הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 565 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בדצמבר 2015.

——————————————————————————- 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שמעוןמזרחי : "…כל עוד החוקה מרשה זה לגיטימי…" (ציטוט על פי עיתונאי "ידיעות אחרונות" רפי נאה) בתום המשחק דרושאפאקה איסטנבול – מכבי ת"א 70:66 ביום חמישי 17 בדצמבר 2015.

2. "את אחוזי הרייטינג וכמות המִדְרוּג סופרים במדרגות", כפי שאומרת הקלישאה. מגישי ומגישות החדשות חשובים. לאורך ציר הזמן, המערכות והכתבים המלווים אותם חשובים כמותם. לא פחות. לידיעת ערוץ 10. פוסט מס' 565. כל הזכויות שמורות.

פרפרת 1 : מכירת חיסול של ערכי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א על אדמת טורקיה ביום חמישי – 17 בדצמבר 2015.

תמונות מכירת החיסול של עקרונות רוח הספורט ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, אותה אמנה ו/או אידאולוגיה ספורטיבית – סוציולוגית הקוראת לחתירה ושאיפה למצוינות וניצחון בהתמודדות בתנאי מוסר והגינות שהקרין ערוץ 10 על המסך שלו מהפרקט של דרושאפאקה איסטנבול ביום חמישי – 17 בדצמבר 2015 – עדיין מהדהדות. זכרן לא נמוג. קראתי בפוסט של רפי נאה בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 18 בדצמבר 2015) שחתן פרס ישראל ו- יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי הצדיק את מהלכי הכדורסל המחורבנים שנקטו שחקני קבוצתו בהוראת מאמנם ז'אן טבק ואמר שהכול היה כשר אם המעשים נעשים במסגרת החוק כלהלן : "…כל עוד החוקה מרשה זה לגיטימי…". אינני מאמין שהוא שמעון מזרחי חתן פרס ישראל אמר זאת, מפני שגם הוא יודע שקבוצת מכבי ת"א שלו איננה ניצבת מעל רוח הספורט ולא מעל שום נורמה ציבורית שקוראת לחתירה למצוינות אך על פי דרך ארץ והתנהגות מכובדת. קיים קונצנזוס מוחלט הסכמה כללית מקיר לקיר בנושאי טוהר הנשק גם הספורטיבי. לא שמעתי עד כה את דעתו של מר דייוויד פדרמן בעניין מכירת החיסול, מי שחולק יחדיו עם שמעון מזרחי את מנהיגות המועדון. גם לא שמעתי את קולם של שני שחקני החיזוק האמריקניים ג'ורדאן פארמאר וטיילור רוצ'סטי (משתכרים כל אחד 1.3 מיליון דולר בעונת 2016 – 2015) שנכפו ע"י מאמנם ז'אן טבק לבצע מעשי כדורסל ביזיוניים באצטלה של חתירה לניצחון, תוך וויתור מוחלט על כבודם, אישיותם, וכישרונם. אך הבה אחזור למר שמעון מזרחי מי שמסמל בעיניי יותר מכל אחד אחר את נפשו, רוחו, ומהותו של מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב. מדובר במנהיג וותיק ומוצלח של מועדון כדורסל מפואר שהוא עומד בראשו במשך 46 שנים רצופות מאז 1969 ואשר הוביל אותו להישגים מופלגים. הרי שמעון מזרחי הוא איש שהמדינה נתנה לו את פרס הידע והאיכות הגבוה ביותר שהיא מעניקה לבניה, עטוף באתיקה של מוסר ותבונה. אֶתּוֹס של גמול הצטיינות הלוא הוא פרס ישראל.

ביום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977 נשלחתי ע"י הבוס שלי מנהל חטיבת הספורט דאז מר אלכס גלעדי מהמערכת בירושלים לכסות את קבלת הפנים הרשמית שערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בלשכה הצנועה שלו בקרייה בתל אביב לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאחר ניצחונה הסנסציוני בעיירה הבלגית ווירטון במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 (המשחק נערך ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 והועבר בשידור ישיר ע"י אלכס גלעדי בעצמו). הצלם שלי באותו האירוע ההוא בלשכת ראש הממשלה בקרייה היה צלם Free lancer בשם מיכאל "מִיכִּי" מולד. בלתי נשכח בעבורי (!). מכיוון שלא היה לו איש קול שימשתי אני גם כ- Soundman שלו בנוסף להיותי כתב של אלכס גלעדי. כמובן שאת המיקרופון הנחתי קרוב מאוד למושבו של יצחק רבין. קבלת הפנים הממלכתית ההיא הייתה בעלת חשיבות היסטורית מפני שמכבי ת"א לא הייתה נבחרת לאומית אלא קבוצה ספורט פרטית ואף על פי כן ראש הממשלה החליט לארגן לכבודה הכנסת אורחים בחסותו. נוצרה כאן קונסטלציה, צירוף מקרים מעניין בתקשורת המונים : בעוד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה הרי שראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית באותו יום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977. נוצרה במקום אווירה רצינית מאוד ומכובדת מאוד. אישיותו העוצמתית ורבת ה- יושרה של ראש הממשלה יצחק רבין (בן 55 אז) ריחפה בחלל הלשכה. ניצבתי סמוך מאוד יחדיו עם מיכי מולד לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ושחקני מכבי ת"א ומנהיגה עו"ד שמעון מזרחי, המאמן רלף קליין ז"ל, והקפטן טל ברודי. המצלמה והמיקרופון תיעדו כל פרט ופרט מקבלת הפנים ההיא, גם את יצחק רבין ז"ל נושא כמה מילים בקול הבריטון – בס הנפלא שלו ואומר : "…ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה משול לניצחונו של דוד על גלית…", והוסיף, "…וכרגיל הניצחון של מכבי ת"א הושג טיפ טיפה גם בסיוע אמריקני…". כשראש הממשלה יצחק רבין נשא את דבריו הקצרים השתררה דממה מוחלטת בלשכה הצנועה. אפשר היה לשמוע את טרטור קולה העדין של המצלמה של מיכי מולד כשמנגנון הצילום מושך את ה- Film. תיעדנו מקרוב את האירוע ההוא שהותיר עלי רושם רב בלתי נשכח (לא רק כעיתונאי טלוויזיה אלא ראשית דבר כאזרח מדינת ישראל) והוא שודר במוצ"ש – 26 בפברואר 1977 ב- "מבט ספורט". אין שום דמיון איכותי ומוסרי בין קבוצת מכבי ת"א של 1977 לזאת של 2015.

טקסט מסמך / תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי שנוצר בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העיתונות הכתובה מופתעת מכישלונה הדרמטי של מכבי ת"א השתהתה והתמהמהה יתר על המידה משהיא נזכרת רק לדווח לקוראים שלה מה שכבר ידוע לרבים אודות קורותיה של קבוצת מכבי ת"א באירופה בעונת 2016 – 2015. ניתוחם אתמול (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) של אריה ליבנת בעיתון "הארץ", בפוסט שכותרתו "לכישלון אבות רבים" + "כרוניקה של כישלון", פוסט של רָפִי נָאֶה הוותיק ב- "ידיעות אחרונות" + מאמר של אבי סגל ב- "ישראל היום", "שבעה חטאים" הוא בסך הכול הכאה מאוחרת על חטא. ידוע שהמאמן המודח גיא גודס היה מאמן כושל יחדיו עם עוזרו הכושל פיני גרשון. ידוע שמנהל הקבוצה הקרואטי נִיקוֹלָה ווּיְצִ'יץ' הוא דומיננטי במועדון ובוחש היטב מאחורי הקלעים. אולם עד היום לא הוסבר מדוע כה דומיננטי במה נבחנת יעילותו, ולמה גויס לתפקיד זה על חשבון של המנהל הקודם גוּר שֶלֶף שהודח וסולק בשעתו ע"י מישהו בר סמכא במועדון מכבי ת"א. רפי נאה רושם באנליזה שלו ב- "ידיעות אחרונות" כלהלן : "…אבל הטעות הגדולה שבה מודים במועדון הצהוב הייתה שלא נפרדו מגיא גודס בקיץ האחרון, מייד אחרי ההדחה הסנסציונית ע"י הפועל אילת בחצי גמר ה- Playoff האחרון. לגיא גודס היה חוזה לעוד שנה ובקבוצה לא רצו לפגוע בו וכיבדו את החוזה, מה שהתברר כטעות מתחילת העונה…". רפי נאה מאשים רק כעת את גיא גודס, וכותב בעיתונו באיחור כלהלן : "…סֶגֶל השחקנים נבנה העונה בצורה לא מאוזנת (הוא מתייחס ברשימתו גם לרביעייה היקרה והיוקרתית אולם הכושלת ג'ורדאן פארמאר, טיילור רוצ'סטי, בריאן רנדל, ודווין סמית') וקובע עכשיו שיוגב אוחיון וגיא פניני רחוקים מיכולת השיא שלהם…". על המנהל ניקולה וויצ'יץ' אומר רפי נאה, "שעדיין לא הצליח להטביע חותם חיובי". אבי סגל מצטרף לרפי נאה ומאשים גם הוא את המאמן גיא גודס בכישלון בבניית הקבוצה ובעיות איזון בבחירת השחקנים על ידו אולם מתעלם לחלוטין מתרומתו – פועלו ו/או אי תרומתו – אי פועלו של מנהל הקבוצה ניקולה וויצ'יץ'. הוא אבי סגל איננו מתייחס משום למשקלו וחלקו של מר דני פדרמן בתבוסת וחרפת מכבי ת"א שנובע מ- התמוטטות ערכים ומביא ל- אובדן ממון עצום בשל הדחת הקבוצה מה- Euroleague ל- Eurocup. אריה ליבנת תוקף אף הוא במילים בוטות את המאמן המודח גיא גודס, וכותב כלהלן : "יותר מהתוצאות הכושלות גיא גודס לא התנהל העונה בצורה נכונה. הוא נתן אישור לבניית סגל שלא האמין בו, או לפחות לא בכולו. הוא אִפְשֵר להנהלה לבחור את עוזריו ולא נאבק להשארת מאמן הכושר הוותיק אבי קובלסקי. הכישלון המקצועי הוא קודם כל שלו". אריה ליבנת תוקף בטקסט חריף את הסקאוטר אבי אבן, מכנה אותו כ- Baby של המערכת ומי שניהל כמאמן זמני (לאחר הדחת גיא גודס) באופן כושל את המשחק הראשון בהיכל הספורט ביד אליהו בו נכנעה מכבי ת"א לדרושאפאקה טורקיה באותו הפער הקריטי ההוא של 11 נקודות הפרש. כתב הקטגוריה החשוב והגורלי ביותר של אריה ליבנת משוגר לעבר פתחה של הנהלת מכבי ת"א, "…14 שחקנים ו- 4 מאמנים נטלו חלק בכישלון ההיסטורי של מכבי ת"א, אך מעליהם יש סוסים. הניהול המקצועי הקלוקל שלא התחיל העונה, פגע לבסוף בקבוצה גם באירופה. החלטה פזיזה קיבל לפני ארבע שנים שייוויד פדרמן שהעניק את שרביט הניהול לדור הצעיר, דני פדרמן ושי רקאנטי. התוצאות מאז עזב דייוויד בלאט מדברות בעד עצמן. אפשר להתווכח על מידת ההצלחה של מחלקת ה- Scouting, אבל בקיץ האחרון נבנתה הקבוצה הכי לא מאוזנת בתולדות מכבי ת"א. התוצאה ? חבורת קלעים (9.4 שלשות, שלישית ב- Euroleague) נטולת משחק פנים שסיימה את המפעל במקום האחרון עם % 44.8 משתיים…". גם אריה ליבנת מנתח ב- איזמל בעיתון "הארץ" מיום ראשון – 20 בדצמבר 2015 את כישרונם הדהוי של שחקני מכבי ת"א כמו גם הקולגות שלו רפי נאה ואבי סגל. בניגוד לאבי סגל הוא אריה ליבנת יורה חֵץ ביקורת חריף לעברו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ, וטוען כלהלן : "ניקולה ווייצ'יץ' הביא את וויטור פבראני לארץ ובחן אותו בעצמו בלי ידיעת המאמן גיא גודס. ככל שמעמדו של ניקולה ווייצ'יץ' התחזק בשנתיים וחצי האחרונות, כל מכבי ת"א נסוגה לאחור…". אולם גם אריה ליבנת כמו רפי נאה איננו מגלה ולא מפרט מה הן הסיבות בגינן הודח וסולק מנהל הקבוצה הקודם גור שלף ומה היו השיקולים למנות לתפקיד האחראי וכבד המשקל במערכת דווקא את ניקולה ווייצ'יץ'. אריה ליבנת רושם בנוסף בפוסט שלו כלהלן : "…כי אחרי פתיחה איומה דייוויד פדרמן האבא, שמעון מזרחי, ואודי רקנאטי השתלטו על העסק מחדש, אלא שעד עכשיו לא יצא מזה משהו טוב…". אין לשכוח גם את הריאיון החנפני שערכו בשעתו בחלקה הראשון של שנת 2015 שני עיתונאי "ישראל היום" אבי סגל ואלי סהר עם מנכ"ל מכבי ת"א דני פדרמן ולא הבחינו כי מדובר באיש כושל. אגב, להיכן נעלם אותו דני פדרמן ההוא…???

מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל פרטית שמתנהלת כמונרכיה מלוכנית ו/או קיסרות (כל הגדרה טובה) ע"י Owners עשירים. כמו בכל אבסולוטיזם נאור ו/או לאו, היורשים הם ילדיהם של האנשים העשירים שמממנים מכיסם את פעילות המועדון, ו/או עושי דברם. רק לא בטוח שהצעירים הללו ו/או עושי הדברים האלה, הם מוכשרים כמו הוריהם להנהיג פרויקט ספורטיבי כל כך מורכב ומסובך מהיבטי ניהול פיננסיים – כלכליים, ניהול כוח אדם ומאגר אנושי (בהדגשה שהוא רווי יחסי אנוש רגישים), ניהול בתנאי תחרות ממושכים ואינטנסיביים בארץ ובחו"ל, ניהול גם מהיבט של חינוך, דרך ארץ, השראה, וכריזמה, ויכולת ליצור אווירת חמה והרמונית במועדון, נאמנות מופלגת לסמל של מכבי ת"א מהימים ההם, ו- מורל. נחמד לדעת שהעיתונות הכתובה על כל אגפיה התעוררה והחליטה סוף כל סוף לגלות לקוראיה אתמול (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) את מה שהם הקוראים יודעים כבר מזמן : מכבי ת"א היא ברגע זה לא רק קבוצת כדורסל מחורבנת אלא גם מצוידת במנהיגות ילדותית דלה והססנית. אולי עכשיו מש- שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן שבים לקדמת הבימה כדי לאחוז במושכות ייתכן שמשהו ישתנה בכל זאת לטובה. כל מי שהתבונן מהצד בנעשה בתוככי המועדון איננו יכול היה להבין כיצד שילוב של גיא גודס + ניקולה וויצ'יץ' (יחדיו עם השותף השלישי ה- Scouter אבי אבן) אמור להפיק יעילות, ידע, מורל, אמונה ויחסי אמון, בסופם ניצחונות. אם לתרגם זאת לשפת הטלוויזיה הרי שנראה כי המפסיד הגדול הוא ערוץ 10. ערוץ 10 לא כרת ברית טלוויזיונית עם מכבי ת"א כדי פתאום לזעזע ולעשות סדר חדש בדצמבר 2015 בלוח השידורים שלו. להפוך את ימי חמישי לימי רביעי, להסיט את "בייבי בום" יממה לפנים ואת שידורי מכבי ת"א ב- Eurocup יממה לאחור, כדי ללמד את הצופים ולטוות בעבורם הרגלי צפייה אחרים. הימים הבאים יספרו לנו כיצד עובדת הברית החדשה (!). 

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקני מכבי ת"א עוד אחת מהצלחות הרבות של המועדון העל שנשען עקרונות הברזל של חינוך, דרך ארץ, הגינות, דבקות במשימה, ומתן כבוד לרוח הספורט. זיהוי העומדים בשורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ, זוהר כהן, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (קומתו הייתה 2.04 מ'), יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (ממושקף ומוסתר) אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. זיהוי השורה הקדמית של הכורעים והיושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

מפליא שחברת החדשות של ערוץ 10 שהוא רשת טלוויזיה ארצית ואשר מחזיקה מזה שנים בזכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א באירופה, טרם מצאה לנכון לתעד את תולדות ה- התדרדרות הבלתי מחויבת המציאות של קבוצת הכדורסל המחורבנת הזאת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בעידן הנוכחי בדצמבר 2015 מה- Euroleague ל- Eurocup ואת הסיבות שהביאו לכך. בתוכן, מנהיגות מכביסטית לקויה המונה את ההנהלה הראשית, את המאמנים ועוזריהם, את אגף ה- Scouting, ואת אחריותו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ' בכל העסק הביש והמביש, מי שתפש לפני שנתיים – שלוש לפתע את מקומו של המנהל הקודם המודח מר גור שלף.              

פרפרת 2 : ערוץ 1 משדר ישיר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל מכבי אשדוד נגד הפועל ירושלים 76:80, ביום ראשון – 20 בדצמבר 2015.

ערוץ 1 עשה אמש את המוטל עליו (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015 בין 21.00 ל- 23.15) מששידר ישיר את משחק הכדורסל המרכזי בליגת העל, מכבי אשדוד – הפועל ירושלים 76:80. הרייטינג הדל % 2.38 בלבד של השידור הישיר אתמול בערב מוכיח שוב עד כמה העמיקה מכבי ת"א את אחיזתה בתודעת הקהל בארץ. המשחק המרכזי לפני שבוע הפועל ת"א – מכבי ת"א 90:77 צבר מדרוג פי שלוש יותר של % 7.3 + Peak של % 9.8. מועדון מכבי ת"א הוא הנושא לבדו את הסקרנות הנוגעת להווייתו של הכדורסל בארץ רווי אמריקניזציה שעולה על גדותיה. העניין בליגת בעל מתמצת לא במי תהיה האלופה אלא מתרכז ב- איזו קבוצה תכשיל את מכבי ת"א ותגרום לה למעוד. אין זה משנה אם הפועל ירושלים תזכה בכתר גם ב- 2016 פעם שנייה ברציפות ו/או מכבי ראשל"צ ו/או מכבי אשדוד – באר טוביה יחוללו זאת לראשונה בתולדותיהן, העיקר מי מהן תצליח להכניע את מכבי ת"א ולהוריד אותה לקרשים.

הכיסוי הטלוויזיוני של ערוץ 1 אמש (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) את המשחק מכבי אשדוד – הפועל ירושלים 76:80 נקלע 1:24 לפני שריקת הסיום לצרה צרורה. יהוא אורלנד שחקן מכבי אשדוד קלע שלשה והעלה את יתרונה של קבוצתו ל- 71:77. שתי הקבוצות נקראו לפסק זמן קרדינאלי רב חשיבות בו נראו שני מאמני הקבוצות צבי שרף של מכבי אשדוד ודני פרנקו של הפועל ירושלים מרביצים את תורתם בחניכיהם ומנהלים קרב מוחות סוער, אולם קולם לא נשמע. אתה מת מסקרנות לשמוע מה אומרים שני המאמנים 84 (שמונים וארבע) שניות לפני תום הקרב, אלו הוראות מלחמה הם מחלקים לשחקנים, כיצד הם מנתחים את המהלכים העתידיים של עצמם וגם של שחקני הקבוצה היריבה, איך הם משחקים שח מט האחד נגד השני. במקום זאת נאלצים צופי ערוץ 1 להאזין בעל כורחם לשרבוטיו של השדר המוביל אורי לוי. המיקרופונים נותרים דוממים. פתטי. דווקא בשיא הדרמה נשמע קולו של אורי לוי ב- .V.O מונוטוני. אין חובבנות גדולה מזאת בשידורי כדורסל ישירים. הצופה התמים משלם האגרה נבוך מפני שאיננו מקבל את השירות הבסיסי ביותר, האזנה לתדריכי שני המאמנים לשחקניהם ממש ברגע ההכרעה. כי זאת לדעת : ערוץ 1 משלם לאיגוד הכדורסל זכויות שידורים בגובה של 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונת 2016 – 2015, ממוצע של 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל בעבור כל שידור ישיר של כל משחק מרכזי, אולם רמת ההפקה שלו איננה תואמת את רוּם הטלוויזיה בעידן המודרני. מה כל כך קשה להצמיד מיקרופונים לצבי שרף ודני פרנקו בעת ה- Time out…? הבימוי הטלוויזיוני בראשות סימה כהן הוא מדויק, עירני, ומְיוּמָן (למַעֵט ועד לאותה הפשלה, אותו כישלון הכיסוי של ה- Time out המסקרן האחרון). אני אוהב את הטכניקה ואת השליטה בכדור, ויכולת הקליעה של שחקן מכבי אשדוד דיאנטה גארט מפני שהוא מזכיר לי את עצמי כשחקן כדורסל בגיל 17.5 – 16 בטרם התגייסתי לגדוד 12 בחטיבת גולני.

השידור הישיר אמש (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) של ערוץ 1 ננעל ב- נבואתו של גור שלף כלהלן : "השידור הישיר הבא שלנו הוא הפועל חולון נגד הפועל ירושלים (יום שני – 28 בדצמבר 2015), מי שחושב שלירושלים יהיה קל – טועה…!". נחכה ונראה.

טקסט תמונה : 20 בדצמבר 2015. אשדוד. 1:24 לסיום המשחק. ערוץ 1 משדר ישיר את פסק הזמן הקרדינאלי והחשוב בהתמודדות מכבי אשדוד – הפועל ירושלים. מאמן מכבי אשדוד צבי שרף נִרְאֶה נרגש, סוער, ונלהב בעת התדריך שהוא מרצה ל- שחקניו אולם קולו לא נִשְמָע בערוץ 1 בעת ה- Time out. מגוחך. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 20 בדצמבר 2015. אשדוד. 1:24 לסיום המשחק. ערוץ 1 משדר ישיר את פסק הזמן הקרדינאלי והחשוב בהתמודדות מכבי אשדוד – הפועל ירושלים. תמונה מעניינת שבחרה בימאית השידור הישיר של ערוץ 1 סימה כהן להעלות לאוויר המראה את שחקני מכבי אשדוד מאזינים בקשב להוראות מאמנם צבי שרף ועוזרו מודי מאור בעת התדריך האחרון לשחקניהם אולם קולם לא נשמע בעת ה- Time out. לא רציני. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

פרפרת 3 : דני עמוס ו- פרדראג ראייקוביץ'.

נחמד לחזות מעת לעת בערוצי הטלוויזיה בארץ ב- דני עמוס שמתחפש לשוער והפעם במדי קבוצת הפועל עכו. אותו כנ"ל מתייחס גם לגבי השוער המתחפש של מכבי ת"א פרדראג ראייקוביץ'.

פרפרת 4 : רביב דרוקר.

מעניין אותי לדעת מדוע רביב דרוקר עיתונאי ערוץ 10 חולק את מקצועו ואת המידע שהוא אוֹצֵר בידיו עם עיתון "הארץ" ? מה גם שהפוסט האחרון שלו של רביב דרוקר שעסק בסילבאן שלום – נדוש. לא זכור לי שוולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מגיש החדשות המיתולוגי, הסוּפֶּר מהימן ונערץ מאין כמותו (!) של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ביקש מתי שהוא לחלוק מידע משותף ולכתוב פוסטים ב- New York Times.

פרפרת 5 : מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1 איילה חסון עורקת בסודי סודות מרשות השידור (מבלי שהיא מגלה שום פְּרָט על מהלכיה לכתבי / כתבות חטיבת החדשות בערוץ 1 שאותם היא מנהלת ומנהיגה, איננה חושפת שום רָז אודות התנהלותה ותכנון עריקתה בפני עורכי / עורכות החדשות של ערוץ 1 שאותם היא מנהלת ומנהיגה, ו- איננה מנפקת כל מוֹדִיעִין ואֶפֶס מכוונות העריקה שלה ובריחתה מהמערכה הקשה ל- מפיקי / מפיקות חטיבת החדשות שאותם היא מנהלת ומנהיגה, ומתיישבת לה בניחותא באולפן החדשות של ערוץ 10.

קיימת נדידה תקנית של מגישים וכתבים מרשת לרשת. אין בזה כל חדש וגם לא רבותא. כתב המשטרה של ערוץ 1 גיא פלג העירני והחרוץ נדד לערוץ 2. אוהד חמו כתב ערוץ 10 המצוין לענייני השטחים החליף מדים והצטרף לשורות ערוץ 2. זה בסדר גמור. ברברה וולטרס הצעירה נדדה ב- 1976 מ- NBC ל- ABC וחברה להגיש בצוותא את מהדורת החדשות המרכזית הארצית יחדיו עם הארי ריזונר (תמורת משכורת שנתית של מיליון דולר).

טקסט תמונה : ברברה וולטרס (Barbara Walters) בראשית דרכה העיתונאית כשדרנית ב- NBC. היא הייתה עיתונאית מוכשרת, אינטליגנטית וחכמה, פושרית ובעלת אמביציות. תכונות אופי מוכרות האופייניות לאנשי טלוויזיה. (ארכיון ABC).

לצד מקל הנדודים קיימת גם צורת מעבר שונה. עריקה. עובדים בכירים ובכירים פחות בחטיבת החדשות של ערוץ 1 מכנים את מעברה של הבוסית שלהם מנהלת חטיבת החדשות איילה חסון לערוץ 10 כמעשה עריקה בוטה (לא נדודים ולא נעליים). עריקה, מפני שמנהלת חטיבת החדשות שהיא גם מנהיגתם הבטיחה לקליינטים – פַּקוּדִים שלה (על פי דבריהם) כי היא עושה הכל למענם, למען הטבת תנאיהם בשידור הציבורי, ומפצירה בהם שלא יפרשו מסוכתם המטה ליפול. אולם היא בעצמה נוטשת בהיחבא ובסודי סודות את אותו הצריף הנופל ואיננה מקיימת את הבטחתה לקליינטים שלה (על פי דבריהם). יש להבדיל 1000 (אֶלֶף) הבדלות בין מעברו של כתב לרשת המתחרה לבין זה של איש מרכזי מנהיג במערכת כמו מנהל בעל מורשת ומוניטין, מפיק מוכשר, ו/או מגיש מפורסם. וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) איש חטיבת החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מעולם לא נטש את הרשת שלו למרות ההצעות הנדיבות שקיבל משתי הרשתות הארציות NBC ו- ABC. הוא סירב לכולן עד יומו האחרון. לעומתו, מר חיים יבין מאבות השידור הציבורי נטש את ערוץ 1 הציבורי ב- 1997 והמיר אותו בערוץ 2 המסחרי (ערק לעבר הזכיינית "קשת" בראשות המנכ"ל שלה דאז אורי שנער) בהגיעו לגיל הפנסיה. לחיים יבין היה הכל בערוץ 1 הציבורי : מוניטין, מורשת, כבוד, העובדים העריצו אותו, והיה לו גם ממון. מאז אפריל 1993 שילם לו מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל תמורת כל הגשת "מבט" שכר של 1000 (אֶלֶף) דולר. הון עתק בימים ההם. חיים יבין ערק בגֵו זָקוּף לערוץ 2 אולם הוא כמובן לא עבר על שום חוק. הוא רק הכריז שהוא הולך "לעשות לביתו". אני ראיתי בכך עריקה. בספטמבר 1997 ערכה לו חטיבת החדשות של ערוץ 1 קבלת פנים / מסיבת פרידה ב- "גָלֶרְיָה הַלְבָנָה" בטרם עריקתו לזרועותיו של אוּרִי שִנְעָר. הוזמנתי ליטול חלק באותו הנשף ההוא אולם סירבתי להשתתף במסיבת פרידה לעריקים. כזכור, בחלוף חודשים ספורים בלבד נפרד חיים יבין במפתיע מ- אורי שנער ומחברת "קשת" זכיינית ערוץ 2, ושָב במאי 1998 כשכתפיו שחוחות לכור מחצבתו בערוץ 1. חלק מאנשי חטיבת החדשות של ערוץ 1 החמירו עם תיאור "הַשִיבָה הַבַּיְתָּה" שלו אז, ואמרו לי שהוא חזר עם הזָנָב בין הרגליים. כל סיפור העריקה של חיים יבין בספטמבר 1997 לשידור המסחרי, השהייה הקצרה שם, והחזרה לפתע לשידור הציבורי היה סיפור מביך, לא ברור, ולא בהיר.

טקסט מסמך : 22 בספטמבר 1997. הזמנה אישית מטעם מנהל החדשות רפיק חלבי למסיבת פרידה מחיים יבין (בן 65) הפורש מערוץ 1 אל ערוץ 2. המסמך נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

האם איילה חסון היא טיילת שנעזרת במטה נדודים ו/או שמא עריקה שחוצה גבולות ? אתם הקוראים תחליטו. אני כבר החלטתי בעבורי. האווארד קוסל (Howard Cosell) מעולם לא נטש את ABC.

טקסט תמונה : זהו שדר הספורט המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, האווארד קוסל. הוא מעולם לא עזב את ביתו ב- ABC. (באדיבות ABC). 

עניין עריקה שכזה לא יכול היה לקרות לעולם לשַדָּר החדשות האמריקני ווֹלטֶר קְרוֹנקָיְיט (Walter Cronkite) המנוח ומי שהיה מגיש החדשות המִיתּוֹלוֹגִי רָב המוניטין שעשה קריירה ארוכה ומוצלחת ומשגשגת ביותר ברשת CBS בה צמח, גדל, התפרסם, ומעולם לא נטש אותה. וולטר קרונקייט נחשב למופת שידור. הוא נשאר נאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שלו עד סוף ימיו בה עיצֵב את דמותו וגם את דמותה. הוצעו לו משכורות עתק ע"י הרשתות המתחרות כדי שיערוק לשורותיהן, אך בניגוד לחלק מעמיתיו הישראליים לרבות חיים יבין עמד בפיתוי. אני ראיתי בחיים יבין שגדל וצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אוֹשְיָה ו- אקוויוולנט לווֹלטֶר קְרוֹנקַיְיט ומודל לחיקוי כמוהו בעבור כולנו. עד לאותה חציית הקווים בספטמבר 1997כשערק לשידור המסחרי. לא עוד.

טקסט תמונה : זוהי דמותו הסמכותית של וולטר קרונקייט בסופה של קריירה מפוארת ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS כמנהיג ומגיש חדשות במשך כארבעה עשורים, משנות ה- 50 של המאה הקודמת ועד ראשית שנות ה- 80 של המאה העשרים. וולטר קרונקייט כמו האווארד קוסל היה מורה דרך לרבים מאתנו. הוא נשאר נאמן לרשת שלו כל חייו המקצועיים. מעולם לא נטש אותה. (באדיבות CBS).

 

רון ארלדג' (Roone Arledge) נשיא חטיבות החדשות והספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מעולם לא נטש את הרשת שלו.

טקסט תמונה : רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בין 1968 ל- 2001 מעולם לא נטש את כור מחצבתו את הרשת שלו ABC. (באדיבות ABC). 

שני שדרני הפוטבול של CBS ג'ון מאדן (John Madden) ו- פאט סאמרוול (Pat Summerall) ערקו ב- 1994 לרשת FOX של רופרט מרדוק לאחר שרשת CBS שהייתה כור מחצבתם איבדה את זכויות השידורים של ליגת ה- NFC אחת משתי ליגות הפוטבול המרכיבות את ה- NFL ואלה עברו לרשותה של FOX בחוזה החדש של 1998 – 1994.

טקסט תמונה : שני שדרני הפוטבול הוותיקים של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS, ג'ון מאדן (מימין) ופאט סאמרוול (משמאל) ערקו ב- 1994 לרשת המתחרה FOX. הם נטשו ועברו ל- FOX לאחר שנשיא CBS לארי טיש החליט לוותר על המאבק העז לרכישה מחודשת של זכויות השידורים של ליגת הפוטבול ה- NFC (החוזה החדש נגע לשנים 1998 – 1994) אותם החזיקה CBS ברציפות מ- 1965 ועד 1994. לארי טיש נעצר על סכום של 1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר בעוד נשיא FOX רופרט מרדוק ניאות לשלם תמורת החוזה החדש הנ"ל 1998 – 1994, סכום של 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון) דולר.

יעקב איילון נדד/ערק מערוץ 2 לערוץ 10, אח"כ שב לערוץ 2 ושוב נדד/ערק והפעם לערוץ 1 שם הוא מגיש את חדשות "מבט" גם בימים אלה. אך הבה אעזוב את הרכילות המקצועית, נדודים ו/או עריקה. השאלה הגדולה האם "שישי" של ערוץ 10 הוא שחקן חדש שווה כוחות בליל שישי עם גיוסה של עריקת ערוץ 1 איילה חסון למערכה ולשורות ערוץ 10 ? האם צופי "שישי" של ערוץ 10 ינהו וילכו בעקבותיה של איילה חסון והפנל שלה ? האם צופי "שישי" ישכחו כהרף עין את שני המודחים הוותיקים אלון בן דוד וטלי מורנו שסולקו בחטף מעמדת ההגשה של "שישי" לטובתה של איילה חסון ? ימים יגידו. על כל פנים "שישי" האחרון והראשון בהנהגת והנחיית איילה חסון (יום שישי – 18 בדצמבר 2015) צבר כמות רייטינג נאה ביותר של % 11.1 (יותר מפי שניים מהמדרוג הממוצע שצברו אלון בן דוד וטלי מורנו בשלוש שנות ההגשה שלהם את "שישי" בין 2012 ל- 2015). "אולפן שישי" של ערוץ 2 בהנהגתו והגשתו של דני קושמרו צברה ביום שישי – 18 בדצמבר 2015 רייטינג של % 18.2, ואילו "יומן" של ערוץ 1 בהגשת עודד שחר נסוג ל- % 2.7 .

איילה חסון איננה רק מגישה ומנחה. היא אומנם קצת מסורבלת ואיטית בהתנסחויות שלה, אולם היא עיתונאית מנוסה מאוד בעלת הישגים, מרושתת היטב בתוך העולם הפוליטי – מדיני של מדינת ישראל (וגם בתחומים אחרים ונוספים), בעלת מקורות מידע רבים, מבינה בטקטיקה וגם באסטרטגיה של איסוף מידע ומודיעין עיתונאי, ויודעת למדר כשצריך את שותפיה ואת הקולגות שלה. חידה טלוויזיונית גדולה היא האם שיא הצפייה הנאה ביותר (% 11.1) שהציבה איילה חסון ב- "שישי" בעבור ערוץ 10 ביום שישי האחרון – 18 בדצמבר 2015 יישבר על ידה וצוותה כבר בעתיד הקרוב ? ו/או שמא מדובר בהברקה רגעית שנובעת ממציצנות וסקרנות טבעית אך זמנית של הציבור בשל רכילות, והחלפת אישים ודמויות בחלון הראווה של חברת החדשות של ערוץ 10 ? שאלה אחרת היא כמה זמן תישאר איילה חסון בערוץ 10 והאם היא רואה בחברת החדשות של ערוץ 10 מגורי קבע בווילה יפה עד הפנסיה ו/או שמא צריף רעוע בדרך אל פסגה נוספת ? כאמור, את אחוזי הרייטינג וכמות המִדְרוּג סופרים במדרגות, כפי שאומרת הקלישאה. את מדד הציון הסופי יעניקו לאיילה חסון ולתוצאות עבודתה בערוץ 10 רק בעוד שנים.

תזכורת עבר : פרטנזיות, התיימרויות, התרברבויות, ואמביציות.

בהיותה בת 25 בלבד מונתה גְאוּלָה אֶבֶן ב- 1 באוקטובר 1997 ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי להיות יורשתו של חיים יבין, דמות טלוויזיונית ציבורית שהיא במידה רבה מיתולוגית. גאולה אבן הצעירה (יוצאת רדיו גלי צה"ל) נבחרה למגישה הבלעדית של מהדורת החדשות המרכזית "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל האמינו בה וב- רפיק חלבי ותמכו אף הם במינוי היוקרתי שגם להם נראה טבעי. היה מדובר ב- חידוש עצום. שום אישה טרם זכתה להגיע למעמד הזה עד אז באף ערוץ טלוויזיה בישראל משום שגאולה אבן נבחרה להגיש את מהדורות "מבט" בגפה. לבדה. ללא שותפים. מיקי חיימוביץ' הגישה בשעתו את החדשות בערוץ 2 בזוּג יחדיו עם יעקב אֵיילון. שנים אח"כ חַבְרָה יוֹנִית לֵוי לגָדִי סוּקֶנִיק בהגשת החדשות בערוץ 2 לאחר שהצמד הנוצֵץ מיקי חַיְימוֹבִיץ' ויעקב אֵיילוֹן נדד לערוץ 10. גְאוּלָה אֶבֶן בניגוד לשתיהן הגישה לבדה את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הציבורי. המסך היה רק שלה. הישג מפליג חסר תקדים בנוף התקשורתי של מדינת ישראל. היום מרוֹם גילי או טו טו 80 אני סבור שרק אישיות בסדר גודל של מוטי קירשנבאום ז"ל, מנכ"ל הגון וישר בעל ניסיון והשראה שזכה לאמון הציבור, היה מסוגל ליטול אחריות מהסוג הזה על כתפיו. גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה מייד. היא הייתה כישרון טלוויזיוני שלא תמיד מצוי במקומותינו. ואם כן לעתים נדירות. כפי שיתברר זה לא עזר לה.

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין שהגיע לגיל הפנסיה החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו. מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 120 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל לגאולה אבן שמונתה כאמור למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש הנצחי, ברוּח המילים של שירו המפורסם של יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר : "לכל סיום יש התחלה חדשה". אֵירוע הפרידה החגיגי החגיגי הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item ל- "מבט". הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הציבורית ורשות השידור ועריקתו לערוץ 2 המסחרי, היה צעיר כתבי חטיבת החדשות מר כרמל לוצאטי. בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו 35 (שלושים וחמש) שנים. הוא כרמל לוצאטי היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות בעידן חַיִים יָבִין. "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור", הכריז פעם חַיִים יָבִין והוסיף, "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער". כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם. בהיותי מנהל חטיבת הספורט בערוץ 1 הוזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם. הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש. סירבתי. לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית בעבור אחד מאבות השידור הציבורי שהחליט לערוק. בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין "סֶרֶנָדַת אהבה רומנטית" לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית. כך אמר חיים יבין בגִיל ושמחה והתכוון לכל מילה, להלן הציטוט : "גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה, אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל, רק תלכי בדרכך, שנסי את מותנייך ותצליחי בזה, אני בטוח, אני אחזיק לך אצבעות !". לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זחוח למיקרופון הפתוח עוד כמה מילים אותן הדגיש כלהלן : "למה אני לא עוזב כל יום ? איזה יפהפייה !". גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת ב- 1997 עיתונאית מרשימה, בעלת יושרה, מוכשרת, וגם ויפת תואר. היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת מורשתו המקצועית ורחשה לו כבוד עצום. הוא חיים יבין הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו. גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום בתמימות של ילדה, ובהערצה גלויה, ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת. לא כל יום אתה עֵד למראות תקשורתיים כאלה.

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. חיים יבין (בן 65) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2. הוא וגאולה אבן (בת 25) יורשתו על כס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו. לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא עשה שום חשבון לגאולה אבן. הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל. גאולה אבן הודחה. עד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ. היא צודקת. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של יום שלישי – 29 בספטמבר 1997 ב- "גלריה הלבנה" בירושלים במסיבת הפרידה מהמגיש שראוי לתואר מיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה בשידור הציבורי. התמונה דומה לפרידת אב מבִּתּוֹ או בת מאביה. כל ניסוח טוב. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים שהסתיימה בריב וסכסוך גדול. ה- Environment  ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון רוויה תביעות, תובענית, ורצופה קנאות. היא מחסלת לעיתים כל חברות, ידידות, ו/או כל ברית אחים אחרת. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למחרת, ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997, יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח, הגיש חיים יבין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2. מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש הוותיק. זאת הייתה פרידה מְשֻוֶוקֶת, ראוותנית, ואפופה יחסי ציבור. Grand Finale אמיתית. בחדר הבקרה של אולפן א' מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי. כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן ווכסלר המתין לו חיזיון מפתיע. גאולה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית, ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חיים יבין. היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים, ונראתה זוהרת מאוד. מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה דאז נתן גוטמן והמפיק אמנון ברקאי (מפיק ראשי היום בערוץ 10 וסמנכ"ל תפעול בחברת החדשות של ערוץ 10). הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" באותו הערב ההוא של יום שלישי – 30 בספטמבר 1997הייתה שרה מלכה – אסייג. הבימאית חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close ups יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. גב' רחל יוסף המלבישה הוותיקה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן, בֶּז' אבל בהיר. גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות הוותיק והאהוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט", אמרה לוֹ כלהלן : "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה. זה עדיין לא התחזית. אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרקע, ולא נעשה לך מסיבת פרידה. אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות חיים להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב, אתה כאן הראשון ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון. באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות, וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי, להכין כתבה עליך חיים, המגיש הראשון של "מבט".

טקסט תמונה :  ערבו של יום שלישי – 30 בספטמבר 1997. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2. מדובר ב- Split Screen  היסטורי. גאולה אבן מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2. חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו. כעבור כמה חודשים שב חיים יבין מובס מערוץ 2 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט". הוא לא עשה שום חשבון ליורשתו. מאז גאולה אבן איננה מדברת אִתּוֹ. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותה הכתבה ההיא של יום שלישי – 30 בספטמבר 1977, שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה החמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות, נשים וגברים, כמעט סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו. חיים יבין (אז בן 65 והיום בן 83) היה פיגורה מוערכת במערכת חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : יולי 1968. חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה בירושלים. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ופנה לחיים יבין ולקהל סביבו : "כל פרידה היא קשה, אבל זה רגע בהחלט מיוחד, משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך, בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום ז"ל שוב צדק. חיים יבין רק מִלְמֵל, "נכון, נכון". הוא היה מאוד נרגש ומתוח, אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשי חטיבת החדשות. רבים מהם היו תלמידיו בעבר.

טקסט תמונה :  יום שני בערב – 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל בן 58 (משמאל) נפרד מחיים יבין יבד"ל בן 65. מוטי קירשנבאום ז"ל בלשונו המיוחדת ברך וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי ". מוטי קירשנבאום ז"ל היה בעניין הזה נביא. חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 לערוץ 1 חבול וללא הכתר. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לא וויתר על הזכות להיפרד מהמגיש הוותיק, הפופולארי, והאהוד. "חיים אני רוצה להודות לך ולברך אותך בהצלחה. אני בטוח שנמשיך להיות ידידים גם הלאה הרבה שנים למרות שהדרכים נפרדות קצת. כל טוב ובהצלחה !", אמר. יאיר שטרן אפילו לא הספיק להניח את המיקרופון מפני שמִיהֵר להתחבק עם המגיש הנודע ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל בעת ההיא.

טקסט תמונה : יום שני בערב – 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בן 55 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בן 56 נפרד אז לפני שמונה עשרה שנים בחיבוק עז מחיים יבין. את כס "מבט" הריק ייעד והבטיח יאיר שטרן לגאולה אבן. הייתה תחושה שהפרידה מחיים יבין היא פרידת נצח. המיקרופון החוצץ בין שני האישים היה עד לפרידה המתחוללת והקליט את טקסט הפרידה. חיים יבין חזר כעבור כמה חודשים מוקדם מהצפוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוכה וחבול לאחר הפרידה המסוקרת הזאת ב- גלריה הלבנה". מישהו בדרג העליון של רשות השידור תבע למענו מחדש את כס "מבט". מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי לא יצאו להגן בגופם על גב' גאולה אבן המודחת שהייתה פרי מינוי שלהם עצמם. מנהיגות גדולה לא הייתה כאן.

טקסט תמונה : יום שני בערב – 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1 הציבורי רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) מברך את חיים יבין בדרכו לעשות לביתו בערוץ 2 המסחרי. רפיק חלבי נמנה בתוקף תפקידו בספטמבר 1997 על קבוצת הממנים את גאולה אבן ליורשתו של חיים יבין, אך גם הוא לא היה אמיץ דיו ולא הקים חומת אֵש סביבה בשעת הצורך. חיים יבין חזר ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת ז"ל הדיח מכֵּס "מבט" את גאולה אבן והושיב עליו מחדש את חיים יבין. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהסתיימה הקרנת הכתבה העלתה בימאית הטלוויזיה שרה מלכה שביימה את "מבט" שוב את גאולה אֶבֶן הישובה באולפן לאוויר. היורשת סיכמה את הפרידה המתקתקה, ואמרה לוֹ כהאי לישנא : "עכשיו חיים גם אני מתרגשת. אנחנו מאוד אוהבים אותך. תודה ובהצלחה מכולנו !". חיים יבין לא הסתיר את התרגשותו אך נשאר Cool. הוא שלף מהשרוול בחיוך את ה- Back Announcement המפורסם שלוֹ, ואמר : "תודה לך גְאוּלָה …אמבוש אמיתי…!". הוא הצטיין בהערות אגב בשידורי חדשות ובמינונן ועשה את זה בשארם וקסם אישי רב ומיוחד. בזה לא היו לו מתחרים. לאחר ששָרוֹן וֶוכְּסְלֶר סיימה לסקור את תחזית מזג האוויר שלה לקראת השנה החדשה ואיחלה אף היא הצלחה לחַיִים יָבִין, נפרד מגיש הטלוויזיה המפורסם ביותר במדינת ישראל מצופיו ומחבריו לעבודה , וכמובן לא שכח להזכיר שוב את אהבתו הרבה ליורשתו על כס "מבט" : "תודה לך שרון ווכסלר, אם כן עד כאן מהדורת "מבט" האחרונה לשנה זוֹ, ומילה אישית שלי בכל זאת. אני נפרד מכם זמנית לאחר שלושים שנות שירוּת שעשיתי בתפקידים שונים בערוץ הראשון. תודה לאלה מכם שהיו אִתִּי לאורך כל התקופה. הצלחה רבה לממשיכת דרכי גאולה אבן. כמו שראיתם אני מאוהב בה. ולחבריי לדרך השידור הציבורי, ולכם הצופים ערב טוב ושנה טובה, ולהתראות אחרי החגים. שלום !". לטקסט שאמר הייתה וויזואליה ברורה. זה נראה כפרידה ממושכת אולי פרידת נצח לעד ממגיש ושַדָּר חדשות דָגוּל . חיים יבין ערק לערוץ 2, אבל הפלא ופלא הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא קרסה בלעדיו ב- 1997. את הטלוויזיה עושים תכנים מעניינים ולא מגישי התכנים. טובים ורהוטים ככל שיהיו. זהו חוק ברזל בתעשייה הזאת. מוטי קירשנבאום ז"ל לא היה קריין רהוט כמו חַיִים יָבִין אבל האינפורמציה שהוא הביא מהשטח ניצח כל מגיש. הוא הוכיח זאת שוב ושוב מידֵי ערב גם בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 למרות הגשתו המסורבלת, ואף על פי ששפת גופו הייתה כבדה, ותנועות ידיו כשל מתעמל על המרקע.

כבעל ניסיון רב בהגשה בטלוויזיה העריך חיים יבין מאוד את יכולתה של  גְאוּלָה אֶבֶן. "נבחרה לי יורשת מצוינת", הדגיש שוב ושוב בכל הזדמנות ובגאווה, כשהוא לא מֵסיר את עיניו מהיוֹרֶשֶת היפה והמוכשרת. איש לא תיאר לעצמו שבתוך זמן קצר כל כך תהפוך פרידת הנצח מחיים יבין חתן פרס ישראל לטלוויזיה לכישלון מסחרי חרוץ בערוץ 2, ומעסיקתו חברת "קשת" והמנכ"ל שלה אורי שנער יבחרו שלא לחדֵש את החוזה עמו. כשזה לפתע קרה, הטיל מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל מייד לאחר מינויו באפריל 1998, גַלגַל הצלה לעברו של המִיתּוֹס הטובע ואִפשֵר לוֹ להינצל ולעלות מחדש על ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לרֶשֶת בחזרה את יורשתו בערוץ 1 ולסלק אותה מהכֵּס. מהלך טלוויזיוני מדהים שהיה לחלוטין בלתי צפוי אז.

אורי פורת לא היסֵס. הוא מִיהֵר לבַטֵל את המינוי הציבורי שהעניקו מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן, ורפיק חלבי לגְאוּלָה אֶבֶן כמגישה ראשית של "מבט". מוטי קירשנבאום ז"ל כבר לא היה שם כדי להַגֵן על גאולה אבן, אבל שני הבוסים האחרים שלה שהחזיקו עדיין בתפקידם, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי, מילאו עכשיו פיהם מים. הם לא התייצבו בגופם לגונן עליה מפני שובו הבלתי צפוי של חיים יבין. הסכמתו של חיים יבין לשוּב לכֵּס "מבט" על חשבון הדחתה של גְאוּלָה אֶבֶן שברה את כל מוסכמות ההגינוּת וההוֹגנוּת . לפתע נשכחו כל המילים היפות שאמר המגיש הפורש רק לפני זמן קצר בשבחה של המגישה הצעירה בעֵת שנפרד ממנה ומהטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההגשה על מסך הטלוויזיה נתפשת כְּסַם. לכֵן חיים יבין לא יכול היה להפסיק לצְרוֹךְ אותו. טוֹל ממנו את הסַם – כאילו נטלת את חייו. הוא לא רצה למות בגיל 66. זאת הסיבה שלא עשה שום חשבון ליורשתו שכה הִילֵל אותה רק לפני כמה חודשים. חיים יבין המבוגר מגְאוּלָה אֶבֶן ב- 40 שנה לא וִויתֵּר למגישה הצעירה על עמדת השידור היוקרתית של מגיש "מבט". האיש שעתידו היה כבר מאחוריו הרוויח מחדש את כֵּס "מבט" אך אבדה לוֹ יוּקרתו כמנהיג ומתווה דרך בתוך חטיבת החדשות. הוא פשוט הפר את הבטחתו וניפץ לרסיסים את דבריו ואת טקס ההשבעה של גאולה אבן ליורשתו. מדהים . אם נחשָב אֵי פעם למנהיג שידור בעל השפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, עורך וקובע סדר יום טלוויזיוני, ומתכנן אג'נדה שהכול נוהים אחריו ומאמינים לו ובו – הרי שהזכות הגדולה הזאת אבדה לוֹ. הוא היה עכשיו קריין טקסטים בלבד חסר סמכות עריכה והתערבות תכנים. אורי לוי מעורכי מהדורות "מבט" בימים ההם אמר לי אז : "יואש אלרואי, תדע לך זה לא אותו חיים יבין שהכרנו כולנו. הוא כבוי ונוטה להתבלבל. הוא לא מתערב. הוא בא למערכת, עובר על הטקסטים, יורד לחדר האיפור, מגיע לאולפן א' קורא את הטקסטים ובסיום המהדורה חוזר לביתו בתל אביב. נכון משלמים לו על זה היטב, אך זה לא זה. זה לא אותו הדבר" .

ציבור הצופים איננו מעורה בנעשה בחדרי החדרים של הטלוויזיה. הוא רואה  ב- Anchorman (מגיש החדשות הראשי בטלוויזיה) כמי שניצב בפסגת הפירמידה של השידור והאיש שקובע את "ליין אפ" המהדורה ואת תכניה, ומשמש בעצם עורכה הראשי. הדבר איננו כך. עם שובו לכור מחצבתו ב- 1998 היה חיים יבין דמות שונה לחלוטין מאלו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט ודֶן רָאתֶּ'ר ב- CBS. הם היו ה- Anchorman של מהדורת החדשות הארצית היומית של רשת CBS בארה"ב וגם שותפים מלאים בעריכתן. כשחזר חיים יבין ב- 1998 לערוץ 1 מערוץ 2 והוא בן 66, עבר מטמורפוזה הפוכה. כך נראו לי פני הדברים. הוא הפך לקריין טקסטים. חיים יבין לא השתתף עוד בעריכה פעילה של מהדורת החדשות הארצית "מבט" אותה קריין במשך ארבעה עשורים. אף על פי כן הצופים בני דורו לא נטשו אותו. בעיניהם הוא נותר קריין מרשים בעל סמכות וקוֹל איתן. "דוריאן גריי" של חטיבת החדשות. נטישתו את השידור הציבורי וחזרתו המפתיעה למקום אותו עזב נראתה לרבים לפתע ב- 1998 כמעין צעד של שכיר חֶרֶב עשיר יותר מאשר פסיעה של אדם מן השורה, איש הנוֹהֶה אחרי עוד כמה שקלים לכיסו . לרוע מזלו הוא לא היה חַד כבעבר. הרבה דברים השתנו. הוא נטה להתבלבל ולשגות מעת לעת. שיני הזמן נגסו גם בו. קריירה הקריינות וההגשה של חַיִים יָבִין את "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך ארבעים שנה, מאז 1968 ועד 2008 הייתה מפוצלת. חַיִים יָבִין זכור כמי שהגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה ביולי 1968. מעטים זוכרים כי דן שילון הגיש את השנייה. ב- 1970 מינה מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל את חַיִים יָבִין לכתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון ושלח אותו לבירה האמריקנית לפרק זמן של שלוש שנים. בשלוש שנות היעדרותו מישראל בשנים 1973 – 1970, קמו לחַיִים יָבִין מתחרים רבים על המסך : אַרְיֵה אוֹרְגָד, שִמְעוֹן טֶסְלֶר, טוּבְיָה סָעַר, יָאִיר אַלוֹנִי, וגם דָן שִילוֹן.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מגיש "מבט" אריה אורגד . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1974. מגיש "מבט" יאיר אלוני .(באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מגיש "מבט" טוביה סער. (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מגיש "מבט" שמעון  טסלר ז"ל. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1968. דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוני 1982. השדרנית דליה מזור מגישת "מבט" אך לעולם לא כמובילה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דָן שִילוֹן למנהל חטיבת החדשות. דן שילון הציב את חיים יבין כמגיש ראשי של "מבט" וגם כסגנו בניהול החטיבה. דן שילון בנה זוגות מגישים וגם זוגות הגשה מעורבים גבר ואישה, אך חַיִים יָבִין האפיל על כולם.

טקסט תמונה : 1975. אולפן "מבט" החדש בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים חווה שינוי מפליג, הגשת "מבט" בזוגות. צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל). אלימלך רם ז"ל (מימין) הוא הכתב המדיני של חטיבת החדשות. מאחור מוקרנת תמונתו של אריאל "אריק" שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977 במשדר הבחירות לכנסת ה- 9 בהן הביס הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס (על פי תוצאות מדגם הטלוויזיה). בעֶשֶר בערב (22.00) הכריז חיים יבין את הכרזתו רבת המוניטין בת שלוש מילים, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !". המילה "מהפך" לא הייתה שגורה אז כלל בשפה העברית. חיים יבין היה האיש הראשון שהשתמש בה ועורר אז התפעלות עצומה בציבור.

טקסט תמונה : 17 במאי 1977. 21.55 בערב. חיים יבין (משמאל) דקות ספורות לפני הכרזתו המפורסמת, "גבירותיי ורבותיי מהפך". מימין , הסטטיסטיקאי ומומחה הסקרים ד"ר חנוך סמית ז"ל. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי).

בנובמבר 1977 התמנה חיים יבין למנהל חטיבת החדשות במקומו של דן שילון ושוב ירד מהמסך לתקופה של שלוש שנים. ב- 1981 שב למסך. ב- 1986 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שוב לתקופה של שלוש שנים. הוא ירד מהמרקע אם כי המשיך להגיש תקופה מסוימת את מגזין "יומן השבוע" בעריכתה של גב' יָעֵל חֵן. באותן השנים נוספו למהדורת "מבט" עוד מגישים בדמותם של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר, דָנִיאֵל פְּאֵר, מְנַשֶה רָז, עַמוֹס אַרְבֵּל, שַרִי רָז, דַלְיָה מַזוֹר, וגם אוֹרְלִי יָנִיב. אך חַיִים יָבִין נשאר הבולט באוכלוסיית המגישים, בין הגברים וגם בין הנשים.

טקסט תמונה : קיץ 1986. מימין, חיים יבין מנהל הטלוויזיה (בשנים 1989 – 1986), צמד המגישים דניאל פאר ויעקב אחימאיר ובתווך יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החל מ- 1990 הפך חַיִים יָבִין למגיש האולטימטיבי ובר סמכה של "מבט". הוא הגיש חמש פעמים בשבוע את המהדורה הארצית לבדו. יופיו ונוכחותו הכריזמטית מול פני מצלמת האולפן זיהו את "מבט" לצופים יותר מכל מגיש אחר בתולדות הטלוויזיה הציבורית. חיים יבין הופיע בסלון ביתנו במשך כארבעים שנה מאז 1968 ועד 2008, כ- 9000 (תשעת אלפים) פעמים. הציבור שאוהב להצמיד תארים לאליליו כינה אותו "מַר טלוויזיה". אין ספק שחַיִים יָבִין הוא מגיש, קריין, ושָדְרַן חדשות מזַן נדיר. מהדרגה העליונה ביותר. גם בסטנדרט בינלאומי. אך אישיותו "כפולת פנים". הוא משדר כריזמה ואמינוּת כשהוא ניצב מול המצלמה ומאבד במפתיע חלק מזה כשהוא פוסע מאחוריה. יכולת הניהול שלו מעולם לא התקרבה למנהיגות הטבעית שחוננו בה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. זאת היא דעתי האישית בלבד. לא בטוח שמינויו למנהל הטלוויזיה ב- 1986 בקדנציה הראשונה של אורי פורת הייתה אומנם יצירת פאר. גם זאת דעתי האישית בלבד. מירב כוחו היה בהופעתו על המרקע ובאחיזת המיקרופון יותר מישיבתו על כֵּס ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שדרן החדשות הנודע ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) המגיש האלמותי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS, לא הפך למנהלה. מגיש דָגוּל איננו בהכרח מנהל דָגוּל. זוהי טרגדיה ציבורית שאישים כל כך מוכשרים והגונים כמו דָן שִילוֹן ואַלֶכְּס גִלְעָדִי מעולם לא הגיעו לפסגת המנהיגות של השידור הממלכתי – ציבורי במדינת ישראל.

מוטי קירשנבאום ז"ל אמר לי פעם בשפתו השנונה : "הלווייתו של חיים יבין חייבת לצאת מבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית של ערוץ 1 ברוממה בירושלים", והתכוון שהמגיש הוותיק שנולד ברשות השידור הממלכתית  צריך לסיים שם את חייו (המקצועיים). מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאּום ז"ל הכיר בגדולתו המקצועית הייחודית של חַיִים יָבִין כמגיש חדשות בטלוויזיה . כשהתמנה ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור חשש מבריחת כוכבי השידור של הערוץ הציבורי ובראשם חיַיִם יָבִין לעברו של ערוץ 2 המסחרי שזה אך נעמד על רגליו. הוא ידע שאת חַיִים יָבִין אפשר יהיה להשאיר בערוץ הציבורי רק באמצעות פיתוי / פיצוי ממון. שום אידאולוגיה אחרת לא תעזור כאן. זהו חלק מחוקי המשחק. מוטי קירשנבאום שילם לחיים יבין משכורת שנתית של מיליון שקל. הון עתק בימים ההם. חיים יבין לא שמר לו אמונים. הוא חַש שמיצה את עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערק ב- 1997 בתקופת שלטונו של מוטי קירשנבאום ז"ל לערוץ 2 המסחרי. מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל (לאחר עידן מוי קירשנבאום) העניק לחַיִים יָבִין חיים חדשים ואת ההזדמנות הנחמדה הזאת שהגה מוטי קירשנבאום  למוּת בערוץ הטלוויזיה הציבורי  הצעה שאי אפשר היה לסרב לה. בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס במשך שבועיים ימים. יצא לנו לשוחח שם פעמים רבות אודות מנהיגות שידור בטלוויזיה וגם אודות החילופים שערך באיוש כֵּס "מבט". אורי פורת חשב שגאולה אבן צעירה מידי ואיננה בשלה עדיין להוביל מהדורת חדשות ארצית של הערוץ הציבורי ולכן קרא לחיים יבין להתיישב בעמדת ההגשה במקומה. הוא היה בטוח שנהג כהלכה וסיפר לי שהעיתונאי מַתִּי גוֹלָן (עורך "הארץ" לשעבר), שלוֹ הוא רוחש הערכה רבה, תומך אף הוא בצעד הזה. אורי פורת העריך כל השנים הערכה רבה את חיים יבין. היה זה אורי פורת שבקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור מינה את חיים ב- 1986 למנהל הטלוויזיה.

ב- 25 בינואר 2006 נפגשתי עם חַיִים יָבִין בלובי של מלון דן אכדיה בהרצליה לשיחת תחקיר בת כמה שעות במהלך המחקר וכתיבה שלי את סדרת 13 הספרים אודות קורות ותולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2015 – 1884, ואשר אני מכנה אותה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא כמובן דיבר בצער על "פרשת גאולה אֶבֶן", והודה בפניי : "גְאוּלָה אֶבֶן איננה מדברת עמי יותר, אך מעניין מה היה קורה אילו זה היה להפך. הייתי נאמן תמיד לשידור הציבורי בכל רמ"ח אבריי. ב- 1993 שימשתי כתב הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בבּוֹן – גרמניה . איילון שליו מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 (לפני תקופתו של שָלוֹם קִיטַל) הציע לי אז לעבור לערוץ 2 לאלתר ואמר לי כלהלן : "אתה בעצמך תכתוב את שכרך על הצ'ק". מנכ"ל רשות השידור אז מוטי קירשנבאום סידר לי חוזה אישי בדרגת מנכ"ל. זהו סיפור אמוציונאלי. עובדה שלא עזבתי אז את הערוץ הציבורי".

שב בשקט מר חיים יבין. גְאוּלָה אֶבֶן, לא הייתה מעוללת לך מעולם, את מה שאתה עשית לה גם אם האמביציות סביב המיקרופון והמסך אינן יודעות שובע. גאולה אבן היא פירמה אנושית איכותית ומיוחדת. היא לא הייתה עורכת מסע כיבושין שכזה.

סוף הפוסט מס' 565. הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 בדצמבר 2015.