הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 509 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 10 ביוני 2015.

————————————————————————–

פוסט חדש מס' 509. הועלה ל- "אוויר" ביום רביעי – 10 ביוני 2015.

היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית (3). לברון ג'יימס ודיוויד בלאט ב- NBA. סוף שבוע עמוס בטלוויזיה. בסבך זכויות השידורים של ה- NBA בעשורי ה- 80 ו-90 של המאה שעברה. פוסט מס' 509. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, והשאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ישראל דורי ויוחנן צנגן, לא הייתי יכול להעפיל לפסגה. הטלוויזיה איננה מוסד של חברות ולא ליגה לידידות.היא עסק, מקום מפגש שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב- 1000 (אלף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו.

זה היה נורא. סוף השבוע של שבת / 6 ביוני 2015 + ראשון / 7 ביוני 2015 היה עמוס מטורף בו ההיצע הטלוויזיוני הספורטיבי עצום וגם ממושך, שכובל אותך בעבותות פלדה לכורסא הטלוויזיונית שלך בבית מבלי יכולת כמעט להתנתק. כאילו כל החיים שלי מצטמצמים בצפייה בשידורי ספורט בטלוויזיה וכאילו רק זה חשוב. בשבת בצהריים של 6 ביוני 2015, ערוץ Eurosport מציע לנו בשידור ישיר את המערכה החמישית במסגרת התמודדות איכותית בהמשכים במשחק חצי הגמר בטורניר הטניס ב- רולאן גארוס בין נובאק דג'וקוביץ' לאנדי מארי (2:3 לטובת נובאק דג'וקוביץ'), ואח"כ בשבת אחה"צ של 6 ביוני 2015 מציע לנו אותו Eurosport בשידור ישיר את משחק הגמר המעניין בטורניר הטניס לנשים בין סרינה וויליאמס ללוסי סאפארובה (1:2 לזכות סרינה וויליאמס), ובערב מציעה לך הזכיינית "רשת" ערוץ 2 בשידור ישיר מברלין את משחק הגמר המסקרן של ה- Champions League בין קבוצות ברצלונה ויובנטוס (1:3 לברצלונה). ושוב ביום ראשון אחה"צ – 7 ביוני 2015 מאפשר לך Eurosport לצפות בשידור ישיר במשחק הגמר לגברים ברולאן גארוס בו מביס סטאן וואוורינקה במשחק הפכפך ומרתק את נובאק דג'וקוביץ' 1:3. נמשך כארבע שעות. ומה עם תשומת הלב למשפחתי, לילדים ולנכדים שלי, כאילו הכל מסתובב סביב שידורי הספורט בטלוויזיה. וזה לא הכל. בתשע בערב מציע לי ערוץ 1 בשידור ישיר מאילת את משחק הנפל מס' 2 בסדרת חצי הגמר בליגת העל הפועל אילת – מכבי ת"א 86:64. זה טרם נגמר. באשמורת בוקר של יום שני – 8 ביוני 2015 מציע לי ערוץ 55 בכבלים בשידור ישיר מהיכל "Oracle Arena" באוקלנד – קליפורניה את משחק מס' 2 הדרמטי בסדרת הגמר האחרונה ב- NBA, גולדן סטייט – קליבלנד קאוואלירס 95:93 בתום הארכה לזכות לברון ג'יימס ו- קליבלנד (קליבלנד הישוותה את המאסן ל- 1:1). כיצד אפשר להיוותר נורמלי בתנאים האלה ? מה אומר לנכדים שלי ? כיצד אני אמור להתנצל בפניהם שהסבא שלהם או טו טו בן 80 עדיין מתעסק בשטויות האלה של הטלוויזיה ? מתי תתבגר כבר סבא יואש אלרואי מתלחששים עשרת נכדיי לידי…?

הערה 3 : שני עיתונאי ושדרני העַל אנשי ערוץ 10, רביב דרוקר וברוך קרא.

שני עיתונאי העל אנשי ערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא חברו אמש (יום שלישי – 9 ביוני 2015) בתוכנית "המקור" ועשו את מה שהם יודעים הכי טוב לעשות : לשמור על איכות חיינו ע"י חשיפת אימת שלטון מזוהם, מושחת, ורווי שוחד שאמור לנהל ביושרה מדינה חופשית ודמוקרטית שקוראים לה מדינת ישראל. רביב דרוקר (באמת עיתונאי מהמעלה הראשונה) חושף את שר התחבורה ישראל כץ בכל מערומיו. ברוך קרא בסיוע מר משה אסולין מי שכיהן בעבר בוועד היישוב "עץ אפרים" בשומרון מגלה ברבים באמצעות הקלטות חשאיות מפלילות את קלונו של גרשון מסיקה ראש המועצה האזורית שומרון ויקיר מפלגת הליכוד. מדובר בחומר נפץ פלילי שזעזע כבר את כסאה של הח"כ לשעבר ממפלגת "ישראל ביתנו" גב' פאינה קירשנבאום וסופו מי ישורנו. באחת מהמוני ההקלטות המפלילות והמדהימות שהקליט משה אסולין נשמע מר חיים בן שושן מנכ"ל החברה לפיתוח השומרון אומר למשה אסולין כלהלן : "עם כל החומרים שיש לי אני יכול מחר לשלוח את את גרשון מסיקה לשבע – שמונה שנים בבית הסוהר". הסיפור המדהים כאן הוא שמשה אסולין אזרח תמים אך עירני מסר את המוני ההקלטות המפלילות לצורך עדות משטרת ישראל לפני כשנה וחצי, אולם הם שכבו שם כאבן שאין לה הופכין. העסק התחיל לזוז כשמשה אסולין נקט ביוזמה משלו והעביר את אותן ההקלטות המפלילות לידי ערוץ 10. מיותר לציין כי המאכער גרשון מסיקה "אבי" ההתיישבות היהודית בשומרון חתם לאלתר עם משטרת ישראל על הסכם כי ישמש עד מדינה ויהפוך למלשין.

ועוד דבר : ללא הצילומים וההקלטות המפלילות של מר אלון חסן (לשעבר יו"ר וועד עובדי נמל אשדוד) את עו"ד רונאל פישר, לא ניתן היה לגלות עד להיכן ולאיזו רמה נפסדת הרחיקה והגיעה השחיתות, ההסתאבות, ההתנוונות, הריקבון, והשוחד בשורת צמרת הניצבים במשטרת ישראל. ניצב ערן מלכה, רונאל פישר, ניצב ברונו שטיין, הפרקליטה רות דוד הן רק קצה הקרחון של זוהמה וטינופת חסרי תקדים בתולדות משטרת ישראל וחייה הציבוריים של מדינת ישראל. יש להעמיד מייד לחקירה צולבת את מפכ"ל משטרת ישראל הכושל רב ניצב יוחנן דנינו מפני שכל מעשי השחיתות הנבזיים והמסואבים הללו נעשו בתקופת שלטונו ומתחת לאפו. אחת מהשתיים : אם ידע – עליו להישלח לכלא לעשר שנים. אם לא ידע – לעשרים שנה. מי העלה בדעתו כי מפקדיה של הרשות לאכיפת החוק במדינת ישראל יהפכו ברבות השנים למושחתים מנובזים ומשוקצים.

אילו הייתי צעיר יותר הייתי הולך ללא שום צל של ספק לרבולוציה נגד השחיתות והזוהמה שאופפת את מדינת ישראל בסגנונו של המהפכן הצרפתי מקסימיליאן רובספייר לפני 226 שנים. רק הייתי מחולל אותה ביתר אכזריות. מדובר בסיאוב חמור ומתועב וקשה ביותר בתוככי מדינה קטנה שמונה רק שמונה מיליון תושבים. מעשי השחיתות הנבזיים הרבים באגפים שונים ורבים במדינת ישראל, סטנדרט של מתן שוחד מטונף המשתרש כאן על כל צעד ושעל באגפים שונים ורבים במדינת ישראל, וריקבון ונמק הממלאים את אותם האגפים השונים והרבים האלה עד גדותיהם – יביאו את החברה במדינת ישראל להתמוטטות מוקדם מהצפוי. טוהר מידות, יושרה, ודרך ארץ חשובים לא פחות מצה"ל חזק. אם רביב דרוקר וברוך קרא מתכננים להקים בעתיד מפלגה פוליטית, קולי מובטח להם.

הערה 4 : עיתונאי "הארץ" אלעד זאבי.

אלעד זאבי מדווח בכישרון מהשטח אודות הנעשה בסדרת הגמר האחרונה של NBA, והמאבק בין קליבלנד לגולדן סטייט על הבכורה. האם מדובר בסוף עידן כתיבת ה- Off tube וההעתקה ממוניטור הטלוויזיה בתל אביב.

הערה 5 : עיתון "הָאָרֶץ".

עיתון "הארץ" שלח את אמיר ענבר לברלין כדי לסקר מהשטח בשבת – 6 ביוני 2015 את משחק הגמר של ה- Champions League ברצלונה – יובנטוס 1:3. יפה מאוד (!).

הערה 6 : זכיינית ערוץ 2 חברת "רֶשֶת".

זכיינית ערוץ 2 חברת "רשת" שילמה לערוץ 55 בכבלים כ- 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) שקל בעבור שידור ישיר של שני משחקים בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות ושידור ישיר של משחק הגמר בליגת האלופות בשבת – 6 ביוני 2015, ברצלונה – יובנטוס 1:3. מדובר בהפקה עצלנית ובטלנית נטולת ייחוד, בידול, ו- אולפן של ערוץ 2 בה הזכיינית "רשת" מתנהגת כ- חובבנית מושלמת. "רשת" מוותרת מראש על צוות שידור משלה, ומשתמשת בצוות השידור של ערוץ 55 בכבלים בברלין, השדר נדב יעקובי (בסדר) ואילו הפרשן שלצדו אלי אוחנה (ממשיך להיות מגוחך, צפוי, ומשעמם). "רשת" העצלה משתמשת ב- 39 דקות מזמן השידור הישיר של המשחק ברצלונה – יובנטוס (בין 21.30 ל- 23.50) להקרנת פרסומות מסחריות כדי להחזיר את ההשקעה. היא מתכננת ו- עושה זאת על חשבון צופיה ועל חשבון איכות המִשְדָר שלה (כ- 13 דקות לפני שריקת הפתיחה + כ- 15 דקות בהפסקה + כ- 11 דקות בסיום המשחק), כאילו אין ערך ל- Pre Game Show ול- Post Game Show. "רשת" הארצית מרשה לעצמה (במידה רבה) לא להתחשב בצופיה אדוקי הכדורגל מפני שהרייטינג הגבוה (% 24.6) מובטח לה מראש. ערוץ הספורט HD מס' 59 ב- YES שידר ישיר את האירוע הנ"ל במקביל, אולם מדובר בערוץ נישה, שמרבית המדינה איננה מחוברת אליו.

הערה 7 : Eurosport מצליח להבליט את מהות הנפש של טורניר הטניס על חימר אדמדם ברולאן גארוס.

מלאכת הצילום של שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הצרפתיות FT2 + FT3 והבימוי – מושלמים, הודות למספר הרב של המצלמות (22, וכולן Isolated Camera) המשתתפות בכיסוי של המשחקים לגברים ונשים באצטדיון המרכזי. ההפסקות המרובות והקבועות בין המשחקונים, הנקודות, והמערכות מאפשרות הכנסת אין ספור הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות לרבות הילוכי SSM (ראשי תיבות של Super Sloe Motion) המעצימות את חוויית הצפייה הטלוויזיונית. מדובר בכיסוי מדהים לרבות שימוש בסטטיסטיקה וויזואלית יעילה. משחק הגמר לנשים בין המנצחת האמריקנית סרינה וויליאמס (בת 33, גובה 1.75 מ') לבין הצ'כית לוסי סאפרובה (בת 28, גובה 1.77 מ') היה חד צדדי למרות שלוסי סאפארובה ניצחה במערכה השנייה והשוותה את המאזן ל- 1:1. לא כוחות. ל- לוּסִי סָאפָארוֹבָה אין את הכישרון הגופני להשתוות לעוצמה, לכוח, ולידע של סרינה וויליאמס. גם שני פרשני הטניס של Eurosport השוודי מָאטְס וִוילָאנְדֶר (בן 50, ומי שניצח ב- 7 טורנירי גראנד סלאם) והאמריקנית כריס אוורט (בת 60, זכתה בשעתו ב- 18 תארי גרנד סלאם) הקדימו ו- הודיעו חד משמעית למנחה האוסטרלית גב' ברברה שֶאת (Barbara Schett) במרפסת הפרשנות בטרם פתיחת המשחק, כי ללוסי סאפארובה אין שום סיכוי לנצח במאבק.

משחק הגמר לגברים יחידים אתמול ברולאן גארוס בו הכניע השווייצרי סטאן וואוורינקה את נובאק דג'וקוביץ' 1:3 היה דרמטי ומרתק. חוויית טניס טלוויזיונית מרשימה. מה שאני אקח למזכרת מהמשחק אתמול הוא את חיבוק הידידות בתום מאבק בן כארבע שעות בין המנצח למפסיד. נפלא לראות כיצד יריבים, אנשים ברי פלוגתא נלחמים איש ברעהו בעת ההתמודדות, ושבים בתומה להיות שוב ידידים שמכבדים איש את רעהו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 7 ביוני 2015. רולאן גארוס. הצילום עוסק ב- תרבות ספורט שאיננה חזיון נפרץ. המנצח סטאן וואוורינקה (מימין) מחבק בכֵנוּת את יריבו המובס נובאק דג'וקוביץ' בתום משחק הגמר ליחידים באליפות הטניס הפתוחה של צרפת. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

הערה 8 : ערוץ 1.

אילו היו יודעים למפרע בערוץ 1 מה תהיה תוצאת משחק הנפל מס' 2 בסדרת חצי הגמר בליגת העל בכדורסל בין הפועל אילת (המארחת) לבין מכבי ת"א 86:64 (לזכות מכבי ת"א), אנשיו היו לבטח נשארים בבית. אין שום טעם לבזבז 200000 (מאתיים אלף) שקל על הפקת ספורט כה משעממת, כה נטולת דרמה, וכה נעדרת מתח. מי שרוצה (ולא חסרים כאלה) יכול להלל את מאמן הפועל אילת אריק שיבק ככל העולה על רוחו. אמש נראתה הקבוצה שלו בשידור הישיר של ערוץ 1 כמו קורי עכביש מול קבוצת מכבי ת"א הפצועה והחסרה. הרייטינג הדליל בן % 2.7 הוא עדות לחולשת האירוע. ליגת העל הישראלית בכדורסל רווייה אין סוף שחקנים אמריקניים בינוניים וגם פחות מזה, היא ענף ספורט כושל שהציבור הפנה לו זה מכבר עורף ואיננו מתעניין בו. ליגת העל המשעממת וחסרת העניין הזאת יכולה להתעורר לחיים רק באם תואיל הפועל ירושלים להוריד את מכבי ת"א מכס האלופה.

הערה 9 : לברון ג'יימס (Lebron James) ודיוויד בלאט. רִשְמֵי ה- NBA finals שמותירה רשת הטלוויזיה האמריקנית ESPN – כבירים.

רִשְמֵי ה- NBA finals שמותירה רשת הטלוויזיה האמריקנית ESPN ואשר עוסקת גם בתיעוד יכולתם לברון ג'יימס ודיוויד בלאט – כבירים (!). ESPN עושה שַמוֹת בליגת העל הישראלית בכדורסל וגם בערוץ 1. נכון שגיל ברק ושימי ריגר משדרים ישיר Off tube מהאולפן בארץ את משחק מס' 2 הדרמטי בו מפסידה גולדן סטייט בביתה לקליבלנד קאוואלירס 95:93 לאחר הארכה, אולם גם הם אינם מסוגלים לקלקל את חוויית NBA וחוויית הכיסוי של ESPN. מדובר בחלום טלוויזיה. כיסוי אִידֵאָלִי, יפהפה, ומדהים של ESPN (!). מתכונת שידור ה- Off tube המשעמם של ערוץ 55 בכבלים המבוצע ע"י גיל ברק ושימי ריגר, מכריח אותם "לעלות" בעת כניסות הדיווח שלהם בשפה העברית מהאולפן בהרצליה על קו השידור האותנטי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ESPN. ה- Commentary המקורי והמלהיב של ESPN בשפה האנגלית אמור לשמש מקור מידע לצופים אולם הוא נפגם קשות בשעה שקו השידור הזה מהווה גם Guide line לגיל ברק ושימי ריגר. בכך מודה ערוץ 55 בכבלים בפרהסיה בתבוסת השידור שלו. מדובר בעיתונאות Off tube מחורבנת בה שני העוסקים במלאכת השידור גיל ברק ושימי ריגר נכנעים ומשתפים פעולה עם המעבידים שלהם. הם נותרים בארץ כדי לשדר מהמוניטור בהרצליה ולבטח מאוכזבים ומבוישים. צריך להתבונן בפרצופם של שני שדרני הטלוויזיה בשעה שהבוס מודיע להם כי הם נשארים בארץ.

כישרון הכיסוי של רשתות הטלוויזיה האמריקניות ביניהן ESPN המכסה את משחקי ה- NBA הוא פנטסטי. חלום. 30 המצלמות הפרוסות ב- "Oracle Arena" ו- מכסות את שני המשחקים הראשונים גולדן סטייט – קליבלנד קאוואלירס בסדרת הגמר, מחוברות כל אחת למקור Replay משלה. זהו יתרון עצום של ESPN. כמות שידור ההילוכים החוזרים מזוויות התבוננות שונות בהיכל הכדורסל לרבות הילוכים חוזרים SSM (מהירות צילום של כ- 100 Frames בשנייה אחת) מיידעים את צופי הטלוויזיה במקסימום אינפורמציה. משחק כדורסל רווי אין סוף הפסקות מתוכננות וגם לא מתוכננות, אותן ESPN מנצלת להקרנת ההילוכים החוזרים שלה גם כדי להבהיר ולהציג שוב את האירועים והעובדות השנויים במחלוקת אותן החמיצו השופטים. ויש לא מעט כאלה. אתה רואה מקרוב כיצד הגנת גולדן סטייט ממש מרביצה ל- לברון ג'יימס ללא תגובת השופטים. טלוויזיה מרהיבה וחלומית. הצ'ירלידרס בארה"ב מגוחכות יותר מהקולגות שלהן בישראל. ג'יימס לברון המזהיר הוא קבוצת כדורסל בפני עצמה של מאמן – שחקן יחיד שמנהל את המשחק גם במצב של נפילה וזחילה על הפרקט. במשחק השני נגד גולדן סטייט אתה רואה עד כמה לברון ג'יימס דומיננטי כשהוא מאותת מהמגרש בישיבה על הפרקט לאחר מאבק מר על הכדור למאמן שלו לקחת פסק זמן כשנותרו 38.8 שניות לסיום החוקי של משחק מס' 2 וקליבלנד מובילה ביתרון של שתי נקודות, 87:85. ברור ש- דיוויד בלאט ממלא מייד את הציווי שלו. ראיתי בימי חלדי אלפי משחקים ב- NBA מעולם לא ראיתי שחקן שכופה מהמגרש בנחרצות כזאת על מאמנו לקחת Time out. רשת  ESPN הקרינה את ה- Sequence הזה פעמיים בהילוכים חוזרים איטיים בהם לברון ג'יימס מסמן בידיו בשפת הסימנים וחוזר על כך חזור ושנה כמה פעמים על דרישתו לקחת פסק זמן. ESPN הותירה לצפייה את סופו של ה- Replay גם לאחת ההשתטחות על רצפת הפרקט, שם רואים את תנועות הפנטומימה של לברון ג'יימס להן יש רק פירוש אחד : הוראה מפורשת למאמנו לבקש מהמזכירות פסק זמן.

טקסט תמונה (1) : יום ראשון בבוקר על פי שעון ישראל – 7 ביוני 2015. משחק מס' 2 ב- "Oracle Arena" באוקלנד קליפורניה בסדרת הגמר האחרונה של ה- NBA. גולדן סטייט (בתלבושת הלבנה) מארחת את קליבלנד קאוואלירס. התמונה מראה כי נותרו 38.8 שניות לסיום החוקי של ההתמודדות, וקליבלנד מובילה ביתרון 87: 85. התבוננות יתר בתמונה מגלה כי לברון ג'יימס יושב שם מימין על הפרקט לאחר מאבק על הכדור ומסמן בתוך ההמולה לדיוויד בלאט לקחת פסק זמן. ESPN הראתה את ה- Sequence הזה פעמיים בהילוכים חוזרים איטיים. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום ראשון בבוקר על פי שעון ישראל – 7 ביוני 2015. משחק מס' 2 ב- "Oracle Arena" באוקלנד קליפורניה בסדרת הגמר האחרונה של ה- NBA. גולדן סטייט (בתלבושת הלבנה) מארחת את קליבלנד קאוואלירס. התמונה מראה כי נותרו 38.8 שניות לסיום החוקי של ההתמודדות, וקליבלנד מובילה ביתרון 87: 85. התבוננות יתר ב- Sequence מזווית שונה מראה כי לברון ג'יימס יושב על הפרקט לאחר מאבק על הכדור ומסמן לדיוויד בלאט לקחת פסק זמן. ESPN הראתה את ה- Sequence הזה פעמיים בהילוכים חוזרים איטיים. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : יום ראשון בבוקר על פי שעון ישראל – 7 ביוני 2015. משחק מס' 2 ב- "Oracle Arena" באוקלנד קליפורניה בסדרת הגמר האחרונה של ה- NBA. גולדן סטייט (בתלבושת הלבנה) מארחת את קליבלנד קאוואלירס. התמונה מראה כי נותרו 38.8 שניות לסיום החוקי של ההתמודדות, וקליבלנד מובילה ביתרון 87: 85. התבוננות נוספת ב- Sequence מעוד זווית צילום אחרת מדגישה כי לברון ג'יימס היושב על הפרקט לאחר מאבק על הכדור, מסמן לדיוויד בלאט לקחת פסק זמן. ESPN הראתה את ה- Sequence הזה פעמיים בהילוכים חוזרים איטיים. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

ברור שדיוויד בלאט הוא מאמן משכמו ומעלה, יודע להדריך, ומבין היטב כדורסל אבל כאן בקבוצת קליבלנד קאוואלירס הוא נתקל במבחן מנהיגות וקבלת מרות שונים מאלה שהכיר בישראל ובאירופה. דיוויד בלאט שרוי במצוקה בגלל עליונותו של לברון ג'יימס. נדמה לי שהוא אמור לחוש מאוים ע"י לברון ג'יימס בכל פסק זמן שהוא לוקח ובכל עת שהשחקנים מצטופפים סביבו, מפני שהוא יודע שהקפטן שלו עלול להמרות את פיו ולשבש את הוראותיו מבלי למצמץ ומבלי להתנצל על כך, כפי שעשה בעבר באותן הפעמים שאנחנו יודעים, ולבטח בעשרות הזדמנויות אחרות שלא נחשפו. אני בטוח שמאמן – מנהיג ברמתו של מאמן הבוסטון סלטיקס רד אוורבאך (Red Auerbach) לא חווה מעולם יראה ו/או חשש משחקניו המובילים בוב קוזי וביל ראסל, וכי הם קיבלו את מרותו ב- % 100. אני משוכנע שלו אלסינדור (הלוא הוא קארים עבדול ג'אבר) קיבל ללא היסוס את מנהיגותו והוראותיו של מאמנו באוניברסיטת UCLA ג'ון וודן (John Wooden). האימפאקט של לברון ג'יימס על כל קבוצת קליבלנד קאוואלירס הוא בל ישוער. אנוכי אינני יכול להסיר את העיניים מכישרונו הגופני היוצא דופן, מהעוצמה הפיזית שלו, מאישיותו הרמה הששה אלי קרב, מהאכפתיות שלו, מהשליטה שלו בכל פרט במהלכי המשחק, ומדבקותו במשימה עד כלות כוחותיו. זה בולט לעין. כמתבונן מהצד נראה לי שדיוויד בלאט משמש כמו עוזר מאמן מחוץ לקווים של לברון ג'יימס בתוך הקווים, על הפרקט. נדמה ש- עניין המאמן מחוץ לקווים של הקאוואלירס הוא כמעט פרט שולי. אין זה חשוב מי נושא במשרת המאמן של קליבלנד כל עוד לברון ג'יימס משחק בשורותיה. שחקן כל יכול בעל השפעה פיזית ונפשית כבירה על חבריו לקבוצה וגם על מתנגדיו בקבוצה היריבה. הכול מתחיל ממנו ורבים מהמהלכים מסתיימים אצלו. על פיו יישק דבר. אני עוקב אחרי לברון ג'יימס ושפת גופו בתום המשחק השני 95:93 לקליבלנד נגד גולדן סטייט ב- Oracle Arena" באוקלנד, מחבק דיוויד בלאט את לברון ג'יימס אך הוא איננו מחזיר למאמנו שום חיבוק, אפילו לא ברמז, ונפנה ממנו. אינני מצטרף לחגיגת ה- הללויה סביב המאמן דיוויד בלאט. נראה לי שהמנהיג האמיתי של הקאוואלירס בין הקווים ומחוץ לקווים הוא לברון ג'יימס שמשמש באופן לא רשמי כמאמן – שחקן. כולם מחכים לאישורים הסופיים שלו ולמוצא פיו בתדרוכים לפני שריקת הפתיחה כמו גם גם בפסקי הזמן. שחקני קבוצתו וגם המאמן דיוויד בלאט שרויים תחת זכוכית מגדלת שמניח עליהם לברון ג'יימס. לולא לברון ג'יימס קליבלנד קאוואלירס הייתה נשארת קבוצת NBA בינונית ולא נודעת. יודעי דבר אומרים שאין בכך כל רבותא וכי זאת הייתה מנת חלקו של פיל ג'קסון כשאימן את קובי בראיינט ושאקיל אוניל בלוס אנג'לס לייקרס, וגם כשאימן את שיקגו בולס עם מייקל ג'ורדן. כוכבי העַל העשירים האלה רוויי אגו מרשים לעצמם להיות עצמאים ואף לשבש מעת לעת את הוראות המאמנים כשמתחשק להם. בתום משחק מס' 2 התייצב דיוויד בלאט למסיבת העיתונאים ב- "Oracle Arena" ו- הכריז באופן מטופש וילדותי כי 7.000000 (שבעה מיליון) צופי טלוויזיה במדינת ישראל משכימים קום בבוקר כדי לראות את ההתמודדות אותה הוא מוביל כמאמן קליבלנד קאוואלירס נגד גולדן סטייט. % 100 רייטינג. הפרזה מגוחכת ומביכה חסרת כל היגיון. נתון רחוק מרחק רב מהאמת כרחוק מזרח ממערב. בלוף כפול של דיוויד בלאט שנְהֶגָה ונאמר בקלות ראש ובהיסח הדעת ונורה בחדר העיתונות לעבר עיתונאים אמריקניים שאין להם שום מושג טלוויזיוני בתחום. אף אחד מהם גם לא קם להתריס ולשאול שאלת Follow up : "מה אתה אומר אדוני המאמן מר דיוויד בלאט…מה אתה עושה צחוק…? 7.000000 (שבעה מיליון) ישראליים קמים בארבע לפנות בוקר לראות את קליבלנד ודיוויד בלאט…מדובר אם כך ב- % 100 רייטינג…???".

א. כמות הרייטינג הישראלית שצופה בסדרת הגמר הנוכחית בין קליבלנד קאוואלירס לגולדן סטייט (ישיר לפנות בוקר + הקלטה) היא מינימאלית ו- מוערכת בין % 2 לבין מקסימום % 4. לא במקרה אין מדווחים בעלי ערוץ הספורט (55 בכבלים) לציבור שום מידע בנושא רייטינג ה- NBA ומפזרים סביבו ערפל. נוצר רושם ציבורי טלוויזיוני מוטעה שמתבסס על ההרחבה היחסית של ה- NBA בעיתונות היומית ("הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "ישראל היום"). מדרוג הצפייה ב- NBA בטלוויזיה במדינת ישראל – נמוך.

ב. אוהדי ה- NBA בארץ (ואנוכי בתוכם) צופים בשידורים הישירים בערוץ 55 בכבלים ו/או המוקלטים (באמצעות YESMAX) בגלל הסקרנות והתעניינות בשחקני העַל בדרגתם של לברון ג'יימס וסטפן קרי, ולא בגלל פעילותם ואישיותם של דיוויד בלאט וסטיב קר.

בנבכי זכויות השידורים של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA (חלק 1), ואנוכי – בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בשנים 1990 -1986. דיווח קצרצר (בשילוב קצת מן המסמכים) מתוך מסכת יחסי עבודה רוויית תהפוכות, רוויית אמביציות ושאיפות, ורוויית שינויי כיוון.

הכדורסל האמריקני המקצועני מיוצג בתודעת הספורט העולמי ע"י לוֹגוֹ בן שלוש אותיות בלבד NBA (ראשי תיבות של National Basketball Association) על רקע אדום וכחול, ולידן דמות של כדורסלן מוּטֶה גוּף מְכַדְרֵר. מותג צנוע שמוֹכֵר במיליארדים את ליגת הכדורסל הטובה בעולם. מי לא גדל על ברכיה, מי לא שמע אודותיה, מי לא הזדהה עמה. לכל חובב כדורסל ישראלי יש את הגיבורים שלו ב- NBA. אלילי הילדות שלי היו בוב קוזי (Bob Cousy) וביל ראסל (Bill Russell) שחקני קבוצת בוסטון סלטיקס ומאמנם המיתולוגי רֵד אורבך (Red Auerbach) שהפך כמו שחקניו לאגדה בחייו. בשנת 1954 בהיותי בן 16 וחצי התנשאתי לגובה של 1.90 מ'. מעבר להיותי ספורטאי מוכשר למשחקי כדור, הייתי ראשית דבר אתלט. יכולתי לנתר ולהרים את מרכז הכובד שלי כ- מטר מעל פני הקרקע. זה אפשר לי לגעת בטבעת הסל עם המרפק. הניתור הטוב העניק לי יתרון כדי להנחית היטב מעל רשת הכדורעף, והעניק לי יתרון בנגיחות לשער הכדורגל. אני זוכר שחבורות ילדים בקיבוץ אפיקים היו מצטופפים סביב מגרש הכדורסל המקומי עשוי חול מחצבה כדי לראות אותי מאמן את עצמי. באותה שנה זומנתי יחד עם יגאל דר – וולדרסקי ז"ל מקיבוץ אשדות יעקב לסגל הצפוני של נבחרת ישראל בכדורסל. המאמן שלנו היה האמריקני אלמר ריפלי (Elmer Repley) (צלע קשה ברגליו בשל מחלת שיתוק ילדים שתקפה אותו בגיל מבוגר) ומקום האימון מגרש הכדורסל של קיבוץ מִזְרָע בעמק יזרעאל. בסגל הנבחרת שיחקו אז גם עמוס לין, ראובן פכר, משה מחטי ואחרים. אלמר ריפלי אמר לי שאני מזכיר לו בתנועות שלי ובשליטה בכדור את בוב קוזי (Bob Cousy).

טקסט תמונה : צילום לפני כ- 69 שנים. זהו אשף הכדורסל בוב קוזי שזכה עם קבוצתו בוסטון סלטיקס בשש אליפויות NBA בשנים 1957, 1959, 1960, 1961, 1962, ו- 1963. בוב קוזי נולד ב- 9 באוגוסט 1928. התמונה צולמה היכן שהוא בין שנת 1946 ל- 1949 כשבוב קוזי התחיל את קריירת הכדורסל המזהירה שלו בארה"ב בתום מלחמת העולם ה- 2 בקבוצת "Holy Cross" בטרם מעברו לקבוצת בוסטון סלטיקס. (באדיבות ה- NBA בעת שהטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של משחקי ה- NBA במדינת ישראל בעשור ה- 80 של המאה הקודמת).

אך מי חשב אז על קריירה ספורטיבית. החלום שלי היה כמו של רבים להתנדב לצנחנים וללכת בדרכו של מאיר הר ציון ז"ל. בטרם מלאו לי 18 שנה הגעתי דווקא לחטיבת גולני, לגדוד 12. מאוחר יותר הגיעו לארץ פיסות מידע טיפ טיפה רחבות יותר ומעט צילומים אודות המוניטין העצום של שחקני ה- NBA ובראשם ג'רי ווסט (Jerry West) הנפלא שהקואורדינציה המיוחדת של תנועתו מכדרר את הכדור עיצבה את הלוגו המפורסם של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. זהו אותו ג'רי ווסט ששַדָּר אמריקני אמר עליו פעם בשידור ישיר כלהלן : "כש- ג'רי ווסט מתרומם לקליעת Jump Shot – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". פתאום שמענו גם על אוסקר רוברטסון (Oscar Robertson) שזכה לכינוי "Big O", באחד העיתונים התוודענו לתמונתו של שחקן הכדורסל הענק האמריקני ווילט צ'מברליין (Wilt Chamberlain) שנודע בכינויו "Wilt the stilt" (בתרגום חופשי "האיש על הקביים"), בשל גובהו הרב 2.18 מ', ורגליו הרזות להחריד. מאוחר יותר בעשור ה- 80 של המאה הקודמת עשינו הכרה עם לארי בירד מבוסטון סלטיקס ומאמנו רד אוורבאך וגם עם קארים עבדול ג'אבר ומג'יק גונסון מלוס אנג'לס לייקרס ומאמנם פאט ריילי. בראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה התאהבנו בשיקגו בולס וב- מייקל ג'ורדן, וגם במאמנו פיל ג'קסון. בראשית שנות ה- 2000 מצאנו עניין עצום בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס אלופת ה- NBA בראשות קובי בראיינט ושאקיל א'וניל.טקסט תמונה : קיץ 1981. ליגת ה- NBA. קבוצת בוסטון סלטיקס עם שחקנה המצטיין לארי בירד (מס' 33, גובהו 2.04 מ', יושב שני מימין) זוכה פעם נוספת באליפות הליגה הטובה בעולם. צופי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מצאו עניין בעשור ה- 80 של המאה הקודמת במשפחת בוסטון סלטיקס כפי שחובבי אופרות הסבון אהבו את קורותיהן של משפחת יואינג בסדרה "דאלאס" ומשפחת קרינגטון בסדרה "שושלת". רכישת ה- NBA על ידי ושידור משחקי ההכרעה הישירים בקיץ 1987 בטלוויזיה הישראלית הציבורית זכו להצלחה רבה. (התמונה באדיבות הנהלת ה- NBA של הימים ההם בתוקף היות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים הישירים של ה- NBA בעשור ה- 80 של המאה הקודמת).

ליגת ה- NBA הפופולארית והאהודה בישראל, הייתה נושא ספורטיבי הראוי לחשיפה הרבה יותר גדולה וגם מוקדמת יותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ממה שזכתה לה בעבר. מר אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה-70 של המאה הקודמת היה הראשון שיצר מגע טלוויזיוני עם ליגת ה- NBA באמצעות סרטי החדשות של סוכנות הצילום הבריטית VISNEWS, וראש דסק הספורט שלונדון מר ניל מאלארד (Neil Mallard). החל מ- 1975 התחיל אלכס גלעדי לשבץ ב- "מבט ספורט" (תוכנית שבועית ששודרה מידי מוצ"ש) סרטי חדשות באורך של דקה וחצי – שתיים מה- NBA שסיקרו את המשחקים המרכזיים בליגת הכדורסל הפופולרית והטובה עולם. אלכס גלעדי היה איש הטלוויזיה הראשון שפתח צוהר לאוהדי ה- NBA בארץ. בהיותו כוכב טלוויזיה מבריק ומפיק בחסד איתר אלכס גלעדי מייד את הפוטנציאל הטלוויזיוני הטמון ב- NBA וקרא לסרטי ה- NBA הקצרצרים האלה, "כדורסל מעולם אחר". מעבר לכך לא יכול היה להרחיב מפני שלא עמדו לרשותו הכלים הטכנולוגיים הדרושים.

משהבשילו ב- 1987 התנאים הטכנולוגיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית החלטתי לעשות מעשה, ולשדר ישיר לראשונה את משחקי ההכרעה על האליפות ה- NBA באותה עונה, ולהביא את בשורתו בהרחבה לצופי הטלוויזיה בישראל. כולנו גדלנו כילדים ונערים על אגדת ה- NBA והשחקנים הבלתי נשכחים של הליגה הזאת לדורותיה. אגדה שנמשכה דורות. את יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות לא הייתי צריך לשכנע בזכות שידורי הכדורסל המקצועני האמריקני על מסך הטלוויזיה הציבורית. הוא בעצמו היה פריק וחובב מושבע של הספורט האמריקני על כל גווניו, בעיקר של ה- NBA ו- NFL. הייתי צריך להשתדל בפני חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה לא היה פשוט אבל לבסוף הוא הסכים. שידורי ה- NBA זכו להצלחה היסטרית. נכון שהיו לנו בתחילה קשיים מנהליים בשל שעת הסיום של השידורים הישירים בשעות המאוחרות של הלילה, שהיו מעבר למקובל בהסכמי העבודה בין הנהלת הרשות וועד חטיבת עובדי ההנדסה. אך העניינים האלו הסתדרו בסופו של דבר, והשידורים הישירים מארה"ב הפכו לדבר שבשגרה. תקשורת הלוויינים הייתה מוגבלת בימים ההם, והעברת סיגנל ה- NBA מרחבי ארה"ב לבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה ירושלים, נעשתה רק באמצעות תחנת הקרקע ללוויינים בעֵמֶק הַאֵלָה, אך היו שם כמה אנשים (בעמק האלה) ובראשם מר גבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית ב-"בזק" (משרדו היה במגדל שלום בת"א) שהיה אכפת להם ממני. הם פשוט עשו הרבה מעבר למה שנדרש והתאמצו מאוד בעבורי, כמו גם מהנדס התקשורת הלוויינית של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים ז"ל שביצע למעני עבודה מאוד מדויקת ואחראית. בתוך תקופה של כארבעה חודשים וחצי מפברואר עד יוני 1987, שידרנו ישיר כ- 12 משחקים. בעמדת השידור באולפן בירושלים לצורכי Voice Over בלבד (ולא Play by play) הצבתי את יורם ארבל והפרשן אריה מליניאק. זאת הייתה כמות עצומה של שידורים בערוץ ציבורי שגררה אותי לוויכוחים מרים אז עם מנהל הטלוויזיה חיים יבין. חיים יבין העריך וחשב בתחילה שאני מגזים בשידורי ספורט בכלל ובאמביציית ה- NBA  בפרט. הוא התנגד מחד לשידורים הישירים של קבוצות הכדורסל האמריקניות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך צידד מאידך בשידור אופרות סבון (Soap Opera) אמריקניות לטובת משלם האגרה. היה צריך להתעקש עִמוֹ. מאוחר יותר הבין מהתגובות הצוהלות הרבות שקיבל כי שגה והשידורים האלה נוחלים הצלחה עצומה ומפארים את שמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה הוא מנהל. רמת הצילום של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS (בידיה היו זכויות השידורים של ה- NBA) של כדורסל ברובד העליון ביותר שלו ואיכות השידור של צוות השדרים בראשו של דיק סטוקטון, היוו חידוש מאלף בשידורי הספורט בארץ.

כוכבי ה- NBA שחדרו בשנות ה- 80 של המאה הקודמת באמצעות שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכל בית בישראל הפכו להיות אטרקציה. בגלל היכולת הווירטואוזית וכשרון הכדורסל של רבים מהם וגם בשל כּישרון ועושר הכיסוי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שזכויות השידור של ליגת הכדורסל הטובה בעולם הייתה בידה באותה תקופה. באותן השנים של עשור ה- 80 במאה הקודמת שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת הנהלתו של חיים יבין שתי סְדרות אופרות הסבון האמריקניות הידועות "דָאלָאס" (DALLAS) ו- "שוֹשֶלֶת" (DYNASTY). דמויותיהן הנצחיות של אָלֶכְּסִיס שגילמה ג'וּאַן קוֹלִינְס, קְרִיסְטַל אותה שיחקה לִינְדָה אֶוָואנְס ובְּלֵייק קֶרִינְגְטוֹן שאת דמותו עיצב השחקן ג'וֹן פוֹרְסַיְית הפכו לאימורטאליות כמו דמותו של המגיש הראשי של "מבט" חַיִים יָבִין מי שהיה מנהל הטלוויזיה בשנים 1989 – 1986 -. משפחת יואינג בחוות סאות'פורק שם כיכבו לָארִי הָגְמַאן (גילם את J. R.האיש השנוא הסדרה) ופֶּטְרִיק דָאפִי בתפקיד בּוֹבִּי יוּאִינְג האח ההגון וטוֹב הלב של J. R. הייתה נערצת. עַם הַסֶפֶר במדינת ישראל סגד לשתי אופרות הסבון הללו שצברו כאן רייטינג עצום.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. סדרת אופרת הסבון האמריקנית "שושלת" (Dynasty) שהפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1989 – 1981 שודרה בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שימשה עמוד תווך שלה, וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. התברר שעם הספר השוכן במדינת ישראל איננו שונה במאום מאומות העולם. (באדיבות רשתות הטלוויזיה האמריקניות מפיקות הסדרות הנ"ל + מקדמי המכירות והמשווקים האמריקניים שעשו כל מאמץ להטביע את חותמם גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. (ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. את סדרת אופרת הסבון האמריקנית "דאלאס" (Dallas) הפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1991 – 1978. הסדרה שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שימשה עמוד תווך שלה, וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. (באדיבות רשתות הטלוויזיה האמריקניות מפיקות הסדרות הנ"ל + מקדמי המכירות והמשווקים האמריקניים שעשו כל מאמץ להטביע את חותמם גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. ארכיון יואש אלרואי).

כוכבי ה- NBA הרבים ובראשם לארי בירד מבוסטון סלטיקס, אייזיה תומאס רכז המשחק של דטרויט פיסטונס, ג'וליוס ארווינג (Dr. J) מפילדלפיה 1976, טום צ'יימברס מסיאטל סופרסוניקס, שחקני לוס אנג'לס לייקרס קארים עבדול ג'אבאר ומג'יק ג'ונסון, לארי בירד מבוסטון סלטיקס היו לשמות מוכרים ופופולאריים בישראל ממש כשמם של כוכבי "דאלאס" ו- "שושלת". בהבדל גדול אחד. אופרות הסבון היו שְמָאלְץ בידורי. ה- NBA היה חומר שידור תיעודי ספורטיבי אמיתי ברמה הגבוהה ביותר שלו. טעם החיים. המציאות עצמה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לא היה רפורמאטור. הוא היה ביצועיסט וכמו רבים לפניו (וגם אחריו) נהה באופן טבעי אחרי תרבות הטלוויזיה האמריקנית שקנתה לה אחיזה בולטת בטלוויזיה הישראלית הציבורית מקדמת דנה, מאז 1968, מאז ימי סדרת הטלוויזיה "בוננזה". הרֶכֶש האמריקני ע"י קברניטי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפך לעניין של מסורת. במובן מסוים הפכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר משחר נעוריה למעין סניף של הרשתות האמריקניות הגדולות CBS ו- NBC, וגם ABC, מהן נקנו המון סדרות טלוויזיה מסוגים שונים.

הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם ודרשה באמצעות הוועד המנהל בראשותם של ד"ר חיים יחיל והמשנה של נתן שחם להפיק ערבי שידור מיוחדים המורכבים מיצירה מקורית ואשר ישודרו בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל". המשדרים האלה עסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל, חג ראש השנה וחגי ישראל אחרים – וייוחדו למורשת. הם הפכו לכור היתוך שאיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל . אומה שהורכבה מאימיגראנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל. לדעת רבים היצירה המקורית בטלוויזיה הישראלית הציבורית נחשפה מעט מידי. לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה. התברר להם כי תקציבם דַל מידי כדי להפיק יצירה מקורית ישראלית בתחומים השונים של דרמה, תיעוד, בידור, ומוסיקה. אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שמקובל על הציבור. את החֶסֶר ביצירה מקורית עִברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה הכללית בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.

כבר בראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית והענייה בשנים 1969- 1967 נוצר כאן סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי מדויק : "If you can buy it – do not make it", שנועד להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא. העיד על כך בפניי באופן מפורש פרופסור אליהוא כ"ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה באותן השנים של 1969 – 1967. סדרות הטלוויזיה קראו לציבור לצפות במִרְקָע ולהתענג אך לא הכריחו אותו לחשוב. סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית. אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה). "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפְּרָט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח , ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות . "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג. רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS ו- NBC, וגם ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת. ערוצים 2 ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת", ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק, לעיתים בלתי נתפס. אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצופה אליהן. בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן. סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה", נשכחו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנודעה ברבות הימים בשמה המקוצר "ערוץ 1" הייתה איטית ומסורבלת . ערוץ 1 אומנם נהנה מתקציב אוטומאטי שהעניק לוֹ משלם האגרה ואף עשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים, אך סבל תמיד מיחסי ציבור וכשרון שיווק כושלים. היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא, מה תפקידו, והיכן טמון כוחו והפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה, והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים, לעומת רייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים עליהם חקוקות עשרת הדיברות, ואשר הוגשו ע"י מנהיג כריזמאטי בעל חזון משה רבנו גם אם היה איש מגמגם. יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון.

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות. מי יותר ומי פחות. הקנייה המסיבית הזאת של חומר זָר איזנה באופן פרדוקסאלי את תקציב רשות השידור. זה החל עוד בתקופת ההקמה ב- 1968 בימי ה- בראשית של פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגֵנים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961), "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953), וסדרת המוסיקה לצעירים "Young people concerts" בהנחיית ליאונרד ברנשטיין. זה נמשך עם סדרת ה- BBC הבלתי נשכחת "ההגדה לבית פורסייט" (The Forsyte Saga), סדרת המערבון "בוננזה" (Bonanza, בשנים 1973 – 1959עם לוֹרֶן גְרִין), וצבר תאוצה עם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible, בשנים 1973- 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס, גרג מוריס, ברברה ביין, בארני קולייר, ו- פיטר לופוס), "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie, בשנים 1983- 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" (The Waltons, בשנים 1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס, מישל לרנד, ורלף ווייט) "מקלאוד", "קולומבו" (Columbo בשנים 1977- 1971 עם פיטר פאלק), "קוז'אק" (Kojak  בשנים 1978- 1973 עם טלי סאבאלאס), "קנון" (Cannon, בשנים 1976- 1971 עם וויליאם קונראד), "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch, בשנים 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר), "איש עשיר – איש עני" (Rich man – Poor man), "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5-0) בשנים 1980- 1968 עם ג'ק לורד), "קווינסי" (Quincy, בשנים 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן), "מאגנום" (Magnum, בשנים 1988- 1980 עם תום סֶלֶק), "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels, בשנים 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט , ז'אקלין סמית' , וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" (The Rockford Files, בשנים 1980- 1974 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר), "Happy days" (בשנים 1984- 1974 עם הנרי ווינקלר, רון הווארד, דוני מוסט, ואנסון וויליאמס), "ספינת האהבה" (Love boat, בשנים 1986- 1977 עם פרד גראנדי, גאווין מאקלאוד, טד לאנג' וברני קופל), "באטמן" (1968- 1966), "משפחת פארתרידג'" (Partridge, בשנים 1973- 1969), "מי הוא הבוס" (Who is the Boss עם טוני דנצה), "The A – Team" (בשנים 1987- 1983 עם בוסקו באראקוס) הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים "איירונסייד" (Ironside, בשנים 1975- 1967 עם ריימונד בר), "מקגאייוור" (MacGyver, בשנים 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון), "Wise guy" (בשנים 1990- 1987 עם ווילי טראנובה), "Miami Vice" (ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון) וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", "אדונים ומשרתים", "מי משרת אותך", "אני קלאודיוס" (I Claudius) סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם), ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים. בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots , ב- 1977), וסדרות משפחתיות "הכול נשאר במשפחה" (All in the family, בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור, גִ'ין סטפלטון, סאלי סטרות'הרס, ובוב ריינר), "משפחת בריידי" ( The Brady bunch, בשנים 1974- 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד , פלורנס הנדרסון, אן דייויס, מורין מקורמיק, קריסטופר נייט, מייק לוקינלנד, וסוזן אולסון), "משפחה שכזאת" (Family affairs) עם בראיין קית', סבסטיאן קאבוט, קאטי גרייור, ג'וני וויטאקר, ואניס ג'ונס ), "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי" (The Kosby show, בשנים 1992- 1984 עם ביל קוסבי), הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (The Thorn Birds, ב- 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד), "Moonlighting" (בשנים 1989- 1985 עם ברוס וויליס וסיביל שפרד), "שלושים ומשהו" (Thirsty something, בשנים 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג, טימותי באספילד, ג'אסון נאגלר, פולי דרייפר, פיטר הורטון, בריטני ולייסי גראוון, קן אולין, מל האריס, ומלאני מיירון) ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas, בשנים 1991- 1978 עם לארי האגמאן, קן קרצ'וואל, פאטריק דאפי, לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל), ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty, בשנים 1989- 1981 עם לינדה אוואנס, ג'ואן קולינס, וג'ון פורסייט).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (מאפריל 1986 ועד נובמבר 1989) לא היסס להמשיך במסע האמריקניזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחלו בו קודמיו ובהליך ייבוא של סדרות אמריקניות וגם אופרות סבון האמריקניות (כמו "דאלאס" ו- "שושלת") שגרפו רייטינג ענק. "Dallas" ו- "Dynasty" נחשפו באמת בהבלטה רבה בשנים הרחוקות ההן בערוץ המונופוליסטי של מדינת ישראל ללא שום נקיפות מצפון של קברניטי השידור הציבורי . אופרות הסבון קלות התוכן זכו לתשומת לב עצומה של עם הספר היושב בציון והביסו בקלות ברייטינג ובמדרוג את הדרמות האנגליות המשובחות של ה- BBC. היה זה מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל שהקדים את חיים יבין וקנה במחצית עשור ה- 80 את "Dynasty" אך היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ש- יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הפעילו לחץ על יוסף בר-אל ושכנעו אותו כדי שיוותר למען ציבור צופי הטלוויזיה בעִברית. יוסף בר-אל וויתר. "Dallas" ו- "Dynasty" משכו אליהן כאמור קהל צופים רב. יחד עם זה צריך לציין כי ברבות השנים שחלפו מאז עברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כברת דרך ארוכה וחוותה רוויזיה מרחיקת לכת. שידורים מן הסוג הזה של סדרות אמריקניות שעסקו בפשע ומשטרה ולצדן אופרות סבון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדדו ממנה לערוצי הנישה בכבלים לבלי שוב. נדמה לי שזהו באמת מקומם הטבעי.

ואז החל עוד מהלך היסטורי שהפך כמעט סופית את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לסניף אמריקני. היו אלה משחקי הכדורסל של ה- NBA. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין התנגד בתחילה התנגדות נמרצת לרכישה שלי את ה- NBA. הנימוק שלו היה כי המסך הציבורי רווי ממילא בהמון שידורי ספורט וגם בעודף חומרי טלוויזיה אמריקניים. התפתח ביני לבין הבוס שלי וויכוח. אני טענתי שאם כבר מדברים על אמריקניזציה, הרי ש- סַם ה- NBA המוזרק להמוני חובבי הספורט בעולם ובישראל הוא טהור ונקי יותר מ- אופרות הסבון הבידוריות של "דאלאס" ו- "שושלת" שמייצרות עלילות דֶמֶה ואילוזיה, הממכר ומושך אליו ללא כל מאמץ את מעריצי הז'אנר. חיים יבין נעתר לבקשתי. האמת שהיה מדובר גם ב- Deal מצוין שעשיתי עם הנהלת ה- NBA. שילמנו להם זכויות Per שידור ישיר סך של 2000 (אלפיים) דולר. כמו הסדרות האמריקניות ואופרות הסבון האמריקניות גם השידורים הישירים של ה- NBA צלחו היטב ומייד בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. היה מדובר ב- באנקר. גם הם נהנו מסקרנות וצפייה שהולידו רייטינג משגשג. השידור הישיר של המשחק השביעי והמכריע בחוף המזרחי במוצ"ש – 30 במאי 1987 מבוסטון, בין קבוצות הבוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס (בוסטון ניצחה 113:119 והעפילה לסדרת הגמר נגד לוס אנג'לס לייקרס) היה סנסציוני ואחד ממבצעי ההפקה המושלמים שלי כשלצדי אמנון ברקאי. היו שפע של מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בדרך הארוכה מאולפן CBS בניו יורק, העלאתו בארה"ב (Up link) ללוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary, הורדתו (Down link) בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה בישראל, ודחיפת הסיגנל לאולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אף על פי כן עבר שידור הכדורסל הישיר המותח בשלום. אפילו ללא תקלה אחת. הייתי מעורה היטב בביזנס הזה של הפקת שידורי הספורט בטלוויזיה – בארץ ובעולם. הוא זרם בעורקיי כמו דם גופי. לא הייתי צריך להתאמץ להבין אותו. ארגון החומר, הפקתו, ושידורו הישיר היו לא היה רק סַם החיים שלי – הם היו האדרנלין שהפך את חיי למאושרים יותר. לא הופתעתי כשיאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות הרים לי טלפון מייד בתום השידור הישיר ההוא של ה- NBA שהבאתי מבוסטון הרחוקה, ובפיו דברי שבח והלל. השידור הישיר היה עתיר רייטינג ואפוף יוקרה עצומה. היום זה טריוויה אז זה נחשב לפלא השמיני. אח"כ עשה זאת גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיים יָבִין [1]. הוא כתב לי מכתב הערכה בתום אותה השנה ההיא של 1987 בה הבאתי לראשונה את ה-NBA ארצה בשידורים ישירים. מילות השבח שלו נשמרו עד עצם היום הזה. ה- NBA קנה לו נחלה בטלוויזיה ישראלית הציבורית.

[1] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי מתאריך 31 במאי 1987, הנוגע לשידור הישיר של משחק ה- NBA בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס.

 

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל החדשות יאיר שטרן בתום שידורי ה- NBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד מאוהדי שידורי הספורט שלנו בכלל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ושידורי ה- NBA בפרט היה העיתונאי ברוך הכישרונות אדם ברוך ז"ל, איש מערכת "ידיעות אחרונות", ואחד הכותבים הבולטים של העיתון. לאחר השידור הישיר של בוסטון סלטיקס נגד דטרויט פיסטונס הפליג בשבחיו בעיתונו בזכות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובזכות שידורי ה- NBA שלה. "זרקו עצם לאינטליגנציה, השידור בוסטון / דטרויט הוא טעם החיים", כתב ב- 1 ביוני 1987. הנה הטקסט הרלוואנטי והחשוב במלואו [1].

"משהו על החלטת הנהלת הטלוויזיה לשדר במוצאי שבת את משחק הגמר בין בוסטון לדטרויט בשידור חי. טוב מאוד. משהו על כדורסל אמריקני מקצועי. כדורסל בכלל ומקצועני בפרט, הוא אחת הטריטוריות האחרונות העצמאיות שנותרו לאינטליגנציה הישראלית. ההחלטה לשדר חי כמוה כהכרה בזכויות הלגיטימיות של מיעוט ישראלי. המיעוט של האינטליגנציה. יש משהו מיוחד בסוציולוגיה של המיעוט הזה. המיעוט הזה כולל דתיים, חילוניים, שמאל, ימין, ערבים, יהודים, נשים, ילדים, מתנחלים, תושבי פנטהאוזים. ואז ברגע שהודיעו על השידור, ידענו שהטלוויזיה התחברה לשעה קלה למציאות הישראלית. מעניין שהחיבור הזה נעשה לעיתים קרובות באמצעות מחלקת הספורט של הטלוויזיה. מחלקה אמיצה, קטנה, דלת תקציבים, דלת שדרים איכותיים, אבל מחוברת למציאות. יש שאלות טובות ויש שאלות מצוינות. שאלה טובה זו שאלה שיש עליה תשובה גרועה. שאלה מצוינת היא שאלה שאין עליה בכלל תשובה. השאלה המצוינת היא למה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לא מבינה ישר מה יש לה ביד, כשיש לה ביד את הגמר של בוסטון / דטרויט ? למה צריך להוציא לנו את הנשמה לפני כל שידור ספורט איכותי זר, חי ? מה יש לה ביד ? יש לה את האינטליגנציה הישראלית מול המסך כקהל שבוי. למה להוציא לנו את הנשמה ? ככה זה בין יהודים. נגיד שהיא לא מבינה בכדורסל, אבל לא להבין כמה כדורסל שווה בשבילה זב כבר לא להבין בביזנס עצמו. אנחנו אנשים עצבניים, חסרי נחת, מוכי שִעמוּם , והספורט המקצועני ככל הנוגע לטלוויזיה הוא תרופתנו. אבל הסוף מעבר לדלת. כשהטלוויזיה פה תהיה מסחרית, האינטליגנציה הישראלית תזכה לכבוד הראוי לה. ואז או הממלכתית, תתחנן שנראה אצלה כדורסל אמריקני בשידור חי. עד אז חיים יבין, תזכור : יותר משישראל שמרו את השבת, שמר הכדורסל את הטלוויזיה".

טקסט תמונה (1) : העיתונאי הבלתי נשכח אדם ברוך ז"ל. חובב וידען של ה- NBA.(באדיבות מורן שוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : העיתונאי הבלתי נשכח אדם ברוך ז"ל עוסק בתחביבו ו-קולע לסל. (באדיבות מורן שוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביחסים האמביוולנטיים המתקיימים בין הטלוויזיה לעיתונות, הייתה למאמרו של עיתונאי ברמתו של אדם ברוך הכותב בשבח שידורי ה- NBA בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ישראל, חשיבות גדולה. אדם ברוך היה עיתונאי מוערך ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. לא היה ספק כי בכתיבתו העיתונאית השפיע על מקבלי ההחלטות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית. בכך העניק לגיטימציה ותמיכה למדיניות שידורי הספורט שלי. זה לא היה דבר מובן מאליו בימים ההם. בזכות אישיותו ומשקלו הסגולי כעיתונאי הפכה תמיכתו לתנופה בהפקת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה הציבורית . לרעיון שלי לשָדֵר כדורסל אמריקני על המסך הממלכתי היו גם מתנגדים בציבור אך הם היו מעטים וגם לא היה להם עיתון כדי לבטא בו את התנגדותם. אדם ברוך לא ידע שכל שידורי ה- NBA היו תלויים על בלימה. התקשורת הלוויינית בתקופה ההיא בין ישראל לארה"ב הייתה כל כך מוגבלת ובעייתית עד שכל שידור ישיר משם הפך לנֵס. לקחתי על עצמי בשל הלהיטות לשדר את ה- NBA בישראל סיכונים טכנולוגיים ולוגיסטיים לא תמיד מחושבים מראש . נתתי פרסום לשידורים הישירים האלה של ה- NBA באמצעות Build up בעיתונות ו- Promo (קידום) בשידורי הטלוויזיה, זמן רב בטרם העניקה חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת לווייני התקשורת האטלנטיים את האישורים הנחוצים לחברת "בֶּזֶק" שלנו. תהליך ה- Booking (רישום הזמנת השידורים מהמקור) הוא ביורוקרטי ומסורבל. הצלחת שידורי ה- NBA בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הייתה גם הצלחתם של אנשי חברת "בֶּזֶק" ובראשם גבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ישראל, אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה, ואנשים רציניים ומוכשרים שעבדו לידם כמו יצחק "איציק" גינת, ישראל קוז'יקרו (קוֹז'וֹ), בצלאל ליס ורבים אחרים. שיאו של מבצע ה- NBA היה שידור ישיר של המשחק השישי בסדרת הגמר שהקנה ללוס אנג'לס לייקרס את האליפות ביום ראשון – 14 ביוני 1987, לאחר ניצחון בהיכל הביתי שלהם "הפורום" על בוסטון סלטיקס 93:106, וזכייה 2:4 בסדרה. כוכבי הכדורסל של לוס אנג'לס לייקרס מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט, מייקל קופר, קורט ראמביס, איי. סי. גרין ואחרים, וכמובן המאמן פאט ריילי הפכו לנערצים בישראל. אבל גם השחקנים המפסידים של בוסטון סלטיקס נעשו ל- Celebrities בקרב חובבי הספורט בישראל. שמם הלך לפניהם. איך אפשר לשכוח את לארי בירד, קווין מקהייל, דני איינג', דניס ג'ונסון, רוברט פּאֶריש, ביל וולטון והמנג'ר – מאמן המיתולוגי רד אוורבך מנהיג כדורסל בלתי נשכח. למחרת תום מבצע שידורי ה- NBA הטלוויזיוני בקיץ 1987 שלח אלי מנהל הטלוויזיה חיים יבין את ברכתו בכתב [2].

טקסט מסמך :  15 ביוני 1987. זהו מסמך ההערכה המקורי  שנכתב ע"י חיים יבין . המכתב הזה נשלח כשבועיים לאחר מאמר התמיכה של העיתונאי אדם ברוך ז"ל ב- "ידיעות אחרונות" בזכות שידורי ה- NBA  על המרקע הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיים יבין לא היה מעולם אוֹהֵד שידורי ספורט גדול. אך אט-אט הסתגל למציאות החדשה והֵבין בעל כורחו בחושו העיתונאי כמנהל ערוץ טלוויזיה יחיד ומונופוליסטי במדינת ישראל את מה שלא הבין כמנהל החדשות שנים אחדות קודם לכן, את חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים ברשת הטלוויזיה שאותה ניהל. כמנהל חטיבת החדשות (לאחר דן שילון) בשנים 1980 – 1977 הקשה מאוד על אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. הוא לא הכיר בעובדת ערכם של שידורי הספורט הרלוואנטיים שלא יסולא בפז וחשב שהם גודשים את מסך הטלוויזיה הציבורית יתר על המידה. זה היה למורת רוחו. מידֵי פעם פישל והיצר את צעדיי, אך ארבעת שנות ניהולו את הטלוויזיה הישראלית 1990 – 1986 הן באורח פרדוקסאלי ולמרבה ההפתעה "תור הזהב" של מחלקת הספורט ושל שידוריה. זה לא היה מתאפשר ללא סיוע עצום של פיגורה בכירה ממנו – מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וגם ללא תמיכתו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בעת ההיא, יוחנן צנגן יבד"ל.

יורם ארבל ואריה מליניאק היטיבו לשָדֵר את 12 משחקי ה- NBA, דווקא מפני שהמעיטו לדבר וחסכו במילים. השידור בשפה האנגלית של דיק סטוקטון השַדָּר הראשי של CBS ופרשניו, לא הצריך התערבות רבה מידי של צוות השדרים שלנו, אלא לצורכי זיהוי בלבד. היה לנו קושי אחד. נדרשנו להימנע משידור הפרסומות האמריקאיות שהועלו "לאוויר" בעת ההפסקות במחציות ובפסקי הזמן ע"י הרשת. השידורים הישירים ב- 1987 כללו את סִיגְנָל ה- Program המלא של שידור CBS, והיו בתוכם כמובן גם שידורי הפרסומות. היינו צריכים להיות זהירים כדי לרדת בזמן לאולפן ההגשה בירושלים מבלי לאפשֵר לפרסומות האמריקאיות לזלוג למסך שלנו. בהזדמנויות האלה ניתן ליורם ארבל ופרשנו אריה מליניאק מספיק זמן כדי להסביר ולנתח את הסיטואציות המורכבות במשחקים. בעיקר מצא חן בעיני הפרשן שהיה בקי היטב בחומר NBA. בשפתו הציורית והחסכונית, בסגנון דיבורו המהיר, וחוש ההומור הטבעי בו חונן, סייע אריה מליניאק לצופי הספורט להבין את רזי המשחק ולחבב את שידורי הכדורסל האלה במידה הנדרשת. יורם ארבל ואריה מליניאק הפכו ל- Team שידור של משחקי ה- NBA. ההצלחה המפורשת של הצֶמֶד עזרה לי למקד את המאבק על המשך שידור ה- NBA בטלוויזיה הישראלית בשנים הבאות. גם לאחר שחיים יבין ויאיר שטרן תומכים נלהבים של שידורי ה- NBA אמורים היו לסיים את תפקידי ה- Executive שלהם ברשות השידור. שידור משחקי ה- NBA בסוף עשור ה- 80 ע"י הטלוויזיה הישראלית העניקה לנו מקדמה יוקרתית בתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) העתידים לקום עלינו בתוך שנים ספורות בלבד. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נתן לי בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 את הכלים, התקציבים, וזמן המסך הראוי כדי להציב את שידורי הספורט לראווה בוויטרינה של רשות השידור. אורי פורת היה קנאי לשמה הטוב של רשות השידור. כשהיה צריך לגעור בגלי צה"ל על שזִינְבוּ בדרך לא דרך ברדיו "קול ישראל" לא היסס לומר לנחמן שָי מפקד גלי צה"ל בזמנו את דעתו עליו. כשהיה צריך להגֵן על הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היטיב לעשות זאת מהאחרים. הוא היה מנהיג שידור מפני שלקח את רשות השידור ללִבּוֹ.

טקסט תמונה : אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו בחמש השנים של 1989 – 1984. הוא היה איש אָהוּב. (באדיבות משפחת פורת).

[1] ראה נספח : מאמרו של אדם ברוך בעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 1 ביוני 1987 המשבח את שידורי ה- NBA בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[2] ראה נספח : מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ב- 15 ביוני 1987 (באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן) בתום מבצע הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בהיסטוריה בישראל.

בנבכי זכויות השידורים של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA (חלק 2), ואנוכי – בעידן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בשנים 1993 – 1990. דיווח קצרצר (בשילוב קצת מן המסמכים, לא כולם) מתוך מסכת יחסי עבודה רוויית תהפוכות, רוויית אמביציות ושאיפות, רוויית תככים, ורוויית שינויי כיוון. למסמכים המצורפים יש חשיבות עליונה מפני שבחלקם הם מצביעים כמו פוסטים קודמים לפניהם על ניהול לא תקין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועל יחסי עבודה עכורים נעדרי שיטה ומשחקי כבוד בצמרת הנהלת רשות השידור (!).

מינויו של מר אַרְיֵה מֶקֶל באפריל 1989 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת שינה את התמונה. אַרְיֵה מֶקֶל היה אדם אחר. איש נעים הליכות אך רַךְ מאורי פורת. וותרן ממנו, איננו שַש למלחמות, ונוח לפשרות. בסופה של 1989 הפריח ערוץ 2 (הניסיוני) בראשותו של אורן טוקאטלי ראש צוות ההקמה בלוני ניסוי לעברו של מנכ"ל רשות השידור החדש אריה מֶקֶל, והחל לשדר ישיר ללא הרשאה משחקי כדורסל מן הליגה הלאומית (ליגת העל היום) שהיו אמורים להיות קניין שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי חייב לסייע לוֹ להגן על אגפי רשות השידור מפני המתנכלים לה. היו אלה ימיו האחרונים של חַיִים יָבִין כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. העדפתי לא לשתף אותו בתוכניות ההגנה על זכויות השידורים של משחקי הכדורסל ובכך לקצֵר את הדרך אל מנכ"ל רשות השידור. ב- 3 באוקטובר 1989 כתבתי לאריה מֶקֶל מדוע וכיצד עלינו להילחם נגד שיטת ההשתלטות של ערוץ 2 הניסיוני ואורן טוקאטלי על סיגנל השידור ממגרשי הכדורסל. פגשתי אדם רציני. מצאתי אצלו מייד אוזן קשבת [1].

טקסט מסמך : 3 באוקטובר 1989. זהו מכתבי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל הנוגע להגנת האגפים שלנו מפני ערוץ 2 הניסיוני בראשותו של אורן טוקאטלי ראש מִנהלת ההקמה של ערוץ 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אריה מֶקֶל הגיב כיאות, כרגיל קצת באיטיות, אך היה ממוקד. הוא שלח ב- 15 בינואר 1990 מכתב חמור ונוקב לאורן טוקאטלי ראש מנהלת ההקמה של ערוץ 2 ובו תביעה מיידית לחדול משידור משחקי הכדורסל הנעשים ללא הרשאה, ולהפסיק גם את ניהול המו"מ עם איגוד הכדורסל על זכויות השידורים של המשחקים. "נודע לנו כי הנכם מנהלים משא ומתן עם איגוד הכדורסל להעברת משחקי כדורסל בשידורי הניסיון של הערוץ השני. זאת , ללא קבלת אישורה של הרשות לשידורים אלה, ובניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בזיכרון הדברים מיום 1.5.1987". בד בבד יידַע את היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש בדבר מעשיו הלא חוקיים של ערוץ 2 הניסיוני והפרת זיכרון הדברים שנחתם בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה ב- 1 במאי 1987 בדבר התנהלותו של ערוץ 2. "רשות השידור, ששמה מופיע בראש השידורים של הערוץ השני, ושעליה לאשר גם את השידורים הנ"ל, איננה מאשרת אותם ומתנגדת להם", כתב מנכ"ל רשות השידור ליועץ המשפטי של ממשלת ישראל, ושלח עותקים לגב' יהודית קרפ המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולגב' דווידה לחמן – מֶסֶר מנהלת מחלקת התקשורת במשרד המשפטים של ממשלת ישראל [2] ו- [3].

טקסט מסמך : 15 בינואר 1990. מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לאורן טוקאטלי ראש מנהלת ההקמה של ערוץ 2 הניסיוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתבו של אריה מקל מ- 15 בינואר 1990 ליועץ המשפטי של הממשלה יוסף חריש המוחה נגד שידורי הכדורסל של ערוץ 2 הניסיוני בראשותו של ראש מנהלת ההקמה של הערוץ אורן טוקאטלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל מ- 3 באוקטובר 1989 הנועד להגן על האינטרסים הספורטיביים של רשות השידור.

[2] ראה נספח : מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לאורן טוקאטלי ראש מנהלת הקמת ערוץ 2 מ- 15 בינואר 1990.

[3] ראה נספח : פנייתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ליועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש מ- 15 בינואר 1990.

מלחמתו של אריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בערוץ 2 הניסיוני ובאורן טוקאטלי – צלחה (!). ערוץ 2 הניסיוני פסק מלשדֵר. רשות השידור חתמה חוזה לשנתיים ימים עם יו"ר איגוד הכדורסל יורם אוברקוביץ' ז"ל. משהסתיימה פרשת הכדורסל הישראלי נפתחה פרשה אחרת. פרשת ה- NBA וריב הסמכויות בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל. זכייתו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1990 (בתום מונדיאל איטליה 1990) הייתה צפויה אומנם אך בלתי נבונה ולא מובנת. במידה רבה בכייה לתקופה בת שלוש שנים, עד שהודח ביולי 1993 ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום. נדף מהמינוי ההוא ב- 10 ביולי 1990 של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית, ריח פוליטי עז. את וועדת המכרז שבחרה ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1990 אִכלסו עשרה חברים ואלה שמותיהם, תפקידיהם, והרקע הפוליטי שלהם : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (מינוי פוליטי של ראש הממשלה יצחק שמיר), יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל (מערך), חברי הוועד המנהל דליה איציק – מערך, רוני פיינשטיין ז"ל – מערך, אמנון מנדה ז"ל – ליכוד, שלמה קור ז"ל – ליכוד, אורי אורן – ליכוד, אורי פלח – מפד"ל, ושני העיתונאים אריה אבנרי ועמוס בן וורד. למכרז מנהל הטלוויזיה ניגשו ארבעה אישים יוסף בר-אל, נסים משעל, יוסי צמח ז"ל, ומנשה רז. בהצבעה הראשונה של וועדת המכרז ניצח יוסף בר-אל את נסים משעל בתוצאה המכרעת של 2:8 לטובתו. או – אז הציע אמנון מנדה ז"ל לערוך סבב הצבעה שני וביקש מכל הנציגים להצביע בעד יוסף בר-אל כדי שאפשר יהיה להודיע לציבור כי הוא יוסף בר-אל נבחר לתפקיד הרם "פה אחד". זה היה מדהים. פנייתו של אמנון מנדה ז"ל התקבלה אצל כל הנוכחים בהבנה ובאמת בסֶבֶב ההצבעה השני הביס יוסף בר-אל את נסים משעל 0:10. היה מדובר במשחק פוליטי בו ראש הממשלה יצחק שמיר הטיל את כל כובד משקלו למען בחירתו של יוסף בר-אל. זה גם מה שהוא אמר למנכ"ל רשות השידור אריה מקל. ראש הממשלה יצחק שמיר לא העריך את אישיותו של נסים משעל ואת פוטנציאל הניהול שלו. היה לו לראש הממשלה על מה להתבסס.

התככים והמניפולציות הפוליטיות בתוך ומחוץ לרשות השידור פעלו במלוא עוזם. מנהל הטלוויזיה הזמני נִסִים מִשעַל המוכשר הוּדַח. זאת הייתה הפתעה מפני שנסים משעל היה עיתונאי בעל שיעור קומה ומוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. הוא היה איש חטיבת החדשות והוכיח את עצמו בכל זירה עיתונאית בארץ וגם כשליח רשות השידור לארה"ב. התרוצצו אז שמועות כי ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר לא מחבב (בלשון המעטה) את מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל מפני שלא הצליח לרסן את הכתב המדיני שלו יִגְאָל גוֹרֶן. יִגְאָל גוֹרֶן שָב וביקר את פעולות הממשלה בראשות יִצְחָק שָמִיר וביקש הסברים מראשה. ראש הממשלה יצחק שמיר נענה לבקשת יִגְאָל גוֹרֶן והעניק לו ריאיון אך התנה בשיחה מוקדמת ביניהם כי מספר שאלות רגישות לא יישאלו. משהפר כתב הטלוויזיה את ההסכם השיב לו ראש הממשלה, "הרי סיכמנו כי את השאלה הזאת לא תשאל". יִצְחָק שָמִיר כה רָָגז על יִגֱאָל גוֹרֶן עד שקטע בבוטות רבה את הריאיון במהלכו, ניתק את המיקרופון (Neck microphone) המותקן על דש חליפתו, התרומם מכיסאו בחרון אף  ונפנה לדרכו. הריאיון הזה עם ראש הממשלה יצחק שמיר וקטיעתו שודר בהבלטה ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית As is, כמו שהוא. יצחק שמיר לא שכח ונסים משעל שילם את המחיר. הבחישות וההתערבויות הפוליטיות במינויים פרסונאליים בכירים בתוככי רשות השידור היו מנת חלקה מקדמת גברו. פעם ניסו להסתיר זאת. עכשיו עשה זאת ראש הממשלה יצחק שמיר בגלוי. הוא דרש במפגיע ב- 9 ביולי 1990 משלושת נציגי מפלגת הליכוד בוועד המנהל וממנכ"ל רשות השידור אריה מקל הנוטלים חלק בוועדת המכרז הבוחרת למחרת במנהל טלוויזיה חדש, לתת את קולם ליוסף בר-אל ובשום אופן לא לנסים משעל. דוברי ראש הממשלה פרסמו את הצַו בפרהסיה כדי לא לתת לשליחי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור כל אפשרות לחמוק מההוראה הבלתי כתובה. ראש הממשלה יצחק שמיר רצה במינויו של יוסף בר-אל האיש שעל פי השמועות שהתרוצצו במסדרונות בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, הבטיח לוֹ לנהוג ביד קשה בעיתונאים הסוררים ולעשות סדר בבלגן. מנכ"ל משרד ראש הממשלה מר יוסי אחימאיר כי תמיכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר ביוסף בר-אל נובעת מאכזבתו ממצבה של הטלוויזיה ומכפי שהיא נראית עכשיו. שני אנשי טלוויזיה נוספים יוסי צֶמַח בימאי בעל מוניטין עצום ומנשה רָז (מועמד חלש) הגישו אף את מועמדותם לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בהיותם חסרי גב פוליטי איש לא ספר אותם.

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. מר יוסף מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש מכריז ברהב באוזני עיתונאית "מעריב" אילנה באום : "…ידעתי שאנצח…", כאילו מדובר בתחרות כדורגל. (באדיבות העיתון "מעריב"). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל (מימין) ואנוכי (משמאל) בעת פגישת ניווט. הוא לא אהב אותי אולם לא פיטר אותי כמנווט ראשי שלו, ניווט שעסק בהפקה, תכנון, עריכה, ושידור של אירועי הספורט הרלוואנטיים המקומיים והבינלאומיים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יוסף בר-אל השלים קדנציה מלאה של שלוש שנות ניהול מיולי 1990 עד יולי 1993 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת פיקודו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. בתום תקופת כהונתו של יוסף בר-אל החליט מנכ"ל רשות השידור החדש דאז מוטי קירשנבאום לא להעניק לו קדנציית ניהול שנייה, ובעצם הדיח אותו. לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית התמנה בקיץ 1993 מר יאיר שטרן במקום יוסף בר-אל שכאמור הודח. בקיץ 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור אולם הפעם הוא נלכד ברשת. בקיץ 2005 הבינה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הרם כי היה מדובר במינוי מופרך וסילקו אותו מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק ב- 2005 מניהול רשות השידור.

למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל לא היה מה להלין ולא להתאונֵן ב- 1991. הוא היה האיש המרכזי ש- נמנה על חבריו ממפלגת "הליכוד" בוועד המנהל של רשות השידור, ואשר הרים את ידו הפוליטית אל על ב- 10 ביולי 1990 בוועדת המכרזים בעד מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית (על פי הוראה מפורשת של ראש הממשלה יצחק שמיר). אריה מקל התנגד בפקודה למועמד השני נסים משעל שהיה לאין ערוך מוכשר מיוסף בר-אל. נסים משעל עלה עליו בכל תחום עשרות מונים. יוסף בר-אל נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך נסים משעל היה ראוי ממנו. שידורי ה- NBA בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו לרוטינה מוצלחת עד שרִיב הסמכויות הפתטי בין מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל מי מבין השניים יהיה חתום על הבאתו של משחק ספורט שהומצא בסוף ה- 119 בארה"ב, בלם את ההצלחה. משחק הכדורסל הומצא ב- 1892 בארה"ב ע"י ד"ר גֵ'יְימְס נַיְיסְמִית' (Dr. James Naismith). כשמו של המשחק כן הוא. היה צריך לקלוע מבראשית המצאתו כדור לתוך סַל נְצָרִים שנתלה על עמוד גבוה. איש לא תיאר לעצמו אז כי המשחק שהומצא לפני 123 שנים יתפתח ו- ייהפך ברבות הימים לענף ספורט כל כך המוני ולמצרך תקשורתי כה מבוקש. ב- 1987 הוא הפך לקניין שידור שלנו. ב- 1991 הפך ה- NBA לקרב שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 2 הניסיוני ולבין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. ה- NBA היה לא רק תצוגת כדורסל נפלאה. ה- NBA היה בשנות ה- 70 ו-80 של המאה שעברה "Show" טלוויזיוני. זכרם של שחקני ה- NBA מהדור הקודם כמו וִוילְט צֶ'מְבֶּרלֵיין, בּוֹבּ קוּזִי, בִּיל רָאסֶל, אוֹסְקָר רוֹבֶּרְטסוֹן, גֶ'רִי וֶוסְט טרם פג, וודאי לא של הדור שקם בעקבותיהם רִיק בָּארִי, אֶלְגִ'ין בֵּיְילוֹר, קָארִים עַבְּדוּל גָ'אבָּר, בִּיל ווֹלְטוֹן, מֶגִ'יק ג'וֹנְסוֹן, לָארִי בֵּירְד, תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס, אָיְיזִיָה תּוֹמַאס, ורבים אחרים. כולם שימשו השראה וקטליזטור עבורי להבאת ה- NBA  לישראל. ראיתי בזאת שליחות. ההצלחה הייתה מטאורית. ידעתי שנידרש לנַהֵל בבוא היום קרבות עיקשים עקובי דם ירוק מדולרים ומלחמות יוקרה עם מקורות שידור אחרים בארץ כדי לרכוש את הזיכיון, ועל מנת להראות לציבור צופי הטלוויזיה בישראל כיצד שחקני כדורסל אמריקניים שיכללו את המצאתו של ג'יימס נייסמית' לרמה של גאונות.

טקסט תמונה : שנת 1925. 123 שנים חלפו מאז 1892, השנה בה המציא ד"ר ג'יימס נייסמית' את משחק הכדורסל. תמונה יפהפייה בה נראה ג'יימס נייסמית' משחק כדורסל עם בנו בשנת 1925. (באדיבות הנהלת ה- NBA שהעניקה את זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים של 1990 – 1986 ו- HALL OF FAME. ארכיון יואש אלרואי).

1 באוקטובר 1991. איש יחסי הציבור של ה- NBA האמריקני מר סנדי בראון (Sandy Brown) והמשווק של ליגת הכדורסל הטובה בעולם מגיע לביקור ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית.  

סֶנְדִי בְּרָאוּן (Sandy Brown) שליח ה- NBA הגיע לישראל ביום שני חג שמחת תורה – 30 בספטמבר 1991 לפגישות עבודה עם גופי השידור השונים בארץ על מנת לעשות נפשות ל- NBA ו- כדי למכור את מרכולתו הפופולרית. ערוץ 5 בכבלים עשה כבר את צעדיו הראשונים כשלרשותו זמן אוויר בלתי מוגבל. הוא שאף להרחיב את מעגל המינויים שלו באמצעות אטרקציות שידור והיה יריב מסוכן לטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערוץ 2 הלא רשמי כבר שידר באופן רשמי אירועים רבים, ולמרות שפעל עדיין באופן ניסיוני וללא זכיינים חמד את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. את שידורי הספורט החשובים עטפה מעין הילת זוהר אקסקלוסיבית, והמתעטפים בה קנו מייד אחיזה בתודעת הציבור. הנהלת ערוץ 2 הניסיוני הבינה את זה. רכישת ה- NBA למשל ע"י המתחרים, הייתה אמורה להיות תרגיל שיווקי מן המדרגה הראשונה בו המסר חד, פשוט, וברור : "הנה גם אנחנו כאן על מסך הטלוויזיה בשכנות לטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולם אנחנו טובים מהערוץ הציבורי. לקחנו להם את ה- NBA, וניקח מהם בעתיד אירועי ספורט נוספים. כדאי לכם לצפות בנו". כתובת התחרות הייתה חקוקה על הקיר. צריך רק היה לראות להיכן נושבת הרוח ולעקוב אחר כיוונה.

את סנדי בראון הכרתי תקופה ארוכה קודם לכן באמצעות פקסים ושיחות טלפון הקשורות לביזנס אך מעולם לא ראיתיו. ייחסתי לביקורו חשיבות רבה ואת פגישת העבודה עמו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל – תכננתי בקפידה. סנדי בראון ידע שהמשחק הפופולרי צבר לו כאן אוהדים רבים, והיות והחלה תחרות הרכישה בין מקורות השידור הנוספים שצמחו בישראל, מיהר לכאן כדי לעשות סדר בעניינים וגם כמובן לגרוף כסף. הוא היה נציג שיווק ומכירות של ארגון ספורט עשיר ומשומן, ובאֵלוּ נִבחנו כישרונותיו. לשווק, למכור, ולהביא דולרים לקופת ה- NBA. מארחו הרשמי בארץ היה מר אָרִיק הֶנִיג נציג ה- NBA בישראל.

בפגישות עבודה נפרדות שלי עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, סוכם כי שידורי ה- NBA הם יעד מועדף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "בעניין הזה אנחנו מעוניינים לשמור על הבכורה", נאמר ע"י שני קברניטי השידור הציבורי. האווירה ויחסי העבודה בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל היו עכורים אבל היחסים ההיררכיים נותרו ברורים. אריה מקל היה המפקד הראשי ויוסף בר-אל סר למרותו. אופיים של שני האישים הללו היה שונה בתכלית. אריה מקל היה הרבה יותר עממי ו- "ישראלי". יוסף בר-אל היה יותר מחויט ממנו, לבוש בקפידה בחליפה ו- ווסט, וגם מעונב, ונעליו מצוחצחות. הוא היה גאוותן ורגיש מאוד לכבודו האישי. זה היה ידוע והוא לא הסתיר זאת. בריאיון בלתי נתפש רווי דברי ההתפארות ורהב שהעניק לעיתונאית שרי מקובר ב- 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" סיפר למראיינת כי עובדיו קוראים לו ה- "רָאִיס" וכשהוא נכנס למערכת של הטלוויזיה בשפה הערבית הם קמים מכיסאם לכבודו. הריאיון ההוא שערכה שרי מקובר עם יוסף בר-אל נעשה מזמן, לפני יותר מ- 13 (שלוש עשרה) שנים, אולם ההיסטוריה שימרה אותו. כשחקרתי וכתבתי את הפוסט הקונקרטי הזה וסיירתי בבית אריאלה בתל אביב, נזכרתי בהגדרתו שלו את עצמו "ראיס" ובהשקפת עולמו של אזופוס. חוות דעתו זאת של אזופוס פותחת את התזכורת ההיסטורית הזאת.

ציטוט : "כל אמתלה תשרת עריץ". (אזופוס).

ביום שישי – 26 באפריל 2002, התפרסם במוסף "סוף שבוע" הפופולרי של העיתון "מעריב" עוד ריאיון ארוך, חסר תקדים ומדהים בתוכנו עם מנכ"ל רשות השידור המיועד מר יוסף בר-אל ערב מינוי הקבע שלו ע"י ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאל שרון. את הריאיון עִמו לפני יותר משלוש עשרה שנים ערכה העיתונאית גב' שָרִי מָקוֹבֶר [1]. יוסף בר-אל הציג בריאיון את המניפסט הניהולי התמוה שלוֹ והסביר למראיינת כיצד הוא עתיד לנהל את רשות השידור לאחר שראשו של המנכ"ל הזמני הקודם רָן גָלִינְקָא נערף ע"י ראש הממשלה אריאל "ארקי" שרון. יוסף בר-אל התמנה ע"י אריאל שרון לתפקיד הרָם במקומו.

המראיינת הציבה כותרת בשער המוסף, "יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור מצהיר אמונים לראש הממשלה", והמנכ"ל המיועד לא הכחיש אותה. הצהרת האימונים העיתונאית של מנכ"ל רשות השידור לראש הממשלה הייתה מעשה חנפני ומתרפס מהסוג הגרוע ביותר שטרם נראה בארץ. יוסף בר-אל חצה על פי תפישת עולמי העיתונאית את כל הקווים האדומים של גבולות המוּסַר העיתונאי. נורא יותר מזה הייתה רק שתיקתם העלובה של עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" גם יחד. הם כולם קראו את טקסט הריאיון של המנכ"ל המיועד שלהם עם גב' שרי מקובר. ידעו והחרישו. ביזיון. טקסט הריאיון הגשים את עצמו. איש לא תיאר לעצמו אז עד כמה ההבטחה העיתונאית פוליטית הזאת של יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר להפקיע את רשות השידור לטובת ראש הממשלה שמינה אותו למשרה הרמה, אומנם תמוּמַש ותגשים את עצמה במלוא עוּזָה. מר יוסף בר-אל ניסח ללא בושה בריאיון כותרת משלו : "…אלוהים קרא לי…! ג'ו סיים את המשימה שלך …!". שום צניעות, שום ענוָוה, שום דֶרֶךְ אֶרֶץ, שום דוגמא אישית, שום כִּישָרוֹן. בשורות הבאות בריאיון הבטיח את נאמנותו לראש הממשלה כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל. אני אעשה מה שהוא יאמר לי. אנחנו חייבים להכניס דברים לפרופורציה. לא מקובל עלי מרד. כפי שיש עורך לכל עיתון ומנכ"ל לכל תחנת טלוויזיה, כך יש למדינה הזו ראש ממשלה, ואני לא מפחד להגיד את זה. מה אני פופאיי ? אני אבוא ואגיד לראש הממשלה, "אני מסרב אני יודע יותר טוב ממך מה מתאים ומה לא מתאים לעם ישראל…?" חשרת עבים. עננים שחורים הסתירו את עין השמש וכיסו באחת את שמי רשות השידור הריבונית.

טקסט תמונה : יום שישי – 26 באפריל 2002. כותרת שחצנית ב- "מעריב" של האיש שמונה להתייצב בפסגת השידור הציבורי במדינה חופשית ודמוקרטית שנקראת מדינת ישראל. יוסף בר- אל מכריז ב- 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" ערב מינויו למנכ"ל רשות השידור, "אלוהים קרא לי לסיים את המשימה…". באמת… מה אתה אומר יוסף בר-אל…? לא פחות ולא יותר…אלוהים קרא לך לסיים את המשימה…!? מעולם לא נשמעה הכרזה בוטה שכזאת רוויית רהב של מנכ"ל רשות שידור כלשהו. לא לפניו – וגם לא אחריו (!). רבים מהעסקנים הפוליטיקאים הרדודים חיככו את כפות ידיהם בהנאה. עובדי רשות השידור שקראו כל מילה בכתבה הזאת של שרי מקובר החרישו. (באדיבות העיתון "מעריב").

בגוף הכתבה דאג מנכ"ל רשות השידור לפַאֵר את קשריו הפוליטיים ואת מהות הפוליטיזציה של עצמו בה היה נגוּע מזה שנים ארוכות כלהלן : "…חבורה גדולה של שרים ופוליטיקאים הם חברים שלי…דן מרידור, דליה איציק, פואד בן אליעזר, אברהם בורג, רענן כהן, מאיר שטרית, רובי ריבלין, אריה דרעי, יאיר פרץ…", והוסיף על עצמו, "…אני אדם שכנראה יוצר קשרים טובים עם אנשים יודע לשווק את עצמי, ויוצר קומוניקציה בקלות…קל להתיידד איתי…".

טקסט מסמך : 26 באפריל 2002. העיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר- אל מונה בפומבי וללא בושה את ידידיו הפוליטיקאים במדינת ישראל. "ידידי הם דן מרידור, דליה איציק, סילבן שלום, פואד בן – אליעזר, אברהם בורג, רענן כהן, מאיר שטרית, רובי ריבלין, אריה דרעי, יאיר פרץ. אני אדם שיוצר כנראה קשרים טובים עם אנשים, יודע לשווק את עצמי, ויוצר קומוניקציה בקלות. קל להתיידד אתי", אמר לעיתונאית גב' שרי מקובר [2]. פתטי. איש מהרשימה הנכבדה לא התייצב בפומבי ולא הכחיש את חברותו עם מנכ"ל רשות השידור שלבסוף הודח וסולק מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון. (באדיבות "מעריב").

אף פעם לא ידעתי כי לעיתונאים יש ידידים פוליטיקאים. אחד מחוקי המוסר העיתונאיים קובע בבירור : "עיתונאי שיש לו ידידים פוליטיים –  חשוד מראש". העיתונות מתרחקת מהידידות שמציעה לה הפוליטיקה. העיתונות והפוליטיקה נעות בקווים מקבילים שאינם נחצים כמו באקסיומה המתמטית. לא רק שנזקק לחברים כה רבים המבוֹססים בביצת הפוליטיקה הישראלית , אלא בחר גם להתפאר ולהודיע על כך לציבור ולחשוף אותם בפרהסיה. מנכ"ל רשות השידור המיועד נמנע מלספר משום מה בריאיון הזה על חברים סופרים משוררים או אומנים המיודדים עִמוֹ אם היו לוֹ כאלוּ בכלל, או אנשי חקלאות, תעשייה, וְ- High Tech. ברוב צניעותו וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל לתָּאֵר ולהלֵל בפני המראיינת את כריזמת המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי : "…מה פירוש ראיס ? ראיס זה פרזידנט. בתקופת שלטונו של סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות, לכן קראו לי ככה. מתוך כבוד. אנשים בעל כורחם מכבדים אותי. אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר. כשאני נכנס לחדר כולם עומדים. אף פעם לא אמרתי למישהו "קום אני מדבר אליך", אבל כולם קמים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לא רוצים. תמיד אמרו "הראיס נכנס" מתוך כבוד…". לא ייאמן למראה העיניים הקוראות את המילים האלה. בעצם ייאמן ! יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד הבטיח גם בטוֹן שחצני למראיינת שלו באותו ריאיון כלהלן : "…אני מתכוון להחזיר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את כל הכוכבים שברחו ממנו…". הבטחה מגלומנית חסרת בסיס שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. איזה להחזיר ואיזה נעליים.

טקסט תמונה : 26 באפריל 2002. העיתון "מעריב". יוסף בר- אל מחמיא לעצמו בפרהסיה בעיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 2002. השר הממונה על רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה אריאל שרון שבחרו בו לא היסו אותו. "בכנסת ישראל אמרו לי, אלו הידיים שאפשר לסמוך עליהן שירימו את בניין רשות השידור", דיווח יוסף בר-אל לסופרת "מעריב" גב' שרי מקובר. לא יעלה על הדעת כי מנכ"ל ה- BBC הבריטי היה מרשה להחמיא לעצמו ולהלל את הממנים שלו בממשלה, כפי שעשה יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור המיועד בישראל. תופעה מצמררת כזאת באנגליה הייתה מביאה את הציבור הבריטי ועובדי ה- BBC  לגרש את המנכ"ל מתפקידו. במדינת ישראל היה המצב שונה. המגיש הראשי של "מבט" חיים יבין ומנהל רדיו "קול ישראל" שמעו את הטקסט הנורא והחרישו. כל ציבור עובדי רשות השידור על כל דרגיו שתק. (באדיבות "מעריב").

שוּם מנכ"ל בהיסטוריה של רשות השידור לא הרשה לעצמו מעולם להתראיין ולהתבטא בצורה כל כך פוליטית ובדרך כה בוטה ושחצנית בפומבי הנוגעת לתפקידו ולתִּפְקוּדוֹ כעורך ראשי של השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור המיועד הבטיח בפרהסיה קבל עם ועדה את נאמנותו לראש הממשלה אריאל שרון, ושכח או לא הכיר כלל את עיקרון העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית, בו העיתונות נעה בקו מקביל לציר הממלכה. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם אך מנכ"ל רשות השידור המיועד הפר את האקסיומה הזאת שוב ושוב. קווי השידור שלו חצו את קווי השלטון במקום להתנגש בהם. חטא כבד בלתי נסלח שמוכרח להביא עמו במוקדם או במאוחר שחיתות ושוחד מסך פוליטי המאפיין מדינות דיקטטוריות ואת ארצות העולם השלישי. בשנות שלטונו של יוסף בר-אל ברשות השידור 2005 – 2002 הפך חלק מהמציאוּת לסֵיאוּב גם בישראל. שוחד פוליטי הוא נֶמֶק. שחיתות פוליטית בתקשורת ועל מרקע הטלוויזיה הוא נֶמֶק ורִיקָבוֹן סופי של החברה. עובדה שבחודש מאי של שנת 2005 אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמינו את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבינו שמדובר במינוי מופרך והדיחו אותו מכהונתו הרמה.

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה החליטה ממשלת ישראל להדיח את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. (באדיבות "מעריב").

מדהים יותר מהצהרות המנכ"ל המיועד יוסף בר-אל היה כי עיתונאים וותיקים לא מעטים ובעלי ניסיון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור, שוחרי העיתונות החופשית, ביניהם מובילי ומנהיגי השידור הציבורי מקדמת דנה, קראו היטב כל מילה בריאיון ההוא באותו יום שישי של 26 באפריל 2002, אך שתקו והחרישו. הריאיון שהעניק יוסף בר-אל לגב' שַרִי מַקוֹבֶר היה על פי תפישת עולמי ריאיון של קָלוֹן, בו מכר מנכ"ל רשות השידור את כבודו ועצמאותו של השידור הציבורי למוֹלֶךְ הפוליטי. כך אני הבנתי את תוכן הריאיון שהיה מביש בעיניי. עובדה ו- יש לחזור עליה, שאותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור והציבור אותו בפסגת השידור הציבורי, הבינו גם אם באיחור בתום שלוש שנים כי המינוי היה מופרך מיסודו והדיחו מכיסאו. בחודש מאי של שנת 2005 סילקה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל מניהול רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות השידור באמצע כהונתו הפעילה.

[1] ראה נספח : ריאיון של שרי מקובר עם יוסף (ג'ו) בר- אל "בסוף שבוע" של העיתון "מעריב" מתאריך 26 באפריל 2002.

[2] ראה נספח : מוסף "סוף שבוע" של העיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 2002.

יוסף בר-אל היה אוהד ה- NBA כמוני וקבע את התוכן בטלוויזיה הציבורית אך אריה מקל היה העורך הראשי ומי ששלט על תקציבי רשות השידור ומִימֵן את הרכישות. אריה מֶקֶל היה עורך ראשי אמביוולנטי. סגנון ניהולו היה זהיר בנושאים פוליטיים. בענייני שידור אחרים היה גמיש ואיש נוח באופיו ובעל חוש הומור. הוא לא ישב למנהל הטלוויזיה על הראש, ואם כפה את דעותיו עשה זאת בדרכי נועם בתוספת חוש הומור וחיוך. הוא הרי היה בכלל דיפלומט שהגיע לרשות ממשרד החוץ. כמובן שלא ראה בשידור ה- NBA את פסגת חלומותיו. הוא גם לא כל כך הבין בזה. שידור ספורט מן הסוג הזה לא הרגיז את השלטון, לכן לא היה אכפת לו שיוסף בר-אל ויואש אלרואי ישדרו את ה- NBA, כל עוד ויש להם מהיכן למַמֵן את הקנייה. יוסף בר-אל היה כאמור פריק כמוני של ה- NBA והיה נחוּש יחד עמי להלחם היטב בתחרות נגד ערוץ 2 הניסיוני שחפץ גם הוא בכדורסל האמריקני שובה העין.

יחסי העבודה בין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לבין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל היו רחוקים מלהיות הרמוניים (בלשון המעטה). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ידע שאני רוֹחֵש חיבה למנכ"ל רשות השידור ומאוד לא אהב זאת. הוא שמר לי טינה ונתן לכך ביטוי ביום שלישי – 1 אוקטובר 1991, בעת ביקורו בישראל של סנדי בראון (Sandy Brown) המְשָוֵוק הראשי של שידורי ה- NBA בכדורסל לרשתות הטלוויזיה ברחבי תבל. אומר זאת כך : אין דבר גרוע יותר מלַדוּר בכפיפה אחת עם מנהל טלוויזיה שאיננו רוצה בשגשוג מחלקת הספורט ובהצלחתי, ואין דבר מרגיז יותר ממנהל חטיבת החדשות שהוא הבוס הישיר שלך אך אינו תומך בך במאום (אלימלך רם ז"ל), ומאלץ אותך להתנהג אליו כאילו הוא איננו קיים.

באזור של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל נוצרה אווירה טעונה מתוחה ושלילית. למנהל הטלוויזיה היה יותר "כוח" ממני מעצם תפקידו אבל הוא לא היה חכם ממני. למרות שמאוד לא אהב אותי (וזאת אפשר לראות באמצעות המסמכים הרבים ב- בלוג) לא פיטר אותי מתפקידי. שרדתי את ניהולו המחפיר כלפיי רק בגלל שעשיתי את הדברים הנכונים כמנהל שידורי הספורט שלו. הוא ידע שאני נאמן לוֹ ולטלוויזיה הישראלית הציבורית ללא סייג. הוא ידע שאני האיש הטוב ביותר שיש לו במערכת.

מנהל חטיבת החדשות בעת ההיא אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל התייחס אלי ואולי גם אל מנהל הטלוויזיה כאילו הוא עצמו שימֵש דָוָור מכתבים. יוסף בר-אל מִיעֵן את המסמך אלי. אני הייתי הנמען והוא אלימלך רם ז"ל היה כמו מחלק המכתבים מהאו"ם. על כל מכתב שיצא מלשכת מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלי, או תשובה ממני דרכו אל יוסף בר-אל, היה אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל משרבט את חתימתו מבלי להביע את דעתו לחיוב או לשלילה. לא היה לו מעולם את העוֹז להתייצב מול מנהל הטלוויזיה כשלא הסכים לדעתו, והוא לא הסכים לה הרבה מאוד פעמים. הוא תמיד היה אומר לי בטון חסר אונים, "מה אני כבר יכול לעשות…".

בעת תּכנון ביקורו של סנדי בראון נציג ה- NBA ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי, קבעתי לו ולי שתי פגישות נפרדות עם אריה מקל ויוסף בר-אל, בשל יחסי העבודה העכורים ביניהם. ביקשתי את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לארח את סנדי בראון לארוחת עֶרֶב כבר ביום הגעתו, אך הוא סירב בטענה שיהיה עסוק במוצאי שמחת תורה. ביום שלישי – 1 באוקטובר 1991 נכון לסנדי בראון סדר יום עמוס. בשתיים אחר הצהריים נפגשנו לארוחת צהריים עם מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל במסעדת "משכנות שאננים" בירושלים. אריה מקל בחר את המסעדה היוקרתית. הזמנתי לפגישה ולארוחת הצהריים עם סנדי בראון גם את המפיק שלי אמנון ברקאי ואת הכתב והשַדָּר אורי לוי. המו"מ שלנו עם נציג ה- NBA היה קצר ונסגר בראשי פרקים בהרמת כוסות יין. הגענו להסכם בע"פ כי ה- NBA ישודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנתיים הבאות בעונת 1992- 1991 ועונת 1993- 1992.

מנכ"ל רשות השידור אריה מקל אדם בעל קסם אישי בירך על המוגמר והפתיע את סנדי בראון לקראת פרידה כששלף תשורה תנכית מתנת רשות השידור והעניק לו אותה לזכר ביקורו בירושלים. סנדי בראון היה נפעם ונרגש מקבלת הפנים. ממשכנות שאננים נסענו לסיור קצר בעיר העתיקה ובכותל המערבי. ספרתי לו בקצרה את תולדות הסכסוך הישראלי – ערבי ואת תוצאות מלחמת ששת הימים ב- 1967. שנינו הנחנו פתקים בסדקי האבנים הגדולות של הכותל. מהכותל נסענו להר הזיתים שם השקפנו על הנוף הפנורמי של העיר. חזרנו לבניין הטלוויזיה בישראלית הציבורית בשכונת רוממה דרך הגבעה הצרפתית. ערכתי לוֹ גם ביקור בזק באתר גבעת התחמושת. בחמש וחצי אירחתי את סנדי בראון בבניין הטלוויזיה ברוממה. סנדי בראון הסכים בטוּבוֹ לערוך על פי בקשתי הרצאה בת חצי שעה במשרדי המחלקה בקומה החמישית לאנשי הספורט ולאנשי חטיבת החדשות, שנושאה האקטואלי היה, "המאבק הטלוויזיוני על רכישת זכויות שידורי הספורט של האירועים הגדולים בארה"ב, בין הרשתות ABC , NBC  ו- CBS". בשֵש בערב של אותו יום שלישי ההוא ב- 1 באוקטובר 1991 ארגנתי לו את הפגישה המסכמת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בלשכתו בקומה השלישית ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים שתי קומות מתחתיי.

ואומנם בשעה היעודה הגיע צִלצוּל הטלפון המיוחל ממזכירתו של מנהל הטלוויזיה גב' אילנה זנגילבף, "יוסף בר-אל  רוצה לדבר אִתך", אמרה, והעבירה את השפופרת לבּוֹס שלה. יוסף בר-אל לא אמר שלום ולא שאל לשלומי. עִניֵין אותו לדעת אם חטאתי בארוחת צהריים משותפת עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל וסנדי בראון. "אכלת ארוחת צהריים עם אריה מקל וסנדי בראון ?", שאל. הייתי במצב רוח מצוין ושבע רצון כשאני אוחז בידיי את ההישג הגדול של רכישת ה- NBA, ולכן גם השבתי בנפש משובבת לשפופרת הטלפון שאני אוחז ביד ימיני, "אכלנו ארוחת צהריים נפלאה יחדיו במשכנות שאננים", והוספתי, "סגרנו על העסקה לשנתיים בהרמת כוסות יין, הבאתי לך את ה- NBA שכל כך רצית כמוני. אתה יכול לברך על המוגמר". הייתה שתיקה לשבריר שנייה על הקו ואז חזר קולו של יוסף בר-אל : "או. קיי. יואש אלרואי אתה אכלת צהריים עם המנכ"ל, אז אם כך אין לך את ה- NBA. אתה ואריה מֶקֶל שלך יכולים לקנות את ה- NBA אך אין לכם אפוא לשָדֵר את זה. אני לא אשדר NBA. אני לא רוצה לראות אותך יותר ואת סנדי בראון שלך, אל תבואו לכאן ללשכתי". חמישה אנשים ידעו אודות דבר ארוחת הצהריים והפגישה עם סנדי בראון ב- "משכנות שאננים". מישהו מהחמישה מיהר להדליף את אודותיה ליוסף בר-אל והוא הגיב כפי שהגיב. ככה התנהלו העניינים בימים ההם בשידור הציבורי. מאבקי כוח חסרי תוחלת וחסי עבודה עכורים שאין להם דבר עם שידור ציבורי מקצועי.

הייתי המום. בוש ונכלם עד צוואר. פני היו לבָנים כצבעם של הכתלים שהקיפו אותנו במשרדי. סנדי בראון עמד לצִדי נדהם. מה כבר יכולתי לומר לו בנסיבות המביכות האלה. סיפרתי לו את האמת, על מהות היחסים העכורים בתוככי רשות השידור. קרה כאן דבר בלתי ייאמן של ממש, חסר תקדים לגמרי בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שמעולם לא קרה לפניו ולא שנה אחריו. נציג בכיר של ה- NBA בשם סנדי בראון עושה כברת דרך כל כך ארוכה מארה"ב לישראל כדי להיפגש ולנהל מו"מ עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל על מכירת זכויות השידורים של ליגת הכדורסל הטובה בעולם בפגישה בירושלים שתוכננה לפרטי פרטים שלושה שבועות מראש, ומנהל הטלוויזיה טוֹרֵק לו ולי את הדלת בפרצוף דקה לפני תחילת הפגישה, בטענה פתטית, "יואש אלרואי אכל ארוחת צהריים עם המנכ"ל". סנדי בראון היה עֵד לסערת הרגשות העצומה שהתחוללה בקרבי. רציתי לקבור את עצמי מרוב בושה. דווקא הוא התאושש הראשון והיה גם מספיק אדיב כדי לומר לי ברגע של מבוכה נוראית : "מר יואש אלרואי ככה זה לפעמים בעסקים, אל תהיה ב- Down". הוא היה איש שיווק ומכירות, ובעיניו ביטול הפגישה ברגע האחרון לא הייתה אולי נורמה עסקית אך בוודאי לא סוף העולם . לכן אמר, "או.קיי. מנהל הטלוויזיה שלך איננו רוצה להיפגש עמי, אין דבר יואש לא קרה שום דבר, זהו בס"ה ריב סמכויות טיפשי. אל תתרגש מזה ואל תשקע במרה שחורה". הוא היה ג'נטלמן אמריקני אמיתי כששלף מתיק גדול שהביא עמו מארה"ב סובנירים, מזכרות וחולצות NBA, וחילק אותם לכל הנוכחים בחדר. ליוויתי את סנדי בראון למונית שחיכתה לו בדרכו לתל אביב . נכונו לו פגישות עם אנשי הכבלים וערוץ 2. הוא הודה לי במילים חמות על האירוח. השבתי לו בחמש מילים, "Sandy , I am so sorry". נפרדנו בלחיצת יד חמה. מאז לא ראיתיו ולא שמעתי עליו יותר. שידורי ה- NBA שהיו מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארבע השנים האחרונות נדדו עכשיו לערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל סטר באמצעותי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל סטירת לחי מצלצלת משלא קיבל במשרדו את פניו של סנדי בראון איש ה- NBA. הוא פגע אנושות בכבודו של האורח האמריקני. הוא העליב את מנכ"ל רשות השידור והעליב גם אותי, אך יותר מכל פגע בצופים משלמי האגרה. תהיתי לראות כיצד יגיב אריה מקל והייתי גם מאוד סקרן לדעת מי הדליף בזַדון וברשעות למנהל הטלוויזיה את דבר ארוחת הצהריים המשותפת שערך המנכ"ל לסנדי בראון. אריה מקל קיבל את ביטול עסקת ה- NBA ע"י מנהל הטלוויזיה וסטירת הלחי שספג מיוסף בר-אל בשוויון נפש. הוא לא עשה מזה עניין גדול, אך המתין לשעת הכושר כדי לגמול לאיש שהשפיל אותו. והיא הגיעה.

במהלך חודש אוגוסט של שנת 1992 בעת השידורים הישירים של התחרויות השונות באולימפיאדת ברצלונה 1992, נפגשתי במשרדי ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) בברצלונה עם איש המבצעים של ה- NBA מר פִּיטֶר סְקְרוֹדֶלִיס (Peter Skrodellis). הכרתי את פיטר סקרודליס מימים ימימה, עוד מתקופת ה- התכתבויות עמו ב- טלקסים לצורך תיאום השידורים הישירים והבאת משחקי ה- NBA מארה"ב לישראל בשנת 1987. רשת הטלוויזיה CBS החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של ה- NBA בארה"ב. השדר המוביל שלה דאז היה דיק סטוקטון. משחקי סדרות הגמר של החוף המזרחי והמערבי וסדרת ה- Play offs final התקיימו בסופי השבוע בשעות צפייה נוחות לציבור הישראלי, ולכן היה באפשרותי לשכנע את מנהל הטלוויזיה חיים יבין בנחיצותם, ל- ייבא אותם ארצה, ולשדר ישיר חלק מהם תוך כדי שגשוג רייטינג מסחרר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. פיטר סקרודליס (משמאל) נציג ה- NBA הגיע למשרד שלי ב- IBC בברצלונה כדי לנסות לחדש את הקשרים בינינו. אנשי הנהלת ה- NBA היו מומחים גדולים ביחסי ציבור ושיווק וידעו לעשות ביזנס. אך זה היה בלתי אפשרי לעשות אותו עמנו בתקופה ההיא בשל המחלוקות העזות בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר פִּיטֶר סְקְרוֹדֶלִיס היה חתום על תיאום השידורים הישירים של ה- NBA והפקתם בצד האמריקני של ההפקה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתיו. הוא הכיר לי את מר אֶד דֶסֶר (Ed Desser) האיש האחראי ב- NBA על מכירת זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מחוץ לגבולות ארה"ב ועוזרתו גב' אן מארי (Anne Murray). סֶנְדִי בְּרָאוּן כבר לא היה באזור. הקבוצה הזאת בת שלושה האנשים נדדה ממשרד למשרד ב- IBC בברצלונה 92' כדי לעשות נפשות למשחק הכדורסל הפופולרי ולליגת ה- NBA רָבת המוניטין. העליתי בפני אֶד דֶסֶר ואָן מָארִי את האפשרות שקיימת אפשרות להיכנס להסכם מחודש עימם. יוסף בר-אל היה להוט לשדר מחדש את ה- NBA האהוב עליו ועלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה ניהל. הוא רק לא ידע שמנכ"ל רשות השידור אריה מקל טומן לו מארב בפינה.

————————————————————————————————–

בחודשי ספטמבר ואוקטובר 1992, החלה חליפת מכתבים (פקסים) מואצת בין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלו לבין הנהלת ה- NBA, בהם הבענו את רצוננו הכֵּן לשדר מחדש את משחקי ליגת הכדורסל הטובה בעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך זמן קצר היה החוזה הקשוח המנוסח בקפידה ע"י משפטני ה- NBA מוכן לחתימה. אני מפרסם כאן בבלוג yoashtvblog.co.il חלק מהמסמכים הדנים בהתכתבות שלנו ההיא עם ה- NBA.

טקסט מסמך : 1 באוקטובר 1992. מסמך הפתיחה ששלחתי לאן מארי ממחלקת הטלוויזיה של ה- NBA בניו יורק המודיע על רצוננו לשדר את משחקי ה- NBA בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 29 באוקטובר 1992. המסמך ששלחתי למר אד דסר (Ed Dasser) ראש מחלקת הטלוויזיה ב- NBA ולעוזרתו גב' אן מארי בעקבות פגישתם עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ביריד סרטי הטלוויזיה ב- Mipcom. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 21 באוקטובר 1992. המסמך ששלח אד דסר ליוסף בר-אל (עמוד מס' 1 מתוך 3) בו הוא מודיע מה הם תנאי ה- NBA לחתימה על הסכם השידור עם רשות השידור.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 21 באוקטובר 1992. המסמך ששלח אד דסר ליוסף בר-אל (עמוד מס' 2  מתוך 3) בו הוא מודיע מה הם תנאי ה- NBA לחתימה על הסכם השידור עם רשות השידור.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 21 באוקטובר 1992. המסמך ששלח אד דסר ליוסף בר-אל (עמוד מס' 3 מתוך 3) בו הוא מודיע מה הם תנאי ה- NBA לחתימה על הסכם השידור עם רשות השידור.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 28 באוקטובר 1992 . אד דסר לוחץ עלי לזירוז המו"מ על הסכם זכויות השידורים של ה- NBA בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 29 באוקטובר 1992. מסמך התשובה (עמוד מס' 1 מתוך 2) וההערות של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ושלי כמנהל מחלקת הספורט למנהלת מכירות זכויות השידורים ב- NBA, אן מארי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 29 באוקטובר 1992. מסמך התשובה (עמוד מס' 2 מתוך 2) וההערות של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ושלי כמנהל מחלקת הספורט למנהלת מכירות זכויות השידורים ב- NBA, אן מארי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1992. יוסף בר-אל ואנוכי מבקשים לשפר את תנאי החוזה לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1992. יוסף בר-אל ואנוכי מבקשים לשפר את תנאי החוזה לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1992. מסמך התיקונים של אד דסר למסמך התיקונים שלנו, כולל בתוכו בסעיף 7 איום על ביטול הסכם החתימה (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1992. מסמך התיקונים של אד דסר למסמך התיקונים שלנו, כולל בתוכו בסעיף 7 איום על ביטול הסכם החתימה (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1 בנובמבר 1992. מסמך תיקונים נוסף של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ושלי כפי שנשלח לאד דסר ואן מארי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שמחתי מאוד לדעת מיוסף בר-אל שהוא נפגש אישית ב- Mipcom (יריד שנתי של סרטים ותוכניות טלוויזיה המתקיים בצרפת) עם אנשי המכירות של ה- NBA , והתחייב בפניהם לשלם עבור עונת 1993/ 1992 סכום של 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר, ותמורת עונה נוספת  1994/ 1993 רבע מיליון דולר. ב- 29 בנובמבר 1992 שלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל את הערותיו למר הארווי בנג'מין (Harvey E. Benjamin) סגן נשיא של ה- NBA הבינלאומי (Vice president NBA international) הנוגעות לחוזה שהוצע לנו ע"י אד דסר (Ed Desser) ואוֹ טוֹ עמד בפני מימוש [1]. יוסף בר-אל היה מספיק אדיב במכתבו כדי לספר להארווי בנג'מין, "עד כמה הפגישה עם אנשי ה- NBA ב- Mipcom הייתה נחמדה, והסכם השידורים המחודש שהושג בין הטלוויזיה הישראלית לבין ה- NBA התנהל באווירה מצוינת ורצון כנה של שני הצדדים, וכן זהו תחילתו של שיתוף פעולה המסמן עידן של ידידות מחודשת עם ה- NBA". מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכה החניף עכשיו ל-NBA, הטיל את כל כובד משקלו להצלחת העסקה החדשה והמסובכת וראה במעורבותו אתגר אישי שלו. הוא לא ידע כי מישהו ברשות השידור בשם אריה מקל מתכנן לו הפתעה קטנה מן הצד. גם אני לא ידעתי. חודש בדיוק לפני ששלח את מכתבו המנומס מלא התקוות להארווי בנג'מין עדכן את פרטי המו"מ בפני האיש שהיה אמור להכשילו. כך כתב יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ב- 29 באוקטובר 1992, מבלי להקדים ברכת שלום לבוס שלו [2]. כמתבונן מהצד היה נדמה לי שבין השניים שוררת אווירת חשדנות. היה נראה לי כי אריה מקל בוחן את יוסף בר-אל, ומאידך יוסף בר-אל בודק מצדו את אריה מקל. היה לי על מה להתבסס.

טקסט מסמך : 29 באוקטובר 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל שולח מסמך ליריבו בצמרת מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל, המיידע אותו בנוגע להסכם השידור המגבש עם הנהלת ה- NBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המנכ"ל המתין בסבלנות רבה למכתב הדיווח מהסוג הזה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהדגיש בבירור את ההיררכיה השוררת ברשות השידור והראה מי כאן הבוס. המסמך הצביע על התלות הכספית הקבועה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במנכ"ל רשות השידור. נראה היה לי כי אריה מקל לא מעריך את יוסף בר-אל ויוסף בר-אל מצדו בז לאריה מקל ומואס בו. בשיחות המקצועיות ביני לבין מנהל הטלוויזיה בארבע עיניים אודות עתיד שידורי הספורט הוא יוסף בר-אל לא ירא לשַקֵץ באוזניי את המנכ"ל ולא הסתיר את חוסר הערכתו אליו. נראה היה לי כי יוסף בר-אל רוחש לאריה מקל משטמה. אריה מקל עם חיוך על השפתיים כשהיועץ המשפטי עו"ד נתן כהן וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי מתייצבים לצדו, לא היסס להתעמר ביוסף בר-אל, אך עשה זאת בצורה מתוחכמת. התייחסות הטלוויזיה בראשות יוסף בר-אל והתייחסות הרשות בראשות אריה מקל לחוזה השידורים עם ה- NBA לשתי העונות של 1993- 1992 ו- 1994- 1993, היוותה דוגמא קלאסית לסוג של עוינות הקיימת בין שני הצדדים. אריה מקל כרה בור לחוזה ה- NBA של 1992ומנהל הטלוויזיה נפל בו (כפי שמנהל הטלוויזיה כרע בור למנכ"ל רשות השידור בחוזה ה- NBA של 1991 כמשווק ה- NBA סנדי בראון (Sandy Brown) עוד היה בסביבה. ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, ואשר קרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם".

בדיעבד הוברר שאריה מקל איננו יוצא מכליו לממן את העסקה היקרה, וגם לא מתכוון ללחוץ על היועץ המשפטי שלו נתן כהן לפענח את תוכן ההסכם ולמצוא פתרונות משפטיים לחוזה הסבוך והתקיף שהציע אד דסר (Ed Desser) ראש מחלקת הטלוויזיה ב- NBA. היה עוד משעול שהפריד בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה. אריה מקל ראה ברשות אכסניה זמנית וקרש קפיצה לתפקיד מעניין ומאתגר יותר במשרד החוץ [3]. עבור יוסף בר-אל הייתה הטלוויזיה והרשות ביתו השני. אריה מקל צפצף עליו. הוא הכיר היטב את פרטי החוזה עם ה- NBA מהיועץ המשפטי שלו עו"ד נתן כהן, וידע שהחוזה המורכב והמסובך (למרות היותו סטנדארטי וכזה שחתמו עליו עשרות רשתות שידור ברחבי תבל. רק רשות השידור הישראלית התחכמה לו) כולל בתוכו פעולות עונשין וקנסות כספיים במידה והטלוויזיה הישראלית הציבורית תסטה כהוא זה מסעיפי ההסכם. הוא לא אמר "לא" ליוסף בר-אל אך תידרך את היועץ המשפטי שלו להציב מכשולים יורידיים בלתי עבירים בפני יוסף בר-אל, עד שלהנהלת ה- NBA בראשות מר אד דסר וגב' אן מארי פשוט נשבר ונמאס לה מיוסף בר-אל. בשלב מסוים היא לא מיהרה עוד להשיב להצעת התיקונים של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל. לפתע חלו עיכובים בלתי מובנים בהתכתבויות בינינו.

ב- 7 בדצמבר פִקְסַסְתִּי לאַן מָארִי בבהילות כדי לדעת היכן הדברים עומדים [4]. ה- NBA הערים קשיים בניסוחים משפטיים מורכבים, ודרש בעיקר ערבויות כספיות למהלכי מנהל הטלוויזיה וחשיפה מרבית של המשחקים בשידורים ישירים ו/או מוקלטים בזמן צפייה נוח. זה היה הרגע בו נדרש יוסף בר-אל לאישורי המנכ"ל והיועץ המשפטי שלו נתן כהן. בעיקר בעניין הערבויות הכספיות והפרשנות המשפטית. הניסוחים המתוקנים של משפטני ה- NBA להערותיו של יוסף בר-אל מתאריך 29 בנובמבר 1992 היו ברורים ותקיפים, ולכן ללא חותמת המנכ"ל לא ניתן היה לקדם את המו"מ המסובך. אך אישורי אריה מקל בוששו להגיע . הייתי עצבני מאוד ולחלוטין חסר סבלנות. האשמתי את אנשי ה- NBA במִזמוז הזמן מבלי לדעת את התמונה האמיתית. פִקססתי למר אֶד דֶסֶר (Ed Desser) וגב' אָן מָארִי (Anne Murray) ב- 10 וְ- 17 בדצמבר 1992 [5] למשרדם ב- Olympic Tower בשדרה החמישית במנהטן. השתוקקתי מאוד לשָדֵר שוב את חלום הילדות שלי. הצגת חליפת המסמכים בינינו לבין ה- NBA בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" רלוואנטית משום שהיא חושפת פן שכיח של מאבקי כוח בצמרת רשות השידור שאינו מוּנָע מרעיונות נשגבים. להלן חלק מהמסמכים (בלבד) המתארים את תככי הקרבות להשגת זכויות השידורים של ה- NBA ומניעת השגתם ב- 1991 וב- 1992.

טקסט מסמך : 16 בנובמבר 1992. אני מאשר למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל את פרטי ההסכם כפי שהדבר מופיע במסמך אד דסר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1992. המסמך שנשלח לאן מארי המצביע על מורכבות החוזה וההזדקקות שלנו לחוות דעתו של היועץ המשפטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1992. אן מארי שולחת שוב חוות דעתה אודות החוזה ואת תוכנית המשחקים של ה- NBA (עמוד מס' 1 מתוך 4) המיועדים לשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 24 בנובמבר 1992. אן מארי שולחת שוב חוות דעתה אודות החוזה ואת תוכנית המשחקים של ה- NBA (עמוד מס' 2 מתוך 4) המיועדים לשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 24 בנובמבר 1992. אן מארי שולחת שוב חוות דעתה אודות החוזה ואת תוכנית המשחקים של ה- NBA (עמוד מס' 3 מתוך 4) המיועדים לשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 24 בנובמבר 1992. אן מארי שולחת שוב חוות דעתה אודות החוזה ואת תוכנית המשחקים של ה- NBA (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) המיועדים לשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בנובמבר 1992. היועץ המשפטי עו"ד נתן כהן מעביר את מסמך החוזה החתום ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ועל ידי לעיונו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניינים מסתבכים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל נדרש לשלוח עוד מכתב להארווי בנג'מין (Vice president International של ה- NBA) ובו הסבר לתיקונים בחוזה כפי שהמליץ היועץ המשפטי עו"ד נתן כהן בפני מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. ה- NBA דרש בחוזה ערבות בנקאית והמכתב הזה של יוסף בר-אל גם כלל הסבר מתנצל כי רשות השידור היא מהימנה ואיתנה ומעולם לא נדרשה להפקיד ערבות בנקאית.

טקסט מסמך : 29 בנובמבר 1992. מכתבו של יוסף בר-אל להארווי בנג'מין סגן נשיא ב- NBA לענייני תקשורת וטלוויזיה (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  29 בנובמבר 1992. מכתבו של יוסף בר-אל להארווי בנג'מין סגן נשיא ב- NBA לענייני תקשורת וטלוויזיה (עמוד מס'  2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 בדצמבר 1992  זהו המסמך ששלחתי לאד דסר בו אנו מתעניינים לדעת מה קורה עם החוזה המתוקן ע"י רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 10 בדצמבר 1992. מסמך נוסף שלי לאד דסר ואן מארי, "אני מאוכזב מהתנהלות המו"מ והחוזה בינינו". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : 17 בדצמבר 1992. עוד מסמך שלי שנכתב לאד דסר ואן מארי ומבקש להאיץ את תהליך רכישת זכויות השידורים של ה- NBA על ידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שישי –  18 בדצמבר 1992 התבהרה בבת אחת התמונה . על שולחני נחת מכתב הפקסימיליה של אֶד דֶסֶר בו הוא מסביר לי את כל פרשת העיכובים מצד ה- NBA  .  בלשון בטוחה מנוסחת בקפידה כאילו הוא מעורה מקדמת דנה ביחסים הרעועים בתוך ההנהלה , הטיל אֶד דסר את אשמת כישלון המו"מ באופן ישיר על רשות השידור [6] . ניהלתי הרבה מאוד משאים ומתנים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא נתקלתי בדברי תוכחה כל כך חריפים ובוטים של פרטנר במו"מ שהפך בתוך זמן קצר מידיד ליריב . כך כתב לי אֶד דֶסֶר בתחילת מכתבו.

 

Dear Yoash                                                         December 18 1992

I am replying to your fax dated December 17

The problem is not the “difficult contract” sent by our Legal Department. The problem is that you and Joe Bar – El made an agreement ob behalf of IBA, and now IBA changing its mind. Let me review the background for you

 

יואש היקר,

אני עונה לך על הפקס שלך מתאריך 17 בדצמבר. הבעיה (עניין עיקוב חתימת החוזה ע"י ה – NBA), איננה נעוצה "בקשיי החוזה" כפי שנשלח ע"י המחלקה המשפטית שלנו. הבעיה היא שאתה ויוסף בר-אל ערכתם הסכם (עמנו) בשמה של רשות השידור, ועכשיו רשות השידור משנה את מחשבותיה. הרשה נא לי לשרטט בפניך את רקע הדברים. כאן פירט באריכות את עובדות המו"מ והשתלשלות העניינים המורכבים והמסובכים,וכך סיים את מכתבו אלי בטקסט חמור חסר תקדים בחריפותו, "האנשים שלך לא אומרים לך את האמת…". לא ייאמן (!).

Yoash, your own people are not telling you the truth, so you do not have the full picture. You are being told to “blame the lawyers” when in fact the simple issue is

IBA’s unwillingness to commit in the contract to broadcast the games. With all due

Respect, all written promises by you and Joe Bar – El are not an acceptable substitute

With best regards

Sincerely

Ed  Desser

Vice  President

International  Television

 

יואש, אנשיך אינם אומרים לך את האמת, כך שאין בידך את התמונה המלאה. אתה נוטה להאשים את עורכי הדין שלנו (שעורכים את הסכם השידורים), בשעה שהעובדה הפשוטה היא שרשות השידור איננה מעוניינת לחתום על הסכם השידורים עמנו. עם כל הכבוד הראוי, הבטחותיכם של יוסף בר- אל ושלך אינן תחליף בר קבלה.

ד"ש חם ובנאמנות,

אֶד דֶסֶר, סגן נשיא לשידורי טלוויזיה בינלאומיים

טקסט מסמך :  18 בדצמבר 1992. עמוד מס' 1 מתוך 2 של מסמך NBA  המקורי ששלח לי אד דסר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של מסמך NBA המקורי ששלח לי אד דסר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

“Yoash, your own people are not telling you the truth”, כתב לי אד דסר בסיום מכתבו . כך הצטיירה ונראתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בתקופתם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל בעיני אנשי ה- NBA אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בעולם. טקסט לא ייאמן (!).

זה היה מסמך עצוב ובוטה מאוד, שחשף בפני הנהלת ה- NBA בניו יורק את מסכת יחסי העבודה העכוּרים בין המנכ"ל אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , כשאני ניצב בתווך ביניהם. המנכ"ל השלים את מלאכת הנקמה שלו במנהל הטלוויזיה. ב- 1991 היה זה מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שסטר ללחיו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לאחר שביטל את עסקת ה- NBA באשמת שווא מגוחכת בה יואש אלרואי סעד ארוחת צהריים עם מנכ"ל רשות השידור ואיש ה- NBA סנדי בראון. עכשיו בסופה של 1992 היה זה תורו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לשלוח אגרוף לפרצופו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ולהטילו ב- Knock out ארצה על זירת ההתכתשות, שוכב פרקדן מול עיניהם המשתאות של אנשי ה- NBA. ערוותה של רשות השידור נחשפה בצורה מזעזעת קבל עם ועולם.

טקסט מסמך : 24 בדצמבר 1992. זהו המסמך ששלחה אן מארי המיואשת והמאוכזבת אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ואלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 בדצמבר 1992. עוד מסמך ששלחתי לאן מארי מנהלת המכירות של ה- NBA בניסיון לשמר את גחלת המו"מ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 בדצמבר 1992. מסמך נוסף ששלחתי לאן מארי מה- NBA יחדיו עם מנהל הטלוויזי הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, המגן על מדיניות המו"מ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1993. לקראת הסוף. שלחנו את מסמך החוזה המתוקן ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל והיועץ המשפטי עו"ד נתן כהן לידי אד דסר ואן מארי, אך הם לא הגיבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 בינואר 1993. סוף הדרך. אן מארי ואד דסר החליטו לנתק מגע מרשות השידור . ה- NBA לא ישודר עוד לעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אריה מקל והיועץ המשפטי של הרשות עו"ד נתן כהן התקשרו לבסוף עם משרד עורכי דין אמריקני בניו יורק "Lynch Rowin Novack Burnbaum & crystal P. C." וביקשו ממנו להדוף בשם הרשות את מסמך הטענות של הנושא והנותן הראשי ב- NBA אֶד דֶסֶר – אלי מ- 18 בדצמבר 1992.

טקסט מסמך : דצמבר 1992 . זהו מסמך ההגנה המשפטית (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלח עו"ד מרטין נובאק ממשרד עו"ד בניו יורק "Lynch Rowin Novack Burnbaum & crystal P. C" לאד דסר מ- NBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                              

טקסט מסמך :  דצמבר 1992 . זהו מסמך ההגנה המשפטית (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח עו"ד מרטין נובאק ממשרד עו"ד בניו יורק ".Lynch Rowin Novack Burnbaum & crystal P.C" לאד דסר מ- NBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התרשמתי מהצד כי יוסף בר-אל כבר בראשית כהונתו היכן שהוא בסתיו 1990 איננו מעריך מלכתחילה את אריה מֶקֶל כבר בראשית השירות שלו כמנכ"ל רשות השידור. דומה ש- במשך הזמן הפכה חוסר ההערכה שלוֹ לזלזול מופגן. יוסף בר-אל לא אהב את אריה מֶקֶל. האם תיעב אותו ? אולי ! הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ניצבו בינואר 1993 על כרעי תרנגולת. אווירה לקויה לחלוטין, רוויה במאבקי כוח מחד ונטולת יסודות מקצועיים מאידך.

שרת החינוך בממשלת יצחק רבין שולמית אלוני יוזמת בראשית 1993 מהלך היסטורי של שינוי תפקידים : היא מציעה למנכ"ל רשות השידור אריה מקל לסיים את תפקידו שנה אחת לפני תום כהונתו (תמורת מינויו לקונסול ישראל באטלנטה בירת ג'ורגיה בארה"ב), וזאת כדי להמליך מלך חדש על רשות השידור, את מוטי קירשנבאום. המהלך צולח. הנה חלק מפרטיו.

לפתע נשבו רוחות חדשות ברשות השידור ועמן תקוות חדשות שהונעו ע"י שמועות חדשות. נאמר באותן השמועות ההן כי שרת החינוך גב' שולמית אלוני ז"ל בממשלת יצחק רבין ז"ל שואפת לסלק את מנכ"ל רשות השידור אריה מקל מתפקידו ולהציב במקומו את מרדכי "מוטי" קירשנבאום. הקדנציה של אריה מקל הייתה אמורה להסתיים ב- 1 באפריל 1994 אך לשולמית אלוני לא הייתה סבלנות. היא השליכה חכה עם פיתיון לעבר מנכ"ל רשות השידור. שולמית אלוני הציעה לאריה מקל לעזוב את הרשות לאלתר תמורת מינויו לקונסול משרד החוץ באטלנטה – ארה"ב. אריה מקל הסכים. אבל זה לא היה הכול. שולמית אלוני ז"ל השביעה את מוטי קירשנבאום להדיח מייד עם מינויו את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית (זה מה שהיא אמרה לי בעת שיחות התחקיר שלי עמה). ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. מוטי קירשנבאום לא היה המועמד המועדף על יצחק רבין אבל הוא היה כמובן קנדידט ראוי. יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה בשנים 1977- 1974 זכר היטב את תוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש" שמוטי קירשנבאום היה ההוגה שלה וגם המפיק והעורך הראשי ובגינה קיבל את פרס ישראל. התוכנית הסטירית והשנונה זעזעה מעת לעת את אושיות הממשלה שיצחק רבין ניצב בראשה. יצחק רבין חש פגוע וגם נעלב בימים ההם. עכשיו משעלתה מועמדותו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל הרשות בראשית שנת 1993, יצחק רבין היסס. לבסוף התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור. הוא מוטי קירשנבאום הדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית יוסף בר-אל מתפקידו ומינה במקומו לתפקיד הרם את יאיר שטרן מי שהיה כתב הטלוויזיה ישראלית הציבורית בוושינגטון – ארה"ב. למען הדיוק ההיסטורי אנסח זאת כך : ב- 10 ביולי 1993 הסתיימה כהונתו בת שלוש שנים של יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום לא האריך ליוסף בר-אל את כהונתו לקדנציה שנייה. אני פירשתי את מהלך אי הארכה הזאת כהדחה. סילוק. לא כל אי הארכה – היא הדחה. במקרה דנָן מדובר בהדחה מובהקת (!). אילו היה יוסף בר-אל מנהל טלוויזיה מוכשר ומשגשג, מחונן באישיות איכותית, בעל דוגמא אישית ודרך ארץ ומי שהפך מודל לחיקוי (וגם בעל הצלחות טלוויזיוניות מוכחות), אזי אין ספק שמוטי קירשנבאום היה מאפשר לו לדלג לקדנציה שנייה. מכיוון שלא היה כזה, הודח (!). הפקדתו של מוטי קירשנבאום על רשות השידור ומינויו ב- 18 באפריל 1993 לתפקיד הבכיר של מנכ"ל בלמה את התמוטטות רשות השידור בכלל והטלוויזיה הישראלית הציבורית בפרט.

ב- 23 ביוני 1992 ניצחה מפלגת המערך את הליכוד בבחירות לכנסת ה- 13 ויצחק רבין בן ה- 70 התמנה בפעם השנייה בחייו לראש הממשלה. הפעם הזאת נטל לעצמו גם את תיק הביטחון כקודמיו דוד בן גוריון ולוי אשכול. כדי לייצב את שלטונו צרף יצחק רבין לקואליציה את מפלגת מר"צ בראשות גב' שולמית אלוני (וגם את מפלגת ש"ס). יצחק רבין העניק לשולמית אלוני את תיק החינוך והתרבות ואת האחריות המיניסטריאלית לביצוע חוק רשות השידור. שולמית אלוני החליטה להיפטר מייד ממנכ"ל הרשות הנוכחי אריה מֶקֶל פרי מינויו של יצחק שמיר למרות שנותרה לוֹ עדיין שנה שלמה להשלמת תפקידו והודיעה לראש הממשלה כי היא מבקשת למנות במקומו את מוטי קירשנבאום . אריה מֶקֶל אמר לשולמית אלוני כי אין לו בעיה לפנוֹת את כֵּס המנכ"ל אך התנה זאת בעסקה שעם עזיבתו את רשות השידור ושובו למשרד החוץ יתמנה לקונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב לתקופה שתכלול בתוכה את אולימפיאדת אטלנטה 1996. גב' שולמית אלוני צידדה במועמדותו הבלעדית של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אך ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין התנגד בטענה ש- "מוטי קירשנבאום מצטייר בעיניו כראש המאפיה השמאלנית בתקשורת במדינת ישראל" , והוא כראש הממשלה איננו מתכוון להפקיד את הרשות בידיו של קירשנבאום. מנהל לשכתו של ראש הממשלה איתן הבר הציע ליצחק רבין לזַמֵן אליו את עו"ד מר מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ובעל שם של איש ציבור הגון וישר כדי להתייעץ עִמוֹ בבחירת המנכ"ל הבא של רשות השידור. איתן הבר הכיר את מיכה ינון עוד מהימים ששניהם למדו יחדיו בביה"ס "בילו" בשדרות רוטשילד. מיכה ינון היה דמות מקובלת עליו על איתן הבר ומכיוון שאין תחליף לקשרים האישיים המניעים את התנהגותו של העולם הוזמן מיכה ינון לפגישה עם יצחק רבין בלשכתו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב. מכאן רשות הדיבור נתונה למיכה ינון.

מיכה ינון זוכר בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו כלהלן : "שימשתי יו"ר הוועד המנהל של הרשות כשלושה חודשים בלבד כשלפתע השלטון שמינה אותי הפסיד בבחירות לכנסת ביוני 1992 וקם ראש ממשלה חדש , יצחק רבין . בראשית מארס 1993 הזמין אותי איתן הָבֵּר מנהל לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין לפגישה בלשכה שלו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב . יצחק רבין ביקש להתייעץ עמי בעניין בחירת מנכ"ל חדש לרשות השידור במקומו של אריה מקל שהסכים לפנות את כיסאו תמורת מינויו קונסול ישראל באטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב) לתקופה של שלוש שנים לפחות עד לאחר תום אולימפיאדת אטלנטה 1996. יצחק רבין סמך בעיניים עצומות על מנהל הלשכה שלו שהכיר אותי היטב . איתן הבר ואני למדנו יחדיו בביה"ס "בילו" בשדרות רוטשילד. הקשר בינינו נשמר איך שהוא כל השנים גם בגלל ידידים משותפים. איתן הבר הציע ליצחק רבין להתייעץ עמי בטרם הבחירה במנכ"ל הבא של רשות השידור וראש הממשלה קיבל את הצעתו. ראש הממשלה יצחק רבין אמר לי כי שולמית אלוני לוחצת עליו למנות לתפקיד את מוטי קירשנבאום אך הוא אינו רוצה שראש המאפיה השמאלנית בישראל יהיה מנכ"ל רשות השידור. יצחק רבין לא רצה את מוטי קירשנבאום ואז העלה בפני שמות של מועמדים אחרים. איתן הבר הרים טלפון למועמד הבא של רבין דן שילון והציע לו לשמש מנכ"ל. דן שילון השיב שאיננו מעוניין וסירב בנימוק שהוא עסוק בהכנת המכרז של הזכיין "רשת" לקראת הקמתו בנובמבר 1993 של ערוץ 2 המסחרי".

טקסט תמונה : יוחנן צנגן איש רשות השידור בשנים 1991 – 1975. שימש סמנכ"ל כספים בהצלחה רבה מ- 1982 עד 1991 וזכה לשבחים רבים משלושה מנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ואריה מקל יבד"ל. ב- 1991 הזמין אותו דן שילון לכהן לצדו כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" בדרך למכרז על ההשתתפות בערוץ 2. יוחנן צנגן נענה לפנייה ועזב את רשות השידור. השפעתו על התפתחות שידורי הטלוויזיה הציבורית היא דרמטית ודמותו היא בלתי נשכחת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיכה ינון מוסיף ומיידע אותי כלהלן : "יצחק רבין לא התייאש. הוא נפנה מדן שילון והחליט להטיל את יהבו אל ארנון צוקרמן . איתן הבר ניסה להשיג את צוקרמן אך התברר שהוא נמצא בשנת שבתון בניו יורק . "אז מה תשיגו לי אותו בניו יורק", פקד ראש הממשלה. איתן הבר חייג לארה"ב אך ארנון צוקרמן שהיה כבר פרופסור צוקרמן סירב להצעה בנימוק שהוא שייך עכשיו לאקדמיה. בנקודה הזאת התערבתי והצעתי ליצחק רבין למנות את יוחנן צנגן למנכ"ל רשות השידור. רבין היה מופתע ושאל, "מי זה יוחנן צנגן אני לא מכיר אותו". סיפרתי לו, "שיוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים ברשות השידור בשנים 1991 – 1982 שבינתיים חבר אל דן שילון כמנכ"ל משותף ב- "רשת" הוא איש רציני, כלכלן, ועתיר הישגים ברשות, אבל יצחק רבין התעקש ואמר שהוא לא ממנה לתפקיד הרם הזה אדם שאיננו מכיר. איתן הבר שלף לו עוד שם, "עמרם מצנע", אבל רבין צחק ואמר, "איתן עזוב, עמרם מצנע רוצה להיות ראש ממשלה ולא מנכ"ל רשות השידור".

מיכה ינון ממשיך לעדכן אותי כלהלן : "בנקודה הזאת הסתיימה הפגישה עם ראש הממשלה במשרד הביטחון ועם עוזרו איתן הבר . שבתי לירושלים לעסוק בענייני רשות השידור . כעבור שבועיים קיבלתי שוב הזמנה מיצחק רבין לסור ללשכתו . רבין אמר לי שהוא איננו עומד עוד בלחצים שמפעילה עליו שולמית אלוני והוא ממנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את ראש המאפיה השמאלנית מוטי קירשנבאום. ראש הממשלה יצחק רבין ידע היטב את השיוך הפוליטי שלי (נציג המפד"ל) ואת הידידות האישית שלי עם זבולון המר ולכן אמר לי, "זהו זה מיכה תצטרך להסתדר אתו עם מוטי קירשנבאום". כעבור כמה ימים זימנה אותי שרת החינוך גב' שולמית אלוני ללשכתה בבניין "הדר- דפנה, בתל אביב. מוטי קירשנבאום כבר היה שם ושוחח עמה. לחצנו כולנו ידיים ושולמית אלוני הודיעה לי בזאת הלשון : "מיכה ינון החלטתי למנות את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל שמפנה את כיסאו ברצון ויתמנה לקונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב. מיכה ינון ומוטי קירשנבאום אתם שני אנשים רציניים ומבוגרים ואני סמוכה ובטוחה שתלמדו להסתדר אחד עם השני". טקסט תמונה : חודש אפריל של שנת 1993. מהפך פוליטי ברשות השידור. מוטי קירשנבאום (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני (מימין) במקומו של אריה מקל נציגו הישן של ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר. באמצע, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אביב 1993. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון (מימין) נפרד ממנכ"ל רשות השידור אריה מקל. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדבר הראשון שעשה המנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום היה להיפטר ממנהל הטלוויזיה היָשָן יוסף בר-אל. גב' שולמית אלוני ז"ל שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 זוכרת היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 ביקשתי ממנו לפטר מייד את יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית לפני תום כהונתו. נותרו לבר- אל כמה חודשים בלבד עד לסיום הקדנציה שלו, אך לא רציתי להמתין בשום אופן לסיום הקדנציה בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים. מוטי קירשנבאום הוא רחמן יותר ממני ודחה את ההדחה בחודשיים אולי שלושה עד שיוסף בר-אל יסיים את תפקידו על פי כתב המינוי שלו". במקומו של יוסף בר-אל המודח התמנה יאיר שטרן. זה היה ביולי 1993. לשאלתי לגב' שולמית אלוני כיצד ידעה מראש בטרם המינוי הרם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור כי מוטי קירשנבאום הוא הצלחה ניהולית השיבה לי שולמית אלוני שרת החינוך לשעבר כלהלן : "בשעה שמוטי קירשנבאום ערך והפיק את התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" הוא היה צריך להפעיל, לשלוט, ולהוביל קבוצת אנשים גדולה בדרך להצלחה. זה היה הנימוק לבחירתו למנכ"ל רשות השידור והצבתו שם ללא תנאי וללא דיחוי במקומו של אריה מקל".

עם הסתלקותם של אריה מקל ויוסף בר-אל מזירת הטלוויזיה ורשות השידור גוועה גם פרשת ה- NBA. במקביל לטוויית עסקת השידור של ה- NBA שירדה כאמור לטִמיון, חתמנו על חוזה בלעדי חדש עם התאחדות הכדורגל הישראלית לשנתיים 1994 – 1992 לכיסוי משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל תמורת סכום של 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר. סגרנו עם עו"ד שמעון מזרחי על עונת שידורים נוספת 1993 – 1992 של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל ושילמנו למועדון כ- 650000 (שש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. חתמנו גם על חוזה בלעדי המאפשר לנו שידורים ישירים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 בו שילמנו להתאחדות סכום כולל של 250000 אלף דולר (50 אלף דולר למשחק). הייתי בדרכי לחתום על עסקה מרובעת של ארבעת משחקי החוץ הנותרים של נבחרת ישראל בכדורגל לאחר אובדן זכויות השידור של משחק החוץ הראשון נגד אוסטריה ב- 28 באוקטובר 1992, תמורת סכום כולל של  132000 (מאה שלושים ושניים אֶלֶף) דולר עבור ארבעת המשחקים גם יחד. לתוך כל ההמולה הכספית הזאת נכנס ברגע האחרון גם איגוד הכדורסל בראשותו של היו"ר החדש דני קסטן ז"ל (החליף בתפקיד את יורם אוברקוביץ') שדרש ממני כנציג הטלוויזיה הציבורית לכסות את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל תמורת תשלום בדיוק כפי שערוץ 1 הציבורי משדר את משחקי נבחרת ישראל בכדורגל, "לא בדיוק בחינם", כפי שנהג להתבטא. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל תמך בבקשתי לשָדֵר את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפות אירופה – קרלסרוהה 1993. הוא ראה בזאת שליחות ציבורית. יוסף בר-אל התנגד (כמובן) בנימוק שאין לו כסף.

ב- 31 באוקטובר 1992 שלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאריה מקל מנכ"ל רשות השידור מסמך מחאה חסר תקדים בסִגנונו ולשונו, שלא נפתח אפילו בברכת שלום לבוס שלו. המסמך הקצר נכתב בחֵמה שפוכה בלתי מאופקת. הצצה קלה בין השורות מצביעה על מהות היחסים העכורים ששררו בין שני האישים הניצבים בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. "מכתבך הנ"ל מעורר סימני שאלה רבים שאין טעם לפרטם…", כתב יוסף בר-אל לאריה מקל מבלי לומר לו אפילו שלום. הנה המסמך כלשונו [7].

טקסט מסמך : 31 באוקטובר 1992. זהו המסמך המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור אריה מקל. משפט הפתיחה החד משמעי של המסמך איננו מותיר שום מקום לדיון : "מכתבך הנ"ל מעורר סימני שאלה רבים שאין טעם לפרטם…". לפעמים נדמה היה לי ששניהם טומנים בכוונה מלכודות פתאים איש לרעהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא עזר ליוסף בר-אל. מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שינה את דעתו והצטרף אל אריה מֶקֶל לאחר שהבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה יכולה לתת אשראי כה רב לנבחרת ישראל בכדורגל מחד, ומאידך לקפח את נבחרת ישראל בכדורסל. ביום רביעי – 18 בנובמבר 1992 בשבע בערב שידר אורי לוי ישיר מוורוצלאב את משחק הכדורסל המכריע פולין – ישראל בקדם אליפות אירופה – קארלסרואה 1993. ישראל ניצחה 85:86. פולין הובילה 83:85 בשניות האחרונות של המשחק אך דוֹרוֹן שֶפֶר קלע סל של שלוש נקודות בסיום והעניק לישראל את הניצחון החשוב. רכשתי את זכויות השידורים של המשחק תמורת 7000 (שבעת אלפים) דולר. ישראל דורגה במקום הראשון בבית שלה והקדימה את נבחרות גרמניה, פורטוגל, ופולין.

באפריל 1993 נפרד אריה מֶקֶל מרשות השידור ומצא צורך להיפרד אישית ממני. התפתח טקסט הפרידה הבא : "יואש אלרואי אתה זוכר בוודאי את תקופות ימי המשא ומתן עם ה- NBA  ב- 1991 וגם ב- 1992 ?". השבתי לו : "וודאי שאני זוכר אריה. לעולם לא  אשכח את מפח הנפש הכפול שהסבתם לי אתה ויוסף בר-אל". אריה מקל ירה מייד : "אז זהו יואש, אני רוצה שתדע את האמת. ב- 1991 הפסדת את ה- NBA  בגלל יוסף בר- אל. ב- 1992 הפסדת אותו קצת בגללי. צר לי שניצבת בתווך בין שנינו והיית הסובל העיקרי אבל לא הייתה לי ברירה אלא להוכיח ליוסף בר-אל מי הבוס ומיהו העורך הראשי האמיתי ברשות השידור". כל אחד משני הקברניטים האלה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת, האמין שהוא מצא את האמת הנכונה, וזאת שלו היא הבלעדית ואין בילתה (ולכן דבק ללא פשרות בגרסתו על חשבון משלם האגרה). "חבור לאנשים שמחפשים את האמת – התרחק מאלה שמצאו אותה", אמר פעם מַאן – דָהוּ, וצָדָק.

אפילוג ה- NBA

בקיץ 1994 נשלחתי ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לדאלאס – טקסס, כדי להפיק, לערוך, ונהל את שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94'. למשרד ההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי בדאלאס הזדמנה יום אחד גב' אן מארי ידידתי הוותיקה משכבר הימים מ- NBA. היא עברה ממשרד למשרד כדי לעשות ביזנס. באותם הימים ערוץ 5 בכבלים הפורח שידר את ה- NBA בהצלחה, ומיילן טנזר שלח אפילו את השַדָּר יורם ארבל ופרשנו עופר שלח לעמדות שידור בניו יורק וביוסטון לשָדֵר את סדרת ההכרעה הנפלאה בין הרוקטס לבין הניקס. יוסטון רוקטס ניצחה ב- 22 ביוני 1994 בביתה במשחק השביעי ניו יוק ניקס 90 : 84, וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה באליפות ההיסטורית.

ביום שישי – 17 ביוני 1994 (יום פתיחת משחק המונדיאל), אירעה בלוס אנג'לס דרמה חסרת תקדים בשידור ישיר יוצא דופן, כשעשרות רשתות טלוויזיה בארה"ב, הארציות הגדולות והמקומיות הקטנות כאחת. משדרות אותה (!!!) אוֹ. גֵ'יי. סימפסון (O.J. Simpson) שחקן הפוטבול הנודע ורָב המוניטין של שנות ה- 60 וה- 70 של המאה הקודמת, שהפך מאוחר יותר גם לשחקן קולנוע וכוכב טלוויזיה, ושימש תקופה קצרה כפרשן פוטבול של הָווֹאַרְד קוֹסֶל בתוכנית הטלוויזיה המפורסמת ועתירת הרייטינג, "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL", נעצר כחשוד ברצח גרושתו ניקוֹל חמישה ימים קודם לכן. החשוד הצליח לחמוק מבית המעצר בלוֹס אנג'לס חמוש באקדח ברכב פרטי של אחד מידידיו. המִרְדָף הדרמטי של הליקופטרים ממעל ועשרות מכוניות משטרה הדולקות אחרי ג'יפ ה- TOYOTA השחור שלוֹ באוטוסטרדות הענקיות של לוס אנג'לס התנהל תוך כדי שידור ישיר של כל רשתות הטלוויזיה הראשיות וגם הלוקליות בארה"ב. רשת הטלוויזיה NBC הייתה עסוקה בעת האירוע המסעיר והלא שיגרתי שהעסיק את כל ארה"ב דווקא ב – Event ספורטיבי משלה, שתמורתו שילמה ממון רב בגין זכויות שידורים בלעדיות. זה היה השידור ישיר של המשחק החמישי בסדרת הגמר האחרונה ב- NBA, בו גברה ה- "ניקס" מניו יורק על יוסטון רוקטס 84:91, והובילה 3 : 2 בסדרה המותחת. עמדו לרשותי במשרד ההפקה והתקשורת בדאלאס שישה מוניטורים לצורכי עבודתי. יכולתי לעקוב בעין אחת במוניטור אחד אחַר המרדף אחרי אוֹ. גֵ'יי. סִימְפְּסוֹן ובעיני השנייה להתבונן במוניטור אחֵר במשחק הכדורסל.

אני פתרתי לעצמי באמצעות המוניטורים הרבים במשרד את סקרנות הצפייה שלי בשני האירועים המותחים המתחוללים באותו הזמן. "אך מה יהיה על הצופים להם יש מוניטור אחד בלבד בסלון ביתם", הרהרתי ביני לבין עצמי. אילו הדבר היה תלוי בי הייתי מאחד מייד את שתי התמונות למסך משותף אחד. עניין אותי מאוד לדעת כיצד רשת NBC הארצית עומדת לפעול ולפתור את הדילמה אליה נקלעה בעל כורחה, כדי להשאיר את הצופים הבוגדניים עִמָה. הם עשו בסופו של דָבָר את המעשה ההגיוני הנכון והיו לא פחות חכמים ממני. הם חיברו את סיגנל המרדף המשטרתי אחרי אוֹ. גֵ'יי. סִימְפְּסוֹן (O.J. Simpson) וסיגנל הכדורסל לתמונת מסך משותפת. זה לקח ל- NBC להגיב לסיטואציה המורכבת הרבה יותר זמן מששיערתי. אני מניח שדילמה סבוכה ומורכבת כזאת מחלחלת דרך כל שְדֵרַת הפיקוד של רשת NBC. אני סבור גם שהיות וזכויות השידור של סדרת ההכרעה הסופית היו בלעדיות של דִיק אֶבֶּרְסוֹל, ובחוזה בין NBC לבין ה- NBA נדרשת הרשת לחשיפה מכסימאלית של המשחקים בשידורים ישירים, דִיק אֶבֶּרְסוֹל וודאי התייעץ בעניין כיצד לפעול גם עם הקומישינר של הליגה דֵייוִיד שְטֶרְן. לפחות דיווח לו על רצון הרשת לפָצֵל את המסך. בסופו של דבר חצתה באמת NBC את המסך שלה לשניים (Split Screen), הקטינה במקצת את ממדי התמונות והכניסה בו זמנית "לאוויר שלה את שני הסיגנלים של הדרמות המתרחשות במקביל – זאת מהחיים וזוֹ ממשחק הכדורסל – למסך אחד משותף.

טקסט תמונה : קיץ 1994. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. זהו אגף במשרד ההפקה היעיל והנוח לתפעול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בדאלאס – טקסס. אנוכי יחדיו במשרד עם מפקח התקשורת והקול סעדיה קאראוואני. (תיעוד וצילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1994. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. משרד ההפקה היעיל של הטלוויזיה הציבורית ב- IBC  בדאלאס – טקסס. עוזרת ההפקה המצוינת שלי רלי בורקו מול שלושה מוניטורים ומערכת השעונים המציינים את הזמנים השונים בתוככי ארה"ב לרבות שעון GMT ושעון ישראל. (תיעוד ותילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אין ספק שההחלטה על פיצול המסך המשדר בשידור ישיר שתי תמונות שונות בעת ובעונה אחת , זו של המרדף המשטרתי אחרי או. ג'יי. סימפסון והשנייה של משחק כדורסל בגמר ה- NBA מתקבלת בדרג הגבוה ביותר. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, הרי שהמבנה המיוחד של רשת NBC ויחסיה עם 213 ה- Affiliate Stations שלה בכל ברחבי ארה"ב, מאפשר לכל Affiliate להחליט בעצמו על פיצול המסך. חשוב יותר מההסכם בין NBC ל- NBA היה השיקול מה יגידו המפרסמים שבחרו במשחק הכדורסל לחשוף את המוצר המסחרי שלהם. הסיפור הזה של המרדף אחרי אוֹ. גֵ'יי. סִימְפְּסוֹן כוכב הפוטבול הנערץ, פרשן טלוויזיה ידוע, וגם שחקן קולנוע, בשידור ישיר היה בסופו של דבר כל כך גדול, שהכול יצא נכון והמפרסמים לא התלוננו".

יום אחד הגיעה למשרד ההפקה שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס גב' אָן מָארִי (Anne Murray) המשווקת הראשית של ה- NBA מחוץ לגבולות ארה"ב. היא זכרה את ההתעניינות האישית שלי בליגת הכדורסל הטובה בעולם וחשבה לשחזר את ימי הזוהר.  אָן מָארִי שידלה אותי להיכנס בחזרה לשידורי ה- NBA האהובים עלי, וסיפרה לי ברצינות כי על פי דיווחים שקיבלה מהארץ, "יש לשידורי ערוץ 5 בכבלים רייטינג נפלא של משהו הנע סביב % 80 ", אמרה לי בביטחון כאילו היא בכלל מתגוררת בישראל ולא בארה"ב. לא פחות ולא יותר ! גיחכתי בתחילה ואח"כ פרצתי בצחוק גדול. אינני יודע אם בגלל בורותה או בשל תמימותה. "אַן יקירתי" אמרתי לה והוספתי, "מאז ש- NBC הדיחה את  CBS ב- 1990 ורכשה את זכויות השידורים של ה- NBA בעבורה, נדדו שידורי המשחקים לזמן צפייה ראשי ברֶשֶת של דיק אברסול לשבע ותשע בערב שעון החוף המזרחי בארה"ב ". הוספתי ושאלתי אותה, "אן, את יודעת במה הדברים אמורים מבחינתי ? שבע שעות מפרידות בין שעון ניו יורק ושעון ירושלים, פירושו של דבר שהמשחקים משוחקים בשתיים וארבע לפנות בוקר בישראל. אין שום סיכוי שבשעות האלה של אשמורת בוקר מתקיימת צפייה בת % 80 רייטינג במדינת ישראל. זה פשוט לא בא בחשבון". המשכתי לנתח לה את תמונת הלילה בישראל ואת נתוני הצפייה לאכזבתה הרבה, כדלקמן : "10000 אנשים (מכסימום) צופים בשידורים הישירים בשעות הקשות האלה שהם פחות מ- % 0.3 מהאוכלוסייה. האנשים בישראל אוהבים לעשות בלילה בדרך כלל את אותם הדברים שהאנושות כולה עושה בלילה (אגב גם בארה"ב), Sex וגם לישון. הם לא צופים בשעות שידור מטורפות כאלה ב- NBA". היא הקשיבה ופניה הביעו תמיהה רבה. הוספתי וטענתי : "גב' אן מארי, אולי עוד 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) צופים מצטרפים לשידורים החוזרים המאוחרים יותר של המשחקים בערוץ 5 בכבלים, בשעות צפייה נוחות יותר. אם כך הרווחתם עוד אחוז אחד, לא יותר".

ה-NBA היה מוקד דיווח פופולרי בעיקר בעיתונות הספורט הישראלית בלבד ובברנז'ה הטלוויזיונית, ללא שום פרופורציה לעניין הדל שהפגינו כלפיו שכבות הציבור בארץ. המתמטיקה של הרייטינג  והיגיון הצפייה הביסו לעַד את הרומן הטלוויזיוני ארוך השנים שניהלתי ביני לבין ה- NBA. זאת הייתה אהבתי הישנה למשחק הנערץ.

הייתי צריך להגן על מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום חובב NBA מושבע, ואמרתי לאָן מָארִי, "גבִרתי היקרה אנחנו שומרים על כספינו לרכישות אחרות". לא רציתי לפגוע בה למרות שזאת הייתה פגישת עסקים. לא גיליתי לה שאנחנו מתכוונים למַסֵד תוכנית ספורט חדשה בתום המונדיאל בשם "כדורגל עולמי". אנשי השיווק והמכירות במדיה יודעים היטב מניסיונם שהכדורגל הוא אויבו הטלוויזיוני של הכדורסל. נפרדתי מגב' אָן מָארִי ומשידורי ה- NBA לעד, לנֶצַח.

ה- NBA עבר ב- 1990 מהפך כלכלי ובעקבותיו מהפך שידור גם במולדתו בארה"ב. עד 1990 החזיקה בזכויות השידורים שלו בארה"ב רשת הטלוויזיה CBS, שהזרימה 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לחוזה בן ארבע שנים 1990 – 1986. (50 מיליון דולר בממוצע לשנה אחת) אך לא לעולם חוסן. בשנת 1990 חטף דיק אברסול נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (והבוס של אלכס גלעדי) את סחורת הכדורסל מידיה של CBS, ושילם לדייויד שטרן תמורת חוזה לארבע שנים 1994 – 1990 סכום דמיוני ׁ(דאז) של 600.000000 מיליון דולר (150 מיליון דולר לעונה). דִיק אֶבֶּרְסוֹל הבין את פוטנציאל הצפייה הטמון בשידורי ה- NBA, והסיט יחד עם הבוסים שלו את שעות שידורי המשחקים לזמן צפיית שיא (Prime time). הרייטינג העולה ויָם פרסומות שהציף את הרשת שלו הצדיקו את שיקוליו ואת ההשקעה הכספית. ההצלחה הגדולה של שידורי ה- NBA ב- NBC דחפה את הקומישינר  דייויד שטרן לדרוש העלאת מחירים. רשת NBC לא היססה וחתמה עם ה- NBA על חוזה ארוך טווח בן ארבע שנים נוספות, 1998 – 1994. הרשת הסכימה לשלם תוספת של % 25 והסכום האמיר ל- 750.000000 (שבע מאות וחמישים מיליון) דולר. 187.500000 מאה שמונים ושבעה מיליון ועוד חצי מיליון) דולר לעונה. בשנים האלה עלה לגדולה ב- NBC שַדָּר הטלוויזיה מַרְב אָלְבֶּרְט (Marv Albert) שירש את מיקרופון הכדורסל מידיו של דיק סטוקטון (Dick Stockton) הזכור לטוב מרשת CBS. בעונת 2002 וויתר דִיק אֶבֶּרְסוֹל (Dick Ebersol) על בכורת ה- NBA, לאחר שהרשת שלוֹ לא הייתה מסוגלת עוד לאַזֵן את עלות הזכויות היקרות באמצעות הפרסומות המסחריות של הרשת. את יוזמת שידורי ה- NBA נטלו עכשיו במשותף רשת הטלוויזיה ABC, רשת הכבלים ESPN, וחברת AOL Time Warner, שהסכימו לשלם סכום אטומי של  4.600000000 (ארבעה מיליארד ושש מאות מיליון) דולר תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים, 2008 – 2002.

אובדן ה- NBA הצטרף למסע הכישלונות באקראי ו/או ביודעין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשדה שידורי הספורט. ב- 28 באוקטובר 1992 הפסדנו לערוץ 5 בכבלים את השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994. בחודש נובמבר 1992 הפסדנו לערוץ 5 בכבלים גם את הבכורה בשידורי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל. כּוֹחוֹתַּיי הלכו וכָּלוּ (מבית וגם מחוץ), בעוד מיילן טנזר הולך ומתחזק. ואז ב- 18 באפריל 1993 הגיע לרשות השידור מוטי קירשנבאום. הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל. החל עידן אחר. תקופה חדשה רוויית תקוות.

[1] ראה נספח : מכתבו של יוסף בראל להארווי בנג'מין מתאריך 29 בנובמבר 1992 המציע מספר תיקונים לחוזה ה – NBA לעונת 1993 / 1992.

[2] ראה נספח : מכתבו של יוסף בראל אל אריה מקל מתאריך 29 באוקטובר 1992 המעדכן אותו בפרטי המו"מ עם ה- NBA ובמחיריו.

[3] מנכ"ל רשות השידור אריה מקל הושאל לרשות ממשרד החוץ באפריל 1989.

[4] ראה נספח : מכתבי לאן מארי מתאריך 7 בדצמבר 1992.

[5] ראה נספח : מכתבי לאד דסר ואן מארי מתאריכים 10 ו- 17 בדצמבר 1992.

[6] ראה נספח : מכתבו של אד דסר אלי מתאריך 18 בדצמבר 1992, המסביר לאלתר את נסיבות כשלון המו"מ.

[7] ראה נספח : מכתבו של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה אל אריה מקל מנכ"ל רשות השידור מ- 31 באוקטובר 1992 המוֹחֵא נגד רצונו של המנכ"ל לרכוש את זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל במסגרת קדם אליפות אירופה בכדורסל – קארלסרואה 1993.

הערה 6 : Eurosport מצליח להבליט את מהות הנפש של טורניר הטניס על חימר אדמדם ברולאן גארוס. מלאכת הצילום של שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הצרפתיות FT2 + FT3 והבימוי – מושלמים, הודות למספר הרב של המצלמות (22, וכולן Isolated Camera) המשתתפות בכיסוי של המשחקים לגברים ונשים באצטדיון המרכזי. ההפסקות המרובות והקבועות בין המשחקונים, הנקודות, והמערכות מאפשרות הכנסת אין ספור הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות לרבות הילוכי SSM (ראשי תיבות של Super Sloe Motion) המעצימות את חוויית הצפייה הטלוויזיונית. מדובר בכיסוי מדהים לרבות שימוש בסטטיסטיקה וויזואלית יעילה. משחק הגמר לנשים בין המנצחת האמריקנית סרינה וויליאמס (בת 33, גובה 1.75 מ') לבין הצ'כית לוסי סאפרובה (בת 28, גובה 1.77 מ') היה חד צדדי למרות שלוסי סאפארובה ניצחה במערכה השנייה והשוותה את המאזן ל- 1:1. לא כוחות. ל- לוסי סאפארובה אין את הכישרון הגופני להשתוות לעוצמה, לכוח, ולידע של סרינה וויליאמס. גם שני פרשני הטניס של Eurosport השוודי מאטס ווילאנדר (בן 50, ומי שניצח ב- 7 טורנירי גראנד סלאם) והאמריקנית כריס אוורט (בת 60, זכתה בשעתו ב- 18 תארי גרנד סלאם) הודיעו חד משמעית למנחה האוסטרלית גב' ברברה שאת (Barbara Schett) במרפסת הפרשנות בטרם פתיחת המשחק, כי ללוסי סאפארובה אין שום סיכוי לנצח במאבק.

משחק הגמר לגברים יחידים אתמול ברולאן גארוס בו הכניע השווייצרי סטאן וואוורינקה את נובאק דג'וקוביץ' 1:3 היה דרמטי ומרתק. חוויית טניס טלוויזיונית מרשימה. מה שאני אקח למזכרת מהמשחק אתמול הוא את חיבוק הידידות בתום מאבק בן כארבע שעות בין המנצח למפסיד. נפלא לראות כיצד יריבים, אנשים ברי פלוגתא נלחמים איש ברעהו בעת ההתמודדות, ושבים בתומה להיות שוב ידידים שמכבדים איש את רעהו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 7 ביוני 2015. רולאן גארוס. הצילום עוסק ב- תרבות ספורט שאיננה חזיון נפרץ. המנצח סטאן וואוורינקה (מימין) מחבק בכֵנוּת את יריבו המובס נובאק דג'וקוביץ' בתום משחק הגמר ליחידים באליפות הטניס הפתוחה של צרפת. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

הערה 7 : אילו היו יודעים למפרע בערוץ 1 מה תהיה תוצאת משחק הנפל מס' 2 בסדרת חצי הגמר בליגת העל בכדורסל בין הפועל אילת (המארחת) לבין מכבי ת"א 86:64 (לזכות מכבי ת"א), אנשיו היו לבטח נשארים בבית. אין שום טעם לבזבז 200000 (מאתיים אלף) שקל על הפקת ספורט כה משעממת, כה נטולת דרמה, וכה נעדרת מתח. מי שרוצה (ולא חסרים כאלה) יכול להלל את מאמן הפועל אילת אריק שיבק ככל העולה על רוחו. אמש נראתה הקבוצה שלו בשידור הישיר של ערוץ 1 כמו קורי עכביש מול קבוצת מכבי ת"א הפצועה והחסרה. הרייטינג הדליל בן % 2.7 הוא עדות לחולשת האירוע. ליגת העל הישראלית בכדורסל רווייה אין סוף שחקנים אמריקניים בינוניים וגם פחות מזה, היא ענף ספורט כושל שהציבור הפנה לו זה מכבר עורף ואיננו מתעניין בו. ליגת העל המשעממת וחסרת העניין הזאת יכולה להתעורר לחיים רק באם תואיל הפועל ירושלים להוריד את מכבי ת"א מכס האלופה.

סוף הפוסט מס' 509. הועלה לאוויר ביום רביעי – 10 ביוני 2015.