הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 427 : הועלה לאוויר ביום שני – 25 באוגוסט 2014.

———————————————————————————–

פוסט גלוי ליוֹנָה וִויזֶנְטַל. על העורך הראשי החדש של רשות השידור הישנה מר יונה וויזנטל לבצע בדחיפות ולאלתר חריש עמוק בגוף החובבן המסואב עם טרקטור שרשראות D4 ומחרשת להבים עמוקה. הדבר נדרש בעקבות השידור הישיר אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) של ערוץ 1 מניקוסיה את משחק הכדורסל בקדם אליפות אירופה 2015 ישראל – הולנד 83 : 60. שידור נֶפֶל בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 427. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. הקדמה קצרה.

מה שקרה אֶמֶש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בחצי שעה הראשונה של השידור הישיר של ערוץ 1 מניקוסיה את משחק הכדורסל ישראל – הולנד 83 : 60 במסגרת קדם אליפות אירופה 2015 מחייב את העורך החדש של רשות השידור הישנה יונה וויזנטל לחולל בדחיפות ולאלתר שידוד מערכות מיידי . הטלוויזיה היא Media של תקלות פוטנציאליות. מדיה לתקשורת המונים שמגיבה במהירות אך מועדת לפורענות ב- Video ו- Audio בגלל הטכנולוגיה הרגישה והסוּפֶּר מורכבת שלה, לבטח כשמדובר בשידורים ישירים לווייניים מחו"ל (וגם בעת שימוש תדיר בתקשורת לוויינית לצורך שידורים גם בתוככי מדינת ישראל). לכן מתפעלים אותה מהנדסים עתירי ידע, מפיקים בכירים, עורכים מנוסים , ועיתונאים טובים ו/או לפחות אמורים להיות כאלה. תקלות קורות ויקרו. השאלה היא באיזה מהירות אתה מאתר את התקלה וכיצד ובאיזו מהירות ודחיפות אתה פותר אותה למען הצופים שלך. היה מאוד לא נוח לשמוע את הפרשן גוּר שֶלֶף שאין לו מושג מינימאלי בטכנולוגיה הטלוויזיונית מאשים ב- "אוויר" בשידור הישיר את אחד הטכנאים של ניידת השידור הקפריסאית מבלי שיש לו אסמכתא והוכחות לכך. אולי האשמה היא דווקא בצד המקבל ולא בצד המוֹסֵר…? שאלה נוספת היא איזה סוג של Back up אתה מכין לעצמך מראש במקרה של תקלות Sound ו- Audio , בעיקר כשמדובר בדיווחים ושידורים ישירים מחו"ל . מה שהתחולל אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בניקוסיה בעת השידור הישיר של המשחק ישראל – הולנד 83 : 60 מעיד כאֶלֶף עדים כי חטיבת הספורט של ערוץ 1 הציבורי בניהולו של מר מֵאִיר בַּר היא מסואבת ומסורבלת וגם חובבנית חסרת תקנה . חטיבת נֶפֶל . המשך ישיר של של כיסוי בוסר וטירוני של מונדיאל ברזיל 2014 , שידורים ישירים עלובים של יורם ארבל והפרשן המגוחך שלו דני נוימן (הבלוג רווי אין סוף דוגמאות ונימוקים מדוע יורם ארבל ודני נוימן הִיווּ צוות שידור רדוד במונדיאל ברזיל 2014 שפעל תחת נֶטֶל של מאות שגיאות) לרבות תפעול ירוד וחסר כל ערך של אולפן הבית המנווט במונדיאל ברזיל 2014. צריך להבין שרשות השידור עדיין גובה מהציבור בשנת התקציב של 2014 (31.12.2014 – 1.1.2014) כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דְמֵי אַגְרָה , ולכן היא עדיין מחויבת להעניק לציבור שמְמַמֵן אותה שירות ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה מזה שניתן לו אֶמֶש . מה שהתחולל אמש בניקוסיה איננו מתקבל על הדעת . נפולת של טלוויזיה . שערורייה . סקנדל , מפני שאילו ערוץ 1 היה נערך נכון ובמועד לקראת התקלה הקונקרטית (וגם תקלות אפשריות אחרות) הוא היה מוצא פתרון מייד ועל נקלה . היכן העורך החדש של רשות השידור ? היכן הנהלת הטלוויזיה ? היכן הנהלת חטיבת החדשות ? היכן הנהלת חטיבת הספורט ? מה זה כאן בערוץ 1 האם הכל הפקר מוחלט…??? מה זה פה בשידור הציבורי , האם בהיעדר מֶלֶך כמו בַּיָמִים ההֵם , אִיש הַיָשָר בְּעֵינָיו יָעֲשֶה…??? מה זה הקשקוש הילדותי הזה…???

2. סיפור המעשה אֶמֶש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014). 

השידור הישיר של המשחק ישראל – הולנד אמש (יום ראשון – 24 באוגוסט 2014) בניקוסיה בביצועם של צוות השידור , השדר אורי לוי + הפרשן גור שלף + המפיק שלהם יגאל שמעוני , היה אמור להתחיל ב- 18.50 (Pre Game Show) . המשחק נועד להתחיל ב- 19.00 . בשל תקלה בקו השידור של ערוץ 1 בעמדת השידור בהיכל הכדורסל של ניקוסיה לבין ה- Master Control ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , החליט מי שהחליט בערוץ 1 בירושלים למשוך זמן ולא להעלות לאוויר את התמונה הלוויינית של המשחק ישראל – הולנד בלעדי קולו של אורי לוי ו- רק עם .I.S (ראשי תיבות של International Sound) , ולשדר מ- 19.00 שידורי קדימונים (Promotions) אין סופיים במשך 13:42 דקות רצופות . שידור ציבורי חלשלוש ללא הֵד ובלתי נתפש שמגרד בקושי שני אחוזי רייטינג ב- Prime Time .  בעת שידור הקדימונים השונים בכמות בלתי שגרתית מעבר לשבע בערב היה ברור שאירעה תקלה בתחילת השידור הישיר המתוכנן מניקוסיה . אולם ערוץ 1 בהיעדר אולפן בית מנווט בחר שלא להודיע לצופיו ולא לספר להם אודות התקלה המתמשכת בין ניקוסיה לירושלים . ערוץ 1 המשיך למשוך זמן ולשדר Promotions בתקווה נואשת שבתומם קו השידור מקפריסין כבר יהיה תקין . בינתיים חלפו להם ה- Promotions אבל כמו שאומרים בעת אכזבה "Sure enough" , קו השידור של אורי לוי וגור שלף לא תוקן . בצַר לו החליט מי שהחליט בערוץ 1 להעלות סוף כל סוף (באיחור) את התמונה הלוויינית מניקוסיה ל- "אוויר" בלוויית רעש קהל בלבד (International Sound) ללא קולם של הצוות המשדר אורי לוי וגור שלף , ובלעדי שַדָּר חירום באולפן בירושלים . הציבור הישראלי מקבל אינפורמציה מעוותת ומטומטמת בו התגלתה תמונת Long Shot דַלָה ללא כל ליווי קולי , בה ישראל מובילה 2 : 0 נגד הולנד . ברקע יציעים ריקים נושאים אולי רק כ- 100 (מאה) ישראליים שהזדמנו למקום . בהיעדר אולפן בית מנווט בירושלים הכולל בתוכו מגיש , שַדָּר חירום , ופַֹרְשָן חירום הרי שאי אפשר היה אפילו לשדר את המשחק Off Tube מירושלים בעבור משלם האגרה . התחולל שוב הבלתי ייאמן : ערוץ 1 המשיך לשדר במשך כרבע שעה תמונה לוויינית רק עם רעש קהל נלווה וללא קולו של צוות השידור שלו שהוטס לניקוסיה , אורי לוי וגור שלף . כדי לצאת ידי חובה העלה ערוץ 1 הציבורי Super imposing (כתובית) בסגנון מתחמק על המסך שלו בה היה כתוב : "אנו מתנצלים על בעיית הקול בשידור הלוויין", כאילו שהלוויין אָשֵם. הלוויין הוא חפץ שידור . ברור שמדובר בתקלת טכנולוגית עליו אחראים בני אנוש המפעילים את השידור הלווייני . איש מבין הצופים התמימים איננו יודע כמובן אם מקור התקלה בניידת השידור בקפריסין, אולי חיבורים שגויים בקופסת השידור בעמדת השידור של אורי לוי וגור שלף בניקוסיה, ו/או שמא בכלל עצלנות וחוסר כישרון בירושלים. מרבית הצופים הרגולאריים מאמינים לאינפורמציה בלתי בדוקה שכזאת שרצה על המסך של ערוץ 1. לצופים הנאיביים האלה אפשר למכור כל אינפורמציה. הלוויין כמובן איננו אָשֵם. האָשָם במתפעלים והמשתמשים בו . ברור שבעיית הקוֹל איננה נעוצה בקלקול בלוויין אלא בתקלה שחולל בֵּן אֶנוֹש כלשהו לא מוכשר שמשתמש בלוויין ככלי שרת . אם כבר מישהו אָשֵם כאן הרי זה צוות השידור של ערוץ 1 ואנשי ההפקה שלו בניקוסיה המתפעלים את הצוות הקפריסאי. הם האחראים על ההכנות לקראת משימת השידור הישיר, הם מצֻוִוים על קיום חזרות קפדניות בטרם תחילת השידור הישיר, הם אלו שנדרשים לעריכת תיאומים טכנולוגיים קפדניים, ובדיקת Match up הפקה – טכנולוגי כללי בין ניידת השידור הקפריסאית לבין ה- Master Control בירושלים. הם הנושאים באחריות הראשית כלפי העורך האחראי שלהם יוֹנָה וִויזֶנְטַל וכלפי ציבור משלם האגרה שמנפק להם כאמור מַס כספי עצום בסדר גודל של כ- 1.000000000 (מיליארד) שֶקֶל מידי שנה בשנה.

3:50 דקות לפני תום הרבע הראשון במצב של 5:14 לטובת ישראל בקע לפתע קולו של אורי לוי מהאוב…"שלום מניקוסיה, ישראל מובילה ביתרון של 14 : 5 אולם ככה לא נוכל לשדר מפני שהקול שלנו חוזר אלינו…". לפתע שומעים קול באנגלית, "…Hello… Hello… One… Two". אתה מבין שערוץ 1 שרוי בצרה צרורה ואיננו יודע לנהל את עסק השידור בתפעולו ואחריותו . פחות ו/או יותר בנקודה זו שָב השידור הישיר מניקוסיה לתקן הטלוויזיוני הרגיל שלו ומרגע זה ואילך מתנהל כהלכה.

3. פתרונות ושאלות.

א. לא יעלה על הדעת כי ב- 2014 רשת טלוויזיה באשר היא תעלה לשידור לווייני מחו"ל ללא גיבוי של אולפן בית מנווט שכולל בתוכו : מגיש / מגישה + שדר חירום + פרשן חירום למקרה של תקלה בקו השידור המקורי מניקוסיה . שום רשת טלוויזיה באשר היא איננה נוטלת סיכונים מסוג זה של הטסת צוות שידור לחו"ל לצורך שידור ישיר של אירוע ספורט כלשהו (באמצעות ניידת שידור זרה) ובידודו שם ללא גיבוי מסיבי (Back up) של אולפן בית מנווט . היכן מנהל חטיבת הספורט מאיר בר ? היכן עמית הורסקי ? היכן יורם ארבל ? היכן מירי אליקים ? היכן שרון פרי ? היכן צבי שרף ? היכן רז שכניק ? היכן כל אלה שצריך אותם ??? היכן חשיבה מינימאלית של סנטימטר אחד קדימה כדי להגן על ביטחון השידור ? על העורך הראשי החדש של רשות השידור יוֹנָה וִויזֶנְטַל לנפנף ולהעיף קיבינימט את כל הרשלנים , הבלתי מוכשרים , והבטלנים . ו- מוטב שעה אחת קודם .

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אולפן הבית המנווט בירושלים . אני ממנה את אורי לוי (משמאל) כמגיש – שדר חירום (לצדה של המגישה אורלי יניב) ולידו את פרשן החירום גיורא שפיגל. אורי לוי וגיורא שפיגל החזיקו את ה- Pre Games Show , את ההפסקות שבין שתי המחציות, ואת ה- Post Games Show בניתוחים, פרשנויות, וסטטיסטיקות. יחד עם זה הם (וגם הפרשן יהודה שהרבני שלא נראה בתמונה) שימשו צוות חירום לשידור ישיר של המשחקים במקרה של תקלות זמניות בקווי השידור של שלושת השדרים במכסיקו 1986 – יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. תעשיית הטלוויזיה שעוסקת בתקשורת המונים איננה יכולה להניח ליד המקרה לשלוט בה. היא חייבת להיערך מראש לתקלות אפשריות, איתורן, ומציאת פתרון מיידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב. לא יעלה על הדעת כי בעמדת השידור של אורי לוי וגור שלף בניקוסיה לא יותקן טלפון בינלאומי כגיבוי לקו השידור ISDN המקורי של צוות השידור במידה וחלה תקלה . ואומנם אירעה תקלה. אילו היה מותקן טלפון בינלאומי בעמדת השידור שלהם בניקוסיה שניהם היו יכולים לפחות לשדר ישיר על קו הטלפון עד לתיקון קו ה- ISDN.

ג. לא יעלה על הדעת כי ב- 2014 כל רשת טלוויזיה באשר היא לא תתכנן לעצמה היערכות חירום למקרים של תקלות , ולא תתרגל את עצמה לאיתורן המהיר ומציאת פתרון מיידי בעת השידורים הישירים מחו"ל .

ד. אני מכיר כמעט את כל אנשי ערוץ 1 שהיו שותפים לשידור הישיר הכושל אמש והופיעו ב- Roller Credits ובראשם : המפיק בניקוסיה יגאל שמעוני, צוות השידור בניקוסיה אורי לוי וגור שלף, העורך בירושלים איציק פרז, המפיקה בירושלים יפעת כהן עבוד, איש המערכת יהונתן קנלר , הבימאי גיל לסניק , ועוזרת הבימוי שלו לורה קורנפילד . אלה האנשים ששותפים לקומדיה טלוויזיונית מעוררת רחמים . על העורך הראשי יונה וויזנטל להתערב לאלתר בברדק הזה שקוראים לו חטיבת הספורט של ערוץ 1. מדובר באנשי טלוויזיה וותיקים מאוד שמפשלים בפרהסיה באופן שיטתי , בצורה ממושכת וחמורה , ומזלזלים בגלוי בצופיהם . אתה רואה שאין שם טיפה אחת של ניהול ומנהיגות. אם כך שיחזירו למממן הציבורי את תשלום האגרה שהוא מעניק להם ביד נדיבה . מה זאת צריכה להיות ההפקה החלטוריסטית הזאת שמפיקה לבסוף רייטינג בן שני אחוזים ורבע…??? בושה וחרפה.

ה. האם יוותר ערוץ 1 על אולפן בית מנווט גם בשידור הישיר הקרוב הבא של המשחק ישראל – בולגריה מלארנאקה…??? נראה אותו לוקח שוב סיכונים שלא לצורך . תקלות טלוויזיה לווייניות הן נדירות היום ב- 2014 . טכנולוגיית תקשורת לוויינים עברה מהפכים ושיפורים עצומים מאז השידור הספורטיבי הלווייני הראשון לפני יובל שנים של אולימפיאדת טוקיו 1964 והעברת סיגנל הטלוויזיה היפני של NHK (רשת הטלוויזיה היפנית הציבורית) מטוקיו לארה"ב באמצעות לוויין התקשורת הראשון בהיסטוריה TELSTAR . היום היא בטוחה והתקלות בה נדירות . אף על פי כן שום גוף שידור של תקשורת המונים איננו נוטל סיכון כאִילוּ מדובר בהצלחה לוויינית של % 100 . ברור שהוא מציב גיבוי כזה ו/או אחר לעצמו גם אם מדובר באֶפֶס קצהו של סיכוי של התקיימות תקלות . כשהן קורות גם אם לעיתים רחוקות – הן מסבות טרגדיה, מפח נפש, ואכזבה רבתי . שום רשת טלוויזיה בעולם שמכבדת את עצמה וצופיה איננה עובדת ללא Back up . לעיתים היא בונה גם גיבוי כפול .

4. מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין.

המשחק ישראל – הולנד 83 : 60 אמש הזכיר לי משחק תחתית בליגת העל הישראלית בין מכבי אשדוד לנס ציונה . מגוחך היה לשמוע את גור שלף מספר לצופיו כהאי לישנא : "יופי של הנעת כדור…ויופי של סל של עומרי כספי 34 : 12…" . איזה יופי ואיזה נעליים . מדובר בנבחרת הולנדית ירודה שמציגה כדורסל מגוחך . למרות הגיחוך אי אפשר להתעלם מהמאמן הלאומי ארז אדלשטיין שנחשף כאדם בעל אישיות ברמה גבוהה . מאמן שהוא גם מחנך . קצת מחוספס אך עניו ובעל יושרה , דבק בשיטה מסודרת , בקו האימון שלו , ובמשימה הכללית , בעל דרך ארץ , ובעל דוגמא אישית . אני לא רק אוהב אותו . אני גם מעריך אותו . בעת הריאיון שהעניק לאורי לוי וגור שלף סיפר שהיה לו לא קל להזיז את עומרי כספי לעמדה מס' 4 ובכך החליש את צוות השידור שלפני הרצה את תורתו . אינני זוכר שאורי לוי וגור שלף דנו בגרסה הזאת ואומנם הדגישו בפני צופיהם כי עומרי כספי מאייש למורת רוחו את עמדה מס' 4 , וכי התעוררה איזו שהיא בעיה בהעמדתו שם . ארז אדלשטיין הוא מנהיג שמעורר הערכה וכבוד כלפיו . הג'ינג'י הצליח להפוך את הנבחרת לקבוצה בה הפרט מוותר על האגו שלו למען הכלל . בחיי קהילייה גם ספורטיבית זה המון .

5. לקחי עבר טלוויזיוניים בהיעדר אולפן בית מנווט. אילוזיה ומְצִיאוּת הם פעמים רבות אותו הדבר ושרויות באותו הצד של המשוואה הטלוויזיונית. 

אלכס גלעדי ודן שילון אינם מייחסים חשיבות לאולפן טלוויזיה מנווט , תומך , ומוביל של שידורי ספורט ישירים בינלאומיים . את ההפסקות במחציות אנחנו ממלאים בסדרת האנימציה "Popeye The Sailorman" במקום לפרשן , להסביר , ולנתח את מהלכי המשחקים . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות אירופה בכדורסל – יוגוסלביה בקיץ 1975 תובעת מחיר כבד מהשדר אלכס גלעדי . קרייני הרֶצֶף בטלוויזיה המונופוליסטית הופכים לאנשים מפורסמים כמו שדרני הספורט דן שילון ואלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה שדר טלוויזיה אינטליגנטי ובר סמכה אך רצה להיות מפיק . ועוד איזה מפיק . פספוסים מכוונים ביודעין של אנשי טלוויזיה במהימנות הדיווח הדוקומנטארי העובדתי שלהם , במקום ובזמן .

שנים רבות נשמר בשנים ההן בעשור ה- 70 של המאה הקודמת במחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הסטנדרט המיושן של הפקת שידור ישיר מחו"ל (גם בארץ) ללא אולפן בית מנווט ו- מוביל . כשמוּנה דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות ב- 1974, הוא הוריש למחליפו אלכס גלעדי מוֹרֶשֶת חצויה שבחלקה הייתה חסרת תכלית. שידורם הישיר של אירועי ספורט נוצצים ללא אולפן מוביל ומנַוֵוט  הייתה גישה אנכרוניסטית ולא עיתונאית המגבילה את זרימת האינפורמציה לציבור הצופים, וגם מסוכנת מאוד לביטחון השידור. אלכס גלעדי לא שִכְלֵל אותה במועד ולפחות פעם אחת היא גבתה ממנו מחיר כבד. הוא נכווה קשה.

ללא אולפני ספורט מקצועיים מובילי שידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היו אלה ימי התהילה של מגישי הרֶצֶף , ענת שָרָן , דָן כָּנֶר , אביבה מִילְגֶלְטֶר , תִּקְוָוה מוֹר , בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן , וצְבִי סַלְטוֹן .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. זוהי מגישת הרצף ענת שרן. (התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מגיש הרצף דן כנר. (התמונה אדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דמותם הייתה פופולארית כשל מגישי החדשות . הם היו עולים "לאוויר" לפני כל שידור בינלאומי ישיר (עשיר רייטינג) של מחלקת הספורט נוכח פני האּוָמה , מדקלמים קריינות רֶצֶף מחושבת מראש, ומכניסים לשידור ישיר את המחצית הראשונה , ואז נעלמים לשעה קלה . זאת הייתה השיטה . בתום המחצית הראשונה הדבר היה חוזר על עצמו . הם היו מופיעים שוּב ושוּב בכל הדרם על המסך ומבשרים לעם, "…כי המחצית הראשונה הסתיימה, ועכשיו בהפסקת המשחק נשדר לכם פרק נוסף מהסדרה "Popeye  the sailor Man" ונעלמים לרגע קט . מדהים כיצד בעת שידור ישיר של משחק כדורסל הִרשוּ לעצמם אז מפיקי הספורט בתחנת טלוויזיה רצינית לשָדֵר בהפסקת המשחק את פופאי אוכל תרד ובלוויית פס הקול המוסיקאלי רווי הקסם של סרט הקרטוּן (Cartoon) הזה מכניע את בלוטו וזוכה באהבתה של אוליב . לקראת חידוש המחצית השנייה נגלוּ שוּב מגישי ומגישות הרֶצֶף והודיעו לציבור בחֵן רב , "…נעבור אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי בפאלאציו דלו ספורט ברומא לתיאור המחצית השנייה… וכו' ". זה היה ריטוּאל מגוחך ופתטי שחזר על עצמו מידי שידור ישיר מחו"ל. מגישי ומגישות הרֶצֶף נאים ונאות , בעלי קול טוב וקריינות רהוטה, שימשו בעל כורחם אולפן ספורט נייד.

למחלקת הספורט לא היו אז שַדָּרֵי אולפן מובילים משלה ולא פרשנים באולפן . לא בנו אותם ולא היו זקוקים להם מפני שממילא לא מוּסַד אולפן מוביל כזה בתחנת האֵם ברוממה – ירושלים . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא חשב אז על הקמת אולפן ספורט מנווט בשידורים מחו"ל . מגישי הרֶצֶף המיומנים בקריינות רהוטה הספיקו להוביל את השידור . הגִרסה הרשמית סברה ששַדָּר הספורט בחו"ל הוא האלוהים בכבודו ובעצמו , ואלוהים לא צריך עוזרים ופרשנים לידו . גם לא צריך אולפן ספורט מוביל שיוסיף פטפטת על זו הקיימת ממילא . זאת הייתה תפישת שידוּר אווילית וילדותית שחלפה מן העולם, אך הייתה קיימת ושרירה ועוד איך בימים ההם.

בקיץ 1975 התקיימה בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה ההיא אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל . אירוע ספורט חשוב עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל בחיוכים והסתיים בבכי . בדמעות . הפקת הטלוויזיה שימשה נקודת מפנה בהפקת לקחים של צורכי ביטחון השידור . קרתה שם תקלה חמורה שלא הייתה צריכה לקרות . אלכס גלעדי נשלח לבלגראד בגפו ע"י מר ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בעקבות נבחרת הכדורסל של ישראל . אלכס גלעדי ידע לשָדֵר . בטח להָפִיק . הוא סמך על עצמו . בעצם גם לא הייתה לו ברירה אלא לסמוך על עצמו מפני שהיה אלוהים , או לפחות נחשב לכזה בעיני שולחיו. כמו דן שילון בזמנו גם הוא היה בימים ההם צֶוֶות שידוּר של איש אחד. הוא היה מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא, שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, המפיק הראשי, והכתב הראשי, וגם הטכנאי של עצמו. הוא פעל ביוגוסלביה לבדו ללא מֵפיק שטח ו/או טכנאי תקשורת, ללא פרשן נלווה, ולבטח בלי עוֹזֵר שַדָּר. יתרה מזאת. מפני שהיה אלוהים כמו דן שילון לפניו הוא הפעיל את השידורים הישירים מחו"ל כמו זה של אליפות אירופה בכדורסל 1975 ללא אולפן מְנָוֵוט בירושלים . אלכס גלעדי היה אלוהים, אך אלוהים שכפוף לחוקי הטכנולוגיה שהוא יצר . אלכס גלעדי היה השַדָּר והנווט של השידור ועתיד היה לשַלֵם על כך בעונש כבד ובריבית דה ריבית . מייד תקראו ותדעו גם אֵיך וגם למה.

השידור הישיר בין העולם הגדול לירושלים נסמך על טכנולוגיית תקשורת לוויינית ושימוש בקווי שידור בינלאומיים 4W (ארבעה גידים) באיכות של khz 3.5 שיצאו מעמדת השידור בחו"ל בדרך הארוכה ליעדם בירושלים. נתיבי קווי השידור היו ארוכים ומפותלים , ומורכבים מבחינה טכנולוגית . בדרכם מחמשת יבשות תבל בדרך לאולפן הטלוויזיה בירושלים חצוּ קווי שידור ה- 4W מספר רב של צמתים טכניים. כל צומת טכנית כזאת היא מהמוּרה פוטנציאלית הנשלטת ע"י גורמי בקרה שאינך מכיר . טעות קטנה במיתוג או חיבור לא נכון של קווי שידור ה- 4W שלנו ע"י אחד הטכנאים הזרים המועסקים בקטעים ובצמתים הפרושים לאורך דרך של אלפי הקילומטרים עליה הם נעים לירושלים , היא טעות מספקת , כדי לגרום לפשלה בה קוֹלוֹ של שָדָר הטלוויזיה יגיע לטִימְבּוֹקְטוּ או קָטְמָנדוּ במקום לירושלים . היה צריך להתפלל אז לנֵס שכל ההפקה הארוכה והמתמשכת הזאת ללא ערבויות וביטחונות טכנולוגיים מספקים , אומנם תעבור בשלום . ההספק של אלכס גלעדי ככתב ושַדָּר בודד המכסה את משחקי נבחרת ישראל בטורניר היה עצום . הנבחרת בהדרכתו של אברהם חֵמוֹ זכתה במקום השביעי . בשלב הראשון בקָארְלוֹבָאץ' ניצחה נבחרת ישראל את פולין 90 : 84 . במשחק הזה הצטיינו חַנן קֶרֶן שקלע 25 נק' , בּוֹעַז יַנָאי 20 נק' וגֶ'ק אָיְיזְנֶר 20 נק'. שיחקו טוב גם אִיתּמָר מַרְזֶל, טַל בּרוֹדִי, בַּארִי לֵיבּוֹבִיץ', מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', שְמוּאֵל אָבִישַר ואָבִיגְדוֹר מוֹסְקוֹבִיץ'. ישראל ספגה אח"כ שני הפסדים נגד צ'כוסלובקיה 86 : 85 ונגד ברה"מ 85 : 71 ונגזר עליה להתמודד במשחקי הדירוג 12 – 7. בשלב הדירוג ניצחה נבחרת ישראל בכל ארבעה משחקיה . נגד הולנד 81 : 80, טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נק'), רומניה 119 : 105 וגברה גם על יוון 87 : 76.

רוב משחקי הנבחרת הועברו בשידורים ישירים ע"י אלכס גלעדי והגיעו ליעדם בשלום מן ההיבט הטכני . אלכס גלעדי היה מחליפו של דן שילון שַדָּר הספורט מספר אחת אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבר לנהל את חטיבת החדשות . ב- 1975 קיבל אלכס גלעדי את הגושפנקה הרשמית של שַדָּר הכדורסל הנחשב ביותר במדינה . יריבו למאבק על הרייטינג , שַדָּר הרדיו של "קול ישראל" גדעון הוֹד טען גם הוא לבכורה, אך הסקרים הוכיחו ללא צֵל של סָפֵק שרוב רובו של הציבור מעדיף ונוהה אחר שידורי הטלוויזיה של אלכס גלעדי ואיננו מאזין לשידורי הרדיו כשיש לו את זכות הבחירה בין שתי האפשרויות. גדעון הוֹד ניסה טְרִיק רכילוּת באחד מהימים ההם וסיפר למי שרצה לשמוע (סיפר גם לי בכתב ובע"פ), כי זה נכון שרוב הציבור צופה באמת בשידורי הטלוויזיה , אך משקיט את קולו של אלכס גלעדי , ומגביר את קולו שלוֹ הבוקע מהרדיו . לגִרסת ההעדפה הזאת של גדעון הוֹד לא הייתה שום אחיזה במציאות . גב' מיכל כספי האחראית על סקרי רשות השידור קיבלה את בקשתי , והציגה פעם את "תופעת החלשת קוֹל הטלוויזיה בעת הצפייה בשידורי כדורסל ישירים והגברת קול הרדיו במקביל" , כשְאֵלַת סֶקֶר. התשובה לא הפתיעה אותי . % 0.003 מתוך מיליון צופי משחקי הכדורסל בטלוויזיה נהגו באמת להשקיט את קולו של אלכס גלעדי ולהגביר את קולו של שדר הרדיו . בתרגום מתמטי למספרים מוחלטים מדובר בכמות צופים אפסית הנעה בערך סביב 30 אנשים . כולם כנראה קרובי משפחתו של גדעון הוֹד .

לפני תחילת המשחקים הספיק אלכס גלעדי החרוץ להכין כתבה חדשותית רחבת היקף שנושאה היה "יוגוסלביה כמדינת כדורסל בחַיִץ שבין מערב אירופה למזרחה" . הכתבה שודרה במגזין "יומן השבוע" בערב שישי – 6 ביוני 1975 (בעריכתו והגשתו של רם עֶברוֹן ז"ל) . יוגוסלביה של יוסיפ ברוז טיטו הייתה מדינה קומוניסטית אך רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית שלה JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) הייתה חברה מלאה suuet באיגוד השידור של מערב אירופה (EBU) ולא השתייכה לאיגוד השידור של המדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה (OIRT) .

אלכס גלעדי היה איש רציני והפליג בחשיבות הכתבה . הוא כלל בתוכה סקירה היסטורית רחבה על יוגוסלביה מימי המלכות העותומנית , דרך תקופת הקיסרות האוֹסְטְרוֹ – הונגרית וכלה במלחמת העולם השנייה , ובעקבותיה שלטונו הרודני של הקרואטי יוֹזֵף בָּארוֹז טִיטוֹ שכרך יחדיו ששה עמים סלאביים (סרביים , סלובניים , מקדוניים , קרואטיים , בוסניים , ותושבי מונטנגרו) לאומה אחת גדולה – יוגוסלביה . הוא כמובן לא שכח להזכיר בכתבתו שהעַריץ הקרואטי קבע את בירתו בסֶרְבִּיָה , הלא היא בֶּלְגְרָאד . דווקא שוֹט הצילום הראשון בפתח הכתבה שָבָה את לבִּי יותר מכל . נראו בו שני ילדים יוגוסלביים בבגדים בלויים ונעלי ספורט קרועות זורקים לסַל כדורגל ישן וּמְסְמוּרטַט באיזה מגרש שכוח אֵל בסביבה כפרית ליד בלגראד . זה היה שוֹט צילום פסטוראלי יפהפה , אמיתי ורגיש , ומלא תּוֹם , שסיפר ביושרה מוחלטת על אהבת הילדים התמימה למשחק הכדורסל . קולות שמחת הילדים בשפה הסֶרְבִּית (שקלט המיקרופון) המתמודדים בחדווה זה מול חברו, רק הוסיפו לאמינות הכתבה.

שימשתי יד ימינו של אלכס גלעדי לאורך שנים רבות . שנינו היינו מכורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואהבנו עד למאוד את עבודתנו , אך אני הייתי מכור גם לאלכס גלעדי . עמדתי לרשותו 24 שעות ביממה כפי שהוא עמד לרשות הטלוויזיה . בשנים הראשונות לעבודתנו בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כשמקום מגוריו היה בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון ושלי ברמת אביב (תל אביב) הוא היה מתייצב מידי בוקר ליד ביתי ב- 06.40 עם מכונית ה- BMW הכתומה החדשה שלוֹ ושל רעייתו חווה שמספרה היה 744 – 289 כדי להגיע לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששכן בשכונת רוממה בירושלים במועד. הוא היה דייקן מאוד . בשמונה בבוקר כבר ישבתי ליד שולחנות העריכה יחד עם עורכי הסרטים הראשונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית, רִינָה בֵּן מֶלֶך – מוֹהָר , נֶטָע עֶפְרוֹנִי , סָאלִי סָלָמֶה , גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל , יַעֲקב אָיְיזֶנְמַן , נִסִים מוֹסֵק , בּוֹבּ גוֹלְדְמַן , הָארי גוֹלְד , ואחרים כדי לערוך עבורו ועבור דן שילון את כתבות הספורט לתוכנית הנוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", "משחק השבוע" ש-  % 90 מחומר השידור שלו היה בשנים ההן כדורגל אנגלי , וכמובן "מבט ספורט" במוצ"ש. הייתי תמיד בקרבתו של אלכס גלעדי . ככה זה יצא . הוא לא דרש "Distance" והיה האיש הקרוב אלי ביותר מבין כל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות שהיה הבוס שלי. נסענו ביחד לירושלים וחזרנו משם יחדיו לביתנו, אכלנו את ארוחותינו ביחד במזנון הטלוויזיה, עבדנו ביחד ושירתנו במשך שנים את אותה רשת הטלוויזיה וכבשנו את אותם יעדי השידור. גם עכשיו נמצאתי מולו בצד השני של העולם (בישראל) כדי לקבל באולפן בירושלים את הכתבה העושה דרך של אלפי קילומטרים בלוויין מיוגוסלביה לישראל . התיאום בין שנינו היה טלפוני בחיוג ישיר. הטלפון נשאר פתוח כשאוזנינו צמודות לאפרכסות כל עוד נמשך תהליך העברת החומר מבלגראד לירושלים . שיחות מבצעיות כאלה מתנהלות תמיד בניבים טכניים. בשעה שסיגנל הטלוויזיה היוגוסלבית JRT נראה על המוניטור ב- MASTER CONTROL (חדר בקרה ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) בירושלים , באמצעות פעולות תיאום של המרכז הטכני של ה- EBU ששכן אז בבריסל, שידר אלי אלכס גלעדי ממקום מושבו בבלגראד "Cue", ומכונת ההקלטה פאר הטכנולוגיה הטלוויזיונית ה-  VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) בירושלים החלה להקליט את כתבתו.

צורת העבודה הזאת בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יודעת שובע ואיננה מכירה בגבולות הזמן. הייתי אז אב לשלושה ילדים קטנים, אך דווקא בכל סוף שבוע בימי שישי ושבת, בשעה שרוב הציבור נח בביתו והמשפחה מתלכדת כולה לשהות ובילוי משותפים, מצאתי את עצמי עובד ביתר שֵאת . בימי שישי ושבת מתרכז עיקר פעילותו של הספורט בישראל. מבלי להרגיש אתה מוצא את עצמך עֶבֶד של העבודה המורכבת הכפופה כל העת ל- Dead line. אין רגע דַל . אין דקה משעממת. לפתע בסוף הדרך אתה מגלה שהטלוויזיה הפכה להיות ביתך השני ולעיתים גם הראשון. לרוע המזל גם על חשבון המשפחה. סוג העבודה העיתונאית המטורפת הזאת בטלוויזיה כפתה עלי ועל רעייתי לנטוש את תל אביב ב- 1975 ולעבור לגוּר בירושלים.

בתום הרצת הכתבה מבלגראד באותו יום שישי אחה"צ ההוא של  6 ביוני 1975, שיבחתי באוזניו את כתבתו המעניינת שהייתה באמת עשויה בטוּב טעם . "אלכס , אפילו אלוהי הטלוויזיה יודע שהכתבה הזאת היא נהדרת", אמרתי לו והוספתי, "רק תגיד לי כיצד תפשת בדיוק את שני הילדים האלה משחקים דווקא כדורסל ?". תשובתו הייתה מוחצת ומהירה : "עזוֹב יוֹאָשִיש קיבוצניק תמים שכמותך", השיב לי והוסיף מייד , "הֵם בכלל שיחקו כדורגל, רק ביקשתי מהם לשחק לרגע אחד כדורסל לצורך הצילומים שלי, והם הסכימו". תשובה נהדרת. איך לא חשבתי עליה קודם . הרעיון של אלכס גלעדי לזרוק כדורגל לטבעת הסַל הגשים את חוֹק הברזל של תעשיית הטלוויזיה הקובע כי המַראוֹת על המִרקע הן לעיתים קרובות מאה אחוז אִילוּזְיָה וגם מאה אחוז מְצִיאוּת בעת ובעונה אחת .

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . לפני כ- 40 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. אלכס גלעדי הנערץ. איש הטלוויזיה המוצלח ביותר שצמח במדינת ישראל. (צילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת. לפני כ- 40 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה רק מקום עבודה עבורי. היא הייתה שליחות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מכיר כמה אישים ידועים בטלוויזיה שפִסְפֵסוּ בכוונה תחילה עובדות של זמן ומקום ושילבו ביודעין אִילוּזְיָה ומציאות אמת מבלי לדווח על כך לצופיהם . כל תוכיות הבידור בערוץ הטלוויזיה הציבורי, "שעה טובה" וְ- "סיבה למסיבה", ששודרו בערבי שישי בשנות ה- 80 בהגשת והנחיית רבקה מיכאלי ומני פאר, וגם זאת של "שישי בגאון" בהגשתו והנחייתו של יורם גאון (החלה להיות משודרת  ב- 2002) , הֵן תוכניות שמוקלטות בימי חוֹל. זה לא מפריע למנחים לומר ברוחב לֵב לצופים ברֵיש גלי בפתח התוכנית , "שבת שלום", ברכת נִימוּסין המעניקה לצופה תחושה של שידור ישיר . הציבור מקבל זאת ולא רואה בה רמאות. מנחי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית בערבי שישי טורחים לברך את צופיהם בשבת שלום, אך לא טורחים לעומת זאת להפר את האילוזיה הטלוויזיונית. הם אינם מגלים בשום אופן לצופים שבעצם התוכנית הוקלטה באחד מימי החוֹל באמצע השבוע, ומשודרת באיחור של כמה ימים. זה מעין טָאבּוּ. משחק מכוּר. מראות הטלוויזיה הן משחק מכור שבו ה- אילוזיה מתערבבת עם המציאות והמציאות עם האילוזיה. תפקידם של עורכי הטלוויזיה כמו עורכי הקולנוע למנוע מהצופה בין היתר להבחין בין הדמיון למציאות . המדיה היא בעלת כוח מדהים ומוכרת לעיתים אשליות בקלות רבה. אפשר לראות זאת על כל צעד ושעל בסרטי אומנות ובידור , סדרות רומנטיות , מותחנים , סרטים מוסיקאליים, סרטי טבע, ואפילו חדשות. נושא הכתבה והמושא שלה מדלגים בקלות באמצעות עריכה נכונה בין שיני הזמן וגלגל המקום. אסור לעולם שהצופה יבחין בנקודת העריכה האמיתית בסיפור. בימאי מחונן בטלוויזיה או בקולנוע מודע היטב ל- Continuity, להמשכיות ההכרחית של התסריט. יש לו פתרונות רבים כיצד להפוך את האילוזיה למציאוּת לא רק ע"י עריכה הגיונית (ואם צריך גם מתוחכמת) , אלא ליצור את האפקט המתבקש באמצעות מוסיקת לוואי , טקסט קישור , וכיו"ב .

בראשית 1977 הטיל אלכס גלעדי על כתב מחלקת הספורט ירין קימור (מתעד מוכשר) להכין כתבת תחקיר לתוכנית "מבט ספורט" על מוכנותה של השחייה הישראלית , גברים ונשים , כשלוש שנים טרם אולימפיאדת מוסקבה 1980 . ירין קימור לקח את עבודתו ברצינות רבה , אולי רבה מידי , והפר לרגע קט את חוק שימור האילוזיה יחדיו עם המציאות . הפרת החוק העניקה צביון ביזארי לכתבת הטלוויזיה שלו . הכתבה התמוהה נפתחה עם מוסיקת רקע של "פסוקו של יום" וטקסט הקושר את עם ישראל מונהג ע"י משה רבנו חוצה את ים סוּף בימי יציאת מצרים לפני ארבעת אלפים שנה , שָזוּר עם סיפור תקוות השחייה הישראלית במוסקבה 80' . עיניו של אלכס גלעדי חשכו . הוא כמעט התעלף . ב- 1978 הטיל אלכס גלעדי על יָרִין קִימוֹר לתַּעֵד את סיפור הצלחת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים של אורי מלמיליאן והיו"ר הכריזמטי והאִכפתי שלה מר ראובן ריבלין (היום נשיא המדינה , ולשעבר יו"ר הכנסת ולשעבר גם ח"כ ושר התקשורת בממשלת ישראל) . הצַלָּם של יָרִין קִימוֹר היה יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים ושיאן ישראל בשחייה בשנות  ה- 50  של המאה הקודמת בכל משחי החתירה  מ- 50 מ'  ועד 1500 מ'). לרוע מזלו התפספס אחד הצילומים המרגשים בסרט  הדוקומנטארי הזה, בו עדשת המצלמה קלטה את רובי ריבלין נתפש ממרר בבכִי ומורט את שיערו בחדר ההלבשה באִצטדיון ר"ג באכזבה גדולה בתום משחק הפסד . חומר הצילום החשוב נשרף במעבדת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . המתעד המוכשר והתובעני אך מאוכזב עד עמקי ליבו מאבדת הצילום הקשה , לא וויתר וביקש מרובי ריבלין לשחזר מול המצלמה את דרמת הבְּכִי שלו שהלכה לאיבוד . מלאכת השִחְזוּר נעשתה בשעות העֶרֶב בשירותים בחצר הטלוויזיה  הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים ליד בניין החוטים . מר רובי ריבלין התגלה כשחקן בעל חוש תיאטרלי של ממש ועשה את תפקידו נאמנה . הוא הסכים והצליח לשחזר בצורה טבעית את הטקסט (על פי פס הקול המגנטי המקורי שנשמר) ואת סצנת התפרצות הזעם והיבבות של עצמו , ולפיתת שיער ראשו . ראיתי את תוצאת מלאכת השִחְזוּר ולא האמנתי למראה עיניי . רובי ריבלין הפך לפרק זמן קצר לשחקן בסדרת טלוויזיה , או תיאטרון אם תרצו .

מפני שצילום השִחְזוּר נעשה בשעות החשיכה בפילם שחוֹר / לָבָן ב- Location  סגור ונבלע אח"כ במקלעת העריכה של הסרט , לא היה ניתן להבחין אם מדובר באמת באִצטדיון ר"ג , או בשינוי Location  אחר . רובי ריבלין וירין קימור היו שותפים לחטא דוקומנטארי – קולנועי מוכר . יו"ר בית"ר ירושלים לא עמד בפיתוי שטמון בחשיפת הצילום , ובימאי הסרט לא הסכים להפריד בין האילוזיה למציאות . גדולתה של הסצנה המשוחזרת נעוץ בעובדה שהצופים לא הבחינו בשִחזור . אף על פי כן במקום כלשהו , הפך התֵּיעוּד של ירין קימור "לדְיוּקוֹ – דְרָמָה" בסרט "בית"ר ירושלים – 1978", שיחזור של מצב , ולא סֶרֶט דוקומנטארי אמיתי. בעיקר בשל העובדה שלא הופיעה שום כתובית המעידה בפני ציבור הצופים כי בִּכְיוֹ של רובי ריבלין הוא קטע משוּחזר . אסור לעשות זאת ולנהוג כך בסרטים תיעודיים. אין דָבָר כזה לבַיֵים את המציאות . הסתרת שִחְזוּר המציאות היא בעיה מוסרית בין המתעד לבין מצפונו ומהווה עבירת אמינות כלפי צופה הטלוויזיה. לזכותו של ירין קימור מגדולי המתעדים בערוץ הטלוויזיה הציבורית ייאמר מייד, שהוא לא חזר על העבירה הזאת מעולם פעם נוספת.

ב- 1977 תעד ירין קימור את ריצת המרתון הראשונה של הכּיִנֶרֶת . אלכס גלעדי אישר לו לעשות כתבה בת עשר דקות ל- "מבט ספורט". הוא לא הכיר כל כך את אופיו של הכתב המוכשר והדומיננטי הזה . ירין קימור היה לא רק כתב, אלא בימאי בעל חושים של מתעד תובעני. הוא גייס חמישה ציוותי צילום בראשותו של הצלם הראשי דני ברנע, והביא לאלכס גלעדי סרט דוקומנטארי מרשים בן 50 דקות . הסרט שודר בתוכנית "משחק השבוע" במקום משחק כדורגל כמקובל. סיומו היה מפתיע ואנושי מאין כמוהו. בריצה התחרותית נטל חלק גם יוֹסֵף בַּיִין בן ה- 65. נקודת הגמר של הריצה הייתה קיבוץ מעגן . כשהגיע יוֹסֵף בַּיִין אל חוט המטרה כשעתיים אחרי אחרון הרצים השתררה כבר חשכה והוא מצא את שער הקיבוץ נעול. אף אחד לא חיכה לוֹ חוץ מהמצלמות של ירין קימור . פנס תאורה האיר את פניו המשתוממות והעייפות מהמאמץ הגדול. יוסף ביין היה רשאי להיות גאה בעצמו הוא סיים את הריצה המפרכת ולמרות כל המשברים דבק במשימה ולא נטש אותה. ירין קימור הנציח את הרגע הזה במצלמותיו.

טקסט תמונה : קיץ 1975. העיתונאי ירין קימור. אחד האנשים הישרים, הישירים, והמוכשרים שהכרתי בימי חלדי ברשות השידור. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימיה האחרונים של מלחמת המפרץ הראשונה היכן שהוא בסופו של חודש פברואר אולי תחילת מארס 1991 ערך הכתב הצבאי החרוץ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז משה שלונסקי ראיון עיתונאי מוּקלט בתשע בבוקר עם ראש אמ"ן האלוף אמנון ליפקין – שחק ז"ל . הריאיון החשוב אמור היה להיות משודר "במבט" באותו ערב . מפאת עיסוקיו של אלוף המודיעין נערך הריאיון בשעות הבוקר (הוקלט על מכונת VTR של אינטש אחד) , אף על פי כן ביקש המראיין לברך את המרואיין שלוֹ בברכת , "עֶרֶב טוֹב" , ובכך להעניק לריאיון ממַד אקטואלי עכשווי הסמוך לשעת שידוּרוֹ . המראיין משה שלונסקי דרש מראש אמ"ן להשיב לו באותה הברכה בזמן מדומה . כלומר , "ערב טוב" למרות שהריאיון נערך בתשע בבוקר . תשובת אלוף המודיעין "ערב טוב" נדרשה ליצור אפקט של שיחה חדשותית הסמוכה למועֵד שידורה . אלוף המודיעין אמנון ליפקין שחק ז"ל שהיה עסוק ולא היה יכול להתפנות לריאיון בשעות הערב הסכים להצעה והשיב באמת למברך שלו "עֶרֶב טוֹב" . בכך שיתף פעולה בעצם ב- פִבְּרוּק זמן הריאיון עם הכתב הצבאי . זה היה מעשה משונה ומביך מצד איש הצבא שנודע במהימנותו ובאינטגריטי שלוֹ ומנגד מעשה אנטי עיתונאי של הכתב הצבאי . במקום להגיד למשה שלונסקי "אינני משתתף במשחקי הטלוויזיה שלך" הוא הסכים לשתף פעולה עמו . זה היה מדהים . הצבא העיראקי היה בתהליך התמוטטות טוטאלית , ובמצב הצבאי בחזית מלחמת המפרץ , חלו מידי רגע תמורות מפליגות . המֵידַע שהיה יפה לשעוֹת הבוקר לא התאים ולא היה עדכני למהדורת "מבט" . שהיתי במקרה בחב"מ (חדר בקרה מרכזי – Master Control ) הממוקם בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים , לצורך תיאום שידורי הספורט שלי והייתי עֵד לשיחה הקואורדינציה המביכה הזאת בין הכתב בצבאי לאלוף המודיעין של צה"ל . הריאיון המוקלט נפתח באמת בברכת "עֶרֶב טוב" של המראיין , והמרואיין השיב למראיינו ללא כחל ושרק ממש באותן המילים "עֶרֶב טוב" כשהריאיון נערך ומוקלט בכלל בבוקר . כך הוא גם שודר ב- "מבט" . יכול להיות שסיפור המעשה הבלתי מוצלח הזה היה קשור באמת באי יכולתו של ראש אמ"ן להתראיין בשעות העֶרֶב סמוך "למבט" בשל סיבות צבאיות – מבצעיות אך הסכמתו לומר במהדורת חדשות "עֶרֶב טוֹב" בראיון בּוֹקֶר עיתונאי זוהי אִילוּזְיָה ופִבְּרוּק . הונאת הצופים . כמובן שצופי הטלוויזיה לא ידעו שהם חוזים בריאיון מלחמה יָשָן ששעת ההפקה שלו נעשתה שתיים עשרה שעות לפני שידורו .

למצלמה יש כוח סִימוּם (רָב) . יתכן שבדרכה שלה היא השפיעה אז גם איך שהוא על אלוף המודיעין אמנון ליפקין – שחק ז"ל שהפך להיות רמטכ"ל צה"ל ונודע בקוֹר רוּחוֹ וטוּב שִכְלוֹ . יכול להיות שגם אלופי הצבא זקוקים ליועצי תקשורת לידם בעת הענקת ראיונות או עריכת מסיבות עיתונאים . אין שום תחליף למהימנות המעשה . צלם הטלוויזיה הוותיק איתן הדר ׁ(צלם מצוין) סיפר לי שפעם היכן שהוא בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת צילם במצלמת פילם BL את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מתראיינת ל- "מבט" . בטרם הצילום בעת שמדד את התאורה על פניה במכשיר מַד הַאוֹר שלו עשה מעשה קונדס . הוא קירב את מַד הַאוֹר אליה וביקש ממנה Balance קוֹל . גב' גולדה מאיר שלא ידעה מהחיים שלה בתחום אביזרי ומִכְשוּר הטלוויזיה ולא הבחינה בין מַד תְּאוּרָה למיקרופון , דיברה במבטא האמריקני הידוע שלה בחפץ לב כמְצֻוֶוה למַד האוֹר . איתן הדר שראה כי מעשה הקונדס צלח, חזר על התעלול כמה פעמים. ראש ממשלתנו דיברה ל- מַד הַתְּאוּרָה כל פעם מחדש. זה היה לפני המון זמן . יותר מ- 40 (ארבעים) שנים . הוא נהנה לספר לי את הקוריוז ועוד יותר נהנה לחקות את המִבְטָא האמריקני הכבד של ראש הממשלה שלנו . הדוֹר ההוא הזדקן לבלי הכר . חלקו מת . חלקו האחר לא יכיר עוד את פניו לכשיתבונן במַרְאָה .

במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל שנערך ב- 10 ביוני 1934 ברומא בין נבחרות איטליה וצ'כוסלובקיה צעדה הנבחרת הצ'כית ביתרון מפתיע  1 : 0 משער של אנטוֹנין פּוּץ' (Antonin Puc) בדקה ה- 76 . הקיצוני השמאלי האיטלקי רָאיימוֹנְדוֹ אוֹרְסִי (Raimondo Orsi) השווה בדקה ה- 81 את התוצאה ל- 1 : 1 . שערו היה מעשה של רָב אוֹמָן בכדורגל אך הוא לא צוּלם מעולם למרות שבמקום נוכחו עשרות צלמים מיומנים מכל רחבי מדינות אירופה . גם לא ע"י מסרטות הצילום שהיו באִצטדיון . בדקה ה- 96 בתקופת ההארכה הבקיע אָנגֶ'לוֹ שְקִיָאבְיוֹ (Angelo Schiavio) את שער היתרון שהפך בתום 120 דקות לשער הניצחון . איטליה גברה על צ'כוסלובקיה  2 : 1 וזכתה לראשונה בגביע העולם . למחרת ביקשו הצלמים את רָאיְימוֹנדוֹ אוֹרְסִי לשחזר את הביצוע הנפלא שלו מול שער ריק (ללא שוער) למען הרקורד , אבל הוא לא הצליח .ראיימונדו אוֹרְסִי ניסה עשרים פעמים לחזור על מעשה הפלא שלוֹ ונכשל .בקשת השִחזוּר היא לגיטימית בתנאי שעל התמונה המתנוססת בעיתון מודגשת בבירור המילה "שִחְזוּר" . כישלונו של ראיימונדו אוֹרסי לשחזר את ביצועי עצמו גאל את המו"לים מלהטביע את הכתובת "שִחְזוּר" בעיתוניהם . אין בושה גדולה יותר משימוש בצילום משוחזר התופש את מקומו של צילום דוקומנטארי אוטנטי שהתפספס , בעיקר מהסיבה שהצלם והכתב היו נוכחים במקום ההתרחשות אך החטיאו את האירוע .

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של איטליה 1934 . זהו החלוץ האיטלקי ראיימונדו אורסי (6.4.1986 – 2.12.1901) . הוא שיחק בתפקיד קיצוני שמאלי בנבחרת איטליה במונדיאל של 1934 . שער המשווה שלו בדקה ה- 81  במשחק הגמר ב- 10 ביוני 1934 ברומא , איטליה –  צ'כוסלובקיה לא צולם מעולם . (התמונה הוענקה לי באדיבות  RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 10 ביוני 1934. מונדיאל הכדורגל של איטליה 1934. האצטדיון ברומא. דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר איטליה – צ'כוסלובקיה 2 : 1. זוהי נבחרת איטליה. ראיימונדו אורסי כורע שני משמאל. עומד קיצוני משמאל מעונב בחליפה המאמן הנודע וויטוריו פוצו. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה אחזור לאחור כ- 40 (ארבעים) שנים ואשוב לאלכס גלעדי ואליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- בלגראד ב- 1975 . הכתבה הנחמדה לקראת אליפות אירופה בכדורסל ב- 1975 הייתה התחלת שידור נאה של אלכס גלעדי שלא בישרה במאום על הסוף המַר. נבחרת ישראל המצוינת תחת שרביט אימונו של אברהם חֶמוֹ דורגה במקום השביעי . נבחרת ישראל (עם מיקי ברקוביץ', חנן קרן, בועז ינאי, ג'ק אייזנר, איתמר מרזל, שמואל אבישר, טל ברודי, בארי לייבוביץ', אביגדור מוסקוביץ' ואחרים) ניצחה בשלב הראשון בקרלובאץ' את פולין 90 : 84 , אך הפסידה לצ'כוסלובקיה 85 : 86 ולברה"מ 71 : 85. במשחקי הדירוג בבלגראד גברה ישראל בכל ארבעת משחקיה עַל הולנד בתוצאה 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נקודות) , רומניה 119 : 105 , ו- יוון בשיעור 87 : 76 . השידורים הישירים של אלכס גלעדי מיוגוסלביה לישראל עברו בשלום .

למשחק גמר אליפות אירופה בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד העפילו נבחרות יוגוסלביה וברה"מ. זאת הייתה מתנה נחמדה שהוענקה לאלכס גלעדי. שתי הנבחרות הטובות ביבשת משאַת נפשו של כל שדר טלוויזיה. מי איננו חפץ לשדר את גיבורי בכדורסל הווירטואוזיים של יוגוסלביה, דָאליבַּאסִיץ', קִיצָ'אנוֹבִיץ', צ'וֹסִיץ' , דָאלִיפָּאגִיץ' מול סֵרגֶיי בֶּלוֹב קפטן נבחרת ברה"מ וחבריו בעלי שם, מִילוֹסֶרְדוֹב , יֶידֶשקוֹ , זָ'ארְמוּחָמָדוֹב , אָלֶכּסַנדֶר בֶּלוֹב ואחרים . בשעות הבוקר של משחק הגמר המסקרן ביקרו כפי שסיפר לי אלכס גלעדי טכנאֵי התקשורת של רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) באולם "PIONEER" כדי לחבר את קווי שידור ה- 4W של רשתות הטלוויזיה לעמדות השידור של מדינות ה- EBU . שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי נעדר מההיכל בעת ההתקנה, אבל גדעון הוֹד שדר רדיו "קול ישראל" היה נוכח. כששאלו הטכנאים היכן עמדת השידור של IBA (רשות השידור), סימן להם גדעון הוֹד בכיוון עמדת השידור של רדיו "קול ישראל" וזיהה אותה למתקינים כעמדת- R  IBA (רדיו = R) , מבלי להזכיר את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המסומנת בקוד ההפעלה  IBA – TV. הטכנאים היוגוסלביים פסחו על עמדת השידור של אלכס גלעדי. אין לי ספק שגדעון הוֹד פעל בתום לב, אך באותו הרגע גורלו של אלכס גלעדי נחרץ. לא היה לו קו שידור. חמור מזה, הוא לא ידע שאין לו קו שידור . למזלו הרע גם לא הותקן בעמדה שלוֹ מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי כ- Back up לקו השידור האבוּד . כשנודע לאלכס גלעדי ברגע האחרון לפני תחילת השידור הישיר כי אין לוֹ כלל קַו 4W הבין לפתע לאיזה צרה נקלע. בהיעדר אולפן בית מנווט לא היה לוֹ כל סיכוי להימלט מאסון השידור הטלוויזיוני שמשמש ובא עליו. אלכס גלעדי היה בודד ויחיד בעמדת השידור בבלגראד ללא פרשן, מפיק, או טכנאי שיסייעו לו ברגע האמת.

חמֵש דקות לפני השעה תשע בערב עלתה לאוויר קריינית הרצף היפה ענת שָרָן, וכהרגלה הודיעה  בטקסט חגיגי לצופים , "…בעוד  דקות ספורות יחל משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות יוגוסלביה וברה"מ. אנו עוברים אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי…", אך לא דובים ולא יער. קו ה- 4W דמם. קולו של אלכס גלעדי לא נשמע. גם לא היה יכול הישמע . כל ניסיונותיו של אלכס גלעדי לאָתֵּר קַו שידוּר חלוּפי בהיכל, פַּיוֹנִיר" עלו בתוהו. הוא התרוצץ כפוֹרְפֶרָה אחוּז אָמוֹק אך זה היה מאוחר מידי. אלכס גלעדי עלה על נתיב ההתרסקות מבלי יכולת לשנות את המסלול הזה. “Too late baby”, אומרים האמריקנים. זה היה עצוב מפני שהוא היה זקוק נואשות לעזרה אך היה בודד ביוגוסלביה. לא היה שם איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לסייע לו. לא טכנאי, לא מפיק, וגם לא עוזר שדר. זאת הייתה טרגדיית שידור בימים ההם . כשהחל השידור הישיר של גדעון הוֹד ב- "קול ישראל" ותמונות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית נשארו מיותמות מקולו של אלכס גלעדי שבּוֹשֵש להגיע, הורה הבּוֹס שלוֹ ושֶלי דן שילון מנהל חטיבת החדשות ללא היסוס למפקח המאסטר (חדר הבקרה הראשי) מנחם וולף לחַבֵּר את קו השידור של גדעון הוֹד מהרדיו לתמונה הלוויינית של אלכס גלעדי מהטלוויזיה. זאת הייתה החלטה היסטורית חסרת תקדים וגם חַד פעמית שלא חזרה על עצמה מעולם, שהבליטה כישלון מקצועי נורא של הטלוויזיה הישראלית. אלכס גלעדי נותר המום ומאוכזב מאוד בבלגראד. הוא חש כאילו מנסים להתנקש בחייו. הוא לא ידע את נפשו מרוב צער ובכה כילד . גדעון הוֹד שידֵר עכשיו ישיר בקוֹלוֹ הבלעדי לטלוויזיה הישראלית ולרדיו "קול ישראל" כאחד. הוא סוף – סוף הגשים את חלומו והביס את אלכס גלעדי מהטלוויזיה. בתום השידור הישיר, אמר דן שילון : "פעלתי כפי שפעלתי מפני שהשידור היה חשוב יותר מאלכס גלעדי" . ברור שאם מחלקת הספורט הייתה עובדת אז על פי הסטנדרטים העיתונאיים המקובלים כיום ומכשירה אולפן מאויש המנוֵוט את שידורי אלכס גלעדי וכולל בתוכו מגיש +שדר חירום + פרשן חירום, הכֵּאוֹס הזה לא היה קורה. אחד מתפקידיו שלשַדָּר הספורט המנווט את השידור מן האולפן בירושלים הוא גם לפרוש רֶשֶת ביטחון לתקלה מצערת כזאת כפי שקרתה לאלכס גלעדי אז ב- 15 ביוני 1975 בה קו השידור איננו קיים ולא מגיע ליעדו, וליטול עליו את אחריות שידור במשחק על עצמו יחד עם הפרשן באולפן במקום השדר המקורי. אומנם שידור ה- Off Tube הוא צרה בפני עצמה אך עדיף מכל וכל על פתרון איחוד קו השידור של הטלוויזיה עם זה של הרדיו אולפן טלוויזיה מנווט היה מונע את הביזיון הגדול ואת האילוץ של הכנסת קולו של שַדָּר הרדיו "לאוויר" של הטלוויזיה . דבר כזה של השמעת קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו במקום קוֹלוֹ הַאָבוּד של שַדָּר הטלוויזיה לא קרה מעולם בתולדות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לא לפני 1975 וגם לא אחריה .

בתום השידור שוחחתי עם אלכס גלעדי שישב בּוֹש ונכלם בהיכל "פָּאיוֹנִיר" , מבכה בבכי תמרורים את הבכורה שנלקחה ממנו . זאת לא הייתה שיחה רגילה . זה היה מסע ניחומים . אלכס גלעדי האיש הדבק ביותר במשימה שהכרתי בימי חיי לא עמד בה הפעם . הוא היה מאוכזב מאוד . אלכס גלעדי וגם אני למדנו לקח מַר ושיעור חשוב ומאלף . שידור טלוויזיה מוצלח ככלות הכל הוא תוצאה של עבודת צוות , טרחת מַטֶה משותפת , ומערכת מסודרת . השַדָּר הוא הפונקציה האחרונה המוציאה את השידור לאוויר אך הוא איננו אלוהים. הוא חייב גיבוי אלכס גלעדי לעולם לא ישכח את התבוסה ההיא שסָפָג מגדעון הוֹד ביום הראשון ההוא – 15 ביוני 1975 . נוסף על כל הצרות נגמר לו בבלגראד גם הכסף שסיפקה לו רשות השידור לצורך מבצע השידור הזה . הוא נתקע לשלושה ימים נוספים בבלגראד מבלי יכולת לחזור לארץ. גב' זָאזָה ניקוֹליץ' מנהלת משרד ה- Eurovision בטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (הייתה חברה מלאה ב- EBU למרות שייכותה כמדינה קומוניסטית לגוש המזרחי), הזמינה אותו לגור בביתה. ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של הרשות מצא דרך להעביר לו את הכסף הדרוש כדי לקנות כרטיס טיסה ולשוב לארץ מוכה וחבול. הליך פשוט אך סבוך לנו מפני שלישראל לא היו קשרים דיפלומאטיים אז עם יוגוסלביה.

צריך להזכיר ולא באירוניה שבהיעדר אולפן טלוויזיה מְנַוֵוט "לא שכחנו" לשָדֵר בעֵת הפסקת משחק הגמר בין יוגוסלביה ל- ברה"מ , שני פרקים אהובים מסדרת האנימציה האמריקנית הנפלאה , "Popeye The Sailorman" . בשני הפרקים האלה חזו הצופים הנפעמים בקרבות המרים שמנהל פּוֹפַּאי המלח האָהוּב והנערץ בעל גוון קול של מָסוֹר נגד בְּלוּטוֹ סֶמֶל הרשע על ליבה של אוֹלִיב המקסימה . דרך אגב יוגוסלביה גברה במשחק הגמר על ברה"מ 90 : 84 , וזכתה בפעם השנייה ברציפות האליפות אירופה . משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 לא ייזכר בגלל זכייתה של יוגוסלביה בתואר , אלא מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה (וגם האחרונה) בה איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את קו השידור ה- 4W שלה , ושַדָּר הרדיו של "קול ישראל" מר גדעון הוד הפך בעל כורחו לשַדָּר הטלוויזיה של המדינה כולה . זה היה ניצחון לרדיו "קול ישראל" ותבוסה לטלוויזיה הישראלית הציבורית . אף על פי כן אלכס גלעדי המשיך להיות השַדָּר מספר אחת והמוביל בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בחלוף שנים רבות התברר כי הוא אלכס גלעדי הוא פיגורת הטלוויזיה הגדולה ביותר שהצמיחה תעשיית הטלוויזיה הישראלית מעודה . אלכס גלעדי שִידֵר ישיר את כל התחרויות החשובות בעת ההיא . קוֹלוֹ חַרוּת על סלילי השידור בניצחונות ההיסטוריים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על צסק"א מוסקבה 91 : 72 , והזכייה בגביע אירופה בפעם הראשונה בבלגרד ב- 7 באפריל 1977 , 78 : 77 למכבי ת"א מול מוֹבּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית . הוא אמר למיקרופון השידור שלו בקול עצוּר ובטוֹן מאופק שלא תאם את הדרמה וההתרגשות העצומה שבקעה מן המסך : "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב … אני לא מאמין , אני לא מאמין" . אולי זאת הייתה הנקמה הפרטית שלו בגדעון הוד ודן שילון . אחת מהחוויות הדומיננטיות והחשובות שחוויתי ב- 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה הייתה היכרותי עם אלכס גלעדי .

התרוצצו אז במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  כל מיני וֶורסיות שידור טלוויזיונית של “play by play” . הגִרְסָה הגרמנית דגלה בשידור בעל נפח מוּעט של מֶלֶל שהפך למאופק ויבשוּשי . הוֶורסיה האמריקנית כללה כמו בחיים עצמם המון דיבורים שדמו לעיתים לעודף מלל ופִּטְפּוּט . השַדָּרים האמריקניים והפרשנים לצידם לא היססו לנקוט בפתוס בעת הצורך כדי להעניק לדרמת השידור נופך נוסף . שיתוף הפעולה בין השָדָר האמריקני לבין פרשניו היה לחלוטין לא מכופתר , ולכן זה נשמע לעיתים כדו שיח רציף על ענייני השעה שהֵכיל גם צחוקים וגם בדיחות . המיקרופון של הפרשן בעמדת השידור האמריקנית היה תמיד פתוח , והכניסה לשידור הייתה החלטה שלו בלבד . הוא לא היה צריך להמתין ל- "Cue" של השַדָּר המוביל . השידור האמריקני היה באמת רווי יותר במֶלֶל אך נשמע טבעי ומלבב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשראת דן שילון ואלכס גלעדי פנתה לכיוון ה- וורסיה האנגלית שהייתה כמעין פשרת שידור בין הסגנון הגרמני העצור לאמריקני השוצֵף . שניהם דן שילון ואלכס גלעדי סברו שזהו שביל הזהב בין שתי גישות הנשענות על Play by play , והמתאים ביותר לסגנון השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית .

6. הרייטינג המדאיג והמקרטע של ערוץ 1 (ברבעי שעות) בעת השידור הישיר אמש מניקוסיה (יום ראשון – 24 באוגוסט 2015) של משחק הכדורסל ישראל – הולנד 83 : 60 במסגרת קדם אליפות אירופה 2015, בין 18.45 ל- 21.00.  

שעות / ערוצים                      ערוץ 1                     ערוץ 2                 ערוץ 3

19.00 – 18.45                       % 1.2                      % 15.0                  % 8.3

19.15 – 19.00                       % 1.6                      % 13.6                  % 8.5

19.30 – 19.15                       % 1.9                      % 15.9                  % 7.0

19.45 – 19.30                       % 2.7                      % 18.7                  % 6.8

20.00 – 19.45                       % 2.5                     % 22.7                   % 8.4

20.15 – 20.00                       % 2.1                     % 28.3                   % 10.2

20.30 – 20.15                       % 2.3                     % 29.3                   % 12.0

20.45 – 20.30                       % 3.4                     % 26.6                   % 11.6

21.00 – 20.45                       % 2.7                     % 27.8                   % 12.8

מדובר ברייטינג ממוצע מגוחך של ערוץ 1 , רק % 2.26 .

סוף הפוסט מס' 427. הועלה לאוויר ביום שני – 25 באוגוסט 2014. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.