הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 347 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום ראשון / יום שני – 26 / 27 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 347. Follow Up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 6 מ- 8). פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

"Something is rotten in the state of Dennmark" , אומר מרצלוס ל- הורציו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון יחדיו עם ברנרדו בחומות החשוכות של טירת אֶלְסִינוֹר. נראה לפתע כי בטקסט האמור לעֵיל הוא כאילו מתכוון במשהו גם לערוץ 1 בשנות חֶשְרָת הֶעָבִים של 2005 – 2001. (רשימה מס' 6 מתוך 8) .

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. (רשימה מס' 6 מתוך 8). פוסט מס' 347. הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון במאי 2005 . (לע"מ תמורת תשלום).

הקדמה קצרצרה מס' 6 . הפוסט השישי מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא :

 "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 6 מתוך 8)". פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

2005 – 2001 . רשימה מס' 6 מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור , הופכת להיות נכלולית , פוליטית , ערמומית , חורשת מזימות , ובעלת תחבולות . הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רן גלינקא . אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון , מתפתה , ונענה להצעתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . ראש הממשלה אָרִיאִל "אָרִיק" שָרוֹן ידע היטב מה מתחולל בין ארבעת כותלי רשות השידור כמו גם מה היה צריך להיעשות ולא נעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת מנכ"לותו וניהולו של יוסף בר-אל בתקופה שבין אפריל 2002 לבין מאי 2005 (הערה שלי : יוסף בר-אל היה המועמד היחיד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן כבר בחודש אפריל 2002 לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני מר רן גלינקא . ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל באופן רשמי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור) . עובדה ש- בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל בראשותו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנִישָא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אותו אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו ביוסף בר-אל. הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית בלעדי התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז ושל עו"ד אֵלִיעַד שְרָגָא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען אֵיכוּת השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרגמטי באופיו . היה לו נוח פוליטית כשיוסף בר-אל שימש מנכ"ל רשות השידור אולם מאידך הוא לא עשה שום מאמץ מיוחד ולא יצא מגדרו במאי 2005 כדי להתייצב לימינו של יוסף בר-אל ועל מנת לגונן עליו מפני ההדחה הדרמטית . תמוה , מפני שהאיש הזה יוסף בר-אל היה המועמד המועדף והנבחר של אריק שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002 . מוזר עד למאוד כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . אולם בחלוף שלוש שנים התעשת אריק שרון והבין כי מדובר במינוי מופרך. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה של עבר עגום.

follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 6 מ- 8). פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל בשנים 2005 -2001. (רשימה מס' 6 מתוך 8).

רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001 (רשימה מס' 6 מתוך 8) . הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל . תקופת מנכ"לותו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווה דיון ציבורי היסטורי מעבר לכמה הפוסטים הללו שאני מפרסם כעת בבלוג שלי. כיצד זה נפלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט בפח ומינתה בקיץ 2002 איש כה שנוי במחלוקת בלשון המעטה ולא מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ? עד כדי כך נכשלה בבחירתה עד שבתום שלוש שנים מאז המינוי נאלצה אותה הממשלה הזאת במאי 2005 להדיח אותו לאלתר ממשרתו הרָמָה בבושת פנים . כיצד זה הסתמכה הממשלה רק על עדותו והמלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן , האיש שהמליץ המלצה חמה בפני ראש הממשלה אריאל שרון להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, מבלי לבדוק עדויות ומקורות מידע נוספים אודות המועמד ? איזה אינטרס מובהק היה למר רענן כהן להמליץ דווקא על יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ? אלו יתרונות הפיקו ו/או אמורים היו להפיק השר רענן כהן וראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בשעה שהפקידו את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל על השידור הציבורי של מדינת ישראל באפריל 2002 ? השאלות האלה שעסקו במינויו המגוחך של יוסף בר-אל לכהונה הרמה לפני תריסר שנים נותרו ללא מענה. לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מינימאלי אודות כישוריו וכישרונותיו של יוסף בר-אל בטרם המינוי הרם . לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון נפל ככה סתם בפח והלך שֶבִי אחרי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן האיש שהעלה את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב של הרייטינג האפסי והמעליב שערוץ 33 אגר . לא ייתכן כי ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מוקדם בטרם המינוי המופרך ולא ידע מה מתחולל באמת ברשות השידור ובערוץ 1 לאחר מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 . אינני מתכוון לסגוד לראש הממשלה אריאל שרון כפי שעשו רבים לאחר הסתלקותו . אוסיף ואומר רק שראש הממשלה אריק שרון התעשת אם כי לאחר זמן רב וב- 2 במאי 2005 הדיח וסילק את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר באמצע כהונתו הרמה . ההדחה המבישה הזאת של מנכ"ל רשות שידור מכהן היא חסרת תקדים בתולדות המדינה ובהיסטוריה של השידור הציבורי . השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (מס' 6 מתוך 8) . ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור הזמני ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הַיֶשָע כבתוך שלהם – לטוֹב ולרָע. (רשימה מס' 6 מתוך 8). 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש וְלַעֲנָה (רשימה מס' 6 מתוך 8). פוסט מס' 347.

הייתה זאת שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני שאמרה לי בעת שיחות התחקיר עמה ב- 2006 שנגעו למחקר וכתיבת הספר עב הכרס "רוֹש וְלַעֲנָה" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" כלהלן : "לאחר שממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ועל פי המלצה שלי כשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינתה את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור במקום אריה מקל , ביקשתי ממנו במפורש להדיח לאלתר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית משום שסברתי שמדובר באיש טלוויזיה מושחת מבחינה פוליטית שכל הזמן עסוק בהענקת טובות טלוויזיוניות – פוליטיות לכל מיני פוליטיקאים". 

הערה שלי : יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה במכרז ב- 10 ביולי 1990 . בראש וועדת המכרז ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל . יוסף בר-אל זכה במשרה והביס את המתחרה שלו לתפקיד בימים ההם נסים משעל שנשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני מאז נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז . אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר . בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990 . במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא . את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש . יוסף בר-אל . 

השידור הציבורי – רוש ולענה (רשימה מס' 6 מתוך 8). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005.הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000. (רשימה מס' 6 מתוך 8). 

ראשי פרקים קצרים :

 1. הופעתו הכושלת של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא בסתיו 2001 .

 2. מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ממנה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 ליועץ מקורב .

 3. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת במגזין "יומן" בערב שישי ב- Prime time (צפייה ראשי) של 7 בדצמבר 2001 בעיצומה של האינתיפאדה כשנחלי דם של אזרחים ישראליים מפוצצים מרווים את אדמת הארץ , ריאיון ארוך ומפורט בן 20 דקות עם הארכי טרוריסט יאסר עראפאת המכנה את עצמו יו"ר הרשות הפלסטינית .

 4. ראש הממשלה אריאל שרון מחליט בו ברגע לפטר את רָן גָלִינְקָא מתפקידו הרם .

5. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן ממליץ לראש הממשלה למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקום רן גלינקא המפוטר .

 6. ראש הממשלה מקבל את ההמלצה .

 7. ביום שישי – 26 באפריל 2002 מפרסם יוסף בר-אל בעיתון "מעריב" באמצעות ריאיון עם העיתונאית שרי מקובר את ה- "אני מאמין" הטלוויזיוני שלו ואת נאמנותו המוחלטת לממנה הפוליטי שלוֹ הלא הוא ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ז"ל . עובדי רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ממלאים פיהם מים ושותקים בעקבות המינוי המופרך .

 8. יוסף בר-אל מנהל באפריל 2002 מו"מ כושל עם חברת "צ'ארלטון" העוסקת בתיווך זכויות שידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . הוא קונה 8 משחקים בסכום חסר תקדים של חצי מיליון דולר למשחק מבלי שנבחרת ישראל נוטלת חלק בטורניר . חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של מר נַחְמָן שַי מאשרים את העסקה .

 9. אנוכי מחליט להתפטר מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לאחר מינוי יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור ועוזב מייד את הרשות . אנוכי שולח מסמך מפורט למועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בו אני מאשים אותו בחומרה רבה הנוגעת לדרך התנהלותו במקצועית ברשות . המסמך מועבר גם לידיעת אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ולידיעתו של השופט יצחק רביבי הממונה על מינויים בכירים בשירות הציבורי . 

10. השידור הציבורי – רוש ולענה . הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000 . (רשימה מס' 6 מתוך 8) .

צעדיו הראשונים של מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא בספטמבר 2001 לאחר מינויו לתפקידו הרם ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון (רשימה מס' 6 מתוך 8). פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל , עלוב , ומדהים בשלילה שלו . בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001 . רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל . במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רן גלינקא מתפקידו . באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב הטלוויזיוניים של ערוץ הנפל מס' 33 בממיר , והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח . "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך" , הבטיח השר הממונה לראש ממשלתו . ביוני 2002 הוצא ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש . חשרת העבים השלימה את כיסוי שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . החלו שנות החושך והאופל . (רשימה מס' 6 מתוך 8) .

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה ב- 2 ביוני 2008 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור . המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה רענן כהן. המינוי הרם נמצא בחלוף זמן לא רב מופרך מיסודו . בחלוף שלוש שנים נמצאו בניהול שלו פגמים כה רבים עד שלאותה הממשלה שמינתה אותו לא הייתה כל ברירה והיא הדיחה אותו בבושת פנים וסילקה אותו מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יש להדגיש כי אין בטקסט הזה כל רבותא ושום הפרזה . בחודש מאי של שנת 2005 הבינה ממשלת ישראל את פשר המעשה המופרך של הצבת יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל והפקדתו בידיו , והדיחה וסילקה אותו לאלתר . צריך להדגיש כי ראש הממשלה אריאל שרון לא העיף אותו בחפץ לב אולם נאלץ לעשות כך לאור פסילתו החד משמעית של יוסף בר-אל ע"י היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז בגין התנהלות חסרת מידות ויושרה (בלשון המעטה). בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של השידור הציבורי הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן .

בשעה שהנסיך המלט הגה את שתי המילים "רוש ולענה" במחזה "המלט" של וויליאם שייקספיר הוא התכוון גם לרשות השידור ולטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1במתכונתן בשנים 2005 -2001. פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

הבה אפסע קמעא לאחור . ביום חמישי – 15 בנובמבר 2001 אירחה מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל בהֵיכַל הספורט ביד אליהו את  הקבוצה היוונית אולימפיאקוס אתונה בניסיון להסתער פעם נוספת על גביע ה- Euroleague . זה היה מזמן לפני שלוש עשרה שנים אולם אני זוכר כל פרט מהתמודדות ההיא ואת מה שקדם לה . באותה עונת שידורים של 2002 – 2001 שילמנו למועדון הפאר של מכבי ת"א אלופת אירופה , אלופת המדינה , ומחזיקת גביע המדינה סכום שיא של 6.600000 (שישה מיליון ושֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים אך המשחק היה שִיגְרָתּי . לא השידור הישיר . אין שידור שִיגְרָתּי . השִגְרָה היא האויב המַר של המאבק והתחרות וגם של שידורי הטלוויזיה . את זה ידענו מזה זמן רָב ציוותי השידור שלי ואנוֹכי .

היה לי אורח נכבד באותו עֶרֶב בשידור הישיר . מנכ"ל רשות השידור החָדָש בכבודו ובעצמו , רָן גָלִינְקָא . השַר הממונה רענן כהן מינה את רָן גָלִינְקָא לתפקיד במקומו של אוּרִי פּוֹרָת שהתפטר . המינוי היה לתקופה ניסיון קצרה בת כשלושה חודשים . בדרך כלל מדובר בתקופת ניסיון שאורכה לפחות שישה חודשים . רָן גָלִינְקָא חשק מאוד במינוי הנכבד והסכים לשמש מנכ"ל רשות שידור לעת מצֹא לתקופת ניסיון כה קצרה . הוא העריך שיוכל להשתלט על התפקיד הרגיש והמורכב ונהנה מתמיכתו של ראש הממשלה מר אריאל שרון לפי שעה . רָן גָלִינְקָא הביא עִמוֹ למשחק אורחת נוספת , את עוזרתו האישית ומנהלת לִשכתו גב' לִיאוֹרָה שִמְעוֹנִי . מנהלת לשכת המנכ"ל הוותיקה והמצטיינת של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ואורי פורת מאז שנת 1993 גב' אֶלִינוֹר בֶּלְקִין שהייתה בעלת ידע עצום בעבודה המורכבת הזאת סולקה מתפקידה וכבר לא הייתה בסביבה . גם לא מוטי קירשנבאום , אורי פורת , ויאיר שטרן . במקומה של גב' אלינור בלקין (מנהלת לשכה יעילה , חכמה , וחרוצה ברמה של גב' רוחמה איילון) הוצבה בתפקיד מפתח טירונית חסרת כל מושג ניהולי (בענף רשות השידור) בשֵם גב' לִיאוֹרָה שִמְעוֹנִי לצד מנכ"ל ירוק וטירון חסר כל שֶמֶץ של מושג בניהול רשת שידור טלוויזיונית ארצית , רן גלינקא . אולם רן גלינקא אהב את ליאורה שמעוני ורחש לה הערכה מקצועית . הוא הביא אותה מבחוץ הציב אותה כמנהלת לשכתו בתור מִשְרָת אֵמוּן והדיח את מנהלת הלשכה הקודמת הוותיקה והמצוינת אֵלִינוֹר בֶּלְקִין . רשות השידור איבדה בבת אחת לא רק את אורי פורת וקודם לכן את מוטי קירשנבאום אלא גם מנהלת לשכה מוכשרת ועתירת ניסיון. גב' אלינור בלקין הייתה עבור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ואורי פורת מה שגב' רוּחָמָה אַיָילוֹן הייתה ליִצְחָק לִבְנִי ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. הסתלקותם של אורי פורת ואֵלִינוֹר בֶּלְקִין מרשות השידור היו שתי אבדות מקצועיות כבדות. רן גלינקא הבלתי מוכשר ועוזרתו הראשית גב' ליאורה שמעוני הספיקו לעשות לא מעט טעויות חלקן גסות בתקופת שהייתם הקצרה ברשות השידור.

רָן גָלִינְקָא נעדר כל השכלה תקשורתית, וללא עבר עיתונאי , התמנה זה עתה לכהונה הרמה והמורכבת של מנכ"ל רשות השידור (וצריך להוסיף גם מסובכת) בהמלצתו האישית והישירה של השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן . כאזרח מן השורה נהה רָן גָלִינְקָא במשך שנים אחרי שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה ועכשיו ביקש ממני כמו מרבית המנכ"לים שקדמו לו להיות אורח מחלקת הספורט במשחק המתנהל בהיכל הספורט יד אליהו. ביקשתי ממנו להגיע מוקדם יותר לשער שֵש של ההיכל שם ממוקמת ניידת השידור הגדולה שלנו. רציתי שיספיק לשוחח עם האנשים העושים את השידור, הצוות העיתונאי, שכולל את הבימאי, המפיק, השדרים והפרשנים, ויכיר גם את הטכנאים ופועלי במה. רציתי שהוא יתבונן מקרוב בהכנות הסופיות של השידור הישיר נוֹשֵא הרייטינג הרָב ביותר של שידור הציבורי. קיוויתי שיהיה בידו הזמן לשוחח עם עשרות עובדי ניידת השידור לפני שהוא אָץ לעבר יציע המכובדים בהיכל כדי לצפות בהתמודדות. "יואש אלרואי דאג לי לארבעה  כרטיסים, לי ולעוזרתי האישית ליאורה שמעוני", ביקש כמה ימים לפני השידור הישיר, ולא שכח להוסיף : "נילווה אלי העֶרֶב גם מנהל ערוץ 33 ברשות השידור יוסף בר-אל ובְנו אָרִיק, אָנָא ממך. יוסף בר- אל הוא ידידי ועוזרי הקרוב. הוא האיש שמכניס אותי לעבודה ברשות השידור. אני מבקש אותך שתשיג גם לוֹ שני כרטיסים למשחק של מכבי ת"א". נפגשנו ליד ניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וֶורֶד" הממוקמת בסמוך לשער מספר שֵש של ההֵיכַל . עֶשֶר המצלמות שלה וחמֵש יחידות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) של ההילוכים החוזרים האיטיים כבר היו מוכנות לשידור הישיר . המנכ"ל החדש עשה עם תחילת מינויו שתי שגיאות שמרבית המנהלים הטירונים נוהגים לעשות תדירות . הוא הרשה לעצמו לאַחֵר לפגישה שנקבעה לו עם צוות ניידת השידור שכיסה את המשחק ומינה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 בעת ההיא למעין מנטור – יועץ ראשי שלוֹ שאמור להדריך אותו כיצד להיכנס לנעליים הגדולות של ניהול רשות שידור כה מורכבת ומסובכת וגם מסורבלת , בלי לבדוק מי האיש , מה הרקורד המקצועי שלו , ומה הן מידות כּישרונו ואמינותו שדורש תפקיד של מנטור – מדריך . המנכ"ל הירוק לא הכין את שיעורי הבית המינימאליים והבסיסיים ביותר שהיה עליו להכין . שגיאתו השנייה כפי שיתברר בהמשך הייתה קרדינאלית ומכרעת ועלתה לו במשרתו .

משחק הכדורסל עמד כבר להתחיל ולא נותר לוֹ פנאי לעשות את הדבר החשוב באֶמֶת . להיכנס לניידת השידור כדי לפגוֹש ולהכיר את עובדיה וכדי לעקוב אחרי ההכנות האחרונות לקראת שידור הישיר . נשארו לוֹ שְנִיוֹת ספורות של פנאי ומן הסתם בחר לעשות לי הכרה עם יוסף בר-אל. "תכיר" , חזר על הטקסט שאמר לי בהנאה ובגאווה לפני ימים ספורים  והוסיף, "זהו יוסף בר-אל היועץ הקרוב שלי", תוך שהוא מצביע בכיוונו של עוזרו הצמוד. "הוא האיש שמכניס אותי לעניינים ברשות השידור" , סַח לי הטירון הירוק בפשטוּת , בתמימות , ובפנים מחוּיָכוֹת. השבתי לוֹ מייד, "אתה לא צריך להציגוֹ בפניי אני מַכּיר אותו את יוסף בר-אל היטב מימים ימימה, מקדמת דנה". לחצתי את ידיהם של הבוס החדש שלי רָן גָלִינְקָא ושל המנטור שלו יוסף בר-אל ואיחלתי להם בכֵנוּת צפייה נעימה . "תודה", אמר רָן גָלִינְקָא לבוש בפשטות כקיבוצניק מן השורה (גדל בקיבוץ רמת יוחנן), "שתהיה לי בריא", נִפרד ממני יוסף בר-אל ענוב ומחויט בחליפה מהודרת . שניהם נבלעו בין המוני האנשים שנעוּ בדרכם לעבר שער שָלוֹש המוביל ליציע הכבוד בהֵיכַל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א הייתה כרגיל ההצגה הטובה ביותר בעיר. רָן גָלִינְקָא היה מנכ"ל טירון בלתי מקצועי וחדש בתחום שמשל בו בסופו של דבר ברשות השידור שישה חודשים בלבד, מאוקטובר 2001 ועד מארס / אפריל 2002. רָן גָלִינְקָא היה לוחם בצה"ל ופיקד בהצלחה על שייטת 13 אך נכשל כליל בניהול רשות השידור . הוא היה חסר כל ניסיון עיתונאי ו- "ירוק" בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת הכוללת בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים בטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" (בעִברית ועַרבית) . הוא שגה כבר בתחילת עבודתו כשמינה את יוֹסֵף בַּר- אֵל לעוזרו האישי, והכריז בטרם עת בתמימות, נאיביות, וגם בטיפשות, "זה ידידי , האיש שיכניס אותי לעניינים ברשות השידור". טעות ענקית של טירון תקשורת . לא חלף זמן רב והתברר כי לטעות שעשה רָן גָלִינְקָא אין מחילה . הוא שילם על כך מחיר אישי מקצועי בריבית דה ריבית . בסופו של דבר הדיח אותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון מהמשרה הרמה . בנוסף לכל היה רָן גָלִינְקָא דמות לא כריזמטית נעדרת כל בקיאות , ניסיון , יתרון בתחום ניהול ומנהיגות של עיתונאות אלקטרונית וטלוויזיונית . הוא פשוט היה מעין כְּלוּמְנִיק מקצועי שנזרק למים ע"י ממשלת ישראל ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן מבלי שידע לשחות .

טקסט תמונה : "זהו יוסף בר- אל היועץ הקרוב שלי" , אמר לי רן גלינקא , לאחר מינויו באוקטובר 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , והוסיף , "הוא עוזרי הקרוב והאיש שמכניס אותי לעניינים ברשות השידור" . (באדיבות לשכת מנכ"ל רשות השידור אריה מקל . מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באמת לא חלף זמן רב ובחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון . תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה . ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד ברת תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד מוטעים ושגויים . אריאל שרון קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק  . רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השריון אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956 . את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן . הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה , מֶלַח הארץ , מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל .

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רחב ידיים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן" עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית . את הריאיון השנוי במחלוקת עם אביר האינתיפאדה השנייה ערך כתב הטלוויזיה לעניינים ערביים עודד גרנות במוקטעה ברמאללה . ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יכירנו על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שוֹבָל דם ארוך של ישראלים חפים מפשע , גברים ונשים , זקנים , נערים וטף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל . אריאל "אריק" שרון ז"ל היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית . למיטב שיפוטו , הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת  ב- Prime time  של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים . אריאל שרון ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית משגה קשה מנשוֹא . הוא לא סלח לעורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל . ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ביקש לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום . הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן הקדים אותו והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב , יממה קודם לכן ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 , בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד 12 במארס 2002 . רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו .

טקסט מסמך :  6  בדצמבר 2001 . צירוף מקרים מוקדם השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור בשלושה חודשים נוספים ומאריך את חייו הטלוויזיוניים בעוד כשלושה חודשים , מ- 6 בדצמבר 2001 ועד 6 במארס 2002 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רָן גַלִינְקָא זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים אך גזר דינו כבר נחרץ . בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות מתפקידו . הקרקע הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל . אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו . יִצְחָק רָבִּין , שִמְעוֹן פֶּרֶס , ובנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות . אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות , טרוריסט , ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל . חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רפיק חלבי וסגניתו יעל חן) לקיים , לערוך , ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 ריאיון נרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית . לביצוע המשימה נבחר הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת , לשעבר עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב" . עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת  במוקטעה הנצורה בראמאללה . הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים . הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7  בדצמבר 2001 בתוכנית "יומן" , ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הציבורית באישורם של המנכ"ל רן גלינקא , מ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי , ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי . דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ לפני הריאיון . של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו .

השידור הציבורי – רוש ולענה. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000. (רשימה מס' 6 מתוך 8). פוסט מס' 347. כל הזכויות שמורות.

צעדיו האחרונים של מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא בטרם הדחתו ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון באפריל 2002.

מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא נקלע באקראי למלחמת זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 בשנים 2002 – 2000 , ולמאבק הכספי – כלכלי של רשות השידור תחת ניהולו של המנכ"ל אורי פורת ז"ל נגד מחזיקי הזכויות בארץ חברת "צ'ארלטון" של פנחס זהבי ואלי עזור כדי לרכוש אותם במחירים סבירים ככל האפשר . בספטמבר 2001 הגיע כאמור לרשות השידור מנכ"ל זמני חדש במקומו של אורי פורת בשם רָן גַלִינְקָא בן 49 , לשעבר תא"ל בצה"ל ובעל עבר קרבי . מפקד שייטת 13 . רָן גָלִינְקָא נקלע מייד עם מינויו לסערת המו"מ היָשָן שנסב סביב זכויות השידורים של מונדיאל 2002 שגווע בתקופתו של המנכ"ל הפורש אורי פורת , והתחדש עכשיו ביוזמתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור השר רענן כהן . רענן כהן תלוש מכל מציאות תקשורתית טלוויזיונית חיפש מועמד מתאים והיה השַר שהמליץ בפני ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון להציב את רָן גָלִינְקָא הטירון וחסר הניסיון בפסגת השידור הציבורי . רשות השידור הפכה לתחנת ניסיונות .

למו"מ היקר של רשות השידור עם חברת "צ'ארלטון" על רכישת זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להיערך בחודש יוני 2002 בשתי מדינות יפן וקוריאה הייתה היסטוריה ארוכה . תחילתה ביום רביעי – 9 באוקטובר 1996 הבלתי נשכח בלוֹזאן – שווייץ , שם החליט ה- EBU כמְשָדֵר ציבורי החלטה גורפת היסטורית המוותרת לחלוטין על זכויות השידורים של שני המונדיאלים של  2002  ו- 2006  בשל עלותם הגבוהה מידַי , יחסית למונדיאלים הקודמים . צריך לזכור ש- EBU שייצג עד 1990 את כל רשתות השידור הציבוריות של מערב אירופה , ומ- 1990 לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי גם את מדינות מזרח אירופה הישנה (היו מאוגדות קודם לכן באיגוד השידור במזרח אירופי OIRT) , נחשב לא רק לאיגוד השידור העשיר ביותר בעולם , אלא רבות מרשתות הטלוויזיה המאוגדות בו מייצגות מדינות הנחשבות למעצמות כדורגל אשר נוטלות חלק באורח קבע בטורנירי הגמר של המונדיאלים ביניהן אלופות עולם וסגניות אלופות עולם . ה- EBU הוא אותו האיגוד שחתם על חוזי שידור רצופים עם ה- FIFA  מאז המונדיאל של מכסיקו 70 . הוויתור ההיסטורי הדרמטי על מסורת השידורים , אִפשֵר את חדירתו של איש פרטי עשיר מאוד מיליארדר גרמני בשם לֵאוֹ קִירְש בעל חברת התקשורת “KIRSHMEDIA” , לתוך התעשייה היקרה הזאת של תיווך מכירת זכויות שידורי הכדורגל לטלוויזיה . לֵאוֹ קִירְש השקיע את כל הונו בביזנס הזה ובסופו של דבר פשט את הרגל . זהו אחד הסיפורים המדהימים וחסרי תקדים בהתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הישראלית והבינלאומית .

המשכה של ההיסטוריה הזאת היה ביום שני – 15 בינואר 2001 , בפגישת היכרות ראשונה ביני כשליחו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל) לבין מר אדר זהבי נציג חברת "צ'ארלטון" החברה שקנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קירש במסעדת האיטלקית "מֶזָאלוּנָה" ברחוב קרליבך בתל אביב . כשאכלנו את המאקארוני ולגמנו מיין המֶרְלוֹ שמעתי לראשונה מבן שיחי , נושא ונותן קשוח כנציג חברת "צ'ארלטון" הישראלית אך אדיב וג'נטלמן , את ההצהרה המדהימה הזאת :  "יואש אלרואי , חברת "צ'ארלטון" מבקשת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 12000000 (תריסר מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של משחקי מונדיאל 2002" . נדהמתי אבל לא הגבתי . הייתה לי רק בעיה קטנה מפני שהספאגטי בולונז נתקע בגרוני , והייתי זקוק ללגימת יין הגונה כדי לעזור לוֹ לרדת לבטני . כעבור דקה הגיע הפירוט הראשון מפיו של הנושא ונותן כלהלן : "חברת צ'ארלטון מציעה לרשות השידור לשלם 10.000000 (עשרה מיליון) דולר תמורת ארבעה שידורים ישירים בלבד של משחק הפתיחה , שני משחקי חצי הגמר , ומשחק הגמר . בתמורה תממן החברה ב- 2.000000 (שני מיליון) דולר את ההוצאות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של הפקת מבצע השידורים הזה . כל 60 המשחקים הנותרים יופקו וישודרו ע"י רשות השידור אך סִיגְנָלֵי השידור האלה יופנו למקורות שידור אחרים בישראל , למרבים במחיר" . זאת הייתה יריית הפתיחה של אדר זהבי כלכלן ורואה חשבון במקצועו בראשית המו"מ עם רשות השידור .

היו לי פרפרים בבטן . המחירים נשמעו מופרכים מיסודם . לא קמתי מכיסאי במסעדה ולא ניתקתי מגע ממנו , מפני שהשאיפה הטבעית שלי הייתה להמשיך את מסורת שידורי המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מאז ימיו של דן שילון האיש ששִידֵר לראשונה את משחקי גביע העולם של מכסיקו 70' . לא רציתי לאבד את הזכויות של רכוש ונֶכֶס שידור שהיה של רשת השידור ושלי במשך 28 שנים רצופות . חברת "צ'ארלטון" בבעלות אלי עַזוּר ופנחס זהבי (ואנשי עסקים נוספים) קנתה מלֵאוֹ קִירְש הגרמני את זכויות השידורים של שני המונדיאלים 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה תמורת סכום המוערך בין 20 ל- 22 מיליון דולר . עסקה כלכלית טהורה שמטרתה ביזנס ושאיפתה למכור את זכויות השידורים במחירי רֶוָוח לכל המרבה במחיר מבין רשתות הטלוויזיה בישראל . זאת הייתה סנסציה . אורי פורת היה אמור לחטוף את שוֹק חייו . 10.000000 (עשרה מיליון) דולר הייתה אומנם הצעה ראשונית בלבד של חב' "צ'ארלטון" , שוודאי ניתן להתמקח עליה , אך לא היה ספק , מדובר בשינוי דרמטי ומהפך כספי עצום ומרחיק לכת במבנה זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל מאז מכרה אותם ה- FIFA  לראשונה משנת 1966 (תשעה מונדיאלים רצופים) לאיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . איגוד השידור האירופי הציבורי הוא החשוב , העשיר , ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין ששת איגודי הטלוויזיה הבינלאומיים . ה- EBU מאגד בתוכו יותר מ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות – ממלכתיות באירופה וגם מספר מדינות מאסיה כמו ישראל, טורקיה, וירדן, וכֵן מאפריקה כמו מצרים, לוּב , טוניס , אלג'יריה , ומרוקו .

יום רביעי – 9 באוקטובר 1996 היה יום רגיל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . בשֵש בערב שידרנו ישיר מאִצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – רוסיה שהסתיים בתיקו אחת במסגרת קדם גביע העולם של מונדיאל צרפת 98'. גדי ברומר הבקיע לישראל בבעיטה חופשית בדקה ה- 63 , ואיגור קוליבאנוב הִשווה את התוצאה ל- 1 : 1. יד ימיני בחטיבת הספורט ששי אפרתי בישר לי בטלפון לחו"ל את תוצאת המשחק מפני שלא הייתי באצטדיון ר"ג . שהיתי בלוֹזאן – שווייץ . מעבר לתוצאה עניין אותי לדעת כיצד התבצעו כניסות ההילוכים החוזרים בעת השידור הישיר . בדיוק באותו יום רביעי – 9 באוקטובר 1996 וממש באותה השעה , התחוללה בלוֹזאן הדרמה ההיסטורית השנויה במחלוקת עד עצם יום הזה שסיפרה על הסתלקותו הסופית של ה- EBU  מהמו"מ על זכויות השידורים עם ה- FIFA  הנוגע לשידורי המונדיאלים העתידים לבוא אלה של 2002 ו- 2006 . לוֹזאן השוכנת על שפת אגם לימן הייתה כבר צוננת , העצים החלו להשיר את עליהם , וריחות הסתיו בקעו מרחובות העיר היפה והנקייה .  ב- 9  ו- 10 באוקטובר 1996 התקיימה במשכנו של הוועד האולימפי הבינלאומי בלוֹזַאן הפגישה החצי שנתית של מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU . השתתפתי בפגישה הזאת כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשליחותם של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור ויאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הדיונים החשובים בפגישה הזאת עסקו בלִקחֵי שידורי אולימפיאדת אטלנטה 96', והיערכות ה- EBU לקראת שידורי אליפות העולם בא"ק של אתונה 1997 , והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל צרפת 98' . ואז עלו לבימת האמפיתאטרון הקטן בו נערכו הדיונים נשיא ה- EBU הגרמני אַלְבֶּרְט שָרְף ומזכ"ל האיגוד זָ'אן-בֶּרְנַארְד מוּנְץ' , ובישרו על השינוי הדרמטי בגישתו של ה- EBU למו"מ עם ה- FIFA הנוגע לזכויות השידורים של משחקי המונדיאל שייערכו ביפן וקוריאה ב- 2002 . אלברט שרף הודיע לנוכחים כי ה- EBU  החליט לסגת לאלתר מהמו"מ בשל הדרישות הכספיות המופרזות של ה- FIFA התאחדות הכדורגל הבינלאומית בראשותו של נשיאה ז'והו האבלאנז' מברזיל והמזכ"ל שלה השווייצרי מר סֶפּ בְּלָאטֶר . זה היה צעד מפתיע מצִדוֹ של איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם ולפחות באותו הרגע גם לא היה שנוי במחלוקת . אני לא זוכר שפרצה מהומה באמפיתיאטרון של הוועד האולימפי בלוֹזָאן שם התקיימו הפגישות . כולם הסכימו בשתיקה עם הודעתו המפתיעה של אלברט שרף . אווירת הסולידריות באיגוד נשמרה לפי שעה , אולי מפני שמונדיאל 2002 נראה רחוק , ודיה לצרה בשעתה . רוב המשתתפים הסכימו עם הרעיון שלא ייתכן מצב בו ה- FIFA  תסחט כספית את ה- EBU . "מוטב לנו לפרוש מהמו"מ עם סֶפּ בְּלָאטֶר מאשר לשלֵם לוֹ את הסכומים הבלתי מתקבלים על הדעת שהוא דורש מאתנו" , סברו מרבית השומעים , ביניהם נציגי רשתות הטלוויזיה הגדולות  של ה- BBC  ו- ITV מאנגליה , RAI האיטלקית , TVE הספרדית , וכן רשתות הטלוויזיה הצרפתיות 1 TF המסחרית ו- F/2 כמו גם  3/F הציבוריות , וגם שתי הרשתות הגרמניות הציבוריות הגדולות  ARD  ו- ZDF .

בדיעבד התברר ש- EBU וִויתֵּר מוקדם מידי , והיום אנחנו יודעים גם שהסולידריות המפורסמת של איגוד השידור האירופי התרסקה בגין מונדיאל 2002 . מונדיאל הכדורגל הזה שימש אובייקט שידור טלוויזיוני מפתה מידי , וודאי לרשתות הטלוויזיה הציבוריות הגדולות כמו גרמניה , אנגליה , צרפת (אלופת העולם) , איטליה ואחרות שהיו להן ממון וגם נציגות שָם , קרי הנבחרות הלאומיות שלהן . בסופו של דבר כ- 40 רשתות טלוויזיה ציבוריות ב- EBU לא עמדו בפיתוי השידור , ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הן ניאותו לשלֵם ללֵאוֹ קִירְש וסוכניו סכומי כסף כבדים תמורת זכויות השידורים, הרבה מעבר לנדרש באמת כדי לשָדֵר את המשחקים. ה- EBU התנהג ב- 1996 בהתנשאות במו"מ עם ה- FIFA . למרות שנחשב לאיגוד השידור העשיר בתבל שיחק את המסכן . אין ספק שד"ר אַלְבֶּרְט שָארְף ג'נטלמן גרמני ואיש מכובד ומוערך מאוד ב- EBU רצה ללַמֵד סנגוריה על השידור הציבורי מפני עושקיו . אַלְבֶּרְט שָארְף ומזכ"ל ה- EBU חשפו בפגישת מנהלי מחלקות הספורט בלוֹזאן את הסיפור המלא ואת שמו של לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) כפרטנר החדש של סֶפּ בְּלָאטֶר . שניהם דאגו להשחיל באינפורמציה הדרמטית שמסרו למנהלי מחלקות הספורט בלוֹזאן  ב- 9 באוקטובר 1996 רמזים לקנוניה שנרקחה מתחת לשולחן בעִסקת המיליארדים "סֶפּ בְּלָאטֶר – לֵאוֹ קִירְש" . לרבים ב- EBU נראתה העסקה הזאת מסריחה . לחלוטין לא כשירה ולא הגונה . רבים הצביעו על סימנים לשחיתות . להודעתם ההיסטורית של ד"ר אַלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) על החרמת  המו"מ עם ה- FIFA בראשותו של נשיאה סֶפּ בלאטר היו השלכות כלכליות מרחיקות לכת . הן השפיעו לא רק על מערכת יחסי "קונה – מוכֵר" המסורתיים בין ה- EBU ל- FIFA , אלא דלפו והשפיעו מאוחר יותר "בהַפוּך על הַפוּך" גם על מערכת הקשרים המסועפת של ה- EBU איגוד השידור האירופי עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) בראשותו של הנשיא השוודי הוותיק לינארט יוֹהנסון .

מעולם לא שררו יחסי אחווה ואהבה גדולה בין לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן לסֶפּ בְּלָאטֶר . מזה זמן רב דלפו שמועות על אי סדרים ב- FIFA תחת ניהולו של הנשיא סֶפּ בְּלָאטֶר . ב- 16 במאי 2002 פִּרסֵם לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן אזהרה חריפה פומבית חסרת תקדים לעברו של סֶפּ בְּלָאטֶר , ובה נשמע איום מפורש , "כי אם FIFA לא תסדיר מייד את סקנדל השערורייה הכספית השוררת בתוכה , ולא ייפתרו בעיותיו של העומד בראשה סֶפּ בְּלָאטֶר הנתון בקשיי ניהול בשל כך , הרי שההתאחדות האירופית UEFA תשקול צעדי פרישה לאלתר מ- FIFA ותתנתק ממשחקי גביע העולם בכדורגל – המונדיאלים בעתיד" [1] .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . נשיא UEFA השוודי לינארט יוהנסון מאיים לפרוש ממשחקי מונדיאל יפן / קוריאה 2002 אם לא ייפתרו הסקנדלים הכספיים ב- FIFA תחת נשיאותו של השוויצרי ספ בלאטר . עמוד מס' 1 מתוך 2 . (באדיבות Sportcal) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . נשיא UEFA השוודי לינארט יוהנסון מאיים לפרוש ממשחקי מונדיאל יפן / קוריאה 2002 אם לא ייפתרו הסקנדלים הכספיים ב- FIFA תחת נשיאותו של השוויצרי ספ בלאטר . עמוד מס' 1 מתוך 2 . (באדיבות Sportcal) .

בנושא אחד לא חלק לִינָארְט יוֹהָנְסוֹן על סֶפּ בְּלָאטֶר . הוא קינא בכישרונו של נשיא ה- FIFA להידחק לכיסו של המְשָדֵר הציבורי ולשלוח לשם ללא כל בושה את ידו הארוכה . ה- EBU הצטייר שנים רבות כאיגוד שידור אמין ואחראי שמפקח היטב על הממון הציבורי . האיגוד איננו מפזר שלמונים ככה סתם . הוא קנה בצדק במשך יובל שנים את הסטיגמה רבת המוניטין שלוֹ כגוף שידור ציבורי עשיר , אך אמין , אחראי , וחסכן . בשנים 2001 ו- 2002 הופרכה הסטיגמה הזאת לחלוטין . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU התגלו כצַדקניות , מתחסדוֹת , וגם מתרפּסוֹת . לא היה עוד זכֶר להבטחתם ההיסטורית של הגרמני אַלְבֶּרְט שָרְף והשווייצרי זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' מאוקטובר 1996 , "כי איגוד השידור האירופי לא ינהל מו"מ עם עושקי הכסף הציבורי" . כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות שקיבלו על עצמן את ההתחייבות לא לנהל מו"מ עם הפָּרִיץ הגרמני , התרפסו עכשיו בפני לֵאוֹ קִירְש ושילמו ל- FIFA תמורת מונדיאל 2002 טבין ותקילין, הרבה מעבר לנדרש. בשפע ובכמות מעבר למצופה. לרבות יוֹסֵף בַּר-אֵל מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל .

למעשה המטופש מן ההיבט הכלכלי שלוֹ היה מחיר . הוא לא נעלם מעיניו של נשיא UEFA . לינארט יוהנסון לא התמהמה ושיגר איגרת ל- EBU בה הודיע לאיגוד חַד וחלק , "גם לנו מגיע" . ובאמת זכויות השידור הבלעדיות של משחקי אליפות אירופה 2000 EURO שנערכו בהולנד ובלגיה שנמכרו ל- EBU תמורת 150 מיליון פרנקים שווייצריים , האמירו בתוך 4 שנים בבת אחת ב- % 530 . הן תפחו ל- 800 מיליון פרנקים שוויצריים ב- 2004 EURO , אך ה- EBU רכש אותן . רשתות הטלוויזיה הציבוריות ששילמו תשלום נֶשֶך גלוי ללאו קירש ב- 2002 , שילמו אח"כ בריבית דה ריבית  ב- 2004  לנשיא UEFA לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן משוודיה. ל- לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן היה מורה טוב . סֶפּ בְּלָאטֶר קוראים לוֹ . לנשיא השוודי כבד הגוף נמאס מהיבָבוֹת והבְּכִי רָב השנים של המְשָדֵר הציבורי המזיל דִמעות תנין . ה- EBU מתלונן על עוניו הכספי מול המְשָדֵר המסחרי וטוען בהתמדה כי כיסיו תמיד ריקים , כשלפתע משתלשלים מהכיסים הריקים האלה סכומי כסף "מפחידים" הזורמים לעברם של לֵאוֹ קירש וסֶפּ בְּלָאטֶר . המהלך הפיננסי החדש שננקט ע"י לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן כלפי ה- EBU היה מחויב המציאות וכלל לא מפתיע והעמיד את השידור הציבורי האירופי במקומו . אם הייתה זאת הפתעה הרי שהיא לא הייתה הראשונה שהכין נשיא UEFA ל- EBU . לקראת מכרז זכויות השידורים על 2008 EURO , נִפְנֵף לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן את איגוד השידור האירופי הציבורי מכל המדרגות , ומכר את זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 2008 למְשָדֵר המסחרי . רשתות טלוויזיה רבות  ב-EBU  , קטנות כגדולות , היו עתידות להצטער צער רב על כי לא התמידו לתמוך תמיכה גורפת בהודעת הפרישה המוקדמת של אַלְבֶּרְט שָארְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' מהמו"מ עם ה- FIFA  ב- 1996 , וצער רב עוד יותר על התרפסות המחירים שלהן בפני הפָּרִיץ הבינלאומי לאו קירש . תמורת חוזה השידור הכפול של 1996 EURO (באנגליה) ו-  2000 EURO (בהולנד ובלגיה) שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר לראשון, ו-  660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר לשני. מחירים סבירים לחלוטין . יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור שהתרפס יחד עם השר הממונה רענן כהן בפני חברת "צ'ארלטון" שקנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קירש לצורך שידורם בישראל , ושילם לה מבלי להיות כפוי תשלום נֶשֶך בן 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת 8 משחקים בלבד, נדרש לשַלֵם עכשיו ל- לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן בריבית דה ריבית תמורת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – 2004 EURO הנערך בפורטוגל , סכום פנטסטי של של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר. כמי שבקי ובעל ניסיון רב שנים בנושא המורכב והמסובך של מו"מ עם הוועדות המארגנות בתחום רכישה של זכויות השידורים הנוגעים אירועי הספורט הבכירים בארץ ובעולם, ראיתי בתשלום של 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר בעבור שידורם הישיר של 8 (שמונה) משחקים בלבד במונדיאל יפן / קוריאה 2002 "מחיר התרפסות". וויתור מוחלט על עקרונות השידור הציבורי וכבודה המקצועי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זאת הייתה שגיאה נוראית של מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל ופגיעה אנושה בקופה הציבורית של רשות השידור . בבת אחת השתנו כללי המשחק ומסורת התשלומים . מה שהיה לא יהיה עוד .

יוֹסֵף בַּר-אֵל לא היה מנכ"ל רשות שידור ציבורית היחיד ב- EBU שנדרש לשַלֵם מחיר מופקע ל- UEFA . הוא הבין שהוא שילם שוב מחיר זכויות שידורים פנטסטי הרבה מעבר ליכולתה הכספית – כלכלית של רשות השידור הענייה (כמו במונדיאל 2002) ולכן טִיקֵס עֵצָה יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אברהם נתן כיצד להסביר לציבור כי כמות כסף אדירה שכזאת פי חמישה יותר ממה ששולם ל- EURO 2000 משולם כעת ל- EURO 2004 . בצדק חששו ופחדו שניהם מביקורת ציבורית . הנהלת רשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה הטילה על דוברה מר אורן הלמן להוציא הודעת הגנה לעיתונות כאילו זכויות השידורים של משחקי אליפות אירופה בכדורגל – פורטוגל 2004 (2004 EURO ) נרכשו בחינם. זה מה שניתן היה להבין מפרסום ההודעה של מר אוֹרֶן הֶלְמַן שהתבררה ככוזבת , ומובאת כאן כלשונה . דובר רשות השידור אורן הלמן יצא בהצהרה גורפת אך בלתי נכונה בעליל בה מסר בריש גלי ב- 4 ביוני 2004 למקומון "זמן תל אביב" של העיתון "מעריב" את הטקסט כלהלן ובזאת הלשון  [2] : "כערוץ השידור הציבורי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחויבת לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור. זו גם דעתם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אברהם נתן ויו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור מר יעקב שחם. רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU), ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי הספורט המתקיימים באירופה". טקסט שגוי, מעורפל, מבולבל, וגם לא נכון. מה הפשר ומה אומר הניסוח הזה של מר אורן הלמן : "…ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי הספורט המתקיימים באירופה…הרי רשות השידור שילמה עבור זכויות השידורים של EURO 2004 בפורטוגל סכום של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר ?" לא ייאמן …?  דווקא ייאמן …! איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לא מנהל הטלוויזיה, לא מנהל חטיבת החדשות, לא מחליפי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט , ולא איש ממליאת רשות השידור ומהוועד המנהל שלה דאגו לתקן את הטקסט החמקמק , המעורפל , וכלל לא נכון . המֶסֶר כאילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת בחינם את טורניר הכדורגל של 2004 EURO עבר בשלום . הציבור לא שאל שאלות . גם לא העיתונאים המסקרים את רשות השידור .

ראה המקומון "זמן תל אביב". טקסט אבסורדי , מבולבל , ושגוי לחלוטין מפי  דובר רשות השידור מר אורן הלמן ב- 4 ביוני 2004 , שאיננו מבין דבר ברכישת זכויות שידורים טלוויזיוניות מתפרסם במקומון "זמן תל אביב" , ונאמר בו כך כהאי לישנא : "…רשות השידור חברה באיגוד השידור האירופי ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי ספורט המתקיימים אירופה…" . מה פירוש ההגדרה , "ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי ספורט המתקיימים באירופה…?" . דובר רשות השידור מר אורן הלמן (מקורבו בעבר של גיל סמסונוב) הטעה את הציבור , אולי לא ביודעין , אולם מסר אינפורמציה לא נכונה . לא ייאמן…?  דווקא ייאמן…! 

סולידריות בין רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה היה במשך שנים רבות שֵם המשחק של החֲבֵרוּת האקסקלוסיבית במועדון היוקרתי הזה המכונה EBU . אך לא עוד . קוד ההתנהגות הזה נשבר בתחילת המִילֶנְיוּם השלישי . כל רשת טלוויזיה דאגה לעצמה . הראשונות שנשברו היו דווקא רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  ו- ZDF שהחליטו כבר בסוף שנת 2000 להתעלם מדבריו הבוטים של נשיא ה- EBU אָלְבֶּרְט שָארְף ב- 1996 נגד FIFA  וסֶפּ בְּלָאטֶר , וזחלו ללא בושה לעברו של לֵאוֹ קירש כדי לכרוע ברך בפניו . ARD  ו- ZDF  קנו ישירות מידיו של לֵאוֹ קִירְש 24 משחקים בלבד (מתוך 64) תמורת מחיר שיא של 108.000000 (מאה ושמונה מיליון) דולר . בעקבותיהן הלכו כ- 30 רשתות טלוויזיה ציבוריות נוספות ב- EBU לרבות רשות השידור תחת ניהולו של המנכ"ל יוסף בר-אל , שהתחרטו ושינו את דעתן במהלך השני של 2001  ו- 2002 סמוך למועד המשחקים . גם הן כרעו ברך בפני הפריץ הבינלאומי החדש לֵאוֹ קירש וניאותו לשלם ממון רב הרבה יותר ממה שמגיע לוֹ תמורת הזכות לשָדֵר כל כך מעט משחקים ממונדיאל 2002 .

הנה הרשימה של רשתות הטלוויזיה האירופיות (חברות ב- EBU) שחברו לליאו קירש וספ בלאטר :

BEVRT    –  הטלוויזיה הבלגית הציבורית

BERTBF  –  הטלוויזיה הבלגית המסחרית – ציבורית

BGBNT    –  הטלוויזיה הבולגרית הציבורית

CHSAT – 1 Scweiz Swiss – window  –  ערוץ טלוויזיה מסחרי בשוויץ

CYCYBC –  הטלוויזיה הקפריסאית הציבורית

CZCT       –  הטלוויזיה הצ'כית הציבורית

DE – ARD/ZDF  –  שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות בגרמניה

DEPZDM-Germany Premiere , Sat 1  –  ערוץ טלוויזיה מסחרי בגרמניה

DKDR      –  הטלוויזיה הדנית הציבורית מסחרית

DKCanaldigital – Denmark –  ערוץ טלוויזיה דני מסחרי

 EEETV    –  הטלוויזיה הציבורית של אסטוניה

FRTF 1     –  הטלוויזיה הציבורית מסחרית של צרפת

FIYLE      –  הטלוויזיה הציבורית של פינלנד

GBBBC    –  הטלוויזיה הציבורית של אנגליה

GBITV     –  הטלוויזיה הציבורית המסחרית של אנגליה

GRERT    –  הטלוויזיה הציבורית של יוון

GEGT      –  הטלוויזיה הציבורית של גרוזיה

HRHRT   –  הטלוויזיה הציבורית של קרואטיה

HUMTV  –  הטלוויזיה הציבורית של הונגריה

ITRAI      –  הטלוויזיה הציבורית של איטליה

IERTE     –  הטלוויזיה הציבורית של אירלנד

NLNOS   –  הטלוויזיה הציבורית של הולנד

MTPBS   –  הטלוויזיה הציבורית של מלטה

NONRK  –  הטלוויזיה הציבורית של נורווגיה

NOTV2   –  הטלוויזיה הציבורית המסחרית של נורווגיה

NOCanaldigital – Norway –  ערות טלוויזיה נורווגי מסחרי

PLSAT    –  ערוץ טלוויזיה מסחרי פולני

PLSAT (BTV)  –  ערוץ טלוויזיה מסחרי בליטא

ROTVR   –  הטלוויזיה הציבורית הרומנית

SESVT    –  הטלוויזיה הציבורית של שוודיה

SETV4     –  ערוץ טלוויזיה שוודי מסחרי

SECanaldigital – Sweden –  ערוץ טלוויזיה שוודי מסחרי

SIPOP     –  הטלוויזיה הציבורית – מסחרית בסלובניה

SKSTV   –  הטלוויזיה הציבורית הסלובאקית

ESVDS Via Digital – Spain DTS   –  ערוץ טלוויזיה ספרדי מסחרי

TRTRT   –  הטלוויזיה הציבורית של טורקיה

לחלק מהחבֵרוֹת שהתחרטו ושינו את דעתן כמו הרשתות הגרמניות לא הייתה אולי ברירה מפני שנבחרות המדינות שלהן העפילו לטורניר הגמר במונדיאל של יפן וקוריאה ב- 2002 . הן לא יכלו לעמוד בלחץ צופיהן . ספ בלאטר הבין שערכן הכספי של זכויות השידור שהוא מחזיק בידיו שוות הרבה יותר מאשר הסכים  ה- EBU לשלם בעבר . הוא המתין בכיליון עיניים לבואו של פרטנר שונה , סוחר עשיר בדמותו של הגרמני לֵאוֹ קִירְש היודע לתווך ולשָוֵוק היטב את נכס השידור הזה , ש- EBU המעיט בתשלומיו והפחית בערכו . המיליארדר לֵאוֹ קֵירְש הופיע ונחת במשרדי ה- FIFA בציריך בסופה של 1995. בדיוק בזמן. השאר כדברי הקלישאה – היסטוריה.

ה- BBC  ו- ITV  האנגליות שילמו כל אחת 37.500000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר תמורת זיכיון השידור של כל 64 המשחקים במונדיאל  2002 . הם היו מוכרחים לנהוג כך כלפי משלם האגרה הבריטי וצופי הטלוויזיה באנגליה מפני שהנבחרת הלאומית האנגלית עם הקפטן שלה דייויד בקהאם שיחקה שָם . המחיר ששילמו שתי הרשתות הארציות האנגליות  ה- BBC הציבורית ו- ITV המסחרית תמורת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 היווה תוספת ענקית של  % 880  (שמונה מאות ושמונים אחוזים) בהשוואה למה ששילמו שתי הרשתות האלה עבור משחקי מונדיאל צרפת 98' שם שילמה כל אחת  מהן רק  4.500000  (ארבעה מיליון וחצי) דולר , אך היה נמוך בהרבה בהשוואה למחיר הראשוני בן 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר אותו תבע לֵאוֹ קירש משתיהן בתחילת המו"מ . לא כולן שילמו מחירים תובעניים כאלה . הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE למשל שלא הייתה לה נבחרת במונדיאל עשתה Deal מצוין עם הפַּרִיץ ושילמה לוֹ 2.600000 (שני מיליון ושש מאות אלף) דולר תמורת זכויות השידורים של כל 64 המשחקים בטורניר . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בתמיכת יו"ר הוועד המנהל נַחְמַן שַי וחלק משבעת חבריו ב- Board הציבורי, ובהמלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן , הסכימו לשלם לחב' צ'ארלטון 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת שידור ישיר של שמונה משחקים בלבד למרות שנבחרת ישראל לא השתתפה במשחקים . עלייה פנטסטית של כ- % 6500 (ששת אלפים וחמש מאות אחוזים) בהשוואה לעלויות של מונדיאל צרפת 98' . ולא רק זאת . כל שמונת המשחקים שודרו לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בצורה מבישה Off Tube מהמוניטורים האולפן בירושלים ולא מעמדות שידור בשטח . חב' "צ'ארלטון" גזרה קוּפּוֹן נאה מקופתה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , אך מנכ"ל רשות השידור ויו"ר הוועד המנהל לא נתנו מעולם את הדין על כך , ולא הסבירו לציבור מדוע פעלו כפי שפעלו בצורה כל כך טיפשית וחסרת היגיון . ההחלטה המטופשת לקנות 8 משחקים במונדיאל יפן / קוריאה 2002 תמורת 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) לא רק גררה את רשתות הטלוויזיה בכבלים בארץ להרפתקה היקרה אלא מנעה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לגייס חסויות למימון שמונת השידורים הישירים והתקצירים משום שערוץ 5 בכבלים הקדים אותנו בתחרות הטלוויזיונית הזאת . ברור שהנהלת רשות השידור החובבנית והעקומה בגינה הודח לבסוף יוסף בר-אל ממשרתו הרמה , לא הכינה ב- 2002 שיעורי בית והתחברה לעסקת מונדיאל 2002 עם חברת "צ'ארלטון" כאילו מדובר בפנקסנות בין מוכר וקונה בחנות מכולת ברחוב אבן גבירול בתל אביב . רשות השידור וערוץ 1 יצאו חבולים , מוכים , ומובסים בצורה קשה מפרשת החֲבִירָה אל חברת "צ'ארלטון" באפריל 2002 . לא היה ברור לי אֵלוּ אינטרסים בדיוק היו ליוסף בר-אל ולשַר רענן כהן ואֵלוּ אמביציות דחפו אותם לְקַדֵם עסקה עם חב' "צ'ארלטון" של 8 (שמונה) שידורים ישירים בלבד ממונדיאל יפן / קוריאה 2002 בערוץ 1. לא היה ברור לי אז וגם לא היום בחלוף אחת עשרה שנים בעת כתיבת הפוסט . אפשר לומר הכל על יוסף בר-אל . גם היועץ המשפטי של ממשלת ישראל עו"ד מֶנִי מַזוּז וממשלת ישראל עצמה אמרו ו- חִיווּ את דעתם אודות התנהלותו של יוסף בר-אל כמנכ"ל רשות השידור והעיפו אותו לכל הרוחות, אבל טיפש הוא לא. מעולם לא קיבלתי תשובות לשאלות הללו אֵלוּ אינטרסים טלוויזיוניים עמדו לנגד עיניו של יוסף בר-אל כשאישר לשדר כל משחק משמונת המשחקים בעלות פנטסטית של כחצי מיליון (500000) דולר בשעה שנבחרת ישראל הלאומית כלל איננה נמצאת שם ? אלו יתרונות עיתונאיים – טלוויזיוניים הפיק יוסף בר-אל בשעה ששידר 8 (שמונה) משחקים בלבד מול 56 (חמישים ושישה) משחקים ששידר ישיר ערוץ 5 בכבלים ? אלו יתרונות כלכליים עמדה רשות השידור בהנהלתו ותחת הפיקוח הציבורי של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי להפיק משידורם של 8 (שמונה) משחקים בלבד כשאת ההצגה גונב לחלוטין ערוץ 5 בכבלים ? התשובות נשארו עלומות עד עצם היום הזה . עד לרגע כתיבת הפוסט הזה ב- 6 ביוני 2013.

ערוץ 5 בכבלים שהצטרף ברגע האחרון לעסקה עם חב' "צ'ארלטון" היה חכם הרבה יותר מיוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור ושותפו נחמן שי יו"ר הוועד המנהל . הוא רכש 56 משחקים בכ- 2.000000 (שני מיליון) דולר ושלח את שני שַדָּרָיו יוֹרָם אָרְבֵּל ורָמִי וָויְיץ לשָדֵר את המשחקים מהשטח , מהאצטדיונים של יפן ודרום קוריאה . בעקבות פרשת מונדיאל יפן / קוריאה 2002 מוסד ערוץ ספורט נוסף בכבלים הקרוי : " + 5 " . כשהחליטו  ה- BBC  ו- ITV  המקבילות האנגליות של ערוץ 1 וערוץ 2  בישראל כי הן מסכימות לשלם כל אחת ללאו קירש  37.500000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר מפני שנבחרת אנגליה העפילה לטורניר הגמר , רכשו שתי הרשתות  כמובן לעצמן עמדות שידור באִצטדיונים בכל 64 משחקי הטורניר . בניגוד מוחלט לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הֵן מיסדו מערכות שידור והפקה מורכבות ביפן וגם בקוריאה , והטיסו כל אחת למונדיאל כוח אדם וציוותי שידור בסדר גודל של כ- 180 אנשי טלוויזיה . ה- EBU  חתם על העסקה המשולשת המוצלחת האחרונה שלוֹ עם ה- FIFA  ב- 1987 , בשעה שרכש את זכויות השידורים הבלעדיות של שלושה מונדיאלים רצופים בזה אחר זה איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 תמורתם שילֵם 133מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 89 מיליון דולר על פי שער המטבע בימים ההם). עסקה זוֹלָה ופנטסטית שלא חזרה יותר על עצמה לעולם.

עבור המונדיאל של צרפת 1998 שילם ה-  EBU איגוד השידור האירופי 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווי של כ- 35.000000 / שלושים וחמישה מיליון דולר) . החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד אז על 470000 (ארבע מאות ושבעים אֶלֶף) דולר . במונדיאל צרפת 1998 שידרה מחלקת הספורט בראשותי של ערוץ 1 הציבורי ישיר ובלעדית את כל 64 המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים ברחבי צרפת הענקית . זה היה בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי  קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . מנהל חטיבת החדשות ב- 1998 היה מר רפיק חלבי (היום ראש מועצת הכפר הדרוזי הגדול דליית אל כרמל) . שהיתי במפקדה שלי ב-IBC בפאריס במשך 47 (ארבעים ושבעה) ימים משם ניהלתי את מבצע השידורים הממושך כלל בתוכו כאמור 64 שידורים ישירים , כולם מעמדות שידור באצטדיונים השונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של צרפת הענקית . הרכבתי שלושה ציוותי שידור כלהלן : צוות 1 כלל את השדר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון , צוות 2 כלל את השדר רמי ווייץ והפרשן חיים ברעם , צוות 3 כלל את השדר זוהייר בהלול והפרשן זאב זלצר. ההצלחה שלנו ושלי הייתה סנסציונית משלושת היבטי הטלוויזיה העיקריים : תוכן, טכנולוגיה, וכלכלה, והושגה גם תודות להפקה היפהפייה , היסודית , והמתוכננת של ה- Hostbroadcaster הצרפתי "TVRS 1998" בראשות המפיק הצרפתי המצוין מר פראנסיס טלייה (Francis Tellier) . ברור שהפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי את מונדיאל צרפת 1998 זכתה להערכה רבה גם בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור ומצאה את ביטויה במכתב הערכה חם ששלח לי הבוס הישיר שלי רפיק חלבי .

טקסט תמונה : 15 ביולי 1998 . מכתב ההערכה ששלח לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי בתום מבצע 64 השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יולי 1998 . מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 . ה- IBC בפאריס . אנוכי יחדיו עם מפיק העל של "TVRS 1998" הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לתוך הוָואקוּם שהותיר ה- EBU פרץ המיליארדר הגרמני לֵאו קִירְש (Leo Kirsh) . לֵאוֹ קִירְש הסכים לשלם לסֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blater) תמורת מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה תשלום של 1.000000000 (מיליארד) דולר, סכום הגדול יותר מפי 28 מאשר שילמו כל חמישים מדינות ה- EBU יחדיו ארבע שנים קודם לכן תמורת מונדיאל צרפת 1998. יתירה מזאת . תמורת משחקי המונדיאל של גרמניה 2006 נֵיאות לֵאו קִירְש להוסיף עשרים וארבע אחוזים ל- FIFA ולהעמיד את התשלום על 1.240000000 (מיליארד ומאתיים וארבעים מיליון) דולר . סכומי כסף מפליגים שטרם נשמעו כמותם באירופה והתאימו יותר לתעשיית הטלוויזיה בארה"ב . לֵאו קירש (Leo Kirsh) בן ה- 73 נחשב לאיש עסקים בעל ניסיון חובק עולם ומומחה וותיק בעסקי תקשורת . אף על פי כן לא החזיק מעמד כלכלית עד סוף הדרך בעסקת הכדורגל היקרה כמעט בלתי מציאותית הזאת עם ה- FIFA . ב- 2002 התמוטט כלכלית והוכרז כפושט רגל .

בתחילת הדרך השתמש בכל מיני חבַרות מתווכות בעולם (כדוגמת חב' "צ'ארלטון" בישראל) כדי למכור באמצעותן את זכויות השידורים היקרות לרשתות הטלוויזיה בחמש יבשות תבל . ההסכם עם ה- FIFA  חייב אותו למכור 4  משחקים ראשיים בלבד , משחק הפתיחה , שני משחקי חצי הגמר , ומשחק הגמר לרשתות טלוויזיה ארציות המכוּנוֹת בשפה האנגלית, "Free to air TV channel". את שאר 60  המשחקים יכול היה למכור על פי שיקול דעתו ו- אבה נפשו לכל המרבה במחיר . לרשתות פרטיות מסחריות , כבלים , ולוויין . זוהי מדיניות מוניטרית גרידית וחמדנית הסותרת את הצ'רטר האולימפי . מדיניות מכירת זכויות השידורים של FIFA המציעה את מרכולתה לכל דיכפין המרבה במחיר ולכל מְשָדֵר פרטי באשר הוא , שונה בתכלית מזאת של  IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), המתעקש למכור את זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים למְשָדֵר הציבורי הבינלאומי בלבד. החשש מפני מכירת משחקי מונדיאל 2002 שהם קניין ציבורי מובהק לגופי שידור פרטיים שאינם רשתות טלוויזיה ארציות , הניע את ה- EBU ליטול יוזמה חדשה , אך באיחור זמן עצום כנגד לאו קירש וה- FIFA רק ביולי 1998 בניסיון לסַקֵל את המזימה . שנתיים ימים לאחר הודעתם הדרמטית של אלברט שרף נשיא ה- EBU וז'אן ברנארד מוּנץ' מזכ"ל ה- EBU  , "כי איגוד השידור האירופי העשיר ורב העוצמה מפנה את זירת המו"מ עם ה- FIFA על זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 ללֵאוֹ קִירְש" , הבינו באיגוד שנעשתה שגיאה והוויתור היה מוקדם מידַי .

ב- 4  בנובמבר 1998 החליט ה- EBU לנקוט במדיניות חדשה "הָבָה נִיתְּחַכְּמָה לוֹ" ופּרסֵם מסמך מדהים וחסר תקדים בתוכנו הקורא לכל המנכ"לים באיגוד השידור האירופי לרבות אורי פורת מנכ"ל רשות השידור, לעשות "קמפיין" ולגייס את דעת הקהל , גם באמצעות "לובינג פוליטי" בממשלות ובפרלמנטים כל אחד במדינתו הוא , כדי לקעקע את מזימת מכירת זיכיון השידורים של לֵאוֹ קירש לגורמי שידור פרטיים – מסחריים שאינם גופי טלוויזיה ארציים. על המסמך היה חתום מזכ"ל האיגוד בכבודו ובעצמו זָ'אן-בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean- Bernard Munch). זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' טען במסמך כי אי יכולתו של כלל הציבור עד אחרון הצופים שבו לראות את כל 64 המשחקים בגמר הטורניר של מונדיאל 2002  בשידור ישיר מפני שאלה אינם משודרים ברשת טלוויזיה ארצית, פרט לארבעה מהם (משחק הפתיחה , שמי חצאי הגמר , ומשחק הגמר) הוא סיטואציה חמורה בעלת השלכה פוליטית . כדי להעניק תוקף ותמיכה מוסרית לפנייה היוצאת דופן שלוֹ , השתמש זָ'אן-בֶּרְנַארְד מוּנְץ' כדוגמא במַצֶבֶת חלוקת שידורי הספורט הפנימית בין רשתות הטלוויזיה בבריטניה וצרף למסמך את רשימת האירועים הנחשקים ביותר שָם כמו המשחקים האולימפיים , המונדיאלים , משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (F.A. Cup) , משחק הגמר על הגביע הסקוטי בכדורגל , הגְרָאנְד נָשְיוֹנָאל (Grand National) מֵרוץ סוסים מסורתי ומפורסם מאוד הנערך מידֵי שנה בליוורפול , משחקי הגמר לנשים וגברים בטורניר הטניס בווימבלדון , אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וגביע העולם ברָאגְבִּי – אירועי ספורט נבחרים המותרים לשידורים ישירים על פי חוֹק באנגליה רק ברשתות טלוויזיה ארציות כדוגמת  ה- BBC , ITV  ו/אוֹ Channel 4 . זָ'אן-בֶּרְנַארְד מוּנְץ' חשב שאם בזמן שנותר עד תחילת מכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002  ע"י לֵאוֹ קִירְש , מספר ניכר של רשתות טלוויזיה ציבוריות ב- EBU יאמצו את מדיניות השידור של אירועי הספורט הנהוגה בבריטניה , יכולה להיות לדבר השפעה חיובית על החלטתו של לֵאוֹ קִירְש בסופו של דבר כֵּן למכור את זכויות השידורים של כל 64 המשחקים רק לרשתות טלוויזיה ארציות .

אינני זוכר בכל 32 שנות עבודתי המשותפת עם ה- EBU  טקסט כל כך חריף ואנטאגוניסט שפרסם איגוד השידור האירופי נגד מתחריו המצביע על המאבק האדיר שהתפתח בכל עוצמתו בעשור ה- 90 של המאה שעברה בין השידור הציבורי למסחרי . הנה המסמך המדהים במלואו וכלשונו [3] . את העותק של המסמך החריף הזה קיבלתי כמה ימים אחרי אורי פורת, ב- 10 בנובמבר 1998 בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מידיו של ווילפריד וורלינדה (Wilfried Verlinde) מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  בג'נבה . כרגיל הפנייה הייתה בשתי השפות הרִשמיות של האיגוד , אנגלית וצרפתית [4] .

EBU – UER         European Broadcasting Union     Union Europeenne De Radio – Television 

DOP/P-C/98 – 583

WV / dc                                                TO  : Head of Sports / Chefs des sports

Geneva  –  10  November  1998

RE  :  2002  World  Football  Cup

Coupe  du  monde  de  football  2002 

Please find herewith, for your information, a copy of a document sent by Mr. Munch, EBU Secretary General , to the Directors General of all EBU member organizations 

Veuillez trouver ci – joint votre information, copie d’un document envoye par Mr. Munch

Secetaire general de l’UER a tous les directeurs generaux des organisms members de le UER. 

Wilfried  Verlinde 

Enclosure:  as mentioned

והנה המסמך המדהים חסר התקדים בתוכנו שהוציא לאור מזכ"ל ה- EBU זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' עבור המנכ"לים של כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות  ב-  EBU .

EBU – UER /               COM / 1 –  ca / nb

The Secretary General                                 Geneva – 4th  November 1998 

WORLD CUP 2002  :  TELEVISION AND RADIO RIGHTS 

Dear Sir or Madam 

I wrote to you on 15th July 1998 to propose that we Should mount a campaign together in the autumn to persuade the national authorities responsible for broadcasting to take measures to ensure that the next World Cup in 2002 can reach the maximum potential as a live programme . This uniquely popular attracted unprecedented popular reaction in 1998 and it simply would not be understood by the public if there were restricted access to at least the final phase of the World Cup in 2002

All the responses I have had so far to my letter from EBU members have been positively in favour of a campaign to secure continued free – to – air broadcasting of this event

KIRSH / PRISMA are now starting to negotiate the sale of rights to World Cup 2002 with individual broadcasters , so now is the last chance before it is too late for EBU members to lobby Governments and Parliamentarians to adopt legislative measures in their Parliaments that stipulate that certain listed sporting events , including all matches in the final phase of the World Cup to be held in Korea and Japan , must be made available for free – to air live broadcasts , Anything less would be unacceptable to the public , and this could have political implications 

The European Commission has already offered Member States the means , through an amendment of the Television without Frontiers Directive of June 1997 , of enabling their national audiences to follow major events live (particularly sports) in free-to-air channels

(Extract of the EU Directive is attached at Annex 2) . But it is not enough to rely simply on this Directive . It is for EBU member organization to lobby the Government in their own countries as soon as possible as soon as possible to take measures to ensure that at least all the matches in the final phase of the World Cup are available live for the public 

It will not , incidentally , be sufficient simply to protect finals , semi-finals and matches in which the national team is involved for live coverage . Experience has shown in this year’s World Cup that the public in Europe is interested in matches well beyond national frontiers . Audience research shows that 80 % of World Cup matches without one of the national teams playing still attracted substantial in most European countries of at least

30 % market share , and in many instances over 50 % of market share at the time such matches were broadcast

Selective broadcasts of a maximum of only 9 matches out of 64 (i.e. finals , semi-finals and those matches involving the national team) on free-to-air television would not therefore be satisfactory . The public has a wider interest in other teams as well as their own national team . The unique international character of the World Cup and the benefit it brings in linking people in an absorbing common interest would be lost if the World cup were to broken up with only some matches in the final phase available to the public as a whole on live free-to-air broadcasts and the rest available mainly on pay – TV channels

Some Governments in member countries , in particular the British Government , have already made it mandatory for all matches in the final phase of future World Cup tournaments to be broadcast on free – to – air channels . This British Government decision now has the force of law . The administration of the listed events coverage will be undertaken by the Independent Television Commission in the UK . A copy of the British announcement is also attached (at Annex 3) so that you can draw on it if you wish for your own lobbying campaign

If  the concept of public service broadcasting is to have meaning to the public at large  then we must vigorously to try to ensure the widest possible access to the World Cup , a quintessentially public tournament where restricted viewing on pay TV would be bad politically and disastrous for the game itself

Attached are some key arguments which you may like to use with Governments and legislators in your discussions in your country . This will give a common line to EBU members’ representations in this very important matter . The adoption of the listed events system in a sufficient number of European countries would certainly have an influence on the selling policy of KIRSH / PRISMA and perhaps persuade them to offer all of the final phase of the World Cup to free – to – air broadcasters 

I will let you know the outcome of these discussions . Meanwhile , I look forward to hearing what action you are taking in your country and whether is any additional help we can provide to you

Yours faithfully 

Jean-Bernard Munch

Secretary General 

Encl. As mentioned 

Distribution : Directors General of  EBU active members

טקסט תמונה : מזכ"ל ה- EBU  השוויצרי ז'אן ברנארד- מונץ' (מימין) ונשיא ה- EBU הגרמני אלברט שארף (משמאל) , בפגישת תדריך בג'נבה עם מנהלי מחלקות הספורט של רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד . שניהם ידידי אמת של השידור הציבורי בישראל . (באדיבות EBU . ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' צרף למסמך שנשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (כמו למנכ"לים האחרים) דַף נוסף ונפרד בן שישה סעיפים המנחה אותם ברוח מכתבו כיצד לדון ולשכנע את הממשלה והפרלמנט בחשיבות שידור משחקי המונדיאלים של 2002  ו- 2006 רק ברשתות טלוויזיה ארציות . המנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן דִסקסו יחד עִמי את המסמך של זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' אבל לא יצא מזה שום דבר . הדיון בנושא המונדיאלים 2002  ו- 2006 ועניין לֵאוֹ קִירְש נדחה . באותה העֵת היינו עסוקים מעל הראש בהפקת שידורי 2000 EURO ואולימפיאדת סידני 2000 . המסמך החשוב של זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' מ- EBU נראה לשניהם לאורי פורת ויאיר שטרן שולי ואשר עוסק באירוע עתידי רחוק . כמה אירוני הדבר שאורי פורת ויאיר שטרן היו ב- 2002 שמות נשכחים ברשות השידור. יוסף בר-אל ניהל את העניינים. מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת היה עסוק אז בעניינים אחרים . עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו , הכריז ב- 14 במאי 1998 בוועדת החינוך של הכנסת בזו הלשון : "אני מנסה לעצור את הבלגן ברשות השידור. הסכרים נפרצו. במקום היררכיה – יש אנרכיה. קיבלתי רשות שידור בגירעון של 60.000000 (שישים מיליון" שקל" [5]. האשמה לא פשוטה. צריך לזכור שאורי פורת קיבל את רשות השידור זמן קצר ביותר קודם לכן מהמנכ"ל הקודם מוטי קירשנבאום . זאת הייתה התרסה ברורה וחסרת פשרות שנאמרה בוועדת החינוך של הכנסת נגד שני המנהלים הבכירים ביותר של רשות השידור הישראלית והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא שקדמו לקדנציה השנייה של אורי פורת, הלא הם מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן .

אוּרִי פּוֹרָת התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בפעם השנייה בחייו באפריל 1998 ע"י ממשלת ישראל ואשר בראשה ניצב בנימין "ביבי" נתניהו . תקופת המינוי הייתה למשך חמש שנים עד אפריל 2003 . (אורי פורת מונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלוֹ ע"י ראש הממשלה אז יִצְחָק שָמִיר וכיהן בתפקיד בשנים 1989 – 1984) . אינני יודע דבר מפרטי השיחה שהתנהלה בין ראש הממשלה למנכ"ל רשות השידור המיועד עֶרֶב המינוי . אפשר רק לנחש . אך על עובדה אחת אי אפשר להתווכח . ראש ממשלת ישראל הגיע לתפקידו מהאגף הימני הפוליטי במדינת ישראל והצבתו של אורי פורת בפסגת השידור הציבורי הייתה החלטה פוליטית . היו כמה מועמדים נוספים לתפקיד הרָם ולפחות שם אחד עלה תדירות בעיתונות באופן וודאי כמועמד ראוי . זה היה אמנון נדב המנהל הוותיק של רדיו "קול ישראל". אינני יודע מה היו השיקולים שהביאו את ראש הממשלה לתת צ'אנס שני לאורי פורת להיות הממונה הראשי על השידור הציבורי . אני ראיתי באורי פורת מנקודת מבטי מינוי ראוי . הוא היה בעיניי איש אהוּב . שמחתי לבואו . בחודש מאי 1998 מצא את עצמו מנכ"ל רשות השידור אוּרּיִ פּוֹרָת נאבק בכל כוחו בשני עורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן . המנכ"ל האשים את שניהם האשמה חמורה ביותר וטען שהם שידרו לדעתו כתבה מפוברקת , ערוכה מגמתית , ובעלת תוכן מטעה הקושרת את ראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו להתעלמות מכוונת מקריאות קצובות של אוהדי בית"ר ירושלים, "מוות לערבים… מוות לערבים…", שנעשתה בנוכחותו בעת שהשתתף בכיכר ספרא , כיכר עיריית ירושלים , בחגיגת הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל במוצ"ש – 9 במאי 1998 . באותה השבת ההיא זכתה בית"ר ירושלים באליפות המדינה בפעם השנייה ברציפות לאחר שגברה בביתה באצטדיון "טֶדִי" 1 : 0 על מכבי פ"ת משער של שחקן החיזוק ההונגרי שלה אִישְטְוָואן פִּישוֹנִט. ההתרגשות הייתה עצומה . יוסי אבוקסיס שחקן בית"ר ירושלים בעת ההיא נבחר לשחקן העונה . בית"ר ירושלים הייתה בשיאה ואוהדיה הרבים החליטו לחגוג את הזכייה במוצאי שבת בכיר העיר הלא היא כיכר ספרא . זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי כבר לא היו ארבע שנים בידי רשות השידור ובידיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אבל יוֹסֵף בַּר-אֵל שהיה אז מנהל ערוץ 33 חשב שחגיגות הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכיכר העיר והשתתפות זמרים ואמנים בנשף , הן , "סיפור וויזואלי של זֶמֶר , שמחה , ועליצות" לערוץ 33" , והציב את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "הוֶורֶד" בכיכר ספרא .

ערוץ 33 שידר ישיר במוצ"ש – 9 במאי 1998 מכיכר העירייה את חגיגת האליפות של בית"ר ירושלים יחדיו עם הקהל הקנאי של המועדון . הפקת השידור הישיר הזה נעשתה שלא על פי הסטנדרטים העיתונאים המקובלים שהציבו חטיבת החדשות ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הפקתו מכיכר ספרא נעשתה ללא שַדָּר מוביל מיומן המְכַוון את השידור , וללא מערכת עיתונאית מסודרת המנהלת את השידור מן ההיבט העיתונאי המקובל על פי אמות המידה שקבעה חטיבת החדשות של הטלוויזיה . בימאי ניידת השידור היה נתן מנספלד (לשעבר איש אולפני הרצליה) אבל לא נכח שם עיתונאי – שַדָּר Play by Play .כיכר העיר הירושלמית הוצפה בהרבה מצב רוח טוב , שירה , וריקודים . אחד מגיבורי החגיגות היה הזמר משה חיים שסִלסֵל את שירתו בקולו היפה . לפתע נטל לידיו את מיקרופון האפקטים התלוי ליד בימת הכבוד ראש העירייה אהוד אולמרט הידוע כתומך נלהב של בית"ר ירושלים , וסיפר לקהל האלפים, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו הגיע למקום ומבקש לברך את הזוכים ומעריציהם. רוח תזזית נשבה עכשיו בכיכר העיר ושִלהבה את ההמונים. נשמעו שם זעקות קצובות , "יאללה בית"ר יאללה", צעקות שמחה, "הוא גדול, הוא גדול, הוא גדול", וקריאות שנאה, "מוות לערבים…מוות לערבים". השאגות האלה קידמו את בואו של ראש הממשלה. איש לא היסה את ההמון המשולהב לפני דברי הברכה של ראש הממשלה. ראש הממשלה ביבי נתניהו סיים את נאום הניצחון הקצר במשפט קולע ואמר להמון החוגגים, "תנו לי לומר לכם שתי מילים בסיום , ואמר למיקרופון,  "יאללה בית"ר". כך סיים לשאת את דבריו . הייתה שם התרגשות גדולה והשתלהבות יצרים . שוב פצחו הפרחחים בקריאות קצובות , "מוות לערבים…מוות לערבים…". ראש הממשלה בינימין נתניהו לא הֵגיב ולא אמר דבר. הוא לא היסה את הפרחחים הירושלמיים. קשה להאמין שלא שמע את הקריאות המתועבות האלה. גם אהוד אולמרט שתק. מכיוון שלא הייתה נוכחת בניידת השידור כל מערכת עיתונאית גם לא בתחנת האֵם, נותרה חגיגת האליפות של בית"ר ירושלים בהשתתפות ביבי נתניהו ואהוד אולמרט ועמה הצעקות "מוות לערבים", ששודרה בערוץ 33  הזניח, האיזוטרי, והבלתי נצפה  כסוֹד כָּמוּס. הרייטינג הדלוח והעלוב של ערוץ 33 נַע בדרך כלל בין % 0.0 לבין % 0.7 במקרה הטוב . זה היה ידוע .

הקלֶטֶת המקורית של ערוץ 33  המספרת על חגיגות הזכייה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה הגיעה לראשונה לידיו של משה גרטל ששימש אז כעורך ומגיש פינת הספורט ביום ראשון בבוקר – 10 במאי 1998 בתוכנית "בוקר טוב ישראל" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . משה גרטל ערך במהירות בשעת בוקר מוקדמת עם אחד הטכנאים – עורכי V.T.R. קטע קצר לשידור בפינתו מהחגיגות בכיכר ספרא . הוא עשה עבודה עיתונאית דלה ולא שַם לֵב לשערורייה של הקריאות הקצובות של אוהדי בית"ר ירושלים המוקלטת היטב על טראק הסאונד של הקלטת , "מוות לערבים…מוות לערבים…" . עורך הספורט התרכז בשירתו של זמר החינגה חיים משה והשמחה הבית"רית סביבו והחמיץ את העיקר . תוכנית הבוקר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה בימים ההם לרייטינג מועט ודַל ודבר השערורייה היה אמור להיות בגדר סוֹד , אך מישהו בכל זאת ראה את השידור הישיר בערוץ 33 , כרה את אוזנו , ושם לֵב לאירוע המביש . זה היה בנו של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 רפיק חלבי שצפה בכפרו דליית אל כרמל בשמחה הבית"רית ושמע את דבר התועבה המתרחשת בשידור ישיר בערוץ 33 , ללא שדר מוביל וללא עורך עיתונאי . נתן מנספלד היה הבימאי בניידת השידור האלקטרונית , ה- "וֶורֶד" . הוא דאג לפתוח בווליום מלא את מיקרופון 'רעש הקהל' (International sound) . מיקרופון הטלוויזיה איננו יודע לסַנֵן . דבר התועבה הוקלטה במלוא עוצמתה . הבן לחש לחש לאביו את תוכן השידור . מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי עיתונאי בכל רמ"ח אבריו הבין שיש לו סיפור עיתונאי חַם ביד ואץ להניח את ידו על הקלטת התמימה שמשה גרטל החמיץ את תוכנה . רפיק חלבי צפה בקלטת בעצמו והורה מייד ללא היסוס לעורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן להכין כתבה על האירוע המביש עוד באותו ערב , בו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו האיש שמינה את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור מתעלם במפגין בנאום הניצחון מקריאות הגנאי הקצובות ונִשנות של אוהדי בית"ר ירושלים , "מוות לערבים , מוות לערבים…" , ואיננו מהסה אותן .

הכתבה שודרה "במבט" ביום ראשון בתשע בערב – 10 במאי 1998 והראתה באמת את ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו נוֹאֵם בקבלת פנים המונית שערך ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט בכיכר העירייה בבירה לאוהדי הקבוצה ולשחקנים לרֶגֶל זכייתה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל. בכתבה נשמעות קריאות קצובות חוזרות ונשנות של חלק מהחוגגים, "מוות לערבים…מוות לערבים…" , בשעה שראש הממשלה נושא את נאום הניצחון לכבוד אלופת המדינה בכדורגל קבוצת בית"ר ירושלים . בכתבה רואים בבירור כי ראש הממשלה איננו עושה כל ניסיון לבלום ולהשתיק את קוראי קריאות הנאצה וממשיך בנאומו כאילו לא קרה כלום . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא מדעתו מרוב כעס בשל שידור הכתבה ב- "מבט" . אורי פורת סבר שאלישע שפיגלמן ונתן גוטמן , פִבְּרֵקוּ את הכתבה ששודרה כאמור "במבט" ביום ראשון בערב – 10 במאי 1998 . הוא חשב שעורכי "מבט" הצמידו את קריאות הקהל החוגג , "מוות לערבים" , לנאומו של ראש הממשלה , בעוד בפועל הושמעו הקריאות על פי ידיעתו כשראש הממשלה כבר עזב את המקום וכלל לא שמע אותן . אורי פורת יצא למלחמת חרמה נגד חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , וקבע שעורכי החדשות בערוץ הציבורי עשו יד אחת כדי לשָדֵר כתבה מפוברקת המכפישה ומבאישה את ריחו של ראש הממשלה ביבי נתניהו בעיני הציבור. מנכ"ל רשות השידור יצא להגן על האיש שמינה אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1998. אורי פורת הִשהה מייד את אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן מעריכת "מבט" . ביום שני אחה"צ – 11 במאי 1998 ביקרתי לצורכי עבודה במערכת של חטיבת החדשות בקומה השלישית בניין הטלוויזיה ברוממה. שררה שם אווירת נכאים . בתא הזכוכית של המערכת ישבו נבוכים מהחלטת של אורי פורת להדיח את עורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, רפיק חלבי, יעל חֵן, ואמנון ברקאי. פניהם היו נפולות. התבוננתי בהם. הם היו אובדי עצות וחסרי ישע. שאלתי את מנהל החדשות כיצד "עלה" על הקריאות המבישות האלה של החוגגים הנשמעות בכיכר סַפְרָא בעוד ראש ממשלת ישראל נוכח בשטח, סמוך מאוד לחוגגים המבישים. הוא רכן לעברי, ולחש, "הבן שלי ראה את הסצנה המבישה בשידור הישיר בערוץ 33 , והוא סיפר לי זאת באקראי". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי עשו את המוטל עליהם ויצאו להגן על אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן. בכך השניאו גם את עצמם על המנכ"ל. פרשת קלטת בית"ר ירושלים הסתבכה . ביום רביעי – 20 במאי 1998 התפרסמה ידיעה בעמוד הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות", ובה נאמר, "הכתבה בה משמעו קריאות "…מוות לערבים…" ליד ראש הממשלה עברה עריכה מגמתית . מסקנות הביניים מצביעות על כך שבכתבה נעשו עבירות אתיות וכי מה ששודר ב- "מבט" היה עיוות של המתרחש". על הידיעה היה חתום מר ערן הדס כתב העיתון לענייני רשות השידור [6]. שבוע אח"כ ביום רביעי – 27 במאי 1998 שוב התפרסמה ידיעת ענק  בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", כתבתו של מר ערן הדס, וכותרתה : "הודחו עורכי "מבט" ששידרו את הכתבה "מוות לערבים". נזיפה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולראש חטיבת החדשות רפיק חלבי" [7]. בדו"ח חריף שפורסם אתמול קובע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , כי מערכת "מבט" הציגה מצג שווא של האירוע האמיתי בפרשת שידור הכתבה עם הקריאות "…מוות לערבים…", סילפה את דמותם של כלל אוהדי בית"ר ירושלים והטילה כתם כבד על ראש הממשלה בנימין נתניהו". בפרק המסקנות כותב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלהלן : "דברים שהתאימו לתזה ולכותרת שהוכנה מראש נשלפו מתוך מקומם המקורי בסרט ההקלטה והודבקו יחדיו כאשר קטע שלם העלול לקלקל את הסיפור נמחק כלא היה. במילים אחרות , קודם יורים ואח"כ בעריכה מסמנים את עיגולי המטרה".

הידיעה שהתפרסמה בעיתונות הייתה האשמה כבדה שהטיח מנכ"ל רשות השידור והצבעת אי אמון מוחלטת בשני המנהלים הבכירים בטלוויזיה יאיר שטרן ורפיק חלבי . זה נאמר להם על ידו פנים אל פנים . אך המנכ"ל לא פיטר אותם מתפקידם והם לא התפטרו .בגוף הכתבה הובאה גם תגובתו של אלישע שפיגלמן : "מסקנות הדו"ח הן משטרת המחשבות של ג'ורג' אוראואל (George Orwell)" . תגובת אנשים בכירים ב- "מבט" לדו"ח של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הייתה כלהלן : "היריות נורו מלשכת ראש הממשלה – האקדח היה בידיו של אורי פורת". ביום חמישי – 28 במאי 1998, פירסם העיתון "ידיעות אחרונות" מאת כתבו איתמר אייכנר , כותרת גדולה , בה נאמר , "סוף-סוף מישהו עושה סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1" , ופרשנות הכתב : "מקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיבים בסיפוק לצעדים שנקט מנכ"ל רשות השידור וקביעותיו נגד עורכי "מבט" ". בכותרת המשנה של הידיעה הופיע ציטוט של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו שאמר חד משמעית : "אני סומך על שיקול הדעת של אורי פורת . הוא מקצוען אמיתי ולא עושה חשבון לאף אחד , גם לא לי" [8] . ביום שישי – 29 במאי התפרסמה ב- "ידיעות אחרונות" כתבה גדולה של יָעֵל גְבִירְץ אודות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שכיהן בתפקידו קצת יותר מחודש ימים ואודות מדיניות השידור שלוֹ . "מי הבוס ?" , הייתה הכותרת לכתבה . כך כתבה יעל גבירץ : "בשיחות רקע שקיים אורי פורת לפני כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבהיר שלא אהב את המסך של מוטי קירשנבאום . את פרשת "בראוֹן – חֶברוֹן" , כינה כישלון עיתונאי ממדרגה ראשונה" . על מסך האקטואליה בתקופתו של מוטי קירשנבאום היו אחראים יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה ורפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות . לכתבה שלה צירפה יעל גבירץ איום של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , כשאמר לו מפורשות : "אם תמשיך להגן על עובדים כאלה – לא תהיה יותר מנהל טלוויזיה" , הזהיר אוּרִי פּוֹרָת את יָאִיר שְטֶרְן . פרשת הקלֶטֶת של בית"ר ירושלים הסיטה את פוקוס המנכ"ל מנקודת מבטי למוקד עניינים אחר . התכנון הארוך טווח שלי לרכישת אירועי הספורט הרלוואנטיים נדחק למקום אחורי בשיקולי העדיפות שלוֹ . משחקי מונדיאל 2002 הצטיירו ב- 1998 כאירוע גאלקסי מרוחק שיוותר מספיק זמן לטפל בו בעתיד . למנכ"ל רשות השידור היו עיסוקים אחרים . לא היה סיכוי שאוּרִי פּוֹרָת בקדנציה השנייה שלו יבצע לובינג פוליטי וירוץ לממשלה ולכנסת ישראל בשם שידורי הכדורגל , על מנת שהמערכת הפוליטית בארץ תאמץ את חוֹק השידור הבריטי הקובע כי אירועי ספורט לאומיים ובינלאומיים נבחרים יהיו מותרים לשידורים רַק ברשתות הטלוויזיה הארציות באנגליה . אימוץ מדיניות שידור כזאת ע"י הממסד הפוליטי בארץ היה מאפשֵר לשָדֵר את מונדיאל 2002 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אוּרִי פּוֹרָת לא היה האיש שיזיז עכשיו הרים וסלעים . היו לא מטלות אחרות . בחודשים הראשונים של  1999 ניהל מאבק הישרדות בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור נגד מי שהיה מיועד להיות ראש ממשלה מר אהוד ברק . בפברואר 1999 הטיח בפניו אהוד ברק איום טרם היבחרו לראשות הממשלה , בתום שידור ישיר סוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתוכנית "פופוליטיקה" בפברואר 1999 בהנחייתו של יעקב אחימאיר . כך אמר לו בזו הלשון : "לאחר שאבחר לראש ממשלה , אתה אורי פורת לא תהיה יותר מנכ"ל רשות השידור", והוסיף, "זאת הבטחה אישית שלי". לאחר היבחרו הקים ראש הממשלה אהוד ברק וועדת הבדיקה בראשות תא"ל (מיל.) רפאל ורדי כדי לחקור את מצבה הנוּגֶה של רשות השידור תחת ניהולו של אורי פורת . אורי פורת ניצב אז תחת זכוכית מגדלת של ראש ממשלת ישראל . הוא היה עסוק בימים ההם רוב הזמן במסע ההישרדות שלוֹ כמנכ"ל רשות השידור . ראשו לא היה פנוי לענייני רכישות של כדורגל הלאומי או הבינלאומי לטובת משלם האגרה שלוֹ .

ב- 23 בפברואר 2000 הגיש תת אלוף מיל. רפאל ורדי את דו"ח רשות השידור לראש הממשלה החדש אהוד ברק . כשמסר לו את הדו"ח קבע נחרצות : "רשות השידור חולה , חולה עד למאוד . לצורך הבראתה דרוש לאלתר ניתוח כואב ומעמיק אשר יוביל לביסוסה על יסודות חדשים , השונים מהקיימים" . אהוד ברק היה הבטחה גדולה כראש ממשלה . הוא נבחר לכהונתו הרמה ברוב עצום בעַם אך הוא לא עשה דבר ולא הזיז דבר בעניין רשות השידור . איומיו על אורי פורת מנכ"ל רשות השידור התבררו כאיומי סרק . דו"ח רפאל ורדי לא מומש מעולם . הדו"ח מעלה אבק בארכיון רשות השידור יחד עם הדו"חות שקדמו לוֹ , אֵילוּ של יצחק לבני , ארנון צוקרמן , ישראל גרניט , וגם זה של סֵיר היוּ גְרִין (Sir Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC שהובא במיוחד ארצה ב- 1973 ע"י יגאל אלון שר החינוך והתרבות והכין דו"ח קשה על חוליי רשות השידור , אך הדו"ח נגנז ולקחיו מעולם לא הופקו . רשות השידור לא שינתה מאום משִגרת חייה [9]. 

הפנייה האמיצה אך המאוחרת מידי של זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ' אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ירדה לטִמיוֹן ולא צלחה בדיעבד. מזכ"ל ה- EBU  צפה את הנולד בישראל. נבואתו התגשמה במדויק. חב' "צארלטון" קנתה את הזכויות מלֵאוֹ קִירְש ומכרה אותן ברגע האחרון תמורת הוֹן עתֵּק שמונה משחקים בלבד למְשָדֵר הציבורי בישראל (ערוץ 1) בראשו ניצב יוסף בר- אל . יתר ה- 56 נמכרו לערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) שאיננו כידוע ערוץ טלוויזיה ארצי תמורת כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר בלבד. ביום חמישי – 18 בינואר 2001, שלושה ימים לאחר הפגישה עם אדר זהבי מחב' "צ'ארלטון", שלחתי מסמך טקטי למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר אלוני , מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי, סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , וסמנכ"ל כוח האדם של הרשות עמרם, המבקש מהם כסמוכים לשולחנו של המנכ"ל להמליץ לאורי פורת לא לנתק מגע למרות המחיר הסנסציוני ולשמור על גַחֶלֶת המו"מ עם חב' "צ'ארלטון" במו"מ על רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 [10]. המטרה שלי בינואר 2001 הייתה למשוך זמן . נותרה כמעט שנה וחצי עד לשריקת הפתיחה של מונדיאל 2002. האינתיפאדה השנייה הייתה כבר בעיצומה. ערוץ 2 לא הראה שום עניין ברכישת הזכויות גם בשל שעות המשחקים הבלתי נוחות, ולערוץ 5 בכבלים לא היה די כסף בכיסיו כדי להתמודד מולנו. זה היה רק עניין של זמן עד שהמחירים יצנחו פלאים אולם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה מיוּאש זה מכבר מהמחירים שנקב אדר זהבי בפגישה עִמי במסעדת "מֶזָאלוּנָה", ומהמאבקים והתככים בתוך רשות השידור. לא הייתה לו סבלנות והוא נכנע. בינואר 2001 היה אורי פורת צֵל של עצמו. הוא היה בתקופה ההיא אדם מאוד לא בריא. הוא עישן כמו קטר ולא שבע נחת מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור. חלקם החלו בהליך Impeachment נגדו. ברור שלא התכוונו לשלם מחירים מטורפים ומופרכים שכאלה אולם הבנתי שצריך לשמר את הגחלת . הזמן פעל לטובתי.

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית              יום חמישי  –  18 בינואר 2001

מחלקת הספורט / ירושלים                  

אל    :  יאיר אלוני  –  מ"מ מנהל הטלוויזיה

           רפיק חלבי  –  מנהל חטיבת החדשות

           מוטי לוי     –  סמנכ"ל כספים

           עמרם עמר  –  סמנכ"ל כוח אדם

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון :  מו"מ עם חב ' צארלטון על רכישת זכויות השידורים של מונדיאלים 2002  ו- 2006 (לקראת הפגישה המתוכנת עם המנכ"ל  ב- 31 בינואר 2001)

חברים יקרים,

הנ"ל איננו בשמיים. ערוץ 1 יכול להגיע אליו.

(…) כפי שידוע לכם איגוד השידור האירופי (EBU) איבד את זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים 2002  ו- 2006 . קבוצת Kirsh זכתה מידי ה- FIFA בזיכיון הבינלאומי , והיא זאת שהעניקה לחברת צ'ארלטון (בראשות פיני זהבי ואלי עזור) את הזכות לניהול המו"מ למכירת זכויות השידורים של הנ"ל לגופי שידור בישראל (…).

(…) להלן עקרונות המחשבה שלי כיצד ומדוע כדאי לקנות את  2002  ו- 2006  :

1. אירוע ספורט עתיר רייטינג גם אם נבחרת ישראל איננה משתתפת בו.

2. במו"מ עם חב' צ'ארלטון ניתן להוריד את המחיר בהרבה מאוד אחוזים.

3. ניתן לבצע עסקה משותפת עם חב' צ'ארלטון בה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, תפיק, תערוך, ותשדר את כל מבצע מונדיאל 2002 לענה ולמען חברת צ'ארלטון "כמקשה אחת". חברת צ'ארלטון היא שתממן את עלויות ההפקה הנאמדים ב- 2 מיליון דולר .

4. תשלום זכויות השידורים יתפרש על פני שלוש שנות תקציב .

5. על רשות השידור מוטלת החובה להתאמץ ולהתקשר לנותני חסויות וספונסורים, והקרקע במקרה הקונקרטי הזה של אירוע ספורט כל כך פופולארי כמונדיאל 2002, היא פורייה ומניבה.

6. אם נחתום על עסקת 2002 נקבל את האופציה הראשונה לנהל את המו"מ עם חב' צ'ארלטון על מונדיאל 2006 (…).

(…)  בהיותכם האנשים הקרובים ביותר למנכ"ל ובתוקף היותכם שותפים להנהלה הבכירה , אני מבקש אתכם לסייע למנכ"ל רשות השידור לקבל החלטה אמיצה חיובית שתיסמך על מחיר הוגן שרשות השידור יכולה לעמוד בו בפגישת עבודת מטה מסודרת , בה כל נושא באחריות שיוזמן לפגישה יציג את הפרזנטציה שלוֹ ואת נימוקיו (בעד ואולי גם נגד). יכול להיות שתתקבל בסופו של דבר החלטה שלילית אבל לפחות נדע שהיא התקבלה על בסיס של עבודת מטה מסודרת.

תרשו לי הערה אישית לסיום. אני יודע "שלעסוק" היום עם שידורי הספורט הרלוואנטיים נחשב למִטרד ואולי גם עונש. העיסוק הבלתי נלאה, שלא מסתיים לעולם בטיפול הזה ברכישת זכויות שידורים , דורש מאמץ עצום, הרבה מאוד מניפולציות, כאב ראש לא קטן, ודבקות המשימה לאורך שנים. קל יותר אולי "להתעסק" עם תוכניות הזֶמֶר של תוכניות "הטברנה" ו- "שירים שנשארים" (אגב שתי תוכניות השירים משודרות בשבוע אחד ב- Prime Time  של ערוץ 1 …???), ואני לא אומר את הדברים בלִגלוג. אני רוחש כבוד רב למפיקי ועורכי תוכניות הבידור האלה. אבל אני כן אומר ובאמת חושב ברמה העקרונית, שכדי לקיים לוח שידורים טלוויזיוני  רוטיני שכזה ברמה הנוכחית העכשווית, לא צריך אותי ושכמותי, אבל גם לא צריך אתכם (…).

(…) החידה הגדולה הנעלמה מבחינתי היא כיצד אנשים כמוכם עם ידע וניסיון טלוויזיוני כל כך עשיר מסכינים עם הרמה הנמוכה הזאת על כל היבטיה (כולל מנהיגות והפעלת עובדים) ואינם רוצים באמת לזעזע את אמות הסיפים של ערוץ 1 ?? זאת בפירוש סטגנציה ניוונית (אבל בלתי כפויה) שמוצאת את ביטוייה ברייטינג מגוחך (למעט שידורי חדשות וספורט), אבטלה ענקית בבניין, מורל נמוך, ואספקט מכוער נִלווה – רכילות עיתונאית זולה המופצת לציבור והקושרת בכוונה תחילה את ערוץ 1 ורשות השידור תמיד לשלילה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא ביתי השני מאז חודש יולי 1971 בשעה שאלכס גלעדי הביא אותי לרוממה – ירושלים. בעוד זמן לא רב לא אהיה עוד עִמכם. אני באופן אישי לא זקוק עוד לכדורגל. ערוץ 1 צריך אותו. שידרתי שבעה גביעי עולם בכדורגל. שישה מתוך השבעה ערכתי, הפקתי וניהלתי. האחרון היה המונדיאל של צרפת 1998.

אני אומר לכם שוב : למען ערוץ 1 אל תוותרו על שידורי הספורט הרלוואנטיים . עִזרו למנכ"ל הרשות אורי פורת לעזור לעצמו. אל תוותרו למנכ"ל ואל תקבלו כל מילת "לאו" שלו כאילו הייתה דִברי אלוהים חיים . אורי פורת מעוניין בטיב השידורים כמוכם וכמוני. טיב ואיכות בטלוויזיה הם אקוויוולנט לכסף. אבל הוא מהסס ואולי בצדק מפאת היותו הנושא בעול האחריות הראשית. הוא זקוק נואשות לעזרתכם ומצפה לתמיכתכם הפעילה והמסיבית ומוטלת עליכם החובה לסייע לוֹ. אין שום רשת טלוויזיה ציבורית – ממלכתית ב- EBU  שהתפרקה בשנים האחרונות מנכסיה הספורטיביים בצורה כל כך אומללה ושלומיאלית, ומבלי שתהיה כפויה לכך, כמו ערוץ 1. תסכימו עִמי שרכישת שידורי ספורט רלוואנטיים בעשור האחרון הפכה להיות עניין מורכב ומסובך וגם מתיש ויקר, אך לא בלתי פתיר ולא בלתי אפשרי. תסכימו עִמי שגם שידורי הספורט בטלוויזיה הם חלק מ- "שומר המסך" של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כמו שידורים רלוואנטיים אחרים. השגתם למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא פרי עבודה משותפת של צוות המערכת כולה ולא נחלה או קניין פרטי שלי.

בברכה,

יואש  אלרואי

ביקשתי את מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בשיחות בע"פ לתמוך בבקשתי ולא לטרוק את דלת המו"מ לחב' "צָ'ארְלְטוֹן" למרות העלויות חסרות התקדים . לא פחדתי מערוץ 2 אולם בתוכי בכל זאת חששתי מערוץ 5 בכבלים . יראתי שנֶכֶס השידור שהיה שלי ושל רשת השידור שלי במשך 28 שנה ברציפות יהפוך באחת להיות שלהם . פחד הפסד הזכויות של קניין שידור למתחרים שלך , היראה מכישלון שימור הקניין שהיה בידיך , הוא הגדול ביותר המקנן בנפשו של כל איש טלוויזיה באשר הוא . בארץ וגם בעולם . לטרוק דלת קַל יותר מאשר לפתוח אותה . רציתי למצות את כל האפשרויות לפני טריקת הדלת . אורי פורת החליט לא להמתין לי . ב- 8 במארס 2001 החליט מנכ"ל רשות השידור להתנתק סופית מחב' צארלטון ולוותר כליל על שידורי מונדיאל 2002. "רשות השידור איננה רשאית למשכן את עתידה הכספי", אמר, והוסיף,  "אסור להיגרר באמצעות כספי הציבור ל- "בוננזה" שפקדה לכאורה את ענף הכדורגל , לא נרכוש את הזכויות" [11] . אורי פורת היה במארס 2001 פגיע , חולה , ועייף מאוד . הוא לא רצה יותר לשמוע על אנשי "צ'ארלטון" וביקש ממני שלא אזכיר עוד בפניו את שמותיהם של אלי עזור , פנחס זהבי , ואדר זהבי . נמאס לו מהם . נמאס לו מרשות השידור . נמאס לו מהכול .

חלפו שמונה חודשים . אוּרִי פּוֹרָת כבר לא היה בתפקיד . את רשות השידור ניהל רָן גָלִינְקָא . חברת צ'ארלטון טֶרֶם הצליחה למכור את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 לשום גוף שידור בישראל . היה ברור שלחברה יש קשיי מכירה . היא נתקעה עם הסחורה הנוצצת . האינתיפאדה השנייה שהחלה באוקטובר 2000 הייתה עכשיו בשיאה וגבתה מחיר דמים כבד . חלו תמורות שליליות חמורות מרחיקות לכת במשק הישראלי . ענף התיירות קָרָס . גם תעשיית ההיי – טק (High Tech) נכנסה לחץ ועמדה בפני קריסה . בתנאים הכלכליים שנוצרו לא היה לחברת "צ'ארלטון" סיכוי למכור את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 במחיר שאבתה לו , ואותו הציג בפני מר אדר זהבי . ערוץ 2 וערוץ 5 היפנו עורף לחברת "צ'ארלטון" ולמונדיאל 2002 . ב- 20 בנובמבר 2001 התקיימה בלשכתו של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא ישיבה חשובה שדָנָה בעתיד שידורי הספורט בערוץ 1 ורכישת זכויות שידורים של האירועים החשובים , והניסיון המי יודע כמה שלי לייצב את מסגרת שידורי הספורט הזאת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחרות המתמשכת שלנו נגד מקורות השידור האחרים ובראשם ערוץ הספורט בכבלים וערוץ 2 . בישיבה נטלו חלק מנהל החדשות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי (רן גלינקא אהד את רפיק חלבי ורצה למנות אותו למנהל הטלוויזיה) , סמנכ"ל הכספים מוטי לוי , מנהלת לשכת המנכ"ל לִיאוֹרָה שִמְעוֹנִי (רָן גָלִינְקָא הביא אותה עמו כעובדת במשרת אמון) , ואנוכי . רָן גָלִינְקָא היה קשוּב לדבריי . למרות חוסר הניסיון המקצועי שלו בניהול רשת טלוויזיה הבין כי לשידורי הספורט הרלוואנטיים יש חשיבות רבה בלוח השידורים הציבורי של ערוץ 1 . מאידך ידע גם שעלותם יקרה . נושא שידורי הספורט ריתֵּק אותו . עוד באותו היום הוציא מנכ"ל רשות השידור החדש רָן גָלִינְקָא סיכום דיון בכתב בו נאמר מפורשות כי יעדי השידורים הבאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשנת 2002 בתחום הספורט , הם משחקי מכבי ת"א בכדורסל (חוזה עד מאי 2003), משחקי נבחרת ישראל בכדורסל , משחקי חצי גמר וגמר גביע המדינה בכדורסל לגברים ונשים , שידור ישיר של משחק כדורגל אחד מליגת העַל בשבתות , ושידור ישיר של שלושה משחקים של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת הבית המוקדם של ישראל בטורניר 2004 Euro אליפות אירופה לאומות בכדורגל שעמדה להיערך בקיץ 2004 בפורטוגל . כמו כן החליט מנכ"ל רשות השידור הזמני רָן גָלִינְקָא שלא להיכנס לעת עתה להרפתקת מונדיאל 2002 בשל העלויות הגבוהות שנתבענו לשלם לחב' "צ'ארלטון" בגין זכויות השידורים , ומתוך ידיעה ששום רשת טלוויזיה בישראל איננה מעוניינת בסחורת השידור הזאת . מנכ"ל רשות השידור ואנוכי ידענו שאם נחליט בסופו של דבר לרכוש את זכויות השידור הצונחות ולשדר את מונדיאל 2002 , הרי שהדבר חייב להיעשות על בסיס וקנה מידה מקצועי החופף את שידורי המונדיאלים הקודמים . כלומר , משדרים רק מהשטח . לקחנו בחשבון את ההוצאות הכספיות טכנולוגיות והלוגיסטיות הנִלוֹות לזכויות השידורים . לבסוף החלטנו החלטה טקטית , "המונדיאל לא ישודר", בשל גובה זכויות השידורים הבלתי מתקבלת על הדעת. כך גם נכתב שחור על גבי לבן בסעיף 4 של דף הסיכום בדיון [12]. סוכם בישיבה הזאת על דעתי ועל דעת מנהל חטיבת החדשות כי מונדיאל 2002 למרות יוקרתו, הוא מטרה נקודתית יקרה אך זמנית ובעלת טווח שידור של חודש ימים בדיוק. נבחרת ישראל ממילא איננה נמצאת שם וכדאי לנו לשמור את הכסף לפרויקטים המתמשכים על פני עונה שלמה.

טקסט מסמך : 21 בנובמבר 2001 . חצי שנה לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קןריאה 2002. זהו המסמך המקורי של סיכום הפגישה אצל מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא . סעיף 4 במסמך הטאקטי קובע מפורשות: "המונדיאל לא ישודר". המסמך נכתב ע"י גב' ליאורה שמעוני עוזרתו הראשית של מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא. המסמך נשמר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתו הסופית של מנכ"ל רשות השידור הזמני מר רָן גָלִינְקָא  ב- 20 בנובמבר 2001 לא ללכת על שידורי מונדיאל 2002, תאמה את החלטתו של המנכ"ל הקודם אורי פורת מתאריך 8 במרס 2001 להיפרד ממונדיאל 2002 לנֶצַח. הוא לא ישודר בתנאים הכספיים היקרים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בנובמבר 2001 הייתי הרבה יותר בטוח בעצמי מפני שערוץ 2 וערוץ 5 לא נשפו בעורפי. שמונה חודשים קודם לכן יראתי את החלטתו הסופית  של אורי פורת להתנתק סופית מחב' צ'ארלטון. לא ידעתי מה מתכננים המתחרים שלי ורציתי איך שהוא לשמור מבחינה טקטית על גָחֶלֶת המגעים עם צ'ארלטון . לסגת ולוותר הרי תמיד אפשר. מו"מ טלוויזיוניים בשוק תחרותי אודות רכישת זכויות שידורים עלולים להתגלות לפתע חמקמקים. אט-אט הוברר לי שמנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא נתון בלחץ גדול בסַד של אינטרסים מנוגדים. הוא הֵבין שמחיר זכויות השידורים למונדיאל 2002 הן אסטרונומיות ובלתי אפשריות, אך מאידך השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן, האיש שהביא את רָן גלינקא לרשות השידור, והיו שמועות שהוא חבֵר אישי של אלי עזור, מעוניין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תקנה את זכויות השידורים מחברת צ'ארלטון ללא תנאי למרות שידע שמחירן בשמיים . רָן גָלִינְקָא ניצב בפני דילמה של מנכ"ל זמני טרם מינוי הקֶבַע שלוֹ. מצד אחד ביקש לשמור על קוּפַּת רשות השידור , אך מאידך חַש שהוא צריך לרַצוֹת את השר הממונה , האיש שיקבע את גורלו כמי שאמור לשאת במשרה הרמה ביותר של השידור הציבורי לחמש שנים הבאות .

עֶרֶב הפגישה ב- 20 בנובמבר 2001 העברתי לידיעת רָן גלינקא את המסמך שכתבתי עשרה חודשים קודם לכן ב- 18 בינואר 2001 בעניין כדאיות רכישת המונדיאל [13]. זה היה מסמך הכנה שהופנה למ"מ מנהל הטלוויזיה מר יָאִיר אַלוֹנִי , מנהל החדשות מר רָפִיק חַלָבִּי , סמנכ"ל הכספים מוטי לוי , ונִדון בפגישה המכרעת עם המנכ"ל אורי פורת שתוכננה ב- 31 בינואר 2001 והתקיימה לבסוף ב- 8 במרס 2001 . השבעתי את רָן גָלִינְקָא לקרוא אותו בעיון כדי להבין את מסובכות ומורכבות העניין . כמו כֵן הבאתי לידיעתו את סיכום סעיפי הדיון של "הפגישה המכרעת" עם אורי פורת (סיכום דיון שנכתב ע"י יָאִיר אַלוֹנִי ב- 8 במרס 2001) [14] . בפגישת הדיון ב- 20 בנובמבר 2001 , הערכתי בפני רָן גָלִינְקָא שכתוצאה מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה המדינה בעקבות האינתיפאדה הרצחנית שכפה יאסר עראפאת על מדינת ישראל ואווירת המחסור והמיתון השוררת עכשיו בישראל , אין לחב' "צ'ארלטון" קליינטים פוטנציאליים לקניית זכויות השידורים של מונדיאל 2002 למַעֵט או חוּץ מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תנאי השוק השתנו בבת אחת לטובתנו . המטוטלת נעה לצידנו באופן חד משמעי, מהקצה אל הקצה . ערוץ 2 המסחרי והכבלים אינם מעוניינים עוד בעסקת הכדורגל. ניתן עכשיו להוריד את המחירים בצורה דרסטית וללכת על כל 64 משחקי המונדיאל ו/או לפחות על רובם. הערכתי כי במידה ונחליט עכשיו החלטה שלילית טקטית לדחות ולבטל את העסקה עם חברת צ'ארלטון (מסיבות השמורות עמנו מבלי לגלות אותן לנושאים ונותנים עמנו), רמת המחירים בשוּק הטלוויזיה המקומי תצנח עוד יותר. "אל תתרגש יותר מידי, הזמנים של פברואר 2001 אינם דומים לאלה של נובמבר 2000 ולא יהיו דומים לאלה של נובמבר 2001", יעצתי לטירון הירוק רָן גָלִינְקָא, והוספתי : "אין איש בערוץ הטלוויזיה הציבורי שרוצה יותר ממני לשָדֵר את המונדיאל אך דרושה ברגע זה סבלנות טאקטית . חברת  צ'ארלטון ובראשה אֵלִי עַזוּר ייאלצו לשוב אלינו במוקדם או במאוחר כדי לפתוח מחדש את המו"מ לדיון נוסף . ברמה האסטרטגית אנחנו ננצח ונזכה בזכויות השידורים במחיר הרבה יותר זוֹל, לא בשל חכמתנו אלא בגלל הסיבה הפשוטה שאֵין להם למי למכור את מרכולתם בישראל. הֵם, אנשי צ'ארלטון כבר הפסידו כסף בעסקת מונדיאל 2002 , אך הם לא ירצו להפסיד את המכנסיים . עזוב בצד את הדלפותיו המסיתות של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן . התעלם מציטוטיו בעיתונות המבשרים כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תקנה מצ'ארלטון את זכויות השידורים. פשוט תתעלם ממנו. המצב הכלכלי במשק רק ילך ויחריף. בתוך חודשיים – שלושה נוּכַל לקנות הרבה יותר משחקים בהרבה פחות כסף. צריך רק סבלנות, פה סגור, ועצבים חזקים".

 לא הבנתי מדוע רענן כהן מתעקש ומתמרן את רשות השידור ואת העומד בראשה המנכ"ל החדש רן גלינקא להיכנס בכל מחיר ומהר ככל האפשר לעסקה עם חב' "צ'ארלטון" . בסופה של שנת 2001 הייתה ידה של רשות השידור על העליונה במו"מ עם חב' "צ'ארלטון" אודות זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002. המציאות הייתה חזקה מכל דמיון. נזכרתי לפתע שהמחוקק הידוע מטקסס מר סם רייבורן קבע פעם, "כי אינך צריך להסביר מה שאינך אומר". ברוח הדברים האלה אמרתי למנכ"ל רשות השידור הטירון והבלתי מנוסה רן גלינקא כלהלן : "אל תדבר עם אף אחד כדי לא להסתבך בהסבריך . שום הסבר לא דרוש ברגע זה . אל תאמר ואל תסביר" , ביקשתיו . "שב בשקט" , יעצתי לוֹ .

ההחלטה ב- 20 בנובמבר 2001 שלנו ש- "לא לשָדֵר את מונדיאל 2002" , הייתה טאקטית ולא אסטרטגית , ואי ניתוק המגע מחב' צ'ארלטון הייתה צורה של ניהול מו"מ בו הטלוויזיה הציבורית מחזיקה את הקלפים קרוב לחזה . למשא ומתן מן הסוג הזה הנושא בחובו התדיינות על ממוֹן כה רב אין חוקים ברורים . רָן גלינקא קיבל את דעתי ואימץ את הערכותיי . הוא גם ידע כבר היטב את הקשר ההדוק שמתקיים בין קניית זכויות השידורים של מונדיאל 2002 לבין אופי ההפקה ושכירת עמדות שידור באִצטדיונים ביפן וקוריאה על כל המשתמע מכך . הוא הבין את עיקרון העיתונאות והשידור והדיווח מהשטח . מצבה של חב' "צ'ארלטון" היה בכל רָע . לא היה לה למי למכור את נזיד העדשים שלה לבטח לא תמורת מחיר מופקע אותו ביקשה מרשות השידור . ערוץ 2 לא היה בתמונה ולערוץ 5 בכבלים לא היה ממון . התכוונתי לקנות את כל 64 (שישים וארבעה) המשחקים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 במחיר שלא יעלה על 2 – 1.5 מיליון דולר . (מיליון וחצי עד שני מיליון דולר) . חברת "צ'ארלטון" נתקעה עם הסחורה ללא קונה בגין האינתיפאדה הנבזית והרצחנית (השנייה) רוויית דם והמצב הכלכלי הקשה שהשתרר במדינת ישראל . להפתעתי הגדולה בחלוֹף חמישה שבועות בלבד התגלו בקיעים "בחוֹמַת גָלִינְקָא" , וזאת לאחר ההחלטה הטאקטית שלוֹ עצמו (ושלי) שלא לשָדֵר את המונדיאל (לפי שעה) . החלטתו מונצחת בכתב על נייר הסיכום של הישיבה שהתקיימה בלשכתו ב- 20 בנובמבר 2001 . ב- 31  בדצמבר 2001 פִּרסֵם מדור הספורט של העיתון "מעריב" הדלפה מכוונת של אישיות מקורבת רמת מעלה לרשות השידור , כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סיכמה עם חב' "צ'ארלטון" של אֵלִי עַזוּר ופִּנְחָס "פִּינִי" זְהָבִי לקנות "כמה" משחקים ממונדיאל 2002 תמורת 6.500000 (שישה מיליון וחצי) דולר . החלה מסכת הדלפות מכוערת ומסוכנות לעיתונות ומוטות לטובתו של רענן כהן שעשה כל מאמץ לקדם עסקה בין רשות השידור לבין חברת "צ'ארלטון". הבנתי מייד שרן גלינקא הנמצא בתקופת ניסיון כמנכ"ל רשות השידור לָחוּץ בעניין הארכת כהונתו . השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , פוליטיקאי רדוד אך עסקן מנוסה דאג להכין לרָן גָלִינְקָא "כתב כניעה" מראש והכתיב לו תנאים אם חפצה נפשו במשרת הקבע של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד ספטמבר 2006. לפחות כך זה היה נראה על פי דרכו המזגזגת של רָן גָלִינְקָא . הוא לחלוטין לא היה עצמאי בהתנהלותו כמנכ"ל רשות שידור ציבורית שאמורה להיות ריבונית ונדרשת לנוע בציר מקביל לציר השלטון ולעולם לא לחצות אותו. כידוע – במתמטיקה קווים מקבילים אף פעם לא נחצים כפי שלעוֹלָם לא מתקיימים יחסי ידידות בין העיתונאות האלקטרונית לבין הממלכה. תפקידה של העיתונאות הטלוויזיונית במדינה חופשית היא לבַקֵר את השלטון ולשמור היטב על אגפי הדמוקרטיה. יוסף בר-אל ה- מֶנְטוֹר ועוזרו הקרוב של רָן גָלִינְקָא היה גם כן בסוֹד ענייני הרֶכֶש.

באחת משיחות התחקיר שלי עם רָן גָלִינְקָא זמן רב לאחר שהוא הודח ממשרתו ואני טרקתי את הדלת ועזבתי בחרון אף את הטלוויזיה ורשות השידור אמר לי הלוחם המפורסם של שייטת 13 כְּהַאי לִישָנָא : "עשיתי שגיאה אחת גדולה ורצינית ביותר בראשית דרכי כמנכ"ל רשות השידור כשלקחתי את יוסף בר-אל לשמש מורה דרך שלי". תבין אתה לבד מדוע". הוא היה ממורמר ומאוכזב עד כלות מיוסף בר-אל ואח"כ בתום שיחת הטלפון עוד הוסיף משפט שאיננו ראוי להדפסה . התרחש כאן אבסורד נוראי. הרֵי לא יתכן שאחרי שהוצא סיכום בכתב ע"י המנכ"ל רָן גָלִינְקָא עצמו  ב- 20 בנובמבר 2001, המחליט וקובע מפורשות, "המונדיאל של 2002 לא ישודר", יעופו לפתע שמועות שונות לחלוטין באמצעות מדליפים בהנהלת רשות השידור "המתכתבים" ישירות עם העיתונות מאחורי גבו וגבי . בושה וחרפה שסוד מקצועי כל כך כָּמוּס דָלָף החוצה והעניק יתרון ניכר לאנשי "צ'ארלטון" במו"מ עִמנו . רשות השידור תחת ניהולו של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא הטירון הבלתי מוכשר עמדה בפני קריסה . רָן גָלִינְקָא היה היפוכו של  מחליפו יוֹסֵף בַּר-אֵל , רק מצידה השני של המטבע . הוא הודח בצדק מתפקידו במארס 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן , משרה שהייתה גדולה עליו בכמה מספרים טובים .

בשל השיטה בה רשות השידור הממלכתית "שייכת לציבור" לא ניתן כנראה להחביא ולהסתיר סודות כאלו מעינם ואוזנם של העיתונאים . האינפורמציה בה עוברת מהיד לסוֹחֵר כמו עגבניות בשוק הכרמל . דיווחתי למנהל החדשות בכתב את דעתי על העניין [15] . המנכ"ל הטירון ניגף בפני המְמַנֶה שלו והפסיד לעצמו . לוחם שייטת 13 רָן גָלִינְקָא היה אומנם מנכ"ל רשות השידור אך התנהג כעָלֶה נִידָף , ויצא לא אַמִין, בלתי מהימן, וחלשלוש, כבר בתחילת כהונתו כמנהיג השידור הציבורי . הוא התנהג כאילו הוא חייב לרענן כהן . הבנתי מהר מאוד שהפסדנו לא רק בקרב אלא במלחמה כולה . רשות השידור וערוץ 1 היו Voulnerable יותר מאי פעם בתולדות השידור הציבורי והפכו טֶרֶף קַל לשיני הפוליטיקאים . חולשתה של רשות השידור ב- 2002 נבעה גם מחולשתו של עסקן פוליטי כושל ולא מוכשר בשם רענן כהן שהתמנה לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור בממשלתו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן . טרגדיה תקשורתית . לא פחות . האם ניתן להשוות בכלל בין שיעור קומתה של אישה נאורה ובעלת חזון גב' שולמית אלוני ז"ל מי שכיהנה כשרת החינוך בממשלת יצחק רבין 1993 והייתה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור לבין עסקן פוליטי רָדוּד וננס בשם רענן כהן ששימש באותו התפקיד כשר ממונה על ביצוע חוק רשות השידור בממשלתו של אריאל שרון ?