פוסט מס' 532.הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : תוכנת ה- WordPress שבה ומעדכנת את עצמה ואת הטקסטים בפוסטים המאוחרים בבלוג.

—————————————————————————————— 

פוסט חדש מס' 532 : הועלה לאוויר ביום שלישי בלילה – 25 באוגוסט 2015.

——————————————————————————————

פוסט מס' 532. ערוץ 1 משדר ישיר Off tube את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015 (6). פוסט מס' 532. כל הזכויות שמורות.

הועלה לאוויר ביום שלישי בלילה – 25 באוגוסט 2015.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה.

להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : הצטרפתי הבוקר באיחור (יום שלישי – 25 באוגוסט 2015) למשדר האקטואליה של מר רזי ברקאי "מה בוער" (11.00 – 09.00) ברדיו גלי צה"ל. רזי ברקאי (בן 66) הוא עדיין כפי הנראה האיש הטוב ביותר של מפקד גלי צה"ל מר ירון דקל ברצועת הזמן הנ"ל. האזנתי לו הבוקר כשהוא מראיין חבר טוב ו- וותיק שלו (מאז הימים שרזי ברקאי טרם נולד) שקוראים לו צבי בנוגע לכנס הפלמ"ח המתקיים היום היכן שהוא בארץ. צבי הוא מכר ישן וידיד כה קרוב לרזי ברקאי, עד שהמראיין הזה מטעם גלי צה"ל אומר לצבי שהוא מרשה לו להצטרף ולזמזם בשידור ישיר בעת נגינת ה- CD ההוא בתחנה את "רבותיי ההיסטוריה חוזרת (של הפלמ"ח)…", וצבי חברו הטוב של רזי ברקאי גיחך כמעין תודה למיקרופון והמשיך לזמזם. רזי ברקאי, מי זה החבר שלך צבי מהימים שעוד לא נולדת ? ממתי מכנים מרואיינים ברדיו בשמם הפרטי בלבד ומותירים אותם אנונימיים ?

הערה 5 : מר יוסי שריד ומר רוני בר און מחזיקים לסירוגין לבדם את "המילה האחרונה" המשודרת ברדיו "גלי צה"ל (12.00 – 11.00), אך אינם מתחרים עם מר רינו צרור.

הערה 6 : לחקור מייד ולעומק, ואם צריך גם להשליך את ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק יחדיו עם אנשי הצנזורה הצבאית לכלא. יש לעשות זאת ללא דיחוי (!).

שידורי Off tube כושלים בערוץ 1 של אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג (יום ראשון – 23 באוגוסט 2015). שידורי Off tube בטלוויזיה הם חרבון עיתונאי וביזיון מקצועי לרשת שמשתמשת בהם. בושה להנהלה שכופה על שדרניה לשדר Off tube מהמוניטור בירושלים (במקום להתייצב בשטח ב- "קן הציפור" ב- בייג'ינג), וחרפה ל- "שדר המוביל" אורי לוי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן שמרכינים ראש, נכנעים, ומסכימים לעבוד בתנאים מבישים כאלה.

פרשן ה- Off tube של ערוץ 1 ד"ר גלעד וויינגרטן.

בסתיו 1982 ייסדתי יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור שלי יוסף "טומי" לפיד ז"ל את מסכת השידורים הישירים של אליפויות העולם בא"ק. לא שיערתי אז כי נוסדה מורשת. מסורת. עובדה שערוץ 1 משדר ברציפות עד עצם היום הזה גם את אליפות העולם ה- 15 של בייג'ינג. השאלה איך הוא עושה זאת ? מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק עד זאת של אדמונטון 2001 (כולל). הייתי בר מזל מפני שלצדי ניצב בשלב הראשון נסים קיוויתי ואחריו מאיר איינשטיין. לא אפשרתי מעולם לאורי לוי (ושכמותו) להתקרב למיקרופון הא"ק. מדובר במיקרופון ייחודי ביותר, בארץ וגם בעולם, שדורש מהמשתמש בו ידע קונקרטי מקיף ביותר והתמחות עצומה ושונה בהמון מקצועות ספורט שמאוגדים תחת כותרת אחת : אתלטיקה קלה. לכן המיקרופון הנ"ל שמור לשדרני א"ק ספורים. מומחים בתחום ומומחים גם בשַדָּרוּת טלוויזיה. אנשים שבקיאים בחומר הא"ק מחד ויודעים לבנות ולשדר בקולם דרמות. הוותיקים בני דורי זוכרים וודאי את שַדָּר הא"ק של ה- BBC דיוויד קולמאן, את שַדָּר הא"ק האמריקני ברנט מאסברגר ששידר לסירוגין ב- ABC ו- CBS, וכמובן את נסים קיוויתי שלנו. ישנן כמובן עוד דוגמאות אולם הן לא רבות.

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 בא"ק נערכת באדמונטון בירת מחוז אלברטה בקנדה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : השדר המוביל מאיר איינשטיין, אנוכי, וכתב ה- ENG שלנו גיל תמרי (היום כתב ערוץ 10 בארה"ב). ברקע ביתן הפיקוד שלי ב- IBC באדמונטון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבוס הראשי והעליון שלי ב- 1982 יוסף "טומי" לפיד קיבל את ההערכות והנימוקים שהעליתי בפניו כי את שידורי הספורט הבינלאומיים הנערכים ברחבי העולם משדרים מהשטח, מעמדות שידור באצטדיונים, ואין זה משנה אם מדובר בכדורגל ו/או כדורסל, לא כל שכן א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה). יוסף "טומי" לפיד אישר לי לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי שם התקיימה באוגוסט 1983 אליפות העולם ה- 1 בא"ק, ולהטיס לשם את נסים קיוויתי אך לא את הפרשן גלעד וויינגרטן. הוא לא אהב פרשנים וטען שנסים קיוויתי יכול לבצע את עבודתו גם ללא סיועו של פרשן (גלעד וויינגרטן טס בסופו של דבר על חשבונו להלסינקי 83' ובלילות התגנב למלון של נסים קיוויתי בעיר כדי לישון בלילות על השטיח הפרוס בחדר ולחסוך כסף ועלויות). יוסף "טומי" לפיד וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן הסכימו לשלם לפרשן שלי "שכר עבדים" על פי תעריף רשות השידור שנקרא ש.ת. (שובר תשלום). בין 7 ל- 14 באוגוסט 1983 שידרנו ישיר מהלסינקי 83' כ- 20 שעות. זה לא היה מובן מאליו, כי חלק מהאנשים הסמוכים לשולחנו של מנכ"ל רשות השידור המנוח ההוא יעצו לו לשדר את הלסינקי 83' Off tube מהתא האטום בירושלים ולחסוך בכסף, בדיוק כפי שנוהגת לעשות הטלוויזיה הירדנית (JTV) שמשדרת Off tube מ- עמאן. יוסף "טומי" לפיד לא שעה לעצות אחיתופל של יועציו, חיבק אותי ואמר לי, "יואש אלרואי אני מאמין לך ולנימוקיך כי אי אפשר לשדר אירוע כמו אליפות העולם בא"ק רווי המון פרטים ומשתתפים ומשתתפות ותוצאות מהמוניטור בירושלים. אל תדאג אני עמך. נסים קיוויתי יטוס להלסינקי". הערכתו של יוסף "טומי" לפיד למבצע שידורי הלסינקי 1983 מצאה את ביטויה במכתב שכתב לי ב- 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך ההערכה ששלח לי לאחר שהבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק העולמיים ברמתם הגבוהה, במדינה מוכית כדורגל כמו ישראל. אני מאושר לומר שוב כי בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית – תרבותית לצופיה בישראל. בנוסף לכל אלה הוא כעיתונאי הבין כאמור את חשיבות השידור מהשטח ממוקד ההתרחשות ואישר לי לשכור עמדת שידור לנסים קיוויתי באצטדיון האולימפי בהלסינקי.

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1983. מסמך בעל חשיבות היסטורית. לראשונה בתולדות רשות השידור אני מצליח לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך למסד ולהפיק במשך שמונה ימים בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ולקבעם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983. כרגיל הוּשְרָה וטוּבַּל טקסט המסמך בהערות, הומור, ועוקצנות של כותבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמי שניווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980, עשיתי כל מאמץ ו- דאגתי להביא עמי תמיד לשטח בחו"ל את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, למוקדי ההתרחשויות הבינלאומיות, לעמדות השידור של תחרויות הא"ק האולימפיות ותחרויות אליפויות העולם ב- א"ק בכל רחבי תבל. עניין אותי והיה חשוב לי להטיס אותו במשך עשרות שנים לכל מוקדי תחרויות הא"ק בחו"ל (למעט אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו 1991) ולהושיב אותו לצִדָם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין. גלעד וויינגרטן נהנה מיתרונותיה הרבים של עמדת שידור באצטדיונים השונים ברחבי תבל בדיוק כמו השדרים המובילים שלו. קוראי הבלוג צריכים להבין כי לא מדובר רק בדיווח ושידור ישיר טלוויזיוני אותנטי מהשטח. מדובר גם בצורך של השדרים והפרשנים להתייצב במרכז המידע ובלב העשייה הטלוויזיונית כדי לדלות את האינפורמציה הרלוואנטית שמסתובבת שם באופן בלתי אמצעי למען עצמם. יש להם הזדמנות לאסוף מודיעין טרי ומוקדם באתר האליפות בטרם מבצע השידורים הישירים ובמהלכם המבוסס על פגישות, שיחות, ניתוחים, והחלפת דעות עם כל מיני קולגות ברשתות הטלוויזיה אחרות, כמו גם התעדכנות עם מאמנים ושאיבת מידע חדש מכל הכיוונים, פגישות עם רופאי ספורט, הִתְּרָאוּת עם אתלטים ואתלטיות מצטיינים מישראל ומהעולם, וקריאת חומר רקע רב המצוי רק ב- Press center במוקד האליפות. וגם את היכולת לראיין את הספורטאים הישראליים הנוטלים חלק באליפויות. את זאת כמובן אין לו לגלעד וויינגרטן בתא האטום בירושלים. גם אין לו שום סיכוי לקבל תמיכה מְהַ- אוֹף טְיוּבְּנִיק השני שיושב לידו, אורי לוי. מידי פעם עורך לו גלעד ויינגרטן במהלך השידורים הישירים On air מבחני פתע בידע היסטורי. הוא שואל אותו אתמול, "אתה יודע מי זה הגרמני ארמין הארי…?". ברור שהמיקרופון מהצד השני נאלם דוֹם.

טקסט תמונה : 1960. אולימפיאדת רומא 1960. האָצָן הגרמני אָרְמִין הָארִי (Armin Hari) היה כוכב שביט בשמי הא"ק הבינלאומית. הוא זהר פעם אחת באולימפיאדת רומא 1960 ובתומה נעלם. הוא היה האתלט הראשון בעולם שצבר מהירות ממוצעת של עשרה מטרים בשנייה אחת בריצה ל- 100 ועצר את שעון ה- Stopper (ידני) על זמן של שיא עולם חדש 10.0 ש'. אָרְמִין הָארִי ניחן בתגובה פנטסטית לירי אקדח הזינוק הוא היה הזריז והמהיר ביותר בתבל בעת הדחיפה ממתקן הזינוק, ולאחר כמה צעדים היה לו כבר יתרון של יותר ממטר בהשוואה למתחריו. בריצת הגמר באולימפיאדת רומא 1960 הסב מפח נפש כבד למִשְנֶה שלו האָצָן האמריקני דֵייב סִים (Dave Sime). שניהם סיימו בזמן זהה של 10.2 ש'. הריצה הזאת כוסתה ע"י מצלמות סטילס רבות אך רק מצלמת ה- Photo finish הפרידה בין השניים והוכיחה כי האָצָן הגרמני אָרְמִין הָארִי הוא הראוי באופן מוחלט למדליית הזהב. (באדיבות RAI ו- IOCׂ).

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר הצמודה ל- 100 מ' לגברים. זווית הצילום משקרת. האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי (Armin Hary) קיצוני משמאל הוא שניצח, אך נראה כאילו דווקא האמריקני דֵייב סִים (Dave Sime) קיצוני מימין הוא זה שמקדים את כולם. למעשה שניהם חוצים את חוט המטרה יחדיו בזמן זהה של 10.2 ש' (מדידה ידנית) אך אָרְמִין הָארִי הקדים בחזה. שלושה רצים נוספים פיגרו אחריהם בשבריר שנייה וסיימו בזמן שווה 10.3 ש'. מצלמת ה- Photo Finish נדרשה להכריע למי יוענקו מדליות הזהב, הכסף, והארד. זיהוי האצנים משמאל לימין : ארמין הארי (מערב גרמניה 10.2 מדליית זהב), פיטר רדפורד (אנגליה 10.3 מדליית ארד), אנריקו פיגוארולה (קובה 10.3 מקום רביעי), ריי נורטון (ארה"ב 10.4 מקום שישי ואחרון), פראנק באד (ארה"ב 10.3 מקום חמישי), ו- דייב סים (ארה"ב 10.2 מדליית כסף).(באדיבות RAI ו- IOC). שיא העולם בריצת 100 מ' ב- 1960 היה 10.0 ש' והוחזק ע"י האצן הגרמני ארמין הארי. באדיבות RAI ו- IOC

הערה שלי : אָצָן לָבָן גרמני בשם אָרְמִין הָארִי זוכה במדליית הזהב ומנצח באולימפיאדת רומא 1960 שלושה אצנים שחורים בריצת הגמר 100 מ' לגברים. אולם לא רק הוא גם שני הזוכים במדליות הכסף והארד הם אצנים לבנים שמקדימים שלושה אצנים שחורים. לאתלטים השחורים באשר הם בארה"ב, בקובה, בפנמה, בטרינידד, בג'מאייקה, וגם ביבשת אפריקה אין שום עליונות ויתרונות גופניים גנטיים מראש על האתלטים הלבנים, למעט מסורת ואמביציות ספורטיביות וסוציולוגיות. לשחיינים הלבנים אין שום עדיפות גנטית וגופנית למפרע על השחיינים השחורים חוץ ממסורת, אמביציות, תנאי אימון, ושאיפות ספורטיביות.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. מצלמת ה- Photo Finish מדרגת את המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. האָצָן הגרמני אָרְמִין הָארִי (הראשון מלמטה) והאצן האמריקני דֵייב סִים (ראשון למעלה) סיימו את הריצה באותו הזמן, 10.2 ש'. מצלמת הפוטו – פיניש הפרידה ביניהם בקלות ומנעה וויכוחים מיותרים. חָזֶה הַאָצָן הוא הקובע מי חוֹצֶה ראשון את קו הסיום. באולימפיאדת רומא 1960 עוד השתמשו בחוט מטרה. זיהוי מלמטה למעלה : אָרְמִין הָארִי – מקום ראשון בזמן של 10.2 והזוכה במדליית זהב. פיטר רדפורד מאנגליה – מקום שלישי בזמן של 10.3 ש' ומדליית ארד. הקובני אנריקו פיגוארולה – רביעי בזמן של 10.3 ש'. ריי נורטון ארה"ב (המועמד לניצחון) סיים שישי בזמן של 10.4 ש', פראנסיס "פראנק" באד אף הוא מארה"ב – חמישי בזמן של 10.3 ש'. דייב סַיים מארה"ב – שני בזמן של 10.2 ש' והזוכה במדליית הכסף. (באדיבות RAI ו- IOC). 

ד"ר גלעד וויינגרטן הוא המפסידן הגדול בעת שידורי הטלוויזיה הישירים של ערוץ 1 את תחרויות אליפות העולם ה- 15 מבייג'ינג. הסכמתו להתייצב ולשדר Off tube מהתא האטום בירושלים לצדו של אורי לוי ולהעתיק מהמוניטור מצביעה על רפיסות ובסופה רוויה אין סוף טעויות ושגיאות. הוא יוצא מוּבָס. הוכח שוב כי בכל עמדת שידור באשר היא מאוישת בשני אנשים, (-) מינוס מנצח וגובר על (+) פלוס. אביא לדוגמא את הפרשנות של גלעד וויינגרטן היום (יום שלישי – 25 באוגוסט 2015) מהתא האטום בירושלים בטרם יריית הזינוק לריצת הגמר ל- 800 מ' לגברים. גלעד וויינגרטן מספר לצופיו מהבועה שלו בירושלים כלהלן : "מאוד מאוד פתוח…מפני שדיוויד רודישה (David Rudisha) ראינו אותו במשך העונה… הוא לא תותח… האלוף האולימפי (לונדון 2012) ושיאן העולם הקנייתי דיוויד רודישה הוא לא מה שהוא היה לפני שלוש שנים במשחקים האולימפיים…בוא נגיד את האמת המקצועית… ואתה יודע מה לא אתפלא…הכל פתוח…הבעיה שלי עם רודישה כשהוא רואה שהוא מפסיד הוא מרפה…הנה הרץ ה- קָאטָארִי סוּדָאנִי במקור מוסאב עבדולרחמן באלה (Musaeb Abdulrahman Balla)…ראיתי אותו במוקדמות…הוא נמצא בכושר אדיר…הוא בעצמו לא יודע איזה פוטנציאל יש לו לפי דעתי…הוא הסוס השחור של התחרות הזאת ריצת הגמר ל- 800 מ' לגברים…בואו נראה…". מדובר בפרשנות הֶבֶל מפני שמתרחשת סצנה הפוכה לגמרי מהתחזית של גלעד וויינגרטן. רואים שהוא מנותק, לא בקי בחומר, ואיננו מעודכן ביחסי הכוחות בזירה. חיש מהר מתברר כי ההערכות שלו בטרם הזינוק שגויות לחלוטין. דיוויד רודישה (קומתו 1.91 מ') מנצח בקלות בריצת ה- 800 מ' (1:45.84 ד') ו- מוסאב עבדולרחמן בָּאלָה איננו ה- "סוס שחור" בתחרות הזאת. הוא רק "שחור" ומסיים במקום השישי בלבד (1:47.01 ד') הרחק מדיוויד רודישה וכלל איננו מאיים עליו לכל אורך מהלך הריצה על פי נבואתו המוקדמת של פרשן ה- Off tube מדובר בדוגמא אחת מיני רבות של הערכות שגויות של פרשן ה- Off tube. ד"ר גלעד וויינגרטן חי בבועה משלו יחדיו עם אורי לוי ובמידה רבה מנותק מהעולם. איזה מן כֶּשֶל עיתונאי הוא של ערוץ 1 הציבורי הארצי שאיננו מצליח לראיין תכף ומייד את קופצת המשולשת חנה (אנה) קאנייזייבה – מיננקו בתום התחרות שלה ? (הביאו אח"כ תגובה שלה מעט מידי ומאוחר מידי). אורי לוי וגלעד וויינגרטן התחרו ביניהם מי ירעיף יותר קלישאות – שבחים על ראשה של חנה (שבעלה קורא לה אנה) קאנייזייבה – מיננקו, זה כמובן איננו מחפה על חולשת עיתונאות ה- Off tube של ערוץ 1. אינני כופר בזכותו של גלעד וויינגרטן לשמש פרשן Off tube רופס ו- Second hand של אורי לוי. זוהי זכותו המלאה. אולם שלא יתלונן על כך שכולם רואים שהוא קופץ ממטוס ה- Off tube ללא מַצְנֵח. על השגיאות שלו בעברית נסלח לו. הוא מספר לנו "שזורקת הדיסקוס הקובנית דניה קאבאלרו התחלקה במעגל הזריקה…". באמת ד"ר גלעד ווינגרטן, אולי דווקא החליקה…? פעם אחרת הוא מספר שקופצת המשולשת הברזילי קיילה קוסטה (Kiela Costa) מדורגת במקום האחת עשרה (במקום במקום האחד עשר). אינני אורב ולא מנהל שום רישום שעוסק בטעויותיו של גלעד וויינגרטן. הן רבות והוא איננו מתאמץ להסוות אותן ו- פשוט מפטפט ו- יורה אותם לעברי והן נצרבות בזיכרוני. אגב בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים חלקו האמריקני טרייוון ברומל והקנדי אנדרה דה גראסה תוצאה שווה 9.92 ש' שהעניקה להם מקום שלישי משותף. שניהם זכו כל אחד במדליית ארד.  צוות השידור של ערוץ 1 לא הסביר מדוע הוועדה המארגנת איננה הולכת במקרים כאלה להכרעה של אלפית השנייה ? למה צוות השידור של ערוץ 1 איננו מתייחס אף פעם בתחילת כל שידור ישיר מבייג'ינג למידות האקלים השורות בעיר : חום + לחות + ערפיח ?

באשר לאורי לוי, שַדָּר חסר כל כישרון ב- א"ק של ערוץ 1. מדובר במינוי לא רציני. האיש איננו שווה ביקורת והתייחסות, ושוב תמוה כיצד מנהל ערוץ 1 אלי בבא ומנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל מטילים עליו אחריות ומשימה שהוא איננו יכול לעמוד בהן. האם יונה וויזנטל ואלי בבא עוקבים אחרי השידורים הישירים מ- בייג'ינג 2015 ? האם הם מסכימים לרמת שידורים ישירים Off tube כאלה כה נחותים מכל היבט לרבות היבטים עיתונאיים כושלים ? אורי לוי (ושכמותו) הוא הסיבה שבגללו המציאו את Eurosport. אין תרופה לשדרני נֶפֶל כמו אורי לוי אלא בתוספת Eurosport. ערוץ 1 איננו יכול אם כך לבקש עכשיו את חסדי הציבור במאבקו ההישרדותי נגד ממשלת ישראל, אם הוא מתנהג בחובבנות נלוזה שכזאת, לאירוע ספורט עַל בינלאומי הנערך בבייג'ינג – סין בהשתתפות חמישה אתלטים ישראליים. מדובר בלעג וצִפְצוּף ארוך שלוֹ על צופי הטלוויזיה במדינת ישראל, ואין מדובר רק ברייטינג ומִדְרוּג עלובים.

צירוף מקרים אמש (יום שני – 24 באוגוסט 2015) מדגיש את המבוכה הגדולה בה שרוי ערוץ 1 כעת. עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר משדרים בהתלהבות, במתח, ובאיתנות קולית מעמדת שידור באצטדיון "טדי" בירושלים את משחק הכדורגל המַשְמִים בית"ר ירושלים הפועל ת"א 0:0. אורי לוי וגלעד וויינגרטן מדקלמים בקול ענות חלושה מעמדת ה- Off tube בירושלים את הדרמות הנפלאות באליפות העולם ה- 16 בא"ק המתחוללות ב- בייג'ינג. עולם הפוך.

23 ו- 24 באוגוסט 2015 בבייג'ינג ובירושלים. ערוץ 1 הציבורי צובר שלשום ב- 23 באוגוסט 2015 בשידורים הישירים שלו מ- בייג'ינג 2015 רייטינג דַל ורָש רק בן % 1.35, ואתמול ב- 24 באוגוסט 2015 נְפוֹלֶת מִדְרוּג של % 1.86 בלבד. 

אי אפשר להתייחס עוד בסלחנות וסובלנות לנִיווּן ולתֵיעוּב שמעוררים שידורי ה- Off tube של "השדר המוביל" של ערוץ 1 אורי לוי מהתא האטום בירושלים, ואשר נושאים עמם Voice over משמים שלו עד מוות, מונוטוני, ומרדים כאילו בבייג'ינג 2015 לא מתחוללות דרמות נפלאות בריצות למרחקים שונים על מסלול, וגם במכלול אירועים אחרים בשדה, בקפיצות מוט, רוחק, ומשולשת, ובמעגלי הדיפות (כדור ברזל), היידויים (פטיש), וזריקות (דיסקוס), ובמסלול הטלות הכידון. מדובר בשדר נֶפֶל ב- א"ק שאיננו ראוי ולא מתאים לגודל המשימה, ואשר שנשלח משום מה ע"י קברניטי ערוץ 1 להציל את הרייטינג של השידור הציבורי בשידורים מלאי הוד, פאר, ויופי הנוגעים לאליפות העולם ה- 15 ב- א"ק הנפלאה המתקיימת כעת בבייג'ינג – סין. מדובר באותו אורי לוי שמשדר מידי יום שישי בשבוע את "שישי וחמש" וצובר יחד עם הקולגה לצדו גב' כִּינֶרֶת בַּרָאשִי מדרוג עלוב של % 1.5, וכאן בשידור ישיר של אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 2015 הוא אוגר שוב רייטינג אפסי ביום ראשון – 23 באוגוסט 2015 בגובה מזערי של % 1.3, וביום שני – 24 באוגוסט 2015 הוא שוב מדשדש במדמנה, רק % 1.8. זה לא ייאמן, זה בלתי אפשרי. הרי מדובר באליפות העולם בא"ק. מעניין אותי לדעת מי הם האחראיים בערוץ 1 המציבים את אורי לוי בעל קול בכייני שרחוק מלהיות רדיופוני בעמדת השידור כדי לדָקְלֵם דרמות ספורט עולמיות במקום לשדר אותן. בלתי מתקבל על הדעת. יש גבול לכל תעלול. נכון שערוץ 1 שרוי במשבר חמור אך עדיין יש לו התחייבויות כלפי צופיו. תארו לעצמכם את תמר איש שלום וטלי מורנו מגישות את מהדורות החדשות של ערוץ 10 בשירה וזמר. לכל תחום טלוויזיוני יש את סגנון וממד הקריינות האופייני לו, טון הדיבור מתבקש, גוון קול איכותי, קצב מלל מותאם, ואיתנות דיבור. לעולם אי אפשר יהיה לשדר דרמות בספורט בשידור ישיר בקול כבוי, בקצב הכתבה, ובנפש שרחוקה מהחומר כרחוק מזרח ממערב. לעמדות השידור הבינלאומיות של ערוץ 1 באליפויות העולם בא"ק החליקו מאז 2003 שדרנים ברמה רדודה נעדרי כל כישרון בתחום הא"ק כמו אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי. חשבתי לתומי שהעסק הירוד תם לו. לא, הוא איננו תם. הוא שָב וחוזר על עצמו בל עוצמתו.

ערוץ 1 ניצב בשעת משבר קשה. הוא שוב נאבק על הישרדותו. הפקת השידורים הישירים של בייג'ינג 2015 נעשים בצל טיוטת החוק הממשלתית העומדת על הפרק, בה כונס הנכסים ומפרק הרשמי של רשות השידור פרופסור דוד האן, יוכל לפטר את כל 2000 עובדי רשות השידור (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") כבר ב- 30 בספטמבר 2014. בצר להם מחרימים אנשי ערוץ 1 שוב את המסך הציבורי לטובתם ומשדרים מִשְדָר תעמולה SOS לצופים שלהם (בדיוק כמו אשתקד בעת מבצע השידורים של מונדיאל ברזיל 2014), כהאי לישנא : "את השידור הציבורי חייבים להבריא – אסור להרוג". אין מנוס מלהזכיר כאן שוב לציבור קוראי הבלוג כי ערוץ 1 נגרר למצבו הסופני לא בעל כורחו. ב- 2002 התמנה איש לא מוכשר (בלשון המעטה) לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור בשם יוסף בר-אל. במקום לעלות על בריקאדות נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל לתפקיד המנכ"ל, הסתגרו עיתונאי ערוץ 1 בבועה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם, ובתירוץ נִקְלֶה, שהעסק הזה של הפקדת רשות השידור בידי יוסף בר-אל איננו מ- עִנְיָינָם. אז, בימים ההם בתקופת האוֹפֶל של 2002 המציאו אנשי ערוץ 1, עיתונאים, עורכים, ומפיקים (לא כולם, רובם) את הסלוגן המגוחך והתָּפֵל כי השידור הציבורי באשר הוא, ניצב מעל שיקולי הרייטינג ואיננו מחויב לעוֹל המִדְרוּג.

שידורי ה- Off tube הישירים של אורי לוי וגלעד וויינגרטן מהמוניטור בירושלים את אירועי אליפות העולם ה- 15 בא"ק ב- בייג'ינג, ממשיכים לעשות בהם שמות ולהפיל אותם חללים. הברדק שניהלו השניים בעת השידור הישיר של תחרות הקפיצה במוט לגברים היא חולשה מרגיזה שבולטת לעין. עסק עלוב שאופייני לשדרני Off tube שמשדרים מהמוניטור בירושלים אירוע ספורט על בינלאומי שמתרחש רבבת קילומטרים מהם ו- מורכב מהמון מקצועות ותחרויות במקביל על המסלול ובשדה ורווי אין סוף פרטים שונים, ושמות ותוצאות של גברים ונשים מעֵרֶב רב של מדינות מכל רחבי תבל. ערוץ 1 משלם 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר ל- IAAF בעבור זכויות השידורים של בייג'ינג 2015, אולם כמו בקאזאן 2015 הוא מותיר אותם באולפן בירושלים חסרי ישע במקום לצוות עליה לטוס לסין ולהתייצב במוקד התחרויות. חוסר האוריינטציה הכללי של השדר המוביל אורי והפרשן שלו גלעד וויינגרטן, אי יכולתם לספק מידע לצופים בעת השידור הישיר של התחרות בקפיצה למוט לגברים את הפרטים הכי טריביאליים מי מוביל בתחרות, מהו גובה הרָף בשלבים השונים של המאבק, אי ידיעתם את מיקום ודירוג המתחרים, מספר הפסילות של כל קופץ בשלבי התחרות, וכישלונו של שיאן העולם במקצוע זה הצרפתי רנו לאווילאני (6.16 מ') – מהווים שוב כישלון. ביזיון קולוסלי של שדרני ה- Off tube ופגיעה בצופים שלהם. גלעד וויינגרטן שאיננו בקי בחוקי ההסוואה וההסתרה של החולשות הטלוויזיוניות (Camouflage) שחלים גם על שדרני Off tube אורחים כמותו, מצייץ לפתע : "מעניין מי מוביל בקפיצה במוט לאחר שהצרפתי רנו לאווילאני שיאן העולם והגרמני בחוץ…?". למה שתדע מר גלעד וויינגרטן אופ – טיובניק שכמותך ? מדוע אתה מסכים מראש לעבוד בתנאי טלוויזיה מבישים כאלה, לרבות ישיבה בעמדת שידור Off tube בירושלים לצדו של יעני "שדר מוביל" בא"ק שאין לו שום מושג בתחום, וקוראים לו אורי לוי ? מה קורה לך בן אדם ? מה כל כך קשה לך לומר להנהלת ערוץ 1 (אלי בבא) ורשות השידור (יונה וויזנטל), "או שידור מהשטח מעמדת שידור במוקד ההתרחשויות ב- "קן הציפור" ב- בייג'ינג ו/או כלום…תשכחו ממני…חפשו את החברים שלכם…(!)". היכן הכבוד העצמי שלך ? כיצד אתה ניאות מרצונך החופשי לקפוץ ללא מצנח מ- אִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא ? מה מניע אותך להצטרף ביודעין לעלובים ולהיות שותף לעליבות שכזאת שלחלוטין איננה כפויה ?

הבה נבדוק כמה היה אמור לעלות לערוץ 1 להטיס לבייג'ינג 2015 צוות של ארבעה אנשים (שדר, פרשן, מפיק, וטכנאי תקשורת) לתקופה של 12 (שניים עשר) ימים. לא יותר מ- 25000 דולר. עלות שכירת עמדת שידור מאובזרת (Fully equipped) לטלוויזיה באצטדיון "קן הציפור" ב- בייג'ינג 2015 עומדת על 5500 (חמשת אלפים) דולר. הוצאות טכניות (קווי שידור, לוויין (Multi) וטלפוניה כ- 5000 דולר. עלות הטסת איש בודד של ערוץ 1 תב"ג – בייג'ינג – נתב"ג נסבה על 1300 דולר. שכירת חדר במלון ללילה ב- בייג'ינג עולה 150 דולר (1800 דולר לתריסר לילות). עלות כלכלה ליום אחד של איש ערוץ 1 בודד שווה ל- 50 דולר (600 דולר לתריסר ימים). תכפילו את סך ההוצאות האלה בארבעה אנשים (שדר, פרשן, טכנאי, ומפיק) ותגיעו לתחשיב המצוין לעיל, אולי 26000 דולר. סכום מיניאטורי לערוץ טלוויזיה שמתיימר להיות Channel ציבורי – ארצי. שידור ה- Off tube הוא חרבון עיתונאי. טינופת טלוויזיונית. אין שום היגיון לקנות זכויות שידורים ב- 150000 דולר של אירוע שמתרחש בסין ואח"כ להורות לעיתונאים לשדר אותם מהמוניטור בירושלים. אין דבר כזה בעולם הטלוויזיה.

מגוחך שגלעד וויינגרטן יושב לו אתמול באולפן בירושלים ומכריז בתום השידור הישיר כי הישגה של קופצת המשולשת חנה קאנייזייבה – מיננקו 14.78 מ' באליפות העולם ה- 15 בא"ק בבייג'ינג 2015, ובעקבותיו מדליית כסף, "הוא הישג יפה מאוד למדינת ישראל ולא"ק הנשית". אינפורמציה לוקאל – פטריוטית מגוחכת ולא נכונה. מדובר בהישג אישי בלבד של חנה (אנה) קאנייזייבה אתלטית (לא יהודייה) שהיא לגמרי Made in Ukrane. חנה (אנה) קאנייזייבה (בת 26, אגב גלעד וויינגרטן מה הגובה שלה ?) התאהבה באתלט ישראלי אנטולי מיננקו (לשעבר אלוף ישראל בקרב עשרה) והחליטה ב- 2013 להקים עמו את ביתה בארץ. היא האחראית הבלבדית להישגה הספורטיבי הנכבד בבייג'ינג 2015. למדינת ישראל ולאיגוד הא"ק בראשותו של היו"ר רפי פלד אין שום חלק בכך. ההישג הוא כולו שלה ורק שלה, של חנה (אנה) קאנייזייבה – מיננקו (!). במידה כזאת ו/או אחרת גם של האהוב שלה בעלה אנטולי מיננקו, וגם קצת של מאמנה אלכס מרמן (לשעבר מאמנו של קופץ המשולשת הישראלי רוגל נחום). ייתכן ו- אלכס מרמן קידם אותה ב- 7 (שבעה) סנטימטרים מאז שהפך למאמנה מ- 14.71 מ' ל- 14.78 מ', אולם ברור שהוא קיבל לידיו "מוצר" אוקראיני שעוצב במקור ע"י הממסד הספורטיבי של אוקראינה. שידור ה- Off tube האומלל מירושלים של אורי לוי וגלעד וויינגרטן לא אפשר להם לבצע את משימתם העיתונאית המיידית, לראיין את חנה (אנה) קאנייזייבה – מיננקו (גם מירושלים) ולקבל את תגובתה נוכח התוצאה הנאה, אולם הצמד בתא האטום העדיף להפריח קלישאות באוויר כאילו יש בידן לכסות על מציאות טלוויזיונית עצובה ועגומה. Off tube הוא טינופת טלוויזיונית (!).

טקסט תמונה : 24 באוגוסט 2015. אולפן ערוץ 1 בירושלים. מגוחך שפרשן ה- Off tube של ערוץ 1 ד"ר גלעד וויינגרטן מעניק קרדיט למדינת ישראל וקובע שהישגה של חנה קאנייזייבה – מיננקו, "הוא הישג יפה למדינת ישראל ולא"ק הנשית". מדובר בהכרזה לוקאל פטריוטית קטנונית וילדותית. הרי הוא הראשון לדעת כי למדינת ישראל ול- א"ק הכושלת והנחשלת שלה אין שום יד בהצלחתה של האתלטית הישראלית – אוקראינית מי שזכתה במדליית הכסף בקפיצה משולשת 14.78 מ' באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב- בייג'ינג באוגוסט 2015. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1, באדיבות ערוץ 1). 

טוב היה עושה הפרשן אילו היה מעלה זיק של תקווה כי הלוואי וקופצת המשולשת הישראלית – אוקראינית תהפוך למודל בעבור הא"ק הנשית במדינת ישראל. סיכוי קלוש. הייתה לא"ק הישראלית לפני 40 שנים אצנית משוכות ברמה בינלאומית בשם אסתר רוט – שחמורוב. היא לא הפכה למופת ומודל לחיקוי. הא"ק הישראלית היא ענף ספורט דל וכושל בכל סטנדרט בינלאומי, שנהנית מהברקות רגעיות וארעיות בדרך כלל של עולים חדשים מחבר העמים הסובייטים ההוא (אבל לא רק). כמו למשל קופץ המוט אלכס אוורבוך (אלוף אירופה בשעתו) והקופץ לגובה קונסטנטין מטוסביץ' (מקום חמישי, 2.32 מ', באולימפיאדת סידני 2000) שעזב לא מכבר את מדינת ישראל, וגם מטילת הכידון היהודייה – אוקראינית מאראריטה דורוז'ון, וגם של האָצָן אמריקני דונאלד סאנפורד שנישא לישראלית דניאל דקל (בתו של הכדורעפן אהוד דקל ז"ל). האתלטים האלופים האלה המייצגים עכשיו את ישראל ב- בייג'ינג 2015 הם תוצרת חוץ מובהקת. ספק אם יהפכו למופת ומודל לחיקוי. ברור שקיימת אי וודאות האם אתלטי היבוא הללו יישארו במדינה גם בתום הקריירה הספורטיבית שלהם. האָצָן היהודי – אמריקני מרק הנדלסמן ייצג לשעה קלה את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הוא נכשל שם במקצים המוקדמים בריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ' וחזר לכור מחצבתו האמריקני. צריך לומר מפורשות : אין א"ק בישראל.

המדיום הוא המֶסֶר.

טקסט תמונה : יום שני – 24 באוגוסט 2015. בייג'ינג. אליפות העולם ה- 15 בא"ק. זיהוי מימין לשמאל : חנה קאנייזייבה – מיננקו שלנו (מדליית כסף, 14.78 מ'), קתרין איברגואן מקולומביה (מדליית זהב, 14.90 מ') ו- אולגה ריפאקובה מקזחסטן (מדליית ארד, 14.77 מ'). תיעוד טלוויזיוני המצדיק את הסלוגן של מארשאל מקלוהאן "המדיום הוא המסר". הציבור איננו נוהג להעמיק בתוכן אלא מתרשם מהתמונה. אפשר לחשוב שחנה קאנייזייבה – מיננקו שאוחזת בחיבה ואהדה את דגל המדינה היא ישראלית מלידה. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

אליפות העולם בא"ק היא הצגת ספורט טלוויזיונית מרתקת, אסתטית, ומדהימה ביופיה. אז שוב תודה לטלוויזיה הסינית CCTV וליו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF מר אלכס גלעדי. בלתי מתקבל על הדעת שערוץ 1 הציבורי שהוא רשת טלוויזיה ארצית, יטפל בצורה כה כושלת רשלנית ושלומיאלית באירוע ספורט עַל בינלאומי עליו שילם 150000 דולר זכויות שידורים, ויעדיף לדווח אודותיו מהמוניטור בירושלים במקום להתייצב בשטח ב- בייג'ינג.

סוף הפוסט מס' 532. הועלה לאוויר ביום שלישי בלילה – 25 באוגוסט 2015.