתב על נייר של רשות השידור , ואף שוגר מטעמה, והואיל וגוף זה הינו חלק ממוסדות המדינה אותה אני מכבד, הרייני מתייחס למכתבך .

איני יודע היאך הרהבת עוז לעצמך להשתמש בביטויים כגון אלו המופיעים במכתבך , ובוודאי שלא אתה הוא זה שתלמדני דרך – ארץ וצורת דיבור. לי מאליו ברור כי כל האמור במכתבך הינו בבחינת ניסיון התגוננות כושל, ומעורר בוז ולעג, ותמוה עד היכן מגיעה דרגת ההיתממות שלך . מעניין בפני מי מצאת לנכון להקרין שנית את אותו קטע מהמשחק ששודר- בפני אלה שערכו אותו ושמצאו לנכון להקרינו, כולל אותו חלק בו רואיין מאמן הפועל רמת גן, ונתתם לו במה חופשית להכפיש, לזרוק בוץ ולהטיל אשם בכולי עלמא פרט לעצמו ולמקורבים אליו.

מעניין מה הייתה חוות דעתו של יועצכם המשפטי באם חלק זה של השידור היה מובא לידיעתו עובר להקרנה, באם היה מאשרו, או היה מציע לכם לפסול אותו לפחות מבחינת דיברי ההסתה שבו, מבלי לתת לאיש, ולו למאמן מכבי ת"א, להגיב על הדברים האלה. האם באמת חשבת שאתרשם מכך שאתה וחבריך צפיתם שנית באותו הקטע ששודר ? ומה עם אותם הקטעים ששודרו בהילוך איטי תוך כדי דיבורו של מאמן ר"ג ? האם מישהו מכם טרח לבדוק מה אומרת החוקה במקרה ובוצעה העבירה לאחר זריקת הכדור ?

אולם מסתבר כי דורש אנכי הרבה מידי מאנשים מסוגך שאין בתוכם עוז נפשי להודות בטעויות ובמגמתיות , ותמיד ינסו להתחפר ולהסתתר מאחורי טענות ומענות חסרות טעם ומשמעות . אגב , רצוי היה שבבואך לצטט דברים שנאמרו על ידי, וטרחת לשימן במירכאות, הרי שההגינות דורשת שתצטט אותי נכון.

בכל שיחתי עמך לא פגעתי בך אישית, אולם אתה ניסית לעשות זאת, ומזלך ומזלי, כי דבריך לגבי הינם משב חולף ותו לא.

הדרך המשותפת של רשות השידור לבין מחלקת הכדורסל מכבי תל אביב החלה לפני שנים רבות, לא היית זה שצעדת ו/או הצעדת את הצעדים המשותפים בדרך זו, וחלקך, באם בכלל, הינו אפסי ביותר. אל לך להתהדר בנוצות לא לך. אולם גם דרך זו ניתן להביא לידי סיום ואשקול עם חברי באם לא קיים מקום לבטל כל הסכם שקיים , באם קיים , בין רשות השידור לבין מחלקתינו. ודע לך כי באם ייעשה כך, הקולר יהא תלוי רק בך.

לידיעתך, העתק ממכתב זה לא ישלח לאיש, לא באופן סמוי ולא באופן גלוי.

שמ / אב       שמעון מזרחי

                   יו"ר מחלקת הכדורסל

                   מכבי ת"א

ברור שהמכתב החצוף הזה לא השפיע כהוא זה על החלטותיי העתידיות. הוא בפירוש לא הֵזִיז לי. עו"ד שמעון מזרחי עשה את שלוֹ למען המועדון שלי ואני את המוטל עלי לטובת ביתי השני, הטלוויזיה הישראלית הציבורית . לא עבדתי בשירותה של מכבי ת"א . עבדתי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכבי ת"א הייתה אובייקט שידור מניב רייטינג עבורי (ועבור רשת הטלוויזיה שלי) . פה זה התחיל ופה זה נגמר. ביני לבין עו"ד שמעון מזרחי ואנשי מכבי ת"א לא התקיימו שום חברויות אישיות ושום מפגשי רעים פרטיים, חוץ מפגישות המו"מ לצורך רכישת זכויות השידורים והמפגשים על רצפת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידורים הישירים שלנו. צריך להפריד לחלוטין בין ההערכה המקצועית הרבה שרחשתי לשמעון מזרחי ולאנשיו (ואני רוחש להם עד עצם היום הזה) לבין חיי הפרטיים. מעולם לא נפגשתי עם איש מהם שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ', שמלוק מחרובסקי, אמנון אבידן, צבי רול, דיוויד פדרמן, ומיכאל "מייק" שטראוס – באופן אינדיבידואלי. מעולם לא אכלנו יחדיו במסעדות באופן פרטי ולא בילינו בחברותא על כיסאות נוח בחוף הים, וגם לא הלכנו במשותף להצגות תיאטרון ב- "הבימה" וה- "קאמרי". הם והמועדון שלהם היו עבורי אינטרס שידור מלבב.

ב- 1995 הבאתי לעמדת הפרשן במשחקי הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את העיתונאי אֵלִי סָהָר פרשן הכדורגל של עיתון "הארץ". זאת הייתה בחירה מוצלחת . מייד הוברר שאין הוא נופל במאום מאַרְיֵה מְלִינְיָאק . הוא היה פרשן בעל ידע עצום בכדורסל הישראלי והאירופי , רהוּט דיבור , ובעל קוֹל טוב ומתאים למיקרופון הטלוויזיה. אלי סהר היה מסוג הפרשנים שניחן ביכולת מינון טבעית של כמות המֶלֶל שאמר למיקרופון. מעולם לא חצה את הקו שמפריד בין שידור לבִּרבּוּר. פרשן אינטליגנטי מאוד , חריף שכל ובעל יושרה שלא דופק חשבון לאיש. גם לא למכבי ת"א . הוא היה מחויב למסך הטלוויזיה הציבורית ולצופים שלנו בלבד. תענוג גדול היה להקשיב לו. המאמן המיתולוגי "מר כדורסל" יהושע רוֹזִין אמר לי פעם, "יואש אל תשים לב לרכלנים, אלי סהר הוא פרשן כדורסל בלתי רגיל וגם חכם. שמור עליו, אני יודע על מה אני מדבר , גם אני מבין משהו בכדורסל".

ראשיתו של הכדורסל האֶרֶצישראלי ושל מכבי ת"א מצוי היכן שהוא בסופן של שנות ה- 20 ותחילת שנות ה- 30 של המאה שעברה . ימי הבראשית הללו מסבירים את האמביציות והשאיפות המוקדמות של מכבי ת"א להצטיין כבר מההתחלה , את הארגון היסודי , את התהילה שצברה במשך השנים , ואת הזכות שעמדה לה בסופו של דבר להיות רלוואנטית ולהדק קשרים עם הטלוויזיה הישראלית שרק נולדה . ברחוב סלמה ליד שכונת שפירא שכנו מגרשי הכדורגל והכדורסל של אגודת מכבי ת"א . ב- 1934 פקד משבר כספי ממושך את מועדון הכדורגל של מכבי ת"א והאגודה עמדה בפני פשיטת רגל . עיריית תל אביב הציבה כונס נכסים לאגודה והתכוונה להחרים את מגרשי הספורט ותכולתם לטובתה בגלל אי תשלום חובות , כולל השערים , הסלים , והטריבונות . באחד הימים ב- 1935 בטרם מתן צו ההוצאה לפועל התגנבו למגרש הכדורסל ברחוב סלמה קבוצת נערי מכבי ת"א ובראשם יִצְחָק פֶדֶרְמַן תלמיד בן 15 בגימנסיה 'בלפור' . הנערים הצעירים עקרו את העמודים ולוחות הסלים ממקומם באישון לילה , העמיסו אותם על כרכרה להובלת זִיפְזִיף רתומה לסוסים , והעבירו אותם צפונה , לחלקת אדמה פנויה ליד קולנוע 'אוֹרְיוֹן' . הם תקעו מחדש את העמודים בקרקע , ריצפו את החוֹל באריחים גסים , וסימנו את קווי המגרש החדש . השאר היסטוריה [16] .

בקבוצת הבוגרים של מכבי ת"א שיחקו ב- 1935 יהושע רוֹזִין בן ה- 17 (נולד במצרים ב- 16 באוגוסט 1918כשהיה בן חצי שנה עלו הוריו לארץ ישראל), סֶם שְטַיִינְבֶּרְג אלוף ארץ ישראל בימים ההם בקפיצה לגובה וריצת 100 מ' , יצחק פדרמן (אביו של דייויד פדרמן) שהיה צעיר השחקנים , דָוִד קְלֵזִינְגֵר הגבוה , יִרְמִיָהוּ אָיְיזֵנְשְטָאט (אֶשֶד) הבלונדיני , שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי (יצחק פדרמן קורא לו כָּסַף) , אַל פְלָיְישֶר יהודי-אמריקני , אַרְיֵה "לֵאוֹן" בֵּן-עַטָר , משֶה בַּרוּךְ  רָפִי מִזְרָחִי , בַּקְשִי , אַרְיֵה קְרָאוּס , ואחרים . האפסנאי ואיש המשק היה בימים ההם פנִּחְסַ 'פֶּטְקָה' חֵפֶץ . המנהלים במועדון הכדורסל ובאגודת מכבי ת"א היו עמיל המֶכֶס אוּלְמַן , ואחריו יִצְחָק כַּסְפִּי , יִשָככַר דָנִיאֵל , משֶה קוֹלְבּוֹבְסְקִי , חַיִים וַויִין , מנהל חברת הביטוח "מנורה" מר י. שְטָהל , נוֹח קְלִיגֶר , וישראל גוֹרָל . עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי התמנה ליו"ר המועדון בקיץ 1969 . ב- 1935 קמה גם קבוצת הפועל ת"א בראשותו של דוֹב 'בּוּלֶק' פְּרוּסַק עולה חדש מפולין שנחשב למאמן זר בעל ידע רב . דוב פרוסק ייסד את סקציה הכדורסל של הפועל והצטרפו אליו נסים קָאוּלִי , קצנלבוגן , דוד שולמן , פליקסמן , ושחקנים אחרים . החלה היריבות העירונית בת עשרות שנים . ביולי 1936 נערך הדרבי התל אביבי הראשון בכדורסל במגרש 'החדיש' של מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון . מכבי ת"א הביסה את הפועל ת"א בתוצאה 37 : 5 . בדרבי השני ב- 1937 שוב ניצחה מכבי ת"א בקלות 36 : 16 . במכבי ת"א שיחקו יהושע רוזין, שלום קוסובר, יצחק פדרמן , אל פליישר , צביקה שמרלינג , והטניסאי יהודה פִינְקֵלְקְרָאוּט . בפברואר 1938 התקיים הדרבי השלישי לאור חשמל . מכבי ת"א ניצחה 34 : 33 , וגברה על הפועל ת"א גם בדרבי הרביעי 30 : 19 . במכבי ת"א שיחקו יהושע רוזין , יצחק פדרמן , משה ברוך , אריה בן עטר , שלום קוֹסוֹבֶר , דוֹב אַלְדוּבִּי , נתן דְבוֹרְקִין , וירמיהו אייזנשטאט (אֶשֶד) . בשורות הפועל ת"א שיחקו דוב פרוסק , דוד שולמן , נסים קאולי , שלמה מַגְרִיזוֹ , ושחקנים נוספים .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 . מגרש הכדורסל של מכבי ת"א ברחוב המכבי הישן ליד קולנוע "אוריון" . (באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  קיץ 1937 . הטניסאי יהודה פינקלקראוט מציג את יכולתו על מגרשי הטניס של אגודת מכבי ת"א סמוך למגרש הכדורסל הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון . (באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משחקי הדרבי בכדורסל בין מכבי ת"א והפועל ת"א טמנו בחובם יוקרה רבה ויריבות פוליטית – ספורטיבית חריפה . במשך 70 שנה הם היו ההצגה הטובה ביותר בעיר . שני מגרשי הכדורסל , האחד של מכבי ת"א ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון , והשני של הפועל ת"א ברחוב אוסישקין על גדות שפך הירקון היו אתרי הספורט המפורסמים במדינה .מכבי "עֵלִית" ת"א זכתה חמֵש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בשנים 1977 , 1981 , 2001 , 2004  , ו- 2005 , הודות לניהול יסודי ומחושב של הנהלה מסורה בראשותו של יו"ר המועדון שמעון מזרחי . אך לא רק . גם הודות לשיתוף פעולה מזהיר וחסר תקדים שאין לו אָח ורֵע במדינת ישראל עם חברת הממתקים והקפה "עֵלית" המעניקה למועדון חוסן כלכלי ו- Sponsorship (חסות ומימון) במשך שלושים ושבע שנים רצופות מאז עונת המשחקים של 1971 – 1970 ועד עצם היום הזה .

מכבי ת"א וחברת "עֵלִית" נולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה . מכבי ת"א בארץ ישראל ו- "עֵלית" מפעל הממתקים המצליח בלטביה . "עֵלית" נוסדה בלטביה ע"י אֱלִיָהוּ פְרוּמְצֶ'נְקוֹ . ב- 1933 הוקם המפעל ברמת גן . המוצר הפופולארי שלו היה שוקולד "פרה" . בימי הצנע של 1955 הביאו מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ את מוצר הקפה הנמֵס למדינת ישראל . המוצר הפך חיש מהר לאייקון ששינה את הרגלי צריכת הקפה בארץ . ב- 1970 התמזגו חברות הממתקים "עֵלִית" ו- "לִיבֶּר". חברת "עֵלִית" העשירה הפכה לחברת מזון גדולה ומצליחה בארץ. בשנת 1970 ניהלו מַרְק מוֹשֶבִיץ' ומר אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ את "עֵלית" ביד רמה . אבא פרומצ'נקו היה איש המעשה ומרק מושביץ איש יחסי הציבור והשיווק . סייעו להם בניהם דָן מוֹשֶבִיץ ז"ל (נהרג בתאונת מטוס בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה) ואחיו דָוִד מוֹשֶבִיץ' ודָנִי פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ועו"ד אבי פִילוֹסוֹף שהיה נשוי לתמר בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ . החבורה הזאת הייתה הראשונה שיצרה את השותפות העִסקית – כלכלית עם מכבי ת"א והעניקה את התמיכה המטריאליסטית והכספית למועדון . מייסדי הקשר הדוּ – סיטרי הראשון בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" בראשית שנות ה- 70 , היו יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ודָן מוֹשֶבִיץ . לאחר שנהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו אחיו דוד מוֹשִבִיץ . יחסי הגומלין ושיתוף הפעולה בין אלופת ישראל בכדורסל לבין חברת "עֵלִית" הושתתו על עקרונות מוכרים , בו שיווק ופרסום שווה בסופו של דבר כסף . הרבה כסף . חברת "עֵלִית" רקמה את ארבעת האותיות המפורסמות שלה "עֵ לִ י ת" על גופיות שחקני מכבי ת"א תמורת תשלום (רָב) אך הקבוצה נדרשה בתמורה להצטיין . הצטיינות פירושה לנצח בליגה ולזכות בגביע המדינה . קבוצה אלופה יוצרת הזדהות עם הציבור ומביאה אליה אוהדים ומושכת גם את מצלמות הטלוויזיה . שידורי הטלוויזיה הישירים יוצרים את החשיפה . נוסחת ההצלחה של שיתוף הפעולה הזה ברורה אפוא . בתוך זמן קצר הוברר כי ההצלחה הפכה להיות לא רק מקומית אלא גם אירופית .

ויש עוד דבר . כניסתה של הטלוויזיה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בראשית הדרך את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בחינם . משהפכה מכבי ת"א לאובייקט שידור מוצלח עתיר רייטינג תבעה לעצמה את זכויות הצילום והשידורים . בעונת המשחקים של 1977 – 1976 שילמה רשות השידור למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה סכום מגוחך (הנתון המתמטי מפורט בספר "הקשר הסימביוטי") . מנכ"ל רשות השידור היה אז יִצְחָק לִבְנִי . בתפקיד הסוּפֶּר – קָרְדִינָלִי של מנהל מחלקת הכספים והכלכלה (התפקיד שונה מאוחר יותר לסמנכ"ל כספים) של הרשות שימש יִשְרָאֵל דוֹרִי . ארנון צוקרמן כיהן כמנהל הטלוויזיה . בראש חטיבת החדשות ניצב דן שילון , ואת מחלקת הספורט ניהל אלכס גלעדי הנמרץ שהוביל מדיניות שידור המאמצת את אלופת המדינה בכדורסל קבוצת מכבי ת"א לחֵיקָה ולִיבָּה של הטלוויזיה .

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 . שדר הטלוויזיה הישראלית ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (משמאל) לוחץ את ידו של תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו . משקיף במרכז אבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 . חברת "עֵלִית" כורתת ברית כלכלית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . מימין לשמאל :  אבא פרומצ'נקו , אבי פילוסוף ,  מנהל קבוצת מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי , דוד מושביץ , וגב' רות פרומצ'נקו אשתו של אבא פרומצ'נקו . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחלוף רבע מאה של שנים , שילמה רשות השידור למכבי ת"א בעונת המשחקים של 2002 – 2001 סכום פנטסטי (הנתון המתמטי נמצא בספר "הקשר הסימביוטי") בהשוואה לאותו המחיר הצנוע ההוא מעונת 1977 – 1976 . מנכ"ל רשות השידור באותה תקופה של 2002 – 2001 היה אורי פורת , מוטי לוי שימש סמנכ"ל כספים, יאיר אלוני כיהן בתפקיד כמ"מ מנהל הטלוויזיה, רפיק חלבי הוביל חטיבת החדשות, ואנוכי את מחלקת הספורט . בתקופה של 30 שנה מאז עונת השידורים של 77'  – 1976 ועד לזאת של 2007 – 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א עבור זכויות השידורים סכום נכבד ביותר בדולרים [17] . כל הנתונים המתמטיים אודות סכומי זכויות השידורים ששילמה רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת"א מופיעים לפרטי פרטים בספר עב הכרס בן 8000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

היחסים בין שמעון מזרחי יו"ר מועדון הנצחי של מכבי ת"א מאז 1969 (ואנשיו) לבין אנשי "עֵלִית" לדורותיהם חרגו מהתחום המסחרי והפכו ליחסי חיבה , אהבה , והערכה הדדיים . הייתה לכך השפעה מרחיקת לכת על חייו של המועדון גם בימים קשים . ההסכמים בין מכבי ת"א ל- "עֵלית" נחתמו אז על מפיות נייר בארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב . כה רב היה האמון ששרר בין שני הגופים , הוועדה המארגנת הספורטיבית וחברה המסחרית נותנת החסות . מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו שלחו את דוד מושביץ ואבי פילוסוף לחתום על הסכמי החסות . עו"ד שמעון מזרחי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "את יוזמת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הגיתי לראשונה בתחילת שנות ה- 70 עם דני מושביץ' ז"ל שנהרג בתאונת מטוס פרטי . את מקומו תפש אחיו דוד מושביץ . שני אחים אהובים ונערצים ע"י מועדון מכבי ת"א . בפגישות בינינו השתתפו גם אריה בראנוביץ' ושמלוק מחרובסקי מצד מכבי ת"א ואבי פילוסוף מחברת 'עלית' . בין מכבי ת"א ל- "עלית" שררו יחסי אמון וההערכה הדדיים . ההסכמים נחתמו על מפיות נייר בארוחות הבוקר המסורתיות במלון 'הילטון' על חוף ימה של תל אביב . אנשי "עֵלִית" אפילו לא העלו בדעתם לקחת עמם מפית כמסמך עדות . הם סמכו עלינו ב- % 100" .

בהיעדר מורשת תיעוד המפיות ההיסטוריות ההן לא נשמרו . חברת "עֵלִית" עברה במשך השנים תהפוכות ניהול דרמטיות . ב- 1985 השתלטה עליה משפחת פֶדֶרְמַן ונישלה את משפחות מוֹשֶבִיץ' ופְרוּמְצֶ'נְקוֹ . נוצר קרע עמוק בין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ לקבוצת פדרמן . שניהם נפגעו מהצורה בה סללה משפחת פדרמן את דרכה להשתלטות על חברת "עֵלִית" . ב- 1996 חַבְרָה משפחת שטראוס בראשותו של מיכאל 'מייק' שְטְרָאוּס הידועה בתעשיית מוצרי החָלָב שלה אל משפחת פדרמן בראשותו של דייויד פדרמן לניהול משותף של חברת "עֵלִית" . ב- 1999 קנתה משפחת שטראוס את החברה כולה . ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" והפכו לחברת המזון הגדולה בישראל המעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר . בין המשפחות בעלות הממון שהחליפו ידיים בשליטה על חברת הממתקים והקפה העשירה לא שררו תמיד יחסי אחווה ואידיליה אך אין וויכוח שכולם העניקו אהבה עצומה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א . חברת "עֵלִית" מעולם לא הפסיקה לתמוך ביד רמה במכבי ת"א כל השנים , ולא חשוב מי היה הבעלים . היה לה מהיכן לתת לנו . אלופת הכדורסל נשארה ספינת הדֶגֶל של פרסום וקידום מוצרי הממתקים והקפה של החברה הוותיקה והמצליחה בארץ . בתקופה של 35 שנים מאז 1972 ועד 2007 הזרימה חברת "עֵלִית" למועדון הכדורסל של מכבי ת"א חסות כספית הנאמדת  בהון רב בדולרים (הנתונים המתמטיים הללו מופיעים בדייקנות ובפירוט בספר "הקשר הסימביוטי") . ב- 1973 נחשבו שני אנשי התעשייה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ מיליונרים כבדים שתרמו לקהילה בעין יפה .

טקסט מסמך :  25  בספטמבר 1973 . מאמר כלכלי של שאול אברון בעיתון "מעריב" העוסק בעושרה של חברת "עלית" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים . (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ) .

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים . (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ) .

אריה ברנוביץ' גִזְבָּר מכבי ת"א בשנים 2000 – 1969 , זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי : "מר אבא פרומצ'נקו ז"ל ומר מרק מושביץ ז"ל היו אנשים נפלאים . מַרְק מוֹשֶבִיץ היה קצת יותר מקורב אלינו , אדם בעל אישיות מושלמת . דמותו כשל אציל יהודי – פולני . איש ברוך כישרונות . מר מרק מושביץ נחשב בימים ההם של שנות ה- 70  לנדיב של שנות ה- 2000 . ברור לגמרי שללא סיועה המסיבי והנדיב של חברת "עֵלִית" במשך כל השנים , ולא חשוב מי היה הבעלים באותה העת , מכבי ת"א לא הייתה יכולה להגיע לאן שהגיעה . ברגעי משבר ולא היו חסרים כאלה התייצבתי אצל מרק מושביץ וביקשתי את עזרתו מעבר לסכום החסות השנתי שהקציבה לנו "עלית" . מרק מושביץ מעולם לא אמר לא . הוא היה נדבן ואיש נפלא שהכניס את היד לכיס ונתן לנו ותמך בנו . מרק מושביץ הוא אדם בלתי נשכח" .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 . התעשיינים מרק מושביץ ז"ל (בתמונה) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (בתמונה למטה) נשיאי חברת "עֵלִית" , הם אבות הקשר ההיסטורי בין "עֵלִית" כ- SPONSOR  כלכלי לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . וותיקי מכבי ת"א לא ישכחו אותם לעולם . (באדיבות דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ , וגב' רות פרומצ'נקו אלמנתו של אבא פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל . (באדיבות משפחת פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

שְמָן של מכבי ת"א ו- "עֵלִית" נקשר יחדיו במשך ארבעה עשורים והוליד הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים ועוצמה כלכלית . ארבעת האותיות המרכיבות את השם "עֵלית" הרקומות בגאווה על גופיות שחקני מכבי ת"א הפכו זה מכבר לתופעה ישראלית . ראשיתה הולידה מחלוקת צילום עם הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית . הטלוויזיה הציבורית ראתה בראשית שנות ה- 70 בכתובת "עֵלִית" על גופיות מכבי ת"א עודף של פרסומת מסחרית על המִרְקַע וסירבה לצלם את משחקיה . מכבי ת"א טענה שלעניין הזה יש תקדים והדבר מקובל בשידור הציבורי והמסחרי בכל רחבי יבשת אירופה , ואל לה לטלוויזיה להיטפל לאלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה . המחלוקת בין רשות השידור ל- מכבי ת"א התגלגלה ב- 1975 לפִתחו של השופט העליון מאיר שַמְגָר חבר בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל (בג"צ) . המחלוקת נפתרה בעונת 1977 – 1976.

לצִדו של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי איש מופנם שממעיט בדיבור אך מנהיג ספורט מוכשר ובעל משמעת ברזל ומחונן , פעלה קבוצת אנשים שכמו היו"ר ראתה במועדון הכדורסל של מכבי ת"א מפעל חיים . ביניהם אַמְנוֹן שְלָאִין , שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מָחַרוֹבְסְקִי , אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' , אַמְנוֹן אָבִידַן , צְבִי רוֹל ז"ל , ומוֹנִי פַנָאן ז"ל . במכבי ת"א תמכה חברת "עֵלִית" ובראשה חבורת התעשיינים רבי התושייה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ובניהם דָוִד מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף (חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ) , ואחר כך דֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ומאוחר יותר מִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס . בראשית שנות  ה- 2000 הצטרף להנהלה רענן כַּץ במקורו בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמצא את עתידו בארה"ב . רַעֲנָן כַּץ שיחק בשורות מכבי ת"א בשנות ה- 50 . בעוד מכבי ת"א זוכה לתהילת נצח בציבור כתוצאה מתהילת עולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית , נעלמה בשנות ה- 2000 קבוצת הפועל ת"א ממפת הכדורסל העירונית . מבצרה אולם אוסישקין הוותיק עומד שוֹמֵם על גדות הירקון וניצב בפני צַו הריסה . אוהדיה חרתו על קירות האולם כתובות גראפיטי בדם ליבם. זכר לגעגועים עַזים לעָבָר היָשָן שלא ישוב עוד . הלכתי לשם בעצמי כדי לתעד בצער ויגון את בית הקברות של הפועל ת"א

טקסט תמונה : שנת 2007 . זהו הכותל הצפוני של אולם אוסישקין הוותיק בצפון הישן של תל אביב על גדות הירקון . עזובה שולטת בכל . כתובות הגראפיטי הרבות של אוהדי הפועל ת"א מביעות סלידה ליריבה העירונית ורוחשות געגועים אין קץ לעבר המפואר ההוא של הפועל ת"א שאולי לא ישוב עוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" מסביר ומְפַרֵט את הסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת שהתקיימה יותר משנות דוֹר בין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה דבר מדהים ממשלות קמו ונפלו , השלטון במדינה התחלף , סרטי קולנוע התיישנו ונשכחו , הצגות תיאטרון ירדו מהבמה ונעלמו , אך קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לעולם נשארה בקדמת הבמה וניצבה על הדוכן הראשי בזירה .

סוף פוסט מס' 342. הועלה לאוויר ביום רביעי – 15 בינואר 2014.